חומר רקע

פרויקט "העיר שלנו"- מטופלי הוסטל ירושלים ותלמידי תיכון הרטמן תיאור הפרויקט המשותף ומשמעותו: מזה שנים רבות נפגשים קבוצת תלמידים מבית הספר הרטמן בהובלת המחנכים דרורי יהושע וביני מאיר עם קבוצת אסירים משוחררים- דיירי הוסטל ירושלים. יחד הם נפגשים באופן שבועי לארוחת ערב, לימוד משותף בנוגע לסוגיות ערכיות וחברתיות, מפגש עם אישי רוח וציבור ובעיקר עשייה חברתית משותפת למען החברה. ההתנדבות הינה חלק אינטגרלי מהליך השיקום במסגרת הוסטל ירושלים. זאת, כחלק מהליך הכפרה של דיירנו על עברם ולקיחת האחריות על עתידם. בבחינת "אז תאמין שאם קלקלת אתה יכול גם לתקן". יש במהלך ההתנדבות לגביי אוכלוסייה זו מעלות רבות אשר קשורות ביכולת לראות עצמם בעלי ערך, להפוך להיות חלק מהחברה ולאפשר להם בניית זהות חדשה ביחס לזהותם הקודמת- העבריינית. פרויקט ההתנדבות של דיירי הוסטל ירושלים יחד עם תלמידי בית ספר הרטמן הינו בעלי מספר מאפיינים ייחודיים: הגדרה מחודשת של המושג התנדבות. למעשה, התפיסה הרווחת אודות התנדבות מגדירה באופן דיכוטומי, חד ערכי מיהו העוזר ומיהו הנעזר. תפיסה אשר משמרת ומקבעת מיקומים חברתיים ולעיתים מקשה על הנעזר לראות עצמו בפוזיציה שונה, של שינוי. אין כך הדבר בפרויקט זה. למעשה, אין בנמצא הגדרה של מיהו המתנדב. הדגש הינו על מפגש משותף ועשיית טוב האחד למען השני ויחד עם השני. ערך השוויוניות נשמר לכל אורך הפרויקט למשל, בכך שפעם דיירי ההוסטל מארחים ומבשלים ארוחת ערב לתלמידים ולהפך. את, על בסיס התפישה שלכל אדם, ללא קשר לרקע שלו, היכולת לתרום לאחר. מפגש בין אוכלוסיות קצה. למעשה, מדובר בשתי קבוצות אוכלוסייה אשר לולא פרויקט התנדבות זה לא היו נפגשות מעולם. קבוצה של אסירים משוחררים וקבוצת תלמידים מאחד מבתי הספר הטובים בעיר ירושלים. מפגש זה חושף את המשתתפים לפרספקטיבת קיום אשר לא היו חשופים אליה עד כה. לאסירים זוהי הזדמנות לחשבון נפש נוקב: "מה היה אילו הייתי שוב בן גילם" ואילו לתלמידים מדובר בתמונה כואבת של מציאות אשר מצויה סביבם אך אין היא נראית על פני השטח- המציאות הכואבת הכרוכה בשימוש בסמים. בשונה ממאמצי המניעה הקיימים במערכת החינוך ביחס לסוגיה זו המפגש הישיר עם אנשים אשר איבדו את כל היקר להם עקב שימוש בסמים מהווה מסר בהיר וחד משמעי. השפעה לטווח ארוך. אנו, כגוף אשר אמון על שיקום אסירים רואים ערך רב בחשיפה לנושא זה. למעשה, התלמידים המשתתפים בפרויקט הופכים לשגרירים של חמלה ואמונה ביכולת השינוי אל מול הקולות הקוראים לנקמה וענישה חסרת פרופורציות בחברה הישראלית. המפגש עם תלמידי תיכון אשר עוד מעצבים את דעותיהם ואישיותם מאפשר פתח לנפש שעוד לא התקבעה על בסיס הסטיגמות הרווחות. דיירי ההוסטל אשר שילמו את חובם לחברה ועושים מאמצים אדירים להשתנות נתקלים באופן יומיומי באטימות, נוקשות וסלידה. אנו תקווה ואמונה כי תלמידי תיכון הרטמן אשר נחשפים באופן אישי לדיירנו עתידים להשפיע על עתיד טוב יותר בחברתנו ביחס לסוגיית האסירים המשוחררים.