חומר רקע
1
טיוטה מתוקנת
הערות בנוגע להסדרים בדבר שינויים בזיכיון ים המלח בישראל
פרופ 'מייקל הנמן
אוניברסיטת מדינת אריזונה
אוניברסיטת קליפורניה ,ברקלי
4
ביולי2021
2
1
.הרקע לדוח זה
בשנת1961
,לאחר חקיקת החקיקה המסמיכה ,
חתמה ממשלת ישראל על הסכם
המעניק
זיכיון לחברת מפעלי
ים המלח להפקת משאבים מינרליים מים המלח .
בשנת1986
הוארך הזיכיון באמצעות תיקון שיחול עד2030
.
1
ביוני2013
מינתה ממשלת ישראל את'
ועדת ששינסקי2
'בראשות פרופ 'איתן ששינסקי ,
שנועדה לבחון כיצד
צריכה מדינת ישראל להטיל מיסים ותמלוגים בגין שימוש מסחרי במשאבי טבע שאינם נפט וגז,
2
כולל אך לא
מוגבל למשאבי הטבע של ים המלח .
הוועדה הגישה את המלצותיה באוקטובר2014
וממשלת ישראל אימצה
אותן כעבור זמן קצר.
בשנת2017
הקימה ממשלת ישראל צוות שהורכב מנציגים של משרדי ממשלה שונים כד י לבחון כיצד יש לבנות
את תהליך הענקת הזיכיון החדש ,ואילו הוראות יש לשלב בזיכיון .דוח הצוות הבין-
משרדי- '
הצוות לעניין פעולות
הממשלה הנדרשות לקראת תום תקופת זיכיון ים המלח- דו"ח סופי '-
פורסם בינואר2019
.
לאחר מכן התבקשתי
על ידי אקופיס מזרח תיכון(
EcoPeace Middle East
)
לבחון את דוח הצוות ולהעריך את הלימתו להשלכות
הסביבתיות של הפקת מינרלים בצד הישראלי של ים המלח.
3
אני כלכלן אך איני עורך דין .
בדקתי את דוח הצוות ככלכלן
ו התמקדתי בייחוד בהשלכות הסביבתיות של הפקת
מינרלים בים המלח ובמשמעויות הכלכליות שלהן .
2
.ים המלח
ים המלח הוא אחד מפלאי הטבע ויש לו חשיבות עצומה מבחינה גיאולוגית ,דתית ותרבותית .
הוא נחשב אטרקציה
עולמית מאז העת העתיקה
אך כיום הוא נמצא בהידרדרות חמורה הן מבחינה פיזית ,במובן של מפלס המים ,
והן
מבחינה אקולוגית .
התאדות גרמה מאז ומתמיד לאובדן מי ים המל
ח ,
אולם תפקידם של גורמים אנתרופוגניים בכך נחשב דומיננטי
כיום .
משנת1900
ועד שנות ה-
30
של המאה ה-
20
היה מפלס ים המלח קבוע למדי- כ-
389
מטרים מתחת לפני
הים .לאחר הקמת סכר דגניה בשנות ה-
30
חלה ירידה קלה במפלס ים המלח בשיעור של כארבעה מטרים בין
השנים1930
ל-
1960
.
מאז1960
המצב השתנה בצורה דרמטית בגלל הטיה מרובה של מים במעלה הזרם
לשימושים עירוניים ולהשקיה ,
והירידה השנתית של מפלס המים גברה בסדרי גודל נרחבים יותר מאלה שהיו לפני
1960
.
ההטיות החלו עם השלמת פרויקט מוביל המים הארצי בשנת1964
,שנועד להעביר מים מהכנ
רת אל הנגב ,
וכן
בעקבות סכרים שבנו הסורים על הירמוך ויובליו בשטח סוריה ותעלת המלך עבדאללה להט
יי ת מים מהירמוך
לירדן ,שהושלמה ב-
1966
.
במעלה הזרם של הירמוך החלו בשנת2004
עבודות הבנייה של סכר אל-
וחדה לאגירת
1 באותה עת חברת מפעלי ים המלח הייתה עדיין חברה ממשלתית .בשנות ה-
90
הפריטה ממשלת ישראל את כימיקלים
לישראל בע"
מ(כי"ל ,)הבעלים של חברת מפעלי ים המלח.
2 ועדה קודמת בראשות פרופ '
ששינסקי'(ועדת ששינסקי )'בחנה כיצד צריכה מדינת ישראל להטיל מיסים על הפקת נפט וגז .
המלצותיה יושמו על ידי חקיקה שנחקקה בשנת2011
.
3 אקופיס העבירה לידיי את תרגום הדוח לאנ
גלית ,וממנו אצטט בהמשך.
3
מים עבור סוריה וירדן .לפי ההערכות של אקופיס ,ישראל אח
ראית לכמחצית מהט
י
ות המים מנהר הירדן ויובליו ,
וירדן וסוריה אחראיות כל אחת לרבע מההט
ות י בקירוב .הרשות הפלסטינית אחראית לחלק זניח.
4
התוצאה של ההט
י
ות הנרחבות היא ש היקף
הזרימה הנוכחי של נהר הירדן אל ים המלח ה
ו א בשיעור של חמישה
עד עשרה אחוזים בלבד מהיקף הזרימה
בעבר.
5 מפלס מי ים המלח ירד בכ-
40
מטרים מאז1960
,
ועתה הוא יורד
בקצב של1.3-1
מטר בשנה .התוצאה היא ששטחו של ים המלח הצטמצם ב-
31
אחוזים בין השנים1972
ל-
2004
,וכיום הוא ממשיך להצטמצם בקצב מהיר יותר מאי פעם.
לירידת מפלס ים המלח יש גם השלכות
נוספות .
הירידה במפלס המים שינתה את האיזון ההידרולוגי בין הימה
לאקוויפרים שסביבה ,
הגדילה את כמות מי התהום הזורמים לימה והורידה את מפלס מי התהום באותם
אקוויפרים ,שכבר היו מצומצמים בגלל ניצול אינטנסיבי .כמו כן ,ככל שמפלס מי ים המלח יורד ,
אדמות שבעבר
היו מוצפות במים נחשפות ע
תה מעל קו המים .עם נסיגת המים
המלוחים עד מאוד
נותרת
שכבה עבה של מלח
תת-קרקעי מתחת לפני הקרקע היבשה .כאשר מים מתוקים מגשמי חורף נשטפים מההרים הם חודרים לקרקע ,
ממיסים את שכבת המלח ויוצרים חללים תת-קרקעיים .בסופו של דבר החללים מתמוטטים ויוצרים בולענים .
הבולע
ן הראשון הופיע בשנות ה-
80
.
מאז שנת2000
הופעת הבולענים גברה במהירות .יותר מ-
6,000
בולענים
קיימים עתה בצד הישראלי של ים המלח ,מה שהפך חלקים גדולים מהחוף למסוכנים מדי לכניסה ,
וכן נבלע כביש
חדש לגמרי לאורך החוף ,
שנבנה בשנת2010
ונועד לעמוד בפני בולענים.
6
3. הפקת אשלג
בחלקו הדרומי של ים המלח יש פחות בולענים וקו החוף יציב,
אולם בחלק זה מפלס מי ים המלח נשלט בצורה
מלאכותית .הסיבה היא שהאגן הדרומי הפך לאשכול של בריכות אידוי רדודות .
בריכות האידוי קיימות בצד
הישראלי ובצד הירדני של ים המלח ,
אך בדוח זה אתמקד בצד
הישראלי.
ל צורך
הזנת בריכות האידוי הללו שואבים מים מחלקו הצפוני של הים ומעבירים אותם בתעלה דרומה.
7
בריכות
האידוי נוצרו לצורך הפקת אשלג על ידי מפעלי ים המלח.
8 המים המובאים מובלים דרך רצף של בריכות ,
ואז נוצר
שיקוע של מינרלים מסוגים שונים בשלבים שונים של התהלי
ך .בסופו של דבר נוצר קרנליט ,
שהוא חומר הגלם
העיקרי המשמש את מפעלי ים המלח .מהקרנליט מפיקים אשלג ,
מגנזיום וגז ברום באמצעות מגוון תהליכים
כימיים .לאחר השלמת הפקת המינרלים ,התמלחת הנותרת נשאבת חזרה לאגן הצפוני של ים המלח .עם זאת ,
כמות המים המוחזרת לאגן הצפוני היא רק כמחצית מהכמות שמוציאים ממנו ,
ובכך היא תורמת לאובדן המים
בימה.
9
4
Towards a living Jordan River: An environmental flows
Gafny, S., S. Talozi, S., Al Sheikh, B. and E. Ya’ari (2010),
report on the rehabilitation of the Lower Jordan River, Amman, JO, Tel Aviv, IL, Bethlehem, PS: EcoPeace Middle
East.
5
, 2020
Background Report on Dead Sea Concession
EcoPeace Middl East,
6
gedi/100123858
-
en
-
science
-
sinkhole
-
sea
-
dead
-
disappearing
-
10/the
-
06
-
https://www.abc.net.au/news/2021
consulted on 2021-06-28
.
7 אלמלא הוחזרו המים ,האגן הדרומי היה מתייבש לגמרי לפני עשרות שנים.
8
תהליך דומה קיים בצד הירדני- תעלה מספקת מים לבריכות אידוי באגן הדרומי ,
להפקת אשלג על ידי חברת האשלג
הערבית(
Arab Potash
)בירדן.
9 אקופיס מעריכה את ההפסד השנתי הממוצע של מי ים המלח בכ-
1,248
מיליון מ"
ק(ממ"ק )בשנה ,המורכבים מממוצע של
570
ממ"ק מהתאדות ,
250
ממ"ק המשמשים בהפקת מינרלים ובעבודות ה
טי
ה בנהר הירדן וביובליו ומש אבי מי תהום
הקשורים לכך.
4
4
.ההמשגה הכלכלית של הסוגיה הסביבתית
4.1
ועדת ששינסקי2
המוקד העיקרי של דוח ועדת ששינסקי2
ושל דוח קרן המטבע הבינלאומית על משטרים פיסקליים לכרייה שהוזמן
לשם תמיכה בוועדה10הוא :
כיצד צריכה ממשלת ישראל למַ סות את הפקת מינרלים בצורה הטובה ביותר-
במקרה
זה הפקה על ידי מפעלי ים המלח .מנקודת מבט זו יש שני שיקולים מרכזיים .
מכיוון שהמשאב המנוצל שייך
לתושבי המדינה ,המטרה היא למקסם את ההכנסות שהם מקבלים או שהממשלה מקבלת מטעמם ,
אשר מפצות
אות
ם על השימוש במשאב שהוא בבעלותם .מצד אחר יש לתכנן את הפיצוי בצורה יעילה מבחינה כלכלית .
בהקשר זה ,
יעילות כלכלית פירושה שתוכנית הפיצויים מונעת ככל האפשר את עיוות ההחלטות המסחריות של
חברת הכרייה ,שאמורות לתת מענה מיטבי לאינטרס הציבורי.
מה שנראה בעל ערך כלכלי בהמשגה כלכלית זו אלה המינרלים המופקים-
הקרנליט ומינרלים אחרים הנמצאים
בבעלותם של תושבי מדינת ישראל ובשימוש של מפעלי ים המלח .במשתמע ,
השימוש של מפעלי ים המלח במי
ים המלח אינו נתפס כדבר שהוא בו-
זמנית(
1
)בעל ערך( ;
2
)בבעלות תושבי ישרא
ל( ;
3
)
נמצא בשימוש של
מפעלי ים המלח .לפיכך לא נשקל תשלום פיצויים בגין השימוש במי ים המלח על ידי מפעלי ים המלח.
11
ההשקפה שלפיה אין משמעות מיוחדת למי ים המלח עצמם אולי לא הייתה לגמרי בלתי סבירה בשנת1961
,
עם
חתימת הסכם הזיכיון .השקפה זו הייתה פחות סבירה בשנת
1986
עם הרחבת הזיכיון ,
שכן באותה עת מפלס
מי ים המלח ירד בהתמדה .זה גם בלתי סביר בעליל כיום ,כאשר ים המלח נמצא במשבר.
אין ספק כי הניתוחים הכלכליים שהובאו לעיל אכן מכירים באפשרות של התחשבות בסוגיות סביבתיות בהכנת
תוכנית למיסוי מינרלים .לדוגמה ,
בעוד דוח קרן המטבע הבינלאומית קובע שהדבר"אינו המוקד כאן ,"
הוא אכן
מציין את האפשרות של"מיסים סביבתיים - במקומות שבהם הכרייה כרוכה בנזקים חיצוניים ,
הטיפול הטוב
ביותר בכך נעשה באמצעות מיסוי ולא באמצעות רגולציה."
12
4.2
דוח הצוות הבין-
משרדי2019
הדוח נפתח בהצהרה" :
ים המלח וסביבתו הם משאבי הטבע השייכים לציבור והמוחזקים על ידי המדינה למען
הציבור ב'נאמנות ציבורית .'
על המדינה לשמור על משאבי טבע אלו ולנצלם באופן המשרת את האינטרס
הציבורי."
13בהתאם לכך" ,
מטרת העל שהציב הצוות לנגד עיניו בגיבוש המלצותיו היא'
הׂשאת הערך הכלכלי של
ים המלח תוך שילוב ערכים סביבתיים וחברתיים."'
14
10
Reviewing the Fiscal Regime for Mining, IMF
–
International Monetary Fund, ISRAEL Technical Assistant Report
Country Report No. 14/125 May 2014, Washington DC
11
להבנתי ועדת ששינסקי2
הייתה מודעת לנושא זה בשנת2014
אך סברה כי היא
מנּועה מטיפול בה ,
מכיוון שלדעת
הוועדה הדבר עלול היה להפר את תנאי הסכם הזיכיון הקיים .
12
International Monetary Fund, ISRAEL Technical Assistant Report, p.17
13
הצוות לעניין פעולות הממשלה הנדרשות לקראת תום תקופת זיכיון ים המלח- דו"ח סופי ,
ינואר2019
,עמ '
2.
https://www.gov.il/BlobFolder/unit/dead_sea_team_committee/he/Vaadot_ahchud_DeadSeeCommittee_FinalRe
port.pdf
14
שם.
5
השאלה הבסיסית היא אם שתי ההצהרות הפותחות - ים המלח הוא נכס השייך לציבור ,
והמטרה היא למקסם
את ערכו הכלכלי- עולות בקנה אחד או סותרות זו את זו.
הדוח מתייחס לסוגיית הפגיעה הסביבתית באופן חלקי בלבד:
הוא מאשר את הצורך לקבוע בחוזה עתידי"
אמצעים שתכליתם להגביל את היקף ההשפעה הסביבתית
השלילית של המפעלים( "עמ '
5
.)
הוא ממליץ"להותיר את האחריות על הניקוז ומניעת נזקי שיטפונות בידי בעל זכויות ההפקה העתידי ,
וזאת
לאור ערכם הגדול של הנכסים אל מול הסכנה המוחשית ש
ל שיטפונות באזור( ";עמ '
9
.)
בדוח צוין: "למעלה מן הספק יודגש ,
כי פעילות הפקת המשאבים מים המלח היא ככל פעילות תעשייתית
אחרת ,
ועל רישיון ההפקה העתידי להבטיח כי תהיה כפופה לכלל הדינים ובהם דיני התכנון והבניה ודיני
הסביבה( "עמ '
11
.)
הדוח מפרט" :בשטח הזיכיון קי
ימים כיום מפגעי פסולת וזיהום שונים .
דוגמה בולטת היא'הר המלח '
–
מערום של פסולת מלח המקיף כיום שטח של כ-
400
דונם ומתנשא לגובה24
מ .'
במסגרת הקצאת זכויות
ההפקה העתידיות מוצע להגדיר באופן ברור את אחריות בעל זכות ההפקה החדש לגבי כל מפגע סביבתי
אשר ייגרם
באחריותו ,ובכלל זה האחריות לסילוק מפגעים ,להסדרה ולשיקום ,
מבלי לגרוע מהוראות כל
דין .
מומלץ לבחון במסגרת הכנת רישיון ההפקה החדש את הסעדים ואת הסנקציות בהן תוכל המדינה
לנקוט במקרה של הפרת מחויבויות אלה ,וזאת מעבר לסמכויות הנתונות למדינה מכוח דיני הסביבה ודינ ים
אחרים(עמ '
12-11
.)
עם זאת ,השפעתן של התחייבויות אלה מוגבלת .לדעתי הן לוקות בשני היבטים מרכזיים:
ראשית ,
ההתחייבויות ממוסגרות במונחים של עמידה בתקן סביבתי ולא במונחים של אחריות כספית משמעותית
לנזקים למשאבי טבע .יש הבדל מהותי בין שתי הגישות הללו .גישת התקן
הסביבתי מכריזה על תקן של התנהגות
או של השלכות סביבתיות ,
אך לעיתים קרובות היא מעורפלת או לא ספציפית לגבי(
1
)ה איז
סוג של סנקציה
יוטל
אם יופר התקן( ;
2
)
אם הסנקציה כרוכה בתשלום כספי הולם לכיסוי העלויות של תיקון ושיקום נזקים סביבתיים
שנגרמו עקב ההפרה .על פי נ
יסיוני ,
שני התנאים הללו לרוב אינם מתקיימים בפועל כאשר פעולות כרייה והפקת
משאבים נעשות לכאורה על פי תקן סביבתי ,
בין היתר בגלל אופק הזמן הממושך של זיכיון הכרייה או הפקת
המשאבים עצמו .כך ,
לעיתים קרובות ההצלחה של חברות הכרייה לשמור על תקן סביבתי זוכה להוקרה בעת
הפרת התקן יותר מאשר בעת הקפדה עליו .ישראל אולי אינה יוצאת דופן בכך .לעומת זאת ,
אם חברת כרייה
תידרש לתת ערבות מראש לשם כיסוי נזקים סביבתיים עתידיים ,
או שתוכל להיות אחראית לאחר מכן לנזקים
למשאבי טבע ,
סביר להניח שגישה זו תהיה יעילה יותר לצורך מניעת נזקים
סביבתיים מלכתחילה ,אם יתרחשו ,
ולמימון עלויות התיקון והשיקום.
שנית ,הטיפול המוצע בנזקים סביבתיים מצביע עליהם כמשניים לפעילות הפקת המינרלים של מפעלי ים המלח .
אולם לפחות בכל הנוגע להטיית מים ולשימוש במי ים המלח ובאקוויפרים של מי תהום הקשורים אליהם ,
הנזק
הסבי
בתי הזה הוא בליבת פעילותם של מפעלי ים המלח .לכן נדרש אמצעי עוצמתי יותר ביחס להטיית המים.
6
דוח הצוות הבין-משרדי אכן התייחס לסוגיה של הטיית המים אך כאמור ,באופן חלקי בלבד .הדוח מאשר כי :
"שאיבת המים מהאגן הצפוני היא אחת הסיבות ,אם כי כיום לא המרכזית ,לירידת מפלס ים המלח .לכן ,
מוצע כי במסגרת הסדרת התנאים לפעילות עתידית ,ובהתאם לדיני המים ,
תקָ בע תקרה לסך השאיבה
השנתית נטו .מהות התקרה לשקף איזון בין הערך הכלכלי הגדול שבהמשך פעולת המפעלים ,
לבין הרצון
להגביל את היקף השפעתם הסביבתית השלילית( "עמ '
10
.)
"בנוסף לקביע
ת תקרה על סך השאיבה השנתית ,
הצוות ממליץ לקבוע תמריץ כלכלי אשר יתמרץ את
המפיק העתידי בשימוש יעיל במים הנשאבים ,
וישקף את ההשפעות של שאיבת מי האגן הצפוני ותרומתן
לירידת מפלסו ולפגיעה בסביבה. זאת בהתאם לדיני המים ,
ובתיאום עם הרשות הממשלתית למים ולביוב
"(
רשות
המים .)"לצורך כך ,
יש לוודא כי מוסדרת ברישיון ההפקה העתידי חובת המפיק בדיווח מפורט
אודות הכמויות הנשאבות מהים והמוחזרות אליו .
יודגש כי מהות התמריץ איננה להגדיל את הכנסות
המדינה(עמ '
11-10
.)
הסדרת השימוש במי תהום על ידי מפעלי ים המלח -
מפעלי ים המלח משתמשים בכמות גדולה של מי
תהום הנשאבים בתוך שטח הזיכיון הנוכחי .
כחלק מהקצאת זכויות הפקה עתידיות יש להבהיר באופן ברור
את כל ההיבטים בסוגיה זו ,בהתאם לחוק המים ולדינים הכלליים .ראשית ,כאמור ,
שטחים המשמשים
לקידוחי מי תהום לא ייחשבו בפני עצמם לאזורים הנדרשים לצורך הפק
ת משאבים ,
ולכן לא ייכללו במסגרת
רישיון ההפקה העתידי .שנית ,
קידוח כזה חייב להיות כפוף לדיני המים החלים בכל רחבי הארץ בקשר
לקידוחי מים המשמשים מקור מים לפעילות תעשייתית ,לרבות חיוב בדמי הפקת מים .שלישית ,מ כיוון
שרישיון ההפקה העתידי צפוי כאמור שלא לכלול שטחי
קידוחים ,
וכן בהתייחס לאפשרות כי בעתיד יאזלו
המים בקידוחים הקיימים ויהיה צורך באספקת מים ממקורות אחרים ,
יש לבחון כיצד ניתן להתכונן
לאפשרות זו.
שני מאפיינים בולטים כאן:
ראשית ,
בעוד שקיימת התחייבות להגביל את כמות המים המועברים מהאגן הצפוני לצורך הפקת מינרלים באגן
הדרומי ,אין כל ציון בדבר מהות ההגבלה .
ייתכן שכמות זו זהה פחות או יותר לכמות המים נטו המועברת כיום
מהאגן .לגבי שאיבת מי תהום באגן הדרומי ,אין התחייבות דומה :אם מי התהום שם יאזלו ,
יהיה"
צורך לבחון כיצד
ניתן להתכונן לאפשרות זו ."
שנית ,
יש התחייבות"לקבוע תמריץ כלכלי אשר יתמרץ את המפיק העתידי בשימוש יעיל במים הנשאבים ,
וישקף
את ההשפעות של שאיבת מי האגן הצפוני ותרומתן לירידת מפלסו ולפגיעה בסביבה ."
ניסוח זה בעניין התכנון
המדויק של התמריץ הוא מעורפל מאוד ולמעשה מתחמק .
זה דומה מאוד לאמור בדוח קרן המטבע
הבינלאומית:
"
מיסים סביבתיים- במקומות שבהם הכרייה כרוכה בנזקים חיצוניים,
הטיפול הטוב ביותר בכך נעשה באמצעות
מיסוי ולא באמצעות רגולציה."
יותר משהדברים מספקים תשובות ,הם מעלים שאלות נוספות:
אם בכוונת ממשלת ישראל להגביל שאיבה עתידית של מים מהאגן הצפוני
לצורך הפקת מינרלים באגן הדרומי ,
מדוע היא לא נקטה צעדים מראש- כולל הזמנת כל מחקר שנדרש - כדי להגדיר מה יכול להיות הגבול הזה ?
כמו
כן ,
אם בכוונת ממשלת ישראל להטיל
אגרה
בגין
שאיבת מים המועברים מהאגן הצפוני לצורך הפקת מינרלים ,
7
מדוע היא לא דאגה להזמין
סקר
לזיהוי
פורמלי של הנזקים ולמדידת ערכם הכלכלי הנסחר ושאינו נסחר בשוק ?
מה יהיה הבסיס לזיהוי נזקים סביבתיים-
נזקים ביחס לתנאים בשנת1961
או בשנים1986
,
2019
,
או2030
?
בניגוד לדוח קרן המטבע הבינלאומית ,האם דוח הצוות הבין-משרדי מ-
2019
אינו מתחייב הן לרגולציה-
הגבלת
כמות- והן למס סביבתי ?מה ההיגיון הכלכלי של זה?
האם הבעיה היא באמת שימוש לא יעיל במים שמפעלי ים המלח היטו מהאגן הצפוני ?
האם הבעיה אינה הירידה
המתמשכת במפלס המים ,שהפקת המינרלים באגן הדרומי תורמת לה במידה רבה ?אם כן ,
מדוע אמורה בכלל
להיות הטיית מים
נטו מהאגן הצפוני בכמות כלשהי ?
הטיות מים אחרות הנעשות בישראל ותורמות לירידת מפלס ים המלח-
אלה של המוביל הארצי-
נעשות לטובת
תושבי ישראל באמצעות אספקת מים לשימושם .
הטיית המים לצורך הפקת מינרלים באגן הדרומי נעשית
לתועלתה הפרטית של חברת הפקת המינרלים .
הטיית
מים זו מנצלת משאב השייך לציבור לתועלת פרטית .
מדוע
לא לדרוש
אספקה חלופית ל
מים אלה ?
5
.גישות כלכליות
אין דרך אחת לענות על שאלות אלו .יש כמה קווי חשיבה שונים בכלכלה ,שיכולים להוביל לתשובות שונות .
אפרט
את הגישות השונות ואסביר את הנושאים הכרוכים בכך.
לפנינו
שלוש שאלות הכרוכות זו בזו :איזה מחיר יש לגבות בגין הטיית מי ים המלח להפקת מינרלים באגן הדרומי ?
איזו הגבלה יש להטיל על כמות מי ים המלח
המועברים ?מהו היקף ההכנסות שצריך ל
השיג מ שימוש במי ים
המלח(
בניגוד להכנסות משימוש בקרנליט ובמינרלים אחרים- שאלה שנדונה בוו עדת ששינסקי2
?)
המענה על שאלות אלה תלוי בהכרח ביעדים שיש להשיג .
בשאלה הראשונה-
איזה מחיר יש
לגבות בגין
הטיית
המים-
יעדים אפשריים
הם :(א )קידום השימוש היעיל מבחינה כלכלית במי ים המלח( ;ב )הגדלת ההכנסות( ;ג )
הפחתת כמות המים המועברים .
היעדים(ב )ו(ג )
מנוגדים בדרך כלל-
ככל שהיקף ההפחתה בכמות המים
שהו
עבר
ו גדול יותר כך מצטמצמות ההכנסות הנוצרות ,ולהפך .
מהי יעילות כלכלית ,
והאם הבאתה למקסימום צריכה להיות המטרה העיקרית בעת תכנון מערכת רגולטורית
לשימוש במי ים המלח ?
ההמשגה הנפוצה של יעילות כלכלית על ידי כלכל נים-
כולל ועדת ששינסקי2 - היא מה שמכונה קריטריון קלדור-
היקס או יעילות קלדור-
היקס(או עקרון הפיצוי הפוטנציאלי .)
על פי קריטריון זה שינוי פירושו יעילות כלכלית(
ועל
כן הוא רצוי מבחינה חברתית ,)
אם אלה היוצאים נשכרים מהשינוי יכולים לפצות את המפסידים ממנו בדרך שבה
המפסידים למעשה אינם מפסידים ,ואילו הזוכים עודם נהנים מרווח נקי מצרפי או שווה ערך ,
אם הערך המצרפי
של הזוכים עולה על הערך המצרפי של ההפסד עבור המפסידים .יש לציין שאין צורך לשלם את הפיצוי בפועל ,
לפי קריטריון זה די בכך שאפשר לשלם את הפיצוי.
15הקריטריון המשתמ ע למדיניות הוא למקסם את כלל הרווחים
לאחר הפחתת העלויות(כלומר נזקים ,)לא משנה למי הם נגרמים .
15
קריטריון
קלדור-
היקס ספג בשנת1957
גינוי ניכר מצד המבקר ליטל(
Little
)על היותו מפוקפק מבחינה מוסרית ,
משום
שתשלום הפיצוי לא היה בגדר דרישה.
8
זוהי נקודת מבט שמתעלמת מהרעיונות של זכות קניין :
בין שיש לזוכים זכות להרוויח או למפסידים זכות שלא
להפסיד- אין הצדקה לשיקול כזה .לדעתי ספק אם זוהי עמדה קבילה במקרה של מי ים המלח .
אם ים המלח הוא
משאב ציבורי השייך ל
תושבי ישראל ,אזי לא ראוי להשוות בין יתרונות בהפקת מינרלים לנזקים לים המלח .
לפיכך
ניתוח המבוסס על מקסּום היעילות הכלכלית ,על פי תפיסה קונוונציונלית ,אינו מתאים.
אם העלאת ההכנסות תהיה יעד בעת קביעת
ה
מחיר שייגבה בגין הטיית מי ים המלח ,
כיצד ישתמשו בהכנסות
אלו ?דוח הצוות הבין-
משרדי2019
קובע במפורש כי מטרת המדיניות"אינה הגדלת הכנסות המדינה ."
אפשרות
נוספת היא גיוס הכנסות כדי שאפשר יהיה לשלם
עבור תיקון הנזקים שנגרמו מהטיית מי ים המלח,
אולם בשלב
זה נראה כי ממש
לת ישראל לא התחייבה לפעילות תיקון כזאת.
אכן ,כפי שצוין לעיל ,
נראה כי הממשלה לא התחייבה לשום עמדה באשר למפלס המים בים המלח-
מהו המפלס
האופטימלי או אפילו הקביל.
גישה המוצעת לפעמים בנסיבות כגון אלה היא קביעת מחיר ליחידת מים שהועברו ,
השווה לנזק השולי הנגרם
מההטיה ,
ואז לאפשר לשוק(או במקרה זה למפעלי ים המלח או לבאים במקומם )להחליט כמה מים להעביר ,
על
כל ההשלכות הנובעות מכך.
16
גישה זו בעייתית משלוש סיבות לפחות .ראשית ,
בשלב זה לא קיימת הערכה
מקיפה דיה של הנזק השולי ליחידת מים המועברים מהאגן הצפוני .אם תהיה
הערכה
כזו ,
הגישה
יכולה להיות
מעשית אם הנזק השולי ליחידת מים שהועברו יהיה קבוע(בערך ,)ללא קשר להיקף ההטיה .
ואולם נראה כי הדבר
אינו סביר בהתחשב בגיאומטריה של ים המלח-
ככל שמטים יותר מים כך גוברת הצטמצמות שטח פני הימה
ונחשפים חלקים גדולים יותר לאורך קו החוף .במקר
ה שהנזק השולי מהטיית כמות נוספת אינו קבוע ,
אזי מבחינה
רעיונית על הממשלה לגבש תחילה החלטה בדבר כמות המים האופטימלית שיש להטות ,
ולאחר מכן לקבוע את
מס ההטיה השווה לנזק השולי באותו היקף אופטימלי - אחרת הגישה לא תהיה מעשית .שלישית ,
גם אם גישה
זו מעשית ,
הרציונל
שלה טמון בקריטריון קלדור-היקס ,שכאמור לעיל נראה בלתי הולם במקרה של ים המלח.
טיעון כלכלי נוסף מתמקד בוויסות העברות המים מהאגן הצפוני על ידי הגבלת הכמות ולא על ידי קביעת אגרה
או יצירת תמריץ כלכלי שיגרום למפעיל הפקת המינרלים להפחית העברות .הבחירה בין שתי הגי שות הטיפוסיות
הללו נוסחה על ידי ויצמן(
Weitzman, 1974
)
בניתוח הידוע בשם"מחירים לעומת כמויות( "
prices versus
quantities
.)
17
תמצית הרעיון היא כדלקמן: רגולטור מבקש לשלוט בשימוש במשאב על ידי תעשייה ,
והקריטריון
הוא מִ קסּום הרווח המצרפי נטו(כלומר ,
קריטריון
קלדור-היקס .)
הרגולטור רוצה שהתוצאה תהיה בחירה
ש ל
התעשייה להשתמש בכמות מהמשאב שלדעת הרגולטור תגדיל את הרווח המצרפי .
לשם כך הרגולטור יכול
לקבוע מחיר או הגבלת כמות .אבל משהו יכול להשתבש בכל אחד מהמקרים .
זה נובע מהעובדה שהרגולטור אינו
מכיר במדויק את כלכלת הייצ
ור הפנימית של התעשייה .
התעשייה עשויה להגיב למחיר שקבע הרגולטור
באמצעות שימוש בכמות שונה של תשומות מכפי שהרגולטור צפה ,
בשל הידע החלקי של הרגולטור על אודות
התעשייה .במקרה הגרוע ביותר ,
ייתכן שיתברר כי המחיר נמוך מדי וגורם לשימוש מופרז בתשומות מבחינת
16
כאן איני מדייק .
כלכלנים מבחינים בין השפעה חיצונית עם משתנה זרם(
flow externality
,)
כאשר גורמי הנזק נובעים
מהפעילות
הישירה ,וב ין השפעה חיצונית
עם משתנה מלאי (
stock externality
,)כאשר הנזק נובע מפעילות מצטברת .
מכיוון
שה
זרימה מנהר הירדן כמעט אינה מפצה על הטיית המים ,הוצאה
נטו של המים מהאגן הצפוני היא השפעה חיצונית
עם
משתנה מלאי ,שמורידה את מפלס המים ומצמצמת את שטח פני המים .
לכן יש לקבוע מחיר
בגין
כמות המים המצטברת
שהועברה .כדי להתאים לדפוס הגדלת הנזק ,המחיר יעלה עם הכמות המצטברת של ההטיה נטו.
17
הניתוח של ויצמן פּו תח בהקשר של השפעה חיצונית
עם משתנה זרם (
flow externality
,)
אולם מאז הוא הורחב לעיסוק
בהשפעה חיצונית
עם משתנה מלאי (
stock externality
,)
בייחוד על ידי קארפ וטרגר(
Karp & Traeger
)
9
הרגולטור. משהו יכול להשתבש גם בקביעת הגבלת הכמות ,
כלומר
בגלל מידע חלקי החישוב של הרגולטור שגוי,
והוא בוחר הגבלת כמות עבור שימוש בתשומות שאינה ממקסמת את הרווח נטו .כאן החברה עומדת בדרישות ,
אך הרגולטור טעה .
הן קביעת מחיר והן הגבלת כמות עלולות להשתבש
בגלל
מידע חלקי הנמצא
בידי הרגולטור .
איזה כישלון חמור
יותר ?
ויצמן הראה שהתשובה תלויה בתגובה של הנזק השולי לשימוש בתשומות רבות יותר בהשוואה לתגובה
של עלויות הייצור בתעשייה .אם תגובת הנזק השולי חריפה יותר ,הגבלת הכמות עדיפה .באופן כללי יותר ,
אם
הנזק הנמנע עקב הימנעות משימוש
מופרז בתשומות הוא שיקול חשוב יותר מהכסף שעלול להתבזבז על ידי
הגדרת מטרה לא נכונה לשימוש בתשומות ,אזי עדיפה הגבלת כמות ;אחרת עדיף לקבוע מחיר .עם זאת ,
המסקנה
תלויה במידה רבה בקריטריון המשוער של מִ קסום רווח מצרפי נטו .לחלופין ,אם הקריטריון יהיה מחויבות לשמור
על מפלס מים מסוים בים המלח בשל היותו משאב השייך לציבור ,אזי הגבלת הכמות תהיה האמצעי המועדף.
אם יעד המדיניות הוא שמירה על מפלס מים מסוים בים המלח והקריטריון אינו מקסּו ם הרווח נטו משימוש במי
ים המלח ,גישה אחרת יכולה להיות זו שאומצה בארצות הברית ובאיחוד האי
רופי להערכת הפגיעה במשאבי טבע.
6
.מבט על הנזק למשאבי הטבע
כדי להסביר נקודת מבט זו אני מצטט בהרחבה קטעים מדוח שהוגש לפרויקטREMEDE
של האיחוד האירופי
(
Resource Equivalency Methods for Assessing Environmental Damage in the EU
):
"
בארצות הברית ובאירופה נחקקו
חוקי איכות סביבה שונים כדי לקבוע פיצוי בגין פגיעה במשאבי טבע"
.
"
כאשר משאבי טבע נפגעים משחרור כימיקלים מסוכנים או
מ
הרס פיזי של הסביבה ,
ניתן לבצע פעולות
לתיקון המשאבים ולפיצוי הציבור על אובדן המשאבים בעת היותם פגועים"
.
"באופן כללי ,
שתי גישות שימשו לחישוב
גובה הפיצוי הנדרש :קביעת הערך הכספי של הנזקים ;
וחישוב
היקף התיקון או השיקום של משאבי הטבע ,הדרוש כדי לפצות על הנזק .
כאשר משתמשים בגישה של
הערכת שווי כספי ,ערך ההפסד משמש להגדרת היקף התיקון הדרוש להשלמה ולפיצוי על הנזק .
כאשר
משתמשים בגישה של שקילּות משאבים, היתרונות מפרויקטים של תיקון נשקלים בהשוואה לנזק .
ההנחיות העדכניות של האיחוד האירופי המתייחסות לפיצוי סביבתי קובעות שגישת שקילּות משאבים
עדיפה על פני הערכה כספית"
.
"
בארצות הברית משמשות שיטות השקילּות לקביעת סוג התיקון והיקף התיקון הדרושים כדי לפצות את
הצי
בור בגין הפסדי העבר ,הפסדים שוטפים והפסדים עתידיים צפויים הקשורים לאירוע"
.
"
הנזקים הסביבתיים בארצות הברית
באו לידי ביטוי בתחילה במונחים כלכליים ,
בעיקר תוך שימוש
בגישות הערכה כלכלית ללא ערך שוק (
non-market economic valuation
) [
...
]
שיטות אלה כוללות
עלות נסיעות ,זיקת הנאה ,
הערכה תלויה וניתוח משותף(
מידול בחירה-
choice modelling
)"
.
"כל אחת מארבע השיטות הללו היא גישת שקילּות ערך-עלות :
ערך ההפסד משמש לשקילת היקף
התיקון .לאחר מכן גובים את הסכום שהוערך והוא משמש לביצוע התיקון".
10
"בשל חוס
ר שביעות הרצון מהקשיים שבגישות הערכה ללא ערך שוק ומפיצוי ערך-עלות ,בשנות ה-
90
פותחו בארצות הברית שיטות חלופיות של שקילּות בין שירות לשירות .על פי פרדיגמה חלופית זו ,
אם
שירותים הניתנים על ידי משאבים ציבוריים אובדים ,באופן תאורטי אפשר לפצות את הציבור באמצעות
החלפת אותם שירותים או דומים להם .
השירותים הניתנים על ידי משאבי טבע כוללים פונקציות אנושיות
ואקולוגיות כאחת[
...
] לפי גישת השקילּות בין שירות לשירות ,
תיקון נשקל כך שרווחי השירות הניתנים
באמצעות תיקון שווים לאובדן השירות הנגרם מהפגיעה הסביבתית"
.
"השיטה שפו תחה בתחילה ליישום גישה זו של שירות לשירות נקראת ניתוח שקילות בית גידול(
HEA
.)
על ידי שקילת תיקון המבוסס על יחידות בית גידול ולא על כסף ,אפשר
להחליף את השירותים הניתנים
על ידי בתי גידול(שיכולים לכלול שימוש אנושי ושירותי מערכת אקולוגית )באופן נאות ,
ללא קשר לעלות
ההחלפה"
.
"
אחד היתרונות המרכזיים של שיטתHEA
הוא שזו מאפשרת למשתמשים לעקוף את הערכת הנזקים
הכלכליים הנובעים מנזקים למשאבי טבע ולהמשיך ישירות לתיקון .זאת ועוד ,
שיטתHEA
יוצרת במפורש
קשר בין יחידות שירותים שאבדו בגלל נזק ובין יחידות שירותים שהושגו באמ
צעות תיקון ,
כאשר
השירותים הניתנים על ידי פעולות תיקון מוצעות זהים לשירותים שאבדו
מבחינת סוג ,איכות וערך"
.
"
שיטתHEA
מיושמת כראוי כאשר השירות באזור שנפגע דומה מבחינה אקולוגית לשירות שיינתן על ידי
בית הגידול החלופי"
.
"ככל שהשימוש ב-
HEA
התרחב ,עלו מקרים שב הם הנזק נמדד בצורה נכונה יותר על פי מספר הפרטים
שאבדו ,כגון ציפורים או דגים ,ולא על פי יחידות בית גידול .
במקרים כאלה התיקון נשקל כדי לספק מספר
שווה של פרטים מחליפים ,
על פי התאוריה שהפרטים שהוחלפו יפצו על המכלול המלא של אובדן
השירותים לשימוש אקולוגי ואנושי.
יישום זה של איזון בין משאבים נקרא ניתוח שקילות משאבים(
REA
.)
שיטתREA
זהה ביסודה ל-
HEA
,אך יחידות הכימּו
ת שונות".
"
בשנת1996
,מִ נהל האוקיינוסים והאטמוספרה הלאומי האמריקאי (
NOAA
)הפך את השימוש ב-
HEA
בתקנות סביבתיות לרשמי .
בעקבות זאת הפכהHEA
לשיטת השקילּות הנפוצה ביותר .
היא שימשה
לשקילת התיקון המפצה בבתי גידול מגוונים כמו שוניות אלמוגים בפלורידה ,בית גידול סלמון בצפון-
מערב וקרקעות לחות בשפכי נהרות בדרום טקסס."
מהות ניתוח השקילּות כפי ש זו
התפתחה בארצות הברית היא כדלקמן: תיקון או שיקום אינם מבח
ן עלות-תועלת ;
הקריטריון אינו שאדם מתקן או משקם רק אם הערך של מה שמתוקן או משוקם עולה על מחיר ביצוע התיקון או
השיקום .במקום זאת ,כאשר נגרם נזק למשאב טבע קיימת מחויבות ישירה לתקן או לשקם ,
ועל הגורם האחראי
לשלם את עלות הביצוע .
ניתוח שקילּות בית הגידול או שקילּות המשאבים מתבצע על מנת לקבוע את סוג התיקון
והיקף התיקון או השיקום הדרושים לשם פיצוי על הנזק.
פרויקטREMEDE
נועד לפתח ערכת כלים מתודולוגית לביצוע ניתוחיHEA
ו-
REA
באיחוד האירופי במסגרת
דירקטיבות שונות של האיחוד האירופי ,לרבות דירקטיבת האחריות הסביבתית ,דירקטיבת בתי הגידול ,
דירקטיבת
ציפורי הבר ודירקטיבת ההערכה של השפעת הסביבה .
הרכיב המשותף של דירקטיבות אלו הוא הצורך לתקן
נזקים שנגרמו למשאבי טבע ולפצות את הציבור על אובדן המשאבים בעת היותם פגועים.
18
18
ערכת הכלים פותחה על ידי פרויקטREMEDE
עבור האיחוד באירופי ,
לרבות חקר מקרים של ניתוחיHEA
ו-
REA
,
והיא
מתוארת אצל ליפטון ועמיתיו(
Lipton et al., 2018
.)
11
כיצד יכולה נקודת מבט זו להתייחס לים המלח ?
אם הטיית מים ה מורידה את מפלס המים באגן הצפוני נתפסת כפגיעה במשאב טבע שהממשלה מחויבת להגן
עליו ולשמר אותו בשל היותו משאב השייך לציבור ,
הגישה לפי החוק האמריקאי וחוקי האיחוד האירופי תהיה
ביצוע ניתוח שקילּות משאבים לקביעת גובה הפיצוי שישולם על ידי הגורם האחראי לפגיעה זו .בהקשר זה ,
שקילּות משאבי הטבע הטובה ביותר תהיה קבלת אספקה חלופית של מים הדומים בכמות ובאיכות למים
שהועברו .
הגורם האחראי יידרש לשלם את עלות האספקה
החלופית הזו .
האספקה החלופית יכולה להיות מים
המתקבלים באמצעות רכישות בשוק המים ,או מים המתקבלים מפיתוח אספ קה
של מי שפכים שטופלו כראוי ,
או מי ים מותפלים או מים ממקור אחר ,או הפחתת הטיות מים או הפסדים אחרים מים המלח.
הסדר זה דומה במקצת לגרסה של גישת הגבלת הכמות ,שבה הגבול נקבע להטיה נטו אפסית מהאגן הצפוני .
ההבדל הוא חלוקת האחריות וקבלת ההחלטות ביחס לאספקת המים החלופית .
בהקשר של פגיעה במשאבי
טבע ,
הממשלה מבצעת את המשימות האלה- היא מזהה את החלופה שוות הערך ,
מיישמת אותה ומחייבת את
הגורם האחראי בגין עלות זו .במקרה של הגבלת כמות ,
מפיק המינרלים(הגורם האחראי )
יצטרך לאתר מקור
אספקה
חלופית ,לבצע אותה ולכסות את העלות.
בהתחשב באופי חוצה הגבולות של השימוש במים בבקעת
הירדן ,
ייתכן שעדיף כי ממשלת ישראל תהיה הגורם המתכנן והמיישם את האספקה
החלופית ,
ולא המפעיל של
מתקן הפקת המינרלים.
7
.סיכום ומסקנות
שני קווי מחשבה מובחנים עולים מההקדמה לדוח הצוות הבין-
משרדי משנת2019
,
אשר אינם עולים בקנה אחד
מן הפן הכלכלי .קו מחשבה אחד נשען על קריטריון קלדור-היקס ,שמיושם לעתים קרובות על ידי כלכלנים :
המטרה
היא אם כן למקסם את ההכנסה נטו לתושבי ישראל ,
ללא קשר לדרך הטובה ביותר להגיע לכך- כולל ,
באופן
היפותטי ,על ידי ניקוז ים המלח והע
בר ת עושר
רב ל
בעלות המדינה ,
הממומן מתמלוגים ממינרלים ומהכנסות
ממים המגיעים מהפקת אשלג .
קו המחשבה השני הוא שממשלת ישראל מחויבת לשמור על ים המלח ולהגן
עליו ,בהיותו משאב השייך לציבור .
הרעיון שמדובר במשאבים השייכים לציבור הוא העומד בבסיס התפיסה
והיישום של נזקים למשאבי טבע בארצות הברית ובאיחוד האירופי .
יש לשמור על משאבי הטבע של המדינה
במצבם הנוכחי .אם שחרור של חומר מסוכן פוגע בהם ,צריכה להיות דרגת שיקום שוות ערך.
גוף נאמן צריך לפעול על פי מיטב האינטרסים של המוטבים ,
ואין הוא רשאי להקריב את האינטרסים של המוטבים
לטובת אלו של
צדדים אחרים .
קביעת מחויבות בגין משאב השייך לציבור מבלי לנקוט פעולה קונקרטית כלשהי
לזיהוי דרגת ההגנה שיש להעניק למוטבים ,ולאחר מכן ליישם הגנה זו ,היא תרגיל חסר משמעות .להבנתי ,
ממשלות ישראל השונות לא הצליחו עד כה לאמץ עמדה בשאלה אם ,ואם בכלל ,יש לשמור על גוב ה כלשהו של
מפלס ים המלח ,
ואם כן איזה גובה-
לפי המפלס שהיה בשנת1960
,לפי המפלס כיום ,
לפי המפלס הצפוי בשנת
2030
או מפלס אחר .לנאמן תהיה מחויבות ונאמנות למוטבי המשאב .לא לעשות דבר -
אולי
משום ש אינכם
בטוחים בדיוק מה עליכם לעשות, ובכך לאפשר למצבם של המוטבים ל הידרדר במשך הזמן- פירושו
זניחת חובה
ובגידה בחובת הנאמנות.
אילו הגדירה ממשלת ישראל את מחויבותה כלפי ים המלח כמחויבות כלפי משאב השייך לציבור ,
אפשר היה
לפתור בנקל את הסוגיות שנדונו לעיל-
האם יש להשתמש בגורם המחיר להסדרה של הטיית המים להפקת
אשלג ,
או שמא
בהגבלת כמות ?אם במחיר ,איזו מטרה הוא נועד לשרת ?אם בהגבלת כמות ,באיזו רמה ?
ההגדרה
12
מהי מחויבות כלפי משאב השייך לציבור ובמה היא כרוכה היא הצעד הראשון ההכרחי לקראת פיתוח גישה
מגובשת לזיכיון חדש לכריית אשלג בים המלח.
מייקל הנמן
מייקל הנמן ,חבר האקדמיה הלאומ
ית למדעים בארצות הברית ,
הוא פרופסור במחלקה לכלכלה ומופקד קתדרת
הקיימות(
Wrigley Chair of Sustainability
)בבית הספר לקיימות באוניברסיטת מדינת אריזונה .
הוא בעל תואר
ראשון בפילוסופיה ,פוליטיקה וכלכלה מאוניברסיטת אוקספורד ,תואר שני בכלכלה מבית הספר לכלכלה בלונ דון
ותואר שלישי בכלכלה מאוניברסיטת הרווארד .
הנמן היה פרופסור מצטיין(
Chancellor’s Professor
)
באוניברסיטת ברקלי במחלקה לכלכלת חקלאות ומשאבים ובבית הספר גולדמן
למדיניות ציבורית ,
לפני שנעשה
פרופסור אמריטוס בברקלי בשנת2011
וקיבל את מינויו ל-
ASU
.
הוא נשאר
פרופסור מחקר באוניברסיטת ברקלי.
הנמן מוכר ברחבי העולם ככלכלן בתחום סביבה ומשאבים המתמחה בתחומי כלכלת משאבי מים ,
בהערכת שווי
ללא ערך שוק(שסייע ביצירתה )ובכלכלת שינויי אקלים .פרסם יותר מ-
120
מאמרים בכתבי עת עם ביקורת
עמיתים ופרקים בספרים בנושאים אלה וחיבר א ו ערך25
ספרים .
מייקל הנמן הוא עמית בכיר באיגוד כלכלני הסביבה והמשאבים ,
עמית ומקבל פרס על מפעל חיים בגין הישגים
יוצאי דופן מהאיגוד האירופי לכלכלני סביבה ומשאבים ועמית באיגוד האמריקאי לכלכלה חקלאית .
כמו כן הוענק
לו תואר דוקטור לשם כבוד בכלכלה מטעם האוניברס יטה השוודית למדעי החקלאות באופסלה ומאוניברסיטת ויגו
בספרד.