חומר רקע

חייתי אבל לא הייתי"" תקצירדוחהוועדההציבורית לשינוימדיניותביחסלפגיעה מיניתבתקופתהילדות —דצמבר—2021 תקצירדוחהוועדההציבורית לשינוימדיניותביחסלפגיעה מיניתבתקופתהילדות —דצמבר—2021 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות אתרהוועדה:https://socialwork.tau.ac.il/Committee-children-victims-of-abuse לתגובות:[email protected] מכוןחרוב מכוןחרוב,קמפוסהרהצופים,ירושלים9765418 טל'077-5150300,פקס077-5150304 www.haruv.org.il עיצוב,עריכהוהפקה עריכתלשון:אדםוייס עיצובגרפי:סטודיואלידייץ' הדפסה:דפוסמאורוולךבע"מ הקדשה דוח הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות מוקדש לכל מי שמסרו את עדותם ומהווים את הבסיס האיתן למסקנותולהמלצותהוועדה. לאורךהדרךהכרנונשיםואנשיםנפלאותונפלאים. תודה על האומץ לחשוף, לעיתים בפעם הראשונה, את הכאב שהושתק שניםרבותכלכך. תודה על המסירות הרבה שלכם לכל ילד וילדה הכלואים ברגעים אלה ממשבתוךהתעללות. תודהעלהאמוןהרבשנתתםבנולמרותשניםשלאהאמינולכםובכם. תודה על שותפות במסע מטלטל ומורכב כל כך, ועל כך שפעמים רבות נשאתםבשליחותהזובאהבהובחמלהשפתחואתליבנו. מהשלמדנומכםבשנההזולנצחיישארחרוט,ולארקבליבנו. הדוחהזההואאותלמחויבותשלכולנולשינוי. לאעודהשתקה לאעודחוסראמון לאעודהזנחה לאעודבדידות אלאאחריות זוהאחריותשלמדינתישראללחוללאתהשינוי, ויחדיצרנואתהכוחלאותושינוי. שלכםבהערכהרבה, כרמית נאוה יעל ענת צביקי עפרה כץ בןאור שרר אופיר פליישמן בןמאיר הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 5 תוכןעניינים הקדמה ....................................................8. הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות....9. חזוןומטרותהועדה...........................................10 אסטרטגייתהפעולהשלהועדה..................................11. חבריהועדה.................................................12. ממצאיהועדה...............................................16. שערראשון:שערהמערכות....................................18. | 1 חשיפתהפגיעהוקבלתסיוע.............................18. | 2 מערכתהבריאות.....................................20. | 3 מערכתהחינוך.......................................22. | 4 מערכתהרווחה ......................................23. | 5 מערכתאכיפתהחוקומערכתהמשפט ....................24. | 6 המערכותלהבטחתהכנסה.............................29. שערשני:משפחה,קהילהוחברה...............................30. | 1 פגיעהמיניתבתוךהמשפחה.............................30. | 2 החברה.............................................32. | 3 תצילואותנו:עלחשיבותמניעתפגיעהמיניתבילדים.........33. למידהמהצלחות............................................36. סיכוםומסקנותהוועדה........................................37 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 7 הקדמה זהודוחאחרממהשראיתעדכה,שכןהדוח,ממשכמוהועדהעצמה,שםבמוקד אתהחוויות,התפיסותוהנרטיביםשלמישנפגעומיניתבילדותםובחרובאומץרב לשתף.במוקדהדוחעומדותהסוגיותשעליהןהצביעוהנפגעותוהנפגעיםשחשוב שנשנה כאן במדינת ישראל כדי שילדים יזכו לחיות חיים בלי אלימות מינית וכדי שאם,חלילה,ילדיחווהפגיעהמיניתהואיקבלמהמדינהאתהשירותיםהראויים ביותר. 8 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעה מיניתבתקופתהילדות 1 מכל 5 ילדים וילדות עובר פגיעה מינית, כך לפי סקר שנערך בישראל בשנים 2014–2011 (לב־ויזל ואיזיקוביץ, 2016). בקרב החוקרים והחוקרות בתחום יש הסכמה שאי אפשר לאמוד בדיוק את מספר הילדים והילדות העוברים פגיעה מיניתושישתת־דיווחשלהתופעה.כלומרהיקפהגדוליותרמןהנתוניםהקיימים ).Allnock&Barns,2011;Habethaetal.,2012;Finkelhor,2008( ההשלכות הקשות של פגיעה מינית בילדות מושפעות, בין היתר, מסטיגמה חברתית ומן השיח הציבורי בנושא. הפגיעה גורמת לנפגעים ולנפגעות אובדנים רבים ובראשם אובדן הילדות ואובדן של סוכנות אישית ובין־אישית Kays-( 2021 al., et Ebrahim). בשל תפיסות חברתיות שליליות ובשל שיח ציבורי שלילי – לעיתים קרובות האובדנים האלה אינם מקבלים את ההכרה הראויה מן החברה ומן הסביבה 2000b( 2000a; Bloom,), התהליך הזה מותיר את הנפגעותוהנפגעיםלהתמודדעםאבלמודחקומופנם–המייצרייחוסיםעצמיים שלילייםדוגמתבושה,אשמה,תפיסהעצמיתשליליתוהאשמהעצמית.הייחוסים האלהגורמיםלפגיעהקשהברווחתםהנפשיתשלהנפגעותוהנפגעים,הנאלצים להתמודדעםהפגיעהשעברובבדידותאיומה2021;(al.,etBrits2007;Bloom, 2021 al., et Katz). הוועדה הוקמה מתוך הכרה בחשיבות המכרעת של תגובת החברהלפגיעותמיניתבילדיםוילדותושלהשיחהציבוריבנושא. הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 9 חזוןהוועדהומטרותיה הוועדההוקמהבמטרהלפעוללמעןשינויבמדיניותובשירותיםהמיועדיםלילדים שנפגעו פגיעה מינית ולבוגרות ולבוגרים שעברו פגיעה בילדותם. היא בחרה להתמקדבפגיעהמיניתבילדיםבגללההבנהשפגיעהבילדיםהיאבעיהחברתית חמורהששכיחותהגבוההוהשלכותיהקשות.לכןישצורךבלמידה,בהתערבות, בפיתוח מענים רלוונטיים ובשיפורם ברמה החברתית והמדינית. על הממשלה ומשרדיה לנקוט את הצעדים האלה כדי לשפר את האופן שבו ילדים נפגעים מזוהים וכדי להבטיח שילדים שנפגעו יקבלו את המענה המתאים והראוי ביותר, ויממשוזכותםלחייביטחוןבמדינתישראל. תפיסתהוועדההיאשהדרךהמיטביתללמידהולתיקוןהעוולותהיאלשיםבמרכז אתמישסבלומהן,לבחוןוללמודמחוויותחייהםתוךהעלאתהמודעותלחוויותיהם ולסבלם.בהתבססעלהחזוןהערכיהזה,מטרותהוועדההןאלה: 1 . לתת במה מותאמת ומכובדת לנפגעות והנפגעים במדינת ישראל לשתף בסיפורשלהםובמסריםשחשובלהםלהעבירלקובעימדיניות. 2 . לחשוף את היבטיה השונים של התופעה של פגיעה מינית בילדים בישראל ולהעלותאתהמודעותלתופעהכדילקדםשינויושלהשיחהחברתיוהציבורי בנושא. 3 . לזהות מתוך העדויות, במסגרת למידה מחקרית מוקפדת, את הסוגיות המרכזיותהרלוונטיותלשינויולשיפורהמדיניותבישראלבענייןילדותוילדים נפגעי התעללות מינית. פעילות הוועדה התרכזה בניסוח המלצות לשינוי מדיניותבתחומיםשלדעתההםהרלוונטייםביותרלטיפולולמניעהשלפגיעה מיניתבילדים:רווחה,משפט,בריאות,חינוךומודעותחברתית. 10 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות אסטרטגייתהפעולהשלהוועדה תפוצה–הוועדהפעלהבפריסהנרחבתככלהאפשרופנתהלחלקיההמגוונים – מבחינה גיאוגרפית ומבחינה חברתית – של החברה הישראלית. קול קורא מטעמה פורסם בחמש שפות (עברית, ערבית, רוסית, אמהרית ואנגלית), וקרא לנפגעות ולנפגעיםמכל ההקשריםהחברתייםבמדינת ישראל לשתףפעולהעם הוועדה;הוועדהפנתהלנפגעותולנפגעיםבאמצעותפרסוםברשתותחברתיות, בעיתונותוברדיו;בשותפותמשרדהרווחההופצופלייריםבמרכזיםטיפולייםבכל רחבי הארץ; פעילים בחברה הערבית ובחברה החרדית גויסו לפעילות הוועדה וסייעולנפגעותולנפגעיםבהגעהובאיסוףעדויות. איסוףעדויות–הוועדהפעלהלאיסוףעדויותמכלמישעברפגיעהמיניתבילדות. היאבחרהלשיםבמרכזהדיוןאתהנפגעותואתהנפגעיםוללמודמחוויותחייהם ומסיפוריהם כדי ללמוד אילו שינויים יש להוביל במדיניות, בדרכי הטיפול ובדרכי המניעה של פגיעה מינית בילדים. לחשיבות של איסוף העדויות היו שני רבדים: (א) למידה מסיפורי החיים והפגיעה והסקת מסקנות; (ב) העמדת פלטפורמה לנפגעותולנפגעיםלהעידעלהפגיעהשעברו,להישמעלפניחבריהוועדהולעשות אותם עדים לסיפורי הפגיעה. הוועדה פעלה בשיתוף עם הנפגעות והנפגעים ואיתם יצרה מין ראש חץ לשינוי. הוועדה אספה עדויות מבגירים מעל גיל 18 שעברופגיעהמיניתבילדות(בגילים18–0 העדויותנאספובשלושהאופנים:).1() באמצעותטופסמקוון;2( בפגישהאישיתעםחברהוועדהאועםפעילבה;)3() בשימוע פרטי לפני כל חברי הוועדה. כל נפגעת ונפגע בחרו את האופן שבו נוח להםלספראתסיפורהחייםואתסיפורהפגיעהשלהם. הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 11 חבריהוועדה חבריהוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדותהם מומחים מכמה תחומים העוסקים בנושא של פגיעה מינית בילדות. עיסוקיהם המקצועייםהםבאקדמיה,במערכתהמשפט,בפעילותציבוריתוחברתיתובניהול שירותיםלטיפולבנפגעיתקיפהמיניתבילדותומניעתה.חבריהוועדהפועליםזה שניםרבותלקידוםרווחתםשלילדיםוילדותנפגעיהתעללותבישראל,לצמצום התופעהולשיפורהשירותיםלנפגעיםולנפגעות. השופטתבדימוסנאוהבןאור שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים בדימוס ולשעבר משנה לפרקליטת המדינה לעניינים פליליים. השופטת בן אור היא ראשת הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופתהילדות. "הוועדה, מבחינתי היא השלמת מעגל. כפרקליטה, ולימים שופטת, המפגש עם נפגעותונפגעיתקיפהמיניתבילדותםהיהמהזוויתהמשפטית.הוועדההציבורית, מבחינתי, היא המקום שבו יעמדו נפגעי העבירה במרכז ובאמצעותה יביאו לידי ביטוי את תובנותיהם, את ניסיונם בכל הנוגע למכלול ההיבטים הרלוונטיים: גורמיחינוך,רווחה,אכיפתהחוקועוד–גורמיםושיקוליםאשררביםמהםאינם יכוליםלבואלידיביטויבהליךהמשפטימעצםטיבו.מכאןהחשיבותהרבהשאני רואהבפעולתהוועדה,העשויהלהפיקתובנותחשובותמסיפוריהםהאישייםשל נפגעות ונפגעי תקיפה מינית בילדותם – תובנות שמערכת המשפט אינה יכולה, לבדה,להפיקן". פרופסורכרמיתכץ חברת סגל בבית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל באוניברסיטתתלאביבוראשתחוםמחקרבמכוןחרוב.מקימת הוועדה והמנהלת שלה. פרופסור כץ חוקרת התעללות בגיל הילדות,ובעשייתההיאמקפידהלחברביןמחקראקדמי,קידום 12 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות שירותים לילדים נפגעי התעללות ופעילות לשינוי מדיניות. עשייתה החברתית זיכתה אותה בפרס מדענית מעוררת השראה של אוניברסיטת תל אביב בשנת 2016 ובפרס ע"ש בוב שאפל לתרומה למדיניות חברתית בשנת 2017. היא המייסדת והמנהלת של הצוות הבין-לאומי Scholars of Group International COVID-19 During Maltreatment from Children Protecting. חֶבר ISPCAN הכיר בקבוצה כקבוצה מובילה בקידום ביטחונם של ילדים בזמן מגפה עולמית. פרופסורכץהיאגםהעורכתהראשיתשלכתבהעתofJournalInternational Maltreatment Child בהוצאת Springer ועורכת שותפה של כתב העת Child .AbuseandNeglect "בשניםשבהןאניפועלתוחוקרתבתחוםשלפגיעהבילדים,אניכלפעםנדהמת מהעוצמותשישלתגובההחברתיתעלחייהםשלהילדיםוהבוגריםשעברופגיעה מינית.לאורךחייהםמסתובביםהנפגעיםוהנפגעותעםתחושתבושהואשמה,ואני שואלת את עצמי: בושה? אשמה? הבושה היא שלנו כחברה שלא שמרנו עליהם, האשמההיאעלינוהחברהשלאהענקנולהםאתמהשמגיעלהם,האחריותהיא כלכולהשלנו!וזובדיוקהסיבהשבגללההקמתיאתהוועדה–לשיםבמוקדאת סיפורי החיים של הנפגעים והנפגעות, לשנות את מוקד האחריות, להעביר את המוקד אל החברה ואל קובעי המדיניות שבה; ולחולל שינוי כדי שילדים במדינת ישראליחיוחייםבטוחיםויקבלויחסמכבדוראוימכלמישסביבם". יעלשרר מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית, במאית דוקומנטרית וסופרת;מנהלתפרויקט"רחובמשלה"ולשעברמנכ"ליתעמותת "אחתמתוךאחת".שררהיאפעילהחברתיתפורצתדרךבתחום המאבק באלימות מינית וזוכת אות "נשים משנות עולם" מטעם הכנסת: "כנפגעתאלימותמיניתבילדות,הבחירהלהיחשףהסירהממניאתמטעןהבושה. הדיבורבגוףראשוןעלצרכיםוחוויותשלנפגעותונפגעיםלאנשמעבעברבגלל הפחדממנו,אבלהקולהזהצריךלהישמע.הואחייבלהישמעכשמדוברבטיפול, בליוויובענישה". הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 13 עו"סענתאופיר מנהלת המיזם למניעת התעללות בילדים במכון חרוב. בוגרת תואר מוסמך בעבודה סוציאלית מהאוניברסיטה העברית בירושלים;בעלתניסיוןבעבודהעםנשיםוילדיםבסיכוןבשרותי הרווחה בירושלים ובקידום מדיניות למען ילדים. את ניסיונה רכשהאופירבתפקידמנהלתיחידתנציבקבילותהילדיםוהנוערובתפקידמנהלת מחלקתההדרכהבמועצההלאומיתלשלוםהילד. "הקמת הוועדה הציבורית, שבה שותף מכון חרוב, משקפת את התפיסה שלפיה סיפוריהחייםשלהנפגעותוהנפגעיםמכיליםמידע,ידעותובנותשאינםבמקורות המידעהקיימים,ועלכןחשובלשמועאותםולהביאאותםבחשבוןבבואנולשנות ולקדםמדיניותשתשנהאתהטיפולבתחוםשלפגיעהבילדיםבישראל". עו"דעפרהבןמאיר מנהלתקמפוסחרובלילדים.בקמפוספועליםתחתקורתגגאחת 8 ארגונים המעניקים שירות לילדים בסיכון ולבני משפחותיהם. הקמפוס פועל בשותפות אקדמית עם האוניברסיטה העברית בירושלים. לבן מאיר תואר בוגר ותואר מוסמך במשפטים מאוניברסיטת בר אילן ותואר שני כפול במשפט ציבורי מאוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטתנורת'ווסטרןבשיקגו.היאהוסמכהלעריכתדיןבשנת2004,שימשה סגנית היועצת המשפטית במועצה הלאומית לשלום הילד וניהלה את התוכנית לליווי ילדים נפגעי עבירה. עוד, היא הרצתה בקליניקה לזכויות ילדים במרכז הבינתחומי בהרצליה ובמכללת שערי משפט. היום היא מרצה באוניברסיטה העבריתבירושלים. "מעבר לחשיבות הרבה של עבודת הוועדה בגביית עדויות של אנשים שחוו פגיעהוניצולבילדות,אנישמהלנולמטרהלנסותולהגביראתהמודעותלפגיעות המיניות המושתקות והלא מדוברות. כל פגיעה מינית מתרחשת בסתר מושתקת ונדחקת פנימה לתוך נפשו של הילד החווה אותה. עם זאת, יש פגיעות שגם במקרים הנדירים שבהם הן נחשפות, לא זוכות להכרה החברתית שלה זקוקים נואשות". 14 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות צביקיפליישמן פסיכולוגבשירותהציבוריופעילחברתיבשדההפגיעותהמיניות בילדיםבציבורהחרדיבישראל.ממייסדי#לא_תשתוקלהעלאת מודעות ולמלחמה בשתיקה סביב פגיעות בילדים. לשעבר סמנכ"ל עמותת מגן, המלווה נפגעים ונפגעות מהציבור הדתי והחרדיבישראל.בעלתוארמוסמךבפסיכולוגיהקליניתשלהמבוגרמאוניברסיטת בראילן. "הצטרפתי לוועדה מתוך רצון להשפיע ולשנות. כפעיל להעלאת המודעות לפגיעותמיניותבמגזרהחרדיבישראלאנירואהבהקמתהוועדהחשיבותעליונה לקידום הנושא ובטוח שהיא תצליח להנכיח את הצורך הגדול בשינוי ותיקון המצבהקיים". רחליניקולא–רכזתהוועדה עובדת סוציאלית בעלת תואר מוסמך מאוניברסיטת תל אביב ודוקטורנטיתלעבודהסוציאליתבתחוםשלפגיעהמיניתבילדים. בעלת ניסיון בעבודה עם אוכלוסיות קצה: מכורים, דרי רחוב, נשיםבזנותוקורבנותסחרבבניאדם. "בעבודתי בשטח ליוויתי נשים וגברים רבים שנמצאים במצבי חיים קיצוניים, המלוויםבסבלרב,ממשבשוליהחברה.בכלפעםמחדשגיליתיבכאבאתהמכנה המשותףלהםהקשורבחוויותילדותקשותשלהתעללותופגיעהמינית.האירועים שעברוכילדים,ללאכליכולתבחירה,השפיעוומשפיעיםעלחייםשלמיםמלאים בקושי.פגיעהמיניתבילדותמהווהלארקחלקמההיסטוריהשלהםאלאגםחלק מסיפור חייהם של נשים וגברים רבים בשיעור גבוה באוכלוסייה הכללית. הגיע הזמן להפסיק לפחד לגעת בנושא, ולהתחיל לטפל במקור המרכזי כל כך הזה לסבלאנושי". הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 15 ממצאיהועדה במשך12חודשים(ספטמבר2020–ספטמבר2021)נאספו505עדויותשנמסרו בכתב ובעל פה מנפגעים ונפגעות שעברו פגיעה מינית בילדות,החיים בישראל וגילםמעל.1820עדויותנמסרובערבית;8באנגליתו4-ברוסית–השארבעברית. טווחהגיליםשלהנפגעיםוהנפגעותשמסרועדותהיה .83–18ממוצעהגיליםהיה 36והחציון34.רבעמהפוניםוהפונותהיומתחתלגיל27בעתהעדות. 87% מהנפגעים והנפגעות שמסרו עדות במסגרת הוועדה היו נשים וכ11%- היו גברים. באשר לדת,מבין הפונים והפונות לוועדה 88.4% מהדת היהודית, 6.1% מהדת המוסלמית ו5.5%- אינם משתייכים לשום דת. 57% מהפונים והפונות לוועדהמתגורריםבמרכזהארץובשרון,23%מתגורריםבצפוןוכ19%-מתגוררים בדרוםובשפלה. לרובהפוניםוהפונותלוועדההשכלהאקדמאית.מספרשנותההשכלההוא30–2, וממוצאשנותההשכלההוא14.8 לכ25%-.מהפוניםוהפונותלוועדההשכלהשל 12 שנות לימוד או פחות, לכ25%- תואר ראשון. כ11%- מהפונים והפונות לוועדה העידושהםמובטלים,וחלקםהעידושהםמתקיימיםמקצבתנכותבלבד. מניתוחסטטיסטישלהעדויותעולהכיכ71%-מהפגיעותהיובעלותאופימתמשך וכ היוחד־פעמיות.אתשארהפגיעותסווגוהפוניםוהפונותלאסיווגו.25%- התמשכותהפגיעה 4% 25% לאסווג חדפעמית מתמשכת 71% 16 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות טווח הגילים שבו החלה הפגיעה המינית היה 17–0; הגיל הממוצע שבו החלה הפגיעהבילדותהיה.825%מהפגיעותהחלוכאשרהילדאוהילדההנפגעיםהיו מתחתלגיל5. באשר לזהות הפוגע – בכ־41% מהפגיעות היה הפוגע אדםמוכר לילד (שלא מהמשפחה,) 25% מהפגיעות נעשו בידי אדם או אנשים מהמשפחה הגרעינית ו־ בידיאדםאואנשיםמהמשפחההמורחבת.25% קרבהלפוגע 9% זר מכר 50% משפחה 41% הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 17 שערראשון:שערהמערכות בשער זה יובאו הסוגיות המרכזיות שעלו מתוך העדויות שאספה הוועדה הציבוריתעלהמפגששלנפגעותונפגעיםעםהמערכותהשונותבמהלךילדותם לאחר הפגיעה המינית ולאורך חייהם. כחלק ממתן העדות נתבקשו נפגעות ונפגעים שפנו לוועדה לתאר את חוויותיהם האישיות במסגרת המפגשים שהיו להםעםהמערכותהשונות,וכןלתתמסריםהנוגעיםלשיפורולשינויהמדיניות בגופים השונים מתוך תפיסותיהם האישיות. בפרקים בשער זה יידונו מערכות הבריאות,החינוך,הרווחה,האכיפהוחוקומשפט,וכןמערכותלהבטחתהכנסה. טרםהעמקהבכלאחתמהמערכות,תוכלולראותמידעשישבואתהפוטנציאל לספקמבטעלבנושאחשיפתהפגיעהוקבלתהסיועכפישעולהמכללהעדויות שנמסרולוועדה. | 1. חשיפתהפגיעהוקבלתסיוע מתוך העדויות עולה כי ברוב המקרים, הפגיעה בילדות לא נחשפה. בכ־41% מהמקריםשהובאולפניהוועדההציבוריתהייתהחשיפהשלהפגיעהמצדהילד אומצדגורמיםבסביבתושנחשפולקיומהשלהפגיעה.ברובהמקרים,החשיפה הייתה מצד הילד כלפי דמות קרובה כגון חבר או חברה, דמות חינוך או קרוב משפחה. חשיפתהפגיעהבילדות הפגיעהנחשפה בילדות,41% הפגיעהלאנחשפה בילדות,59% 18 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות נתון חשוב העולה מן העדויות הוא שרק ב־21% מהן תואר שהילד או הילדה הנפגעיםקיבלוסיועכלשהושלטיפולמצדהרשויותאוהגשתתלונהבמשטרה. מהפוניםוהפונותלוועדהסיפרושלאקיבלוסיועכלשהו.79% מבחינהמעמיקהשלהנתוניםעולהשמכלשניילדיםשחשפואתסיפורהפגיעה שלהםבפניאדםכלשהובחייהם,רקילדאחדהופנהלרשויותהרווחהאוהחוק. נוסףעלכך,מתוךהילדיםשחשפואתהפגיעהוגםקיבלומענהמטעםהרשויות (רווחה,חינוךאורשויותהחוק),פחותממחציתתיארושהמענהשקיבלומהרשויות היטיבעימםוסייעלהםבהתמודדותעםהפגיעהאולכלהפחותנתןתחושהשל עשיית צדק. כלומר, פחות מ־ 10% מהנפגעות והנפגעים שפנו לוועדה הצליחו לקבל מענה שהלם את הצרכים שלהם כילדים מטעם הרשויות, וכ־90% עברו פגיעהשכלללאנחשפהאושלאטופלהכראוי. קבלתסיועבילדות התקבלסיוע,21% לאהתקבלסיוע,79% הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 19 | 2. מערכתהבריאות בניתוחהרוחבשלעדויותהוועדהנמצאשמערכתהבריאותהיאגוףחשובביותר לעיצוב חוויותיהם של הנפגעות והנפגעים גם בילדות וגם בבגרות. הנפגעות והנפגעים מבקשים להדגיש את תפקידה המרכזי והקריטי של מערכת הבריאות בכל הנוגע לאיתור, למניעה ולטיפול בפגיעה מינית בילדים. יתר על כן, הנפגעות והנפגעים מדגישים את תפקידה של מערכת הבריאות בסיוע לנפגעות ולנפגעים בילדותשמתמודדיםעםתסמיניפוסטטראומהבמהלךחייהםהבוגרים. בלמעלהמרבע27%()מהעדויותתוארוהשלכותעלבריאותהנפשוהגוףבבגרות ובמהלך החיים. הממצאים מציגים תמונה קשה של חוויות הנפגעים והנפגעות בהקשרלמערכתהבריאות.הממצאיםמגליםשהנפגעיםוהנפגעותסובלותמבעיות בריאותיותמרובות,חלקןתוצרישירשלהפגיעההקשהוהמתמשכתשחוווחלקן קשורותלסימפטומיםגופנייםפוסט־טראומטיים.למשל,הןמתארותשהגוףשלהן ״הגיב״לפגיעהו״סיפר״עליה,אבללאהיהשםאףאחדשיקשיבויביןשהתגובה והסיפור הללו קשורים לפגיעה שעברו. סוגיה מהותית שבלטה מתוך העדויות של הנפגעות והנפגעים היא שלא נעשתה כל הנגשה לזכותן לבריאות. תפיסתן בילדות הייתה שרק אם יש חבלה חמורה אפשר לפנות למערכת הבריאות, וכך הןנותרוכאובותופצועותשניםארוכותללאמענה.הנפגעותמתארותבעדויותיהן בעיות בריאותיות כמו כאבים חוזרים, בעיות עיכול, בחילות, בעיות גינקולוגיות, דלקותחוזרותוכדומה.ואולם,למרותביקוריםחוזריםבשירותיהבריאות,רופאים אוצוותיםרפואייםאחריםלאשאלואותןהאםהןעוברותפגיעהכלשהי.נפגעת אחת מתארת שכל האבחנות שניתנו לה לאורך הדרך – הפרעות אכילה, דיכאון וחרדה,הפרעתאישיותגבולית–הןלמעשהדבראחד:התעללותמיניתבילדות. זאת ועוד, הממצאים מגלים שגם בבגרותן הנפגעות חוות קושי גדול בבדיקות ובהליכיםרפואיים.הןמתארותשהתערבויותרפואיותכמורפואתשיניים,בדיקות גינקולוגיותולידהנחוותלאפעםכפולשניות,מעוררותאתהזיכרונותהטראומטיים ומייצרות חרדה גדולה. כשהתערבויות אלה נעדרות מערכת בריאות מיודעת טראומהופגיעהמינית,הןמייצרותטראומהחוזרתעבורהנפגעות. לצד חוויות קשות אלה מתארות הנפגעות עוד קושי גדול במפגש עם מערכת הבריאות,והואהתפיסהוהתיוגשלמערכתהבריאותאותן.ביתרפירוט,הנפגעות מתארות שבמערכת הבריאות הן מתויגות כמטופלות פסיכיאטריות, אף על פי שמדוברבתגובותפוסט-טראומטיותלפגיעותקשותשעברו.לתפיסתן,התיוגשלהן 20 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות כ״חולותפסיכיאטריות״משקףאתהעיוורוןשלהמערכתאלמולהבעיהשממנה הן באמת סובלות. הנפגעות משתפות שהטיפול שקיבלו לא היה רגיש ומותאם למצבן, שהמוקד היה בעיקר על מתן תרופות הרגעה וכן שהייתה התעלמות מהפגיעה שעברו ומהשלכותיה. כל אלו גרמו לחוויות קשות שעלו בטיפול ולא קיבלו מענה ולהימנעות מפנייה לטיפול מצד הנפגעות. זאת ועוד, הכרחי לציין שפעמים רבות המפגש עם מערכת הבריאות היה כה מטלטל, פוגעני וטראומטי עד שהוא הצריך מהנפגעות לעבור תהליך שיקום וטיפול בעקבות ההתערבות הרפואיתשמטרתההייתהלסייעלהם. יתרעלכן,הנפגעותשיתפושישמיעוטשלשירותיםשנועדלתתמענהלנפגעות פגיעהמיניתבמערכתהבריאות,ואףשירותיםאלהאינםנגישים.היעדרהנגישות באלידיביטויבכךשהמערכתאינהמפנהאתהנפגעותאלמערכותאלהבפניה יזומה, בכך שאין נגישות גאוגרפית של אותם שירותים ואף בחוסר התאמת השירותיםלהקשריםשפתיים,תרבותייםודתייםשלהנפגעות. מתוך העדויות אפשר לסמן ארבעה מסרים דחופים למערכת הבריאות: 1() יש הכרח במתן הכשרות חובה לכל אנשי הצוות במערכת הבריאות בנושא של פגיעהמיניתבילדותתוךכדידגשעלזיהויואיתור.במתןההכשרותישלשיםאת הדגש על ידע לצד מיומנויות פרקטיות ושינוי עמדות אישיות ומקצועיות של אנשיהמקצוע.כפישעולהמתוךעדויותהנפגעות,ישהכרחבפיתוחפרוטוקולים מותאמים לאיתור ולדיווח על ילדים שיש חשד שעוברים פגיעה מינית. הנפגעים הנפגעות ביקשו להדגיש שגם כאשר הם לא חשפו את הפגיעה, הגוף שלהם סיפר זאת, אבל מערכת הבריאות לא ראתה אותם והותירה אותם לבד. לא זו בלבד, אלא שההכשרות חייבות לסייע בשינוי עמדות כלפי נפגעות פגיעה מינית במערכת הבריאות כדי למנוע הישנות מצבים של התערבויות פוגעניות. 2() לצד ההכרח לקדם ידע ומיומנויות אשר לאיתור ולזיהוי, הצביעו הנפגעות על הכרח לקדםרפורמהבשירותיהבריאותלמערכתמיודעתטראומה.במציאותהנוכחית נראהשבהתערבויותיהשלמערכתהבריאותישפוטנציאללייצרטראומהחוזרת בקרב הנפגעות, וכדי למנוע זאת יש הכרח לקדם התאמות במערכת הבריאות שישימו במוקד גם כלים פרקטיים להתערבות בהקשרים של פגיעה מינית. 3( אי-)שוויון במערכת הבריאות – יש הכרח לקדם את פיתוחם של מסגרות ושירותיםמותאמיםלנפגעותונפגעיפגיעהמיניתמכלהקשריהחייםשלהחברה הישראלית–הןלפריפריההגאוגרפיתשלישראלוהןלהקשריםשלשפה,תרבות ודת.4()ישהכרחלקדםאתזכויותיהםשלילדיםלחייםבריאיםללאכאב,ומתוך כךחלהחובהלעשייהאקטיביתשלשירותיהרפואההקהילתייםלילדים.רופאות הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 21 ורופאי הילדים בקהילה הם החזית הראשונה במפגש עם ילדים נפגעים, ולפיכך לקידוםפרקטיקתמניעהבשירותירפואהבקהילהישפוטנציאלממשילקדםאת ביטחונםשלילדים. | 3. מערכתהחינוך מערכתהחינוך,עלדמויותיההשונות,תופסתמקוםמהותיבחייהםשלהנפגעות והנפגעים,כפישעולהמעדויותיהם.ראשית,מערכתהחינוךהיאאחדמהמרחבים שבהם מתבצעות הפגיעות, בין אם בתוכה ובין אם מסביב לה, ואנשי החינוך עלולים להיות דמויות פוגעות מינית, כמו גם דמויות מבוגרות נוספות שנוכחות בתוך מסגרות החינוך. מסגרות חינוך הן גם מוקד לחשיפה, ומרבית הנפגעים מנסים לחשוף את הפגיעה תוך כדי שימוש בהתנהגות פוגענית כלפי עצמם או כלפיאחרים.מערכתהחינוךלרובאינהמפרשתהתנהגויותאלוכסכנהלפגיעה, והגישהשהיאנוקטתכלפיהםהיאיותרפיקוחית,לדבריהנפגעים.לאחרהחשיפה תגובות מערכת החינוך נעות על רצף. בצד אחד של הרצף נפגעים מתארים את מערכת החינוך והדמויות בתוכה כמי שהצילו אותם פיזית או נפשית. בצד השני של הרצף מערכת החינוך מתוארת כמי שתגובתה הייתה פוגענית, מזלזלת, מכחישה,מאשימהאולאמותאמת. מתוך העדויות עולות כמה המלצות פרקטיות בנוגע למערכת החינוך: 1() חובת הכשרהבנושאפגיעהמיניתבילדיםלכללהצוותיםהחינוכיים–תוךכדימתןדגש על כמה היבטים בהכשרה. ההיבט הראשון הוא הכשרה מתמשכת, כלומר מתן הכשרהגםבשלבהראשוןשללימודיהמקצועוגםסיפוקהכשרותעדכניותלאורך השניםשתחולעליהןחובתהשתתפותותוקףהרישיוןשלאנשיהחינוךיהיהכפוף להן.היבטנוסףבהקשרלהכשרותנוגעלהכרחלקדםידעעדכני,אךגםמיומנויות ועמדות של אנשי חינוך כדי לקדם איתור וזיהוי של פגיעה מינית לצד קידום התערבותמותאמתלילדים.ההיבטהשלישינוגעלהכרחבקיוםהכשרותופיתוח מיומנויות פרקטיות לאנשי חינוך שמותאמות לכל הקשרי החברה הישראלית, לרבותשפה,תרבות,דתומציאותפוליטית.2()עלמערכתהחינוךלספקלילדים הנמצאים במסגרתה – מגן ועד תיכון – מערכים מותאמים שיתמקדו במניעה של פגיעה, בשיח על זכויות ילדים ובמתן מידע לילדים על המענים והאנשים שעומדים לרשותם במצבים של פגיעה. הנפגעות והנפגעים הדגישו בדבריהם שמערכת החינוך בראש ובראשונה צריכה לספר לילדים על זכויותיהם כפי שחתמהוהתחייבהעליהןמדינתישראלבאמנתהאו"םבשנת1989.עודהדגישו 22 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות הנפגעותוהנפגעיםאתההכרחלספקלהםמידעשישבופוטנציאלממשילמניעה, למשל שפוגעים יכולים להיות גם נשים, ושבזמן פגיעה ילדים יכולים שלא להגיב מתוךהלםאופחד.רביםמהנפגעותוהנפגעיםהצביעועלתוכניותשנחשפואליהן במערכתהחינוךככאלהשיצרו אצלם תחושותשלבושה ואשמה.כךלמשל אם לימדואותםשעליהםלברוחאולצעוקבזמןפגיעהוהםלאעשוזאת,הםנותרו לאורך שנים עם תחושת כישלון אדירה, בושה ואשמה. 3() הנפגעות והנפגעים הדגישואתההכרחלהכירבכךשפגיעותמתרחשותגםבמסגרותהחינוך,הןעל ידי דמויות חינוכיות והן על ידי קבוצת השווים של הילדים. הנפגעות והנפגעים ביקשו שמסגרות חינוך ינקטו פעולות מניעה יזומות לפגיעות אלה ויתנהלו מול אירועי פגיעה כאלה בשקיפות ובאחריות. 4() חשוב לציין שנפגעות ונפגעים ראו באנשיהחינוךדמויותמהותיות,חשובותומרכזיות.לפיכךעלהצורךעזלחזקאת תפקידםהמשמעותישלדמויותחינוכיותבחייהםשלילדיםולהיותשםעבורם במניעה,בזיהוי,בתגובהובטיפול.5()מתוךהכרהזובחשיבותהובמרכזיותהשל מערכת החינוך עלה קול זעקה אשר להיעדרות מערכת החינוך מרצף השירות עם היחשפות הפגיעה. הנפגעות והנפגעים שיתפו שמרגע שחשפו את הפגיעה בהם בפני איש סוד ממערכת החינוך, מתוך "קידוש החקירה" נעלם אותו אדם מחייהםולעולםלאהזכיראתהפגיעהודיברעליהשוב.בקרבהנפגעותוהנפגעים התעלמותוהיעלמותזויצרהחוויהקשהמאודשלפגיעה,והםנותרולבדבזירה בלתיאפשריתשלהישרדות. | 4. מערכתהרווחה רוב העדויות שנמסרו לוועדה תיארו סיפורי פגיעה שלא נחשפו כלפי הרשויות בתקופתהילדות.מכללהעדויות,רקב־17%תוארהחשיפהומעורבותשלרשויות הרווחהלאחרהדיווח.מתוךמקריםאלועלושתיתמותמרכזיות:תפיסתהנפגעות את מערכת הרווחה וחוויית הנפגעות במערכת הגנת הילד, שהרווחה היא חלק ממנה. מתוךהעדויותשלהנפגעותוהנפגעיםעולותכמההמלצותפרקטיותבנוגעלשינוי שיש לערוך במערכת הרווחה כדי לקדם את ההגנה לילדים ואת ההתערבות עבורם בעקבות פגיעה מינית: 1() יש לקדם מערכתרווחהמיודעתזכויותילדים שתוביל לקבלת החלטות מבוססת זכויות ילדים ולתהליכי התערבות שמשלבים את השתתפותם של ילדים בצורה מותאמת להקשרי החיים של הילדים. 2() יש לקדם מערכת רווחה שממוקדת בהגנה על ילדים ושתהליך החקירה בה הוא הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 23 מרכיב ולא מהות ההליך כולו – לצורך כך הצביעו הנפגעות והנפגעים על ועדות הפטור והפוטנציאל שלהן בהגנה מותאמת הקשר על ילדים, וכן על חשיבות הנגישותשלמרכזיההגנהלכללהילדיםהנפגעים.3()ישלעשותאתפרקטיקת חקירת הילדים, הן בשירות לחקירות ילדים והן במשטרה, לפרקטיקה מיודעת טראומה וכן מותאמת הקשר. 4() יש הכרח לייצר רצף מענים מרגע החשיפה לכל אורך ההתערבויות של הילד כדי למנוע יצירת בורות קשים של חוסר הגנה והחמרה של הטראומות שהילד נתון בהן. 5() הנפגעות והנפגעים הצביעו על ההכרחשיהיהגוףאחדשאחראיעלהגנהעלילדיםוכןאחראיעלתכלולוסנכרון בין המערכות השונות. הנפגעות והנפגעים הצביעו על חוויית בדידות קשה מול המערכות השונות ועל תחושה של נטישה. הנפגעים והנפגעות הדגישו בעדויות שלהם את הדחיפות שיש בהקמת מערכת אחת של הגנה לילד עם פרוטוקול שדואגלליוויהילדמהרגעהראשוןובכלתחנותההתערבות. | 5. מערכתאכיפתהחוקומערכתהמשפט בחלק מן העדויות שנמסרו לוועדה הייתה התייחסות גם למערכת אכיפת החוק ולמערכת המשפט בהקשר של הפגיעה בילדות. ראוי לציין שבאחוז קטן יחסית 9%() מן העדויות תוארה פנייה קונקרטית למערכת לאכיפת החוק כגון הגשת תלונה במשטרה או חקירה על ידי חוקר ילדים, וברוב במקרים הפגיעה כלל לא דווחהלרשויותהחוקאונחקרהעלידן.נפגעותונפגעיםשיתפוכיצדבחרושלא להיעזר במערכות אלה מתוך חשש להישרדותם הרגשית ולפגיעה שהם עשויים לחוותממערכותאלה,וזאתמתוךמהשהםשמעומאנשיםסביבם.מיעוטהפניות למערכת המשפט מטריד ביותר, ברור שבמסגרת שינוי המדיניות בנוגע לפגיעות מיניות בילדים מתחייבת חשיבה מעמיקה שתוביל לשינוי תפיסתי של הנפגעים בנוגע למערכת המשפט כמערכת המיטיבה עימם. מניתוח העדויות של נפגעות ונפגעים שפנו למערכות אלו עלו שלוש תמות מרכזיות: הליך לא מותאם עבור נפגעיהעבירה,צורךבתוקףובצדקוחששממחיריההליך. ילדים חושפים פגיעה פעמים רבות בניסיון לעצור אותה, ולא מודעים למחירים שהם עלולים לשלם. רבים מהנפגעים והנפגעות מתארים חוויה קשה של פגיעה בעקבות המגע עם מערכות אכיפת החוק והמשפט, ולעיתים היא מעצימה את הפגיעה המקורית ומוסיפה עליה. החוויות במערכות הללו מתוארות כחוויות החפצה, והנפגעות והנפגעים חשים שהמערכות משתמשות בהם רק כאובייקט לסיפוק צורך בראיות. במפגש זה הם שוב מרגישים בלתי נראים, ואם מתרחש 24 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות משהו כדי להגן עליהם, גם הוא קורה מעל ראשם ומבלי לראות אותם. הנפגעים והנפגעותמבקשיםשיראואותםושישאלואותםמההםהיורוצים,מההםצריכים ולמהקורהמהשקורהלהם.מהעדויותעולהשנפגעיםונפגעותמביניםשלמערכת אילוצים רבים ומורכבות בתפעול ובבניית תיק. עם זאת, הם חייבים תיווך, כנות ואתהפניותשלאנשימקצועלענותלשאלותיהם,גםאםהתשובותלאפשוטות. מהיומנאי לחוקר, לפרקליט ועד לשופט. על כולם האחריות לראות ילדים שעברו התעללות מינית, לדבר עימם ולהקשיב להם. לכולם הכוח לסייע לילדים הרבים הנפגעים.חובתוהמוסריתשלכלאישמקצועלסייעלילדיםהנפגעים,אולמצער לאלהוסיףפגיעהעלגביהפגיעההראשוניתשחוו. נפגעיםרביםאומריםלנושהחוויהבהליךחשובהמפסקדיןאוהרשעה,דווקאכי "הענישהלאעוזרתלהחלמה"(בת27,נפגעהמגיל4).מהשעוזרלהחלמההוא אמון,נראותותוקף.התשובההיאראייההוליסטיתשלילדיםנפגעיםוהמשפחות שלהם,חיבורביןכלאנשיהמקצועשפוגשיםבילדיםהללו.התשובההיאהשבת הבחירה שנפגעי הפגיעה המינית זקוקים לה כל כך, כמובן עד כמה שאפשר. דווקאהנפגעיםשבחרושלאלהתלונןאומריםלנו,"הייתירוצה"אבל"יעשוממני סלט". הם אומרים לנו "המצוקה איומה". הם היו רוצים עזרה, אבל הם אומרים שהשינויים שנעשו עד כה במערכות עבור מי שנפגעו בילדות לא מספיקים כדי לראותאותם. מתוךעדויותיהםשלהנפגעותוהנפגעיםעולהשלמרותחוקזכויותנפגעיעבירה שמכיר בזכותם העקרונית של נפגעי עבירה במקבץ זכויות בהליך הפלילי, ובכללן:הזכותלהגנה,הזכותלמידע,הזכותלנוכחותולליוויוהזכותלהביעעמדה, יש פער עצום בין החוק לבין חוויותיהם בפועל. בפער זה עוסק גם הדוח של ועדתברלינר.לפיכךהמלצותהוועדההןליישםאתזכויותהנפגעיםבתוךמערכות אכיפתהחוק,וספציפיתיותר: 1 . הזכותלמידע:לכאורה,במקריםשבהםממונהעורךדיןמייצגלנפגע/ת,לא אמורהלהיותבעיהבקבלתהמידע.עםזאת,גםבמקריםאלולאתמידמקבל עורך הדין לידיו את הפרוטוקולים של הדיונים, הוא אינו מקבל הודעות על דחיית דיונים ואין מקפידים על קיום דיונים בנוכחותו. בהיעדר ייצוג, המצב קשהשבעתיים. "אולי מעט יותר בהירות לגבי התהליך. אני לא יודעת אם להורים שלי היה מידעוהםהסתירואותוממני,אבלאניכילדהלאידעתימהקורהעםהשומר הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 25 הזה,האםהואנענש.לאהבנתיממשמההתהליך.אבלהייתיבת11...כנראה הסתירוממניבכוונה". 2 . הזכותלכבוד:ישהכרחלוודאשנפגעיפגיעהמיניתבילדותלאיחווהתייחסות פוגענית מאף גורם במערכות אלה, ובפרט לא במעמד החקירה הנגדית. יש חובהלהכירבכךשלאמירותקשותופוגעניותכמו"פתיינית"כשעומדתילדה מעלדוכןהעדיםאיןמקום. 3 . השתתפות וייצוג: החוק כיום מאפשר מתן סיוע משפטי לנפגעי עבירות מין חמורות החל משלב הגשת כתב האישום (בימים אלו הונח תזכיר חוק המבקש להרחיב את הזכאות לסיוע החל משלב הגשת התלונה). עם זאת, לצערנו,עדהיוםאיןזכותמובניתלמינויייצוגלנפגעעבירה,למרותהעובדה שהפרקליטות אינה מתיימרת לייצג אותו ואת האינטרסים שלו, אלא את האינטרס הציבורי. ועדת ברלינר המליצה שתמונה עו"סית שתלווה נפגעים, אךאפילונושאזהלאתוקצב,שלאלדברעלייצוג.מתלונניםומתלוננותאינם זכאים לקבל מסמכים מהתיק אם קיים צו איסור פרסום, למרות העובדה שהפסיקהקבעהמפורשותשאיסוריפרסוםמטרתםלהגןעלהנפגע/ת,ולא להגן על ההליך מפני הנפגע/ת. מצד שני, לא אחת נפגעים נחשפים לפרטי כתב אישום עקב פרסומו בציבור, מבלי שיתייעצו עימם אם ישנם פרטים שהםיבקשושלאלפרסםבשלהפגיעהבפרטיותם. יש להדגיש שלמסקנות אלה חשיבות מיוחדת שעה שמדובר בעבירות מין בתוך המשפחה,שהריניגודהענייניםבמקריםאלובולטומובהק,דברהפוגעבזכותושל הקטיןהנפגעלצדק.כךלדוגמהמכתביםשנשלחיםלביתמשפחתהקטיןהנפגע, ובהם מידע על ההליכים או זימון הקטין לחקירה, עלולים שלא להגיע לידיעת הקטין או להעמידו במצוקה רבה בשל העובדה שבני משפחתו, ובכללם הפוגע, חשופיםאליהם. "שימונה עו״ד לכל קטין שמגיש תלונה בתוך המשפחה! כי אין טעם לפנות לקטין דרך המשפחה או הרווחה במצב הזה. צריך שיהיה אדם שיחשוב רק עלטובתהקטיןולאעלטובת'הקטיןומשפחתו'כמושקורהברווחה". 4 . הזכותלהגנה:נראהשקבוצתזכויותזואינהמיושמתכראוי.נפגעיםמעידים שהםאינםחשיםמוגניםלאורךההליך.כיוםאיןלנפגעיםזכותלהביעעמדה בשלב הארכת מעצרו של החשוד – משל אין לסוגיה זו השלכה על בטחונו 26 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות שלהנפגע.גםבתסקירימעצרלאפוניםלנפגעלצורךקבלתעמדתו.כלומר לאמתחשביםבהשפעתהשחרורשלהפוגע–למעצרביתאולחלופתמעצר אחרת–עלמצבושלהנפגע.למעשה,הערךהמובילבהקשרזההואשיקום הפוגע. שלא לדבר על ההשפעה התודעתית שיש לכך על סביבת הנפגע/ת –סביבהזומקבלתאיתותממערכתהמשפטכאילוהפגיעהאינהחמורהכל כך. עוד בהקשר זה, וכפי שעלה מעדויות של נפגעים שהעידו בפני הוועדה, עלהקושיגדולבהגנהעלקטיניםהמעידיםבביתהמשפטבמסגרתהחקירה הנגדית. יודגש שאין כוונתנו להגנה מפני המתח והמעמד מעורר היראה של העדות.כוונתנולחקירותשישבהןהתעמרותבמתלונן/ת.במקריםהקיצוניים ביותר בית המשפט לכל היותר מתריע בפני הסנגור. הפרקליטות אף היא אינה ממהרת להתנגד ולהגן על העד, אולי כיוון שאין היא רואה בכך את תפקידה ואולי משום שאינה רוצה להצטייר כמי שמבקשת לפגוע בהגנתו שלהנאשם. "מתןעדות–להפסיקלתקוףאתהקורבנות" "העדות במשפט היא טראומטית מאוד! חשוב שיהיה שם ליווי, אינטגרציה, מישהושיחבק". "בתיהמשפטשיודעיםרקלדקלםחוקיםיבשים:הזכותשלהתוקףלהתגונן עלידיחשיפתיומניהטיפולהפסיכולוגייםהאישייםשהמטפלתכותבתבפני בא כוחו ובפני השופט... ולמעשה ההתשה הזו מכל כך הרבה כיוונים של התמודדות גורמת להפנים את הפוטנציאל הגלום בשקט. פשוט לחיות בלי להיות.כךאניחיהכברלאמעטשנים". "התהליךשלמתןעדותוכןעימותמולהפוגעהיהתהליךפוגעני,לאמתחשב ולאראהאותי,הנפגעת,כלל,אלאהשתמשביכעדהבתיק". 5 . הזכות לצדק: אין זה סוד שהליכים משפטיים נמשכים תקופה ארוכה, ולכן נוצר עינוי דין קשה לנפגע, לא כל שכן שעה שמדובר בנפגע קטין. נציין בהקשר זה שבהליכים פליליים המתנהלים בבית המשפט לנוער ההליכים ארוכים אף יותר, כחלק ממדיניות שיקומו של הנפגע ומבלי להביא בחשבון אתזכויותיושלהנפגע. בהקשר זה העידו נפגעים רבים על העלבון שחשו לאחר גזירת עונשים קצרים הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 27 לפוגעיםבהם,והעלוצורךדחוףבהחמרתהענישהלפוגעים. "כמובןשהמפגשעםהמשטרההיהקשוחנורא.לאהיהצורךבעדותבמשפט כיהואהודהברובהדברים.וכמובןשבמדינהכמושלנו,המשפטנמשךשנה, כשבסופההואקיבל חודשיעבודותשירות.שגםמהםהואהתחמק".9 "חקיקה ואכיפה יותר מחמירה בלי שאיפה מצד הפרקליטות להסכמי טיעון מגוחכים". לבסוף,איאפשרלהפריזבחשיבותההמרכזיתשלמערכתמשפטמודעתטראומה =הכשרותלאנשימקצועמתחוםהמשפט:אחתההמלצותהמרכזיותשלועדת ברלינר היא להכשיר את אנשי המקצוע המשפטיים בכל הקשור לטראומה ולהשפעותיה על נפגע עבירה. המלצה זו משתקפת היטב בעדויות שבאו בפני הוועדה: "מבחינת חקיקה אני חושבת שצריך להכניס את נושא הסימפטומים לחוק, יש בעיית ראיות וההפרעות הנפשיות שמפתחים בעקבות הפגיעה פוגעות באמינות של הנחקרת. דבר נוסף, אני חושבת שמבחינת המשטרה צריכה להיותיותרהבנהשלהנפש,באיזהמצבהמתלוננתמגיעה,האםהיאמסוגלת לדבר". "הכשרות לשופטים זה דבר חשוב ומבורך! שילמדו להכיר אותנו מעבר לדפים,מעברלעדות... שיבינושאםמישהימתאשפזתבמחלקהפסיכיאטריתעקבפגיעהמינית,זה לאאומרשהתובנהוהשיפוטשלהלקוייםושמלכתחילהבגללהאשפוזאסור להאמיןלה". "גםביתמשפט–שיסבירולילדשמהשעשולוזהלאבסדרושישלוזכויות ושתהיהלותמיכהמאחוריולדאוגלזה". 28 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות | 6. המערכותלהבטחתהכנסה נפגעות ונפגעים ביקשו לתת מקום נרחב להתמודדותם עם קשיים רבים ביכולת לעבוד ולהשתכר בכבוד וביכולת לרכוש השכלה. התמודדות עם פוסט טראומה קשה ויום־יומית לעיתים לא מאפשרת פניות להשקעה בבנייה של קריירה וחיי עבודהיציבים.לכךכמובןהשפעהישירהעלמצבםהכלכלישלנפגעותונפגעים, והם מתקשים בהישרדות כלכלית. כרבע 24%() מהפונות והפונים לוועדה ציינו שישלהםקשייםכלכלייםבחייהםהבוגריםבעקבותהפגיעהשעברו.50%מתוכם חווים קשיים בתפקוד בעבודה ולכ40%- הוצאות כספיות על טיפולים נפשיים. כ מהפונותוהפוניםלועדהמתקיימיםמקצבתנכותבלבד.11% מתוך העדויות עולה זעקתן של נפגעות שסובלות מקשיים כלכליים הנובעים מקשיים בתפקוד עקב הטראומה. חלק מהפונות חיות במצוקה ובעוני וחלקן נסמכותאךורקעלקצבתנכות,והיאאיננהמספיקהלכסותאתהוצאותהמחייה שלהןוודאישלאמאפשרותכיסויעלויותשלטיפול.אלהההמלצותהעיקריות: 1 . מדינת ישראל חתמה על האמנה לזכויות הילד בשנת 1989 והתחייבה הן בזירההלאומיתוהןבזירההבין־לאומיתלתתחייםשלביטחוןלכלילדיישראל, ולכןעליהלתתפיצוייםלילדיםשנפגעומיניתבילדותם,היותשהאחריותעל הפגיעההיאקודםכלעלהמדינה,שנכשלהבהגנהעליהם. 2 . יש הכרח לבצע רפורמה משמעותית בהליכי ההכרה – הליך ההכרה, כפי שהוא נעשה היום וכפי שתיארו אותו הנפגעות והנפגעים, הוא משפיל, לא מותאם,לאמונגשומייצרחוויותשלשחזורטראומה.עלההליךלהיותמונגש, מיודעטראומהומיודעפגיעותמיניותבילדותבכלשלביווהיבטיו. 3 . כחלק מהרפורמה יש להתחיל את תהליך ההכרה בנפגעות ובנפגעים אוטומטית מרגע שהפוגע הורשע ברף מסוים של מעשים, גם אם כהכרה זמנית.ישדחיפותלהתחלתתהליךהשיקוםוהתמיכהמוקדםככלהאפשר. הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 29 שערשני:משפחה,קהילהוחברה שער זה עוסק בהקשרי החיים של ילדים נפגעי פגיעה מינית ובתפיסה של נפגעותונפגעיםאתהפוגעיםשלהם,אתמשפחותיהםואתהחברה.פגיעהמינית בילדים איננה מתרחשת בתוך ואקום, אלא מושפעת תמיד מהסביבה המיידית ומהסביבה הרחבה שבתוכה חי וגדל הילד. לכן נפגעות ונפגעים מתארים את תפקידן של משפחה וחברה בהקשר של פגיעה מינית בילדות ואת ההשפעה העצומהשישלהןעלהילדיםהנפגעיםגםבילדותוגםבבגרות.שערזהנחתם במסרים שנפגעות ונפגעים מבקשים להעביר לילדים העוברים פגיעה ולילדים שהםעצמםהיו. | 1. פגיעהמיניתבתוךהמשפחה בכ50%- מהעדויות שנמסרו לוועדה הציבורית, הפגיעה שעברו הנפגעות והנפגעים הייתה בתוך המשפחה. לעיתים ההתעללות המינית אף עירבה כמה פוגעיםמתוךהמשפחה,ובמקריםאלותוארההתעללותמורכבתשכללהמערכת יחסים של ניצול ושליטה בתוך המרקם המשפחתי. בפגיעה מינית שהתרחשה בתוךהמשפחהשיתפוהנפגעיםוהנפגעותבבלבולהרבשעימוהםנאלציםלחיות ובקושיהעצוםלתפוסאתההתעללותכמעשהחריגופוגעני,כיווןשלרובזוהייתה המציאותשגדלובה. מסריםלמשפחותשלילדיםנפגעיפגיעהמינית בעדויותרבותשנמסרולוועדהעלומסריםלמשפחותשלילדיםנפגעים.המסרים טומניםבחובםאתהמורכבותשבגדילהכילדיםנפגעיפגיעהמינית,אתחשיבותה הגדולהשלתמיכהמצדהמשפחהואתהקשייםהקיימיםבהיעדרה. מסרראשון:"תאמינולנפגע/ת" נפגעות ונפגעים נתנו חשיבות רבה ומרכזית למסר הבסיסי של להאמין לנפגע, מסר שיש לו משמעות גדולה הנוגעת למניעה, להתמודדות ולרווחה נפשית של ילדיםוילדותנפגעיפגיעהמינית: 30 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות "תעשו מאמץ עליון להאמין לבן/ת שלכם או למי שנפגע. אף אחד לא רוצה להמציא אונס או התעללות. ושאתם האנשים הכי חשובים ומשמעותיים בשלבהזהשלהנפגעיםשלכן". מסרשני:"תכירובפגיעה,בפוגעובנפגע,והדירואתהפוגע" נפגעות ונפגעים מבקשים מהמשפחות להכיר במציאות הפגיעה על מורכבותה ועלכלחלקיה,למרותהקושיהכרוךבכךלעיתים: "תכירובפגיעה.הדירואתהפוגע.תתמכובנפגעת.כשאתםלאעושיםזאת, אתםרקממשיכיםאתהפגיעההמתמשכת". מסרשלישי:אלתאשימואתהנפגע/ת כחלקמההכרהבפגיעה,נפגעותונפגעיםמבקשיםממשפחותלהימנעמהאשמת הקורבן: "תפקחואתהעיניים,אלתאשימואתהנפגעת,תיזהרומאמירותשל'למהלא סיפרת לי?' אמירה כזו כשלעצמה מאוד מאשימה וגורמת לנפגעת להרגיש שבגללההפגיעהנמשכה". "אלתאשימואףאחד.קחואחריות.לאאשמה". מסררביעי:אלתוותרו "מי שנפגע הכי זקוק לכם בעולם. זקוק לשמוע שהוא בסדר, שזאת לא אשמתו,שהואאהוב,שהואחשובלכם,שאתםאיתו,שתאמינובשבילושיהיה יותרטוב.אלתשאירואותולבד". המסרים שהנפגעות והנפגעים מבקשים להעביר חיוניים עבור ילדים ונפגעים ומשפחותיהם–"התגובותשלבניהמשפחההןקריטיותלאפשרותלחייםטובים". הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 31 מסרים אלה ממחישים את הצורך של נפגעים ונפגעות בקבלה ובתמיכה, ואת הצורךבידיעהשישמישעומדלצידםלאחרהפגיעהשעברו. הדינאמיקה של פגיעה מינית בתוך המשפחה מציבה בפני הנפגעים והנפגעות הישרדות יומיומית בתוך מערכת בה הם תלויים ושהיא הכרחית להישרדותם אך באותה העת משמרת את הפגיעה ומבטיחה בכל דרך אפשרית את מלכודם. לחבריהוועדהחשובלחדדשמניעהוהגנהשלילדיםשעברופגיעהמיניתמחייבת הבנה והכרה למאפיינים הייחודיים של פגיעה מינית בתוך המשפחה. אי אפשר להתבונן על כלל הפגיעות המיניות באותו האופן, ופגיעה מינית בתוך המשפחה היאמורכבתמאודומחייבתהתייחסותייחודית. | 2. החברה בצל הטראומה עקב הפגיעה המינית בילדות, נפגעות ונפגעים רבים סובלים מהשלכותקשותבהיבטהחברתי.מניתוחהעדויותעולהשנפגעותונפגעיםרבים חווים קשיים בתפקוד, ביצירת קשרים בין־אישיים ובהשתתפות פעילה ורציפה בחברה.מעברלקשייםהרביםשחוויםנפגעותונפגעים,למעלהמ־10%מהעדויות שנמסרולוועדהעוסקותבתחושהשלבדידותוניתוקמהחברהשחוויםהנפגעים, לארקבילדות,אלאגםכיום,בחייהםהבוגרים.נפגעותונפגעיםמעביריםמסרים עלההשלכותהחברתיותשלהפגיעההמינית: 1.אנוזקוקיםלעזרהותמיכה "אני בן חמישים ואני מרגיש כאילו אני רק מתחיל ללכת. אני צריך אימא ואבא, הזנה, ליווי ועזרה בכל התחומים בחיים. אבל אני לבד בעולם, אין לי אףאחדואניבקושיחיובקושימתקיים". 2.נסולהביןאותנו "תבינושאנחנונפגענומגילקטןוהפחידואותנווניצלואותנו.קשהלנומאוד לסמוךעלאנשיםועלהסביבה.זהמשאירצלקותמאודעמוקותוקולותשלא יוצאים מהראש, פלאשבקים, חרדות ועוד כל מיני. תנסו להבין את הפחדים והחששותשלנוואיךהפגיעההשפיעהעלינוהיום". 32 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות | 3. תצילואותנו:עלחשיבותמניעתפגיעהמיניתבילדים התבוננות בבקשת הנפגעות והנפגעים מהחברה כולה לקבל עלינו אחריות על ביטחונםשלילדיםועלמניעהשלפגיעהמיניתהעלתהשלושהנושאיםמרכזיים: תפיסותיהןשלהנפגעותאתהמכשוליםלקבלתעזרהותמיכהבזמןההתעללות, ההשלכותשלאי־מניעתההתעללותוהנחיותואסטרטגיותמניעהמומלצות. מסריםלילדיםנפגעיםמיניתמתוךהעדויות הנפגעיםוהנפגעותבחרולהשאירמסריםלילדיםנפגעיפגיעהמיניתמתוךחווייתם האישית ורצונם להשמיע קול ולדבר אל הילדים שהיו ואל ילדים שחווים פגיעה. מתוךהעדויותעלושבעהמסריםמרכזייםלילדיםנפגעיפגיעהמינית. מסרראשון:אתילדהטובה,לוחמת,גיבורהואהובה "אתה גיבור, אתה יכול לעבור את זה, על תיתן לאף אחד לקחת ממך את הגוףשלך" "תחזיקימעמד!אתלוחמת!ונכוןלאפשוט.." מסרשני:אלתתביישי-זאתלאאשמתך "לאףאחדלאמגיעמהשאתעוברת/עברת" "מישאשםזהמישעשהלךאתזה" מסרשלישי:זהנורא-אבלאתיכולהלחיותולצמוחמזה "יהיהבסדר.יוםאחדאתאואתהתעמדועלהרגליםותראושהחייםיפים שישלךעתיד,ועתידטוב. שמישהופעםיאהבאותך,אתכלכולך, הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 33 ויעטוףאותך,ויגןעלייךמכלהרעשבעולם. שישמישישמעאותך. שהפגיעההיאלאאת.אתהרבהיותרמזה, ואולייוםאחדתוכלילהשתמשבמהשעברת,כדילעזורלמישהואחר. העולםהואלארקרעוחשוךופוגע,ישבוגםהרבהטוב" מסררביעי:אתחייבתלספר "תדבר,תספר,תמצאמישהושיקשיבויצילאותך" מסרחמישי:צריךלהיותאדםאחדשישמעאותך–צריךשיהיהמבוגר שישמעאותך "אל תספר לכל אחד, תבחר טוב טוב. מישהו שידע להקשיב, להגן, לתמוך. מישהושיעמודלצידך.לאכלהמבוגריםרעים,ישכאלהשרוציםלעזור.קצת קשהלגלותולהביןמיבצדשלך,קחאתהזמן,אבלאלתישארלבד,זהקשה מדי". מסרשישי:לכילטיפול "ללכתלאישמקצועולספר,להתמודד.איןליבשורותטובות.אניחושבשאי אפשרלרפאאתזה,אפשרלהקלעלהכאב,אזלכולאישמקצוע". "לאעשיתשוםדבררע. אתהאהוב,אכפתליממך. אתהעודתחליםותגדללהיותאדםמדהים,מלאאהבה,ביטחוןוחמלה. 34 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות אתהרקצריךלהתמידבטיפולולתתלנפששלךכמהשיותרכליםלעזורלך לעבוראתהזמןהקשה. אלתפחדמהעובדתהסוציאלית,היארקכאןלעזור. תיתןלאנשיםלעזורלך". מסרשביעי:אתהלאלבד-אניפהבשבילך "זאתלאאשמתך,אתהלאלבד,הלוואיויכולתילקחתאתכלהכאב" "תדע/י שאני חושבת עלייך, ויש הרבה אנשים שאכפת להם, ואת/ה לא לבד בזה!את/החזק/ההרבהיותרממהשאת/החושב/ת". "יוםיבואוהגיהינוםהזהייגמר.תהייחזקה.אתראויהלטוב.אתבסדרגמור, את כל כך ראויה לטוב, את כל כולך טוב. את לא אשמה, את קורבן לטירוף של אלימות. יום אחד זה ייגמר, ואת תראי נופים אחרים, תטעמי טעמים מתוקים, תקשיבי לצלילים נעימים, תרקדי, תאהבי, תבני חיים שא חולמת עליהם.אניאוהבתאותך.אתלאלבד". הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 35 למידהמהצלחות לצד קשיים רבים שתיארו הפונים והפונות לוועדה בעדויותיהם, במספר מועט יחסית של מקרים הוזכרו גורמים שהיטיבו עם הנפגעות והנפגעים כילדים שחוו פגיעה.ההתבוננותעלמקריםאלוחשובה,שכןהיאמאפשרתלמידהעלגורמים מסייעים שיצרו שינוי מיטיב בחייהם של ילדים וילדות שעברו פגיעה. בבחינת מקריםאלואפשרלהביןמהכןסייעלנפגעותולנפגעיםבהיותםילדיםומההייתה משמעותהסיועבעבורהילדאוהילדה.בעדויותזוהוהתמותהאלה: 1 . הםראואותי-""עלחוויהשלנראותוהתעניינות 2 . בזכותהקשרהקרובוהבטוחשהיהליעםאמאשלי-""השפעתקשרמיטיב עםדמותבוגרתבחייושלילדנפגע 3 . זה היה הבית החדש והבטוח שלי-"" חשיבות של מסגרות מיטיבות עבור ילדיםנפגעיפגיעהמיניתבמשפחה 4 . הרגשתישהןמאמינותלי-""עלמשמעותשלמתןתוקףלפגיעה מתוךמעטהעדויותשתיארוסיפורשלחשיפתפגיעהבילדותוקבלתסיועאפשר ללמוד על הגורמים המשמעותיים שהייתה להם השפעה חיובית על מצבם של ילדות וילדים שעברו פגיעה מינית. הניתוח שנעשה הראה שילדים חשפו את הפגיעהכאשרדמויותמסביבתםהקרובההיוערותלמצבםהנפשיועודדואותם לספר, וכן כאשר דמויות קרובות בחייהם של ילדים היו בקשר קרוב ומיטיב עימם. חשיפת הפגיעה במקרים שבהם היא הייתה מתמשכת גרמה להפסקתה ולהפנייתושלהילדאוהילדהשנפגעולטיפול.מכאןשלתפקידןשלאותןדמויות – המורה, היועץ, המדריכה, האם – שבפניהן חשפו הילדים את הפגיעה שעברו הייתהחשיבותמכרעתבחייהם. התמההשלישיתשאותרהמתוךהעדויותשתיארוחשיפתוטיפולמיטיבבפגיעה, הצביעה על חשיבותן של מסגרות כוללניות. הן תוארו ככאלו שעשויות לשמש תחליףלביתמיטיבומוגן,שילדיםשעברופגיעהבתוךהמשפחהכהזקוקיםלוכדי לעבורתיקון,להמשיךלחיותולגדולולהתחיללהשתקםמהפגיעההקשהשעברו. מוסריהעדויותסיפרושמסגרותאלוסיפקושירותיםמיטיביםכ"ביתבטוח",מקום 36 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות שבוהםמוזמניםלהיותוגםרוציםבכך,עוגןשליציבות. לבסוף, בתמה האחרונה מתארות נפגעות את החשיבות שיש לכך שמבוגרים בסביבתם בוחרים להאמין להם. התמה הזו מודגשת למשל בחוויה של אחת הנפגעות, שיש לה בעיקר זיכרון של החשיפה יותר משל הפגיעה, ותחושה שהאמינו לה למרות זאת, ובאחרת מתוארת תחושה של כוח והעצמה כשניתן תוקף לקיומה של הפגיעה. תמה זו מלמדת על הצורך המשמעותי שיש לילדים נפגעים לכך שיאמינו להם. הצורך עומד בפני עצמו ולא קיים רק משום שהוא חשובלהפסקתהשלהפגיעה. סיכוםומסקנותהוועדה הועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות שמה במוקדמסקנותיה: פגיעה מינית בילדים היא בעיה חברתית רחבת היקף שלה השלכות קשות וארוכות טווח. ההתייחסות לתופעה של פגיעה בילדות צריכה להתאפיין בהסתכלות מערכתית על ההקשרים שמשפיעים על חייהם של ילדים נפגעים ומבוגריםשעברופגיעהבילדותם. מתוךהעדויותשכתבונפגעותונפגעיםשלפגיעהמיניתבילדותבמדינתישראל עולהחוויהגורפתשל: "אניהילדהחורגשלהמערכת" החוויה הבולטת ביותר שעולה מתוך עדויותיהם של הנפגעות והנפגעים היא חווייתהבדידותהקשהאלמולהפגיעה.ילדיםשחוופגיעהמיניתוחייםבמדינת ישראלמרגישיםמכלהמערכותסביבם,הןהמערכותהפורמליותוהןהמערכות הלאפורמליותבחייהם,חוסרנראות,הוקעה,הדרה,אי־שוויוןואי־מימושזכויות. הנפגעות והנפגעים שיתפו בחוויות קשות אל מול המערכות, שנוסדו כדי להגן עליהם,אךבפועלייצרועבורםחוויותששחזרואתהטראומהואףייצרוטראומות נוספות. הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 37 חווייתהבדידותהקשהמועצמתאףיותרכשמדוברבילדיםשעברופגיעהמינית בתוךהמשפחה.במקריםאלההילדיםשמצאוכוחותנפשלחשוףאתהפגיעה נאלציםלהתמודדעםאובדניםרביםכשהםניצביםלגמרילבדםאלכלמישקיים בחייהםומוקעיםאלתוךבדידותתהומיתשנעשיתנחלתםלאורךחייהם. העדויותהקשותשמסרוהנפגעותוהנפגעיםמפנותאתהזרקוראלשניתוצרים קשיםשלתגובותהמערכותבישראללפגיעהמיניתבילדות:התוצרהאחדהוא יצירת טראומה נוספת על זו של הפגיעה בעקבות החוויה במערכת. טראומה זו נקראת פעמים רבות "טראומה משנית", אך הנפגעות והנפגעים חווים אותה כטראומה מרכזית ומשמעותית, והיא מלווה אותם ואת התמודדותם כל חייהם. התוצר השני הוא הימנעות מפנייה אל המערכות השונות בעקבות חוויה קשה שצברו או חוויות קשות שנפגעים אחרים צברו ושיתפו. תוצר זה הוא קרדינלי וישלוהשלכותקשותהןבתחוםמערכותהחוקוהמשפטוהןבתחוםהטיפולים הרפואיים. העדויות של הנפגעות והנפגעים מעלות שאלות מהותיות: איך יכולה מדינת ישראל לוודא שילד ידע שהוא מוגן? ואם חלילה נפגע, כיצד ידע שהמערכת רואהאותו? הנפגעותוהנפגעיםמבקשיםתוקף,נראות,כבוד,התאמהונגישות. מתוך ניתוח העדויות שנמסרו לוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מיניתבתקופתהילדותעולהההכרחלהקיםאתהרשותלהגנהעלילדיםבמדינת ישראל. מדינת ישראל חתמה על האמנה לזכויות הילד בשנת 1989 והתחייבה להגנה על ילדים הן בזירה הלאומית והן בזירה הבין־לאומית, ולכן עליה לוודא שיש גוף אחד שמוביל את המענה הרציף והמותאם למי שעברו פגיעה מינית בילדותם. הרשות להגנת הילד תכלול צוות בין־משרדי בכיר וקבוע, והוא יפעל לתיאום ולשיפור מתמיד של המדיניות, נהלי העבודה, שיתוף הפעולה והצלבת המידע ביןכלהמשרדים.רשותזותדאגלהצבתםשלגורמיםמקצועייםשילדיםנפגעי תקיפהמיניתיוכלולפנותאליהםללאחשש.גורמיםאלהיובילווילוואתהטיפול בילדיםהנפגעיםביןכללהמערכותהמקצועיותהרלוונטיות,ויעקבואחריהטיפול תוך כדי שיתוף הילדים כדי למנוע "נפילה בין הכיסאות" וכדי להנגיש להם את ההליכיםהשונים.גורמיםאלהיוצבובפריסהארציתרחבהוהכשרתםתכלולבין היתרהתאמהתרבותית. 38 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות עלהרשותלהגנתהילדלכלולנציגיםמכלהמערכותהרלוונטיותלהגנהעלילדים ולייצררצףשלמעניםבדגשעלמניעהשלפגיעהבילדות,עלקידוםזכויותיהם של ילדים במדינת ישראל ועל דאגה לשירותים איכותיים למי שנפגעו. הרשות להגנת הילד תייצר שילוב רב־תחומי ותכין פרוטוקול לרצף ההתערבות. לצד זאתהיאתקייםמיזמימניעהוחינוךהציבור,תוךכדיהתייחסותגםלמתןמידע והכוונהלילדיםולילדותבמדינתישראלכמוגםלהורים. חבריהוועדהמבקשיםלהדגישעודשבכללהשירותיםוהמעניםלילדיםישחובה לקדם:1( מערכותמיודעותזכויותילדים;)2()מערכותמותאמותומונגשותלכל הילדיםבמדינתישראל. חברי הוועדה מבקשים להדגיש שפגיעה מינית שמתרחשת בילדות מחייבת אתהמדינהלקבלעליהאחריותמלאהולקדםמניעהוהתערבותשמכבדיםאת זכותםשלילדיםבמדינתישראללהגנה.זאתועוד,חבריהוועדהמבקשיםלחדד שמניעהוהתערבותבמקריםשלפגיעהמיניתבתוךהמשפחהמצריכיםהיערכות מיוחדת,ובכללזאתגםתיקוניחקיקה.זאתמשוםשהחוקכיוםמגןרקעלילדים עדגיל14במקריםשלפגיעהבתוךהמשפחה,וישלאפשרלכלהילדיםעדגיל להיותמוגניםבחקיקה.18 חברי הוועדה מבקשים להדגיש שלצד ההמלצה הגורפת שאנשים מכלל המערכות הבאות במגע עם ילדים יעברו הכשרות כתנאי לעיסוק במקצוע, יש הכרח לשים את המוקד באופייה של הכשרה מיטיבה ומועילה, שיש בה את הפוטנציאל לקדם את ההגנה על ילדים ולתת מענה ראוי ומותאם. על הכשרה כזו להיות מתמשכת, נסמכת על גופי ידע עדכניים בתחום של הפגיעה המינית בילדיםומתמקדתבידעלצדמיומנויותפרקטיותוהתערבותאלמולעמדותיהם שלאנשיהמקצוע. נוכחותםשלנפגעותונפגעיםבהכשרותוהמפגשעימםשםהכרחייםכדילהתגבר על האתגר המרכזי בהכשרה מיטבית ומועילה – עמדותיהם של אנשי מקצוע. מתוך העדויות של הנפגעות והנפגעים עלו פעמים רבות תיאורים קשים בנוגע לעמדותסטיגמטיותופוגעניותשלאנשימקצועכלפינפגעיפגיעהמיניתולאופן שבו עמדות אלה חיבלו במתן השירותים שהנפגעים זכאים להם. נראה שדרך אפשרית ומבטיחה להתמודד עם אתגר זה היא שילובם של נפגעות ונפגעים במפגשי הכשרה עם אנשי מקצוע. כך אולי ינופצו מיתוסים ותפיסות מוטעות בנוגעלנפגעיתקיפהמינית. הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 39 חבריהוועדהמבקשיםלהדגיששמתוךעדויותיהםשלהנפגעותוהנפגעיםעולה תמונהשלאי־שוויוןבמתןשירותיםלנפגעיפגיעהמיניתהןבילדותוהןבבגרות. האי־שוויון מאפיין בעיקר את הפריפריות החברתיות והגאוגרפיות של מדינת ישראל.תמונהמדאיגהזומחזקתאתההכרחבהקמהשלמעניםוהנגשתםלכלל אזרחימדינתישראל.זאתועוד,בהנגשההכוונהלארקלהימצאותםהפיזיתשל שירותים, אלא אף להתאמתם להקשרי החיים של הנפגעות והנפגעים, ובפרט להתאמתשירותיםלחברההערביתוהחברההחרדיתבמדינתישראל. בסיכוםדברינומבקשיםאנולהניחאתהציטוטהזה: "תפסיקוללמדאותנולתתאמון,תהפכולהיותחברה שראויהלאמוןשלנו". אנו,חבריהוועדהלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות,מבקשים מממשלתישראללהכירבכךשפגיעהמיניתבילדותהיאאחריותהשלהמדינה ולכןעלהמדינהלהקצותמשאביםולעצבמדיניותשתאפשרלכלהילדיםבמדינת ישראלחייםללאאלימותמינית! פרופ' השופטתבדימוס יעל ענת צביקי עו"ד כרמיתכץ נאוהבןאור שרר אופיר פליישמן עפרהבןמאיר 40 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות לצפיהבדוחהמלאלחצוכאן לפרטיםנוספיםעלהוועדהלחצוכאן הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 41 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות אתרהוועדה:https://socialwork.tau.ac.il/Committee-children-victims-of-abuse לתגובות:[email protected] — מכוןחרוב,האוניברסיטההעברית,הרהצופים,ירושלים9765418 טל’077-5150300 • פקס077-5150304 • www.haruv.org.il