חומר רקע
חייתי אבל לא הייתי""
דוחהוועדההציבורית
לשינוימדיניותביחסלפגיעה
מיניתבתקופתהילדות
—2021—
דוחהוועדההציבורית
לשינוימדיניותביחסלפגיעה
מיניתבתקופתהילדות
—2021—
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
אתרהוועדה:https://socialwork.tau.ac.il/Committee-children-victims-of-abuse
לתגובות:[email protected]
מכוןחרוב
מכוןחרוב,קמפוסהרהצופים,ירושלים9765418
טל'077-5150300,פקס077-5150304
www.haruv.org.il
עיצוב,עריכהוהפקה
עריכתלשון:אדםוייס
עיצובגרפי:סטודיואלידייץ'
הדפסה:דפוסמאורוולךבע"מ
הקדשה
דוחהוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדותמוקדשלכל
מישמסרואתעדותםומהוויםאתהבסיסהאיתןלמסקנותולהמלצותהוועדה.
לאורךהדרךהכרנונשיםואנשיםנפלאותונפלאים.
תודהעלהאומץלחשוף,לעיתיםבפעםהראשונה,אתהכאבשהושתקשניםרבותכלכך.
תודה על המסירות הרבה שלכם לכל ילד וילדה הכלואים ברגעים אלה ממש בתוך
התעללות.
תודהעלהאמוןהרבשנתתםבנולמרותשניםשלאהאמינולכםובכם.
תודהעלשותפותבמסעמטלטלומורכבכלכך,ועלכךשפעמיםרבותנשאתםבשליחות
הזובאהבהובחמלהשפתחואתליבנו.
מהשלמדנומכםבשנההזולנצחיישארחרוט,ולארקבליבנו.
הדוחהזההואאותלמחויבותשלכולנולשינוי.
לאעודהשתקה
לאעודחוסראמון
לאעודהזנחה
לאעודבדידות
אלאאחריות
זוהאחריותשלמדינתישראללחוללאתהשינוי,
ויחדיצרנואתהכוחלאותושינוי.
שלכםבהערכהרבה,
כרמיתכץ
נאוהבןאור
יעלשרר
ענתאופיר
צביקיפליישמן
עפרהבןמאיר
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 5
תוכןעניינים
הקדמה ..........................................................................10.
מבוא ........................................................................11.
1
רקעכללי...................................................................11.
1.1
חזוןהוועדהומטרותיה ........................................................12.
1.2
אסטרטגייתהפעולהשלהוועדה.................................................13.
1.3
חבריהוועדה................................................................14.
1.4
צוותמחקרהוועדה...........................................................16.
1.5
ממצאיהוועדה.................................................................19.
2
תהליךניתוחהממצאים........................................................19.
2.1
רקעכלליעלמישבחרולפנותלוועדה...........................................20.
2.2
נתוניםעלהפגיעההמינית......................................................21.
2.3
שערהמערכות.................................................................24
3
מבוא......................................................................24
3.1
חשיפתהפגיעהוקבלתסיוע................................................24.
3.1.1
מערכתהבריאות............................................................26.
3.2
3.2.1 היבטיםבריאותייםברמתהפרטבקרבנפגעיפגיעהמיניתבילדות..................26.
ההשלכותהגופניותשלפגיעהמינית.........................................26.
3.2.1.1|
בעיותגינקולוגיתודלקותחוזרות............................................26.
3.2.1.2|
|3.2.1.3 בעיותאסתטיותבעקבותפגיעה............................................27.
|3.2.1.4 קושישלנפגעותעםבדיקותרפואיות........................................27.
3.2.2 הנפגעותבעיניהמערכת....................................................28.
הנפגעותכפזורהשלנקודותרנדומליות ......................................28.
3.2.2.1|
|3.2.2.2 הנפגעותכ"חולותנפש"...................................................28.
|3.2.2.3 הנפגעותכלאאמינות.....................................................28.
3.2.3 חוויותהנפגעותאתהטיפולשלמערכתהבריאותבהן............................28.
חוסרהבנהוידעעלפגיעהמיניתבילדותבקרבעובדימערכתהבריאות ............29.
3.2.3.1|
|3.2.3.2 אבחנהלאתואמתשלעובדימערכתהבריאות ................................29.
|3.2.3.3 חוסרפרטיותואי־שמירהעלסודיות.........................................29.
|3.2.3.4 מתןטיפולתרופתילאמותאםכהקלהלמערכתולאלנפגע.......................29.
|3.2.3.5 הימנעותמפנייהלטיפולבגללחוסרבידעונוהגיםלקויים.........................30.
3.2.4 מסריםלמערכתהבריאות ..................................................30.
6 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
|3.2.4.1 התאמהמגדרית.........................................................30.
|3.2.4.2 פרקטיקותרגישותבעבודהעםנפגעים........................................31.
||3.2.4.2.1 הסברלילדושמיעתרצונולפניהבדיקה.............................31.
||3.2.4.2.2 שימושבהרדמהובגזצחוקבעתבדיקהאוטיפול.....................31.
||3.2.4.2.3 ליווישלמבוגר(קרוב)בזמןהבדיקה................................31.
||3.2.4.2.4 זיהוימצבשלפגיעהמיניתבעתאבחנהאובדיקהרפואית..............31.
|3.2.4.3 הכשרהמותאמתשלעובדיבריאות ..........................................31.
|3.2.4.4 אפשרותלהשמעתקולולהשתלבותנפגעותבהרצאותלסטודנטים................32.
|3.2.4.5 מתןטיפולנפשיבדבבדעםהטיפולהרפואי..................................32.
|3.2.4.6 תגבורופריסהארציתלמרכזיטיפול .........................................32.
|3.2.4.7 פיקוחובקרהעלנותנישירותבבריאותהנפש.................................32.
|3.2.4.8 עיסוקבאיתורולארקבטיפול..............................................32.
מערכתהחינוך..............................................................34.
3.3
3.3.1 מיקומהשלמערכתהחינוךבתוךסיפורהפגיעהוהחשיפה........................34.
ביתהספרכזירהלפגיעה..................................................35.
3.3.1.1|
ביתהספרכזירתהחשיפה ................................................36.
3.3.1.2|
3.3.2 מסריםלמערכתהחינוך....................................................38.
תפקידמערכתהחינוךבהוראתמיניותבריאהומניעתפגיעהמינית ................38.
3.3.2.1|
|3.3.2.2 אנשיחינוךכגורםמאתרמרכזישלילדיםנפגעיםמינית..........................39.
|3.3.2.3 היכולתלשאתולהתמודדעםחשיפהשלילדים................................39.
מערכתהרווחה..............................................................41.
3.4
3.4.1 תפיסתהנפגעותאתמערכתהרווחה..........................................41.
רווחהמגינה .............................................................41.
3.4.1.1|
|3.4.1.2 רווחהכמערכתהפועלתבאיזוניםלאנכונים....................................41.
||3.4.1.2.1 ביןהזכותשלהילדלזכותשלהמשפחה............................41.
||3.4.1.2.2 אי-תאימותהמענהלצורך:נקודתמבטעלההקשרשהילדגדלבו.......42.
||3.4.1.2.3 שימתהדגשעלהליךהחקירהאלמולהגנהוהתערבות...............42.
|3.4.1.3 רווחהפוגענית:מדלותאועיוורון............................................42.
3.4.2 חווייתהנפגעיםאתהמערכותכפאזל.........................................43.
|3.4.2.1 רווחהוחקירתילדים......................................................43.
|3.4.2.2 רווחהומשפט...........................................................44.
|3.4.2.3 רווחהוחינוך............................................................44.
מערכתאכיפתהחוקומערכתהמשפט...........................................45.
3.5
3.5.1 המפגשעםהמערכותכ"לאמותאם"לנפגעיולנפגעותהעבירה.....................45.
חווייתחוסררגישותמצדגורמיהחוק........................................45.
3.5.1.1|
דרישותלאמותאמותלנפגעותבהגשתתלונה.................................45.
3.5.1.2|
|3.5.1.3 פעריםתרבותיים ........................................................46.
|3.5.1.4 קושימולמגדרהחוקר....................................................46.
|3.5.1.5 חווייתבדידותוקושיבהליך................................................46.
3.5.2 צורךבתוקףובצדק:.......................................................46.
צורךשיאמינולי .........................................................46.
3.5.2.1|
|3.5.2.2 צורךבצדק..............................................................47
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 7
3.5.3 "לאהתלוננתי"–החששממחיריםבהליךהפלילי.................................47
3.5.4 מסריםלמערכותאכיפתהחוקוהמשפט........................................47
|3.5.4.1 התאימואתההליךלמאפייניהעבירהולמאפייניהנפגעים .........................47
|3.5.4.2 תאמינולנו,תכבדואותנו ..................................................48.
|3.5.4.3 יצירתמרחבבחירהבהליך.................................................48.
|3.5.4.4 ליווירגשיבהליך.........................................................48.
|3.5.4.5 טיפולחובהבפוגעים .....................................................49.
|3.5.4.6 הקשחתהליכיענישה–יצירתהרתעה.......................................49.
|3.5.4.7 הכשרות ...............................................................49.
המערכותלהבטחתהכנסה....................................................52.
3.6
3.6.1 מבוא...................................................................52.
3.6.2 קשייםבתעסוקהעקבהפגיעההמינית........................................52.
3.6.3 קושיבמימוןטיפולנפשי....................................................53.
3.6.4 קשייםומכשוליםבקבלתזכאותלקצבתנכותוסלשיקום.........................53.
|3.6.4.1 הליךקבלתההכרהארוךוקשה ............................................53.
|3.6.4.2 חסמיםבקבלתהכרהלזכאות..............................................53.
3.6.5 קושיבהתקיימותמקצבתנכות..............................................54.
3.6.6 מסריםשלפוניםופונותלוועדה..............................................54.
|3.6.6.1 תעזרולנו–סיועמותאםלנפגעותולנפגעים...................................54.
|3.6.6.2 מתןקצבהאופיצויייעודייםלנפגעותולנפגעיפגיעהמינית.......................55.
|3.6.6.3 סיועבמימוןטיפול .......................................................55.
|3.6.6.4 הנגשתהליכימיצויזכויות .................................................55.
|3.6.6.5 התאמתהליכימיצויזכויותעבורנפגעותונפגעים...............................55.
|3.6.6.6 אישורהכרהבנכותוקבלתהקלותוהתאמות..................................56.
שערמשפחהקהילהוחברה......................................................57.
4
פגיעהמיניתבתוךהמשפחה....................................................57
4.1
פוגעיםונפגעיםבמשפחה ..................................................57.
4.1.1
כלבניהמשפחהפגעובי–כלאחדבדרכו"" ..................................57.
4.1.1.1|
קורבןכמוני.""...........................................................57.
4.1.1.2|
4.1.2 תפיסותנפגעיםאתהתגובותשלבניהמשפחהלהתעללות .......................58.
4.1.3 יחסיהנפגעתעםהמשפחהלאחרהחשיפה ...................................58.
4.1.4 מסריםלמשפחותשלילדיםנפגעיפגיעהמינית.................................58.
מסרראשון:"תאמינולנפגע/ת" .............................................58.
4.1.4.1|
|4.1.4.2 מסרשני:"הכירובפגיעה,בפוגעובנפגע,והדירואתהפוגע."......................59.
|4.1.4.3 מסרשלישי:"אלתאשימואתהנפגע/ת"......................................59.
|4.1.4.4 מסררביעי:אלתוותרו ....................................................59.
החברה ...................................................................60.
4.2
4.2.1 פחדלהיותבמגעעםהעולם................................................60.
4.2.2 שחזורהפגיעהבמערכותיחסיםבבגרות.......................................60.
4.2.3 השפעותהפגיעהעלתפקודועלהשתתפותפעילהבחברה........................61.
4.2.4 נפגעותונפגעיםמעביריםמסריםעלההשלכותהחברתיותשלהפגיעההמינית.........61.
8 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
|4.2.4.1 אנוזקוקיםלעזרהותמיכה..................................................61.
|4.2.4.2 נסולהביןאותנו ..........................................................61.
הצילואותנו:עלחשיבותמניעתפגיעהמיניתבילדים.................................62
4.3
4.3.1 תפיסותיהןשלהנפגעותאתהמכשוליםלקבלתעזרהותמיכהבזמןההתעללות.......62.
דינמיקהשלנפגע–פוגע...................................................62.
4.3.1.1|
|4.3.1.2 תפיסותההתעללותשלילדיםכעובדהנתונה:"איןמציאותאחרת" ................62.
|4.3.1.3 הבושהוהאשמהשלהנפגעיםכמחסוםלגילוי.................................63.
|4.3.1.4 חוסרהנראותשלההתעללות:"צעקתיכמושילדיםצועקים,אבלאישלאראה.".....63.
4.3.2 השלכותשלאי־מניעתההתעללותעלהנפגעותוהנפגעיםועלהחברהכולה..........64.
קורבנותחוזרת..........................................................64.
4.3.2.1|
|4.3.2.2 קשייםתפקודייםונפשייםבילדותובבגרות....................................64.
4.3.3 שיטותואסטרטגיותמניעהמומלצות..........................................65.
|4.3.3.1 חינוךוהעלאתמודעות....................................................65.
|4.3.3.2 שיתוףפעולהעםנפגעיםלצורךפיתוחויישוםיוזמותמניעה......................66.
|4.3.3.3 כוחןשלדמויותדתיותבהעלאתהמודעות....................................66.
מסריםלילדיםנפגעיםמיניתמתוךהעדויות ........................................67.
4.4
4.4.1 מסרראשון:אתילדהטובה,לוחמת,גיבורהואהובה..............................67
4.4.2 מסרשני:אלתתביישי–זאתלאאשמתך.......................................67
4.4.3 מסרשלישי:זהנורא,אבלאתיכולהלחיותולצמוחמזה...........................67
4.4.4 מסררביעי:אתחייבתלספר ................................................68.
4.4.5 מסרחמישי:צריךלהיותאדםאחדשישמעאותך–צריךשיהיהמבוגרשישמעאותך...68.
4.4.6 מסרשישי:לכילטיפול.....................................................69.
4.4.7 מסרשביעי:אתהלאלבד–אניפהבשבילך ...................................69.
למידהמהצלחות...............................................................71.
5
עלחוויהשלנראותוהתעניינות..................................................71.
5.1
השפעתקשרמיטיבעםדמותבוגרתבחייושלילדנפגע..............................71.
5.2
עלהמשמעותשלמתןתוקףלפגיעה.............................................72
5.3
הרגשתישהןמאמינותלי"–עלמשמעותשלמתןתוקףלפגיעה."......................73
5.4
סיכוםהדוחוהמלצותהוועדה .....................................................74.
6
רשימתמקורות ...................................................................80.
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 9
הקדמה
הדוח הזה שונה מדוחות אחרים בנושא פגיעה מינית; הוא מיוחד משום שבמוקד שלו החוויות, התפיסות
והנרטיבים של מי שנפגעו מינית בילדותם ובחרו באומץ רב לשתף. במוקד הדוח עומדות הסוגיות שעליהן
הצביעוהנפגעותוהנפגעיםשחשובשנשנהכאןבמדינתישראלכדישילדיםיזכולחיותחייםבליאלימותמינית
וכדישאם,חלילה,ילדיחווהפגיעהמיניתהואיקבלמהמדינהאתהשירותיםהראוייםביותר.
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדותהוקמהבישראלבחודשאוגוסט2020
ביוזמתה של פרופסור כרמית כץ, מנהלת תחום המחקר במכון חרוב וחברת סגל באוניברסיטת תל אביב.
פרופסור כץ היא מנהלת הוועדה. השופטת (בדימוס) נאוה בן אור, שכיהנה בתפקיד שופטת בית המשפט
המחוזי בירושלים ובתפקיד המשנה לפרקליטת המדינה לעניינים פליליים, היא יו"ר הוועדה. חברות וחברי
הוועדההםמומחיםופעיליםחברתייםהעוסקיםבנושאשלפגיעותמיניותוהתעללותבילדים.
הוועדהפועלתבשיתוףמכוןחרוב,העוסקבהכשרהומחקרבתחוםשלילדיםנפגעיהתעללותוהזנחה,ובשיתוף
ביתהספרלעבודהסוציאליתע"שבובשאפלבאוניברסיטתתלאביב.מודלהפעילותשלהגובשבהשראתמודל
שלועדהדומההפועלתבגרמניהGermany(inAbuseSexualChildintoInquiry).Independent
בתחילת הדוח מובא הרקע הכללי על הוועדה ועל חבריה ואחריו שני שערים המיועדים להעמקה בנושא
וללמידה מתוך הנרטיבים של הנפגעות והנפגעים. השער הראשון, עניינו למידה על חוויות הנפגעות והנפגעים
בתוךמערכותהמדינהבישראל,ואילוהשערהשני,עניינולמידתהחוויההבין־אישית,הקהילתיתוהחברתית,של
הנפגעותוהנפגעים.בסיכוםהדוחנעמודעלהיבטיםשללמידהמהצלחותמתוךהפרספקטיבותשלהנפגעות
והנפגעיםונציגאתהמלצותהוועדהלשינוי.
10 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
1 מבוא
1.1 רקעכללי
1 מכל 5 ילדים וילדות עובר פגיעה מינית, כך לפי
2009), בעיות תפקודיות וקשיים באינטימיות מינית
סקר שנערך בישראל בשנים 2014–2011 (לב-ויזל
2018( el., et Selvius), בעיות פסיכולוגיות כגון
ואיזיקוביץ, 2016). לפי נתוני איגוד מרכזי הסיוע
דיכאון ואובדנות al.,( et Stroebel 2011; Maniglio,
לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בשנת 2018 עסקו
2012), ותסמיני פוסט־טראומה 2009( Putnam,),
60%כמעטמןהפניותלמרכזיהסיועבפגיעותבילדים
דיסוציאציה,הפרעותאפקטיביות,פגיעהבהתקשרות
ובילדות מתחת לגיל 18; רבע מן הפגיעות שדווחו היו
וייחוסים עצמיים שליליים 2020;( Nicolet, & Katz
בילדים ובילדות מתחת לגיל 12 ב86%-; מן הפגיעות
).Selviusetal.,2018
המיניותבילדיםובילדותהיההפוגעאדםמוכרלנפגע:
בןמשפחה,ידידהמשפחה,מכראושכן(איגודמרכזי
ההשלכותהקשותשלפגיעהמיניתבילדותמושפעות,
הסיוע, 2019). בקרב החוקרים והחוקרות בתחום יש
בין היתר, מסטיגמה חברתית ומן השיח הציבורי
הסכמה שאי אפשר לאמוד בדיוק את מספר הילדים
בנושא. הפגיעה גורמת לנפגעים ולנפגעות אובדנים
והילדות העוברים פגיעה מינית שיש תת־דיווח
רבים ובראשם אובדן הילדות ואובדן של סוכנות
של התופעה. כלומר היקפה גדול יותר מן הנתונים
אישיתובין־אישית2021(al.,etKays-Ebrahim).בשל
הקיימים al.,( et Habetha 2011; Barns, & Allnock
תפיסותחברתיותשליליותובשלשיחציבורישלילי–
).2012;Finkelhor,2008
לעיתים קרובות האובדנים האלה אינם מקבלים את
ההכרה הראויה מן החברה ומן הסביבה Bloom,(
למונח פגיעה מינית בילדים יש כמה הגדרות שמקורן
2000b 2000a;), התהליך הזה מותיר את הנפגעות
בתחומים מקצועיים שונים כגון רפואה ומשפט. כל
והנפגעיםלהתמודדעםאבלמודחקומופנם–המייצר
הגדרה משקפת את התמקדות התחום בהיבטים
ייחוסיםעצמייםשלילייםדוגמתבושה,אשמה,תפיסה
שוניםשלהתופעה2010(al.,etGiardino).בספרות
עצמית שלילית והאשמה עצמית. הייחוסים האלה
המחקרית פגיעה מינית בילדים מוגדרת כמעשה מיני
גורמיםלפגיעהקשהברווחתםהנפשיתשלהנפגעות
מכוון:מגעאושידוללמגעעםאובליחדירה,חשיפה
והנפגעים, הנאלצים להתמודד עם הפגיעה שעברו
של איברים מוצנעים בפני הילד, מציצנות, חשיפה
בבדידות איומה 2021;( al., et Brits 2007; Bloom,
לפורנוגרפיה והצעות מגונות Vaughan-( & Conte
2021 al., et Katz). הוועדה הוקמה מתוך הכרה
2018 Eden,). הפגיעה עשויה להתרחש בקשר ישיר
בחשיבותהמכרעתשלתגובתהחברהלפגיעותמינית
עםהילדאובקשרוירטואלי,והפוגעעשוילהיותקרוב
בילדיםוילדותושלהשיחהציבוריבנושא.
משפחה,מכראוזר2011().Berliner,
פגיעה מינית בילדות היא אירוע טראומטי. במחקרים
רביםנמצאשלפגיעהמיניתבילדותישהשלכותקשות
הן בטווח הקצר הן בטווח הארוך al.,( et McQueen
2018 לואיס־הרמן,;1992).במחקרעלהשלכותקצרות
מועד נמצא קשר לבעיות התנהגות וגם השלכות על
תפקוד קוגניטיבי, חברתי ורגשי al,( et Choudhary
2019). נמצא שפגיעה מינית בילדות קשורה לרה־
ויקטימיזציהבגילההתבגרות2016;(al.,etBenedini
2018al.,etYoon),לפגיעהעצמיתולהפרעותאכילה
2008(al.,etYates).השלכותארוכותטווחשלפגיעה
מיניתבילדותהןבעיותבריאותיותבבגרותManiglio,(
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 11
1.2 חזוןהוועדהומטרותיה
הוועדה הוקמה במטרה לפעול למען שינוי במדיניות
2 .
לחשוף את היבטיה השונים של התופעה של
ובשירותים המיועדים לילדים שנפגעו פגיעה מינית
פגיעה מינית בילדים בישראל ולהעלות את
ולבוגרותולבוגריםשעברופגיעהבילדותם.היאבחרה
המודעות לתופעה כדי לקדם שינויו של השיח
להתמקדבפגיעהמיניתבילדיםבגללההבנהשפגיעה
החברתיוהציבוריבנושא.
בילדיםהיאבעיהחברתיתחמורהששכיחותהגבוהה
והשלכותיהקשות.לכןישצורךבלמידה,בהתערבות,
3 .
לזהות מתוך העדויות, במסגרת למידה מחקרית
בפיתוחמעניםרלוונטייםובשיפורםברמההחברתית
מוקפדת, את הסוגיות המרכזיות הרלוונטיות
והמדינית.עלהממשלהומשרדיהלנקוטאתהצעדים
לשינוי ולשיפור המדיניות בישראל בעניין ילדות
האלהכדילשפראתהאופןשבוילדיםנפגעיםמזוהים
וילדים נפגעי התעללות מינית. פעילות הוועדה
וכדי להבטיח שילדים שנפגעו יקבלו את המענה
התרכזה בניסוח המלצות לשינוי מדיניות
המתאים והראוי ביותר, ויממשו זכותם לחיי ביטחון
בתחומיםשלדעתההםהרלוונטייםביותרלטיפול
במדינתישראל.
ולמניעהשלפגיעהמיניתבילדים:רווחה,משפט,
בריאות,חינוךומודעותחברתית.
פעילות הוועדה מושתתת על שני מושגים מרכזיים
הקשורים זה בזה: )1( the" through Working
past", למידה בשבילי העבר, מושג שטבע הפילוסוף
תאודור אדורנו 1959( 1998, Adorno,). המושג
הזה עוסק בהסרת הכחשה של עוולות שהתרחשו
במאורעות עבר מתוך תפיסה שהכרה בעוולות,
בחינתן ולקיחת אחריות חברתית עליהן היא חובתה
מוסרית של חברה; )2( Justice" Transitional", צדק
מעברי, המושג נוגע למנגנונים משפטיים וחברתיים
שבאמצעותםמתמודדתמדינהעםעוולותשהתרחשו
בתוכה באופן שמקדם את תיקון האי־צדק שנוצר.
התיקון עשוי להיות מושג בחקר האמת, בענישה של
פושעים, בפיצוי הנפגעים ומשפחותיהם ובמניעה של
הישנות העוולות. שני המושגים האלו משתלבים זה
בזהומהוויםמסגרתמושגיתלתיקוןעוולותשהתרחשו
בעברבאמצעותבחינתהעבר,לרובדרךאמיתותשל
מישהיוקורבנותהעוולות,והושתקועדכה&(Sköld
).Swain,2015
תפיסת הוועדה היא שהדרך המיטבית ללמידה
ולתיקוןהעוולותהיאלשיםבמרכזאתמישסבלומהן,
לבחון וללמוד מחוויות חייהם תוך העלאת המודעות
לחוויותיהםולסבלם.בהתבססעלהחזוןהערכיהזה,
מטרותהוועדההןאלה:
1
.
לתתבמהמותאמתומכובדתלנפגעותולנפגעים
במדינת ישראל לשתף בסיפור שלהם ובמסרים
שחשובלהםלהעבירלקובעימדיניות.
12 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
1.3 אסטרטגייתהפעולהשלהוועדה
תפוצה–הוועדהפעלהבפריסהנרחבתככלהאפשר
לצייןאתשםאופרטיקשר,אךהייתהלהםאפשרות
ופנתה לחלקיה המגוונים – מבחינה גיאוגרפית
לבחור ולציין את הפרטים. בטופס יכלו הנפגע או
ומבחינה חברתית – של החברה הישראלית. קול
הנפגעת לבקש לשוחח עם חברי הוועדה או ליצור
קורא מטעמה פורסם בחמש שפות (עברית, ערבית,
איתםקשר.
רוסית, אמהרית ואנגלית), וקרא לנפגעות ולנפגעים
מכל ההקשרים החברתיים במדינת ישראל לשתף
פגישה אישית – העדים יכלו לבחור לתת עדות
פעולהעםהוועדה;הוועדהפנתהלנפגעותולנפגעים
בפגישה אישית או טלפונית עם חבר ועדה. בפגישה
באמצעות פרסום ברשתות חברתיות, בעיתונות
נערכה היכרות עם חבר הוועדה ונשמעה העדות
וברדיו; בשותפות משרד הרווחה הופצו פליירים
על סיפור הפגיעה האישי של הנפגע או הנפגעת.
במרכזים טיפוליים בכל רחבי הארץ; פעילים בחברה
בפגישהסיפרוהנפגעאוהנפגעתבמיליםובליוויחבר
הערבית ובחברה החרדית גויסו לפעילות הוועדה
הוועדה את סיפורם וקיבלו הזדמנות להעביר מסר
וסייעולנפגעותולנפגעיםבהגעהובאיסוףעדויות.
שהיו מעוניינים להעביר לחברי הוועדה כדי ליישמו
בהמלצות לשינוי מדיניות ובחשיבה על יצירת מענים.
איסוףעדויות–הוועדהפעלהלאיסוףעדויותמכלמי
פגישה אישית אפשרה לנפגע או לנפגעת למסור
שעברפגיעהמיניתבילדות.היאבחרהלשיםבמרכז
עדותלפניחברהוועדהולעשותועדלסיפורהפגיעה.
הדיון את הנפגעות ואת הנפגעים וללמוד מחוויות
לעיתים היה זה המפגש הראשון של העדים שבו
חייהםומסיפוריהםכדיללמודאילושינוייםישלהוביל
סיפורםוקולםנשמעו.
במדיניות, בדרכי הטיפול ובדרכי המניעה של פגיעה
מינית בילדים. לחשיבות של איסוף העדויות היו שני
שימוע פרטי – בשימוע פרטי התאפשר לנפגעים
רבדים: (א) למידה מסיפורי החיים והפגיעה והסקת
ולנפגעות להעיד לפני כל חברי הוועדה; להשמיע
מסקנות; (ב) העמדת פלטפורמה לנפגעות ולנפגעים
את סיפורי חייהם; לשוחח עם כל חברי הוועדה על
להעידעלהפגיעהשעברו,להישמעלפניחבריהוועדה
הנושאיםהרלוונטייםלסיפורולהביעאתדעתםבעניין
ולעשות אותם עדים לסיפורי הפגיעה. הוועדה פעלה
השינוייםשעלהוועדהלקדם.למעמדהשימועהפרטי
בשיתוףעםהנפגעותוהנפגעיםואיתםיצרהמיןראש
הייתה חשיבות מיוחדת משום שבו כל חברי הוועדה
חץלשינוי.הוועדהאספהעדויותמבגיריםמעלגיל18
יחדנעשולעדיםלסיפור.
שעברו פגיעה מינית בילדות (בגילים 18–0). העדויות
נאספו בשלושה אופנים: 1() באמצעות טופס מקוון;
2()בפגישהאישיתעםחברהוועדהאועםפעילבה;
3() בשימוע פרטי לפני כל חברי הוועדה. כל נפגעת
ונפגעבחרואתהאופןשבונוחלהםלספראתסיפור
החייםואתסיפורהפגיעהשלהם.
טופס עדות מקוון – מסירת עדות בטופס מקוון
נעשתה בכניסה לטופס מאובטח באמצעות קישור
ייעודי.טופסהעדותהיהזמיןבחמששפותוהנפגעות
והנפגעים יכלו למלא בו פרטים על הפגיעה שחוו,
לספר באופן חופשי את הסיפור שלהם ולכלול בהם
מסרים שרצו להעביר לחברי הוועדה בעקבות ניסיון
החיים שלהם וחוויותיהם. בטופס הייתה אפשרות
להתייחסות ספציפית למסרים בתחומי הבריאות,
הרווחה,החינוךוהמשפטאומסריםלקהילהולחברה.
הטופס היה אנונימי, והנפגע או הנפגעת לא נדרשו
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 13
1.4 חבריהוועדה
חברי הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות הם מומחים מכמה תחומים
העוסקיםבנושאשלפגיעהמיניתבילדות.עיסוקיהםהמקצועייםהםבאקדמיה,במערכתהמשפט,בפעילות
ציבורית וחברתית ובניהול שירותים לטיפול בנפגעי תקיפה מינית בילדות ולמניעת תקיפה. חברי הוועדה
פועליםזהשניםרבותלקידוםרווחתםשלילדיםוילדותנפגעיהתעללותבישראל,לצמצוםהתופעהולשיפור
השירותיםלנפגעיםולנפגעות.
השופטתבדימוסנאוהבןאור
שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים בדימוס ולשעבר משנה לפרקליטת המדינה
לעניינים פליליים. השופטת בן אור היא ראשת הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס
לפגיעהמיניתבתקופתהילדות.
"הוועדה, מבחינתי היא השלמת מעגל. כפרקליטה, ולימים שופטת, המפגש עם נפגעות
ונפגעיתקיפהמיניתבילדותםהיהמהזוויתהמשפטית.הוועדההציבורית,מבחינתי,היא
המקוםשבויעמדונפגעיהעבירהבמרכזובאמצעותהיביאולידיביטויאתתובנותיהם,אתניסיונםבכלהנוגע
למכלול ההיבטים הרלוונטיים: גורמי חינוך, רווחה, אכיפת החוק ועוד – גורמים ושיקולים אשר רבים מהם
אינםיכוליםלבואלידיביטויבהליךהמשפטימעצםטיבו.מכאןהחשיבותהרבהשאנירואהבפעולתהוועדה,
העשויה להפיק תובנות חשובות מסיפוריהם האישיים של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית בילדותם – תובנות
שמערכתהמשפטאינהיכולה,לבדה,להפיקן".
פרופ'כרמיתכץ
חברת סגל בבית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל באוניברסיטת תל אביב
וראש תחום מחקר במכון חרוב. מקימת הוועדה והמנהלת שלה. פרופסור כץ חוקרת
התעללותבגילהילדות,ובעשייתההיאמקפידהלחברביןמחקראקדמי,קידוםשירותים
לילדיםנפגעיהתעללותופעילותלשינוימדיניות.עשייתההחברתיתזיכתהאותהבפרס
מדעניתמעוררתהשראהשלאוניברסיטתתלאביבבשנת2016ובפרסע"שבובשאפל
לתרומה למדיניות חברתית בשנת 2017 היא המייסדת והמנהלת של הצוות הבין-.לאומי
International Group of Scholars Protecting Children from Maltreatment During the COVID-19
Pandemic. חֶבר ISPCAN הכיר בקבוצה כקבוצה מובילה בקידום ביטחונם של ילדים בזמן מגפה עולמית.
פרופסורכץהיאגםהעורכתהראשיתשלכתבהעתMaltreatmentChildofJournalInternationalבהוצאת
SpringerועורכתשותפהשלכתבהעתNeglectandAbuse.Child
"בשנים שבהן אני פועלת וחוקרת בתחום של פגיעה בילדים, אני כל פעם נדהמת מהעוצמות שיש לתגובה
החברתית על חייהם של הילדים והבוגרים שעברו פגיעה מינית. לאורך חייהם מסתובבים הנפגעים והנפגעות
עםתחושתבושהואשמה,ואנישואלתאתעצמי:בושה?אשמה?הבושההיאשלנוכחברהשלאשמרנועליהם,
האשמה היא עלינו החברה שלא הענקנו להם את מה שמגיע להם, האחריות היא כל כולה שלנו! וזו בדיוק
הסיבהשבגללההקמתיאתהוועדה–לשיםבמוקדאתסיפוריהחייםשלהנפגעיםוהנפגעות,לשנותאתמוקד
האחריות,להעביראתהמוקדאלהחברהואלקובעיהמדיניותשבה;ולחוללשינויכדישילדיםבמדינתישראל
יחיוחייםבטוחיםויקבלויחסמכבדוראוימכלמישסביבם".
14 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
יעלשרר
מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית, במאית דוקומנטרית וסופרת; מנהלת פרויקט
"רחוב משלה" ולשעבר מנכ"לית עמותת "אחת מתוך אחת". שרר היא פעילה חברתית
פורצתדרךבתחוםהמאבקבאלימותמיניתוזוכתאות"נשיםמשנותעולם"מטעםהכנסת:
"כנפגעתאלימותמיניתבילדות,הבחירהלהיחשףהסירהממניאתמטעןהבושה.הדיבור
בגוף ראשון על צרכים וחוויות של נפגעות ונפגעים לא נשמע בעבר בגלל הפחד ממנו,
אבלהקולהזהצריךלהישמע.הואחייבלהישמעכשמדוברבטיפול,בליוויובענישה".
עו"סענתאופיר
מנהלת המיזם למניעת התעללות בילדים במכון חרוב. בוגרת תואר מוסמך בעבודה
סוציאלית מהאוניברסיטה העברית בירושלים; בעלת ניסיון בעבודה עם נשים וילדים
בסיכוןבשרותיהרווחהבירושליםובקידוםמדיניותלמעןילדים.אתניסיונהרכשהאופיר
בתפקיד מנהלת יחידת נציב קבילות הילדים והנוער ובתפקיד מנהלת מחלקת ההדרכה
במועצההלאומיתלשלוםהילד.
"הקמת הוועדה הציבורית, שבה שותף מכון חרוב, משקפת את התפיסה שלפיה סיפורי החיים של הנפגעות
והנפגעים מכילים מידע, ידע ותובנות שאינם במקורות המידע הקיימים, ועל כן חשוב לשמוע אותם ולהביא
אותםבחשבוןבבואנולשנותולקדםמדיניותשתשנהאתהטיפולבתחוםשלפגיעהבילדיםבישראל".
עו"דעפרהבןמאיר
מנהלתקמפוסחרובלילדים.בקמפוספועליםתחתקורתגגאחת8ארגוניםהמעניקים
שירות לילדים בסיכון ולבני משפחותיהם. הקמפוס פועל בשותפות אקדמית עם
האוניברסיטה העברית בירושלים. לבן מאיר תואר בוגר ותואר מוסמך במשפטים
מאוניברסיטת בר אילן ותואר שני כפול במשפט ציבורי מאוניברסיטת תל אביב
ואוניברסיטתנורת'ווסטרןבשיקגו.היאהוסמכהלעריכתדיןבשנת2004,שימשהסגנית
היועצת המשפטית במועצה הלאומית לשלום הילד וניהלה את התוכנית לליווי ילדים
נפגעי עבירה. עוד, היא הרצתה בקליניקה לזכויות ילדים במרכז הבינתחומי בהרצליה ובמכללת שערי משפט.
היוםהיאמרצהבאוניברסיטההעבריתבירושלים.
"מעברלחשיבותהרבהשלעבודתהוועדהבגבייתעדויותשלאנשיםשחוופגיעהוניצולבילדות,אנישמהלנו
למטרהלנסותולהגביראתהמודעותלפגיעותהמיניותהמושתקותוהלאמדוברות.כלפגיעהמיניתמתרחשת
בסתרמושתקתונדחקתפנימהלתוךנפשושלהילדהחווהאותה.עםזאת,ישפגיעותשגםבמקריםהנדירים
שבהםהןנחשפות,לאזוכותלהכרההחברתיתשלהזקוקיםנואשות".
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 15
צביקיפליישמן
פסיכולוגבשירותהציבוריופעילחברתיבשדההפגיעותהמיניותבילדיםבציבורהחרדי
בישראל. ממייסדי #לא_תשתוק להעלאת מודעות ולמלחמה בשתיקה סביב פגיעות
בילדים. לשעבר סמנכ"ל עמותת מגן, המלווה נפגעים ונפגעות מהציבור הדתי והחרדי
בישראל.בעלתוארמוסמךבפסיכולוגיהקליניתשלהמבוגרמאוניברסיטתבראילן.
"הצטרפתי לוועדה מתוך רצון להשפיע ולשנות. כפעיל להעלאת המודעות לפגיעות
מיניות במגזר החרדי בישראל אני רואה בהקמת הוועדה חשיבות עליונה לקידום הנושא ובטוח שהיא תצליח
להנכיחאתהצורךהגדולבשינויותיקוןהמצבהקיים".
רחליניקולא–רכזתהוועדה
עובדת סוציאלית בעלת תואר מוסמך מאוניברסיטת תל אביב ודוקטורנטית לעבודה
סוציאלית בתחום של פגיעה מינית בילדים. בעלת ניסיון בעבודה עם אוכלוסיות קצה:
מכורים,דרירחוב,נשיםבזנותוקורבנותסחרבבניאדם.
"בעבודתי בשטח ליוויתי נשים וגברים רבים שנמצאים במצבי חיים קיצוניים, המלווים
בסבל רב, ממש בשולי החברה. בכל פעם מחדש גיליתי בכאב את המכנה המשותף להם
הקשור בחוויות ילדות קשות של התעללות ופגיעה מינית. האירועים שעברו כילדים, ללא כל יכולת בחירה,
השפיעוומשפיעיםעלחייםשלמיםמלאיםבקושי.פגיעהמיניתבילדותמהווהלארקחלקמההיסטוריהשלהם
אלא גם חלק מסיפור חייהם של נשים וגברים רבים בשיעור גבוה באוכלוסייה הכללית. הגיע הזמן להפסיק
לפחדלגעתבנושא,ולהתחיללטפלבמקורהמרכזיכלכךהזהלסבלאנושי".
1.5 צוותמחקרהוועדה
רכזתצוותהמחקראפנאןאטרש־נג'אר
עובדת סוציאלית בתחום ילדים בסיכון ודוקטורנטית בבית הספר לעבודה סוציאלית
באוניברסיטת תל אביב. יש לה ותק של 15 שנים בשירותי רווחה בכמה תפקידים בהם
עו"ס משפחות, רכזת תחום ילדים בסיכון, יו"ר ועדות תכנון טיפול והערכה, עו"ס לחוק
נוער, אחראית על מסגרות לילדים בקהילה ומדריכה לסטודנטים לעבודה סוציאלית
במכללההאקדמיתעמקיזרעאל.
"כששואלים אותי על הניסיון המקצועי בתחום, אני עונה שהוא נוצר בזכות האנשים שפתחו לי את הדלתות
ושיתפו אותי בסיפורי חייהם. אני מוקירה תודה לנפגעים ונפגעות על ההזדמנות שנתתם לנו ללמוד מהחוויות
שלכם, להכיר מקרוב את עולמם של ילדים נפגעים, להרחיב את הידע ואת ההבנה, ולצלול ביחד בדרך לשינוי
ולצדק".
16 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
פרופ'דפנהטנר
מרצה בכירה בבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית
בירושלים. ד"ר טנר היא חוקרת איכותנית ובתחומי המחקר שלה פגיעות מיניות בילדים
ובבנינוערמפרספקטיבותשלנפגעיםבילדותובבגרותושלאנשימקצועשעובדיםאיתם.
המחקרים הבולטים שלה הם על פגיעות מיניות בין אחאים, אנשי חינוך המתמודדים
עם פגיעות מיניות בתלמידים, פגיעות מיניות בילדים בקהילות סגורות ופגיעות מיניות
בקבוצתהשוויםבגיליםצעירים.ד"רטנרהיאעמיתהשלמכוןחרובוהיאחלקמהגרעין
המחקרישלהוועדה.
"במהלךניתוחהעדויותשנשלחולוועדהמצאתיאתעצמי,עלאףהשניםהרבותשבהןאניחוקרתאתהתחום,
בטלטלהגדולהמעצמתהעדויות,מהכאבשטמוןבהןאבלגםמהעוצמותומהאותנטיות.אחדהדבריםשבלטו
הואהרצוןשלהנפגעותוהנפגעיםלתמוךאחדבשני.כשהתבקשולמסורמסרלנפגעיםאחריםהמסרהמרכזי
היהשהםלאלבד,שהםאיתםומחבקיםאותם.אתהאמירההחזקההזאתאנילוקחתאיתי".
ד״רנגהצור
חברתהסגלהבכירבביתהספרלעבודהסוציאליתבאוניברסיטתתלאביב.אתהדוקטורט
שלההשלימהבאוניברסיטתתלאביבואתלימודיהפוסט־דוקטורטבאוניברסיטתבןגוריון,
אוניברסיטתתלאביבואוניברסיטתהרווארד.צורחוקרתאתהאופןשבוטראומהביחסים
פוגעת בחוויות הגופניות ובבריאות. מחקריה מתמקדים באוריינטציה פוסט־טראומטית
כלפי תחושות גופניות, בתגובות אקוטיות לטראומה, בכאב אקוטי וכרוני ובאופן שבו
הגורמיםהאלהקשוריםבאינטראקציהבין־אישיתומשפחתית.
"עבודהעםהעדויותהיאמראהקשהלנוכחברהוכנשותואנשימקצוע.למדתיעדכמהחשובלשמועולהשמיע
אתקולותהאנשיםשעברופגיעותמיניות".
ד"רנאדיהמסארווה
פסיכולוגית ומדריכה חינוכית מומחית; מרצה וחוקרת במכללת אלקאסמי בתוכנית M.A.
לילדיםבסיכוןוהדרה;מרצהבמכללתאורניםבתוכניתלטיפולבמשחקבילדיםובתוכנית
פסיכותרפיה במעגלי החיים; מרצה במכון חרוב; מנהלת השירות הפסיכולוגי חינוכי
בג'ת; מטפלת דיאדית; מטפלת בילדים מתבגרים ומשפחות שעברו טראומות בעיקר
של התעללות. בדוקטורט שלה עסקה ד"ר מסארווה בתפיסת ילדים ערבים ויהודים את
תופעתהפגיעהבילדיםבהקשרתרבותי.
"מתוך העבודה על העדויות אני חושבת על החשיבות המכרעת של המבוגר בחיי הילד, מבוגר שרואה ושנותן
לפעמים עין טובה ומנסה לסייע. אני חושבת גם על הקריטיות ביצירת שינוי חברתי קהילתי בתוכנו לגבי
התמודדותעםתופעתהפגיעההמיניתבילדיםבמקביללשינויהמדיניותועלהעבודהבפניםוגםבחוץ".
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 17
נועהפילד
דוקטורנטית באוניברסיטת תל אביב, עובדת סוציאלית בתוכנית "הלב" לנערות וצעירות
בקצה רצף הסיכון ועל רצף הזנות. חוקרת התעללות מינית בילדים ואת חווית ההליך
הפלילישלילדיםנפגעים.
"העבודה בוועדה הציבורית היא דלק עבורי ועבור המטופלות שלי. אני רואה כל כך
הרבה ייאוש ותחושה של התבוססות במצב הקיים. עשיית הוועדה נותנת לי ולעוד
רבות ורבים תקווה לתזוזה כלשהי קדימה דרך הנראות שהאוכלוסייה הזו כל כך צריכה. היא מאפשרת
במה מכבדת וראויה לידע מהחיים של הנפגעים עצמם, שמכירים את מערכות החוק והמשפט לטוב ולרע
בצורההטובהביותר–עלעורם".
ענבלהינדי
דוקטורנטית בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, בעלת ניסיון
בעבודה עם אוכלוסיית פעוטות וילדים בסיכון. נושאי המחקר שלה נוגעים לתחום
הפגיעותהמיניותבילדיםוליחסיאחים.
"העדויות האמיצות של הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות אפשרו לי להיחשף
לחוויותיהם הייחודיות והאישיות של נפגעי ונפגעות תקיפה מינית. אני סבורה
כי הידע החשוב ביותר שאנו יכולים לייצר, מקורו בקולם החשוב של הנפגעים –
באמצעותונוכללייצרשינוימשמעותי".
בלהקלבנוב
דוקטורנטית לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב. המחקר שלה נעוץ בבחינת
אירועיםטראומטייםבקרבילדיםמנקודותמבטשונות–חברתיותותוךאישיות.יתרעל
כן,בלההיאראשהמערךהסוציאליבעמותתיוניטף,המטפלתבילדימבקשיהמקלט.
"תופעת הפגיעות המיניות בילדים מושתקת ומוקטנת לעיתים קרובות כי היא
קשה מאוד להכלה. עדויות הוועדה ממחישות את ממדיה ועוצמתה של התופעה
הזו בצורה חד־משמעית. אי אפשר יותר להתעלם – זה חייב לעלות לראש סדר
העדיפויותהחברתיבישראל".
18 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
2 ממצאיהוועדה
2.1 תהליךניתוחהממצאים
מכל העדויות נאספו נתונים דמוגרפיים ונתונים
הפרספקטיבותנדונובמהלךהניתוחואותגרובתהליך
תיאוריים של הפונים והפונות לוועדה ושל הפגיעה
אינטנסיביוסיסטמטישלשיחעמיתות.
שעברו. צוות המחקר של הוועדה ניתח את הנתונים
בשיטה של ניתוח תמטי איכותני: בניתוח האיכותני
חשוב לציין שבתהליך ניתוח העדויות הקפיד צוות
גובשו התמות המשותפות לנפגעות ונפגעים. בשלב
המחקר על סטנדרטים אתיים מן המעלה הראשונה.
הראשון, ניתוח רוחב, זוהו הנושאים המרכזיים שעלו
הסטנדרטים נקבעו לפי הנחיות ועדת האתיקה של
מכל העדויות; ובשלב השני לכל נושא מרכזי שזוהה
אוניברסיטת תל אביב, וועדת האתיקה נתנה את
נעשה ניתוח עומק בכל העדויות שהייתה בהן
אישורה למהלכי הוועדה הציבורית ולתהליך ניתוח
התייחסותאליו.
העדויות. עוד חשוב לציין שבמסגרת מתן העדויות
קיבלו הנפגעים והנפגעות הסבר מפורט על הוועדה
בניתוחי העומק והרוחב של העדויות התבקשו
ועלתהליךניתוחהעדויות;הםגםהוזמנולמלאטופס
החוקרותלקרואאתהעדויותכמהפעמיםכדילהכיר
הסכמה מדעת. הוסבר למשתתפים שהשתתפותם,
אותן ולהתחבר אליהן. החוקרות בחנו את הנרטיבים
אםיבחרולהשתתף,היאאנונימית,שאיןשאלהשהיא
בקפידה, זיהו יחידות משמעות וקטלגו אותן לפי
חובה ושהם יכולים להפסיק את מתן העדויות בכל
התוכןשלהןולפיהרלוונטיותלתמותשנבחנו.בדבבד
שלבאובכלנקודתזמןבליהשלכות.הסודיותנשמרה
עם עבודת הניתוח קיים צוות המחקר, שעבד באופן
לאורך כל שלבי עבודת הוועדה וגם בכתיבת הדוח.
צמוד עם פרופסור כץ, מפגשים משותפים. במפגשים
כדי להבטיח את הסודיות אובטח הטופס המקוון
דנו החוקרות בניתוח הנתונים והגיעו להסכמה על
באמצעות פרוטוקולי אבטחה מתאימים ובאמצעות
הממצאים.
תוכנות מתאימות העדויות היו זמינות לצוות המחקר
של הוועדה בלבד. המשתתפים קיבלו את כתובת
ארבעה עקרונות חשובים הנחו את צוות המחקר:
הדוארהאלקטרונישלהוועדהליצירתקשרעםחברי
רגישות תיאורטית, פתיחות לנתונים, ייצוגיות,
הוועדהורשימתשירותיםומעניםבקהילהלשימושם.
ורפלקטיביות.החוקרותבצוותהמחקרהביאולניתוח
בהמשך פרק הממצאים ממצאי הוועדה יוצגו כך:
ידע בתחום המחקר וניסיון מקצועי שהעשירו את
1( רקע כללי על מי שבחרו לפנות לוועדה;) 2() שער
הניתוח.הידעוהניסיוןהםהבסיסלרגישותהתיאורטית.
המערכות;3( שערהחברה.)
בתהליך המחקר פעלו החוקרות ברגישות ובמודעות
להנחות הערכיות שבבסיס של הפרספקטיבות
המחקריות שלהן ולהשלכותיהן על ניתוח הנתונים
ופרשנותם. הרגישות התיאורטית הייתה במוקד
העבודה של צוות המחקר, ואפשרה לו לאתגר את
הידע שהוא מחזיק באמצעות הלמידה מהעדויות.
לרגישות תיאורטית מתלווה הדרישה לפתיחות
לנתונים שהיא העיקרון השני. העיקרון השלישי הוא
הייצוגיות של הממצאים, והוא יושם בכך שהחוקרות
התבקשולחזורשובושובלעדויות,לבחוןאותןולוודא
שהממצאים מייצגים את התפיסות ואת החוויות של
הנפגעים והנפגעות. עיקרון הרפלקטיביות ליווה את
החוקרות בכל שלבי המחקר בכך שהן היו מודעות
לפרספקטיבות שהגיעו איתן לתהליך ניתוח העדויות.
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 19
2.2 רקעכלליעלמישבחרולפנותלוועדה
במשך 12 חודשים (ספטמבר 2020–ספטמבר 2021) נאספו 505 עדויות שנמסרו בכתב ובעל פה מנפגעים
ונפגעות שעברו פגיעה מינית בילדות, חיים בישראל וגילם מעל .18 20 עדויות נמסרו בערבית; 8 באנגלית ו4-
ברוסית–השארבעברית.טווחהגיליםשלהנפגעיםוהנפגעותשמסרועדותהיה83–18.ממוצעהגיליםהיה–
36והחציון34.רבעמהפוניםוהפונותהיומתחתלגיל27בעתהעדות.בתרשיםאאפשרלראותאתהתפלגות
הגילים.
תרשיםא:התפלגותגילפוניםופונותלוועדה)בשנים(
25
20
15
שכיחות
10
5
0
18 20 22 24 26 28 30 32 34 36 38 40 42 44 46 48 50 52 54 56 58 60 62 66 69 72 74
87% מהנפגעים והנפגעות שמסרו עדות במסגרת הוועדה היו נשים וכ11%- היו גברים. באשר לדת, בפונים
והפונותלוועדה88.4%מהדתהיהודית,6.1%מהדתהמוסלמיתו5.5%-אינםמשתייכיםלשוםדת.בתרשיםב
אפשר לראות את התפלגות ההשתייכות הדתית באחוזים. כ57%- מהפונים והפונות לוועדה חילונים וחילונית
כ חרדיםוחרדיות.13.5-
תרשיםב:השתייכותדתית(%)
80
60
אחוז%
40
20
0
חילוני
מסורתי
דתילאומי
חרדי
ללא
20 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
57%מהפוניםוהפונותלוועדהמתגורריםבמרכזהארץובשרון,23%מתגורריםבצפוןוכ19%-מתגורריםבדרום
ובשפלה.
לרוב הפונים והפונות לוועדה השכלה אקדמאית. מספר שנות ההשכלה הוא 30–2, וממוצע שנות ההשכלה
הוא14.8 לכ25%-.מהפוניםוהפונותלוועדההשכלהשל12שנותלימודאופחות,לכ25%-תוארראשון.כ11%-
מהפונים והפונות לוועדה העידו שהם מובטלים, וחלקם העידו שהם מתקיימים מקצבת נכות בלבד. נתוני
התעסוקהחשוביםבמיוחדוהםיידונובהמשךהדוח.
2.3 נתוניםעלהפגיעההמינית
בתרשים ג אפשר לראות שלכ71%- מהפגיעות היה אופי מתמשך וכ25%- היו חד-פעמיות. את שאר הפגיעות
הפוניםוהפונותלאסיווגו.
תרשיםג:התמשכותהפגיעה
לאסווג
חדפעמית
מתמשכת
4%
25%
71%
טווח הגילים שבו החלה הפגיעה המינית היה 17–0; הגיל הממוצע שבו החלה הפגיעה בילדות היה 8.
25%מהפגיעותהחלוכאשרהילדאוהילדההנפגעיםהיומתחתלגיל5. בתרשים ד מוצגת התפלגות הגיל
שבוהחלההפגיעה.
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 21
תרשיםד:התפלגותגילתחילתהפגיעה
16
14
12
10
אחוז%
8
6
4
2
0
0
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
באשרלזהותהפוגע–בכ41%-מהפגיעותהיההפוגעאדםשהיהמוכרלילד(שלאמהמשפחה,)25%מהפגיעות
נעשובידיאדםאואנשיםמהמשפחההגרעיניתו25%-בידיאדםאואנשיםמהמשפחההמורחבת.בתרשיםה
ובתרשיםומוצגותהתפלגותזהותהפוגע.
תרשיםה:קרבהלפוגע
זר
מכר
משפחה
9%
50%
41%
22 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
תרשיםו:זהותהפוגע
45
40
35
30
25
אחוז%
20
15
10
5
0
אח
הורה
זר
ללא
מכר
קרובמשפחה
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 23
3 שערהמערכות
3.1 מבוא
בשער זה יובאו הסוגיות המרכזיות שעלו מתוך העדויות שאספה הוועדה הציבורית על המפגש
של נפגעות ונפגעים עם המערכות השונות במהלך ילדותם לאחר הפגיעה המינית ולאורך חייהם.
כחלקממתןהעדותנתבקשונפגעותונפגעיםשפנולוועדהלתאראתחוויותיהםהאישיותבמסגרת
המפגשיםשהיולהםעםהמערכותהשונות,וכןלתתמסריםהנוגעיםלשיפורולשינויהמדיניותבגופים
השונים מתוך תפיסותיהם האישיות. בפרקים בשער זה יידונו מערכות הבריאות, החינוך, הרווחה,
האכיפה וחוק ומשפט, וכן מערכות להבטחת הכנסה. טרם העמקה בכל אחת מהמערכות, תוכלו
לראותמידעשישבואתהפוטנציאללספקמבטעלנושאחשיפתהפגיעהוקבלתהסיועכפישעולה
מכללהעדויותשנמסרולוועדה.
3.1.1 חשיפתהפגיעהוקבלתסיוע
מתוך העדויות עולה כי ברוב המקרים, הפגיעה בילדות לא נחשפה. בכ41%- מהמקרים שהובאו לפני הוועדה
הציבוריתהייתהחשיפהשלהפגיעהמצדהילדאומצדגורמיםבסביבתושנחשפולקיומהשלהפגיעה.ברוב
המקרים,החשיפההייתהמצדהילדכלפידמותקרובהכגוןחבראוחברה,דמותחינוךאוקרובמשפחה.
תרשיםז:חשיפתהפגיעהבילדות
הפגיעהנחשפה
בילדות,41%
הפגיעהלאנחשפה
בילדות,59%
24 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
תרשיםח:קבלתסיועבילדות
התקבלסיוע,21%
לאהתקבלסיוע,79%
נתוןחשובהעולהמןהעדויותהואשרקב21%-מהןתוארשהילדאוהילדההנפגעיםקיבלוסיועכלשהושל
טיפולמצדהרשויותאוהגשתתלונהבמשטרה. מהפוניםוהפונותלוועדהסיפרושלאקיבלוסיועכלשהו.79%
מבחינה מעמיקה של הנתונים עולה שמכל שני ילדים שחשפו את סיפור הפגיעה שלהם בפני אדם כלשהו
בחייהם,רקילדאחדהופנהלרשויותהרווחהאוהחוק.
נוסף על כך, מתוך הילדים שחשפו את הפגיעה וגם קיבלו מענה מטעם הרשויות (רווחה, חינוך או רשויות
החוק), פחות ממחצית תיארו שהמענה שקיבלו מהרשויות היטיב עימם וסייע להם בהתמודדות עם הפגיעה
או לכל הפחות נתן תחושה של עשיית צדק. כלומר, פחות מ10%- מהנפגעות והנפגעים שפנו לוועדה הצליחו
לקבלמענהשהלםאתהצרכיםשלהםכילדיםמטעםהרשויות,וכ90%-עברופגיעהשכלללאנחשפהאושלא
טופלהכראוי.
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 25
3.2 מערכתהבריאות
בניתוח הרוחב של עדויות הוועדה נמצא שמערכת הבריאות היא גוף חשוב ביותר לעיצוב חוויותיהם של
הנפגעותוהנפגעיםגםבילדותוגםבבגרות.הנפגעותוהנפגעיםמבקשיםלהדגישאתתפקידההמרכזיוהקריטי
שלמערכתהבריאותבכלהנוגעלאיתור,למניעהולטיפולבפגיעהמיניתבילדים.יתרעלכן,הנפגעותוהנפגעים
מדגישים את תפקידה של מערכת הבריאות בסיוע לנפגעות ולנפגעים בילדות שמתמודדים עם תסמיני פוסט
טראומהבמהלךחייהםהבוגרים.
בלמעלהמרבע27%()מהעדויותתוארוהשלכותעלבריאותהנפשוהגוףבבגרות.בבחינתהיבטיםבריאותיים
שעלו בנרטיבים ובסיפורי הפגיעה בקרב נפגעות פגיעה מינית בילדות עלו ארבע תמות מרכזיות: היבטים
בריאותיים ברמת הפרט בקרב הנפגעות, בעיני המערכת; איך הנפגעות חושבות שמערכת הבריאות ממקמת
ותופסתאותן;חוויותהנפגעותאתהטיפולבהןעלידימערכתהבריאות;ומסריםלמערכתהבריאות.
3.2.1 היבטיםבריאותייםברמתהפרטבקרב
שינה,הילדהשלאאוכלתבכללובימיםאחריםלא
נפגעיפגיעהמיניתבילדות
מפסיקה לאכול וצריכה להתמודד עם המבטים,
הילדה שלא יכולה לסבול רעש, הילדה שלא
מתוך סקירת העדויות וניתוחן עלו כמה היבטים
מפסיקה להתנצל, הילדה עם הדלקות החוזרות
בריאותיים ברמת הפרט בקרב נפגעי פגיעה מינית
בשתןשצריכהלחיותלפיצליליהאנטיביוטיקה".
בילדות. חלקם נוגעים לתקופת הילדות וחלקם
לתקופתהבגרות.
לצדהבנהוהכרהזו,חשובלצייןשהנפגעותציינושהן
לא היו מודעות לכך שלמערכת הבריאות יש תפקיד
כלשהו בשמירה, בהגנה או בטיפול בהן בתקופת
| 3.2.1.1 ההשלכותהגופניותשלפגיעהמינית
הילדות. מתוך העדויות של הנפגעות בלטה תפיסתן
שפנייה למערכת הבריאות היא רלוונטית רק עקב
חלק נכבד מן הנפגעות ציינו את הקשר בין הפגיעה
פציעה, נזק או חבלה. סוגיה זו חזרה בקרב נפגעות
בגוף לבין הפגיעה הנפשית וההשלכות הנפשיות-
ונפגעים רבים, והם חידדו שלא חשבו, לא ידעו ולא
רגשיות,וכןתגובותפיזיולוגיותקשותשהתלוולפגיעה
הבינו בגיל הילדות שלמערכת הבריאות יש תפקיד
המיניתובעקבותיה:
כלשהו בהגנה עליהם מפני פגיעה מינית. לתפיסתם
של הנפגעות והנפגעים, מערכת הבריאות רלוונטית
רק במקרה שבו יש נראות של פציעה או חבלה ולא
"אחרי שדוד שלי הפסיק (לפגוע בי) הגוף שלי
במקרים של פגיעה שקטה כמו הפגיעה המינית.
התחיל לדבר. אבל גם לזה אף אחד לא הקשיב.
תפיסהזווחוסרהנגישותשלמערכתהבריאותאליהם
הייתי ילדה חרדתית. מספיק למשל שאם הייתי
בילדותם הותירה אותם לבד עם התגובות הגופניות
יוצאתמחוגבלטואמאשלילאהייתהשםלאסוף
שהיולפגיעההמינית.
אותי,מיידהייתיעולהחזרהלשירותיםומשלשלת
ומקיאה. ממש פחדתי שהם שכחו אותי, שהם
עברומדינהאועיראובית.זהלאשינהלי,הכול
"לא נפגעתי פיזית (במהלך הפגיעה המינית), אז
היה נורא באותה מידה. היא לא שם ואני אבודה.
לאחשבתישזהבכלליענייןמישהו"
היוליהרבהכאביבטןובחילות".
| 3.2.1.2 בעיותגינקולוגיתודלקותחוזרות
"הייתי הילדה עם הסימנים השחורים מתחת
לעיניים(תמיד,היוימיםשהייתימגיעהעםשעת
חלק רב מן הנפגעות שיתפו בבעיות גינקולוגיות
שינה אחת או אפילו ללא שעות שינה), הילדה
ובדלקות בדרכי שתן, בבעיות בריאותיות נוספות
שתמיד מחפשת לשים את הראש לעוד שעה
26 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
שהתלוו לפגיעה המינית בהן ולהשלכות הקשות של
קשה.האלימותגרמהלחבלותחמורותעלגופן,חלקן
הפגיעה על מצבן הבריאותי. חלקן אף נאלצו לעבור
חבלותשנותרואיתןלאורךחייהן,בכלחלקיהגוףואף
פרוצדורותרפואיותכדי'לתקןנזקים':
באיבריםאינטימייםכמוחזהואיברהמין.אותןצלקות
הןלארקבעיותאסתטיותחמורות,אלאאףתזכורת
חיהעלגופןשלהנפגעותלפגיעהשהתחוללהבהן:
"גם שנתיים אחרי המקרה עוד עברתי ניתוחים
לסדראתהרחם".
"הייתירוצהלתקןאתהחלקשחסרליבחזהוגם
"רק בגיל 28 עברתי ניתוח במטרה לתקן נזקים
למחוקצלקות.זהמרגיששהואלנצחחרוטעליי,
של הפגיעה. בנוסף, ידוע שילדים שסובלים
ואני רוצה לשכוח ממנו. גם קשה לי שהגוף שלי
מדלקות חוזרות בדרכי השתן לפעמים נפגעו
חסר,וגםזהפגעביבלידותמאוד".
מינית.אףאחדלאבדקאותיבהתאםלחשדזה".
| 3.2.1.4 קושישלנפגעותעםבדיקותרפואיות
"היה קשה להמשיך לחיות תחת משטר האימה
והשואה היום־יומית שעברתי... מגיל 16 אני
רוב הפונות לוועדה שיתפו בקושי לפנות לבדיקות
סובלת מבריחת שתן, מתקשה לשתות מים, יש
רפואיות ולעבור פרוצדורות רפואיות שונות בהווה –
לי חרדות, פחדים בלתי נשלטים שחולשים על
בתקופת הבגרות – בעקבות הפגיעה המינית שעברו
תחומים שונים וסבלתי מהתקפי חרדה, סבלתי
בילדות:
מעקרותשניםרבותכתוצאהמהשיתוקשהיהלי
בכלמערכתהרבייה".
"מאודמאודקשהליעםכלמגעבגוף,מהשהופך
אףעלכן,הבעיותהפיזיולוגיותקיבלופרשנותאחרת
כלמפגשעםאנשירפואהלטעוןומציףמאוד.אז
עלידיאנשימקצועבמערכתהבריאות:
קידוםמודעותבקרבצוותיםרפואייםואףתשאול
לגביעברשלפגיעהמיניתמאודיעזרו,גםכשלא
"באותו זמן או קצת לפני התחילו לי דלקות
מדוברבבדיקותחודרניותאוגינקולוגיות".
בפות. אימא שלי לקחה אותי לגינקולוג שלה.
חלק נכבד מהפונות לוועדה שיתפו בחוויית חרדה
אז אני שוכבת מאחורי הווילון, ואימא שלי בצד
בעתלידותבעקבותחווייתהפגיעההמיניתבילדות:
השני של הווילון בחדר, והרופא אומר לי: " זה
נראה מאוד רגיש שם למטה, את בטוחה שאת
לא פעילה מינית?" ואני שומעת את זה ויודעת
"בתחום הבריאות, כפי שציינתי, גם אין מספיק
שאימא שלי גם שומעת את זה, ואני בסך הכול
מידע.אניהגעתיללדתבגיל19,וכלרופאשאמר
בכיתהה'אוו'.איזהפעילהמינית!?!".
לילפתוחרגליים,הייתיבטוחהשהואהולךלאנוס
אותי.נכנסתילהיסטריהבצרחותלאנורמליות".
הנפגעותוהנפגעיםביקשולהדגישאתהתגובותהלא
מותאמות ולעיתים אף פוגעניות שהן קיבלו ממערכת
הנפגעת ממשיכה את דבריה ומדגישה את חוסר
הבריאות אל מול הבעיות הפיזיולוגיות הקשות שהן
ההבנהשלהרופאיםאתחרדתהבזמןהלידה:
סבלו מהן. תגובת מערכת הבריאות כללה לא רק
חוסר נראות של הבעיה, ובכך כישלון בהגנה עליהן
"אף אחד מכל הרופאים שהיו לא חשד שיש
ממציאותקשהשלפגיעהמתמשכת,אלאאףתגובה
פה מקרה של התעללות מינית? גופנית? לצערי
שהשתיקהאותןואתהסובביםלהן.
איבדתי את התינוקת שילדתי מתוך לחץ
ומצוקה".
| 3.2.1.3 בעיותאסתטיותבעקבותפגיעה
חלק מן המשתתפות שיתפו בכך שהפגיעה המינית
החוזרת והקשה שהן חוו לוותה באלימות פיזית
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 27
3.2.2 הנפגעותבעיניהמערכת:
"הקריסה הביאה איתה אבחנות נפשיות לא
איךחושבותהנפגעותשמערכתהבריאות
קשורות לפגיעה, עקב היכולת המוגבלת שלי
תופסתוממקמתאותן
לומר במפורש מה קרה לי, ואנשי בריאות נפש
שלא ידעו לזהות סימנים קלאסיים לפוסט
נפגעות ונפגעים ציינו איך הן רואות את תפיסת
טראומה מורכבת (או שאולי לא רצו לאבחן בלי
מערכת הבריאות אותן: הנפגעות כפזורה של נקודות
סיפור ברור וחד־משמעי). מרגע שתויגתי באחת
רנדומליות, הנפגעות כחולות נפש והנפגעות כלא
האבחנות הפסיכיאטריות שכמעט כל נפגעת
אמינות.
"זוכה"לה,הכולהסתדרלכולםוגםלי:הינה,יש
לי בעיה, אני פשוט לא בריאה נפשית. השתבש
אצלי משהו, זה לא שעשו לי משהו. הסביבה שלי
| 3.2.2.1 הנפגעותכפזורהשלנקודותרנדומליות
נאחזה בזה, ואני גם, כי היה קל יותר להאמין
שאניחולהמאשרשקרולידבריםכלכךקשים".
בעדויות בלטה תפיסת הנפגעות והנפגעים באשר
לעיוורון של מערכת הבריאות בנוגע לתופעה של
פגיעהמיניתבילדות.זאתועוד,בחווייתןשלהנפגעות
| 3.2.2.3 הנפגעותכלאאמינות
ניכרת התפיסה שמערכת הבריאות אינה רואה
כלל את הרלוונטיות של תופעת הפגיעות המיניות
חוויה מרכזית שבלטה בעדויות היא חוויית חוסר
למדיניותהולפרקטיקהשלה.
האמון של מערכת הבריאות בנפגעות. הנפגעות
והנפגעים הדגישו בעדויות שלהם את המחיר הכבד
של אותו תיוג פסיכיאטרי, שהוביל לחוסר התייחסות
"מבחינת המערכת, אנחנו אוסף של מקרים
ואףלהיעדרטיפולרפואיומותאםבמצביםבריאותיים.
פרטיים, שאין שום קו שמחבר ביניהם. מעין
זאת ועוד, אותו תיוג פסיכיאטרי הוביל להוקעתן
פזורה של נקודות רנדומליות, אנשים ש'איזו
מטיפולרפואימכבדומתאים,מתוךתפיסתהנפגעות
באסה, קרו להם דברים רעים ועכשיו הם מקרים
כלאאמינות.
מורכבים, אבל לא צריך שהמערכת תכשיר את
עצמהלעבודעםמצבם'".
"אני חוויתי והכרתי כמוני שחוו חוסר צדק לאו
"לא ייתכן שאנחנו עדיין בגדר הפתעה מתמדת
דווקאבמתןטיפולרפואיבעקבותהפגיעה,אלא
למערכת הבריאות, משהו שאף אחד לא חשב
בחוסר אמון של רופאים ואנשי צוות בעקבות
להיערך אליו או לקחת אותו בחשבון, ולכל
הכותרת של פוסט טראומה ומחלות נפש. חבל
היותר מגיבים אליו באלתור נקודתי (וגם זה רק
לי שדווקא אותם אנשי מקצוע רואים בנו אנשים
אםלמישהוישמוטיבציהואכפתיותוזמן).זהלא
שלא ניתן לסמוך עליהם ולא ניתן לסמוך על
הגיוני. זו הזנחה ומחיקה של ציבור גדול וסובל
המילה שלהם. לא פעם נאמר לי שהדבר שממנו
מאוד".
אני סובלת (פגיעות פיזיות ללא קשר לפגיעה
המינית),הםכתוצאהמחרדותאובעיותנפשיות
"בקצרה,המערכתלחלוטיןלאלוקחתאתקיומנו
אחרות".
בחשבון ומתייחסת לצרכים המיוחדים שלנו כאל
אנומליה,שלאלומרפינוקאוציפיותמוגזמות".
"שמעתי שהרבה פעמים רופאים שופטים את
המתלוננים כאשמים, הכול שטחי וחסר רגישות
במקרההטובומזלזלבמקרההרע".
| הנפגעותכ"חולותנפש"3.2.2.2
3.2.3 חוויותהנפגעותאתהטיפולשלמערכת
באופןגורףעלהמתוךהעדויותהתיוגהקשהשקיבלו
הבריאותבהן
ממערכת הבריאות, שנראה כמחיקה שלהם ושל
הפגיעהשעברומהאחריותהחברתיתוהציבורית.
מתוך שיתוף חוויותיהן של הנפגעות מהטיפול של
28 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
מערכת הבריאות בהן, הועלו כמה התייחסויות:
| 3.2.3.3 חוסרפרטיותואי-שמירהעלסודיות
אבחנה לא תואמת של עובדי מערכת הבריאות,
חוסר הבנה וידע על פגיעה מינית בילדות בקרב
"חדר 4 ב... זכור לי כטראומה. להיות רגישים
עובדי בריאות, חוסר פרטיות ואי־שמירה על סודיות
למצב של הנפגעת ולא לדבר על מה שקרה לה
ומתןטיפולתרופתילאמותאםכהקלהלמערכתולא
בדלפק קבלה מול אנשים זרים. שהמקום שראה
כהקלהלנפגעת.
אותהייצורקשרלבדוקשהיאמקבלתטיפול".
"שלחו אותי למיון בית חולים וחקרו אותי על
| 3.2.3.1 חוסרהבנהוידעעלפגיעהמיניתבילדות
האובדנותבקבלהבאופןלאפרטי".
בקרבעובדימערכתהבריאות
| 3.2.3.4 מתןטיפולתרופתילאמותאםכהקלה
"במחלקהפסיכיאטריתאמרהליהפסיכיאטרית:
למערכתולאלנפגע
'שימיאתהטראומהבצדותתרכזיבאוכל'.
בקהילה אמרה לי הפסיכיאטרית: 'לא מבינה
"למרותשעלהניירישהכרהבכךשרבותמאיתנו
למה להקיא אם לא בשביל לרזות?', הטיפול
אינן מוצאות מזור במענים פרמקולוגיים, בין
הניתן במערכת הציבורית והאשפוזית לשורדות
היתר כי אין תרופות לפוסט טראומה מורכבת
הוא איום ונורא!!! ואינו עומד בקנה אחד עם
ודיסוציאציה. אני לא מזלזלת בערכן של
המחקריםבתחוםהטראומה".
תרופות, והן בהחלט מצילות חיים בשימוש נכון.
אבל הן (התרופות) לא המענה לכולם, ומניסיוני
"עודפעםסיפרתיאתהסיפורגםלגינקולוגבגיל
המר, המערכת הפסיכיאטרית מכניסה אותנו
19–18, שראה עליי שמשהו לא בסדר וגם הוא
למיטת סדום שבה אנחנו נקצצות כדי להתאים
לאהמשיךמעקבאוהעביראתהנושאלטיפול."
לתבנית,במקוםשהתבניתתוגמשותותאםאלינו.
נפגעת שמגיעה למחלקה כשהיא בוכייה וסובלת
מסר:"לזהותסימניםשיכוליםלזהותפגיעה,הן
– לא אלימה, לא מסוכנת לעצמה או לאחרים,
מצד המצב הגופני, הן מצד התגובות הרגשיות
פשוטמצוקתית–תידרשליטולתרופותהרגעה
בעתבדיקה."
כבדות, ולא פעם חלק סטנדרטי מהטיפול בנו
כולל מתן כדורים נוגדי פסיכוזה, למרות שבין
"שרופאים יפסיקו להעיר ולשפוט על משקל.
פוסט טראומה מורכבת ודיסוציאציה לבין
להביןשזהחלקמהטראומה.אנילאאדםעצלן".
פסיכוזהאיןכלקשר".
הנפגעתממשיכהאתדבריה:
| 3.2.3.2 אבחנהלאתואמתשלעובדימערכת
הבריאות
"העומס והתנאים הבלתי אפשריים במחלקות
פסיכיאטריות, יחד עם שחיקה של הצוות,
"כשהייתי נערה הואשמתי במין פרוע כאשר
מובילים לכך שיש שימוש נדיב במיוחד בסוג
היו לי חבלות של ממש באיברים הפרטיים שלי.
המסוים הזה של תרופות – פשוט מפני שנוגדי
הרופאיעץליליהנותבצורהעדינהיותר".
פסיכוזה,במיוחדבמינוןבינוניעדגבוה,"מכבים"
אתהבןאדם.פשוטככה.אתנהייתקהה,מותשת,
"כלהאבחנותשנתנולי–הפרעותאכילה,חרדה
פלגמטית, אין בך כוחות לתקשר את המצוקה,
ודיכאון, הפרעת אישיות גבולית – הצטמצמו
והעובדה שהורידו מלאכותית את הווליום שלך
למשהואחד–פגיעהמיניתבילדות"
הפכה לתחליף להקלה. זה מספק הקלה לצוות,
לא לנפגעת, שרק נוטלים ממנה את השליטה
בגופה".
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 29
"נתנו לי תרופה להרגעה ולתפקוד. לא רוצה
רנטגן ועובדים פרא־רפואיים. התוצאה היא
תרופות – רוצה ריפוי!!! שלא תזלזלו במה
שרבות מאוד מאיתנו נאלצות להימנע מטיפול
שעברתי,שרקתקשיבו.איןכזהדברלתתתרופה
רפואי, נמנעות ממעקב ולא פעם גם מטיפולים
ולומרשלום"
הכרחיים. לא סתם כי לא כיף לנו, אלא כי לחוות
התקף דיסוציאטיבי חמור או פלאשבק קשה
| 3.2.3.5 הימנעותמפנייהלטיפולבגללחוסרבידע
באמצע הליך רפואי בלי שבכל הבניין יש אדם
ונוהגיםלקויים
אחד שמבין מה קורה לך, מה הוא רואה או איך
מתמודדיםעםזה–זהבלתיאפשרי".
"בלילדברעלקשירותכסנקציהעלהבעתמצוקה
הימנעותמטיפולישינייםהייתהרווחתבקרבהנפגעות:
וכאיום, או על העובדה שרפורמת הקשירות לא
לוותה בתגבור צוותים, מה שבפועל הביא לכך
שברובהמחלקותהחליפואתהקשירותבהגברת
"אני סובלת בשיניים ולא מסוגלת לטפל. הלכתי
הרגעה)
(תרופות
בבנזודיאזפינים
השימוש
כמה פעמים וזה טראומטי. הלוואי שהיו רופאי
ובנוגדיפסיכוזה...אניואחיותיילצרהלאצריכות
שיניים שהיו יודעים ומבינים ורגישים! ורופאים
לחשושלפנותלעזרהבזמניםשלאובדנותאושל
בכלל שהיו מיועדים לנשים שעברו פגיעה.
משבראקוטי,אנחנולאצריכותלמצואאתעצמנו
רגישים ומבינים!!! אני נמנעת מטיפול ככה וכבר
נזקקותלשיקוםממהשאנחנועוברותבאשפוזים
נשרולישינייםוגםעודדבריםשניזוקיםככה".
שאמוריםלסייעולהקל".
3.2.4 מסריםלמערכתהבריאות
של
במחלה
חליתי
שבכוונה
לי
"נראה
אנדומיטריוזיס,הביאואותהעליי.כלביקוראצל
הנפגעות נגעו במסרים שלהן בנוגע לפעולות
הרופא לפני ניתוח, היה בבכי עוד לפני שנכנסתי
ולפרקטיקות מועדפות שמערכת הבריאות אמורה
לחדר, לא הסכימו לאפשר לי בדיקות בהרדמה,
להצטייד בהן, כולל התאמה מגדרית של מטפלים
ישרק3מומחיםגבריםלטיפולבמחלה,וזההיה
למטופלות, יישום פרקטיקות רגישות בעבודה עם
נורא. גם לרופא, שלא ידע איך להתמודד. מאז
ילדים, כולל להסביר לילד ולשמוע את רצונו לפני
הניתוח לא הלכתי לביקורת, כי אני לא מסוגלת
הבדיקה, שימוש בהרדמה ובגז צחוק בעת הבדיקה,
להתמודד. טוב? זה בטוח לא. אבל לא יכולה
ליווי של מבוגר (קרוב) בזמן הבדיקה וזיהוי מצב של
ללכת לרופאים גברים, בין אם רופא נשים או כל
פגיעה מינית בעת אבחנה או בדיקה. נוסף על כך,
רופא שאזדקק לו. פעם אחת הלכתי בגלל גוש
הנפגעותהדגישואתהצורךבהכשרהמותאמתלעובדי
בשד, והאמירות של הרופא היו קשות. פשוט
מערכת הבריאות תוך כדי מתן מרחב להשמעת קול
הטרדה. אבל מי יאמין לי אחרי שעברתי כל כך
והשתלבות נפגעות בהרצאות לסטודנטים באקדמיה,
הרבהפגיעות.אזמעדיפהלהימנעולאללכת".
מתן טיפול נפשי בד בבד עם הטיפול הרפואי, תגבור
ופריסה ארצית למרכזי טיפול ועיסוק באיתור פגיעה
"במקום שתהיה היערכות והכשרה של כל
מיניתולארקבטיפולה.
הצוותיםהרפואייםאיךלהתמודדעםפציינטיות
שהן גם נפגעות טראומה מינית, אנחנו תלויות
בחסד הרנדומלי של צוותים שפועלים על פי
| 3.2.4.1 התאמהמגדרית
תחושות בטן וניסיון אישי... אין שום הכנה
והיערכות לפציינטיות שסובלות מפלאשבקים,
ניתוקים או התקפי חרדה בזמן טיפול – אפילו
"שיהיה מרחב בטוח עבורי. אני מתקשה ללכת
רופאותנשיםלאעוברותהכשרהרוחביתראויה,
לרופאיםגברים,ובכללכלההתעסקותהרפואית
ובוודאי שרופאי ורופאות שיניים לא (אין כל
מקשהומעוררתחרדה.אםהיהמרכזרב־תחומי,
מודעותלעובדהשטיפולשינייםהואאחדהיותר
מוכווןלתמיכהבנפגעות,זההיהמסייע".
טריגרים וקשים למי שעברו פגיעה מינית) ואנשי
רפואה מתחומים אחרים. כמובן גם לא טכנאי
"רפואהמותאמת,עלידיאישה(הלכתילבדיקה
30 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
אצלרופאמשפחהגבר.")!
ולבצע את הבדיקה הכל כך חשובה הזאת!!! או
כלאמצעיטשטושאחר,לצורךהעניין".
"ברור שלא היה ניתן לקחת ילדה בת 7 מאזור
חרדילבדיקהאצלרופאמשפטי!!!אבלהרופאה
|| 3.2.4.2.3 ליווישלמבוגר(קרוב)בזמןהבדיקה
הייתהיכולה,בהדרכתושלרופאכזה,לבצעאת
הבדיקותהנדרשותלילדהבקלותיחסית!!!".
"לדאוג כמה שניתן לליווי של מישהו קרוב
"אני, באופן אישי, קובעת תורים, אבל אם זה
לבדיקות רפואיות פולשניות. בעיקר בכל מה
גבר – לא מגיעה. לא מסוגלת. לצערי אני חולה
שקשורלגבייתעדויות".
באנדומיטריוזיס ואני נמנעת מביקורת כבר 11
שנים כי רק 3 גברים הם אלו שעוסקים בתחום.
"אני לא יודעת אם קיים, אבל מאוד יעזור מתן
אז כן, כנראה שמעדיפה לסבול רק שזה לא יהיה
טיפול בחינם לילדים אלה ולהמשיך ללוות אותם
גבר".
בעיקרבגילההתבגרות,שםלדעתיהפגיעהממש
מתחילהלשבשאתהנפש".
"צריךמומחיםלטראומה.ולאגברים".
|| 3.2.4.2.4 זיהוימצבשלפגיעהמיניתבעתאבחנהאו
"שיהיה ברור שמותר לי לבחור את מין הרופא
בדיקהרפואית
או הרופאה. להדגיש שמותר ליווי, להסביר מה
עומדלקרות".
"ילדים שמרטיבים במיטה. ילדים עם הפרעות
אכילה. ילדים שלא ישנים. ילדים שמתנהגים
| 3.2.4.2 פרקטיקותרגישותבעבודהעםנפגעים
במיניות שלא מתאימה לגילם. כל מקרה שבו
ילד מגיע לרופא עם בעיה שאינה ברורה הסיבה
|| 3.2.4.2.1 הסברלילדושמיעתרצונולפניהבדיקה
לה, צריך לשקול האם יש מצב שהילד/ה עוברים
פגיעה. לבודד את ההורה מהילד במידה והחשד
"וואו, שאלה קשה וקשוחה, עדינות נפש, לשאול
סביר. לקרוא לעובדת סוציאלית. לפקוח עיניים
את הילד עם מי הוא רוצה להישאר בבדיקה,
יותר. עדיף לחשוד ולא להיות צודקים מאשר לא
להסביר לו למה בודקים... לא יודעת מה לכתוב
לחשודולאלעצוראתהפגיעה".
עלזהעוד...בעיקרלעבודברגישותגבוהה!!!".
"שרופאי ילדים ידעו לזהות. ילד שבא כל הזמן
"הליך מאוד קשה ועשוי להיות משפיל. חייב
עם חום גבוה, אז לא להפנות לאשפוזים ובלגנים
רגישות על, בחדר מיועד, במחלקה מיועדת, עם
אלאלהתחיללחשובאולי...גםישהרבהנפגעות
רופאותמיועדות".
שבאותעםדלקותחוזרותבשתן,ואףרופאילדים
לאאמרלהן"אוליזופגיעהמינית".בביתחולים
אני יודעת שזה כבר הרבה יותר קיים, ילד חוזר
|| 3.2.4.2.2 שימושבהרדמהובגזצחוקבעתבדיקהאו
עם פציעה חוזרת אז מייד מביאים את העובדת
טיפול
הסוציאלית. עם רופאי ילדים בקהילה גם צריך.
לא תמיד מגיעים לבית חולים בגלל דלקת בשתן
"טיפולשינייםבגזצחוקלנפגעותתקיפהמינית!
או בגלל כל דבר שחוזר על עצמו, ואז רופאי
(או אפילו אופציה להרדמה מלאה על חשבון
ילדיםצריכיםלהיותיותרמודעים".
הקופה). אין איך לתאר את הקשר בין רופאי
שיניים לפגיעה... החודרניות הזו, חוסר האונים,
| 3.2.4.3 הכשרהמותאמתשלעובדיבריאות
קשהמאוד".
ייתכןשאףהיהניתןלהזריקלהחומרהרדמהקל
"הם לא מבינים, פוסט טראומה באה בהרבה
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 31
| 3.2.4.5 מתןטיפולנפשיבדבבדעםהטיפולהרפואי
צורות וצבעים, צריך פתיחות להבין, צריך
מחקרים,צריךהכשרותלאנשימקצוע".
חובה לתת לנפגעים טיפול רפואי ונפשי."
"הכשרה של גינקולוגים לזהות סימנים שיכולים
המערכת הרפואית לפעמים מתעלמת מילדים
לזהות פגיעה, הן מצד המצב הגופני, הן מצד
שמגיעיםעקבאלימות,ואסורשזהיקרה".
התגובותהרגשיותבעתבדיקה".
"מחלקה לאלימות במשפחה בכל בית חולים, כך
"עד לפני שנה בטכניון, בהכשרות רופאים,
שאםמגיעיםילדיםאונשיםהסובליםמהתעללות
לא הייתה שום הכשרה על אלימות במשפחה
בבית, הם יופנו למחלקה הזו, שתיתן להם עזרה
והשלכותיה, למרות שיש עושר מחקרי שמדבר
ראשונה,ובראשובראשונה–מתןעזרהרפואית,
עלהקשרהישירביןאלימותבמשפחהלביןמצבי
פסיכולוגיתוכו'".
חולי רבים (לא רק נפשיים כמובן). איך זה יכול
| 3.2.4.6 תגבורופריסהארציתלמרכזיטיפול
להיות שסטודנטים לרפואה ולשאר מקצועות
הרפואה לא צריכים לעבור הכשרות בתחום זה
תוךכדיהלימודים,למיזהנראההגיוני?".
"לקוי מאוד! בתהליך טיפולי בבריאות הנפש
הופניתי לבית חולים לנפגעי תקיפה מינית
"הכוונה פסיכולוגית של אנשי רפואה העוסקים
שנמצא בעיר חיפה, מה שדרש ממני לנסוע בכל
במפגשמולפגיעהמינית".
פעם ולדאוג שילדיי יהיו בשמירה. הדבר דרש
ממני אנרגיות וכוחות שאין בי. לדעתי חובה בכל
"מודעותויכולתלזהותפגיעהמינית.להכניסאת
עירמרכזמקצועיבתחוםזה.באחתהשיחותשלי
זה ללימודי הרפואה בכלל, ובפרט להתמחות של
בטיפול CBT שעברתי, הופניתי על ידי המטפלת
רפואתילדים,גינקולוגיהופסיכיאטריה".
למרכזנוסףשגםהואלאמתנהלבעירשלי,והיה
בשעות הערב. אני מרגישה שאין מענה לנפגעי
"ובכן, אנחנו רבות ורבים מספיק כדי שהמערכת
תקיפה מינית, ולכן אנחנו סוחבים את זה על
הרפואית בהחלט כן תקצה משאבים ותפגין
עצמנו במשך שנים, ללא טיפול או מענה נכונים,
נכונות להכשיר את אנשיה לקראתנו. זה הדבר
וזה מאוד חבל, ישנה חשיבות עצומה למקום
המוסריוהאנושילעשות,במקוםלהמשיךלתחזק
כזה".
מציאות שמדירה אותנו מטיפול רפואי ראוי רק
בגללשמישהוריסקאתחיינובילדותנו".
| 3.2.4.7 פיקוחובקרהעלנותנישירותבבריאותהנפש
| 3.2.4.4 אפשרותלהשמעתקולולהשתלבותנפגעות
"חייב שיהיה פיקוח קרוב יותר של נותני שירות
בהרצאותלסטודנטים
בבריאותהנפש–להשתמשבסקריםשלמקבלות
שירות.ישכיוםבקרהמצדסלשיקוםכלפינותני
"הרציתי כמעט בכל אקדמיה בישראל, ואני
שירות–אךלאמספיק".
נדהמת מהרצון ומהצורך שסטודנטים מעלים
| 3.2.4.8 עיסוקבאיתורולארקבטיפול
לגביהכשרהבנושאיםאלו,וזאתלעומתהמציאות
שבה אין בכלל תקציב להכנסת הרצאה מעין זו
(ישמרצהשמשלמתלימהכיסשלהאישיתכימה
ארצה להתייחס לאיתור ולא למענה רפואי,"
שהפקולטה נותנת זה ביזיון שלא מאפשר לממן
ברשותכם:חייביםלקדםאיתורמוקדםשלילדים
אתהנסיעהשלהרכבשלילהרצאה)".
נפגעים על ידי הכשרה של כלל עובדי מערכת
הבריאות לשיח על פגיעות מיניות! הפער הזה
"להעלות מודעות בקרב רופאים לתסמינים אצל
נובע מכמה גורמים: (א) כולם עוברים הכשרות
ילדיםוגםאצלמבוגריםשעברוהתעללות".
על חובת יידוע ודיווח, אבל אף איש צוות לא
עובר הכשרה לשיח על אלימות מינית בחדר
32 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
בדיקות גינקולוגיות ולידה נחוות לא פעם כפולשניות,
הטיפולים – איך מעלים נושא כזה? מה עושים
מעוררותאתהזיכרונותהטראומטייםומייצרותחרדה
כשזהעולה?איךמתמודדיםעםמידעכזה?ואיך
גדולה. כשהתערבויות אלה נעדרות מערכת בריאות
מוציאים מטופל לא מפורק משיחה כזו? הדבר
מיודעת טראומה ופגיעה מינית, הן מייצרות טראומה
נכון לגבי הרבה אנשי מקצוע כגון רופאי ילדים
חוזרתעבורהנפגעות.
ורופאי רפואה ראשונית בכלל, דיאטניות ילדים
ודיאטניות בכלל. (ב) חלק מהפער נובע לדעתי
לצד חוויות קשות אלה מתארות הנפגעות עוד קושי
מהעובדה שגם עובדי מערכת הבריאות הם חלק
גדול במפגש עם מערכת הבריאות, והוא התפיסה
מהסטטיסטיקה (הפוגעת או הנפגעת) וגם בגלל
והתיוג של מערכת הבריאות אותן. ביתר פירוט,
הקושי האובייקטיבי להכיל שיח כזה. לדעתי זה
הנפגעות מתארות שבמערכת הבריאות הן מתויגות
הנושא שצריך לעבוד עליו – לייצר הכשרות
כמטופלותפסיכיאטריות,אףעלפישמדוברבתגובות
חובה לכלל נותני השירות בקופת חולים, החל
פוסט־טראומטיות לפגיעות קשות שעברו. לתפיסתן,
מרפואה ראשונית, פרא וכלה במזכירות. זה
התיוג שלהן כ״חולות פסיכיאטריות״ משקף את
יאפשר לצוותים ממש לראות ילדים נפגעים. (ג)
העיוורון של המערכת אל מול הבעיה שממנה הן
חשש של הצוותים מאלימות – אני שוב חוזרת
באמתסובלות.הנפגעותמשתפותשהטיפולשקיבלו
לנושאשלתפיסתיעומדבמרכזהפער–אףאחד
לאהיהרגישומותאםלמצבן,שהמוקדהיהבעיקרעל
לא רוצה להתעסק עם זה, לראות את זה, כי זה
מתןתרופותהרגעהוכןשהייתההתעלמותמהפגיעה
מאוד מאוד קשה! ולכן חיוב הכשרות לצוותים
שעברוומהשלכותיה.כלאלוגרמולחוויותקשותשעלו
לשיחעצמוהואבבסיסהעניין".
בטיפול ולא קיבלו מענה ולהימנעות מפנייה לטיפול
לסיכום, הממצאים מציגים תמונה קשה של חוויות
מצד הנפגעות. זאת ועוד, הכרחי לציין שפעמים
הנפגעות בהקשר למערכת הבריאות. הממצאים
רבות המפגש עם מערכת הבריאות היה כה מטלטל,
מגליםשהנפגעותסובלותמבעיותבריאותיותמרובות,
פוגעני וטראומטי עד שהוא הצריך מהנפגעות לעבור
חלקן תוצר ישיר של הפגיעה הקשה והמתמשכת
תהליך שיקום וטיפול בעקבות ההתערבות הרפואית
שחוו וחלקן קשורות לסימפטומים גופניים פוסט־
שמטרתההייתהלסייעלהם.
טראומטיים. למשל, הן מתארות שהגוף שלהן ״הגיב״
לפגיעה ו״סיפר״ עליה, אבל לא היה שם אף אחד
יתר על כן, הנפגעות שיתפו שישמיעוט של שירותים
שיקשיב ויבין שהתגובה והסיפור הללו קשורים
שנועד לתת מענה לנפגעות פגיעה מינית במערכת
לפגיעהשעברו.סוגיהמהותיתשבלטהמתוךהעדויות
הבריאות, ואף שירותים אלה אינם נגישים. היעדר
של הנפגעות והנפגעים היא שלא נעשתהכל הנגשה
הנגישות בא לידי ביטוי בכך שהמערכת אינה מפנה
לזכותןלבריאות.תפיסתןבילדותהייתהשרקאםיש
את הנפגעות אל מערכות אלה הפניה יזומה, בכך
חבלה חמורה אפשר לפנות למערכת הבריאות, וכך
שאיןנגישותגאוגרפיתשלאותםשירותיםואףבחוסר
הן נותרו כאובות ופצועות שנים ארוכות ללא מענה.
התאמת השירותים להקשרים שפתיים, תרבותיים
הנפגעות מתארות בעדויותיהן בעיות בריאותיות
ודתייםשלהנפגעות.
כמו כאבים חוזרים, בעיות עיכול, בחילות, בעיות
גינקולוגיות, דלקות חוזרות וכדומה. ואולם, למרות
מתוך העדויות אפשר לסמן ארבעה מסרים דחופים
ביקוריםחוזריםבשירותיהבריאות,רופאיםאוצוותים
למערכת הבריאות: 1() יש הכרח במתן הכשרות
רפואייםאחריםלאשאלואותןהאםהןעוברותפגיעה
חובהלכלאנשיהצוותבמערכתהבריאותבנושאשל
כלשהי. נפגעת אחת מתארת שכל האבחנות שניתנו
פגיעה מינית בילדות תוך כדי דגש על זיהוי ואיתור.
לה לאורך הדרך – הפרעות אכילה, דיכאון וחרדה,
במתן ההכשרות יש לשים את הדגש על ידע לצד
הפרעת אישיות גבולית – הן למעשה דבר אחד:
מיומנויות פרקטיות ושינוי עמדות אישיות ומקצועיות
התעללותמיניתבילדות.
שלאנשיהמקצוע.כפישעולהמתוךעדויותהנפגעות,
יש הכרח בפיתוח פרוטוקולים מותאמים לאיתור
זאת ועוד, הממצאים מגלים שגם בבגרותן הנפגעות
ולדיווח על ילדים שיש חשד שעוברים פגיעה מינית.
חוות קושי גדול בבדיקות ובהליכים רפואיים. הן
הנפגעים הנפגעות ביקשו להדגיש שגם כאשר הם
מתארות שהתערבויות רפואיות כמו רפואת שיניים,
לא חשפו את הפגיעה, הגוף שלהם סיפר זאת, אבל
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 33
מערכת הבריאות לא ראתה אותם והותירה אותם
הכרח לקדם את זכויותיהם של ילדים לחיים בריאים
לבד. לא זו בלבד, אלא שההכשרות חייבות לסייע
ללא כאב, ומתוך כך חלה חובה לעשייה אקטיבית
בשינוי עמדות כלפי נפגעות פגיעה מינית במערכת
של שירותי הרפואה הקהילתיים לילדים. רופאות
הבריאות כדי למנוע הישנות מצבים של התערבויות
ורופאיהילדיםבקהילההםהחזיתהראשונהבמפגש
פוגעניות. 2() לצד ההכרח לקדם ידע ומיומנויות
עם ילדים נפגעים, ולפיכך לקידום פרקטיקת מניעה
אשר לאיתור ולזיהוי, הצביעו הנפגעות על הכרח
בשירותי רפואה בקהילה יש פוטנציאל ממשי לקדם
לקדם רפורמה בשירותי הבריאות למערכת מיודעת
אתביטחונםשלילדים.
טראומה. במציאות הנוכחית נראה שבהתערבויותיה
של מערכת הבריאות יש פוטנציאל לייצר טראומה
חוזרת בקרב הנפגעות, וכדי למנוע זאת יש הכרח
לקדם התאמות במערכת הבריאות שישימו במוקד
גם כלים פרקטיים להתערבות בהקשרים של פגיעה
מינית. 3() אי־שוויון במערכת הבריאות – יש הכרח
לקדם את פיתוחם של מסגרות ושירותים מותאמים
לנפגעות ונפגעי פגיעה מינית מכל הקשרי החיים של
החברה הישראלית – הן לפריפריה הגאוגרפית של
ישראל והן להקשרים של שפה, תרבות ודת. 4() יש
3.3 מערכתהחינוך
מערכת החינוך תופסת מקום מהותי בחייהם של הנפגעות והנפגעים, כפי שעולה מעדויותיהם לוועדה. בעת
ניתוחהנתוניםנמצאושתיתמותמרכזיות.התמההראשונהעוסקתבמיקומהשלמערכתהחינוךבתוךסיפור
הפגיעה והחשיפה של הפגיעה המינית. היא מתארת כיצד תופסים נפגעות ונפגעים את תפקידה של מערכת
החינוךבסיפורהפגיעהשלהםובמשמעותשלו.עבורמשתתפיםרביםנראהשמערכתהחינוךקיבלהחשיבות
מרכזית,אוכזירהשבההתרחשההפגיעה,אוכזירהחשובהביותרלחשיפה.התמההשנייהעוסקתבמסרים
שנפגעות ונפגעים ביקשו למסור למערכת החינוך. בתמה זו נפגעות ונפגעים מבקשים למסור את שעל ליבם
לאנשי חינוך שהיו מעורבים בסיפור שלהם, או למערכת החינוך בכלל. חשוב לציין שבמתן העדויות תפסה
מערכתהחינוךתפקידמהותיבחייהנפגעים,בסיפוריהפגיעהובסיפוריהחשיפה.בדבבדעםחלקיםמיטיבים
שבהם השתתפה, משתתפים רבים תיארו קשיים מול אנשי חינוך, וביקשו להעביר מסרים עוצמתיים לאנשי
החינוךבנוגעלתפקידםבעתהזיהויוההתערבות.
3.3.1 מיקומהשלמערכתהחינוךבתוךסיפור
רבותנראההיהשהמערכתהחינוכיתשימשהעבורם
הפגיעהוהחשיפה
עוגן לזיכרון, ודרכו היה אפשר לספר על הפגיעה. כך
הפגיעה עוגנה פעמים רבות בהקשר של המיקום
תוך כדי ניתוח הממצאים עלה שבקרב מרבית
של הגן או של בית הספר (משתתפים תיארו כיצד
הנפגעות והנפגעים אנשי החינוך ומערכת החינוך
הפגיעה התרחשה בעת החזרה מבית הספר, בדרך
לאורך החיים (כולל גנים, בתי ספר יסודיים ותיכונים,
לבית הספר, בתוך בית הספר או ליד בית הספר).
כמו גם מוסדות חינוך דתיים וחרדים) נתפסו כבעלי
ביתהספרהוזכרגםבהקשרשלהתפתחותהפגיעה
משמעות עוצמתית ביותר, והם הוזכרו לכל אורך
והקשרעםהפוגע(כיצדנראתההפגיעהכשהנפגעים
הנרטיב של הפונים והפונות לוועדה – כולל הנרטיב
היובגן,בביתהספרהיסודי,בתיכוןוכו').
שלהםעלהפגיעהעצמהועלהחשיפהשלה.פעמים
34 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
בציטוט הבא תיארה אחת המשתתפות את הפגיעה
| 3.3.1.1 ביתהספרכזירהלפגיעה:"הפוגעהראשוןהיה
המינית, ותוך כדי כך עיגנה אותה בתוך מסגרות
הבעלשלהגננתבגןטרום־טרוםחובה.הפגיעה
חינוכיותלאורךהילדותוההתבגרות:
התרחשהבגןעצמו"
חלקמהנפגעותוהנפגעיםתיארוכיצדמערכתהחינוך
שימשה הזירה שבה התרחשה הפגיעה. הם תיארו
"בגן תת־חובה הכרתי והתחברתי למי שהפכה
פגיעותשקרובמרחבהפיזישלהגןאוביתהספר:
מהר מאוד להיות חברת הילדות המשמעותית
ביותר שלי (מלבד חבר ילדות נוסף). מאז ועד
החטיבההיינוצמודותאחתלשנייה[...]בסביבות
"האונסקרהבתוךביתהספר,איןלימהלהוסיף...",
תיארהאחתהמשתתפות.
גיל 8 האבא שלה התחיל להתעסק אתי. זוכרת
הטרדות מהטרדות שונות, כמו לרדוף אחריי
יתר על כן, נפגעות ונפגעים תיארו שתי קבוצות
כשברור לי שאני בסכנת חיים ממנו או לגעת
מרכזיות של פוגעים: דמויות מחנכות או דמות
במקומות מסוימים בגוף שלי [...] זוכרת את
מבוגר אחרת מתוך מערכת בית הספר, או לחלופין
הבחילה שהרגשתי, את תחושת הגועל וההבנה
פגיעות שביצעה קבוצת השווים. נפגעות ונפגעים
שאניתקועהבמצבהזהאיתוושאיןליאיךלצאת
תיארו פגיעות מתמשכות וחמורות. כך תיארה אחת
מזה.לקראתהחטיבההתחלתילהתרחק".
המשתתפות:
המסגרות החינוכיות תוארו בסדר כרונולוגי אצל
חלק מהנפגעות והנפגעים גם בהקשר לביטויים
"הפוגע הראשון היה הבעל של הגננת בגן טרום־
התנהגותיים בעקבות הפגיעה שחוו. כך, בציטוט
טרום חובה. הפגיעה התרחשה בגן עצמו במשך
הבא מתארת נפגעת השלכות התנהגותיות קשות
אותהשנתגן.הפגיעההתגברהבהדרגהמנגיעות
של הפגיעה, שהיו עבורה ניסיון לשדר לסביבה מסר
עדהחדרתאצבעותואונס".
של מצוקה. גם כאן הנרטיב מעוגן במסגרת החינוך,
וההתנהגות שאינה מקבלת מענה מתאים בחטיבת
נפגעת נוספת תיארה פגיעה שביצע שומר בית
הבינייםהולכתומסלימהבתיכון:
הספר,והיאהייתהאחתמיניפגיעותנוספותשחוותה
בילדותה:
"בחטיבה לא הייתי בערך שני שליש מהזמן
שהייתי אמורה להיות בבית הספר. מלבד לציין
"בכיתה ג', השומר של בית הספר עלה איתי
את זה בתעודה, כלום. בתיכון ניסיתי להתאבד,
לכיתה שלי בקומה שלישית אחרי הלימודים
כלום. היו עוד כל מיני עניינים שם וכלום,
(הייתי כנראה מדברת איתו ליד השער וכאלה),
התייחסות 'משמעתית' בלבד. בצבא, קב"נים
הוציא אקדח והבהיר לי שאני צריכה לעשות מה
מהגיהינום, אפס הבנה בנפש האדם, שלא לדבר
שהוא אומר כי יש לו אקדח, ואז הוא אנס אותי
בכלל על מודעות לנושא הזה, וכך הלאה גם
בתוקפנות. כמה זמן מאוחר יותר הוא קרא לי
לחייםהבוגרים".
שוב לעלות לכיתה ואמר לי להיות ילדה טובה
ולעשות מה שהאיש השני שהוא הביא יגיד לי
לסיכום, נראה שמערכת החינוך משמשת עוגן מהותי
לעשות. אותו שומר המשיך 'לארגן' אותי עבור
בזיכרון הפגיעה, גם אם לא קרתה במרחב הפיזי של
תשלוםלגבריםאחריםבמשךשנתיים(עדגיל10
בית הספר או לחלופין, בידי דמויות של אנשי חינוך.
בערך,להערכתי)".
עם זאת, בהקשר ישיר יותר, נפגעות ונפגעים תיארו
את מערכת החינוך בשני הקשרים מרכזיים: בהקשר
פונים אחרים לוועדה תיארו פגיעות מיניות שביצעה
של הפגיעה עצמה ובהקשר של החשיפה, ושני אלו
קבוצתהשווים:
יתוארוכאןבהרחבה.
"כך קרה שנפגעתי שוב ושוב מאנשים שונים.
בגיל 12 הוזמנתי על ידי כמה נערים גדולים
ממני, שלמדו בבית הספר במושב שבו גדלתי,
להיפגש עימם. הרגשתי שקופה ובלתי נראית,
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 35
שלהם בבית הספר, בתקווה שהמבוגרים יקראו את
וההזמנה מאוד החמיאה לי. כך התחילה עוד
הסימנים ויפרשו את הפגיעה שחוו. קולות המצוקה
סדרה ארוכה של מפגשים מתעללים מינית,
היו בעיקר התנהגותיים ולא מילוליים. בחוויה של
שבהם לקחו חלק כעשרה נערים מהמושב שלי,
נפגעותונפגעיםהמסריםלאנקלטו,והםהוגדרובבית
מבוגרים ממני. ובחלק מן המקרים השתתפו גם
הספר ילדים בעייתיים ודורשי פיקוח וטיפול על פני
כמה נערים בני גילי שהכרתי מבני עקיבא. ראוי
ילדים שזקוקים לעזרה. בדבריהם, הם מתארים את
לציין שנהגתי להתנתק אז בקלות רבה, והדמות
התסכול מכך שהדמויות החינוכיות לא ידעו לקרוא
בתוכי שהשתתפה במעשים הללו, לא הייתה
את הסימנים, ובמקום זאת הפעילו אמצעי משטור
אני.... חייתי בפיצול, חלק ממני התנהל כאילו
ופיקוחאועירבואתההוריםהפוגעים,וכךגרמולסכנה
כרגיל, המשכתי להיות תלמידה מצטיינת בבית
ולפגיעות נוספות. אחד מהנפגעים תיאר בתסכול את
הספר (בשאר הרבדים הייתי שבורה, אולם איש
כישלוןהמערכתהחינוכיתבקריאתהמסרים:
לא הבחין כיוון שהייתי ילדה טובה ותלמידה
מצטיינת). החלק השני נפגע שוב ושוב על ידי
אותהחבורה,בכלפעםנעריםאחריםו־2נערים
"שילמדו מורים לשים לב לסימפטומים ולא
ש'ניהלו' את המפגשים ונכחו תמיד. יצוין שלא
לקפוץ למסקנות בגלל התנהגות חריגה של
התנגדתי. לא ידעתי להתנגד וגם ידעתי שהדרך
ילד. שישקיעו בחינוך מורים ומתן ידע בנושאים
שלי לקבל אהבה או תשומת לב עוברת דרך
כאלו חשובים – לזהות מקרי התעללות, לטפל
לתת לבנים את מה שהם מבקשים. התקופה הזו
כמו שצריך, לעטוף את הילד ולא להרחיק אותו.
הסתיימה בל"ג בעומר כשהייתי בת 12 או 13,
במקרהשליקרהמשהוהזוי.המורהשליבחטיבה
באונס קבוצתי אשר השתתפו בו חלק מהנערים
לחינוך מיני הייתה אימא של זה שפגע בי. היו לי
הללו ועוד כמה שנקלעו לסיטואציה. הנערים
התפרצויות בשיעורים, במיוחד בשיעורים שלה,
שגרמולסיטואציהשתואלכוהול".
וכל הזמן קיבלתי עונשים ונזיפות. היו מתקשרים
לאימא שלי בלי סוף ומאיימים שאם ההתנהגות
נפגעתנוספתתיארהכיצדהפוגע,שהיהאחבוגרשל
שלילאמשתפרת,ירחיקואותימביתהספר.אחר
תלמידמכיתתהושפגעבהגםבמרחבשלביתהספר,
כך הייתי מקבל על הראש גם מאימא שלי, לא
היהלמורהשלאחותההקטנה:
מכות, אבל צעקות וכעסים והאשמות בלי סוף.
אף אחד לא טרח לחשוב ולבדוק באמת למה אני
"בין גיל 6 לגיל 8 פגיעה מינית, כולל אונס
מתנהגככה.ילדלאמתנהגככהסתם".
מתמשך. קרה גם בבית הספר היסודי שלי
כךמתארתנפגעתנוספת:
בשירותים וגם בבית של אותו חבר. כשהייתי בת
19גיליתישהואמלמדבביתהספרשבואנסאותי,
ומלמד בין היתר גם את אחותי הקטנה. סיפרתי
לאין-ספור
בנוסף
סבלנו,
ואני
"אחיותיי
להוריםולמנהלתביתהספר.אחותיהוצאהמבית
התעללויות,גםהתעללותופגיעהמיניתמהאחים
הספר,אבלהמנהלתטענהשאםלאאגישתלונה
ומהאבא.
במשטרה אין לה מה לעשות עם המידע הזה כי
אוליאנימתנקמתעלמשהואחר(פעריהגילאים
עברתי ניסיון אונס על ידי אבא לעיני האימא,
בינינוהםשכשאניהייתיבת6הואהיהבן18.על
ששתקה ולאחר מכן דרשה ממני בתקיפות שלא
מהאנימתנקמת?)".
אספרלאףאחדמהקרהעםאבא.
התעללותופגיעהמיניתביוםובלילה.
| 3.3.1.2 ביתהספרכזירתהחשיפה:"תספרילמישהו
מבוגרשאתמאמינהבהכמומורהמנהלת"
אחת מאחיותיי, שהייתה 'הכבשה השחורה',
סבלהכפולממני...
נפגעות ונפגעים הרבו לתאר את בית הספר כזירה
לחשיפה או לשמירת הסוד. כך למשל הם תיארו את
בבית הספר שמו לב לשינוי התנהגותי וכדומה,
הניסיונותשלהםלהשמיעאתקולותהכאבוהמצוקה
וכשניסו לדובב אותנו אם קורה משהו בבית
36 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
לפעמים שתקנו ולפעמים אמרנו 'לא קורה
שברחתי מהבית היה לי אפנדיציט, אז הביאו
כלום, הכול כרגיל וכיף לנו בבית...' כי פחדנו...
את אבא שלי מהבית לחתום על הסכמה לניתוח.
לצערנו, לא הבינו בבית ספר שאם ילד/ה עובר
זה היה שבת, ואז כבר הגשתי תלונה במשטרה
משהו בבית, יש סיכוי גבוה שהוא יפחד לספר
והייתה פנייה לרווחה, והתנו את זה בזה שאני
ויגידשטובלובבית.ואזהטעותשהםעשוהייתה
יכולהלהישאראצלהמשפחההאומנת".
שהיו מזמינים את ההורים לשיחה או בפגישה או
עםזאת,אותהנפגעתמתארתחוויותמוקדמותיותר
בטלפון, כשהם שואלים 'מה עובר על הילדה?!'
של בית הספר היסודי, שם הניסיונות שלה "לזעוק
והוריי שיחקו אותה צדיקים אוהבים ודואגים...
לעזרה"פורשוכהתנהגויותשמצריכותענישה:
בבית קיבלנו נזיפה, כעס, עונש על זה שהעזנו
לרמוז שלא טוב לנו בבית ואוי ואבוי אם נספר...
בקיצור, במקום שבית הספר יהיה קרש הצלה,
"אבלעודקודםאניממשניסיתילצעוקלעזרה–
הואהיהההיפך..."
בכיתהב'ניסיתילברוחמהבית,ואחרכךבכיתה
ח', כשכמובן השעו אותי מבית הספר על זה.
במקרהשבוהפגיעהנחשפה,תיארונפגעותונפגעים
תפסואותיבביתהספרכשאנייוצאת,ואזעשולי
את מערכות החינוך כנעות על רצף שבין התערבות
חיפושבתיקוראושאניעםדבריםותחקרו,זימנו
מיטיבה ומצילה להתערבות פוגענית ומזיקה. באמצע
אתההוריםולאהסכמתילספרלאןרציתיללכת
הרצף תוארו התנהגויות של מערכת החינוך שמצד
ולמה, ואז השעו אותי מבית הספר לשבועיים.
אחד לא התעלמו מגילויי החשיפה או הכחישו אותן,
אחרכך,בבית,הייתהתגובהקשהלזה,שלאבא
אךמצדשנילאנקטובפעולותמסייעותאומקדמות.
וגם של אימא שלי שנפגעה. בכיתה ג' גם ישבתי
כלהיוםמתחתלשולחןבביתהספר".
נפגעתאחתתיארהאתהמקוםהחשובשהיהליועצת
ביתהספרבהתערבותשלאחרהחשיפה:
באמצעהרצףנמצאתהתערבותאמביוולנטית,שמצד
אחד מכירה בפגיעה ומצד שני לא נוקטת בפעולה
שנתפסתמיטיבהאומשקמת,ודברזהמודגםבציטוט
"בהתחלה ישר רצו שאלך לטיפול (הרווחה), זה
הבאשלנפגעתשנפגעהממורה:
היה חודש אחרי. הלכתי לטיפול וכמעט שברתי
להאתהכיסא.לארציתילחזור,לאמענייןאותי,
שנאתיאתהטיפוליםהאלהשדחפולנוכלהזמן.
"כשחזרתי הביתה סיפרתי על כך לאימי, בנוסף
אחרי כמה שנים הייתה לי רכזת שממש אהבתי
נפגשתי עם המדריך שלי וסיפרתי לו מה קרה.
בחטיבה, שלחו אותי לאבחון פסיכו־דיאגנוסטי,
התגובהשלוהייתה,'זהמהשפחדתישתגידילי'.
והיה כתוב שם הכול, וכך בית הספר גילה. יצא
היו שמועות רבות בבית הספר על האדם הזה,
לי לדבר על זה איתה, והיא כיוונה אותי ללכת
שהוא הטריד בעבר בנות אחרות. אימי הגיעה
לטיפול, בהתחלה באל"י ואחר כך במרכז לטם.
לשיחהאצלמנהלביתהספריחדעםאותומורה.
הייתי איתה שלוש שנים והיא שיקמה אותי,
הואטעןמצדאחדשהואבסךהכולהתנהגבצורה
עשתהאותיקוישר,עדהיוםאנימעריכהאותה".
אבהית, ושאני לא מבינה את זה כי אין לי אבא,
ומצדשניהואאמרשהסתובבתיבבגדיםוניסיתי
נפגעתאחרתתיארהאתהמחנכתשלהבביתהספר
לפתות אותו. הוא הושעה לשבועיים. הגשתי
התיכוןכדמותמצילה:
תלונהבמשטרה,והענייןעברלפרקליטות.במשך
חודשים ניסיתי לקבל תשובות מהפרקליטה
"בגיל 17 ברחתי מהבית בעזרת המורה שלי
שטיפלה בתיק, עד שלבאדם היא אמרה שהתיק
מביה"ס.היאהייתההמחנכתשליב־ט'ואזב־י"א,
נסגר מחוסר ראיות. זאת ללא שתשאלו אף אחד
אז היה לנו קשר טוב. אצל החרדים זה מספיק
מהתלמידים (שהודו בפניי שראו מה עשה).
שאמרתי שאבא שלי נוגע בי, והיא ישר עזרה לי.
לאחר מכן הייתה הפלגה של כל השכבה, ושמו
היא עזרה לי לברוח מהבית, לא הסכמתי לפנות
אותי ביאכטה השנייה. במהלך אחת העצירות
למשטרה,אזהיאפשוטסידרהלימשפחתאומנה
עליתי על היאכטה של אותו אדם כדי לשבת עם
לא פורמלית, בלי פנייה לרווחה. אחרי חודש
חברות, והמדריך שלי אמר לי ללכת משם ולא
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 37
זאת ועוד, נפגעות ונפגעים תיארו את החשיבות שיש
לעלותעליהיותר.נפגעתימכךמאוד."
לדמויותחינוכיותבהתייחסותמיטיבהלמיניותבריאה,
מדבריהשלהנפגעתנראהשתגובתביתהספרשידרה
לארקלפגיעותמיניות:
מסריםסותרים,מהכרהלהמעטהבחשיבותהפגיעה,
ושההתערבותשלהנתפסהלארגישהואףמשפילה.
"חינוך מיני זה אחד השיעורים המפוספסים
לא ברור האם הדרישה לרדת מהסירה נועדה להגן,
במערכתשלנו,כלשנההיומקריניםלנואתאותו
אךהרושםשהיאהותירההואשלעלבוןוחוסרהגנה.
סרט מצויר, ומה שאני זוכרת ממנו זה ילד על
מקפצה בבריכה עם זקפה. לדבר עם הילדים על
מיניות,ישכברתוכניותשלמיניותבריאה,פשוט
3.3.2 מסריםלמערכתהחינוך–הפוניםוהפונות
צריךלקדםאותןולהכניסבכלביתספר".
לוועדהמספריםעלהזירותשבהןלמערכת
החינוךישתפקידוחשיבותמרכזית
נושא ההכשרה עלה ספציפית בהקשר לחברה
בהתערבותבפגיעה
החרדית. משתתפים שנפגעו בחברה זו תיארו את
הצורך בהכשרה בסיסית למיניות ולפגיעה מינית
בעדויותיהם ביקשו הנפגעות והנפגעים לתאר את
במסגרותהחרדיותכדרךלהגןמפניפגיעות:
המסרים שהיו רוצים להפנות למערכת החינוך. עולה
שהנפגעות והנפגעים תופסים את מערכת החינוך
"ישהרבהמאודעבודהלעשותבמגזרהחרדי.
והדמויות הפועלות בה כמשמעותיות ומהותיות
בתהליכי מניעה, זיהוי ואיתור והתערבות. מכל אלו,
חינוך לפרטיות ושמירת הגוף. גם אם אי אפשר
הצורךשלאנשיהחינוךלזהותולהגיבלחשיפהבצורה
(עדיין, לצערי הרב) להגיד את המילים 'פגיעה
מיטיבה היו מהמסרים החזקים ביותר שנפגעות
מינית', עדיין צריך וחובה ללמד את כל הילדות
ונפגעיםביקשולהעביר.
והילדים דברים בסיסיים, כמו מה מותר ומה
אסורלעשותלהם.למנועמידעהנוגעבאופןהכי
ישיר לחיים של הילד זה למנוע את היכולת של
| 3.3.2.1 תפקידמערכתהחינוךבהוראתמיניותבריאה
הילד להגן על עצמו ולדעת לבקש עזרה במידת
ומניעתפגיעהמינית
הצורך(ובהמשךלאלחושרגשותאשם)."
הפונים והפונות לוועדה תיארו את הצורך שאנשי
מעולם לא נחשפתי בבית הספר למידע שיכול לעזור
חינוךירכשוהשכלהשכוללתהבנהומומחיותבנושא
לילהביןמהקורהלי,שזהאסור,למיאנייכולהלפנות,
של פגיעות מיניות עוד בשלב ההכשרה שלהם, כדי
מישהי שניתן היה לסמוך עליה. בנוסף, במוסדות
שכאשר ייכנסו לתפקיד כבר תהיה להם רמה של
החרדיים הכיתות ענקיות והמורות הן הרבה פעמים
מומחיות, ובעזרתה יוכלו לסייע לילדים נפגעים בעת
נשים צעירות שלא עוברות כל הכשרה לאתר ולדעת
הצורך בעבודתם. המילה 'הכשרה' שבה וחזרה על
לטפלבמקריםשלחשדלפגיעותמיניות".
עצמהבעדויותרבות.נפגעתאחתתיארהכיצד:
הקושי של מערכת החינוך החרדית הודגש אצל
נפגעתנוספת:
"כיום המורים לא מקבלים על זה שום הכשרה,
ובתוך הכיתות שלהם יושבים ילדים במצב
קשה..."
"להתייחס לזה שילד בכיתה ג' יושב יום שלם
מתחת לשולחן. שזה לא סתם. בבתי ספר
כמיהה למומחיות בפגיעות מיניות עלתה גם בציטוט
חילוניים, ואפילו דתיים־לאומיים, יש שיעורי
הבאשלנפגעתנוספת:
חינוך מיני, אבל לתוך הציבור החרדי קשה מאוד
עד בלתי אפשרי לחדור. אצל החרדים אין איך
"כל מורה חייב לעבור לפחות קורס אחד בתואר
להיכנס לנושא של פגיעות מיניות בכלל. זה יהיה
שלובנושאפגיעותמיניות–זיהויילדיםבסיכון,
נורא קשה, למרות שאפשר לדבר על גבולות
ניהולשיחועוד..."
הגוף בלי להיכנס לפרטים. של מה נעים ומה לא
38 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
נעים,שלמותרואסורושמותרלהרגישלאנעים,
היואחרת"
שמותר להגיד למבוגר 'לא'. הרי בציבור החרדי,
נפגעת נוספת שיתפה בתסכול שנוצר בעקבות
כלמהשמבוגראומר,אתעושה".
הפיענוחהלאנכוןשלמסריהילדים:
| 3.3.2.2 אנשיחינוךכגורםמאתרמרכזישלילדים
"אף אחד לא שם לב. אני הייתי בפנימייה והייתי
נפגעיםמינית:
מרביצה לכולם. היום אני יודעת למה. אני לא
הייתי מדברת, הייתי חותכת את עצמי. היום אני
"היו אצלי כל כך הרבה סימנים... אם רק היה מי
יודעת שהרבצתי לא כי רציתי להרביץ, אלא כי
שידעלקרואאותם"
אף אחד לא שמע את הזעקה שלי. ילד לא רוצה
להיות בעייתי. ילד שבא ומרביץ בבית ספר, הוא
כפי שהוזכר, זהו המסר החזק ביותר שעלה אצל
לא סתם מרביץ. אולי מרביצים לו? אולי פוגעים
נפגעות ונפגעים. הם ראו בדמויות חינוכיות כאלה
בו? אולי זה משהו שהוא לומד בבית? ילד לא
שצריכים לרכוש מומחיות בזיהוי ילדים נפגעים.
סתםמתפרעונהיהחיה.גםכלבלאסתםמתנהג
מומחיות כזו תאפשר להם בעיקר זיהוי של מסרים,
כמושהואמתנהג,רקאםפוגעיםבו.צריךלשים
התנהגותיים ברובם, שהילדים מעבירים על כך שהם
לב".
נפגעים.במקוםלתפוסאתהתנהגותםסוטהומורדת,
נפגעותונפגעיםמבקשיםשאנשיהחינוךישכילולהבין
נפגעת אחרת מבקשת מאנשי החינוך לשים לב גם
שמדוברבילדיםסובלים,שמנסיםלגייסמקורותעזרה
להתנהגות מופנמת של ילדים, גם לאלו שהמצוקה
מהמבוגרים ומנסים לייצר נראות מצד המבוגרים.
שלהםמתבטאתבשקט:
כאמור,חשובלצייןכיגםבחלקיםאחריםשלהעדות,
שלאהיוקשוריםלמסריםהמכווניםישירותלמערכות
"אניחושבתשצריךלשיםדגשעלילדיםשקטים
החינוך,נפגעותונפגעיםייחסוחשיבותרבהלחשיפה
ומופנמים כמו שאני הייתי, לבדוק אותם באופן
בפניאישחינוך.הםתיארודמויותמחנכותכפוטנציאל
מיוחד, מה קורה שם? לא להתמקד רק בילדים
חשוב לקבלת סיפור החשיפה. אפשר לראות זאת
שעושים רעש ומפריעים, גם באלה שלא שמים
בציטוט הבא, שבו התבקשה הנפגעת למסור מסר
אליהםלב".
לילדיםהנפגעים:
| 3.3.2.3 היכולתלשאתולהתמודדעםחשיפהשלילדים
"את לא אשמה. תספרי למישהו מבוגר שאת
מאמינה בה כמו מורה מנהלת במקרה פגיעה
מעבר ליכולת לזהות ילדים נפגעים, הפונים והפונות
בתוך המשפחה ופגיעה מחוץ למשפחה. אם
לוועדה מבקשים ממערכת החינוך להגיב תגובה
ההוריםטוביםוקשובים,ספרולהוריםמהקורה".
מיטיבה לסיפורי חשיפה של ילדים, לקבל אותם,
נראה מדבריה של הנפגעת שהדמות החינוכית
להכיל אותם ולהאמין בהם. אחת מהמשתתפות
משמשת מקור מרכזי וראשון לחשיפה, עוד לפני
תיארה ניסיון ישיר שלה לחשיפה אל מול אחות בית
הדמותההורית.עםזאת,מרביתהמשתפיםמתארים
הספר:
כיצד בפועל התקשו אנשי החינוך לפרש נכונה את
אותותהמצוקהשניסולשדרבהתנהגותם.כךמתארת
"בכיתה י', כשאחות בית הספר נכנסה לכיתה
אחתהמשתתפות:
ואמרהשאנחנוהולכותלדברמעתהפעםבשבוע
כל הכיתה על חינוך מיני, נתבקשנו לכתוב על
"לשיםלב.לשיםלבלשיםלבלשיםלב.אניהייתי
דפיםאנונימייםאתהנושאיםשבהםנרצהלעסוק.
מגיעה לבית הספר עם חתכים על הידיים ואיש
לא שאל כלום. הייתי בוכה בשיעורים, מבריזה
האחותלאהקריאהאתהפתקשלי.
מהכול,מדוכאתמהחיים–וזהלאענייןאףאחד.
אם מישהו היה שואל אולי 'מה קורה?' הדברים
כתבתישם'פגיעהמינית'".
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 39
נפגעתאחרתתיארהכיצדהמורהסירבהלהאמיןלה:
מינית בילדים לכלל הצוותים החינוכיים – תוך כדי
מתןדגשעלכמההיבטיםבהכשרה.ההיבטהראשון
הואהכשרהמתמשכת,כלומרמתןהכשרהגםבשלב
"כאב לי מאוד שמרוב שהמוח שלי היה עסוק
הראשון של לימודי המקצוע וגם סיפוק הכשרות
בלשרוד, לא הצלחתי ללמוד. אני מלאת שמחת
עדכניותלאורךהשניםשתחולעליהןחובתהשתתפות
חיים ואנרגיות, ופשוט דעכתי. גם אחרי שהיינו
ותוקףהרישיוןשלאנשיהחינוךיהיהכפוףלהן.היבט
בארץ והייתה אלימות מאחיות – ועד שמתישהו
נוסףבהקשרלהכשרותנוגעלהכרחלקדםידעעדכני,
הבנתישאיןברירה,וכתבתילמורה–היאחשבה
אך גם מיומנויות ועמדות של אנשי חינוך כדי לקדם
שאני ממציאה. את דם ליבי, זוועות ימיי אני
איתור וזיהוי של פגיעה מינית לצד קידום התערבות
כותבת, ואת מזלזלת בי... איבדתי אמון לגמרי.
מותאמתלילדים.ההיבטהשלישינוגעלהכרחבקיום
הייתי כבויה. צריך לשים לב, ילד עם אנרגיות
הכשרות ופיתוח מיומנויות פרקטיות לאנשי חינוך
חיוביותלאדועךסתםמיוםליום".
שמותאמות לכל הקשרי החברה הישראלית, לרבות
הנפגעת מתארת כיצד תגובתה של המורה הייתה
שפה, תרבות, דת ומציאות פוליטית. 2() על מערכת
פוגעניתכלכךעדשהקרינהעלחווייתהאמוןהבסיסי.
החינוךלספקלילדיםהנמצאיםבמסגרתה–מגןועד
בדומה, גם כאשר הייתה הכרה בפגיעה, ההתערבות
תיכון – מערכים מותאמים שיתמקדו במניעה של
מצדאנשיהחינוךנחשבהבלתייעילהואףמזיקה:
פגיעה, בשיח על זכויות ילדים ובמתן מידע לילדים
על המענים והאנשים שעומדים לרשותם במצבים
של פגיעה. הנפגעות והנפגעים הדגישו בדבריהם
"חשפתיאתהסיפורמולמורהבביתהספר.
שמערכת החינוך בראש ובראשונה צריכה לספר
היא מאוד נבהלה ומייד העבירה הלאה למי
לילדים על זכויותיהם כפי שחתמה והתחייבה עליהן
שצריך.
מדינתישראלבאמנתהאו"םבשנת1989.עודהדגישו
אחריהחשיפההיאלאשאלהאוהראתהנוכחות.
הנפגעותוהנפגעיםאתההכרחלספקלהםמידעשיש
כאילו אסור לדבר על זה, והיא את שלה עשתה
בו פוטנציאל ממשי למניעה, למשל שפוגעים יכולים
ברגעשהעבירהלרשויות"
להיות גם נשים, ושבזמן פגיעה ילדים יכולים שלא
לסיכום,מערכתהחינוך,עלדמויותיההשונות,תופסת
להגיבמתוךהלםאופחד.רביםמהנפגעותוהנפגעים
מקום מהותי בחייהם של הנפגעות והנפגעים, כפי
הצביעו על תוכניות שנחשפו אליהן במערכת החינוך
שעולה מעדויותיהם. ראשית, מערכת החינוך היא
ככאלה שיצרו אצלם תחושות של בושה ואשמה. כך
אחד מהמרחבים שבהם מתבצעות הפגיעות, בין
למשל אם לימדו אותם שעליהם לברוח או לצעוק
אם בתוכה ובין אם מסביב לה, ואנשי החינוך עלולים
בזמן פגיעה והם לא עשו זאת, הם נותרו לאורך
להיות דמויות פוגעות מינית, כמו גם דמויות מבוגרות
שנים עם תחושת כישלון אדירה, בושה ואשמה. 3()
נוספותשנוכחותבתוךמסגרותהחינוך.מסגרותחינוך
הנפגעות והנפגעים הדגישו את ההכרח להכיר בכך
הןגםמוקדלחשיפה,ומרביתהנפגעיםמנסיםלחשוף
שפגיעות מתרחשות גם במסגרות החינוך, הן על
אתהפגיעהתוךכדישימושבהתנהגותפוגעניתכלפי
ידי דמויות חינוכיות והן על ידי קבוצת השווים של
עצמם או כלפי אחרים. מערכת החינוך לרוב אינה
הילדים. הנפגעות והנפגעים ביקשו שמסגרות חינוך
מפרשתהתנהגויותאלוכסכנהלפגיעה,והגישהשהיא
ינקטופעולותמניעהיזומותלפגיעותאלהויתנהלומול
נוקטת כלפיהם היא יותר פיקוחית, לדברי הנפגעים.
אירועי פגיעה כאלה בשקיפות ובאחריות. 4() חשוב
לאחרהחשיפהתגובותמערכתהחינוךנעותעלרצף.
לציין שנפגעות ונפגעים ראו באנשי החינוך דמויות
בצד אחד של הרצף נפגעים מתארים את מערכת
מהותיות,חשובותומרכזיות.לפיכךעלהצורךעזלחזק
החינוך והדמויות בתוכה כמי שהצילו אותם פיזית או
אתתפקידםהמשמעותישלדמויותחינוכיותבחייהם
נפשית.בצדהשנישלהרצףמערכתהחינוךמתוארת
שלילדיםולהיותשםעבורםבמניעה,בזיהוי,בתגובה
כמי שתגובתה הייתה פוגענית, מזלזלת, מכחישה,
ובטיפול. 5() מתוך הכרה זו בחשיבותה ובמרכזיותה
מאשימהאולאמותאמת.
של מערכת החינוך עלה קול זעקה אשר להיעדרות
מערכתהחינוךמרצףהשירותעםהיחשפותהפגיעה.
מתוךהעדויותעולותכמההמלצותפרקטיותבנוגע
הנפגעות והנפגעים שיתפו שמרגע שחשפו את
למערכת החינוך: 1() חובת הכשרה בנושא פגיעה
הפגיעה בהם בפני איש סוד ממערכת החינוך, מתוך
40 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
"קידושהחקירה"נעלםאותואדםמחייהםולעולםלא
הזכיר את הפגיעה ודיבר עליה שוב. בקרב הנפגעות
והנפגעים התעלמות והיעלמות זו יצרה חוויה קשה
מאודשלפגיעה,והםנותרולבדבזירהבלתיאפשרית
שלהישרדות.
3.4 מערכתהרווחה
רובהעדויותשנמסרולוועדהתיארוסיפוריפגיעהשלאנחשפוכלפיהרשויותבתקופתהילדות.מכללהעדויות,
רקב17%-תוארהחשיפהומעורבותשלרשויותהרווחהלאחרהדיווח.מתוךמקריםאלועלושתיתמותמרכזיות:
תפיסתהנפגעותאתמערכתהרווחהוחווייתהנפגעותבמערכתהגנתהילד,שהרווחההיאחלקממנה.
3.4.1 תפיסתהנפגעותאתמערכתהרווחה
חדשה, שהשקיעה מכל הלב ועזרה לי לפנות
לקבוצת תמיכה לפגיעה מינית בילדות ולטיפול
פסיכולוגימסובסדבמרכזלמשפחה".
חשוב לציין שבניתוח העדויות אפשר לעיתים
להתרשםשהעדויותנוגעותישירותלתפיסתהנפגעות
"אחר כך לעובדת הסוציאלית שלי בדירת מעבר
את הרווחה, תפיסה המתבססת על חוויה אישית.
שאני נמצאת בה עכשיו. היא תומכת בי בכל
עם זאת, לעיתים יש מצבים שאי אפשר לדעת אם
מובן אפשרי. אין לי מה לפרט פה יותר מדי,
מדובר בחוויה ישירה או בתפיסה המבוססת על
היא הראשונה שאמרה לי שהגיוני שיש לי פוסט
תפיסתהציבוראתמערכתהרווחה.אפשרלראותאת
טראומהמורכבת".
תפיסתםשלהנפגעותוהנפגעיםאתמערכתהרווחה
עלפנירצף–מרווחהמגינהעםחוויותמיטיבות,דרך
מתוךהעדויותשלהנפגעותוהנפגעיםעולהכיתפיסת
רווחה שפועלת באיזונים לא מיטיבים עבור ילדים
מערכתהרווחהכמגינהומיטיבהמתבססתעלחוויות
וכלהבתפיסתהרווחהכמערכתפוגענית.
של סיפוק הגנה, נתינת שם ונראות לפגיעה, סיוע
פרקטי במיומנויות התמודדות עם הפוסט טראומה
שגרמה הפגיעה ושהייה משותפת בתהליכים
| 3.4.1.1 רווחהמגינה
מאתגרים אל מול מערכות אחרות, תוך כדי מתן
תמיכהוסיועבמיצויזכויות.
בתפיסה זו אפשר למצוא כמה עדויות שמתייחסות
לחוויות של הגנה מצד עובדות סוציאליות ומערכת
הרווחה:
| 3.4.1.2 רווחהכמערכתהפועלתבאיזוניםלאנכונים
מתוך העדויות של הנפגעות והנפגעים עלו שלושה
"החל מסע הנגיעות והקיפאון, בניגוד מוחלט
היבטים של איזונים לא נכונים בפעולת הרווחה,
לרצוני, ונמשך גם כשכבר עברתי לפנימייה
שפגעו,לתפיסתם,בשירותשקיבלו.איזוניםלאנכונים
ויצאתי אחת לשבועיים לסופ"ש הביתה, עד
הוזכרו בנוגע להעדפת זכויות הורים על פני זכויות
ששיתפתי את מנהל הפנימייה, ובשיתוף עובדת
ילדים, להיעדר התאמת ההתערבויות להקשר שבו
סוציאלית שתמכה בי נשארתי לגור בתנאי
חיים הילדים ולהתמקדות יתר בתהליך החקירה אל
פנימייהגםבשבתותוחגים".
מולתהליכיהגנהוהתערבות.
"לפניכמהשניםבודדותפגשתיעובדתסוציאלית
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 41
|| 3.4.1.2.1 ביןהזכותשלהילדלזכותשלהמשפחה
ההצלה לא רלוונטית לפגיעה במשפחה שבה יש
שגרהוישגםאהבה.זולאהאקוטיותשרלוונטית
עדויותשהתמקדובמערכתהרווחהחידדואתחובתם
פה,אלאחשיבהמעמיקהומורכבת.זהלאשחור
של אנשי מקצוע במערכת הגנת הילד להציב את
ולבן. לא יידעו אותי בתור קטינה על ועדות
זכויות הילדים לפני זכויות ההורה והמשפחה. מתוך
ברווחה שעשו עליי – הכול היה מעל הראש.
עדויותיהםשלהנפגעותוהנפגעיםעולהשלעיתיםהן
כל כך חשוב שהקול שלי יישמע או שאני לפחות
חוואתמערכתהרווחהכמישנותנתעדיפותלזכויות
אישמע".
ההורים:
הנפגעות והנפגעים הדגישו בעדויותיהם כי פעמים
רבותמרביתהמשאביםשהופנולטיפולבהםהוקדשו
"עסוקים מדי בלהגן על זכות ההורה, מאשר על
לתהליך החקירה, ובסיכומו של דבר, לתפיסתם, לא
זכותושלהילדחסרהאונים".
יצאממנוכלוםוהואלאהועיללהם.בתהליךהחקירה
ומתוך"קידושהחקירה"(מושגשחזרעלעצמובקרב
"עוד דבר זה לא עם הכול לפנות להורים. יש
עדויות רבות) המערכת בעצם זנחה את הילדים
עוד דרכים להגיע לילד, לא רק דרך ההורים. גם
ולא סיפקה להם את התמיכה וההגנה שהיו זקוקים
אם הילד לא נפגע מההורים, לפעמים הוא רוצה
לה. זאת ועוד, הנפגעות והנפגעים שיתפו שפעמים
לשמורעלההורים,אזזוגםעודסיבהלאלהגיד
רבות ערוץ החקירה כלל לא תאם את תנאי החיים
משהושהואיודעשיגיעלהורים".
שלהם,ואףהחמיראותם.הנפגעותוהנפגעיםהצביעו
על ועדות הפטור כעל פתרון מותאם ורצוי שמביא
|| 3.4.1.2.2 אי-תאימותהמענהלצורך:נקודתמבטעל
בחשבון את הקשרי החיים של הילדים ושם במוקד
הגנה,והםביקשושערוץזהיהיהנגישיותרלכלל.
ההקשרשהילדגדלבו
נפגעות ונפגעים, בעיקר מהחברה הערבית והחרדית,
ציינו את ההכרח שבהתאמת ההקשר של פעולות
| 3.4.1.3 רווחהפוגענית:מדלותאועיוורון
והתערבויות הרווחה למציאות חייהם, תוך כדי מתן
דגש על החשיבות הקריטית שבהתערבות מיודעת
לצד התייחסות לחוויות מיטיבות עם מערכת הרווחה
הקשר.זאת,כדילהימנעמפגיעהבמרקםהמשפחתי
או לחוויות מורכבות שנבעו מאיזונים לא מותאמים,
והקהילתיהעדיןבמקריםמורכביםאלה.
הנפגעות והנפגעים דיווחו לעיתים על הרווחה
כפוגענית. אותה פוגענות, לתפיסתם, נובעת פעמים
רבותמחוסרמשאביםשלמערכתהרווחהאומעיוורון
שמקורובעומסאובעמדותאישיות.
|| 3.4.1.2.3 שימתהדגשעלהליךהחקירהאלמולהגנה
והתערבות
תפיסתהנפגעותאתהמחסורבמשאביםשלמערכת
הרווחה ככזה שיפגע בהן פגיעה של ממש באה לידי
"אניטופלתיבשנת99'.הייתהעובדתסוציאלית
ביטוי בהיעדר מסגרות טיפוליות מותאמות, בעיקר
שהייתה בקשר רק איתי בהתחלה ואז, אחרי
באזורי פריפריה גאוגרפית וחברתית, בזמני המתנה
התלונה, העובדת הסוציאלית הייתה גם בקשר
ארוכים למרכזים טיפוליים ובזמני טיפול קצרים ממה
עם אימא שלי וטיפלה במשפחה כולה. אלו לא
שהנפגעותזקוקות.
אותםאינטרסים.השופטלאהסכיםלהוציאאותי
מהבית, אחרי מתן העדות שלי אני הייתי צריכה
לחפשמקוםלישון–הרווחהלאמצאהליאיפה
"הארכת טווח הזמן של טיפול מסובסד על ידי
להיות. היה משהו בהול ולא חשבו. אם רק היו
הרווחה. שנה זה לא מספיק, גם לא שנתיים.
מחכים 48 שעות וחושבים ומתכננים. בימים
שאנחנו והמטפלות יחד נחליט מתי אנחנו לא
הראשונים הסתובבתי בין בתים של חברות. חייב
זקוקותיותרלעזרה".
להיות הליך קבוע מסודר – לאן ומה התוכנית.
לחשובלטווחארוך–מהיהיהעםהילד.פנטזיית
"במצב הקיים כיום, אנחנו שורדות על פירורים.
42 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
עלאלתורים.עלקצתעזרהשנלקחתדקהאחרי
"שאם נחשף מצב כזה, הדבר האחרון שטוב
שאת מתחילה להתוודע אליה. על טיפול שנלקח
לילד/ההואהדרהלפנימייה.זהענייןסופררגיש,
לפני שאפשר אפילו להתחיל לתפור את הפצע.
וצריכות להבין שיש כאן טרללת נפשית לילד/ה
על סיוע כלכלי שהוא לעג לרש, ומשאיר אותנו
הנפגע/ת. יש להדיר מיידית את הפוגע! מיידית!
עניותמרודות,בסטרסקשהותמידי,נאבקותעל
אתהפוגע!לאאתהנפגע/ת".
הישרדות במובן הכי בסיסי שלה, בלי להשאיר
לצדהדגשתהחשיבותשלמתןנראותלילדבתהליכי
משאביםלהחלמה".
ההגנהעליו,הנפגעותוהנפגעיםהעידוגםעלעמדות
בכתיבה על עיוורון מערכת הרווחה שיתפו הנפגעים
שלעובדותסוציאליותשלעיתיםחיבלובהגנהעליהם
והנפגעות על חוויות שבהן פעלה הרווחה לא נכון,
והתבססועלתפיסותמוטעותשלמייכוללהיותפוגע
לתפיסתם:
ואיךהואאמורלהיראות:
"בגיל 8 וחצי הרווחה הוציאה אותי מהבית ללא
"המשפחה שלי הייתה מטופלת ברווחה בגלל
הכנה מראש, ובמשך 3 ימים ההורים שלי לא
בעיות נפשיות שיש להורים שלי. אף אחד לא
ידעו איפה אני נמצאת (הרווחה לקחה אותי, את
תיאר לעצמו שאני עוברת פגיעה מינית מאימא
האחיות שלי ואת אח שלי מבית הספר בסוף יום
שלי,בגללשהיאהציגהאתעצמהכאישהחלשה
הלימודים)והרווחהלאסיפרהגםלילאןלוקחים
וכנועה, בעוד אבא שלי עשה רושם של אדם
אותי,הםרקאמרורחוקמהבית..."
אגרסיבי ואימפולסיבי כשהוא לא פגע בי מינית,
אלא פיזית בלבד ולעיתים רחוקות מאוד ביחס
"מדברים כל הזמן על להוציא ילדות מהבית
אליה. היא הייתה המתעללת העיקרית ואף אחד
כדי להפסיק את הפגיעה, אבל לא חושבים ולא
לאחשדבה".
מדברים על איך להוציא ולאן ומתי לדאוג לכך.
וזה גרם לי לצלקת. בגלל הצלקת הזו, ומתוך
3.4.2 חווייתהנפגעיםאתהמערכותכפאזל
זה שלא האמינו לי והייתי צריכה לדאוג לעצמי,
המשכתילעבורפגיעהמיניתעדגיל!!!!".32
מתוך העדויות של הנפגעות והנפגעים עולה החוויה
את מערכת הגנת הילד כחוויה מפורקת של מערכת
"במצבים של פגיעה בילדים ויש צורך להוציא
עם טלאים, שלא מייצרת יחד מנגנון שרואה, מתערב
את הילד מהבית זה הכרחי וחשוב, אבל לא
ומטפלבילדיםבצורהשלמהומסונכרנת.פעמיםרבות
בפתאומיות ובצורה שתגרום לנזק נוסף. אותם
עלההנרטיב"אניהילדהחורגשלכלהמערכות"מתוך
ילדים סבלו מספיק, ועם כמה שהבית הוא
נפגעותונפגעיםשכלחייהםהיוחלקממערכתהגנת
מסוכן ופוגע, זה עדיין הבית שלהם, אלו עדיין
הילד, אך הרגישו בדידות, שקיפות ותלישות. חוויות
ההורים שלהם, וניתוק פתאומי זה כמו לקרוע
אלה מצביעות על החשיבות שבקשר הדוק יותר בין
עץ מהשורשים שלו. זו טראומה נוספת והם לא
המערכותהשונותשכולןיחדהןמערכתהגנתהילד.
צריכים לעבור עוד טראומה בנוסף לטראומות
שהםחוו".
חווייתהפירוקבלטהבכמהצמתים:
לצדההכרהשלהנפגעותוהנפגעיםבפעולתההוצאה
מהבית כהכרחית, לעיתים, להגנה עליהם היה להם
חשוב להדגיש כי בעולם מתוקן, שבו לזכויות ילדים
| 3.4.2.1 רווחהוחקירתילדים
ניתנת עדיפות, הם לא אלה שצריכים להיענש על
הפגיעה. הנפגעות והנפגעים ביקשו להדגיש את
"מפגש אחד עם חוקר ילדים אינו יכול לחשוף
החוויה הקשה של ההוצאה מהבית. זוהי חוויה
פגיעה. רמת האמון שיש לקטין נפגע (במיוחד
שנתפסת כטראומה, הן בילדות והן בבגרות, בגלל
כשזופגיעהמתמשכתומהורה)היאנמוכהמאוד.
הפתאומיות של ההוצאה, חוסר השיתוף בנוגע אליה
והסודחייבלהישמר–כיהילדיםיודעיםשחייהם
ובעיקרבגללחווייתהעונש:
וביטחונם(המעטשישלהם)תלויבשתיקתם.מה
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 43
גם שפעמים רבות הפגיעה נעשית תחת מעטה
הדברים'בשקט'ולמעשהרקמחמירהאתהמצב.
ואשליהשלאהבהואכפתיות".
ד.גםבמידהשהיועצתתחשובשישמקוםלבדוק
לעומק וללוות את הילדים באופן רגשי, היא
"בתקופה שלי, החקירה נעשתה במשטרה ועל
תיחסםעלידיהחוקהדרקוניוהצורךשמבטלאת
ידי חוקר. היום אני יודעת שהרבה חוקרים בבית
הילדים–להימנעמזיהוםחקירה".
לין, למשל, עם יותר נגישות לילדים ועם נוכחות
ומעטפתשלעובדיםסוציאליים".
"בנוסף,עלביתהספרלהתערבוללוותאתהילד
שחשוד כנפגע. עד היום בית הספר כמעט שלא
"חקירתילד/החייבתלהיותברגישותמקסימלית,
מתערבוללאתלונהאוהלשנהלחוקילדיםונוער,
מתוךהבנהשהילד/הלאיספרוהכול.והםגםלא
ביתהספרמיוזמתולאיבדוקבכללמהקורהעם
זוכרים הכול, לפעמים. וייתכן אף שהם ידחיקו
הילדים".
את האירוע ויזכרו פרטים מעטים. עדיף חוקר
הנפגעות והנפגעים העלו קול חזק בנוגע ללקונה
לילדוחוקרתלילדה".
הקשה הקיימת ברצף ההתערבות מרגע חשיפת
הנפגעות והנפגעים הדגישו בעדויותיהם את ההכרח
הפגיעה, ושוב חידדו דרך השימוש במילים "קידוש
למעטפת בחוויית החקירה (וציינו כדוגמה מוצלחת
החקירה" את הפגיעה הקשה בילד, שבסיכומו של
מאוד מבחינתם את מרכזי ההגנה), את ההכרה בכך
דבר,בנוהלהקייםוברצףשביןהרווחהלחינוך–נותר
שתהליך חקירה, בעיקר בעקבות פגיעה מתמשכת,
לבד!
חייב להכיר בטראומה ולהיות מיודע טראומה
באסטרטגיות שלו וכן הדגישו שתהליך החקירה חייב
מתוךעדויותיהםשלהנפגעיםוהנפגעותעולהבבירור
להיותמונגשלהקשריםשוניםשלהחברההישראלית,
ההכרחשביסודמערכתהגנהעלילדיםשתקבלעליה
למשל למציאות חייהם של ילדים מהחברה החרדית
אחריותמלאה:
והחברההערבית.
"לחבריועדה:תשנומהיסודאתהטיפולבילדים.
כלהאמצעיםכשרים.תגרמולילדיםלחזורולתת
| 3.4.2.2 רווחהומשפט
אמון במערכת. שלא יפקירו אותם כפי שאני
הרגשתישהפקירואותי".
"שפרקליטה תיפגש עם נפגעת העבירה. גם
קטינה. זה קריטי. שהפרקליטות לא תסתמך רק
"קשה מאוד לספר, במיוחד שזה פעם ראשונה
על הרווחה כדי לבדוק את מצב הקטין... ולמה
ובצורה כזו וכו'. היה עוזר שהיה נשאר קשר עם
בכלל יש הגנה רק עד גיל 14?? אם יש פגיעות
מישהו מהמערכת שם, שמעדכן, מתעניין, לא
בתוך המשפחה, זה לא רלוונטי. אני לא 'זכיתי'
כי הם נחמדים, אלא כחלק מנוהל ממש, ששנינו
לקבלחוקרתילדים".
יודעים על יום שבו הם מתקשרים, או מעדכנים,
להביןיותרמההנוהלבכלדבר,לעטוףיותר.אולי
אישטיפולשמטעמם,שמהווהגשרביןהמשטרה
| 3.4.2.3 רווחהוחינוך
למתלונן, שמסביר לחוקר מה מרגיש המתלונן,
שיכוללהוותתמיכה,עטיפהוגב".
"ידיהם כבולות. גם כאשר איש חינוך מבחין
לסיכום,מתוךהעדויותשלהנפגעותוהנפגעיםעולות
בסימנים המעלים חשד לפגיעה, הוא בדרך כלל
כמה המלצות פרקטיות בנוגע לשינוי שיש לערוך
יהסס מלדווח, א. מאחר שיש תמיד את החשש
במערכת הרווחה כדי לקדם את ההגנה לילדים ואת
שנאשים 'סתם' מישהו וייעשה בלגן ורעש ואולי
ההתערבות עבורם בעקבות פגיעה מינית: 1() יש
זה כלום. ב. אין באמת מערכת מסודרת של
לקדם מערכת רווחה מיודעת זכויות ילדים שתוביל
פרוטוקול מה קורה לאחר שמורה מעביר דיווח
לקבלת החלטות מבוססת זכויות ילדים ולתהליכי
על חשד כזה. ג. פעמים רבות היועצת בבית
התערבות שמשלבים את השתתפותם של ילדים
הספר תחשוב שיש בידה אפשרות ל'סדר' את
44 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
בצורה מותאמת להקשרי החיים של הילדים. 2() יש
למנועיצירתבורותקשיםשלחוסרהגנהוהחמרהשל
לקדם מערכת רווחה שממוקדת בהגנה על ילדים
הטראומות שהילד נתון בהן. 5() הנפגעות והנפגעים
ושתהליך החקירה בה הוא מרכיב ולא מהות ההליך
הצביעועלההכרחשיהיהגוףאחדשאחראיעלהגנה
כולו – לצורך כך הצביעו הנפגעות והנפגעים על
על ילדים וכן אחראי על תכלול וסנכרון בין המערכות
ועדות הפטור והפוטנציאל שלהן בהגנה מותאמת
השונות.הנפגעותוהנפגעיםהצביעועלחווייתבדידות
הקשר על ילדים, וכן על חשיבות הנגישות של מרכזי
קשהמולהמערכותהשונותועלתחושהשלנטישה.
ההגנה לכלל הילדים הנפגעים. 3() יש לעשות את
הנפגעים והנפגעות הדגישו בעדויות שלהם את
פרקטיקת חקירת הילדים, הן בשירות לחקירות
הדחיפות שיש בהקמת מערכת אחת של הגנה לילד
ילדים והן במשטרה, לפרקטיקה מיודעת טראומה
עםפרוטוקולשדואגלליוויהילדמהרגעהראשוןובכל
וכן מותאמת הקשר. 4() יש הכרח לייצר רצף מענים
תחנותההתערבות.
מרגע החשיפה לכל אורך ההתערבויות של הילד כדי
3.5 מערכתאכיפתהחוקומערכתהמשפט
בחלקמןהעדויותשנמסרולוועדההייתההתייחסותגםלמערכתאכיפתהחוקולמערכתהמשפטבהקשרשל
הפגיעה בילדות. ראוי לציין שבאחוז קטן יחסית 9%() מן העדויות תוארה פנייה קונקרטית למערכת לאכיפת
החוק כגון הגשת תלונה במשטרה או חקירה על ידי חוקר ילדים, וברוב במקרים הפגיעה כלל לא דווחה
לרשויותהחוקאונחקרהעלידן.נפגעותונפגעיםשיתפוכיצדבחרושלאלהיעזרבמערכותאלהמתוךחשש
להישרדותםהרגשיתולפגיעהשהםעשוייםלחוותממערכותאלה,וזאתמתוךמהשהםשמעומאנשיםסביבם.
מיעוט הפניות למערכת המשפט מטריד ביותר, ברור שבמסגרת שינוי המדיניות בנוגע לפגיעות מיניות בילדים
מתחייבת חשיבה מעמיקה שתוביל לשינוי תפיסתי של הנפגעים בנוגע למערכת המשפט כמערכת המיטיבה
עימם.מניתוחהעדויותשלנפגעותונפגעיםשפנולמערכותאלועלושלושתמותמרכזיות:הליךלאמותאםעבור
נפגעיהעבירה,צורךבתוקףובצדקוחששממחיריההליך.
3.5.1 המפגשעםהמערכותכ"לאמותאם"
אחרי הזמן, לא הרגשתי אמפתיה בדיווח ]...[
לנפגעיולנפגעותהעבירה
אחדהחוקריםשאלאותילמהבאתיעכשיו".
| 3.5.1.1 חווייתחוסררגישותמצדגורמיהחוק
"כמובןשהמפגשעםהמשטרההיהקשוחנורא".
נפגעותונפגעיםתיארואףחוויהשלחוסרנראות:
"בהגשת התלונה השוטרת לא הפסיקה לענות
לטלפוניםתוךכדי".
"התהליך של מתן עדות וכן עימות מול הפוגע
"לאיכולתילספרעלכלמהשעברתיבגללהיחס
היה תהליך פוגעני, לא מתחשב ולא ראה אותי,
שלהחוקרת".
הנפגעת,כלל,אלאהשתמשביכעדהבתיק".
"נכנסו שוטרים, יצאו שוטרים, היו צריכים משהו
"אני העדתי במשפט בגיל 12 כשהוא בחדר אחר.
מהחדר,זההיהממשלאנעים...אחרכךהםאמרו
חשבו שאני כשירה. כשיצאתי משם ראיתי אותו
שזה הגיע לפרקליטות ורצו לדבר איתי ואז כבר
כי הוציאו אותו בטעות. אף אחד לא שאל או
לאהסכמתילשתףפעולהוניסיתילהתאבד...".
דיבראיתיאחרי".
"החוויהשהיאשלאמביניםאתהחוויהשללדווח
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 45
| 3.5.1.2 דרישותלאמותאמותלנפגעותבהגשתתלונה
שלי תבע אותי, והפרקליטות סגרה לי את התיק.
ביתהמשפטלאנתןלייחסרגישוהרגשתימאוד
נפגעות העידו על דרישות שלא היו מותאמות לגילן
לבדמולהמערכות.זאתנטישהמעלנטישה".
ולנסיבותשבגינןהגיעולהליךהפלילי:
"ההליך הסתיים בגישור ביני לבין הקיבוץ
"התחילולשאולמהאבאעשה.למהשאניאצליח
ומשפחת התוקף, לפיו הקיבוץ נאלץ לשלם לי
לספר את הדברים הזוועתיים האלה? איך ילדה
כמה מאות אלפי שקלים ואני נאלצתי לשתוק
קטנה אחרי כל זה – ועוד כשהיא תחת איום –
לגבי הפגיעה והפיצוי עליה. היום מכנים את זה
תוכללספראתמהשהיאעברה?"
בתקשורת "דמי השתקה", אבל מנגנון ההשתקה
הוא 'בילט אין' מעצם העובדה שהמלחמה היא
"בגיל15קיבלתימכתבמהפרקליטותשמבקשים
בבדידותולאורךזמן.למשלמולחוקריםפרטיים
לדבר איתי – לא ידעתי מה לעשות עם זה בכלל
שחודרים לחייך ולחייה של המטפלת שלך
ולא הגבתי. שנה אחרי זה שוב מכתב שכזה. לא
ומקריסים את המארג שנבנה. ומול בתי המשפט
עניתיכילאידעתימהלעשות".
שיודעים רק לדקלם חוקים יבשים: הזכות של
התוקף להתגונן על ידי חשיפת יומני הטיפול
הפסיכולוגיים האישיים שהמטפלת כותבת בפני
| 3.5.1.3 פעריםתרבותיים
בא כוחו ובפני השופט... ולמעשה ההתשה הזו
מכל כך הרבה כיוונים של התמודדות גורמת
"מבית חרדי, ואני יושבת לפני חוקרת והיא
להפנים את הפוטנציאל הגלום בשקט. פשוט
שואלת אותי שאלות שאפילו לא הבנתי. לא
לחיותבלילהיות.כךאניחיהכברלאמעטשנים.
מדברים על הפגיעה בזמן הפגיעה, שאני אוכל
התרחקתי מטיפולים פסיכולוגיים ואני חיה כצל
לשיים כל דבר. למשל היא שאלה אותי אם הוא
של מי שיכולתי להיות. יש ימים שזה הופך אותי
גמרבפניםאוגמרבחוץ,ולאידעתיבכללמהזה
מכאב".
גמר. לא שאלתי אותה מה זה אומר, אלא זרמתי
איתה, עניתי משהו, אבל אני יצאתי בהרגשה
צורךבתוקףובצדק:3.5.2
ששיקרתיכילאהבנתיאתהשאלה".
תמה מרכזית שעלתה מן העדויות שתואר בהן הליך
| 3.5.1.4 קושימולמגדרהחוקר
פלילי היא הצורך בתוקף. לתפיסתם של הנפגעים
והנפגעות, בתוקף שיינתן במפגש עם מערכות אלה
גלומהחווייתהצדקשגםנמצאתבענישה.
"אז גם רוב הזמן זה היה חוקר ולא חוקרת, שזה
לאהיהמתאים".
| 3.5.2.1 צורךשיאמינולי
| 3.5.1.5 חווייתבדידותוקושיבהליך
פונים ופונות לוועדה הדגישו את חשיבות הצורך
פונות לוועדה תיארו כיצד חשו בדידות גדולה בהליך
שיאמינולהם:
וסיפרו על הקושי הכרוך בהשתתפות בו עבורן
כנפגעות:
"אני זכיתי בשוטרים מדהימים שנתנו לי ביטחון
ושידרושהםמאמיניםלי.זהממשחשוב".
"שיהיה ליווי במשפט... אין תמיכה והלבד הזה
נוראי.בדידותקשה".
"אניעדהיוםעםהצורךהזהשלתשאלו,תבקשו
פרטים,אנירוצהלספרהכול,הכול.שלאיגידו–
"חשובלילצייןשנכוויתילארקמהפוגע,אלאגם
לאהיומספיקראיותלפשעיםכאלה".
מהפרקליטות, מערכת המשפט והמשטרה. אבא
46 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
פלילי את הסיבות שהרתיעו אותן מלעשות זאת.
הייתה שופטת מדהימה, נתנה לאבא שלי לדבר,"
חלקןמתארותמפגשעםנפגעותעבירהשכןהתלוננו
לי לדבר – הצבעתי עליו, אומנם לא הצלחתי
ודיברו על הנזק שאירע להן עקב כך, חלקן חששו
להישיר מבט, אבל אמרתי שהוא הטריד אותי.
שלא יצליחו לעמוד בכל הנדרש מהן בהליך וחלקן
פעם ראשונה שהרגשתי עם כוחות... יצאתי
שוחחועלענישהלאמספקתשלא"שווהאתהטרחה
בתחושה טובה, השופטת האמינה לי, כולם
הגדולה"שבהשתתפותבהליך.כךמתארותנפגעות:
האמינולי".
חלקםאףייחסואתעצםהגשתהתלונהלצורךזה:
"בתקופה ההיא גם קראתי על איך נשים מכנות
התמודדות במערכת המשפט כ'אונס שני' ועל
"הגשתיתלונהעלאחי–רקרציתישיגידושאני
כמה לא שווה לפרק את עצמך לרסיסים מול
אומרתאמת".
אנשים".
"נפגשתי עם נערות שעברו את התהליך בבית
| 3.5.2.2 צורךבצדק
משפט וחזרו מפורקות, חלקן עם החמרה
בסימפטומים של PTCD, אחת אושפזה במחלקה
פונים ופונות לוועדה שתיקם הגיע להרשעה הביעו
פסיכיאטרית לאחר ניסיון אובדני בערב שלאחר
אתרצונםלמיצויהדיןעםהפוגעשלהם.
מתןהעדות".
"במהלך השהות שלי בתוכנית נאנסתי 'רק' פעם
"אני לעולם לא אתלונן כי ראיתי מה קורה.
אחת.הגשתיתלונה,עברתחנהליחידהלפלילים
האשמת הקורבן. [...] ואולי גם אתם לא תאמינו
מיוחדים,היותמונות,ערכתאונס,עדותנתמכת,
בגלל מה כותבת. אז כנראה שזו סיבה שלא
הבן אדם היה בכלא עם עבר פלילי, השתחרר
אתלונן".
ב־ ,התיקנסגרמחוסראשמה...שבראותי".2015
"אם לא אגיד בדיוק כמו שזה היה אני שקרנית
רצוןלמיצויהדיןבאמצעותענישההולמת:
וכלוםלאאמיתי.זההסיבהשלאאלךלמשפטכי
אםאטעהיעשוממניסלט".
"כשהייתי בצבא הגשתי תלונה, כי הוא קיבל רק
חמששניםעלשנימעשהאונסהאחיותהאחרות.
"ואז להסתגר חודשים בחדר כי פרקת משהו
רציתישיקבליותר".
שקשה לדבר עליו כל כך לעומק, בשביל שמי
שעשה לך את זה יקבל 3 חודשי עבודות שירות
"לאהיהצורךבעדותבמשפטכיהואהודהברוב
במקרה המחמיר יותר... אבל עדיין, מפחדת,
הדברים. וכמובן ושבמדינה כמו שלנו, המשפט
מפחדת לאסוף כוחות נפשיים בשביל 3 חודשי
נמשךשנה,כשבסופההואקיבל9חודשיעבודות
עבודותשירות".
שירות, שגם מהם הוא התחמק. כיום אנחנו לא
בקשראיתו.אףאחדמהמשפחה".
3.5.4 מסריםלמערכותאכיפתהחוקוהמשפט
"מי שפגע בי ישב בכלא 5 שנים לאחר הסדר
| 3.5.4.1 התאימואתההליךלמאפייניהעבירהולמאפייני
טיעון שכעסתי עליו מאוד. לא הסכמתי להסדר,
הנפגעים
אךהפרקליטותלאשאלהלדעתי".
"אני חושבת שצריך לשנות את כל צורת מתן
3.5.3 "לאהתלוננתי"–החששממחיריםבהליך
העדות שלא תהיה סביב חקירה משטרתית.
הפלילי
שאנשימקצועעםרקעטיפולייעשואתזה".
בכמה עדויות תיארו נפגעות שלא השתתפו בהליך
"יש הרבה שכחה, בלבול, חוסר במילים –
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 47
שמקשהעלעדותקבילהבביתמשפט–ישצורך
המיניים ומכוון בכך להראות דבר מום או פסול
בהתחשבותבזאתבמתןעדותשלילדים".
בהתנהגותההמוסריתוהערכית,כדילרמוזשאין
בפגיעה בה כדי להשחיתה, שכן הייתה כבר
עוד הדגישו הנפגעים והנפגעות בעדויות את ההכרח
מופקרתדיה".
לקדם את מערכות אכיפת החוק והמשפט אל עבר
מומחיותבתחוםשלפגיעהמינית:
שיתוףושקיפותכלפינפגעהעבירה:
"מבחינת חקיקה אני חושבת שצריך להכניס
"לשתף יותר את נפגע העבירה במה שקורה
את נושא הסימפטומים לחוק, יש בעיית ראיות
איתו.הפרקליטההתעלמהמהשיחותשליובסוף
וההפרעותהנפשיותשמפתחיםבעקבותהפגיעה
נתנהליתשובהלקוניתשהתיקנסגר".
פוגעתבאמינותשלהנחקרת".
| 3.5.4.3 יצירתמרחבבחירהבהליך
"שיבינו שאם מישהי מתאשפזת במחלקה
פסיכיאטרית עקב פגיעה מינית, זה לא אומר
שהתובנה והשיפוט שלה לקויים ושמלכתחילה
"לצערי, ברוב המקרים לא נותנים לילדים/ות
בגללהאשפוזאסורלהאמיןלה".
להעיד בטענה לזה עלול לפגוע בהם, ולצד זאת
לא נשקלת מספיק החלופה בה הילדה גדלה
בתחושה שאין ביטחון, שאין מי ששומר עליה
| 3.5.4.2 תאמינולנו,תכבדואותנו
ושהיאמופקרתלכלדורש.מנקודתמבטיזהירות
היתר הזו (בכלל כלפי שורדות) בעיקר פוגעת
כל פעם שניגשים ומדברים עם המשפחה,"
בנו,ולדעתימשרתתיותראתההגנהשלהאנשים
להקפיד לעשות זאת עם הילד – לדבר איתו
שסביבנוולאאותנו!".
בגובה העיניים ולהקשיב באמת לקול שלו. ילדים
לאמשקרים!"
"צריך לתת לילדים את האופציה לבחור אם הם
רוציםלהיותבמשפטולתתלהםאםהםרוצים".
"תשקיעו יותר בלהאמין. תשללו את כל הדברים
האחרים,תשלליאתכלמהשלאיכוללהיותלפני
"היום–מצעראותישלאהייתיעדהבמשפט.יש
שאומריםשלאהיה".
הבדל אם זה מקרה אחד או מתמשך, אבל לפני
המשפט–תנסולשאול".
נגדהתעמרותמצדסנגוריםבהליך:
"מתן זכות בחירה לנפגע העבירה להחליט על
"הרבה עו"ד מנסים לטעון ולקעקע בתודעה של
הסדר הטיעון ושזה לא יהיה בכפייה. תסקיר
הנפגעות והציבור שהנפגעת תרמה בהתנהגותה
הקורבןאינומספק".
הרשלנית לפגיעה. במקרה שלי הם טענו שאני
והוריי תרמנו לכך על ידי זה שהייתי ילדה
| 3.5.4.4 ליווירגשיבהליך
מוזנחת. ביהמ"ש קבע אצלי תקדים בכך שפסל
את ניסיונם זה ואני חושבת שחשוב להמשיך
וליידע את הנפגעות, עו"ד והשופטים שלא ניתן
"וכמו שממנים מטעם המדינה עו"ד שתובע את
לשטות בנו ולהמשיך להתעלל בנו גם במהלך
הפוגע,שימנומטפלשמלווהאתהנפגעבתוךכל
המשפט".
התהליךאישית".
"בשום פנים ואופן לא לשתף פעולה עם ניסיון
"שיהיה קשר בין המשטרה לאיש הטיפול, שזה
שטני להטיל על נפגעת אשמה נוספת של היותה
לא יהיה בגוף נפרד, זה היה מאוד מאוד עוזר. כי
ילדהמוזנחתעלידיהוריה[...]ולהפסיקבאותה
איש הטיפול מלווה אותך בהגשת התלונה, וגם
מידה כל קו חקירה שמוביל לחייה האישיים או
בהמשך, ואז הוא בקשר עם המשטרה על מצב
48 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
התיק, הוא מלווה, הוא אחראי עליו. ואז הנפגע
"הכשרות לעורכי דין, הכשרות לסניגורים
עטוף. זה ממש חשוב. זה מציף, כל כך כואב כי
ושופטים, ניהול משבר בקהילה ובבית הספר
היוםאנימבינהמההיה".
שרואהאתהפגיעהכמכלול".
"היהעוזרשהיהנשארקשרעםמישהומהמערכת
"חשובלישהחוקרתתעבירלילדשקרהלומשהו
שם, שמעדכן, מתעניין, לא כי הם נחמדים, אלא
לא בסדר, שזה הגוף שלו ושאין לאף אחד זכות
כחלקמנוהלממש,ששנינויודעיםעליוםשבוהם
לגעתלךבגוף.אבלהרבהילדיםמפחדיםלעשות
מתקשרים, או מעדכנים, להבין יותר מה הנוהל
את זה כי מפחדים מה יהיה הלאה, אם זה הורים
בכלדבר,לעטוףיותר...".
הוא לא יודע מה יהיה איתו. גם בית משפט –
שיסבירו לילד שמה שעשו לו זה לא בסדר ושיש
"העדות במשפט היא טראומטית מאוד! חשוב
לו זכויות ושתהיה לו תמיכה מאחוריו לדאוג
שיהיה שם ליווי, אינטגרציה, מישהו שיחבק...
לזה".
חובה לתת טיפול רגשי־נפשי לנפגע, למשפחה.
מהמסרים עולה הרצון לשינוי היחס לנפגעים, הצורך
אניבטוחהשאםמישהוהיהמדבראיתיאז...היה
בהבנת הקושי מצד גורמי אכיפה ומשפט. נפגעות
יותרפשוט".
ונפגעים קראו להחמרת הענישה, ליצירת הרתעה
ולעשיית צדק. זאת ועוד, נפגעות ונפגעים העלו
| 3.5.4.5 טיפולחובהבפוגעים
בעדויות צורך בעריכת שינויים בחוק כדי להביא
להגדלת ההרשעות בעבירות מין, וכן את חשיבותם
שלליווירגשיופסיכולוגיבעתההליך.
"בתחום החקיקה – לחקוק חוקים הנוגעים
לטיפול מחייב עבור אותם גברים אלימים –
לסיכום, ילדים חושפים פגיעה פעמים רבות בניסיון
להביןשהםחלקמהחברהשלנו".
לעצור אותה, ולא מודעים למחירים שהם עלולים
לשלם. רבים מהנפגעים והנפגעות מתארים חוויה
אני היום לא מאמינה בהליך שהוא לא טיפולי-"
קשה של פגיעה בעקבות המגע עם מערכות אכיפת
שיקומי.גםלצדהנפגעוגםלצדהפוגע".
החוק והמשפט, ולעיתים היא מעצימה את הפגיעה
המקורית ומוסיפה עליה. החוויות במערכות הללו
| 3.5.4.6 הקשחתהליכיענישה–יצירתהרתעה
מתוארות כחוויות החפצה, והנפגעות והנפגעים
חשים שהמערכות משתמשות בהם רק כאובייקט
לסיפוק צורך בראיות. במפגש זה הם שוב מרגישים
"חשוב שיהיה עונש גדול מאוד. שהיחס לאונס
בלתינראים,ואםמתרחשמשהוכדילהגןעליהם,גם
יהיהכמורצח.כיזהרוצחאתהנפגע/ת.ולארק
הוא קורה מעל ראשם ומבלי לראות אותם. הנפגעים
שרוצח, אחר כך היא/ הוא עוד צריכים להמשיך
והנפגעות מבקשים שיראו אותם ושישאלו אותם מה
לחיותעםזה!וזהטירוף.צריךעונשממשחמור!
הםהיורוצים,מההםצריכיםולמהקורהמהשקורה
כל כך חשוב! אחרת הוא יחזור לזה. וגם הנפגע
להם. מהעדויות עולה שנפגעים ונפגעות מבינים
לא ירגיש תיקון. זה עוול מטורף. חייב עונש
שלמערכת אילוצים רבים ומורכבות בתפעול ובבניית
מטורף".
תיק.עםזאת,הםחייביםתיווך,כנותואתהפניותשל
אנשימקצועלענותלשאלותיהם,גםאםהתשובותלא
| 3.5.4.7 הכשרות
פשוטות. מהיומנאי לחוקר, לפרקליט ועד לשופט. על
כולםהאחריותלראותילדיםשעברוהתעללותמינית,
לדברעימםולהקשיבלהם.לכולםהכוחלסייעלילדים
"חקירות ילדים צריכות להיעשות על ידי אנשים
הרביםהנפגעים.חובתוהמוסריתשלכלאישמקצוע
מומחים לכך עם הכשרה נרחבת וגישה לילדים.
לסייע לילדים הנפגעים, או למצער לא להוסיף פגיעה
חשוב מאוד שהילד לא ירגיש מאוים, ושירגיש
עלגביהפגיעההראשוניתשחוו.
שהקולשלוחשוב".
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 49
נפגעים רבים אומרים לנו שהחוויה בהליך חשובה
3 .
השתתפותוייצוג:החוקכיוםמאפשרמתןסיוע
מפסק דין או הרשעה, דווקא כי "הענישה לא עוזרת
משפטי לנפגעי עבירות מין חמורות החל משלב
להחלמה" (בת 27, נפגעה מגיל 4). מה שעוזר
הגשתכתבהאישום(בימיםאלוהונחתזכירחוק
להחלמה הוא אמון, נראות ותוקף. התשובה היא
המבקשלהרחיבאתהזכאותלסיועהחלמשלב
ראייה הוליסטית של ילדים נפגעים והמשפחות
הגשת התלונה). עם זאת, לצערנו, עד היום אין
שלהם,חיבורביןכלאנשיהמקצועשפוגשיםבילדים
זכות מובנית למינוי ייצוג לנפגע עבירה, למרות
הללו.התשובההיאהשבתהבחירהשנפגעיהפגיעה
העובדהשהפרקליטותאינהמתיימרתלייצגאותו
המינית זקוקים לה כל כך, כמובן עד כמה שאפשר.
ואתהאינטרסיםשלו,אלאאתהאינטרסהציבורי.
דווקא הנפגעים שבחרו שלא להתלונן אומרים לנו,
ועדת ברלינר המליצה שתמונה עו"סית שתלווה
"הייתי רוצה" אבל "יעשו ממני סלט". הם אומרים
נפגעים, אך אפילו נושא זה לא תוקצב, שלא
לנו "המצוקה איומה". הם היו רוצים עזרה, אבל הם
לדבר על ייצוג. מתלוננים ומתלוננות אינם זכאים
אומריםשהשינוייםשנעשועדכהבמערכותעבורמי
לקבלמסמכיםמהתיקאםקייםצואיסורפרסום,
שנפגעובילדותלאמספיקיםכדילראותאותם.
למרות העובדה שהפסיקה קבעה מפורשות
שאיסורי פרסום מטרתם להגן על הנפגע/ת, ולא
מתוך עדויותיהם של הנפגעות והנפגעים עולה
להגן על ההליך מפני הנפגע/ת. מצד שני, לא
שלמרות חוק זכויות נפגעי עבירה שמכיר בזכותם
אחת נפגעים נחשפים לפרטי כתב אישום עקב
העקרונית של נפגעי עבירה במקבץ זכויות בהליך
פרסומו בציבור, מבלי שיתייעצו עימם אם ישנם
הפלילי, ובכללן: הזכות להגנה, הזכות למידע, הזכות
פרטים שהם יבקשו שלא לפרסם בשל הפגיעה
לנוכחות ולליווי והזכות להביע עמדה, יש פער עצום
בפרטיותם.
בין החוק לבין חוויותיהם בפועל. בפער זה עוסק גם
הדוח של ועדת ברלינר. לפיכך המלצות הוועדה הן
יש להדגיש שלמסקנות אלה חשיבות מיוחדת שעה
ליישם את זכויות הנפגעים בתוך מערכות אכיפת
שמדובר בעבירות מין בתוך המשפחה, שהרי ניגוד
החוק,וספציפיתיותר:
העניינים במקרים אלו בולט ומובהק, דבר הפוגע
בזכותו של הקטין הנפגע לצדק. כך לדוגמה מכתבים
1
.
הזכות למידע: לכאורה, במקרים שבהם ממונה
שנשלחים לבית משפחת הקטין הנפגע, ובהם מידע
עורך דין מייצג לנפגע/ת, לא אמורה להיות בעיה
על ההליכים או זימון הקטין לחקירה, עלולים שלא
בקבלת המידע. עם זאת, גם במקרים אלו לא
להגיעלידיעתהקטיןאולהעמידובמצוקהרבהבשל
תמיד מקבל עורך הדין לידיו את הפרוטוקולים
העובדה שבני משפחתו, ובכללם הפוגע, חשופים
של הדיונים, הוא אינו מקבל הודעות על דחיית
אליהם.
דיונים ואין מקפידים על קיום דיונים בנוכחותו.
בהיעדרייצוג,המצבקשהשבעתיים.
"שימונה עו״ד לכל קטין שמגיש תלונה בתוך
המשפחה! כי אין טעם לפנות לקטין דרך
"אולי מעט יותר בהירות לגבי התהליך. אני לא
המשפחה או הרווחה במצב הזה. צריך שיהיה
יודעת אם להורים שלי היה מידע והם הסתירו
אדם שיחשוב רק על טובת הקטין ולא על טובת
אותו ממני, אבל אני כילדה לא ידעתי מה קורה
'הקטיןומשפחתו'כמושקורהברווחה".
עםהשומרהזה,האםהואנענש.לאהבנתיממש
4 .
הזכות להגנה: נראה שקבוצת זכויות זו אינה
מה התהליך. אבל הייתי בת 11... כנראה הסתירו
מיושמתכראוי.נפגעיםמעידיםשהםאינםחשים
ממניבכוונה".
מוגנים לאורך ההליך. כיום אין לנפגעים זכות
2 .
הזכות לכבוד: יש הכרח לוודא שנפגעי פגיעה
להביעעמדהבשלבהארכתמעצרושלהחשוד–
מינית בילדות לא יחוו התייחסות פוגענית מאף
משלאיןלסוגיהזוהשלכהעלבטחונושלהנפגע.
גורםבמערכותאלה,ובפרטלאבמעמדהחקירה
גםבתסקירימעצרלאפוניםלנפגעלצורךקבלת
הנגדית. יש חובה להכיר בכך שלאמירות קשות
עמדתו.כלומרלאמתחשביםבהשפעתהשחרור
ופוגעניות כמו "פתיינית" כשעומדת ילדה מעל
שלהפוגע–למעצרביתאולחלופתמעצראחרת
דוכןהעדיםאיןמקום.
– על מצבו של הנפגע. למעשה, הערך המוביל
50 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
בהקשר זה הוא שיקום הפוגע. שלא לדבר על
דחוףבהחמרתהענישהלפוגעים.
ההשפעה התודעתית שיש לכך על סביבת
הנפגע/ת – סביבה זו מקבלת איתות ממערכת
"כמובן שהמפגש עם המשטרה היה קשוח נורא.
המשפט כאילו הפגיעה אינה חמורה כל כך. עוד
לא היה צורך בעדות במשפט כי הוא הודה ברוב
בהקשר זה, וכפי שעלה מעדויות של נפגעים
הדברים. וכמובן שבמדינה כמו שלנו, המשפט
שהעידו בפני הוועדה, עלה קושי גדול בהגנה
נמשךשנה,כשבסופההואקיבל9חודשיעבודות
על קטינים המעידים בבית המשפט במסגרת
שירות.שגםמהםהואהתחמק".
החקירה הנגדית. יודגש שאין כוונתנו להגנה
מפני המתח והמעמד מעורר היראה של העדות.
"חקיקה ואכיפה יותר מחמירה בלי שאיפה מצד
כוונתנולחקירותשישבהןהתעמרותבמתלונן/ת.
הפרקליטותלהסכמיטיעוןמגוחכים".
במקרים הקיצוניים ביותר בית המשפט לכל
היותרמתריעבפניהסנגור.הפרקליטותאףהיא
לבסוף, אי אפשר להפריז בחשיבותה המרכזית של
אינה ממהרת להתנגד ולהגן על העד, אולי כיוון
מערכת משפט מודעת טראומה = הכשרות לאנשי
שאין היא רואה בכך את תפקידה ואולי משום
מקצוע מתחום המשפט: אחת ההמלצות המרכזיות
שאינה רוצה להצטייר כמי שמבקשת לפגוע
של ועדת ברלינר היא להכשיר את אנשי המקצוע
בהגנתושלהנאשם.
המשפטיים בכל הקשור לטראומה ולהשפעותיה על
נפגע עבירה. המלצה זו משתקפת היטב בעדויות
שבאובפניהוועדה:
"מתןעדות–להפסיקלתקוףאתהקורבנות".
"העדות במשפט היא טראומטית מאוד! חשוב
"מבחינת חקיקה אני חושבת שצריך להכניס
שיהיהשםליווי,אינטגרציה,מישהושיחבק".
את נושא הסימפטומים לחוק, יש בעיית ראיות
וההפרעותהנפשיותשמפתחיםבעקבותהפגיעה
"בתיהמשפטשיודעיםרקלדקלםחוקיםיבשים:
פוגעות באמינות של הנחקרת. דבר נוסף, אני
הזכות של התוקף להתגונן על ידי חשיפת יומני
חושבת שמבחינת המשטרה צריכה להיות יותר
הטיפול הפסיכולוגיים האישיים שהמטפלת
הבנה של הנפש, באיזה מצב המתלוננת מגיעה,
כותבת בפני בא כוחו ובפני השופט... ולמעשה
האםהיאמסוגלתלדבר".
ההתשההזומכלכךהרבהכיווניםשלהתמודדות
גורמת להפנים את הפוטנציאל הגלום בשקט.
"הכשרות לשופטים זה דבר חשוב ומבורך!
פשוטלחיותבלילהיות.כךאניחיהכברלאמעט
שילמדו להכיר אותנו מעבר לדפים, מעבר
שנים".
לעדות...
"התהליך של מתן עדות וכן עימות מול הפוגע
במחלקה
מתאשפזת
מישהי
שאם
שיבינו
היה תהליך פוגעני, לא מתחשב ולא ראה אותי,
פסיכיאטרית עקב פגיעה מינית, זה לא אומר
הנפגעת,כלל,אלאהשתמשביכעדהבתיק".
שהתובנה והשיפוט שלה לקויים ושמלכתחילה
בגללהאשפוזאסורלהאמיןלה".
5 .
הזכות לצדק: אין זה סוד שהליכים משפטיים
נמשכים תקופה ארוכה, ולכן נוצר עינוי דין קשה
"גם בית משפט – שיסבירו לילד שמה שעשו לו
לנפגע, לא כל שכן שעה שמדובר בנפגע קטין.
זה לא בסדר ושיש לו זכויות ושתהיה לו תמיכה
נציין בהקשר זה שבהליכים פליליים המתנהלים
מאחוריולדאוגלזה".
בבית המשפט לנוער ההליכים ארוכים אף יותר,
כחלקממדיניותשיקומושלהנפגעומבלילהביא
בחשבוןאתזכויותיושלהנפגע.
בהקשר זה העידו נפגעים רבים על העלבון שחשו
לאחרגזירתעונשיםקצריםלפוגעיםבהם,והעלוצורך
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 51
3.6 המערכותלהבטחתהכנסה
3.6.1 מבוא
נפגעותונפגעיםביקשולתתמקוםנרחבלהתמודדותםעםקשייםרביםביכולתלעבודולהשתכרבכבודוביכולת
לרכוש השכלה. התמודדות עם פוסט טראומה קשה ויום־יומית לעיתים לא מאפשרת פניות להשקעה בבנייה
שלקריירהוחייעבודהיציבים.לכךכמובןהשפעהישירהעלמצבםהכלכלישלנפגעותונפגעים,והםמתקשים
בהישרדותכלכלית.
תרשיםט:סיבותלקשייםכלכלייםבבגרותהנובעיםמהפגיעה
10%
50%
40%
קושיבתפקודבעבודה
הוצאהכספיתעלטיפול
אחר:הוצאהכספיתעלתרופות;קושיברכישתהשכלה;קושיבמציאתזוגיות
כרבע 24%() מהפונות והפונים לוועדה ציינו שיש להם קשיים כלכליים בחייהם הבוגרים בעקבות הפגיעה
שעברו.50%מתוכםחוויםקשייםבתפקודבעבודהולכ־ הוצאותכספיותעלטיפוליםנפשיים.40%
3.6.2 קשייםבתעסוקהעקבהפגיעההמינית
"כיום אני מובטלת. קשה לעבוד כשיש מלא
התפרצויות בעקבות הפלאשבקים והחרדות.
פונות לוועדה מתארות קושי בתעסוקה בשל
מגדלת ילדיםלבדובקושימסתדרת".5
ההתמודדות עם תסמיני פוסט טראומה, ומצוקה
כלכליתעקבכך:
"קשה לי הרבה שעות בגלל הכדורים, בגלל יותר
52 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
3.6.4 קשייםומכשוליםבקבלתזכאותלקצבת
מדי רעש. מחפשת מקום שקט להיות בו ולא
נכותוסלשיקום
עומדתבלחצים".
| 3.6.4.1 הליךקבלתההכרהארוךוקשה
"הלילות ללא שינה נשארים, הפלאשבקים
והסיוטים באים והולכים, וזה גורם למצב שלא
תמידניתןלעבודבמשרהמלאה".
"בתום 3 שנים בערך, ולאחר שהגעתי עם עורך
דין בסופם, אישרו לי אחוזים בביטוח הלאומי
"בתור נפגעת בילדות ההתמודדות שלי עם
וקבלתקצבהזמנית.כלהתהליךדרשממניהמון
החייםמאודקשה,ישתקופותשאנילאמצליחה
המון מלחמות, אנרגיות וכספים שלא היו לי,
ללכת לעבודה, לשמור על רצף של טיפול ובכלל
ומעבר להכול והכי קשה – דרש ממני לפתוח
תפקוד. כיום אני חיה בעוני מקצבת נכות, וכל
את עצמי בפני סוגים שונים של רופאים, שהם
המשאבים שצריכים ללכת להחלמה מוקדשים
אחראים ונותנים את הדין עבורך! בירוקרטיה
להישרדותנטו...".
מאוד קשה, לשים את האדם במקום כזה שלא
משנהכמהכאב,כמהקושיישלךביום־יוםאומה
עברתשהגעתלמצבהזה.ואםזהלאמספיק,אז
3.6.3 קושיבמימוןטיפולנפשי
גם אם הצלחת ל'זכות' בזכויותיך, זה רק באופן
זמני, צריך לחיות תחת פחד שיום אחד מסוגלים
נפגעותרבותנזקקותלטיפולפסיכולוגיכדילהתמודד
להפסיקלךאתהביטחון,לאמשנהכמהטיפולים
עם הטראומה ולחיות חיים לצידה. מתוך העדויות
עוברים או צעדים קדימה. ישנם מקרים כרוניים,
עולה צורך בסיוע כספי במימון הטיפולים, וטיפולים
זה לא 'תשתה אקמול וזה עובר', והסטרס הזה,
אלההםלעיתיםארוכישניםומלוויחיים:
לחיות באופן קבוע תחת אי־ודאות, בהחלט לא
מקדמים שום טיפול ולא נותנים לאותם נפגעים
"אין לי את סכומי הכסף הדרושים לטיפול נפשי
אתהיכולתלחיותבכבודבנוסףלחייםשגםככה
בפוסט טראומה מורכבת, וכבר שנים אני נופלת
סוחבים!".
ביןהכיסאות.קצבההייתהיכולהלעזורלילממן
טיפול".
"תהליך קבלת הכרה מביטוח לאומי הוא ארוך
ומייאש, לקח לי שנתיים לקבל הכרה, ואין שום
"היום, כשאני כן במקום שיכול ובשל לטיפול,
סיבהשזהיהיה".
אין ידי משגת. פניתי למסל"ן לפני שנה וחצי,
כשהייתי במשבר גדול, והם עזרו לי למצוא
"אניכרגעעםסלשיקוםשעוזרלי,אבלהתהליך
פרויקט שיסבסד טיפול, כך שאשלם 100 שקל
שללקבלסלשיקוםהיהארוך,מייגעומתיש,ולא
לפגישה. זה היה אמור לקחת שנתיים, לבסוף
כולםמצליחיםלהשיגובאופןכלליאיןהרבהידע
הודיעו למטפלת שלי באפריל שהמימון אזל.
בנושאוהנגשהשלו".
הפסקנו בבום, ואני התאכזבתי קשות, ממנה
ובכלל. כל הקונספט הזה שטיפול תלוי בכסף, זה
| 3.6.4.2 חסמיםבקבלתהכרהלזכאות
מוציא את החשק להתחיל, וגם ככה לא חסרות
סיבות שיוציאו את החשק כי טיפול זה קשה
מאוד".
"מבחינת ביטוח לאומי איני זכאית לכלום, כיוון
שאני מצליחה לעבוד. זה שאני מתמודדת עם
"במיוחדלצורךקבלתטיפולנפשי.אנילאיכולתי
פוסטטראומהמורכבתלאמענייןאףאחד".
להרשות את זה לעצמי, זה המון כסף. במסגרת
קופת חולים או שירותי בריאות זה בשעות היום,
"שורדות שמנסות להחזיק בשיניים עבודה קטנה
וזהלאמתאיםלאנשיםמתפקדיםועובדים".
לאיכולותבכלללפנותבגיןעברןלביטוחהלאומי.
הןצריכותשיידרדרמצבןושלאיעבדוכדילפנות
לבקשתקצבה".
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 53
"אין במערכת שום הבנה (או שמא מוטיבציה
בקצבה...לאבחרתיבמחלההזאת.פגיעהמינית
להבין)שבקרברובהנפגעותקייםפערעצוםבין
זה הדבר האחרון, אפילו לא האחרון שהייתי
הנראותהחיצוניתלביןהחורבןשמתרחשבפנים.
לוקחת".
מישגדלהבתוךהשברונאלצתמגילצעירללמוד
לחייך בתוך שדה הקרב שלה, להסתיר את עומק
"קצבתנכותאיננהמספיקהלקיום.הסימפטומים
הפצע, להעמיד פנים שהכול בסדר – ממשיכה
שלילאמאפשריםלעבוד,ואניתלויהרקבקצבה.
ברוב המקרים את הדפוס הזה גם בבגרותה.
היוזמניםשלאהיהלימהלאכולופניתילעמותות
הדיסוציאציה גם היא מרכיב מרכזי בדינמיקה
לחלוקתמזון".
הזו. המומחיות שלנו, שנכפתה עלינו על ידי
שנים של סביבה שסירבה להכיר באסוננו ואף
"קצבה לא באמת מאפשרת לחיות. אני מקבלת
הענישהעלסימנימצוקה,היאלהיראות'בסדר'.
קצבהשל3,321ש"ח,אנילאבאמתיכולהלחיות
לא ייתכן שנפגעת שמגיעה לוועדה כשהיא לא
ממנה. אני גרה במקום שאינו ראוי למגורים,
נראית מוזנחת, ואפילו – שומו שמיים – העזה
בתשלוםשל ש"חלחודש.ראויהואלא".1,300
להתאפר, תשמע מהפסיכיאטר שהיא 'לא נראית
כלכךמסכנה',אושהיא'נראיתכאילוהיאהולכת
"הקורונהתרמהלהחרפתהתסמינים.לאמסוגלת
לאירוע', או שיגערו בה שחייכה בנימוס בדלת
לצאתמהבית".
כשאמרה שלום, וזה סימן שלא כל כך רע לה.
כל אלה דוגמאות של מקרים שקרו לי ולחברות
פונה אחת אף מתארת כיצד המצב הכלכלי הוא
שהן נפגעות, והן באמת רק פירור, ואפילו לא
גורםישירלהמשךהפגיעה:
קיצוניות".
"לגבי הקצבאות, העובדה שרבות מאיתנו
נאלצות להתקיים מקצבת נכות בלתי אפשרית
3.6.5 קושיבהתקיימותמקצבתנכות
ומבישה מחבלת קשות בסיכוי שלנו להחלמה
ושיקום. את חלקנו נומך הקצבאות מאלץ להיות
פונות שפנו לוועדה ומקבלות קצבאות תיארו כיצד
תלויות בפוגעים שלנו כדי לשמור על קורת גג
גובה הקצבה אינו מאפשר קיום חיים תקינים וכיצד
מעלראשינו".
נותרולחיותבעוניקיצוני:
3.6.6 מסריםשלפוניםופונותלוועדה
3,321" ש"ח, לא מספיקה למחיה. צריך לשכור
דירה, איך אפשר? אי אפשר. חיי נהרסו, חיי
| 3.6.6.1 תעזרולנו–סיועמותאםלנפגעותולנפגעים
נשים רבות שלא מסוגלות לעבוד נהרסים. אין
פיצויים ראויים מצד הפוגע, זה פגיעה שמכלה
אתהנשמהוהורסתכלחלקהטובה.משפיעהעל
אני לא מקבלת שום עזרה מהמדינה וזה הזוי!!!"
כל תחום בחיים המקצועיים והאישיים. ההפסד
לאהייתהליילדות,אנילאמצליחהלבנותמשהו
הכספי לנשים הוא עצום ולהספיק לתת על זה
יציב, פוסט טראומה מורכבת, נלחמת על החיים
נכות כללית. זו פגיעה נפשית שנגרמה על ידי
ולא מקבלת עזרה... את האמת? גם עכשיו ייתכן
אדם חיצוני, וצריך לאפשר לנו לחיות בכבוד גם
שאני שוב בדרך לרחוב, כי אינני מסוגלת לעבוד
אםאנחנומתקשיםלתפקדבמרחבהציבורי".
ויש לי הצפות קשות מהימים ההם.... העשן
והצרחות עוד חיים בתוכי, הגוף מכווץ עדיין
"הקצבהלאנותנתלילחיותולאנותנתלילמות.
מהקשירות... אני חושבת שמינימום של עזרה
אבלאניצריכהלגדלבנות,לדאוגלעצמיולחיות
חייבלהיותכדילבנותחייםחדשים".
עם עצמי ולחיות עם 3,200 ש"ח. חשוב לי
להדגיש, אני מעריכה מאוד את הקצבה הזאת.
"הבנה שהפגיעה תלך איתנו לאורך כל החיים.
שלא יישמע שדבריי הם של אדם מתלונן, אלא
מתן אחוזי נכות גבוהים יותר מביטוח לאומי.
אני מבקשת שתבינו את המורכבות ואת הצורך
מתן דיור מותאם לנפגעות. עזרה או השתתפות
54 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
| 3.6.6.3 סיועבמימוןטיפול
במימון של טיפולים נפשיים. הבנה שיש עוד
טיפוליםשצריך,ולארקטיפולנפשיפסיכודינמי,
אלא גם הידרותרפיה, סוסים, גוף, ותנועה.
"המדינהצריכהלעזורכיהסובלמשלםמלאכסף
הפגיעהמכילהכלכךהרבההיבטים,אזבשיקום
לטיפול.כמוני.רציתילקבלקצבהמביטוחלאומי,
צריךלתתאתהמענההנכון".
אךאנילאחושבשפשוטלעבוראתהתהליך".
"בתור אחת שחיה על קצבת הרעב יש לי רק
"קידום כל סיוע שיכול להקל על ההוצאות
בקשה אחת: תממנו את המינימום ואל תתנו לנו
הכלכליותהכבדותבגיןהטיפולהפסיכולוגי".
כסף,רקתממנותרופות,אוכל,שכירותוטיפולים
שאני נאבקת בכל חודש לגייס. לעיתים יותר מדי
| 3.6.6.4 הנגשתהליכימיצויזכויות
קרובות אני לא מצליחה לרכוש מספיק תרופות
ואוכל, אני לא מקבלת טיפול כלל כי זה ייקח לי
אתכלהמעטשאנימקבלת".
"הנגשת תהליך ההכרה בנכות לביטוח לאומי
והתהליך לסל שיקום. שגורמים ממשלתיים
יתקשרו ביניהם, פחות טפסים והוכחות, יותר
| 3.6.6.2 מתןקצבהאופיצויייעודייםלנפגעותולנפגעי
מעניםייעודייםלטראומה".
פגיעהמינית
"אין באמת שום הנגשה של מיצוי זכויות
"אני חושבת שבן אדם שנפגע מינית מהסביבה
לנפגעות. רבות מאיתנו נאבקות על חיינו, ואין
הקרובה שלו בילדות צריך להיות זכאי לאותם
לנו את היכולת להתחיל לקושש פיסות מידע
תנאים כמו חיילי צה"ל וחלק אפילו כמו ניצולי
על מה שמגיע לנו; המידע שהמדינה מציעה הוא
שואה.צריךשהמדינהתביןשאםילדנפגעמינית
לרוב לא מדויק, מעורפל, לקוני ולא רלוונטי.
תחתמשפחתוזוגםאחריותה".
גם אלה מאיתנו שצולחות את המכשול הזה
מוצאות עצמן מול מערכות שמתייחסות אלינו
"בהחלט חושבת שנפגעי טראומה, במיוחד אלו
כאל שקרניות ומתחזות כנקודת פתיחה. אנחנו
שקשה להם לתפקד, זקוקים לפיצוי וקצבה
נשאלותבוועדותשאלותגסות,בוטות,טריגריות
המוכרתעלידיביטוחלאומי".
שלא לצורך, ולא פעם כאלה שנועדו להשביע
את יצר הסקרנות של חברי הוועדה יותר מאשר
"לתתפיצוייםאוקצבאותלאלושעברוהתעללות
לספק מידע הכרחי לקביעת הנכות שלנו. לא
ונותרועםפוסטטראומהולאמצליחותלהמשיך
פעם אנחנו נחשפות לדעותיהם של היושבים
ולחיות".
בוועדה על הנראות שלנו – בעל פה או בכתב
הםמעיריםעלכמהחשוףהלבוששלהפונה,על
"לאפשר פיצוי או מימון של המדינה בטיפול
איפור ועל אלמנטים אחרים שעל פניו נשמעים
ושיקוםנפגעות".
כמו שיפוט אם 'הזמנו' לעצמנו את הפגיעה או
אםרואיםעלינומספיקשאנחנופגועות".
"צריך להכיר נפגעי תקיפה מינית כאנשים בעלי
טראומהולפצותאותםבצורההולמת".
| 3.6.6.5 התאמתהליכימיצויזכויותעבורנפגעות
ונפגעים
"אני פגוע ומאוד קשה לי להתפרנס, שלא לדבר
על להקים משפחה או לבנות בית ...לא קיבלתי
שוםפיצוייםעלהזוועותשעברתי".
"יש לפשט ולזרז את הכרת הביטוח הלאומי
בזכאות נפגעים כמוני לאחוזי נכות, ובעיקר
להחיל קריטריונים חדשים לבחינת הזכאות
באופןשיסדירהגדלהשלהקצבאות".
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 55
לסיכום, מתוך העדויות עולה זעקתן של נפגעות
"בבואנו למצות את הזכויות המעטות שמגיעות
שסובלותמקשייםכלכלייםהנובעיםמקשייםבתפקוד
לנו, אנחנו נשפטות ונמדדות בכלים שאינם
עקב הטראומה. חלק מהפונות חיות במצוקה ובעוני
מותאמים,אינםרלוונטייםלמורכבותהמתעתעת
וחלקן נסמכות אך ורק על קצבת נכות, והיא איננה
של פגיעה פוסט־טראומטית מורכבת ואינם
מספיקהלכסותאתהוצאותהמחייהשלהןוודאישלא
מתחשבים באפקט ההרסני שלהם על מי שעצם
מאפשרות כיסוי עלויות של טיפול. אלה ההמלצות
ההגעהלמעמדשלבקשתהכרהבמהשנעשהלה
העיקריות:
הואמאמץכבירומתישעבורה".
1
.
מדינת ישראל חתמה על האמנה לזכויות הילד
"איןשוםהתייחסותושוםמודעותלכךשבפגיעה
בשנת 1989 והתחייבה הן בזירה הלאומית והן
מינית בילדות שכיחים מאוד חורים בזיכרון,
בזירה הבין־לאומית לתת חיים של ביטחון לכל
לעיתיםמכתשיםממש,במיוחדאצלאלהמאיתנו
ילדי ישראל, ולכן עליה לתת פיצויים לילדים
שפיתחו הפרעות דיסוציאציה חמורות. אנחנו
שנפגעו מינית בילדותם, היות שהאחריות על
מגיעותלוועדותשמחפשותבאופןאקטיביחורים
הפגיעה היא קודם כל על המדינה, שנכשלה
בנרטיב והוכחות לחוסר אמינות – הדבר הכי
בהגנהעליהם.
גרוע שאפשר לעשות לנפגעת או נפגע שאוזרים
את הכוחות להגיד בקול רם שנפגעו ולדרוש את
2 .
יש הכרח לבצע רפורמה משמעותית בהליכי
ההכרהבנזק".
ההכרה – הליך ההכרה, כפי שהוא נעשה היום
וכפי שתיארו אותו הנפגעות והנפגעים, הוא
"אני לא מבקשת שלא תהיה בחינה סבירה של
משפיל, לא מותאם, לא מונגש ומייצר חוויות של
המקרה כשמגיעה נפגעת, אבל לא ייתכן שתהיה
שחזור טראומה. על ההליך להיות מונגש, מיודע
התעלמות מוחלטת מאלמנטים כמו פגיעה
טראומהומיודעפגיעותמיניותבילדותבכלשלביו
בזיכרוןושימושבהםכדילערערעלאמינותנו.לא
והיבטיו.
ייתכןשניאלץלשמועאתדעותיהםהפרטיותשל
חברי ועדה על חיינו ועל מה יכולנו או לא יכולנו
3 .
כחלקמהרפורמהישלהתחילאתתהליךההכרה
לעשות אחרת כשנפגענו. וכך הלאה. יש שימוש
בנפגעות ובנפגעים אוטומטית מרגע שהפוגע
מסיביבעמדתהכוחהקיצוניתשישלחבריועדות
הורשע ברף מסוים של מעשים, גם אם כהכרה
למיניהןעלהפונה,והשימושבזהמולאדםשכבר
זמנית. יש דחיפות להתחלת תהליך השיקום
נפגעאנושותמשימושבכוחהואבלתינסבל".
והתמיכהמוקדםככלהאפשר.
| 3.6.6.6 אישורהכרהבנכותוקבלתהקלותוהתאמות
"לתת לנפגעי פוסט טראומה מינית וכדומה
אישור נכות או למשרדי ממשלה ורשויות שבהן
נעזרים/עבורנותורבדואר,בנקאובפקקבכביש
הואסיוטנוראי.זרלאיביןזאת...".
"לאפשר תקנים במקומות עבודה שיהיו גמישים
יותר".
"בניית מערכי לימוד ומסלולי תואר ראשון
המותאמים למי שעבר פגיעה. מי שעבר פגיעה
מתמודד עם בעיות זיכרון, הצפה רגשית בעת
מבחניםוניתוקיםבעתמבחן,קושילזכורכמויות
של חומר ועוד... קושי לעמוד בלימודים לאורך
זמן".
56 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
4 שערמשפחהקהילהוחברה
שער זה עוסק בהקשרי החיים של ילדים נפגעי פגיעה מינית ובתפיסה של נפגעות ונפגעים את
הפוגעים שלהם, את משפחותיהם ואת החברה. פגיעה מינית בילדים איננה מתרחשת בתוך ואקום,
אלא מושפעת תמיד מהסביבה המיידית ומהסביבה הרחבה שבתוכה חי וגדל הילד. לכן נפגעות
ונפגעים מתארים את תפקידן של משפחה וחברה בהקשר של פגיעה מינית בילדות ואת ההשפעה
העצומה שיש להן על הילדים הנפגעים גם בילדות וגם בבגרות. שער זה נחתם במסרים שנפגעות
ונפגעיםמבקשיםלהעבירלילדיםהעובריםפגיעהולילדיםשהםעצמםהיו.
4.1 פגיעהמיניתבתוךהמשפחה
בכ־50% מהעדויות שנמסרו לוועדה הציבורית, הפגיעה שעברו הנפגעות והנפגעים הייתה בתוך המשפחה.
לעיתיםההתעללותהמיניתאףעירבהכמהפוגעיםמתוךהמשפחה,ובמקריםאלותוארההתעללותמורכבת
שכללהמערכתיחסיםשלניצולושליטהבתוךהמרקםהמשפחתי.בפגיעהמיניתשהתרחשהבתוךהמשפחה
שיתפו הנפגעים והנפגעות בבלבול הרב שעימו הם נאלצים לחיות ובקושי העצום לתפוס את ההתעללות
כמעשהחריגופוגעני,כיווןשלרובזוהייתההמציאותשגדלובה.
4.1.1 פוגעיםונפגעיםבמשפחה
"הוא אנס אותי כשאחותי התקלחה. היא יצאה
מהרמאודמהמקלחת(זההיהלאצפוי.הואתכנן
| 4.1.1.1 "כלבניהמשפחהפגעובי–כלאחדבדרכו"
שתהיה במקלחת לפחות כמה דקות) וראתה את
זה. היא העיפה לו סטירה, ובדמעות שאלה אותי
"מגיל מאוד צעיר אני זוכרת את אחי הגדול
'הואעשהאתזהגםלך?!'"
נוגע בי ומכאיב לי. הפגיעה נמשכה עד גיל 20
בערך.לאורךהשניםצורתהפגיעההשתנתה,היו
"אבא שלי, שהיה גם הוא קורבן להתנהגות
מצבים שהוא היה יותר 'אוהב ורך', והיו תקופות
האלימהשלאימי,הואהמשפחההיחידהשנותרה
שהוא התעלל בי בצורה סדיסטית יחד עם כמה
לי,שעברעימיאתהתהליךעדהיום".
חברים שלו. אימי הייתה מבקשת שיעניש אותי
כשקרו דברים שלא היו לרוחה... הייתה אלימה
4.1.2 תפיסותנפגעיםאתהתגובותשלבני
לארקכלפיי".
המשפחהלהתעללות
"בגיל 13 נכנסתי להיריון, לא ידעתי אם זה אבא
הפונים והפונות לוועדה שיתפו בניסיונם לחשוף
אואח".
את ההתעללות שחוו בילדותם אל מול בני משפחה
אחרים. זאת למרות החשש הגדול מפני פירוק
המשפחה. מרבית העדויות העלו תגובות קשות מצד
| "קורבןכמוני"4.1.1.2
בניהמשפחה–הםהשתיקואתהנפגעותוהנפגעים
חלק מהפונות תיארו כיצד לא היו קורבנות יחידים
שחשפואתהפגיעהוהותירואותםלבדוללאהגנה.
לפגיעהבתוךהדינמיקההמשפחתיתהפוגענית:
בין תגובות של דמויות מהמשפחה אפשר לזהות
התעלמות:
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 57
"השארתי לאימא שלי (שבאותה תקופה לא
להאתהביתובגלליהביתיתפרק."
ידעתישהיאהייתהשותפהלפגיעהכילאזכרתי
את זה) פתק ליד המיטה ובו נכתב שנאנסתי על
4.1.3 יחסיהנפגעתעםהמשפחהלאחר
ידיחבורהשלגברים.אימאקראהאתהפתקולא
החשיפה
הגיבה".
תגובותנוספותהיוהשתקהואףאיום:
ברובהמקריםחשיפתהפגיעהלאהתרחשהבתקופת
הילדות, אלא בבגרות. מערכות היחסים במשפחה
קיבלו תפנית לאחר חשיפת ההתעללות וגילויה,
"אימא הייתה עדה ושתקה. במקרה של ניסיון
ולמרבה הצער ברוב המקרים השתנו היחסים לרעה.
אונס היא הייתה עדה ושתקה, ולאחר מכן היא
במקרים שתוארו נותר נתק עם חלק מבני המשפחה
הזהירהשלאלספר".
או עם כולם, ולעיתים אף נפגעות ונפגעים הותקפו
בשלחשיפתםאתהפגיעה.
"החלטתי לשתף את אימא שלי, והיא לא אמרה
הרבה חוץ מלהזהיר אותי שאסור שאבא שלי
נתק:
יידע כי הוא לא יסלח לי או שהוא יקבל התקף
לב".
"סיפרתי למשפחה שאני יודעת מה עברתי, הם
בכמה עדויות תואר חוסר אמון לדבריהם של ילדים
לאהגיבומלבדכעסשאימיהפגינהמולי,אזכבר
וילדותשנפגעווסיפרועלכך:
ניתקתיעימהאתהקשר".
"אימא אמרה שלא היה ולא נברא כל מה שאני
"מאז (החשיפה) המשפחה לא מדברת איתי, אף
מספרת".
אחד לא מדבר איתי, כולם מחקו אותי. גם אם
יראואותיעכשיוברחובלאיגידולישלום".
"התגובות היו של אי־אמון ובוז, לעג והאשמה
עימות:
שלי.בדיעבדלאהייתיחושףאתהפגיעה".
"המחנכת ויועצת בית הספר ואפילו המשטרה
"ההורים טוענים שהם לא יודעים על מה אני
האמינו להורים שלי שטענו שאני ילדה קטנה
מדברת, ששתלו לי זיכרונות או שהשתגעתי. רוב
ושקרנית... הייתי ידועה בכל מקום כילדה קטנה
המשפחה הולכת איתם, אין לי תמיכה כמעט
ושקרנית".
מאףאחדמהמשפחה,איןלימעגליתמיכה".
בחלקמהמקריםהתגובותאףהיומאשימות:
4.1.4 מסריםלמשפחותשלילדיםנפגעיפגיעה
מיני
"סבתא שלי אמרה שאני רציתי את זה וביקשתי
את זה. הוא לא עשה שום דבר ואני ביקשתי את
בעדויותרבותשנמסרולוועדהעלומסריםלמשפחות
זה".
של ילדים נפגעים. המסרים טומנים בחובם את
לעיתים, למרות ההכרה בקיומה של הפגיעה מצד
המורכבות שבגדילה כילדים נפגעי פגיעה מינית, את
המשפחה,התגובותהיומוקיעותכלפיהילדאוהילדה
חשיבותה הגדולה של תמיכה מצד המשפחה ואת
הנפגעים:
הקשייםהקיימיםבהיעדרה.
"אבא שלי אמר 'את גורמת לי לבחור בין שני
| מסרראשון:"תאמינולנפגע/ת"4.1.4.1
הילדיםשליואנילאיכוללעשותאתזה'".
נפגעות ונפגעים נתנו חשיבות רבה ומרכזית למסר
"הרבהפעמיםבביתהיאצרחהעליישאניהורסת
58 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
הבסיסי של להאמין לנפגע, מסר שיש לו משמעות
"מי שנפגע הכי זקוק לכם בעולם. זקוק לשמוע
גדולה הנוגעת למניעה, להתמודדות ולרווחה נפשית
שהוא בסדר, שזאת לא אשמתו, שהוא אהוב,
שלילדיםוילדותנפגעיפגיעהמינית:
שהואחשובלכם,שאתםאיתו,שתאמינובשבילו
שיהיהיותרטוב.אלתשאירואותולבד".
"תעשו מאמץ עליון להאמין לבן/ת שלכם או
המסרים שהנפגעות והנפגעים מבקשים להעביר
למי שנפגע. אף אחד לא רוצה להמציא אונס
חיוניים עבור ילדים ונפגעים ומשפחותיהם –
או התעללות. ושאתם האנשים הכי חשובים
"התגובות של בני המשפחה הן קריטיות לאפשרות
ומשמעותייםבשלבהזהשלהנפגעיםשלכן".
לחייםטובים".
| 4.1.4.2 מסרשני:"הכירובפגיעה,בפוגעובנפגע,והדירו
מסריםאלהממחישיםאתהצורךשלנפגעיםונפגעות
אתהפוגע"
בקבלהובתמיכה,ואתהצורךבידיעהשישמישעומד
לצידםלאחרהפגיעהשעברו.
נפגעות ונפגעים מבקשים מהמשפחות להכיר
במציאות הפגיעה על מורכבותה ועל כל חלקיה,
לחבריהוועדהחשובלחדדשמניעהוהגנהשלילדים
למרותהקושיהכרוךבכךלעיתים:
שעברופגיעהמיניתמחייבתהבנהוהכרהלמאפיינים
הייחודייםשלפגיעהמיניתבתוךהמשפחה.איאפשר
להתבונן על כלל הפגיעות המיניות באותו האופן,
"תכירו בפגיעה. הדירו את הפוגע. תתמכו
ופגיעה מינית בתוך המשפחה היא מורכבת מאוד
בנפגעת. כשאתם לא עושים זאת, אתם רק
ומחייבתהתייחסותייחודית.
ממשיכיםאתהפגיעההמתמשכת".
| מסרשלישי:"אלתאשימואתהנפגע/ת"4.1.4.3
כחלק מההכרה בפגיעה, נפגעות ונפגעים מבקשים
ממשפחותלהימנעמהאשמתהקורבן:
"תפקחו את העיניים, אל תאשימו את הנפגעת,
תיזהרומאמירותשל'למהלאסיפרתלי?'אמירה
כזו כשלעצמה מאוד מאשימה וגורמת לנפגעת
להרגיששבגללההפגיעהנמשכה".
"אלתאשימואףאחד.קחואחריות.לאאשמה".
| 4.1.4.4 מסררביעי:אלתוותרו
"בבקשה תסייעו לחסרי ישע, תפעלו להגן
עליהם,להצילאותםמציפורניהטרף".
"תתגייסו אל הנפגעת. היא לא עשתה שום דבר
בכוונה, היא לא פיתתה. היא רק ילדה. וגם אם
היא הייתה חלק מזה, היא לא באמת רצתה את
זה,זהחלקמהענייןשלגילויעריות".
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 59
4.2 החברה
בצלהטראומהעקבהפגיעההמיניתבילדות,נפגעותונפגעיםרביםסובליםמהשלכותקשותבהיבטהחברתי.
מניתוחהעדויותעולהשנפגעותונפגעיםרביםחוויםקשייםבתפקוד,ביצירתקשריםבין-אישייםובהשתתפות
פעילה ורציפה בחברה. מעבר לקשיים הרבים שחווים נפגעות ונפגעים, למעלה מ10%- מהעדויות שנמסרו
לוועדהעוסקותבתחושהשלבדידותוניתוקמהחברהשחוויםהנפגעים,לארקבילדות,אלאגםכיום,בחייהם
הבוגרים.
4.2.1 פחדלהיותבמגעעםהעולם
"לאמסוגלתלחשובעלזוגיותואינטימיותעםאף
אחד".
"פחדתי כל חיי מאנשים, ועד היום איני יוצאת
כמעטמהביתבגללהפחד".
"כיום אני בודדה, אני לא מסוגלת לתת לגבר
או אישה לגעת בגוף שלי, ואפילו כשאני כן
"היוםאנימפחדתשלאיהיהגבולבכלדבר,גבול
מסכימה,אנילאמרגישהבטוחה,הגוףוהמוחלא
בעבודה, גבול במערכת יחסים, גבול עם כל אדם
מתחבריםוהפחדיםעולים".
סביבי, כולם. שנים אחרי אני מבינה מה יש לי.
הנפגעותמתארותחוסראמוןבעולםובבניאדם:
בגללהאלימותהמינית–אניחווהתסמיניפוסט
טראומה,וזהנוגעביבכלהמישורים".
"(הוא)פצעאתנפשילנצח.שבראתאמוניבבני
"איני מצליחה לייצר מערכות יחסים עם אנשים,
אדם וייצר אצלי בושה, אשמה ושנאה עצמית
איני יכולה ללכת ברחוב, ברחובות מסוימים,
שאנימתמודדתעימהעדהיום".
במקומות עבודה שבהם יש גברים אני מתקשה
לתפקד, במיוחד אם חלילה נקלעתי לוויכוח. אני
"איןליילדיםוגםלאיהיוכיאנימפחדתשתיוולד
קופאתומרגישהמאוימתעלהחייםשלי".
ליבתואנימרגישהשלהביאלעולםבתזהלהביא
אותהלכאןכדילהיאנס.איןלישוםאמוןבאנשים
נפגעת מתארת כיצד התפיסה העצמית שלה עקב
בעולםהזה".
הפגיעה משפיעה על היכולת להיות בקשר עם
החברהוהעולם:
"לארוצהלהביאילדיםומגדלת3כלבים.להביא
ילדיםלעולםהאכזרלאמעדיפהשהםיסבלו,אין
"פוחדת להיות עם החיים במגע, כי התיעוב
לי מה לתת להם, לא מסוגלת להיות אימא ואם
העצמי,השנאהמעברלכלדמיון.תחושתזוהמה,
משהויפגעבהםכמוני,למהלי?עדיףלעצוראת
בושה,לילותללאשינה,פחדמלהיותבבית,פחד
זהכאןועכשיו..."
מלהיות בחוץ. תחושה שאני והעולם חיים בשני
קוויםמקבילים.לאמצליחהלהיותבמסגרות,לא
4.2.2 שחזורהפגיעהבמערכותיחסיםבבגרות
מצליחהלהתקרבלאנשים".
עוד מתארות הנפגעות כיצד הן חוות הירתעות
נפגעות מתארות כיצד ההשלכות של הפגיעה גרמו
מקשריםבין־אישיים:
להןלשחזרמערכותיחסיםפוגעניותבחייהןהבוגרים:
"עדגילמאודמאוחר30()לאהייתיבזוגיותולא
"מצאתי את עצמי חיה בזוגיות שמצד אחד
פעילה מינית, ומאוד פחדתי וסלדתי מגברים.
טובה אבל מהצד השני פוגענית ומתעללת. וככל
במידה מסוימת זה נכון עד היום. אני חשדנית
שגדלתיובגרתיוכךהילדיםשליהבנתישישחלק
מאודכלפיגברים".
לאבריאבזוגיותהזוושהיאמשחזרתאתמערכת
היחסיםעםהפוגע..."
60 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
"המשכתי לקיים מערכות יחסים לא בריאות עם
וקצתפחותחריגיםאםהייתימדברת"...
גברים,בחלקןהייתהגםאלימותרגשיתומינית".
4.2.4 נפגעותונפגעיםמעביריםמסריםעל
"התחתנתיעםגבראליםמיניתופיזיתכיחשבתי
ההשלכותהחברתיותשלהפגיעההמינית
שזה מה שמגיע לי, שאני לא ברמה גבוהה לקבל
גברטוב.חוסרהביטחוןשליבעצמיובמשפחתי".
| 4.2.4.1 אנוזקוקיםלעזרהותמיכה
"התחתנתיבגילמאודצעירעםגבראלים,וילדתי
בן בגיל 23. אחרי שנה כבר התגרשתי. רק אחרי
"אניבןחמישיםואנימרגישכאילואנירקמתחיל
שהגעתי למקלט לנשים מוכות הבנתי שעברתי
ללכת. אני צריך אימא ואבא, הזנה, ליווי ועזרה
אלימותמיניתממישהיהבעלי..."
בכלהתחומיםבחיים.אבלאנילבדבעולם,איןלי
אףאחדואניבקושיחיובקושימתקיים".
4.2.3 השפעותהפגיעהעלתפקודועל
"אני יצאתי והתגלגלתי ברחובות ולא היה לי
השתתפותפעילהבחברה–"הפגיעה
כלום, רק נחשפתי לעוד פגיעות, נפלתי לסמים
התפקודיתשלרבותמאיתנומבודדת
וכמעט לזנות. הבחורה הפצועה לא יודעת מה
ומנווטתאותנולשוליים"
קורה איתה, הכול מתערער, אסור להסתובב
בחוץ,צריךשיהיהמקוםשיגן".
הנפגעותתיארובעדויותשלהןכיצדהשלכותהפגיעה
רחבותופוגעותבממדיםרביםשלחייהן.הןמשפיעות
עלתפקודן,ולכןמשמשותגורםמבודדעבורן:
| 4.2.4.2 נסולהביןאותנו
"ההשלכות של הפגיעות קשות. הפחד, חוסר
"תבינו שאנחנו נפגענו מגיל קטן והפחידו אותנו
אמון, קושי לייצר קשרים, קשרי עבודה, הרצון
וניצלו אותנו. קשה לנו מאוד לסמוך על אנשים
למות שעולה. גם היום חיה בניתוק, אחרת לא
ועל הסביבה. זה משאיר צלקות מאוד עמוקות
אוכללחיות".
וקולותשלאיוצאיםמהראש,פלאשבקים,חרדות
ועודכלמיני.תנסולהביןאתהפחדיםוהחששות
"יש לי פוסט טראומה מורכבת, אין לי בית
שלנוואיךהפגיעההשפיעהעלינוהיום".
יציב, אין בי אמון בעולם, לא יכולה לעבוד,
וההצפות....."
"עוד אחד מהדברים שהכי קשה להסביר ביחס
לחיים אחרי פגיעה מינית קשה וממושכת הוא
"היוםאנימתקשהלשמורעלמקומותעבודה,אני
כמהבאמתהבדידותשלנוגדולה.לארקשגדלנו
כבר כמעט עשור בהימנעות מקשרים אינטימיים,
בתוכה בגלל הפגיעה שהמשיכה להתרחש באין
חובות כספיים עצומים עקב התנהלות מתוך
מפריע,אנחנוממשיכותלהתקייםבתוכהגםאחר
מצוקהופיצוי,וכלכמהזמןמתפרקתלרסיסים".
כך. כי קשה לאנשים להתמודד, והם מתרחקים;
כיהפגיעההתפקודיתשלרבותמאיתנומבודדת
"רצון לחיות נורמלי [...] ורצון להמשיך במסלול
ומנווטת אותנו לשוליים; כי כמעט בלתי אפשרי
של לימודים בצורה רציפה בלי אלף הפסקות כי
להסבירלאנשיםאתהקשייםשלך;כיאיןעבורנו
פשוט לא מסוגלת נפשית. צורך לתרץ לסביבה
מסגרות שיקומיות אינטנסיביות באמת, רק
מצבי רוח או לתרץ בעבודה כל מיני סיטואציות
מראית עין, ולכן אלה מאיתנו שמצויות במצב
כי לא רוצה להיות שקופה וחשופה מול כל
קשהממשיכותלהיותהילדהחורגשלכלמערכת
העולם עם כל מה שעבר עליי... והלקאה עצמית
שאנחנו מנסות להיעזר בה. העולם מבהיר לנו
עלזהשאנילאפתוחהעםזה,כיבטוחישסביבי
באלף דרכים שאין בשבילנו באמת מקום, אין
מי שעברה או עוברת חוויות דומות והאחרות
תקציב,איןזמן,איןטעם".
או האחרים היו יכולים להרגיש קצת פחות לבד
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 61
4.3 הצילואותנו:עלחשיבותמניעתפגיעהמיניתבילדים
התבוננותבבקשתהנפגעותוהנפגעיםמהחברהכולהלקבלעלינואחריותעלביטחונםשלילדיםועלמניעהשל
פגיעהמיניתהעלתהשלושהנושאיםמרכזיים:תפיסותיהןשלהנפגעותאתהמכשוליםלקבלתעזרהותמיכה
בזמןההתעללות,ההשלכותשלאי־מניעתההתעללותוהנחיותואסטרטגיותמניעהמומלצות.
4.3.1 תפיסותיהןשלהנפגעותאתהמכשולים
(אימא)בהתעללותשעברתי".
לקבלתעזרהותמיכהבזמןההתעללות
זה היה מסובך עוד יותר כשהמתעלל היה המטפל
הנפגעותציינומחסומיםשוניםהמונעיםקבלתעזרה
הראשי, והשתיקה שימשה אסטרטגיית הישרדות:
מהסביבה, ורבים מהם קשורים לתהליך הגילוי. הן
בקרב חלק מהנפגעים, ביטחונם והישרדותם כילדים
ציינו כמה חסמים ראשוניים לגילוי ולסיוע בחיפוש,
היו תלויים בשתיקתם. תפיסות ביטחון כאלה מנעו
כוללדינמיקהשלנפגע–פוגע,תפיסתההתעללותשל
מהםלחשוףאתההתעללותולבקשעזרה:
ילדיםכעובדהוכמציאותנתונהובושהואשמהבקרב
הנפגעות. נוסף על כך, הנפגעות תיארו את חוסר
"יש לשמור על הסוד, כי הילדים יודעים שחייהם
הנראותשלתופעתהפגיעההמיניתבילדותכמחסום
וביטחונם(המעטשישלהם)תלוייםבשתיקתם".
לקבלתעזרה.
הכרחי לציין שהדינמיקה של פגיעה מינית בתוך
המשפחה מציבה בפני הנפגעים והנפגעות הישרדות
| 4.3.1.1 דינמיקהשלנפגע–פוגע
יום־יומית בתוך מערכת שהם תלויים בה ושהיא
הכרחית להישרדותם, אך בה בעת היא משמרת את
הנרטיבים כללו תיאורים מפורטים של יחסי הנפגעות
הפגיעהומבטיחהבכלדרךאפשריתאתמלכודם.
עם הפוגעים בזמן ההתעללות. דינמיקה זו תוארה
כמורכבתוכללהעיוותשלמשמעותהאהבהוהטיפול
מצידם של הפוגעים, מתוך כוונה ללכוד את הילד
| תפיסותההתעללותשלילדיםכעובדהנתונה:4.3.1.2
במערכתיחסיםפוגעניתולמנועגילוי.הנפגעותתיארו
"איןמציאותאחרת"
את הדרכים שבהן פוגעים התעללו בהן במסווה של
אהבהודאגה:
רוב הנפגעות והנפגעים, גם במקרים שבהם הפוגע
אינו המטפל העיקרי, שיתפו שבילדותם הם תפסו
את ההתעללות כנורמה ולא דמיינו אחרת, כפי שצוין
"הוא היה אומר לי שמה שאנחנו עושים זה סוד
בציטוטהבא:"איןמציאותאחרת".לכןהםלאחשפו
ורק מבוגרים יכולים לעשות את זה, והוא חושב
אתההתעללותולאביקשועזרה:
שאני חכמה ומבוגרת מספיק כדי להראות לי את
הסודשלהמבוגרים.וחשובלאלספרולהגידלאף
אחדכירקלמבוגריםמותרומהשאניעושהאיתו
"בכל מקרה, מכיוון שהתנהגויות מעוותות עברו
זהאסור,ושאםאניאספרלכולםאזאףאחדלא
נרמול ולגיטימציה בסביבה שבה גדלתי, הרבה
יאהבאותי,יכעסועלייוכולםיעזבואותי".
דברים שקרו נתפסו כרגילים, ולא 'תויקו' במוח
ובזיכרון שלי כאירועים חריגים. המצוקה שלי
רבים תיארו איומים, סחיטה והטעיה מטעמם של
הגיעההרבהלפניההבנהמהמקורהמצוקה,וגם
הפוגעיםשנועדולמנועגילוי:
הסביבה דאגה להבהיר לי שהמצוקה הנפשית
שלימעידהאךורקעלהיותיפגומה.גדלתיבתוך
"אחי איים עליי שאם אגיד לו (אבא) הוא יהרוג
הנרטיב הזה, לפיו הכול בסדר ולא קורה לי שום
אותיוישלוסכיןציד".
דבררע,ובמקבילאנילאנורמלית,כיאנימפגינה
מצוקהכלכךחריפהמגילכלכךצעיר'בלישום
"הוא אסר עליי לספר. לא יכולתי לשתף אותה
סיבה'".
62 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
והחשששלאנשיהמקצועלהודותשישנההתעללות
| 4.3.1.3 הבושהוהאשמהשלהנפגעיםכמחסוםלגילוי
ולהתייחס אליה כראוי, אף על פי שהם חשדו שהיא
רבים שיתפו ברגשות כגון בושה ואשמה וסימנו אותן
מתרחשת.חלקמהמשתתפיםתיארוכיצדפסיכולוגים
כמעכבות גילוי. הם הסבירו שלאורך ילדותם הועבר
זיהוסימפטומיםטראומטיים,אךלאהצליחולהתערב
אליהם המסר שזו אחריותם לשמור על הגוף שלהם,
כראוי:
ולכן האשימו את עצמם כאשר הם לא יכלו לעשות
זאת,ותפסואתעצמםכשותפיםלהתעללות:
"ברגעשזיהואתהטראומהבציוריםשליכשהייתי
ילד,היא(הפסיכולוגית)שיתפהאתזהעםהוריי,
"לאחשפתימהקרהמתוךבושה".
אך לא לחצה עליהם... אז להורים שלי ולכולם
היהקללהסתיראתזה(ההתעללות)".
"התביישתיוחשבתישאניילדהרעהומגיעלי".
"נאלצתי לפנות לפסיכולוג ואחרי כמה פגישות
בחלק מהמקרים הם תיארו את עצמם כמשתתפים
היא ויתרה עליי כי לא שיתפתי פעולה ושתקתי
פעיליםבמעשיההתעללות,וההשתתפותגרמהלהם
לאורךכלהפגישות".
לתחושותשלהאשמהעצמיתובושה:
חלק מהמשתתפים התעמתו עם אנשי המקצוע
בבגרותם,אךקיבלותירוצים:
"שתקתי, לא סיפרתי וחזרתי במשך שנים לאותו
מקום שהתעלל בי. מה שגרם לי לחוש גועל
ובחילה,השפלהובושהגדולה".
"היא (יועצת בית הספר) אמרה שהיא חשדה
שאבא הוא המתעלל, אך לא אמרה דבר כדי 'לא
להכניסלידבריםלראש'".
| 4.3.1.4 חוסרהנראותשלההתעללות:"צעקתיכמו
שילדיםצועקים,אבלאישלאראה"
בחלק מהמקרים המשתתפים מתארים כיצד
משפחתם נראתה נורמטיבית לזרים, מה שעיכב עוד
לצדהפחדהאימתנישלנפגעותונפגעיםלחשוףאת
יותר את היכולת של אחרים לייחס את התסמינים
ההתעללותחשיפהישירה,רובםמתאריםהתנהגויות
שלהםלהתעללות:
מופנמות ומוחצנות שונות שהופיעו בילדותם כדרך
של ילדים לזעוק את הפגיעה. הנפגעות והנפגעים
"בתקופה ההיא (כשהתעלל בי) או קצת לפני,
הדגישו שהם ציפו מאיש מקצוע לקרוא בין השורות
התחילולידלקות.אימאשלילקחהאותילרופא
ולפרש את התסמינים שבאו בעקבות הטראומה,
הנשים שלה... והוא (גינקולוג) הכיר את ההורים
או לפחות לראותם כסימן אזהרה המצדיק חקירה.
שלי ואת המשפחה שלנו. היינו די מוכרים בעיר,
במקום זאת, הם זכו לבורות, לחוסר אונים ולשתיקה
אבא שלי הוא איש עסקים מצליח. והיינו באותה
מצד אחרים. המשתתפים חלקו בנקודות העיוורות
קהילה, בבריכה, באירועים וכן הלאה... אני לא
שלאנשיהמקצועבחייהם:
יודעת מה הרופא חשב, אבל אולי הוא חשב
שאנחנו משפחה טובה ואין מה לדאוג שיש לי
"צעקתי לסביבה. צעקתי, אבל אף אחד לא
דלקות".
ראה. הסביבה תייגה אותי כביישנית, בריחת
גם במקרים שבהם נמסרה חשיפה מילולית
שתן, קשיים חברתיים. מורה בבית הספר, גננת,
ישירה, חלק מהנפגעים הצביעו על פערים ולקונות
מדריכה, קלינאית תקשורת – סביבה שלמה
בהתערבויותשנעשו,ואלוהעצימואתהסבלשלהם:
פשוטלאראתה".
"אף אחד לא התערב, לא משטרה, לא עובדים
"הלכתי ליועצת בית הספר והיא אמרה לי
סוציאליים,לאמורים,לאשכנים,כולםהתעלמו".
שמכיוון שרוב המעשים הפוגעניים לא קורים
בשעות הלימודים, אני יכולה להתקשר רק
זאתועוד,הנפגעותוהנפגעיםתיארואתחוסרהאונים
למשטרה. כעסתי מאוד על היועצת במשך שנים
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 63
פוגעיםאחריםבנקודותזמןאחרות.
בגלל התגובה שלה והתמודדות שלה. הרגשתי
שהיא נטשה אותי, שהיא התמודדה עם זה רק
בין כותלי המשרד שלה והשאירה אותי לבד עם
"המשכתי להיפגע גם מחוץ לבית ובשנים
החרדות".
מאוחרותיותר".
לצד החוויה הקשה המתוארת פה, קריטי להדגיש –
"המשכתי להיפגע ולהיות מנוצלת שוב ושוב על
מדובר פה באי־דיווח שמנוגד לחוק, וזוהי לא חוויה
ידיגבריםשונים,במקומותשונים".
יחידהשעלתהמתוךהעדויות!
"התעללו בי כל הזמן, התעללות פיזית, מינית,
חלק מהמשתתפים הדגישו את תגובות הוריהם
רוחניתונפשית...כלהזמןבהישרדות".
לגילוי ההתעללות שלהם, שבאו לידי ביטוי בבורות
ובהסתרה:
הנפגעים שיתפו גם את האופן שבו פוגעים המשיכו
לפגוע בהם כאשר ההתעללות לא נחשפה, בייחוד
עקבתגובותלאנכונותשלהסביבהלהתעללות:
"(אחרי ניסיון אובדני) התעוררתי בבית חולים
לזוג הורים כועסים, שמהר מאוד נתנו לי להבין
שלא לספר זו לא אופציה... לא הצלחתי לספר
"נחשף (ההתעללות) רק אחרי שהייתי אימא
להם הרבה... רק להגיד מי זה היה ואיזה משפט
בעצמי וכתוצאה מכך שהדור הבא נפגע ממנו,
מאודכלליעלזהשהוא'נגעבי'בגיל10.הםהיו
והתנהלמולומשפטעלפגיעהבנכדה".
עסוקיםבלהסתירבעיקר,בזהשאףאחדלאיידע
שניסיתי להתאבד. למחרת הלכתי לבית הספר
| 4.3.2.2 קשייםתפקודייםונפשייםבילדותובבגרות
ואףאחדלאידעעלכך".
במקרים אחרים, ההורים היו בעצמם קורבנות
אי־עצירה או מניעה של ההתעללות הביאה לשורה
להתעללות,מהשהשפיעעלתגובותיהםלגילוי:
שלהתעללויותמתמשכות,והןהשפיעועלשלומםשל
הנפגעים וגרמו להשפעה מזיקה על מצבם התפקודי
והנפשי:
"אגב, אימי שרדה בעצמה גילוי עריות. גיליתי
את זה כשאמרתי לה שאנסו אותי והיא ענתה:
'אזמה?!גםאני'".
"אני מתמודד עם פוסט טראומה, ניתוקים
בזיכרון,חרדותפנימיות,דיכאוןחמורומחשבות
אובדניות,קשהלימאודלחיות".
4.3.2 השלכותשלאי-מניעתההתעללותעל
הנפגעותוהנפגעיםועלהחברהכולה
"קשה לנו מאוד לסמוך על אנשים. זה מותיר
צלקות עמוקות וצלילים שלא יוצאים מהראש,
הנפגעותוהנפגעיםציינוהשלכותרבותשלאי־מניעת
פלאשבקים,חרדותוכלמיני".
ההתעללות. בטווח המיידי נראה שמדובר בהשלכות
שלהן השפעה ניכרת על הנפגעות והנפגעים, אך
"התעללות מינית בילדות משפיעה על כל היבט
בטווחלארחוקבכללישלהןהשפעותניכרותגםעל
בחיים, ההיבט הזוגי, ההיבט ההורי, ההיבט
החברהכולה.
הלימודי, הנפגעים סובלים מבעיות זיכרון, קשיי
ביטוי,בדידותפנימיתקשה,ניתוקזיכרוןותסכול
גדולמהחיים".
| 4.3.2.1 קורבנותחוזרת
"אני מתמודד עם הפרעת אכילה במשך שנים,
אחת מההשלכות השכיחות ביותר של אי־מניעת
והפרעת האכילה שלי החמירה מאוד והייתי
ההתעללות הייתה פגיעות חוזרות לאורך החיים.
בדיכאון".
נפגעים דיווחו שחוו פגיעות חוזרות ונשנות מצד
64 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
ההתעללות השפיעה על תפקודי הנפגעים, כולל על
העדויות".
היכולת שלהם לעבוד, והם מרגישים שאינם מסוגלים
להתמודדעםהמחסורבכסף:
"המידע צריך להיות מופץ לציבור בכל עת.
שיבינושישילדים,לפעמיםמאודקרוביםאליהם,
"אני כרגע מובטל. קשה לעבוד כשיש הרבה
שחוויםהתעללותקשהבמשפחותיהם".
התפרצויות בעקבות הפלאשבקים והחרדות.
הכרחי להדגיש שהמטרה המרכזית של אותם
אני מגדל חמישה ילדים לבד ובקושי מנהל את
קמפיינים היא שינוי עמדות של הציבור הרחב בכלל
ההוצאות".
ושלאנשימקצועומשפחותבפרט,שכןפעמיםרבות
עמדותיהם מעוצבות מהשיח הציבורי. הנפגעות
4.3.3 שיטותואסטרטגיותמניעהמומלצות
והנפגעים הצביעו על כך שבניסיונותיהם לחשוף את
הפגיעה הם נתקלים בתגובות קשות המבוססות
הנפגעותוהנפגעיםהקדישוחלקמשמעותימהעדויות
פעמים רבות על תפיסות מוטעות של פגיעה מינית.
שלהם לצורך ביישום שיטות מניעה מתאימות
זאת ועוד, הנפגעות והנפגעים ציינו את הטוקבקים
בכמה רבדים: אחריות קולקטיבית ציבורית והעלאת
הפוגענייםוהקשיםכחסםמרכזילחשיפהשלפגיעה
המודעות באמצעות קמפיינים, תפקיד התקשורת
ולהתמודדותעימה.
במניעתההתעללות,חינוךמינימתאיםלילדיםבגילים
צעירים יותר ולילדים מהקשרי חיים שונים, שיפור
יתר על כן, הנפגעות והנפגעים הדגישו את הצורך
תוכניות החינוך בקרב אנשי מקצוע, הכוח של אנשי
בחינוך מיני מתאים ובמניעת הפגיעה המינית בקרב
דת בהעלאת המודעות וביסוס פלטפורמות ללמידה
ילדים בהקשרי חיים שונים, ילדים בגילים צעירים,
מניסיונותהנפגעים.
ילדיםעםמוגבלויותוכןילדיםמחברותשמרניותיותר:
"לחנך שהגוף שלנו הוא רק שלנו, שזה יהיה
| 4.3.3.1 חינוךוהעלאתמודעות
דבר ברור לכל ילד וילדה ואולי מתוך זה יכול
לשנותאתחוסרההבנהשלהילדיםלגביהחוויה
הנפגעות והנפגעים הדגישו את חשיבות החינוך
הטראומטית שהם חווים ולגרום להם לחפש
והעלאת המודעות בקרב קהילות וקבוצות שונות
עזרהמיידית".
באוכלוסייה. הנפגעים והנפגעות הצביעו על תפקיד
הקמפיינים ככלי להעלאת המודעות בקרב הציבור
"חשוב שיהיה חינוך מיני בבית הספר שיתייחס
הרחב:
לנושאהתקיפההמיניתמגילצעיר".
המשתתפיםהכריזועלהיעדרתוכניותמניעהושיעורי
"אניחושבתשקמפייניםעושיםעבודהמצוינת".
חינוךמיניבקרבילדיםבגיליםצעיריםיותר:
למרות
יותר,
עמוק
תוכן
והיה
"הלוואי
שהקמפיינים והסרטונים העוסקים בנושא עושים
"החינוך צריך קודם כל להביא מודעות לדור
עבודהטובה".
הצעיר,מגילהגן,ללמדאותומגילצעירמאודעל
פרטיותהאדם,כבודהאדם,הגנתווביטחונווכו'.
זאת ועוד, הנפגעים והנפגעות ראו בתקשורת שחקן
אנובשנת2020ועדייןקייםשיעורחינוךמינירק
מכריעלמניעתההתעללות:
בגילאים מאוחרים יותר, שגם הוא מתנהל בצורה
גרועה עם הרבה חסרונות ... ילדים היום צריכים
"יש הרבה דיבורים בתקשורת על הפוגעים,
לדעת כבר מגיל צעיר מאוד מה הזכויות שלהם,
אבל לא מספיק על הטראומה הפסיכולוגית
מה מותר ומה אסור, היכן הקו האדום, איפה אני
שמתעוררתבקרבהילדהנפגע".
אוהב את זה והיכן שפחות ... לחינוך יש תפקיד
מאודמאודחשוב".
"העלאת המודעות התקשורתית באמצעות
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 65
יתר על כן, הנפגעות והנפגעים הדגישו את הקורסים
| 4.3.3.2 שיתוףפעולהעםנפגעיםלצורךפיתוחויישום
הקיימים ואת הצורך לעדכן את התוכן שלהם כך
יוזמותמניעה
שיהיורלוונטייםיותרומותאמיםלצרכיהילדים:
מספר לא מבוטל של נפגעות ונפגעים הבהירו את
החשיבות שבהקמת פלטפורמות ובהזמנת נפגעות
"קודםכלצריךלהיותחינוךמיניאמיתיבכלבית
להשתתף ולשתף בחוויותיהן כדי ללמוד מהן, הן
ספר, ולא שניים או שלושה שיעורים על מערכות
במרחב הציבורי והן בקורסי חינוך והכשרה לאנשי
רבייה ואיזה סרטון מצויר על ביצה וזרע. הוא
מקצועבין־תחומיים:
צריך להיכנס למערכת למשך שנה שלמה,
שיעורים שמלמדים תקשורת והקשבה, הסכמה,
גבולות, כבוד הדדי ואמפתיה ורגישות, וכי
"רצוימאודלגרוםלאותםקורבנותשלהתעללות
הבסיסלכלזההואדיאלוגפתוחומרחבבטוח".
מיניתבתוךהמשפחהומחוצהלהלהיותשגרירים
בנושא, לחלוק מידע לציבור, להיות מעורב,
חלקמהנפגעיםציינואתההשלכותשלחינוךמינילא
להשפיע,להדריךולכוון".
תקין, וראו בו מניע להתעללות בהם על ידי אחרים
שנחשפו לתכנים בלתי הולמים של קורסי החינוך
"הלוואי שהנפגע יוכל לדבר על זה בגלוי וזה
המיני:
מקום של כוח, שלמדתי להיות רגיש יותר
לאחרים ואעזור למי שמתקשה שם, ודיבורים
"זה התחיל עם הבן של השכן, יום לפני
כאלה מחזקים. מעודדים. מצליחים. תנו לאנשים
ההתעללות, שהוא היה בשיעור חינוך מיני בבית
לספר בלי בושה. להרגיש שמאמינים בהם. שלבו
הספר שלו. הוא חזר סקרן לגבי זה, ששיחקתי
את הנפגע כמספר את הסיפור שלו. סדנאות
עם אחיו בבית שלהם. הוא הציע לשחק משחק,
ושיחות שבהן הדובר הוא הנפגע. שהם מרצים
הוא הניח אותי על הרצפה ואמר לי להוריד את
או שותפים. ברגע שהקהילה מבינה את גודל
המכנסיים. לא היה לי נוח עם זה ... הוא הוריד
הנזק שהיא גורמת, אני מאמין שזה יעזור למנוע
אתהמכנסייםוהתחיללהסבירלאחיועלהדגדגן
(ההתעללות)".
ונגעבישם...ככהזההתחיל".
נוכחותםשלנפגעותונפגעיםבהכשרותוהמפגשעימם
לבסוףהדגישוהנפגעיםוהנפגעותאתהצורךבהכשרה
שםהכרחייםכדילהתגברעלהאתגרהמרכזיבהכשרה
מתאימהבקרבאנשימקצועממגווןתחומים,והמליצו
מיטביתומועילה–עמדותיהםשלאנשימקצוע.מתוך
על הקמת קורסים הנוגעים ישירות לפגיעה מינית
העדויות של הנפגעות והנפגעים עלו פעמים רבות
בילדיםומציעיםדרכיהתמודדותאיתה:
תיאורים קשים בנוגע לעמדות סטיגמטיות ופוגעניות
שלאנשימקצועכלפינפגעיפגיעהמיניתולאופןשבו
עמדותאלהחיבלובמתןהשירותיםשהנפגעיםזכאים
"לשפר את המיומנות והמקצועיות של הצוות
להם. נראה שדרך אפשרית ומבטיחה להתמודד עם
בחקירה ואיך לתשאל ילדים שהתעללו בהם,
אתגר זה היא שילובם של נפגעות ונפגעים במפגשי
הבנת הנושא הרגיש והמרכיב המכריע של הזמן;
הכשרה עם אנשי מקצוע. כך אולי ינופצו מיתוסים
לוקחזמןעדשיוכלהילדלשתףסיפורכזה".
ותפיסותמוטעותבנוגעלנפגעיתקיפהמינית.
"לדבר על טראומה ולהבין מה התוצאות שלה
חייבות להיות חלק מהכשרת אנשים בכל
| 4.3.3.3 כוחןשלדמויותדתיותבהעלאתהמודעות
המקצועות".
כמה נפגעים, בייחוד נפגעים מקהילות שמרניות,
"צריך לתת הכשרה לצוותים רפואיים, הכשרה
הדגישו את כוחם של אנשי דת במניעת ההתעללות
למשטרה, הכשרה למורים. חשוב גם להכשיר
באמצעותהעלאתהמודעותבקרבהקהילותשלהם:
שוטריםלהיותרגישיםלנושא.ישצורךבמעורבות
והתערבותרבהיותר".
"בתוך הציבור החרדי קשה מאוד עד בלתי
66 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
אפשרי לדבר על מין. בקרב החרדים אין דרך
שבה גדלתי, כל דבר שמבוגר אומר, אתה עושה
בכלל להיכנס לנושא התקיפה המינית. זה יהיה
... יש עובדת סוציאלית חרדית שהוציאה ספר
נוראקשה,למרותשאפשרלדברעלגבולותהגוף
ילדים המותאם לציבור החרדי, אבל צריך יותר.
מבלילהיכנסלפרטים.מהנעיםומהלאנעים,מה
אם יש אישור של הרב לספר, אנשים יקנו אותו.
מותר ואסור ומה מותר להרגיש לא נעים, מתי
כרגעהואפועלרקבפייסבוק".
מותר להגיד 'לא' למבוגר. הרי בחברה החרדית
4.4 מסריםלילדיםנפגעיםמיניתמתוךהעדויות
הנפגעים והנפגעות בחרו להשאיר מסרים לילדים נפגעי פגיעה מינית מתוך חווייתם האישית ורצונם להשמיע
קולולדבראלהילדיםשהיוואלילדיםשחוויםפגיעה.מתוךהעדויותעלושבעהמסריםמרכזייםלילדיםנפגעי
פגיעהמינית.
4.4.1 מסרראשון:אתילדהטובה,לוחמת,
הפצירו בנפגעים להסיר מעצמם את עול האשמה
גיבורהואהובה
במשפטיםקצריםוברורים,"אתלאאשמה".באחרים
ביקשו מוסרי העדויות, מלבד לתקף את תחושת
מוסרי העדויות השתמשו בכינויים שונים שבעזרתם
האשמהשהילדיםודאיחווים,גםלהפנותאותהלכיוון
פנו לילדים הנפגעים. השכיחים ביותר היו "אהובה",
הפוגעים,שםהיאראויהלהיות:
"גיבורה", "לוחמת", "ילדה טובה". שימוש בכינויים
שמטרתם להראות לילדים שהם ראויים אל מול
"אשמה היא מנגנון אוטומטי שהמוח שלנו עושה
הקושי שלהם לשאת את עצמם ולהאמין בעצמם
לנוכדישנרגיששליטהבמצבשבואיןלנושליטה
לנוכחהפגיעהשהםחווים:
עליו".
"זה בסדר להרגיש את מה שאת מרגישה. אל
"לאףאחדלאמגיעמהשאתעוברת/עברת".
תחשבי שאת שבורה, כי את לא. את רצויה, את
אהובה, את מוצלחת והחיים באמת יאירו לך
"מישאשםזהמישעשהלךאתזה".
פנים".
"זו לא אשמתכם! לא משנה מה קורה, ילדים
"אתה גיבור, אתה יכול לעבור את זה, על תיתן
שמישהו משתמש בהם ככה לא אשמים. למבוגר
לאףאחדלקחתממךאתהגוףשלך".
יש את האחריות ואת היכולת לדעת שאסור לו...
זו לא אשמתכם. רוב האנשים לא רעים ומזיקים
"תחזיקימעמד!אתלוחמת!ונכון,לאפשוט..."
ככה, אבל יש אנשים כאלה. ואני נורא מצטערת
אם בחיים שלכם יש או היה מישהו כזה. זה לא
"אתילדהטובהומגיעלךרקטוב".
מגיעלכם..."
4.4.2 מסרשני:אלתתביישי–זאתלא
4.4.3 מסרשלישי:זהנורא,אבלאתיכולה
אשמתך
לחיותולצמוחמזה
המילה'אשם'והמסרשאתהלאאשםושאיןלךבמה
נפגעותונפגעיםרביםשיתפובהשלכותהקשותמאוד
להתבייש חזרו ברבות מהעדויות. חלק מהציטוטים
של הפגיעה, שמלוות אותם בילדות כמו גם בבגרות.
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 67
חלקם מתארים פצעים שאי אפשר להירפא מהם.
להם. עמדתם בעניין זה הייתה אחידה. הצורך לספר
עם זאת, מרבית הפונים לוועדה ציינו שאף על פי
על מה שקרה כמרכיב מרכזי בהפסקת הפגיעה
שהפגיעה לא נשכחת ולא נמחקת, אפשר להתמודד
ובהתמודדותעימה:
עימה, לחיות לצידה, להשתקם ולפרוח. מסרים אלו
באיםלידיביטויעוצמתיבציטוטיםהבאים:
"תדבר, תספר, תמצא מישהו שיקשיב ויציל
אותך".
"יש חיים אחרי הפגיעה. תוכלי לבחור לך חיים
טובים. נכון, תמיד תהיה הצלקת המכוערת
"תדבריותשתפיכמהשיותראנשים".
הזאת, אבל את יכולה להחלים, את יכולה שיהיה
לךטוביותר".
"לא משנה איפה את נמצאת, תגידי כדי שיעזרו
לךושיהיהלךלאןללכתבמקרההצורך.
"יהיה בסדר. יום אחד את או אתה תעמדו על
הרגלייםותראושהחייםיפים,
אלתשביותסבליותפחדי
שישלךעתיד,ועתידטוב.
ככלשיותרידעו,ככהישלךיותראופציותלסיים
עםזהולהתקדםהלאהולקבלאתמהשמגיעלך.
שמישהופעםיאהבאותך,אתכלכולך,
לאלפחדלבקשעזרהולפתוחאתהפה,
ויעטוףאותך,ויגןעלייךמכלהרעשבעולם.
לאלהתבייש,
שישמישישמעאותך.
זהבסדרגמור".
שהפגיעההיאלאאת.אתהרבהיותרמזה,
"אלתוותרעללספר.
ואולייוםאחדתוכלילהשתמשבמהשעברתכדי
לעזורלמישהואחר.
מילים,מילים,מיליםואנשים
העולם הוא לא רק רע וחשוך ופוגע, יש בו גם
זהכלמהשאתהצריךעכשיו
הרבהטוב".
ובעצםכלהחיים.
"הלוואי שהייתי יכולה לשלוח לך חיבוק גדול
ומנחם... דעי לך שזה באמת שטויות במיץ
אבלאםלאיהיהלךאתזהעכשיו,ממשעכשיו,
עגבניות. יש סטטיסטיקה, זה נכון. אבל אנחנו
מעל הסטטיסטיקה. את יכולה להיות הכי
לאיהיהלךאתזהיותרלעולם".
מאושרת בעולם, הכי מוצלחת בעולם, עם חיי
הזוגיותהכיטוביםבעולם.זהתלויבעיקרבך.גם
4.4.5 מסרחמישי:צריךלהיותאדםאחד
סטטיסטיקה היא אף פעם לא 100%. תהיי את
שישמעאותך–צריךשיהיהמבוגר
ב שלאנכנעלסטטיסטיקה!"10%-
שישמעאותך
4.4.4 מסררביעי:אתחייבתלספר
בעניין דמויות שבפניהן תהיה החשיפה, התמקדו
נפגעות ונפגעים בעיקר בדמויות מבוגרות: הורים,
אחד מהמסרים הבולטים ביותר ששב ועלה תדיר
מחנכים ועוד. חלק מהמסרים דיברו על למצוא את
בעדויות הוא שאת הפגיעה חייבים לחשוף. הפונים
האדם הנכון, הדמות הנכונה לספר לה, ואילו אחרים
והפונות שבו והפצירו בילדים לספר על מה שקורה
ציינודמויותספציפיות:
68 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
"אל תספר לכל אחד, תבחר טוב טוב. מישהו
לאעשיתשוםדבררע."
שידע להקשיב, להגן, לתמוך. מישהו שיעמוד
לצידך.לאכלהמבוגריםרעים,ישכאלהשרוצים
אתהאהוב,אכפתליממך.
לעזור. קצת קשה לגלות ולהבין מי בצד שלך, קח
אתהזמן,אבלאלתישארלבד,זהקשהמדי".
אתהעודתחליםותגדללהיותאדםמדהים,מלא
אהבה,ביטחוןוחמלה.
"מצאאדםאחדשמאמיןבךולךאיתו.
אתה רק צריך להתמיד בטיפול ולתת לנפש שלך
עשהרקמהשנכוןלך.
כמה שיותר כלים לעזור לך לעבור את הזמן
הקשה.
אתהלאדפוק.כלמהשעוברעליךהואכתוצאה
מהפגיעה.
אל תפחד מהעובדת הסוציאלית, היא רק כאן
לעזור.
ניתןלהתמודדולהתגבר.
תיתןלאנשיםלעזורלך".
אתהלאאשםגםאםתרגישאשם".
4.4.7 מסרשביעי:אתהלאלבד–אניפה
"גםאםאיןלכםתמיכהמהסביבההקרובהשלכם
בשבילך
(משפחה), אני בטוחה שתוכלו למצוא בן אדם
אחדלשתףאותוולסמוךעליו.
באופן מכמיר ומרגש ביקשו נפגעות ונפגעים להעביר
מסר לילדים שהם לא לבד. שהם חלק מקבוצה של
אלתישארועםזהלבד!"
נפגעים, קטינים ובוגרים, ושגם אם אינם מכירים
אותם, הם מכירים במה שקרה להם, מאמינים להם
"אתלאלבד,תמצאימבוגראחדשאפשרלסמוך
(לעומת אחרים אולי שמסרבים לקבל את הפגיעה),
עליו(לאבהכרחההורים)וספרילו".
שומריםומגניםעליהם.הםביקשולייצרמסרעוצמתי
שהנפגעים ערבים זה לזה. שהם קבוצה חזקה. הם
4.4.6 מסרשישי:לכילטיפול
ביקשולקחתמהנפגעיםאתהבדידות,זושייתכןשחוו
הםעצמםבעתשנפגעו.הציטוטיםהבאיםממחישים
מסרנוסףשהועברבעדויותהואשכדילהתמודדעם
זאת:
מכאובי הפגיעה צריך טיפול וצריך לייצר קשר מיטיב
עם אנשי מקצוע. טיפול וקשר עם אנשי מקצוע הם
"ילדה אהובה, להתבונן בעיניים וחשוב לי להגיד
כאלושיכוליםלהפסיקאתהפגיעותוכןלתרוםלעיבוד
לך שאני מאמינה לכל מילה שאת אומרת, ואני
הפגיעותולצמיחה:
קשובה לכל מילה, ואני פה לצידך. אנחנו זקוקות
לזה – כי איבדנו אמון במשפחה, באנשים
"ללכת לאיש מקצוע ולספר, להתמודד. אין לי
ובעולם".
בשורות טובות. אני חושב שאי אפשר לרפא את
זה,אפשרלהקלעלהכאב,אזלכולאישמקצוע".
"זאת לא אשמתך, אתה לא לבד, הלוואי ויכולתי
לקחתאתכלהכאב".
"לכי תקבלי טיפול כמה שיותר מהר, כי ככל
ששומריםבבטןהנפשמתנתקת,וכשזהמתפוצץ
"את.הלאלבד.
זהכמוהרגעששמתפוצץ.
תדבר.י,תספר.יאלתהיי.העםזהלבד.
ובנוסף, אם לא מטפלים הפגיעות ממשיכות שוב
ושוב".
אניפהבשבילך".
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 69
אני פה בשבילך! ואני אוהבת אותך בכל מצב!"
בכלצורהובכלדרך.אניפהבשבילך!כוליאיתך,
העיניים, האוזניים – אני פה. את/ה לא לבד. את
לאיודעתכמהזהחשוב".
"תדע/י שאני חושבת עלייך, ויש הרבה אנשים
שאכפת להם, ואת/ה לא לבד בזה! את/ה חזק/ה
הרבהיותרממהשאת/החושב/ת".
באופןעוצמתיומטלטלמבקשיםבוגריםשנפגעומינית
בילדותםלהעבירמסריםמהותייםלילדיםנפגעים,למי
שחוויםאתהפגיעהבהווה.במיליםפשוטותוברורות,
מלאות רגש, הם מבקשים לסייע לנפגעים לבחור
בחיים.כךכותבתנפגעתאחת:
"יום יבוא והגיהינום הזה ייגמר. תהיי חזקה. את
ראויה לטוב. את בסדר גמור, את כל כך ראויה
לטוב,אתכלכולךטוב.אתלאאשמה,אתקורבן
לטירוףשלאלימות.יוםאחדזהייגמר,ואתתראי
נופים אחרים, תטעמי טעמים מתוקים, תקשיבי
לצליליםנעימים,תרקדי,תאהבי,תבניחייםשאת
חולמתעליהם.אניאוהבתאותך.אתלאלבד".
70 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
5 למידהמהצלחות
לצדקשייםרביםשתיארוהפוניםוהפונותלוועדהבעדויותיהם,במספרמועטיחסיתשלמקריםהוזכרו
גורמיםשהיטיבועםהנפגעותוהנפגעיםכילדיםשחוופגיעה.ההתבוננותעלמקריםאלוחשובה,שכן
היאמאפשרתלמידהעלגורמיםמסייעיםשיצרושינוימיטיבבחייהםשלילדיםוילדותשעברופגיעה.
בבחינתמקריםאלואפשרלהביןמהכןסייעלנפגעותולנפגעיםבהיותםילדיםומההייתהמשמעות
הסיועבעבורהילדאוהילדה.בעדויותזוהוהתמותהאלה:
5.1 עלחוויהשלנראותוהתעניינות–"הםראואותי"
מבין העדויות שנמסרו לוועדה בכמה מקרים תואר
שלי את האמת הקשה. זה היה רגע מאוד קשה,
כיצד מבוגרים ואנשי מקצוע בסביבת הילד ראו
אך הם תמכו בי ולבסוף האדם העיקרי שפגע בי
סימנים למצוקה ופעלו כדי לנסות להקל על הילד או
בא והודה בהכול והצטער על מה שעשה. אחרי
להביןמהםהגורמיםלכך.ההתעניינותוהיכולתלראות
שהסיפור סופר, משהו השתחרר בתוכי ויצאתי
אתהמצוקהשבההיוחלקמהפוניםלוועדההםאלו
מהכלא של עצמי, חזרתי ללמוד, הכעסים שלי
שעודדוחשיפהוגרמולהפסקהשלהפגיעה.
נרגעו. אחרי שסיימתי לימודים התגייסתי לצבא
ושירתיבהצלחה שנים".3
"פחדתי לספר מה באמת קרה כי חשבתי שאף
אחד לא יאמין לי. בכיתה י' יועץ בית הספר,
"הייתה מורה לספרות שפעם אחת שאלה
שזכור לי כאדם חברמן, ראה שאני לא מצליח
אותי 'מה קורה?' עניתי לה 'חרא', והיא לקחה
להחזיק מעמד במסגרת, והוא הציע לי מסגרת
אותי לשיחות כל הזמן... לא ידעתי בכלל להגיד
של פנימייה שיכולה לסייע לי. הוא אפילו הסיע
שמתעלליםבימינית.המורההזופעםאחתנתנה
אותי למקום. הסכמתי ושהיתי שם כ8- חודשים.
ליכתבהמעיתון–עלמהשקרהללינוראברג'יל
בהתחלה היה לי קשה להיות רחוק מהבית, אבל
– לא הבנתי למה נתנה לי. כשהבינה שזה משהו
בסופו של דבר המקום הזה בעצם הוציא ממני
שעוד מתרחש וקורה בהווה, אמרה שצריכה
אתהסודותהכיעמוקיםבתוכי,ועזרולילהוציא
לדווח על כך... המורה הזו עד היום בקשר איתי
אתכלהאמת,ובזכותזהחשפתיבפניהמשפחה
–כמואימא".
5.2 השפעתקשרמיטיבעםדמותבוגרתבחייושלילדנפגע–
"בזכותהקשרהקרובוהבטוח–שהיהליעםאימאשלי"
בכמהעדויותתוארכיצדקשרקרובעםדמותבוגרת
"התקשרתילאימאשלישתבואלקחתאותי.גרנו
בחיים של הנפגע או הנפגעת היה גורם משמעותי
בראשוןאז.זוהייתהנסיעהארוכהמאודבאמצע
שאִפשר חשיפה של הפגיעה והפסקתה, וכן קבלת
הלילה. לא אמרתי לה מה קרה, רק ביקשתי
טיפול וסיוע לצורך שיקום והתמודדות, עוד בתקופת
שתבוא מהר ... אימא שלי הגיעה, הוציאה אותי
הילדות.
משם ובאוטו סיפרתי לה הכול... בזכות הקשר
הקרוב והבטוח שהיה לי עם אימא שלי סיפרתי
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 71
לה באותו הרגע, וגם הבנתי די מהר שאני חייבת
"בגיל17ברחתימהביתבעזרתהמורהשלימבית
לברוח ולהגן על עצמי.... יום אחרי המקרה כבר
הספר. היא הייתה המחנכת שלי ב-ט' ואז ב-י"א,
הייתיבפגישהראשונהאצלפסיכולוג.אימאשלי
אז היה לנו קשר טוב. אצל החרדים זה מספיק
דאגה להזכיר לי שמה שקרה לא באשמתי. הייתי
שאמרתי שאבא שלי נוגע בי, והיא ישר עזרה לי.
בטיפולתקופה."
היא עזרה לי לברוח מהבית, לא הסכמתי לפנות
למשטרה,אזהיאפשוטסידרהלימשפחתאומנה
"בגיל 15 הייתה לי מדריכה שהיינו מחוברות
לאפורמלית,בליפנייהלרווחה".
מאוד, אהבתי אותה מאוד, והיא כן שמעה
זאת ועוד, אחת הפונות שיתפה כיצד בקשר טיפולי
מהשמועות שהיה משהו, ובסוף השנה, בגלל
נחשפה הפגיעה, ובזכות זאת הופסקה הפגיעה וכל
שהייתה ככה פתוחה איתי, אז היא אמרה לי
המשפחהטופלה:
שהיאיודעתשהיהמשהועםהמדריךהזה,ובגלל
הקשרשלנווהקִרבההיאתשמחלשמועממנימה
היה, והיא הראשונה שפרקתי לה, ומשם זה היה
"בעזרתפסיכולוגיתבאשפוזבתלהשומרהסיפור
כמו ברז שנפתח וסיפרתי לעוד אנשים קרובים
החל לצוף לאט-לאט. הפגיעה שותפה עם
אליי. אחרי שבסוף כיתה י׳ סיפרתי לכולם, וגם
משפחתי (אימא, אח, אחות), שניתקו איתו קשר,
למשפחהשליכמובן,אזאימאשליהיהלהחשוב
וטופלה בזמנו בבית לין. התגובות הראשונות
שאלך לטיפול, ומאז אני מטופלת אצל אותה
לחשיפתהפגיעההיומאודתומכותומכילות".
אחת, עמותה מטעם הרווחה של נפגעות מינית,
וזה מה שהציל אותי מלהתמודד עם מה שהיה
כמושצריך".
5.3 עלהמשמעותשלמתןתוקףלפגיעה–"הרגשתישהןמאמינותלי"
בכמהמקריםמתוארתמעורבותמיטיבהשלהרשויות
ושמעתי אותה אומרת 'שלא תעזו להחזיר אותה
בטיפול בפונות שנפגעו כילדות בתוך המשפחה.
הביתה, אימא שלה תפרק אותה במכות'. באמת
לעיתיםהוצאהאלמסגרתחוץביתיתמיטיבהאפשרה
לא הוחזרתי הביתה. משם לקחו אותי כמו שאני
תחושהשלביתוביטחוןונתנהלילדותשעברופגיעה
למרכז חירום, ביליתי שם כמה שעות, ובשמונה
מרחבבטוחלהמשיךלגדולבוולהשתקם:
בערבנסעתייחדעםהעו"סיתלחוקנוערלמרכז
חירום.זההיההביתהחדשוהבטוחשלי...ליהיה
"רק הפנימייה הפוסט־אשפוזית בגיל 13 וחצי
טוב במרכז חירום. לא מזמן מישהו שאל אותי
שהצילה אותי ועזרה לי להיות מי שאני היום,
מתי בחיים שלי הייתי מאושרת ולא הצלחתי
האמינה לי ועזרה לי להשתקם ולהיות ה'חזקה'
לחשוב על שום תקופה חוץ מהארבעה חודשים
שאני היום... עד אז, בכל מקום הייתי ידועה
שהעברתישם".
כילדה שקרנית שמדברת זוועות על הוריה
עוד פונה משתפת שהורשתה להישאר במסגרת
ה'מושלמים'".
הפנימייה מבלי לשוב לביתה המתעלל, וכמה שזה
סייעלה:
"החקירה בבית הספר הסתיימה. נתבקשתי
לשבת מחוץ לחדר המנהלת בזמן שהחוקרת,
המנהלת ופקידת הסעד דיברו על איזו מסכנה
"עד ששיתפתי את מנהל הפנימייה ובשיתוף
אניבקוליקולות,'היאככהתמיד,לאמורידהאת
עו"סשתמכהבינשארתילגורבתנאיפנימייהגם
הכובע הזה מהראש'. העוסית לחוק נוער דיברה
בשבתותוחגים.עדהיוםאיןליקשרעםהוריי".
בטלפוןעלרמקולעםהשוטרתבתחנתהמשטרה,
72 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
5.4 "הרגשתישהןמאמינותלי"–עלמשמעותשלמתןתוקףלפגיעה
חלק מהפונות שחשפו את הפגיעה בילדות שלהן
התמה השלישית שאותרה מתוך העדויות שתיארו
משתפות על חוויה מיטיבה ואף מעצימה לאחר
חשיפת וטיפול מיטיב בפגיעה, הצביעה על חשיבותן
החשיפה בעקבות תחושה שהאמינו להן והיו לצידן
של מסגרות כוללניות. הן תוארו ככאלו שעשויות
לאחרהחוויההקשהשלהפגיעה:
לשמש תחליף לבית מיטיב ומוגן, שילדים שעברו
פגיעהבתוךהמשפחהכהזקוקיםלוכדילעבורתיקון,
להמשיך לחיות ולגדול ולהתחיל להשתקם מהפגיעה
"סיפרתי לשתי חברות באותו שבוע. אחת
הקשה שעברו. מוסרי העדויות סיפרו שמסגרות אלו
מהןלמדהאיתיבכיתהוהיאאמרהלישכדאי
סיפקושירותיםמיטיביםכ"ביתבטוח",מקוםשבוהם
לספר למורה... ביום ראשון שאחרי המנהלת
מוזמניםלהיותוגםרוציםבכך,עוגןשליציבות.
קראה לי לחדרה. ישבה שם היועצת,
וסיפרתי לשתיהן את הסיפור, לבקשתן.
לבסוף, בתמה האחרונה מתארות נפגעות את
השומר לא חזר יותר לבית הספר. אני לא
החשיבות שיש לכך שמבוגרים בסביבתם בוחרים
זוכרת את תגובת המנהלת, אבל אני זוכרת
להאמין להם. התמה הזו מודגשת למשל בחוויה של
שלא הרגשתי שמישהו מטיל ספק בסיפור
אחת הנפגעות, שיש לה בעיקר זיכרון של החשיפה
שלי, אף אחת מנשות הצוות. הרגשתי שהן
יותרמשלהפגיעה,ותחושהשהאמינולהלמרותזאת,
מאמינות לי. לא הרגשתי שכועסים עליי או
ובאחרת מתוארת תחושה של כוח והעצמה כשניתן
שלאמאמיניםלי.בדיעבד,כמבוגרתוכמורה,
תוקףלקיומהשלהפגיעה.תמהזומלמדתעלהצורך
אניחושבתשכלהצוותפעלבצורהמצוינת".
המשמעותי שיש לילדים נפגעים לכך שיאמינו להם.
הצורך עומד בפני עצמו ולא קיים רק משום שהוא
"הייתה שופטת מדהימה, נתנה לאבא שלי
חשובלהפסקתהשלהפגיעה.
לדבר, לי לדבר – הצבעתי עליו, אומנם לא
הצלחתי להישיר מבט, אבל אמרתי שהוא
הטריד אותי. פעם ראשונה שהרגשתי עם
כוחות. אבא שלי אמר לאחותי, שזה החיוך
הכי גדול שהוא ראה ממני, כשיצאנו מבית
המשפט. בהתחלה רציתי להמשיך עם
תביעהנגדו,אבללאהמשכתיעםזה.יצאתי
בתחושה טובה, השופטת האמינה לי, כולם
האמינולי".
מתוך מעט העדויות שתיארו סיפור של חשיפת
פגיעהבילדותוקבלתסיועאפשרללמודעלהגורמים
המשמעותיים שהייתה להם השפעה חיובית על
מצבםשלילדותוילדיםשעברופגיעהמינית.הניתוח
שנעשה הראה שילדים חשפו את הפגיעה כאשר
דמויות מסביבתם הקרובה היו ערות למצבם הנפשי
ועודדואותםלספר,וכןכאשרדמויותקרובותבחייהם
של ילדים היו בקשר קרוב ומיטיב עימם. חשיפת
הפגיעה במקרים שבהם היא הייתה מתמשכת גרמה
להפסקתה ולהפנייתו של הילד או הילדה שנפגעו
לטיפול. מכאן שלתפקידן של אותן דמויות – המורה,
היועץ,המדריכה,האם–שבפניהןחשפוהילדיםאת
הפגיעהשעברוהייתהחשיבותמכרעתבחייהם.
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 73
6 סיכוםהדוחוהמלצותהוועדה
פגיעהמיניתבילדיםהיאבעיהחברתיתרחבתהיקף
החוויה הבולטת ביותר שעולה מתוך עדויותיהם של
שלה השלכות קשות וארוכות טווח. ההתייחסות
הנפגעות והנפגעים היא חוויית הבדידות הקשה אל
לתופעה של פגיעה בילדות צריכה להתאפיין
מול הפגיעה. ילדים שחוו פגיעה מינית וחיים במדינת
בהסתכלות מערכתית על ההקשרים שמשפיעים על
ישראלמרגישיםמכלהמערכותסביבם,הןהמערכות
חייהם של ילדים נפגעים ומבוגרים שעברו פגיעה
הפורמליות והן המערכות הלא פורמליות בחייהם,
בילדותם. תיאוריית המערכות Bronfenbrenner,(
חוסר נראות, הוקעה, הדרה, אי־שוויון ואי־מימוש
1977)ממקמתבמרכזאתהילדהנפגעואתההשפעות
זכויות. הנפגעות והנפגעים שיתפו בחוויות קשות אל
של המערכות השונות שהוא משתייך אליהן עליו.
מול המערכות, שנוסדו כדי להגן עליהם, אך בפועל
במערכת המיקרו ישנה הסביבה המיידית של הילד,
ייצרועבורםחוויותששחזרואתהטראומהואףייצרו
כגון המשפחה, הדמות הפוגעת, דמויות חינוכיות.
טראומותנוספות.
לגורמיםבמערכתהמיקרושלהילדישכמובןקשרים
ביניהם, והם משפיעים על הילד, על הפגיעה שהוא
חוויית הבדידות הקשה מועצמת אף יותר כשמדובר
עובר ועל החוויה שלו את הפגיעה. כך, למשל, יכולת
בילדיםשעברופגיעהמיניתבתוךהמשפחה.במקרים
המשפחה להבחין בפגיעה ותגובתה לפגיעה או
אלההילדיםשמצאוכוחותנפשלחשוףאתהפגיעה
לתסמיניה הן גורם שלו השפעה גדולה על הרווחה
נאלצים להתמודד עם אובדנים רבים כשהם ניצבים
הנפשיתשלהילד,עלהישנותהפגיעהועלהשלכותיה
לגמרילבדםאלכלמישקייםבחייהםומוקעיםאלתוך
לטווחקצרוארוך.בדומהלכך,יכולתהמוסדהלימודי
בדידותתהומיתשנעשיתנחלתםלאורךחייהם.
שהילד משתייך אליו או יכולתו של רופא הילדים
לראות ולהכיל את הפגיעה הן גורם המשפיע על
הזעקה הגדולה ביותר בקרב העדויות של הנפגעות
חוויית הפגיעה. לעיתים גורמים אלו יכולים אף
והנפגעים עולה בנוגע למערכת הבריאות, מפני
לסייע במניעתה מלכתחילה. יתר על כן, הקשרים בין
שלעומת המערכות האחרות שהילד נמצא עימן
הדמויותוהמוסדותבסביבההמיידיתשלהילדגםהם
במגע לזמן קצר או מוגבל, עם מערכת הבריאות יש
גורםהמשפיעעלהפגיעהשהואעוברועלהטיפולבה
ממשקמיוםהלידהעדיוםהמוות,והואכוללחשיפה,
לדוגמהברמתהקשרוהתקשורתשלהגורמיםבנוגע
אינטימיות,מגעועירום.
לפגיעהובנוגעלסיועהדרושלנפגע
דווחוליקוייםשלצוותימערכתהבריאותביכולתלאתר
עוד מערכות משפיעות על ילדים נפגעי פגיעה מינית
ולאבחן פגיעה מינית בילדים ולקשר בין פגיעה מינית
ברמתהמאקרו.התרבותשאנוחייםבהמכילהבתוכה
בילדותלביןבעיותרפואיותכגוןכאביםחוזרים,בעיות
שיח ונורמות על פגיעה מינית ופגיעה מינית בילדים
עיכול, בחילות, בעיות גינקולוגיות ודלקות חוזרות.
ולכןהיאגורםמשפיעעלתגובתןשלמערכותודמויות
יתרהמכך,פעמיםרבותרפואתהילדיםבקהילהואף
שונותבחייושלהילד,וכןעלתפיסתושלהילדעצמו
רפואת חירום הייתה יכולה לזהות ואולי אף למנוע
את הפגיעה ואת המענה מצד הגורמים בחייו. בתוך
פגיעותחמורותשילדיםחוו,אךנכשלהלעשותזאת.
מערכת המאקרו נמצאת גם מערכת החוק ומוסדות
פורמליים, הם עשויים לתת מענה לפגיעה, וכן הם
עוד דיווחו נפגעות ונפגעים על טיפול לקוי ויחס
מעצבים במדיניותם תפיסות חברתיות על פגיעה
סטיגמטי בשל דעות קדומות כלפי נפגעות שלהן
מיניתועלוההתייחסותאליה
אבחנות פסיכיאטריות, הן מצד מערכות לבריאות
הנפש והן מצד מערכות הבריאות. יחס זה התבטא
מתוך העדויות של הנפגעות והנפגעים עולות כמה
פעמים רבות במענה מזניח ואף מסכן של המערכת.
לאקונות מרכזיות בנוגע לשירות שמקבלים ילדים
זאת ועוד, הנפגעות והנפגעים הדגישו בעדויותיהם
נפגעיםמןהמדינה.
את ההתנהלות הפוגענית של מערכת בריאות הנפש
אל מול נפגעי פגיעה מינית ואת המענים הטיפוליים
74 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
שלה,שהביאולהחמרהשלהפוסטטראומה.נפגעות
עוד ביקשו הנפגעות והנפגעים להדגיש את המחסור
ונפגעים ציינו שההגעה למערכות בריאות הנפש היא
בחינוך על מיניות בריאה ופגיעה מינית בכלל, בעיקר
פעמים רבות טראומה קשה, והשיקום ממנה מצריך
בהקשר של חברות שמרניות יותר כמו החברה
מהםמשאביםעצומים.עודביקשוהנפגעותוהנפגעים
החרדית והחברה הערבית. נוסף על כך, הנפגעות
להדגיש שפעמים רבות המענה שניתן להם מתמקד
והנפגעים ביקשו להדגיש שפעמים רבות גם כאשר
במתן טיפול תרופתי, ושטיפול זה נתפס לעיתים
נתנו להם תוכניות לחינוך מיני או פגיעה מינית, אלה
תכופותככלילהקלהעלהמערכת.
לא תאמו את מציאות חייהם. במקום זאת, התוכניות
התבססו על תפיסות סטיגמטיות בנוגע למי הם
יתרהמכך,חוסרהרגישותשלעובדימערכתהבריאות
הפוגעים מינית בילדים וכיצד כדאי לעודד ילדים
להיסטוריהשלהנפגעותגרםלתגובותולחוויותקשות
לנהוג בזמן פגיעה מינית. הנפגעות והנפגעים ביקשו
בקרבן בזמן טיפולים חודרניים כגון לידה או טיפולי
להדגיששההישרדותבילדותשלפגיעהמינית,בעיקר
שיניים. כך נוצרה הימנעות בקרב נפגעות ונפגעים
מתמשכת, מייצרת חוויה שזו המציאות ואין מציאות
מפנייה לטיפול גם בעת הצורך ולמרות החיוניות של
אחרת,ולכןביקשולחדדאתההכרחשבלימודילדים
קבלתטיפול.השלכותיהםשלליקוייםאלהניכריםעל
במסגרותחינוךעלזכויותיהם!
רווחתם הנפשית, הרגשית והבריאותית של הנפגעות
והנפגעים.
לבסוף,הנפגעותוהנפגעיםביקשולחדדאתהחשיבות
המרכזית שיש למערכת החינוך ברצף המענה שיש
גםמערכתהחינוך,שפוגשתאתהילדיםעלבסיסיום־
לילדים מרגע החשיפה. הנפגעות והנפגעים ציינו
יומי ויש לה את הפוטנציאל הגדול ביותר להגנה על
שפעמיםרבותהחשיפהנעשיתבתוךמסגרתהחינוך,
ילדים,מקבלתמרחבמרכזיבעדויותיהםשלהנפגעות
אךבשל"קידושהחקירה"הדמותשעליההםסומכים
והנפגעים:
נלקחתמהם,והםנותריםלבדבתחושותשלבדידות,
פחדובגידהאלמולהמערכת.
הנפגעים והנפגעות מצביעים בעדויות שלהם על
ליקויים באיתור ובזיהוי של פגיעה מינית בקרב
אשר למערכת הרווחה, הנפגעות והנפגעים ביקשו
תלמידים.הליקוייםקוריםכיווןשאנשימערכתהחינוך
לקדםמערכתרווחהמיודעתזכויותילדים.עלמערכת
מחמיצים סימנים, לרוב סימני מצוקה התנהגותיים,
שכזו לקדם השתתפות של ילדים בכל ההתערבויות
המעידיםעלפגיעהמיניתבילדים.אףעלפישמערכת
הנוגעות להם, להתאים להקשרי החיים השונים
החינוך הייתה מרחב חשוב עבור הנפגעים בילדותם
שילדים שייכים אליהם ולשים במוקד את ההגנה על
ולמרותהעובדהשילדיםמבליםזמןלאמועטביום־יום
ילדיםולאאת"קידושהחקירה"!
שלהםבמערכתהחינוך,הצוותהחינוכילאבדקלעומק
סימני מצוקה התנהגותיים. זאת ועוד, מתוך העדויות
חשוב לציין ש"קידוש החקירה" שב ועולה מתוך
עולה שבחלק מן המקרים התנהגויות המבטאות את
עדויותיהם של הנפגעות והנפגעים. הם רואים בו
הפגיעהפורשולאנכון,וכךלמשלילדיםתויגוכילדים
חסם מרכזי במתן התערבות מיטיבה לילדים על ידי
"בעייתיים"וטופלומשמעתית.
המערכותהשונות.הנפגעותוהנפגעיםציינושקיימים
מודלים מיטיבים, דוגמת מרכזי ההגנה וועדות פטור,
חשוב לציין שהנפגעות והנפגעים טענו שמערכות
אךהשימושבהםמוגבל.
החינוך הן מסגרות שיכולה להתקיים בהן פגיעה
בילדים, בין אם מצד דמויות חינוכיות ובין אם מצד
מעל לכול, הנפגעות והנפגעים ביקשו להדגיש
קבוצת השווים (גם בגילי גן). הנפגעות והנפגעים
שמערכת הגנת הילד חייבת להיות מערכת אחת ולא
ביקשו לחדד את החשיבות המרכזית שיש ביצירת
מערכתשמורכבתמטלאים.הנפגעותוהנפגעיםסיפרו
מרחבים בטוחים במסגרות החינוך. לא זו בלבד, אלא
שחוו שחזור של חוויית הבדידות שבפגיעה המינית
שעולה מתוך עדויות הדחיפות שביצירת מרחבים
בחווייתם אל מול המערכות השונות, והביעו תקווה
מוגנים ומענים מותאמים גם במסגרות חינוך לא
שביצירתמערכתאחתשתקבלעליהאחריותבהגנה
פורמליות,דוגמתחוגיםותנועותנוער.
על ילדים, אותה חוויה של בדידות תהומית תוחלף
בחוויהשלנראותוחיבור.
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 75
אשרלמערכותאכיפתהחוקוהמשפט,חשובלהדגיש
אשרלמערכותלהבטחתהכנסה,הנפגעותוהנפגעים
שכלל הנפגעות והנפגעים הדגישו בעדויות שלהם
ביקשולחדדאתהמחירהכבדשישלחייםעםפוסט
שפנייה למערכות לאכיפת החוק והמשפט דורשת
טראומה. מחיר זה מחדד את ההכרח במתן פיצויים
משאביםותעצומותשאינםעומדיםלרשותםשלרבים
למי שנפגע מינית בילדותו, בשינוי האופן שבו ניתנת
מהנפגעים,ואוליאףשלרובם.רקמישישלותמיכה,
ההכרה לתמיכה בנפגעי פגיעה מינית וכן בהתחלת
משאבים נפשיים ומשאבים כלכליים לעמוד בתלאות
תהליךההכרהתוךכדיהליךמשפטי.
שמערכות אלה מזמנות, פונה אליהן. לכן מרבית
מכותבי העדויות לוועדה בחרו שלא לפנות לערוצים
הנפגעות והנפגעים שיתפו בחוויות קשות ביותר של
אלהבבחינתבחירהבהישרדות.מצבזהדורששינוי
חוסר נראות, זלזול, השפלה ותהליכים לא מונגשים
יסודי.
ולא מותאמים בוועדה בביטוח לאומי, ולכן פעמים
רבות הם בוחרים לוותר על הפנייה לגוף זה. זאת
מתוךעדויותיהםשלהמעטיםשפנולמערכותלאכיפת
ועוד,הנפגעותוהנפגעיםהצביעועלסיועכלכלישאינו
חוקומשפטהתבררוכמהלאקונות,ובמרכזןהליךלא
מספיקלקיוםבסיסיואינומאפשרלהםחייםבטוחים.
נגיש ולא מותאם לצרכים של נפגעות ונפגעי פגיעה
מינית בילדות ופרקטיקה לא מודעת טראומה מינית
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמינית
מצדשוטריםבהליכיגבייתעדותוחקירתנוערובגירים
בתקופתהילדותשמהבמוקדמסקנותיה–אלההן:
נפגעי טראומה מינית. אלו התבטאו בחוסר רגישות
בגביית עדות ובחקירה, ביחס לא נאה ולא מכבד
. א
מערכתהבריאות
מצידם של חוקרים במתן העדות, בגבולות פרוצים
ובאי שמירה על פרטיות בעת גביית עדות וחקירה.
מערכת הבריאות היא מערכת קריטית במניעה
חוסר הרגישות גרם לחוויות לא נעימות ולמחירים
ובטיפול בפגיעה מינית. היא באה במגע עם ילדים
כבדים בקרב הנפגעים. זאת ועוד, חוסר בהתאמות
נפגעיםונותנתשירותיםלבוגריםשעברופגיעהמינית
למיניהן בעת גביית עדות וחקירה כולל שפה שאינה
בילדותם.עלמובילימערכתהבריאותלקבלאחריות
מותאמתתרבותואינהרגישהלגילולהתפתחותהילד,
על תופעת הפגיעה המינית בילדים ולדאוג לדברים
חוסר התאמת ההליך לגיל הנחקר/ת וחוסר רגישות
הבאים:
מגדרית.
•
הכשרת עובדי מקצועות הבריאות, ובראשם
עוד עלה שלמעשה לא קיימת אבחנה בין עבירות
רופאי ילדים, לאבחון ולזיהוי של פגיעה מינית
מין בתוך המשפחה ומחוצה לה. מצב דברים זה
בילדים תוך כדי התייחסות לרפואת קהילה
דורש היערכות שונה כיוון שפגיעה בתוך המשפחה
ולרפואתחירום.
יוצרת ניגוד עניינים מובנה בין הנפגע לפוגע. לפיכך
הוועדה ממליצה שבמקרים שבהם העבירה בוצעה
•
פיתוח מניעה של פגיעה בילדים בקרב אנשי
בתוך המשפחה תיקבע חובת ייצוג נפרד לנפגע. כן
מקצועותהרפואהבקהילה.
אנו ממליצים לבטל את האבחנות הנעשות בחוק בין
קטיניםמתחתלגיל14לקטיניםשעברוגילזה,ולהחיל
•
צמצום התערבויות פוגעניות והתערבויות מתוך
אתההקלותהקיימותכיוםבנוגעלקטיניםמתחתלגיל
סטיגמה כלפי ילדים וילדות, נשים וגברים נפגעי
עלכללהקטיניםהנפגעיםבתוךהמשפחה.14
פגיעהמינית.
הנפגעיםוהנפגעותביקשולתארכיצדההליךהפלילי
•
הכשרתרופאיםבעליהתמחויותייחודיות–כגון
מעורר חוויות ורגשות עזים בקרב הנפגעים, ואיך
מומחים בגינקולוגיה, מיילדות ורופאי שיניים –
למרות זאת ניכר חוסר מענה לצרכים רגשיים בהליך
לעבודהרגישתטראומהעםנפגעותונפגעים.
זה. מתוך עדויותיהם של הנפגעות והנפגעים עולים
הפער הבוטה בין חוק זכויות נפגעי עבירה לבין
•
הכשרת צוותי רפואה פסיכיאטריים לטיפול
המציאותבשטח,והדחיפותלצמצםפערזה.
בטראומה וטראומה מינית ולהיכרות עם
סימפטומים רחבים השייכים לפגיעה מינית
בילדות.
76 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
•
יצירת מענים ותוכניות טיפול מותאמות לטיפול
•
התבוננות בדרך שבה הצבא – בתור המערכת
ולשיקום נפגעי פגיעה מינית בילדות, בדגש על
שממשיכה ישירות את מערכת החינוך – מכיר
טיפול בטראומה ולא טיפול בסימפטומים בלבד.
בנפגעים ובנפגעות שמגיעים לפתחו ומתייחס
יש לעשות זאת תוך כדי הזנת פגיעה מינית
אליהם.
במערכת וציון הכשרתם המותאמת של צוותי
הרפואהבאתגריקופותחוליםובבתיחולים.
. ג
מערכתהרווחה
•
יצירת פרוטוקולים של טיפול מותאם שייגעו
•
פיתוחמערכתרווחהמיודעתזכויותילדים.
בהיבטיםשלמגעמנחם,גבולותבמגעועירום–
אתגרים מורכבים בהתערבות עם נפגעי פגיעה
•
הנחיות
הכולל
עבודה
פרוטוקול
יצירת
מיניתבמערכתהבריאות.
ופרקטיקות לעבודה עם ילדים נפגעים, כולל
שמיעת קול ורצון הילד, שיתוף הילד בהחלטות
. ב
מערכתהחינוך
לעניינו, ייצוג טובתו תוך כדי שימת דגש על כך
שטובתו של הילד עומדת בבסיסה של תוכנית
למערכת החינוך תפקיד קריטי בזיהוי, באיתור
ההתערבות,מתןהסברמפורטומותאםגיללפני
ובמניעה של פגיעה מינית בילדים כיוון שהיא באה
כל התערבות עם הילד ובמהלכה ומתן חשיבות
במגע יום-יומי עם ילדים ואחראית לחינוכם. על
גבוהה לזכותו של הילד לחיות חיים בטוחים
מובילי מערכת החינוך להכיר באחריותם ולחולל את
ולדאוגלתוכניתמוגנות.
השינוייםהבאים:
•
פיתוחמערכתרווחהששמהבמוקדאתההגנה
•
הכשרת אנשי מקצוע – מורים ומורות, גננות,
עלילדיםומייצרתלמרחבהחקירהמקוםמותאם
סייעות ויועצות – לזיהוי סימנים של פגיעה
בתוך התהליך (תוך כדי הימנעות מתופעת
מינית בילדים. על ההכשרה להיות מתמשכת
"קידושהחקירה").
ובגדרחובהעבוראנשיהמקצוע,וכןעליהלכלול
היבטיםשלידע,מיומנויותועמדות.
•
הגדלת מאגר המענים הטיפוליים לילדים נפגעי
פגיעה מינית, ומתן דגש לפיתוח מענים בכל
•
הכשרת אנשי מקצוע – מורים ומורות, גננות,
הפריפריות החברתיות והגאוגרפיות של מדינת
סייעות ויועצות – לקבלה מיטיבה ותומכת של
ישראל.
חשיפתפגיעהמינית.
•
הגדלת מאגר המענים הטיפוליים בנפגעות
•
הכשרת מורים, מורות וגננות להעברת תכנים
ובנפגעיפגיעהמיניתבילדותלטווחארוך.
מותאמיגילותרבותבנושאמיניותופגיעהמינית.
•
הכשרות מותאמות תרבות לחוקרי ולחוקרות
•
הכשרתיועציםופסיכולוגיםחינוכייםלליוויילדים
ילדים ולעובדות סוציאליות בנושא פגיעה מינית
נפגעים.
בחברות שונות, וכן קידום מערכת חקירה
מיודעתטראומה.
•
קידום מניעה של פגיעה מינית ודאגה לכך
שתוכניות המניעה יהיו מיטיבות ולא מזיקות!
. ד
מערכותאכיפתהחוקוהמשפט
פיתוח תוכניות מניעה ממוקדות בזכויות ילדים
וכאלה שנתמכות בידע עדכני על פגיעה מינית
ממצאיהוועדהממחישיםשמרביתהנפגעיםבוחרים
בילדיםולאבתפיסותמוטעות.
שלאלהגישתלונהבגיןהפגיעהשחוו,ושמתיהמעט
שמגישים תלונה חשים על פי רוב שלא זכו לצדק.
•
פיתוח מרחבים בטוחים בתוך מסגרות החינוך
המשפט הבין־לאומי, ובכלל זה אמנת האו"ם בדבר
כדילמנועאתהתופעהשלפגיעהמיניתבילדים
זכויות הילד שמדינת ישראל אִשררה, מכיר בזכותם
בתוךמסגרותאלועלידידמויותחינוכיותוקבוצת
של ילדים להשתתף בהליכים הנוגעים לעניינם.
השווים.
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 77
אף על פי שמערכת המשפט בישראל היא מערכת
•
הגדלת תקציבי קצבת הנכות עבור נפגעות
אדוורסריתואינהנותנתמעמדלנפגעהעבירהבניהול
ונפגעים הסובלים מהשלכות ארוכות טווח של
ההליך הפלילי, יש למצוא דרכים לאפשר לילדים
פגיעהמיניתבילדות.
למצות את זכות ההשתתפות בהליכים פליליים
המתקיימיםבעקבותהפגיעהשקרתהלהם.מערכת
•
מתן סל רחב של סיוע לנפגעות ולנפגעי פגיעה
המשפט בישראל חייבת לבצע התאמות ולהפוך
מינית בילדות כגון סיוע במימון טיפול וסיוע
ידידותית לילדים. כך ילדים שבאים איתה בממשק
במימוןרכישתתרופות.
יחושו למצער כי לא פגעו בכבודם, ואולי אף יחושו
מועצמיםומחוזקיםבעקבותהליכיהצדקשהתנהלו.
•
אישור אד הוק, התחלת תהליכים, הכרה
אוטומטית.
הוועדה סבורה שכדי ליישם התאמות אלו יש לבצע
אתהצעדיםהבאים:
לסיכום, מתוך העדויות שכתבו נפגעות ונפגעים של
פגיעה מינית בילדות במדינת ישראל עולה חוויה
•
למנות – לפי הוראות החוק – ייצוג לקורבנות
גורפתשל"אניהילדהחורגשלהמערכת".
ילדים בהליכים פליליים, ולוודא שהייצוג הניתן
יעילומיושםעלמלֹאקשתהזכויותשלהילדים.
העדויות הקשות שמסרו הנפגעות והנפגעים מפנות
•
להכשיר חוקרי עבירות מין לפרקטיקה רגישה
את הזרקור אל שני תוצרים קשים של תגובות
ומודעתטראומה.
המערכות בישראל לפגיעה מינית בילדות: התוצר
האחד הוא יצירת טראומה נוספת על זו של הפגיעה
•
להכשיר שופטים בנושא של פגיעות מיניות,
בעקבותהחוויהבמערכת.טראומהזונקראתפעמים
טראומה והשלכותיה על נפגעי ונפגעות עבירה,
רבות"טראומהמשנית",אךהנפגעותוהנפגעיםחווים
והתמקצעותבנושאזה.
אותה כטראומה מרכזית ומשמעותית, והיא מלווה
אותם ואת התמודדותם כל חייהם. התוצר השני
•
להתאיםאתההליךהפלילילאוכלוסיותשונות.
הוא הימנעות מפנייה אל המערכות השונות בעקבות
חוויהקשהשצברואוחוויותקשותשנפגעיםאחרים
•
ליצור מרחב מוגן לנפגעות ולנפגעים שבו יוכלו
צברו ושיתפו. תוצר זה הוא קרדינלי ויש לו השלכות
לתתעדויות.
קשותהןבתחוםמערכותהחוקוהמשפטוהןבתחום
הטיפוליםהרפואיים.
•
להחמיראתהענישה.
העדויות של הנפגעות והנפגעים מעלות שאלות
•
לפסוקלטיפולחובהבפוגעיםכתנאי.
מהותיות: איך יכולה מדינת ישראל לוודא שילד ידע
שהוא מוגן? ואם חלילה נפגע, כיצד ידע שהמערכת
•
ללוותנפגעיונפגעותעבירהבהליך,לתמוךבהם
רואהאותו?
ולפצותאותם.
הנפגעות והנפגעים מבקשים תוקף, נראות, כבוד,
. ה
המערכותלהבטחתהכנסה
התאמהונגישות.
•
פיצוי לנפגעות ולנפגעים בילדות מטעם המדינה
מתוךניתוחהעדויותשנמסרולוועדההציבוריתלשינוי
עלהעבירהשנעברהבהםבהיותםקטינים.
מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות עולה
ההכרח להקים את הרשות להגנה על ילדים במדינת
•
יצירת מסלול ייעודי ומונגש למיצוי זכויות של
ישראל.מדינתישראלחתמהעלהאמנהלזכויותהילד
נפגעיםונפגעותטראומהמיניתהמתמודדיםעם
בשנת 1989 והתחייבה להגנה על ילדים הן בזירה
השלכותיהארוכותהטווח.
הלאומית והן בזירה הבין־לאומית, ולכן עליה לוודא
שיש גוף אחד שמוביל את המענה הרציף והמותאם
למישעברופגיעהמיניתבילדותם.
78 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
הרשות להגנת הילד תכלול צוות בין־משרדי בכיר
הילדיםעדגיל להיותמוגניםבחקיקה.18
וקבוע, והוא יפעל לתיאום ולשיפור מתמיד של
המדיניות, נהלי העבודה, שיתוף הפעולה והצלבת
חברי הוועדה מבקשים להדגיש שלצד ההמלצה
המידע בין כל המשרדים. רשות זו תדאג להצבתם
הגורפת שאנשים מכלל המערכות הבאות במגע עם
של גורמים מקצועיים שילדים נפגעי תקיפה מינית
ילדים יעברו הכשרות כתנאי לעיסוק במקצוע, יש
יוכלו לפנות אליהם ללא חשש. גורמים אלה יובילו
הכרחלשיםאתהמוקדבאופייהשלהכשרהמיטיבה
וילוו את הטיפול בילדים הנפגעים בין כלל המערכות
ומועילה, שיש בה את הפוטנציאל לקדם את ההגנה
המקצועיותהרלוונטיות,ויעקבואחריהטיפולתוךכדי
על ילדים ולתת מענה ראוי ומותאם. על הכשרה כזו
שיתוף הילדים כדי למנוע "נפילה בין הכיסאות" וכדי
להיותמתמשכת,נסמכתעלגופיידעעדכנייםבתחום
להנגישלהםאתההליכיםהשונים.גורמיםאלהיוצבו
של הפגיעה המינית בילדים ומתמקדת בידע לצד
בפריסה ארצית רחבה והכשרתם תכלול בין היתר
מיומנויותפרקטיותוהתערבותאלמולעמדותיהםשל
התאמהתרבותית.
אנשיהמקצוע.
על הרשות להגנת הילד לכלול נציגים מכל המערכות
חבריהוועדהמבקשיםלהדגיששמתוךעדויותיהםשל
הרלוונטיות להגנה על ילדים ולייצר רצף של מענים
הנפגעות והנפגעים עולה תמונה של אי־שוויון במתן
בדגש על מניעה של פגיעה בילדות, על קידום
שירותיםלנפגעיפגיעהמיניתהןבילדותוהןבבגרות.
זכויותיהם של ילדים במדינת ישראל ועל דאגה
האי־שוויון מאפיין בעיקר את הפריפריות החברתיות
לשירותים איכותיים למי שנפגעו. הרשות להגנת
והגאוגרפיות של מדינת ישראל. תמונה מדאיגה זו
הילד תייצר שילוב רב־תחומי ותכין פרוטוקול לרצף
מחזקת את ההכרח בהקמה של מענים והנגשתם
ההתערבות.לצדזאתהיאתקייםמיזמימניעהוחינוך
לכללאזרחימדינתישראל.זאתועוד,בהנגשההכוונה
הציבור, תוך כדי התייחסות גם למתן מידע והכוונה
לא רק להימצאותם הפיזית של שירותים, אלא אף
לילדיםולילדותבמדינתישראלכמוגםלהורים.
להתאמתם להקשרי החיים של הנפגעות והנפגעים,
ובפרט להתאמת שירותים לחברה הערבית והחברה
חבריהוועדהמבקשיםלהדגישעודשבכללהשירותים
החרדיתבמדינתישראל.
והמעניםלילדיםישחובהלקדם:1()מערכותמיודעות
זכויות ילדים; 2() מערכות מותאמות ומונגשות לכל
בסיכוםדברינומבקשיםאנולהניחאתהציטוטהזה:
הילדיםבמדינתישראל.
"תפסיקוללמדאותנולתתאמון,תהפכו
חברי הוועדה מבקשים להדגיש שפגיעה מינית
להיותחברהשראויהלאמוןשלנו".
שמתרחשת בילדות מחייבת את המדינה לקבל עליה
אחריות מלאה ולקדם מניעה והתערבות שמכבדים
אנו,חבריהוועדהלשינוימדיניותביחסלפגיעהמינית
אתזכותםשלילדיםבמדינתישראללהגנה.זאתועוד,
בתקופת הילדות, מבקשים מממשלת ישראל להכיר
חברי הוועדה מבקשים לחדד שמניעה והתערבות
בכךשפגיעהמיניתבילדותהיאאחריותהשלהמדינה
במקרים של פגיעה מינית בתוך המשפחה מצריכים
ולכן על המדינה להקצות משאבים ולעצב מדיניות
היערכות מיוחדת, ובכלל זאת גם תיקוני חקיקה.
שתאפשר לכל הילדים במדינת ישראל חיים ללא
זאת משום שהחוק כיום מגן רק על ילדים עד גיל 14
אלימותמינית!
במקריםשלפגיעהבתוךהמשפחה,וישלאפשרלכל
פרופ'
השופטתבדימוס
יעלשרר
ענתאופיר
צביקיפליישמן
עו"ד
כרמיתכץ
נאוהבןאור
עפרהבןמאיר
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 79
רשימתמקורות
לבויזל,ר'ואיזיקוביץ,צ.'2016( אלימותכלפיילדיםובנינוערבישראל:ביןשכיחותלדיווח.:אוניברסיטתחיפה.).
לואיס־הרמן,ג.' ).טראומהוהחלמה.עםעובד.1992(
איגודמרכזיהסיועלנפגעותונפגעיתקיפהמינית2019().נתוניפגיעהמיניתלשנת2018.
https://www.1202.org.il/centers-union/info/statistics/union-data
Adorno,T.W.(1998).Themeaningofworkingthroughthepast.InL.D.Kritzman(Ed.),European
perspectives.Aseriesinsocialthoughtandculturalcriticism.TranslatedandwithaPrefaceby
HenryW.Pickford,89–103.ColumbiaUniversityPress.
Allnock,D.,&Barns,R.(2011).Researchingsexualabuse:methodologicalissues.(editorial).Child
AbuseReview,20(2011),153–157.
Benedini,K.M.,Fagan,A.A.,&Gibson,C.L.(2016).Thecycleofvictimization:Therelationship
betweenchildhoodmaltreatmentandadolescentpeervictimization.Childabuse&neglect,59,
111–121.
Berliner,L.(2011).Childsexualabuse:Definitions,prevalenceandconsequences.InJ.E.B.
Myers(Ed.),TheAPSAChandbookonchildmaltreatment(3rded.),215–232.SagePublications.
Bloom,S.L.(2007).Loss,hurtandhope—Thecomplexissuesofbereavementandtraumain
children.CambridgeScholarsPublishing.
Bloom,S.L.(2000a).Thegriefthatdarenotspeakitsname.PartI:Dealingwiththeravagesof
childhoodabuse.PsychotherapyReview,2(9),1–5.
Bloom,S.L.(2000b).Thegriefthatdarenotspeakitsname.PartII:Dealingwiththeravagesof
childhoodabuse.PsychotherapyReview,2(10),469–472
Brits,B.,Walker-Williams,H.,&Fouche,A.(2021).Experiencesofwomensurvivorsofchildhood
sexualabuseinrelationtononsupportivesignificantadults:ascopingreview.Trauma,Violence,
&Abuse,1524838020985550.
BronfenbrennerU.(1977).Towardanexperimentalecologyofhumandevelopment.AmPsychol;
32:513-531.10.1037/0003-066X.32.7.513.
Choudhary,V.,Satapathy,S.,&Sagar,R.(2019).Qualitativestudyontheimpactofchildsexual
abuse:Perspectivesofchildren,caregivers,andprofessionalsinIndiancontext.JournalofChild
SexualAbuse,28(4),489–510.https://doi.org/10.1080/10538712.2018.1563262
80 הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
Conte,J.,R.,&Vaughan-Eden,V.(2018).In:J.B.,Klika,&J.R.,Conte.(Eds.).TheAPSAChandbook
onchildmaltreatment.SagePublications.
Finkelhor,D.(2008).Childhoodvictimization:Violence,crime,andabuseinthelivesofyoung
people.OxfordUniversityPress.
Giardino,A.P.,Lyn,M.A.,&Giardino,E.R.(Eds.).(2010).APracticalGuidetotheEvaluationof
ChildPhysicalAbuseandNeglect(2nded.)Springer.
Habetha,S.,Bleich,S.,Weidenhammer,J.,&Fegert,J.M.(2012).Aprevalence-basedapproach
tosocietalcostsoccurringinconsequenceofchildabuseandneglect.Childandadolescent
psychiatryandmentalhealth,6(1),1–10.
Katz,C.,&Nicolet,R.(2020).“IfonlyIcouldhavestoppedit”:Reflectionsofadultchildsexual
abusesurvivorsontheirresponsesduringtheabuse.Journalofinterpersonalviolence,
0886260520935485.
KaysEbrahim,B.,Fouche,A.,&Walker-Williams,H.(2021).Lossesassociatedwith
childhoodsexualabuseinwomensurvivors:ascopingreview.Trauma,Violence,&Abuse,
15248380211013137.
Maniglio,R.(2009).Theimpactofchildsexualabuseonhealth:Asystematicreviewofreviews.
Clinicalpsychologyreview29,647–657.10.1016/j.cpr.2009.08.003.
McQueen,D.,Itzin,C.,Kennedy,R.,Sinason,V.,&Maxted,F.(2018).Psychoanalytic
PsychotherapyAfterChildAbuse.NewYork:Routledge.
Yates,T.M.,Carlson,E.A.,&Egeland,B.(2008).Aprospectivestudyofchildmaltreatmentand
self-injuriousbehaviorinacommunitysample.DevelopmentandPsychopathology,20,651–671.
Selvius,K.,Wijkman,M.D.,Slotboom,A.M.,&Hendriks,J.(2018).Comparingintrafamilialchild
sexualabuseandcommercialsexualexploitationofchildren:Asystematicliteraturereviewon
researchmethodsandconsequences.Aggressionandviolentbehavior,41,62–73.
SköldJ.,&Swain,S.(Ed.)(2015).Apologiesandthelegacyofabuseofchildrenin‘care’.
InternationalPerspectives.PalgraveMacmillan.
Stroebel,S.S.,O'keefe,S.L.,Beard,K.W.,Kuo,S.Y.,Swindell,S.V.,&Kommor,M.J.(2012).
Father–daughterincest:Datafromananonymouscomputerizedsurvey.JournalofChildSexual
Abuse,21(2),176–199.
Yoon,Dalhee,Yoon,Susan,Park,Jiho,&Yoon,Miyoung.(2018).Aperniciouscycle:Findingthe
pathwaysfromchildmaltreatmenttoadolescentpeervictimization.ChildAbuse&Neglect,81,
139–148.
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות 81
הוועדההציבוריתלשינוימדיניותביחסלפגיעהמיניתבתקופתהילדות
אתרהוועדה:https://socialwork.tau.ac.il/Committee-children-victims-of-abuse
לתגובות:[email protected]
—
מכוןחרוב,האוניברסיטההעברית,הרהצופים,ירושלים9765418
טל’077-5150300 • פקס077-5150304 • www.haruv.org.il