חומר רקע

לכבוד 18 מאי 2025 ח"כפנינה תמנו שטה יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויוןמגדרי עמדת ד"רשני פיצ'ו חברת הסגל הבכיר במחלקהלעבודה סוציאלית, אוניברסיטת בן גוריוןשבנגב, לדיון סיוע ומעטפתליתומינשים נרצחותאלימות במשפחה כד"רלעבודה סוציאלית, אשרמשך מספר שניםחקרה את משמעות האובדןעבור בנות שאימותיהן נרצחו בידי אביהן, אני מבקשת ראשית להביע הערכתיליו"ר הוועדהחה"כ פנינה תמנועל קיום דיון חשוב ונדרש זה.לטובת האפשרות לקידום שינוי המדיניות בטיפול ביתומי נשים אשר נרצחו עליד בני זוגן, אבקשלהביעעמדתי לדיון סיוע ומעטפת ליתומי נשים נרצחות אלימות במשפחה, בתקווה כי ממצאי מחקרייוכלו לשפוך אור על מצבם של יתומים ויתומות אלו. רקעחברתי- תרבותי לתופעת רצחאם במשפחה אפתחואציין כי החברה הישראליתהינהחברה רב תרבותית, בעלת רוב יהודי,חילוני,ונטי יה לחבור עם ערכיהמערב. בהתאם,גם המשפחההישראליתהינה מוסדחברתי מגוון,המאופיינת בנטיות פוסט- מודרניסטיות שכיחות כגון מגורים משותפים טרםנישואין, שיעור מאוחר של גילנישואיןומיסודן של משפחות חדשות/אלטרנטיביות מכל הסוגים (2015 Herbst, &Kaplan ), כמו גם שיעור גובר באחוזי הגירושין,ובגירושין לאורמקרי אלימות בין- זוגית בפרט (2019 Tanha, Abu &Buchbinder 2000; Adelman, ). ככלל,הנתונים מצביעיםעל שיעור דומה של מקרי אלימות במשפחה בישראל ביחס לשארהמדינות בעולםהמאופיינות בתרבות מערבית (2020 al., et Daoud ),ובנוסף,מרכזהמחקרוהמידע של כנסתישראל (2017 ) דיווחעל שיעורים דומים בין מקרי רצח בין בני זוג בישראל,לעומתמקרים מסוג זה בעולם כולו. אף עלפי כן, לצד תהליכי מודרניזציה ואינדיבידואליזצ יה המתרחשים בישראל, כמוגםהבדלים בין תתי תרבויות שונות אשרחיות בארץ, מרבית האוכלוסייה בישראל רואה במוסדהמשפחה וביחסים משפחתיים ערךעליוןואילו סכסוכים אלימים במשפחה נגועים בתפישותחברתיות שליליות (2015 Herbst, &Kaplan 2000; Adelman, ). זאתועוד, החברה הישראלית מאופיינת ב"היררכיית שכול" ברורה, בראשה שכול צבאי ולאומני ובתחתיתה שכול כתוצאה מאובדנותומרצח ( Levy, 2014 ). קורבנות לרצח חשופיםלביקורת, להאשמהולמידהפחותה של אמפטיהחברתית, לאור נטייה של החברה והממשל להוקיע איומיםמחוץ,ולהעליםעין מאיומים שמפנים,כגון איומים שהרקעלהם הינופלילי ( Mahat Shamir& Leichtentritt, 2016 יותרמכך, אובדנים כתוצאה מרצח בין בני זוג,הנחשב לרצח פלילי,). נתפשים כשלילייםוסטיגמטיים שכן הםמסמלים אתהטאבוהחברתי שהינו רצח בתוךהפרקסיס המשפחתי הקדוש (2015 Sharpe, 2013; al., et Gillespie 2018; Palmore, & Felson ). כך למעשה, אובדנן של בנות שאמהותיהן נרצחו על ידי אבותיהן ממקם את קורבנותן כשקופה, רוויה בתפישות חברתיות שליליות ומשוללת הכרהחברתית. לאורזאת, מחקריי הנוגעיםלאובדנן של בנות אשר איבדו אימותיהן לרצח שבוצעעל ידי אבותיהן, הינםלמעשה היחידים אשר נערכו בארץעד כה ואני רואה חשיבותלהביא ממצאיהם למול הוועדה הנכבדה., להלן ממצאי שלושהמאמרים אשרפורסמו בכתבי מדעיים, בין- לאומיים, המדורגים ברבעוןהגבוה ביותר בתחום. ממצאי מאמרי בנושא אובדןאםלרצח מידיאב מאמר ראשון: משמעות אובדןאם לרצח מידי האבבחווייתן של בנות 1 המאמרהראשון, אותו אציג נושאאת הכותרת: " Shattered voices: daughters’meaning reconstruction in loss of a motherto intimatepartnerhomicide ", ועיקרובחקירת המשמעויות אותןהבנו בנות שאיבדו אימותיהן לרצח שבוצעעלידי אבותיהן לאובדנן (2021 al., et Pitcho-Prelorentzos ). ממצאיו, אשר העלו שלוש תימות מרכזיות (בעברית:חורבן בית;פגיעת הדף;וספק), הציגו יחדיו אתהשברהעמוק אשר נגרם למערכתהמשמעויות הבסיסיות ביותר של משתתפותהמחקר. אירוע הרצח ח ירב את ביתןהממשי והרגשי באחת, וכךהן מתקיימות, שניםועשוריםלאחר אירוע הרצח, בתחושתלבדיות ופגיעות בעולםהנתפס מסוכן,חסר וודאות ובלתי צפוי, ובידיהן שאלות רבות אשרנותרות חסרות מענה. כל זאת, לצד דחף הישרדותי מרשיםלהצליחלקיים חיים לצד ומתוךהחורבות. ככלל, תיעודו של שבר זה עולה בקנה אחד עםהספרותהמועטה אשר בחנהאת השלכות אובדן הורה לרצח מידיההורה השני ( 1995; al., et Gaensbauer 2017; 2015, al., et Groot Alisic, Kaplanet al., 2001; Steeves & Parker,2007; Steeves et al., 2011 ). אףעל פי כן, בעוד שמחקרים אלה מציינים אתההשלכות ההרסניות על הצאצאיםהנותרים,הםלרוב סוקרים את מגווןהפסיכופתולוגיות אשר עלולותלהיווצר בעקבות אירוע מסוג זה ( Eth, & Pynoos 2001; al., et Kaplan 2000; al., et Harris-Hendriks 1983,1984), ואינם בהכרח מספקיםהבנה אודות המתרחש בנפשות הצאצאים הנותרים, שורדי ושורדות הרצח. כמו כן , ממצאים אלה לרוב מתייחסים לצאצאים בהיותם קטיניםוללאהתייחסות ממוקדתמגדר. לצדזאת, המחקרים הספורים אשר בחנו אתחוויתם של צאצאים אלה בבגרותם ( al., et Steeves 2008; al., et Laughon 2011; Steeves & Parker,2007 ),התייחסוגם הםלקשיים רגשיים והתנהגותיים,ומבלי שהומשגו קשיים אלה באמצעותמסגרת תיאורטית הולמת מתחומיהטראומהו/או השכול. כךולמעשה, מחקרזההינו הראשוןלבחון אתחוויית האובדן של צאצאים שורדי רצח בין בני זוג מתוך בחינה תיאורטית מתחום השכול ואת יחסיהגומלין של חווית השכול עם רכיבים טראומטייםעוצמתיים. הבנתממדיהשבר אשרנגרם כתוצאה מאירוע האובדןהנדון עשוילהציע בסיס ממנו ניתן להבין את ממצאיהמחקרים אשר תיעדואתהתפתחותן שלהפרעות שונות בקרב אוכלוסייה שכולה זו. אין זה בכדילטעון שהפרעות אלה בהכרח תתפתחנה בקרב צאצאים שאחדמהוריהם נרצחו עלידיההורה השני, אלא בכדילהאירעל היתכנות מקור הפצעהנגרם בנפשן של המשתתפות,וכך, בתקווהלכוון גם את תוכניות הריפויהנדרשותבהן אדון בהמשך מכתב עמדה זה. מאמר שני:הבנייתהזהות של בנות שאימהותיהן נרצחו עלידי אבותיהן המאמרהשני אותו אציגנושאאתהכותרת: " Trisonance: identities ofwomen whosemothers weremurdered by their fathers " . מאמר זה מציג את תהליך הבניית הזהות אשר כרוךבהיות משתתפות המחקר בנותיהן של קורבנותהעבירה, אך גם בנותיהם של מבצעיהעבירה, זאתלמולהמבטהחברתי אשרנתפס כמבט ביקורתיהמעריך אותןלאור נסיבות אובדנן (2022a al., et Pitcho-Prelorentzos ). ממצאי המחקר מצביעיםעל מסלול ייחודי להבנייתזהות אשר מונחה בעיקרעל ידי דחףעז להבנות 'עצמי' שהינו ההיפךמהאופן בונתפסתהאם, קורבן הרצח;האב, מבצע הרצח;והשתקפות ייצוגןהחברתי של המשתתפות כבנותיהן של רוצח ונרצחת.הזדהויות-נגד אלה, ה פועלות תחת הצורך ההישרדותילקיים חיים מתוך החורבות וההימלטות מגורל דומהלזה שלהוריהן, מבנות יחדיואת זהותן שלהמשתתפות כשרירהוקיימת, בראי מה שהן אינן.ממצאזה מדגיש את הצורך של בנות אשר איבדו אימותיהן לרצח שבוצעעל ידי האב בהבניית זהותמחודשתלאור אירוע המוות של דמות משמעותית כדמותהאם בחווייתן של בנות. ככלל, נטען כיזהותן של נשיםנבנית תמידכעצמי המבוסס על קשר (self-in-relation ( ) Chodorow, 2001; Gilligan, 1982; Josselson, 1996 ), וכי מרבית התיאוריות הפסיכואנליטיותמתארות את תוצרהזהות כאוסף של נקודות דמיון ושונימההורים,המשמר מידה מספקת של קרבה,ויחדעם זאת,גם מידה נחוצה של ריחוק (1975 al., etMahler 1909/1959; Freud, ואכן,). ממצאיהמחקר מצביעיםעל כך שזהותן שלהמשתתפות הובנתה כמבוססתעל הקשר שלהןעם הוריהן, אך באופן 2 אשר בנוי בעיקרועל אוסף שלהזדהויות- נגד. כלומר, הבניותהמכוננות על בסיס"אני=לא כמו", בניגוד ל"אני=כמו." ככזה, אוסףהזדהויות- נגד אלה מותקן כמגן מפניהסכנה הטמונה ב"הזדהותפתולוגית" (Foreman, 2018) עם אפיוני ההוריםהמקושריםלאירוע הרצח,כגוןהגבריות הרצחנית שלהאב או הנשיות המוחלשת שלהאם. לצד זאת, מובניתזהותן של המשתתפותלאורם של כוחותחברתייםחזקיםהרוויים בתפישות חברתיות שליליות אודות רצח ואלימות במשפחה ( Felson & Palmore, 2018; Gillespieet al., 2013; Sharpe, 2015 ). כוחות אלה, מוסיפיםנדבך נוסף בתהליך עי צובזהותן שלהמשתתפות,לא רק כהזדהות- נגד לתפיסתןאת הוריהן, אלא גם כהזדהות- נגד עםהאופן בוהן חוות את תפישתהחברה אותן, כבנותיהן של קורבנות ומבצעי הרצח. כך, ממצאי המחקר מציעים מצבייחודי בותהליךהבנייתזהות אינו בינארי כפי שבדרך כלל מוצע (לפיו , בנים נדרשיםלהיפרד מהזדהותם עם אימהותיהן ולעבור להזדהותעםהאב,ואילו בנות אינןנדרשות להיפרד מהאםלטובתהבנייתזהותן: 2001 Chodorow, ), אלא מציג מצב בו משתתפותהמחקר אינן צועדות באחת משתי דרכים אלה אלא בדרךייחודיתלנסיבות אובדנן, כזו שהמאפיין הבולט בההינו הזדהות-נגד עם מה שנתפס כקשור לטראומתהאובדן. אף עלפי כן, גםהבנייתזהות- נגד זו,מהווה גשר המשמר קשר בין משתתפות המחקרלאימהותיהן המתות. מאמר שלישי: הקשרהמתמשךעםהאםלאחרהירצחה אבלים רבים ממשיכים לקיים קשרעםיקירם שנפטר, כדרך אדפטיביתלהתמודד עםהיעדרוהפיזי. בהתאםלקו זה,המאמר השלישי והאחרון אותו ברצונילהציג בפניהוועדההנכבדת נקרא:" Mitigating loss and trauma: the continuing bonds experienceofdaughters bereaved to intimatepartnerfemicide ," ועניינו בקשרהמתמשך שמקיימות משתתפותהמחקרעם אימהותיהן (2022b al., et Pitcho-Prelorentzos .) ממצאיו מציגים שני אופנים באמצעותם מייצרות ומשמרותנשים שאימהותיהן נרצחו עלידי אבותיהן קשרעם אימהותיהן: אופנים מוחצניםוקונקרטיים (באמצעות חפצים, מקומותואנשים)ואופנים מופנמיםוסימבוליים ( באמצעות דיבור אל האם,הכמיהה לחלוםעליה,ופנייה אליה כאל דמות מיסטית,) המוכריםלספרות ( et Currier al., 2015; Field et al., 2013 ). בהקשר זה, תיאוריית הקשריםהמתמשכים מספקת מסגרת תיאורטיתלהבנת תופעה זו, אשרבמקרים רבים הוכחה כמקדמת הסתגלות מיטיבהלאובדן (1996 al., et Klass ). בהתאם לתיאוריית הבניית המשמעותלאובדןולתיאוריית הקשריםהמתמשכים, ממצאיהמחקרהנוכחי מעידים על קיומו של קשרמתמשך אותו קיימו משתתפותהמחקר עם אימהותיהןלאחרהירצחן , ולאורךחייהן של המשתתפות כשורדות הרצח. לצד זאת,השימוש באמצעיםהמוכרים לספרות (מוחצניםוקונקרטייםומופנמיםוסימבוליים) נעשה באופן ייחודי, זאתלאור אופיו הייחודי של אובדנן הטראומטי. הרכיב הטראומטיהעוצמתי אשר צובעאת אובדנן עלוללייצרהימנעות מוחלטת מקיום קשרמתמשךעםהאם שכן ההיזכרות בהעלולהלעורר זיכרונות מאירוע הרצח,מהאלימות שבמותה או מהאשמההכרוכה באי יכולתןלמנוע את הרצח. מאידך,הימנעות מקיום קשרעמה גורר את אובדנה המוחלט- שכחה וניתוק קשרעם דמות אהובה. כך, כוח זה אשר דוחף את משתתפות המחקרלהתרחק מקיום הקשר,נתקל בכוחנגד אחר, אשר מקרב את משתתפותהמחקרלהמשך קיום הקשרעם אימהותיהן, זאת כפיהנראה, לאור מרכזיות דמותה של האםבחיי בתה ( al., et Bojczyk 2001; Chodorow, 2011). באופן זה,נוצר אפקט אשרמושךאתליבן פנימה, קרובלאם,ובו זמנית דוחף אתנפשן החוצה,הרחק מהטראומההכרוכה באובדנה,ומתוך זאת מכונן יחסים מוגבלים, אך קיימים,עם האםהמתה. כךלמשל, רבות מהמשתתפות שמרו חפציה שלהאם, אך במקוםמסתור באופן מכוון, כדי שלאלראותם בתדירות תכופה.או למשל, דיבור אלהאם מבלי להצליח לנהלעמה דיאלוג סימבוליהמכילאת "תשובתה." יתכן ואופיוהמצומצם של הקשר טמון גם בשיחהמשפחתיהמצומצם אודותהאובדןלאורך השנים,ובמיצובו הסטיגמטי של האובדן במרחב החברתי- תרבותי בישראל ( Levy, 2014 ). קיום הקשרעם האם סייעלמשתתפות המחקרלשמראתהקרבה 3 הנחוצהלדמות כה משמעותיתבחייהן, אךהיהעליולהיעשות תוך מידור, ככלהניתן, של רכיבי הטראומה הכרו כים בנסיבותהטרגיות של אובדנן. באופן זה, מתקיים קשרחלקיומוגבל עםהאם אךהוא למרות זאת, קשר המאפשראת נוכחותה שלהאםעל אףהיקרעותה האלימהמחייהן של בנותיהעם אירוע הרצח. השלכותיישומיות ראשית, ממצאי מחקריי שהצגתי בניירעמדה זה מצביעיםעלהאובדן כמכה אדוות בנפשן ובסביבתן של משתתפות המחקר– בנות אש ר אימותיהןנרצחו בידי אבותיהן.החלמהפגיעה במערכי המשמעויותהבסיסיות ביותר של משתתפותהמחקר והקושילהבנות משמעות לשאירעלהן, דרךהאדוותהמכות בסביבתןהקרובה שבעצמה מתמודדתעם האובדןופעמים רבות אחראיתעל הצאצאיםהנותרים, ועל הקושי הכרוך במפגש עםמיצובו החברתי של אובדן זה,הממוקם בתחתית 'היררכיית השכול'הישראלית (2014 Levy, ).חווייתן של משתתפות המחקר את מורכבותתהליך ההתמודדותעם אובדנןהטראומטי והשפעתו ארוכתהשנים, זאת לצד ההתמודדות עםמיצובוהחברתי של אובדנןהוליד קושי להתקרב לתכניו המאיימים ופעמים רבות יצר מעגל שתיקה והשתקה תוך-אישיתובין- אישית, לעיתים בצורה כהחמורהעד שעבור מרביתהמשתתפות, נדרש זמן רב, שנים ואף עשורים,טרם חשו מוכנות להתקרבלנושא. מעבר לכך,עבור אחדותממשתתפותהמחקרהייתה זוהפעם הראשונה שדיברו עם אדם כלשהועל אובדנן. מהבנה זונגזרתהמלצה חשובה עבור קובעי המדיניותהאמונים על הטיפול בצאצאים שאחדמהוריהם נרצחו בידי ההורההשני,להתאיםאת הטיפול המוצעלאוכלוסייה זו ולקרוביה (כיום בישראל מוגבללזכאות שלעד חמש שניםמאז אירועהמוות ועד כשנתיים של משךהטיפול:מחט- שמירוחב,' 21 20) באופן שאינו מגביל את זכאותןלפנות לקבלת טיפול, ואינו מגביל את משךהטיפול. כמו כן,לאור אופיו של האובדןהכרוך באובדן דמויות הוריות בצורהטראומטית במיוחד (האם הנרצחת והאב אשר נאסר, מתאבד או מאושפז בכפייה),ישלהשקיע משאבים בהכשרההולמת שלאנשי המקצוע האמונים עלהטיפול בשורדי אובדןזה.עלאנשי מקצוע מתחומי בריאות הנפש המטפלים בשורדיושורדות רצח אם מידי אב,ובפרט,עלעובדיםועובדותסוציאליים אשר מועסקים במרכזיםלשלוםהמשפחה,להכיר בתהליך ההתמודדותעם אובדן מסוג זה כתהליך מורכב, המושפע מכוח משולש של רכיבי אובדן,טראומהוהדרהחברתית. עליהם להכיר בחשיבותתהליכיםכגוןהבניית משמעותלאובדן,הבנייתזהותוהבניית קשרעםהאםלאחר מותה. לאורהמפגשהמורכב בין רכיביהטראומה והשכולגם יחד,עליהם לקבל הכשרה קליניתהמתאימה הןלעבודהעם אירועיםחייםטראומטייםוהןלעבודה עם אובדן, כמו גםלידעהנדרש בטיפול באובדניםטראומטיים.המלצת הספרות כיום הינה מתן קדימותלעיבוד החוויותהטראומטיות טרם ההתמקדות בעבודתהאבל ( al., et Barlé 2017).עם זאת,לאור העולה מממצאיהמחקרהמדגישים את מעמדו הפונקציונלי שלהקיטוע בנרטיבים של המשתתפות, ולאור זאת שהטראומה אינה רקנסיבתית, אלא כזו המהווהטראומה ביחסים עצמם,על מטפלים אלהלעצב התערבויות טיפוליותהמאפשרות תנועה מפניםלחוץ ומחוץלפנים, כתנועתהמטוטלת אשר תוארה בחווייתן שלהמשתתפות את מסען כתנועתה בין ידיעה לאיידיעה, בין התעמתותלהימנעות, ביןהכלוםלקיום, ובין העיסוק בחיים וביןהעיסוק במוות. כמו כן,עלאנשי המקצוע אשר באים במגעעם אוכלוסייה זו והקרובים להלהשילמעצמם אתההנחותהחברתיות הסטיגמטיות כי מדובר באוכלוסייה בה אחוזי פסיכופתולוגיות גבוהה, ואילו סיכוייהל'חייםנורמטיביים' נמוכים.עוד על אנשי מקצוע אלהלהכיר בחשיבות הקשרהמתמשך עםהאם המתה (ואת הצורך להתנתק מהקושר אותהלמרכיבים טראומטיים),ולקבלאת האפשרותלמסלוליהבניה שונים מאלה המוכרים בספרות או לתפיסות מיושנותומזיקות המכוונות ל"השלמה" או"ריפוי"האבל)(. לצורך זאת,יש לבחון בצורה מעמיקהאת נסיבות החיים,האובדן ואת הכוחותהמעצבים אתחווייתהאבלהייחודיתלו/ה. משמעות זו היא כי כל אסטרטגיה לשימור קשרעםהאדם שאבדהינה מועילהואדפטיבית כלעוד משרתתאת צורכיהמתאבלים. 4 לבסוף,מממצאיהמחקרעולה כי הכוחותהחברתייםוהתרבותיים אשרעיצבו אתהמשמעויות שהבנו משתתפותהמחקרלאובדנן, כמוגםהאופן בוהבנו את זהותן לאור האובדןואת הקשרהמתמשךעםהאם, היוו מרכיב מרכזי בתהליכים אלה. על אף שניכר כי בשניםהאחרונותחלההתעוררות בעשייה החברתיתלטובת העלאת מודעותלתופעת האלימות במשפחה, ולתופעת הרצח בין בני זוג בפרט, תופעות אלהעודן מוכרות כבעיות חברתיות ושיעוריהן הגבוהים ממשיכיםלגבות מחיר כבדמנשוא מאלה המצוייםומצויות על מעגלי הקורבנות השונים (מבקרהמדינה, 2021 ). מכאן,ההמלצה הנוספת אותה ניתן לגזורמממצאי העבודה נוגעת לצורך בהרחבת המרחבהמצומצםהניתן לאוכלוסייה זולחוותולהביע את אובדנה.לטובתזאת,יש לעודדאנשיחינוך, אנשי טיפולוגורמי מדיניות שוניםלפעול במרחב זה,לא רק לטובת צמצום תופעת האלימות במשפחה ומניעתה, אלאגם בצמצוםהתפישות השליליותהכרוכות באשרלמקרים של אלימות במשפחה ( 2018; Palmore, & Felson Gillespie et al., 2013 )ולשכול כתוצאה מרצח (2015 Sharpe, ), וכפי שעולהמממצאיעבודה זו, גם באשרלאובדני אם כתוצאה מרצח אשר בוצע בידי האב. אני מודהמקרב לבלוועדה הנכבד ה על שנתנה מקוםלדבריי המובאים בניירעמדה זהומקווה כי אלו יוכלולשפוך אור, ולו במעט, על עוצמת אובדנם שליתומים לרצח אםעל ידי בן זוגה,ולתרוםבגיבוש שינוי מדיניותהטיפול ביתומים אלו.היהוהוועדה הנכבדה תרצה בכך, אשמחלבואולהופיע בפניהולתרום ככל שביכולתילטובת גיבוש מעניםהולמים. מצורפים בזאת מאמרי, המאוזכרים בנייר עמדה זה. בכבוד רב, ד"ר שני פיצ'ו המחלקה לעבודה סוציאלית אוניברסיטת בן-גוריון שבנגב Pitcho-Prelorentzos, S., Leshem, E.,&Mahat-Shamir,M. (2021). Shattered voices: daughters’ meaningreconstruction in loss of amother to intimate partner homicide.Journal of Interpersonal Violence, 37(17-18),NP15800- NP15825. Pitcho-Prelorentzos, S., Leshem, E.,&Mahat-Shamir,M. (2022a). Mitigating Loss and Trauma: The Continuing Bonds Experienceof Daughters Bereaved to IntimatePartner Femicide. Violenceagainst women,29(11), 2170-2193. Pitcho-Prelorentzos, S., Leshem, E.,&Mahat-Shamir,M. (2022b).A Trisonance:Identities of WomenWhose MothersWereMurdered by Their Fathers. Violenceagainst women, 29(5), 901-924. https://doi.org/10.1177/10778012221092478 5