חומר רקע
כשלי מערך הגיור והפוטנציאל לתיקון - מסמך רקע לדיון בועדת
העלייה, הקליטה והתפוצות
27.5.25
מאז
ה-7
באוקטובר החברה הישראלית עוברת טלטלה
עמוקה. תחושת הששותפות והאחדות בין
חלקי העם היהודי קיבלה משנה
תוקף. מציאות חירום לאומית זו שמה בזרקור את אלו המבקשים
לקשור את גורלם בגורל העם היהודי
–
לעיתים תוך נכונות לשאת במחיר כבד של שירות
קרבי,
חשיפה לאנטישמיות או הקרבה אישית
–
אך הממסד הרבני אינו מכיר בזיקה שלהם לעם
היהודי.
מחקר שערך הלובי בשיתוף מכון ירושלים למחקרי מדיניות ביוני
2021
מעלה כי רבים מהעולים
מברית המועצות לשעבר שאינם מוכרים כיהודים
הלכתית, חשים זיקה עמוקה לעם היהודי (רק
14%
מגדירים עצמם כ'לא
יהודים)' אך אינם פונים
לגיור. ניתוח הנתונים מראה כי קיימת תופעה של
תת-מיצוי
חריף: עשרות אלפים שמרגישים שייכים לעם
היהודי, משרתים
בצה"ל, תורמים לחברה
–
אך אינם
מתגיירים. הסיבות לכך נובעות מהתנגשות קשה עם מערך הגיור
עצמו: דרישות
נוקשות,
יחס
שיפוטי, תחושת ניכור וחוסר
כבוד. המציאות הזו מחייבת בחינה מחודשת של יחסה של מדינת
ישראל ל"זרע
ישראל"
שבקרבה.
מסמך זה יציג את
הנתונים, את הגורמים
לכשל, ואת הדרכים בהם ניתן לתקן
–
מתוך ראייה של
אחריות לאומית ומחויבות לחזון קיבוץ
גלויות.
רקע
כחצי מיליון אזרחים במדינת
ישראל, רובם יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר
וצאצאיהם, מוגדרים
כ"זרע
ישראל"
–
כלומר בני או נכדי יהודים שאינם מוכרים כיהודים על פי
ההלכה. למרות היותם
אזרחים שווי
זכויות, משרתי
צבא, תורמים לחברה ומזוהים כיהודים בעיני עצמם ובעיני
סביבתם,
המדינה אינה מכירה ביהדותם
הפורמלית, והם מוגדרים במרשם כאחרים או חסרי
דת.
מאז שנות
ה-90
, עם גלי העלייה
הגדולים, הוקם מערך גיור ממלכתי שמציע שני
מסלולים: גיור
אזרחי דרך בתי הדין
המיוחדים, וגיור במסגרת שירות
צבאי. אלא
שבפועל, מערכים אלה מממשים
רק חלק קטן
מהפוטנציאל. רק מיעוט מן העולים שאינם מוכרים כיהודים עובר את
ההליך, ואחוז ניכר
מהם נושר
באמצע.
המצב
הקיים: נתונים ומגמות
בין השנים
2009
ל־2022
פתחו
15,153
יוצאי ברית המועצות תיק גיור
אזרחי, אך רק
9,605
מהם
סיימו את
התהליך. מדובר בשיעור השלמה של כ־63.4%
בלבד, כלומר יותר משליש
נושרים. בקרב
ילידי ישראל (רובם דור שני לעלייה
זו,) שיעור ההשלמה עמד על כ־71.2%
בלבד. פער מגדרי
משמעותי קיים גם
הוא: כ־80%
מהמתגיירים יוצאי ברית המועצות הן
נשים.
גם במערך הגיור
הצבאי, שנחשב זמין ונגיש
יותר, שיעורי ההשלמה אינם
גבוהים. בין השנים
2008
ל־2021
פתחו
11,854
חיילים יוצאי בריה"מ תיק גיור
צבאי, אך רק
6,288
מהם סיימו את התהליך
–
כ־53%
. בקרב ילידי
ישראל, השיעור אף נמוך
יותר:
48%
.
לצד נתונים
אלה, סקר שנערך על ידי מכון ירושלים ביוני
2021
בשיתוף עם 'לובי
המיליון' מצביע על
כך ש־45%
מהעולים מבריה"מ בגילאי
18-44
שהשתתפו במחקר היו שוקלים
גיור, אם היו נעשים
שינויים מסוימים
בתהליך. שינויים אלה כוללים יחס מכבד ולא
שיפוטי, ביטול המעורבות הכפויה של
בני זוג
בתהליך, פתרונות אלטרנטיביים לדרישה להעביר ילדים למוסדות חינוך
דתיים, ושקיפות
בדרישות
ובהליך.
החסמים
ע"פ המחקר הנ"ל ארבעת הסיבות העיקריות לחוסר המוכנות לגשת להליך גיור או לנשירה ממנו הן
כדלהלן (בסדר
יורד)
● קושי לעמוד בדרישה לאורח חיים דתי במהלך תהליך הגיור
● תחושה שבבית הדין הרבני לא מכבדים את המתגייר
● הדרישה מבני הזוג של המתגיירים שיקיימו גם הם אורח חיים דתי
● הדרישה שילדים יעברו למוסדות לימוד דתיים
הסיפור האישי של
טניה, שסופר במסגרת ראיון לפודקאסט "יותר יהודי
ממך" של לובי המיליון ורדיו
103FM
, ממחיש כיצד החסמים המרכזיים שנמצאו במחקר הופכים את התהליך למייאש
ומנכר.
טניה גדלה בישראל כיהודייה היא למדה בבית ספר
ממלכתי-דתי, חגגה חגים וראתה את עצמה
כחלק מהעם
היהודי. הספק ביהדותה עלה רק
בבגרותה, בעת שהוריה ניסו להתגרש דרך
הרבנות,
אז נחשף הסיפור
המשפחתי: סבתה ניצולת השואה אומצה בילדותה על ידי משפחה נוצרית כדי
לשרוד, שינתה את
שמה, וכל המסמכים שמעידים על יהדותה
אבדו. בשל היעדר
התיעוד, טניה
נאלצה להוכיח את יהדותה - משימה שהייתה בלתי אפשרית - ובחרה לעבור גיור ממלכתי כדי להסיר
את
הספק.
אלא שבמקום הליך שמכיר בזהותה ומסייע לה להשלים
אותה, היא נתקלה במערכת
חשדנית,
שיפוטית ולעיתים עוינת במהלך הלימודים באולפן הגיור אחד המרצים קרא לה לשיחה אישית לאחר
שמישהי מכיתת הגיור דיווחה
עליה, ככל הנראה כדי להסיט את תשומת הלב
ממנה. היא נדרשה
להסביר על קשר זוגי שהחל במהלך
הגיור, ונשאלה שאלות
פולשניות. טניה חשה שהיא נמצאת
בחקירה, ובמרחב שמייצר אווירה של פחד וחוסר אמון עד כדי הלשנות של משתתפים זה על
זה.
ובכל
זאת, טניה המשיכה בתהליך ולמרות שעברה את הבחינה הסופית
בהצלחה, נאמר לה שלא
תוכל להיכנס למקווה ולא תקבל תעודת גיור ללא כל נימוק
ברור. טניה לא
ויתרה, פנתה לתקשורת
והופיעה בדיונים
בכנסת, אך גם שם לא זכתה למענה של
ממש.
שינוי
הקונספציה:
שלוש הבנות צריכות לעמוד בלב שינוי הגישה
למתגיירים:
ראשית, יש להפסיק להתייחס אליהם כזרים המבקשים להצטרף
מבחוץ. מדובר בזרע
ישראל, קרובי
ישראל, בעלי מוצא יהודי ושותפות גורל בלתי ניתנת
לפירוד. אלו הם דבריו של הרב אליעזר
מלמד,
מפוסקי ההלכה הבולטים
בימינו:
״היה ברור שעמדתם של רבותינו היא שצריך להשתדל מאוד לגייר את בני הזוג ואת הילדים של
היהודים שעלו מברית
המועצות, ומדובר באתגר דתי ולאומי מהמדרגה
הראשונה:
ראשית, עבור
העולים
היהודים, שתנאי החיים הקשים מבחינה דתית וחומרית כמעט וכפו עליהם להתבולל
בסביבתם, ועתה הם מבקשים לחזור לעמם ומורשתם ולשם כך לגייר את בני
משפחתם. לפעמים אף
מדובר בהצלת זכר
המשפחה, שכן בעקבות המהפכה הקומוניסטית
והשואה, משפחות יהודיות רבות
כמעט
ונכחדו, והנה מגיע הנכד האחרון שנותר
מהן, הוא נשוי לגויה והיא מסכימה
להתגייר. האם
ננעל בפניהם את
הדלת!? האם לא נאזין לזעקת הסבים והסבתות
שנטבחו, נשרפו ונשחטו על קידוש
השם? רק אחד נותר
מהם, האם לא נגייר את אשתו ונשאיר להם שריד
בישראל!? גם מבחינה
לאומית מדובר באתגר עצום הנוגע גם לדורות
הבאים, שכן אנחנו מאמינים בהבטחת התורה
והנביאים על קיבוץ הגלויות ומתפללים
להתגשמותה, ובחוץ לארץ מעל חמישים אחוז נשואים ללא
יהודים. אם לא נגייר את המעוניינים
בכך, עלינו להתייאש כמעט מהחזון הגדול של קיבוץ הגלויות.״
שנית, לאחר השביעי
באוקטובר, הצטרפות לעם היהודי איננה בחירה נוחה או
תועלתנית. היא נעשית
מתוך מחויבות
עמוקה, ורצון להשתייך באופן מלא לעם
היהודי. אי אפשר עוד לחשוד בכוונותיהם של
אלו המבקשים להצטרף לעם שספג פגיעה כה קשה רק בשל
יהדותו.
שלישית, השירות
הצבאי,
העבודה, ההשתתפות בחיים הלאומיים
–
כל אלה מבטאים הלכה למעשה
קיום מצוות משמעותיות וביטוי לאורח חיים
יהודי, כפי שאכן מתייחס לכך הרב
מלמד:
הגרים מקיימים את מצוות יישוב הארץ ומשרתים בצבא
–
מצוות שאמרו עליהן חכמים ששקולות כנגד
כל
המצוות, וממילא מבטאות באופן עמוק את זהותם
היהודית. קל וחומר כאשר המתגיירים הם
צאצאי
יהודים, וממילא זהותם עם מורשתם עמוקה
יותר.
הצעות למדיניות
מתוך שינוי תפיסתי זה על מערך הגיור לאמץ עמדות הלכתיות המרככות את הרף הנוקשה של אורח
החיים הדתי הנדרש
מהמתגייר, מביעות אמון והבנה למורכבות התהליך שעובר
עליו, אינן דורשות
את מעורבות בני הזוג ומוצאות פתרונות אלטרנטיביים עבור ילדיו כמו מסגרות משלימות מחוץ
לשעות בית
הספר.
שינויים אלו יביאו לשינוי משמעותי במוניטין של
ההליך, יגדיל את מספר הפונים אליו ואת אלו
שמסיימים אותו ובכך מערך הגיור יוכל סוף סוף לעמוד
בייעודו.
בכבוד
רב,
מרדכי אסקין
מנהל תחום דת ומדינה
–
לובי המיליון