חומר רקע

לכבוד חברי הועדה לקידום מעמד האישה שלום רב, הנדון: הערות עמותת "חמניות – הבית ליתומים בישראל" לקראת הדיון בנושא זכויות אלמנות ויתומים עמותת חמניות היא עמותה המספקת מענה לילדים יתומים בישראל. העמותה היא הגוף המרכזי בישראל הנותן מענה ליתומי השכול האזרחי והבטחוני גם יחד, ופועלת לקידום זכויות היתומים בישראל, מפעילה מרכזי שטח לצמצום ומניעת סיכון בקרב ילדים יתומים, פועלת להעלאת מודעות לנושא היתמות, על סוגיה השונים. בעשור האחרון מפעילה עמותת חמניות למעלה מ-30 מרכזי פעילות מונגשים לילדים יתומים ומעניקה להם הזדמנות להיפגש עם קבוצת השווים שלהם, יתומים בני גילם במסגרת של מעגלי תמיכה, לעבד את האובדן יחד וללמוד לחיות לצד השכול. בשבוע החולף, ציינו ברחבי העולם את יום האלמנה הבינלאומי – יום שנועד להגביר את המודעות לקשיים איתם מתמודדות נשים שאיבדו את בני זוגן, ולהניע מדינות לפעול למען זכויותיהן, רווחתן ומעמדן החברתי והכלכלי. מדובר ביום חשוב שנוגע בנשים מכל קשת השכול – אלמנות מהחיים האזרחיים, מאלימות במשפחה, מתאונות, ממחלות, וממלחמות. אלא שהשנה, יום זה שחל בעיצומה של מלחמת "עם כלביא", מקבל משמעות חריפה וכואבת במיוחד עבור החברה הישראלית. מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, נוספו 946 יתומים למעגל השכול הנושא. מתוכם 637 יתומי מערכת הבטחון ועוד 309 יתומי פעולות איבה. יתומי המלחמה, מצטרפים לעוד כ- 29,782 יתומים עד גיל 18, ו-44,864 יתומים עד גיל 21 החיים במדינת ישראל חיים כיום. ממצאי מחקר מקיף שפורסם במסגרת דו"ח 'יתמות בצל המלחמה' של עמותת חמניות חושפים תמונה מורכבת במיוחד, כאשר הרוב המכריע, 73% מכלל היתומים, הם יתומים מאב. משמעות הדבר היא שמאחורי כל יתום כזה עומדת אלמנה המתמודדת לבדה עם האתגר העצום של גידול ילדים במציאות של אובדן. אותן אלמנות, אשר אבדו את היקר להם מכל, ואשר מציאות חייהן המוכרת נגדעה באחת נאלצות להתמודד עם אתגרי השכול, לרוב כשהן גם האימהות היחידות שנותרו לילדים. ההשלכות הכלכליות של האובדן על האלמנות הן משמעותיות מאוד. הנתונים מראים תמונה מטרידה: מעל מחצית מהאלמנות (55%) מעידות על פגיעה משמעותית במצבן הכלכלי בעקבות האובדן, כאשר המצב חמור במיוחד עבור חמישית מהן, המדווחות כי מצבן הכלכלי אינו מספיק אף לצרכים הבסיסיים ביותר. האובדן אינו משפיע רק על המצב הכלכלי הישיר, אלא מחולל שינוי דרמטי במצבן התעסוקתי של האלמנות. רבות מהן נאלצות לערוך שינויים מרחיקי לכת בשגרת עבודתן: כמחצית נאלצות לצמצם את היקף משרתן, 18% נאלצות להפסיק לעבוד לחלוטין, ו-17% נאלצות לוותר על הזדמנויות לקידום מקצועי - החלטות שמשפיעות על עתידן המקצועי והכלכלי לטווח ארוך. במקרה מוות של הורה, ההורה הנותר נדרש להתמודד לבדו עם גידול הילדים והמשפחה והופך ברגע להיות המפרנס היחיד. מעבר להתמודדות עם השכול והאבל המשפיעים מטבע הדברים על התפקוד היומיומי, כמו גם על רמת התפקוד במקום העבודה, ההורה הנותר נאלץ להתמודד עם השלכות נוספות, האחריות על הטיפול בילדים: החל מהסעות הילדים, דרך הטיפול בצרכיהם הנפשיים המורכבים ועד למעבר הדרמטי ממשמורת משותפת להורות יחידנית מלאה. כל אחד מהאתגרים הללו לבדו היה מהווה משימה מורכבת; ההתמודדות עם כולם בו-זמנית, תחת צל האובדן, היא משימה כמעט בלתי אפשרית. לפי המצב המשפטי כיום, כמעט אין מענים לאלמנות בשכול האזרחי. החשיבות הטמונה בחוק זה חורגת מהיבט ההגנה על ההורה הנותר ומתפרשת על פני מעגלי השפעה רחבים יותר הנוגעים לרווחת היתום. נכון להיום, קצבת השארים העומדת על סכום של כ-1,600 שקלים בחודש בממוצע אינה מספיקה למחיה בכבוד ולהחזקת משפחה, במיוחד כאשר מדובר במשפחות עם ילדים. בכך עולה סכנה שההורה והילדים ייכנסו למעגל העוני. זאת לצד הקושי והסכנה של פליטתו של ההורה הנותר משוק התעסוקה מהווה פגיעה כפולה - הן במישור הכלכלי והן במישור הנפשי-תעסוקתי, שכן השתלבות מחודשת בשוק העבודה לאחר היעדרות ממושכת מהווה אתגר משמעותי, במיוחד נוכח הנסיבות המורכבות. כל אלה מובילים לצורך הכרחי בהעלאה של קצבת השארים ותמיכה כלכלית גדולה יותר עבור המשפחות שאיבדו את היקר להן מכל, אך גם ובעיקר- יצירת מערך הגנה תעסוקתית לאלמנות בכדי למנוע את קריסת המשפחה כולה. לצורך כך יש לפעול להגנה מפני פיטורים בתקופת האבל הראשונה הסמוכה לאובדן, לייצר שעת הורות שתאפשר לאלמנה להמשיך ולעבוד אך גם להצליח לשאת באחריות ההורית של גידול הילדים והחזקת בחודשים הסמוכים לאסון. בנוסף יש לציין כי לפי החוק כיום, ישנו כשל מהותי ה נוגע לשלילת גמלת שארים מאלמנות אשר נישאו בשנית. המצב החוקי מעגן פגיעה מהותית בזכויותיהם של יתומים באמצעות שלילת קצבת השארים מאלמנות אשר נישאו בשנית. גמלת שארים, אשר ניתנת לאלמנה כאפוטרופוס של היתום, היא נדבך משמעותי ביכולת לספק את צורכי הקיום הבסיסיים של הילד שאיבד הורה. המצב החוקי הנוכחי יוצר קושי כלכלי נוסף עבור האלמנות ותמריץ שלילי עבור אלמנות לשקם את חייהן האישיים באמצעות נישואין מחדש, שכן הדבר כרוך באובדן של התמיכה הכלכלית, המצומצמת ממילא, המוענקת לילדיהן. בנוסף, גם הטיפול באלמנות נפגעי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה שמספקת המדינה אינו מספק ודורש תיקונים רבים. יש לזכור כי מדינת ישראל מצויה במצב מלחמה כבר קרוב לשנתיים, מלחמה הגובה מחירים רבים. במצב של מלחמה מתמשכת, האובדן האישי פוגש את הטראומה הלאומית והטראומה הופכת מורכבת וסבוכה עוד יותר. צריך לזכור כי קשיי המלחמה הופכים מורכבים יותר במשפחה שבא ישנו רק הורה אחד. נכון להיום, עדיין לא הוסדרו זכויות תעסוקתיות של אלמנות המלחמה, לרבות פיצוי בגין אובדן הכנסה, והענקת שעת הורות מיוחדת שתאפשר לאלמנות להמשיך לעבוד ולשקם את חייהן יחד עם הצורך בגידול הילדים. יש לציין כי גם מאבקן של אמהות לילדים יתומים שהיו פרודות מהנופלים בעת האסון לא זכאיות עדיין, למרות התיקון שקיבלה הכנסת, למלוא הזכויות וגם הן עדיין מופלות לרעה במובנים רבים. מעבר לכל, נכון להיום עדיין אין במרבית הרשוית בישראל גורם חראי על תחום האובדן והשכול ואין כל תפקיד ייעודי שנועד לסייע למשפחות השכולות, בכל סוגי השכול, מטעם הרשויות. נכון להיום אין הכשרות מתאימות לעובדי הרווחה ועובדי החינוך בשטח. על רקע זה, אנו קוראים לערוך שינוי מהותי בסל שמציעה הממשלה ובנוסך לקבוע מערך תמיכה במשפחות השכולות במסגרת עבודת הרשויות המקומיות אשר קרובות יותר לאזרח ומאפשרות פנייה יותר נוחה לאזרחים. יש לפתח מערך תמיכה הכולל סיוע בהסעות, תמיכה כלכלית ארוכת טווח, ליווי רגשי מתמשך, וסיוע בצרכים יומיומיים. התמיכה צריכה להינתן באופן יזום מטעם המדינה, ולא כתלות ביכולתה של המשפחה השכולה לפנות ולבקש סיוע. זאת במטרה למנוע הידרדרות במצבן של המשפחות ולאפשר להן להתמקד בשיקום ובטיפול בילדים. מעבר להכל, נבקש לסיים ולעדכן כי בימים אלו, אנו משיקים קו מיצוי זכויות ייעודי למשפחות שאיבדו הורה. הקו נועד לתת מענה, תמיכה וליווי באמצעות ריכוז והנגשה של סל הזכויות המגיעות למשפחה, לצד ליווי אישי ומקיף למשפחות. קו הסיוע של עמותת חמניות נולד מתוך ההבנה כי דווקא בתקופות משבר, בהן המשפחה נדרשת להתארגנות מחודשת ולסיוע, ההתמודדות עם הליכים בירוקרטיים מורכבים ומידע מפוזר מקשה עוד יותר על מיצוי זכויותיהם. סקר שקיימנו לקראת השקת הקו מצביע על קשיים אלו: הרוב המוחלט של אלמנים/ות (96%) דיווח על היכרות חלקית בלבד עם הזכויות המגיעות להם, כאשר 34% בלבד סבורים כי הם ממשים את כל הזכויות המגיעות להן; 92% מהאלמנים/ות הביעו נכונות גבוהה להיעזר בקו ייעודי שיספק מידע וליווי בתהליך מימוש זכויותיהם. השקת הקו הוא בשורה משמחת וחשובה, ועמותת חמניות תמשיך ללוות את המשפחות השכולות בישראל. עם זאת, תפקידן של עמותות אינו להחליף את התמיכה הממשלתית ואת הסיוע מהמדינה. על מנת להבטיח הגנה על המשפחות השכולות בישראל, נדרש לקדם מענים תעסוקתיים והגדלת הקצבאות, יחד עם הגדלת מערך התמיכה והלווי. רק כך נוכל לקדם שינוי הכרחי כל כך בתחום השכול והאובן ולקיים את חובתנו הבסיסית והמוסרית ביותר כלפי קבוצת היתומים והאלמנות, בבחינת "יתום ואלמנה לא תענון". בכבוד רב, עו"ד ליאת קליין -גנץ, מנהלת קשרי ממשל