חומר רקע
24.11.2024
לכבוד
ועדת העובדים הזרים שלהכנסת
נייר עמדה בנוגע
לכספים שנצברו בקרן דמי המחלהלעובדים פלסטינים
לקראת הדיון הקבוע בוועדה הנכבדה בנושא שבנדון ליום 26.11.2024
, אנו מת
כבדים
להגיש נייר
עמדה
בנושא.
כמוסבר להלן,
הכסף שנצבר בקרן
דמי המחלה
נועד
להגיע בזמן אמת
למוטבי הקרן
–
עובדים פלסטינים שחלו או אף נפצעו ונפטרו (אין מדובר בחוק דמי מחלה, אלא בקרן ביטוחית,
כשבקרנות מקבילות
בוטחו
עובדים גם באירועים אלו). הסיבה לכך שנצבר סכום כה גבוה בקרן
ב
מועד הפסקת פעילות
ה
עקב הגשת עתירה בנושא היא שהקרן נוהלה, בניגוד לכללי מינהל תקין
והיגיון ביטוחי בסיסי, ללא כל תקנון,ללא קביעת זכאויות וצבירה,וללא נגישות למוטביה.
מדובר
בביטוחשמנע ממוטביואפשרותלהפעילו, ולפיכךנצטבר בחשבוןהמדינה לאורך עשורים.
לצערנו, מחדל רודף מחדל:
לאחר עשורים שבהם המדינה לא עשתה את שנדרש,
ועקב הגשת
העתירה,היאהפסיקהלנהל אתהקרןכמנגנוןביטוחי;התמהמה
ה
כשלוששניםעדשפרסמהנוהל
לחלוקתכספיםלמספרקטןשלעובדיםומעסיקים;גיבשההמלצותלייעודיםלארלוונטייםליתרת
הכסף, כאלו שמייעדים את הכסף בשורה התחתונה לאוצר המדינה על אף שהמדינה אינה זכאית
לקבלו; ולבסוף –
אףלא קיבלההחלטה כלשהי בנושא.
עקבכך,
הסכומיםשנצטברואמור
יםלהגיעל
פחותבחלקםלמוטביהקרן,שבזמןאמתנמנעהמהם
הגישה ל
הפעלת הביטוח, ועקב כך נותרו ללא הכנסה או נאלצו לעבוד בעת מחלה. להלן נפרט את
הדברים כמוגםאת האופן בוניתןלאתרעובדים אלו.
א. מהות הכסףשנצבר – כספיםשלפחותחלקם שייכיםלעובדים קונקרטיים:
בשונה מהמצב כיום ביחס לעובדים במשק,
שעליהם חל חוק דמי מחלה והזכאויות שקבועות בו
לתשלום בעת מחלה, ענייננו בקרן שבמשך עשורים
אמורה הייתה לתפקד כ
קרן ביטוחית, ועל פי
היגיון ביטוחי: המעסיק אינו משלם ישירות לעובד תשלום בגין מחלתו, אלא מבטח אותו בתעריף
קבוע לעת מחלה (ובקרנות המקבילות, גם על אירועים אחרים – על כך נרחיב בהמשך). כך, עובד
שחלה, לא יכול היה לקבל ממעסיקו דמי מחלה, והיה עליו לפנות למדור התשלומים ולקבל
ממנו
פיצוי (על פי תקנון שמעולם לאנקבע –גם
על כך בהמשך.)
נובע
מכך, שהגם שהכסף שולם בידי מעסיקים, הוא שולם
חלף חובתם לתשלום דמי מחלה
לעובדיהם. מטבע הדברים
מדובר בקרן ביטוח, וחל עיקרון הערבות
ההדדית של משלמיהביטוח –
ישמעסיקיםששילמוביטוחלמרותשעובדיהםלאחלו,ומולםישמעסיקיםשלוהיוצריכיםלשלם
דמי מחלה לעובדיהם היו צריכים לשלם סכומים גדולים בהרבה מאלו ששילמו לקרן. כך, על אף
שהכסף שולם מכיסם של המעסיקים, הם לא ניזוקו ממנו
שכן הם "בוטחו" חלף חובתם לתשלום
דמימחלה, והכסף או לפחותחלקו אמור היה להגיעלמוטביו –
העובדים.
ב. הצטברות הכסף בקרןלאנבעהמכך שעובדים לאחלו,אלאמכשלי מת"ש:
הכסףשנצברבקרןאינו"עודף",אלאתוצרשלתת-מימושהנובעמכשלימת"ש.במשךכ-
30
שנים,
מתוך כ-
345,000
עובדים שבוטחו בקרן, שולמו דמי מחלה ל-
26,447
עובדים בלבד, ממוצע של 881
עובדים בשנה – ופחות מ-
8%
מסך המבוטחים. לא יתכן ולא הגיוני שמספר זה משקף את מספר
החוליםהאמיתי,בפרטלאבענפיםשבהםעסקינןושפרופילהעובדיםבהםאינו
רקצעיריםבריאים
כי אם גם אנשים מבוגרים.
רק לשם השוואה: אחוזי המימוש של קרן דמי מחלה אחרת, הקרן
למאבטחים של ההסתדרות הכללית, מומשו למעלה מ-
80%
מהכספים שהצטברו. בגלל שקשה
להניח שמאבטחים חולים פי עשרה מעובדי בניין, תעשייה וחקלאות –
הרי שהסיבה לאחוזי
המימוש האלה היתה היעדר נגישותלכספים.
אםכך,הסטטיסטיקהמלמדתשישעודמספררבשלאנשיםשהיואמוריםלקבלכסףמהקרןחלף
זכאותם לדמי מחלה, ולא קיבלו. הסיבות לכך נעוצות באופן בו ניהל מת"ש את הקרן; בגין סיבות
אלו גם הוגשה העתירה בבג"ץ 5918/16
, והן שככל הנראה גם הובילו את מת"ש להחליט שהיא לא
מעוניינת בניהול הקרן ולהפסיקה ככזו בסוף שנת 2018
(היעדר תקנון והגדרת זכויות, היעדר
נגישות,פרוצדורהלאמתקבלתעלהדעתובמקרההטובקבלתהכסףבאיחורניכר,וכיו"ב.הדברים
פורטו במסגרת ההתיידנות האמורה ואינם שנויים במחלוקת.)
האמור לעיל מלמד
על כך שיש מספר גדול של אנשים שאמור היה לקבל כספים מהקרן, ודאי לו
הייתהמנוהלתבזמןאמתעםתקנוןהקובעזכאויותדומותלאלושנקבעובקרנותמקבילות(למשל
זכאות להשלמת דמי פגיעה ל
נפגעי תאונות עבודה ו
תשלום לשארי עובדים שנפטרו). חלק מהכסף
האמור –
ועל תחימת היקפו נעמוד להלן –
שייך אם כן לעובדים, ולא ניתן, לא מוסרית ולא
משפטית, להשאירו בקופת המדינה או לייעדולמטרות אחרות.
ג.
הצעות
לייעוד הכסף
נוכח המחדל והיקפו, נוצר קושי להעריך כמה אנשים זכאים לאילו סכומים, בפרט מאחר שמת"ש
מעולםלא ניהלה תקנון שמגדיר זכאויותואף לא רישום צבירתימי מחלה לכל עובד.
אך איןלרפא
מחדל בעוול, ולקבוע שבגלל שהדברים נוהלו בדרך כה כושלת לאורך עשורים –
העובדים ייפגעו
מעוול שנגרם להם. ההגינות מחייבת כי העובדים יפוצו באמצעות מנגנון כלשהו על עוול זה. כך
למשל הצענו בעבר, לחלק את הכסף או חלקו לעובדים בהתאם למנגנונים מקובלים בעולם
התובענות הייצוגיות.
למת"ש
נתונים ביחס ל
עובדים שעליהם
שולמו במשך השנים כספים, היא
יודעתמיהם,לאורךכמהזמן
בוטחו
,כמהימימחלהאמוריםהיולצבורבתקופהזו,ובניכמההיו
כשעבדו
.בהתב
ססעלנתוניםאלו,שהגיעההעתשהמדינהתאסוףסוףכלסוף,8
שניםלאחרהגשת
עתירה בנושא, ניתן למשל לקבוע מפתח סטטיסטי שמניח מספר ימי מחלה מנוצלים לעובד סביר
בטווח עבודה וגיל, ולפיו לחלק את הכסף או חלקו למי שעמד במפתח. אף אם לא מדובר בתשלום
מדויק, ויש שיקבלו יותר ויש שיקבלו פחות,הדבר לא מצדיק
שלא יינתן כלוםלאף אחד.
לצדזאת,ניתןגםלייעדכספיםמהקרןלמישבוודאותידוע,שלוהיהנהנהבזמןאמתמתקנוןדומה
לאלו שיש בקרנות המקבילות, היה זכאי לתשלום גם בגין אירועים שאינם מחלה, כמפורט לעיל.
מדובר באירועים שלפחות חלקם מתועדים היטב אצל המדינה או שניתן להמציא תיעוד פשוט
אודותיהם כמופטירת מבוטח, תשלום דמיפגיעה מהמוסדלביטוחלאומי, ועוד.
יובהר, שלעמדתנו, יתכן בהחלט שגם לאחר תשלום לעובדים במנגנונים האמורים או דומים להם,
עדייןיוותרכסףבקרן–
במקרהכזהעדייןניתןלייעדולמטרותהקרן,כגוןשיפוימעסיקיםששילמו
דמי ביטוח לקרן בתקופה הרלוונטית, בגין תשלום דמי המחלה של עובדיהם, גם אם לא עבדו אצל
אותו מעסיק בתקופתפעילותהקרן ודי שאחד מהם ביטח/בוטח במהלכה.
ד.
התנהלותהמדינה לאחר הפסקת פעילות הכסף – כשל רודף כשל
לאניתןלסיים ניירעמדה זה מבלי להתייחס לאופן בו מתנהלת המדינה בשנים שחלפו:
•
קביעה מאוחרת של תקנון רפה ביחס למחלות שהתרחשו עד 31.12.2018
–
רק באפריל 2022
,
שלושוחצישניםלאחרהפסקתפעילותהקרן,קבעההמדינהתקנוןרטרואקטיבי
לקרן.מדובר
בלעג לרש, שכן מימוש זכויות בשנת 2022
על מחלות משנת 2018
הוא בלתי אפשרי ולא ישים,
וממילאהזכויותשנקבעורטרואקטיביתמקפחותביחסלקרנותמקבילותואףביחסלחוקדמי
מחלה.לאפלא, שכמעט שאיןעובד שעושה שימוש בתקנוןהמאוחר ופונהלקרן.
•
פרסום מאוחר של נוהל שיפוי למעסיקים –
חרף הבטחת המדינה להשתמש בחלק מהכסף
כשיפוילמעסיקיםבגיןדמיהפגיעהשעליהםלשלםלעובדיהםהחלמה-
1.1.2019
,נוהלכאמור
פורסם רק 3.5
שנים לאחר מכן. מהפניות שהגיעו אלינו עולה שבתקופ
ת ביניים ארוכה
זו
מעסיקים הפנו –
בצדק, מבחינתם –
את העובדים לקרן, שכן הם עצמם לא יכלו לראות שקל
ממנה כשיפוי. התוצאה הייתה שעובדים רבים, אף אלו שעמדו בתנאים הקשיחים לשיפוי
מעסיקיהם שנקבעו (היותם רשומים אצל המעסיק שביטח אותם עד 31.12.2018
, תנאי לא
צודק כשלעצמו), יצאו בתקופה ממושכת זו
קרחים מכאןומכאן.
•
ניס
יוןלחמודאתהכספיםלאוצרהמדינהוהשתהותאינסופיתבהחלטהבדבריעוד הכספים–
ביחס לשאר הכסף
הקימה
המדינה
צוות שיגבש המלצות בנוגע לייעודו. המלצות הצוות לא
פחות ממדהימות:
לא להעביר שקל ממנו
למוטבי הקרן ואף לא למעסיקיהם שביטחו אותם,
אלא להשתמש בו לכיסוי חובות המדינה ביחס לאוכלוסיה מוזנחת זו, חובות שממילא על
המדינההיהלקיימן.מטרותאלו,אףאםהןחשובותבפניעצמן,איןלהןדברעםמטרות
הקרן
לשפות עובדים חולים, ובוודאי שאינן מיטיבות עם מוטבי הקרן (בפרט בשנה האחרונה, שכן
אלו כבר כמעט שלא נכנסים לישראל.) לכך יש להוסיף שהצוות יושב על המדוכה כבר
שנים,
פרסםהמלצות (דומות זו לזו)
פעמיים,ומאז נעלם ונאלם.
ה.לסיכום
1
על המדינה לאסוף, סוף כל סוף, נתונים בסיסיים על מוטבי הקרן, משך עבודתם וגילאיהם,.
ומספר ימי המחלה שהיו זכאיםלהם לו היו נצברים להם כנדרש בזמן אמת.
2. על בסיס הנתונים האמורים, על המדינה להקים מנגנון שיאפשר חלוקה הוגנת ומקצועית
של
הכסףלמוטביו,בדומהלאופןבונעשיםהדבריםבתובענותייצוגיות,ולועלבסיסחזקותמקצועיות.
3
.
עלהמדינהלהרחיבאתהזכאויותשנקבעובאיחוררבבתקנון,בדומהלזכאויותשנקבעובקרנות
מקבילות, ולאפשר חלוקת הכסף גם בגין אירועים שאינם מחלה ושהוכרו בקרנות מקבילות (כגון
השלמת דמיפגיעה, תשלום לשארי עובד שנפטרועוד.)
4
. כספים שנותרו בקרן לאחר כל האמור, יש להשתמש בהם כשיפוי למעסיקים הנדרשים לשלם
לעובדיהם דמי מחלה.