פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב שלישי פרוטוקול מס' 115 מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד יום שלישי, י"ט בתמוז התשפ"ה (15 ביולי 2025), שעה 11:17 סדר היום: << נושא >> זכויות ילדי משרתי מילואים << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: אליהו רביבו – היו"ר טלי גוטליב חברי הכנסת: משה טור פז מוזמנים: סא"ל שיר אבינועם – רמ"ד פרויקטורים, צה"ל שנהב אור – רפרנטית ביטחון, אגף התקציבים, משרד האוצר ליאת שמואלי – ממונה תחום הורים ומשפחה, שירות פסיכולוגי ייעוצי, משרד החינוך ריבה שכטר – ממונה התמודדות במצבי משבר, חירום ואובדנות, משרד החינוך דינה בן לביא – עובדת סוציאלית, מנהלת תוכן גיל הרך, משרד הרווחה והביטחון החברתי יפעת קרמר אורן – עובדת סוציאלית, יחידת התיאום הממשלתית לזכויות ילדים ונוער שירלי אכסלרוד – מנהלת מוצר, מיצוי זכויות למשרתי מילואים, מערך הדיגיטל הלאומי מיכל ימיני – ראש ענף עיבודים סטטיסטיים חברתיים, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לירון כרמלי – מנהלת אגף חינוך, רווחה וצעירים, מרכז השלטון האזורי עמית טרכטינגוט – עו"ד, ראש תחום מדיניות, פורום נשות המילואימניקים רויטל גסט – עו"ד, פ. תחום חינוך, פורום נשות המילואימניקים סמדר כהן – אשת מילואימניק, פורום נשות המילואימניקים רותם אבידר צליק – יו"ר, שדולת המשרתים דניאל לוין – שדולת המשרתים אסף סנדרוביץ' – סא"ל במילואים, חבר ועד מנהל, העמותה למען משרתי המילואים מיכל ברקאי ברודי – המתמרנות אוהד ליברובסקי – חבר הנהלה, הנהגת ההורים הארצית ארי ברומברג – נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית נעמה ויטרבו בר לב – אימא ומילואימניקית ד"ר חנה קטן – אימהות ללוחמים זמיר חיימי – דודו של טל חיימי ז"ל שנרצח ומוחזק בעזה ישראל שור – אח שכול מנהלת הוועדה: תמי ברנע רישום פרלמנטרי: נועם כהן, חבר תרגומים ‏‏רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> זכויות ילדי משרתי מילואים << נושא >> << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בוקר טוב, ברוכות וברוכות הבאים, אני מתכבד לפתוח את הדיון בוועדה המיוחדת לזכויות הילד בעניין זכויות ילדי משרתי המילואים. כדרכנו, לפני שנתחיל את הדיון, אנחנו נזכור ונזכיר שגם בחלוף 648 ימים מאז פרוץ הטבח הנורא, בליבנו, בתפילותינו, בדרישתנו הבלתי מסויגת, לראות את כלל החטופים מושבים, מי לארצו, מי לאדמתו. זו אחת המשימות המרכזיות שבהשלמתן אנחנו נוכל לקיים דיונים בעניין ילדי מילואים, אבל באופן מצומצם יותר. יהיו פחות ילדים שההורים שלהם חיים בצבא. ב-21 החודשים האחרונים, כמות בלתי נתפסת של סבב אחר סבב, נקראו חיילי המילואים, שבחלקם הגדול הורים, למאות רבות של ימי מילואים. מכאן כולנו, אלה הנוכחים בוועדה ובאי המשכן, מבקשים ראשית להוקיר ולהודות למשפחות, לנשים, להורים, וכמובן לילדים, על ההקרבה העצומה למען העם, למען המדינה, למען הכנעת אויבינו, ולמען החזרת חטופינו. עם זאת, על אף החשיבות הגדולה שבהוקרת התודה, עלינו גם להישיר מבט בענווה למציאות ולקשיים שהתייצבות של חיילי המילואים מערימה על חיילי המילואים ועל משפחתם. כ-300,000 ילדי משרתי מילואים נאלצים להתמודד, באופן תמידי זה כבר הופך להיות, עם שגרה מטלטלת, בה האב או האם, לפעמים שניהם, מתנתקים לתקופות ארוכות למשימות מסכנות חיים והם נחשפים לסיטואציות רגשיות ומורכבות. חשוב שניקח בחשבון שבחלק לא קטן מהמקרים, גם כשמשרתי המילואים שבים לביתם לאיזושהי חופשה קצרה, ראשם, מחשבותיהם ותחושותיהם עדיין נשארים בפעילות המבצעית. אני מכיר גם מקרים שבהם התחושה המאוד מאוד מורכבת הזאת מלווה אותם גם בין סבב לסבב. נוסף על הקושי הרגשי, ילדים רבים, בעיקר בגילאי נוער, מתוך רצון לסייע להורים, ברוב המקרים לאם המשפחה, מוצאים את עצמם נשאבים למלא את מקום ההורה החסר, דבר הפוגע בהישגים הלימודיים, בכישורים החברתיים, בקצב ההתפתחות הטבעית של בני נוער. אנחנו חייבים לקחת בחשבון שגם אם מציאות כזאת מתרחשת לעיתים, גם אם לא תכופות, המשקעים שנותרים מלווים את בני הנוער והמשפחות למשך תקופה ארוכה ושנים רבות. בגיל הרך הורים רבים מדווחים על רגרסיה התנהגותית והתפתחותית, רגשית, הכוללת בין היתר גמגום, הרטבה בשינה, אלימות, היצמדות להורה שנשאר בבית, תלות בלתי מוסברת. וכמובן אלה התנהגויות שלא היו טרם היעדרות ההורה מהבית למשך תקופות ארוכות. בתאריך 8 ביולי 2024 ערכה הוועדה כאן בראשות היו"ר הקודם דיון בנושא מתן מענים רגשיים לילדי משרתי המילואים. תשובות המשרדים השונים על מסקנות הוועדה הגיעו, הוועדה מבקשת דיווח אחר יישומן. בנוסף, אנחנו נבקש לשמוע מנציגי המגזר השלישי על הצרכים העולים מהשטח ואת התייחסות המשרדים השונים עבורם. אנחנו ראשית, כדרכנו, נאפשר למשפחות החטופים, שני נציגים, לשאת דברים, לאחר מכן, חברת הכנסת טלי גוטליב שמביאה זווית נוספת, בין היתר מהתעסקות אישית והיכרות אישית, על ההתמודדות של אותם ילדים, אבל הפעם בזווית של ילד להורה גרוש, שזאת טלטלה כפולה ומכופלת. יכבד אותנו בנוכחותו חברי הטוב, חבר הכנסת קינלי טור פז שגם יזם את הדיון המהיר, היה מבין יוזמי הדיונים המהירים בזמנו, מי שבעצמו קצין בכיר בצה"ל וחווה את זה בכמה זוויות. לאחר מכן אני אשמח לתת את רשות הדיבור לנציגי נשות חיילי המילואים, כי אין מי שיודע טוב מהן לבטא ולהנגיש לנו את התחושות, הנזקים, האתגרים וההתמודדויות שאיתם הן נאלצות להתמודד כדבר שבשגרה. בבקשה, ברשותכם, אנחנו נפתח עם נציגי משפחות החטופים, נמצא איתנו זמיר חיימי. << אורח >> זמיר חיימי: << אורח >> טוב, אני לא אחראי על הלו"ז ועל סדר הדיון, אבל דיברתי עם חברת הכנסת גוטליב, יש לה דברים מאוד חשובים להגיד. ואם היא ממהרת והיא צריכה להיות הראשונה, אין לי בעיה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ברשותך, מר חיימי, יש רק אחד שמנהל את הדיון ורק הוא נותן את סדר הדוברים. פרטתי את זה כדי שכל אחד ידע לפני מי ואחרי מי הוא מדבר. תודה. << אורח >> זמיר חיימי: << אורח >> בסדר, מאה אחוז. קוראים לי זמיר חיימי, אני מקיבוץ ניר יצחק. קיבוץ ניר יצחק נמצא בדרום המועצה האזורית אשכול, קרוב למשולש הגבולות עם רפיח ועם מצרים, אנחנו כשלושה קילומטרים מהגדר. אני חקלאי כבר 40 שנה, ההורים שלי ממייסדי הקיבוץ, ניצולי שואה שכבר לא איתנו, ובאמת אני איש שחי את השטח, חי את האזור וקשור לאזור. אנחנו לא זזים ואנחנו נשארים. אני גם הדוד של טל חיימי שהיה מפקד כיתת הכוננות בניר יצחק ב-7 באוקטובר. טל נהרג, רק לאחר חודשיים אישרו לנו ודיברו איתנו על זה שטל נהרג, ואז באמת יכולנו להיות טיפה באיזושהי ודאות אחרת ממה שהיינו עד אז. עם טל ביחד קיבוץ ניר יצחק ביום הזה איבד שמונה חברים, שישה מתוכם מתוך כיתת הכוננות, ועוד שניים נוספים, חייל בסדיר, אופיר מלמן, במוצב סופה, 500 מטר מהבית, ואלה חמוי, ילדה בת 24, מתוקה מתוקה, שנהרגה בפסטיבל הנובה. היום אנחנו נשארנו עם חטופים, היו לנו עוד חטופים, חיים ומתים, אבל נשארנו רק עם טל ועם ליאור. ואני היום אומר, אני בתקופת הקיץ, החקלאים הם קצת יותר פנויים, לכן אני באמת מגיע לפה שבוע אחר שבוע כדי לנסות ולייצג אותנו. הייתי דרך אגב לפני שבועיים בוועדה לענייני צעירים שמנוהלת על ידי חברת הכנסת נעמה לזימי בנושא הפגיעות הנפשיות המצטברות אצל בני נוער וילדים בעקבות התמשכות המלחמה ונושא החטופים שעולה בכל בית ובית. ברגע שילדים מגיעים לאיזושהי בינה ושאפשר להתחיל אפילו לקרוא וקצת לראות, באמת ראיתי שם נתונים מפחידים. אתם יודעים, אני לא רוצה להגזים, אני לא רוצה להישמע פומפוזי, אבל הנתונים הם קשים, באמת קשים. ומה שחבל לי רק, ואני אומר את זה בכל ועדה, אבל בטח בעוצמות עוד יותר, אני חושב שהוועדות האלה הן הכי חשובות, הוועדות שרואות את האנשים שבתוך הכאוס הזה ובתוך המשבר הזה, והן חשובות. חבל לי שלא, אני יודע, כבר הסבירו לי 100 פעם שחברי הכנסת נמצאים בכמה מקומות ביחד וזה, אבל חבל לי שלא מגיעים יותר חברי כנסת וממלאי תפקידים בכירים לישיבות האלה, אבל אני עדיין ממשיך ומדבר. בדרך כלל אני מדבר בעל פה, אני רוצה להקריא משהו שכתבתי אתמול בלילה, ולדעתי הוא מתקשר באופן ישיר לנושא הדיון פה היום. אני רוצה לצטט דברים שאמרה מירי רגב כחברת אופוזיציה ב-24 במאי 2022: "אנחנו כסיעה חייבים לקבל החלטה. החלטנו שאנחנו אופוזיציה לוחמת ואנחנו רוצים להפיל את הממשלה הזאת", כן, ממשלת השינוי דאז. "אז אין כאבי בטן. אין כאבי בטן למקרי אונס, ואין כאבי בטן עם נשים מוכות, ואין כאבי בטן עם חיילים. כולם מבינים שזה הרציונל". ככה היא אמרה, מירי רגב. זה ציטוט מדברים באמת שאמרה מירי רגב כחברת האופוזיציה, כמו שאמרתי, כמה שעות לפני ההצבעה על חוק ממדים ללימודים שהעלתה אז הקואליציה, אז, בימי ממשלת השינוי. ומה השתנה מאז? אילו דברים השתנו? קודם כול חזרתם לשלטון, אתם הקואליציה, אתם האחראים. מבחינתי, אתם האחראים וגם האשמים לא פחות מהצבא באירועי 7 באוקטובר ובמה שקורה לנו עד היום בנושא החטופים. אבל מה לא השתנה? אין לכם כאבי בטן. אין לכם כאבי בטן בגלל נשים מוכות, אין כאבי בטן על פשיעה במגזר הערבי. אין לכם כאבי בטן על יוקר המחיה, אין כאבי בטן על קשישים בשיבתם, אין לכם כאבי בטן על ניצולי השואה המעטים שעדיין איתנו, אין לכם כאבי בטן על חיילי הסדיר והמילואים שקורסים, אין לכם כאבי בטן על הלומי הקרב, אין לכם כאבי בטן על עסקים שקורסים, אין לכם כאבי בטן על משפחות שמתפרקות, אין כאבי בטן על הדמוקרטיה שהולכת ונעלמת, אין כאבי בטן על מספר ההרוגים בתאונות הדרכים שרק מטפס, אין כאבי בטן על מצבה הבין-לאומי של המדינה, אין כאבי בטן על תושבי הצפון והדרום שרוצים לחזור הביתה אבל מתקשים נפשית וכלכלית. וגם אין לכם כאבי בטן בנושא החטופים. התפיסה היא שעם יהודי עם היסטוריה של 4,000 שנה שאינו מפחד מדרך ארוכה, איזו משמעות יש כבר לכמה עשרות חטופים, חיים ומתים, שנמצאים בידי החמאס בעזה? אם שרת התחבורה הייתה פה, הייתי אומר לה: תמשיכי במסעותייך חוצי היבשות, אני ממליץ לך על עוד כמה נקודות על פני הגלובוס, אבל בעיקר תעשי איזה ביקור קטן בלונדון, כי אם בכל זאת תכאב לך קצת הבטן, הכאב יהיה יותר נוח" אני רוצה לסיים. אני כן רוצה להגיד בכל זאת תודה לחברי כנסת ולשרים שכן מקשיבים וכן מדברים, גם לחברת הכנסת גוטליב שנמצאת פה. יוצא לנו קצת להיפגש מדי פעם, אני מקווה שייצא לנו באופן יותר זה. ולסיים רק בקריאה, תסיימו את המלחמה הזאת כבר, תמצאו את הפתרונות, הם קיימים, ותחזירו לנו את החטופים. אנחנו רוצים אותם איתנו, אנחנו רוצים להשתקם, אנחנו רוצים לשקם את הקיבוץ, את האזור, אנחנו רוצים לשקם את המדינה. ותודה רבה על ההזדמנות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה, אדוני. אני מבקש להעביר את רשות הדיבור למר ישראל שור שמבקש גם כן להתייחס, בבקשה. << אורח >> ישראל שור: << אורח >> תודה רבה. קוראים לי ישראל שור, אני אח שכול מזה 52 שנים, אחי הבכור נהרג במבצע בלבנון. אני מבקר בוועדות כבר קרוב לשנה לפחות פעם או פעמיים או שלוש בשבוע ונפגש הרבה מאוד עם משפחות החטופים במסדרונות, ומתלבט כל הזמן אילו דברים לומר בוועדות האלה, איך לחדש, איך לומר דברים חדשים שישפיעו על ההוויה שנוצרה במדינה עם המלחמה הנוראה הזו והחטופים שיושבים בעומק של 50 מטר במנהרות החמאס. אני רוצה ממש במילה קצרה אחת לתאר ילד בן 15 שמודיעים לו שאחיו הבכור נהרג, והוא עוד לא מבין בכלל על מה מדובר, ואז איזשהו זרע שבהתחלה לא ברור לו, ואחר כך הוא לומד, זרע של כאב שהולך וגדל איתו ומעיב על חייו ומוריד מסך שחור לנגד העיניים שלו ומשנה צורה לאורך השנים ומשפיע על מערכות היחסים שלו, על הזוגיות שלו, על ההורות שלו, ועוד כהנה וכהנה דברים שאני לא אכנס לזה כאן, בפורום הזה. ואני חושב על עשרות, מאות ואלפי הילדים שמצטרפים למעגל הזה, ולא רק עליהם, אני מדבר על ילדים כיוון שהוועדה הזו עוסקת בזכויות הילד, אבל אני רוצה לדבר גם על אחים שכולים, שסוף-סוף, אחרי הרבה מאוד שנים, הוקם פה פורום לעניין הזה. כי אחים שכולים תמיד היו תומכי לחימה ולא ההורים השכולים עצמם. אני לא אומר את זה בשום ביקורת, אבל גם על בני ובנות הזוג שנותרים ללא בני הזוג שלהם, ובטח ובטח ההורים וקרובי המשפחה שמתחילים מסע שכאמור מתחיל לצורך העניין הזה עכשיו, ב-7 באוקטובר, אבל נמשך על פני כל כך הרבה שנים וזקוקים לטיפול שאני לא יכול שלא להתרשם שהמדינה הזו כרגע או שלא רוצה או שלא יכולה או שלא חרתה את זה על דגלה, או שמההיקפים של כמות האנשים שמצטרפים למעגל הזה לא מסוגלת לתת את הטיפול ושום דבר אף פעם לא מספיק. אני חושב לעצמי שהשתרשה במדינה הזאת איזה מין אמירה כזו של לסיים כל משפט או כל דיון במשפט שהעיקר שהחטופים יחזרו הביתה ובזה זה נגמר. יש סיכת חטופים, כל אחד שם את זה על דש בגדו ובזה הוא מרגיש שהוא עשה את כל מה שהוא יכול למען החטופים. אנשים מסתובבים בעולם, חברי קואליציה, חברי אופוזיציה, מטבע הדברים דבריי מכוונים דווקא לחברי הקואליציה, מכיוון שבהם אני תולה את רוב האשם למה שקורה כאן היום, למלחמה הזו שפרצה, למלחמה שלא נפסקת, לחטופים, 50 מהם, 20 אולי, אני מקווה מאוד שעדיין בחיים שנמצאים בעומק מנהרות החמאס. ואני שואל את עצמי אם חברי הכנסת, השרים, יושבי ראש הוועדות יושבים בינם לבין עצמם וחושבים, מה אנחנו עושים היום כדי שהחטופים האלה יחזרו קודם כול הביתה, ולא נפטור את עצמנו בכל מיני משפטים, סליחה שאני אומר את זה, חלולים וחסרי כל תוכן של ואנחנו מצטרפים לקריאה שהחטופים יחזרו הביתה. אני לא מוצא, ואני חושב על זה כל הזמן, כל רגע לפני שאני אלך לישון, מי יכול לעשות משהו למען חזרת החטופים הביתה? ואנשים שיכולים הכי הרבה לעשות דברים להחזיר את החטופים האלה הביתה הם הקואליציה, הממשלה, השרים וראש הממשלה שכבר דיברנו מספיק על השיקולים שלו מדוע המלחמה הזאת נמשכת. פה ושם נפלט לאיזשהו חבר כנסת שלא שומר את סודותיו לעצמו, כמו חבר הכנסת גפני שהחמאתי לו אתמול בוועדה על זה שהוא אמר, אני לא מבין את מטרותיה של המלחמה, אני לא מבין למה המלחמה הזו נמשכת. ובתור בן למשפחה שכולה, אני לא יכול שלא לחשוב כל הזמן על המשפחות האלה שמתחילות את המסע הנורא הזה, ולפנות אליכם, אליך, יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת אליהו רביבו ולכל חבריך בראשות הוועדות ולומר לכם שרק אתם יכולים לעשות את המעשה ולהחליט שהמלחמה הזו נגמרת ולו בשביל אחינו וחברינו ובני משפחותינו שיושבים בוועדות. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> ואז מה? חמאס יחזיר לך את החטופים אם תגיד דבר כזה? << אורח >> ישראל שור: << אורח >> חברת הכנסת גוטליב, תני לי בבקשה, אני יודע ש - - - << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> רק אומרת לך, אדוני. כן, זו אמירה שלא צריך להשמיע בוועדה כזאת, אמירה שמפריעה לנו, מפריעה להגיע לעסקת שחרור חטופים. << אורח >> ישראל שור: << אורח >> חברת הכנסת גוטליב, תני לי בבקשה לסיים. האמת שלך איננה חזקה מהאמת שלי, יש לנו כל אחד את האמת שלו. ובואי פעם אחת גם נגיע להידברות ולא רק לצעקות. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אני לא צועקת, אתה שמעת אותי צועקת, אדוני? שמעת אותי עכשיו צועקת? אתה פונה לחובתי ואני אומרת לך, האמירות האלה של להפסיק את המלחמה - - - << אורח >> ישראל שור: << אורח >> אני ממש מבקש. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אין בעיה, נפסיק את המלחמה, חמאס גם חטוף אחד לא יחזיר לך. תודה. << אורח >> ישראל שור: << אורח >> חברת הכנסת גוטליב, אני ממש מבקש שלא נהפוך את זה לדיון ביני לבינך. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> בסדר, לא מפריעה לך יותר, האדון שור. זה לא דיון ביני לבינך, אתה משתמש בוועדה הזו לומר את האג'נדה שלך, וזו זכותך. << אורח >> ישראל שור: << אורח >> איזו זכות נותרה לי? << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אבל לי יש זכות להעיר לך הערת ביניים, זה הכול. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> הוא חושב ההפך ממך, בסדר, תני לו להגיב. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> זכותו, וזכותי להעיר הערת ביניים. עדיין יש לי זכות. << אורח >> ישראל שור: << אורח >> אם אני אעז להפריע לך באמצע דברייך, יסלקו אותי מהוועדה הזו. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אבל זה ההבדל, כי לחבר כנסת לפי התקנון מותר להעיר הערות ביניים, ואני מעירה לך. אני יושבת בסבלנות, שומעת אותך אומר, קורא לנו לקרוא להפסקת המלחמה, לא פחות ולא יותר, כאילו חמאס הביא לי עכשיו את החטופים, עכשיו. תודה. << אורח >> ישראל שור: << אורח >> תרשי לי לומר את המשפט האחרון של דבריי? << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> זכותך, אני לא אומרת לך מה לומר, תאמר כרצונך, אדוני. << אורח >> ישראל שור: << אורח >> רק לומר את המשפט האחרון. שוב, מכיוון שהכוח נמצא בידיים שלכם, ורק לכם האפשרות להפסיק את מה שקורה כאן, אני רק מדמיין לעצמי שמדי בוקר, כולל הבוקר, שלושה הרוגים ברצועה מאש כוחותינו בטנק שהתפוצץ, ועוד פעם, המשפט הנורא הזה שהותר לפרסום, אני לפעמים חושב לעצמי כמה אנשים מסתובבים בעזה, חיים, שכבר יש להם על המצח את המשפט הזה "הותר לפרסום". כמה חיילים שלנו, כמה בנים מסתובבים כבר ברצועה, האימהות שמודאגות, והמשפט הזה שמודבק למצח שלהם יכול חס וחלילה מחר או מוחרתיים להפוך כבר לאיזושהי הודעה בעיתון. וחוזר ואומר, אני מבקש מכם, תחשבו איך אתם מתארגנים, איך אתם עושים משהו כדי שנפסיק לשלם מס שפתיים והחטופים יחזרו לארץ והמלחמה הזאת תיפסק ונעשה מה שצריך ונתחיל את השיקום, ואז תעשו מה שאתם רוצים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. בבקשה, חברת הכנסת גוטליב. ברשותך, אני מבקש ממך להתייחס אך ורק לנושא הדיון. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> בסדר. כמובן שכשיש לי זכות דיבור אני יכולה לומר מה שאני רוצה לומר. אני מכבדת אותך כמובן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בסדר, תודה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אני אבקש לומר משפט אחד, להקריא משהו לתוך הפרוטוקול. כיוון שאנחנו שומעים פה אמירות, שכל אחד יכול לומר כמובן את דעתו, אנחנו נמצאים במלחמה, במלחמה שנכפתה עלינו, מלחמה ארוכה מאוד, מרובת זירות, מרובת סיכונים. כשנפלו חמישה לוחמים, ארבעה מתוכם של נצח יהודה, אני מבקשת לומר משהו אחד לפרוטוקול שנרשם על ידי הפורום עצמו, פורום נצח יהודה. אני מקריאה לכם חלק קצר. "לאורך המלחמה, בפרט בגזרת צפון הרצועה, הגדוד חווה אין ספור הצלחות והישגים למול חמאס, לצד נפילתם של לוחמים ומפקדים בגדוד. הגדוד שב לתמרון בעוז, לחם בעיירה בית חאנון, נפלו חמישה לוחמים, בכללם גשש החטיבה. הכאב הוא גדול על נפילתם של הלוחמים בגדוד בעת לחימה לצד הנחישות והמבט קדימה להמשך תמרון קרקעי שנדרש". לכן אני אומרת לכם פה, קודם כול אני מודה לעוצמתם של אנשים, משפחות שכולות בפרט בטח ובטח, ומשפחות הלוחמים שמבינות את צדקת הדרך ומבינות את העובדה שאנחנו במלחמה. השיח שיש בו שיח שקורא להפסקת לחימה באופן חד צדדי הוא שיח, בעיניי, בכל הכבוד כמובן, תבוסתני, חלש, והוא בעיקר מהווה אמירה המחזקת את חמאס, המרצח האכזרי שטבח בבני ובנות עמנו כשהצבא משתדל בכל כוחו להילחם בעזה בעצימות שכזו שלא תפגע בחטופים על יסוד מודיעין, כשהחיילים שלנו מסתכנים בסיכון בלתי רגיל, בין אם זה להשיג מודיעין ככל שרק אפשר, ובין אם זה להכניע ולהחליש מאוד את חמאס, ארגון הטרור המרצח. ומכאן לתוך הדיון עצמו שבו אנחנו נתונים. אני לא אשאר בדיון כיוון שיש לי ועדות אחרות שהן לא יותר חשובות, אבל רק צריך להיות בהן עם איזושהי מומחיות מסוימת. מבקשת להביא לתוך השיח הזה קולות נוספים שלא נשמעים. זכויותיהם של ילדים להורים גרושים לנוכחות האבא שלהם במילואים בחיים שלהם. לא יכול להיות מצב, ופה אני פונה לאימהות באשר הן, לא אמרתי שזה קל להיות גרוש או גרושה, לא אמרתי שזה קל לשאת בנטל. אני חושבת שאימהות גרושות, צריך לקחת בחשבון גם בהקשר הזה את העובדה שאולי המדינה צריכה לחשוב, אגב, גם גרושות שהגרוש שלהן נפל בקרב, יש כ-20 נשים כאלה, גם את זה צריך לקחת בחשבון. כי בסוף, בסוף, גם בהקשר הזה, שאומנם זה לא נושא הדיון, גרושה שבן הזוג שלה לשעבר נפל בקרב, היא לא זכאית. אומנם היתומים מקבלים את הקצבה עד גיל מסוים, אבל אל תשכחו שזה לא מכומת לתוך הסכום הזה ולא מקודד ומעולם לא נדון בהיבט מהותי, העובדה שאין הסדרי ראייה ואין חלוקת נטל והכול נופל על אישה גרושה שנשארה לבדה כשבן הזוג לשעבר, אבי ילדיה נפל בקרב. זה נושא שהוא לא נושא השיח הזה, אבל זה משהו שכן צריך עיון בהקשר הזה, איך ומה אינטרס ההסתמכות בהקשר הזה על בן זוג שהוא בן זוג לשעבר. אבל אלה נושאים שלמים שלא קשורים לדיון הזה. פה אני מבקשת לומר לאימהות באשר הן, העובדה שאישה היא גרושה, כפי שאמרתי, זה אולי לא כיף, אני לא אומרת, זו מורכבות בפני עצמה, וגם הנטל, הכעס שאתה לא יכול לסמוך יותר על הסדרי הראייה וחלוקת הנטל, עול בפני עצמו, לא אמרתי שלא. אבל אני מצפה לתמרון והתחשבות ככל האפשר לא בגרוש שלכן, בילדים. אבא שלהם בשדה קרב, אבא שלהם במילואים, בקושי אפשר לדבר, בקושי שיש קשר. יותר מזה, ההכנסות שלא מגיעות. זה דבר שחייבים להבין פה. יש כאן דבר נורא של פנייה לערכאות משפטיות ומימוש, לקיחת כסף של גרוש בצורה פשטנית ומהירה מאוד כשהגרוש, יש לו עוד חיים והוא במילואים ואנחנו נותנים לו מענקים, אבל המענקים נלקחים. אי אפשר, אני אומרת עוד פעם, זה נושא שלם וזה לא הנושא שהוקדש לו. נכנסתי לכאן כי אי אפשר לשמוע לוחמי מילואים שיש להם זמני שיחה. היום אולי זה קצת יותר פשוט כי יש אוויר יותר בתוך תקופות המילואים עצמן. אבל באמת, כל אחד צריך להבין פה, אם אנחנו בוועדה של זכויות הילד, אנחנו מדברים על הילד. בהליך גירושין הילד עומד לפני ההורים, עם כל הכבוד. הילד, אליו אנחנו מנחילים, אחת, שהזכות להיות הורה היא זכות וחובה גם יחד, של האבא ושל האימא. זו תפיסת העולם הכי בסיסית ומובהקת של כל אדם שמבין מה זה להיות הורה. אבל בתוך המילואים אין לי אלא לבוא, באמת, בציפייה, אני לא רוצה להגיד דרישה, אבל באמת בציפייה, באמת, תעשו כל מה שאפשר להתאים את ביקורי הילד או הילדים כשהלוחם או חייל המילואים חוזר ממילואים, גם אם זה לא מתאים. למה? זו המשמעות של מלחמה. יש הרבה רעשי רקע והרבה אדוות קשות. אדווה היא לא מילה מתאימה כי היא מילה חיובית. לא, יש הרבה רעשי רקע מורכבים ו-1,001 דברים שצריך להתמודד איתם, גם זה. ולכן באתי להשמיע פה את הקולות של הילדים הגרושים, את הקולות של הילדים הגרושים שדורשים וזועקים תמיד להורים שלהם להיות בגירושים מכבדים, לזכור את ההדדיות שכרוכה בהורות לילדים, שהיא זכות וחובה לנצח. לו דעתי הייתה נשמעת, תמיד אני אומרת, להתגרש רק בכבוד. אין טעם, גם אם זה הכי מעליב וגם אם זה הכי משהו שלא רצית וגם אם זה פוגש אותך במקום הכי נורא והכי מצער, מה לעשות? אז התגרשת, אז מה? לא כיף, לא סוף העולם. יש בזה שבר, יש בזה טרגדיה, יש בזה המון, המון, המון, שבר כל החלומות. נו, ואז מה? זה תירוץ? זה לא תירוץ. לכן אני פונה פה ומבקשת להשמיע את הקול הזה של הילדים להורים הגרושים הקטינים, עשו מאמץ. קשה להם, הם מתגעגעים. זה הכוח הכי תומך לפעמים של לוחם או חייל בהתשה ובסיזיפיות לשמוע את הילדים שלו. אנא עשו מאמץ, זה הכול. וגם במרכזי הקשר, אני מבקשת לומר, לצערי הרב, את תופעת הזוועה הזו של פגישת ילדים במרכזי קשר, גם זה לא הנושא של הדיון, אבל באמת, לעשות כל מאמץ להתאים את זה להורה. שלא נדבר על זה שהורה שטוב להילחם בשדה קרב לא יכול לראות את הילדים שלו לא במרכז קשר? אבל זה בצריך עיון, לא של הדיון הזה. אבל כל הנוגעים בדבר, להתאמץ מאוד מאוד שהילדים יראו את אבא שלהם או את אימא שלהם, זה לא משנה ההקשר, אם לוחם או לוחמת, גם בגירושים וגם כשזה קשה וגם כשזה מורכב. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת גוטליב. ברשותכם, אנחנו נעבור לפורום נשות המילואימניקים. דוברת ראשונה, עוה"ד עמית טרכטינגוט. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> תודה רבה על ההזדמנות. שמי עמית טרכטינגוט, אני אימא לשישה ילדים בגילאי תשעה חודשים ועד 12 וחצי שנים, אני נשואה ללוחם שייטת במילואים. לפני שאני אציג את הסיבה שבגללה הגענו לכאן, אי אפשר לדבר על שום דבר לפני שנזכיר את מחיר הדמים הבלתי נסבל. רק לפני כמה שעות התבשרנו בעוד הותר לפרסום. הלב כבר לא יכול להכיל את הכאב. יקיר שרם, יולי פקטור, שהם מנחם, זיכרונם לברכה, תודה על ההקרבה, כוחות למשפחות ואיחולי רפואה שלמה ומהירה לפצועים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> רק ברשותך, תיקון אחד קטן שקצת צורם לי, בסדר? אני מקפיד עליו תמיד. השם יקום דמם. הם לא זקנים שהלכו לבית עולמם בשיבה טובה, בסדר? תודה. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> השם יקום דמם, לגמרי. ועוד חייל שהתאבד, וגם זה מחירי המלחמה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בתוך רצף מתאבדים שלא עומדים בעומס הנפשי והרגשי. זה בצבר האירועים, כן. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> אני כאן כדי להשמיע זווית אחת מסיפור של אחוז בודד באוכלוסייה, האחוז שמחזיק את האלונקה כבר שנה ותשעה חודשים וממשיך להסיט את כל חייו הצידה בשביל ביטחון המדינה, אחוז שמשלם מחיר כבד, מחיר רגשי, מחיר זוגי, משפחתי, תעסוקתי, מחיר על מחיר על מחיר. הנחנו על השולחנות מסמך שמפרט נתונים סטטיסטיים לצד סיפורים אישיים שנאספו אצלנו בפורום נשות המילואימניקים על המציאות שבה גדלים ילדי המילואימניקים כבר כמעט שנתיים, הצצה קטנה למלחמה שבעורף. ברשותכם, אני רוצה להציג שני ציטוטים קצרצרים שמתארים את התמונה כולה. "הוא כל הזמן שואל אותי, האם אבא ימות או לא ימות?", ואני מרגישה שיש משהו, חרדה מאוד קיומית. הוא שואל אותי כל יום: "למה אבא שלנו לא נהרג? האם הוא ייהרג? האם הוא ימות? האם הוא יחזור מחר?", ואני לא יודעת מה לענות לו. אני לא מכירה מצב שבו אני לא יודעת מה להגיד לילד שלי. ציטוט שני: "הבן שלי פנה למורה שלו בבקשה שתתחשב בו באיזו מטלה שהוא לא ביצע והסביר שאבא שלו במילואים. המורה ענתה בתגובה: אבא שלך כבר שנתיים במילואים, זה לא תירוץ. עדיין לא התרגלת?", התשובה היא לא, לא התרגלנו. אי אפשר להתרגל לפחד מהדפיקה בדלת, לחרדה הקיומית. אי אפשר להתרגל לחיים משפחתיים במרחק פיזי ורגשי כל כך גדול. אי אפשר להתרגל ללהיות בסבב, אי אפשר להתרגל לחזרה הביתה אחרי סבב, ואי אפשר להתרגל לעננה הזאת שמרחפת מעלינו כשאנחנו יודעות שהסבב הבא הוא מעבר לפינה. ואם אנחנו לא מצליחות להתרגל, מה יגידו הילדים שלנו? באנו לכאן כדי לבקש תשובות, מה כל משרד עושה כדי לתמוך, לעטוף, להכיר באתגרים ולהוקיר את ההקרבה של הילדים שלנו, ילדי המילואימניקים. פירטנו רשימת מענים נדרשת, אבל העיקר הוא פשוט. ילדי המילואים זקוקים לזה שתראו אותם, ילדי המילואים זקוקים לזה שתזכרו אותם, וילדי המילואים צריכים שתדעו, לא מתרגלים. אני אשמח שנעביר את השרביט לרויטל, פרויקטורית החינוך של הפורום, שתדבר על המענים הנדרשים מכיוון החינוך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ברשותך, אנחנו נוהגים לעשות העברת שרביט. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> ברשותך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בין הפורומים למשרדים הממשלתיים לחברי הכנסת שהטריחו את עצמם. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> כמובן. פשוט יש כאן גם נציגה, פרויקטורית של חינוך שתציג את המענים הנדרשים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> היא מייד תקבל, בסדר? << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> וגם נציגת משפחות שתציג צרכים מיוחדים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> באופן חריג, על פי המלצת מנהלת הוועדה, ראיתי שראוי לתת לכם קודם כול רשות דיבור כי אתם המרכז ואתם הברומטר שלנו על מלא, אבל אני עדיין צריך לאזן בין כלל מי שהטריח את עצמו. ברשותכן, אני אעביר את רשות הדיבור לחבר הכנסת טור פז, לאחר מכן להדס, ואז לנציגים של המשרדים הממשלתיים. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב ראש, תודה רבה. אני חייב לומר, אני מאוד מודה על הדברים החשובים שהביאה לוועדה חברת הכנסת גוטליב בהקשר של משפחות הגרושים, נושא שמגיע גם לשולחני הרבה מאוד. אבל אני חייב לומר שהטיעון שהפסקת המלחמה היא פגיעה או תבוסתנות או כל דבר דומה משול לטענה שאם היינו ממשיכים את מלחמת ששת הימים ליום השביעי היינו פחות תבוסתניים, או שמלחמת יום הכיפורים לא הייתה צריכה להפסיק אחרי 17 יום. טיעון ריק, אין בו תוכן, אין בו צורה. אחרי שנתיים של מלחמה הגיע הזמן שמדינת ישראל תסיים את מצב המלחמה, תחזיר את כל החטופים הביתה, ובחמאס היא תמשיך להילחם, לא צריך בשביל זה להיות במלחמה, המלחמה בחמאס תימשך עוד הרבה מאוד שנים. הדיון הזה עוסק בזכויות ילדי המילואים. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב ראש, אתה יודע, גם הילדים שלי הם ילדי מילואים, אבל אני מקרה קל. שירתי במלחמה הזו מעט מאוד, פחות משלושה חודשים לצערי כי לא התאפשר לי יותר, אבל בשבת שעברה - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מהיום הראשון. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> מהיום הראשון, נכון. אבל אני אומר שוב, אני מקרה קל. בשבת שעברה אכל אצלנו אחד מחבריי לנשק, היה פקוד שלי כשהייתי מג"ד, והוא כבר ביום ה-365 שלו במלחמה. זה אומר שהוא כבר יותר משנה מתחילת המלחמה במילואים. יש לו ארבעה ילדים. שכנים, באו לאכול ארוחת שבת, רציתי גם להקל עליהם. חברים טובים, ובאמת, ברוך השם, הם לא מקרי סעד, אבל כמות העזרה, כמות התמיכה, אין שבוע שאני לא הולך בשליחות אשתי בדרך כלל להביא למשפחה אחרת שעכשיו האיש נמצא במילואים ולהביא ארוחת ערב. מעגלי התמיכה הנדרשים הם אין סופיים. הדיון הזה, כמו שאמרת, הוא דיון מעקב, והייתי גם בדיון הקודם, ואני רוצה לברך על ההתקדמות שחלה השנה במודעות לנושא ילדי המילואים כסקטור שדורש תמיכה ועזרה, ועדיין יש לנו המון עבודה. אני אעיר כמה הערות, ואני מתנצל שגם אני צריך לצאת לדיון נוסף. קודם כול, נושא החינוך, שהוא על ראש שמחתנו. נעשה הרבה ויש עוד הרבה מה לעשות. ואני אומר, הבעיה העיקרית היא שאנשי המילואים לא יודעים להיות צרכני עזרה, הם לא רגילים לסיטואציה הזו. אני מכיר ילדים, אני אומר שוב, בדקתי את זה בכיתה של הבת שלי הקטנה, שהן לא רוצות לבקש עזרה, אבל אני יודע שהן צריכות את זה. חברות שלה לכיתה, הן בחיים לא יבואו ויגידו למורה, אח שלי במילואים ועכשיו המשפחה ככה. אבל זה המצב, וכן הלאה. הנושא של ריצ'ינג אאוט של המערכת לילדי המילואים סובל, אדוני היושב ראש, מפער גדול מדי בין בתי הספר. יש בתי ספר שמודעים בצורה מלאה ונותנים עזרה מדהימה ויש כאלה שבכלל לא. יש לנו את כל נושא הקדימות בתורים שמופיע כאן בנייר העמדה של נשות המילואים. אני בתוך הצעת החוק שהגשתי יחד עם חבר הכנסת יולי אדלשטיין לתקן את כל חוק המילואים פניתי להרבה מאוד גופים, גם חלקם יושבים פה, ושאלתי מה צריכים, ובין השאר עלה הרעיון של קדימות בתורים כקריטי. מה זאת אומרת? כשאחד מבני הזוג נמצא במילואים, בן הזוג השני בכל המעמסות צריך גם לעמוד בתור, נגיד לדואר שלוש שעות, כי מה לעשות? זה הזמן לפעמים שלוקח היום להוציא חבילה, או בכל דבר. הרעיון של פטור מתור לתקופת המילואים. רעיון פשוט, לא עולה כסף, דרמטי מבחינת השינוי התודעתי והעזרה האמיתית. ודבר אחרון, אדוני. יש פה הרבה מאוד הצעות טובות. הייתי בארצות הברית לפני כמה חודשים בשליחות כאן, וכשקוראים לעלות למטוס, לפני כולם, לפני כולם, לפני הביזנס, לפני המחלקה הראשונה, יוצאי כוחות הביטחון ונכים עולים ראשונים, נא גשו ראשונים. איזו תודעה. הגיע הזמן שזה יהיה ככה גם אצלנו. תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> וואו, תודה רבה. עכשיו תור עוה"ד רויטל, ברוכה הבאה. << אורח >> רויטל גסט: << אורח >> תודה רבה. אני אמונה על תחום החינוך בפורום נשות המילואימניקים, אני מילואימניקית בעצמי. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> כל הכבוד. << אורח >> רויטל גסט: << אורח >> רק לאחרונה חזרתי לשירות מילואים ללוות את פצועי חרבות ברזל במיצוי זכויות ובתמיכה במעטפת כוללת של הצבא, מאוד שמחה על התפקיד הזה. אני אימא למילואימניק, אימא לסדיר, ובעלי שגם במילואים חזר ממש בשבוע שעבר מעזה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> משפחה לוחמת. << אורח >> רויטל גסט: << אורח >> לגמרי. אבל אני כאן בתפקיד דווקא במלחמה האחרת שלנו, שהיא בעורף. העורף שמהווה חוסן לאומי לכולנו, וברגע שמילואימניק יודע שהילד שלו נמצא במסגרת בית ספרית תומכת, מחבקת, אוהבת, כששואלים אותו איך היה, הוא אומר שהיה יום טוב, שהוא מוקף בחברים ובצוות מקצועי שנותן לו מענה לימודי, חברתי ורגשי. אנחנו כאן היום בוועדה, ועדה שבפגישה שנייה שלה, ועדת מעקב, כדי לומר שאנחנו עדות ורואות שנעשים הרבה שיתופי פעולה, שהמשרדים מעורבים, משרד החינוך, שרק לא מזמן היו לנו שתי פגישות מצוינות אגב מול המשרד ויצאנו באמת עם פעולות אופרטיביות. צה"ל עם פרויקט פק"ל שתכף בטח נשמע עליו, שיתוף פעולה באמת יוצא דופן בין המשרדים ובין הרשויות שרק מתבקש בזמנים המאתגרים האלו. זה מעיד שאנחנו כולנו מודעים לגודל השעה וכולנו נרתמים לעשייה משותפת ולחיבור, אבל העבודה עדיין רבה. אנחנו פה כדי להמשיך להיות עם אצבע על הדופק, להביא פידבקים ישירות מהשטח בזמן אמת מנשות המילואימניקים, מהמשפחות, מהילדים עצמם. אנחנו עדים לפערים קיימים, אני לא יודעת לומר אם הם גדולים, יכול להיות שזה באמת לפי אזורים גאוגרפיים, אנחנו עדיין מנסים למפות את הכול, ותכף אני גם אעלה פה את נושא מיפוי רשימות ילדי המילואימניקים. יש פערים בשטח שאומרים שזה עובד מצוין, זו מערכת הדשבורד, אם אני לא טועה, מיפוי של כל ילדי המילואימניקים שעובר מצה"ל לרשות המקומית למנהל בית הספר. בחלק מהמקומות זה עובד מצוין, בחלק זה לא. ואני חושבת שפה אני מתחברת לדברים שעמית אמרה, שבראש ובראשונה מה שחשוב לנו באמת זה שיראו את הילדים. אני לא חושבת שיש פה דרישות מוגזמות, תקציביות, בקשות מוזרות, אבל בראש ובראשונה לפתח את הרגישות. כשהצוות החינוכי מפתח רגישות גבוהה לילדים אני חושבת שניתן לעזור כמעט בכל בקשה, כי הבקשות הן באמת לא גדולות. אם ילד מאחר לשיעור, מגיע קצת מפוזר, בלי ציוד, אני זוכרת מהתקופה של הילדים שלי בבית הספר, זה נקרא תלמידאות, היו מורידים להם על זה ציון. אם הם נעדרים, כמות ההיעדרויות במיוחד. אני רוצה להסב את תשומת ליבכם לשכבת הגילאים 14 עד 18, הנוער, שבפגישות שאנחנו מנהלות כרגע, אנחנו שומעות המון באמת על הילדים, הילדים בגיל הרך, בתי הספר, אבל אנחנו רוצות לדעת מה קורה לשכבת הגיל הזו. השכבה שעולה לחטיבת ביניים, המעבר הזה, המעבר לתיכון, הכנה לגיוס, צו ראשון, יום המא"ה, איך הצבא מתייחס לזה. אנחנו חושבים ששם צריכה להיות התייחסות מיוחדת, מענה רגשי קצת יותר מקיף. זו אוכלוסייה שמאוד מאוד קל לאבד אותה. הם מתבגרים, מגיעים, לא מגיעים לבית הספר, מתחילים התנסויות שונות, אולי אחוזי אובדנות יותר גבוהים. שם צריכה להיות רגישות גבוהה. היינו מאוד מאוד רוצים לשתף פעולה עם המשרדים הרלוונטיים כדי לגבש תוכנית. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ברשותך, כמה שאלות בין לבין. אתם מקיימים אילו שהם ערוצים מול הרשות המוניציפלית? << אורח >> רויטל גסט: << אורח >> כן, בוודאי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עם השירות הפסיכולוגי, אגף החינוך. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> אנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם כלל הרשויות. יש רשויות שמשתפות יותר פעולה, יש רשויות שאיתן שיתוף הפעולה קצת לוקה בחסר. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> למה אתם לא מחצינים את זה? אני משיא לכן עצה. כשיש רשות שמעודדת שיתוף פעולה כי היא מבינה שלהיעזר בכם ובאמצעותכם לתת מענה ולאתר את אותם ילדים במוסדות החינוך שלהם, בפתרונות של החינוך הבלתי פורמלי, ביצירת מעטפת רווחתית רשותית, פסיכולוגית, חווייתית, כשהיא יודעת שיפרגנו לשכנה שלה ויציינו אותה שהיא לא רוצה לשתף פעולה, ראש הרשות יחשוב פעמיים. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> אנחנו מערבות את התקשורת גם איפה שצריך ואנחנו עובדות מול מרכז השלטון המקומי, יש לנו קשר, עבודה טובה עם הרשויות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תוכלי בבקשה לציין לי שלוש רשויות שמצטיינות בשיתוף פעולה איתכן ושלוש רשויות שמתעלמות מכן? << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> בגלל שאני לא הגורם שאחראי על תחום הרשויות, אני רוצה - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מי כן? יש פה מישהו שכן? << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> אני יכולה לכתוב לה בוואטסאפ. אני יכולה להגיד על הרשות שלי שהרשות שלי, אני גרה בפתח תקווה ואני מרגישה שמהרשות יש שיתוף פעולה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יפה, נפלא. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> ואולי התמצית של זה היא בפרויקטורית, זאת אומרת בגורם מוסמך מטעם הרשות שמנהלת את האירוע, מתכללת את הקשר עם המסגרות. << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> זה קורה ברוב הרשויות, שיש נציג מוניציפלי שמתכלל את - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שם ותפקיד בבקשה, גברתי. << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> שיר אבינועם, נציגת צה"ל, מילואימניקית בעצמי. אני אומרת שיש את המודל הרשותי שצה"ל מוביל אותו עם נציגים מכל הרשויות. אפשר לומר שב-80% מהרשויות יש נציג שמתכלל ומוביל את הפורום מול משפחות, גם הקבע וגם משפחות המילואים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זאת אומרת שאם באופן רנדומלי אני פונה לרשות כזו או אחרת ומבקש לדבר עם הנציג או הנציגה האמונים על הנושא, אני מבקש לקבל דיווח כמה ילדי משרתי מילואים יש, באיזה חתך גילאים, עם אילו אתגרים מתמודדים, אצל מי הם מזהים קושי מוגבר יותר ולכן הם גם נותנים לו יותר משאבים, מקצים לו יותר משאבים, אני מקבל כאלה נתונים? << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> אנחנו כצה"ל - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כי אם כן, זאת אוטופיה. לא אנחנו כצה"ל, אני שואל - - - << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> אנחנו מעבירים לכל הרשויות נתונים באופן עקבי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בעיניי, לדבר במעגלים רחבים ולא לצלול דוך לעומק למשהו אופרטיבי זה קצת לפספס. אני רוצה לדעת אם הוחלט בהכוונת יושב ראש מרכז השלטון המקומי, חברי חיים ביבס, ישבתם איתו, בואו נעביר מול כל הרשויות המוניציפליות מינוי בעל תפקיד כזה. זה הרצף שהוא אמור לבדוק, אלה הנתונים שהוא אמור לאגד, גם להעביר אלינו כדי שנלמד ונדע לתקן תוך כדי תנועה ולדווח ולאתר על כשלים וכן הלאה. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> שיר, אני יודעת להגיד מהרשות שלי וגם מהמקום שלי שהנתונים לא מועברים אליהם כמו שצריך. << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> הנתונים מועברים לרשויות החל מנובמבר 2023. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> לפני כשבועיים הייתי בשולחן עגול בעיריית פתח תקווה שבו אמרו, אין נתונים, אנחנו מקבלים אותם אחת לכמה חודשים. << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> זה משהו שצריך לבדוק פרטנית, אבל יש מודל שעובד מנובמבר 2023, מ-15 בנובמבר 2023, שהתחלנו איזשהו מהלך, מודל מול השלטון המקומי, מול חיים ביבס ואנשיו, ואיפה שיש בעיה נקודתית אנחנו כצה"ל נשמח לסייע. << אורח >> אוהד ליברובסקי: << אורח >> אנחנו גם לא מכירים את זה. שואלים אותנו כל הזמן בבתי ספר מי במילואים. אין מסד מידע. << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> אנחנו מעבירים גם למשרד החינוך וגם לרשויות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שלום, אדוני, מה שמך? << אורח >> אוהד ליברובסקי: << אורח >> אוהד, נציג הנהגת ההורים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יופי, נעים מאוד. שאלה. מה ענית לנציגת צה"ל? << אורח >> אוהד ליברובסקי: << אורח >> עוד פעם, שאנחנו כהורים, שואלים אותנו בבתי הספר כל הזמן מי במילואים. דרך אגב, אני אב לחמישה, סמג"ד במילואים, גם אחרי מעל 350 ימים במילואים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יישר כוח. << אורח >> אוהד ליברובסקי: << אורח >> אנחנו לא מכירים מסד נתונים, ואנחנו גם לא מכירים עבודה מסודרת מול הורי ומול ילדי המילואימניקים. יש עבודה פרטנית, ילד שמראה מצוקה מקבל מענה, ואפילו מענה טוב. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מי כמוך יודע, מר אוהד, שמהרגע שילד במצוקה עד שהוא מראה אותה יש, בסדר? << אורח >> אוהד ליברובסקי: << אורח >> זו בדיוק הבעיה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> וזה עולם נעלם. << אורח >> אוהד ליברובסקי: << אורח >> אם אותי ואת החיילים שלי מחייבים לדבר עם קב"ן ודוחפים לנו והצבא עושה את זה הפעם בצורה מופלאה. באף מערכה לפני המערכה הזאת זה לא היה. והצבא דוחף לנו כמילואימניקים, סליחה שאני מדבר עלינו המילואימניקים, קב"ן בכל פיפס שאנחנו כבר לא יכולים לראות את הקב"נים האלה, אותו דבר לילדים, צריך שמי שידוע שבמילואים, צריך לדחוף להם את זה, את העזרה הזאת ואת הייעוץ הזה ואת היועצת שתיזום את זה, ואת קצין ביקור האוכלוסייה, שלא רק יבוא למי שלא מגיע לבית ספר, אלא ייזום בפוש ללכת להורים ולראות את המצב בבית. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בדיוק מהמקום הזה הגיעה השאלה הקודמת שלי, בדיוק משם. << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> אני הילדים שמדברים עליהם. יש מצב גם להיכנס לדיון? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כן. שם, תפקיד, קצר. << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> אני ארי, אני ממועצת התלמידים והנוער הארצית, ובין סבב מילואים כזה ואחר אני משמש כהורה המתפקד בבית. אני עוד לא בן 18. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בין סבבי המילואים של הוריך, לא שלך. << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> לא שלי, אני עוד לא שם. שני ההורים שלי אנשי צבא, גדלתי בבית שצה"ל זה בית שני. אימא עשתה קבע במשך רוב חיי וחזרה למילואים עם 7 באוקטובר, אבא הוקפץ ב-7 באוקטובר לשלושה וחצי חודשים, ראינו אותו פעם בשבוע-שבועיים, אימא עשתה מ-6:00 עד 21:00. בפועל מי שתפקד כהורה זה אני ואחותי בת ה-15. יש לציין שזה היה לפני שנתיים, כלומר, בזמנו היא הייתה בת 13. זו המציאות שחיינו איתה. הדיון הזה בשמו, "מענים רגשיים", אני אגיד שיש הרבה הרבה לפני הרגשי. אני גר בבנימינה, יש לנו 200 משפחות, 700 ילדים, יש שם מישהי, אישה שאני באמת מעריץ, עינת רויכמן, מנהלת חמ"ל מילואימניקים, קיבלנו אוכל כל יום, כל היום, ארוחות צוהריים, לא הייתי צריך לבשל פעם אחת. אבל הדבר הזה זה תחליף למדינה, זה איפה שהמדינה צריכה להיכנס. מה שדובר פה על הפרויקטורים, יש בכל מועצה מקומית מישהו שאחראי לקשישים, מישהו שאחראי על ניצולי שואה, מישהו שאחראי על להט"ב, איפה מישהו אחראי עליי? כשלי יש שלושה אחים קטנים, כשהקטנה בת חמש, כלומר, כשהמלחמה התחילה הייתה בת שלוש וחצי, איפה מי שאחראי עליה כששני ההורים שלי לא בבית? שני ההורים שלי גם עובדים חיוניים, כך שבמהלך הסיפור עם איראן לא היה אף אחד בבית, כי גם לא היו מערכות חינוך. אני צריך לוודא שאחותי לא מבלה עכשיו 12 שעות ביום מול המסך ושהיא אוכלת. עד כמה שאני בוגר וחמוד, אני לא הורה, אני בן 17. יש לציין שגם תוך כדי לומדים לבגרויות ותוך כדי גם צריך לתכנן את מסיבות הסיום כי המלחמה דחתה את כולן. זה ברמת העניין שלעובדי הוראה יש שמרטפיה קבועה ברגע שיש מלחמה ולנו אין. יש לי אחות בת חמש, מה אני אמור לעשות איתה שלושה חודשים בבית? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה לך. אני עוד אחזור אליך אני מקווה, בסדר? אתה גם בוגר וגם חמוד ואני חושב שאתה נוגע בדיוק בנקודה שלשם אני מנסה לחתור. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עוד מעט. מיהם נציגי משרד הביטחון? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שיר, צה"ל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> צה"ל או משרד הביטחון? צה"ל זה לא משרד הביטחון. אני מבקש לדעת מי נציג משרד הביטחון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> משרד הביטחון שלח נציגה מצה"ל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הבנתי. זאת אומרת שמבחינת משרד הביטחון, זה איזשהו קטע, כשנוח, משרד הביטחון לא שייך לצה"ל ועובד בנפרד, וכשלא נוח עובדים במשותף ונציג אחד שולח את השני. אני אשמח בבקשה לדעת. מסקנות הוועדה הועברו בין היתר למשרד הביטחון לצורך קבלת תשובה והתייחסות. אני לא יודע מי מכם יופתע או לא, אבל לא קיבלנו שום התייחסות לפניית הוועדה בעקבות הדיון והמסקנות. אני יכול להניח שאם הם שלחו אותך הם ציידו אותך גם בכלים שיסבירו לנו עד כמה באמת הכול מושלם ומתוקתק וכל המענים ניתנים לכל הילדים, כי אין אפילו צורך לתת מענה בהתייחסות כתובה למסקנות הדיון בוועדה בדיון המהיר. << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> אני אדע להתייחס מקצועית לכל הסוגיות שעולות פה, הן במענים הרגשיים, הן במענים, לפחות במעטפת שצה"ל נותן ולא בהקשר של השלטון המקומי. יש פה נציגים ממשרדים ממשלתיים שיכולים לתת פה מענה. אבל בהקשרים של צה"ל אני אדע להתייחס לדברים ש - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, גברתי, זה לא מה שאני שואל. צריכים להתרגל שכשאני שואל שאלה עונים על מה שאני שואל. אם אפשר בבקשה לקבל את התייחסות משרד הביטחון למסקנות הוועדה, לשאלות שנשאלו, שכן להבדיל משאר המשרדים והגופים הרלוונטיים הם היחידים שלא ענו. הם לא השיבו, תשיבי בבקשה, זאת האפשרות הנוספת שניתנת למשרד הביטחון להשיב. << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> אני שוב פעם אומרת, אני אשמח להתייחס פה לכל המענים, לכל הסוגיות שעלו, אנחנו מקיימים פורומים עתיים, קבועים אפילו, עם פורום נשות משרתי המילואים שנמצאות כאן, על בסיס שבועי, חודשי וקבוע. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אוקיי, בואי נצלול באופן קצת יותר ברור כי אנחנו רוצים גם להתקדם לאן שהוא. << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> בשמחה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חלק ממסקנות הוועדה בדיון הקודם המהיר שהתקיים, קראה הוועדה בגיבוש כלל הגורמים שלקחו בה חלק פעיל להקים ציר בין-משרדי בראשות משרד הביטחון כדי שיבחן את הצרכים של משרתי המילואים ומשפחותיהם ויתכלל את הטיפול והסיוע הנדרשים. א', אני מבקש לדעת האם הדבר בוצע, האם קיים כזה ציר כדי שיוכל גם לאתר וגם לדרג וגם לעקוב וגם לדווח אחר ההתפתחויות במתן המענים הרלוונטי, בעיקר בצרכים הרגשיים לילדי משרתי המילואים. והשאלה השנייה היא מה קבע את הפרמטר שמחלק חלוקת גילאים לאירועי הוקרה, עד גיל 14 ומעל גיל 14? זאת אומרת, ילד שחגג גיל 14 לפני חצי שנה ולא ראה את אבא שלו 200 ומשהו ימים מינימום, אם לא 400, הוא לא ילד של חייל מילואים, הוא לא זקוק להתייחסות, הוא לא זקוק למתן מענה רגשי ולא לאירוע הוקרה ולא להרגיש חלק. מענישים אותו כפל כפל כפליים. כי מה קורה? חלק גדול מהילדים האלה אגב הם גם ילדי סנדוויץ', כך שהם מרגישים נחבטים מכל צד שלא יהיה. ובנוסף לזה שהוא בתחושה שהוא מאבד את אבא שלו לפרק זמן כל כך משמעותי בשלבי ההתפתחות שלו והנערות שלו, הוא גם מרגיש סוג ב' במשפחה שכן אחיו הקטן, אחיו הקטנים מוזמנים לאירועי הוקרה כילדי חיילי צה"ל, אחיו הגדולים כבר עומדים על דעתם וכבר יש להם חיים עצמאיים, אבל הוא באמצע נשכח. מה קבע את הפרמטר? בואי תתייחסי בבקשה לשתי הסוגיות. << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> אני אשמח להתייחס. אני אתחיל מהשאלה השנייה, כי אני עוסקת בה גם ביום-יום. אנחנו יוצאים עם אירועי הפוגה גם לקיץ הקרוב, סדר גודל של למעלה מ-70,000 משתתפים, רוב סד"כ המילואים, בהתאם לקריטריונים. האירועים מיועדים לגילאי שנתיים עד 18, כולל גיל 18. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> את מדברת על אירועי ההוקרה? << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> הפוגה, כן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הפוגה, הוקרה? << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> כן, בדיוק זה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זאת אומרת שכל הדיווחים על הגבלה של עד גיל 14 הם דיווחים לא נכונים. << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> אני תכף אתייחס לזה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> רק לזה תתייחסי. << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> לא היה 14 מעולם באירועי הפוגה, כמי שעושה את זה. אירועי הפגה, לא הייתה הגבלה של גיל 14 מעולם. הייתה הגבלה של גיל 16, אנחנו יישמנו את זה כבר באירועי פסח האחרונים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ברשותך, אני רק רוצה ללמוד. גברתי אומרת, החלוקה הגילאית שעוצרת בגיל 14 כולל לא הייתה מעולם. << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> לאירוע הפוגה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לאירוע הפוגה. זה אומר שיש אירועים שכן מוגבלים עד גיל 14? << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> לא. בכל ימי ההפוגה של צה"ל הייתה הגבלה היסטורית. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש מענים שכן יש הגבלה לגיל. רוב המענים מוגבלים עד לגיל 14. << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> תכף נתייחס לזה. אני מתייחסת לאירועי הפוגה, תכף נדבר על - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> היו אירועים שהייתה הגבלה עד גיל 14, מגיל 14? << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> היו אירועים שהייתה הגבלה מגיל 16? << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> עד גיל 16 בעבר. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יופי. עד גיל 16 היה, לא עד גיל 14, אבל זה תוקן וזה כבר לא חלק מהמציאות הקיימת. << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> ואני ארחיב ואוסיף. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה מה שאת אומרת. קודם כול, יישר כוח. וזה בסדר שמערכות לומדות, מתקנות את עצמן, מטייבות, ונותנות מענה בהתאם לצרכים שעולים מהשטח. << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> ויש לי עוד בשורה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שנייה, תכף. מתי זה תוקן? שלשום? << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> לא, באירועי פסח האחרונים שהיו, ימי הפוגה של פסח. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אוקיי. כמה אירועים היו עד פסח האחרון וכמה מאז פסח האחרון? << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> היו הרבה אירועים, אבל לא כל האירועים היו מיועדים למשפחות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כמה אירועים ספציפיים שמוגדרים אירועי הוקרה? אני אשאל אותך שאלה אחרת. << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> סדר גודל של 60 בערך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מאז פסח? << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> לא, לפני פסח. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ומאז פסח? << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> מאז פסח אנחנו עם 50 בערך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הבנתי, אוקיי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הערכה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה בסדר גמור, גם אם זה 40 זה בסדר. תזכרי את הבשורה שתכף את צריכה לבשר לנו עליה, בסדר? תכף. וגם את השאלה הראשונה לא נשכח. תודה. מישהי מנשות הפורום, מישהו מהורי הילדים מכיר מציאות שונה ממה שגברתי מסרה לנו כרגע? << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> אני אגיד שאני פשוט בחיים לא שמעתי על זה כקונספט. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, שנייה. אני מסביר רגע משהו. אני אצמצם רגע את השאלה כדי שתענו באופן ממוקד, שלא נלך לטיולים מיותרים. מישהו מכם מאז פסח עד היום הוא הורה לילד מעל גיל 16, בוודאי מעל גיל 14, הוזמן לאירוע הוקרה שילדו לא יכול היה לקחת בו חלק? זו השאלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני חייבת אבל ברשותך לנסות רגע להזיז את הדיון. בסוף אירועי הוקרה הם דבר חשוב. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר'ה, הסדר הוא כזה, תקשיבו. אנחנו כבר בקוצר זמן ואנחנו רוצים להתקדם ויש דוברים שהטריחו את עצמם ועדיין לא פצו את פיהם. הסדר הוא כזה: מדבר רק מי שאני נותן לו אישור, משיב לי, מציג את שמו ותפקידו ועונה רק על מה שאני שואל. ככה אנחנו נהיים ממוקדים בנושא הדיון. המרכז של המרכז של הדיון הוא לא אירועי ההוקרה, אבל אירועי ההוקרה הם חלק ממתן מענה רגשי. אם אין, זה חסר. << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> זה לא מענה רגשי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר'ה, תעצרו רגע. << דובר_המשך >> דניאל לוין: << דובר_המשך >> אנחנו האימהות של הילדים האלה, אנחנו יודעות מהו מענה רגשי ראוי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> גברתי, מייד תקבל את רשות הדיבור. את לא יכולה לסתור את התזה שאומרת שבן של משרת מילואים שמודר מלהגיע לאירוע שעורכים לכבודו רק בגלל גילו, להבדיל מאחיו, זה לא פוגע בו רגשית. << דובר_המשך >> דניאל לוין: << דובר_המשך >> אתה צודק. אני אומרת שהמענה הרגשי - - - הוא לא אירוע הוקרה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> גברתי, אמרתי מראש שמרכז הדיון הוא לא סביב אירועים והפקות, אבל יש אספקט נוסף. הנזק לילד שלא יוכל להיכנס הוא הרבה יותר מהתועלת לילד שיכול להיות מוזמן. תאמיני לי, אני יודע לאן אני רוצה לקחת את זה. << דובר_המשך >> דניאל לוין: << דובר_המשך >> סליחה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לאט-לאט, לכן שאלתי שאלה, ממנה אנחנו נתקדם. האם מישהו מכם מכיר אירוע שילדו לא יכל להיכנס בגלל גילו והוא בטווח הגילאים 16-14 מאז פסח עד היום? זו שאלה ראשונה. לא זה גם בסדר. יופי. השאלה הבאה, האם מישהו מכם מכיר אירועים כאלה שהיו מאז פסח? דובר על 50 אירועים בערך. << אורח >> רותם אבידר צליק: << אורח >> ברור שמכירים אירועי הוקרה, אבל השאלה היא - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מאז פסח? << אורח >> רותם אבידר צליק: << אורח >> יש כל הזמן אירועי הוקרה. אני עם שיר כל הזמן בקשר. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שם, גברתי. << אורח >> רותם אבידר צליק: << אורח >> עוה"ד רותם אבידר צליק, יושבת ראש שדולת המשרתים. אני בעברי ממייסדות פורום נשות המילואימניקים, מכירים אותי פה נהדר מתוך העבודה בפורום. אני רוצה לומר שעדיין, למרות אירועי ההוקרה המדהימים שצה"ל מארגן, ואני עובדת עם שיר באופן צמוד מתחילת המלחמה, חשוב להבין שזה רחוק מלתת מענה רגשי. הפוגה זה דבר חשוב, אבל זה הדובדבן שבקצפת. ואני מבינה ש - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> רותם, תקשיבי, אני מבקש מכם בכל לשון של בקשה, הדיון לא עוסק כרגע בראייה האם אירועי ההוקרה נותנים מענה או לא, זה לא האירוע בכלל, אני הסברתי לכם כמה פעמים. << אורח >> רותם אבידר צליק: << אורח >> אני עונה על השאלה שלך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> רק על השאלה שלי, ברשותך. << אורח >> רותם אבידר צליק: << אורח >> אין לי ילד בן 16. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כלומר, השאלה לא מופנית אלייך. << אורח >> רותם אבידר צליק: << אורח >> אני מכירה אירועים, יש כל הזמן אירועים, ואני אומרת עדיין שבעיניי זה עניין שולי כרגע לדיון כי הצורך הוא עמוק מאוד, וצריך גם לומר שהוא לא נקודתי. אנחנו כל הזמן, תסלחו לי, אבל את הדיון הזה אני יזמתי בעצמי גם לפני שנה וחצי ומלפני שנתיים, ותמי יודעת את זה, ואנחנו נמצאים כל הזמן סביב עצמנו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מכבד מאוד את פועלך. << אורח >> רותם אבידר צליק: << אורח >> ברשותך. אני רק אומרת שבסוף זה לא עניין של עוד מענה כזה או אחר והאם השנה המורה כן ראתה את הילד, בסוף יש כאן עניין ארוך טווח. המילואים האלה לא הולכים להשתנות, ימי המילואים, כמה שאנחנו עובדים מאוד קשה כדי להרחיב את השורות, כרגע אין לזה מענה, וצריך לייצר איזה מענה קבוע. יש לנו כאן פתרונות שהם ארוכי טווח, ההתייחסות צריכה להיות מאוד מאוד עמוקה בבתי הספר, ואנחנו עדיין לא מגיעים לשם. אנחנו כל הזמן מסביב הזנב של עצמנו, האם העבירו רשימות, האם לא העבירו רשימות. אנחנו באירוע אחר, אני חושבת שצריך לנתב את הדיון לפתרונות ארוכי טווח, מה קורה עם מסגרות חיוניות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תסלחי לי, גברתי, בואו, תעצרו. שאלה אחת קטנה ששאלתי מלפני שמונה דקות, אתם מקיימים איתי דיון עוקף האם זה תורם או לא תורם. אני שאלתי שאלה, עונים לי תשובה, אני מתקדם הלאה. אני מבין שמתן מענה רגשי לא יתקבל על ידי אירוע ההוקרה, הבהרתי את זה כבר כמה פעמים. << אורח >> רותם אבידר צליק: << אורח >> אנחנו רוצים לדבר על אירועי הוקרה, אתה צודק, אין לי כרגע איך לסייע. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זהו, שאלה פשוטה, תשובה פשוטה. אני רוצה לעבור עוד נושא. << אורח >> רותם אבידר צליק: << אורח >> השאלה אם דיון כל כך חשוב - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברים, בואו, תקשיבו, אני הבהרתי, אני לא רוצה להגיד בגלל מי, אני שאלתי שאלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה כמו כרטיס לסינמה סיטי. למה רוב הדיון על אירועי ההוקרה? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> קודם כול, רוב הדיון לא התנהל סביב אירועי הוקרה, הייתה שאלה אחת. אני הבהרתי, אגב, גם בשתי תשובות שמתייחסות לאותו נושא ישירות אלייך, אני מסתכל אלייך כשאני אומר לך, אלייך אבל אכן כן גם אלייך, ואני מבהיר לך מה עומד מאחורי השאלה. את אמרת, אני מבינה, אתה צודק. ואז אני אומר, אוקיי, תענו כדי שנתקדם, ואתם מתחילים להסביר למה זה לא מה שתורם. סתם שש, שמונה דקות נשרפות לחינם, סתם. תענו שאלה, תשובה, אני עובר הלאה לנושא הבא. אל תנהלו את הדיון במקומי. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> אני כן רוצה לענות בתור אימא לעשרות נכדים מגויסים כבר כמעט שנתיים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שיהיו בריאים. שם? << אורח >> חנה קטן: << אורח >> ד"ר חנה קטן, אימהות ללוחמים, שלא נמצאות פה, וגם האימהות והסבתות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> גברתי, ד"ר קטן, האם התשובה מתייחסת לשאלה שלי? << אורח >> חנה קטן: << אורח >> כן, גם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בבקשה. לא, לא גם, רק. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> משפחה ברוכת ילדים שיש לה תשעה ועשרה ילדים, יש לי בת עם עשרה ילדים, חודש אחרי לידה, הילדים לא יכולים להגיע פשוט כי גם אם יש לה זמן להביא אותם, יש אוטו אחד, אי אפשר להכניס את כולם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אבל זו לא השאלה שלי, גברתי. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> לא, ולכן הם לא יכולים להגיע לאירועים האלה, זה בכלל - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אבל זה לא רלוונטי. את צודקת לחלוטין, אבל זאת לא השאלה. מה המהות, רשות דיבור או לנהל דיון סביב מה שאני מנסה לשאול? << אורח >> חנה קטן: << אורח >> טכנית הם לא יכולים להגיע. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זאת לא השאלה בכלל. רק למען הסדר הטוב, וצר לי ומתסכל אותי שאנחנו מכלים זמן דיון יקר מאוד של הוועדה על הבהרות, אני מסביר שוב פעם. דווח לוועדה שהייתה חלוקה גילאית, סביב אירועי הוקרה. הבהרתי חזור ואמור, אני עושה את זה שוב פעם, שחלוקה יוצרת מפח נפש לחלק מבני המשפחה. מסתבר בשאלותיי שצה"ל ומשרד הביטחון הבין את הטעות, תיקן, טייב תהליכים והסיר את הקלקול הזה. ביקשתי לקבל משוב כי את העדכונים לגבי התקלות אני מקבל מכם, הפורומים. אנחנו לא נביאים. ומקרב כל בני משפחתי במעגל הקרוב שעושים אלפי ימי מילואים במצטבר אין עוד נכד, אין עוד אחיין בגילאי 15 צפונה, עוד אין, כך שאין לי מקור אינפורמציה ראשון משפחתי, לכן אני שואל את מי שהעביר לי את האינפורמציה הזאת. אם אין פה תשובה מבין המגיעים, זה בסדר, תגידו לא יודעים, נעבור הלאה. כל השאלה סביב הסוגיה הזאת היא רק לדעת האם ההיבט שבא לברך ויצא מקלל הוסר כבר. זהו, זאת השאלה, תענו רק על זה. אין תשובה, זה גם בסדר. את רצית להתייחס לזה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמו שאמרת, זה לא קשור במילים האלה, אני אחכה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מעריך את זה מאוד ומוקיר ואני אזכור את זה גם. ברשותך, נעבור לשאלה הראשונה. << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> כן, רק רציתי נקודה אחת כדי לסגור באמת את האירוע הזה של ימי ההפוגה. לומר במשפט אחד שבנוסף לאירועי המשפחות שאנחנו עושים באוגוסט, שכן הכללנו גם פה עד גיל 18, אנחנו יוצאים ממש בסוף השבוע הקרוב עם ימי הפוגה רק לבני הנוער בנוסף לאירועי אוגוסט, רק לבני הנוער, מגיל 14 עד 18, הטבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שהם גם 18 צפונה. מה קורה עם 18 והלאה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מתגייסים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מי שעוד לא התגייס. את יודעת מה קורה עם כאלה? קודם כול, בעיניי, מתן מענה רגשי, אולי אפילו לייעד באופן מיוחד בהיותם מלש"בים, כשהם מגיעים ללשכות הגיוס, מישהו שידבר איתם על זה. כי הם בתפר, הם בין ילד של משרת לבין משרת בעצמו. מישהו שיעבור איתם את הטרנספורמציה הזאת, שיתמוך בהם רגשית, שיכוון אותם, שינגיש להם, שיפרק להם חששות, שיקשיב לחששות שלהם, אולי יאפשר להם גם לבטא חזון שיתפתח עם הזמן, כי הם רואים את זה כבר בראי של חייל. חשבתם על זה? << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> רשמתי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יופי, אני מעריך את זה ומודה לך. << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> אני אבדוק את זה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עדיין לשאלה הראשונה. << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> שאלה ראשונה, אני יכולה לומר שאני יכולה לבדוק רגע את הדברים ולהתייחס אליהם תוך כדי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה, מקבל את זה. כן, גברתי, ביקשת לומר משהו? << אורח >> לירון כרמלי: << אורח >> כן. לירון כרמלי, מנהלת אגף חינוך, רווחה וצעירים במרכז השלטון האזורי. דיברת לגבי הצעירים, אני רוצה לומר משהו. משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי הוציא קול קורא ליחידות הצעירים, הוא מתקצב במאצ'ינג עם כל המועצות והרשויות רכז מילואים. בערך בסדר גודל אני מאמינה שיהיו 100 רשויות ומועצות אזוריות של רכזי מילואים שייתנו מענה להורים, למשפחות, לילדים של משרתי המילואים וכמובן לצעירים, זה קודם כול. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מדהים. למה לא לתגבר מתוך הרשות המוניציפלית עצמה? << אורח >> לירון כרמלי: << אורח >> קודם כול, יש מועצות ורשויות שיש להן פרויקטורים ונציגים שהן שמו כדי לתכלל את הנושא הזה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יפה מאוד, אבל פה מדובר ביוזמה נקודתית שהיא רוחבית, אבל היא נקודתית. מה הסיבה שאתם לא לוקחים את זה כמי שמרכז את כלל הרשויות המקומיות והאזוריות ומקבלים החלטה שמשרשרים אותה הלאה לכלל הרשויות המקומיות, עם פחות מהתקציב הזה אגב, לתגבר כוח אדם מתוך הקיים. זאת אומרת, בעלת תפקיד, בעל תפקיד מסוים ברשות מוניציפלית שאין לו Full capacity ביום-יום שלו, קח תוספת של X אחוז לשכר שלך, ועכשיו התפקיד שלך הוא גם כזה וכזה. << אורח >> לירון כרמלי: << אורח >> אני מסכימה, כבוד היו"ר, אני רק אומרת שבדרך כלל התקציבים האלה מגיעים ממשרדים. זאת אומרת, אנחנו רוצים - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אין בעיה, לצבוע אותם באופן רשותי אבל, מה הבעיה? << אורח >> לירון כרמלי: << אורח >> אנחנו נשמח לשמוע לדוגמה במשרד הרווחה אילו תקציבים מיועדים, כי אני לא מכירה כל כך תקציבים או פונקציות שמיועדות ל - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני לוקח את השאלה שלך ומגלגל אותה אליהם. << אורח >> לירון כרמלי: << אורח >> בסדר גמור. לגבי החינוך, אני כן יודעת שיש גם מהלכים בתוך בתי הספר, גם בנוער קיבלו תקציבים, ברור שנשמח לעוד. אבל אני גם חושבת שהמענה שביחידות הצעירים של רכז מילואים שהוא ייעודי לנושא המילואים, להורים ולילדים, יכול להיות מאוד מאוד משמעותי. אני גם מבקשת פה ברשותך בוועדה שזה לא יהיה משהו שנתי, זה צריך להיות לאורך זמן, יהיו פה תהליכים מאוד ארוכים שגם נגלה עם הזמן, ולכן חשוב שכל התקציבים שנמצאים היום ומתקבלים ימשיכו הלאה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מה שאומר שנושאי המשרות שאנחנו מייחלים אליהם ורוצים לעודד את הקיימים יהיו מחויבים בשל ההבנה שלנו שהאינטרפרטציות יהיו ארוכות טווח להמשיך את תפקידיהם באופן עצים גם הרבה זמן אחרי שתסתיים המלחמה בעזרת השם. הנה, אני אומר את זה כאן לצה"ל ולכלל המשרדים הממשלתיים. << אורח >> רויטל גסט: << אורח >> אם אפשר להוסיף בבקשה בהמשך לזה שהתוכניות שמובלות כרגע אצל הגורמים, הרשויות, משרדי ממשלה השונים, צריכות להיות תוכניות עומק ארוכות טווח, תוכניות לחמש השנים הבאות, לעשור הקרוב. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לחלוטין. << אורח >> רויטל גסט: << אורח >> במיוחד לאור ההערכה של גופי הביטחון - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הוא מה שאמרתי כרגע, מאה אחוז את צודקת. << אורח >> רויטל גסט: << אורח >> - - שהמילואימניקים יעשו כ-70 עד 100 ימי מילואים בשנה. וזה אומר שאדם כזה ייעדר מחיק משפחתו שליש מהשנה. זה עדיין ילווה אותנו תקופה מאוד מאוד ארוכה, ילווה את הילדים שלנו, חלקם נמצאים בגיל הרך, הם יתבגרו תוך כדי, יהיו לנו המון המון נושאים לגעת בהם והמון מענים רגשיים לפתח. אנחנו באופן אישי בפורום מנסות לפתח כרגע הכשרות חוסן לצוותי החינוך במטרה, אני רואה כסוג של חזון, לשם אנחנו מייעדים את זה, בדומה למרכז החוסן שיש בשדרות. אנחנו חושבים שזה צריך לחלוש גיאוגרפית על כל הארץ. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה קורה ביהודה ושומרון? << אורח >> רויטל גסט: << אורח >> גם, מרכזי חוסן בכל רחבי הארץ. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> היא לא אומרת איפה לא צריך, היא אומרת צריך בהכול והביאה כדוגמה את שדרות. << אורח >> רויטל גסט: << אורח >> זה ייתן גם מענה מקיף לדעתי לאותה שכבה מאוד מאוד רגישה של גילאי 18-14 שמקבלים במענה החוסן בשדרות היום מענים מאוד מאוד טובים עם פידבקים מאוד מאוד חיוביים, וזו ההמלצה שלנו. << אורח >> אוהד ליברובסקי: << אורח >> ואם אפשר משהו קטן, סליחה שאני מתפרץ. אף אחד פה לא מדבר על מי שעוד לא במערכת, ילדים בגנים פרטיים, גילים אחת עד שלוש, שגם הם חווים את זה ואין שום מעקב של בעל מקצוע על זה, שהם לא מקבלים שום יחס, ואם ההורה לא מציף את זה, וההורה לא תמיד יודע להציף את זה, לא תמיד מזהה שהוא צריך להציף את זה, גם שם אין שום מעקב על זה וכדאי להכניס את זה לאיזושהי מסגרת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> באופן אופרטיבי מה היית מציע? << אורח >> אוהד ליברובסקי: << אורח >> שאותה רשות - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כן? תגיע לגנים פרטיים, לכל משפחתון בבית, תדפוק ותגיד למי יש? תסביר לי, אני רוצה לדעת. << אורח >> אוהד ליברובסקי: << אורח >> א', יכול להיות שכן. אבל אם הרשות מקבלת מהצבא שהיא יודעת שהילדים האלה, ההורים שלהם נמצאים במילואים, טלפון של עובדת סוציאלית מהרשות לאימא: שלום, מה שלומך? מה שלום הילד? את מזהה ככה וככה? להדריך אותה הדרכה בסיסית. אני, כשאני הולך לחדי יומי, אני מתלבש מחוץ לבית במדים כדי שהבן שלי לא יתחיל לשאול מתי אני חוזר, אם אני חוזר. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מבין לחלוטין. הצורך שאתה מדבר עליו מקבל מענה במעטפת הראשונה שאני מדבר עליה, מתוך הרשות. זאת אומרת שילד מקבל מענה לא רק בשל היותו תלמיד במוסד חינוך, אלא בשל היותו ילד של משרת מילואים שגר באותה רשות. << אורח >> אוהד ליברובסקי: << אורח >> ושזה יהיה בדחיפה, לא בפנייה. << אורח >> מיכל ברקאי ברודי: << אורח >> אחת הבעיות הקשות, אם אפשר, אני גם אימא לילדים קטנים. מיכל ברקאי ברודי, המתמרנות. אני ילדתי במלחמה, יש לי תינוק בן שנה וחמישה חודשים, בן שלוש ובת שש וחצי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מזל טוב. << אורח >> מיכל ברקאי ברודי: << אורח >> העניין של ההתמודדות עם הגיל הרך הוא כל כך כואב וכל כך קשה. הילדים חווים חוויות נטישה מטורפות. הבעל שלי רק מוציא קיטבג - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> גברתי לא הייתה בתחילת הדיון? << אורח >> מיכל ברקאי ברודי: << אורח >> הייתי בתחילת הדיון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אבל אלה דברי הפתיחה שלי היו, בדיוק מה שאני אומר. << אורח >> מיכל ברקאי ברודי: << אורח >> לגמרי. אני רוצה להצטרף למה שאמר כבודו, שאחד הדברים המשמעותיים זה הצורך שלנו לקבל את הדברים בדחיפה. אנחנו כל כך, כל כך מוצפות בתור נשות מילואימניקים, אני אישית לא מימשתי שום זכות שנשות הפורום שאני מעריצה אותן ואוהבת אותן ומודה להן על הכול, אין לי שום פניות רגשית להתעסק בבירוקרטיה הזאת. את העסק שלי אני לא מצליחה להחזיק, 100,000 שקל הפסדתי על המילואים האחרונים של בעלי. בסוף היום, אם אני עוד צריכה לשבת בתוך כל הבלגן הזה ולהתחיל לחפש מאיפה לממש את הזכויות שלי, אני פשוט נשארת אחרונה. ובסופו של דבר, אני מדברת בשם מאות נשים שעומדות פה איתנו למרות שהן לא פה איתנו, אנחנו לא מממשות בכלל את הזכויות כי אין לנו שום פניות לזה. אנחנו ממש צריכות שתיתנו לנו את המענים האלה בלי שנצטרך לעבוד גם על הדבר הזה כי אנחנו לא מפסיקות לעבוד בשביל מדינת ישראל ובאמת שנגמר לנו הכוח. אנחנו נרים את הראש ולא נוותר ולא נאכזב אף אחד, אבל הכתפיים שלנו כבר ממש ממש ממש כואבות מהדבר הזה. אני הייתי פה אתמול עד 1:00, עד שבאו המאבטחים וגירשו אותי מפה כדי לבקש שיתנו לנו עוד חיילים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יישר כוח שיש נושאים שאת מוצאת להם פניות רגשית. << אורח >> מיכל ברקאי ברודי: << אורח >> פניות רגשית אין, אבל אנחנו ממשיכות, זה הסיפור של נשות ישראל. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> אני גם רוצה רק להכניס את שלי. שוב, אני, בתור סבתא לעשרות נכדים בגילים בן שישה שבועות, יש לי נכדה בת שישה שבועות, משפחה של עשרה ילדים והחתן שלי בעזה, והגדולים ביותר הם בני 20, נכדים בין הגילים האלה, עשרות. היו תקופות שהיו 45 נכדים לבד, תקופות שהיו 30 נכדים לבד. ואני רוצה לדבר ספציפית על יהודה ושומרון, ששם יש ריכוז אוכלוסייה שגם אי אפשר להיעזר בשכנה, כי כולן הן אלמנות חיות, אין גברים בכלל. לזרוק את הפח אין מי שיעשה את זה למי שמפחדת מחתולה, עד כדי כך. אין מורים בבתי הספר כי כולם מגויסים, כל הגננות הן נשות מילואים, הן משלמות את המחיר גם באיך הן מתפקדות כגננות. המורות כנ"ל, הן נמצאות באותו מקום. כל מי שנמצא באזור, הוא כולו מגויס, 100% מגויס. יש שם ריכוז רציני מאוד של צרכים, ולכן הייתי כן מבקשת לתת את הדעת לגבי מספר הילדים במשפחה, לגבי מה קורה בשכונה, במה הם יכולים להיעזר. אין להם במי להיעזר. אין לחלוטין דמות גברית באזור. בישיבות התיכוניות אין ר"מים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מכיר. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> לכן אני פשוט רוצה להדגיש את זה שוב ושוב. הם מאוד גאים, הם באמת מאוד מכווני אידיאולוגיה, אבל כמו שאת אמרת וכמו שכולם ציינו פה, הילדים האלה לא יכולים לשלם מחיר שכל המדינה תשלם בסופו של דבר בעתיד הרגשי והחינוכי שלהם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מכיר את זה מקרוב, מבין אותך, את צודקת. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> הבריאותי גם. אני רק רוצה לומר, אני רופאת נשים, עשיתי הרבה מאוד תורנויות, בעלי היה בצבא תקופות ארוכות, היה מפקד טנק. היו שבתות שבהן הוא היה צריך להיות בצבא ואני הייתי צריכה להיות בתורנות והייתי מביאה את הילדים. אני מכירה את המציאות הזאת שהבחור הזה דיבר עליה, והילדים משלמים מחירים ארוכי טווח. ולפחות שאנחנו נראה עד כמה שאפשר במצבים האלה, לתת באמת מענה מרוכז. תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מאוד מאוד מודה לך. דברים חשובים, מרגשים, מקווה שגם נדע לתת מענה. אני מעיד מדברייך על דברייך. בן הזקונים שלי מכיר שלושה ר"מים שלו רק בשמות. שלושה ר"מים התחלפו לו רק בשמות. אני מכיר את זה ממקור ראשון. נזק נוסף לבני הנוער, צודקת. << אורח >> רותם אבידר צליק: << אורח >> אני אשמח להוסיף כמה דברים. קודם כול, רק לחבר את העולם האישי שלי, יש לי שלושה ילדים קטנים, שבע, חמש ושנתיים וחצי, כשהגדולה שלי עם צרכים מיוחדים. יש כאן שתי אוכלוסיות שהן תחת המגזר המשרת שלא הוזכרו כאן. אחת היא משפחות הקבע. אין כאן נציג, אבל אני חושבת שראוי להזכיר אותן. בעולמות החינוך משפחות הקבע סופגות הרבה מאוד והן איכשהו נעלמות בתוך האירוע הזה. אני אגיד שבעלי 17 שנה לפני המלחמה הזאת היה בקבע ועכשיו כל החברים שלנו, כל הסביבה שלנו שהם משרתי קבע פשוט נעלמו בהקשרי חינוך וכשאפשר לחבר צריך לחבר. זו נקודה אחת. הנקודה השנייה היא המשפחות המיוחדות עם צרכים מיוחדים. אני יכולה להגיד לך שעכשיו, אחרי איראן, מה שאנחנו ספגנו בבית וכשלא היו מסגרות חינוכיות היה אסון. הילדים שלי, כל הילדים שלי שהם בחינוך רגיל סבלו מאוד והרגרסיה ניכרת, ובוודאי הבת הגדולה שלי שהיא עם צרכים מיוחדים, הכול הרבה יותר קשה. אני אגיד רגע באנקדוטה שאני עבדתי עם שיר בתקופה הזאת כדי לייצר איזשהו פרויקט יחד עם כנפיים של קרמבו כי הבנו שהצורך בחיבור למשפחות המיוחדות הוא קריטי והמענה לאימהות. אני אספר לכם שאני, כשעידן לא בבית אני לא יכולה להוריד את העיניים שלי רגע אחד מהבת שלי, זו לא הסיטואציה, וזה מאוד מאוד מורכב להחזיק את כל הדבר הזה לבד, וההשלכות הן הרבה יותר קשות. אני אומרת, יש פה באמת אוכלוסייה שלמה שפשוט לא מתייחסים אליה, לא בבית הספר ולא בגנים, והיא נעלמת עוד יותר. דבר אחרון שאני רוצה לומר הוא באמת הפתרונות ארוכי הטווח, בסוף הזכרתי את זה קודם בנקודה, יש כאן שתי בעיות. אחת, המנגנונים לא מוחזקים קדימה, שנים קדימה, הזכרת את זה קודם, אבל עכשיו אנחנו צריכים לעבוד על פתרונות של עשור קדימה, בגלל שהאירוע של המילואים ושל כל תפיסת הביטחון השתנה לחלוטין, ואני חושבת שאם אנחנו לא נתחיל לפעול עכשיו בצורה שהיא סדורה, אנחנו נהיה בבעיה קשה יותר בהמשך, בטח כשאנחנו רואים אירוע כמו אתמול בערב, שהרחבת השורות הולכת ומתרחקת מאיתנו ואנחנו צריכים להיערך לזה בהתאם. ודבר אחרון, שאם אנחנו כאן בענייני חינוך, אני רוצה לציין, זה עולם האתוס. בסוף אתוס והוקרה מתחיל בחינוך, ואם אנחנו לא נוכל לייצר גם את המעטפת וגם את הערכים שמגיעים מהחינוך, אנחנו פשוט נאבד את עצמנו ולא נצליח בסוף לא להרחיב את השורות ונאבד את כל הערכים שלנו, של מדינת ישראל, שאם אנחנו רוצים לבנות ולשגשג אחרי אירועי 7 באוקטובר כדאי שאנחנו נתחיל לעבוד גם באירועים האלה. יש לנו גם כמה פתרונות פרקטיים מאוד לעולמות האלה של המסגרות החיוניות, אם אפשר, דניאל תציג אותם. << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> נעים מאוד, דניאל לוין, התחלתי במתמרנות, משתייכת גם לשדולת המשרתים. אחד הפתרונות שאנחנו חושבים שראוי הוא שיהיו מסגרות שמיועדות לעובדים חיוניים שהם משרתים. אם יש בתוך המסגרת החינוכית מעל 20% מילדי המסגרת שמשתייכים למשפחות משרתות, בין אם זה קבע, בין אם זה מילואים, הגן או הכיתה חייבים לפעול גם במתכונת חירום כמסגרת חיונית שיודעת לפעול גם במצב חירום. העיקר של זה הוא שאלה לא יהיה מסגרות, עכשיו באיראן נפתחו מסגרות עירוניות כאלה רנדומליות, זאת אומרת, זו לא המסגרת שהילד מכיר באופן קבע, סוג של שמרטפיות כאלה מגיל שלוש ועד גיל שמונה כולל, משהו שהוא לא קבוע. אני לצורך העניין לא יכולתי לשלוח את הילדים שלי לשם, אלה גננות ואנשי צוות שאנחנו לא מכירים, ילדים זרים שהילדים שלי לא מכירים. כשאבא שלהם נתלה שוב מהבית ויש מלחמה של טילים נופלים לנו על הראש אני לא אשלח אותם למקום זר כדי שאני אוכל לצאת לעבוד, כך ששוב נמנעה ממני מסגרת כלשהי לילדים שלי בזמן שבעלי הוקפץ שוב לקו. לכן אנחנו צריכים לחשוב על פתרון שמשאיר את הילדים האלה במסגרת שמוכרת להם, עם אנשים שמוכרים להם, ועם תכלול נכון לאירוע, ולא משהו תגובתי, עכשיו נפתח איראן, עכשיו אנחנו צריכים למצוא פתרון, אלא משהו שמראש אנחנו יודעים שמתקיים כשיש בגן או במסגרת מעל מכסה מסוימת של ילדי שירות. << אורח >> רותם אבידר צליק: << אורח >> מה עושה הגננת? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא במצב חירום של העורף. << אורח >> רותם אבידר צליק: << אורח >> לא, אבל גם במצב חירום של העורף יש מסגרות חיוניות בבתי חולים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כן, חיוניות, אבל גן ילדים - - - << אורח >> רותם אבידר צליק: << אורח >> לא, אבל אני מדברת, הרעיון שלנו היה - - - << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> - - - אשכול שלם של גנים, אחד מתוכו יכול לעבוד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מבין. << אורח >> רותם אבידר צליק: << אורח >> בדיוק. הרעיון שלנו היה שאם עכשיו לצורך העניין בשכונה מסוימת אתה מקבץ כמה גנים ואנחנו יודעים שיחד באותם גנים יש 20% משרתי מילואים וקבע, בסוף אחת מהמסגרות האלה בתוך אותו אשכול גנים צריכה להמשיך לפעול וצריכה להיות איזושהי תוכנית שיודעת לעבוד מאפס ל-100, וככה עבור - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני רוצה לומר לך משהו מהחוויה האישית שלי בתפר של מי ששירת במילואים עד לא מזמן ומי שיש לו ילדים שחלקם עדיין קטנים, אז היו יותר קטנים, חלקם בשירות צבאי וכן הלאה. בלילות של פעילות עצימה כמו האירועים שאתם מדברים עליהם, גם אם יש מסגרות, לא מעט מההורים, אולי אפילו רוב ההורים, בוודאי הילדים, מעדיפים להישאר בחממה הביתית. << אורח >> רותם אבידר צליק: << אורח >> אני חייבת להגיד שבסוף ככה מאבדים עבודה. אני אומרת לך את זה כי איבדתי עבודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אבל בימים של מלחמה עצימה, תביני רגע משהו. << אורח >> רותם אבידר צליק: << אורח >> חד משמעית, אתה צודק. אין ספק, אבל השבוע הראשון, הנה, אפילו איראן זו דוגמה טובה, בשבוע הראשון באמת המשק היה סגור, מלחמה עצימה לחלוטין, אני רוצה שהילדים יהיו קרובים אליי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יפה. << אורח >> רותם אבידר צליק: << אורח >> אבל ברגע שהמשק חוזר לפעול והדרישה ממני כאימא היא להגיע לעבודה - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מוסדות החינוך חזרו. << אורח >> רותם אבידר צליק: << אורח >> לא כל מוסדות החינוך חזרו, ממש לא. אנחנו היינו כאן כמעט שבוע, אפילו - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> היו איזה שלושה ימים שבתוכם נפלו גם בתוך סוף שבוע. << אורח >> רותם אבידר צליק: << אורח >> לא, זה לא היה שלושה ימים, זה היה יותר משלושה ימים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שבועיים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא. << אורח >> רותם אבידר צליק: << אורח >> זה היה יותר, לא היו מסגרות - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שבועיים מלחמה, שבועיים ברוטו, בתוכם היו הימים הראשונים שהמשק היה מושבת לגמרי, אין את מי לשלוח. וגם אם היה לאן לשלוח, ההורים לא רוצים לשלוח, נכון? יופי. והיה איזה שהוא ואקום בסוף השבוע הראשון שבו חזרנו, הייתה הקלה מסוימת בעורף, ואני מבין את מה שאת אומרת, לבין השבוע האחרון של המלחמה. זאת אומרת, זה התפרס על פני שלושה שבועות קלנדריים שאז המשק חזר באופן מלא כי הייתה הקלה, התנהלו כבר אירועים, התקיימו, ומוסדות חינוך ועבודה והכול. אני מנסה רגע טיפה לזקק את מה שאתן אומרות. אני מבין ומצדיק לחלוטין, אבל אם זה לאורך זמן. כי לפתוח עכשיו בתוך אשכול גן ייעודי לילדי משרתי המילואים בזמן שמצד אחד יש מצב - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חירום. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מלחמה, אבל הוא לא חירום ב-100%, כי חירום ב-100%, אנשים לא יוצאים לקנות חלב, והיינו בימים כאלה. << אורח >> רותם אבידר צליק: << אורח >> אני לא חושבת שאפשר לבודד את אירועי החירום ב-100%, ברור שיש טילים מאיראן, כל עשר דקות בממ"ד, זה לא האירוע. שוב, אנחנו רוצים שהילדים יהיו איתנו, אבל בתחילת המלחמה ב-7 באוקטובר הילדים שלי חודש וחצי היו בלי מסגרות, וכשהם היו במסגרות זה היה שעה פה, שעה שם, ובדיוק ככה איבדתי את העבודה. אגב, לא הייתה להם סבלנות לחכות חודש, אחרי שלושה שבועות אמרו לי: תשמעי, אין מה לעשות, תצאי לחל"ת. אין פה סבלנות. אגב, וצריך לומר עוד משהו, אנחנו שנתיים במלחמה. הרעיון להגיד שאנחנו בשגרה זה נחמד, אבל בפועל אנחנו מנהלים כאן מלחמה שהפכה להיות השגרה של החיים שלנו, ולכן מסגרות חינוכיות - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> סוג של שאלה של מלחמה שגרתית או שגרת מלחמה. << אורח >> רותם אבידר צליק: << אורח >> נכון, זה עצוב מאוד, עצוב מאוד, אבל אנחנו חיים את זה, ודווקא בגלל זה המסגרות החינוכיות, כמו כל מסגרת אחרת במדינת ישראל, צריכות לדעת לעבור מאפס ל-100 בצורה מהירה ואחראית, ואנחנו חייבים את זה כמשפחות, אין בכלל דיון, אנחנו לא נצליח להחזיק. אגב, אני אגיד עוד משהו. בסוף מי שמחזיק את המשק אלה אנחנו. אם אנחנו נצטרך לשבת עם הילדים ולהיות איתם בבית, גם לא יהיה מי שיחזיק את המשק. ובקצב הזה אין ביטחון ואין משק ואני לא יודעת מה קורה במדינת ישראל בעוד עשור קדימה. << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> אם יורשה לי, אני חושב שיש פה שאלה שהסתובבנו סביבה ולא צוינה בשמה. יש לי שאלה מאוד פשוטה, מי אחראי עליי? מי אחראי שאני לא מפגר בלימודים, שיש לי גם בין השאר הפוגה, שאחותי נרשמת לקייטנות קודם, שאף אחד לא מסלק את הטיפול באומנות מהחדר של המועצה כי זה בהתנדבות ולמועצה אין תקציב? מי דואג שמשפחות לא קורסות? מי דואג לליווי סוציאלי? מי דואג שיש לי שיעורים פרטיים? מי אחראי? זה יכול להיות מישהו ברשויות, זה יכול להיות משרד ממשלה, אבל כרגע, ברגע שסיימתי את מערכת החינוך, ברגע שיצאתי משערי בית הספר, זה לא משרד החינוך וזה לא משרד הביטחון, כי עם כל אהבתי למשרד הביטחון, משרד הביטחון לא אחראי עליי עד שאני לא מתגייס. מי אחראי עליי? שאלה מאוד פשוטה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> טוב, ארי היקר, תשובה, אתה מקשיב? ההורים שלך אחראים עליך. << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> ההורים שלי לא פה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תעצור, ארי. לא כל מה שאני אומר הוא נעים ונוח והוא בסאב-טקסט ובנרטיב המדובר, ועדיין אני אומר את זה. ההורים שלך אחראים עליך גם בהיותם משרתים במילואים בתפקידי המפתח החשובים ביותר. עדיין הורה אחראי על הילדים שלו, גם בכל תפקיד, מאתגר ושליחותי וציוני ככל שלא יהיה. ההורים שלך אחראים עליך. הדיון הזה עוסק במתן מענה של הרשויות הרלוונטיות בצרכים הרגשיים של ילדי משרתי המילואים. צורך רגשי הוא לא לוודא שנרשמת לקייטנה, צורך רגשי הוא לא לוודא שאכלת אוכל בריא ומזין, צורך רגשי הוא הרבה דברים נוספים אחרים, בסדר? בזה אמור לעסוק הדיון. << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> סבבה. אני רשאי להגיב? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כן. << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> אני קודם כול אגיד שהדיון לא מסווג כצרכים רגשיים, הדיון מסווג כצרכים, אבל אני אגיד שזה מאוד בסיסי מהעובדה שאם אחותי לא תהיה בקייטנה הזאת אני אאבד את הראש שלי, או את אימא שלי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כן, ואני אומר - - - << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> רגע. לגבי האמירה של ההורים אחראים, ההורים שלי תמיד אחראים עליי, גם כשאני אהיה בן 50. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יופי. << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> אני אתן לך דוגמה מתחילת 7 באוקטובר. אבא שלי, לא נציין את תפקידו, היה בבור בצפון, אין קליטה, אולי פעם ביום במקרה הטוב. אימא בבור אחר, לא בצפון, במרכז. מי? סבא וסבתא הגיעו שלושה ימים בשבוע, סבא וסבתא אחרים, שכנים, פה ושם, אבל בסופו של דבר, גם אם ברמה של החוק של אם אני עכשיו שובר את הרגל לאימא שלי מתקשרים, מי אחראי עליי ביום-יום? מי שם לוודא שאני, כנער בן 16 הייתי בתחילת המלחמה לזיכרוני, אולי 15, אני כבר לא זוכר, זה היה מזמן, מי אחראי לוודא שאני לא עושה שטויות? מי אחראי לוודא שאחותי לא משתגעת? אני מדבר איתך מעבר לאחריות הטכנית החוקית. האחריות של מי נוכח. אין לי שום ודאות במדינה. קורונה, עיצומים, מה לא היה? אבל כיום, מלבד מערכת החינוך, שגם פה לצערי הייתה לא יציבה מכוחות עליונים, מי אחראי שלי תהיה יציבות בבית? כי אין לי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הבנתי, אתה מרגיש שהיא נפגעה. << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> אני מרגיש שאין לי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אתה מרגיש שהיו סיטואציות שבהן הרגשתם לא מוגנים, שהזכויות שלכם לא נשמרות בהיות העובדה שההורים שלך שניהם נמצאים במקביל בתפקידים משמעותיים במילואים, זה מה שאתה מספר לי? << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> המדינה קראה להורים שלי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה מה שאני שאלתי, אל תענה לי תשובות אחרות. << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מאיפה אתה בארץ, ארי? << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> בנימינה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בנימינה. אני אשמח בבקשה שתעביר את הפרטים שלך לצוות הלשכה שלי, בסיום הדיון אני אבדוק עם מחלקת הרווחה מה הם עשו כדי לנטר ולוודא ולהכיר את העובדה שיש אצלם משפחה שמחד מקריבה את ההורים המצוינים שלהם לתפקידי מפתח בצה"ל, מצד שני ילדים שלהם בחוסר מתן מענה האמור לשמור על זכויותיהם. אני בודק את זה מייד. תקשיב, יש לי דיון בסיום הדיון הזה, אני דוחה אותו, אני לא אתחיל אותו. מחכה לי דיון אצלי בלשכה, אני לא אתחיל אותו עד שאני לא אקבל תשובה מהמועצה. אני מתכוון לקבל תזכיר מהשירות הפסיכולוגי ומשירות הקב"סים בבנימינה שייתן לי מענה איך קרה כזה מצב שהם לא יודעים על כזו סיטואציה חריפה. << אורח >> מיכל ברקאי ברודי: << אורח >> חבר הכנסת רביבו, הילדים שלנו בחיים - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, הוא מספר לי פה מציאות, אני חייב לתת לו מענה עליה. << אורח >> מיכל ברקאי ברודי: << אורח >> לא, אבל רק להגיד. אתה צריך להבין: הילדים שלנו מעולם לא היו ילדי רווחה. חבר הכנסת רביבו, לדמיין שהילדים שלנו יהיו ילדי רווחה? הילדים שלנו היו הילדים הכי פריבילגיים במדינת ישראל. אתה שומע אותי? אני פה בשם הילדים שלנו. הילדים שלנו ילדי רווחה? אנחנו הורים מסורים, אנחנו הורים שמפרנסים את הילדים שלנו, אנחנו הורים שמחזיקים את מדינת ישראל על הכתפיים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני לרגע לא חשבתי אחרת. << אורח >> מיכל ברקאי ברודי: << אורח >> הבת שלי צריכה להיות ילדת רווחה? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> למה את מתלהמת אבל? << אורח >> מיכל ברקאי ברודי: << אורח >> לא, אני שואלת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, אבל למה את מתלהמת? << אורח >> מיכל ברקאי ברודי: << אורח >> אני מתלהמת כי בא לי לבכות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עכשיו הייתי באמצע שיח. לא, אבל למה את מתלהמת? לא הבנתי. בואי תרגעי. << אורח >> מיכל ברקאי ברודי: << אורח >> סליחה, אני נרגעת. אבל, זה ילד שהוא ילד רווחה? תסתכל עליו. << אורח >> מיכל ברקאי ברודי: << אורח >> אבל למה הם צריכים להיות ילדי רווחה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה לא משנה, אבל זה לא מצדיק לקרוא למשפחה אחת משפחת רווחה בגלל ששני ההורים מגויסים. יש מאות אלפי משפחות מגויסות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תעצרו פה בבקשה, את לא ברשות דיבור. תודה. עצם העובדה שנרשמת לא אומרת שאת ברשות דיבור. בואי נירגע רגע, תסתכלי עליי. << אורח >> מיכל ברקאי ברודי: << אורח >> אני בעצמי הופכת להיות אשת רווחה עוד רגע. לא שזה רע. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ברשותך, גברתי, אפשר? << אורח >> מיכל ברקאי ברודי: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה. א', לא נתלהם. שנית, מתן מענה רווחתי לא מצביע על מצב סוציואקונומי ומעמד האוכלוסייה בקרב סביבתה של הרשות שלה. זאת אומרת שאם יש מי שנדרש בעת הזאת למתן מענה רווחתי זה לא חלילה בגלל שהרקע שלו הוא כזה. << אורח >> מיכל ברקאי ברודי: << אורח >> בוודאי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בוודאי שלא. << אורח >> מיכל ברקאי ברודי: << אורח >> בוודאי, אני רק מצביעה לך על עצם זה שאנחנו הורים שמשקיעים את החיים בילדים. מה לנו ולרווחה? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מסביר לך שוב פעם. עצם העובדה שבן אדם נזקק למתן מענה רווחתי מהרשות באופן נקודתי לא מצביעה כהוא זה על מעמדו, על חוסנו השוטף ועל השתייכותו החברתית, ממש לא. בדיוק באותה מידה שיכול להיות שבן אדם הוא סיעודי 100%, נשאלת השאלה האם קבוע או זמני. זאת אומרת שבדרך כלל הוא מאוד מאוד עצמאי, מאוד מאוד מאוד, כרגע הוא עבר איזשהו ניתוח שבעקבותיו הוא סיעודי 100%. יכול לקרות? כן. מה, קוראים לו סיעודי? לעת הזאת כן, לא באופן קבע, בסדר? קיבלת מענה, אל תיקחו את זה לשם. קיבלתי אינפורמציה, כשבן אדם משתף אותי באופן כל כך נוקב במציאות איומה, הבדיקה שאני הולך לעשות, היא תהיה ברומטר כנראה לגבי עוד מאות רבות של מקרים אחרים, מאות רבות. אני רוצה רגע לדעת מה נופל בין הכיסאות. בן אדם מספר לי ממקור ראשון מה הוא חווה, הוא אומר את זה בכאב, הוא אומר את זה ברגש, הוא אומר את זה באופן שמבטא את עצמו היטב, הוא חזר ואמר את זה אגב כמה פעמים, הוא חזר ואמר שזה לא רק לגביו, זה גם כלפי אחיו הקטנים. זו מציאות שעם כל הכבוד, אנחנו לא יכולים להשלים איתה, אני לא יכול לשמוע אותה ולהתעלם ממנה, אני חייב לבדוק את זה בהיבט רשותי. << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> אני לא צריך את הרווחה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> סליחה? << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> בקצרה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא. אני הקשבתי קשב רב. כשאני אבדוק מול הרשות המוניציפלית אנחנו נמשיך ונדבר, אני אשמח גם לשוחח עם ההורים שלך. << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> זה לא עניין של רווחה, זה עניין של - - - << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> אני אשמח להתייחס פה רגע לכמה דברים שעלו פה ברבע שעה האחרונה. האחד, צריך להבין שגם בצה"ל אנחנו נותנים מענה ואפשרות, אני שומעת פה על שני בני זוג שמגויסים, אני נתקלת יותר מאחד ויותר משניים בזוגות שמגויסים בו זמנית. היה לנו את זה בעם כלביא בצורה אפילו די בולטת. אנחנו נותנים מענה, חשוב רגע להבהיר את זה כאן, שיש ועדה מבחינת פרט שאם עכשיו יש שני בני זוג מגויסים, אפשר להגיש בקשה רגע לשחרור של אחד משני הצדדים. כמובן הצד המבצעי - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בדרך כלל מי שמבצע כאלה תפקידים עושה את זה בשליחות עצומה. << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> זה היה המשפט הבא שלי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שגם אם יגידו להם אל תבואו, הם מגויסים והם בתפקידי מפתח חשובים. << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> אני מדברת איפה שיש קושי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני שואל אבל האם בפרט שלכם, בהיות העובדה ששני ההורים מגויסים ויש להם ילדים צעירים, מתבגרים, ושניהם בתפקידי מפתח עם משמעת עצמית כל כך גבוהה, האם יש לכם התאמה טיפולית שתיתן סד מענים לאותה משפחה? << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> קודם כול אני רוצה באמת להתייחס לסוגיה שעלתה פה גם כעם כלביא, החזית שלנו עם איראן. אנחנו כבר במוצאי שבת - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, אבל למה את לא עונה על מה ששאלתי? << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> לא, זה נותן מענה, רגע, אני מובילה אותך לשם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> את לוקחת אותי? יופי. << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> אנחנו כבר במוצאי שבת, כבר ביום שישי ותוך כדי השבת עשינו חושבים מה נכון לעשות אחרת בפתחה, אנחנו כבר בתוך החזית, עם אלפי משפחות, אפילו עשרות אלפי משפחות מגויסות, בטח במערך הלחימה. ואז נתנו מענה, כי זו גם סוגיה שעלתה פה בהקשר של צרכים מיוחדים ובעיקר בהקשרים שאין מסגרות חינוך. החרגנו את המדיניות, נתנו מענה לבייביסיטר גם בשעות הבוקר. זאת אומרת שגם ההחזרים יוכלו להיות בשעות הבוקר ונתנו לזה מענה. עלו פה סוגיות גם של רגשי, כי אתה אומר, איפה הטיפולים הרגשיים? איפה מטפלים באנשים? נכון, יש פה את המוניציפלי, שצריך לעשות גם ברמתם בדיקות, אבל אני יודעת שאנחנו כבר נמצאים על הגל עם המוניציפלי במודל הרשותי. אבל צריך להגיד שגם פה, ונגעתם פה הרבה בגיל 18, שגם פה הרחבנו את המענה של 22 טיפולים עד גיל 18 כולל. וזה במערך הלחימה, 22 טיפולים, עם החזר של עד 240 שקל לטיפול. זאת אומרת, אני אומרת לך, אני מתעסקת בדברים האלה למעלה משנה ותשעה חודשים, אני שומעת, אני כל כך מזדהה עם הדברים שעולים פה, אנחנו חיים ונושמים את זה, אני בעצמי מילואימניקית, לא ארחיב רגע על מה שקורה אצלי בבית. ואני יושבת פה, אני מזדהה עם הדברים, אבל אני יודעת שאנחנו כצה"ל ומשרד הביטחון משתדלים ונותנים את המעטפת הרחבה, וכל רגע עושים חישוב מסלול מחדש. כמובן אנחנו תלויים בהחלטות ממשלה ובתקציבים, שזה מאוד משמעותי, אבל המציאות מחייבת אותנו, צו השעה מחייב אותנו, ולכן אנחנו נמשיך וניתן את המענה הזה בכל ההיבטים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מה שאת אומרת, גברתי, שהמציאות אותה מתאר ברגש רב עלם החמודות היא מציאות שאתם נערכתם לקראתה ואתם נותנים מתן מענה במצבים כאלה מורכבים, זה מה שאת אומרת? << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> כן, ואני אשמח גם לדבר עם הילד החמוד, לקחת את הפרטים שלך ולראות איפה אנחנו פוגשים אחד את השנייה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני אשמח בבקשה לקבל אחרי כן דיווח מחוץ לעולם הדיון, קחי לך טווח של חמישה ימים, לעדכן אותי בבקשה האם המקרה המורכב הזה דווח לכם, האם פעלתם, האם נתתם מענים, האם הקדשתם לכך תשומת לב גם של משאבים וגם של מחשבה. << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> יש לציין שאני לא היחיד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אין בעיה, אני מקבל מקרה, ממנו אני גוזר הלאה, בסדר? אני אנסה רגע ללמוד, להבין איך קורה כזה מצב. זה מקרה בוחן. אני מכיר מקרים, תבינו למה, האחיין שלי ואשתו שניהם משרתי מילואים, קצינים בתפקידים מורכבים, ועוד אין להם ילדים. והניתוק הכל כך ממושך הזה של בני הזוג כשיש להם כבר חיי משפחה זה ניתוק מטלטל, מה קורה כשיש ילדים? כשהוא מספר שהם אפילו ללא קליטה סלולרית. אני רוצה רגע ללמוד, להבין איזה מתן מענה המדינה ומשרד הביטחון נותנים. אני אשמח בבקשה לתת את רשות הדיבור לסא"ל במילואים אסף סנדרוביץ', ברוך הבא. תודה על הקשב והסבלנות. << אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >> תודה רבה. היה לי חשוב להגיע ישירות מהבסיס ומפה כמובן אני חוזר לבסיס. אנחנו גם משפחה שמגויסת, אשתי אשת קבע מעל 20 שנה, אני גם מאות ימי מילואים, נראה לי במצטבר מעל 900 מאז שהשתחררתי, כך שאנחנו מכירים את עולם המילואים בצורה מאוד מאוד אישית. וחשוב לי להתייחס לנקודה מאוד מאוד ספציפית. תראה, כל מי שהוא לא בגיל הפטור, הילדים שלו בבית ספר יסודי, בחטיבת הביניים, ואני רוצה למקד את הדברים שלי עליהם. אני טוען שמשרד החינוך נמצא ב-6 באוקטובר, ממש ככה. למה? ואני אתייחס לשלושה נושאים עיקריים. אחד הוא חוזר מנכ"ל משרד החינוך שיצא בפברואר 2024, הדבר השני הוא המענים החינוכיים שלא קיימים, והשלישי הוא רשימות ילדי משרתי המילואים. נתחיל בחוזר משרד החינוך. בינואר 2024 התקיים דיון בנוכחות הוועדה לזכויות הילד בשיתוף ועדת החינוך בראשותו של חבר הכנסת יוסף טייב שהנחה את משרד החינוך, תוציאו חוזר, איך יכול להיות שאין חוזר? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יצא. << אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >> יצא בפברואר 2024 החוזר. הייתה שם גם ריבה, את נכחת בדיון בינואר איתי, יפה מאוד. אבל מי שקורא לעומק, חבר הכנסת רביבו, את החוזר עצמו, יש בו חוסרים מהותיים ופערים משמעותיים. הלשון שלו שפה רפה. כל המילים, אני מצטט: כדאי, רצוי, אפשר, חשוב, במידת הצורך, ניתן. עשר פעמים מופיעה המילה ניתן, "יש לשקול". המילה מומלץ מופיעה 16 פעמים. אין שום דבר מחייב, אין סנקציה, אין בקרה על היישום של הדבר הזה, וכל מוסד חינוכי רשאי להתעלם מהחוזר ולהפר את ההוראות כי הן לא מחייבות. זה אומר שאתה יכול לא להתייחס לזה וזה בסדר גמור. אין אכיפה של הדבר הזה, כי זה הכול נתון לשיקול דעתו הבלעדי של מנהל בית הספר, וזה משהו שחייב לשים עליו דגש. אני חושב שמשרד החינוך, בלי כל קשר, צריך להוציא חוזר מעודכן מפברואר שמתייחס, וזה הנושא השני שאני רוצה לדבר עליו, למענים חינוכיים. אין מענים חינוכיים. אני אתן לך דוגמה. הבת שלי הילי בחטיבת ביניים, מותר להם לגשת או למועד א' או למועד ב'. מועד ב' רק אם אתה חולה. היא שומרת על האחים שלה, כי יש לי עוד שני ילדים קטנים ביסודי, והיא בכתה, היא אומרת לי: אבא, אני לא יכולה לגשת למבחן. אסור לה לגשת לשני מבחנים, היא צריכה להמציא איזשהו אישור רפואי כדי לגשת למועד ב'. מענה חשוב שיכול משרד החינוך לתת זה מי שהוא ילד למשרת מילואים, תנו לו לגשת לשני המועדים והציון הגבוה יתקבל. הילדים האלה הם שקופים. בבית הספר של הילד שלי יש יועצת על 460 ילד. היא לא מגיעה אליהם בכלל, לא רואים אותם. משרד החינוך, אין רכז מילואים בית ספרי, שזה עוד משהו. כמו הסטודנטים, הם חייבים ללמוד מהסטודנטים, המל"ג עושה עבודה מדהימה. הם לא ממליצים למוסדות להשכלה גבוהה, הם מנחים אותם, וזה משהו שמשרד החינוך לא עושה. אין הנחיה אחת של משרד החינוך על נושא הלימודים, רק רגשי, וגם זו המלצה בלבד. וזה חשוב להשתנות, להנחות אותם ממש בנושא הלימודי, איך מתייחסים לילדים הללו. והנושא השלישי החשוב, ואני חושב שאנשים פה לא מבינים איך זה עובד, רשימות ילדי משרתי המילואים. הרשימות הגיעו לראשונה למשרד החינוך בחודש מרץ 2024, הם התחילו לשלוח אותן למוסדות החינוך, הכוונה לבתי הספר, רק בספטמבר 2024. חצי שנה הם הטמיעו אותן במערכות. איך הן מגיעות, הרשימות? הן מגיעות דרך פורטל מוסדות חינוך רק למנהל בית הספר. זה אומר שהוא היחידי, היחידי שמקבל את הרשימות. איך הרשימות מגיעות? בצורה הכי לא נגישה שאפשר. מה זה אומר? מנהל בית הספר מקבל רשימה של כל הילדים של בית הספר, זה יכול להיות 300, 400 ו-1,000 ילדים, וליד הילד של משרת מילואים יש כוכבית. זה אומר שהוא צריך לשבת פעם בשבוע, פעם בשבועיים, להתחיל לחלץ את הנתונים, מיהם הילדים, ממש בכתב יד, כי אי אפשר לערוך את הרשימה הזאת. חבר הכנסת רביבו, אי אפשר לערוך את הרשימה. רשימה של 1,000 ילדים, הוא צריך לעבור אישית אחד-אחד, לראות איפה הכוכבית. העליתי את זה כבר למשרד החינוך, דיברתי איתם, התחננתי שישנו את זה, הפניתי את תשומת ליבם לתקלה הזאת, יצא מכתב לפני חודשיים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה אומר שהרשימה מועברת לא מפולחת. << אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >> נכון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> השאלה מי צריך. זה משרד החינוך? << אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >> משרד החינוך מקבל את זה מצה"ל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא לא יכול לפלח את זה? << אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >> אבל הוא צריך לשלוח את זה בצורה מונגשת, הוא לא יכול לשלוח רשימה של כל בית הספר. זה מוגש על בסיס שבועי מצה"ל למשרד החינוך ומשרד החינוך מעביר את זה לבתי הספר. א', שיש את צוואר הבקבוק הזה אצל המנהל והוא יכול להחליט לא להעביר את זה. גם כשהוא מעביר את זה, איך הוא מעביר את זה? הוא צריך לחלץ בן אדם בן אדם וליצור רשימה ואז לשלוח את זה. זה צריך להופיע במשוב. משוב זו התוכנה שכל המורים קשורים אליה. ברגע שהוא פותח את המשוב, הוא רואה את הרשימה, יש לו כוכבית, זה ילד מגויס. זה לא קורה. הרשימות הללו לא באמת עוזרות לאף אחד כי הן לא עוברות לאף אחד. זה מנוקז אצל בן אדם אחד בצורה לא מונגשת. עוד פעם, משרד החינוך קיבל ממני על זה לפני שנה, שימו לב, זה לא עובד טוב. לא עשו שום דבר. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> משרד החינוך, שלום, ברוכה הבאה, גברתי. שמך ותפקידך? << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> שלום וברכה, ברוכים הנמצאים. שמי ליאת שמואלי ואני ממונה על תחום הורים ומשפחה. נמצאת איתי גם ריבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יופי, אשמח בבקשה, לפני השאלות שלי, ברשותך, אשמח קודם כול להתייחסות לסקירה המתסכלת שביטא הדובר הקודם ואחרי כן אנחנו נמשיך. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> קודם כול, ככל שאתה מדבר אני מרגישה גם את התסכול. אני רוצה להגיד שקודם כול, חוזר מנכ"ל אכן יצא בפברואר בשנה שעברה, שאני אגיד שהמטרה שלו בסופו של דבר, ואני רוצה רגע להתחבר ממש לתחילת הדיון לציטוט שלך, ועמית, ולומר שמבחינתנו, המטרה היא ש-100% מהמחנכים, הגננות, המורים, היועצות, המנהלים, יהיו במודעות קודם כול ובמוטיבציה לפעול למען ילדי ומשפחות המילואים. ואני חייבת רגע לומר לפני שאנחנו מתחילים שהחוויה שלנו, יש לנו כ-160 מדריכות של תחום הורים במשפחה ומדריכות חירום שעוסקות בהטמעת החוזר בשטח וביישום שלו, ובחוויה שלנו יותר ויותר מוסדות חינוך, אני לא אגיד 100%, אנחנו בשאיפה ל-100%, ואני תכף אגיד איך אנחנו נעשה את זה גם, אבל יותר ויותר מוסדות חינוך יודעים לטפל בזה, מוציאים רשימות. יש שני דברים לגבי הרשימות: א', המנהל יכול להוציא את הרשימה, ואני חושבת שיותר ויותר מנהלים משתמשים ברשימות האלה. שתיים, המנהל הוא לא זה שבאידיאל צריך להעביר את הרשימה למחנך. באידיאל המחנך יודע מי בכיתה שלו מגויס. << אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >> לפי מה? << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> מה זאת אומרת לפי מה? << אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >> לפי מה? הילד לא תמיד יגיד שאבא שלו במילואים? << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> הוא בקשר עם ההורים, הוא בקשר עם המשפחות. מחנך כיתה, כמו גננת, בקשר עם המשפחות. ושוב, תראו, אני לא אומרת, השאיפה שלי, שלנו כמשרד חינוך, שזה יפעל ב-100%, ואני אגיד גם מה אנחנו הולכים לעשות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ליאת, ברשותך, השאלה היא אחרת. יש שאלה, וזה מתכתב עם הצורך שאתה מדבר עליו, אסף, לעדכון חוזר המנכ"ל, לבוא ולקבוע באופן מוסדר איך התהליך אמור להתחיל להיבנות. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> אני חושבת שחוזר המנכ"ל מאוד ברור. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> והוא עדכני? << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> הוא עדכני והוא ברור והוא משמש - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שנייה, לא, אני אומר לך מה אני מבין, בסדר? דיברנו על דשבורד. אם יש את אותו מנגנון שבו צה"ל מעדכן את הרשות המקומית על חייל מילואים שיש לו ילדים בגילים הרלוונטיים והרשות המקומית מעבירה את זה בתפוצה לרכז המילואים הרשותי, למנהל אגף החינוך. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> ככה זה עובד? לא ישירות על חינוך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני אומר, כל עוד שלא, משרד החינוך אמור לדלות ולנהל את האופרציה באופן יזום. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> את אומרת, לא, ההורים כבר מדווחים למחנך. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> לא, אני לא אומרת, אני אמרתי בנוסף, בליד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אבל כשיש בנוסף וזה לא מוסדר בתקנה או בחוזר מנכ"ל מעודכן, הסיכוי שזה ייפול בין הכיסאות, החשש הוא בנפילה בין הכיסאות. כל החשש, כל מה שאנחנו מדברים, על מי שזה לא צף, על מי שלא יודע לבוא ולהגיד, חבר'ה, אני זקוק לעזרה, חבר'ה, הילד שלי מתמודד עם אתגר מורכב בהיעדרו של אבא שלו. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> אני חושבת שחוזר מנכ"ל בהחלט מייצר, דובר פה המון על זה, הגברת שישבה פה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה לא מה שמספר קצין בכיר, אבא לילדים בגילים שונים. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> בסדר, אני מכבדת את הסיפור שלו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, אבל הוא לא סיפר רק על עצמו באופן אישי, הוא מביא דרך הסיפור האישי שלו את ההבנה על המערכת. << אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >> חוזר לא מחייב, כבוד היושב ראש. זו אות מתה, אם אתה רוצה, אתה עושה. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> לא, חוזר מנכ"ל הוא מחייב. << אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >> את קראת אותו? את ראית שהכול שם בלשון ניתן, כדאי? << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> מה זה קראתי אותו? ככה כותבים חוזרי מנכ"ל. << אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >> אוקיי, כלומר, אני לא חייב לעשות אם אני מנהל בית ספר. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> לא נכון. חוזר מנכ"ל, אני אומרת שוב, חוזר מנכ"ל הוא מחייב. אם יש מנהל בית ספר שלא מקיים את חוזר מנכ"ל, צריך - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מי אוכף אותו? << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> יש מפקחים רבים שזה תפקידם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הבנתי. ולאן הם מעבירים? יש ריכוז של הדיווחים שהם מקבלים? << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> אילו דיווחים? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זאת אומרת, אם יש מנהל בית ספר, ו/או שתחתיו אנשי הצוות לא מגיבים כראוי על פי הוראות חוזר המנכ"ל, זה מעוגן באיזשהו דיווח מסוים? << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> כמו כל דבר שלא עובד כמו שצריך במערכת. אנחנו כולנו עובדים במערכות, גם המערכת הצבאית, ואנחנו יודעים ש - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> גברתי, אני מחדד את השאלה שלי. אומר אסף שגם אם חוזר המנכ"ל מעודכן, הוא עדיין לא מחייב, כי הוא ברמת המלצה, הוא וולונטריות. זאת אומרת, מי שמגדיל ראש, ניתן לעשות את זה, עדיף לעשות את זה, מומלץ לעשות את זה. את אומרת, מה פתאום? לשון כתיבת חוזר המנכ"ל היא במינוחים האלה, אבל חוזר המנכ"ל הוא מחייב, הוא מנוטר, הוא מדווח, הוא נעקב, הוא ממודד, ואני אומר, א', יישר כוח, כשצריך לתת מחמאות זה דבר שהוא בלתי נמנע. אני רק מבקש ברשותך לקבל בשבוע הקרוב את כלל הדיווחים והריכוזים שמעבירים ומלקטים אותם המפקחים האזוריים והרשותיים כדי שנלמד על מנהלי בתי ספר שמצטיינים בשליחותם בכפוף לחוזר המנכ"ל ואף מעל. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> אני יכולה להעביר לך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ברשותך, רק לסיים את המשפט. ומול זה, מוסדות חינוך שמתעלמים מחוזרי המנכ"ל, מחוזר המנכ"ל הרלוונטי, ולא מגיבים כראוי בהתאם למה שנדרש מהם, בכפוף להוראות חוזר המנכ"ל, זה שתיים. ושלוש, מה אתם כמשרד החינוך באמצעות בעלי התפקידים האמונים עליהם ביצעתם אל מול המנהלים שאמורים לבצע את תפקידם בכפוף לחוזר המנכ"ל ולא מבצעים. זה נשמע ארוך, אבל זה קצר מאוד. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> לא, זה קצר מאוד, ואני רוצה ברשותך לענות לך מהכיוון של מה עשינו כדי שקודם כול יכירו את החוזר ויתחילו לעבוד איתו. כי זה עניין של הטמעה, הרי לא ביום אחד קורים דברים, כולנו יודעים. ומה עשינו? קודם כול, יצרנו קשר עם הצבא ואנחנו עובדים עם פק"ל באופן צמוד, אנחנו עורכים איתם כנסים. בתחילת השנה הקרובה, 100% מיועצות כל בתי הספר במדינה הולכות לקבל הכשרה שכוללת, א', מפגש עם פק"ל שמציין את כל מה שדיברנו עליו פה במצגת מדהימה שהם עשו, אחר כך חשיפה לחוזר מנכ"ל ומתווה עבודה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה זה פק"ל? << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> פק"ל היא יחידה של הצבא תחת עתכ"א. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ראשי תיבות של מה? << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> פלוגה, קהילה, לכידות. זה ארגון מדהים שעובד למען - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> למה הם לא באו היום? << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> לא הזמינו אותם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא ידעתי על כזאת פלוגה. << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> הם יחד איתי. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> הם תחת שירה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מולטי-סיסטם. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> ואנחנו כבר עשינו ואנחנו עוד נעשה, אני באמת באמת חושבת שזה מהלך מדהים, כי זה אומר שחוץ מהמגזר הערבי, 100% מהיועצות הולכות, כולל אגב המגזר החרדי, בתי ספר שיש בהם מגויסים, הולכים לעשות כנסים לכל המפקחות על העיר, לכל היועצות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מקווה שהם יכולים להרכיב מניין. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> הם ירכיבו יותר ממניין אחד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בעזרת השם, כולנו תקווה. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> אני רק אגיד שאחרי שהוצאנו את חוזר מנכ"ל, ואנחנו באמת עוסקים בלהטמיע אותו, לפני האכיפה רגע, אנחנו נגיע גם לאכיפה, הוצאנו לשטח קריאה וביקשנו רעיונות ויוזמות לעבודה עם ילדי ומשפחות המילואים. הוצפנו, אני לא זוכרת את המספר המדויק, אבל זה היה מאות, מאות שירותים פסיכולוגיים, בתי ספר, גנים, הנהגות הורים, שישב פה החבר, וערכנו והפקנו חוברת של 50 יוזמות שהוחזרה לשטח, יוזמות מבורכות, החל מתעודת הוקרה ובוא תשתה שוקו עם המנהלת ותספר מה שלומך ועד קבוצות רגשיות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מדהים. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> לא, אני יכולה לספר עכשיו שלוש שעות על העשייה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, אבל בדיוק שם אנחנו נמצאים. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה חלק מסד המענים שאנחנו מצפים שהמערכת תיתן, זוהי מטרת ישיבת המעקב. וכל מה שאני מבקש לדעת, האם לפעילות המבורכת הזאת יש מאגר שדרכו ניתן לטייב תהליכים, אולי לעשות אילו שהן סטטיסטיקות כדי שנלמד, א', לעקוב אחר אותו קהל יעד, וב', ללמוד לעתיד שחלילה אם יכפה לנו כזה מצב, שנדע איך להגיב לו נכון, שתהיה לנו כבר חוברת הפעלה לכאלה אירועים. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> יש יותר מחוברת הפעלה, יש חומרים שנכנסו יחד עם הצבא, יש מודל עבודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זאת אומרת שמקבץ הנתונים מרוכז רשותי ומרחבי וארצי? << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> מרוכז, מטה. זאת אומרת, מרוכז מטה ו - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, מרוכז מטה, אני שואל אם יש ליקוט צבר נתונים שנאספים. את מבינה למה אני מתכוון? הרי כל המטרה של חוזר המנכ"ל בעניין מענים לתלמידים שהוריהם נעדרים מהבית בשל מלחמה היא לבחון איך אנחנו מאתרים אותם, מגיעים אליהם, מדברים אליהם, מסתכלים אליהם בלבן של העיניים וחודרים אליהם ללב, תספר לי מה קורה איתך, זה תבוא תשתה שוקו עם המנהל. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> אבל אדוני, אני רוצה להגיד לך משהו. הנתונים הם חשובים ואנחנו נאסוף אותם, אבל אני רוצה להגיד - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא אנחנו נאסוף אותם. אם לא, זו בעיה. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> לא, אנחנו נאסוף אותם, למה לא? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני אסביר לך למה, אני ציפיתי שתאספו אותם כבר. ברצון שלנו, תראי - - - << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> אבל במובן מסוים יש נתונים. אני רק לא יכולה לשאול, וזה בסוף הדבר הכי חשוב, אני הוצפתי בבתי ספר שסיפרו לי על הפטור מתור באספות הורים. בתי ספר שאמרו שמגיעה לאספת הורים אשת מילואימניק, היא לא מחכה בתור, היא נכנסת, אוקיי? את זה אי אפשר לספור. אני אומרת, יש גם דברים שאי אפשר לספור. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני אומר לך רגע משהו. חוכמת ההמונים מעצבת את חיי החברה. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אם יש רובריקה שבה אנחנו מציינים מה הצורך שהעלה התלמיד, ו/או ההורה שהגיע לבית הספר, והוא נאסף, ואנחנו רואים שאותה בקשה חזרה על עצמה צפון-דרום, דתיים-חילוניים. אנחנו אומרים, אוקיי, עלינו פה על משהו שבאמת הוא בעל משמעות, בואו ניתן לו מענה, בואו נבחן אותו לפחות. ויכול להיות שהוא קיים והוא לא מונגש, בואו ננגיש אותו. כשמישהו מספר על קושי מסוים, שהוא אומר, אני משלים עם זה שאבא בשליחות חשובה מאוד, זה למען ביטחוני גם, אבל הייתי מצפה שאבא יעשה איתי פייס טיים פעמיים בשבוע. אם אנחנו נשמע את זה שזה חוזר על עצמו הרבה פעמים, בואו נוציא הנחיה, נתאם עם צה"ל שהורים, ככל שהם יכולים, יוציאו פייס טיים עם הילדים. אני מביא כל מיני דוגמאות כדי שתביני שלאוסף נתונים, השוואתם ומחקרם יש תפקיד משמעותי ומכריע בניצחון במערכה. בכל מערכה, אגב, בכל מערכה. << אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >> כבוד היושב ראש, רק לסיים את דבריי בנושא הזה. חשוב לי לומר לך שאני חושב שאתה צריך להמליץ ואפילו להנחות את משרד החינוך להוציא את החוזר המעודכן נטו לפן הלימודי. הארכות זמן לכולם, אמרנו מועדי ב' לגשת בלי שום בעיה, כי אחרת זה לא יקרה. אני אומר לך, כשאני בא מהשטח, הילדים שלי, לא הרגשתי אפילו דבר אחד שהם ילדי משרת מילואים או של קבע. ושתהיה אכיפה ורכז מילואים בית ספרי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מי מהצוותים של משרד החינוך נפגש עם פורומים של משרתי מילואים והורים לילדי משרתי מילואים, ובאיזו תדירות? << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> אנחנו בשפ"י עובדים עם פק"ל באופן קבוע. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, יכול להיות שבפק"ל מן הסתם יש גם הורים לילדים. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> בטח. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אבל אני רוצה לדעת, יש פורומים נחשבים מאוד שמגיעים מהשטח, בסדר? האם אתם קיימתם שולחן עגול כדי לשמוע מהם את הצרכים כפי שהם זיהו? << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> אנחנו נשמח להצטרף, ממש נשמח. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אוקיי, אני מוחה על כך שעד היום זה לא קרה. << אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >> זו הנחיה של חה"כ יוסף טייב, וזה לא קרה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מוחה על כך שזה לא קרה. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> נשמח מאוד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, לא נשמח. עכשיו גם מסתבר שחברי הטוב יוסף טייב אפילו הנחה את זה, אתם אומרים. כלומר, כיוונתי לדעת גדולים. תקשיבו, אנחנו קובעים שבעוד שבועיים מהיום מפגש כזה, אחד לכל הפחות, מתקיים בין נציגים מהפורומים המדוברים. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> היה, כן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> היה או שטוב שיהיה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שיהיה עוד אחד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שנייה, לא שיהיה עוד אחד. מפגש עם פק"ל, משרד החינוך ונציגי הפורומים הורים משרתי מילואים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בפברואר 2024. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> והיו עוד שני מפגשים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר'ה, עם זה אנחנו מסיימים את הדיון. היה או לא היה? << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> היה, לא מספיק. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> היה. מי היה? << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> אנחנו קיימנו בשבוע שעבר פגישה עם משרד החינוך בעקבות הוועדה שנקבעה שאנחנו שמחנו שזה - - - << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> לא הייתה קודם? הייתה אחת לפני שאני נכנסתי. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> עם רותם, בפברואר 2024. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אוקיי, תקשיבו. כנראה שזה היה בכישלון כל כך קולוסלי עד כדי כך שלא מצאו לנכון להמשיך לקיים את המפגשים האלה, אני רוצה ללמוד למה. << אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >> יש מכתב של - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> החלטת הוועדה. << אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >> משפט אחד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> החלטת הוועדה. << אורח >> סמדר כהן: << אורח >> אדוני, יש גברת שהגיעה מרחוק כדי לספר כמשפחה עם צרכים מיוחדים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא סיכום, עוד לא סיכום, אני שנייה לפני סיכום. החלטת הוועדה. << אורח >> סמדר כהן: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הוועדה מבקשת לקבל חוות דעת מהייעוץ המשפטי, האם יש מניעה שיושב ראש הוועדה ייקח חלק פעיל במפגש, לפחות הראשון, בשולחן העגול שיקיימו פורום הורים לילדים של משרתי המילואים, פק"ל ומשרד החינוך. באם יש מניעה, הוועדה מנחה כרגע את הצדדים להיפגש תוך השבוע הקרוב ומבקשת לקבל פרוטוקול. לצורך המפגש הפורום מתבקש להביא את הנושאים שאותם הוא מבקש להטמיע בחוזר המנכ"ל ולעדכן אותו. הוועדה מבקשת לקבל את התייחסות משרד החינוך ופק"ל או מי מטעמם שמרכז את זה בשם שניהם לעניין הדרישות שעולות, האם הם מסכימים להן או לא, אם לא, למה, אם כן, מה הם עושים באופן מיידי כדי שזה יוטמע ויופץ? אני חושב שמדובר פה בדרישות אלמנטריות, בסיסיות לחלוטין שכל בר סמכא אנושי היה מבין ויוזם אותן בעצמו, לא צריך לקבל אותן כדרישה מההורים, דברים בסיסיים לחלוטין. שילד יכול לאחר מספר פעמים יותר בבוקר, כי לאימא לקח קצת יותר זמן לארגן אותו, שתלמיד יכול לגשת למועד ג' גם, וכן הלאה וכן הלאה. הוועדה מצרה על כך שזה לא התקיים עד היום, אבל רוצה לצפות פני עתיד ולהסתכל קדימה בראייה אופטימית בתקווה שהדברים יתוקנו. אני לא ממליץ והולך, אני רוצה להיות חלק מהדיון הזה. << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> אנחנו גם נשמח להיות בו, מהמועצה הארצית. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> נבחן זאת. בואו תסיים את מה שרצית. << אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >> חשוב לי לומר לך שהיה דיון ב-5 במאי אצל חבר הכנסת מיקי לוי בוועדה לביקורת המדינה על התמשכות המלחמה, עלו שם גם נושאי ילדי משרתי המילואים. יצא מכתב שמיקי לוי הנחה רק על ילדי משרתי המילואים ב-15 במאי לשר החינוך, עד עכשיו הוא לא השיב. חלק מהדברים שעלו פה זה במכתב. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני לא יושב ראש ועדת ביקורת. << אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >> לא, רק שתכיר את זה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני חבר ועדת ביקורת, אבל לא יושב ראש. << אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >> חשוב לי להגיד לך את זה. זהו, תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> טוב, אני אלמד את זה גם כן. מי הגיעה מרחוק ועדיין לא דיברה? ברוכה הבאה, גברתי. מאיפה הגעת? << אורח >> סמדר כהן: << אורח >> לא כזה מרחוק, מחיפה. קודם כול, אני ממש רוצה להודות לכם שהזמנתם אותי לוועדה הזו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה לך שהטרחת את עצמך. << אורח >> סמדר כהן: << אורח >> אני אשתו של משרת מילואים בדימוס, הוא שירת 25 שנה והגיע לגיל הפטור, והסיבה שהוא ביקש פטור היא בגלל המשפחה. והיה לי מאוד מאוד חשוב לבוא ולהשמיע את הקול בשני נושאים. הוא שירת בחטיבה הצפונית של הצנחנים, כלומר, תפקיד קרבי, מאות אם לא אלפי ימים ב-25 שנה. אני רוצה לציין שההתקדמות שנעשתה בשנים האחרונות היא ענקית, ענקית. אני אימא כבר הרבה שנים, יש לי שני ילדים, אחד בן 18, בדיוק אתם מדברים פה על הטווחים, אני תכף אצטרף לכל חבריי הקודמים, ואימא לילדה בת 12 עם צרכים מיוחדים. ואני חושבת שזה בדיוק, בהמשך לנושאים שדוברו, שתי השכבות השקופות של התקופה הזו. הבן שלי בן 16 היה כשהתחיל 7 באוקטובר, והבת שלי הייתה בת 10, ואני רוצה לציין את הקול שלנו, של האימהות שמתמודדות עם מתבגרים, שמתמודדות עם מלש"בים שהיום כבר זהו, הוא כבר בן 18, כך שהוא לא יגיע לאירועי ההוקרה, אבל הוא בן 18 והוא עדיין ילד והוא עדיין צעיר והוא יוצא לשנת שירות, ואתם יודעים. אבל אני כן רוצה להתמקד, בגלל שדיברו על רוב הנושאים, ואני מסכימה עם הכול, בנושא של הצרכים המיוחדים. דובר קודם על ילדה צעירה יותר, אני לא זוכרת את שם הדוברת, אבל אני מדברת גם בשם המתבגרים בעלי הצרכים המיוחדים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רותם. << אורח >> סמדר כהן: << אורח >> רותם, סליחה. תראו, מתבגרים עם צרכים מיוחדים הם לא באמת מתבגרים, הם לא באמת עצמאיים על מלא. אנחנו נדרשים לתת להם מה שנקרא מענה על מלא, בטח בתקופות כאלה, שאבא הולך וחוזר ויש משהו שנשבר ביציבות במשפחה. אגב, אני כן מצטרפת ואומר, מכיוון שיש לי נציגות בשתי המערכות, מערכת החינוך המיוחד ומערכת החינוך הרגיל, צר לי לומר לך שמעולם לא פנו אליי. בעצם מנהלת בית הספר של הבן שלי עכשיו, בסוף י"ב, שאלה אותי: מה, אבא שלו עדיין במילואים? אמרתי לה: לא, הוא כבר הגיע לגיל הפטור לפני מספר חודשים, אבל תודה. כך שצר לי, נראה לי שאתם עושים עבודה מדהימה, אבל בסופו של דבר, בשטח זה המנהל, בשטח זו החלטה של הרשות המקומית. אגב, גם חיפה, שאנחנו מסתבר פריפריה, שנה שלמה לא שמענו מילה, לא יודעת אילו רשימות עברו, מי עבר, מי לא עבר, כלום, אפס התייחסות. יש איזשהו שינוי בתקופה האחרונה, מזמינים אותנו לאירועים. אני כן רוצה לומר שיש את פורום נשות המילואים שאני נמצאת שם מהיום הראשון, בעיקר כמקשיבה, ויש התארגנויות פרטיות של אנשים, למשל העוגן למשפחות המילואים, זו פשוט התארגנות מדהימה שבחיפה היא מאוד מאוד חזקה, ואותנו למשל הם החזיקו. הם עזרו לנו עם ארוחות כשלא יכולנו, הם עזרו לנו עם סיוע כשעברתי דירה לבד עם שני ילדים, עברתי דירה, נשארתי עם הארגזים כי בעלי נקרא ללבנון מעכשיו לעכשיו. אני לא מצפה שהמדינה תיתן מענה להכול, אבל אני כן מצפה שבדברים הקטנים, למשל, הנה דוגמה שלי, דיבר יפה קודמי על רעיונות למשרד החינוך שאני מצטרפת אליהם לגמרי, כי הבן שלי לא קיבל מועדי ב' בכלל. הוא סיים את הבגרויות, אלוהים יודע איך, סיים אותן. למשל, בייביסיטר לאוכלוסיות של משפחות מיוחדות. זאת אומרת, הגשות של קבלות ותהליך ארוך מאוד שקורה לנו כאימהות שצריכות לעבור את הנושא הזה, אם אפשר יהיה לתת מענה גם למשפחות שגם המשפחות - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ברשותך. גברתי, בתוך ההיערכות שלכם, יש התייחסות ממוקדת לחריגים, למשפחות לילדים עם צרכים מיוחדים? << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> יש בהקשר של מענק שאנחנו נותנים שהוא מענק של צרכים מיוחדים. סוגיית הבייביסיטר, שמעתי אותה כאן הבוקר, אנחנו נבדוק את זה ונתייחס. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אוקיי, תודה. << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> יש לבייביסיטר מענה, אבל הוא פרטני. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני לא שאלתי על המענה הספציפי, אם זה בייביסיטר או זה, אני רק רוצה לדעת האם בתוך הדיווחים שלכם יש מאגר שמרוכזים בו ההורים לילדים עם צרכים מיוחדים והאם יש סל מתן מענה חריג למשפחות כאלה. << אורח >> שיר אבינועם: << אורח >> אנחנו מקבלים את הנתונים של ילדים עם צרכים מיוחדים, גם ילדי אומנה, יש לציין שלא מדברים על זה פה כרגע, אנחנו כן מקבלים את הנתונים. אנחנו כצה"ל, מה שאנחנו עושים בנתונים, אנחנו בעיקר נותנים את המענה בהקשר של המענק שצה"ל נותן למשפחה עם צרכים מיוחדים. סוגיית הבייביסיטר עלתה פה, אני בודקת את זה ונבחן את זה. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> סליחה, סמדר. בהקשר הזה, אנחנו נבקש לאפשר בייביסיטר עד גיל 21 למי שזקוק להשגחה מלאה. וגם לאפשר שבני משפחה או מכרים יעשו את הבייביסיטר, כי אני יודעת שזה משהו שאתם מקשיחים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> טוב, את זה אנחנו כבר נעשה בשולחן העגול, לרזולוציות האלה אני רוצה לצלול בעזרת השם בפגישה. פה רק רציתי ללמוד האם בתוך הפעילות המבורכת הזאת יש מקום במחשבה, במעשה ובלב גם למשפחות עם ריבוי אתגרים כמו זאת שאני כרגע מקבל, בסדר? תודה. בבקשה. << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> יושב ראש הוועדה, אם יורשה לי לעזור למשרד החינוך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, היא פשוט באמצע רשות דיבור. << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> בהקשר של מה שדיברו, על החוסר בהתאמה לימודית. יש ועדות חריגים במשרד החינוך, פתחו, לזיכרוני, יתקנו אותי פה, אבל בנובמבר 2024 ועדת חריגים ייעודית ספציפית לילדי מילואים. אני לא יודע מה קרה איתה מאז, אבל היא נפתחה. אני אישית לא השתמשתי בה, לא הרגשתי צורך, אבל היא קיימת, מטרתה היא לעשות החרגות ספציפיות לילדי מילואים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה. אתה אומר דברים חשובים, אבל, אבל אחד גדול, אם אני מבין נכון מאסף, אני לפחות מבין כך, שוועדת חריגים קיימת תמיד גם לא בראי מלחמה. אנחנו לא רוצים שזה יהיה חריג, שהטיפול יהיה חריג, אלא שלאור המצב החריג, כל מי שיש לו אסמכתה כזאת שהוריו נעדרים באופן ממושך, שעומד ברף הקריטריונים המדובר, הוא מראש יהיה זכאי לגשת למועד ב' בלי בקשות להיתרים מיוחדים ולעבור עוד פרוצדורה מתישה. לשם כיוונת? << אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >> נכון, רק מה קורה עם האנשים שעשו המון מילואים וכבר השתחררו? 300, 400 יום וכבר לא במילואים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> טוב, זה חלק. תראה, שולחן עגול נועד לפתוח את הראש ואת הלב ולהחליף מאגר נתונים, חוויות, אילוצים, אתגרים אל מול מגבלות המערכת, ומתוך זה למצוא את המקסימום שאפשר לעשות כדי להיטיב עם אותה אוכלוסייה. << אורח >> סמדר כהן: << אורח >> ברשותך אני אמשיך. דיברנו על סל כזה למשפחות המיוחדות, אני חושבת שזה ראוי. נקודה נוספת שהיא מאוד מאתגרת לנו כמשפחה מיוחדת היא הנושא של התמודדות עם גופי הביורוקרטיות וגופי המדינה, למשל כמו ביטוח לאומי, רשות המיסים. אם אפשר לסמן גם אותנו בכוכבית, גם במקומות האלה שדורשים מאיתנו לעיתים ימים רבים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> את זה, אני מתנצל, כל זה - - - << אורח >> סמדר כהן: << אורח >> בשולחן העגול. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בשולחן העגול. << אורח >> סמדר כהן: << אורח >> אני איתך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תבינו עד כמה הוא נצרך ולמה אני זועם, בשקט, אבל זועם, שהוא עדיין לא התקיים עד היום. << אורח >> רותם אבידר צליק: << אורח >> ואז צריך שהשולחן העגול לא יכלול רק את משרד החינוך, אלא קצת יותר. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> קודם כול אנחנו רוצים להתחיל תהליך, נראה שאנחנו באמת פועלים לתועלת הייעודית ואז נפתח את זה, בסדר? << אורח >> רותם אבידר צליק: << אורח >> מעולה. << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> העניין הוא שמשרד החינוך לא אחראי עליי ברגע שאני יוצא מתחום בית הספר, וזה החלק הקריטי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בסדר, אוקיי, עדיין. אני קיבלתי צבר של נושאים פתוחים שבטוח היו אמורים לקבל מענה כזה או אחר על ידי קשב הדדי בין הצדדים. קשב כזה יכול לבוא לעולם באמצעות שולחן עגול, זוהי גישתי. << אורח >> שירלי אכסלרוד: << אורח >> שירלי אכסלרוד ממערך הדיגיטלי הלאומי. אני רוצה ממש במשפט קצר להתייחס לנושא מיצוי הזכויות שעלה פה. אנחנו עובדים עכשיו במערך, מובילים פרויקט רחב של מיצוי זכויות, הנגשת מידע למשרתי המילואים באזור האישי הממשלתי, ב-MyGov, פרויקט שמבוסס על שיתוף פעולה רב-משרדי שהתחיל בהחלטת הממשלה האחרונה במאי, החלטה 3004, פרויקט שירכז באזור הממשלתי האישי מידע פרסונלי מותאם אישית לחיילי המילואים, יאפשר גם לבני המשפחה שחייל המילואים יבחר לצפות במידע, מבוסס על שיתוף פעולה בין-משרדי, כמובן גם שיתוף הפעולה של צה"ל, שהוא חלק מהפרויקט. ואנחנו מקווים שהוא יקל על המשפחות למצות את הזכויות, להכיר את מה שמגיע להן ולהיעזר בכלי הזה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חשוב מאוד. מה הסיבה שרק עכשיו אתם נותנים לזה מענה? << אורח >> שירלי אכסלרוד: << אורח >> היינו שותפים לכלים שעלו עוד קודם לכן יחד עם קמל"ר, העלינו איזשהו מחשבון אישי למשרת המילואים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> קמל"ר? סליחה. << אורח >> שירלי אכסלרוד: << אורח >> קצין מילואים ראשי. זה היה כבר לפני שנה, יש כלי מצוין. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מזכיר לי קצת את גבעת חלפון. מסתבר שלא משנה כמה שנים בצבא, יש המון המון ראשי תיבות וקיצורים שאתה עדיין לא מכיר. << אורח >> שירלי אכסלרוד: << אורח >> והחלטת הממשלה האחרונה נתנה את הרוח הגבית לשיתוף הפעולה הזה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ממתי החלטת הממשלה? << אורח >> שירלי אכסלרוד: << אורח >> ממאי האחרון. פרויקט שמבוסס גם על תשתית טכנולוגית מתאימה, גם על הסדרים משפטיים של העברות מידע, וזה אמור לעלות תוך חודשים ספורים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ופה אתם לא חושבים ששיתוף פעולה עם הצרכנים עצמם, עם נציגי הצרכנים, אמור לסייע לכם למקד באמת? << אורח >> שירלי אכסלרוד: << אורח >> יש לנו בשבוע הבא, עשינו הרבה מאוד שיחות עם משרתי מילואים, זה מבוסס על - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זו הגישה שאני מעריך אפילו. << אורח >> שירלי אכסלרוד: << אורח >> זה מבוסס על צרכים שעולים מהשטח. למשל הנושא של דלגציה, של הסמכה של בן משפחה או קרוב משפחה אחר לצפות במידע ולקבל אותו זה משהו שאנחנו הבנו שהוא צורך מאוד חזק של השטח, בטח עם חיילי מילואים שהם לוחמים ולא נמצאים בשביל להיחשף למידע ולהיות מסוגלים לממש אותו, זה דבר אחד. גם הנושא של פרואקטיביות, בפעימות הבאות יהיה דחיפה של מידע בפוש אם יש איזשהו שינוי בזכות או זכות חדשה, זה גם משהו שהוא חלק. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יפה, יפה מאוד. אתם משאירים מקום גם לחוות דעת אישית, למלל חופשי? << אורח >> שירלי אכסלרוד: << אורח >> לא בשלב הראשון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מאוד מאוד ממליץ שכן. << אורח >> שירלי אכסלרוד: << אורח >> יש באזור האישי, אם אני זוכרת נכון, אפשרות לעשות צור קשר. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני חושב שחלק מההנגשה והרצון באמת להקשיב וללמוד לצורך טיוב תהליכים והתאמת השירות והמענים היא בין היתר על ידי פתיחת שדה למלל חופשי, שייתנו משוב על התהליך, על אתגרים, על ציפיות, על המלצות, אולי גם על תודות, גם את זה צריך. << אורח >> שירלי אכסלרוד: << אורח >> ובשבוע הבא אנחנו נפגשים עם פורום נשות המילואים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יופי, תודה רבה. אנחנו נאלצים לסיים את הדיון. אני פונה מכאן לכל מי שמטריח את עצמו ומגיע לכאן אבל כשהוא מסיים לומר את דברו הוא קם והולך. יש הבדל בין אם חבר כנסת לצורך מילוי תפקידו נאלץ לחלק את זמנו בין כמה ועדות, אני גם עושה את זה, אין ברירה, לבין זה שמגיע דובר, אומר את דברו, וקם והולך. זה לא הוגן, זה לא מכובד, זו גישה פטרונית, כאילו שכל השכל והידע מצוי אצל הדובר עצמו. כך שאנחנו מסיימים דיון כל כך חשוב, במקרה הטוב, עם 40% ביחס למי שהתחיל את הדיון. אני פונה אליהם מכאן. אני מודה לכם על ההגעה, על שיתוף הפעולה, על היוזמות, על הדיווח, על הרגישות. אני לא הכרתי את הפעילות של פק"ל, יישר כוח שאת אפילו ידעת לספר לי מה ראשי תיבות של פק"ל. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> עובדים בצמוד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מקווה שעד הדיון הבא המלחמה תיפסק וכל החטופים יוחזרו בעזרת השם, שידינו תהיה על העליונה, ועדיין אנחנו נקיים את המפגשים האלה, גם כדי לתת מענה לילדים ולבני הנוער שנושאים בנטל הרבה אחרי שההורים שלהם חוזרים כאמור, וגם כדי לדעת להיערך ולהשתפר למען העתיד, כי אנחנו נאלצים לחיות על חרבנו ואנחנו כשה הנמצא במאורת זאבים, שה שיכול לכל הזאבים, אבל עדיין תמיד צריך להישאר דרוך ולהתנהג כעם כלביא. אני מטיל את האחריות על כינוס השולחן העגול, בוודאי בשלב הראשון שלו, ועל בחירת הנציגים, בשיתוף עם פורום נשות המילואים על ידי נציגת משרד החינוך. וכאמור, אני במקביל מחכה לחוות דעת כדי לדעת אם יש מניעה שאקח בה חלק. אני מבטיח לא להפריע, ללמוד, להקשיב ולהשיא עצה אם צריך. תודה רבה, הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:42. << סיום >>