פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 77
מישיבת הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה
יום שני, י' באב התשפ"ה (04 באוגוסט 2025), שעה 13:30
סדר היום:
<< נושא >> היערכות המדינה לחזרתם של שורדי שואה ובני הגיל השלישי ליישובי העוטף המשתקמים – דיון מעקב << נושא >>
<< נושא >> טיפול המדינה בשורדי שואה ובני הגיל השלישי שפונו מביתם לדיור מוגן << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
מירב כהן – היו"ר
מוזמנים:
ענבל כהן
–
מנהלת תחום בריאות אזרחים ותיקים, המשרד לשוויון חברתי
קרן כץ
–
סגנית מנהל מחוז הדרום, מחוז באר שבע והדרום, משרד הרווחה והביטחון החברתי
חמה ישראלי שמייסר
–
מנהלת אגף בכיר מערכי דיור מינהל אזרחים ותיקים, משרד הרווחה והביטחון החברתי
ליליה מטייב
–
עו"ס, מובילת קהילה ורווחה במינהלת תקומה
אנסטסיה סרגייבסקי רבינוביץ
–
רכזת תחום גריאטריה מחוז דרום, קופת חולים כללית
נחי כץ
–
מנכ"ל קדם - האיגוד לקידום קהילות דיור למבוגרים
אסתר בוכשטב
–
אימו של יגב בוכשטב שנחטף ונרצח בעזה, פורום "הביתה", מנהלת הבריאות והרווחה בנירים
עודד אטינגר
–
מנהל היחידה לשלום הוותיק, מועצה אזורית שער הנגב
יואל קידר
–
נתיב העשרה
אליס יפימוב
–
מנהלת תחום חברתי-כלכלי וקליטת עלייה, לובי המיליון
שי כהן
–
מתמחה בלשכת חה"כ משה טור פז וחברו של הירש גולדברג פולין ז"ל שנחטף ונרצח בשבי חמאס והושב לקבורה בישראל
ד"ר חנה קטן
–
רבנית, יו"ר תנועת נשים תקומה, אימהות לוחמים
שי דיקמן
–
בת דודה של כרמל גת, שנחטפה ונרצחה בשבי חמאס והובאה לקבורה בישראל
משתתפים באמצעים מקוונים:
רועי בבאי
–
רפרנט רווחה, אגף תקציבים, משרד האוצר
נטלי גבאי
–
מנהלת אגף סיעוד, המוסד לביטוח לאומי
ייעוץ משפטי:
עופרי נידל
מנהלת הוועדה:
אריאלה אהרון
רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים, מיטל פורמוזה
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> היערכות המדינה לחזרתם של שורדי שואה ובני הגיל השלישי ליישובי העוטף המשתקמים << נושא >>
<< נושא >> טיפול המדינה בשורדי שואה ובני הגיל השלישי שפונו מביתם לדיור מוגן << נושא >>
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני פותחת את הישיבה. תודה שהגעתם לדיון שני היום של הוועדה המיוחדת למען שורדי השואה. אנחנו נפתח את הדיון הזה בסוגייה הדחופה ביותר והיא הקריאה והכמיהה להשבת החטופים והחטופה שלנו. לבקשת מטה משפחות החטופים אנחנו נתחיל את הדיון עם הקרנת הסרטונים הקשים לצפייה של רום ואביתר. אז נתחיל עם זה.
(מוקרן סרטון)
אנחנו בוועדה למען שורדי השואה וזה קורה לנו שוב. וכל אחד בגזרתו צריך לעשות כל מה שהוא יכול כדי להביא אותם הביתה. נמצאת איתנו אסתר, שהיא אמא של יגב ז"ל, שהבן שלה גם נחטף עם רעייתו. רימון חזרה בחיים ויגב חזר לא בחיים. את רוצה להגיד בכל זאת משהו עכשיו?
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
אני לא יודעת באמת מה אפשר כבר להגיד אחרי שרואים את הסרטונים האלה. ואני אומרת שכולם מחויבים לעשות הכול כדי להחזיר את החטופים שנשארו שם. אין להם זמן, לא לחיים ולא לחללים. ואני חושבת שכל הדיבורים על דברים אחרים הם דיבורים לא חשובים כרגע. אני אמרתי באחת הוועדות שדיברו על ועדות חקירה. אני רוצה ועדת חקירה ממלכתית שתהיה, אבל כרגע הדבר הכי חשוב זה להחזיר את החטופים. והסרטונים האלה נותנים לנו בוקס, להזכיר לנו. אני לא חושבת ששכחתי לרגע. אני מדברת על עצמי. אבל להזכיר לכולנו שלחטופים אין זמן וחייבים לעשות את זה הכול. וזה הרבה מעובר לוויכוחים קואליציוניים של אופוזיציה-קואליציה, ימין ושמאל. זה פשוט אנושי, להחזיר את החטופים.
לצערי עכשיו גם עכשיו בוועדה, גם בבוקר וגם עכשיו, לא נמצאים עוד חברי כנסת חוץ ממך, ואני יודעת שהלב שלך במקום הנכון. אז מה נשאר לנו להגיד?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן. אנחנו דנים היום בתנאים שבהם אנשים, בדגש על מבוגרים, מתבקשים לחזור ליישובים שפונו. אני כבר אעבור לזה. אבל לפני שאני עוברת לנושא הזה שהוא גם קשור ל-7 באוקטובר, דברים שלא על סדר היום ביקשה ד"ר חנה קטן. יש עוד מישהו חוץ מחנה שרוצה לומר משהו שלא קשור?
<< אורח >> חנה קטן: << אורח >>
כן קשור אני חושבת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא, שלא קשור לתנאים שבהם מחזירים ליישובים. כן, בבקשה חנה.
<< אורח >> חנה קטן: << אורח >>
אז כן, גם היישובים, אני לפני 20 שנה פחות שישה ימים גורשתי מהבית שלי בגוש קטין, בנצרים. היינו שם 15 שנים, הייתי רופאה בהתנדבות שם, רופאת נשים בהתנדבות. הבן שלי גורש מציר פילדלפי. הוא היה חייל גולני, הוא היה חייל בסדיר אז. עכשיו הוא גם מילואימניק עם שמונה ילדים, נטול כליה. הוא נמצא עכשיו בסבב השישי שלו.
הם לא רצו לצאת מציר פילדלפי, הם מאוד כעסו על הצבא. אבל הם יצאו. המפקד שלהם היה אלירז פרץ הי"ד, הייתה פקודה, אמרו שהמקום הזה אי אפשר להפקיר אותו. אנחנו לא מקבלים כלום. גם היציאה מגוש קטיף, עם כל הכאב שלה, אבל הפירוק של יישובים, של מפעלי חיים, של בתי כנסת, של בתי חינוך, של חיים שלמים, עם כל הכאב הבעיה העיקרית שאנחנו צפינו היה מה שקרה בשמחת תורה.
אני רוצה להמשיך ולומר שכאימהות ללוחמים אנחנו רוצות מאוד מאוד בהחזרת החטופים, כמו כל עם ישראל. אין אדם אחד שפוי שלא חושב עליהם, שלא מתפלל עליהם, שלא רוצה בטובתם, שלא רוצה לראות אותם אתמול פה, בבריאות שלמה ועם תזונה ראויה.
אבל כדי שהדבר הזה לא יקרה שוב פעם, כדי שלא יהיו עוד פעם אירועי שמחת תורה, כדי שאנחנו באמת נוכל להחזיר אותם בביטחון ולא בעסקאות חלקיות, שגם שם לא מובטח לנו שום דבר. ומשוחררים שם מחבלים עם דם על הידיים, שרק מחכים לעשות שוב אירועים כאלה. אנחנו מבקשים שתהיה מדיניות שהיא תקיפה כלפי האויב ולא נכנע כלפי האויב. איך עושים את זה בדיוק, אם זה מצור, אם זה בשיטות אחרות, אם זה לחימה בעצימות גבוהה. אנחנו לא אסטרטגים, אנחנו לא אנשי צבא. אנחנו כן רוצים שהלחימה תהיה לחימה משמעותית, כדי שכל הדם שנשפך לא יהיה לשווא. מאות, כמעט 1,000 חיילים ואלפי פצועים נפלו על הנושא הזה. על הנושא הזה.
יש משפחות שכולות שלא מדברות פה את הכאב שלהן. משפחות פצועים שלא מדברות, כי הם נמצאות ליד הפצועים. אבל כל המאבק הזה לא היה לחינם, הוא כדי שאנחנו נכריע את האויב. לי אישית יש במשך כל המלחמה הזאת היו לי גם שמונה לוחמים בפעם אחת, שישה לוחמים בפעם אחת. יש לי המון נכדים שנמצאים כמעט שנתיים ללא אבא בבית, כדי להכריע את האויב.
אז הצעקה הזאת היא צעקה שכולנו שותפים. כולנו שותפים לצעקה הזאת. אנחנו חלוקים על האסטרטגיה, איך לעשות את זה. אבל ברור לנו מי האויב. ברור לנו שאנחנו כולנו באחדות, כעם ישראל רוצים לנצח את האויב שלנו. ואנחנו מבקשים שהניצחון יהיה לא ניצחון של מיליטנטיות, ניצחון של הזכות שלנו על הארץ שלנו. הזכות שלנו על הארץ שלנו, הזכות שלנו על החיים שלנו. בשלווה ובשלום, לא עשינו כלום לאויב האכזר הזה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה. אני לא מסכימה עם הדרך להשיג, זאת אומרת מה ההגדרה של ניצחון. אבל אני מאוד מכבדת אותך וברור שאנחנו ביחד. זאת אומרת, אני חושבת שתמונת הניצחון היא אחרת.
<< אורח >> חנה קטן: << אורח >>
תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה לך. שי, אתה רצית גם להגיד משהו או בסדר היום עצמו? בסדר היום עצמו. אז כשתרצה לדבר תגיד לי. דיקמן, את רוצה עכשיו? אחר כך?
<< אורח >> שי דיקמן: << אורח >>
אני רק להקשיב. אני חושבת שזה נושא כל כך חשוב, אני לא רוצה לגזול מזמנכם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בסדר. את אף פעם לא גוזלת ואם תרצי להתייחס למשהו תגידי.
אני רגע אמסגר את הדיון שאנחנו צוללים אליו. אנחנו מקיימים את הדיון זה בעצם כמה ימים אחרי שניתן התאריך הרשמי שבו רוב יישובי העוטף צריכים לחזור, למעט נחל עוז. המועד הזה הוגדר כסוג של שלב שבו כבר אין מניעה ביטחונית ושיקומית. אבל מי שמסתובב במקומות, במושבים ובקיבוצים באזור העוטף, זה ממש מרגיש כמו אזור מלחמה. הייתי שם אתמול.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
ביום ראשון בלילה היה יירוט מעל נירים. רסיסים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
"בומים" כל הזמן.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
"בומים" אני כבר לא מדברת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
עשן. כן. זה בהחלט לא נראה מקום שבו נגיד אני בכנות הייתי מרגישה בנוח להביא לשם את הילדים שלי עכשיו ולישון בשקט בלילה ולא להרגיש שאחרי הטראומה שהם עברו אני מביאה אותם למקום יציב.
השאלה האם זה יצליח החזרה הזאת. ואנחנו רוצים, באמת שכולם רוצים ליישב מחדש את אזור העוטף. אבל זה לא רק עניין של מבנים ששוקמו וזה גם לא רק עניין של איומים ביטחוניים. זה כמובן גם חשוב, אבל זה לא הדבר היחידי. השאלה גם איזה שירותים חברתיים, נפשיים, שיקומיים, נותנים לאנשים שמתבקשים לחזור.
אנחנו גם היום נשים דגש על הגיל השלישי, על הזקנים, כדי לוודא שנותנים להם את השירותים שהם חייבים אותם כדי לחזור הביתה. אני מדברת כל הזמן עם תושבים. הם ברגשות מעורבים. הם אוהבים את המקום, המקום יקר להם. זה הבית שלהם. ומצד שני, הם צריכים זמן. הם צריכים זמן, הם צריכים ליווי, הם צריכים עזרה, הם צריכים שירותים. ומההתרשמות שלי הדברים בשטח עדיין לא מוכנים.
בואו נפרק את זה לסוגיות שאנחנו נדון בהן היום. אני חושבת שכדי להגיע למקום פרקטי אני כל פעם אציף סוגייה, נדבר עליה, נחליט מה עושים איתה ואז נעבור הלאה. אני לא רוצה דיון כללי שבו כל פעם ניזרק למקום אחר. כי זה דיון שני כבר. שני או שלישי אפילו שאנחנו מקיימים בנושא הזה.
קודם כל, אני אתחיל עכשיו לדבר על הנושאים עצמם. אם יש פה אנשים שרוצים בכל זאת להתייחס למצב באופן כללי שיגידו לי, בכל שלב אני אתן.
הסוגייה הראשונה היא ככה: המחסור החריף בעובדי ניקיון וסיעוד, שמסרבים להגיע למרבית יישובי העוטף. יכול להיות שזה מפחד, יכול להיות שהייתה בעיה גם קודם. אנחנו רוצים להבין מביטוח לאומי וגם ממינהלת תקומה איך הם מתכוננים להתמודד עם הבעיה הזאת. עם אנשים מבוגרים שספקי שירותים פשוט לא מוכנים להגיע לאזור.
תחליטו מי אתם רוצים. נטלי גבאי בזום. אני לרוב לא נותנת לעלות בזום, אבל הבנתי שנטלי חולה. תרגישי טוב. נשמח לשמוע איך אתם פותרים את זה.
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
קודם כל תודה רבה גם שאפשרת לי לעלות בזום. אני אתמול דיברתי עם ליליה ממינהלת תקומה בעניין הזה. חשוב להגיד שאנחנו לא מכירים את הבעיה שלא מגיעות מטפלות ליישובי העוטף. וכן היינו רוצים שתהיה עבודה שהיא קצת יותר מעמיקה בעניין. שיגידו לנו קודם כל לאיזה יישובים הם לא מגיעים ומי הם זכאי הסיעוד שלנו שבעצם לא מקבלים שירות. כי גם מול נותני השירותים אנחנו לא נתקלים בבעיה הזאת.
כן הייתה בעיה אחרת עם המפונים שנשארו בדיורים המוגנים ואמרו להם שישללו להם את גמלת הסיעוד ושם העברנו החלטה פנימית במנהלה וכן המשכנו לשלם. אבל את שאר הבעיות שאת מציינת פה אנחנו לא מכירים ונשמח לקבל פירוט יותר רחב על מנת שניתן מענה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אסתר מתעסקת, מעבר לזה שהיא אמא של חטוף שנרצח, היא גם מתעסקת בבעיות הרווחה של השותפים שלה לקיבוצים והמושבים באזור.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
אני מנהלת הבריאות והרווחה בנירים. אחד הדברים שבעבר היו קשים בעוטף זה כל סיפור העובדים, המטפלות של שעות חלקיות, לימים חלקיים. עובדים זרים קשה, אבל אני התגברתי על המהמורה הזאת והצלחנו להביא עובדים זרים. אני מקווה שנצליח גם עכשיו. העובדים הזרים שלנו כולם המשיכו איתנו וכולם חוזרים לנירים. כל מי שחוזר לקיבוץ חוזר עם העובדת שלו.
אני אצטרך לחפש עוד עובדות, עובדות זרות. והתחלתי לחפש, אני מקווה שאני אמצא. אני יודעת מקיבוצים אחרים שקשה מאוד למצוא. אבל המהמורה היותר קשה זה נושא המטפלות הישראליות לשעות חלקיות. אנחנו לא מוצאים. יש לי כרגע מטופלת אחת, אני רוצה להגיד שיש לי מטופלת אחת רק, כי הרבה מאוד עברו לשעות סיעוד מלאות בגלל ההידרדרות במצב. זה לא אופייני שרוב המבוגרים שלנו עם עובדות זרות. אני חושבת שזה חלק מהטראומה, חלק מההידרדרות במצב שלהם. אבל כרגע יש לי מטופלת אחת עם שעות חלקיות, שעתיים שלוש ביום, ואני לא מוצאת לה מטפלת. כי המוטיבציה של המטפלות באזור להגיע לקיבוץ אחד, כי כל קיבוץ שלנו הוא רחוק מהשני. זאת אומרת אין, זה לא, זה קשה לעבוד בין הקיבוצים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
האמת היא שאסתר הציגה את הטענות האלה בדיון הקודם. מה נעשה מאז? זו שאלתי, נטלי.
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
אני לא הייתי בדון הקודם, לצערי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
וגם לא שלחת נציג?
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
הייתה נציגה אחרת שלנו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
היא לא עדכנה אותך? מה עושים עם זה?
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
אמרו שממינהלת תקומה ייצרו איתנו קשר. הפעם הראשונה שיצרו איתי קשר זה היה אתמול. אז אני לא נחשפתי לזה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז מי מתקומה? מה קורה עם זה?
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
אבל אני כן רוצה להגיד בעניין הזה, אם אפשר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן, אבל נטלי, זה לא יכול להיות, זה ממש ביזוי של ועדה. אנחנו ישבנו שעות ונתנו זמן כדי שיהיה זמן למשרדי הממשלה לעשות שיעורי בית ולחזור למשרדים עם תשובה. ואת אומרת לי לא שמעתי על זה. אנחנו לא מצליחים להתניע. אז אין בעיה, את לא יכולה להגיע, שלחת מישהי אחרת, שתעדכן אותך. בואו נתקדם מכאן.
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
לא, לא, לא. קודם כל, לא שלחתי מישהי אחרת, הייתה מנהלת אגף מקבילה, שהיא הגיעה. אז זה לא שלחתי נציג מטעמי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז היא לא סיפרה לך?
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
היא כן סיפרה לי. ואמרתי לה שאנחנו לא מכירים את המקרים האלה. ויתרה מזאת, גם פניתי לסניפים שלנו אחרי הישיבה וגם לנותני השירותים שאמרו - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נו, אז תרימו טלפון לאסתר מהקיבוצים תגידו לה אנחנו לא מכירים.
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
שוב, לא מכירה, לא ידעתי. אני אשמח שתתנו לאסתר את הנייד שלי ושתדבר איתי אחרי הדיון ושתיתן לנו את הפרטים של מי שהיא מתקשה למצוא מטפלת ונמצא לזה פתרון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי. כן, מנהלת תקומה, מה אתם עשיתם מאז הדיון הקודם?
<< אורח >> ליליה מטייב: << אורח >>
כמו שאני אמרתי, אני הייתי בתקופת החפיפה. אני התחלתי תפקיד רשמי אתמול.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז עדיין לא היית בתפקיד?
<< אורח >> ליליה מטייב: << אורח >>
הייתי בתקופת חפיפה, כן. לא הייתי בתפקיד.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תקשיבו, זה תשובות מבאסות. באמת, יש אנשים שחווים גיהינום, הם צריכים רגע תשובות. וזאת, הנציגה שלה לא סיפרה לך וזאת הייתה בחפיפה. אז תיסגרו על עצמכם ותבואו לדיונים מוכנים.
<< אורח >> ליליה מטייב: << אורח >>
קודם כל, ניגשתי אחרי הדיון לנציגה שהייתה, החלפנו מספרי טלפון. ואני הבנתי שהיא ברגע האמת היא העבירה את כל מה שהיה פה, את כל הסוגיות. זה לפתחם של ביטוח לאומי, כי זה לא מנדט ישיר של מינהלת תקומה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן. אבל למה מינהלת תקומה קמה? כי הבנו שיש פה אירוע ממש גדול שאנחנו לא יכולים לתת לאנשים האלה להתנהל מול הבירוקרטיה השוטפת הרגילה של משרדי ממשלה. כל המהות של הקמת מינהלת תקומה זה לייצר מסלול ירוק לאנשים האלה שבאמת חוו אירוע חריג בכל קנה מידה.
אז אנחנו נתקלים בדיוק באותה, "אני לא שמעתי". אם לא שמעת, אז תרימי אליהם טלפון. הם היו בדיון, הם הגיעו. אז תבקשו, תרדו לעומק, תעשו את העבודה. הרי הדיון זה דיון של שעה-שעה וחצי שאנחנו רק עושים סיכומים כדי להגדיר את הבעיות. מכאן והלאה אתם אמורים לעשות עבודה. לא נעשה כלום.
<< אורח >> ליליה מטייב: << אורח >>
אני מבינה שהעבודה מתקיימת. אני לא יכולה להעיד בתקופה שלא הייתי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז תנו לנו תשובות. יכול להיות. אבל ממה שאני שומעת שום דבר לא קרה.
<< אורח >> ליליה מטייב: << אורח >>
יש שותפות רציפה ועובדים על הסרת חסמים ויש איגום משאבים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז תגידו לי מה אתם עושים בשביל שיהיה לאנשים שאסתר מייצגת עובדים סיעודיים. אתם מבקשים מהם לחזור הביתה. אתם לוקחים להם את התקציבים שמאפשרים להם להיות איפה שהם נמצאים עכשיו. אז מה הפתרון?
<< אורח >> ליליה מטייב: << אורח >>
הבנתי מנטלי שהבעיה הזאת לא מוכרת. הם עובדים מול הנתונים, מול המספרים. אני מבטיחה - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אבל זה זלזול בעבודת הוועדה שאתם אומרים הבעיה לא מוכרת. כשעשינו דיון בפעם הראשונה אני מבינה. זה דיון מעקב. כבר הבאנו את האנשים, הם נסעו לכנסת, הם סיפרו על הבעיות ואז אתם אומרים הבעיה לא מוכרת. אבל הם היו פה ואתם הייתם פה. בשביל זה עשינו את הדיון. אז הייתי מקבלת את זה בוועדה הראשונה. אבל בוועדת מעקב אנחנו אמורים להתקדם, אי אפשר להתקדם ככה. אתם אומרים בעיה לא מוכרת, אבל היינו פה כולנו ביחד והכרנו לכם את הבעיה.
עודד, אתה רוצה להוסיף? עודד אטינגר ממועצה אזורית שער הנגב. גם הוא היה פה בדיון הקודם, אנחנו פשוט עושים שוב פעם את מה שכבר אמרנו.
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
אני יכול להגיד שני דברים: אחד שקיימת כזאת בעיה, היא לא התחילה אתמול. היא מחריפה עם הזמן. אני יכול להגיד גם שמות של יישובים שיש בעיה איתם. נחל עוז הוא אחד מהם, וזה חסם עיקרי בחזרה של אנשים ליישוב. כי לא יהיה מי שיטפל בהם. אני לא מדבר על אנשים עם עובדים זרים, אלא אנשים שאין להם עובדים זרים והם זקוקים לדבר הזה.
אני כן יכול להגיד שברמה מקומית, קצת לרכך את הדבר הזה, ברמה המקומית הייתה איזה תקשורת בין ביטוח לאומי, נציג מביטוח לאומי שאחראי על חוק סיעוד מאשקלון, לבי הנציגים שלנו ושל היישוב. הוא עשה ניסיון כן לגייס חברות סיעוד שיתנו את השירות. אין לי תשובה סופית לגבי זה, אם זה קרה או לא.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
טוב. בואו נעשה את זה עוד פעם, ריסטרט, אוקיי? נטלי, את איתנו בזום?
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
מירב, אני רוצה רגע להוסיף על מה שעודד אמר. אני מייצגת את קיבוץ נירים. פעם שעברה ייצגתי יותר את כל הפורום, היום אני מייצגת רק את קיבוץ נירים. אני בטוחה שהבעיה שלי היא בעיה רוחבית. זאת אומרת, זה לא, אני חשבתי שמכיוון שאני דיברתי עליו בפעם הקודמת, אף אחד לא ביקש ממני רשימת יישובים איפה חסר. אני יכולה לעשות את זה, לעזור.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי. אז בואו נעשה ריסטרט עוד פעם.
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
רגע, אני רוצה לומר משהו בעניין. זה חשוב להבין. אין פה עניין של זלזול. חשוב להבין.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אגב, נטלי, את במשרד, את לא בבית חולה, כמו שנאמר לי כדי שאני אאשר זום. נכון? אוקיי.
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
לא, לא, אני במשרד, אבל אני לא מרגישה טוב בכלל.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי. את יודעת שצריך להגיע לדיון. זאת אומרת, קשה לנו לעשות ככה, אפרופו זלזול.
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
נכון. אבל אני לא מסוגלת. לא, אם לא, הייתי באה. לא הייתי מספיקה להגיע, לא רציתי להיות בדרך, לכן אני פה.
בסופו של יום, זה שאם אנחנו לא מקבלים פניות ויש לנו כן נציגים שנמצאים בקשר עם נציגי הקיבוצים. וכשאני אומרת שאני לא מכירה זה לא שלא מגיע לפתחנו. כן מגיעות פניות לפתחנו ואנחנו מטפלים בסופו של יום. אבל אם יש בעיה שהיא אקוטית ואין שום פנייה. אני יכולה להגיד לך שבסניפים שאני, אם זה באשקלון ובבאר שבע ובסניפי הדרום, כל בעיה שמגיעה בנושא המפונים מקבלת פתרון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אבל נטלי, יושבים פה מפונים שאומרים לך, הם המנהיגים של היישובים שלהם. הם אומרים לך יש לנו בעיות.
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
אוקיי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אמרו את זה בדיון הקודם. אז מה את אומרת לי? שהם לא יודעים? הם ממציאים?
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
אני לא אומרת שהם ממציאים. אני רק אומרת - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז בבקשה, שבו איתם.
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
שאצלנו בסניפים אין פניות כאלה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
שבו איתם, קחו טלפונים. זה מה שהייתם אמורים לעשות, לשבת ולדבר, לפרוט את זה לאיפה הבעיה.
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
אז אמרתי, אין לי בעיה, כבר עכשיו תעבירו לאסתר את הנייד שלי. שיעבירו לי מספר זהות בווטסאפ אנחנו נטפל בזה עכשיו. יש לה מקרה אחד כרגע. וככל שיהיו עוד שיפנו אלינו וניתן מענה.
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
יש עוד.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז תרכזו להם את זה.
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
אוקיי, אז תעבירו אלינו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני פשוט רציתי שתצרו איתם קשר ותפתרו את הבעיה. זאת עבודתכם. אוקיי, אתם תרכזו את זה ותעבירו לנטלי. בסדר? נעשה את זה הפוך.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
לא, אני רוצה שייצא דרך מחלקת הרווחה במועצה שלנו קריאה שכל מנהל בריאות ביישוב שלו יוציא את הנתונים מהיישוב שלו וישלח אליה. כי אני אמרתי בהתחלה אני אעשה את זה. אבל בעצם למה אני צריכה לעשות את זה?
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
אני אעשה את זה.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
לא, אתה תעשה בשער הנגב.
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
לא, אבל יש לי קשר גם עם עדי מאשכול.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
כן, כי אני אומרת שאני לא רוצה שנפספס מישהו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בסדר. אני חושבת שאם לא תעשו את זה אז המצב יישאר על כנו.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
לא, אני אעשה את זה לגבי נירים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
למרות שאני מסכימה איתך.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
אני מודה שאף אחד, בגלל שהייתי פה לפני שבועיים, מתי זה היה? אז סמכתי על זה שאתם תיצרו איתנו את הקשר ולא אנחנו אתכם, כך הבנתי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן?
<< אורח >> יואל קידר: << אורח >>
אני מנתיב העשרה. לא מהגיל השלישי, אני כן פעיל חברתי במושב. יש לנו כמות נכבדת של הגיל השלישי. מה שנאמר פה לגבי התפקיד של תקומה, אני חושב שזה בדיוק שורש הבעיה. זאת אומרת, תקומה צריכה להבין את האחריות שלה על הגיל השלישי ולמפות את כל הבעיות ולתת להם מענה. להגיד שאין בעיה של עובדים זרים, העובדים הזרים לאורך כל השנים הייתה בעיה. ועכשיו היא מחמירה. זאת אומרת, יש את הגיל השלישי האמיץ שחוזר ליישובים ואין מטפלים שבאים לטפל. זאת אומרת, אין גם תמריץ לדבר הזה. אם לתושבים בעבר הכניסו אותנו בגלל הטבות במס ודברים כאלה וזה מה שגורם לאנשים לפעמים לחזור ועושים כל מיני מניפולציות כלכליות בשביל שאנשים יחזרו לחבל של העוטף, את העובדים הזרים זה לא מעניין.
אלא אם כן יכול להיות שגם שם צריך להתחיל לעשות הטבות כספיות. כי בסוף באמת, תחשבו על עצמכם. מי היה מגיע לטפל במושב נתיב העשרה כאשר ברקע, שמעתם את זה אתמול, קולות נפץ, פטריות עשן, צרורות של וולקן, אווירת מלחמה אחד לאחד. הן פשוט הולכות ועובדות במקום אחר. אותו דבר גם עם העובדים הזרים. צריך להבין שגם אם העובדים הזרים יחזרו, ביום שטיפה יהיה יותר רועש, בסדר? לנתיב העשרה קשה לי לראות איך הם חוזרים, יכול להיות שביישובים אחרים הם כן חוזרים. אבל גם אם הם חוזרים, צריך לזכור שברגע שהיה את ה-7 באוקטובר הם ברחו. ביום אחד לא הי עובדים זרים שמטפלים.
הדבר הזה יכול לקרות מחר או מוחרתיים ובגלל זה צריך לתת לחבל הארץ הזה מענה שהוא אחר. עם איזה שהן הטבות לאותם אנשים, שיבינו מה האחריות שלהם. ואז גם הם יישארו. צריך לטפל בזה ברמת בעיית שורש, לא ברמת הפרט.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן. אנחנו נעשה על זה גם כן מעקב. אסתר ועודד, אנחנו זקוקים לעזרתכם לאסוף מידע.
נושא נוסף שעלה זה קושי שמביעות רשויות מקומיות בעוטף בכל הנוגע למיצוי תקציבים ייעודיים לגיל השלישי מול משרד הרווחה ומינהלת תקומה. אני מבינה שיש שם איזה שהן בעיות גם בירוקרטיות וגם העניין שיש חובה של השתתפות עצמית שמוטלת על המועצה האזורית. השאלה אם יש דרך להקל בזה כדי לעודד את הניצול התקציבי.
<< אורח >> קרן כץ: << אורח >>
שלום. אני קרן ממחוז דרום, משרד הרווחה. קודם כל, באמת ההשתתפות העצמית היא לא חלה על הרשות המקומית, היא חלה על המשתתף בשירות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא על הרשות?
<< אורח >> קרן כץ: << אורח >>
לא, יש השתתפות רשות, matching, אבל בתוך התקציבים של תקומה אין matching.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אין matching.
<< אורח >> קרן כץ: << אורח >>
אין matching. יש השתתפות של הפונה עצמו בשירות. כבר אחרי צוק איתן - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה משמעותי? מה הסכומים?
<< אורח >> קרן כץ: << אורח >>
של matching?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כמה השתתפות עצמית צריך אותו אדם?
<< אורח >> קרן כץ: << אורח >>
אני אגיד, יש כל מיני שירותים. אנחנו כבר אחרי צוק איתן החרגנו את כל אזור העוטף. אגב, כל רשויות העוטף בלי קשר לשבעה קילומטרים. שהתשלום השתתפות לפונה הוא למעשה ללא חישוב זכאות, הסכום הנמוך ביותר. זה משתנה משירות לשירות. אם זה מרכז יום אז חמישה ימים זה סדר גודל של 160 שקלים, 168, משהו כזה. קהילה תומכת שזה שירות שניתן לאדם בבית עצמו אז ההשתתפות היא 28 שקלים ולא נעשה לו חישוב זכאות. המטרה היא באמת גם למנוע את כל המנגנון של הבירוקרטיה של חישוב הכנסות וגם מתוך הבנה שהשירות הזה הוא ממש מחויב המציאות. זה כמובן ממשיך גם היום.
בשירותים חדשים שאנחנו כרגע בונים בימים האלה, מתוך ההבנה שנדרשים שירותים חדשים בתוך הסיטואציה אז אנחנו גם עושים עבודה על מנת לנסות לייצר מנגנון דומה, כדי שההשתתפות תהיה מינימלית.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אסתר, אתם מכירים את זה? אסתר, עודד?
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
אני הבנתי, אני מחכה לתשובה.
<< אורח >> קרן כץ: << אורח >>
לא, אבל כבר היום השירותים שקיימים היום, גם מרכזי יום וגם קהילה תומכת במועדוני מופת עד היום זה השתתפות קבועה.
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
אני מכיר את זה וזה כבר מהוועדה האחרונה קיבלתי תשובות יותר טובות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
יותר טוב. אוקיי. אז האם זה מצריך עוד מעקב מבחינתנו? אני עובדת אצלכם, אמיתית. תגידו אם אתם רוצים על זה עוד מעקב או שאני יכולה לסמן "וי"?
<< אורח >> קרן כץ: << אורח >>
אנחנו עובדים אצל עודד קבוע.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן. האם לסמן על זה "וי" או שאתם רוצים עוד מעקב על זה?
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
אפשר לסמן "וי", אפשר שיהיה משהו חיובי היום.
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
אני יכול באמת להגיד שמשרד הרווחה יש לנו קשר ישיר איתו. כלומר, הבירוקרטיות שם כמה שפחות קיימות. הם מאוד משתדלים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
יופי, כיף לשמוע.
עכשיו אני עוברת לגבי קופת חולים כללית. שם הייתה לנו בעיה של שעות פתיחה של מרפאת כללית בקיבוץ נירים והיציבות שלהם כדי שאנשים יידעו באופן קבוע מתי קופת חולים פתוחה. האם יש לנו את נציגי קופת חולים כללית? מצוין.
<< אורח >> אנסטסיה סרגייבסקי רבינוביץ: << אורח >>
שמי אנסטסיה סרגייבסקי רבינוביץ. אני נציגת הכללית. לגבי קיבוץ נירים אז השירות כן ניתן ארבעה ימים מלאים של מענה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מתי?
<< אורח >> אנסטסיה סרגייבסקי רבינוביץ: << אורח >>
עם האח שנכנס אליכם. זה מה שהבנו, שיש ארבעה ימים. צריכה להיקלט אחות נוספת. ואז השירות יורחב לחמישה ימים.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
אני אגיד, קשה לי נורא לקטר על המרפאה, כי אני מרגישה חלק מהמרפאה. אני מרגישה חלק.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא, את לא מקטרת. את עושה שירות לאנשים שאנחנו רוצים שיחזרו לגור במקום.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
אנחנו קיבלנו צוות רפואי מעולה. אני חייבת להגיד שבאמת אני מודה לכללית על הצוות. יש לנו אח שאמור לעבוד אצלנו שלושה ימים. בחודש האחרון אני מתעסקת הרבה עם המילואים שלו, כמו כל אחד. אתמול עד הצוהריים לא ידעתי אם הוא יעבוד היום או לא, כי הוא היה במילואים. מחר אני עדיין לא יודעת אם המרפאה פתוחה. וביום רביעי היא תיפתח, אבל הרופא לא בטוח שהוא יהיה כי הוא במילואים.
זאת אומרת המקסימום שאני מקבלת עד עכשיו זה שלושה ימים. היום הרביעי לא קיים.
<< אורח >> אנסטסיה סרגייבסקי רבינוביץ: << אורח >>
אני אעביר את הפנייה למנהלת נגב.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
היום גם הייתה פגישה בנירים ודיברנו גם על זה. אני ממש מבקשת, צריך לזכור שהמבוגרים, אחד הדברים שנותנים להם עוגן של שקט נפשי זה מרפאה. המרפאה שלנו לא שייכת רק לקיבוץ נירים, היא שייכת גם לקיבוץ עין השלושה, גם לקיבוץ כיסופים. אנחנו פנינו לניר עוז להציע להם את השירות של המרפאה שלנו. כי אני חושבת שמרפאה קבועה ויציבה נותנת שקט מאוד גדול לתושבים. כדי להחזיר את התושבים, כדי להרגיש נוח, חייבים את המרפאה פתוחה חמישה ימים.
אני הסכמתי שזה ייפתח בספטמבר חמישה ימים. אבל בינתיים על השלושה אני כל הזמן במאבק.
<< אורח >> אנסטסיה סרגייבסקי רבינוביץ: << אורח >>
אני אעביר את הפנייה למנהלת נגב צפוני. לצערנו באמת האח שנקלט הוא אח מצוין. והוא עושה מילואים ולפעמים באמת אין לנו כל כך איך לתמרן על זה. אבל אני מבטיחה שאנחנו נטפל בזה ואני מבינה שגם יש אחות בקליטה שתיתן מענה לחמישה ימים מלאים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
צריך אולי גיבוי של כוח אדם אם הוא במילואים באופן תדיר, אז אולי להביא עוד מישהו שיגבה אותו בזמן שהוא במילואים.
<< אורח >> אנסטסיה סרגייבסקי רבינוביץ: << אורח >>
אני אעביר את הפנייה למנהלת.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
מירב, אני רוצה רגע לחזור לנושא הקודם. אני מקווה שנטלי עוד פה, כי קיבלתי תשובה מחברת הסיעוד שאנחנו עובדים איתה לגבי העובדות הזרות. היא מבקשת מהביטוח הלאומי שיעלו את שכר המטפלות שמוכנות להיכנס לעוטף. כי זה מה שחברות הסיעוד עושות היום, נותנות למטפלות שמגיעות לעוטף שכר יותר גבוה. וגם כך הנסיעות הן לפי קילומטר והמרחקים הם גדולים. אנחנו לא גרים בתוך הערים, זה רחוק. ולפעמים הם מקבלים מהביטוח הלאומי גמלה שלא כדאי להם לבוא לעבוד בעוטף, בגלל המרחק והתשלום.
היא ממש מבקשת שיעשו חשבון איך מתגמלים את המטפלות שמגיעות לעוטף, כי צריך אותן ואין להם תשובות. הם נותנים את זה כי הם מחויבים בחוק לתת תשובות גם לנו. אבל אולי פה אפשר לפתוח את זה ולחשוב.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
קודם כל אני חושבת שבמקרה הזה זה לא נטלי, אלא מינהלת תקומה. תכף אולי נטלי גם תגיב. כי נטלי בסוף מעבירה כסף על בסיס חוק.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
כן, אני לא יודעת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז במקרה הזה אני חושבת שזה לא אני. אלא אם כן נטלי תגידי אחרת.
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
אני כן רוצה לומר שמה שצריך לעשות, והבעיה הזאת לא קיימת מאז ה-7 באוקטובר אלא קודם לכן. בקיבוצים נכנסים רק חברה אחת. לצורך העניין בקיבוץ נירים נמצאת חברת עמל ומעבר, שזו החברה היחידה שנותנת שם שירות. שתיים, הלוואי שהיה ביכולתי להעלות את שכר המטפלות. שלוש, העבודה המאומצת שהעובדים הסוציאליים שלנו עושים גם כאשר יש רק 13 זכאים לחוק סיעוד בקיבוץ נירים, על מנת כן להכניס שם שירות, היא סופר אקוטית וחשובה ונעשית באמת, בלי, בלי הפסקה. אין שום מסר שאנחנו יכולים להעביר למטפלים לא להגיע, כי אנחנו לא מעסיקים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בואו רגע נעביר את השיח. אולי מינהלת תקומה, הרי יש לכם תקציבים מאוד גדולים. האם אפשר לתקופה הזאת שהם צריכים לחזור, עד שבאמת המצב שם יתייצב, לתת תמרוץ כלכלי למטפלים סיעודיים?
<< אורח >> ליליה מטייב: << אורח >>
אני צריכה לבחון את העניין.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי. אז תבדקו את זה ותחזרו אלינו.
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
אולי לתת הסעות גם. זה משהו שכן יתמרץ אותם. הנושא של ההסעות הוא אקוטי עבורם לפני. ויכול להיות שאם יהיה את המימון של ההסעות, מלבד התשלום שאנחנו משלמים עבור נסיעות זה משהו שאולי כן יגרום להם להגיע.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
נטלי, אני רוצה להגיד לך, אני לא הצלחתי להבין את האמירה שלך לגבי חברה אחת שעובדת אצלנו. אני מסוג האנשים שעובדת עם חברה אחת מתוך נאמנות ועבודה משותפת לאורך שנים. אני רואה את זה - - -
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
זה לא עניין של נאמנות.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
רגע.
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
תראו, אני אגיד משהו, יש מחסור במטפלות. ובטח שאירוע אקוטי כמו ה-7 באוקטובר ששם את כל המדינה ובטח ובטח בפרט את היישובים בדרום בבעיה. צריך לפתוח את הדלת, כי יש המון חברות סיעוד. וכן לאפשר למטפלים אחרים להגיע. אם יש לעמל ומעבר בעיה, גם אני כביטוח לאומי לא יכולה לגייס להם מטפלים. אבל אני יכולה לתת לך פתרון אצל ספק אחר.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
אני מעולם לא נתקלתי בספק אחר שהצליח לתת לי תשובות כשלא קיבלתי תשובות בעמל.
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
אז אני לא יודעת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא אכפת לנו איזה חברה, שיהיו לכם עובדים סיעודיים.
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
נכון. אז יש יותר מחברה אחת, שאני אומרת שקיימות. יש 100 חברות שנותנות שירות.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
נטלי, אני לא רוצה לעשות את השיח פה, אבל אני חושבת - - -
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
אז אסתר, תדברי איתי. אריאלה תיתן לך את הנייד שלי.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
אני אדבר איתך ואני אסביר לך למה אני עובדת עם חברה אחת שאני סומכת עליה.
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
אנחנו ננסה לתת מענה. שוב אני אומרת, לי אין את היכולת, אני לא מגייסת מטפלות. אני לא מעסיקה שלהם. אני רגולטור. אני לא יכולה לחייב את עמל ומעבר לגייס מטפלות. אבל כן אני יכולה לפנות לנותני שירותים נוספים להכניס לך שירות, ככל שאת תסכימי. מעבר לזה אני לא מכריחה אף אחד.
<< אורח >> יואל קידר: << אורח >>
זאת לא הבעיה אבל.
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
קחי את הנייד שלי, תדברי איתי, ואנחנו נשמח לסייע במה שאנחנו יכולים. כל פתרון מבחינתנו אנחנו נעשה את מירב המאמצים לפתור. אבל כשיש רק חברה אחת אני מוגבלת.
<< אורח >> יואל קידר: << אורח >>
זאת לא הבעיה. זה שיש חברה אחת זה לא הבעיה.
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
זו בעיה.
<< אורח >> יואל קידר: << אורח >>
נגעו פה בבעיה. הבעיה היא שאין שום תמריץ לכאלה שפוחדים וחוששים לחייהם, כי החבל ארץ הזה הוא חבל ארץ של מלחמה. ומרגישים את זה. ואני לא מבין למה החזירו אנשים מהגיל השלישי שנגעו ברגישות ובבעייתיות לפני שכל הדבר הזה היה מוכן, שזה אחריות של תקומה. כל הדברים שאנחנו מדברים עליהם פה תקומה הייתה צריכה לסדר את זה לפני שהם מחזירים גיל שלישי במצבם הנפשי, עם ההיסטוריה של ה-7 באוקטובר, שחלק איבדו את הילדים ואת הנכדים שלהם וחלק נמצאים עם חטופים בצד השני. ואומרים להם עכשיו בואו גם נראה, אולי נצליח למצוא מטפלת. המטפלת הייתה צריכה לעמוד בדלת ולחכות.
וזה תפיסת אחריות. ברגע שיבינו את האחריות אז כשהם יגיעו לנקודה שאנחנו צריכים לקבל את המענה יהיה מענה. זה לא צריך להיות ההיפך, עם כל הרצון ועם כל המוטיבציה של התושבים להגיע ולהתיישב ולחזור הביתה, כי הם מתגעגעים הביתה. כולם מתגעגעים הביתה. אבל המטפלים לא מתגעגעים הביתה. במקרה הטוב הם מתגעגעים לזה שהם צריכים לטפל בו.
יש פה בעיה שצריך לעשות צעד אחרי צעד, ברמת האחריות. קודם לדאוג שיש את התשתיות. אם זה מרפאה, אם זה מטפלות, אם זה עובדים זרים, הכול. ורק אז לעשות את המהלך של להחזיר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
טוב. בעניין הזה אמרנו רשימה של עודד ואסתר. שתיים, מינהלת תקומה תבדוק את העניין של התמריצים הכלכליים וההסעות. לגבי המרפאה של כללית אנחנו נעקוב בדיון הבא שהעניין נפתר. אם יש עוד בעיות של פתיחת מרפאות, מעבר לכללית, חשוב שתביאו את זה כדי שנרכז. קשה לי להפעיל לחץ על בעיה שאני לא מכירה.
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
רוב המרפאות הן כללית.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אבל יש בעוד מקומות בעיה שהן לא נפתחות?
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
חוץ מנחל עוז שאני לא יודע בדיוק. את יודעת?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז תבררו.
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
אנחנו נברר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ותדברו בבקשה עם נציגת כללית. אולי תחליפו טלפונים בסוף הדיון ואז נוכל לעשות על זה מעקב שבין לבין תקיימו שיח.
אני ממשיכה הלאה: סוגיית המשך הסבסוד של מגורים בדיור מוגן לקשישים שפונו מהעוטף או מהצפון ואינם מעוניינים או מסוגלים לשוב לביתם. אנחנו רוצים לדעת עם משרד הרווחה מה סטטוס חתימת ההסכמים הפרטניים מול בתי הדיור המוגן שבהם הם שוהים כיום? ומה עושים במצבים שבהם הרשות המקומית מסרבת לשלם את חלקה? זאת אומרת, יש פה שתי שאלות. הרי קודם היה את ארגון קדם שתיווך בעצם וניהל את הכול, היה החולייה המקשרת אל מול המוסדות. נכון? ועכשיו אתם יוצאים מהתמונה. אז איך באמת סוגרים את ההסכמים האלה. זאת שאלה אחת. ומה עושים במקרה של רשות מקומית שלא משלמת את חלקה.
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
חמה ישראלי, מנהלת אגף הדיור במינהל אזרחים ותיקים. כמו שאמרת, אני אגיד רגע כמה מילים קודם. בעצם הדיור המוגן פתח את דלתותיו בהתנדבות ב-7 באוקטובר והמשרד נכנס להתקשרות עם קדם כדי להסדיר את זה. בתוך הדבר הזה בעצם אני אגיד, המשרד קצת חצה משרדים וקלט את כל האזרחים הוותיקים, ללא קשר לרמות תפקוד, רמות סיעוד, כדי לאפשר באמת לזוגות להישאר ביחד. מתוך הבנה באמת שזה המענה המקצועי הנכון עבורם.
מעל 1,000 אזרחים ותיקים נקלטו בתוך הדיורים לאורך כל השנה הזאת, גם צפון וגם דרום. וכרגע אנחנו נמצאים עם סדר גודל של 300 אזרחים ותיקים שנותרו בתוך הדיורים. אנחנו עובדים באדיקות גם עם מינהלת תקומה וגם עם הביטוח הלאומי כדי לפתור את כל הבעיות. כי בעצם מה שהתחלתי להגיד בהתחלה, יש פה שני צמתים: אחד קלטנו אוכלוסייה שבהגדרה אני אגיד היבשה, הבירוקרטית, היא לא אוכלוסיית רווחה קלאסית. לא באחריות של תשושים ועצמאיים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
הם קצת הפכו לרווחה.
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
לא, לא, אני לא מדברת על החלק הזה. אני מדברת בתוך מערכי דיור. את מכירה את זה שאוכלוסייה סיעודית היא בעצם תחת משרד הבריאות ואוכלוסייה של עצמאים ותשושים היא תחת משרד הרווחה. אז קלטנו אוכלוסייה שהיא בהגדרה היא לא שלנו ואנחנו, אני לא מתעסקת בשלנו או לא שלנו, פשוט השירותים שלנו לא מתאימים לצרכים שלה. ופה אנחנו רגע עושים את קפיצת המדרגה. השני, בעצם נכנסו להתקשרות עם דיורים מוגנים, התקשרויות של המדינה לגופים עצמאיים, פרטיים, שלא מכירים את השפה. ואלה שתי המדרגות שאנחנו קופצים עכשיו.
אז אפשרנו באמת לאנשים שרוצים להישאר בדיור המוגן באותו מנגנון של בתי אבות, של השתתפות עצמית. אני מדברת על היום, כאשר כבר אין מניעה לא ביטחונית ולא יישובית, כאשר כל האירועים נגמרים והאנשים יכולים להישאר עד 120. אז קודם כל אני אגיד, חטופות, שבות, אזרחים ותיקים ששבו מהשבי, נשארים במימון מלא של המשרד עד 120. הם מחוץ לאירוע.
אנשים אחרים שבוחרים אחרי שנגמרה המניעה היישובית להישאר אנחנו הגענו, כמו שנטלי אמרה, להסדר בשבועיים האחרונים עם ביטוח לאומי שלא נוגעים להם בקצבאות הסיעוד. זאת אומרת, הם ממשיכים לקבל את חוק הסיעוד, כולל השעות של המט"ביות והסומכות שדיברו עליהן. שזה היה, כשל רציני ביכולת גם של בתים לקחת אחריות ולחתום על הסכמים. כי דיור מוגן לא נותן מטפלים באופן עצמאי ולא מפעיל אותם באופן עצמאי, אז היה כשל משמעותי. מהצד השני, גם לאזרחים ותיקים שבחרו להישאר והיו צריכים את העזרה הזאת. אז הוצאנו את ההודעה ושינינו את מנגנון ההשתתפות העצמית וזה שונה בזמן האחרון, בשבועיים האחרונים.
הדבר השני שעשינו זה העברנו את השאלות והתשובות של הדיורים המוגנים שהיה להם כל מיני שאלות על מנגנון ההתקשרות. גם זה עבר ייעוץ משפטי, ועדות מכרזים, את כל התהליכים הבירוקרטיים. יצאו הסכמים מעודכנים. אני מניחה שברגע שעברנו את שני המכשולים האלה זה היה חסם גם לבתים וגם לדיורים. אני מניחה שיותר אנשים השתתפו בזה. בינתיים הארכנו את ההתקשרות עם קדם, ככה שהיא מכסה את הזמן זה. אף אחד לא צריך לצאת בגלל הבירוקרטיה מהאירוע. אנחנו ממשיכים את מנגנון ההתקשרות בינתיים באמצעות קדם עד שהדיורים יחתמו על המתווה.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
חמה, יש לי שאלה. דיור מוגן, יש לנו חברה שנמצאת בדיור מוגן בהרצליה. והם טוענים בדיור מוגן שהם לא מוכנים ללכת להסכם של המדינה. מה עושים במקרה הזה?
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
כמו שאמרתי, דיורים מוגנים זה גופים עצמאיים, פרטיים. זכותם להחליט אם הם רוצים להיכנס להסכם או לא רוצים להיכנס להסכם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אבל כל זה נחסך לכם דרך קדם.
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
אנחנו עשינו את ההסכם מול קדם ומימנו, גם להסכם עם קדם - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אבל עד עכשיו היא הייתה בהרצליה כי קדם הייתה הגורם המתווך. ועכשיו כאשר קדם יצאה הם אומרים אנחנו לא רוצים הסכם עם המדינה.
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
זה לא קשור לקדם, זה קשור להסכם קבוע או הסכם זמני.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
מה אנחנו עושות?
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
אנחנו העתקנו את אותו הסכם שהיה עם קדם לאופן קבוע, כי זה כבר לא חירום וזה יכול להיות גם 20 שנה קדימה. בתים שלא יסכימו להיכנס להסכם אנחנו נוכל להציע בית חלופי. אין לי דרך לכפות על בית להיכנס להסכם. אבל נוכל להציע לאותה גברת להיכנס לכל דיור מוגן אחר שנמצא בהסכם, ככל שהיא תרצה לעבור אליו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נחי, אתה רוצה להתייחס?
<< אורח >> נחי כץ: << אורח >>
כן. דבר ראשון, מה שחמה תיארה מה-7 באוקטובר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני אסביר מה זה קדם, למי שלא מכיר. זה ארגון הגג שבעצם מאגד את כל המוסדות הפרטיים של הדיורים המוגנים.
<< אורח >> נחי כץ: << אורח >>
פרטיים, גם ציבוריים, בתי אבות, מוסדות גריאטריים. יש 230 אצלנו בכל אופן.
דבר ראשון, מה שמשרד הרווחה עשה, מגיע שאפו. זה באמת לחרוש שדה שלא היה חרוש. זה לא קורה כל יום וזה באמת כל הכבוד. בעצם באמת אנחנו תקופה של פייד אאוט מבחינתנו ופייד אין שכל בית יהיה בהתקשרות ישירה. אנחנו גם רוצים בזה, זה יותר בריא.
הדוגמה של הרצליה נניח, הם רוצים, האירוח של המפונים הוא טוב לבית. זה באמת win win לכולם, גם למפונים, גם למדינה, גם לבית עצמו. יש לנו מאות דירות שיכולות לספק עדיין שירותים למי שצריך. ופשוט הייתה עכשיו תקופה של חוסר ודאות בחודשיים האחרונים אני חושב. היה הסכם קודם שהוא דרש מהדיורים המוגנים עוד שירותים שהם לא יכלו לתת אותם בדיורים. ובאמת, במסגרת הסיכום עכשיו עם ביטוח לאומי אז אני מקווה באמת שזה יסתדר.
לכן אני חושב שגם הבית בהרצליה יקבל את הנוסח החדש. פשוט מה שהיה לו, היה לו רק הנוסח הקודם על תקופה של אי ודאות. ובאמת, גם לבתים וגם למפונים. וזה באמת גורם של עוול בגלל בירוקרטיה. זאת אומרת, אולי אפשר היה, לא יודע, לחשוב אולי לתת איזה כרית אוויר יותר רחוקה מבחינת מועדי ההחזרה. כי גם אמרו להם יש לכם עד סוף יולי לחזור, עכשיו עד סוף אוגוסט. זאת אומרת, כל השנה וחצי האחרונות זה בקצבי זמן של כמה שנים. וזה גם סוג של עוול. אין פה אוכלוסייה גדולה. זה לא אלפים, זה כמה מאות. 300 דיברו.
אז בואו תנו להם כרית אוויר אפילו שנה קדימה. קחו. כולם רוצים לחזור מי שיכול, רק תנו שהיישוב יהיה מוכן. בינתיים יש כאלה שכבר נקלטו, נקשרו לקהילה שלהם בדיור המוגן ורוצים להישאר. אז הבקשה שלנו תנו כמה שיותר מרווחי ביטחון, כמה שיותר ארוכים, עד שהמדינה תסדיר מה שצריך. יש תהליכים בירוקרטיים מאוד קשים, אני מודע לזה. הדיורים המוגנים רוצים לארח. רובם המוחלט, ממה שאני יודע. אם יש בית נקודתי שלא הבין או בחוסר ודאות, תערבו אותנו דרך חמה. נהיה מולו ונפתור את זה. הבתים רוצים את האירוח הזה. נדיר שיש בית שלא ירצה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אגב, 300 משפחות זה כולל מפוני הצפון?
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
300 דיירים, כן, כולל. 300 דיירים ודיירות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
גם מהצפון. לא רק העוטף.
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
נכון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
וגם של מפוני "עם כלביא"?
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
לא, מפוני "עם כלביא" לא נקלטו בדיורים המוגנים, רק בבתי אבות.
<< אורח >> נחי כץ: << אורח >>
שזו סוגייה קצת הזויה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תכף נדבר על זה בנפרד.
<< אורח >> נחי כץ: << אורח >>
כן. לנושא הקודם אני יכול להגיד לדוגמה מטה אשר לא מוכנים להשתתף במימון העצמי. בעצם משרד הרווחה, מה שחמה אמרה, לקח את המודל של בתי האבות והשליך את זה על הדיורים המוגנים. אבל מבחינת שעות סיעוד זה סודר. אבל מבחינת ה-25% השתתפות של הרשות המקומית גם זה הועתק. פה בסיטואציה הזאת הרשות המקומית רוצה להחזיר אליה את הוותיקים, ואולי זה מבחינת ראש רשות מקומית זה נראה בסדר, הוא משקיע מאמצים להראות שהחיים חוזרים. אבל מבחינת האדם הבודד, בן 90 או כמה שהוא יהיה והוא כבר נמצא בבית שלו שהוא כבר שנה וחצי שם ורוצה להישאר, זה פשוט עוול לעקור אותו רק כי הרשות לא רוצה להשתתף ב-25%.
חייבת להיות דרך אחרת. לא יכול להיות שעל הקטע הבירוקרטי המצומצם הזה אדם ייאלץ להיעקר שוב מהקהילה שהוא כבר אימץ. זה פשוט עוול בלתי נתפס לדעתי. יכול להיות שהשירותים ביישוב שלו עוד לא מוכנים לגמרי לקלוט אותו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה את אומרת חמה? אפשר לפתור את זה?
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
אני אגיד שאני לא יכולה לכפות על מועצה. המועצה לנו לא אמרה שזה עניין של 25%. היא אמרה אנחנו רוצים את התושבים חזרה. אנחנו ניתן לך את כל השירותים, נדאג שיהיה לך את הטיפול, נדאג שיהיה לך את הדברים שאתה צריך. אין לי דרך לכפות על מועצה לחייב אנשים לצאת החוצה. לכן אנחנו ערוכים לקליטה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא, אגב, השטח לא ערוך לקליטה.
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
לא, בדיור המוגן הוא ערוך להשאיר אותו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ערוך להשאיר.
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
ערוך להשאיר, ערוך במנגנון של השתתפות עצמית. אין לי דרך לחייב את הרשות לשלם או לתת להם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
יש לנו פה בעיה עם רשות ספציפית. נכון? זה לא כזה רחב.
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
כן, רשות אחת נקודתית.
<< אורח >> נחי כץ: << אורח >>
אחת שהרבה מפונים נמצאים שם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מינהלת תקומה, אתם יודעים לפתור את זה?
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
רשות מהצפון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
את הרשות שלא מוכנה להשתתף בחלק שלה בדיור המוגן?
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
היא מהצפון הרשות הזאת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
הבנתי, זה לא מינהלת זה, איך זה נקרא?
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
תנופה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
טוב, אני אפנה לתנופה.
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
אני רוצה שנייה לחזק את מה שנחי אמר. אפילו במספרים. אנשים מנחל עוז שנמצאים בדיור מוגן ורוצים לחזור, יש בסך הכול בערך כ-30 אנשים, 27 אנשים שנמצאים בדיור מוגן. מתוכם 14 מבקשים להישאר, אבל תשעה מהם זה זמני לחלוטין. כלומר הם אומרים בוודאות שהם יחזרו. אבל כרגע בגלל מניעה שיקומית או מסיבות שבעצם אין תנאים מספיק טובים ביישוב, הם מבקשים להישאר עוד קצת. לרובם זה ברור שהם יחזרו וזה טווחים של יכול להיות חודשיים-שלושה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אפשר להאריך את זה?
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
כן. אפשר להאריך את זה. אני קיבלתי מחמה תשובה כשהגעתי לפה, תשובה יחסית טובה לדבר הזה. כלומר, שיש איזה שהיא דרך לפתור את הביניים הזה. אבל אני מסכים עם מה שנחי אמר, בואו ניתן איזה שהיא כרית אוויר כמה שיותר גדולה בכדי שאנשים באמת יראו שאפשר לחזור. כי נחל עוז, אמנם אנשים חוזרים, אבל הוא בהתארגנות ויש הרבה דברים שלא מתאימים לאנשים ותיקים.
סתם דוגמה של משפחה שרוצים לחזור, אבל לא יכולים גם כי הבית שלהם לא מוכן וגם כי הסביבה שלהם לא מוכנה. לבקש מבן אדם עם מקל או עם הליכון לעבור מעל ערמת חול זה לא אפשרי. אז יש פה בעיה. וכדאי לתת איזה שהוא טווח כזה של אפשרות לראות שהכול בסדר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה את אומרת?
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
אני אומרת, אנחנו מקבלים ממינהלת תקומה את התאריכים של סיום המניעה הביטחונית או היישובית, בגדול על כל יישוב. כמו שאמרתי לעודד, אם יש מקרים פרטניים שבסוף בן אדם ביישוב כזה וכזה, הבית ספציפית שלו לא מוכן, לזה אפשר לייצר מנגנון חריגים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תעבירו רשימות, זה פשוט מספרים קטנים של אנשים.
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
אבל להגיד עכשיו לכל היישובים לא לחזור, זה כבר באחריות תקומה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז בואו פשוט תרכזו את המקרים הפרטניים ונפתור את זה מול חמה. זה פשוט נראה לי מספרים קטנים כדי לא להתחיל לייצר פתרון רוחבי. את מסכימה אסתר?
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
כן, לי ברור. אני רק כל הזמן חסר לי פה הקיבוצים האחרים שאמורים לחזור.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן. אם יש דרך לאגד אותם ולאסוף מהם.
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
יש נציגה, יש מישהו שמתעסקת כמוני. אני משער הנגב, יש מישהי מאשכול, מקבילה שלי. הייתה אמורה לבוא לפה, בסוף לא הגיעה. אבל אני יודע לתקשר איתה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז תרכזו לנו שמות.
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
גם משרד הרווחה יודע לתקשר איתה.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
חמה, אני יכולה גם לגבי החברה של הדיור המוגן לדבר איתך על זה?
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
בוודאי.
<< אורח >> יואל קידר: << אורח >>
אני חייב להגיד שבנתיב העשרה זה אחרת. זאת אומרת, נכון להיום אנחנו חייבים להחתים את אלה שנמצאים בדיור המוגן על ספר של תקומה, שמחייב את אלה שנמצאים בדיור המוגן במספר סעיפים, חלק מהם לא הגיוניים. יש את העניין של הסיוע המוגדל למשל. אם אני אקח, יש חמותי במקרה, כל העוטף למי שלא מכיר, זה בקיבוצים ובמושבים זה שבטים. אם יש נציג אחד מהמשפחה אז כנראה שיש גם את הדור השלישי וגם את הדור לפניי.
חמותי בת 94, ניצולת שואה, מסרבת לחתום על טופס של נכות. לא רואה בעצמה נכה. נמצאת בבית מוגן, בבית בכפר. עד עכשיו קיבלה את הסיוע מתקומה. עכשיו היא חתמה על טפסים שהיא מבקשת להיות חריגה בטופס. היא צריכה להתחייב שהיא ממשיכה להשכיר בית במושב. להשכיר את הבית במושב, כאילו שהיא השכירה לפני כן. זה חלק מהתנאים. היא צריכה להצהיר שהיא לא מקבלת סיוע נוסף בדיור וההוצאות בבית מוגן מהסוג הזה, אתם בטח כולם מכירים, זה עשרות אלפי שקלים.
אין לי מושג, ברגע שהיא חתמה על זה אין לי מושג מי ייתן לה את הסיוע. אם זה מפה או מתקומה.
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
לא, לא, הסיוע מגיע בסבסוד של משרד הרווחה לפי מבחני זכאות. היא לא צריכה לחתום שהיא משכירה. היא צריכה לחתום שאם יהיה לה הכנסות משכירות היא תצהיר עליהם ואז ישתנה מנגנון ההשתתפות העצמאי.
<< אורח >> יואל קידר: << אורח >>
זה מה שבטופס, אני יכול להקפיץ לך את זה שנייה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בואו נייצר ציר מול חמה. בואו ניקח את כל המקרים הפרטניים ותבודדו לי מה לא נפתר. בסדר?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
המימון הוא מימון משרדי. יש השתתפות עצמית, אבל המימון הוא מימון של המשרד, לא של תקומה כבר.
<< אורח >> יואל קידר: << אורח >>
הטופס שאני מדבר זה על תקומה. זה על סיוע בדיור של תקומה.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
מתווה משתהים אתה מדבר.
<< אורח >> יואל קידר: << אורח >>
כן, של המשתהים. היא משתהה. היא לא אוהבת להיות משתהה, אבל היא משתהה.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
אבל זה לא הדיור המוגן, זה לא הטופס של הדיור מוגן. זה טופס אחר.
<< אורח >> יואל קידר: << אורח >>
אז התבלבלתי.
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
תעביר, אולי אפשר לעזור.
<< אורח >> יואל קידר: << אורח >>
זה על אותו רעיון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אבל תעביר את המקרה הזה, אולי אפשר לעזור.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
צריך לבדוק, אני רק מתקנת, צריך לבדוק למה היא חותמת על מתווה משתהים ולא על דיור מוגן אם היא נמצאת בדיור מוגן. כי היא לא צריכה משתהים, היא צריכה דיור מוגן.
<< אורח >> יואל קידר: << אורח >>
כי לפני זה היא הייתה נבדל, דייר נבדל.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי, תעבירו את זה בבקשה. אני עוברת לסוגייה הבאה.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
תבדוק את זה בצורה מסודרת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי. תעביר את המקרה הזה, זה חשוב. אני מסכמת את זה. על תנופה אנחנו נעשה מכתב על רשות שלא משתפת פעולה. לחמה לרכז את כל השמות שיש לאסתר, עודד ויואל מהקיבוצים. אנחנו ננסה לייצר פה פתרונות נקודתיים ולא רוחביים.
מה קורה עם זוגות קשישים שנשארים בדיור מוגן? הם בעצם עכשיו צריכים לשלם כפול, למרות שהם שוכרים יחידת דיור אחת. האם יש דרך להקל עליהם?
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
א' השכירות היא לא שכירות אחת, ההסכם שלנו הוא על 15,000 שקלים לכל דייר. וזה בשונה מההסכם הרגיל של הדיור המוגן. זה כולל שירותים שבדרך כלל הדיור המוגן לא נותן. זאת אומרת, זה כולל גם ניקיון, גם חשמל, גם מים. גם שלוש ארוחות ועוד שתי ארוחות ביניים. זה כולל מרחב של שירותים שבדרך כלל לא כלולים בדיור מוגן. לכן ההסכם הוא פר בן אדם. אז ההשתתפות היא עד גובה מסוים, אבל לכל אחד.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי. נחי?
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
במידה והם נמצאים באותה יחידת דיור? זה 30,000?
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
אנחנו משלמים 30,000 ולהם יש את גובה ההשתתפות שלהם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נחי, יש מה לעשות עם זה?
<< אורח >> נחי כץ: << אורח >>
תראי, בדרך כלל אם זה זוג הם יקבלו גם חלל יותר גדול. זאת אומרת, זה במקום דירת סטודיו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
טוב, אני מוותרת על זה. הלאה.
משיחותיי עם ביטוח לאומי הבנתי שיש את הסיפור של שלילת קצבת הסיעוד ומימון המגורים של עובדים זרים בדיור המוגן. אני מבינה שזה נפתר.
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
זה נפתר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז רק תגידי לי בדיוק מה ההסדר שהגיעו אליו.
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
אז אני אגיד. הסיפור של מי שכבר הגיע עם עובד זר אנחנו גם מממנים את העובד הזר בתוך הדיור המוגן, כולל הארוחות שלו והדברים שהדיור המוגן נותן לו. לא נגענו באנשים שהיה להם 24/7 עובד זר. זה גם מוחרג מההכנסות של בן אדם. זאת אומרת, אם בן אדם מעסיק עובד זר מורידים את התשלום לעובד זר בחישוב הזכאות מהסכום שנותר אחרי שהוא שילם.
בעצם החידוש של השבועיים האחרונים זה עם נטלי מביטוח לאומי זה שלא נוגעים גם במי שיש לו פחות מעובד זר של 24/7. גם בשעות סיעוד, גמלת סיעוד, לא נוגעים בכלל.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי.
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
גם מי שמקבל שעות, גם מי שמקבל שווה כסף לשעות. גם מי שהולך למרכז יום. בעצם השירות הזה ממשיך כמו שהיה עד עכשיו. זה באמת היה החסם העיקרי, כמו שנחי אמר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
יופי, זו בשורה חשובה.
<< אורח >> נחי כץ: << אורח >>
אם כבר אז בואו נגיד תודה לנטלי שקידמה בצ'יק.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נכון. נטלי, תודה על זה. היא איתנו?
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
נמסור לה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי. ועכשיו אני רגע עוד סוגייה לגבי הרחבה של המודל של הסבסוד של הדיור המוגן גם למפוני מבצע "עם כלביא". מה שהתחלנו לגעת בו. בסוף זה גם מפונים מבוגרים. יש דרך להרחיב את ההסדר הזה גם אליהם ולעזור גם להם?
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
אני אגיד, ההסדר שלנו כרגע מוכן. זאת אומרת, הפלטפורמה מוכנה, ההסכמים מוכנים, הבתים ערוכים לקלוט. יש פה סוגייה תקציבית שאני אשמח שרועי מהאוצר יוכל להתייחס אליה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
רועי בזום. רועי במילואים, איזה תירוץ טוב יש לך לא לבוא לדיון פיזית. מה שלומך?
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
הלוואי והייתי יכול.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני מאמינה לך במקרה הזה, אני מאמינה לך.
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
אני רק אגיד בנושא הזה שכרגע יש את - - - במקרים של "עם כלביא" הוא שונה מהטיפול של כל המפונים מה-7 באוקטובר כי הוא הוטל באמת על מס רכוש ולא באופן שהיה בעבר על תושבים ביטוח לאומי וגם דרך משרד הרווחה במקרה הזה. לכן כרגע יש מניעה תקציבית. כלומר אין לנו מקור לממן את זה. זה עלות של כ-17 מיליון שקלים בחודש עבור המפונים שיש עכשיו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כמה מפונים בגילאים האלה יש מ-"עם כלביא"?
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
1,500 היה בתחילה. 1,500 אזרחים ותיקים במלונות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
רגע, אבל גם מלון עולה כסף. זה לא אותו כסף?
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
לא, לא, אני מדברת על ההפרש.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ההפרש הוא 17 מיליון?
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
אני לקחתי בחשבון את העלות שכרגע משולמת למלונות. נכון, כי בעצם העלות לפרט היא בדיור מוגן 15,000 והעלות הנוכחית במלונות היא 3,600 לחודש.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה פער גדול.
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
נכון. כי כרגע עם מס רכוש יש הסכמים - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אבל הבית שלהם הרוס, הם לא יכולים לחזור לבית שלהם. נכון? זה הסטטוס. זאת אומרת, זה משהו שייקח זמן עד שיבנו להם בית חדש. נכון? כמה זמן אתם מעריכים שהם, מה, הם יחיו במלון?
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
הם יקבלו החזר ממס רכוש על גובה שכר הדירה בסדר גודל של 4,000 שקלים.
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
בעיקרון המנגנון של מס רכוש מסתמך על כך שהם ימצאו דיור חלופי בשלב מסוים. אני מבין שיש קשיים - - - הדיור.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אבל דיור חלופי גם יעלה כסף, הוא לא יעלה 3,600. איפה אפשר לקבל שכירות של 3,600?
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
לא, זה לפרט. כלומר אם הם זוג אז זה כפול מזה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה כלום.
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
למשק בית זה יוצא יותר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז אתה אומר שזה פער של 17 מיליון שקלים פשוט, שאין מקור תקציבי, זאת הבעיה.
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
נכון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני פניתי בנושא הזה לשר האוצר וגם למנכ"ל משרד הרווחה ולא קיבלתי תשובה. אני יכולה לפנות שוב, אבל מה? יש לך דרך יצירתית לתקוף את זה? אין תקציב? למה להפלות בין מפונים במבצע הזה למפונים במבצע הזה? מה ההיגיון? אלה שפונו בצפון פונו בדיוק כמו אלה שפונו ב-"עם כלביא", אז למה אלה מקבלים ואלה לא מקבלים?
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
יש בכל זאת הבדל, כי המפונים בצפון פונו בגלל מניעה ביטחונית ולא בגלל פגיעה פיזית בבתים שלהם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אבל מה ההבדל? שניהם לא יכולים לגור בביתם בגלל סיבות ביטחוניות. זה כי הבית שלו נהרס וזה כי המקום שלו מסוכן.
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
"עם כלביא" זה לא נחשב סיבה ביטחונית. זה בעצם סיבה נזיקית.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
וואו.
<< אורח >> יואל קידר: << אורח >>
יש לי רעיון יצירתי. אנחנו רואים שהטיפול במפונים שהם ביטוח לאומי ומשרדי הממשלה שמטפלים באזור עוטף עזה הוא באמת טוב, ביחס למה שאתם מתארים פה. אני חושב שמס רכוש זה לא המקום לטפל באנשים. הם טובים ברכוש, הם לא טובים באנשים. אני חושב שזו טעות לתת להם את האחריות הזאת. אני לא יודע מי קבע את זה, אבל אני חושב שעצם הבעיה זה זה שהם נמצאים שם ולא במשרד אחר. אני לא יודע איך אפשר לתקן את זה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא יודעת, אולי אני צריכה לעשות איזה מהלך משפטי. זה נשמע לי קלאסי לטענה של אפליה. הטענה שזה נזיקי וזה ביטחוני זה לא, אני מבינה את זה בירוקרטית, אני לא מבינה את זה הגיונית.
<< אורח >> יואל קידר: << אורח >>
מס רכוש לא יודעים לעשות את זה.
<< אורח >> נחי כץ: << אורח >>
אני יכול להגיד משהו? האמת שדיברתי עם חמה אחרי שנפלו טילים ונהרסו בתים ואמרתי יאללה, בואו, איפה השמות, איפה זה. ואז לקח שבוע-שבועיים עד שהבנו מה קורה בכלל. כי זה די הזוי הסיטואציה. אני חושב שכולנו מבינים את זה. גם האוצר מבין את זה. וזו מציאות שלא יכולה להיות. אדם זקן לא מתאים לחיות בחדר בבית מלון. התרופות לא יכולות להיות במיני בר, הגישה לאמבטיה לא יכולה להיות עם לקפוץ מעל האמבטיה וגם השירותים החברתיים לא רואים אותם שם. הם לא אוכלים כמו שצריך. נתקלנו בתחילת המלחמה גם בסוגיות של אנשים שהיו ימים לא אכלו את האוכל שמתאים להם. היו בדיכאון בחדר, לא יצאו. אף אחד לא ידע שהם לא יצאו מהחדר כי לא ראו אותם.
אולי כלפי ה-1,500 האלה אולי כן נעשו יותר מאמצים. אבל זה לא חיים שמדינה מערבית צריכה לתת לאנשים שנפגעו בגלל מהלך ביטחוני שהמדינה עשתה מול איראן. ועשתה את זה בסדר. ידעו להשקיע מיליארדים על גבי מיליארדים במלחמה באיראן, אז באוכלוסייה הזקנה, בסיטואציה הזאת על ה-1,500 האלה שנמקים כרגע בחדרים בבתי מלון, המדינה צריכה לצאת מגדרה. ומהפרומיל הזה, מהמיליארדים שידעו לתקוף באיראן, עם הנשק הכי משוכלל, ידעו לתת מענה הכי בסיסי לאדם המבוגר, בן 90, שכרגע חי עם עצמו בחדר בית מלון עם תרופות במיני בר. אסור שזה יהיה.
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
נגיד ש-1,500 זה המספר הגבוה. אני מניחה שזה לא מספר האנשים שיפנו בפועל.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
שירצו, כן, ברור. כן?
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
אם אפשר, אין פה שום כוונה שהם יישארו בבתי מלון עד שיקומו להם בתים חדשים. המטרה היא שהם יהיו בקהילה. בסופו של דבר מדובר באנשים שפונו מהקהילה, הם לא במוסדות. והמטרה היא שהם יחזרו לקהילה בהקדם. המשרדים השונים וכל המנגנונים שמטפלים באנשים האלה בבתי מלון מנסים לסייע להם למצוא בתים חדשים ולחזור לדיור בקהילה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן, אני פשוט טוענת שאין שום הבדל בין מפונה מהצפון למפונה במסגרת מבצע "עם כלביא".
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
נכון. אבל מרבית המפונים באמת עברו עם הזמן מבתי מלון לדיור חלופי בקהילה עד שיסתיים תהליך הפינוי ואנחנו רואים את התהליך הזה קורה גם עכשיו. ואנחנו מקווים שהוא בימים אלה יסתיים והם יעברו לדירות חלופיות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני חושבת שאת אותה חלופה אפשר להעמיד לרשותם. יכול להיות שיבחרו ללכת, יכול להיות שהם יבחרו לא ללכת. אבל את השירות הזה צריך להעמיד לרשותם והתקציבים הם תקציבים קטנים ביחס לסדרי הגודל של האירוע שבו אנחנו נמצאים. אבל זה קצת פחות לדרג מקצועי ויותר לדרג פוליטי שיקצה לזה כסף. צריך לזה תקציב. נכון? זה עניין של סדרי עדיפויות.
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
נכון. זה כרגע, בדיוק.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז אנחנו ננסה להפעיל את הלחץ שלנו כוועדה ונמשיך לעקוב אחרי זה.
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
אני אגיד שמשרד הרווחה כן פתח מוקדים במלונות האלה, בחמישה מוקדים שעסוקים בלתת שירותים לאזרחים ותיקים שכן נמצאים במלון. גם שירותים של פנאי, גם שירותים של מיצוי זכויות ולנסות לסייע להם. אבל זה באמת - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
באמת, אני הסתובבתי במלונות. אי אפשר לחיות לאורך זמן.
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
זה לא אירוע שמחזיק לאורך זמן.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן. אפשר לשבוע-שבועיים, חודש. אוקיי, אלא אם כן יש מישהו שלא נתתי לו לדבר ורוצה לומר משהו, אני אגיע לסיכום. שי היקר, האהוב שלנו, תודה שבאת.
<< אורח >> שי כהן: << אורח >>
אז שלום לכולם. למען הגילוי הנאות, אני מתמחה בלשכתו של חה"כ משה קינלי טור פז. וכמו שצוין בהתחלה נושא החטופים אני גם מכיר את זה כחוויה אישית. חברי הירש גולדברג פולין ז"ל קרוב לוודאי, כולנו פה בוועדה יודעים מה עלה בגורלו, ותפילות לימים טובים יותר.
אני חושב, עלה כאן הצורך בידיים עובדות. ואני חושב שיש לנו פה הזדמנות לא מנוצלת. למה הכוונה? יש לנו הגירה מטורפת של סטודנטים, של מכיניסטים, של שנות שירות, של אנשים שרק תגידו להם ורק תפעילו אותם, האנשים האלה יבואו. האנשים האלה שכל חייהם הם שליחות. סטודנטים אפשר לפתוח מלגות. לא מזמן שמעתי, יוחאי שיושב פה, יוחאי היקר שבאמת סיפר לי על הניסיון להקים איזה שהיא מלגה בספיר. אפשר וצריך לעשות את זה. בידינו הדבר. זה בידיים שלנו לקחת את האנשים האלה, את החבר'ה הצעירים. אני באופן אישי מוכן לקחת את זה, לבוא ולתרום את חלקי במה שצריך. רק תגידו לי. תודה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אהוב כזה. תודה. שי הוא מפעל חסד של בן אדם אחד וגם פה מציע עזרה. נחשוב באמת אם מזהים הזדמנויות כאלה, איך מפעילים סטודנטים, זו יוזמה מדהימה.
רצית להוסיף משהו?
<< אורח >> ענבל כהן: << אורח >>
ענבל כהן, המשרד לשוויון חברתי. אני שמעתי פה פשוט את הדיון. יש כמה תקציבים שהגיעו למשרד לרשויות בהקשר של תוכניות למבוגרים. רציתי לשאול, אסתר לא כאן, אבל אם יש איזה שהיא בעיה שנתקלתם בה בשטח, עם התקציבים האלה. האם הם הגיעו למקום הנכון? אנחנו מדברים על 140,000 לכל רשות מקומית בהקשר ספציפית של תוכניות למבוגרים, בריאות, הפגת בדידות וכו'. אוקיי, אתה מהנהן אז הכול טוב.
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
כן.
<< אורח >> ענבל כהן: << אורח >>
יש לנו גם פיתוח תוכניות התנדבות לוותיקים של באים לטוב. ואני רוצה לציין שמאז ה-7 באוקטובר עד היום בעצם נשלחו 1,250,000 הודעות אישיות לאזרחים ותיקים מהעוטף כדי להבין בעצם מה הצרכים שלהם. ובעקבות זה הגיעו אלינו 181,893 פניות מאזרחים ותיקים. הם התחלקו לכמה וכמה נושאים. ביניהם עזרנו להם בעצם דרך המוקד שלנו מיצוי זכויות מתוך מי שהתקשר 21%. ביטוח לאומי, פניות שקשורות בביטוח לאומי 23%. שיקום 29%.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה נראה לי פחות רלוונטי.
<< אורח >> ענבל כהן: << אורח >>
נכון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה.
<< אורח >> יואל קידר: << אורח >>
יש פער אחד שלא דיברנו עליו, שאני חושב שהוא קשור לרווחה. בנתיב העשרה יש בעיה של תקציב ולכן יש טיפול קבוצתי לגיל השלישי. הגיל השלישי לא מקבל מענה פרטני בבית, הוא מקבל טיפול קבוצתי.
<< אורח >> ענבל כהן: << אורח >>
טיפול קבוצתי של מה?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נפשי.
<< אורח >> יואל קידר: << אורח >>
נפשי, סדנאות. הצורך, מכיר את זה מקרוב. הצורך הוא טיפול פרטני בבתים. האנשים מעבר לסטרס שהם עברו אנחנו עדיין, הזכרנו את זה פה, אנחנו עדיין באזור לחימה. יש הרבה פעמים שאנשים מתבטאים שהם לא יכולים לחשוף כל דבר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא מתאים לקבוצה.
<< אורח >> יואל קידר: << אורח >>
במיוחד בגיל הזה. אז צריך לראות גם איך לזה מגדילים את התקציב, אם זה דרך הרשות או דרך המשרד.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מי מספק את זה? הרווחה?
<< אורח >> קרן כץ: << אורח >>
אני אגיד. קודם כל, אין פערים, נכון להיום, מה שאני מכירה, בכלל בתקציבים ברשויות תרומה. אם יש פער באופן ספציפי בנתיב העשרה אני אעשה בדיקה אל מול מועצה אזורית חוף אשקלון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אבל יש אופציה לטיפול פרטני?
<< אורח >> קרן כץ: << אורח >>
יש אופציה לטיפול פרטני, ניתנים טיפולים פרטניים.
<< אורח >> יואל קידר: << אורח >>
אבל הנתון שנתתי הוא עובדה. הוא קיים כקבוצתי, לא כדרישה, כאילוץ תקציבי.
<< אורח >> קרן כץ: << אורח >>
אני לא מכירה שיש אילוץ תקציבי. אני אעשה בדיקה מול המועצה. אין מבחינתנו, גם כמשרד וגם מבחינת תקומה, אין היום פערים תקציביים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אם מישהו רוצה טיפול אישי הוא יכול לקבל?
<< אורח >> קרן כץ: << אורח >>
אין בעיה.
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
אני יכול להגיד שבשער הנגב יש וגם מי שצריך מגיעים אליו. כלומר, מי שהוא מרותק בית, יש גם דרך להגיע אליו.
<< אורח >> קרן כץ: << אורח >>
אני כן רוצה להגיד שבסופו של דבר הרבה פעמים מאוד מאוד, אנחנו מכירים את זה שיש שבר אמון מאוד גדול ובהרבה מהיישובים, אני לא יודעת, שוב, אם זה הסיפור של נתיב העשרה, חלק מהעבודה שעושים היא איתור של אזרחים ותיקים באמצעות העבודות הקבוצתיות האלה. זאת אומרת, קודם כל מייצרים איזה שהוא מענה כלל יישובי ואז מזהים את האנשים שצריכים את הסיוע הפרטני.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אבל אם מישהו מיוזמתו בא ואומר שהוא רוצה?
<< אורח >> קרן כץ: << אורח >>
ממה שאני מכירה אין בעיה כזאת, ואני אעשה בדיקה.
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
אם יש פער הוא פער באנשי מקצוע שמתמחים בזקנה. זו הבעיה.
<< אורח >> חמה ישראלי שמייסר: << אורח >>
גם יותר מזה, אנחנו באמת יצרנו כמשרד הסכם ייחודי היום למרותקי הבית כדי שיוכלו להגיע עד אליהם הביתה. אנשים שייתנו להם את הטיפול בבית והם לא יצטרכו הם להגיע.
<< אורח >> ענבל כהן: << אורח >>
אני רוצה רק להזכיר שדרך המשרד שלנו יש אפשרות לכל אזרח ותיק, לא משנה אם באזור הזה או בכלל, לקבל שמונה טיפולים ללא תשלום דרך עמך, ובבקשה יש אפשרות גם להרחיב את זה ל-16. זה ללא תשלום, פשוט מתקשרים כוכבית 8840.
<< אורח >> יואל קידר: << אורח >>
בסדר גמור. אז ננצל את זה. ואם אפשר להתייחס לסרט, שבאמת אי אפשר להתעלם ממנו. אבל בגלל שאנחנו בוועדה שנותנת את הקשב לניצולי שואה, אני חושב שמה שראינו בסרט הזה זה שואה, אי אפשר להגדיר את זה בצורה אחרת. ואני חושב שמחובתנו זה להפוך אותם, את אלה שהיו בסרט ואת כל האחרים לניצולי שואה, כי אחרת אנחנו פשוט נאבד אותם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ממש.
ברשותכם, אני מסכמת. אנחנו נסכם את זה, אריאלה ורועי. מבחינתי אני אסתפק בתשובות כתובות או אכנס שוב את הדיון, כפונקציה של מה שהלקוחות אומרים. זאת אומרת, אני רוצה שתעברו את עודד, אסתר, יואל. אם הבעיות נפתרו, הסעיפים הבאים שאני הולכת להקריא, מצוין, לא צריך להתכנס שוב. אם הם לא נפתרו אנחנו מתכנסים שוב פעם. בסדר? זה הסיכום. כמובן אני כותבת לי את הנקודות ותעדכנו אותי מה קרה עם זה.
מטפלים סיעודיים: אסתר ועודד צריכים להעביר רשימה לנטלי איפה יש בעיה של להשיג מטפל סיעודי. ומינהלת תקומה צריכה לספק תשובה האם יש אפשרות לתת תמריץ כלכלי למטפלים להגיע. נפתר, אחלה. לא נפתר – מכנסים את הוועדה.
קופת חולים כללית רק תוודא את העניין של ארבעה ימים. תעשו אולי גם בדיקה של כל האזור. כי אסתר מנירים, אבל אולי יש בעיות בעוד מקומות, אני לא יודעת. תודה רבה.
אני אוציא מכתב לתנופה, כדי שהם יפתרו את הבעיה של מועצה אזורית שלא משתפת פעולה ואז יש קושי במימון הדיור המוכן. אל חמה להעביר מקרים פרטניים, גם יואל, גם אסתר וגם עודד, להעביר מקרים פרטניים שיש בעיות עם הישארות בדיור מוגן. אם זה נפתר נקודתית, מצוין. אם לא ויש בעיה וצריך משהו רוחבי תגידו לי.
אני לוקחת על עצמי משימה יותר פוליטית, להפעיל לחץ על השוואת תנאים למפוני מבצע "עם כלביא" כדי שגם הם יוכלו להיות בדיור מוגן אם הם רוצים, זאת משימה שלי.
טיפול פרטני בנתיב העשרה, אם יש בעיה יואל ואי אפשר לקבל טיפול נפשי פרטני אנא תעדכן אותנו ונתכנס שוב.
תודה רבה לכם. יש לנו כמה "וי" ברשימה. נשארו כמה משימות פתוחות. אני מחכה לעדכונים ואם צריך נמשיך לעקוב כמה שצריך. תודה רבה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:55. << סיום >>