פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 469
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י' באב התשפ"ה (04 באוגוסט 2025), שעה 10:30
סדר היום:
<< נושא >> מתווה לפתיחת שנה"ל לילדי משרתי המילואים << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
יוסף טייב – היו"ר
מיכל מרים וולדיגר
אכרם חסון
צגה מלקו
מוזמנים:
זוהרה פלורסהיים
–
מנהלת אגף ייעוץ, שירות פסיכולוגי ייעוצי, משרד החינוך
ליאת שמואלי
–
ממונה תחום הורים ומשפחה, שירות פסיכולוגי ייעוצי, משרד החינוך
מיכל פטאל
–
ע׳ קמל״ר, משרד הביטחון
אביתר רובין
–
מתמחה בייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
אתי וייסבלאי
–
מרכז המחקר והמידע, הכנסת
אסף סנדרוביץ'
–
חבר ועד מנהל של העמותה, העמותה למען משרתי המילואים
הילי סנדרוביץ'
–
בת של משרת מילואים, העמותה למען משרתי המילואים
אופיר מורד
–
עוזר של סא"ל אסף סנדרוביץ', העמותה למען משרתי המילואים
רויטל גסט
–
עו"ד, תחום חינוך ומדיניות, פורום נשות המילואים
צופית גולן
–
ס. יו"ר הנהגת ההורים הארצית, הנהגת ההורים הארצית
אדווה וינטראוב
–
הנהגת הורים הארצית
ארי ברומברג
–
ילד מילואימניקים
שוקי זוהר
–
מילואימניק
מריאנה קרונפלד
–
אימהות בחזית
לאה האריס
–
אימא ללוחמים, אימהות הלוחמים
משתתפים באמצעים מקוונים:
עדי מקל
–
מנהלת שירות לילדים ולמשפחות אומנה, משרד הרווחה והביטחון החברתי
מיכל מנקס
–
סמנכ"ל חינוך וחברה, מרכז השלטון המקומי
דרור כהן
–
יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית
ייעוץ משפטי:
טל מימון שלמה
מנהלת הוועדה:
אתי דנן
רישום פרלמנטרי:
אושרה עצידה
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> מתווה לפתיחת שנה"ל לילדי משרתי המילואים << נושא >>
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
שלום לכולם. היום י' באב, 4 באוגוסט 2025. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. על סדר-היום: מתווה לפתיחת שנת הלימודים לילדי משרתי המילואים.
לאה, בבקשה.
<< אורח >> לאה האריס: << אורח >>
תודה. בוקר טוב. זהו בוקר לא פשוט. אני לאה האריס מארגון אימהות הלוחמים. הדיון פה מאוד מאוד קשור ללוחמי מילואים ולמשפחותיהם. אני אימא לחמישה לוחמים, ואני חמות לעוד שניים. אחד בסדיר, וכל השאר במילואים. הם עשו ועושים יחד מאות ימי מילואים. הדבר הזה בהחלט מאוד מאוד פוגע בילדים שלהם.
אדוני היושב-ראש, היום י' באב, וזה יום עצוב וכאוב. הוא לא רק מדבר על סוף שריפת בית המקדש לפני אלפי שנים, אלא שלפני עשרים שנה בדיוק זה היום שבו התחיל הגירוש מגוש קטיף, ועדיין יש צלקות קשות בחלקים גדולים מעם ישראל, ומשרד החינוך עוד לא מצא דרך להנציח את המחדל והפשע הזה.
כולנו הזדעזענו מהסרטונים האכזריים של רון ואביתר בימים האחרונים שהחמאס הפיץ. סרטונים אלו מחזקים את הטענה שלנו מאז תחילת המלחמה שהאנשים היחידים שבאמת סובלים מרעב בעזה הם אחינו החטופים. גם ראש הממשלה נתניהו הגיע לאותה מסקנה ואמר אמש בסרטון לאזרחי ישראל שלחמאס יש את כל מה שהם צריכים כדי לאכול ושהם מרעיבים את החטופים כמו שהנאצים הרעיבו את היהודים בשואה. הוא כמובן צודק. אין אף יהודי, עם רגש יהודי, שראה את הסרטון ולא מסכים איתו. אבל אם זו המסקנה שלו, איך הוא מצדיק את המשך האספקה הישירה לחמאס, ואיך ממשלת ישראל נותנת לזה להמשיך? ביום חמישי שעבר משרד ראש הממשלה פרסם בגאווה: שיגרנו סיוע מהאוויר לאזרחי עזה וקראנו למדינות אחרות להצטרף אלינו. חלקן כבר עשו זאת.
האם אנחנו חיילים פה בחלם או בסדום? מה זה השיגעון הזה? ביבי יודע שהסיוע מגיע ישר לחמאס, לא לאזרחים, ובוודאי לא לחטופים, והוא ממשיך בלי בושה. ובנוסף, עוד להזמין מדינות נוספות. אנחנו שמענו אתמול על ירדן, בלגיה והולנד ועל כל מיני מדינות מאוד מאוד ידידותיות למדינת ישראל שמשגרות סיוע ישיר, בלי שום בדיקה, לרצועה עזה. כמה אמל"ח מגיע ישר לידי החמאס כדי להרוג את הבנים שלנו בברכת נתניהו?
ראינו עוד סרטון מזעזע בשבוע שעבר שבו 12 מחבלי חמאס ארורים בריאים, שבעים, עם ציוד מתקדמים ומאומנים היטב, הצליחו להגיע לשטח השולט על תנועות הכוחות, ושם ארבו לכוח תוך כדי כיסוי והסוואה. לאחר שזוהו על ידי רחפנים, ברחו המחבלים חזרה לאחד הפירים הפעילים באזור כשכולם בריאים ושלמים. שנה ועשרה חודשים בתוך הרצועה, ויש אויב חזק, לא מורתע, בעל יכולות, פירי מנהרות רבים שלא מוכרים או לא מטופלים ותשתית שמתחזקת ונבנית כל יום. ואנחנו שואלים איך. איך אחרי כמעט שנתיים של לחימה, עם כול כך הרבה דם, כול כך הרוגים ופצועים, יש עדיין מחבלים שבעים ובריאים שתוקפים אותנו ואת הבנים שלנו? והתשובה פשוטה: כי ממשלת ישראל ממשיכה כל יום להעביר להם אספקה, דלק, מים, חשמל, ויותר אוכל ממה שהם יוכלו לאכול בחיים.
בשבוע שעבר פרסמו טבלה של כמה סיוע העבירו צבאות העולם לאויב בזמן מלחמה, ואתם יכולים לנחש. אבא שלי ניצול שואה, בן 94. הוא יצא מגרמניה. שאלתי אותו: כמה אספקה הגיעה מצבא ארצות הברית לגרמניה בזמן המלחמה, והוא צחק עליי. כמובן שזה היה אפס. ברית המועצה לגרמניה באותה מלחמה – אפס. רוסיה נותנת אפס לאוקראינה. מנתון של השבוע שעבר ישראל לעזה – 1,867,754 מיליון טון מזון מאז תחילת המלחמה, לא כולל מים ודלק. כלומר, בזמן מלחמה לאויב שלנו, שהורג אותנו, שאונס אותנו. האספקה הזו מחזקת אל החמאס, מאריכה את המלחמה והורגת באופן ישיר את חיילנו.
לגבי המילה "כניעה" שמאוד מאוד נכנסה לשיח בזמן האחרון – תחשבו בבקשה איפה היינו היום אם התגובה להיטלר, יימח שמו, הייתה: המצב כול כך גרוע וכבר אין לנו כוח לראות את הסבל של היהודים המסכנים, ולכן בואו ניכנע וניתן לו מה שהוא רוצה. איך העולם היה נראה היום?
אכן, המצב נורא. לכן, חייבים לקבל החלטה אמיצה ולחתור לניצחון אמיתי. למפלצות החמאס לא מגיע פרס על הזוועות שהם עשו לנו. צריכים לוודא שהם לעולם לא יוכלו להוות יותר איום קיומי למדינת ישראל ולאזרחיה. החיילים שלנו רוצים להילחם ולנצח, רק צריכים לאפשר להם לעשות זאת.
כיוון שאנחנו מדברות עם המון חיילים בשטח, אני פונה אליכם בבקשה מדם ליבם: תעמדו לצידם. הם מוכנים לוותר על הכול למען העם והארץ, וראינו את זה בלייב. נבחרי הציבור, התפקיד שלכם הוא לוודא שתומכים בהם ומעריכים אותם על שליחותם.
ואם קבוצה עלובה של אומנים יפי נפש יוצאים נגדם באופן פומבי במכתב שמשחיר את שמם כאן ובעולם, אתם חייבים לוודא ששקל אחד מכספי משלם המיסים לא יגיע לאותם אומנים. עם כל הכבוד להצהרות שלכם, אנחנו צריכים לראות את התמיכה שלכם בלוחמים הגיבורים שלנו במעשים. תודה.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
תודה רבה
משרד החינוך, בבקשה.
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
בוקר טוב. אנסה לענות סעיף-סעיף לפי ההתייחסויות. אנחנו בהיערכות לפתיחת שנה, ואנחנו עובדים חזק כדי לצמצם את הפער בין מה שאנחנו כותבים במטה מכינים ומתכננים לבין הגעת התפיסה, המודעות והעלאת המודעות עד לאחרון המנהלים והמורים. לצורך זה יצרנו מספר מנגנונים ואציג אותם: ראשית, יצא חוזר מנכ"ל ב-2024 שמדבר בהרחבה על ליווי, טיפול ומענים לילדי המילואים. החוזר פורסם, ועל מנת שהוא באמת יגיע בצורה טובה יותר ויהיה מובן, אנחנו יוצרים תדריך מסכם וממצה על פני עמוד אחד של עיקרי הדברים שכל מנהל וכל איש צוות יקבל בתחילת שנה. אנחנו מבקשים מכל מנהלי בתי הספר להקצות יחידת זמן בימי ההיערכות של פתיחת השנה לטובת הדיבור על העלאת המודעות לנושא ועד כמה האחריות והמשמעות של מחנך כיתה ודמות משמעותית לליווי אישי של כל תלמיד ותלמיד היא גדולה.
במהלך החודשיים הראשונים של השנה, אנחנו עושים כנסים לכלל היועצים והיועצות במדינת ישראל, להוציא יועצי החברה הערבית, ומדובר על בערך 6,000 יועצים ויועצות, בסדנה משותפת עם הצבא, להעלאת המודעות, לדיוק ולמתן כלים נוספים לליווי אותם תלמידים, לאיתור וזיהוי תלמידים שזקוקים למענים ייחודיים. כמובן שגם המפקחות על הייעוץ הן חלק מהתהליך הזה. אנחנו מחייבים את כלל היועצים לעבור יום למידה ייחודי רק לנושא ילדי המילואים.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
כמה ילדי מילואים יש היום בתוך מערכת משרד החינוך?
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
זוהרה, אם כבר, גם כוחות ביטחון, לא רק ילדי מילואים.
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
את צודקת. ב-23 ביולי היו 70,000 תלמידים במערכת החינוך שלפחות הורה אחד שלהם נמצא בשירות פעיל. את צודקת שזה לא כוחות הביטחון. אנחנו צריכים לתקן את זה.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
אם כבר, אני מבקשת שתבדקו גם אחים של כי גם משפחות שיש להן אחים בסדיר או במילואים עוברות בערך אותו הדבר מכיוון אחר. הכול – כוחות ביטחון.
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
אנחנו בודקים את זה. תודה על ההערה.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
גם ממ"ח. תודה.
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
נבדוק את זה. תודה.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
האם זה כולל גם את הגיל הרך?
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
זה כולל גם את הגיל הרך.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
האם יש פילוח?
<< דובר_המשך >> זוהרה פלורסהיים: << דובר_המשך >>
כן, יש לנו פה פילוחים.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
אשמח לקבל את הנתונים.
<< דובר_המשך >> זוהרה פלורסהיים: << דובר_המשך >>
בסדר גמור. חשוב להגיד שיש לנו מערכת שמתעדכנת מדי שבוע וכל מנהל וכל מנהלת גן, דרך פורטל מוסדות חינוך, יכולים להיכנס ולדעת בדיוק, נכון להיום, מיום שני, כמה ילדים בבית ספרי, הוריהם, וצריך לתקן אחיהם, נמצאים בשירות פעיל. זה משהו שאנחנו העברנו למנהלים. המנהלים שולטים בזה, ואין שום בעיית נגישות לדבר.
<< אורח >> ארי ברומברג: << אורח >>
האם יש מידע על מצבים שבהם שני ההורים במילואים?
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
בוודאי. הם לא רבים, אבל הם מספיקים כדי שניתן התייחסות.
לגבי השאלה על שאלון "מה נשמע" – שאלון "מה נשמע" הוא אנונימי. הוא לא נותן נתונים אגרגטיביים, ולכן הוא פחות מזמן לנו מידע. צריך לדעת שהשאלון הזה שעומד לרשות בתי הספר הוא שאלון וולונטרי, וכל מחנכת וכל מנהל יכולים להשתמש בשאלון הזה. אבל זה לא ייתן משהו ספציפי לילדי המילואים. ולכן, בהנחיות שלנו הוצאנו וכולם יקבלו את זה. הוצאנו פעם ראשונה, ואנחנו נוציא את זה שוב לקראת סוף אוגוסט. כל מחנך ומחנכת יתבקשו על ידי מנהלי בתי הספר לקיים שיחה אישית בשבוע-שבועיים ראשונים של השנה עם כל תלמיד שהוריו או אחיו במילואים או בשירות פעיל כדי לראות את מצבו. אנחנו רוצים שכל מחנכת או מחנך יקבלו תמונה מדויקת על תלמידי כיתתם בשבועיים הראשונים של השנה. אנחנו חושבים שזה הרבה יותר יעיל מהשאלון האנונימי הכלל ארצי. הוא לא נותן לנו מדדים שבאמת יזקקו את ילדי המילואים.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
המידע הזה חשוב, אבל מה יש למנהל בארגז הכלים כדי לתת מענה, ומה התקציבים שהוקצו לכך?
<< דובר_המשך >> זוהרה פלורסהיים: << דובר_המשך >>
משרד החינוך היקצה תוספת שעות ייעוץ ליועצות, כשאחד הקריטריונים שלנו בחלוקת השעות הם בתי ספר שבהם יש ריבוי תלמידים להורים ואחים במילואים, מעגלי פגיעות, וזה פחות רלוונטי לשיח הזה, אבל יש קריטריונים מאו ברורים בנושא.
בנוסף, בשנת 2024 ניתנו 48,000 שעות טיפול פסיכולוגי במסגרת הסלים, ובכללם ילדי המילואים. כשהורה רצה לפנות באופן אישי או כשבית ספר ראה צורך, הם יכלו לפנות לשפ"ח המקומי או לפסיכולוג בית והם קיבלו מענים.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
תזכירי לי. 48,000 שעות לכמה תלמידים שבאים ממשפחות מילואים? כי אם יש לנו פחות או יותר את אותו אירוע, אז לא נתנו כלום.
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
צריך להגיד שלא כל ילד זקוק ושלא כל הורה מוכן.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
כל ילד זקוק אחרי שנתיים.
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
תתפלאי, יש ילדים שמתנגדים ויש הורים שמתנגדים ואומרים: תעזבו את הילד שלי, אל תיתנו.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
כשיש לך כול כך הרבה ילדים ואת נותנת 48,000 שעות, זה כלום. זה אפילו לא טיפה.
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
אני מבחינה בין ליווי על ידי יועצת ומחנכת. אנחנו רוצים שבסוף הדמויות המשמעותיות והטבעיות - - -
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
זה לא אישי נגדך, אבל אין תקן יועצת ביסודי. מה אנחנו עושים עם זה?
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
נכון, אבל כמנהלת אגף ייעוץ אני אומרת לך שבודדים בתי הספר שאין בהם יועצים, בעיקר בחברה הערבית.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
יש שם יועצות, אבל היועצת ברבע התקן שלה צריכה, גם לטפל בילדים עם מוגבלויות כאלה ואחרות, גם לתת למשפחות עם קושי כלכלי, וגם לתת למשפחות עם דברים אחרים, ועוד ועוד.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
לכן, אני רוצה לחדד. האם 42,000 שעות האלה הן לכלל תלמידי ישראל או רק לילדי המילואים?
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
הן לכלל לתלמידי ישראל, ובתוכן - - -
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
כמה מוקצה לילדי המילואים?
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
על פי הצורך. אנחנו לא נותנים הקצאה ייחודית לילדי המילואים, אבל יש להם עדיפות. כשיועצת בית ספר פונה לשפ"ח ואומרת שיש לה ארבעה ילדים שהיא חייבת עזרה אקסטרה כלפיהם, וזאת אחרי שהיועצת והמחנכת טיפלו, יש להם קדימות על ילדי עם סיבה אחרת.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
כלומר, זה בא על חשבון תלמידים אחרים.
<< דובר_המשך >> זוהרה פלורסהיים: << דובר_המשך >>
נכון. זה תוספתי, אבל זה לא ייעודי רק לילדי המילואים.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
כמה שעות ייעוץ היו וכמה הוספתם?
<< דובר_המשך >> זוהרה פלורסהיים: << דובר_המשך >>
השנה קיבלנו תוספת של 5,000, ואנחנו בשאיפה לקבל 8,000 שעות תגבור.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
תסלחו לי, זה לעג לרש.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
אני מזכירה ליושב-ראש שהיינו כבר בדיון הזה.
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
לגבי מענים לימודיים – אין לנו במשרד מידע ארצי לגבי פערים לימודיים שישנם. בבתי הספר מרוכזים הנתונים האלו. אני אומרת שאין לנו ברמה הארצית. אין לנו גם דרך לאסוף את זה ברמה הארצית. אנחנו מכוונים לכך שכל בית ספר ימפה את הצרכים שיש לילדי המילואים וייתן מענה באופן אישי למי שזקוק וכמה שזקוק, דרך סייעות, מתנדבים ושעות שהייה ושעות פרטניות של המורים שמיועדות בשנתיים האחרונות לטובת המענים הללו.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
בואו נעשה את זה הפוך כי אני רוצה שמהוועדה הזו ייצאו בשטח דברים פרקטיים בסוף. האם משרד החינוך עשה עבודת מטה כמה שעות ומה היה ראוי לתת לאותם ילדי המילואים? עזבו את הקושי של גיוס כספים ותקציבים ומחסור בתקציבים. מה המשרד חושב שילד מילואים היה אמור לקבל בתוך סל רחב, אם זה בפן הרגשי, תגבור לימודי או ליווי? מה הצרכים? בואו נתחיל מזה ונדבר ברמה המקצועית. אחרי זה אנחנו עם הוועדה נדאג להפעיל את הלחץ איפה שצריך ולהביא את אותם תקציבים מול המשרד ומול האוצר, אם צריך.
<< דובר_המשך >> זוהרה פלורסהיים: << דובר_המשך >>
אין לי את הנתון הזה במספרים. אנחנו נבדוק ונגיש תוך מספר ימים מה הצרכים של המשרד.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
אני רק מקווה שזה לא יהיה כמו אותו שולחן עגול שהיה אמור להתכנס תוך שבועיים מאז ה-15 ביולי. האם השולחן עגול התכנס?
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
אני מתחייבת שאנחנו נעביר תוך מספר ימים את המספרים.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
הייתה החלטה של הוועדה לזכויות הילד שבה אמור היה להתכנס שולחן עגול בהשתתפות משרד החינוך ונציגי משרד הביטחון, משרד המשפטים, משרד הרווחה והביטחון החברתי והשלטון המקומי. האם השולחן העגול הזה התכנס?
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
למיטב הבנתי, לא.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
אז איך ההבטחות האלה עוזרות לי?
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
אנחנו שותפים בשולחן העגול. ננסה להרים את השותפות הזה לכדי מעשה.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
דרור כהן, יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית, בבקשה.
<< אורח >> דרור כהן: << אורח >>
שלום לכולם ובוקר טוב. אני דרור כהן. אני בן 17 ואני מפתח תקווה. אני יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית. המציאות של ילדי המילואים היא לא פשוטה בכלל. אנחנו עוברים מציאות מורכבות במהלך כל השנים האחרונות, מהקורונה ועד לסבבי הלחימה, העיצומים והמלחמה הקשה שפוקדת. על כל זה, יש לא מעט ילדים, ודיברתם על 70,000, שההורים או אחד מההורים או אחד מהאחים שלהם לא נמצאים. אלו נתונים לא הגיוניים.
אנחנו מבקשים לתת בעיקר מענה רגשי ופרסונלי. מן הראוי שבית הספר יערוך איזשהו מיפוי בשביל להבין את ההבדלים בין ההורים. הרי ההבדלים בין שבוע לעומת חודש או כמה חודשים הם גדולים. מעבר לזה, חשוב גם שיתבצע שיח יחד עם התלמידים. כמו שעלה גם בוועדה, בסוף לא כל ילד צריך את אותם דברים. מן הראוי שיתקיים שיח יחד עם היועץ והמחנכת עם אותו תלמיד כדי להבין מה הצרכים, וליצור בהתאם לזה תוכנית ותשתית פרסונלית לכל תלמיד כדי למצות באמת את המענים שהמערכת יכולה לתת לזה.
מעבר לזה, יש לנו גם אחים קטנים, וחשוב להפעיל גם אותם ולהמשיך להפעיל את החינוך הבלתי פורמלי דרך הרשויות המקומיות, ולתת באמת מענה ייחודי ופעילויות לילדים שאין להם ושצריכים את זה. אנחנו מבקשים את זה לכל תלמידי ישראל, אבל חשוב על אחת כמה וכמה לתת הקלות ולהכיר בזה גם במהלך שנת הלימודים בצורה פדגוגית, וגם לבחינת הבגרות ולבחינות השונות, ובאמת להבין שהמצב פה הוא שונה ואחר ושחשוב גם לתת לו מענה.
אנחנו נמצאים בקשר ישיר, גם עם הרשויות המקומיות וגם עם משרד החינוך, ובאמת מטפלים בנושא הזה גם ברמה שנתית. אני מקווה באמת שייצאו דברים חשובים מהוועדה הזו. תודה לכולם.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
תודה, דרור.
צופית גולן, הנהגת הורים ארצית, בבקשה.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
תודה רבה, ותודה על הדיון המאוד מאוד חשוב הזה. זוהרה וליאת יודעות כמה אני מעריכה את העבודה המאוד קשה שלהן. אבל גם פה, כמו בהרבה מאוד מקרים אחרים, אנחנו נחשפים לעומק הפער בין מה שהשטח עושה בפועל לבין לאן המשרד רוצה ללכת.
התוכניות הן נהדרות ומהממות. אנחנו דיברנו על זה. יש מלא דברים. בפועל כל עוד המפקחות הכוללות של בתי הספר, לא היועצות, לא המפקחות של היועצות, לא רואה בזה חלק מ-DNA של בית ספר, לא יקרה כלום. זה כמו שהמפקחות יודעות לדאוג שמבחן האסי"ף ומבחן הראמ"ה שלהן יהיו גבוהים כמו שצריך. כל עוד זה לא שייך להן, לא יקרה פה כלום. אי-אפשר לשים את זה על היועצת. אני מזכירה שביסודי אין לה תקן ושהיא צריכה לעשות הרבה דברים. צריך להיות מורה אחראי מצוות בית הספר או בתוך אשכול מתוך אשכול הגנים שזה התפקיד שלו. הוא מקבל על זה תגמול ושעות, והוא אחראי לדעת בכל רגע נתון ולבסס את המענים ולהרים את הצרכים.
סליחה, זה כלום 48,000 שעות. זה לא מספיק לי. היינו בדיון הזה לפני שנה. דיברנו על הכ-48,000 שעות האלה שניתנו למפונים. גם זו הייתה טיפה בים, והיום זה טיפה יותר גדולה בים.
צריך להבין שהילדים האלה כבר לא אותו דבר. אני לא סתם מתעקשת גם על אחים ל- כי אלו בתים שכבר לא עובדים ולא מתפקדים. אי-אפשר שעדיין נצטרך להילחם על כך שהם יקבלו קדימות באסיפת הורים ושהם יוכלו למסיבת הסיום עוד אחים או הורים. אי-אפשר להמשיך כך, זה לא יכול להיות. היום בבוקר קיבלתי מייל שמתלונן על נציגות המילואים שלנו בעיר, ואיך יכול להיות שהיא לא יודעת על כל המקרים שצריכים עזרה. סליחה, אנחנו גוף מתנדב. מי שצריך לדעת איזה משפחות צריכות לקבל מענה זה הרשויות ומשרד החינוך, לא גופים מתנדבים. תפסיקו לסמוך עלינו. לא יכול להיות שיש ילדים שבמקום שירימו אותם, נותנים להם עוד ועוד מכות. פתאום קוראים להורים לוועדות פרט, או לכל מיני שמות מהממים במעבר בין החטיבה לתיכון כי הילד כבר פחות בפוקוס, ואומרים להורים: לא, הילד לא יכול לעלות כיתה בבית ספרינו. הוא יעלה כיתה בבית ספר אחר כי ההתנהגות שלו לא מתאימה לנו. אף אחד לא שם לב שזו משפחה מגויסת שכבר שנתיים מתפקדת פחות. זה לא קורה.
נשירה סמויה – ביקשתי את זה באחד הדיונים הקודמים. עוד לא קיבלתי נתונים. אף אחד לא יודע מה קורה עם הנשירה הסמויה, ובעיקר בחטיבות ובתיכונים. אין שם הורים שיכולים להחזיק עדיין את הכול. זה כבד על הכתפיים. יש לי חברות שקורסות ויש לנו הורים שקורסים. זה מדהים שיש לכם מלא תוכניות. הן פשוט לא יורדות לשטח. זה נפלא שתעשו סיבוב עם כל היועצות, אבל בפועל צריך שיהיה מישהו אחראי. ולא מספיק לי שלמנהל בית ספר יהיה את הטייטל. כבר היינו בסרטים האלה. צריך גוף בתוך בית הספר ומישהו שמתפעל את האירוע ומוודא שהמענים ניתנים ושרואים את הילדים. לא יכול להיות שהילדים האלה יקבלו תעודת הוקרה על זה שאימא ואבא משרתים במילואים ביום הזיכרון לחללי צה"ל. זה באמת מסוג הדברים שלא ניתן יותר לקבל. אנחנו שנתיים אחרי. איפה אתם?
אני מאוד מעריכה את העבודה שלכם, אבל היא לא מורגשת בשטח. יש חוזר מנכ"ל אבל הוא לא מיושם. הילדים האלה צריכים מענה לימודי – יש לנו שעות פרטניות. תצמידו חונכים. תפסיקו לתת לנו משימות הביתה. אין פניות לכל הפרויקטים שעושים לנו ביסודי כמו לעשות תיבת נח ומיצגים. לא יכול להיות שזה ימשיך ליפול על המשפחות. זה בדברים הקטנים שהופכים להיות גדולים. זה בהערות שמורות לפעמים מעירות לאימא כמו: אימא, איך לא שמת לב שהילד כך וככה? האימא בקושי מחזיקה את הראש מעל המים. ואיפה המשרד? לא פה. אני מעריכה מאוד את העבודה שלכן, אבל עד שהמפקחות הכוללות לא יראו בזה חובה שלהן, ועד שהמשרד לא יבין שזה ה-DNA, לא יקרה פה כלום.
אם אפשר, שתצא מפה בשורה שזה לא יהיה אצל היועצות אלא מפקחות כוללות של בתי הספר שיהיו אחראיות למנות אדם אחד בכל מוסד חינוכי, ושהוא ייתן את כל המידע. ואז לא תהיה בעיה לאסוף כל מידע שתרצה כי יהיה מישהו אחראי. זה דבר שאין היום. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
תודה רבה.
מיכל, בבקשה.
<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>
האמת, באתי בעיקר להקשיב אני מצטרפת לכל אות פסיק ונקודה שאמרת. באתי לשמוע תשובות לכל המצוקות ופחות לומר את הדברים שהם כול כך מובנים. אחרי שנתיים. יש כמות של ילדים שהוריהם או אחיהם נמצאים במילואים, לא יום ולא יומיים, לא שבוע ולא שבועיים, ומדובר בעשרות, אם לא מאות מילואים, והמצוקה שלהם בולטת בשטח. כן, בהחלט, גם מענה רגשי, תודעתי והכרתי.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
תודה.
ארי ברומברג, בבקשה.
<< אורח >> ארי ברומברג: << אורח >>
שלום. קוראים לי ארי. עוד חודש אני בן 18.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
מזל טוב.
<< אורח >> ארי ברומברג: << אורח >>
תודה. אני הבכור ויש לי שלושה אחים קטנים. הקטנה כרגע בת 6. כלומר, בתחילת המלחמה היא הייתה בת שלוש וחצי. בשלושה החודשים הראשונים של המלחמה, שני ההורים שלי היו במילואים במקביל. אבא הוקפץ. לא הספקתי אפיל לפגוש אותו בשש בבוקר. הוא הגיע הביתה פעם בשבוע-שבועיים. אימא עשתה מ-08:00 עד 21:00. בפועל, אני ואחותי שקטנה ממני בשנה וחצי וסבא וסבתא, כשהם הגיעו לבקר, החזקנו את הבית. זה לא היה פשוט. אני הייתי צריך לגרום לאחותי ללכת לישון כשהיא פוחדת מאזעקות. עד היום היא פוחדת מאזעקות. לפני שלושה שבועות היא אמרה לי שהיא פוחדת מאזעקות, וזה אחרי שסיימנו את העניין עם איראן וכשאני אומר לה שאין יותר, ושדי ושסיימנו. בסוף היא ישנה אצלי. בפועל, תפקדתי בשנה וחצי האחרונות כחצי הורות. אני לא רוצה להיות הורה. לפחות לא בשנה הקרובה. הורות, בתור התחלה, מתאימה לי אחרי צבא. בפועל, המצב הוא קשה. וזה הרבה מעבר למשרד החינוך. זה העניין של להיות בבית כל יום עם ילדים, ובטח עם ילדים קטנים, וזה מתיש. מישהו צריך להיות על זה, וגם ברשויות. חמ"ל מילואימניקים שהקימו בקבוצה הם אלה שהביאו לי אוכל לבישול כששני ההורים שלי לא היו בבית, ומישהי נכנסה לחוב מלהביא חומוס פעם בשבוע לילדים. אין מישהו ברשויות שאחראי על זה.
שמעתי בדיון שהיה לפני כמה שבועות בוועדה לזכויות הילד אמירה שיש מישהו מטעם צה"ל. להבנתי, זה תקף רק למשפחות הלוחמים. לא לגמרי הבנתי. לא פנו אליי.
מבחינת הילדים, ובוודאי לילדים הקטנים, ההבדל הוא לא כזה גדול. האבא לא בבית כי הוא הלך להילחם ברעים. לרוב השאלה האם הוא בלחימה או לא, מוסתרת. אני בן 17, ואני מותש. אין לי כוח לזה. לקחתם לי את שני ההורים או הורה אחד. תנו לי משהו חזרה, תנו לי מישהו שימלא בינתיים את הפער הזה. איפה הוא? גם מבחינת המשרד, אשמח לשאול איפה אתם רואים את הפערים. האם מבחינתכם הפער הוא לימודי, רגשי, וכמה הוא?
שנית, מעבר לתקנים, מה קורה בבית? את רוב הזמן אני מבלה בבית הספר ובשאר הזמן אני בבית. אני צריך את המסגרת הזו, גם אם היא מחוץ לבית הספר, כשאימא שלי צריכה להתעסק עם האחים הקטנים שלי. תודה.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
ארי, תודה.
אסף סנדרוביץ', בבקשה.
<< אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >>
תודה, כבוד היושב-ראש. סגן אלוף אסף סנדרוביץ' מהעמותה למען משרתי המילואים. היה לי חשוב מאוד לבוא לדיון המאוד קריטי הזה. אני חושב שהיינו משנים את הכותרת שלו למתווה פתיחת שנת הלימודים לילדים השקופים – ממש כך. אני אומר זאת משלוש סיבות עיקריות: ראשית, חוזר מנכ"ל שיצא בפברואר 2024. שנית, יישום הנחיות הוועדות השונות. שלישית, איתור ילדי משרתי המילואים או יותר נכון אי-איתור ילדי משרתי המילואים, ואסביר כל דבר.
כשאתה ואני היינו כאן בוועדה בינואר 2024 כעסת על משרד החינוך ואמרת: איך הגעתם לא מוכנים, האם אתם לא יודעים מי הם ילדי משרתי המילואים. אמרת להם: תוציאו חוזר שינחה אותם. בפברואר 2024 הם הוציאו חוזר. אבל הוא חוזר שיפה בתיאוריה. מי שקורא אותו ונכנס ממש לשורות הקטנות רואה שהוא ריק מתוכן. אין בו אפילו מינימום שמחייב את מוסדות החינוך. אין שם הנחיה לימודית אחת. הכול זה מומלץ וכדאי. המילה "כדאי" מופיעה עשר פעמים. אין שום דבר. זה אומר שמנהל בית ספר שלא רוצה לקיים את החוזר, לא עובר על חוזר מנכ"ל משרד החינוך, ואני חושב שיש פה אמירה מאוד בעייתית. אם אנחנו נגיד: אנחנו רוצים שתעשו א', ב' ו-ג', זה יקרה. אבל אין סנקציה, אין בקרה ומעקב. זה חוזר שהוא כלום.
יש שתי בעיות נוספות בחוזר הזה: ראשית, אין שום מענה חינוכי. אתן לך דוגמה מהשטח. נמצאת פה איתי הילי הבת שלי. היא עולה לכיתה ח'. אני מאות ימים במילואים, וגם במלחמה. אשתי היא אשת קבע. ראיתי אותה בוכה יום אחד שבו הייתי בבית. שאלתי אותה למה היא בוכה ומה קרה, והיא ענתה שיש לה מבחן באנגלית ושהיא לא יכולה לגשת למועד א' כי היא לא מוכנה. אמרתי לה: מה הבעיה? תיגשי למועד ב'. היא אמרה שאסור לה לגשת למועד ב' כי רק מי שיש לו אישור רפואי יכול לגשת למועד ב'. אמרתי לה: מה עושים? צריך להמציא אישור רפואי. מענה חינוכי חשוב ויפה שאפשר לתת זה מועד א' ומועד ב' ושהציון הגבוה יילקח. אבל זה לא קורה. אין הנחיה לימודית אחת.
אני מסכים עם זה שצריך הפוגה נפשית, ובעיקר לילדים בבתי הספר היסודי. פחות לימודית כי אין שם מבחנים כמו בחטיבה. אבל הם חייבים את העזרה הזו בחטיבה ובתיכון כי זה העתיד שלהם. אבל אין שום דבר.
אני חושב שמשרד החינוך צריך להפיק לקחים מהחוזר שיצא בפברואר 2024 ולהוציא חוזר מעודכן. היה לנו עם כלביא והיו תוך כדי המון מבצעים נוספים. איפה חוזר עדכני? שנה וחצי עברו. אדוני, אם תסכים, אני חושב שאתה צריך לתת להם את ההנחיה המתאימה להוציא חוזר עדכני. ולא המלצות אלא הנחיות בלבד.
הנושא השני הוא יישום הנחיות. היו כמה ועדות שעסקו בילדי משרתי המילואים, ואף אחת מהנחיות הוועדות לא התרחשה. הוועדה הכי עדכנית הייתה לפני שבועיים בוועדה לזכויות הילד. יושב-ראש הוועדה הינחה באמת לקיים שולחן עגול, אבל הוא לא קרה. טוב שאנחנו פה כי השולחן הזה אולי כן יתקיים. אתה הנחית בינואר 2024 בסיכום, ואני מצטט: אנחנו בזמן מלחמה. יש צורך בתקציב מלחמה. הוועדות מבקשות ממשרד החינוך את תוכנית הטיפול שהוא מציע לילדי משרתי המילואים, כולל התקציב שהוא דורש לשם כך ממשרד האוצר לקראת תקציב 2024. מעניין לשמוע ממשרד החינוך מה הם דרשו לתקציב 2024, אם הם בכלל דרשו משהו. ומה קורה עם 2025? האם יש משהו באופק?
הדבר השלישי שהיה לנו זה בוועדה לענייני ביקורת המדינה. הבאתי לאתי, מנהלת הוועדה, את המכתב שיצא לשר החינוך מחבר הכנסת מיקי לוי. ב-15 במאי היושב-ראש מיקי לוי ביקש ממנו: תענה לי על ילדי המילואים. למה לא מקבלים את הרשימות כמו שצריך, למה אין מענים, למה החוזר לא מיושם בשטח. עד עכשיו שר החינוך לא ענה.
לגבי איתור ילדי משרתי המילואים – צריך ללמוד מהמל"ג. יש לנו בשעה 12:00 על הסטודנטים. איזה יופי המל"ג דואג לסטודנטים ומנחה את המוסדות האקדמיים. אין המלצות. הוא אומר להם: אתם עושים א', ב' ו-ג', ודואג שזה ייושם. אבל אין אף אחד שבאמת מוודא את הדברים האלה עם ילדי משרתי המילואים. לא סתם קראתי להם שקופים. הם שקופים כי אין אדם אחד ואין רכז בבית ספר. איך זה יכול להיות שיש רכז במוסד אקדמי ואין רכז בבית ספר? הרכז הזה צריך לתת דיווח למשרד החינוך. אין שום דיווח מה קורה בשטח, כלום. משרד החינוך יושב במגדלי השן ואומר: הוצאנו חוזר.
<< דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >>
האם בית הספר לא מדווח?
<< אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >>
לא, אין דיווחים. הם לא חייבים לדווח על כלום. זה אומר שמה שהם לא עושים, זה בסדר. הם לא קוראים את השטח והם לא קיימים בשטח. אמרתי להילי, הבת שלי, בדרכי לפה, שהייתי במילואים לאורך כל כיתה ו' שלה, וגם חלק נכבד מכיתה ז', ושאלתי אותה האם מישהו דיבר איתה על כך שאני במילואים, או קרא לה או פנה אליה או האם היו יוזמות כלשהן, וכלום. כמוה יש מאות אלפי ילדים.
יש בתי ספר שבהם יש בין 47% ל-83% ילדי משרתי מילואים. 83% זה 600 ו-700 ילדים בבית ספר אחד שהם ילדי משרתי מילואים. אף אחד לא מקבל שום דבר ושום מענה.
לגבי איתור משרתי ילדי המילואים – לא סתם טעתה פה נציגת משרד החינוך. היא לא אמרה את הקבע. הכותרת של חוזר מנכ"ל משרד החינוך היא: ילדי משרתי המילואים והקבע. הם לא מעבירים את הרשימות של ילדי הקבע לבתי הספר. זה אומר שאף אחד לא יודע מי הם ילדי משרתי הקבע ושאף אחד לא נותן להם מענה.
זה לא עובד טוב באיתור ילדי משרתי המילואים. זה אומר שהרשימה מגיעה למנהל דרך פורטל משרד החינוך, ורק המנהל מקבל את הרשימה. זה אומר שהוא עכשיו וולונטרית. נניח ואני מנהל עכשיו. אני שואל את עצמי: מה אני עושה עם הרשימות האלה. האם אני מעביר אותן למחנכים ולמורים בווטסאפ? למי אני מעביר את זה? מה הם עושים עם זה עכשיו? האם אני מעביר את זה באקסל למייל? זה צריך להיות מוזן במערכת ולא להסתמך על טוב ליבו של המנהל. צריך שזה יהיה מוזן במשוב.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
כל מורה ומורה, כולל מורה מקצועי, יידע שיושבים אצלו בכיתה ילדים כאלה. אבל זה לא קורה, זוהרה.
<< אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >>
אדוני היושב-ראש, חשוב שהדבר הזה יהיה מוסדר ושזה יהיה בתוך המערכת. זה אומר שאם מורה המקצועית של הבת שלי פותחת את המחשב, היא רואה ילד של מגויס. הבעיה היא שגם אין דיפרנציאליות. אין את זה בחוזר מנכ"ל משרד החינוך. מה ההבדל בין איש מילואים שעשה יומיים מילואים לבין איש מילואים שעשה 300 או 400 ימים, כמוני, או 600 ימים, ויש לי גם חברים כאלה מתחילת הלחימה? אין שום הבחנה ביניהם. זה אומר שמשרד החינוך אומר: תתייחסו אליהם ככה, באופן כללי. איפה ההבדל? הרי ילד להורה שמגויס מתחילת המלחמה הוא לא כמו ילד שההורה שלו התגייס לפני שבוע או כמו ילד שההורה סיים את המילואים שלו אחרי 300 יום. זהו, הוא סיים את הטיפול.
משרד החינוך, אסיים לכם עם מטאפורה. אני מדמה את הילדים האלה של משרתי המילואים נוסעים באוטובוס ונופלים מצוק. אתם עוזרים להם למטה, אבל אתם לא עוצרים, קודם כול, את אלו שלמעלה. אתם מחכים שהם יפלו ושהם יגידו שקשה להם, ואז אתם נותנים פתרון. תעצור במקביל את אלו שנמצאים למעלה כדי שהם לא ייפלו מהצוק.
כבוד היושב-ראש, אני מקווה שהוועדה הזו באמת תיתן את המענה הנכון לילדים האלה. חבל מאוד שהם שקופים.
האם את רוצה להגיד משהו, הילי?
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
אני רוצה לבקש שזה לא ייפול על המורות. המורות קורסות לתוך עצמן. הרבה מאוד מהן הן נשות מילואים וכו'. זה צריך להיות איש ספציפי בבית הספר. לא להפיל את זה, לא על היועצת ולא על המחנכת. אפשר לתקצב את זה בשעות. שאלו אתכם: מה אתם רוצים. תתקצבו את זה בשעות. כמו שיש לי רכזת שפה ורכזת מתמטיקה, ורכזת טיולים ורכזת סל תרבת, שתהיה רכזת שאחראית על זה.
<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>
בדרך כלל הרכזת היא מורה.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
כן, אבל היא מקבלת תגמול נוסף והיא מוכנה לקחת על עצמה. זה לא שהפלתי עליה, כשהיא גם ככה קורסת לתוך עצמה, ועם המנהלים שקורסים לתוך עצמם, ואנחנו אומרים להם: טוב, תסתדרו. זה לא יכול להיות. זה צריך להיות מישהו ייעודי ספציפי שהוא minded. ואז הוא גם כל הולך ובודק אם המורים האחרים יודעים ואם המורה המקצועית יודעת. הוא כל הזמן על זה. זה מה שצריך להיות פה/ לא באוויר.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
משרד החינוך, תגובתכם, בבקשה.
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
קודם כול, הרעיון של רכז הוא רעיון מצוין, אבל אנחנו צריכים לדעת שיש פה הסכמי הסתדרות המורים, ארגון המורים, ושלפתוח הסכמים זה מורכב הרבה יותר מאשר למנות רכז ולשלם לו. אני ממשיכה עם זה הלאה. אנחנו ננסה לבדוק את זה. אבל זה מחייב פתיחת הסכמי שכר וזה לא פשוט
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
זוהרה, יש את זה בהסכמים. יש בהסכמים אפשרות למנות רכז לכל מיני נושאים שמנהל בוחר.
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
כן, אבל מוגדר לו איזה נושאים. אני יודעת, זה מוגדר.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
פשוט להרחיב את ההגדרה.
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
זה לפתוח הסכם כשאת צריכה להרחיב. אני יודעת את זה. כתוב בדיוק: רכז טיולים ורכז זה וזה. אבל אין שם רכז לילדי מילואים.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
לא, יש לך אפשרות גם לבחור נושאים אחרים שלא מופיעים ברשימה.
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
לא. אבל בסדר, ננסה לטפל בזה. אין תפקיד כזה.
אסף, אני עם דמעות בעיניים כשאני שומעת מה שאתה אומר. הקשבתי לכל מילה שלך וליבי התכווץ. אבל אני רוצה כן לשים פה שאנחנו עשינו מיפוי של יוזמות ופעילויות מרשימות ביותר. ואני לא אומרת את זה להצטדק. אני רוצה שגם זה יונח על השולחן. מדובר ביוזמות מרהיבות שנעשו בבתי ספר ובגני ילדים עם אימהות, תלמידים, וצוותי חינוך של נשות של או בעלים של, וחשוב שגם זה ייאמר. זה לא מטשטש את מה שאתה אומר. אני יוצאת מפה בכאב גדול כי אני אומרת עד כמה אנחנו עובדים על זה, ושוב הפער שקיים בין מה שאנחנו רוצים שיקרה, ומשקיעים לילות כימים כדי שזה יקרה.
<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>
זה דיוק מה שאמרה צופית. התוכניות במשרד מאוד מאוד יפות, אבל זה פחות יורד לשטח כי אין מישהו שאחראי על זה בשטח.
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
אתם לא מבינים כמה יוזמות אדירות, אדירות, נעשו גם בבתי הספר.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
אבל זה Nice to have. זה ככל האפשר, ככל הניתן – צמד המילים החביב על המשרד. אז - - -?
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
נכון, זה צריך להיות build in עבודת בית הספר.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
זה לא יכול להיות בהתאם לרצון מנהל או בהתאם לפניות או בהתאם ליוזמה. זה חובה.
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
את צודקת, אני לא מתנגדת לשום דבר שאת אומרת. אני רק אומרת שלצד כל התיאורים המאה אחוז נכונים שאתם אומרים, צריך להניח גם על השולחן שיש גם הרבה הרבה מאוד יוזמות שנעשו לילדים, כמו קבוצות רגשיות לתלמידים בבתי הספר, וכמו אפילו לדאוג לפינוקים לנשות מילואים שהן צוותי הוראה, תעודות הוקרה, ימי שיא וכו'.
<< אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >>
כבוד היושב-ראש, אין מינימום. הם רוצים רק התנדבות. זה לא התנדבות.
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
זה ממש לא מינימום. דרשנו את זה מבתי הספר.
<< דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >>
זוהרה, את אמרת עכשיו שהכול בנוי על התנדבות של אנשים טובים. מה עם המדינה? מה עם משרד החינוך?
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
לא, אלו דברים שנעשו בתוך בתי הספר, לא בהתנדבות אלא בהנחיה שמורים ומנהלים יזמו לתוך בית הספר.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
החוזר מדבר על ככל הניתן וכל האפשר. יש לי בעיה עם ככל הניתן וככל האפשר ספציפית פה כי זה אומר שזה לא מחייב.
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
אני מקבלת את כל מה שאסף אמר. צופית, אני מקבלת את כל מה שאת אומרת. יש לנו עוד עבודה רבה. אני רק מניחה את זה פה.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
זוהרה, לא נעים לי להגיד, אנחנו שנתיים במלחמה.
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
נכון, ואני חושבת שבשנתיים האלה עשינו הרבה מאוד לטובת הילדים. לא מספיק.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
שוב, אני לא אומר שהמשרד לא עשה כלום, אבל זה לא מספיק. אני חושב שאחרי שנתיים של מלחמה כן היה ראוי שגם חוזר מנכ"ל יתייחס להנחיות ולא רק להמלצות, וייתן מענה גם לקושי הלימודי של התלמידים, ולא רק מענה רגשי. אתם מדברים על מענה רגשית, אבל אני לא רואה פה איזשהו מענה מסיבי למענה הרגשי. זה לעג לרש כשמדברים על 5,000 שעות תוספתיות.
חבר הכנסת חסון, בבקשה.
<< דובר >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << דובר >>
בוקר טוב. חלק מהדברים שעלו כאן הם גם באחריות ועד ההורים המקומי וגם הארצי. מבדיקה שעשיתי, לא מצאתי תוכנית כוללנית של הסתדרות המורים, ארגון המורים ושל ההורים עצמם. אני יודע שיש יוזמות לבתי הספר, עם הסל התקציבי שלהם, והם עושים עבודת קודש.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
הנהלת הורים היא גוף מתנדב ללא תקציב. אנחנו לא מקבלים שכר. הנהגת הורים לא מקבלת כסף.
<< דובר >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << דובר >>
סליחה, אני לא מדבר על מתנדבים, אני מדבר על האחראים שמקבלים שכר. אבל תפקידכם לדאוג ולעשות תוכנית לייצג את ההורים שלכם. לא ראיתי אף תוכנית שאתם הגשתם.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
אנחנו מייצגים, אבל אנחנו גוף התנדבותי. לא משלמים לי לבנות שום דבר.
<< דובר >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << דובר >>
זה לא משנה. גם כשאני מתנדב וגם כשאני בא לארגון רציני, אני מגיש תוכנית. אני לא מדבר באוויר.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
אתה פשוט לא יודע איך הנהגות הורים עובדות, ובטח לא איך עובדת הנהגת הורים ארצית. אני אשמח להרחיב לך את האופק.
<< דובר >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << דובר >>
את מדברת עם ראש עיר לשעבר שהיו לו 8,200 תלמידים. אני מכיר את המערכת. חלק מהתפקיד שלכם הוא גם להביא תוכנית ולהציג אותה.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
אני יו"ר של 45,000 תלמידים. אני יודעת איך אני עובדת. אני סגנית יו"ר הנהגת הורים ארצית.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
צופית, תני לחבר הכנסת.
<< דובר >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << דובר >>
תמיד לא נעים לשמוע גם ביקורת בונה. אני מכיר. כלתי מלמדת ביקנעם. יש שם תוכניות בכל בתי הספר שם לתפארת עם ישראל. מטפלים בילדים, עשו תוכניות מטעם בתי הספר. יש לבית הספר גם סל תקציבי. הוא יכול להעדיף את הנושא הזה על נושא אחר, ולא יקרה שום דבר. לא תמיד צריך למצוא תקציב להכול באותו יום ולרוץ למשרד החינוך. זה נכון שאנחנו במלחמה ושאנחנו משלמים מחיר יקר מאוד, אבל אנחנו צריכים גם לעבוד לפי תוכניות. אני אישית בדקתי ולא מצאתי שום תוכנית שאני יכולה להישען עליה ולדבר. ולכן, אני חושב שצריך לאסוף את כל הארגונים ולשבת ולהוציא תוכנית מסודרת ולהתחיל לפעול און-ליין.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
ליאת, בבקשה.
<< אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >>
לגבי השותפות עם הנהגת ההורים – בשנה האחרונה אנחנו, יחד עם הנהגת ההורים, בנינו תוכניות ופרסמנו חומרים משותפים שמדברים, גם על התפקיד של הצוותים החינוכיים והמנהל בכל מה שקשור לילדי ולמשפחות המילואים, וגם על תפקיד הנהגת ההורים ברמה הקהילתית. לצד כל הדברים שנאמרו פה, וזוהרה אמרה זאת ואגיד שוב, אני, בתור זו שהוציאה קול קורא לשטח, אחרי שבנינו תוכניות, שלחנו אותן לשטח וביקשנו לשמוע מה עושים. זה מה שזוהרה דיברה עליו ביוזמות. זה היה לא ברור ואני רוצה להבהיר. ביקשנו מהשטח לראות מה עושים. חשבתי שאני אקבל 15 תגובות ואני אאגוד אותן יפה באוגדן. קיבלתי מאות תגובות, וזהו, וסגרתי את הטופס, החל מדברים קטנים כמו פטור מתור שפותחים יומיים קודם לנשות המגויסים את התור לאספת הורים, ועד לקבוצות רגשיות לנשות מגויסים וסדנת נגרות של האבא שחוזר ממילואים עם הילדים שלו. התרגשנו. הגשתי את זה ביד לחבר הכנסת רביבו בוועדה לזכויות הילד. אני מצטער שלא הבאתי את זה עכשיו. הוצאנו רק 40–50 יוזמות כאלה, ולזה זוהרה קראה "יוזמות". אני רוצה לאזן. המטרה שלנו היא שלא יהיה ילד אחד שירגיש, חס וחלילה, כמו הבת שלך, ושכל ילד שההורה שלו או האח שלו מגויסים יידע שרואים אותו. זוהרה פתחה ואמרה שאנחנו עושים הכול ועובדים קשה כדי לצמצם את הפער בין איך אנחנו רואות את הדברים לבין השטח. מבחינתנו, שיהיה 100% ולא 90%, ועל זה אנחנו עובדות בסופר משאבים. אם זה לא מובן מאליו, אנחנו מדברים על כנסים של 100% מהיועצות. אני לא חושב שאי-פעם שהיה נושא שבו חייבנו את כל המפקחות על הייעוץ לעצור בתחילת שנה ולא לדבר על כלום אלא רק על זה במשך כנס שלם שמשותף עם הצבא. זה נכון שזה לא יכול ליפול על היועצות, אבל היועצות חוזרות לבתי הספר והמודעות שלהן עולה. אנחנו מזמינים לכנס הזה גם את הנהגות ההורים. יש להם תפקיד מאוד מאוד חשוב בהעלאת המודעות. אנחנו עובדים על זה יחד. אנחנו מוציאים אגרת משותפת לפתיחת שנה. אנחנו עושים את כל הדברים האלה, והשאיפה שלנו היא ש- 100% מהילדים יהיו שם. אגב, גם 100% מההורים. יש לנו גם תפקיד בזה שההורים ירגישו שרואים אותם, לא רק הילדים.
<< אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >>
מה קורה בבית ספר כמו שלנו שבו יש יועצת אחת על 460 ילד? איך היא תגיע אליהם?
<< אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >>
שוב, תפקיד היועצת, והיא מחויבת, לדבר בימי ההיערכות על הדבר הזה, לשים את זה שם ולהעלות את המודעות ולתת למורים את הכלים – זו מחויבות היועצת.
<< אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >>
זה לא קורה בשטח. אנחנו כ-600 יום במלחמה.
<< אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >>
זה לא קורה, זה אוגוסט. זה יקרה.
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
מאוד אשמח שנקבל תיאור כזה בלייב.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
הינה, בבקשה בלייב. הילי, מה קורה בשטח? נמצאת פה תלמידה.
<< אורח >> הילי סנדרוביץ': << אורח >>
בכלל לא עוזרים לנו. לא נותנים לנו איזה משהו. מתייחסים אלינו רגיל. במהלך השנתיים שבהן אנחנו במלחמה, לא פנו אליי פעם אחת בנוגע לזה, גם ביסודי וגם בחטיבה.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
אני יכולה לתת לך הרבה דוגמאות.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
האם דיברו איתך על ההתמודדות שאמורה להיות לך עם זה שאבא ואימא נמצאים במילואים? האם היועצת, המחנך או היועצת ומישהו מהצוות החינוכי, פסיכולוגית של בית הספר או משפ"ח, פנו אליכם?
<< אורח >> הילי סנדרוביץ': << אורח >>
בנוגע לזה, לא.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
הינה, זוהרה. קיבלת תשובה.
רויטל, בבקשה.
<< אורח >> רויטל גסט: << אורח >>
עו"ד רויטל גטס, פורום נשות המילואימניקים. אני יכולה לתת גם מענה מהשטח. זוהרה וליאת, אנחנו מכירות. תודה רבה על העבודה שלכן. אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על כינוס הוועדה הדחופה.
אני לא אחזור על דברים שנאמרו כאן, ונאמרו כאן דברים חשובים. מבחינתנו, פורום נשות המילואימניקים, אנו מבקשות שיהיו פה פתרונות אופרטיביים, כמו שדיברת. אחד מהם זה מינוי רפרנט בית ספרי שיהיה בכל בית ספר עם תוספת תגמול ותוספת שעתית. לא מדובר על משרה מלאה נוספת. אפשר לדרוש את זה תקציבית. ובמקביל, אם יש צורך לפתוח הסכם ולהכניס הגדרה לרכז אנשי המילואים וכוחות הביטחון ואנשי הקבע, אז בראייה שלי זה לא צריך להיות כזה מורכב ומסובך. אני מאוד מקווה שזה יהיה פתרון מהיר כבר לשנת הלימודים הקרובה. אין לנו זמן רב. אנחנו שבועות מפתיחת שנה.
לגבי כנס מפקחים ויועצות – אנחנו מאוד מאוד תומכים בנושא. הקשר בינינו הדוק, ואנחנו מברכות על כך, כי, מבחינתנו, תפקיד הפורום הוא לשקף את המציאות בשטח. למרות העבודה הברוכה, אני רוצה לספר לכם מה עלה בסקר חינוך ארצי האחרון שהפורום ביצע. ברשותכם, כמה נתונים: 70% מנשות משרתי המילואים מדווחות על הידרדרות בתפקוד לימודי של ילדיהן, 79% מדווחות שלא ניתנה לילדיהן כל פעילות רגשית יזומה כמו שעות יועצת, מעגלי שיח וכו', ו-72% ענו כי לא הייתה כל התחשבות או התגמשות לטובת ילדי המילואימניקים. לדוגמה, התחשבות באיחורים, אי-הכנת שיעורי בית ועוד.
אני רוצה להקריא לכם קצת מהמלל המלווה של סקרים אלו של אימהות נשות מילואימניקים: רק לאחרונה הבת שלי קיבלה טיפול רגשי. בקיץ היא תקבל עזרה בשעות לימוד פרטניות. וגם את ההוקרה שהייתה בבית הספר אני ארגנתי. רק השנה הקימו קבוצה לתמיכה בילדי המילואים, ואחרי חצי שנה הפסיקו – כאילו נגמרה המלחמה. הורידו ציונים לילדה בגלל איחורים. זה נראה שחוץ מלשאול מי במילואים, אין באמת הבנה שישנן משפחות שעדיין נמצאות בבלגאן. אני שמה בצד את המענים הקשים כמו: השתמשתם כבר בתירוץ הזה, נראה שהוא קצת צומי, רגיש מדי, כולם במילואים. ואפילו אימא אחת סיפרה שהיא הוזמנה לשיחת נזיפה אצל היועצת בגלל התפקוד.
אנחנו רוצים להדגיש הבעיה היא ככל הנראה מיפוי ילדי המילואים ואנשי הקבע בבתי הספר. מהסקר עלה ש-50% מבתי הספר כלל לא מבצעים מיפוי או איזושהי פרשנות שלהם על העברת מידע בקבוצות ווטסאפ וכד'. מבחינתנו, זוהי הבעיה. כדי לפתור את הבעיה של הגישה לפורטל שבו הנתונים, שככל הידוע לנו רק למנהל בית הספר יש גישה אליו, אנחנו ממליצות למנות רפרנט בית ספרי שיהיה ממונה על מיפוי המידע הזה והוא ידאג למתן מענה מתאים, בין אם הוא מענה רגשי, לימודי או חברתי. הילדים האלה מתחילים שנה שלישית של לימודים בצל המלחמה עם פערים לימודים גדולים ורגשיים. אנחנו עדיין לא יודעים מספרים ותוצאות. היינו שמחים לקבל את המידע וגם לפתור את הבעיה. צריך להבין מה הפער הלימודי או מה הפער הרגשי כדי לתת להם מענה.
תוספת לסלי השפ"חים הייתה מבורכת. עם זאת, בסקר שלנו מדווח השטח ש-90% מהאימהות ענו שלא הונגשו להם סלי השפ"חים. זאת אומרת, יש פה בעיה גם בתיווך המידע. מבחינתנו, אנחנו עומלות בפורום כרגע על הגדרת תפקיד של רפרנט כזה. כמובן שנשמח לחלוק אותו עם כל הגורמים הרלוונטיים. כאמור, אחריותו תהיה מיפוי המידע של ילדי המילואים, התאמת המענה ותיווך המידע להורים, וכמובן השתתפות בכל ישיבות הצוות החינוכי כדי שיהיה קישור וחיבור מלא ורציף בין הצוות החינוכי להורים ולתלמידים.
אני מצטרפת לדברי אסף. הילדים האלה מרגישים שקופים. נעשית עבודה מבורכת אצלכם במשרד, אבל השטח מראה אחרת. התפקיד שלנו פה הוא לשקף את המציאות בשטח וללכת איתכם יד ביד. צריכה להיות פה שותפות מלאה. החלטה על הצבת ממונה כזה בכל בית ספר זו אמירה. למעשה, זה יותר מהצהרה. זו הצהרה של מחויבות למשפחות המילואים ואנשי הקבע. לכולנו יש שותפות מלאה לדרך שבה אנחנו הולכים.
לגבי מיפוי שירות פעיל או לא – המשפחה עדיין בכאוס כשלוחם או חייל מילואים נמצא בסבב וחוזר הביתה לריענון של שבועיים-שלושה ומקבל צו נוסף. הילדים מפתחים בפן הרגשי קשיים שהולכים ומעמיקים. זה ילך איתנו שנים ארוכות קדימה. אנחנו מבקשות ודורשות שתהיה פה החלטה אופרטיבית נוספת להקמת שולחן עגול שיתכנס מחר כי אין לנו זמן. אנחנו צריכים להגיע עם תוכנית ועם מתווה כבר לקראת פתיחת שנת הלימודים. ההכרה וההבנה שאנחנו אומנם נערכים לשנת הלימודים הקרובה. אבל צריכה להיות פה היערכות מוסדית לטווח ארוך, לחמש ועשר שנים קדימה, לילדים שעולים היום לכיתה א' או לעולים לחטיבת ביניים. זה לא ייעלם. המלחמה לא תיגמר והילדים האלה פתאום יבריאו. יש פה צורך גם בתוכנית ארוכת טווח, ובוודאי גם של תקציב לשנה הקרובה ולשנים הבאות. תודה על ההקשבה.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
תודה רבה.
אתי, מרכז המחקר והמידע, בבקשה.
<< אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >>
לגבי בעל תפקיד בבית הספר שעלה עכשיו – בהסכם אופק חדש יש אפשרות לגמול תפקיד בית ספרי. החל משנת הלימודים תשפ"ו מנהל רשאי למנות בעל תפקיד ולהעניק לו גמול – זה ההסכם.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
אבקש שאלה נוספת לבדיקת המשרד. כמה מהילדים של משפחות משרתי מילואים, אחים של, הם ילדים שלא הצליחו להתקבל לחטיבת הביניים כי אין להם ציונים או התנהגות טובה, והכוונה למה שנקרא "הכיתות הטובות". כלומר, ילד שהיה שם ופתאום הציונים או ההתנהגות צנחו, ולכן הוא סורב להיכנס לכיתות שהוא היה מיועד להן מלכתחילה. וכמה ילדים במעבר מהחטיבה לתיכון או תוך כדי התיכון, נאלצו לשנות מסלול, כי יש בעיות התנהגות ולימודיות, ולכן העתיד של אותם ילדים נפגע, ואיך אנחנו עוזרים להם לחזור למסלול. אם כבר בודקים, אבקש לבדוק גם את זה.
<< אורח >> ארי ברומברג: << אורח >>
כמה שאלות למשרד. קודם כול, צוינו פה היוזמות, ודיברתן על מאות. למיטב זכרוני, במשרד החינוך יש 5,560 בתי ספר. כלומר, אנחנו מדברים פה על כמות נמוכה מאוד. גם אם היו יותר, בסופו של דבר, לא לכל בתי הספר יש יוזמות. אנחנו רואים את זה גם פה בשטח. לי הביאו מכתב תודה ובקבוק יין. מבחינתי, זה היה השיא של השנה. יש לי אחלה בית ספר ואני מת עליו. למעשה, סיימתי אותו.
אמרתם שהוצאתם חוברת עם ערימת יוזמות. האם בתי הספר מחויבים לקיים אותן?
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
יוזמות זה רעיונות שבית הספר יוצר לטובת המסגרת שלו. לא חובה עליו לבצע אותן. אנחנו אומרים שלצד דברים חסרים, כמו שאתה אומר שקיבלת בקבוק יין ומכתב וזהו, אנחנו רוצים שיהיה הרבה יותר. אנחנו אומרים שיש בתי ספר שעשו הרבה מאוד יוזמות.
<< אורח >> ארי ברומברג: << אורח >>
יש חשיבות רבה בלתת לבתי הספר גמישות לעשות מה שנכון להם. בסופו של דבר, מבחינתי, העבודה שלכם כמשרד זה לשים איזשהו קו בסיס שזה הדבר שחייבים. אתם רוצים לעשות יותר? תעשו יותר. אבל אם יש לכם פה משהו X ילדי מילואים, תעשו להם משהו בחובה. בדיוק כמו שלא מאפשרים לבית ספר לעשות ארבעה מבחנים בשבוע, אל תאפשרו להם לא לעשות את הפעילות הזו. זה משהו בסיסי. אכן, רוב חוזרי מנכ"ל מנוסחים במצב מתאפשר, אבל אנחנו לא במצב רגיל. אנחנו מדינה במלחמה שנים. היה לנו צוק איתן, שומר חומות והיו לנו יותר מדי מבצעים. אנחנו שנתיים במלחמה, וכרגע אנחנו חיים במדינה לא בטוחה ויכול להיות שעוד שנה תהיה עוד שנה. זה משהו שאמור להיות כבר מתורגל. איפה אתם?
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
מיכל, בבקשה.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
מיכל מנקס, סמנכ"ל חינוך, רווחה וחברה, מרכז השלטון המקומי. תודה על הדיון וצוהריים טובים. כבוד היושב-ראש, אני מקשיבה ברוב קשב, וכמחנכת נחמץ ליבי. כל תפקיד הוא ראוי. אנחנו לא רוצים להטיל עוד מטלות על אף אחד. בסוף אנחנו מדברים על משהו שהוא אנושי. מחנכת הכיתה, המורה של הילדים, מנהלת בית ספר, המאבטח בשער וגם אב הבית, יכולים להיות מבוגרים משמעותיים שצריכים לדעת מה קורה עם הילדים. התקשורת בין ההורים למורים חייבת להישאר. לגבי הדיווחים – אפשר לקבל רשימות ואפשר לדבר על מאגרי מידע ושעל צנעת הפרט. איפה הקשר הבין-אישי? אני רוצה להאמין שמחנכת כיתה יודעת מי מתלמידה הוא תלמיד מגויס. ואם לא כך הדבר, לא תעזור רכזת ולא תעזור מפקחת שמגיעה לבית הספר פעם בכמה זמן. חייבות להיות הוראות. ואם הן קיימות, חייבים לאכוף אותן.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
מיכל, האם יש לכם רשימות ברשות המקומית של ילדים כאלו?
<< דובר_המשך >> מיכל מנקס: << דובר_המשך >>
קודם כול, יש לנו מידע משום שאנחנו בקשר רציף עם אכ"א, עם נשות המילואים ועם משרדי הממשלה, בין אם זה משרד הרווחה, משרד הביטחון. אני מזכירה לכם שאנחנו נמצאים בחופש הגדול. אין עכשיו, לא מורים ולא יועצות ולא מנהלים, והילדים בזמנים פנויים אין-סופיים.
אנחנו גם רואים, ובסוף נשמע על זה, התנהגויות סיכוניות. זה לא מפתיע, זה קורה בלילות ובגנים ציבוריים, ויותר מזה. הילדים במצוקה. מחלקות הנוער עושות כמה שהן יכולות. החיבור הוא יחד עם תנועות הנוער, ואנחנו מנסים בכל הכוחות, שלא תמיד יש לנו, לאסוף את בני הנוער ולייצר פעילויות פנאי כי הפנאי היום מסוכן. אני בכלל לא מדברת על הבעיות הרגשיות ועל הפחדים הלגיטימיים בעקבות המצב של ילדים עליהם שמענו כאן.
הפסיכולוגים הם עובדי הרשות המקומית. הם עובדים סביב השעון לצד העובדים הסוציאליים, ומחלקות הרווחה מכירות. לא כל משפחה צריכה להיות מוכרת ברווחה. אבל לקחנו כאן תפקיד שהוא לא של רווחה פרופר, אלא של מעטפת ומתן מענים. כי כמו ששמענו, ואני רוצה לקוות שהתלמיד כאן בן ה-17 הסתדר ויכול היה להכין לעצמו לאכול, אבל יש משפחות שלא מסוגלות. יש משפחות שבהן אין תפקוד, ואז אנחנו יודעים על זה. ברור שאין 100%. לא כולם, ולא לכולם, וצריך לתקן, ואנחנו תמיד מנסים. גם מתנדבים, אגב. אנחנו מנסים לגייס את בני הנוער להתנדבות כי הנתינה מרפה, ואני אומרת זאת מניסיון. אני בטוחה שאתם מכירים את ההרגשה. רואים יוזמות יפהפיות של אח בוגר ושל בני נוער שבאים לשחק עם הילדים הקטנים יותר, להוציא מהחוג או לקחת. אלו יוזמות יפות והן חייבות להיכנס גם לשעות הבוקר.
אני לא נותנת עצות למשרד החינוך. הוא יודע טוב מה הוא עושה. ובכל זאת, אני חושבת שהחונכות שהייתה בעבר של אח בוגר יכולה להיכנס בנעלי אותה מחויבות אישית, והשם הזה כבר גם השתנה. אבל בואו נחשוב. בואו ניתן לבוגרי שכבת י', שהגיעו משכבת ביניים פעם-פעמיים בשבוע, להיות חונכים ולעשות פעולות יפהפיות.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
מיכל, אמרתם שהמידע ישנו ברשויות. אז למה כשמשבצים ילדים לגנים ובתי ספר, שואלים אותי למה לא דיווחנו שזה משפחת מילואים ושאני אאסוף את המידע? כשאתם משבצים לגנים צריך להיות לכם ברור שזו משפחות מילואימניקים או קבע וכו', ולתת להם עדיפות בבקשות שלהם כי סביר להניח שהן לא ביקשו סתם.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
אני לא נכנסת פה לפרטי הפרטים של מה אפשר לעשות.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
אבל אני כן. הם אפילו לא יכולים לסמן רובריקה ברישום, כמו שאני מסמנת כהורה עם מגבלה.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
הבנתי. אני לא רוצה לענות לך בצורה פחות נעימה, עם כל הכבוד. אנחנו עכשיו רוצים להתרכז בילדי המילואים. אבל, לצערי, יש גם עשרות אלפים של ילדים למשפחות עם פצועים ועם אנשים בשיקום, ואנחנו מטפלים בכולם. עם כל הכבוד, אנחנו כן שואלים מה שמותר לנו לשאול במועד הרישום. ופה הפנייה שלי גם אליכם ההורים. אגב, הרישום היה בדצמבר ובינואר.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
אני יודעת. אנחנו עדיין מטפלים בריג'קטים שלו.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
את יודעת, איש מילואים, תודה לאל, ישתחרר ויחזור לביתו. ואני רוצה לקוות שזה יקרה אתמול. הורים נפגעי מלחמה, פצועים ונכים, יהיו כך לכל החיים. אנחנו מטפלים במשפחות האלו ברגישות הכי גדולה שיכולה להיות. אני לא רוצה להבחין פה בין הכאב ולהגיד של מי הוא יותר גדול. כולם בנינו, ואנחנו מצדיעים לכולם ומנסים לתת לכולם מה שיש. אני כן פונה אליכם ההורים לבוא ולדווח. אל תצפו לשבת על הכיסא ולהגיד: אני - - -
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
ואז אנחנו ננזפים כי לא נתנו את כל המידע.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
מיכל, אין בעיה. אפשר לתת להורים את האחריות לדווח, אבל צריך לתת להם אפשרות ולבנות רובריקה שבה הם יוכלו לסמן.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
במעמד הרישום כשאני רושמת ילד לגן ילדים, ואולי זו פעם ראשונה שאני פוגשת את אגף החינוך, כן יש מקום לציין את זה.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
אין, וזו הבעיה. אין את הרובריקה הזו. ביקשנו את הרובריקה הזו.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
אז יתכבד ההורה וירים טלפון וימצא את הדרך לעדכן.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
הוא מרים טלפון, אבל הוא בכלל לא יודע שהוא צריך להרים טלפון. רק אחרי שהוא מקבל את תוצאות השיבוץ, ושל הטט"חים זה רק בסוף יוני-יולי, הוא מגלה שהוא בכלל שובץ בגן שהוא קילומטר מהבית. הם לא יודעים. ההורים של ילד שעולה לטט"ח לא יודעים. סמני וי, תעשי רובריקה. היא לא מורכבת.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
תודה בלחלק הוראות. עכשיו התור שלך לתת הוראות לרשויות המקומיות.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
עצות.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
עם כל הכבוד, רישום הוא משהו לפי חוק, וכל הורה יכול למצוא את הדרך, גם אם צריך להרים טלפון. לא אמרתי לרוץ. בכל טופס יש גם מקום לכתוב דברים והערות ובקשות. אני גם מצפה, אם אפשר, לעדכן גם את המדריך בתנועת הנוער. הדרך הכי פשוטה היא התקשורת. אני לא מטילה אחריות וגם לא מסירה אותה.
<< אורח >> מריאנה קרונפלד: << אורח >>
שמי מריאנה מאימהות בחזית. שתי שאלות: ראשית, כפי שנאמר, למה הרשימות לא מועברות מצה"ל למשרד החינוך?
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
הן מועברות.
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
בכל שבוע מתעדכנת על ידי צה"ל בפורטל מוסדות חינוך רשימה מדויקת של ילדי מילואים.
<< אורח >> מריאנה קרונפלד: << אורח >>
יש, אז למה ההורים צריכים לסמן וי?
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
לא, זה כבר תלמידים שלומדים במערכת. פה מדובר על תלמידים שהם לקראת רישום. זה לא אותו דבר.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
לא, גם כשעולים לחובה וטרום חובה. המערכת אמורה לדעת.
<< אורח >> מריאנה קרונפלד: << אורח >>
לגבי אלמנות ויתומים בעידן שלנו – יש כ-10,000 נשים גרושות, שעם כל הכבוד לנשות ה-, הן בכלל אפילו לא מוכרות והן אפילו לא ישות בצה"ל. המערכת צריכה לתת גם מענים הרבה יותר מורכבים למשפחות מסוג זה. אני מקווה שמשרד החינוך לוקח את זה בחשבון ובודק גם את זה.
<< אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >>
לגבי הורים גרושים ופרודים – יש הנחיות שאנחנו עובדים לפיהן. כמובן שזה מסונכרן. ההורה של הילד עדיין במילואים, וזה שההורים גרושים לא אומר משהו אחר. זה לא מפחית. להפך, זה מורכבות על מורכבות ועוד כל מיני מורכבויות נוספות שאנחנו מכירים. אנחנו בהחלט מודעים לזה.
<< אורח >> רויטל גסט: << אורח >>
הפורום מייצג גם נשים גרושות.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
עדי ממשרד הרווחה, בבקשה.
<< אורח >> עדי מקל: << אורח >>
שלום. שמי עדי מקל. אני מנהלת השירות לאומנה במשרד הרווחה. אני רוצה בעיקר לדבר על בקשות משרד הרווחה ממשרד הביטחון, ובשיתוף פעולה מלא עם צה"ל, ושדאגנו לזה שכל הילדים של הורי האומנה משרתי מילואים יוכרו כילדים ביולוגיים שלהם לכל דבר ועניין, הן לרבות מענקים שהם מקבלים, שוברים למשפחות. כדי להקל על הבירוקרטיה, נעשית העברת מידע סדירה, בכפוף כמובן לדיני הגנת הפרטיות בין המשרד לצה"ל.
יש גם תיקון חקיקה שהוגש המגן על כל משרתי המילואים שמשמשים כהורי אומנה כך שהם לא יוכלו להיות מפוטרים. למעשה, ככל שיש ילד שגדל בבית של אומנים, הוא יוכר כילד ביולוגי שלו לכל דבר, ומשרת המילואים יזכה לכל ההטבות שהמדינה נותנת, גם אם זה לא הילד הביולוגי שלו.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
תודה, עדי.
בבקשה.
<< אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >>
כבוד היושב-ראש, אני רוצה להבהיר נקודה חשובה. אני מדבר בשמי ובשם חבריי למילואים תומכי הלחימה, ובעיקר הלוחמים. מניסיוני האישי, כשאני נמצא במילואים בדרום, אני נמצא באדרנלין 300. כשאני מגיע הביתה יש שקט. קשה לאנשי המילואים להתמודד עם השקט הזה. אנחנו צריכים לתת לילדים הללו קשב, הם זקוקים לקשב הזה. האימא קורסת כי היא מטפלת בילדים במקביל לעבודתה. אנחנו חוזרים מהמילואים ואנחנו לא יכולים לתת קשב. אנחנו לא יכולים לשבת עם שיעורי הבית ולתת את מה שיכולתי לתת לפני 7 באוקטובר. כשהילדים מגיעים למוסדות החינוך ולבתי הספר נאמר להם שמתייחסים אליהם רגיל וכמו אל כולם.
הרשימות הללו קריטיות והן צריכות לעבוד בצורה טובה. זה לא באמת עוזר שאתם שולחים את זה כי זה לא באמת עוזר למישהו. כבוד היושב-ראש, הנחית בינואר לשלוח אותן. רק בספטמבר 2024 הרשימות התחילו לעבור באמת למוסדות החינוך. אנחנו שנה במלחמה. הן לא עברו לפני כן. וגם כשהן עברו, הן לא היו נגישות. זה אומר שהמנהל היה מקבל רשימה של כל בית הספר עם כוכבית מיהו ילד משרת. שאלתי את מנהל בית הספר של הילדים שלי מה הוא עושה עם זה והוא אמר שהוא יושב עם זה ומתחיל להעתיק: יוני, חיים ודוד – כך הוא עבד. משרד החינוך שינה את זה. אפשר לערוך את הרשימה, אבל לאן מגיעות הרשימות הללו לאחר שאתם עורכים אותן?
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
אתה מציע שזה ייכנס לתוכנת המשוב
<< אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >>
חייב. יש עוד הרבה תוכנות, לא רק משוב.
<< אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>
כלומר, שהמחנך יוכל לפתוח ולראות.
<< אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >>
אני רוצה שכשהמורה לספורט נכנסת, היא תיראה ילד מגויס. תעשו את זה אפילו כמו רמזור: זה ילד שאבא שלו מגויס מעל 300 יום, זה ילד שאבא שלו בין 100 ל-300, וזה ילד שאבא שלו עד 100 יום, והם יידעו לתת את המענה. הילדים הללו היום הם רגילים והם כמו כולם.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
תודה רבה.
שוקי זוהר, בבקשה.
<< אורח >> שוקי זוהר: << אורח >>
תודה. בדרך כלל אני יושב כאן מאחור ולא מדבר. אבל הדיון פה חשוב ולא שמעתי כאן התייחסות לגיל הרך ולגני הילדים. יכול להיות שכל אחד מדבר מהסביבה שהוא רואה ומכיר וכו'. אני רב סרן במילואים. בשנתיים האחרונות נתתי כבר כ-200 ימים, ויש לי צו פתוח ל-70 יום בסוף אוגוסט עד אחרי החגים.
קודם כול, צריך לזכור שלא כולם עושים מילואים. יש יישובים ורשויות שבהם יש יותר נוכחות ומסה של מילואים, ויש מקומות שבהם זה יותר נדיר. כשזה בא טיפין-טיפין, לפעמים זה יתרון ולפעמים זה חיסרון כי לפעמים יש יותר יכולת להתייחס ולפעמים הילד מפריע. יש לי עכשיו ילד בן 5 וילדה בת 3, והם גדלים שנתיים סביב נושא המילואים.
כמו שהזכיר אסף, צריך לזכור שכשאומרים מילואים אז זה דיפרנציאלי. יש באמת כאלו שלא רואים אותם הרבה זמן, והם רואים את המוות בעיניים, ויש לכך משמעות בשעה שהם מגיעים הביתה ואיך הם חיים, ויש כאלה שהם רק לא בבית והם לא באמת בפוטנציאל רואים את המוות בעיניים, ויש כאלה שעושים מילואים של 500 ימים והם כל יום בבית, וזה נחשב להם מילואים. אבל הם עושים את זה במשמרות בקריה, פותחים לפטופ ועובדים, או שקוראים להם רק כשיש משהו והם בסביבה.
אין יועצות בגנים. יש, אבל זה לא כמו בבתי הספר ששם זה תפקיד. היא לא נמצאת, ואז צריך לקרוא ולהתקשר לרשות. תעשי ניסיון. תבחרי את שם הרשות ותנסי למצוא עכשיו מישהו. זה לבד חצי יום. אני זוכר כמה מקרים שבהם ניסו בוועדות שונות לתפוס בטלפון גורמים שונים. לוקח זמן עד שאתה מוצא. ואז אומרים לך: כן, כן וכו'.
אני עושה מילואים משנת 1999, ורק בשנתיים האלה יש באמת פתאום דיבור על זה. אני התחתנתי מאוחר והילדים שלי קטנים. היה לי גדוד. הוא התפרק ועכשיו העבירו אותי ליחידה אחרת. כתבתי לחברים שלי בגדוד שאני עכשיו מאוד מבין אותם. אז לא הבנתי. היינו בכל מיני פעילויות והקפצות. הייתי במלחמת לבנון השנייה לפני 19 שנים, ולא היה שיח. הייתי אז גם סטודנט והוקפצתי כמה פעמים. גם אחרי חומת מגן. זה היסטוריה רחוקה, אבל גם אז אתה נפגע. מן הסתם, היושב-ראש יעשה דיון על הסטודנטים. אבל פעם לא היה שיח ואף אחד לא ספר.
היה ילד בגן של הבן שלי שאבא שלו הקצין היה המון בצפון ודרום, והגננת קראה לאימא ואמרה שהילד מפריע בגן. מה רציתם? מדובר בילד בן 3 שהאבא שלו נכנס ויוצא, מגיע ולא מגיע. אגב, הילדים חשופים לתקשורת. הילד שלי שאל אותי יום אחד: אבא, אתה תהיה חלל? אתה שואל את עצמך מאיפה הילד שמע. גם אם זה לא אצלך בבית, הוא שמע. ולכן, גם נושא הגנים דורש התייחסות. צורכי עמך מרובים, אבל חייבים לטפל בזה כי זה גם לא הוגן מבחינת הילדים שעכשיו גדלים. הם איפשהו נדפקו כי אבא או אימא שלהם עושים מילואים.
<< אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >>
גם אני שומע את השאלה הזו: אבא, אתה תמות? אבא, אתה תחזור? אני שומע את זה כי אני לא נמצא בבית. תבינו עם מה הילד מתמודד.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
גברתי, בבקשה, בקצרה.
<< אורח >> אדווה וינטראוב: << אורח >>
אדווה, הנהגת הורים ארצית. אני שומעת פה את כל הדיון. כולם מאוד רוצים ולכולם מאוד חשוב. יש שני דברים שמהדהדים לי כל הזמן: ראשית, אנחנו צריכים להחזיק כל הזמן בראש שההורים המגויסים, ולא משנה אם זה מילואים או קבע, לא פנויים ולא זמינים לרוץ אחרי רשויות, טפסים פרוצדורות. הם לא שם. אומרת הגברת מהשלטון המקומי שהם יכולים להרים טלפון. אבל הורה שלא מסוגל כרגע לנהל את הבית שלו, ושהוא במלחמה על המשפחה שלו, לא יתחיל להרים טלפונים לרשות ולרדוף בבית הספר ולשאול למי הוא מודיע ואיך הוא מוודא שיש מישהו שיודע שהוא במילואים ושהילד שלו זקוק כרגע ליותר. אנחנו צריכים להיות שם, להנגיש את זה ולהקל כמה שאפשר, ולא לבוא להורים ולהגיד להם שהם לא עדכנתם, האחריות היא שלכם. האחריות היא של המוסדות המקצועיים, לא של ההורים במקרה הזה. זה מה שאמור להיות.
שנית, אני שומעת יוזמות נהדרת של המשרד. כאמור, לצערי ברוב, ברוב המקרים זה לא יורד לשטח. כהנהגת הורים בית ספרית, אני התבקשתי למפות בבית הספר את ההורים שצריכים, ומה הם צריכים כי דיברנו עם בתי הספר על מתן תמיכה אמיתית לאותן משפחות מגויסות ולאותם תלמידים. אני אגיד עכשיו משהו לא פופולרי. הם לא צריכים את המענים כמו מתן עוגיות או עוגות בחג. לגבי עזרה בשיעורי בית לתלמידים – אמרו לנו שזה מסובך מדי. צריך ולבדוק למה התלמידים לא מגיעים לבית הספר. מישהו אמר פה מתן מענה יום-יומי. קישור בין הפורמלי לבלתי פורמלי, עזרה עם חוגים אחר הצוהריים, להוציא ולהחזיר מחוגים – כלומר, צריך לחשוב על מענים אמיתיים ודברים יותר מהותיים שהמשפחות הללו צריכות ולא בקבוק יין. ילד בן 17, אם אתה לא יודע, אסור לך לשתות יין. היוזמות הן מאוד מבורכות והן מאוד מחממות את הלב, אבל בואו נתרכז, קודם כול, בדברים הכי קריטיים ומהותיים. כשמזמינים את ההורים לוועדה בבית הספר כשילד לא מגיע לבית הספר ומתחילות אצלו בעיות מהותיות, זה לא לראות את המצוקה. תודה.
מריאנה קרונפלד:
יש גם סיטואציה של אובדנות והפרעות אכילה, ואלו דברים שהולכים וגוברים. השאלה היא האם החטיבות והתיכונים יודעים לתת לזה מענה.
<< אורח >> אדווה וינטראוב: << אורח >>
צריך לעשות את הקישור הזה.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
ארי, בקצרה.
<< אורח >> ארי ברומברג: << אורח >>
בתגובה לרשות המקומית, נאמר שאני ילד בן 17, אני יכול להכין לאחותי אוכל. כן, אני יכול, ואני יכול להשכיב אותה גם לישון, לקלח אותה ולוודא שהיא אוכלת ולא מבלה שמונה שעות במסך, ולוודא שהיא גם קמה בבוקר ולקחת אותה לגן ולהחזיר אותה מהגן כשהיא בוכה. אני יכול לעשות את כל זה, ואני יכול לעשות את זה גם כששני ההורים לא בבית, כי שניהם במילואים או אחד מהם במילואים והשני עובד חיוני בתקופת המלחמה האינטנסיבית, אבל אני לא יכול לעשות את זה וללמוד ארבע שעות מתמטיקה, ואז שיחזיקו אותי באותו סטנדרט כמו מישהו ששני ההורים שלו בבית ויש לו אח אחד. זה לא אותו דבר.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
חד-משמעית.
<< אורח >> שוקי זוהר: << אורח >>
בנוסף, הקשב בהתחלה של כל המערכת לאנשים זה היה וואו, מגניב, ואני גם זוכר את התרומות. אבל לא היה כלום בלבנון בזמן המבצע באיראן כי צורכי עמך מרובים ויש את אלו שהבתים שנפגעו מהטילים ויש גם אחרים, ואנשים אומרים : אוקיי, מילואים. וגם הרמה של מה שהרשות עושה ירדה, והיוזמות של אנשים. זה קשה. אבל זה לא צריך להיות סוג של טובה. זה אפילו ברמה של לפתוח את הבוקר ולהגיד: כפיים למשה ולדוד על זה שאבא שלהם במילואים. זה לא צריך להיות יוזמות, הדברים צריכים להיות מובנים.
<< אורח >> רויטל גסט: << אורח >>
צריכה להיות תוכנית סדורה, אחידה ובסיסית לכל בתי הספר בארץ. בית ספר שירצה להוסיף ולהגדיל את התוכנית שלו, זה רק מבורך. אבל כן צריכה להיות תוכנית אחידה לכולם, ולא שכל אחד יפרש את חוזר המנכ"ל או את התדריך שייצא בצורה זו או אחרת באופן חופשי. זה גם חלק מההצעות שלנו. נשמח לקדם.
<< אורח >> מריאנה קרונפלד: << אורח >>
וגם ההיבט הכלכלי שבילויים זה לא בהכרח עלייה בהכנסות. יש משפחות שקורסות וירידה בהכנסות. בתי ספר, כשבדרך כלל זה לא בדיוק חינוך חינם, צריכים לקחת את החשבון ולהתחשב בהורים.
<< אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >>
מה עם תקציב מלחמה?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
יש להם תקציב דרך - - -
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
השולחן הזה מלא בכוונות טובות, אבל עם כוונות טובות לא הולכים למכולת. או יותר נכון, כמאמר רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי, כוונותיך רצויים אבל מעשיך אינם רצויים. צר לי לומר, יש הרבה כוונות טובות ודברים רבים נעשו, אבל לא מספיק. ולכן, אני אתן מסקנות. אני חושב שאנחנו צריכים מיידית להתכנס סביב המסקנות האלה.
בתחילת הדברים אומר שהוועדה שולחת כמובן תנחומים למשפחות הנופלים ולמשפחות השכולות, איחולי החלמה מהירה לפצועים, ומתפללת כמובן להחזרתם של כלל החטופים, ויפה שעה אחת קודם. כולנו ראינו את הסרטונים של אביתר ורום.
הוועדה קובעת כי למערכת החינוך יש תפקיד חשוב בשגרת חייהם של ילדי ישראל בכלל, ושל ילדי אנשי המילואים בפרט.
הוועדה מבקשת ממשרד החינוך להעביר אליה את מספר התלמידים הנמצאים במערכת החינוך שהוריהם משרתי במילואים, בפילוח לגילים, מספר ימי המילואים, לוחמים, תומכי לחימה, ועוד.
הוועדה דורשת ממשרד החינוך להעביר אליה תוכנית כוללת, שתכלול מענה לתגבור לימודי, רגשי ואישי שצריכים לקבל ילדי המילואים, ולהעביר אליה את הנתונים תוך שבוע ימים. התוכנית צריכה לכלול גם מענה לגיל הרך. כמובן שהתוכנית צריכה לכלול עלות תקציבית. אנחנו נפעל מול הגורמים הרלוונטיים: משרד הביטחון ומשרד האוצר ומשרד החינוך כדי להוציא אותה לפועל.
הוועדה קוראת למשרד החינוך למנות רכז מילואים בכל בית ספר אשר יהווה כתובת בית ספרית בכל בית ספר ובכל גן בנושא ילדי המילואימניקים, וכתובת לתלמידים ולצורכיהם הייחודיים.
הוועדה דורשת להוציא חוזר מנכ"ל עדכני שיכלול הנחיות בנוגע לילדי משרתי המילואים, ולצורכיהם הלימודיים והרגשיים. כפי שאמרתי, כמובן שיש לתת מענה הולם ורוחבי גם לילדים בגיל הרך.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
האם אתה יכול להוסיף לסיכום שלך לא רק ילדי מילואים אלא גם משרתי כוחות הביטחון ואחים של? כי זה לא תמיד ברור שזה גם וגם.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
תוקן.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
תודה.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
ברשותכם, אני נועל את הישיבה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:57. << סיום >>