פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב שלישי פרוטוקול מס' 705 מישיבת ועדת הכספים יום שני, י' באב התשפ"ה (4 באוגוסט 2025), שעה 12:15 סדר היום: << נושא >> סיוע לענף גידול הבטטות בעקבות משבר נגיף הקורונה << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: חנוך דב מילביצקי – היו"ר ולדימיר בליאק חברי הכנסת: יעל רון בן משה מוזמנים: אוראל פיין – רפרנט תמ"ס וחקלאות, אגף התקציבים, משרד האוצר יוסי שטיינברג – סמנכ"ל השקעות, משרד החקלאות וביטחון המזון אילנה דרור – כלכלנית, התאחדות חקלאי ישראל גיא דוד – יו"ר מגדלי בטטות אשל עוזר – מזכיר שולחן בטטות שי דיקמן – משפחות החטופים גיל דיקמן – משפחות החטופים ייעוץ משפטי: שלומית ארליך מנהל הוועדה: טמיר כהן רישום פרלמנטרי: יפעת קדם רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> סיוע לענף גידול הבטטות בעקבות משבר נגיף הקורונה << נושא >> << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> סיוע לענף גידול הבטטות בעקבות משבר נגיף הקורונה – מעקב. משפחות החטופים, בקשה. << אורח >> שי דיקמן: << אורח >> אני בת דודה של כרמל גת. לידי יושב אחי, בן דוד של כרמל גת. בת המשפחה שלנו שהייתה חטופה בשבי שרדה 328 ימים ונרצחה בשבי החמאס לפני שהחזרנו אותה הביתה. היא הייתה בחייה בידיים של מחבלי חמאס שקטפו אותה מהמשפחה. היא לא זכתה לחזור בחיים למשפחה שלה. מאז עברו עוד 328 ימים ו-50 חטופים עדיין שם, ביניהם שניים שראינו בימים האחרונים מסתכלים לנו בעיניים ולא יכולים לחזור למשפחה שלהם. אני מבקשת מחברי הכנסת שפה ומיושבי החדר הזה, שאני יודעת כמה זה בלב שלהם, כמה אכפת להם, כמה חשוב להם בדיוק כמו לי, לחשוב לרגע על הילד שלהם. זה הילד שהחלפתם לו חיתול, שלקחתם אותו בחרדה לכיתה א', הילד שקיוויתם שיהיה אהוב, שיצליח ויגשים את החלומות שלו, הילד שבחרדה גייסתם לצבא וכל כך שמחתם לקבל אותו חזרה. הילד הזה שגליה נשקה לו ביום שישי לפני שהלך לחגוג והילד הזה שתמי חיבקה לפני שהלך לאבטח את המסיבה ברגע אחד נקרעו מהן. החלום הגרוע של כל אימא וכל אבא שמתממש זה שמחבל חמאס קוטף את הילד שלך, מכניס אותו למנהרות, מחליט עליו מה הוא אוכל, מתי הוא הולך לשירותים, מתי הוא מחטיף לו מכות, מחליט להגיד לו שרצחו את כל המשפחה שלו ושאין לו מדינה לחזור אליה. הילד הזה מחזיק בתקווה שאימא תציל אותו, בתקווה שאבא יוציא אותו משם. הוא מחזיק כשהוא רואה את החברים שלו משתחררים וסוגרים את הדלת מאחוריו, הוא מחזיק כשהוא יודע שראינו אותו לפני שנה כשהוא צעק, כשהוא התחנן, כשהוא דרש. לילד הזה היום אין כבר כוח לצעוק ולכן הוא בוכה או שותק. לילד הזה העצמות בולטות מהעור, לילד הזה המחבל אומר: תחפור עכשיו קבר כי אתה הולך להיכנס לתוכו. הילד הזה הוא באמת הילד שלכם. על מי הוא יכול לסמוך כשהוא נמצא במנהרה? על מי? תחשבו עליכם כאימא וכאבא שהייתם 668 ימים סוחבים את זה עליכם. עליכם להציל אותו אל מול כל הכוחות, אל מול כל העולם, אל מול ארגון טרור ואל מול הממשלה שלכם. חברי הכנסת, אתם נציגי הציבור שלהם, אתם האבא והאימא שלהם. מי השר של אביתר? מי השר של רום? אימא גליה ואימא תמי יודעות שמדינה שלמה עומדת מאחוריהן, שעם שלם עומד מאחוריהן, אבל מי זה שעומד לפניהן? מי מוביל אותנו? מי יקבל את ההחלטה שתחזיר את הילדים האלה הביתה כל עוד אפשר? הם באותה מנהרה שכרמל הייתה, עם אותו קלצ'ניקוב שמכוון לראש שלהם, רק שאת ההדק עדיין לא סחטו. אני בטוחה שבבית הזה יש אנשים שחושבים שהדבר הנכון לעשות הוא להוציא את כולם עכשיו. אנחנו צריכים שתהיו מספיק אמיצים לקבל את ההחלטה הזאת. אנחנו צריכים שתהיו לא רק השרים של הממשלה, אנחנו שתהיו השרים של העם, כי 82% מהעם מבקש אותם בבית, מוכן לעצור את המלחמה הזאת ולהחזיר את כולם הביתה עכשיו. אני מבקשת שתהיו קצת כמו העם שלכם. כל אחד במדינה הזאת נותן במשך שנה ועשרה חודשים את כל מה שיש בו, מוכן להקריב את החיים שלו, מסכן את עצמו בשדה הקרב וברחובות. מה עם הממשלה? יצאה לפגרה. אני מקווה שלפחות בפגרה הזאת חברי הכנסת יסתובבו בארץ ויראו איך כל הכיכרות צהובות, איך בכל מרפסת יש שלט, איך בכל מוצאי שבת הכיכרות מפוצצות אנשים, איך בכל בית כנסת מקריאים את השמות של כל החטופים כל בוקר, איך הנשים בוכות כל פעם כשהן מדליקות נרות. אף אחד לא מוכן לראות את התמונות שראינו לפני 80 שנה כשהוא יודע שהם במרחק 40 דקות מאימא שלהם, במרחק החלטה. אין בבית הזה דיון אחד יותר חשוב מאיך מחזירים את כל 50 החטופים היום הביתה. נכנסתי לדיון שהנושא שלו הוא סיוע לענף גידול הבטטות בהשפעת הקורונה. אני מבקשת שכולכם תיזכרו בתמונה של אביתר כשהוא קם והצלעות שלו יצאו מתוך הבטן שהצטמקה פנימה, איך הוא נשען על הדפנות של המנהרה. תחשבו על אימא שלו שרואה אותו. תחשבו על אימא של מתן אנגרסט שיודעת שהבן שלה במנהרה השכנה. תחשבו על איתן הורן שילד אחד שלו פה ואחד שם. תחשבו על אימא של גלי וזיוי שהתאומים שלה נמצאים שם. תחשבו בדיון על ענף הבטטות שהמחבל לוקח פחית של שעועית וביד עבה מגיש אותה לאביתר. אני בטוחה שאף אחד לא פספס את העיניים המוארות של אביתר כשהוא "זכה" בפחית שעועית ממחבל חמאס. לא משנה מה אתה חושב שצריך לעשות ביום שאחרי, יושב ראש הוועדה, רק תגיד לי אם לא צריך להוציא משם את כולם עכשיו, תגיד לי אם יש סיבה אחת לא להציל את הילדים שלנו מהידיים של מחבלי חמאס כשעוד אפשר. בחדר הזה ישבו מולי חברי כנסת שאמרו לי: את צודקת, אני גם רוצה כמו כולם, אבל זה לא מתפקידי. אם הילד שלך שהחלפת לו חיתולים, שנתת לו נשיקה, היה שם עם הצלעות בחוץ חופר לעצמו את הקבר, גם אז היית אומר, "אני מצטער, תפקידי להחליף לך חיתולים אבל לא להציל לך את החיים". את בת המשפחה שלי לא החליטו להוציא בזמן כדי שהיא תוכל לשבת איתנו לארוחת שישי ולאכול בטטות בתנור. מה שאנחנו מרגישים זו בגידה. בגדתם בה בכל 328 הימים שיכולתם להוציא אותה מהידיים של המחבל ובגדתם עוד 328 ימים בכל מי שעדיין לא הוצאתם אותו משם. איזה תכלית יש לנו? איזה קיום יש לנו כאנשים, כמדינה וכעם אם לא נוציא אותם משם? אלפי שנים העם שלנו החזיק מעמד. אף פעם לא השגנו הישגים כשהשארנו את האנשים שלנו מאחור. גם כשלסבתא שלנו ששרדה את השואה היה רק את מה שהיה בתחתית של הסיר של מרק האפונה, היא לא עזבה לאחותה את היד. אם אתה חושב שמה שצריך לעשות זה להוציא אותם, תהיה אמיץ כמו העם שלך, אל תגיד "זה לא עלי", כמו שהחיילים לא אומרים את זה כשהם יוצאים לשם שוב ושוב. למרות שהם אספו כבר 40 מהחברים שלהם מפורקים, למרות שהם לא יודעים למה הם נכנסים שוב לאותו מקום, הם אומרים: אני לא מוכן שאחד פחות יסחוב את האלונקה. אל תגיד "זה לא עלי", כי את זה אף אחד בעם הזה לא אומר. כשמישהו קם בבוקר אחרי 668 יום, הוא שם את הסיכה, הוא הולך לעמוד מאחורי אימא של אביתר, מאחורי אימא של רום, מאחורי אימא של תמיר. אל תגיד "זה לא עלי". לפני 80 שנה שתקנו. אל תשתוק עכשיו, עוד אפשר להציל את כולם, כשהפעם בלי לבחור מי יוצא ומי נשאר מאחור. הם במרחק החלטה שלכם. << אורח >> גיל דיקמן: << אורח >> אני אח של שי. שי מצליחה לרגש, לגעת בלב של כל כך הרבה אנשים, לגייס כל כך הרבה אנשים למאבק הזה, אבל האמת היא שכשהיא אומרת את המילים האלו ואני חושב לעצמי מי לא השתכנע מזה, אני נזכר שאלו היו אותן מילים שאמרנו לפני חודשים ולפני שנה כשכרמל הייתה בחיים. אז דיברנו על חטופים אחרים שנרצחו בשבי, אמרנו שבשביל איתי כבר מאוחר אבל את כרמל אפשר להציל, ובשביל אלעד כבר מאוחר אבל את כרמל וכל החטופים האחרים אפשר להציל. אמרנו, אמרנו ואמרנו ושום דבר לא השתנה. אני שואל את עצמי אם המילים האלו שלנו ושל עם ישראל שמסכים עם מה שאנחנו אומרים שוות משהו בעיניים ובאוזניים שלכם. בסוף מה שקורה זה שכאן יש דיון על מצב הבטטה בקורונה ובישיבת הממשלה יש דיון על סידורי האבטחה של ראש הממשלה ועל פיטורי היועמ"שית, לא על המצב של החטופים, לא על זה שאין להם מה לאכול, לא על איך לעזאזל מוציאים אותם משם. כשאנחנו שומעים מה התכנית של ראש הממשלה להוציא את החטופים, מה שהוא אומר זה שלחץ צבאי יוציא אותם. seriously? אחרי ש-42 חטופים כבר נהרגו מהלחץ הצבאי הזה אתם חוזרים ואומרים לנו שלחץ צבאי יחזיר חטופים? בגלל שהכל כבר מגוחך, הזוי ופה מדברים על בטטות במקום לדבר על חטופים, אולי זה יעזור להבין את המסר - אננס בוועדת הכספים. יש אנשים שאולי יגידו שזה לא אננס, שאולי זה רק חשד לאננס בוועדת הכספים, אבל אם זה נראה כמו אננס, מריח כמו אננס, כנראה שזה אננס בוועדת הכספים. כרמל, עדן, הרש, אלמוג, אורי ואלכס נרצחו בגלל הלחץ הצבאי. החליטו להגביר את הלחץ וזה הרג אותם. אם זה נראה כמו הקרבת חטופים, מריח כמו הקרבת חטופים, וגם יש קורבנות שמראים מאוד בבירור שהייתה פה הקרבת חטופים, אז אתם מקריבים חטופים ולא צריך עוד שום עדות אחרת. לחץ צבאי יהרוג אותם. זה כמו כל הפתרונות האחרים שהמצאתם - מצור, הפסקת סיוע הומניטרי, הפעלת עוד לחץ, הריגה של החמאסניק הזה או החמאסניק הזה. הכל תירוצים. יש רק דבר אחד שיחזיר אותם, וזו עסקה על כולם וסיום המלחמה. את השואה שהזכירה אחותי אי אפשר היה לעצור, הכוחות היו גדולים מידי. כאן יש כפתור שיסיים את השואה הזאת ויוציא את אביתר, את רום ועוד 47 חטופים וחטופה אחת מהגיהינום הזה בעזה. אתם יום יום מחליטים לא ללחוץ עליו ותולים את זה בכל מיני סיבות ותירוצים. אפשר, בוודאי שאפשר להוציא אותם משם. יש רק דבר אחד שאי אפשר, וזה להחזיר את כרמל שנרצחה, את עדן שנרצחה במשקל 34 קילו. המראות האלה של החטופים לא היו אמורים לזעזע אתכם כי כבר ידעתם על ההרעבה, ידעתם שהלחץ הצבאי מסכן חטופים. אתם ממשיכים לומר שיש חשד, חשש או סכנה שהחטופים רעבים, שהחטופים ימותו. זה לא חשד. החטופים ימותו אם לא תוציאו אותם. אלה חטופים שמוקרבים למוות. תסיימו את המלחמה הזאת ותוציאו אותם, אחרת הדם של החטופים שעוד ייהרגו ועוד יירצחו יהיה על הידיים שלכם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 13:15 ונתחדשה בשעה 13:20.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אנחנו מחדשים את הדיון בנושא סיוע לענף גידול הבטטות בעקבות משבר נגיף הקורונה – מעקב. גיא דוד, תעשה לנו סדר. << אורח >> גיא דוד: << אורח >> שלום לכולם. באמת קשה מאוד כל פעם מחדש לחזור לחיים. עד שלא כולם חוזרים באמת אין חיים, כשאני בטוח שכולנו פה בחדר הזה חולקים את אותה תחושה. אני מכיר פה את האנשים באופן אישי, אני יודע שהם חווים כזאת תחושה, וזאת תחושה קשה. הימים קשים, אבל בעזרת השם כולם בקרוב יחזרו בשלום, כולל כל החיילים. אני מכיר באופן מסוים מישהי שחזרה והיא חיה, בועטת, ממשיכה בחיים, שזה המסר, ובגלל זה אנחנו פה עם הבטטות. אנחנו על מלא איתכם. באמת שזה הכי חשוב ועם זה נתחיל ונסיים. עכשיו בהתייחסות לסוגיה של הבטטות. יושב כאן איתי אשל עוזר, המזכיר שלנו, של השולחן. אני משמש כנבחר ציבור של מגדלי הבטטות, שזה תפקיד, למי שלא יודע, נושא משרה רשמי. יש שולחן שהוא חלק ממועצת הצמחים, שהוא חלק מכלל הירקות והפירות בישראל. אנחנו הולכים דרך ארוכה מהקורונה עד היום, כשהדרך הזאת היא ארוכה ועקלקלה. הדרך הזאת נעשתה כולה על סוגיית הפגיעה הקשה בענף שלנו, בענף הבטטה. ב-13 לפברואר 2024 התקבלה החלטה בוועדת הכספים על פיצוי של 25 מיליון שקלים. זה לא קרה. כשהתגייסנו לכך שנה אחר כך, ישבה כאן אורית פרקש ששאלה לאן נעלם הכסף, שאמרה שזה כמו באגתה כריסטי, פשוט תעלומה. הכסף לא נעלם, הכסף יצא מהאוצר למשרד החקלאות. לקודמו בתפקיד של יוסי שיושב כאן קראו צביקה והוא ניסה לגבש איזה שהוא נוהל. אני לא יודע אם זה נתקע אצל היועמ"ש או אצל הכלכלנית, אבל במשך כחצי שנה לא הצליחו להפיק נוהל. קרה מה שקרה ב-2023 ומאז לא היה זמן להתעסק ולטפל. אחר כך ניסינו לשאול איפה הכסף. אני רואה שאין פה אף נציג מהאוצר, מה שאומר שזה ברמה של זלזול ואדישות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני לא חושב שזה ברמה של זלזול. יכול להיות שהם היו פה והלכו. << אורח >> גיא דוד: << אורח >> אני חוזר בי. אני לא יודע להגיד מה קרה או לא קרה, אבל במבחן התוצאה נפגענו, ניזוקנו. אנחנו זכאים לפיצוי כמו כל בעל עסק או אזרח במדינת ישראל שנפגע באותה תקופה. בגלל שבמבחנים היבשים בזמנו - חודש לעומת חודש של שנה קודמת - לא עמדנו, לא יכולנו לגשת לאותם מסלולים ועברנו למסלול ארוך. זה היה בתקופתו של ישראל כ"ץ כשר אוצר. אני לא אשכח שנכנסתי לחדר של ישראל כ"ץ והוא אמר: "תעזרו להם, מגיע להם, תנו להם כסף, הם נדפקו". מי שמכיר את ישראל כ"ץ יכול לשאול אותו. אני עומד מאחורי כל מילה שאני אומר כאן. אני אומר את הדברים במדויק כפי שהם. אנחנו סך הכל רוצים לקבל את מה שמגיע לנו, אנחנו רק לא יודעים איך לעשות את זה. בינתיים, אם נסתכל על העובדות, יש משקים שלא שרדו, שיצאו מהענף הזה. אם ניקח את קיבוץ נירים בעוטף, הוא כבר לא נמצא בין המגדלים. משקים הסתבכו בחובות, משקים חטפו מכות בשביעי באוקטובר. אנחנו כל הזמן סוג של שק חבטות ציבורי. אנחנו סך הכל רוצים לחרוש ולשתול לשנה הבאה - ברוך השם אנחנו אוהבים לעשות את זה. אמנם אף אחד לא מחייב אותנו לעשות את זה, אבל חבל שלא נמשיך לעשות את זה בגלל הסיטואציה שנקלענו אליה. אני רוצה להסביר על כל האירוע. כל התהליך הזה נבנה במשך ארבע שנים. זה התחיל כשפניתי לחברת הכנסת קטי שטרית, עבר לאישור של שרים, ואז קיבלנו דיון בוועדת כספים - יושב ראש הוועדה היה בזמנו קושניר, אחר כך גפני. היום אנחנו עם היושב הנוכחי, חנוך. ישב כאן נציג ממשרד החקלאות וב-10 השניות האחרונות של הישיבה האחרונה, אחרי כמעט שלוש או ארבע שנים שאנחנו בתהליך, החליט שיש עוד ענפים שצריכים לקבל את הכסף של הבטטות. הייתה כאן איזו שהיא טעות, ספק אם טכנית או התחכמות של רגע, אבל נתקן את הטעות הזאת עכשיו. כל הכסף שהוקצה במסגרת ההליך יועד אך ורק לבטטות, לא לשום ענף אחר. אין לי שום בעיה שכל הענפים האחרים יקבלו את מה שהם זכאים לו, רק שיעשו טובה, ייקחו את הרגליים ויתחילו לרוץ לכל מי שרלוונטי כדי להסביר את הנזק שהם עברו, יביאו שמאים, ישכנעו שהם אכן ראויים לקבל את הכסף. אני פה בשני כובעים: כמגדל בטטות וכמייצג את חקלאי הבטטה. אני לא מייצג אף ענף אחר, לכן הייתה טעות נוראית שעכשיו צריך לתקן. זה שמישהו בא ב-10 השניות האחרונות ואמר שיש עוד ענפים שזכאים, לא אומר שמה שאנחנו השגנו עבורנו צריך להתחלק איתם. זה לא מתקבל על הדעת, זה לא יעבור, זה לא יקרה. עצוב לחשוב שככה דברים נעשים במשרדים ממשלתיים, על פי גורמי מקצוע שאמורים להיות מקצועיים, שאמורים לשרת את הציבור שהם אמונים עליו, שאמורים להקשיב לציבור, שאמורים לתת לו יחס, שאמורים לפנות אליו, שאמורים לעשות את המאבק שאני כיושב ראש המגדלים נבחרתי כדי להוביל אותו. אני לא צריך כשאני מצליח במאבק שלי שמישהו יבוא לפלח לי מהקופה. הכסף הזה הוא של בטטות. כך היה וכך יישאר. השאלה עכשיו היא איך אנחנו מקבלים את הכסף שלנו ואיך נחלק אותו. איך אנחנו מקבלים אותו? תפקידה של ועדת כספים לדאוג שזה יקרה, כי זאת הייתה החלטה שלה שהאוצר הסכים לה. יש לי נוהל שמראה שהיה כסף בחקלאות, ולזה אף אחד לא מתכחש. איפה נשמע כדבר הזה שבגלל שפג תוקפו של הצ'ק עקב המלחמה אנחנו צריכים להיענש? איפה נשמע דבר כזה? זה לא נתפס. בשום מציאות ובשום מקום מתוקן זה לא יקרה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> האם התקציב בהתאם למה שנאמר לכם הועבר למשרד החקלאות? << אורח >> גיא דוד: << אורח >> חד משמעית כן, ויעיד על זה הסמנכ"ל. יש לי דף שרשום בו שזה הועבר, וגם יש לי את התקציב חתום על ידי אורן לביא אצלי בוואטסאפ. הכל אצלי בפלאפון מתועד. מה האבסורד? שבאים אלי אנשים ושואלים אותי מאיפה יש לי את זה, כאילו מדובר בלא פחות ממפעל טקסטיל בדימונה. חבר'ה, בואו, אני הקורבן, אני לא העבריין. מאיפה יש לי את זה? כי צילמתי את זה כדי שלא יגידו לי שלא היה. טוב שצילמתי את זה, טוב שיש לי את זה. אם יש למישהו בעיה עם זה שיש לי, אז הוא הבעיה. אנחנו אלה שסובלים, לא אלה שיש להם במה להתבייש. כנראה שיש אנשים שיש להם במה להתבייש כי הם עשו דברים שהם לא היו צריכים לעשות. אנחנו פה בשביל לדאוג שמגדלי הבטטות יקבלו את מה שמגיע להם, לכן אני מציע משהו מאוד פשוט - בואו נחזור למתווה המקורי. במתווה המקורי הייתה איתנו אילנה, הכלכלנית של ההתאחדות חקלאי ישראל. ההתאחדות היא גוף יציג, גוף מוכר, גוף רשמי. אילנה גיבשה על בסיס שמאויות שהגשנו לה את הנזק. דרשנו 42 מיליון, קיבלנו 25 מיליון. בואו נישאר עם ה-25, ושהאוצר יואיל בטובו להקצות זאת דרך הקרן לנזקי טבע שהיא זרוע ביצועית מוכרת ורשמית. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה אומר ש-25 מיליון הועברו למשרד החקלאות? << אורח >> גיא דוד: << אורח >> 25 הועברו בשתי פעימות של 12.5 ו-12.5. ה-12.5 הראשונים היו ב-2023. כיוון שהתחילה המלחמה לא הספקנו לממש אותם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה זאת אומרת "לא הספקנו לממש"? << אורח >> גיא דוד: << אורח >> בכדי לממש תקציב, ויתקן אותי יוסי אם אני טועה, המשרד נדרש לרשום נוהל על פיו יחולק הכסף. הנוהל נכתב והתעכב בשרשרת, בין הסמנכ"ל ליועמ"שית או הכלכלנית. כיוון שהוא נתקע והתחילה המלחמה לא היה מי שיטפל - היו קצת דברים יותר דחופים, כמו זה שברחו לנו כל התאילנדים, כמו אלף ואחד סיפורים. אני גאה להגיד שהייתי שותף בסיפור של התאילנדים. תרגמתי וסייעתי לחלץ למעלה מ-500 תאילנדים מהעוטף באותו שבוע, כאשר מאז אני סובל מלא מעט בעיות - לפעמים אני לא ישן טוב בלילה בגלל שראיתי דברים לא טובים. אנחנו מדברים על העניין שלנו עכשיו, כי עכשיו אפשר לנסות לחזור לעבוד. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני רוצה להבין את המצב העובדתי עד הסוף. לפי איזו החלטה הועבר מהאוצר סכום של 25 מיליון למשרד החקלאות בשתי פעימות עבור מגדלי הבטטות? החלטת ממשלה הייתה על זה? << אורח >> גיא דוד: << אורח >> החלטת ועדת כספים בראשות גפני. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ועדת כספים לא יכולה להחליט על העברת כסף מפה לשם. הלוואי והיינו יכולים, אבל אנחנו לא. אני מניח שזו הייתה הסכמה, נכון? << אורח >> גיא דוד: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> והכסף עבר למשרד החקלאות בשתי פעימות? << אורח >> גיא דוד: << אורח >> כן. << אורח >> אשל עוזר: << אורח >> הכסף עבר בשתי פעימות. הפעימה הראשונה הועברה ולא נוצלה, ואז הוסכם בין משרד החקלאות לאוצר שהכסף יועבר ב-2024. ב-2024 לא הועבר כסף. דברי הסיכום של גפני בישיבה הקודמת היו שהאוצר והחקלאות צריכים לחזור ולהגיד למה הכסף לא הועבר ב-2024. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> האם הכסף שלא נוצל ב-2023 הוחזר לאוצר? << אורח >> אשל עוזר: << אורח >> הוחזר לאוצר. << אורח >> גיא דוד: << אורח >> אנחנו את זה יודעים רק משמועות. << אורח >> יוסי שטיינברג: << אורח >> אמנם בתקופה שמדוברת פה לא הייתי בתפקיד, אבל אני אגיד ממה שאני מכיר. הייתה הסכמה בין משרד החקלאות למשרד האוצר על העברת 25 מיליון שקלים בשתי פעימות: 12.5 מיליון שקל ב-2023 ו-12.5 מיליון שקל ב-2024. ה-12.5 מיליון שקל הראשונים אכן הועברו והיה תהליך במשרד לגיבוש נוהל - כמו שאמר פה גיא, כסף שיוצא עבור תמיכה יוצא באמצעות נוהל – אבל אז פרצה המלחמה וכמו הרבה מאוד דברים אחרים הנושא הזה לא היה בראש סדר העדיפויות. כל סכום שלא ממומש, והיו הרבה סכומים שלא מומשו בהרבה משרדים בגלל "חרבות ברזל", חוזר לאוצר בסוף השנה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זאת אומרת, אין מצב שהשתמשו בכסף הזה למשהו אחר. << אורח >> יוסי שטיינברג: << אורח >> נכון. כשהגיעה שנת 2024 שבה הייתה אמורה להתקבל גם הפעימה השנייה וגם הפעימה הראשונה שבעקבות מלחמת "חרבות ברזל" לא מומשה, לא התקבלו הסכומים עבור הנושא הזה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא השתמשתם בכסף שלא מומש למטרה אחרת? << אורח >> יוסי שטיינברג: << אורח >> נכון, לא השתמשנו בכסף הזה למטרה אחרת. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה על הבאת הדיון. עד לפני חודש הייתי מנהלת שולחן הבננות במועצת הצמחים. חקלאי שנקלע לקשיים וסוגר את המשק לא יכול להקים מחדש את העסק - זה בשונה, למשל, ממסעדה, וליבי עם עסקים אחרים. אי אפשר להקים מחדש את העסק, את החווה, את המטע, וכל עיכוב כזה הוא לפעמים גזר דין מוות עבור המשק, בטח אם זה משק משפחתי. אנחנו מגיעים למצב שאנחנו סוחבים חובות של המדינה לחקלאים על מתווים שכבר סוכמו מהקורונה. גם מ"חרבות ברזל", וזה לא נושא הדיון כרגע, החקלאים מחכים לתמיכות שכבר סוכם עליהן. כל מי שבמסלול האדום, לפחות באזור שלי, באזור גליל מערבי, לא ראה שקל מאוקטובר 2023. כל עוד אתה משק קיבוצי אולי יש לך איך לאזן את עצמך ולמשוך קדימה, אבל כשאתה במשק המשפחתי ואתה מהקורונה סוחב הוצאות - המדינה רוצה שתישאר על קו הגבול, רוצה לפצות אותך כדי שתישאר שם, שתמשיך לעבוד, לעבד את האדמה, לשמור עליה – ויש לך עוד את השנה ועשרה חודשים האחרונים שבמסלול האדום לא התקבל שום פיצוי, אנחנו גורמים לך להחלטות דרמטיות, קריטיות. אני מקווה שוועדת הכספים עם היושב ראש החדש, וזאת הזדמנות שוב לאחל לך הצלחה, תצליח לסייע בדבר הזה. אם יהיה מתווה טוב, נוכל להגיד, לפחות בשם כחול-לבן, שאנחנו תומכים בסיוע לחקלאים. << אורח >> גיא דוד: << אורח >> חלק מהביקור שלי היום בכנסת זה בעקבות חקלאי שפנה אלי על כך שמ"חרבות ברזל" הוא לא קיבל כסף. הבן אדם מעבד 12,000 דונם, מתוכם 95% בעוטף, על הקו. הבן אדם הזה בתשיעי באוקטובר עם אקדחים, רובים ושכפ"צים זרע תפוחי אדמה סמוך לגדר, אבל אז הגיע הצבא ואמר לו: שמע, עם כל הציונות והפטריוטיות שיש בדבר – קוראים לו רמי בן ישי פוטש – אתה נאלץ לעזוב. הבן אדם הזה, שהוא בן אדם מדהים, מיוחד, נאלץ לעזוב את הזריעה בגלל שהצבא אמר שזה מסכן את החיילים. את עצמו הוא לא פחד לסכן. פמפמנו בווטסאפים, בפייסבוקים ובכל מיני עניינים כדי שידעו שאנחנו זורעים סמוך לגדר. יום לאחר מכן מבחינתי היה צריך לזרוע גם מאחורי הגדר כי זו הדרך היחידה להסביר להם. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אתה פותח פה דיון. << אורח >> גיא דוד: << אורח >> יש שני צבאות לעם ישראל ושניהם בירוק: ג'ון דירים, שזה הטרקטור הירוק, וצה"ל. כולנו משרתים בצה"ל, כולנו היינו במילואים, כולנו עושים את כל הדברים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> השאלה איך מכריעים את החמאס זה לא פה, זה בקומה 2. << אורח >> גיא דוד: << אורח >> המדינה הזאת נבנתה על חקלאות. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> זה לא רק חמאס, זה משילות. אנחנו יודעים שאיפה שיש חקלאי שמעבד את הקרקע - - << אורח >> גיא דוד: << אורח >> בתלם האחרון יהיה הגבול, על זה אין ויכוח, ואני רואה את זה בשטחים החקלאיים שלנו. איפה שאני לא מעבד זורקים פסולת, יש השתלטות, דברים נוראיים קורים. אם נחשוב על זה, ב-1977,1978 היו פה 45,000 חקלאים. אני חושב שהחקלאות מאז באמת התייעלה, לא ברמה שנשארו רק 4,000 חקלאים. כמה יש בגיל שלי, בני ארבעים מינוס? כמה יש בגיל של אשל? אפשר לספור באצבעות. אם אני עוזב, אני יכול להיות יועץ איפה שהוא בעולם, לחזור לארץ פעם בחודש, כל העולם קורא לי. הייתי בפרויקטים, הסתובבתי, אבל זה הבית שלי. עבדתי בפרויקט אדיר במזרח התיכון - אני לא רוצה לציין איפה – שאירוע השביעי באוקטובר גרם לי אחורה פנה כך שרק בארץ אני אשקיע. אני עומד לבנות, וזה אירוע בפני עצמו, בית קירור ענק ומכובד במושב. אני רוצה שיהיה פה אסם מזון, כי ראינו שבמלחמה ירדן סוגרת, טורקיה נעלמת ואנחנו תלויים בעצמנו. לא כל דבר נכון לראות דרך הגרוש של המטבע, יש ערכים מעבר בחקלאות. אני חקלאי שתומך בייבוא, אני חקלאי שתומך בייצוא, אני חקלאי שרוצה שוק חופשי אמיתי, לא כזה שהוא נדמה לי, לא כזה שיש הטבות ליצרנים חיצוניים בטורקיה שלא ניתנות לחקלאים בארץ. אני חקלאי פתוח, אבל לא הגיוני שאת החקלאים האלה, שכל החיים עובדים ומחזיקים סביבם מאות אם לא אלפי משפחות, לא היה מישהו שיבוא ויושיע כשהם קיבלו מכה בקורונה. זה כבר לא כסף, זה עניין של עיקרון. אנחנו משלמים מס הכנסה - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברי הכנסת שאתה מדבר אליהם כרגע משוכנעים. בוא נשמע את מי ששומר על הקופה, את מה שיש לו להגיד. << אורח >> אוראל פיין: << אורח >> ראשית, אני אפתח בהתנצלות על כך שפשוט שכחתי מהדיון. באותה הזדמנות אני אאחל הצלחה רבה ליו"ר הנכנס. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הייתה החלטה ב-2023 להעביר 25 מיליון שקל כפיצוי על השקעות הון של מגדלי הבטטות בעקבות נזקי הקורונה. הועברו 12.5 מיליון כפעימה ראשונה למשרד החקלאות ב-2023. מכיוון שמשרד החקלאות לא השלים את כתיבת נוהל החלוקה טרם ה-7 באוקטובר 2023 הכסף הזה חזר חזרה לאוצר. ב-2024 לא עבר הכסף. << אורח >> אוראל פיין: << אורח >> יוסי, איזה נוהל חזר לאוצר? << אורח >> יוסי שטיינברג: << אורח >> היו אמורים להיות 25 מיליון שקלים בהקשר של החקלאות בקורונה, כשהסיכום היה שזה יעבור בשתי פעימות. << אורח >> אוראל פיין: << אורח >> הסיכום הוא סיכום תקציבי עם משרד החקלאות? << אורח >> יוסי שטיינברג: << אורח >> כן, למיטב זכרוני - 12.5 מיליון שקל ב-2023 ו-12.5 מיליון שקלים ב-2024. << אורח >> אוראל פיין: << אורח >> זה סיכום בין משרדי שנועד לשפות את אוכלוסיית מגדלי הבטטות עבור הנזקים שנגרמו להם בתקופת הקורונה? << אורח >> יוסי שטיינברג: << אורח >> הסיכום בהקשר של הקורונה דיבר על 25 מיליון שקלים בשתי פעימות שוות, אחת ב-2023 ואחת ב-2024. << אורח >> אוראל פיין: << אורח >> הכספים הועברו לתקציב משרד החקלאות? << אורח >> יוסי שטיינברג: << אורח >> המחצית הראשונה של 2023 נכנסה. הנוהל אז היה בשלבים מתקדמים ולקראת פרסום, אבל השביעי באוקטובר טרף את הקלפים ותשומת הלב וכל המאמצים עברו להקשרים אחרים. הסכום הזה לא נשאר במשרד בסוף 2023, הוא חזר לאוצר. הכוונה הייתה להעביר את הסכום המלא של 25 מיליון שקלים ב-2024, רק שבפועל זה לא התרחש. << אורח >> אוראל פיין: << אורח >> הסיכום התקציבי נגע לשנים 2023 ו-2024? << אורח >> יוסי שטיינברג: << אורח >> התקצוב היה אמור להיות בפועל ב-2023 וב-2024. << אורח >> אוראל פיין: << אורח >> אני מציע ליו"ר הוועדה שיקבע דיון מעקב לחודש הקרוב או לאחר הפגרה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תעשה טלפון. << אורח >> אוראל פיין: << אורח >> לא נראה לי שנכון שמול משרדי הממשלה נבאר את הדברים סביב שולחן הוועדה. אם באמת הייתה התחייבות מצד אגף התקציבים לכסף הזה, ואם נבין שמשרד החקלאות עשה את כל מה שהוא היה אמור לעשות ובגלל מלחמת "חרבות ברזל" - - << אורח >> יוסי שטיינברג: << אורח >> זה בדיוק המצב. << אורח >> אוראל פיין: << אורח >> אנחנו נשב בצורה מסודרת. אני כרגע לא מספיק בקי בפרטים. אנחנו לא ניתן שבגלל שנפל על מדינת ישראל מה שנפל עליה, תימנע מחקלאי הבטטות התמיכה שהובטחה להם. << אורח >> גיא דוד: << אורח >> תודה, זה מה שרציתי לשמוע. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אל תודה לו. << אורח >> אוראל פיין: << אורח >> אל תודה לי. << אורח >> גיא דוד: << אורח >> תודה שבא בן אדם שאומר - - << אורח >> אוראל פיין: << אורח >> הסיפור נשמע לי קצת תמוה - אני כבר שנתיים וחצי בתפקיד – כי בדרך כלל כשאגף התקציבים מונע מהחקלאים את מה שמגיע להם תיבת האי-מייל שלי גועשת ותוססת. אני פעם ראשונה שומע על הסוגיה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה יודע מה הבעיה שאני רואה? הבעיה שאני רואה זה שקבענו דיון בוועדת הכספים והאנשים האלה המתינו כמעט שעתיים עד שהתחלנו בגלל כל מיני דברים שהתעכבו - - << אורח >> אוראל פיין: << אורח >> אין לי אלא להציע לכם את התנצלותי הכנה. אני יכול להתחייב למה יקרה כרגע. אני ויוסי נשב. אם כך הדברים, נודיע גם לוועדה וגם למשרד החקלאות בעתיד הקרוב מאוד. << דובר >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר >> מה זה "בעתיד הקרוב"? << אורח >> אוראל פיין: << אורח >> זה לא משהו שצריך לקחת יותר משבועיים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא שבועיים. לנו הולך להיות דיון בשבוע הבא לפני ההדממה. אתם יכולים לשבת פה או לרדת ללשכה שלי, יש שם מכונת קפה טובה. << אורח >> אוראל פיין: << אורח >> הפער הוא 12.5 מיליון או 25 מיליון? << אורח >> יוסי שטיינברג: << אורח >> 25. << אורח >> גיא דוד: << אורח >> לא הועבר שום תקציב. << אורח >> יוסי שטיינברג: << אורח >> ה-12.5 שהועבר לא מומש בגלל "חרבות ברזל". << אורח >> אשל עוזר: << אורח >> בישיבה לפני שנה האוצר הבטיח לתת תשובה בתוך שבוע. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אוראל, אתם יכולים לשבת אצלי ויכולים שלא, אבל אני רוצה לדעת עד יום חמישי אם זה מסתדר או שאני צריך לקבוע דיון המשך בשבוע הבא. אני לא רוצה עכשיו להתחיל להתגלגל. << אורח >> אוראל פיין: << אורח >> בסדר גמור. << אורח >> אילנה דרור: << אורח >> אני מבקשת שתבחנו גם את נושא התבלינים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא. << אורח >> אילנה דרור: << אורח >> אבל גם זה דבר שלא קיבל. << אורח >> אוראל פיין: << אורח >> התשובה היא לא. לגבי מה שסוכם וכתוב על נייר אגף תקציבים צריך - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא נכנסים לישיבה אחת ורוכבים עליה בשביל להכניס דבר נוסף. זה לא דבר שקורה, זה לא דבר ראוי שיקרה, זה לא קולגיאלי. אני מציע לחדול מהנוהג הזה כי אני לא אאפשר אותו אף פעם. << אורח >> גיא דוד: << אורח >> מכיוון שבכל הפעמים הקודמות לא נכחנו באירועים האלה ואחר כך התוצאות היו לא קולגיאליות, אני מבקש שכשהם יושבים אני אוכל להצטרף. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לדיונים in-house בין המשרדים לא מצרפים אנשים מבחוץ. אם נקבל תשובה שהכל בסדר, שזה בתהליכי התנעה, מצוין, אבל אם נקבל תשובה שיש בעיה, נתכנס ביום שלישי הבא, נדון כולנו ונשמע מה בדיוק הבעיות. << אורח >> גיא דוד: << אורח >> אוראל, אמרתי כשלא היית פה שכל ה-25 מיליון שקלים מנוכסים לבטטות, למרות שב-10 השניות האחרונות של הדיון הקודם שהיה לפני שנתיים מישהו ניסה להוסיף ענפים אחרים על הגב שלנו. תבין שכל הדרישה הכספית הייתה בגין בטטות. מה שנעשה אז לא היה קולגיאלי. << אורח >> אילנה דרור: << אורח >> שיהיה ברור שזה לא מה שאמרתי. << אורח >> גיא דוד: << אורח >> זה לא מה שאילנה אמרה. אני דיברתי על מה שקודמו של יוסי בתפקיד ניסה לעשות. קודמו בתפקיד ניסה לנכס חלק מהסכום לענפים אחרים. כלל הסכום שייך לבטטות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מזכירות הוועדה שומעת מכם עד יום חמישי? << אורח >> אוראל פיין: << אורח >> כן. אם היו"ר מנחה אנחנו מבצעים. << אורח >> גיא דוד: << אורח >> אני מקווה שעד הישיבה הבאה נשמע בשורות טובות על הדברים שיותר חשובים מהכל. << דובר >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:50. << סיום >>