פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב שלישי פרוטוקול מס' 30 מישיבת ועדת המשנה למשאבי אנוש בצה"ל יום שלישי, י"א באב התשפ"ה (05 באוגוסט 2025), שעה 12:00 סדר-היום: << נושא >> פעילות צה"ל למניעת אובדנות בקרב משרתים. << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: אלעזר שטרן – היו"ר חברי הכנסת: קארין אלהרר אלי דלל משה טור פז טטיאנה מזרסקי אורית פרקש הכהן קטי שטרית מוזמנים: תא"ל אמיר ודמני – רמ"ט אכ"א ורח"ט הפרט, משרד הביטחון סא"ל ד"ר כרמל קלה – רע"ן קליני, משרד הביטחון סא"ל גל כהנר – קפ"צ, משרד הביטחון רס"ן שני מוניס – רל"שית רמ"ט אכ"א, משרד הביטחון סגן תמר הירשמן – ס' דוברות אכ"א, משרד הביטחון סג"מ יובל ירושלמי – ע' רע"ן תקשורת באט"ל, משרד הביטחון נורית יכימוביץ כהן – ראש צוות, ממ"מ, הכנסת גליה שרף – עו"ד, נציגה, אחים לנשק מיכל הדס – מובילת ארגון, אימא ערה אגמית גלב – ראש תחום חוסן, אימהות בחזית מיכל אלטשולר – ראש תחום מדיניות חברתית, התאחדות הסטודנטים שמרת טוביאנה – נציגת לוחמי ולוחמות זיהוי חללים רחל הילו – נציגת לוחמי ולוחמות זיהוי חללים שיר רובלביץ – יועצת תקשורת, מכון סאמיט נרי שריה – מנהל מערך השיקום, מכון סאמיט שפרה שחר – מנכ״לית, עמותת "בית חם" הדס ארנברג – מתנדבת, עמותת "בית חם" שיינא ברכה כהן – חיילת בודדה משוחררת, עמותת "בית חם" שמיר בניטה – חבר, פורום יהלומי הקרב יונתן למברט – פעיל למען חיילים בודדים חסרי עורף ד"ר נמרוד מדרר – שדולת המשרתים חן גינוסר – שדולת המשרתים נטע קדם דגן – אחותו של רס"ן אסף דגן ז"ל בת אל קדם סולומון – מתלווה לנטע דגן – אחות שכולה יוחאי רוטנברג – אזרח מנהל הוועדה: אמיר ברגר (ראש תחום בקרה, תקציב וכ"א) רישום פרלמנטרי: אביבה יובל מויאל רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> פעילות צה"ל למניעת אובדנות בקרב משרתים << נושא >> << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> צוהריים טובים, התכנסנו כאן לדיון בנושא האובדנות. אם אני צריך למקד אותה אפילו קצת יותר, הכוונה שלנו היא לנושא האובדנות כחלק מתופעת המלחמה שאנחנו נמצאים בה עכשיו. אני חושב שכמובן, מה שעורר תשומת הלב זה הכמות החריגה במספר המתאבדים לאחרונה. אני מודה שכבר נדרשנו לעניין הזה, גם אני באופן אישי, מספר פעמים בעבר – זה עליי, אם אני צריך לשים את האצבע רגע – כמובן, מחיילים שחזרו, אבל זה עלה ביתר שאת מחיילים בודדים שחזרו מפעילות לחימה בעזה. אז ניסינו לראות מה אנחנו יכולים לעשות. זה קצת שכך, אבל בתקופה האחרונה, כמובן, גם בימים האחרונים, הנושא עולה. אני יכול להגיד, לצערנו הרב מאוד, כתוצאה מאירועים שהתרחשו. אני בכוונה לא רוצה לקשור את זה כאן, בשלב הזה, לשמות, אלא רק לעצם התופעה. אני יודע – אם זה נכון, בטח צה"ל יעדכן אותנו – שראש אכ"א הקים צוות לבחינת העניין, תכף נשמע. בכנסת רצות בימים האחרונים גם יוזמות, של עצומה של חברי כנסת וגם של תיקון חקיקה, לצורך העניין הזה. על פניו, יכול להיות שאלה שני קווים מקבילים. אולי העבודה של הצבא תייתר, ושל משרד הביטחון לצורך העניין הזה אולי יותר, נושאים של חקיקה. אני, כמובן, לא קובע. יש פה מחוקקים, 120, אנחנו לא מחליטים פה מי יחוקק מה. אני רק אומר שיש פה, גם בעניין הזה, סוג של לוחות זמנים כשהמטרה שלנו היא – בעצם, אפשר להגיד שיש כאן שתי מטרות. המטרה הראשונה היא לראות, קודם כול ומעל הכול, כיצד אפשר, אם אפשר, לצמצם את התופעה. לצה"ל יש ניסיון בעניין הזה. כשהוקמו צוותי עבודה בעבר, והוקמו צוותי עבודה בעבר, אז צה"ל הצליח להוריד את מספר המתאבדים בעשרות אחוזים. לכן מה שאני אומר, קודם כול בהקשר של כל המציל נפש אחת, צריך לראות איזה צעדים ניתן לעשות, מי שותף לצעדים האלה, כמה נותנים מקום ליחידות, לחברים. כמה נותנים מקום, או כמה פותחים אוזן, למה ששומעים מהבתים, מהמשפחות, ממקומות העבודה. הצד השני של המטרה של הדיון הזה הוא, כמובן, אם אפשר לתת ולו קורטוב של נחמה, על ידי סוגים שונים של הכרה או הכרה מלאה בחללים עצמם. כמובן שאנחנו חושבים שאם נמצא, או מערכת הביטחון תמצא, את הדרך לעשות את זה, אנחנו בוודאי נברך על העניין הזה. מה שאני מציע עכשיו – אני חושב שבעניין של מספרים מדויקים נקבע שאם נמצא לנכון זה יהיה בחלק חסוי שיהיה בסוף הדיון הזה. אני חושב שדיוק המספרים פחות חשוב לעצם הדיון. אני חושב שגם הצבא, מעצם זה שהקים ועדה, מבין שראוי להתייחס לעניין הזה אחרת מבעבר. אני מציע שנתחיל את הדיון דווקא מהצבא. אני מבין שרמ"ט אכ"א הוא גם רח"ט הפרט, תת-אלוף אמיר ודמני, אני מציע שאתה תפתח. אם תרצה לתת לאנשים שבאו איתך, זה בסדר. מכאן נתקדם. תודה. << אורח >> אמיר ודמני: << אורח >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חשוב לי לפתוח ולומר שצה"ל פועל כל הזמן ולאורך השנים, בצורה מאוד מאוד מוסדרת, לצמצום מקרי האובדנות בקרב המשרתים באמצעות מגוון כלים רחב. אפרט אותם תוך כדי. הדבר השני, באמת מאז 7 באוקטובר, צה"ל פועל במציאות ביטחונית מורכבת, עצימה, בגזרות הלחימה השונות. הבנו שיש מענים מותאמים ורחבים, אפרט גם אותם, כשנדרש לתת מענה מול המציאות. אבל הרחבנו. אתן כדוגמה את היקף הקב"נים, היקף הקב"נים בשטח. אני מדבר במספרים מאוד מאוד גדולים, מדברים על כ-200 קב"נים בסדיר ו-800 קב"נים במילואים, נוספים. הרחבנו את המנגנונים לטיפול גם בחיילי החובה, גם בחיילי המילואים וגם חיילי הקבע. כולל תהליכים של עיבוד לפני הכניסה לקרב או לפני הכניסה לפעילות המבצעית, ובסיומה. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> רק ללוחמים? << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> בעיקר למי שמבצע פעילות מבצעית. אבל, כמובן, גם למעטפת שלהם וגם למערכים ייחודיים שיש להם נגיעה לסוגיה של אובדן שכול וטיפול בחללים. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> יש הבדל בין מילואים ל - - - << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> אתייחס להכול. ברשותכם, אם אפשר, אתייחס לכל הדברים. אנחנו נערכים. בהקשר הזה גם ציינת, היושב-ראש, את הוועדה שהוקמה, כמובן, בהנחיה של שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אכ"א. בעיקר גם לבחינת המענה לחיילים משוחררים שאינם בשירות פעיל. ההנחיה הייתה: אשר שמו קץ לחייהם בעקבות שירותם הצבאי. גם מול ייחודיות המצב בכלל, כלפי חיילים אחרי שסיימו את שירותם. מכיוון שאנחנו באמת נמצאים במציאות אחרת, וזה מה שאמרתי בהתחלה. אני רוצה, למרות שלא התכוונתי לעשות את זה בצורה הזאת, כן להגיד משהו לגבי המספרים גם בפורום הפתוח. כי, לצערי, נאמרים גם דברים לא מדויקים בהקשר הזה. קודם כול, אגיד שיש עלייה בהיקף אירועי האובדנות, אני לא חושב שאני מחדש. אני חושב שלאור הנתונים שאגיד, לא מדובר בגל. יש פה איזה אמירות – אם כי, כל מקרה הוא מקרה שאסור שיקרה. אבל אני לא ממעיט בזה, אני רק אומר שצריך גם להגיד שבשנים 2025-2024 יש שילוב של מאות אלפי משרתי מילואים שלא היו בשנים 2023, זאת אומרת עד אוקטובר, ובהיקפים האלה. וב-2022. מבחינת המספרים, כן אגיד שאנחנו מדברים בשנת 2025, נכון לעכשיו, על 16 מקרים. אנחנו מדברים על זה שבשנת 2024 היו 21 מקרים, וזה בהשוואה ל-17 מקרים בשנת 2023 ו-14 מקרים בשנת 2022. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> רק החודש היו שבעה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> האם זה כולל גם את מי שלא חלל צה"ל? << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> לא. תנו לי להסביר ואסביר הכול. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> תחזור עוד פעם על הנתונים של שנת 2022. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> אחזור שוב פעם על הנתונים. אני שוב אומר, אני אומר את הנתונים מכיוון שאני מעדיף להגיד אותם. אנשים חושבים שאנחנו רוצים להסתיר את הנתונים. אני רוצה להסביר שחלק מהנתונים וחלק מהמקרים נמצאים בחקירות, ובחלק מהמקרים יש פה גם עניין של צנעת הפרט. בחלק מהדברים גם השיח על המספרים הוא לא בהכרח שיח מועיל. אני חייב, חשוב להגיד. אבל מכיוון שאני רוצה לשים את הדברים במסגרת של הדברים, אחזור שוב. בשנת 2025 יש, עד כאן, 16 מקרים. בשנת 2024 היו 21 מקרים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אמיר, רק לחדד, אתה סופר - - - << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> אחדד עוד רגע, אגיד. אגיד הכול, בסדר? בשנת 2023 היו 17 מקרים ובשנת 2022 היו 14 מקרים. אני רוצה להגיד שאני סופר לפי ההגדרות החוקיות. לצורך העניין, מי שהיה בשירות או במילואים. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> כשאנחנו יודעים שהיו גם מקרי גבול. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> רק הערה. תגיד סגיר, מי הם המילואימניקים. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> אגיד. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא צריך לכעוס. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> אני לא. כי אתם שואלים. אפרט הכול ואענה על כל השאלות שתשאלו, אין לי שום רצון לא להגיד לכם איזשהו דבר. אני אומר שהחישוב של המספרים הוא של המספרים של מי שמשרת. הוקמה ועדה, כפי שהנחו שר הביטחון והרמטכ"ל, כדי לטפל במקרים שלאירוע האובדנות שלהם יש קשר לשירות שלהם והם לא בשירות עכשיו. במצב החוקי הקיים היום לא ניתן להכיר בהם, ובשביל זה הוקמה הוועדה. כמו כן, הוועדה הוקמה בכלל להסדיר – אנחנו לא מחכים לוועדה – את כל מה שקשור לשירות אחרי השירות. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> זו שאלה חשובה, האם אתה יודע לומר לי כמה מקרים נמצאים כרגע בסימן שאלה? << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> אני לא רוצה להתייחס לכמה מקרים, זה עניין של חקירות. מה שאני כן רוצה להגיד - - - << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אז למה לא לומר? << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> רגע. על כל מקרה יש חקירה. כשאני אומר את המספרים האלה, אני מעריך שאלה הם המספרים, בסדר? אני לא חושב שהמספרים השתנו. אני חושב שצריך להגיד שהנתח של האובדנות בשנים 2024 ו-2025: אנחנו רואים שבשנת 2024 מתוך 21 מקרים היו 12 אנשי מילואים, ובשנת 2025 היו שבעה אנשי מילואים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> ולפני זה? << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> לפני זה הממוצע היה בין אפס לאחת. דרך אגב, בשנת 2023 היו חמישה, הם היו מאוקטובר 2023. ההיקף של חיילי החובה לא השתנה מהותית. הוא היה בממוצע כשבעה, בשנת 2025 יש שמונה נכון לעכשיו. לכן, אם אני מסכם את הנתונים אני אומר יש עלייה. יש גם עובדה שהשתנתה ב-2025-2024, יש הרבה מאוד אנשי מילואים, מה שלא היה בשנים קודמות בהיקפים האלה. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> לא רק אנשי מילואים שמשרתים יותר, אלא אתה מתכוון שיש יותר מקרי אובדנות של אנשי מילואים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כן, גם וגם. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> חשוב שתחדד. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> מן הסתם, יש קשר בין הדברים. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אתה אומר לי יש כמות גדולה, אז זו כמות קטנה של מתאבדים. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> אני בכלל לא אומר את המילה כמות קטנה, לא שמעת אותה ממני כי לא אגיד אותה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, אתה חוזר על זה כבר פעמיים. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> לא, לא אגיד אותה, אני שם רגע את המסגרת של הנתונים. אמרתי, מבחינתי, כל מקרה הוא מקרה שאני לא רוצה שיקרה. גם אם יש מקרה אחד, שווה לעשות ועדה בכנסת עליו, בסדר? אני רק שם את זה בפרופורציה של מה ההבדל במספרים. הגידול המרכזי הוא עלייה במשרתי מילואים והוא פונקציה של הפעלת אנשי מילואים רחבה יותר משמעותית. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> או יותר חשיפה. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> נכון, נכון. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> גם וגם, זה הולך יחד. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> לא אגיד, למרות שחלק מהמקרים – עוד פעם, אני באמת לא רוצה, זו ועדה פתוחה. יש מקרים שאני יודע להגיד שנראה לי הגיוני שהם לא קשורים בהכרח למלחמה. לדוגמה, אם מישהו ביצע את מעשה האובדנות שלו במהלך ההכשרה הראשונית, בשלבים הראשונים שלה, או אנשים שאני יודע להגיד שיש נסיבות ייחודיות שהם ביצעו את המעשה מול חקירה שהייתה. אבל אני לא יכול להגיד שלרקע הכללי שאנחנו נמצאים בו, בגלל זה פתחתי בו, אין השפעה על המצב. אבל להגיד שאני יכול להגיד שאת כל המקרים אני יכול לחבר למלחמה, אני לא יכול להגיד את זה. לכן אני לא מסכים עם האמירה בפתיחה, היא אמירה יותר מדי כוללנית, כל מקרה הוא לגופו. יש פה עלייה, יש פה עלייה שהיא בהחלט בעקבות המציאות שאנחנו נמצאים בה, ופירקתי את המקרים בין סדיר לבין מילואים כדי להסביר את הנתונים. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> אבל אני לא מצליחה להבין איך אתה קובע, או משער, שאין לזה קשר. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> גם את זה לא אמרתי. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> לא, אבל אתה אומר. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> ממש לא, לא אמרתי את זה. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> אי-אפשר לנתק את העובדה, נכנסו - - - << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> לא ניתקתי. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> בסדר. לא אתה אמרת, אני אומרת. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אבל קארין, רגע. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> רגע, אבל אי-אפשר לנתק את זה. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> לא ניתקתי. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> בן אדם נכנס בלי רקע נפשי ונטל את חייו אחרי השירות או תוך כדי. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> ממש לא ניתקתי. סליחה, פתחתי ואמרתי שאנחנו נמצאים בעשרת החודשים האחרונים במציאות מאתגרת, בלחימה עוצמתית, בחשיפה של אנשים ללחימה. בוודאי שפתחתי ואמרתי את זה. אמרתי גם שחלק מהמקרים, חלק מהמקרים ולא אכנס כבר לפירוט הזה כי בעיניי זה לא ראוי. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> יש איזשהו פירוט שכן חשוב. כמה מהמקרים שהגיעו לידיעתכם הם מקרים שאחרי שירות או באמצע השירות? של המילואימניקים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> רגע. בגלל טעינות הדיון הזה אגיד כך: ממה שאני מבין, הנתונים שמוצגים כאן הם נתונים על מי שבתוך השירות. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> נכון שמה שפה בתוך השאלות קצת, זה שיש עוד. ברור שיש עוד, אני לא יודע אם זה אחד או עשרה. << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> אבל זה משנה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> רגע, שפרה. יש עוד אחד או עשרה שהתאבדו בסמיכות או אחר כך, או יש טענה שזה נעשה עקב החוויות כתוצאה מהשירות. גם העניין הזה על השולחן, ואחרי זה נצטרך גם להבין איך יודעים עליהם בכלל כשהם לא בשירות. זאת אומרת, באותו זמן הם לא תחת שירות צה"ל ויש מורכבות מסוימת קצת אחרת בשביל להגיד זה קשור לשירות. גם כדי לנקות. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אני מחזקת את מה שאתה אומר, אלעזר. המקרים שאנחנו שומעים הם המקרים של אחרי השירות של המילואים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> סליחה. אמרתי שהדיון הזה, ואם אתם רוצים ללכת לעניין הנתונים, הוא סופר רגיש. צודק פה תת-אלוף ודמני, שיש בהרבה מאוד דברים צנעת הפרט, דווקא בגלל הרגישות. זאת אומרת, האם צריכים להגיד כמה זה קשור ללחימה או שיכול להיות שבתוך תחקיר או משהו הסתבר שבגלל שיש עכשיו הרבה מילואים ועושים הרבה מאוד מילואים, אז באופן סטטיסטי יש גם כאלה שיש להם בעיות שלא קשורות ללחימה. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אבל לא נותנים את שם האנשים. אני חייבת לחלוק עליך, יושב-הראש, אני חושבת שבנושא הזה חשוב מאוד שבדיון הזה יוצגו הנתונים. לא נותנים שמות של אנשים. למשל, כשקארין שואלת כמה מתוכם הם מקרים גבוליים, כדי לדעת את הטווח, אני חושבת שצריך לשים את זה על השולחן, את העובדה הזאת, את הבעיה הזאת. כי אני חושבת שאור השמש גם יזרז את המערכות לטפל בעניין. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> סליחה, אני חייב להתערב בעניין הזה ולהגיד אור השמש – הכול אצלנו באור השמש. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> בלי שמות, בלי שמות. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> הכול אצלנו באור השמש. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אז לומר כמה מקרים שנחקרים, מקרים שכרגע הצבא לא מקבל, אין שום בעיה לומר. כדי להבין. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> בסדר. אני אומר בצורה ברורה, כל המקרים הם באור השמש, כל המקרים הם מקרים שנחקרים לפי החוק. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אז כמה כאלה יש? << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> הוא אמר שכל המקרים. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> לא אגיד עכשיו. נתתי את כל הנתונים בוועדה פתוחה. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> כמה זה כל? << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> את יכולה להמשיך לזלזל במה שאני אומר. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני לא מזלזלת, חס ושלום, אבל אני פשוט לא מסכימה איתך. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> נתתי את כל הנתונים בוועדה פתוחה, כל הנתונים. אם יהיה צורך, בחלק הסגור, שנפרט יותר – יש פה היבטים של צנעת הפרט. פירטתי כמה יש, כמה סדיר, כמה מילואים, מה השינוי ומה ההשוואה לשנים קודמות. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אמיר, רגע. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> רגע, קטי. אמיר, האם יש לכם נתון, לכם או למשרד הביטחון – אלה נתונים של אנשים בשירות, כמה פניות יש לכם בשנתיים האחרונות של אנשים שלא היו בשירות? - - << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אלעזר, שסיימו? << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כן, ברור. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> זה הכי חשוב. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> רגע. - - ששלחו יד בנפשם כשהם לא היו בתוך השירות, במהלך החצי שנה או השנה של אחרי שירותם. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> רק אוסיף למה שאמרת, וזו בדיוק הנקודה שמאוד חשובה וגם שלחתי את המכתב שלי לשר הביטחון בנושא הזה. אגיד לך איפה הבעיה, אמיר, הבעיה היא שהוא משרת, הוא מסיים את הסבב שלו, הוא מגיע הביתה, ואז מתחיל הסיפור עם ועדות האבחון. רוב האנשים, שאני לפחות דיברתי איתם, מדברים על ועדת האבחון. זה הנתון שאליו מתכוון אלעזר כשהוא אומר שחסר לנו. כמה מתוך סך המתאבדים, אם בכלל יש את הנתון הזה, הם לא בתוך השירות, בתוך הלחימה? << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> זאת השאלה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> הם אחרי. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אלה נתונים שבעצם, לא מוצגים כרגע בדיון הפתוח הזה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> נכון, שאלתי. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני חושבת שאין פה עניין של צנעת הפרט כי זה מספר, ולכן מספר אפשר להציג. וזה חשוב. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> ביקשתי את המספר, אורית, זה בדיוק מה שביקשתי. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> נכון, נכון. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> המגפה שאחרי המלחמה, זו הנקודה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> ביקשתי את זה. אני שואל עוד פעם. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> אתייחס בשלוש נקודות לדבר הזה. הדבר הראשון – המספרים, כפי שאמרתי קודם, הם מספרים שנוגעים רק לשירות. מי ששירת או בסדיר או במילואים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> סליחה, וגם שלח יד בנפשו תוך כדי היותו בשירות. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> נכון. הדבר השני הוא שציינתי שהוועדה שהוקמה היא כדי לתת מענה גם לנושא של מי שביצע מעשה אובדני לא במסגרת השירות שלו. אני כרגע לא שולט בזה, אני שולט במי שנמצא בשירות. אבל אמרתי שזו נקודה שאנחנו עכשיו עובדים עליה כדי לטפל בה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אבל אמיר, שאלתי. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> רק מספר. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אבל זאת גישה לא נכונה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> רגע, חברת הכנסת שטרית. יש שאלה קטנה, אפשר לענות עליה ולהתקדם. אני מבין את כל מה שאמרת. האם יש למישהו מכם, או למשרד הביטחון, מספר פניות. את הכמות, לא את השמות. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> זה ועדות האבחון. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> זה לא רק ועדות האבחון, קטי. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> זו הדבר השלישי שביקשתי לציין. קיבלנו, ממש בשבועות האחרונים, לאור הדבר הזה, נתונים מאגף השיקום לגבי חיילים שיש לגביהם טיפול או נקבעו להם אחוזי נכות או שהם נמצאים בתהליך. לגביהם יש מדיניות מסודרת שכל מי שיש לו, לצורך העניין, מעל 50% נכות – אנחנו מקפיאים אותו ממילואים. לצורך העניין, ההסתכלות עליו תהיה פרטנית. בין 30% עד 50% נכות, ביקשנו לבצע אבחון מהיר של קב"ן כדי לקבוע את המשך היכולת שלו לשרת. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אבל אמיר, זאת לא השאלה. << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> זאת לא השאלה וזו לא המציאות. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> הוא עונה לשאלה אחרת. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> רגע. אמיר, אני חוזר על השאלה. אנחנו לא שואלים מה אתם עושים. נתנו את הנתונים, אני שואל שאלה פשוטה. אני חושב שבאיזשהו מקום יש את התשובה הזו. התשובה היא כמה בקשות, כמה פניות. את מי אתם משחררים ממילואים, זה בעיניי כבר צעד מניעתי - - << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> גם לא משחררים, וגם דופקים אותם תוך כדי. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> רגע. - - שכנראה שנכון שהוא יעשה. השאלה – כדי שנבין את התופעה, את גודל התופעה – היא כמה פניות יש לכם עח חיילים, דרך אגב, שסיימו או שירות סדיר או שירות מילואים בטווח של שנה משירותם, שיש פנייה להכיר בהם כחללי צה"ל. זאת השאלה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אני יכולה להוסיף שאלה? אני חושבת שאני מחזקת את מה שאתה אומר. אמיר, עבדנו ביחד על נושא מסוים ועשית את זה הכי טוב שבעולם, היית גם הרבה יותר רגוע. הדיון הזה הוא מאוד מאוד חשוב ואסביר לך למה. אני מדברת איתך כיושבת-ראש השדולה לבריאות הנפש ומניעת אובדנות. כשאנחנו עשינו דיונים עם הצבא, הצבא הציג ירידה משמעותית ומצוינת במספר המתאבדים. אני לא מדברת על השנים הללו, אני מדברת על 2019, על 2020, על 2021. מעולה, באמת ירידה מצוינת. אבל מה שקרה הוא שאתם כיוונתם כלים בצבא לתקופה של הרגיעה, כשאין לחימה מסיבית. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> של השגרה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לשגרה. יפה, מצוין. אפילו עוד דיברנו על הקורונה שיכול להיות שתפתח עוד פעם איזשהו תהליך של התאבדות. היום אנחנו נמצאים במצב בו הכלים שנמצאים ברשות הצבא לא מספקים את מה שהיום קורה בשטח. אתן לך דוגמה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא, קטי. קטי, אנחנו עוד לא שם. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> רגע, אגיע לפואנטה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא, אין פואנטה. סליחה, הבנתי, אני יודע כמה - - - << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, הוא כבר דיבר על - - - אני מדברת על ימי - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אבל רציתי ללכת אחורה, רגע. אני יודע מה הצבא עשה. חברת הכנסת שטרית, בצדק, קושרת כתרים למספרים שבאמת נאמרו פה. של ירידה ל-14 בשנת 2022, וגם פחות. זאת לא השאלה עכשיו, וגם עוד לא הגענו לשאלה איך אתם מטפלים. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> בדיוק, ולא התייחסתי לזה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> נכון, אנחנו נגיע לזה. אני חוזר על השאלה. האם יש נתון בשנה, שנתיים, שלוש האחרונות – גם בפילוח של שנים אם אתם רוצים – של כמה פניות יש לצה"ל, למשרד הביטחון, להכיר באנשים ששלחו יד בנפשם כחללי צה"ל, בטענה שזה נעשה בעקבות השירות הצבאי? << אורח >> אמיר ודמני: << אורח >> יש לי נתון רק על מי ששירת, אין לי נתון כזה. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> אבל אתה אמרת. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> אמרתי שהקמנו עכשיו את הוועדה, שהמטרה שלה היא גם לתת פתרון לדבר הזה וגם לדון בנושא החוקי. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> כמה בקשות? << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> אבל בחוק כתוב שצריך להכיר. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אבל אני רוצה לדבר על המניעה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> קטי, נגיע לזה. << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> ככל שהצבא מנסה להסתיר, ככה כנראה שהנתון הוא גדול יותר. זאת התשובה, אנשים מספיק חכמים כדי להבין את זה. ככל שהצבא מנסה להסתיר, כנראה שהנתון הוא גדול יותר. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> לא, זה לא אומר את זה. רגע. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> שפרה, סליחה, רגע. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> זו לא בעיה, תשלח וואטסאפ למישהו ושיסכם לך את הנתון. זה לא מדע גרעין, פשוט צריך לסכם. אם אין את הנתונים זה גם לא נראה טוב. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> הנתון שאנחנו עושים הוא נתון של אנשים משרתים. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> אבל זה בדיוק העניין. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני בטוחה שעד סוף הדיון תוכל לפנות לאנשים שאתה עובד איתם. << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> כדי לדון באנשים ששירתו את המדינה ושלחו יד בנפשם, שירתו את המדינה ולקחו את חייהם. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> סליחה, חברים וחברות. אני מבין שאין את הנתון כאן כרגע, לא משנה כמה נשאל את השאלה הזאת ומאיזו זווית. אין את הנתון שעשה את ההד של השבועות ושל החודשים האחרונים, דווקא של אנשים ששלחו יד בנפשם כתוצאה מהשירות הצבאי כשהם לא היו תחת צו. לא משנה אם זה בשירות חובה או בשירות מילואים. נבקש לקבל את זה. ממה שאני מבין, גם לוועדה הזאת שהוקמה לא תהיה ברירה, לא רק לשפוט את המקרים הפרטיים ואת הבקשות הפרטיות אלא גם, כמובן, להסתכל על הדבר הזה כתופעה. המספרים הם תנאי, אני חושב, להבין את עוצמת הדיון. מה שחברת הכנסת שטרית אומרת, וצודק רח"ט הפרט, רמ"ט אכ"א, הוא שמה שאנחנו ביקשנו גם כאן – ואני גם אמרתי את זה בהתחלה – זה קודם כול, לראות מה נעשה כדי לצמצם את התופעה. אגיד לכם את האמת, גם כשהצגתי כאן את הדברים שמתי את זה מעל זה. יכול להיות שהדיון הבא – אולי בחלק השני – יהיה על נושא של ההכרה, שכתוצאה מזה גם הוקמה אותה הוועדה. לכן מה שאני כרגע מבקש, ואני אומר את זה גם לכל הנוכחים כאן, שלב הדיון יהיה העניין של איך אנחנו מונעים את - - << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> את המתאבד הבא. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> - - המתאבד הבא. << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> אבל יש לי רק שאלה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תכף. << דובר_המשך >> שמיר בניטה: << דובר_המשך >> לא, שאלה רק לנתון אחד. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> ההקדמה הייתה להגיד שהכלים שהיו אז לא מתאימים לכלים של היום. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אני חושב שאת צודקת. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לכן אני אומרת, האבחון יכול למנוע את ההתאבדות. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> קטי, את צודקת. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אם ועדות האבחון לא יתייחסו למי שמגיע אליהם ולא יודע להגדיר מה הבעיה שלו – הוא אומר אני חולם בלילה, אני רועד, אני מזיע, אני לא זה. זה פוסט טראומה ובאבחון שולחים אותם הביתה, אתה מבין? << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> כמה ניסיונות התאבדות היו? יש נתון כזה? << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> רגע. אחרי זה תשאל את השאלה הזאת, יש לה רלוונטיות. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> זה חשוב כי זה קריטי, זה עכשווי. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אמיר, אבקש כרגע להמשיך. בבקשה. << אורח >> אמיר ודמני: << אורח >> ברשותכם, עכשיו אני רוצה להתייחס למה שאנחנו עושים. אני מתחיל בזה שאומר שבהמשך למה שאמרה חברת הכנסת שטרית, אנחנו עושים הרבה יותר כדי להיות מותאמים לאתגר שאנחנו עומדים בפניו. אפרט עכשיו. גם בפתיחה אמרתי כמה דברים, אפרט את זה בצורה מסודרת. אתחיל בזה שאומר שבכל מקרה של אובדנות בצה"ל – דרך אגב, זה לא חידוש – מעבר לחקירה שמתקיימת, שמחויבת, יש גם תחקיר של אלוף-משנה, של מפקד, שמבצע בדיקה על כל הרכיבים של האירוע. כמובן, מול האנשים ביחידה, מול כל האנשים הרלוונטיים. התחקיר הזה מוצג בשרשרת הפיקוד עד רמת אלוף הפיקוד. מהתחקיר הזה יש מסקנות ולקחים. כל התחקירים האלה מגיעים גם אליי, כדי לייצר החלטות אינטגרטיביות לכלל הצבא. זאת אומרת שאם עכשיו, דרך הלקחים של המקרה הזה, אנחנו רואים שלדוגמה צריך לעשות שינוי במדיניות הריאיונות גם בתחילת תעסוקה וגם בסיום התעסוקה, במילואים, כדי לאבחן את האנשים שצריכים טיפול – זה לדוגמה, לקח שעלה בוועדה כזאת – הדבר הזה מיושם. אפרט את כל היישומים, אני רק נותן את זה כדוגמה. הדבר הזה מיושם בכל הצבא, על מנת באמת ללמוד מכל מקרה ומקרה. רציתי להגיד את זה בפתיחה, לכל מקרה יש גם תחקיר מפקד, גם הצגה של הלקחים וגם ועדה אינטגרטיבית בראשותי שהמטרה שלה היא לאכוף את התהליכים בתוך הצבא ולבצע עליהם בקרה. << קריאה >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << קריאה >> סליחה, אמיר, האם מפקדים שלא קיבלו הכשרה ייעודית שקשורה לעבודה סוציאלית או לפסיכולוגיה יכולים לבצע תחקיר מקצועי, או שזה נעשה ברמה של מפקד צבאי? האם יש לו כלים מקצועיים? << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> שאלה מצוינת. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> שאלה מעולה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אוסיף לך עוד שאלה. מה הם הצעדים לאיתור? האם אתם עושים צעדים לאיתור הפוטנציאל – לצערי הרב, הפוטנציאלים – שיש סיכוי שיסתיים בהתאבדות? איך אתם מאתרים את הפוטנציאל? << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> לפוטנציאל, ברשותך, ואיך מאתרים, אתייחס עוד רגע כי זה במסגרת התוכנית שאסביר. אבל לגבי השאלה איך הוא מבצע תחקיר, צריך להגיד שהוא מלווה בגורם מקצועי, בגורם בר"הני. הוא לא עושה את התחקיר עם עצמו, הוא מלווה. אבל יש פה רעיון של באמת תחקיר פיקודי, כשהוא מלווה על ידי גורם מקצועי. זה, קודם כול, לגבי השאלה הזאת. לגבי השאלה של איך אנחנו מאתרים, ברשותך, מייד אגיע לזה. כשאנחנו מדברים על התוכנית עצמה, אנחנו רוצים לדבר על ארבעה מרכיבים. אוסיף, ארבעה וחצי מרכיבים, כי בסוף אני רוצה לדבר ספציפית גם על המילואים בצורה ממוקדת יותר. הדבר הראשון זה המעגל האישי; הדבר השני זה מעגל של הסביבה, של היחידה. חברים ליחידה וכו'; הדבר השלישי, וזה מתחבר למפקדים, אני מדבר מה עושים בהקשר הזה; והדבר הרביעי זה התפיסה המטכ"לית, ההחלטות הצה"ליות, כדי לאכוף מדיניות בכל הצבא. אתחיל, ברשותכם, בנושא של המעגל האישי. צריך להגיד שיש לנו מוקדים בצה"ל, שני מוקדים מרכזיים. אחד זה המוקד של ברה"ן, והמוקד של קצינת פניות הציבור, שהם מוקדים שפועלים 24/7. הם מוקדים שיש בהם, במקרה של המוקד של ברה"ן – מומחים, במקרה של קפ"ץ – יכולת קשר מהירה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> הייתי מורה חיילת, אפשר לא בראשי תיבות? << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> קצינת פניות הציבור. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> תודה. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> סליחה, אני מתנצל. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> הכול טוב. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> מוקדים שהזמינות שלהם היא גבוהה מאוד. אנחנו חושבים, אפרופו הלקחים שאנחנו מפיקים מהמקרים האחרונים, שהנגישות של המוקדים האלה לא מספיק גבוהה. זה מה שאנחנו חושבים. לכן מאמצע אוגוסט, ואנחנו גם מזהים את החגים כתקופה מורכבת יותר, אנחנו יוצאים בקמפיין הנגשה של המוקדים. כולל היכולת לפנייה אנונימית ודברים אחרים שלצורך העניין נדרשים כדי לחזק את האמינות של הקמפיין הזה, של היכולת באמת לפנות. << קריאה >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << קריאה >> זה מתוכנן. מתי זה מתוכנן לצאת לפועל? << אורח >> מיכל הדס: << אורח >> הוא יופנה גם לחיילים שהשתחררו או שזה יופנה רק לחיילים בשירות פעיל? << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> הוא יהיה גם במדיה וגם בתחנות רכבת וגם בתחנות אוטובוסים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל מי יכול לפנות אליו? << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> הפנייה היא של כולם. << אורח >> מיכל הדס: << אורח >> בפנייה יהיה ברור גם - - - << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> כן, חד-משמעית, חד משמעית. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> האם חשבתם לעשות את זה – למשל, עכשיו יש סבב של משתחררים מסבב ומתגייסים לסבב. האם בימי ההתרעננות. אתם בסך הכול נותנים להם יומיים, כמדומני. << אורח >> אמיר ודמני: << אורח >> לא, לא נכון. תלוי. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לוחמים, נניח לוחמים שיוצאים עכשיו. האם אפשר להגיד להם את מה שאתה אומר לנו עכשיו, בימים האלה? << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> לא אפשר, זה בדיוק מה שקורה. כשאנחנו עושים סגירת משימה – תכף אתייחס, זה פשוט בהסתכלות על היחידה, אז עוד לא הגעתי לזה. אבל כשאנחנו מדברים על מה שקורה בעיבוד בסוף הפעילות המבצעית, חלק מהפעילות שמתבצעת שם זה גם הפניה והפניה לגורמים רלוונטיים והקניית הידע לגבי היכולת איך אפשר לטפל. עוד לא הגעתי לזה, אבל צריך להגיד שגם מעטפת האפשרויות לטיפול הורחבה משמעותית בעקבות המלחמה. אם זה למשרתי המילואים גם באמצעות קרן הסיוע למשרתי המילואים, ואם זה למשרתי הקבע באמצעות מכון הקבע. אפרט את זה בהמשך, אבל יש פה מעטפת רחבה יותר בצורה משמעותית. לגבי העניין של המענה והטיפול אבקש מדוקטור כרמל, ואחרי זה אמשיך, לדבר גם על ההרחבה של מרכז תעצומות וגם על הנושא של היחידה לתגובות קרב. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> דוקטור כרמל, רגע. אני רוצה גם את ההערות שעלו כאן וגם את השאלות, זה כן ולא. מה שאני מבין הוא שמעצם זה שאתם מתכננים שהפעילות תהיה גם במדיה, זה לא רק לחיילים שמשרתים אלא גם לבני משפחה שיוכלו לפנות מתי שהם ירצו לאותם המוקדים. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> אגיע למענה הזה, אבל כן. הרעיון הוא גם להגיד לבני משפחה אתם יכולים לפנות אלינו אם אתם רואים התנהגויות שאתם חושבים שמצריכות את ההתערבות שלנו, זה חלק מהעניין. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אוקיי. בבקשה, דוקטור. << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> אני אתייחס. שלום, אני ראש ענף קליני בחיל הרפואה. מבחינת המענים הטיפוליים שמוצעים, בעצם, כל המענים הורחבו אפילו עוד לפני המלחמה וביתר שאת, תוך כדי המלחמה. לאוכלוסיית הקבע יש לנו מכון קבע שפתח שתי שלוחות חדשות בצפון ובדרום, התרחבות משמעותית של מספר מטפלים. לאוכלוסיית המילואים יש לנו את היחידה לתגובות קרב, שמאפשרת פנייה במיוחד לאנשים שהם לא בשירות מילואים פעיל, וגם בלי הכרה בכלל. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> זה מוקד או סדרה של טיפולי נפש? אלה טיפולים או מוקד? << דובר_המשך >> כרמל קלה: << דובר_המשך >> אני מדבר על מרפאה. אני מדבר על מכון טיפולי. כבר אתייחס למוקד, אבל כרגע אני מדבר על מוקדי טיפול. בסוף, כשמישהו יפנה למוקד, הוא צריך להגיע לאנשהו. יחידת תגובות קרב היא יחידה שהורחבה מאוד תוך כדי המלחמה, גם בתקציבים, גם במספר מטפלים וגם בשלוחות בצפון ובדרום, כדי לעשות את זה. עם זמן המתנה קצר לטיפול. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> היא עושה גם את הדרכת המפקדים או שלא? << דובר_המשך >> כרמל קלה: << דובר_המשך >> לא. היחידה לתגובות קרב היא יחידה דיסקרטית לפרט שבא לקבל טיפול, והיא נותנת טיפול מלא גם בלי הכרה. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> מה זה טיפול מלא? כמה טיפולים נפשיים? כמה זה סדרה? סדרה של כל אחד מקבל. מה היקף כוח האדם המקצועי שיש ביחידה הזו? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> גם איך זה נעשה. האם זה כמו ער"ן, הוא מתקשר? איך הוא עושה את זה טכנית? << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> ער"ן עובדים עם הצבא. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> הוא יצא מסבב, הוא לא חש כך בשבוע-שבועיים הראשונים, בשבוע השלישי הוא הרגיש צורך. מה הוא עושה? << דובר_המשך >> כרמל קלה: << דובר_המשך >> היחידה לתגובות קרב היא יחידה צה"לית שממומנת על ידי משרד הביטחון, יש לה כמה עשרות מטפלים. חלקם בקבע, חלקם יועצים וחלקם אזרחים עובדי צה"ל. הם נותנים מענה פסיכיאטרי, טיפול פסיכותרפי פרטני, טיפול בקבוצות, טיפול במשפחות אם צריך וגם ליווי בתהליכי הכרה אם צריך. את כל המענה הזה אנשים מקבלים. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> מה עם טיפול אישי? טיפול נפשי, פגישה אישית. << דובר_המשך >> כרמל קלה: << דובר_המשך >> טיפול פסיכותרפי מלא. סט טיפולים סטנדרטי מלא,. בכלים מתוקפים. << קריאה >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << קריאה >> יש המתנה לקבלת טיפול? << דובר_המשך >> כרמל קלה: << דובר_המשך >> זמן המתנה קצר מאוד. הזמן לבדיקת אינטייק זה ימים בודדים, לבדיקת הכרה ראשונית. הזמן להתחלת טיפול זה סדר גודל של שבוע או שבועיים. אנחנו מצליחים לעמוד בזמני ההמתנה האלה. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> כל מי שמבקש מגיע? << דובר_המשך >> כרמל קלה: << דובר_המשך >> כן. יחידת תגובות קרב מטפלת באוכלוסיית אנשי מילואים שהיו חשופים לאירועי מלחמה, גם ללא הכרה. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> מה זה חשופים לאירועי מלחמה? << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> אם מישהו תוך כדי אומר אני חייב עכשיו לראות מישהו, התשובה שהוא יקבל זה תחכה עד שתסיים את הסבב? << דובר_המשך >> כרמל קלה: << דובר_המשך >> לא, לא. במהלך המלחמה, היות ואנשים כל הזמן מתחילים ומסיימים סבבים, היחידה לתגובות קרב, למרות שבעתות שגרה היא מטפלת, בדרך כלל, באנשים שלא בשירות מילואים פעיל, במהלך השנה האחרונה הם מטפלים גם באנשים בשירות מילואים פעיל. בדרך כלל כשמישהו תוך כדי סבב, הפנייה הראשונה שלו תהיה לקב"ן היחידה והוא יודע לעשות את החיבור ליחידה לתגובות קרב. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> יש לי רק שאלה. אם כך, מה ההבדל בין לוחמים, או הכללים בצבא, שמאפשרים חבילה של סיוע נפשי ללוחמים ודומיהם או לאנשים בקו הקדמי, מול המרכז הזה? כי אנחנו יודעים – גם אדבר על זה תכף – שיש אוכלוסיות של לוחמים וחיילים שכן זכאים למעטפת נפשית מלאה, מה שנקרא על חשבון הצבא, שלא דרך המרכז הזה, ויש כאלה שלא. אם אתה מתאר את המרכז הזה באמת בצורה כל כך טובה, למה בעצם יש צורך לתת מהקרן של הצבא, למשל לחלק מחיילי המילואים, מעטפת, תחושה נפשית, טיפול אישי וכו'. יש לי פה פער, אדבר עליו גם בזכות הדיבור שלי. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כן, זה כבר זכות דיבור. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> לא, אבל אני רוצה להבין מה פשר היחידה הזו. כי על פניו, למה צריך לשלם על טיפולים פרטיים? << דובר_המשך >> כרמל קלה: << דובר_המשך >> היחידה הזאת נותנת מענה לחלק ממשרתי המילואים. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> למי? << דובר_המשך >> כרמל קלה: << דובר_המשך >> לדוגמה, אנשים שהם בשירות מילואים פעיל אבל יש להם איזושהי פגיעה שקשורה לשירות המילואים שהיא לא בעקבות אירועי לחימה, יש להם מענה דרך משרד הביטחון. יש אנשים שמכל מיני סיבות לא רוצים לקבל טיפול שם ובוחרים במענה טיפולי אחר, ויש להם את האופציה הזאת דרך קרן "עמית". << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> את מי המרכז הזה לא יקבל? << דובר_המשך >> כרמל קלה: << דובר_המשך >> המרכז הזה לא יקבל, לדוגמה, אנשים שנפגעו שלא כתוצאה מאירועי לחימה. יש עוד תתי-אוכלוסיות ספציפיות שנכנסו לטיפול שם. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> כלומר, האדם צריך לעשות פעולה אקטיבית, להראות שהוא נפגע כתוצאה מאירוע לחימה, ורק אז הוא יוכל לפנות למרכז הזה? << דובר_המשך >> כרמל קלה: << דובר_המשך >> הוא צריך לפנות ולדווח על זה. אין משטור, הוא לא צריך להוכיח את זה. אני רק רוצה להמשיך לתאר את המענים. דיברתי פה על אוכלוסיית המילואים, אני רוצה לדבר על אוכלוסיית חיילים בחובה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> רק תתאר לנו את הסדרה שדיברת עליה. כמה זמן, כמה טיפולים. << דובר_המשך >> כרמל קלה: << דובר_המשך >> זו סדרת טיפולים פסיכותרפית קלאסית, היא נעה בהתאם לצורך. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> כמה? כמה? << דובר_המשך >> כרמל קלה: << דובר_המשך >> בדרך כלל, זה בין שישה ל-20 טיפולים, זה תלוי בצורך. יש לנו גם יכולת להמשיך את זה. זה נעשה בהתאם לשיקולי דעת קליניים בזמן הטיפול. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> האם מפקדים מונחים לאתר בעיות ביחידות? << דובר_המשך >> כרמל קלה: << דובר_המשך >> אני חושב שעוד מעט הרמ"ט יתייחס לתהליכי האיתור וההדרכות, אבל זה מתוכנית המעגלים. נכנסתי פה לכלים הטיפוליים. יש לנו יחידה שהוקמה במהלך המלחמה, שנקראת תעצומות. היא גם כן עם שלוש שלוחות, דרום, מרכז וצפון. היחידה הזאת בעצם מובלת בתוך חיל הרפואה עם שיתוף פעולה של אכ"א. יש לנו שם גם מענים טיפוליים פסיכולוגיים קלאסיים. כל קבוצה כזאת עוברת גם תהליכי שיקום, עבודה בחקלאות – יש שם לוחמים במילואים שמלווים את האנשים, וגם טיפולים קבוצתיים וטיפולים משלימים – יוגה וכו'. כל הדברים האלה קורים בתוך מרכז תעצומות, שמיועד לתת-האוכלוסייה של חיילי החובה. גם שם אנחנו על זמני המתנה טובים. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> מה זה טובים? << דובר_המשך >> כרמל קלה: << דובר_המשך >> בדרך כלל, זמן טיפול בפנייה זה ימים בודדים, תחילת טיפול – עד שבועיים אנשים מתחילים טיפול כשעולה הצורך, אחרי שהם עוברים הערכה ראשונית. << אורח >> מיכל הדס: << אורח >> סליחה, גם חיילי חובה? << דובר_המשך >> כרמל קלה: << דובר_המשך >> אני מדבר על חיילי החובה. << דובר_המשך >> מיכל הדס: << דובר_המשך >> המפקדים חייבים לשחרר חייל חובה שרוצה ללכת למרכז תעצומות או שזה נתון לשיקול דעת המפקד? << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> לא. ברגע שמישהו מתקבל למרכז תעצומות יש לנו שני מסלולי טיפול. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא, לא, היא שואלת לפני זה, היא שואלת על עצם ההפניה. << דובר_המשך >> כרמל קלה: << דובר_המשך >> אני עונה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> מי מחליט שהוא הולך לזה? << דובר_המשך >> כרמל קלה: << דובר_המשך >> אני עונה. בתעצומות יש לנו שני מסלולי טיפול. יש מסלול טיפול שהוא מסלול טיפול שהוא סיפוח מלא, אז אנשים מסופחים לר"מ 2, וזה הצבה זמנית. ויש אנשים שיש להם טיפול מרפאתי, הם ממשיכים ביחידה שלהם ומגיעים פעם או פעמיים בשבוע לטיפול, וזה כמו כל הפניה שמפקדים מחויבים להוציא אליה. << אורח >> מיכל הדס: << אורח >> הם יכולים להיות גם בזמן לחימה, גם בלחימה וגם בתעצומות? אם מדובר על חיילים לוחמים הרי - - - << דובר_המשך >> כרמל קלה: << דובר_המשך >> מטבע הדברים, כשמישהו צריך טיפול אינטנסיבי הוא לא יכול להילחם ותוך כדי לייצר טיפול אינטנסיבי, אנחנו מוצאים את המענים. לדוגמה, אחת האפשרויות זה לספח אותו לר"מ 2. אני רוצה להמשיך במענים. אני לא מרחיב כרגע על הטיפול של קב"ן היחידה ותגבור של קב"ני מילואים, בגלל קוצר הזמן, למרות שזה לב הארי של חלק גדול מה - - - << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> אבל זה ממש חשוב. << אורח >> אמיר ודמני: << אורח >> חשוב שנגיד על זה גם. << דובר_המשך >> כרמל קלה: << דובר_המשך >> ארחיב. מערך בריאות הנפש במהלך המלחמה בין הכפיל לשילש את עצמו בכמות הקב"נים. גם על בסיס קב"ני קבע, כמו שאמר הרמ"ט, וגם על בסיס חיילי מילואים. כשמבקרים שם מדהים לראות, אנשים עד היום נמצאים בפיקוד דרום ומטפלים בחיילים. << אורח >> אמיר ודמני: << אורח >> בתוך היחידות, בתוך השטח. << דובר_המשך >> כרמל קלה: << דובר_המשך >> כולל כניסה לרצועת עזה של עשרות קב"נים לשם מתן מענה וטיפול. << קריאה >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << קריאה >> האם אתם מרגישים שחסר כוח אדם מקצועי בתחום הזה או שאתם מסתפקים במה שיש? אם אנחנו במגמת עלייה. << דובר_המשך >> כרמל קלה: << דובר_המשך >> על זה צריך לענות בצורה כנה. כוח אדם מקצועי במערכת הציבורית במדינת ישראל נמצא בחוסר תמיד. עם זאת, אנחנו עושים תהליכים בתוך הצבא כדי להיות מסוגלים לתגמל אנשים אצלנו, בין היתר, עבודות שנעשות על תגבור שכר הקב"נים וכו', כדי להצליח לשמר את כוח האדם האיכותי אצלנו. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> אתה גם יודע להעריך את המצב של המפקדים? כי, לדעתי, מה שאתם עושים זה נהדר, המפתח זה המפקדים. << אורח >> אמיר ודמני: << אורח >> יש תוכניות ספציפיות שמיועדות למפקדים. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> פערי הרמות ויכולת התפקוד והמענה – אמיר, אתה מכיר – של המפקדים, זה, בעיניי, הפער העיקרי. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> קודם כול, יש תוכניות ספציפיות למפקדים. אני חשבתי שאתה גם מתייחס לטיפול במפקדים עצמם. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> לא. בסדר, זה חלק, אבל התייחסתי למפקדים כמאבחנים ונותני מענה. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> יש תוכניות כאלה. אבל חד-משמעית – עוד רגע אני נוגע במעגל של המפקדים – יש פעילות שהמטרה שלה, גם בקורסים ובהכשרות וגם תוך כדי, להביא את המפקדים למודעות רבה ככל האפשר לכל הכלים וכל האמצעים שיש לנו על מנת שיוכלו לטפל בחיילים שלהם. << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> אני רק רוצה להמשיך את הדברים. יש לנו מענה של קו סיוע, שהזכיר אותו הרמ"ט. זה קו סיוע שפתוח 24/7 וגם אם הורה מתקשר – הורה מקבל מענה לפנייה הזאת, כולל גם יכולת, במקרי קצה, להפעיל את מצ"ח. אנחנו מדברים פה בסוף על אובדנות, אם אנחנו מזהים מקרה של מישהו שנמצא בסיכון מיידי אנחנו יודעים גם לתת את המענה הזה. כולל שיתופי פעולה, פעילים וחמים, עם עמותות ער"ן וסהר ועם המועצה הלאומית למניעת אובדנות. כצוותי חשיבה וגם כצוותי עבודה פעילים. כשיש לנו דיווח מעמותת ער"ן, הם יודעים ליצור קשר איתנו ועם מצ"ח ולהגיע לבן אדם שנמצא בסיכון בזמן אמת. << אורח >> נטע דגן: << אורח >> מה לגבי דיווחים של בני משפחה, של קרובים לחייל? << דובר_המשך >> כרמל קלה: << דובר_המשך >> המוקדים שלנו מקבלים פניות גם מקרובי משפחה. << אורח >> נטע דגן: << אורח >> לא. אם מפקד קיבל דיווח מבן משפחה שהוא חושש לחיי החייל. << דובר_המשך >> כרמל קלה: << דובר_המשך >> יש כלים שמפקד מפעיל ברמתו, כמו ביקורי בית, כמו הפנייה לקב"ן היחידה וכו'. כשמפקד מזהה סיכון מיידי, אז מפעילים שיקול דעת. אם יודעים איפה החייל נמצא – מגיעים אליו גורמים פיקודיים, אם לא יודעים איפה החייל נמצא – אנחנו יודעים לאכן דרך מצ"ח ומשטרת ישראל ולהגיע לאנשים. אלה דברים שקורים בשגרה ודברים שקורים בטווחי זמן קצרים וגם מתוחקרים אחר כך. << אורח >> אמיר ודמני: << אורח >> בהמשך לשאלה שלך, אני רוצה להגיד שאנחנו מבינים את הנקודה הזאת ולכן גם בקמפיין שאנחנו הולכים לעשות, אנחנו רוצים לפנות גם לבני משפחה ולחדד את ההבנה שלהם, שהם יקנו לנו את המידע הזה. אני לגמרי מקבל את ההערה הזאת. רק חשוב לי להגיד, מה שציין פה דוקטור כרמל זה שינוי משמעותי בהיקפי כוח האדם שעוסקים בנושא בריאות הנפש. גם ברמת היחידות הקדמיות, עד הרמה של הגדוד והחטיבה, גם בסדיר וגם במילואים. ובכלל, תוספות. לא אפרט פה את כל הדברים, אבל שינוי מאוד מאוד משמעותי בכל המשאבים וההיקפים שמוקצים לטובת הטיפול באנשים. זה לא סותר, ואני חושב שגם בסוף הבן-אדם יכול לבחור, את הכלים שציינתי בנושא קרן הסיוע למשרתי הקבע והמילואים. יש גם את תוכנית "עמית" במילואים. יש הרבה מאוד כלים. המטרה שלנו, ופה אני חושב שאנחנו לא מספיק טובים, היא באמת לייצר בקרה על השימוש בכלים האלה, להנגיש את הכלים האלה בצורה עוד יותר טובה, כדי שאנשים ידעו את הזכויות שלהם ומה הם יכולים לממש. כי, לדעתי, יש היקף כלים רחב מאוד, גם בתוך הצבא וגם מחוץ לצבא, והאתגר שלנו הוא בהנגשה של הכלים האלה, שאנשים ידעו להשתמש בהם. ממש עוד כמה נקודות. במעגל האישי, יש לומדות כשחייל נקלט ליחידה. במסגרת הלומדה הזאת מוסברים לו כל הנושאים של איך מטפלים ולמי הוא יכול לפנות. דיברתי על הקמפיין, אגיד רק עוד משפט אחד על הנושא של המעגל האישי – הוא קשור גם למעגל היחידתי וזה יחבר אותי בצורה טובה, הנושא של העיבודים בסיום המשימה. צריך להגיד שהעיבודים הם גם עיבודים מסגרתיים אבל הם גם עיבודים שמתוכם ניתן לנטר את המקרים הפרטניים ולשלוח אותם להמשך טיפול. צריך להגיד שאנחנו כבר לא מעט שנים עושים את העיבודים האלה בסוף שירות, ודרך הדבר הזה מפנים לא מעט חיילים עוד טרום מצב מלחמה לטיפול. הם הופנו לטיפול וחיברו אותם לגורמים הרלוונטיים. על אחת כמה וכמה במציאות הזאת, אנחנו מאוד מקפידים על העניין הזה של העיבודים. חלק מהלקחים שלנו הוא שאנחנו גם מכניסים מעקב דיגיטלי על השתתפות בעיבוד. היום אנחנו יודעים שהמסגרת עשתה עיבוד, אנחנו רוצים לדעת שהאיש, הפרט בתוך המסגרת, גם עשה את העיבוד. זה נתון שאנחנו לא יודעים, אנחנו יודעים להגיד איזה מסגרת עשתה. חלק מהלקחים שלנו זה לשכלל את הדבר הזה ולדעת את זה. המעגל השני זה באמת המעגל של היחידה. דיברתי על הלומדה ועל מערכי שיעור דיגיטליים. חשוב לי להגיד שיש הרבה מאוד מערכי שיעור שמועברים כחלק מהפקודות, אנחנו עושים עליהם גם בקרה בביקורות, בעיקר סביב העניין של ערבות הדדית. אנחנו יודעים שהרבה מהמקרים ניתן למנוע דרך סימנים שהחברים רואים, לפעמים המפקדים לא רואים. ברור שאם המפקדים רואים - - - אנחנו גם משקיעים פה בחיזוק של, אקרא לזה הסנסורים היחידתיים. נגיד מפגשים עם משקית ת"ש, מפגש עם חובש. כל המקומות האלה הם נקודות שאם אנחנו יודעים למנף אותן לכך שידווחו לנו או שתהיה מודעות לדבר הזה – זה גם דברים שלמדנו. אנחנו מדברים על פעילות חינוך, להביא עמותות שעוסקות בדבר הזה, הרצאות. נגיד עמותת "בשביל החיים". דיברתי על תוכנית תקשורתית, דיברתי על תוכניות ללוחמים. יש לנו מגוון רחב של תוכניות, גם בתחילת משימה וגם בסיום משימה וגם במעבר בין גזרות. תוכניות כמו "כנפי רוח", "מרימים משקפת", "בחזרה לעתיד" ועיבודים בסוף המשימה. זה ברמה של היחידה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אמיר, הכול חדש? << אורח >> אמיר ודמני: << אורח >> לא הכול חדש, חלק חדש. רוב הדברים קיימים, מה שאנחנו עושים זה ההיקפים, זו היכולת לתת מענה להיקף רחב. זה לא מה שהיה לנו. הדבר השני, זו הנקודה החשובה, זו ההנגשה של הדברים. היכולת שלנו באמת להביא את זה גם לידיעת המפקדים וגם לידיעת האנשים. במעבר טבעי, אני עובר למפקדים. << אורח >> יוחאי רוטנברג: << אורח >> רק רגע, ברשותך. אני עובד סוציאלי קליני קהילתי, בעבר קב"ן אוגדה, בשל"ג הראשונה. אני מעריך מאוד את מערך הקב"נים ואת בר"הן ואת כרמל. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> יוחאי, רק אם זה קצר. << דובר_המשך >> יוחאי רוטנברג: << דובר_המשך >> קצר מאוד, 60 שניות. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> קדימה. << דובר_המשך >> יוחאי רוטנברג: << דובר_המשך >> השאלות שלי. בעניין הזה מתפרסם, כולנו יודעים שמתפרסם תוך כדי בעיתונות, מפקדים בשטח בזמן לחימה לא מפנים לקב"ן. זו נקודה אחת. לא כולם, אבל יש ועובדה שזה מתפרסם – כרמלה מנשה, אחרים, כל מיני סיפורים אחרים. הדבר הנוסף, אמרתי לכם לפני הפתיחה אבל אני מעצים את זה, כמי שיועץ לחברת הכנסת מירב כהן, היו לי שתי פניות של אנשי מילואים שהיו בדרך לאבחון מחודש. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אבל יוחאי, סליחה. << דובר_המשך >> יוחאי רוטנברג: << דובר_המשך >> רגע. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> סליחה, לא, לא. אני רוצה שהוא יסיים, יש פה גם חברות כנסת שמתאפקות עם השאלות הרבה זמן. אתה נכנס עכשיו לשאלות, אני מבטיח לכם שיקבלו, אני מקווה כולם, את זכות הדיבור. << דובר_המשך >> יוחאי רוטנברג: << דובר_המשך >> אוקיי. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אני רק רוצה שהוא ישלים את ההצגה. << אורח >> אמיר ודמני: << אורח >> אני רק רוצה להשלים בזה ולהגיד, ביחס לשאלה הזאת, אני חושב שהמפקדים בצה"ל הם מפקדים מעולים והם מתייחסים לדברים בצורה הכי גבוהה שיש. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> אבל - - - << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> תנו לי דקה. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> תת-אלוף ודמני, העניין הוא לא המפקדים. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> אני יודע. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> העניין הוא המחסור בכוח אדם. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> אבל הסברתי שהיקף כוח האדם גדל ב-200 קב"נים סדירים ו-800 קב"נים במילואים, ואמרתי שהקב"נים הרבה יותר נגישים לרמת השטח. בהמשך לשאלה שלך, אני מניח שאותו מפקד, באותו שלב יש עליו טרדות גדולות מאוד של עצם הלחימה שהוא מצוי בה. לכן העמדנו את הקב"נים בקדמת המציאות בתוך השטח - - << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> הבעיה היא לא הקב"נים. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> - - כדי שהם יוכלו לסייע למפקד. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> רגע, כבר אני נותן לכם. תנו לו רק, בבקשה, להגיד. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> אשתדל להתכנס. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> רק שאלה. אמיר – יש לך עוד שם, קוראים לך ברוך. << אורח >> אמיר ודמני: << אורח >> ברוך זה השם השני. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> זה יפה. זהו, עכשיו אתה תהיה ברוך בבשורת שתביא לנו. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> קטי – רק בגלל שהיא צריכה לצאת היא שואלת. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> אני צריכה לצאת לריאיון, אחזור. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אולי יותר טוב שתישארי. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> הצד הפוליטי גובר. רק שאלה נוספת. אמרה את זה קארין, לא שמת לב למה שהיא אמרה. היא אמרה זה לא רק הקב"נים, הרי בהרכב של הוועדה יש יותר מקב"ן. הלחץ שאני נמצאת בו כרגע בשאלה שאני רוצה לשאול אותך זה שלפעמים מסתכלים על החייל שמגיע, או על המילואימניק שמגיע, דווקא דרך החור של הגרוש. כאילו, עכשיו נצטרך להכיר בו ונצטרך להפוך אותו לנכה צה"ל וכו'. השאלה היא מה המשקל שלכם פה בלשנות את סדרי העדיפויות. כי מי שמגיע עד אליכם הוא שבר סטיגמה, הוא שבר את כל המוסכמות שלו. להגיע אליכם – הוא כבר עשה את הצעד. איך ההתייחסות? אני בכוונה מתעקשת לא על הסדירניק כמו על המילואימניק. פה הבעיה שלנו זה המילואימניק. התופעה לאחרונה היא של המילואימניקים. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> זה לא מה שהתכוונתי אליו. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> החברות שלי נמצאות פה ואני אחזור. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> שלא תאחרי לריאיון. תודה. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> רק על הנושא הזה של ועדות האבחון, תן לזה משקל. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אמיר, אתה מסיים? << אורח >> אמיר ודמני: << אורח >> ברשותכם, זו שאלה מצוינת כי זה מביא אותי להגיד על הכלי אולי הכי חשוב למפקדים. היום בעולם הסדיר, הכלי הכי חשוב של מפקד כדי לעלות על בעיות נקרא ועדת פרט. מפקד עושה, אחת למספר שבועות, ועדה. יש שם גם את הפרט, את הת"ש, וגם את הרפואה, את הדוקטור. ואם צריך, את הקב"ן. ביחד הם עוברים על האנשים הרלוונטיים. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> ואגף השיקום. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> רגע, אני עוד בתוך הצבא. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא, לא, זה בתוך היחידה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> סליחה, סליחה. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> לצורך העניין, שם מתאימים את הטיפול הנדרש לאדם. מה שעשינו, ממש בשבועות האחרונים, זה שהתאמנו את המודל הסדיר גם למודל של מילואים. זאת אומרת, גם לתת למג"ד במילואים, לא רק את הפרוצדורה אלא גם את הכלים כדי לטפל בחייל. בדומה למודלים של חייל סדיר, עם גם מודלים של תמיכה לעורף המשפחתי. זה באמת דברים שלמדנו תוך כדי המלחמה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אמיר, רק שאלה קצרה על זה ואני מבקש שתסיים תכף. אם חייל מג"ד מילואים, אני מבין, ועכשיו כל הגדוד לא בשירות, האם גם אז יש איזשהו - - - << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע שהוא עשה את המתווה של הזקן? חיילים יודעים שצריך להגיד תודה? זה האיש הזה, היקר הזה. פטור מזקן. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> טוב שאת אומרת לי עליו, אחרי זה נדבר. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אני יודעת. הוא עבד איתך, הוא היה ראש המטה שלך. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אמיר, אני מבקש רגע אחד. רק תשובה על המילואימניקים שלא בשירות ואני מבקש תסיים. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> אני חייב ממש עוד כמה נקודות. אגיד לגבי הנושא של המילואים שלא בתוך שירות. זו בדיוק הנקודה שהתחדדה בתוך המלחמה, וצריך להגיד שלפני זה לא הבנו את הנקודה הזאת, אנחנו קוראים לזה בין הזמנים או בין הזימונים. יש פה באמת מרחב שבו אנחנו הרבה יותר דומיננטיים. מה שאמרתי, העורף המשפחתי הזה, הכוונה היא לא לטפל במשרת בזמן שהוא בתעסוקה או בפעילות מבצעית – לזה, יחסית, יש לנו כלים – אלא דווקא לבוא ולתת לנו את המידע ולייצר כלים ויכולת לטפל גם כשהוא לא במילואים, כדי לתת את המענה הזה. אגיד רק עוד שניים-שלושה דברים אחרונים. דבר אחד, דיברו פה על כלי חיזוי. יש כלים שפיתחנו אותם שהם כלים שמאפשרים לנו לזהות מקרים שיש, נגיד, סבירות גבוהה יתר. כתוצאה מפניות, נגיד יותר פניות מהשכיח לרופא, או בעיות משמעת כאלה ואחרות או רקע מסוים, שאנחנו יודעים לחבר אותן לאינדיקציה. כשאנחנו אומרים, בעולם הסדיר אנחנו כבר עובדים ככה. אינדיקציה שאומרת אדם הזה – נכון לראיין אותו יותר, האדם הזה – נכון להקדים את ביקור הבית שלו. << קריאה >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << קריאה >> מי עושה את זה? << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> יש מדד – קוראים לו מדד שקד, לא משנה – שהמפקדים וסגלי המשא"ן חשופים אליו, וכתוצאה מהדבר הזה הם יודעים לבוא ולמקד. << קריאה >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << קריאה >> אפשר לקרוא להם "נאמני אובדנות" כאלה או שהם עוסקים גם בדברים אחרים? << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> לא. ללא כל קשר, בכל יחידה יש "נאמן אובדנות", ויש מודל מה הוא צריך לעשות. << קריאה >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << קריאה >> כבר יש. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> אבל יש את קצין המשא"ן שאחראי על הטיפול באנשים והוא יודע, במסגרת מדיניות שאכ"א מוציא, על איזה אוכלוסיות צריך למקד הסתכלות. המודל הזה, אנחנו עכשיו בפיתוח להעתיק אותו גם למילואים, כדי לייצר את היכולת הזאת גם במילואים. << קריאה >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << קריאה >> זה כבר התחיל או שאתם רק מתכננים? << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> לא, בסדיר זה כבר עובד. << קריאה >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << קריאה >> זה עובד. במילואים אתם רק מתכננים? << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> אני מעריך שבמילואים זה יהיה רלוונטי תוך חודש-חודשיים. << אורח >> מיכל הדס: << אורח >> רק שאלת הבהרה, בבקשה, לגבי זה. האם מתוכלל פנימה, או האם ישנה התייחסות גם לדיווחים אישיים ולא רק פרמטרים כאלה של ביקור אצל רופא או בעיות. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> כן, בוודאי. << אורח >> מיכל הדס: << אורח >> זאת אומרת, האם זה משוקלל פנימה וזה מקפיץ דגל אצל מישהו? << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> כן, כן, חד-משמעית. בוודאי. זה, לדעתי, המקור הכי משמעותי. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> בגלל שאדוני, אתה לוחץ עליי לסיים, בצדק - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> - - רק אגיד שתי נקודות אחרונות. אחת, אנחנו מערכת שלא נחה על זרי הדפנה וחושבת שהיא טובה מספיק. אנחנו חושבים שיש לנו הרבה מה לעשות, אנחנו לא נחים על שום דבר. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> נראה לי שזרי דפנה זה ביטוי קצת עגום ביחס למצב. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> נכון. אנחנו מוטרדים וכתוצאה מהדבר הזה פירטתי לכם פה, ואני יכול לפרט עוד פרק זמן ארוך, הרבה מאוד פעילויות שאנחנו עושים כדי לטפל עוד יותר טוב וכדי להעמיק את המענים שלנו. אני יכול להגיד לכם שהשבוע, ביום חמישי, אני נדרש להציג את הדברים לסגן הרמטכ"ל. הדברים מגיעים עד לרמה הכי גבוהה בצה"ל והנושא הזה מטופל והוא מטופל כל הזמן ועוסקים בזה כל הזמן. חשוב לי להגיד את זה. הנקודה השנייה, האחרונה שאגיד. אני באמת רוצה לשים את הדברים כי פתחתי בזה, הצגתי את הנתונים בגלל שהיה חשוב לי מול זה שאומרים כל מיני אמירות. אני אומר יש פה עלייה, אבל צריך לשים אותה מול המשתנים שהצגתי בהתחלה, גם בהיקף המשרתים, גם בהיקף משרתי המילואים. אנחנו נערכים להמשך גם לטיפול עוד יותר מסיבי. אנחנו כל הזמן חושבים מה אפשר לעשות יותר. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה. שפרה, רגע, קודם יש פה חברות כנסת. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> שני משפטים, ממש שני משפטים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> רק רגע. אני רוצה להגיד משהו על ההצגה שלך, אמיר, הרי מישהו לחש פה שאנחנו מכירים. אני חושב שמה שאמרת בסוף מסכם. אני מודה שמה שהצגת כאן זאת מערכת מרשימה, אני חושב שאנחנו לא מכירים אותה מספיק. גם מה שאמרת בסוף, שאתה יודע שיש עוד מה לשפר ואתם פתוחים לעניין. בדיוק בשביל זה התכנסנו כאן, לא רק כדי שתציגו. תכף אני מעביר את רשות הדיבור לח"כיות שכאן, ואחרי זה אני מקווה לתת אפשרות להתבטא לכל מי שירצה. אבל אני רק אומר לכם עכשיו, אבקש שני דברים. דבר אחד שזה יהיה ממוקד, ודבר שני שזה יהיה ברוח רעיונות או שאלות שאנחנו יכולים ללמוד ולשפר אותם. בגלל שאני לפחות, גם פה שם לב שיש כאן אוזן קשבת גם לכל מה שאתם אומרות ואומרים. בבקשה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה אדוני היושב-ראש. קודם כול, תודה על הדיון הזה. ביקשתי אותו כי באמת ראינו נתונים, כשאני מבינה שאולי בערכים מוחלטים העלייה היא לא דרמטית, כמו שאמרת. אבל אני מאוד מוטרדת מהעובדה שאנחנו נמצאים, כאילו, בראשית הדרך קצת. יש כאן מקרה של מלחמה שמתמשכת. היינו כאן בדיונים בוועדת החוץ והביטחון כשהגיע ראש אכ"א ואמר בגילוי לב, שאי-אפשר להתעלם ממנו, שיש מחסור בחיילים. הדבר הזה, יש לו קשר ישיר, הרבה פעמים, למה שעושים עם חיילים שאומרים קשה לי. אני מבינה שפועלים על פי סטנדרטים רפואיים, אבל אני גם מבינה שיש מפקדים בשטח ויש צרכים בשטח ואי-אפשר להתעלם מהדבר הזה. עובדה, גם ראינו מקרים שבהם – לפחות כך התפרסם, לא הייתי בשטח, אני לא מכירה את החיילים באופן אישי, אבל התפרסמו מקרים של לוחמים שאמרו להם עוד מעט קב"ן, לא עכשיו. הדבר הזה, בוודאי יש לו משמעויות. או נושא של מדיניות שחרור של חיילים שאומרים קשה לי, עברתי מספיק, איני יכול עוד. מה עושים עם הדבר הזה? אין לי ספק, באמת גם שמעתי את הדברים ואני באמת מודה לכם על הפעילות שלכם, שזה אירוע מאוד מאוד לא פשוט. אבל כולנו צריכים להבין שיש קשר בין הדברים, כולנו צריכים להבין גם שאם יידרשו אולי לפחות סבבים – הטראומה תהיה פחות קשה. זו אמירה גם לצבא, לא אליכם באופן אישי, כי אתם האחראים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למה? הם אכ"א. << דובר_המשך >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, הם לא מוציאים צווים. << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> כבוד חברת הכנסת, רק להתייחס. << דובר_המשך >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, בבקשה. << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> שלא יובהר, בשום אופן, לשני פנים. מי שמגיע למערך הרפואה של חיל הרפואה מקבל החלטה עניינית בהתאם למצב הרפואי שלו, ללא קשר לצורכי כוח האדם של הצבא. << דובר_המשך >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין לי ספק. הבעיה שלי היא מתי הוא מגיע. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אתרגם. יש לי מה להגיד גם על השאלה. סיימת? << דובר_המשך >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, בבקשה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה. אתייחס גם לדברים האלה. בבקשה, חברת הכנסת פרקש. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה אדוני היושב-ראש. אני רוצה להגיד כמה דברים, מאחר שאני מלווה סוגיה מסוימת מאוד שלא באה לפתרונה וכבר גבתה חיי אדם. אפרט. אני רוצה לנצל את ההזדמנות החשובה, בעיניי, שאתם נמצאים פה ואני יכולה להציף אותה בפניכם. לפני כן, גם אגיד שאני יודעת שאתם, בכיסא שלכם, מחויבים לעניין ורואים בו חשיבות מאוד גדולה. אבל עדיין אני חושבת שיש פערים גדולים שצריכים לבוא לידי פתרון ועכשיו, אתמול. קודם כול, גם אתחיל במשפט פתיחה ואגיד שבסוף אנחנו בדיון בו אנחנו צריכים לשים את האמת, קודם כול, על השולחן. גדוד אחד של לוחמים מחליף 16 גדודים של אנשי מילואים. העובדה ששמענו כאן נתונים מצערים ושגורמי הצבא בעצם מודים בפנינו שיש גידול במגמת האובדנות של חיילי צה"ל, בדגש על אנשי מילואים, קודם כול, נובעת מסיבה אחת, הממשלה הזו לא מטפלת בנושא השוויון בנטל ולא מקלה על חיילינו. שאף אחד לא יספר לי שמישהו שלוחם או נמצא במילואים 400 יום או 300 יום, עצם האינטנסיביות של החוויות שהוא עובר לא משפיעה על מצבו הנפשי. קודם כול, נשים את האמת איפה שהיא. פה הטענות הן לא לאנשי הצבא שמטפלים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> בהמשך לדברים של קארין. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> נכון. המשפט הזה הוא מאוד מאוד חשוב כי רק אתמול היינו כאן ביום מזעזע בכנסת, שבו הדיחו יושב-ראש של ועדת החוץ והביטחון בשל רצונו להניח על שולחן הכנסת חוק שבעיניי, הוא רחוק ממספק. לפי חישובים שעשיתי, בכלל עד 2030 נגיע ל-10,000 לוחמים נוספים שהצבא צריך. חוק כזה שמנציח את שיטת המכסות שלא עבדה ובאמת חלש ביותר, אפילו על זה הדיחו יושב-ראש ועדה. זו הייתה הפתיחה שלי, שהיא לא טענות אליכם, אתם אנשי מקצוע. אבל קודם כול, אנחנו כנבחרי ציבור, בואו נשים את האמת על השולחן. אנחנו בקטסטרופה הזאת בגלל שלא מטפלים בשוויון בנטל וגם מפטרים ומדיחים את כל מי שמקדם את השוויון בנטל. זה עולה בחיי האדם של החיילים שלנו וזה הורס אותם נפשית. בואו נשים את זה ככה. עכשיו משאמרתי את זה ולצערי, לצערי ולבושתי, אנחנו בדיון הזה, אני רוצה לדבר על הסוגיה עצמה. מתחילת מלחמת חרבות ברזל, 42 חיילים שמו קץ לחייהם. אלו הנתונים של אנשים שרשומים כחיילים. נכון? נתונים של כמה אנשים בין סבבים, בהמשך לשירות, פנו – זה נתון שכרגע, צה"ל לא מסכים לתת בדיון הזה. מתחילת 2025, ולא סיימנו את השנה, 16 מקרים של התאבדויות של חיילים. שבעה חיילי מילואים. רק ביולי שבעה חיילים, שלושה סדיר, אחד במילואים, שלושה אחרים שירות ממושך במילואים. יש מגמה של עלייה באנשי המילואים שמנסים לשלוח יד בנפשם וגם שולחים יד בנפשם. אנחנו רואים מגמה שהיא מגמה לא טובה. אני רוצה לצלול למקרה אחד שאני מלווה אותו ברמה האישית, ונמצאת כאן נציגה, בחורה בשם שמרית שתבוא ותדבר על הדברים מאחר ועובד, הבחור שכבר שנתיים נלחם על הסיפור הזה בלא הצלחה, כרגע מאושפז. אני רוצה לדבר על סיפור חיילי המילואים שמשרתים בטיפול החללים של צה"ל. אתם בטח מכירים את הסוגיה הזאת, אבל אני רוצה להציף אותה כי דיברתם שעה ורבע ואפילו לא הזכרתם את הסיפור הזה. זה, בעיניי, מקרה שבו היה אפשר לטפל במהירות. עד עכשיו, בתום שנתיים, לפי מה שאני שומעת הוא איננו מטופל והוא גבה חיי אדם. נחשפתי לדבר הזה לפני חודשיים וחשוב לי לשים אותו על השולחן. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אורית, בסדר, רק תסיימי. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ננסה. מדובר במעל 1,000 חיילי מילואים שלא מוגדרים בקו קדמי, שישבו בשורה תקופה ממושכת מאוד וטיפלו בגופות ועברו דברים מזעזעים. אתן דוגמה אחת. למשל, הם מיינו 1,200 גופות של מחבלים כדי לאתר, אולי, גופות של אחים שלנו. באירוע הזה הם מצאו 18 גופות של ישראלים, של יהודים, שהושבו לקבורה למשפחותיהם בזכות מה שהם עשו. האנשים הללו, כולם, כולם חווים טראומה נפשית. כולם מבקשים לקבל, בסך הכול, חבילה של טיפולים נפשיים. כל החבילה שאנשים בקו קדמי, לוחמים - - - << אורח >> אמיר ודמני: << אורח >> אני יכול לעזור. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, לא, אני רוצה לסיים. << אורח >> אמיר ודמני: << אורח >> אני פשוט אתן לך תשובה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, לא. << אורח >> אמיר ודמני: << אורח >> יש לזה פתרון. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל אמיר, אני רוצה להשלים בכל זאת, כי אני על זה ממש, ביחד עם ברק ועם משרד הביטחון. בתחילת יולי הגשתי הצעת חוק שחתמו עליה, אני חייבת להגיד לא אופוזיציה וקואליציה, הרבה מאוד חברי כנסת מהקואליציה. שבעצם, אומרת שבאופן מיידי הם יקבלו את כל מה שזכאים לו אנשים שהם בקו קדמי. הקואליציה הפילה את הצעת החוק הזו. ברק קורנפלד – שאני רוצה לציין אותו לטובה – ממטה שר אוצר, העלה על הקו נציגים ממשרד הביטחון ונציגים משרד האוצר שהתעקשו בתוקף שאין בעיה, אין שום בעיה. העלינו על הקו את עובד, ראש מערך הטיפול בחללי צה"ל של המילואים, שהסביר להם למה יש בעיה ואיך ייתכן שהמפקדים לא יודעים שהם זכאים. הצבא אמר מה שאתם צריכים זה אקטיבית לפנות לוועדת חריגים, אתם אוטומטית תקבלו הכרה ואז אתם תקבלו את הטיפול. הוא אמר להם אבל זה לא מה שאנחנו רוצים, אנחנו רוצים מניעה ואנחנו רוצים טיפולים. << אורח >> אמיר ודמני: << אורח >> רגע. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, לא, חיכיתי בסבלנות שעה ורבע. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אורית, רגע. << אורח >> אמיר ודמני: << אורח >> אבל את רוצה - - - << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל אמיר, חיכיתי שעה ורבע, תן לי להשלים. << אורח >> אמיר ודמני: << אורח >> יש 22 טיפולים - - << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תן לי להשלים. << אורח >> אמיר ודמני: << אורח >> - - כמו לדרג קדמי. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תן לי להשלים. << אורח >> אמיר ודמני: << אורח >> אבל זה סוכם. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל הטיפול הזה, הסיכום, איננו נותן מענה. אני רוצה לתת את הסיפור הזה כדוגמה, בסדר? << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אורית, אבל עכשיו לא אמיר, אני מבקש שתקצרי. במיוחד בגלל שאנחנו כבר יודעים שיש לזה סוג של מענה. הבנו את האירוע הזה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אין לזה סוג של מענה. אני רוצה להשלים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אורית, האירוע ברור. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל אלעזר, חיכיתי שעה ורבע וזה חשוב לי. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> בסדר, אז מה? << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בעצם, הצבא אמר אנחנו מסרבים לתקן. << אורח >> אמיר ודמני: << אורח >> לא, ממש לא. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, אל תגיד לי לא. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> אבל מה הפער? << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אמיר, רגע. תן לה, כשהיא תסיים – תענה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הייתי על הקו. הצבא אמר ניתן הנחיה שמי שפונה לוועדת חריגים יוכר אוטומטית. סליחה, הייתי על הקו בשיחה הזו. << אורח >> אמיר ודמני: << אורח >> הוצאתי את המדיניות עכשיו. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> רגע. כשאתה דיברת, הקפדת מאוד והתרגזת כשהפריעו לך. תן לי, אל תבזבז לי את הזמן. חיכיתי, התכוננתי לדיון, הדבר הוא באמת בנפשי. תן לי להשלים ותענה על הכול במצטבר. לצערנו, בין לבין, התאבד, שלח יד בנפשו, חייל בשם אריאל מאיר טמן. ב-28 ביולי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא אתמול. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא אתמול, סליחה. ב-28 ביולי. תפסתי את ברק, ברק אמר אנחנו עכשיו נטפל בזה. הוא הודיע לי אתמול שביום חמישי הודיעו לו אנחנו נתקן מיד את תקנון קרן הסיוע של המילואים וניתן להם מענה. אני רוצה לשאול. דבר ראשון, למה היינו צריכים לחכות שנתיים כדי שהדבר הזה יקרה? אין לזה קשר לשום עניין של המערך המפואר שדיברתם עליו. תשב פה שמרית ותסביר לך למה גם התיקון הזה, שכביכול כבר פורסם בתקשורת, לא נותן מענה. אני רוצה לשאול שאלה, אתה יודע כמה כסף לכל טיפול מקבל היום חייל שזכאי לטיפול נפשי? 200 ומשהו שקלים. מי הלך לאחרונה למטפל נפשי שגבה 200 ומשהו שקלים? זוגות צעירים או אנשים שגם ככה סובלים מקושי כלכלי בשל מאות ימי מילואים, אם אומרים להם 500 שקלים לטיפול והם מקבלים 240 שקלים – הם לא ילכו. דבר שני, גם ההנחיות החדשות שיצאו, כביכול כדי לתת מענה לדבר הזה ולהתאבדות הזו – שהיא לא האחרונה. רק אתמול דיברתי עם עובד, יש לו עוד איזה בחור שעל הקצה, הוא תפס אותו בדקה ה-90. הוא עצמו. אלו אנשים פצועים. ההנחיות החדשות הן רק למי ששירת 120 ימים בצו 8. עובד כתב לי, מבית החולים, אני מזכיר לך שהרידודים המסיביים של 35% היו בדיוק לפני 120 יום. למשל אני השתחררתי ברידוד הראשון, אחרי 104 ימים, אבל הייתי בכל האירועים של השבועות הראשונים. נזקקתי לטיפול ועשיתי אותו על חשבוני. בקיצור, אם אני לא כלול זה עיוות לחלוטין. ומה עם מי שהיה בתחילת המלחמה ואולי לא נשאר מרחוק? למה התעקשתי לדבר? אני לא מפקפקת במסירות שלכם ובמחויבות שלכם, אבל כשטיפלתי בסיפור של מערך המילואים שטיפל בחללי 7 באוקטובר מצאתי אטימות. כשהעלינו את החבר'ה ממשרד הביטחון על הקו, הרגשתי שאני מדברת עם פקידים והם אמרו שכל אחד יפנה לוועדת חריגים. אלה לא אנשים במצב לפעול אקטיבית, תפעלו מניעתית. האנשים האלה, צריך לשים את רוב הדגש במעטפת נפשית. כי ברור שכל אחד שמשרת 400 ימים או 300 ימים או בודק 1,200 גופות – יפתח סימפטומים. תגדילו את הכסף שאנשים האלה מקבלים לטיפול. כי כמו שאתה יכול להבין, הקב"נים שיושבים אצלך זה בסדר אבל הרוב לא מגיעים אליהם. מי שצריך ללכת למעטפת בעולם הפרטי, צריך שיכסו לו את העלויות האלה עם 500 שקל פחות. בזה אסכם – אני חברת ועדת הכספים, אם אספר לכם כמה מיליארדים הולכים, 700 מיליון שקל יושבים היום בצד, מחכים לחוק הפטור מגיוס כדי שהם, במיידי, יופשרו לקצבאות אברכים. לזה יש כסף. כמה כסף הדבר הזה יעלה? אני רוצה, אלעזר, שיגידו לי, כמה כסף מה שאני מבקשת יעלה. אנשי המילואים שטיפלו בשורה בגופות רבות, באלפי גופות, לא אמורים לפנות לוועדת חריגים, הם אמורים לקבל תיקון. האירועים האלו לא היו צריכים לקרות. והם עדיין עומדים בתוקף על כך שהמענה איננו מספק. בשיחה שעשיתי בטלפון, משרד הביטחון הסביר לי למה הוא מתנגד ויתנגד בוועדת שרים לענייני חקיקה להצעת החוק הזו – שלא היו בה קואליציה ואופוזיציה – שאמרה האנשים האלה על הקצה. אמרו לי לא, אנחנו נפתור את זה, כל אחד יפנה לוועדת חריגים וניתן מענה רחב. עכשיו גם עליתם מדרגה, בעקבות ההתאבדות אמרתם נתקן את תקנון משרד הביטחון. אבל גם פה, הסכומים והתנאים. מה אני מבקשת? אולי פשוט תשבו איתם ותדברו איתם ישירות. נמצאת פה שמרית, וזה מקרה אחד שאני נחשפתי אליו. אבל הבקשה שלי אליך, אתה רופא במקצועך ואתה מבין יותר ממני, ואני באמת לא אחת שמומחית בנושאי בריאות הנפש ופונה מהמקום הדל שלי כחברת כנסת באופוזיציה. הדבר הזה הוא באמת פיקוח נפש. בסוף, ציפיתי שכשאתם מדברים תגידו לי איפה הפערים, במה אתם חושבים הבעיות. אני בטוחה שאתם מסורים אבל אני חושבת שיש דברים שצריך לטפל בהם בבהילות ובדגש על מעטפת נפשית מלאה של טיפולים נפשיים. להרחיב, שזה לא יהיה רק ללוחמים ושזה יהיה בסכומים נאותים וכמובן, בכללים. כמובן, קבלו את כל הדברים שלי ברוח טובה, גם אם הם היו חדים. כי בסוף, צריכה להיות פה טובת העניין ועם כל הכבוד, עם כל הכבוד, אין פה מה לנוח על זה הדפנה. בעיניי, אני לא חושבת שיש פה זרי דפנה במצב שבו אנחנו נמצאים. תודה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה. אני חושב שאין ספק, אורית. אני חושב שיפה הנושא שלקחת. אני חושב שמה שאנחנו כן רוצים לראות פה זה איך, למרות שהצעת החוק לא עברה או נפלה, אנחנו כן יכולים לתת - - - << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> שיהיה מענה. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> לא הייתה לי בעיה שיפתרו את זה אחרת. עובדה שגם הצעת הח"כ שלי הייתה מאוחרת מדי, פשוט לא ידעתי על זה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> דרך אגב, אני מכיר את הדברים של שורה גם מתוך הבית. אשתי, צריך להגיד גילוי נאות, מתנדבת, היא התנדבה שם ומתנדבת בחברה קדישא. אין לי ספק שמהיום הראשון היה צריך להיות ליווי צמוד לאותם אנשים. << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> אני רק חייב להתייחס כי הנושא הזה לא מוכר לי חודשיים, הוא מוכר לי מאוקטובר 2023. הייתי שם, שם פיזית, וגם עמדתי על שירותי הרפואה שניתנים שם בזמן אמת מתחילת המלחמה. צריך להגיד, הסוגיה הזאת זו סוגיה של עבודת קודש, אנשים שהגיעו באמת לעשות את הדבר היקר והחשוב ומגיע להם כל מענה שנדרש. אין על זה שאלה סביב השולחן הזה. אני רק אומר שזה לא איזשהו נושא שנזנח וננטש, יש לנו שם צוותי קב"נים שהיו מהיום הראשון, וזה דברים שאני עוד מכיר משבתות בשורה, כולל שיחות פתיחה ועיבוד. יש לנו את מספרי אחד שלנו שם, כלומר, קב"נים ותיקים ומנוסים שהיו שם. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> עשיתי בנושא הזה דיון בוועדת הכספים. הגיע בחור שסיפר שהוא לא היה יכול שהילדים שלו ייגעו בו אחרי שהוא עשה את זה. עכשיו אני מצפה שבתשובה שלך תגיד לי אני רוצה לבדוק את זה. כי כשאני דיברתי עם משרד הביטחון העלינו את עובד על קו, אז הוא אמר איך אף מפקד לא הסביר לי. יש כאן באמת אירוע. בבקשה, אני מבקשת, תדברו גם ישירות עם האנשים. כי יש פה פער, יש פה פער עם השטח. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אורית, אורית. << דובר_המשך >> כרמל קלה: << דובר_המשך >> תיארת את זה בצורה מפורטת. יש גם עובדות שאני רוצה לציין אותן, ואני רוצה לציין שזה לא איזשהו נושא שהוזנח. זה נושא שטופל בתחילת המלחמה בצורה מעמיקה. אני גם חושב שבמקומות כאלה, במקומות ציבוריים שמדברים ומתארים אובדנות בהקשר הזה, אני חושב שבעיניי - - - << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אבל מה זה טופל? << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אורית, בבקשה, תני לו לענות. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> רגע, רגע. אבל נצמצם את הפער העובדתי. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא, אני לא מוכן. אורית, אורית, בבקשה, עם כל הכבוד. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אגיד משפט וזהו. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא, תני לו לענות. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> האם האנשים האלה היו זכאים למעטפת של טיפולים אישיים נפשיים כמו לוחמים? אני רוצה לשאול. זהו, זאת השאלה היחידה שלי. << דובר_המשך >> כרמל קלה: << דובר_המשך >> התשובה שלי היא שהם קיבלו טיפולים מתאימים. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> לא, לא. האם הם קיבלו סדרת טיפולים? זכאות לסדרת טיפולים נפשיים ברגע שהם יצאו משם? מה זה שיחה בהתחלה ושיחה בסוף? << דובר_המשך >> כרמל קלה: << דובר_המשך >> אתייחס למה שקרה בזמן אמת והרמ"ט עכשיו יתייחס. << אורח >> אמיר ודמני: << אורח >> קודם כול, אם יש מישהו שרוצה לדבר איתנו, לא צריך את הוועדה. הכאב של כל אחד הוא כאב שלנו ואני לא, חס וחלילה, מקל ראש בנושא. אני רוצה להגיד שתי נקודות. הנקודה הראשונה, כפי שאמר ד"ר כרמל, היה שם צוות מאוד גדול לאורך כל הזמן. מכיוון שגם אני ליוויתי את הנושא של שורה באופן אישי, היה שם צוות מאוד גדול שליווה את זה ברמה המקצועית כל הזמן. דרך אגב, גם את הטיפול בנושא החטופים, שגם הייתי מעורב בו, ליווה צוות גדול כל הזמן. עם ניטור ועם טיפול, כל הדרך. המשימה בשורה, הם סיימו אותה ממש לאחרונה, בשבועות האחרונים. מדובר באנשים שהיו שם למעלה משנה וחצי. זו הנקודה הראשונה. הנקודה השנייה. לא ידעתי שזו הייתה הצעה שלך, חברת הכנסת, אני מכבד אותה מאוד. משרד הביטחון לא התנגד. משרד הביטחון אמר שהוא לא חושב שצריך לעשות החלטה על אוכלוסייה, אלא צריך לבוא ולהגיד – כי זה לא רק המטפלים בשורה, יש גם את האנשים שטיפלו בלוויות, במערך הנפגעים. הוא לא אמר שהוא מתנגד, הוא אמר שצריך להגדיר אוכלוסיות יותר רחבות מאשר אוכלוסייה ספציפית. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> כמה זמן? << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> רגע, הבנתי. מה שסוכם שם וזו ההנחיה – אני נותן את ההנחיות לקרן הסיוע – ההנחיה שניתנה בעקבות הדבר הזה זה 22 טיפולים, כמו לוחם, פלוס ועדת החריגים אם רוצים יותר מ-22 טיפולים. והדבר הנוסף, גם זכאות לתוכנית "עמית", שזה עוד 12,000 נקודות בתוכנית "עמית". כשגם שם יש מענים רגשיים. זה מענה שהוא שווה ערך למי שעשה 120 יום כלוחם. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אבל אמיר, התיקון הזה נעשה ביום חמישי האחרון. אנחנו ביולי 2025, שנתיים וקצת. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אבל הוא נעשה. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אבל איך אפשר לומר שזה לא יעלה בחיי האדם אם כך? << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> עוד פעם, זו לא ועדה – אם התיקון הזה נעשה, אם שאלת המשנה שנשאלה כאן – השוואה ללוחמים, נאמר שזה שווה ל-120 ימים של לוחמים. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> ההשוואה ללוחמים רק בנושא מעטפת נפשית. << אורח >> אמיר ודמני: << אורח >> נכון. << אורח >> שמרת טוביאנה: << אורח >> רק במקרה והטיפול יזום, של בן אדם שרוצה לקבל טיפול יזום. << אורח >> אמיר ודמני: << אורח >> הצגתי את החלק הראשון, כי מה שאמר ד"ר כרמל זה חשוב מאוד. החלק הראשון היה שללא קשר לעניין של הטיפולים, היה שם 24/7, כל הזמן, ליווי ברה"ני מוגבר מאוד. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אבל זה לא רק כשאתה בשורה, זה מה קורה אחרי שאתה מסיים כזה אירוע, מה קורה לך נפשית כשאתה גומר את זה. בתוך האירוע ליווי זה לא - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אורית, עם כל הכבוד, לא התכנסנו פה לעניין שורה, הבנו את העניין. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני מתנצלת, אמיר. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> נשארתי עם שאלה אחת רק והיא שאלת העלות של הטיפולים. זאת אומרת, אם באמת נותנים לטיפול 220 שקל, ואנחנו מכירים את מצוקת המטפלים ומה שאפשר להשיג, האם יש לזה איזושהי התייחסות? << אורח >> אמיר ודמני: << אורח >> אני אומר שמבחינת הערכים הכספיים, עוד פעם, זה לפי אוכלוסיות. אדבר בצורה כללית מאוד, אבל מי שהוא לוחם מקבל בעצם מעבר ל-22 טיפולים שדיברתי עליהם עוד 4,000 ועוד 12,000 מטבעות דיגיטליים בתוכנית "עמית". מי שהוא איש קבע, במסגרת קרן הסיוע של משרתי הקבע. זה גם תלוי אם אתה מפקד לוחם, אם אתה מטה מבצעי או אתה משרת מבצעי. אבל עניינית זה נע בין- - - << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> כמה מקבל האדם משורה? << אורח >> שמרת טוביאנה: << אורח >> 1,500. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> לא, לא. זה נע בין 3,000 - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כמו לוחם? << אורח >> שמרת טוביאנה: << אורח >> לא, זה לא כמו לוחם. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> רגע. הינה, הוא עונה. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> אני מסביר. זה נע בין 3,500 ברבעון – המקסימום, לבין 2,500 ברבעון – שזה מטה מבצעי ובט"ש, לבין משרת מבצעי שזה 1,500. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> רגע. בשביל לתרגם. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> כמה זה? שלושה טיפולים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אורית, סליחה. שמרית, תגידי במשפט אחד, והשאלה אם תהיה מוכן לתשובה אחר כך. אחרי המפתחות שאמרת, מה זה אומר על מטפל בשורה? כדי שנתקדם לדברים האלה. אני מבין שאת על זה. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> שהוא חייל מילואים, לא איש קבע. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כן, ברור. << דובר_המשך >> אמיר ודמני: << דובר_המשך >> מטפל בשורה מקבל הסדר כמו לוחם. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא, לא. אמיר, את זה אמרת, רק שנבין מה זה בדיוק. בבקשה. << אורח >> שמרת טוביאנה: << אורח >> ממה שאנחנו יודעים, אנחנו ממש לא מקבלים אותו דבר. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> תציגי את עצמך, שמרית. << דובר_המשך >> שמרת טוביאנה: << דובר_המשך >> בעלי עשה 436 יום בשורה. אני מציגה פה, בעצם, את הכאב של כל הלוחמים והלוחמות והמשפחות שלהם, שדואגות וחרדות, כשכל העול של הטיפול הוא עלינו. אנחנו צריכים לבדוק אם הבעלים שלנו ילכו וישלחו את יד בנפשם מחר בבוקר. למה? כי ברגע שהם סיימו את ימי המילואים שלהם לא עשו להם ימי הסתגלות, לא היו שום ימים לעיבוד. ברגע שהם סיימו – בעלי סיים מילואים ביום שישי, ביום ראשון הוא התייצב לעבודה. אף אחד לא נתן להם טיפול וליווי כשהם היו צריכים אותו. והם פשוט, אחד אחרי השני, לא ישנים, מרגישים שהם לא יכולים להריח שום דבר. מה שאתם אומרים לנו זה השווינו. השווינו אולי את מספר הטיפולים ב-240 שקל החזר, מה קורה לטיפול בילדים שלנו, שעברו את הדבר הזה? << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> שמרית, רגע, סליחה. אורית, אגיד מה אני מציע. מבחינתי, תכננתי להיות בשורה. זה דיון שדחו אותו פעמיים. בגלל שהכנסת סגורה בשבועיים האחרונים, כרגע זה ב-4 בספטמבר. אשתדל להקדים את זה, אם אפשר, אם נצליח, שזה יהיה בשבוע האחרון של אוגוסט. מכיוון שהכנסת סגורה נעשה את הדיון בשורה. אני כבר אומר לכם, אם חברת הכנסת אורית פרקש הכהן - - - << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אשמח. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אני אשמח. ואני אומר גם לכם - - << דובר_המשך >> שמרת טוביאנה: << דובר_המשך >> אנחנו נשמח מאוד. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> - - בתוך שורה, מעבר לסיור, יהיה גם דיון על הסוגיה הזאת. אני מקווה, בגלל שאני מבין שלאף אחד מהנוכחים פה אין ספק באשר למיוחדות המשימה הזאת. בעניין הזה סגרנו את הדיון. עד מוחרתיים נגיד לכם מה המועד. << דובר_המשך >> שמרת טוביאנה: << דובר_המשך >> אנחנו נשמח להיות חלק. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אתן מוזמנות, תהיינה מוזמנות. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> רק אשמח לומר שמדובר בערך ב-1,300 עד 1,500 שקלים, במקרה ממש - - - נראה לי שאפילו הפרזתי באיזה 200 שקלים. אפילו אם אתה נותן להם 400 שקלים לטיפול, לפי החשבון שלי זה 30 - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> יש פה מוועדת הכספים, רואת חשבון. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> תקשיב. 1,500 איש, 50 טיפולים בעלות של 400 שקלים – זה 30 מיליון שקלים. זה לא כסף בשביל להציל חיים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אורית, תודה, נדבר על זה שם. שפרה, רצית דקה, בבקשה. << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> שתי דקות, ברשותך. קודם כול, חיילי המילואים במלחמה האחרונה הפכו להיות סוג של צבא סדיר. יש לי שני בנים ששירתו מאות ימים במילואים, שניהם חצו כבר את גיל 35. לא זכור לי בשנים הקודמות שהם שירתו כל כך הרבה ימים ברציפות. לכן, לבוא היום לדיון ולהתייחס אליהם כאילו זה אקס טריטוריה וכאילו זה לא הצבא הסדיר, זה פשוט מנותק מהמציאות. אנחנו שנתיים באירוע, אנחנו לא יומיים באירוע, ולא נותנים כאן תשובות. אני חייבת לומר שכאשר לא נותנים לי תשובות אני יודעת שהתשובה היא כנראה לא טובה, התשובה היא כנראה מביכה. התשובה היא כנראה, לכל הפחות, דו-ספרתית. וכנראה שיש כאן עניין כספי, שלא רוצים לפתוח את העניין של חיילי מילואים שעכשיו נכיר בהם כחללים ואוי ואבוי, ייפול עלינו הרבה מאוד כסף. ככה אני רואה את זה. אני מכירה את הצבא 17 שנים. אלעזר, אתה מכיר אותי כל השנים האלה, אתה יודע מה אני עושה כאן. אנחנו כעמותה מקבלים הרבה מאוד פניות – עכשיו אני רוצה לחזור דווקא לחיילי הסדיר. אני לא יכולה לספור את מספר הפניות שקיבלנו, או מהחיילים עצמם או מההורים שלהם מחו"ל במקרה שהם חיילים בודדים – לא כולם חיילים בודדים, על כך שחייל אחרי 100 ימי לחימה, 200 ימי לחימה, 300 ימי לחימה, אומר לא יכול יותר ומכריחים אותו להיכנס ולא נותנים לו לראות קב"ן. מספיק עם כל השטויות. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> שפרה, אני מבקש. אגיד לך, מכיוון שכבר אתמול אמרת לי. << דובר_המשך >> שפרה שחר: << דובר_המשך >> רגע, אני רוצה לומר מילה טובה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> שפרה שחר: << דובר_המשך >> אני יודעת שהפעם הצבא הבין בתחילת המלחמה שהאירוע הוא אחר ובאמת ניסו להביא קב"נים לתוך היחידות, ולדבר ולעבד את הסיפור של הקרב אחרי תקופת לחימה ממושכת ברמת היחידה. אבל אתה יודע, אלעזר – לא אספר את הבדיחה כי זה לא מתאים, אבל אני יודעת שמצבת הקב"נים לפני המלחמה הייתה כל כך גרועה, שלהגיד עכשיו שהכפלנו ושילשנו, וואלה, לא נפלתי. כי אנחנו עדיין בחוסר נוראי. אבל יש עניין גם של מדיניות. חיילים שאומרים פוס, שאומרים די – לא נותנים להם לצאת. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> שפרה, תודה. אגיד לך דבר אחד, תני אחרי זה שלושה שמות כאלה, אמיר יגיד לך עם מי תדברי. נסתכל על זה כאבן בוחן בשביל להבין, למרות מה ששמענו פה, איך זה נוגע בדיוק באותו אחד או אחת באותם המקרים. לפי זה נלמד. לך אני לא צריך להגיד נפגש אחר כך, בגלל שאנחנו נפגשים פה, כמו שאמרת, הרבה. << דובר_המשך >> שפרה שחר: << דובר_המשך >> רק עוד מילה אחת, לגבי הטבלאות שמראות נתונים על אובדנות. עוד לפני המלחמה עסקתי בנושא הזה לא מעט שנים וראיתי שצה"ל, כדי להראות לפעמים גם ירידה ברמת האובדנות, היה מסדר נתונים. זאת אומרת שאם היה אירוע כזה, פה היו אומרים זה תאונה ופה היו אומרים אחר. הרי יש סעיפים. לכן אני לא כל כך מתרשמת מהמספרים הקטנים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> שפרה, סליחה. << דובר_המשך >> שפרה שחר: << דובר_המשך >> המטרה שלנו כאן, בדיון הזה – כמו שהבנתי אותך – היא למנוע את המקרים הבאים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> הבנתי. על זה אמרתי לך, שפרה. תודה. שפרה, אני רוצה להגיד לך משהו, סיימת לדבר. ביקשת ממני אתמול, נתתי לך. אמרתי את זה, יש פה חברת כנסת שממתינה הרבה זמן. אני רוצה להגיד רק דבר אחד, אל תזלזלי. הצבא לא משפר כאן את הנתונים האלה. אבל הדוגמה שאת נתת, של תאונה או לא תאונה, זה הרבה מאוד פעמים פי 1,000 יותר אינטרס של המשפחה מאשר של הצבא. לכן מה שאני מציע זה להבין שבאמת הנושא הזה הוא נושא סופר רגיש, ולא להדביק על הדברים האלה. את יודעת, אמרתי גם אתמול, אולי יש כל מיני דרגות בשכול. אני לא יודע אם יש דרגות, אבל אם יש דרגות, אז מה יותר קשה בתוך משפחה? אני לא רוצה להיכנס לזה, קטונתי מהעניין הזה. אבל את יודעת, אני הולך להרבה מאוד משפחות שכולות. אני חושב שבאירועים מהסוג הזה, דווקא בהיבט של ההגדרות אפילו, אנחנו צריכים לעשות הכול כדי להקל, ולו במעט, על התהום הזאת. << דובר_המשך >> שפרה שחר: << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לכן גם ההגדרות האלה, אני רוצה להגיד לך, הלוואי ומצליחים להגדיר – מעבר לכל הלימוד והכול – גם את המקרה של ההתאבדות כעניין של תאונה לדוגמה, לצורך העניין, או תקלה מבצעית. לא אכפת לי איך. בבקשה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, תודה על הדיון. רציתי להתייחס לשתי סוגיות. אחת, באמת מה שציינת, ההגדרה. אלה שכבר יצאו מהשירות, סיימו את תקופת המילואים ומגיעים הביתה. אנחנו יודעים שפגיעות נפשיות לא מתגלות מייד, רק עם הזמן ולא לכולם. יכול להיות מישהו שאחרי חודשיים מתחיל לפתח תסמינים של פוסט טראומה, מישהו שאחרי חצי שנה. חשוב שמי שלא נמצא במסגרת שירותו, שישמרו איתו על קשר גם כשהוא חוזר הביתה ונמצא חודשיים וחצי שנה בבית. אני רוצה לבקש מאכ"א לבנות מערך שישמור על הקשר עם החיילים גם כשהם משתחררים, לא רק אחרי שירות סדיר, אחרי שירות מילואים. אחרי המלחמה הזאת, והזוועות שעברנו ועברו חיילים, מי שטיפל גם בפצועים וגם בגופות, מי שהשתתף בקרב. לא רק הלומי קרב, מי שגם היה במעגל התומך. לאפשר לכל אחד, מי שנמצא כבר בבית. לפנות אליו באופן יזום. הם לא יפנו לבד, אני מכירה הרבה מאוד שלא פונים. סטיגמות, מתביישים, הם לא יודעים מה הם יקבלו, חוסר ודאות, כל מיני סיבות. לבנות מערך, להשקיע כספים, להפנות, לנתב תקציב מיוחד, ייעודי. לבנות מערך, לא להפיל את זה על הכתפיים של המפקדים. אני גם שומעת מהמפקדים שהם צריכים, כביכול, לעשות שיחות עם החיילים שלהם שכבר יצאו, מסיימים שירות. לא להפיל את זה על הכתפיים של המפקדים כי הם לא אנשי מקצוע. להוסיף עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, לגייס ולהכשיר צוותים מיוחדים שיעשו את זה. גם כשהם מסיימים – שיחת פרידה, וגם אחר כך במשך תקופה. שאנשי מקצוע יקבעו באיזו תדירות ייצרו איתם קשר, טלפוני או מפגשים. אבל להשיג ולא לאבד אף אחד, ולא להשאיר אף אחד לבד עם הכאב שהוא חווה וממשיך לחוות שנים קדימה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה. אמיר, אני רק רוצה להגיד בהמשך לדברים – נטע, עכשיו את. << אורח >> נטע דגן: << אורח >> אני צריכה ללכת, אז אגיד. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> רגע. רק אומר משפט אחד. אמיר, אני רק רוצה להגיד שבהמשך למה שנאמר כאן, גם אתם יודעים שמפקדי המילואים, כשהם כבר יוצאים, הם גם עשו עוד כמה ימים על הפקודים שלהם וגם יש עליהם את העומס של איך שומרים על קשר עם אותם מילואימניקים. בתוכנית צריך לקחת גם את זה בחשבון, מי באמת סוג של שומר על קשר או סוג של מאתר מצוקות. נטע, מה שאני מבקש, אני מסתכל גם על השעון, אני יודע שאצלכם המקרה טרי - - - << אורח >> נטע דגן: << אורח >> לצערי, יש מקרים טריים יותר. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אם אפשר, באמת ללכת לדברים שאנחנו יכולים ללמוד מהם. בבקשה, נטע. << אורח >> נטע דגן: << אורח >> זה מה שרשמתי. אתן קצת רקע על אסף. קוראים לי נטע ואני אחותו התאומה של רב-סרן אסף דגן, זיכרונו לברכה, ששלח יד בנפשו ב-23 באוקטובר 2024 בעקבות פוסט טראומה. אסף התגייס בגיל 18 לצנחנים, לגדוד 890. הוא יצא לקצונה, לחם כמ"מ במלחמת לבנון השנייה, ולאחר מכן יצא, לאחר שלוש שנים, לקורס טייס וסיים כנווט קרב מוביל. הוא שירת בשירות הקבע עד שנת 2022, כשהוא לוקח חלק בעשרות גיחות מעל שמי האויב. באתי לדבר דווקא על אלה שלא פונים לעזרה, שזה המקרה של אסף. אני יודעת שאסף לא יחזור, אז אני פונה אליכם. לא באתי היום להפנות אליכם אצבע מאשימה, באתי כדי שתקשיבו, כדי שנוכל ללמוד מהמקרה של אסף ולשנות. אסף ביקש במהלך שירותו כמה פעמים לראות קב"ן. בתקופה של בין שלוש לארבע שנים חלה התדרדרות איטית, אבל מובהקת, בתפקוד המקצועי שלו כטייס. הוא קורקע מטיסות. תוך כדי, אימא שלי התקשרה – מהמפקד הזוטר עד מפקד מאוד מאוד בכיר בטייסת – לאחר שהבחינה בתסמינים ברורים של פוסט טראומה, והתריעה: הוא ירסק לכם מטוס. בעקבות כך, אסף קורקע ועבר לשרת בבור חיל האוויר בקריה. שם הדרג הזוטר הבחין בתסמינים: התבודדות, קושי עם רעשים, קושי עם אורות. תמיד כשאסף היה נכנס לבור חיל האוויר בקריה היו יודעים לעמעם את האורות, כי היה לו קושי עם האורות. המפקדים ניסו בצורה אכפתית, אך לא מקצועית ולא תואמת למצבו של אסף, לטפל בנושא בצורה חברתית וביקשו מחברים להתקשר לאסף. המפקדים לא הבחינו כי מוטל מולם חייל פצוע, פצוע נפשית. כחודש לפני שאסף התאבד – סליחה – אימא שלנו יצרה קשר עם מפקד בכיר בחיל האוויר והתריעה בפניו באלו המילים: אסף הולך להתאבד. מהמקרה של אסף חשוב לי לבקש – דיברנו על זה גם קודם, על המודעות של המפקדים שחייבת לעלות יותר. המפקדים של אסף ידעו כולם. ההתייחסות, כמו שדיברתי מקודם, של אח, של הורה, של הסביבה שבאה ומדווחת על המצוקה של החייל – להתייחס לזה יותר ברצינות. שיהיה סנכרון בין המפקדים בצבא. כי אימא שלי ניסתה לכמה, לא היה סנכרון. לצמצם את הפערים בין הסביבה למערכת, כי הסביבה של אסף כן הבינה ודיווחה. אני מבקשת מהמערכת לעשות את כל המאמצים האפשריים כדי לאתר את מי שלא בא ביוזמתו לבקש עזרה. להקצות את כל המשאבים הדרושים כדי לטפל בהם ביסודיות ומקצועיות – אני בסוף – באחריות המערכת להבטיח טיפול מהיר, יעיל, אמפתי ומקצועי. גם עלינו כחברה יש אחריות, לזהות את הסימנים ולדווח במקרה הצורך. על כולנו מוטלת אחריות להקשיב להם, שיידעו שהם לא לבד, להאמין שהכאב אמיתי גם אם הוא לא נראה לעין, שיבינו שיש דרך להחלים. שינוי התודעה והכרה ממסדית עם חיבוק מהחברה יכולים להציל חיים. אסור לוותר עליהם גם כשהם מתרחקים ומתבודדים. אח שלי התרחק והתבודד – היה קשה להגיע אליו. אובדנות היא לא גזירת גורל וזה בידיים שלנו לשנות. הם היו שם בשבילנו ועכשיו תורנו להיות שם בשבילם. לא רק במילים, במעשים. בשם כל אלו שכואבים בשקט – נמשיך לדבר בקול. ובשם אסף, אחי התאום, ובשמם של הגיבורים שכבר לא איתנו, נילחם כדי למנוע את המקרים הבאים. תודה לכם. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> תודה לך. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה לך, נטע. יוחאי, הפסקתי אותך קודם. תסתכלו על השעון, אני מבקש לקצר. << אורח >> יוחאי רוטנברג: << אורח >> קודם כול, אני חייב לומר, גם מתוך כך ששירתי בעבר בבריאות הנפש והייתי במלחמה, שאני מאוד אוהב ומעריך את מה שאתם עושים. אני עובד סוציאלי. עדיין עובד כעובד סוציאלי כשמקבלים אותי, ושנה וחצי ליוויתי את אנשי שלומי במלונות. אני גם יועץ פניות ציבור, אמרתי, לחברת כנסת. מעבר לזה, אני לוקח עדויות של ארגון 710, כולל בשורה וכולל אבנר כהן, שהיה מפקד שורה וכו'. אני רוצה להעלות את מה שעלה אצלי, כשפנו אלינו בדחיפות שני חיילי מילואים שהיו בדרך לוועדת אבחון לשירות. אחד מהם היה בהתפרקות ואמר פטרו אותי ממילואים על פוסט טראומה וכרגע קיבלתי צו ואני חייב להתייצב. מאחר שזה היה מיידי, הרמתי טלפון לאכ"א – עד כמה שאנחנו יכולים להגיע מיידית. זה שאמר לי את זה קיבל פטור, מה שנקרא אל תתייצב. בווטסאפ אמרו לו אל תתייצב. השני כן התייצב. עולות לי שאלות. מי שמקבל פטור נפשי – האם באיזשהו מצב, לאורך שנים, לאו דווקא במלחמה הזאת, בודקים אותו פעם נוספת ולאו דווקא על פוסט טראומה? השאלה הנוספת, לגבי פוסט טראומה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> רגע. נטע, את הולכת? << אורח >> נטע דגן: << אורח >> אני הולכת להתראיין. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אוקיי. חיבוק מכאן. הם יכולים, אני לא יכול. << אורח >> נטע דגן: << אורח >> תודה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אני שמח שבאת, למרות שהתלבטתי. אני לא יודע אם את יודעת. << אורח >> נטע דגן: << אורח >> תודה שנתתם לי את הבמה החשובה הזאת. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה. בבקשה, יוחאי, תמשיך. << אורח >> יוחאי רוטנברג: << אורח >> הדבר הנוסף זה שהפוסט טראומה הולכת לאורך שנים, היא לא נפתרת בקלות. היו פוסט טראומטיים שגייסו למילואים כי לא קיבלו פטור. במקרה אחר, שנחשפתי אליו אחרי ששוחחתי עם לימור לוריא, ראש אגף השיקום, היא אמרה גם המשפחה מקבלת טיפול. זה לידיעת אנשי שורה, מקבלים טיפול, מי שמוכר בנושא הזה, לא רק האדם עצמו. מקרה פרטי. האדם עצמו קיבל פטור, כל המשפחה מפורקת, מטופלת, אבל הוא אמר אני חייב להתגייס. הפסיכיאטר הצבאי לא גייס אותו, הוא הלך לפסיכיאטר פרטי הביא אישור שאפשר וגייסו אותו והוא משרת. זאת אומרת בנושא הזה, אני אומר את זה בלי ביקורת, יש פה בעיה שאנשים מרגישים שהם צריכים למצות את הצורך להתגייס ולהמשיך לשרת עבור אלה שלא שירתו, למרות שהם בפוסט טראומה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> יוחאי. << דובר_המשך >> יוחאי רוטנברג: << דובר_המשך >> דבר אחרון. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אוקיי, בבקשה. << דובר_המשך >> יוחאי רוטנברג: << דובר_המשך >> בעבר, לפחות בתקופתי, אמרו שיש מה שנקרא גלים של אובדנות. אחד מתאבד – השני מתאבד. מרגישים שיש איזו השתייכות, קבוצת השתייכות, וקל יותר להתאבד בקבוצה הזאת. זה הכול. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> דרך אגב, העניין הזה של מתאבד מושך מתאבד, אנחנו ערים לתופעה הזאת. נעשה פינג-פונג, כמה שנספיק. << אורח >> נרי שריה: << אורח >> אני מנהל מערך השיקום במכון סאמיט. מכון ותיק, כבר 50 שנה, שעובד בתחום בריאות הנפש ומניעת אובדנות. הקמנו השנה את תוכנית "דרור" שאמורה לתת מענה רחב וכוללני לשיקום. אני רוצה רק להגיד שיש הרבה מאוד תוכניות מאוד טובות שנפתחו בשנתיים האחרונות. הרוב הגדול, כנראה, של הלוחמים הפוסט טראומטיים ידעו להשתמש ולפנות אליהם. אנחנו מדברים על נתח קטן, אם הנושא הוא אובדנות. זה נתח יחסית קטן, לשמחתנו או לא לשמחתנו, שתקוע בבתים, שלא יוצא מהבית, שלא פונה לטיפול. אם אנחנו לא נתחיל לדאוג גם לאלה שנמצאים בבית – היה פה רעיון מצוין גם לחשוב על איזשהו מערך שבעצם מגיע, שזה בעצם חלק ממה שאנחנו גם עושים. אנחנו מגיעים לאנשים לבתים, מציעים להם טיפול בתוך הבית. לאחר מכן, מוציאים אותם. יש גם פתרונות דיור. צריך להתחיל לחשוב גם על הנגשה בתוך הבתים, גם למשפחות, גם לבנות הזוג. נוסיף שכשמסתכלים על שיקום או מדברים על מעטפת טיפולית, טיפול פעם בשבוע, כנראה, לא יפתור לנו את בעיית האובדנות. שיקום הוא גם ברמה התעסוקתית, גם ברמה הזוגית הבין-אישית, גם ברמה, כמובן, הנפשית. צריך יותר תוכניות ויותר עזרה, גם של המערכת, לתוכניות האלה להיכנס ולעשות את העבודה שלהן. אני חושב שיש הרבה מאוד תוכניות טובות שיכולות לעשות. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה. הקשבתי גם למה שסקר פה רמ"ט אכ"א. בין השאר, הוא דיבר על שיתוף פעולה עם עמותות מבחוץ. בתוך זה, אני מניח שדברים נפלו על אוזניים קשובות. תודה. בבקשה. << אורח >> אגמית גלב: << אורח >> אני מתנועת "אימהות בחזית". מתחילת המלחמה אני, בעצם, מנהלת חזית של חוסן, עם הרבה מאוד אימהות ללוחמים. אני רוצה להגיד דברים ממוקדים מאוד. שני דברים מאוד חסרים לי בדיון הזה – צה"ל עושה עבודה נהדרת, אני עובדת איתם לא מעט. אבל משרד הביטחון לא פה ליד השולחן וגם לא משרד הבריאות, ואנחנו בכלל לא מדברים על ניסיונות להתאבדות. בן אדם שהולך הביתה מהמילואים ומגיע לרופא שלו בקופה, אין בכלל התייחסות לתמונה כוללת של הדברים. אני יכולה להגיד שראיתי אתמול הלום קרב שזה הניסיון, לדעתי, השני או השלישי שלו כבר ואין מעקב על הדברים האלה. אני מנסה להבין איפה יש תמונה מלאה, שלא נפספס אף אחד, האם יש בכלל איזשהו רישום כזה. זו נקודה אחת. הנקודה השנייה שרציתי לדבר עליה זה העיבודים. אני חושבת שעדיין לא הגענו למקום הנכון, לא מבחינת הכמויות, לא מבחינת העומק. אני יכולה להגיד שאספתי מאות עדויות על עיבודים שהיו לא מספיק עמוקים, חלקם נקראו כמו פעולה בצופים. שוב, אני לא חושבת שביקורת זה משהו רע, לפעמים ביקורת משפרת אותנו. כן חשוב שנשים את זה על השולחן. בתוך עיבוד של יומיים, שקורה בדרך כלל בפרק זמן יחסית ארוך מאז היציאה מעזה – אני יודעת את זה אפילו ברמה האישית, אבל גם מעוד גדודים – יש ימי התארגנות, יש כל מיני דברים שנכנסים לימים האלה. לצערי, זה עוד לא באיכות ובכמות. אני שמחה מאוד על המעקב, דרך אגב, כי לא היה מעקב עד עכשיו. אם חייל עבר בין יחידות, אז לא ידענו אם הוא בכלל עבר עיבוד או לא. אבל גם בנושא הזה, אבקש לבדוק את הנושא הזה. הדבר האחרון שאגיד – קודם כול, אנחנו תנועה של עשרות אלפי אימהות, אפשר להשתמש בהסברה דרכנו. אבל אני מבקשת, גם בתור אימא ללוחם, תנו לנו כלים, תנו לנו מידע, תנו לנו עוד דברים שבעזרתם אנחנו יכולות לאתר סימנים. אני יודעת שאימהות פונות, אני נותנת להן את הקו הזה של 6690 בכל פעם שאני יודעת שיכול להיות משהו. אבל תנו לנו את האפשרות להבין מה קורה שם. אקצר כי יש עוד הרבה, תודה רבה. ותודה רבה על הדיון הזה, ביקשנו אותו בעקבות דיון שביקשנו גם לפני שנה. תודה רבה שקיימתם אותו. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה. בבקשה. << אורח >> יונתן למברט: << אורח >> תודה רבה. אני בן 24, לוחם במילואים עם מעל 300 ימי מילואים מתחילת 7 באוקטובר. בנוסף, אני נמצא פה עם הדס ושיינא, שלושתנו חיילים בודדים חסרי עורף. אנחנו כאן כדי להעביר את הנקודה, שתיים מההתאבדויות האחרונות, לצערי, הן מקבוצת החיילים הבודדים. אחד מהם, בפרט, הוא מקבוצת חיילים בודדים חסרי עורף. דיברתם פה הרבה על כמה חשוב עניין המשפחה, שהיא חלק מהמעטפת הזאת והיא קיימת והיא עוזרת והיא יודעת לדווח והיא יודעת גם לעזור ולתמוך. זה משהו שקיים גם אצל חיילים בודדים עולים, גם אם הוא בטלפון, רחוק. אבל במובן של חיילים בודדים חסרי עורף, כשיש לנו ניתוק מוחלט מהמשפחה שלנו, אין לנו את המענה הזה וזה חלק מהמענה הבסיסי שקיים. לצערנו הרב, מעבר לזה, יש פה הרבה כשלים במערך המענים שהצבא נותן לחיילים בודדים חסרי עורף, בטח אם אנחנו משווים למה שהעולים מקבלים. אין פה מערך, אין מענה מדיני מעבר לצבא שעוזר לקבוצה הזאת, ואנחנו חייבים לקדם את הקבוצה הזאת. מחר אנחנו גם נקיים דיון בוועדת העלייה והקליטה בנושא. ספציפית בנושא הזה, מעבר למענים שחסרים במקרה ההתאבדות הזה, גם עולה סוגיה מאוד קשה בעניין הקבורה וההנצחה שלו. נמצאת איתי פה הדס, שאני מקווה שתסביר קצת על העניין, שהכירה את החייל – לא נזכיר את שמו – אבל גם הייתה בהלוויה ויכולה להסביר על המקרה. << אורח >> הדס ארנברג: << אורח >> שלום. כמו שהוא אמר, הייתי חיילת בודדה, השתחררתי לפני שלושה חודשים. בוגרת החברה החרדית. גר איתי החייל שהוא דיבר עליו. המקרה היה לפני שלושה שבועות, הוא היה ממש לקראת סוף ההכשרה שלו, הוא בדיוק סיים קורס מ"כים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא מבית שמש. << דובר_המשך >> הדס ארנברג: << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אוקיי. << דובר_המשך >> הדס ארנברג: << דובר_המשך >> הוא גר איתי בבניין, בבית גיורא. לא ידעתי, הוא היה בהליכי הכרה של חייל בודד. הוא התנהל כחייל בודד לכל דבר ועניין. הוא היה בשירות שלו הרבה מאוד חודשים ועדיין לא קיבל הכרה של חייל בודד. מה שאני רוצה לדבר עליו ספציפית זה ההלוויה. ההלוויה הייתה הלוויה אזרחית, חרדית, היו שם כ-20 אנשים שראיתי שהכירו אותו לאחר החזרה בשאלה בכלל. מה שדיברו עליו זה בעיקר על זה שהוא היה צדיק ועל זה שהוא היה לומד תורה. הוא היה בן אדם עם אורח חיים חילוני, ממה ששמעתי ממנו וממה שאני שומעת ומהחברים שלו. הכבוד האחרון שלו, מבחינתי, התעלם מחלקים מאוד מאוד גדולים באישיות שלו. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אבל את יודעת שבדרך כלל, משרד הביטחון או צה"ל, לא נכנסים למי מדבר בהלוויה. << דובר_המשך >> הדס ארנברג: << דובר_המשך >> ממש על זה אנחנו רוצים לדבר. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אפשר לדבר על זה. אני לא רוצה ללכת לתוך העניין הזה כאן, זו לא סוגיה שקשורה דווקא לאובדנות. << דובר_המשך >> הדס ארנברג: << דובר_המשך >> זו סוגיה שקשורה להכרה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> נכון, אבל זה לא קשור לאובדנות. אם המשפחה היא זאת שקובעת מי ידבר - - - << דובר_המשך >> הדס ארנברג: << דובר_המשך >> זה קשור מאוד, זה קשור לאובדנות. סליחה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> סליחה, אני חושב שזה קשור יותר למה שהגדרתם, חיילים בודדים חסרי עורף, שזאת הגדרה מיוחדת. << אורח >> שיינא ברכה כהן: << אורח >> אפשר, ברשותך, להגיד כמה מילים? << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא, יש אנשים קודם. << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> העיכוב בהכרה של החייל הזה כחייל בודד היה נגזרת של מלחמה, אבל זה לא היה צריך להיות. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> שפרה, תאמיני לי, אני לא רוצה לפתוח את העניין הזה כאן. אני לא חושב שהדיון הזה זה המקום - - << דובר_המשך >> שפרה שחר: << דובר_המשך >> אני מבינה, אנחנו רוצים למנוע את המקרה הבא. << דובר_המשך >> שפרה שחר: << דובר_המשך >> - - במיוחד כשיש מחר דיון על זה בוועדה אחרת בכנסת ושם אני חושב שזה המקום של זה. הלכתי למשפחה, הייתי אצל המשפחה, אני קצת מבין את המורכבות שאת מדברת עליה. אבל עוד פעם, זה באמת לא לב הדיון שלנו אני חושב, רק בגלל שזו סוגיה הרבה יותר רחבה ממה שיש לנו כאן. << אורח >> שיינא ברכה כהן: << אורח >> אפשר להגיד חצי משפט, באמת? << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> משפט, אבל באמת מה שאמרת. << דובר_המשך >> שיינא ברכה כהן: << דובר_המשך >> כן. בסוף אני חושבת שאנחנו חיילים בודדים, וכשחייל בודד יודע שהוא יכול לבחור איך הוא רוצה להיקבר הוא ירגיש פחות בודד. חלק מהדברים האלה של האובדנות זה - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אמרתי, זה לא הדיון. סליחה. << דובר_המשך >> שיינא ברכה כהן: << דובר_המשך >> אבל חלק מהאובדנות - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אני מבין את זה, אבל זה לא – באמת, עם כל הכבוד, זה לא הדיון. אני רק רוצה להגיד דבר אחד שכן רלוונטי לדיון הזה, ואני אומר את זה גם לגורמי המקצוע והתעסקתי בזה כמעט בתחילת המלחמה, הנושא של הרגישות המיוחדת לחיילים בודדים שחוזרים מתוך אותן חוויות אבל אין להם את המשפחה שהם פוגשים. אין להם עם מי לדבר, יש להם קירות לדבר איתם. לכן אני חושב, וניסיתי גם מבחינת ההכרה בהם, לעשות את הקשר הישיר מאוד בין השירות לבינם גם אם הם כבר מחוץ לשירות. במיוחד כשהם חיילים בודדים. << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> יש לי רק הערה להועיל, להועיל לעניין הזה. אני מלווה כמה חיילים כאלה, שהם בודדים. אחד הדברים שמאוד עוזר להם זה החוות הטיפוליות, שהן מצוינות, אבל עם כל אחד מהם לקח לנו כמעט שלושה חודשים להגיע לחוות הטיפוליות. למה אי-אפשר לזרז את התהליך הזה? << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אבל שפרה, גם את יודעת שזה לא הדיון הזה. תודה. זה נכון לכל הזמן, לכל דבר. << דובר_המשך >> שפרה שחר: << דובר_המשך >> בואו נזרז את זה. << אורח >> יונתן למברט: << אורח >> רק אוסיף על העניין הזה ואסיים. באמת שהקבוצה הזאת זו קבוצה שכרגע חסרים בה הרבה מענים, וחלק מזה זה גם עניין הזה, הקבורה. צריכים להתייחס אליהם בצורה מכובדת, זה חייב להיות חלק מההגדרה. להתעסק בזה שזו קבוצה חשובה שחייבים להתעסק בה ולשמור אותה והיא חלק מהאוכלוסייה הישראלית. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> נכון. דרך אגב, אני חושב שיש לה קשר עשיר למה שכבר נרמז פה כמה פעמים. במיוחד שחלק גדול מהחיילים הבודדים חסרי עורף זה כאלה שהמשפחות שלהם דחו. והעניין של החברה החרדית, יש לו בעניין הזה סוג של דומיננטיות ואנחנו צריכים לדון בזה. בבקשה. << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> אני מפורום יהלומי הקרב. לא אכנס לכל מיני דברים שונים כי המטרה של הדיון הזה, כמו שאמרת, היא למנוע את המתאבד הבא. באתי לפה עם שלוש פרקטיקות שאני יכול להגיד שאני מבקש, אני יכול להגיד שאני דורש, שיקרו. דבר ראשון, סיבה אחת שאנשים לא מגיעים לטיפול בצבא היא הבושה. אנחנו רוצים ואנחנו מבקשים – היו הרבה דיונים על זה – אנחנו לא רוצה סרטוני טלוויזיה שאומרים אם אתה מרגיש חלש, מסכן, כואב לך. אנחנו רוצים סרטונים של תתי-אלופים, של אלופים, שהולכים ומקבלים טיפול פסיכולוגי ונותנים הצדקה לכל חייל. מה שנקרא בעברית, מנרמלים את המצב הזה של לקבל סיוע נפשי. אני יכול להגיד שכל בן אדם שמגיע אלינו לפורום ופתאום מגלה כמה אנשים הם בסך הכול, מסוגלים לחיות, מקבל הרבה עוצמה וכוח. דבר שני, אני 60% ואני עושה מילואים, ואף אחד לא פנה אליי אף פעם לשאול אם יש לי בעיה עם המילואים. סיימתי לפני יומיים ברפיה, הכול טוב. אני אומר שאסור שתהיה קביעה גורפת, זה לא מתכון נכון לטפל בהלומי קרב. בהלם קרב, בניגוד לפוסט טראומה רגילה, לפעמים לחזור לרכב על הסוס דווקא עוזר בחיי היום-יום, לא מקשה. לכן כשאתם עושים פרסומים בומבסטיים, כל הלומי הקרב, יש אנשים שזה מכניס אותם לסטרס ומעלה אצלם טריגרים לא נורמליים. שפתאום ייקחו להם את הבית, את המילואים, את המקום היחיד שהם מרגישים בו שייכים. אמרנו בושה, אמרנו דברים כלליים. הדבר השלישי הוא שיש פה, בדיוק כמו שהיא אמרה, "אימהות בחזית", פורום "יהלומי הקרב". כל ארגון שהוא, מבורך. אגיד לכם עכשיו לא בשביל ללמד אתכם משהו, אלא להשתמש בנו לדרכים של איך להעביר את המידע כדי שהוא ייקלט במקומות הקטנים. אתם אנשי צבא. אתם יודעים, לפעמים הרמטכ"ל מוריד פקודה שיורדת לאלוף, שיורדת למח"ט, שיורדת לזה. עד שזה מגיע לסוף זו לא בדיוק אותה פקודה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> שמיר, אתה חוזר על הנקודה החשובה, אתייחס אליה בסיכום הקצרצר כשאני אדבר. << דובר_המשך >> שמיר בניטה: << דובר_המשך >> אלה שלוש הנקודות שלנו ואתם באמת מוזמנים להשתמש. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> שמיר גם כן לא בפעם הראשונה בבניין הזה, והוא תורם לנו מהידע והניסיון שלו וזה יפה. בבקשה. << אורח >> מיכל אלטשולר: << אורח >> אני ראש תחום מדיניות חברתית בהתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית. כשאנחנו רוצים למנוע אובדנות, עדיף שהקו הטלפוני של היחידה לתגובות קרב לא יהיה מנותק בזמן המתקפה האיראנית. זה משהו שקרה. גם כשצעיר מגיע לבקש עזרה וטיפול, אז אומרים לו שהמצב שלו קשה ועדיף שיפנה לאגף השיקום כי 12 טיפולים לא יספיקו לו. הוא הולך לבד וצריך להגיש, כי לא עוזרים לו להגיש את התביעה – זה לא ממש עוזר למניעת אובדנות כשמשאירים אנשים כאלה לבד. אנחנו 669 ימים אחרי 7 באוקטובר, חשוב לציין שהחטופים שלנו עדיין בשבי. זה דבר שלא עוזר למצב הנפשי של האזרחים במדינה הזאת, לא למילואימניקים, לא לאף אחד. חלק ממחקר שביצענו השנה: בשנת 2025 נרשמה עלייה משמעותית בפניות של סטודנטים לשירותי סיוע נפשי, 25% מהסטודנטים פנו לסיוע נפשי. זאת עלייה מ-2024, כשהיו 18%. יש לנו פה עלייה, סטודנטים פונים, צעירים פונים לבקשת סיוע. אבל 40% ציינו שהם רוצים לקבל סיוע ולא מקבלים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> 40% מתוך 25% שפנו. << דובר_המשך >> מיכל אלטשולר: << דובר_המשך >> לא, מתוך כלל האנשים שהשיבו על הסקר, 40% ביקשו סיוע נפשי והם לא מקבלים היום. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> וכולם משרתי מילואים? << דובר_המשך >> מיכל אלטשולר: << דובר_המשך >> לא, לא בהכרח, צעירים וצעירות. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אבל לא על זה אנחנו בדיון פה. << דובר_המשך >> מיכל אלטשולר: << דובר_המשך >> חלקם גם מילואימניקים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> יש לנו הרבה כבוד לכל סטודנט. << דובר_המשך >> מיכל אלטשולר: << דובר_המשך >> אני יכולה להביא נתון גם של מילואימניקים סטודנטים שמבקשים טיפול, לא עכשיו. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תביאי, בבקשה, את הנתון הזה. << דובר_המשך >> מיכל אלטשולר: << דובר_המשך >> אני יכולה לבקש ואתן לכם אותו. רק אגיד שכאשר לא מטפלים בנפש, כשלא נותנים טיפול ראוי, כשאין איזה קייס מנג'מנט על כל מקרה, אז המצב של הבן-אדם רק מחמיר. בגלל זה אנחנו פה היום, לא משום סיבה אחרת. אובדנות לא קורית בחלל ריק, יש מחיר נפשי כשלא מחזירים את החטופים, יש מחיר נפשי למלחמה שאורכת כמעט שנתיים, יש מחיר נפשי לתחושת אשמה בלתי נגמרת אצל הרבה מאוד צעירים. אם הצעירים והסטודנטים הם הלב הפועם של המדינה, היום הם נלחמים על כל פעימה שלהם. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה, תודה רבה. << דובר_המשך >> מיכל אלטשולר: << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> מי שמסתכל על השעון, אנחנו אחרי הזמן. << אורח >> גליה שרף: << אורח >> ממש אקצר. אני עורכת דין, אני מייצגת את אחים ואחיות לנשק פה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> שרף, שרף? << דובר_המשך >> גליה שרף: << דובר_המשך >> שרף, שרף, אחות של שרף. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אוקיי, בבקשה. יפה. << דובר_המשך >> גליה שרף: << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אתמול היו עליהם פה כל מיני אמירות קשות, אז אני אומר לך יפה. << דובר_המשך >> גליה שרף: << דובר_המשך >> כל מה שרציתי לומר כבר איכשהו הזכירו, רק אתייחס לנקודה אחת שעוד לא דיברו עליה וזה דווקא לנושא של חוק השוויון בנטל. בחדר הזה ממש, במקביל, קורית יוזמה שמאוד מזלזלת במילואימניקים ובמשרתים. זה קשור לנושא, למרות שהוא הוזכר פה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> קשרו את זה כבר לנושא. << דובר_המשך >> גליה שרף: << דובר_המשך >> קשרו את זה אבל אמרו לא באים בביקורת למי שנמצא. אני דווקא כן חושבת שרלוונטי להעלות בפני מי שנמצאים כאן. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> רק בקצרה רבה. << דובר_המשך >> גליה שרף: << דובר_המשך >> בקצרה. אנחנו חושבים שאולי הגיע הזמן שאנשי המקצוע של בריאות הנפש יגידו למטכ"ל שאנחנו אולי עומדים בפני אסון חברתי וביטחוני. שחיילים שמשרתים לא מקבלים חילוף, זה רק עניין של עיתוי. אין כבר מי שיכבוש את עזה. למה שלא תגידו שמאות ימי מלחמה זה לא ייגמר טוב לאף חייל? האם זה לא שיקול שצריך להשפיע על מדיניות הגיוס ואנשי המקצוע שנמצאים פה יש להם מה להגיד בנושא הזה? האם אתם לא חושבים שמבחינה מקצועית הדיון בחוק הזה, בחוק ההשתמטות, יחד עם הצעות לכיבוש עזה הם מכה לכל מי שכבר מתמודד? << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> גליה שרף: << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אנחנו מסיימים, משפט. << אורח >> נמרוד מדרר: << אורח >> בקצרה, אני משדולת המשרתים. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אלעזר, לפני כן, יש אחת אחרונה, לא אני אדבר. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אחר כך, נתתי לו. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> בסדר. << דובר_המשך >> נמרוד מדרר: << דובר_המשך >> משפט קצר. נאמר גם קודם, זה שמשרד הביטחון לא כאן זו בעיה, כי בסוף אירועי האובדנות לא בהכרח קורים רק בין הסבבים. הרבה פעמים אנחנו מדברים על אירועי אובדנות שיכולים לקרות גם שלוש, ארבע ועשר שנים אחרי. יש תשתיות קיימות, כמו בית הלוחם, שמתעסקות באנשים שפגועים לא בנפש אלא בגוף, וצריכים להבין איך. בסוף יש פה הרבה מאוד עמותות וולונטריות, זה נחמד, שנכנסות איפה שהמדינה לא נמצאת. המדינה צריכה להיות במקומות האלו, אנחנו צריכים לראות מה אפשר לעשות כדי שמשרד הביטחון ידע לתת מענה ארוך טווח ולהשתמש בתשתיות שקיימות לפצועים בגוף כדי לתת מענה דומה, הרבה מאוד שנים קדימה, לפצועים בנפש. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה. רק אגיד שהדיון הקודם שהיה פה, ב-09:00, התעסק בפצועי ראש. גם הם, אנחנו לא בדיוק מבינים את כל המוגבלויות. חברת הכנסת פרקש ביקשה ממני לתת זמן קצר לרחל הילו. קדימה, אבל גם את מסתכלת על השעון. << אורח >> רחל הילו: << אורח >> נראה לי שאני רוצה שתניחו את הלב שלכם איפשהו. היינו ב"צוק איתן", היינו ב"עופרת יצוקה", היינו ב"לבנון", היינו בהרבה מקומות. אבל ב-7 באוקטובר אף אחד מאיתנו לא היה. נראה לי שכולנו הלומים, מבלי להיות לוחמים ולטפל בחללים. אבל זאת מלחמה שצריכה בירור מעמיק. אם מדברים על מטפלים בשורה שצריכים להיות משווים ללוחמים – אולי בכלל לא, אולי הם צריכים משהו אחר. אולי מי שהוציא חוט ברזל ממשפחה מחוברת עם ילדים או בדק אם הריאות שלו עובדות או לא לפני או אחרי שהוא נשרף, זו לא מציאות שראינו, זו לא מציאות שפגשנו. אף אחד מאיתנו לא ראה את הסיפורים האלה. אולי אלעזר שטרן שמע מאשתו. אולי במעט, אם היא הייתה מסוגלת בכלל לספר. יש פה סיפור הרבה יותר גדול שצריך אנשי מקצוע רלוונטיים, שצריך את החיילים הרלוונטיים, את הנשים, את המתבגרים של אותם חיילים. צריך לכנס אותם על השולחן ולהבין מה הם צריכים. לא בזמן המשימה, כי בזמן המשימה אם הם לא היו אף אחד לא היה עושה את זה. שם הם בכלל לא היו מבינים אם הם נדרשים לעזרה כלשהי, או מי מביניהם. זה רק תקופה אחרי, רק כשהם סיימו את המשימה. וגם היום, הם התייצבו למשימה, הם התייצבו ברגע הראשון. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> את יכולה לספר דברים שרצית לומר? << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> רגע. היית שם או מישהו קרוב שלך היה שם? << דובר_המשך >> רחל הילו: << דובר_המשך >> ברור. דרך אגב, אנחנו מספרות סיפור של חטיבה שלמה, של כל מי שהיה אחראי. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> תספרי תופעות, את הדברים שאת יודעת עליהם. << דובר_המשך >> רחל הילו: << דובר_המשך >> אספר, על מי שאחראי על הזיהוי. בלי שמות, זה לא משנה. אני רק אומרת, כשאנחנו נמצאים בשבתות בגדוד, אז הבנות, הנשים, יכולות להגיד לנו: הם לא אוכלים, הם לא ישנים, הם לא יכולים לשמוע דלתות, הם מתרחקים. אירועים לבביים זו בכלל סוגיה מההפטרה שבאה ומתבטאת. עוד מעט שמרית תספר לכם את הסיפור האישי שלה. כולם זועקים. תקשיבו, הם זועקים. אף אחד לא מעז לפנות אפילו למשרד הביטחון. שוב, אני לא יודעת למה. אולי תרבות, אולי העבודה שלו, אולי זה שהוא לא יוכל לחזור לגדוד. אין לי מושג מה המניע, אני לא בתוך הסיפור הזה. גם אני הייתי קצינה, של חיילים, קציני קשר גדודיים. הייתי בצבא, אני מכירה. אבל אנחנו חייבים באפור הזה לנסות להבין איך אנחנו מטפלים בזה שהם לא רוצים לפנות, בזה שהם צריכים, הם וכל המעטפת שלהם. זה לא גופה אחת, זה לא זמן קצר, זה גם כמות, גם משך וגם מה שהם פגשו. זה לא "עופרת יצוקה", זה לא "צוק איתן", זה מה שהם פגשו. זה אזרחים, זה נשים עם לק ג'ל. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> שמרית, את רוצה? << דובר_המשך >> רחל הילו: << דובר_המשך >> עכשיו שמרית תספר את הסיפור האישי. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> רגע. אני מעדיף לעשות את זה ב"שורה" בדיון, זה בסדר מבחינתכם? תודה. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני חושבת שכן כדאי לשמוע רק את שמרית. זו החלטה שלך. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אורית, אבל יש פה אנשים שגם להם יש לוחות זמנים וקבענו את הדיון עד 14:00. אני רוצה להגיד לסיכום. קודם כול, אני מודה לכל מי שבא לדיון הזה מבחוץ, לא משנה מאיזו מצוקה ומאילו עוצמות. אני חושב שאנחנו כאן, בבניין הזה, חייבים להיות מחוברים לדברים האלה. אנחנו די נמצאים פה, די גרים פה, אבל אתם בזמן החופשי שלכם – אם אפשר להגיד ככה – באים לכאן ומכאיבים לנו, מעשירים אותנו, מכוונים אותנו, עוזרים לנו לעשות גם את הדברים הנכונים שמצופה מאיתנו לעשות. ואני מודה לכם. אני רוצה להגיד לצה"ל, לאמיר ולכל המערכים שקשורים לעניין הזה, התרשמתי מאוד. אני מכיר חלק מהדברים, גם מהשבוע הזה וגם מלפני שבוע, מתוך המשרתים הכי קרובים אליי. גם קיבלתי את ההערות. פה גם שמעתי על רק יומיים, אבל פעם גם לא היו יומיים של אחרי שחרור. אני חושב שגם ההערה שנאמרה פה על היחס של המדינה הזאת לתקציבים, איפה שמים את מאות המיליונים, אנחנו שותפים לדאגה הזאת. בוודאי שאנחנו שותפים לדאגה של העומס ולקשר בין זה לבין הדיונים שמתבצעים כאן. מה שהיה פה אתמול, כמו שכבר הוזכר כאן, לעניין של הרחבת מעגל המשרתים, גם כחלק מצמצום הלחצים, העומסים, שמביאים גם לתופעות נפשיות. אני לוקח פה עוד נקודה אחת שאני חושב שצריך לפתח אותה. הדברים בוודאי נכונים לדברים שאתם רוצים שיידעו מהם, אני אומר את זה לצה"ל. אני חושב שהשיתוף של עמותות – לא משנה איזו עמותה. כשיש עמותה וממילא יכולים לגשת לזה ברכבת או לראות במסגרת תוכנית טלוויזיה, או לא משנה איפה, מה שאני חושב שנכון הוא שתהיה לצבא רשימת דיוור. הצבא לא ימיין אותן, מי שירצה להיות ברשימה הזאת, דברים שממילא מפרסמים אותם, שיהיה בתוך הרשימה הזאת. זאת אומרת, כשיש יוזמות של הצבא, ויש הרבה, ויוזמות ברוכות כאלה ואתם רוצים לעשות ריצ'ינג אאוט אחר כך לבני משפחות, למשרתים, אז כל מיני גופים ועמותות שיש להן רשימת מכותבים, חברים בקבוצות – קדימה, שידעו. אני אומר את זה לצד שיתוף הפעולה הטיפולי עם העמותות שאותו ציינתם. אבל אני חושב שמבחינת רשת המידע, כדי להגיע לאותן אוכלוסיות, זה חשוב. חבר הכנסת קינלי טור פז, רצית? לא רצית להגיד? << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא, אני מוותר. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אוקיי. אני עוד פעם מודה לכולם ואני מקווה שבאמת נצליח יחד - - << קריאה >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> תודה רבה לכם. שלא ישתמע שחס ושלום - - - << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> תודה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> - - להוריד כמה שאפשר ולטפל כמה שאפשר במצוקות הנפשיות שעלו פה. תודה לכולם. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:25. << סיום >>