פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב שלישי פרוטוקול מס' 348 מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות יום רביעי, י"ב באב התשפ"ה (06 באוגוסט 2025), שעה 11:13 סדר היום: << נושא >> 1. הצעה להקמת אנדרטה לזכר "החייל הבודד" << נושא >> ישיבת מעקב לישיבות שהתקיימו בנושא ב-20.11.2024, 18.12.2024, 11.2.2025 ו-22.4.2025 << נושא >> 2. סיוע נפשי וסיוע נוסף לחיילים בודדים בסדיר ובמילואים << נושא >> ישיבת מעקב לישיבות שהתקיימו בנושא ב-19.11.2024, 2.12.2024, 4.12.2024, 17.12.2024, 8.1.2025, 20.1.2025 ו-22.4.2025 נכחו: חברי הוועדה: גלעד קריב – היו"ר אלעזר שטרן מוזמנים: אייל כץ – סגן מנהל, חטיבת פרט, משרד העלייה והקליטה ברהן מלדה – מפקח ארצי קהילתי לקליטת עלייה, משרד העלייה והקליטה חגית אורן מוסט – ר' חט' לחוסן ורצף מניעתי בתחום הנפשי, משרד הביטחון סא"ל עוזי בכור – מפקד היחידה לתקשורת, אט"ל, צה"ל סא"ל דוד הרוש – ר' ענף 360, מחלקת המילואים, חתומכ"א, צה"ל דב ליפמן – חבר הכנסת לשעבר, מנכ"ל יד לעולים ליאת קסלר – עובדת סוציאלית, כנפיים, הסוכנות היהודית דוד קורן – מנכ"ל, עמותת ער"ן אלינועם חורש – רכז מתנדבים, אח גדול למען חיילים בודדים ליאורה רובינשטיין – מנכ"לית, המרכז לחיילים בודדים ע"ש מייקל לוין צבי יהונתן שור – מייסד, עמותת לעולם לא לבד ד"ר יעקב צימרמן – חבר עמותה, עמותת לעולם לא לבד שפרה שחר – מנכ״לית, בית חם לכל חייל נויה גוברין – מנהלת תוכנית לחיילים בודדים, ארגון נפש בנפש יונתן למברט – חייל בודד חסר עורף משפחתי במילואים הדס פרידה ארנברג – מתנדבת יוסף אבי יאיר אנגל – סבא של אופיר אנגל שחזר מהשבי פרופ' חגי לוין – ראש מערך הבריאות, מטה משפחות החטופים משתתפים באמצעים מקוונים: עמית קפח – ר' חט' אנדרטאות, מפעלי הנצחה ויזכור, משרד הביטחון סא"ל דניאלה שנקר – רע"ן פרט, אכ"א, צה"ל סא"ל ליאור נוסבוים – רע"ן קשר למשפחות, מחלקת נפגעים, צה"ל יעל דולב – רכזת פרויקטים, קרן קיימת לישראל יאיר רן פלד – מנהל התוכנית, גרעין צבר הילה סולימני – מנהלת כנפיים ופורום ארגוני החיילים הבודדים מנהלת הוועדה: שלומית אבינח רישום פרלמנטרי: נועם כהן, חבר תרגומים ‏‏רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעה להקמת אנדרטה לזכר "החייל הבודד" << נושא >> << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בוקר טוב לכולם, תודה לכל המתכנסים והמתכנסות לדיון החשוב הזה. אנחנו מקיימים הבוקר למעשה שני דיוני מעקב. הדיון הראשון, שיהיה קצר מאוד, הוא קבלת עדכון בנושא הקמת האנדרטה לזכרם של החיילים הבודדים. כאן אנחנו נבקש עדכון קצר, ועיקר הזמן שלנו יוקדש לנושא החשוב של מתן סיוע נפשי וסיוע נוסף לחיילים בודדים, ובתוכם כמובן לציבור החיילים העולים בסדיר ובמילואים. לפני כן אנחנו נציין שב-21 ביולי התבשרנו בבשורה הקשה על נפילתם בקרב בדרום רצועת עזה של רב סמל מתקדם במילואים ולדימיר לוזה מאשקלון וסמל ראשון עמית כהן מחולון. ב-26 ביולי מת מפצעיו לוחם המילואים רס"מ בצלאל יהושע מוסבכר מאבני איתן. וב-26 ביולי התבשרנו לצערנו על נפילתם בקרב של סרן אמיר סעד מיאנוח ג'ת וסמל ינון נוריאל ואנה מקריית טבעון. ב-28 ביולי אותר חייל צה"ל במילואים אריאל מאיר תמם מאופקים ללא רוח חיים בביתו. וב-31 ביולי, אפרופו נושא הדיון החשוב שלנו, התבשרנו על כך שרועי וסרשטיין מנתניה, חובש קרבי במילואים, אותר ללא רוח חיים בביתו. הדברים בוודאי נוגעים לנושא החשוב של הדיון שלנו. אנחנו נציין גם שלפני כשבוע נפטר בבית החולים קפלן קשיש בן 85 שחולץ מביתו של נפגע מטיל איראני בעיר רחובות. לצערנו, שמו לא פורסם בתקשורת, ואנחנו כמובן גם מרכינים את ראשנו לזכרו. 670 ימים מאז אסון שמחת תורה, 670 ימים למלחמה, 50 חטופים, אחים ואחות, עדיין מצויים בעזה, והחובה להחזירם מוטלת על כתפי כולנו. אנחנו מייד נשמע את נציגי משפחות החטופים, מטה החטופים, כנהוג בוועדות הכנסת, וניגש אז לדיונים. אבל אני מבקש לפני זה לומר את הדברים הבאים כיושב ראש אחת מוועדות הקבע של הכנסת, ואני אומר את הדברים דווקא מכיוון שנמצאים כאן עובדי ועובדות ציבור מסורים שמייצגים את משרדי הממשלה. נפל דבר אתמול במדינת ישראל, נפל דבר בדמוקרטיה הישראלית. שר שמכהן מכוח החוק הישראלי והדמוקרטיה הישראלית, לא מכוח זכות לידה כזו או אחרת שיש לו, שלח בחוצפה שלא תיאמן מכתב לעובדי משרדו שבו הוא הסית אותם להפר פסיקה של בית משפט עליון במדינת ישראל. מדובר לא רק בצעד שערורייתי, מדובר בצעד עברייני, צעד עברייני של ממש, הסתה להפרת פסיקה של בית משפט עליון במדינה דמוקרטית. הרבה מאוד שיאים שליליים נרשמים בכנסת העשרים-וחמש ובכהונתה של הממשלה השלושים-ושבע, המכתב הזה של השר שלמה קרעי הוא כתם אפילו בהינתן כל אותם שיאים שליליים. אני מברך את הייעוץ המשפטי של משרד התקשורת שבצורה מהירה וחדה הפיץ מכתב לכל עובדי ועובדות המשרד שבו הובהרה החובה החד משמעית של כל עובדי הציבור במדינת ישראל לציית לפסיקת בית המשפט. אני לא מאמין שבכלל צריך לחזור על זה כאן בכנסת ישראל, אבל הגענו לימים הללו. הגענו לימים הללו שבהם צריך להעניק גיבוי לעובדי משרדי הממשלה על מנת שהם לא יפחדו ממכתבים שערורייתיים ועברייניים של השר. אני קורא מכאן לרשויות החקירה במדינת ישראל לנקוט בצעדים המתבקשים למול ההסתה הפרועה להפרת חוק על ידי שר מכהן במדינת ישראל. אני קורא מכאן ליושב ראש ההסתדרות להודיע בצורה חד משמעית עוד היום שהסתדרות העובדים תעניק את כל הליווי, את כל הגיבוי, את כל התמיכה לכל עובד ועובדת מדינה שיסבלו מהתנכלות מצד הדרגים הפוליטיים העומדים בראש המשרדים מכיוון שהם עושים את מה שמצופה מהם ומקפידים בהוראות החוק, לרבות הקפדה יתרה במילוי פסיקת בית המשפט. ואני מודיע גם כאן שאנחנו נעניק את כל הגיבוי כחברי כנסת לכל עובד ועובדת ציבור שייפגעו כתוצאה מכך שהם מקפידים בפסיקת בג"ץ. ואני קורא לכל עובד ועובדת ציבור במדינת ישראל שמרגישים מאוימים על ידי השרים ועל ידי המנכ"ל, המנכ"לים, ועל ידי היועצים של השרים מכיוון שהם עומדים על החובה שלהם לשרת את הממלכה ולא את המלך. מדובר ביום שחור לדמוקרטיה הישראלית, מדובר ביום שבו שר מעז להרים את ידו על פסיקת בתי המשפט, בושה גדולה, אבל יש לי אמון מלא בעובדי המדינה שיידעו לעמוד כחומה בצורה כנגד ההתנהלות העבריינית שראינו אתמול מצד שרים במדינת ישראל. אני שב וקורא ליושב ראש ההסתדרות להבהיר שלא תיפול שערה משערות ראשו של עובד מדינה כתוצאה מכך שהוא יעמוד איתן מול דרישה של שר להפר את פסיקת בג"ץ. ואני מודיע, ואני בטוח שחברי לספסלי האופוזיציה, האלוף במיל' אלעזר שטרן, מצטרף לאמירה הזאת. אנחנו נעמוד כחומה בצורה על מנת להגן על כל עובדי הציבור במדינת ישראל. בושה וחרפה שהגענו לרגע המביש הזה. ידידנו ג'וחא, דבר מטה משפחות החטופים. << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >> שמי יוסף אבי יאיר אנגל, הסבא של אופיר שנחטף מבית חברתו בבארי יחד עם אביה יוסי שרעבי שנהרג מאש כוחותינו ביום ה-97 למלחמה וגופתו עדיין אי שם בחורבות עזה. את סיפורו של אופיר, שחזר אחרי רק 54 ימים וסיפוריהם של ארבעה ילדים נוספים ראיתם בתוכנית הדוקומנטרית במוצאי שבת האחרונה בערוץ 12, על קצה המזלג מה שעברו החטופים אחרי 54 ימים, ולתאר מה קורה עם אלה שנשארו מאחור עד היום. 670 ימים מאז שואת 7 באוקטובר, שעדיין אף אחד לא נמצא אשם או אחראי שהיא קרתה, כש-50 חטופים וחטופה עדיין בגיהינום העזתי, בידיה של חבורה מפלצתית שמדינת ישראל אינה מצליחה לחסלה. כבר נאמר לפני חודשים רבים על ידי מביני עניין שארגון אידיאולוגי לא ניתן לחסל בכוח, ובעיקר לא ארגון שנתמך על ידי מדינה עשירה כמו קטאר שמממנת את הארגון בהסכמת המפקיר הלאומי שהעסיק בלשכתו עובדים שקיבלו שכר מאותה קטאר. כן, אותה קטאר שמארחת במלונות פאר בדוחה את המנהיגים של הארגון הקיקיוני שהמפקיר ושר הביטחון שלו מצהירים כל יום שאוטוטו הוא מחוסל. הימים האחרונים הביאו כמעט על כולנו, ובעיקר על משפחות החטופים, מכות קשות בדמותם של הסרטונים שפורסמו על מצבם של החטופים. ומה התגובה של המפקיר? לצאת ולכבוש את כל עזה כדי להוכיח שהמשוואה שלו ושל חבריו מתחילת המלחמה, הניצחון המוחלט והחזרת החטופים בסדר זה, הייתה שגויה. האם הניסיון הכושל לשחרר את ששת החטופים ב-31 באוגוסט 2024, לפני שנה, לא היה שיעור מספיק כדי להבין שלפעמים כדי לנצח צריך את המוח ולא את הכוח? חברי הכנסת, האם אתם לא חשים את מה שמרבית העם חש, שהעיסוקים בפיטורי היועצת המשפטית בתקופה זו, תגבור השמירה על המפקיר ומשפחתו, ולא לעסוק בצורה רצינית בנושא השבת החטופים למשפחותיהם כדי להתחיל להבריא את החברה המוכה שלנו אינה במקומה בעת הזאת? נראה שלא למדתם כלום מהשיעורים על הסיבות לחורבן שתי המדינות היהודיות העצמאיות בהיסטוריה, דוד ושלמה וממלכת החשמונאים. חברי הכנסת, רגע לפני שהקבינט יקבל את ההחלטה הקשה של כיבוש מוחלט של עזה והפקרת החטופים, עשו משהו, חשבו על החטופים ומשפחותיהם ועל הדם של חיילינו שעלול להישפך במלחמה המיותרת, הבלתי-נגמרת, ללא כל סיבה הגיונית. האם נראה לכם הגיוני שמשפחות חטופים צריכות לפנות לנשיא ארצות הברית שוב ושוב שיעשה להשבת יקיריהם? ומה עם הממשלה שלנו שמפקירה אותם כבר 670 ימים? האמירות של חלקכם כי עניין החטופים לא עניינכם, כי אם עניין הקבינט הביטחוני נשמע הזוי ולא במקום. גם אתם נבחרתם על ידי העם ויש בכוחכם להשפיע. אנא עשו משהו כדי להשיב את החטופים החיים להבראה והשיקום, והמתים לקבורה ראויה, ולעצור את הפעולות הרות הגורל שהמפקיר עומד לקבל. תודה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה. פרופ' חגי לוין, בבקשה. << אורח >> חגי לוין: << אורח >> תודה רבה לך, יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת קריב, גם חבר הכנסת אלעזר שטרן. אני רוצה לקשר את מה שאני רוצה לספר על ההרעבה לדיון החשוב שאתם הולכים לקיים על החיילים הבודדים. אני רוצה לספר לכם את סיפורו של טנק אחד, טנק מגדוד 77. בטנק הזה ב-7 באוקטובר הגנו על כולנו, על ישראל, ארבעה לוחמים. עומר נאוטרה, חייל בודד שעלה כדי להגן עלינו מארצות הברית ונמצא עדיין, 670 ימים, מוגדר כחלל, נמצא בעזה כאשר המשפחה שלו שאנחנו מלווים סובלת מייסורים עזים מחוסר היכולת לקבל ודאות לגבי גורלו ולהביאו לקבורה; עוז דניאל, זכרו לברכה, שנקברו חפציו, אבל הוא עדיין חלל חטוף בעזה; שקד דהן, זכרו לברכה, שהוחזר לקבורה; ונמרוד כהן, שהוא לא חייל בודד כהגדרתו, הוריו, ויקי ויהודה, ברחובות, לא רחוק ממני גרים, ונאבקים למען הצלתו – אבל נמרוד הוא בודד מאוד: אנחנו לא יודעים מה מצבו הרפואי, אנחנו לא יודעים מה מצבו התזונתי, אנחנו לא יודעים איזה סבל הוא עובר וכמה זמן הוא עוד יצליח לשרוד בתנאים הבלתי אפשריים. ראינו איזה אושר עם שחרורו של עידן אלכסנדר, אף הוא חייל בודד, לא בזכות ממשלת ישראל, אלא בזכות ארצות הברית. ואנחנו ראינו בימים האחרונים את הסרטונים של אביתר דוד ורום ברסלבסקי. אני יכול להגיד לכם, אנחנו, מומחי הבריאות של מטה המשפחות, ניתחנו את הסרטונים יחד עם דיאטניות, ואספנו גם מידע מהדוחות הפתולוגיים ומהעדויות של שורדי השבי ומה שהגוף שלהם מספר לנו. ואנחנו מדברים כאן על סיכונים רבים, על פגיעות רבות, אבל בעיקר על מחלת הרעב, מחלת הרעב שאנחנו רואים היטב, גם למי שאינו איש מקצוע, כיצד הם כבר סיימו לעכל את השומן שלהם, הם מעכלים עכשיו את השריר, גם השרירים שאנחנו רואים, אבל גם שריר הלב ומערכות הגוף הפנימיות. אנחנו חוששים מאוד שכל יום יכול להיות יומם האחרון, וזו לא רק סכנת מוות, אלא זו סכנת מוות בייסורים. כן, אנחנו היינו רוצים, אני מראה לך, יושב ראש הוועדה, היינו רוצים למדוד בכלים מדעיים רפואיים את מצבם האמיתי, כי הם זקוקים לטיפול נמרץ, זקוקים לדעת מה מצבם, וגם התזונה שלהם עכשיו, זה תהליך של שבועות וחודשים, וחלק מהנזקים כנראה בלתי הפיכים, כדי להחזירם לחיים, וזה יכול להיעשות רק בטיפול נמרץ בישראל. הלוואי שיצליחו להביא להם מזון ותרופות וביקור של הצלב האדום, אבל ביקור חד פעמי לא יספיק, רק החזרתם לכאן תוכל להציל את חייהם. הזמן דוחק. משום מה יש הרגשה שמשדרים חלק ממקבלי ההחלטות כאילו יש זמן. לחטופים אין זמן, למשפחות אין זמן, אני חושב שלכולנו כאן אין זמן. אנחנו צריכים להחזיר אותם הביתה עכשיו ולהציל את חייהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה לך, פרופ' לוין, על הדברים הקשים, המטלטלים, ובעיקר דורשי הפעולה וההכרעות האמיצות. קשה לעבור לסדר היום אחרי הדברים האלה, קשה לעבור לסדר היום אחרי הסרטונים הקשים והמצמררים. בממשלה הזו אנחנו מישירים מבט אל התמונות הקשות ולא פוטרים את עצמנו מלפקוח את העיניים ולא מעניקים כותרות כאלה ואחרות שמאפשרות לנו להסיט את המבט. מכובדיי, אנחנו נתחיל מכיוון שמדובר במהלך קצר יחסית בשמיעת עדכון בנושא האנדרטה, אבל נמצא איתנו חבר הכנסת אלעזר שטרן ואנחנו כמובן נאפשר לו לפתוח בדברים. וצריך לציין לפרוטוקול וגם לידיעת כולנו, חבר הכנסת שטרן, מעבר לניסיונו ומנהיגותו הצבאית, גם משמש היום כיושב ראש ועדת המשנה לענייני כוח אדם בוועדת חוץ וביטחון. והשבוע הזה חבר הכנסת שטרן קיים דיון חשוב מאוד שבוודאי נשמע ממנו עליו בסוגיית האובדנות בקרב משרתי הסדיר והמילואים במלחמה האחרונה. הדיון שאנחנו מקיימים היום כמובן משיק לנושא הזה, יש בו התייחסות פרטנית לחיילים בודדים, לחיילים עולים שהם חיילים בודדים, אבל אנחנו מזכירים לעצמנו, ובוודאי חבר הכנסת שטרן יזכיר זאת גם, שהדיון שלנו הוא חלק מדיון הרבה יותר רחב שמתקיים בוועדת חוץ וביטחון ובמקומות נוספים בבית הזה. חבר הכנסת שטרן, בבקשה, ואז נשוב לנושא האנדרטה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> תודה. אני כמובן מצטרף גם לדברי הפתיחה שאת הסיפא שלהם שמעתי, ואני לא חושב שצריך להוסיף, מצד אחד על החשיבות של כיבוד, בוודאי פסיקות בית המשפט העליון, כיבוד החוק, ומהצד השני, על הקלות הבלתי נסבלת של חלק לפחות משרי הממשלה על זה שהם לא יכבדו אותה. אני דרך אגב חושב שהעניין הזה משיק לאותה אחריות שאנחנו מוצאים גם בדיונים שדנים על כוח אדם, על השירות בצה"ל, על הדברים שכמו שאמרת, משיקים כאן, וגם על מה ששמענו כאן קודם, גם על הרעב. וגם, אני לא יודע אם התיקון של השם, איך יקראו לך בסוף? ג'וחא, אני מתכוון אליך. << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >> מה? << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> היושב ראש אמר, אני מעביר לג'וחא את רשות הדיבור. << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >> זה בסדר גמור. אם פרס קרא לי ככה, גם אתם יכולים לקרוא לי ככה, זה בסדר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לג'וחא יש רק שם אחד בתוך תנועת העבודה ומפלגת העבודה. << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >> תרגיש נוח, אלעזר. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> יאמר לזכותך שאני שמעתי את שמעון פרס, נשיאנו, זיכרונו לברכה, קורא לך ככה המון, המון, המון פעמים. אני חושב שיש פה פורום, אני לא רוצה לקחת את הזמן, חלק מהנוכחים פה היו בדיון הבוקר אצלנו על הנושא של המילואים, אבל חלק גם היו בדיון של אתמול שקשור לנושא האובדנות. הם לקחו, בצדק אני חושב, אבל גם את ההרחבה של מה זה חייל בודד, והוא קשור אולי גם כן לנושא גיוס החרדים, גם על היחס לכאלה שבחרו לשרת בצה"ל. אני לא רוצה להגיד לעזוב את החברה החרדית, אבל לשרת בצה"ל כשהם יצאו מתוך החברה החרדית. אני חושב שגם הסוגיה הזאת צריכה לקבל היבט. אני מניח שבדברים שלכם תתייחסו לזה. אבל אני רוצה לומר משהו כאן לזכותה של הוועדה הזאת, שהנושא הזה שעליו אנחנו מתכנסים, הנושא של סיוע נפשי וסיוע נוסף לחיילים בודדים בסדיר ובמילואים, אני מודה שלי נפל כאן בתוך הוועדה הזאת אסימון על המלחמה הזאת עם חיילים בודדים שאולי מגלמים ומעצימים את הקושי הזה שעכשיו אחרי כמעט שנתיים אנחנו רואים מה חווה כל חייל שיוצא מהמקומות האלה מבחינת העומסים ומבחינת המראות שהוא חווה בהם, הקושי שלו לחזור לשגרה, וזה שיש לו בבית עם מי לחלוק את החוויות, את הכאב, את המצוקות תקראו לזה. ובא חייל בודד, ויש לו קירות בבית בדרך כלל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לפעמים גם אין לו בית. פנו אלינו במהלך המלחמה - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מכובדיי, כולם ידברו, אבל בסדר שלהם. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אני רק רוצה לומר שגם הסיוע הנפשי מצד אחד, אדוני היושב ראש, כמו שקבעת פה בנושא המרכזי, למרות שהוא שני, ככה הבנתי גם ממך. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כן, בגלל לוחות הזמנים. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אבל אני אגיד את הדבר השני, גם בנושא של ההכרה שלהם, גם אחר כך, גם אם זה נעשה מעבר, אם תוצרי המצוקה הנפשית, כמו שכתוב כאן, הגיעו עד לכדי אובדנות, גם נושא ההכרה בהם הוא נושא שצריך לקבל, איך אני אגיד את זה? גוון בוהק יותר, כשאנחנו מבינים מה זה להיות חייל בודד. תודה לך. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה. מכובדיי, אני אומר עוד פעם, הייתי שמח לעבור מדבריו של חבר הכנסת שטרן לנושא המרכזי שלנו, אבל בגלל לוחות זמנים של שותפים כאן במשך הדיון, ברשותכם, אנחנו ניגשים רגע לנושא האנדרטה. יש שיר של המשורר יצחק שלו, אביו של הסופר המנוח מאיר שלו, שמדבר "שירו נא למתים בטרם ימותו", שבסופו של דבר ההנצחה היא מאוד מאוד חשובה, השאלה היא מה אנחנו עושים כדי לכבד ולהוקיר את גבורתם של הלוחמים. השאלה הזאת חשובה יותר בחייהם, ולכן אנחנו בהחלט רואים את הנושא השני, שהוא גם נושא של הצלת נפשות, לאור הסיפורים הקשים האחרונים, כנושא המרכזי, אבל זה לא מפחית מחשיבות ההנצחה וההוקרה הקולקטיבית של כולנו לנופלים הגיבורים, ובתוכם גם חיילים עולים וחיילים בודדים. ברשותכם, אני מזכיר שעברו ארבעה חודשים מאז הדיון הקודם, קיבלנו עדכון בדיון הקודם שהחלו מהלכי התכנון המוקדם, הוקצו 500,000 ש"ח למהלך, והמטרה ששמנו לפנינו היא שביום הזיכרון של שנת תשפ"ו, האנדרטה ביער המגנים תהיה מוכנה, יהיה טקס מיוחד וייחודי לקהילה הזו של הגיבורים והגיבורות, ואנחנו מבקשים לקבל סטטוס עדכני של תהליך הקמת האנדרטה, אם ישנם עיכובים, מדוע הם קיימים, ומה לוחות הזמנים הצפויים להשלמת המיזם. מי הפותח? << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> יעל דולב וליאור. כולם בזום. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בבקשה, מי פותח בעניין? בואו נעשה סבב. עמית, בבקשה. << אורח >> עמית קפח: << אורח >> שלום לכולם, עמית קפח מהיחידה להנצחת החייל. דיון אחרון משותף שלנו עם קק"ל, עם יאיר, התקיים לפני חודש במשרדים של קק"ל, התקדמנו גם בשלבי התכנון. מכיוון שבפועל ההובלה היא של קק"ל, אני באמת אבקש מיעל שתיתן סקירה, איפה הדברים עובדים בצד התכנון, אחרי שכמובן, כמו שהיושב ראש הציג, יש תקציב וכבר אותר שטח, וגם סומנה הנקודה בתוך יער המגינים. אני אשמח שיעל תיתן סקירה. תודה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה. יעל, בבקשה. << אורח >> יעל דולב: << אורח >> שלום רב. בהחלט התקדמנו בהליך התכנון, הליך התכנון החל לפני כחודשיים, סיימנו את השלב של התכנון הרעיוני, ממש היום נסגרו התכנים שיירשמו על גבי האנדרטה. אנחנו ממש בימים אלה נכנסים לשלב של התכנון המפורט לאנדרטה שאמור לקחת לא הרבה יותר זמן. זאת אומרת, בתכנון הרעיוני הוצעו חלופות, נבחרה חלופה, יש לנו כבר תכנים, אפשר להתקדם לשלב התכנון המפורט. וברגע ששלב התכנון המפורט יסתיים אנחנו נוכל לצאת לביצוע, ואנחנו מכוונים ליעד של יום הזיכרון הקרוב. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> של תשפ"ו. << אורח >> יעל דולב: << אורח >> מבחינת השלמת הפרויקט. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> יעל, האם ישנו מבחינתכם איזשהו גורם מעכב לא צפוי? האם ישנו איזשהו אתגר שאנחנו צריכים להיות ערים לו? << אורח >> יעל דולב: << אורח >> לא, אנחנו מתקדמים בהתאם לתוכנית, בהתאם ללוחות הזמנים, בעבודה מאוד יסודית ובשיתוף פעולה מלא עם יאיר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> שתכף נשמע אותו, בסדר גמור. << אורח >> יעל דולב: << אורח >> אין חסמים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני אבקש שתעבירו לוועדה, אנחנו לא נפתח את זה פומבית כי אתם בתוך תהליכי עבודה, אבל אנחנו מבקשים לדעת מה הוחלט בנושא הרעיוני ובנושא הכיתוב על האנדרטה. תעבירו לנו, אנחנו רוצים להתרשם מהעניין. ליאור, האם יש לך משהו להוסיף? << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> אני ליאור, רע"ן קשר למשפחות במחלקת נפגעים, עובדת בצמוד לעמית קפח במשרד הביטחון, ואין לי מה להוסיף, אנחנו מעודכנים על התהליך דרך משרד הביטחון. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה. מי שיזמו את המהלך החשוב הזה אלה אנשי הנהגת צבר של תנועת הצופים, נמצא איתנו יאיר רן פלד. בבקשה, יאיר, גם הזדמנות טובה לומר לכם תודה על כל מה שאתם עושים בהבאת עולים צעירים לישראל, ישראלים חוזרים, ובליווי שלהם, וכמובן גם בסוגיה הכאובה הזו של ההנצחה ומתן הכבוד. << אורח >> יאיר רן פלד: << אורח >> תודה. אני אשתדל להיות קצר, אני כן כתבתי כמה מילים שחשוב לעדכן. ראשית אני אגיד, שמי יאיר, מנהל תוכנית צופים גרעין צבר, אני פה כמובן בשם התוכנית שלנו, כמו שאמרת, יושב ראש הוועדה, אבל גם בשם פורום ארגוני החיילים הבודדים, מייצג את הפורום בהרבה דברים חשובים שאנחנו עושים, גם בדיון הבא אהיה, והילה מובילה את הדיון הבא, אני מייצג אותנו בפרויקט הזה. אני יזמתי את הקמת הוועדה הזאת לפני כשנה, ובאמת מאז גם הוועדה, גם עם היושב ראש הקודם, עודד פורר, וגם איתך, אדוני היושב ראש, יש סטטוסים. בדרך כלל אנחנו רגילים שסטטוסים של ועדות כאלה, תהליכים תקועים ותהליכים נמרחים. אני חייב לציין לחיוב, עבודה מצוינת, חשוב גם את זה לפעמים להגיד, עם קק"ל, עם אגף ההנצחה, עם הגורמים הנוספים, ובאמת האנדרטה מתקדמת ויש התרגשות סביב זה, ואנחנו מצפים ומאמינים שביום הזיכרון הקרוב נוכל לחנוך אותה. כמה מילים בכל זאת פנימה. האנדרטה שמה לה יעד להיות לא רק מקום של זיכרון וכאב, אלא גם מקום של חיים ותקווה. הרעיון ליצור מרחב עבור תנועות נוער, הדרכות, קבוצות שיוכלו להגיע, ובכך גם ללמוד את הסיפור ואת הנרטיב של החיילים הבודדים. אני מייצג ארגון שמתעסק בעלייה, אבל לא כל החיילים הבודדים הם עולים, וזה המקום באנדרטה הזאת, ביד לחייל הבודד, היא עבור כולם, כל אלה שבחרו והקריבו את חייהם למעננו. האנדרטה תכלול שלושה חלקים מרכזיים, שלושה אלמנטים: החייל, המדינה והחברה. החלק הראשון יכלול מין הגדרה קצרה, לא משהו כבד וטכני, על מי הם אותם חיילים בודדים, חלקם עולים, חלקם ילידי הארץ. החלק השני, ציטוט קצר, אפרופו הציטוט שאתה ציטטת, אדוני היושב ראש, אנחנו בחרנו להיתלות באילנות גבוהים, באלתרמן, במגש הכסף, שורה אחת, אני אקריא אותה, גם שנתחבר: "ואומה תעמוד קרועת לב אך נושמת". בציטוט הזה אנחנו מביאים באמת גם את הזיכרון והכאב וגם את האופטימיות ואת התקווה. החיילים הבודדים הללו, הם מסמנים את התקומה ואת התקווה ואת הדברים היפים שיש גם במדינה שלנו ובעם שלנו בקשר עם העם היהודי. החלק השלישי, יהיה בו גם ברקוד לעמוד זיכרון, עמוד יזכור של חיילים בודדים כחלק מאתר שמוקם בימים אלה של פורום ארגוני החיילים הבודדים, ויש שם יכולת גם להיכנס, ומילה אחת בכמה שפות, המילה היא בזכותם. אחרי כל המילים היפות האלה שלי, באמת אנחנו מאוד מתרגשים, אני אנצל את הבמה, עם כל הצער, עם כל ההתרגשות והאופטימיות, להגיד שתקומה, פה באים לישראל, אנחנו מדברים על אופטימיות, שהחיילים הבודדים מייצגים תקומה, תקומה תהיה באמת רק כאשר 50 האחים שלנו יהיו איתנו. אני אנצל את הבמה, ובין החמישים הללו עומר נאוטרה, זיכרונו לברכה, עולה, חייל בודד, בוגר גרעין צבר, תוכנית הצופים גרעין צבר, שגם גופתו מוחזקת בשבי כבר עוד מעט שנתיים. ואם אנחנו רוצים תקומה, כדי שנוכל להגיע לאנדרטה הזו ולהיזכר וגם להיות גאים, אנחנו חייבים להתחיל את זה מהחזרתם של כולם עכשיו. תודה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה, יאיר, על הדברים החשובים. אנחנו מזכירים שבחודש נובמבר אמור להיות מצוין יום החייל הבודד. היום הזה צריך לבוא לידי ביטוי בהעלאת התודעה למעטפת שהמדינה נותנת. אני כבר מודיע שאנחנו נדאג לעשות כאן, או בשבוע של היום הזה או ביום הזה עצמו, אנחנו נהיה כמובן מתואמים עם הגורמים השונים, גם דיון כאן שיתמקד במעטפת התמיכה. אנחנו גם קוראים לכל הגורמים המעורבים במשרד הביטחון, קק"ל, לפורום הארגונים, אולי לנצל את היום הזה ואת השבוע הזה כדי לקיים איזשהו טקס של הנחת אבן פינה או ציון דרך לקראת יום הזיכרון של תשפ"ו. אבל אני בהחלט מתכוון לשים את הדגש על המעטפת שניתנת לחיילים הבודדים. תודה לכל העוסקים בנושא הזה, אני עובר לנושא השני. << נושא >> סיוע נפשי וסיוע נוסף לחיילים בודדים בסדיר ובמילואים << נושא >> << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מכובדיי, הדיון שאנחנו מקיימים בנושא הזה הוא ממש לא הדיון הראשון, זה כבר הדיון השני שאני מוביל כיושב ראש, וקדמו לי הדיונים שקיים חברי, היושב ראש הקודם, עודד פורר. אני בהחלט מבקש לציין את התרומה המאוד גדולה שלו ושל הוועדה תחת הנהגתו, חברי הוועדה וצוות הוועדה, לקידום הנושא הזה שבמידה רבה לא היה על הרדאר של המערכות עד שיושב ראש הוועדה עודד פורר, עם כל השותפים, גם בחברה האזרחית וגם בקרב חברי הוועדה האחרים, עד שהם הציבו את הנושא הזה. מדובר בדיון למעלה מעשירי, אני חושב שזה הדיון ה-11 שלנו בנושא הזה, זה גם לא יהיה הדיון האחרון, כי בצד הרבה שבחים על מה שנעשה, אני חושב שאנחנו רחוקים מלהגיע למקום שבו אנחנו צריכים להימצא. אבל מכיוון שמדובר בדיון מעקב, מבחינתי, סדר הדברים הפוך, או מתהפך מהדיון הקודם, שבו פתחנו בעיקר בעדויות ובשמיעת קולות מהשטח. אנחנו בשלב של התייחסויות של הרשויות השונות שרלוונטיות לנושא הזה, קבלת נתונים ועדכונים. וכאן אני מבקש קודם כול לומר שאני מאוכזב מהעובדה שלא קיבלנו תשובות בכתב על הנתונים שביקשנו. אני לא נכנס פה לכותרות גדולות של יחסי הרשויות, לא תמיד צריך לטפס לקומה הכי גבוהה. אני גם יודע שידי כל האנשים שיושבים כאן והגורמים שהם מייצגים עמוסות עבודה, זה ידוע לי. לא תמיד קל לצאת משגרת העבודה כדי לנסח תשובות ומספרים וכולי, ולשלוח מכתבים, וכל תשובה צריכה לעבור אישורים, הכול ידוע. אבל את הדיון הקודם לא קיימנו לפני שבוע, ויש פה דיונים בוועדה שמתקיימים כל שבוע באותו נושא, זה לא המצב. הדיון הקודם התקיים באפריל, והוועדה סיכמה את הדיון הקודם באמירה ברורה מה הנתונים שאנחנו מבקשים, ואנחנו עומדים על קבלת הנתונים, כי בסופו של דבר האמת מצויה בפרטים. והשאלה כמה חיילים בסדיר ובמילואים שמוגדרים כחיילים בודדים, הגדרה שקיימת במערכת, כמה מהם מימשו את מעטפת הסיוע, בין אם בתחום הנפשי ובין אם בתחומים אחרים, זה הנתון הכי חשוב. זה שיש תוכנית זה נהדר, השאלה עד כמה היא באמת נותנת את המענה. וכשיודעים את הנתונים אפשר לשאול למה מעט חיילים נעזרים במענה, האם צריך לטייב את המענה, האם צריך להנגיש אותו אחרת. ללא נתונים קשה לנו לעבוד. ולכן אני אומר, גם אם יימסרו כאן נתונים, אנחנו עומדים על קבלת הנתונים בכתב. זה חשוב, זה קריטי, זה לא כדי להציק, זה כדי שנוכל גם אנחנו לא להציק לכם בדיונים מיותרים. זו נקודה אחת. נקודה שנייה, תראו, מטבע הדברים, לאור המקרים המאוד מאוד קשים שקרו גם בימים האחרונים, אבל הם מלווים אותנו ממש מפרוץ המלחמה, אנחנו מפנים את המבט באופן ברור אל עבר נושא הסיוע הנפשי. והנושא הזה הוא נושא מאוד מאוד קריטי, ונדבר בו, ואנחנו יודעים שכשמדובר בחיילים בודדים, יש אתגרים ייחודיים. אם ביכולת של המעטפת המשפחתית והקהילתית להתריע ולסייע, שהיא פחותה במקרים של חיילים בודדים, ואם בסוגיות שפתיות כשמדובר בחיילים שהם עולים, אם בנושא של נגישות בכלל הסיוע, אם מדובר בחיילים שהשתחררו ונסעו בחזרה לחו"ל, להיות עם המשפחה, והם לא כאן, או הם מוגדרים מראש כמתנדבי חוץ לארץ. יש אתגרים ייחודיים. אבל אני רוצה לומר שאנחנו לא יכולים להצטמצם רק לסוגיה של המעטפת הנפשית. ובמובן הזה, יכול להיות שאנחנו קצת לא הדגשנו את העניין דיו בסיכומים שלנו. אני מנצל את ההזדמנות הזו, אנחנו מייד נדבר על המעטפת הנפשית ועל התוכניות. אבל המעטפת החומרית ויתר מעטפות התמיכה הן לא פחות חשובות. אני באופן אישי, גם כתוצאה מדברים ששמענו כאן בדיון הקודם, אני בדיון הקודם, למיטב זיכרוני, העליתי שלוש נקודות, גם עליהן עדיין אין מענה. זה בסדר, אנחנו נדאג שיהיה מענה, הכול בסדר, אבל אנחנו רוצים מענה. אני מזכיר שבדיון הקודם, עוד פעם, כתוצאה מדברים ששמענו, אנחנו הזכרנו גם את הנושא של הוספת ימי התארגנות בצורה ייעודית לחיילים בודדים. חייל בודד שחוזר ממילואים לדירה שאין בה עוד אנשים, ההתארגנות, אין מישהו שיקנה לו אוכל לשים במקרר, אף אחד לא טיפל בחשבונות של הדירה כשהוא היה ב-100 ימי מילואים. ולכן אנחנו העלינו בקשה ברורה להוספה מובנית של ימי התארגנות נוספים לחיילים בודדים במילואים. הדבר השני שאני הזכרתי, אני מעלה אותו גם עכשיו, זה נושא המענק הכספי הייחודי לחיילים בודדים במילואים. כמו שאנחנו שואלים את עצמנו מה ההטבות שאנחנו נותנים לבני זוג ובנות זוג של משרתי מילואים גם ברמה החומרית, ולמילואימניקים שיש להם ילדים וצריך לתת הוצאות טיפול בילדים ובייביסיטר, יש הוצאות ייחודיות גם לחייל בודד שחי בלי מעטפת תמיכה משפחתית. לחייל שחוזר לבית עם משפחה מכינים אוכל, לחייל בודד שמגיע לא מכינים, לא מחכה לו לא מקרר מלא ולא סיר מרק חם. יש לדברים האלה גם משמעות כספית וכלכלית וביכולת של החייל הבודד לא לנצל את כל החופשה שלו כדי לרוץ כמו פורפרה, לדאוג לצרכי היום-יום, וזה הנושא השני שגם אם אין לגביו תשובות היום, אנחנו נדרוש לגביו תשובות. וגם את הסיפור של נושא דירות הקלט, השימוש בבית החייל. אני מזכיר שלחיילים בודדים יש איזושהי מערכת ראשונית, בעיניי היא לא מספקת, אבל של תמיכה בנושא הדיור עם השחרור שלהם. חייל מילואים שעושה 300 ימי מילואים, מבחינתי הוא כמו סדיר כשהוא יוצא. אם יש לו דירה שהוא שכר, הכול בסדר, יש דירה שהוא שכר. אבל אם הוא כבר לא שוכר דירה כי הוא ב-300 ימי מילואים ונגמר לו החוזה, ולעזאזל, איך הוא אמור לחפש את הדירה הבאה שהוא שוכר? הוא אומר לעצמו, אני ב-300 ימי מילואים, מה יש לי להחזיק דירה שאף אחד לא גר בה ולשלם אלפי שקלים בחודש? השאלה הזו של איפה החייל שאין לו את הדירה הזו, איפה הוא שם את הראש בשישי-שבת שהוא יוצא אליו פעם בשלושה-ארבעה שבועות, או מה קורה כשהוא משתחרר מ-100 ימי מילואים וצריך את השבועיים להתארגן. זה דבר שאני מבקש שנקבל עליו. ואני כבר אומר מראש, לשלוח חייל בן 28 שהשתחרר לפני שש שנים מהסדיר לישון בחדר עם עוד שמונה חיילים בבית החייל זה לא מה שמתאים לחייל מילואים בגיל 28 או 31 וכולי, שחלקם עוד מנסים להשלים קצת פערים בתואר שלהם או בעבודה שלהם. גם אם אין היום תשובות לכול, ואני גם לוקח על עצמנו שאנחנו בצדק התמקדנו בנושא הסיוע הנפשי, אבל אני לא רוצה לשמוט את נושא הסיוע החומרי, יש לנו פה שני ראשים של סיוע. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> דניאלה שנקר, יש לה משהו שהיא צריכה להראות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> משרד הביטחון זה גוף אחד, זה בסדר גמור. רע"ן פרט באכ"א, דניאלה שנקר, פשוט צריכה להמשיך למשימה חשובה אחרת בעוד כמה דקות. אנחנו נפתח איתה ואז אנחנו נפנה לנציגי צה"ל ומשרד הביטחון שמכבדים אותנו בנוכחותם. דניאלה, בבקשה. << אורח >> דניאלה שנקר: << אורח >> צוהריים טובים. אני אגיד בפתח הדברים שהחיילים הבודדים הם אוכלוסייה, מבחינתנו בצה"ל, במיקוד מיוחד, אפשר להגיד אפילו יותר מכולם, גם בשגרה וגם בחירום, ויש לנו מעטפת שלמה שהיא מיום הגיוס שלהם ועוד לפני, בשלב לפני הגיוס וההיערכות לגיוס, במהלך השירות, וגם עם שחרורם, בין אם הם ממשיכים למילואים או לא ממשיכים למילואים, או אפילו נכנסים לקבע. זאת אומרת, ממש לכל סוג שירות כזה או סטטוס של החייל יש לנו מענה שהוא מותאם, ואני אסקור באופן כללי את המענים ואת המספרים, ולאחר מכן נעביר את ההתייחסות למילואים בהקשר של חייל בודד במילואים. ראשית, במהלך השירות עצמו יש מעטפת מאוד רחבה שכבר סקרנו גם בדיונים קודמים שהיו, אם זה חופשות, חופשות ייחודיות להם, גם עבור עבודה על מנת להניב הכנסה נוספת, חופשה כלכלית, אם זה מעבר דירה, ואם זה ביקור של הורים בארץ או נסיעה עבור הורים בחו"ל, והכול מעוגן בפקודות ובנהלים שמחייבים את המפקדים. מבחינת הסיוע הכלכלי, וזו ההתייחסות בהיבט החומרי, כפי שציינת, יש פה מעבר לדמי הקיום שהחייל מקבל בשירותו מענקים נוספים שנעים כתוספת בין 600 שקלים ל-900, תלוי ברמת פעילות כמובן, ועל זה נוסיף סיוע בחגים ותווים שהם מקבלים בשוטף. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> כמה בודדים בסדיר יש נכון להיום? << אורח >> דניאלה שנקר: << אורח >> בודדים בממוצע יש 6,500, היום יש לנו 7,020. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כ-7,000 חיילים בודדים כרגע, יש עלייה בעקבות הארכת השירות. << אורח >> דניאלה שנקר: << אורח >> בכל חודש הם גם מקבלים תווים ייעודיים עבור קנייה של מזון ברשתות המזון השונות, ארגז כלים שהוא מיועד עבור המפקדים וסגלי הת"ש ביחידות עבור זיהוי של חוסרים במוצרים בבית, או אם צריך מענקים נוספים מעבר למענקים, אפשר להגיד האוטומטיים שאנחנו מכניסים להם לחשבון בכל חודש. במקרים של חיילים עם פרופיל 21 שמשתחררים, אנחנו מבינים שיש פה קושי בהסתגלות, גם אנחנו מאפשרים פה, נותנים מענק בדחיפה של 5,000 שקלים. בכלל במלחמה צריך לציין שהאוכלוסייה הזו, אנחנו ממש ממש כל הזמן, גם בחרבות ברזל וגם בעם כלביא, כל פעם הכנסנו להם מענקים כדי לעזור להם כלכלית, סדר גודל של 1,500 שקלים בכל פעימה כדי באמת לסייע להם וכדי שלא יצטרכו אפילו להתעסק בלבקש את הסיוע. וגם לקראת הגיוס, יש לנו ערכות ייחודיות לגיוס שנותנים להם בלשכת הגיוס עם ציוד לגיוס, עם תיקים לגיוס. זאת אומרת, יש פה הסתכלות שהיא באמת אחרת, ואם גם בנקודה הזו לא הספקנו, זה פוגש אותם בהכשרה הראשונית ובתחילת שירותם. פתרונות הדיור הם מאוד מאוד מגוונים ואנחנו מתאימים אותם בהתאם לצורך של כל חייל וחייל. זה יכול להיות שכר דירה, זה יכול להיות אימוץ בקיבוץ, בית החייל, או בית חם, שזה דירות אל"ח. צריך להגיד שעם שחרורם, ותכף אני אדבר לאחר השחרור, אנחנו מאפשרים - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> סליחה שאני קוטע. קיבלנו סקירה בדיונים הקודמים על מעטפת הסיוע לחיילים בודדים, כשהדגש היה על הסדיר, אני מבקש להתמקד במהלכים הייחודיים שבאמת נעשו בעקבות חרבות ברזל ולא לאותה, ואני יודע שנעשה הרבה לגבי החיילים הבודדים בשגרה, אבל אני מבקש רגע להתמקד באמת באותן תוספות סביב חרבות ברזל, ואני כן מבקש גם להתמקד בנושא החיילים הבודדים במילואים, כי אני חושב שהמהלך הגדול שבוצע כאן בוועדה - זה אתם, דוד? << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> זה מילואים. זה רק סדיר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> סליחה, בסדר גמור. אני אשמח לשמוע את ההתמקדות בתוספות המיוחדות ובסיוע הנפשי. << אורח >> דניאלה שנקר: << אורח >> המלחמה יצרה את הצורך ביותר ויותר מיקוד. הקמנו תא, יש לנו מוקד, אחד שעוסק בחייל המשרת, ותא שגם עוסק בחייל המשוחרר. יש פה הרבה יותר שיחות יזומות שהן על בסיס שבועי, חודשי. גם אחרי השחרור אנחנו יכולים ללוות חייל במשך שנתיים ולבדוק מה איתו ולאפשר לו דיור, לא רק את שלושת חודשי התארגנות שהיו בעבר, באמת, באמת נעשה פה שינוי. ויש לנו דוגמאות, ליאור תוכל להעיד פה, של ליווי של ארבע שנים אחרי שחרור של מספר חיילים. יש פה באמת עיבוי של סיוע כלכלי בעיקר, מענקים, ופתחנו עוד ועוד דירות. זאת אומרת, היה ביקוש יותר לדירות אל"ח זה נקרא, דירות בית חם, ושם אנחנו באמת התאמנו את עצמנו ופתחנו עוד והתאמנו את המענים למול מה שהם צריכים. זה בהיבט המענים שהיו בעיקר במלחמה. גם מבחינת חגים, מועדים כאלה רגישים, ימי הסידורים שהם זכאים להם וחופשות שהם זכאים להן, הייתה גם התערבות מטכ"לית שלנו לוודא שהם מקבלים מצד המפקדים את המענים הנדרשים חרף המצב והנסיבות המבצעיות, לתת להם את המענים ואת הזמן גם להתארגנות. מבחינת לאחר השירות, מעבר לשלושת חודשי ההתארגנות שהם מקבלים את הכול, אנחנו שישה חודשים לפני השחרור כבר יוצרים איתם קשר ומאתרים צרכים בהיבטי השכלה, תעסוקה ודיור, וגם פה אנחנו נותנים את המענים בהתאם, על אף שהם שוחררו, הרבה פעמים הם גם חוזרים בעצם לליווי של עמותה כזו או אחרת, או מוסד שליווה אותם עוד לפני הגיוס, והכול קורה בשיתוף פעולה של המוקד אצלנו יחד עם העמותות השונות. יש לנו קבוצות, קבוצה כללית איתם, יש לנו קבוצות נושאיות, אנחנו מזמנים אותם להרבה מאוד הכנות שקשורות לתעסוקה, שקשורות להתפתחות ויכולות אישיות, עולם העבודה, מפגישים אותם עם מוסדות, יחד כמובן עם האגף והקרן לחיילים משוחררים. דיברת על הנושא של הדיור, כן, יש שכר דירה במשך שנה של 1,000 שקלים, אבל אנחנו יודעים לייצר עוד פתרונות במידה וצריך, גם בדירות אל"ח. גם חיילים שעוברים למצב שירות של מילואים יכולים להמשיך לגור בדירות אל"ח, זה קורה היום, אנחנו מאפשרים את המענה הזה במידה וצריך, הוא יכול לבחור בין לשלם שכירות ולקבל השתתפות לבין דירת אל"ח או בית החייל. ואנחנו באמת רואים לפחות 80% של שיתוף פעולה בהיבטים האלה של השיחות והמענים שאנחנו נותנים והגעה לסדנאות, שאלה אחוזים גבוהים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> סא"ל שנקר, מה קורה מבחינת מעטפת הסיוע הנפשי? אני מבין שזה קשור פה גם למערכות של המילואים וכולי, אבל בסופו של דבר, החיילים הבודדים, אין להרבה מהם את שיחת הטלפון של פעם ב- עם הורים, עם משפחה. מה קורה מבחינת תגבור תשומת הלב שלכם בהקשר של הליווי הנפשי בתוך השירות הסדיר לחיילים הבודדים? << אורח >> דניאלה שנקר: << אורח >> אני חושבת שיש פה נציג של בריאות הנפש בדיון שאמור להתייחס לזה. אני אגיד שמבחינתנו, אם אנחנו בשיחות המאוד מאוד תכופות עם החיילים מזהים איזשהו צורך כזה, אנחנו יודעים להפנות לבריאות הנפש ולוודא ששם נוצר ממשק ומשם הוא מקבל את הטיפול. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אין איזושהי הכוונה כללית אבל למהלך שלכם שהמטרה שלו בצורה פרואקטיבית לעמוד על הדברים האלה? תראו, יש הרבה חיילים בודדים שהם בתפקידים עורפיים. אני מניח שכשאנחנו מדברים על חיילים בתפקידי לחימה או קרובים ללחימה אנחנו מדברים על קבוצה יותר מצומצמת שאיתה אפשר לבצע מעקב יותר פרואקטיבי של מה קורה, של תדרוך המפקדים לתשומת לב מיוחדת, לשיחות פיקודיות יותר תכופות. << אורח >> דניאלה שנקר: << אורח >> אלה פעולות שאנחנו עושים. זאת אומרת, אנחנו גם מייצרים שיחות הרבה יותר תכופות, אנחנו בממוצע מדברים עם החיילים פעם בשבוע, בין אם זה לשאול לשלומו ובין אם לזמן אותו. אנחנו גם עושים זום עם ההורים של חיילים שההורים שלהם נמצאים בחו"ל והם נמצאים פה בגפם. אבל כל מה שקשור למעטפת הנפשית מרגע הפנייה והמשך הליווי, אני אשמח שגורם בריאות הנפש - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר, זה ברור לי. אני רק אומר, גם לדיון הבא, אנחנו גם ננסח את זה, אנחנו נרצה להבין בצורה יותר טובה את הפעולה הפרואקטיבית שלכם, גם למול הדרג הפיקודי, גם למול החיילים עצמם. אני גם מבקש לקבל שני ניתוחים מספריים: אחד של כמה חיילים בודדים נמצאים בתפקידי לחימה, על פי ההגדרות של צה"ל, אני לא נכנס, אבל כמה מהם בתפקידים עורפים, כמה תפקידי לחימה, ואני כן אבקש דיוק מכם לדיון הבא בין חיילים בודדים שהם חיילים בודדים מכוח זה שהמשפחה שלהם רחוקה, למשל מעבר לים, לבין כמה חיילים בודדים הם חיילים בודדים ללא עורף משפחתי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חצי-חצי כמעט. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר, אני רוצה את הנתונים של הצבא. << אורח >> דניאלה שנקר: << אורח >> כן, בדיוק, יש לנו את הנתון. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני רוצה את הנתונים המספריים מהצבא, אני בטוח שיש להם אותם. בסדר? אלה דברים שאנחנו נבקש מכם בפנייה שלנו בכתב. מדובר על שתי אוכלוסיות שיש להם הרבה מן המשותף, אבל לכל אוכלוסייה כאן יש היבטים ייחודיים, בוודאי בנושא של מעטפת התמיכה המשפחתית ורמת הערנות של הדרג הפיקודי למצב שלהם. << אורח >> דניאלה שנקר: << אורח >> ברשותך, היו"ר, אני רק אגיד שאנחנו נעביר גם בנוסף כדי שתוכלו לראות את היקפי השיחות שאנחנו עושים, לצורך העניין אני מחזיקה פה שיחות לחיילים בהתרעננות שיצאו עכשיו מעזה בגדוד 50 או בכפיר, לא משנה, יש פה לקראת החג. זאת אומרת, יש לנו ממש ממש סטטוסים של שיחות ותובנות מהשיחות, ואנחנו כל הזמן למדים. וכפי שציינה פה ליאור, ההיקפים הם: חיילים בודדים מובהקים – 3,088, וחסרי עורף, שזה נותק הקשר אבל ההורים כן נמצאים בארץ, 3,949 נכון להיום, זאת אומרת, בערך 50%-50%. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר, נשמח לקבל את הנתונים בכתב. אני לא רוצה להרחיב בזה עכשיו, נשמח גם לקבל נתונים מספריים לגבי הנושא הזה של ביקורי הורים או ביקורים של חיילים בודדים, חופשות מיוחדות לצורך ביקור הורים. אנחנו מבקשים להבין מה קרה פה בשנתיים האחרונות בהקשר הזה. ברור לנו שיותר קשה להוציא חיילים לוחמים שהם חיילים בודדים לביקורים במשפחות שלהם מעבר לים, אבל זה אולי צריך להביא להגברת הביקורים של ההורים כאן בארץ והסיוע להורים להגיע לכאן לארץ. אני אבקש את ההתייחסות שלכם בכתב לנושא הזה ואנחנו נדון בזה במפגש הבא על בסיס נתונים. משרד הקליטה, פשוט גם הנציג צריך לצאת, אם אתה רוצה לומר דברים לפני, בבקשה, ואז נחזור למשרד הביטחון. << אורח >> אייל כץ: << אורח >> אני אתמקד באמת בנושא שהובלנו, רק בעניין הנפשי לחיילים עולים בודדים במילואים. כאמור, שלוש נקודות: הנקודה הראשונה, מוקד סיוע נפשי לעולים בשפות בסיוע ער"ן, שהחל למעשה מ-2023, אבל לפני קצת יותר מחצי שנה התבצעה פנייה יזומה ל-6,900 עולים בודדים, ועד כה במסגרת הזו פנו 25 עולים בודדים במילואים, כאשר שמונה טופלו במסגרת שיחות ו-17 נוספים באופן פרונטלי. נושא נוסף, ב-30 ביולי, ממש עכשיו, התקיימה השקה של מוקד מהלב, מוקד הטבות למשרתים במילואים, כאשר המוקד הזה הוא על בסיס של ממשק מול צה"ל, ששם ניתן גם מוקד של הטבות, מיצוי זכויות והפניה לסיוע נפשי למשרתי מילואים בודדים בשפות, שלחמו בחרבות ברזל, כאשר אנחנו מדברים על 3,700 חיילים בודדים עולים במערך הקדמי ששירתו מעל 60 יום, חיילים שהם עולים בודדים במערך קדמי ששירתו למעלה מ-60 יום, שבאמצעות חברת טלדור מבצעים פניות אישיות יזומות, ממש טירגוט והפניה לטיפול המשך ליועץ אישי במרחבים שלנו, של משרד העלייה והקליטה, בסניפים, למעשה לטובת טיפול עומק וקבלת היזון חוזר. מבחינת הנתונים, שזה ממש ימים ספורים, פנו 355, פנו אליהם, מתוכם ענו כ-200, ואותם 200 הופנו באופן הבא: שניים לסיוע נפשי, 39 לסיוע בעניין תעסוקה, 17 בנושא של יזמות עסקים, שלושה בעניין של כלכלת משפחה, ושמונה נוספים ללימודים גבוהים. מיצוי אותן זכויות במסגרת הזו וההטבות נעשה גם כן בעניין של המשרד, מה שניתן בלאו הכי. כל הוראות השעה המורחבות, מה שאנחנו מדברים על סיוע נפשי, כלכלת משפחה, הרחבת גיל לימודים, סיוע למילואים, הכשרה מקצועית, הגדלת וואוצ'ר מ-7,000 ל-10,000, ולאחר מכן גם הפניה למשרדים אחרים וארגונים אחרים שתומכים, ובעתיד עתיד להיפתח כמובן על ידי מערך הדיגיטל מחשבון מיצוי הזכויות לכלל מערך המילואים, וגם בנושא הזה אנחנו נשתמש. וכאמור, שוב, הזכרתי את נושא הסיוע הנפשי שאנחנו מפנים לשם, בנוסף לדברים הללו אנחנו עורכים אירועי הצדעה, הוקרה ופעילויות שונות ומגוונות באמצעות שותפים רבים וטובים, שלזה אני פחות אתייחס, כי למרות שיש במסגרת אותן תוכניות גם עניין של נניח ריטריט ללוחמים שנעשה במילואים יחד עם בנות זוג ודברים גם בעניין הסיוע הנפשי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> וזו קומת הטבות שהיא ייחודית למשרד העלייה והקליטה. << אורח >> אייל כץ: << אורח >> נכון, למשרד העלייה והקליטה. וחלק מהתוכניות, כמו שאמרתי, האחרונות, של אירועי ההצדעה והפעילויות השונות, נעשה בשיתוף שותפים כמו הסוכנות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, זה ברור לי. אני רק רוצה להבין, סל ההטבות החומריות, נקרא להן התוספתיות, אני מדבר על הדברים הייחודיים לחיילים שהם עולים בודדים, מה הוא כולל? אני מדבר על תוספות שווה כסף. << אורח >> אייל כץ: << אורח >> התוספות, מה שאמרנו, אנחנו נתנו בהוראת השעה המורחבת גם את הנושא של סיוע נפשי, גם הנושא של כלכלת משפחה, הרחבת גיל לימודים וסיוע ספציפי, מעטפת לחבר'ה שהם סטודנטים. נניח מישהו הגיע ממילואים, יש לו קושי בלהשלים את החומר, אנחנו דואגים לעזור לו בעניין הזה, ברמה הפרטנית לאותו סטודנט ממש, או אם הוא צריך נניח לדחות מבחן או כל דבר כזה או אחר ברמת הסטודנטים, אנחנו עושים. וכמו שאמרתי, גם בעניין ההכשרה המקצועית דאגנו להגדיל את הוואוצ'ר מ-7,000 ל-10,000 שקלים. זה ממש בהוראת השעה המורחבת שלנו, של המשרד. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> הוואוצ'ר שאתה מדבר עליו זה ואוצ'ר? << אורח >> אייל כץ: << אורח >> הכשרה מקצועית. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> שלכם? << אורח >> אייל כץ: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> טוב. אני אומר שלפחות מבחינתי, אחד היעדים הוא לצמצם את הפער במעטפת הסיוע והעזרה שניתנת לחיילים בודדים שהם עולים, לחיילים בודדים שהם חסרי עורף משפחתי. זה לא תחום האחריות של משרד העלייה והקליטה כמובן, אבל - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> של מי כן? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זה לא של משרד העלייה והקליטה, זה של משרדים אחרים. ואני אומר, מבחינת הוועדה זאת תהיה אחת מן המטרות. יש הצדקה למעטפת תמיכה ייחודית לעולים, כך מדינת ישראל עובדת, זה הכול בסדר. אני חושב שבזמן המלחמה התפקיד שלנו הוא לצמצם את הפער הזה. עוד פעם, זה לא מונח לפתחכם, זה מונח לפתחו של משרד הביטחון, ואנחנו על זה נעבוד כאן בוועדה למולם. אני כן אשמח שנקבל בכתב פירוק של המענים האלה. << אורח >> אייל כץ: << אורח >> רשמתי לעצמי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> גם שאנחנו נוכל לתכנן. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> יש לך את זה בכתב? << אורח >> אייל כץ: << אורח >> אני אעביר בכתב. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר, זה חשוב לנו גם כדי שנוכל להבין, אנחנו גם לומדים מהתשובות שלכם וחושבים עליהן. בסדר, תודה. בואו נעבור למשרד הביטחון, נשמע את הגורמים השונים, בבקשה. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> צוהריים טובים, שמי דוד, הייתי עד לפני פחות מחודש ראש ענף של קרן הסיוע למשרתי המילואים, ועם השינויים שחלים באגף כוח האדם אנחנו קצת מעצבים את המענה בהיבט כל החלטות הממשלה והפרט למשרתי המילואים, וזה התפקיד החדש שאני עושה. עסקתי הרבה בתחום החיילים הבודדים בתוך קרן הסיוע במענים שגובשו באכ"א, גם על המשרתים שבאים אלינו מחו"ל, שאנחנו מגייסים אותם מחו"ל. יש לנו הרבה משרתים שגייסנו מחו"ל שהם חיילים בודדים שהם היו בשירות הסדיר שלהם, חזרו משירות המילואים אלינו לצבא, ונתנו להם שם מענים נוספים בהיבט מה שקבעו אז בהחלטת הממשלה, כמו למשל שכר דירה שהוא לא משהו שיכלנו לשלם, אבל בוועדות חריגים החרגנו ונתנו לכל החיילים הבודדים האלה את המענה הנוסף. חלק מפיתוח המענים היה לתת גם, תכף נדבר על כל המענים, גם איגרת שיצאה לחיילים הבודדים, היא גם נמצאת באתר המילואים. הגדרת חייל בודד למשרת מילואים בצה"ל היא כל מי שהשתחרר במהלך עשר שנים מיום שחרורו וביצע 60 ימי שירות במלחמה. יש לנו נכון להיום בצבא בשירות המילואים 8,551 חיילים בודדים. המענים הקיימים שיש היום לחיילים - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אתם יודעים לעשות את הפילוח על פי הסוגים? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> לפי ייעוד קדמי ועורפי? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> גם קדמי ועורפי וגם הנושא הזה של מה המקור להגדרת החייל כחייל בודד, האם כי המשפחה שלו נמצאת בחו"ל? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> ההגדרה היא שונה לעומת הסדיר. אנחנו לוקחים את כל מי שהשתחרר, כמו שאמרתי, משירות סדיר, יכול להיות גם מתנדב מחו"ל וגם מנותק קשר פה בארץ, לוקחים את כולם, זה לא משנה לנו מי הם, אם הם עשו 60 יום במהלך המלחמה הם חיילים בודדים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זה ברור לי, השאלה אם אתם יודעים לפלח, גם לצורך ההבנה של - - - << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> כן, אם אנחנו ניכנס בפנים לתוך המידע נצליח להסתכל מה היה בשירות הסדיר שלהם, שזה המשיך לשירות המילואים. יכול להיות שהיום אגב הם התחתנו והם חיים חיים אחרים, אבל עדיין אנחנו לוקחים את ההגדרה מהשירות הסדיר ואפשר כן מהנתון שנתנו בתוקף של עשר שנים להסתכל ולבדוק את הפילוח עצמו. במענים הקיימים לשירות המילואים יש לנו, חלק ממענים שקיימים בהחלטת הממשלה, לתת מענה בסיוע רגשי וסיוע זוגי, גם מסרנו את הנתונים בהמשך. אדוני היושב ראש, אתה יכול לראות את הפילוח של המענים שניתנו עד היום. סך הכול בקרן הסיוע טופלו למעלה מ-7,000 פניות ותשלומים של 22 מיליון לאוכלוסיית החיילים הבודדים. הם כחלק מכלל האוכלוסיות, אבל צריך להגיד שאנחנו מסתכלים רגע על הפילוח של המענים שניתנו להם בהיבט הטיפולים הרגשיים והמענים הנוספים שנתנו להם, כמו למשל הגדלת ההחזר לציוד אישי, הם זכאים ליותר משאר משרתי המילואים, הם זכאים ל-1,000 שקלים, הם זכאים למענה נוסף לכלכלת הבית. אם יש להם בעיה בבית למשל הם זכאים לתוספת של עוד 500 שקלים. חייל רגיל היום מקבל 500 שקלים אם יש לו תקלה בבית, חייל מילואים בודד מקבל 1,000 שקלים מענה. אנחנו נותנים להם בנוסף, חוץ מזה, אני אדבר תכף על המענים הקיימים, את כל החזרי הטיסות למשרתים שמגיעים אלינו מחו"ל. כל משרת שהוא חייל מילואים בודד שמגיע מחו"ל מקבל החזר טיסות, וגם אם הוא עבד בחו"ל יום לפני המלחמה, אנחנו משלמים לו את השכר כמו שהיה לו לפני במקום העבודה שהוא עבד בו, לפי ערך השכר שלו ולפי השער במטבע המקומי. זה גם במענה. כמובן משלמים טיסות, מחריגים למי שצריך פה את המענה לשכר דירה. גם אם עכשיו בבית אנחנו מבינים שהוא לא בא מחו"ל ואין לו אפשרות לקבל שכר דירה, וכל השינוי שלו מחייל סדיר למילואים לא עבר בחיימ"ש, הגיעו גם בקשות כאלה לקרן הסיוע, והן טופלו בוועדת חריגים ושולם לאנשים שכר דירה כדי לתת להם את המענה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> שנייה, כדי שאני אבין, תכף נשמע על כל מעטפת הסיוע הנפשי, אני רק רוצה רגע להבין. היום כל חייל מילואים מקבל, מה שאני רואה פה במצגת שהכנתם, החזר בעלי מקצוע והחזר ציוד אישי, נכון? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זה רק פעם אחת? זה מדי - - - ? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> זה פעם אחת מוגדל עבורם. אם יש משרתים שפונים ומבקשים סיוע כי קרה איזה משהו, אנחנו מעלים לוועדת חריגים. ועדת חריגים היא ועדה שקורית כל שבוע בקרן הסיוע בראשות בני, קצין מילואים ראשי. מגיעות אליו הבקשות, בקשות של חיילים בודדים תמיד יקבלו שם מענה, לא היו בקשות שאני מכיר מעולם שהעלו בקשה של חייל בודד שנשללו בוועדת חריגים. אם היה צורך, החרגנו ושילמנו די הרבה למשרתים במקרים כאלה, משכר דירה ועד תקלות שקרו בבית. צריך להגיד שהיחס הוא נמוך לעומת הסדירים, מה שהוצג מקודם. יש חיילי מילואים בודדים בשירות, רובם גם עושים שירות קדמי ויפה, אבל לא כולם דורשים את הסיוע מקרן הסיוע כי יכול להיות שהם היו במקום אחר בחיים והם לא כמו שזכרו אותם בשירות הסדיר שלהם. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> טוב. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> זה מבחינת המענים הקיימים שגם נמצאים למשרתים, הם גם מופיעים באתר המילואים, יש להם גם איגרת שלמה עם כל המענים ואיך להנגיש את זה, אני יכול גם להראות לך אם תרצה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני אשמח לקבל את זה. כדרך אגב, בפתרונות הדיור, אני מבין לגבי חיילים שהיו בחו"ל, הגיעו לכאן, מה המענה שניתן היום בנושא הדיור ומה המסלול שמתאפשר? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> יש את הפתרונות ההלנה שהם בדרך כלל עוברים למי שהיה מיום שחרור מסדיר למילואים שאנחנו מכירים דרך חיימ"ש. היום חייל בודד בשירות מילואים, גם אם הוא לא עובד, מקבל את התגמול המינימלי מביטוח לאומי, ואם יש קושי שהוא העלה על נושא של שכר דירה, הוא פונה לקרן הסיוע. צריך להגיד שהשכר הנמוך ביותר למשרת במילואים ביום שירות הוא 9,300 שקלים, ואם יש קושי באמת בנושא של שכר דירה, זה עולה לקרן הסיוע. היו מקרים כאלה שגם טופלו. אנחנו בעיקר מסתכלים על אלה שמגיעים גם מחו"ל שאין להם מענה כי אין להם פה משפחה ועורף, והם מקבלים תמיד בוועדה החזר על שכר דירה שהם יקחו וזה לא משנה איפה כדי לתת להם מענה בתקופה שהם יוצאים הביתה להתרעננות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני מעלה גם את השאלה באמת, עוד פעם, לפעמים זה לא עניין כספי, לפעמים חייל נמצא 100 ימים במילואים, נגמר לו החוזה, הוא לא הספיק למצוא דירה, מה קורה בדברים האלה? האם חיילי מילואים בודדים יכולים למשל לפנות כדי לקבל מענה, ולו זמני, בדירות אל"ח? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אצלנו, לצערי, אין לנו את היכולת לעבוד עם דירות אל"ח כי הפתרון הזה הוא לסדיר ולשנה מיום השחרור. בדרך כלל רוב החיילים הבודדים שהם בשירות המילואים שוכרים דירה, ובמקרה הזה, במידה והיו קשיים והם פנו אלינו, הם קיבלו את המענה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> טוב, בסדר גמור. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> זה מבחינת הנושא של הלנה. הימים שדיברת עליהם מקודם, אנחנו נותנים לכל חייל בשירות לוחם שמבצע תעסוקה מבצעית עוד שני ימים נוספים לפני סגירת המשימה כדי שיוכל לקבל התרעננות לקראת החזרה. מענה בסיוע כלכלי בוועדות פרט זה משהו שפיתחנו לאחרונה באכ"א, לתת למג"דים בשטח ועדת פרט, כלי שהם יכולים לעשות בטלפון שלהם, לבחור את המשרת ולתת לו מענה דרך ועדה שמג"ד מאפשר לתת עד 2,000 שקלים החזר, כמו מענק בזק, שיגיע לחשבון הבנק. שם גם האינדיקציה של חיילים בודדים שפיתחנו אותה מופיעה. זאת אומרת שהיום מג"ד יודע מי החיילים הבודדים שלו בגדוד, ואם יש צורך, הוא נותן מענה. זה וכמובן תווים, כמו שהיא אמרה, התווים עצמם, יש תמיד תווים, תווי מזון, תו זהב מה שנקרא, שאפשר לתת אותם, ובתעסוקות מבצעיות אנחנו נותנים להם טיפה יותר. לכל גדוד שמוקפץ עכשיו, בלי קשר לתעסוקה מבצעית, גם מקבל עוד מענה לתווים. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> זה בסמכות מג"ד. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> בסמכות מג"ד, המג"ד מקבל עשרות אלפי שקלים נטו לחלק לכל פער שעולה אצלו בגדוד, בטח לחיילים בודדים אם צריך. מענים נוספים הם ייעוץ תעסוקתי דרך שירות התעסוקה שאנחנו מפתחים איתם את המודל הזה, לתת יותר מענה למשרתים שהם חיילים בודדים שחוזרים החוצה לשוק העבודה, זה עוד בפיתוח. שירות העבודה פיתח את ממדים לתעסוקה, הוא נותן שם מענה מאוד מאוד יפה לאחרונה למשרתי מילואים שחוזרים ואין להם עבודה, גם בטח במענה לחיילים בודדים שיקבלו ליווי שלהם על ידי יועץ קריירה למציאת עבודה בשוק. יום הוקרה שהיה צריך להתקיים לצערנו בתקופת עם כלביא נדחה, אנחנו נדחה אותו לאחרי החגים. האירוע היה צריך להיות אירוע הוקרה שלצערנו נדחה בשל המצב המבצעי. חוץ מזה, בכל המענה הנפשי, אני רק אגיד דבר נוסף בהמשך לדיון שנערך השבוע על נושא האובדנות. אנחנו לפני כמה ימים שלחנו בצה"ל לכל המשרתים שלא מימשו את הזכאות שלהם לטיפול נפשי, זאת אומרת שהם זכאים לקבל עד 22 טיפולים במענה קליני, או פסיכולוג, או עובד סוציאלי, או כל מי שהוא גורם קליני שיכול לטפל בהם, אנחנו לצערי רואים שהמימוש הוא לא כזה גבוה. זה יכול להציל, זה יכול לסייע. << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> כמה אתם משלמים לכל טיפול? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> לכל טיפול אנחנו משלמים עד 240 שקלים. << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> יפה, אתה יכול למצוא טיפול ב-240 שקל? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, גברתי, שנייה, זה לא מתנהל ככה. אנחנו מאוד נשמח לשמוע את האינפוט שלך, את תבקשי רשות דיבור. << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> אני מאוד אשמח לדבר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> גברתי, זה לא עובד אצלי ככה. << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> בסדר, אבל - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> גברתי, את רוצה לצאת? תצאי. פה זה יעבוד בצורה מסודרת, כי המטרה שלנו היא לא שהשם יופיע בפרוטוקול, אלא כדי שנפתור בעיות. << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> את תרימי את היד, תבקשי רשות דיבור, ותקבלי רשות דיבור. << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> ביקשתי רשות דיבור. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור, הכול בסדר. מותר גם להרים את היד תוך כדי זה ולומר ולקבל. גברתי, את עוצרת, אחרת את יוצאת. תודה. זה לא ייאמן. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> ההחזר הוא עד 80% מערך הטיפול. אנחנו פה ביחד עם חגית מתוכנית עמית, הם מתואמים בהיבט הנושא שהם מקבלים עוד 12 טיפולים ללא עלות כספית דרך תוכנית עמית. אנחנו מכירים שהמימוש, לצערנו, גם אצלנו, וגם משרתים שלא תמיד רוצים ללכת ולפנות לטיפול אצל מטפל מוסמך, לפעמים זה גם קשה להם, אנחנו פוגשים את החיילים האלה בימי גיוס ושואלים אותם, למה אתה לא הולך? רואים את זה בעיניים, לפעמים קשה להם להודות שהם רוצים ללכת ולטפל. זה משהו שאנחנו עושים בעבודה שלמה עכשיו באכ"א כדי להנגיש את זה יותר, לדבר על זה יותר, קמפיין שייצא בקרוב גם בתקשורת שצריכים לדבר על זה שהמשרתים צריכים לממש את הזכאות שלהם לטיפול במעמד הזה. בטח באוכלוסיות שמקבלות את המענה בחינם ולא צריכות אפילו לשלם על 12 טיפולים, לצערי עדיין לא ממש הולכים ומטפלים ולוקחים את המימוש. ואנחנו נעשה עבודה על זה עם קמפיין תקשורתי שיוצא בקרוב כדי להעלות את המודעות, בטח גם אצל החיילים הבודדים. שעה וחצי לפני הדיון היה לנו דיון שגם חגית הייתה איתי בו על אוכלוסיות של חיילים בחו"ל, שמרכז חייהם בחו"ל, שאנחנו מכירים שגם שם יש חיילים בודדים, והמענה הקליני שם הוא אחר ושונה, ובטח מטפל קליני הוא לא המטפל בישראל שמבין את המצב כאן. אנחנו נעשה עבודה עם אגף השיקום, יש פה איזו הצעה יפה שעלתה, כדי לאפשר מטעם מדינת ישראל מענה לאותם משרתים שחיים כבר בחו"ל. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני מזכיר שזה נושא שדובר פה לפני ארבעה חודשים, היה נושא מאוד מרכזי שדיברנו עליו בדיון הקודם. קצת מוזר לשמוע שטרם מצאנו לסיפור הזה פתרון. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> יש. קודם כול, הם מקבלים את הפתרון מצה"ל, אבל אנחנו רוצים יותר מזה, לתת להם פתרון נוסף כדי שבסוף אנחנו נוכל להגיד - - - << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> מה שנאמר בדיון הקודם - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> סירבו לקבל. בדיון הקודם דיברנו על הסיטואציה שבה חייל השתחרר משירות, נסע למשפחתו בחו"ל. אתם אלה שאמרתם שטוב שיהיה מטפל ישראלי, אבל אתם מונעים טיפול. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אנחנו נותנים לכל החיילים שחיים בחו"ל מענה על זכאויות שאמרתי לך פה דרך הבקשות שהם מגישים מחו"ל. זאת אומרת שהיום חייל שגר בחו"ל ורוצה ללכת לפסיכולוג, הוא מגיש את הקבלה ויש לו זכאות, הוא מקבל. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אנחנו ביקשנו לפני ארבעה חודשים, תוך הבנה שיש הבדל בין טיפול מקוון לטיפול לא מקוון, לא כופרים בזה. אבל בגלל שאתם עומדים על זה שפסיכולוג ממוצע בקנדה הוא לאו דווקא יודע לתת את המענה ההולם בגלל הפער התרבותי ובחוויה, אנחנו ביקשנו לפני ארבעה חודשים שתפתחו את האפשרות לטיפולים מקוונים. טיפולים מקוונים קיימים היום בעולם הטיפולים הרגשיים. זה לא דבר שהוא רק שרלטנות. יש הרבה שרלטנים, כמו בכל תחום, אבל יש גם הרבה מאוד מסלולים של טיפול שנעשה באמצעים מקוונים. בתקופת הקורונה לא הייתה קריסה של עולם הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, ידעו לבצע את ההתאמות הנדרשות. ואני אומר, לפני ארבעה חודשים עלתה כאן בקשה חד-משמעית של הוועדה שתאפשרו גם לחיילים שנמצאים בחו"ל להסתייע בתוכניות הללו כדי להסתייע במטפלים ישראלים באמצעים מקוונים. יש את זה או אין את זה? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> שוב אני אומר, באמצעות צה"ל, במה שהם מקבלים במענים, אנחנו מאפשרים להם, והם יכולים לקבל גם החזר כספי על טיפולים שהם יעשו, גם אם זה אונליין, כמו שאמרת, או גם אם זה בחו"ל. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זה שונה או לא? אני רוצה תשובה פשוטה, כי פעם שעברה לא הבנו. יש אפשרות לטיפולים מקוונים או אין? << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> אולי חגית. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר, מייד. יש עוד נקודות שאתה מבקש להעלות? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> לא, רק רצית לראות את האיגרת, נראה לכם. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מה ההתייחסות שלך לנושא מקסימום העלות למטפל? בדקתם את הסוגיה הזו? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> החלטת ממשלה שיצאה בתחילת השנה הייתה על 80% מהשתתפות ערך הטיפול. זאת אומרת שהתקרה היא 240 שקלים, זה נכון, טיפולים עולים בדרך כלל יותר. זו הייתה ההחלטה שהתגבשה כאן ואיתה אנחנו פועלים. משרתים שיהיה חוסר ויצטרכו יותר ויפנו לוועדת חריגים, יש שם נציג של בריאות הנפש מטעם צה"ל, יקבלו מענה אם הם לא יוכרו באגף השיקום. לא יהיה פער למשרת שיבקש מענה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר, רק שבוא, יש פה מומחים, אני לא מומחה בתחום בריאות הנפש, אבל דומני שברור לנו שאדם שנמצא במצב נפשי מורכב, הציפייה שהוא יפנה לוועדת חריגים, חבר'ה, בואו, אני רוצה לשאול שאלה, האם בוצעה עבודת מטה? יש לכם הרי בעיה, אתם כבר חודשים עם התוכניות האלה שהן באמת חלוציות וחשובות וניכר פה המאמץ של כולם, אבל הפנייה היא נמוכה, עכשיו צריך לבדוק את הסיבות. לא יודע, יש הרבה סיבות, גם נפשיות, גם רגשיות, גם חברתיות, הכול ברור. אני רוצה להבין האם בוצעה עבודת מטה לגבי הסוגיה הכלכלית. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אפשר להוסיף משהו על העניין הזה? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מייד. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> יש שיח על זה בצבא, וגם שוב אני אומר, היו מקרים שעלו לוועדות, אם משרתים - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, אני רוצה להוציא את נושא הוועדות, אל תאמרו לי את הוועדות, בסדר? אני אמרתי מה דעתי בסיטואציה הזו על פנייה לוועדות. האם אתם יודעים היום לומר מה המחיר הממוצע של טיפול בשוק הפרטי? האם בדקתם את זה? אמרתם, בואו נראה מה המחיר הממוצע, ומכוח זה נראה מה הפער עם ה-80%? אני לא אומר את זה בהתרסה, אני מנסה רגע להבין. הייתה עבודת מטה? הרי בסופו של דבר שירות טיפול פסיכולוגי זה מוצר, יש לו מחיר ממוצע. אפשר לעשות סקר, אפשר להסתייע באיגוד הפסיכולוגים, יש תעריפים לקופות חולים. מה המחיר הממוצע של שעת טיפול היום של פסיכולוג בישראל? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 350. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 500 שקל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 450. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מתחיל ב-350 ומעלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 350 זה זול. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> טוב, אני מבקש לקבל התייחסות שלכם בכתב. יהיה דיון המשך לדיון הזה שלנו בספטמבר. זה דיון שקשור במלחמה, אנחנו לא מוגבלים בדיונים האלה, ואנחנו נעשה דיון לפני החגים. חגים זו תקופה מורכבת ברמה רגשית, אנחנו רוצים לראות שיש התקדמות בנושא המעטפת הרגשית לפני החגים. אני מבקש התייחסות שלכם לעבודת המטה. הנושא של ועדה לא עוזר. זה לא רלוונטי לאנשים שצריכים טיפול נפשי. כדרך אגב, יכול מאוד להיות שהעלאת הסכום לא תפתור את העניין, אני מודה. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> על זה אנחנו מדברים. בסוף אנחנו עם האוצר מתואמים על מה שאושר בהחלטה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זה בסדר גמור, אבל לא מדובר בחוק של הכנסת. מותר למשרד הביטחון, אפילו משרד הביטחון מחויב לחזור לממשלה ולומר: חברים, אנחנו לא זכינו למענה משמעותי מצד החיילים, עשינו בדיקה. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> זה לא מענה, יותר היענות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> היענות, בסדר. אנחנו רואים שסללנו מסלול סיוע, לא רבים שמשתמשים בו, עשינו ניתוח, בעיה אחת זו הסברה והנגשה, הנה, עשינו קמפיין, בסדר? בעיה אחרת היא האדם הרגיל לאו דווקא יודע, מעולם לא התנסה בפנייה. בסדר? זה לא רק עניין של מודעות, זה גם להנגיש, למי אתה פונה. יש אנשים שמעולם לא הסתייעו בטיפול נפשי, הם אפילו לא יודעים. לרופא משפחה אתה יודע למי אתה מתקשר, לחפש פסיכולוג הרבה אנשים לא יודעים. יכול להיות שזה לא רק תדעו שיש את הזכויות, אלא מוקד שיעזור לחבר בין הפונים וישדך בין מטפלים אליהם. הכול יכול להיות. אני רוצה לדעת האם עשיתם עבודת מטה לגבי הסיפור הזה. האם בדקתם האם הנושא הזה הוא מכשול? אולי בן אדם שואל כמה עולה אצל פסיכולוג, מסתכל מה אתם נותנים, ואומר, טוב, מי יפנה לוועדת חריגים? עזבו, ועדת חריגים, עזבו, תשובה רעה מאוד. תעשו בדיקה, אולי אתם צודקים וזה לא המכשול. אם יש מכשול בעניין הזה שבן אדם מרים טלפון לפסיכולוג, הפסיכולוג אומר לו: אני לוקח 500 שקל, הבן אדם יודע, אני מקבל מצה"ל 240, הוא מוותר על זה, יש לו דברים יותר חשובים לעשות עם הכסף. זו בעיה. אבל אני אומר עוד פעם, אני לא רוצה לדבר בסיסמאות. תעשו עבודת מטה, תביאו לנו בדיקה וניתוח של עבודת המטה שלכם, למה המענה הוא כל כך נמוך. ההיענות, סליחה, לא המענה, המענה הוא לא נמוך, ההיענות נמוכה. אנחנו נשמע את הסקירה של משרד הביטחון, תרשמו את השאלות, תוכלו להפנות אז את השאלות. בבקשה, חגית, את תיתני לנו תשובה ברורה לגבי הנושא המקוון? << אורח >> חגית אורן מוסט: << אורח >> אני יכולה לנסות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני בטוח שתצליחי. זה פשוט, כי כאן זה כן או לא. << אורח >> חגית אורן מוסט: << אורח >> בואו נחלק את זה לשניים. קודם כול, טיפול מקוון ממוסד ומוסדר יש היום באמצעות אגף שיקום נכים, הוא יודע לתת את הטיפול הזה למי שמוכר כנכה צה"ל גם אם הוא שוהה בחו"ל וגם אם הוא בארץ, באמצעות מקוון. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> היא הנותנת, כשזה עובד. << אורח >> חגית אורן מוסט: << אורח >> כן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בעברית, יש לציין. << אורח >> חגית אורן מוסט: << אורח >> תוכנית עמית שקמה לפני כשמונה חודשים, לה כרגע עדיין אין יכולות מקוונות למתן סיוע למי ששוהה בחו"ל. מתקיימת, כמו שנאמר פה, עבודת מטה, בהובלת אגף התכנון של משרד הביטחון, לבחון את כל המשמעויות של זה, וכן נבחנים כל מיני פתרונות, גם כמובן לעשות את זה באמצעות קבוצות קליניות מנוהלות מכאן בארץ. כרגע הסיוע היחיד שמתאפשר כמובן זה באמצעות מענקי הסיוע שניתנים על ידי צה"ל. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ההשתתפות הכספית לטיפולים שם. << אורח >> חגית אורן מוסט: << אורח >> ההשתתפות הכספית לטיפול שניתן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בתוכנית עמית יש רק טיפולים פרטניים? << אורח >> חגית אורן מוסט: << אורח >> לא. ברשותך, אני גם אפרט על מה שקורה בתוכנית עמית. אני כן אשלים שכן בעקבות אחד הדיונים שגם היו פה והייתה איזושהי סוגיה של מח"ל שהייתה מאוד נקודתית כרגע באוסטרליה, ניתן מענה נקודתי שם, הוא פחות טוב בראייה כלל-עולמית, אבל אנחנו כרגע בוחנים במסגרת הבחינה את כל ההיבטים, גם אוכלוסיית המח"ל. תוכנית עמית היא תוכנית שמסתכלת על הסיפור של הבריאות הנפשית של החייל המשוחרר ומשרת המילואים בצורה קצת הוליסטית ושלמה. היא כוללת גם הרבה מאוד היבטים של עזרה עצמית, באמצעות אפליקציות להפחתת חרדה ולחץ ונשימות, וגם מענים של בריאות הגוף, וגם סיוע נפשי ממוקד בטיפול פרטני או זוגי לבחירת הפרט. כל סל הזכאויות הזה הוא בנוסף, הוא גם וגם וגם. היא ניתנת בדחיפה לכלל המשרתים, כל משוחרר שמשתחרר מצה"ל או משרת שסיים שירות מילואים, 30 יום בחרבות ברזל, מזמן עברנו את הרף הזה, מקבל SMS מצה"ל, מקבל את זה באמצעות קמפיינים, באמצעות רשתות חברתיות, באמצעות כל מיני, מפקדים, הרבה מאוד. המלצה להוריד אפליקציה, ובאפליקציה הזאת כל השירותים ניתנים בחינם, היא מאוד פשוטה, היא מאוד ידידותית לשימוש. אנחנו יכולים להעיד שהמספרים כרגע הם מאוד מאוד גדולים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מה המספרים? << אורח >> חגית אורן מוסט: << אורח >> למעלה מ-265,000 איש הורידו את האפליקציה. אנחנו מזהים שירותים בכל שלושת העולמות, כפי שציינתי. אני אגיד במספרים עגולים. כ-13,000 איש הסתייעו בכל העולמות של האפליקציות לטיפול עצמי, למעלה מ-90,000 איש הסתייעו לפחות במוצר אחד בתחום בריאות הגוף או ה-Wellness, שזה באמת מגוון מאוד מאוד רחב של שירותים, כושר וספורט וסדנאות ורפואה משלימה. ובעולמות של הסיוע הנפשי קיבלנו כ-13,000 פניות לסיוע נפשי, מתוכן כ-9,000 איש משויכים למטפל, היתר פשוט או סירבו או לא רצו, אבל כמעט 10,000 איש משויכים למטפלים שמטפלים באמצעות תוכנית עמית, אלה אנשים שעשו איתם התקשרות ייעודית לתוכנית. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> עכשיו אני רוצה רגע, רק כדי לטייב את ההבנה שלי, ואני אומר עוד פעם, אני מאוד מכבד את תחומי האחריות של ועדות אחרות, אני גם לא רוצה להכפיל עליכם עומס. זאת אומרת, נראה לי קצת מוזר שעובדי ציבור ידלגו מוועדה לוועדה ויחזרו על הדברים. אני זהיר, זה רק כדי שאני אוכל בסוף גם לשאול את השאלות הרלוונטיות לחיילים הבודדים ולחיילים העולים. התוכנית תמיד מבוססת על מתן אפשרות להתקשרות לטיפול פרטני של 12 מפגשים. << אורח >> חגית אורן מוסט: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר. אותו חייל שבא והתקשר בעזרת תוכנית עמית עם מטפל, והטיפול מצליח, יש פה אילו שהם יחסים שנוצרו. עכשיו נגמרו 12 הטיפולים, עקרונית החייל יכול להמשיך ולהסתייע במסלול האחר, נכון? << אורח >> חגית אורן מוסט: << אורח >> נכון, במענקים של צה"ל. יש כפילות באירוע, כפילות בזכאות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר. לא, אבל אני אומר, מבחינת תודעת טיפול, הרי יש לנו אינטרס שאם ההתקשרות הייתה מוצלחת והטיפול הצליח, והמטפל והמטופל מרגישים שיש עוד מה לעשות, יש לנו אינטרס שהם ימשיכו, לא? << אורח >> חגית אורן מוסט: << אורח >> אני אגיד. אני לא אשת בריאות הנפש ויושב פה לצידי איש בריאות הנפש, אבל אני אגיד שכשגיבשנו את תוכנית עמית וכיוונו לאוכלוסייה שברורה הייתה לנו המורכבות של הסיוע, סל הזכאות הוא מובנה והוא לא סתם מובנה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, ברור לי, אתם רואים את זה כאיזשהו מענה של סוג הטיפול המתאים. << אורח >> חגית אורן מוסט: << אורח >> בדיוק. תראה, בראייה לטווח ארוך, כמובן שכל מי שצריך סיוע מתמשך, יש את הזכות לגשת לאגף שיקום נכים ולקבל את כלל הסיוע. אנחנו מנסים כמובן לא לנסות ולצמצם את התופעה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זה ברור לי, אבל ברור לי שיש פה מדרגה אחת שהיא תוכנית עמית, שאם מעין תוכנית בייסיק, שגם מותאמת בפרמטרים, אני מניח, מקצועיים, לא סתם בחרתם את המספר 12 ואת המטפלים הספציפיים. ויש כמובן את הקצה השני, שהוא הכרה בנכות על רקע נפשי, ויש היום עלייה. יש איזושהי קומת ביניים שבמידה מסוימת אמורה להיות מטופלת על ידי המענה הזה. << אורח >> חגית אורן מוסט: << אורח >> המענה המשלים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> שם מדובר על 22 טיפולים, עובדה שזו לא אותה תפיסה. מה שאני מנסה רגע להבין, ועוד פעם, אתם המומחים, ואני גם לא רוצה להיכנס לפה בהרחבה, אני כן מבקש. זה מחזיר אותי לסוגיית התמחור למשל. זאת אומרת, בואו נאמר שיש סיטואציה, נגמרה חבילת 12 הטיפולים, אבל במקרה הזה, באותו מטופל יש היגיון בלהמשיך טיפול. פה הסיפור של 240 ש"ח בהחלט יכול להיות. המעבר הזה מ-12 טיפולים חינם לעכשיו בוא תוסיף עוד 250 שקל מכיסך לעוד טיפולים זו קפיצה שיכולה להיות משמעותית, בהינתן זה שזו הוצאה של לפעמים 1,000 שקל בחודש, לפעמים אפילו יותר. אני רק בא ואומר, לא נרחיב בזה, אני רק אומר עוד פעם, מבחינתי, המעבר הזה מסל של 12 טיפולים חינם שיש להם ביקוש. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> זה גם עובד ממש יפה, יש להם רשימה מקובצת ליד איפה שהמשרת גר והם מתאימים לו את המיקום שלו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני רוצה לומר לך, אבל היא הנותנת. אם תוכנית עמית לא הייתה מצליחה והיינו רואים שרק עשרות חיילים התקשרו בטיפול פרטני, היינו אומרים או שאנחנו מנתחים את האירוע לא נכון ויש פחות צורך. << אורח >> חגית אורן מוסט: << אורח >> אני חייבת, ברשותך. הגם שמדובר ב-13,000 פניות שקיבלו מענה, למול כלל הפוטנציאל אנחנו מדברים על סדר גודל של בין 5% ל-6% מכלל הפוטנציאל שהורידו את האפליקציה, שזה בתחום הסביר. כלומר, המומחה יענה, אבל - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> שנייה, אני רוצה לומר, אתם המומחים. פיתחתם אפליקציה שהיא הרבה יותר עשירה מאשר התקשרות פרטנית עם מטפלת. << אורח >> חגית אורן מוסט: << אורח >> כן, הרבה יותר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כלומר, אתם גם הנחתם שיש הרבה מאוד דברים שאנשים יכולים למצוא באפליקציה שלא מתנקזים. << אורח >> חגית אורן מוסט: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> הכול טוב, אני לא יודע להעריך, אלה תחומים שלכם, מה האחוז הסביר מקרב אנשים שאומרים: רגע, אנחנו לא מרגישים רווחה נפשית. מה האחוז שסביר שיתנקז לטיפול פרטני? יכול להיות ש-5% זה מצוין, יכול להיות שגם אתם אומרים, יש לי פה פער, אני חשבתי שזה צריך עוד 15%. לא יודע, אתם המומחים. אני רק בא ואומר שיש פער מאוד גדול בין 9,000 איש שמממשים טיפול פרטני בתוכנית אחת לבין עשרות, אם אני לא טועה, שמממשים את מסלול הסיוע השני. אני לא רוצה על זה להכביר מילים, אנחנו צריכים להתקדם, אני רק בא ואומר שצריך לתת את הדעת על הפער הזה בעבודת מטה שלכם ולהבין למה אלפי אנשים מגיעים לעמית, ועשרות מגיעים למסלול האחר. האם בדקתם למשל מה קורה עם מסיימי המחזור של 12 הטיפולים בעמית? האם בדקתם כמה מהם למשל הלכו והמשיכו טיפול בכל מיני מסגרות, אפילו לא פנו לצה"ל, אבל אתם יודעים כמה? האם ביצעתם איזשהו סקר? << אורח >> חגית אורן מוסט: << אורח >> עוד לא, עוד לא הגענו לשלב, אנחנו מסיימים עכשיו - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר. אני מבקש שנתייחס, אני גם אדבר פה עם חבר הכנסת שטרן, כי לא צריך להכפיל לכם מאמצים בנושא הזה, ואשתף אותו במחשבות על היחס בין שני המסלולים האלה. אני כן רוצה לשאול אותך, חגית, באמת בצד הערכה מאוד גדולה, על המאמצים שלכם. בואו רגע נדבר על סיפור האוכלוסייה שאנחנו מתמקדים בה, שתי שאלות. א', האם אתם יודעים להציע היום באמת טיפול במגוון שפות, ומה הנתונים? האם את יודעת לומר לנו כמה מתוך 9,000 ההתקשרויות הן בשפות זרות? << אורח >> חגית אורן מוסט: << אורח >> לא, אבל אני כן יודעת להגיד לכם שהיום, גם בעקבות אחת הפגישות כאן, יש לנו הנגשה של טיפולים בשפות, יש לנו בספרדית וצרפתית ואנגלית ורוסית. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אם נבקש ממך לדיון הבא שני חיתוכים: אחד, את החיתוך הזה, כמה מתוך ה-9,000 הם ישראלים שמעדיפים - - - << אורח >> חגית אורן מוסט: << אורח >> חשוב לי להגיד שה-9,000 הם אוכלוסייה כללית, לא רק הבודדים, כן? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני אומר עוד פעם, סביר להניח שמי שמעוניין בטיפול פרטני בשפה הרוסית זה לא מישהו שלמד רוסית באוניברסיטה, זה מישהו ששפת אימו היא רוסית, כנ"ל לגבי. א', אני אשמח לקבל את הנתון הזה. ודבר שני, פה אני גם מסתכל על דניאל, זה אתה, האם אתם יודעים לבצע לנו הצלבה ולומר לנו כמה מתוך 9,000 הטיפולים הפרטניים הם טיפולים של החיילים שמוגדרים כחיילים בודדים? << אורח >> חגית אורן מוסט: << אורח >> כן, בוא נגיד כזה דבר: אחת, כרגע באופן טכנולוגי ופשוט לא, אבל לבקשת הוועדה כן עשינו - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זה הצלבה של שני אקסלים. אפילו אני, בוגר מדעי הרוח, יודע. << אורח >> חגית אורן מוסט: << אורח >> אנחנו לא מנוהלים באקסלים, אבל הכול בסדר, יש מערכות טכנולוגיות שמנהלות את תוכנית עמית. אבל לבקשת הוועדה אנחנו כן לקחנו את הרשימה האקסלית ועשינו סוג של בדיקה ידנית. מתוך ה-9,000 יש בסך הכול, באופן כללי, הנתונים שאנחנו רואים, מתוך אוכלוסיית הבודדים כ-1,200 הורידו את האפליקציה של תוכנית עמית ומשתמשים בשירותיה, כ-300 מהם ביקשו סיוע נפשי, ושוב, כ-90% מהם שויכו למטפל, פחות או יותר על בסיס אותו אחוז ביחס לאוכלוסייה הכללית. אלה הנתונים שאנחנו יכולים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בהצלבה בבדיקה שעשיתם יש לנו קרוב ל-300 חיילים בודדים במילואים שנמצאים היום במסלול טיפולי. << אורח >> חגית אורן מוסט: << אורח >> שנמצאים בתוכנית עמית ומטופלים בסיוע נפשי בתוכנית עמית, כן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מתוך 8,700 משרתי מילואים שמוגדרים כמשרתי מילואים בודדים. << אורח >> חגית אורן מוסט: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ו-1,200 הורידו את האפליקציה. << אורח >> חגית אורן מוסט: << אורח >> כן, 1,200 הורידו את האפליקציה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> האם יש לנו היום דרך לפעולה פרואקטיבית של מידע על החיילים הבודדים? האם אתה יודע היום להוציא פנייה מיוחדת לאותה קבוצה של 8,000 ומשהו חיילים? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> כן, בוודאי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כן? טוב, אני אבקש שגם פה תראו אם יש מקום לאיזשהו מהלך נוסף מול משרתי המילואים הבודדים של פנייה ממוקדת אליהם על כל חבילת ההטבות והסיוע, כולל הסיוע שפתוח בפני כולם. למעשה, אני אבקש שבחודש ספטמבר, לקראת החגים, תחשבו על דפוס הפנייה שלכם לכל החיילים הבודדים, גם על ההטבות הייחודיות, גם על ועדת החריגים, קרנות הסיוע, וגם על התוכניות הייעודיות, בסדר? אני מבין שאין היום מוקד ייחודי של משרד הביטחון או של צה"ל לחיילי המילואים הבודדים, נכון? אלה רק המוקדים הכלליים. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> המוקדים הכלליים, כן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> טוב, אני אבקש גם מחשבה שלכם בנושא הזה. כי בסוף חייל בודד בסדיר יודע שמש"ק הת"ש או מש"קית הת"ש הם הכתובת שלו ביחידה לכל הטיפול בו כחייל בודד. הוא יוצא למילואים, אני לא יודע אם לחייל מילואים יש את הידע הזה למי הוא פונה. אני מבקש שתחשבו, בסדר? כי יכול להיות שיש פה גם עניין של שפות. נדבר על זה. כבודו, סא"ל עוזי בכור. << אורח >> עוזי בכור: << אורח >> שלום, היושב ראש. אני עוזי, אני מפקד היחידה לתגובות קרב בחיל הרפואה, אני גם פסיכולוג קליני. השכר שדיברו זה לא אצלנו בצה"ל, אבל בסדר, יש למה לצפות. אני אתייחס למענים שאנחנו נותנים לחיילים משוחררים דווקא. אני מפקד על היחידה לתגובות קרב, זו יחידה בחיל הרפואה שממומנת גם על ידי משרד הביטחון, אנחנו נותנים טיפול נפשי לחיילים משוחררים שהשתתפו בלחימה. הטיפול הוא ללא הגבלת זמן, הוא ללא תשלום והוא ללא הליך ביורוקרטי. זאת אומרת, אדם יכול להשתחרר משירות, אם זה מילואים ואם זה סדיר, להגיע אלינו ליחידה ולקבל טיפול. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> סליחה שאני מתפרצת על דבריך. נאמר שזה לוקח המון זמן עד שמגיעים אליו. << אורח >> עוזי בכור: << אורח >> אני לא יודע מי אמר את זה, אבל זה לא נכון. ממוצע הזמן של פנייה אלינו, אנחנו ראינו כמעט 4,000 חיילים מתחילת המלחמה, שזו עלייה. הממוצע השנתי שלנו בעשר השנים האחרונות היה 270. הזמן הממוצע של הגעה אלינו הוא שבוע. מרגע שאדם פונה, תוך שבוע אנחנו רואים אותו לאינטייק. אלה זמנים מאוד מאוד טובים, גם ביחס לשוק הפרטי, ובטח למגזר הציבורי. כך שהזמנים האלה של זמנים ארוכים, אני לא יודע מי אמר אותם, אבל זה לא נכון. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני רוצה רגע לשאול. אני שם בצד את ההיבטים הביורוקרטיים וההשוואתיים. מבחינה מקצועית, בניתוח שלך, בדיסציפלינה הרפואית, זה זמן סביר גם מבחינת מענה הטיפול או שאתם יודעים למשל לזהות בפנייה ובשיחת טלפון מצב שדורש התערבות יותר מהירה? << אורח >> עוזי בכור: << אורח >> אנחנו לא עובדים כמוקד חירום, אנחנו עובדים כמרפאה שנותנת טיפולים פסיכולוגיים. ברגע שאדם פונה והוא במצוקה אקוטית, אנחנו יכולים לתווך ולהפנות אותו, אם זה לרפואת חירום, שזה אומר לפנות לחדר מיון. אנחנו הרבה פעמים גם מדברים עם בני משפחה או עם גורמי תמך בשביל שיעזרו לעשות את הדבר הזה, כי האדם במצוקה לא תמיד יכול לעשות את זה לבד. והדבר השני זה לנסות לפעמים להפנות למוקדי חירום, כמו מוקד נפש אחת של משרד הביטחון, שזה מוקד חירום שמופעל על ידי אנשי מקצוע שפעיל 24/7. ברגע שאדם פונה אלינו, מה שאנחנו מנסים לעשות זה לתאם לו תור לבדיקה, לאינטייק כמה שיותר מהר, וכמו שאני אומר, ה-SLA שלנו הוא שבוע ואנחנו עומדים בזה בזמן כל המלחמה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> הורה היום מאתר אצל ילדו שחזר משירות, בין אם זה סדיר, בין אם זה מילואים, אני בכוונה רוצה לדבר על מילואים. סדיר, אני מניח שהורים היום נמצאים בקבוצות וואטסאפ עם מפקד, הם כותבים למפקד. הורה, ילדו בן ה-23 חוזר משירות מילואים, הוא מזהה משהו שמדאיג אותו. חלק יפנו לחבר משפחה שהוא פסיכולוג או פסיכיאטר, אבל היום, הורה, אין לו חבר פסיכולוג, מה הוא עושה? מה משרד הביטחון וצה"ל היום אומרים להורה הזה מבחינת הכתובת המיידית? אני מוטרד מהילד שלי, אני בן זוג שמוטרד מהמצב, לאן אני מתקשר כדי לקבל את תרשים הזרימה הזה שאומר: תקשיב, אפשר לפנות ליחידה. << אורח >> עוזי בכור: << אורח >> תראה, קודם כול, אני חושב שיש היום הרבה יותר מודעות בציבור של פנייה לטיפול נפשי. אני יכול לשתף אותך שנגיד אצלנו ביחידה ממוצע של זמן מחשיפה לאירוע קרבי, לאירוע של לחימה, עד הפנייה לפני חרבות ברזל היה עשר שנים. זאת אומרת, אדם שהשתתף בלחימה, היה לוקח לו עשר שנים בכלל לפנות. היום אנשים פונים או תוך כדי השירות, אפילו מתוך אזורי לחימה מתקשרים ומתאמים תור. לגבי בני משפחה, מהניסיון שלי, תמיד כשמפנים אדם מעל הראש שלו זה לא עובד. זאת אומרת, אני קיבלתי המון שיחות, זה לא רק במלחמה הזאת, של בני משפחה מודאגים, של חברים, של אנשים שמלווים משפחות שרוצים שאני אקבע תור לאדם שהוא לא יכול להתקשר, לא מצליח. זה אף פעם לא עובד כשעושים את זה מעל הראש של האדם. אנחנו עומדים על זה שהפונה יפנה אלינו בעצמו, והמטרה שלנו היא לעזור למשפחה שלו לעשות את זה. הפנייה שלנו היא מאוד פשוטה, אפשר להיכנס לאתר אינטרנט ולרשום טופס מקוון, שזה ממש למלא שם, שם משפחה וטלפון. ואם מתקשרים אליי בני משפחה, אני פשוט עוזר להם לשבת עם אותו בחור ולעודד אותו לפנות לטיפול. העמדה המקצועית שלי היא שאחת, זה לא עובד להפנות אנשים ולעשות בשבילם דברים אם הם לא פונים, ואנחנו צריכים לעזור להם להעלות את המודעות ולתת להם כלים בשביל שידעו לאן לפנות. זה אני מסכים איתך, צריך לעודד, גם אם זה באמצעות תקשורת, קמפיינים, שאנשים ידעו לאן לפנות. אם אתה כותב היום תוכנית עמית בגוגל או היחידה לתגובות קרב בגוגל, יש שם את כל המידע ואנשים יכולים להפנות גם אם הם לא אנשי מקצוע. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר, אני מעלה את השאלה עוד פעם. אני אדבר עם אלעזר, אני חושב שזה יותר בטריטוריה שלהם, אבל אני מעלה. תראו, עד שאני לא הגעתי לדיון הקודם כאן השם תוכנית עמית לא היה מוכר לי, והיחידה החשובה שאתה מוביל לא הייתה מוכרת לי. אני מניח שזה המצב גם להורים שכן יש להם היום ילדים במילואים. אני עוד לא הגעתי לשלב. השאלה היום, ואני שואל את משרד הביטחון, האם בסוף יש איזשהו מוקד מידע אחד שהוא לא דף אינטרנט שיודע לתכלל ולתת מידע על כל הדברים האלה, וגם אם בן משפחה פונה, לא כדי לקבוע אינטייק, אבל כדי לדבר עם מישהו, וזה לא ער"ן? האם יש איזשהו גורם, מוקד מידע, גם לאנשים עצמם, גם לבני משפחה, שמתכלל את הכול, שיכול לומר: ראיתי איזשהו דפוס התנהגות, איזשהו מענה ראשוני, הפניה למסלול ש - - - ? << אורח >> חגית אורן מוסט: << אורח >> תראה, תוכנית עמית, יש לה מוקד פעילות, גם טלפוני, גם וואטסאפ, גם מקוון, אפשר לפנות גם באמצעות האפליקציה, אפשר גם להתקשר. יש מוקד שהוא פעיל רוב שעות היום, 8:00 עד 20:00. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> טוב. אני גם אומר, אני לא רוצה, אני חושב שאנחנו נדבר עם אלעזר על זה, בנושא הזה. אתם יודעים לנתח, כמו ששמענו, לגבי תוכנית עמית, את הנתון הייחודי לגבי חיילים בודדים? << אורח >> עוזי בכור: << אורח >> לא, אנחנו לא יכולים. אין לנו אינדיקציה בפנייה אלינו נכון להיום, אין לנו אינדיקציה האם החייל בודד או לא. אנחנו בודקים את זה באמצעות האינטייק, והמשמעות של להוציא נתונים כאלה היא פשוט להיכנס עכשיו תיק-תיק ולראות האם צוין שם שהוא חייל בודד. אין לנו איזו אפשרות לפילוח לזה נכון להיום. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> טוב. שלומית, הם אומרים שהם מקבלים תוך שבוע בכל מקרה את כולם לאינטייק. מייד אנחנו עושים סבב, כל אחד יוכל להוסיף התייחסויות ושאלות. שאלה אחרונה אליכם, יש איזושהי יכולת היום של המשרד לבצע דיוק, לא של ההגדרה הפורמלית, אבל לדעת, באמצעות סקר, אתם יודעים, לפעמים גם כששולחים לבן אדם סקר מקוון, הוא עונה, כמה מתוך האוכלוסייה של 8,000 ומשהו חיילים בודדים במילואים הם חסרי עורף משפחתי? אני מקבל את האמירה שיכול להיות שאדם היה בגיל 18 חייל בודד אבל הוא במילואים בגיל 31, מאז הוא התחתן, הוא בתוך משפחה שהפכה להיות, המשפחה מורחבת של בן הזוג, יש לו כבר שלושה ילדים. בסדר, אולי מעבר להגדרה הפורמלית הוא לא חייל בודד, אבל יכול להיות שאותו חייל הוא חסר עורף משפחתי באמת עדיין, ואז זה חייב לשנות קצת משהו בפרואקטיביות שאנחנו מלווים אותו. יש לכם דרך לבצע את זה? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> לא איזה משהו שאנחנו יכולים לראות מישהו שאנחנו יודעים שהוא חסר עורף. אם זה מגיע, מטפלים נקודתית. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני מבקש שתשקלו. בסופו של דבר, מדובר על אוכלוסייה של 8,000 ומשהו אנשים. אני מבקש שתשקלו פנייה פרואקטיבית לציבור הזה כדי שאנשים, מי שלא רוצה לומר אני חסר עורף משפחתי, לא יאמר. אבל אני חושב שלא מעט אנשים חסרי עורף משפחתי, אם הפניה תהיה מנוסחת בצורה נכונה, שתאמר שאנחנו מעוניינים כמערכת לתת מענים ייחודיים לאנשים שאין להם עורף משפחתי תומך, אני חושב שאתם תקבלו לא מעט אנשים שירימו את הדגל הזה, ואז אפשר לבנות להם את המענה היותר מדויק ומיטבי, בסדר? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> קיבלתי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני מבקש שתיתנו לנו התייחסות למהלך הזה. אנחנו נעשה סבב, אני מבקש לגעת בנקודות שעוד לא נגענו. אנחנו פשוט נעשה סבב, וגם כדי שכולם יוכלו לדבר, אנא, געו בעיקר הנקודות. בבקשה, רק תציגו את עצמכם. << אורח >> ליאת קסלר: << אורח >> שלום, אני ליאת, אני מייצגת היום את הסוכנות היהודית ותוכנית כנפיים. באמת זה לא סוד שהמלחמה הביאה איתה עלייה בביקוש לסיוע נפשי. אני רוצה לספר היום על המענה שיש לנו למי שמשתחרר על נפשי, בין אם זה בסדיר, בין אם זה במילואים. הם מופנים אליי כעובדת סוציאלית של התוכנית, ואני עושה איתם איזושהי פגישה ראשונית ובונה תוכנית טיפול, במידת הצורך גם מפנה לטיפול פסיכולוגי. אני רק אגיד שסיוע נפשי לא מתחיל ונגמר בסיוע פסיכולוגי, יש המון מקרים שצריכים התערבות פסיכיאטרית, בין אם זה עם אובדנות פעילה, בין אם זה במתן כדורים, וזה כן קורה גם תחתינו. אנחנו נותנים מענה פסיכיאטרי בשפות, מתחילת המלחמה הפנינו כ-15 לקבלת מענה פסיכיאטרי. בנוסף, יש לנו ממש שאלון דחק שאנחנו מפנים לכלל המשוחררים שעוברים דרך התוכנית, ודרך זה ממפים מי רוצה סיוע נפשי ומי לא. מתחילת המלחמה הפנינו 260 חיילים לטיפול נפשי, כמובן בשפות. כל אחד מקבל בין עשרה ל-14 מפגשים, במידת הצורך כמובן אפשר עוד. וגם לקהילת המשוחררים בנינו כל מיני מענים ברמת החוסן וההפוגה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> איך הם מגיעים אליכם? << אורח >> ליאת קסלר: << אורח >> דרך הצבא. אנחנו בשיתוף פעולה מלא עם מדור בודדים ומדור בריאות הנפש, ויש לנו סדנאות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אלה רק העולים? << אורח >> ליאת קסלר: << אורח >> כן, רק חיילים עולים בודדים. יש לנו סדנאות הכנה לשחרור בשיתוף עם שער לעתיד, שגם דרכם אנחנו מגיעים אליהם. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אצלכם יש את הגבלת ה-? << אורח >> ליאת קסלר: << אורח >> הגבלת העולים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, זה ברור. את תקרת ההשתתפות? << אורח >> ליאת קסלר: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> או שאלה התקשרויות של הסוכנות? << אורח >> ליאת קסלר: << אורח >> התקשרויות של הסוכנות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני מבקש לקבל מכם, אפשר שזה גם לא יהיה פומבית, את הנתון של מה הגובה הממוצע של טיפול בהתקשרויות שלכם. << אורח >> ליאת קסלר: << אורח >> 350 ש"ח. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> טוב, תודה. << אורח >> נויה גוברין: << אורח >> שלום לכולם, שמי נויה גוברין ואני סמנכ"לית בתוכנית לחיילים בודדים של נפש בנפש. קודם כול, הערכה מאוד גדולה באמת לכל מה שקרן הסיוע ותוכנית עמית, אתם עושים. ואני רוצה להתחבר דווקא להערה ששלומית העלתה פה. אני באה עכשיו מפגישה עם ידיד שהוא גם סוג של קולגה, הבן שלו שריונר, מילואימניק, עם פוסט-טראומה מאוד מאוד קשה, וחשפתי בפניו באמת את מה שיש. הוא אמר לי: את יודעת כמה זמן צריך לחכות כדי לקבל טיפול? אני מממן לו פעמיים בשבוע בשווי של 450 שקל, אני אוסף את כל הקבלות, ועד שנגיע לזה אני קודם כול מטפל בו. אני באמת יודעת שנעשים פה מאמצים מאוד מאוד גדולים, ואנחנו בתקופה לא פשוטה, והרמתם פה מערך, אבל שווה להתייחס לנושא של התזמון. כי אם הבן שלי היה במצוקה או אם אני במצוקה, המענה צריך להיות מאוד מאוד מיידי. זה דבר אחד. דבר שני, אני אתייחס למענה שנפש בנפש ספציפית נתן לאוכלוסייה של הבודדים. הקמנו את מרכז החוסן, אני חייבת להגיד שמפברואר 2025 מטופלים דרך שיבא, שהם השותף שלנו, 54 חיילים בודדים משוחררים. ושם זה הוליסטי, זאת אומרת, אם הם צריכים פסיכיאטר, זה גם פסיכיאטר, באמת את כל המעטפת. ו-18 חיילים בודדים שגרים בארצות הברית מטופלים דרך ארגון CVN, שזה הארגון של ה-Veterans. ניסינו, אנחנו מפרסמים את זה כל הזמן לחיילים הבודדים, ואנחנו יודעים מי משוחרר, ואנחנו יודעים מי מילואימניק ושירת בחרבות ברזל, ועדיין אלה הנתונים שפונים אלינו. ואני חושבת שיש פה משהו שגם אצלנו כנראה מתפספס בהגעה אליהם או ברצון שלהם לפנות. אנחנו ממשיכים לעשות את המאמצים בעניין הזה, אבל כרגע אלה הנתונים שאני יכולה להציג. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה. וגם אצלכם מסלול פתוח בפני חיילים בודדים עולים או בכלל? << אורח >> נויה גוברין: << אורח >> חיילים בודדים עולים, אבל אנחנו נקבל גם חסרי עורף אם יש צורך. << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> אבל אני נותנת אותו דבר לחסרי עורף, אני אציין. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אנחנו עושים סבב מאוד מסודר. תודה. בבקשה. רק תציגי את עצמך. << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> שפרה שחר מבית חם לכל חייל. קודם כול, העמותה שלנו היא לא עמותה רק לחיילים בודדים, היא עמותה שקיימת יותר מ-15 שנה ולא מתעסקת רק עם חיילים בודדים, אלא כל חייל צה"ל יכול לפנות אלינו, זה נכון שפונים אלינו הרבה מאוד בודדים. בהיבטים מסוימים יש לנו באמת תמונה גם לגבי, במיוחד המילואימניקים. אם עד לפני המלחמה המילואימניקים היו חלק קטן מאוד מהתעסוקה שלנו, תמיד עזרנו לחיילי מילואים, עכשיו הם החלק הארי. אני רוצה לומר כמה דברים. קודם כול, אתמול ישבנו בדיון אצל אלעזר שטרן, ושאלו לגבי היחידה לתגובות קרב. תשובה רשמית, לכו לפרוטוקולים, למצלמות, אם אני טועה, אני אוכל את הכובע, ואמרו שלוקח שבועיים ומעלה. אני לא מבינה איך הנתון שלך. זו לא המצאה שלי, גם עניתי על אותה שאלה של אלעזר. בבקשה, לכו למצלמות, לכו לפרוטוקולים, ואם אני טועה, אני אבקש סליחה. פעמיים זה נשאל ופעמיים קיבלו אותה תשובה. גם השבועיים ומעלה אלה לא תמיד המקרים שאני מכירה. הדיון הזה אומנם נדחה כמה פעמים, ולדיונים הקודמים שבסוף נדחו או התבטלו רציתי להביא כמה חיילים שיספרו והיום כבר לא קראתי להם. אני רוצה לספר על שני מקרים, ולא בקטע של להתלונן, אלא בקטע של בואו נשפר. יש לי בסוף שני חיילים בודדים מילואימניקים שממש הגיעו לשוקת שבורה שלא היה להם איפה לגור, ממש מהרחוב הם התקשרו אליי. באחד המקרים הבנק שלי התקשר אליי שאיזה חייל שבמקרה היה לנו חשבון בנק באותו סניף ולא היה לו איפה לגור ולא היה לו לאן ללכת כשהוא יצא מ-101 ימי מילואים. קודם כול, אותו בחור כרגע נמצא, הוא השתחרר דרך אגב אחרי 101 ימי מילואים, הרבה לפני היחידה שלו בצנחנים, כי הוא לא יכל לעמוד בעומס. בסופו של דבר, אחרי שלושה חודשים הוא כרגע מטופל מצוין במה שנקרא חווה טיפולית, אבל זה לקח ארבעה חודשים של שבעה מדורי גיהינום שאני הייתי מאוד אקטיבית בלעזור לו להגיע לשם. בואו נראה איך אנחנו מקצרים את הדרך, החוות הטיפוליות עוזרות טוב מאוד לחבר'ה שהגיעו באמת למצב הנפשי הקשה הזה, אבל לא ייתכן שזה ייקח ארבעה חודשים. בדרך לא היה לו איפה לגור, אנחנו סידרנו לו מגורים. עכשיו אני רוצה באמת לפנות ליו"ר הוועדה כדי באמת לנסות לקדם משהו ולא רק לקטר. אנחנו בסופו של דבר עמותה שמטפלת במי שפונה אליה. אנחנו לא יושבים על מאגרי מידע, אנחנו מקבלים עשרות פניות ביום, עוד הרבה גם לפני המלחמה. אבל כשפונים אלינו חבר'ה ממילואים, בדיוק כמו שאתה הזכרת פעמיים במהלך הדיון הזה, דבר שהוא מאוד נכון, עכשיו חייל שנניח הוא זכאי כחייל בודד משוחרר ל-1,000 שקל סיוע בשכר דירה, כולנו יודעים שזה לא מספיק לכלום, גם זה, תוך כדי הדיון אני אשמח להראות לאדוני שחייל בודד אומר לי שהוא כבר שלושה חודשים מנסה לקבל את ההחזרים ולא מקבל. אבל הוא אומר לי: עכשיו אני צריך לעבור דירה, ובשביל מה לשכור דירה אם אני בין כה מגיע לדירה הזאת פעם בחמישה-שישה שבועות? ולכן אנחנו נותנים פתרון, ואתם יכולים לבדוק אותי, שחייל שיוצא באמת לסוף שבוע, אפילו עד שלושה-ארבעה ימים, פעם ב-, חייל מילואים בודד, אנחנו נותנים לו, הוא לא משלם שקל, בית מלון, יש לנו מלון מסוים. אותו מלון היה יכול להוות פתרון אם משרד הביטחון היה משלם, אני יכולה לתת לך את כל הפרטים, בדיוק לפתרונות האלה. קודם כול, חייל מקבל חדר לבד, דבר שני, הוא מקבל גם ארוחת בוקר וארוחת ערב. וזה הרבה יותר כלכלי גם למדינה מאשר לשלם החזרי הוצאות של שכר דירה לחיילים שרואים את הדירה שלהם פעם ב-, וגם חיילים פוגשים עוד חיילים שם. אנחנו נותנים את זה, אנחנו נותנים המון דרך אגב, באותו מלון אנחנו משכנים גם המון משפחות של חיילים בודדים שמגיעות מחו"ל, דרך אגב, מפה אני נוסעת לשם, זה בירושלים. יש לנו כרגע הורים וסבים וסבתות שהגיעו מרוסיה ומאוקראינה לראות את החיילים הבודדים שלהם שלא יכולים לנסוע לחו"ל. אנחנו משכנים אותם, המשפחות לא משלמות כלום והחיילים לא משלמים כלום. אבל היה אפשר להרחיב את זה. כי אם זה היה במספרים יותר גדולים אני לא חושבת שהעמותה שלי הייתה יכולה לשאת בנטל הזה, אבל משרד הביטחון היה יכול. בקיצור, יש באמת פתרונות שאפשר לעשות בצורה גם טובה וגם כלכלית למדינה. רק במשפט אחד ואני אסכם, גם לגבי הטיפולים הנפשיים וגם לגבי פתרונות הדיור. הרי יושבים כאן לא מעט קולגות שעושים דברים נפלאים. כששמענו את הדיווחים שלכם קצת זזנו באי-נוחות כי אנחנו יודעים שבסוף לא היה צריך אותנו אם הכול היה מתפקד כל כך פנטסטי. וחיילים באמת מגיעים למצוקות שאי אפשר לתאר, והם פונים אלינו כשיש להם שוקת שבורה. אני לא מכירה מישהו שפנה אלינו ולא ענינו לו מייד. לעומת זאת, אתם אומרים שהם פונים למערכת, נניח לאגף במשרד הביטחון, ולא מצליחים להגיע לשום דבר, לא מצליחים להגיע למענה אנושי, לא מצליחים להגיע לטיפול. אני אומרת, תבדקו אותי, אם מישהו פונה למוקד שלנו, שפתוח 24/7 ולא מקבל מענה - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> טוב, גברתי לא מטפלת בעשרות אלפי פניות. << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> נכון, אמרתי את זה, הקדמתי ואמרתי, אבל, שוב, אני גם לא בתחרות עם אף אחד, אני רק חושבת, בסוף גם לנו אין את התקציבים לטפל בכולם. אבל בסוף, תבינו שיש כאן בעיה. גם אותו חייל שעכשיו מקבל מענה מצוין בחווה הטיפולית, למה זה לקח לו ארבעה חודשים שהוא כמעט התאבד? אני אומרת לכם, הוא כמעט התאבד. ברוך השם הצלנו אותו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה, גברתי. אני גם אזכיר לארגונים החברתיים, אתם תמיד מוזמנים להעביר לוועדה הצעות, הצעות ונקודות ומידע, גם לקראת דיונים, אבל גם בין דיונים. יש ארגונים שעושים את זה ואנחנו נרתמים לסייע גם בפניות פרטניות, אבל בעיקר בעניינים מערכתיים. לא צריך להמתין לדיון. צבי, בבקשה. << אורח >> צבי יהונתן שור: << אורח >> צוהריים טובים. אני צבי, הלום קרב, והאמת ששפרה פה עזרה לי באמת בכל התהליך, לפני אני מדבר איתכם, על צוק איתן. אתמול הייתי, השנה ברוב השנה אני לוחם בעזה, חפ"ק מג"ד סיירת גולני. אנחנו מדברים המון פה על טיפולים נפשיים, שזה חשוב, אנחנו מדברים פה על גופים שנותנים את המענה הזה, ויש את זה, אבל מה שבאמת נצרך, כגוף ראשון שעל בשרי אני חוויתי את זה, חווה את זה, זו משמעות. אנחנו צריכים לשים משמעות לחיים של הלוחמים, כי הם יוצאים ממקום של שליחות כל כך עוצמתית שכשהם יוצאים לעולם, קודם כול, לאט-לאט מאבדים את ההערכה ואפילו יש גם אנשים שכבר לא בעד המלחמה הזאת, שהם מקבלים את הצד השלילי של להיות לוחם וגיבור. הם מאבדים את השליחות, ואנחנו צריכים לתת להם את המשמעות לחיים, להחזיר להם את המשמעות לחיים. עם כל הכבוד של לדבר על זה פעם בשבוע, שזה חשוב ובאמת נצרך, ויש הרבה צורך בכך, אבל צריך באמת למקד אותם, לשים אותם שם בחזרה על ה-Trail, Back on path, חזרה למסלול של החיים שלהם, או אפילו שדרוג גרסה של החיים שלהם מלפני הצבא. הרבה מאיתנו לא זוכרים אפילו איך היינו נראים לפני שיצאנו לקרב, והחיים משתנים מקצה לקצה, בין אם אנחנו שמים לב ובין אם לא, מאבדים משקל. ופה באמת הגופים המשפחתיים, שאלה העמותות שלנו, הקהילתיות, שם אנחנו נכנסים עם האצבע על הדופק. איפה שזה משתנה, לראות את החבר'ה חסרי שינה, מאבדים חודשים ושנים, וגם אי אפשר לשפוט את זה ביום אחד ולא בחודש ולא בשנה ולא בשנתיים גם. אני, לקח לי ארבע-חמש שנים עד שקיבלתי כאפה רצינית כדי להבין שלא, אני לא אותו בן אדם. ושנים של סבל, של קושי, של כמעט אבדון. ואז באמת עזבתי לחו"ל, קיבלתי איפוס מחדש, חזרתי לשם, הבנתי שיש צורך בטיפול, ובסוף חזרתי באמת. אבל אנחנו מאבדים, בין אם אנחנו מאבדים אותם בפיזי, בחיים, שהם מתאבדים, לצערנו יש פה מספר לא נתפס של חבר'ה, של חברים, של אחים שאנחנו מאבדים, בין אם זה עוזבים לחו"ל, שזה כוח אדם, אנחנו מדברים פה על 8,000 פלוס. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אתה היית מוגדר כחייל בודד? << אורח >> צבי יהונתן שור: << אורח >> כחייל בודד, כן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כעולה? << אורח >> צבי יהונתן שור: << אורח >> עולה ישן ומבית חרדי, ככה שיש לי את שני ה - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כל הצל"שים. << אורח >> צבי יהונתן שור: << אורח >> ככה התאגדו סביבי העולמות. ומה שקורה זה שאנחנו מדברים פה על 8,000 חיילים פלוס, אבל זו האליטה של האליטה של האיכות, של החבר'ה שאנחנו באמת צריכים לשמר ולטפח ולתת את כל הדגש ולשמור אותם פה בארץ כדי שישתקעו ויתקרקעו ויביאו את המשפחות שלהם ויעודדו את החברה שלהם, אם הם באים מהחברה החרדית, שיעודדו אותם. פעם שעברה באתי עם תמונה, נופפתי בתמונה של 12 חבר'ה, שניים מהם אינם בעולם, וכל השאר חזרו לארצות הברית, וחצי מהם גדלו פה בארץ, גדלו בארץ ועזבו לשם להתחיל את החיים מחדש, הם כבר עצמאיים, יאללה, יש להם אזרחויות. שזה חבל שאנחנו מפסידים את כוח האדם הזה, את האנשים המדהימים האלה, את החברים, את המשפחה. ואם אנחנו באמת רוצים לעודד את האוכלוסייה החרדית, אנחנו חייבים לעודד בכל המובנים, בין אם זה לקחת אחריות ולטפל בהם לאחר השליחה שלהם לתוך הקרב. אנחנו מדברים פה המון, המון, המון, אבל צריך תכל'ס. תכל'ס יש הרבה משהו שצריך לעשות, בין אם אלה אירועי קהילה, גיבושים, חוות טיפוליות, צריך הכוונה וייעוץ לתת משמעות, שוב פעם, לחיים, שטחים, בואו ניתן להם שטחים, קרקעות, יש ב-100,000 שקל לכל חייל לוחם. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> צבי, זה לא העיסוק של הדיון הזה ופשוט יש לנו עד 13:30 ואנחנו צריכים לסיים וחשוב לי שאחרים גם, בסדר? תודה על הדברים החשובים שלך. << אורח >> צבי יהונתן שור: << אורח >> תודה רבה. רק שוב פעם, מילה אחת אחרונה, נאמנים אנחנו להחיות מתים, ויש פה בינינו חיים שהם מתים, ואנחנו צריכים להחיות אותם, בין אם אלה העמותות, בין אם אלה אתם, שאתם צריכים לקחת את האחריות עלינו, ובאמת להשיב לנו ולהחזיר אותנו לחיים. תודה לכם על הזמן ועל כל מה שאתם עושים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה על הדברים החשובים. יונתן. << אורח >> יונתן למברט: << אורח >> קוראים לי יונתן למברט, חייל בודד חסר עורף. אני שומע פה את הדיון ופשוט עולים לי גם תוך כדי כל כך הרבה דברים מהצד של חסרי העורף, ואני לא יודע למה להתייחס קודם. אבל אני אתייחס למה שיותר חשוב בעיקר, ואם יהיה לי את הזמן גם אני אמשיך הלאה. וחייב לבוא ולהגיד קודם כול, אם הדיון הוא דיון על חיילים בודדים כחיילים בודדים, חייב להתייחס לכולם. עצם העובדה בכלל שאנחנו נמצאים בוועדת עלייה וקליטה ואני כחייל בודד חסר עורף, שיש לי בעיות מול המדינה, בסדר? לי יש בעיות, מדינה דמוקרטית, יש לי בעיות מול המדינה, ואני מגיע לוועדת עלייה וקליטה, זה כישלון כלשהו, זו בעיה, ועצם זה שאין גוף מדיני זו גם בעיה. צריך לראות מי מחוץ לצבא מטפל בזה, למי אני יכול לפנות. עצם העובדה שגם בדיון הקודם טענו, עשו איזה משחק פינג-פונג, יש ארגון שמטפל, רווחה, לא רווחה, זו גם בעיה. גם המצב הזה יוצר בסוף עובדה אחת, שאפשר להכחיש. חייל בודד חסר עורף שרוצה לפנות עם בעיה כלשהי, או פונה לכל הארגונים, לצבא, אולי אפילו גם לעמותות, אפשר להכחיש ויודעים שאף אחד לא יתייחס אליהם, כי אין להם למי לפנות. וכשאני הגעתי לכאן כי הבנתי את הסיטואציה הזאת, לקחתי על עצמי בגיל 24, תוך כדי שאני בסבבי מילואים ומנסה גם לימודים לאזן ואת החיים שלי, ואני לוקח על עצמי את הדבר הזה כי אני מבין שאין מי שיעשה את זה. ניסיתי לפנות לאנשים אחרים, הם לא רוצים לייצג את הדעות שאני חושב, הבעיות שלי מול המדינה. ואם מישהו לא רוצה לייצג את הדעות שלי מול המדינה, בסדר, אני אייצג את עצמי. הדבר הזה חייב להיות מרכז השיח וחייב שיגידו את זה עוד פעם ועוד פעם בכל דיון על חיילים בודדים. כי אי אפשר לייצר מצב, יש פה כל כך הרבה ארגונים שעוזרים לעולים, ויפה מאוד, אבל כשיש פער ענק בין המענים שיש לחסרי עורף, גם בתוך הצבא וגם הגופים הפרטיים, או לא יודע, כנפיים, נכון? זה גוף ממשלתי כלשהו, נכון? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, בסוכנות. << אורח >> יונתן למברט: << אורח >> לא ממשלתי? פרטי? נכון, כי יש עורף בחו"ל שיכול להשיג תרומות, לנו אין את זה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> של הסוכנות. << אורח >> יונתן למברט: << אורח >> הסוכנות, אוקיי. יש גוף פרטי שיכול להשיג תרומות מהורים מחו"ל והקהילות שלהם, ולנו אין את זה, אנחנו חסרי עורף, אין לנו משפחה שתומכת, בסדר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה יכול לפנות אלינו. << אורח >> יונתן למברט: << אורח >> אני יכול לפנות, כן, השאלה היא באמת, יש מענים, מצד שני, יש גם דברים מדיניים. אני חייב, בעניין העניין הזה של ההכחשות ודברים כאלה שקורים, חייב לדבר גם על עניין דניאלה שנקר שאמרה, וגם דיברתי איתה אישית, אפשר להבין דבר כזה, חופשת עבודה, אני אף פעם לא יודע איך ביום-יום חופשה ועבודה זה בא ביחד, זו לא חופשת עבודה. נכון, בן אדם צריך להרוויח כסף, אבל זו לא חופשה. וזה משפיע בסופו של דבר על המערך הנפשי שהוא מקבל בסדיר, כי הוא לא יוצא לחופשה. ביחס לעולה שמקבל חופשה לטוס לחו"ל לחודש, לפגוש את ההורים ולהיתמך מזה. וזה משהו שהם מקבלים וזה משפיע על הבריאות הנפשית. לצערי הרב, וזו הבעיה שעלתה גם בחודש האחרון, גם מעבר לזה שהתהליך להכרה בחייל בודד הוא מורכב, והוא לא מקל, ויש לנו מצב של התאבדות של חייל בודד חסר עורף, הוא לא מוכר, בסדר, יכלו להכחיש את זה, את ההכרה שלו, ובסופו של דבר הוא גר פה עם הדס בבית גיורא בירושלים, והיא תדבר עליו. ואז מה שקורה בסוף, שלצערי הרב, המשפחה לוקחת בעלות על ההלוויה ואי אפשר להנציח אותו כי הזהות שלו, כי המשפחה מחליטה. גם הבעיה הזאת היא כבר לקראת פתרון, וכשאני אומר לקראת פתרון זה אומר שכבר יש ארגון, אנחנו בקשר איתם, יוצאים לשינוי, שהם עבדו מול פרקליט המדינה לשנות את ההגדרה הזאת, מה קורה אם הוא נהרג בקרב. הצבא הבין שיש את שינוי המדיניות ופגשנו אותם אתמול בוועדה אצל אלעזר ואמרו: אה, כן, זה קיים, שנתיים כבר כמעט. כי הבינו את המקרה. אבל למה זה לא קודם? למה זה לא קורה בפועל? כבר יש הבנה שצריך לאפשר לחייל בודד חסר עורף לעשות טופס הצהרה איך הוא רוצה להיקבר. זה כבר קיים, פשוט שנתיים לא מזיזים את זה. ויכול להיות שאם בכל הדיונים פה היו מדברים בצורה נכונה על בעיות של חסרי עורף מול המדינה כחלק מדיונים על חיילים בודדים, שאנחנו בקבוצה הזאת, הדבר הזה היה מתקדם. אני לא יודע למה הדבר הזה לא קודם ולא שמו לחץ. אני אתמול הגעתי לדיון, שמתי על זה לחץ, ואז הם אמרו, כן, אנחנו צריכים להמשיך לקדם את זה והמשיכו לקדם את זה. ואחרי זה באה האנדרטה. כן, חשוב מאוד באנדרטה גם לדבר על זה, כי יש חיסרון לחסרי עורף בהנצחה שלהם, ויש מקרים שנשכחו, של אנשים שבאו ממצבים מורכבים, ולאו דווקא חרדים. אני לא חרדי, אני לא באתי ממשפחה חרדית, אני באתי עם מורכבות משפחתית, אמא שלי עורכת דין והתחילה להפיל עליי את כל הקשיים שלה בחיים ובריונות והכול ובכל דיון איתה היא הייתה מסובבת את הדברים כעורכת דין, ככה למדתי לדבר אולי היום בכנסת כמו שצריך. סבלתי מאוד בבית ויצאתי עד שאמרתי, די, אני לא נשאר פה, יוצא. לא קשור לחרדים. זה עניין של חיילים בודדים חסרי עורף, חייב לייצג את זה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני אתייחס לזה בסיכום. בסדר גמור, יונתן. ישבנו גם אתה ואני. אתה תשמע את זה תכף בסיכום הדברים. כן, בבקשה. << אורח >> הדס פרידה ארנברג: << אורח >> שלום, אני הדס פרידה ארנברג. בגדול, באתי לדבר על החייל שהיה איתי בבניין, על נושא ההלוויה. אני רוצה לחזק את דניאל. המסמך מוכן בצה"ל מ-11 בנובמבר 2023, זה כמעט שנתיים שהמסמך מוכן. עוד חיילים נופלים, עוד חיילים לא מקבלים את ההכרה שמגיעה להם, חיילים שמוכחש חלק מאוד מאוד גדול ממה שהם עשו, מהדרך, מהגבורה שלהם. אני אישית הייתי לפני שלושה שבועות בהלוויה של בן אדם שגדל בחברה החרדית והוא היה חילוני ומדברים רק על כמה שהוא היה צדיק. הלוויה הייתה לוויה אזרחית, לא נתנו לחברים שלו לדבר. הוא סיים קורס מ"כים שבוע לפני, הייתי בטקס, ואתה מגיע להלוויה, מדברים רק על כמה הוא ידע את האמת והוא היה חוזר לבית המדרש. ואני עוברת שם חייל-חייל, והיו היה שם משהו כמו עוד כמה חבר'ה מהבניין שלנו ועוד כמה אנשים שהכירו אותו מהמכינה וזה, ואחד-אחד שם אומר: תקשיבי, זה הפחד הכי גדול שלי בחיים. אני יוצא אל הקרב, אני זוכר את הסצנה הזאת בראש שלי, זה הדבר שהכי מפחיד אותי, שייקחו את הדרך שעשיתי וימחקו אותה, ימחקו אותה ויזכרו אותי רק בתור מי שהייתי לפני שעשיתי את הבחירה הכי קשה בחיים שלי. אלה מחירים שמשלמים, מחירים מאוד קשים. לצאת מהחברה החרדית זה לאבד כל עורף. זה לאבד עורף כלכלי וחברתי, וזו שפה חדשה, זה כמו לעלות. זו לא אותה שפה, לדבר שפה חרדית ולדבר שפה ישראלית זו לא אותה שפה. זה דבר ראשון. דבר שני זה הליך ההכרה. הוא לא הספיק להיות מוכר כחייל בודד. אני מאמינה שזה, אני לא יכולה להגיד את זה בוודאות, אבל קשה לי להטיל ספק בזה שזה היה אחד מהדברים שהקשו עליו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> הוא היה בשירות סדיר? << אורח >> הדס פרידה ארנברג: << אורח >> הוא היה בשירות סדיר הרבה מאוד זמן, הרבה מאוד חודשים, והוא לא קיבל הכרה. הוא היה בתהליכים של הכרה כחייל בודד. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> והמשפחה סירבה להלוויה צבאית. << אורח >> יונתן למברט: << אורח >> המשפחה לא רוצה שיהיה מוכר כחייל בודד. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> הכול ברור לי. << אורח >> הדס פרידה ארנברג: << אורח >> קיים מסמך כבר, פשוט להחתים חייל שהוא חרדי לשעבר כשהוא מתגייס. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> הבנתי, אני אתייחס לזה בסיכום. << אורח >> הדס פרידה ארנברג: << אורח >> סליחה, יש לי עוד כמה דברים שאני רוצה להגיד, אני רציתי להגיב לדברים שלכם ושל סא"ל שנקר שדיברה. התווים שחיילים מקבלים בלי סיוע זה 150 שקל בחודש לשופרסל. אני לא יודעת מי מכם הלך לשופרסל עם 150 שקל לחודש, לא עוזר הרבה. באמת, אני השתחררתי לפני שלושה חודשים, הנה, אני אומרת לכם, הייתי קונה עם זה לחם, חלב, טונה, וזהו, זה נגמר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כשאת היית חיילת בודדה קיבלת תוספת למשכורת הצבאית, נכון? ואת התווים הללו של 150 השקלים לקנייה של מוצרים? << אורח >> הדס פרידה ארנברג: << אורח >> כן. אני שילמתי שכר דירה, וזה לשלם מים, חשמל, יש הנחה בארנונה בירושלים. אני חייתי מאוד מאוד בצמצום, אני הצלחתי, יש לי הרבה מאוד חיילים בבניין שהם נכנסים למינוסים, שהם לא יודעים איך לדבר, וזה מוביל אותי לנקודה הבאה שלי, אין שום מקום שמקבץ את הזכויות של החייל הבודד הישראלי, כלומר, במקום מוסדר. לי יש קבוצת פייסבוק שפתחתי, יש שם 60 אנשים, כל חייל שמגיע לבניין, אני מנסה להסביר לו. אנשים לא יודעים מה הזכויות שלהם. באתי למש"קית הת"ש שלי, ביקשתי ממנה להוציא לי תעודת בודד כדי שאני אוכל לקבל הנחה בארנונה, היא לא ידעה מה זה. מש"קיות הת"ש לא מכירות את הזכויות שלנו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני רוצה להציע הצעה, בסדר? גם כדי להפוך את הדיון ליעיל. ואת מוזמנת להיות איתי בקשר, עם הצוות. אני מציע שאני אנהל שיחה עם חבר הכנסת שטרן, שהוא גם חבר בוועדה הזו, אבל הוא גם יושב ראש ועדת כוח אדם בחוץ וביטחון. אני אבקש ממנו לקדם דיון מיוחד בנושא מצבת הזכויות והנגשת הזכויות. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> לא אצלנו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא אצלנו. בסדר, לא משנה, אנחנו נעשה את הכול, בסופו של דבר, יש מספיק חדרים בכנסת, נמצא את המקום הנכון. נקיים דיון על נושא זכויות החיילים הבודדים וההנגשה של הזכויות הללו, בסדר? ושם אנחנו ניכנס לעובי הקורה. << אורח >> הדס פרידה ארנברג: << אורח >> אני אשמח להוסיף רק דבר אחד. ספציפית חיילים בודדים שהם חרדים לשעבר, לחרדים לשעבר יש זכויות מסוימות בצה"ל, שגם אותן אף אחד לא מנגיש, ואני כמעט לא מכירה אנשים שמכירים את הזכויות שלהם, כשאלה דברים שהם מטכ"ליים. לדוגמה, לצאת ללימודים ארבעה חודשים לפני סיום השירות זה מטכ"לי לחיילים שהם יוצאי החברה החרדית, ואף אחד לא מכיר את זה. יש הרבה מאוד פערים בהנגשת זכויות בצה"ל. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור, תודה. אני משתתף בצערך על הפרידה מהחבר. << אורח >> אלינועם חורש: << אורח >> תודה רבה. צוהריים טובים לכולם. תודה רבה לחבר הכנסת קריב. אלינועם חורש, אני רכז מתנדבים בעמותת אח גדול למען חיילים בודדים. שני דברים שאני רוצה לציין. קודם כול, ההגדרה הזאת של חייל בודד במילואים, התודעה הזאת היא לא שם. לא פגשתי מילואימניק בודד, אני גם משרת מילואים. השתחררתי ב-10 ביולי אחרי שלושה חודשים קו, פגשתי לא מעט, וגם בתור רכז מתנדבים פגשתי לא מעט, אף אחד לא ידע שהוא עומד בתנאים, אף אחד לא ידע מה זו ההגדרה הזאת. כל פעם מחדש פגשתי אנשים שלא ידעו, במיוחד בקרב חיילים בודדים חסרי עורף משפחתי בישראל, ישראלים צברים לא יודעים על זה בכלל, הרבה פחות מהעולים. אבל כן, ואני מציע פה אולי הסבר ללמה תוכנית עמית והטיפול דרך תוכנית עמית הוא יותר מוצלח, זה כי בקרב הישראלים, הציבור המשרת במילואים, הם מכירים את תוכנית עמית, מוצלח. מורידים את זה, כמה הורידו את האפליקציה? הרבה מאוד. זה מוכר בקרב הציבור הכללי הרחב יותר, ולכן זה מגיע מפה לאוזן לחיילים בודדים. חיילים בודדים, במיוחד הצברים, זו לא קהילה מגובשת מספיק על מנת שדברים יעברו מפה לאוזן. ואנחנו רואים שעם תוכנית עמית, כיוון שזה מטפל בכל הציבור המשרת, זה מגיע גם לקצה וגם לחיילים בודדים. זהו, תודה רבה על הזמן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה. בבקשה, ליאורה. << אורח >> ליאורה רובינשטיין: << אורח >> ברשותכם, אני רוצה להתחיל דווקא בשם פורום הבודדים, כי הילה לא נמצאת איתנו כאן ואני - - - << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> הילה בזום והיא תדבר אחרייך. << אורח >> ליאורה רובינשטיין: << אורח >> אני יודעת, אני לוקחת אחריות גם בשמה. אני לא יודעת אם היא רוצה לדבר, אני אדבר. אחת, להגיד שפורום הבודדים בשיתוף עם שער לעתיד ועם משרד הביטחון ועתכ"א מילואים עבדו בעקבות הדיון פה על סדנת עיבוד לחיילי המילואים הבודדים במילואים, שזו סדנה מאוד משמעותית, ואני חושבת שחשוב להדגיש ולציין את זה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זו סדנה שמופעלת איפה? באיזו תדירות? איך זה עובד? << אורח >> ליאורה רובינשטיין: << אורח >> היא מופעלת, אני לא זוכרת את הפרטים שלה, אבל היא הייתה בשיתוף, היא נבנתה בשיתוף איתנו, היא מתקיימת לבודדים במילואים ספציפית דרך משרד הביטחון ושער לעתיד. אני אגיד שהסוגיה של ההכרה של חיילים, קודם כול חסרי עורף משפחתי, קיבלה פה בפורום באמת, זו לא הפעם הראשונה, ואנחנו אומרים את זה בכל פורום, ואני חושבת שאנחנו במקום אחר לגמרי מהיום שאני מכירה את הסיפור הזה של החיילים הבודדים. הכרה, כשאנחנו מדברים על חיילים בודדים, אנחנו מדברים על שתי האוכלוסיות, גם על בודדים עולים וגם על חסר עורף משפחתי, וחשוב לי לציין את זה. ואני חושבת שבצה"ל, וזו הסיבה, וגם במשרד הביטחון, וזה בסדר לקבל את הפילוחים, העובדה שאין פילוחים, זה בגלל שמתייחסים באמת באמת לכל אינדיקציה של בודד כאינדיקציה של בודד, ואני חושבת שזה מה שחשוב בסוף להבין. דבר נוסף שחשוב לי להגיד, שכל חיילי המילואים קיבלו הודעה רשמית מעתכ"א מילואים שהם חיילי בודדים, היה כאן תהליך הכרה של חיילי מילואים בודדים. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> זה מה שהוועדה ביקשה לעשות. << אורח >> ליאורה רובינשטיין: << אורח >> נכון, ולכן הם קיבלו. להגיד שחיילי המילואים הבודדים לא יודעים שהם בודדים? בואו, אני רוצה להגיד שהם יודעים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מותר שיהיו מחלוקות, הכול בסדר. << אורח >> ליאורה רובינשטיין: << אורח >> לא, אבל חשוב לי להגיד שקרו דברים בעקבות הוועדה וחשוב שגם נגיד אותם. אני לא רוצה שזה יישמע כאילו אנחנו רק מתלוננים. לא, קיבלו הודעה שהם בודדים, והם בודדים. כנ"ל הפיקודים קיבלו רשימות והפיצו להם, כך שהבודדים יודעים שהם בודדים. ועכשיו אני רוצה לדבר באמת כמנכ"לית המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין שמלווה גם חיילים בודדים עולים וגם חסרי עורף משפחתי מזה עשור כמעט. וגם היקרים שיושבים פה, גם יונתן וגם הדס הם חיילים שמלווים בעמותה, וזה בסדר, ואני שמחה שהם באים, ואני שמחה שהם נלחמים על זכויותיהם, אבל אני חושבת שהסיפור של החיילים הבודדים חסרי העורף כן מקבל מענה, לפחות בעמותות ובמרכזים. אנחנו מנסים באמת להנגיש את כל הזכויות ולהילחם על זכויותיהם כבר הרבה מאוד שנים, מתוך הבנה שבאמת הם בודדים, אבל יש להם צרכים ייחודיים מתוקף זה שהם באו או מהעולם החרדי, ובאמת הם באים עם מורכבויות חיים מסוימות, וגם חסרי עורף צעירים בסיכון על כל הרצף. אני רוצה לומר שאנחנו מעניקים, פתחנו מרכז חוסן יחד עם שיבא, בדומה לנפש בנפש. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לכנפיים? << אורח >> ליאורה רובינשטיין: << אורח >> לא, לנפש בנפש, עבור העולים, שיהיה רק עבור, ואני מדגישה, רק עבור חסרי עורף משפחתי במילואים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בתל אביב. << אורח >> ליאורה רובינשטיין: << אורח >> המרכז בתל אביב, אבל הוא עם שיבא בכל הארץ, בפילוח ארצי, וכל חייל חסר עורף משפחתי במילואים יוכל להגיש בקשה ויקבל טיפולים חינם בעקבות הפניה. אני חושבת, זו תחושת בטן, אבל אני רוצה להגיד אותה פה, שזה שאנחנו לא רואים פה הצפה של פניות לעמית ולתגובות הקרב, שלי יש חוויה חיובית מאוד איתם, דווקא מהשבוע האחרון, זה כי יש הרבה מענים, אוקיי? יש הרבה מענים, ואנשים בוחרים למי הם הולכים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני לא יודע. 9,000 התקשרויות, בעיניי זה מספר מאוד מרשים. << אורח >> ליאורה רובינשטיין: << אורח >> זה מרשים, ואני אומרת, בגלל זה אני אומרת, יש פה הרבה מענים. אני לא חושבת שיש הרבה אנשים שצריכים ולא מוצאים באחד מהארגונים פה או באחד מהגופים פה את המענה הנפשי הטיפולי. אבל אני חושבת מצד שני שחייבים לעבוד על הסוגיה של האובדנות דרך החיבור לארגונים שיושבים פה. למה? כי אם חייל משתחרר על פרופיל 21, אבל במצב נורמלי קוראים למשפחה שלו ואומרים לה, הילד לא בסדר או יש לו בעיה נפשית וצריך לשחרר אותו על 21, חייל בודד, לא משנה אם הוא עולה, אין לו הורים פה, ואם הוא חסר עורף משפחתי בטח אין לו הורים פה, אין אף גוף שמקבל את המידע הזה. ואם אני כארגון שמלווה חיילים בודדים, לטובת העניין עולים וחסרי עורף, יודעת שיש חייל שמשוחרר על 21 ואני מלווה אותו כגורם קשר, ומישהו מעדכן אותי, היום יש חובת סודיות והם לא יכולים להעביר לנו מידע, אבל אם נייצר איזשהו דבר שפותר במנגנון הזה את העברת המידע, יכול להיות שנוכל למנוע הרבה מאוד אירועים של אובדנות שאנחנו פוגשים היום שאנחנו לא יודעים לשים את היד כי זה מגיע אלינו מאוחר מדי. זו נקודה חשובה מבחינתי. דבר נוסף זה אישור ההעברה, חיזוק הקשר עם מפקדים במילואים, שוב, דרך הכנסת הארגונים. הרבה מאוד פעמים הקשר של מפקדי המילואים זה עם המשפחות, עם הנשים, בכל מיני קבוצות וואטסאפ למיניהן וכולי. החבר'ה שלנו, הבודדים, שאין להם באמת אנשים בתוך הקבוצה הזאת, לא נחשפים למידע הזה. שוב, לראות איך מייצרים למפקדים במילואים את המידע על החיילים הבודדים, את ההיכרות עם העולמות שלהם, את הצורך להבין שיש פה אנשים נוספים שצריך להתייחס אליהם. אני חושבת שזה יכול לחזק את הסיפור של המילואימניקים הבודדים. הקפצה שלהם בתור לקב"ן, אני חושבת שעדיין זו נקודה שאנחנו צריכים לראות איך אנחנו מחזקים אותה. והצעה פה לחלק שלכם, דוד, וגם לעוזי, אולי כשאתה שולח את המסמך הראשוני שהוא צריך להירשם, כן שתהיה אינדיקציה, כן שתהיה אינדיקציה, בודד/לא בודד. הוא יודע אם הוא בודד, אם הוא הוכר כבודד בשירות, ואמרנו שבודד מוכר לעשר שנים מיום שהוא השתחרר, גם במילואים עכשיו בתהליך שעשינו כאן, שתהיה אינדיקציה, בודד/לא בודד, ואז אתה רואה את זה כשזה קופץ ממש בטופס הראשוני ויכול לתת לו עדיפות בפנייה. אני רוצה להגיד שאני חושבת שמה שאנחנו צריכים לדאוג עכשיו זה באמת לחזק את השקופים, את החיילים הבודדים השקופים מבחינתי בפגיעות הנפשיות שכבר התחילו תהליכי הכרה במשרד הביטחון כפוסט-טראומה, בתהליכי הכרה מסודרים, וזה לוקח זמן, ואני מבינה, והם מקבלים טיפול במקביל, לסיפור שדיברת עליו קודם, כבוד חבר הכנסת, וזו ההכרה והתמיכה הכלכלית. שבוע שעבר נכנס אליי ילד שהוא מ"פ לשעבר, אני לא אגיד איפה כדי לא לחשוף שום פרטים, מ"פ שהשתחרר, נלחם במילואים בסיירת, עשה את כל הדרך מהעולם החרדי לשירות, אנחנו מלווים אותו משלב המלש"ב, היה כבר בשיא של חייו, נכנס אליי בדלת, התיישב על הספה במשרד שלי ואמר לי: אימא, זהו, זה קרה לי. ואמרתי לו, מה קרה? ובבכי שאי אפשר היה לעצור אותו הבנו שהילד במצב של טראומה שאי אפשר לעצור אותה, והוא אומר: אני לא יכול להבין איך זה קרה לי. חיברנו אותו לכל מה שצריך והוא מטופל וזה בסדר, אבל הוא אומר: זה לא עוזר לי. מה הבעיה שלי האמיתית? בואי אני אסביר לך מה הבעיה שלי האמיתית. הבעיה שלי האמיתית היא לא הטיפולים, כולם רוצים לטפל בי, הבעיה שלי האמיתית היא שאני גרוש וצריך לשלם מזונות, כי יש לו ילד שהיום הוא כבר בן תשע או עשר. אני לא יודע איך אני מביא את הכסף הזה כי אני לא מצליח להתעורר בבוקר לעבוד, אני לא מצליח להסתכל על אנשים, אני מרטיב בלילה, אני לא מתפקד ביום-יום, אני מתבייש להראות את זה, אני מנסה לשחק אותה כל היום שאני בסדר. ועד שאני אתאפס על עצמי ואני אקבל את הטיפולים מהמערכת, ואני בטוח שאני אחזור להיות בסדר, לפחות הוא אומר את זה, מתוך רצון להצליח להשתקם, אני צריך שהמדינה תראה אותי, אני צריך שמישהו יבין שלהגיד לי שאני בתהליך הכרה של פוסט-טראומה זה לא מספיק. לתת לי רגע איזשהו מענק, איזושהי תמיכה, שאני אדע שאני יכול לשלם את המזונות שלי, שאני יכול רגע להתמקד בחוות החוסן, בטיפול בתגובות הקרב, בכל דבר אחר, אבל אני לא מסוגל, כי המצוקה שלי היא נוראית. אני חושבת שפה המדינה צריכה להבין שמעבר לטיפולים הנפשיים, בואו ניקח את החבר'ה האלה ונראה איך אנחנו רגע מבינים שבגלל שהם חסרי עורף, בגלל שאין להם אף אחד לידם, מישהו צריך לתמוך בהם. וסיפור אחרון. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא. << אורח >> ליאורה רובינשטיין: << אורח >> רגע, אחרון כי הוא עולה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני מבין, אבל מבקש לצמצם. << אורח >> ליאורה רובינשטיין: << אורח >> שנייה אני אסיים. זה ילד בכלא. זה ילד, שוב, מח"ל, שהבאתי אותו אתמול כי הוא עריק חודשיים, שעזב פה את המדינה כי הוא היה בבעיות רפואיות לכאורה קשות, המפקדים לא ממש ידעו להכיל את זה, קיבל גימלים, לא מצא את עצמו, ובסוף מתוך בחירה ופחד, ואנחנו מבינים שזה הרבה נפשי ובעיות קב"ניות שהוא לא ידע להסביר אותן, לקח את עצמו וחזר הביתה לארצות הברית. וכדי שהוא לא יפתח את מעגל הנפקדות וירחיב, הבאתי אותו ואת אביו והסגרנו אותו השבוע לכלא. ואני יכולה להגיד לך שהסיפור הזה שמפקדים לא מספיק מכירים את המצוקה הזאת של חיילים בודדים ואת זה שהם לבד, והפחד שלהם עכשיו מהלא נודע ומהמלחמה הזאת מכניסה אותם למצוקות שהם לא יודעים להסביר אותן. ואנחנו צריכים לפתוח יותר את השיח עם המפקדים, להבין את המורכבות, ולא להביא אותם לנקודות קצה, כי באמת הם לא יודעים להתמודד איתן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה, ליאורה, על הדברים החשובים. אני מסכם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רק עוד מילה, אם אפשר, בנוגע לסיפור עם - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מכובדיי, לא, סליחה, אנחנו כבר באיחור, אני עכשיו סוגר את הדיון, יהיה דיון נוסף. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מילה באמת חשובה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור, אני מבין, אני פשוט מתנצל. א', הדיון מתקיים כבר עוד מעט שלוש שעות, יהיה דיון המשך, אמרתי, לפני החגים. מכובדיי, אני רוצה לסכם, הדברים גם יעלו בכתב. אני חוזר על הבקשה שלי למשרד הביטחון, נבקש את ההתייחסות שלכם להענקת עוד ימי התארגנות לחיילי מילואים בודדים. אם כל חייל מילואים מקבל שני ימים, אני מבקש שחיילים בודדים יקבלו עוד יום, עוד שני ימים לנושא ההתארגנות, וזה צריך להיות רוחבי. אני מבקש כן לקבל התייחסות לנושא הדיור, הוא העלה פה רעיון. אני מבקש שיתקיים דיון אצלכם, האם נכון לחיילים, ויכול להיות שזה לתקופות יותר ארוכות מ-30 או 60 יום, האם נכון לייצר איזושהי אפשרות לחיילים שהם חיילים בודדים לא לחזור לדירה ריקה בסוף שבוע אם באמת הם בודדים. ויכול להיות שבתפיסה, באמת גם הייתי אומר מקצועית, יותר נכון שהם יחזרו ליומיים בבית מלון. יש פה כמה סוגיות של דיור ושל לאן חוזרים החיילים הבודדים משירות המילואים. ויכול להיות שבצד ימי התארגנות לחיילים בודדים צריך לבוא ולומר: אתה יכול בחופשה גם להגיע למתקן נופש צה"לי. יש מתקני נופש צה"ליים. בוא, תעשה שישי-שבת, אתה לא תצטרך לבשל לעצמך, אתה לא צריך להיות בודד. בסדר? אני מבקש שתחשבו על הסוגיה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אפילו פתרונות כביסה יש. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> עכשיו אני מדבר ואני היחיד שמדבר, ואני מסכם, ואף אחד לא מתפרץ, בסדר? תודה. ומי שרוצה, מוזמן להגיש לוועדה הצעות בכתב כמו שביקשתי בדיון הקודם ולא קיבלתי מאף ארגון. גברתי, אם את רוצה זכות דיבור בדיון הבא, תעצרי. תודה. די, באמת, מותר גם להשלים משפט מבלי שתתפרצי. אני מבקש את הנושא הזה של הדיור, לבוא בדיון הבא, ואמרתי מה הכיוון שאני חושב שצריך. וזו מבחינתי אולי הנקודה, פשוט לא סידרתי על פי סדר חשיבות, אני מבקש פעולה שלכם לאיתור הקבוצה של חסרי העורף בתוך 8,700 החיילים הבודדים. אני חושב שחייב להיות יחס אחר ומעטפת אחרת לחיילי מילואים שהם בודדים לא מחמת ההגדרה, אלא בפועל, בדגש על חסרי עורף משפחתי. לא משנה אם יש משפחה בארץ, משפחה בחו"ל, אני מדבר ביולוגית. ומקובל עליי שזה בסופו של דבר על פי הזדהות עצמית, על פי שאלון, אבל לפחות שיהיה מהלך לבדוק את העניין הזה, כי הקבוצה הזאת דורשת איזושהי מעטפת יותר קפדנית, יותר פרואקטיבית של להרים טלפון ולבדוק. כדרך אגב, אם פונים לאנשים בשאלון גם אפשר לשאול האם הם רוצים שנעביר את הפרטים שלהם לארגונים שיכולים לפנות אליהם. הכול יכול להיות, זה שאלון פשוט, אתה שולח SMS, מי שרוצה פותח וממלא. אבל לפחות בואו ננסה להבין מי באמת חסרי עורף משפחתי. אני לא יודע אם זה בהכרח לכיוון היחידה או לתוכנית עמית, הנקודה שעלתה פה לגבי חיילים בודדים שמשתחררים על רקע נפשי. זה אני מניח שרלוונטי בעיקר לחיילים סדירים שמשונה להם הפרופיל לפרופיל 21, אבל יש גם חיילי מילואים שמשתחררים ממילואים על רקע נפשי. מה ההתייחסות הייחודית לחייל בסדיר או במילואים שמשתחרר על רקע נפשי משירות סדיר או מילואים ואנחנו יודעים שהוא חייל בודד? חייבת להיות פה איזושהי מעטפת אחרת ממה שניתן לכל חייל שמשתחרר על רקע נפשי. אני מבקש מכם לשקול כתובת ייעודית לחיילי מילואים בודדים, מוקד מידע, דפי אינטרנט ייעודיים, איזושהי כתובת, במייל, בטלפון, אי אפשר שהם יהיו רק בתוך הפול הכללי, בסדר? זה לא צריך להיות מוקד של 24/7, זה יכול להיות בפניות במיילים, אבל בסופו של דבר כתובת, שהם ידעו שיש להם טלפון, בסדר? שאנחנו מגיעים לעניין הזה. אני מבקש באמת ללמוד על תוצאות עבודת המטה שלכם, על הפער בין הפניות לטיפולים פרטניים במסלול עמית לבין היעדר ההיענות למסלול, נקרא לו היותר רחב. יש לי תחושה שזה קשור גם לתחושה של אנשים, מה, אני עכשיו אלך למטפל, אני אבקש השתתפות? יש משהו במסלול הזה שעובד הרבה יותר אוטומטית. במובן הזה אתה לא משלם מהכיס שלך, אחרי זה מבקש החזרים, מחשב פערים. משהו באוטומטיות הזו מביא אותם ל-9,000 התקשרויות טיפוליות ואת המסלולים האחרים לעשרות. וכדרך אגב, גם בארגונים המספרים הם עשרות. אני מאוד מעריך את זה, אבל אלה המספרים. יש לנו פה 9,000, וזה טוב, כי זאת המדינה, אבל משהו בדגם של עמית עובד, ובמסלולים האחרים, היותר מורכבים ביורוקרטית פחות עובד. אני רוצה - - - << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> המחיר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני לא רוצה לקבוע מסקנות, לא יודע אם זה המחיר, לא יודע אם זו הפרואקטיביות של האדם, לא יודע. אני אומר עוד פעם. הכול רשום. הנושא של הטיפולים המקוונים בשפות, אני מבקש, אם מערכת הביטחון מוצאת לנכון לאפשר טיפולים מקוונים אחרי הכרה בנכות, אין בזה שום היגיון כשמדובר באנשים שנמצאים בחו"ל. אם יש פתרון עם מטפלים מקומיים, יכול להיות שההמלצה היא שעדיף שתלכו למטפלים של איגוד הווטרנים האמריקאי, שזאת תהיה ההמלצה המקצועית, אבל שלא תחסמו, בסדר? אני מבקש שתעשו התקדמות בנושא הטיפולים המקוונים. וכדרך אגב, אם אחרי זה נראה שאין ביקוש, בסדר, השטח מדבר. כל נושא הנגשת המידע צריך שדרוג. מכיוון שיש פה אוכלוסייה ייעודית, יש פה 8,700 אנשים, הגיוני אחת לחודשיים-שלושה על פי פרוטוקול להוציא להם עדכן, הנה, בואו תתעדכנו. וגם אם זה לחזור עוד פעם על אותו מידע, מה הבעיה? שולחים SMS, אומרים עדכן לחיילי מילואים בודדים, כנסו, תקראו עדכון. נפתחה סדנה מיוחדת בתיאום איתכם? מפרסמים את זה. נפתח מרכז חוסן חדש של אחד הארגונים? למה שזה לא יופיע בעדכן שלכם? אני מבקש שתחשבו, ובדיון הבא אנחנו נעסוק בסוגיית הנגשת המידע. אני מבקש לקבל ניתוח שאומר כמה מתוך 8,700 החיילים משרתי המילואים הבודדים הם לוחמים. אני רוצה לקבל את המידע. אני מבקש התייחסות לנושא אותו מסמך שמסדיר גם היבטים של קבורה, אבל גם היבטים של אפוטרופסות. יכול להיות שחייל נפצע קשה והוא רוצה שמי שיקבל עליו את ההחלטות על הטיפול הרפואי בו זו לאו דווקא המשפחה שהוא התנתק ממנה. אני מניח שהיום, על פי הפקודות, חייל נפצע בשדה הקרב, צריך לקבל החלטות. החייל מנותק ממשפחתו, אני פה לאו דווקא רוצה לומר שזו משפחה חרדית, חייל התנתק ממשפחתו, הוא לא רוצה שמשפחתו תהיה זאת שמקבלת החלטה האם חס וחלילה אחרי מותו תורמים את קרניות עיניו, כי זה בעיניו דבר משמעותי, או החלטה כזו או אחרת על טיפול רפואי. אני מבקש שיהיה פה קשר עם הגורמים המשפטיים של הצבא, אני אעלה את הנקודה הזאת בדיון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חברת הכנסת לזימי כבר מטפלת בזה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מצוין, תאמרו לי אחרי זה, חברים, אני מסכם עכשיו את הדיון, אני לא מוסיף עליו. תשלחו לי וואטסאפ, תאמרו לי אחרי הדיון, תוסיפו פרטים. זו לא תהיה ההזדמנות היחידה. גם אפשר לא לחכות לדיון, אפשר לפנות אלינו ונטפל תוך כדי דברים. אני מבקש לדעת את עמדתכם לפעם הבאה לגבי היכולת שלנו לתת קדימות במסלולי הטיפול השונים, גם בעמית, לא דיברנו בעמית מה הזמן הממוצע להפעלת ההתקשרות. << אורח >> חגית אורן מוסט: << אורח >> מקסימום 21. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור. אני מבקש, תחשבו, תשקלו, האם יש מקום בפנייה לציין היבטים של מוכר כחייל בודד, מצהיר על היעדר עורף משפחתי, אם יש לזה מקום. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> גם ביחידה לתגובות קרב. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני אומר, בכלל המסלולים הטיפוליים. ואני לא רוצה לקבוע מסמרות, אתם הגורמים המקצועיים, תחשבו אם זה רלוונטי. והבקשה האחרונה שלי היא למיסוד שולחן עבודה משותף בין הגורמים הרלוונטיים בצבא לבין הארגונים לבין הפורום, ולדעת שיש פה לפחות, כל עוד המלחמה נמשכת, איזושהי שגרה. הארגונים, וזה די נדיר בחברה האזרחית, התאגדו לפורום, לא כל ארגון מושך את השמיכה לכיוונו, וזה גם דבר ברוך. אני רוצה לדעת האם אגף כוח האדם, משרד הביטחון, מוכנים להיכנס לפגישת עבודה אחת לכמה שבועות, אחת לחודשיים, עם הפורום, לשמוע את הדברים. חברתנו מהסוכנות, אני אומר כאן, למרות ששמענו דברים חשובים מבית מייקל לוין, אני מבקש מכם לשקול את ההגדרה של המסלול שלכם רק לחיילים עולים. << אורח >> ליאת קסלר: << אורח >> רק נגיד שבמידה ויהיה תקצוב אין לנו בעיה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני יודע מה אני, את הבקשה שלי, אני מסתכל עלייך, לא על משרד האוצר שלא פה וכולי, עלייך ועל יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית כיום. אני מבקש שתשקלו, גם לאור זה שלא מדובר במאות ובאלפים, שההגבלה הזאת תוסר, שהתפיסה תהיה שהסוכנות, בתוכנית המאוד מוצלחת וייחודית שלכם, תיתן מענה לכל מי שמוגדר כחייל, שזה לא יהיה הסינון הזה בתחילת הדרך. ואם יהיו עוד דברים שהארגונים רוצים להעביר, אתם מוזמנים להעביר לנו בכתב שנכניס לסיכום. אנחנו ניפגש פה לפני ראש השנה הבא עלינו לטובה. תודה לכולם על ההשתתפות הסבלנית בדיון הארוך, ותודה לכל העוסקים במלאכה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:51. << סיום >>