פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב שלישי פרוטוקול מס' 98 מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים יום חמישי, י"ג באב התשפ"ה (07 באוגוסט 2025), שעה 13:00 סדר היום: << נושא >> השלכות הארכת משך המילואים על תעסוקת צעירים ומשפחות צעירות << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר מוזמנים: ליאור עובדיה – עו"ד, עוזר ראשי, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, משרד הכלכלה והתעשייה דוד הרוש – ראש ענף 360, מחלקת מילואים של חטיבת תכנון ומנהל כוח האדם, משרד הביטחון פיראס חאיק – אחראי מערך אירועים מיוחדים, אגף רפואה כללית, משרד הבריאות בן שי – מרכז בכיר השכלה ותעסוקה לצעירים, רשות הצעירים, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי ד"ר ניר בן אהרון – מנהל יחידת המחקר, הרשות לעסקים קטנים, משרד הכלכלה והתעשייה אלינה מילקין קזקביץ' – מנהלת אגף, המוסד לביטוח לאומי טל אליאס – מנהל תחום רשות ספרים, רשות המיסים נרדית שטיין-קאפח – ראש תחום מקצועי, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עמית טרכטינגוט – עו"ד, ראש תחום מדיניות, פורום נשות המילואימניקים איילת עירון – מקדמת מדיניות, פורום נשות המילואימניקים עפרה ליפשיץ – ארגון שותפות לשירות גל וינבוים חפץ – משרת מילואים צופיה אורן – עמותת שדולת המשרתים דניאל לוין – עמותת שדולת המשרתים גבי ויטלה – תנועת אימא ערה יונתן מקליס – מוביל תא סטודנטים, תנועת אחים ואחיות לנשק ארי ברומברג – בן למשרתי מילואים ייעוץ משפטי: ורד קירו זילברמן מנהלת הוועדה: דפנה סידס-כהן רישום פרלמנטרי: יונית חגואל, איטייפ רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> השלכות הארכת משך המילואים על תעסוקת צעירים ומשפחות צעירות << נושא >> << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שלום וצוהריים טובים. אני מתכבדת לפתוח ישיבת מעקב בוועדת הצעירים על מצבם של אנשי המילואים ובני משפחותיהם. בפתח דבריי אי אפשר שלא להזכיר את העובדה שיש עדיין 50 חטופים וחטופה, אחים שלנו, בעזה מעונים שצריכים לשוב אלינו מי לשיקום ומי לקבורה. צריך לסיים את המלחמה כדי שנוכל לרפא, לשקם, לצמוח ולהיבנות מחדש. מי ייתן וישובו אלינו כולם במהרה וכל הפצועים יחלימו. לצערי, הדיון הזה נדחה מספר פעמים בגלל אילוצים אחרים שהיו. זה דיון שרצינו לקיים עוד בתוך הכנס האחרון ובגלל דיונים מקבילים בוועדת הכספים נאלצנו לדחות אותו. אני שמחה שהוא מתקיים עכשיו בפגרה והדיון ישנו. אני מודה לכולם שהגעתם לכאן לכנסת ביום חמישי. זה לא מובן מאליו בכלל. אני תמיד חייבת לפתוח כשאני עוסקת במילואימניקים בקרבה האישית שיש לי לנושא ולתחום הזה. הייתי קצינת קישור במשרד הביטחון ולפני כן מש"קית קישור לפני כן. במילואים הייתי שלישה בפיקוד העורף. אני תמיד אומרת שהמילואימניקים הם הרוח הישראלית לכל דבר ועניין. זו הרוח של ההתנדבות והעשייה וההקרבה למען הערבות ההדדית. צריך לפתוח קודם כול בזה גם כדי להזכיר לנו את הדבר הפשוט הזה שהמדינה הזו בהמון מובנים היא תרגום של עם בונה צבא בונה עם. זה מילואימניקים וזה לא רק שירות חובה. זה המילואימניקים שנושאים על כתפיהם, שמתגייסים בכל מצב, עוזבים משפחות, קריירה, עסקים, ילדים ועושים את המעשה הזה. אנחנו מדינה מיוחדת וצריך להוקיר את גולת הכותרת, בעיניי, שאלה חיילי המילואים וחיילות המילואים. אני רוצה לשים את זה לפני הכול ולמרות כל השאר. בתקופה הזו, קרוב לשנתיים כה כאובות, אנחנו באמת נחשפים לסוגיית חיילי המילואים וחיילות המילואים בגלל האינטנסיביות של המלחמה הארוכה ובגלל הרבה דברים שלא נכנסו למענה שהיה לפני כן. נשות חיילי המילואים שגם נמצאות כאן היא קטגוריה שלא הייתה מובחנת כמו היום. כולנו מבינים שזה לא תקין וזה לא מובן. יש פה עוד אלמנטים. אפשר להתכתב גם עם זה שזה קורה בתוך מציאות של אובדן איזון חיי בית-עבודה והרבה דברים אחרים שמעיק עוד יותר על המציאות הקיימת. עסקים שחיילי מילואים – אין רשת ביטחון סוציאלית מספקת לעסקים בישראל. חיילי מילואים בעלי עסקים, פרילנסרים ועצמאיים הם בסופו של דבר נפגעים הרבה יותר. הנטל הגובר, השחיקה וכמובן המציאות הנפשית הבלתי נתפסת. לצד כל זה גם חוסר השוויון בנטל שהוא גורר עלויות כלכליות מטורפות. אתמול נפגשנו במפגש אחר ודיברנו על הנושא. הסיפור של אי שוויון בנטל הוא לא רק עניין לאומי, חברתי, ישראלי אלא זה גם עניין שבסוף הוא מגולגל אל הציבור העובד והמשרת פעם אחר פעם. זה מעיין מעגל אינסופי. אם שוויון בנטל היה מכניס עוד כמה עשרות מיליארדים למדינה אז אנחנו רואים בגזרות שמושתות על הציבור העובד והמשרת את אותו מעגל שהוא מעגל גם כלכלי. חשוב לשים את זה כי חוסן הוא גם לסיים את החודש. הדבר זה חשוב מאוד בטח על מי שעוד נושאים בנטל בתא המשפחתי המורחב. את כל הדברים האלה אני אומרת רק כהקדמה. אני אתן לאורחים לדבר כמו שצריך אבל אני קוראת למעשה. קרוב לשנתיים וזה פשוט עצוב ונורא שמעשה לא נעשה. היו מי שהלכו מ-7 באוקטובר – יושבים פה גם בצוות המופלא שלי – לא היססו, עשו מעשה והמדינה נעדרה. אין דבר כזה. החוזה הזה הדדי. זה הסיפור של המדינה שלנו. אי אפשר להגיד רק מה אני יכול לעשות עבור המדינה אלא גם מה המדינה חייבת לעשות עבורי כי זה דבר הדדי וזה מזין אחד את השני. התרומה למדינה היא נגזרת של הידיעה של אחריות המדינה וההדדיות. צר לי שמעט קרה בהקשר זה לצד דברים מדהימים שקרו מבחינת תהליכים שנעשו בקרב נשות חיילי המילואים ודברים אחרים. צריך להוקיר את מה שנעשה אבל זה לא מספיק ויש עוד הרבה לעשות. לפעמים זה גם בטיפול פרטני וספציפי שהוא פתיר. לא הכול כלכלה גדולה. הרבה פעמים היחס ותשומת לב ויכולת הטיפול הפרטנית בחקיקה, בתקנות ובעוד קטגוריות שעלינו להמציא אותנו. מציאות חריגה מחייבת התאמות חריגות. תודה רבה לכולם. אני נותנת לפורום נשות המילואימניקים שהן במידה מסוימת יוזמות הדיון הזה לפתוח. תציגו את עצמכן. תחלקו ביניכן את הדיבור ותודה אתן כאן איתנו. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> שמי עמית טרכטינגוט ואני יושבת כאן כראש תחום מדיניות של פורום נשות המילואימניקים. אני נשואה ללוחם בשייטת במילואים ואנחנו הורים לשישה ילדים קטנים. אני קודם כול רוצה לברך את כינוס הוועדה החשובה הזו. אנחנו נמצאים בעיצומו של חודש אוגוסט בעיצומה של הפגרה ובכל זאת כולנו כאן בשל הנחיצות. חייבים לדבר על הזה, חייבים לקדם מענים ביחד בייחוד כעת כשנשמעים קולות שקוראים להרחבת התמרון. אוכלוסיית המילואימניקים מורכבת כמעט כולה מצעירים. אנשים צעירים שיצאו מביתם שלהם והחליטו לסחוב גם את הבית הלאומי גם על הגב כאילו שאין להם בנות זוג, ילדים, משכנתא, עבודה ועוד ועוד. זה המקום לומר – כבד לנו. הנטל של נשיאת המדינה על הגב הוא כבד. אנחנו, הדור הצעיר של המדינה הזו ששילם ומשלם מחירים כבדים מנשוא ואנחנו מחכים לצעירים נוספים שיסחבו יחד איתנו את האלונקה וקצת יקלו על העומס ועל המחירים. עד שהנטל יחולק בין אוכלוסייה רחבה יותר, עד שהאלונקה תהיה כבדה קצת פחות אנחנו זקוקים לכך שתכירו את האתגרים שאנחנו מתמודדים איתם. אנחנו זקוקים לזה כל אתגר יקבל מענה. אני אדבר על האתגרים. קודם כול, קשיים רגשיים. בשגרת המילואים תוך כדי הסבב יש קב"ן שמלווה את המשרתים. יש מישהו שמסתכל עליהם לראות שהם בסדר. שגרת המילואים היא אינטנסיבית מאוד אז הרבה פעמים אנחנו רואים שהאתגרים מתעוררים אחר כך. האתגרים מתעוררים כשהמשרתים חוזרים הביתה, כשאין קב"ן שמלווה אותם ואין עין בוחנת שמסכלת לראות שהם בסדר. הם חוזרים הביתה להורים, לבת הזוג, לילדים. בבית יש שקט, זמן ושגרת חיים שקשה להשתלב בה. בדרך כלל שם בבית יהיה המפגש הראשון עם הרגשות אבל לבית אין הכלים ואין את הכוחות להתמודד עם זה. המענים הרגשיים שניתנו עד כה וניתנו מענים הם לא מספקים והם לא כוללים את המעגלים שעוטפים את המשרת, הם לא כוללים את הורי המשרת, הם לא תמיד כוללים את בנות הזוג של המשרת. מה אנחנו רוצים? מה אנחנו צריכים? קודם כול, הרחבת המענה הרגשי. אני קראתי את תגובת האוצר לפיה ניתנו כספים. אני רק אזכיר שטיפול ממוצע במדינת ישראל, טיפול יחיד, עולה 500 שקלים. לתת 1,500 שקלים - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זו בדיחה. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> זה לעג לרש. חבל לי שצה"ל לא כאן כדי - - - << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אני פה. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> שלום, צה"ל. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כולנו מחכים למדים. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> אני רגילה לראות צה"ל בצבא אחר - - - << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> בוועדה הבאה אני אבוא על מדים. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> אבל אני פתוחה לראות גם גוונים אחרים. צה"ל חייב להמשיך ולנטר את מצבו הרגשי של המשרת גם בין סבבים. אולי שקב"נים יצרו קשר אחרי השירות, חודש אחרי השירות או יעבירו איזשהו שאלון כדי שיבינו איפה חיילים שצריך לשים אליהם יותר לב. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> יצירת קשר אקטיבי. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> בני המשפחה והמעגלים שמלווים את המשרת צריכים לקבל כלים. כשאני אומרת כלים אז קודם כול אני מדברת על מענה רגשי עבורם. כמו שבסרטון במטוס שמים קודם כול את המסכה על עצמך אז קודם כול שבני המשפחה ידעו להתחזק בעצמם כדי שהם יוכלו לחזק את המשרת וגם אחר כך לקבל כלים כדי לאתר מצוקות, לקבל כתובות למי לפנות. דווקא בקהילה אנחנו לא מוצאים אוזן קשבת בגלל העומס של שירותי הבריאות בקהילה. חשוב להגיד שסל הטיפולים שניתן לשנת 2025 לבני המשפחה של לוחמים כולל פסיכיאטר ופסיכולוג. ילדים קטנים לא יודעים לשבת מול פסיכולוג ולדבר. חייבים ואנחנו מנסים לדחוף את זה כבר מהרבה כיוונים והלוואי והישועה תגיע מכאן. חייבים לקדם מענים של תרפיה למיניהם. תרפיה באומנות, תרפיה במוזיקה, תרפיה בבעלי חיים, ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> את אומרת שהטיפול עדיין לא מבוסס מספיק. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> אנחנו חושבות שהטיפול צריך להיות רק בקרב גורמים מוסכמים - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל מותאם. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> ובכל זאת להתאים אותו. אי אפשר לצמצם את המענים בצורה כזו דרמטית שרוב הילדים לא מקבלים מענה. אני רוצה לדבר על הקשיים התעסוקתיים. עוד אתגר שאנחנו מתמודדים איתו. אני אשתף אותכם שבשבועות האחרונים אני מקבלת עוד ועוד דיווחים על פיטורים של משרתי מילואים ועוד יותר מזה פיטורים של בנות זוג - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> פיטורים שלא כדין או פיטורים שאחרי פרק הזמן ואז - - - << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> גם וגם. פונים אלינו לפני הוועדה וגם אנחנו מקבלים מקרים שהוועדה מאשרת במקומות שאנחנו חושבים הוועדה לא צריכה לאשר. יש מקומות שהמשרת מחזיק בתעסוקה שלו כאפיק לחזור לחיים הנורמליים. ברגע שהמשרת נבעט החוצה, גם אם זה רק אחרי 60 יום, זה אירוע. זה עוד משהו להתמודד איתו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה ממש אירוע. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> בסוגיה הזו המדינה עוד לא יודעת לתת מספיק מענים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני מכניסה אנקדוטה. בשבוע שבעבר, זיו ואני טיפלנו במקרה של אשת חייל מילואים שהוזמנה לשימוע. פנה אלינו יושב-הראש הוועד ואני לא אגיד של איזה מקום ואמר לנו שזה נטו בגלל הדבר הזה. הוצאנו מכתב רגיש. קשה להתערב במקום עבודה. זה לא בסמכותי כחברת כנסת. עשינו את זה ממקום רגיש. זה לא פומבי. התקשרה אליי אותה מנכ"לית. נמצא פתרון של העברת מחלקה או משהו כזה ובדיוק אחרי זה קיבלנו מכתב מיושב-הראש הוועד שזה עזר. זה סתם מקרה פרטני. אני רוצה להגיד שזה באמת קורה. במקרה אותה אחת גם ילדה באותה תקופה ולא אני צריכה לספר עד כמה הדבר הזה הופך להיות - - - << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> ההגנה על נשות המשרתים היא ל-14 יום. 14 יום. אנחנו עוד לא הספקנו להחזיר את הבית לשגרה הכי בסיסית. הילדים עוד לא התרגלו לראות את אבא. הילדים עדיין שואלים כל בוקר אם אבא היום ילך לצבא. 14 יום שאנחנו עוד לא הצלחנו להתאושש מהאירוע וכבר המעסיק יכול לבעוט אותנו החוצה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה קורה. חד-משמעית. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> זה קורה בלי סוף. בשנת 2025 אנחנו רואים עלייה דרמטית בעיקר אחרי עם כלביא. חשוב שנניח את זה גם כאן שיש נשים שהן לא מפוטרות אלא הן מתפטרות. הן לא מצליחות להחזיק את הכול. אי אפשר להחזיק את כל הכדורים האלה באוויר. גם לזה צריך למצוא מענה. כיום אין מנגנון של קבלת דמי אבטלה, אין מנגנון שמגן על אשת המילואימניק. גם פה אני אתייחס למה צריך. קודם כול, קידום הגנות משמעותיות יותר בחקיקה ולא בהוראות שעה מזדמנות אלא חקיקה שהיא חקיקה קבועה. אנחנו מבינים שסוגיית הביטחון במדינת ישראל – המילואים ילוו אותנו כנראה בשנים הקרובות וזה צריך להיות מעוגן. יצירת תמיכה כוללת עבור מעסיקים. אין שום סיבה שהמעסיקים שלנו ישלמו את המחיר. אין שום סיבה. גם הם נושאים בנטל בהקשרים שלהם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מדברים על הרחבת המילואים באופן שנתי ולא מדברים על השיפוי הסוציאלי הקבוע למעסיקים וזה לא נתפס. היה קוד אתי חברתי מדהים במדינה הזו. אני לא יודעת אם אני מסכימה עם עצם זה שהם צריכים לשלם את זה אבל כאשר אדם מגויס אז תשלום השכר הגיע מביטוח לאומי והחלק הסוציאלי מהמעביד. פתאום נכנסנו לאיזה מצב שזה הופך לשיקול בלתי סביר וצריך למצוא לזה מענה ארוך טווח. מה לעשות? אי אפשר גם להרחיב לחימה, גם לגייס וגם לא לשלם. זה לא עובד. זו משוואה שלא עובדת. אי אפשר. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> שאלת קודם לגבי פיטורים חוקיים או פיטורים לא חוקיים אז המעסיקים מחכים ליום 60, המעסיקים מחכים ליום 14 כדי לבעוט אותנו החוצה. המעסיק לא צריך לשלם על 300, 400 ימי מילואים שהחייל לא נמצא כאן או שאשתו שנמצאת כאן חצי-חצי. קשיים זוגיים. תדמיינו לעצמכם מצב שמשרת מילואים מנסה להיכנס למערכת זוגית, חודשיים סבב, חודשיים בית, חודשיים סבב, חודש בית. אני מכירה את הסיטואציה הזוגית והמורכבות שלה מתוך מערכת יחסית, תודה לאל, יציבה ואיתנה וכבר 14 שנה של זוגיות. אני לא מצליחה לדמיין איך צולחים את הדבר הזה בחבלי לידה של מערכת זוגית. מה צריך כאן? קודם כול טיפולים זוגיים גם ללא נשואים. אם לא ניתן את הטיפולים הזוגיים לא יהיה נישואים. יהיה קשה ליצור נישואים בתוך המציאות המתמשכת הזו. תמיכה רגשית לבנות זוג של משרתי מילואים. גם כאלה שאין להן ילדים עדיין צריכות את התמיכה הרגשית. גם חברות של משרתי מילואים. אני לא יודעת באיזו קונסטלציה אפשר ליצור את זה אבל צריכות תמיכה רגשית ונפשית. נושא הרחבת המשפחה. נושא שהוא קצת טבו. קשה לדבר עליו. הנושא הזה לא דובר עד כה. השאלה הבסיסית שעולה היא איך אפשר להרחיב משפחה כשאתה לבד. כאן נדרש קשב של המפקדים. יש נשים שעוברות טיפולי פוריות לבד במרחק מבן הזוג. יש נשים שעוברות לידות לבד, יש נשים שחוות הפלות שנמצאות במגמת עלייה לבד. אני אשתף אתכם שאני ילדתי לפני עשרה חודשים את בתי השישית. הגעתי עם ירידת מים בשבוע 30. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה מרשים מאוד. מזל טוב. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> תודה. ילדתי בשבוע 33 פגית במשקל 1.7 קילו. השאלה הראשונה ששאלו אותי במיון זה אתם מפונים או שבעלך מגויס. אני מדליקה כאן את הנורות לכל המערכות שצריכות לבדוק ולנטר את הנושא הזה. תבדקו את הקשר. עוד לפני שיש ממצאים, בואו ניתן מענה לאירוע הזה כי אנחנו לא רוצים לתת מענה רק בעוד עשרה חודשים, שנה כשהם מתפנים לנטר את הנושא. איזה מענים אנחנו צריכים? קודם כול, פטור מתור בטיפולי פוריות ובבדיקות הריון. משרתי המילואים יוכלו בזמן האפטר הקצר שלהם ללוות את הנשים שלהם. אני לא יודעת אם יש כאן גורם ממשרד הבריאות - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה רעיון ממש ישים. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> זה לא כלכלי. זה לא עולה כסף. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לתת להם בזמן שם יוצאים ללכת וללוות. זה משהו שאפשר להכניס אותו לסיכום. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> קביעת נוהל טיפול לנשים שמגיעות לבד. השאלה האם אתה מפונה או האם בעלך במילואים היא שאלה שערבלה אותי. זו לא שאלה שצריכה להישאל. צריך להיות מודל או תוכנית. אם מגיעה אישה לבד אז סביר מאוד שבעלה נמצא במילואים. בואו נראה איך פותרים את הנושא ואיך המערכת המתייחסת לזה. מענים מוסדרים מקרן הסיוע. אם מישהי מגיעה ללדת לבד אז לאשר החזר על דולה או על מלווה ללידה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אישה עם צו פעיל של בן הזוג נאלצת ללדת לבד אז שיהיה החזר מלא. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> גם אם היא לא נאלצה ללדת לבד אבל רק העננה של לבד מרחפת ואנחנו לא יודעים אם הבעל יחזור או לא יחזור אז שתהיה מוכנה עם מישהי שתלווה אותה גם אם זה בתשלום. אנחנו מבקשים גמישות מפקדים בצה"ל בכל מה שקשור בנושא הזה בעיקר בטיפולי פוריות. אני חושבת שזו הסוגייה הכי רגישה בנושא הזה. ההצעה שלנו שתהיינה מש"קיות ת"ש או מש"קים של בריאות נפש וקב"נים שידעו לפנות למשרתים אקטיבית ולשאול מה הסטטוס המשפחתי שלהם. לשאול גם על הנושא הרגיש הזה ואיך אפשר לעזור. איך הצבא יכול להשתלב ואיך המפקדים יכולים להקל. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה משהו שאני חושבת שהמש"קית וקצינת הקישור יכולות לעשות כשבוע לאחר השחרור. כמו שאנחנו מתקשרות לגייס אפשר לעשות סבב סטטוס שבוע אחרי איזשהו עיבוד מינימלי האם צריך - - - << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> אני חושבת שזה חשוב דווקא בשלב המקדמי של גיוס המילואימניק. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> את אומרת שעוד לפני. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> בשרשרת החיול של המילואימניק. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל אז זה יותר קל לדרוש את זה. בחיול אפשר לדרוש את זה כי גם כך יש החיול עצמו ויש את הקשר אבל זה לא מובן מאליו אחרי ליצור את הקשר שוב. אולי בשני השלבים. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> קשר רציף הוא חשוב אבל בעלי לא זמין כשהוא במילואים. כשהיו לי ענייני הריון לא היה למי לפנות. אני מצאתי את עצמי הולכת לבד למיון, הולכת עם ההורים למיון. זה לא מצב שצריך להיות. אם אישה בהריון בסיכון אז שיש לה קשר ישיר אפילו עם המפקד של אותו לוחם או אפילו עם השליש ביחידה כדי שידעו להעביר אליו, לאותו אבא שנמצא בשדה הקרב את המידע. השורה התחתונה שלי. קראתי את תגובת האוצר וקראתי גם את תגובת משרד נגב-גליל. אני שמחה שהדברים בתהליך. אני מברכת על התהליך אבל אנחנו כבר 22 חודשים במלחמה. התהליכים היו אמורים להסתיים מזמן. עצם זה שאנחנו עדיין בתהליך זה רק תעודת עניות לניהול האירוע. רוב המענים שהעלו כאן לא דורשים תקציבים אלא הם דורשים רגישות, הם דורשים התגמשות, הם דורשים רצון. בנושאים האלה אנחנו מצפים לראות התקדמות מיידית. בנוגע לחקיקה מגינה על תעסוקת המשרתים, בנוגע לתקציבים שנדרשים להעביר כדי להרחיב את המענה הרגשי – בנושאים האלה אנחנו מצפים שכבר בתקציב הקרוב תהיה לזה התייחסות ממשית. שיראו ביטוי למעגלים הנרחבים שסובבים את המשרת כי מלחמה של כמה חודשים לא דורשת אותם את המענים כמו מלחמה של כמעט שנתיים וייתכן וגם מעבר לזה. בנוסף לכול אנחנו צריכים עוד משרתים שיחזיקו איתנו את האלונקה הזו כי הנטל כבד והנטל כמעט לא אפשרי. זו השורה התחתונה ואולי השורה הראשונה והאחרונה לכל הדברים. תודה רבה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מי מכן עוד רוצה לדבר? << אורח >> עפרה ליפשיץ: << אורח >> שלום. קוראים לי עפרה ליפשיץ ואני מארגון שותפות לשירות ששייך לקואליציות ארגוני המשרתים. ברשותכם, אני אדבר אליכם ועל הנושאים שהוועדה שדנה בהם אבל אני רוצה לפנות מפה ישירות לראש הממשלה. אדוני ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, אני עפרה ליפשיץ ממשפחה של מגויסים ואני ארחיב על זה עוד רגע, פונה אליך במספר שאלות. אתה לא נפגשת איתנו, עם ארגוני מילואים. לא הישרת אלינו מבט. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הגשתם בקשה? << אורח >> עפרה ליפשיץ: << אורח >> בוודאי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נעשה פנייה? << אורח >> עפרה ליפשיץ: << אורח >> כן. אתה יושב בקבינט הביטחוני ומעביר שוב ושוב החלטות על צווי שמונה למשפחות שלנו שלא יכולות לדבר איתך. אם במקרה אתה יורד לשטח לחיילים כשהם על מדים הם מנועים להגיד את מה שהם חושבים. המילואים שחוקים, המילואים שחוקים מאוד-מאוד. המצב כרגע השטח הוא שאצל רוב יחידות המילואים שהם עושים 8-5 או 9-6 או שבוע-שבוע כי הם צריכים להחזיק עבודה, כי הם צריכים להחזיק עסקים. אני שואלת אם מישהו פה יודע שזה באמת המצב, זה באמת המצב שהם מקבלים בצדק 100% ימ"ם על זה שהם נמצאים 50% כי צריך גם להצליח להחזיק את שאר גזרות החיים. האם אדוני ראש הממשלה מודע לזה שכאשר אנחנו אומרים שיש 100% התייצבות זה אומר שמראש בחטיבות לא שולחים לזימונים למי שיודעים שכבר לא מסוגל להגיע ולכן עדיין אנחנו אומרים איזה יופי - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אגב, זה מה שצריך להגיד. אני יודעת שעושים טלפונים ושואלים מי מתכוון להגיע. מי שאומר כן נכנס לרשימה ואז מזמנים את מי שמתכוון להגיע. אם יש 100 וכמה אחוזים כמו שמי שטוען זה בגלל שכמה שאמרו שהם לא יכולים להגיע בסוף הגיעו. אבל בעצם אחוזי המגויסים הם נתונים נמוכים מאוד והמידע הזה מוסתר. << אורח >> עפרה ליפשיץ: << אורח >> ממש כך. אני שואלת את ראש הממשלה אם הוא מודע שאנחנו מדברים על 10,000 פצועים ועוד מספר שכזה פגועי נפש. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני יודעת יש יותר פגועי נפש. << אורח >> עפרה ליפשיץ: << אורח >> שליש מפגועי הנפש, קרוב ל-3,000, הם מאובחנים כפוסט-טראומתיים ואחרים לא מאובחנים כי אין מספיק כוח אדם שיאבחן ולכן הם כרגע רק פגועי נפש. חלקם הוצאו מכשירות וחלקם ממשיכים להגיע ולשרת במצב לא כשיר לחלוטין. האם ראש הממשלה יודע שתוספת ארבעת חודשי מילואים לסדיר שסיים את שירותו – שברוך השם הרמטכ"ל הודיע שהוא מבטל את זה – שהוא לימון שאין יותר מה לסחוט ממנו. זה דבר שלא מתקבל על הדעת. החיילים הסדירים אינם כשירים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חייל סדיר שנמצא במצב מלחמה מתמשך ועוד רוצים להוסיף על זה – זו סיטואציה קשה מאוד. זה לא תוספת לשירות הסדיר באופן רגיל כמו כמה חודשי קבע נוספים של החזקת הקו. מדובר בזה בתוספת זמן לחימה סדיר זה קשה מאוד. זה שונה. << אורח >> עפרה ליפשיץ: << אורח >> ממש כך. אני רוצה להוסיף ולשאול האם ראש הממשלה יודע שיש מצבים שבהם חיילים, 30 ו-40 יום לא יוצאים הביתה, לא מורידים אפוד, לא מורידים נעליים? האם נשמע למישהו פה שזה חייל כשיר ללחימה? מה אנחנו עושים לילדים המסכנים האלה שמעבירים את כל השירות שלהם בלחימה מלאה? לא היה דבר כזה בתולדות המדינה. כמובן, מה שהוזכר כבר, ראש הממשלה, האם אתה מודע לזה שיש פה אנשים פגועי נפש, יש פה משפחות מתפרקות, כמות הגירושין הולכת ועולה, ילדים שנולדים ולא מזהים את ההורים שלהם, סטודנטים שדוחים עוד שנה ועוד שנה את התואר כי הם משרתים. יש לי אחיין שעצר לשנה את לימודי הרפואה שלו בגלל שירות המילואים. המדינה זקוקה לרופאים. איך אנחנו יכולים לתת מענה לדברים האלה? אדוני ראש הממשלה, אני רוצה להגיד לך שאתמול הייתי בבקו"ם. גייסתי את הבן שלי לשירות קרבי. הוא סיים שיעור ב' בישיבת הסדר והתגייס. יש לי עוד בן לוחם, קצין, מפקד צוות בסיירת גבעתי. היום הם יוצאים מבית חאנון אחרי שהם סיימו לטהר את השטח. גם הוא סיים שנתיים של לימודים בישיבת הסדר והתגייס. שניהם מתכננים לחזור לישיבה אחרי השירות. האיש שלי חזר לפני שבועיים משלושה חודשי מילואים ברפיח. הוא רב. הוא ראש ישיבת הסדר בעצמו. הוא אלוף משנה במילואים. אנחנו סוגרים כבר 400 ימים מילואים. אותי בשלושה חודשים האלה לא פעם יכולתם לגרד מהרצפה. זה קשה מאוד-מאוד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נוסף על הכול, גם החרדה. << אורח >> עפרה ליפשיץ: << אורח >> בוודאי. לדעת שהוא פה והוא פה. אני רוצה להגיד שזו התורה. זה מה שהתורה מצווה אותנו. זה קיום התורה. אין פה תורה אחרת. עצוב לי מאוד שראש הממשלה עד היום לא טרח להיפגש איתנו ולשמוע את זה בצורה מפורשת. זו התורה ששומרת עלינו. אין אף תורה אחרת ששומרת על מדינת ישראל. רק התורה שיש לצידה מעשה. האיש שלי 400 ימים לא לימד תורה בישיבה אלא קיים את התורה וזה בדיוק הדבר שצריך לעשות פה. אני פונה אליך אדוני ראש הממשלה ושואלת, אתה מדבר עכשיו על עוד פרק זמן של כיבוש לסיום הלחימה, הלוואי. מדובר על 6-4 אוגדות, מדובר על ארבעה, חמישה חודשי לחימה. מאיפה יגיעו החיילים? למה שנה וחצי לא גויסו פה חטיבות חדשות של חיילים צעירים ורעננים לשירות? למה? למה זה עד עכשיו לא נעשה? יכולנו להיות היום להיות בנקודה אחרת לחלוטין. יש פה מגזר אחד במדינה, אחד ויחיד, שניתן לו פטור גורף עד עכשיו משירות וזה המגזר שצריך לבוא ולהציל את כולנו מהמצב שבו שאנחנו נמצאים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה פטור פוליטי, כמו שאמרת. זה לא עניין של אמונה וקיום התורה. זה פטור פוליטי. << אורח >> עפרה ליפשיץ: << אורח >> הכאב הגדול שלי הוא שנעשות פה שתי תורות. במדינה הציונית היהודית שלי נעשות שתי תורות. לא יכול להיות שהמצב הזה ימשך. זו סכנה קיומית למדינת ישראל בהרבה מאוד מובנים. אני רוצה לשאול בהקשר הזה עוד שאלה. אדוני ראש הממשלה, מה היית עושה עם כל הציונות הדתית הייתה אומרת שאנחנו מפסיקים לשרת? אנחנו רק יושבים ולומדים תורה ומצילים את המדינה בלימוד התורה שלנו. איפה היינו היום? יכולנו כולנו לארוז את המזוודות ולנסוע מפה. זה בלתי אפשרי לקיים את הדבר בצורה הזו. אם אלה שטוענים שהתורה היא זו שמצילה את המדינה אז למה הם יצאו עכשיו לבין הזמנים? למה הישיבות שלהם עכשיו סגורות אם התורה שלכם מצילה אותנו? הבן שלי עדיין בבית חאנון. תלמדו תורה כדי להציל אותו. זה ברור שיש פה פער גדול בין השדר שנאמר לבין המעשים שנעשים. אסור לתת זה יותר להיעשות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שימוש ציני בתורה. << אורח >> עפרה ליפשיץ: << אורח >> ממש כך. כואב מאוד. חילול השם, בשפה שלי. אני פונה מכאן לראש הממשלה ואומרת באופן מפורש שאנחנו שחוקים, אנחנו עייפים, אנחנו מותשים, אנחנו רצוצים אבל אנחנו נמשיך לשרת כי אנחנו אוהבים את המדינה ואנחנו דואגים למדינה הזו, ואנחנו מקיימים את צו התורה. זו עוד סיבה שבגללה אנחנו נמשיך לשרת אבל מצב הכוחות כרגע בשטח הוא מצב מסוכן בגלל אותה שחיקה. המצב הוא מסוכן מאוד לדרוש מאותם חיילים, אותם מילואימניקים ואותם סדירים להמשיך לשרת. אנחנו צריכים חיילים סדירים רעננים מלאי כוחות שיבואו להחליף את הכוחות בשטח. אנחנו מבקשות ממך, אדוני ראש הממשלה, תיפגש איתנו. תבוא להישיר מבט לשמוע מאיתנו את הדברים האלה בגוף ראשון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה. אני רוצה לעבור לגל וינבוים חפץ. אנחנו נפגשנו אתמול. כשנפגשנו אתה אמרת משפט שזו מדינה אחרת ולא מבינים. אתן לך את רשות הדיבור אבל אמרת משהו שנגע לי. הכול מתנהל ויש את המילואימניקים שהם כמו עולם נפרד שלא מבינים פה בתוך היומיום. תודה שהגעתי ותודה שאתה איתנו. << אורח >> גל וינבוים חפץ: << אורח >> תודה. אני גל חפץ. אני אפתח שהלב שלי יוצא אליכן. אני לא מתיימר אפילו להבין. אני שומע את הדמעות חונקות בגרון ואני יודע מהצד השני שזה באמת עניין קשה להחזיק משפחה ולגדל ילדים כשנמצאים בשדה הקרב. אני אציג את עצמי. אני בן 32. בשירות הסדיר שלי השתתפתי בצוק איתן ושם נפצעתי בפעם הראשונה ב-2014. הייתי בתרפיה כמה שנים טובות לאחר השחרור. שירתי במילואים עשר שנים עד 7 באוקטובר. ב-7 באוקטובר לצערי לא הייתי בארץ. אני תושב העוטף. אני גר ביכיני. אני אומר לצערי כי לא הצלחתי להציל כמה מהחברים הטובים ביותר שלי שנרצחו שם בדם קר. אני ועוד כמה אנשים מצאנו תורם ועלינו על מטוס כדי להתגייס. הגענו ב-11 באוקטובר. על המטוס כולם היו מילואימניקים שבאו ולא חשבו פעמיים כדי להגיע כי הבנו שאין אף אחר שיכול להרים את המטוס הזה ואין אף אחד אחר שיכול להילחם את המלחמה הזו. אני לא מתיימר להבין מה קורה במשכן. אני לא נמצא פה. אני גם די מובך לדבר למיקרופון מול אנשים אבל אם הבנתי למה אני כאן אז כדי לייצר תמונת הבנה של מה קורה שם. אני אנסה כמיטב יכולתי. אני משאיר את הדיבייט המבצעי של צה"ל. בתפקידי אני כא"ד בעולם המילואים. אני עושה את זה מתוך אמונה שלמה שאפשר לשפר את הצבא גם במסגרת התנאים וזה קשה מאוד. לא נראה לי שאנשים מבינים אבל בגלל המצוקה שמתארים הצבא מתחלף מאוד וקשה מאוד לשמר כוח סדיר שהוא מקצועי וזה דבר שמסכן חיי אדם. זו המשימה הצבאית שלי. אני רוצה לדבר על הצד האזרחי של מה שקורה כשאנחנו יוצאים החוצה ואני אנסה להעביר את זה דרך כמה סיפורים. אני לא אשתמש בשמות אבל הסיפורים הם אמיתיים לגמרי. נתחיל בחייל שגירדתי לא מזמן בגלל עודף שימוש בקוקאין. הגעתי לבסיס וראיתי אותו מרוח שם. הוא חייל עולה חדש, הוא לא בדיוק עולה אבל הוא משרת ברצף כבר 300 יום. אין לו עתיד אחר במדינה הזו חוץ מלשרת. אף אחד לא מבטיח לו עבודה, מגורים או עבודה אז הוא משרת ומשרת. המצב הזה, לדעתי, הביא אותו למקומות רעים וקשים מאוד. אני חושב שיש חוסר ההבנה שאדם שמשרת כל כך הרבה ואין לו עתיד מחוץ למה שהוא עושה למילואים הופך להיות סוג שכיר חרב ויש כאלה הרבה יותר ממה שאתם חושבים. הם חוזרים לשרת עוד ועוד ועוד. בעולם המילואים שלהם הם בעצם לא יוצאים מעזה שנה ברצף. הם יוצאים וחוזרים אבל המנטליות על נפש של האדם וגם הגוף של האדם היא לא נורמלית והדבר נותן את אותותיו במעשים קיצוניים. אני מאמין שהיוצא מהכלל מעיד על הכלל. אם אני מספר לך סיפורים אז תניחו שמה שאני מספר מפלוגה אחת או מגדוד אחד קורה בכל מקום. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בדיון הקודם התרענו על שימוש בחומרים ממכרים. זה משהו שעלה בדיון הקודם שהיה מזמן. זה רק אומר שמה אתה מתאר הוא משהו ממשיך, מתגבר ולא מטופל. << אורח >> גל וינבוים חפץ: << אורח >> אני אתאר עוד חבר שלי שהוא כבר לא איתנו, לצערי. לפני חודשיים קברנו אותו. אני לא נוקב בשמות אבל אדם שנהרג בסביבה אזרחית שלושה, ארבעה ימים לאחר יציאה מסבב מעזה. האדם הזה היה בעל עסק חדש, בר בתל אביב. החובות שלו בזמן שהוא היה במילואים הגיעו ל-200,000 שקלים רק לחשבון האישי שלו ועוד לא דיברנו על החשבון של העסק. סיבת המוות היא לא התאבדות. אני לא הייתי על הגג כשהוא נפל. אבל כשאני שומע שהוא עבד בכמויות שהוא עבד כדי לנסות לכסות את כל הדבר הזה אז אין ספק שסיבת המוות קשורה לכמות הלא נורמלית של המילואים שהאדם היה צריך לעשות. אני זוכר אותו כשהוא מגיע לעזה עם פציעות מהפלאנצ'ה כי כשהוא יצא לחמשוש הוא הלך לעבוד כדי לנסות להפעיל את המקום. הוא היה מפקד מדהים, אדם משכמו ומעלה שכבר לא איתנו. אני אף פעם לא אזכה לשאול אותו למה הוא כבר לא איתי. אני אשתף בעוד חייל שלי שבסבב הראשון בעזה כשכבשנו את בית חאנון יושב איתי בשוחה לפני שבת. איכשהו הצליחו לתקשר עם המשפחות. הוא אב לשלושה ילדים קטנים ואומר לי תשמע אשתי אמרה לי עכשיו קצת לפני שבת והוא שומר שבת שאין לי בית לחזור אליו אם אני לא יוצא בשבוע הבא הביתה. זה היה אחרי חודשיים ברצף. שמתי לו יד על הכתף בתור המפקד שלו ואמרתי לו שזה שנשמע מזעזע. אני לא חושב שיש לי מה לעשות עם זה. אנחנו אומרים שהיו זמנים אחרים ויכול להיות שהיו לו בעיות לו אחרות בזוגיות אבל אני אומר שזה לא משנה. בסופו של דבר אם אני שומע את זה מחייל אחד ומחייל שני ומהמפקד של החייל השני ומהמפקד של המפקד של החייל השני אז הדבר שם משפחות, זוגיות וילדים במצב סטרס לא נורמלי ואתה צריך לחוות את זה בפנים בשדה קרב ועוד להמשיך לנהל מערכה קשה ולהיות מרוכז בה. אני לא אבא לילדים ואני לא במערכת זוגית אבל אני רואה את זה מהצד ואני נחרד. אני חושב שהסיפור בסופו של דבר מעיד על חוסר הבנה שכאשר אנחנו נמצאים בסביבה הזו של הלחימה אנחנו לובשים מדים ואני היום מולכם עדיין לובש מדים. אתם לא רואים אותם, אתם לא מרגישים אותם אבל יש לי דברים שאני לא מסוגל להגיד לכם בגלל המדים האלה בגלל שאתם אזרחים ואני מרגיש צורך לשמור עליכם או משהו כזה. עדיין אני מרגיש שהיד קלה מאוד לשלוח אותי שוב לעזה. קלה מאוד-מאוד. אני מאמין זה הרבה מתוך חוסר הבנה של מה זה דורש ממני. אני אגיד בצער שלי שאם הימ"ם שלי היה שווה הרבה יותר כסף אז יכול להיות שהיה יותר קשה לשלוח את היד לכיס. אם ימ"ם שלי ושל כל חייל היה שווה אלפיים שקל אז המערכה אולי הייתה יותר קצרה, אולי המשימות המבצעיות היו יותר מקצועיות אולי אנשים לא היה באים סתם לעשות ש"ג באיזשהו מקום אלא לכו תדעו. אני מרגיש כמו משאב מתכלה. סליחה, הכסף הוא משאב ואותי לא תופסים כמשאב מתכלה. אנחנו לא בנקודה טובה. הנקודה הטובה היחידה שאני יכול לתת זה הרוח שאנחנו עדיין מצליחים להחזיק ואנחנו עושים את זה כנגד כל הסיכויים. אני אומר את זה בתור מפקד. זה לא קל לבוא מול חיילים במערכה שנמשכת כל כך הרבה זמן ולבוא ועדיין להחדיר את המוטיבציה ואת הרצון להמשיך לעשות את זה. חשוב להבין שאם זה לא יהיה מגובה במעשים מלמעלה אנחנו לא נצליח ואני כבר רואה את זה לאט-לאט איך אנשים מתמסמסים. דיברו על נתונים אבל אני לא מבין בזה. אני לא ראיתי נתון אחד של גיוס אלא אני רואה דברים בשטח. אני יודע איך זה נראה בשטח ואני יודע איך מרגיש בשטח שאתה נכנס לבית עם מחלקה שאמורה להיות 22 אנשים אבל יש עשרה כי זה מה יש. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> את זה אי אפשר להנדס. << אורח >> גל וינבוים חפץ: << אורח >> זה התו"ל של צה"ל. כך עושים. אין אנשים ועדיין צריך לעמוד במשימה. אתה תעשה אותה. זה גובל בסכנה לחיי אדם. הבטחתי שאני לא אדבר על דעתי המבצעית אבל אם יש משהו אחד שבאתי להעביר בתמונת המציאות אז שהיא רחוקה. היא רחוקה מאוד-מאוד ממה שהציבור חושב שאנחנו יכולים ומסוגלים ואיפה אנחנו נמצאים באמת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה. תודה רבה, גל. נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה. ליאור, אתה גם צריך לצאת מוקדם ולכן תפתח את הדברים מהרשויות. ד"ר ליאור עובדיה, תודה שאתה פה. << אורח >> ליאור עובדיה: << אורח >> עו"ד ליאור עובדיה, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה. קידמת אותי לד"ר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא רע. << אורח >> ליאור עובדיה: << אורח >> נציבות שוויון הזדמנויות פועלת למיגור האפליה בשוק העבודה על פי חוק. היא עושה את זה בשני מישורים – במישור ההסברתי ובמישור - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור > יש לך נתונים על פיטורים? << אורח >> ליאור עובדיה: << אורח >> מ-7 באוקטובר עד היום יש לנו כ-1,100 פניות שהגיעו לנציבות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אנחנו מעריכים שהרבה לא יודעים שיש דבר כזה אז הרבה לא פנו לנציבות בכלל. << אורח >> ליאור עובדיה: << אורח >> כמו שאמרתי יש לנו שני מישורים, גם מישור הסברתי וגם מישור המשפטי. כ-1,100 פניות בנושא של משרתי מילואים, מילואים ובני זוג ובנות זוג. זה בעיקר העיסוק. בכל הקשור להגברת המודעות אז קידמנו קמפיין ברשתות החברתיות וכולי. גם בימים אלה אנחנו מקדמים קמפיין נוסף לכל משרתי המילואים ולזכויות של בנות הזוג ובני הזוג. רוב הפניות שמתקבלות בנציבות הפונים מקבלים ייעוץ והדברים נפתרים בדרך כזו או אחרת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אתה יודעים כמה פניות יש ממעסיקים כדי להפר - - - << אורח >> ליאור עובדיה: << אורח >> אין לנו נתונים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אין את הנתונים האלה אלא רק הנתונים שפונים אליכם מטעם העובדים. << אורח >> ליאור עובדיה: << אורח >> יש לעיתים פניות שאנחנו יוזמים אבל עיקר הפניות אלה מגיעות מהפונים עצמם. אנחנו פועלים גם להגברת המודעות כפי שציינת. יש לנו מדריך באתר שמפורטות בו כל הסמכויות של משרדי הממשלה אם זה משרד העבודה, אם זה אנחנו, אם זה צה"ל ומשרד הביטחון ולמי פונים. הם דיברו על כך שיש פניות של פיטורים, אני מזמין לפנות אלינו ולהפנות את הפונים אלינו. כאשר יש פיטורים או כל בעיה בעבודה - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הכול נכון, ליאור, אבל יש גם תחום אפור. מה שהן אומרות כאן שעוברים 60 ימים או 14 יום אז יש תחום אפור וגם שחיקה נפשית וקושי לחזור שיכול לבוא לידי ביטוי גם אחרי שלושה, ארבעה חודשים. אני לא מדברת על יותר מזה אבל צריכה להיות איזושהי מסגרת זמנים שצריך לשמור עליה יותר הוגנת ומוגנת בגלל הנסיבות הארוכות המאוד של המלחמה. אלה נסיבות שמייצרות שחיקה שהיא ארוכת טווח. האדוות הן אדוות שונות לגבי חוק מניעת פיטורים רגיל. כשמישהו במשך שלושה חודשים נכנס לתעסוקה מבצעית ורוצים לפטר אותו והוא מוגן אז יש לזה איזה הגיון שאמור לחזור איזושהי שגרה אחר כך ולראות אם זה אכן. כשמישהו נמצא שנה במלחמה אז מן הסתם האדוות של זה על כל כושר העבודה שלו זה משהו אחר לגמרי. אני תוהה מה צריך לעשות חקיקתית או מבחינת תקנות או מבחינתכם כדי למנוע את כל התחום האפור הזה שכנראה הוא המסה הקריטית. << אורח >> ליאור עובדיה: << אורח >> בימים האלה בשיתוף עם משרדים נוספים כמו משרד המשפטים מתקדם נוהל מכרזי ממשלה ומכרזים של עובדי מדינה בוועדת חוקה בכנסת. אנחנו מקדמים לגיבוש נוהל דרך נציבות שירות המדינה על מכרזים בשירות המדינה לקידום והטבות למשרתי מילואים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אין לי בעיה שנעשה את המילואימניקים כחוד החנית. זה דבר שאני מעריכה ומבינה. זה לא משפיע על מה שדיברנו עליו. זה נחמד שיש. זה פירורים. תפזרו את הפירורים. אני רוצה לדעת איך שומרים על הקרקע. עוד מענק, עוד הטבה, עוד ניקוד בקריטריונים למכרז או משהו כזה הוא לא האירוע שיש כאן. זה אמור להיות מובן מבחינתי. כשהייתי סגנית יושב-ראש אגודת הסטודנטים, אני הראשונה שהכניסה לאוניברסיטה הטבות לחיילי מילואים. זו הייתה האוניברסיטה הראשונה. הייתה מכללה שעשתה את זה לפניי אבל זו האוניברסיטה הראשונה שעשתה את האקט הזה כי הבנתי שסטודנט שיוצא לחודשיים הוא צריך לראות מערכת שעוטפת אותו חזרה. בסוף אנחנו תחת צווי מדינה. קוראים לי ואני חייב לבוא ואז המדינה צריכה לדעת איך להחזיר. זה בסדר. אני רוצה לדעת איך מרחיבים את ההגנה על העובדים. צריכים להרחיב אותה, צריכים לתת עוד ניואנסים וצריכים לבדוק אם יש מעסיקים שהם קטגורית בעייתית בנושא כזה. אני זהירה פה מאוד. אני מגדירה כי זה מורכב. יש פה עניין מורכב מאוד. האם יש למדינה יכולת לעשות משהו. כשהוא מישהו נפלט משוק העבודה הייתי רוצה הכשרות במימון מלא כולל סבסוד זמן ההכשרה לחיילי המילואים ששירתו במלחמה מעל איקס זמן. ברור שזה זמן שאנחנו נגדיר אותו כזמן שהוא מקשה על הנפש, מקשה על החיים ויכול לתת תמריץ. זה נותן הזדמנות להרים את הראש ולשאוף אוויר. זה צעד טוב שהמדינה יכולה לעשות כמו הכשרות תעסוקתיות איכותיות מלוות בהסבה, ממומנות ועם דמי קיום. זה מבחינתי דבר שאני יודעת שפה המדינה עוזרת גם למנוע אובדן כושר ועושה גם מעשה. כמו שניסינו לעשות עם העלאת גיל הפרישה. זה אותו תהליך. קבוצת הנשים שהתנגדה לאותה העלאה והכניסה מענים של מיליארד שקלים. אחד ההתעקשויות שהיו לי הוא מה הרדיוס הגאוגרפי להכשרות. שהאוצר לא יכלו להתחייב בסופו של דבר על הרדיוס הם נתנו סבסוד דמי קיום גם אם אין רדיוס מתוך הבנה שאי אפשר לצפות שאישה משלומי או מקריית שמונה שנפלטה משוק העבודה תגיע לתל אביב. אתה מסכים איתי? << אורח >> ליאור עובדיה: << אורח >> בסיכומו של דבר, הרבה דברים הם אינם בסמכות הנציבות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני מצפה להבנה איפה יש פער. נציבות זה משהו אחד והרחבת ההגנה על עובדים זה כן משהו שאתם צריכים, לדעתי, לקדם אותו. אני גם אשמח להיות לזה לעזר. הרחבת ההגנה יכולה להיות בכל מיני מודלים גם דיפרנציאליים, הורדה למשרה חלקית או כל מיני צעדים שאפשר לעשות אותם כדי לשמור על העובד ולתת לו לחזור לחייו אפילו בצורה בהדרגתית לפני שמפטרים. אגב, לא כל מעסיק יכול לעשות את זה. בשירות הציבורי בוודאי אפשר כי יש יותר גמישות ואפשר לדבר עם מעסיקים גדולים. יש אפשרות עם גורמים מסוימים. אני מבקשת מהמדינה לייצר תוכניות תעסוקה למילואימניקים שנפלטו שכוללות דמי קיום וסבסוד מלא. כמובן שהתוכניות תהיינה איכותיות. אנחנו רוצים התאמה למקצוע ולהשכלה. << אורח >> ליאור עובדיה: << אורח >> אני חייב לציין שני דברים נוספים לגבי מה שאמרת. קודם כול, אני יכול לציין שבהקשר של ההטבות או ההגנה על העובדים יש לבנות הזוג אפשרות להעדר מהעבודה בשל שירות המילואים של בן הזוג. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> ימים בודדים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ימים בודדים. אם זה אחר כך נספר להן ותוך שבועיים מעיפים אותן מהעבודה כי שמים עליהן סימן שאלה עד כמה סחטת את הלימון או משהו כזה זה בעייתי מאוד. בסוף יש דינמיקה של שרידות. אם היא יודעת שהיא לא מוגנת תקופה ממושכת אחרי שבן הזוג חוזר. שבועיים זו תקופה די קצרה. זה בעצם לגרום להן להרגיש לא נוח לנצל את אותה הגמשה, שאני חושבת שטוב שהיא נכנסה, אבל היא בסוף לא כל כך מותאמת לפרק הזמן לפני פיטורין. << אורח >> ליאור עובדיה: << אורח >> בסופו של דבר אלה החלטות שאינן בסמכות הנציבות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> גם המקום הזה לא עשה מספיק. << אורח >> ליאור עובדיה: << אורח >> מבחינתנו, במסגרת הסמכויות שלנו בנציבות לשוויון הזדמנויות בעבודה בסופו של דבר אנחנו מגינים כאשר יש אפליה והיא בניגוד לחוק. רק אז אנחנו יכולים לפעול. אם יש צורך לשנות את החוק או להרחיב את הנהלים וצווי הרחבה אז זה במישורים אחרים. אני חייב לציין שאנחנו פועלים בכל גבולות הגזרה. לדוגמה יש לנו אות העסקה בשוויון להעסקת נשים. השנה ניתן דגש. יש קריטריון שמי שהעסיק משרתת מילואים או את בת זוג, ניתן למעסיק הזה ניקוד נוסף. הדגשנו את זה. בגבולות הגזרה שלנו אנחנו מנסים לעשות מה שאפשר בצורה הטובה ביותר. אנחנו בסופו של דבר עובדים עם סמכויות ואנחנו לא יכולים מעבר לזה. מה שיש בידינו אנחנו פועלים ומקדמים אם זה בהגברת המודעות או בפן המשפטי. הגשנו גם תביעות לבתי הדין בנושאים של אפליה ושירות מילואים. הנושא הזה הוא מתחילת המלחמה עד היום הוא בגולת הכותרת בנציבות שוויון. << אורח >> איילת עירון: << אורח >> כמישהי שבעלה עושה 350 ימים אבל מי סופר, באוגדת עזה כקצין אני אשמח להוסיף מילה. איילת עירון, פורום נשות המילואים. בעלי עבר בין מקומות עבודה בגלל ששלושה חודשים לתוך מלחמה הוא קיבל טלפון ונאמר לו שהחשבונאי מהמחלקה השנייה הצליח לצאת מהמילואים. הוא טען שהוא צריך להיות בעבודה כי הוא קריטי. אתה מנהל. בוא תחזור, אנחנו צריכים אותך. הוא הבין שהוא צריך לעבור מקום וברוך השם, היום הוא מצא את עצמו בתפקיד אחר שיש לו גב מהמעסיק שלו. אני שומעת הרבה מהחיילים בשטח את האמירה שכאשר האישה חזקה מאחור אז זה נכון גם במאה אחוז לגבי המעסיקים. כשמקום העבודה יציב מאחוריהם והם יודעים שיש להם לאן לחזור וכשגם הבית מוחזק ומקום העבודה שלה אז באמת אפשר להמשיך להיות חזקים. אתה דיברת על הנקודה הקריטית שבין כשאתה מפוטר ואז אתה בא לבקש את העזרה של הנציבות ואנחנו באמת רוצים לחזור חזרה לנקודה שכמה חשוב - - - << אורח >> ליאור עובדיה: << אורח >> או לפני כן. << אורח >> איילת עירון: << אורח >> לפני כן. << אורח >> ליאור עובדיה: << אורח >> גם פגיעה בתנאים. << אורח >> איילת עירון: << אורח >> גם בפגיעה בתנאים. הרבה פעמים הנשים מרגישות שהם צריכות ללכת ולהוריד אחוזי משרה ואנחנו רואים את זה במחקרים שלנו. הן מורידות של אחוזי משרה עד הגעה בעצמן למצב שהן מתפטרות על מנת להחזיק את הבית. אם לפני שנה דיברנו על 50% שדיווח על כך ב-2025 זה עלה 75%. אנחנו רואים נתונים מדאיגים מאוד וצריך להיכנס בשלב הזה לפני שאנחנו מגיעים לפיטורים כי מאותן נשים שכן התפטרו אנחנו רואים אחוזים בודדים שיוצאות לחפש שוב עבודה כי הם יודעות שהבעלים הולכים להיקרא שוב למילואים ואז אין טעם לצאת ולחפש את התפקיד. ההכשרות יעזרו אבל עדיף שהם יהיו מועסקים מראש ולפנים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מסכימה. דניאל לוין וצופיה אורן משדולת המשרתים. << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> תודה. אנחנו משדולת המשרתים. המטרה של הגוף היא הסדרת מעמד המשרת מתוך הבנה שהמלחמה הזו לא הולכת להיגמר מחר בבוקר. גם אם היום כל החטופים חוזרים והחייל האחרון יוצא מעזה אנחנו צריכים עוד הרבה כוחות בשטח. הרבה יותר ממה שהבנו לפני 7 באוקטובר. המילואים האלה לא הולכים להיגמר בקרוב. מגיע למגזר המשרת שיראו אותו ביומיום ולא שהמענים יהיו פלסטרים לצרות שצצות על פני השטח בגלל המשך הארוך של השירות. המגזר המשרת הוא המגזר שמחזיק את המדינה גם כלכלית וגם ביטחונית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> משרת ועובד. << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> בדיוק. אנחנו המגזר היצרני. עם הפגיעות בתעסוקה אנחנו מבינים שגם בפן הזה יש פגיעה בהכנסות למדינה ולא רק בהכנסות לביתנו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> בגלל שאנחנו בוועדה לצעירים אני רוצה לשים פוקוס על המשפחות הצעירות שהיו במינוף של תחילת חיים בין אם זה בבניית קריירה ובין אם זה בניית משפחה. משפחות עצרו במקום בין אם זה בהגדלת המשפחה וסיפורים של הפלות מכוונות כי האישה לא יכולה להחזיק הריון לבד כשהגבר כל כך הרבה לא נמצא או כמו במקרה שלי דחיית כניסת ההיריון שנים קדימה מהפחד של להחזיק את זה לבד. סליחה שדיברתי רגע על האישי שלי. זה גרם לי לגמגם. הפיק של בניית הקריירה, בניית המשפחה, של ההתקדמות קדימה ושל לקחת המשרה ולהצליח להתפתח – הכל נבלם עכשיו. זה נבלם כבר לפני כמעט שנתיים ומאז זה לא מצליח להתרומם. זה די מדשדש. בין אם זה בעבודה שאנחנו מורידות את אחוזי המשרה כי הגבר הולך וחוזר - - - שכחתי לציין שבעלי ליאור הוא בפלס"ר 205, פלס"ר שריון הוא עשה שנה מילואים מתחילת המלחמה ועד היום. נכון לעכשיו אין לנו צו למחר בבוקר. אני בודקת פעמיים ביום את אתר המילואים במקומו כי אני בלחץ מתי הוא ייקרא לצו הבא ואיך זה ינהל את החיים שלי מעכשיו קדימה. אנחנו דורשים, רוצים ומבקשים לבנות תשתית לנגזרות טקטיות ואסטרטגיות ממשיות לשיפור קדימה. תוכניות אורך. משהו שאפשר לבנות עליו לשנים קדימה ולא רק אני בביתי אלא אנחנו כמגזר. המילואים האלה הולכים להמשיך. השירות של החיילים הסדירים בתוך רצועת עזה ובלחימה עצימה הולך להמשיך ומגיע לנו שייראו אותו לא כי אנחנו מבקשים. לא כי המעסיק רוצה אותי או את בעלי שלא מצליח להגיע יותר לעבודה. מגיע לנו שתהיה פה איזושהי תשתית ארוכת טווח שרואה אותנו ואת מה שאנחנו עושים. אנחנו נמשיך לעשות את זה. לעולם לא נאיים בסרבנות או נאיים נקודה. אנחנו משרתים כי אנחנו משרתים. אני עשיתי שלוש וחצי שירות ועוד שבע שנים מילואים עד ללידת הבכור. בעלי כבר 20 שנה במילואים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> גם אצלי זה עד הבכורה. הייתי ממשיכה. << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> במלחמה הזו אותתי למפקד שלי אבל הוא אמר לי בעלך לוחם בתוך הרצועה, תנשמי עמוק ותחזיקי את הילדים בבית. זה מזל כי לא כל מפקד אמר את זה. הוא מסכן כי הוא קיבל ממני עשרות טלפונים. זה הפסיק רק לאחרונה כי אני מרחמת עליו. אנחנו עושים את הדבר הנכון כי זה הדבר הנכון. זה המקום שלנו. אין לנו ארץ אחרת. הדרכון האמריקאי שלי מאופסן איפשהו אצל ההורים שלי. אני בכלל לא במודעות אליו. הוא לא רלוונטי. אנחנו ישראלים ועל זה גדלנו. חלק מהאתוס הזה דורש גם שינוי תשתיתי בחינוך לכולם, לכל האזרחים. אין מנוס מהרחבת השורות. הלימון הזה שדיברו עליו - - - אנחנו דיברנו עם הבכירים בצבא ובמוסדות האלה שדיברו על לסחוט הלימון - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תיכף נשמע את הצבא. << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> אני אשמח. לסחוט את הלימון עד תום כמה שאפשר. הלימון סחוט. הלימון כבר לא מוציא מיץ. נופלים גרעינים. צריך להכניס עוד לימונים לסל כדי שנצליח לתכלל את זה בטח ובטח כשיש דיבורים על כיבוש ועל הרחבה ועל הליכים עמוקים יותר וקשים יותר שדורשים בפועל עוד רגליים על הקרקע. יש לנו הצעה לפתרון של איזשהו מדור או ענף מנהלת במשרד הביטחון שדי מקביל לענף פרט של אכ"א שמתכלל את אנשי הקבע שיתכלל את וירכז את כל נתוני המילואים מול – ביטוח לאומי, ועדות חריגים, לשכות תעסוקה. גוף אחד שירכז את הכול בתוכו במקום שאנחנו נצטרך להתרוצץ ולהגיש אישורים לכל גוף בנפרד ולתמצת את הבירוקרטיה ולקצר אותה. באופן כללי בירוקרטיה שזה משהו שאנחנו לא עומדים בה כשאנחנו לא מצליחים לעשות סופר כמו שצריך. כמה שאפשר להוריד אז עדיף. אנחנו לא צריכים לרדוף אחריהם. זה משהו שמגיע לנו כי זאת המציאות שלנו. צופיה, את רוצה להוסיף משהו? << אורח >> צופיה אורן: << אורח >> אני אוסיף ממש בקצרה. אני רוצה לעבור גם לשמוע אתכם וגם לדבר על המובנים הפרקטיים של הדבר הזה. אני רוצה לקחת ארבע מילים שיעזרו לנו לבדוק את השינויים במציאות – ארוך, הוליסטי, בין הכיסאות ומעקב. דיברת לפני כמה דקות על המעקב אחרי חומרים ממכרים של הוועדה הקודמת. אני רוצה לדעת אם יש מעקב בין הוועדות? << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בגלל זה אנחנו עושים את דיוני המעקב. הן עבור המעקב. << אורח >> צופיה אורן: << אורח >> ארבעת הקריטריונים האלה הם יכולים לתת אספקטים להסתכל על דברים - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נשאל את משרד הבריאות. << אורח >> צופיה אורן: << אורח >> אני אומר מספר דברים. ארוך – אנחנו הולכים לתקופה ארוכה. אנחנו לא יודעים כמה זה ימשך. אנחנו פה מ-1948 ואנחנו נהיה פה עד הסוף בעזרת השם ואנחנו צריכים להביא היפוך. לא הגיב אלא להוביל. רצנו לדרום ב-7 באוקטובר. בעלי רץ לדרום 420 יום. אתמול הוא השתחרר מהסבב הנוכחי. תודה לאל כי עכשיו תחילת אוגוסט. אנחנו צריכים להיערך למשהו ארוך מאוד. זה אומר שמשרדי הממשלה והרשויות – אני אומרת שיש כאן שני צדדים אבל אנחנו גם יושבים שם וגם אתם יושבים פה. הילדים שלכם והנכדים של כולנו באותה סירה – הופכים תבנית ומתחילים להוביל אסטרטגיה להבנה שיש פה ציבור אחר שהוא משרת ארוך. אני מדברת על עשור או שני עשורים. צריכים לראות איך אנחנו נערכים לדבר הזה. זה אומר שיש לשכת תעסוקה או נציבות שוויון הזדמנויות - - - אגב, אני נעזרתי בכם כי אני התפטרתי לאחרונה, לצערי. אני לא הצלחתי להחזיק ובעלי גם התפטר. אנחנו שנינו בספטמבר בעזרת השם נתחיל מחדש. אל דאגה. אנחנו חזקים מאוד ומוכשרים מאוד ולכן אנחנו נמשיך הלאה אבל זה עזר לנו. יש פתרונות מעולים שעוזרים לנו אבל אנחנו צריכים על דברים ארוך ורחוק. אנחנו צריכים להפוך משקפיים ולהוביל. אתה צריך בצוות שלך – אני לא באמת יודעת מה אתה עושה בצוות שלך ואתה עושה את זה נפלא כי נעזרתי בכם – לשים אשת מילואים ואשת מילואימניק בתוך הצוות ולשמוע מה הם צריכים ומה ההסתכלות ההוליסטית הרחבה ואיך לא נופלים בין הכיסאות. אני אתן עוד דוגמה מהחיים שלנו בשנתיים האחרונות. בין משרד התעסוקה, משרד החינוך וקרן הסיוע המדהימים שכולם רוצים לעזור יש מקרים שהם לא בחוק וחיילים נופלים בין הכיסאות. בעלי חוץ מלשרת 420 יום שזה אומר שהוא היה שלושה חודשים בבית בשנתיים האחרונות עסק רוב שלושת החודשים האלה בבירוקרטיה. זהו הזיה. זו התשה. אנחנו מותשים מספיק. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני כבר אומרת שהסיפור הבירוקרטי ייכנס לסיכום הדיון. << אורח >> צופיה אורן: << אורח >> מעולה. יש ועדת חריגים ואני חייבת להגיד שקרן הסיוע היא אלופה. כולם מדהימים. אני לא אומרת מילה רעה. כולם צריכים להגדיל עוד. כמו שאנחנו נמתחים כולם צריכים להימתח. זה אומר שיש בין הכיסאות בגופים המדהימים האלה עוד מקרים כמו בעלי. הוא בדיוק יצא לחל"ת ממשרד החינוך כי הוא אמר שאני לא יכול להיות סגן מנהל בית ספר אלא אני חייב שסגן מנהל בית ספר אחר ייכנס לתוך הדבר הזה ולכן יצא לחל"ת. בגלל שהוא הוציא את עצמו לחל"ת הוא לא מקבל שום דבר. שנתיים מילואים ואנחנו על תקציב של דמי אבטלה של שירות התעסוקה. כולם אומרים לנו שאין לנו איך לפתור את זה כי זה לא בחוק. יש חריגים שהם לא בחוק. צריך לתת להם מענה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> 7 באוקטובר הוציא הרבה דברים שלא היינו מודעים אליהם או שהיו ממש בשוליים. זה מחייב אותנו לחקיקה. זה בדיוק התפקיד של המקום הזה. הרשויות לא יכולות לפעול מחוץ למסגרת החוק. << אורח >> צופיה אורן: << אורח >> צריך לעשות הפוך. יש לנו לקוחות קצה ויש להם מסע לקוח. הם מתגייסים מ-7 באוקטובר והם נופלים בכל מיני דברים. צריך לדעת את זה. אתם אלופי העולם ואני אומרת את זה בהכרת תודה ולא מביקורת. כל מי שהלך איתי בדרך עזר לנו והפך עולמות גם הפקידים שעונים. כולנו באותה הסירה אבל יש בין הכיסאות ויש לנו אסטרטגיה. אנחנו עובדים טקטית, אנחנו עובדים בשיטת הפלסטר. די. אנחנו צריכים להפוך עולם ולכתוב הצעת החוק. ראיתי כמה הצעות חוק בחיי. כמו שאמרת לשים קרקע לעשור הבא, ל-20 שנה הבאות איך הציבור המשרת בישראל הולך להיות. תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני מזמינה אותך, אם תוכלי דרך זיו להעביר אלו הצעות חוק את חושבת שחסרות. תעבירו אלינו את זה פרלמנטרית. << אורח >> צופיה אורן: << אורח >> אין בעיה. מצוין. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> קודם כול נסתכל. יש דברים שיותר מותאמים למשרד ופחות לכאן למרות שגם לפעמים עושים את זה כאן. בואי ננסה להבין בדברים הקטנים מהבחינה הזו. ננסה להגיש וגם נחתים את כל הבית. אני יכולה להגיד שעל חוקים של חיילי מילואים כולם חותמים. << אורח >> צופיה אורן: << אורח >> אני רוצה להגיד לסיום שני דברים ואני משחררת לשמוע את כולם. אחד, זה התפקיד של המקום החשוב מאוד הזה. שני, זה לא פוליטי. זה בפירוש ענייני-מקצועי. יש פה ציבור שמשלם. זה כבד לי על הכתף ובואו נהיה כולנו באותה הסירה. גם הילדים שלכם וגם הילדים שלי – ארבעה בנים, בלי עין הרע שכנראה כולם יהיו ב-20 שנה הבאות בדבר הזה. בואו נבנה תוכנית אסטרטגית שאני אדע שאני את המלחמה שלי עבורם כי הם הולכים לשרת, בעזרת השם, ביחידות הכי טובות בצה"ל נתתי הכול כדי שהם יחזיקו את הדבר הזה. הדבר הזה לא הולך ליפול. תודה וסליחה שגזלת לכם את הזמן. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני רוצה לעבור לצה"ל. דוד הרוש. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> צוהריים טובים. לפני כחודש סיימתי תפקיד. הייתי ראש ענף של קרן הסיוע למשרתי המילואים. הקרן הפכה להיות משהו קבוע והיא תישאר איתנו לשנים הבאות. היא נמצאת במופת שהוא מנהל התשלומים של צה"ל ואני עברתי - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> טוב לדעת. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אנחנו מבינים שאנחנו יכולים לתת עוד הרבה מענים בכל התחומים. אני מתעסק גם באכ"א בכל נושא הפרט והממשל ואני אתייחס לכל הדברים שעלו פה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הקלה בבירוקרטיה היא משהו שאנחנו נעביר אליך בסיכום דיון? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אין בעיה. אני אתייחס לכמה דברים שעלו פה. קודם כול בהיבט המענים שצה"ל נותן כרגע בכל הסל של הטיפול הרגשי. אנחנו רואים שיש מימוש לא כל כך גבוה בסל של המענה הקליני. הייתה בהחלטת הממשלה בקשה שיטפלו במשרתי המילואים שהיו במערך הלוחם על ידי מטפל קליני מוסמך. אני מכיר שיש גם בעיה של נגישות ואנשים לא מכירים את זה. לפני שבוע, שבועיים הוצאנו הודעה לכל המשרתים שעדיין לא מימשו את הזכאויות שלהם ואנחנו מדברים על המערך הלוחם. אני מדבר עם משרתים ומשרתים עדיין לא מכירים ולא תמיד רוצים ללכת. אתמול דיברתי עם קרובת משפחה שלי על הבן שלה שיכול לקבל קלינאי תקשורת. היא לא הכירה. אנחנו צריכים להנגיש עוד הפעם את המידע וזה גם נותן מענה. המטרה של משרד הבריאות בהחלטת הממשלה הייתה לתת מענה הרבה יותר מיטב עם המשרתים והמשפחות. אנחנו עושים עבודה עם משרד האוצר כדי לבחון האם יש עוד חלופות שאפשר לתת. צריך לזכור שרצו שיהיה מענה הרבה יותר הוליסטי למשרתים ובטח לאלה שהיו בשירות בקרב. אנחנו כל הזמן עוסקים בזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני מניחה שאלה שהיו בשירות בקרב גם פחות פנויים למיצוי הזכויות ולכן חשובה הפנייה האקטיבית לאליהם ספציפית. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> חד-משמעית. הרבה מעלים טענות על הוצאת כספים אז יש את תוכנית עמית. זו תוכנית של משרד הביטחון. היא תוכנית מעולה. היא נותנת 12 טיפולים ללא עלות אצל פסיכולוג או אצל עובד סוציאלי. גם את זה אנחנו מנגישים למשרתים כי הם מכירים הרבה משרתים שלא רואים - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מה עם ההרחבה - - - << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> זה רק למשרתים והתוקף של זה לקראת פקיעה. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> זה במסגרת תוכנית עמית. זו מסגרת נוספת שנתנו לכל המשרתים, גם לסדירים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מתי פג תוקפה? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אין לה כרגע תוקף. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> התוקף הוא לשנה. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> הוא יוארך. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> אני שומעת את זה כבר חודשיים. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> גם להחלטות ממשלה שהיו לסיוע רגשי וזוגי היה תוקף אבל אתם מבינים שהוא יוארך. אנחנו עדיין ניתן לאנשים לממש. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> לטיפול זוגי ורגשי ניתן לכמה שנים. התוקף של תוכנית עמית היה שנה מרגע שאתה פותח את האפליקציה. אנשים פתחו את האפליקציה - - - << אורח >> גל וינבוים חפץ: << אורח >> זה לא נכון. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> זה המידע שיש לי. << אורח >> גל וינבוים חפץ: << אורח >> אנשים קיבלו הודעות שבהן אמרו שזה לשנה מהרגע שפתחת את האפליקציה. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אתמול היינו פה ביחד עם חגית שהיא מנהלת את זה בדיון האחר. תוכנית עמית תישאר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> דוד, זה דיון לפרוטוקול. אם הוא אומר אז נניח - - - << אורח >> גל וינבוים חפץ: << אורח >> הוא מדברר את זה. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אנחנו עושים עבודה שאני מקווה שנצליח לאשר אותה סופית כדי שיהיה יותר קל למשרתים לממש. במקום להגיש קבלה לקרן הסיוע יהיה להם יותר סל במטבעות בתוכנית עמית. זה קצת יותר מורכב כי יש פה עניין של תקציבים ואישורי מידע ודברים שנחתמו בחוזים. אנחנו עושים עבודה עם תוכנית עמית כי אנחנו רוצים לתת למשרתים הרבה יותר הקלות כי האפליקציה נוחה מאוד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תוכלו גם להנגיש שזה פתוח יותר משנה? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> בוודאי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מעולה. << אורח >> איילת עירון: << אורח >> דוד, רק הבהרה. אתה דיברת על ריפוי בעיסוק שמוצע לילד אבל זה אחד הדברים ששינו. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> בהחלטה שקבעו - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שאלה-שאלה. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אני נגעתי בזה נקודתית כי אנחנו רואים שהמימוש הוא לא גבוה בהחלטת הממשלה למענה הקליני למערך הלוחם. יש שם בעיה שהרבה אנשים לא ממשים כי הם לא מעוניינים ללכת לפסיכולוג. הם רוצים פתרון אחר. העלנו את זה ואנחנו עושים עבודת מטה עם משרד האוצר. זה לא רק באישור של צה"ל אלא זה דורש עוד כמה אישורים. בסוף שצריך לזכור שכאשר קבעו את זה במשרד הבריאות בדיונים פה הם רצו שיהיה מענה הוליסטי נכון ומדויק יותר למשרתים להמשך. אנחנו בעד לתת לכם הרחבה. אני לא אומר שזה רק צה"ל מחליט. יש פה עוד כמה גופים שעוסקים בזה ואנחנו מנסים לעשות על זה עוד עבודה כדי לבחון מימושים נוספים כי אנחנו רוצים באמת שתממשו את זה. << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> דיברת קודם על קלינאי התקשורת לילד. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> זה חלק מהמערך הלוחם שמקבלים את ההחלטה ל-22 טיפולים. << אורח >> איילת עירון: << אורח >> למה כרגע אי אפשר לנצל את זה על קלינאי תקשורת? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> קלינאי תקשורת אפשר. << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> לא לילד של משרת מילואים. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אפשר לילד של משרת מילואים. בוודאי. זה נמצא באתר המילואים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מעולה. << אורח >> גל וינבוים חפץ: << אורח >> אם אפשר הערה על הנגישות של זה. אני יודע להגיד הרבה מחברים שלי שמוותרים. שומעים שיש את האופציה אבל יש הרבה בירוקרטיה בדרך ומוותרים. זה לא סתם. זה באמת לא מספיק נמצא בפתחנו. אני אומר את האמת שאין לנו כוח אחרי שלושה סבבי לחימה להתעסק עם זה. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אני אתייחס גם לזה. << אורח >> גל וינבוים חפץ: << אורח >> אני מציע פה הצעה פרקטית פשוטה מאוד. יכול להיות שזו אפליקציה או אדם מתוך יחידה שזו ההתמחות שלו ולא קב"ן. לקב"ן יש קונוטציה ספציפית בצבא למה הוא עושה ולמה הוא נועד. יכול להיות שאדם כזה יכול לעזור להרבה אנשים לגשת ולנצל את זה. כרגע זה נשמע לי כמו ערימה של טפסים שאין לי כוח לעשות את זה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בואו ניתן לדוד להתייחס לזה. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> נכון שצריך למלא טופס באתר המילואים אבל זה טופס מקוון שקל להגיש ותוך כמה ימים מקבלים תשובה שזה אושר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> טופס אחד? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> כן. הרבה משרתים מגישים את כל הטיפולים בפעם אחת ומקבלים את ההחזר הכספי. יש פה בדיקה. אנחנו עושים בדיקה כדי לראות שבסוף הכסף הולך למי שמגיע לו. אני מבין שיש פה עדיין את הקושי של ההגשה בגלל זה אנחנו עושים עבודה עם תוכנית עמית. המטרה שלי שיהיה לכם יותר קל. בתוכנית עמית לא צריך להגיש קבלות. הם נותנים לך את זה. אנחנו עושים עבודה עם תוכנית עמית והלוואי שהיא תאושר ונצא עם זה לדרך כדי להקל עליכם. אנחנו עושים בצה"ל עבודה שכבר יצאה לדרך שנקראת ועדות פרט כמו שקורה בעולם הסדיר למשרתים אז גם למילואימניקים. אנחנו מבינים שגדוד שמגויס לתעסוקה מבצעית צריך לקבל מענה יותר מהיר מהמג"ד ומהמ"פ שמכירים אותו יותר ממני. אני בקרן הסיוע מקבל בקשה החייל אבל אני לא מכיר את החייל. המג"ד מכיר טוב יותר מה הצרכים והוא מקבל את הבעיות שיש בבית. הוא קיבל מצה"ל כלים לתת כסף על ידי הוכחה של בעיה שיש למשרת כדי שהמשרת יוכל למנף את הזכאות שלו מול המפקדים כי המפקדים מכירים אותו הכי טוב שיש. אנחנו עושים על זה עבודה. זה נגיש בכף היד אצל המפקדים. גם אחרי התעסוקה או תמרון - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה דומה לסדיר. העתקתם את המודל מהסדיר? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> נכון. העתקנו את המודל והוא נמצא בתוך הטלפון של המג"דים והמ"פים. יש להם במערכת שקוראים להם לגיוס. באותה מערכת פיתחו להם את השיטה שהם יוכלו לעשות את הוועדה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הם יודעים מתי זה עובד כך? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> זה התחיל בימים האחרונים. אנחנו מפתחים עוד יותר כדי לתת להם יותר מענים. יותר מזה, היינו רוצים שגדוד שיורד מתעסוקה אחרי תקופה והמ"פים מכירים שיש למשרתים מסוימים בעיות יוכלו להעלות את הבעיות של המשרת ולתת להם אחרי התעסוקה כשהם כבר בבית. אותם רווקים שחזרו הביתה ואותם אנשים שצריכים מענה נוסף והם מיואשים מהבירוקרטיה יקבלו מענה בשיתוף של המפקדים. בגלל זה היינו רוצים שהמפקדים יהיו יותר בעמוד התווך ואנחנו עושים את זה איתם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> יפה מאוד. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> זה משהו שיצא לדרך. אנחנו עובדים עם המודל הרשותי. אנחנו מוציאים מידע לרשויות. רוב הרשויות עובדות עם עמותת העוגן. אנחנו לא עובדים עם העמותה אבל העמותה נותנת הרבה מענה למשפחות ואנחנו נותנים להם מידע. צה"ל מוסר מידע כל הזמן לרשויות המקומיות על מי משרת מילואים ברשות. אנחנו עושים עבודה כדי לדייק את זה הרבה יותר טוב כי שהרשות תוכל לתת לכם, למשפחה המגויסת מענה. יש להן את היכולת. עושים את זה מעט ואנחנו רוצים שיקרה יותר. יש פה עבודה יפה שצה"ל מוביל עם הרשויות. קצת על היום שאחרי. יש עוד עבודה שאנחנו רוצים להבין מה קורה בשנה שחולפת אחרי השחרור בטח במקרים שאנחנו רואים עלייה באובדנות. אנחנו מנסים לתת יותר מענה בהיבט מה קורה ומי נותן המענה. דיברתם על קב"נים במהלך התעסוקה אבל יש הרבה אנשים שחוזרים הביתה ומתמודדים עם הקושי. זה לאו דווקא רק הטיפולים שדיברנו עליהם. יש פה עבודה של פק"ל שהיא יחידה של צה"ל שעושה את העיבוד. אנחנו רוצים למנף את זה עוד אחרי תקופה ארוכה מהשירות וגם לדבר אפילו על המשרתים שנמצאים בחו"ל או שהם גרים בחו"ל או שהם בטיול אחרי הצבא והם צריכים עזרה. עושים איתם כרגע עבודה דרך משרד הביטחון ואגף השיקום לתת מענה לאלה שנמצאים בחו"ל וצריכים מענה. זה חלק מהעבודה שצה"ל עושה בימים האלה. לגבי משרת מילואים שבת זוגתו צריכה ליווי בלידה. בשמחה נאשר את זה בקרן הסיוע. זה לא משהו שכתוב בתוך התקנון ואני יכול לשלם אותו אבל יש לנו ועדת חריגים וכל שבוע יושב קצין מילואים ראשי והוא מאשר מקרים חריגים. << אורח >> צופיה אורן: << אורח >> כדי להגיע לוועדת חריגים יוצאת הנשמה ואחרי הלידה בטח לא תצליח לעשות את זה. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אם את מכירה, ואני נמצא בוועדות האלה, שיש מקרה של מישהי תצטרך עזרה ובעלה נמצא בתעסוקה והוא לא יכול לצאת עכשיו כי הוא בתמרון אז אנחנו אף פעם לא אמרנו לא. היו מקרים דומים כאלה בעבר בקרן הסיוע שאושרו. ייקח לנו זמן לתקנן את זה ובינתיים אני אומר לכם שיש את המענה הזה. אני פה ואני גם איתכם בקבוצות ווטסאפ בפורום הנשים. תמיד שואלים אותנו שאלות בווטסאפ ואנחנו נותנים לכם מענה. תציפו את זה. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> צריך לקבוע עם דולה חודש, חודשיים מראש כדי לדעת שהיא תהיה זמינה לך בלידה. זה לא שהבעל לא נמצא ואז יוצרים קשורים קשר עם הדולה שעכשיו אני צריכה ללדת. אם הבעל בתעסוקה גם אם הוא זמין וגם אם הוא לא זמין זה משהו שהמערכת צריכה לדעת לתכלל אותו. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אני מקווה שבהחלטת הממשלה הבאה נציע את זה כמשהו שאפשר לתת מענה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> במקרה שלכם אני יודעת שאתם בקשר ואתם זמינים. זה מבורך. אני לא אומרת כביקורת אלא להיפך. אני יודעת שיש פה זמינות מלאה. יש אפשרות לשולחן עגול לכל ענייני הפרט הללו כדי לשמוע אתכם? דווקא בגלל הנכונות שלכם לעשות שולחן כזה באופן פרטני במשך שעתיים ואז אתם פותרים את מרבית הבעיות. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> לגמרי. אנחנו עושים את זה כל הזמן. לא מזמן עשינו עם פורום הנשים. הייתה שם מרים שאתן מכירות. הייתה אצלנו. ישבנו ודיברנו. לפני שבוע עשינו עם בנות זוג לשעבר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אתם עושים פורום? אתם שומעים את החברה האזרחית? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אני רוצה להודות לעמיתים מהרשות המיסים וגם מביטוח לאומי כי כל בעיה שעולה אנחנו מעבירים והם איתנו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> גם אני רוצה להודות להם בתור מישהי ששולחת הרבה פניות ציבור. תמיד אני אומרת את זה. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> הם איתנו בכל המענים המהירים. כל משרת מילואים שמגיע אלינו עם בעיה בביטוח לאומי יש לנו מענה מיידי מביטוח לאומי וכך גם מרשות המיסים. צריך להגיד תודה כי מה שעובר אלינו עובר אליהם והם נמצאים פה איתנו. << אורח >> צופיה אורן: << אורח >> מסכימה. יש עוד מקרים חריגים שלא מקבלים מענה. צריך תמיד לחשוב טיפה יותר גדול כי יש מקרים חריגים שלא מקבלים מענה. << אורח >> עפרה ליפשיץ: << אורח >> אני רוצה להציף עוד סוגיה שלא עלתה פה בכלל וזה המפקדים בצבא. כמו שאמרתי מקודם אנחנו יודעים היום שבמערך המילואים הם עושים משהו סביב שבוע-שבוע. בהתחלה אני נחנקתי מזה אבל היום אני מבינה שזה הכי מוצדק וזו הדרך להחזיק כרגע את המלחמה הזו. החיילים עושים 100% ימ"ם ועוד 50% עבודה-בית. זו הדרך לשרוד כרגע. ככול שאתה עולה בדרגות הפיקוד זה לא מה קורה. האיש שלי הוא רמ"ט. רמ"ט זה תפקיד בלי ס'. במשך 96 ימים הוא היה ארבע פעמים בבית בין יום ליומיים כל פעם. אין איזושהי התייחסות. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> יש מענים למפקדים ובטח למג"דים ומ"פים. << אורח >> עפרה ליפשיץ: << אורח >> מועט מאוד. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> לקראת החגים ניתן יותר. יותר מזה יש החלטת ממשלה שאנחנו צריכים לתת מענק לכל המפקדים ב-2025 כמו מג"דים, מ"פים, סמג"דים. הם יקבלו מענה שהוחלט בהחלטה וזה ייצא לדרך. לפעמים יש חריגים. אנחנו מבינים ששדרת המפקדים היא זו שמובילה אותם בחזרה. אני אשמח אם תוכלי להעביר לי את הפרטים ואני אעשה בדיקה. יש מענה למפקדים בלי קשר למשרתים עצמם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> דוד, תודה רבה. תודה על הנכונות. אני מבינה שיש שיח על זה. אני חושבת שחלק מהדברים שהבאתם כאן – ננסה לתווך ישר לדוד בלי קשר לדיון כי אני חושבת שאפשר להטמיע אותם ישר כמו הפער עד שמזמינים מלווה להריון. מקסימום אם הבעל יוצא אז לא צריך את זה אבל טוב להיערך מראש. אני רוצה לעבור לגבי ויטלה. מה שלומך? תודה שאת פה איתנו. ארגון אימא ערה. << אורח >> גבי ויטלה: << אורח >> תודה על ההזדמנות. יש לי שני חיילים קרביים. אחד עוד מעט הולך להיות מילואימניק ואחד שהתגייס לפני שמונה חודשים לקרבי. אני רוצה לדבר בהזדמנות זו גם על השכבה של אלה שהם משתחררים ועכשיו לא ברור מה יהיה איתם. הם הולכים להיות בצו שמונה - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מבחינת גיוס? << אורח >> גבי ויטלה: << אורח >> ישר למלחמה? אנחנו היום ביום מאוד ספציפי. אנחנו מחכים לשמוע החלטת קבינט אם אנחנו הולכים לכיוון של כיבוש עזה. מבחינתי, היה אפשר מזמן לסיים את המלחמה ולהחזיר את החטופים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. << אורח >> גבי ויטלה: << אורח >> ולנסות להפנות את המשאבים לכיוון של שיקום. יש להתעכב גם על הדבר הזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. << אורח >> גבי ויטלה: << אורח >> בוועדה הזו אנחנו בפרטים אבל יש משהו שצריך לחשוב עליו. מהלך החיים של החבר'ה הצעירים האלה השתנה מאוד. גידלנו ילדים והם ידעו ש-18 שנה הם תלמידים, אחרי זה הם הולכים לשלוש שנים צבא או ארבע שנים. תלוי אם הם יהיו קצינים או לא. אחרי זה הם עושים טיול גדול והולכים ללמוד. אחר זה מנסים להתחיל את החיים שלהם – זוגיות, משפחה, עבודה. יש פה שכבה שלמה של חבר'ה שפשוט נדפקו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ממש. << אורח >> גבי ויטלה: << אורח >> אין דרך אחרת לקרוא לזה. גל, איך אתה אומר? זה המגזר המשרת. הבן שלי קורא לזה לא רק משרת אלא הוא לוקח את זה צעד קדימה וקורא לזה עבדים. יש פה אנשים שיושבים בקבינט ואין להם מושג מה זה יום אחד בצבא והם מחליטים החלטות על הילדים שלנו. הילדים שלנו שם כבר 22 חודשים. אין להם מושג למה הם עדיין שם. אין להם מושג מה הם עושים שם. הם מאבטחים באגרים שהורסים מבנים. הם לא מורידים את הנעליים. המצב הפיזי והנפשי שלהם לא בטוב. הבן שלי אומר שמעולם הוא לא היה בכזה כושר ירוד. איזה צבא יש לנו שאנחנו מדברים פה על כיבוש עזה, על מלחמות ועל הרחבת סבב או מלחמה חדשה. אין לנו עם מי לעשות את זה בכלל. כששואלים אותי מה המצב של הילדים שלי אז אני אומרת זה נראה תקין. להגיד לכם את האמת אם זה תקין באמת? לא בטוחה בכלל. המבט בעיניים הוא אחר. זה לא אותו ילד של תחילת המלחמה. בעצם הם התחילו את המלחמה כילדים ועכשיו הם מבוגרים. יש להם מבט בוגר, הם אחראים. הם אחראים על חיילים אחרים. הם גם מרגישים שהם מסכנים את עצמם. משפט שנאמר שאני לא יכולה לחשוב עליו בלי להיבהל כל פעם מחדש שהוא שככול חולף הזמן הצבא נחלש. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> קשה. << אורח >> גבי ויטלה: << אורח >> אי אפשר לאורך זמן להמשיך לתפקד במצב הזה. כל פעם סבבים של 35 יום בתוך עזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הם אמרו לך את זה? << אורח >> גבי ויטלה: << אורח >> לגמרי. 35 יום בעזה בין סבב לסבב כשלא מורידים נעליים, לא מורידים אפוד, לא מתקלחים. כל פעם חוזרים רזים יותר מקודם. סיפורי זוועה. אנחנו פה במזגן ובין תוכנית ריאליטי לריאליטי. אבל הריאליטי שלהם הוא אחר. כשהם חוזרים הם כל פעם מרגישים שבוגדים בהם, שהמדינה בוגדת בהם עם כל מיני חוקים של הארכת שירות וכל מיני חוקים של פטור למגזר אחר שהיה יכול להיכנס תחת האלונקה ולעזור להם, כל מיני תקציבים שמוסטים. במקום לעזור להם ולהוסיף למיגון שלהם ולשפר הרווחה שלהם או המיגון מסיטים תקציבים לחיזוק היציבות הקואליציות ושימון שותפים שחולמים חלומות משיחיים על כיבוש עזה. יש פה משהו שצריך לזכור. אני חוזרת לנקודה הזו שצריך להסתכל על התמונה הגדולה. יש פה משהו שנשכח. אנחנו בתוך בזה ואנחנו כביכול מנרמלים את כל השיגעון הזה אבל יש פה מחירים. מי שרק התגייס לצבא לא יודע מול מה הוא עומד. הוא לא יודע אם הוא הולך לשרת שלוש שנים או אולי יאריכו לו את זה לארבע שנים. הבן שלי נמצא ביחידה מיוחדת אז כבר הודיעו לפני כמה ימים שמארכים לו את זה בעוד שנה. מי יודע? אולי בזמן הזה גם יאריכו את זה עוד יותר. כשהתחילה המלחמה דובר על זה שיש עוד חודש מילואים. פתאום האריכו את זה לשלושה חודשי מילואים ועכשיו מדברים על אולי שנה של מילואים, אולי זה צווי שמונה של מלחמה. חוסר הוודאות זה הדבר הכי יציב. זה שיגעון. צריך להבין שגם פה צריך לעשות עבודה מול החבר'ה הצעירים האלה ולהגיד להם שמה שהיה זה לא מה שיהיה. אם חשבו שהם הלכו לשלוש צבא ואחרי זה להשתחרר אולי זה לא יקרה. יש חבר'ה שאין להם חברה והם לא מצליחים לתחזק זוגיות במהלך שלוש או ארבע שנים של צבא. אולי הם גם לא יוכלו להתחיל. יש קושי להיות מילואימניקים ולהחזיק אישה ועבודה בבית אבל להיות בן 18 שיודע שגם בעוד שלוש שנים לא תהיה לו עבודה, לא תהיה לו זוגיות, לא תהיה משפחה ולא יהיו לו לימודים והוא גם לא יודע כמה זמן זה יהיה. זה משהו קשה תפיסתית וגם משפחתית. אני בתור אימא מסתכלת היום על כל נושא הצבא אחרת לגמרי. אני לא יודעת אם בדיעבד הייתי מחנכת את הילדים אותו דבר אותו כמו שחינכתי. זה משהו שאנחנו בתור חברה חייבים להבין שלא יכול להיות פה מגזר משרת עבד ומגזר שמסתכלים עליו שהוא שבט הכוהנים. לא יכול להיות כזה דבר. חוץ מזה המלחמה צריכה להסתיים וצריך להחזיר את החטופים כי זה הדבר הכי דחוף שלנו. אני לא יכולה לחשוב על חיילים שהולכים להתגייס בידיעה שאם חס וחלילה הם יחטפו לא תהיה פה ממשלה ולא יהיו פה אזרחים שילחמו כדי שזה יקרה באמת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה, גבי. אני עוברת למשרד הבריאות. << אורח >> גבי ויטלה: << אורח >> אני רוצה להוסיף משהו נוסף לגבי המענים הכלכליים. יש פה עניין של סיוע כספי שניתן ועכשיו מבקשים מחיילי המילואים להחזיר? << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> את צודקת. << אורח >> גל וינבוים חפץ: << אורח >> ביטלו את זה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ביטלו את זה? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> זה נוגע לכרטיס האשראי. אנחנו שלושה ימים מתעסקים רק בזה. אין פה חוב אלא היה פה שינוי בזכאויות. אנחנו בקרוב נותנים גם זכאויות של 25. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא לוקחים רטרואקטיבית? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> לא. בעוד כמה ימים אנחנו נותנים את הזכאות של 25. אנחנו מקדימים אותה כדי שתוכלו לנצל את זה לחגים. << אורח >> גבי ויטלה: << אורח >> אולי בהזדמנות זו - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> רגע, גבי. אנחנו חייבים לעבור - - - << אורח >> גבי ויטלה: << אורח >> סליחה, אני מתנצלת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מהר. << אורח >> גבי ויטלה: << אורח >> הכי מהר שבעולם. בהמשך לדברים, כיוון שהשכבה של החבר'ה שנדפקו ואני חייבת להגיד שוב נדפקו, נדפקו, נדפקו - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אגב, תעשי את זה מהר. בלי הקדמות. << אורח >> גבי ויטלה: << אורח >> תנסו אתם להחזיר את הנושא הזה של לממן להם לא רק 25% מהלימודים. למה שלא יממנו להם את כל התואר? זה מקרה קיצון. זה לא מצב שהיה עד עכשיו. ניסו לעשות את זה בעבר ונכשל. כרגע יש להם מימון חלקי מאוד. זה לא מצב רגיל. זו מצב מלחמה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> את צודקת. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> מלגות סטודנטים? << אורח >> גבי ויטלה: << אורח >> מלגות סטודנטים ולימודים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לדעתי, זה צריך להיות מופנה לאוצר. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> התחלנו עם מלגות סטודנטים ממש לפני כמה ימים. מלגה לכל מי שמשרת במערך הלוחם - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אתה מדבר על ממדים ללימודים או על משהו אחר? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> ממדים לתעסוקה הוא מענה של שירות התעסוקה. יש תוכנית ממדים ללימודים ותוכנית מלגות שהיא משנית והיא נותנת מענה לכל המשרתים שלא עומדים בהתניה שלוחמים במערך הלוחם מקבלים מטעם את המדינה את המענק המלא של שכר לימוד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> המלא? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> כן. לא זוכר את הנתון של שכר לימוד אוניברסיטאי. 10,000 משרתים הגישו כבר מתחילת שבוע שבעבר כאשר פתחנו את זה באתר המילואים. אנחנו נותנים מענה גם לכל מי שביטל קורס או צריך עוד קורס. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בסדר. תודה. משרד הבריאות, פיראס? תודה רבה שאתה פה איתנו. << אורח >> פיראס חאיק: << אורח >> צוהריים טובים. אני פיראס מחטיבת הרפואה של משרד הבריאות. אני רוצה להודות לכם על ההזמנה לדיון החשוב הזה. אני רוצה להתנצל בשמה של פרופסור טליה גבע שהיא כרגע נמצאת באוויר. היא רצתה להצטרף בזום אבל גם זה לא הצליח. היא בטיסה חזרה ארצה מארצות הברית והיא מתנצלת על כך שהיא לא הצליחה להגיע. היא רצתה מאוד להגיע לדיון הזה ואני במקומה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> השאלות שלנו הם לגבי נוהל טיפול באשת משרת מילואים שמגיעה לוועדת טיפולי פוריות, בדיקת היריון ולידה והדברים הנוספים. << אורח >> פיראס חאיק: << אורח >> אני רוצה להגיד שחיילי המילואים, הנשים שלהם, הילדים והמשפחות, כולם כאחד נמצאים בראש מעייננו. אנחנו רוצים מאוד לשמוע את הבעיות האמיתיות שאתן שומעות ונתקלות בהן ולנסות לפתור אותן יחד איתנו. פרופסור טליה גבע מזמינה אתכן להיפגש איתה - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מעולה. << אורח >> פיראס חאיק: << אורח >> כדי לשמוע מקרוב. עלה רעיון של שולחן עגול ואנחנו רוצים לשמוע את הבעיות. בתחילת המלחמה, פרופסור גבע עדכנה אותי שהיה מחסור במימון של הקפאת זרע. זו בעיה שהגיעה לפתחנו ונמצא לה פתרון של מימון. זה לא נטל שהמשפחה צריכה לקחת על עצמה. נמצא פתרון ונמצא מקור מימון לבעיה הזו. בנושא הקדמת התור או פטור מתור, התקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות מפרטות באיזה מצבים ניתן לקבל פטור מתור ואחד המצבים הוא קדימות רפואית. ככול שיש סיבה רפואית להקדמת התור ובכלל זה שמשרת המילואים בחופשה של שלושה ימים – בהחלט ניתן לקדם את התור. יחד עם זאת, קידום תור גורף בגלל בעיות סוציאליות אנחנו רואים בזה מורכבות כלשהי. << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> יש אפשרות להגיע למצב של קידום תור כשהוא בחופשה ממילואים - - - << אורח >> פיראס חאיק: << אורח >> אנחנו מדברים על טיפולי פוריות. צריך גם את בן הזוג. << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> זה מה שאני אומרת. הוא פה לשלושה ימים אז תכניסו אותי דחוף. אין לי בכלל את השיח מול מערכת הבריאות. << אורח >> פיראס חאיק: << אורח >> אני אומר שוב. ככול שיש סיבה רפואית שהיא מצריכה הקדמת התור או פטור מתור אפשר לממש את זה. יחד עם זאת, אני קורא מכאן שאנחנו רוצים לשמוע את הבעיות האמיתיות. האם אתן נתקלתן בזה? אם נתקלתן בזה אנחנו רוצים לדעת את זה. יש היום נוהל שמתייחס למצב הסוציאלי של האישה שמגיעה לחדר לידה. כל אישה ולא רק אשת מילואים. אני שוב אומר, אם אתן נתקלות בבעיות ספציפיות או כלליות אנחנו מבקשים מכן שתיפגשו איתנו ותעבירו לנו את הבעיות האמיתיות שנמצאות בשטח. אנחנו נמצא להם יחד פתרון. אנחנו נמצאים כאן בשבילכן. << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> למי אפשר לפנות כדי לעשות פגישה כזו? יש בעיות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אין בעיה. דרך פיראס תתחברו והוא יעשה את החיבורים. << אורח >> פיראס חאיק: << אורח >> אנחנו נחבר אתכם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> גם אנחנו נוכל לעזור בחיבור אם צריך. << אורח >> פיראס חאיק: << אורח >> אנחנו לרשותכן. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני מודה לך מאוד. אני מודה גם על הפתיחות והנכונות. זה לא מובן מאליו. זה מצוין. אני עוברת ללמ"ס. תודה שאתם פה. נרדית שטיין-קאפח, ראש תחום מקצועי. תודה שאת איתנו היום. << אורח >> נרדית שטיין-קאפח: << אורח >> תודה שהזמנתם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מבחינת משרתי מילואים עד גיל ,36 אם אפשר לדעת פילוח על בעלי משפחות, ללא משפחות, לוחמים או לא לוחמים. האם יש פילוח כזה כדי להבין מה הסטטוס של המענים והמצב? << אורח >> נרדית שטיין-קאפח: << אורח >> באפריל, מאי 2025 יצאנו עם סקר למשפחות משרתי המילואים. קיבלנו מראש רשימה של מילואימניקים מהצבא גם רווקים וגם בעלי משפחות ללא הפרדה. בשיתוף עם הצבא החלטנו לפנות בשלב הראשון למילואימניקים שהם בעלי משפחות ובשלב הבא אחרי החגים נוכל לפתוח את הסקר גם לרווקים. דווקא חלוקה של גיל 36 פחות נמצאת כרגע על הפרק. הקריטריון הוא לא גיל אלא מילואימניקים נשואים או הורים לילדים בצורה אחרת כמו גרושים או ידועים בציבור. לא פנינו למילואימניקים עצמם אלא לנשים. קיבלנו מענים יפים מאוד ואנחנו מקווים שנוכל לצאת בפרסום כבר בחודש הקרוב. הצגנו את הנתונים לקמל"ר בצבא והוא שיבח ומקווה שנצא איתם. אנחנו צריכים בשבועות הקרובים לדבר עם המשרד הביטחון ועם ראש האגף לחיילים משוחררים ומילואים. ברגע שנקבל את האישורים של שני הגופים, מהצבא כאמור כבר קיבלנו, אז רק ממשרד הביטחון נוכל לצאת בפרסום כללי. אני יכולה לומר שהנתונים - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נבקש בסיכום ממשרד הביטחון שיזרז את - - - << אורח >> נרדית שטיין-קאפח: << אורח >> יש לנו פגישה איתם בעוד שבוע ואני מקווה שאחרי שהוא יראה את הנתונים באופן אישי אז הוא יאשר. הנתונים כבר מוכנים ואנחנו רוצים לשתף את הציבור. הנתונים מעניינים. בין הנושאים שנשות המילואים העלו היו גם הקשר הזוגי, המצב הרגשי של ילדים, תעסוקה ופגיעה בתעסוקה, פגיעה בתעסוקה תוך כדי עבודה וגם פיטורים ממש. נתונים נוספים מעניינים מאוד שאנחנו רואים קשר בין מצב רגשי של המשרת למצב הרגשי של הילדים. האינטואיציה מבינה את זה וגם המספרים מראים את זה. אנחנו מקווים שנוכל לטפל במילואימניקים הרווקים שהם סיפור בפני עצמו. יש התייחסות למספר הילדים במשפחה. רואים את הפגיעה במשפחות גדולות וגם משפחות מצומצמות. אני לא זוכרת מי מכן העלתה את המצב הרגשי של נשים שאין להם ילדים, נשואות ללא ילדים. גם הנושא הזה נראה בסקר. אלה נתונים חשובים מאוד וכדאי מאוד לראות. עם כל הידע התחושתי של כולנו כי כולנו חיים במדינה הזו יש פה גם הבסיס המספרי. זה התפקיד של הלמ"ס להראות את הדברים כדי משרדי הממשלה יוכלו לקבל החלטות בהתאם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה. יונתן מקליס, מוביל תא הסטודנטים מהאחים לנשק. תודה שאתה פה איתנו. << אורח >> יונתן מקליס: << אורח >> אני אציג את עצמי בקצרה. אני יונתן מקליס. סטודנט לתואר שני במנהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה. לוחם ומפקד במילואים בחטיבה חמש. נלחמתי בעזה מספר סבבים עד שנפצעתי בגב עקב הלחימה. מוביל את התא של אחים ואחיות לנשק באוניברסיטת חיפה. אני מתחבר להרבה ממה שנאמר פה ואני לא רוצה לחזור על מה שאמרו נשות המילואים ומה שאמרה הנציגה של אימא ערה. אני לא רוצה לקחת יותר מדי מזמנכם אבל אני באמת מתחבר וזה נגע בי. זה חשוב שזה נאמר. עם כל היופי שעכשיו יישרנו את מספרית זה ברור יש משבר נפשי חמור אצל כל המילואימניקים ומשפחותיהם, כל מי שלחם בעזה, כל מי שראה את הזוועות של העוטף, כל מי שאיבד חברים בקרב. זה משפיע עליך. זה משנה אותך. כפרוקסי של זה הדבר משפיע על המשפחה והילדים. אתה לא אותו אדם. פשוט מאוד. אתה לא אותו אדם. זה משפיע עליך ברמה עמוקה. בו זמנית כשאתה עובר את האירוע הזה ואתה רואה במשכן הזה ובוועדה ליד שמכשירים חוק שמונע ממגזר שלם שאנחנו צריכים אותו שיבוא ויעזור לנו. אנחנו רואים את ההכשרה של חוק השתמטות בזמן שאנחנו חייבים אנשים שיחליפו אותנו, אנשים שיהיו איתנו. אנחנו בתוך שחיקה מטורפת, מטורפת, מטורפת. גל אמר שהוא לא רוצה להיכנס לנושא המבצעי. אני מתנצל כי אני אכנס. השחיקה משפיעה על המבצעיות. אני כבר יודע שקברתי כמה חברים שיכול להיות שאם לא הייתה השחיקה הזו אז המוות שלהם היה נמנע בקרב. המצב קשה מאוד. מדברים על כניסה לרצועה. אני מתחבר למה שאמרה הנציגה של אימא ערה – עם איזה כוח? עם אילו חיילים? עם מי? עם הסדירניקים שמשרתים כבר שנתיים? אדם שהתגייס באוגוסט 2023 לא יודע מה זה לא לשרת במלחמה. מהטירונות ישר קפץ לעזה. עם המילואימניקים? הם כבר גמורים. עם כל זה שהם גמורים מי שחוזר שלא כתמול שלשום לא מקבל הכרה כמו שצריך ממשרד הביטחון בפוסט טראומתיים. לא עברנו עדיין את המכשול הזה. יש לנו כמות גדולה של מתאבדים שהם לא מוכרים על ידי הרשויות והם בעצם חללים. זה לא ברור שאדם ששירת 300 יום במילואים הוא לא בסדר? צריך להכיר בו כפוסט טראומתי. צריך ועדת בדיקה? צריך עוד ועדות ולגלגל את זה? זה כל כך מורכב? אני מתנצל אבל אני לא צריך שהלמ"ס יגידו לי שזה משפיע. אני בתהליך להיות חוקר באוניברסיטה ואני לא צריך את הנתונים האמפיריים. זה ברור כתמול שלשום. לא ברור לי איך בסדר העדיפויות הכלכלי עם כל כמה שנציג צה"ל שנראה אדם מקסים ונכון לעזור זה עדיין לא מספיק. בסדר העדיפויות הכלכלי המילואימניקים הם לא ראשונים. הם צריכים להיות ראשונים. שלחת אנשים לקרב תדאג להם דבר ראשון לפני שדאגת לכל מגזר אחר. קודם כול תדאג להם. מה זה 3,000 שקל? שישה טיפולים אצל פסיכולוג. לקח לי גם חמישה חודשים עד שקיבלתי החזר על זה. בואו נדבר גם על זה. לא פתחתי את זה. תוכנית עמית – בדיוק אתמול הייתי בשיחה עם חבר שאמר שאני חייב מהר להשתמש בזה כי תיכף נגמר לזה התוקף. הוא הזמין סדנה לשוקולד. היה נחמד לדעת קודם שיש לזה הארכה ולא סתם לבזבז את זה. אני אדבר גם לטובת ציבור הסטודנטים שאני חלק מהם. מתווה של המל"ג לא נאכף בצורה מספקת באוניברסיטאות. כל אוניברסיטה לפי רוח המוסד מחליטה מה היא נותנת לסטודנטים. סטודנטים ממקצועות ה-STEM, מהנדסים, מדענים, כלכלנים ועורכי דין לא מקבלים מענה כמו שצריך. מפגרים הרבה פעמים בלימודים. כל מוסד מחליט כמה הוא רוצה להשקיע במילואימניקים וכמה הוא רוצה לבוא לקראתם. זה לא תקין. צריך משהו אחיד. צריך לאכוף את התווה של המל"ג. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> היו על זה הרבה דיונים בוועדת החינוך. כל פעם דיברנו על האחידות. אחידות לא לחומרה אלא לטוב, לדברים טובים שיצאו. << אורח >> יונתן מקליס: << אורח >> לא אוכפים את המתווה. לא מגיע נציג של המל"ג לאוניברסיטה ובודק שזה באמת נאכף. הרבה פעמים יש התארגנויות של סטודנטים שדואגים לסטודנטים. אתה באיזשהו מקום קצת בן ערובה של אגודת הסטודנטים כדי שתדאג לך ולא תמיד היא עוזרת. אני מקווה שחדרתי לראש של מי ששמע אותי. צריך להכיר בכולם, צריך להשקיע בהם יותר כסף וצריך לגייס את כולם. תודה רבה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כל מילה. תודה רבה. צריך גם להחזיר את כולם. טל אליאס, רשות המיסים. תודה שאתה איתנו. << אורח >> טל אליאס: << אורח >> תודה לכם. אני לא שמעתי פה דברים שקשורים אלינו כל כך כי אנחנו מטפלים יותר בעצמאים ופה יש הרבה סטודנטים ושכירים. רציתי להגיד שאנחנו בשיתוף קרן הסיוע מטפלים בכל הבעיות של עצמאים שחוו ירידה במחזורי ההכנסות שלהם. אנחנו משתדלים כמה שיותר להנגיש את עצמנו אליהם גם אם דרך מוקד טלפוני וגם אם אנחנו נותנים טלפון או מייל אישי כדי שיפנו ישירות אלינו ולא לאנשים כאלה אחרים. זאת על מנת שנוכל לעזור פרטנית כמו בהגשה ובעיות בהגשה. גם בזה אנחנו עוזרים. בסך הכול אנחנו עושים עבודה בסדר. נשארו לנו 4,500 פניות מתוך 37,000. אנחנו בסך הכול עומדים טוב. יש כאלה שמרוצים יותר ויש כאלה שמרוצים פחות אבל אנחנו משתדלים לעשות עבודה מקצועית וכמה שיותר מהר. << אורח >> צופיה אורן: << אורח >> אני מתערבת רגע. לגבי 37,000 הפניות – אני לא מבינה מספיק במס הכנסה אבל זה אומר שאתם מגיבים ולא מובילים מענה אמיתי. אם יש 37,000 פניות זה מטורף, זה הזוי. << אורח >> טל אליאס: << אורח >> מתוך 37,000 פניות נשארו 4,500. << אורח >> צופיה אורן: << אורח >> זה אומר שצריכה להיות אסטרטגיה ולא תגובה. << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> יש כאלה שאפילו לא הגישו פנייה כי זו בירוקרטיה. << אורח >> טל אליאס: << אורח >> גם כשיש בירוקרטיה ויש בעיה אז מתקשרים למוקד ואנחנו נותנים את כל השירות ואת כל המענה. אנחנו עוזרים לאדם תוך כדי באותו רגע גם טלפונית. << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> אנחנו לא באצבע מאשימה. כשהבעיה כבר צפה אליכם אתם מטפלים בה. אני לצורך העניין עצמאית והפסדתי במלחמה והורדתי אחוזי משרה. הגשנו בקשה לקרן הסיוע לאובדן הכנסה של בת הזוג. קיבלתי 7,000 בתחילת המלחמה ומאז כלום. אנחנו כבר שנתיים באירוע. הפסדתי מעל 130,000, 140,000 שקל. << אורח >> טל אליאס: << אורח >> במס ההכנסה אנחנו לא מפצים את נשות המילואים אלא רק את המילואימניקים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> יש קרן הסיוע. למה רשות המיסים פה? זה בהקשר של בעלי עסקים חיילי מילואים ובקשות ספציפיות והפיצוי שהם יכולים לתת במסגרת החוק והמתווה שנוצר. גם אני רוצה להגיד ואני אומרת את זה לזכות רשות המיסים והביטוח הלאומי שכאשר אנחנו מתווים מתווה ומוסיפים תקנה או מוסיפים חוק הביצוע שלהם הוא ברמות הגבוהות ביותר. גם כשיש בעיות אני פונה והדבר תמיד מטופל. הרבה מהבעיות לא נובעות בגלל זה. אנחנו צריכים להרחיב בדיוק כמו שהכנסנו את נשות חיילים המילואים במתווה מאיראן. אני הייתי שם בוועדה יחד עם אורית ושתינו דחפנו את הדבר הזה כדי שנשות חיילי המילואים יכנסו יחד עם עוד אוכלוסיות. זה בדיוק בגלל המקומות האלה. אם זה לא נכנס למתווה אין לו מה לעשות. אם אנחנו לא נשים לא יהיה לך מה לעשות. << אורח >> צופיה אורן: << אורח >> זו הנקודה. איך מרחיבים את המתווים כדי שיהיה לבעלי סמכויות - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> גם פה אני רוצה שתפנו אליי את הלקונות שאנחנו צריכים לראות מה אפשר לעשות. אני גם לומדת הרבה. עבר הרבה זמן מהדיון הקודם והגעתי יותר לדיונים בוועדות אחרות ולא פה. אני רוצה לקחת את האחריות ותגידו לנו מה אפשר לעשות או איפה עדיין יש פערים משמעותיים שהם לא ברמה של להתקשר. אני מאמינה שיש כאלה שאפשר לעזור בטלפון. אם זה ברמה שאין לו אפשרות אז אנחנו צריכים להבין מה אנחנו יכולים לעשות או להפנות שקרן הסיוע תרחיב. גם זה יכול. זה אולי יותר קל אצלכם בגלל שאתם במובן מסוים אקס טריטוריה גמישה יותר. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אנחנו מעלים שם הרבה מקרים חריגים. גם מקרים שברשות לא יכולים לתת מענה חוזרים אחרי השגות לוועדות חריגים של קרן הסיוע. << אורח >> טל אליאס: << אורח >> אנחנו פועלים לפי הוראת הביצוע. אנחנו לא יכולים להרחיב. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. אם קרן הסיוע תרחיב אולי זה יחסוך את כל מה שאני צריכה לעשות פה כמחוקקת אז יהיה יותר טוב. << אורח >> איילת עירון: << אורח >> בנושא השיפוי מעסיקים, המחשבה של שינוי מיסוי על פי עסקים שאנחנו רוצים. אנחנו לפעמים משנים מיסוי לעסקים שאנחנו רוצים לחזק כי אנחנו רוצים שהם ימשיכו לשלם מיסים גבוהים למדינה אז אנחנו רוצים גם לשפות את העסקים שעושים טוב למילואימניקים ואת הגב שלהם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> קודם כול שישפו עסקים. << אורח >> איילת עירון: << אורח >> בכלל שישפו עסקים אבל נעשה איזשהו מדרג שינוי שנותן גב לאלה שאנחנו רוצים שימשיכו להיות ולתת גב למילואימניקים - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בגלל שיש לנו ממש מעט זמן - - - << אורח >> איילת עירון: << אורח >> אני רק רוצה להבין אם משהו שנופל בשיח או - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה אנחנו. זו הכנסת והקרן. רשות המיסים לא יכולה לעשות דבר מעל המסגרת. אין לה את האפשרות. ארי, תודה שאתה פה איתנו הפעם בכובעך כבן למשרתי מילואים ולא כמועצת הנוער הארצית. << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> את זה סיימנו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> סיימנו? << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> בסוף מתבגרים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. מה שקורה כאן הוא אירוע משמעותי. עברנו איתך תקופה. << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> אני מתגייס עוד ארבעה חודשים. קצת עליי. אני ארי, אני הבכור מבין ארבעה. שני ההורים שלי משרתים במילואים. צה"ל תמיד היה הבית השני. אימא הייתה בקבע פחות או יותר מאז שאני זוכר את עצמי. אבא היה עושה מילואים כמג"ד בצפון בכל מיני תפקידים שונים. היו שואלים בכיתה מה זה צה"ל הייתי אומר זה בית גדול יותר. מבחינתי צה"ל מאגד את הערכים של המדינה. זה משהו גדול שכולנו ביחד בו. בזמנו פחות הכרנו את שאר החלקים בחברה אבל זה דיון אחר. יש לי שלושה דודים שעושים שירות קרבי. חלקם תוך כדי שהתבגרתי התגייסו וחלקם עושים מילואים כבר שנים. ב-7 באוקטובר הייתי בטיול בצפון. ב-06:30 אבא כבר היה על הדרך צפונה מגויס. אימא גויסה ב-14:00 והתחילה לעשות משמרות מ-21:00-08:00 כל יום. חיינו שלושה חודשים כך. מי שתיפקד כהורה זה אחותי ואני ביחד. אחותי קטנה ממני בשנה וחצי. אחותי הקטנה ביותר היא שש עוד חודשיים. אנחנו מדברים על מצב שהוא לא פשוט. אבא היה חוזר פעם בשבוע, שבועיים הביתה. מי שפועל החזיק את הבית זה אנחנו. סבא וסבתא הגיעו לבקר. לילדה בת שש זה לא פשוט בכלל. דובר פה משפחות הלוחמים ואמרתם עניין של תרפיה. לילדה בת ארבע וחצי ההבדל הוא לא גדול. מבחינתה אבא הלך להילחם ברעים. היא נולדה לתוך הקורנה ולא ראתה ילדים אף פעם ופחדה מסבא וסבתא כי היא לא פגשה אף אחד מחוץ למשפחה ועכשיו בבוקר אחד שני ההורים שלה עוזבים לשלושה חודשים והיא לא רואה אותם כמעט בכלל אולי לעשר דקות בבוקר לפני שהיא יוצאת לגן. זה יוצר בעיות. זו תחושת חרדה קבועה, תחושת חרדת נטישה קבועה. << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> זה כבר לא משנה איך אבא חוזר הביתה. אם הוא חוזר בסדר או לא בסדר. << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> זה כבר עניין של אבא הלך. האם הוא חוזר או לא זה כבר משהו שאני צריך לדאוג. היא לא מבינה את זה עדיין. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני שומעת על הרבה ילדים שכאשר הם רואים את המדים של האבות רגע לפני שהם לובשים אותם הם מתחילים לבכות ונכנסים לחרדה ששוב - - - << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> כשהוא מוריד הכלב הבת שלי רצה לארון לבדוק אם התיק של המילואים עדיין בבית. הפחדים שיש על הקטנטנים הם לא - - - אי אפשר להתחיל להסביר. הפרצוף שלהם כשהם רואים אותו נכנס מהעבודה זה משהו לא - - - << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> גם אחרי עם כלביא היה בגלל מעניין כי שני ההורים הם עובדים חיוניים. היה לי שבוע בבית בלי מסגרות חינוכיות בכלל. בסף הכול חוויה. להגיד שהתגבשנו עם האחים זו מילה חזקה אבל נוצרו קשרים חדשים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ארי, אני מגלה עליך פה - - - << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> היה חוויתי. למדתי לבשל דברים שלא ידעתי לבשל קודם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אז הנה. << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> אחרי שהכרנו קצת, יש לי שאלה ששאלתי גם בדיונים וגם בחינוך ועד כה אף אחד לא נתן לי תשובה. המדינה השאילה את שני הורים. לקחתם לי אותם למטרה חשובה אין ספק. אם העובדה הם עושים עוד יום מילואים עוזרת לזה שנסיים את המלחמה והחטופים יחזרו הביתה אני אעשה כמה שצריך. בסופו של דבר השאלתם את שני ההורים והשארתם אותי עם שלושה אחים קטנים בבית. מי אמור למלא את החלל הזה באמצע? מי? משרד החינוך עם כל אהבתי אליו אחראי עליי בבית ספר. כשאני לא בבית ספר הוא לא שם. אני יכול לעשות הכול. אני יכול להרדים אותם, אני יכול האכיל אותם ואני יכול לקלח אותם אבל אני לא יכול לעשות את זה בזמן שאני לומד לבגרויות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני רוצה להכניס את זה לסיכום. אין לי כל כך תשובה לזה. צריך תכלול במצב ששני ההורים מגויסים, על הפער בין הזמן שלא רואים הורה. לנסות למצוא את הדבר הזה ולהתייחס לזה. זה מורכב. אני לא יודעת להגיד מה שאפשר לעשות כרגע בהקשר הזה אבל זה צריך לשים את זה. << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> זה משהו שאנחנו מבקשים הרבה מאוד זמן ויש לזה תשובה. התשובה שיהיה מישהו אחראי ברשות. יש מישהו אחראי על הגיל השלישי ויש מישהו שאחראי ברשות על כל הרבה דברים. יש לרשויות אופציה להוסיף תקן. תוסיפו תקן למישהו שאחראי על המילואים. זה אומר שהוא עוזר לי במצב שבו שאיחרתי להגשות של הקייטנות בגן, לאימא שלבד שעכשיו נתקעה או שצריך דברים עם הרשמות לבית ספר שרשמו את הילד במקום נפרד. איפה אתם? המדינה לקחה לי את שני ההורים. איפה אתם? מישהו צריך להחליף אותם. אני לא רוצה להיות הורה. לא בזמן הקרוב. תנו לי את הזמן הזה להיות אני. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אהבתי את הדיסקליימר – לא בזמן הקרוב. << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> לא בזמן הקרוב. לא, תודה. קודם כול נסיים את המלחמה, צבא ובתקווה את האוניברסיטה למרות שבמחירים האלה – נראה. מי אחראי עליי? זו שאלה פשוטה. כשלאף אחד מההורים שלי אין קליטה וכשאני נתקע עכשיו להרדים את אחותי כשהיא בוכה למי אני אמור לפנות לעזרה? גם כשאחד ההורים בבית למי הוא אמור לפנות לעזרה? אין מישהו שאחראי על זה. זה חייב להיות תו תקן ברשות. בכל רשות שיהיה מישהו שאחראי. זה קיים אבל בהתנדבות ואז הם נשארים בחוב. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני מקבלת את מה שאתה אומר לגבי הרשות בהקשר למה שקורה בתוך המערכות. אני חושבת שבתכלול היציאות ואיך פוגשים את המשפחה צריך להיות סנכרון. זה ברור לי שזה מורכב. נשים את הדברים האלה בסיכום דיון. אני מודה על הדברים האלה. זה חשוב. נשמע את רשות הצעירים ואת הרשויות שנשארו – משרד הכלכלה, הביטוח הלאומי. אנחנו צריכים תיכף לפנות את האולם אז אני רוצה שנסכם את הדיון. << אורח >> בן שי: << אורח >> ארי הרים לי להנחתה כשדיבר על הרשויות המקומיות. אני גם אבא לילדים ולפעמים הילדה שלי בוכה ואני שואל איפה הרשויות, איפה מישהו ברשות שיעזור לי. << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> אני בן 17. לא נרשמתי לזה. << אורח >> בן שי: << אורח >> אני צוחק. ברור. אני גם משרת מילואים. יש 3,500 לבייביסיטר למשרת מילואים וזו יכולה התחלה של משהו. << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> יש בהתנדבות כל מיני קהילות שבאות לעזור. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אנחנו צריכים לסיים. תהיה ממוקד במה שבאת להגיד. << אורח >> בן שי: << אורח >> אני אגע במהלך שאנחנו עושים יחד עם צה"ל. מתוך הבנה שהרשות המקומית היא הזרועה הכי טובה שלנו גם בממשלה וגם בצבא לגעת במשרתי המילואים ובסביבה שעוטפת אותם אנחנו עושים מהלך כדי להיכנס לרשויות המקומיות. צה"ל הבין את זה ביתר שאת אחרי תחילת המלחמה שאין לו איך לגעת במי שעוטף את החיילים אלא הוא יודע לגעת חיילים בעצמם ולא במי שהוא נשוי להם או שהם הולידו. יחד איתם החלטנו לעשות מהלך גדול שנקרא מודל רשויות. בכל הרשויות הגדולות בישראל תהיה בהתחלה פונקציה שתמלא הפער של טיפול במשפחות מילואים וקבע. גם בקבע יש את אותם קשיים בתוך הדבר זה. אנחנו ממנים את אותו רכז וגם ממנים פעילות שאותו רכז יוכל לבצע ברשות בהתאם למיפוי הצרכים והבעיות שעולות בכל רשות ורשות. תהיה עצמאות לרשות להבין מה חסר לה ומה היא צריכה ואיזה מפעיל יכול למלא את הפער. האם זה עוגן, פורום משפחות המילואים, האם זה פעילות הפוגה לילדים. הכוונה היא שתהיה עצמאות בבחירת הפעילות עצמה שתבוצע. בעיקר הוא יהיה ציר ראשי ומשמעותי כדי לתכלל בתוך הרשות עצמה את כל מה שקורה וכל מה שקשור במשפחות מילואים. אם זה לעזור בדוח חנייה, אם זה מתן קדימות בהרשמה למסגרות חינוך. מעבר לפעילות של אותו רכז או רכזת הדבר מצריך התגייסות רחבה בתוך הרשות עצמה מרמת ראש רשות ומטה כדי להניע את כל האגפים באותה רשות לחשוב על המענים שהמשפחות צריכות. זו התחלה ואנחנו קצת באיחור, לצערי. זה קורה ואני רוצה להאמין שזה יפתור לפחות חלק מהבעיות שאיתן היום משפחות מתמודדות. היום קהילות שבתוך הרשויות הן קהילות בעיקר וולונטריות. יש את ארגון העוגן שעובד הרבה עם רשויות ויש התארגנות שכונתית של משפחות מילואים. זה לא צריך להיות כך. זה צריך להגיע גם מלמעלה ולעזור בתקציבים בעיקר כדי שזה ימשיך ויקרה, אני מקווה שלא לעוד הרבה הזמן אבל ככול שנדרש. אני לא אדבר בשם בצה"ל. דיברתי עם משפחות מילואים ויש את עניין הפצועים שצה"ל מעמיד קצינים שמטפלים בנושא הפצועים בתוך הרשות כדי לייצר הכרה משמעותית וקרובה עם פצועים, משל"בים וכל מה שקשור בנתונים. כדי שרשות תוכל לנהל את הדבר כמו שצריך היא חייבת שיהיו לה נתוני אמת בכל רגע נתון על משרתי מילואים ברשות. זה משהו שהצבא מתגייס לו ויהיה לרשות דשבורד שתוכל להשתמש בו כדי לנהל את האירוע בצורה נכונה. יש הבדל בין משרת מילואים שכרגע לא נמצא וכל המשפחה נמצאת בחירום וצריכה את המענה המיידי לבין המשפחה שהבעל או האישה משרת מילואים פעיל והם עדיין חלק מקהילה גדולה יותר. אנחנו בסוף ההידוקים של המיזם המשותף. זה עולה לחשכ"ל ואנחנו מקווים שבחודש הקרוב זה ייצא לדרך. << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> חברת הכנסת לזימי, אפשר משפט? << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כן. << אורח >> ארי ברומברג: << אורח >> אנחנו לא מדינה שחדשה למלחמות. מבחינה היסטורית, טווח הזמן שלנו בין עימות לעימות צבאי מתקצר. ככול שאנחנו יודעים יכול להיות שבעשר השנים הקרובות תהיינה לנו שלוש מלחמות. כל העניין של תיקון מערך המילואים שקורה עכשיו ולא ב-2014 בצוק איתן או לפני זה בלבנון השנייה זו הזיה. אנחנו במדינה שכל הזמן במלחמה. << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> כל זאת העומס של המילואים - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חברים, אני מצטערת. עדיין יש פה משרדים שלא דיברו. משרד הכלכלי והמוסד לביטוח לאומי. תודה שאתם איתנו ותודה שהמתנתם. ד"ר ניר בן אהרון. << אורח >> ניר בן אהרון: << אורח >> שלום לכולם. אנחנו נותנים סיוע לעסקים בעיקר ובמידה רבה למשרתי מילואים שהם בעלי עסקים או עצמאים. יש יועצים שלנו ממערך השטח שלנו מעוף שהגיעו לשטחי כינוס ולשטחי התארגנות. הם באו לשטח, נתנו ייעוץ לאנשי מילואים שהם בעלי עסקים או רוצים לפתוח עסקים. עשינו מיזמים משותפים עם שבע עמותות שונות. זהו שיתוף פעולה שהעמותה או הגוף נותן סיוע למילואימניקים שהם גם בעלי עסקים או רוצים לפתוח עסקים בפתרון כל מיני בעיות ואנחנו משתתפים איתם במימון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> את הדבר הזה אפשר להרחיב גם לנשות חיילי המילואים בעסקים כדי שגם תוכלנה למצוא את הכלים לשמור על העסק שלהם בזמן שהן צריכות לג'נגל את הדבר המטורף הזה? << אורח >> ניר בן אהרון: << אורח >> זו החלטה של הכנסת או של הממשלה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זו לגמרי מדיניות משרד. לתת עוד כלים לנשות משרתי מילואים. << אורח >> ניר בן אהרון: << אורח >> אנחנו לא יכולים במסגרת מדיניות המשרד כי אין לנו מנדט לזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני אשים את זה בסיכום. << אורח >> ניר בן אהרון: << אורח >> אנחנו יכולים לתת במנדט שלנו רק למשרתי המילואים. אם יורחב המנדט שלנו אז אנחנו - - - << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> אם מדובר על שיווק עסקים אז זה לגמרי לתרום למשרת המילואים. זה לא דורש תקציבים נוספים וזה לגמרי תורם למשרת המילואים כאשר מקדמים ומשווקים עסק של אשת מילואים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חד-משמעית. בסוף זה תא משפחתי. כשאנחנו בודקים כמה מרוויחה משפחה אנחנו בודקים כמה התא המשפחתי מכניס. אני רוצה לשים בסיכום שכל מערך הכלים, הסיוע בהפצה ובקידום של חיילי מילואים יינתן גם לנשות חיילי המילואים. לנסות להרחיב את זה. זה המעט אפשר. עסקים בעיניי לא מקבלים מספיק. דעתי היא בכלל אחרת של רשת ביטחון סוציאלית, אבל נשים את זה בצד. מה שכן ניתן וראוי יהיה שיינתן גם לנשות חיילי המילואים העצמאיות שהן נשארו באיזה פלונטר לא פשוט. אני אומרת את זה מהרבה שיחות. אני שמה את זה בסיכום דיון שלנו. << אורח >> ניר בן אהרון: << אורח >> אנחנו נשמח לתת את זה אם יתנו את המנדט. כרגע אין לנו מנדט. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אנחנו נעביר את זה. << אורח >> גל וינבוים חפץ: << אורח >> אפשר הערה? << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כן. << אורח >> גל וינבוים חפץ: << אורח >> אני עצמאי ואני עובד בתחום הצילום. בסבב האחרון בעזה אני מקבל שיחה מביטוח לאומי שאני חייב מקדמות של 5,000 שקל. משכורת צבאית היום היא 9,000, 8,000 שקל. נשמע לי משהו מוזר. נשמע לי לא כל כך ברור. יכול להיות שאני לא גאון גדול ורואת החשבון שלי לא עושה את העבודה שלה אבל יש פה פער גדול ברישום. איך אנחנו רשומים כעצמאים בתוך המערכת. הפערים האלה שאנחנו לא מצליחים להרוויח סכומים יותר גדולים יוצא שאנחנו יושבים בעזה ועוד מפסידים כסף. רציתי לשאול לגבי זה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זו שאלה לביטוח לאומי. ניר אתה רוצה עוד להרחיב? << אורח >> ניר בן אהרון: << אורח >> אני יכול לפרט על העמותות. יש שבעה מיזמים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> יש משהו נוסף שאתה רוצה לציין? << אורח >> ניר בן אהרון: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני עוברת לאלינה מילקין קזקביץ'. אמרתי נכון? << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ': << אורח >> כן. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה. ביטוח לאומי, בבקשה. << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ': << אורח >> אני אגיד בכללי לגבי הסוגייה של חוב מקדמה לעצמאיים. יש עוד אלינה אחת בזום שזה תחום העיסוק שלה. כל אחד אחראי על משהו אחר. אני אחראית על תגמולי מילואים. מעבר לתשלומי תגמולי מילואים אני אציין שאנחנו פתוחים לכל הצעה. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה גם עם נציגים של הפורום וגם עם קרן הסיוע. כל יוזמה שאפשר לקדם מעבר לזה אם זה במיצוי זכויות או פרואקטיביות - - - ביום חמישי יצא גדוד ראשון מעזה. קיבלנו בקשה קצין מילואים ראשי וביום שישי הנציגים שלנו היו בשטח. מאז היינו ב-350 מקומות כינוס. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הגעתם להרבה שטחי כינוס לאחר - - - << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ': << אורח >> וכל מיני אירועים אפשריים. אנחנו משתדלים להיות פרואקטיביים. כל מה שאפשר וכל יוזמה נוספת שאנחנו נוכל להרים יחד עם השותפים שלנו נשמח מאוד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה. לפני שאסכם אני אגיד את זה בצורה אחרת מלקרוא את כל הסיכום בגלל שגלשנו. אני רוצה שנשאר בקשר וננסה להבין איך אפשר לעשות הכנה לפני פתיחת המושב הבא כדי לראות שתהליכים נוצרו ונעשו ומה אפשר לתת מענה. אני רואה פתיחות של הרשויות. זה דבר מדהים. אני לא רואה את כל בתחום. כנראה באמת המילואים הם קונצנזוס לאומי הכי רחב שהרשויות כולן נמצאות בפתיחות גבוהה מאוד. נעשו תהליכים והרבה ממה שהוצג כאן מעבר להרחבת המשאבים והמענים הוא נטו שינוי בירוקרטיות, שינוי נהלים, הרחבה וגמישות. זה פתיר. זה נותן עולם ומלואו. אני מסכימה לגבי הבירוקרטיה. אנשים מסתכלים על הבירוקרטיה ומתייאשים מראש. זה עלינו לגמרי. אני רוצה לראות שהדברים נכנסים לתלם. בואו נשאר בקשר במהלך הפגרה ונבחן מה אפשר לעשות במושב הבא ואני מקווה שהרבה דברים ייפתרו. אני מאמינה שכן כי יש פתיחות. אני מודה לכולם ואני מודה לכם שהגעתם. היינו בטוחים שהדיון יתקיים למרות שפגרה ולמרות שיום חמישי. סיכום הוועדה יהיה בהתאם למה שהצהרנו במהלך הדיון בגלל שזה גלש ואני אצטרך לסיים. הכול נכנס וסיכום הדיון יועבר לכם כדי שתראו. אני מודה לכולם על דיון ענייני, טוב ופתוח בנפש חפצה. נעשה ונצליח. אסיים ואגיד שיחזרו כולם. אמן שתסתיים המלחמה. הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:10. << סיום >>