חומר רקע

‏15 ספטמבר 2025 לכבוד חברי ועדת העבודה והרווחה שלום רב, הנדון: הערות מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים לקראת הדיון בנושא הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום)(תיקון מס' 47), התשפ"ה202 בעקבות מתקפת הטרור שנפתחה על מדינת ישראל בשבעה באוקטובר, נחטפו לעזה 251 אזרחים וחיילים, מבוגרים וילדים כאחד. נכון להיום, חלקם שוחררו בעסקאות, וחלקם חולצו, חלקו הושבו לקבורה, חלקם טרם שבו, וחלקם מוגדרים כחללים חטופים. נכון להיום, עדיין נמצאים כ – 48 ישראלים בשבי החמאס, מתוכן כ – 20 בחיים ו-28 חטופים שהוכרזו חללים. משפחות החטופים מתמודדים כבר מעל 700 ימים עם חוסר ודאות וכאב מתמשך, בשגרת חיים בלתי אפשרית, בין המתנה מורטת עצבים לבשורות, לבין התמודדות עם אובדן פתאומי. חלקם נושאים גם תסמינים פוסט טראומטיים ותסמיני אבל נוכח היותם בחשיפה גבוהה לטראומה קשה משנה חיים. חלקם ניצולי טבח בעצמם ומכירים יותר מאדם חטוף אחד. זוהי התמודדות ייחודית אשר אינה דומה לנסיבות אובדן וטראומה אחרות והיא ידוע בכינויה אובדן עמום (Ambiguous Loss). זהו מצב של חוסר וודאות מתמשך לגבי גורל היקירים, מקום הימצאותם והאם הם חיים או מתים. כל עוד לא מושגת וודאות והיקירים לא הושבו – גם אם לקבורה – משפחות ובתוכם מעגלי הילדים נותרים בעגינות רגשית עם כאב נפשי עצום, המתנה וגעגוע, שאינו מגיע לסגירה ופוגע בבריאות הנפשית והפיזית. יצוין כי גם בקרב משפחות החטופים החללים ישנו קושי לחזור לתפקוד, מתקיים שיבוש בתהליכי השכול (Disrupted Bereavement) ואין עיבוד אבל כל עוד אין להם קבר לפקוד. ככלל, חשוב לזכור כי גם כאשר נסגר המעגל למשפחה הספציפית טראומת החטיפה עדיין מתחוללות. הילדים והילדות נמצאים בסביבה רווית טריגרים, הפצע הנפשי נפתח כל הזמן ואינו מאפשר החלמה ושיקום גם עבור מי שיקיריהם הושבו לשיקום או לקבורה לקראת הדיון בהצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום)(תיקון מס' 47), התשפ"ה2025 נבקש לברך על ההתקדמות בהצעת החוק המבקשת להרחיב את המענים למשפחות השכולות, בין היתר לאור ארועי ה7.10 ומלחמת חרבות ברזל שנפתחה בעקבותיה, אך במצד זה להביא גם את הערות משפחות החטופים לקראת הדיון בהצעה. יש להזכיר כי נכון להיום זכויותיהם של החטופים ובני משפחותיהם מתבססת על תיקוני חקיקה אשר הוסדרו בצורה של טלאי על טלאי, מבלי לייצר הסדר שלם ומותאם למצבן של המשפחות ובין היתר להגדיר באופן המדויק מי הם נפגעי חטיפה המכיר במעגלי הפגיעה השונים. ואכן, נכון לעת הזו אין הגדרה חוקית לנפגעי חטיפה בחוק נפגעי פעולות האיבה ומרבית זכויותיהם של בני משפחות החטופים נגזרת מחוק משפחות החיילים שנספו במערכה. במצב הקיים, ההסדרים לבני משפחות החטופים והחטופים ששבו, אינם מותאמים באופן מלא לצרכיהם הייחודיים, ויש לציין כבר כעת כי נדרשת הסדרה רוחבית וייעודית אשר תאפשר לתת מענה ראוי והולם לכלל הצרכים, שאינם מוסדרים נכון לעת הזו. הוראות התזכיר הנדון, עוסק בין היתר, במצבן של משפחות שכולות רבות מבין מבני משפחות החטופים, ומשכך נבקש להביא כבר כעת מספר הערות קונקרטיות לקראת הדיון המוצע: ראשית, יש לציין כי חוק התגמולים לבני משפחה של חטופים ונעדרים בפעולות איבה (תיקוני חקיקה), התשפ״ה-2025 מסדיר את זכויותיהם של בני משפחות החטופים ובין היתר מעניק מספר הטבות לבני משפחות החטופים תוך הפניה לסעיפים הרלבנטיים בחוק נפכעי פעולות האיבה הנגזר מהזכויות בהוראות חוק התגמולים הנדון. הוראות התזכיר מציעות להרחיב חלק מן הזכויות וההטבות הניתנות לבני משפחה, ובין היתר את הסעיפים המתקנים את הוראות סעיף 15 (ובהתאמה הוראות סעיף 7 לחוק נפגעי פעולות האיבה) העוסקים, בין היתר, בלימודי העשרה להורים שכולים והרחבת סיוע במימון התערבות לרווחה רגשית. עם הרחבת הסעיפים יש לודא כי הרחבות אלו המתייחסות לסעיפים הרלבנטיים בחוק התגמולים לבני משפחות החטופים והנעדרים יחולו בהתאמה, תוך תיקון עקיף לחוק באופן אשר יקנה את הזכויות האמורות לבני משפחות החטופים בהתאם לשינוי המוצע. בעניין נקודתי זה, יש לצין כי הנוסח המוצע העוסק בסיוע במימון התערבות ברווחה האישית אינו מספק ולטעמנו יש לקבוע כי אלו לא יבוא על חשבון הטיפול הנפשי הניתן לבני המשפחה, אלא בנוסף. עוד נדגיש כי 251 אזרחים וחיילים נחטפו בעקבות מתקפת הטרור בעזה. חלקם אבות לילדים קטנים, חלקם בעלי משפחות מורחבות עם ילדים בטווח גילאים רחב, וחלקם סבים וסבתות לנכדים בגילאים שונים. הנסיבות השונות של כל משפחה חשפו את הצורך לתת מענה למקרים והנסיבות השונות. במובן זה, הצעת החוק שעושה הבחנה בין יתומים צעירים ובין בגירים אינה לוקחת בחשבון את צרכיהם של כלל היתומים, וכן של כלל האלמנות, שגם הן מצויות בטווח גילאים גדול, ונדרשים תיקונים רבים אותם נפרט במהלך הליך החקיקה. על רקע זה נדגיש עוד כי ארועי ה7.10 הציפו סוגיות פרטניות אשר שבות ועולות בהקשר של משפחות החטופים לנוכח המאפיינים הייחודיים של כל משפחה. על רקע זה, ובמסגרת התיקון יש לבחון הרחבת מנגנוני ועדות החריגים ולהחיל את הסעיף גם בענייננו על מנת שיאפשר בחינה פרטנית בנסיבות הרלוונטיות. יש לציין כי הזמן שחלף מאז אירועי ה-7.10 לא רק שאינו מרפא את המשבר האישי שחווים בני המשפחות, אלא רק מעמיק את הפגיעה והכאב של חיים במציאות הכאוטית ובהתמודדות עם המתנה מורטת עצבים וטראומה שעדיין מתרחשת. המצב המשפטי המעגן את זכויתיהם של בני משפחות החטופים אינו מספק והוא לוקה בפערים משמעותיים וש לפעול ולהסדיר את הסיוע הניתן להם. על רקע זה, ובמסגרת הדיונים נביא בהרחבה את עמדתינו לגבי הוראות החוק השונות שיש לתקן ביחס למשפחות החטופים. הטראומה הפוקדת את מדינת ישראל בשנה זו תלווה אותנו עוד שנים רבות, אך נכון לעת הזו ישנן עדיין משפחות רבות החיות בחוסר ודאות מתמשך המשליך על מצבן ואינו מאפשר להם להמשיך ולתפקד, כפי שצפקדו אלמלא האסון. בני משפחות החטופים החיים בצל החטיפה, השכול, האובדן וחוסר הוודאות במעגל הראשון, השני והשלישי זקוקים למענים רגשיים מיידיים, ממוקדים ומותאמים. חובה על המדינה, לפעול במהירות ובאחריות כדי להבטיח את המשך הטיפול והלווי הנדרש לשם מסע השיקום הסבוך והעדין כל כך. זוהי חובתנו הבסיסית והמוסרית ביותר כלפיהם. עו"ד ליאת קליין-גנץ ראש דסק חקיקה, מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים