פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב שלישי פרוטוקול מס' 454 מישיבת הוועדה לביטחון לאומי יום רביעי, י"ט באב התשפ"ה (13 באוגוסט 2025), שעה 10:00 סדר היום: << נושא >> מעקב אחר יישום החוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 19 – הוראת שעה), התשפ"ג–2023 – דיון בהתאם להוראות סעיף 111(ה) לתקנון הכנסת – לבקשתם של חה"כ מירב בן ארי, נאור שירי, גלעד קריב, משה סעדה, עאידה תומא סלימאן << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: צביקה פוגל – היו"ר מירב בן ארי אריאל קלנר גלעד קריב מוזמנים: ד"ר גיא נגר – מנהל תחום מחקר, המשרד לביטחון לאומי רפ"ק נעה מנטש – אלמ"ב, המשרד לביטחון לאומי רב כלאי ליאורה נהון – יועמ"ש, המשרד לביטחון לאומי כינרת מנגן אלמליח – מנהלת אגף תיאום ותכלול מערכתי, המשרד לביטחון לאומי אפרת ליפשיץ פרקש – עו"ד, עוזר משפטי ליועמ"ש, המשרד לביטחון לאומי רפ"ק אמיר בלכר – מוקד פיקוח טכנולוגי אג"ם, המשרד לביטחון לאומי סג"ד נועה בין – מפקדת יחידת משגב, המשרד לביטחון לאומי גבריאלה פיסמן – עו"ד, מח' ייעוץ וחקיקה (פלילי), משרד המשפטים יעקב גרינברג – עו"ד, מח' ייעוץ וחקיקה (ציבורי-חוקתי), משרד המשפטים מירב ויזן – עו"ד, מח' ייעוץ וחקיקה פלילי, משרד המשפטים הילה בוסקילה – הנהלת בתי המשפט נטע ברק – עו"ד, ממונה מדיניות ציבורית, הסיוע המשפטי הילה דולינסקי – עו"ד, עוזרת יעוץ משפטי, משרד הרווחה והביטחון החברתי קרני זמיר – מנהלת תחום פ"א חוק אלמ"ב הערכת מסוכנות, משרד הרווחה והביטחון החברתי סאיד תלי – מנהל תחום פ"א אלימות במשפחה ועדות ותוכניות, משרד הרווחה והביטחון החברתי עדו אבגר - ראש צוות, מרכז המחקר והמידע, כנסת ישראל רחלי סונגו – מנהלת קשרי ממשל, שדולת הנשים בישראל גלי עציון – עו"ד, מנהלת מחלקת יעוץ וחקיקה, נעמ"ת אלישבע מרים מגורי – עו"ד, מרכז רקמן בר-אילן מי-טל גרייבר שורץ – עו"ד, מנהלת תפעול פרויקטים בכירה, פורום מיכל סלה דרור רוזנברג רם – יועצת מנכ"לית, פורום מיכל סלה לילי בן עמי – מנכ"לית, פורום מיכל סלה ייעוץ משפטי: אסף היזלר מנהלת הוועדה: לאה גופר רישום פרלמנטרי: אסתר מימון רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מעקב אחר יישום החוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 19 – הוראת שעה), התשפ"ג­–2023 – דיון בהתאם להוראות סעיף 111(ה) לתקנון הכנסת – לבקשתם של חה"כ מירב בן ארי, נאור שירי, גלעד קריב, משה סעדה, עאידה תומא סלימאן << נושא >> << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מכובדיי בוקר אור, בוקר אור לכולם. אנחנו ביום רביעי, י"ט באב, 13 באוגוסט 2025. היום ה-677 למלחמה. וכל מי שחושב שאין מלחמה, צריך להסתובב במה שאנחנו נוהגים לקרוא לו "עוטף עזה". הייתי שם אתמול אורח של מועצות אזוריות מרחבים ושער הנגב, וסיימתי את היום באזכרה בקיבוץ רעים, במועצה האזורית אשכול, והרעש של התקיפות של המטוסים, של הטנקים ושל התותחים, לא פסק לרגע. המלחמה קורית, המלחמה מתקיימת. אני מקווה מאוד בסופו של דבר שנצליח לראות את ה-49 חטופים והחטופה חזרה בבית, 20 חיים ו-30 חללים. אין תפילה יותר חשובה שאני נושא בכל בוקר מחדש, ומנצל את ההזדמנות לומר תודה לכל אותם אנשי ביטחון שנמצאים שם, על כל הגוונים שלהם, על זה שהם מאפשרים לנו להמשיך לחיות באיזו שגרת יום. קשה לי לומר שהיא נורמלית, אבל היא לפחות קיימת. התכנסנו כאן לדיון מעקב אחרי יישום החוק למניעת אלימות במשפחה. לכל מי ששכח ב-6 באוגוסט 2024 נכנס לתוקף החוק. בום. שנה. אני חושב שזה זמן נכון להתכנס פה ולראות איך אנחנו באמת מביאים לידי ביטוי ומיישמים את החוק הזה, או יותר נכון את תיקון מספר 19 לחוק הזה, כשאני מזכיר לכולנו, הוא נעשה כדי לסייע באכיפתם של צווים, של אותם צווים שניתנים על ידי בית משפט. וזה באמצעות מה שקרוי בז'רגון המשפטי, "ניטור פיקוח טכנולוגי", מה שאנחנו קוראים לו "איזוק אלקטרוני". זה רק כדי לייצר את השפה המשותפת. הדיון הזה היה מתקיים בכל מקרה, אבל אני חייב לציין שהוגשה בקשה על ידי מספר חברי כנסת, מירב בן ארי, נאור שירי, גלעד קריב, משה סעדה ועאידה תומא סלימאן לקיים את הדיון הזה, אז על אחת כמה וכמה. המטרה שלנו בדיון הזה היא לעקוב אחרי מה שכבר כן נעשה, לזהות אם יש נקודות חולשה או תורפה שאנחנו יכולים לסייע בהן כדי ליישם את החוק ולהתגבר על הנקודות האלה. נמצא פה אחד המגישים של הבקשה, חבר הכנסת גלעד קריב. מילות פתיחה, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני, בוקר טוב לך. אני מצטרף כמובן לתפילה שלך למען החטופים, גם אני אתמול הייתי באזור העוטף. אני הצטרפתי אתמול לאותה צעדה של אימהות ובנות זוג, שאומרות שהגיע הזמן לחתור לסיומה של המלחמה הארוכה בתולדות ישראל. שהמלחמה הזו, שהחלה כמלחמה הצודקת ביותר בתולדות המדינה, הפכה כבר לפני לא מעט חודשים למלחמה שיש בה אין-ספור מעשי גבורה של הלוחמים והמפקדים, אבל שקברניטי המדינה מערבים בניהולה בוקר וערב שיקולים פוליטיים. אני לא ארחיב מעבר לזה - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני שמח ששנינו מסכימים שזאת המלחמה, כשיצאנו אליה, הצודקת ביותר. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> כשיצאנו אליה, כן. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני איתך. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> היא כבר הרבה מאוד זמן לא, לצערי. הדבר לא אומר כהוא זה על גבורתם של לוחמינו, יש לזה השלכה גדולה על תבונתם ומצפונם של קברניטי המדינה. לגופו של דיון, את הדיון הזה צריך לפתוח בנתון הקשה והמטלטל, שגם בחזית הנוראה של רצח נשים ואלימות רצחנית בתוך המשפחה, אנחנו השנה הזו שוברים את השיאים. זה נכון להרבה מאוד תחומים שקשורים באכיפת החוק ובהגנה על אזרחי ישראל, אבל אי-אפשר להתעלם מהעובדה, שאנחנו השנה הזאת במקום לראות ירידה במספרים – כתוצאה מהטיפול האינטנסיבי בבית הזה, כתוצאה מהחקיקה, כתוצאה מהכנסת כלים חדשים, היינו אמורים לראות ירידה, אני לא מדבר על צניחה, ירידה ולו צנועה – לא ירידה, לא פלאטו, אלא טיפוס מבהיל ונורא בשביל המדמם של רצח נשים ואלימות בתוך המשפחה, והדבר הזה מחייב תשובות. הכנסת האיזוק האלקטרוני, הכלים הטכנולוגיים, נעשתה בפיגור דרמטי. קשה להאמין שמעצמת ההייטק, לא הצליחה כבר לפני שנים לשלב כלים טכנולוגיים יעילים בהגנה על נשים בתוך ביתן, אבל משעה שפעלנו את הפעולה הנדרשת, גם פה, בבית הזה, וגם על פניו ברשות המבצעת, אנחנו רוצים להתחיל לראות שימוש מסיבי בכלי. מיד נשמע את הנתונים, אבל נתוני המצבות בבתי הקברות מספרים שאנחנו בבעיה קשה ורחוקים מאוד מאוד מאוד מאוד מגבולה של הארץ המובטחת. אני מאוד מקווה שנשמע כאן אמירות שייתנו לנו לפחות את התחושה שהכלים שהבית הזה קבע בספר החוקים, לפחות כאן נעשה משהו. ואם לא, זה אחד מהנושאים שהוועדה חייבת לדפוק בעניינם על השולחן. ואני מבקש, אדוני, בשם חברי הכנסת שחתמו על המכתב, שעוד לפני התכנסות המושב ייקבע עוד דיון שבו נקבל תשובות על השאלות שתעלינה היום, ואין לי ספק שתעלינה היום לא מעט שאלות על הפער בין ההבטחה לבין מימושה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, גלעד. אריאל, אתה רוצה לומר כמה מילים? בבקשה. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> אני באתי להקשיב. הנושא הזה הוא נושא חשוב. אני רק אומר דבר אחד, אני חושב שאני מסכים דווקא עם שניכם בנושא הראשון, בנקודה מסוימת, כן אנחנו צריכים לחתור לסיום המלחמה, אבל לסיום המלחמה בניצחון וההכרעה ולא בכניעה ללא תנאי לדרישות של אלה שטבחו, ורצחו, ואנסו ושברו אותנו ובאמת ביצעו את הזוועות האלה. אנחנו לא מתכוונים להפסיד את המלחמה הזאת. אנחנו לא מתכוונים לסיים אותה בכניעה ללא תנאי. לפעמים הדם רותח בהתחלה, ופתאום אחר כך מתקררים וכבר שוכחים, וחוזרים אל המאבקים הפנימיים במקום לזכור לשם מה יצאנו, לשם מה יצאנו למלחמה הזאת. יצאנו למלחמה הזאת כדי להבטיח שדברים כאלה לא יקרו עוד לעולם, יצאנו למלחמה הזאת כשלעינינו נמצאים אחינו שנמצאים שם, שאנחנו מתכוונים לשחרר אותם, יצאנו למלחמה הזאת כדי לנצח את הרוע הזה ולא כדי שהוא יקים את עצמו שם שוב אחרי שאנחנו נכנעים בצורה מוחלטת לכל התכתיבים שלהם. ומי שמדבר על סיום המלחמה, סיום המלחמה זה נשמע דבר מאוד מאוד יפה, רק צריך לזכור שיש לצד השני תנאים שהוא הציב אותם. ואם אנחנו מתכוונים להיכנע לתנאים האלה, שזה הקמת חמאסטן שוב, שזה חמש שנים לא לתקוף עם ערבויות בין-לאומיות, שזה פילדלפי בידיים שלהם, ופרימטר וכל הדברים האלה, אז זו כניעה מוחלטת וחבל. אני אסיים רק בדבר אחד, כי שוב, באתי פה להקשיב, רק שהתחלתם לדבר על דברים אחרים, אז התייחסתי. אתמול פגשתי אבא לחייל, במקרה, אבא לחייל שהוא מפקד טנק, והוא בא ואמר לי את המילים האלה. הוא אמר לי: הבן שלי איבד חברים, גם פצועים וגם חללים. אני יודע, אבא, שאני לא יודע מה יקרה, אבל אני יודע לשם מה אני נלחם. ואני חושב שכדאי שכולנו נזכור את זה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. תודה, קלנר, על הדברים החשובים האלה. מכובדיי, אנחנו חוזרים לדיון עצמו. אני מזכיר לכם שיש הצעת חוק שנכנסה לתוקף לפני שנה ואנחנו רוצים לראות איך היא מיושמת. העלה פה חבר הכנסת גלעד קריב גם את הנושא של הרציחות. המצב הזה הוא בלתי נסבל, בלתי אפשרי. כדאי שגם ניתן עליו את דעתנו. אלה שני נושאים שיש בהם משותף, אבל הם שני נושאים. אנחנו נתחיל קודם עם עדו, בבקשה. << דובר >> עדו אבגר: << דובר >> תודה רבה, אדוני. אני ראש צוות במרכז המחקר והמידע של הכנסת. אני מחליף פה את ג'רי אלמו קפיטל שכתבה את המסמך, היא לא הייתה יכולה להיות פה היום. כתבנו את המסמך לבקשת חברת הכנסת מירב בן ארי. לקראת הדיון הזה פנינו להנהלת בתי המשפט, למשרד הרווחה ולמשרד לביטחון לאומי כדי להבין באמת איך מיושם החוק בשנה הראשונה, כפי שאדוני ציין. לא קיבלנו את התשובה של המשרד לביטחון לאומי, אז אין לי בעצם נתונים על הפיקוח בפועל. אני אציג נתונים עד לשלב הזה, על בקשות לצווים ועל צווים. אני אציג את הנתונים שקיבלנו. הסוגיה מוכרת ליושבים פה, אז אני אקפוץ ישר לנתונים ברשותכם. אלה נתונים על כלל הבקשות לצווי הגנה. אלה בקשות לצווים, לא הצווים שניתנו בפועל. אנחנו נחזור לעניין הזה. לא מדובר פה רק על פיקוח טכנולוגי כמובן, אלא על כל הבקשות לצווי הגנה. רוב מוחלט של הבקשות האלה הוגשו לבתי המשפט לענייני משפחה ומיעוטם לבתי משפט אזרחיים. אנחנו רואים שיש שונות במספר הבקשות מחודש לחודש. ברוב החודשים המספר נע בין 700 ל-900 בקשות לצווים. אין פה איזה מגמה מאוד ברורה שאפשר להצביע עליה. המספרים החודשיים האלה נסכמים בסך הכול לקרוב ל-10,000 בקשות לצווי הגנה בשנה, ומתוך כ-10,000 הבקשות האלה 43 בקשות הן בקשות לצווי הגנה בפיקוח אלקטרוני, כ-1.5% מכלל הבקשות. אם נסתכל על בקשות לצווים בפיקוח אלקטרוני לפי חודש - - - << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> מי המבקש את צווי ההגנה? << דובר >> עדו אבגר: << דובר >> בדרך כלל מי שחושש להיפגע מאלימות. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> האם הוא גם מבקש את האמצעי? << אורח >> רחלי סונגו: << אורח >> כן, בטופס עצמו אפשר לסנן. יש לך - - - או צו הגנה עם פיקוח. << דובר >> עדו אבגר: << דובר >> בטופס יש רובריקה שאפשר לבקש - - - << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> הבנתי. << דובר >> עדו אבגר: << דובר >> יש תנאים שצריך לעמוד בהם כדי לקבל. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אתה צודק, מי שמבקש זה הוא, מי שמאשר זה לא הוא. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> זאת אומרת כבר בבקשה אפשר להגיש בקשה עם האזיק. << דובר >> עדו אבגר: << דובר >> נכון, אז כבר מהמספר הזה, מה-1.5%, אנחנו רואים שמספר הקורבנות הפוטנציאליים, האנשים שמבקשים הוא נמוך יחסית. ואפשר לראות גם במבט חודשי שהמספרים הם נמוכים בין שבע ל-20 בקשות בחודש. שוב, לא רואים פה איזה מגמה ברורה. מבחינת אחוזים, אמרנו 1.5% מכלל הבקשות. זה לא עולה על 2.5% מהבקשות החודשיות. אם בית המשפט משתכנע שיש פה נסיבות שמצדיקות לכאורה הוצאה של צו, ואם אין הערכת מסוכנות בתוקף, שזה המצב, אני מניח כמעט בכל המקרים, משרד הרווחה מתבקש לבצע הערכת מסוכנות. ואנחנו עוברים לנתונים של משרד הרווחה. לפי משרד הרווחה התבקשו בכל חודש עד 15 בקשות להערכת מסוכנות שהגיעו למשרד הרווחה, ובוצעו בפועל 11 הערכות מתוך אותן בקשות חודשיות. זה אומר שרוב הבקשות לביצוע הערכות מסתיימות בהערכה בפועל. הפער הזה בין הבקשות להערכה וההערכה שמתבצעת נובע מכך שאחרי שהבקשה מגיעה למשרד הרווחה, הצו מבוטל מטעמים שונים, בין אם בגלל היעדר אפשרות טכנולוגית, היתכנות טכנולוגית לבצע את הפיקוח האלקטרוני, ובין אם חזרה של המבקשת או החלטה של בית המשפט מטעמים אחרים. המספרים אומנם קטנים יחסית, אבל כן אפשר לראות שב-2025 יש עלייה ביחס לחודשים הראשונים של יישום החוק, עלייה מסוימת. בסך הכול, אם נרכז את זה, במבט שנתי יש לנו 75 בקשות להערכת מסוכנות. אם אנחנו מחברים את זה לנתון שראינו קודם, נתון שהגיע ממקור אחר, אז צריך לעשות את זה בזהירות, הנתון של הנהלת בתי המשפט, מדובר בערך על מחצית מהבקשות לצווים שבית המשפט החליט להעביר אותם למשרד הרווחה כדי לקבל הערכה. מתוך 75 הבקשות האלה התבצעו בפועל 54 הערכות מסוכנות, פחות מ-40% מהבקשות לצווים שהגיעו לבתי המשפט. ממשרד הרווחה אמרו לנו ש-54 הערכות זה פחות מ-20% ממספר ההערכות שהם מסוגלים לעשות. יש להם מכסה, יש להם תקנים מאוישים. אנחנו לא מתקרבים ליכולת של המשרד לבצע הערכות מסוכנות. ההערכות האלה שכן ביצעו, מבחינת התוצאות שלהן, ביותר מ-90% מההערכות האלה נמצאה מסוכנות גבוהה. בחמש ההערכות הנותרות - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 90% מה-54. << דובר >> עדו אבגר: << דובר >> נכון. ב-49 הערכות נמצאה הערכת מסוכנות גבוהה, ובחמש הנותרות מסוכנות בינונית. מה קרה בפועל? כמה צווים בעצם ניתנו כתוצאה מהתהליך הזה? הנהלת בתי המשפט מסרה לנו שהם בעצם לא יודעים, מערכות המידע שלהם לא מאפשרות לשלוף מידע – אנחנו כבר מכירים את זה מהרבה דיונים בעבר על תוצאת ההליך המשפטי – ולכן לא קיבלנו מהם תשובה לשאלה הזאת. המשרד לביטחון לאומי כאמור לא ענה לנו, אז אנחנו יודעים על כמה צווים הם פיקחו. אני מניח שפה בדיון הם ימסרו נתונים, אני מקווה. ממשרד הרווחה נמסר לנו שמתוך 54 ההערכות שנמסרו לבתי המשפט, הוצאו צווים ב-25 מקרים. במקרה אחד הצו בוטל אחרי הפרה. קצת פחות ממחצית ההערכות הסתיימו בצו בפועל. הנתון הזה בסך הכול הולם דיווח של מפקדת יחידת משגב בדיון הוועדה לקידום מעמד האישה לפני כחודשיים, שדיווחה על 18 צווים בזמנו, אז המספרים בסך הכול מסתדרים. לסיכום, משפט אחרון. קרוב ל-10,000 בקשות לצווים בשנה, ב-143 מקרים התבקש פיקוח אלקטרוני, ב-54 מקרים בוצעה הערכת מסוכנות, וב-25 מקרים ניתן בפועל צו פיקוח. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מאחר שהממ"מ מומחים בסטטיסטיקה, אני אלך איתך רגע צעד אחד מעבר לסטטיסטיקה. אנחנו יודעים לבוא ולהגיד, למה באמת רק 1.5% מבקשים את אותו צו עם פיקוח? << דובר >> עדו אבגר: << דובר >> לא. אני מאמין שאולי ארגוני השטח שנמצאים פה יוכלו להאיר קצת את המבט מהכיוון הזה. ממשרד הרווחה כן נמסר לנו שיש פער במודעות של מבקשות הצווים לאפשרות הזאת. כן דובר על יוזמה לעשות קמפיין משותף עם המשרד לביטחון לאומי, שעדיין טרם יצא. הם כן עושים הכשרות לעובדים סוציאליים כדי שאצלם במערכת כמה שיותר גורמים יהיו מודעים לאפשרות הזאת ויוכלו להציף את זה בפני מי שמגיע אליהם, אבל אין ספק שיש פה פער בבקשות. אני גם מזכיר שכדי לקבל צו הגנה ופיקוח אלקטרוני צריך לעמוד בסטנדרטים מחמירים יחסית, כך בחוק, ואני לא יודע להגיד כמה מהמקרים תואמים את התנאים האלה של הרשעה קודמת או כתב אישום וכו'. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, עידו. תודה. הנתונים חשובים מאוד. המשרד לביטחון לאומי, שירות בתי הסוהר, אני רוצה לשמוע אתכם לפני שנתחיל לשמוע התייחסויות. מפקדת משגב, את רוצה להתחיל? בבקשה. << אורח >> נועה בין: << אורח >> בוקר טוב, אדוני. אני מפקדת יחידת משגב, מפקדת הפיקוח הטכנולוגי. בפתח הדברים, אני מוכרחה להגיד שנציב שירות בתי הסוהר הניח על סדר-היום הארגוני את המאבק נגד אלימות במשפחה. אנחנו יחידת משגב, נרתמנו, היחידה הוקמה בזמן והחלה עם יישום החוק ב-6 באוגוסט 2024. אנחנו לקחנו את זה אפילו צעד קדימה, על מנת להפיץ את הבשורה של החוק. כיתתנו רגלינו בכל רחבי הארץ, אני חושבת שאין פה ארגוני נשים שלא מכירים אותנו, נפגשנו איתם, היינו אצלם, הזמנו אותם אלינו, מקלטי נשים, בתי משפט לענייני משפחה – היינו בכולם. נפגשנו עם השופטים. גם שלפעמים כעסו עלינו שאנחנו קצת מתערבים, למען הנשים אנחנו מוכנים שיכעסו. ניסינו לקדם את הנושא הזה. לפני הנתונים שאלת, למה רק 1.5%? ממה שאני מתרשמת, מהעבודה שלי, הטופס לא נגיש בבית משפט. הם מבקשים צו הגנה רגיל. גם עם הטופס קשה מאוד למצוא את הריבוע הקטן ולסמן שם פיקוח טכנולוגי. וכבר אמרנו את זה שזה לא נגיש, והמזכירויות בבתי משפט צריכות להעיר. מישהו שם גם צריך להגיד: את יכולה גם בפיקוח טכנולוגי או לשים רול אפ. זה משהו שכן צריך להיות במזכירויות. זו דעתי. זה פעם אחת. פעם שנייה, החשש של הנשים. בסוף הצעד של הוצאת צו הגנה גם ככה קשה, אז על אחת כמה וכמה בפיקוח טכנולוגי. כשאישה צריכה לשלול ממנו איזה חירות כזו או אחרת, זה להרחיק אותו למרחק מאוד מאוד גדול ממנה, כי בסוף הפיקוח הטכנולוגי הוא ישים אם המרחק לפחות כמה קילומטרים טובים ממנה, על מנת שכל המערכות יוכלו להגיב כנדרש. זה עוד חשש. והדבר הכי חשוב והעיקרי, בסוף יש נשים שאנחנו לא יודעים מי הן, לא המשטרה, לא הארגונים. הרבה פעמים הן מגיעות לרווחה בדרך זו או אחרת, ואני חושבת שהרווחה צריכה לקחת אותן יד ביד לבית המשפט, ללוות אותן בכל התהליך הזה, שבסוף הוא קשה. היא נפגשת בבית המשפט עם אותו בן אדם שהיא מפחדת ממנו, וזה מפחיד, וזה לא נגמר בדיון אחד. רשמנו באיזה תגובה שזה משהו כמו חודש וחצי, חודשיים עד שהשופט מקבל החלטה על הפיקוח. ההליך הוא ארוך. זה פעם אחר פעם להיפגש. בסוף זה מייאש. זו דעתי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> נועה, כמה אירועים יש אצלכם היום? << אורח >> נועה בין: << אורח >> עכשיו נגיע לנתונים. קיבלנו מהבקשות שהוגשו לפיקוח אלקטרוני, לבדיקה אצלנו, לבדיקת היתכנות, 86 בקשות, כשהיו לנו 26 מפוקחים בסך הכול. כיום אנחנו עם 17, מאחר שחלק מהמפוקחים כבר הוסרו. 26 בקשות אושרו, קיבלנו צווים. מבחינת אחוזים זה שיעור שנראה לי הגיוני לעומת ה-86. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> ממה נובע הפער שבין 86 ל-26? << אורח >> נועה בין: << אורח >> פעם אחת, השופט מתחשב בחוות-הדעת של המשטרה לעניין הטווחים. וזה נכון, השופטים רגילים לטווחים קצרים, הרחקה של חצי קילומטר, קילומטר, בצווי הגנה רגילים. טווחים שהם אמורים להיות טיפה יותר גדולים על מנת שכן נוכל להגיב, כדי שכן תהיה הזדמנות לניידת להגיע, לבלשים שלי להגיע, להגן על האישה, אפילו להרים אליה שיחת טלפון, צריך איזה טווח זמן, כי כל קילומטר נמדד בדקה. צריך איזה טווח זמן, ויש פעמים שהשופטים לא רוצים להרחיק אותו ממקום מגוריו, ממקום העבודה שלו. זה פעם אחת. פעם שנייה, נשים מתחרטות, חוזרות בהן. הן מגיעות לאיזה הסכם פשרה בדיון, ופה זה נגמר. בחלק מהבקשות המועמדים לפיקוח גם נעצרו בגלל האלימות, עוד לפני שהבקשה התממשה. אלה בעיקר הסיבות. צריך להפנים שאנחנו עם כלי חדש, כלי שמציל חיים. מלבד זאת, אני חייבת לציין שעדיין הבלשים שלי שפרוסים ארצית, בלשי שירות בתי הסוהר, הם ללא סמכויות בכלל. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> זה בלשי צור? << אורח >> נועה בין: << אורח >> זה לא צור, זה בלשי משגב. הם ללא סמכויות בכלל. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> סליחה רגע, בלשי צור - - - << אורח >> נועה בין: << אורח >> צור זה עברייני מין. הם עם סמכויות עיכוב ומעצר. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> ומשגב זה בזכות החוק? << אורח >> נועה בין: << אורח >> משגב זה בזכות החוק. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> בלי הסמכויות. << אורח >> נועה בין: << אורח >> ללא הסמכויות. יש הסכמה של משטרת ישראל. אפילו את ניסוח החוק של העיכוב ומעצר העברנו למח' ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, והם כרגע עומדים על הרגליים האחוריות. הם החזירו את זה בחזרה. הם לא מוכנים, למרות ההסכמה של המשטרה. אנחנו לא מבקשים עיכוב ומעצר כללי, אלא ספציפי בנוגע לשמירה וההגנה על הנשים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> ה-26 מפוקחים זה מיום כניסתו של החוק לפועל? << אורח >> נועה בין: << אורח >> מיום כניסתו של החוק. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> זאת אומרת מאוגוסט 2024. << אורח >> נועה בין: << אורח >> רק כדי לסבר את אוזניכם, החוק באמת מציל חיים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> הוא לא רק מציל חיים, הוא גם שומר על איכות חיים. << אורח >> נועה בין: << אורח >> שני משפטים ממה ששולחות לנו יום-יום אותן המעט המוגנות האלה, אז רשמה לנו באמת מוגנת חדשה מהימים האחרונים מהחוויה שלה אתמול שהבלשים שלי הגיעו אליה: אני מרגישה חובה לחזק ולעדכן בכל מקום אפשרי על החשיבות של האיזוק האלקטרוני והעבודה האחראית והמקצועית שאתם עושים למען ביטחון הפרט והכלל. אתמול יצאתי לקניות לבד, פחות פחד ולחץ, בלי רעד ודפיקות לב מפחד שיהודה יבוא מאחוריי ויעניש אותי, ומבלי שהבנים שלי ילוו אותי או חברה תלך איתי. זו תוכנית מצילת חיים. אישה אחרת רשמה: אני מודה לכם מכל ליבי על שלוות הנפש שלי ועל חיי. בזכותכם אני פשוט יכולה לחיות בלי פחד עם ביטחון בעתיד. זה לא יסולא בפז. תודה על עבודתכם. עוד אישה רשמה: בזכותכם שוב הרגשתי כמו בן אדם. בדיוק מה שאמרת, כמו בן אדם. דאגתם לי כל כך, בדקתם אותי, נתתם תשומת לב. כל מה שעשיתם עבורי, מי ייתן ואלוהים יחזיר לכם פי עשרה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, נועה. << אורח >> נועה בין: << אורח >> בסוף זו המתנה שלנו. זכינו. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני מסתכל על לשון החוק, כל הדיון מתנהל באיזה הנחה שמבקשת צו ההגנה צריכה לבקש את הפיקוח הטכנולוגי. זה גם מופיע בטפסים. אבל זאת לא לשונו של החוק. החוק מדבר על דינמיקה אחרת, בית המשפט צריך לשקול האם לכלול את האמצעי, והוא צריך לקבל את הסכמת מבקשת הצו. החוק לא נוקט בלשון שהמבקשת צריכה לבקש את הפיקוח הטכנולוגי. הוא מטיל חובה על השופט או על השופטת שהם ישקלו האם צריך על פי הפרמטרים של החוק. ואז כדי להחליט על זה, אי-אפשר לעשות את זה בלי ההסכמה של מבקשת הצו. זה לשון החוק, ולכן זה לא מופנה ליחידת משגב. אני מבקש להבין מהנהלת בתי המשפט, ממשרד המשפטים, מדוע אנחנו נמצאים בדינמיקה שמוקד השאלה הוא כמה מבקשות את העניין הזה. זה תפקידו של השופט להעלות את זה. << אורח >> לילי בן עמי: << אורח >> זה גיים צ'יינג'ר. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני לא חוקקתי את החוק. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> סליחה רגע. נעשה סדר, מכיוון שהדיון הזה חשוב מכדי שנפספס פה. לחבריי חברי הכנסת, יש תמיד אפשרות לעצור ולשאול שאלות, ואנחנו נענה לאתגר הזה של השאלות שהם מעלים. מכל האחרים אני מבקש לא להתפרץ. ומי שרוצה להתפרץ נא לדבר עברית, game changer זה לא בעברית. אני חייב לעקוץ אותך קצת. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה להעיר על זה משהו, כי הייתי בפורום לשכת עורכי הדין בפאנל. פגשתי עורכי דין לדיני משפחה, וזה יפה מאוד שהחוק אומר ככה, אבל תכל'ס בפרקטיקה, וכל מי שמצוי בחוק יודע, זה העורך דין או העורכת הדין של אותה מתלוננת לצורך העניין. זו הפרקטיקה. בדיון הקודם, שגם אותו יזמתי, ביקשתי שיבואו נציגים של הנהלת בתי המשפט, כי הבעיה, זה כמו שעורכות דין אמרו לי, רובן, עורכות דין בדיני משפחה, שהן מבקשות, והבעיה זה המודעות אצל השופטים. אם אתה זוכר, ישבנו כאן, יש לי דז'ה-וו, וביקשתי שיבוא נציג של הנהלת בתי המשפט להגיד עד כמה הנהלת בתי המשפט עושה קמפיין בקרב השופטים. האם הגיע נציג של הנהלת בתי המשפט לדיון? << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> התשובה היא כן. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> יופי. זה מה שאני רוצה לדעת. אגב, רק שאלתי. זה לא בקטע ציני. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> גם בפעם הקודמת הייתי בדיון. אנחנו תמיד בדיונים של הפיקוח. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> בדיון האחרון שהתקיים פה במאי 2024, שזה שנה – תאמיני לי, אני עוקבת אחרי החוק מיום שהוא אושר במליאה – במאי 2024, לפני שנה, התקיים כאן דיון וביקשנו לדעת עד כמה הנהלת בתי המשפט, לאור מה שעורכי הדין אמרו. ישבו פה לשכת עורכי הדין. אני הלכתי ללשכת עורכי הדין, היינו בפורום, גם עם לילי, ולא היו לנו נתונים. אני אשמח לדעת. אני לא צריכה לשאת נאום בהתחלה, אני רק מדי פעם אשאל את השאלות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בשמחה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אם היא הגיעה, שתענה מה קורה אצל השופטים בבתי משפט לענייני משפחה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> ברור. תודה, מירב. אנחנו נסיים רגע עם שב"ס ועם המשרד, ונעבור לגורמים הנוספים. << אורח >> ליאורה נהון: << אורח >> בוקר טוב, נעים מאוד. אני יועמ"שית ביחידה. אני יכולה להניח את דעתך שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם הנהלת בתי המשפט. מבחינתנו קמפיין אנושי, הלכנו והרצינו בפני שופטי משפחה וסגנים של נשיאים בכל רחבי הארץ. אני אוכל גם להשיב לשאלה של חבר הכנסת, כשאנחנו הולכות ומרצות ואנחנו מציגות גם את היחידה, וגם את הפערים וגם את האתגרים, בין היתר אחד הדברים שאנחנו שמים בכותרת זה שאנחנו אומרים לשופטים: יש לכם את האפשרות מבחינה חוקית ליזום מתן צו בפיקוח טכנולוגי, ואתם יכולים, כמובן בכפוף להסכמת מבקש או מבקשת הצו, להציע את הצו הזה. אז הדברים כן נאמרו גם כן לשופטים וגם נאמרו במפגיע שהיוזמה יכולה לבוא מהם על פי חוק. אני יכולה לומר שגם במסגרת ההרצאות האלה אפילו באו אלינו ואמרו לנו: יחידת משגב עובדת יותר מדי קשה, לוקחת את התיק הזה יותר מדי ברצינות. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אגב, הוכחתם את זה מתחילת הדיונים שאתם לוקחים את זה ברצינות. << אורח >> ליאורה נהון: << אורח >> אנחנו פונים ואנחנו מגיעים לבית משפט, וכשיש פערי זמנים, אנחנו פונים לבתי משפט. גם קיבלנו ביקורת על זה, וזה בסדר. בסופו של דבר אנחנו עם יד על הדופק, ואנחנו כן מציפים את הדברים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> ועדיין, תקשיבו, לא יכול להיות שמאוגוסט, כשאושר החוק, שנתיים אחרי, ויש לך כרגע 17 מפוקחים. זה לא יכול להיות. אם היו למשל 60-50, הייתי אומרת: אוקיי, לוקח זמן. אבל שנתיים אחרי? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> והבעיה היא לא משרד הרווחה. זה רק 20% מהיכולת. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> ברור שזה לא משרד הרווחה ובטח לא משגב. משגב זה לא העניין. יש כאן נתק. כאשר הולכים לשטח תכל'ס ומדברים עם עורכי הדין, והכי טוב שידברו עם הגופים האזרחיים ויסבירו, יגידו עורכי הדין: אנחנו הולכים לשופט, והשופט או השופטת, כמו שאמרתי ברוב המקרים, בכלל לא מציעים את זה. ולכן שנתיים אחרי, לראות 17 תכל'ס תחת אחריותך, כשאת עושה עבודה מעולה, באמת – מיום שהגעתם אמרתי ששב"ס ברגע שהוא לקח את זה, הוא לקח את זה כפרויקט חייו – ועדיין זה מספר מאוד נמוך בשביל חוק, וקראת את הסמ"סים, הוא לא רק מציל חיים, זה קודם כל, אני תמיד אומרת, זה איכות חיים: הילדים בבית, היא לא צריכה לרוץ למקלט, היא חיה את חייה, וגם הוא חי את חייו, צריך לומר. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מירב, בואו נתקדם. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> רק תגידו לי, איך אנחנו מגשרים על הפער? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> התפקיד שלנו זה לבדוק את זה. בדיוק בשביל זה התכנסנו. << אורח >> ליאורה נהון: << אורח >> אני אוסיף שני דברים, גם אנחנו הרצינו בפני לשכת עורכי הדין, היינו בפאנל וגם שוחחנו איתם. דבר שני, אני רק רוצה לדייק את הדברים, בסופו של דבר, מעל רבע מהפניות שהגיעו לפתחנו נענו בצו הגנה. זאת אומרת מבחינה סטטיסטית, מעל רבע מהפניות זה לא דבר מבוטל. גם באנו לפה בין היתר כדי לבקש פה את עזרת הנוכחים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> רבע בעיניי זה מעט. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בואו נתקדם. << אורח >> ליאורה נהון: << אורח >> אנחנו ערוכות לקלוט. אנחנו יותר מאשר נשמח. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> גלעד ומירב המספרים משרתים אותנו כדי להבין את גודל הבעיה, בואו נטפל בבעיה, לא במספר. המספר הוא פחות חשוב כרגע. בסופו של דבר גם בדברי הפתיחה גלעד הזכיר את אותן נשים שנרצחו. ישר קופץ לי לראש כמה מהן, אם באמת היו מקבלות צו הגנה, היינו יכולים לחסוך את - - - << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> רצח זה בסוף, זה לא העניין. אלימות במשפחה זה דינמיקה, זה חיים בתוך בית. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> נכון. 10,000 אירועים היו במהלך השנה שחלפה, מאוגוסט בשנה שעברה עד יולי השנה. זה מה שהוצג לנו בנתונים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> ואחרי המילואים, והייתה מלחמה, זה גורם לעוד יותר סטרס בבית. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> נכון. נכון מאוד. משרד הרווחה, בבקשה. << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> שלום. אני מנהל תחום טיפול באלימות במשפחה. איתי כאן גם קרני זמיר, מנהלת היחידה החדשה למערכי מסוכנות והילה דולינסקי, היועצת המשפטית שמלווה אותנו. בעיקרון, כמו שנמסר בנתונים שהעברנו לממ"מ, ערוכים יותר ממה שכרגע אנחנו מבצעים בפועל. הקמנו את היחידה, עובדים ישירים של המשרד, גם שנבחרו - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כמה עו"סים יש היום ביחידה הזאת? << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> יש גם מנהלת, גם ראשי צוותים וגם שישה מעריכי מסוכנות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יפה מאוד. ביצענו 20% מהיכולת. אנחנו יכולים על פי חוק גם 300 הערכות מסוכנות. עד כה העברנו הרבה פחות, כי הגיעו אלינו הרבה פחות. זה עניין אחד. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מנקודת המבט שלכם, למה כל כך מעט מנצלים מהיכולת שלכם? << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> יש פה כל מיני כיוונים. קודם כול, אנחנו מדברים על השנה הראשונה. אני מניח שהרבה מהמערכות עוד לא מכירות מספיק או לא הטמיעו מספיק. כשאני מדבר על מערכות זה כולן, אני מניח גם בקרב השופטים. אומנם גם יחידת משגב מגיעה ומסבירה וגם הנהלת בתי המשפט, גם אנחנו מנסים ככה להיכנס ולהסביר, ואנחנו אפילו מוזמנים מדי פעם. בנובמבר, בהשתלמות של השופטים, אנחנו נדבר על זה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> זו הפעם הראשונה שאתם באים להשתלמות של השופטים בנובמבר? << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> הוזמנו ואנחנו נגיע. מבחינתנו, יזמינו אותנו מחר, אנחנו גם נתייצב. ביקשנו. אנחנו מנסים ליזום את הדברים, כמובן בתיאום עם הנהלת בתי המשפט. אנחנו כן משוחחים עם השופטים, ככל שאפשר. הוזמנו ואנחנו כמובן נגיע. יש פה גם פער שהציבור לא מספיק יודע, ועל זה הקמפיין יכול לתת מענה, וזה משהו שכרגע עוד לא קרה, כי נשים צריכות יותר לפנות ולבקש. כרגע המספרים אומרים שהן לא מספיק מכירות. חלקן אולי יכלו לפנות והן לא עושות את זה. הדבר השני, שכן יש לנו שליטה עליו, שכל אנשי המקצוע שלנו יכירו: אם זה המקלטים, אם זה 118, אם זה המרכזים, ואת זה אנחנו עושים כמעט על בסיס שבועי, להסביר על החוק ושכל מי שמטפל באישה בסיכון, שמתמודדת עם אלימות ויכולה להיות מוגנת בעקבות בקשה לצו הגנה עם פיקוח טכנולוגי, שיפנו. חלק מכירים את זה ומפנים, והיו לנו לא מעט מקרים כאלה, אבל יכול להיות שצריך מן הסתם לעשות את זה עוד ועוד. אנחנו מתכננים פעילויות נוספות. אני בכל זאת אומר שאנחנו מדברים על הליך אזרחי שהתנאים המוקדמים שלו הם על סף הפלילי, אז החיבור הזה, אני חושב שהוא גם מביא לצמצום. כולנו פה מנסים ללמוד ולהבין את הפער הזה בין 10,000 לבין קצת יותר מ-100 בקשות. אני חושב שחלק מזה זה באמת הטמעה, שנה ראשונה וחבלי קליטה של משהו חדש ומאוד משמעותי, אבל חלק מזה זה גם, אני חושב, שהתנאים המוקדמים שאולי לגבי חלק מהנשים אפילו, או עורכי הדין, או אולי אפילו השופטים, רואים את התנאים האלה ואולי נסוגים או שאולי לא מתקיימים התנאים. אני חושב שזה גם עניין. רק הערה אחרונה. 10,000 זה לא המספר הנכון לבוא ולהגיד שזה 1.5%, כי 10,000 צווי הגנה זה לא באמת 10,000 צווי הגנה שכולם - - - << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> מתאימים לאיזוק. << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> לא רק שלא מתאימים, בחלקם אפילו לא ניתן צו הגנה. אנחנו מדברים על 10,000 בקשות. << אורח >> מי-טל גרייבר שורץ: << אורח >> ה-114 זה רק בקשות. << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> לגמרי. לבוא ולהגיד שאנחנו על 1.5% זה אומר ש-10,000 כולם מתאימים לפיקוח, ואז אומרים שאנחנו רק על 1.5%. זה לא נכון להסתכל על זה ככה. אני אומר ש-10,000 בקשות לצווי הגנה, בחלקן אפילו לא ניתן צו הגנה. לא עם פיקוח, בכלל לא ניתן צו הגנה. דרך אגב, חלקם זה צווי הגנה גם הדדיים. אני אומר ש-1.5% זה לא המספר הנכון. עדיין אנחנו במספרים נמוכים. מה שטוב הוא, אני חייב לומר, וזה לא תמיד ככה, שאנחנו מבחינתנו ערוכים להרבה יותר, מנסים לעשות מהלכים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> וזה הדבר החשוב. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> איזה מהלכים? << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> למשל, כל מי שעובד במשרד הרווחה, אם זה מרכזים, יש לנו 170 מרכזים, אם זה המקלטים, אם זה מוקדי החירום שלנו, אם זה מחלקות הרווחה, אם זה מי שמטפל באזרחים ותיקים, אנחנו דואגים לבוא, לפגוש אותם ולהסביר להם על החוק. זה חוק חדש, לא מכירים. להסביר, לעודד ולעזור להם לזהות את המקרים שכן יכולים. באמת חלק מההפניות שנגמרו בצו הן מקרים שהתחילו מהשטח. כלומר, אישה או שהיא יוצאת מהמקלט ועכשיו היא חוששת, ואז הפיקוח יכול לאפשר לה לצאת, או אישה שלא רוצה מקלט ואולי פיקוח יכול לבוא בחשבון. אבל עוד פעם, אני גם יכול להביא מקרים שאישה לא רוצה מקלט ולא רוצה פיקוח, יש גם את המקרים האלה. אנחנו מנסים לפחות שכל מי שמטופל בכל מערך שירותי הרווחה יידע, זו גם חובה שלנו לידע, זה גם בחוק, אנחנו חייבים לידע את האישה על הזכויות ועל אפשרויות ההגנה שאנחנו יכולים לתת לה. זו אפשרות חדשה שלא הייתה קיימת ועכשיו אנחנו מיידעים, ובחלק מהמקרים אפילו ממש מלווים אותה לבית משפט בכדי שהיא תגיש את הבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> הנתון המדהים פה זה 143 אל מול 10,000. האם יש איזה גורם שניסה לבצע בדיקה – עזבו את השאלה מי יוזם – האם יש לנו איזה הערכה מחקרית, כמה צווי הגנה היו בסיטואציה שעל פניו היה היגיון להתניע את התהליך של הערכת מסוכנות? צווי הגנה יוצאים על ידי בתי משפט לענייני משפחה בעיקר. האם מישהו עשה עבודה בשנה האחרונה, לקח רק בית משפט למשפחה אחד, עבר על כל צווי ההגנה שניתנו ושאל? לא הייתה בקשה, אז לא הותנע התהליך, אבל על פניו, על פי הפרמטרים של החוק, האם היה שווה בכלל לשקול את זה? אפשר לדבר על כמה בקשות לא התקבלו, אבל הנתון המדהים הוא 10,000 צווי הגנה ו-143 קיקסטארט לאירוע. זה נשמע הדבר המרכזי שצריך להציף בו שאלות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> עוד משהו, סאיד? << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> לא. תודה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה רבה לך. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני מבין שהתשובה היא לא. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> הנהלת בתי המשפט, בבקשה. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> עלו פה המון דברים, ואני אשמח להתייחס לפחות לחלק מהם. לפני הכול אני רוצה להדגיש שהנהלת בתי המשפט הייתה מעורבת בתהליכי החקיקה בכל הדיונים, והשקיע המון-המון תשומות בכל שלב ההיערכות לכניסה לתוקף. במסגרת הזו נערכו הדרכות לשופטים במרתונים. אני השתתפתי בהם. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> רגע. אני רוצה שגלעד ישמע, כי זו תשובה ישירה לשאלה שהוא שאל. בבקשה. סליחה. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> במסגרת ההיערכות לכניסה לתוקף של החוק, התקיימו לא מעט השתלמויות לשופטים שעסקו ספציפית בכניסה לתוקף של החוק, למשמעויות שלו, גם ברמה התפעולית, גם ברמה המשפטית, לכלי הטכנולוגי עצמו, לשיתוף הפעולה שנדרש בין כלל המשרדים, כי החוק הזה באמת מחייב שיתוף פעולה הדוק בין מגוון של משרדי ממשלה. בנוסף, נערכו הכשרות לצוותים התומכים, למזכירויות, מזכירויות בבתי משפט לענייני משפחה, ולמזכירויות בבתי המשפט הפליליים, וזה לא עוצר שם. כלומר, גם בהדרכות שנקבעו לשנה הבאה במכון להשתלמות שופטים, יש הדרכות ספציפיות לגבי החוק הזה, לגבי אלימות במשפחה, על כל גווניה. כלומר, החל מאלימות מילולית, פיזית, כלכלית, והדבר הזה גם קיבל ביטוי בפניות של הוועדה אלינו בנושא, שהשבנו עליהן וממש פירטנו את ההדרכות ואת הנושאים שמתקיימים בנושא הזה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> כמו מה? תתני לי דוגמה. לפי מה ששמעתי מהשטח - - - << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> אני יכולה להעביר לך מכתב שנשלח לוועדה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לא. את מדברת על בתי המשפט. איך זה עובד? שמענו פה את יחידת משגב. סאיד אמר שבנובמבר הוא מגיע. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> מכניסת החוק לתוקף, קיימנו ביחד עם יחידת משגב מפגשים, אפילו לא ברמה ארצית, ברמה מחוזית. בכל מחוז יחידת משגב הגיעה, הציגה את היחידה לכל שופטי המשפחה, הציגה את הכלי עצמו, הציגה את הקשיים שלהם, את הממשקים, איפה הדברים צריכים דיוק, והכול נעשה בשיח שוטף יום-יומי. אלו לא דברים שמחכים גם לפגישות, השיח בינינו הוא שיח ישיר. כשהם מזהים איזה מקום של פער בין החוק לבין הפרקטיקה, הם פונים אלינו, אנחנו נותנים לזה מענה. השיח עם השופטים הוא שיח ישיר, הם יכולים לשתף אותך בעצמם על החוויה. כנ"ל לגבי משרדי הרווחה. ברגע שמוצאים שיש איזה פער בין התהליכים שנקבעו בתחילת הדרך לבין הפרקטיקה או מקומות שבאמת צריך לדייק בהם דברים, אפילו אם זה דברים שלכאורה מקבלים מענה בחוק, אבל כשחוקקנו את החוק, לא חשבנו על היישום של הדברים האלו, גם זה מקבל ביטוי בשטח וזה נפתר בשיח ישיר בין שני הגופים. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> הילה, האם בתודעה של השופטים הצעת הכלי הזה צריכה להיעשות על ידי בית המשפט ללא תלות בבקשה הראשונה? << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> אני רוצה להתייחס גם לזה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> מבחינתי, עצם העניין שבהכרח בודקים אם מבקשת הצו ביקשה את הצו, זה לא לשון החוק. ולכן אני מנסה להבין, האם זה שורש העניין? האם בדקתם את זה? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בבקשה, הילה. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> אני רוצה להתייחס גם לזה. בסוף אנחנו נמצאים בשיטת משפט שהיא שיטת משפט אדברסרית. מי שיוזם את ההליך זה בעל הדין שמגיש את הבקשה. בית המשפט יכול, והוא עושה את זה אף במקרים הנדרשים, להציע למבקשת שמגיעה, להגיש בקשה לצו הגנה רגיל. אם בית המשפט מזהה נסיבות שמצדיקות מתן צו לפיקוח טכנולוגי, בית המשפט יכול ועושה ומציע במקרים המתאימים למבקשת לשנות את הבקשה שלה לתנאי פיקוח טכנולוגי. << אורח >> גלי עציון: << אורח >> יש מקרים כאלה? << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> לא. לא התבקשתי למסור נתונים. אני יודעת שגם ליועץ המשפטי לממשלה יש אפשרות לפנות לבית המשפט בבקשה, וזה קבוע בחוק, לצו הגנה בפיקוח טכנולוגי. הדברים האלו קיימים, אבל בסוף שיטת המשפט שלנו היא כזו שמבקש הסעד הוא זה שיוזם את הבקשה והוא יוזם את ההליך בפני בית המשפט. וזה כלל שהוא כללי. כלומר, זה לא ספציפי לבתי משפט לענייני משפחה, זאת שיטת המשפט שלנו. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> המבקשת צריכה למשל לציין כמה מרחק הגנה היא מבקשת? << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> לא, לא. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> כנראה בשיטת המשפט שלנו אפשר לקבל את זה שבית המשפט מחליט איזה אמצעי - - - << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> לא. הטווחים נקבעים על ידי חוות-דעת, היתכנות שנמסרת על ידי משטרת ישראל. בנקודה הזאת אני רוצה לומר, וזו נקודה מאוד מאוד חשובה, שהטווחים שנמסרים בחוות-הדעת של ההיתכנות שנמסרת על ידי משטרת ישראל, אנחנו מכירים טווחים שהם מאוד מאוד ארוכים, טווחים של 15 ק"מ בערך, שזה הטווח שנדרש להם כדי ליישם את כלי הפיקוח. אנחנו יודעים שכאשר מדובר על בני זוג, במרבית המקרים 15 ק"מ זה המון. מטבע הדברים בני זוג בדרך כלל מתגוררים באותה עיר, לפעמים גם באותו רחוב. וכשהתנאי ליישום הפיקוח הוא 15 ק"מ מרחק בין בני הזוג, זה הופך את כלי הפיקוח לבלתי ישים. מאחר שמדובר בחוות-דעת של המשטרה, שהיא חוות-דעת של הגורם המקצועי, שבעצם אומר לבית המשפט שאם בני הזוג לא נמצאים במרחק של 15 ק"מ, לא נוכל ליישם את הפיקוח. יש עם זה קושי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> מי קבע את ה-15 ק"מ? << אורח >> אמיר בלכר: << אורח >> אני מפקד מוקד פיקוח טכנולוגיה, אלימות במשפחה. אנחנו יחידה קטנה שיושבת יחד עם יחידת משגב שנותנים את המענה המשטרתי, גם המענה הניהולי מול יחידות המשטרה לקביעת הטווחים וגם המענה המבצעי שבו אנחנו מפעילים את הכוח בשטח בשורה התחתונה. הנושא הזה של הפיקוח הטכנולוגי, הוא גם חדש במשטרה, גם המשטרה לומדת אותו. אני חייב לענות לפני זה ולהגיד שגם המשטרה עושה מאמץ מאוד מאוד גדול להטמיע את זה ביחידות השטח ולהפנות נשים שמבקשות צווי הגנה, להפנות אותן לבית המשפט לבקש צווי הגנה במסגרת פיקוח טכנולוגי. אנחנו גם פונים לנשים באופן יזום, נשים שיש להן איזה תיק במשטרה, ומבצעים את ההליך הזה. לגבי הנושא של המרחקים, יש דבר כזה שנקרא "תחושת ביטחון" ויש את הנושא של הביטחון עצמו. יכול להיות שנשים על אישה אזיק בפיקוח טכנולוגי ותהיה לה תחושת ביטחון נפלאה ואולי איכות חיים, אבל אני לא מבטיח שיהיה לה ביטחון כאשר הטווחים הם טווחים נמוכים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> הטווחים זה זמן התגובה שלכם לאירוע. << אורח >> אמיר בלכר: << אורח >> זמן התגובה של המשטרה. עשינו על זה עבודה מאוד גדולה, כולל מחקר, כולל בדיקות בשטח. הטווחים שהם הכי נכונים נמצאים אצלנו בטבלה שמתאימה לכל תחנה ותחנה לפי מאפייני התחנה עצמה, לפי מחקר, לפי מהירות נסיעה ממוצעת, לפי זמן התגובה של הניידות. הרי אין אותה כמות ניידות בכל תחנה ותחנה, והיכולת של כל תחנה ותחנה לתת מענה היא שונה. הנתונים האלה ידועים, ועל פי זה עשינו מחקר. הטווח הכי קטן – אני מדבר על טווחי הפרה, שהם הטווחים הכי קריטיים – 15 ק"מ, שציינה פה הילה, הם טווחים שהם כוללים טווח אזהרה וטווח הפרה ביחד. טווח ההפרה הוא הטווח הקריטי. זה הטווח שבו באמת מתבצעת העבירה עצמה והחשוד עצמו, המפוקח, נכנס ולמעשה מבחינתנו מסכן את מבקשת צו ההגנה. לפי המחקר שלנו, הטווח הכי נמוך של טווח ההפרה, שהוא טווח סביר שתחנה יכולה להגיב אליו, הוא 7 ק"מ. בחלק מהתחנות אגב, הטווח לפי המחקר הזה יצא 16 ק"מ. ההנחה היא שבנסיעה מחוץ לעיר אתה גומע קילומטר ב-45 שניות ובתוך העיר אתה גומע קילומטר בדקה וחצי. כשהנסיעה עצמה מתבצעת מחוץ לעיר, אז פחות או יותר אפשר להגיד שאנחנו מדברים על דקה לקילומטר. מי שמכיר פה קצת את עבודת המשטרה, יודע שעשר דקות לאירוע קיצון – זה ההגדרות שלנו – זה הגבול לתת מענה. אנחנו צריכים להגיע אל מבקשת צו ההגנה לפני שמפוקח מגיע, ולכן אנחנו צריכים זמן מספק. אי-אפשר לסמוך על זה שאולי היא תענה לטלפון, אולי לא, יש גם מקרים שהן לא עונות לטלפון וגם המפוקח עצמו לא עונה לטלפון. ולכן מאוד חשוב שהכלי הזה יהיה גם כלי שמאפשר למשטרה להגיב אליו ולתת לאישה לא רק תחושת הגנה אלא גם את ההגנה עצמה. אני יכול להגיד פה, גם במענה להילה, בתוך אותם צווים שבית המשפט ביטל ולא מימש את האפשרות לעשות פיקוח טכנולוגי, יש 15 צווים שהם צווים שהמשטרה כן המליצה וכן יש עמידה בתנאים ובית המשפט החליט שלא. אי-אפשר לבוא ולהגיד שבגלל המשטרה, כי המשטרה היא גוף אחראי. ברגע שאנחנו קובעים טווחים, אנחנו למעשה נוטלים על עצמנו את האחריות לממש את האפשרות להגן על האישה, ולכן חשוב מאוד שהטווחים יהיו טווחים ריאליים. בבדיקה בשטח היו מקרים של שופטים אגב, שעשו עבודה מצוינת, והרחיקו את הבעל מהמקום שהוא טען שהוא גר לכאורה. בחלק מהמקרים גם גילינו שיש מפוקחים שאחרי שעשינו את הערכת המצב וקבענו את הטווחים, הוא הבין את הפטנט, ואז הוא קבע כתובת, פתאום הוא הודיע לבית משפט שהוא גר ק"מ ממנה או שני ק"מ ממנה או חמישה ק"מ ממנה. נוסיף לעובדה הזאת גם שהיא חיה באיזה פוליגון. זאת אומרת, טווח ההפרה יוצר סביבה פוליגון, והיא זזה עם הפוליגון הזה. ברגע שנקבע טווחים קטנים, והוא יהיה איתה, ויחיו באותה עיר – אגב, אם תשימו לב, ערים במדינת ישראל, הגודל שלהן זה עד 10 ק"מ בגג – אם הם יגורו באותה עיר, אז היא תכניס אותו כל הזמן לטווח הפרה, ואנחנו כל היום נרדוף אחריו ונעצור אותו, המסכן, כי היא מסתובבת, כי היא הלכה לבנק והיא הלכה למכולת. לכן הפתרון צריך להיות פתרון מאוזן. יש הרבה מאוד מקרים שבהם באמת התחשבנו במקרה הספציפי עצמו, שהם גרים די בסמיכות, והורדנו, וקיצצנו ואפשרנו. למשל, השבוע חתמנו על טווח של חמישה ק"מ, כי בנסיבות הספציפיות האלה – כל מקרה נבחן לגופו – אפשר היה לחתום על חמישה ק"מ של טווח הפרה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 15 ק"מ זה המלצה, זה לא ברזל. << אורח >> אמיר בלכר: << אורח >> קודם כול זה המלצה. בית המשפט קובע - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> זה לא הפרה. << אורח >> אמיר בלכר: << אורח >> 15 ק"מ זה הפרה פלוס אזהרה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אם זה 15 ק"מ, ברוב הערים בישראל הם בכלל לא יוכלו לגור. << אורח >> אמיר בלכר: << אורח >> נכון. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> עוד לא דיברתי על כפרים או על יישובים קטנים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בואו נתקדם. << אורח >> אמיר בלכר: << אורח >> אנחנו מדברים קודם כול על טווח הפרה שהוא הקריטי בעיניי. אזהרה פחות, כי באזהרה מותר לו לשהות. הוא יכול לנהל את חייו. הם עושים את זה הרבה פעמים בטווח האזהרה. טווח ההפרה שלנו, שאנחנו ממליצים עליו בדרך כלל, הוא 10 ק"מ. כל מקרה נבחן לגופו, ויש מקרים שאנחנו רואים שאפשר לממש את זה, אם נרד קצת בטווח ואנחנו עושים את זה. אנחנו באמת עושים את המאמץ, ויש מקרים שאין, שאי-אפשר לעשות את זה. אנחנו מדברים על אנשים מסוכנים, לא תמיד הפתרון זה פיקוח טכנולוגי. צריך לתת להם פתרון אחר. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אמרת שיש מקרים שהמשטרה אומרת שהיא יכולה ובית המשפט לא נותן. האם אתה יכול מהניסיון שלך לתת לנו דוגמה כזאת? אתה הבן אדם שעושה את זה, אז בטח אתה נמצא בבית משפט או שהשוטר אומר לך. למה נגיד בית המשפט דוחה כשאתם אומרים שאתם יכולים להגן? << אורח >> אמיר בלכר: << אורח >> יש 15 מקרים כאלה שבדקנו אותם. אני יכול להגיד שהאישה, או שהיא התייאשה מהתהליך המשפטי, וזה קרה בחלק מהמקרים, אני לא יודע להגיד עכשיו את המספרים, כמה מתוך כמה - - - << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תן דוגמה. << אורח >> אמיר בלכר: << אורח >> האישה, זימנו אותה לעוד דיון ועוד דיון. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> בגלל האיזוק. << אורח >> אמיר בלכר: << אורח >> בגלל האיזוק כמובן. הדיונים על הבקשה על האיזוק הטכנולוגי. או שהיא ויתרה, או שהם עצמם הגיעו להסכם, כי בשורה התחתונה מדובר פה בכלי שמגביל אותו ואותה, גם לה יש מגבלות מסוימות, כי בסוף היא צריכה להסתובב עם המכשיר הזה ולענות כשמתקשרים אליה, כדי לוודא שהיא בסדר. ואז מה שקורה שברגע שהוא מתווכח איתה על עצם קיום הפיקוח הטכנולוגי, ושופט יכול להגיע להסדר אחר, וזה קרה, זה נעשה. אגב, אני חייב לציין בנקודה הזאת, שיש הרבה מאוד מקרים, בעקבות הפעילות של המוקד שלנו, שאנשים נעצרו, לפעמים עוד לפני שהצו הגיע בכלל לידי מימוש, בגלל שזיהינו שהוא עושה עבירות נוספות. הרי כבר מרגע שיש את הבקשה, אפשר לומר שהוא תחת העין הפקוחה שלנו, ואנחנו עוקבים אחרי העניין וגם נמצאים בשיח איתו וגם איתה, וגם יש אחד שגירשנו אותו מהארץ, כי הוא בכלל היה עובד זר. במסגרת ההליך הזה שאנחנו מקיימים עכשיו, יש עוד אחד שמועמד לגירוש מהארץ, אני מקווה שנקבל את התוצאות בקרוב, כי הוא גם עובד זר וגם בן אדם מסוכן ביותר, אז יש מקרים שפשוט נדרש פתרון אחר. הפתרון של האיזוק האלקטרוני הוא לא מאה אחוז. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אמיר, תודה. אמיר ונועה, אתם עושים עבודה מדהימה, ואנחנו ננסה עוד בפגרה הזאת לעשות ביקור של הוועדה אצלכם ולראות את העבודה מקרוב, ונביא לשם גם את כל הגורמים האחרים. נראה לי שזה יהיה יותר נכון, כולל הגורמים האזרחיים. ועכשיו אני רוצה לשמוע אתכם, הגורמים האזרחיים, תנו לי כיוונים לפתרון. את הבעיה הבנו. איך אנחנו יכולים באמת להביא למצב שבו כמה שיותר אנשים שחשים בסכנה יכולים לקבל את הסיוע הזה? בבקשה. << אורח >> אלישבע מרים מגורי: << אורח >> אני שורדת אלימות במשפחה, יוצאת מקלט בעצמי, אימא לחמישה, ומלווה נשים וילדים כבר 10 שנים. אני רוצה להביא לכם את המקרה של חנה. חנה היא אישה גרושה, היא מקרה שאפשר לראות לפיו איך חוסר הפרסום המינימלי, שלא נעשה, מביא לכשלים בהליך. חנה היא גרושה, יוצאת מקלט לפני כחמש שנים, יש לה שלושה ילדים. ההליכים המשפטיים, גירושים, כל הדברים האלה נסגרו. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בואי נתקדם. << אורח >> אלישבע מרים מגורי: << אורח >> לאחרונה, לפני כשלושה חודשים, התקבלה תלונה של המטפלת הרגשית של הילד הגדול, שהוא בן 10, במקביל לתלונה נוספת שהתקבלה ברווחה מיועץ של בית הספר על אלימות שהילד חווה מאבא שלו. הרווחה הגיעו אליה, אמרו לה שהיא צריכה להגיש תלונה במשטרה, היא הגישה תלונה במשטרה. אחרי כמה שבועות שלא נעשה דבר, היא פנתה למשטרה, ושאלה למה שום דבר לא מתקדם. אמרו לה: ביקשנו לעשות חקירת ילדים, העובדת הסוציאלית שהפנתה אותה להגיש תלונה לא אישרה חקירת ילדים. באותו רגע היא קמה והלכה והגישה בקשה לצו הגנה בבית משפט לענייני משפחה בצר לה, כי במהלך השלושה שבועות האלה התקבלו עוד ועוד תלונות והילד התחיל לשתף גם אותה. כשהיא הגיעה לבית משפט - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא. לא. לא. מה את מציעה? << אורח >> אלישבע מרים מגורי: << אורח >> אני רוצה שתשמע בדיוק. היא הגיעה לבית משפט - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מה את מציעה? << אורח >> אלישבע מרים מגורי: << אורח >> אני מציעה קודם כול פרסום, אבל אני רוצה גם להעלות פה - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא. אני לא רוצה לתת לך לפרט את המקרה, הוא לא מעניין. << אורח >> אלישבע מרים מגורי: << אורח >> אני רוצה שתשמע רק מה קורה. היא הגישה בקשה לצו הגנה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> זה לא מעניין אותי. אני רוצה לדעת מה את מציעה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> בשביל זה יש כאן ארגונים חברתיים, שזה התפקיד שלהם. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מירב, תודה. << אורח >> אלישבע מרים מגורי: << אורח >> גם עורך הדין שלה לא ידע. הוא בלבל. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מה את מציעה? << אורח >> אלישבע מרים מגורי: << אורח >> אני מציעה לפרסם, להדגיש את ההבדל בין אזיק אלקטרוני, שהוא חלופת מעצר בהליך פלילי, לבין צו הגנה בפיקוח אלקטרוני בהליך אזרחי. הייתי בלשכת עורכי הדין, בכנס של עורכי דין, ואף אחד מעורכי הדין לענייני משפחה לא ידע את זה. הבאתי צילום מסך לעורכת הדין שלה רק אחר כך. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. הבנתי. רשמתי. << אורח >> אלישבע מרים מגורי: << אורח >> עוד דבר אחד. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא. לא. לא. << אורח >> אלישבע מרים מגורי: << אורח >> זה על בית משפט. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. לילי, בבקשה. << אורח >> לילי בן עמי: << אורח >> תודה רבה. אני מנכ"לית פורום מיכל סלע. אחותי מיכל נרצחה בידי הבן זוג שלה ב-2019. ב-2019 בממוצע כל 28 יום נרצחה אישה בישראל. בשנה שעברה בממוצע כל 21 יום נרצחה אישה בישראל. והשנה בכל שמונה ימים נרצחת אישה בישראל. יש פה עלייה של כ-150% ברצח נשים בתקופת המלחמה השנה, אני מדברת גם בהשוואה לשנה שעברה, ועלייה של כ-300% ברצח ילדים במשפחה בשנה בהשוואה לשנה שעברה. במוקד, בקו החם של פורום מיכל סלע, יש לנו מוקד כוכבית – סאיד תלי, השותף שלנו פה, ומרכזי אלומה במשטרה מספרים לנו, ואנחנו מפנות אליהם נשים, הם מפנים אלינו נשים. המוקד של פורום מיכל סלע, אני חושבת שאני לא מגזימה, הוא מוקד מספר אחת בתחום של אלימות במשפחה. יושב-ראש הוועדה, אני אשתף אותך שהשנה יש לנו עלייה של 100% בפניות של נשים על אלימות ובסביבה שלהן בהשוואה לשנה שעברה. בשנה שעברה היו עשר פניות ביום, והשנה 21 פניות ביום. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מה את מציעה שנעשה? << אורח >> לילי בן עמי: << אורח >> אני רק מציגה עלייה של גרף חד. חשוב להבין. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אבל הוא ברור. << אורח >> לילי בן עמי: << אורח >> אנחנו בתוך האירוע. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> הוא ברור. מה את מציעה? << אורח >> לילי בן עמי: << אורח >> גם לפרגן לבית הזה, לחדר הזה ולאנשים שיושבים פה, כי העברתם את החוק לפיקוח אלקטרוני, שהוא מציל חיים, ועשיתם את זה אחרי יותר מעשר שנים שאף אחד לא הצליח, ומגיע לכם שאפו ענק. זה טכנולוגיה, זו קידמה, זה ביטחון לנשים. כשאנחנו רואים את המספרים שהוצגו פה, אני חושבת שכולנו נסכים שכשיש כזה פער במספרים, כשאנחנו מדברים על 17 מפוקחות, ורק בנוהל הטיוב של המשטרה יש 1,000 נשים מאוימות שמשטרת ישראל יודעת עליהן, כשרואים את הפער הזה, אנחנו מבינים, זה לא היא. אני חושבת שאנחנו צריכים להסכים בינינו שזה לא האישה, ולכן גם אמרתי שזה גיים צ'יינג'ר, בתגובה לדבריו של חבר הכנסת קריב, כי באמת אם שופטים יציעו להן, אז יהיה גיים צ'יינג'ר. אני אספר לך, אדוני יושב-ראש הוועדה, פוגל - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לילי, פתרונות. << אורח >> לילי בן עמי: << אורח >> אנחנו מדברות עם הנשים, אנחנו מספרות להן. הן לא יודעות מה זה פיקוח טכנולוגי, ונשים שהיו בבתי משפט מספרות שהשופט לא הציע להן. הרבה פעמים השוטרים לא הכירו את זה. שוב, אנחנו מדברות על פריסה ארצית. בפורום מיכל סלע יחד עם משרד הרווחה, יש לנו תוכנית שנקראת "סיירת מיכל", ואנחנו מעניקות הגנה עם חברת אבטחה, עם G1, בכל חודש יש 25 נשים חדשות שהרווחה מכירה את המקרים. בכל חודש 25 נשים. היום אנחנו מגינות על יותר מ-640 נשים מאוימות שהמדינה מכירה את האיום עליהן. הנשים שלנו, שהן נשים שלא גרות עם בן הזוג המאיים, אנחנו שולחות להן מאבטח. אגב, הבאתי לפה את הפיקוח האלקטרוני שכולם מדברים עליו. אנחנו לא נותנות לה את זה, מן הסתם, אנחנו נותנות לה לחצן מצוקה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> הלחצן בתוך הטלפון או בבית? << אורח >> לילי בן עמי: << אורח >> יש לה בטלפון אפליקציה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מירב, אין לנו זמן. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אבל זה הכי חשוב. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> הבנתי. מה את רוצה שנעשה? שנפסיק עם האיזוק האלקטרוני? << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לא. אני רוצה להבין איך היא נותנת ל-25 נשים בכל חודש, וכאן אנחנו שנתיים עם 17. זה מה שאני רוצה להבין. למה אצלם היא לוחצת בטלפון והמאבטח מגיע בתוך חמש דקות? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כי אצלה לא צריך לעבור דרך בית משפט ולא צריך דרך עורכי דין ולא צריך כלום. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> האמת, היא תגיד לך אחרת. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תמשיכי לצעוק עוד שעה. זה יעזור? זה ייתן פתרון? נו די. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> קודם כול, אני יכולה גם לצעוק וגם למצוא פתרונות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא, את לא יכולה לצעוק אצלי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> יש לי אפשרות כזאת. גם לצעוק את מה שיושב עליי וגם לנסות למצוא פתרונות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. לילי, בואו נתקדם. << אורח >> לילי בן עמי: << אורח >> התוכנית הזאת שאנחנו עושות עם משרד הרווחה במיזם משותף, בהובלה של שר הרווחה, מנכ"ל הרווחה, סאיד תלי, קרני וכל הצוות שיושב פה, שמכירים אותנו מצוין, אנחנו נותנות פריסה ארצית. זה אומר שאנחנו מגנות על נשים בשומרון, באילת, בצפון, ברמת הגולן. זה נכון, יש מקומות ש-G1, זה לא המשטרה, אבל שיש להן מרחק. אנחנו מתחייבים לעשר דקות הגעה. מה קורה לדוגמה ביישוב מרוחק? אנחנו עושים שיתוף פעולה עם הקב"ט המקומי. כלומר, יש פתרונות יצירתיים ואפשר להגן על נשים. מה שהילה אמרה פה מהנהלת בתי המשפט ואנשים פה אמרו זה מפתח. 15 ק"מ וגם אם זה היה חמישה ק"מ, אנחנו מדברים על רצח נשים במשפחה, אמרתי שכל שמונה ימים הן נרצחות, הרבה פעמים בית המשפט לא מאפשר להן להתרחק. אישה יכולה להגיד: אני רוצה לעבור לעיר אחרת, ובית המשפט יגיד לה: את לא יכולה כי יש ילדים ויש הסדרי ראייה, ולא מאפשרים לה להתרחק ממנו מספר קילומטרים. יש בדרך כלל שלושה קילומטרים, קילומטר לפעמים, ולא נותנים לה את הפיקוח האלקטרוני, לא כי אין מסוכנות, אלא בגלל המרחק. ואנחנו צריכים להתעכב פה. אחותי מיכל ב-2019, הבן זוג שלה שחט אותה בסכין, בבית. אני הייתי איתה שעה וחצי קודם. היא הייתה 17 שעות איתו בדירה, לא היה לה לחצן מצוקה והשכנים לא וכן הלאה. אז לא תגיעו בתוך עשר דקות, תגיעו אחרי שעה, אבל שמישהו יגיע, כי היום הפתרון הוא לא לתת לה פיקוח אלקטרוני, ואין ויכוח על המסוכנות. על המסוכנות אין ויכוח, שהיא בסכנת רצח, והן נרצחות, והיו השנה שתי נשים שנרצחו עם צו הגנה. הן נרצחות עם צווי הגנה, חתיכת הנייר הזאת שלתוקף לא אכפת ממנה. אז לא תגיעו בתוך עשר דקות, תגיעו אחרי שעה. את מיכל יכול להיות שזה היה מציל. לוקח זמן לרצוח בן אדם, הוא לא נרצח בתוך עשר דקות. שמישהו יידע, שמישהו ישמע אותה, שהיא תוכל לישון. בואו נפתור את זה יחד עם סאיד תלי ממשרד הרווחה אנחנו פתרנו, ואנחנו נותנים להן. בואו ניתן גם כשיש מרחק גדול, ניתן להן הגנה, ואם צריך, המשטרה מחתימה נשים שלא רוצות ללכת למקלט, היא מחתימה אותן על טופס ויתור הגנה, אתה יודע את זה בוודאי. היא חותמת על טופס ויתור הגנה שהיא לא רוצה ללכת, אז תחתים אותה: את יודעת שייקח לנו שעה להגיע אלייך. בואו נפתור את זה, כי הטכנולוגיה קיימת. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לילי, נתת לנו כיוון. << אורח >> לילי בן עמי: << אורח >> שוב, שאפו לבית הזה. הצלחתם לעשות את זה ותודה רבה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> נתת לנו כיוון. אני מאוד שמח. גבי, רצית לומר משהו? בבקשה. << אורח >> גבריאלה פיסמן: << אורח >> בוקר טוב, אני אשמח להתייחס לדברים שנאמרו כאן. כמובן אין חולק על התכליות החשובות של החוק הזה והעבודה החשובה שנעשית על ידי שב"ס ומשטרת ישראל בהקשר הזה. אני לא נוהגת לפתוח שיח פנים-ממשלתי בתוך הוועדה, אבל בכל זאת נאמרו כאן דברים, ואני כן רואה לנכון להתייחס אליהם. יש שיח ממושך שמתקיים ביחס לסמכויות שנכון לתת בידי היחידה בשב"ס, שיח שמתקיים בינינו לבין שב"ס וגורמי ממשלה נוספים. יש נכונות מבחינתנו לתת שורה ארוכה של סמכויות, לרבות סמכות עיכוב תוך שימוש בכוח, שזו סמכות שכבר נתנו את ההסכמה שלנו והכרנו בצורך בה. יש פער מסוים בהקשר של סמכות המעצר – הסכמנו גם לסמכות של נטילת אמצעי זיהוי, שגם היא חריגה בהקשר הזה – יש פער מסוים בהקשר של סמכות המעצר. הפער הזה נמצא כרגע בשיח בינינו. צריך להבין שסמכות המעצר היא סמכות מאוד חריגה בהענקה ליחידות שהן חוץ משטרתיות, ולגבי זה אנחנו מצפים לקבל חוות-דעת משפטית, כפי שהדברים נעשים בדרך כלל. הדברים ימשיכו להיבחן על ידינו. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> יש ויכוח על סמכות עיכוב? אין. << אורח >> גבריאלה פיסמן: << אורח >> אין שום ויכוח על סמכות עיכוב, לרבות סמכות עיכוב תוך שימוש בכוח. צריך להבין שהפער בין סמכות עיכוב לסמכות המעצר בהקשר הזה הוא פרק הזמן. סמכות עיכוב תוך שימוש בכוח נותנת מענה לגורם שנמצא בשטח עד להגעת המשטרה. אנחנו חושבים שיש בסמכות הזו כדי לתת מענה משמעותי לצרכים שהוצגו על ידי היחידה, בוודאי הצרכים של נשים שזקוקות להגנה. שוב, כל השיח הזה אמור להתקיים בינינו, אבל בכל זאת רציתי להתייחס לדברים. אנחנו נמשיך לקיים את השיח הזה בתוך הממשלה, רציתי כן להתייחס לסיבות לעיכוב לכאורה שמוצג כאן. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> זה חשוב. תודה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אפשר לקבל את התייחסותכם לשאלה: האם הפעלת הפיקוח תלויה בבקשה של המבקשת את הצו? כי אני לא מוצא את זה בחוק, אני מוצא בדיוק להיפך. << אורח >> גבריאלה פיסמן: << אורח >> זה פשוט לא בגזרה שלי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> השאלה הזאת נשארה פתוחה. תכף אני אסביר לכם גם מה אני מתכוון לעשות בעניין הזה. המשרד לביטחון לאומי. << אורח >> אפרת ליפשיץ פרקש: << אורח >> אני רוצה לדייק את הדברים, שלא ישתמע שיש מסמכים שלא הועברו. השיח בינינו כלל גם חוות-דעת משפטיות. יש מחלוקות לגבי נושאים מסוימים בתוך חוות-הדעת, ואנחנו כמובן נפעל כדי לפתור אותן. אני אדייק את הדברים, אומנם החוק עבר לפני שנתיים, אבל הוא נכנס לתוקף רק לפני שנה. נשמעו פה הערות שהוא כבר שנתיים קיים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> הייתה שנה הטמעה. אני מתייחסת לשנה הראשונה כשנה שלומדים. << אורח >> אפרת ליפשיץ פרקש: << אורח >> הייתה היערכות, אבל היחידה הוקמה לפני שנה, היא החלה לפעול לפני שנה. דברים שיכלו להיעשות לפני כן להיערכות, נעשו. יש דברים שאפשר היה לעשות אותם רק לאחר שהיחידה כבר הוקמה, כולל דברים שקורים בפרקטיקה. וחשוב לציין שמעת שהוקמה היחידה, היא כבר החלה לפעול, ויש כבר דוגמאות מהשטח, אז יש לנו יותר בשר להביא בפני גורמי ייעוץ וחקיקה כדי לתמוך את הבקשות שאולי בתחילה היה קצת קשה להסביר אותן, כי לא היו דוגמאות מהשטח. ולכן מהבחינה הזאת, גם בעת האחרונה הועברו לייעוץ וחקיקה, גם השלמות שנדרשו לצורך הבהרת הדברים. שוב, מתוך דברים שהיחידה חווה אותם ביום-יום, בעבודה היום-יומית שלה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> את ליווית את כל החוק בזמן שהיו כאן הדיונים בבט"ל, לדעתי את גם הגוף המתכלל בסוף, כי הכול היה מול המשרד לביטחון לאומי. אני רק נותנת עצה אחרי שנה, אני מניחה שאתם עושים את זה, אז תקני אותי ישר, זה בסדר, לעשות שולחן עגול עם כל הגורמים הרלוונטיים, ולחשוב איך מקלים את הביורוקרטיה של הצמיד, ועל זה כעסתי. אתם אף פעם לא תהיו בקצב של עמותה, כי עמותה יש לה פחות חסמים ביורוקרטיים, אני יודעת, הייתי שם עשר שנים מחיי, הרבה יותר קל לתפעל את זה. אבל לעשות איזה שולחן עגול, של כל הגורמים הרלוונטיים פה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אנחנו נעשה את זה, מירב. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> זה בדיוק התפקיד של הממשלה. אנחנו אמורים לפקח. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> חברים, נגמר לי הזמן. << אורח >> אפרת ליפשיץ פרקש: << אורח >> אני רק אגיד שזה נעשה וגם כינרת תוכל להרחיב לגבי העניין הזה. גלי, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> רק נציין שהבל"מ התבקשו להעביר נתונים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> די נו, למה אתה בכלל מבזבז את הזמן שלך על נתונים מבל"מ? << אורח >> אפרת ליפשיץ פרקש: << אורח >> הנתונים הועברו לוועדה. הסיבה שהם עברו לקראת הדיון ולא לפני כן, מכיוון שרצינו לדייק את הנתונים וגם שזה יהיה לשנה מלאה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> רק תוודאו שזה עובר גם לממ"מ, זה הכול. גלי, בבקשה. << אורח >> גלי עציון: << אורח >> אני אלך ישר לשאלתך, כבוד היושב-ראש, מה אפשר לעשות. קודם כול, פרסום, פרסום, פרסום. אני אשתף אתכם שאנחנו עשינו באופן יזום וובינר בנושא. נרשמו יותר מ-300 איש. אני אציין לטובה גם את יחידת משגב וגם את משרד הרווחה, שיותר ממה שהעגל רצה לינוק, הפרה רצתה להניק, וזה ממש שיתוף פעולה ונכונות לבוא ולדבר באמת בכל מקום. עם משגב היו לנו גם שיתופי פעולה אחרים. היה צמא גדול. בסופו של דבר נרשמו יותר מ-300 איש, כשהרייטינג שלנו היה מול היום הראשון של עסקת החטופים האחרונה, והיו יותר מ-100 איש שבאו לשמוע. יש צמא מאוד גדול וחוסר ידע מאוד גדול. זה לא מספיק וובינר שלנו, זה גם לא מספיק וובינר, זה צריך להיות בקמפיין. כמו שידעו לעשות קמפיין בתקופת הטילים מאיראן, על הגדלת הביטוח לבית, צריך להיות קמפיין בטלוויזיה, ברשתות, בבתי המשפט. בתי המשפט עשו הכשרות או לא עשו, בסופו של יום אישה שהגיעה אלינו למקלט, הגיעה למקלט אחרי שאמרו לה שהיא לא מתאימה לאזיקון, והיא התאימה ועוד איך. זה דבר אחד. אני רוצה להכניס לכם עוד נתון פה שמביא אותי להצעה השנייה. דיברנו על 10,000 צווים, אבל אני רוצה לספר לכם שיש 700 תלונות בשנה במשטרה על הפרת צווים. הפער בין ה-700 ל-143 הוא גם פער בלתי מוסבר. כבוד היושב-ראש, אני מצטרפת ללילי לתודות שסוף-סוף החוק נכנס לתוקף, ועם זאת, מכיוון שעברנו פה מרתונים ליליים, התרענו בזמנו ואשר יגורנו בא לנו, תנאי הסף הם קשים מדי, הם בלתי ניתנים למעבר. יש אנשים שהם מסוכנים ועדיין לא הורשעו. זה קריטי. זה דבר אחד. דבר שני, יש איזה הפחדה, חסם שצריך לטפל בו. נשים מאוד מפחדות כשאומרים להן שינטרו גם אותן. הינה עובדה, אצל לילי זה מה שעושים, מנטרים רק אותן, ועדיין הן נכנסות לזה בכמויות הרבה יותר גדולות. צריך להסיר את החסמים האלה. שני הדברים הקריטיים כרגע, לטעמי, האחד זה קמפיין ממש רציני שילווה כאמור גם בוובינרים מטעם הגורמים המוסמכים, לא רק עמותות בשטח, וצריך לדבר על תיקון החקיקה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, גלי. משפט סיום, מירב, משפט סיום, גלעד, בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לא נעים לי מהילה. תן לה את המשפט שלי. יש לי שתי דקות? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אין לך שתי דקות. יש לך דקה. << אורח >> הילה דולינסקי: << אורח >> בגלל שהעניין הזה של קמפיין פרסום עלה, אני אגיד שהוועדה הבין-משרדית לטיפול למניעת אלימות במשפחה, שהתכנסה רק בשבועות האחרונים והקדישה את כל המפגש האחרון בדיוק לסוגיה הזאת ולדון בפערים בין היקף היכולת להעניק שירות סביב תיקון החוק לבין הביצוע, נדרשה גם לעניין הזה של צורך בפרסום, והייתה החלטה שבאמת יצא קמפיין משותף של כל השותפים. הדבר הזה עוד לא הגיע לידי ביצוע, אבל הוא נמצא במודעות, בשיח בטיפול. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. אנחנו נפקח על זה. תודה, הילה. גלעד, משפט סיום. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אתה תיתן לי דקה? אחרי גלעד. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מירב, יש לי דיון עוד רגע. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אני רק אומר בקצרה ממש, אני אתחייב לדקה, אני חושבת, אפרת, שמכיוון שאתם הגורם המתכלל, ראוי שיהיה שולחן עגול של כל - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> יש. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> כינרת, דיברת? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בואו נתקדם. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תני לנו לפחות דוח, אם אפשר לוועדה, של סיכום שולחן עגול, מה הוחלט, מה גיבשתם, לפחות שנדע. << אורח >> כינרת מנגן אלמליח: << אורח >> הוא אמור להתכנס בספטמבר. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אחלה, אז תעדכני אותנו. אין הרבה חברי כנסת שבנפשם האיזוק, הם יושבים כאן השלישייה הזאת. זה בנפשנו. נראה לי המינימום זה ליצור קשר, לעדכן אותנו כגוף שמפקח עליכם, מה עשיתם, מעבר לדיון שאנחנו עושים אותו מהר-מהר. המטרה שלי היא להקל על הביורוקרטיה, ואם צריך לתקן את החוק, אגב, זה גם משהו שצריך לחזור לחברי הכנסת. תודה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> נכון. אני מזכיר שזאת הוראת שעה לשלוש שנים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> נכון, בגלל זה אנחנו פה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> גלעד, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני, תודה שהזכרת שזו הוראת שעה לשלוש שנים, כי אם הנתונים ימשיכו ככה, אנחנו נתכנס פה עוד שנתיים ונאמר שהחוק הזה לא מצדיק את כל המאמץ והתקציבים, ואנחנו יודעים שהחוק הזה הוא נחוץ והוא הכרחי. האזנתי בקשב רב, לא הייתי בלב עשיית החקיקה שמירב הייתה וחברות כנסת אחרות, בוודאי יושב-ראש הוועדה, ולכן אני רוצה לומר איזה התרשמות של קצת צופה מהצד. עם כל הכבוד לקמפיינים של פרסום, באירוע הזה יש בסוף שלוש אוכלוסיות מכריעות, מעבר כמובן למבקשות הצווים: זה השופטים, זה עורכי ועורכות הדין, וזה העובדים הסוציאליים. ולכן זה טוב תמיד לעשות קמפייני פרסום, וכדאי, אבל הסיפור הוא לא קמפיין פרסום בערוץ 12, הסיפור הוא שינוי תודעה של שלוש האוכלוסיות הללו, שינוי תודעה עמוק. אני אומר בצורה די בוטה, בניגוד להרגלי כשאני מדבר על בתי המשפט: הפרשנות שנשמעה כאן מצד הנהלת בתי המשפט סותרת את הוראות החוק. החוק מדבר בשפה אחרת בכוונה תחילה. כדי לא להישאר בסמינריונים חוקתיים נאמר את הדבר הבא: לשון החוק בעצם אומרת שכל פעם ששופט רואה שהצד שכנגדו מבקש צו הגנה, או כבר הורשע בעבירה של אלימות, או הפר צו הגנה בעבר, השופט באופן אקטיבי, זה רוח החוק, צריך להציע את העניין. את צו ההגנה מבקשים, אבל את פרטי צו ההגנה, לרבות השאלה אם יהיה בו מרכיב טכנולוגי או לא, זה לא קשור כהוא זה בבקשה. מכיוון שאוכלוסיית השופטים היא האוכלוסייה הכי קטנה מבין האוכלוסיות שדיברתי עליה, יש פחות שופטים מעורכי דין ופחות שופטים מעובדים סוציאליים, ולכן אני קורא מכאן – ביקשת צעדים פרקטיים, אני בעד כל מה שנאמר כאן, אבל הסיפור חייב לעבור רפורמה דרמטית בהטמעת העקרונות של החוק בקרב קהילת השופטים. ואם את אומרת לי שהתפיסה היא שהשופט צריך להתייחס רק לבקשה, אז פה הסיפור. יש לנו מחלוקת על הפרשנות, אני אבקש התייחסות לדיון הבא, ברשותך, היושב-ראש, של משרד המשפטים לעניין. אני חושב חד-משמעית שהאמירה צריכה להיות שזה תפקידם של השופטים לשקול בלי שום קשר לבקשה, האם בצו ההגנה הספציפי הזה התקיימו הנסיבות להכנסת מרכיב אלקטרוני. אנחנו לא נמצאים במקום הזה. הפער הוא בלתי נתפס בין ה-10,000 לבין ה-143, ובסופו של דבר, יש פה צוות חוקר, יש ממ"מ, יש לכם גופי מחקר, קל לדעת בכמה מקרים היה מקום על פי תנאי החוק לתת רכיב אלקטרוני ולא ניתן. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. מכובדיי, מאוד צר לי שאני צריך לסיים פה את הדיון, כי יש פה עוד אנשים שרוצים לדבר, ויש פה עוד התייחסויות, ואני בטוח שאין לנו מונופול על השכל. אז קודם כול יהיה לזה עוד דיון. אני מבטיח לכם. אנחנו גם נחכה שיהיה השולחן העגול הזה שכינרת מובילה, אנחנו נחכה לעשות את הביקור ביחידת משגב בתקופה המאוד קרובה, אבל ברור לי בשולחן העגול ובפעילות שלנו כוועדה, שנצטרך לתת מענה לפרסום. אני חושב שזה נכון, צריך להסתכל עליו ולראות איך עושים אותו נכון. אני מקווה שהוא גם יעלה בשולחן העגול. מה שלילי אמרה פה זה נושא שמאוד מאוד מצלצל לי. אנחנו לא חייבים למדוד את זמן התגובה למניעה של האירוע, אלא להגיע לאירוע, ולא תמיד חייבים לשים את אותו טווח של איך אני חוצץ בין מגיש הצו לבין המפוקח. לפעמים זה רק להגיע. זה גם חשוב. אני מבקש שתבחנו את זה, כי אני בטוח שיש לזה משמעות, גם אם נגיע חמש דקות אחרי שהתחיל הוויכוח ביניהם. הרצח לא קורה מיד, גם המכות לא קורות מיד. בואו ניתן את דעתנו לעניין הזה ואולי נצליח כן לייצר יותר גמישות לסיפור הזה. אני מבקש שגם זה יעלה בשולחן העגול. אני נפגש בשבוע הבא, נדמה לי, עם עמית בכר מלשכת עורכי הדין, ואני אדבר איתו על הנושא של האפשרות להגיע לכל עורכי הדין וכן להעלות - - - << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לענייני משפחה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בדיוק, עורכי דין לענייני משפחה, ולראות איך אנחנו מפרסמים את זה יחד איתם, או דרכם, או כל דבר אחר. מה שגלעד אמר פה על הדרך שבה צריך לדבר עם השופטים, נראה איך אנחנו עושים את זה. בסוף אני יודע שמשרד הרווחה מגיע לעובדים הסוציאליים, אני רוצה לראות שהנהלת בתי המשפט ומשרד המשפטים נוגע בשופטים, ואני אנסה לגעת בעורכי דין. ואם גם השולחן העגול הזה יתקיים, אני מעריך שבתקופה הקרובה נוכל לקיים דיון שבו נראה שאנחנו ממצים את הכוח יותר טוב, כי כשעשינו פה את הדיונים, נלחמנו על כל עובד סוציאלי שיהיה כדי שיהיה מי שיעשה את הערכת המסוכנות. אז יש עובדים סוציאליים, והם עושים 20% מהיכולת שלהם. לא שאני רוצה שנעשה 100% מהיכולת, אבל אני רוצה לדעת שעשינו 100% מהדברים הנדרשים, לאו דווקא 100% מהיכולת. תודה רבה, ניפגש בדיון הבא. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:24. << סיום >>