פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 473
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ח' באלול התשפ"ה (01 בספטמבר 2025), שעה 9:30
סדר היום:
<< נושא >> סיור פתיחת שנה"ל תשפ"ו - במוסדות חינוך במועצה האזורית אשכול << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
יוסף טייב – היו"ר
משה טור פז
יסמין פרידמן
חברי הכנסת:
חווה אתי עטייה
מוזמנים:
אל"ם עמירם מלכא
–
ראש מחלקת עורף בפיקוד דרום, משרד הביטחון
ניר שמואלי
–
מנהל אגף בכיר תקומה דרום, משרד החינוך
אושרה שלייפר
–
מפקחת מחוז דרום, משרד החינוך
אתי אביטל
–
מפקחת בתי ספר יסודיים במועצה אזורית אשכול, משרד החינוך
ורד נוישטטר
–
מפקחת גני חמ"ד במחוז דרום, משרד החינוך
תומר גולדפרב
–
ראש יחידת תקומה מועצה אזורית אשכול, מנהלת תקומה
מרגלית רוטשטיין
–
מובילת משימת חינוך, מנהלת תקומה
לירון כרמלי
–
מנהלת אגף חינוך, רווחה וצעירים במרכז השלטון המקומי
מיכל עוזיהו
–
ראש המועצה האזורית אשכול
ליאור דפנר
–
סגן ראש המועצה האזורית אשכול
עמיחי הס
–
מנהל אגף החינוך, מועצה אזורית אשכול
אלכסנדרה קופץ׳
–
סגנית מנהל אגף החינוך, מועצה אזורית אשכול
דקלה קצוני אזרד
–
מנהלת אגף האסטרטגיה, מועצה אזורית אשכול
שחר ברט
–
מנהלת בית ספר מרחבי אשכול
ענבר שדמה קידר
–
יועצת חינוכית בבית ספר מרחבי אשכול
אור
–
רכזת החינוך המיוחד בבית ספר מרחבי אשכול
שחר
–
יועצת בבית ספר מרחבי אשכול
נחום לנדאו
–
מנהל קהילת כרם שלום
זהבה
–
מנהלת גן ילדים בכרם שלום
ערן סעד
–
מנהל בית ספר שמש אשכול
שגית
–
מחנכת כיתה א' בבית ספר שמש אשכול
אורית
–
מחנכת כיתות ה'-ו' בבית ספר שמש אשכול
מרים
–
מורה בבית ספר שמש אשכול
חנה
–
מחנכת כיתה ה' ורכזת פדגוגית בבית ספר שמש אשכול
מרים מלכה
–
מחנכת כיתות א'-ב' בבית ספר שמש אשכול
אילנה ארזי
–
תומכת הוראה בבית ספר שמש אשכול
אוריה
–
מחנכת כיתה ב' בבית ספר שמש אשכול
רגב
–
תלמיד בית ספר מרחבי אשכול
ריף
–
תלמיד בית ספר מרחבי אשכול
טל
–
תלמיד בית ספר מרחבי אשכול
נטע
–
תלמידת בית ספר מרחבי אשכול
ליאם
–
תלמיד בית ספר מרחבי אשכול
אורית הראל
–
דוברת ועדת החינוך, התרבות והספורט, הכנסת
עומר עמוס
–
דובר חברת הכנסת חוה אתי עטייה
שמעון מלול
–
יועץ חברת הכנסת חוה אתי עטייה
יוסף תורג'מן
–
יועץ חבר הכנסת יוסף טייב
ניצן
–
יועצת חברת הכנסת יסמין פרידמן
מנהלת הוועדה:
אתי דנן
רישום פרלמנטרי:
יונית חגואל, איטייפ
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> סיור פתיחת שנה"ל תשפ"ו - במוסדות חינוך במועצה האזורית אשכול << נושא >>
(ישיבה בבית ספר מרחבי אשכול )
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
בוקר טוב לכולם. אני חייבת להגיד שזהו בוקר מרגש מאוד שכולנו ייחלנו לו. אנחנו כל הזמן מייחלים לשיבה הביתה. בראש ובראשונה שיבה הביתה של 48 חטופות וחטופים. סליחה, חטופים וחטופה.
היום הזה משלב את כל העוצמות ביחד גם התרגשות של כיתה א', יישובים שחוזרים, חיוכים, תקווה וגם היום אנחנו מביאים למנוחת עולמים את אילן וייס בשעה 17:00 בקיבוץ בארי. נמצאת איתנו ענבר שתאמר כמה מילים. היא כלתה של עפרה קידר שהושבה אלינו.
נמצאים כאן ילדים עם סיפורים מדהימים ואנחנו פה בעיקר לשמוע אתכם ואת הצוות. עם כמה שאנחנו חיים במציאות מורכבת מאוד כשאני קמה בבוקר אני אומרת לעצמי איזו זכות יש לי להיות ראשת מועצה במועצה כל כך מאוחדת בזכות האנשים והילדים והילדות המיוחדים כל כך שיש פה. עם העוצמות האלה שלמרות המציאות הלא נורמלית הזו שחוגגים את הרגע.
אמרתי קודם לענבר שאני פתאום מבינה את המשמעות של שבירת כוס בחופה. אתה לוקח את הרגע הכי משמח שיש לזוג שבונה בית ואתה אומר אני שמח ברגע אבל יש חורבן ברקע. חורבן שאסור לי לשכוח.
צריך להחזיק את הנושא הזה של המשימה הלאומית הראשונה במעלה שלנו היום להחזיר את החטופים והחטופה הביתה, לחזק את הערבות ההדדית, להרבות אהבה בעם שלנו, לקוות ולייחל את השיבה של חיילינו הגיבורים הביתה בביטחון ושהם יקנו לנו ביטחון ועדיין לשמוח ולראות אתכם נפגשים שוב ומחייכים כמו ילדים מדהימים ורגילים שיש. בשביל הרגע יש הרבה מאוד אנשים שעובדים קשה מאוד-מאוד. אני יכולה לדבר עד מחר על פיתוח כלכלי, על טיפולים ואני יכולה לדבר על סלילת כבישים, תשתיות, מים, חקלאות.
אני אסיים את ההתייחסות שלי בשלב הזה בציטוט המדויק כל כך של יאנוש קורצ'אק שמתחבר למקום שאנחנו נמצאים בו כי אוטוטו זורעים את החיטה. אנחנו מחוברים לאדמה אבל הדואג לימים זורע חיטים. הדואג לשנים נוטע עצים. היום נטעתי עץ עם שגריר ארצות הברית בישראל, מייק הקאבי. עץ זית. ממש ליד חומת מגן. אבל הדואג לדורות מחנך אנשים.
זוהי זכות להיות נבחר ציבור בוועדת חינוך וזוהי זכות לעסוק בחינוך. אם אנחנו רוצים את הטוב ביותר עבור ילדינו אז החינוך הכי חשוב כרגע זה להראות לילדים המתוקים האלה - - -
תודה רבה ליושב ראש הוועדה שבחר בנו. אני לא יכולה לחבק אותך אבל אני מחבקת אותך הרבה. אתה נתת לנו תשומת לב וקשב – אתה והוועדה. תודה גם לך חברת הכנסת אתי עטייה שהצטרפת. אתה יושב ראש הוועדה, אתה מנחה. תעשה רגע סבב היכרות. בסדר? נתחיל מכם.
<< דובר >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר >>
חברת הכנסת, אתי עטייה, יושבת הראש הוועדה לעובדים זרים. הלב שלי נטה להגיע לפה. כל כך רציתי להשתתף בשמחה וברגע המרגש הזה. תודה על הזכות.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
יוסי טייב, יושב ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט בכנסת.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
משה טור פז, יש עתיד וחבר ועדת החינוך.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
יסמין סאקס פרידמן, יש עתיד. אני שמחה להיות כי היינו כאן כל כך הרבה פעמים כשהוא היה נטוש ומלא בעלים ובאבק. לראות אותו היום באמת מחמם את הלב.
<< אורח >> לירון כרמלי: << אורח >>
אני לירון כרמלי, מנהלת אגף החינוך במרכז שלטון האזורי.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
בבקשה, תגיד את השם שלך ואיזו כיתה.
<< אורח >> רגב: << אורח >>
רגב, כיתה ו'.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
איפה אתה גר?
<< אורח >> רגב: << אורח >>
רעים.
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
זו פעם ראשונה שאתה בבית ספר או שכבר חזרת לפני שנה?
<< אורח >> רגב: << אורח >>
בית הספר עבר לצוחר.
<< אורח >> ריף: << אורח >>
ריף.
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
מאיפה?
<< אורח >> ריף: << אורח >>
מתלמי אליהו.
<< אורח >> טל: << אורח >>
טל משדה ניצן.
<< אורח >> נטע: << אורח >>
נטע מאוהד.
<< אורח >> ליאם: << אורח >>
ליאם, משדה ניצן.
<< אורח >> ליאור דפנר: << אורח >>
ליאור מגבולות. אני סגן ראש המועצה, מיכל ואני אהיה איתכם במהלך היום.
<< אורח >> עומר עמוס: << אורח >>
עומר עמוס, דובר של חברת הכנסת עטייה.
<< אורח >> עמירם מלכא: << אורח >>
עמירם, ראש מחלקת העורף של פיקוד דרום.
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
הוא חלק מהקהילה.
<< אורח >> תומר גולדפרב: << אורח >>
אני תומר ממנהלת תקומה. במקור מקיבוץ ניר יצחק. אחראי על הקשר עם המועצה האזורית אשכול ועם היישובים.
<< אורח >> מרגלית רוטשטיין: << אורח >>
מרגלית, מנהלת תחום החינוך במנהלת תקומה.
<< אורח >> אתי אביטל: << אורח >>
אתי אביטל, מפקחת בתי ספר.
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
אתי הצטרפה אלינו עכשיו ואמרו לנו שזכינו בה.
<< אורח >> אושרה שלייפר: << אורח >>
אני פה בפיצול אישיות. קוראים לי אושרה שלייפר ואני חברת קיבוץ מגן. ניהלתי את בית ספר ניצני אשכול לפני יותר מעשר שנים והיום אני מפקחת מחוז דרום במשרד החינוך. זה הבית שלי.
<< אורח >> ניר שמואלי: << אורח >>
ניר שמואלי, משרד החינוך – מחוז דרום.
<< אורח >> ענבר שדמה קידר: << אורח >>
אני ענבר שדמה קידר, יועצת בבית ספר. חברת קיבוץ בארי. שבה אחרי שנתיים לבית שלנו עם המון התרגשות ותקווה לימים שקטים ורגועים.
<< אורח >> שחר ברט: << אורח >>
אני שחר, מנהלת בית הספר.
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
אם אתם מריחים משהו אז זה הניילונים.
<< אורח >> שחר ברט: << אורח >>
אני מקיבוץ דורות בשער הנגב. אני מתרגשת מאוד להיות כאן ומתרגשת לפתוח את השנה.
<< אורח >> אור: << אורח >>
אני אור, רכזת החינוך המיוחד בבית הספר. אני גרה במושב שדי אברהם. התרגשתי היום מאוד גם לקבל את הילדים ולקבל את הקהילות החוזרות.
<< אורח >> שחר: << אורח >>
אני שחר, יועצת בית הספר. אני עברתי לפני חודש מתל אביב לקיבוץ רעים. קיבוץ רעים פונו לתל אביב וכך הכרתי את הקהילה. אני מלווה משפחה מקיבוץ רעים ויועצת. אני שמחה ומתרגשת להיות כאן.
<< אורח >> שמעון מלול: << אורח >>
שמעון מלול, יועץ של חברת הכנסת אתי חוה עטייה.
<< אורח >> יוסף תורג'מן: << אורח >>
יוסף תורג'מן, יועץ של חבר הכנסת טייב.
<< אורח >> ניצן: << אורח >>
ניצן, יועצת של חברת הכנסת יסמין פרידמן.
<< אורח >> אורית הראל: << אורח >>
אורית הראל, דוברת ועדת החינוך.
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
אני אעביר את המושכות אליך אבל אני רוצה להגיד משהו קטן. השנה אנחנו יצאנו לדרך בפרויקט כאשר את כל תקציבי תקומה של הסל הרשותי ולא הסל החינוכי החלטנו להשקיע בהקמת שכונה לאנשי חינוך. 22 מיליון שקל. עוד מעט ינחתו מבנים יבילים באחד היישובים. אנחנו רוצים שהם יהיו קהילה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
הבוקר קיבלנו תמונה שהם הניחו את הכלונסה הראשונה.
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
אנחנו גאים בזה מאוד ואנחנו מקווים שזה יהיה מודל ארצי גם לצפון וגם לעוטף – להביא לאנשי חינוך דיור בר השגה ושיעברו לפה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
לאיזה יישוב?
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
עין הבשור. יישוב קרוב וגם קהילה חזקה שיכולה לעטוף.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
אני אתן דברי פתיחה קצרים. הייתה התלבטות לא פשוטה של הוועדה איפה לפתוח את שנת הלימודים. אתגרים של משרד החינוך הם רחבים מאוד. צפון שספג גם מכה לא פשוטה וכל הפינוי של קריית שמונה והחזרה של קריית שמונה ומטולה שעדיין לא חזרה. הייתה חשיבה ללכת לצפון.
מצד שני יש את המרכז. בשנתיים האלה המרכז קיבל את המפונים ופתאום התרוקן מאותן קהילות ולכן הקהילות במרכז, בתי הספר והתלמידים חווים את הטלטלה הזו שפתאום חברים שהם התחברו אליהם שנתיים נעלמים להם וחוזרים לביתם.
והדרום. מהדרום הרחוק ועד חבל אשכול. הייתה התלבטות לא פשוטה ומבחינתי ההחלטה הייתה ברורה בהתייעצות עם חברי הוועדה ללכת לחבל אשכול. הסיבה היא פשוטה. אני חושב שהמשרד עובר אתגרים מאוד לא פשוטים מימי קורונה, חרבות ברזל ואחרי זה עם כלביא.
את הסיפור של חבל אשכול ושל החטופים אנחנו חווים אותו פה וחיים אותו מיום ליום. אני חושב שאם המשרד והרשות יצליחו להביא שגרה עד כמה שניתן, כמובן שלא תהיה לא שגרה מלאה כל עוד שאנחנו לא נראה את כלל חטופינו והחטופה, ענבר הימן חוזרים אלינו.
המטרה היא לראות אם מהמשבר הגדול שחוויתם פה אנחנו מצליחים לחזור לשגרה. אין לי ספק שכלל המשרד הצליח לחזור לשגרה גם במרכז וגם בצפון ולכן החלטנו לבוא ולתת פה את הפוקוס. לראות איך המשרד והרשות והצוות המדהים, והמשפחות והילדים כי בסוף הם דור העתיד והם גם אלה שגם יחיו את המקום וגם יתנו לו את האופק העתידי. ההצלחה שלהם והחיים פה. זה ילך ויתעצם.
להביא אזרחי מדינת ישראל טובים, מעטים כרגע אבל רבים בעתיד, כמוך, שהחליטו לעזוב את אזור המרכז ולבוא להשתקע ולחזק את חבל אשכול. זו הייתה החלטת הוועדה ולכן אנחנו פה. אנחנו באים לחזק אתכם, גם את בתי הספר, את הגורם המקצועי וגם אנשי המקצוע של המשרד.
אני יכול להעיד שהם עושים לילות כימים. אם אני יכול לעמוד מול מירי נבון ב-2:30 כשאני חוזר מסיור ולדבר איתה על איזושהי בעיה שיש באשקלון בבית ספר אם לפתוח את בית הספר או לא לפתוח בית ספר. הם זמינים 24/7 ממנהלי המחוז, מפקחים, ראשי אגפים. אני חושב שצריך להוציא אתכם לחופשה מרוכזת.
היינו פה מספר פעמים וראינו את ההרס ולראות מתוך ההרס והחורבן את הפריחה המדהימה שיש פה. חברת הכנסת פרידמן הגדירה את זה בצורה הכי טובה – אתה בא לפה ורואה שממה ומדברים איתך על קיר שאמור לקום ואתה אומר שעד שיקימו קיר של קילומטרים ואתה רואה שהקיר גמור ועמדו במשימה ולילדים יש תחושת ביטחון. אנחנו מקווים שהתחושה הזו תוכל להיות גם בעתיד הרחוק גם ללא קירות. כרגע צריך קירות אז יש קירות.
המחויבות שלנו כוועדה היא לגרום לכך שהרשות תוכל לגדול ולשגשג ואני חושב שהאמירה הזו שאמרת שלבוא להקים קריית חינוך שאליה מגיעים אנשי חינוך מכלל הארץ לחזק את המקום אחרי המשבר שהוא עבר – זו האמירה האמיתית של הפריחה החדשה.
אנחנו לא מסתכלים על העבר. יש מה להסתכל. יש מה לחקור על העבר ומי שצריך לשלם יצטרך לשלם את המחירים הכבדים. כל אחד ואחד בתפקיד שלו ובאחריות שיש תחתיו אבל כרגע אנחנו צריכים להסתכל על העתיד והעתיד הוא אתם – הילדים והילדות המדהימים והמדהימות שנמצאים פה איתנו.
עברתם שנתיים לא פשוטות. מעברים, חברים חדשים. עכשיו אתם חוזרים הביתה ואנחנו מקווים שחברים נוספים יבואו ויצטרפו אליכם. גם המשרד, גם תקומה וגם משרד ראש הממשלה מגויסים לסיפור הזה. זו הייתה ההחלטה ואני לא מתחרט לרגע. אחרי שאני אעשה את הסיור אני בטוח שאני לא אתחרט.
אבל מפתיחת השערים הבוקר ויש עוד המון אתגרים מול הוועדה. זה לא סוד שאנחנו צריכים להעביר תקנות להכשרה של הגיל הרך. יש קמפיין ענק נגד אותן תקנות ברשתות. גם המשרד וגם הוועדה עומדים מול אתגרים לא פשוטים. אנחנו נעבור את זה ביחד ואנחנו מברכים אתכם.
אנחנו מלמעלה, אנחנו הרגולטור והמפקחים אבל בסוף אתם אנשי המקצוע בשטח בעיקר המורים והמורות שלא עזבו את התלמידים והלכו איתם ממקום למקום וחזרו. מפקחת או מנהלת שלוקחת על עצמה את ההחלטה לבוא דווקא לפה בחבל אשכול יש פה אמירה חינוכית ראשונה במעלה ואנחנו מברכים אתכם על זה.
<< אורח >> עמיחי הס: << אורח >>
אני מציע שנשמע עכשיו את שחר, מנהלת בית הספר על האתגרים של פתיחת שנה כזו.
<< אורח >> שחר ברט: << אורח >>
שלום. מעבר לאתגר הברור מאליו של להיות מנהלת חדשה יש כאן בית ספר שהוא חוזר הביתה והוא כמו בהקמה מחודשת עם צוות שגם חלקו חוזר מפינוי, עם צוות שחווה תלאות בשנתיים האחרונות וילדים שגם הם נדדו עם המשפחות ומחפשים עדיין את המקום שלהם.
הייתה לי שיחה בבוקר עם אחד הילדים שאמר קשה לי. כל הזמן אני עובר ממקום למקום. ילדים צריך את הקרקע הבטוחה שלהם, את המקום שלהם להגיע בבוקר.
אנחנו שומעות כאן את ההורים שגם הם מלאים בחששות, צריכים את המעטפת, רוצים שנשים את הספוט עליהם. אלה משימה ואתגר גדולים מאוד. אני חושבת שאנחנו התמודדו בחודשיים פה בכל מה שקשור לקליטה של הילדים.
חיכיתי לרגע הזה של 1 בספטמבר. חיכיתי לשמוע ילדים צוחקים, ילדים רצים. חיכיתי לרגע הזה שהאוטובוס עוצר והם יורדים ומחפשים את החברים שלהם ומחפשים עיניים טובות. זה הרגע שאני בשבילו כבר 23 שנים קמה בבוקר. זה באמת האושר הכי גדול שיש. אנחנו עוד נחווה אתגרים לאורך הדרך.
יש עוד מה לעשות אבל אנחנו נעטוף את הילדים בתוכניות שהן גם רגשיות וגם לימודיות וגם לצוות נעשה אותו דבר. צריך כל הזמן לזכור שמי שמחזיק את כל הדבר הזה זה צוות שצריך לשמור על well-being שלו ועל המקום שלו וליצור כאן נבחרת שמובילה והולכת בגאווה גדולה. אני לוקחת את האתגר ומחבקת אותו. אני לא נבהלת ממנו. אני מחבקת אותו. אני רוצה אותה ויש לי שותפות לדרך ושותפים שזכיתי.
<< דובר >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר >>
בהצלחה.
<< אורח >> שחר ברט: << אורח >>
תודה רבה.
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
ילדים אתם רוצים לשתף בהתרגשות של היום הראשון?
<< אורח >> שחר ברט: << אורח >>
איך אתם מרגישים עם החזרה לבית הספר? מתרגשים? פרפרים בבטן?
<< אורח >> רגב: << אורח >>
מתרגשים שעולים לכיתה ו'.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
הכי גדולים בבית הספר.
<< אורח >> שחר ברט: << אורח >>
כן.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
חיכו לזה הרבה זמן.
<< אורח >> אורית הראל: << אורח >>
למה הכי חיכיתם לחזור לפה?
<< אורח >> רגב: << אורח >>
חברים.
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
בכיתה ו' היו לכם הרבה חברים גם מנירים, גם מרעים וגם מעין השלושה שלא ראיתם שנתיים ופתאום חוזרים, נכון? זה מרגש. הם גם התרגשו? הרגשתם שאתם זוכרים את אחד את השני או שהייתה קצת מבוכה?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
הם ביישנים.
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
אני רוצה ברשותכם להעלות סוגיה אחת שהיא בעיניי חשובה מאוד. אנחנו נמצאים שנתיים אחרי. אתם רואים שאנחנו בלי בכי ובלי נהי. מחזיקים גב זקוף - - -
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
מה עם מרכזי החוסן?
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
אני תיכף אגע בזה גם. זה בדיוק נוגע באחת הנקודות המהותיות ביותר בעיניי. אין לנו יכולת ואנחנו אף פעם לא נחזור להיות מה שהיו קודם. אנחנו פשוט נחושים להיות טובים יותר וחזקים יותר. זו ההחלטה. אם אנחנו נתכופף אל מול זה התהום תפתח.
עם זאת מודל התקצוב שהאוצר הכתיב הוא מודל תקצוב פוחת. משנה לשנה הסל פר תלמיד הולך ופוחת. אני זוכרת את צוק איתן. מי היה מדמיין שצוק איתן הוא היה האירוע המכונן שהיה פה והלחימה הכי ארוכה. אני זוכרת ששנתיים אחרי צוק איתן המדינה כבר אמרה אתם בסדר. שנתיים אחרי צוק איתן שפתאום השגרה שחררה את כל מנגנוני הגנה וראינו פה תופעות קיצון והתקציבים אזלו.
בשביל להחזיק את התקווה ואת החוסן אנחנו לא יכולים להזדחל על הגחון ולמנות הקשיים. אתם צריכים להבין ש-70% מהטבח היה בבית שלנו. אם אנחנו מדברים על חוף אשקלון ש-20 נרצחו ביום הנורא הזה ושדות נגב 38 אזרחים תאילנדים ובאופקים 52 אזרחים אז באשכול 259. חצי מהחטופים, 119 חטופים הם מקהילה. עדיין מתוך 48 יש לנו 15 חברי קהילה שלנו, בשר מבשרנו. יש ילדים יתומים אבל גם יש ילדים שפשוט חוו את היום הנורא הזה.
לכן אל תבקשו מאיתנו להזדחל על הגחון. אנחנו לא רוצים. חבר הכנסת טייב ראה באותי וועדות. גם את ראית אותי הרבה פעמים בוועדות. אני לא מתכוונת לצווח ולצרוח. אנחנו צריכים את העזרה שלכם.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
מה המודל כרגע?
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
המודל פחת מ-13,500 ל-10,000 השנה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
ירד ב-15% מ-13,500 ל-11,500.
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
אנחנו עדיין לא רואים את קצה הפרבולה. אנחנו לא יודעים לאן נגיע ולכן צריך לוודא שגם אם שיהיו רזרבות שאנחנו לא נצטרך לזעוק לעזרה - - -
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
זה כולל תקציבי תקומה?
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
זה תקציב תקומה.
<< אורח >> שחר ברט: << אורח >>
הם הגדירו לחמש שנים טיפול, ריפוי ושיקום. הם עוד לא בריפוי והם לא עוד לא בשיקום ולכן אי אפשר - - - חמש שנים לפני שנתיים.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
זו נספרת כשנה שלישית עכשיו?
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
בתקציבי תקומה זו השנייה. זה חשוב היה לי לשים את זה פה.
<< אורח >> שחר ברט: << אורח >>
חמודים, אתם יכולים ללכת להפסקה פעילה.
<< אורח >> שחר ברט: << אורח >>
הם גם הבוגרים שהתגייסו בבוקר להעמיד את הטקס ולקחת על עצמם לברך וזה לא מובן מאליו.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
מי מהילדים בחבורה הזו עבר הכי הרבה מעברים?
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
אני חושבת שרגב.
<< אורח >> שחר ברט: << אורח >>
רעים.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
מה זה אומר? מה הם עברו בשנתיים האלה?
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
אילת.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
התחילו באילת.
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
אילת, תל אביב וחזר לרעים. בית ספר באילת, בית ספר בתל אביב, בית ספר צופר ובית ספר פה.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
ארבעה מעברים בתוך שנתיים.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
חמישה כי הם התחילו את השנה פה. את שנת 2023 הם התחילו פה.
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
זה מחזור שאנחנו קוראים לו מחזור צוק איתן. אלה ילדים שנולדו בצוק איתן ואז בכיתה א' הייתה קורונה.
<< אורח >> מרגלית רוטשטיין: << אורח >>
אני רוצה להתייחס לסוגיה שמיכל העלתה. מיכל העלתה סוגיה של תקצוב לחמש שנים כי זה אורך המחייה של מנהלת תקומה. אני חושבת שמה שמיכל מנסה לומר שגם אם התחלנו ב-13,500 ונרד ל-9,000 או ל-7,000 המפלה בשנה השישית לא תאפשר את החלק השני של השיקום.
החלק הראשון של השיקום זה לבוא לבית הספר, לחייך, לחיות ולהיות. אבל זה לא מה שאנחנו מצפים מילדי חבל אשכול. אנחנו רוצים לראות את ילדי חבל אשכול בחץ הראשון של מדינת ישראל כמו שהם היו לפני – בוגרי סיירות, בוגרי יחידות טכנולוגיות.
אנחנו צריכים להבין שילד שחוזר היום הביתה חוזר למערכת שעדיין לא משוקמת ולאבא ואימא שעדיין עוד עסוקים לבנות את המקום שלהם. כל הזמן מהדהדת השאלה איך הכספים באמת יהיו משמעותיים ורלוונטיים. העבודה היא מאומצת מאוד.
אני חייבת להגיד שהשותפים שלנו במשרד השכם וערב עסוקים בלחשוב איך עושים את נכון יותר אבל אני בפירוש מצטרפת לקריאה של מיכל שבתום חמש שנים עם כל המאמץ שנעשה הירידה החדה לתקציבי גפן רגילים לא תאפשר לתחזק את התהליכים שנעשים בשנים האלה. לכן נדרשת איזושהי חשיבה מחוץ לקופסה. אולי לקחת את תקציבי חינוך של תקומה וקצת להפחית אותם אבל לפרוס אותם ליותר שנים.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
לזה נראה לי שמיכל לא תסכים.
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
חלק מהדברים שאנחנו עובדים עם תקומה זה לייצר מקורות הכנסה לרשות שאנחנו לא נצטרך לבקש כל פעם נדבות ממשלה שבאמת מתמודדת עם אתגרים אדירים. אנחנו באמת משתדלים.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
מה המודל?
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
אנחנו מדברים עם תקומה על מודלים של נכסים מניבים רשותיים ומנסים למצוא את המודלים. אנחנו לא בקרבה לרכבת. לבוא ולגור ביד מרדכי או בזיקים ואפילו לגור במפלסים זה לא לגור בסופה וחולית. האתגרים הם אחרים. אין פה נגישות לרכבת. הנגישות לשירותי בריאות ותרבות היא נמוכה. אנשים צריכים לבחור פה.
סחתין עלייך. דרך אגב, נס גלוי. יש הרבה צעירים כמוה שעוברים. זה מדהים. אף על פי שניר עוז עוד לא חזר כוח חלוץ מניר עוז כבר התחיל לעבור ואליו הצטרפו כ-30 חבר'ה שמסיימים השנה שנה רביעית תואר חינוך בבית ברל. עם בני זוגם ביחד עם 50. אמרתי לחבר'ה שאני מתחילה לבנות מעון בניר עוז ואני בונה עליכם. תתחילו לתת עבודה פה. זו התכווננות אבל זה אתגר כי עדיין יש לחימה. אתמול בלילה כל הלילה התותחים רעמו.
אני רוצה לגעת בעוד שתי סוגיות. אני אגיד בכותרת כדי שגם את תוכלי לענות. כותרת אחת שאת, מרגלית, נגעת בזה על המסוגלות ההורית. אנחנו מדברים הרבה על משבר האמון מול הממשלה, מול המדינה ומול הצבא אבל גם משבר אמון מול ההורים. התא המשפחתי.
שמעתי את בן צוקמן אומר המבט שהבן שלי הסתכל בי ב-7 באוקטובר בממ"ד אני הבטחתי לעצמי שלעולם הבן שלי לא יסתכל במבט כזה. ההורים רוצים לפצות הרבה פעמים ולכן המסוגלות ההורית מאותגרת מאוד. הסמכות ההורית מאותגרת מאוד.
ילדים בגיל הרך – על כל שקל שאנחנו חוסכים בגיל הרך אנחנו נשלם פי חמישה לפחות בהמשך. אנחנו חייבים לייצר תוכניות. אני לא אומרת אתם חייבים אלא אנחנו חייבים. אני יודעת שכאשר נשים על השולחן תוכניות איכותיות אתם תהיו שם כדי לתמוך בהן. תוכניות לצמצום לעיכובים התפתחותיים, זיהוי מוקדם של עיכובים התפתחותיות שחשוב לעשות.
הסוגייה השנייה היא השקעה בצוותי החינוך גם בלהביא וגם בעיקר להחזיק אותם. אני רוצה לשים פה על השולחן ש-7 באוקטובר לא הגיע ללא 20 שנה לפני של שגרת חירום. צוותי החינוך לא טופלו בצורה מספקת בשנים האלה והם עדיין היו הראשונים להתייצב וכל הכבוד להם. הם לא טופלו כמו שצריך. להמשיך לעשות את אותה פעולה ולצפות לתוצאה שונה זו הגדרה של חוסר שפיות. אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו משקיעים בצוותי החינוך ובפיתוח המקצועי שלהם ובחוסן.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
יש היום תוכניות ליועצות שעוסקות בצוות?
<< אורח >> שחר: << אורח >>
עם החזרה לפה אנחנו חושבות במדויק גם על אנשי הצוות בתוך המקום הזה. כמו ששחר אמרה ה-well being שלהם הוא מבחינתנו אחד החשובים כי הם אלה שמחזיקים את הילדים. ממש בימים אלה ביחד עם הפסיכולוגית שלנו עושות את התוכניות וחושבות בדיוק מה לומדים.
מה שמתאים לתל אביב לא מתאים כאן. גם לי חדש. אני חודש כאן. אנחנו חושבות מה הכי מדיוק ומה הכי נכון בשביל הצוות, בשביל הילדים ובשביל ההורים. ההורים כמו שמיכל אמרה צריכים אותנו. גם ההורים בתל אביב הם דורשים מאוד. באתי ממקום חזק מאוד בתל אביב ופה אני מרגישה שהם צריכים את ההחזקה שלנו. זה סופר משמעותי בשבילם. יש הרבה אתגרים במובן של לתת חוסן גם לילדים, גם להורים וגם לצוות שלנו.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
איך העבודה מול קהילות שלא חזרו?
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
אני רציתי שהיא תתייחס גם לטיפול בחוסן אבל היא אמרה לא צריך ואז נגעת בנקודה. אלכסנדרה קופץ׳, סגנית מנהל אגף חינוך והמנהלת המיתולוגית של בית הספר היסודי פה ליד. היא החליפה את אושרה. היא אחראית בין השאר עם הקשר עם הקהילות שלנו.
<< אורח >> אלכסנדרה קופץ': << אורח >>
זה היה התפקיד כשנכנסתי לאגף. אני הממונה על הקשר והחינוך בקהילות החוץ. מהיום הראשון שנכנסתי לתפקיד אני מלווה בעזרת משרד החינוך ביחד עם כל המפקחות וביחד עם אתי שהיום איתנו פה - - -
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
איפה נמצאות הקהילות האלה?
<< אורח >> אלכסנדרה קופץ': << אורח >>
יש לנו את בארי שנמצאים במועצת בני שמעון ובני שמעון לומדים במבואות ובנווה במדבר. יש לנו את ניר עוז שלומדים ביואב וצופית. יש לנו את חולית שלומדים ברמת נגב עם עוד כמה תלמידים שלנו במועצה שם.
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
וסיפור הצלחה של כיסופים.
<< אורח >> אלכסנדרה קופץ': << אורח >>
יש לנו את כיסופים שעד השנה למדו בעומר.
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
הם גרים עדיין בעומר.
<< אורח >> אלכסנדרה קופץ': << אורח >>
בהרבה מאוד עבודה משותפת חצי מהקהילה חזרה לגור בכיסופים וחצי מהקהילה עדיין גרה בעומר. הם החליטו לחזור הביתה לבית הספר המקורי שלהם בשחר אשכול. היום מתוך 30 ילדים ביסודי 27 חזרו ללמוד כאן. הם נוסעים כל יום בבוקר מעומר לכאן. התיכון כבר שנה שעברה.
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
הגיל הרך נפתח פה.
<< אורח >> אלכסנדרה קופץ': << אורח >>
הגיל הרך פה כבר. חוץ מילדה אחת בעומר כולם כאן. אנחנו עובדים צמוד מאוד גם עם מנהלי אגפי החינוך, עמיחי מולא וגם עם מנהלות וגם עם המפקחות. זו באמת דלת פתוחה. עבודה מדהימה. מאפשרים לי בתפקיד הזה להיכנס באופן חופשי ולעבוד ביחד איתם. זה לא ברור מאליו שמנהלת לשעבר נכנסת לבית ספר שלא שלה. אני חושבת שמעבר לייחודיות של אשכול זה גם הייחודיות של מחוז דרום. המחוז משתף ועובד ביחד.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
ככה זה דרומיים.
<< אורח >> ניר שמואלי: << אורח >>
אדוני יושב הראש, אני רוצה להגיד מילה ואז אני אתן למפקחת המחוז. אנחנו במחוז מסתכלים על מועצה אזורית אשכול באופן שונה. אני חושב שמיכל נגעה בכל הטעמים למה צריך להתייחס למועצה בהתבוננות קצת שונה.
אני חושב שכמעט אין יום שאנחנו לא מנהלים פה שיח עם הצוותים כדי לראות מה עוד צריך כדי שהם יחזרו וינהלו. יש פה אנשי חינוך נפלאים והם יודעים את העבודה. צריך עוד זמן, זה ללא ספק. אבל זה דיון שצריך לנהל אותו במקומות אחרים. אני חושב שזה לא המקום.
צריך להחליט מה יקרה פה בעוד חמש שנים כי זה לא יסתיים בעוד חמש שנים. אנחנו רק עכשיו מתחילים לראות את האתגרים הגדולים. אנחנו חשופים לנתוני ראמ"ה שיש בהם נקודות אור מדהימות בחינוך הבלתי פורמלי. מדהימות מאוד. שם אנחנו רואים שזה העוגן שלהם.
מצד שני אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מייצרים פה שגרה. שגרה זו למידה. החבל הזה חייב להיות הכי טוב בארץ. מבחינת מדדי השוואה, מחוז דרום כבר לא מסתכל על חבל אשכול ושער נגב סביב אשדוד ואשקלון. אנחנו רוצים לכוון יותר גבוה.
יש משאבים שאנחנו רוצים עכשיו לנצל ולראות איך לקחת ולכן אנחנו מנהלים יחד עם מנהלת תקומה וזו הזדמנות להגיד למרגלית שהיא פשוט מדהימה ושיתוף הפעולה עם מנהלת תקומה הוא תמיד יותר חזק מהשלם ואנחנו מנהלים את כל האתגר הזה. אנחנו שמים פה הרבה מאוד עוגנים כי בסוף אנחנו רוצים להסתכל לא רק על השגרה. איך חבל התקומה ותקציבי התקומה מביאים את הקומה הנוספת.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
איזה עוגנים?
<< אורח >> ניר שמואלי: << אורח >>
לא צריך אותנו בשביל השוטף. את השוטף כולם יודעים לנהל. אנחנו מביאים את הקומה הנוספת ואנחנו מתבוננים מה יקרה ביום שלא נהיה פה. איך אנחנו נשארים פה ואנחנו כל הזמן בוחנים את הנכסים האסטרטגיים. הקמנו השנה חווה חקלאית במועצה אזורית אשכול. החווה היחידית שקמה במדינת ישראל. מחוז דרום הגן על המוסד הזה מול כולם כדי שתהיה פה חווה חקלאית.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
איפה?
<< אורח >> ניר שמואלי: << אורח >>
היא כרגע זמנית ובקרוב אנחנו נוביל עם המועצה הקמה של החווה החקלאית הכי יפה בארץ. יש לנו כבר אחת בשדרות וזו תהיה השנייה. יש לנו חווה מסוימת בשער הנגב.
אנחנו רוצים לראות פה משהו חבלי. אנחנו רוצים לראות איך אשכול משתקמת. אנחנו רוצים לראות את החיבורים בין אשכול לשדרות ובין שדרות לשער הנגב ובין שער הנגב לשדות הנגב ולכן אנחנו גוררים את הנכסים האסטרטגיים. אנחנו מובילים קו להקים מרכז ימי בחוף אשקלון כדי שיהיה מרכז לחינוך ימי ששם נוכל לתת את מגוון המצוינות לכל חבל אשכול. בכל מקום אנחנו מזהים נכס אסטרטגי ואיתו בונים את היום שאחרי.
אנחנו מנסים להקים פה פסגה חברתית. היום מרכזי הפסגה שלנו שנותנים את הפיתוח המקצועי לסגלי ההוראה בעיקר הפורמליים ואנחנו רוצים לראות איך אנחנו הופכים פסגה חברתית. איך לוקחים את התקציבים לחינוך הבלתי הפורמלי שזה עשרות מיליונים שאנחנו עושים בתקומה ולוקחים את כל בעלי התפקידים כמו רכזי המדריכים, רכזים ומפתחים אותם מקצועית מה שלא היה עד היום. זה מבחינתנו הקומה הנוספת. אחרי שאנחנו נלך היא תמשיך להישאר פה. אנחנו עוסקים בדבר הזה.
אושרה שוקדת בגלל המומחיות שלה בפדגוגיה איך מביאים את הפדגוגיה האחרת, השונה. לא זאת הסטנדרטית שהייתה אתמול אלא משהו חדשני שפורץ דרך שיהיה למחוז ולכל הארץ בכלל. לא רק למחוז דרום. אנחנו עם החלטות ממשלה נוספת כמו נגב מערבי אז הצטרפו גם נתיבות, אופקים ומרחבים. החלטת ממשלה נוספת לגבי אשקלון.
מנהלת המחוז מסתכלת בפריזמה רחבה מאוד על כל החלטות הממשלה ואיך הן מניעות פה את כל הדרום בכלל. אין לי ספק שאם היה לנו שיחה ארוכה אז היינו מדברים גם על רמת נגב ועל אזורים אחרים.
<< אורח >> שחר ברט: << אורח >>
דיברנו על תוכניות עבודה. אנחנו נמצאים במצב נתון שחסרים אנשים בצוותים.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
מה המצב אצלך?
<< אורח >> שחר ברט: << אורח >>
המצב אצלי שאני עם כיתות יותר קטנות וזה אומר שרוב המורים שנמצאים אצלי הם מחנכי כיתות. נוצר מצב שאין מספיק מורים מקצועיים אבל השעות קיימות. אלה מקצועות הליבה כמו מדעים ומתמטיקה ואנגלית ומוסיקה לנפש ותיאטרון. אנחנו מתקשים לבנות את המערכת כדי לתת. אם אתה לוקח מכאן זה חסר משם. זה משהו שצריך לחשוב.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
מחסור במורים מקצועיים קיים בכל הארץ אבל פה זה עוד יותר מורכב.
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
בגלל זה גם הקמנו את השכונה. דרך אגב לא הכרח בתמריצים כלכליים לשכר כי זה כמו סוכרים ריקים. אתה נותן תמריץ – הם מגיעים. נגמר התמריץ – הם הולכים. אם אנחנו נייצר תשתיות שנוכל להשאיר וגם עשינו קמפיין. צריך להמשיך את המאמצים.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
סליחה שאני יוצאת. זה לא היה מתוכנן. תודה על האירוח. את יודעת שאני שכנה שלכם ואני חיילת שלך. מה שצריך אני מגיעה ונלחמת. אני לשירותכם. סליחה שאני יוצאת אבל אני אשוב.
<< אורח >> אושרה שלייפר: << אורח >>
אני רוצה להתייחס יותר לתפיסת העבודה ולאופן שבו לדעתי צריך להסתכל על כל הנושא של התקצוב. הילדים ישבו פה וכאשר הסתכלתי עליהם אמרתי שהתקציבים יגמרו בעוד שנתיים ואז מה יקרה. לכן בעיניי תפיסת העבודה צריכה להסתכל על מחזור החיים של הילדים.
לקחת את כל רצף הגילאי ולראות איך בונים תוכנית תקציבית, תוכנית עבודה שתבנה את החוסן שלהם ממעונות היום עד שהם מגיעים לצבא. כמי שניהלה פה את ניצני אשכול אני יכולה להגיד שהקסאם הראשון שנפל פה היה בשנת 2002 או 2003. הוא נפל בקיבוץ סעד בחדר שירותים של אחד מחברי הקיבוץ.
<< אורח >> שחר ברט: << אורח >>
אצל סבא של בעלי.
<< אורח >> אושרה שלייפר: << אורח >>
דיברו על זה שזה צינור ואין לנו מה לחשוש. כשהילדים היו יורדים מהאוטובוסים בבוקר ותופסים אותי ואת היועצת ומספרים לנו שהם שומעים את החפירות מתחת לפני הקרקע ואמרו לנו שזה מטופל ושזה בסדר. כשאימא התארחה אצל האחות שלי בעין השלושה והייתה שם בבוקר שקט ושמעה את הדפיקות ואמרו לה שבונים פה שכונה ליד - - - אני לא יכולה לא להזכיר את זה.
כשאני מסתכלת על התלמידים שלי שחלקם נמצאים פה, חלקם חטופים, אני רוצה להגיד שהסתכלות על טווח של שנתיים, שלוש ולהלעיט בתקציבים זו השגיאה הכי גדולה שיכולה להיות. הכמות היא לא חשובה. מה שהחשוב הוא האיכות והאופן שבו תומכים באזור.
ישבו פה ילדים בכיתה ד'. בעוד שלוש שנים הם לא יהיו חזקים יותר כי לילדים האלה צריך להסתכל על כל הסביבה שלהם – על ההורים ועל הקהילה. אנחנו חושבת שזה לא נכון שמשרד החינוך הוא היחיד לפחות מהאופן שבו אני מתסכלת על הדברים הוא זה שמוביל את התהליכים. אם לא תהיה חבירה של רווחה וחבירה של משרדים נוספים אי אפשר יהיה פה באמת להקים תשתית שהיא תשתית אמיתית. הילדים האלה לא יכולים להסתפק בעשרה טיפולים ונגמר.
אני רוצה להתייחס להיבטים הפדגוגיים והחינוכיים. יושבת פה אלכסנדרה. אלכסנדרה ואני בשנים שהייתה פה מצוקה לא של כוח אדם, לא במספרים אלא ביכולת של האנשים להקים את עצמם. עברנו פה תקופות מאוד לא פשוטות.
התפיסה הפדגוגית שפיתחנו פה הייתה כזו שאפשרה ללמד 90 ילדים גם עם שתי מחנכות אבל האופן שבו לימדנו היה שונה. הוא היה הרבה יותר יצירתי. הוא עסק בתכנים שהם רלוונטיים לילדים וילדים גם לימדו ילדים. אנחנו עסקנו במה שנקרא פעם למידה משמעותית.
כל הלמידות שמדברים היום עשינו את זה באמצעים הכי פשוטים אבל הילד הגיע לבית ספר והוא עסק במוסיקה ובאומנויות והוא טייל פעם בשבוע. אני לא רוצה לספר לכם שאנחנו ניקינו את בית הספר מטעמים אידיאולוגיים. אני כמנהלת בית ספר לא הרגשתי שזה מתחת לכבודי. ניקינו את בית ספר.
בסוף היום כל המורים התרכזו בחדר מורים, אכלו ארוחת צוהריים והיו פה עד 17:00. המורים לא יצאו עם עבודה הביתה. לא היו שיעורי בית לילדים ולא היו מבחנים אבל כל ההישגים שלנו היו ברמה של 86 ומעלה כי כל מורה שלימד את השעה היא הייתה שעה איכותית.
אני אמרתי אז למורים שילד שלומד שמונה שעות הוא לא צריך יותר. אל תשלחו שיעורי בית שיש בהם למלא חוברות כי הילדים צריכים זמן איכות עם ההורים וההורים צריכים את הילדים שלהם. אנחנו שוקדים היום על הבנייה של התפיסה הפדגוגית של החבל ואנחנו נציג אותה בקרוב.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
יש כאן מרכז מחוננים?
<< אורח >> אלכסנדרה קופץ': << אורח >>
יש מרכז מחוננים בשדרות ובבאר שבע. אנחנו בדרך כלל נוסעים לבאר שבע.
<< אורח >> אושרה שלייפר: << אורח >>
אני חושבת שזו גם תפיסה שצריך להסתכל עליה.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
אני אהבתי את החשיבה של העוגנים. בסוף חווה תהיה פה גם אחרי. לא צריך להילחם על התקציבים שלה.
<< אורח >> אושרה שלייפר: << אורח >>
בגלל זה לא צריך להוציא לא ילדי חינוך מיוחד - - -
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
לכן צריך לחשוב על עוגנים.
<< אורח >> אושרה שלייפר: << אורח >>
בגלל זה לא צריך לא מחוננים ולא ילדי חינוך מיוחד. המעטפת הזו תאפשר לתת גם את התשתית. לכן אני אומרת שזה נושא שצריך לחשוב עליו.
<< אורח >> שחר ברט: << אורח >>
ילדי כיתה א' רוצים להגיד לנו שלום. בואו נמחה להם כפיים.
<< אורח >> עמירם מלכא: << אורח >>
בוקר טוב, אני רוצה להגיד שני משפטים קצרים.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
עמירם, מאיפה אתה?
<< אורח >> עמירם מלכא: << אורח >>
מאיפה אני בארץ?
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
כן.
<< אורח >> עמירם מלכא: << אורח >>
אני מנס ציונה אבל כמו שמיכל אמרה אני נשוי לבת כפר עזה. חייתי שם כמה שנים טובות. חמותי שתחייה שרדה. יש לי משפחה בנתיב העשרה שגם חוו את התופת. אני בתוך התפקיד אבל מעורב רגשית במה שקורה פה. אני תמיד אומר למיכל שאני רוצה לקבל כוחות כאיש צבא אני בא למיכל להיטען. זה אמיתי מה שאמרתי עכשיו.
הכניסה של הילדים היא תזכורת לעבור מי אנחנו נלחמים. חשוב לי להגיד ואמרתי את זה גם בכנס שדרות שהיה בבאר שבע, חבר הכנסת טור פז לדעתי היית, הילדים הם סוכני שינוי. הקטנים אולי קצת פחות אבל הגדולים הם ממש. אנחנו יודעים מתוך מאמצים השיקום שאנחנו עושים במשותף שמי שהחזיר הורים הביתה לא אחת היו ילדים שאמרו שזה לא מעניין אותנו. אנחנו חוזרים ללמוד עם החברים שלנו. כוחות התנועה לחזרה ליישובים היו בגלל ילדים וזה מדהים את זה.
<< אורח >> ענבר שדמה קידר: << אורח >>
אתה כל כך צודק. הבן שלי כל הזמן אומר לי אימא תישבעי שאנחנו חוזרים לבארי. את נשבעת?
<< אורח >> עמירם מלכא: << אורח >>
אנחנו כצבא צריך להגיד שמים את עצמנו ממש מאחורה. אני לא יודע אם ראיתם כשנכנסתם - - -
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
החיילים פה הם שלך או של מגל?
<< אורח >> עמירם מלכא: << אורח >>
החיילים פה בתוך בית הספר הם חיילים של מגל. יש מערכת אבטחה חיצונית לתוך בית הספר שאנחנו שמים פה בעיקר בשביל תחושת הביטחון. היא חשובה. אנחנו מנסים לעשות את זה בסתר ולא גלוי. האיזון העדין הוא חשוב. יש מאמץ משותף שאני חושב שזו יוזמה של מיכל, ודיברנו על זה קודם על זה, שילדי המועצה האשכול יחזרו לשרת במקומות - - - אז רמ"ט אכ"א במאמץ משותף עם המועצה - - -
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
מה זה אומר, מיכל?
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
בניית האמון בממשלה ובצבא היא חלק מתוכנית העבודה שלנו כמועצה. בניית אמון נותנת חוסן. זו המשימה שלנו. איך אנחנו מנכיחים יותר חיילים וצבא שהוא חלק המאמצים. אתמול כשרצינו ליפות את הגנים אז חיילים שתלו פרחים בכניסה לכל גן וגן. זה היה חשוב.
הכנסה של כוחות צה"ל לתוך הלימודים פה. להביא אנשים שמתמחים בחינוך לסייבר או למדעי המחשב שיהיו מורים פה ושהתלמידים יראו את זה. להעלות את המוטיבציה לשרות קרבי. אני אעלה סוגייה שחשוב שאתם תהיו מודעים.
כבר כמה שנים עוד לפני 7 באוקטובר המוטיבציות פה הן גבוהות. בשנים האחרונות למעלה מ-50% בשכבות האלה למעלה מ-70% בשנתיים האחרונות מתנדבים עוד שנה למכינות ושנות שירות. המוטיבציה לשרת שירות משמעותי גבוהה.
היכולת לשרוד שם היא מאוד מאותגרת היום כי הילדים שלנו מבינים פתאום כשהם מגיעים לכור ההיתוך של החברה הישראלית עד כמה הם שונים. פתאום מופעלים טריגרים. פתאום ילד מתחיל לבכות במטווח והוא אומר למה אני בוכה במטווח? אני גבר קשוח, מה קורה? הוא לא מבין שזה לא הוא הלא הנורמלי אלא המציאות שהוא גדל בה היא מטורפת. הוא לא לבד.
אנחנו מנסים היום לעשות תהליכים גם לעלות את המודעות בצבא לטריגרים כי אנחנו רוצים שהם ימשיכו לשאוף לשירות משמעותי ושהם ידעו להתגבר גם על הטריגרים ועל החסמים כי חיים שלמים לפניהם. זו חתיכת עבודה וכמו שאושרה אמרה זו לא רק מערכת חינוך. זה הצבא, זה מערכת החינוך, זה החוסן, זה שירותים חברתיים, זה הרבה מאוד שותפים למעטפת הזו שאנחנו חייבים לחשוב מעבר. ענבר, אלייך?
<< אורח >> ענבר שדמה קידר: << אורח >>
אני רוצה להגיד בכמה מילים שעברנו דברים מאוד לא פשוטים, אני והמשפחה שלי. איבדתי את חמי וחמותי ותודה לאל ליאור חוזר ביוני. לא באמת הצלחנו לסגור מעגל כי הכאב שם וייקח לנו אולי חיים שלמים להירפא מהכאב ממה שחווינו.
התקווה היא להשקיע בילדים שלנו. אני הרבה פעמים אומרת לעצמי שאני מבינה שאצלי הרבה דברים אבודים. הרבה דברים אבודים אבל יש לי את הילדים שלי ובשבילם אני בוחרת כל יום לקום בבוקר ולהביא את עצמי לתקומה.
צריך לזכור שאנחנו בבארי ייקח לנו עוד כמה שנים לחזור. מדברים על תקציבים. יש פה עוד כמה קהילות שייקח להן עוד כמה זמן. מצד אחר אנחנו באמת שבורים. אנחנו לא נחזור להיות אותו דבר כמו שמיכל אמרה אבל מנגד יש את הרצון לעמוד על הרגליים ולעסוק במשהו שהוא משמעותי וזאת הסיבה שאני חזרתי לכאן.
בשנה שעברה עבדתי בנתיבות והשנה החלטתי שאני רוצה לחזור לפה. לבית שלי. זה המקום הטבעי לי. כשנכנסתי הרגשתי כאילו לא עזבתי מעולם. להיות פה עם שחר שהיא מגיעה מעוד קהילה שחוותה לא מעט ואני חושבת שאנחנו נצטרך המון תקציבים לשקם את הצוות פה. הצוות שבור, הצוות עבר שנתיים קשות ואני רואה את זה עליהם. אני לא הייתם איתה שנתיים. אני חזרתי לכאן ואני רואה כמה יש כאלה ששבורים שמגיעים לכל אחד ואחד מהם צל"ש.
צריך לחשוב איך עושים את השיקום כי לשקם כשהילדים בבית ספר זה קשה. אנחנו היועצות נצטרך לבנות תוכנית ולראות מאיפה מגייסים את התקציבים האלה. יהיה צריך לעשות משהו שהוא משמעותי. שתהיה הכדאיות הזו לקום בבוקר ולהגיד אני עובדת באשכול כי אני רוצה לעבוד פה.
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
ענבר, אני אגיד לך כראשת מועצה. אל תחשבי על כסף.
<< אורח >> אור: << אורח >>
אני אדבר בשמי ובשם הצוות. הצוות, הילדים ואני לא התחלנו שיקום. כל פעם שפגשתי את מיכל באיזשהו פורום הדבר הראשון שהיא אמרה וזה הדבר הכי נכון אנחנו לא באמת מתחילים שיקום עד שהחטופים – זה גם נושא האמון – רק כשהם יחזרו.
איבדנו חבר צוות, שלומי היקר שלנו שכל 1 בספטמבר וטקס אנחנו מחפשות אותן. אנחנו מסתובבות אחורה לראות אם הוא נכנס או מגיע. הוא נרצח בחולית ב-7 באוקטובר יחד עם אשתו. זה מורגש וחסר.
הצוות אומנם חזק כלפי חוץ אבל שבור מבפנים. אנחנו עובדות המון מתוך מה שאנחנו מכירות כדי לתת תחושה חזקה לילדים אבל זה לא באמת. צוות צריך גם התמיכה, גם להחזיר לו את תחושת המסוגלות.
שחר דיברה על זה מקודם ואני ארחיב בנושא כוח האדם. אנחנו במחסור של מורים ושל צוות. כאשר יש צוות קטן – אנחנו מרגישים את זה. צוות שעובד חצי משרה וצוות שהוריד משרה וצוות שהיה צריך לצאת לשבתון. זה מובן וכל אחת ומה שהיא חוותה. בסוף חבל אשכול הוא לא כמו כל מקום בארץ.
נושא החינוך המיוחד ועמיחי יודע כמה אני באופן אישי מדברת עליו היום יש גידול בצרכים של ילדי החינוך המיוחד באשכול. זה מורגש וזה הרבה על הכתפיים של הצוות. אנחנו פה בשביל הילדים. אני היום בבוקר בכיתי. אני שומעת את יוני רכטר ואני ישר מתחילה לבכות.
1 בספטמבר הוא יום חג אבל הוא גם יום עצוב כי יש אבות שלא זכו ללוות את הילדים שלהם. כשענבר התקשרה להגיד שהיא חוזרת אמרתי לה שזה השיקום שלי. היום כשחיבקנו את ילדי רעים, נירים ועין השלושה הם ילדים שעזבתי אותם בסוף ג' והם בכיתה ו' היום ואז אמרתי שזה השיקום שלנו.
צריך לדאוג שהילדים האלה וההורים האלה יחזרו. הורי רעים התרגשו מאוד לחזור לפה. שמחו מאוד. קיבלנו אותם בעטיפה ובחיבוק. זה מורגש. אני חושבת שהשיקום באמת יתחיל כאשר הקהילות יחזרו, כשבארי יחזרו, כשניר עוז יחזרו, כשחולית יחזרו, כשהחבר'ה מהמושבים ומהקיבוצים הבודדים שעדיין עוד משתהים - - -
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
לא מוותרים על אף אחד מהם.
<< אורח >> אור: << אורח >>
מבחינתי, כתושבת המועצה וכמורה פה – זה השיקום שלי. כשענבר חוזרת אלינו מבארי ושחף תחזור אלינו בעזרת השם, אנחנו נחזיר את כל המורים שכרגע עוד נמצאים אבל צריך לזכור שהצוות הוא אומנם חזק כלפי הילדים והוא פה ויש פה צוות מחויל - - -
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
שאלתם על המעברים של הילדים אז הצוות עבר מעברים מפה לפה - - -
<< אורח >> אור: << אורח >>
חשוב לי להגיד שגם את הצוות צריך לעטוף וגם את החינוך המיוחד שמבחינתי זה דיון בפני עצמו.
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
רגע לפני שאתם יוצאים אני רוצה להגיד שכסף הוא לא הבעיה. יש את האנשים הנכונים והרעיונות הנכונות והמשאבים יגיעו.
<< אורח >> אור: << אורח >>
וזכינו. זכינו גם בה וגם שחר וגם בענבר.
<< אורח >> מיכל עוזיהו: << אורח >>
הדבר השני שחשוב לי להגיד, אור, כי המילה הזו חזרה, אתם לא צוות שבור. חשוב שנבחר את המילים שלנו בקפידה. אנחנו אוספים את השברים. יש את אומנות קינצוגי של היפנים שאומרת שאחרי שספל נשבר לא זורקים אותו. אוספים את השברים ומדביקים. זה לא אותו ספל. את הסדקים צובעים בזהב. זה לא אותו ספל אבל הוא לא פחות יפה ואתן עושות פה דברים מדהימים.
בשביל שיקום הכי טוב צריך שליחות. מה שאתן עושות כל בוקר זו עבודה של השליחות הכי גדולה. נחמה ליבוביץ' ביקשה שיכתבו מילה אחת על הקבר שלה מורה. תודה רבה.
(סיור בגן ילדים בכרם שלום)
<< אורח >> עמיחי הס: << אורח >>
ברוכים הבאים לגן של כרם שלום ותודה לצוות שזכה לארח אותנו ותודה לילדים שהם סבלנים. אני חושב שנכון לשמוע את נחום מנהל הקהילה ואז לשמוע מה קורה בגן.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
רגע, הילדים הכינו משהו קטן. נתחיל מזה.
<< דובר >> זהבה: << דובר >>
ברוכים הבאים לאורחים החשובים. נעים מאוד. הצוות שלנו הם אמונה, אילנית, אירנה וזהבה מנהלת הגן. זכיתי להיות כאן ואני מקווה שאני אעשה את העבודה על הצד הטוב ביותר ולתת מענה להורים כל מה שאני יכולה ומה שאני יודעת. בעזרת הפיקוח המקסים שלנו שאין לי מילים.
אני אפתח בתפילה לשלום מדינת ישראל, שיחזרו החטופים, שיהיה שלום בארץ, שיהיו ברכה, שלום ונחת ושמחה לכולם. אדוני בשמים, צור ישראל וגואלו, ברך את מדינת ישראל, ראשית שמחה גאולתנו. הגן עליה באברת חסדך ופרוש עליה סוכת שלומך ושלח אורך ואמתך לראשיה, שריה ויועציה ותקנם עצה טובה מלפניך. חזק את ידי מגיני ארץ קדשנו, והנחילם, אלוהינו, ישועה ועטרת ניצחון תעטרם, ונתת שלום בארץ, ושמחת עולם ליושביה.
הילדים החמודים שלנו הכינו לכם פלקט יפה, קישטו יפה וציירו ציורים יפים.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
זה גן ממשיך?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
כן.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
הם שנה שנייה בגן הזה או לא?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
הם לא היו פה שנתיים. הם היו מפונים. כרם שלום היה מפונה. היו באילת.
<< דובר >> זהבה: << דובר >>
יש כאן אלבום מ-7 באוקטובר.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
ברוכים הבאים. זה אלבום תמונות שעשינו מגן כרם שהתחיל פה שבועיים לפני 7 באוקטובר ואלה הילדים המתוקים שחלקם כבר עלו היום לכיתה א'. אני הצטרפתי לגן במלון. הילדים שמחים, רוקדים, שרים ונהנים. פה הגענו למלון לחדר קטן באילת במלון ישרוטל ים סוף. חדרון פצפון ששם נכנסו איכשהו 18 ילדים.
<< דובר >> זהבה: << דובר >>
18 ילדים ו-18 מבוגרים.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זה היה הגן שלנו. הלכנו בסביבת הגן לים באילת. זו הייתה סביבת הגן שלנו. פה הילדים משחקים בים כדי להירגע כמובן בליווי של הצוות. פה הגענו להרים של אילת. מי זוכר שהיינו באילת?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אני זוכרת שהייתי באילת. הייתי אתמול באילת.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אתמול היית באילת? פה רשמנו תודה לצוות של המלון. זה מבנה שהביאו לנו באשלים. בנו לנו גן. עברנו מהמלון באילת לאשלים. הביאו לנו מבנה שבנו אותו מאפס. התגוררנו בבתים בכפר הסטודנטים כמעט כל הקיבוץ. בתים קטנים. בכל יום עקבנו אחרי הבנייה של הגן עם הילדים, עם הטרקטור, עם החול. בדקנו איך הוא מתקדם. היינו שם שנה.
אנחנו רואים כאן את הגן באילת. רצינו למצוא לנו פיסת דשא כמו בכרם שלום באילת במלון אז הביאו לנו דשא סינטטי. חזרנו לפה. חלק מהמשפחות בפסח וחלק מהמשפחות חזרו ממש עכשיו. ברוך השם יש עכשיו 21 ילדים. היינו עשרה ילדים בגן ועכשיו גדלנו. יש משפחות חדשות.
<< אורח >> נחום לנדאו: << אורח >>
שלום לכולם, ברוכים הבאים. לפני הכול, המון הצלחה לילדים המתוקים של קרן ולצוות המדהים של הגן. תודה לכם שבאתם. אני אגיד בהבזק, כי לא נראה לי שצריך להטריד את הילדים, תודה לדברים שלא היו מובנים מאליהם בדרך לפה. זה גם דברים שקרו באילת לפני שהצטרפתי.
אני מגיע מקיבוץ סעד. שנה וחצי אני מנהל קהילה בכרם שלום. גם בגן שנבנה מאפס באשלים, גם בכל מיני מאמצים שעשו במועצה וקיבלו את הגב מהמשרד לקיים שני גנים בתקופת הפיצול שהייתה תקופה בלתי אפשרית מבחינה קהילתית. גם הצוות פה עשו שמיניות באוויר כדי להחזיק שני גנים פצפונים. צריך להבין שמערכת החינוך היא אחת הרגליים היסודיים שקהילה יושבת עליה.
בעניין הזה אנחנו צריכים את ההבנה שהסיפור של כרם שלום בכלל אבל בטח ובטח אחרי 7 באוקטובר הוא לא הסיפור של כל מקום אחר. כרם שלום זה הפינה של המדינה, זה משולש הגבולות. אם אנחנו לא הצלחנו לפתוח פה מעון היום כי לא הצלחנו להשיג צוות זו מבחינתי תעודת עניות לכולנו. זו חוסר הבנה באתגר האדיר בחלוציות של לחיות בכרם שלום. זה אלף-בית.
הכישלון הוא קודם כול שלנו אבל אני פורס אותו פה כי יש לכם מה לעשות בעניין הזה. אם ההורים בבוקר הסיעו את הילדים ולא משנה אם זה לסופה, לאבשלום או לבני נצרים ולא הצלחנו לפתוח פה מעון אז לא הצלחנו. זה כישלון ואני מקווה שנצלח אותו.
מעבר לקיר פה נבנה מעון חדש בעזרה אדירה של המועצה וגופי הנדסה. אנחנו מקווים שהוא יבשיל בעוד חודשיים-שלושה. מקווים שנצליח לעשות פתיחה של מערכת מדורגת. אני חושב שהמסר שלי שחשוב להגיד שאם לא נבין שאנחנו בפריפריה של הפריפריה וצריך לתת פה תמיכה בכל דרך שלא תהיה לצוותים, למערכות כדי שהם יצליחו להתקיים וצוותים ואנשי חינוך ירצו לבוא גם למקום האתגר והרחוק הזה אז נהיה בבעיה. בסוף אין מערכת חינוך ביישוב אז לאורך זמן לא יהיה יישוב. תודה ובהצלחה לנו.
<< אורח >> ורד נוישטטר: << אורח >>
אני ורד, מפקחת גני ילדים ומפקחת על הגן בכרם שלום. אני עובדת עם אושרה, ניר ומרגלית - -
<< אורח >> ניר שמואלי: << אורח >>
מפקחת ומתאמת של כל גני חמ"ד במחוז דרום בנוסף לתפקידה.
<< אורח >> ורד נוישטטר: << אורח >>
תודה, ניר. אני עובדת בשיתוף פעולה מלא עם הרשות, עם עמיחי ועם דלית. זו הזדמנות טובה להגיד לכם תודה רבה על הכול. אנחנו משגעים אותם. גם לניר. ילדים, הבאנו לכם מתנה לגן. מתנה מחמ"ד אתם יודעים מה זה? מה אתם רואים פה בתמונה? הוא תוקע בשופר. נכון. הבאנו לכם לוח שנה מיוחד. בסוף יש בו מדבקות. כל פעם שילד או ילדה יהיה יום הולדת או שיהיה לנו ראש חודש תוכלו להדביק בלוח השנה. אנחנו מאחלים לכם שנה טובה ומתוקה.
<< דובר >> זהבה: << דובר >>
מה אומרים? תודה רבה שחשבתם עלינו ועל גנינו.
(סיור בבית ספר שמש אשכול)
<< אורח >> עמיחי הס: << אורח >>
התחלנו את היום בקריה. שם גם החינוך של אשכול התחיל לפני 7 באוקטובר. המקום הזה הוקם בשנת המלחמה הראשונה בתשפ"ד. היו פה גם יסודי וגם תיכון. זו הנקודה הראשונה שחזרה לאשכול. מה שאתם רואים זה הגלגול שלישי כבר. היום הוא בית הספר הרביעי מבין ארבעה בתי ספר יסודיים. זה מאפשר בחירה בתוך המועצה גם בחירה של תחושת ביטחון אבל גם עוד בחירה - - -
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
זה נשמע לי שהולך להיות פה עקרון אין יותר קבוע מהזמני. יהיו פה ארבעה בתי ספר - - -
<< אורח >> עמיחי הס: << אורח >>
אני חושב שהמשרד חולק עליך אבל אני בהחלט תומך.
<< אורח >> ליאור דפנר: << אורח >>
בתור בן בית כאן אני אגיד שאתם תראו בית ספר. הוא יוצא דופן ואני משוחד. אני אומנם משוחד אבל בעיניי בית הספר כאן מדהים. צריך להגיד ביושר ואתם תראו גם שהוא מוטמע בלב הקיבוץ. אם מסתכלים בטווח הארוך יש קושי בתצורה הזו.
עמיחי אמר יפה אפשרות בחירה ואפשרות לבית ספר שהוא טיפה אחר בתוך הצרכים המגוונים מאוד ויוצאי דופן של ילדים באשכול זה ערך שבהחלט חשוב לנו. אתם תראו בעיניים ותשמעו את הצוות. אי אפשר לחלוק על טוב כשיש אותו. עבודה שנעשתה כאן גם לפני ערן והתברכנו בזה שערן הצטרף מדהימה, תרפויטית, מרפאה. שוב, אני משוחד מאוד.
<< אורח >> ערן סעד: << אורח >>
אני אגיד בשתי מילים ואז נכנס. קוראים לי ערן, אני חבר קיבוץ צעיר. יש לי שני זוגות תאומים. אני תמיד אומר את זה כדי שתהיה הזדהות איתי ואמפתיה. יש לי זוג תאומים שעולה לכיתה א' בבית ספר מרחבי אשכול. זכיתי להקים את בית הספר עם סמל מוסד זמני. זה מאוד מרגש.
התפיסה, ואנחנו בונים עם הקהילה פה, מדברת על פדגוגיה של יחסים. זו תפיסה וגישה שהתחילה עוד ברג'יו אמיליה באיטליה שמדברת על הקשר בין מיהו המחנך ומה דמותו לבין התלמידים. מה הקשר בין קבוצת השווים ומה הקשר בין בית ספר לקהילה. איפה הם נפגשים. אנחנו עושים את זה ועובדים בזה. בואו נכנס.
<< אורח >> ליאור דפנר: << אורח >>
רגע, ערן. אני אגיד עוד מילה על המיקום. אנחנו מעבר לשבעה קילומטר מחוץ לחבל תקומה על כל המשמעויות של זה. היו לזה יותר משמעויות בתקופת ההקמה כאשר היה קשה למשרד לעכל את זה שצריך בית ספר כאן ואיך מתקצבים אותו.
היום הדברים כבר קצת יותר מסתדרים אבל לגבי כספי תקומה עברנו את הקו הדמיוני שלהם בדרך לכאן מכרם שלום. אני אומר את זה כבן גבולות. יש לזה גם השלכות על האנשים שחיים כאן ועל תקציבים. עכשיו יש את העוטף של העוטף שנותן לזה מענה חלקי אבל זה גם משהו שצריך לדעת. לומדים כאן תלמידים - - -
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
ההורים לוקחים כשיקול שהם רושמים את הילדים לפה?
<< אורח >> ליאור דפנר: << אורח >>
בגלל שזה הוקם כבית ספר עורפי יש הורים שכן וכבר יש הורים שלא. זה בית ספר שמשרת את כל המועצה. יש כאן תמהיל של ילדים מכל המושבים והקיבוצים ומחבל תקומה ולא חבל תקופה. לא נראה את הילדים אבל לא תוכלו להבדיל.
<< אורח >> ערן סעד: << אורח >>
הם עלו להסעות. אגב זה מרגש להעלות אותם להסעה. זו פעם ראשונה. זו כיתה א'2. פה נמצאת מרים מלכה, מורה ותיקה. חברת קיבוץ חולית. יש עליה כתבות. היא ניצלה בנס ב-7 באוקטובר. הבית שלה נשרף.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
איפה הם עכשיו? הם אוכלים?
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
נסעו הביתה.
<< אורח >> ערן סעד: << אורח >>
זו כיתה א'1. בדרך כלל יש מזגנים אבל סגרנו לחסוך בחשמל.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
זה מאוד לא קיבוצי לכבות מזגנים.
<< אורח >> שגית: << אורח >>
שלום, אני מחנכת כיתה א'. אני בחרתי להישאר בגבולות. באופן טבעי הייתי אמורה לעבור לשדות אשכול. אני כבר 13 שנים מלמדת כאן בעוטף. במקור אני מאופקים. אני מאוד אוהבת את המקום, את האווירה הכפרית-קיבוצית, את האוכלוסייה. אני חושבת שאנשים בחרו ברגליים. עצם זה שרוב האנשים רשמו את ילדיהם כאן בגבולות ולא חזרו הביתה למקור אז אומר שזה חשוב שבית הספר ימשיך כאן. ממש כיף כאן.
<< אורח >> ערן סעד: << אורח >>
שגית היא לא רק מורה לכיתה א' מקצועית וותיקה אלא היא גם רכזת הביטחון של בית הספר. אתם בידיים טובות.
<< אורח >> שגית: << אורח >>
אני מקווה שאתם מרגישים בטוחים.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
את חתומה על ההיתר הביטחוני של המבנים?
<< אורח >> ערן סעד: << אורח >>
יש לך פה את סגן ראש המועצה. אל תסבך אותה. היא רק נכנסה לתפקיד.
<< אורח >> שגית: << אורח >>
אל תגיד למה לצפות שאני לא אברח.
<< אורח >> עמיחי הס: << אורח >>
אנחנו אחרי שעתיים בסיור. התחלנו במרחבי אשכול, היינו בכרם שלום ועכשיו אנחנו כאן. אלה חברי ועדת החינוך של הכנסת, את אתי אתם מכירים.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
לא.
<< אורח >> עמיחי הס: << אורח >>
אתי היא המפקחת החדשה. ניר שמואלי מנהל בכיר בתקומה בתחום החינוך. מרגלית מתקומה. את מר דפנר אתם מכירים. ערן יגיד כמה מילים ואז הכוונה לשמוע אתכם באופן חופשי על פתיחת שנה, השנתיים האחרונות או על 20 שנה אחרונות. תבחרו אתם.
<< אורח >> ערן סעד: << אורח >>
תודה שבאתם ושאתם מכבדים אותנו בנוכחות שלכם. זה מרגש מאוד. אני רוצה להקדיש את הזמן שנותר למורות שפה שעברו את כל הגלגולים ומכירות את הכול. שתפו איך אתם רואים את בית הספר וכל מה שקורה בפרק זמן של השנתיים וחצי האחרונות. מה חשיבות של בית הספר וכל דבר שנראה לכם לדייק. הוועדה באה להקשיב ולשמוע. אורית, תתחילי.
<< אורח >> אורית: << אורח >>
אני אורית, מחנכת כבר 15 שנים באזור. התחלתי ביובלי בשור ועברנו לקריה. התאחדנו. 7 באוקטובר טרף לנו את כל הקלפים.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
מאיפה את?
<< אורח >> אורית: << אורח >>
אני מאופקים. מחוברת מאוד דווקא לאוכלוסייה ולקהילה לאורך השנים. יש לי תלמידים שהם כבר סיימו צבא.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
אילו כיתות את מחנכת?
<< אורח >> אורית: << אורח >>
ה'-ו'. השכבות הגבוהות. השנה אני מחנכת כיתה ו' ומרכזת שפה. כמו שאמרתי, 7 באוקטובר טרף את כל הקלפים. אני עברתי עם בית הספר ללמד באילת לאורך השנה הראשונה.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
איך זה היה עבורך?
<< אורח >> אורית: << אורח >>
קשוח.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
גרת במלון שם?
<< אורח >> אורית: << אורח >>
לא הייתי במסגרת הפינוי אבל משרד החינוך דאגו לי לבית מלון יחד עם צוות שהגיע. שני הילדים שלי היו מגויסים ובעלי היה מגויס אז הייתי בגפי אחרי מה שעברנו אבל הרגשתי שאני צריכה להיות עם הצוות ואני צריכה להיות עם התלמידים שלי. נרצחו לי תלמידים רבים וקרוב משפחה, בן דודה שגם נרצח.
עברנו די הרבה והייתי צריכה להתחבר לתלמידים שלי ולצוות ובחרתי להגיע לאילת. לימדתי שם ואחרי שהיו צריכים לסגור והודיעו לנו שמקימים פה בגבולות משהו ראשוני אז הגעתי לכאן. היה מורכב מאוד כי הכול היה ראשוני מאוד. תפסנו ביתנים וזה לא היה ממש במתחם כמו שנמצא עכשיו מאורגן יותר. התגייסנו באופן זריז כי לקבל ולתת את המענה.
בשנה שעברה גם היינו פה. זה כבר היה הצוות המקורי שלי שהגיע ללמד כאן וזו השנה השנייה וחצי שלי כאן. התחברתי מאוד לאזור שהוא קצת מוריד טיפה להערכתי. אצלי בכל אופן. בשיחות עם ילדים והורים שזה קצת מקל עליהם להיות באזור שהוא קצת מרוחק ופחות חווה את האזורים יותר קרובים לגבול. לא פשוט. לא אצייר שהכול ורוד ומהמם. זה בשלבים והכול התחלתי. אנחנו מנסים לבנות פה שייתן קצת עוגן גם לנו כצוות וגם לילדים ולהורים עצמם.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
כצוות הרגשת שקיבלת מצד המשרד ליווי, חיבוק והדרכה במשך השנים האלה?
<< אורח >> אורית: << אורח >>
הדרכה? היו כאן ערבי שיחות עם פסיכולוגים.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
אנחנו פה לבנות. הביקורת בונה.
<< אורח >> אורית: << אורח >>
הצמידו לנו פסיכולוגית של בית הספר. היו שיחות. היו שיחות כצוות והיו שיחות אישיות למי שבחר. זה די עזר. זה די תרם. אני חושבת שעדיין ואני מדברת בעד עצמי לא יצא לי לעכל כל כך. להיכנס לתוך העשייה ומה שצריך ופחות לשבת - - -
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
על אוטומט.
<< אורח >> אורית: << אורח >>
בדיוק. פחות לשבת ולעבד ולתת זמן לעצמי בתוך הכול. זה מה שמחזיק אותי. זה מה שאפשר לי לקום כל בוקר. בשביל התלמידים ובשביל הצוות.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
את חושבת שהמשרד, הרשות או אנחנו היו יכולים לתרום לתוכנית מסוימת, לתגבור, ליווי או הדרכה או משהו שלא קיבלת שאת אומרת שזה היה חסר?
<< אורח >> אורית: << אורח >>
כישראלית מצויה אני יכולה להגיד תמיד היה צריך עוד ותמיד זה לא מספיק.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
תשימי את האצבע על מה.
<< אורח >> אורית: << אורח >>
אני לא יכולה לשים את האצבע על מה בדיוק כי זה היה לבנות את זה עקב לצד אגודל. הייתה הרשות שעמדה לצידנו. היה המשרד מצד אחר. היו לפעמים דיסוננסים בין לבין – מה המשרד נותן ומה המועצה נותנת. לשים את האצבע נקודתית כרגע אין לי אבל ליווי תמיד זה משהו - - - אחר כך הסיקו מסקנות ונתנו יותר סדנאות ויצאנו לריטריט. עם הזמן זה נבנה וניתן קצת יותר.
אני חושבת שבשביל לבנות את זה לעומק ולשים נקודתית את האצבע צריך לתת את האפשרות לדעת שזה לא זמני, קודם כול. אם אנחנו מדברים על זמני אז תמיד זה משהו שקוטע אותך ולא נותן לך חשוב יותר הלאה מה באמת נדרש.
זה מעמיד אותך בסיטואציה של אתה רוצה להתקדם ולהמשיך אבל בראש שלך אתה אומר רגע, אבל אומרים לך שזה זמני. אני חושבת שהקבוע זה משהו שאנחנו זקוקים לו מאוד. זה מה שנותן לנו יותר עוגן וחוסן. כאשר אני יודעת שזה קבוע אני שמה את האצבע להמשך. אני חושבת שזה הכי חזק אצלי.
<< אורח >> עמיחי הס: << אורח >>
מרים רצתה להגיד משהו.
<< אורח >> מרים: << אורח >>
אני רוצה להוסיף לדברים של - - -
<< אורח >> עמיחי הס: << אורח >>
מרים, תוכלי לספר קצת על השנתיים האחרונות.
<< אורח >> מרים: << אורח >>
אני רוצה להתייחס לשאלה ששאלת. אני אגיד בקצרה מה הרגע שלי. אני גרה במושב אוהד. גדלתי פה, התחנכתי פה. עבדתי עם אורית ביובלי הבשור ואחרי הזה עברנו לשדות אשכול. ב-7 באוקטובר פוניתי יחד עם המושב שלי למשאבי שדה. משאבי שדה זה סיפור קצת אחר כי אנחנו נכנסו לתוך מערכת החינוך של רמת נגב.
אני רוצה לציין מספר דברים. מבחינת ההון האנושי שיש בכל בתי הספר, לא היינו יכולים להחזיק את כל הדבר הזה אם בזה באילת, אם בזה צין או לא משנה איפה לא היינו יכולים להחזיק את כל הדבר הזה אילולא ההון האנושי שקיים פה. ראיתי מקומות אחרים. עכשיו שיצאנו החוצה אז באמת ראינו מקומות אחרים. יש פה אנשים מיוחדים. שאלת אם קיבלנו מענה מהמשרד אז אני חייבת לציין שמי שלא היה בשלוחות – לא קיבל מענה מהמשרד.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
מי שהיה בבית ספר משל עצמו?
<< אורח >> מרים: << אורח >>
מי שהיה בבית ספר משל עצמו לא קיבל מענה מהמשרד. קיבלתי המון מענה מהמועצה שלי ותמיכה מהמנהלת הקודמת שלי אבל לא קיבלנו משהו ריגשי. נכנסתי לעבוד כבר בנובמבר. זה מה שהיה חסר.
כשהגעתי למשאבי שדה הייתי בצח"י – צוות חירום יישובי. ניהלתי עם חברה שלי את כל עניין החינוך. הקמנו מערך שלם בתוך הקיבוץ לפני שהכנסנו למסגרות שנתן מענה לכל 400 המפונים שהיו שם. לא רק של אשכול אלא של כולם. המענה שקיבלנו כמחנכת הוא רק יישובי ודרך המועצה. זה משהו שהיה חסר.
בנוסף לזה, אחרי 7 באוקטובר היו הרבה מחנכות שהיו בחרדות שלא הסכימו לבוא לאזור וזה הגיע למצבים שפספסו כאן אנשים שעזבו את המערכת של אשכול כי התעקשו איתם לחזור למקום שהם לא מצליחים נפשית ורגשית.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
מה היית עושה במקום זה?
<< אורח >> מרים: << אורח >>
מה שעשינו. היינו במצב שכרגע אנחנו מתנהלים במה שיש. לקחו אנשים שהם לאו דווקא מחנכים בהגדרה. לתת האנשים את התחושה שהם קודם כול הם אנשים ואחרי זה הם עובדים באיזה מקום. זה משהו שהיה חסר, הרגישות הזו. אני מבינה שיש צו השעה וכולנו נרתמו.
אם אני מדברת על ההון האנושי אז זה אנשים שנרתמים לאירוע הזה. אנחנו כבר שנתיים בתוך הדבר הזה אבל יש את הנקודות שצריך רגע לעצור ולראות את האדם עצמו. מה הצרכים שלו ולא רק הצרכים של המערכת. יש אנשים שמסוגלים לעשות את זה בסבבה ויש כאלה שצריכים שנייה לעצור. זה בסדר גם לאפשר את זה.
מבחינת המועצה, אם זה תקציבים ואם זה ריטרטים או דברים שהם עשו כדי להעצים אותנו – לא היה חסר מבחינתי. אני כל זמן שמרתי על קשר עם הפורום של המועצה מבחינת חינוך לא רק ברמת נגב ואז נהניתי גם מהדברים שהמועצה נותנת. זה משהו שצריך לשים לב אליו.
גם אם אין לנו את המשבר ב-7 באוקטובר, אנשים עדיין מעכלים את כל מה שקרה פה. כמו אורית, אנחנו חינכנו ביחד ילדים שנרצחו והבת שלי חוותה את זה והבן חווה את זה. זו זוועה. זה לאו דווקא עובר תהליך של עיבוד באותו רגע. אנחנו עוברים תהליך של עיבוד כל הזמן.
אני בעצמי עברתי תהליך של שינוי במי שאני במהלך השנתיים האלה. בכל דבר אפשרי עברתי שינוי. זה משהו שהייתי רוצה שישימו לב יותר כי באמת יש אנשים שצריך לשמר אותם. יש כאן אנשים מדהימים וצריך לשים לב גם בפרטני לכל אחד. אגב, ערן עושה את זה.
<< אורח >> חנה: << אורח >>
נעים מאוד, שמי חנה. אני תושבת יתד 31 שנה. עבדתי בעבר ביובלי הבשור ובשדות אשכול והשנה פה. אני מחנכת כיתה ה' ורכזת פדגוגית ולצד ערן מ-15 ביולי כתף לכתף.
<< אורח >> ערן סעד: << אורח >>
התגייסה מהרגע הראשון.
<< אורח >> חנה: << אורח >>
חווינו פה מצב לא פשוט. גם במושב. נכנסו מחבלים. היינו מפונים לאילת. עבדנו בבית שדה, באוהל. חוויה שמאוד זיקקה לי את ההוראה שלי כשאין לך כלום. בהתחלה לא היה שטיח. בהתחלה לא היה כלום. היה מטף ושולחן. מצאתי טוש כי למורה תמיד יש טוש בתיק.
<< אורח >> אורית: << אורח >>
היה לך מטף?
<< אורח >> חנה: << אורח >>
כן.
<< אורח >> אורית: << אורח >>
לי לא.
<< אורח >> חנה: << אורח >>
ואז כתבתי על הלוח. אני זוכרת שעברה לי צמרמורת בגוף. כשאין לך כלום אתה מבין שזה הקשר שלך עם האדם השני שאתה לא צריך כלום. חזרתי הביתה בסביבות בפברואר. חזרתי לעבוד פה בגבולות והחלטתי להישאר פה מתוך אמונה שאני לא רוצה לעבוד על יד הגבול.
אני לא חושבת שקריית החינוך במועצה צריכה להיות על יד גבול גם זה עולה המון דולרים. אני לא יודעת כמה השקיעו שם. אמרו מזמן לא להשקיע שם אבל השקיעו. לדעתי, קריית החינוך צריכה להיות כולה עורפית ללא קשר לבית ספר.
כל אחד נמצא על הטראומה במקום אחר וחווה את זה אחרת. למרות שזה היה אותו דבר אבל כל אחד חווה את אחרת. צריך לאפשר לאנשים בית ספר עורפי לתמיד. לא מורים, לא ילדים ולא הורים צריך להרגיש שהם בהתלבטות אם לעזוב את האזור או ללמוד בבית ספר אם יפתח.
חוסר הוודאות הזה גורם לנו להרבה אי נחת בקרב מורים ואני שומעת מהורים ואני שומעת גם מהילדים עצמם. לדעת שבית הספר פה לא זמני. אנחנו לא עובדים בזמניות ובטח שאי אפשר לעשות תהליך חינוכי בשנה. אני מבקשת בשם הקהילה של אשכול, בשם ההורים והמורים שנשארו בצד לאפשר לנו לפתוח את זה לתמיד.
דבר שני, בשנה שעברה התחשבו בכל העניין הערכה חיצונית בבית ספר כי אתם מבינים שהתלמידים שלנו לא במצב להיות מוערכים כמו כל הילדים בארץ. אנחנו יכולים לעשות את זה אבל התוצאות ידועות מראש וזה לא משנה איך נעבוד. קודם כול אנחנו בונים פה חוסן.
זה בית ספר צריך לבנות חוסן לפני כל הלימודים ולפני הכול. אנחנו באים להרים את החוסן שלהם. הם לא צריכים לחוות עוד לחץ שאנחנו יכולים לשלוט בזה. לחצים שאנחנו לא יכולים לשלוט הם כבר קיימים אצלנו. אני מברכת על הכניסה של ערן לתפקיד בבית ספר.
<< אורח >> אורית: << אורח >>
אנחנו מברכות.
<< אורח >> חנה: << אורח >>
אנחנו מברכות על זה. מאמינות שאנחנו יכולים לבנות פה משהו אחר. אנחנו רתומות לעניין. צריך למצוא את הדרך שכן מעריכים. אולי לא השנה. אולי בצורה אחרת.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
את מדברת בהערכת חיצונית על מיצ"ב?
<< אורח >> חנה: << אורח >>
כן. הייתה לנו בשנה שעברה - - -
<< אורח >> אורית: << אורח >>
בשנה שעברה הוחרגנו.
<< אורח >> חנה: << אורח >>
בשנה שעברה היה לנו דיון מחוזי בתוך הפורום. היו דרישות אבל הדרישות אבל לא היה מהמשרד מלמעלה אלא מעצמנו. לראות איפה אנחנו עומדים ביחס למה שלימדנו. עדיין מבחנים חיצונים הם משהו מלחיץ מאוד ילדים צעירים פוסט טראומתיים ומורים. אומנם לא צעירים אבל פוסט טראומתיים. אני חושבת שזה משהו לבדוק אותו.
לא נפגשנו הרבה עם המחוז ולא עם נציגים מהמחוז בשנה שעברה אבל כן הסוגייה הזו נלקחה בחשבון. היו פה יותר פסיכולוגים. אנחנו חושבים שצריכים להיות פה יותר פסיכולוגים ולא שני ימים של פסיכולוגים בבית ספר שהוא פוסט טראומתי.
<< אורח >> אורית: << אורח >>
זה צריך להיות שיעור במערכת.
<< אורח >> חנה: << אורח >>
צריכים להיות שיעורים גם לילדים. להדריך את המורים איך מתייחסים לילדים פוסט טראומתיים עם אמירות בתוך כיתה. השנה קיבלתי כיתה חדשה עם תלמיד שאבא שלו נהרג ב-7 באוקטובר ואין לו אבא. אנחנו צריכים מענה על זה איך להתייחס לזה, איך בית ספר צריך להתייחס לזה, איך להוות מסגרת להורים, ילדים ולהורים אחרים של הכיתה.
דברים שאנחנו צריכים הם לא רק ימי כיף אלא בשוטף. כיף זה כיף. תמיד אפשר לעשות אבל בשוטף, בעבודה הסיזיפית היומיומית, ההכלה של הילדים, ההכלה שלנו. כמו שאמרה מרים, אנחנו לא אותם אנשים. ידוע שאנשים חוו טראומה הם משתנים. הרבה פעמים בתוך צמיחה אבל שונה. ההתייחסות אלינו צריכה להיות מכילה. תודה שהגעתם לפה ואתם מקשיבים.
<< אורח >> מרים מלכה: << אורח >>
גם אני מרים. התחלתי את השנה 29 שלי. אני מורה של כיתות א'-ב'. השנה קיבלתי כיתה א'. לימדתי בשחר אשכול - - -
<< אורח >> אושרה שלייפר: << אורח >>
מאיפה את?
<< אורח >> מרים מלכה: << אורח >>
אני מקיבוץ חולית. אנחנו עדיין מפונים ואנחנו נמצאים ברביבים. ב-7 באוקטובר הייתי בבית. שרפו לי את הבית. לא חשוב.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זה חשוב.
<< אורח >> מרים מלכה: << אורח >>
חודש וחצי אחרי פונינו לעין גדי ושם פתחו בים המלח את בית הספר. חודש וחצי קיבלתי חינוך כיתה. ביקשתי להמשיך עם הילדים. מבחינתי זו הייתה החלטה מצוינת להתחיל ללמד ולחזור לחיים. אני בחרתי לחזור לחיים ולא לשקוע.
כשפתחו את בתי הספר בקריה חשבתי שזה לא נכון מבחינה חינוכית לפתוח את שחר אשכול בשביל הילדים ולטובת הילדים. הילדים חווים שם את כל הבומים. זה פוצע את הנשמה ואני בעצמי לא יכולתי להגיע לשם אז בחרתי לעבוד בגבולות.
זו השנה השנייה שלי בגבולות. אני הושאלתי משחר אשכול לבית הספר הזה והחלטתי שגם השנה אני ממשיכה. אני חושבת שללמד פה ואני לא יודעת איך לא כולם רואים את זה אבל זו מתנה. ללמד בתוך קיבוץ זה הדבר הכי מדהים שיכול להיות. אני חושבת שגם מה שעוזר לי לפחות הוא שאנחנו כיתות קטנות. זה מאוד חשוב במיוחד עם הילדים שלנו שעברו לא מעט.
כשאני חושבת על משרד החינוך, מבחינתי משרד החינוך זה רחוק. מה שמעניין אותי ביומיום זה הילדים. איך הם מרגישים בכיתה והכי חשוב לי שהם ירצו לחזור בבוקר לכיתה. זה מה שחשוב לי. נכון שצריך את המבדקים האלה שהיה אפשר להקל קצת בעניין הזה אבל מבחינתי מה שחשוב לי זה מה שקורה פה עכשיו.
איך אמרת? אין אתמול, אין מחר אלא עכשיו. חשוב לי שהילדים יבואו בשמחה לבית הספר. שיקבלו את כל מה שהם הצריכים. תבדקו אם אתם באמת נותנים את כל מה שאתם יכולים לטובת הילדים האלה.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
מרים, אתם רוצים לחזור לחולית?
<< אורח >> מרים מלכה: << אורח >>
בונים לי בית בחולית. אני רוצה לחזור לחולית. להגיד מה יהיה אני לא יודעת. אני לא יודעת מה יקרה כשאני אכנס לתוך הבית בלילה הראשון ואני אנעל את הבית. אם אני לא אנעל את כל התריסים, אין לי מושג. אבל אני רוצה.
<< אורח >> אילנה ארזי: << אורח >>
אני אילנה ארזי. אני היחידה פה מגבולות. הייתי ביחד עם ליאור במלון באילת אחרי 7 באוקטובר. אז עוד היית סייעת במלון. הקמנו גן בג'ימבורי של המלון. היום הילדים האלה שהיו איתנו בגן עלו לכיתה א'. אני ביחד עם מרים. השנה אני תומכת הוראה. זו השנה השלישית שאני פה. התחלתי כסייעת כשרק התחלנו את בית הספר העורפי וראיתי איך הוא גדל.
אני גם אימא פה ויש לי ילדה שעלתה לכיתה ה'. כאימא אני מברכת שיש פתרון עורפי והילדה לא צריכה ללמוד ליד הגבול. ראיתי את כל הגלגולים של בית הספר הזה ואני חייבת להגיד שכל שנה זה נהיה טוב יותר.
הרבה בזכות ערן היום אנחנו נכנסים לבית ספר שהוא מרגיש בית ספר. אני חושבת שזו התחלה והלוואי והיא לא תהיה רק לשנה אחת. גם כאימא אני אומר שהיציבות הזו היא סופר חשובה לילדים שלנו במיוחד אחרי כל מה שהם חוו. אני מניחה שאתם יודעים שלצערנו רצחו את המורה למוסיקה שלנו. זו הייתה חוויה קשה מאוד לילדים. מעבר לחברים וכל מה שהם עברו פה. לכן היציבות של עכשיו זה קבוע היא משהו חשוב.
<< אורח >> עמיחי הס: << אורח >>
אני חושב שנשמע התייחסות אחרונה.
<< אורח >> אוריה: << אורח >>
נעים מאוד, אני אוריה. אני אתן לכם נקודת מבט קצת שונה. אני לא גדלתי באזור. אני מגיעה מהמרכז. אני שלוש שנים במערכת. עברתי לפני שבועיים לאופקים.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
לאן?
<< אורח >> אוריה: << אורח >>
לאופקים. בשיחת טלפון ערן משך אותי לפה ואמר לי את איתי. אני מחנכת כיתה ב' ומורה מקצועית לאנגלית. אני מסתכלת על זה מהצד השני. הגעתי לכאן כי לתת משהו לילדים. לתת להם יציבות וסוג של בית.
במחשבה שלי ב-7 באוקטובר נשמטה להם הקרקע. הם צריכים מקום שהוא יציב שיוכלו לקרוא לו בית. בית ספר הוא סוג של בית. הוא סוג של מקום שאתה מרגיש בו הרבה יותר בטוח. לכן אני חושבת שעניין הזמניות ועניין הקביעות הוא חשוב מאוד. חשוב שזה יהיה משהו עקבי שהם יודעים תמיד שיש להם לאן לחזור. שהוא קצת יותר בטוח וקצת מעורר בהם טריגרים.
מבחינת איכות האנשים שכאן זה לא מה שאני רגילה לראות. הייתי בסוג של מפעל ופה מסתכלים על כל תלמיד ותלמיד, על הצרכים האישיים שלו ומה באמת הוא צריך. יש מענה מדהים פה מהצוות. יש התגייסות כוללת שמצריכה את הגב המלא שלכם.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
איפה עבדת קודם?
<< אורח >> אוריה: << אורח >>
בבית ספר נרקיסים בראשון לציון. היינו שם 850 תלמידים ופה זה קצת יותר קטן. היום נכנסתי לכיתה והרגשתי שלא משנה כמה השנה הזו הייתה אפילו עבורי משוגעת כי עשיתי שינויים מטורפים. מהמרכז לעבור לדרום. הייתי במרכז של המרכז.
נהניתי באמת. אני חושבת שבתור מי שהיא חדשה הייתי שמחה לקבל יותר הדרכות רגשיות. איך מנהלים איתם יותר שיח. איך לא לגרום לעורר בהם טריגרים. מה נכון לעשות יותר, מה פחות נכון. יש הרבה שיטות לימוד.
<< אורח >> ערן סעד: << אורח >>
אני פעם ראשונה מנהל בית ספר יסודי. אני בא מניהול של עבודה עם נוער בסיכון. אמרו לי מערכת החינוך והמורים - - - הגעתי לפה ויש פה סיירת של מורות מדהימות. זכות לקום כל בוקר ולעבוד איתן. שאפו ענק להן.
<< אורח >> אורית: << אורח >>
הזכות היא שלנו.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
כשראיתי אותך לראשונה אמרתי שהוא בא מהבלתי פורמלי. אני חושב שלמערכת הבלתי פורמלית יש המון מה לתרום למערכת הפורמלית. היא צריכה להיות חלק אינטגרלי ממנה. היא תישאר בלתי פורמלי אבל היא צריך חיבור הדוק עם הפורמלי ולתרום לה את ההיבטים שלה.
<< אורח >> אורית: << אורח >>
אתה יכול להציג את עצמך?
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
יוסי טייב, יושב הראש ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. נמצאים איתי חברי הוועדה חברת הכנסת אתי עטייה וחבר הכנסת משה טור פז.
השתדלנו להיות בחבל אשכול ולשמוע. מה שראינו היום אינו דומה למה שראינו בשנתיים האחרונות. אפשר להודות גם לרשות וגם למשרד על העבודה הנהדרת שנעשתה. אתגרים תמיד יהיו וחילוקי דעות תמיד יהיו. תמיד אפשר לשפר ואנחנו כאן בשביל לראות ולבדוק. אנחנו בשיח עם המשרד והמשרד קשוב כדי לנסות להביא בסוף את התוצאות הטובות ביותר גם לתלמידים אבל לא פחות לצוות.
השאלה הראשונה שלי הייתה האם הרגשתם שקיבלתי ליווי והדרכה. אני אומר את זה במשך השנים האחרונות ואני אומר את זה גם עכשיו ההשקעה בצוות היא בסוף תוצאה ישירה למה שהתלמיד יקבל. להשקיע בתלמיד בלי להשקיע בצוות זה לטחון קמח. לכן אני פונה גם למשרד. אין לי ספק ואני בקשר עם המחוז וגם עם המפקחים. כמה שהמשרד ייתן יותר ליווי והדרכה למורים וייתן להם יציבות וביטחון זה מה שהם ידרשו לתלמידים. אנחנו נמשיך ללוות את בית הספר.
אני שמעתי את הבקשה עוד לפני שנכנסתי שזה יהפוך לקבוע ולא זמני. אני חושב שיש פתרונות. צריך להכיר בצורך, לדעתי. זה ייתן גם אופק. הנה אנחנו רואים אנשים טובים ומורות טובות. ראינו בבוקר יועצות שהחליטו לעזוב את המרכז ולהגיע ולחזק את חבל אשכול. אני חושב שבית ספר כזה ייתן את האפשרות לאזרחים נוספים לקחת את ההחלטה לעבור לאשכול בלי להיות על הגבול על ממש ושילדים יהיו בעורף.
גם הסגנון. לתת סגנון אחר של בתי ספר. לתת מבחר רחב גם למי שכבר גר פה. אני חושב שזה מבורך וחבר הכנסת טור פז יודע שהעמדה שלי היא לתת כמה שיותר אפשרויות פתוחות להורים להחליט איך לחנך את הילדים. יש אחד שרוצה יותר הישגים, יש אחד שרוצה יותר קשר אישי ולהתמקד על דברים אחרים.
אני חושב שצריך לתת לחבל אשכול אופק עתידי שיהיו פה ארבעה בתי ספר יסודיים וזה משהו שהוא מבורך. את עמדתי כבר אמרתי לפני שהגעתי ודקלה מכירה. אמרתי לשר כבר מספר פעמים שבית הספר הזה צריך להפוך להיות קבוע. אני אחזור ואגיד את זה אחרי הביקור הזה. זה אפילו חיזק אותנו יותר.
ערן, אנחנו עוד לא הכרנו מספיק אבל אין ספק שממה שאני רואה פה אז יש לך צוות וראינו את זה לאורך כל המלחמה. המורים, למרות השחיקה ולמרות חוסר ההכרה שלהם ובמעמד המורה בכלל בכל המדינה, התגייסו למערכה. עשו עבודת קודש. חלקם עזבו את הבתים, עזבו את המשפחה. החליטו ללכת אם זה לאילת ולכל מקום בארץ מקריית שמונה עד אילת. ראינו את זה על כל הרצף. המורים והמורות היינו מגויסים לסיפור הזה ועשו עבודת קודש.
אם אנחנו רוצים לשמר את הניסיון שהמורים האלה צברו בשנתיים האלה לטווח הארוך אנחנו צריכים לחזור לאם אין קמח אין תורה. צריך לחזור לתמריצים. לא יתכן שהתחיל 1 בספטמבר ואנחנו לא יודעים איפה אנחנו נמצאים בסיפור של התמריצים. אני מתכוון לדבר על זה עם המשרד. אני מבין את חילוקי הדעת. יכול להיות שזה לא רק המשרד. יש עוד הרבה משרדי ממשלה. יש גם האוצר. אבל ההחלטה בסוף צריכה להילקח לפה או לפה. הסיפור של התמריצים הוא חייב להיות.
הסיפור של הליווי והתמיכה והחוסן הנפשי הוא לא פחות חשוב. מדובר באנשים שעברו בשנתיים האלה עליות ומורדות ושינויים גאוגרפיים כאלה ואחרים וכל הרקע שיש מסביב. איך אמרה מרים? מרים מלכה, נכון?
<< אורח >> מרים מלכה: << אורח >>
נכון.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
הסיפור שלך מוכר. אנשים שאיבדו את הכול. איבדו את הבתים, איבדו את הזיכרונות. גם אם מחר בונים לה את הארמון הכי גדול הזיכרונות נעלמו, אלבומים נעלמו והכול נעלמו. אנשים מתחילים מאפס.
את התמיכה הזו המשרד חייב לתת בשיתוף פעולה עם משרד הבריאות ומשרד הרווחה ותקומה. חייב להיות פה שולחן עגול שמתכנס, הייתי אומר יום ביומו, שמוצא את הפתרונות האמיתיים. אני כוועדה נלווה את זה. המסקנות שלנו יהיו ברורות ואני מציע שנשמע את העמדה של שאר חברי הוועדה. אנחנו מחזקים ומודים לכם על כל מה שעשיתם בשנתיים האחרונות. זה יותר מהשנתיים האחרונות אלא מאז הקורונה.
אתם עוברים אתגרים לא פשוטים וגם המשרד. קל להכות במשרד ואנחנו יודעים לעשות את זה מתי שצריך אבל כאן המקום להודות להם. מלשכת השר ועד היועץ והמורה ותומכת החינוך בכיתות. זו עבודה מעל ומעבר. אני חושב שאין משרד ממשלה שהתמודד עם אתגרים כאלה.
בסוף אנחנו עוסקים בנשמות ובדור העתיד של מדינת ישראל. כל תזוזה של אחוז ימינה או שמאלה היא לטווח ארוך זה תיקונים שלפעמים בלתי ניתנים לתיקון. לכן כל השקעה שאנחנו ניתן עכשיו וכל שקל הוא חיסכון אדיר לטווח הארוך.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
אני אוסיף מספר משפטים. אני מתעסק 30 שנה בחינוך כמו חלק מהפורום פה. הייתי מורה, מנהל בית ספר ומנהל מחוז. מה שרואים פה זה איכות חינוכית גבוהה מאוד. אתן יכולות גאות בזה. אתה וכל האנשים כאן.
<< אורח >> מרים מלכה: << אורח >>
זה גם בזכות אושרה שהייתה מנהלת שלנו.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
ההתיישבות העובדת וההתיישבות הלומדת אלה שני המקומות שבהם נמצאת האיכות החינוכית הכי טובה בישראל. זה מאוד בולט פה. למרות ששמענו קודם על חוסרים במורים וגם אתם מתמודדים עם זה מה יש כאן זה ברמה הגבוהה ביותר בישראל.
הדבר השני, תפקידנו כוועדת חינוך זה לתת לכם את הגיבוי ואת העזרה לראות המשאבים מגיעים. מחוז דרום הוא מחוז מצוין ובתקופת המלחמה הזו הוא הוכיח את עצמו. זה לא מובן מאליו וזה לא נכון לכל מחוז וזה לא נכון על כל מי שעוסק בצורכי ציבור בישראל. זה מחוז שהוכיח את עצמו במשרד החינוך ובכלל אבל אנחנו צריכים לדאוג שמה שמגיע לכם אתם תקבלו ומעל ומעבר.
אני, כמו יוסי, מאמין גדול בבחירה. אני חושב שכל רשות מקומית וכל מועצה אזורית שיכולה שתהיה בחירה צריכה להיות בה בחירה. פה מהרגע שהיא נוצרה ואמרתי בכניסה שזה זמני שיהפוך לקבוע זה מצוין.
מי שמתאים לו ללמוד בקריה שילמד בקריה ומי שמתאים לו בגבולות ילמד בגבולות. ניהלתי תיכון שנראה דומה מאוד לזה בתוך קיבוץ וזו ברכה. להרבה אנשים זה מתאים אבל יש ילדים זה ממש לא מתאים להם.
האפשרות של המועצה היום לתת שני אזורי בחירה – שלושה בתי ספר כאן ואחד כאן זה ליגה גבוהה של חינוך. תדעו שאתם עושים ליגה גבוהה של חינוך. כדאי לתמוך בזה שזה ימשיך.
<< דובר >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר >>
אני מאחלת לכם הצלחה רבה. נהניתי מאוד מהסיור. אני לא חברת בוועדת החינוך. אני בתחום העובדים הזרים. אני חברה בוועדת הכספים. כשיובא תקציב 2026 לממשלה ולוועדת הכספים, אז אני אשמח שתעזרו בי. אין ספק שמגיע לכם ישר כוח על השליחות שלכם. אתם העוגן והמצפן של התלמידים. אנחנו נשקיע בכם וכך התלמידים שהם דור העתיד יקבל. תודה רבה. אנחנו לרשותכם תמיד.
<< אורח >> אושרה שלייפר: << אורח >>
אני רוצה להגיד תודה לצוות המובחר שיושב פה. אני לא שמעתי מסכנות ולא רצון להקלה אבל אני שמעתי אמירה מאוד עמוקה שאומרת תראו אותנו. אנחנו לא רק מחנכים אלא מחזיקים פה דור שלם של ילדים שאחר כך יעמדו פה על גדרות ויגנו לנו.
מפה אני עוברת לפן האישי שלי. אני לא יכולה להתנתק כי כל אחד מפה הוא חלק מהזהות שלי. אנחנו מסתכלים על משרד הביטחון וצה"ל כגורם שמגן על הגבולות. אני חושבת שמערכת החינוך באשכול היא לא פחות ממשרד הביטחון ומצה"ל. את זה צריך לדעת.
אם הילדים לא יקבלו עכשיו את המיטב - - - אני גידלתי פה ילדות. כשלא היה ממ"ד אני ב-6:00 רצתי לאסוף את הילדים עם המורות מהאוטובוסים כשהיו אזעקות. הם היו לבד מתחת למיטה.
אנחנו חייבים לחשוב פה אחרת איך אנחנו מחזקים את נשות החינוך ואנשי החינוך באופן הזה שהם יהיו מסוגלים לקום כל בוקר ולהסתכל בטוב על כל ילד. לתת להם את הכלים. הם דיברו פה על כלים. לא לעשות למעט בטעויות כי כל טעות כזו יכול לשרוט את הנפש את הילד.
אנחנו רוצים לגדל פה דור של ילדים בריאים שגם התגייסו אחר כך ויהיו אזרחים טובים. שמענו פה שיח ערכי עמוק. זה משהו שאנחנו צריכים לשמר. על זה נבנית האיכות. כשהן אומרות שיש מחסור במורים אני לא מודאגת לחלוטין כי אני יודעת שיש להן גם את הכלים והיכולת ללמד אחרת ולמלא את החסר. אני רוצה להגיד לכן תודה ואני אוהבת אתכן.
<< אורח >> ליאור דפנר: << אורח >>
ברשותכם אני אגיד כמה מילות תודה וסיכום. קודם כול, תודה לחברי הוועדה, חבר הכנסת טייב, ניר שמואלי, מרגלית מתקומה, אנשים מהמועצה שמלווים אותנו ובעיקר לצוות. אני בתפיסה המועצתית אנחנו כל הזמן שאנחנו בתחתית פירמידה ונועדנו לשרת את האנשים שמעלנו. בקצה התושבים אבל אנחנו עובדים בשביל אנשי הצוות ועושים מה שצריך כדי שנגיע ל-1 בספטמבר ונפתח.
כמו שראינו בסיור היום גם אם אתם מסתובב בתוך בית הספר מרחבי אשכול והוא נראה כמו בית ספר רגיל אז אין ילד ואין חבר צוות שאין מאחורי איזשהו סיפור.
יום אחד הייתי בדרך לאילת לפינוי ומתקשר אליי חבר. שאלתי אותו מה אני עושה עם הילדים בתוך הסיטואציה המטורפת הזו שאנחנו נמצאים בה. זה חבר שעבר אסון עוד לפני והוא אמר בסוף מה שאנחנו כהורים נעזור לילדים להתגבר ולצאת בחוויה כך הם יהיו וזה מה שיבנה את החוסן שלהם. מילה שהיא שגורה מאוד בפינו באזור.
הילדים האלה שמגיעים לבית הספר היום הם דור העתיד שלנו והתפקיד של כולנו ואני אומר את זה למורים ולמנהלים ולמחוז ולכם הוא שתהיה להם זכות להיות אלה שגדלו באשכול. הם יצאו מאיתנו ויגידו אנחנו ילדים מאשכול. אנחנו היינו באסון הכי הגדול שהמדינה הזו ראתה. התגברנו עליו ויצאנו עם הכתפיים.
זו העבודה היומיומית שהנשים הנהדרות האלה עושות ובתי הספר האחרים עושים. היינו בגן בכרם שלום וזה מתחיל שם כי גם הילדים הקטנים האלה בכרם שלום עברו דברים שאנחנו כמבוגרים לא יכולים לתאר.
בסוף מרגש לעבור יום כזה ולראות את ההתגייסות, הסיוע והמעורבות האישית של כל אחד ואחד מכם בשיקום ובצמיחה מחדש של אשכול. כמו שמיכל אמרה בבוקר אנחנו נמשיך ואנחנו נדאג שיהיה כאן יותר טוב. עם שותפים כאלה אני בטוח שאני בכיוון הנכון. תודה.
<< אורח >> ערן סעד: << אורח >>
עמיחי שהוא מנהל אגף חינוך ואדם צנוע. אני יכול להגיד ברמה האישית שלי שאגף חינוך זמינים לכל מה שאנחנו צריכים. הם תומכים ובאים ועושים ותודה לעמיחי ולאגף. זה לא מובן מאליו.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה לכולם. כל הכבוד לכם. שתהיה שנה טובה ושקטה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:30. << סיום >>