פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב שלישי פרוטוקול מס' 441 מישיבת ועדת העבודה והרווחה יום רביעי, י' באלול התשפ"ה (03 בספטמבר 2025), שעה 9:41 סדר היום: << הצח >> 1. הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 6) (הזכות לחינוך לילדים במסגרת השמה חוץ-ביתית), התשפ"ה-2004, של ח"כ משה טור פז, חה"כ אימאן ח'טיב יאסין, חה"כ מנסור עבאס, חה"כ ווליד טאהא << הצח >> << הצח >> 2. הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון - הזכות לחינוך לילדים בהשמה חוץ-ביתית), התשפ"ד-2024, של ח"כ מיכל מרים וולדיגר << הצח >> נכחו: חברי הוועדה: מיכל מרים וולדיגר – היו"ר חברי הכנסת: משה טור פז מוזמנים: מוריה ארליך – עו"ד, עוזרת משפטית, משרד הרווחה והביטחון החברתי נטלי מופסיק – עו"ד, יועצת משפטית של השירות לאומנה, משרד הרווחה והביטחון החברתי אפרת אדרי שרעבי – מנהלת אגף פנימיות ילד/נוער, משרד הרווחה והביטחון החברתי מיכל גרשוני – עו"ד, עוזרת משפטית, משרד החינוך מיה שושטרי – מ"מ ממונה על מערך ייצוג קטינים, הסיוע המשפטי, משרד המשפטים נטע ברק – ממונה מדיניות ציבורית, הסיוע המשפטי, משרד המשפטים תאיר ראבוחין – רפרנטית רווחה, אגף תקציבים, משרד האוצר מיכה נוי – מרכז המחקר והמידע של הכנסת עמוס תמם – יועץ בתחום החינוך המיוחד, מרכז השלטון המקומי שירלי כהן – מנכ"לית האגודה למען ילדי פנימיות הרווחה בישראל נחמיה רובין – משפחת אומנה, מייסד ויושב ראש ועד פורום משפחות מיוחדות, עמותת עוטפים באהבה מנחם גולדין – עו"ד, מנהל תחום שילוב בחינוך, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. אחיו של סגן הדר גולדין, שנפל בקרב ברפיח במבצע "צוק איתן" וגופתו עדיין מוחזקת בעזה יונתן מרגוליס – שדלן, הפורום הציבורי דניאל עמירם – העמותה לשוויון בהורות אליעזר שור – העמותה לשוויון בהורות מיכל לביא – גיסתו של עמרי מירן החטוף בעזה לילה מונדר – ארבעה מבני משפחתה היו חטופים בעזה יזהר ליפשיץ – אביו עודד ליפשיץ חטוף בעזה, מטה משפחות החטופים שמעון אור – דוד של אבינתן אור החטוף בעזה צורית פניגשטיין – אימו של מעוז פניגשטיין ז"ל שנפל בקרב בג'באליה גיא זקן – מילואימניק, חברו הטוב של אלירן מזרחי ז"ל ששם קץ לחייו לאחר שירות מילואים בעזה עומר אמסלם – מילואימניק, פעיל למען הלומי קרב חגי – מילואימניק, פעיל למען הלומי קרב יוהן – פעיל למען הלומי קרב ייעוץ משפטי: אילת וולברג מנהלת הוועדה: ענת כהן שמואל רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, מיטל פורמוזה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 6) (הזכות לחינוך לילדים במסגרת השמה חוץ-ביתית), התשפ"ה-2004, פ/992/25 כ/1074 << נושא >> << נושא >> הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון - הזכות לחינוך לילדים בהשמה חוץ-ביתית), התשפ"ד-2024, פ/4824/25 << נושא >> << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בוקר טוב. היום יום רביעי, י' באלול התשפ"ה, 3 בספטמבר 2025. השעה 9:41. אנחנו רוצים לפתוח את הישיבה שתדון בהצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 6) (הזכות לחינוך לילדים במסגרת השמה חוץ-ביתית), התשפ"ה. לפני שנפתח לגופו של עניין נעבור לגופו של עניין חשוב לא פחות, אם לא הרבה יותר ואלה משפחות החטופים. נרשמו לדבר מיכל לביא, נמצאת? בבקשה. << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> שמי מיכל, אני גיסתו של עומרי מירן שנחטף לעיניהן של אחותי לישי ואחייניות שלי רוני ועלמה. רוני הייתה בת שנתיים וחודשיים ועלמה הייתה בת חצי שנה. אני בטוחה שכולכם פה מכירות ומכירים את הסיפור המשפחתי. ובמשך הרבה מאוד חודשים אנחנו מגיעים לבית הזה, למשכן הזה, לבית העם הזה, ומנסים לדבר אל לב יו"ר הוועדה. אל לב הח"כים הנוספים או הח"כיות שנמצאים או לא נמצאים. אנחנו מנסים לדבר אל העם דרך הפלטפורמה הזאת של הוועדות. אני אומרת 'מנסים', כי אנחנו לצערי עדיין בניסיון להחזיר את האהובים שלנו הביתה. עומרי שורד כבר כמעט שנתיים. עומרי שורד כמעט שנתיים בשבי אכזרי מאוד, ביחד עם עוד 20 חטופים שהם בחיים, כאשר גם הם שורדים. ועוד שניים שאנחנו לא יודעים מה מצבם. וחטופים אהובים נוספים וחטופה שאינם בין החיים והגוף שלהם בסכנת היעלמות מחרידה. הגוף שלהם ממש ברגעים אלה נספג באדמה אכזרית, אדמה ששם הם מצאו את מותם. שואלים אותי הרבה פעמים למה את ממשיכה להגיע לכנסת? למה את ממשיכה להגיע למקום שבעצם את מדברת, אבל אף אחד לא שומע. והתשובה שלי היא שאני כאן כי אתם צריכים לראות את המשפחה שלי, כי אתם צריכים לראות את עומרי, כי אתם צריכים לראות את ההידרדרות של עומרי. כי אתם צריכות וצריכים להבין מהו הערך שמוביל את החברה שלנו. מהו הערך שמוביל את העם שלנו. כי זה מרגיש שסדר העדיפויות פשוט התבלבל והשתנה. ובמקום לקדש את החיים ולקדש את הצלת החיים ולקדש את כבוד המת ופדיון שבויים הפכנו לקדש אדמה. שזה משהו שהוא לא ברור לי איך זה קורה. איך סדר העדיפות הזה הפך להיות סדר העדיפות של הבית הזה, סדר העדיפות של האנשים והנשים שיושבים ויושבות פה. ואנחנו כאן כדי שתראו אותנו, כדי שתראו אותנו אחרי כמעט שנתיים של מאבק. ובעיקר, כבוד היו"ר, כדי להגיד גם לך באופן אישי, גם לתנועה שאת מייצגת, גם לבית הזה, שיש בו 120 חברי וחברות כנסת, שבאמת לא ברור לי סדר העדיפות שלהם שהם בוחרים. רציתי להגיד לכם שאתם לא תייאשו אותנו. לזה להסתכל לכם בעיניים, כי אתם לא מסתכלים לנו בעיניים. אתם לא מישירים מבט, גם עכשיו את לא מישירה מבט. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מיכל, בואי, אני כותבת כדי לענות לך. ואני יש לי הרבה מה לומר, אבל אני אתן לך לסיים בכבוד ואחר כך יגידו שאר המשפחות. << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> אז תישירי מבט. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני יכולה לכתוב וגם לדבר אלייך. את יודעת, בסוף זה חלוקה. בואי, בואי תמשיכי בבקשה. << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> להישיר מבט - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מיכל, בואי תמשיכי. << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> להישיר מבט זה לא רגעי, זה לא עכשיו, זה לא מה שאת עושה עכשיו או מה שאת לא עושה עכשיו. זה להישיר מבט זה 698 ימים של להישיר מבט. זה 698 ימים להבין שאנחנו משאירים את האחים והאחות שלנו להינמק בשבי אכזרי. האכזרי ביותר שאולי קיים על פני האדמה. ואני באמת לא מצליחה להבין מה עוד חשוב חוץ מלהציל חיים ולהחזיר חללים לקבורה ראויה במדינת ישראל. איך יכול להיות שכיבוש עזה חשוב יותר מלהציל חיים? מלהחזיר חללים למשפחות שלהם. איך יכול להיות שאחייניות שלי גדלות בלי אבא? איך יכול להיות שהן בונות בית ממגנטים וכאשר שואלים אותן למי הבית אז הן בונות בית לאבא. זה מה שהקטנה אמרה. היום היא בת שנתיים וארבעה חודשים. היא בונה את הבית לאבא והגדולה בת הארבע שואלת איך? כי היא יודעת שאבא בעזה. זה רמת מודעות אחרת. איך יכול להיות שזו הבחירה שלכם, נבחרי הציבור, ברגעים אלה ממש כאשר המדינה מפורקת, אנחנו הגוף שלנו מפורק. כשהמונים יוצאים לרחובות, המונים. הם יצאו מתוך הסקר, הם יצאו החוצה. שני מיליון אנשים יצאו החוצה וביקשו את פדיון השבויים. זו הבקשה של העם. וכל מה שתגידי עכשיו, למעט הצלת חיים ופדיון שבויים חללים ומתים ולמעט הערך היחיד שעליו לא יכולה להתקיים מדינת ישראל בלעדיו, שזה הערך שלא משאירים אף אחד מאחור בחייו ובמותו, אני באמת לא מצליחה להבין מה יש לך כל כך הרבה לכתוב. זה משפט. "לא משאירים אף אחד מאחור, לא בחייו ולא במותו". זו הערבות ההדדית הבסיסית שבלעדיה לא יכולה להתקיים פה מדינה. לכן אם עומרי לא חוזר על הרגליים בחיים, כמו שהוא יצא, כמו שהוא נקרע מרוני. נקרע מרוני, מהבת שלו, שזוכרת הכול. אם הוא לא חוזר על הרגליים בחיים – המדינה הזאת לא יכולה להמשיך להתקיים. אם כל מי שעדיין שורד את התופת הזאת לא חוזר על הרגליים בחיים למשפחה שלו המדינה הזאת לא יכולה להתקיים. אם החללים ממשיכים להיספג, פשוט להיספג באדמה אכזרית, אדמת אויב. אם הם לא יוחזרו לקבורה ראויה במדינת ישראל אנחנו לא ראויים להם. את לא ראויה להם. אתם, כל אחד ואחת מאתנו שיושבות ויושבים פה, לא ראויים לאף אחד ואחת מהאנשים השורדים האלה, כל אחד במצבו. לא ראויים להם ואנחנו לא ראויים למדינה. זאת המשוואה המאוד פשוטה. וזו מתמטיקה, כי כאשר נכנסים לכיבוש עזה וראש המוסד וראש השב"כ וראש המל"ל אומרים שעסקה עכשיו, אומרים זו מלכודת מוות, ואתם הדרג המדיני לא מקשיב לאף אחד מהדרגים המקצועיים, איך העם יכול לבטוח בכם? איך אפשר להיות במדינה שמפקירה את העם שלה? שנבחרי הציבור מפקירים את העם יום יום, רגע רגע. שילדים וילדות יודעים שלא מחזירים את האבות שלהם, שלא מחזירים את הדודים שלהם. איך אפשר להמשיך לחיות במדינה כזאת? את רוצה לחיות במדינה כזאת שלא יחזירו את הבן שלך? שלא יחזירו את הבת שלך, שלא יחזירו את בן הזוג שלך? כמה ילדים יש לנו להקריב? כי אנחנו הפכנו להיות מדינה שמקריבה ילדים וילדות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה מיכל. לילה מונדר, נמצאת פה? << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> אמרת שכתבת הרבה. לא הישרת מבט כי כתבת הרבה ורצית להשיב לי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לילה מונדר נמצאת פה? << אורח >> לילה מונדר: << אורח >> אני פה, אבל אני אשמח שתעני למיכל גם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאחר ואני מנהלת את הוועדה ולא את, אז אני מבקשת, אם את רוצה לדבר זה הזמן. ואני עונה לכולם בסוף. בסדר? אז בבקשה לילה. << אורח >> לילה מונדר: << אורח >> אני לילה, ממשפחת מונדר, מקיבוץ ניר עוז. אני רק אגיד שהדבר שהכי קל, הדרך הכי קלה לשלוט על אנשים זה דרך פחד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. יזהר ליפשיץ, בבקשה. << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> בוקר לכולם. אני דווקא רוצה להתייחס לקטע של פדיון השבויים שהוא לא המקום הישיר, הוא באמת מה שהצבא כרגע אומר על כל זרועותיו. הוא אומר יש לנו אפשרות להחזיר עשרה חטופים חיים. שמונה בוודאות, שניים בסוף החלק הראשון של אותה עסקת ביבי, וויטקוף, שכתבו אותה ביחד והתאימה לפני חודש והיום כפי שהם אומרים היא פחות רלוונטית. מה הזכות שלנו לא להחזיר את אותם שמונה עכשיו ולעשות אחרי זה, לנסות להגיע לעסקה שלמה? לפוצץ את עסקה, לחזור ללחימה. אבל מה הזכות המוסרית שלנו לא לפדות עכשיו ברגע זה? תוך שבוע יכולים להיות פה שמונה חטופים חיים. לא אני אומר את זה, אומר את זה הרמטכ"ל, אומר את זה ראש המוסד, אומר ראש השב"כ, אומר את זה המל"ל. מצביעים על זה גם שרים. מה הזכות המוסרית שלנו? בלי קשר לימין ולשמאל ולוויכוחים שלנו ולמספר הימים. עכשיו יש אפשרות כזאת ואנחנו לא מחזירים. מה זה עושה לנו בתור בני אדם שחיים באותו מקום אל מול אותם חטופים? אני חייב להגיד שזו אחת הפעמים הכי קשות, כי זה כל כך clear cut, כל כך יצא החוצה, כל כך לא במחשכים, כל כך לא משנה מה האסטרטגיות העתידיות גם לגבי עזה וגם לגבי המזרח התיכון, החברתיות. זה אולי יכול להתחבר גם לזה ש-20% ממדינת ישראל, יצא סקר, סובלת מדיכאון במצב קשה. 20% מאוכלוסיית המדינה כרגע בדיכאון. זה לא נתון שהוא על כל המגרש. הלומי קרב, הורים, ילדים, אנשים שחוו את ה-7 באוקטובר, בעיות שצצו אחרי שנה-שנתיים. 20%, אחד לחמש. תוסיפו לזה את אחוזי הסרטן, בכלל, אני חושב שאנחנו לא מבינים מה קורה לנו שזה הופך למחלה אוטואימונית שמחסלת אותנו כחברה, כאנשים. אבל עכשיו יש כפתור אדום, ובכפתור הזה אפשר ללחוץ ו-"הופ" יהיו פה שמונה חטופים. בתור שלב ראשון של העסקה. ואם היא תתפוצץ ואם היא לא תצליח השלב הראשון ואם הוא לא ייגמר, יהיה מה שיהיה, אני בטוח שנשמע פה דעות שונות מהרבה אנשים. אבל אותם שמונה, מה הזכות שלנו כיהודים בארץ ישראל? ולך מיכל, אני אומר, אני אעבור אחרי זה לבועז ביסמוט. ושם נשאלת עוד פעם השאלה הזאת, מה קורה לנו כחברה? החליפו אותו כדי שמה? שיצליח לשמור על הקואליציה שאולי דרך זה נמשיך להילחם עוד קצת, נמשוך את זה עוד קצת? כאילו מה קורה לנו כאנשים שערבים אחד לשני היום כשיש 60,000 צווי 8 ואנשים קוראים בקול "אנחנו לא נגייס את הילדים שלנו" ואתם כמפלגה ציונית דתית ערכית – איפה אתם? זה אני פונה אלייך באופן אישי. הילד שלי פשוט התגייס אחרי ה-7 באוקטובר, הילד השני גם התגייס אחרי ה-7 באוקטובר. אבא שלי היה חייל כל היום. מה שחיבר אותנו לציונות הדתית זה ההבנה שלכם באמת יש את הקטע האמוני שאתם חיים איתו. אבל במשבצת שאנחנו עומדים אנחנו עומדים באותו מקום. אתם מפלגת ציונות דתית שוברת את המשבצת שאני כיהודי אזרח ישראלי עומד עליה, אתם עכשיו שוברים אותה במו ידיכם בזה שאתם לא נעמדים אחד על אותו פדיון שבויים, אבל באותה נשימה על החוק גיוס הזה. כשהציבור שלכם רוקע ברגליים. ולא סתם אתם לא מקבלים את כל הכוח של הציבור שלכם, כי הציבור הזה מחובר יותר למה שאני אומר לאיך שאתם מתנהגים. ואתם תקבלו את זה גם בקלפי. ופה אני רוצה להגיד דבר אחרון. יושב לידי שמעון אור, ואנחנו כבר ידידים 698 ימים, כמעט שנתיים. ואני מאוד מעריך את דעותיו של איך הוא רוצה להחזיר את אבינתן אור, החי, יחד עם כל החטופים. והן שונות ב-180 מעלות היום הפוך מאיך שאני חושב. אבל פדיון השירות, שירות בצבא, ערכים בסיסיים – אנחנו מדברים באותה שפה. והמפלגה שלכם הפסיקה לדבר את השפה שלנו, של העם היהודי. תודה רבה. << אורח >> גיא זקן: << אורח >> בוקר טוב ומחילה על ההפרעה. דעו לכם לוחמי צה"ל שנלחמו ימים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בואו שבו. << אורח >> גיא זקן: << אורח >> אנחנו צריכים לעמוד, לא יכולים לשבת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי, אז תעמדו. אבל אי אפשר להפריע. << אורח >> גיא זקן: << אורח >> החיים שלנו נעצרו. החיים שלנו נעצרו, אתם לא תגידו לנו איפה לעמוד, החיים שלנו נעצרו. 60 מתאבדים ולא אכפת לכם. אתם תקשיבו לנו. כי כולם הקשיבו, אז גם את, עם כל הכבוד, את תקשיבי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל לא, אתם לא יכולים. אני אקשיב לכם, אבל אי אפשר להפסיק באמצע בן אדם. אז תנו לו לסיים וכשהוא יסיים אנחנו ניתן לכם לדבר. << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> מיכל, אני מסתכל על הלוחמים האלה ואנחנו מכירים את סיפור המתאבדים והאחוזים. 20% ממדינת ישראל, הרגע ציינתי, הם בהלם. והם נקראים בפעם אני לא יודע כמה, 60,000 צווים. << אורח >> גיא זקן: << אורח >> לא, לא, אל תכניסו פוליטיקה עכשיו. << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> - - - שנסיים אחי, שנצא, שלא נפריע לכם וסתם יהיה פה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל תן לו לסיים, הוא מסיים. << אורח >> גיא זקן: << אורח >> - - - אין פה לסיים. יש 60 מתאבדים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שנייה, שנייה, אתה רוצה רמקול? << אורח >> גיא זקן: << אורח >> לא רוצה, רוצה שתקשיבי, תעצרי. << אורח >> גיא זקן: << אורח >> כן, ככה אני אדבר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, סליחה. << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> אני נותן לך את זכות הדיבור. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יזהר, תרשה לנו. << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> קיבלת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יופי. יזהר, איתך הסליחה. בסדר? בוא ניתן לו. בבקשה. רק מה שמך? << אורח >> גיא זקן: << אורח >> קוראים לי גיא זקן, מפעיל צמ"ה. השותף שלי זה אלירן מזרחי, שירה לו שנה שעברה שני כדורים בראש, על מה שעברנו בעזה. הבנתם? מאז יש לנו 60 מתאבדים. איפה אתם כולכם? איפה? כל הלוחמים שנלחמו בשביל להבין, בשביל שעושים את הכול. איפה כולם? תסתכלי אליי, לא בטלפון, תכבדי אותנו הדקה הזאת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לא בטלפון. חברים, מה יש לכם? אני כותבת. כתבתי את השם שלך. בואו, חברים, מספיק. אני מקשיבה לך. גיא, אני מקשיבה לך. << אורח >> גיא זקן: << אורח >> תבינו מה זה עושה לנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מקשיבה לך. << אורח >> גיא זקן: << אורח >> אתם צריכים להבין שיש פה לוחמים שיוצאים מבתים, שאף אחד לא מבין איזה תופת הם עוברים. תתחילו לקחת עכשיו ריטריטים מסודרים, ריטריטים, שכל לוחם לפני שהוא משתחרר הולך חודש לריטריט. להביא את האמא שלו ואת האישה או את בת הזוג, שיבינו אחרי שבוע שהם איתנו בריטריט מה הם הולכים לקבל, איזה פצצת תופת בבית. איך לא להכניס אותו לטריגרים. להכניס את הילדים חודשיים. את תצליחי לזהות פוטנציאל של מתאבדים. תתחילו לעשות רעש מה זה 60 לוחמים מתאבדים לפני שהסדיר משתחררים. תחשבי 60,000 משתחררים, 5% יעשו לעצמם משהו, עוד במספרים שלא במדינת ישראל. תביני מה קורה ללוחמים שעושים הכול בשביל המדינה. שרוצים לחזור להילחם בשביל להביא, בשביל לעשות את מה - - - לנו. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> איך אתם רואים את הלוחמים? כשכירי חרב או מה? עשו את העבודה שלהם, יכולים ללכת. אחרי זה אין טיפול, דוחפים לנו כדורים פסיכיאטרים. כדורים שמפילים סוס אתם דוחפים לנו, לא מעניין אתכם. וגם אם אנחנו מגיעים לוועדה, את אומרת לנו 'לא, תעצרו'. נו, את לא יכולה לעשות את הדברים האלה. את לא מבינה שאנחנו חיים מתים? אנחנו חודש. היית פעם אחת, באת להגיד שלום? אנחנו חודש בחוץ. באת פעם אחת? הואלת בטובך לבוא, לרדת אלינו? לא. נכון? למה? למה? תעני לי, מה, אני שקוף? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חס וחלילה. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> אז למה? למה לא באת? למה מישהו מפה לא בא והיה איתנו דקה, לתת לנו מעטפת, חיבוק. למה? למה את לא יכולה? מה, זה קשה לכם פיזית? בואו, אני אדאג לכם להסעות. זה קשה לכם? למה אתם לא עושים את הדברים האלה? למה? אנשים מתים לכם פה בלי סוף. לוחמים שהוציאו את החטופים ומתים בגלל החטופים. ואתם יורקים לנו בפרצוף כל יום מחדש. כל יום מחדש אתם דופקים לנו יריקה לתוך הפנים. << אורח >> גיא זקן: << אורח >> אין שנאה בין דת - - - כולנו ככה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז עומר וגיא, אני רוצה לומר לכם שאני כל היום מתעסקת בנושא שלכם, כולל גם במשרד הביטחון, כולל גם פה בוועדה. אני גם מזמינה אתכם, יש לנו ב-8 בספטמבר דיון ארוך מאוד בנושא הזה. אני מטפלת בזה - - - << אורח >> גיא זקן: << אורח >> עוד מעט יתאבד עוד אחד, מה תגידו? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מסכימה איתך, זו בעיה רצינית כואבת. אם אתם רוצים אני מוכנה להמשיך להקשיב לכם. << אורח >> גיא זקן: << אורח >> מישהו הסביר איך אנשים מתאבדים? למה אתם לא אומרים את זה? למה? אנחנו באמת שקופים? אם היינו בלי רגליים לא היית אומרת לנו תעמדו, תשבו, את יודעת, נכים. אלו שלא רואים, השקופים, למה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל ההיפך, אני רואה אתכם ואני אומרת לכם תשבו. גיא ועומר, יש ב-8 לחודש דיון על הנושא הזה פה, ארוך. אתם מוזמנים לפה. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> אני שנים בא לפה לוועדות, צוחקים לי בפנים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לא צוחקת לך בפנים, חס וחלילה. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> כולם צוחקים בפנים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חס וחלילה. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> לא מעניין אתכם לוחמים. כאילו, אתם חיים בעולם אחר, ביקום אחר. כאילו, לוחמים - - - << אורח >> חגי: << אורח >> רק מתי אתם תעצרו? יש לי שאלה, מתי תעצרו? מתי את תעצרי? אני יכול לתת לך תרחיש קיצון שיקרה ואת תעצרי אחריו. תחשבי, 60 זה מספר מאוד גדול, אבל זה בא לכם בתשלומים. זה כאילו כל שבוע אחד, כל שבוע אולי שניים. עוד מעט זה יקרה לך עם משפחה שלמה, שמונה-תשעה, שהוא הצית את כולם, כי הוא לא רצה לשחרר אותם. הוא לא רוצה שיראו מה יקרה לו אחר כך. אז סבבה? ואז אתם תעשו ועדה מיוחדת על זה, לא כנלווה. חייבים לעצור. זה תרחיש קיצון שיקרה. ואז אתם תבואו. זה העניין. יש פה נשים, יש פה ילדים שלנו. זה ריקושטים מאוד גדולים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו רואים את כולכם, חגי. רואים. לא, לא עובדה. אנחנו מקבלים, אתה יודע כמה אנחנו שינינו? וצריך עוד לשנות ולתקן הרבה. הרבה. << אורח >> חגי: << אורח >> לא, זה לא לשנות ולתקן. זה משהו חדש. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בוא, חגי. אני בעצמי פעלתי במשרד הביטחון כך שאדם שמאושפז עקב פציעה נפשית בבתי חולים המשפחה שלו והוא יקבלו בדיוק מה שמקבל נפגע פיזית, מה שלא היה עד היום. אנחנו עובדים עכשיו על ביטוחי חיים, אנחנו עובדים כל הזמן. גם ברמה הכלכלית לתמוך בכם, גם ברמה הנפשית וכמובן כמובן איך אנחנו מונעים את כל האסונות שהזכרתם. זאת עבודה שצריך לעשות אותה ואנחנו עושים אותה. אנחנו לא עיוורים לכך, אתם לא שקופים. אנחנו רואים אתכם. ואני שוב מזמינה אתכם להגיע לוועדה שהיא אליכם. ואנחנו עובדים כל הזמן על האירוע הזה. אז תודה חגי. רצית אתה להגיד משהו? מה שמך? << אורח >> יוהן: << אורח >> יוהן. היו 100% עלייה של מקרים של אלימות במשפחה בשנה האחרונה. זה היה מתוך הוועדה לפני שבועיים. תחשבו למה, זה הכול. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. יזהר. אלה המעברים במדינה שלנו, אין מה לעשות. << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> זה לא מעברים, זה אותו דבר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> על אחת כמה וכמה. << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> מה הם אמרו לך? שמעת מה הם אמרו לך בתור נציגת המדינה, נציגת המפלגה. מה הם אמרו לך? תקשיבי טוב. אני אמרתי לך 20% מהמדינה במצב נפשי לא תקין. הם הסבירו על אחוז המתאבדים. ענינו להם ב-8 באוקטובר תהיה ועדה שתדון. ב-5 יהיה משהו. זה כבר לא הפטצ'ים האלה. אנחנו אחרי. יש פה משהו אוטואימוני שאוכל את החברה שלנו כחברה. זה בכלל לא קשור לחמאס, זה לא קשור לכלום. זה איך אנחנו מתנהלים בתוכנו. הדבר הכי חשוב בכותרת של הבוקר זה שיעבירו את התותח שירה על אלטלנה מהצבא למרכז בגין. ושב-8 לחודש ידונו עליהם. זה מעטפת של מילים חלולות, של אינטרסים בזויים שלא קשורים לאיפה שהעם נמצא. והעם, כמו שאמרתי לך, הילדים שלי ושל שמעון, החטופים מהקיבוץ שלי והחטוף ששמעון מייצג, אבינתן אור, הם שם. אבל זה רק חלק. 60,000 מתגייסים נכנסים למה שמגדיר הרמטכ"ל מלכודת. ושמונה חטופים לא משוחררים שזה הלב של העם היהודי. שזה את היית צריכה להילחם על זה בדיוק כמוני, כמו שמעון. אנחנו רוצים את השמונה. אם אפשר להציל שמונה, נציל שמונה. אם בגטו אפשר להוציא משאית עם ילדים, נשלם ונוציא אותה. זה מה שמחבר אותנו ואתם פורמים אותנו. תקשיבי למה שהם אמרו. הם לא סתם התפוצצו. לא מעניין אותם מהישיבה ב-8 באוקטובר. הוא מסביר לך את התהליך. אחד ישרוף את כל המשפחה, מאז השיחה האחרונה יש עוד ארבעה מתאבדים. 60,000 עכשיו מקבלים את הצו - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יזהר, אני לא רוצה להבטיח לך עכשיו דיון. << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> זה לא דיון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שנינו שמענו את אותו דבר ואנחנו שמענו דברים אולי הפוכים. אני שמעתי דברים הפוכים ממה שאתה אומר, אבל בסדר. זכותך לשמוע. כל אחד יכול לשמוע מה שהוא רוצה ולתת פרשנות מה שהוא רוצה. << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> אז אני מקבל את זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יזהר, בוא נתקדם. << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> אני מקבל את מה שאמרת ואני לא נותן פרשנות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מוכנה להשיב לך. << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> אני לא חושב שהם באו, הם לא באו בתור מקהלה שלי, של מה שאמרתי. אני מנסה להגיד לך, העם זועק והבית לא שומע. וכאשר אנחנו נלך לוועדת חוץ וביטחון לביסמוט זה יהיה אותו הדבר. זה אטימות. הרי לא מבינים שהפאזל הזה מורכב ונרקם, החברה הזאת, מאלפי סעיפים שבונים את החוסן שלנו. פורמים אחד-אחד לפי אינטרסים קטנים, אישיים או אידיאולוגים. אבל בסוף אנחנו מפרקים את החברה שלנו. וזה כרגע כמו מחלה אוטואימונית, זה הולך ומתגבר, הולך ומתגבר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה יזהר. אני אשמח אם תישאר פה כדי להקשיב. כי ראיתי שמיכל יצאה ולא נשארה. אם אתה רוצה תשובה אתה מוזמן להישאר בסוף. אבל אני כן אתן קודם כל לשמעון אור לדבר. אחר כך צורית פניגשטיין גם נמצאת פה. שמעון, בבקשה. << אורח >> שמעון אור: << אורח >> שמעון אור, אני דוד של אבינתן. ירון אחי התאום וגיסתי מעולם לא היו פה, מסיבות מובנות. אנחנו באמת משפחה אחת, כל מי שיושב פה במשפחות החטופים, גם אם הדעות שלנו חלוקות על איך להביא, איך צריך להביא את היקרים שלנו. אבל אנחנו מונעים מלב אחד. וזה הדבר שמחבר בינינו. לגופו של עניין, אני לא מאמין שחמאס ישחרר את אבינתן ואת החטופים, גם אם אנחנו נתקע לו דגל באל אקצה. אני לא מאמין שהוא ישחרר את חלקם. ואני אמרתי לראש הממשלה לפני עסקת ה-33 שהעסקה הזאת שאתה עושה זו עסקת רצח. אתה משחק אותה מוציא 33, חלקם חיים, חלקם מתים, אתה למעשה קובר את אבינתן. כולם ידעו שלמעשה העסקה הזאת היא על הגב של אבינתן ושאר החטופים. וזה למעשה הקללה שרובצת עלינו, של חוסר המוסריות שהתחילה עוד מהדר גולדין, שעושה חשבונות. אומרת אוקיי, יש לנו חלל שם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא הדר גולדין. הדר גולדין עוד שם. << אורח >> שמעון אור: << אורח >> כן. נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הבנתי. << אורח >> שמעון אור: << אורח >> זו הקללה שרובצת עלינו מאז. אוקיי, נכון, יש לנו חלל שם. אבל יש לנו חשבונות. חשבונות פוליטיים, חשבונות מוסריים כאילו. הכול שטויות. חוסר המוסריות הזה רודף אותנו עד היום. ואני אמרתי לו אתה עושה פעולה לא מוסרית בעליל. לא משחררים חלק על החשבון של הגב, על המוות של אחרים. לא עושים כזה דבר. ולא קיבלנו. לא קיבלנו את אבינתן. שבעה חודשים הוא מחזר אחרי חמאס. ולא קיבלנו כלום. למה? כי חוסר המוסריות מוביל אותנו. נעשה עסקה חלקית. נוכל להגיד שמונה הבאנו לכם, לעשות חשבונות. הנה, מתוך כל החטופים 200 ומשהו הבאנו. וחלק לצערנו השארנו שם למות. זאת הדרך שבנימין נתניהו מוביל אותה. ואני רוצה לומר פה בצורה ברורה לראש הממשלה וגם לכם, אם לא תהיה לקיחת אחריות מלאה על עזה, צבאית ואזרחית, לא נראה את החטופים. כי כל עוד אנחנו נלך למרכבות גדעון ב', ג', ד', החמאס מבין שאנחנו פוחדים. והוא ישתמש בחטופים כדי להגביר את הפחד. הוא עלול לרצוח אחד מהם או כמה מהם כדי להגביר את הפחד. כי הרי הוא עובד על פחד. והוא ינסה לחטוף עוד איזה הדר גולדין אחד כמו שהיה במגנן ש-20 מחבלים ניסו לחטוף חייל. אוי ואבוי מה היה קורה אם זה היה מצליח. מי שזוכר, הדר גולדין נחטף בזמן שהייתה הפסקת אש עם החמאס. אז יהיה לנו הסכם עם החמאס והפסקת אש. ו-"בום" יחטפו לנו חייל. לכן כל המשחק הזה לא ייצא ממנו כלום. אבל מי שאחראי פה על כל מה שקורה זה ראש הממשלה והממשלה. כשאת נמצאת בתוך הממשלה הזאת. אני לא רוצה סרטונים של הציונות הדתית איך הוא רואה שהמלחמה תיגמר. לא רוצה את הסרטונים האלה. לא ראיתי אולטימטום שלכם אצל בנימין נתניהו שאומר עד כאן. יותר משבעה חודשים לא היה אולטימטום כזה. אומר לי סמוטריץ' 'צריך לדעת מתי עושים אולטימטום'. אמרתי לו תקשיב, בנימין נתניהו אוכל אותך וכמוך בפוליטיקה. אוכל אותך וכמוך בפוליטיקה. אתה תקרוס יחד איתו. והנושא המוסרי, אין כזה דבר משחקים פוליטיים. אומרים עד כאן, לא כיוון שאני עושה חשבון אם זה יצליח או לא. כי פשוט זה לא מוסרי. אני לא רואה את זה אצל סמוטריץ' ואצלכם. את ה-עד כאן הזה. הולכים בדרך מסוימת, טוענים שחמאס לא ישחרר. אלא רק אנחנו נביא אותם בדרך מסוימת? תלכו בה. הוא חלק מהממשלה הזאת. אתם חלק מהממשלה הזאת. שבעה חודשים אבינתן לא מגיע. על כלום. לא יוצא מזה כלום. ואני רוצה עוד דבר להגיד. אני לא רוצה שיהיה מסיבות שלכם ביש"ע על הקמת יישובים ועל הקמת יישובים בעזה. חלק מהעם לא מסכים לזה. אי אפשר לקחת את הנושא של החטופים ולתקוע אצבע בעין לחלק מהעם. אז מצד אחד הוא נשאר בממשלה, אתם נשארים בממשלה. לא עושים אולטימטום על בנימין נתניהו לגבי החזרת החטופים ולקיחת אחריות על כל עזה ומצד שני עושים מסיבות על היישובים שיהיו בעתיד. אתם מבינים מה אתם עושים? אז לא במקרה מיכל אומרת שהאדמה יותר מאשר החטופים. לא במקרה. אני לא רוצה לשמוע את זה. אני לא רוצה לשמוע את זה. אני רוצה שקודם כל החטופים יחזרו. כי החטופים זה חלק מליבה של החברה הישראלית. כל העולם הליברלי שלנו בנוי על הנושא של האדם הוא המרכז. וזה חשוב כמו האדמה, וזה חשוב כמו הלאום. זה חלק מהעניין. שלושת המרכזים האלה: האדם במרכז, האדמה והלאום. אין אחד יותר חשוב מהשני. ואתם מעצימים כיוון אחד בלבד. ומצד שני, אתם לא נותנים אולטימטום לבנימין נתניהו. ואני רוצה לומר ובזה לסיים את דבריי. פעולות צבאיות לא מחזירות חטופים. כל התוכניות היפות של סמוטריץ' לא יחזירו חטופים. שם המשחק זה משילות. וכאשר הולכים על משילות צריך גם לחשוב על העתיד של העזתים. כן. לקחת אחריות זה גם לקחת אחריות על עזה גם מבחינה הומניטרית. לא רק לחסל את החמאס. וכאשר העזתים יראו ושהעולם יראה, וכשהחמאס יראה שאנחנו לא פוחדים לקחת את האחריות הם יבינו שאין למה להחזיק את החטופים. הם לא יביאו להם כלום. אנחנו נקבל שיתופי פעולה עם הדרג הנמוך שמחזיק את החטופים ועם העזתים. חמאס זה לא גוף מתאבד. זה גוף עם חזון. הם יחכו לסבב הבא. אבל כאשר רואים שאנחנו פוחדים לקחת את האחריות הזאת, עושים מבצעים צבאיים, אז הם ישתמשו בחטופים. ואני רוצה שתגידי לסמוטריץ', הוא אמר לי כן, אתה כמו הרב קוק. תגידי לסמוטריץ', גם מבחינה פוליטית, אם לא תהיה לקיחת אחריות שכוללת גם אחריות חיובית על המקום הזה, העולם ירצה מדינה פלסטינית. העזתים יחכו לחמאס. כי אין להם למה לחלום. אין להם למה לצפות, רק הרג. אז החמאס הוא אלטרנטיבה. ולראש הממשלה, דרככם, תהיה החלטי לקחת את האחריות הזאת. לא מרכבות גדעון 2. ואז הרמטכ"ל יישר קו ולא יחלום על עסקה שלעולם לא תהיה. ההזיה הזאת שעכשיו אוטוטו החטופים מגיעים, עשרה חטופים מגיעים, אוטוטו, בפתח. איזה הזיה מטומטמת. זה בחיים לא יקרה. אבל צריך ליישר את הקו, גם אצלכם וגם אצל ראש הממשלה. זה הציפייה שלי. כדי שאבינתן יחזור לפני החגים הביתה וכל שאר החטופים, גם החיים וגם החללים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה שמעון, אמן. צורית, בבקשה. << אורח >> צורית פניגשטיין: << אורח >> אני אמא של גיבור ישראל מעוז פניגשטיין, בני בכורי אהובי, הי"ד. שנהרג בג'באליה בטבת בשנה שעברה. וגם אני רוצה להתחיל ולהגיד שאנחנו משפחה אחת, גם אם אנחנו חלוקים. גם אם אני לא מסכימה על המחיר, אנחנו בסוף סובלים ביחד וכואבים ביחד ואוהבים ביחד, גם אם אנחנו חלוקים. הילד שלי היה ילד של חיים וטוב. אהב את החיים, ידע ליהנות מהם, לאהוב, לצחוק, ליצור, לטייל. הוא השאיר אחריו אישה צעירה ותינוקת שהתחילה השבוע שנה חדשה במעון. ילדה יתומה. היא לא תזכה לחיבוק מאביה בהתחלות חדשות בחייה אף פעם. היא לא תזכה לאהבתו לעולם. ילדה שעבורה אבא הוא זיכרון ודמיון. מחיר המלחמה הוא נורא. מי כמוני חווה אותו באופן יום יומי. אף אחד לא רוצה את המלחמות האלה. אבל המלחמה הזאת נכפתה עלינו על ידי מפלצות אדם. ואפילו שיש לי ביקורת על ההתנהלות של המלחמה, השאלה היא לא מתי היא תסתיים המלחמה, אלא איך. אנחנו צריכים להפסיק להסתכל על בהונות הרגליים שלנו ולהרים את המבט. לא רק סיום המלחמה עכשיו, אלא סיום המלחמה שמאפשר אופק וחיים לימים שיבואו אחריה. המלחמה הזאת הביאה להתנגשות ערכית וטלטלה גדולה לאנשים שהתחנכו על תרבות המערב. תרבות שמקדשת את האינדיבידואל, את הרצון הגחמתי שלו עכשיו. נוחות שלו, הסיפוק שלו, את האמת הסובייקטיבית שלו. הרבה אזרחים וחיילים פתאום נדרשו לעמת את הערכים האלה עם טובת הכלל. הזולת על חשבונם. והם יש להם אחר כך סיוטי לילה והמשפחות שלהם מתפרקות. יש לזה מחירים מאוד כבדים. הם בחרו בטובת אחרים על פני הנוחות, הכדאיות והתועלת האישית שלהם. רבים, ביניהם בני אהובי, ויתרו על כל היקר להם. על חברויות, אהבות, כישרונות, חלומות, ויצאו למען הכלל. לרוע המזל, הבן שלי לא שב מהקרב. ברגעים המרוממים של תחילת המלחמה הרגיש שכאילו כולם הבינו את זה. כולם כאבו את כאב האומה. יצאו לעזרת אחינו. אבל עכשיו שוב התגלשנו במדרון הזה לאינדיבידואל בעזה. אני לא רואה את האויב כאינדיבידואל. אני כרגע בעלי במילואים, יש לי ילד קצין. יש לי את הילד המת שהקרבתי על מזבח האומה. אני לא רק בן אדם פרטי. וכך אני רואה גם את האויב. אני לא יכולה לראות כל אינדיבידואל בנפרד, אני לא יכולה לראות את הסבל ואת הרעב בנפרד. אני רואה אותם כמקשה אחת של אנשים. אני רואה את האויב מולי. אני רואה את קהילת הטרור הזאת. היא בחרה להיכנס בי, הם בחרו בהנהגה הזאת. הם הלכו שבי אחריה במסע צלב לעבר ירושלים, מבול אל אקצה. הם בדרך שחטו, שרפו, בזזו ורצחו במיתות משונות. וכך הם מחנכים את ילדיהם, כך הם גם מתכוונים להמשיך. למלחמה יש מחיר. אבל צריך לגבות אותו גם מהאויב. אויב שמשתמש באוכלוסייה אזרחית כנגדנו ומשחק מלוכלך מאוד. דרך בתי ספר, בתי חולים, אוכלוסייה אזרחית שהוא מחביא זקנים, ילדים. משתמש בכולם. בתנאים האלה, מול מפלצות האדם שמחזיקות באחים שלנו אין דרך אפקטיבית יותר ממצור. זה לא לכתחילה, אבל במשחק המלוכלך שלהם זה הקלף שנשאר לנו. אל תלכו אחרי המוסר המעוות שבו חיי האויב קודמים לחיי החטופים וחיי ילדינו. זה מה שהביא למות בני. אל תתפתו לפרשנות המחמירה של החוק הבין לאומי שמיוצגת על ידי הפצ"רית והיועמ"שית. אני בטוחה שהלב שלכם במקום שהלב עם האחים שלנו, לפני הכול. אני רואה את זה שככה. בכל מקום בו יש שליטה ישראלית יש בהכרח פחות טרור. אז אסור לנו לוותר על השליטה במקום המסוכן הזה, בו מקננים טרור ושנאה. סיום המלחמה ויציאה מעזה הוא סיפוק מיידי בטווח הקרוב. כן, זו באמת תהיה הקלה. אבל אסון ודאי בטווח הארוך. תשמרו עלינו. אנחנו מידי תקופה מקריבים עוד ועוד חיילים עבור שקט זמני. בואו לא ניפול שוב בבור הזה. בואו נסתכל קדימה וניתן גם טעם לכאב המשפחות השכולות. שנדע שבמותם משהו השתנה לטובה. אני מבקשת להיות אופטימית, אנחנו חפצי חיים. אנחנו אומרים עכשיו בחודש אלול לולא האמנתי לראות בטוב השם בארץ חיים נקווה אל השם חזק באמץ ליבך וקווה אל השם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. תודה צורית. << אורח >> מנחם גולדין: << אורח >> מיכל, אם הזכירו כבר את הדר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, רגע. בבקשה. רק בבקשה לא לקרוא מהצד. אם אתה רוצה לדבר, אתה יכול שבת ואני אתן לך את רשות הדיבור. << אורח >> מנחם גולדין: << אורח >> אז אני מתנצל, לא קיבלתי את רשות הדיבור. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> התכוונתי למי שיושב מאחורה. אתה בהחלט רשאי. << אורח >> מנחם גולדין: << אורח >> לא, אני מתנצל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חמי, בבקשה. << אורח >> מנחם גולדין: << אורח >> חודש אלול, יש הרבה על מה להתנצל. אני חמי גולדין, אני אח של הדר גולדין. אנחנו, המשפחה שלי, במסע הזה כבר - - - << אורח >> שמעון אור: << אורח >> 10 שנים. << אורח >> מנחם גולדין: << אורח >> 11. אתה זוכר ממתי שהכנסנו את הספר תורה. << אורח >> שמעון אור: << אורח >> אנחנו מתפללים באותו מקום. << אורח >> מנחם גולדין: << אורח >> אני זוכר שניצחנו כבר את חמאס. את צוחקת, כי את היית שם. אז ניצחנו את חמאס, ותנחשו מה? שמנצחים את חמאס והכול נשאר אותו דבר אז נזכרים שיש ג'יהאד, נכון? ואז מנתחים את הג'יהאד, ואז נזכרים שיש אחים מוסלמים. ואז נזכרים בעוד כל מיני דברים לאורך השנים. אז אני מודיע לכולם, חברים, גם בשנתיים האחרונות כמות הפעמים שניצחנו את חמאס וכבשנו את עזה, בסדר. אני הרבה פעמים אומר שניצחון חמאס זה יותר הודעת דוברות מעניין ממשי. אותו דבר עזה, שאני מזכיר לך שבשקופיות הראשונות אף אחד לא דיבר על העיר עזה, אלא על ערים אחרות. ופתאום זה הפך להיות האירוע המרכזי. אנחנו תכף נעבור לנושאים מאוד חשובים, אבל כמי שכן, את מכירה עובד בנושא של ילדים עם מוגבלויות, חוץ ביתי, אני לא חושב שאני מגיע ואני פוגש איזה שהוא ילד שלא יודע על מה הוא מדבר, הוא מדבר על החטופים. בסדר? הוא מדבר אל איך יחזירו אותם. זה לא עניין חשוב, זה ה-עניין. ושאלוהים יעזור לי כמה כסף עבר לעזה כל השנים. ואני מדבר גם על סמוטריץ' וגם על כולם, כמה מחבלים שוחררו. שבסוף אמרנו משפחת גולדין, תעשו מה שאתם רוצים. הרי ממילא אתם עושים. אבל תחזירו את החטופים. ותמיד שמו לנו את העסקה מול המבצע. אבל בוא, איזה מחבל שיום למחרת הוא הופך להיות אישיות לא כל כך מסוכנת, לא יסכימו לשחרר בשביל להביא את כולם? אנחנו מדברים בעסקות, יש מה שהסכמנו לשחרר ויש מה שקיבלנו בתמורה. אז את מי לא הסמכתם לשחרר בשביל שכולם היו פה כבר שנתיים? מישהו עונה את זה למשפחות? העסקים עם עזה נגמרו? כן? ההסכם, הסכמי אברהם, כן? כל המפלגות הגדולות שמדברות על כן יכבשו את עזה. ביטלתם אותם? או שחבר המפלגה שלך מפרסם מכרזים שאני מקבל שפקידי האוצר יוכלו להמשיך לנהל את הדברים האלה? תעשו את הכול. אבל מישהו מכם אומר תקשיבו, לא יהיו הסכמי אברהם עד שלא תחזירו את החטופים. קחו את כל מי שנמצא בכלא, אבל תחזירו את החטופים. זה לא עוד עניין, זה ה-עניין. לגבי תשובה, אני לא צריך תשובה. כי אני החלטתי וכבר כמה שנים, שזה בין אדם לחברו. ואני לא סולח ואנחנו בפתח חודש אלול. יש אלוהים, באמת, יש אלוהים לכל מי שלא החזיר את החטופים כגמולם, אמן. לא סולח, מה לעשות? ישפוט האל, מה שנקרא, ביני וביניכם. אבל ריבונו של עולם, שפחות מעניין אתכם, אתם בשנת בחירות, אז עצה. בלב ליבו של כל אחד, ביום שהוא רואה את החטופים חוזרים, יכול להיות שהוא ישים לכם פתק בקלפי. יכול להיות. עכשיו, כולנו מסבירים פה את האיך, כן? כאילו מישהו קם בבוקר ואמר איך עכשיו אני כובש. לכבוש את עזה זה התפקיד שלכם. רוצים, הייתם צריכים לעשות, ניסיתם שנתיים לא הצלחתם. להחזיר חטופים, את שלי עשר שנים לא הצלחתם. אתם רוצים בחירות? הולך להיות בחירות למי שבקלפי, תחזירו את החטופים. אכפת לי איך? אחר כך תספרו כן ניצחנו, לא ניצחנו, כן החזרנו, לא החזרנו. אנחנו כן עושים עסקים איתם, אנחנו לא עושים עסקים איתם. אנחנו מחכים שבועיים עד שאנחנו משתחררים מאיפה שהוא ואז אנחנו עושים עסקים עם קטאר. בסדר? תמיד יש אפשרות לשנות, אבל צריך פה תוצאות. תודה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה חמי. אם יש פה עוד בן משפחה שרוצה לדבר, זה הזמן. ואם לא, אני אגיד כמה מילים ונעבור לנושא שלשמו התכנסנו. כמובן בלי לפגוע בחשיבות הנושא של החטופים והמשפחות השכולות. אז אני מבינה שאין, מיכל כבר לא נמצאת פה. גם לא לילה. אבל אני כן אגיד, גם אתה הזכרת את זה, יזהר. בואו, להגיד שאתם מדברים ואנחנו לא שומעים זה באמת לא המציאות. אתה יודע יפה מאוד, יזהר ומיכל, אנחנו שומעים ושומעים. גם אתכם וגם את פורום תקווה וגם את פורום תקומה. ואנחנו שומעים את כולם. כולם נשמעים, גם פה בחדר. אני מניחה שמי שרגע שמע ועוד לא היה מגובש מה הוא חושב, הוא שמע פה מבחר של דעות. שחלקן סותרות אחת את השנייה. גם שניכם, שיושבים אחד עם השני, אני לפחות שמעתי סתירה בדברים. אתה רוצה להחזיר את השמונה על כל דבר שלא יהיה עכשיו, ושמעון אומר קצת אחרת. שמעתי את הלומי הקרב, שגם הם יצאו. בסוף לכל אחד, שמעתי גם אתכם. לכל אחד יש כאן פתרון אחר ודבר אחר שהוא שם לפני השני. וזה מורכב. אנחנו חיים בעולם מורכב, אנחנו לא ילדים בני שנה, אנחנו מבינים שהעולם הוא מורכב. ואם היו לנו פתרונות לכל דבר אז אולי היה יותר פשוט ואולי גם היה משעמם. אני לא יודעת אפילו איך לקרוא לזה. אבל כן, יש לנו פה מצב מאוד מורכב. אבל אי אפשר לומר שאנחנו לא שומעים. ואני מסכימה גם עם שמעון ולדעתי גם אתה, יזהר, אמרת, וגם צורית. אנחנו עם אחד. ואנחנו אוהבים את כולם. וגם אם אנחנו חושבים אחרת ואפילו הפוך אחד מהשני, המטרה של כולם היא מטרה זהה, שנהיה ביחד ושננצח. ושנחזיר את החטופים. והחטופים חשובים לנו, ואני לא חושבת שזאת אדמה. אדמה זה הכלי, זה הפלטפורמה. גם כיבוש עזה, אמרה פה מיכל 'האדמה יותר חשובה לכם מהחטופים'. זה לא נכון. חלק מהרעיון בכיבוש עזה, חלק מהרעיון בהתיישבות היא כלי והפלטפורמה להגיד אנחנו שולטים. זאת משילות. אפשר להתווכח על זה, אבל זה בעינינו. המטרה היא בסוף להחזיר את החטופים מתוך גבורה, מתוך עוז. לא מתוך התרפסות וכניעות שלנו. כי א' ראינו וזה לא הוכיח את עצמו. זה הוכיח את עצמו על כל אלה שחזרו. אבל כרגע זה תקוע וכל רגע שאנחנו תוקעים את הדבר הזה ולא נלחמים אנחנו מסכנים את החטופים. כל חטוף שם שיושב, בגלל שאוקיי, בואו ננסה עוד משא ומתן ועוד משא ומתן. בינתיים הם יכולים להירצח, הם יכולים למות בגלל המצב שלהם. ולכן צריך לגמור עם זה אחת ולתמיד. בעיניי, שוב, לא מתוך רפיסות, אלא מתוך עוצמה. גם עבורם, אבל גם ולא פחות בעיניי לפחות, וזה כל היושבים פה בחדר וזה כל החיים במדינת ישראל. זה כל היהודים בכל העולם. כי כמו שאמרתם, מי מכם שאמר, ברגע זה אפשר לחטוף מישהו, יהודי, בחו"ל ולדרוש את הדרישות. זה לא ייגמר אם אנחנו לא נגיד פעם אחת ולתמיד מספיק עם האירוע הזה. לכן זאת החשיבה שלנו. החשיבה שלנו היא על החיים, היא בכלל לא על אדמה כרגע. אדמה היא כלי, היא אמצעי. לפחות, שוב, בעיניי, הרצון הוא להחזיר את כולם. הרצון הוא לגמור את זה אחת ולתמיד את כל נושא החטיפות. ולהראות משילות וחוזקה ועוצמה. וכן, מה לעשות, במזרח התיכון חלק מהעוצמה זה גם לחימה. כמו שאמרה פה צורית, על כל הכאבים שמלחמה גוררת אחריה. על כל המחירים שאנחנו צריכים לשלם. זה כואב, אבל היא מריכה להיעשות, כי המחירים שיהיו אם אנחנו לא נעשה את זה יהיו גבוהים הרבה יותר. וכמובן, מדינת שיראל ולא רק אנחנו היושבים פה בחדר, אלא הילדים שלנו והילדים של הילדים שלנו. וצר לי על האמירה של מיכל, ויכול להיות שעוד מישהו אמר את זה פה. אם לא נחזיר את X הולך על הרגליים אז לא תהיה פה מדינה. לא כך הוא הדבר. זה כואב, אני רוצה שכולם יחזרו. מי שחי יחזור חי ולשיקום, ומי שלצערי כבר לא חי, שיחזור לקבורה, בהחלט. אבל בין זה לבין להגיד אין פה מדינה זה לא נכון. כמו שאמרה פה צורית, ואני מסכימה איתה, אנחנו קולקטיב, אנחנו חברה, אנחנו עם, אנחנו צריכים להסתכל על כולנו בצורה כזאת. אי אפשר להסתכל רק על פריט ופריט. כי אחרת אנחנו באמת לא נצליח לשרוד פה. וכן, גם הבן שלי נלחם, זה לא רק הבנים של שניכם. יש כאן הרבה הורים שהילדים שלהם נלחמים. יש אנשים בעצמם שנמצאים פה והם בעצמם נלחמים. כי זה המחיר שלנו, של עם ישראל, שאנחנו צריכים לשמור אחד על השני. זאת הערבות ההדדית בעיניי. ואני מקווה שבהחלט נגיע בקרוב להחזרת כל החטופים כולם. להשמדת החמאס וכל הפרוקסי של החמאס. ותהיה כאן משילות ונראה פה לעולם שאנחנו לא "פראיירים". אנחנו יודעים לעמוד על שלנו וזאת מדינה שלנו, מדינה ריבונית. ואנחנו נשמור על חיי האזרחים שלנו ויהודי העולם כולו בעוז ובעוצמה. זה מה שיש לי. אבל אנחנו, בוא נדבר על זה אחר כך. אני אהיה פה. << אורח >> שמעון אור: << אורח >> בחרתם בדרך - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הזמנו פה אנשים מאוד חשובים שמחכים לדיון. << אורח >> שמעון אור: << אורח >> בחרתם בדרך מסוימת והדבר הזה באמת לגיטימי לעשות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שמעון, מה שנעשה בחדרי חדרים אתה לא תמיד יודע. שמעתי שאתה רוצה אולטימטום. שמעתי מה שאתה אומר. יש דברים שנעשים, יש דברים שלא נעשים. << אורח >> שמעון אור: << אורח >> יותר משבעה חודשים? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתה יודע, מול הנצח זה לאט. אני מבינה את מה שאתה אומר. אבל בוא, שמעון, אני אשמח באמת לדבר איתך. נעשה את זה אחרי הישיבה פה או מתי שלא תרצה, אני לא הולכת לשום מקום. << אורח >> שמעון אור: << אורח >> למה אתם מחכים? שיהיה עוד חטוף אחד בתוך איזה מגנן? ואז מה נעשה? נתחיל הדר גולדין מספר 2? באמת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מקווה שגם הדר יחזור. << אורח >> שמעון אור: << אורח >> אנחנו לא מול הנצח, אנחנו מול - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שמעון, אבל אני לא יכולה. בואו, באמת. אני אשמח להתנהל הלאה עם הדבר הזה. << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> מיכל, לא ענית לו אבל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> סליחה? << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> אני רוצה להגיד מילה אחת. אני רוצה לזקק את זה לגמרי. ממשלת ישראל, ראש הממשלה, הציעו הצעה, וויטקוף תרגם אותה. ההצעה הזאת - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הייתה בזמנה וכבר לא רלוונטית. כל יום שעובר, אין לנו זמן, כמו שאתה אומר. החטופים מתים. << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> מיכל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו צריכים להחזיר אותם. << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> רגע, מיכל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אין. אבל בוא נדבר על זה. גם לך, יזהר, אני מזמינה אותך. << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> אם אני רוצה להגיד שתי מילים ואת אחרי 30. רגע. אני אומר רגע. יש את ההצעה, מה זה חודש לעומת הנצח? אבל מה זה שמונה חטופים, יש עכשיו אפשרות, אומר את זה הצבא, להחזיר כמה חטופים ואחרי זה להמשיך לכל כיוון שלא יהיה. אבל את השמונה האלה ברגע זה לא להחזיר - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ומה עם כל האחרים? << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> את השמונה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לפי סקר שאני קראתי ב-i24, רוב הציבור, 64% לא בעד עסקה חלקית. << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> למה את עונה לי סקרים עכשיו? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל יזהר, אני לא רוצה לפתוח את הדיון הזה עכשיו. << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> אבל את עונה לי לא, את לא עונה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז אני מתנצלת שאני לא עונה. << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> אז אני אומר רק דבר אחד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, שמעתי. << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> כן, סלקציה. ולפעמים עושים סלקציה. << אורח >> קריאה: << אורח >> לא, או כולם או כלום. << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> אני אומר - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חברים, אנחנו ניתן ליזהר לסיים ובזה נסיים את הדיון. << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> המדינה הגישה הצעה. ההצעה התקבלה. ויש אפשרות. הצעה מחורבנת, הייתי מגיש הצעה אחרת. אבל זה מה שהיה. מי שלא מחזיר את אותם שמונה - - - ואנחנו בתוך הדבר הזה צריכים לתת תשובה. כי עכשיו היא תשובה בהירה. היא נקודה בפני עצמה. היא לא השאר. השאר יהיו יכול להיות מהקיבוץ שלי והשאר זה חיילים. יש את הדבר הזה. הביאו אותו. וברגע שקיבלו את הכן ירדו ממנו. יש פה משהו לא יהודי ולא מוסרי שקורה פה בתוך החדר הזה. ואנחנו נמצאים בתוך הדבר הזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. תודה יזהר. << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> תודה רבה. << אורח >> שמעון אור: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה לכולכם. אנחנו רגע ניתן למי שרוצה לצאת לצאת ונמשיך. הלוואי וכולם יחזרו במהרה, ממש. אנחנו עושים את הקפיצה לנושא של חוק האומנה. אני לא יודעת מי מכם קרא אתמול לדעתי, את הכתבה שהתפרסמה ב-ynet. אז תוכנה של אותה כתבה אתמול על ידי פנימיות הפוסט אשפוזיות. ידוע לנו, ליושבים פה בחדר, זה מכבר, בהצעת החוק שבעזרת השם נצביע עליה היום כהכנה לקריאה שנייה ושלישית עוסקת בדיוק בזה. המצב הזה שמתואר בכתבה, ואנחנו, שוב, דיברנו ועסקנו בזה לא מעט. הוא מראה שחורה לכולנו. ילדים שכבר עברו אשפוז פסיכיאטרי, ילדים שנמצאים ברגעים השבריריים ביותר של חייהם. שאנחנו הוצאנו אותם מביתם. סליחה, המילה הפקרה היא פופולרית לאחרונה, אבל אפשר לומר הפקרנו אותם. ועל לא עוול בכפם. הם מוצאים את עצמם חודשים ארוכים ללא מסגרת חינוכית. בזמן שחבריהם יוצאים בבוקר לבית הספר הם נשארים מאחור, ממתינים. במקום שהמערכת תתייצב ותעניק להם את מה שהם הכי צריכים: שגרה, שייכות, משמעות. הם מקבלים מסר הפוך, שהם סרח עודף שאין להם מקום. זה מסר הרסני לילד בכלל ובוודאי לילד שמתמודד עם קשיים נפשיים וקשיים חברתיים ועוד ועוד. דווקא הילדים הללו, שזקוקים כל כך לתמיכה רחבה, שזקוקים במיוחד למסגרת יציבה שתעניק להם תחושת נורמליות, למידה וצמיחה. חינוך אינו פריבילגיה, הוא זכות יסוד. זו הסיבה שהגשנו, גם חברי חה"כ משה טור פז וגם אני, את הצעות החוק שנדון בהן היום. החוק בא להבטיח שכל ילד בהשמה חוץ ביתית יקבל באופן מיידי מסגרת חינוכית מתאימה. לא חודשיים אחרי, לא בסוף השנה, אלא מהרגע הראשון. מדובר לא רק בצדק חברתי, אלא גם בבניית חוסן אישי וקהילתי. כי ילד שמקבל חינוך, שמרגיש חלק, הוא ילד שיכול לחלום, לשאוף ולהתחזק, גם אחרי משברים ומשברים קשים. אז אני מזמינה את כולנו לשים את הילדים האלה במרכז ולוודא שהמדינה שלנו לא מפקירה אותם. זה המבחן שלנו כחברה וככנסת ישראל ואנחנו חייבים לעמוד בו. זו באמת הקדמה שהרגשתי צורך לכתוב אותה אחרי שקראתי את הכתבה ובאמת בתקווה שאנחנו היום נסיים את הצעת החוק ונעלה אותה כמה שיותר למליאה להצבעה שנייה ושלישית. אם יש לך כמה מילות פתיחה, בקצרה, אז מצוין. ואז נעבור לחוק. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> תודה גברתי יושבת הראש, באמת תודה על הדיון הזה. אני מחכה לו ארבע שנים. אני אומר בכנות. ארבע שנים שאני עובד על החוק הזה. העובדה שדווקא ילדי הרווחה בישראל שהופלו עד כה לרעה ילמדו בבית ספר על פי חוק בלי טובות, הייתה אמורה להיות מובנת מאליה ב-2025. לקח לא מעט זמן לכל הגורמים להבין, להגיע עד הלום ולהבין שהתיקון הזה הוא תיקון נדרש. אני מודה כאן באמת, בתחילת הדיון, למשרדי הרווחה, החינוך ולשלטון המקומי. כל אחד עשה את הדרך שלו. כל מי שמכיר את דרך החקיקה יודע שהיא דרך ייסורים. אבל אני אומר שוב, אני הגשתי את הצעת החוק הזאת לפני ארבע שנים, את הטיוטה, שהיא כמעט זהה למה שאנחנו בעזרת השם נאשר היום. אני חושב שלמאות ילדים, מאות ילדים מקצה החברה הישראלית, אלה שמוצאים מהבית שלהם בצו, בדרך כלל על ידי משרד הרווחה - - - << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> רק על ידי הרווחה. << אורח >> אליעזר שור: << אורח >> חוק הנוער זה רק דרך משרד הרווחה. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> ובשקר. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> ומגיעים לפנימייה ואיתרע מזלם שבפנימייה הזאת אין בית ספר, כמו ברוב הפנימיות. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> בשביל מה מוציאים אותם מהבית אם ילדה לא הולכת לבית ספר? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חברים, חברים. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> למה מוציאים אותה מהבית? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חברים, בואו, אני רוצה להגיד לכם רגע. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> לא, אני באמת לא מצליח להבין. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני רוצה רגע, אבל אתם לא יכולים להיכנס באמצע. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> אבל אם ילדים יוצאים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל אתם לא יכולים להיכנס באמצע. הבנתי עד עכשיו, הבלגתי. אבל אי אפשר יותר. אתם צריכים לחכות בסבלנות לתור שלכם. אתם רוצים תירשמו. לחבר כנסת מותר, לכם אסור. מה לעשות? << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> אבל יש שאלה עקרונית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא עכשיו. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> אם מוציאים ילדים מהבית בגלל שלא הולכים לבית ספר - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> סליחה, סליחה. אני לא רוצה, באמת, אני לא רוצה. זה לא היום ולא הזמן ולא הנושא. אתם רוצים לדבר, תרשמו לנו פתק. אנחנו ניתן לכם לדבר. אבל בבקשה לא להפריע באמצע. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> ואני אומר כאן, בסופו של דבר הילדים האלה ב-98% מהרשויות, וחשוב לי גם את זה לומר, 98% מהרשויות, והייתה לי הזכות להיות בעמדה הזאת, כראש מינהל החינוך הגדול בישראל, שיש בו 300,000 ילדים ובתוכם לא מעט ילדי פנימייה. זה היה מובן מאליו. לא בגללי, דרך אגב. כל הצוות המקצועי הבין שילד פנימייה הוא ילד שלנו. אנחנו אחראים עליו. הוא כמו ילד, במקרה הזה זה היה ירושלים. אבל זה בכל מקום ככה צריך להיראות. לצערי הרב זה לא מובן מאליו. יש כמה רשויות, לא רבות, שהוציאו שם רע לנושא הזה. וגרמו לכך שאין לנו ברירה. ותיקון החקיקה הזה הוא נדרש והכרחי כדי שיהיה ברור למאה אחוז מהרשמים בישראל שילד הוא ילד. וילד פנימייה הוא כמו ילד רשות ואולי יותר חשוב. כי הילד הזה שהוצא מהבית צריך בית ספר מהיום הראשון. והחוק הזה יחייב את הרשם המקומי. ואני אומר שוב, כי הייתי רשם בעצמי. יחייב אותו, בלי שיקול דעת, לשבץ ילד מהרגע הראשון. וילד פנימייה הוא ילד רגיל שצריך, ויותר מזה, צריך יותר מילד אחר. בית ספר, גן. התיקון הזה, גברתי, תודה גם לך על השותפות. בעזרת השם, מבחינתי שבוע הבא אם נפתחת המליאה אכן צריך לעבור שבוע הבא בקריאה שנייה ושלישית. להיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. יחול מיידית ולהיות מופעל מיידית. ומי שיעבור עליו צריך לשלם את הדין. תודה. << אורח >> אליעזר שור: << אורח >> זה מה שצריך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> סליחה, אני לא רוצה להוציא אותך. באמת, אני לא רוצה להוציא. תודה רבה חבר הכנסת. אנחנו נעבור, קודם כל נעשה רגע הצמדה לשני החוקים. מיזוג, נמזג אותם. אני כן לפני שנמזג ונעבור להקראה ונעבור למשרדי הממשלה אני כן חייבת לומר. קודם כל באמת תודה לכל המשרדים על שיתוף פעולה. ועדיין, משרד הרווחה, הפנייה שלי אליכם. בסדר? עשינו פה המון ויתורים בחוק הזה. כי ילדי ההשמה החוץ ביתית אין להם עדיין חוק משל עצמם. רצינו לתקן כל מיני סעיפים. חלק הסכמתם, חלק לא הסמכתם. אבל בסוף הבנו שעלול ליצור מצב לא טוב של הבנה שהיא רק בסעיפים מסוימים ציינו ובאחרים לא, אז יש פה איזה הסדר שלילי כזה או אחר. ורק אולי אנחנו עלולים לעשות יותר נזק מאשר תועלת. ולכן אישרנו בסוף את הסעיפים המאוד ספציפיים של חינוך. אבל כן, אני בכל מקרה שבעתי מ-'כן, אנחנו עובדים על זה, אנחנו עובדים על זה'. כי יש גבול. יש גבול בלעבוד על זה. זה צריך להגיע חוק השמה חוץ ביתית שייתן ויעמיד את כל הזכויות של הילדים הללו. די, זה באמת בלתי אפשרי יותר. אני כן, מעבר לחוק אני חייבת לומר שגם סעיף 46ב לחוק האומנה עצמו שמדבר על תקנות התשלומים לאומנה לפי סעיף 46ב מ-2016 אנחנו מחכים לתקנות הללו. גם הן לא מגיעות. עוד שנייה אנחנו נחגוג עשור. אני באמת, אולי זאת לא את ספציפית או אתם ספציפית, אבל אני חייבת לפנות אליכם ולהגיד, אני בקדנציה הקרובה אנחנו מתחילים להיכנס עכשיו, עוד חודש וחצי נכנסים לכנס הבא ואני ממש אשב לכם על הזנב שתביאו את זה לפה כדי שנתחיל לקדם את זה. אנחנו נבקש להצביע על מיזוג של שני החוקים. להקריא? << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> אני אקריא את ה-פ'. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> החוק של אימאן ח'טיב יאסין לא צריך להצביע עליו, נכון? הוא כאילו עבר ראשונה גם. << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> החוק כבר מוזג לפני קריאה ראשונה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> מאה אחוז. << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> אז בעצם המיזוג הוא לפי סעיף 84(ד) לתקנון הכנסת. קודם כל הצעת החוק שכבר עברה קריאה ראשונה, כ/1074 של חה"כ טור פז וחברי כנסת נוספים ועם הצעת החוק פ/4824 של חה"כ וולדיגר. אז צריך להצביע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, בואו נצביע. מי בעד המיזוג? הצבעה אושר << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה פה אחד, אין פה מתנגדים ולא נמנעים. תודה. אז אנחנו פשוט נעבור עכשיו להקראה ונעבור בהתאם למשרדים. אתה יודע מה? לפני שנעבור להקראה אני כן אשמח ממשרד הרווחה, משרד החינוך, לתת נתונים. אנחנו פתחנו שנה עכשיו, לפני יומיים. ואני אשמח לשמוע מהם הנתונים לגבי ילדי הפנימיות. האם כולם שובצו ואם לא, אז כמה לא שובצו? כמה מהם בחינוך רגיל, כמה בחינוך מיוחד. נשמח לנתונים. << אורח >> אפרת אדרי שרעבי: << אורח >> בוקר טוב, שמי אפרת אדרי שרעבי ואני מנהלת אגף החוץ ביתי לילדים ונוער במשרד הרווחה. אכן נפתחה שנת לימודים. אני יכולה לומר שהיינו בקשר מאוד צמוד עם גורמים במשרד החינוך לשיבוץ הילדים. בכל זמן נתון יש כ-6,000 ילדים בהשמה חוץ ביתית של פנימיות. נכון לבוקר זה מספר הילדים שללא מסגרת חינוכית או ללא שיבוץ במסגרת חינוכית הוא לא יותר מ-10-15 ילדים. עשינו בדיקה בכל הפנימיות. אני חייבת לציין את שיתוף הפעולה היוצא דופן שהצלחנו לבנות עם קברניטי משרד החינוך סביב החשיבות של השמת ילדי הפנימיות בבתי הספר. אני כן יכולה לומר שהבעיה מתעצמת ומתחילה להצטבר ככל שאנחנו מתקדמים לעבר שנת הלימודים. כיוון שמרבית המכסות כבר והכיתות מלאות. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> בשנה שעברה באמת עלה שמאי זה אולי החודש הגרוע ביותר. כי במאי מצטברים כבר ילדים חודשים שלמים ובית הספר לא מוכן לקבל אותם, למרות שכולנו יודעים, כמנהל בית ספר לשעבר, גם חודשיים בבית ספר זה שווה את זה. אומרים תבואו שנה הבאה. ואז אנחנו מוצאים ילד חצי שנה לא בבית ספר, בלי מסגרת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ה-10 עד 15 ילדים שאמרת, איך החלוקה בין חינוך מיוחד לחינוך רגיל? << אורח >> אפרת אדרי שרעבי: << אורח >> נגיד שילדי הפנימיות, בערך 57% מילדי הפנימיות עוברים ועדת אפיון וזכאות לחינוך מיוחד, על כל האופציות של החינוך המיוחד. מרבית ההשמות שכרגע נתקלות בקושי זה באמת סביב החינוך המיוחד, כי יש הרבה יותר מחסור במכסות או במקומות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה מה ששאלתי. אז כמה מהם? מתוך ה-10-15, מרבית? לא, אבל בסוף כל ילד הוא ילד. אז על כמה אנחנו מדברים? מתוך ה-15 יש 10? << אורח >> אפרת אדרי שרעבי: << אורח >> אם אני נצמדת לנתון של ה-15, למרות שזה לא בול על הילד. אז בערך 70%-80% מהילדים האלה ממתינים להשמה של חינוך מיוחד. וגם, זה לא שהדברים לא מטופלים. הם מטופלים וזה יסתדר בשבוע-שבועיים הקרובים לכל היותר. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> מספר לא הגיוני אבל. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> אפשר לשאול שאלה רגע? מבחינת נתונים? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן. תשאל שאלה, רק תגיד קודם את שמך. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> דניאל עמירם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל לסיים אחרי, לא עכשיו נאום. שאלה. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> שאלה קטנה. דניאל עמירם מעמותת הלב, עמותה לשוויון בהורות. החלוקה שלכם כוללת את העניין שאתם מדברים על פנימיות, זה כולל גם את כל העניין של מרכזי חירום? << אורח >> אפרת אדרי שרעבי: << אורח >> הנתון שאני הבאתי פה זה לא כולל מרכזי חירום. מרכזי חירום יש להם בית ספר אינטרני בתוך מסגרת החירום. היא ממילא מסגרת זמנית. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> לא כולם. אוקיי. << אורח >> אפרת אדרי שרעבי: << אורח >> של מספר חודשים ספור. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> או שנה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא להיכנס, תן לה לענות. נו, באמת. << אורח >> אפרת אדרי שרעבי: << אורח >> מרכזי חירום הם ממילא מסגרת אבחונית זמנית של מספר חודשים שלאחריה מבוצעת תוכנית טיפול. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ובכל מקלט כזה, מרכז חינוך כזה, יש מרכז חינוך? << אורח >> אפרת אדרי שרעבי: << אורח >> כן. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> לא, לא, זה לא נכון. זה לא נכון. הם משקרים פה לוועדה וזה רשום בפרוטוקול. זה שקר בפרוטוקול. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אפרת, לוועדה הגיעו תלונות בדיונים קודמים על אמור מספר מצומצם של רשויות שבהן יש הצטברות של ילדים. כבר הזכרנו את עפולה, הזכרנו את באר שבע. אתם עדיין נתקלים באותם שמות ואותן רשויות? << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. אז אנחנו, כן? << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> עמוס מהשלטון המקומי. אבל חשוב לציין שאנחנו עובדים על זה ביחד. זאת אומרת, גם משרד החינוך ועניינית לכל עיר ולכל ילד מגיע אנחנו פועלים כדי לשבץ אותו. וזה חשוב להגיד שעובדים על זה כל הזמן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> גברתי, שאלה קטנה. אני חייב רגע באמת להבין את העניין של המרכז - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> דניאל ואליעזר. << אורח >> אליעזר שור: << אורח >> זה מאוד חשוב שמסתירים מכם מידע שהמדינה צריכה לדעת אותו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> דניאל ואליעזר. לא, אני לא רוצה להוציא אתכם, אני באמת לא רוצה. אני אתן לכם את זמנכם. אמרתי לכם שתקבלו את הזמן שלכם. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> לא, העניין של מרכזי החירום. יש על זה איזה שהוא פיקוח? << אורח >> אליעזר שור: << אורח >> אין פיקוח שם. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> מישהו מפקח ממשרד החינוך מה מלמדים שם? << אורח >> אליעזר שור: << אורח >> אין שם פיקוח. זו חיילת. חד משמעית, ברוב המקלטים אלה חיילות שמלמדות אותם. אנחנו באים מהשטח גברתי, אנחנו באים מהשטח. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הבנתי אליעזר. משרד הרווחה יכולים להגיד לנו כמה ילדים יש במרכזי חירום? בכל רגע נתון, פלוס מינוס? << אורח >> אפרת אדרי שרעבי: << אורח >> יש 15 מרכזי חירום ברחבי מדינת ישראל, לכל המגזרים ובכל המחוזות. זה לא משהו שאני מאוד בקיאה בפרטים, כי זה לא ממש תחת אחריותי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז נבקש מידע. כמה ילדים יש שם, גילאים. << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> כן חשוב להגיד שזה בוודאי בבתי ספר שמפוקחים על ידי משרד החינוך. זה לא מדויק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> אני שאלתי שאלה, אני רוצה להבין פשוט. << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> אז עניתי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאה אחוז, תודה. אנחנו נקריא. << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> רק ברשותך שני דברים קצרים לפני שנקריא. אחד, מבחינת העלות התקציבית, רק לוודא, היו פה אמירות בדיונים קודמים שייתכנו השלכות תקציביות. אז רק לוודא שלנוסח הנוכחי שמונח בפני הוועדה אין עלות תקציבית. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> זאת אומרת, רק להבין, אנחנו בעצם אגרת לימודי חוץ על הרשות השולחת, רשות האם. << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> אנחנו לא משנים במובן הזה ממה שקורה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> מה שנוהג עם 6,000 הילדים האחרים. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> כן. לא, בסדר. העניין שאני לא יודע אם סגרנו או לא סגרנו. אין פה נציגים של משרד החינוך. יש את העניין של ההסעות. היה כאן אילן בדיון הקודם, עו"ד אילן שי, שבעצם כאשר ילד מגיע לפנימייה או חוץ ביתי המדינה מממנת את ההסעה. זה בדרך כלל הסעות חדשות. ויש את העניין של הליווי, שהליווי הוא אף פעם לא מכוסה. או ברוב המקרים הוא לא מכוסה כי זה מחושב לפי שליש. כל שלושה ילדים מהווים בעצם שכר של מלווה. אז את הדברים האלה כן צריך לסדר, שמשרד החינוך לוקח ומתקצב. כי כיום זה בין רשויות. רשות שקולטת ומסיעה את הילדים היא אחר כך צריכה להחתים את הגזבר של הרשות השנייה. זה מעכב את כל התהליכים. << אורח >> נחמיה רובין: << אורח >> עמוס, יש שש רמות בהסעות חינוך מיוחד. שש רמות. אני נחמיה רובין, פעיל חברתי במספר עמותות וארגונים. אני גם משמש כמשפחת אומנה פעילה. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> יפה מאוד. << אורח >> נחמיה רובין: << אורח >> תודה. העניין הוא בהסעות, כמו שאתה טוען, מה שאתה חושב שקורה למעלה בחלונות לא קורה בשטח. ילדים שזכאים להסעות בתוקף סל אישי, שעוברים ועדת אבחון. כשאני אקבל את רשות הדיבור - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו לא נפתור כרגע את כל הבעיות כולן. אנחנו מתעסקים כרגע בהשמה חוץ ביתית. << אורח >> נחמיה רובין: << אורח >> העניין זה הרשות המקומית. הרשות המקומית, הוא טוען שליש או לא שליש. בגדול הילדים האלה זכאים להסעה רגילה נורמטיבית עם כלל הילדים שזכאים לפי מרחק, שכולל אוטובוס עם מלווה אחד לכל האוטובוס. וזה במקרה שיש מלווה. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> אוקיי. זה לא מה שאני אומר. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> בפנימיות אין מלווים. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> טוב. אם אתם תקשיבו ולא תתפרצו אולי יהיה אפשר להסביר. אני מדבר באופן כללי על הסעות ואני מסביר שבהסעות ילדים - - - << אורח >> נחמיה רובין: << אורח >> אבני ממשרד החינוך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מספיק. אנחנו רוצים, נחמיה מספיק. די. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> שמעון אבני לא פה ואני לא מייצג את משרד החינוך. אבל אני אומר שחשוב שבפרוטוקול זה יובהר. אני ממליץ שזה ייסגר ברמה של משרדים ולא של רשויות, כדי לחסוך את העניין שאם אני כרשות קולטת ילד ואני רוצה להסיע אותו אני אשלח לגזבר של הרשות ששולחת אותו מבאר שבע שיחתום. שווה לקחת את זה בחשבון ולסדר שזה יהיה מסודר עם משרד החינוך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאה אחוז, תודה. תאיר, לפני שאנחנו מתחילים בהקראה, אני מבקשת ממך רק לגבי הנושא של תקציב של החוק. אז נשמח לשמוע אותך. << אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >> אני אגיד, אני כן ממה שאני התעדכנתי לפני הדיון, זה היה זמן קצר. ככל שאני מבינה אין לאירוע עלות תקציבית, כל עוד באמת הילד, כלומר שזכאי מלכתחילה כמו כל ילד לחינוך במדינת ישראל, יכול ללמוד גם ברשות אחרת. כלומר, זה על חשבון זה שהוא לא לומד ברשות המקורית שלו. אבל אני כן רגע אסייג שאם יש משהו שהוא מה שנאמר פה על ידי השלטון המקומי אני פחות מכירה את הניואנסים של הסעות וליווי וכו'. אם כן יש פה איזה משהו חדש שמגדיל את העלות במובן זה, צריך רגע לבדוק את זה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אין פה אירוע חדש. << אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >> שוב, לגבי הלמידה עצמה היא לא. << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> בסוף בשורה התחתונה אני צריכה תשובה סופית. אז את רוצה לבדוק אם יש עוד משהו? << אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >> אני אוכל לבדוק את זה אם באמת יסבירו לי אחרי הדיון את נושא ההסעות. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> השורה התחתונה היא שאין עלות תקציבית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, אין עלות תקציבית כי הסעה היא הסעה בסופו של דבר. הרי גם אם הוא מגיע למקום שהוא לא עיר שלו. לא יסיעו אותו עכשיו 150 ק"מ. אז לכן אני לא רואה גם בזה. << אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >> רק להבין שזה מוסדר מבחינת השלטון המקומי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו לא מתקנים ומשפרים משהו בנושא הזה. זה משהו שהוא כבר קיים. << אורח >> מנחם גולדין: << אורח >> אני רק אדייק בנושא הזכאויות, כי אני חושב שזה עולה בעיקר בנושא של ילדים עם מוגבלויות. חמי גולדין, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. אנחנו מתעסקים הרבה בנושא של ההסעות. הנושאים של ההסעות מוסדרים. גם בחינוך מיוחד הרבה פעמים קורה שילד יוצא מרשות אחת לרשות אחרת. זה לא משהו חדש. וההסעות מתבססות על זה. אני אגיד שלא חסרות בעיות בהסעות. אבל כמו שאמר עמוס ואם הוא רוצה להרחיב, זה כל מיני סדרים בין הרשויות וכו'. כי באמת, התקציב עובר מרשות לרשות על פי הסדרים, חוזרי מנכ"ל מסודרים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, אבל זה לא בחוק הזה. זה לא קשור. << אורח >> מנחם גולדין: << אורח >> לא אמור להשפיע פה. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> זה כן משפיע. קחו את זה בחשבון. זאת אומרת, אם ילד עובר מרשות X לרשות Y. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה משפיע בסוף על העירייה מול עירייה אחרת. אבל זה לא החוק הזה. << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> זה לא משפיע על עצם הזכאות. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> הסל התקציבי לא משתנה, זה מה שחשוב בהקשר החוק. זה שרשות א' משלמת ולא רשות ב', חשבונות ביניהן, זה נכון. המדינה הקציבה סכום, הוא לא השתנה בעקבות זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, בדיוק. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> זו הנקודה. << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> בסדר. מקובל מבחינתכם, מבחינת האוצר? << אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >> שוב, מבחינת עלות תקציבית כן. אבל אני לא רוצה להיכנס לסיפור - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון. לא, לא, גם אנחנו לא נכנסים לזה כרגע. זה לא הנושא. כמו שאמר פה חמי, זה מוסדר כל נושא ההסעות. אם צריך לתקן שם, צריך לתקן. אבל לא בזה עסקינן כרגע. << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> אז רק מילה לפני שאני אתחיל בהקראה. בעצם בדיונים הקודמים הנוסח שאושר בקריאה הראשונה כולל תיקונים לסעיף 15, סעיף 19, שנוגעים בעצם לזכות לחינוך. עלו פה חששות לעניין אפשרות ליצירת הסדר שלילי בגלל שהמחוקק בעצם נכנס ומתקן באופן ספציפי רק את הזכות הזו ולא מתייחס בעצם לשאר הזכויות שמופיעות בפרק ב'. אני מזכירה, אנחנו נמצאים בחוק אומנה שזה בעצם סוג אחר של מסגרת השמה חוץ ביתית. רק בגלל באמת הנסיבות שאין כיום חוק, כפי שאמרה קודם יושבת-הראש, אין כיום חוק שמסדיר באופן מקיף ורחב בעצם את כל הנושא של ההשמה החוץ ביתית שהיא לא אומנה. אז בעצם זה היה המקום שהמחוקק ראה לנכון לתקן כדי בעצם לתת מענה ופתרון לבעיה הספציפית שהוצפה על ידי חברי הכנסת המציעים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> סליחה שאני מתפרצת, אבל זה כן פתרון זמני. אנחנו כן בשאיפה שנביא את החוק המסודר ואז באמת פה זה יתייתר. אז תכף נשמע אם יש להם לעדכן, פשוט התפרצתי פנימה. << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> אז בשביל באמת כן להבהיר ולנעוץ עוד יתד שאומרת צריך פה לעשות משהו יותר רחב וכדי בעצם למנוע איזה שהוא הסדר שלילי, אז כן הוצע, נוסף על מה שבעצם אושר בקריאה ראשונה להוסיף פה תיקון לסעיף 3, שהוא בעצם עוסק בזכויות הילד. אני אקריא אותו. כיום כתוב בסעיף 3(א) "זכותו הטבעית של ילד לגדול בבית הוריו ואם הוצא ממנו לחזור אליו, אלא במקרים שבהם טובת הילד מחייבת את גידולו מחוץ לבית הוריו ובכפוף לכל דין". וסעיף קטן (ב) קובע שילד שנמצא באומנה או בתהליך השמה באומנה זכאי לכל הזכויות שזכאי להם כל ילד בישראל. פה היה חשוב לחברי הכנסת להבהיר ולהוסיף פה נוסף על אומנה גם את הנושא של מסגרות השמה חוץ ביתיות אחרות כדי שבאמת תהיה אמירה שחברי הכנסת רוצים לדאוג לכלל הזכויות וכן בתיקון עתידי, לפחות בדיונים קודמים הבנו ממשרד הרווחה שהדברים נמצאים באיזה שהיא עבודה. אפשר אולי לשאול איפה זה עומד. זו המטרה של תיקון סעיף 3(ב) שנמצא בנוסח בפניכם. חוק אומנה לילדים (הזכות לחינוך לילדים במסגרת השמה חוץ-ביתית), התשפ"ה-2025 תיקון סעיף 3 1. בחוק אומנה לילדים, התשע"ו-2016 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 3(ב), אחרי "שנמצא באומנה" יבוא "או במסגרת השמה חוץ-ביתית אחרת", אחרי "השמה באומנה" יבוא "או במסגרת כאמור" ובמקום "להשמתו באומנה" יבוא "להשמתו לפי חוק זה". כך שילד שנמצא באומנה או במסגרת השמה חוץ-ביתית אחרת או בתהליך השמה באומנה או במסגרת כאמור זכאי לכל הזכויות שזכאי להם כל ילד בישראל. "ובלי לגרוע מהוראות כל דין, כל פעולה או החלטה בעניינו של ילד הנוגעת להשמתו לפי חוק זה", לפי חוק האומנה, "תיעשה תוך הבטחת כל זכויותיו". זה הנוסח המלא, אחרי התיקון של סעיף 3. בהקשר הזה רק אני אציין, פרק ב', סעיפים 15 ו-19 שאני אקריא עכשיו את התיקונים להם, נמצאים בפרק ב' שהכותרת שלו היא "זכויות ילדים באומנה". ואנחנו כן נכנסים בסעיפים 15 ו-19 ומוסיפים גם את הנושא של מסגרות השמה חוץ-ביתיות אחרות. היה לנו דיון מקצועי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גם פה, לשנות את שם הפרק. << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> האם לדייק את הכותרת של זכויות ילדים באומנה. להשמיט את המילה "באומנה" כדי שיהיה ברור שמדובר. דיברנו על זה. אפשר לשאול גם את משרד המשפטים וגם את משרד הרווחה את העמדה שלהם. אני רק מעלה שיש פה איזה שהוא חוסר דיוק. זה נובע מזה שאנחנו נכנסים לחוק קיים שבאמת מסדיר את האומנה. דרך המלך הייתה או להסדיר בחוק נפרד או במסגרת החוק הזה להכניס את כל ההסדרה של מסגרות השמה חוץ-ביתיות אחרות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז נשמח לשמוע את משרד הרווחה, את העמדה שלו, פלוס עדכון איפה עומדת עבודת החקיקה לגבי החוק הכללי. << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> עו"ד נטלי מופסיק, יועצת משפטית של השירות לאומנה במשרד הרווחה. קודם כל, הרבה מהשיח סביב השינוי של השם של הפרק היה על ידי משרד המשפטים והיא לא נמצאת פה. זה קצת מעלה קושי. אבל הרעיון, הקושי שראינו בשינוי שם הפרק הוא תקיפה אפשרית לגבי החלת זכויות, כן החלת זכויות, לא החלת זכויות. לכתוב זכויות ילדים ואומנה ומסגרות חוץ-ביתיות, אבל רק חלק מהסעיפים מכילים, סעיפים 15 ו-19 משנים את הזכויות במסגרות החוץ-ביתיות. אם נוריד את המילים "זכויות ילדים באומנה" ונשאיר רק "זכויות ילדים" אז תעלה שאלה לגבי כלל זכויות הילדים במדינת ישראל. ראינו בזה קושי שקשה היה לפתור אותו. זה משהו שעלה על ידי הוועדה רק אתמול בצוהריים. לא משהו שאפשר היה לפתור. השאלות, הקשיים העקרוניים והתיאורטיים והמקצועיים שהועלו על ידי משרד המשפטים לא היו כאלה שיכולנו לפתור בטווח הזמן הזה. אבל כך או כך, אני רוצה להבהיר שאנחנו עומדים כמובן מאחורי התיקונים שהוועדה מבקשת לעשות. אנחנו שותפים להם. חושבים שהם חשובים. לכן העובדה ששם הפרק יהיה כזה או אחר לטעמי לא משנה את השינוי אולי ההיסטורי והמשמעותי שהוועדה עושה היום. לגבי חוק הפנימיות, הוא נמצא בעבודה. יש עבודה במשרד על זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל נטלי, זו אותה תשובה ששמענו, מתי היינו בדיון הקודם, במאי? במאי. אז השאלה היא באמת - - - << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> גברתי, לא אני. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא את, אבל את מייצגת את המשרד כרגע. אין לי אלייך אישית. אז איפה זה עומד? כלומר, זה עומד בעוד דקה אנחנו מגישים או בסדר, עבודה? << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> לא, אני אגיד. זה לא עוד דקה אנחנו מגישים. זה חוק גדול, זה חוק משמעותי. זה חוק שיבטל חוקים אחרים שחלים על הפנימיות. זה חוק שיש לו גם עלויות תקציביות. הדברים האלה לוקחים זמן, גברתי. אני אמרתי את זה כל הזמן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נטלי, אני חייבת לומר לך פה, ואני אומרת, תראי, 2016, לא. << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> - - - היה ב-2003 לדעתי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני כבר אומרת, עזבי, קיצרתי, מ-2016, בסדר? עשר שנים. בואי, זה באמת לא הגיוני. אנחנו מחוקקים פה בכנסת הזאת, חוקקנו כל כך הרבה חוקים שנעשו גם בהיקפים לא קטנים, גם תקציביים. וחוקקנו אותם כי הבנו שצריך לעשות את זה. מתי כבר נראה את הילדים האלו מול עינינו ונבין שצריך לעשות את זה? מדובר בילדים שבאמת, נמצאים בסוף שרשרת המזון. ילדים שנפגעו. אנחנו צריכים להגן עליהם. אנחנו מוציאים אותם מביתם, שזה צעד מאוד חריף ולא פשוט. ולכאורה אומרים אוקיי. << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> גברתי, אני רוצה אבל לחלוק על הדברים. העובדה שאין חוק פנימיות לא אומרת שאנחנו לא רואים את הילדים או לא נותנים להם את כל - - - << אורח >> אליעזר שור: << אורח >> הגיע הזמן שיהיה חוק פנימיות שיסדיר את הדבר הזה באמת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אליעזר, רק שנייה. נטלי, אם אתם רואים אותם ואתם עושים את זה גם היום, אז אני לא מבינה מה הבעיה לקחת את מה שאתם עושים ולשים אותם על נייר. הרי אי אפשר להגיד אנחנו מביאים משהו, לא, לא, רק שזה לא יירשם. למה זה לא יירשם? אם זו זכות של ילד וילד לא מקבל את זה, אז יהיה לו לפחות משהו שהוא יוכל להגיד הנה, מגיע לי. ברור לי שאתם לא מזניחים את הילדים, ברור לי. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> הם מזניחים. מזניחים. << אורח >> אליעזר שור: << אורח >> צריך להוציא צווי נזקקות לילדים מהרווחה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו לא שם. אבל אני מבקשת. << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> זה לא רק לא מזניחים, גברתי, זה נותנים להם את כל הטיפול הראוי שאנחנו יכולים לתת להם. << אורח >> אליעזר שור: << אורח >> כן? חצי שנה סקביאס בפנימייה? חצי שנה סקביאס בפנימייה. ואתם ידעתם את זה. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> וזה לא רק בפנימייה אחת, זה בכמה פנימיות. כל הזמן יש סקאביאס שם. שיפסיקו לדבר על זה שיש תנאים לילדים. אין שום תנאים לילדים. אתם הכנסתם אותם לכלא. ילדים מסכנים שמוציאים אותם מהמשפחה ומכניסים אותם לכלא של הרווחה. << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> אני ממש מבקשת שאמירות כאלה לא ייאמרו. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> מה זה אמירות כאלו? זו המציאות. << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> כל המסגרות שכל מטרתן להגן על ילדים שנפגעו - - - זה לא משהו שאמור להיות מקובל פה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אליעזר ודניאל, אנחנו רוצים להמשיך בהקראה. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> מספיק רק לקרוא את הדוחות של סימונה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני שומעת אתכם. מה שחשוב עכשיו שאנחנו רוצים להציל פה ילדים ואנחנו רוצים לחוקק את החוק הזה. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> שיפסיקו לשלוח ילדים בסיטונאות למרכזים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שמענו, מאה אחוז. כן. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> זו האופציה היחידה להציל אותם. << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> תיקון סעיף 15. סעיף 15 עוסק בזכות לחינוך. זה אותו נוסח שאושר כבר בקריאה הראשונה. תיקון סעיף 15 2. בסעיף 15(ב) לחוק העיקרי, ברישה, אחרי "בשל השמתו במשפחת אומנה" יבוא "או במסגרת השמה חוץ-ביתית אחרת". "כך שזכותו של ילד שלא להיות מופלה במימוש זכותו לחינוך לפי כל דין בשל השמתו במשפחת אומנה או במסגרת השמה חוץ-ביתית אחרת, ובכלל זה לא להיות מופלה במוסד חינוך או ברשות מקומית בשל השמתו כאמור" וכו'. הסעיף עוד ממשיך. תיקון סעיף 19 שעוסק בזכות לשירותים ולהטבות והוא בעצם סוגר את העניין מבחינת הרשויות המקומיות. אני אקריא קודם כל את התיקון ואחרי זה איך זה משתלב בסעיף. תיקון סעיף 19 3. בסעיף 19 לחוק העיקרי, אחרי "במשפחת אומנה" יבוא "או במסגרת השמה חוץ-ביתית אחרת" ואחרי "מתגוררת משפחת האומנה" יבוא "או נמצאת מסגרת ההשמה החוץ-ביתית האחרת". סעיף 19 קובע כך: "ילד במשפחת אומנה זכאי לכל הזכויות, השירותים וההטבות שזכאי להם ילד שהוא תושב הרשות המקומית שבה מתגוררת משפחת האומנה שבה הושם, לרבות בכל הנוגע לשיוכו למוסדות חינוכיים ברשות המקומית האמורה" וכו'. אז גם פה אנחנו בעצם מוסיפים את ההתייחסות למסגרות השמה חוץ -ביתיות אחרות שאינן אומנה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יש למי מהמשרדים הערות, שאלות? << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> אנחנו מצטרפים לתיקון ושמחים בו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אליעזר, יש לך שלוש דקות. << אורח >> אליעזר שור: << אורח >> אני צריך שתי דקות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל אני רגע רוצה לומר שהדברים מוקלטים ואני מבקשת שתכבד פה. << אורח >> אליעזר שור: << אורח >> אני יודע שהם מוקלטים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אליעזר, אני לא יכולה. אני מבקשת לכבד את המקום. << אורח >> אליעזר שור: << אורח >> אני מכבד את המקום. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בבקשה. << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> גם את נציגי הממשלה, זו לא מילה גסה. גם לנו מגיע שיכבדו אותנו ואת העבודה שלנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, בהחלט, זה מה שאמרתי. << אורח >> אליעזר שור: << אורח >> אז אני אגיד לך ככה, גברתי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אם זה לא היה מובן, לזה התכוונתי. << אורח >> אליעזר שור: << אורח >> יש לי עובדות סוציאליות, אני אדם חזק. הייתה לי עובדת סוציאלית, כשהיא עזבה את הארץ בכיתי כמו תינוק. השם שלי זה שור אליעזר מעמותת הלב. יש עובדות סוציאליות, אני מנשק את האבק שהן הולכות עליו. אבל יש עובדות סוציאליות, ואני רוצה שזה יירשם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רק אל תזכיר את השמות. << אורח >> אליעזר שור: << אורח >> אני בחיים לא אומר שמות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, גם של הילדים. << אורח >> אליעזר שור: << אורח >> גם ילדים אני לא אומר. אני מדבר פה בשם של הרבה ילדים. יש לי בתיק הזה חומר גם אלימות שעכשיו הראיתי לאנשים פה חומר. שבוועדה כבר העליתי את זה פעם אחת. שנורא קל להוציא ילדים היום מהבית. וכשאתם מוציאים ילדים מבית אתם גומרים אותם. ילדים שממלאים אותם בכדורים פסיכיאטריים, וגברתי מיכל, את ראית, רואים הכול. רואים, עשר שנים? אני אגיד לך מה הסיבה, חד משמעית, זה כסף. כל ילד שווה פה בין 15,000 ל-25,000 שקלים. אתם באים להגיד לי שאין כסף לאגרת חינוך? יש צו של בית משפט, אתם מוציאים אותו. אין בית ספר שלא יכול להגיד לשופט לא. יש פה חבר כנסת, יושב פה היום, מנהל בית ספר. אם יש לך צו מבית משפט ואומר לך תכניס את הילד הזה לבית הספר, אז מה אתה עושה? מכניס. אז שיפסיקו לחרטט פה את האנשים. אני לא איש אקדמיה, אני בא מהשטח למטה. אני רואה פה אבות ואימהות. מקודם היו פה החיילים שבורי הטראומה. אני מכיר את האנשים האלה. אני יכול להראות לך אימהות ואבות באותו מצב שהרווחה, לצערי הרבה מקומות ברווחה, ולא כולם. לא כולם. אני הורדתי עשרות אימהות מהחבל. אני הורדתי עשרות אבות מהחבל וגם דניאל. אז בואו אני אספר לכם. מוציאים פה ילדים בשקר, כי לא הייתה להם מסגרת חינוך. אז עכשיו אתם רוצים שהם ילכו למסגרת חינוך אצל הרווחה? תגידו, אתם מקשיבים קצת? רוב הסיכויים שמוציאים ילדים זה או חרטה של תסקיר מטומטם, שבחיים לא, סליחה על הביטוי, ששופט אפילו לא מסתכל עליו. ואני יכול להביא לך מאות ואלפים כאלה. אני יכול להראות לך שיש עובדים סוציאליים שמגנים על ילדים ומצילים ילדים. והנה, יש פה בן אדם אומנה, אני מוריד את הכובע בפניו. אבל יש מקומות שאתם פוגעים בילדים. היא אומרת פה 60%-70% מתוך כמה? היא לא אמרה כמה ילדים. אני רוצה מספרים. שתשימו באוזן לדעת כמה ילדים נמצאים בחינוך מיוחד. כי אם יש לי פרוטוקול פה, תסקיר, שעובדת סוציאלית אומרת, תקשיבי גברתי, מיכל. תסקיר אצלי פה בתיק של עובדת סוציאלית שרושמת לשופטת "נהוג לתת כדורים פסיכיאטריים לילדים בפנימייה כי אין כוח אדם בפנימייה". סחר בסמים במדינת ישראל על ילדים. אז לפני שאתם אומרים בית הספר, את יכולה לחייך כמה שאת רוצה. כמה שאתם אומרים לתקן בית ספר, בית ספר. תבואו לדברים הקטנים. אל תטפלו בבית הספר עכשיו. זה חוק מאוד חשוב ואני בעדו. אבל לכו תראו קודם כל את צווי הנזקקות. למה ילדים מגיעים לשם? כי הם לא הלכו לבית ספר. אז פה אתם רוצים לדאוג שהם ילכו לבית הספר? אני יכול לספר לך מקרה שהם גרמו לילדה להתמוטטות עצבים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אליעזר, תקצר. אמרת לי שתי דקות, כבר ארבע. << אורח >> אליעזר שור: << אורח >> שנייה אני מסיים. שהיא הייתה בבית ספר בפנימייה. ואיך אמר אותו מדריך לאמא? "אין לי כוח לקום בבוקר, זה מכביד עלינו". והכול מתועד. אין לי כוח לקום בבוקר וזה מכביד עלינו אז בואו נוריד את הילד הזה שנה בכיתה, נשים אותו פה. נפוצץ אותו בכדורים פסיכיאטריים, כי הוא התחבר לחברים שלהם. אתם אמרתם שאלה ילדים שבורים? לא, הם ילדים. ובמקום שהרווחה תטפל בהם שם, חצי שנה ילדים עם סקביאס. אני יכול להראות עשרות פנימיות כאלה. עובדת סוציאלית שאומרת לאמא, את יודעת, אני חייב לספר לך משהו אישי שאני שומע את זה אני משתגע. אני יצאתי למלחמה ב-7 באוקטובר כי פגעו לנו בילדים, כי לא נתנו לאימהות להניק פעם אחרונה את הילדים שלהן. וכשאני רואה בעיניים שלי ושומע באוזניים שלי שעובדת סוציאלית אומרת לאמא שהילד שלה בן שנה וחצי "חלב של פרה יותר טוב מהחלב שלך". אותו דבר, חצי שנה סקביאס. והולכים לטפל במחבלים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה אליעזר. אני רק רוצה לומר רגע שנייה, וכן להגן על העובדים הסוציאליים שעושים עבודה נהדרת. << אורח >> אליעזר שור: << אורח >> אני אומר, יש מלא טובים. מלא טובים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאה אחוז, רק שזה יהיה ברור. << אורח >> אליעזר שור: << אורח >> ברור במאה אחוז. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לא יודעת מי אמרה לך, מה אמרה לך, אבל אנחנו חייבים המון לעובדות ולעובדים הסוציאליים וזה הזמן גם להגיד להם תודה. << אורח >> אליעזר שור: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> דניאל, שתי דקות. בסדר? << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> אני קודם כל רוצה לשאול שאלה, בנוגע להצעת החוק. מה קורה במקרה ויש איזה שהיא אפשרות להוציא את הילדים באמצע השנה חזרה הביתה. מה קורה בסיטואציה כזאת? האם השיקול הזה להשאיר אותם במסגרת, האם זה נחשב איזה שהוא שיקול רלוונטי או שיכולים להוציא אותם באמצע השנה? על פי הצעת החוק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הצעת החוק לא מתייחסת לזה כמובן. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> אז אנחנו מבקשים בבקשה שהיא כן תתייחס. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל אני יכולה לענות לך. המשרדים יענו, אבל בסוף מסתכלים על טובת הילד, על הכלל, בצורה הוליסטית. אני מניחה, יכול להיות שזה גם יבוא בחשבון. אבל אני לא יכולה להגיד לך שרק זה יבוא בחשבון. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> לא. אנחנו מבקשים שזה לא יבוא בשום חשבון העניין הזה של החינוך. שיהיה איזה שהוא פקטור כדי להשאיר את הילדים בפנימיות. הילדים האלה, בואו, עם כל הכבוד, המצב של הפנימיות הוא גרוע לחלוטין. וכן אנחנו מבקשים שהשיקול הזה האם להשאיר את הילדים עד סוף שנה או להוציא אותם באמצע שנה לא יהיה איזה שהוא פקטור משמעותי בהחלטה אם להוציא את הילדים מהפנימייה ולהחזיר אותם הביתה או להוציא אותם לאומנה. זה משהו שהוא מאוד עקרוני. זה דבר אחד. ואני חייב להגיד עוד משהו. הקטע הזה של לחייב את המוסדות, יש בעיה עם הילדים האלה, כי בהתחלה מוציאים אותם למרכזי חירום. הם נמצאים שם. אמורים להיות שלושה חודשים, בפועל הם נמצאים שם לפעמים גם שנה. החוק פה לא נותן מענה על הדבר הזה ואין שום פיקוח על הלימודים שם במרכזי החירום. << אורח >> אפרת אדרי שרעבי: << אורח >> זה לא נכון. אם אתה תגיד את זה כמה פעמים זה לא יהפוך את זה לנכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אפרת, אני אתן לכם להשיב. << אורח >> אפרת אדרי שרעבי: << אורח >> אמרו לה פה שזה לא נכון. << אורח >> אליעזר שור: << אורח >> את יכולה להגיד שזה לא נכון. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> בשורה תחתונה עושים מהילדים האלה באיזה שהוא שלב יויו, כי יכולים להעביר ילד מפנימייה אחת לפנימייה אחרת באמצע השנה. זה דבר אחד. דבר שני, אני באמת לא מצליח להבין, עד עכשיו הוציאו ילדים מהבתים בגלל שהם לא הלכו לבתי ספר. ובפועל אני מכיר מקרה של ילדה שהוציאו אותה מהבית - - - << אורח >> אליעזר שור: << אורח >> הוציאו אותה בשערות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אליעזר, מספיק. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> והוא לא טועה במה שהוא אומר. כי הוציאו אותה מהאימא בגלל שהיא עברה שם אלימות והעבירו אותה אל האבא. הילדה לא הלכה לבית הספר בגלל שהיא עברה חרם ואף אחד ברווחה לא התייחס לדברים האלה ולא ניסה לעזור ולא ניסה לפתור את הדבר הזה. החליטו להוציא את הילדה הזאת למרכז חירום. בפועל הילדה הזאת איבדה שנה, כי גם כשהיא הייתה במרכז החירום וגם כשהיא הייתה אחר כך בפנימייה היא לא הלכה לבית הספר. אז שמישהו יסביר לי מה קורה במצבים כאלה. כי במצב כזה, אם זה היה במשפחה, היו מוציאים צווי נזקקות. כנראה שגם צריך להתחיל להוציא צווי נזקקות לילדים שנמצאים בפנימייה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. משרד הרווחה? מאה אחוז. כן, בבקשה. << אורח >> מיכל גרשוני: << אורח >> אני ממשרד החינוך. אני פשוט לא הייתי בכל הדיונים האחרונים. עו"ד אילן שי חולה, התבקשתי להחליף אותו. אני רק שמעתי שרציתם לקבל נתונים, קיבלתם אותם ממשרד הרווחה. ביקשתי במקביל מאגף חינוך מיוחד. אז בשביל הפרוטוקול אני רק אגיד שלפי אגף לחינוך מיוחד, כל התלמידים שהגיעו לפנימיות עד לפני שבועיים משובצים. ואלה שהגיעו בשבועיים האחרונים בתהליכי שיבוץ. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שאמרה פה מקודם אפרת כמדומני אם אני לא טועה, 10 עד 15 ילדים. << אורח >> מיכל גרשוני: << אורח >> לא העבירו אליי מספרים. אבל הם אמרו שמי שהגיע עד לפני שבועיים שובץ. אלה שהגיעו בשבועיים האחרונים עכשיו בתהליכים סופיים. << אורח >> אפרת אדרי שרעבי: << אורח >> נכון, נכון. זה תואם את המידע שקיים אצלנו. << אורח >> נחמיה רובין: << אורח >> אני יכול את זכות הדיבור? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, נחמיה, בבקשה. << אורח >> נחמיה רובין: << אורח >> תודה יושבת-הראש. נחמיה רובין, אני משפחת אומנה ואני מייסד ומנהל מספר עמותות וארגונים בהתנדבות. גם האומנה בהתנדבות, חלקית. אני רציתי לדבר קודם כל לגבי הצעת החוק. אני מברך את חה"כ קינלי על העבודה והקידום של הנושא והתמיכה של יושבת-הראש. גם ברכות על התפקיד החדש. אני בעיקר רוצה לדבר על הנושא של הסל האישי, משרד החינוך. אני מאוד מתקשה להבין את הנושא, את הפן הנפשי של אותם ילדים שמוצאים מהבית בעל כורחם. לעיתים לטובתם, לעיתים הרבות לטובתם. לעיתים גם יש מקרים אחרים. אבל אני חושב שכאשר מתנים את הזכויות הנוספות בבתי הספר בסל אישי, מתנים את זה בוועדה, ועדת זכאות. ועדת הזכאות זה עוד הליך בירוקרטי שלעיתים לוקח חודשים רבים, אגב. גם הורה מתנדב בזכאות ואפיון, נציג הורים, מוסמך משרד החינוך. אבל כל הדברים האלו, אגב, זה מקשה על אותה משפחת אומנה להגיע וליישם את המקסימום הפוטנציאל של אותו ילד מושם אצלם. איך בעצם מיישמים את זה בשטח? זה מאוד מקשה כאשר צריך לעבור ועדות אפיון ולחזור ולעשות את ועדת האפיון כל שנתיים. אנחנו יודעים שיש אומנת חירום ויש אומנה טיפולית. יושבת-הראש מכירה יותר את הפן הנפשי של ילדי צמי"ד. זה אירוע לא פשוט לעבור את זה. אני חושב שכל ילד אומנה הוא אומנה טיפולית. מהצד שאני רואה את זה. כל ילד הוא עולם ומלואו. הוא מגיע עם מטען ענק שהוא לא יודע איך לפרוק אותו, מה לעשות איתו. ומגיעה משפחה שמנדבת את עצמה ופותחת את ביתה והיא מנסה להתמודד עם זה. ואיפה המערכות. עשיתי קצת שיעורי בית, עלות של החזקה של ילד בקהילה זה כ-16,000 למדינה, לאוצר. במוסדות ממשלתיים המספר קופץ כמובן, כי אתם יותר יקרים. אז פה זה, לא יודע, 21,000 אני הגעתי. אני פשוט אומר, יש פה פערים. במקרה האישי שלנו הילדה מגיעה מארבעה נפשות במשפחה. היא אצלנו הקטנה. השלושה הגדולים גם הוצאו מזמן. אנחנו מדברים על מדינה אחת שעולה למדינה קרוב ל-100,000 שקלים בחודש. תיקחו את ה-100,000 שקלים האלה, תשקיעו עשירית מזה בלעזור למשפחה, לעזור להורים. את המסוגלות ההורית. לעזור להם להתקיים, לעזור להם קצת. עובדת סוציאלית. << אורח >> אליעזר שור: << אורח >> לעזור טיפולית. << אורח >> נחמיה רובין: << אורח >> איך ירוויחו? כי מוסיף תקנים ועוד ילדים ועוד ילדים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נחמיה, בוא. אני כל כך מבינה את מה שאתה אומר ואתה מוזמן לפנות אליי. אנחנו מטפלים עכשיו בכל הנושא של האומנה אצלי בלשכה שלי. << אורח >> נחמיה רובין: << אורח >> אני אשמח. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתה מוזמן לפנות. זה לא הדיון. הדיון היום זה באמת על הסעיפים הספציפיים בחוק האומנה שדווקא מתייחסים לילדים בהשמה ביתית ולא באומנה. ואנשים התכנסו פה לצורך העניין הזה. אני מבינה את הנושא, הוא כאוב. << אורח >> נחמיה רובין: << אורח >> אני מבקש את ההקדשה, יושבת-הראש - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כולי, באמת, כולי הערכה עצומה לכך שאתה משפחת אומנה. זה לא פשוט בכלל, אני מכירה את זה. ובאמת, ברשותך, תפנה אלינו ונראה מה אפשר לעשות. אנחנו באמת נצטרך גם שם לשנות. << אורח >> נחמיה רובין: << אורח >> להקל בחבילה האוטומטית גם של החינוך המיוחד, שיהיו חבילות אוטומטיות שמודבקות על אותם ילדים זכאים באופן אוטומטי. בלי שיעברו עוד מסכת בירוקרטית. אם אמרנו ואנחנו מעבירים שהם זכאים לכל הזכויות באותה רשות עירונית אז שיהיו זכאים לכל הסל, כולל כילד מיוחד. כילד צמי"ד, צרכים מיוחדים כל אחד עולם ומלואו. זה מה שאני מבקש. תתייחסו בבקשה לנושא הזה, תודה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שוב, חלק מזה זה סעיף 42(ב) שדיברנו עליו. << אורח >> נחמיה רובין: << אורח >> 46. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> 46, אוקיי, 46. אנחנו רוצים לסיים, בבקשה. << אורח >> יונתן מרגוליס: << אורח >> יונתן מרגוליס, שדלן של הפורום הציבורי לכפרי הנוער ולפנימיות רווחה ואומנה בישראל ושל המטה המשותף לקידום מדריכי פנימיות הרווחה. כאן איתי גם שירלי, מנכ"לית העמותה למען ילדי הפנימיות. קודם כל, תודה, יושבת-הראש, על רשות הדיבור. אני רוצה להגיד רגע, אני אהיה קצר. אני אגיד קודם כל תודה ענקית לחה"כ טור פז יוזם החוק, שהוא גם שותף ותיק שלנו, של הפורום הציבורי. הוא גם יושב-ראש משותף של השדולה בכנסת לקידום כפרי נוער, פנימיות רווחה ואומנה בישראל. וגם לך, חה"כ וולדיגר, שאת מקדמת את הנושא. היינו לא מזמן בסיור בפנימיית רווחה, אנחנו יודעים כמה הנושא הזה חשוב לך. אני אגיד שאני אמנם בתפקידי המקצועי הגעתי לתחום הזה של ההשמה החוץ-ביתית כשדלן, כלוביסט, אבל התחום הזה נכנס אליי ללב מאוד עמוק. והמסע הספציפי של מסגרת חינוכית הייתי בתחילת התפקיד בסיור בפנימיית אורנים, על הגבול בין נס ציונה לראשון לציון. דיברו איתי הרבה על הסיפור הזה של ילדים שאין להם מסגרת חינוכית. ובעצם באתי לפנימייה בבוקר מוקדם, לפני שהילדים יוצאים למסגרות. ואז ראיתי בערך שלושה-ארבעה ילדים שפשוט נשארים ללא מסגרת ומסתובבים בפנימייה ואין כל כך מה לעשות איתם. זה באמת שבר לי את הלב. גם אני רוצה להגיד בשם הפורום הציבורי הערכה ענקית למשרדי הממשלה. לאפרת, לאגף החוץ ביתי במשרד הרווחה, משרד החינוך. הערכה אדירה. אבל כמו שאנחנו מכירים מערכות בירוקרטיות גדולות, ילדים נופלים בין הכיסאות. זה פשוט דבר שקורה. והחוק הזה באמת בא לפתור את זה. אנחנו באמת רוצים להגיד תודה לכולם, אנחנו מברכים על זה. וגם תודה למישהו שלא נוכח כאן שגם השותף שלנו לדרך, שזה חה"כ יוסף טייב, יושב-ראש ועדת החינוך, שגם הנושא הזה מאוד קרוב לליבו. וזהו, תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. כן, בבקשה. << אורח >> נטע ברק: << אורח >> עו"ד נטע ברק מהסיוע המשפטי. אז ראשית, גם אנחנו בהחלט מבקשים להצטרף לתודות לחברי הכנסת וליו"ר הוועדה על הדיון החשוב בחוק הנדרש הזה. בנייר עמדה שהגשנו נתנו כמה דוגמאות למקרים שבהם ייצגנו גם קטינים וגם הורים של קטינים. אני אומר, ככלל, הסיוע המשפטי מייצג אלפי קטינים, כאפוטרופוס לדין, וגם הורים שבעניין קטינים שלהם מתנהלים הליכים לפי חוק הנוער. לצערנו, אנחנו מכירים מהשטח מקרים של קטינים שהמתינו זמן רב למסגרת חינוכית, חודשים ארוכים. גם במסגרות הפוסט אשפוזיות וגם במסגרות אחרות. לעיתים בגלל בעיות של היעדר מקום, לעיתים בגלל בעיות של הסעות, שזה דבר שהוא נוכח לצערנו. לכן החוק הזה, אנחנו רואים בו חשיבות גדולה ומקווים שהוא יסייע למנוע את המקרים האלה. רק דבר קטן שהייתי שמחה שיירשם לפרוטוקול. שהוא אמור להיות מובן, וזה גם המצב החוקי, אבל בכל זאת. מכיוון שהחוק הוא גם דקלרטיבי ובא לשים זרקור על הילדים הפגיעים הללו שהם מוצאים למסגרות חוץ ביתיות, שהחובה לדאוג לחינוך תישמר כמובן גם במקרים של חזרה לקהילה ולא ניתקל במצבים של היעדר מקום בגלל חזרה באמצע שנת לימודים. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> יש את זה, הרבה. << אורח >> נטע ברק: << אורח >> אנחנו מכירים, לכן אנחנו מבקשים שיובהר - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה שאמר דניאל, כן. << אורח >> נטע ברק: << אורח >> - - - שהזכות לחינוך רלוונטית גם כאשר קטין חוזר הביתה יש חובה לדאוג לחינוכו ולא רק כאשר הוא שוהה במסגרת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ברור. << אורח >> אליעזר שור: << אורח >> כל הכבוד. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> אני התכוונתי גם שזה לא יהווה איזה פקטור בהליך. הרי בסופו של דבר הם צריכים להגיש תסקירים לבית משפט כדי לבוא ולעשות את העדכונים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני אומר לך שוב, דניאל, אני לא אקבע אם זה יהווה או לא יהווה ובאיזה גודל או כמה זה משפיע. זה לא החוק. החוק פה אומר משהו שהוא ברור מאליו. שאומר הם זקוקים לזה. לכן זה לא - - - << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> לא. ברגע שאת רושמת שזה קודם כל טובת הילד, אז טובת הילד קודם כל זה לגדול עם שני ההורים שלו. וברגע שהוא יוצא - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון. << אורח >> אפרת אדרי שרעבי: << אורח >> זה כתוב באופן מפורט גם בחוק האומנה, הזכות של ילדים לחינוך בקהילה. גם נוגע לחוקים של משרד החינוך. << אורח >> אליעזר שור: << אורח >> במקרה שילד היה צריך לחזור לאמא שלו - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, יש מקרים, אני מסכימה איתך. << אורח >> אליעזר שור: << אורח >> והעובדת הסוציאלית אומרת שהוא לא יכול לחזור כי יש לו מסיבת סיום. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> לא, יש הרבה פעמים שהם רושמים שהילד יחזור הביתה רק בסוף שנה. << אורח >> אליעזר שור: << אורח >> כן, בגלל המסגרת החינוכית. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> זה נראה לי משהו הזוי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה לכולכם. כן, אפרת? << אורח >> אפרת אדרי שרעבי: << אורח >> אני רק רוצה להגיד בזיקה למה שנאמר פה. מן הסתם, כל חזרה הביתה נעשית, כל מקרה לגופו. בתוכנית טיפול סדורה, מתוכננת. זה לא מהרגע להרגע קורה. ברגע שבשלה העת שהילד יחזור הביתה אז כל המערכות מתכווננות לזה. ואם יש שיקול שילד יסיים שנת לימודים ויחזור הביתה בצורה מסודרת, גם קטיעה של רצפי טיפול היא לא בטובתו. בקיצור, כל מקרה לגופו נבחן בזמן ובמקום המתאימים. << אורח >> אליעזר שור: << אורח >> את צודקת, אבל יש דבר כזה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. אליעזר, אני רוצה לעשות הצבעה. בואו נצביע. הכנה לקריאה שנייה ושלישית. << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> יש עתיד וישראל ביתנו הגישו בקשות רשות דיבור. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> לא הסתייגויות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה משהו אחר. מי בעד? מאחר ואין פה עוד חברי כנסת, אז אין נגד, אין נמנעים. הצבעה הצעת החוק אושרה << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הצעת החוק עברה, הצעות החוק הממוזגות עברו בקריאה שנייה ושלישית. בתקווה שזה יעלה, שיאוזן גם הצעת החוק שלי. << דובר >> אילת וולברג: << דובר >> צריך אישור של ועדת הכנסת למיזוג, אחרי זה הנחה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאה אחוז. תודה רבה לכולכם. שתהיינה בשורות טובות מהר. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:27. << סיום >>