פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב שלישי פרוטוקול מס' 459 מישיבת הוועדה לביטחון לאומי יום רביעי, י"ט באב התשפ"ה (13 באוגוסט 2025), שעה 15:30 סדר היום: << נושא >> מענה לרציחות ולנשק הבלתי חוקי במגזר הערבי << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: צביקה פוגל – היו"ר נאור שירי – מ"מ היו"ר מירב בן ארי יואב סגלוביץ עאידה תומא סלימאן מוזמנים: נועה ברחד – מנהלת תחום בכיר, משרד ראש הממשלה שקד גל – ר תחום מדיניות פנים בנציגות מ״י במל״ל, המטה לביטחון לאומי קרן אבירם – עוזרת משפטית ליועמ"ש, המשרד לביטחון לאומי מוטי שיף – ס' ר' אח"מ, המשרד לביטחון לאומי אודיה בן זקן – מנהלת תחום פרוייקטים, המשרד לביטחון לאומי מוטי שיף – ס' ר' אח"מ, המשרד לביטחון לאומי גלעד בהט – רמ"ח אח"מ וטכנולוגיות יועמ"ש, המשרד לביטחון לאומי חיים טייב – רמ"ד תיאום מבצעי פנים, המשרד לביטחון לאומי מורן ביביץ – קמד חקירות, המשרד לביטחון לאומי קרן דהרי בן נון – ייעוץ וחקיקה משפט פלילי, משרד המשפטים חנאן יחיא – משפטנית במחלקה למשפט פלילי - ייעוץ וחקיק, משרד המשפטים עלאא איוב – הפרויקטור לענייני החברה הערבית, פרקליטות המדינה רמי שוורץ – מרכז המחקר והמידע של הכנסת שמעון פרץ – מועצת מיתר גזי גאנם – ראש המועצה המקומית זמר, מרכז השלטון המקומי לרה צינמן – יו"ר, ארגון משפחות נרצחים ונרצחות רחלי סונגו – מנהלת קשרי ממשל, שדולת הנשים בישראל רות לוין – סמנכ"לית פעולות ומיזמים, יוזמות אברהם ינאל גבארין – מנהל המחלקה הציבורית, יוזמות אברהם שי גליק – מנכ"ל בצלם שמעון אור יהודה כהן מיכל לביא לילה מונדר חנה כהן חנה קטן צורית פניגשטיין ייעוץ לוועדה: משה ברקת מנהלת הוועדה: לאה גופר רישום פרלמנטרי: הדס ליפמן רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מענה לרציחות ולנשק הבלתי חוקי במגזר הערבי << נושא >> << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> שלום רב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לביטחון לאומי. תודה לכל מי שעשה את המאמץ להגיע לדיון המאוד חשוב הזה שנקיים עוד מעט. אנחנו י' אלול התשפ"ה, 3.9.25. ראש השנה הולך ומתקרב. היום ה-698 מאז 7.10. עוד יומיים אנחנו מחלפים קידומת. זה בלתי נתפס המספרים האלה. אבל רגע לפני שנתחיל בדיון שלשמו התכנסנו, דיון מעקב על המענה לרציחות ולנשק הבלתי חוקי בחברה הערבית, נמצאות פה נציגויות של משפחות חטופים, משפחות חללים. כמו תמיד נפתח בבמה שלהם. בבקשה. << דובר >> שמעון אור: << דובר >> תודה רבה. אני שמעון אור, דוד של אבינתן אור. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מתנצל, חייב לרוץ רגע לוועדת חוץ וביטחון. חבר הכנסת נאור שירי יחליף אותי. תודה. << מנהל >> (היו"ר נאור שירי, 12:32) << מנהל >> << דובר >> שמעון אור: << דובר >> ירון אחי התאום הוא אבא, דיצה גיסתי. הם אף פעם לא מגיעים לפה. לא פשוט להגיע לפה. אני רוצה לומר בפה מלא, אני קרוב משפחה של חטוף. ירון האב וגיסתי וכולנו והמון משפחות חטופים, אין לנו שום קשר לכל מה שעושים היום ברחובות. שורפם מכוניות, פחי זבל, מכונית של מילואימניק נשרפה. אין לנו שום קשר לזה. אנו מתנגדים לזה. אנחנו לא רואים איך זה מביא את החטופים, לא את אבינתן ולא את החטופים האחרים. נהפוך הוא, אנו חושבים שזה כול להרחיק את ההבאה של אבינתן, לחזק את הרצון של חמאס לחכות שאולי תהיה אנרכיה במדינת ישראל ולהשתמש באנרכיה הזו כדי לקבור אותנו ביחד. שום קשר. שכולם יידעו את זה. זה דבר ראשון. אך מצד שני, אני חייב לומר שהאחריות המלאה למצב שקורה היום במדינת ישראל, הקרע במדינת ישראל, אני מפיל את האחריות המלאה על בנימין נתניהו כראש הממשלה. אדם שמשך יותר משבעה חודשים פועל בצורה שסותרת את עצמו. מצד אחד אומר שאי אפשר להשאיר את חמאס, גם בשביל החטופים וגם בשביל אזרחי מדינת ישראל. ואני יכול להבין את עמדתו. מצד שני, חיזור בלתי נלאה אחרי חמאס לעסקה חלקית שגם המילה עסקה חלקית זה משפט בלתי מוסרי בעליל. אמרתי לו אישית בפגישה שהייתה לנו לפני עסקת 33 – זה לא עסקה לשחרור 33 חטופים אלא לעסקה לקבירת אבינתן. כי למה חמאס מסכים לעסקה חלקית? כי הוא יודע שיכול לקבור את אבינתן ואת שאר החטופים באדמה. ואז הוא לא שמע והוא טבע את המושג האומלל הזה של עסקה חלקית. לא ויטקוף. זה היה הוא. והיום בשבעת החודשים האלה שמחזר אחרי חמאס, וחמאס באופן כה בלתי צפוי לא הביא אפילו חטוף אחד, הוא גרם למצב שהחברה הישראלית נקרעת בתוכה. ואני רוצה לקרוא מפה - הוועדה לביטחון לאומי, אני חושב שהחטופים זה הביטחון הלאומי הראשון שצריך להיות לנו כדי להחזיר את החברה הישראלית לנורמליות ואני קורא לו ואומר לו מפורשות: אם תמשיך במרכבות חידון ב' וג' וד', פה העיר עזה, פה עוד שכונה, לא רק שלא נראה את החטופים ולא רק שחיילי צה"ל מסתכנים – אנחנו עלולים לקבל חטופים נוספים כפי שקרה בניסיון הזה של כפיר שכמעט חטפו לנו חיילים. מזל שלא הצליחו. כי כשאתה לא החלטי, לחמאס יש אמביציה. כשאתה לא החלטי, אז מדינות אירופה אומרות: מחר מדינה פלסטינית, כי רואים שאתה לא החלטי. כשאתה הולך רק על העיר עזה, כולם מביים שאתה מדגדג את העסקה החלקית אז חמאס יודעים: אני צריך להחזיק מעמד. שם המשחק: להחזיק מעמד. מי יישבר קודם? החברה הישראלית. אם אתה לא החלטי. אבל אם תהיה החלטתי ואני חוזר פה על הדברים שאמר אחי ירון לראש הממשלה בטלפון פעמיים: אם תהיה החלטתי ולא תחל על פעולה צבאית – פעולה צבאית היא רק טקטיקה. זה לא אסטרטגיה. אם אתה תחליט וגם תודיע על זה שאתה לוקח אחריות צבאית ואזרחית על עזה כי זו דרכך ואני יכול להסכים – מוסרית, לא יכול להשאיר את חמאס. מה עם הרציחות הבאות? מה עם אזור הדרום? מה עם יש"ע שהושפעו כולם מהישארות החמאס? יכול להבין. אבל אם אתה הולך לכיוון הזה לך בצורה מלאה כלומר לא רק מבצע צבאי אלא גם שליטה מלאה על עזה צבאית והומניטרית שנותנת אופק גם לעזתיים ליום שאחרי. ואז העזתיים ואז החמאס ואז כל העולם יבינו שלהחזיק את החטופים זה לא נותן יתרון. רק נותן אפשרות למות וכשהם יבינו זאת, אנו נקבל שיתופי פעולה מהעזתיים ומהדרג התחתון שמחזיק את החטופים ונקבל את החטופים כי הם יחכו לסבב הבא. הדרישה הזו שאנו מביא לפה לנושא לוועדת הביטחון הלאומי ואומר: אם אנחנו רוצים ביטחון לאומי, צריכה להיות החלטה מכריעה ברורה ויישום ברור. זה אומר שמחלקים את עזה לחלקים בצירים שאנו שולטים בה, והחברות האזרחיות לוקחות אחריות על תאי שטח. לא הדימקולו שעשו עד כה. ואז גם הרמטכ"ל יסתום את הפה וילך על פי מה שאומרים לו. הוא לא סותם את הפה כי הוא מזהה את החולשה של נתניהו. את הדרישה הזו אני מעלה פה בוועדה לביטחון לאומי, ומקווה שיהיה לה קול. זו תקוותי. תודה רבה. << יור >> היו"ר נאור שירי: << יור >> תודה. בבקשה. << דובר >> יהודה כהן: << דובר >> שלום, אני אבא של חייל חטוף. אני רוצה להעלות שתי נקודות שדיברו עליהן, בצורה קצת שונה. נושא המחאות היום שרק התחילו, ואשתי ויקי כהן, אימא של חייל ביחס עם ענת אנגרסט, אימא של חייל מתן אנגרסט יובילו פה מחאה שתתחיל בכנסת ותגיע לבית מממן החמאס נתניהו, אז לגבי מה שתואר פה לפני זה שמפגנים שרפו מכונית של חייל מילואים, במילים פשוטות, במילים הכי מתונות זה קצת מכונת רעל. הייתה שם מחאה שהחלה בשריפת פחים. עד כמה שאני זוכר שריפת פחים מבחינת מועצת זכויות האדם אין להם זכויות. הייתה שם תאונה ונשרפה מכונית. להאשים את המפגינים שהם התכוונו לשרוף מכונית, כל שכן מכונית של חייל מילואים זה אימרות נוראיות. מתאים למכונת הרעל של נתניהו. אנו נגד מחאה אלימה. מי שזוכר ורואה את כל השנתיים האחרונות, אף אחד לא נפגע או נהרג בעקבות המחאות הצודקות שלנו למען שחרור החטופים והפסקת המלחמה. מי שאחראי על הריגת חיילים ואזרחים זה מממן החמאס בנימין נתניהו. בואו נשים דברים על דיוקם. אנחנו בעד מחאה לגיטימית לסיום המלחמה ושחרור החטופים. הבן שלי נמרוד כהן חייל צה"ל, שנשלח לשרת מול גבול עזה והצבא והממשלה עשו הכול חוץ מלקשור לוח את הידיים מאחורי הגב ולזרוק אותו למחבל החמאס הראשון, עשו הכול מבחינת ההפקרות שהיו שם, הכוחות הדלילים שהיו שם והטנק המקולקל שסופק לבן שלי. אז מי שחייב לנו את זה זה מממן החמאס נתניהו וצה"ל. לגבי הנקודה השנייה, לגבי עסקאות חלקיות, עסקיות מלאות, מי שדרש כל הזמן עסקה חלקית זה היה נתניהו. מי שרצה כל הזמן עסקה מלאה היה החמאס. אני לא בא להגן על החמטס - הוא ארגון טרור וכולם יודעים את זה. אפילו מממן החמאס נתניהו יודע את זה. לכן הוא מימן אותו מתוך האינטרסים והאג'נדה שלו, זה רק נתניהו, נתניהו. שום דבר אחר חוץ מנתינהו לא מעניין אותו. אין לו שום אידיאולוגיה או אסטרטגיה מעבר לאסטרטגיה של לשמור על נתניהו ראש ממשלה, שתישרף המדינה, ובינתיים כבר שנתיים נשרפת. אלפי אזרחים וחיילים נרצחו, עשרות אלפים נפצעו פיזית ועוד עשרות אלפים נפשית. אנשים איבדו את בתיהם אבל מה aנשאר זה נתניהו עדיין בשלטון וכל מי שמתנגד לו כמו גלנט - מפוטר. כמו יולי אדלשטיין - מפוטר. רמטכ"ל – לך, לך, נשים רמטכ"ל אחר, נקווה שיהיה בובה כמו כ"ץ, הוא לא בובה. יש לו האימרה שלו ובניגוד לכ"ץ שאין לו שום מושג בביטחון, לאייל זימיר יש מושג בביטחון. הוא בא מצה"ל, הוא רב אלוף והוא אומר בפה מלא שאין עוד מה לעשות בעזה ויש ללכת לעסקה ולהפסקת המלחמה אבל כל מי שיש לו אג'נדה פוליטית של המשך שלטון נתניהו כמובן מפמפם את האימרות של נתניהו. אז מי שרצה עסקה חלקית זה נתניהו. מי שרצה עסקה מלאה זה החמאס. החמאס התפשר והסכים לעסקה חלקית בתנאים של נתניהו ויטקוף. מה עשה אז נתניהו - נאלם. לא מגיב. ואני הייתי עם נתניהו בוושינגטון כשעשה את קבלת הפנים שלו בבלייר האוס – ניסה גם ללחוץ את ידי. אמרתי לו בפנים: לחצתי לך את היד לפני יותר משנה. לא החזרת את הבן שלי. כשתחזיר את הבן שלי אלחץ לך את היד. לא אתמוגג ואתמסמס ואתחבק ואתנשק איתך מול מצלמות. והוא אמר לנו: אנחנו מהיום הראשון של העסקה החלקית שלא קרתה נדבר על עסקה לשחרור כל החטופים. רק באמצע שכח לומר שלא תהיה עסקה חלקית. אז מי שרצה עסקה חלקית זה נתניהו. היחיד שאחראי מבחינה לאומית ומבחינת החוק – אגב תפקיד ראש הממשלה הוא לא תפקיד פרטי. זה תפקיד לאומי. הוא לא שם בשביל עצמו ובשביל אשתו והאבטחה של הבן שלו במיאמי. אבל נתניהו מתוך בגידתו במדינת ישראל חושב רק על עצמו, שיישרפו החטופים. מקסימום ננצל אותם לאינטרסים שלו, ושיישרפו אזרחי ישראל, העיקר שהוא על כס השלטון, פאפא נתניהו, הרודן קיסר האל נתניהו. זה מה שהכי חשוב לו. התחלנו כבר לראות פולחני אישיות. אתמול או שלשום כשביקר בבתי ספר לקראת פתיחת שנת הלימודים כבר השמיעו את השיר דוד מלך ישראל. תכף נראה גם פסלים של לנין, סליחה של נתניהו, סליחה של סטאלין, סליחה של מממן החמאס בכיכרות ישראל. זה מה שאתם תומכים בו. זה מה שהקואליציה והממשלה תומכת בו. ומי שיחשוב אחרת ישר יפוטר. ראינו את גלנט, את יולי אדלשטין ואת הניסיונות לפטר את ראש השב"כ כי לא הסכים לתת לשופטים חוות דעת שנתניהו לא יכול ללכת למשפט שלו. שמונה שנים נלחם לסיים את המשפט הזה ודוחה את זה בכל תירוץ - קלקול קיבה, יש לי נסיעה לוושינגטון וכל מיני תירוצים של גנון. נסיים בזה – אל"ף, המחאה שלנו לא אלימה. היא למען הצלת חיים גם של החטופים כולל בני נמרוד וגם של אזרחי ישראל שנאלצים להתגייס בצו 8, להילחם בעזה ולהילחם שם בשביל כסף, שלטון של נתניהו שבינתיים שדואג שהמיסים שלהם ילכו לכיסים של אנשים שמקדמים פריבילגיות לקהילה שלהם. זה נקרא המפלגות החרדיות. אז נתניהו מייצג כרגע מיעוט קטן של מתנחלים שכל המטרה שלהם זה לכבוש את עזה ולהתנחל בה ושל חרדים שכל מה שמעניין אותם זה להשתמט ולקבל כסף מהמדינה. רוב העם, וראינו את זה ביום ראשון לפני שבועיים, 400,000 איש ברחובות בתל אביב, ביום שלישי אחר כך 350,000, רוצים סיום מלחמה ועסקת חטופים. קריאה: זה לא רוב. << דובר >> יהודה כהן: << דובר >> מישהו פה חושב שמי שיושב בבית תומך בהם. זה לא הולך ככה. תכף תעבירו חוק שכל מי שלא מצביע הקול שלו הולך אוטומטית למפלגה השלטת. מתוך אוכלוסייה של 9 מיליון אנשים, יש זקנים, יש ילדים, יש כאלה שצריכים לטפל בילדים שלהם, יש כאלה שתומכים בצורה פסיבית ויש שתומכים בצורה אקטיבית. כש-400,000 איש מגיעים ביום אחד למרכז תל אביב לתמוך מתוך אוכלוסייה של 8 מיליון זה אומר שרוב העם – עוד לא ראיתי הפגנות ספונטניות שתומכות בנתניהו – רק הפגנות שמסודרות על ידי השלטון של כמה אנשים צעקניים, לא ראיתי מעולם באופן ספונטני יוצאים מאות אלפי אנשים להפגין למען כס שטן של מממן החמאס נתניהו. רוב העם רוצה להפסיק את המלחמה הזאת. רוב העם רוצה נורמליות. לא חיילים נהרגים ולא חטופים מופקרים ולא חיילים שנשלחו לשרת בצה"ל שנלקחים על ידי החמאס בחסות מממן החמאס נתניהו מופקרים שם במנהרות החמאס. זה אם מדברים על רוב. תודה רבה. קריאה: רק ככסף אפשר להוציא. << דובר_המשך >> יהודה כהן: << דובר_המשך >> אני מקבל כסף מהחמאס ומאיראן. את רוצה לראות את הקבלות? בואי תראי. לכי למכונת הרעל שלך. << דובר_המשך >> יהודה כהן: << דובר_המשך >> לא שמתי מה אמרת. כנראה גם לא חשוב אז לא משנה. << יור >> היו"ר נאור שירי: << יור >> מבקש לא לפתוח דיון. תודה רבה. בבקשה. << דובר >> מיכל לביא: << דובר >> שלום, אני גיסתו של עומרי מירן, שנחטף לעיניהן של אחותי לישי ואחייניות שלי רוני ועלמה לפני 698 ימים. לפני 698 ימים כל המשפחה האהובה שלי היו בני ערובה. של מרצחי חמאס, ולמשפחה שלי לא צריך לספר מי אלה החמאס. הם ראו את הרוע בעיניים. רוני בת השנתיים וחודשיים זוכרת הכול. היא ראתה את הרוע בעיניים. התעוררה כש-RPG וקלצ'ניקוב מכוון לקתה. הייתה בת שנתיים וחודשיים. היא הייתה על זרועותיו של עומרי במהלך כל השעות שהיו בני ערובה בנחל עוז שנכבש על ידי חמאס. לישי החזיקה את עלמה, שהייתה בת חצ שנה, ועומרי נחטף לעיניהן. הן שרדו. אחרי שמעון אור ואחרי יהודה כהן שפרסו פה, התייחסו לעובדות, למעשים ולא התייחסו לכל מיני פרשנויות כי אנו רואים את המעשים ופרשנות תמיד תהיה, וכמו שאמרתי בוועדה קודמת יש ערך לאמת. כרגע מדינת ישראל בראשות מי שנמצא בראש, כל מקבלי ההחלטות פה למרות שיש פה מקבל החלטות אחד ככל הנראה שלא מישיר מבט אלינו לעם ולא מסביר מה קרה בין היום ה-629, שבו שלח את ישראל כ"ץ לדברר את טענתו שלא מכיר דבר כזה שאפשר להביא את כולם – אתם יכולים לבדוק את זה, התראיין לדנה וייס ביום ה-629. לא מסביר לנו כבר שבועיים מה קרה בין היום ה-629 ליום ה-698 שעדיין לא נתן תשובה. חמאס לפני שבועיים נתן תשובה חיובית למתווה שהוא הניח. אנחנו כבר שבועיים לא שומעים מה ראש ממשלת ישראל טוען שיש לעשות, ואיך פתאום הוא מצא שיטה להחזיר את כולם הביתה. את עומרי, את נמרוד, את אבינתן, את כולם. מה קרה בין היום ה-629 ליום ה-698 שאנו נמצאים בו? איך אפשר להביא את כולם? לא הסביר את זה. רק סירב ככל הנראה כי שבועיים לא לענות זה לסרב. זה לשתוק. והשתיקה הזו והסירוב הזה כבר רצח 42 חטופים שנרצחו בשבי החמאס, והמהלכים שבראשותו אנו מובלים נהרגו 900 חיילים וחיילות, ואנחנו כל יום קמים לעוד הותר לפרסום ואתמול נשלחו 60,000 צווים אם איני טועה לגיוס נוסף כדי לכבוש את העיר עזה ואנו מחכים ומחכות שיישיר מבט, שיספר לנו, לעם ישראל, לעם שיושב פה ולא משנה מיהו ומהו ומאיזה דת הוא. זה העם שהא אמון על ביטחונו. על איזה ביטחון אנחנו מדברים פה? וזו הוועדה שאמורה על הביטחון ב-7.10 שלמעלה מאלף נרצחים ונרצחות, על הביטחון של החיילים והחיילות שלנו שכל יום נשלחים אל מותם? הם בשר תותחים. הילדים והילדוץ שלנו. אתם מצליחים להסתכל להם בעיניים? באמת מצליחים? כהורים, כדודים, כי בני האנוש ושולחים אותם אל מותם. הרמטכ"ל, ראש המוסד, ראש השב"כ, המל"ל. כולם בדעה אחת כל הדרג המקצועי בדעה אחת. מה פתאום הדרג המדיני בדעה אחרת? איך הוא לא קשוב לאמירה מטלטלת לא פחות של רמטכ"ל שאומר ששולחים את הילדים והילדות שלנו למלכודת מוות? איך אנחנו שולחים את הילדים והילדות שלנו למלכודת מוות? איך עומרי שהוא בן 48, נכנס לשם בן 46, כשרוני הייתה בשת שנתיים וחודשיים. עלמה הייתה בת חצי שנה. רוני בת 4, עלמה בת שנתיים וארבעה חודשים, מכירה את אביה מפוסטר. לרוני יש זיכרון מלא ומחריד של אותו יום. היא זוכרת הכול. הן משחקות וזוכרות הכול. הן צוחקות וזוכרות הכול. הן לא בגיל שלהן. אין פה ילדים וילדות במדינת ישראל. הילד שלי בן 11. הוא לא בן 11. אנחנו גרים 3 ק"מ מהגיהינום. 3 ק"מ מאיפה שעומרי נמק. 40 מטר מתחת לאדמה. והימים האחרונים היו מחרידים כי זה כבר לא בית חנון שנמצא מעבר לכביש או סגע'ייה שנמצאת 700 מטרים מהגדר של נחל עוז. נחל עוז, שהחזירו לשם ילדים וילדות לגור שם. 700 מטר. ואנחנו שומעים את כל ההפצצות המחרידות כבר מעזה, מהתמרון שהחל בעזה. והילד שלי יודע, שדוד שלו שם, וככה ילדים וילדות גרים במדינת ישראל. הם יודעים שאם חוטפים את אהוב ליבם, במקרה הזה את עומרי, רוני בת הארבע ועלמה בת השנתיים וארבעה חודשים, יודעות שאם חוטפים אנשים במדינת ישראל, או שהם נרצחים ונהרגים בעזה – יש סיכוי כזה, זה קרה ל-42, או שלא מחזירים אותם. ככה האחייניות שלי גדלות, בזה שלא מחזירים את אבא שלהן הביתה. איזה ביטחון יכול להיות במדינה שלא מחזירה את האנשים שלה הביתה? שלא שמה בראש סדר העדיפות הצלת חיים? שלא שמה בראש סדר העדיפות שלא משאירים אף אחד ואחת מאחור, לא בחייו ולא במותו? איך יכול להיות שאנחנו ממשיכים לחיות ככה במדינה כזאת? זאת המדינה שאתם משאירים לילדים ולילדות שלנו? זו המדינה שאני משאירה לילד שלי, לאחייניות שלי, לכל הילדים במדינת ישראל? אלה הערכים שלנו של נקמה, של מלחמה, שהאדמה חשובה יותר מהחיים? יותר מפדיון שבויים? יותר מקבורה ראויה? מה זה הממצאים? חשבתם על הממצאים? מה זה ממצאים? כמה רקמות נשארו כבר? מה קורה לענבר עכשיו? באיזה מצב היא? אנחנו לא יודעים. וזו המדינה שאנו מגדלים בה ילדים וילדות. אנחנו יכולים לספר מלא סיפורים. אבל זו המדינה כי המעשים שלנו הם אלה שקובעים. לא הדיבורים שלנו. לא דיבורי הסרק שלנו. זה המעשים שלנו, הם אלה שקובעים. והייתה פה התייחסות בוועדה קודמת ואני חייבת להתייחס לזה שהמילה עכשיו היא מילה של אינדיווידואל. לא. ושהיא נרקיסיסטית. מה שנרקיסיסטי ומה שהוא בלתי ניתן לתפיסה זה מקבלי החלטות שלא דואגים לאנשים שלהם. המילה עכשיו אומרת שביהדות אפשר להציל עכשיו, בהווה, ואנחנו לא מצילים עכשיו בהווה. אנחנו לא מדברים על העתיד וזה הרמב"ם אמר, לא אני. אנחנו מדברים על העכשיו, ההווה שלנו. זמן הווה. לא זמן עתיד. לא מה יהיה אלא מה עכשיו אנחנו כבני אדם, כבני אנוש, ואין חשוב מהמילה עכשיו, והמילה עכשיו נשחקה עד דק. היא כבר עוברת לנו מעל הראש. ואני פה כדי לומר לכם שאנחנו לא נתייאש ולא נשחוק לא מילים ולא ערכים ונמשיך להיות פה עד שנהיה ראויים לילדים ולילדות שלנו, עד שאהיה ראויה לרוני ועלמה, ליהל שלי, עד שבתקווה אתם תהיו ראויים ואני פונה לעם כי 120 שכולם פה, וברמת חבר הכנסת נאור שירי שאתה מחליף את צביקה פוגל שחבל מאוד שהוא לא פה כי הוא שנמצא במקבלי ההחלטות ובסיעה שהא באמת מחרידה בעיניי וזו מילה עדינה, ולאן שמוליכה אותנו לתהום של התהום וכל פעם מתגלה שאין תחתית לתחתית אז חבל מאוד שהוא לא פה. לא שזה משנה אבל לא ניתן. לא נאפשר כי נמשיך להחזיק בתקווה שהמקום הזה יכול להיות טוב. נמשיך להחזיק בתווקה שיש ערך לאמת ובתקווה שיש ערך לחיי אדם. ויש ערך להביא את האהובים שלנו הביתה בחייהם ובמותם. << יור >> היו"ר נאור שירי: << יור >> תודה, מיכל. בבקשה. << דובר >> לילה מונדר: << דובר >> שלום, אני מקיבוץ ניר עוז. נמאס לי להציג את עצמי כי ההצגה שאני הולכת לומר זה לא אני. דוד שלי נרצח בקיבוץ ניר עוז ב-7.10. ארבעה נחטפו. שלושה חזרו בעסקה הראשונה בנובמבר 23'. אחד חזר בארון, כלומר גופה באוגוסט 24', לפני שנה בדיוק, ככה שאני מרגישה שקבילתי מכל המינים וקיבלתי את כל ההכללות הללו, את כל השמות האלה של מאיזה משפחה שלי – משפחה שכולה, משפחת חטופים. אבל חשוב לי לומר שאני לא. זה לא מה שאמור להגדיר אותי ואני לא רוצה שזה מה שימשיך להזדהות איתי. << מנהל >> (היו"ר צביקה פוגל, 13:01) << מנהל >> << דובר_המשך >> לילה מונדר: << דובר_המשך >> אני הרבה יותר מזה. אני מצטערת שאומרת את זה אבל המון זמן אני מרגישה המון פחד. אני מרגישה שאני מתה מבפנים. מרגישה מאוד אפתית. איבדתי כל כך הרבה אנשים. הלכתי לכל כך הרבה הלוויות. ישבתי כל כך הרבה שבעות. איכס. פשוט איכס. סליחה שאני אומרת. אני בת 20. אני לא יכולה לספור בעשר אצבעות כמה אנשים איבדתי בשנתיים האחרונות כי זה הרבה יותר ואני רק בת 20. לפני כמה ימים דיברתי עם מישהי ואמרה לי: איך ייתכן שאיבדת כל כך הרבה אנשים? אמרתי לה: חשבתי שכולם איבדו כל כך הרבה אנשים. אמרה: ממש לא, ונפגעתי כי הבנתי שבו המציאות שלי אבל הבנתי כמה המציאות שלי שגויה, לקויה, כואבת ולא מוסרית. לא אתן שהילדים שלי יחיו במדינה שתרגיש להם לא בטוחה ולא מוגנת כפי שאני מרגישה במדינת ישראל. לא מרגישה פה בטוחה. יודעת שכל אדם כל רגע יכול לחטוף אותי, לרצוח אותי ואני לא בטוחה שלמישהו באמת יהיה אכפת. ואולי במקום אחר יהיה לי הרבה יותר טוב. אם לא לי לפחות שהילדים שלי יגורו במדינה מתוקנת שלא חוטפים בה אנשים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. בבקשה. << דובר >> חנה כהן: << דובר >> שלום, חבר הכנסת פוגל. זאת ענבר. ילדה יפהפייה, באמת, שמילאה את העולם בכל כך הרבה יופי וחן ונתינה וטוב לב. ענבר נחטפה ב-7.10 ונרצחה בצורה אכזרית. היום אנחנו שנתיים אחרי. ענבר היא בעצם הבבואה, הפנים, התמרור אזהרה של העסקאות החלקיות, של עסקאות הסלקציה כמו עומרי שהוא החטוף הכי מבוגר. כמו כל 48 החטופים שנשארו שם. הפרצוף של העסקה החלקית של הסלקציה. אישה אחת שנשארה בעזה. כשהורים שומעים שהילד שלהם נרצח נופלים השמים. כשהורים שלא מקבלים את ילדם לקבורה לא יודעת איך לקרוא לזה, ועכשיו כשאנחנו שומעים שאנחנו מקבלים אותם במצב של רקמות לקבורה, של חלקי פאזל שצריך להרכיב אותם, איך אנחנו צריכים להרגיש? כשאני באה לבית העלמין להלוויה של שתיוי גיבור ישראל ואומרים לי: בקרוב אצלכם, איך אני אמורה להרגיש? אתם צודקים, אומרת בלב: אמן אך זו מציאות של שואה. אנחנו שנתיים בתוך שואה. האמת צרכה להיאמר. זו שואה, חבר הכנסת פוגל. מה שאנחנו עוברים זו שואה. ענבר היא דור שלישי לשואה. סבה ניצל כשהיה ילד קטן. סבא רבא שלה קבור בקבר אחים ברומניה. זה יהיה גם הסוף חלילה שלנו? איפה אנחנו חיים? איך אנחנו צריכים לאכול את זה? איך? אני כבר באה לפה בלי מילים. אין לי מילים לומר. אין לי מה לומר. אין לי מה לחשוב. שארית חיי היום היא להחזיר את ענבל ולבוא חשבון עם מי שאחראי על הרצח המזוויע שלה. מי שהייתה לו יד בהפקרה של 7.10. לא יודעת מי זה כי עוד לא הייתה ועדת חקירה אבל תהיה ועדת חקירה שתהיה חייבת להגיע לכל חקר האמת. שכל מי שהייתה לו יד בהפקרה ישלם את המחיר. שיחזרו כל 48 החטופים שלנו מעזה, חבר הכנסת פוגל. אנחנו מתים עם דופק. אחי נראה כבר כמו שורד שואה. לא בא לפה כבר. אימא של ענבר איבדה את הילדה האחת שלה. כבר לא מתפקדת. חלדה תפקוד. היא רק על כדורים. ראית אותה, חבר הכנסת פוגל. לא נשאר למדינת ישראל אלא לעשות וידוא הריגה במשפחה שלי. זה הכול. אנחנו מתים. תירו בנו וזהו. נגמר הסיפור. גם ככה אין לנו חיים. לפני כמה זמן הייתה צעדת הנשים בעזה על הגבול. אמרו לנו אל תיכנסו, זה מסוכן מאוד. אמרתי: אני גם ככה לא חיה. אין לי מה להפסיד. רק הגוף שלי קיים. הנשמה שלי מתה ב-7.10. היא נקברה עם ענבר שנמצאת בעזה. היום אני נלחמת להחזיר את ענבר, את עומרי, את כל מי שנשאר לנו בעזה, את הדר גולדין שהופקר 11 שנה. להחזיר את כולם הביתה ואת מי שחייבים להחזיר לקבר ישראל, להחזיר את כולם חיים וחללים כאחת, ואני אומרת כאחת בכוונה – אתם צריכים להיות מודעים לזה שמאחורי ענבר ומאחורי כל משפחה יש משפחה שלמה, במיוחד ההורים. ההורים האומללים שלא נותנים להם לקבור את הילד שלהם? איפה נשמע דבר כזה, חבר הכנסת פוגל? איפה? די, מספיק עם הסיוט הזה. שילמנו מספיק. תאפשרו לאימא שה לפחות שיהיה לה קבר לעלות אליו. מה זה הדבר הזה? איך אפשר להיות כאלה אטומים? איך? מה זה עסקאות הסלקציה האלה? את מי תוציאו ואת מי תשאירו שם? איך אפשר לעשות כאלה עסקאות? למה היא לא יצאה? כי אין לה עיניים כחולות? כי היא לא בלונדינית? לא הבנתי לפי מה בחרו אותם. לפי מה בחרו אותם? לפי מה הוציאו חללים בעסקה של ה-33? איך לא הוציאו את עומרי, איך לא הוציאו את ענבר, את הדר גולדין, את הבן של יעל, את רועי, את כולם? איך לא? איך לא נתנו על זה את הדעת? יש פה חיים וחללים שמתים. אנחנו לא חיים. תודה על ההקשבה. בפעם הבאה שאני באה אחשוב מה אני צריכה לומר כי אני לא מצליחה לחדור בכלום. אני כבר שנתיים פה. אחשוב איך להיות יותר יצירתית. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני שומע אותך כבר שנתיים, חנה. << דובר_המשך >> חנה כהן: << דובר_המשך >> אני יודעת. מה התוצאה? שכל הנשים יצאו וענבר נשארה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> עוד מישהו? << דובר >> חנה קטן: << דובר >> שמעתי את הדברים שנאמרו פה, המאוד כואבים, וכולנו כואבים מאוד את החטופים, כולם. את החיים ושאינם בחיים. היום אני הולכת למפגש של 20 שנה עם נשות נצרים זצ"ל, הישוב שגרתי בו משך 14 שנה באופן חלקי. העליתי שם מופע, עבדתי שם בהתנדבות. אנחנו לפני 20 שנה חווינו גירוש מאוד קשה מחבלי ארץ מולדת שלנו, והינה 20 שנה אחר כך בדיוק באותו מקום, באותם ישובים חווינו חורבן גדול מאוד. האויב שלנו הוא לא ראש הממשלה שלנו ולא המדינה שלנו. זו המדינה שלי. המדינה הכי טובה בעולם. לא אחליף אותה בשום מדינה אחרת. מאז שעליתי ארצה לפני 51 שנה מארצות הברית לא יצאתי מהארץ הזו. נפטרו דודים שלי, בני דודים שלי. אני רופאה, יכולתי לנסוע להרבה מאוד כינוסים מאוד חשובים ומעניינים. לא עשיתי זאת כי זאת הארץ שלי. זאת הממשלה שלי, זו המדינה שלי. החיילים שלנו, של אימהות הלוחמים, עשרות אלפי אימהות, אני ביניהם. יש לי עכשיו רק 4 לוחמים, שניים בעזה, אחד בסוריה, בגבול סוריה ועוד אחת באיו"ש. כולם בצווי שמונה, כמעט כולם במשך השנתיים האחרונות, לא מתעסקת בסיפורים האישיים שלהם כי אי אפשר לספר אותם אך יכולה לומר שהמון חיילים הקריבו את חייהם, את בריאותם, הקריבו את שלומם ושלום משפחתם בשביל החטופים. לא רק אבל גם בשביל החטופים. כל אלה שיושבים פה הם לא אויבים. הם מוסרים את נפשם בשביל החטופים. מה אפשר לעשות יותר מזה? זה לא להנהן על כוס קפה. זה להיות שם ולומר: אני מוכן להקריב את חיי בשביל שהאנשים האלה יחזרו. בציבור שאני מייצגת יש המון כאלה ובתוך הצבא שלנו, וטוב שאל ג'זירה יראה מה שאני אומרת – נלחמים שכם אל שכם. לא משנה אם אתה שמאלני או ימני. בטנק של הבן שלי יש חבר'ה מהקיבוצים, מסתדרים מצוין, מוכנים למסור את הנפש אחד בשביל השני כי כולנו יהודים. זו מדינה יהודית. זו הארץ שלנו. עלה נחלחם. אני באחדות דעים איתך לגבי מה שקורה עכשיו. גם אנו באימהות הלוחמים מתנגדים למהלך הזה כי אנו חושבים שזה מסכן קודם כל את החיילים שלנו. אנחנו דורשים שקודם כל יעשו מצור על האיוב. זו תוכנית אלופים שהוצעה כבר לפני שנתיים וכל אנשי הצבא המומחים ביותר אומרים – הם אנשי המקצוע שאומרים קודם כל לכתר רותם, לעשות מצור, לסגור את המים לאויב. הם האויב שלנו. כדי שנחזיר את החטופים, כדי שנוכל לסיים את העסק הזה אני מקווה שאף חבר כנסת לא חושב שהוא רוצה להקריב חיילים או חטופים בשביל לכבוש את השטח. רוצים גם לכבוש את השטח כדי להבטיח את הביטחון העתידי של עם ישראל. האם זה נכון עכשיו או לא, איך זה ייעשה, מה יהיה אחר כך לא יודעים אבל ברור שזו מטרה בפני עצמה ולא חושבת שאפשר לומר שזה רק שיקולים פוליטיים. אנחנו באמת נחשוב בהיגיון, כל מי שיושב בגבול עזה, דיברת על הישובים שלכם- - << דובר >> מיכל לביא: << דובר >> אני עוצרת. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא, לא. << דובר_המשך >> מיכל לביא: << דובר_המשך >> כן. לא הייתי פה כשדיברתי. לא אמרתי את המילה פוליטי. << דובר >> חנה קטן: << דובר >> לא דיברתי עליך בכלל. << דובר >> מיכל לביא: << דובר >> יש פה עוד מישהו מהנגב המערבי? מי גר פה בנגב המערבי? מי? אל תגידי לא דיברתי. הדמגוגיה שלכם- - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תוציאו אותה החוצה בבקשה. << דובר_המשך >> מיכל לביא: << דובר_המשך >> להוציא אותה החוצה? לא היית פה כשדיברתי וחבל כי אתה יושב בין מקבלי ההחלטות. תתבייש לך. 60,000 צווים. תתבייש לך. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אתבייש. להוציא אותה החוצה. תודה רבה. << דובר_המשך >> מיכל לביא: << דובר_המשך >> לא תודה רבה. לא. חוצפה. << דובר >> חנה קטן: << דובר >> זה לא קשור בכלל למה שדיברתי. אני שוב רוצה לומר, שיש קבוצות גדולות שנמצאות בדאגה גדולה לגבי האסטרטגיה הנוכחית האם אכן זה יעיל והאם זה לא יסכן חיילים וחטופים. האם אכן אנחנו יודעים מה נעשה ביום שאחרי, וזה שיש פער בין הדרג המדיני לצבאי הוא דבר שאומר דרשני. עם זה אני מסכימה אך כל האמירות נגד המדינה שלנו, נגד הממשלה שלנו, נגד ראש הממשלה שלנו, נגד האחדות שלנו זה דברים שאני לא יכולה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אימהות ללוחמים יש הרבה. מכל מיני סוגים. לא זמן לנאומים פוליטיים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא ראיתי שמישהו מנע ממשפחה כלשהי לדבר. לא עצרתי מעולם אף אחד. לא יודע באיזה ועדות אתה. בוועדה שלי לא עוצרים אותם. בוועדה שלי לא עוצרים אותם. תודה. תודה, גברתי. << דובר >> חנה קטן: << דובר >> דבר אחרון – החיילים היה פעם דבר קדוש. הבוקר עמדתי בתחנת אוטובוס וראיתי שקרעו תמונות של חיילים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. בבקשה. << דובר >> צורית פניגשטיין: << דובר >> אני אימא של מעוז פניגשטיין, בני בכורי אהובי, הי"ד, שנהרג בג'אבלייה בטבת בשנה שעברה. מותר לנו לחלוק. אני בטוחה שאתם שותפים לכאבי ה'שה מנשוא ומקווה מאוד שאתם גם מאמינים לכאבי כששנתי נודדת מאימת גיהינום החטופים. אנחנו אחים בסוף ואנחנו מאוד כאובים גם אם חלוקים לפעמים על טקטיקה ועל דרך. הילד שלי היה ילד של חיים וטוב, אהב את החיים וידע ליהנות מהם, לאהוב, לצחוק, ליצור, לטייל. הוא השאיר אחריו אישה צעירה ותינוקת שעוד כמה ימים ימלאו לה שנתיים. התחילה השבוע שנה חדשה במעון. ילדה יתומה שלא תזכה לחיבוק מאביה בהתחלות החדשות בחייה אף פעם. לא תזכה לאהבתו לעולם. ילדה שעבורה אבא הוא זיכרון. מחיר המלחמה הוא באמת נורא. מי כמוני חווה אותו באופן יום יומי. אף אחד לא רוצה מלחמה. המלחמה הזאת נכפתה עלינו על ידי מפלצות אדם. וגם לי יש ביקורת וגם כאם, אבל השאלה היא לא מתי תסתיים המלחמה אלא איך. אנחנו צריכים להפסיק להסתכל על בהונות הרגליים שלנו, ולהרים את המבט. לא רק סיום המלחמה עכשיו, אלא סיום המלחמה שמאפשר אופק וחיים גם לימים שיבואו לאחריה. המלחמה הזאת הביאה להתנגשות ערכית וטלטלה גדולה לאנשים שהתחנכו על תרבות המערב. כי תרבות שמקדשת את האינדיבידואל, את הרצון הגחמתי שלו עכשיו, את הנוחות שלו, את הסיפוק שלו וגם את האמת הסובייקטיבית שלו. ואז הרבה אזרחים וחיילים שנלחמים, פתאום נדרשו לעמת את הערכים האלה עם טובת הכלל, הזולת על חשבונם. הם בחרו בטובת אחרים על פני הנוחות, הכדאיות והתועלת האישית שלהם. רבים, ביניהם בני אהובי, ויתרו על כל היקר להם, על חברויות, אהבות, כישרונות וחלומות ויצאו למען הכלל. לפעמים אנשים שבכלל לא מכירים. לרוע מזלי, בני שלי לא שב מהקרב. בהתחלה היו רגעים מרוממים של תחילת המלחמה, כולם הבינו את זה, כולם כאבו את כאב האומה ויצאו לעזרת אחיהם. אבל עכשיו אני מרגישה ששוב התגלצ'נו במדרון לעבר האינדיבידואל בעזה. כרגע, בעת שבעלי במילואים בצפון, יש לי בן הקצין שלי שמשרת את המדינה, ועוד בן שהקרבתי על מזבח האומה, אני לא רק אדם פרטי. אני לוקחת חלק במאמץ המלחמתי כעם. אני חלק מקולקטיב וככה אני גם רואה את האויב שמולי. אני לא רואה את האינדיבידואל החף מפשע שסובל מרעב, שאולי יש כזה אלא את קהילת הטרור הזאת שבחרה להיכנס בי. הם בחרו בהנהגה הזאת והלכו שבי אחריה במסע הצלב לעבר ירושלים, מבול אל אקצא. ובדרך שחטו, שרפו, בזזו ורצחו במיתות משונות. וככה הם מחנכים את ילדיהם עכשיו כשאנחנו יושבים פה, מחנכים את הדורות הבאים על אותה דרך. למלחמה יש מחיר אבל צריך לגבות אותו עכשיו מהאויב. אויב שמשתמש באוכלוסייה האזרחית כנגדנו ומשחק מלוכלך דרך בתי ספר ובתי חולים וכל האוכלוסייה האזרחית – זקנים, ילדים שמשתמש בהם. בתנאים האלה, מול מפלצות האדם שמחזיקות באחים שלנו, אין דרך אפקטיבית יותר ממצור. זה לא לכתחילה, אבל במשחק המלוכלך שלהם זה הקלף שנשאר לנו. אל תלכו אחרי המוסר המעוות שבו חיי האויב קודמים לחיי החטופים וחיי חיילנו. כך איבדתי את בני. אל תתפתו לפרשנות המחמירה של החוק הבין לאומי שמיוצגת על ידי הפרקליטות פה במדינה. אני בטוחה שהלב שלכם במקום הנכון. שהלב עם האחים שלנו לפני הכול. בכל מקום בו יש שליטה ישראלית יש בהכרח פחות טרור. אסור לנו לוותר על השליטה במקום המסוכן הזה בו מקננים טרור ושנאה. בו איבדנו כל כך הרבה חיילים לאורך שנים. סיום המלחמה ויציאה מעזה היא סיפוק מיידי בטווח הקרוב, בטח תהיה לנו הקלה, ודאי אבל הוא אסון ודאי בטווח הארוך. תשמרו עלינו, בבקשה. אנחנו מידי תקופה מקריבים עוד ועוד חיילים עבור שקט זמני. בואו לא ניפול שוב בבור הזה, בואו נסתכל קדימה קצת וניתן גם טעם לכאב המשפחות השכולות, שנדע שבמותם משהו קטן השתנה לטובה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה רבה לכולם. << דובר >> לילה מונדר: << דובר >> אני רוצה להוסיף כמה מלחמה פוגעת בכולם. זה לא משנה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> נכון מאוד. << דובר >> לילה מונדר: << דובר >> אני מאמינה שאף אחד לא מנצח בשום מלחמה ושמלחמות חייבים לסיים כדי שבאמת כולם יוכלו להשתקם. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. 5 דקות הפסקה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 13:24 ונתחדשה בשעה 13:29.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני מזכיר, התכנסנו לקיים דיון מעקב אחרי המענה לרציחות ולנשק הבלתי חוקית בחברה הערבית. רגע לפני שנתחיל בדיון, אני רוצה לשים קצת רקע וגם גבולות גזרה. הדיון הזה לא דיון פוליטי. לקראת הדיונים – סדרת דיונים שאני מקיים בעניין הזה, הלכתי הרבה שנים אחורה כדי לראות מה עשו ממשלות ישראל הקודמות בעניין הזה ומסתבר שכל אחת מהממשלות שמה את הנושא הזה על סדר-היום. כל אחת קבעה קבוצות עבודה או קבוצות עניין שיטפלו ברציחות ובנשק הבלתי חוקי. לא רוצה להתייחס למספרים כי הם מחרידים ורק מוכיחים שמה שקבעו כל השנים האלה כנראה שלא הביא לשום תוצאה שהיא. אבל כשהסתכלתי ראיתי שלפחות לממשלה הנוכחית כמו ממשלות קודמות, הממשלה הנוכחית מינתה קבוצה שנקראת המטה ללחימה בפשיעה הערבית מטעם משרד ראש הממשלה בראשותו של רועי כחלון ונציגתו נועה שנמצאת אתנו. היועמ"שית מונתה להיות ראש צוות העל, האמון על המאבק בארגוני הפשיעה. כלומר אנו רואים שלא רק הרשות המבצעת – גם נתחים מהרשות השופטת לקחו חלק בזה. משטרת ישראל אני בכלל לא מדכר, דניאל לוי נכנס לתפקידו, קבע מלחמה בפשיעה בחברה הערבית, סדר עדיפויות מספר 1. קבע את זה – המשטרה מגויסת לזה. אני בביקורים במהלך השנה וחצי האחרונות בימ"רים, ביל"פים, במשמר הלאומי שהוקם, כולם מתעסקים בזה. עומד בראש סדר העדיפויות. יש ועדת שרים בראשותו של ראש הממשלה שאמונה על זה. שוב, כשאתה מסתכל על התוצאות והמספרים אנו מבינים שבאמת אנחנו לא מגיעים לאן שרצינו ולכן קבעתי בדיונים – הזה והבאים – בוא נדבר לא על מעשים אלא על מה אנו הולכים לעשות, ועל מה אנו הולכים לעשות אחרת ממה שעשינו עד היום כי כנראה המשפט הידוע שאם נחזור על אותן פעולות שאנו מבצעים היום, נקבל אותה תוצאה שקיימת היום. לא אני המצאתי את הסיסמה הזו. משהו פה חייב להשתנות. אני שואל עצמי תקופה ארוכה – מה אנחנו עושים לא נכון? איפה אנו צריכים לפעול בסגנון שונה כדי שתהיה לנו תוצאה אחרת? רציתי שראש אח"מ יהיה פה אבל מוטי שיף מבחינתי מחליף ראוי. רציתי שהיועמ"שית תהיה פה אבל בחרה לא להגיע. כי אלה האנשים שעומדים בראש המערכות האלה של המלחמה ולשאול איפה טעינו או איפה אנחנו טועים? איפה נכון לעשות אחרת? אי אפשר להמשיך עם זה. אני מסתובב בכל המקומות האפשריים. אני שומע על כמויות הנשק הבלתי אפשרי. המספרים שאני שומע מחרידים אותי כאיש צבא לשעבר. מספרים מחרידים. הרציחות לא מפסיקות. הקלות הבלתי נסבלת של הרציחות בלתי אפשרי. אני מנסה לבדוק מה קורה עם מקורות המודיעין. מבין שגם זה לא בדיוק מצליחים להביא אות דברים שנדרשים אז מה? נרים ידיים? כל זמן שאני יושב-ראש הוועדה הזו לא ארים ידיים. אמשיך לקיים דיונים וסיורים ומפגשים כדי לנסות למצוא לא את נוסחת הקסם אלא את תהליך הקסם שכן ישנה את תמונת המצב. אשמח לשמוע את ההתייחסויות. הדיון הזה היה אמור להסתיים בשעה 14:00 אבל לא אסיים אותו ב-14:00 כי לא אשאיר פה חצי שעה אז יסתיים ב-14:30, 14:45 כי אני רוצה לשמוע את כולם. בואו נהיה תכליתיים. חבריי חברי הכנסת, בבקשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אהיה מאוד קצר כי זה דיונים על דיונים על דיונים. אחזור על מה שאני אומר כל הזמן - למרות מה שאמר היושב-ראש, זה פוליטי. זה נורא וזה פוליטי. הנתונים שאתה מדבר עליהם שונים בשנת 22' כי הייתה עבודה אחרת ואתה יודע אותה. כל מה שנעשה בשנת 22' לא נעשה היום. זה פוליטי. כי יש בראש המפלגה שלך וזה פוליטי לגמרי שר בלתי כשיר ועבריין לא יכול לשבת כשר לביטחון פנים ואני מוכן להחליף אותו. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> ההישגים הגדולים שלך נמחקו בתשעה חודשים? << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה רוצה פתרון אחר תגיד נכוחה. כי שר בלתי כשיר, אני אומר את זה פוליטי לגמרי, ואת ראש הממשלה זה לא מעניין. ומינו את רועי כחלון שנותן המלצות ליועצת להצטרף לצוות על. יש פה סלט. העובדות מאוד פשוטות. זה פוליטי. יש שר בלתי כשיר, עבריין מורשע שלא מעניין אותו פשיעה בחברה הערבית. תראה מה אומר ראש עיריית לוד. לא אני. זאת המציאות. להגיד לכם מה צריך לעשות? להזיז את הממשלה הזו, לשים ממשלה אחרת שאכפת לה. כי המשטרה היא אותה משטרה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא נקנה בכסף. אתה לא יכול לדבר על שר במדינת ישראל ולצפות שאשב בשקט. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדבר על שר עבריין בלתי כשיר כי הייתה אותה משטרה אבל היה אכפת והיה ראש ממשלה שהיה אכפת לו. אין ראש ממשלה שאכפת לו. אתה אומר לי דיונים אצל ראש הממשלה? כמה דיונים היו באמת? רועי כחלון? אזכיר לך מי מינו לפני. זה שלושה מינויים שונים. את כל מה שצריך לעשות אתם יודעים לעשות, אתם נמנעים מלעשות כי יש אג'נדה וזה לא בדברי חקיקה. היא פשוט פעילות תהליכית שאפשר לעשותה. יש עליה של 130%. תשאל את רביבו. הוא אומר את זה. לא מעניין אתכם. לא מעניין אותך. את השר שלך זה לא מעניין. זה לא מעניין אף אחד. זה לא מעניין את הממשלה או את ראש הממשלה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני לא מתכוון לעשות את מה שאתה עשית, אתה צודק. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אני צודק. אשלים את הדברים שלי. 21% בתאונות דרכים וגם עושים דיונים. לא מעניין אתכם חיי אדם וזה הסיפור, וזה קורה גם בחברה היהודית והמשטרה צריכה לתת תשובות אבל מה לעשות שמכווינים אותה למקומות אחרים. ודני לוי סיפר לפני פחות משנה שהפשיעה יורדת בזמן שעולה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> זה החטא שאתה עשית. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה מפריע לי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כי אתה מדבר בצורה לא ראויה. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא ראיו ששר עבריין- - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא אתן לך לדבר בצורה לא ראויה. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אפשר לעשות אם רוצים ואתם לא רוצים. אתה משחק אותה ואתה אחלה בן אדם אבל ראש המפלגה שלך הוא עבריין. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אני חושב שיואב היה מאוד מנומס. ציין עובדות. לפעמים העובדות מבאסות. בניגוד לסיסמאות שאתה אומר: אתם שילמתם. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני יכול להוכיח את זה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יכול להוכיח שאתם שילמתם לחמאס. אז אתם שילמתם לחמאס. זה עובדות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אתם המשכתם בזה. בואו נתקדם. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כשיואב אומר שזה לא מעניין אתכם הוא צודק. אעבור על הפיד - כל 16 שעות רק בכמה הימים האחרונים, בשבוע האחרון במדינת ישראל נרצח בן אדם. מפריע למישהו? רוצה לראות מה עשה ב-16 שעות השר לביטחון לאומי? אתה אולי ממפלגתו - גל הצתות. הפירומן. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> למה פירומן? לא מבין. מאיפה בא לך הדימוי הזה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אסוציאטיבית אם אתה עובר 10 אנשים ברחוב בטוח 2, 3 מהם יגידו את זה. משהו על התקשורת בנוגע לתביעה או מסמך, מהלך חשוב של הוספת קריית גת לישוב זכאי לנשק. הבקר ליווינו בהתרגשות – בסדר גמור, אפשר להתרגש. פעילת קפלן מיכל פעילן וריבוי מקרי ההונאה. להמשיך? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אנחנו ברציחות בחברה הערבית. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין אף מילה על רציחות של אזרחים ישראליים – תפסיקו לחלק אותנו לחברה. זו מדינת ישראל – מה לעשות? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> קטרה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז תגלה אותם. על מה אתה לא מסכים איתי? שהם לא אזרחים במדינת ישראל? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מסכים איתך מאוד. אני לא עושה חלוקה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אין אף מילה, לכן אנו מקישים כאנשים לוגיים עם בינה יחסית ממוצעת - לא כמוכם, שלא אכפת כי כשלמישהו אכפת ממשהו הוא לא מפסיק לצייץ. אם אעשה חיפוש גלי ביהרב מיארה בפיד של איתמר בן גביר אקבל בממוצע 31,000 אזכורים. אם אני עושה אזכור לרצח בחברה הערבית – 4, 5 אזכורים אולי. אתם למעלה כמעט 3 שנים לכנסת הזו. שנתיים וחצי של ממשלה. להפסיק להאשים את עשרת החודשים נטו – עד שאתה נכנס לממשלה, עד שאתה מבין שיואב סגלוביץ ניהל את זה. ואיתרע מזלכם וכן הצליח. למה הצליח - כל אחד ממציא לו שטויות כאילו אתם לא משלמים, כאילו אתם לא מחלקים, מס עבאס, כל ההנפצות האלה. בסופו של דבר יש כישלון טוטאלי של הממשלה הזו, בעיניי גם של הוועדה הזו בכנסת ואני כחלק מהוועדה בפיקוח על הממשלה, בהכנת תוכנית עבודה, בעבודה רציפה של הוועדה שיראה מה הממשלה עושה. המפכ"ל היום לדעתי או אתמול שנה בתפקיד. במהלך תפקידו נתן סקירה לדעתי חודש, חודשיים אחרי שנכנס לתפקיד ואמר: זה מדעי. מצב הפשיעה מעולה. בירידה. זה מדעי, שכל המספרים מראים אחרת אבל אני שם את זה בצד. בתקופתו 130% עלייה בפשיעה, גם בחברה הערבית, ו-35% גם בחברה היהודית. באיזה עולם אפשר עוד להאשים אחרים? כמה מינויים עשיתם כבר? את כל צמרת המשטרה מהיושבים פה ועד היושבים עכשיו ששומעים אותנו החלפתם את כולם, ומי שלא החלפתם מבין מה צריך לעשות כדי שיעלה בדרגה. במקום להביא אותם לבר מצוות ואירועים פרטיים של פוליטיקאים, של קציני משטרה- - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מתי תיגע בעניין? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה העניין. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא. רק לפוליטיקה, כמו יואב. מה הפתרונות שאתה מציע? דבר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מדבר. הפוליטיקאים מנהלים את המשטרה לצערי. הם מנהלים את המדינה. הבית הזה הוא פוליטי. האג'נדה של השר הזה היא פוליטית. מה לעשות? ברור שאני מדבר על פולטיקה כי אני חושב שזו הבעיה. זן עמדתי, אתם הבעיה האמיתית של המשטרה, ואם אני רואה קציני משטרה באירועים משפחתיים של פוליטיקאים יש לי בעיה עם זה. אני אומר לכם. המצב של משטרת ישראל היום ש-50% מהאזרחים בסקר שהתפרסם לפני חודש, 1 מ-2 לא מאמין בהם. הם במקום האחרון ברשות הביטחון. לכן אני אומר שגם הדיון הזה כמו המון דיונים- - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אם אין פה תרומה, למה אתה לא קם והולך? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין פה תרומה. תודה רבה שאתה דואג לי ללו"ז. עדיין אומר את דעתי. מה לעשות? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא עצרתי אותך מלומר את עמדתך אף פעם. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> זה מה שנשאר. יגיע השר – מתי נותן את הסקירה? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> נדמה לי שב-27.10. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם שם תעשו את המופע, יקום חננאל, כמו פעם קודמת. סקירה של השר לביטחון לאומי הפכה להיות מופע של האוסקר. יקום בבלי - כפיים ואנחנו מלה לא השחלנו שם. אותו דבר יהיה גם הפעם הזאת. מישהו יגיד: אולי אני אחראי על הפשיעה בחברה הערבית או יגיד אלף כיתות כוננות, 120,0000 נשקים, 200,000 נשקים, ומה עוד הוא יגיד? מה ההישג הגדול הבא? עשיתם מדהים לביטחון האישי. אין ספק שאתם הצלחה אדירה, אגב טראמפ, בנוגע לשיקגו, העיר עם הכי הרבה פשע בעולם, המלצתי אליו: קח את בן גביר. הוא עשה רק טוב פה ששם יכול רק לעוף. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> חברת הכנסת תומא סלימאן, בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני לא יודעת אם זה לדבר פוליטיקה או משהו אחר אבל אני יודעת שב-24 שעות 3 נרצחים באוכלוסייה הערבית. אחד מהם אח שעובד בבית חולים. איך נרצח – דפקו לו בדלת, נכנסו אנשים לבושים כמשטרה וירו בו ורצחו אותו. באל-רבה גם כן. מי שרצחו את הבחור הצעיר בן ה-25 אלה היו אנשים לבושים כמשטרה. מתחזים, לא מתחזים – לא יודעת. זה מה שקרה. זה כבר מקרה רצח שלישי של נרצחים על ידי מתחזים לאנשי המשטרה. אולי עכשיו השר ירגיש שפגעו בכבודו כאשר הרוצחים מתחזים לאנשי משטרה או ירגיש בסדר עם זה. אולי זה יזיז אותו לחשוב איך אפשר להיאבק בתופעה הזו. אני מסכימה עם חבריי. אנחנו פוליטיקאים. אנחנו גם כן, כאשר מנתחים את המציאות חייבים להתייחס לפוליטיקה. בלתי אפשר. אנחנו לא אנשי מקצוע. יואב היה פעם איש מקצוע. עדיין בטח לוקח את זה איתו. אבל אי אפשר לא להזכיר את העובדה, אתה אומר תפסיקו לחלק אותנו. נכון, אנחנו אזרחים אך אין מה לעשות, נאור. המצב שלנו ככה כי אנו לא אזרחי מדינת ישראל אלא מהאוכלוסייה הערבית. זה שאנחנו אזרחי המדינה לא עוזר לנו בכלום במקרה הזה ודווקא משתמשים ואני מתנצלת שאומרת זאת בצורה כה בוטה, אולי זה ירגש מישהו אבל כן, האוכלוסייה יש לה הרגשה שיש מישהו שכן שמח על השתוללות הפשיעה באוכלוסייה הערבית. זה גורם לאנשים להרגיש חוסר ביטחון אישי לגמרי. זה מפרק את המערכת החברתית הקיימת. זה גורם לאנשים לחשוב אולי אפילו על עזיבה. אנו יודעים על משפחות שלמות – למה לא מדברים על זה – משפחות שלמות שכבר העתיקו את מקום מגוריהם לחו"ל בגלל הפשיעה. זה פשיעה, זה נשקים, רציחות וזה גם פרוטקשן. אל תגידו לי שאין למשטרה אמצעים להיאבק בזה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תכף תשמעי שאין. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני לא מוכנה להאמין בזה כי אני רואה כשהם רוצים איך הם מתפקדים. אני לא מוכנה לקבל את זה. המשטרה כאשר זה מגיע לרחובות ולאזרחים היהודים פתאום פועלת כמו שצריך. אל תגידו לי לא משתפים פעולה מהאוכלוסייה הערבית. אף אחד לא מעלה את הדרישה הזו מאזרחים יהודים, תשתפו פעולה. לא מזכירים את זה כי הם כבר משתפים פעולה, כאשר בנושאים אחרים שלמרות כל מה ש – חוסר שיתוף הפעולה אתם מצליחים, בנושאים פוליטיים המשטרה אתם מגדירים אותם גם ביטחוניים, המשטרה כן פועלת, כן יודעת, כן זזה מהר, אבל כשזה רציחות ופרוטקשן ומעורבות של גם אנשי משטרה בחלק מהסיפורים האלה, אמרתי את זה בזמנו ב-2017 לשר ארדן כשישב פה ואמרתי לו: כן, יש אנשי משטרה מעורבים בזה. אל תגידו לי שזה לא נכון. בכל המקומות בעולם איפה שהיו ארגוני פשיעה ששגשגו והמשיכו לפעול תמיד מצאו להם אנשים מתוך המערכת שעזרו להם. יש הרמה של ההחלטה הפוליטית. אמרת שהקימו צוותים ומינו פרויקטורים וכו'. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בכל עשרים השנה האחרונות. לא רק אצלנו. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני יודעת. תאמין לי, כל פעם כשהקימו דבר כזה הייתי מעורבת בהפגנות לפני ובשביתת רעב לפני והייתי מעורבת בארבעים חתימות שגרמה לראש הממשלה להבטיח לי שהוא רוצה לשבת אתנו ואכן ישב אתנו והוא עשה – כמה פעמים הוועדה הזו ישבה? ועדת השרים כמה פעמים ישבה מאז מונתה? מה תוצאות הישיבות שלה? מישהו יודע? למה הפרויקטור של האוכלוסייה הערבית שולחים לו מכתבים ולא חושב אפילו לענות לנו? מה אנחנו לא נציגים של האוכלוסייה? אומרים הידברות עם נציגי האוכלוסייה. נציגי האוכלוסייה רק ראשי רשויות מקומיות? לא חברי כנסת שנבחרו כדת וכדין במדינת ישראל? או אולי הדברים שלנו לא מוצאים חן בעיני מישהו כשפותחים את הפה. שמישהו יסביר לי איך יכול להיות היום שנרצחים תוך 24, וזה לא מקרה נדיר היום, אנחנו כבר בסרט הזה כל שבוע. 24 שעות, 4 רציחות, 3 רציחות, ואנחנו עוד לא מדברים על מי שנפגעים ועל מי שנשארים עם נכויות כל חייהם ועל המשפחות שירדו למחתרת. משפחות שלמות. אתה לא יודע איפה הם. כי הם פוחדים. יש לי משפחה. יש לי אחיות, גיסים, משפחות שלמו שקשורות אליי אישית. הדבר הראשון שהם חושבים עליו – איך לא להיות באיזה מגע עם אנשים שהם לא מכירים או אפילו ממעיטים מהקשרים. כולנו ממעיטים. הגיע עד כדי כך שזה פוגע במרקם החברתי הכי בסיסי. אנשים לא בטוחים אם ילכו לבקר אצל משהו שלא ירו עליהם. אנשים לא יוצאים לרחוב הכי קצר שיש, כי הם לא יודעים מאיפה זה יגיע ואם לא יירו בהם. האם זה מצב נורמלי? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בואי ניתן להם לענות. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני חושבת גם כן שעצם העובדה שהדיונים של הוועדה הזו – אני מאמינה שאתה רוצה עכשיו לעשות דיונים של מה מתוכנן ואיך, אבל שנה וחצי לקח לנו עד מאי לקיים את הדיון הראשון בעניין הזה? זה עוד משהו. זה אומר איפה אנחנו נמצאים על סדר-היום. אני מסתכלת על סיכומי הוועדה מחודש מאי. מתי ענו לנו? מתי קיבלנו את התשובות? אתמול? כי ידעו שמתכנסת? זה מה שנאמר, שאנו נמצאים על סדר-היום של מישהו. אז אל תגיד לי לא פוליטי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה רבה. הממ"מ, רוצה להציג? בבקשה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ואנחנו כבר ב-172 במספרים. << דובר >> רמי שוורץ: << דובר >> אציג את הדברים בקצרה. פרסמנו עכשיו מסמך, נתונים מאושפזים ונפטרים בבתי חולים מעבירות ירי פליליות בשנים האחרונות, 20' עד 24'. חשוב לומר שזה לא כל התופעה של נפגעים מעבירות ירי. זה בוחן רק את מי שהגיע לבית חולים. גם מי שנפטר בבית חולים. מי שלא הגיע לבית חולים, לא אושפז, או נפטר במקום לא נמצא בנתונים. למעשה אנו רואים עלייה מתמדת בשנים האחרונות מ-459 מאושפזים ב-20' ל-785 מאושפזים ב-24'. העלייה התחילה לפני, יש נתונים מ-22017, מאז 2017 עלייה במספר המאושפזים כאשר 92% מהמאושפזים הם ערבים. אם נחשב את זה ביחס לגודל האוכלוסייה התופעה בולטת במיוחד בקרב ערבים בני 18 עד 24. שם אנו רואים הכי הרבה ביחס לאוכלוסייה. הנתונים הכי גבוהים גם בישובים ערבים. בתוך הישובים הערבים הנתונים בולטים ביותר בישובים בדואים בדרום ששם בערך 2 לכל אלף תושבים, הוא מאושפז כתוצאה מעבירת ירי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מעניין שנתנו להם כי אני הגשתי שאילתה בנושא הזה ולא קיבלתי. << דובר >> רמ ישוורץ: << דובר >> לא ציינתי - הנתונים הגיעו ממכון גרטנר. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 132 שאילתות למשרד. כמה קיבלתי מענה? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בבקשה. << אורח >> מוטי שיף: << אורח >> ברשותך היושב-ראש אומר כמה מילים ברמה הכללית ואתן לחיים לדבר על הפעילות המבצעית ולגלעד לדבר- - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תנסו להתמקד במה שביקשתי - לאן אנחנו הולכים? לא מה עשינו. זה אנחנו יודעים. << דובר_המשך >> מוטי שיף: << דובר_המשך >> אני חייב לומר משהו על העבר, לא להתייחס לשוטרים שהולכים לאירועעם ושמעורבים בפשיעה - לא אגיב. אני רוצה לדבר על נתונים ואמרתי גם בדיון קודם – אני חושב שנעשה עוול למשטרה, בל לברוח מאחריות שלנו בבדיקת הנתונים. בסוף תמיד כשאנחנו מגיעים לדיונים מדברים אתנו רק על מספר הנרצחים. ברור שזו עבירה הכי חמורה וזה הכי כואב. המספרים קשים. אני חייב לומר ופה אסיים לדבר על העבר - קצת נתונים עד 18.8, נתונים עדכניים של האכיפה שמשטרת ישראל מבצעת בתחומים האלה. לא הולך לאלמ"ב, לא לגניבות רכבים. רשמתי כמה נתונים שהבאתי. למשל באמל"ח יש לנו עלייה השנה של 29%, באירועי ירי עלייה של 48% בכתבי האישום, בתיקי ירי, בעבירות אלימות חמורות 12% עלייה, בתיקי סחיטה – בכתבי אישום מדבר לא תיקים שנפתחים – 47% עלייה- - << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אפשר במספרים? << דובר_המשך >> מוטי שיף: << דובר_המשך >> אם את רוצה אחד מהנתונים אוכל לומר במספרים מוחלטים. שוד יש לנו 29% עלייה בכתבי אישום ו-8% בתום ההליכים. בכתבי אישום על הצתות 12%. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> באמל"ח? << דובר_המשך >> מוטי שיף: << דובר_המשך >> בכתבי אישום הגשנו השנה עד 18.8 1,587, ביחס ל-1,200 בשנה קודמת. זה עלייה של 29%. תום הליכים זה 1,392 אל מול 1,095, כלומר- - << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זה לא אשמה. זה לא כתב אישום. << דובר_המשך >> מוטי שיף: << דובר_המשך >> זה כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים שהשופט אמר: יש ראיות לכאורה, אני עוצר אותו עד תום ההליכים או עד החלטה אחרת. אני אומר תמיד, זה דבר ראשון, אם מודדים אותנו רק בפריזמה – זו פריזמה מוצדקת אבל פריזמה אחת של רצח, הם הנתונים. << דובר >> רמי שוורץ: << דובר >> ציינת כתבי אישום אבל מתוך כל כתבי האישום שיש. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> יש בעיה עם הנתונים כי אתם אף פעם לא מוסרים לנו נתונים לוועדה. עזוב לי. << אורח >> מוטי שיף: << אורח >> אני הבאתי את הנתונים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בואו נתקדם. אתה צודק. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תביאו נתונים כדי שנוכל ללמוד אותם, לאמת אותם, להבין מה הנתונים אומרים לא רק באחוזים. אתם רוצם שקיפות – תהיו שקופים. << דובר_המשך >> מוטי שיף: << דובר_המשך >> דבר נוסף, בל לגרוע מהאחריות שלנו ומההצלחות שלנו בעניין הזה, אמרתי גם בדיון קודם שבוע שעבר - בסוף עצם העובדה שאם אתה מסתכל, היושב-ראש, ימינה ואתה רואה רק שוטרים, כל היתר על היציע – יש פה עבריינים שנלחמים ברחוב עם שוטרים. אין מערכת חינוך, אין מנהיגים בישובים, אין רשויות מקומיות, אין מערכת רווחה, אין משרד פנים, אין צבא. לא המשטרה מחלקת נשקים לעבריינים. רק מאתנו דורשים כל הזמן תשובות וגם מתעלמים מהעשייה ומהצלחה. בסוף כדי להילחם בפשיעה במגזר הערבי צריך ראייה הוליסטית של כולם באירוע הזה. לגבי העתיד, והיושב-ראש, אתה נמצא, כפי שתיארת, בכל היחידות כפי שאמרת, מכיר את כל הנתונים. כפי שאמרת נכון, המפכ"ל שם את הדגש על תחנות המלחמה בפשיעה בדגש על המגזר הערבי. אם תלך למגזר היהודי, ואתה הולך, אתמול הייתי בימ"ר תל אביב הם אומרים: השארתם אותנו מאחורה. לא מעניין אתכם מה קורה בתל אביב או בגבעתיים? אנחנו כל המשטרה מדברת המגזר הערבי. התקנים הולכים לשם, התקציבים לשם, היחידות שמוקמות לשם, המתנדבים לשם, התמריצים הכספיים לשם. שוב, אנחנו המשרד שעושה את זה. המשרד לבל"מ, משטרת ישראל עושה את זה. לא יודע אם אחרים עושים את זה. הצגנו פה נתונים לצד התקיפה הפלילית – מדבר על תקיפה מינהלית ותקיפה כלכלית שאנחנו עושים את זה. הנתונים של תפיסות כלכלית. מי כמוך היושב-ראש יודע שזה צמח במשטרה, התיקון בחוק רשם הקבלנים, ועדת הקבלנים המוכרים כבר פסלנו שמונה חברות גדולות שמתעסקות עם ארגונים. החוק שאנו מקווים שיעלה אחרי שהכנסת תחזור מפגרה, מכרזים ציבוריים שנוכל לבדוק את כל החברות ולא להשאיר את קופתם זה יוזמה של משטרת ישארל. נכון שהאוצר אימץ את זה אך זה אצלנו. היחידות המיוחדות, המבצעים, המפקדות המשימתיות הוקמו שם. הוא יפרט והנתונים מדברים בעד עצמם. תראו את כמות התפיסות של אמל"ח, את כמו המעצרים. אגב גם בתיקי רתח - אם אנחנו מסתכלים על תיק רצח בסוף לנו יש יותר יכולת להשפיע על ארגון פשעה שנלחם אחד בשני. כי בסוף זה מה שמטפלים. אם אחד רב עם מישהו ברחוב, שלף אקדח וירה בו או דקר אותו, גם אם נכפיל את כמות הניידות זה לא יפתור את הבעיה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> הבנתי שאתמול או שלשום היה כזה אירוע על מגרש חניה. << אורח >> חיים טייב: << אורח >> כן. שני אירועי רצח. << אורח >> מוטי שיף: << אורח >> אלימות במשפחה, עם כל הכאב, אני יודע שגברתי התעסקה עם זה הרבה - בסוף היא אישה מוכה שאין שום תיק במשטרה שבעלה רצח אותה – זה כואב, קשה וצריך להתעסק בזה אבל אין לנו יכולת. במה שיש לנו יכולת יותר זה סכסוכים שזה ארגונים שאנחנו מכסים אותם. בזה יציג חיים – יש לנו ירידה לא רעה בכלל משנה שעברה. ייתן את המספרים. לגבי קהילה אנו עושים הרבה פעילות. יכול להיות שהמשטרה לא צריכה להתעסק בזה. הבוקר הייתי בדיון בראשות מירי שמואלי, סמנכ"ל המשרד לבל"מ עם מר אלבק עם הרשות לביטחון קהילתי, תוכניות שמשטרת ישראל מקדמת מול בני נוער, מול נוער בסיכון. זה דברים שהמשטרה שמה תשומות, שמה כספים, שמה שוטרים ופעילויות כדי לעשות זאת. אנחנו מקדמים את פעילות של גיוס – דיברה על השתתפות של הקבילה – של לגייס אנשים מהמגזר למשטרה, שירות לאומי לתוך זה, שירות לאומי בטחונ אזרחי ביטחוני אנחנו מנסים גם. חקיקה ירחיב גלעד. נעשתה חקיקה בממשלה הנוכחית, יש לנו נתונים, שאנחנו מביאים תוצאות מצוינות. מדברים על חוק הפרוטקשן שהנתונים מדהימים. השבוע הייתי בשתי יחידות מרכזיות, החוק שמאפשר לנו להיכנס לבתים, לתפוס מצלמות ונשק באישור רב פקד, עושה פלאים. פעם היו עומדים בחוץ, לתפוס את המצלמה. אבל יש לנו הרבה מאוד קשיים. דיבר על זה גלעד. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מה אנחנו הולכים לעשות בעתיד הקרוב ששונה ממה שעשינו עד היום לאור האדם ברחובות? אי אפשר לדבר על זה אחרת. חוץ משולחנות עגולים שבהם מחלקים כסף. << אורח >> חיים טייב: << אורח >> אגע בפעילות המבצעית. המספרים מאוד גבוהים ואנו מצרים על כל קורבן – קורבן אחד יותר מדי אבל איפה שאנחנו יכולים ועושים הכול להשפיע, זה בפשיעה החמורה ומעבר למספרים, השנה לעומת שנה שעברה אנחנו בעלייה משמעתית מאוד בסיכולי אירועי הרצח. זה לא עכשיו להיכנס לבית ולתפוס אקדח. זה לשבת על חולייה מבצעית שאנו יודעים שהולכת לבצע רצח ולראות אותם עולים לרכב אחרי ששמים אמצעים כאלה ואחרים ולתפוס אותם על חם רגע לפני ביצוע תוך סיכון חיים ומי שזוכר את האירוע שהיה שגם שוטר שלנו מעורב ונפצע באופן בינוני תוך כדי פעילות מבצעית. השנה אנו עומדים על 88 אירועים כאלה כלומר היינו יכולים להיות היום עם עוד 88 קורבנות במגזר הערבי. זה חלק מהעשייה. מי שחושב שלשבת על אירוע כזה זה אירוע של יום, חצי יום - טועה. האירוע האחרון שסוכל במחוז חוף, יחידה מרכזית של מחוז חוף ישבה חודש ימים על האירוע הזה. חודש ימים כדי לסכל. חודש ימים כנראה שהצלנו קורבן אחד או שניים – זה שווה את זה אבל זה התשומות שאנחנו אמורים להשקיע בזה. 88 אירועים משטרת ישראל סיכלה. המפכ"ל לא מתעסק היום כמעט בשום דבר למעט המגזר הערבי. פעם ראשונה בהיסטורית המדידה של משטרת ישראל שנושא הסכסוכים נמדד. כל סכסוך שהוא מדמם יש תוכנית סדורה שיחידה אמורה לעבוד ולהראות איך היא מקררת את הסכסוך. אנחנו מקררים את זה אחת על ידי משימות מפקדתיות, ואני יכול לומר שאיפה ששמנו את המפקדות המשימתות תוך כדי שזה ההוט ספוט – כך קוראים לזה בעגה המשטרתית, המקומות החמים, ברוב המקומות אנו רואים ירידה משמעותית באירועי הרצח והירי אבל כבר תקופה ארוכה, כמה שנים אנו נלחמים בזה וזה לא ריצה ל-100 מטר אלא ריצת מרתון. אנו בתקופת מלחמה ובתקופה הזו זליגת האמל"ח הפכה למשהו שהוא מטורף. זה לא רק ארגוני פשיעה עם רובים ואקדחים אלא אנשים שאנו קוראים להם נורמטיביים – כמעט כל אחד מחזיק אמל"ח. אנחנו לא מדברים על הברחות מהגבולות אבל הן הפכו להיות מכת מדינה ואין פה גורמי צה"ל שיכולים לדבר על זה אבל היום הרחפנים שנכנסים למדינת ישראל עם אמל"ח רב, וחלקו מגיע לאזור הטרור אבל חלקו הלא מועט מגיע גם לאזור הפלילי ובסופו של יום אנחנו יכולים להפעיל סוכן סמוי ומי שקצת מכיר את העולם הפלילי שסוכן סמוי יכול לעבוד חצי שנה, שנה ולהביא 30 אנשים ולתפוס 100 אקדחים – בשתי הברחות אנחנו מקבלים את זה חזרה במדינת ישראל אז אין מה לעשות. בסופו של יום וזה היסטוריה של 25 שנה במשטרה ופעם היה אירוע רצח, אדם היה תופס את האקדח, לא היה אכפת לו להיפגע מהשוטרים אבל לא היה מוותר על האקדח בשום פנים ואופן. היום הנשק נמצא בכל מקום ואנחנו נלחמים ואנחנו שמים את האצבע בסכר והבעיה הזו היא של משטרת ישראל כי אנחנו נלחמים עם זה ברחובות אבל זו לא רק הבעיה של משטרת ישראל ויש המון. אנו בעלייה דרמטית בחומרים נפיצים שקיימים בתוך מדינת ישראל, כמו לבנות חבלה ורימונים, נשק שהוא שובר שוויון וכמובן נשקים, חלקם מוברחים מצה"ל, והמלחמה לא סייעה לזה. צה"ל משתדל אבל אנחנו בתקופה פחות טובה. מבצעים שהמפכ"ל הכריז עליהם – היום אנו במבצע בלימה, גם תוכנית בראשית, גם חומה - אלה תוכניות שממוקדות אך רק – המשמר הלאומי יש לו ייעוד – הוא הוסט לטובת המלחמה בארגוני פשיעה, וכל המשמר הלאומי נמצא במגזר הערבי - במפקדות בצפון, במחוז הדרומי ובמחוז מרכז ובמחוז חוף. יש לנו גם הצלחות. אנחנו אומנם בדיון לא מסווג אבל זו תמונה של ראשי הארגונים של ארגוני הפשיעה. יש הרבה מהם שנמצאים במאסר עצורי תום הליכים. חלקם בחו"ל כתוצאה מפעילות משטרתית וגם חוק הגבלות מינהליות שעבר פה בוועדה אנו אחרי 3 אנשים שנמצאים כרגע במעצרים בהגבלות מינהליות והיד עוד נטויה בתקווה שנצליח להרחיק. אנו עושים הכול, לומר שאנו בהצלחה המספרים מדברים אחרת אך משטרת ישראל עושה הכול מהכול. גם הכלים שיש לנו הם לא הכלים שהיו לנו פעם אבל אנו לא בוכים על מה שאין – מנסים להסתדר עם מה שיש. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מה חסר לכם? << דובר_המשך >> חיים טייב: << דובר_המשך >> חסר הרבה. אחת, היום הרף הראייתי – אבל זה העולם של גלעד - שמי שמדבר – מדברים על תיקי רצח – על 4 אירועי רצח – מי שמטפל בתיקי רצח במשטרת ישראל זה לא תחנת כפר כנא ולא תחנת אום אל פאחם. זה מיחידות העלית, הימ"רים ליחידות הארציות. תיקי רצח זה מרתון. זה לא CSI ולא בפרק אחד מפענחים תיק רצח. לוקח זמן, אבל הכותרת שהתיק הזה מקבל ביום שהיה אירוע הרצח ובצדק זה כותרת אבל ביום שהתיק הזה מפוענח ואני יכול לגעת בתיקים משמעותיים מאוד שפוענחו בשנה האחרונה במשטרת ישראל- - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לכל רצח כזה יש צוות שממונה עכשיו על הפתרון שלו? << דובר_המשך >> חיים טייב: << דובר_המשך >> אין תיק שיושב על מדף במשטרת ישראל. כל תיק מטופל על ידי היחידות הכי טובות של משטרת ישראל. זה לוקח המון תשומות והרבה זמן אך אף תיק לא מוזנח, ויש גם הרבה הצלחות. אני יכול לגעת בהצלחות. אנחנו רוצים להצליח ולהתקדם. משטרת ישראל עושה אני מקווה מאוד וזה גם מה שקבע המפכ"ל – אנו מקווים שבסופו של דבר נראה את הירידה אבל - ואמרו את זה שני המפכ"לים – גם הנוכחי – אנחנו בטרור פלילי וככל שנדע להתייחס לזה כאירוע טרור ומתוך הבנה, כפי שנגע בזה מוטי, אירוע הוליסטי שאמור לקבל מענה מכלל הגורמים אני מאמין שההצלחה תהיה גדולה. כמי שמתעסק בזה ביום-יום כל יום אנו מלא-מלא וזה מה שמשטרת ישראל עושה ויש הרבה חקיקה שאנו מקדמים כדי שלמשטרת ישראל יהיו כלים יותר אפקטיביים למלחמה בפשיעה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. בבקשה. << אורח >> גלעד בהט: << אורח >> אנסה להיות קצר ככל האפשר. אשלים את מה שאמרו סגן ראש אח"מ וגם חיים. כל חקיקה שאנו מוציאים – בעיקר הוועדה הזו אבל המשטרה מבקשת, ופונה למשרד לבל"מ ומבקשת לקדם הרבה מאוד חקיקה, אנחנו כן מקבלים אוזן קשבת. אבל כל חקיקה כזו יש לה זמן הטמעה. אם אנחנו מדברים על חוק ההגבלות המינהליות, מאבק בארגוני פשיעה, נכון שהחוק הזה נכנס לתוקף לפני 8 חודשים. עכשיו מתחילים לראות את פירותי. יש מספר - - - יש גם עצורים על הפרת החוק הזה. אבל יש התקדמות ואני חשב כמי שהיה בדיונים עצמם – לקחתי חלק במספר דיונים – יש לזה השפעה גם רוחבית על ההרתעה וזה בעיניי כלי מאוד חשוב. נושא הגד"ח ודמי חסות – תיקון לחוק פה עם למעלה משבעים כתבי אישום בעבירה הזו, אבל זה לוקח זמן. חוק שאתה מחוקק היום תראה אותו עוד שנה וחצי, שנתיים. זה לא שחוקקת ומחר מה קורה. זה הטמעה. בסוף צריך את השרשרת הזו שלצערי נמדדת בחולייה החלשה ביותר, כלומר גם אם חוקקת חוק וגם אם בסוף אתה מחנך את השוטרים ואז את הפרקליטות ואז את בתי המשפט, בסוף אם אין מקום בבתי המעצר ובתי הכלא אתה הולך על כל מיני שחרורים. נותן את זה כדוגמה. אבל יש פה שרשרת שלמה שכולה חייבת לעבוד והתוצאה היא לפי החוליה החלשה ביותר שלה, ואת זה יש לזכור. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יש חוקים או עזרים שהיינו יכולים כוועדה לקדם ולא עשינו? << דובר_המשך >> גלעד בהט: << דובר_המשך >> אני מגיע לזה. יש מספר תהליכים שביקשנו לקדם כמשטרה. חלקם קודמו וחלקם לא. נושא הסמכויות שי למשטרה בעיניי מאוד קריטי. הבעיה הגדולה היא, שככל שאנו לא מקבלים סמכויות ואני אמר זאת כי ביקרתי לאחרונה במספר ארגוני ביטחון אחרים במדינת ישראל, לא משנה איזה, ויש סמכויות ויש כלים ויש אפשרויות ויש טכנולוגיה שמאפשרת – אנחנו כל הזמן עוסקים בסיפור של להגדיר את ארגוני הפשיעה כארגוני טרור. אני חושב שצריך לתת – סליחה שאני אומר את זה – לטרור את כבודו כי ארגון שפועל באופן אידיאולוגי כדי לרצוח, בעיניי צריך להישאר במוקד העניינים כארגון טרור ועדיין אפשר לתת סמכויות שהן דומות לסמכויות שנלחמים בארגון טרור, נכון, אבל עדיין להשאיר ולהשאיר את ארגוני הפשיעה כארגוני פשיעה למרות שחייבים לומר שהיכולת של ארגון שמכונה היום ארגון פשיעה להפוך לארגון טרור היא כזו. בטיק. יש האמצעים, יש הנשק, יש הארגון, יש ההיררכיה. כל מה שצריך לעשות זה להכניס מניע אידיאולוגי ויש לך ארגון טרור מצוין. הפלטפורמה קיימת. אם יום אחד זה יקרה ומי שמכונה היום ארגוני פשיעה יתהפכו כארגוני טרור לא כדא להיות מופתעים. לכן הכלים שצריך להיות, בלי הגדרות – הכלים והסמכויות שמשטרת ישראל צריכים לקבל בתחום הפלילי ובעיקר בתחום המינהלי, חייבים ללכת בדומה למה שמקבל היום ארגון ביטחוני שנלחם בארגוני טרור בלי לשנות את ההגדרות. זה תפיסה מינהלית. זה חילוט מינהלי. יש פה רשימה – אני יכול לפרטה. זה סמכויות להפעיל כלים טכנולוגיים שמשטרת ישראל וזה לא סוד – משטרת ישראל הלכה אחורה. ככל שאנו לא מתקדמים הפשיעה כן מתקדמת. כלומר כלי שהיה רלוונטי ב-22' כבר אף אחד לא מתייחס אליו. הדוגמה הכי טובה לזה - החוק שהתקבל פה על המצלמות. יש לנו סמכות כניסה לתפוס ראיה מצולמת. מה עשו העבריינים – העלו הכול לענן. אתה נכנס לבית – בהרבה מהבתים כבר אין כי מבינים- - << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אבל זה לא חדש הענן. למה בעת חקיקת החוק לא דיברת על זה? החוק חוקק לפני שנה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בתחילת 23'. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> בקדנציה הזו. מתי טכנולוגיית הענן הגיעה? << אורח >> גלעד בהט: << אורח >> אני עונה. פרק הזמן שחולף בין הבקשה שלנו לבין שמחוקק חוק הוא שנים. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> זה לא מה ששאלתי. << אורח >> גלעד בהט: << אורח >> אני עונה. החוק שחוקק ב-23' ביקשנו אותו מספר שנים קודם. כשאנחנו מבקשים חוק מסוים, הטכנולוגיה איקס. כשהחוק הזה מגיע היא כבר התקדמה הרבה יותר. למשל, הנושא של החיפוש ביקשנו אותו ב-2006. עוד לא חוקק. כשיחוקק נוכל לעצור אותו כדי להכניס טכנולוגיה חדשה אבל לא נעשה את זה כי אנו רוצים להכניס את החוקים האלה ולכן הפתרונות צריכים להיות לא פר טכנולוגיה אלא פר רעיון. פר יכולות וסמכויות. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> החוק לא חוקק בינואר 23' אלא בכינונה של הממשלה והוועדה. לא ניכנס לזה, לא משנה. מאי 23'. הטכנולוגיה להעלות לענן קבצים או כל אירוע אי אפשר לומר שהחלה ב-23' וכשביקשתם את החוק אי אפשר היה לעדכן. הרי בסופו של דבר אם הייתה בעיה או בקשה שלכם להיכנס לענן יכולת להוסיף את זה. זה לא בואכה 23' נכנס כל טכנולוגיית הענן. הרי אני מכרזים בעירייה עשיתי כבר ב-2018 לגבי כל אחסון של ענן ובכלל בעולם זה למעלה מעשור. אם אתם רוצים להגיש תיקון כניסה לענן, כמו שאתם נכנסים למצלמות - תגיש. << אורח >> גלעד בהט: << אורח >> הוגש. ביקשנו את זה. כל בקשה שאני מדבר פה עליה הוגשה לפני הרבה מאוד שנים. אנחנו צריכים לעבור – אנחנו מגישים את הבקשות, המשרד לבל"מ, יש משרד המשפטים. בכל חוק כזה דיונים ודיונים. הנושא של הענן המשטרה מבקשת אותו לא 5 ולא 7 שנים. יותר. בסף מאשרים מה שמאשרים. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> לא זוכר שבדיונים ביקשתם את זה. << אורח >> גלעד בהט: << אורח >> הייתי בדיונים בנושא של הענן, לפני יותר משמונה שנים. אני אישית. זה אחת. זה נושא הטכנולוגיה. בעניין הזה הלכנו אחורה והפשיעה הולכת קדימה אז הפער הולך ומתרחב. הוא לא נשאר. זה נושא שני. נושא שלישי הוא כמובן הנושא המינהלי והכלים המינהליים. בחלק קיבלנו, נושא של הגבלות מינהליות. עושים שימוש. הלבנה, הנושא הכלכלית מינהלי מאוד חשוב להיכנס אליו. עד עכשיו לצערי לא נכנסנו אליו מספיק - בחקיקה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> גם לא מצליח את החקיקה של זה להניע. << דובר_המשך >> גלעד בהט: << דובר_המשך >> כן. אחד זה החילוט, שתיים זה ההון הבלתי מוסבר, שלוש מה שכן הצלחנו שלא הולך אחורה אבל זה הנושא של המכרזים והקבלנים, יש הישג בזה אבל הנושא של החילוט וההון לא כל כך הולך. לא נחפש מי זה אבל עצם זה שמוטי אמר שאתה מסתכל ימינה כמעט ורק המשטרה - אתן לך דוגמה הכי פשוטה – עצם זה שאנחנו לא מצלחים לקדם את הדבר הפשוט – לא פשוט כלכלית בעיניי, אבל אדם שמאוים בסחיטת דמי חסות, שמאיימים עליו, צריך לדעת שמקבל פיצוי. אחרת אין לו שום מניע לשתף פעולה. כשאדם יידע שאם הוא משתף פעולה ומתלונן על זה שמאיימים עליו וחלילה נשרף לו הקומביין אז הוא מקבל פיצוי – לא משנה ממי - לאנשים תהיה כרית ביטחון. היום אנשים אומרים: אם אגיש תלונה ואשתף פעולה זה רק יגרום לי יותר נזק. הדברים האלה חייבים לקבל כיסוי. הכיסוי הוא מעטפת כיסוי מלאה. זה לא רק המשטרה. זה גם המשטרה, כל המשטרים חייבים לתת כיסוי מלא לזה ולראות את זה כתופעה שיש להילחם בה. מבחינתנו אנחנו כמשטרה יש רשימת חוקים שמתעדכנת כל שלושה חודשים, מועברת למשרד לביטחון לאומי. חלק מהחוקים אכן קודמו. חלק פחות. אנחנו צריכים גם את החקיקה, גם את הפעילות המבצעית שדיבר עליה חיים, ויש לזכור שכל אירוע כזה של סיכול שדיבר פה על מעל 80 סיכולים, כל אירוע כזה אחר כך רץ במסגרת המשפטית עם הרבה מאוד בעיות. אני לפעמים מדבר עם עמיתים שלי בארגוני ביטחון שלא מבינים על מה אני מדבר. אצלם סיכול זה סיכול. פשוט. אצלנו כל סיכול זה האם להגיש כתב אישום וחסיונות. עוברים שבעה מדורי גיהנום. היה צוות של משרד המשפטים שהוציא מסקנות לפני פחות מחודש על תיקונים שמבקשים להביא בהסכמת משרד המשפטים, צוות שניהל, על תיקונים שיש לעשות בחקיקה פלילית כדי לאפשר מלחמה טובה יותר בארגוני פשיעה. אני מניח שידברו על זה. קראתי היטב את המסקנות וגם הערתי עליהן אבל זה דברים שחשוב לקדמם. תיקוני החקיקה הפליליים שיאפשרו – בסוף הדבר הכי משפיע זה סיכויי העבריין להיתפס. אדם שיודע שלא 5% שייתפס אלא 25% שייתפס, ייזהר הרבה יותר. זה אומר כמה אנשים יורשעו בסופו של יום אחרי כתב אישום ואחרי ראיות בתהליכים האלה. כמובן גם הענישה אבל אם רק 5% או 10% מהאנשים או 12 במקרה שלנו נתפסים, אז 80% ומשהו מהאנשים יודעים שזה משתלם האירוע הזה וזה חבל מאוד. תודה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. הזמן מאוד מצומצם ונקיים על זה דיון המשך בשבועות הקרובים – אני רוצה לשמוע את משרד המשפטים ואת ראשי הרשויות שהגיעו – כי חשוב לי לשמוע אותם. << אורח >> קרן דהרי בן נון: << אורח >> אחרי גלעד אין לי הרבה מה להוסיף. אני מסכימה עם כל הדברים שנאמרו. נתחיל מזה שהמאבק בפשיעה באלימות בחברה הערבית זו סוגיה מערכתית או הוליסטית כפי שמוטי התייחס לזה. יש פה היבטים מורכבים ועמוקים, שאי אפשר להתייחס אליהם רק בפן הפלילי שלהם. זה אתגר אסטרטגי לכל המדינה. כפי שהיושב-ראש אמר, שהיא מצויה על סדר היום של הממשלות לאורך שנים, כמובן גם על סדר היום או בראש סדרי העדיפויות ממש של הייעוץ המשפטי לממשלה. בענייני הטכנולוגיה, שהיא תמיד מתקדמת יותר מהר ושהחקיקה הרבה יותר לאט כמובן הדברים הללו נכונים. למשל בנושא המצלמות המיוחדות, התפיסה בחקיקה היא לעשות משהו שמגדיר את האירוע, כלומר קובע את המסגרת כדי שייתן מענה אחר כך לטכנולוגיות שמתעדכנות עם הזמן. זה תמיד נכון. הנושא של הענן – החיפוש ללא צו הוא אך לאחרונה פה בוועדה. ב-30.6.25 הארכנו שוב את הוראת השעה ובשלב הזה אמרנו למה אנחנו לא קובעים את זה מצד אחד כהוראת קבע ולמה אנחנו צריכים להאריך את זה כהוראת שעה. לא נצבר מספיק מידע וניסיון לומר לנו שזה הכלי שנותן את המענה לאירוע. זה עדיין הוארת שעה הסיפור הזה. מבחינת החקיקה לא אדבר על העבר, דברים שקידמנו. אדוני שאל מה צריך, מה אנו רוצים לעשות אחרת. כרגע יש רשימה של הצעות חקיקה שכבר הושקעו בהן תשומות ומונחות על שולחן הכנסת. אני ישבתי בראש צוות אמל"ח – צוות בין משרדי, שבחן את הנושאים, ומונחת הצעת חוק על שולחן הכנסת מ-31.3 שעדיין לא עברה קריאה ראשונה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> הצעת חוק ממשלתית? << דובר_המשך >> קרן דהרי בן נון: << דובר_המשך >> כן. דבר נדיר במחוזותינו. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> לכן אני מופתע. אז תגיש אותה פרטית. << דובר_המשך >> קרן דהרי בן נון: << דובר_המשך >> אני? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> קרן, אל תיגררי לאופוזיציה. << דובר_המשך >> קרן דהרי בן נון: << דובר_המשך >> יש לנו כמה הצעות שמונחות על שולחן הכנסת, ועדיין לא עברו, וזה דבר שגם יו"ר הוועדה וגם חברי הכנסת מוועדות אחרות יכולים לדאוג לזה שהדברים יזוזו. הנושא של פסילת ספקים מלהשתתף במכרזים של רשויות ציבוריות זה נושא מאוד משמעותי משפיע. אנו עושים את זה באמצעות ראיות מינהליות בלי כבר בפסיקה בחקיקה בהקשרים של מכרזי ממשלה אבל פה רוצים להחיל את זה על קבוצה הרבה יותר רחבה. זה חוק מאוד משמעותי. הוא מונח מיולי על שולחן הכנסת. קיווינו שאפשר יהיה לקדמו בפגרה. זה גם לא קרה. חדש. יש דבר שמעבירים אותם בפגרה ויש שלא. לא אומרת למה כן ולמה לא. יש הצעות חקיקה שהושקעה בהם עבודה מקצועית כמו חוק החילוט שגלעד הזכיר – בהיבטים מאוד משמעותיים שיאפשרו שם חילוט - - - עבירה והיבטים שנוגעים לכלים המינהליים. בשורה התחתונה, גם פנינו לשר לביטחון לאומי ולשר המשפטים כדי שדברים שנמצאים על שולחנם, כמו בהקשר של משרד לבל"מ, הצעת החוק שעוסקת בחברות שמירה ואבטחה, הצעת חוק שהייתה אמורה לתת גם מענה לסיפור של הפרוטקשן ועדיין לא קודמה – תזכיר החוק פורסם בתקופת הממשלה הקודמת והיו הרבה הערות לתזכיר ויפורסם תזכיר חדש בנושא, או הצעת הוק שעוסקת על מצלמות ביומטריות שגם לא הובאה עדיין בפני ועדת השרים לחקיקה ולא הונחה על שולחן הכנסת. יש דברים משמעותיים שאפשר היה לעשות ולקדם. מעבר לכך ואולי נועה תתייחס לזה, התחילו כבר מהלכים, להיערכות להחלטה 549 החדשה. אנחנו היום, 3.9.25, בסוף 26' תסתיים תוכנית החומש וכבר עכשיו מתוך התובנות שהצטברו ומתוך המסקנות וחסמים ודברים שלא הצליחו, לא מומשו, כל אחד מטעמו שלו וגם הצעות חדשות, חשוב להיערך לתוכנית החדשה ולבוא עם הצעות חדשות. מבחינתי הדבר המשמעותי שאני רוצה להדגישו, מבחינת העקרונות המנחים של העשייה הזו מתוך אותה תפיסה שמדובר בבעיה כללית, רב מערכתית, הולסטית שנדרשת גם אינטגרציה אמיתית בין כלל הגורמים, גם גורמי האכיפה אבל גם הגורמים הרכים – זה דבר אחד. רגולציה ושלטון מקומי שנשמע גם אותם וחברה אזרחית והמערכת המשפטית. כל אותה שרשרת ערך שאמורה לעסוק בנושא, ומעבר לזה, הנקודה של שיתוף פעיל עם החברה הערבית עצמה כשותפה מלאה לפתרונות בנושא הזה להגברת האמון הציבורי. חלק מהקושי ודברים שעולים לגבי אי הגשת תלונות וכו' נובע מחוסר האמון. זה דבר שעבד בעבר וחשוב שימשיך לעבוד. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. ראשי הרשויות. נראה מה יש לנציגי השלטון המקומי לומר. << דובר >> שמעון פרץ: << דובר >> אני ראש מועצת מיתר. זה ישוב יהודי. למרות זאת אני פה כי אני חושב שחשוב שכולנו נהיה שותפים למאבק הזה כדי לעצור את מה שאנו רואים בעלייה. אומר כמה דברים, גם אחרי ששמעתי את חברי הכנסת וגם את המשטרה כי לא המשטרה היא הגוף שאנחנו צריכים לבקר בדרך לפתור את הבעיה. לפני הכול אני מזכיר ומציין, החלל ה-899 הוא ממיתר, סגן אורי גרליץ שנפל בקרב ברצועה, תאונה מבצעית. אמר משפט שאמר לחייליו, סיים קורס קצינים לפני חצי שנה ואמר לחייליו: אתם אחיי ויש לי אחריות אחת - להחזיר אתכם כפי שקיבלתי אתכם. הוא לא חזר. לגבי רני גואילי, החטוף ממיתר שעדיין ברצועה והיה פה מספיק על העניין הזה. דבר אחרון, גם על השיח שיש פה, חברי הכנסת, מכובדיי, והמשטרה, אימא של אורי אמרה מעל קברו: תהיו טובים אחד לשני. תקשיבו, תהיו רגישים למה שאומר הצד השני ואולי בשיח נתקדם עם זה. קודם כל, אני פה כי חלק מהדבר הזה של התופעה של רצח שזה הדבר הכי דרמטי, משליך על כולנו. אני כראש מועצה במיתר – אתם מכירים את זה, החוויה של ירי כמעט יום יומי בימים, הלילות משפיע גם על הילדים שלנו. כדי שזה ייפסק צריך לטפל בעבריינות, בפשיעה. זה נאמר פה. הדבר הכי חשוב להעניק סמכויות וכלים למי שאמור להתמודד עם זה. משהו שלא ברמה הפוליטית – יש לי הערכה רבה למה שקורה פה בוועדה. היושב-ראש, אתה מקדם נושאים – אני לא הייתי בדיון בבוקר אבל אני רואה את הכלים שאנחנו מקבלים כרשויות, הסמכויות שגם אנחנו יכולים לקבל אבל בראש ובראשונה זה סמכויות השוטרים. אמרה פה נציגת משרד המשפטים ואמרה פה חברת הכנסת בצדק: אתמול קיבלנו את מכתב התגובה של משרד המשפטים שמתייחס להצעות חוק שעדיין מונחות על השולחן. חלקן מ-2018, כך ראיתי במסמך, בחודשים האחרונים. תעבירו אותם. יש פה הצעות. תעבירו. ותנו כלים למי שאמור ליישם אותם. הרי רק לקרוא ממה שכתוב שם, מדובר בכלי חשוב, מרכזי במאבק בפשיעה אז תקדמו את הכלים ותנו את הכלים ואז נעשה. אולי זה יצליח וזה כתוב בהצעות אחת לאחת. אני רוצה לציין ולחיוב מבחינתי כראש מועצה יחסית צעיר – אולי לא בגיל – אבל אני שנה וקצת ראש מועצה - כשנכנסתי לתפקיד, פגשתי את האירועים, את המשטרה, את מפקד התחנה ארקדי שוסטר ואני יודע לומר היום שנה לתוך האירוע שאני רואה הרבה יותר פעילות, הרבה יותר פעילות אינטנסיבית, אני רואה את המשמר הלאומי שעושה עבודה. אני גם פוגש את הלחימה. עבריינים שמתעסקים, יש להם כלים ואמצעים. שוטרים שנפצעים בפעילות. את זה יש לחזק, לתת כלים. כשהבעיה הזו תיפתר בחברה הערבית – ויש לזכור - הרי יש פשיעה גם במגזר היהודי, גם בחברות אחרות. מהתחום שאני קצת מכיר, בסוף יש פה תופעה שיש לטפל בה ברמה מערכתית. חבריי לרשויות, חורה ולקייה שהם שכנים שלי - אני בקשר יום יומי איתם. אנחנו שותפים להרבה מאמץ. יש יותר יכולת להגיש תלונה אך יש לקחת את זה מערכתית. שלטון מקומי, חינוך. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אתה שנפגש איתם יכול לומר איך הם רואים את זה? << דובר_המשך >> שמעון פרץ: << דובר_המשך >> כשאני פוגש את חאבס – אתמול הייתי אצלי - ואת שריף וכשאנחנו מדברים על אירועי ירי – ואני רואה, מבחינתי היה אירוע דרמטי בתחילת הקדנציה שלי כשהם אמרו: אנחנו כראשי רשויות בדואים וניתנו פה הנתונים – הבדואים הם במספרים היותר גדולים כנראה – כראשי רשויות בדואים נחרים אירועים, גם חגיגות שבהם יהיה אמל"ח – נקום ונלך. מי שמבין את החברה שיודעת שלכבוד יש משמעות, לפעמים למשטרה זה פחות כוח אך כשראש רשות מצהיר כזה דבר בעיניי זה מאוד משמעותי. אנחנו מקיימים פגישות עם מפקד תחנת המשטרה אך גם אנחנו צריכים לתת להם כלים. הם משוועים להקמת תחנת משטרה, לכוחות שיעבדו גם אצלם בתוך הרשויות הבדואיות הערביות, ובאמת לתת כלים גם למשטרה וגם לרשויות להתמודד עם זה. בסוף בואו נחזור לשולחן הכנסת. אתם המחוקקים. רק תיקחו את השלושה, ארבעה חוקים שמשרד המשפטים ציין, תאשרו אותם, תנו כלים למשטרה, יכול להיות שתהיה התקדמות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. בבקשה. << אורח >> נועה ברחד: << אורח >> אעשה את זה קצר. במקור חשבתי שאנחנו באים לפה להציג את נתוני 549, ככה התבקשנו על ידי הוועדה. גם שלחנו את זה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בעיקרון זה מה שרציתי אבל אנחנו בזמן כל כך קצר. << אורח >> נועה ברחד: << אורח >> אחוזי הביצוע של התוכנית מאוד גבוהים. גם ביחס לעצמם, עומדים על 87% וגם ביחס להחלטות ממשלה אחרות ומאז שהמטה הוקם נמצאים בעלייה. זה לגבי 549 הנוכחית. התחלנו לעבוד על 549 הבאה. הזמנו את כל השותפים- - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> זה באוקטובר שנה הבאה. << דובר_המשך >> נועה ברחד: << דובר_המשך >> בסוף 26' וגם כל התקנים שלה. הזמנו את כל השותפים מכל המשרדים שנמצאים עכשיו בתוכנית ואת כל השותפים שאנו חושבים שצריכים לקחת חלק בתוכנית הבאה להציע לנו הצעות. יש לנו ישיבה גדולה ב-14.9. נשריין לזה את התקציב כבר מעכשיו באגף תקציבים. אם מדברים על דברים שרוצים לעשות לעתיד – ראש הממשלה בדיון האחרון של ועדת השרים קבע שהגיע הזמן , בשלה העת להתחיל להתייחס לארגוני הפשיעה כארגוני טרור. אנחנו עובדים על נייר מדיניות. קבענו ישיבה אצל שרון אפק ב-10.9 עם השותפים הרלוונטיים שכל אחד יציג את דעתו. מקוטים שתהיה תמיכה ונוכל גם להתקדם גם ברמת החקיקה, אולי תקנות לשעת חרום, כל מה שצריך. ראש המטה שלנו כתב מכתב ליועמ"שית ב-1.9. הציע שם עוד שיטות לפעולה מיידית. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לפחות אחת מהן אאמץ פה תכף. << דובר_המשך >> נועה ברחד: << דובר_המשך >> אנו גם חושבים שאין מנוס להכריז על מצב חירום אכיפתי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> זה בדיוק מה שאני רוצה לאמץ. << דובר_המשך >> נועה ברחד: << דובר_המשך >> הכלים שניתנו בהתחלה בטיפול בקורונה אפשר להחילם גם עכשיו. אנו יודעים שאפשר לעשות את זה מהר אם צריך. הוא מדבר על הכלים הטכנולוגיים, להפעילם מחדש וכמובן להתעדכן עם כל עולם הפשיעה הנוכחי וגם כינוס צוות העל שיכול לעשות עבודה מאוד משמעותית, בטח אם יתכנס פעם בשבוע, זה כל ראשי המערכות הרלוונטיים ביחד. אני מסכימה עם האמירה לגבי הראייה ההוליסטית אך מההתרשמות שלנו, יש הרבה משרדים שעובדים יפה, גם משרד הפנים, גם משרד החינוך, גם רשות המיסים אול אין באירוע הזה, גם משרד הרווחה. אנחנו צריכים לדאוג פה בוועדה הזו לרכבת מאוד ספציפית, שזו הרכבת של המשטרה שפותחת בחקירה, הפקרליטות שמגישה כתבי אישום, בתי משפט שגוזרים גזרי דין, השב"ס שדואג לעבריינים בבתי הכלא שזו תקופה מאוד משמעותית ובסוף גם כל הרשויות שאחראיות על השיקום של האסירים. אני חושבת שהוועדה הזו צריכה להתרכז בקרונות האלה שציינתי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אום אל פאחם, בבקשה. << אורח >> ינאל גבארין: << אורח >> תודה, אדוני היושב בראש. אני מאום אל פאחם. השבוע עזבתי את ירושלים אחרי תשע שנים וחזרתי להורים שלי. עשר קורבנות באום אל פאחם, האחרון ביום שבת, בן 71, מחאג'ני, שאנחנו חברים של המשפחה. נרצח בדם קר. הבוקר כשאני בדרך לאוטובוס, כשאני צריך לנסוע לכאן לוועדה נורה במאפייה לידנו בחור, איש, כנראה שלא שמעתם עליו, כי נפצע באורח בינוני אז בדרך כלל בתקשורת לא שומעים על פצועים מספיק אז יש מאות פצועים בחברה הערבית. לצערי המצב מאד קשה. אני לא מרים את הידיים. אני מגיע לפה 3 שעות מאום אל פאחם כי לא מרים את הידיים. עדיין אופטימי כי הייתה הצלחה ב-22'. עדיין אופטמי כי רוצה כאן ללדת ילדים ולגדל משפחה. עדיין אופטימי כי אני רואה באנשים שיושבים כאן אכפתיות ומשפחתיות. לא משנה מאיזה פלג, מאיזה פוליטיקה, מאיזה תנועה. לי לא פשוט שזה הדיון הראשון שנעשה בפגרה בוועדה הזו על הנושא הזה. הייתי בדיונים אחרים בוועדות אחרת אך מצפה שהוועדה הזאת תיקח יותר דיונים ואחריות. סומך עליך אדוני היושב-ראש. כפי שאמרו פה, צריך לחוקק את החוקים. אנחנו כעמותה, איפה שיש חוקים שמיטיבים עם התופעה, כפי שגם חברי כנסת ערבים אמרו גם לפני כן וגם כל חברי הכנסת, איפה שיש חוק שייטיב לטפל בתופעה נתמוך בו בפה מלא ונקרא לכולם באופן פומבי לתמוך בכל חוק כי אנו בסוף כולנו מתכנסים פה כי יש לנו אחריות אזרחית, אחריות חברתית למען החברה שלנו. אני מגיע לפה ומקווה שאגיע לפה פעם הבאה ואשמע יותר תוצאות מעשיות ואראה את התוצאות כי אני נמצא בשטח. אכפת לי לשמוע מכם, מכובדיי השוטרים יותר ויותר עשייה. רואה אתכם בשטח אבל אני רוצה אתכם יותר עם המשפחות השכולות, לשמוע מה הכאב שלהן עכשיו. מה הן מספרות, לשמוע מאימא שמספרת על הילד שלה שנרצח בדם קר רק כי כפי שסיפרה חברת הכנסת עאידה תומא – בא שוטר מחופש, לא היה ע\ל מדים, לא ממש שוטר ורצח את – הוא מחופש במדי שוטר. לא שוטר. מתחזה. וזה עושה עוול למשטרה. למשטרה מגיע כבוד יותר. איפה שיש עשייה, אנחנו רואים את המשטרה. אני מקבל את הדיווחים כל הזמן כאיש מקצוע. ממש רוצה לראות תקווה. ממש רוצה לחזור להוריי ולומר להם: הגעתי לדיון הזה ואכפת לי, ואני מקווה שכל מי שנמצא פה יופקו לקחים. לא רוצה שהכנסת תפוזר לפני שהחוקים יעברו. אני רוצה שהכנסת תפוזר ונלך לבחירות כדי שהעם יבחר אבל רוצה קודם כל שנעביר את החוקים האלה בצורה הכי מיטבית כדי שהשוטרים בשטח יעבדו במצב כפי שהם צריכים. תודה רבה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אתה אחד האנשים האמיצים שפגשתי בתקופה האחרונה. לבוא לפה כמו שאתה באת, לומר את הדברים הללו, צריך הרבה אומץ לב ציבורי. כל הכבוד לך. אני מרשה לעצמי לשאול אותך שאלה אחת - בתוך המקום הקטן שאתה חי מה אפשר היה לעשות אחרת כד למנוע את עשרת הנרצחים האלה? << דובר_המשך >> ינאל גבארין: << דובר_המשך >> לא אכנס לכל מקרה לגופו. חלק מהעשרה האלה הוא בו דודנ שלי, נרצח במרס האחרון, מחמוד ג'בארין. לצערי כשאני במעקב עם המשפחה שלו אומרים לי: אף אחד מהמשטר לא התקשר אלינו, לא שאל אתנו איך מקדמים את החקירה עדיין. זה מזיז לי כאיש מקצוע אבל גם כבן משפחה. זה מזיז לי כי כשהמשפחות פוחדות לצאת להפגין כי יודעות שהמשטרה היא זו שתפגוש אותם בהפגנות, כי אני בעד להפגין, בעד לשבש את החיים כי החיים שלנו משובשים. כאזרחים ערבים אנו לא יכולים לעשות המון לצערי. אני מוכן לשתף פעולה עם כל אדם כדי להגיע למצב לפחות להוריד את המצב הזה. לפחות שירגיש יותר בטוח בחיים שלו. שירגיש שמגיע לי להביא ילד לעולם הזה שיבוא למקום טוב יותר. אפשר גם לבנות מנהיגות אחרת בחברה הערבית. תראו את העירים. 60% מהנרצחים הערבים בשנה הזאת הם צעירים בגיל 18 עד 24. זה מצב מאוד מטלטל. איפה החברה הערבית תהיה? אני כאן אבל איפה נהיה מחר? לא יודע. איפה הצעירים שאנחנו מחפשים אותם? פוחדים לבוא לפה. פוחדים לדבר את האמת. פוחדים לדבר עם השוטרים, עם המשפחות שלהם, פוחדים לדבר בבית הספר על המצב, על התחושות. הילדים שחזרו עכשיו לבית ספר יודעים שלפני יום בלילה היה ירי בישוב שלהם, בשכונה שלהם. זה מצב שאי אפשר להמשיך איתו. כל ילד בבית הספר לא רק שנפגע – כולנו נפגענו, אבל הילדים בעיקר הם אוכלוסייה שאנו צריכים לדאוג לה כמה שיותר. זה מאמץ של כולנו. לא רק משטרה. גם הנהגה, גם אנשי דת, ראשי רשויות, בריאות, חינוך, רווחה. כולנו. אני סומך כמה שאפשר שאפשר להציל את המצב. צריך לדאוג שהכישלונות האלה, ללמוד. אני בטוח שהמשפחות השכולות שעד עכשיו היו – כל מי שדיברתי איתו יכולות לומר: אני סולח לך, אדוני היושב-ראש, סולח לכנסת, לכל ממשלה. אם תבטיחו לי שהבן שלי יהיה הקורבן האחרון. אם תבטיחו לי שלא היו עוד קורבנות ושיהיה צדק גם למשפחה שלי. זה מה שכל בן למשפחה שכולה רוצה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> דברים מאוד חשובים וטוב שאמרת אותם. מוטי, אני מציע כן להעביר לידיעת אותם גורמים על הקשר הנדרש עם משפחות הנרצחים. מירב, את רוצה בכל זאת לומר משהו? << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אומר בקצרה. אנחנו כאן דנים בזה כבר כמה שנים ומצטערת אבל זה לא אתה - אין לזה סיכוי, כל עוד השר הזה מכהן. אני מבינה שאתה רוצה חיים טובים יותר ומגיע לך חיים טובים יותר ויהיו חיים טובים יותר, ברגע שיהיה שר שמעניין אותו פשיעה בחברה הערבית. כרגע זה לא מעניין אותו. מילה אחת על לוד. אתמול היה עוד רצח בלוד. זו הייתה הבטחה של השר בן גביר – תנו תקציבים, תנו לי שוטרים, תנו לי את המשטר הלאומי, אני מטפל בלוד. 50 מקרי רצח בלוד מאז שהוא נכנס לתפקיד. בלי רמלה. 50 מקרי רצח בשנתיים וחצי . לא היה דבר כזה בלוד מעולם. הוא קיבל משמר לאומי, קיבל שוטרים וקיבל סמכויות. כל היום אני פה משתפת פעולה להגדיל עוד ועוד סמכויות. ותכל'ס אין לזה שום השפעה בשטח. אני לא מאשימה אתכם. גם אישית אני יודעת איזה אנשים אתם ואיזה עבודה. זה לא עבודת משטרה. זה שישה משרדי ממשלה וראיתי שהמפכ"ל הציע לכתר את לוד ולשים רחפנים. עד שלא יהיה מישהו שמעניין אותו ושמבין שזה בנפשנו – אבל אתה תגדל פה את הילדים שלך. רוצה לתת לו משהו אופטימי. כי יהיה תיקון. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> חברת הכנסת עאידה תומאס סלימאן, משפט סיום. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> שמעתי את הפתיחה שלך, כבוד היושב-ראש, ואת הדוחות שהוגשו ואני מתנצלת. לצערי הרב הפער האדיר בין הדברים שאמרת שאנחנו יושבים למענם לבין התגובות ששמעתי, מה ששמעתי הכול טוב ויפה. אנחנו עושים עבודה נהדרת. אז איך אתם מסבירים לעזאזל את המצב הקיים? אני מבינה שארגוני הפשיעה משתכללים ושאתם רוצים עוד סמכויות אך בינתיים המינימום שכל משטרה בכל מדינה צריכה לעשות אתם אפילו לא בולמים. לא מצליחים לבלום את הסטטיסטיקה. היא רק מטפסת למעלה. אז אם המשטרה מרגישה שעושה הכול נהדר, בשביל מה אנחנו יושבים? לפחות הייתי רוצה לשמע איזה אמירה שאומרת אנחנו מודים בזה שאנחנו לא מצליחים. אבל אתם לא אומרים את זה. לגבי להיות בקשר עם משפחות הנרצחים והנפצעים, אני ביקרתי אצל כמה אנשים, ולא רק שלא יוצרים איתם קשר אלא מטרטרים אותם כשמנסים להבין מה קורה בתיק שלהם וגם אנשים שנפצעים. המשטרה לא מתייחסת אליהם ולא חוקרת. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> זה גם בחברה היהודית אגב. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מכובדיי, מתנצל בפני כל אלה שרצו לדבר ולא יכול לאפשר להם כי אנו בחריגה של כמעט שעה מהזמן שהתחייבתי כלפי עובדי הכנסת שאסים. יש מספר פעולות שנצטרך כן לעשות בתקופה הקרובה. יודע שיהיה לא פופולרי לומר אבל אני כן רואה אור בקצה המנהרה וזה לא רכבת שטסה לכיווני אלא נדמה לי שאנו כן יכולים להיות, לראות את האפשרויות העומדות לרשותנו וכן לשנות את תמונת המצב כי התוצאה היא לא רק מספר הנרצחים אלא גם כמה כתבי אישום וכמה אנשים נתפסים כי כל פעם שאתה מוציא אנשים מתוך מעגל הפשיעה ומעגל הרציחה אתה באופן אוטומטי מוריד את הסיכוי שזה יהיה בהמשך וככל שנתפוס יותר נשקים ונעשה יותר פעולות יהיו פחות רציחות. כמות הנשקים מייצרת את הפוטנציאל הזה. אדם שמרגיש שיש לו נשק, לא רק שיש לו נשק – יכול להשתמש בו ואחרי זה לזרוק אותו, מה שלא עשה בעבר. המציאות הזו מחייבת אותנו להסתכל על הדברים אחרת. התהליך שהתחלנו בו להגדיר את ארגוני הפשע כארגוני טרור לא כדי לעשות מהם טרור אלא כדי להשתמש בכלים ובאמצעים שאפשר להשתמש במלחמה כנגד הטרור – גם נגד ארגוני הפשיעה. מירב, היית שותפה שלי לעניין הזה. את יודעת כמה צריך את הכלים האלה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> מה עם הרוגלות? תסכימו לשחיתות. כמה זמן אני אומרת לך על הרוגלות שאני מסכימה? לא נותנים כי השר לא רצה שחיתות. שייתנו את הרולגות מחר – המשטרה נלחמים בחץ וקשת. אבל אני אומרת את זה מ-22'. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> זה לא השר. הגדרת המצב הנוכחי כמצב חירום אכיפתי אני חושב שזה הכיוון שאליו יש ללכת. זה משהו שבוצע פה בזמנכם, בזמן הקורונה. זה משהו שאפשר לעשותו גם עכשיו. זה נותן סמכויות נוספות, מאפשר דברים - צו הסברת הון, לשאול ילד בן 24 איך יש לך בן בווילה – אנו לא מצליחים לעשות את זה כי לא מאפשרים לגוף שיעשה את החילוט. דברים מטופשים שתוקעים מלבצע את הדברים האחרים ואני מלא הערכה מוטי לדברים שאתם עושים. אעיר פה הערה חשובה מבחינתי, כי מערכת היחסים ביני לבינך ידועה. אנחנו עמיתים למקצוע. אני מאוד מכבד את נוכחותך פה. אני חושב שהנוכחות של ראש אח"מ פה חשובה גם בהיבטים נוספים, לא רק בהיבט הזה. עלייה בסיכום, באמל"ח שנאסף, בכתבי האישום, בנעצרי הפרוטקשן זה משהו שיש לו תוצאות. נראה את התוצאה האמיתית שלו בשטח גם בעתיד. אין לי ספק. צוות העל בראשות היועמ"שית. אנחנו מסתכלים כל הזמן על צוות השרים ועל הצוות של רועי כחלון. יש צוות על בראשות היועמ"שית. יודעים מה המשמעות כשהצוות הזה מתכנס? איזה מסר זה מעביר? אבל הוא לא מתכנס לצערי הרב. << אורח >> קרן דהרי בן נון: << אורח >> הוא בהחלט מתכנס. אשמח להתייחס לזה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תשאירי לי את המילה האחרונה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> זה מדיניות בסוף. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> ברור. הוועדה בראשותי, בניגוד למה ששמעתם פה, דברי הבלע וההבל של יואב סגלוביץ, הוא אחד האנשם שכן עוזרים פה, שכן יושב ומחוקק איתי חוקים וכן יושב איתי בדיונים שאנו מקיימים למעלה משנתיים על הנושא של הרציחות אבל הכול פוליטיקה פה. תעזבו רגע את הפוליטיקה. מדובר פה בחיי אזרחי מדינת ישראל. מבין כל אלה שנמצאים פה היחיד שהיה ראש רשות של ישוב ערבי זה אני. היחיד שדאג לערבים יותר מכל אחד אחר פה זה אני. לכל בית הלכתי. לכל אחד כדי לראות את זה. לפני שבוע וחצי ישבתי אצל ראש המועצה הנבחר החדש, לראות איך אנו מצליחים כן לעשות כמה פעולות שימנעו צווי הריסה ושיאפרו מעצר של אנשים שהם במישור הבלתי חוקי. זה כואב לי ואני רוצה לשנות את המציאות הזו אך תפסיקו עם הפוליטיקה הזו כי אם אתם רוצים לעסוק בפוליטיקה אין בעיה. פוליטית, אנחנו נהיה גם הממשלה הבאה לכן זה מעניין אותי הרבה יותר. תודה רבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:00. << סיום >>