פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 353
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, ט"ו באלול התשפ"ה (08 בספטמבר 2025), שעה 10:17
סדר היום:
<< נושא >> מצוקה רגשית ונפשית של ילדי עולים חדשים ומענה המדינה לצרכיהם << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
גלעד קריב – היו"ר
ולדימיר בליאק
חברי הכנסת:
משה סולומון
מיכל מרים וולדיגר
מוזמנים:
ברהן מלדה
–
מפקח ארצי קהילתי לקליטת עלייה, משרד העלייה והקליטה
נטלי קפוליאנסקי
–
מפקחת מחוזית - תל אביב, משרד העלייה והקליטה
יונתן אמסטר
–
מנהל תחום בכיר רגולציה בבריאות הנפש, משרד הבריאות
מיכל אנגלרט
–
מנהלת אגף פסיכולוגיה חינוכית, משרד החינוך
טירה אמרוסי גלינויר
–
מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים ותושבים חוזרים, משרד החינוך
וורקי קסאי
–
מנהלת תחום פ"א קליטת עלייה, משרד הרווחה והביטחון החברתי
קרן אהרוני
–
מנהלת נפת דרום, משרד הרווחה והביטחון החברתי
אלינה בובקובה
–
אימא של מילנה
רוסלן קוטליאר
–
מלווה, מתורגמן
משתתפים באמצעים מקוונים:
מלי בן משה
–
ראש מנהל רווחה, עיריית ראשון לציון
מנהלת הוועדה:
שלומית אבינח
רישום פרלמנטרי:
נועם כהן, חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> מצוקה רגשית ונפשית של ילדי עולים חדשים ומענה המדינה לצרכיהם << נושא >>
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
מכובדיי, בוקר טוב, תודה לכולם שהצטרפו ובאו לדיון החשוב שמתקיים תחת הכותרת של מצוקה רגשית ונפשית של ילדי עולים חדשים ומענה המדינה לצורכיהם הייחודיים. אני מבקש להודות לחברי, חבר הכנסת ולדימיר בליאק, שיזם את הדיון הזה ויוביל אותו יחד איתי ומסור לנושא הזה בכל מאודו.
אנחנו מקיימים כאן בוועדה הרבה מאוד דיונים חשובים, אבל הדיון שאנחנו מקיימים אותו הבוקר הזה הוא בעיניי מהחשובים בדיונים שאנחנו קיימנו ונמשיך לקיים. זה דיון שאני שם אותו תחת הכותרת של פיקוח נפש של ממש.
אני אזכיר, כפי שאנחנו עושים בפתח כל דיון, שאנחנו ביום ה-703 למלחמת חרבות ברזל, 48 אחים ואחות עדיין חטופים. האשמה כולה על כתפי החמאס, אבל האחריות היא על כתפי ממשלת ישראל להשיב אותם ולסיים את המלחמה.
הדיון מתקיים בעקבות, כאמור, פנייתו של חבר הכנסת ולדימיר בליאק, פנייה שהגיעה אחרי המקרה הקשה והטראגי של ההתאבדות של מילנה בובקובה מראשון לציון. אנחנו מארחים היום בוועדה את אימה, אלינה, ואנחנו בפתח הדברים משתתפים בצערך הכבד ומתנצלים בפנייך על כך שרשויות המדינה השונות לא הצליחו למנוע את המקרה הנורא והטראגי. ירחיב בדברים האלה חבר הכנסת בליאק שיזם את הדיון.
אני רק אבקש לומר שהנוהג שתמיד היה קיים בוועדה, אני בוחר לחדד אותו כיושב ראש ועדה, הוא שאנחנו לא מקיימים דיונים חד-פעמיים. ומבחינתנו, כל נושא שאנחנו בוחרים להציב על שולחן הוועדה, וכך קורה בהרבה ועדות וגם בוועדה הזו, אבל חשוב לי להדגיש שהדיון הזה הוא לא דיון חד-פעמי בעקבות פנייתו של חבר הכנסת בליאק, זה נושא שיחד עם חבר הכנסת בליאק אנחנו נעסוק בו בחודשים הקרובים, ואנחנו נעמוד על כך שסוגיות שתעלינה כתוצאה מהדיון תקבלנה מענה. ואנחנו נדאג שבכנס הקרוב, במושב הקרוב, בחודשים הבאים, הסוגיה הזו של המענה המערכתי לנושא ההשתלבות של ילדי עולים ומתן מענה לילדי עולים שמצויים במצוקה רגשית, בין השאר על רקע המעבר לישראל, הקליטה, ההתמודדות עם מסגרת חדשה, שיהיה כאן באמת מענה מערכתי. מייד חבר הכנסת ולדימיר בליאק יוסיף.
אני רק אומר ואציין שאחת הסוגיות שאני אבקש לעמוד עליה בדיון הזה, לצד הדברים החשובים שיציף חבר הכנסת בליאק, היא להבין אם בוצע תחקור של האירוע ברמה על-משרדית. מכיוון שיש פה אירוע שמפגיש בין מערכת החינוך לבין מערכת בריאות הנפש לבין הרשות המקומית לבין משרד העלייה והקליטה, אחד הדברים שאני אעמוד עליהם זה להבין אם בוצע תחקור על ידי צוות רב-משרדי, אם הוא לא בוצע, אני כבר אומר בפתח הדיון שזאת תהיה דרישה של הוועדה, שיוקם צוות שיעסוק בשאלה של מה נפל כאן בין הכיסאות במגע בין רשויות השלטון השונות ברמה הממשלתית וברמה המקומית. ואנחנו נעמוד גם על קבלת הממצאים של אותו צוות.
מנהג ראוי ומתבקש בוועדה שאנחנו מזכירים בפתח כל ישיבה את אותם גיבורים ששמם ראוי ויעמוד לנגד עינינו. בדיון הקודם אני כבר הזכרתי שהבוקר הזה פורסם שמו של רס"מ ניב פרץ, בלש משטרת ישראל שנפל אתמול בפעולה מבצעית באזור מעלה עירון במסגרת המאמצים של המשטרה להילחם בארגוני הפשיעה ולבלום הברחות אמל"ח. אנחנו שותפים בצער משפחת פרץ וחבריו של ניב, גם לשירות וגם חבריו מבית.
ב-1 בספטמבר, לפני מספר ימים, חייל לוחם בחטיבת גבעתי שם קץ לחייו בבסיס בצפון הארץ. לצערי, ב-24 באוגוסט גם רס"ר אלעד בסיס, בן 34 מאשקלון, שוטר מתחנת שדרות שנלחם ב-7 באוקטובר, שם קץ לחייו. ועשרה ימים לפני כן, ב-14 באוגוסט, לוחם במילואים סרן יוסף חיים אשרף, בן 28 מטבריה, ששירת ביחידת הקומנדו, גם הוא שם קץ לחייו. הוועדה עסקה בנושא הזה בצד ועדות נוספות, תמשיך לעסוק בנושא הזה. אי אפשר להיוותר אדישים. וישנו איזשהו חיבור בין הנושא הטראגי שאנחנו עוסקים בו היום לבין הסוגיה הזאת של המענים הרגשיים והטיפוליים שניתנים לאנשים בישראל שמתמודדים עם מצוקה קשה בעקבות הנסיבות, נסיבות החיים שהם נתקלים בהן.
אני מבקש גם להשתתף בצערה של משפחת לובלינר מקריית ביאליק על נפילתו בקרב של אריאל, בן 34, אב לתינוק. אריאל עלה לישראל מברזיל, בוגר תנועת הבונים דרור, פגש את רעייתו במסגרת של הבונים דרור בקיבוץ נען. נפל ברצועת עזה, בדרום הרצועה, באזור ח'אן יונס, וליבנו עם האלמנה ועם כל המשפחה בארץ ובברזיל.
אני אזכיר גם את סגן אורי גרליץ שנפל גם הוא בדרום הרצועה ב-23 באוגוסט. השתתפתי בלוויה המטלטלת של אורי בן ה-20, ובאמת ליבנו עם כל המשפחות. אני אציין שמתקבלים דיווחים כרגע על אירוע ירי בירושלים, ככל הנראה על רקע חבלני, עם לא מעט פצועים, וחלקם פצועים קשה. אנחנו נושאים תפילה באמת להצלתם של כל הפצועים ולסיום מהיר של האירוע, והלוואי שלא יהיו נפגעים בנפש. אני מסיים פה, מעביר את רשות הדיבור אליך, חבר הכנסת בליאק. אנחנו ניגשים לדיון החשוב.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב ראש. בוקר טוב לכולם. אני בראשית דבריי רוצה להודות לך על הפתיחות בקביעת הדיונים, לא רק בנושא הזה, גם בנושאים נוספים. אני חושב שאנחנו עוסקים פה באמת בנושאים שהם בלב בעיות היסוד של העלייה על כל גווניה. והמקרה הזה הוא באמת אחד המקרים הקשים, ואני רואה בדיון הזה, כפי שאתה ציינת, רק דיון ראשון, רק תחילת הדרך. אנחנו לא נעזוב את הנושא הזה עד שבאמת נוודא שהמדינה פועלת בנושא, מתחקרת את האירוע, וגם מקדמת מענה הוליסטי לכל הסוגיות שיעלו כאן היום.
אני נחשפתי לאירוע הקשה בראשון לציון כמה שעות אחרי. גילוי נאות, יש לי היכרות מוקדמת עם המשפחה, עם אלינה, אנחנו חברים, ידידים. זה הכה אותי בהלם, עד עכשיו זה מאוד קשה לי, עם כל מה שקרה. זה קרה ב-4 באוגוסט בראשון לציון, מילנה, זיכרונה לברכה, יחד עם חברתה, שאגב השם שלה פורסם הבוקר, הייתה כתבה בבוקר ב-Ynet, יחד עם חברתה קמילה, שנפצעה קשה ומאושפזת בבית החולים אסף הרופא. מילנה החליטה לסיים את חייה, והייתה בת 12 בלבד במותה.
היא סבלה ממספר משברים, שבועיים לפני מותה הופנתה לטיפול ברווחה בעיריית ראשון לציון, אחרי הניסיון הראשון שנמנע. לאחר מכן היא אושפזה במוסד פסיכיאטרי ושוחררה ממנו בניגוד לעמדתה של אימה. אימא אלינה נמצאת כאן איתנו, אני רוצה להודות לך, מאוד להודות לך על זה שאת כאן. אני מבין עד כמה זה לא פשוט. ובכלל, בכל השבועות האחרונים יש לך את הכוחות להגיע לכל במה ולהעלות את הנושא לסדר היום למען מניעת המקרים הבאים. אנחנו משתתפים בצערך ומאוד מאוד מעריכים שאת כאן איתנו.
המציאות המורכבת של ילדי עולים בישראל מציבה בפניהם אתגרים כפולים. לצד קשיי הגירה, הסתגלות חברתית והשפה, רבים מהם מתמודדים עם תחושות בדידות, ניכור ולעיתים חוסר נגישות למענים מותאמים. מצוקות אלה מחריפות בתקופה הנוכחית בכל מה שהמדינה שלנו עוברת בשנתיים האחרונות.
הוועדה שלנו רואה חשיבות עליונה בבחינת האופן שבו המדינה מטפלת בילדי העולים, ובשלוש השנים האחרונות הגיעו מאות אלפי עולים, עשרות אלפי ילדים, רבים מהם מצויים היום במצוקה נפשית לא פשוטה, ובאיתור הפערים הקיימים במענים הקיימים.
המקרה הכואב של מילנה ממחיש את הצורך הדחוף במערכות התמיכה המותאמות והיעילות, והוא גם מעלה שאלות רבות באשר לאחריות של כל הגורמים הרלוונטיים, של כל משרדי הממשלה, של כל הגופים, לאחריות למניעת המקרים הדומים בעתיד.
במהלך הדיון אנחנו נרצה לקבל מענים למספר שאלות. אילו מנגנונים קיימים היום במסגרות החינוכיות לאיתור מצוקה נפשית, האם המענה שמספקים גורמי הרווחה מותאם שפתית ותרבותית לילדי העולים, האם צוותי המוסדות הפסיכיאטריים מוכשרים לטיפול בילדי העולים, כיצד ניתן לוודא שצוות משא ומתן שיגיע בזמן לזירות האירוע, שהמענה שלו מותאם לילדי העולים במידת הצורך, האם המדינה מספקת היום מענה הולם למצוקה רגשית ונפשית בקרב ילדי עולים חדשים, המדינה פועלת להנגשת המידע מציל החיים גם לעולים וגם לילדים שלהם.
אבל קודם כול אני רוצה להעביר את זכות הדיבור לאלינה. אני אשמח לשמוע איך את רואה את הדברים, אילו מענים את מקבלת או לא מקבלת, וכל דבר שתרצי לומר, אנחנו כאן.
<< אורח >> אלינה בובקובה: << אורח >>
(נושאת דברים בשפה הרוסית, להלן תרגום חופשי ע"י רוסלן קוטליאר:)
שלום, תודה רבה שהזמנתם אותנו. מצב מאוד קשה עכשיו. הגענו לישראל לפני שש שנים. היה קוביד, היו מלחמות. אנחנו מאוד אוהבים את המדינה, אבל מתי שהיינו צריכים עזרה, כל המוסדות לא נתנו לנו טיפול, לא נתנו לנו עזרה. הרבה מאוד חיילים מקבלים טראומה מהמלחמה, אימהות איבדו את הילדים שלהם, ואין תמיכה רלוונטית. מתי שבתי הגיע לבית החולים אמרו לי, את צריכה לבחור, אנחנו רק מציעים אם היא יכולה להישאר, אבל את צריכה לבחור.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
זה היה מספר ימים לפני המקרה, נכון?
<< אורח >> אלינה בובקובה: << אורח >>
(נושאת דברים בשפה הרוסית, להלן תרגום חופשי ע"י רוסלן קוטליאר:)
היא הייתה בבית החולים כמעט שבועיים, בפעם הראשונה, כשהם הורידו אותה מהגג. שאלו, את יכולה לקחת אחריות? אם אנחנו יכולים להגיע להתייעצות עם הפסיכיאטר. הם רצו לשחרר אותנו עם ליווי של רווחה, אבל היא אמרה שהיא מאוד מפחדת. הציעו לה שהיא תציע למילנה בעצמה אם היא רוצה, והיא אמרה, כן, אני רוצה.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
להתאשפז?
<< אורח >> אלינה בובקובה: << אורח >>
(נושאת דברים בשפה הרוסית, להלן תרגום חופשי ע"י רוסלן קוטליאר:)
להתאשפז, היא רוצה להתאשפז. מילנה אמרה, כן, אני רוצה להתאשפז.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
כמה זמן היא הייתה מאושפזת?
<< אורח >> אלינה בובקובה: << אורח >>
(נושאת דברים בשפה הרוסית, להלן תרגום חופשי ע"י רוסלן קוטליאר:)
כמעט שבועיים היא הייתה מאושפזת.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
ועוד יומיים לפני המקרה.
<< אורח >> אלינה בובקובה: << אורח >>
(נושאת דברים בשפה הרוסית, להלן תרגום חופשי ע"י רוסלן קוטליאר:)
יומיים היא הייתה בבית. כל הימים האלה שהיא הייתה מאושפזת, אני ואימא שלי היינו מגיעים לשם, שהילדה לא תרגיש בודדה שם.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
נטושה.
<< אורח >> רוסלן קוטליאר: << אורח >>
כן, שלא תרגיש נטושה.
<< אורח >> אלינה בובקובה: << אורח >>
(נושאת דברים בשפה הרוסית, להלן תרגום חופשי ע"י רוסלן קוטליאר:)
פעם אחת היא ביקשה כל מיני חטיפים, אני הגעתי והבאתי לה והכול היה בסדר. אחרי שעה וחצי שאני יצאתי משם אמרו שהיא רוצה לברוח משם, והיא צריכה להגיע לפה. היא הגיעה לשם, הילדה הייתה נמצאת באיזולטור, כלומר, בחדר סגור, והמבט היה ריק והילדה לא רצתה להיות בקשר עם אימה, אבל לפני שעה וחצי הכול היה בסדר. ביום שאחרי התקשרו אלינו, אמרו שהיא רוצה לברוח, אנחנו לא יכולים להחזיק אותה פה בכוח, את תצטרכי לשלם קנסות על זה שיכול להיות שילדה תפגע ברכוש של בית החולים. אתם צריכים להבין שזו לא קייטנה, זה בית חולים שמטפל במקרים כאלה, אתם צריכים לתת מענה.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
הם המומחים לטפל במקרים האלה.
<< אורח >> אלינה בובקובה: << אורח >>
(נושאת דברים בשפה הרוסית, להלן תרגום חופשי ע"י רוסלן קוטליאר:)
איך אני בתור אימא יכולה לתת אחריות מלאה? אני לא מסוגלת, אני בסך הכול אימא. מי ייתן אחריות על זה? אני לא יכולה לקחת אחריות כזאת, כי האדם נמצא במצוקה. בבית החולים אמרו, אנחנו לא מחזיקים פה אנשים בכוח. עד יום שישי ישנתי שם בבית החולים, ביום שישי שחררו אותה עד יום שבת, ובשבת בבוקר אנחנו הגענו חזרה. אנחנו ישנו בבית החולים ובבוקר שחררו אותנו. זה היה בתשעה באב והרווחה לא עבדה גם.
איך אני יכולה להיות שם? את יכולה להביא לי שחרור מהעבודה, אישור מחלה? היא הייתה מוכנה להישאר שם בבית החולים ביחד איתה לשבוע, היו לי גם כן בגדים, אבל שחררו אותנו. אחרי ששחררו אותנו ולפני המקרה הטראגי, שלוש וחצי שעות. כשהוציאו את הילדים מהגג בפעם ראשונה, אף אחד מהעירייה לא פנה למשטרה שיסגרו את המקום הזה.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
מדובר בגג של היקב, נכון?
<< אורח >> רוסלן קוטליאר: << אורח >>
הגג של היקב, כן. לא סגרו את המקום, לא עשו סגר, לא שמו מנעול, שום דבר.
<< אורח >> אלינה בובקובה: << אורח >>
(נושאת דברים בשפה הרוסית, להלן תרגום חופשי ע"י רוסלן קוטליאר:)
הורה של ילד לא יכול 24 שעות להיות עם הילד. אנחנו צריכים להיות עם כל הכוחות בשביל שברחובות שלנו יהיה בטוח. זה לא רק היקב, זה גם כן הילדים שמתאספים ליד העירייה, הילדים האלה כל הזמן יורדים ועושים השפלות לילדים אחרים. בדרך כלל אלה הילדים העולים והעולים האחרים.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
אלה ילדי העולים בעיקר.
<< אורח >> אלינה בובקובה: << אורח >>
(נושאת דברים בשפה הרוסית, להלן תרגום חופשי ע"י רוסלן קוטליאר:)
בתי הספר בדרך כלל לא מפיצים את זה החוצה.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
משתיקים את המקרים.
<< אורח >> רוסלן קוטליאר: << אורח >>
משתיקים את המקרים בפנים, בתוך בית הספר.
<< אורח >> אלינה בובקובה: << אורח >>
(נושאת דברים בשפה הרוסית, להלן תרגום חופשי ע"י רוסלן קוטליאר:)
וגם כן, כשפניתי לרווחה בינואר, פניתי אליהם ואמרו שלילדה שלי קשה, שהיא בבית ספר חדש, שאנחנו התגרשנו, ואבא שלה הפסיק לדבר עם הילדה. הייתי במצוקה כלכלית, הגרוש שלי הביא אותי לחובות כבדים.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
אני לא ציינתי את זה, אבל היא גם איבדה חברה קרובה במקרה עם הטיל שפגע בבניין בבת ים.
<< אורח >> אלינה בובקובה: << אורח >>
(נושאת דברים בשפה הרוסית, להלן תרגום חופשי ע"י רוסלן קוטליאר:)
היא שאלה, אולי יש אילו שהם חוגים שהיא יכולה לפנות אליהם שייתנו לה עזרה.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
ללא תשלום.
<< אורח >> רוסלן קוטליאר: << אורח >>
ללא תשלום, כלומר, דרך הרווחה.
<< אורח >> אלינה בובקובה: << אורח >>
(נושאת דברים בשפה הרוסית, להלן תרגום חופשי ע"י רוסלן קוטליאר:)
אולי יש לי איזושהי עזרה בבית הספר, מלגות או סיוע. אחרי שהגרוש שלי לא אמר מזל טוב לילדה ליום ההולדת, היא איבדה רצון ללכת לבית הספר. פעם אחת בבית הספר היא הביאה תוכי.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
הרחיקו אותה לשלושה ימים מבית הספר.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
השעיה.
<< אורח >> רוסלן קוטליאר: << אורח >>
השעו אותה לשלושה ימים מבית הספר כי היא הביאה תוכי.
<< אורח >> אלינה בובקובה: << אורח >>
(נושאת דברים בשפה הרוסית, להלן תרגום חופשי ע"י רוסלן קוטליאר:)
הילדים שקודם תקפו אותה אמרו שהיא בישלה את התוכי ואכלה אותו. אני כל הזמן אמרתי למורים בבית הספר, למה אתם מרחיקים את הילדה מבית הספר? אתם צריכים למצוא איתה קשר ולהביא לה עיסוק מתאים, שהיא תרצה ללכת לבית הספר. היא עזרה הרבה לחיות, לילדים שהיו חולי סרטן. כשהשוטרים נתנו לה את הטלפון שלה, כשהיא נפלה, את כל הרכוש נתנו לה חזרה.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
החזירו את הטלפון של מילנה.
<< אורח >> אלינה בובקובה: << אורח >>
(נושאת דברים בשפה הרוסית, להלן תרגום חופשי ע"י רוסלן קוטליאר:)
התגלה שהילדה שלי תמכה בילדים שהיו במצוקה נפשית, היא עזרה לילדים אחרים במצוקה נפשית. אנחנו הגענו לרווחה, אבל אף אחד מהרווחה לא בא ולא נתן לנו עזרה. אי אפשר היה להתקשר אליהם, אף אחד לא עונה ולא מחזיר תשובות. בחודשיים הקשים האלה למשפחתנו, בגלל שהייתי עובדת בעמותה שמתעסקת בעזרה לילדים שהם חולי סרטן, בדרך כלל הילדים האלה היו מגיעים מברית המועצות לטיפול בישראל, אנחנו תמכנו בילדים האלה, שלא ירגישו בודדים במדינה.
כשהייתה מלחמה עם איראן, משפחה של חמישה ילדים נהרגה, והילדה שלי הייתה מאוד קשורה לילדה שבאותה משפחה שנהרגה, קראו לה נסטיה בורג. והיא הייתה אומרת לאנשים שהיו נותנים לה טיפול, ולמשפחה שלנו זה היה מקרה טראגי מאוד. אבל המקרה הטראגי גם כן נגע במשפחה שלי. תודה.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
אני חושב שאנחנו נתחיל ממשרד הבריאות. שמעתם את הדברים, קיבלנו גם מענה בכתב, אבל אני אשמח אם תרחיב.
<< אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >>
יונתן אמסטר מאגף בריאות הנפש במשרד הבריאות. אני אגיד קודם כול שאנחנו מאוד משתתפים בצערה של האימא ושל המשפחה על המקרה שקרה. אני לא מצוי בפרטים עצמם של המקרה, וגם אנחנו לא מרחיבים בדרך כלל בפורומים כאלה על מקרים מאוד פרטניים. ראש האגף לבריאות הנפש ערך תחקיר ראשוני כבר על מה שקרה סביב הטיפול במילנה, ומתוכננת לקום גם ועדה יותר רחבה שתבדוק את הדברים האלה עם גורמים נוספים.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
היא כן תקום, כי אני פניתי מייד אחרי המקרה גם לשר וגם למנכ"ל המשרד עם דרישה להקים ועדת בדיקה למקרה.
<< אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >>
כן, תקום כנראה כזאת ועדה, אני לא יודע לתת כרגע את הפרטים של מי בדיוק יהיו החברים בה ומה בדיוק יהיה הפורמט.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
באיזה בית חולים?
<< אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >>
ככל שאני מכיר, בנס ציונה, במרכז לבריאות הנפש מרחבים.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
במחלקת נוער.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
יונתן, בוצע תחקיר ראשוני?
<< אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >>
כן, נערך תחקיר ראשוני.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
וממצאיו הונחו בפני מי?
<< אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >>
אני לא יודע כרגע את הפרטים לגבי זה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
יונתן, כמובן התלונה היא לא כלפיך. א', אנחנו מצפים שמשרדי הממשלה ישלחו לוועדה אנשים שכן מצויים בפרטי המקרה.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
אני וידאתי שהוא יודע.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בסדר, אין לי שום טענה כלפיך, אדוני נושא בתפקיד חשוב, אבל הציפייה היא שכשפונים למשרד הבריאות, שישלחו את האדם שמטפל בעניין. אנחנו מדברים על אירוע שהתרחש ב-4 באוגוסט, אנחנו נמצאים 40 ימים אחרי האירוע. א', אנחנו מבקשים להבין האם מוצה התחקיר הראשוני, מי קיבל את המסקנות. הדבר השני, מה זה ייתכן ותקום ועדה?
<< אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >>
תקום.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
תקום. זאת תהיה ועדה של משרד הבריאות?
<< אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >>
זאת תהיה ועדה של המשרד, יכול להיות שיהיו בה גורמים חיצוניים. אני לא רוצה לתת על זה תשובה ברורה כי היא עדיין לא סוכמה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
הציפייה שלנו, לא יכול להיות שמקרה, המקרה פה הוא מקרה ייחודי, מדובר בילדה בת 12, שוחררה מבית חולים פסיכיאטרי יומיים לפני האירוע בניגוד לדעת האימא האפוטרופסית.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
שלוש וחצי שעות אחרי ששוחררה קפצה מהגג. זה מקרה חריג מאוד.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
יש פה מקרה של ילדה ששמה קץ לחייה אחרי ניסיון אובדני, שבה לאותו מקום שלוש וחצי שעות אחרי השחרור, השחרור מתבצע ביום מורכב מבחינת תשומת הלב של הרשויות, תשעה באב, בעיצומה של חופשת קיץ, זה לא שהילדה חוזרת למסגרת של בית ספר ויש יועצת חינוכית שכל יום נמצאת בבית ספר והשפ"ח עובד. עוברים 40 ימים ויש רק תחקיר ראשוני? אני לא מצליח להבין. ולא בדיוק ברור מה הוועדה.
אני כדרך אגב רוצה לומר, אני לא אכנס למקרה, אני ליוויתי מקרה של אירוע קשה בבית חולים פסיכיאטרי אחר במדינת ישראל, עד היום אני מחפש את התשובה האם הוקמה ועדה, מי ניהל את הוועדה, מה היו המסקנות, המשפחה לא קיבלה מסקנות. אירוע שאנחנו בימים הקרובים מציינים שלוש שנים להתרחשותו.
משרד הבריאות, אני מבקש, על דעתך גם, חבר הכנסת בליאק: אני מבקש, אנחנו נמצאים היום ביום שלישי, אני מבקש לקבל ממנכ"ל משרד הבריאות עד יום ראשון תשובה ברורה מתי תוקם הוועדה; מי מוביל את הוועדה; מה המנדט של הוועדה; ואני מבקש לדעת האם הוגשו מסקנות למשרד הבריאות, של התחקיר הראשוני. אנחנו גם נבקש לראות את המסקנות של התחקיר הראשוני. כמובן מכיוון שמדובר בצנעת הפרט זה לא דבר שיהיה פומבי, אבל חבר הכנסת בליאק ואני מבקשים לראות את ממצאי התחקיר, ניתן להעביר אותם לכספת הוועדה.
אני אעמוד על זה, זה לא יחכה לדיון הבא, אני אעמוד על זה שעד יום ראשון אנחנו נקבל תשובה. אני מבקש שתעביר לראש האגף. זה מעבר למכתב. מבחינתי, השורה התחתונה היא שעברו 40 יום ממקרה שהיה אמור לטלטל את המערכת. בניגוד לדעת האפוטרופסית, האימא, משחררים, כנראה גם תוך אמירה שאם לא תיקחי את הילדה, את גם תשלמי קנסות על דברים.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
כן, זה סוג של איום.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
כן.
<< אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >>
שוב, אנחנו דנים פה בחלק מהפרטים, אני לא מכיר אותם.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
שוב, הטענה לא אליך, אבל אנחנו מדברים פה על מקרה קשה, שאנחנו כבר מספר שבועות, כפי שהיושב ראש ציין, מספר שבועות אחרי המקרה. זה נכון שאנחנו בסיטואציה מורכבת במדינה, אולי בסיטואציה אחרת זה היה מטלטל לגמרי את כל המערכות פה, אבל עדיין, זה אומנם אירוע נקודתי, אבל זה עלול להתפתח לאירוע הרבה יותר רוחבי, יש פה עשרות אלפי ילדי עולים שאני מניח שלא מעט מהם נמצאים חלילה במצב דומה, והמטרה שלנו היא למנוע את המקרה הבא. והתנאי הבסיסי לניסיון שלנו למנוע את המקרה הבא הוא לפחות לדעת את הסיבות שהביאו למקרה המצער הזה. ואני לגמרי מצטרף גם לקריאה של היושב ראש, אנחנו מאוד נשמח לראות את זה כבר ביום ראשון הקרוב.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אני אומר עוד פעם, אני מבקש שזה יעבור לראש האגף ולמנכ"ל המשרד, שזאת תהיה אחריות שלך, יונתן. אני אומר בצורה חד משמעית, אם אנחנו לא נקבל תשובה – בסדר, אנחנו נעביר את המסר גם בבית הזה וגם בציבוריות הישראלית, שחודש וחצי אחרי מקרה כל כך טראגי עוד לא הוקמה הוועדה. אני שם את זה בצורה ברורה, אני לא אקבל כאן גרירת רגליים ואנחנו דורשים תשובה בכתב. לא נוותר על העניין הזה של הוועדה, אלה באמת דיני נפשות.
אני לצערי, לא מבשר, אלא משתף בעובדה שישנם ארבעה נרצחים בפיגוע הנורא לא הרחק מכאן בירושלים. ליבנו עם המשפחות שתקבלנה בזמן הקרוב בוודאי את בשורת האיוב, ואנחנו נושאים תפילה להחלמת הפצועים הרבים מהאירוע הזה. בואו נאמר כך, בכל מה שקשור למה אנחנו יכולים לעשות כדי למנוע אובדן חיים יקר, זה רק מחזק את הצורך שלנו לעשות את הכול כדי ש - - -.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
אפשר לדבר על זה הרבה. עיריית ראשון לציון.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
נמצאים בזום, עיריית ראשון לציון. מי נמצא איתנו מעיריית ראשון לציון?
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
מלי בן משה, ראש מנהל הרווחה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אני רק רוצה שנייה, ברשותך, ולדימיר, אני רוצה לציין, יונתן, עוד דבר שהוזכר בתשובה שלכם ואני מוטרד ממנו. שאלנו אתכם כמה מקרים של ילדי עולים שנמצאים במצוקה רגשית נפשית מטופלים על ידי המערכות, ואתם עניתם לנו שמשרד הבריאות לא עושה פילוחים של מטופלים על פי היותם ילדי עולים או ילדים של תושבים. זאת תשובה שלא מקובלת על הוועדה הזו. אני רוצה להסביר.
א', הנתונים מצויים בממשלת ישראל, עובדה שממשרד הרווחה קיבלנו פילוח, הם יודעים לבוא ולומר כמה מתוך הילדים שמוגדרים כילדים בסיכון הם ילדי עולים, כמה מתוך הילדים שנמצאים במסגרות הטיפוליות השונות של משרד הרווחה הם גם ילדי עולים. בסופו של דבר, אני אומר את זה הרבה פעמים, אלה הצלבות של אקסלים, לא צריך מחשב על.
אני יכול להבין מדוע כשמגיע אדם לבית חולים רגיל, השאלה אם הוא עולה או לא עולה היא חשובה רק ברמה השירותית, כדי שכשהוא נכנס למיון יהיה רופא שמדבר בשפה, שהוא יוכל לומר, שעובדת סוציאלית במחלקה, אם היא לא יכולה לתקשר עם החולה, מביאים עובד סוציאלי ממחלקה אחרת שדובר אמהרית, שדובר רוסית, שדובר ערבית. כשמדובר בבריאות הנפש, נראה לי שהשאלה האם הקטין הוא עולה חדש שחווה גם חוויה של הגירה בשנים האחרונות זה נתון שהוא מאוד מאוד דרמטי.
והעובדה שמערכת בריאות הנפש לא יכולה לומר לנו היום, איך אנחנו בדיוק נדע האם יש איזושהי מובהקות של נתונים שאומרת שבאמת כאשר מדובר בילדי עולים אנחנו רואים קפיצה בשיעור של ילדים שנזקקים לשפ"ח? זה משרד החינוך ייתן לנו, רווחה זה הרווחה, אבל איך אנחנו נדע אם יש היום מובהקות של פנייה במסגרות? איך אנחנו נדע למשל האם יש לנו אתגר עם ילדי עולים מהשנים האחרונות שחוו הגירה על רקע המלחמה ברוסיה ובאוקראינה, הגיעו לפה לישראל, נפלו לתוך, זה לא נתון שמשרד הבריאות צריך לבדוק אותו?
<< אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >>
אני אסביר פה בשני חלקים. השאלה האם ילד שמגיע - - -
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אני רק אציין שהצטרפה אלינו חברת הכנסת מיכל וולדיגר שעוסקת רבות בסוגיה של בריאות הנפש, גם בקרב מבוגרים וגם בקרב קטינים ויושבת היום בראשות ועדת העבודה והרווחה, שהיא כמובן ועדה שמשיקה לנושא הזה או אחראית על הנושא הזה ביחד עם ועדת הבריאות, אנחנו מתמקדים בנושא העולים. אבל תודה, מיכל, שהצטרפת.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
תודה שהצטרפת.
<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>
מאחר ואני חייבת לעלות לוועדת העבודה והרווחה, אני רוצה רגע בהמשך לשאלה שאמרת.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
ברשותך, יונתן.
<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>
אני עובדת גם בין היתר עם החברה האזרחית וגם עם עמותת עיקר, שהיא עמותה שבאמת מכמתת יותר את כל הנתונים מכל מיני מסגרות וגם רשויות ציבוריות וגם מעמותות חברתיות, ועל פי מה שהם העבירו לי, דוח, ואני רוצה רגע להתרכז באובדנות, שזה גם נושא שהוא משיק לנושא של מצוקה רגשית ונפשית. וכולנו יודעים, יש כ-600 מקרי אובדנות בשנה בעולם שלנו, פי אחת וחצי מההרוגים מתאונות דרכים, זו אובדנות. וכן, כשהם חילקו לי את קבוצות הסיכון העיקריות, כבוד היושב ראש, בני נוער, אובדנות היא סיבת המוות השנייה בשכיחותה בין בני הנוער. וכמובן שגם עולים, שמהווים כשליש ממקרי האובדנות, ונתנו לי חלוקה ליוצאי ברית המועצות או לאתיופיה, וכולי וכולי.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
זה נתון לא רק בקרב קטינים.
<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>
כן.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
שליש ממקרי האובדנות במדינת ישראל היום הם בקבוצת העולים?
<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>
בקבוצת העולים. אלה הנתונים שהם העבירו לי ואני סומכת עליהם שאלה נתונים - - -
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
- - - זה כי הם לוקחים, עולה זה לא - - -
<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>
כן, לכן אמרתי.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
30 שנה זה גם נחשב.
<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>
לא, אני לא בטוחה. אבל מה שאני רוצה לומר הוא, תסכימי איתי, וכולם פה יסכימו איתי, שכשיש לנו גם את הנושא של בני נוער עם הנושא של עולים חדשים, ואני מוכנה, שלומית, איתך ללכת לעולים חדשים צעירים, ברור לנו שיש כאן סיכון גבוה יותר מאשר ילדים ובני נוער שהם צברים ונולדו פה ויש להם אחיזה הרבה יותר משמעותית בחיים.
ולכן אני רוצה להוסיף על השאלה שלך, באמת איך אנחנו מתייחסים לזה, כי אנחנו מבינים שאנחנו בתקופה באמת הרבה יותר משמעותית, וגם על זה יש מחקרים. אומנם אפריורית, מספרית, יש יותר אנשים שמתו מאובדנות בתקופה הזו מ-7 באוקטובר ועד הלום, אבל באחוזים אולי זה לא, זה אולי הקטן, אבל כן כל המחקרים מצביעים שאחרי שתיגמר המלחמה ואחרי שהמצב יחזור יחסית למצב רגוע יחסית, אז יצופו יותר מקרי אובדנות שנחבאו והסתתרו בתוך המלחמה, שזה מכניס איזה דרייב של משמעות ומתחים.
ולכן, לאור הנתונים שאני קיבלתי, אני חוזרת לשאלה ששאל היושב ראש, מה עושים המשרדים בנושא הזה, בנושא של מצוקה נפשית ורגשית של ילדים לעולים חדשים?
<< אורח >> ברהן מלדה: << אורח >>
אפשר רק להתייחס לנושא השלישי?
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
מייד, רגע. גם אין לנו עוד הרבה זמן, יהיה פה רצף של דיונים. אני רק אומר מבחינתי, הנתון הזה שמשרד הבריאות, שמערך בריאות הנפש לא יודע לבוא ולומר כמה בסופו של דבר מהמטופלים במערך בריאות הנפש הם עולים, זה דבר מטריד. אני מבקש התייחסות בדיון הבא לסוגיה הזו.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
עולים בהגדרת עולה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
עולים בהגדרת עולה, בסדר גמור.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
אגב, זה די קל לדעת. כלומר, זה נתון שאפשר לשלוף אותו.
<< אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >>
אני אגיד שני דברים בקצרה. השאלה האם ילד שמגיע לטיפול הוא עולה חדש או שהגיע לפני מספר שנים לישראל היא בוודאי שאלה שעולה. בכל מקרה שמגיע, אני בטוח שגם עמיתיי פה ברווחה וגם בשפ"ח, כשמטפל פוגש ילד, חלק מהדברים שהוא שואל אותו זה גם על הדברים האלה. כי כמובן שהדבר הזה, ברור שהוא יכול להוות איזשהו רקע לקשיים, למצוקות וכולי, לא צריך לפרט פה, כולנו מבינים, כמו גם הרבה רקעים אחרים שעליהם הילדים נשאלים. כך שהמטפלים בוודאי מכירים אם עומד מולם ילד שהוא עולה חדש ומתייחסים לזה בהתאם.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
זה ברור לנו.
<< אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >>
לא כל הנתונים שעולים באותם אינטייקים או אבחונים שעולים לילדים הם גם כאלה שמוזנים למערכות מידע שאחרי זה אפשר להעביר אותם למשרד. אני לא ארחיב פה על הקטעים הטכניים, אבל אנחנו אוספים מידע יחסית מפורט על הטיפולים הנפשיים, שהם אגב לא ישירות אצל המשרד, אלא בקופות החולים. לא כל המידע שהיינו רוצים תמיד יכול להגיע.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
טוב. אני אבקש לדיון הבא, לא נעסוק בנקודה הזאת, נמשיך הלאה. חבר הכנסת בליאק ביקש שנפנה לעיריית ראשון לציון. אני מבקש לדיון הבא לקבל נתונים. הנתונים, אתם יודעים, עולה זה מאוד פשוט, אפשר לבדוק מי הגיע לארץ בעשר השנים האחרונות, או כשמדובר בעלייה הברוכה מאתיופיה זה 15 שנים, זאת ההגדרה. בסופו של דבר, אפשר לבדוק את זה. אני בטוח שבאינטייקים, בטפסים הרשמיים, הדברים האלה מופיעים, ארץ לידה, תאריך עלייה. ואם אין למשרד את הנתונים, תאמרו שאין את הנתונים.
כי אני אומר עוד פעם, אחת המטרות שלנו בדיון הזה היא כן לבדוק מובהקות. זאת אומרת, המטרה שלנו היא לא רק לתחקר מקרה, אנחנו לא הגוף החוקר. אנחנו צריכים לראות מדיניות וצריכים לעמוד על השאלה האם יש מובהקות בפנייה של ילדי עולים לשירות הפסיכולוגי החינוכי, למסלולים יותר מובהקים של טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי מהמדינה. כי אז אנחנו גם נעלה את השאלה מה המענה שניתן בבתי החולים הפסיכיאטריים.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
זאת בדיוק הנקודה, נכון.
<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>
אני רק אגיד ברשותכם שזה לא רק שהם פונים, ההפך, אנחנו צריכים לעשות ריצ'ינג אאוט, צריך לאתר את זה לפני שהם פונים, כי בדרך כלל הם לא פונים.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
נכון, בדיוק, זאת בדיוק הנקודה. אם יש מובהקות, השאלה הבאה שעולה, האם יש מענה הוליסטי לנושא הזה, דווקא בהקשר של העולים.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בוודאי.
<< אורח >> ברהן מלדה: << אורח >>
ברהן מלדה, מפקח ארצי תוכניות קהילתיות. רק לצורך הנתון שחברת הכנסת העלתה, בעקבות עבודה מול משרד הבריאות, כשאנחנו אומרים עולים, היושב ראש התייחס לזה, זה עשר שנים ו-15 שנה. מספר המתאבדים בקרב העולים הוא כ-2% מכלל המתאבדים בארץ, והשליש זה עניין של ארץ מוצא. והם ותיקים והם צריכים לקבל את השירות משאר המשרדים ככל האזרחים.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
כמה אחוזים מתאבדים לפי הגדרת עולה?
<< אורח >> ברהן מלדה: << אורח >>
כ-2%, בין 2% ליותר.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
אבל יש גם לפני.
<< אורח >> ברהן מלדה: << אורח >>
יש נתונים, פילוחים.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
כלומר, כמה פניות, כמה אנשים טופלו.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בואו נעשה את זה פשוט. אנחנו מבקשים לדיון הבא, הנתונים שקיבלנו הם חשובים, הם מתעסקים בילדים בסיכון, אני מבקש לקבל לדיון הבא השלמה של הנתונים גם על נושא מקרי האובדנות וגם על מה שידוע.
<< אורח >> ברהן מלדה: << אורח >>
ועל ניסיונות גם.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
וגם מה שידוע למשרד לגבי נושא של טיפול במסגרות פסיכיאטריות של המדינה. אנחנו רוצים לראות אם יש מובהקות, בסדר? תודה.
<< אורח >> ברהן מלדה: << אורח >>
פשוט זה מקפיץ אותנו מדי פעם כשאומרים לנו ששליש מהמתאבדים הם עולים. זה לא זה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בסדר גמור, טוב שהבהרת, תודה רבה.
<< אורח >> רוסלן קוטליאר: << אורח >>
אלינה רוצה להוסיף על העובדים שבבית החולים והעבודות של המשטרה. היא לא רוצה להאשים אף אחד, אבל היא לא יודעת את כל הדברים הקטנים.
<< אורח >> אלינה בובקובה: << אורח >>
(נושאת דברים בשפה הרוסית, להלן תרגום חופשי ע"י רוסלן קוטליאר:)
אף אחד לא דיבר איתנו על הדברים האלה. אני עדיין לא יודעת את השעה המדויקת שהיא מתה. מתי שאני פניתי למשטרה, ב-15:08 בערך, בשעה 16:00 כבר נתנו פרסום שהיא נמצאת בחיפושים, והיא נתנה גם את הקישורים של החברים. הם ידעו ששבועיים לפני המקרה הם היו כבר בגג. ב-17:40 אני כבר נתתי את המיקום. אני לא הגעתי למקום כדי שלא להפחיד את הילדים.
במדינה שלנו טרור יכולים להרוג, אבל למצוא ילד בעיר אחת, והיו למשטרה את כל הפרטים, אני פניתי למשטרה חמש דקות אחרי, ישר. למה לא היה אפשר למנוע את המקרה הזה? כי אני ישר פניתי למשטרה, ישר דיווחתי והבאתי את כל הפרטים. אני לא סתם פניתי, אמרתי שהילדה שלי נעלמה, אני אמרתי שאנחנו רק עכשיו יצאנו מטיפול של בית חולים פסיכיאטרי.
<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>
מטורף.
<< אורח >> אלינה בובקובה: << אורח >>
(נושאת דברים בשפה הרוסית, להלן תרגום חופשי ע"י רוסלן קוטליאר:)
ועוד משהו. אני גם כן אחות בהשכלה, ויש לי וידאו איך מובילים את הילדה שלי באלונקה. והם לא אמרו לנו מתי היא נהרגה, באיזו שעה. איך הם ישר בדקו שהיא מתה בלי שיעשו לה איזשהו טיפול ראשוני? הם העבירו אותה ברגליים ובידיים כמו איזשהו שק של תפוח אדמה. אני לא יודעת איך זה בישראל; במדינה שממנה אני הגעתי לפה, החוק הראשון שבדרך כלל עושים אם בן אדם קיבל איזושהי מכה או איזושהי תאונה שקרתה לו והוא נפל מאיזשהו בניין גבוה, עושים איזשהו טיפול ראשוני בשביל שבזמן שמובילים את האדם לא יהיה לו איזשהו זעזוע במהלך ההובלה. מתי שמובילים את הגוף, עושים איזושהי פעילות לפני זה במהלך ההובלה כדי שהאדם לא ימות.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אלינה, אני רוצה, מכיוון שיש לנו עוד 20 דקות, הדברים שלכם מאוד מאוד קשים ומטלטלים, אני בטוח שהם פותחים פעם אחר פעם את הפצע הגדול והנורא. חשוב לנו לשמוע את עיריית ראשון לציון ואת משרד החינוך ואת הרווחה. אני רק אציין שאנחנו לא הזמנו לדיון הזה את המשטרה, ולדיון הבא אנחנו נזמין את המשטרה. ואני חוזר על האמירה שלי. אני חושב, יונתן, זו לא אחריות רק שלכם, אני חושב שמעבר לתחקיר שעוסק בבית החולים הפסיכיאטרי, השחרור, העברת המקל לגורמי השפ"ח, אני חושב שצריך לקום פה צוות בין-משרדי.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
חד משמעית.
<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>
מאחר שאני חייבת לעלות למעלה, אני כן אגיד לך, אלינה, א', אני משתתפת בצערך. כולנו נחרדנו כשקראנו על האירוע הזה. ואני גם פונה לכל המשרדים, אני מקיימת ב-15 לחודש בוועדת עבודה ורווחה דיון על כל הנושא של אובדנות. לצערי הרב, זה לא היה המקרה הבודד, אלא היו לפני כן עוד מקרים, ולצערי הרב, אם לא נטפל בזה, יהיו עוד מקרים. כל הנושא של שחרור מבתי חולים פסיכיאטריים של ילדים ונוער שממהרים לשחרר, זה פשוט מחריד. וגם משחררים, כמו שאמרת, כבוד היושב ראש, מי מעביר את המקל? "המקל" כמובן, לאן הוא עובר, האם יש מעטפת, מי מחזיק את זה, איפה הקייס מנג'ר, מי עוטף פה את כל האירוע? זה פשוט נורא ואיום.
ובאמת, הדם של בתה של אלינה הוא על הידיים שלנו, כי יכולנו למנוע את זה. נכון, יש מקרים שלא נצליח למנוע, בהחלט, אני יודעת את זה, כולנו מודעים לזה, אבל כשילד מטופל והוא מוחזק, אני לא מבינה את זה. כלומר, הוא מוחזק בבית חולים ואז משחררים אותו לאיזה ריק, ואף אחד לא יודע לאן הוא הולך ואיך מטפלים בו ואיך משגיחים עליו.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
באמצע חופשת קיץ.
<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>
זה פשוט מטורף. אני ממש חושבת שזה התפקיד שלנו, ותודה רבה על הדיון. אני מתנצלת שאני צריכה ללכת.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
חבר הכנסת בליאק ואני נוודא גם שאין פה סתם הכפלת זמן דיונים. אבל אני מבקש את התשובה לגבי הצוות הבין-משרדי וצוות הבדיקה שלכם.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
עיריית ראשון לציון, מלי.
<< אורח >> מלי בן משה: << אורח >>
שלום, שמי מלי בן משה, אני ראש מנהל הרווחה בראשון לציון. אני אתחיל בהשתתפות בצער המשפחה. מדובר במקרה קשה מאוד שטלטל פה את כל המערכת העירונית. לשאלתכם קודם, מייד ביום האירוע התקיימו כבר מספר דיונים של כל הצוותים העירוניים, בין אם אלה גורמי חינוך, ברשות המקומית, צוותי בתי ספר.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
רגע, מלי, אבל לפני האירוע, הכרתם את המקרה לפני? הכרתם את המשפחה לפני?
<< אורח >> מלי בן משה: << אורח >>
אני אדבר בכללי כדי לא להיכנס לפרטי המקרה מטעמי צנעת הפרט. אני כן אגיד שהייתה פנייה באזור ינואר, כמו שאלינה ציינה, אבל עיקר הקשר עם המשפחה התחיל אחרי האירוע הראשון, בו היה ניסיון נוסף של מילנה, ניסיון אובדני נוסף מהיקב, שבעקבותיו הצלחנו לסייע באשפוזה של מילנה בבית החולים באר יעקב. הקשר שלנו איתם היה סביב האשפוז. באותו שבוע תוכנן גם ביקור שלנו יחד עם האימא בבית החולים ביום שלישי, אך לצערנו הרב, הילדה שוחררה קודם לכן והביקור הזה לא התקיים.
מבחינת הצעדים שנעשו בתוך העירייה, נעשו מספר צעדים. קודם כול, מייד אחרי האירוע הקודם הייתה פנייה שלנו לבעל הנכס. היקב הוא נכס בבעלות פרטית, לא בבעלות עירונית, הייתה פנייה שלנו לבעלי הנכס. ככל הידוע לי, נעשה שם איטום של המקום, איטום של החלונות. זה מקום עם הרבה חלונות בקומת הקרקע, וכנראה שהנערות הצליחו לפרוץ ולהיכנס שוב למבנה.
היו ברשות העירונית מספר דיונים, דיון מקצועי של כל הגורמים, היה לנו דיון נוסף, רחב מאוד, עם כל הנציגים, גם של המשרדים הממשלתיים, בוועדה הלאומית למניעת אובדנות, שאותה כינסנו באופן מהיר מייד אחרי המקרה, כשבין המסקנות שלנו היה לראות איך אנחנו מנסים גם להמשיך ולפעול לאיתור וזיהוי מעגלי הפגיעה בתוך הרשות.
אני אגיד שנושא האובדנות ונושא האובדנות בקרב עולים זה נושא שמלווה אותנו המון המון שנים, זה נושא שאנחנו כל הזמן עסוקים בו. כל המערכות העירוניות עסוקות בהכשרות שומרי סף, סדנאות בתוכניות לחיזוק החוסן, עבודה בממשקים של חינוך, קליטה, רווחה, שילוב במסגרות שונות. אחד האתגרים הגדולים שלנו הוא כשזה מגיע לסוגיות בריאות הנפש, כי בסופו של דבר, אנחנו בתוך הרשות המקומית לא אמונים על סוגיית בריאות הנפש, אין לנו את הכלים לטפל בזה, וכשאנחנו מפנים לגורמי בריאות הנפש, לרוב אנחנו נתקלים בהמתנות מאוד מאוד ארוכות, במיוחד כשמדובר בילדים צעירים. אני מדברת על תור לפסיכיאטר שיכול לקחת בין שלושה חודשים לחצי שנה, שחרורים מהירים מבתי חולים, וזה חלק מהאתגרים שאיתם אנחנו מתמודדים היום. גם כשאתה משחרר ילד - - -
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
האם השפ"ח עובד בקיץ?
<< אורח >> מלי בן משה: << אורח >>
השפ"ח עובד בקיץ, והשפ"ח גם ליווה אותנו בתוך המקרה הזה והיה בקשר עם המשפחה, והממשקים איתם, ברגע שקורה משהו, כל הגורמים העירוניים על המקרה.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
אני רוצה לשאול אותך שאלה. העיר ראשון לציון היא עיר קולטת עלייה, וילדי עולים במובן מסוים הם ילדים בסיכון בהגדרה, בסיכון מסוים. אני קראתי את התחקיר שפורסם בעיתון הארץ, כל האזור הזה של העירייה והיקב זה אזור של התקהלות של ילדי עולים, ככה לפחות הבנתי. אתם מכירים את האירוע? אתם מטפלים באירוע הזה?
<< אורח >> מלי בן משה: << אורח >>
אנחנו מכירים את האירוע לא מעט שנים. אני יכולה להגיד שבאזור הזה של מרכז העיר, שזה אזור שהוא יחסית יותר מועד לסיכון, יש לנו מספר תוכניות שהמטרה שלהן לאתר את הנוער, להביא אותו לתוך פעילות, לנסות לגייס אותו לפעילויות השונות, לזהות סימני מצוקה. יש לנו מספר מועדונים שהם ייעודיים לאוכלוסיות דוברי רוסית. הנוער זז במרחב.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
במועדונים האלה יש מפעילים שהם דוברי רוסית?
<< אורח >> מלי בן משה: << אורח >>
המפעילים שלנו הם דוברי רוסית, גם בשירותי הרווחה, גם בשפ"ח, בכל המסגרות שלנו יש המון המון עובדים דוברי רוסית.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
נניח אם זה אירוע שהוא מטופל, אתם מזהים שיפור? מצליחים להוציא את הילדים מהמקום הזה למסגרות, למועדונים?
<< אורח >> מלי בן משה: << אורח >>
הנוער זז. בני נוער שאנחנו מצליחים להגיע אליהם ולעשות שינויים, אנחנו כן מזהים גם שהזירות של הנוער זזות ברחבי העיר. אם בשלב מסוים זה היה באזור של היכל התרבות, הם עברו לגן העיר, גם שם נעשו כל מיני פעולות, ועכשיו אנחנו כבר לא מוצאים אותם גם באזור של היכל התרבות. השאלה היא האם הבעיות נפתרו או האם הבעיות זזו לזירות אחרות.
אחת הזירות שמאוד מטרידה אותנו היא הזירה של הטלגרם, שזו זירה שאנחנו גם ניסינו להיכנס אליה, אבל גם שם, קבוצות נפתחות, קבוצות נסגרות. הקבוצות האלה הן קבוצות מאוד מאוד פוגעניות, ילדים שמעודדים ילדים אחרים לפגוע בעצמם, ילדים שפוגעים בצורה מאוד מאוד קשה, עם אמירות נוראיות, בילדים אחרים, מתחזים לילדים אחרים ופוגעים בשמם. דברים נוראיים שאנחנו נחשפנו אליהם בעקבות האירוע הזה של מילנה וכמובן דיווחנו עליהם ל-105 ולגורמי המשטרה שאמונים על הטיפול בזה, כשממה שאני מבינה, זירת הטלגרם היא זירה שפחות יש את האמצעים לטפל בה.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
נכון, היא פחות מנוטרת באופן כללי.
<< אורח >> מלי בן משה: << אורח >>
אני כן אעלה פה סוגיה נוספת שלא עלתה קודם. מסתבר שבקרב יוצאי ברית המועצות, דוברי רוסית, יש גם איזושהי אידיאליזציה של נערה שהתאבדה במוסקבה בשם אניה שחיברה שיר בנושא האובדנות על סיום חייה, ויש גם סרטונים על זה, ויש איזשהו תהליך של חיקוי של בני הנוער. גם מילנה, לפני שעשתה את הצעד הזה, שרה את השיר הזה יחד עם חברתה. ויש פה דברים שאנחנו צריכים לראות גם כיצד אנחנו מעלים אולי סרטונים או אילו שהן אלטרנטיבות שיחזקו את החוסן של הנוער, שיעודדו אותם לפנות לעזרה, כי יש פה משהו שיוצא מגבולות המדינה.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
כן, זה איזשהו טרנד שרץ ברשתות החברתיות.
<< אורח >> מלי בן משה: << אורח >>
טרנד שהוא מאוד מדאיג.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
מלי, אני רוצה, כמובן מעבר לנושא של ראשון, שהיא גם עיר קולטת עלייה, וגם המקרה, אני אומר עוד פעם, זה יהיה לדיון הבא, ופה אני אומר לאנשי משרד העלייה והקליטה, אנחנו נצטרך לשמוע מכם, וזה יהיה בדיון הבא, ואני מבקש שיגיעו האנשים הרלוונטיים, מה העשייה של המשרד בכל מה שנוגע לפעילות החינוכית-קהילתית בלתי פורמלית שעוסקת בסוגיה הזו? אני חושב שהסוגיה היא לא רק אובדנות, זה חשוב להדגיש.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
זה הרבה לפני האובדנות.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בדיוק. הנושא הוא המצוקה, הוא מצוקה רגשית, הוא תרבות של נוער שיש בה אלמנטים של בריונות, של הדרה. אנחנו רוצים להבין, גם עם משרד החינוך, אבל גם עם משרד העלייה והקליטה, אם יש מהלכים ספציפיים שהמשרד מוביל בתחום הזה.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
תודה. משרד החינוך, טירה, מעבר למקרה של מילנה, אני רוצה שקצת תרחיבי גם על המקרה הנוסף, על הילדה המאושפזת שהשם שלה פורסם הבוקר, קמילה.
<< אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >>
לא ידעתי.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
כן, לכן אני אומר את שמה. השם שלה פורסם הבוקר, גם השם של אימא שלה. גם על המקרה הזה, כי דיברנו על המענה הביטוחי, על המענה הרפואי, האם זה התקדם, מה הקשיים וכיצד אנחנו יכולים להיכנס לאירוע הזה. תודה.
<< אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >>
קודם כול, אני משתתפת בצערך מאוד מאוד. וואו, קשה לי.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
את רוצה שוורקי תדבר לפנייך?
<< אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >>
תודה.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
כן, בבקשה, משרד הרווחה. יש לנו עוד בערך שש דקות, נעשה את זה שלוש-שלוש.
<< אורח >> וורקי קסאי: << אורח >>
משרד הרווחה והביטחון החברתי, באמצעות המחלקות לשירותים חברתיים, נותן מענים בהתאם לצרכים לכלל ילדי העולים והוריהם. זאת אומרת, הדגש הוא לא עבודה רק עם הילדים עצמם, אלא ברוב התוכניות שלנו אנחנו מנסים לתת מענים גם להורים. ומאחר ובאמת מדובר באוכלוסיות של עולים, אנחנו שואפים להנגיש את זה גם בשפה. לא תמיד יש את זה, צריך לומר, אבל אנחנו עושים באמת הרבה מאוד מאמצים.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
את יכולה להקריא את הנתונים שיש אותם במענה בכתב ששלחתם?
<< אורח >> וורקי קסאי: << אורח >>
אני יכולה להגיד, כן. מבחינת עולים חדשים וילדיהם שמוכרים, שמקבלים שירות במחלקות לשירותים חברתיים, יש לנו היום 23,171. מתוכם בגילאי לידה עד גיל 17 כולל, 9,396, ומתוך כלל הילדים האלה 5,504, מוגדרים - - -
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
מוגדרים כילדים בסיכון.
<< אורח >> וורקי קסאי: << אורח >>
מתוך הילדים האלה, 1,863 מושמים גם במסגרות חוץ-ביתיות ובמסגרות בקהילה. כלומר, בדרך כלל אלה מענים מקיפים, הוליסטיים, שהמשפחות והילדים מקבלים. אני אגיד שלטובת הטיפול בילדים עולים ובני משפחותיהם משרד הרווחה מקצה במחצית הראשונה, עד יולי 2025, הקצה תקציב בסך 63 מיליון ש"ח, ומתוכם 44 מיליון הם עבור טיפול בילדים מלידה עד גיל 17 כולל שמושמים, כמו שציינתי, במסגרות חוץ-ביתיות ובמסגרות בקהילה. כשעיקר התוכניות, צריך לומר, הטיפול הוא באמת טיפול רגשי, חינוכי, חברתי, אלו המענים שאנחנו נותנים.
בפן הרגשי, כמו שמלי ציינה, בדרך כלל הם מופנים לקופות החולים או לבית חולים לבריאות הנפש על מנת לקבל את הסיוע. אנחנו יכולים לתת ליווי להורים עצמם בתהליך עצמו, אבל מי שאמור לתת מענה לטיפול נפשי אלה באמת מסגרות של משרד הבריאות.
בנוסף, צריך לומר, מאחר שאנחנו מדברים על אוכלוסייה של הורים עולים, חלק חשוב הוא באמת גם המענה החומרי שאנחנו נותנים למשפחות של עולים וילדיהם. יש תוכניות של עוני שבמסגרתן באמת הם מקבלים הרבה מאוד מענים. אני לא אפרט פה את כל המסגרות, זה נראה לי גם פחות. אני יכולה להגיד שבראשון, גם בגלל שאנחנו עסקינן בראשון, יש תוכנית שנקראת מודל קליטה יישובי, שזה עו"ס שדובר שפה, ולעיתים אם העו"ס לא דובר שפה, יש מלוות משפחה שהיא דוברת שפה.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
באילו עוד ערים היא פועלת?
<< אורח >> וורקי קסאי: << אורח >>
היא פועלת בתשע רשויות כיום.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
ברשויות קולטות עלייה?
<< אורח >> וורקי קסאי: << אורח >>
כן, ברשויות שהם יש בהן ריכוזים גבוהים של עולי צרפת, עולי אוקראינה, כלומר גם עולי רוסיה כמובן, ועולי אתיופיה. ושם באמת אנחנו בשותפות גם, צריך לומר, ביחד עם המחלקות העירוניות של משרד הקליטה, אנחנו באמת נותנים מענה ראשוני, כשזה באמת מונגש בשפה, וזה דבר שהוא הרבה פעמים מאוד מסייע גם בבניית הקשר, בבניית האמון, בכל הדברים שחשוב לבנות אותם. אני עונה על השאלות ששאלתם.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
לא, ברור, אבל אני רק רוצה לשאול, מכיוון שבאמת אני רוצה להודות למשרד הרווחה שהעביר תשובה מאוד מפורטת, כולל נתונים. אתם מגדירים כאן שישנם 5,504 ילדים עולים שמוגדרים כילדים בסיכון. הנתונים הללו מוכרים למשרד העלייה? האם משרד העלייה, אחד הדברים שמאוד מעסיקים אותנו תמיד, אבל גם בדיון הזה, הוא הממשקים בין המשרדים. הדימוי הזה של ליפול בין הכיסאות מאוד מתאים, כי אני חושב שבהרבה מאוד מקרים טראגיים אתה מגלה שאנשים נופלים בתפר בין משרדים, בין רשויות, בין גורמים שלטוניים.
יש המון תוכניות, יש המון רצון טוב, אבל כשיוצאים מבית חולים פסיכיאטרי וחוזרים למרחב הקהילתי, שם בדיוק קורית הנפילה הזאת. אני רוצה לשאול שאלה עובדתית. משרד העלייה הוא משרד שמכיר את כל הנתונים של העולים, אני רוצה לשאול האם יש עבודה משותפת של שני המשרדים על הקבוצה המובחנת הזו של 5,504 ילדים עולים שמוגדרים בסיכון?
<< אורח >> נטלי קפוליאנסקי: << אורח >>
קודם כול, יש עבודה משותפת בוועדה 360, שזו ועדה לילדים ונוער בסיכון, אבל את הנתון של 5,000 אני לא שמעתי מהוועדה הזאת. לא מהוועדה הזאת, אנחנו משתתפים בדיונים. אנחנו שמענו על נתון של כ-1,000, נכון? משהו כמו 1,000, אלה שמוכרים בוועדה.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
הגיע הזמן שתדברו ביניכם בממשלה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אנחנו מבקשים לדיון הבא, ואני מבקש שהנושא הזה יועבר לשני המנכ"לים, לאביחי ולינון. אנחנו מבקשים לקבל בדיון הבא תמונת מצב ברורה, כמה קטינים עולים מוגדרים היום על ידי רשויות המדינה כקטינים במצב סיכון; כמה מתוכם נמצאים במסגרות השמה, מטופלים במסגרת של 24/7; כמה מתוכם - - -
<< אורח >> וורקי קסאי: << אורח >>
זה כתוב.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אני אומר, אנחנו רוצים את הנתון, כמה מתוך הילדים הקטינים העולים שמוגדרים בסיכון הם במסגרות ביתיות.
אני מבקש לדעת ממשרד החינוך, האם משרד החינוך גם הוא מזהה, זאת אומרת, האם אתם שותפים להגדרה הזאת של הילדים ומה ההשלכות החינוכיות של ההגדרה הזו. אני מציע, חבר הכנסת בליאק, שבדיון הבא, כי אנחנו הרי נקיים פה, כל עוד הכנסת הזאת תשב יהיה פה דיון, אנחנו עושים דיון בנושאים שאנחנו עוסקים בהם, התדירות היא לפחות אחת לחודש, אם לא יותר. יש פה דיונים שמתקיימים כל שבוע.
אני אומר עוד פעם, הנושא הזה שחבר הכנסת בליאק הביא לוועדה הופך להיות עכשיו נושא מרכזי של הוועדה. עולים קטינים בסיכון יהיה נושא מרכזי שחבר הכנסת בליאק, אני יחד איתו, אנחנו נוביל, והנושא הזה יהיה כאן כל שבועיים, חודש, עד שנרגיש שאנחנו עלינו למסלול שבו כל המשרדים מדברים. ולכן בדיון הבא, אני מציע, חבר הכנסת בליאק, שאנחנו נבקש מכם להציג תמונה, תמונת מצב של שלושת המשרדים המרכזיים.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
זה חשוב שתהיו מסונכרנים בנתונים, אני חושב שזה דבר בסיסי.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
לא, זו תהיה הצגה משותפת. אנחנו מבקשים משלושת המשרדים לדיון הבא לבוא עם תמונה מוסכמת של כמה ילדים עולים מוגדרים כילדים בסיכון.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
הפער בין 1,000 ל-5,500 זה פער גדול.
<< אורח >> נטלי קפוליאנסקי: << אורח >>
לא, אבל זה לא ממש, לא כולם מוכרים - - -
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
בסדר, לא משנה, אבל אנחנו נשמח שתבואו עם נתונים מסונכרנים, נתונים אמיתיים.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
כמה מתוכם, בסדר? זה מה שאנחנו מבקשים.
<< אורח >> ברהן מלדה: << אורח >>
אני חושב שצריך להתייחס למשרד העלייה והקליטה כמשרד משלים לדברים שנופלים בין הכיסאות.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
לא.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
אנחנו מתייחסים לממשלה כממשלה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
יש ממשלה אחת, וכדרך אגב, אני גם לא מקבל את האמירה הזו. עכשיו במבצע עם כלביא משרד העלייה והקליטה לא אמר, אני פה רק כשדברים נופלים בין הקבוצה. הוא בא ואמר, יש פה קבוצת אוכלוסייה שנמצאת בטיפול הישיר שלנו, אנחנו בונים פרויקט עוטף עולים, אנחנו רוצים לדעת מה עוטף העולים בנושא הזה של ילדים בסיכון ובני נוער בסיכון.
<< אורח >> נטלי קפוליאנסקי: << אורח >>
אני יכולה להוסיף אולי משהו. אנחנו השנה התחלנו לעבוד דווקא בצורה בין-משרדית, לבנות פורומים יישוביים בהובלה של משרד הקליטה בערים מרכזיות שקולטות עלייה. הפורומים האלה התקיימו כבר בנתניה, כרגע על הפרק תל אביב, רעננה, עוד ערים, אנחנו בהחלט מקווים להרחיב את זה. ואז, בפורום כזה, בין-משרדי, אפשר גם לעבוד - - -
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אני אומר, א', אני מברך על זה, אני חושב שזו ערנות נדרשת, אני רק בא ואומר שבסופו של דבר יש גם איזושהי הבנה שבאוכלוסיות ייחודיות יש צורך בפרוטוקולים מאוד מאוד ברורים. הדברים צריכים להיות בסופו של דבר, הרי טירה, ובדיון הבא אנחנו נשמע בהרחבה ממשרד החינוך, הרי בסופו של דבר במשרד החינוך יש פרוטוקול ליווי של ילדי עולים, דיברנו על זה רק לפני שבועיים, נכון? יש סל מענים וכולי.
מטבע הדברים צריכה להיות הגדרה, כמו שיש הגדרה ללימודי עברית לילדי עולים, כמה שעות הם מקבלים. הסוגיה שחבר הכנסת בליאק הציף פה היא שיכול להיות שצריכה להיות גם הגדרה בנהלים של סוג אחר של ליווי, של ייעוץ חינוכי, של שפ"ח. בראייתי, לא יכול להיות שילד קטין עולה יוגדר במשרד הרווחה כילד בסיכון, הוא יהיה במערכת החינוך הרגילה כי הוא לא במוסד השמה, ואין לגבי הילד הזה פרוטוקול טיפול מיוחד. יכול להיות שיש, תבואו ותציגו את זה, בסדר?
ולדימיר, אני מציע שאתה תסכם.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
טוב, אנחנו צריכים לסיים. רק מילה, טירה, לגבי קמילה.
<< אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >>
אנחנו מאוד מאוד ניסינו לעזור, גם היינו בקשר, חיברנו את כל הדברים, גם בין משרדים, בשביל לתת את המענה המלא, אבל באיזשהו שלב קצת ביקשו שנרפה ושנניח לדברים, בזמנו גם פניתי אליך בעניין. אני הבנתי שהיה גיוס המונים שהצענו גם להשתתף בו ופחות הייתה היענות. זה מה שאני יודעת, עד כאן. יש את הטלפונים שלנו, יודעים למצוא אותנו, חיברנו גם את האנשים ברשות, את המגשרים דוברי השפה.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
טוב.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אני אומר עוד פעם, יש לנו הרי שני מפלסים פה, את המפלס המאוד מאוד קשה וכואב של המקרה הפרטני, התפקיד שלנו כוועדה הוא לראות איך בצד 100% רגישות ועיסוק במקרה הפרטני, וחשוב לי לומר, חבר הכנסת בליאק ואני לא נרפה מנושא התחקיר.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
אני חושב שזה הדבר הכי בסיסי, הכי מתבקש.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בוודאי.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
בטח במקרה כל כך חריג.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
לאימא ולסבתא מגיעות תשובות.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
מעבר לזה, זה מקרה חריג מכל הבחינות.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אנחנו נעמוד על נושא התחקיר, אבל המטרה שלנו כוועדה היא לראות איך המקרה הזה מביא אותנו לתשומת לב מערכתית, ואיך בסופו של דבר נסגרים מעגלים ויש פרוטוקולים ויש נהלים ויש תוכניות ויש תקציבים. אני בטוח שישנם המון דברים, המטרה שלנו היא לראות איך מהמקרה הנורא והטראגי הזה נולדת קפיצת מדרגה בטיפול בתלמידים עולים, בקטינים עולים, אנחנו נעשה את זה ביחד.
ולדימיר, דברי סיכום, ואנחנו ניפגש בתוך כמה שבועות.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
קודם כול, אני רוצה להודות גם לאלינה כמובן, אנחנו מאוד מעריכים שהיית כאן, וגם לכל מי שהשתתף בדיון החשוב הזה. כפי שהיושב ראש ציין, אנחנו בתחילת הדרך מבחינתנו. אנחנו לא נרפה, כפי שאנחנו עושים גם ביתר הדיונים. הפנינו כאן בקשות למספר משרדי ממשלה, הכול בפרוטוקול. קודם כול, מבחינת משרד הבריאות, כפי שאמרנו, אנחנו נשמח לקבל את המענה כבר בשבוע הבא.
מעבר לזה, למרות שהכנסת נמצאת בפגרה ואנחנו מוגבלים כאן מבחינת מספר הדיונים - - -
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
לא, לזה יש לנו.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
אנחנו נמצא את הזמן ונקבע את הדיון בהקדם האפשרי. אנחנו לצערי ביום מאוד קשה כאן, אין לי אלא להשתתף בצערן של משפחות ההרוגים ושנשמע בשורות טובות. אנחנו ניפגש בדיון הבא, תודה רבה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
תודה. אנחנו נתחיל את הדיון הבא ב-11:45, מתנצל על האיחור בפני המוזמנים.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:33. << סיום >>