פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 70
מישיבת הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה
יום שני, י"א בתמוז התשפ"ה (07 ביולי 2025), שעה 12:30
סדר היום:
<< נושא >> היערכות המדינה לחזרתם של שורדי שואה ובני הגיל השלישי ליישובי העוטף המשתקמים << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
מירב כהן – היו"ר
אלון שוסטר
מוזמנים:
מאיר פרומר
–
יועץ סגן השר, משרד ראש הממשלה - הרשות לזכויות ניצולי השואה
דגנית בר משה
–
מפקחת קהילה במחוז דרום, משרד הרווחה והביטחון החברתי
נציגת משרד הרווחה
–
משרד הרווחה
נציגת ביטוח לאומי
–
המוסד לביטוח לאומי
רותי וגנר
–
רכזת רווחה נחל עוז, מועצה אזורית שער הנגב
יוסף קפלן
–
מנכל דיור מוגן לב גנים, קדם - האיגוד לקידום קהילות דיור למבוגרים
ירון מרקוס
–
מנהל מחלקת הקצבות, ועידת התביעות
אסתר בוכשטב
–
אימו של יגב בוכשטב שנחטף ונרצח בעזה, פורום "הביתה", מנהלת הבריאות והרווחה בקיבוץ נירים
עודד אטינגר
–
מנהל היחידה לשלום הוותיק, מועצה אזורית שער הנגב
רבקה קליין
–
עו"ס אזרחים ותיקים ושורדי שואה, מועצה אזורית חוף אשקלון, ועידת התביעות
ליליה מטייב
–
עו"ס, מובילת קהילה ורווחה במינהלת תקומה
נציגת קופת חולים כללית
–
קופת חולים כללית
ייעוץ משפטי:
עופרי נידל
מנהלת הוועדה:
אריאלה אהרון
רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים, מיטל פורמוזה
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> היערכות המדינה לחזרתם של שורדי שואה ובני הגיל השלישי ליישובי העוטף המשתקמים << נושא >>
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
שלום ותודה לכל מי שטרח להגיע לוועדה המיוחדת למען שורדי השואה. היום כמובן כמו כל דיון אנחנו נפתח בקריאה, תפילה, תחינה, להחזיר את כל החטופים הביתה. את כולם בפעם אחת, די לפעימות. די לתת לסיטואציה הזאת שאנחנו רק מחזקים את האיוב ואז מכניסים עוד פעם את החיילים ועוד פעם חוזרים למשא ומתן ועוד פעם משחררים רק חלק. בואו נביא את כולם הביתה ונייצר פתרון כולל. זה הדבר כמובן הכי דחוף שמונח לפתחנו ואני משתדלת לפתוח כל דיון בנושא הזה.
הנושא המקצועי שאנחנו נדון בו היום, החודש נרשם שינוי דרמטי באזור חבל תקומה. כי בעצם הוסרה המניעה הביטחונית לכך שיישובים בחבל תקומה יחזרו לגור באזור. המשמעות המיידית היא ששמונה יישובים עתידים לחזור לחבל בקיץ הקרוב: סופה, נתיב העשרה, ניר יצחק, כרם שלום, נירים, עין השלושה ורעים עד סוף יולי. וקיבוץ נחל עוז עד סוף חודש אוגוסט.
אני לא יודעת אם מישהו ביקר שם לאחרונה, אבל באמת כאשר נמצאים באזור מרגישים את הדף המלחמה, את הפצצות, את ה-"בומים", את החלונות שנשברים מההדף. זה ממש לא טריוויאלי לקבל החלטה שבלוחות הזמנים האלה אנחנו מחזירים את המשפחות. אבל התקבלה החלטה כזאת וכולנו מגויסים לעניין.
באופן טבעי השיבה מלווה בקשיים רבים עבור כל התושבים, אבל אנחנו נשים היום כמובן את הפוקוס על המבוגרים. בביקור שערכתי שם לפני חודש זה באמת עלה שוב ושוב התחושה שיש חוסר התייחסות לקבוצה שלמה באוכלוסייה שהיא המבוגרים שיש להם צרכים ייחודיים משלהם.
אחרי ה-7 באוקטובר חלק גדול מהמבוגרים שהתגוררו בקיבוצים האלה פונו לדיורים מוגנים. משרד הרווחה הודיע שמי שירצה להמשיך לגור בדיורים המוגנים יוכל להמשיך, אבל זה כבר יהיה כפוף למבחן הכנסה. אנחנו תכף נדבר גם על זה. אבל יש עדיין חלק שרוצים, למרות כל הקושי לחזור למקום המגורים שלהם ואנחנו רוצים לוודא שיש להם את התנאים לעשות את זה. מה גם שהם התרגלו לרמת שירותים מסוימת שהיא מאוד גבוהה בדיורים המוגנים וצריך לראות איך נותנים לזה מענה.
הצרכים שציינו בפניי אלה דברים כמו מכולת שסגורה, עיתונים שלא מוכנים להגיע לקיבוצים האלה, לאזורים הגיאוגרפים האלה. שירותי ניקיון שקשה להשיג. וגם דברים יותר משמעותיים כמו קופת חולים שאינה זמינה, עובדים סיעודיים שאינם מוכנים לבוא לעבוד באזור הזה, בדגש על עובדים סיעודיים שעתיים. ועוד ועוד פעילויות שכרגע אין את הזמינות שלהם באזור וזה פוגע ביכולת של אנשים לחזור לביתם.
אני אחדד רגע את השאלות שאנחנו נדון בהן בדיון הזה: קודם כל איך מוודאים שיש רמת שירותים מספקת לזקנים שחוזרים. שנית, האם ניתנה הדעת על העניין של מימון הסעות. בגלל שאין הרבה אנשים בכל יישוב הרבה פעמים אין שירותים בכל יישוב, אלא רק רק במועצה כולה. ואז כדי להגיע לאותה קופת חולים או לאותו חוג צריך הסעה. האם מישהו נתן את הדעת על ההסעות? אני יודעת שבמינהלת תקומה יש תקציב שנקרא "הפגה קהילתית" שזה בין 400,000 שקלים לשני מיליון שקלים ליישוב, כפונקציה של גודל היישוב. אז נראה האם חלק מהתקציבים האלה מגיעים לצרכים של הזקנים.
גם נדון בשאלה מה קורה באותם דיורים מוגנים, שאם יש קשיש שרוצה להמשיך לגור בהם הוא צריך לעבור מבחן הכנסה. האם זה באמת משהו שמאפשר לכולם להישאר שם או שמבחן ההכנסה הוא מחמיר ולא מאפשר לאנשים להישאר. אנחנו נדון גם בשאלה הזאת.
בואו נתחיל עם רשימת הדוברים. אסתר פה? היא עדיין בדיון הקודם, אז היא תחזור אלינו, היא מפורום הביתה. מיכל ז'אנו ממועצה אזורית חוף אשקלון. את מחוף אשקלון? תחליפי אותה. רק את שמך לפרוטוקול.
<< אורח >> רבקה קליין: << אורח >>
אני רבקה. אני עובדת סוציאלית לניצולי שואה במועצה. אני מטעם ועידת התביעות, אבל אני נמצאת במועצה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי.
<< אורח >> רבקה קליין: << אורח >>
רציתי לספר על נתיב העשרה. שבנתיב העשרה יש לנו שלושה ניצולי שואה שטרם חזרו. סך הכול אזרחים ותיקים כ-50 בתי אב שעדיין לא חזרו ומפוזרים בארץ. כרגע אנחנו בשלבים של מיפויים לקראת באמת החזרה הביתה. להתקשר אליהם, לשאול אותם, לנסות להבין מה הצרכים שלהם ואיך אנחנו יכולים לעזור להם בשביל שיחזרו.
כרגע ממה שאני דיברתי עם שלושה ניצולי השואה שנמצאים באשקלון הם לא מוכנים לחזור, מהסיבה שרוב הטבח הנורא קרה אצלם בחצר והם עוד לא מרגישים מספיק בטוחים בשביל לחזור.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ברור. אז מה הפתרונות שנותנים להם?
<< אורח >> רבקה קליין: << אורח >>
היום אני מנסה לדבר עם חוסן, לנסות למצוא איזה שהיא חליפה טיפולית שתוכל להתאים להם. זה יותר יושב, כרגע האמון, הקשר בינינו ולנסות לתפור איזה שהיא חליפה טיפולית שהיא תהיה מותאמת להם כדי שהם ירגישו מספיק בטוח לחזור הביתה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
איפה הם גרים כרגע?
<< אורח >> רבקה קליין: << אורח >>
באשקלון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
במקום אחר פשוט.
<< אורח >> רבקה קליין: << אורח >>
הם נמצאים, כל הקהילה נמצאים כרגע ביחד.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
איפה?
<< אורח >> רבקה קליין: << אורח >>
ביפי נוף באשקלון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה מוסד?
<< אורח >> רבקה קליין: << אורח >>
לא, לא. זה פשוט נתנו להם בניין.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בניין, הבנתי.
<< אורח >> רבקה קליין: << אורח >>
וכל הקהילה נמצאת שם ביחד.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי, תודה רבה. אני רוצה לשמוע את רותי מנחל עוז. רותי בעצם הסיבה שכינסתי את הדיון הזה. כי הגעתי לבקר אותה ושמעתי על הצרכים בשטח וזה היווה את הטריגר לדיון. אז תודה על האירוח, תודה שטרחת והגעת.
יש לך פה אנשי מקצוע ממשרדי ממשלה שונים, אז תנצלי את זה כדי לפתור כמה שיותר בעיות.
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
קודם כל שמעת וישר עשית. אני באמת מנסה בתקופה האחרונה, אני חזרתי לנחל עוז לפני שלושה וחצי חודשים. ואני רואה כמה החיים היום בנחל עוז לא מאפשרים לאנשים מוגבלים לחיות ברווחה. בטח לא באותה רווחה שהם התרגלו אליה בשנה וחצי-שנתיים אחרונות כמעט.
יש בנחל עוז 69 אנשים מעל גיל 64 ומעל גיל 80 כמעט 30. זאת אומרת שאני מדברת על שתי אוכלוסיות: אוכלוסיית הגיל מעל גיל 80 עד 91, שמתוכם, מכל ה-69, 30 איש הם זכאי סיעוד. אז בעיה ראשונה שהיא עכשיו בתהליך פתרון מואץ זה שחברות סיעוד שעובדות עם ביטוח לאומי בכל זאת ימצאו מטפלות שיבואו לטפל בזכאי הסיעוד. יש לנו זכאי סיעוד שלא יכולים לחזור הביתה בלי זה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז איפה זה עומד? פשוט לא מוצאים עובדים?
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
זה עובד ששתי חברות סיעוד שאיתן אנחנו עובדים, שביטוח לאומי נתן להם הוראה תמצאו. קיבלו את תאריכי החזרה של האנשים שרוצים לחזור. ואני מקווה שעד סוף אוגוסט יתנו לנו תשובות שמצאו את המטפלים. אנחנו שלושה אנשים סיעודיים יותר או פחות בנחל עוז.
<< דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >>
מדובר במטפלים זרים?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא, שעתיים דווקא.
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
אני מדברת על שעתיים. אנחנו כן הגענו למצב שיש לנו שבעה עובדים זרים כרגע. עוד שלושה זוגות אנחנו בתהליכי בקשה לעובד זר, כי כמות הטיפול שהם יצטרכו כולל שירותים לא רק ניקיון, גם טיפול ובישול וקניות, הם לא יכולים לעשות את זה. יהיו לנו כנראה עוד שלושה עובדים זרים. סך הכול 10 עובדים זרים, אם באמת נצליח. ועוד 30 אנשים שהם זכאי סיעוד שלא יקבלו את הסיעוד אם חברות הסיעוד לא יגיעו אלינו הביתה. אז אני בקשר עם כל מי שרק אפשר בנושא הזה. עכשיו אמרו לי שמשתדלים למצוא פתרונות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אבל זה חברות סיעוד פרטיות.
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
שעובדות עם ביטוח לאומי. זה ביטוח לאומי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בסדר, הם מקבלות את גמלת הסיעוד של האנשים מביטוח לאומי, אבל זה חברות פרטיות.
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
לגבי הצרכים שהם מציגים, ואנחנו בקשר יום יומי איתם. תמיד הם מדברים על שישה נושאים: נושא ראשון זה שיפוץ הבתים, שבתוך הבית ייגמר השיפוץ עד ה-1 בספטמבר. נושא התשתיות בקיבוץ שזה תאורת גדר בלילה ומדרכות שנהרסו והתשתיות, הכול עכשיו בבנייה, לא כולם ייגמרו עד ה-1 בספטמבר. אז יש משפחות שלא יכולות להגיע. הן רוצות מאוד ולא יכולות, כי אין להם גישה הביתה. לי הביתה עשו שביל מדשא סינטטי כדי שאני אעבור מהאוטו הביתה. אבל אי אפשר לעשות את זה בעוד כמה שכונות.
נושא נוסף זה רוב הקשישים, גם אלה שהם לא סיעודיים, התרגלו לשירותי ניקיון, שכבר אין להם כוח. ואני לא מוצאת חברות ניקיון שלא עושקות אותנו במחיר בשביל להגיע מעבר לצומת סעד. שזה סיפור שגם אחרי צוק איתן הכרנו.
נושא נוסף זה המרפאה, שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה מעולה עם קופת חולים כללית והמרפאה אמורה להיפתח.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בקיבוץ?
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
בקיבוץ תיפתח. זה אומר פעמיים בשבוע רופא וחצי משרה אחות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז זה נפתר.
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
זה נפתר. מה שלא נפתר ולא בעצם לא קיים בבסיס המענים של קופת חולים זה נסיעות רפואיות. שרוב האנשים היו נעזרים בתחבורה ציבורית שנכנסה לקיבוץ והיו נוהגים. אז 95% מהאנשים מעל גיל 80 לא נוהגים יותר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אגב, יש שינוי בתחבורה הציבורית או שזה אותו דבר?
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
זה לא נסיעות רפואיות לבדיקות דם ולרופאים. זו נסיעה של פעם ביום לתל אביב. נכנס אוטובוס, עוד לא נכנס, אבל אני מאמינה שייכנס. זה לא פותר נסיעות רפואיות לבדיקות דם ולסורוקה, ברזילי ולרופאים מומחים. יש כאלה המון.
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
לאנשים שהם יותר מוגבלים, מן הסתם.
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
לאנשים שלא נוהגים ואין להם רכב וצריכים מישהו שייקח אותם. אנחנו מנסים לגבש עם איזה שהוא חבר קיבוץ שבעצמו יהיה הנהג שלהם. אבל הוא בעצמו הבית שלו לא מוכן.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז תגידי שנייה תיאורטית. הרי אני שמעתי שיש כסף לדברים קהילתיים, בין 400,000 לשני מיליון שקלים. אי אפשר לשתף בין הקיבוצים שיהיה איזה שהוא שאטל שלוקח בתקציב הזה? אני שואלת.
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
אני יודעת שיש חשיבה גם ברמה המועצתית לפתרון של הנושא של נסיעות. אנחנו בקצה של הסיבוב. בפעמים קודמות כשהיה זה היה אותו רכב שנכנס לכל קיבוץ, נכנס ואוסף. זה לא ממש פתרון למישהו שצריך להגיע לאף אוזן גרון עכשיו למרפאות חוץ לבאר שבע. שאטל כזה שנכנסים בשעות קבועות זה לא עוזר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז שתהיה קופה קטנה למוניות, לדברים רפואיים.
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
אנחנו כרגע עוד לא באנו בבקשה לתקומה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
יש פה את תקומה?
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
ומתוך הכסף תגזרו לזה, לא היינו במקום הזה עדיין.
אמרנו ניקיון, תשתיות. נגישות הביתה. דבר נוסף זה הנושא של קניות. יש לנו בקיבוץ כלבו שלא ייפתח ב-1 בספטמבר כי השיפוץ עוד לא נגמר שם. שיפוץ מאוד גדול. האנשים האלה לא כל כך מסוגלים להתרגל לקניות אונליין. וזה אומר שאנחנו נצטרך לעשות הסעות לכלבו בסעד. אני אישית עם כל הבנים של ההורים שאנחנו אומרים את התשובות זה לא מספק אותם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מתי תהיה מכולת?
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
אחרי החגים אולי. אחרי החגים, לא יודעת איזה, אבל לא מתוכנן. עובדים על זה קשה מאוד. נחל עוז עכשיו בבנייה מאסיבית מטורפת. אבל זה גם כשיחזרו אנשים עוד יבנו את חדר אוכל ואת כל המבנים שם. אנחנו גם בימים אלה לקראת סגירת תוכניות להקים מועדון ותיקים. אנשים שקודם נסעו הרבה יותר למועדון יחדיו בשער הנגב, שיבואו ועקב מוגבלותם יקבלו את רוב הפעלה תרבותית, חוגי ספורט וגם ארוחות, בנחל עוז. אנחנו מול הרווחה ומול יחדיו עומדים להקים מועדון מופת בנחל עוז.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
יפה. טוב, קודם כל אתם ציוניים אמיתיים. ולראות שם אנשים חוזרים בתנאים האלה לגור בקיבוצים זה מרגש. הלוואי והייתה לכם מעטפת יותר גדולה.
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
סליחה, עוד דבר חשוב.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן?
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
עדיין הלחימה עצימה. יכולים להגיד מה שרוצים, איפה שרוצים. בטח בתקשורת והחלטות ממשלה. מי שחי בנחל עוז חייב להתעלם מרעשי רקע מטורפים של מלחמה, מהדף, מהתעוררות בלילה מ-"בומים". אם זה מסק"ר שיורה מעל הראש שלנו, אם זה פגזים, אם זה מרגמות. אנשים נהיו מומחים לזה. מי שהלב מטלטל לו והנשמה נעתקת לו ולא נרגע מזה לא יכול לחזור לנחל עוז היום.
מבין הקשישים יש כרגע עשרה שמבקשים את הסידור המוסדי. עוד לא יודעים אם הם יוכלו לעמוד בזה בגלל מבחני הזכאות. אבל הם מפחדים לחזור. יש כאלה שמאוד מפתיע שנורא רוצים ומעולם לא היו פחדנים והם אומרים לי אני מפחד לישון בלילה. אני לא ישן בלילות. שזה משהו שהוא נכון לא רק לקשישים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נכון.
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
והקשישים יש להם לפעמים אפילו יותר אומץ והם קצת לא שומעים, אז הם מוותרים על זה או ישנים בממ"ד עם דלת סגורה. אבל בתור מי שחיה שם, זה קרוב לבלתי נסבל.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כמי שביקרה לזמן קצר אני מסכימה שזה היה הלם.
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
מאז שהודיעו שאין מניעה ביטחונית זה נהיה הרבה יותר גרוע. בלילה בין 2:00 ל-6:00 אי אפשר היה לישון. אז חשוב לי שאותו גוף שמחליט שאין מניעה ביטחונית לא יחליט חובה לחזור. זה נראה לי הזוי הפער בין שני הדברים האלה.
<< אורח >> ירון מרקוס: << אורח >>
סליחה רותי, אפשר אולי לדעת כמה מהקשישים שמתגוררים בנחל עוז מוגדרים כניצולי שואה?
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
אף אחד.
<< אורח >> ירון מרקוס: << אורח >>
אף אחת?
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
יש אחת. אני משער הנגב. יש אחת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
למה הוא שואל? הוא מוועידת התביעות. ועידת התביעות יכולה להעביר תקציבים לשורדי שואה. אז אם יש אחת אולי נשתמש בה כצינור. סתם.
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
האמת שנכון.
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
נשכפל אותה.
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
והיא בינתיים לא חוזרת, כי הבית שלה לא מוכן. נזכרתי.
הוויכוח אם 7 באוקטובר הוא כמו שואה, זה ויכוח. אבל מאוד קשה להם, אני מעולם לא ראיתי אותם בכאלה חששות וחרדות כמו בתקופה האחרונה. דווקא החודשים האלה שצריכים לעשות את ההחלטות והם לא כל כך עצמאיים משבשים עליהם את היכולת שלהם לעשות החלטות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
רשמתי את הנקודות. תכף נחשוב על פתרונות עם אנשי המקצוע מהממשלה.
אסתר בוכשטב, היא גם מפורום "הביתה", היא גם אמא של יגב ז"ל שחזר אלינו בארון, לצערי, היה מוגדר חטוף הרבה מאוד זמן. והיא גם מקיבוץ נירים.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
אני מנהלת הבריאות והרווחה בקיבוץ.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
מעל 20 שנה. אני ותיקה בתחום. ואני אגיד שאני בתוך האירוע שלי הפרטי, בשנה הראשונה התעסקתי מעט מאוד ברווחה ובריאות. עשיתי דברים מסוימים, דברים מסוימים ביקשתי שיחליפו אותי. בעצם מספטמבר האחרון חזרתי לתפקיד. ואנחנו מנסים לשקם את מערך הרווחה, הבריאות.
אירוע לא פשוט. חברים מפוזרים בכל הארץ. יש לנו חברים שהתפנו. הפינוי המרכזי של הקיבוץ הוא לבאר שבע, בשלוש שכונות. חלק מהחברים נמצאים בדיור מוגן במשען, החברים המבוגרים יותר. יש לנו דיור מוגן נוסף באבן יהודה, נמצאים בגני שרונים. יש עוד מרכז אחד בהרצליה, בבית יוליאנה, ששם היו שלושה חברים. שניים נפטרו, בתקופה הזאת נפטרו לנו אנשים מבוגרים יותר מהממוצע הרגיל. כרגע נמצאת שם אחת.
יש לנו חברים שבחרו להיות בפינוי פרטי, במשפחות שלהם. והפיזור המאוד גדול, אני מדברת על הגיל השלישי בעיקר, ששוב, הרווחה עובדת גם בכל הגילאים, בעיקר אחרי אירוע כזה כמו ה-7 באוקטובר. המרפאה שלנו נפגעה ב-7 באוקטובר. היא נפגעה מטיל בחודש הראשון. היה צריך לשקם את המרפאה, לשפץ אותה שיפוץ מאוד מאסיבי. והיינו צריכים להקים צוות חדש של המרפאה. המרפאה חזרה לעבוד באפריל, הצלחנו להחזיר את המרפאה יחד עם הכללית. אנחנו עושים עבודה משותפת טובה, אבל עדיין לא מספיק מבינים את הצורך במרפאה כדי להחזיר חברים הביתה. שהחברים חוזרים הם צריכים להרגיש שהקופה זה עוגן יציב, עוגן שפתוח לפי מספר ימים קבוע, בהחלטה מסודרת. המרפאה שלנו היא מרפאה שמטפלת גם בעין השלושה וכיסופים.
בנירים חזרו יותר חברים לאורך השנה. עין השלושה וכיסופים עדיין לא חזרו. ואני בכל זאת התעקשתי לפתוח את המרפאה באפריל לחברים שחזרו. פתחנו ליומיים. התוכנית הייתה להמשיך לפתוח את המרפאה ביולי לשלושה-ארבעה ימים עד שבספטמבר לעלות לחמישה ימים, כמו שצריך. בינתיים אנחנו על היומיים, השבוע הייתי צריכה לפתוח שלושה ימים ואתמול קיבלתי בקשה להוריד יומיים. יום אחד האח שעובד אצלנו ביקשו ממנו לעבוד במרפאה אחרת.
שוב, הדברים האלה, זה לא שיקרה סוף העולם כשהמרפאה לא תיפתח ביום שלישי. הבעיה היא האמון של הציבור כלפי המוסדות. וזה אחד הדברים שאני מאוד מנסה להבהיר, שמה שאנחנו צריכים להרגיש החברים בקיבוצים אחרי האסון שקרה לנו, אנחנו צריכים להרגיש שהמדינה איתנו. היא הפקירה יום אחד ב-7 באוקטובר. אני חייבת להגיד שאני כמשפחה של חטוף ממשיכה להרגיש את ההפקרה. הבן שלי הופקר לאורך חודשים. ועדיין החטופים מופקרים. אבל כדי לשקם את האזור שלנו חייבים לתת את הביטחון. כמובן להחזיר את החטופים זה הדבר הכי חשוב. אבל המדינה חייבת לעשות סדר עם הדברים. שהדברים יהיו מסודרים.
כשאני מפרסמת שבוע שעבר מודעה שבשבוע הזה המרפאה תיפתח שלושה ימים היא חייבת להיות פתוחה שלושה ימים. כי כשאני אתמול פרסמתי הודעה שלצערי הרב המרפאה לא תיפתח ביום שלישי, לא משנה שאני חוטפת כעסים של הציבור, כי הם לא יכולים לכעוס על קופת חולים. אז אני יכולה להתמודד עם הכעסים, אבל זה לא נכון. זה לא נכון לשיקום. זה לא אירוע רגיל. אלה אנשים שעוברים שיקום. וכאשר משקמים אנשים צריך לתת להם ביטחון שהם רוצים לבוא למרפאה ביום שלישי, תהיה מרפאה ביום שלישי.
זה אחד הדברים, ראיתי שכתוב קופת חולים כללית, אני לא יודעת מי פה הנציג. או שזה רק השלט. ראיתי שזה לא אתם. אז אני אומרת שזה דבר שצריך לקחת לתשומת הלב. ושאלו אותי אתמול, נפל קסאם בנירים, פגע במבנים חדשים. שאלו אותי מה אני צריכה. אני כתבתי להם אני צריכה שתתנו לי ביטחון וקביעות שהמרפאה תהיה פתוחה. אני לא צריכה שתבואו עכשיו לטפל באף אחד. אני צריכה לדעת שיש לי מרפאה פתוחה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
שאנשים יידעו שיש פה שגרה ואפשר לסמוך על המקום הזה.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
זה חלק מהשיקום.
עכשיו אני אגיד לגבי המצב. המצב שלנו יותר טוב כנראה מנחל עוז, מבחינת השיקום. כי המוסדות המרכזיים של הקיבוץ פתוחים. חדר אוכל ייפתח שבוע הבא. החברים המבוגרים, המשפחות כבר התחילו להגיע, כבר 40% מהקיבוץ נמצא. המשפחות המבוגרות יתחילו להגיע יותר לכיוון אוגוסט, יש לנו את החודשיים של החזרה, כדי שחדר אוכל יהיה פתוח. המרפאה בשלבים, שאר מוסדות הקיבוץ נפתחים: מכבסה, כלבו, כל הדברים האלה. הכלבו כבר פתוח הרבה מאוד זמן. מבחינת תשתיות אנחנו די מסודרים. הבתים מסודרים, כבר כל מי שיחזור הבית שלו יהיה מסודר.
אנחנו בשלוש בעיות קשות. זה אחד הסיפור של חוק סיעוד לגבי המבוגרים. חוק סיעוד לגבי עובדות זרות. לי יש 16 מטופלים של חוק סיעוד. יש להם עובדות זרות. אבל העובדות הזרות חלקן היו ב-7 באוקטובר. אף אחת לא נטשה, לשמחתי הרבה. אף אחת לא נטשה. אבל הם חוזרים עם הרבה מאוד פחדים. המטפלות החדשות אנחנו עושים, מתחילים תהליך של סדנאות חוסן. אני עשיתי להם בזמנו סדנאות חוסן עוד לפני ה-7 באוקטובר כי אנחנו אזור בעייתי ואני חשבתי שזה נכון לתת להם תשובות. וזה מאוד עזר לחזק אותם ולתת להם תשובות.
עכשיו אנחנו נתחיל, כשהם יחזרו נעשה להם סדנת חוסן מתמשכת, לא קצרה אלא ניתן להם הרבה חיזוקים. אבל זה מאוד קשה להחזיר עובדים וקשה למצוא עובדים. אני צריכה למצוא עוד עובדת אישה שצריכה לחזור לנירים. אני בקושי רב אמצא. אני אמצא בסוף, אני אומרת, אבל זה לא פשוט. זה אזור קשה. העובדות לא רוצות להגיע אלינו, בצדק מבחינתן, אני יכולה להבין. ז
ה דבר אחד שאנחנו באמת בבעיה. והמדינה לא עוזרת. יש לנו עובדות שצריך להלבין להן את הוויזה. ואנחנו מקבלים תשובה שלא יגרשו אותן. אבל אנחנו צריכים להלבין. יש עובדות שיהיו מוכנות לבוא לעוטף אם ילבינו להן את הוויזה. ואני חושבת שזה חשוב לעשות. כי זה דרך, שוב, לתת להן משהו כתמורה, זה לא נעים, אבל איזה תמורה להשתדלות וזה דבר חשוב.
הדבר השני שנאמר פה זה לגבי מטפלות סיעוד ישראליות, לכמה שעות ביום. זו הייתה בעיה בעבר. אנחנו נאבקנו עם מטפלות שיגיעו לנירים. אנחנו רחוקים, אין לנו שום עיר קרובה. אופקים רחוקה, לא ממש קרובה אלינו. מהמושבים אין כמעט עובדות בתחום. לא מהמושבים ולא מהקיבוצים ואנחנו בבעיה קשה. כרגע פניתי לחברת הסיעוד ואמרו לנו שאין על מה לדבר עד שלא נחזור בפועל.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה ביצה ותרנגולת. הם רוצים לדעת שאם הם באים יש להם שירות.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
ומצד שני, יש לי חברים שהם יבואו. אני לא יודעת מה אנחנו נעשה. אני ממש לא יודעת איך אני אתמודד עם זה. כי זה לא רק שירותי ניקיון. זה גם מקלחת, השגחה במקלחת, כל הדברים האלה הם ממש בבעיה. וזה לא רק אני. אני מדברת נירים, אני מדברת על כל היישובים שחוזרים בחודשיים האלה. ואין לי פתרון. אין לי פתרון. יש לי מטפלת שטח שעובדת שלושה ימים, שהיא גם חברת קיבוץ שהיא לא חוזרת לחיות בקיבוץ, היא תחזור לעבוד שלושה ימים. היא תעשה חלק מהדברים, אבל זה שלושה ימים מתוך שבעה. אני מזכירה תמיד, יש שבעה ימים בשבוע לאנשים סיעודיים, לא רק חמישה ימי עבודה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ברור.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
ואחד הדברים הבעייתיים זה הדיור המוגן לאנשים שלא מסוגלים לחזור ליישובים. ושוב, זה לא ענייני בריאות. מי שהוא סיעודי מורכב אז אין בעיה. הם יהיו בבתים הסיעודיים, המדינה נותנת על זה פתרון, גם בעבר וגם עכשיו. הבעיה שלנו זה עם אנשים שגרים בדיור מוגן והם מרגישים שמבחינת יכולת ההתמודדות שלהם עם המצב הביטחוני היא בעייתית. הם עם חרדות מאוד קשות. ואנחנו לא רואים פתרון.
המדינה הציעה את ההסדר של של המדינה, אני לא יודעת אם מישהו יודע מה ההסדר. אבל ההסדר אומר, ואני אסביר אחר כך למה אתם לא צריכים את האישור שם. אני אסביר לך בפרטי, כי אני עשיתי על זה מחקר מאוד גדול על הסיפור של הדיור מוגן. אנחנו כקיבוצים מקבלים, יש רמה מסוימת שצריך לשלם. אנחנו אמורים לשלם סכום קבוע, הקיבוץ, המשפחה, הקיבוץ. ומצד שני, החבר כדי לקבל את ההסדר הזה הוא מוותר על חוק סיעוד. כי יש לו מטפל. למטפלת הזרה שלו, למטפלת הסיעודית שצריכה להישאר איתו בדיור מוגן. מטפלת סיעודית בחודש זה בין 10,000 ל-11,000 שקלים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תלוי.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
גם לפעמים יותר. זה העלות הממוצעת אמרתי, 10,000-11,000. החבר צריך לוותר על חוק הסיעוד שהמקסימום שלו הוא בסביבות 6,000 שקלים, אלא אם כן יש לו ניצול שואה עוד קצת. אבל לרובם אין. הוא חייב, הוא מוותר גם על גמלת הזקנה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ואז מממנים לו את השהות בדיור המוגן.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
כן. והוא משלם סכום קבוע על הדיור המוגן.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מאיפה הוא משלם?
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
אני מספרת על נירים. לנירים יש פנסיה. לחברי נירים יש פנסיה, לא גבוהה, למבוגרים, אבל יש לו פנסיה. ויש לנו גם ביטוח סיעודי פנימי. אבל כל זה לא מספיק כדי לממן דיור מוגן. זה נכון שיש לו בית בקיבוץ והוא לא גר בו. אבל היום חבר מבוגר שכרגע הוא נשאר בדיור מוגן, מאוד קשה להשכיר את הבית שלו. קשה לו לעשות את הליך הפרידה מהבית. אפילו המשפחות שחשבו לעשות את זה, לפנות את הדירה, אי אפשר במתווה משתהים להשכיר את הדירות.
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
אני עודד אטינגר, משער הנגב. מכפר עזה. יש בזה עוד משהו, סליחה שאני ככה מתערב. כשאתה משכיר את הדירה שלך זה נלקח בחשבון כהכנסה. זאת אומרת, אתה צריך להתחייב לא להשכיר את הדירה שלך כאשר עושים לך חישוב הכנסה כדי להישאר בדיור מוגן. אז לכאן או לכאן זה לא עוזר בשום צורה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תכף אני רוצה לעשות את הסיכומים.
<< אורח >> דגנית בר משה: << אורח >>
את רוצה שאני אתייחס לזה מירב?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תכף אנחנו נצלול לנושא הדיור המוגן. יש לך עוד נושאים חוץ מהדיור המוגן?
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
יש עוד הרבה דברים קטנים שאני חושבת שמה שנכון הוא לקחת את כל החלק הזה, הבריאות והרווחה ביישובים שחוזרים. לעשות איזה מעטפת עבודה משותפת. כי אני עכשיו אפילו בשיח שלי פה, כשאני יושבת פה, אני יכולה לתת כל מיני דברים שכבר למדנו והתקדמנו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי. אז תרשי לי להתמקד בחמישה נושאים בדיון הזה. יש הרבה בעיות. בואו נתחיל באמת עם הדיור המוגן כי אנחנו כבר שם. נציגת משרד הרווחה, נכון? תרצו להתייחס רגע, להסביר את המצב, כדי שנעשה איזה יישור עובדתי ואז נתקדם.
<< אורח >> דגנית בר משה: << אורח >>
שלום, דגנית בר משה, מפקחת במחוז דרום. בהתייחס לדיורים המוגנים באמת ככה מאז ה-7 באוקטובר כ-1,000 אנשים פונו לדיורים המוגנים. זה היה מענה אד הוק והמשרד בעצם דאג לייצר הסכמים להמשך השהות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בעצם רק שאני אבין. פונו. בהתחלה לא הייתה לזה שום עלות ועכשיו מתחילה העלות? איך זה עובד?
<< אורח >> דגנית בר משה: << אורח >>
קודם כל נגיד שעד ה-7 באוקטובר בעצם משרד הרווחה לא היו לו הסכמים עם דיורים מוגנים ועם בתי אבות לתשושים והיה באמת כמענה שהתחייב לאור המצב, אפשרו באמת את המעבר המהיר לדיורים המוגנים. עם עובדים זרים, עם כל מיני באמת הקלות.
לפני שאני אכנס להסכמים אני כן רוצה להתייחס לגבי מה שאמרת. לגבי עובד זר יש אפשרות ויש החרגה כן לאפשר לעובד הזר לשהות בדיור המוגן.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
לא אמרתי שלא. אמרתי שכרגע בשינוי של ההחלטה בהסדר החדש המדינה לוקחת את המימון שהיא נתנה לעובד הזר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ואז מה?
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
את חוק הסיעוד הם לוקחים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ואז הוא צריך לממן אותו ממקור אחר.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
אני רוצה להגיד שאני מאוד מעריכה את מה שנעשה בדיורים המוגנים. אני חייבת להגיד שזו באמת תשובה טובה. אנחנו שנים ביקשנו שתהיה תוכנית מגירה לפינויים של מבוגרים ולא הייתה תוכנית כמו שצריך. אני לא אגיד ב-8 באוקטובר, זה קצת לקח כמה ימים, אבל הייתה התייחסות.
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
זו הייתה תשובה מדהימה למה שהיה צריך מה-7 באוקטובר, בלי שום ספק.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
יופי.
<< אורח >> דגנית בר משה: << אורח >>
בעצם עד להחלטה על סיום בעצם המימון כן נעשה הסכם ייחודי של המשרד עם הדיורים המוגנים, כאשר נעשתה בדיקה מוקדמת איזה דיורים מוגנים יהיו מוכנים באמת להיכנס כמה חודשים אחורה, המחלקות התבקשו באמת רגע לבדוק כמה אנשים באמת מעוניינים להישאר בדיורים המוגנים. הגיעו לאיזה שהיא עלות של כ-15,000 שקלים, שהיא עלות מסובסדת עדיין לדיורים מוגנים. כאשר באמת היישובים שבעצם לא מוכרזים כאדומים, אדומים נגיד שהם עד כרגע לחזרה הם נשארים במימון מלא. גם אלה שחזרו מהשבי נשארים במימון מלא בדיורים המוגנים כל עוד שהם ירצו לשהות.
לגבי מי שאמור לגבי ההחלטה לחזור בעצם הוחלט על סכום של 15,000 שקלים כאשר כן מתבקשים לעשות כפי שעושים בבתי אבות היום, לעשות בעצם חישובי זכאות. ובעצם לפי חישובי הזכאות בעצם ייקבע מה ההשלמה של המשרד. והשלמה של המימון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני מסכמת לוודא שהבנתי. בהתחלה זה היה בחינם. ברגע שסיימו את המימון אז בעצם הגעתם להסכם כזה שזה עלות מפוקחת, סוג של מפוקחת, של 15,000 שקלים. ולפי מבחן הזכאות מחליטים כמה המדינה משלימה?
<< אורח >> דגנית בר משה: << אורח >>
אכן. ואני אגיד שבינתיים כרגע בעצם האריכו את זה. היה צריך להיות בעצם עד ה-30 ביוני. כרגע האריכו את זה עד לסוף אוגוסט. אבל כן, אנחנו בתהליכים.
<< אורח >> נציגת משרד הרווחה: << אורח >>
מירב, ההסכם הוא הסכם רחב יותר מאשר דיור מוגן וזה כולל גם מזון, זה כולל ניקיון לצד שאר הפעילויות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ברור, כמו שגרים בדיור מוגן.
<< אורח >> נציגת משרד הרווחה: << אורח >>
לא, בדיור מוגן הארוחות למשל לא נחשבות. ובהסכם שלנו - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי, אני לא מכירה כזה, אבל יכול להיות.
<< אורח >> נציגת משרד הרווחה: << אורח >>
הם משלמים על הארוחות.
<< אורח >> דגנית בר משה: << אורח >>
בדיור מוגן הארוחות לא נחשבות. הם משלמים עליהם. בעצם הרחיבו בהסכם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
שה-15,000 כולל הכול.
<< אורח >> דגנית בר משה: << אורח >>
כן.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי. עכשיו איך מממנים את ה-15,000? אסתר, אני מתחברת למה שאת תיארת רגע. איך מממנים את ה-15,000? הם מביאים את הפנסיה שלהם והם מוותרים על קצבת זקנה ועל קצבת סיעוד. זה מה שהם צריכים לעשות?
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
כן.
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
ומביאים את הנתונים של הילדים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ואת הנתונים של הילדים.
<< אורח >> דגנית בר משה: << אורח >>
לפי חוק המזונות יש להביא בעצם גם את הכנסות הילדים ולפי זה עושים בעצם את האישורים. שוב, כפי שהיום קורה בבתי אבות, עושים את החישובים. כאשר בעצם ההבנה שכלל השירותים שהאדם צריך הוא מקבל אותם בעצם בתוך המסגרת. לכן השוו את זה כך, לפי בית אבות. שוב, עם סבסוד. כן? כי דיור מוגן הוא - - - גבוה יותר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
האם לקחתם בחשבון, הרי הרבה פעמים בדיור מוגן הזה, שנייה.
<< אורח >> דגנית בר משה: << אורח >>
לא, הוא לא צריך, רגע, חשוב להגיד רק לעניין העובד, את מדברת על גמלת הסיעוד.
<< אורח >> נציגת משרד הרווחה: << אורח >>
הוא לא צריך לוותר על גמלת הסיעוד.
<< אורח >> דגנית בר משה: << אורח >>
כן, לא צריך.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא צריך לוותר על גמלת הסיעוד? אסתר, את שומעת?
<< אורח >> נציגת משרד הרווחה: << אורח >>
ועוד משהו אסתר, רק שנייה, שנייה. לא צריך לוותר על גמלת הסיעוד וההוצאות על העובד הזר נחשבות בתחשיב הזכאות, כך שזה מן הסתם מקטין את ההכנסה ומגדיל את ההשתתפות של המשרד במימון.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
אני רוצה להבין. אני קיבלתי את הדף, אפילו רועי נתן לי אותך.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
רועי זה היועץ הפרלמנטרי שלי.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
כי אף אחד לא היה מוכן לדבר איתי במשרד הרווחה, אני חייבת להגיד, תקופה מאוד ארוכה. אז ניסיתי, אז רועי עזר לי. מה שכתוב שם במפורש, אני פשוט לא הבאתי את הדף הזה, אבל יש לי אותו על הפלאפון. כתוב שם במפורש ויתור על גמלת סיעוד לחברים עם סיעוד.
<< אורח >> דגנית בר משה: << אורח >>
אנחנו מדברים על המחלקות הסיעודיות?
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
לא על המחלקות הסיעודיות. מחלקות, משרד הרווחה כותב שם במפורש. אני תכף אעלה את זה בפלאפון שלי, שצריך לוותר על חוק סיעוד ועל קצבת הזקנה. ואני ביררתי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אתן אומרות לא צריך.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
אז תבדקו את זה.
<< אורח >> נציגת משרד הרווחה: << אורח >>
אני אדייק, בסדר? מי שמשתתף, מי שהמדינה משתתפת במעל 50% בעלות של ההשמה, לא נוגעים בחוק סיעוד.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
אבל מי שלא? אנחנו, אני שוב אסביר למי שלא מבין. יש לנו יתרון, אנחנו קיבוצים עם אחריות חוזית לחברים שלנו. אחריות חוזית יש קוד, יש סכום קבוע שאנחנו אמורים לשלם, כי אנחנו כמו קיבוץ שיתופי בערבות הדדית שלנו. ואז אנחנו משלמים, המדינה משלמת יותר מ-50%. ואז?
<< אורח >> נציגת משרד הרווחה: << אורח >>
במצב הזה אין את חוק הסיעוד. אבל כן ההוצאות של העובד הזר נספרות כהוצאות.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
אבל אני אומרת, זה הכול בסדר. נכון שיש דברים שמקבלים, אבל התשלום הוא הרבה יותר כבד. חבר צריך לשלם, המסגרת זה 6,000 שקלים על הבית הסיעודי, לא 15,000, זה נכון. אבל אין חוק סיעוד, משלמים על העובד הזר מעל 10,000-11,000. יש הוצאות קיום, כי אנשים בדיור מוגן יש הוצאות קיום, כמעט כמו בבית. וזה מתווסף ומתווסף וזה המון כסף.
<< אורח >> נציגת משרד הרווחה: << אורח >>
לא כמו בבית, אבל עדיין יש הוצאות.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
יש הוצאות. זה לא כמו בית סיעודי. בבית סיעודי אני תמחרתי לאורך שנים, עשיתי בדיקה כמה הוצאות אנשים מוציאים בבית הסיעודי, זה כלום.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני מוסיפה לזה עוד נדבך רגע. לרוב, מהמקרים שאני ליוויתי לפני ה-7 באוקטובר, אנשים שנכנסים לדיור מוגן לרוב מוכרים את הנכס שבבעלותם. ואז זה מפחית להם חלק מהשוטף או מההון העצמי הנדרש בהתחלה. פה הם לא יכולים לעשות את זה. סליחה אסתר, אבל אני לא יודעת מי יקנה נכס בנחל עוז עכשיו או ישכור שם דירה. אגב, אני חשבתי לבוא לגור שם עם הילדים שלי בקיץ מתוך סולידריות. אני אומרת את האמת, אני מפחדת. מפחיד.
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
את גם מפחדת וגם אסור לנו להשכיר לך את הדירה.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
אסור להשכיר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אה, אסור להשכיר את הדירה.
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
מי שלא בא יקבל הסדר משתהים הוא צריך להשאיר את הבית ריק. וזה משאיר אותנו עם בתים ריקים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז צריך לקחת פה את הרכיב שהם כבולים עם הנכס שלהם. שזה הנכס הכי גדול שלהם, אין להם נכס אחר.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
אנשים שבאים לדיור מוגן, ואני ליוויתי לאורך השנים אנשים שעשו תהליך לדיור מוגן. זה תהליך שאתה עושה אותו בהרבה מחשבה. אנשים צעירים יותר, לא בגילאים של ה-80 פלוס שהם באים מתוך הטראומה. אנשים שעושים תהליך. תהליך גם כלכלי, גם חברתי, זה סיפור אחר. אנשים שנשארים היום בדיור מוגן הם נשארים בגלל הטראומה. רוב החברים אצלנו חוזרים לקיבוץ. רוב החברים המבוגרים חוזרים לקיבוץ. המעטים שרוצים להישאר בדיור המוגן הם בטראומה. הם בטראומה קשה. הם בטראומה של הפחד והחרדה מה יקרה לי כשיהיה צבע אדום, כשתהיה חדירה לקיבוץ, ואני סיעודי. אני יושב על כיסא גלגלים ואני לא יכול לברוח.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
גם עוד דבר שצריך לקחת בחשבון, זה לא שבן אדם החליט אחרי שהוא שקל אם הוא רוצה להזדקן בביתו או רוצה להזדקן במוסד. הוא לא החליט את זה. זו סיטואציה שנכפתה עליו. אפילו את המקום הוא לא החליט. פשוט יום בהיר אחד קרה מה שקרה והוא בעל כורחו עזב. הרבה פעמים גם אנשים מבוגרים, המעבר, שוב, הוא כרוך בטלטלה מאוד גדולה. זה לא היה נתון לבחירתם.
אז לכן אני חושבת שצריך לחשוב פה על מודל שגם לוקח בחשבון את זה שאין להם מה לעשות עם הנכס וגם שהם קצת לקוחות שבויים. כי בן אדם, לא יודעת מה, בן 90 פלוס, עוד פעם לעבור דירה, זה לא פשוט. זה לא לגמרי נתון לבחירתו והוא בתנאי שוק חופשי חושב מה הכי טוב לו.
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
אני יכול להוסיף עוד משהו לגבי הדבר הזה? שני דברים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן.
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
אחד זה העניין של חישוב הזכאות. חישוב השתתפות עצמית שמבקשים בעצם מהילדים להביא את הכנסותיהם. בעייתי מאוד. אנשים בקיבוץ לא רגילים בכלל שמישהו - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה בעייתי באופן גורף, תמיד היה בעייתי.
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
שהילדים שלהם משתתפים במשהו. חלקם הגדול גם יגידו בסוף אני מעדיף לחזור לקיבוץ, גם אם לא מתאים לי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כדי לא להפריע לילדים.
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
כדי לא להכניס את הילדים שלהם לתוך הסיפור הזה. זה בעיה, השתתפות עצמית בסיפור הזה הוא בעייתי. וכל הסיפור של הבירוקרטיות האלה, בעוד אנחנו מדברים עדיין אין סמל מסגרת ותעריף לדבר הזה בכלל. כשאנחנו מדברים על זה שב-31 באוגוסט אנשים צריכים לצאת או להחליט.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי. התייחסות של חה"כ שוסטר.
<< דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >>
קודם כל, כל הכבוד על הפגישה הזאת ועל ההתייצבות. אני מחבר את זה לדברים שעלו בוועדת הכלכלה בהקשר למי שיבנה את ביתו במקום חדש. כך אני מציע לקרוא לכך. ווריאציה זה האדם המבוגר, חבר הקיבוץ. וריאציה עוד יותר מורכבת זה חבר הקיבוץ שאין לו בית משלו, שאין שיוך מלא. ומה שאני מציע זה לוודא שאתם חוברים למשרד רה"מ, לדרורית ממלאת המקום, לשירה סמנכ"לית, שהייתה היום בישיבה. בבניית המתכונת המיטבית לעטוף.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז אני רוצה להגיד ככה: בנושא הדיור המוגן, אנחנו נעבור סעיף-סעיף. יש פה את נציגת מינהלת תקומה, שהיא מבחינתי הגוף המתכלל. אני כרגע מסתכלת עלייך ככה. אני אשמח שתשבו עם אסתר ועם רותי ועם עודד ורגע תפצחו את הנוסחה הזאת כדי שאנשים לא יפלו בית הכיסאות. יהיה רע מאוד, באמת המעברים האלה יכולים לעלות בחיים של אנשים שגם לא נותרו להם עוד הרבה שנים. וזה לא מעבר רגיל לדיור מוגן, אלה נסיבות יוצאות דופן וגם לא יהיו לזה השלכות רוחב. כי שלא נדע עוד כאלה, בסדר?
אני אודה לכם אם תשבו רגע ותוודאו שהמודל נותן מענה מיטבי. כי יש פה, זה לא יכול להיות מבחן הכנסה רגיל לזכאות, כי הנכס שלהם הוא לא ניתן למכירה או להשכרה. וכל הנסיבות שבהן זה קרה הופך אותם ללקוחות שבויים.
<< דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >>
אני רוצה רק לחדד. אני לא בטוח, לפי ההחלטות הקיימות, תקומה לא עוסקת במי שלא חוזר. אז אם אנחנו מדברים על תקופה קצרה של כמה חודשים עד שיהיה שקט, זה בסדר. אני מניח שאתם תדעו להסתדר בכוחות עצמכם או בסיוע נוסף. אבל אם מדובר למעשה בפרישה מהקיבוץ אני מבין שזה יכול לקרות, זה עומד על סדר היום. כנראה זה יוצא מתקומה. לכן, אני כבר מראש מתריע.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה את אומרת?
<< אורח >> ליליה מטייב: << אורח >>
אני רוצה להגיד קודם כל שהפינוי לדיור מוגן הוא היה, אנחנו מדברים עכשיו זה ללא השתתפות עצמית וזה היה במימון תקומה. וכרגע בחודשיים האלה שניתנה הארכה לחזרתם של מי שחוזר ועד להסדרה של כל התהליכים האלה משרד הרווחה מול המסגרות זה גם במימון של תקומה. וברגע שהנושא יוסדר, ואני מבינה שיש הרבה גמישות ונכונות גם לפשט תהליכים בירוקרטיים וגם אני מבינה שזה יהיה בתהליך שיאפשר בתוך חודשיים להיערך לפתיחת סמלי מסגרת ולהסדרת הנושא הזה.
אני גם אציין שאני עוד לא נכנסתי לעשייה, אני נכנסת ב-1 באוגוסט. אני מבינה שיש עושר של תוכניות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
רגע, אתם הכתובת לתכלול הנושא או לא? אתה אומר משרד ראש הממשלה. יש פה מישהו ממשרד ראש הממשלה?
<< דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >>
אם תקומה בסיוע רווחה יודעים לתת מענה גם לשנים הבאות, לא לחודשיים-שלושה הקרובים, לשנים הבאות, אז בסדר. אבל אני יש לי תחושה שזה רכיב של אדם שלא חוזר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
יכול להיות שזה יותר פרמננטי ואז זה ייצא מהידיים של תקומה. אבל כרגע זה בידיים של תקומה. אז אם מעבירים את זה צריך לעשות העברת מקל מסודרת.
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
יש עוד דבר קטן.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בהקשר של הדיור המוגן.
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
כן. אנחנו מדברים על דיור מוגן שמוכר על ידי הרווחה. לנו יש שתי קשישות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
שבמשרד הבריאות.
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
לא במשרד הבריאות. מקום פרטי כי לא הייתה ברירה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא, הם לא מדברים רק על רווחה. הם מדברים בכלל על הדיורים המוגנים.
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
לא, זה מקום פרטי, כל המימון על ידי המשפחה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אה.
<< אורח >> דגנית בר משה: << אורח >>
יש דיורים מוגנים שלא היו מוכנים להיכנס להסכם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא נכללים בהסדר. כי מה שבהסדר הוא לא רק של משרד הרווחה.
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
לא, לא, אנחנו מדברים על בתים פרטיים בקיבוצים.
<< אורח >> דגנית בר משה: << אורח >>
צריך להגיד שהיום ההסכם הזה הוא רק לגבי יישובי העוטף, כן?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
שאיפה הם גרים רותי?
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
עזבו ב-7 באוקטובר. אחת שבעלה נרצח והיא תשושת נפש, סיעודית לחלוטין. בקיבוץ כנרת, שם היא נולדה. זה מקום פרטי והיא משלמת את ההסדר - - -
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
זה בתים סיעודיים פרטיים.
<< אורח >> דגנית בר משה: << אורח >>
בתוך הקיבוצים.
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
אף אחד לא עוזר במימון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אותה תביאי לי מקרה פרטי. תביאי לי את הפרטים, נבדוק את זה רגע. אני לא רוצה לסבך את הדיון, בואי נפשט. תביאי לי את הפרטים שלה, אני אלמד את זה. נפנה למשרדים הרלוונטיים ונייצר לה פתרון. אני אשמח שתעבירי לי. זה באחריותך רק להעביר לי או לרועי.
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
אם אפשר עוד הצעה לטווח קצר לעניין של דיורים מוגנים. אנחנו מבינים שאנחנו באיזה שלבי התארגנות. אולי היה שווה ונכון להגיד לאנשים בואו כן תישארו בסידור הנוכחי. נאפשר לכם עוד שלושה חודשים למי שרוצה או בוחר, בלי שום שינוי. כי חלק גדול מהעשרה אנשים האלה שרותי אמרה שהם מבקשים להישאר יחזרו בעוד שלושה חודשים לנחל עוז. זה מה שהם אומרים. אז יש פה עניין.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני מבקשת מנציגת מינהלת תקומה כן עד אשר הנושא יועבר למשרד ראש הממשלה, כרגע זה אצלכם. אני פונה אלייך, וכאשר תעבירו מקל תעבירו את זה מסודר. לשבת עם הנציגים שיש כאן, את רותי, אסתר ועודד יחד עם משרד הרווחה ותראו רגע איך אתם מוודאים שמודל ההשתתפות במימון הדיור המוגן הוא הוגן. זה לא כמות גדולה של אנשים, אבל הם בהחלט יכולים לשלם בחייהם במעבר הזה. וזה לא מעבר הם בחרו, הם לא עשו את זה כדי לשדרג את איכות חייהם, זה אירוע שנכפה עליהם וצריך להתייחס לזה בהתאם.
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
אני יכולה להגיד בוודאות שמתוך העשרה שלא חוזרים שבעה יחזרו. יהיה להם עוד שלושה חודשים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בסדר, אז אנחנו נעשה דיון מעקב ואני אודה לך שאת תתכללי את האירוע יחד עם משרד הרווחה ותנו לנו תשובות אחרי כל הדברים שנאמרו פה.
<< אורח >> ליליה מטייב: << אורח >>
זה לגמרי מובן. אני לראשונה פוגשת פה את המועצות, כי אמרתי, אני נכנסת לתפקיד ואני מבינה שדבר ראשון שאני צריכה לעשות זה לרדת לשטח.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
למה מאוד חשוב לי שזה יהיה גם עם מינהלת תקומה? כי להם יש תקציבים לפתרונות הייחודיים האלה. אנחנו לא מדברים עכשיו על תיקון חקיקה שישפיע על כולם, זה פרטני.
אני עוברת לסעיף הבא. בואו נדבר על עובדי הסיעוד. יש לנו שני סוגים: יש לנו את העובדים השעתיים שקשה למצוא, כי אין באזור והם לא מגיעים. ויש את העובדים הזרים שגם את זה קשה למצוא. יש פה מישהו ממשרד הפנים? כי אני יודעת שיעקב אשר בוועדת הפנים מתעסק בעניין של עובדים זרים שקשה למצוא לאירוע הזה.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
אני מתחילת המלחמה דיברתי עם משה ארבל על הסיפור הזה והוא הבטיח לי שתהיה תשובה. ובאמת מה שעשו באמת לא גירשו את העובדים הלא חוקיים. אבל זה לא נותן ביטחון. זאת אומרת, גם אני כשאני לוקחת מישהו שאני יודעת שלא יגרשו אותו זה לא פשוט בשבילי.
<< דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >>
יש את הוועדה לעובדים זרים אולי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא. אבל מינהלת תקומה, אני העליתי את זה מולכם בדיונים פנימיים כמה פעמים. צריך לוודא שהחברות האלה מספקות שירותים לחבל הארץ הזה. אי אפשר רק לעשות כסף מאיפה שנוח. הם מחויבים לספק שירותים.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
מטפלות ישראליות אני חושבת שצריך לעשות, אפילו לתמרץ. לתמרץ את העובדות. בדרך כלל נשים שעובדות. אם יתמרצו אותן הן יבואו לעבוד בעוטף.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
לא משלמים להם נסיעות. לא משלמים דלק.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
כן, יש הרבה דברים שאפשר טיפה לשדרג להם את ההכנסה כדי שהם ירצו לעבוד אצלנו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
יש פה משרד ממשלה רלוונטי שעושה משהו? אולי ביטוח לאומי או רווחה?
<< אורח >> נציגת ביטוח לאומי: << אורח >>
אני יכולה להגיד, אני לא מאגף סיעוד, אבל אני שומעת את כל האתגרים שלכם ואני אעביר את זה אצלנו ואולי הסמנכ"לית הרלוונטית צריכה להיכנס לדיון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נציגת מינהלת תקומה, אנא קחי את זה כשיעורי בית. אנחנו נעשה דיון מעקב בקרוב וגם עם זה אני ארצה לקבל תשובות. יכול להיות שצריך לתת תקציב ייעודי כרגע לתגבר את זה. כי אי אפשר לבקש מאנשים שהם חייבים עזרה סיעודית לחזור לבית שלהם.
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
יש עוד פתרון, או מה שקרה בהתחלה אחרי ה-7 באוקטובר, זה בעצם שביטוח לאומי אפשר לאנשים לקבל את כל הגמלה שלהם בכסף, לא רק שליש.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אבל זה לא פותר לי את הבעיה.
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
יכול להיות שחלק מהאנשים זה כן יכול לפתור להם בעיה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אבל אומרים לך שאין נגישות של עובדים, אז מה זה פותר לי?
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
יש מצבים שברגע שאתה משלם באופן פרטי לבן אדם, אם אתה לא מוריד לו את כל העלויות האחרות אז יכול לעבוד.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז אתה אומר לפחות שהם ינסו להסתדר לבד.
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
זו אופציה. לאפשר להם אופציה.
<< אורח >> נציגת ביטוח לאומי: << אורח >>
אבל אז הוא צריך לשלם את כל התשלומים לעובדים לבד. שזה גם, זה לא מתאים לכל האנשים ובטח לא לסיעודיים מאוד מבוגרים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
רותי, מה את אומרת?
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
מנהלת אגף הסיעוד באשקלון אמרה לי אני אתן לך את הכסף, תמצאי לבד. לא מוצאת. לא מוצאת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
הפתרון הוא פה לדעתי שהמדינה, לא יודעת איזה יחידה: ביטוח לאומי, מינהלת תקומה, משרד ראש הממשלה, אני לא יודעת מי, יבוא לחברת סיעוד ויסגור איתה דיל. קחו את סכום הכסף הזה ותספקו שירותים לאזורים האלה.
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
הצעה שאמרו לי תקומה נותנת כסף לקיבוץ, אתם תתגמלו את העובדים הנוספים. אנחנו לא מוכנים, זה לא עסק שלנו. אם חוק סיעוד מקנה בחוק את השירות הזה, צריכים לדעת לתת את התשובות, לא על ידי הקיבוץ עצמו. ואם תקומה רוצה, שתקומה תיתן ישירות לחברות הסיעוד, לא דרך הקיבוץ.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז רגע קחו את זה כשיעורי בית. תחליפו אולי גם פרטים אחר כך, הנציגים של המשרדים הרלוונטיים יחד עם נציגי היישובים. אולי תעשו עוד איזה שהיא פגישת הכנה לקראת הדיון הבא. גם לנושא של העובדים השעתיים וגם לנושא של העובדים הזרים. זה גם יהיה במעקב בדיון הבא.
הנסיעות. נסיעות בעיקר לשירותים רפואיים. תקומה, נתתם לזה את הדעת? אני גם העליתי את זה בפגישה המקדימה עם תקומה.
<< אורח >> ליליה מטייב: << אורח >>
אני מבינה שרשויות שביקשו תקציב להסעות קיבלו. כן, העברנו תקציבים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
רותי, שמעת את התשובה?
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
כן.
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
זה נכון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
העבירו?
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
זה יכול להיות להסעות רפואיות לאנשים פרטיים?
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
כן, זה יכול להיות. גם נסיעות רפואיות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי, אז רותי, אם יש בעיה תחזרי אלינו. אבל כרגע אני מורידה את זה ממעקב.
<< דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >>
איזה כיף שבאת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני מתקדמת. שירותי ניקיון. יש קושי להביא ספקים לאזור הזה, כן? אמרו לי ידיעות אחרונות לא מוכנים לבוא להביא עיתון לאזור הזה. זה עושה קווץ' בלב. כאילו התנערנו מהמקום.
<< דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >>
לא פתרנו?
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
אתה הצלחת להביא לנו את הדואר. ידיעות אחרונות אמר לך הספק לידינו 'לא משתלם לי'.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
'לא משתלם לי להגיע'. קודם כל זה כואב בלב.
<< דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >>
הוא מגיע לאזור, נחל עוז, עוד האקסטרה מייל הזה לנחל עוז בעייתי. נו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
וגם שירותי ניקיון. אבל זה אולי ברגע שיש את - - -
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
שירותי ניקיון אני מקבלת כאלה הצעות מטורפות של אנשים. זה בדרך כלל חברות מרהט או אנשים בדואים, בדואיות, שלמדו את הפטנט והן רוצות סכומים מטורפים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כמו מה?
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
360 שקלים לשעתיים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
360 שקלים לשעתיים.
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
ומינימום שלוש שעות לשלם להם גם אם לא עובדים. כאילו, אני שומעת דברים מגוחכים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
שמעו, אתם יודעים, למשל הדואר מחויב להגיע לכל חלקי המדינה, נכון? לא יכול להיות.
<< דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >>
לגבי העיתונים אני מציע שאנחנו נפעיל לחץ.
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
אבל דואר זה גם כן רק אחרי מלחמה של אלון. זה לא היה לפני.
<< דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >>
תאמיני לי, היית פונה למירב זה היה קורה אותו דבר.
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
נכון.
<< דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >>
אני הבנתי שנושא העיתונים, יש שלוחה והעיתונים מחויבים להגיע. רק בקצה יש את החבר שצריך להסכים לעבור את צומת סעד.
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
אלה בדיוק השלושה קילומטרים שמפחידים את האנשים. אנשים בסעד בטוחים שאנחנו באזור מלחמה והם בשלום. זה משהו תפיסתי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה עושים עם הניקיון? יש לכם רעיון איך פותרים את שירותי הניקיון? כי אצל מבוגרים זה קריטי והעובדים הסיעודיים לא פותרים את עניין הניקיון, זה עניין אחר. אולי אפשר להתקשר עם חברת ניקיון באופן מרוכז לאזור הזה?
חסרי מילים אנחנו. לא, זה בעיה.
<< אורח >> נציגת משרד הרווחה: << אורח >>
אחרי ההצעה האטרקטיבית שהיא קיבלה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן, 360 שקלים לשעתיים. מדהים. אני חושבת שצריך לחשוב על איך מוודאים באמת ששירותים חיוניים מגיעים לאזור הזה. מינהלת תקומה, אני מבקשת שתבדקו את זה.
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
היינו במקום הזה אחרי צוק איתן. אני יכולה להגיד לכם. והנושא הזה של מט"ביות ומטפלות ומנקות, זה הלך ודעך. עכשיו מנהלות הסיעוד, חושב מיושב הראש שהם קיבלו הוראה מלמעלה תמצאו, הם אומרים לי מה לעשות, אף אחת לא מוכנה לעבור את צומת סעד. אני לא יכולה להכריח.
<< דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >>
הנה סיבה טובה לסיים את המלחמה.
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
גם זאת סיבה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן. אז אני מבקשת שתבדקו גם, אולי יש פה מקום להתקשרות עם חברה באופן מרוכז לאזור ושהם יבטיחו שירותים.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
אני חושבת שאם יתמרצו את חברות הסיעוד שיושבות בשדרות או באזור שלנו אז הם גם יוכלו לתת שירותי ניקיון. כי זה חלק מהסיפור. אני בעבר הרחוק הייתי לוקחת מהם שירותי ניקיון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בעיניי שירותי סיעוד יותר קרובים לשירותי רפואה משירותי רפואה.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
זה לא משנה, אבל זה חברות שעובדות עם כוח אדם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
שעושות גם וגם.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
הן יכולות לקחת תחת קורת הגג שלהם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
צריך פה לבוא מטעם המדינה כגורם מתכלל לכל היישובים שם ולדאוג באופן מרוכז, לנצל את היתרון של גודל שיש עובדי סיעוד ויש עובדי ניקיון והדברים קורים. אם כל קיבוץ יתמודד עם זה לבד אז לא יהיה יתרון.
<< דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >>
אני אעדכן אותך לגבי העיתונים. ורעיון מצוין העניין של חברות סיעוד.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מכולות. רותי, המכולת, מתי יהיה? אנשים אמורים לחזור כשאין להם מכולת זמינה?
<< אורח >> רותי וגנר: << אורח >>
כן. ואני כבר דיברתי עם קיבוץ סעד שיהיה לו הרבה יותר לקוחות, אז צריך להסיע את האנשים לשם כי הם לא נוהגים. ושירותי אונליין אני הצלחתי קשישים, זוג אחד לשכנע שאני אעזור לו לעשות הזמנת אונליין. הם לא רוצים. קשה להם מאוד. גם לקחת מוניות תיאורטית הם יכולים. משהו תפיסתי. הילדים שלהם אומרים הם נתנו את כל החיים שלהם מגיל 18 לנחל עוז, תדאגו להם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן. אני כרגע מבקשת שנתמקד בשלושה נושאים שתעשו בבקשה שיעורי בית כשיש את המשולש של היישובים ומינהלת תקומה ומשרד הרווחה. התנאים לדיור המוגן והמימון. עובדים סיעודיים גם שעתיים וגם זרים ושירותי הניקיון. בואו ניקח את השלושה נושאים האלה ונעשה ישיבת מעקב תוך שבועות, בתוך המושב הזה. זאת אומרת, יש לנו עד סוף יולי המושב נגמר, אז בתוך המושב הזה אני מבקשת לעשות דיון מעקב, לראות שזה נפתר.
תודה רבה, אתם גיבורים, שוב, גיבורים בעל כורחכם. אבל זה שאתם באים לשם ומשקמים את המקום ומשקים את העציצים ומטאטאים את השבילים ועושים הכול בעשר אצבעות זה פשוט להקים את מדינת ישראל מחדש. אני מודה לכם על זה. וכל מה שנוכל לסייע נשמח לעשות.
ביקשתם התייחסות מקופת חולים כללית? הגיעה נציגת קופת חולים כללית אם אתם רוצים, כי הייתה לך שאלה, אסתר. אז שנייה לפני שאנחנו סוגרים את הדיון.
<< אורח >> נציגת קופת חולים כללית: << אורח >>
אני מראש אגיד שאני עובדת סוציאלית ולא בטוח שתהיה לי תשובה. אבל אני אעביר את השאלה ואחזיר תשובה.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
אין לי שאלה, יש לי אמירה. אני אומרת, ואני דיברתי אתמול עם נציגת קופת חולים שדיברה איתי. אחד הדברים החשובים, עוגן לחזרה של החברים בכל הגילאים זה שהמרפאה תהיה יציבה ובטוחה ותהיה הרגשת קביעות. אני אתן את הדוגמה אצלנו. אנחנו התחלנו לפתוח את המרפאה.
<< אורח >> נציגת קופת חולים כללית: << אורח >>
איזה קיבוץ את?
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
אני מקיבוץ נירים והמרפאה שלי היא גם של עין השלושה וכיסופים. אבל מטבע הדברים, מכיוון שהמרפאה אצלנו אז אני עסוקה בשיקום שלה, בהחזרתה. היום מאפריל פתחנו יומיים בשבוע, כי היו אנשים בנירים, אבל לא מספיק. בחודש יולי דיברנו שנעלה את זה לשלושה-ארבעה ימים בתהליך. בשבוע הראשון של יולי היו יומיים. השבוע המרפאה הייתה צריכה להיפתח לשלושה ימים. אתמול קיבלתי הודעה שביום שלישי היא לא תיפתח, היא תיפתח רק ליומיים, כי צריך את האח כי יש הרבה בעיות במקומות אחרים.
אני מבינה לגמרי. אבל כשאני מפרסמת הודעה לציבור שביום שלישי המרפאה לא תיפתח, למרות שכבר פרסמתי, כי אני בן אדם מסודר, אני מפרסמת לאנשים שיידעו, אז אני מאבדת את האמון של הציבור. האנשים בקיבוצים עכשיו, במיוחד עכשיו, זקוקים להרגשת הקביעות. הרגשה שיש מישהו שמבין את הצרכים שלהם.
<< אורח >> נציגת קופת חולים כללית: << אורח >>
אני רוצה רגע להבין. המרפאה באותו יום נסגרה, אבל לא הודיעו לכם את זה מראש?
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
לא, הודיעו לי. ההודעה הייתה ביום ראשון על יום שלישי. מחר המרפאה תיסגר. אבל אני, כשאני מוציאה הודעה כזאת אני שוב מרגישה על עצמי, אני יודעת מה תהיה תגובת האנשים. ששוב מזלזלים בנו, שוב אנחנו לא מספיק חשובים. אני אומרת את זה ולא מתוך, אני קשה לי להיות במקום של קורבן. אני לא בן אדם קורבני. אבל אני כשאני צריכה לתת תשובות לאנשים אני רוצה לתת להם את הביטחון שהמרפאה תיפתח, עם הרופאים הכי טובים. וקיבלנו באמת צוות מעולה. באמת, אין לי מילים כדי להגיד כמה אני מודה על הצוות שקיבלתי למרפאה.
אבל אני רוצה שתהיה קביעות. אני רוצה שהאנשים ירגישו שרואים אותם, שבאים אליהם ולא כל פעם לוקחים איזה מן פיחות זוחל כזה, שחסרה אחות במקום אחר אז ייקחו את האח שלנו.
<< אורח >> נציגת קופת חולים כללית: << אורח >>
אני כותבת פשוט.
<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>
הכול בסדר. אתמול נפל קסאם בנירים בלילה. נפל קסאם, הייתה פגיעה במבנה. היו שם ילדים באזור. אני מספרת את הסיפור הזה, אני אומרת, מבחינתי קופת חולים היום התקשרה 'מה אתם צריכים?' אמרתי אני לא צריכה שום דבר, הנושא טופל. אני צריכה שתפתחו את המרפאה כמו שצריך. זה מה שאני צריכה. בסדירות, בקביעות.
<< אורח >> נציגת קופת חולים כללית: << אורח >>
אני אעביר את המסר. ואני שמחה גם לשמוע שאתם מרוצים ושאכפת. אבל אני אדבר, אנחנו מבינים את החשיבות של היציבות והקביעות ואני אעביר את זה באמת הלאה.
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
אני יכול להגיד עוד איזה משהו, אמירה כללית?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בטח. הוועדה כונסה רק בשבילכם. אנחנו לא נסגור את הדיון עד שלא תגידו את המילה האחרונה.
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
דיברנו על זה פה בהיבטים שונים. תקומה נתנה הרבה כסף. אנחנו יש לנו תוכניות. משרד הרווחה ואנחנו פיתחנו תוכניות טובות לוותיקים. להוציא את הכסף זה סיפור. הבירוקרטיות פה, אותי לפחות הן מתישות. אנחנו לא מצליחים לממש חלק מהכספים האלה בגלל השתתפויות עצמיות למשל, דברים שלא התעקשו עליהם אפילו קודם והיום כן מתעקשים עליהם.
כל מיני מגבלות של פתאום מי שיש לו חוק סיעוד לא יכול להיות בקהילה עוטפת, איזה מודל שעשינו. כלומר, שמים מגבלות חדשות על אלה שהיו כבר קודם. וזה בעייתי מאוד, כי אנחנו בסוף צריכים לתת שירותים לאנשים. שירותים טובים לאנשים. אנחנו משתדלים. כמו שאמרת, אנשים באים מדיורים מוגנים, הם רגילים לדברים אחרים לגמרי, הם צריכים לחזור ליישוב שלהם, לדלת אמותיהם. אנחנו צריכים לדאוג לפעילות חברתית, אנחנו צריכים לדאוג לפעילות אישית. יש לנו את התוכניות ואת הפתרונות. משרד הרווחה עזר לנו לבנות אותם. אני מתקשה לממש את התקציבים האלה בגלל בירוקרטיות בחלק מהמקומות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז תמקד אותי. בוא נעשה את זה ספציפית שתקומה יעבדו על זה ויחזרו אלינו.
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
למשל השתתפויות עצמיות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
במה, באיזה תוכנית?
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
בתוכניות של קהילה תומכת, בתוכניות של מועדוני מופת. דברים שאולי אפשר להגיד אוקיי, בואו תנו השתתפות עצמית הכי נמוכה שיש ובואו נרוץ עם זה במקום להתחיל עכשיו עם חישובי זכאות. אני אבוא לאנשים עם חישובי זכאות הם יגידו לי לא רוצה להשתתף. אני לא עכשיו אתחיל להביא פה את הנתונים שלי. לא דברים שיקרו. זה מקשה.
לדוגמה בקהילה עוטפת, וזה מודל של קהילה תומכת משודרג. נושא של חוק סיעוד. פתאום אמרו שמי שיש לו חוק סיעוד לא יכול להיות בקהילה עוטפת. איזה קשר יש לזה אחד לשני? בואו תורידו את הדברים האלה. זה מיותר לחלוטין, זה מקשה עלינו. אנחנו לא יכולים לממש. באמת יש תוכניות טובות, אנחנו יודעים לעשות אותן. אנחנו כבר עושים אותן, את חלקן. אבל מצד שני אומרים לנו אם אתם לא תממשו את התקציב אז אנחנו ניקח לכם אותו.
זה מן סוג של שמים אותנו באמצע. אני לא צריך את זה, יש לי מספיק צרות על המוח שלי שאני צריך להפעיל.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ברור. אז אני מסכמת מחדש, עם התוספת הזאת.
<< אורח >> דגנית בר משה: << אורח >>
מירב, אני יכולה רגע להתייחס?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן.
<< אורח >> דגנית בר משה: << אורח >>
לגבי ההשתתפויות, עודד, זה בבדיקה. זאת אומרת, העלו בפגישה את העניין הזה. אנחנו מחכים לתשובות, אנחנו בוחנים באמת את האפשרות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני בדיון הבא, בדיון המעקב אבקש תשובות על הנושאים הבאים.
<< אורח >> ירון מרקוס: << אורח >>
רק להוסיף עוד משהו, שניצולי שואה ביישובים בעוטף אנחנו מכסים את כל ההשתתפות העצמית שלהם. זאת אומרת, אין מי שחבר בקהילה תומכת לפי מחיר זה. ועידת התביעות מכסה את ההשתתפות. כך שאין השתתפות עצמית לניצולי שואה.
<< אורח >> עודד אטינגר: << אורח >>
אין לי בעיה עם ניצולי שואה, הם באמת מכוסים עד הסוף.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי. אנחנו בדיון הבא נעשה מעקב על ארבעה נושאים: הדיור המוגן שדיברנו עליו, העובדים הסיעודיים שעתיים וזרים, אספקה של שירותי ניקיון ומודל ההשתתפות העצמית שמסרבל את היכולת לממש את התקציבים שהועברו. שאני מבינה שזה כבר על המדוכה, אז תביאו לנו את המסקנות שלכם. בתוך שבועיים-שלושה נתכנס שוב ונקבל עדכונים.
תודה רבה שכיבדתם אותנו ובאתם. אנחנו לשירותכם ונכנס את הוועדה הזאת כמה פעמים שתבקשו עד שהדברים יסתדרו. תודה רבה לכם.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:40. << סיום >>