פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב שלישי פרוטוקול מס' 365 מישיבת ועדת הבריאות פרוטוקול מס' 11 מישיבת הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים יום שני, י"א בתמוז התשפ"ה (07 ביולי 2025), שעה 9:00 סדר היום: << נושא >> שיקום ובניית המרכז הרפואי סורוקה - משימה לאומית << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: יונתן מישרקי – יו"ר ועדת הבריאות מיכאל מרדכי ביטון – יו"ר הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים מיכל מרים וולדיגר עופר כסיף טטיאנה מזרסקי פנינה תמנו שטה חברי הכנסת: אברהם בצלאל בנימין בני גנץ חילי טרופר מאיר כהן נעמה לזימי יסמין פרידמן מטי צרפתי הרכבי מוזמנים: שר הבריאות אוריאל בוסו שר הרווחה והביטחון יעקב מרגי אורי גולדשטיין – מהנדס, סמנכ"ל בכיר וראש מינהל תכנון ובינוי, משרד הבריאות משה ראש – מנהל תחום נזק ישיר, רשות המיסים, משרד האוצר יעל פיילס – רפרנטית בריאות, אגף התקציבים, משרד האוצר יעל לינדנברג – אגף התקציבים, משרד האוצר פרופ' שלמה קודיש – מנהל המרכז הרפואי סורוקה עמית מרזאי – רו"ח, מנכ"ל, בית החולים פרס נגב איתן שלייפר – סמנכ"ל, ראש חטיבת לוגיסטיקה ותשתיות, שירותי בריאות כללית ד"ר אבינעם פירוגובסקי – ראש אגף רפואה, מ"מ סמנכ"ל חטיבת בתי החולים, שירותי בריאות כללית אורי פליישמן – סגן יו"ר האגף לאיגוד מקצועי, הסתדרות הכללית שאול סקיף – יו"ר, איגוד האחים והאחיות, ההסתדרות הכללית תא"ל במיל' אמיר השכל – פעיל חברתי, ממנהיגי המחאה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו לי סיגל – נציג משפחות החטופים שמעון אור – הרב, נציג משפחות החטופים משתתפים באמצעים מקוונים: רוביק דנילוביץ' – ראש עיריית באר שבע מנהלות הוועדה: מיכל דיבנר כרמל – מנהלת ועדת הבריאות אפרת מורלי – מנהלת הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים רישום פרלמנטרי: ליאור ידידיה, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות. << נושא >> שיקום ובניית המרכז הרפואי סורוקה - משימה לאומית << נושא >> << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הבריאות יחד עם הוועדה לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים, בראשות ידידי, חבר הכנסת מיכאל ביטון. אנחנו נעסוק היום בנושא שיקום ובניית המרכז הרפואי סורוקה – משימה לאומית. לא סתם נבחר השם הזה. אני מבקש לפתוח את הישיבה הזו, כפי שאנחנו נוהגים תמיד, בתפילה להשבתם הביתה במהרה של כלל החטופים – מי לקבורה ראויה ומי לשיקום – בקרוב, אמן. יחד עם זאת, אנחנו מתפללים גם כן לרפואתם של כלל הפצועים במערכה הקשה הזו. אנחנו נפתח את הישיבה הזו בדברי המשפחות. ראשון הדוברים הוא לי סיגל, בבקשה. << אורח >> לי סיגל: << אורח >> שלום. לפני כמה זמן עברתי לאחל לכולם "בוקר טוב", אחרי שלא יכולתי. קית' חזר והטעין לי בוקר טוב. למי שלא מכיר או מכירה, קית' הוא אח שלי. הוא נחטף מקיבוץ כפר עזה ביחד עם אביבה, אשתו, גיסתי. אביבה יצאה ביום ה-51 בהפסקת האש – לא במלחמה אלא בהפסקת אש, כשהמדינה החליטה, אחרי שבוע ויותר מ-100 שחזרו, לחזור למלחמה. קית' יצא אחרי 484 ימים בשבי החמאס, בהפסקת אש והסכם – המדינה חתמה על הסכם. אחרי חודש – החלטנו לחזור למלחמה. והנה, קית' יותר מחמישה חודשים בבית – והוא לא בבית. הוא לא בבית – הוא בעזה. בראש שלו – הוא בעזה. בלקום בבוקר שלו – הוא בעזה. וגם אביבה, אחרי כל כך הרבה זמן – גם בעזה, ואתם תשמעו את זה מכל חטוף וחטופה שתשאלו אותם. זו המציאות שלהם. זו המציאות של כולנו – גם החיילים, גם המשפחות השכולות. כולנו עדיין בעזה, וזה לא טוב. אז אני חוזר להגיד "בוקר", ולא "בוקר טוב". זה לא בוקר טוב. זה לא בוקר טוב לחטופים; זה לא בוקר טוב לחטופים שחזרו; וזה לא בוקר טוב למדינת ישראל, אני מצטער להגיד. אלה מילים קשות, אני יודע. לפי המבטא אתם שומעים שאני עולה. אני תמיד עולה חדש, אבל אני לא עולה חדש. אני בישראל מ-1976. שירתי בצבא; אני לא איש צבא; אני לא איש משרד החוץ – אני אזרח. אנחנו מקבלים הרבה חיבוקים, הרבה אהבה, אבל זה לא מספיק. זה לא מספיק, וזה לא יהיה מספיק עד שכל 50 החטופים יהיו בבית – חטופים וחטופה אחת, ענבר היימן. היא שם. הייתה אישה מדהימה. היא לא בחיים. אישה צעירה, מוכשרת, עם משפחה שסובלת יום-יום, דקה-דקה. דעו לכם, מי שלא חווה את זה – ואני שמח שמעט מאוד מכם כן חוו את זה – להיות משפחה לקראת הסכם זה הדבר הכי קשה, הכי מלחיץ, הכי מטריף את הדעת שיכול להיות. זה היה כשאביבה יצאה, והיו 15 בכל יום – חיכינו לרשימה בלילה של מי יוצא בבוקר, יום-יום. אחרי ארבעה ימים – אביבה הייתה ברשימה. איזה יופי. קית' היה צריך להיות ברשימה. קית' לא היה. כעבור עוד זמן רב מדי, עוד פעם הפסקת אש; עוד פעם – מי יוצא? מי יוצאת? חיכינו, חיכינו. לקית' יש אזרחות אמריקאית. אמרו לנו: "הוא יוצא, הוא יצא, לא לדאוג, לא לדאוג". מה לעשות? בשבוע הראשון – הוא לא יצא. חיכינו, חיכינו, חיכינו. וזה מה שעובר על כל משפחה ומשפחה. זה טרור פסיכולוגי, ואני מבקש סליחה שאני אומר את זה – טרור פסיכולוגי שמנוהל על ידי המדינה שלנו, הממשלה שלנו. אנחנו מכירים את חמאס – ארגון טרור, מפלצות. זה הם. כך הם פועלים. זה הם. אנחנו – לא, אבל על המשפחות מופעל טרור מבפנים. אתם לא יכולים להעריך מה זה להיות משפחה שמחכה קודם כול להסכם, ושנית, לדעת האם היא יוצאת. גם כשהיא לא בחיים – מגיעה לה, לענבר היימן, קבורה ראויה. מגיעה לה ולמשפחה שלה. לכל מי שלא בחיים – מגיעה קבורה ראויה, ולמי שכן – מגיע לשרוד. איפה הדחיפות? איפה הדחיפות לקואליציה שלנו? אני יודע שמפלגת ש"ס איתנו, ושתצביעו בעד כל הסכם, אבל כבר חודשים שאנחנו אומרים: "זה לא מספיק להיות בעד". וגם לא אופוזיציה – זה לא מספיק להגיד "אנחנו איתכם". חייבים להפוך שולחנות. חייבים להביא לסיום המלחמה. רק כך חטופים חוזרים. זו המציאות. מציאות מרה; מציאות קשה; מציאות לא מתקבלת על הדעת של כולנו, בעצם, אבל אין ניצחון – לא יהיה ניצחון על החמאס. הניצחון היחידי – חטופים בבית. תרגישו את הדחיפות, כל אחד מסביב לשולחן; כל אחד שיושב או יושבת מאחוריי. תרגישו את הדחיפות. איך יכול להיות שראש הממשלה צריך לעלות על מטוס ולטוס לארץ זרה כדי לקבל החלטה? זו הארץ שלנו; זו המדינה שלנו. הוא ראש הממשלה – הוא יודע מה צריך לעשות. צריכים לקבל החלטה נכונה – להחזיר את כולם. ואם להסיר חסמים – קודם כול החסם שמונע מחטופים לחזור. תודה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה, לי. אמיר השכל, בבקשה. << אורח >> תא"ל במיל' אמיר השכל: << אורח >> תודה רבה. שירתי 32 שנים בצה"ל, פרשתי ב-2003, ואז החלטתי להקדיש את עצמי ללימוד חקר השואה. עשיתי קורס מדריכים בפולין, ביד ושם, ובמשך למעלה מ-10 שנים הדרכתי בעיקר משלחות של צה"ל בפולין. כשהגענו לבירקנאו, לרמפה, סיפרתי על המשלוחים שהגיעו מהגטאות – אנשים הגיעו כבר במצב פיזי ומורלי נמוך מאוד, ואז עמדו שם רופאים והחליטו: מי לעבודה, ומי למתקן ההשמדה. כמה עצוב שהגענו ליום שבו צריך לעשות סלקציה מבין 20-22 החטופים שעדיין נמצאים בעזה. מבין האנשים, יש לנו ארבעה אבות לילדים. המבוגר בהם הוא בן 48 – היתר בשנות השלושים לחייהם. יש שני זוגות אחים – תאומים ושני אחים שהם אינם תאומים. יש שלושה חיילים. ועכשיו, מי מחליט, ואיך מחליטים, מי הם ה-10 שיוצאים, היה ויהיה הסכם, ומי הם אלה שנשארים? איך הגענו למצב הזה? יש פה רופאים. הם יודעים לספר לכם מה מצבם של האנשים אחרי 640 ימים – במצב שהוא דומה מאוד לאנשים שישבו בגטאות. אתמול, לפחות לפי התקשורת, דווח שראש הממשלה התאחר בהמראה שלו כי הוצב לו אולטימטום: שאם לא תהיה טיוטת חוק לחוק הגיוס – יפרקו את הממשלה. ואני שואל: איך אתם, שיש לכם את הכוח הפוליטי – אני יודע, הדברים שאני אומר הם לא נעימים לשמוע, ואני רואה את התגובות בשפת הגוף – איך אתם ממשיכים בשגרת החיים שלכם? אני לא מבין את זה. מה קורה כשמגיעים לכנסת? הולך הלב לאיבוד? הולך המצפון? אי-אפשר יותר עם המצב הזה. תודה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה. הרב שמעון אור, בבקשה. << אורח >> שמעון אור: << אורח >> תודה רבה. ראש הממשלה נמצא כבר בוושינגטון, ואנחנו נמצאים במצב מטורף. מי שלא מכיר, אני דוד של אבינתן. אחי התאום, ירון, הוא האבא של אבינתן, ודיצה היא גיסתי. אנחנו נמצאים אחרי מרכבות גדעון – 35 נהרגו במבצע הזה והמערכת השתנתה. בתוך עזה – המערכת מפוררת. כל הצד המשילותי של הפיקוד העליון ופיקוד הביניים – התפורר או מתפורר. ופתאום אנחנו שומעים שבנימין נתניהו באותה עסקה מטורפת – כאילו לא היו מרכבות גדעון. ואז אני שואל אתכם: למה נהרגו 35? למה נשרפו חיים שבעה בתוך הפומה הזו? לכלום? עברו כל כך הרבה. כל כך הרבה דברים היו, איראן נהרסה, והוא ממשיך באותה מגמה – להוציא 10 חטופים? הגורם היחיד היום שמחזק את המשילות של החמאס זה בנימין נתניהו, בחיזור אחרי עסקה. הם גמורים. בכל הדיווחים. לא יודעים בדיוק מול מי עושים את המשא ומתן – עושים את זה מול גורמים בחו"ל, כי לא יודעים מי נמצא בתוכו. ואני שואל אתכם: אתם, בתוך הקואליציה, למה אף אחד לא מרים את הקול שלו? נעשה פה מעשה בלתי מוסרי בעליל. האם צה"ל זה שכירי חרב שמכניסים אותם ומוציאים אותם, מכניסים אותם ומוציאים אותם? אתם לא מתביישים? אתם לא מתביישים להסכים לכזה דבר? מה הוא? מריונטות של בנימין נתניהו – להכניס אותם, להרוג אותם ולהוציא אותם החוצה, ואז לחזור למקום שבו היינו במרץ? לסגת לאותם מקומות? ואז מה? מה עם ה-20 שבפנים? הרבה יותר מ-10, וגם החללים – הוא יפקיר אותם? איך אתם מסכימים לכזה דבר? הם יצאו חיים אחר כך? מה עם החללים? חמאס יעשה טובה להחזיר אותם? הרי ברור שהוא יודע שאם הוא מחזיר את כולם – הוא גמר. יש אפשרות להביא את כולם באולטימטום. אין להם תקווה; יש להם פירוד בפנים. כל מיני קבוצות בעזה כבר הולכות נגדם. אתם יודעים, ואני יודע, שברגע שאנחנו נצא אחורה, אם תהיה פה עסקה – הם ירצחו את כל משתפי הפעולה איתנו. איפה הטירוף הזה? למה אף אחד לא אומר לבנימין נתניהו "Stop, אתה עבריין. אתה הורג את החיילים; אתה הורג את החטופים לשם כלום"? למה אף אחד לא אומר מילה על זה? יש היום מלחמה. יש היום תחרות בתוך משפחות החטופים – מי יותר הומניטרי? מי יותר מעונה? אתם יודעים את זה בדיוק כמוני. כל משפחה מייצאת את ההומניטריות ואת העינוי של הילד שלה. זה פשוט מגעיל. לא המשפחות מגעיל – מה שבנימין נתניהו גרם זה מגעיל. הוא המציא את השיטה הזו שנקראת "מתווה וויטקוף" – לא וויטקוף. לפני העסקה של ה-33, אנחנו אמרנו: "אתה תהיה אחראי לרצח החטופים בפנים". הוא המציא את זה. טראמפ אמר לו: "את כולם באולטימטום", כשעוד היו אנשים שהיו צריכים להגיע בעסקת ה-33. למה אתם שותקים? זה דבר שהוא לא מוסרי בעליל. כולם מקבלים את מה שהוא אומר? מה זה הדבר הזה? ואומרים: "העיקר נקבל הצלה". מה עם כל אלה שנהרגו? מה עם כל אלה שייהרגו אחר כך? מה עם כל המחבלים שמשתחררים ויהרגו עוד? איפה המוסר? ואם לא הייתה אלטרנטיבה – מילא, אבל יש אלטרנטיבה. איפה המוסר החברתי? למה החברה לא זועקת? למה אתם לא זועקים? להגיד: "לא, נקודה. לא"? יש אפשרות: משילות על עזה, צבאית ואזרחית. לא יהיה משהו אחר. אנחנו נצטרך להיכנס עם האצבעות ולהביא את כל האנשים, גם החיים וגם המתים. אף אחד לא יעשה את זה במקומנו. הרמטכ"ל אומר: "מיצינו את מרכבות גדעון". הוא לא מתבייש? החיילים שלו נשארים בפנים אחרונים. הוא לא מתבייש? החיילים שלו נהרגים בפנים, והוא אומר לי: "מיצינו את מרכבות גדעון"? אתם שותקים, ואתם חלק מהדבר הלא מוסרי הזה. תעשו משהו. אני מצפה מכם שתדפקו על השולחן; שתדברו בעיתונות ותגידו שאתם מתנגדים למה שבנימין נתניהו עושה, כי יש אלטרנטיבה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה. עד כאן זו הרשימה שמונחת בפניי של דבר המשפחות, נכון? אוקיי. ברשותכם, נעבור - - - << אורח >> לי סיגל: << אורח >> אתה מוכן להתייחס, יושב-הראש? << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> לי, אני פתחתי את הישיבה, כמו שאנחנו עושים תמיד, ואתה יודע את העמדה שלנו, כמפלגה, בהקשר הזה של העסקה. כמובן שאני לא נכנס בכלל, ואין לי את המנדט, להיכנס לחילוקי הדעות שיש בין המשפחות או בין הקבוצות בתוך המשפחות. העמדה שלנו ידועה ומפורסמת. כמובן שאנחנו תומכים ומכירים גם בערך התורני, אבל גם בערך המוסרי שיש בהשבת החטופים. אנחנו פותחים עם זה כל ישיבה וגם עושים פעולות רבות בהקשר הזה. << אורח >> שמעון אור: << אורח >> אבל אתה הורג את החיילים. אני לא מבין – מה הקטע המוסרי הזה? << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> כיבדתי, לא התערבתי כשאתה אמרת. אני לא אכנס בשום פנים ואופן לתוך חילוקי הדעות שיש בדרך, אבל כמובן שהבסיס – גם חובה שלנו, גם חובה מוסרית וגם מכל הבחינות הנוספות שהזכרתי. << אורח >> לי סיגל: << אורח >> רק עוד דבר אחד, אם אפשר. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> בבקשה. << אורח >> לי סיגל: << אורח >> לכולם, אבל גם לך, לשר הבריאות: המטה של המשפחות ממשיך להזמין אתכם לביקור פרטני, פרטי. לא צריכים להגיע לקהל. לראות את הכיכר; לשמוע מאיתנו, מספר משפחות – לא פורום גדול - - - << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אני יכול לדבר בשמי, לא בשם השר – הוא יבוא לפה עוד מעט אם נרצה ויתייחס לזה. אני אמרתי שאבוא, ואני אעשה את זה. << אורח >> לי סיגל: << אורח >> אני יודע את זה, וזה יקרה. תודה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> כן. תודה רבה. טוב, נעבור לנושא הדיון שעל סדר-היום. אני חוזר שוב ומזכיר את הנושא שמונח בפנינו: שיקום ובניית המרכז הרפואי סורוקה – משימה לאומית. לא לחינם נבחר השם שהוא נושא הדיון. המעבר הוא לא מעבר כל כך חד מהנושא שדיברו עליו המשפחות, כי אנחנו מדברים כרגע על ענייני תקומה. מדינת ישראל זקוקה לתקומה הזו. אני כמובן מברך את נוכחותו של שר הרווחה, הרב יעקב מרגי. כמובן שעוד מעט יצטרף אלינו גם שר הבריאות, חבר הכנסת בוסו. << דובר >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << דובר >> אני באתי כתושב הנגב; לא בתפקיד המיניסטריאלי. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> מה לעשות? זה רודף אחריך גם בתפקיד. כמובן, מנכ"ל המרכז הרפואי סורוקה, פרופ' שלומי קודש, ונציגי הקופות; כמובן, חברי הכנסת כולם מכובדים, וברוכים הבאים לישיבה הזו. אני אכבד אותך בדברי הפתיחה, ואחרי זה אומר את דבריי. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> בוקר טוב לכולם. אנחנו משתדלים בכנסת להנכיח את העובדה שלא כל החטופים חזרו הביתה. בכל יום אני שם חולצה של חטוף אחר, של אדם אחד עם זהות, עם משפחה – עומרי מירן, עם אישה, לישי, שנאבקת למענו; עם אבא, האיש המבוגר עם הזקן; והילדות שלו, שמחכות לו, שהן עצמן היו חטופות – נחטפו ביחד. הוועדה הזו נקבעה אחרי ביקורים בסורוקה גם של יושב-ראש ועדת הבריאות וגם שלי. אמר שר הרווחה, שהוא תושב הנגב – אני חושב שאתה יליד סורוקה, לא? << דובר >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << דובר >> ממש. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> גם אני יליד סורוקה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> גם אני. נולדתי בסורוקה וילדתי בסורוקה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> גם אני נולדתי, וילדתי עם אשתי ארבעה שם. זה הבית שלנו. זה מקום שנוגע ללב שלנו. שם הדברים היפים בחיים – הלידות – וגם הפרידות מההורים שלנו. ובאמצע – כל החיים. יש בסורוקה אנשי מופת: גם מנהלים עם לב וחזון; גם רופאים; גם אחיות; גם סניטרים; גם אנשי הנהלה. עולם שלם של אלפי עובדים שנותן את הלב ואת הנשמה לתושבי הנגב עשרות שנים. אנחנו יודעים, ודיברנו על זה רבות, אילו השקעות נדרשות כדי לצמצם את פערי הבריאות בנגב. הפעם, ראינו מה זו מנהיגות וגבורה של בית חולים, שחוטף טיל ישיר שמשמיד מחלקות, כשבהחלטה מושכלת, ימים ספורים לפני הטיל הזה, מוציאים משם אנשים. ניצלו עשרות אנשים מהרג בסורוקה. הדבר הכי מדהים בביקור בסורוקה זה איך עובדים בזמן שהכול הרוס – מחלקות שלמות מתחת לאדמה; תיקונים בתוך יומיים; וחזון גדול לקחת את הפגיעה הזו ואת האסון הזה לשיפור, לצמיחה ולמהלך מהפכני – שסורוקה יקים בניין חדש מתוך ההריסות, עם עוצמות; עם יכולות; עם השירותים הכי טובים שניתן למצוא בעולם. הדבר הזה עולה מיליארד שקלים. יהיו תורמים ויהיו החזרים של רשות המיסים, אבל משרד הבריאות והאוצר – נדרש כבר היום לתת להם, מיידית, כמה עשרות מיליונים לתכנון מפורט, על פני שנתיים, שלוש, ארבע, או כמה זמן שלוקח לבנות את זה, ולהעמיד את זה. מבחינתי, היושב-ראש משריקי, אני שמח שאנחנו עושים את הדיון הזה ביחד, אבל אם זה יהיה דיון יחיד – אין בו טעם. אם בכל שלושה חודשים-חצי שנה נעשה מעקב על השיקום והבניין החדש בסורוקה - - - << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> זה חשוב. זו משימה משותפת שלנו, של כל חברי הכנסת שנמצאים פה – אגב, אופוזיציה, קואליציה, כולם כאחד נענו להזמנה לישיבה הזו מתוך הבנה שזו חובתנו; החובה של המדינה. אני כבר אגע בזה. אנחנו ראינו, במתקפה הברוטלית הזו של האיראנים לעבר בית חולים, את מה שידענו תמיד – הם לא מבחינים בין סוגי האוכלוסייה. זו לא פגיעה רק בצבאות; זו לא מלחמה מול צבאות – זו מלחמה מול אזרחים. הם פוגעים בקודש הקודשים – הם פוגעים בבתי חולים ללא הבחנה, כפי שראינו בסורוקה. אנחנו הגענו לסיור שם יחד עם שר הרווחה, מרגי. ראינו קומות הרוסות; חדרים הרוסים; חלונות מנותצים; קומות שנפלו; ציוד שנפגע. אבל יחד עם זאת – ואני מוכרח לשים את זה פה ולשים את זה על נס – ראינו רוח יציבה; רופאים ורופאות שעומדים כחומה בצורה מול הכאוס וממשיכים בעבודתם, גם תוך כדי מתקפה, באחריות ובשקט. ראינו מנכ"ל בית חולים שלא התמקד בבעיות אלא מיד התחיל לדבר על פתרונות, על חזון. לצורך כך אנחנו נמצאים פה היום וכינסנו את הישיבה הזו. הדיון היום יעסוק לא רק במילה "שיקום" או רק בהחזר הוצאות של מה שנפגע. ברוך הבא לוועדה, כבוד שר הבריאות. הדיון היום יעסוק בחזון התקומה של בית החולים, ברוח מנכ"ל בית החולים. אנחנו נרצה לגייס את משאבי המדינה לטובת העניין הזה. כמובן שגם בית החולים יודע לגייס מפילנתרופים חלקים נוספים בשביל בניית מרכז ממוגן, כדי שלא יהיו עוד מעט פונקציות שנשמע ממנכ"ל בית החולים. לכן כינסנו את הישיבה הזו. ברשותך, אנחנו נעבור לסדר הדוברים. יעל, ממשרד האוצר, תודה רבה שבאת. אני יודע שעשית מאמץ גדול כדי להגיע לישיבה הזו. נתחיל עם שר הרווחה. בכבוד. << דובר >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << דובר >> כמובן, ברשות יושבי-הראש של הוועדה המשותפת; מכובדי, שר הבריאות, ידידי; מנכ"ל בית החולים; חברי כנסת; אורחים נכבדים. כפי שציינו כאן, אני גדלתי בשכנות לסורוקה ומכיר את סורוקה, ואני אומר לכם: אני פטריוט לנגב. זה לא סוד שגם הפערים בבריאות לא נעלמו מעיניי לאורך כל התקופה שאני כאן, וזו תקופה ארוכה, אבל בשנים האחרונות, עם כל הכבוד, הפערים הלכו וגדלו. האתגרים של המרכז הרפואי סורוקה הולכים וגדלים; האוכלוסייה גדלה, מגוונת ומורכבת. להעמיס הכול על הנהלה מקומית – זה היה מורגש. כמה שמנהל בית החולים הנוכחי, שלומי קודש, יכול לקחת על עצמו, באופי שלו, בצניעות שלו, ויש רופאים פטריוטים – אתה לא יכול לדבר סרה על סורוקה לידם, אבל יש גבול. אני אומר לכם בקצרה: מבחינתי, הטיל הזה שנפל על בית החולים סורוקה זה הזדמנות. במגדל האשפוז היה צורך כבר שנים רבות. מבנה הפנימיות – הם יציינו; אני לא רוצה לפרט על זה – היה אתגר בפני עצמו לאורך כל התקופות שבהן נורו טילים; אפילו חדר המדרגות שם הוא גלוי. לפי פיקוד העורף צריך ללכת לחדר מדרגות, אבל גם חדר מדרגות אין. אין קירות חיצוניים. לכן, אני חושב שזו הזדמנות. מעבר לטיל, אני רוצה לומר לכם, רבותיי: מבחינה אובייקטיבית, יש משבר כוח אדם גדול במדינה, ובפריפריה עוד יותר. יש שלושה פרמטרים שמשמרים כוח אדם: סביבת עבודה, עומסים ותגמול ראוי. כאן, האתגר הוא גם של משרד הבריאות וגם של הנהלת כללית. גם ניהול המשאבים – שנים נתנו לכם להתייחס למרכז ולמקומות אחרים, וזו הזדמנות כרגע. אני פוחד – וזו נקודת המעקב – שמעתי את הטענה הזו שממילא בונים עוד איזה בית חולים. התקבלה החלטה שייבנה בית חולים. זה לא קשור בכלל. ההחלטה להקים בית חולים נוסף באה בגלל הגודל, בגלל האתגר ובגלל המורכבות, ולא בגלל סורוקה. סורוקה אף פעם לא נהנה ממרווחים ומאי-תפוסה של מחלקות, ולכן זה האתגר מבחינתנו. צמצום הפערים זה מחקר ידוע – גם לא צריך לחקור למה זה מביא. לכן, כתושב הנגב, אני מברך על היוזמה של הדיון הזה. אני שמח שיש כיוון של השקעה בבית החולים סורוקה, אבל דווקא בגלל הצרות, אני חושב שבכל תקופה צריך לעשות ישיבת מעקב ולבדוק שדברים לא בורחים לנו מבין האצבעות, כי האתגרים של המדינה הזו הם בקצב – סליחה – לא אנושי, וצרות אחרונות משכיחות צרות ראשונות. לכן, אני מבקש בקשה צנועה: שבסיכום של הדברים יהיו ישיבות מעקב. מחילה שאני לא יכול לשבת איתכם. הייתי באמת רוצה לשבת כאן. רבותיי, כילד, אני זוכר את האתגר של סורוקה, וזה קיים. אני זוכר את זה ממלחמת ששת הימים, כילד, שסורוקה תמיד נתן מענה וכתף לאתגרים של המלחמות. ראינו את זה בכל המבצעים ובכל המלחמות, וגם במלחמה האחרונה. אני חושב שזו התעודה של סורוקה. צריך להשקיע בו, ובסוף זה יחזור לאוכלוסייה, Win-win. משפט אחרון: אני אומר לכם – צריך להצדיע לתושבי הנגב. אף אחד לא היה מוכן לקבל שירות רפואי בתנאים שתושבי הנגב קיבלו. אני אומר את זה בצער. יש מחלקות שבאמת קשה להתאשפז בהן. לא אחת לקחתי את אשתי, או אני בעצמי לא רציתי להיות מאושפז במחלקה בגלל התנאים בצוק העיתים, ומנהל המחלקה אומר את זה. זה אתגר. לכן, מבחינתי, הטיל הזה הוא הזדמנות – הזדמנות למערכת, הזדמנות לאוצר, הזדמנות למשרד הבריאות, הזדמנות לכולם לתקן את העוולה הזו. ברוכים תהיו וסליחה שאני עוזב. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה. ברשותך, כבוד שר הבריאות, אני אאפשר למנכ"ל, פרופ' קודיש, להציג את הדברים שלו, ומיד לאחר מכן אעביר את רשות הדיבור אליך. בבקשה, פרופ' קודיש. << אורח >> שלמה קודיש: << אורח >> בוקר טוב. תודה על הדיון החשוב והאסטרטגי הזה, שהוא באמת חורג מגבולות טיל זה או אחר או מלחמה זו או אחרת. סורוקה נמצא בחזית מלחמות ישראל מאז קומו, מזה 65 שנים. לפני שאני אומר כמה דברים, אני רוצה פשוט לחלוק איתכם מה קרה בסורוקה. רבים כאן כבר ביקרו או ראו במו עיניהם. (הצגת מצגת) זה צילום ממצלמת הרכב של מנהל המחלקה לנוירו-כירורגיה אצלנו. אפשר לנגן את זה בבקשה. בצד שמאל, תראו את ההדף עף לשמים. ראיתם את ההדף עף למעלה? זו עוצמת פגיעה שפגעה למרחק של קילומטר. זה צילום ממצלמת האבטחה בבניין הנהלת בית החולים. הטיל יפגע ב-50 שניות. תראו את כדור האש ואת פיסות הטיל הענקיות שעפות למרחק ענק. זו פגיעה ישירה בבניין הראשון בבית החולים. אפשר לנגן את זה בבקשה עוד פעם? לחזור אחורה? שוב, זה בניין של 12,000 מטר רבוע, שבע מחלקות אשפוז והרבה מאוד פונקציות אחרות, שנפגע ישירות בעוצמה הזו. אני נמצא בשעה הזו במקלט במרפאות החוץ – הגעתי לעבודה חצי שעה קודם. עוד זווית אחת: זה מסתכל על הבניין שנפגע מקדימה. שוב, הטיל יפגע ב-50 שניות. אפשר לראות את הבניין מתפורר כלפי מטה ואת כל ההרס הסביבתי סביב זה. זו הקומה שנפגעה, שפונתה ממטופלים יום קודם. אפשר רגע לעצור את זה שנייה, כדי שאסביר מה רואים כאן? זה הפרוזדור של המחלקה לאורולוגיה ולאף, אוזן וגרון. זו הקומה החמישית של הבניין שנפגע. המיגון כאן הוא כחול – זאת אומרת, לפי הוראות משרד הבריאות, מותר לשהות במחלקה הזו. לא הייתה חובה לפנות אותה. פינינו אותה יום קודם, בעיקר בגלל שבזכות הוראות משרד הבריאות – יכולנו לרדד מטופלים יום קודם, והיה מקום טוב יותר לעבור אליו. תראו מה הטיל עושה לקומה הזו, שוב, בעוד שתי שניות. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> איזה מזל. << אורח >> שלמה קודיש: << אורח >> ושוב, המחשבה של "לו היו חולים באזור הזה". אני רוצה לומר: בשעת פגיעת הטיל היו בסורוקה 1,400 אנשים. זה לא דומה לפגיעה בבניין מגורים או במקום אחר. אלה 1,400 איש שמרוכזים. זה 700 מטופלים; בני משפחה; שתי משמרות של אחיות, כי זה בדיוק חילופי המשמרת של האחיות; עובדי מנהל; רופאים – שכולם חשופים לזה. כדי שתראו למה הם חשופים, תהיה כאן שקופית קצת מאתגרת. נראה 40 שניות של הפיצוץ באתרים שונים של בית החולים. צד שמאל למעלה כבר היה. זה לא הבניין שנפגע – אלה בניינים מסביב בכל רחבי הקמפוס. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אוי ואבוי. זה היה כמו מגדל קלפים. << אורח >> שלמה קודיש: << אורח >> אני מקווה שכולם מבינים מה עוצמת הפגיעה באוכלוסייה, במטופלים, במאושפזים ובצוות בתוך האירוע הזה. זו התמונה של הבניין שאליה אני יוצא מהמקלט. אני אעשה את זה מהר יחסית. פגיעת הטיל הייתה בקומה השישית, עם פגיעה משמעותית בשתי הקומות למטה. רואים כאן את מקום הפגיעה. הבניין מהחזית השנייה שלו – תסתכלו בצד שמאל למטה על מיטת מטופל שעפה מהחדר וכמעט עפה מהמרפסת למטה חמש קומות. שוב, זו הקומה שפונתה יום קודם, עם המיטה הזו, שלא עפה למטה, שלוש קומות למטה. שתי קומות למטה. אתם יכולים לראות ציוד במיליוני שקלים, בתמונה הימנית, שנהרס בתוך המחלקות. סתם חדר של מטופלים במחלקת עיניים. שוב, כאן היו מטופלים בעת פגיעת הטיל, אבל הם יצאו לאזור מוגן וניצלו. בית המרקחת שנהרס כולו בצד שמאל. הבניין ליד, הבניין שהוא פאר בית החולים – הבניין הכירורגי הדרומי שלנו – הוא מה שאנחנו מראים בגאווה למבקרים. אתם רואים את כל החזית הצפונית שלו הרוסה. זו החזית שפונה לבניין שנפגע. בבניין הזה לא נפגע אף מטופל, כי כולם התמגנו נכון. דאגנו למיגון הנכון. הלובי הראשי שלנו, בבניין ליד – אתם יכולים לראות את ההרס בחדרים. בניין הפנימיות, שהשר מרגי דיבר עליו, הרוס כולו. כל החזיתות של הבניין הזה הן זכוכית, והחדרים בפנים לא ממוגנים. מה שאתם רואים, אגב, בחלון, למי שזוכר, באחד מהמבצעים בעזה שמנו מדבקות על החלונות – אתם זוכרים את האירוע הזה? אז זה החלון עם המדבקה שנפל שלם ולא התנפץ. חדרי רופאים במחלקה שאני התמחיתי בה לפני 30 שנה. הלובי המרכזי. אני עושה את זה מהר. אני רוצה להגיד מילה על המחירים. הטיל פגע. אנחנו היום מאשפזים במוקד השבת שלנו – זה מוקד השבת של בית החולים. חדי העין יראו "אשת חיל" על הקיר מאחורה – בין 10 ל-12 אנשים רתוקים למיטה, שנמצאים באולם הזה בצפיפות של 40 סנטימטר בין מטופלים, באתר שאין בו מקלחות – לכן הם רתוקים למיטה, כי רוחצים אותם במיטה – בלי חלונות ועם אוורור חלקי. תושבי הנגב ישלמו את המחיר הזה עכשיו ל-9-12 חודשים, שבהם נמשיך לאשפז במקומות האלה כי לא דאגנו למיגון קודם. לו היינו דואגים לבניין ממוגן קודם – האנשים האלה היו עכשיו בבניין ממוגן, ולא בשישה, תשעה ועד 12 חודשים. וזה החדר הקל יותר. אני רוצה להגיד לכם שצוות שמטפל בתנאים כאלה – לא ישאר אצלי. המחלקה לאורולוגיה אצלי, שקטנה מ-25 מטופלים ל-14, עם רופאים שבאים מהמרכז, מטובי הרופאים בארץ – הם פשוט לא ישארו אצלי אם הם לא רואים אופק. למה להם? הם נוסעים בכל יום שעתיים בשביל לעבוד במקלט. ומעבר לתושבי הנגב, שזה הדבר העיקרי שצריך לדאוג לו כאן, יש גם את עניין עתיד בית החולים, וגם לזה צריך לדאוג. כדי לעשות את זה – אנחנו את שלנו עושים. אנחנו החזרנו לפעולה 80% ממיטות בית החולים – לא באתר המקורי שלהן, כי אני לא יכול, אלא במרתפים, במקלטים, באולמות, באולמות פיזיותרפיה; אני הולך להפעיל מחלקת שיקום בנווה שבא, כדי שיהיה פתרון לתושבי הנגב. את שלי – אני עושה. אבל אני יכול להגיע רק עד לנקודה שבה אני מטפל באלה שחיים. אגב, העברנו את המוקד שבת למקום אחר, שמא מישהו דאג. זה צורך אמיתי של האוכלוסייה. מצאנו להם חלופה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> פרופ' קודיש, רק לשאול: האם כבר יש עזיבה, או שזו איזו שהיא השערה? << אורח >> שלמה קודיש: << אורח >> לא, זו דאגה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> זו דאגה שאתה חושש? << אורח >> שלמה קודיש: << אורח >> אנשים עכשיו רתומים, עם חוסן גבוה, איתי בחזון הזה. אם הם יראו מנוף בבית חולים, גם אם הוא עוד שלוש, חמש או שש שנים – הם ישארו, אבל הם חייבים לראות אופק. << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> פרופ' קודיש, תוכל להתייחס, בהקשר הזה, גם לעניין של בית חולים חדש שצפוי לקום, שכולם מברכים עליו, אבל בסוף אין מספיק רופאים לכולם? צריך להיערך לזה כבר מעכשיו. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> השר יתייחס לזה בטוח, מיד. << אורח >> שלמה קודיש: << אורח >> ברשותכם, זה דיון טיפה אחר. אני רק רוצה להזכיר את מה שאמר השר מרגי, ואני חושב שזה נכון: אם בסוף השמדנו את סורוקה כדי לבנות בית חולים נוסף – בזבזנו כספי ציבור. זה לא עושה שום היגיון. וכן, אם רופאים יעזבו את הנגב – זה אומר שמתמחים לא יגיעו להתמחות; זה אומר שדור העתיד לא יהיה, וזה איום אמיתי שצריך לתת לו מענה. אני חייב להגיד: אני מספיק שנים בסורוקה; התחלתי לעבוד בסורוקה ב-1988 כעוזר לאחות, ואני מכיר את רוב האנשים בסורוקה היטב; מכיר כל בלטה. אני יודע להוביל אנשים אל חזון. אני צריך את העזרה של הבניין הזה כדי לאפשר שיהיה משהו אמיתי שאני יכול להגיד להם. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> לאפשר את הוודאות. << אורח >> שלמה קודיש: << אורח >> כי להמציא סיפורים – אני לא אספר. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> רק במילה – מה הפונקציות? ואני רוצה לאפשר לשר לדבר. << אורח >> שלמה קודיש: << אורח >> לדעתי אלה השקופיות האחרונות שלי. א', אנחנו צריכים לבנות חלופה למחלקות שהושמדו. את זה אפשר לעשות תוך שלוש שנים. זה לא כסף גדול. לא בשביל זה באתי לבית הזה. צריך לפתור את בעיות המיגון. לא יכול להיות שבכל הסלמה, מעופרת יצוקה וצפונה, אנחנו סוגרים שמונה חדרי ניתוח, שלושה חדרי צנתורים, ועכשיו את בניין הפנימיות, כי לא נחזור אליו יותר – ופשוט פוגעים פגיעה אנושה באוכלוסייה. צריך לבנות בניין שכולל. שינינו את הייעוד שלו – הייעוד היה לעשות משהו הגיוני רפואית. עכשיו אני בכלל לא שם – אני במיגון. בואו לא נסגור יותר פונקציות קריטיות בסורוקה בכל הסלמה. בספר שופטים – הארץ שקטה 40 שנה. אנחנו לפעמים מקווים ל-40 יום ולפעמים לארבע שנים, בצוק העיתים. אז לפחות לתקופה הזו – בואו נראה את זה קורה במציאות שאנחנו חיים בה. יש בניין שבנו אותו לפני 25 שנה. בנו אותו מתוך עוני. השאירו שתי קומות למעלה. תסתכלו מצד שמאל – יש פירים למעליות והכול. לפני 25 שנה, פרופ' פטרבורג אמר: "אוטוטו בונים את שתי הקומות, אבל יש לי כסף עכשיו – נבנה הכול" – הוא לא בנה אפילו מעטפת. הבניין הזה עמד יפה. נשלים את שתי הקומות האלה. יש לנו תב"ע מסודרת; יש לנו תוכנית דופן; יש תוכנית אב. הבניין החדש מתוכנן – אנחנו יודעים איפה אנחנו עושים אותו; יש לנו זכויות לבנות אותו. מה שעומד בינינו לבין ההשלמה שלו, ולעמוד טוב בהסלמות הבאות וגם לתת תנאי אשפוז ראויים, זה 960 מיליון שקלים. צריך לקבל החלטה ולעקוב אחריה שזה באמת קורה. כאמור, אנחנו יודעים איפה זה הולך להיות. אני רוצה להגיד שוב תודה על הדיון, כי זה באמת חשוב. הנגב צריך אופק – זה לא רק העובדים. גם התושבים שיושבים במקלט עכשיו, אם הם יודעים שיש משהו טוב יותר – הנגב חזק; הנגב יודע לדאוג לעצמו. אני תושב הנגב מגיל שש. אני לא שומע קיטורים – אני שומע את החוזק הזה. אסור לטעות ולחשוב שלעולם חוסן. חייבים לתת מענה. שוב, הטיל הזה הוא קריאת האזהרה הכי מובהקת שיכולה להיות. אני נמצא בבניין הזה כבר 10 שנים עם הזעקה הזו, ואני חייב להגיד: אם טיל איראני לא פותר את הבעיה – אני כבר לא יודע מה כן. תודה רבה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה. שר הבריאות, בבקשה. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> בוקר טוב לכולם; למשתתפים בדיון החשוב הזה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> תכיני את רוביק הבא בתור. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> אתה רוצה לתת לראש העיר לדבר? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> לא, הוא ביקש. אמרנו לו אחריך. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> הוא תמיד צריך להגיד את המילה האחרונה וגם לענות לשר, אז אני בעד. אני עובד עם רובי בשוטף. קודם כול, זה דיון חשוב, אדוני; חבריי יושבי-הראש שנמצאים כאן; חבר הכנסת יוני משריקי, יושב-ראש ועדת הבריאות, שמהרגע הראשון התייצב בסורוקה ולצד סורוקה, עומד לצד המערכת ולצד משרד הבריאות באופן כללי; וחבר הכנסת מיכאל ביטון, שהוא גם איש הנגב ועוקב אחר הדברים. אפילו נמצא לשמאלי יושב-ראש הוועדה לצמצום פערים, חבר הכנסת אברהם בצלאל; שר הרווחה לשעבר; חברי הכנסת מכל סיעות הבית; ופרופ' קודיש, מנהל המרכז הרפואי סורוקה. למעשה, אנחנו יודעים שב-07 באוקטובר המרכז הרפואי סורוקה עמד בחזית הלחימה – באמת מהמרכזים הרפואיים שנלמדים בעולם. הייתי באירופה וניגשים אליי ואומרים לי: "איך בית חולים תפקד בצורה כזו מעוררת השתאות, כשהתרחיש, שלושה חודשים לפני המלחמה, היה 300 מטופלים ביום, ובאותו יום, ביממה, הוא הגיע כמעט ל-1,000 מטופלים ביממה?". חסר תקדים. וכולם טופלו. הצילו ומצילים חיים. צריך לזכור שלאורך כל המלחמה, מאז ה-07 באוקטובר, גם כשמפנים, כשיש דחיפות מסוימת ומחליטים, במסוק, שצריך לתת טיפול מיידי – - - - בסורוקה, או אחר כך אסותא באשדוד, לפי הצורך הרפואי במקום. הם הצילו חיים לאין ארוך. חשבנו שזהו, את הפרק שלהם במלחמה הזו הם עשו, ואז הגיע היום ה-19 ביוני 2025, אותו יום חמישי בבוקר. אני צריך כבר במילים הראשונות לשבח את מנהל בית החולים ואת הצוות הרפואי, הפרה-רפואי, הסיעודי והלוגיסטי שנמצא במקום, שיודע לתת את עצמו ולתת מענה מיידי. משרד הבריאות נערך כבר חודשים לתרחיש איראן, ולצערנו, כמעט כל תרחיש התממש – אפילו פגיעה ישירה בבית חולים גדול. ועדיין, יצאנו בנס גדול מאותה פגיעה. תארו לכם שהיינו צריכים, בו זמנית, לטפל באר"ן ענק, לפנות מאות פצועים במקום, במרכז הרפואי היחידי שנמצא עוגן בנגב, בדרום – לפחות בשלב הזה, בוודאי. ההוראות של משרד הבריאות, שיתוף הפעולה וההוראות של הנהלת בית החולים – הצילו חיים, ללא ספק. אחרי יומיים-שלושה ללחימה, כשאני ומנכ"ל המשרד ישבנו בדיונים בחמ"ל משרד הבריאות, הבנו שהמושג הזה של "הכי מוגן שיש" – לא קיים במלחמה הזו. "הכי מוגן שיש" יכול להיות נחמד ללפני כן, לאירועי חיזבאללה קצת ולאירועי חמאס, אבל להדף והטילים הללו – אין את המושג "הכי מוגן שיש". זה או שאתה מוגן – או שאתה פשוט לא מוגן. ראינו את זה בבתים, ואז החלטנו לרדד עוד יותר את בתי החולים. היינו במרכז רפואי אחד לשני – מנכ"ל המשרד הלך פיזית; אני הלכתי פיזית; ראינו, סגרנו בתי חולים. יהיה דיון בנפרד בוועדה על היערכות מערכת הבריאות ועל הפעולה. אתה מגיע לבית החולים רמב"ם ואתה רואה בתוך חניון אחד – שבעה בתי חולים. זה משהו שלא היה כדוגמתו, וגם שיתוף הפעולה בין כולם והנתינה. לכן, מיד מר קודיש פעל ורידד גם את הבניין הכירורגי הזה, ופשוט הציל חיים, לפי ההוראות שניתנו. אבל מאותו רגע הבנו שצריך לעשות מעשה. מה שקרה שם זה שהושבתו ארבע מחלקות אשפוז, שמונה חדרי ניתוח, בניין האשפוז. הסתובבנו באותו יום בבית החולים וזה היה פשוט כאב לב, כי חוץ מהפגיעה הישירה – אין מקום אחד בקמפוס הענק הזה שלא היו בו זכוכיות ולא היו בו מכשירים רפואיים שניתזו לכל צד וצד. אתה אומר: בעוד שעה-שעתיים – מה אני עושה? תוך כדי אירוע, אתה מסתכל על המיון ואומר: המיון היחיד שיכול לתת מענה. אם חלילה יש לנו עוד התקפה תוך כדי שאנחנו כאן, ויש מאות פצועים – לאן אנחנו מפנים אותם? כמובן צריך להיערך תוך כדי ברפואה הקדמית שנמצאת באזור, אבל מיד פעלו. לכן, משרד הבריאות והנהלת כללית – למעשה, גם הנהלת כללית הארצית, כשבית החולים סורוקה שייך לקבוצת כללית – הבנו שאנחנו מסתכלים, כפי שנאמר כאן לפני כן, על המקרה של נפילת הטיל הזה כהזדמנות. לצד הכאב – זו הזדמנות אמיתית של המרכז הרפואי סורוקה. נאמר פה, ודיברתם על בית החולים "פרס" שייבנה בנגב, כפי שהוא נקרא, שאמור להיפתח בשנים הקרובות. זה ייקח שש, שבע, חמש, שמונה שנים – זה תלוי, מחלקות. המטרה היא, קודם כול, לייצר מתן מענה אמיתי לתושבי הנגב, ולייצר גם תחרות אמיתית, מקצועית, להרים ולתת הזדמנות. אני חושב שאם היינו מגיעים לבניית בית החולים כשסורוקה נמצא במצב שלה, כמו שאמר פרופ' קודיש – זו לא באמת הייתה תחרות נאותה, כי אתה רוצה להביא כוח אדם מקצועי ואתה רוצה לחזק את בית החולים. לכן, כשראינו את מה שקרה, אמרנו: "זו ההזדמנות האמיתית של בית החולים סורוקה". לכן אני גם עומד מול האוצר, ומול החלטת ממשלה שאני מבקש, כמובן, בחלק הזה, להפריד מכל מה שרוצים לעשות במתן מענה למשרד הבריאות, במתן מענה לנזקים ומס רכוש של 200-300 מיליון שקלים. לא זה האירוע, כפי שנאמר כאן. אנחנו רוצים לבנות מבנה תקומה, שייתן מענה. קודם כול, במבנה תקומה יהיו לפחות חמש קומות של חניון, שישמשו בשעת חירום כבית חולים תת-קרקעי. כרגע, אין בנגב מתן מענה אמיתי לבית חולים חירום תת-קרקעי, וזו המטרה הראשונית – שיהיה. שייבנה לצד מגדל האשפוז. לא משנה מה הפערים כרגע, הרי מה שמס רכוש מתמחר, כביכול, משהו כמו 200-300 מיליון – לא זה האירוע. את זה – אפשר לסדר מחלקות ולהחזיר. אנחנו רוצים להסתכל על העתיד. אם זה 900 מיליון או 800 מיליון או מיליארד – כבר נעשה את החלוקה אחר כך, מה חלקו של משרד הבריאות, מה חלקם של ידידי סורוקה ומה חלקה של קבוצת כללית. אנחנו לחלוטין חלק מהאירוע. משרד הבריאות הקים מיידית צוות שמלווה. נמצאים פה גם אורי גולדשטיין ממשרד הבריאות, שהוא עושה עבודה. דיברתם על מיגון של בתי חולים? לפני ה-07 באוקטובר, היינו במצב שבו 20%-30% ממיטות האשפוז בישראל היו מוגנות. זו הייתה התמונה הכוללת. לאחר מכן, בהשקעה של מאות מיליונים – בערך חצי מיליארד – הגענו למצב שבחלק מהמקומות זה 100%. בסוף, המטרה שלנו היא להגיע ל-70% מיטות מוגנות בישראל. ואז, כשאתה מרדד את בתי החולים – אתה מגיע ל-100% מוגנות. זו המטרה. נכנסנו לאירוע עם איראן במצב הרבה יותר טוב בכלל המרכזים הרפואיים. אם במעייני הישועה לפני ה-07 באוקטובר לא הייתה מיטה אחת מוגנת – יש בה 150 מיטות מוגנות, ועכשיו הוספנו. אותו הדבר בשערי צדק; אותו הדבר בכל בתי החולים – ציבוריים, ממשלתיים ופרטיים כאחד. זה לא משנה. מבחינתנו, אנחנו, כמשרד הבריאות, מסתכלים על הכול. כמו שאמרתם, אין בנגב, בדרום, משהו אמיתי, ואנחנו מסתכלים על כך שבמבנה תקומה יהיו ארבע קומות לפחות, שיהיו בהן מיטות לשעת חירום, שיודעים שתוך שבע, חמש, שש או שמונה שעות לרדת למצב חירום, כמו שנעשה במקרה הזה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> התקציב לזה יגיע מהחלטת הממשלה שנדבר עליה? << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> תגיע החלטת ממשלה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> זה מה שהשר אומר. ייעודית. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> אנחנו נמצאים בדיון עם האוצר. היה צריך להיות דיון בממשלה לפני שבוע בנושא השיקום, וביקשנו להכניס את הפרק הזה. זה הפרק העיקרי - - - << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אני מניחה שיש פה נציגים של האוצר. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> נשמע אותם. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> חבר'ה, אנחנו בשיח עם האוצר. אף אחד לא יתן לחברים תשובות - - - << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> שיח זה מהמם, אבל זה לא מספיק. אני אומרת לכם. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> חברת הכנסת פרידמן, תאמיני לי שאני מכיר. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אני יכולה לשאול שאלה כשהוא יסיים? << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> יסמין, לא. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> עוד לא. רוביק צריך לצאת לפגישה והוא מחכה על הקו. ניתן לשר, רוביק ואז חברי כנסת ונשמע את האוצר. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> לפני שהשר הולך – אני רק רוצה לשאול אותו שאלה. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> בעקבות הפגיעה בתשתיות, חסרות 300-400 מיטות אשפוז בפועל למרכז הרפואי; המבנים ניזוקו והמכשור הרפואי. כמובן, המרכז הרפואי פעל מיד. בית החולים אסותא החדש – שאגב, כדאי מאוד ללמוד ולעשות - - - << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> יש בו מחלקה אחת עם 20 מיטות של סורוקה. זה לא תחליף. אדוני השר, באמת, אני - - - << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> לא, סליחה, עם כל הכבוד, הוא לא אמר שזה פתרון מלא. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> לא, אני אומרת, אמרת שיש את אסותא, אבל באסותא יש בסך הכול 20 מיטות. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> לא, חברת הכנסת, אם תקשיבי להכול – יהיה לך מענה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> יש פה הצהרה של שר. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אני לא מבינה למה אתם תוקפים אותי. אני תוקפת אותו? אני שואלת שאלות. מה קרה? << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> אמרתי מה נעשה בפועל. אני אמרתי שזה הפתרון? << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> לא. אני רק מטייבת. יש אנשים שלא יודעים אולי, אז אני רק אומרת שמדובר ב-20 מיטות. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> כולם הבינו. אמרתי כיצד המשרד פעל באופן מיידי לתת מענה, קודם כול לתושבי הנגב, וגם כן אסותא מקבוצת מכבי, שפעלו באופן מיידי, בשיתוף פעולה מול בית החולים סורוקה, ונתנו מענה של מחלקה או שתי מחלקות בשביל להמשיך רצף טיפולי. זה שיתוף פעולה מצוין שנעשה בין ציבורי לפרטי ובין קופות חולים שונות, ואנחנו כמובן עושים את מה שצריך בחלק הזה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> תוכל להתייחס גם לתוכנית של החניון התת-קרקעי? << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> מה פירוש? << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> האם זה במקום מיגון? << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> השטח של החניון שיש שם, שהוא העילי – התוכנית לתת-קרקעי, כדי גם אולי לאפשר את מודל רמב"ם גם בסורוקה. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> אמרתי: להקים מבנה תקומה – מטרתו היא שבאותו מבנה יהיו ארבע קומות תת-קרקעיות שישמשו כבית חולים חירום. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> בסדר גמור. זאת אומרת, מראש? << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אבל הרעיון הוא שהמבנה יהיה ממוגן? << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> ברור. אנחנו עושים את אותו הדבר בבית החולים שמיר – יהיה מגדל אשפוז, ולצד זה יהיה - - - << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> חלק גדול ממנו יהיה ממוגן. כן. זה חלק מהמטרה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> זה מה שאני שואלת – האם התת-קרקעי הוא על חשבון המיגון, או שגם מיגון וגם תת-קרקעי? << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> אנחנו השקענו בבית החולים רמב"ם למעלה מ-120 מיליון בחניון, ללא קשר לחפירת חניון, בשביל שישמש – יש שם תשתיות, צינורות, חמצן. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> זה בית חולים לכל דבר ועניין. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> זה בית חולים לכל דבר ועניין, כולל הכול. זה מסומן; כשאתה חונה – אתה רואה שאתה חונה בכירורגית. כשאתה יוצא, אתה מבין שאתה נמצא שם בבית חולים. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אז בעצם יהיו ארבע קומות תת-קרקעיות כאלה? << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> אני לא נכנס לתכנון, אבל זו המטרה. יהיו קומות תת-קרקעיות. אגב, זה כבר קיים במספר מקומות. אנחנו עושים את זה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> בשיבא. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> בשיבא. עכשיו, לך תראה את בית החולים שערי צדק. אגב, אנחנו פשוט ממשיכים בהכשרת מרכזי המיגון, כי אנחנו יודעים – לא שאנחנו אומרים שיהיה עוד משהו – שמבחינתנו, אנחנו צריכים להיות ערוכים תמיד למיטות מוגנות. עוד שלוש קומות של מיטות מוגנות בבית החולים שערי צדק, ובעוד ועוד בתי חולים אנחנו ממשיכים עם הפעולות הללו. מה משרד הבריאות עשה מזמן הפגיעה? קודם כול, מינינו פרויקטור מלווה לעשות את התיאומים. הוא הקצה, כמובן, ועדת פרויקטים מול מנהל התכנון. אנחנו עובדים בקידום מואץ כדי לעמוד בסטנדרטים הראויים. המשרד הניע מול הוועדה הארצית לקבל פטור מהיתר, תוך כדי ביצוע, לסיוע - - - של התשתיות הקריטיות שנמצאות במקום, גם כן בשטח, עם הספקים הרלוונטיים, עבור חדרי ניתוח, יבילים וכו'. היה סיור במקום בשביל לתת מענה מיידי, וכבר מתחילים בבנייה של חלק מהדברים. מקדמים פרויקטים של מיגון חדרי ניתוח צפוניים – שמונה חדרי ניתוח – במסגרת התקציב של חרבות ברזל. העבודות בהם כבר החלו, למעשה. כמובן, המשרד החל, עם קופת החולים ובית החולים, בתכנון של מבנה תקומה, כפי שאמרנו. וחוץ מהסיוע של רשות המיסים ומס רכוש, אנחנו מתניעים גם איזה שיח תכנוני מול העירייה. צריך לומר מילה טובה. כפי שאמרו – נמצא כאן בזום ראש העיר רוביק דנילוביץ'. מרגע נפילת הטיל, אני הגעתי לבאר שבע תוך שלושת-רבעי שעה או שעה. כל הצוותים שליד באר שבע כבר היו במקום, עם אפודים, נתנו סיוע אמיתי, וכמובן גם החיילים של יחצ"ב שהיו במקום. ראש העיר במקום הבין את האירוע, התנהל שם כמו מפקד אמיתי, כמו שצריך – בכלל, כפי שאמור. נאמר כאן מילה טובה לראשי הרשויות, שפעלו באירוע האחרון בצורה מעוררת השתאות – אם זה בפינויים שלהם ולקחת אחריות אמיתית. תמיד אמרתי, כאיש שמגיע מהמוניציפלי: אלה אנשי השטח שנמצאים בביצוע ויודעים לתת מענה; הזרוע הביצועית. לכן, אנחנו רואים עין בעין עם שירותי בריאות כללית, עם בית החולים סורוקה ועם כל הצוותים המקצועיים על הקמת בניין התקומה. פרויקטים נוספים שמקודמים זה שלושה חדרי ניתוח דרומיים מתועשים, ושתי קומות נוספות במבנה הדרומי, שנאמר כאן. זה במקביל – זה לא צריך להיות חלופי למבנה תקומה שאנחנו רוצים לעשות; אישור הריסה למבנים שנפגעו – מנהל התכנון אישר נסיעה בעניין הזה להנהלת הכללית ובית החולים; ובמרכז הרפואי סורוקה מתוכנן לקום מגדל אשפוז של 50,000 מטר לפחות, חדרי ניתוח וצנתורים. כפי שאמרתי - - - << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> זה המבנה תקומה? << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> מבנה תקומה. יהיה מענה אמיתי. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> והפיצוי על הציוד בגלל הפחת ממס רכוש? << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> בלי קשר, הכול צריך להיות מתומחר. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אבל יש את הסיפור עם מס רכוש, בגלל שהם לוקחים עם פחת משמעותי על הציוד. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> זה חלק מהתכנונים. מס רכוש כרגע מתמחר ב-300 מיליון את הנזק. יש נזק שהוא ריאלי ויש נזק פיזי. צריך לדעת, בסוף, מה אני עושה. גם היו דיונים על - - - << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> יש מכשירים של מיליונים. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> בדיוק. גם מכשיר שפעם עלה 800,000 שקלים, אם היום הוא עולה 1.5 מיליון – יש פה פער. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> בדיוק. על זה אני מדברת. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> אנחנו נמצאים בשיח בנושא הזה, ולכן הגעתי לכאן, גם אם אני לא אוכל להישאר במרבית הדיון. אני אומר להנהלת בית החולים, וגם שלומי יודע – אני הייתי איתו בקשר. מלבד לכך שהייתי שם שעות רבות ביום הראשון, בכל יום ויום הייתי איתו בקשר: מה עושים? איך דואגים לעוד מחלקה? איך נותנים מענה לצוותים? איך דואגים לחוסן גם של הצוותים וגם של המטופלים? אנחנו ממשיכים לעבוד בשטף. תודה רבה לחברי הכנסת על הדיון המקצועי והחשוב הזה. כפי שאמרתם, אני בעד המשך ישיבות מעקב – שגם אנחנו נעמוד ביעדים הללו וגם כלל המשרדים הרלוונטיים. תודה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה, כבוד השר. אני מבקש להביע הערכה גדולה על קידום היוזמה הזו דרך הצעת מחליטים, או כפי שהמשרד יחליט או יבחר – יחד בשיתוף פעולה, כמובן, אני מניח, עם האוצר ומשרדים נוספים. מבחינתי, האמירה שלך פה היום, סביב השולחן הזה, היא משמעותית ומחייבת, ועל כך – ישר כוח. קראת לו המפקד, נכון? רוביק? אם אפשר בבקשה להעלות את ראש עיריית באר שבע. << אורח >> רוביק דנילוביץ': << אורח >> שלום לכולם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש; מכובדי השר; חברות וחברי הכנסת. אני אעשה זאת בקצרה. קודם כול, תודה רבה לכולכם. אני חושב שהדבר הכי נכון, הכי צודק, הכי בקונסנזוס – זה סורוקה. אני ראש עיר כבר 17 שנים. נולדתי בסורוקה. אני חי בנגב. לא עזבתי את העיר באר שבע. אני פה מהסבב הראשון של עופרת יצוקה, ואני רוצה לבקש מכל אחת ואחד מכם: אני רואה את ההתנהלות של סורוקה מעופרת יצוקה ועד המערכה מול איראן. אני אומר לכם: מדובר בגיבורות ובגיבורי על. ואל תתבלבלו: אני זה שדוחף, יחד עם חבריי, ראשי הרשויות, ועם משרד הבריאות, את בית החולים הנוסף, אבל זה לא על חשבון סורוקה. סורוקה תמיד יהיה בית החולים המרכזי בנגב, ואסור לנו להזניח את סורוקה. מה שהעובדות והעובדים, הרופאות והרופאים, ומנהל המרכז הרפואי סורוקה, שלומי קודיש, עשו מאז ה-07 באוקטובר – זה מעשה ששום תסריטאי הוליוודי לא היה יכול לתסרט אותו. זה דבר שהוא היה בלתי אפשרי, והם עושים את זה במסירות ובמקצועיות, אבל הם עושים את זה בתת-תנאים. כל דוחות מבקרי המדינה ב-20 השנים האחרונות – תעלעלו בהם – מצביעים על כך שיש מחסור במערך הרפואי בנגב. צריכים להרחיב את סורוקה, לתת מכשור רפואי עוד יותר טוב, לסייע לנו לקלוט עוד רופאות ורופאים – אנחנו במחסור. זה התיקון ההיסטורי שצריך לעשות. אז הנה, נוצרה פתאום הזדמנות, ממקום לא טוב, כואב, אבל הגיע הזמן, ועמדנו שם. אני מכבד כל כך את השר שישב שם יומיים – הוא, כבוד השר; בר סימן טוב; חברות וחברי הכנסת מכל הסיעות באו, כולם; שר האוצר שהגיע פעמיים; ונציגי מס רכוש. אני אומר לכם דבר אחד: תפסיקו להתקטנן איתם – האם צריך לשפץ את הבניין הזה או לא לשפץ. הניצחון הכי גדול שלנו, ההזדמנות הכי גדולה שלנו, היא לא רק לבנות שם בניין חדש, אלא לראות איך אנחנו נותנים לסורוקה להתפתח עוד, כחלק מרובע החדשנות; לתת עוד תיעדוף לעוד רופאות ורופאים, כי גם בית החולים החדש שיוקם, פרס שיבא נגב – ייקח לו, אם נרצה או לא נרצה, שמונה, תשע או 10 שנים. כי לבנות בניינים – אפשר, אבל צריך לייצר כוח אדם, וזה יקרה במקביל. ונכון, אסותא הוא מרכז רפואי מבורך מאוד בבאר שבע, אבל הוא קטן מאוד. לא על חשבון סורוקה. לא במקום סורוקה. אני רוצה לבקש מכם: המדינה מוציאה מיליארדי שקלים, עשרות מיליארדי שקלים. זה צורך חיוני – זה החיים שלנו. זו הבריאות שלנו, של ההורים שלנו, של הסבים והסבתות שלנו. זה מאבק על החיים של כל אחת ואחד מאיתנו, וזה מגיע להם. מגיע לכל אחת ואחד מאיתנו, שחיים בנגב מתוך בחירה. מגיע למרכז הרפואי סורוקה, שאני יודע – אולי שלומי קודיש לא יגיד את זה – עד כמה הם מתמודדים עם תחרות בלקחת מנהל מחלקה כזה או מנהלת מחלקה אחרת ואנשי מקצוע כאלה ואחרים, כשמציעים להם פי 2 שכר בגוש דן, אבל הם מחזיקים בשיניים. זה הרגע שלנו, של כולנו, לזקוף קומה ולעשות את הכול כדי להעצים את סורוקה; לתת לו את המעמד שמגיע לו, לעובדות ולעובדים, לרופאות ולרופאים. אני חושב שזו הזדמנות פנטסטית. משרד הבריאות איתנו. אני גם זיהיתי שהאוצר הולך בכיוון הזה. מה שאני רוצה לבקש זה לא להתקטנן. זה החוסן הלאומי האמיתי שלנו. לתת בנדיבות, לבנות את זה כמו שצריך, ושזה לא יקח כל כך הרבה זמן. די, מספיק. אני הייתי שם כשדיברו על המיגון של הפגייה, ודיברו על המיגון של המחלקות האלה ואחרות, ובגדול – לא נעשה הרבה. אני רוצה לבקש מכם, חברות וחברי הכנסת: אתם נמצאים אצלנו. אני יודע שיש קונסנזוס באשר לסורוקה. אל תתנו לרגע ההיסטורי הזה לחמוק, כי בעוד שבוע-שבועיים, חודש-חודשיים – כולנו נחזור לשגרה, כמו שחזרנו אחרי עופרת יצוקה, עמוד ענן, מגן וחץ ועלות השחר. חזרנו כל הזמן לשגרה. אל תשכחו את סורוקה. סורוקה הוא המרכז הרפואי היחיד שיש לנו בנגב. אם לא נעצים אותו, אם לא נחזק אותו – זו תהיה הפקרות מצד כולנו. אני מאמין גדול שכולנו נעשה את הדבר הנכון. זוהי שעת כושר. תודה רבה על ההקשבה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה, אדוני ראש העיר. תודה על הדברים. אני חושב שאתה הגדרת וסיכמת היטב את הדרישה והבקשה הכל-כך מוצדקת הזו. תודה רבה. מאיר כהן, בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> שלום, אדוני. רוביק, תודה רבה. מקור לחיקוי, כהרגלו. ראש עיר נהדר. אדוני השר, אני שמח שאתה נמצא שם. בגילי המופלג, אני יכול להגיד שאני שמח שאתה נמצא שם. אני גם רואה את מה שאתה עושה במשרד שלך. לגבי סורוקה, שלומי קודיש, אני מכיר אותך כ-20 שנה. תודה על פועלך. הפגישה הזו היא חשובה מאוד. אני רוצה להגיד כמה דברים: האחד, שכולנו נדע שהמבנה הדמוגרפי בנגב מחייב את סורוקה להיות בית חולים שהוא שונה לגמרי מכל בתי החולים. בית החולים סורוקה מטפל בעוד כ-400,000 מאחינו הבדואים שגרים בפזורה. זה אתגר גדול מאוד שלא קיים בהרבה מאוד בתי חולים. מי שגדל שם, מי שמכיר את זה – יודע על מה אני מדבר. אנחנו צריכים מאוד להיזהר. אדוני יושב-ראש הוועדה, מיכאל, שנינו היינו ראשי ערים בנגב. צריכים להיזהר שהפילנתרופיה, נעמה לזימי, לא תהפוך לנשמה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> היא לא תחליף את המדינה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> האחריות היא של המדינה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> חד-משמעית. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> הפילנתרופיה היא הנשמה היתרה. ולכן, כשמדובר במיליארד שקלים, אנחנו צריכים לדעת שמה ששלומי אומר – זה מה שצריך להיות. לא לחינם, מנעמה לזימי ועד מיכאל ביטון – אלה האנשים שנמצאים בוועדה הזו, שבאים לתת כתף. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> גם פה אתה מדיר אותי? מילא במקומות אחרים. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> סליחה, כסיף, לא ראיתי אותך. אני מבקש את סליחתך. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> דילגת פה על כמה, מאיר. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> בכבוד גדול, מעופר ועד ביטון. כל מי שנמצא כאן. אני יודע, יש עוד, אבל אלה חברי הכנסת החברתיים. בשנת 2004 עשיתי את יום העיון הראשון לפערי בריאות בנגב במצפה רמון, עם קרן מיראז', וגם אז הבנו את גודל השעה. כבר אז הבנו את גודל השעה והבנו את הפערים; הקמתי את חדר המיון הקדמי בדימונה, ותמיד כולנו הלכנו עם תחושה של החמצה. האירוע הטרגי הזה, הקשה הזה – הלוואי והיה אפשר בלתו. ה-07 באוקטובר, התפקוד היוצא מן הכלל של בית החולים, הטיל הזה שנפל – הם רגעים שבהם אנחנו צריכים להתעורר. לכן, אני מציע שיהיה לובי של בית החולים. יסמין גרה בבאר שבע. יסמין, אני חושב שאת צריכה להיות יושבת-ראש הלובי, ביחד עם אנשי הוועדות הנהדרים, גם מיכאל וגם יונתן משריקי. את גרה שם. צריכים להקים לובי שיישב בתוך הוועדה, ככלי עזר בידם של יושב-ראש הוועדה ושל שר הבריאות, כי אנחנו חייבים לדאוג שהדברים האלה יקרו. ובלובי הזה יש חברים מכל המפלגות. חייבים להמציא בארבע שנים, בדבוקות של 250 מיליון בכל שנה. זה התקציב שבית החולים צריך לקבל, בלי שום קשר לבית החולים החדש. תחשבו שברגע שייבנה בית החולים החדש, מי שמלווה את עולם הרפואה יודע שיש איזה מסע של קניבליזם. תסתכלו באסותא אשדוד, בבית החולים ברזילי ובקפלן. טיילתי בין בתי החולים האלה וראיתי את מנהלי בתי החולים נסערים, עוד בטרם היותך שר הבריאות, ואני יודע שאתה מתכנן תוכנית איך לא לחזור על הקניבליזם הזה אלא למצוא רופאים לכולם. אני רוצה לסכם את הדברים שלי. אדוני השר, התחייבות של ממשלת ישראל. מה שההנהלה תביא, מה שעמותות יביאו כתרומות – זה הנשמה היתרה, אבל ממשלת ישראל חייבת לתושבי הנגב, ולא משנה איזו ממשלה, להשקיע מיליארד שקלים, כדי שהאיש הזה, שלומי – ואני מכיר אותו ואת ההתרוצצויות המוטרפות שלו. זה בית חולים שעושה יש מאין – יוכל לדעת שיש לו גב בכנסת ישראל. גם ועדת הבריאות, גם שר הבריאות וגם לובי של חברי כנסת מכל הקשת הפוליטית. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה, מאיר. אני מקווה מאוד שיסמין קיבלה את המינוי הזה בשמך והיא מסכימה לו. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> מה שמאיר אומר – אני עושה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> קדוש. אני יודע. אני ביקשתי מסגנית הממונה על התקציבים - - - << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אבל אפשר לשאול רגע שאלה את השר? אני לא רוצה שהוא ילך. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אין בעיה, דקה. אני ביקשתי את ההתייחסות של האוצר וביקשתי ממנה לבוא. היא ביטלה לו"ז כדי לבוא לכאן, לוועדה, והיא צריכה עוד מעט לצאת. אני רוצה לשמוע אותה לפני שנמשיך את סבב חברי הכנסת. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> רציתי לשאול בדיוק לגבי האוצר, אז חבל שלא תהיה אפשרות לפני. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אז קודם כול – חסכתי לך שאלה, אבל - - - << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא, להיפך. דילגת עליי. << אורח >> יעל לינדנברג: << אורח >> אני אדבר ואני משאירה פה גם נציגות שלי, אז אם יש שאלות נוספות – עוד אפשר לשאול. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> אגב, גם מנהל האגף, יהודה צוריאל מהמשרד אצלנו, שעושה עבודת קודש, ביחד עם אורי גולדשטיין, מנהל אגף התקציבים במשרד הבריאות, והם פשוט לא יורדים מהנושא הזה. הצוותים שהם הקימו, מקימים ופועלים – צריך לומר להם מילה טובה. ישר כוח על מה שאתם עושים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> מינית פרויקטור לסורוקה. זה יפה, וגם הפעולות שנקטת כלפי העתיד. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> יעל, ברשותכם, רשות הדיבור שלך. << אורח >> יעל לינדנברג: << אורח >> תודה. אני אתן את ההתייחסות שלנו. קודם כול, אני שמחה מאוד להיות פה. אני באמת חושבת שזה דיון חשוב. שלומי, אני לא ארעיף את ההערכה שלנו כלפיכם, אבל ברור, ונראה לי שיו"ר הוועדה גם ציין את זה – די מדהים לראות איך מגיעים לבית החולים ואתה, וכל הצוותים שלך, כבר עסוקים ב-"איך אני מתפעל?"; לא שוקע בעבר, אלא "איך אני מתפעל ואיך אני נותן מענים חלופיים?". בעיניי, זה היה מרשים מאוד. אם אני מתייחסת למה שנעשה בעולמות הארגון – השר גם ציין את זה – מעל חצי שנה הושקעו בשנים האחרונות ממש. דיברו פה על ניסים – כל אחד שיש פרטים זה נס, אבל גם היו פה החלטות ניהוליות משמעותיות מאוד, וכספים - - - << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> יש מושג: "אין סומכים על הנס". לצד הניסים – אנחנו צריכים פעולות. << אורח >> יעל לינדנברג: << אורח >> כל אחד שייקח את זה לעולמות שלו. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> ציינתי שהפעולות שנעשו – מצילות חיים. << אורח >> יעל לינדנברג: << אורח >> לגמרי. אני חושבת שהפעולות הניהוליות, וגם כספים של מיגון, שבסוף אפשרו הסטות ושינויים שסייעו. המצב שם קשה פיזית, התשתית שם. רואים את זה ובאמת כואב הלב, אבל העובדה שלא היו נפגעים בנפש – בעיניי היא כתוצאה מצעדים משמעותיים שנעשו. בימים האחרונים – ולהבנתי זה אמור להסתיים בקרוב – יש את השיח בין מס רכוש לבין בית החולים עם הקופה, כדי להגיע להסכמות של אומדן הנזק. זה קודם כול קורה. מעבר להצהרות של סכומים, שהן חשובות והכול בסדר – ואנחנו בנפש חפצה – אני חושבת שכן צריך לעשות את העבודה המקצועית. לכן, אני לא אתייחס פה למספרים עד שאנחנו, ביחד עם משרד הבריאות, בית החולים והקופה, יושבים - - - << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> למגדל התקומה? << אורח >> יעל לינדנברג: << אורח >> באופן כללי, על הצרכים הנדרשים. תקרא לזה מגדל כזה או אחר, אבל מה הצרכים הנכונים, המותאמים ביותר – אני משערת שיש כמה חלופות – כדי להבין ולמדל אותם ברמה הכלכלית? זו, קודם כול, עבודה מקצועית שחייבת להיעשות לפני שאנחנו מדברים גבוהות-גבוהות. הצוות שלי, ביחד עם משרד הבריאות, נשמח לעשות את זה, אבל צריך לעשות את העבודה הזו. אני חושבת - - - << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> יעל, מה שמדאיג אותי זה הקצב מול הצורך. זאת אומרת, יש פעמים שבהן אנשים יכולים לעשות תהליך חשיבה ארוך טווח וכו'. פה יש הרס, פה יש תושבי הנגב שיהיו מתחת לאדמה שנה-שנתיים, ויש רצון לרוץ קדימה. << אורח >> יעל לינדנברג: << אורח >> אני חושבת שהרצון הוא לעשות את זה כמה שיותר מהר, אבל זה לא בא על חשבון עבודה מקצועית. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> מיכאל, אם אפשר להוסיף משהו? אם יעשו את זה לא נכון בסוף, או דל – גם הפסדנו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> רגע, לא השלמתי את הדבר השני. את, כנציגת הממונה על התקציבים, יודעת את ההיסטוריה של פערים. על זה לא צריך לעשות עבודה. כל מיטת אשפוז שתשימי היום בסורוקה, כל חדר ניתוח שתשימי – זה עדיין לא מביא את שירותי הבריאות בנגב לשווים פר 1,000 תושבים - - - << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כמעט חצי בהשוואה לחיפה או למרכז. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> זאת אומרת, אנחנו לא פה באיזה דיון של "האם יש צורך?"; "האם נחוץ רופא?"; "האם נחוצות מיטות אשפוז?"; "האם נחוצות - - - << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> ומודלים. << אורח >> יעל לינדנברג: << אורח >> אני לא חושבת שאנחנו לגמרי שם בדיון הזה. אני חושבת שכשאתה בונה משהו – אתה צריך לראות איך עושה את זה בצורה הנכונה ביותר. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> אני רק מבקש. את יודעת, כשבנו את עיר הבה"דים - - - << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> איפה את גרה? << אורח >> יעל לינדנברג: << אורח >> זה לא רלוונטי. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> איפה את גרה? זה רלוונטי מאוד, כי אם את גרה בתל אביב – את תחיי שלוש שנים יותר מאחד שגר בדימונה. << אורח >> יעל לינדנברג: << אורח >> אני לא גרה בתל אביב ואני לא אכנס לדיון הזה, כי אני חושבת שבשנים האחרונות, גם כרכזת בריאות וגם בתפקיד הזה - - - << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מה הסיפור? לא צריך להתנצל כל הזמן. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> אנחנו בעד, יעל, אבל אני לא הבנתי. המסר שלי אליך הוא שאם יש חשיבה על חלופות ועדיפויות, וכל דיון אחר – שלא יעכב את ההקצאה. קודיש כבר קיבל כמה עשרות מיליוני שקלים מכמה קרנות בעולם. רוץ קדימה. אנחנו רוצים שממשלת ישראל, הפעם, לא תהיה הזנב של הפילנתרופיה, אלא שהוא יקבל כמה כספי תכנון – 5 מיליון, 10 מיליון. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תושבי באר שבע תורמים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> ואת צודקת שבזמן התכנון יהיו חלופות ועדיפויות, אבל אנחנו נצטרך את הרוח שהכרתם במהלך ההיסטורי הזה, של בניית דבר חדש וגדול, שגם יצמצם פערים בנגב. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> מיכאל, אם זה יקרה רק בפילנתרופיה – זה יהיה פחות טוב. << אורח >> יעל לינדנברג: << אורח >> נעמה, אפשר להמשיך לדבר על איפה אני גרה והאם הפילנתרופיה או לא - - - << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> לא שאלתי אותך איפה את גרה. << אורח >> יעל לינדנברג: << אורח >> לא, באופן כללי. אבל אני כן אגיד: בסוף, לצמצום הפערים, ממשלת ישראל קיבלה החלטה – זה חצי הפיל שבחדר – על בית חולים חדש, אז לא נראה לי שיש עוררין על כך שהממשלה רצתה לקדם את הדבר הזה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> באמת תודה. אנחנו מ-2013. על מה את מדברת? << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> לא, סליחה, אני לא ארשה את השיח הזה. אני רוצה תשובה מלאה של יעל. בבקשה לא להפריע לה. << אורח >> יעל לינדנברג: << אורח >> אני אגיד שזה כן פיל שבחדר, כשמדברים על הצורך בכוח אדם. זה ברור, ואני חושבת שמנכ"ל בית החולים גם נזהר מלהגיד את זה: אסור שבית חולים עתידי כזה או אחר ינצל את המצב הנוכחי של סורוקה כדי למשוך ממנו רופאים. אני שמה את זה על השולחן כי אני חושבת שזה דבר שאסור שיקרה, כי הוא באמת יביא למשבר ביכולת הטיפול של סורוקה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> וזה מחדד את הצורך בהשקעה בסורוקה. << אורח >> יעל לינדנברג: << אורח >> אני חושבת שבאמת צריך לראות איך עוזרים לסורוקה, חד-משמעית. אני רק חושבת שאני אומרת פה בצורה ברורה מאוד: השיח שאנחנו מנהלים, של בית חולים חדש שכבר מתחיל בהליכי התכנון, בהליכי השיח, ובהליכי שיח עם רופאים וצוותים בבית חולים, עלול להיות בעייתי בימים אלה לסורוקה - - - << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> לא, הוא לא עלול שום דבר. אני הייתי בממשלה כשקיבלנו את המדינה. הכול עלה, אבל החשיבות של עוד בית חולים בנגב עולה על כל השיקולים האלה. אנחנו יודעים שיש סכנות, דיברתי על הקניבליזם הזה, אבל תפסיקו, באמת. יש לך משהו לחדש או לא? << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> יעל, בית החולים הנוסף הוא לא בגלל עודף, אלא בגלל צורך. << אורח >> יעל לינדנברג: << אורח >> בין היתר, מי שקידם את בית החולים החדש זה אנחנו. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> מה זה "אתם"? אתם מדברים על משהו שעלה ב-2013. זה נקרא "לקדם"? זה יותר מעשור. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני חושב שזה שיח חירשים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> לעצור כולם. חבר'ה, אני רוצה לעשות סדר בדיון הזה. פערי הבריאות בנגב – זו סדרה ל-10 דיונים. אנחנו רוצים לחזק את סורוקה ולהפוך את המשבר להזדמנות. אנחנו מבקשים מהאוצר להגיד את הדברים שתעשו או שאתם עושים למען קידום התשתיות בסורוקה לפי החזון שהוצג כאן. את פערי הבריאות – אנחנו לא נפתור היום. << אורח >> יעל לינדנברג: << אורח >> אני מסכימה. את מה שאמרתי – אמרתי בכוונה, כי אני שומעת גם את המצוקה של בית החולים בהיבט כוח האדם, ולכן חשוב להגיד את זה. בהיבט של שיקום ובנייה מחודשת, אני חושבת שצריך לצלול באופן די מהיר לעבודה מקצועית, ביחד עם משרד הבריאות וקופת החולים כללית, כדי לראות איך כל אחד – ואני בכוונה אומרת "כל אחד" – מתעדף את הדבר הזה, גם על פני דברים אחרים. אני שמה גם אותנו, כאוצר, בפנים. אני לא אלאה אתכם במצב הכלכלי של מדינת ישראל, אבל זה ברור, ולכן לא ארחיב על הדבר הזה. כן צריך לראות איך מייצרים תיעדוף לסורוקה למצב הזה ולשיקום מיטבי, בין כל אחת מהחלופות השונות, כדי להגיע לתוצאה הכי טובה שאפשר. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה. עכשיו תורך. אני רק רוצה שהטרמינולוגיה תהיה לא רק שיקום של סורוקה אלא תקומה של סורוקה, ויש הבדל משמעותי – כי בשיקום, אתה מכסה את מה שניזוק, את מה שנהרס, מכשירים וכו', אבל בתקומה, אתה מתחיל לדבר במונחים של השקעה. אני רוצה שהטרמינולוגיה הזו תשתנה. << אורח >> יעל לינדנברג: << אורח >> ב-"תקומה" – כבר השתמשו. צריך את - - - << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> היושב-ראש, יעל נמצאת במקום הנכון. השיח איתה תמיד טוב. עברנו את כל תקופת חרבות ברזל, ועוברים עדיין את חרבות ברזל, עם החלטות ממשלה נהדרות מול האוצר. למרות תקציב המדינה, שכל-כך קשה – משרד הבריאות קיבל את חלקו במקומות הנכונים, אז אני צריך לומר להם וליעל מילה טובה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> בהחלט מגיע לה את המילה הזו. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> וגם אין לה שום מחלוקת – גם על השיקום של הנגב, גם על צמצום הפערים וגם על תקומה אמיתית של בית החולים סורוקה. אז מי שלא הבין, הטרמינולוגיה כאן קצת השתנתה, אבל בסדר. חברת הכנסת פרידמן, אני נשאר פה בשביל לענות לך על שתיים-שלוש שאלות. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> כן. אתם מדברים על שיח, ואני רק רוצה לחדד משהו: קודם כול, ב-2013, מי שהייתה שרת הבריאות, יעל גרמן – זה התחיל שם, אז אל תגידו "מקדמים" אם זה היה אמור להתקדם מ-2013, ואנחנו מדברים על עוד שבע-שמונה שנים. זו לא בדיוק התקדמות. דבר שני, חשוב לי לומר לך, לפני שאת הולכת: כשאת אומרת "בעיה של סורוקה" – לא, זו לא בעיה של סורוקה; זו גם לא בעיה של פרופ' קודיש. זו בעיה של כל תושבי הנגב. אם יש בעיה עם בית החולים הנוסף או עם רופאים – זו הבעיה שלנו. אנחנו, שגרים בנגב, מתים קודם. אין לנו תורים. זו לא בעיה אישית שלו. << אורח >> יעל לינדנברג: << אורח >> זה לא מה שאמרתי. אמרתי משהו אחר. << אורח >> יעל לינדנברג: << אורח >> לא, אני מחדדת את השיח. השיח הוא כאילו הבעיה היא של סורוקה. היא לא; זו הבעיה שלנו. עכשיו, לגבי כל נושא השיקום, שתי שאלות בסך הכול: אם מיליארד השקלים הם רק עבור שתי הקומות – מה עם שאר הכסף? זאת אומרת, זה עבור שתי הקומות שאנחנו מדברים על להוסיף, או שזה גם לטובת הבניין החדש? זו השאלה הראשונה. שאלה שנייה, אנחנו מדברים על תקומה, על לבנות והכול, אבל בינתיים – לפחות כשאנחנו היינו שם – בסורוקה, במקום 1,400 מיטות אשפוז – יש 300; חדר המיון עדיין מקבל – אני הייתי בימים הראשונים. יכול להיות שזה טיפה השתנה – באופן מטורף, עם עבודה סיזיפית, את אותה כמות של חולים בכל יום. עד שיהיה הבניין החדש, עד שיהיה האשפוז וכו' – האם משרד הבריאות נותן פה גב, לא לסורוקה אלא לנגב, לתושבי הנגב? מה התוכניות עד שיהיה הבניין? מה אנחנו אמורים לעשות? << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> אני אענה באופן חלקי, ומר קודיש יענה על חלקו – קודם כול, כמה מיטות יש היום. אם הקשבת לדברים שפירטתי על מה שמשרד הבריאות עושה - - - << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> גם רשמתי. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> אני אתן לך אחר כך בנייר את מה משרד הבריאות עושה ועשה מרגע פגיעת הטיל בבית החולים, כולל מתן מענה וחלופות מיידיות, גם בשביל להחזיר, להשמיש, ולדעת את הצרכים והחוסרים. אמרתי, כרגע זה העוגן היחיד והמרכזי שנמצא כמרכז-על - - - בנגב ובדרום, ולכן, כפי שאמרת, זו לא בעיה. הרי, ציינתי שאם היינו צריכים לנהל אר"ן באותו בוקר – האירוע היה לחלוטין אחר, כי אנחנו מבינים את המשמעות; משם ועד ברזילי אין שום מרכז רפואי שנותן, או ללכת ליוספטל, שזה בדיוק הפוך, מגיעים. לכן, אנחנו נותנים מענים, בודקים הסכמים עם מרכזים רפואיים ברמות אחרות, מחלקות, שבית החולים הסורוקה יהיה ה"אבא" הרפואי שלהם וימשיך; הרופאים עובדים שם ונעשות פעולות. שוב, בכל כמה ימים נבחנים הצרכים של בית החולים וכמות המאושפזים, לצד האפשרות הקיימות והשמשת מחלקות נוספות. כפי שציינו, יש מבנה תקומה, שמטרתו לתת מענה עתידי, היסטורי, לעשרות שנים קדימה. כמובן שלא מדובר במיליארד שקלים לבניית שתי קומות. אלה דברים שאנחנו רוצים לעשות במקביל, בשביל להחזיר באופן יותר מהיר, של החודשים עד השנים הקרובות, את הפעולות של מחלקות נוספות, ולתת מענה סופי גם למיגון של מבנה התקומה העתידי וגם לחידוש ולהתקדמות של בית החולים. אני אענה בשתי מילים גם לחברת הכנסת לזימי: משרד הבריאות שם למול עיניו לא את מצוקת הרופאים – לא נקרא לזה "מצוקת הרופאים" – אלא את הצורך בכוח אדם רפואי איכותי. יש רופאים, ובסוף כולם מתכנסים סביב המרכז ורוצים להיות שם. אם אין הגרלות – אפילו לא יבואו למקומות הללו. אני חושב שלאחר רפורמת יציב שנעשתה כאן לפני מספר שנים, כשראינו ירידה מסוימת באיכות כוח האדם הרפואי, כרגע, גם אם בשנתיים, שלוש או ארבע שנים הקרובות במצוקה מסוימת ובחוסר – פתחנו מנהלת עולים. ב-2024 באו 520 רופאים, וב-2025 אנחנו כבר נמצאים ב-700-800 רופאים שעולים. לא סטודנטים, אלא רופאים. הגדלנו גם את מספר הסטודנטים. כשנכנסתי למשרד, היו 800-850 סטודנטים שלומדים לרפואה במדינת ישראל - - - << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> מענקים לרופאים בפריפריה? << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> ברור. יש כמה וכמה תוכניות במשרד. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> יש? זה לא יורד מהפרק? << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> לכן, אנחנו גם נתגבר, נחזק ונביא כוח אדם איכותי. פרופ' קודיש נמצא איתי בקשר שוטף – בתקופה הקרובה יש לנו פגישות שוטפות. בשבוע הבא הוא יהיה אצלי, ואני מגיע אליו כשצריך – יושבים לקפה, שומעים את הצרכים, ואנחנו רואים עין בעין. כפי שציינת ואמרת, זו ודאי לא בעיה של כללית, של סורוקה או של קודיש, אלא של כלל תושבי הנגב ושל מדינת ישראל. צמצום פערים בחברה כולה, לדעתי ולטעמי, מתחיל בדברים הללו – בחינוך ובבריאות. כמו בנגב – כך גם בגליל. יש לנו כאן גם חבר כנסת שהוא חצי גליל וחצי נגב, אז עכשיו אתה תחליט איפה אתה רוצה להיות. תודה רבה ואני מתנצל שאני צריך לצאת. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה, כבוד השר. אני מעריך את זה שבאת. למרות שבדרך כלל אנחנו קובעים לו"זים על פי לו"ז השר – הפעם זה נקבע הפוך, והוא פינה את זמנו. תודה רבה, אני מעריך את זה מאוד. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> תודה, השר. זה באמת נשמע כיוון רציני ושהמשרד מתחבר לחזון של בית החולים והנגב. אנחנו גם שמענו באוצר רוח טובה. בסוף, נרצה תוך כמה חודשים לראות שיש תקצוב לתכנון, להקצאת כספים רב-שנתית וכו'. נעמה, בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> תודה, חברים. קודם כול, תודה על הדיון החשוב הזה. גם אני ביקרתי בסורוקה ונוכחתי בנזק העצום באמת. אני גם רוצה להגיד רגע משהו כללי: בעיניי, התשובה הציונית, הלאומית, הכי הולמת – היא לעשות בגדול, בנדיב ועם חשיבה לרחוק, ולא עם החור בגרוש. וזה מה שחשוב שנגיד כאן. כל מיני תחשיבים שהם לשורה התקציבית של הכאן ועכשיו – הם הדבר הכי נורא לעוד עשור ועוד 20 שנה. אני רוצה להגיד משהו בכל זאת: בית החולים אסותא, הקטן, הוא בית חולים פרטי. נכון שהוא מפנה מיטות לניתוחים פרטיים, מצד אחד, אבל בסוף, אנחנו גם יודעים שהשר"פ זה חלק מהבעיה של הרפואה הציבורית והממשלתית. אני כן רוצה לשים את זה בצד רגע – אני מבנה שזה נספר בסך הכללי אבל זה לא הסיפור, ובית חולים חדש הוא צורך של הנגב. עצם השיח על זה שיש שיח על עוד בית חולים – זו איוולת בעיניי, ואני גם באה מעיר מטרופולינית. אומנם אני לא כבר לא גרה בה, אבל גרתי 15 שנה בחיפה – עיר שיש בה שלושה בתי חולים שהם לא מספיקים, כי היא עיר קולטת, היא מטרופולינית, ושלא לדבר על המצב הרפואי. הזכירו פה לפני את הקשר בין תוחלת חיים לבין מיקום גאוגרפי – קשר שבמדינה קטנה כמו ישראל לא אמור להיות בכלל. קודם כול, אני מברכת – השיח היה בקול הנכון. אין לי ביקורת, לא לשר ולא אליכם. להיפך, אני חושבת שזה חשוב שנאמר כאן: "אם כבר קרה האסון הזה – אנחנו נעשה יותר טוב, יותר חכם, יותר מתוכנן, ונבנה את זה כמו שצריך". אני הקמתי, לאחר האסון, את השדולה למען מיגון. זו לא שדולה אידיאלית – הלוואי ולא היינו צריכים מיגון – אבל אני מאמינה באחריות המדינה. ובכל מקום שפגשתי – ראיתי שהחוסן שלנו הוא גם נגזרת של תחושת הביטחון; לא רק הביטחון דה-פקטו שממ"ד נותן, אלא התחושה והידיעה שהמדינה מגנה עליי, במערכות הגנה אווירית וגם בהקצאת משאבים שיאפשרו את זה. לכן אני אומרת, יונתן: אני חושבת שפה, בהקשר הזה עם האוצר, הם יכוונו תמיד – וזו לא ביקורת במובן האישי, אלא ביקורת מערכתית – עם החור בגרוש. יש תחשיבים ויש תחשיבים, ותמיד תחשיבים. מדינה שלא בונה וצופה פני עתיד, במובן הזה של הקיבולת בנגב – החזון שלנו הוא ליישב את הנגב, להרחיב אותו, להגדיל אותו כולנו יודעים; אני אמא צעירה. אנחנו בוחרים מקום מגורים לפי מערכות חינוך ומערכות בריאות. זה באמת שיקול. אני רק רוצה להגיד משהו על הרופאים, וזה משפט אחרון - - - << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> אנחנו נשארים בנגב למרות שהבריאות עוד לא טובה. אנחנו ציונים. אבל אנחנו נביא את הבריאות לנגב. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אני לא חושבת שצריך להיות שיקול כזה. החזון הציוני הוא השקעה; החזון הציוני זה להיות סגפן ובלי שירותי בריאות לילדים שלך. להיפך, מדינה שאומרת: "זה מימוש של החזון הציוני". אני רוצה להגיד משהו על המתמחים לרפואה. אתם מדברים פה על עזיבה למרכז או "התמרכזות" – חברים, הם עוזבים לחו"ל. על מה אנחנו מדברים בכלל? אם אנחנו לא נתאפס ומהר בהקשר של דור הרפואה העתידי – וזה גם אוצרי, כמובן – אנחנו מאבדים את זה. מחר, בדיון מעקב שאני עושה בוועדת הצעירים, על המתמחים הצעירים ברפואה, יציגו לנו את הסקר שנעשה, והנתונים עגומים מאוד – אני לא רוצה לתת נתון לא מדויק, כי אני לא זוכרת את המספר – על מתמחים ששוקלים לעבור לחו"ל. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> נעמה, זה נושא כל כך רחב וגדול. יש לו גם קשר לסורוקה, אבל לא רק. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אני רק רוצה לומר: בואו נסתכל על התמונה הכוללת. חייבים להשקיע מערכתית. זו השקעה שמניבה צמיחה, פריון ותקומה באמת. תודה רבה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת כסיף, בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה, ותודה על הדיון. קודם כול, אני רוצה גם להתחבר לחיזוקים. קודם כול, הציבור בנגב בכלל, יהודים כערבים, לעובדי בית החולים סורוקה – בריאות זה צורך וזו זכות. זו לא פריווילגיה, ואסור לה שהיא תהיה חלק ממנגנון השוק, בלי קשר להשקפתי לגבי השוק בכלל. אם אתם רוצים, אני יכול, ברשותך, להשתמש בשמך כמטאפורה. שלומי קודש – שלום כולנו קודש. לכן אני גם מצטרף למה שאמרו קודמיי, חברי הכנסת מאיר כהן ונעמה לזימי, שהמדינה שהיא זו שעל אחריותה, בכלל, הנושא של בריאות, ובוודאי כשאנחנו נמצאים במצב חירום. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> אוסיף הערה: גם בצדק חברתי צריך בריאות שווה בצדק, אבל גם בעולם כלכלי-תחרותי – גם בזה אין. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני לא אכנס לזה, אלא אם כן אתה נותן לי זמן עודף. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> אני אגיד לך: 70% קופות כללית ובית חולים כללית. אתה צריך הרבה יותר מזה בנגב כדי שיהיה שפע בריאותי, וזה לא המצב במרכז. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> חד-משמעית, נכון, אני מסכים איתך. אם אתה הזכרת – וזו אשמתך שאני נכנס לזה עכשיו ומבלבל את המוח יותר – צדק חברתי שבבסיסו צדק חלוקתי, החלוקה צריכה להיות מבוססת על צורך, ולא על שום דבר אחר. וכאן המדינה נכנסת, משום שרפואה, בריאות, אסור לה בתכלית האיסור להיות מבוססת על שיקולי רווח, אלא על שיקולי רווחה. ה-ה' הקטן הזה הוא עולם ומלואו. הוזכר קודם – אני לא אכנס לזה. אני אזכיר את זה רק כך, בחטף – שיש מלכתחילה פערים עצומים במיטות. בפריפריה בכלל, ולעניינו בנגב, בפרט, מספר המיטות ל-1,000 איש הוא כמעט מחצית מאשר במרכז. הדבר הזה הוא בלתי נסבל, והדבר הזה היה צריך להיפתר לפני שנים רבות. לא לחכות לאסון שקרה, לטרגדיה שקרתה ב-19 ביוני. מעבר לזה, אני רוצה להתייחס גם למה שאמר מבקר המדינה. כבר בדצמבר 2023, לפני המלחמה עם איראן, כתב כך מבקר המדינה, ואני מצטט אותו: "בפגישותיי בבתי החולים ברזילי וסורוקה העלו בפניי מנהלי בתי החולים את פערי המיגון הנדרשים לטיפול באופן מיידי, בדגש על חדרי טיפול מצילי חיים, חדרי טיפול נמרץ, חדרי ניתוח וחדרי מכשירי דימות. מומלץ להקצות תקציב חירום ייעודי לבתי החולים לשם כך, בפרט בדרום ובצפון". דצמבר 2023. "בהיעדר תקציב מתאים, מצבם הכספי של בתי החולים עלול להקשות על התנהלותם ככל שתקופת החירום תימשך, וכן לאחר חזרתם לשגרה". זה נאמר עוד לפני המלחמה עם איראן. וב-19 ביוני, הצהיר מבקר המדינה, בעקבות הטיל – ואני שוב מצטט: "פערי המיגון של בתי החולים, כולל סורוקה, עלו במכתבים לראש הממשלה כבר מנובמבר 2023". משרד הבריאות גיבש תוכנית של למעלה מ-4 מיליארד שקלים – ואני חייב לברך פה את שר הבריאות, שעושה באמת עבודה מצוינת, ולברך אותו גם על הדברים החשובים שהוא אמר לאחר ההשתלחות ברופאים הערבים. כל הכבוד לשר. משרד הבריאות גיבש תוכנית של למעלה מ-4 מיליארד שקלים, אך בפועל, הסכום שתוקצב עומד על 10%. חברים, לא יעלה על הדעת ששלושה שבועות לאחר מכן – אנחנו עומדים היום שלושה שבועות לאחר מכן – רק 10% מה-4 מיליארד שקלים שמשרד הבריאות גיבש בתוכנית שלו – תוקצבו. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אני חייב לעצור אותך. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> רגע. אני מצטט את מבקר המדינה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> לא בגלל זה. יש טעות בניסוח של הדברים. קיימתי על זה כמה דיונים חסויים – גם לאחרונה ממש. התוכנית הרב-שנתית, או התוכנית הכוללת, לא לוקחת בחשבון, למשל, את הפתרונות של מיגון או השמשת חניונים, שחוסכים לך אולי חצי מהסכום. מי שמבין את תהליך הדברים יודע שהפתרונות שהמשרד מייצר היום – עונים על רוב הדרישות של אותם 4 מיליארד שקלים. אני אומר כרגע בקווים כלליים – אולי אורי ירחיב קצת יותר אחרי זה – אבל זה להשתמש במונחים שהם לא מדויקים. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> זאת אומרת, אתה כותב שמה שכתב פה מבקר המדינה - - - << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> הוא לא טועה. אף אחד לא טועה. אין פה טעויות. זה נכון שהכי נכון בעולם זה להשמיש ולמגן את הכול בצורה רב-קומתית, אבל היום, כשמשמישים חניונים, יש לזה הרבה מאוד פתרונות שבאים בתוך אותו תקציב כללי שדיברו עליו ב-4 מיליארד - - - << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תסכים איתי שאם זה לא 10% - זה עדיין רחוק ממה שצריך. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> בסדר, לא חשוב. לא ניכנס לדיון הזה. הלאה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> תשלים משפטים אחרונים, בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> זהו, תודה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה. עמית מרזאי, מנהל בית החולים החדש פרס נגב, בבקשה. << אורח >> עמית מרזאי: << אורח >> שלום לכולם. היה לי חשוב לבוא בשם בית החולים פרס נגב ונציגי הבעלים, קופות החולים מאוחדת ולאומית, להגיד שני דברים: דבר ראשון, לחזק את פרופ' שלומי - - - << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> מה התפקיד שלך? << אורח >> עמית מרזאי: << אורח >> אני מנכ"ל בית החולים פרס נגב - - - << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> מטעם שתיהן? << אורח >> עמית מרזאי: << אורח >> בדיוק. מטעם קופות החולים לאומית ומאוחדת. פעם אחת, אני רוצה לחזק את פרופ' קודיש, את הצוות ואת המטופלים, ובטח את תושבי הדרום, ולהגיד שבית החולים הזה ישוקם, והוא יקום ויהיה חזק יותר וטוב יותר. אני מצטרף לחברים. אני חושב שזה גם בולט מאוד בדיון שהצורך להשתקם הוא לא רק רפואי, אלא גם קהילתי. אמרו את זה גם חברי הכנסת שיצאו. הוא גם מחדד את הצורך בבית החולים פרס נגב – לא בגלל הצרכים שלו בשגרה, אלא בגלל החוסן הלאומי שנדרש בחירום. אני חושב שזה בולט מאוד גם כעת. הדבר השני שחשוב מאוד להגיד זה ששני בתי החולים לא מוציאים אחד את השני אלא משלימים אחד את השני. סורוקה צריך להתחזק ולהישאר מרכז-העל, כי הוא מרכז-העל בדרום, ובית החולים פרס נגב צריך לקום. אני חושב שזה מה שצריך לצאת מהדיון הזה כמחויבות משותפת – גם שלנו וגם של סורוקה, ובטח של הבית הזה - - - << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> אתה יודע שעסקנו גם בעניינים של בית החולים החדש, גם בוועדות, וקידמנו, נדחוף, וגם על זה נעשה מעקב. אחת הסכנות הכי גדולות זה אותו "קניבליזם", או מאבק על אותה טריטוריה של כוח אדם והשקעות ממשלה. גם אם יקימו את בית החולים החדש וגם אם יבנו את מגדל האשפוז – עדיין יהיו פערים בנגב ביחס למרכז. זה נכון לבצע את הכול, אבל אנחנו גם לא רוצים שסורוקה ישאר מאחור. אנחנו רוצים שהוא יגיע למציאות של תשתיות חדשות וכוח אדם, לצד ההקמה שלכם, שהיא כרגע, לדעתי, גם לא עומדת ביעדי הממשלה בלוחות הזמנים, מעוכבת. זה דיון אחר. אבל הרוח של הדברים שלך, של ראייה כוללת ולא זה על חשבון זה, היא הרוח הנכונה, ואנחנו נדחוף את שני הדברים, כי תושבי הנגב צריכים גם את סורוקה חזק וגם בית חולים חדש. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה. << אורח >> עמית מרזאי: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> נציגי קופת החולים כללית, בבקשה. << אורח >> איתן שלייפר: << אורח >> בוקר טוב. איתן שלייפר, סמנכ"ל לוגיסטיקה ותשתיות של שירותי בריאות כללית. קודם כול, תודה רבה על הדיון החשוב הזה, שעניינו זה שיקום ותקומה של בית החולים סורוקה. אני יודע שהייתם באתר וראיתם את היקף הנזק, ואני מציע לכל מי שעוד לא היה באתר, בשביל להבין על מה אנחנו מדברים עכשיו, שירד לשם ושיראה בעיניים; שיריח את הריחות; שיראה את הזגוגיות על הרצפה. שיבין שהשאלה אם צריך להקים אותו מחדש ולעשות את בניין תקופה אינה עומדת על הפרק, ושצריך להסתכל מה קרה ברמה ההיקפית. נכון לרגע זה, יש לי סדר גודל של 150 פועלים בשטח, שעושים תוכנית, מול התוכנית של שלומי, להחזיר את בית החולים לפעילות. בטווח של בין חמישה - - - ל-180 יום, אנחנו רוצים להחזיר את בית החולים למצב שהוא היה טרם נפילת הטיל. יש שלב ביניים – השלב שבו אנחנו רוצים להוסיף שתי קומות לבניין הכירורגי הדרומי שנפגע חלקית, ויש לנו תוכנית מסודרת לדבר הזה. השלב השלישי הוא בניין התקומה. ברמה הפרקטית, אני רואה שכל מי שהיה בחדר – היה תמים דעים. כולם מבינים את שלושת הצרכים. חבל שהגברת מהאוצר יצא. אני כבר עכשיו מוציא 150 מיליון שקלים שאין לי, רק בשביל להחזיר את שלומי למצב שבו הוא היה לפני שלושה שבועות. זה מה שזה עולה לנו. אנחנו יודעים את הכסף. אין פה שום עבודה מקצועית שצריך לעשות. יש לי קבלנים בשטח – אנחנו יודעים כמה ציוד נפגע ואנחנו יודעים מה הפערים שלנו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> מה האומדן שלך להחזר מרשות המיסים על הנזק? << אורח >> איתן שלייפר: << אורח >> קשה לי להעריך. דיברו כרגע על מקדמה של 30 מיליון שקלים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> יש פה את נציגת האוצר. היא כבר תתייחס. הלאה, תמשיך. << דובר >> קריאה: << דובר >> וגם של רשות המיסים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> וגם של רשות המיסים, סליחה. כן. << אורח >> איתן שלייפר: << אורח >> אמרו שייתנו 30 מיליון שקלים מקדמה. אנחנו יודעים שאנחנו צריכים להוציא כרגע 100-150 מיליון שקלים בשביל לחזור בתוך 180 יום למצב שבו היינו קודם. אני חייב להגיד קודם שאם הנושא היה רק כסף – הוא לא רק כסף. בניין תקומה עולה כמיליארד שקלים – 890 מיליון שקלים או 1.1 מיליארד שקלים. זה מה שזה יעלה. כמו שנאמר פה, זה עניין של ארבע שנים, ועד אז, אנחנו צריכים לדעת - - -. בסוף, אני רואה שכל השותפים סביב השולחן מסכימים מאוד עם מה שצריך לעשות. ברמה הפרקטית, הבעיות שלנו - - - << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> כשכולם מסכימים – תהיה מודאג. זו עבירה טובה מדי. << אורח >> איתן שלייפר: << אורח >> אני מודאג. אני עכשיו מנסה להסביר מה קורה ברמה הפרקטית. חדרי הניתוח הצפוניים של שלומי היו ניזוקים כנראה הרבה פחות אם היינו גומרים למגן אותם טרם האירוע הזה. אנחנו קיבלנו תקציב ממשרד הבריאות למגן אותם; אנחנו מצאנו פתרון שמקובל על פקע"ר; אבל בסוף, אתה נתקע ברמת ההיתרים, ברמת האישורים מהכבאות, ברמת האישור מהמשרד להגנת הסביבה. בכל פעם יש איזה שהוא אירוע אחר, והבעיה היא ברמת השטח. כולכם פה מסכימים על מה שצריך לעשות אחר כך, בשביל לקדם כזה פרויקט. למשל, הנושא של הרחבת טיפול נמרץ – הוא לא יוכל לנתח בחודשים הקרובים אם הוא לא ישקם את הטיפול הנמרץ שיש לו. יש לנו תוכנית מסודרת להקים את טיפול נמרץ, וההיתר בגינה – מתעכב. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> ממי ההיתר? << אורח >> איתן שלייפר: << אורח >> באופן ספציפי, כרגע, ברמת העירייה, אבל יש הרבה - - - << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> לדעתי, גם רוביק יקים לכם צוות חירום לכל דבר. << אורח >> איתן שלייפר: << אורח >> אני חייב להגיד שרוביק שותף מלא לכל - - - שלנו. הוא מסייע לנו מאוד בכל מיני פרויקטים – גם בפרויקט הזה וגם - - - << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> וגם נאמר פה המושג "היתר בתנועה", שהוא מיוחד למצבי חירום. << אורח >> איתן שלייפר: << אורח >> על זה אני מדבר, חבר הכנסת. הוועדה הזו היא ועדת הסרת חסמים, ואני צריך שתעזרו לנו - - - << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אני ביקשתי מכם, בדיון החסוי שעשינו אז על המיגון, לקבל מכם אילו דיוקים אתם רוצים שיהיו בצו כדי שנוכל לפנות לשר הפנים בהקשר הזה. אני מחכה למסמך הזה. ברגע שנקבל אותו – אנחנו נתקדם איתו קדימה. אנחנו רוצים לעשות את זה. השר רתום לטובת העניין באופן עקרוני. דיברתי איתו. הוא רוצה לדעת מה התיקונים שאתם דורשים בצו – לאילו הרחבות אתם נדרשים כדי להוציא את זה לפועל. אני חייב לקצר אותך, סליחה, כי יש לי פה עוד רשימת דוברים ואני צריך לסיים את הדיון הזה בעוד חמש דקות, ברשותך. אני צריך להתקדם קדימה, ברשותכם. משה ראש. תתייחס בקצרה, אם אתה יכול, לנושא הפיצוי על הנזקים בסורוקה. << אורח >> משה ראש: << אורח >> כן, אין בעיה. אני רק אתחיל ואגיד שמה-07 באוקטובר, עובדי מס רכוש התחילו לעבוד בדרום, הלכו לצפון ועובדים מסביב לשעון, ואז באה לנו מלחמת "עם כלביא". אנחנו מנסים לעשות את כל העבודה בשליחות ובצורה הטובה ביותר. לגבי בית החולים סורוקה, אנחנו מינינו מהנדס מטעמנו, ממשרד ירון שרון, שהוא מטפל בבניינים 11, 21 ו-22. בניין 11 הוא הבניין העיקרי שנפגע. בנוסף, מינינו את אלון קרן – שמאי מטעמנו, שהוא יושב-ראש איגוד השמאים – שייתן מענה רציף ובכל שעה לבית החולים. בשלב זה, בינתיים שילמנו מקדמה של 30 מיליון. אנחנו ממתינים לקבל מסמכים מהשמאים של - - - << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> יש לכם אומדן, או רעיון ראשון, למה סך השיפוי שרשות המיסים תעביר במקרה הזה? << אורח >> משה ראש: << אורח >> כרגע זה ממש ראשוני, אבל לגבי בניינים 11, 21 ו-22, במידה ואנחנו לא הורסים אותם – זאת אומרת, הורסים את קומה 6 ועוד כמה אגפים – כרגע אנחנו עומדים, רק לבניינים האלה, על 124 מיליון, ואם נצטרך להרוס את הבניין אנחנו כבר נעבור את ה-300 מיליון, וזה לא כולל את מה שיש מסביב, שכרגע אנחנו עובדים עליו. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אני מציע שלא נדבר עקרונית, אבל ברגע שיש לכם אומדנים – הוועדה תרצה לקבל את זה, בסדר? << אורח >> משה ראש: << אורח >> בשמחה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה. בבקשה, אדוני. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> הצטרף אלינו יושב-ראש כחול-לבן, בני גנץ. הוא גם ביקר באתר. היה פה דיון ארוך. עיקר הדבר זה חזון של בית החולים לבנות דבר חדש, משמעותי ומוגן, עם הפנים עשרות שנים קדימה, למען תושבי הנגב. יש נכונות גם של שר הבריאות לאמץ את החזון הזה וגם של האוצר. האווירה פה הייתה של מהלך של להפוך את המשבר להזדמנות. אם אתה רוצה לומר כמה מילים. << דובר >> בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): << דובר >> כן, בוקר טוב. מצטער על ההצטרפות המאוחרת. תודה על ההזמנה ותודה על הדיון החשוב הזה, מיכאל, יונתן וכל מי שמעורב בסיפור הזה. אני ביקרתי בבית החולים עם פרופ' קודיש, וההתרשמות שלי היא גבוהה מאוד, לצערי, מהרבה מאוד הזדמנויות – לאו דווקא מהאירוע האחרון. הרבה מאוד חיילים ונפגעים חייבים לסורוקה את חייהם לאורך שנים רבות. הם עושים עבודה נהדרת. הנגב חייב פתרון רפואי טוב יותר ממה שיש לו היום, וצריך להמשיך לפתח את הרפואה בדרום, עם בית חולים נוסף ועם מרכזים רפואיים נוספים וכו'. איך שאני לא הופך את זה – סורוקה ישאר מרכז הכובד הרפואי הגדול ביותר בסביבה, לדעתי, בטח בשנים הנראות לעין. אני חושב שאנחנו צריכים לעזור לו ככל שרק ניתן. אני התרשמתי, בביקור בבית החולים, מהתפקוד הגבוה מאוד גם בסיטואציה שהייתה. זאת אומרת, גם ביכולת להתפצל מהר, לעבור למרכזים נוספים, להעביר אנשים ולטפל מרחבית, ולאו דווקא נקודתית, עד שבית החולים עצמו התארגן, ואז בית החולים התארגן בצורה טובה. התרשמתי לטובה מאוד מהארכיטקטורה הישנה, במובן של משואים – המסילות שיורדות ללא מעליות – שזה פטנט נכון לדעתי. זה לוקח אותי למחשבה של איך לתכנן את ההמשך. אני חושב שמה שחשוב מאוד ונדרש מאוד בזמן חירום – כדאי שיהיה ממוגן. על כל השאר – לחשוב פעמיים. עדיף להשקיע הרבה מאוד במה שצריך מאשר קצת בהכול. איך לחלק את זה – את זה אתם תדעו יותר טוב ממני. אני לא יודע להגיד מה משמעות התפעול הרפואי של מה שאמרתי עכשיו, אז נראה לי שזה סוג של פירמידה הפוכה כזו. זאת אומרת, למטה חדרי ניתוח, חדרי טיפול, חדרי לידה ואוכלוסיות מיוחדות ביכולת מיגון רחבה ומתמשכת, וככל שהטיפול הוא יותר רחב אבל פחות עמוק – קצת יותר להקל בנושא המיגון בשביל להקל בעלויות. זהו. אני רוצה להגיד לכם תודה רבה על העבודה שלכם. זה הכי חשוב מבחינתי. באמת מצילי חיים ומהווים מרכז כובד רפואי בדרום. תודה רבה על העשייה שלכם. אנחנו נמשיך לבוא ולתמוך ככל שרק ניתן. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> תודה רבה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה. בהחלט חיזוק משמעותי. תודה רבה, חבר הכנסת גנץ. אורי גולדשטיין, אתה רוצה אולי רק - - - << אורח >> אורי גולדשטיין: << אורח >> כן. אני לא אחזור על הדברים. אני רק אומר שמדינת ישראל לא מצטיינת במיטות ל-1,000 איש ב-OECD, ובבאר שבע ואזור הדרום – המצוקה עוד הרבה יותר גדולה. מבנה תקומה לא נולד עם הפגיעה של הטיל – זה בתוכנית אב ובתב"ע של בית החולים סורוקה, אבל פגיעת הטיל הפכה את זה לאקוטי. אנחנו צריכים לתמוך על מנת לתת את העתיד לבית החולים ולאזור; כמובן לעשות את כל הקומפנסציה באזורים הממוגנים לשאר בית החולים ולנצל את הרפואה המתקדמת לבטיחות ורווחת המטופלים; להשאיר צוותים איכותיים וכל מה שנדבר על זה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> רק שאלה: המיליארד שקלים שמדברים עליהם – זה סכום ריאלי? זה סכום נכון? << אורח >> אורי גולדשטיין: << אורח >> המיליארד הם פשוט מאוד מבנה אשפוז, 50,000 מטר מרובע, 20,000 שייך למטר ממוצע. זה למבנה; ללא תוספת שתי הקומות הנוספות. לא נדבר על החזרת המצב לקדמותו, על התשתיות, על הנזקים ההיקפיים - - - << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> מבנה חדש – מיליארד שקלים? << אורח >> אורי גולדשטיין: << אורח >> בדיוק. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> השבה לקדמות ותפקוד עד אז – זה עוד כמה מאות מיליונים? << אורח >> אורי גולדשטיין: << אורח >> אכן כן. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> טוב, מצוין. תודה רבה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> פנינה, את רוצה להגיד מילים קצרות? כי אנחנו בסוף. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> רק לברך אתכם על השליחות ועל ההתמדה בנושאים הכל-כך חשובים האלה. אני כאן כדי לחזק, ואני שמחה שאתם יושבים בוועדה לקידום מעמד האישה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> תודה רבה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה שפינית לנו את החדר. תודה רבה. אורי פליישמן, ואחרי זה שאול סקיף. בבקשה. << אורח >> אורי פליישמן: << אורח >> תראו, אנחנו, בהסתדרות, היינו בסורוקה כבר ביום הראשון של המלחמה וליווינו את האנשים. אני רוצה להגיד לכם שהיום דיברנו על שיקום של קירות, על מבנים, אבל אנחנו קודם כול מדברים על שיקום של קהילה. שיקום של קהילה של העובדים בסורוקה. זה לא רק רופאים; זה אחיות, פרה-רפואיים, עובדי מנהל, עובדי משק. כל האנשים האלה צריכים גם את השיקום שלהם, וצריך לזכור שבסוף – יש גם אנשים בקצה. גם הקהילה הזו, של עובדי סורוקה, וגם כל תושבי הדרום, שעיניהם נשואות לסורוקה, והם אומרים: "אנחנו רוצים לראות את השיקום. זה שיקום שלנו. זה חלק מהשיקום". אני רוצה להזכיר לכולם: ב-07 באוקטובר, כשהלכנו וביקרנו שם, היו עובדים שלא ידעו מה מצב ומה גורל יקיריהם – והם באו לעבוד. הם נשארו שם 24 שעות, נפלו מהרגליים וטיפלו באנשים – בלי לדעת מה קורה בבית. זה לא הבית שלהם; זה ה-בית שלהם, וכשהבית קורס – חייבים לשקם אותו, ולשקם מהר. אם מישהו חושב, ואני רוצה להגיד את זה, שה-07 באוקטובר בדרום התחיל ב-07 באוקטובר – 20 שנים שהם נמצאים במצב חירום, ובין ה-07 באוקטובר עד ה-19 ביוני היה מצב חירום. אין מקום אחר בדרום חוץ מסורוקה שמטפל באנשים, ולכן, כשאני אומר "החירום שלנו" – זו השגרה שלהם. לכן, גם מבחינת כוח אדם וגם מבחינת כספים – צריך לשחרר פה את היד ולהבין שהחוסן הלאומי שלנו הוא לא רק בכיפת ברזל או באמצעות טילים. בדיוק איתן דיבר על 200 או 300 מיליון – אני חושב שמערכת הבריאות בארץ היא צנועה מאוד. היא עושה הרבה מאוד, ובמקום לבוא כמו משרד הביטחון, שמבקשים 60 מיליארד – פה "מתקרצצים" על 200 או 300 מיליון, כשזה החוסן האמיתי ואנשים מתים מזה. אני רוצה להגיד עוד דבר אחד: לא יכול להיות מצב שכוח האדם ב-"שגרה" שאנחנו מכירים כשגרה – הוא במצב של חוסר בבית החולים סורוקה. זה גם מצב שצריך לתקן אותו, ואני מבקש את הוועדה שתפנה תשומת לב גם לעניין הזה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> הוועדה עסוקה הרבה מאוד בכוח אדם בפריפריה. אתה יודע את זה. << אורח >> אורי פליישמן: << אורח >> אני יודע. אני רק אומר שבמקרה הזה, בסורוקה, האנשים האלה, מבחינת הזמן שהם עומדים ומטפלים מסביב לשעון – צריכים לקבל חיזוק יותר מאשר מקומות אחרים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה. שאול סקיף, בבקשה. << אורח >> שאול סקיף: << אורח >> אני רוצה, קודם כול, לברך על הדיון. זה דיון חשוב מאוד. לי, אישית, כואב שהיה צריך לבוא הטיל הזה כדי שיבינו שאי-אפשר להמשיך כך. אי-אפשר להמשיך כשיש מרכז רפואי אחד בכל הנגב, שמתוקצב בתת-תקצוב כל השנים; שאין שם מספיק צוותים רפואיים. אתמול הייתי שם, שבועות אחרי. אנשים שם נותנים את נשמתם. זה פשוט לא יאמן מה שהצוותים עושים כדי שהמקום הזה ימשיך לתת שירות לאזרחים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> לפני הכול, אנחנו מצדיעים לרופאים, לאחיות, לסניטרים ולכל כוחות העבודה בבית החולים סורוקה – לא רק הטיל הזה אלא על שנתיים של מלחמה, ואנחנו, כתושבי הנגב, על עשרות שנים. הם אנשי מופת. הם לא קיבלו תנאי מופת לעבודה, והם לא קיבלו שפע של עובדים, אבל הם לא מוותרים על אף אחד. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> דרך אגב, מי שהיה בסיור יודע, והמנכ"ל מספר את זה כל הזמן – על עובדי משק, בתוך המטבח, בזמן הפגיעה, עם זכוכיות על הרצפה, שעבדו שם. זה מראה על מחויבות – בלי לחלק ציונים, כמובן – מלמעלה, ברמת ההנהלה הבכירה, ועד לעובד המשק שנמצא, כביכול, בתחתית הרשימה. כולם היו מחויבים במסירות, תוך כדי התקפה. זה באמת ראוי להצדעה והערכה. << אורח >> שאול סקיף: << אורח >> זה ראוי להצדעה, זה ראוי למחיאות כפיים, זה ראוי להכול. מיכאל, ידידי, חברי הטוב מגדוד 13 בגולני, אני רוצה לומר: אי-אפשר להמשיך למחוא כפיים לצוותים האלה כל הזמן. אנחנו חיים את הקורונה; אנחנו המשכנו את הקורונה; אנחנו נכנסנו לתוך המלחמה; אנחנו כל הזמן עומדים בחזית; אנחנו כל הזמן שומעים את משרד האוצר: "אין לי, אין לי, אין לי". כל הזמן היד קפוצה; כל היום מחשבים את הגרוש; עושים איזה השוואות כאלה ואחרות – "הוא ניתח יותר", "ההוא ניתח פחות", "לך לא מגיע". רבותיי, זה חיים של אנשים. על מה אתם מדברים? לגבי העניין של האחיות – חבר הכנסת יונתן משריקי מעלה את זה כל פעם פה ונותן לי את הבמה תמיד כשאני צריך, ואני רוצה להודות לו על זה, אבל אני מבקש מהוועדה הזו, באמת: העניין הזה של חשבים על בתי החולים, ועכשיו על סורוקה – צריך להסיר כל חסם אפשרי ולתת להם, כי הם הולכים לחיות. אני הייתי אתמול במגורי השבת, ושם מאשפזים מטופלים - - - << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> כן, ראינו בתמונות. << אורח >> שאול סקיף: << אורח >> אני ראיתי את זה בעיניים. עברתי במשך ארבע-חמש שעות בכל מחלקות בית החולים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אנחנו צריכים לסיים, שאול. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> שאול, אתה יודע שלא התחלנו היום את הנושא של פערים בבריאות, כולל בג"ץ שעשינו נגד המדינה על אי-שוויון בבריאות. << אורח >> שאול סקיף: << אורח >> אני מבקש מהאוצר שיניח למרכז הרפואי סורוקה ולצוותים להשתקם ולקום, ואני מבקש מפרופ' קודיש: תנו דגש על העניין הנפשי, על מה שעובר שם על הצוותים. תנו להם את כל מה שהם צריכים. אני ראיתי אתמול אנשים, ויש לי 30 שנה עין של אח, ואני אומר: אנשים שם הם פוסט-טראומטיים. טפלו בהם. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> אני רוצה להגיד לכם ששניכם הדגשתם את עניין כוח האדם. בזה שנשים ברזלים, מכשירים ובטון – לא עשינו כלום, ולבטון הזה יקח שנתיים, שלוש, ארבע וחמש. צריך שתהיה תוכנית מקבילה של הגדלת תלמידי רפואה, של הכשרה של בעלי מקצוע, של פתיחת השורות, של שימור כוח האדם בנגב, בכל מיני שיטות, ויש שיטות – כולל להחתים סטודנט לרפואה, אם הוא רוצה ללמוד בבאר שבע, שהוא מתחייב לעבוד בנגב, ועדיפות למי שחתם לעבוד בנגב. ביקשתי מהשר לבדוק את זה. עולם כוח האדם חייב להיות מטופל היום, כי זה יקח שבע שנים. אותו הדבר. אנחנו רוצים תוכנית כזו. אנחנו נכלול את זה בסיכום של הפגישה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה. טוב, אני עובר לדובר האחרון. רק לפני כן, אני רוצה לומר – אנחנו קצת דילגנו על זה, אבל באמת מגיע מילה טובה וישר כוח לרשות המיסים. שמענו את זה ב"בריף" קצר, אבל הם באמת התגייסו מיד וירדו לשטח – גם השר, גם מנהל רשות המיסים, גם הצוותים. משה, הזכרת את זה קודם, אז באמת ישר כוח. הדובר האחרון הוא משירותי בריאות כללית, ד"ר אבינועם פירוגובסקי. << אורח >> אבינעם פירוגובסקי: << אורח >> ד"ר אבינועם פירוגובסקי, מ"מ סמנכ"ל חטיבת בתי החולים. אני ראיתי פה את הדיון. היה מרשים לראות שכל קצווי הבית בקונסנזוס. מדובר פה במשימה לאומית שכולנו צריכים להתכנס לתוכה. יש לנגב גאווה שיש לו את סורוקה. לנו, ככללית, יש גאווה שיש לנו את סורוקה ואת שלומי, שהפגין את העוצמה של סורוקה החל מה-07 באוקטובר, ואני לא חושב שיש בית חולים בעולם שנבחן במבחנים כאלה גדולים. "עם כלביא" הציף את הבעיה של המיגון שנדרש למטופלים. זה ה-Issue. לכך צריך לקום בניין התקומה, וכן, זה גם משנה את דפוס התכנון של בית החולים – גם על זה צריך לתת את הדעת. איך מתכננים בתי חולים בעידן הזה של האיום הזה? ופעם שנייה, יש לנו את אוכלוסיית הנגב, שצריכה לקבל את השירותים הרפואיים שלה עד שנשקם ועד שנקומם. סורוקה הוא בית חולים של 1,200 מיטות, כששירותי בריאות כללית פיתחה אותו לאורך כל השנים, שמה בו את קדמת המכשור הרפואי ואת קדמת השירותים הרפואיים. העסק, כרגע, דורש שיקום, ושיקום מהיר, לטובת החזרת המצב לקדמותו. בית החולים שיבא נגב – זה כדי לתת את השוויוניות להמשך, אבל אנחנו צריכים לשים את ה-Baseline. זו המשימה של כולנו. זו משימה לאומית. אני שמח שכולנו מתכנסים לתוכה, ואני מקווה שהצעת מחליטים תיתן - - - << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> סיכום. << אורח >> אבינעם פירוגובסקי: << אורח >> אני חושב שהאוצר, שיושב פה לידי, הוא - - - << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> כמעט לקחת לנו את דברי הסיכום. תודה רבה. בבקשה, מיכאל. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> ועדת הבריאות, בראשות חבר הכנסת משריקי, והוועדה שלנו להסרת חסמים, כינסה דיון דחוף באשר לסורוקה, לאור הפגיעה של הטיל והסכנה של פגיעה בשירותים מיידיים לתושבי הנגב, כולל המחשבות איך משקמים את בית החולים בטווח הקצר, הבינוני והארוך. בטווח הקצר, נעשו פעולות שאנחנו מצדיעים לשלומי קודיש, ולכל הצוותים שלו. ראיתי את כולם – את ירדן נבו, את כל החבורה. נראה לי שהם עשו כמה לילות ולא זזו משם עד שהדבר הזה עמד על הרגליים, ואנחנו פשוט מצדיעים לכם. תמסור את תודתנו לכל עובדי סורוקה – המזון, השירותים והסניטריים, האחיות, הרופאים, ההנהלה והמשרדים, כולם כאחד – אנחנו מצדיעים לכם. נעשתה פעולה ורואים את התוצאות, וכבר מחלקות חוזרות לפעילות. אומנם בתנאי צפיפות, אבל זה מה שיש, וממקסמים את מה שאפשר. בטווח הביניים, יש לנו פה יכולת להרוויח תשתיות קיימות ולשדרג אותן – להוסיף שתי קומות לבניין הניתוחים החדש, וכל תשתית אחרת שניתן לעשות בשנתיים, שלוש, אלה פעולות שניתן לעשות אותן. אבל הוצג פה חזון גדול לסורוקה, וזה בניין התקומה – בניין של 50,000 מטר רבוע, שהעתיד, ה-Cutting edge והחדשנות של שירותי הבריאות בנגב יהיו בתוך הבניין הזה. זה כאילו בעוד הרבה מאוד שנים, אבל אנחנו לא רוצים שזה יהיה בעוד הרבה מאוד שנים. אנחנו מבקשים מהאוצר לתקצב תכנון מפורט של הבניין הזה כבר השנה. אנחנו דורשים מהאוצר להציג מתווה רב-שנתי להשקעות בהקמת הבניין. אנחנו נעשה דיון בעוד חודשיים-שלושה כדי לקבל תשובות על הדבר הזה. אנחנו גם נגיע לשם שוב כדי לראות בעיניים. אנחנו רוצים להודות לכל מי שנכח פה; גם לשרים – שר הבריאות, שר הרווחה; אני מודה ליונתן משריקי, חברי, חבר הכנסת, על עבודה משותפת בכנסת - - - << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אני רוצה גם להודות לך, בסדר? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> בבקשה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אוקיי. אז כדי לדייק את הדברים, אנחנו דורשים הצעת מחליטים של הממשלה בהקשר הזה, שכמובן תגובה בכסף. לא אכפת לנו שזה גם יהיה פרוס על פני ארבע שנים קדימה, אבל הרעיון מובן, וגם הצורך והכסף. דיברנו גם על הכסף בצורה ברורה מאוד – על כמה הסכום הנדרש. יש פילנתרופיה. האחוזים בחלוקה הזו בין המדינה לפילנתרופיה גם מונחים על השולחן – אנחנו מדברים על שני שליש-שליש, וכמובן להתכנס לתוך הדבר הזה. אנחנו ביקשנו, כמובן, גם לקבל את עלות השיפוי ממס רכוש. ברגע שתהיה אינדיקציה ברורה למה שאתם רוצים לעשות בהקשר הזה – הריסה או שיפוץ - - - << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> אני אגיד משפט. בדרך כלל היזמים, המנהלים, הולכים לתורמים, מתחילים משהו ואז הולכים לממשלה ומבקשים את ההשלמה. זה מה שקרה עד היום ביזמות – בכלל, בבניינים, גם בעירייה, גם בבתי חולים. יש פה הזדמנות – אני אומר לך, את נציגת האוצר נכון? אולי פעם אחת התורמים ירדפו אחרי הממשלה. אולי החלטת הממשלה הזו תהיה מהירה, תוך כמה שבועות, עם כסף, ואז תורמים ישלימו את המעשה הממשלתי ולא ההיפך. זו ההזדמנות כאן. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> היא קיבלה עכשיו גיבוי מדניאל פדון, מאגף תקציבים, שנכנס. אני חושב שהוא בא עם הכסף אולי. טוב, רבותיי, תודה רבה. אני מודה לך, ידידי, חבר הכנסת מיכאל ביטון, על היוזמה המשותפת הזו לניהול הדיון. עשינו פה צעד חשוב, הצהרתי, ויהיו לו גם השלכות מעשיות, בעזרת השם, ביחד. תודה רבה לכל המשתתפים, וגם לך, פרופ' קודיש. תודה רבה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >> תודה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:01. << סיום >>