פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב שלישי פרוטוקול מס' 15 מישיבת הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים יום שלישי, י"ח באב התשפ"ה (12 באוגוסט 2025), שעה 9:37 סדר היום: << נושא >> דו"ח מסכם בנושא: דיווחי ביצוע של החלטות הממשלה לשנת 2024 - בחינת החסמים << נושא >> נכחו: חבר הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר מוזמנים: שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף לירון הנץ – עו"ד, סמנכ"לית, משרד ראש הממשלה אבישלום סלוק – מנהל תחום פרויקטים ותוכניות לאומיות, משרד ראש הממשלה ליאור נתן – המשנה למזכיר הממשלה ינון אהרוני – מנכ"ל, משרד הרווחה והביטחון החברתי לימור פקדו – מנהלת תחום תיאום, מעקב ובקרה, מינהל אסטרטגיה, משרד הרווחה והביטחון החברתי אורי צוק בר – סמנכ"ל אסטרטגיה, משרד החקלאות וביטחון המזון איתי חיים – מנהל תחום קשרי ממשל, משרד החינוך דוד וודה – מנהל תחום תכנון ומדיניות, משרד החינוך נועה חסדאי – מנהלת תחום בכיר, משברים בין-לאומיים, משרד הבריאות תומר רוזנברג – ממלא מקום מנהל תחום רגולציה, משרד התקשורת מיכל שמעון – רע"ן, מרכזת בכירה תוכניות את"ב, המשרד לביטחון לאומי ישכר וייס – עו"ד, המשרד לביטחון לאומי נתנאל מזא"ה – סמנכ"ל טיפוח והנחלת מורשת, תכנון ותקצוב, משרד המורשת נטע בן ישי – מנהלת תחום תוכניות עבודה, משרד התיירות איתמר גזלה – מנהל תחום בכיר מחקר, כלכלה ונתונים, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה נועם דגני – מרכז בכיר מדיניות רגולציה, משרד האנרגיה והתשתיות רותם שמאי – מנהלת אגף מדיניות ואסטרטגיה, המשרד להגנת הסביבה אריק אוזן – מנהל אגף תקציבים, משרד העלייה והקליטה ימית יונה – מנהלת תחום הון אנושי ומינהל, המשרד לשירותי דת דקלה פדידה – מנהלת תחום למידה ארגונית, המשרד לשירותי דת ענתי עמרם – מנהלת תחום (ניהול פרויקטים, מעקב ובקרה, נציבות שירות המדינה עדי טור-פז – מנכ"לית, מערך הדיגיטל הלאומי אורלי אלמגור לוטן – ראש צוות, מרכז המחקר והמידע של הכנסת חנה כהן – דודתה של ענבר הימן שנרצחה ב-7 באוקטובר וגופתה מוחזקת בשבי חמאס בעזה יוסף אבי יאיר אנגל – סבו של אופיר אנגל ששב משבי חמאס בעזה אסף אזולאי – בנה של עובדת משרד הרווחה מנהלת הוועדה: אפרת מורלי רישום פרלמנטרי: א.ב., חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> דו"ח מסכם בנושא: דיווחי ביצוע של החלטות הממשלה לשנת 2024 - בחינת החסמים << נושא >> << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בוקר טוב, אנחנו יוזמים דיונים גם בפגרה לפי הנושאים שחשובים והם על סדר-היום. היום אנחנו בוחנים את הדוח של הביצוע והאפקטיביות של משרדי ממשלה, גם בעין טובה וגם במבט ביקורתי כלפי הממשלה. הכנסת גם צריכה לעבוד למען האזרחים בפגרה, ולכן בחרנו את הנושא הזה. הנושא השני במהלך היום עוסק במחדל של היעדר פיקוח על סימון מחירים, דבר שפוגע בחלשים ביותר, דבר שנעשה בגניבה בזמן מלחמה, בזמן רווחי שיא של רשתות מזון יותר מאי-פעם. על זה נדבר בהמשך. לפני הכול אנחנו עוסקים ברצון ובדרישה לכך שנביא את כל החטופים הביתה. אני חייב לשבח את ראש העיר דימונה, בני ביטון, על אומץ הלב בדבריו, שהוא מצהיר על עצמו כמי שהוא חבר קרוב של ראש הממשלה ואיש ליכוד עשרות שנים, ואומר, זה הזמן להביא את כולם הביתה, לפני הכול. הדרישה הזאת צריכה להדהד באוזניים ואנחנו צריכים להציל את מי שעוד נשאר בחיים. ראינו את המצב של החטופים. בכנסת כשאני כאן אני שם חולצה ומספר סיפור של חטוף אחד. אלקנה בוחבוט. אלקנה בן 36 ממבשרת ציון, נשוי לרבקה שעלתה לישראל מקולומביה, ואב לילד בן חמש. עבד במסיבת הנובה כאיש לוגיסטיקה של חברת הפקות. במשך 676 ימים מאז אותה שבת, אלקנה מוחזק בגיהינום של שבי חמאס בעזה. רבקה סיפרה על הבוקר של ה-7 באוקטובר. "הרגשתי בתוכי שמשהו לא בסדר. שלחתי לאלקנה הודעה והוא כתב לי שיש יריות ובלגן, שהוא עוזר לפנות אנשים והבטיח לחזור הביתה. בהמשך, בסביבות השעה 08:00 הוא דיבר גם עם הוריו ואמר להם שהכול בסדר". בהמשך גילתה שנחטף. אלקנה נפצע במהלך חטיפתו ב-7 באוקטובר. הוא במצב רע ולפי העדויות לא ראה אור יום מאז שנחטף, ונמצא במנהרות בעומק של כ-40 מטר מתחת לאדמה. אלקנה חולה באסטמה, ולפי עדויות השבים הטחב במנהרות מקשה על נשימתו. אלקנה הוא לא רק בן זוג ואב אוהב, אלא גם אדם מסור ומקצועי. הוא חסר מאוד למשפחתו ולקהילתו, ובמיוחד רעייתו ובנו הקטן ממתינים לו בכאב ובתקווה ומתפללים ליום שבו ישוב הביתה. רוחמה בוחבוט, אימו של אלקנה, סיפרה על הקושי הבלתי נסבל של משפחות החטופים שנאלצות להיאחז בתקווה בלבד ללא עדכון רשמי, ואני מצטט אותה: "אנחנו ניזונים רק מהתקשורת", אמרה בכאב, "לצפות, לצפות ולחכות ולהקשיב כל שעה לחדשות. החלום שלי זה כבר לראות על המסך "יש עסקה"". נמצאים נציגי משפחות החטופים. אתם מוזמנים גם לומר דברים, בבקשה. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> שלום, חבר הכנסת ביטון, שלום לשר יצחק וסרלאוף. אני רק רוצה לדייק אותך. אתה דיברת על 20 חטופים שצריך להציל אותם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בחיים, ויש עוד 30 להחזיר הביתה לקבר ישראל. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> לא צריך להציל 20. צריך להציל 50. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני מקבל את התיקון. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> ואני אגיד לך גם למה. זה מאוד פשוט. 20 חטופים סובלים במנהרות עזה, אבל אתה רוצה לראות את המשפחה שלי? כשאתה תראה את המשפחה שלי אתה תבין שזה לא רק 20 סובלים. אתה תבין שיש פה הורים שקבורים פה. חיים קבורים. אתה תבין שיש הורים שנראים כמו שלדים. אתה צריך לראות את אבא של ענבר, לכן אנחנו צריכים להציל 50 חטופים, לא 20. אני רוצה לראות משפחה שלא תקבל את הילד שלה לקבורה, למה? כי הוא פשוט נעלם ולא מוצאים אותו. היא תירצח איתו. אני רוצה לראות משפחה שתהיה מוכנה שחורבות עזה ייבנו על הילד שלה. היא לא תשרוד את זה. היא תירצח איתו, לכן כשאני באה לפה, אני באה להציל 50. אני באה להציל את ההורים של ענבר שגם אותם צריך להציל, ואני מבקשת שהשיח יהיה על כל ה-50. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מקובל. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> זאת ענבר. אתה מכיר את ענבר. אתה אפילו לבשת את החולצה שלה וזה חימם לי את הלב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> משתדל. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> ענבר השתתפה במסיבת הנובה. היא לא הלכה לרקוד, היא לא הלכה לשמוח. היא הלכה להתנדב. ענבר הלכה להתנדב ולהגיש עזרה לאנשים שהיו זקוקים לזה. כשנכנסו המחבלים ענבר הייתה במנוסה שלוש שעות. נתפסה על ידי שני אזרחים שהיו מצוידים עם סכין וגרזן. הם הדביקו אותה לשער. לאחר מכן באו מחבלי הנוח'בה הנאצים רכובים על אופנוע, לקחו אותה. למוחרת יצא סרטון מזעזע של ענבר. בגלל שיש פה ילד אני לא אפרט. אנחנו חשבנו שענבר רק פצועה במשך חודשיים. עלינו לרגל לכל שר, לכל חבר כנסת. ההורים שלה טיילו בכל העולם בניסיון להחזיר אותה הביתה. אחרי 20 יום הדפיקה האכזרית בדלת שאף הורה לא רוצה לשמוע, דפיקה שמבשרת שהילדה שלהם לא בין החיים. מפה מתחילה מסכת של מלחמה להחזיר את מה שנשאר מענבר שלנו הביתה. אני באה לפה פעמיים בשבוע. אתה כנראה רואה אותי. אני הפכתי להיות הטפט שעל קירות הכנסת. אני כבר שנתיים עולה לפה, ומה יצא בסופו של דבר? כל הנשים חזרו ורק אישה אחת צעירה נשארה מתחת לאדמת עזה, וזאת ענבר, אבל אף אחד לא מדבר על זה שענבר היא ילדה יחידה שנשארה בעזה. אף אחד לא מזכיר את זה, אפילו לא ראש הממשלה שלה. השבוע ישבתי מול מרקע הטלוויזיה יחד עם משפחתי, ואנחנו שומעים את הנאום של מר בנימין נתניהו, והשמיים נופלים. אתם יודעים מה הוא אמר? אני מחויב להחזיר 20 חטופים. אני באמת שואלת, אתם באמת מאמינים שהילדה שלנו זה רכב שחטפו לנו, גנבו לנו מהחניה ופירקו אותו בעזה? לא הבנתי. הילדה שלנו יקרה לנו בדיוק כמו כל ילד אחר שיקר להורים שלו. זו הילדה שלנו. זה עצם מעצמותינו. היא עטרת ראשנו, וכל מי שנגע והכיר את ענבר יכול להעיד על איזה ילדה מיוחדת מדובר, והיא נשארה כזו גם אחרי מותה, גם אחרי הירצחה. אני מבקשת ממר בנימין נתניהו להחזיר את הילדה שלנו, הילדה שנחטפה ונרצחה במשמרת שלו. הוא צריך להחזיר לנו אותה במשמרת שלו, אותה ואת כל 49 החטופים. הוא צריך להחזיר כאחת, יחד. המשפחה שלי מתפוררת. ההורים של ענבר גוססים נפשית. לכולם פה יש ילדים, או לרובכם. איזה הורה מוכן שהילד שלו ירצח ולא יגיע לקבורה? זה הדבר האכזרי ביותר להעביר משפחות. אכזרי ביותר. אתם מתמקחים על החטופים שלנו. אתם עושים פוליטיקה על הדם של הילדה שלנו. מה יהיה הסוף? מתי נקבל את הילדה שלנו לקבורה? מתי נקבל 49 חטופים ועוד ילדה אחת שאני בטוחה שמר בנימין נתניהו אפילו לא יודע את השם שלה? אני בטוחה שהוא לא יודע שנשארה ילדה אחת בשבי. אני בטוחה בזה, אז אני פה לפנות אליו ולהגיד לו, זאת הילדה שלנו, הילדה היחידה שנשארה בשבי חמאס. היא נשארה אחרונה בגלל עסקאות הסלקציה. היא הופקרה. היא ממשיכה להיות מופקרת שנתיים. המשפחה שלי ממשיכה להיות מופקרת שנתיים. המשפחה שלי חדלת חיים שנתיים, ואני לא אצליח לשקם את ההורים של ענבר. לא אצליח לשקם אותם עד שענבר לא חוזרת. אימא שלה רוצה לבכות רק מעל הארון שלה. אימא שלה רוצה שיהיה לה קבר לעלות אליו, להדליק נר, לדבר אליה, לשבת על ספסל. ההורים שלה לא יובילו אותה לחתונה, אבל הם רוצים והם משתוקקים להוביל אותה לקבורה בארץ ישראל. אני אסיים בזה שאני אגיד שענבר היא דור שלישי לשואה. סבא שלה היה ילד בשואה. הוא ראה את כל הזוועות. סבא רבא של ענבר קבור ברומניה בקבר אחים, וענבר קבורה בעזה, ואני לא אסכים שההיסטוריה תמשיך להיות אצלי בבית. אתם מחויבים להחזיר את הילדה שלנו. אתם מחויבים להחזיר את כל החטופים, ואני מבקשת שהשיח יהיה על 50 חטופים ולא על 20. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> את צודקת. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> הילדה שלנו לא הלכה לקטוף תותים בעזה. הילדה שלנו היא טרגדיה והיא ראויה שיזכירו אותה. זה הכול. תודה רבה לכם. << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >> תודה. דברים קשים. אם מותר לי רגע אחד לשתות ולברך את השר וסרלאוף על זה שהוא קיבל מקום ראשון בפעילות כשר בממשלה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מעבר לכאב ולטרגדיות שאתה נושא איתך בחיים, ג'וחא, האובדן שלך האישי והדאגה מהמאבק, אתה גם היית איש המשרד הזה, נגב גליל. << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >> אני הייתי ממקימי המשרד הזה. הייתי הפרויקטור הראשון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ואתה יודע להעריך עבודה טובה. וסרלאוף, כשאתה עבדת במשרד הוא היה בערך בגן חובה. << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >> הוא רץ בשבילים בטפחות. אני זוכר אותו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אם היו נותנים פרסים גם לעובדים במשרד, אז אתה היית אחד מהם. בבקשה, ג'וחא. << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >> במעבר חד, שמי יוסף אבי יאיר אנגל, דור שני לניצולי שואה שהגיעו מייד אחרי השואה לפלשתינה ארץ ישראל להגשים חלום ולהקים מדינה יהודית עצמאית. אני סבו של אופיר אנגל שחזר מהגיהינום אחרי 54 ימים, אותם עבר יחד עם אבי חברתו, יוסי שרעבי מבארי, שהושאר מאחור ונהרג מאש כוחותינו לאחר 97 ימים וגופתו עדיין אי-שם. מה שעבר על יוסי בתקופה זו שמענו מנועה ארגמני שניצלה מאותה האש ושבה לאחר ימים רבים לחיק משפחתה. כמה קשה לשמוע על מה שעבר על אופיר, לראות את הסרטונים שפורסמו לאחרונה על סבלם של החטופים, לשמוע עדויות מהשבים ובמקביל להיזכר בסיפורי הזוועה ששמענו מאבי ז"ל שהיה שנתיים וחצי במחנות הריכוז אושוויץ ובירקנאו והשתתף בצעדת המוות במשך שלושה וחצי חודשים, ממנה הצליח לברוח, ומסיפורים של ניצולי שואה אחרים. איך הגלגל מסתובב? וכנראה שהגורל אותו מנהל המפקיר וחבריו כבר 676 ימים חוזר על עצמו בלי כל ניסיון לסיים את הסאגה הנוראית שעוברים החטופים ומשפחותיהם. איך הצטבר כל כך הרבה רוע ואטימות כלפי 50 החטופים והחטופה שעדיין שם? שמענו את המפקיר לפני יומיים במסיבת עיתונאים עלובה, מלאה בשקרים והזיות, שבין היתר זכר את 20 החיים אך שכח את ה-30 שאינם בחיים. איך אתם, חברי הכנסת, חיים עם המצב הזה בשלום, קמים בבוקר ויוצאים לעמל יומכם מבלי להגיב? מידי כמה ימים מאז 676 הימים שמענו את הצהרות המפקיר, אנחנו כפסע, בדרך, בהישג יד, קרובים, ניצחון מוחלט או אוטוטו זה כבר מגיע והחמאס מחוסל. 676 ימים שאין ניצחון מלבד התעתועים שקטאר באמצעות שליחיו במרחב, החמאס, מהתלים בנו, כולנו. כן, אותו קטאר שנציגיה ישבו בלשכתו של המפקיר וטרפדו כמה פעמים עסקאות חילופין. אותה קטאר שמממנת את שלוחתה בעזרת עשרות מיליוני דולרים כולל עד היום. מתי תבינו, חברי הכנסת, שארגון אידיאולוגי לא מחסלים בכוח אלא במוח? אם נכבוש את עזה במחיר גבוה של אובדן חיילים ופציעת רבים בגוף ובנפש, נהרוג עוד אלפי פלשתינים חברי הארגון, אזרחים וילדים, ובגין כך יחוסלו החטופים על ידי שוביהם, וספק אם נמצא זכר להם כשנגיע אולי למקום מושבם. האם אז חיסלנו את החמאס שמנהיגיו מבלים במלונות פאר בדוחא, כנראה באותם המלונות שנציגי הפקיר מגיעים לשם מידי פעם כדי ללמוד מה חדש, וגלי התמיכה בהם גואים ברחבי העולם, כולל אלה הטובים שבידידינו מהעבר? די עם הקלישאה, ניצחון מוחלט והחזרת החטופים כיעד של הממשלה והקבינט שאחרי 676 ימים של ניסיון יקר בדם, יזע, דמעות ופילוג העם, מפולת כלכלית וניתוק מהעם, לא צלח. חברי הכנסת החרדים, מה זה האיום החדש במלחמת אחים אם לא יעבור חוק ההשתמטות, לטעמכם? האם יצאתם אי פעם באיזה איום על המפקיר, הקשור לחובה להחזיר את כל החטופים והחטופה? אנה אנו באים? קומו חברים, עשו מעשה ונסו דרך חדשה, נכונה והגיונית יותר לפני שיהיה מאוחר. עסקה עכשיו על כל החטופים והחטופה בלי להתמהמה ובלי סיפורים. תודה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חנה, קודם כל הדרישה שלך שנדבר על 50 חטופים היא מוחלטת. ככה אני בדרך כלל. רציתי לדבר על סכנת החיים למי שבחיים, אבל חייבים לדבר קודם כל על 50 חטופים וגם על סכנת האובדן ושאנשים לא יזכו להשיב את בנם או ביתם לקבר ישראל. הדבר הזה לא פחות משמעותי. ג'וחא, תודה על הדברים. אנחנו נעשה הפסקה שתי דקות ונתחיל את הדיון. תודה לכם שבאתם. << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >> השר וסרלאוף, אתה אולי יכול להתייחס לדברים? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה רוצה? << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >> כבר יש נציג ממשלה כאן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> דע לך שהשר הגיע בהזמנתי. הזמנתי את כל משרדי הממשלה אבל הוא בחר להיות פה מתחילת הדיון. הוא ידע שגם נפתח בעניין החטופים. גם אם לא מסכימים וגם אם יש פערים במה נכון לעשות, הדבר הבסיסי ביותר בנושא הזה של חטופים זה לא להפוך אותו לעניין של מאבקים פוליטיים, אלא כל העם הזה רוצה את החטופים בבית. כולם רוצים. אני חושב שכל אזרח בבית רוצה, ואנחנו צריכים לשמור על הדבר הזה. << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >> אלא אם כן המפקיר וחבריו הם לא אזרחים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני מסתכל על האזרחים עכשיו, לא על המעשה הפוליטי. אני לא רוצה שסוגיית החטופים תיגזר רק לפי תפיסה פוליטית. בבקשה, וסרלאוף. << דובר >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר >> אני לא חי בשלום. אני חי עם מצפון שדוקר אותי השכם וערב. אני חי עם תחושה מאוד קשה, והלב שלי כל הזמן אתכם. שלוש פעמים ביום נושא את שמותיהם של החטופים, חורט אותם על ליבי בתפילות שלי, בנרתיק שהולך איתי. אמרתם שזה 50 חטופים שצריך להציל. הזכרת גם את ההורים. זה הרבה יותר. זה חטופים שהם נלקחו כי הם יהודים, כי הם בני העם שלנו, ולכן הכאב וההרגשה שהם לא איתנו פה זה שייך לכל המדינה. זה שייך לכל האזרחים, לכל מי שלב יהודי בקרבו. אמרתם נכון ואני סברתי את זה גם מתחילת הדרך, שצריך פעולה שמחזירה את כולם בבת אחת. אני לא יודע לעמוד מול הורים ולהגיד להם שהממשלה בחרה בילד הזה ולא בילד שלהם. אני לא יודע. אנחנו בתקופה נוראית. אני מחפש את המילים הנכונות אבל המציאות היא מורכבת. זה לא מסיר שום אחריות מאיתנו. המציאות היא כל כך מורכבת, שהיינו מאוד רוצים לזעזע את אמות הסיפים בשביל שתהיה תזוזה, שנוכל לבשר משהו. יש לי אחריות וזה להחזיר אותם, להחזיר את כל 50 החטופים הביתה. כשאני מגיע לקבינט, האחריות הזאת רובצת עליי בחדר ולא רק עליי, גם על שר השרים שנמצאים שם. אני רוצה שתדעו את זה, שבכל המהלכים ובכל הדברים שאנחנו מדברים בחדר הסגור בקבינט זה נמצא על השולחן. לפעמים זה אולי נראה לכם מהלכים מסוימים שאולי סותרים את המהלך, אבל אני לא חושב שיש אחד בחדר שאומר, לא אכפת לי. אתם יכולים לחלוק עליי בזה אבל אני אומר לכם, אני רואה את זה. אני מסתכל לאנשים בלבן של העיניים. אני מאמין שאנחנו יכולים לעשות את זה ואני מאמין שזה יקרה. זה קשה. אני רואה את המורכבות מכל החזיתות, מכל הכיוונים. יש לנו עסק עם נאצים, אנחנו יודעים את זה, ומתעללים בלב של העם היהודי. הם מתעללים בנו. אני רוצה לחבק אתכם. אני אוהב אתכם. אתם יותר מבשר מבשרי. היקירים שלכם שנמצאים שם זה יקירים שלי. הם יקירי האומה. הם הבנים של האומה. הם כמו הבן שלי שיושב כאן. אני משתדל לא לדבר הרבה כי נדרשים מעשים, ואני לא מתבטא הרבה, אבל הנה אני נמצא כאן וביקשתם שאני אדבר, אז אני אומר את מה שעל ליבי וזה באמת מגיע מהלב, מהמקום הכי עמוק בלב, הכי אמיתי שיש לי והכי כנה אתכם. אני אשמח לרגע שנוכל להגיד, שחררנו אותם, הבאנו אותם הביתה. זה ירפא כל כך הרבה כאב שיש כאן. זה ייתן לנו כל כך הרבה חמצן שחסר לאנשים כאן, אנשים שקורסים, שמתמוטטים, ולא רק המשפחות בקו הראשון. מיליוני ישראלים שמשוועים, שמחכים, שגמורים מזה. << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >> אמרת פעם את הדברים האלה לראש המפלגה שלך שמדבר אחרת לגמרי? << דובר >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר >> בעיקר אני אומר את הדברים הללו בתוך החדר, בתוך חדרים סגורים משום שאני חושב שיש עוד אנשים שמסתכלים על המילים שלי, שהם מחייכים והם אומרים, יופי, שישברו. אני לא רוצה להראות את זה לאויב. אני מסתכל על האחריות שיש לי כשר, גם אחריות להשיב את היקירים שלכם, שלנו, וגם אחריות שאלו לא ישמחו, שלא ירונו מכך. << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >> אל תיתנו לו כסף. שנים נתנו לו כסף. שנים נתתם להם תמורת עמלות, כסף. אנשים שקטאר ישבו אצלו במשרד. אתם לא רואים את זה? ריבונו של עולם. אתם יושבים איתו ביחד. אתם לא רואים את זה? הוא לא רוצה להחזיר כי הוא פוחד מהמשפט שלו. אתם לא מבינים את זה? עד מתי זה יעבוד ככה? זה לא נכנס לכם בראש שהוא לא רוצה? הלא בשבוע הראשון אורי סלונים אמר, אפשר להחזיר עכשיו, לעשות חילופים, 255 על 6,000. היום אתם הולכים אולי לדבר על זה, על ה-50, על ה-6,000, היום אחרי 676 ימים. באמת, נו. פשוט נורא. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> השר, תגיד משפטי סיום, בבקשה. << דובר >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר >> אי אפשר לסכם. אני מודה לכם שנתתם לי את ההזדמנות להגיד את אשר על ליבי. תודה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> נעשה שתי דקות הפסקה ואחר כך נחזור לנושא שלנו. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 10:06 ונתחדשה בשעה 10:08.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אנחנו חוזרים לנושא של הדיון. אנחנו מקדמים בברכה את הגעתו של שר הנגב והגליל, השר יצחק וסרלאוף, וגם בנו דוד שבא לבקר אותנו. מעשה אבות סימן לבנים. אבא, אתה יודע שהוא השר הצעיר ביותר, אולי גם ח"כ כמעט מהצעירים, אז אתה רואה שלא נשאר לך הרבה שנים כדי לבחור מה אתה רוצה לעשות בחיים, אבל טוב שאתה איתנו, דוד. נמצאים איתנו גם מנכ"ל משרד הרווחה, ינון אהרוני, ברוך הבא, והצוות שלו. זה לא מקרה ששני משרדים שעושים את העבודה, מה שנקרא, שהשם שלהם בציבור חזק, שהציבור יודע להעריך את התפקוד שלהם. כך גם השר יעקב מרגי שהוא מורנו ורבנו גם בעבודה פרלמנטרית כיושב-ראש ועדת כלכלה שהחלפתי, גם כשר ותיק, גם כאיש הנגב, גם אדם שפיו וליבו שווים, דגש על ליבו. הלב שלו עובד למען החלשים, למען מי שנפגע. יצא במקרה שהגיעה משלחת היום לכנסת, של ילדי עובדי משרד הרווחה. כל הילדים לעמוד. מתוקים. אני רוצה לראות אתכם. תעמדו ליד הכיסא שלכם. (מחיאות כפיים) << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הילדים האלה הם ביטוי לאלפי עובדי משרד הרווחה, גם במשרד עצמו, גם ברשויות המקומיות וגם בגופי הסמך וגם במגזר השלישי שהרבה ממנו בשותפות ובמימון משרד הרווחה. צריך אלפי עובדים ואלפי משפחות ומערך תומך כדי לעשות את העבודה, ואם היה פה השר מרגי, זה מה שהוא היה אומר – זה לא הכבוד שלי, זה העובדים שלי, ובאתי למשרד שהוא טוב והאנשים שלו טובים. אני רק משתדל לעבוד. הרוח הזאת של העבודה הקשה והזמינות, היא גם הדרך שבה פעל השר וסרלאוף וקיבל הערכה אדירה בנגב ובגליל בכל תקופת המלחמה, עד כדי כך שעשרות ראשי רשויות, כשמישהו רצה לנגוע לו בתקציב, הוציאו מכתב רשויות, שראשי הרשויות הם ליכודניקים, ורשויות של מרצ ורשויות של עבודה ורשויות של כחול לבן. כולם הוציאו מכתב אחד – אנחנו רוצים שנגב גליל יקבל תקציבים ויבצע, כי זה המשרד שקשוב לנו. השר גם כדוגמה אישית הלך לגור בקריית שמונה. יש לו שם בית. הלילה אתה שם, נכון? << דובר >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מחר, ביום רביעי, הוא מקבל את יקיר העיר קריית שמונה. איך יודעים ששר עובד כראוי? זה שהוא עונה לטלפון ב-00:00 וכשהוא מסיים ביקור של ראש רשות ב-01:00, וכשאנחנו במג'דל שמס באסון טראגי של טיל שנופל על ילדים, השר היחיד ב-02:00 בהערכת מצב במקלט אצל ראש הרשות זה שר נגב גליל. החריצות הזאת והזמינות והנגישות ורוח העובדים של המשרדים, הם בסוף מביאים את התוצאה. כל משרד, יש לו עוד הרבה עבודה. גם לנגב גליל, גם לרווחה. יש הרבה מה לשפר, הרבה מה לתקן. אסור שיגווע ליבנו. אסור שנהיה בעודף שביעות רצון עצמית. נברך על הטוב ונתקן את מה שצריך לתקן. הלוואי שמשרדים שהיו כל כך נחושים ונחוצים במלחמה, היו לומדים לעבוד בשיטות האלה ובאפקטיביות הזאת. אנחנו רוצים יותר לשמוע על הדוח הזה, כיצד הוא נעשה, מה התהליך שלו, ואחרי זה ניתן לנציגי המשרדים ואחר כך לממ"מ ולעוד גופים. סמנכ"לית משרד ראש הממשלה, לירון הנץ, עו"ד, קצת סקירה של הדוח, בבקשה. << אורח >> לירון הנץ: << אורח >> שלום, בוקר טוב, מעלים את המצגת בינתיים. אפתח בלהתחבר לחלק הראשון של המפגש הזה, ולהצטרף לתפילה של כולנו להשבתם של כל החטופים והחטופה. בזה חשוב לי לפתוח. אני רוצה להודות ליושב-הראש על ההזמנה והייזום של הדיון החשוב הזה. מבחינתנו כל מהלך שמייצר קשב נוסף לתהליכים והמהלכים להגברת האפקטיביות של עבודת הממשל, הם מבורכים, ואנחנו עושים מהלכים דומים באזורים אחרים. שלשום הצגתי את עיקרי הממצאים של הדוחות האלה בממשלה, וזה חלק מכיווני פעולה שאנחנו מקדמים גם מול הממשלה עצמה אבל בעיקר מול עובדי הממשל וההנהלות. אני שמחה שמנכ"ל משרד הרווחה והביטחון החברתי לצידי באמת כשותף ליבה של המהלכים האלה. אנחנו מכוונים לעבודה מול אלפי עובדי הממשל כדי לראות מה אנחנו יכולים לעשות בתהליכי התכנון, המדידה וההערכה כשגרות שהן מובנות מאליהן, כשברור שאנחנו צריכים להסתכל על נתונים כדי להתקדם ולקבל החלטות כמו שאמרת, אדוני היו"ר, כדי להתקדם ולתקן את מה שצריך לתקן ובעיקר להתקדם. אני רוצה לפתוח ולהגיד תודה לצוות שלי ותודה לקארין שערכה את הדוח, וגם להודות לעשרות השותפים שחלקם נמצאים כאן, ויש גם מעגלים של מאות שותפים בגופי הממשל השונים. אנחנו מדברים על למעלה מ-50 גופים כאלה, משרדי ממשלה, גופים ותאגידים סטטוטוריים. בלי שיתוף הפעולה הזה והנגשת הנתונים, אי אפשר לייצר תמונות רוחב כאלה, תמונות מצב שמאפשרות שיחה מתקדמת, אז תודה על זה. עיקרי הדוחות שאני אזכיר הם חלק ממעגל שלם. הם לא מגיעים רק כבקרה ומעקב. הם נשענים על דוחות וספרים כמו ספר תוכניות העבודה הממשלתי שבסוף מנגיש לציבור בשקיפות גם מתוך מקום של לחבר תמונה רוחבית-ממשלתית שמראה מניפה מאוד מגוונת ומעניינת ומאפשרת גם הצצה למהלכים שגם אני הרבה פעמים קוראת דרכם לשיתופי פעולה רב-מגזריים סביב הדברים שאנחנו מציגים שם, אבל היא גם בעיקר מכוונת מצפן שאנחנו ממשיכים איתו. אנחנו לא מסתפקים בפרסום ספר תוכניות העבודה. אנחנו גם מגיעים ובודקים מה קורה איתם. אלה הדוחות. זו הפריזמה שדרכה אני אנסה לסקור את הדברים. אפשר להתחיל. (הצגת מצגת) << אורח >> לירון הנץ: << אורח >> אנחנו מתייחסים לדוחות האלה ככלי ניהולי. בסופו של דבר היכולת של מנכ"לי משרדי הממשלה לראות תמונת מצב כלפי עצמם קודם כל ברמת הסיילו המשרדי ואחר כך במבט הרוחב, מאפשרת לזהות גם חסמים וגם לטפל בזמן אמת בדברים שאפשר עוד להגביר את המימוש לגביהם, ומשם אנחנו יוצאים. החל מ-2015 אנחנו מקיימים בקרה שנתית, גם נמצאת בתקנון עבודת הממשלה אבל בהמשך להנחיה של ראש הממשלה בעצמו בהקשרים האלה. אנחנו מתבססים על דיווחי המשרדים. חשוב לומר, אישורי מנכ"לים על דיווחי המשרדים האלה. זו לא הערכה איכותית שאנחנו עורכים כלפי האימפקט בקצה של החלטות הממשלה, אלא בדיווחי המשרדים שמפרקים כאן בצוות את ההחלטות, זה המינוח, מפרקים את ההחלטות למשימות ביצועיות, וזה מה שאתם תיראו עוד מעט. אנחנו עוד מעט נסקור את רשימת החסמים שיש לאפיון שאנחנו מעדכנים אותו, אבל הוא יושב על שלושה עוגנים. אחד, עוגן של איך מתנהל מינהל ציבורי, אגב, לפי פרמטרים עולמיים בהקשרים האלה, תקציב, רכש, חשבות, הון אנושי, חקיקה, אלמנטים דיגיטליים. העוגן השני הוא תהליכי עבודה, שיתופי פעולה, תכנון וניהול, היכולת לגזור את המשמעויות כשכותבים את החלטת הממשלה לגבי הגאנטים שאנחנו גם רוצים לממש במסגרתם את ההחלטות, ומדיניות, התאמה לקהלי יעד וכו'. אחר כך תגידו במה תירצו להתמקד. אנחנו מזמינים אתכם לקרוא בדוחות גם את הנתונים עצמם ואת הממצאים המרכזיים, אבל לראשונה אנחנו גם מביאים בדוח החלטות ממשלה, מגמות ארוכות שנים שדרך הפריזמות השונות אפשר להתייחס ולנתח דברים שעולים מהן. בגלל שלראשונה, ותודה למערך הדיגיטל בהקשר הזה, אנחנו מנגישים ממש באמצעות דשבורד ייעודי את הנתונים, מגבירים את השקיפות באמצעות הדבר הזה ומזמינים גם חוקרים וגם ארגונים אזרחיים לקחת חלק בתוך החשיבה וניתוח התובנות. אני אקפוץ וכבר אומר ששיעור הביצוע של החלטות הממשלה מתייצב על למעלה מ-74%. זה הנתון שאנחנו רואים אותו. השנה הוא 74.7% אל מול 74% של שנה שעברה. אנחנו כמו שהזכרתי קודם, מפרסמים במקביל גם את שיעור ביצוע תוכניות העבודה וגם את שיעור החלטות הממשלה. חשוב לציין שזה לא כל מרחב העבודה של העבודה הממשלתית כמובן. מדובר בהצצה למהלכים מרכזיים, בדרך כלל המשותפים שבהם בהקשר של החלטות ממשלה, וככה גם צריך להתייחס לזה. אני אקפוץ לחסמי עבודת הממשלה כי אני גם יודעת שזה מה שמעניין בעיקר את הוועדה. שמנו כאן את החסמים העיקריים כמו שהמשרדים חווים אותם. יש סשן שלם של מה אנחנו חושבים ברמת הצוות. אגב, זה לא שונה מאוד ממה שכתוב כאן, אבל זו לא הערכה סובייקטיבית שלנו אלא דיווחי המשרדים לפי פורמטים שאנחנו מאפשרים לבחור בתוכם. ניהול התקציב ומשהו שהוא יחסית מפתיע ברמת תת החסם שעולה שם, הוא אי-העברה של דרישה תקציבית מהמשרד הממשלתי בכלל לקבל את התקציב עצמו. זה נושא שנמצא בשיחה ואנחנו נעמיק אותה עם משרד האוצר בהקשר הזה כדי להבין את זה קצת יותר ולנתח את מה עומד מאחורי זה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זאת אומרת משהו שתוקצב למשרד והמשרד לא ביקש לבצע אותו. << אורח >> לירון הנץ: << אורח >> הוא עדיין לא עשה את הפעולות הנדרשות - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בספר התקציב של המדינה מופיע סעיף תקציבי באותו משרד. המשרד לא פעל מול האוצר להוציא אותו לפועל. << אורח >> לירון הנץ: << אורח >> הוא לא עשה את הדרישה התקציבית. המילה "פעל", אני פשוט לא רוצה לקחת עליה אחריות כי אני לא יודעת. יכול להיות שכן היו שיחות וניסיונות ופעולות, אבל הן לא באות לידי ביטוי בדרישה קונקרטית - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש תקציב שאולי המשרד אומר, לא יגיע כי שמו לו כל מיני התייחסויות, התניית הכנסה, מותנה בהקצאה עתידית, מותנה בכל מיני התניות ואז הסיכוי בכלל לקבל את זה - - -? << אורח >> לירון הנץ: << אורח >> זה כבר העמקה שאין לנו אותה בשלב הזה בדוח. גם מה שאתה מעלה כאן זה אחד מהדברים שאנחנו רוצים לבדוק אותם. אולי התהליכים לא הבשילו תכנונית כדי לבקש את דרישות התקציב בחלק מהם. עדיין אין לנו את פילוחי המיקרו-מיקרו - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בואי אתן לך דוגמה. מ-2021 עד 2025 תוקצבו 320 מיליון שקל לסיוע משפטי לנכי צה"ל, 100 מיליון ב-2021, 40 מיליון ב-2022, 40 ב-2023, 40 ב-2024 ועוד 100 מיליון ב-2025, ומעולם לא ביצעו שקל. רק דוגמה להזנחה פושעת של תקציב שעמד לרשות משרד הביטחון והמשפטים בנושא הכי כואב של המדינה, נכי צה"ל. אפס ביצוע בגלל ויכוחים איך ומי ומה וכו'. אני מניח שאם אנחנו נחפור, נגלה עוד הזנחות כאלה, אז הדבר הזה הוא לא עניין של מה בכך. זה ממש דברים שיכולים להיות הצלת חיים אקוטיים. משרד האוצר תקצב שש שנים את הקרן למודרי אשראי אחרי שחוק נתוני אשראי עבר בכנסת, והוא התחייב למשרד הכלכלה לבצע קרן כזאת. שש שנים, כל שנה 50 מיליון שקל. אפס ביצוע. נאבקנו עד לא מזמן. הוצאנו את הקרן הזאת לביצוע, אבל הלכו לפח מאות מיליוני שקלים. זה רק הדגמות וזה לא מהממשלה, זה ידע כללי בכנסת. לכם חייב להיות הרבה יותר מידע מדויק וכוללני על הבעיה הזאת. << אורח >> לירון הנץ: << אורח >> אני אמשיך ואומר שהחסם השני הוא תכנון וניהול. כאן יש כמה וכמה דוגמאות. דיברתי קודם על היכולת לייצר גאנט שתואם את המציאות, נקרא לזה, או את יכולת היישום המיטבית שמגיעה יחד עם ההחלטה להקים משהו, לפתח משהו, להביא משהו לכדי ביצוע. אחד תתי החסמים שעולים כאן באופן מודגש זה שההיקף של המשימה הוערך באופן שגוי. חשבו שיהיה גאנט שידבר על X חודשים, ובסופו של דבר ניצבו בפני מורכבויות שגורמות למשימה גם להשתנות תוך כדי שהיא מתנהלת וגם לשנות את הגאנטים עצמם. אנחנו גם רואים כאן היבטים של נסחות. גם לוקחים על עצמנו לעבוד מול מזכירות הממשלה על היכולת לדבר את הביצוע בצורה יותר מפורטת ובהירה, כי הרבה פעמים זה נתון לפרשנות או ניצבים בפני עמימות בתוך הניסוחים, וזה גוזר עלינו גם משמעויות בקושי לבצע מעקב אחרי אמירות עמומות יותר. שיתופי הפעולה – הרבה פעמים אנחנו רואים שבוחרים בחסם שמדבר על עיכובים של ביצוע של גורם מחוץ למשרד, ועולמות של ניהול כוח אדם הוא לגמרי חסם שאנחנו מכירים אותו מחילופי תפקידים ועד לגיוס שאורך הרבה יותר זמן ממה שחשבו עד לאיוש המשרה עצמה, וזה משפיע על היכולת לבצע. אנחנו עוברים לשלושה שקפים שהם כמו שוטים מהירים על חיתוכים לפי משרדים ולפי תאגידים סטטוטוריים ויחידות סמך. ברור שיש שונות גבוהה. אנחנו כמובן רואים את המובילים בתוך הטבלה הזו. אנחנו מזכירים שיש כאן הבדלים משמעותיים של היקפי פעילות וסוגי פעילות ועומקים ומורכבויות שונות בביצוע המשימות. זה רוחב אדיר של עשייה, ולמרות זאת אנחנו מביאים את זה בחיתוך של המנגנונים עצמם. כמובן שאחר כך אפשר להמשיך ולנתח את זה פנימה. אני כן אומר שהפעם גם הבאנו ניתוח שמתייחס להחלטות הגדולות. קודם הזכרת, היו"ר, את המקום שצריך לעשות ריל-דאון יותר משמעותי, אז כמובן שזה אצלנו גם לפיתוח, מה הם הסגמנטים שאנחנו מגדירים שבהם אנחנו עושים העמקה נוספת וגם איכותנית בנוגע למימוש ההחלטות. אגב, אנחנו עושים את זה כל הזמן אבל לא במסגרת הרוחבית הזו, ואת זה אנחנו ננסה להמשיך ולפתח. החסמים שאנחנו רואים בתוך ההחלטות הגדולות הם דומים ולכן אני לא אתעכב עליהם. אחר כך אנחנו עשינו פתיחה של משימות תקציביות שגם בתוכן אנחנו רואים יחסית דברים דומים ביחס לשיעורים האחרים הרוחביים של שאר החיתוכים, אבל אנחנו כן בתוך הדוח מתייחסים ממש בתת פרק למשימות תקציביות, כי אנחנו מבינים שיש כאן ממש מרחב משמעותי גם של עיסוק וגם של יכולת להשפיע כנראה על הדברים אם נדע מה אפשר לעשות כדי לטייב את המהלכים, ואני לא מדברת על הקשרים רק של התקציב נמצא בוועדות הכנסת ולכן אי אפשר לעשות בו מימוש, שזה אירוע חסמי שלם של גופי הממשל שלא נמצא כאן בפורמט אבל חשוב לי להזכיר אותו בכובע הכללי שלי באזורי הממשל. במבט קדימה, אדוני היו"ר, אנחנו רוצים ללכת לכיוון של מדריך כתיבת החלטות הממשלה ולהשפיע על אופני הניסוחים כדי להגביר את הבהירות והיכולת לערוך גם תכנון מותאם וגם ליווי, בקרה ומעקב בצורה יותר משמעותית. אנחנו ממשיכים לפתח כלי בקרה דיגיטליים להנהלות עצמן. אומרים לי בפורום מנכ"לים, תני לנו את היכולת לא בשביל הדוח לבוא ולדווח לכם מה קורה. אנחנו רוצים לדעת, ואני שמחה שזה מגיע מהם כמובן, רבעונית לעשות ישיבות הנהלה ולדעת איפה אנחנו נמצאים ביחס לביצוע עצמו. זה מבחינתי כלי ניהולי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לירון, נסתפק בזה לעת עתה. שאלה אחת לפני שנמשיך. אנחנו ניתן לך עוד. << אורח >> לירון הנץ: << אורח >> אני סיימתי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> המשרדים ידברו, הממ"מ. בטוח יהיה לך מה להגיד אחרי שהממ"מ ידברו. רק תגידי לי, בזמן שאתם בונים את הדוח, איזה כלי יש לכם של בקרה עצמית? זאת אומרת שזה לא יהיה מצב של ריצוי או הטיה של מישהו או מניפולציה של מישהו על הנתונים כי זה חשוב לו. איזה כלי יש לכם, חיצוני או דרכים לשמור על הנקיות של הדוח הזה? << אורח >> לירון הנץ: << אורח >> הדבר הכי ברור מבחינתנו זה הנגשת הדאטה לציבור. אין כאן משהו באיזה שהן הערכות ואומדנים. הכול מונגש לציבור. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> גם בסיס הנתונים. << אורח >> לירון הנץ: << אורח >> בסיס הנתונים עצמו. אגב, זה מהלך שפיתחנו אותו במשך שנתיים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אם למשרד יש הסתייגויות, הוא שולח לך? << אורח >> לירון הנץ: << אורח >> יש בהחלט. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> היה שלב ששלחתם למשרדים את אחוז הביצוע שלהם והם אמרו, עשיתי ככה, עשיתי ככה? << אורח >> לירון הנץ: << אורח >> מנכ"לי המשרדים חותמים באישור על הדיווח שמועבר - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני מניח שמשרד שקיבל ציון של 30% או 40%, לא חותם בכייף על החלק שלו. << אורח >> לירון הנץ: << אורח >> על זה עוד לא עשיתי בקרה ומעקב, על רמת הכייף. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בסדר, אבל הוא חותם, את אומרת. תודה רבה בינתיים. אני אתן לך עוד, כי אני בטוח שתהיה לך התייחסות. בבקשה, ממ"מ. << אורח >> אורלי אלמגור לוטן: << אורח >> אורלי אלמגור לוטן, אני ראש צוות בממ"מ. ממש בקצרה דווקא לפני הדריל-דאון למשרדים השונים. כתבנו מסמך בנושא לפני חמש שנים, בעיקר על הסיפור המתודולוגי. אני חייבת להגיד שכמשתמשת מהצד רואים את האבולוציה באיך שהנתונים הם מונגשים לטובת המשתמשים במעבר בין דוח שנתי ב- PDF לבין המערכת עכשיו, אז זה מאוד נוח. כמה הערות, שאלות או הצעות, וזה מתכתב עם מה שאמרת שזה המטרה שלכם. ההסתכלות ברמת המשימה של כל משימה בהחלטת הממשלה וברמת המשרד באמת משרתת אתכם במטרה לראות במשרדים מה בוצע ומה לא בוצע מבחינת המשרד, אבל אני חושבת שזה מפספס את הראיה הכוללת ברמת ההחלטה, האם בפועל הדברים בוצעו או לא בוצעו, כולל בשטח. אני אתן דוגמאות. יש לא מעט מקרים. יושב כאן מנכ"ל משרד הרווחה, אני חושבת שאצלכם זה די בולט ולא בגלל המשרד, שהממשלה או המשרד הממשלתי הרלוונטי מקצה את התקציב, ואז בגלל שהרבה פעמים החלטת הממשלה מנוסחת, אז זה מופיע כ"בוצע", אבל בעצם כשמסתכלים בשטח האם הפעולה בוצעה או לא בוצעה, היא לא בוצעה. אם נסתכל אצלכם למשל, בגלל שהרבה פעמים הרשויות המקומיות, מחלקות הרווחה הן המבצעות בפועל את הדברים, אז אם נסתכל למשל על תקציבים לעובדים סוציאליים, הרבה פעמים זה יתקע פה בגלל שלא מצליחים לגייס את העובדים הסוציאליים. יש כאן איזה שהוא מבט משלים שאני חושבת שנדרש על הסיפור הזה ברמת הרשויות המקומיות למשל, או שחקנים אחרים, וזה משהו שהיום חסר. אני חושבת שהבקרה הממשלתית היום ממוקדת בעיקר בניטור ולא בהערכה, ובאמת התייחסת לזה. ניטור, הכוונה האם בוצע או לא בוצע, "וי" או "איקס", כשבעצם אין כאן הערכה קודם כל האם המטרה בוצעה או לא בוצעה, האם הממשלה הצליחה להשיג את היעד שהיא רצתה או לא הצליחה להשיג את היעד שהיא רצתה? למשל נתתם כדוגמה במצגת החלטות ממשלה מסוימות במיקוד, אז למשל 549 זה שתי דוגמאות טובות כי גם אם רואים כאן שיעורי ביצוע גבוהים של המשימות, בפועל אם נסתכל על 549 והאלימות בחברה הערבית, מבינים שיש כאן איזו שהיא בעיה מבחינת האם התוכנית השפיעה או לא השפיעה. זה משהו שמאוד חסר, אני חושבת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בעצם את אומרת שהדוח הזה, אם ישכללו אותו, לא רק יעסוק בזה שהמשרד עשה את תפקידו במובן של להתחייב מול גורמי ביצוע, בין אם זה רשויות, עמותות או כל גוף חברה ממשלתית שקיבל את הכסף לבצע, אלא גם יהיה עוד סעיף שזה הגיע אל משתמש הקצה, אל הלקוח. << אורח >> אורלי אלמגור לוטן: << אורח >> בדיוק. אני חושבת שצריך אפילו ברמה המדגמית לראות בפועל האם הדברים בוצעו או לא בוצעו בשטח, כי כשיש לך מערכת שבה השלטון המקומי הוא שחקן ביצוע מאוד משמעותי בלא מעט דברים, אז יש כאן כרגע בעיה באופן הבחינה. מבחינת משרד ראש הממשלה זה באמת משיג את המטרה כי כמו שאמרת, המטרה שלכם זה לראות חסמים במשרדים, אבל אני חושבת שזה קצת בעיה - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> גם בדוגמה שנתת, אני נחשב רשות ענייה, ירוחם, ומצאתי דרך לאייש את כל העובדים הסוציאליים. זה קשה. השכר נמוך מידי. גם הבת שלי עובדת סוציאלית. יש דרכים נחושות וגם המשרד עזר לי בכל מה שהוא יכול, גם כדי שאני לא אחרוג מההשתתפות העצמית של 25% על אף שסעיפי הוצאה מסוימים שלי רשמית לא היו מוכרים בסוף שנה. כשלמשרד היו יתרות הוא ידע לשפות רשויות שמשתדלות לבצע את התקנים. בעובדים סוציאליים יכול להיות שיש תת ביצוע של כמות העובדים הסוציאליים והתקן ביחס לביצוע בפועל, אבל הוא לא כזה של מעל 50%. בתקנים לפסיכולוגים לבתי ספר בנגב, אחוז התקנים המבוצע בנגב הוא 40%, זאת אומרת 60% מהפסיכולוגים שהיו צריכים להיות בבתי ספר, לא הגיעו לבתי הספר. אחוז הביצוע הוא 40% בנגב וקרוב ל-80%–90% בתל אביב. למה בתל אביב? יש יותר פסיכולוגים וזמינות, אבל העירייה מוצאת דרכים לתגבר תקציבית או במשרות נוספות בערב או באופן בלתי פורמלי את אותם פסיכולוגים. זה אירוע קשה במיוחד במלחמה שאתה בודק נתון כזה מקרי, ורק 40% מהפסיכולוגים שצריכים להיות בבתי הספר בנגב, מתוך 100% רק 40% הגיעו. גם כסף לא בוצע. 60% מתקציב הפסיכולוגים בנגב חוזר לקופת האוצר, ועוד דוגמאות כאלה. << אורח >> אורלי אלמגור לוטן: << אורח >> אדוני היו"ר, אם תסתכל על החלטת הממשלה הזאת ועל הביצוע שלה, יש סיכוי סביר שאתה תראה שזה בוצע בגלל שהתקציב הוקצה - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן, לכן הוספנו את התחנה הזאת. << אורח >> אורלי אלמגור לוטן: << אורח >> בדיוק. דיברת על הסיפור של דיווח עצמי והדגשת שאתם מתבססים על דיווח עצמי של המשרדים. אני לא אכנס לסקירה המשווה שעשינו, אבל באמת יש גישות. יש מדינות שעושות יותר בדיקה גם של איזה שהוא גוף מרכזי, ויש כאלה שנוקטות בגישה הזאת כדי לא לייצר אנטגוניזם אצל המשרדים, אז באמת יש כאן איזו שהיא שונות אבל יכול להיות שאפשר להגיע לאיזו שהיא דרך אמצע. שוב, זו בדיקה מדגמית של החלטות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> גם חברה. יש חברות ענק שזה המומחיות שלהן, מדידה והערכה. היום נהוג בכל עולם הביצוע הכלכלי-חברתי שיהיה הערכה. לא תמיד אולי הצוות של לירון יודע לעשות את ההערכה, אבל יכול להיות שזה עבודה כל כך מוצדקת שיהיה לצדכם גורם מקצועי חיצוני והזמנת עבודה של הערכת ביצועים של משרדי הממשלה עד הקצה. << אורח >> אורלי אלמגור לוטן: << אורח >> כמו שמשרד הרווחה עושה עם מכון ברוקדייל הרבה פעמים, למשל. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן, יש הרבה שנעשים, אבל זה עדיין צריך להיות שוויוני, הגון ומאפשר גם למשרדים להגיד את דברם. היה לך משפט אחרון. << אורח >> אורלי אלמגור לוטן: << אורח >> כן, משפט אחרון ממש. אתה הזכרת את רפורמת "נפש אחת", אז הראיתי לך את זה קודם. אולי רק לפרוטוקול כי היו"ר הזכיר סעיף שלא בוצע, אבל כשמסתכלים למשל בדוח מעקב, כל סעיפי ההחלטה בוצעו. זה רק נותן איזו שהיא דוגמה למורכבות. זהו, היו"ר, תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אנחנו מקדמים את מנכ"ל משרד הרווחה, לדבר לכבוד עובדי הרווחה שכאן והילדים שכאן, שיספיקו לשמוע גם מה אבא ואימא עושים בעבודה. יש פה ילד אמיץ של עובד רווחה? מי הכי אמיץ מהילדים בחדר? או ילדה. בטוח יש ילדה אמיצה. איפה אתם? מי בא אליי? בוא לפה. ספר עליך ועל אימא ואבא. << אורח >> אסף אזולאי: << אורח >> אני אסף אזולאי. אימא שלי שם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> איפה היא? אהלן אימא שלו. << אורח >> אסף אזולאי: << אורח >> היא עובדת רווחה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> איפה אתם גרים? << אורח >> אסף אזולאי: << אורח >> אנחנו גרים בפתח תקווה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה אימא עושה בעבודה? << אורח >> אסף אזולאי: << אורח >> היא מטפלת באנשים כשיש בעיה במשפחה, בהורים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן? בערך. אתה גאה בה שהיא עושה את העבודה הזאת? << אורח >> אסף אזולאי: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לפעמים היא מתעכבת בעבודה? << אורח >> אסף אזולאי: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה מבין שהיא צריכה לטפל באנשים. << אורח >> אסף אזולאי: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> איזה יופי. תודה רבה לך. (מחיאות כפיים) << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בבקשה, המנכ"ל. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> בוקר טוב ותודה רבה, כבוד היו"ר, ותודה רבה לשר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אגב, אני אמרתי שהשר מרגי הוא עדיין שר. בשבילי הוא תמיד שר הרווחה. הוא כבר סיים את תפקידו. אני מתפלל שהוא יחזור לשם מהר, לא משנה איך, אבל בשבילי הוא שר הרווחה. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> לא נכנס לפוליטיקה, אבל רוב עובדי המשרד גם מתפללים לזה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה לא כזה פוליטי. תאמין לי שגם בצד הפוליטי הם רוצים שהוא יחזור. אני רוצה שהוא יחזור. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> בוקר טוב, אדוני, בוקר טוב לכולם. לפני שאני אתחיל, בכל פעם שאני פוגש מעל עשרה אנשים אני נוהג להזכיר לכולנו שיש לנו עדיין 50 אחים חטופים בעזה, ואני מבקש מכולם לקום בבוקר ולזכור את הנתון הזה. להזכיר לעצמכם. אתם מגיעים לעבודה או לכל מקום, תזכירו לסביבה הקרובה, כיוון שלפעמים יש לי תחושה שזה לאט-לאט הופך להיות קצת רעש לבן. אני חושב שזה הבעיה הכי קשה שלהם ולכן מאוד חשוב. כל אחד שיזכיר לעצמו ובחלקת אלוהים הקטנה שלו. כבר 676 ימים, שזה בלתי נתפס. אני רוצה, כבוד היושב-ראש, גם לאחל ברוכים הבאים לכל ילדי עובדי משרד הרווחה. אני אספר שזה היום השני שאנחנו עושים את זה. זה יום לילדי העובדים והוריהם בהובלה של רועי. אתה מכיר את רועי הרבה שנים, אני מניח, והצוות שלו. אני חושב שזה יום מקסים. אני דיברתי עם הילדים הבוקר במשרד. אמרתי להם שאני מקווה שאני אפגוש אותם פה. גם אני כמוך ביקשתי מהם סליחה שאימא ואבא מגיעים מאוחר, שהם באמצע ארוחה צריכים לענות לטלפון ופתאום להתנתק מהמשפחה. אנחנו משרד חירומי והאימהות בעיקר וגם האבות, יש לנו במשרד, נאלצים הרבה מאוד פעמים לשים את העבודה לפני הילדים והמשפחה שלכם. זו הזדמנות להגיד לילדים על הסבלנות שלהם, תודה רבה. מאוד חשוב לי שידעו שההורים שלהם עובדים במערכת אולי הכי חשובה במדינת ישראל, בטח ובטח בשנתיים האחרונות. נראה לי שאין על זה עוררין היום. זו הזדמנות להגיד להם תודה, גם להורים וגם לילדים. אני רוצה ברשותך להתייחס קצת לדוח. אני אתייחס לדוח באופן ספורדי לצורך העניין. כשנכנסתי לפה, אפרת, המנהלת שלך שמעה אותי אומר, וואו, כמה אנשים, למה צריך את כולם פה? היא נזפה בי על זה ואמרתי לה שאני לא רגיל - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בדרך כלל מגיעים הרבה אנשים כשיש מלחמות היהודים. פה באו הרבה אנשים גם להוקיר משרדים שעובדים, ואני חושב שזה נושא שהציבור בסוף ירצה לדעת אותו. תדע לך שכשיצאה הטבלה הזאת, לכאורה טבלה מקצועית, טכנית, זה היה שיחת היום אצל הרבה מאוד אנשים. הציבור רוצה לדעת איזה שר עובד בשבילו, איזה משרד משתדל להיות אפקטיבי, וברגע שיצאה הטבלה הזאת זה היה שיחת היום. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> כן, אני מסכים. זאת הסיבה שבאתי לפה. אני באתי לא בשם השר מרגי ולא בשמי כמי שמוביל את המערכת בכמעט שלוש השנים האחרונות. באתי בשמן של העובדות הסוציאליות גם במשרד, גם במחלקות לשירותים חברתיים, גם בארגונים השונים שעובדים בשם המשרד, כי הם באמת עושים עבודה יוצאת דופן כבר מספר רב של שנים, ואני שמח שלאט-לאט רואים את זה. רואים את האימפקט של העבודה הסוציאלית על החברה הישראלית. זה חלק מתפיסה שאומרת שהעבודה הסוציאלית איננה מטפלת רק במוחלשים בחברה. זה משימה מרכזית שלנו. אנחנו משרד שמספק שירותים אוניברסליים לכלל עם ישראל ולכלל המגזרים בכל מקום בארץ, ואני חושב שזה מאוד משמעותי וזה נוכח בחברה הישראלית. אני באתי לפה באמת כדי לחדד את הדבר הזה. זה מאוד חשוב לנו. אני רוצה להגיד שהצלחה של ביצוע בתוכנית, ואולי אני אזכיר תיכף את מה שהתייחסת אליו, אני חושב שזה מתחיל מתכנון נכון. החסם המרכזי בביצוע בהחלטות הממשלה זה התכנון. ככל שהתכנון יהיה אפקטיבי, יעיל, ממוקד, מודע לצרכים ולאתגרים השונים, היכולת שלנו לבצע תהיה גבוהה יותר. אני חושב שאחד היתרונות של מערכת הרווחה, ואני אומר את זה בגאווה כיוון שאני לא הולדתי את המערכת הזאת, אני אורח פה בשנים האחרונות. זה לא שלי. אני חושב שהפורטה המרכזי של המערכת זה הנוחות שלה, פיזית בכל פינה במדינת ישראל. יש לנו כמו שאתה יודע, אתה היית ראש עיר, מחלקת רווחה בכל ישוב במדינת ישראל, ואנחנו נמצאים, יש לנו עקב בקרקע. אנחנו יודעים בדיוק מה הצרכים של כל ישוב וכל חברה, ולכן אנחנו משקיעים המון בלתכנן נכון את החלטת הממשלה, לדייק אותה עם המחלקות הרלוונטיות, ואז אני חושב שזה עוזר לנו מאוד בלממש את התוכנית בסופו של דבר. סוגיית כוח האדם היא באמת סוגיה כואבת. ממש לפני כמה חודשים הצגתי בוועדת העבודה והרווחה את התוכנית המאוד מקיפה שאנחנו מבצעים כדי לצמצם את פערי האיוש. צריך לזכור שאיוש כל כוח אדם בכלל בעולם, במדינת ישראל ובשירות הציבורי הוא קשה מאוד. העולם היום הוא מוטה עובדים ולא מוטה מעסיקים, ומאוד קשה לאייש כוח אדם בכל הפרופסיות, אגב. אני כמשרד שמעסיק המון פרופסיות רואה את זה, אבל המשרד ממוקד בסיפור הזה מאוד. אגב, כבוד היושב-ראש, לפני חודשיים חתמנו על הסכם שכר חדש ומעודכן לעובדות הסוציאליות, שהוסיף כמעט 10% בממוצע לכל עו"סית, ואני יכול להגיד לך שב-01.01.2026 תתקבל מנה נוספת שהצלחנו להקצות רק לעו"סיות מהמחלקות לשירותים חברתיים, כיוון שכולנו מבינים שלב ליבה של מערכת הרווחה זה העו"סיות במחלקות לשירותים חברתיים, לכן הן יקבלו תוספת שכר ייחודית וייעודית רק להן כחלק ממאמצים להפוך אותן לאטרקטיביות ולמשוך עובדות סוציאליות למערכת הרווחה. אני רוצה לסיים בלהגיד תודה רבה לכל עובדי המשרד והמחלקות שמוציאים לפועל את כל התוכניות האלה. יש עשרות רבות של החלטות ממשלה שהמשרד שותף להן ומוביל אותן מידי שנה, הרבה מאוד שנים. רובן ככולן ממוקדות או אוכלוסיות או יישובים. מי שעושה את זה הוא לא אני. עושים את זה מסמנכ"לי המשרד, עבור לכל מנהלי האגפים, מנהלי מחוזות וכל העובדים, עד לעו"סים במחלקות, אז זו הזדמנות להגיד לכולם תודה רבה. יש כאן את נציגת מינהל אסטרטגיה, לימור פיקדו, וצחי, מנהל אגף תוכניות עבודה. אני מניח שהם יציגו חלק מהעשייה של המשרד. זו הזדמנות להגיד להם תודה רבה. אני רוצה שוב פעם להגיד תודה ללירון הנץ שאנחנו יודעים גם להתעמת אחד עם השנייה. אני אוהב להגיד את זה דווקא, כיוון שאני חושב שזה מחלוקות לשם שמיים, והדרך להצליח זה לא להגיד הכול יפה וטוב, אלא להתווכח ולריב ולא להסכים, ובסוף כשמקבלים החלטה, אז לרוץ ולעשות אותה הכי טוב שאפשר. אני מאוד שמח להיות פה. אני רוצה להגיד לך תודה רבה שהזמנת אותנו. אני חושב שזה תעודת כבוד למערכת הזאת, ואני שמח שאתם מעלים את זה על נס, אז תודה רבה לך. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה, המנכ"ל. השר וסרלאוף, בבקשה. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> כבוד היו"ר, אני מתנצל, אני חייב לצאת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אם תוכל לשמוע את השר, זה יהיה טוב, ואז תוכל לצאת. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> בשמחה. << דובר >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר >> קודם כל הטבלה הזאת היא טבלה שהמשרד בראש הטבלה. זה לא קשור אליי. בעיקר זה קשור לעובדי המשרד. אני לא מבין איך חישבתם את זה ואיך עשיתם את זה. לא הפתיע אותי, אבל כל הקרדיט לעובדי המשרד ואני אסביר לכם גם למה. יום אחרי פתיחת המערכה המנכ"ל שלי עזב לטובת משרד בל"מ. היו שם בעיות יותר גדולות ולא היה שם מנכ"ל. נותרתי בלי מנכ"ל. מי שביקשתי ממנו להיות ממלא מקום מנכ"ל זה היה דרור סורוקה שהוא היה סמנכ"ל במשרד. הצורה והמהירות שבה עבדנו, ואני עכשיו אפרט לכם, בעיניי היא זאת שהביאה אותנו למקום שאנחנו נמצאים בו לא ברמה של הטבלאות, זה בסדר, ברמה של יכולות הביצוע של המשרד, ברמה של האמון שיש לנו עם הרשויות. אני כתבתי פה כמה נקודות והבאתי איתי, אגב, את היומן של המלחמה, יומן מלחמה תרתי משמע. פה כל המפגשים עם הרשויות, כל הצרכים, כל הדברים. יום יבוא ונכתוב ספר. משפט לפני כן. הרבה דברים בהקשרים של ביצוע של יישום של החלטות ממשלה, יש הרבה מאוד החלטות ממשלה שעוברות ונשארות על המדף. אף אחד לא מבצע אותן, אף אחד לא עוקב אחרי היישום שלהן. זה רעה חולה של הממשלה. כמובן שברגע שעוברת החלטה, הכותרות יוצאות. התקוות של הרבה אנשים, אנחנו יודעים שיכולות אחר כך להיגנז ובסופו של דבר אם אין מישהו שבודק, מעקב, יישום, ביצוע, הרבה דברים נופלים בין הכיסאות. אין מה לעשות, לכן אני מציע לכולנו, גם כשאנחנו שומעים הרבה הצהרות בתקשורת על דברים שקורים והחלטות שעוברות, תחכו שזה יקרה בפועל. זה למדתי על בשרי. בשעתיים הראשונות של המלחמה באזור השעה 09:00 אני מנחה את המנכ"ל לתת תקציב חירום לרשויות בעוטף עזה. מסתבר שזה התקציב הראשון שהגיע אליהם. בערך יומיים-שלושה אחר כך אני עולה לראשונה לצפון. אני מבין ששם יש בעיות לא פחות, והדבר הראשון שמדברים איתי זה המיגון. אני רוצה שתבינו, פערי המיגון, אפרופו החלטות ממשלה, הייתה החלטת ממשלה של מיגון הצפון, מיליארדי שקלים. לכו תבדקו איפה הכסף ומה יושם ממנו. זה פשוט בדיחה. רשויות שהפעילו כיתות כוננות, ולהפעיל כיתת כוננות, אין איפה להתגונן ויש ירי בלתי פוסק של חיזבאללה. אנחנו לא יודעים אם תיפתח מערכה ואיך היא תיראה, ואנחנו חוששים מזה מאוד. מה זה מיגוניות? מיגוניות, אולי זה פיקוד העורף, אולי זה משרד השיכון, אולי משרד האוצר צריך להעביר תקציב למישהו, אולי משרד ראש הממשלה יכול לעשות איזה איגום? בסופו של דבר כל אחד, אני אומר לכם שפניתי לכולם בנושא הזה של מיגוניות לקו העימות. לכל אחד היה תירוץ טוב למה זה לא קשור אליו ולמה זה קשור לגורם אחר. אני חושב שהדבר המרכזי שקיבלנו על עצמנו כמשרד זה לא לספק לאנשים תירוצים ולא להגיד להם לא. לא להגיד לרשויות לא. פשוט לפתור בעיות. אם זה גם לא קשור למשרד שלנו, אז עכשיו אנחנו שם. אנחנו נעזור ונשבור את הראש. עובדי המשרד שברו את הראש כדי לפתור בעיות רגולטוריות וביורוקרטיות בשעות-לא-שעות. אני מדבר איתך על ועידות בשעות 03:00, 04:00 ולפנות בוקר, כולל עם הייעוץ המשפטי לממשלה שעזרו לנו לא מעט במלחמה הזאת בהסרת חסמים, בחוות דעת שבחיים לא היו פה כדי לתת מענה, ודחפנו את זה בכל הכוח ולא הרפינו, ועקבנו אחרי היישום של הדברים. מיגוניות – יצרנו קשר. דרור, היה לו קשר מצוין עם ה-JNF. יצאנו למיזם משותף. פתחנו 500 מיגוניות בצפון בהרשאות מהירות כי אמרו לנו באוצר שאי אפשר לתת כסף כי אין מיגוניות. אמרתי להם, חבר'ה, תנו את זה לרשויות. אני לא הולך להביא להן מיגוניות. כך היה. היה סיפור ב-48 השעות הראשונות למלחמה, מועצה אזורית תמר. התקשר אליי ראש המועצה, אומר, אתה לא מבין, קלטתי עשרות אלפי מפונים אבל אין להם איפה לעשות כביסות. מה אני עושה? אני לא יודע להכיל את כל הכמות הזאת. בפעילות מהירה, פירוק ביורוקרטיה, מענה מהיר, רשות לפיתוח הנגב, הקצנו תקציב מיוחד לרשויות קולטות מפונים שקנו מכונות כביסה למלונות ושמו למפונים שם שיוכלו לכבס את הכביסות, מענה של 48 שעות. אני לא יודע אם כולם מכירים פה ממשלה, אבל לתת מענה לבעיה שצפה מהשטח, שהמשרד מעולם לא ידע לתת מענה ולמצוא את הצינור ואת הדרך לסייע, זה דבר שאין לו אח ורע. אני מצדיע לעובדי המשרד על כך. דברים של הסטות תקציביות, היה לנו תוכניות גדולות במשרד. חלומות – היה לי תקציב לא מבוטל, תקציב גמיש. כשר יכולתי להחליט מה אני עושה איתו, ובאמת רציתי להביא מנועי צמיחה מאוד גדולים לטובת תעסוקה איכותית, לטובת הכנסות לרשויות שיניבו להן אחר כך יכולות לצמצם פערים, אבל במלחמה הבנו, חלומות אנחנו משאירים בצד ועכשיו אנחנו צריכים להזרים כמה שיותר תקציב גמיש לרשויות. זה הגיע להפוגות, זה הגיע לחוסן, זה הגיע למרכיבי ביטחון, מענים רכים שנתנו מצלמות, נתנו ציוד של מכשירי קשר, טלפונים, מחשוב, רחפנים, כל הדברים הללו שהם היו צריכים. יצרנו את המענים הגמישים האלו. עכשיו אני מעביר פה מסר לכל משרדי הממשלה. אין לנו מונופול על המוח. אין לנו מונופול על השכל. אנחנו לא יכולים להמשיך לפעול בצורה מקובעת ולחשוב שאנחנו יודעים יותר טוב מהרשויות מה טוב לרשויות. זה כאילו ראש הרשות עומד בחזית מול התושבים. הוא יודע מה הצרכים של העיר ואז אני בא ואני אומר לו, שומע, זו תוכנית העבודה שלך, ואני נותן כסף רק לתוכנית העבודה שגורמי המקצוע אצלי במשרד עשו. אין דבר כזה. אני לא מוכן שתצא שום תוכנית אם היא לא תואמת רשות. אם ראש הרשות אומר לי, זה לא מעניין אותי, זה לא טוב לי, אני לא צריך את זה, אני לא חותם על הרשאה, אני לא חותם על התוכנית בכלל. אל תביאו את זה אליי. אתם רוצים? תרדו לרשות, לכו אליהם, תשבו איתם, תבנו ביחד תוכנית, תציגו לי אותה, אבל זה חייב להיות בהתאם לצרכים של הרשות גם בחירום וגם בשגרה. בערך חודש מהמלחמה אנחנו חורשים את השטח, חורכים את השטח בכל מקום, בכל עיר, בכל מועצה כולל ערבים. הייתי בנצרת, הייתי ברהט. ראש הרשות מדבר איתי על דו-קיום. אמרתי, הלו, אדוני, אנחנו לא בדו-קיום, אנחנו בקיום עכשיו. דו-קיום, דבר איתי אחר כך. אנחנו בקיום, במלחמה קיומית. החודש הראשון למלחמה. הלכתי לתחנת דלק בצומת בית קמה. סתם בשביל להכניס אותנו לפרופורציה, אני לא יודע אם הזיכרון שלנו זוכר את כל מה שחווינו שם. מגיעה אליי אימא בערך שלושה ימים למלחמה, מתנפלת עליי, מחבקת אותי ולא עוזבת אותי. אני אומר לה, מה קרה? היא מספרת שלא מוצאים את הבן שלה, שהיא חוששת שהוא נחטף, והיא מסתובבת, מחפשת אנשים שיתנו לה תשובות לשאלות שלה, ואני לא יודע מה להגיד לה. כמה נעדרים היו, כמה אנשים שלא היה להם כתובת, שלא ידעו עם מי לדבר בכלל. אתה שר, תעזור לי למצוא את הבן שלי. אני לא עוזבת אותך עד שאתה נותן לי פתרון, עד שאתה נותן לי מענה. מגיעים למקומות שצריכים אותנו. דבר אחד אני אמרתי לעובדים. המשרה שהכי פחות רלוונטית עבורנו זה הדוברות. אל תדבררו לי שום דבר. לא רוצה כתבה ולא תמונות ולא מצלמות. כלום, רק לעבוד בשטח. זה לא מעניין אותנו, זה לא מעסיק אותנו. שילמנו מחיר תקשורתי. בתחילת המלחמה יצאה כתבה בדה מרקר, ציוני למשרדי ממשלה במלחמה. היה חודש. יש לי אותה פה. השרים שלא באירוע. משרד נגב גליל קיבל ציון 1 מתוך 10. מספרים שאנחנו לא עושים כלום. האמת, למה שעיתונאי ידע שאנחנו עושים אם אנחנו לא מדבררים? אז סיפרו לנו שאנחנו לא באירוע. לקחתי ללב לא בשבילי, בשביל עובדי המשרד. אני פוליטיקאי, יכול לחטוף 5–10 קילו. יום למוחרת קם, אי אפשר לפטר אותי, אי אפשר כלום, רק הקלפי יחליט, אבל זה פגע בנו והיינו צריכים לגייס כוחות ולהמשיך הלאה להגיד, נחרוש, ניתן עבודה ונעשה מה שמוטל עלינו. המלחמה פרצה חודש אחרי שאבא שלי נפטר. אבא שלי היה אומר לנו תמיד, כשכואב לך תחפש כאב של מישהו אחר ותעזור לו לרפא את הכאב שלו, ובכך אתה מרפא את הכאב של עצמך. כשאתה עוזר למישהו לרפא את הכאב שלו, אתה עצם מרפא את עצמך. חיפשנו לעזור לשבורי לב והיה לא מעט. כל מקום שאתה הולך, אם זה פצועים, אם זה מפונים, אם זה משפחות חטופים. כל מקום שאתה הולך מחפשים נחמה, מילה טובה, חיבוק, עידוד, תמיכה. זה תקציב? זה ביורוקרטיה? זה קודם כל אנחנו. תבינו, משרדי ממשלה, נכון, יש רגולציה ויש תוכניות עבודה אבל בסוף כשאתה כממשלה מגיע, ואני מדבר פה על כולנו, על כל פקיד בממשלה. כשהוא מגיע למקום מסוים, מבחינת האזרח שרואה אותו אתה ממשלה. עליך אני אשפוך את כל מה שיש לי ואליך אני אגיד את כל מה שיש לי להגיד לממשלה, וממך אני מצפה לכל הפתרונות לכל הבעיות שלי. יש משהו שאנחנו יכולים לתת למרות שזה בכלל לא בתחום האחריות שלנו. אנחנו יכולים לתת חיבוק, יכולים לגלות סולידריות, הזדהות, מילה טובה, ליטוף, אהבה, חיבה. אתם יודעים איזה אפקט יש לזה בשטח? אמרתי לעובדים, התקציב שלנו, כל מה שנתנו לא מתקרב לאימפקט שנתנו באהבה שהרעפתם בשטח. פגישות כל שבוע עם מפונים במלונות. מנהלי אגפים הסתובבו במלונות, מה אתם צריכים? הביאו רשימה. אנחנו יודעים איך לתת את כל הדברים האלה? אנחנו צריכים דברים, רשות המיסים. איך אתה יודע איך לפתור? אתה מנסה. לא תמיד אתה מבקיע אבל אתה יוצר קשר עם הבן אדם, העברתי את הפרטים שלך, אני מקווה שזה ייפתר. ניסינו לעזור. חוזר אליו. לא שוכח אותו. נותן לו הרגשה טובה. אחר כך רצו לקצץ בתקציב נגב גליל. אני חושב שזה לא היה סיבות ענייניות אבל אנחנו לא עסקינן בפוליטיקה, והייתה פגיעה אנושה. זה לא היה מכה קלה בכנף. מיכאל, אתה זוכר את זה? מאות מיליונים. לא ידעתי איך להתמודד עם זה ואז פתאום שולחים לי מכתב, פורום ה-15. על המכתב – הנדון, הפגיעה האנושה בתקציב משרד נגב גליל והחוסן הלאומי. מסבירים פה הרשויות למה המשרד חיוני להם ומה הוא עשה עבורם במלחמה ומה הוא נתן להם. יש פה 121 ראשי רשויות שחתומים על המכתב הזה, כולל ראש עיריית תל אביב והרצליה. כל הארץ. תפסתי את עובדי המשרד לשיחה. אמרתי להם, חבר'ה, זה תעודת ההוקרה שלכם. 121 ראשי רשויות שבאים ואומרים, זה המשרד שעזר לנו הכי הרבה, זה המשרד שאתם צריכים לתת לו תקציבים ולא לקצץ אותו, ואם אתם תקצצו אותו, איך הם כותבים? "קיצוץ התקציבים כמוהו כתקיעת אצבע בעין לתושבים ולרשויות הנמצאות מזה כחודשיים בחזית המלחמה". חודשיים אחרי המלחמה. אני חושב שהמסר שלי לכולנו זה קודם כל לא להגיד לא. הלא זה אופציה מאוד רחוקה. לא להגיד לא. לראות איך אפשר כן. זה תקף לכולנו ללא יוצא מן הכלל. לנסות לעזור לאנשים, לעזור לרשויות, לעזור לכל מי שאנחנו רק יכולים כל עוד אנחנו נושאים תפקיד ציבורי על כתפינו. לסיום, מיכאל, אני לא יכול בלי לגלות להם את הקרבה האישית בינינו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ביטון ווסרלאוף מאותו כפר במפגש הגבולות של פולין ומרוקו. << דובר >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר >> מיכאל, למרות שהוא לא בקואליציה והוא לא במפלגה שלי, אבל כן בשבוע הראשון שלי בכנסת פגשתי אותך והלבבות שלנו התחברו. אתה זוכר את ההודעה ששלחתי לך? בדיוק חזרת מאיזה ניחום אבלים. אמרתי לו שאני רוצה שהוא יהיה המנטור שלי. אפילו לא ידעתי שאתה יו"ר ועדה. אז היית יו"ר הוועדה המיוחדת נגב גליל. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> עוד לא הייתי. << דובר >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר >> עוד לא היית אפילו. אחר כך התחברו דרכנו גם בשיתוף הפעולה בוועדה. אני מודה לך על כך שתמיד ידענו לעזור אחד לשני. תמיד ידעת לכוון אותי, והתייעצתי איתך לא מעט עד שבשלב מסוים אמרת לי שאתה הולך להוציא לי כבר חשבונית כי זה היה בשעות-לא שעות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אל תגלה הכול, רק חלק. << דובר >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר >> אני יכול להגיד כי באמת לא הוצאתי חשבונית, אבל בשעות-לא-שעות שאני משגע אותך, שאני מבקש ממך לעבור על מכתבים ולעבור על נאומים שלי ולעבור על דברים שהיה צריך, ולגעת בנקודות, כולל בשבוע שעבר. כל הזמן אני מנצל את המשאב של הניסיון שלך ושל הידע שלך ושל הרגש והלב שלך כדי להתחבר ללבבות, אז אני מודה לך מאוד על ההזדמנות שהבאת לנו פה כדי לפרגן לעובדי משרד הנגב והגליל ולהגיד להם תודה רבה, אז תודה לעובדי משרד הנגב והגליל. אני אחר כך גם אחתוך את הקטע ואשלח להם את מה שרלוונטי, ואני אומר לכם, תמשיכו קדימה. אתם הגאווה של כולנו, הגאווה של מדינת ישראל, הגאווה של משרדי הממשלה ושל עובדי הממשלה. אתם מהווים דוגמה אישית נפלאה עבור כולנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה, השר. אני רוצה להגיד לכם, איך יודעים שמישהו מחויב למה שהוא אומר? שהוא אומר את זה עם תשוקה. הוא דיבר מכל הלב עם תשוקה. בסוף העשייה הציבורית, צריך לאהוב את הציבור. צריך שתהיה לך תשוקה לנושאים שאתה עוסק בהם. אני מרגיש את זה גם מאחורי הקלעים, את הכבוד שלך לאזרחים, את הזמינות שלך, את הדלת הפתוחה שלך. אני רק רוצה שמפה תנתחו מה עוד אפשר לעשות ואיך אפשר לשפר, איך אפשר לשכלל. שמעתי בחדשות היום שממנים מישהו כמו אילון מאסק בארץ לנהל את הרגולציה, שזה הרעיון החדש של ראש הממשלה. אין לנו אילון מאסק. יש לנו כמה יזמים. אני גם לא חושב שהוא נשאר אצל טראמפ. אחרי יומיים הוא כבר רב איתו. רגולציה זה בעיה של 70 שנה, וחסמים זה 70 שנה. לנצח חסמים צריך כפר שלם, כמו שלהציל ילד צריך כפר שלם. צריך ממשלה שלמה וקונצרט ואמון בין החשבות לבין היועץ המשפטי לבין העובדים לבין השר, אז לפני שמממנים איזה אילון מאסק, שייקחו את מרגי ואת השר וסרלאוף שיעבירו סדנה. יש 30 שרים. זה כמו כיתה בבית ספר. שיעשו להם סדנה למסירות נפש ואפקטיביות בעבודת משרדי ממשלה. יש עוד שרים מאוד אפקטיביים. הם גם בדוח מופיעים. גם בריאות, גם חינוך, גם פנים ועוד רבים בעשירייה הראשונה, והם כולם עובדים ונותנים את הלב ואת הנשמה. פשוט אני חושב שהידע, ואולי זה בשבילך לקחת את 30 המנכ"לים, 30 שרים, יום עיון, קייס סטאדי, למידה מהצלחות. כל אחד מהחמישייה הראשונה יציג משהו אחד, איך הוא גורם למשרד שלו להיות אפקטיבי. זה לא בושה ללמוד למידת עמיתים גם בין מנכ"לים וגם בין שרים. הדבר הזה יכול להיות לטובת הממשלה. השר. אנחנו ממשיכים את הדיון. השר הולך, אנחנו ממשיכים. משרדי ממשלה נוספים שנמצאים פה רוצים להתייחס גם על חלקם בדוח? בבקשה. << אורח >> נתנאל מזא"ה: << אורח >> נתנאל ממשרד המורשת, מהצד השמאלי של הטבלה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה לא בצד השמאלי, אתה ותיק וגם היו הרבה פעולות בעבר שעשית, מאוד אפקטיביות כאיש מקצוע בממשלה, גם במדעים ועוד הרבה דברים. << אורח >> נתנאל מזא"ה: << אורח >> לירון הציגה קודם בחסמים המרכזיים את הנושא של ניהול תקציב, אי-העברה של דרישה תקציבית. אני רק מציע להרחיב כי זה לא רק אי-העברה. גם דרישות תקציב שהועברו, אם בסופו של דבר, לא משנה כרגע אם זה בגלל האוצר או בגלל דיונים שנמשכו בוועדת הכספים. אם התקציב לא מגיע והחלטות הממשלה הן תלויות בקבלת התקציב, אז בנתונים היבשים רואים את הבעיה בביצוע. אם רוצים באמת ללמוד קדימה, זו עבודה לדעתי שהיא לא רק של הממשלה, אלא אולי גם ביחד עם הוועדות בכנסת לנסות לפרוץ את המנגנונים הקיימים כדי לזרז, בהנחה שכמובן המחוקק, זה מקובל עליו. בסופו של דבר זה בסמכות ועדת הכספים לייעל ולזרז את תהליכי העברת הכספים שהממשלה מגדירה למשרדים לביצוע. זה נושא אחד. אני לא רואה פה עוד משרדים קטנים, אבל יש משימות שמוגדרות למשרדים קטנים שהם תחת נניח משרד-אב, שבגלל תהליכים ארוכים של תקינה אין להם קליטת כוח אדם ולכן ההחלטות - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בפשטות אתה אומר, משרד מורשת, המערך הביצועי-הכספי שלו הוא כפוף למשרד ראש הממשלה? << אורח >> נתנאל מזא"ה: << אורח >> לא כולו. יש היבטים גם מקצועיים. למשל בתחום המחשוב או בתחומים נוספים שהחלטה 1700 - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה תלוי במשרד שאתה מתארח אצלו, שזה משרד ראש הממשלה. << אורח >> נתנאל מזא"ה: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לירון, זה לפתחך, המושג הזה משרד שמתארח במשרד אחר - - - << אורח >> לירון הנץ: << אורח >> יש לי מה לענות. כשתגיד אני אענה. << אורח >> נתנאל מזא"ה: << אורח >> הנושאים המרכזיים זה שניים מבחינתי. אחד, זה הסיפור מול ההתנהלות של העברת הכספים למשרדי הממשלה, והדבר הנוסף, המלחמה השפיעה גם באזורי עימות, החלטות ממשלה שהן מעוכבות. משרדים נוספים, חלק מכוח האדם פשוט היה במילואים. זה חלק מהחיים. אנחנו גאים, לדעתי כולנו שכל אחד עושה את חלקו, אבל כשמסתכלים על ביצוע החלטות ממשלה, לדעתי זה משהו שצריך להיות - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> האם המשרד מתכנס בהנהלה הבכירה שלו, לומד את הדוח ואומר, שנה הבאה אנחנו לא נהיה במקום הזה? אנחנו מתחילים לעבוד. האם יש תהליך כזה? << אורח >> נתנאל מזא"ה: << אורח >> אלף, יש תהליך כזה ובאמת הדוח הזה שמשרד ראש הממשלה הפיק הוא כלי טוב. אף אחד לא מושלם אבל הוא כלי טוב. יש דברים שאנחנו לא יודעים איך להתמודד איתם גם עכשיו. אם בשנה שעברה הייתה פנייה תקציבית אחת שלא עברה, וכרגע עוד לא אושרו הפניות התקציביות של חלק מהמשרדים, אז עלולה להיות לזה השפעה גם על ביצוע החלטות הממשלה בשנה העוקבת. תודה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה לך. עוד משרדים שרוצים? בבקשה, להציג את עצמך ואת התפקיד. << אורח >> נועה חסדאי: << אורח >> שלום, נועה חסדאי ממשרד הבריאות. אני בתפקידי מנהלת תחום בכיר משברים בין-לאומיים, ובלשכת משנה למנכ"ל עוסקת בקידום קשרי הממשל ושחרור חסמים. נעץ זה פטנט טוב במשרדי הממשלה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה זה משברים בין-לאומיים? תני לנו מילה על זה. << אורח >> נועה חסדאי: << אורח >> כל נושא החירום. אני במקצועי מומחית לנושא של חירום, ניהול אירועי חירום. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כשאנחנו מוציאים משלחת? מגיפות? << אורח >> נועה חסדאי: << אורח >> גם בהיבטים הבריאותיים. אני ניהלתי את החמ"ל במשרד במשך 20 שנה. מנעד שלם. המשרד מתכונן לעשרה תרחישי חירום כאלה. אני חושבת שאין עוררין על זה שהמשרד הגדול והמורכב הזה עוסק ליטרלי בחיים של כולנו, מהצלת חיים דרך שירותי בריאות ועד הרפואה המונעת, ואנחנו מחויבים לזה וגם הדוח הראה שאנחנו מחויבים הזה עם או בלי מצבי חירום שונים כמו המלחמה הנוראה שנפלה עלינו והמגפה של לפני. אנחנו עשינו בשנה וחצי האחרונות שינוי בתהליך, והדוח באמת הפך להיות כלי ניהולי. שינוי בכל התהליך של העבודה, כאשר אנחנו פנים-משרדית פונים באופן יזום לקבל את החלטות הממשלה מידי חודש. יש לנו סטודנט שפונה מידי 1 בחודש. זה כתוב ונעוץ לו בלו"ז כדי לא לפספס אף החלטה שקשורה אלינו, ומידי חודש מעבירים את זה לבעלי התפקידים. המעקב והדוח שאנחנו מייצרים לעצמנו הוא רבעוני, לא לגלות בסוף שנה שהייתה לנו הזדמנות לעשייה ופספסנו אותה כי לא הכרנו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> את אחראית ישירה על הביצוע של החלטות הממשלה במשרד? << אורח >> נועה חסדאי: << אורח >> על התהליך הזה, על האיסוף, על הדיווח. לבעלי תפקידים יותר קל הרבה פעמים לעשות מאשר למלא את הדוחות. יותר קל לפעול מאשר לשבת ולמלא טבלאות אקסל, אין ספק. אני חושבת שיסכים איתי כל מי שנתקל בעבודה הציבורית. אני זאת שרודפת אחרי האנשים. אני הובלתי את מודל העבודה הזה שהוכיח את עצמו יותר טוב. אני רק מבקשת תשומת לב אחת בתהליך ובכלי הזה. החיים הם לא שחור-לבן. בדוח הזה יש אופציה לבוצע או לא בוצע. החיים וביצוע החלטות הממשלה הן מורכבות. חלקן הן תהליכים. חלקן, מעורבים, בין אם עוד משרדי ממשלה ובין אם גורמים בתוך המערכת. אין אופציה להביא את זה לידי ביטוי ולהגיד, אנחנו עושים אבל רגע. יש תהליך, יש גורמים משפיעים על התהליך שחלקם לא תלויים בנו כמו מלחמה למשל. די מרפא את ידי בעלי התפקידים כשהם רואים שהם עובדים ובסוף כתוב לא. לשקול אופציה אולי להכניס בדוח איזו שהיא יכולת להביע את העשייה לא רק בכן ולא. תודה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> באחוזי ביצוע של כל החלטה. קודם כל משרד הבריאות לדעתי עשה דברים גדולים ועצומים בשנתיים הקשות הללו, והציל חיים וכל שכן באסון שפקד אותנו בימים הראשונים של הטבח של ה-7 באוקטובר, במיוחד בתי חולים שקלטו מאות ואלפי פצועים, כמו סורוקה, אז אנחנו מצדיעים לכוחות הרפואה, לרופאים, לאחיות, לצוותים התומכים, לסניטרים, לכל מי שעובד בבית חולים. רוח המפקד במשרד הזה גם הייתה טובה מאוד, גם של השר ארבל ואחריו השר בוסו. שני השרים האלה, גם בוסו וגם ארבל עבדו במסירות נפש ואפקטיביות, וגם הדוח מציין שהם מהקבוצה הגבוהה של משרדי הממשלה שפעלו באפקטיביות ליישם החלטות ממשלה. תודה רבה לך. אנחנו צריכים להגיע לסיכום. עוד משרדים? תמציתי. << אורח >> אורי צוק בר: << אורח >> כמה מילים. משרד החקלאות, אורי צוק בר, סמנכ"ל אסטרטגיה. רציתי להגיד שבאמת השנה הזאת השפיעה על החקלאות באופן אינטנסיבי. האזורים שנפגעו מאוד קשה בתקופת המלחמה זה אזורים שהם מוטי חקלאות גם בצפון וגם בדרום, ואנחנו עשינו הרבה הסטות לכיוון טיפול בנזקי המלחמה, בטיפול בחקלאים, לסייע להם להישאר במקום, לגדל באזורים חליפיים, למצוא פתרונות לאספקת תוצרת, כך שהנושא הזה תפס נתח מאוד משמעותי. כמובן חלק מזה גם היה על חשבון דברים אחרים שאי אפשר היה לעשות אותם גם בגלל תקציבים וגם בגלל פניות, ולמרות זה עשינו מאמץ גדול. את הדברים הגדולים האסטרטגיים כן להמשיך ולקדם אותם כמו תוכנית ביטחון מזון וכו', שלמרות ההסטה של הרבה פעילות לטיפול בנזקי המלחמה ובחיזוק החקלאים בגלל המצב של המלחמה, הצלחנו להתקדם גם בנושאים רוחביים של שיתוף פעולה בין משרדים. בתוכנית הזאת התחברנו כמעט עם כל משרדי הממשלה הרלוונטיים לענייני המזון בישראל, ואנחנו מפרסמים בימים אלו את טיוטת התוכנית להערות ציבור. גם השתדלנו לעשות הרבה מאמצים בנושא שיתוף ציבור בשנה הזאת. הרבה יותר לשאול את הציבור מה הם רוצים. דיבר על זה קודם השר לנגב גליל, אם זה רשויות מקומיות ואם זה פורומים שונים של חקלאים, של אנשים מתוך השטח, מתוך האזורים. תודה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני רוצה להגיד שגם המשרד הזה, גם דיכטר וגם אבוטבול כסגן שר פעלו ברוח מאוד טובה ומכבדת את ארגוני החקלאים, וניסיון לבנות שותפות אחרי תקופה מאוד קשה של משבר אמון בין המשרד לשטח. הציון שלכם הוא 70%, מקום טוב באמצע עם קבוצה מאוד גדולה של משרדים. צריך לקחת את הדוח, ללמוד אותו, לייצר מנגנון פנים-משרדי לבקרה וניהול החלטות ממשלה ותקציבים, ודוח לשר על בסיס שבועי או דו-שבועי, ולקחת יעד להיות מהקבוצה המובילה במשרדי הממשלה. הגישה של השר היא גישה טובה ונכונה מול השטח, וצריך גם להשלים את האזורים שהייתם בהם פחות אפקטיביים. עוד משרדים? כן. << אורח >> איתמר גזלה: << אורח >> איתמר גזלה, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה. דבר ראשון אני רוצה גם להגיד תודה ללירון ולצוות שלה. הדוח הזה באמת היה עבורנו איזה שהוא כלי. אתמול התקיים דיון אצלנו בישיבת הנהלה לפני שידענו בכלל על הדיון הזה, על הסקת מסקנות מהדוח האחרון ובאמת איך אנחנו משתפרים שנה הבאה. אנחנו גם מהמשרדים שהם במקום, מה שקראת לו, טוב באמצע. שני דברים שהייתי רוצה אולי קצת לשים עליהם דגש, שדובר עליהם כאן לא בהרחבה מספיק לדעתי. אנחנו משרד שלא היה לו תפקיד גדול בחירום עצמו. יש לנו תפקיד כן בשיקום של אחרי החירום, אז קיצוצים תקציביים שקרו במהלך המלחמה השפיעו מאוד על היכולת שלנו בעמידה בהחלטות הממשלה. חלק מהמשרדים קיבלו תוספות תקציב כי היה להם הרבה פעילות סביב המלחמה. אצלנו זה היה קצת הפוך. זה דבר אחד שאולי שווה לשים עליו דגש גם בהצגת הדברים. דבר שני, אני בטוח שזה תקף גם לעוד הרבה משרדים. ביצוע משימות, לרוב כמובן שזה באחריותנו, אבל אם אנחנו למשל עושים משימה שרשויות מקומיות צריכות להגיש בקשות לקולות קוראים והן לא מגישות, אנחנו לא יכולים לבצע. יצאנו, עשינו, בדקנו ומי שאמור לקחת, לא לוקח, אז הצד הזה לא בא לידי ביטוי בדוח. זה שני הדברים שרציתי להצביע עליהם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה. מה שבאמת חשוב זה מה שציינת בהתחלה, שמשרד לוקח את הדוח, מעבד אותו, לומד אותו ולוקח על עצמו משימות שיפור. זה יכול להיות ההישג הכי גדול של פרסום הדוח הזה. זה הנעה של מנכ"לים, צוותים ושרים לחתור לשיפור אפקטיביות. כן, בבקשה. << אורח >> תומר רוזנברג: << אורח >> קוראים לי תומר רוזנברג. פעם ראשונה שאני פה. משרד התקשורת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> פעם ראשונה, אוקיי, אז נהיה רחמניים היום. << אורח >> תומר רוזנברג: << אורח >> אני ממשרד התקשורת, אגף אסטרטגיה. כרגע מוביל את תוכניות העבודה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כמה זמן אתה במשרד, תומר? << אורח >> תומר רוזנברג: << אורח >> מ-2022 הייתי שם כסטודנט. בשנה האחרונה אני בתקן מן המניין. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בתחום של רגולציה? << אורח >> תומר רוזנברג: << אורח >> רגולציה, תוכניות עבודה, חדשנות. הכובע שצריך באותו רגע. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ומעקב אחר החלטות ממשלה אצלך? << אורח >> תומר רוזנברג: << אורח >> כן. כמה מילים על המשרד. אם אנחנו מדברים פה על החסם המרכזי של משרד התקשורת, אצלנו זה כוח אדם. אני חושב שזה נושא שחוזר על עצמו הרבה בעיקר בגלל סוגיה של גיוס למילואים. כן רציתי להגיד מילה טובה ורעיון לשיפור. קודם כל הדיגיטליזציה של החלטות הממשלה, של כל ההתנהלות שלנו הוא משמעותי והוא כיוון נהדר, ואני בשיח איתם כל הזמן כדי לראות מתי זה יפורסם. זה עוזר לי להנגיש את החלטות הממשלה, את החומר לעובדי המשרד. בגלל שהם יותר מעורבים והם יותר מכירים והם יותר יודעים, הם גם עושים את העבודה בצורה הרבה יותר טובה. אנחנו גם מדווחים יותר מהר. כל התהליך נעשה יותר יעיל וזה נהדר. אני לא יודע אם זה נכון לגבי משרדים גדולים, אין לי הרבה ניסיון, אבל אצלנו היה יכול להיות מאוד חיובי אם היה איזה שהוא אינטגרציה בין החלטות הממשלה לבין תוכניות העבודה אפילו ברמה של תוכנית העבודה הממשלתית. אני בראש שלי מדמיין איזה שהוא תהליך שבו אנחנו עובדים כנראה עם משרד רוה"מ, שהחלטת ממשלה מתורגמת למשימות שאותן אנחנו מטמיעים בתוך ספר תוכניות העבודה, ואז הדרך שלי לעבוד עם אנשי המשרד ועם משרדים אחרים היא יותר יעילה לדעתי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רק צריך לשים לב שגם אם כתבת נניח תוכנית עבודה לשנת 2024, במהלך 12 החודשים של 2024 התקבלו החלטות ממשלה שהן משפיעות עליכם והן לא יכולות ליפול בין הכיסאות כי הן לא מופיעות בתוכנית העבודה של המשרד ל-2024. אחד המאפיינים של החלטות ממשלה במיוחד בתקופת מלחמה או קורונה, זה דינמיות ומהירות תגובה למצבים משתנים או לבעיות חמורות שפורצות כמו הקורונה, כמו מלחמה, לכן זה לא מספיק שתוכנית העבודה תכסה, אלא יהיה מנגנון אפקטיבי על בסיס שבועי כמעט, לראות מה הוחלט בממשלה, איך זה רלוונטי עבורנו, איך זה יורד לשטח ומקבל התייחסות, לכן השילוב בין תוכנית עבודה על החלטות ממשלה קודמות פלוס מהירות תגובה להחלטות ממשלה מיידיות, אני חושב שזה המתכון. משרד הרווחה, להשלים דברים, בבקשה. << אורח >> לימור פקדו: << אורח >> תודה רבה, היו"ר. לימור פקדו, משרד הרווחה, מינהל אסטרטגיה. אנחנו אחראים על תכלול של הדוח מול הגורמים המקצועיים במשרד. אני רק אגיד שב-2024 המשרד ביצע 27 החלטות ממשלה, מתוכן 73 משימות, כשביצענו מתוכן 67 משימות. ההיקף התקציבי עמד על 823 מיליון שקלים. את הנתונים האלה אני מציגה בהמשך לדברים שדיבר כאן קודם המנכ"ל. כל הדבר הזה לא היה מבוצע אלמלא המחויבות של עובדי ועובדות המשרד. בנוסף לזה החיבור לכשמתגבשת החלטת ממשלה בשיתוף עם גורמי המקצוע. כל הדבר הזה למעשה תורם להצלחה ביישום, ובנוסף לזה נוסיף גם את השילוב ואת ההטמעה של המחוזות בשטח. ציין המנכ"ל את המחלקות לשירותים חברתיים יחד עם עבודת מטה, ולכן מכאן למסור את תודתנו לעובדי ועובדות המשרד, ואנחנו שמחים מאוד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה הגדרת התפקיד שלך, לימור? << אורח >> לימור פקדו: << אורח >> מנהלת תחום תיאום, מעקב ובקרה במינהל אסטרטגיה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אחלה. תודה רבה. משרד רוה"מ, התייחסות וסיכום. << אורח >> לירון הנץ: << אורח >> מאה אחוז. תודה רבה. אספתי כמה נקודות. אני אתייחס בקצרה. אני אתחיל בהערה שלך, אורלי, שכמו שאת רואה, אנחנו גם מסכימות לגבי האזורים שעוד כדאי להמשיך ולפתח אותם, ועדיין אני רוצה להדגיש משהו. כשאת מדברת על מיקוד בניטור ולא בהערכה, אני רגע מזכירה שיש מטות רוחביים בגופי הממשלה. כשמזכירים את 550 בלי להזכיר את הרשות לפיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית שעושה מהלכי עומק, וזה גם מה שהיא אמורה לעשות לפי החלטת הממשלה, יש מרחב ומנעד רחב של פעולות להערכת עומק בהחלטות ממשלה גדולות, ייעודיות עם מטות. אני כן אגיד, אדוני היו"ר, שבאגף שלי אנחנו מבצעים הערכות עומק על החלטות דגל או כאלה שיש למשרד ראש הממשלה עניין נוסף בנוגע אליהן, וכמו שאמרתי בפתח הדברים שלי, אנחנו עובדים על לעשות את הדבר הזה משוכלל יותר והוא לגמרי לפנינו. אני חייבת להזכיר כל הזמן שהאחריות להערכה איכותנית של הפעולות נמצאת במשרדי הממשלה ובמטות הייעודיים בהסתייעות עם הרשתות של התכנון, המדיניות והאסטרטגיה שאנחנו מנחים מקצועית מהמקום המרכזי הזה. חשוב להבין את זה במערכת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני רוצה להעיר שתי הערות. אחת, ברור שבסוף המשרד עצמו אחראי לבדוק את עצמו. יש לו מספיק מטה וגופים ותקציב תכנוני ותקציב יועצים לדאוג שהוא יעשה תהליכים כאלה. היסוד פה הוא בקרה על החלטות ממשלה וזה שלכם. הם יכולים לעשות כל מה שהם רוצים, אבל כדי שתהיה לכם תמונה מלאה על מה קורה ביחס להחלטות ממשלה עד לאדם בשטח, זה מחייב עוד קפיצת מדרגה של הדוח הזה. לא אפס ואחד, לא תוקצב/לא תוקצב, הוקצה/לא הוקצה אלא בוצע. משרות, עובדים, שטח, רשויות, ביצוע מלא, וזה חשוב לכם, כי ככל שאתם תשכללו את הבקרה על משרדי הממשלה במימוש החלטות ממשלה, ככה אתם תהיו יותר אפקטיביים. יש סיסמה כזאת ש-80% מהחלטות הממשלה לא מבוצעות בכלל. זאת סיסמה שרצה הרבה שנים. היא כבר לא כל כך נכונה כי משרד ראש הממשלה נכנס לעולם הזה של בקרה על החלטות ממשלה כבר לפני הרבה שנים, והדבר הזה הולך ומשתפר, אבל צריך להוסיף עוד העמקה, עוד שלב שהוא לא רק אפס/אחד, מישהו קיבל את ההתחייבות הכספית הזאת כאילו זה בוצע פה בהחלטה, אלא מה קרה עם זה. לא תמיד יהיה לכם את כוח האדם. אני גם גיליתי שאחד התקציבים הכי לא מנוצלים במשרדי ממשלה זה תקציבי תכנון ובקרה. לפעמים יש כסף שם. זה פשוט לעשות אותו גם ולא להתבייש. לקחת חברות ענק, בין-לאומיות שזה המקצוע שלהן, הערכה, מדידה. לפחות פיילוט. אנחנו כבר רואים שמרגע שהדוח הזה קיבל תהודה, משרדים מתכנסים ודנים בו. ככל שיהיה טוב יותר ויסודי יותר, האפקטיביות שלו תגדל. הערה שנייה לגבי רשויות. הסיפור הזה של הקמת רשויות למען מטרה מסוימת בממשלה הוא מתחיל טוב והרבה פעמים נגמר רע. אומרים, יש בעיה באלימות בחברה הערבית או צריך להסדיר את ההתיישבות הבדואית או תאונות הדרכים זה מחמיר, ואז אומרים, בואו נקים רשות. יש בעיית סמים במדינה, בואו נעשה רשות למלחמה בסמים. בדרך כלל השר מקים את זה. הוא אומר, אני הקמתי. לפעמים הוא השר הראשון, אז הוא תקצב את זה ואז אתה רואה איך שרים מייבשים את הרשויות הללו בגלל שהן טוענות לעצמאות. רשות הבטיחות בדרכים רוצה להיות עצמאית, אז הוא אומר, אין בעיה, תהיי עצמאית. במקום 100 מיליון שיהיה לך, יהיו לך 10 מיליון. פתאום רשויות לא אפקטיביות. בקרה על משרדי הממשלה של הרשויות שבתחומם זה האחריות של השר. אם הייתי הממ"מ וגם משרד ראש הממשלה, הייתי עושה מחקר רב-שנתי כמה רשויות הקמנו. מאות רשויות הקמנו. כמה מהן אפקטיביות, כמה פחות? כמה מהן דעכו בתקציבים, כמה נשארו עם תקציבים? כמה אנחנו יכולים להתגאות שבאמת ההקמה שלהן יצרה שינוי בתחום שהן נועדו ליצור ביחס למציאות לפני הקמתן? זה מחקר מרתק. לפחות זה יגרום לשרים לא למהר להקים רשויות. לעבוד, לעשות מה שהם צריכים. << אורח >> אורלי אלמגור לוטן: << אורח >> יש עבודה של קוהלת, מאוד יפה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אורלי אמרה שיש עבודה מאוד יפה של קוהלת. עכשיו תהיה עבודה של הממ"מ ושל משרד ראש הממשלה, הקמת רשויות בישראל, האפקטיביות, התקציבים, ההשפעה, הדעיכה, המדיניות בהפעלתה. לדעתי זה דבר חשוב. אנחנו הולכים לסכם. את רוצה משפט? << אורח >> לירון הנץ: << אורח >> אני אשמח להשלים עוד שלוש-ארבע נקודות כדי שתהיה לנו את התמונה המלאה. לגבי מה שאמרת, אני לא אומרת לא להקצאת משאבים לטובת הקמת סוכנות העמקת מדידה בהיבטי החלטות הממשלה. אנחנו מדברים על בערך 260 בשנה, ולכן אני לא רואה ישימות מבלי להיערך לזה מבחינת משאבים, אבל אנחנו ניקח את זה להמשך מחשבה. דבר שני שרציתי להבהיר. קודם כל דובר כאן על אי-העברות תקציב. אני לא אמרתי שזה החסם היחיד. אני דיברתי על זה שזה תת החסם הדומיננטי שאנחנו רואים לפי הנתונים. הזכרתי לגמרי את תהליכי העברות הכספים כחסם ברו, ואני מסכימה עם מה שנאמר כאן וחשוב לחדד. לגבי המנגנונים המשולבים, אלה שנשענים על משרד מרכזי כתומך את, לצורך העניין, מנמ"ריה, אנחנו לגמרי בתוך הפורמט נותנים מקום לציין את הדבר הזה, והדבר הזה יורד מהחישוב ברגע שמציינים שהוא נשען על מנגנון אחר. דבר נוסף שרציתי להבהיר. דובר כאן על חלוקה דיכוטומית, אז נגיד שזה טריפל. זה לא בדיוק דיכוטומי בין בוצע חלקי ללא בוצע, אבל אני כן אזכיר שבתוך הפורמטים אפשר לבאר ולשים הערות. הן כולן מונגשות לציבור. כל הדאטה גם לגבי הביאורים שדיברת עליהן במשרד הבריאות נמצא בתוך הדאטה שמונגש לציבור וזה מאוד חשוב לנו בגלל שאנחנו מבינים את המורכבות הזו, אבל אם אנחנו ניתן מקום לכל משרד לתת אחוזים לפי איך שהוא רואה לנכון, אי אפשר לתת תמונת מצב רוחבית. לפחות אנחנו חושבים שזה לא ישים. אנחנו עובדים על החיבור בין התוצרים, כמו שאתם רואים, בין תוכניות העבודה לבין החלטות הממשלה. זה נמצא כחלק מהדגשים הרוחביים שאנחנו נותנים לתכנון לקראת כל סיום שנה קלנדרית. לגמרי לנגד עינינו ואנחנו עובדים על לעשות את זה טוב יותר. אני רוצה לסיים במה שאתה הזכרת מקודם, שזה בהחלט הישג מבחינתנו עצם השיחה הניהולית שנעשית במשרדים. אני רוצה להודות לך על יצירת הזרקור לעבר הדבר הזה, ורוצה להגיד כמי שנמצאת בוועדות לא מעט, בטח בתקופה הקשה שאנחנו נמצאים בהקשרים אחרים. זה ממש לא מובן מאליו לקבל הזדמנות שבה עובדי הממשל יכולים לדבר את הפעולות הכול כך רחבות והמשמעויות, וזו באמת הזדמנות שלי, ואני משתמשת גם בהזדמנות שאתה ציינת קודם כדי להגיד תודה לעשרות אלפי משרתי ציבור מסורים בכל רחבי הממשלה שהעניין של הבקרה והמעקב הם בשבילם, בשביל לעשות את הפעילות שהם רוצים לקדם, שאנחנו רוצים לקדם, רק יותר טוב ויותר אפקטיבי, אז תודה לך על ההזדמנות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> את מרימה לי גם להודות לעוד קבוצה עלומה של עובדי מדינה. במקרה הזה הם כפופים למשרד ראש הממשלה בגופי הסמך הביטחוניים. הם אפילו לא יכולים לבוא עם הילדים שלהם לביקור בכנסת. הם צריכים להישאר עלומים. אנחנו ראינו מה הם עשו למען המדינה בשנתיים האלה, אז זאת הזדמנות להודות גם לעובדי מדינה שאסור להם להזדהות בשמם ואסור להם להיפגש איתנו אפילו, שעשו עבודה מדהימה בביטחון ישראל, והרבה מהם במשרד ראש הממשלה. חלקם במשרד הביטחון, גם בבט"ל, המון דמויות, עובדי מדינה חרוצים. אנחנו רוצים להודות להם בהזדמנות הזאת. רק לסכם ולומר, אנחנו שמנו זרקור על הנושא הזה כי הזמן הוא זמן קשה למדינת ישראל ולעם ישראל, והאזרחים זקוקים לפתרונות וליזמות ולנחישות של משרדי ממשלה. הדוח הזה מאפשר לנו להתבונן במשרדי הממשלה ולדרוש מהם לבצע את מה שהממשלה החליטה, ולעמוד בהתחייבויות שלהם כלפי האזרחים. הדוח הזה הוא עוגן בהסתכלות שלנו, וגם אם יש מה לתקן בו ולשפר בו, הוא עדיין עוגן בהסתכלות שלנו, איזה משרדים קמים בבוקר לעבודה למען האזרחים גם ברמת השר, המנכ"ל, הפקידות וההנהלה הבכירה ואנשי המקצוע בשטח. ניקח על עצמנו בוועדה לעשות בקרה גם על דוחות עתידיים ועל שיפורים בהפעלת הדוח הזה, ואנחנו קוראים למשרדי הממשלה להפוך את הדוח הזה להזדמנות עבורם לכנס את ההנהלות הבכירות גם עם המנכ"ל, גם עם השר, להבין את הנקודות ואת הטעויות ולשפר כדי שרוב משרדי הממשלה פעם הבאה יהיו מעל 80%. לא חייבים להיות משרדים עם 30% ו-40%. תודה לכם אנשי המקצוע שבאתם. אני נועל את הדיון. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:38. << סיום >>