פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 442
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שלישי, ט"ז באלול התשפ"ה (09 בספטמבר 2025), שעה 11:14
סדר היום:
<< הצח >> הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון - הוספת יום חופשה ביום אזכרת בן משפחה שנפטר), התשפ"ד-2024, של חה"כ נאור שירי, חה"כ סימון דוידסון, חה"כ שלי טל מירון, חה"כ ולדימיר בליאק, חה"כ מטי צרפתי הרכבי, חה"כ יוסף טייב, חה"כ מיכל מרים וולדיגר, חה"כ ירון לוי << הצח >>
נכחו:
חברת הוועדה:
מיכל מרים וולדיגר – היו"ר
חבר הכנסת:
נאור שירי
מוזמנים:
הילה קדר
–
עו"ד, עוזרת ליועצת המשפטית, משרד העבודה
גדליה הבר
–
עו"ד, יחידת יחסי עבודה, משרד העבודה
יעל עציץ
–
עוזרת משפטית, המשרד לביטחון לאומי
שרית דמרי-דבוש
–
עו"ד, לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי
עדנה ליימן
–
מנהלת תחום, המוסד לביטוח לאומי
ישי פולק
–
עו"ד, יו"ר משותף, ועדת העבודה, נשיאות המגזר העסקי
מעין אמיר
–
עו"ד, התאחדות התעשיינים
פיני רבינוביץ
–
יו"ר, עמותת "יקיר לי"
אשר בליץ
–
חבר, עמותת "יקיר לי"
הודיה מויאל
–
עמותת "חמניות"
משתתפת באמצעים מקוונים:
גיל הכהן
–
רפרנטית תעסוקה, אגף תקציבים, משרד האוצר
ייעוץ משפטי:
מיכאל קוסאשוילי
מנהלת הוועדה:
ענת כהן שמואל
רישום פרלמנטרי:
א.ב., חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< הצח >> הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון - הוספת יום חופשה ביום אזכרת בן משפחה שנפטר), התשפ"ד-2024
של חה"כ נאור שירי, חה"כ סימון דוידסון, חה"כ שלי טל מירון, חה"כ ולדימיר בליאק, מטי צרפתי הרכבי, חה"כ יוסף טייב, חה"כ מיכל מרים וולדיגר, חה"כ ירון לוי << הצח >>
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בוקר טוב לכולכם, היום יום שלישי, ט"ז באלול התשפ"ה, 09.09.2025. השעה 11:16. אני מתכבדת לפתוח את הישיבה של ועדת העבודה והרווחה שתעסוק בהצעת חוק חופשה שנתית (תיקון - הוספת יום חופשה ביום אזכרת בן משפחה שנפטר), התשפ"ד-2024, של חה"כ נאור שירי וחברי כנסת נוספים וביניהם גם אנוכי. בטרם אני אפתח את הדיון, עבר על מדינת ישראל יום מאוד מאוד קשה אתמול, וברשותכם אני אבקש לקרוא את שמותיהם של ששת הקורבנות האזרחים התמימים שגבו את חייהם בפיגוע הרצחני ברמות בירושלים – הרב לוי יצחק פש, הרב ישראל מנצר, הרב מדרכי שטיינצג, הרב יוסף דוד, יעקב פינטו ושרה מנדלסון הי"ד. לצד הכאב הנורא הזה, בשעות הערב אתמול הגיעה אלינו גם בשורה על האירוע הקשה בעזה שבו נפלו ארבעה מלוחמנו – סמ"ר אורי למד בן 20 מתל מונד, סמל גדי כוטל בן 20 מקיבוץ אפיקים, סמל עמית אריה רגב בן 19 ממודיעין מכבים רעות, וסגן מתן אברמוביץ בן 21 מגני תקווה. יהיה זכרם ברוך. לצערנו גם נפל בעת מילוי תפקידו רס"ב ניב פרץ בן 29 מעפולה. אני באמת מבקשת למסור מכאן בשמי ובשם כל הנוכחים תנחומים למשפחות השכולות, ורפואה שלמה לפצועים. כמו ביום ראשון, אני, ואני מקווה שכולכם, גם הבוקר אנחנו נישא תפילה להחזרתם הביתה במהרה של כל החטופים, מי לשיקום ומי לקבורה.
אחרי הדברים האלה אני כן אעבור לנושא שלשמו התכנסנו. חבר הכנסת נאור שירי, אתה רוצה לומר כמה מילים?
<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>
קודם כל תודה גם על הדיון וגם על הדברים. כמובן שאני מצטרף. בעיניי החוק הזה קשור באופן ישיר לפתיחה שלך. בסופו של דבר השכול האזרחי הוא קיים, וגם אם הוא מקבל פחות, מה שנקרא, ספוט לייט הציבורי בגלל שמדינת ישראל היא מדינת ישראל, אבל זה לא נעלם. אנחנו דנו בחוק הזה וגם נפגשנו על החוק עוד לפני שקיבלת את המינוי. מזל טוב.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה.
<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>
למרות שיש לי הרגשה שזה זמני, אבל כולנו בסוף זמניים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני אמביוולנטית לאירוע, אבל בסדר.
<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>
בסדר גמור. אני חושב שהחוק הזה הוא אמור להיות מובן מאליו. למרות זה בבניין אנחנו מגיעים להמון פשרות. אני חושב שעצם העלאת המודעות לשכול האזרחי ויצירת שיח סביב השכול האזרחי במדינת ישראל זה דבר חיובי. החוק מדבר על יום אזכרה, שברור לכל בן אדם נורמטיבי שביום שבו נדרשים הורים ללכת לאזכרה למשל של הילד שלהם, לא הגיוני לדרוש מהם או לסרב לתת להם יום חופש. אני שמח שהצלחנו להגיע להסכמות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
היית רוצה יותר. כולנו.
<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>
תמיד הייתי רוצה יותר אבל אני חושב שזה צעד בכיוון הנכון, ומכיוון שנכונו לנו עוד הרבה צעדים, אני הייתי שמח שנצליח להעביר את זה כמה שיותר מהר ולהמשיך ולשפר, לשדרג ולהביא לידי מצב הגיוני שההורים יוכלו ללכת לאזכרה גם אם מכסת ימי החופש שלהם הסתיימה במדינת ישראל.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה לך, חבר הכנסת.
בדרך כלל נהוג להתחיל את הקריאה, אבל אני כן רוצה את פיני רבינוביץ' שאני מכירה, אז באמת במשפט אם אתה רוצה. אתה עומד מאחורי החוק, מניע אותו ומריץ אותו קדימה. נבחרת לייצג את השכול האזרחי, אז אם יש משפט אחד כדי שנוכל להתקדם.
<< אורח >> פיני רבינוביץ': << אורח >>
אני אבא של דסי רבינוביץ' שנפטרה ממחלת הסרטן. מישהו בחוץ, חבר כנסת אחד אמר לי, למה זוכרים אותה אחרי 15 שנה? תיקנתי אותו. 29 שנה שהיא נפטרה והשאירה לנו ארמון אדוות. האדווה הגדלה שלנו כחברה, בגלל זה אני פה, ערבות הדדית. אנשים לא יודעים. עד לפני 29 שנה, רק זקני צפת זוכרים, אי אפשר היה לקבל דעה שנייה. היום אתה נכנס לשערי צדק למעלית, אתה רואה "זכותו של החולה לקבל דעה שנייה". זה לא היה. דסי נלחמה על החוק הזה. שתי המילים האלה של שכול אזרחי, נדון על זה בהמשך, יצאו מבית ספרנו והרגשתי את המצוקה של כולם. העליתי את זה על סדר-היום הציבורי. בנושא הזה הצטרפתי לאשר. אגב, תודה רבה באמת ליושבת-בראש, למיכל, ולך, חבר הכנסת נאור, שגם אתם נכנסתם מתחת לאלונקה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מאה אחוז.
שם ותפקיד, אבל קצר כי אני רוצה להתחיל לקרוא. אם הגענו להסכמות, שוב, יהיו מי שיסכימו שזה מעט מידי אבל לפחות הגענו להסכמות ואנחנו רוצים להצביע היום.
<< אורח >> ישי פולק: << אורח >>
עו"ד ישי פולק, יושב-ראש משותף של ועדת העבודה של נשיאות המגזר העסקי. גבירתי הקריאה בתחילת דבריה את הנוסח לדיון, אבל נפלה פה טעות. לא מדובר פה בתוספת יום חופשה אלא מדובר פה בחופשה על בסיס התוספת של סעיף 6.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
זה השם של החוק. אנחנו תיכף נקרא את החוק עצמו. תודה על התיקון.
בבקשה, היועץ המשפטי, מיכאל.
<< דובר >> מיכאל קוסאשוילי: << דובר >>
בוקר טוב, רק באמת נאמר שתי מילים על החוק ואז נעבור להקראה. סעיף 6 לחוק חופשה שנתית קובע את מועדי החופשה שעובד זכאי להם. סעיף קטן 6(ב) קובע שיש שני ימים ככלל להחלטה האם להוציא עובד לחופש או לא, היא של המעסיק, זאת אומרת צריך לבקש לצאת לחופש. המעסיק, יש לו כמובן חובת הוגנות כלפי העובד, אבל המעסיק יכול להחליט אם הוא מאשר את הבקשה, אם הוא לא מקבל אותה. סעיף קטן 6(ב) הוא קובע הסדר ייחודי לגבי שני ימים מתוך מכסת ימי החופשה של העובד. הוא אומר שיש יום אחד שעובד יכול לבחור להודיע למעסיק 30 ימים מראש ולומר לו, ביום הזה אני רוצה להיעדר מעבודה, זאת אומרת אני רוצה לצאת ליום חופש, ויש עוד יום אחד מתוך רשימה סגורה בתוספת לחוק, היא מופיעה בסוף החוק, מספר ימים שנימנו. יש שם היום שמונה פרטים בתוספת הזאת, ומפורטים בה הימים שעובד יכול להגיד למעסיק גם 30 יום מראש, ביום הזה אני רוצה לצאת מהעבודה, והמעסיק יצטרך לאשר לו את יום החופשה הזה. היום יש שם מועדים דתיים ויש שם מועדים אישיים.
ההסדר הנוכחי שכרגע מופיע בפני הוועדה מבקש לתקן את התוספת ולהוסיף פרט נוסף, פרט מספר 9, ולאפשר לעובד להודיע למעסיק שלו 30 ימים מראש שהוא יוצא ליום חופשה ביום האזכרה הפרטית של קרוב משפחה. נקריא את ההסדר. אנחנו מקריאים את הנוסח לדיון שמופיע.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אגב, כמו שאמר פה האדון הנכבד, גם הצעת החוק תוקנה, הנוסח שלה.
<< דובר >> מיכאל קוסאשוילי: << דובר >>
כן, נכון.
הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – חופשה ביום האזכרה של משפחתו של העובד, התשפ"ה – 2025
תיקון התוספת 1. בחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, בתוספת, אחרי פרט 8 יבוא:
"9. יום האזכרה הפרטית של אדם שנפטר – לגבי קרוב משפחתו;
לעניין זה, "קרוב משפחה" – הורים, בן זוג, ילדים, אחים ואחיות."
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אוקיי. המשרדים, למי מכם יש משהו להוסיף?
<< אורח >> הילה קדר: << אורח >>
הילה קדר, משרד העבודה. אנחנו מבינים את ההצעה הזאת כמו שהיא הוקראה עכשיו, שמדובר על הוספה של עוד פרט באפשרות בחירה של העובד, ולא הוספה של עוד יום.
<< דובר >> מיכאל קוסאשוילי: << דובר >>
נכון. לא מתקנים את מכסת הימים וגם לא מתקנים את מכסת ימי הבחירה. עדיין יישארו שני ימים ולא יהיה שינוי בהסדרים בנוגע למכסת הימים.
<< אורח >> הילה קדר: << אורח >>
מבחינתו זאת ההצעה שאושרה בוועדת השרים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
זה מה שהתיקון כאן אומר. כמובן שהיינו רוצים אחרת, אבל בסופו של דבר התפשרנו גם על זה ובאמת מדובר במכסה שקיימת היום על פי חוק, אבל בעוד צריך לבקש רשות והמעסיק יכול לומר כן או לא, במקרה של יום האזכרה הוא לא יוכל להגיד לא. זה התיקון.
אנחנו נפנה למשרד האוצר בזום כדי שנדבר על עלות התקציב. אנחנו מניחים שאין פה שום עלות תקציבית מאחר ואנחנו לא מוסיפים עוד ימים, אבל נשמח לשמוע.
<< אורח >> גיל הכהן: << אורח >>
היי, גיל מאגף תקציבים. אכן אין עלות תקציבית להצעה הנוכחית.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מאה אחוז, תודה רבה.
אנחנו נעבור למי שביקש רשות דיבור. אשר בליץ, אם אתה מעוניין כמה מילים.
<< אורח >> אשר בליץ: << אורח >>
קודם כל אני באמת מודה לך, יושבת-ראש הוועדה, ולך, חבר הכנסת שירי על זה שקודם כל מצאתם לנכון גם בפגרה לכנס את הוועדה לנושא הזה. זה מראה את ההבנה שלכם על החשיבות של הנושא בטח בתקופה הזאת ששכול כמילה גדולה הוא נוגע כמעט לכל בית בישראל, גם אם באופן ישיר, גם באופן עקיף וגם לנושא שלנו כבני משפחת שכול אזרחי, הורים ששכלו ילדים בגיל צעיר, שזה דבר לא מהנורמה, דבר שלא כך אמור להיות.
מאוד היה חשוב לנו קודם כל להעלות את הנושא, להביא את זה לעוד שלב של הכרה ששכול אזרחי יוכר. מעסיק לא יוכל לבוא ולהגיד לעובד, אני לא משחרר אותך ביום האזכרה של הבן שלך. זה דברים שנתקלנו בהם. משפחות נתקלו בדברים כאלה, באטימות לב, מה שנקרא, כלפי העובד שאם לא היה לו ימי חופשה, פשוט הוא היה אומר לו, תלך לאזכרה שלך אחרי יום העבודה. אני לא משחרר אותך. דבר לא כל כך אנושי לטעמי. אני שמח בקטע הזה שהתוספת הזאת תסגור את הגולל על האפשרות של המעסיק להגיד לא. זה קודם כל. עזבו את הנושא שמעסיק צריך להיות אנושי קודם כל, לפני הכול. זה עניין של אנושיות. כמו שאמרת, החלום שלנו היה שזה יוכר קצת אחרת באופן ממשי כלפינו. כשמגיעים ל"שבעה" שלנו, המעסיק שלך מגיע, אנשים מגיעים, אומרים "אני משתתף בצערך", אבל מעבר למילים אין כלום. השאלה היא איך אתה משתתף. זה לא באמת יום חופש. אנחנו לא לוקחים יום חופש כדי לבלות, לטייל, ליהנות, לעשות דברים. שבוע עוד לפני האזכרה אצלנו הוא נוראי. גם הימים שאחרי. כל מועד הוא נוראי. היינו עכשיו ב-1 בספטמבר. אף אחד לא צריך להרגיש מה זה לראות את כל החברים הולכים לבית ספר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני רק אגיד שאני גם יכולה להבין את הצד השני במובן הזה שלא מדובר ביום אחד, כי בסוף יש לנו את ההורים, בן זוג, ילדים, אחים ואחיות. יכול להיות שעובד יצטרך לצאת לארבעה ימים כאלה.
<< אורח >> אשר בליץ: << אורח >>
יש לעובד שני ימי בחירה, אחד במועד שהוא יבחר והמועד השני הוא מהרשימה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בוא נניח שעובד, גם אבא שלו נפטר וגם הבת שלו, לא עלינו.
<< אורח >> אשר בליץ: << אורח >>
יש לו עדיין שני ימים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
זה אומר שהוא לא יוכל להשתמש בשניהם. לאחד מהם המעסיק יוכל להגיד לו לא.
<< אורח >> אשר בליץ: << אורח >>
נכון, המעסיק יוכל להגיד לו לא.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני מבינה שבין אלה שנפטרו לו, הוא צריך לבחור אחד שבו הוא יוכל ללכת, ולאחרים לא בטוח שהוא יוכל ללכת. להוסיף ימים, אני מבינה כי אתה לא מוסיף רק יום אחד, אתה עלול להוסיף גם ארבעה וחמישה. אני מבינה את הבעיה, לכן אני מסכימה עם זה שאי אפשר להוסיף ימים.
<< אורח >> הילה קדר: << אורח >>
רק תיקון. בשני ימי הבחירה הוא יכול לבחור. יש לו יום בחירה אחד שהוא יכול לממש אותו למה שהוא רוצה.
<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>
כן, היא אמרה על שלושה, נניח, נפטרים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אם לבן אדם, ממחלה נפטרו ממנה כמה ולא אחד, או לא משנה, אנחנו חיים בעולם שלנו. בסוף יש אזכרה גם להורים שלא נפטרו באותו יום, וגם לא עלינו לאחות. בסוף מה אתה עושה? אתה צריך לבחור לאן ללכת? מעניין אותי לשמוע מדוע ההתעקשות של המשרדים לא לאפשר - - -
<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>
חלילה אם היית צריך להשתמש ביום בחירה כשפתאום אין גן ואתה חייב להשתמש ביום הבחירה. אתה לא מגיע לאזכרה או לא יכול. בואו שנייה לפחות בינינו, מה שנקרא, לפרוטוקול ההיסטורי נודה שזה אירוע שאנחנו פה מדברים ברמת ההזיה. אבא שיושב פה, אם מעסיק יבוא ביום של האזכרה של הבן שלו ויגיד לו, מצטער, אתה חייב לעבוד, אנחנו מדברים פה במושגים של לא אנושי. עזבו עכשיו את הפרקטיקה, כן יומיים, לא יומיים, אם הוא היה צריך עכשיו להגיע ומעון לא נפתח ואתה חייב להיות בחופש. בסדר, אבל לא משנה, אנחנו נדאג להילחם ולהרחיב את האירוע הזה גם שהמעסיקים לא יפגעו. אף אחד לא רוצה לפגוע במעסיקים או בפריון המשק. אני חושב שהתופעה מצומצמת בעשרות מונים ממה שאנחנו חושבים, ואני גם תמיד אומר, אין דיון כזה בשכול הצבאי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
שירי, אני אגיד לך מה אני מציעה. אנחנו נצביע היום בקריאה ראשונה כפי שסיכמנו. משרדי הממשלה, אני כן אבקש שנכין את החוק לקריאה שנייה ושלישית.
<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>
נתונים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ודאי נתונים. אני אבקש את עמדתכם ותחשבו במקרה של יום פטירה כן לאפשר עוד ימים, לא רק אחד מתוך שניים.
<< אורח >> הילה קדר: << אורח >>
את מבקשת להרחיב את הפול של הימים?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא לאפשר עוד ימי חופשה.
<< אורח >> הילה קדר: << אורח >>
לאפשר את הבחירה.
<< דובר >> מיכאל קוסאשוילי: << דובר >>
זאת אומרת להוסיף עוד ימי בחירה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כן, עוד ימי בחירה לצורך אזכרה, לא לדברים אחרים. אם בן אדם צריך ללכת לאזכרה גם של אבא שלו וגם של בנו, מה לעשות, הם לא נפטרו באותו יום. הוא צריך להיות שם והחליטו שזה יהיה בשעות העבודה. מה לעשות, הוא לא בן יחיד. אני לא רואה פה איזה נזק כלכלי כזה או אחר. אני לא רואה פה תקציב. התחשבות בבני המשפחה. אני כן אבקש שתבחנו את הנושא הזה.
<< אורח >> ישי פולק: << אורח >>
יש פה בעיה מסוימת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
נדון בזה בדיון הבא.
<< אורח >> ישי פולק: << אורח >>
אני רק רוצה לענות לחבר הכנסת שירי במאמר מוסגר.
<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>
אבל גם לא במאמר מוסגר.
<< אורח >> ישי פולק: << אורח >>
היות ואני מייצג פה את נשיאות המגזר העסקי בהקשר הזה, אז הפנית פה שאלה למעסיקים בצורה מאוד ברורה, אבל מצד שני אני בן למשפחה שכולה. יש לי אח שנהרג בצבא, יש לי אח שנהרג בשירות מדינה בקובה, יש לי אחות שנפטרה מסרטן, ושני ההורים שלי, לצורך העניין. כמו שאמרת שההיקף של הדבר הזה הוא היקף שיכול להגיע בדיוק למה שאמרה יושבת-ראש הוועדה, גם לארבעה וחמישה ימי היעדרות בשנה, שזה דבר שהמעסיקים כסעיף בחוק לא יכולים לעמוד בזה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אנחנו מדברים על תוספת של ימים. אתה רואה את המעביד אומר לך, אתה לא תלך לאזכרה? אגב, אני לא בטוחה שצריך לזה יום שלם. הוא יכול לחזור. בסוף זה הסכמה בין המעביד לעובד.
<< אורח >> ישי פולק: << אורח >>
אני מסכים איתך לחלוטין ואני לא מכיר הרבה מעסיקים שאומרים לא למקרים כאלה. הנקודה זה בנקודת הקצה ועם זה רציתי לסיים. ברגע שאנחנו מדברים על מקרה קצה שיש מעסיק אחד, שניים, עשר מתוך מיליון וחצי מעסיקים במדינת ישראל, שבא ואומר לא בסיטואציות כאלה, אז יש לנו בעיה חברתית עם האירוע הזה, זה נכון, אבל זה לא משהו שיכול להביא לשינוי חקיקה באופן כזה שישנה למעשה את הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
הטיעון הוא הפוך לחלוטין. עובד מעדיף יום חופש לנפוש מאשר ללכת לאזכרה ולקחת יום חופש. בדרך כלל יגידו לך, אני נעדר לשעתיים. למה שעובד יעשה את זה? גם אם זה לא ימומש, הרעיון שמעביד יוכל להגיד לעובד, אתה לא תלך לאזכרה של אבא שלך אלא רק לאימא שלך, תבחר בין כל האזכרות שיש לך, אחד, הוא לא מוסרי בעיניי ולכן כשאתה לוקח את זה לקצה, אני אקח את זה לקצה ההיפך, שאני לא רואה סיכוי שמעביד יעשה את זה. אני גם לא רואה עובד שייקח מתוך ימי החופשה שיש לו, חמישה או שישה ימים רק לצורך אזכרות.
<< אורח >> ישי פולק: << אורח >>
לכן הנוסח הנוכחי שאנחנו מדברים עליו, אני חושב שהוא הנכון ביותר והמאוזן ביותר שיכול להיות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בעיניי לא אבל בסדר, אנחנו נצביע היום ככה. אני כן אבקש לדיון הבא לעשות חשיבה נוספת בנושא הזה. שוב, שכולם יבינו, אנחנו לא מדברים על תוספת של ימי חופשה. אנחנו מדברים רק על תוספת של ימי בחירה בנושא רק של אזכרה.
פיני, משפט.
<< אורח >> פיני רבינוביץ': << אורח >>
תרשו לי שתי דקות. חודש אלול זה חודש של חשבון נפש. אני עכשיו שבועיים לפני האזכרה של דסי. אני לא ישן בלילה. אתם מדברים איתי פה על חופשות. נגמרו ימי החופשה. אני הייתי עצמאי. בכלל לא הוכרתי. אין ימי חופשה. מי שפונה אליי זה אלה שעובדים על שכר מינימום. יש לי את השמות של כולם. קיבלתי פה מכתב מהתאחדות חברות הניקיון. המעבידים לא יודעים כמה יש להם, הורים שכולים. אם הם היו עושים סקר אצלם, כמה הורים שכולים ישנם, אז היו רואים שיש להם אחד או שניים. עובד שעובד על שכר מינימום של 11,000 שקל לחודש עולה למעביד פחות מ-0.4%. עולה לו 600 שקל ליום עבודה לשנה. תחשבו שהעובד הזה, שבועיים קודם הוא כבר משוגע. הוא לא יכול לעבוד.
אני לא יודע מה יהיה בדיון הבא, אבל חומר למחשבה על מה אנחנו מדברים פה. אני ראיתי מה קורה בעולם הגדול, אבל אני בא באופן אישי. אני רואה מה קורה לי, מה קורה לו, איפה אנחנו נמצאים. כשאומרים לי תלך לביטוח לאומי, אני רוצה להצדיע לביטוח לאומי. אחד הדברים שהם עשו, אדם שהיה עם הילד שלו והילד נפטר ממחלה והוא איבד מקום עבודה, ביטוח לאומי נותן לו הכשרה מקצועית. זה עולה פי כמה וכמה מ-400 שקל האלה ליום. אני מצדיע להם על הדברים האלה. הם מבינים את זה. בסוף יהיה חוק של שכול אזרחי, אבל צריכים להבין פה את הרגישות. יש פה לפני האזכרה ואחרי האזכרה. שלא יתנו כל מיני הצעות. ההצעות האלה לא רלוונטיות.
אני מבקש עוד הערה אחת, שההתאחדות תפנה למפעלים עצמם ותגיד להם, תשאלו את העובדים. יש שבוע מודעות לשכול האזרחי. העובדים מסתכלים ביום הזיכרון לחללי צה"ל, תודה שהזכרת את זה, חבר הכנסת שירי. מסתכלים בטלוויזיה ורואים את כל חיילי צה"ל. יש לי סיפורים אמיתיים, אנשים שאתם מכירים. למה הילד שלי לא שם? הבת שלי הייתה בשירות לאומי, נפטרה בהתחלת השנה השנייה, אז מה? לא מגיע לה שום דבר? לא ביקשתי אבל אני אומר, תנו לי את יום הזיכרון, הדבר היחידי שנותן לנו, וזה כלום. זה הרגשה טובה. אדוני, זה לא הכסף. זה שאתה הזכרת את ההורים ואת האח והאחות, אבל תחשוב שמי שנהרג באופן צבאי, איזה עטיפה יש לו. רק זה מכסה. תן לי את העטיפה המינימלית. אני תמיד אומר, אנחנו אומרים את אותו קדיש. האבא שעומד לידי שהבן שלו נהרג, חלל צה"ל, אנחנו אומרים את אותו קדיש. חיילי צה"ל, השם יקום דמם, ונפגעי פעולות איבה. אנחנו קמנו מה"שבעה" ותודה רבה לכם, אולי עכשיו אתם קבוצת תמיכה.
אני 11 שנה פה ואני אומר, תקשיבו לדבר הזה שמישהו מדבר. אנחנו קמנו מה"שבעה", הדלת נסגרה. אף אחד לא היה איתנו. בפרויקט שהקמתי אני עוזר למשפחות לקבל טיפול רגשי, אוסף כסף בקופות צדקה בשביל לתת להם טיפול רגשי כי אין לנו. חיילי צה"ל, מכל הכיוונים, כולנו יודעים את זה, אז בסך הכול מה אנחנו מבקשים, שהמעביד ייתן 400 או 500 שקל או 0.4% ? אני לא מדבר על ימי שביתה. אני לא נכנס פה לפוליטיקה. אני מדבר לרגש שלכם. אני בא לפה עם רגשות. אני בחיים לא הייתי שכיר, אבל קיבלתי על עצמי משימה כשדסי נפטרה, להמשיך להעביר את עיגולי השמחה שיש שם המון עיגולי עשייה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה רבה, פיני.
אנחנו נצביע כהכנה לקריאה ראשונה. מי בעד? מאחר ואנחנו שני חברי כנסת היחידים פה, אז אני לא אשאל מי נגד ומי נמנע.
הצבעה
אושר
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ההצעה עברה, ואנחנו נקבע כמובן מועד לישיבה נוספת להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
תודה רבה לכם. שיהיו בשורות טובות. שנה טובה. כתיבה וחתימה טובה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:40. << סיום >>