פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב שלישי פרוטוקול מס' 163 מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי יום שלישי, ט"ז באלול התשפ"ה (09 בספטמבר 2025), שעה 13:09 סדר היום: << נושא >> אימהות ומשפחות מנציחות גיבורות וגיבורי מלחמה << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: פנינה תמנו – היו"ר מירב בן ארי חברי הכנסת: מיכל מרים וולדיגר מוזמנים: עמית קפח – ר' חט' אנדרטאות, מפעלי הנצחה ויזכור, משרד הביטחון אור צוברי – מנהלת אגף חרבות ברזל, משרד הרווחה והביטחון החברתי לינוי שמחי – מנהלת קרן תנופה, רשות החדשנות גלית בר נתן – ממונה בכירה, אגף איבה, המוסד לביטוח לאומי קרן גרין – עו"ד, ראש מועצת קדימה צורן שלומי נחומסון – מנכ"ל ארגון אלמנות ויתומי צה"ל זהבה גרוס מידן – עו"ד, יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל אפרת דובדבני – מנכ"לית מרכז פרס לשלום ד"ר חנה קטן – מועצה לאומית לבריאות האישה נעמי דרייפוס – מנכ"לית ZUGIT איה אשדת – מנחת תוכנית ממשבר לצמיחה, הכוורת יעל בוני – אם שכולה, נקסט אוקטובר ד"ר אנה מלקוב – מנכ"לית סטארטאפ אנטוג'ניקס הילה שי – מנכ"לית נקסט אוקטובר הילה ינאי – מתנדבת, נקסט אוקטובר ישעיהו שני – אבא של עידו ישראל שני ז"ל, סגן מפקד סיירת הנחל שנפל ב-7 באוקטובר דבורה שני – אמא של עידו ישראל שני ז"ל, סגן מפקד סיירת הנחל שנפל ב-7 באוקטובר הילה שביב – מהנדסת, מנכ"לית גאלס ביו בע"מ ניצן קיש ארגמן – מנכ"ל Wonder Jewel שי זנד – סמנכ"ל טכנולוגיות, Wonder Jewel תמי רביב – מייסדת ויו"ר מרכז ניב ניראל, אמא של ניב רביב ז"ל שנרצחה ב-7 באוקטובר בכפר עזה יחד עם בן זוגה ניראל זיני ז"ל טליה ויצן – אלמנה, נקסט אוקטובר איל תומר – אב שכול רן מלמד – מנכ"ל נקודת מפנה מעיין אוחנה עזרא – מנהלת קשרי ממשל ותקשורת, פורום דבורה - נשים במדיניות וביטחון לאומי נילי תומר – M.A, מורה ומחנכת, הנכחה באולם דרך אוקטובר הבא אסתר בוכשטב – אימו של יגב בוכשטב שנחטף ונרצח בעזה, פורום "הביתה", מנהלת הבריאות והרווחה בקיבוץ נירים עמית פריד – חברה של משפחת אנגרסט, משפחת החטוף מתן אנגרסט משתתפים באמצעים מקוונים: אריה מועלם – ר' אגף משפחות, משרד הביטחון ייעוץ משפטי: ענת מימון רכזת תחום פרלמנטרי: שירה הרוש רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, מיטל פורמוזה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> אימהות ומשפחות מנציחות גיבורות וגיבורי מלחמה << נושא >> << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> צוהריים טובים. תחילה אני רוצה לברך את כל האורחות והאורחים שהגיעו לכאן. משפחות, חברים, ראשות מועצה, הילה שי היקרה. זה דיון מאוד מיוחד, אבל בטרם אנחנו פותחים אותו, אנחנו אחרי יממה מאוד קשה שבה חווינו פיגוע רצחני בירושלים ועוד ארבעה חיילים גיבורים שחירפו את נפשם ונפלו בעזה. ואי אפשר שלא לשים אותם בראש סדר הדברים, כמו גם עיניכם הרואות, משפחות חטופים וחטופה ומתנדבים ומתנדבות שנמצאים יחד איתנו כאן. היום ה-704. מספר בלתי נתפס שאנחנו כל הזמן מתעוררים לחדשה כזאת או אחרת, אבל עובדתית המציאות לא השתנתה. עדיין עשרות מהבנים וענבר היימן הי"ד נמצאים בעזה. הזמן שלהם אוזל. הזעקה שלהם ברורה, היא לנגד עינינו. אותות חיים שאנחנו מקבלים, לא יכולים רק להשאיר את זה בגדר זעזוע. מבחינתי, גם מכאן מהוועדה לקידום מעמד האישה אני רוצה להביע קריאה יחד עם המשפחות, יחד עם עם ישראל, לעשות הכול, במיוחד עכשיו, כשיש גם הצעה מנשיא ארצות הברית, כדי להביא אותם בטרם יהיה מאוחר. במעבר לנושא שלשמו התכנסנו. בדרך כלל אנחנו מקיימים הרבה מאוד דיונים, בעיקר במיקוד על המלחמה. רוב הדיונים הם כדי לקדם צעדים ולמלא את שליחותנו כמפקחים על משרדי הממשלה. אני יכולה לומר לכם שהדיון הזה אני מקיימת אותו והוא נוצר בעקבות שיח שלי איתך, הילה היקרה, על יוזמה של אימהות, של נשים, של אבות, של משפחות, להנציח את הגיבורים שהלכו מאתנו, אבל עודם בגבורתם, במורשתם נוכחים איתנו. קראתי את אחד הדברים שאמרה טליה ניצן. את אמרת שאת לא מנציחה את אישך עמיחי בשביל שלא נשכח. את מנציחה אותו כדי שנוכל, כדי שיוכלו להרגיש את החיים ואת האור שלו בתוך היום יום. אני חושבת שהנצחה היא לא רק כדי לזכור, אלא בעיקר באמת ללמוד מדרכי גיבורים וגיבורות. לזכור גם את המחירים, אבל ללכת אחרי האור הגדול הזה שהם השאירו לנו. והם השאירו לנו חיים. וכמובן שעם ישראל, תמיד כולנו אומרים 'שנהיה ראויים להם'. אמן ונהיה ראויים להם במעשים. לפני שאני מעבירה אלייך את השרביט אני גם רוצה לברך את הנציגים שנמצאים איתנו מטעם משרדי הממשלה. אריה, ראש אגף משפחות, ככה אתה כתוב לי. אריה מועלם נמצא איתנו בזום. עמית קפח, ראש חטיבת אנדרטאות, מפעלי הנצחה ויזכור. אם אני טועה בטייטלים אתם יכולים לתקן אותי. זה קורה לא מעט שרושמים בצורה מסוימת. משרד הרווחה, אור צוברי נמצאת איתנו. הרשות לחדשנות, טוב מאוד. מהרשות לחדשנות, הם הרימו פה מיזם שהיא תכף תספר עליו. אבל אני חושבת שהמדינה צריכה לדעת להירתם לסוגייה הזאת, כי הרבה מאוד מהמגזר העסקי אנחנו נראה תכף שגם שותפים למיזם החשוב הזה. המוסד לביטוח לאומי, גלית בר נתן, ממונה בכירה. ושוב אני מברכת אותך, עו"ד קרן גרין, חברתי ושותפתי לעוד הרבה מאוד מהדברים. הילה, בבקשה. << אורח >> הילה שי: << אורח >> קודם כל תודה רבה. אני מאוד מתרגשת להיות כאן. מאוד מתרגשת מהנוכחות של משרדי הממשלה. אני פחות מיומנת ממך, אז אני רשמתי את הדברים, מרוב התרגשות. אז הכול רשום וכתוב. אז קודם כל, אני רוצה להודות לך מעומק הלב, על פתיחות הלב, על ההזמנה החמה להגיע היום לוועדה. בראשית דבריי אני באמת רוצה לשאת תפילה מכאן להשבתם של כל החטופים והחטופה במהרה הביתה. זה בלתי נסבל ואנחנו כולנו אתכם. יום קשה מאוד. זה אומר שהמשימה שלנו בנקסט אוקטובר לצערנו גדלה ואנחנו נעשה הכול כדי לקחת חלק גם בהנצחתם וחיבוקן של אותן משפחות שאיבדו ביממה האחרונה את יקיריהן. אני חושבת שמקומה של הוועדה לקידום מעמד האישה מקבלת בימים אלה משמעות מיוחדת. לצידה של מלחמה של כמעט שנתיים אנחנו עדים למקום הכול כך מרכזי שתופסות נשים. הן בכוחות ביטחון והן בארגונים האזרחיים. מהתצפיתניות, שהיו באמת העיניים של המדינה ולצערנו חלקן שילמו על כך בחייהן. וראינו גם את הגיבורות שחזרו מהשבי בעזה. דרך הלוחמות האמיצות בשטח, נשות ואנשי החופש שרקדו בנובה ואותן נשים שמובילות מיזמים חברתיים רבים שצמחו עם המשבר כמו פורום נשות המילואים, עמותת פקידת ברזל, ומיזמים מרגשים אחרים. כולן ביחד מוכיחות שחלק מהותי מהחוסן של החברה הישראלי מושתת היום על פעילותן, כוחן ואומץ ליבן של נשים. אני הילה שי, אמא של ירון אורי שי, לוחם אמיץ בסיירת הנחל שלחם ב-7 באוקטובר 2023 בקרב גיבורים בהגנה על קיבוץ כרם שלום. ירון שלי לחם בגבורה בשבת השחורה. מעטים מול רבים הם היו שם. כוחות האופל מול צבא שרצה להבטיח שקט לתושבי כרם שלום, כדי שיוכלו לציין את שמחת תורה בשקט וביראה הראויים ליום הזה. ג'יפ בודד אחד ובו שלושה חיילים: יואב לוינסון, עומר בטיטו וירון שי, עיכב את כניסתם של עשרות רבות לוחמי נוח'בה, מצוידים היטב בנשק ובמדים, לקיבוץ. בשעות הצוהריים הגיע מסוק חילוץ למוצב הסמוך לקיבוץ במטרה לפנות את הפצועים ששהו בו ואת ירון ההרוג. לחימה עצימה מאוד התנהלה באותה עת במוצב ובסביבתו. באומץ לב הירואי הנחיתה טייסת את המסוק בשדה הקרב על מנת לחלץ את הנפגעים משם. מספר חודשים לאחר מכן בגזרת רפיח שוב נקראה אותה טייסת למשימת חילוץ של פצועי צה"ל. לצערנו הרב הפעם התרסק המסוק ולא הצליח לעמוד במשימה. הוא התרסק בשערי חאן יונס. הטייסת הגיבורה נפצעה קשה ונמצאת בתהליך שיקום מתקדם. היא ועוד רבות שכמותה הן דוגמה למעמדן ומקומן של נשים בחברה. אני חושבת שלא צריך לפרט. ירון שלי נפל בקרב ב-7 באוקטובר. כבר במהלך השבעה חשבנו מה אפשר לעשות כדי להשאיר את ירון כמה שיותר נוכח איתנו. מכאן, מהמקום שבו עמדנו, כשחושך ריחף על פני התהום, צמח המיזם שנקרא אוקטובר הבא, נקסט אוקטובר. המיזם שבא להכניס הרבה אור ותקווה לתקומה. אנחנו באוקטובר הבא נשענים על המסורת היהודית היפה של לטעת עץ לזכרו של מי שאיבדנו. העץ שאנחנו נוטעים הוא מיזם, הוא מטאפורי. אנחנו זורעים ומטפחים חברות חדשנות צעירות, כשכל חברה לוקחת על עצמה להכיר נופלת אחת או נרצח אחד, להתחבר למשפחה שלו ויחד לבנות מודל הנצחה ייחודי. אנחנו מאמינים שאותן חברות חדשנות יהיו הקטר של הרכבת שיוציא את ישראל מהמשבר הכלכלי שמביאה איתה מלחמה. חברות הסטארטאפ מבטיחות לעשות את העולם טוב יותר. הן התשובה הערכית והמוסרית היחידה שיש לעם היושב בציון. הם באו להרוס, אנחנו כאן בונים עולם טוב יותר. המטרה שלנו הגיעה לכל מי ששילם בחייו במלחמה הזאת, יותר מ-2,000 נופלות ונופלים, נרצחות ונרצחים, אזרחים ואזרחיות, ורק אתמול לצערי הרשימה שלנו, כמו שאמרת, התארכה. אנחנו רוצים לוודא שהם זוכים להנכחה משמעותית וייחודית. אני רוצה להגיד שאנחנו הקדמנו את הביקור בוועדה בסיור במשכן וראינו כמה המשכן נבנה וכמה חשיבה הושקעה להישען על השורשים שלנו כדי לצעוד קדימה. אני מאוד מאמינה שהדרך שלנו מכאן לצעוד קדימה היא רק דרך הישענות והסתכלות נכוחה על העבר. אין לנו דרך אחרת. אנחנו צריכים ללמוד ומכאן לצמוח הלאה. אם אפשר, אני אשמח להראות רגע את הסרטון שלנו שתכירו קצת את נקסט אוקטובר. חלק מהדמויות בסרטון אתם תזהו גם בקהל הנוכחים כאן. (מוקרן סרטון) אנחנו יצאנו לדרך בדצמבר 2023. נכון להיום יש לנו כ-400 חברות שלוקחות חלק בהנצחה של 400 נופלים ונרצחים, נופלות ונרצחות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> גם על זה מגיע כפיים. לכל ה-400 חברות. << אורח >> הילה שי: << אורח >> אני אגיד שחלק מהמשפחות והמנכ"ליות, כולן כאן נשים, נמצאים איתנו כאן היום. אני מקווה שתהיה להן את האפשרות לספר בעצמן. אני כן אגיד שיש 400 משפחות שזוכות לקבל חיבוק ממעגל תמיכה נוסף. הסטטיסטיקה בישראל מדברת על 10% מנכ"ליות של חברות חדשנות בישראל. תחת המטרייה של נקסט אוקטובר יש 14.5 חברות שמובלות על ידי נשים. אני חושבת שזה גם נתון מאוד מאוד מרשים. זה לא בזכותנו. הם הגיעו אלינו. את מיזם אוקטובר הבא מובילים היום 90 מתנדבים, או יש לומר מתנדבות, כי 66 מאיתנו הן נשים. זה אומר 73%. המיזם אוקטובר הבא סובב סביב ההנצחה ואין לי ספק שקבוצות התמיכה שקמו סביב החברות השונות נותנות מענה מעשי, מענה רגשי חשוב, הן למשפחות והן לעובדים בחברות המאמצות. שיש לזכור שחלקם אנשים ששירתו במילואים תקופות ארוכות, כולם חלק מהחברה הישראלית שחשים את הכאב והקושי היום יומי. יבוא יום ואפשר יהיה לחקור כמה כסף נחסך למדינת ישראל כתוצאה מבניית הקהילות התומכות האלה. אוקטובר הבא היא קהילה יזמית שמחזקת את תחושת המשמעות לכל מי שנוגע בה, כל השותפים. אנחנו יודעים לומר שחיזוק הקהילות הוא זה שיגביר את החוסן שלנו כחברה וביחד, ביחד אנחנו נביא לתקומה. אני רוצה לבקש, ברשותך, לתת רשות דיבור לגיבורה שלי. באחד הימים הקשים שלי, אי אז בנובמבר 2023, קיבלתי שיחת טלפון לא מזוהה. על הקו הייתה טליה ויצן, אשתו של גיבור ישראל עמיחי ויצן. עמיחי היה חבר בכיתת הכוננות של כרם שלום. עמיחי נפל מטרים ספורים מירון, כשחומת הקיבוץ מפרידה ביניהם. והם, עמיחי וירון, זכרם לברכה, הם אלו שהפגישו בינינו. כבר מהשיחה הראשונה שלי עם טליה הרגשתי שאני נשענת על העוצמות שלה. טליה מהווה עבורי מודל לאימהות ללא פשרות, דוגמה למשנה סדורה של ערכים, של אהבת אדם באשר הוא אדם. טליה היא דוגמה לכוח להמשיך את החיים, תוך התבוננות נכוחה בעבר. טליה היא גיבורה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ריגשת את כולנו. << אורח >> טליה ויצן: << אורח >> תודה רבה. תודה להילה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה לך טליה שאת כאן. << אורח >> הילה שי: << אורח >> חמישה ילדים בבית מאחור, אי שם בנגב, זה לגמרי לא טריוויאלי שאת פה. << אורח >> טליה ויצן: << אורח >> אז אני לא כמו הילה שכותבת מראש. כתבתי לי רגע, חשבתי בדרך וכתבתי לי את זה עכשיו. אבל רגע לפני מה שכתבתי, בגלל שזה הנושא של הוועדה, כן הייתי רוצה לשים את המקום רגע של, אוקיי, אנחנו מדברים על נשים בהקשר של עשייה. וגם אני, בחיים הפרטיים שלי, משתדלת להיות בצמתים משמעותיים של עשייה למען הקיבוץ, למען דברים גדולים. אבל לפעמים אני רוצה לשים את הדברים הפשוטים והקטנים. וסתם, אני חושבת, לא כדי להרים לעצמי, אלא אני חושבת על 12 השעות האחרונות שלי, על השלוש פעמים שקמתי לילדים בלילה. יש לי חמישה ילדים, הגדול בן 11 והקטנה בת שלוש. שקמתי ב-5:00 להעיר את הבן שלי שרוצה ללכת לסליחות ואבא שלו לא נמצא. אז אני קמתי והערתי אותו. והילד המדהים הזה פשוט הלך עם עצמו לבית כנסת להגיד סליחות. קמתי אחרי שעתיים שוב והכנתי חמישה סנדוויצ'ים וחתכתי פירות וירקות והסעתי את הבנות שלי לגן ושלחתי את הילדים שלי לבית ספר והייתי צריכה לשכנע איזה ילד שלא כל כך רצה ללכת. וכאילו, אני מרגישה שהייתי רוצה לשים את זה, כי זה המון מהעשייה הנשית שהיא לפעמים לא נראית ולא נשמעת. ואני מכירה את זה מחברותיי האלמנות ומחברותיי נשות המילואים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני אספר לך שגם פה, ונמצא איתנו שלומי נחומסון, יושב-ראש ארגון אלמנות ויתומי צה"ל. << אורח >> טליה ויצן: << אורח >> שלומי המדהים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז באות ומדברות בדיוק על הדברים האלה. וגם את זה אנחנו צריכים לראות. << אורח >> טליה ויצן: << אורח >> בגלל זה רציתי להגיד את זה כמילה לפני, כי בעיניי זאת, אני באמת לא רוצה לדבר על עצמי. אני מדברת על הקבוצה הזאת. זה באמת גבורה שהיא יום יומית. וכמו שיזהר אמר בסרט, הבחירה מתחילה מלקום בבוקר. וזה כאילו, אני אומרת, זה כמעט שנתיים ואני אומרת, זה יום יומי. זה ממש יום יומי. הבחירה לקום בבוקר והבחירה להיות עם הילדים שלנו ולגדל אותם ולדאוג להם לכל הצרכים, הגופניים, הנפשיים שלהם. וזה בעיניי גבורה גדולה. שכמובן אני מכניסה פה גם את אימהות הנופלים, שגם, במקומות אחרים. אבל זה שוב הגבורה היום יומית שבעיניי היא הבסיס למה שמגיע אחרי. אז אני טליה, אני אשתו של עמיחי. יש לנו חמישה ילדים. אנחנו מקיבוץ כרם שלום, קיבוץ שיושב על הגבול, משולש הגבולות. 50 מטרים מרצועת עזה ו-600 מטרים ממצרים. עוד לא חזרנו לקיבוץ. הקיבוץ כולו חזר באוגוסט האחרון, אבל משפחתי ואני עוד לא שבנו. אנחנו עדיין נודדים. ב-7 באוקטובר בעלי יצא אל המשימה שממנה הוא לא שב. הוא ממש יצא, אלה היום גם המילים האחרונות שהוא אמר לי כשהוא יצא מהבית. אמרתי לו אתה לא יכול להשאיר אותי לבד. הוא אמר לי בוודאות כזאת, זאת המשימה שלי. כמה שבועות אחרי נפילתו גיליתי את הסיפור המופלא של ירון שי, הבחור המדהים הזה, שאני חושבת שכל מי שראה את הפנים שלו, תמונה, והעיניים שלו נכנסו עמוק ללב. מאז שפגשתי את משפחת שי נוצר בינינו חיבור עמוק. בדרך לפה חשבתי על זה שהמשפט שיוצא לי ולהילה להגיד כשאנחנו מדברות זה רב המשותף על המפריד. ואז עיבדתי את המשפט הזה עוד רגע ואמרתי לי אם מישהו ייקח את קורות החיים היבשים של עמיחי ושל ירון, לא יודעת אם בכלל ימצא שם משותף. בחור צעיר, חילוני, ממרכז הארץ. אדם בעל משפחה, עם חמישה ילדים, דתי, דוס, מהפריפריה, מהעוטף. אחד המאפיינים שלמדתי הכי מובהקים של ירון זה אוהד הפועל תל אביב. ועמיחי לא רק שהוא לא אהד את הפועל תל אביב, אני חושבת שבעשר שנים שהיינו נשואים לא זוכרת שהוא ראה בכלל משחק כדורגל. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זכית. << אורח >> טליה ויצן: << אורח >> זה הפער. ואמרתי, אוקיי, אבל ברור לנו שרב המשותף על המפריד. אז מה זה הדבר הזה? ואמרתי לעצמי יש, אצל עמיחי וירון אנחנו יכולים לראות בצורה מאוד מובהקת איזה רגע מאוד מזוקק בחיים שלהם שזה הרגע שבו הם בחרו למסור את נפשם. לפעמים שואלים אותי על מה עמיחי, מה את חושבת שעמיחי חשב ברגעים האחרונים. אני אומרת הוא לא חשב. הוא לא חשב. הוא עשה את מה שהוא עשה מתוך איזה תוצר של חיים שלמים שהיה לו מאוד ברור מה האמונות שלו ומה התפיסות שלו וזה הביא אותו לבחור ברגע האמת למסור את החיים שלו על הדבר הזה. ירון, בהפרש של שלוש וחצי שעות, ירון בבוקר ועמיחי קצת אחריו, במרחק של אני חושבת 30-40 מטרים, עם חומה מפרידה באמצע, בחר למסור את החיים שלו. ומי שמכיר את הסיפור של ירון, זה היה בבחירה. הוא ידע. הוא נלחם עד הכדור האחרון. והם בחרו, ברגע הכי מזוקק בחיים שלהם, למסור את החיים שלהם על אותה מטרה. בנתונים היבשים אני לא רואה משותף. אבל אם ברגע הכי עמוק הם שניהם בחרו בנאמנות לאדמה הזאת, בנאמנות למדינה, בנאמנות לעם – אז כן, רב המשותף על המפריד, באיכות לא בכמות. באיכות רב המשותף. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> איך היום את מנציחה את עמיחי? << אורח >> טליה ויצן: << אורח >> אני אגיד כשאני בכלל מדברת על הנצחה מבחינתי זה מה שהייתי רוצה להנציח. את הרוח הזאת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> את הערכים. << אורח >> טליה ויצן: << אורח >> את הרוח, את הערכים שהובילו אותם לרגע הזה ששם באמת זה משותף. את הרוח של הנאמנות הזאת. את הרוח של המסירות הזאת. שבאה אצל שניהם, מי שמכיר, עם איזה חיוך וציניות כזאת ושמחת חיים גדולה. הייתי רוצה שבעצם, יש פה איזה בור שנפער. אז יש לי שתי אפשרויות לעמוד מול הבור הזה ולהגיד אוקיי, אני רוצה להנציח את הבור. כולם יראו איזה בור יש לי בחיים, כי יש לי חתיכת בור. באמת, אין מילים לתאר אותו. ואני הייתי רוצה לקחת את הבור הזה ולהגיד מתוך הבור הזה אני צומחת. וכמו שהילה אמרה, אנחנו נצמח רק מתוך המקום הזה. אנחנו לא נגיד אוקיי, בואו נשים את זה בצד ובואו נצמח. אני לוקחת את הבור העמוק והבלתי נסבל הזה ומכניסה לתוכו יסודות. כמו שאנחנו יודעים, כשאנחנו בונים בית, אז ככל שהבית, ככל שזה יהיה בניין עם יותר קומות, הבור צריך להיות עמוק יותר. ב-7 באוקטובר נפער פה בור עמוק, שלא בבחירתנו. אבל הבחירה שלנו זה איך להסתכל על הבור הזה ומה לעשות איתו. ויש לנו הזדמנות לצקת פה יסודות מאוד עמוקים לבניין מאוד גבוה, שילך איתנו לאורך שנים קדימה. שהוא יהיה הבסיס של החיים שלנו במדינה הזאת. לקחת את הרוח המדהימה של האנשים האלה. אני מרגישה שהחובה שלי להנציח או איך שאני אקרא לזה, את עמיחי, זה לא כלפיו. הוא לא צריך את זה. אני אומרת, הוא בווילה שלו שם למעלה, נהנה. הכול טוב. אנחנו צריכים את זה בשבילנו, בשביל החברה שלנו. אנחנו רוצים את הרוח הזאת, אנחנו רוצים את הכוחות האלה. אני מקווה שבאמת נצמח קדימה ומתוך השבר ומתוך הכאב. אני אגיד עוד משהו שהולך איתי. ב-"לכה דודי" אנחנו אומרים על ירושלים "נבנתה עיר על תילה". תילה זה תל, זה דבר שחרב ונבנה. אנחנו לא אומרים שירושלים תיבנה בצד. ירושלים תיבנה על החורבות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תיבנה גם על החורבות. << אורח >> טליה ויצן: << אורח >> כי החורבות הן היסודות של הבית שנבנה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> עם כל הקושי שבזה. << אורח >> טליה ויצן: << אורח >> ולכן אנחנו ניקח את כל החורבן הקשה הזה ואת כל האובדנים הכבדים האלה והם יהיו היסודות לבניין החדש שניצור פה, בעזרת השם. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אמן. תודה רבה לך טליה. אמן ואמן. אני רוצה לברך את חה"כ מירב בן ארי שהצטרפה אלינו. שלא מפספסת, איך שהיא שומעת נשים, אימהות, ישר. אז תודה שאת נמצאת כאן. נעמה בוני ז"ל, נפלה ב-7 באוקטובר. חיילת. נפלה במהלך הקרבות בבסיס זיקים. מחנה יפתח, נכון? אם אני לא טועה. בבסיס זיקים. היא עמדה בש"ג, זירזה את כל הנמצאים בבסיס להגן על עצמם והצילה חיים רבים. נמצאת איתנו יעל, אמא שלה. וגם אני אומר לך, יעל, שלום יעל. וגם אני אומר לך שיניר קוזין, כתבה שהוא עשה, כל כך ריגשה. מאוד. יכולת הכתיבה שלה ונשמה גבוהה. בבקשה, הבמה שלך. << אורח >> יעל בוני: << אורח >> אז קודם כל תודה. אני רוצה ככה, אני מאוד נרגשת מהדברים שנאמרו. ממש הלב שלי מחסיר פעימה. אני ככה, על הבור שבאמת נפער פה ב-7 באוקטובר. אני רוצה ברשותכם לחלק את הדברים שלי. מאוד הייתי רוצה לחבק את כולכם, כי יש פה כל מיני סוגים של התמודדויות. יש כל מיני. פגשתי כל מיני בדרך. לצערי אני לא מכירה פה את כולם. אבל אני רואה כל מיני. מצד אחד עשייה חברתית, ערכית, קהילתית, משמעותית, ממש מרחיבה את הלב, כמו העשייה של נקסט אוקטובר. אבל גם פורום דבורה שיושבים לידי, שגם מנציחים את נעמה בוני ז"ל, הבת הגיבורה שלי. ואני אומרת שהדברים האלה הם מאוד מחזקים, הם מאוד מרחיבים את הלב. אז בראשית דבריי, אני לא יכולה לדבר אף מילה בלי להגיד תודה להילה ולמיזם המדהים הזה שלה. << אורח >> הילה שי: << אורח >> אולי תספרי מי נמצא איתך פה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נכון. יש לך שותפה שנמצאת כאן. << אורח >> יעל בוני: << אורח >> סליחה? << אורח >> הילה שי: << אורח >> יש לך שותפה שנמצאת איתך פה, בהנצחה. << אורח >> יעל בוני: << אורח >> נכון, נכון. אני רק אגיד, הרעיון, היוזמה היא באמת של הילה ומשפחתה והרעיון הזה להנציח, אני ככה חושבת במילים פשוטות. ואני אומרת בצורה הכי אותנטית שיכולה להיות. לקחת מיזם חברתי, הרי הילה לא עומדת לבד בשכול, אנחנו כולנו עומדים לידה. והמחשבה הזאת של לקחת אותנו כקבוצה ולשים אותנו באותה שורה, זה מעשה אצילי. ברשותכם, אני רוצה להגיד, ושוחחתי על כך עם הילה לפני כן, שמעשי ההנצחה הפרטיים הם מאוד קשים להורים השכולים. כל הורה עסוק בהנצחה פרטית שבעצם הוא עושה את זה, נשארת בגבולות המשפחה שלו, בגבולות היכולת שלו, בגבולות החברים. אני לא רוצה להיכנס פה להבדלים, אבל אנחנו לצערי לא שווים. לא בכישורים שלנו, לא בקשרים, לא ביכולות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא באמצעים. נכון. << אורח >> יעל בוני: << אורח >> נכון. כשהגעתי לכאן אז ראיתי את קיר המדבקות בתחנת הרכבת. ומה שקורה לי באופן קבוע במקומות ציבוריים זה שאני מחפשת את הפנים של הבת שלי בקירות המדבקות. אני מחפשת את המשפט שלה ואת החיוך שלה. ואז אני נזכרת שאם זה יום גשום ואני בתחנת רכבת השלום בדרך להשתלמות ואני רואה את הגשם מכסה את הפנים של כל הנופלים והנופלות, אז אני נגמרת מבפנים. כי זאת לא הנצחה. זאת לא הנצחה. אז ראשית, תודה להילה ששמה אותנו בשורה אחת איתה. ותודה לסטארטאפים הצעירים שרואים בעשייה ערכית חברתית קהילתית משמעות. זה מגזר שהוא לא מחויב בכך והוא מכניס תוכן. כמובן לאליזבת ולקלקסיו. אני גאה בזה שאת המיזם שלי מובילה אישה משכמה ומעלה, עם מפעל ורעיון של כ-40 עובדים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אורלי עיני. כן? << אורח >> יעל בוני: << אורח >> כן. אני רק אומרת שבגדול אני גאה בזה שהיא אישה, כי ציינת מספרים. בחלק השני אני רוצה לספר לכם שההנצחה הציבורית, ככה אני רוצה רגע שנשים את הדגש על החובה המוסרית שלנו. אנחנו כרגע באמת מדברים על גיבורות. דרך אגב, תכף אני גם אגיד משהו על נעמה שקשור באמת לנושא של גבורה. אני חושבת שהנצחה, הזכרתי את זה, זה לא זיכרון פרטי. זו מחויבות לאומית. זו חובה לאומית ומוסרית של נבחרי העם כן לשים, לחשוב על דרך שזכר הנופלות במקרה הזה, הנופלים גם, יישמר. אני חושבת שההכרה בגבורה של הנשים או בכלל בפועלן של נשים, בתרומתן של הנשים, הוא מבטא ערכים שהם מושתתים על מדינת ישראל. קודם כל הנושא הזה של שוויון. שוויון מגדרי. אנחנו כל הזמן על זה, אנחנו הנשים. הרי לא סתם היא קמה עם חמישה ילדים בלילה. וגם בבוקר רוצה, כולנו רוצות, בואו נשים את הדברים על השולחן, שנהיה משהו. כי אנחנו גם וגם. אנחנו שם, השוויון המגדרי, האחריות ההדדית, ההקרבה האישית. אלו ערכים מאוד חשובים. נדבך נוסף, בעוונותיי אני 30 שנה במערכת החינוך, במינהל חברה ונוער. אני עובדת במרכז הדרכה, במחוז צפון, שהמטרה שלו להפיץ פדגוגיה חברתית וחינוך, כמובן חינוך בלתי פורמלי, שהמטרה שלו זה לטעת ערכים. אני חושבת, אני מאמינה בזה, כל הנופלים הם מודל חינוכי להשראה. זה לא דיבורים בעלמה, אלא דברים חשובים מאוד. ערכים של נתינה, של מסירות, של מנהיגות צעירה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> צריך תוכנית סדורה ולא וולונטרית, בתוך התיכונים, בתי הספר. << אורח >> יעל בוני: << אורח >> בהחלט. וגם יתרום להכנה לצה"ל. לנושא הזה של גיוס. ומעבר לעובדה של תרומה ערכית במשנה הסדורה שאנחנו מדברים עליה כעת, יש כאן גם את העובדה שההנצחה מייצרת תחושה עמוקה מאוד של זהות ושייכות. אנחנו רוצים שבני הנוער באמת ירגישו שייכים בכל מאודם לארץ הזאת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> והיא גם שוברת חומות, בתוכנו. << אורח >> יעל בוני: << אורח >> בדיוק כך. הרי באמת אלה מגדרים שונים ואוכלוסיות שונות. יש בזה משהו שיכול לחבר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אם יש משהו שלמדנו מהחיילים והחיילות הגיבורים והגיבורות, זה העובדה שזה לא היה משנה מאיזה רקע הגעת, איזה זרם אתה מבחינת קרבה לדת, לא קרוב לדת, עני, עשיר. כל החומות האלה לא קיימות. גם עכשיו, כשהם נמצאים בעזה ובכל גזרה אחרת. << אורח >> יעל בוני: << אורח >> נכון. ברשותך, בגלל שאנחנו כאן, ברשותכם כולם, בגלל שאנחנו בוועדה לקידום מעמד האישה, אז אני כן רוצה להתייחס לעובדה שנעמה באמת שייכת, הייתה אישה צעירה. בעצם הנצחת הגיבורות זה בעצם העצמת דמות האישה בחברה הישראלית. דיברתי על זה קודם. חבר'ה, גם נשים תורמות לביטחון המדינה. הבת שלי הייתה מש"קית ת"ש, רובעי 2. היא הופקרה לגורלה בש"ג כאשר עשרות מחבלים בהתמודדות שלה, בגבורתה, היא מנעה כניסה של מחבלים וכיבוש המוצב. מוצב יפתח. כפי שקרה בנחל עוז. והצילה 80 בני אדם שהיו, לרבות אשתו של המג"ד ושני ילדיו שבאו לחג. ילדים צעירים בני חמש ושנתיים. היא לא הפסיקה לרגע. ביוני, בשבוע הראשון של יוני אנחנו הוזמנו לשמוע את התחקיר. תחקיר יפתח שפורסם השבוע ובעקבותיו התראיינתי בכלי התקשורת. אני רוצה לספר שעוד למדתי שבזכות התיעוד שלה בטלפון ובזכות חמש המחסניות המלאות שלה, שהיו בתוך האפוד שלה, בזכותם נבלמה כניסת המחבלים. היא הייתה מצוידת היטה בתחמושת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> והיה זמן לחיילים ולחיילות לברוח. << אורח >> יעל בוני: << אורח >> וגם אמרה להם, הרי הם הלכו למיגונית והירי למעלה מהמטחים הכבדים, רצה להכניס אותם לתוך פינה, כדי שלא ירגישו שהם חודרים. והיא אמרה להם יש מחבלים, כנסו לחמ"ל, תסגרו. ובזכות זה באמת גבורתה נודעת. הדבר הנוסף שאני רוצה ברשותך להגיד זה חיזוק המשפחות השכולות. ההנצחה היא מאוד מאוד חשובה. אני לא יודעת, אני - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יש פה נציגים ממשרד הביטחון. << אורח >> יעל בוני: << אורח >> כן. והם עושים עבודת קודש. ואי אפשר להתעלם מכך, אני לא לוקחת את זה. אבל אני אומרת שההנצחה הזאת במגזר, אני מתייחסת כרגע - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> על החיבור, על המגזר. << אורח >> יעל בוני: << אורח >> בהחלט כן. על נקסט אוקטובר, על דברים נוספים שנעשים בקהילה. יש בזה בהפחתת תחושת הבדידות. יש בזה חיבוק. יש בזה דרכים להתמודדות עם האסון של 7 באוקטובר, שהוא נבדל מאסון, לצערי הוא כרגע על השולחן, אנחנו עוד לא סיימנו אפילו. זה נמצא, זה חי, זה בוער בנו. אני לא רוצה להגיד מה קורה למשפחה שכולה אתמול בערב כשנופלים ארבעה חיילים, מהשריון, מהיחידה של הבת שלי. זה קשה לאין ערוך. הדבר האחרון זה עיצוב זיכרון קולקטיבי. כמה חשוב לנו, למדינת ישראל, לקחת חלק. אנחנו, איך אמרה הילה? אנחנו חוסכים לכנסת כסף. למדינה. כמה חשוב שאנחנו נשאל את עצמנו את השאלה הכול כך חשובה: איך דואגים לכך שזיכרון הנופלים לא יישכח? מה עושה המדינה כדי שזה יקרה? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> איך הופכים את זה לדרך. << אורח >> יעל בוני: << אורח >> אבל צריך, את יודעת, אני עוד עסוקה בשאלה. אין לי איזה תשובה שהיא חד משמעית. כשאני רואה שכל משפחה לוקחת את זה לכיוון, מצד אחד יש בזה רב גוניות ויופי, אחלה, לא חייב. זה לא אמור להיות משנה סדורה. מצד שני, ההרגשה שהיא הרגשה שצריך לעשות יותר. רק להגיד לכם שנעמה היא בליבנו. ואנחנו מתוך השבר, בדיוק כמו שאמרה טליה, זוכרים ונזכור ונעשה הכול כדי לספר את הסיפור שלה. והמון תודה על ההקשבה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה לך. תודה שאת כאן, תודה לכל האימהות, המשפחות, לכולם שכאן. תמי מצטרפת אלינו. יוסי הרשקוביץ' ז"ל, היה רב סמל מתקדם במילואים. בן 44 מהיישוב גבעות. הוא נהרג עם עוד שלושה מחבריו הלוחמים מפיצוץ מטען חבלה בפיר שהיה ממולכד, ליד מסגד. במהלך הקרבות בעזה הם נפלו. יוסי הוא גם אח של חבר. << אורח >> הילה שי: << אורח >> יוסי עבד איתי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יוסי עבד איתך, היה איש חינוך. << אורח >> הילה שי: << אורח >> איש חינוך. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> רציני מאוד. נמצאת איתנו כאן אני רואה נעמי דרייפוס. << אורח >> נעמי דרייפוס: << אורח >> נעים מאוד. קטונתי וממש קשוח עכשיו להגיד מילה אחרי כל מי שדיבר ומה הן אמרו. אבל תודה רבה קודם כל לנקסט אוקטובר שהזמינו אותנו לפה ו-400 חברות טכנולוגיות שעכשיו קיבלו משמעות. וזה ממש חשוב לנו גם להציג את עצמנו היום, כיזמיות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> את בעצם מהצד של המתנדבות, מהחברות? << אורח >> נעמי דרייפוס: << אורח >> לא. אני מנכ"לית חברה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מנכ"לית חברה, כן. את מהצד של החברות, זה מה שאמרתי. << אורח >> נעמי דרייפוס: << אורח >> בדיוק. קיבלנו על עצמנו להנציח את יוסי הרשקוביץ'. בעצם אחרי ה-7 באוקטובר, בכל הבהלה והאזעקות וילדים בבית והלחץ והפחד, ביומן יש שיחות עבודה. בדיוק הקמנו חברה. מה עושים? או שנועלים את הדלת, לא שמים על הרעש מהילדים. שמים מלא איפור ומנסים לעשות זום. או שלא. לי, אולי כעולה חדשה, לא יודעת מה היה לי בראש. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מאיפה עלית? << אורח >> נעמי דרייפוס: << אורח >> מלונדון. היה לי ברור שאני ממשיכה. אני זוכרת עד היום ממש את השיחה הראשונה. מישהי מארצות הברית, לא מכירה את ישראל, לא יודעת מה קורה שם. ואז תוך כדי שיחת עבודה היא אומרת אה, את מישראל. ופתאום אני מתפרקת, זו פעם ראשונה שסגרתי את הדלת. לא יכולתי. קצת אחרי זה זכיתי להכיר את נקסט אוקטובר. ופתאום הרגשתי שקיבלתי מדים. כל אחד עם הנשק שלו בחזית שלו. אבל רק יוזמת, מנכ"לית חברה, אין לך ממש איך להראות את זה. וגם זה מסובך. כי את לא רוצה לשים מגן דוד יותר מידי מקדימה, זה יכול לפגוע בחברה. אבל זה בא משם. אז זכיתי להכיר את נקסט אוקטובר והגענו ביחד לפתוח את הבורסה ביחד עם משפחת הרשקוביץ'. הזכרתם עכשיו, אני עבדתי עם יוסי, אני הכרתי את יוסי. זה וואחד תיק לקחת על עצמך הצלחת חברה. ועוד יותר בשם מישהו. מרגישים ממש חובה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ויש לכם חיבור עם המשפחה? << אורח >> נעמי דרייפוס: << אורח >> כן. אני זכיתי להתנדב הרבה שנים עם אבא של יוסי, יעקב הרשקוביץ'. הוא הקים עמותה בשם מחוברים פלוס, לחולי סרטן. יוסי היה מגיע למחלקות אונקולוגיות ומנגן. הוא גם היה אבא, הוא גם היה מנהל בית ספר. הוא גם היה עושה ועושה ועושה. בשבילי עכשיו כמנהלת חברה, ברוך השם כבר עם לקוחות גדולים מכל העולם, זה פשוט זכות להגיע לכל פגישה ולפני זה להיזכר במה שיוסי השאיר לעולם. ממש ביום האחרון שלו הוא הכין שיר לגם כי אלך בגיא צלמוות. אם אתם לא מכירים תחפשו את זה, זה מדהים. אני שמה את זה כל בוקר. גם כיזמים לפעמים אתה חייב לשמוע את זה ועוד יותר כאישה. דיברתם מקודם גם על הסטטיסטיקות. לא יותר מידי להיכנס למקום הזה של אישה. אבל בעולם ההייטק הישראלי, עם כל הכבוד לקידום האישה, זה ממש עוד לא שם. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז מה עושה בעצם חברה שחוברת למשפחה וביחד מחליטים לצאת לדרך עם המיזם? איך אתם מנציחים את יוסי? << אורח >> נעמי דרייפוס: << אורח >> לי אישית, אני אגיד לך את האמת, זה קצת מורכב. אני מרגישה שעד שאין ממש הצלחה ומשהו לתת למשפחה זה מסובך. זה לא כזה פשוט. אבל בכל פגישה, אם זה בסדר, זה אנשים שלא יותר מידי יזיז דברים, מציגים שקף בתחילת הפגישה. אם זה עם משקיעים, אם זה עם לקוחות. ומספרים. אנחנו חברת Zugit החברה הראשונה הישראלית בתחום השותפויות. אנחנו משתמשים בבינה מלאכותית לעזור לארגונים גדולים לצמוח. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז בכל מקום אתם מנכיחים את יוסי. << אורח >> נעמי דרייפוס: << אורח >> כן. ויוסי תמיד שם. לא מוחקים את השקף הזה אם זה לא ממש ממש, כאילו מסוכן מידי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה רבה. לפני שאני ממשיכה עם המשפחות והמתנדבים, אני רוצה לאפשר לך, קרן גרין, ראש מועצת קדימה צורן. יש איתנו את אריה מועלם, שהוא ראש אגף משפחות, הנצחה ומורשת. יש אתגרים לרשויות המקומיות. אני אשמח לשמוע בקצרה, כדי שגם הוא יוכל להגיב לנו. אריה, אתה איתנו? תתחילי בינתיים. << אורח >> קרן גרין: << אורח >> רק נאמר שכראש מועצה הילה היא חברה. הילה היא תושבת שלנו, הילה היא חברת סיעה שככה תמכה. והזמינה אותי לכאן היום וזו זכות גדולה. ריגשתן מאוד בדברים שלכן. כראש מועצה הדבר הכי קשה בעיניי בתפקיד זה הידיעה שבן היישוב נפל. אני לא חושבת שיש משהו יותר קשה מזה בתפקיד. אלה משפחות שאנחנו מכירים, אלה משפחות שאנחנו מלווים. אנחנו לא רשות גדולה, 24,000 תושבים. וכל ילד שנופל זה קהילה שלמה שמגויסת סביב זה. בהנצחה יש בעצם אתגרים. את האתגר הציבורי, שצריך להיות פורמלי מאוד, צריך להיות שוויוני, צריך להיות בקריטריונים. ולפעמים זה לא מספיק אישי. זה לא מספיק נוגע, זה לא מספיק מחבר. אני זוכרת שהילה אמרה לי משפט באחת השיחות שלנו, שהיא רוצה לראות את ירון. זה נהדר שנעשה גינת הנופלים. אבל איפה ירון בתוך הסיפור הזה? איפה הערכים שהוא מוביל? איפה הדברים שהוא מייצג? ועבורי, כראש מועצה זה נתן לי הרבה דרך להסתכל על הדברים, שאנחנו לא רק מחפשים את הפורמליות, אלא את האישי. היו בקדימה צורן יש הרבה אישי. יש גינה שתושבים הקימו, עם תרומות, בשיתוף המועצה, אבל הקימו עם תרומות לזכר ירון ואופק, ששניהם מרחוב רמז. והבנתי שכאשר קהילה מחוברת לתוך זה אז זה לא נשאר רק כמשהו כסלע או כגן, זה משהו שהולך עם האנשים שהם לקחו בזה חלק. בבתי הספר שלנו יש פינות שנטעו עצים ובבית ספר אחר עשו מגרש כדורגל לזכרו של בוגר בית הספר נועם אבדו ששיחק שם. ובעצם החיבור הזה נתן לי המון הבנה שכמה שיותר הנצחות שהן בדמות הנופל הן מה שבעצם יאפשרו לו להמשיך לחיות בלבבות של כולנו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל הרבה פעמים זה גם תלוי ראש עיר. זה תלוי התגייסות של יישוב. אני למשל מכירה ראשי ערים שאמרו פנו אליהם משפחות שרוצות שינציחו את הבן שלנו. הם אמרו אנחנו לא יכולים, נפלו כל כך הרבה בעיר שלנו שאנחנו לא, אפרופו אלמנט השוויוני. אבל זה מעבר לכך. ומי נותן תקציב? אם גם ראש רשות צריך לגייס תקציב או שיש תקציב? << אורח >> טליה ויצן: << אורח >> באשכול אנחנו שומעים את זה כל הזמן. באשכול, עם כל הרצון של המועצה, כי זה באמת מועצה שנפלו בה כל כך הרבה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נכון. וגם לפעמים סיפור התקציב הוא גם עניין מפתח. בסוף ברור שזה ערכים ורוח, אבל האם יש לכם תקציב ייעודי? << אורח >> קרן גרין: << אורח >> אב בקדימה צורן אין לנו תקציב ייעודי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> היה? << אורח >> קרן גרין: << אורח >> אין תקציב ייעודי. אין ולא היה. וזה בדיוק המתח שגם עם חבריי וחברותיי ראשות הרשויות אנחנו מדברים עליו. המתח בין אוקיי, אז ניתן. יש רשויות שנתנו X כסף להנצחה של כל נופל. יש רשויות שעשו דברים אחרים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מתוך אבל החלטה של ראש רשות. << אורח >> קרן גרין: << אורח >> של ראש הרשות ומליאת מועצה. בסופו של דבר את צודקת, זה שיקול דעת של ראש רשות ושל מליאת מועצה. וברשות שהיא לא גדולה ולא עשירה אנחנו מצליחים לעשות דברים שהם בעיקר ערכיים. למשל חדר הנטוורקינג. יש לנו מרכז עסקים ויזמות. אז יש חדר נטוורקינג שהוא לזכרם. קבוצת נטוורקינג לזכרו של כל נופל. יש יוזמות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה. אני רק אומר קרן, סליחה שאני קוטעת אותך, אנחנו באמת צריכים להיות יותר, לכולם אני אומרת, יותר מהודקים. שכל אחד ידבר דקה-שתיים, כדי שנוכל לאפשר להרבה יותר אנשים. אבל בסוף אין היום החלטת ממשלה או חקיקה שמסדירה את הנושא הזה עם תקציב ייעודי, עם חשיבה ייעודית, עם כיוון ומצפן. << אורח >> קרן גרין: << אורח >> אין היום חקיקה כזאת, אין היום תקציב כזה. בסופו של יום זה הקהילה, זו המנהיגות המקומית. אני חושבת שהמיזם של נקסט אוקטובר הוא אחד המדהימים שקרו. וגם אני אומר שהעובדה שאנחנו מנכיחים את הגיבורים שלנו ואת רוחם. למשל בנאום יום הזיכרון לקחתי ציטוטים מכל אחד מהגיבורים שלנו. וזה בעיניי מה שאפשר לעשות היום. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה. זה שצריך לשכפל אותך זה ידוע. אני רוצה לברך גם את חה"כ מיכל וולדיגר שהצטרפה אלינו. אריה, אתה איתנו? << אורח >> אריה מועלם: << אורח >> כן, בהחלט. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שלום. קודם כל, אני רוצה להודות לך כראש אגף משפחות, הנצחה ומורשת. לך ולעובדים. אנחנו מעריכים ומוקירים את העבודה שאתם עושים למען המשפחות השכולות. << אורח >> אריה מועלם: << אורח >> תודה רבה. << אורח >> הילה שי: << אורח >> אני חושבת שאריה גם מכיר את נקסט אוקטובר. ממה שאני יודעת אתה מכיר, פגשת את יזהר, נכון? << אורח >> אריה מועלם: << אורח >> אני תכף אתייחס. ראשית, אני מצטרף לקריאה של יושבת-הראש להחזרה במהרה בתקווה שהחטופים יחזרו כמה שיותר מהר. אני אגיד שלהנצחה פנים רבות. והרבה מאוד זמן התלבטנו בשאלה, אני מייצג את המדינה כמי שממונה על ההנצחה. האם המדינה צריכה להתעסק גם עם הנצחה פרטית. כיוון שכולנו יודעים שבהנצחה הממלכתית יש חוקים, תקנות, כללים. יש את החוק של יום הזיכרון, שקובע שצריך להוריד את הדגל לחצי התורן, יש את הצפירה. יש טקסים ממלכתיים וכו'. האם באמת תפקידה של מדינה זה להתעסק עם הנצחה פרטית? התלבטתי הרבה מאוד שנים בשאלה הזאת. התשובה היא חד משמעית: כן. תפקידה של המדינה, כמו שהיא עוסקת בהנצחה הממלכתית, לעסוק גם בהנצחה פרטית אישית. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אגב, תשובה מפתיעה. אני חשבתי שתגיד לא. << אורח >> אריה מועלם: << אורח >> לא, בוודאי. אני גם אגיד מה עשינו בעניין הזה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מי שמכיר את הלב שלך יודע שזה מה שאתה אומר, כן. << אורח >> אריה מועלם: << אורח >> וכדי להביא לידי ביטוי את ה-'כן', האמת שבדקנו בעולם האם יש מדינות בעולם שעוסקות בהנצחה אישית והתשובה היא שאין. אנחנו המדינה היחידה בעולם שעוסקת בהנצחה אישית. ואיך? הסיבה שהקמנו את היכל הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל זה הנצחה אישית. כיוון שהנצחה ממלכתית מסודרת באתרי הנצחה חייליים בהשתייכות החיילית של כל חלל וחלל. בהיכל הזיכרון הממלכתי בכל יום יש טקס אזכרה לנופלים של אותו יום. קוראים בשמם, מעלים את תמונתם על המסכים, מתייחסים נקודתית באותו יום לזכרם של אותם נופלים. אנחנו חושבים בעיקרון שלכל נשמה יש, לגיבורים יש אור. ובהתייחס לסוגייה של ההנצחה הפרטית של האזרחים, כולל המיזם שהובילה משפחת שי, שתכף אני אתייחס אליו. ככל שאנחנו החברה הישראלית נזכור את הנופלים במיזמים שונים, מגוונים, של הנצחה, כך אורם של הנופלים הולך ומתחזק. לגבי המיזם של הילה ויזהר, זכיתי ללוות את יזהר, לראות את הלבנה של הבן שלו שמונצחת בהיכל הזיכרון ושמעתי ממש בראשית הדרך את הפרויקט ואני חושב שזה פרויקט מדהים. אבל אם אני חוזר לשאלה האם המדינה צריכה לעסוק בזיכרון האישי או בהנצחה האישית והשבתי כן, זה צריך להיות תחת כללים ברורים. הזכרתם אותם פה בשיחה, של אחידות ושוויוניות. לכן גם אנחנו כמדינה בהיכל הזיכרון לכל אחד מהנופלים אופן ההנצחה ואופן הזיכרון הוא שווה וזהה, כדי לזכור את כולם ובאמת לתת את אותו מעמד של הנצחה לחלל לחרבות ברזל ולחלל שנהרג במלחמת יום כיפור. אנחנו ממשיכים את הדרך הזאת ואת התפיסה הזאת בפרויקט הבא, במיזם הבא שאנחנו עושים, וזה להקים את המאגר הדיגיטלי הממלכתי של חללי מערכות ישראל. לפני שבוע הייתה ידיעה ב-ynet שאב שכול איבד את הפלאפון שלו, ששם יש את כל הזיכרונות שלו מהבן שלו. אתם יודעים מה קורה לאב שכול שכל הזיכרונות מהבן וההתכתבויות ומה שיש בפנים. הכוונה שלנו היא במיזם הדיגיטלי הזה לאסוף את כל החומרים הדיגיטליים, כולל חומרים שנקבל מהמשפחות, לענן דיגיטלי. ולהקים לצד ההיכל הפיזי אולם גדול, שבו תחת אתר יזכור של משרד הביטחון להכניס את כל המידע שנאסוף והמשפחה תוכל להגיע לאולם. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אריה, עלה פה, אבל איך אנחנו מנגישים את זה לבני ובנות נוער? << אורח >> אריה מועלם: << אורח >> בהיכל ביקרו מאז שהקמנו אותו לפני שבע שנים מאות אלפי אנשים. יש פקודה של הרמטכ"ל שכל חייל בשירות הסדיר מבקר במקום, טקסי המלחמות מתקיימים במקום. ויש לנו גם שיח עם משרד החינוך שתלמידי ישראל יבקרו שם. לגבי ההיכל הדיגיטלי, הכוונה היא לבנות אפליקציה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> רק שנייה, אני אעצור אותך. סליחה, ברשותך. חוץ מהשיח של הביקור אני חושבת שאפשר, יש יוזמות שאפשר לשתף פעולה עם המגזר העסקי, עם החברה האזרחית. למשל אני התקשרתי להילה שהרבה משפחות הולכות עם דסקית, מירב ומיכל. ותחשבו שאם היה אפשר לחלק בכל בית ספר מאות דסקיות, כל דסקית עם שם של חייל או חיילת, שיש אפשרות עם ברקוד ללמוד עליהם. אפשר, יש הרבה מאוד יוזמות. << אורח >> אריה מועלם: << אורח >> אני אתייחס לזה. יש הרבה מאוד יוזמות והן צריכות להיות אחידות, שוויוניות. אני אגיד גם שאנחנו מתכננים בעוד שלושה חודשים ועידת הנצחה לאומית שבה נחשוף את כל מיזמי ההנצחה. כל משפחה שעשתה מיזם כזה או אחר, כולל המיזם המדהים של משפחת שי, יוכל להיות מוצג שם ולהציג אותו בפני הציבור. כי האופן שבו המשפחה מנציחה, האופנים שהמשפחה מנציחה הם שונים. יש הרבה מאוד מיזמי הנצחה ואני חושב שצריך לחשוף את כולם. לגבי תלמידי ישראל, התחלנו במיזם חדש עם משרד החינוך לפני מספר שנים שנקרא אלבום לנופלים. יש לנו כבר אלפים של אלבומים שהכינו תלמידים שאימצו נופל ומשפחה. למדו על הנופל, ביקרו את המשפחה וכתבו חוברת לזכרו של אותו חלל. לסיכום דבריי אני רוצה להגיד שגם כמדינה לקחנו על עצמנו טיפול בהנצחה אישית או התייחסות להנצחה האישית, למרות שמדינות בעולם לא עושות את זה. אני חושב שכפי שאמרתי, להנצחה הרבה מאוד פנים, הרבה מאוד אופנים. וככל שנרבה בהנצחה הרי זה מבורך. תודה רבה. << אורח >> הילה שי: << אורח >> אריה, אם אפשר רק מילה להגיד לך. קודם כל, המון תודה על כל מה שאתם עושים, ואתם עושים המון. אנחנו באים מציעים לכם הצעה. אתם עושים דברים נהדרים. אנחנו בונים קהילה סביב המשפחה. זאת המשימה שלנו. אני חושבת שקהילה זה משהו שמגביר חוסן של המשפחה ולזה מדינת ישראל לא נותנת מענה. אנחנו פה לשירותכם. אנחנו רוצים שזה יהיה שוויוני, אנחנו רוצים להגיע לכל אותם, לצערי כבר יותר מ-2,000 נופלים ונרצחים במלחמה הזאת. בשיתוף פעולה אתכם, בתמיכה שלכם, כדי שמעבר לאבן על הקיר באתר ההנצחה ולנר הדולק וקריאת השמות נצליח לבנות עוד קהילה תומכת סביב המשפחה. אני מאוד אשמח שנתייחס גם לפן הזה. תודה לך. << אורח >> אריה מועלם: << אורח >> הילה, אני אשמח שנקבע לאחר הדיון ונפתח את המחשבה שלך. << אורח >> הילה שי: << אורח >> תודה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נילי תומר, אמא של בר תומר שנרצחה ב-7 באוקטובר בפסטיבל הנובה. תודה שאת איתנו. << אורח >> נילי תומר: << אורח >> שלום לכולם, צוהריים טובים. בר, נערה מוארת ומאירה אשת רוח ואהבה, נרצחה בנובה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כמה היא יפה. << אורח >> נילי תומר: << אורח >> כן, מדהימה. פנימית וחיצונית. וכמו שהילה סיפרה, דרך אוקטובר הבא אנחנו משודכים בין חברת סטארטאפ לחלל. ולנו יצא עם עומר אלון, מנהל חברת ProScout שזו חברה שעוסקת בפתרונות ריסוס חכמים, בכל מיני תהליכי ייעול ובקרה של מיזמים בתחום החקלאות. ובר, שהיא בת קיבוץ עין שמר, שפרחה בשדות, ילדת טבע, זה כל כך מתאים מיזם כזה שעוסק בשדה החקלאי, כשבר היא הפנים שלו. איך זה בא לידי ביטוי? עומר בכל מקום שבו הוא נמצא, בר היא חלק מהבורד שלהם. ובכל מקום שבו הוא נמצא הוא מספר על בר. הם היו חברים טובים, כי הם גם עבדו ביחד בפסטיבלים באירופה. אז הוא מכיר אותה ממש טוב. הוא מספר עליה, הוא מנכיח אותה בעולם. אני חייבת להגיד שדרך, להורים שכולים באמת ההנכחה הזאת בעולם זה אחד הדברים החשובים ביותר. אנחנו ממשיכים לעבוד, ממשיכים לקיים חיי משפחה, חיי חברה. מחפשים משמעות בעולם. אחד הדברים החשובים להמשיך לשמוע את פעימות הלב של היקרים לנו ביותר. ואיך אנחנו עושים את זה? דבר ראשון, יש לנו עם נפלא. באמת עם נפלא. הכניסו ספר תורה בשמה של בר. עמדת תפילין. כל מיני דברים, אירועים שיצרו. יש לנו את המיזם של אוקטובר הבא, שזה מתקשר לחדשנות ולפריחה. וגם לנו הקיבוץ בעין שמר נתן לנו 500 מטר מרובע במרכז הקיבוץ הפולני הזה, זה לא היה דבר של מה בכך, להקים גן יפני. גן זיכרון יפני לזכרה. כי בר הייתה בעלת ממד רוחני חזק מאוד. ואמרנו איך אנחנו נדייק את זכרה בצורה הטובה ביותר? עוד גן משחקים בקיבוץ? לא. ואז היה לנו ממש תמונה של איך הגן הזה הולך להיות והגן הזה מסתיים בימים אלה. ממש עם נחל שחוצה אותו וסלעים ופרגולה ושביל לקיים יוגה, פילאטיס. גן של התבוננות, של שקט, של אהבה, כמו שהיא הייתה. אז הנכחה בעולם זה באמת אחד הדברים החשובים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כמה זה מסייע לתהליך השיקום? הריפוי? << אורח >> נילי תומר: << אורח >> מאוד, מאוד. זה לא מספיק שהיא פועמת בקרבנו. אנחנו רוצים שכמה שיותר אנשים יתוודעו לרוח המדהימה שהייתה לה. לערכים שהיא נשאה איתה. אני גם חברה בוועדת הנכחה בעולם. אני קוראת לזה הנכחה בעולם, לא הנצחה, של המועצה האזורית. ואנחנו חושבים איך גם לתת לכל משפחה שאיבדה לערוך את ההנכחה הפרטית שלה, אבל גם ליצור משהו משותף לכולם. בימים אלה יוצרים גם חדר באחד מבתי הספר, חדר הנכחה בעולם. חושבים על שביל שיעבור. שלכל אחד יהיה מקום. לא מספיק הפרטי, חשוב גם מאוד הציבורי. אז כל הדברים האלה, הפרויקט של אוקטובר הבא, דברים שנעשו - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נמצאת איתנו גם תמי רבי שגם תספר לנו על היוזמה המדהימה שהיא מובילה, אנחנו נגיע לזה. כן. << אורח >> נילי תומר: << אורח >> אז כל הדברים האלה הם נותנים תמונה שלמה שממש ממש מסייעת למשפחה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה רבה נילי. תודה. אסתר, בבקשה. שאני אציג או שאת תציגי? << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> תודה. לא, אני אציג. אני אסתר בוכשטב, אמא של יגב. יגב הבן הבכור שלי נחטף יחד עם אשתו רימון מהעוטף, מקיבוץ נירים, מהבית שלנו. רימון שבה בעסקה הראשונה ויגב נרצח במנהרות החמאס. ופה אני קודם כל כדי להזכיר שחייבים לעשות הכול כדי להחזיר את החטופים שעדיין שם. יש עדיין 48 חטופים בעזה. אנחנו חייבים להחזיר אותם לפני שיהיה מאוחר. יש שם עדיין חטופים חיים ואנחנו רוצים אותם שיחזרו בחיים. הבן שלי ועוד 41 חטופים יצאו בחיים ב-7 באוקטובר ונרצחו שם. ואנחנו צריכים להימנע מכך שיתווספו לרשימה הקשה והכואבת של כולנו פה. אז קודם כל אני קוראת לכל מי שיכול לעשות, לעשות למען החזרת החטופים כמה שיותר מהר. אין להם זמן, אנחנו חייבים להחזיר אותם. אני אעבור לסיפור השני, לנושא של הוועדה. אני חייבת להגיד שנושא ההנצחה זה אחד הדברים הכי כואבים כמשפחה שכולה. כי ברגע שהבן, אתה מבין שאתה צריך לשמור על משהו ממנו, זה מאבק מאוד קשה מה נכון. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> את יודעת, את ההנצחה שסיפרת לי. << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> אני תכף אספר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אי אפשר לשכוח. << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> אני תכף אספר. קודם כל, אנחנו גם בנקסט אוקטובר. פנו אלינו ואנחנו חלק מהמיזם הזה. אני אומרת, זה חלק מהמיזם שהוא מיזם של חיים. אחד הדברים שהכי חשובים לנו זה לא להנציח את יגב באבן, בעוד אנדרטה. הדברים האלה לא מדברים אלינו. יש לנו מצבה בבית קברות ושם זה המקום של ההנצחה דרך הסלעים והאבנים. בכל מקום אחר אני רוצה הנצחה של חיים. אני רוצה הנצחה של צמיחה, של קיום. ההנצחה שלנו בעצם נוצרה בתקופה עוד שיגב היה חטוף. יש מנהג בכיכר החטופים בין המשפחות שאנחנו מציינים ימי הולדת לחטופים. וכאשר הגיע יום ההולדת של יגב בינואר 2024 התלבטנו מה לעשות. אחד הדברים שמאוד מאוד אפיינו את יגב, הוא היה אקטיביסט חברתי, מאוד היה חשוב לו האנשים השקופים. הוא היה חלק מהמאבק על אברה בזמנו. לשמחתנו אברה חזר. וחשבנו מה אנחנו הולכים לעשות כדי לציין את היום הקשה הזה, יום ההולדת שלו. כמה שזה תמיד היה אחד הימים הטובים בחיי, באותו יום זה היה יום קשה. החלטנו שאנחנו עושים אחרת. אנחנו ביקשנו מקהילות שיאפו לנו עוגות. מיתגנו אותם כעוגת יום ההולדת של יגב וחילקנו אותן לעמותות בכל הארץ: ניצולי שואה, ילדי פליטים, נוער בסיכון, חיילים, כל מה שאפשר. כל מה שראינו. אחת הקבוצות הכי קשות היו דרי רחוב. וכאשר אנחנו מיתגנו את העוגה בבקשה שכל מי שאוכל את העוגה יברך את יגב לשובו ואת כל החטופים והאמנו בכוח העשייה של הטוב, שזה יביא טוב. ובאמת ביום ההולדת שלו הלכתי בנווה שאנן עם התמונה שלו, חילקתי עוגות לדרי רחוב. אחת מדרי הרחוב הוותיקות, ניגשתי אליה, חילקתי לה עוגה. סיפרתי לה על יגב. סיפרתי לה למה אני פה ב-5:30. ואז היא אמרה לי, היא ביקשה את התמונה של יגב, היא ליטפה את התמונה ואמרה לי 'יש לו עיניים טובות והיום אני אתפלל בשבילו. תמיד אני מתפללת בשביל עצמי, לשרוד את היום. היום אני אתפלל בשביל יגב כדי שיחזור'. לצערנו הרב יגב נרצח בפברואר 2024, ב-14 בפברואר 2024 ואנחנו ידענו את זה רק ביולי. בעצם אחרי ההלוויה שיגב הבנו שאחד הדברים שלנו נותנים כוח ונותנים לנו יכולת להמשיך להתמודד עם האסון שקרה לנו זה העשייה הזאת, עשייה חברתית. אנחנו המשכנו גם אחרי יום ההולדת שלו כל חודש להגיע לרחוב, לחלק אוכל חם לדרי הרחוב. והחלטנו שמיזם ההנצחה שלנו יהיה פעמיים בשנה, בראש השנה וביום ההולדת שלו, לחלק עוגות. ביום ההולדת שלו חילקנו מעל 3,200 עוגות. וזה הכול מאנשים שהביאו. אלה עוגות שקיבלנו. כל חודש אנחנו מבשלים אוכל חם מהמשפחה ל-140 דרי רחוב בנווה שאנן בתל אביב. אנחנו עושים את הסיור יחד עם עמותת רפואת רחוב, הם מטפלים בדרי הרחוב טיפול רפואי, אנחנו מחלקים אוכל. מדברים איתם, מספרים להם על המלחמה. מחברים אותם לאירוע שקורה במדינה והם לא יודעים עליו. אנחנו ממש מדברים על המלחמה, על האסון שקרה. ומבקשים את עזרתם בתפילות למען החטופים. בעצם המיזם שלנו אחרי ההלוויה הבנו שזה מיזם ההנצחה שלנו, שהתפתח מעצמו. והיום, כמו שאמרתי, אנחנו מחלקים עוגות פעמיים בשנה: בראש השנה, ביום הולדת של יגב. בפסח אנחנו מבשלים אוכל חם לדרי רחוב. בישלנו בשנתיים האחרונות 600 מנות כל פעם. יש הרבה דרי רחוב. וכל חודש אנחנו יוצאים לרחוב עם רפואת רחוב, מחלקים להם אוכל, מדברים איתם. אנחנו גם בסיפור הזה גם מדברים הרבה עם האנשים. אנחנו לא משאירים את זה רק לחלק את האוכל או את הגרביים או את כל מה שאנחנו מביאים איתנו. אנחנו מדברים, מדברים. מספרים להם, מחברים אותם לסיפור שלנו, של המדינה. זהו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה. ישעיהו תומר שני. ואחר כך אני גם אאפשר לחברות הכנסת. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> עדיף שהם ידברו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ישעיהו תומר שני. טומי? שלום טומי. אבא של עידו ישראל שני ז"ל, סגן מפקד סיירת הנחל. נפל ב-7 באוקטובר. הבנתי שהוא אחד הראשונים להודיע על המלחמה? << אורח >> ישעיהו שני: << אורח >> הראשון שהצהיר על המלחמה. << אורח >> ניצן קיש ארגמן: << אורח >> אני רוצה להגיד כתושבת כרם שלום שהוא אחד מהאנשים שבזכותם אנחנו חיים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שהוא הראשון שהכריז. << אורח >> טליה ויצן: << אורח >> כתושבת כרם שלום, שהוא אחד האנשים שבזכותם אנחנו חיים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בבקשה. << אורח >> ישעיהו שני: << אורח >> נפגשנו בבילינסון. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נכון, כשבאנו לנטיעות. << אורח >> ישעיהו שני: << אורח >> כמו שנאמר, שמי טומי שני. איתי נמצאת דבורה אשתי. אנחנו ההורים של רב סרן עידו שני. באותו יום הוא היה סגן מפקד סיירת נחל. באותו יום היה מפקד גזרת כרם שלום, סופה ועוד כמה יישובים באזור. עידו הציל הרבה חיים ביום הזה. בהחלטות שלו, בתפקוד שלו ובתפקוד לוחמיו וחייליו, שהיו מטובי בניה של ישראל. עידו מונצח בהרבה אופנים, על ידי הרבה מקומות. ואני רוצה להתמקד בהנצחה שלו במסגרת נקסט אוקטובר, שהוא פרויקט יוצא דופן באיכותו. עידו מונצח בחברה בשם מינוביה. כדרך אגב אגיד שרוב או כל עובדיה הן נשים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הנציגים של החברה פה או שאתם מייצגים גם אותם? << אורח >> ישעיהו שני: << אורח >> לא. החל מהמנכ"לית וממשיך במפתחת העיקרית שהצ'יפ Technology Officer של החברה. הם מפתחים תרופות מיטוכונגריליות, סליחה על הביטוי המסובך. אלה תרופות נדירות, למחלות נדירות. ההנצחה שלו מתבטאת בכך שאחת התרופות שקיבלה אישור FDA לפיתוח ומטפל כבר באנשים, התרופה והניסוי בתרופה היה בשם של עידו. מתאים לנו מאוד. עידו הציל חיים בהקשר מסוים והם מצילים חיים בהקשר אחר וזה עושה לנו מאוד טוב. יש לנו גם קשר מאוד אישי איתם, אנחנו נפגשים איתם. יש שבוע בשנה שהם מזכירים את פיתוח התרופות הנדירות למחלות הנדירות באמצעות הארה של אתר בכל מדינה בצבע ירוק. האתר שהם בוחרים כל שנה בצבע ירוק, האתר של עידו בכפר חרוצים. אנחנו גאים בזה מאוד וזה מופץ בכל מקום בעולם. אנחנו גאים בפרויקט הזה, אנחנו אוהבים את הפרויקט הזה. הוא פרויקט בעל רעיון ייחודי ויוצא דופן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה רבה. זה משמעותי? זה עוזר בעיקר, אני שאלתי קודם, איפה אתה מרגיש שזה הכי עוזר למשפחה? << אורח >> ישעיהו שני: << אורח >> תשמעי, השילוב של הצלת חיים, זה מה שעושה לנו, ההנצחה הזאת, לשילוב כל כך מיוחד. זה מרגיע אותנו, זה גורם לנו גאווה. אנחנו מחזיקים אצבעות שהניסוי הזה יצליח והוא יטפל ביותר ויותר אנשים ויבריא אותם. כל הצלחה כזאת היא תישא את השם של עידו ויוסיף לנו גאווה. תודה לכם. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה ששיתפת. אני רוצה לאפשר להילה - - - << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> פנינה, אני רק רוצה רגע להעיר. כשאת שואלת מה זה עושה למשפחות וזה נורא נורא חשוב, אני חייבת לומר שזה לא עושה רק למשפחות, זה עושה לכולנו. בסופו של דבר כל אזרחי מדינת ישראל נמצאים באיזה סוג של פוסט טראומה. כולנו חווינו. וההנצחה ולשמוע איזה אנשים מדהימים. יש בזה גם ריפוי לאוכלוסייה ולעם כולו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> חד משמעית. אני מסכימה איתך. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אמרה פה קודם בחורה מכרם שלום - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אחד הדברים שהגענו בכלל, אני אנסה לספר את זה קצת אחרת. דובר קודם על בסוף כשאין יוזמה כזאת גדולה שמאפשרת חיבורים, לא לכולם יש אמצעים. לא לכולם יש את פניות, את הרקע. אני יכולה להגיד לך שאני עוסקת בסיפור של הרבה מאוד משפחות יוצאות אתיופיה, מתקשרות אליי. הרבה מאוד חיילים, בני הקהילה. רבים מהם רוצים להנציח בהכנסת ספר תורה. שאגב, יש לי עכשיו סיפור הזוי שפשוט הם הזמינו ספר תורה, שילמו, והרב לא סיפק להם את ספר התורה שהם בחרו. נתן להם ספר תורה פסול. ההורים האלה שמאוד מתקשים בעברית, מהר מאוד הבינו. אבל באמת, מבחינתם החיים, המזור, המעט מזור שהם השיגו זה רק אם ההנצחה הזאת תושלם. לא משנה, אנחנו מטפלים בסיפור של הרב, אם אפשר לקרוא לו רב. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> מעין רב. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל אין ספק שלפחות בשיחות שאני עושה עם משפחות, ההנצחה היא חלק משמעותי בשיקום ובריפוי. << אורח >> ניצן קיש ארגמן: << אורח >> סליחה, אפשר רק להוסיף לזה? שמי ניצן קיש ארגמן. רק להוסיף לזה שזה נותן המון גם לסטארטאפים ולעסקים עצמם. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שאת מנכ"לית Wonder Jewel. << אורח >> ניצן קיש ארגמן: << אורח >> Wender Jewel. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> חשבתי וונדר וומן. << אורח >> ניצן קיש ארגמן: << אורח >> זה להפוך כל אחת מאתנו לכזאת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אם כבר, רציתי חלק לשמוע באמת מנכ"ליות. אז בואי תספרי, גם על החיבור וגם. << אורח >> ניצן קיש ארגמן: << אורח >> רק רציתי, סליחה שזה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, זה בסדר. << אורח >> ניצן קיש ארגמן: << אורח >> גם כסטארטאפ שאין ברירה אלא להמשיך לעבוד גם ברגעים הכי קשים זה נותן לנו המון כוח והמון משמעות לקהילה העסקית בכלל. ולכן אני חושבת שנקסט אוקטובר יש כאן פיצוח מדהים. גם נותן לנו המון חיים והמון כוחות ביום יום. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כמה אתם נותנים למשפחה להוביל את הכיוון? << אורח >> ניצן קיש ארגמן: << אורח >> אנחנו בשיתוף פעולה מלא. אני רגע אקח את זה שנייה אחורה. לי קוראים ניצן קיש ארגמן, אני המייסדת והמנכ"ל של Wender Jewel. סטארטאפ ישראלי, נשי. אנחנו עוסקים בביטחון כחלק מאיכות החיים. אנחנו קוראים לזה safety is wellness. יושב כאן לצידי שי, סמנכ"ל טכנולוגיות שלנו. אנחנו מייצרים פתרון של תכשיטים שיודעים לזהות ולתקשר מקרי חירום בזמן אמת. ואנחנו בעצם מתעסקים בכל שלושת הרבדים של ביטחון, שזה גם חירום, גם השגרה וחוסר הנוחות, שזה כרגע דברים שבעיקר אנחנו נמנעים מהם. וגם ה- awareness, איך מודעים ומודעות, איך מקבלים ידע. ידע זה כוח. כדי שנהיה בטוחים ובטוחות בשגרה. בנימה גם אישית נוספת, נשים וביטחון, אני גם יושבת בוועדה המייעצת במקום שבו אני נמצאת למועצה בנושא ביטחון. ומרגע שאנחנו וקהילה שלמה של יותר מ-1,000 נשים התחלנו לשים את הצרכים שלנו בביטחון דברים התחילו להשתנות. אז גם זה. כלומר, כמו שאמרת על הצמתים המרכזיים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה. << אורח >> ניצן קיש ארגמן: << אורח >> החיבור לנקסט אוקטובר היה חיבור כמעט קוסמי, אחרי שנפגשנו עם המשפחה של הילי סולומון ז"ל. מסתבר שהילי ומגי אמא שלה חשבו על הרעיון הזה לפני כמה שנים. משפחת סולומון היא משפחה - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הילי סולומון ז"ל, נרצחה על ידי מחבלים בפסטיבל הנובה, באזור רעים ב-7 באוקטובר. << אורח >> ניצן קיש ארגמן: << אורח >> נכון. היא הייתה בת 27. הרבה פעמים שואלים אותי אם הכרתי אותה לפני. אז לא. אבל היא הייתה אדירה. והיא הייתה מלאת כוחות ואומץ. וגם אומץ כזה שזה נראה בתמונות ומהסיפורים של המשפחה, לא אומץ של כמעט ילדי, אומץ של כיף ושמגיע לה להיות האמיצה ובמקום הנכון. היא נרצחה כמה ימים בודדים לפני שהיא יצאה עם קולקציה ועם מותג של בגדי מסיבות. כאשר כל הרעיון של המותג היה לאפשר לכל אחד ולכל אחת להיות במרכז הרחבה. שזה מדהים. היא הייתה רק בת 27. ביחד מה שהחלטנו זה קודם כל להתחיל. בקטע נורא משונה, הילי דוחפת אותנו כל הזמן לזוז, כל הזמן להתחיל. והדבר הראשון שאנחנו עושים ביחד זה לייצר קולקציה של תכשיטים, תכשיטי אופנה עם המסרים המאוד חזקים שלה. יש תכשיט שכתוב עליו אומץ. יש תכשיט שכתוב עליו live free, בפנים גם כתוב be yourself עם חריטה של ציפורים, כמו שהיה הקעקוע שלה. וגם יש עוד תכשיט שכתוב עליו take back the power או own my power וגם כל אחד ואחת יכולים לבחור את המסרים שלהם. המשמעות של התכשיטים האלה זה שיהיה לנו, כל אחד ואחת שירצו, תזכורת מוחשית להילי. הם מספרים בני ומגי, שבשבעה שהגיעו הרבה אנשים ואמרו היא הייתה החברה הכי טובה שלי. מאות אנשים הגיעו וסיפרו שהיא הייתה החברה הכי טובה שלי. ועם התכשיטים אנחנו בעצם מאפשרים שתהיה החברה הכי טובה שתזכיר את הכוחות הפנימיים. מרגע שאני התחלתי לענוד, אני מומחית בהדפסת תלת ממד, כל התכשיטים בהדפסה. ומרגע שהתחלתי לענוד את התכשיט הראשון שהוא אפילו נראה קצת כמו צעצוע, פתאום הרגשתי שיש לי הרבה יותר כוחות. אני הצלחתי להיות הקול של הבן שלי ברגע מסוים כשהיינו צריכים. וזאת רק ההתחלה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה. << אורח >> ניצן קיש ארגמן: << אורח >> רק עוד דבר אחד. אנחנו מתכננים לעשות קולקציה של תכשיטים חכמים לזכרה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שהם גם עם צ'יפ? << אורח >> ניצן קיש ארגמן: << אורח >> שהם יידעו לזהות ולתקשר את מקרה החירום. ושהם יהיו לכל מיני סוגים של מקרי חירום באשר הם. ועוד יותר, יחד עם הקולקציה אנחנו גם יוצאים עם תוכן, עם בלוג שמדבר על ביטחון כחלק מאיכות החיים. וכבר עכשיו נותן כלים שיש להם את הפוטנציאל להציל חיים. וזה בזכות הילי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה. אפרת דובדבני, מנכ"לית מרכז פרס לשלום וחדשנות. ברוכה הנמצאת, שמחים לראות אותך כאן. בבקשה. << אורח >> אפרת דובדבני: << אורח >> קודם כל תודה רבה. וזה ממש מפגש מטלטל ומרגש. אני אהיה מאוד קצרה. אני רוצה ככה אולי לספר שנייה על עצמי. עבדתי עם רבין. אחרי הרצח התחלתי לעבוד עם פרס, 22 שנה הייתי. הקמתי את המשרד לפיתוח הנגב והגליל, הייתי מנכ"לית שלו וגם הייתי מנכ"לית בית הנשיא. אני רוצה לקחת את כל מה שדובר פה ולתת עוד איזה שהוא ממד נוסף. והממד הזה הוא ממד שקשור לתיקון עולם. אם אנחנו, הפרויקט הזה של הילה הוא פרויקט שמדבר, של הילה, של משפחת שי, נקסט אוקטובר, הוא פרויקט שבעצם המשמעות שלו היא תיקון עולם. אם אנחנו דרך הסטארטאפים שיש לנו פה במדינת ישראל יכולים להביא אוויר נקי ומים נקיים, לטפל בבעיית הרעב בעולם, להביא מזור רפואי – לא רק שזה נותן לנו כוח אלא זה מאפשר לנו להביא ערך לעולם. זה מאפשר לנו לייצר ולעשות תיקון עולם ואין למעלה מזה. יש מה לעשות ויש הרבה דברים לעשות. אנחנו חושבים שצריך לבנות, הקטר הכי חשוב שיש למדינת ישראל היום הוא הקטר של הסטארטאפים ושל ההייטק או מה שיצעיד אותנו קדימה. לכן לא מספיק להסתפק רק באנשים שנמצאים מה שנקרא קרוב לצלחת, אלא צריך להצמיח את הדור הזה של סטארטאפיסטים. גם כאלה שנמצאים בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. צריך להביא משקיעים לישראל, כי הרבה מאוד משקיעים נעלמו בדרך, כי לא היה להם נוח להיות מחוברים למדינת ישראל. אני יכולה כן להגיד שיש היום חזרה של משקיעים, בעיקר יהודים אני אומרת, שבעבר לא כל כך רצו לתרום. ועכשיו רואים את התרומה שלהם למדינת ישראל בזה שהם משקיעים בסטארטאפים. אז יש פה איזה שהוא משהו אופטימי שהוא מאוד משמעותי. אני רוצה לסיים ולהגיד, לצטט משפט של פרס שהוא בעיניי מדהים וכל כך רלוונטי למה שדיברתם כאן, ובטח למיזם הזה. זה משפט מדהים שפרס אמר, ואני מקריאה אותו, כי כל אות פה היא משמעותית. הוא נמצא, דרך אגב, על הבקו"ם. הוא אומר כך: "העיקר בחיים זה לא מה להיות, אלא מה לעשות. כי אין דבר זה תפקיד, יש שליחות". אני חושבת שכל מי שנמצא סביב השולחן הזה עוסק בשליחות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מאוד מרגש. משפט מאוד מרגש. << אורח >> אפרת דובדבני: << אורח >> מצמרר אפילו. בגלל זה קראתי כל פסיק. וכל מי שנמצא סביב השולחן הזה עוסק בשליחות. תודה רבה לכם. תודה רבה על המשמעות שאתם נותנים לחיים של כולנו. ואנחנו פה לשירות כל מי שצריך. תודה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה לך. תודה על כל העשייה שלך. אני רוצה לאפשר לפני שאני עוברת אלייך, תמי, לשני מנכ"לים. אני יודעת שיש פה את הילה שביב שהיא מנכ"לית, אתם מנציחים את שני גבאי, בחברת גאלס ביו. << אורח >> הילה שביב: << אורח >> השם גאלס זה בא מ-girls, בנות. זה השם של החברה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ויש את הילה ינאי מנכ"לית חברת אלה? אני טועה? << אורח >> הילה ינאי: << אורח >> סמנכ"לית, כן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> סמנכ"לית. לפני שיפטרו אותך, בואי נתקן. אתם מנציחים את נטע אפשטיין ז"ל. << אורח >> הילה ינאי: << אורח >> יש לנו מודל הנצחה מאוד מאוד מיוחד. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אורי היום הוא ראש המועצה. << אורח >> הילה ינאי: << אורח >> איילת האמא. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הדוד. << אורח >> הילה ינאי: << אורח >> כן, כן. החליף את אופיר. חמישה בני משפחה שנרצחו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אופיר לבשטיין שהיה ראש מועצת שער הנגב. << אורח >> הילה ינאי: << אורח >> נטע צעיר, בן 21, שנהרג בגבורה. קפץ על רימון להציל את אירן הארוסה שלו, בשכונת הצעירים בכפר עזה. נטע היה צעיר מסור ומתנדב ותמיד חיפש את הילדים עם הצרכים המיוחדים בסביבה שלו. בגיל צעיר מתנועת הנוער התנדב עם ילדים עם מוגבלות. הוא בחר לצאת לשנת שירות לפני הצבא והוא הגיע להוסטל לילדים עם מוגבלות ולילדים שהוצאו בצו בית משפט מהבית. ילדים עם מורכבות קשה. הגיע צעיר מלא מוטיבציה ומלא רצון לסייע ולעזור. ונכנס לתוך התמודדות מורכבת מאוד. התמודדות שמהיום הראשון הוא נדרש בעצם לתת מענה בלי לקבל כלים ובלי שיהיה לו ידע מוקדם. למרות הרצון הטוב והמוטיבציה המאוד גבוהה שהוא הגיע איתה. זו הייתה שנה מורכבת מאוד. גם הייתה שנה של קורונה וגם שנה שעם כל הכוונות הטובות, ההורים שלו ממש הרגישו שהם היו צריכים להחזיק אותו בשנה הזאת כדי שהוא יצליח להגיע עד הסוף ושהוא ירגיש שהייתה תוחלת בתוכה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> איך מנציחים אותו היום? << אורח >> הילה ינאי: << אורח >> בדיוק במקום הזה המשפחה החליטה להנציח אותו. כשאנחנו התחברנו בנקסט אוקטובר אז הם אמרו תנו לנו לחשוב על זה רגע, שזה יהיה הפיצוח הכי מדויק. ואז כאשר הם חזרו עם משפחת אפשטיין הם אמרו יש לנו פיצוח, אבל אל תיבהלו. כי במשפחה עצמה יש את מיזם ההנצחה שהם רוצים לעשות ואנחנו צריכים אנשי מקצוע שילוו אותם במקום הזה. אז אמרנו שאנחנו לא נבהלים מאתגרים. ואנחנו התחברנו אליהם. זאת אומרת, אנחנו אלה שעזרנו להם להקים את המיזם שלהם. מה שהם רצו לעשות זה בדיוק להיכנס במקום הזה שבני נוער וצעירים יוצאים לשנות שירות ושירות לאומי עם ועבור אנשים עם מוגבלות. ובעצם לא מקבלים שום הכשרה ושום כלים לפני. ואת הדבר הזה הם רצו לשנות. הם הקימו מרכז הכשרה שנקרא צוות נטע. מרכז הכשרה לאומי לצעירים מתנדבים עם אנשים עם מוגבלות. חברנו ביחד לכפר נהר הירדן שזו עמותה שכבר קיימת 14 שנה, עם יכולות וכוחות ועשייה מרובה. ויחד פתחו את הפיילוט הראשון שצעירים לפני שנת שירות הגיעו להכשרה משמעותית מאוד, לקבל גם כלים מעשיים וגם ידע, כדי שהם יגיעו לשנה הזאת מוכנים ומצוידים ועם עולם מושגים ועולם מעשה מבוסס יותר. מתוך מחשבה לבנות גם את הדור הבא של המנהיגים בתחום של המוגבלות בישראל. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יפה. הילה, את רוצה לומר כמה מילים? << אורח >> הילה שביב: << אורח >> אני אשמח. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל אנחנו עושים את זה מאוד קצר, הילה. בדקה, כי אני רוצה לאפשר לאנה ויעל גם. רק תציגי את מי אתם מנציחים. << אורח >> הילה שביב: << אורח >> אנחנו מנכיחים את שני גבאי. אני בתור מנכ"לית של חברה שמתפקסת, אנחנו חברת גאלס ביו מקימה ענף חדש ברפואת נשים. בגלל זה גם קוראים לנו גאלס. אנחנו הופכים את הווגינה שנקרא בעצם נרתיק, זה הנרתיק שלנו, הנשים, שהולך איתנו 24/7 ואנחנו פיתחנו את הטכנולוגיה שמאפשרת להפוך אותו לנרתיק ולנטר את בריאות האישה. הכול מהבית, עם אפליקציה. יש לי גם פה מוצר, אם אתם תרצו לראות. אנחנו בעצם Leveraging, אנחנו ממנפים את הנרתיק שיש לכל הנשים בעולם כדי לנטר. האפליקציה הראשונה שלנו זה זיהוי סרטן. סרטן הרחם, בשלב מאוד מאוד מוקדם. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה חשוב מאוד. ואיך אתם מתחברים להנצחה? << אורח >> הילה שביב: << אורח >> כשאני שמעתי בהתחלה על נקסט אוקטובר היה לי ברור שאני רוצה להנציח איזה. ופניתי לעמותה. ושידכו אותנו לשני. אני לא הכרתי אותה קודם. אנחנו בעקבות השידוך לשני אנחנו שינינו את הצבע של הלוגו שלנו, לצבע שני. שזה מאוד מאוד, היה ורוד, כן? זה לא שעשינו שינוי עצום, אבל כן. הצבע השני, כמו שאתם רואים גם על החולצה שלי, הוא היה חלק מהצבעים שלנו. אבל יותר עשינו לזה נוכחות. אני מציגה את הפרויקט ואת הזיכרון של שני בכל מצגת שאני מופיעה בעולם. היא תמיד נוכחת איתנו. הזיכרון שלה. אני יכולה להגיד מניסיון שברגע שאני מגיעה לכנס כזה, תמיד נותנים לי את הדקה. זה לא חדש לי. יש לך דקה להציג מה שאת עושה ולהציג איך אני הולכת לשנות את כל עולם בריאות האישה בדקה. זה לא פשוט. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל אני לא עומדת בדקה. אני אומרת יש לך דקה ואני לא עוצרת. במיוחד בדיון שכזה. << אורח >> הילה שביב: << אורח >> אבל זה לא משנה כמה זמן תמיד נותנים לי לדבר, ברגע שאני מגיעה לדבר על שני, כולם, יש שקט מופתי. המסר עובר. את רואה שאנשים שומעים, מפנימים. בעיקר בחו"ל, כן, בעיקר המצגות שלי בחו"ל. אני קיבלתי כל מיני פרסמים מכל מיני עמותות של נשים. אני לא מפספסת תמיד להציג את שני ואת הזיכרון שלה. ואני חושבת שזה הגדולה שלנו פה בישראל. אם תרשי לי עוד כמה שניות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לצערי אין לי. אבל תודה, נסתפק בזה. << אורח >> הילה שביב: << אורח >> אז נסתפק בזה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יש לנו את אנה מלקבו. << אורח >> ד"ר אנה מלקבו: << אורח >> שלום. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מנכ"לית אנטוג'ניק. בבקשה. << אורח >> ד"ר אנה מלקבו: << אורח >> אני ד"ר אנה מלקוב. אני ביולוגית, חוקרת. ואני מנציחה את חברה שלי מהלימודים, ד"ר לילי אגורביץ', שנרצחה במסיבת הנובה. הסיפור שלי עם נקסט אוקטובר הוא קצת שונה. אני באתי אליהם עם זה שאני רוצה להנציח את חברה שלי שנרצחה ולא הספקתי לשתות איתה קפה, כי דחיתי את זה כל הזמן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שהיא הייתה חוקרת בכירה. << אורח >> אנה מלקוב: << אורח >> היא הייתה ד"ר לביוכימיה. עבדה בסטארטאפ ונרצחה. השאירה אחריה שני ילדים וזוג הורים. אז היה לי סיפור, אם תרשו לי לספר את הסיפור שלי עם המשפחה. כי לא הכרתי אותם לפני, הכרתי רק אותה, אנחנו למדנו ביחד. האבא במשפחה, אבא שלה, הוא מורה למתמטיקה בעומר. ובעצם כולם מכירים אותו. כל אחד שבא מהדרום, שבא מעומר, כולם מכירים אותו. ובמפגש אחד עם המשפחה הזאת, הם בעצם במקום שאני אתמוך בהם או במקום שאני אעטוף אותם הם מנסים לעזור לי ולחפש קשרים כדי לעזור לי לגייס את הכסף, שזה מטורף בעיניי. אז אני לוקחת אותה לכל מצגת שאני עושה, גם בארץ וגם בחו"ל כשזה מתאפשר לי. בארץ זה תמיד בטוח. פשוט לפעמים הפורמט בחו"ל לא מאפשר להכניס את הסלייד. היא מופיעה באתר של החברה שלי. ותמיד כשאני מתחילה את המצגת זה נותן פרופורציה וככה מקרקע אותי, כי שום דבר אחרי זה כבר לא כל כך חשוב. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה רבה. אחרונה מהמתנדבות, יעל מרטיק חנן. לא כאן. שלומי, אני שומרת אותך לסוף, משרדי הממשלה. למרות שאתה באגף. << אורח >> שלומי נחומסון: << אורח >> אני מרגיש בבית. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן. תמי יקרה, אמא של ניב רביב ז"ל. ניב נרצחה יחד עם בן זוגה ניראל ב-7 באוקטובר בכפר עזה. מתי פעם ראשונה נפגשנו, לפני שנה? היא תספר לנו על מיזם הנצחה ייחודי. הבמה שלך. << אורח >> תמי רביב: << אורח >> תודה. תודה רבה. קודם כל אני רוצה להגיד וואו, אני ממש מרוגשת. גם לשמוע את כל המיזמים. יש לי איזה נגיעה אישית עם כל אחד מכם. אני לא אתחיל לפרט, אבל אני רק אגיד על מה שנילי אמרה, שבאמת יש לנו מדינה עם אנשים מדהימים. וכולם התגייסו מההתחלה. אני פגשתי את יזהר ממש קצת אחרי ודיברנו ואני חושבת שזה מיזם מהם. לניב יש גם חברה שנקראת פרובנגו וזאת חברה שמייצרת, מאפשרת אוטומציה ב-AI. ובאמת המון מיזמים מכל הכיוונים, ספר תורה והמון דברים שבאמת מחממים נורא את הלב. אבל אחרי ה-30 של ניב וניראל התחילו להגיד לי שאני צריכה להתחיל לחשוב על הנצחה. אני באמת לא הבנתי מה זה. אני לא יודעת אם היום אני בדיוק מבינה. אני די תקועה עדיין ב-7 באוקטובר, לא קולטת בכלל שהזמן הזה עבר. אבל אמרו לי אם לא תיקחי את העזרה אז תפספסי את זה. התחלתי לחשוב באמת לאיזה כיוון. וניב עשתה המון דברים, היא הייתה בת 27 ועד הגיל הזה הספיקה לעשות המון. אבל הדבר שהכי בלט באופי שלה היה החלק המאוד מטפל שבה. היא למדה פסיכולוגיה, בדיוק הייתה לקראת מבחן, היא למדה למבחן המתאם שזה המעבר לתואר שני. היה לי ברור שאני רוצה ללכת למשהו שקשור לטיפול. אתם רוצים שנשים את הסרטון הקצר הזה? אולי זה ידבר אותי כבר, כי הוא אומר הכול. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן, נשים את הסרטון. (מוקרן סרטון) << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מאוד מרגש. << אורח >> תמי רביב: << אורח >> אני רק אגיד שאנחנו היום כבר מטפלים כמעט ב-200 אנשים. פתחנו לאחרונה מרכז לטיפול יום אינטנסיבי. << אורח >> קריאה: << אורח >> איפה זה? << אורח >> קריאה: << אורח >> בנעורים. << אורח >> קריאה: << אורח >> אפשר להתנדב אצלכם? וואו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כבר 200 מטופלים? << אורח >> תמי רביב: << אורח >> כן. ועוד קבוצת הורים וקבוצת בנות זוג וקבוצה של אימהות לחיילים בסדיר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כמה נשים? שמת דגש על זה. << אורח >> תמי רביב: << אורח >> 30%, נכון. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 30%. המדינה עוזרת? << אורח >> תמי רביב: << אורח >> לא מספיק. אני לא אגיד שלא, אבל - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אתם עכשיו בשיתוף פעולה עם הרווחה או עם משרד הבריאות? << אורח >> תמי רביב: << אורח >> אנחנו מנסים לגייס את כולם אלינו, גם משרד הבריאות, גם משרד הביטחון. לא, לא מספיק. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בסדר, נעבוד על זה. << אורח >> תמי רביב: << אורח >> כן. תודה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה רבה על העשייה שלך, וגם לד"ר פפר. שלומי, מנכ"ל ארגון אלמנות ויתומי צה"ל. << אורח >> שלומי נחומסון: << אורח >> יושבת הראש זהבה תציג פה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שלום. סליחה, התנצלותי. יש צורך בפגישה וגם זה רשום פה. אז בבקשה, זהבה. תאפשר ליו"רית, תציגי את עצמך. נכנסת לתפקיד לפני ארבעה חודשים? << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> כמעט, חמישה חודשים כבר. קודם כל, אני ממש מתרגשת ממה שקורה פה. אני חושבת שמה שעושים פה זה דבר אדיר. זה זיכרון מתמשך, כך אני חושבת, כך אני מרגישה עכשיו. שהזיכרון של היקרים שלכם לא נגמר, הוא מתמשך. הוא כל הזמן נמצא. וההנכחה הזאת היא ממש מיוחדת. אני פה כדי להקשיב. כמובן שיש, אני נמצאת גם במועצה הציבורית להנצחה של משרד הביטחון. כל הרעיונות שהעליתם פה בהחלט אני אציין אותם כשאני אהיה במועצה וזה חשוב מאוד. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> במועצה יש נציגות של משפחות? << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> משפחות בדרך כלל של נופלים, של חללי צה"ל. אבל דרך ההנצחה וכפי ששמענו ממועלם עכשיו, שההנצחה צריכה להיות פרטית וכולם צריכים להיות מונצחים באיזה שהיא דרך, אנחנו נראה איך אפשר לשלב. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא. הוא אומר ההנצחה היא באמת לאומית, אבל המדינה כן צריכה להיות שותפה ולמצוא את הדרכים בהנצחה הפרטית. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> נכון. לכן במועצה בהחלט אפשר להעלות את העניינים האלה ולראות איך אפשר ליישם את זה הלכה למעשה. ותודה רבה לכם, תודה על הכול. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה. אני רוצה באמת, זהבה גרוס מידן, יושבת-ראש ארגון האלמנות ויתומי צה"ל, לברך אותך על כניסתך לתפקיד. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> אני מודה לך מאוד. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יש הרבה מאוד עבודה, אנחנו יודעים את זה. יש לנו עדיין את החוק שאמור לתת את הסיוע, אני קוראת לזה המינימלי. אנחנו נמשיך להיאבק ביחד כדי שזה באמת יקרה. אני מקווה שהסוגייה תיפתר ממש במהרה. שלומי, בבקשה, המנכ"ל. << אורח >> שלומי נחומסון: << אורח >> קודם כל, אני חייב להגיד שהייתי בלא מעט דיונים בכנסת, במיוחד בשנתיים האחרונות, ואני לא זוכר שנכחתי בדיון שהוא כל כך מרגש. כל כך הרבה לבבות שנפתחו וכבוד הדדי והכלה ומרחב משותף שיש בו גם כאב וגם תקווה. ואני חייב להודות, גברתי יושבת-הראש, שרק בוועדה הזו, בראשותך, כזה דבר יכול לקרות, הוועדה לקידום מעמד האישה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה. למרות שאין צורך למחוא לי בכלל כפיים. << אורח >> שלומי נחומסון: << אורח >> הוועדה לקידום מעמד האישה, אני לא מרגיש שזה מס שפתיים, אני חושב שכולם יכולים להסכים איתי פה, הפכה לנדבך משמעותי בהתמודדות של החברה עם השבר הגדול הזה והישיבה הזאת היא רק ביטוי אחד לסיפור הזה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה רבה לך. << אורח >> שלומי נחומסון: << אורח >> התרגשתי מאוד לשמוע את כולם. התרגשתי לשמוע את טליה ואת פרויקט ההנצחה של יוסי, שאנחנו מלווים את הדס וחמשת ילדיהם. ובאמת, אנחנו רגילים, כשהייתי תלמיד בבית הספר ואחרי זה, היינו תמיד רגילים להנצחה מונומנטלית, חד ממדית. מגיעים לאיזה שהוא אתר הנצחה, עם אנדרטה. לאנדרטה במקרה הטוב כתובים גם השמות וגם האירוע. ובמקרה הפחות טוב יש איזה שהם כמה שמות, עם אות שאולי נפלה ומשהו, ופה הסיפור אחר לגמרי. פה יש הנצחה שהיא רב ממדית, שהיא מסתכלת לא רק על הצורך להנציח שם, אלא באמת על הצורך להנציח מורשת ולהשאיר אותה בחיים. אם הגיבורים שלנו, אם החללים אינם בחיים בעצמם, לפחות שהמורשת שלהם תישאר איתנו ושאנחנו נפיק ממנה כולנו, גם המשפחות, אבל גם החברה כולה, שנפיק מהמורשת הזאת את המיטב ונלך לאורה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יש הרבה פניות של משפחות בנושא? << אורח >> שלומי נחומסון: << אורח >> אני יכול להגיד לך שכאשר זה נוגע לאלמנות הפניות היא אחרת. הפניות היא אחרת. האלמנות, אמרה טליה, שכל יום זה גבורה. ואני אקדים את הגבורה הזאת, וזו התבטאות, לא בפעם הראשונה אני אומר את זה, אפילו לא בוועדה הזאת. כל יום הוא מלחמה. אנחנו מנהלים מלחמה אחת גדולה בעזה ובמקומות אחרים. אבל בלי שאנחנו יודעים יש אלפי מערכות סמויות בבתים של משפחות שכולות. מלחמות יום יומיות, לקום מהמיטה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> גם אז דיברנו על הסיפור של האופר, שאמרו שזה נפתר. ואני חושבת שמשרד הביטחון יכול לסייע בזה, למרות שזה לא אגף ההנצחה. לממן אופר לנשים של נופלים, שיש להם ילדים קטנים. פשוט. << אורח >> טליה ויצן: << אורח >> אני רוצה כן להגיד פה, כי זה משהו שאני כמעט שנתיים אחרי ורק לפני חודש, אני לא יודעת מי פה בדיוק הנציג של משרד הביטחון, אבל התחלתי להיעזר בעניין הזה שנקרא חונכת לילד. יש לי 10 שעות שבועיות. זה לא מונגש לאלמנות. יש לי חמישה ילדים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> עשינו פה דיונים וזה עדיין לא מורגש? << אורח >> טליה ויצן: << אורח >> אני זכאית לארבעה מלווים של 10 שעות שבועיות כל אחד מהם. ורק דרך חברה שכתבה בקבוצה הבנתי. התקשרתי לעו"סית שלי והיא אמרה לי, והעו"סית שלי מדהימה, אני חס וחלילה - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> את בקבוצה שהקימו שלומית קלמנזון ורז טחן? << אורח >> טליה ויצן: << אורח >> יש לי אין ספור קבוצות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני חושבת שצריך לעשות משהו במשותף, זהבה ושלומית, להעלאת המודעות. בואו ניפגש על הדבר הזה. וגם אם נצטרך להביא, למרות שזאת לא הנצחה וזה אגף אחר. בעצם אתם אחראים. אז אני מבקשת להקצות, זה אצלכם. סליחה, אני לרגע התבלבלתי בגלל נשות הפצועים. אני אומרת להקצות תקציב ספציפי לדבר הזה. שמי שינגיש את זה בסוף זה גם יהיו, אם הם ירצו, חלק מנשות הנופלים, יחד עם הארגון. אנחנו חייבים, זה משהו שחוזר על עצמו. אנחנו עושים פה דיון, אומרים יש. אבל באות האלמנות ואומרות לא קיבלנו, לא ידענו. אותו דבר גם על האופר, עד שאושר. אז אולי אם אלמנה תדע שיש לה את זה, זה מציל חיים. ויש כל כך הרבה יתומים. אני חושבת שהדבר הזה, חוסר ההנגשה, ואנחנו לא מדברים פה, זה המון כמובן, אבל אלה לא מספרים שאתה לא יודע לגשת אליהם ולהגיע לכל אחת ואחד. אז אני מבקשת שזה, אפילו אם ייצא מזה שנצליח לאפשר את זה, שמממשים וכל הילדים המתוקים של כל הנופלים והנופלות יקבלו את מה שמגיע להם, אני חושבת שעשינו את שלנו. << אורח >> שלומי נחומסון: << אורח >> באמת, אנחנו עברנו כברת דרך ואני יכול להגיד שמתחילת המלחמה כאשר דיברנו על דברים מסוימים, כמו מחנות קיץ לצורך העניין או כמו הצורך לתת מענקים חודשיים נוספים לאלמנות עם ילדים, עם פעוטות. היום הדבר הזה ניתן. עברנו כברת דרך, אבל הדרך עוד ארוכה. מה שכן היה לי חשוב להגיד בקונטקסט הזה של ההנצחה, זה לשים לכולנו רגע איזה שהיא מראה ושלא חלילה נחשוב שאפשר להסתפק רק בהנצחה. ההנצחה היא חשובה, הנצחה ממלאת אותנו ברוח והיא מאפשר לנו לשאת את זכר החללים ואת מורשתם. והיא נותנת לכולנו השראה. אבל מעבר לזה מוטלת עלינו גם החובה לדאוג למשפחות השכולות. והחובה היא לא רק חובה ממשלתית או ארגונית, החובה היא חוצת מגזרים. ואני מזמין את כל מי שנמצא מסביב לשולחן הזה לזכור שלצד ההנצחה יש את החיים עצמם. יש אלמנות לחמישה ילדים או שלושה ילדים או שבעה ילדים שמנהלות יום יום מערכה קשה מנשוא. החובה שלנו כלפיהן, גם כלפי החללים, ולא פחות חשוב מזה, אגב, גם כלפי הגיבורים שלוחמים עכשיו בעזה ויודעים שאם חלילה יקרה להם משהו אנחנו נדאג לילדים שלהם. אז יש לנו חובה גם כלפיהם. אז אנחנו צריכים לזכור את ההנצחה ויחד עם זה את החובה שלנו המוסרית והביטחונית ומכל כך הרבה בחינות, לדאוג למשפחות החללים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שלומי, אנחנו נקיים דיון. אני אעדכן גם, שאני בעוד חודש ימים עוזבת את התפקיד של יושבת-ראש הוועדה, אחרי שלוש שנים. יש רוטציה, עומדים בהסכמים. בכל זאת, אנחנו לא כמו אלה שמחזיקים ולא זזים. נאפשר לבאה בתור לשבת. אבל אני לא הולכת לשום מקום. אני אעשה דיון לפני שאני מסיימת גם על הנושא הזה, להבין איפה זה עומד, מעבר לחקיקה שנמשיך לעקוב אחריה. << אורח >> הילה שי: << אורח >> ומה תעשי אחרי שתעזבי את הוועדה << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני פה. אני יושבת-ראש סיעת כחול לבן ואני בכנסת. אל דאגה, איך אמרה אפרת וככה תמיד זה הנחה אותי. זה לא מה להיות, אלא מה לעשות. אני אגיד את התמות עצמן, תמיד אומרים לי מה את רוצה, איזה שרה את רוצה להיות? זה לא משנה התפקיד. מה אני אעשה, איזה משמעות. השאלה היא באמת איזה משמעות אנחנו מכניסים לעשייה ולשליחות ולא לתפקיד ולטייטל. << אורח >> שלומי נחומסון: << אורח >> חה"כ מתן כהנא התפטר לא מזמן מיושב-ראש השדולה לאלמנות ויתומי צה"ל. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אמרתי, דיברתי כבר עם ביסמוט. אני שם לגמרי. אבל אנחנו באמת נמשיך לעשות את שיתוף הפעולה הזה כדי שמשרדי הממשלה יתנו את המענים. << אורח >> הילה שי: << אורח >> אני מקווה שיתפנה לך קצת זמן בכל זאת, אחרי שתפני את המקום פה. ואולי זה הזמן להקים גם שדולה, אני מניחה שזו תהיה שדולה שהיא חוצת מפלגות. שתעסוק באמת בנושא של ההנצחה וההנכחה של כל נפגעי המלחמה הארוכה והקשה הזאת. מלחמה ארוכה ביותר שחוותה מדינת ישראל מאז קיומה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יתכן. יתכן שהפתרון לקדם את הנושא הזה זה באמת הסיפור של ההנצחה. << אורח >> הילה שי: << אורח >> אני חושבת שהגיע הזמן, המלחמה הכואבת, אחרי שנתיים אנחנו צריכים להתחיל לדבר על תקומה. ואני מאוד מאמינה שכמו שדיברתי בהתחלה, השילוב הזה בין אומת ההייטק, מעצמת ההייטק שלנו והצמיחה שבאה מתוך המשבר, זאת המשמעות של התקומה. ובזה אנחנו צריכים, אנחנו חייבים להתעסק בזה. זה לא יכול להיות משהו שיעבור ככה על הדרך. 400 חברות זה מצוין, רשות החדשנות מאוד יכולה לעזור לנו בזה. גם תמיכה בחברות, גם להביא לנו עוד חברות שייקחו את המחויבות המוסרית הזאת, הערכית הזאת, ויעמדו מול החברה בישראל ויגידו אנחנו כאן. אנחנו כענף מאוד בולט בתעשייה בישראל לוקחים על עצמנו את החובה המוסרית הזאת לעזור בתקומה של החברה והכלכלה בישראל. << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> תודה הילה. אם אני יכולה להגיד מילה, להתייחס. שמי לינוי שמחי, אני מנהלת את קרן תנופה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נכון, סליחה. משרדי ממשלה לא מתפרצים, כי אני תכף מגיעה אליכם. << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> אוקיי, סליחה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אורחים כן. אולי את פעם ראשונה בכנסת? << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז שתדעי, תכירי. משרדי ממשלה וארגונים מחכים לסוף ואז אנחנו נותנים להם לסכם. << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז אנחנו נתחיל במשרד הביטחון. רק את הטייטל המלא, אני רוצה בכל זאת לכבד את הטייטלים שלכם. עמית קפח, ראש אגף חטיבת אנדרטאות, מפעלי הנצחה ויזכור. << אורח >> עמית קפח: << אורח >> כן, ראש חטיבה, לא אגף. כיוון שאריה כבר דיבר מקודם, אז אני אגיד כמה דברים. קודם כל, רק לגבי הסוגייה שהייתה פה. אז באמת אלמנות מקבלות בתגמול החודשי סכום המיועד לאופר עד גיל שלוש ומעל גיל שלוש. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> על האופר מקבלים עד גיל שלוש כאשר הבירוקרטיה נפתרה? הסיפור של הבירוקרטיה נפתרה? כי לפעמים ישראליות לא רוצות. << אורח >> טליה ויצן: << אורח >> אבל לא מקבלים הנחה למעון. אז אצלי כל הכסף הלך על המעון בהקשר הזה. הייתי צריכה לשלם תשלום מלא על מעון בגלל אובדן כושר עבודה שהיה לי. ואז ה-3,000 שקלים האלה זה לא לאופר, זה למעון. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> את מגיעה אלינו לדיון, לא רוצה לתזז אותך. תעלי בזום, באמת, עם כל ההתרוצצות זה לא פשוט ועוד מגיעה מרחוק. אני מציעה שאת העניין הזה אנחנו נלבן בדיון הבא. זה נושא שמאוד חשוב וקרוב לליבנו. בעניין ההנצחה – תובנות. << אורח >> עמית קפח: << אורח >> כן. אני רוצה להגיד רק בעניין ההנצחה ואני באמת, קודם כל, כל האירוע הזה ויצא לי להיות בשנתיים האחרונות לא מעט פה בכנסת. וזה באמת שעתיים מאוד מרגשות. אני רוצה להתחבר גם לדברים שלך, טליה, וגם של שלומי. כי אנחנו היינו עד לפני מספר שנים אגף משפחות והנצחה. לפני מספר שנים אנחנו אגף משפחות הנצחה ומורשת. אי אפשר להפריד את ההנצחה מהמורשת, טליה בעצם דיברה על זה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שכחתי לעשות גילוי נאות. גילוי נאות: אחיינית שלי עושה אצלכם שירות לאומי. השפעה גדולה. סתם, השפעה גדולה באמת. מהממת, היא עושה את זה מכל הלב, חתמה שנה שנייה. << אורח >> עמית קפח: << אורח >> אני אגיד רק משפט, על שיר הרעות. תמיד אומרים שם "ונזכור את כולם, את יפי הבלורית והתואר". אם היינו נתקעים רק ביפי הבלורית והתואר אז באמת זה לא מעניין. כי הוא אולי בלונדיני ואני בלי שיער, אז מה? אבל השיר נקרא "הרעות נשאנוך בלי מילים". אנחנו לוקחים לא את התואר, אלא את הרעות, את הערכים, את המורשת שהנופלים השאירו. אז באמת זה התפקיד שלנו. זאת אומרת ההנצחה חייבת לבוא עם המורשת, עם הרעות, עם מה אנחנו לומדים מהנופלים. מה זה אומר לי כשאני שומע סיפור על נופל ולאן אני לוקח את זה לעצמי, מכאן ולהבא. לקחת ערך אחד או מספר ערכים מכל אחד, מכל הנופלים. אז אם אני אהיה יותר טוב אז סביבתי תהיה יותר טובה, החברים שלי יהיו יותר טובים וכל העם יהיה יותר טוב. לשם בעצם אנחנו מכוונים, בעצם לערכים ולמורשת של הנופלים. תודה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה. שמענו את אריה. אבל בכל זאת, אני כן רוצה שתעשו, יש לכם שולחן עגול? אתם כל הזמן פוגשים משפחות, אני יודעת. אבל בכל זאת, אני תכף אחבר את זה לרשות לחדשנות. אני חושבת שאתם צריכים, אני אביא לך דוגמה מהעולמות שמאוד קרובים אליי מהתפקידים הקודמים שלי. הייתי שרת העלייה והקליטה ויש לנו הרבה מאוד משפחות שכולות מעבר לים. הרבה מאוד מהצרכים שלהם, מהזכויות שלהם, הם לא יודעים. אפילו בעניין הנצחה. וגם כשהם נכנסים זה לא מונגש אפילו שפתית בהרבה מהמקרים. אומרים להם לגשת לשגרירויות או לקונסוליה כדי לקבל יותר מידע. אני חושבת שצריך אולי לייצר, להתעדכן. אולי לייצר איזה שהוא שולחן עגול עם חלק מהאנשים המופלאים שנמצאים כאן. זה צריך להיות מאוד מגוון, שמכיל בתוכו גם משרדי ממשלה, כולל את הרשות לחדשנות שיכולה, אנחנו תכף נגיע אליו, שיכולה לתת, להתגייס גם תקציבית לדבר הזה. כי בסוף אם מגזר עסקי פרטי יודע להתגייס, אני חושבת שגם אתם יכולים להתגייס. זו תהיה אחת ההנחיות. בסדר? << אורח >> עמית קפח: << אורח >> בסדר גמור. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> משרד הרווחה והביטחון החברתי, אור צוברי, מנהלת אגף חרבות ברזל. קודם כל אני רוצה לברך אותך על העבודה המשותפת שעשיתם למען העמותה. זו הזדמנות בשבילי. לסיוע לילדים ששבו מהשבי ותמיכה בעמותה המדהימה שנקראת "להושיט יד" שמלווה אותם ונמצאת איתם כמעט כל יום. << אורח >> אור צוברי: << אורח >> נכון. קודם כל נעים מאוד, ואני ממש שמחה להיות פה. והילה, אני שמחה גם שחזרת לדיון, כי אני רוצה להגיד שזה, פנינה, הרמת לי להנחתה. אני חושבת שהסיפור של שותפות ותמיכה במיזמים חדשים שקורים בחברה האזרחית זה רק יתרון לממשלה. כי בסוף יש דברים שלא כל המומחיות אצלנו. אני באמת הייתי פה גם במרכז שתמי הקימה לבת שלה, וזה מדהים ומעורר השראה. ואלה דברים שבאמת אני חושבת שאנחנו צריכים רק לעבוד בשותפות, כדי להיות מכפיל כוח ולהגיע לכמה שיותר משפחות. אני רוצה להתחבר למה שאמר פה מנכ"ל ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, שלומי. בסוף יש את ההנצחה, אבל יש גם את הליווי הרגשי. ויכול להיות שפה גם אנחנו יכולים להתחבר להילה ולראות איך אפשר לחבר את זה למנגנונים שלנו, של שירותי הרווחה. גם בהפצה של המיזם המדהים הזה, שכבר עכשיו שלחתי תוך כדי לכמה משפחות. אבל גם במידה ואתם מזהים מקומות שאנחנו יכולים לשתף בהם פעולה ולתת את המעטפת. << אורח >> הילה שי: << אורח >> אשמח מאוד להכיר בדיוק מה היכולות ולעשות את החיבורים האלה. << אורח >> אור צוברי: << אורח >> בטח. אני אשמח לתאם פגישה ולשבת אתכם. וגם אפרופו שותפות, אני רוצה להגיד שעשינו מיזם משותף עם הביטוח הלאומי ועם הקרן לנפגעי טרור. זה נקרא "מעגל משפחתי", שאנחנו בעצם מייצרים מענים קהילתיים, משפחתיים וקבוצתיים, למשפחות שכולות ומשפחות חטופים ושבים מהמעגל השני והשלישי. שבעצם הם לא מוכרים כנפגעי פעולות איבה, אבל כן חווים אובדן לא פחות מהמעגל הראשון. יכול להיות שגם פה אנחנו יכולים לשתף פעולה ושתהיו חלק מהארגונים שאנחנו תומכים בהם גם תקציבית, אבל גם איזה שהיא הגגה. רק אני אגיד עוד מילה, שהסיפור של הקהילה זה הסיפור של התקומה. << אורח >> הילה שי: << אורח >> לגמרי. << אורח >> אור צוברי: << אורח >> אני רואה את זה ביג טיים עם משפחות החטופים שאנחנו עושים להם עכשיו קהילות ומייצרים שיתופי פעולה עם עמותות, אפרופו "להושיט יד|. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הילדים שהם מבינים אחד את השני, שהם נמצאים אחד עם השני. << אורח >> אור צוברי: << אורח >> זה נדבך כל כך חשוב בתהליך הריפוי והשיקום והצמיחה. וזה פשוט ואנחנו שותפים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה אור. לינוי שמחי, רשות החדשנות, מנהלת קרן תנופה, בבקשה. << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> שלום לכולם. אני מנהלת את קרן תנופה ברשות החדשנות. למי שלא מכיר, רשות החדשנות פועלת לקידום תעשיית ההייטק במדינת ישראל על ידי השקעות בחברות באופן ישיר. חברות עם חדשנות טכנולוגית פורצת דרך, עם סיכון גבוה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נמצא איתנו גם תומר סגלוביץ, ראש מטה המנכ"ל? << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> תומר לא איתנו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא הגיע? הוא רשום לי. אוקיי. << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> אז הרשות מקדמת חדשנות טכנולוגית במדינת ישראל, בין היתר בהשקעות ישירות עם חברות טכנולוגיות עם סיכון מאוד גבוה והקמת תשתיות להיערכות לגלי הטכנולוגיה הבאים. באופן עקיף היא בנוסף מעודדת מדיניות לעידוד רגולציה שמאפשרת לאותן חברות בין היתר לסטארטאפים שיושבים כאן, לייצר פעילות מיטבית גם בימים של אתגר, כמו הימים שאנחנו נמצאים כאן היום. וגם בימים, אני לא זוכרת מתי הייתה שגרה, אבל גם בימים של שגרה. כבר היום השקנו חלק מקרן יוזמה מסלול חדש שמשקיע 250 מיליון שקלים לעידוד של קרנות בהשקעה בסטארטאפים, כדי שהמיזמים שלכם יוכלו לפעול, לחיות כמה שיותר זמן, להנציח ולהישאר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> רגע, 250 מיליון שקלים לעידוד החברות. << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> לעידוד של קרנות שישקיעו באותן חברות. אם קודם המנכ"לית ישבה כאן - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> באותן חברות של מה? << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> באותן חברות סטארטאפים שיושבות כאן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, רגע, זו בשורה. אם את אומרת. רגע, אני יודעת. אני לא סתם נתקעתי על זה. זה לא שעכשיו לקחתם 250 מיליון שקלים ואמרתם כל החברות שמנציחות. << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> לא, לא, אני לא מתייחסת להנצחה. רגע. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יפה, בגלל זה היה חשוב לי רגע לעצור, אחרת אני הייתי אומרת לך מחר מתחילים לבנות כנס משותף. כבר יש לך 2,000 חברות. << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> הילה מכירה את הפעילות שלנו. מנכ"ל רשות החדשנות גם הוא - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הכול בסדר. תסבירי לי עוד פעם. << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> הקרן אין לנו מנגנון של הנצחה, אבל אנחנו כן גוף של עשייה, שמעודד צמיחה של חברות הייטק במדינת ישראל. חברות שיכולות - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> רגע, תהיי איתי בבקשה. הרשות לחדשנות, אני רוצה לדעת, תראי, יש פה, אני רוצה לדעת, הרי אני לא יודעת מה התקציב שלכם. אני זוכרת מיליארדים, זה מה שאני זוכרת. << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> התקציב שלנו שני מיליארד שקלים להשקעות ישירות ועקיפות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יפה, מיליארדים. וואלה, לא מבקשים הרבה. את זרקת מספר, בואי נלך על המספר הזה. 250 מיליון שקלים, אולי מספר אחר, אתם תחליטו, שהוא בא כמה שנקרא מענק עידוד על מעורבות בחברה. אי אפשר להיות מנותקים מחברה וצרכי השעה וצרכי השיקום, צרכי הריפוי. אני חושבת, רגע, תהיי איתי. אני רוצה לדעת על יוזמות כאלה. מה אתם עושים כדי לסייע בתקומה. אתם לא חברה פרטית, אתם המדינה. זאת השאלה שלי. << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> נכון. אנחנו פועלים על ידי מענקים ישירים לחברות, בין היתר קרן תנופה שאחראית על קידום רעיונות, קידום סטארטאפים משלב הרעיון, יזם, חברה, שמגיעה עם רעיון טכנולוגי עם סיכון גבוה, לבוא ולנסות לייצר אבטיפוס ראשוני או - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, אבל יקירה, אני שואלת בהקשר של המלחמה. << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> בהקשר של המלחמה אנחנו רואים גידול - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אתם הכנתם את עצמכם בטוח לדיון. << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> נכון. בהקשר של המלחמה אנחנו תומכים בחברות, בין היתר בחברות שהביאו פתרונות טכנולוגיים לצורך השעה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אוקיי, פתרונות טכנולוגיים לצרכי השעה בכל מיני רבדים. בטח ביטחון. << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> לא. גם טיפול, שיקום של גוף ונפש. פיתוח פתרונות למצבים שונים בשטח. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כמה כסף צבעתם לטובת הדברים האלה? << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> יש לנו השקעה ישירה של מיליונים, תלוי באיזה שלב. בקרן תנופה יש - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אוקיי. איך אתם מעודדים את זה, בנוהל, בתקנה, בתנאי סף? << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> יש לנו נהלים, יש לנו מסלולים, קרנות השקעה ישירה בחברות. כדי שאותם סטארטאפים יהיה להם את כל המשאבים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, אני אומרת איך את מבדלת אותם מחברות שלא עושות נגיד את, הן לא נקראות לצו השעה. << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> אין בידול. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז מה עשינו בזה אם אין בידול? אז את ענית לי. << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> הן נבחנות, קודם כל יש להם את הכלים הקיימים וזה מאוד מתקשר לנושא הזה של לשמור על חיי מיזם לאורך זמן, מתוך מקום - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הכול טוב ויפה, אבל אי אפשר רק לדבר עסקים. צריך לחיות פה. בשביל שעסקים ומדינת ישראל תשגשג. << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> אנחנו חיים פה. היה לנו גם מסלול מהיר - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שנייה, הרוח. אני חסר לי רגע הרוח. אני חושבת שאתם כן לרגע צריכים לעצור ולשאול את עצמכם. אני נתקלת בזה בהיבט אחר של הרשות, שאתם לא מספיק משקיעים במיזמים חברתיים. בסטארטאפים, לא ביקשתי משהו אחר, חברתיים. או לפעמים באה חברה, אומרת לכם אני רוצה להשקיע עכשיו במתכנתים מהפריפריה. אנחנו רוצים לעשות חיבורים. אני חושבת, לא נפתור את זה עכשיו, וזו תהיה ההנחיה שלי, שהרשות תייצר פלטפורמה או תוכנית ייעודית וייחודית, עם תקציבים מוגדרים, על מנת לעודד את המגזר העסקי או תחום ההייטק, חברות בהייטק לקחת עוד צעד באחריות התאגידית. או שזה יבוא לידי ביטוי בתקצוב של המדינה. כי בסוף המדינה צריכה לשקף הרבה מאוד ערכים. << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> רגע, אני רוצה לחדד פה את ההנחיה שלך. יכול להיות שיש לנו - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, לא מחדדים הנחיות שלי. את יכולה לחדד את הדברים שלך. << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> לחדד לעצמי. היום רשות החדשנות פועלת בצורה שוויונית גם בפריפריה, גם בעוטף, גם באזורי איום. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בצורה שוויונית, גם במרכז. << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> גם במרכז. מרכזי החדשנות שלנו נמצאים בפריפריה, כדי לייצר מעטפת מאפשרת לאותן חברות וכדי לקדם את הפריפריה ולעודד תעשייה גם באזורים שהיום הם לא המרכז. אנחנו מעודדים גם דרך תוכניות הכשרה גם בפריפריה, גם מגדרי, גם מגזרי, יש לנו פעילויות. יש לנו אגף שלם שמתעסק בזה, ומי שרוצה להרחיב על הפעילויות שנוגעות - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לחברה. << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> לחברה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז חבל שהם לא פה. אבל לא נורא. לינוי, אני ממליצה, ואני אחדד את זה. אז יכול להיות, קודם כל, ההנחיה צריכה להגיע למנכ"ל. ואנחנו נרצה לדעת מה אתם תעשו עם זה. << אורח >> הילה שביב: << אורח >> מותר להגיד משהו בנושא, בתור חברה שהגישה כבר ארבע פעמים. וכל הגשה, חשוב מאוד לומר, היא מאוד קשה, מאוד מסובכת, שדורשת אלפי שקלים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן, אבל לא על זה. אני מדברת על היבט אחר. אני לא אפתור פה את הבעיות של חברות, מצטערת. בהוקרה רבה. זה לא הסיפור. הסיפור שאת מביאה הוא סיפור של אחריות תאגידית, אחריות חברתית. אותם אני חושבת שזה חייב להיות, תראי, יש מרכיבי מצוינות, אין ספק. בסוף הרשות לחדשנות רוצה לפתח את המדע, רוצה לפתח את ההייטק, רוצה לקחת את החברות שיהיו הכי מצוינות, אומת הסטארטאפ. לצד זה אני אומרת, צריך להיות פרמטר שיכול להוסיף להם במענקים. << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> אז הם מקבלים תוספת מענק - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שהוא פרמטר של האחריות החברתית והתאגידית. ואתם יכולים לראות גם את היקף העשייה, כדי שזה לא יהיה ישראבלוף. אני למשל, אני חייבת להזכיר, למשל יש את קוואליטסט. << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> אני אתייחס אבל לתוספת מענק, פנינה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הוזמנתי לא מזמן לפרויקט של חברת קוואליטסט, שהיא לוקחת, מכשירה מהפריפריה החברתית, הגיאוגרפית, צעירים להייטק. וכבר יש לה מאות. והיא גם קולטת אותה לעבודה. כזאת חברה למשל הייתי רוצה לדעת שהיא מקבלת מענק יותר רציני. השאלה היא מה הפרמטרים. אם הפרמטרים הם רק עסקיים וזה, למשל עכשיו בסיפור של ההנצחה. אני רוצה לדעת שרשות החדשנות יודעת לעשות כנס עם מי שהיא הצליחה לגייס כמה? 400 חברות, ולעשות איתה כנס על ערכים. כי בסוף כל אחד מאתנו, כל חברה כזאת מצליחה להמשיך לתפקד בזכות החיילים האלה, בזכות הגיבורות האלה. אבל אם אתם כרגולטור לא תשימו את זה גם כערך, אנחנו לא, אלא אם כן בתפקיד את מאגף אחר. כך או כך אולי - - - << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> פנינה, התייחסות למענקים. יש תוספת מענק 10% בקרנות שמשקיעות ישירות בחברות גם לנשים וגם לעוטף, 20%. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יש תוספות. << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> יש תוספת מענק, השקעה ישירה. כמו שציינתי, יש לנו מרכזי חדשנות ותוכניות הכשרה גם בפריפריה, גם לקידום של נשים וגיוון דמוגרפי של אוכלוסיות מגוונות בתעשייה. אני מזמינה אתכם לפנות אלינו, לאגף שלנו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, אני לא, פחות בעד שיפנו באגף. אנחנו ניתן את הזה. << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> בכל אופן, יש לנו תוספת מענק. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אנחנו ניתן הנחיה גם שיקיימו פגישה עם המיזם המדהים הזה. לא כופים עליכם, ובכל זאת תהיה הנחיה כזאת כדי לראות איך עושים משהו משותף. אני אשמח לבוא, אני אביא את חברי הכנסת איתי אם תרצו, שיגיעו. << אורח >> לינוי שמחי: << אורח >> בשמחה. אנחנו פתוחים לשיתופי פעולה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה לינוי. ביטוח לאומי, הביטחון שלי. << אורח >> גלית בר נתן: << אורח >> קודם כל, צוהריים טובים, אני גלית. אני חייבת להגיד שזה היה מאוד מרגש לשמוע את כל הדברים שאמרתם כאן. נאחל קודם כל שכל החטופים והחטופה יחזרו. לנושא ההנצחה. החל מ-7 באוקטובר הוקמה בביטוח לאומי ועדה שהמטרה שלה איך לעשות את ההנצחה בצורה נכונה יותר, בצורה טובה יותר. בצורה שנוכל להעביר את המורשת. יש כמה דברים שנעשים, אבל - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כמה אתם נתקלים, אני יודעת שאני עצמי העברתי לכם גם פניות. אבל כמה אתם נתקלים במשפחות שדווקא מבקשות שתעזרו בהנצחה? << אורח >> גלית בר נתן: << אורח >> דווקא פחות אנחנו נתקלים בהנצחה פרטית. אני כן אגיד, בהנצחה - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> את יודעת לחתום על המשפט הזה? << אורח >> גלית בר נתן: << אורח >> לא, אני לא יודעת לחתום ואני אגיד לך גם למה. אבל אני אגיד רגע משהו שרציתי להגיד להילה וגם לך. שאם יש אפשרות בישיבה שתהיה עם אריה מועלם, אנחנו נשמח גם שנציגים מביטוח לאומי יהיו בישיבה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בדיוק, זה מה שצריך. אם אתם שואלים אותי, הרשות לחדשנות, משרד הרווחה, משרד החינוך שאין פה נציג שלהם, ביטוח לאומי, כל הרלוונטיים, כל המשרדים הרלוונטיים. תגיד לאריה שלא יתבייש, שייקח כסף מהרשות לחדשנות, לא יקרה כלום. באמת. אני חושבת שזה דווקא טוב וזה גם תורם. באמת יש לי הערכה לרשות לחדשנות. אבל אני רוצה לדעת שאנחנו לא רואים את הדברים רק בפריזמה של עסקים וכסף. ערכים. וגם כמובן את ארגון יתומים ואלמנות. << אורח >> גלית בר נתן: << אורח >> וגם אולי ארגון נפגעי פעולות איבה. אני רציתי להציג גם לראש העיר של צורן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן. אבל את יכולה באמת לדבר בכללי על ראשי ערים. << אורח >> גלית בר נתן: << אורח >> גם למשרד הביטחון וגם לביטוח לאומי, אנחנו מפרסמים אחת לשנה קול קורא שנותן תמיכה להנצחה קבוצתית של חללי פעולות איבה עבור פרויקט הנצחה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ואז הרשויות יכולות לגשת? << אורח >> גלית בר נתן: << אורח >> אצלנו זה רשויות ומוסדות ציבור. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כמה הקרן הזאת, כמה תקציב יש לה? << אורח >> גלית בר נתן: << אורח >> לאור ה-7 באוקטובר אנחנו העלינו את התקציב. השנה התקציב שלו הוא 12 מיליון שקלים. הגישו לנו 58 בקשות, אנחנו - - - המעטפות. התקציב בדרך כלל - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אפשר יותר. ביטוח לאומי, יש לכם, כמה התקציב שלכם? אני יודעת שיש לכם מלא משימות, ריבוי משימות. וכמו שאת רואה אני היום נחמדה ורגועה. אבל כמה התקציב שלכם? << אורח >> גלית בר נתן: << אורח >> להנצחה בנושא הזה? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, התקציב הכללי, מיליארדים. << אורח >> גלית בר נתן: << אורח >> כרגע אני יכולה להגיד ממה שפתחנו את המעטפות, אני גם לא בטוחה שנגיע ל-12 מיליון. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא משנה. אנחנו מכירים את התקציבים ואנחנו יודעים שאתם יודעים לצבוע כסף יותר גדול בעניין הזה. ולתמרץ את ראשי הערים ולתמרץ זה. אני אומרת, זה נטו רווח שלכם ברמת הרוח. << אורח >> גלית בר נתן: << אורח >> מבחינתנו, מבחינת ביטוח לאומי, זה באמת לא רק מחויבות, אנחנו רואים את זה ממש ערכיות וחובה מוסרית וערכית להכניס את זיכרון חללי פעולות איבה, הוא יגיע נופלי המערכות, אבל להכניס אותם למרחב הציבורי. ולהכניס למורשת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נכון. לכן אני חושבת שזה מיזם מדהים. << אורח >> גלית בר נתן: << אורח >> זה לא הפרויקט היחיד שאנחנו עושים. אנחנו עושים עוד פרויקטים שונים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> איזה פרויקטים עוד? אני אשמח לשמוע. << אורח >> גלית בר נתן: << אורח >> יש לנו את האנדרטה בהר הרצל, לחללי פעולות איבה. בעזרת השם אנחנו הולכים באותו מקום להקים היכל. ואנחנו בדיוק נמצאים באתגר הגדול בין המסרים והנרטיב שנרצה להעביר שם וכיצד להעביר בין הזיכרון הפרטי והאישי והסיפור לבין הסיפור הלאומי. אנחנו בדיוק עכשיו דנים בכל הנושא הזה. יש לנו את אתר "עד". אתר שמנציח את כל חללי פעולות איבה שהוא דומה לאתר יזכור שקיים במשרד הביטחון בו בעצם יחד עם המשפחות השכולות בונים את סיפור חייו של חלל פעולות איבה. והסיפור עולה באתר. ניתן להדליק כמובן נר, לשתף ברשתות. יש לנו את, העלית מקודם אם יש, אריה מועלם, מה יש אצלנו בפרטי. אז אצלנו למשל לקראת יום הזיכרון אנחנו עובדים יחד עם מועצת תנועות הנוער, בנושא שכל תנועות הנוער מניחות נר ודגל זיכרון על קברי חללי פעולות איבה. ובעצם למעשה לפני כן הם יושבים בתנועות, לומדים על כל חלל שהם מניחים עליו את הדגל ואת הנר. הם לומדים, הם מגיעים לקבר. אם זה בני עקיבא הם גם עושים תפילה, אם זה תנועת נוער אחרת הם יכולים גם להשאיר פתק. לפעמים הם מנקים את הקבר, לומדים על החלל, יושבים סביב הקבר, מדברים על זה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יש לכם ועדה ציבורית שמחליטה על דרכי הפעולה? << אורח >> גלית בר נתן: << אורח >> הקמנו אחרי ה-7 באוקטובר, זו לא ועדה ציבורית. זו ועדה שהוקמה בביטוח לאומי שיושבים שם סמנכ"לים, מנהלי סניפים, עובדי שיקום, עובדי איבה. ואנחנו מנסים להגות כל מיני פרויקטים ורעיונות איך אפשר לעשות את יותר טוב, יותר נכון. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נציגות משפחות? << אורח >> גלית בר נתן: << אורח >> אנחנו חושבים על זה גם. זה חלק מהדברים שאנחנו רוצים לעשות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה ממש חשוב. << אורח >> גלית בר נתן: << אורח >> כן, אני מסכימה איתך. ויש לנו גם הרבה פרויקטים שאנחנו רוצים, אני לא רוצה לשתף את זה כאן כי עדיין לא נקבעו דברים. אבל אנחנו, 7 באוקטובר אני חושבת שהזיז לכולנו את הגבינה. ואנחנו לומדים את הדברים ומנסים לעשות כמה שיותר נכון את הדברים ולדייק אותם. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה. כן אסתר? << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> אני רוצה להגיד משהו אחד. בעיקר אצלנו באזור באשכול ובשער הנגב, שיש כל כך הרבה נרצחים ונופלים, ההנצחות הקבוצתיות הן בעייתיות. כי אתה מרגיש שאתה מאבד משהו מהייחודיות. ודווקא ההנצחה שהילה פה דיברה, שחברה לוקחת אחד ומנציחה אותו, אני חושבת שהמדינה חייבת לתמוך בזה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נכון. רשות החדשנות צריכה לתמוך בזה, כי יש פה היבט, וגם משרד הביטחון. << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> אני יכולה להגיד שאצלי בקיבוץ יש חמישה נרצחים ועוד ארבעה חיילים שנפלו. כל הנצחה שתעשי היא לא מייחדת את הסיפור האישי. נורא קשה. וסיפור כזה שחברה לוקחת ומדברת על החלל שנפל או על הנרצח באופן אישי, זה סיפור אחר. צריך להבין שהמשפחות רוצות זיכרון. לא האבן חשובה לנו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן. אבל יש כאלה שכן האבן חשובה להם. צריך להיזהר. זה שלך, את אמרת משהו, כן, אמרת. << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> אבל אני אומרת שמשהו באישי המדינה חייבת לתמוך בזה ולחשוב איך עושים את זה נכון יותר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מסכימה. << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> אני לא יודעת, אני לא מבינה אם המדינה תומכת. עד עכשיו לא הבנתי. << אורח >> הילה שי: << אורח >> המדינה לא תומכת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> המדינה לא תומכת. המטרה הייתה גם לחשוף את זה ושיהיה פה איזה שיתוף פעולה ומחשבה משותפת. וקרן קצת יותר גדולה. אולי אתם צריכים לעשות, כמה, יש לכם קרן, מר קפח, יש לכם קרן למשל כמו ביטוח לאומי? << אורח >> עמית קפח: << אורח >> כן, יש לנו קרן גם לרשויות עכשיו, סיימנו לפתוח גם אותן מעטפות של הקול קורא. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כמה תקציב יש שם? << אורח >> עמית קפח: << אורח >> כרגע היא עומדת של שני מיליון. ביקשנו להגדיל אותה. אבל אנחנו עוסקים בהנצחה - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> משרד הביטחון - - - << אורח >> עמית קפח: << אורח >> רגע, רגע, רגע. יש לנו גם, אני מזכיר של אתרי ההנצחה הממלכתיים והחייליים שבאחריות משרד הביטחון, שזה כמעט 20 מיליון שקלים שזה מיועד לזה, מעבר להיכל זיכרון ומעבר לכל, זאת אומרת שאנחנו עושים גם בבתי העלמין הצבאיים, שאנחנו מחלקים לעשרות מיליונים שאנחנו מטפלים בכל נושא ההנצחה. ההנצחה אצלנו היא לא רק מתמקדת ברשויות אלא גם בכל אתרי ההנצחה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, אנחנו גם עושים הבחנה בין הנצחה שהיא מאוד ממוקדת וחד פעמית לבין הנצחה שהיא בפעילות מתמשכת. << אורח >> עמית קפח: << אורח >> מעבר לרשויות. כל אתרי ההנצחה בגבעתי, גולני, יד לשריון וכו', שבאחריות משרד הביטחון, הכספים שהשקענו עליהם בשנים האחרונות או בשנתיים האחרונות, לפתח את האתרים, זה סכומי עתק. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מאות מיליונים, נכון. << אורח >> עמית קפח: << אורח >> וזה חלק מההנצחה שאנחנו עוסקים בהם. << אורח >> ניצן קיש ארגמן: << אורח >> אני יכולה רגע להגיש משהו, פנינה? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן. << אורח >> ניצן קיש ארגמן: << אורח >> משהו חשוב. הילה אמרה, ולא סתם, לפעילות הזאת יש השלכות כלכליות אדירות. היא אמרה לא סתם, יום יבוא, אם משרדי הממשלה יחליטו דווקא לקחת מהתקציבים - - - קודם, אתם תוכלו לחסוך הרבה מאוד גם לאנשים עצמם וגם למדינה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זו נקודה חשובה. << אורח >> טליה ויצן: << אורח >> וגם לייצר הרבה מאוד כסף. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בדיוק. הפעילות הזאת, היא נגעה בנקודה חשובה שאמרה בהתחלה הילה, ואנחנו נסכם תכף את הדיון. חלק מתהליך הריפוי והשיקום, אני לא אוהבת להסתכל על זה בזווית של הכסף, אבל זה בוודאי חוסך לא מעט תקציבים למדינה. << אורח >> טליה ויצן: << אורח >> בגלל שיש פה את נציגת ביטוח לאומי, ואני ככה קיבלתי אחד פלוס אחד פלוס אחד ב-7 באוקטובר, ואני גם נפגעת פעולות איבה וגם עם אחוזי נכות של פוסט טראומה וגם הילדים שלי, כי ירו לי על הבית תוך כדי שבעלי היה בחוץ. הייתי שמחה, זה אמנם לא קשור להנצחה, אבל דיברו פה גם לזכור את החיים. לצערי בביטוח לאומי אין לי שום יכולת לתקשר בצורה נוחה עם נציג ביטוח לאומי. לכן אני מוותרת על רוב מה שאני צריכה לקבל. גם אם יש לי קשיים מול משרד הביטחון, יש לי אשת קשר בווטסאפ. וזה לא יעזור לי שתגידו לי תיכנסי לאתר של ביטוח לאומי ותשאירי פנייה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, הם בדרך כלל נותנים נציג. << אורח >> טליה ויצן: << אורח >> אין, אין פנייה, אין נציגה. הדבר היחיד שהיא הייתה מוכנה זה להביא לי את המייל שלה, והיא מקסימה. אין לי בווטסאפ מספר של אישה מביטוח לאומי. יש לי ממשרד הביטחון וזה משנה את התמונה. כי אם אני שורדת את החיים שלי אני לא אכנס לאתר של ביטוח לאומי ואשאיר פנייה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אנחנו ננסה לפתור את הדבר הזה. << אורח >> גלית בר נתן: << אורח >> אני קודם כל אדבר איתך ישר אחרי הישיבה. << אורח >> טליה ויצן: << אורח >> אני לא היחידה פשוט. אני יודעת שזה בא בשם - - - << אורח >> גלית בר נתן: << אורח >> אני חייבת לציין שבביטוח לאומי יש לנו - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> צריך להכניס את הסוגייה הזאת גם לדיון של האלמנות. << אורח >> גלית בר נתן: << אורח >> יש לנו ממש נציג שיקום שמלווה כל משפחה ומשפחה. לכל משפחה יש. אנחנו מיד נפתור את זה פרטנית. << אורח >> טליה ויצן: << אורח >> אני אומרת לך, אני עם אחוזי נכות והילדים שלי עם אחוזי נכות. אין לי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בסדר, אנחנו נפתור את הסוגייה האישית שלך. את תיקחי ותטפלי בסיפור. מעבר לכך, אני אעלה את זה עם הסיפור של נשות הנופלים. כי זה חוזר על עצמו לצערנו. ובסוף אפשר להנגיש את זה באמצעים מאוד פשוטים. << אורח >> גלית בר נתן: << אורח >> אני כן אגיד רק עוד שני דברים, בגלל ששאלתם בהקשר של הנצחה פרטנית. חשוב לי להגיד שיש הטבה בסך של כ-8,900 שקלים שניתנת לכל משפחה שכולה עבור הנצחה פרטית. חד פעמי. אין צורך להגיש לזה שום דבר. זו הטבה שניתנת באופן אוטומטי. זה דבר ראשון, בהקשר של הנצחה פרטית. יש עוד דבר שמאפשר משפחות שכולות יכולות לקבל עד 15,000 שקלים עבור הנצחה פרטית בהקשרים ורזולוציות שונות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל הם לא יודעים. << אורח >> גלית בר נתן: << אורח >> שבזה עוסק אגף שיקום. ואולי בתוך הישיבה הזאת שאנחנו נעשה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל כן, יש כאלה שאמרתי, רוצים איזה הנצחה. אבל זה גם משהו. אני אשמח לקבל בבקשה את כל הפירוט שיירשם גם בוועדה. תודה. אני רוצה להודות לך הילה, תמי, לכל האימהות, לכל המשפחות, לכל האבות שנמצאים וגם לא דיברו. אני רוצה להודות לכל המתנדבות, לחברות שהגיעו לכאן. זה לא מובן מאליו לקחת צעק אקטיבי, לא להזדהות רק מרחוק. הילה, אני חושבת שהתחלת פה משהו שהוא באמת, מדהים וחשוב ונותן גם, בסוף זה מייצר באמת את הקהילתיות המיוחדת שזר לא יבין, נקרא לזה. זרה לא תבין. << אורח >> יעל בוני: << אורח >> פנינה, אפשר להגיד משהו? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן. << אורח >> יעל בוני: << אורח >> יכול להיות שהילה היא המנוע ליצירת מודעות גם בקרב משרדי ממשלה, להזיז קצת את הגבינה שלהם. וזה הדבר. האישה הנפלאה הזאת, באמצעות המיזם, גייסה 400 חברות, זה לא - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נכון. וזה יהיה חלק מהמסקנות שלי. << אורח >> יעל בוני: << אורח >> וזה רמז לאחרים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נכון, נכון. אבל אני אגיד משהו, במלחמה הזאת, הארורה, גם למדנו, בצער אני אומרת, תוך כדי הליכה, אנחנו מבינים שהמדינה צריכה להתאים את עצמה, הממשלה. ומקבלי ההחלטות צריכים לגזור החלטות וחוקים, גם אנחנו כמחוקקים. להתאים את המציאות. אתם לא מבינים כמה דברים שהם לא עונים על המציאות, שלא תיארנו שנהיה בה. לכן בהתחלה אנחנו בכנסת כגורם מפקח רגועים, כי באמת אף אחד לא ביקש את זה עד היום. ואנחנו בדיון הבא נראה באמת מה כל משרד עשה עם הדבר הזה. ואנחנו נהיה יותר תקיפים אם הדברים לא יבוצעו. אנחנו גם יודעים להוביל פה מאבקים. בסוף אנחנו לא באנו לפה להיות וולונטריים, אנחנו הקול של הציבור. << אורח >> הילה שי: << אורח >> פנינה, אם יורשה לי, רק אני רוצה להגיד דבר אחד. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן, לסיכום. << אורח >> הילה שי: << אורח >> את אמרת אנחנו פה כדי להיות הקול של הציבור. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אתם הקול, אני לא. אנחנו פה כדי להיאבק לצידכם. << אורח >> הילה שי: << אורח >> כן. אבל כדי שהקול של הציבור יישמע צריך גם אוזניים. ועם ובלי קשר לוועדה, אני חושבת שהאוזניים שלך הן כל כך מרגשות וכל כך נוגעות. ולגמרי לא טריוויאלי לנהל דיון שכזה בוועדה שזו הכותרת שלה. ובאמת אני אגיד שהלוואי שנזכה לעוד הרבה נציגי ציבור כמוך, זה לגמרי לא מובן מאליו פנינה. לגמרי לא מובן מאליו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. לא צריך כפיים. יובל, אני קולטת אותך שם מאחור. אני תמיד אומרת שאוהבים להביך אותי, כי אנחנו מסמיקים עם העיניים. את יודעת משהו, אני אגיד כזה דבר. הייתה לי איזה שיחה, אבל בהקשרים אחרים. אבל בסוף ההורים שלי איבדו שישה ילדים. ואני חושבת שהרבה פעמים לא צריך, יש לי גם שיחות עם חברי כנסת, לא צריך שאתה תחווה כאב או אובדן בשביל שתהיה מספיק אמפתי. ובלי קשר לאמפתיה וזה, אנחנו נבחרנו כדי לעשות את השליחות שלנו. אני מקווה שתהיה לי את הזכות באמת גם לראות וזה, לינוי, זה בשבילך, שגם אחרי הדיון הזה שהוא באמת מאוד מעורר השראה, עם כל הכאב שבו, הוא הרבה מייצג תקווה. אני חושבת שהשכר, או לא לקרוא לזה שכר, אבל חייבת שתהיה פעולה נוספת בשביל שהדיון הזה לא יישאר יתום. זה לדאוג שאתם מצליחים להביא את זה קדימה. וחלק מההנחיות שלי יהיו שתקיימו פגישה ואולי אפילו כנס מאוד גדול, ונגזור משם תקציב מהרשות לחדשנות. לראות איך משרד הביטחון גם עוזר לכם, ולדייק. אני גם חושבת שאתם לומדים כל הזמן תוך כדי הליכה מה הצרכים של המשפחות היקרות שהקריבו את היקר להם מכול. את רוצה לומר עוד מילה? << אורח >> הילה שי: << אורח >> אני חושבת שנאמרו כל כך הרבה דברים מכילים ומתכללים והלוואי ונתחיל פה איזה שהיא דרך טובה וחשובה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אמן, אמן. הוועדה, כפי שאמרתי, מודה לכל המשתתפים ובמיוחד להילה יש, יוזמת היוזמה נקסט אוקטובר. למשפחות השכולות, למתנדבים שהגיעו לכאן. משרד הביטחון. << אורח >> טליה ויצן: << אורח >> וליזהר שלא פה, גם לא מגיעה איזה מילה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יזהר היקר. גילוי נאות נוסף, יזהר הוא חבר יקר. היה שר המדע, נמרץ. ואנחנו מאוד אוהבים אותו ולא רק את הנשים, גם גברים אנחנו אוהבים. הוועדה מבקשת להנחות את משרד הביטחון לקיים דיון פנימי במשרד, עם שיתוף ציבור. אבל בהכרח עם שיתוף משרדי ממשלה נוספים. ללמוד מהיוזמה שהצליחה ללכד סביבה למעלה מ-400 חברות ומשפחות. ולבחון את דרכי הפעולה וגם את התקציבים שניתן להקצות בעניין זה. הוועדה מבקשת ומנחה את משרד הביטחון להנגיש את הזכויות תחת משרדה בכל הנוגע להנצחה פרטית. בהמשך לדברים שאמר גם ראש האגף, שהוא רואה חיוניות בהנצחה במעורבות המדינה בהנצחה פרטית. כמו כן, הוועדה מבקשת להביא או שתועבר לידינו היקף סכומי ההנצחה, תקציבים שמוקצים להנצחה פרטית. אני לא מדברת על תחזוק אנדרטאות וטקסים ממלכתיים. כאן נאמר שיש את שני מיליון השקלים שהם בקול קורא, לרשויות. אנחנו רוצים לדעת מה עוד קיים ומה סך התקציב בפעולות מפורטות. הוועדה מבקשת ומנחה את רשות החדשנות לפעול לשיתוף פעולה עם המיזם או מיזמים אחרים, אנחנו לא יכולים לתת העדפה או הנחיה למיזם הנצחה אחד וספציפי. אנחנו מבקשים שתבחנו בכל מה שקשור לשיתוף פעולה, במקרה הזה, של חברות, מאות חברות שמאמצות משפחות שהן מנציחות. לראות איך אתם לוקחים את זה כחלק מובנה מהקריטריונים ומהסעיפים שמעניקים מענקים, מענקי מדינה לצורך פעילות החברות ותנופתן, כשם המחלקה שהגיעה לייצג כאן. אנחנו רוצים לדעת אם יש תקציב שכזה, דיברת על 250 מיליון שקלים, שעוסק ספציפי בנושא הזה. להעביר לנו. ואם לא קיים אז לא קיים, אנחנו מוחקים את זה מהפרוטוקול. לא קיים, אז אני מדגישה את זה לפרוטוקול. הוועדה מבקשת ממשרד הרווחה לקחת חלק פעיל בכל הנושאים האלה. אני יודעת שאתם עושים את זה. תמשיכו להשקיע. אני אפילו אעדיף, בגלל שיש את ביטוח לאומי, אני מעדיפה שתמשיכו להשקיע גם בהיבטים האלה, אבל בנושאים שאנחנו יודעים שאתם שם נחוצים מאוד וזה השיקום של מי שעודם בחיים, שבים מהשבי ועוד רבים. ביטוח לאומי, הוועדה מבקשת לבחון הגדלה של התקציב להנצחה קבוצתית כרגע. ולבחון האם יהיה נכון להקים קרן שתועמד בקול קורא לרשות הנצחה פרטית. סך הכול בסוף ביטוח לאומי הוא תקציבו נגזר מביטוח אישי של אזרחי מדינת ישראל. ויתכן שהדבר הנכון הוא להקצות תקציב להנצחה גם פרטית. גם צריך לדעת לקחת, אני חושבת, בואו ניכנס גם למספור הנכון, ככה נקרא לזה, של הדברים. אפשר לאפשר מענק לכל ה-2,000, אם אני לוקחת גם את האזרחים שנפלו וגם את החיילים והחיילות. << אורח >> יעל בוני: << אורח >> יש מענק 1,000 שקלים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, להנצחה - - - 50,000. מה קורה, מישהו יכול לעשות לי חשבון? תעשי לי 50,000. << אורח >> עמית קפח: << אורח >> ברשותך, יושבת-הראש. << אורח >> יעל בוני: << אורח >> ו-600 שקלים עולה 50 מדבקות. << אורח >> עמית קפח: << אורח >> ברשותך, משרד הביטחון כל משפחה מקבלת מענק להנצחה פרטית בסך 9,000 שקלים. לקראת השנה מהנפילה. כל משפחה באופן אוטומטי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני אומרת, יקרים, אני אומרת בואו, זה לא תקציבים גדולים. כמה זה? סתם אני גוזרת מספר, אפילו אם תשים 50,000 שקלים. כפול 2,000. 100 מיליון. ביטוח לאומי יש להם 100 מיליון. אני אומרת כזה דבר, זה לא בשמיים. גם אם בסוף תחתכו את זה בחצי, ועדיין, גם אנחנו יודעים לאן הולכים כספים. תנסו למצוא סכום ראוי. יכול להיות שלא כל המשפחות גם רוצות. אסור לעשות איפה בשום צורה, אבל תגדילו את הסכומים. ביטוח לאומי, הסיפור של ההנגשה. הוועדה מנחה אתכם, בבקשה לשלוח לנו גם בצורה מפורטת מהן היום הפעולות שעומדות לרשות האזרחים, משפחות שכולות שרוצות להנציח. אני מבקשת מכם לעשות, זה צריך להיות עם משרד הביטחון. ההנחיה היא בשיתוף פעולה יחד אתכם לראות איך אנחנו מייצרים קמפיין בקרב האלמנות, משפחות של נופלים שהותירו אחריהם אלמנות ויתומים. בגלל האינטנסיביות הקשה הן לא מממשות את הזכויות. במיוחד זכויות של ילדים, כפי שאנחנו שמענו פה בוועדה. אני רוצה להודות לכולם, אני נועלת את הישיבה. תודה רבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:47. << סיום >>