פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב שלישי פרוטוקול מס' 718 מישיבת ועדת הכספים יום ראשון, כ"א באלול התשפ"ה (14 בספטמבר 2025), שעה 13:45 סדר היום: << נושא >> סיוע כלכלי למשפחות שכולות << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: חנוך דב מלביצקי – היו"ר ינון אזולאי נאור שירי מוזמנים: שירה אתגר – החטיבה לתגמולים ורווחה כלכלית, אגף משפחות הנצחה מורשת, משרד הביטחון גלעד מזרחי – מלווה משפחות שכולות אבשלום טרי – אביו של אפיק טרי ז"ל, משפחה שכולה איציק בונצל – אביו של עמית בונצל ז"ל, משפחה שכולה דרור אשרם – אביה של שי אשרם ז"ל, משפחה שכולה איריס ברנשטיין – תושבת העוטף ייעוץ משפטי: שלומית ארליך מנהל הוועדה: טמיר כהן רישום פרלמנטרי: מעיין שבתאי, איטייפ רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> סיוע כלכלי למשפחות שכולות << נושא >> << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שלום לכולם, אנחנו בישיבה של ועדת הכספים בנושא סיוע כלכלי למשפחות שכולות. הדיון הזה נולד כתוצאה משיחה שקיימתי עם אבשלום טרי, אבא של אפיק ובעקבותיה הגיעו פניות נוספות. לפני שאנחנו נתחיל אני מוכרח להגיד שחורה לי מאוד שלמרות שנמצאים פה נציגים של האוצר, הם היו כל הזמן ונשארו, כי שר האוצר צריך לבוא לפה ב-14:30 ולהציג את התוספת לתקציב הביטחון שאנחנו נצביע עליה כנראה השבוע. חורה לי מאוד שאין פה שום נציג של האוצר שחושב שנכון להשתתף דווקא בדיון הזה. אני מקווה שבמהלך הדיון מישהו מהם יואיל להגיע. << דובר >> איציק בונצל: << דובר >> אדוני היושב-ראש, הם לא אשמים, מי שאשם זה שר האוצר שמונע טיפול במשפחות השכולות, מונע קידום תיקוני חקיקה. אי אפשר לבוא אל הפקידים בטענות כשר האוצר עצמו מונע. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שר האוצר יהיה פה ב-14:30 וישמע את מה שיש לי להגיש. כשמדובר על אירוע מקצועי כזה, זה לא ששר האוצר אומר להם באיזה דיון להיות. הם הדרג המקצועי, הם קובעים ומקבלים זימון נפרד לאגפים. הם קיבלו זימון. צוות הוועדה דאג לוודא, הם לא רק שלחו אלא דאג לוודא שהם יודעים מהדיון ולכן מעבר לביקורת שתהיה לנושא של שר האוצר, בהחלט ראוי שנציג האוצר יהיה פה. כן גבירתי בבקשה, תציגי את עצמך לפרוטוקול. << דובר >> איריס ברנשטיין: << דובר >> שלום, אני איריס ברנשטיין, תושבת כפר מימון שבעוטף ישראל. אני נשואה לחיים, אבא של סגן אלוף יהונתן צור שהיה מפקד סיירת הנחל ונהרג בבוקר שמחת תורה בקרבות הגנה על העוטף. אני אשת מילואימניק כבר כמעט שנתיים. האיש שלי במילואים בלחימה בתוך רצועת עזה. באתי לכאן לצעוק את צעקת העוטף, את צעקת המלחמה הכי צודקת שאנחנו מנהלים, מלחמה בלי יחסי ציבור, בלי כסף זר, בלי שלטי רחובות. אני באה לפה בערך אחת לשבוע לצעוק את דם ליבי, את המשפחות השכולות שכבר איבדו, צעקה על המשפחות השכולות שלא יהיו. על זה שאנחנו תושבי העוטף מסרבים לחיות ליד הגדר, ליד תושבי עזה שוב. הם הקיאו את עצמם מהארץ הזו. באה לכאן בעיקר הבוקר בדאגה איך שהמלחמה מתקדמת בהיסוס. תושבי העיר עזה והערים הסמוכות המסרבים להתפנות כבר ימים ארוכים, בני מוות הם. בעזה אין חפים מפשע, יש אוכלוסייה המתעקשת להישאר על האדמה, להפריע ולחבל במלחמה, לכן מתקיימת כאן כבר שנתיים ימים מלחמה בגובה דשא ובגובה בג"ץ. מלחמה בה הפצ"רית תעסוקה באי סיכון חיי האויב מבוקר ועד לילה. זו מלחמת התשה שאין בה רצון להכריע, יש חיילים מטורפים שמחר כובשים את רצועת עזה. יש כאן צמרת צה"ל, מטכ"ל, שבעיניי מוליך שולל אתכם, את ממשלת ישראל. אין כאן עניין במלחמה לא להכריע, לא לקחת שטח, לא לסלק מכאן את חלאות האדם שאנסו, טבחו בנו, שחטו. גם הגברים, גם הנשים, הילדים, הנוער. הם האוכלוסייה שנמצאת עדיין בעזה, הם העתודה, ההתנגדות, הם צועקים את זה בכל מקום מול מצלמות, אנחנו ההתנגדות. מהם מגייסים יום ויום שוב ושוב עוד חיילים. באתי לצעוק שאין חמאס ואוכלוסיית עזה. יש חמאס שזו רצועת עזה ואם יש חפים מפשע ואין לנו דרך להבדיל ביניהם למרות שאנחנו משקרים לעצמנו שכביכול כן. הם צריכים להתפנות מפה, לצאת מרצועה עזה. לא רק דרומה, דרומה זו התחלה טובה, הם צריכים לצאת מפה. אם יש חפים מפשע הם מוזמנים לצאת דרומה משם הלאה אל העולם הדואג להם. בעיקר באתי לצעוק, אסור לנו להכניס חיילים לתמרון בעיר עזה ובערים שנשארו שלמות עדיין, שבהן עדיין הולכים אנשים לשוק במלחמה, אסור לנו להכניס חיילים לתמרון בלי לשים קודם מצור שיהיה אפקטיבי. צריך לגרש אוכלוסייה ואחר כך לשים מצור, לסגור את שיבר המים, האוכל, הדלק. מצור ואחר כך הפצצות כבדות מהאוויר. באתי לצעוק אל תניחו לצה"ל להוליך אתכם שולל, כניסה קרקעית כעת לפני מצור עם משחק בדם החיילים זו התרת דם החיילים כדי לא לפגוע באויב המתעקש להישאר. אגיד את זה שוב. אל תניחו לצה"ל להוליך אתכם שולל. כניסה קרקעית כעת לפני מצור היא משחק בדם החיילים זו התרת דם חיילינו כדי שלא לפגוע באויב המתעקש להישאר. סכנת חטיפות חיילים, מנהרות תופת, מלכודות מחכות לחיילים בתמרון הרגלי. באתי לצעוק, זה פשע להכניס חיילים לפני מצור, חנוך. הכו באויב מהאוויר, השמידו את העיר עזה ואת הערים הנותרות עד שאי אפשר יהיה לחזור אליהן. באתי לצעוק, זה אנחנו או הם כאן. אלה אנחנו, אנחנו מתעקשים שאלה אנחנו, מסרבים לחיות ליד הגדר, מסרבים לשמוע על החזרת תושבי עזה לחיות כאן לידנו. מסרבים לשמוע על חפים מפשע. לא נחיה שוב ליד הגדר, ליד חלאות האדם המבקשים את מותנו יום-יום. אני איריס ברנשטיין, אמא יהודייה מהעוטף, באתי לצעוק את צעקת המלחמה הקדושה הזו, צעקת האימהות והילדים. שתהיה זו המלחמה האחרונה. העזתים לא יחיו כאן יותר לידינו, לא נחכה לטבח הבא. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. אבשלום בבקשה. << דובר >> אבשלום טרי: << דובר >> כבוד היושב-ראש תודה על הפגישה אתך, תודה על הבמה בוועדת הכספים. לי קוראים אבשלום טרי, אבא של סמ"ל אפיק טרי. אפיק נהרג ב-1 במרס 2024 בח'אן יונס. יש לי טענות כלפי הצבא לגבי המחדלים, אך זה לא הפורום ולא המקום. יש לי טענות קשות לגבי הנושא של המשפחות השכולות, אנחנו שקופים שלא רואים אותנו ואגע במספר נקודות. אני לא מייצג את עצמי פה, אני מייצג משפחות שכולות רבות ולא את עצמי במישור האישי. אני כן יכול להגיד לכם שהבן השני שלי חצי שנה אחרי שאפיק נפל, כשעוד לא הספקנו לקום מהאבל של אפיק, גם הוא התגייס לקרבי. אישרנו וחתמנו לו. לפני חודשיים סיים את מסלול הכשרת לוחם שלו. חשוב שתדעו עם מי אתם מדברים. כבוד היושב-ראש, דבר ראשון, נפגשתי עם חברי כנסת רבים, עם שרים, משמאל, ימין, זה לא משנה. היו אצלי בבית, נפגשתי איתם במקומות כאלה ואחרים. כל חבר כנסת או כל שר שנפגש איתי, השאלה הראשונה ששאלתי אחרי שהצגתי את עצמי, האם אתה יודע מה המענק שמשפחה שכולה מקבלת לאחר נפילת הבן בקרב? מסתכלים ימינה ושמאלה, על היועצים שלהם. אני חוזר עוד הפעם על השאלה ושואל אותם, האם אתם יודעים מה המענק החד פעמי, סכום ביטוח, כל אחד קורא לזה איך שהוא רוצה בשמות שלהם. מה הסכום של משפחה שכולה שאיבדה את היקר מכל קיבלה ממשרד הביטחון, מה הסכום? הסכומים שאני שומע, 800, 1.2 מיליון, 450, כל אחד נותן לי סכום, מתייעץ עם יועץ, מסתכל ימינה, שמאלה וזורק לי את הסכומים המופרכים האלה. כשאני עונה להם אני אומר להם שמשפחה שכולה שאיבדה בסדיר, איבדה את הילד שלה בקרב מקבלת 98,000 שקלים, הם לא מאמינים לי. הם מסתכלים, לא מאמינים. << דובר >> איציק בונצל: << דובר >> איך 98,000 שקלים? אין שום מענק. על מה אתה מדבר? << דובר >> אבשלום טרי: << דובר >> סכום הכסף שנכנס. אני מבקש בונצל, לא להפריע לי. זה לא מענק. זה סכום כספי שנכנס ממשרד הביטחון עבור אפיק שנפל בקרב, 98,000 שקלים. אתה יכול לבדוק את זה, לבדוק אותי. אני מייצג פה משפחות רבות בסדיר. לפחות 24 הורים שכולים ואני יודע. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> הוא אומר שהוא לא מקבל כלום. << דובר >> אבשלום טרי: << דובר >> יכול להיות שהוא קיבל והוא לא שם לב, אני לא יודע. << דובר >> איציק בונצל: << דובר >> שמתי לב. אני אומר את הדברים לטובתך. << דובר >> אבשלום טרי: << דובר >> אני יודע, האמן לי. << דובר >> איריס ברנשטיין: << דובר >> אולי זה ביטוח חיים? << דובר >> איציק בונצל: << דובר >> ביטוח חיים של הצבא, אתה לא מקבל מהמדינה שום מענק. << דובר >> אבשלום טרי: << דובר >> לזה אני מתכוון. << דובר >> איציק בונצל: << דובר >> אתה לא מקבל, זה ביטוח חיים. << דובר >> אבשלום טרי: << דובר >> כל אחד קורא לזה בשם אחר. << דובר >> איציק בונצל: << דובר >> לא קורא לזה בשם אחר. << דובר >> אבשלום טרי: << דובר >> תקשיב למה שאני אומר ואל תפריע לי. << דובר >> איציק בונצל: << דובר >> אני לא מפריע לך. אני בצד שלך, זה לא ויכוח. אין מענק למשפחות שכולות. << דובר >> אבשלום טרי: << דובר >> תן לי להציג את הדברים כמו שהם. אם היית שומע את הדברים שאני אומר, היית מבין שנפגשתי עם חברי כנסת ושרים. חלק קוראים לזה מענק, חלק קוראים לזה סכום ביטוח. כל אחד קורא לזה פיצוי. הסברתי, תקשיב למה שאני אומר. אמרתי שנפגשתי עם חברי כנסת כבוד היושב-ראש, עם ח"כים, חברי כנסת, שרים. כשאני שואל אותם את השאלה מה משפחה שכולה קיבלה על לוחם שנפל בקרב בסדיר, כל אחד קורא לזה בשם אחר. חלק קוראים לזה מענק, חלק קוראים לזה ביטוח חיים, פיצוי. התשובה שאני מקבל מאותם חברי כנסת או שרים אלה סכומים שלא מתקרבים לסכום של הביטוח שקיבלנו. כשאני אומר להם קיבלנו 98,000 שקלים, זה הסכום שקיבלנו על לוחם שנפל בקרב בסדר, הם חושבים שאני לא אומר להם את האמת. אני מסביר להם, חברים, זה הסכום שקיבלנו. בא אלי שר בממשלה ואומר לי שלמשפחות שכולות לא מזמן של אסון מרון, היה אסון לאומי, כל משפחה פסקו לה 2 מיליון שקלים. איך יכול להיות שלוחם שנפל בקרב, הסכום של הביטוח הוא 98,000 שקלים? אמרתי לו זה מה שאני שואל אותך. אני מייצג משפחות שכולות רבות לצערי. רק בעיר רחובות נפלו 15 לוחמים. אנחנו יושבים, מדברים על הנושאים האלה. זה כואב לנו, מבייש, אפילו מעליב אותנו שזה הסכום של ביטוח שמקבלת משפחה שכולה אחרי שלוחם נפל בקרב, פשוט מעליב. נקודה נוספת שאני רוצה לדבר עליה הוא נושא ההטבות או ההקלות כמו שמציגים אותן, כמו שאני רואה בתלוש, בתגמול שאני מקבל, החודשי. אפס הטבות. אני לא משווה אותנו את המשפחות השכולות למשפחות החטופים. לא עושה את ההשוואות האלה אף פעם. אנחנו לא מקבלים כמעט כלום. לא מים, חשמל, כלום. הדבר היחיד שאנחנו מקבלים זה שיעור הנחה של 66% בארנונה. גם פה קבע המחוקק עד ארבע נפשות, עד 70 מטרים. לא הבנתי, איזה ארבע נפשות על 70 מטרים? אני מנסה להבין את זה. ממתי זה, מ-1956, 1951? אני לא מצליח להבין. אני משלם מיסים לרשות העיר רחובות, אני רואה מה ירד לי, כמה מאות שקלים. זו ההנחה היחידה שמקבלת משפחה שכולה, הנחה בארנונה בשיעור של 66% עד 70 מטרים גודל הדירה. אם אתה חמש נפשות, זה עד 90 מטרים. חברים, זה מבייש אותנו. נקודה נוספת, מס הכנסה. הורים שכולים רבים לא חזרו לעבודה. אחד מבני הזוג גם לא חזר לעבודה. אלה שחזרו לעבודה וממשיכים להחזיק את המשק, איך יכול להיות שהורים שכולים שחזרו לעבודה לא מקבלים שום הקלה, שום פטור חלקי, שום דבר במס הכנסה. ממשיכים לשלם כביכול לא קרה כלום. אני מכיר חברים, משפחות שכולות שעובדים במרכז, גרים בדרום, חלקם מפונים שגם הילדים שלהם נפלו בקרב. חברים, המשפחות השכולות, אנחנו לא מקבלים שום הטבה, שום דבר ממס הכנסה, לא פטור חלקי, כלום, שום דבר. לא יכול להיות שיש הורים שכולים שחזרו לעבודה באופן מלא וממשיכים לשלם כביכול לא קרה כלום, לא איבדנו את היקר מכל בכלל. זה לא תקין, משהו פה לא תקין, לעומת קבוצות אחרות שלא אפרט שכן מקבלות. אנחנו איבדנו את היקר מכל, למה לנו לא עוזרים? למה אנחנו לא מקבלים הקלות? לא מים, לא חשמל, ארנונה דיברתי על זה מספיק, לא במס הכנסה, כלום, למה? אני לא מדבר על בעלי שכר של מאות אלפי שקלים בחודש. חברים, שכר ממוצע. למה שום הקלה, שום דבר? אני יושב פעמיים בשבוע עם משפחות שכולות, זה מתקשר למה שאחד השרים אמר לי באחת הפגישות. הוא אמר לי אתם מקבלים תגמול חודשי. שאלתי אותו, אתה יודע כמה אנחנו מקבלים? הוא נכנס לפלאפון לראות כמה מקבלת משפחה שכולה, הוא לא ידע להגיד לי. שאלתי אותו, זה הסכום שמשפחה שכולה צריכה לקבל, מזה אפשר להתקיים? יש לי חברים שלא חזרו לעבודה, יש להם חובות, משכנתאות, הלוואות, עוד ילדים. זה מעליב. 9,000 שקלים זה הסכום שזוג הורים שכולים מקבלים. אני חוזר עוד הפעם, חלקם לא חזרו בכלל לעבודה, אחד מבני הזוג לא חזר לעבודה. התגמול החודשי אמור להיות מוכפל או לפחות תצמידו אותו לשכר הממוצע במשק, מי מטפל בזה? אני מדבר עם אנשים רבים. כן, זה בטיפול, כן יש הצעת חוק. חברי כנסת, משה סעדה מנסים לעזור, שום דבר לא מתקדם. אני רוצה להעלות נקודה נוספת לגבי האחים השכולים. האחים השכולים מקבלים, ההורים יותר נכון, לא האחים, שזה משהו שלא הצלחתי להבין אותו. אנחנו ההורים מקבלים תוספת על כל ילד סכום מסוים. 1,800 על הילד הראשון, ילד שני 2,800 במצטבר. אני לא מצליח להבין, אם הילד שלי בגיל 18 יכול לשרת וללכת להילחם למען המדינה הזו, למה בכלל התוספת נכנסת להורים? למה לא ישירות לאחים השכולים, למה אני צריך לקבל את התוספת? מי קבע עד גיל 22? מגיל 22 האחים השכולים חוזרים לשגרת חיים תקינה? אני אומר לכם שלא. אחים שכולים איבדו פעמיים – קודם איבדו את האחים שלהם, אלה שסגדו להם, שהעריצו אותם, שהיו מתייעצים איתם והם איבדו גם את ההורים שלהם. אם אתם חושבים שאני ואשתי אותם אנשים, יש לכם טעות, אנחנו לא אותם אנשים. הם איבדו פעמיים. מי קבע את גיל 22? למה זה מגיע להורים? למה לא ישירות לאחים השכולים? להילחם הוא יכול, להתגייס ולהילחם הוא יכול אבל לקבל את התוספת הוא לא יכול לקבל קצבה כמו שצריך, למה? לפני שהגעתי לפה, נפגשתי עם שלושה הורים שכולים. כל השלושה עובדים בעבודה מסודרת. חזרו לעבודה, אחד אחרי חודש, אחד אחרי חצי שנה. כולם שכלו את הילדים, כל הילדים נפלו בקרב. יש דבר כזה שנקרא פדיון ימי חופשה. חוק ימי חופשה. היום כל מי שהוא שכיר מגיע לסוף שנה, כמות הימים שנותרה לו והוא "לא ניצל" את ימי החופשה, המעסיק רשאי להעביר לו אחוז מסוים לשנה הבאה והיתר נמחק כי זה החוק. המעסיק לא יעבור על החוק. לא משנה איזה מכתב תביא לו מקצין הנפגעים, משר הכלכלה, לא משנה. המעסיק לא יפר את החוק. אומר לא יצאת, לא "ניצלת", זה נמחק. אחוז מסוים מעבירים והיתר נמחק. למה הורים שכולים לא יכולים לפדות בדצמבר, זה סוף השנה, ימי חופשה למשכורת פטור ממס, למה? למה שיימחק? יש הורים שכולים שלא טסים, לא מבלים, לא יכולים לבלות, לא יכולים לחגוג את החגים בכלל, על מה אתם מדברים? אני לא יכול ללכת לבית כנסת כשאפיק לא איתי. יש לי באופן אישי 60 ימי חופשה שצברתי, אמרו לי 20 נעביר לך לשנה הבאה. אני דוגמה מיני רבות. 40 יימחקו. אין לנו מה לעשות. תביא איזה מכתב שאתה רוצה, צריך לחוקק. למה 40 ימי חופשה צריכים להימחק, לרדת לטמיון? למה שהורה שכול לא יוכל לפדות את הכסף למשכורת פטור ממס את ימי החופשה שהוא לא יצא? אתם יודעים כמה כסף אנחנו מוציאים מהכיס הפרטי שלנו להנצחה של הילדים האלה? פעילויות, סידורים, הנצחות, טורנירים. כמה כסף אנחנו מוציאים מהכיס שלנו? המעסיק רוצה לעזור לי. הוא אומר לי לך לכנסת, יהיה חוק, יאשרו, נפדה לך את זה, אין בעיה. הדברים האלה שאני מעלה אלה דברים שכואבים לנו. כואב לנו באופן אישי, שאנחנו יושבים ביחד, מנסים להבין למה שום דבר לא מתקדם. כל מיני עמותות, גופים כאלה ואחרים, למה שום דבר לא מתקדם? שר האוצר, אני שנה מנסה לפגוש אותו, שנה שלמה. טלפונים, הודעות, מכתבים, מנסה להשיג אותו. הם לא עונים לי, לא חוזרים אלי, למה? מה ביקשתי, עשר דקות? לא שר הביטחון, לא הרמטכ"ל, ראש הממשלה. אין לי בעיה עם זה, הם עסוקים במלחמה. השני שלי גם בקרבי, אני מבין. שר האוצר לא יכול להקדיש עשר דקות, 15 דקות? מה שאני מדבר פה אלה דברים קטנים שכואבים לנו. יש עוד נושאים רבים. אף אחד לא מדבר, לא מוכן להקשיב, לא מוכן לקדם את הדברים האלה. נפגשתי עם חברי כנסת רבים ושרים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. אני רוצה לתת לעוד אנשים לדבר ולקבל פה את התגובות של הגופים, נראה איך אנחנו ממשיכים משם. << דובר >> איציק בונצל: << דובר >> אמרת ששר האוצר מגיע. הוא צריך לשמוע אותנו, לא רוצה להיפגש איתנו, לפחות שישמע. << דובר >> איציק בונצל: << דובר >> איציק בונצל, אבא של עמית בונצל, מפקד צוות בסיירת חיילים שנפל בסג'עיה. אני רוצה לברך את אדוני על היוזמה בדיון הזה. זה לא היה קורה עם קודמיך בתפקיד. גם להודות לחבר הכנסת אזולאי ינון שהוא פה. שמעתי אותו גם לפני אומר לך תחכו לי אני הולך להתפלל מנחה, אני בא, לא מוותר. אבל תראו את הכיסאות הריקים. אולם שהיה צריך להיות מלא מפה לפה של חברי כנסת מכל הסיעות בבית. אין פה אף אחד. דיון שמפורסם, לא דיון שברח. כולם בפגרה או בים, בחו"ל, מטיילים, מכל סיעות הבית. האולם ריק. זה מזעזע. אנחנו מדברים עם משפחות שכולות, אנשים ששילמו את המחיר הכבד ביותר והאולם ריק חנוך. זה מבזה אותנו. אל מי אני אדבר, אל חברי כנסת שאני איתם בקשר כל הזמן, אתך ועם ינון, אנשים שעונים לטלפון, עם מי נדבר? שעם ישראל יראה איך אולם ריק, אין פה אף אחד. אני לא חושב שהיה דיון בשנה האחרונה שהיה כזה שומם, שלא היו בו הצגות ואנשים שהוצאו החוצה. הבית הזה צריך להתבייש. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש לא מעט אנשים בחו"ל. << דובר >> איציק בונצל: << דובר >> זה יותר חשוב לשכב עכשיו בחוף בתאילנד ואנחנו בזמן שהם מטיילים בחו"ל, יושבים בבתי העלמין, מבכים את הילדים, בוכים. אתמול בלילה עשינו אמירת סליחות בחלקה ד'8 בהר הרצל. היה אירוע בלתי נתפס מבחינת ההתרגשות של האנשים. פעם ראשונה עלה לנו רעיון דווקא שם אצל הרוגי המלכות לבוא, שיתפללו לפני כיסא הכבוד ערב ראש השנה. זו התמונה למה מ-1950 חוק משפחות שכולות לא עסקו בו, לא דנו בו, כי זה לא מעניין אף אחד מ-1950. לסבר את האוזן, בחוק המשפחות השכולות למשפחות השכולות יש זכות לקו טלפון של בזק. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. יום אזכרה לילד, 1,153 שקלים. לי, משפחה פולנית זה טוב. קצת בייגלה, קצת פיצוחים, יישאר לנו עודף. זה המצב. אנחנו מנסים לתקן את החוקים האלה, מקבלים את ברכתו של ראש הממשלה שפעל בתמונה, העברנו את זה בוועדת שרים לענייני חקיקה. הצבעה טרומית במליאה ועוד מעט יישב פה שר האוצר שמונע את הקידום של תיקון החוק. מספר סיפורים, משקר שקרים ואני עומד אחרי הדברים שלי. כל פעם שאני מגיע לכנסת בנושא הזה אני לא מאמין, אני חושב בדרך ולא מאמין. כששר האוצר יבוא אני אחזור על הדברים. אני יכול להגיד לעם ישראל שהמשפחות השכולות במדינת ישראל בהתייחס לכנסת אנחנו רק דקה דומיה, 60 שניות זה מה שאנחנו, של דקה דומיה. זה מה שהמשפחות השכולות מאז קום המדינה מבחינת כנסת ישראל, שרים, ממשלות כאלה ואחרות שעברו מאז קום המדינה ואתה פותח את החוק ולא מאמין שיש אנשים שמקבלים בגיל 22 מכתב רשמי ממשרד הביטחון שמודיע להם שהם לא יתומים יותר, לא אחים שכולים. זה מכתב שהם מקבלים בדואר ממשרד הביטחון. הרינו להודיעך, סיימת את תפקידך, אתה לא יתום יותר כי הגעת לגיל 22. את חטאיי אני מזכיר היום, לפני שהייתי משפחה שכולה, יצאתי מנקודת הנחה שהמשפחות השכולות כמו שחינכו אותנו בבית הספר, אלה המשפחות הכי קדושות בעם ישראל. אנחנו יושבים פה ושמענו את הדוברים לפניי, אנחנו פה בזכות ולא בחסד. צריך להבין את העומק של האמירה הזו. אני לא יושב פה בחסד. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אני לא ידעתי, כשדיברתי עם אבשלום והוא אמר לי את הדברים, הייתי בהלם. << דובר >> אבשלום טרי: << דובר >> מונצל בעצמו לא הבין מה אני מדבר כי חברי הכנסת בעצמם לא מבינים מה זה מענק, פיצוי, סכום ביטוח. << דובר >> איציק בונצל: << דובר >> הבנתי ולא אתווכח אתך עכשיו, אין לך שום מענק, אראה לך אחרי הדיון. אתה טועה, גם מענק אין לך. אלה כספי ביטוח שירדו משכרו של החייל כל חודש לביטוח חיים וכל אחד לפי הדרגה שלו, התקופה שלו, אם הוא בקבע או במילואים, הסכום הזה משתנה. מדינת ישראל לא נתנה לנו כלום ושום דבר. המעמד הזה לא פשוט. אני לא יודע איך להעביר, אני אומר את זה בפעם המיליון. המעמד הזה לא פשוט, יש צרכים רבים לעם ישראל ואתם אמונים על הקופה הציבורית. יש שמיכה שמושכים מפה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא אתם צריכים להיות אלה שבאים לבקש מה שמגיע לכם על הילדים שלכם, שאיבדתם את הילדים שלכם. << דובר >> איציק בונצל: << דובר >> לא יכול להיות שפונים לשר האוצר, שים לו את הכבוד הראוי בשם המשחק הפוליטי, ובמשך שמונה חודשים הוא מונע קידום תיקון חוק המשפחות השכולות. מאיזו סיבה? דיברתי איתו ואגיד לו את זה עוד מעט, מאיזו סיבה? אתם יודעים מאיזו סיבה אני פונה אליו? הסיבה היחידה שהוא טוען שאני לא מייצג אף אחד. אני לא מייצג אף אחד, אני מודה. אף אחד לא בחר בי, לא שתי משפחות, לא ארבע משפחות, כלום. אני אומר לו, אני לא מייצג, אתה זה שצריך לייצג את המשפחות השכולות, לא איציק בונצל. איציק בונצל צריך לשבת עם המשפחה, להתחיל להרים את המשפחה, לשקם אותה, לטפל במשפחה שלו ולא להיות נציג של אף אחד. הוא עוד מוסיף ואומר לי ואחזור על הדברים כשהוא יהיה פה, כי הגיעה הזדמנות, מאיתנו הוא מתחמק. הוא אומר לי אני יודע שאתה ביכולות שלך בלי לפרט, לא צריך את הגמלה הזו ברוך השם. אני אעזור כי אני יודע שאתה לא צריך. הבינו, אני רוצה שתסתכלו לנו בעיניים. אתם אנשים טובים, אף אחד פה לא רוצה להרע לאף אחד. כשאומרים השמיכה, שצריך למשוך אותה מהצד, אני הגעתי לשר האוצר עם הרשימה של מי שנמצא בצד השני. משרד הדתות משלם כל חודש לאימאים משכורות. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> משרד הפנים. << דובר >> איציק בונצל: << דובר >> משרד הפנים, סליחה. לאימאמים, אלה שמדברים נגדנו. התפקיד הזה אימאם עובר בירושה. מה עושה אותו אימאם שמקבל משכורת כל ימי חייו כרב שכונה? לוחץ בבוקר על האפליקציה של אללה ואכבר, אפילו לא קם מהמיטה. זה לא רב שכונה שהולך ונותן שיעורים, באים אליו הביתה להתייעץ, יש לו על הראש, רבים איתו. כלום. מדינת ישראל מממנת 60% מתואר ראשון לערבי שמחזיק תעודת זהות ישראלית. בלתי נתפס. הם לא באים לפה להתחנן ולבקש. הם לא באים עם התמונה של הבן, אוחזים בתמונה של הבן. אני כבר לא יכול להסתובב עם התמונה של הילד ביד, זה לא נורמלי. זה מה שנשאר ממני, מהילד, תמונה? נכון שאי אפשר להוריד להם, אני מבין. תביא אותנו פעם אחרי פעם, ישבנו, עשינו תיקון, הגישו הצעת חוק, חתמו עליה חברי כנסת מכל הבית, מכל סיעות הבית על הצעות החוק. מביאים אותנו לדיונים, אדוני היושב-ראש, לשסה בנו אחד בשני. היתומים נגד האלמנות. אתה יושב באולם, ישבתי, האלמנות נגד היתומים. האחים השכולים נגד זה. בלתי נתפס. לא רק זה שאתה צריך לבוא ולהתחנן, אתה קורא פתאום שמשפחה של חטופים קיבלה מענק חטוף. לבריאות, מגיע להם. אנשים עזבו את העבודה, עומדים בצמתים, זועקים תחזירו את הילדים שלנו, הם לא יכולים ללכת לעבודה, מגיע להם מענק חטוף. מה עם המשפחות? אנחנו לא באים, עושים בלגאן, לא שורפים כבישים, לא יורים זיקוקים לביתו של ראש הממשלה? זו לא בכיינות. תחשבו שאני יושב פה, אף אחד לא בחר אותי לייצג אף אחד חוץ מבני משפחתי. תנסו לראות שכביכול עכשיו עומדות פה 904 משפחות שממלאות את האולם הזה ואתם צריכים להסתכל להן בעיניים. היו כאלה שבחרו לא להגיע לדיון ולשכב בתאילנד על חוף כזה או אחר ולשתות מנגו עם בננה, בדיון הכי חשוב במהלך הקדנציה. אני יכול לדבר עוד ועוד, השאלה אדוני היושב-ראש, מתי נעשה סוף לסיפור הזה? אתם מאוד רוצים, אני יודע. דיברתי איתך, תקפתי את ינון, הוא ספג ממני. הזדמנות ערב ראש השנה לבקש ממך סליחה אם חס ושלום הייתי תקיף מידי, כיהודי ליהודי. זה לא קורה. המלחמה הזו כבר שנתיים. הילדים נהרגו ב-7 באוקטובר. אח שכול, תקשיבו טוב, של מי שנהרג ב-7 באוקטובר, קיבל מענק 15,000 שקלים, אזרחים. אם חייל נהרג ב-7 באוקטובר המשפחה לא קיבלה את המענק הזה. מי מחליט על הדברים האלה? גם נפגעי הנובה חוסים תחת חוק הביטוח הלאומי, נפגעי איבה. היו צריכים לסדר, להתאים את זה, עשו את הכול. יושבת הבת שלי שהתגייסה לסיירת למרות שהיא יכלה לא לעשות כלום ואף אחד לא היה בא אליה בטענות וכמו שסיפר אחי ורעי שהבן שלו בקרבי. הם שואלים אותי, אבא, תגיד. ילדה בת 19, למה זו שיושבת לידי ביחידה, אחותה נהרגה בלי להזכיר שמות, ב-7 באוקטובר היא קיבלה לחשבון 15,000 שקלים ואני לא? אני שואל אותה, על מה את מדברת? הדברים האלה לא ידועים בציבור. אנחנו עושים בירור וזה נכון. שום הון שבעולם לא יחזיר את הילדים, ברור לכולם. יש משפחות, כשיש את הדפיקה בדלת, הם לא בודקים מצב סוציו-אקונומי, מצב השכלה ומצב נפשי, כיצד המשפחה הזו תתמודד עם אותו אירוע. כשנכנסתי הביתה הצבא כבר חיכה בתוך הבית. שאלה ראשונה כשראיתי אותם, שאלתי מי נהרג, נדב או עמית? שאלה ראשונה, לא אשכח בחיים את השניות האלה. לא שאלתי כמה מענק אני אמור לקבל. באותו לילה לפני שקברנו את עמית שלנו קיימנו את מצוותו, עמית תרם מגופו איברים לשמונה חיילים פצועים וכל הלילה אנחנו יושבים מול היחידה לתרומת איברים וכל איבר עושים לך אישור אלקטרוני. עין, רגל. אלה חלקים מהילד. עכשיו אמרו לך שהוא נהרג, הילד שוכב על שולחן הניתוחים בבלינסון ואני ואשתי יושבים. לילה, ואנחנו באותן שעות אומרים להם תביאו את נדב, האח הגדול שגם הוא מפקד צוות בסיירת. אומרים תביאו אותו אלינו. הוא אומרים אי אפשר להכניס, זה היה היום ה-62 לתמרון, לחימה עזה. אומר לי הקצין הבכיר, לא אכניס שיירה שהם יהרגו בשביל להביא את נדב שלך. אני אומר לנועה אשתי, תדעי, ילכו לנו שניים כי שניהם ראשי צוותים, שניהם בלחימה עצימה, תהיי מוכנה. כל הלילה תרומת איברים. עמית ציווה, קיימנו את מצוותו, ברוך השם שזכינו לתת את המצווה שלו. אף אחד לא מדבר שם על מענקים, על כמה כסף אני אקבל, מה אני אקבל. האטימות הזו של כנסת ישראל ואנחנו בתור אזרחים רואים שיש מקום לעיסוק בכספים אחרים, קואליציוניים, לא יודע מה, בנושאים אחרים, אנחנו שואלים את עצמנו איפה אנחנו? אדוני היושב-ראש, אנחנו נמצאים פה בזכות, לא בחסד. אני אומר את האמת לכל חברי הכנסת שהצטרפו. דיברתי מקודם על זה שיש חברי כנסת שזה לא עניין אותם. מי שהצטרף תודה רבה, צריכים להיות הגונים. אני בטוח שכל אחד מכם היה רוצה לעשות הכול למען המשפחות השכולות. אני בתמונה עוד מעט שנתיים, כלום ושום דבר. אנחנו רואים אירועים אחרים מתוך המלחמה שמקבלים מענה מידי, משפחות נובה, חטופים, שמקבלות שכר, מענקים. כל הזמן שאני מדבר עכשיו אני לא מאמין שאני מדבר על זה, אתם מאמינים לי? איפה אני נמצא, איפה אנחנו נמצאים? אספר לכם בקצרה ואני מסיים אדוני ותודה שאתה סבלן ונתת לי זמן. משפחות שכולות מהמלחמה, חיילים. יש את מה שקבוע בחוק, מקבלים את מה שקבוע בחוק שהוא לעג לרש. אנחנו מבינים שמ-1950 כשחוקק חוק המשפחות השכולות, לא היה בו תיקון. בדרך היינו צריכים לעבור תחנה, עשיתי עבודה סמינריונית. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> איציק, רצית עוד משהו אחד. את הדברים לחברי הכנסת אחר כך, כי אני רוצה לשמוע את משרד הביטחון. << דובר >> איציק בונצל: << דובר >> אני מסיים. אני מכבד את מי שבא ממשרד הביטחון, משרד האוצר לא פה, זה לא מעניין אותם. אנחנו מנסים לעשות תיקון, הגשנו הצעה לתיקון החוק. כבר שנתיים חלפו מאז שעברה ההצבעה הטרומית לדבר הזה, לא מתקדם. שר האוצר ואף אחד מביתו, רק שר האוצר והוא יבוא לפה וישמע, מעכב לנו את הסיפור הזה, עוצר בעדנו לקדם. ועדת העבודה והרווחה ברשותה ביקשה נתונים. באנו ארבע פעמים. בא האוצר בלי ניירות, בלי כלום, אין נתונים. פגשתי אותו כמה וכמה פעמים. אמר לי דברים אישיים. אמרתי אין בעיה, תכה בי, תרביץ לי, מי אני? אתה תייצג אותם כמו שניצחתי. צריך לשים לנושא הזה סוף אחת ולתמיד. כשרוצים לעשות חקיקה מהירה – אתם יודעים איך לעשות את זה במכה אחת וסיימנו, יש פה חקיקה מהירה של סכומי עתק, לא של החלטות. מכל סיעות הבית אין מחלוקת שהן מכבדות את המשפחות השכולות, זה אחד הדברים שהוא קודש הקודשים אצל כולם, אף אחד לא עושה כלום. עוד ישיבה ועוד ישיבה. אני רוצה לתקן את אחי ורעי, משפחה שכולה ממדינת ישראל לא מקבלת שום מענק. מדובר על סכום חד פעמי שנכנס מביטוח חיים של הילד שנפל. אם הוא במילואים הסכומים יכולים להגיע לחצי מיליון. אם הוא סדיר זה לפי תקופת השירות שלו. לא קיבלנו שום מענק, אסור להתבלבל. אפס. משפחה שכולה היום ההורים מקבלים כמעט 9,000 שקלים. אני מסיים עם עוד דבר אחד מזעזע, הבינו ההורים שכדאי להשיג תצהיר שההורים פרודים ואתה מקבל שני בתי אב, 7,500 ועוד 7,500. שם הגיעו ההורים למצב הזה כי הם לא חוזרים לעבוד. כי אין להם. אתה יורד בתפוקה, לא קם בבוקר, דופק את הראש בקיר. אלה דברים שצריכים לזעזע את הבית הזה. הבית הזה שומע את המשפט הזה כל הזמן וכל הזמן, פה יש אירוע נוסף. אני מסיים בזה, שוב תודה רבה על הדיון הזה. אני חושב שאם אתם רציניים, מחר הדיון הזה צריך להמשיך וביום רביעי הדיון הזה צריך להמשיך. אם האוצר לא מביא נתונים ולא מתקדמים – תכריז על הצבעה מבלי שנותנים נתונים. יש דרכים לקצר חקיקה כדי להיכנס לראש השנה הזה, אני מבין מעט בחקיקה, שאם רוצים לשנות אותה אפשר להיכנס לראש השנה, אולי ליום כיפור עם בשורה למשפחות השכולות, מענק כספי גבוה מתאים, מכבד, לא מזלזל, שהאחים השכולים יקבלו את אותו מענק שקיבלו אחים שכולים שאחיהם נהרגו ב-7 באוקטובר. אני לא מבין את ההפרדה הזו בזמן שהחוק אומר שכל מה שחיילי צה"ל ומשפחות שכולות מקבלות זה חל גם על ביטוח לאומי, סעיף 8 אם אני לא טועה, שמחיל את זה לנפגעי איבה ופה לא קיבלנו. אני שמח לשמוע ששר האוצר יהיה פה ואנחנו נשמיע לו את הדברים כי זו ההזדמנות, הוא האיש שמונע. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> דרור אשרם, אביה של שי אשרם, השם יקום דמה. אם אפשר להוסיף דברים שלא נאמרו. << דובר >> דרור אשרם: << דובר >> אין לי הרבה מה להוסיף. אני דרור אשרם, אבא של שי אשרם, תצפיתנית. אני לא אומר שנהרגה, סליחה, עם כל הכבוד. היא נרצחה במוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר. כבוד שני החברים אמרו כמעט את הכול. אני רוצה להגיד שני דברים. אני מתבייש לבקש את זה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אל תתבייש. הבושה היא שלנו שאתה צריך לבוא לפה לבקש. << דובר >> דרור אשרם: << דובר >> אני מבקש כסף. אני לא עובד, חצי מהזמן שלי אני בבית העלמין. כל יום, שנתיים. סופרים כמה ימים יושבים החטופים, אני כל יום ישן בבית העלמין, כל יום במשך שנתיים. לא שעה, לא שעתיים, כל יום. לא רוצה את הכסף שלכם, אני לא רוצה כלום. יש לי ילדה שחולה היום ואני מטפל בה. יש לי ילדה שלקחה לי המדינה. מה שמפריע לי הם שני דברים. אחד, אני חושב שהוא טועה האדון שדיבר עכשיו. אם אני טועה, סליחה. חייל שהיה בנובה ונהרג כי הוא היה אזרח, מאותו רגע האחים שלו מקבלים ולא אזרחים מקבלים. חייל שהיה במסיבה, מקבל את הסכום שהוא אמר. דבר שני, אני והבן שלי עצמאיים. אני מ-7 באוקטובר לא עבדתי מן הסתם, עד שקיבלתי את ההודעה. לאחר מכן ישבתי עוד שבעה ימים ומן הסתם אני לא חוזר לעבודה. אני אחרי חודשיים חזרתי לעבודה, הבן שלי גם משהו באזור הזה. שנינו כעצמאים לא מקבלים כלום מאף אחד, לא מהמדינה. מבקשים ממני את כל המקדמות, כל מס הכנסה, הכול לשלם רגיל. הבן שלי כעצמאי גם משלם את הכול רגיל. אני חושב שזה דבר לא נכון. הדברים האלה קשים לבקש אותם כי אני לא רוצה להישמע אחד שמבקש כסף. אני רוצה שתתקנו את הדבר הזה, אולי למשפחות אחרות. אני איבדתי כבר את הילדה הקטנה שלי. יושבים פה חברי כנסת, אמרתי את זה ואגיד את זה שוב, תסלחו לי שאני אומר את זה שאני מתבייש בכם, בכל חברי הכנסת. 120 חברי כנסת שאף אחד לא מצא זמן במשך שבעה ימים לבוא להרכין ראש ולבקש סליחה. זה יותר חורה לי מלקבל את ה-100,000 או את ה-70,000. לבקש סליחה שהרגו את הבת שלי במשמרת שלכם. מי אשם? תחליטו אתם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. משרד הביטחון. << דובר >> שירה אתגר: << דובר >> שירה אתגר מאגף משפחות הנצחה מורשת. זו לא פעם ראשונה שאני פה ותמיד זה לא פשוט לשבת ולהקשיב למשפחות. עם חלקן כבר נפגשנו, עם חלקן פעם ראשונה. זה מאוד לא פשוט גם בתור עובדת משרד הביטחון, בטח בתור אזרחית המדינה. אנחנו מנסים לחוש את הכאב שלכם לפחות ברמה הפרטית. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מעבר ללחוש, מה עושים? << דובר >> שירה אתגר: << דובר >> לפני שאתייחס לנקודות הספציפיות שעלו, חוק משפחות חיילים שנספו במערכה כולל שני ערוצים של סיוע, שני תחומי סיוע. הסיוע הראשון הוא סיוע המעטפת הרגשית, הנפשית, שניתן ללא הגבלה, טיפול נפשי, ליווי של עובדת סוציאלית מרגע קרות האסון. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> עובדת סוציאלית מוסמכת לתת טיפול נפשי? הסיפור הזה של הורים שכולים שמבלים חלק ניכר מהיום שלהם במשך שנים אחר כך בבית העלמין מדי יום, אני מניח שזה אירוע שאת מכירה, שאת לא שמעת על זה פה פעם ראשונה. ערוכים בכלל, יש לכם דרך לטפל בסיפור הזה? << דובר >> שירה אתגר: << דובר >> העובדים הסוציאליים אצלנו זו ההתמחות שלהם, בנושא שכול ואובדן, בזה הם מטפלים. בנוסף יש אלפי ספקים ברחבי הארץ שנותנים סיוע. הבחירה של הבן-אדם, אתה לא תמיד יכול להתערב בבחירתו של בן-אדם. אני יכולה להגיד שבטח המשפחות של חרבות ברזל מלוות על ידי העובדים שלנו בצורה מאוד אינטנסיבית. מבחינה מספרית המספרים של המשפחות השכולות שנקלטו אצלנו באגף זה סדר גודל של 26 שנים. אני מדברת מבחינה כמותית. אנחנו עושים מאמצים כבירים להיות איתם בקשר – גם עובדי המחוזות שנמצאים בשטח, גם עובדי המטה – ולפתור את הבעיות כשהן עולות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כמה עובדים יש לכם? << דובר >> שירה אתגר: << דובר >> לא נערכתי לשאלה הזו. תוגברנו בעובדים, לא מספיק אבל תוגברנו. אני אברר לך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 100, 50, 400, כמה? << דובר >> שירה אתגר: << דובר >> האגף מונה מעל 250 עובדים. לא לשכוח שיש לנו גם את עובדי ההנצחה שאחראים על ההבאה לקבורה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני מדבר על עובדים סוציאליים כאחראים. << דובר >> שירה אתגר: << דובר >> אני אבדוק. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה עמדתכם ביחס להצעת החוק שדובר עליה, של תיקון חוק משפחות שכולות? << דובר >> שירה אתגר: << דובר >> אתה מדבר על היתומים? << דובר >> איציק בונצל: << דובר >> היא עברה טרומית. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אחד מהמציעים הייתי אני וכולם הצמידו, אני מכיר את הצעת החוק הזו. גם נפגעי פעולות איבה וגם על תגמולים והצמידו על כך. ביקשו, וזה הדבר שהיה הכי גרוע, לאחד את כל ההצעות האלה שגם כאלה חלק נופלים בין רק לחללי צה"ל, חלק רק לפעולות איבה. הביאו את זה לשם, שמו את זה בוועדת העבודה והרווחה. משם אני לא פעם התחננתי גם בפני האוצר, כל הגורמים שיכולים, שיעלו את זה לעוד דיון, להתחיל לאחד אותם. לא אישרו לאייכלר לקדם את הצעת החוק הזו עם כל מה שהוא רוצה לעשות את זה. << דובר >> אבשלום טרי: << דובר >> מי לא אישר? << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> משרד האוצר. << דובר >> אבשלום טרי: << דובר >> תודה, זו התשובה. << דובר >> איציק בונצל: << דובר >> לא רק שלא אישר. באנו ארבע פעמים. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אין הלימה בין נפגעי פעולות איבה מבחינת האחים שלהם. זה משהו שמסדר את הכול, גם בתשלום החודשי. בפעולות איבה מהנובה הביאו בגילים, כמו שהוא אמר עד 22, יש כאלה עד 25. לעשות סדר בדבר הזה. עשו כמה הצעות חוק והצמידו אותן וזו הבעיה הכי גדולה. << דובר >> שירה אתגר: << דובר >> יש הצעות חוק רבות וכל מיני תיקונים או החלטות שנכנסו לתוקף שמיוחדות לנושא של האירוע של 7 באוקטובר בעוטף. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה עמדת משרד הביטחון? תעני לי בבקשה על מה שאני שואל. זה שיש הצעות חוק רבות אנחנו יודעים. יש פה הצעת חוק שנועדה לשפר ואני בטוח, משוכנע שאת מודעת לפרטים האלה. בגלל שזה עבר בטרומית, ברור לי לחלוטין שמשרד הביטחון מודע להצעות כי אם הוא היה מתנגד לזה, זה לא היה עובר. אני רוצה לדעת את עמדת משרד הביטחון לגבי ההצעות הללו וליתר דיוק אני רוצה לדעת כמה משרד הביטחון מוכן להשתתף בעלות התקציבית של ההצעות הללו. << דובר >> שירה אתגר: << דובר >> אנחנו מדברים על חמשת הסעיפים שעלו פה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בין היתר. אני מניח שבהצעת חוק יש עוד דברים שמאגמים את הדברים האלה. << דובר >> אבשלום טרי: << דובר >> כבוד היושב-ראש, דברים רבים, נתנו רק כמה דוגמאות. << דובר >> שירה אתגר: << דובר >> ספציפית ביחס לחמשת הנקודות שעלו פה, חלק לא מבוטל מההצעות משתייך לחוקים שהם לא באחריות משרד הביטחון. באופן כללי כל דבר שישפר את מצבן של המשפחות אנחנו בעד. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה שאתם בעד זה בטוח. כל משרד הוא בעד משהו שמשפר את מצב האזרחים. שאלתי שאלה ספציפית. << דובר >> שירה אתגר: << דובר >> לתת נקודות במס הכנסה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא. שאלתי שאלה ספציפית. החוק, יש לו כל מיני עלויות, עזבי נקודות זיכוי במס הכנסה. החוק יש לו עלות של 100 שקלים נניח. האם נערך דיון לפחות למי מה שאת מודעת, במשרד הביטחון שאומר, אנחנו מתוך עלויות החוק הזה לוקחים על עצמנו X חלקי עשר, חלקי 50, חלקי שלוש. X כזה או אחר. << דובר >> שירה אתגר: << דובר >> אני לא יודעת על איזו הצעה - - - << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> את צודקת, יש שם כמה הצעות. למשל ההצעה שלי מדברת על יתומים משני הורים ופי שלוש להוסיף - - - יש כל מיני. בהצעה הזו וזה מה שאני מסביר וזו הבעיה, הצמידו לזה כל מיני הצעות, גם של חללי צה"ל וגם של נפגעי פעולות איבה. השאלה של היושב-ראש, מה העמדה שלכם? זה שבעד זה בסדר. יש הבדל בין להיות בעד לבין להיות מעורבים ולהגיד אנחנו רוצים ומעורבים, מוכנים שזה יהיה כך ולגייס מפה כסף. גם אתם עמדתם על שתי הרגליים האחוריות שלכם בשביל להגיד שהאוצר צריך להביא כסף. תגידו מה. להגיד את העמדה זה לא רק להגיד בעד, נגד. << דובר >> שירה אתגר: << דובר >> קונקרטית יש כרגע הצעת חוק אחת שמשרד הביטחון מקדם, הנושא של הצעת החוק שברובה היא הנושא של היתומים. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> יתומי צה"ל, שמו שם כסף. << דובר >> שירה אתגר: << דובר >> בנוסף צירפנו להצעה הזו, בגלל שלצערנו שנים רבות אחורה לא דנו בחוק מסיבות אובייקטיביות. נוספו לשם עוד בקשות נוספות שהיו לנו חשובות. מעבר לכך אני יודעת שהיו דיונים והארכות תקציב להצעות אחרות. זה לא משהו שהגיע באופן מסודר. גם הפעם אני חייבת להגיד שהובאו להתייחסותנו רק חמשת הנקודות הקונקרטיות האלה. << דובר >> אבשלום טרי: << דובר >> את מבינה שיש פה נקודות? כבוד היושב-ראש. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תקשיב. כרגע השיח הזה שאתה מנסה לנהל הוא לא אפקטיבי. אנחנו מנסים לקחת את זה למקום כן אפקטיבי. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> זה לא קשור אליהם. לגורמים המקצועיים, זה לא אצלם. יש מעט מאוד דברים שכולנו מסכימים. זה אחד מהדברים אני מניח. תביאו את זה לוועדה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> זה בוועדה. החוק עבר טרומית, נמצא בוועדת העבודה והרווחה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> עם כל הכבוד לאוצר, אני הייתי עד פה לכמה חקיקות. אתה בטוח, כולנו, שעל אף התנגדות, בעיה של האוצר, של הצעות חוק תקציביות שהעברנו פה, הכנסת חוקקה על אף דעת המקצוע, המשרד הרלוונטי או לא המשרד הרלוונטי וזו הצעת חוק פרטית. אני מתקשה להבין למה אנחנו צריכים בכלל לשחק את המשחק. אפשר להעלות את זה לראשונה ולהתחיל להתכדרר, אבל להתחיל לקדם את זה. זה הכי פשוט בעולם. << דובר >> איציק בונצל: << דובר >> חייבים ===להעביר את זה לראשונה כדי שתהיה המשכיות אם יקרה משהו, חייבים להבין. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אם יש הסכמה כזו, אני לא מבין את הבעיה. מישהו יגיד לאייכלר ולמיכל וולדיגר? האוצר יכול להגיד אתה לא עושה דיון? << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אתה יכול לעשות דיון. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תעביר את זה לכספים. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אנחנו בעד, אני בעד להעביר את זה אל הכספים. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> להעביר את הכפוף להסכמות. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אתה כפוף להסכמות, אין הסכמות. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אנחנו העברנו לפה בתי דין רבניים, לא נעביר את זה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אגיד לכם מה אני מציע. אנחנו נבדוק את - - - << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אני יכול להעיר לפני זה, לפני שאתה מסכם אדוני? הוא דיבר על הנחה בארנונה, שנותנים להם ארבע נפשות עד 70 מטרים, חמש נפשות עד 90 מטרים. << דובר >> אבשלום טרי: << דובר >> עד 66% הנחה עד 70 מטרים לארבע נפשות, זה מצחיק. אמר את זה חברי פה, מ-1950. איזה ארבע נפשות בדירה של 70 מטרים? עד שאתה כבר נותן הנחה מסוימת בארנונה אתה מכניס את המלכוד הזה? לא הבנתי. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> ההנחה בארנונה, מה שעכשיו אדם מגיש הנחה בארנונה הוא מקבל ל-100 מטרים. << דובר >> אבשלום טרי: << דובר >> זה מראה לך שלא שונה כלום. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> באופן מידי צריך לטפל בזה, של הארנונה. יש דברים שאתה לא צריך יותר מידי לעשות עם זה. << דובר >> אבשלום טרי: << דובר >> בפדיון ימי חופשה מהמעסיק אתה לא מוציא שקל פה. לא יוצא לך שקל מהכיס. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ברק, רצית להגיד משהו? << דובר >> גלעד מזרחי: << דובר >> כן, כמי שמלווה משפחות שכולות, הרבה מהן תולות תקווה בדיון הזה וגם התביישו לבוא. לפחות השניים שאני מכיר כאן, גם את בונצל היקר, לא אישית, הם לא זקוקים לעצמם לכלום. הם פה של אנשים אחרים ויישר כוח לוועדה על הכינוס. אני מכיר מקרוב משפחות ברמת גן או ברחובות בעיקר, גם ברחבי הארץ. ברמת גן כל משפחה של נופלים ראש העיר בא למשפחה של הנופלים, אתם רוצים רחוב על שמו, מתנ"ס, כיכר על שמו? מה אתם רוצים? כשאני מספר את זה לאנשים בערים אחרות הם פעורי פה. בהשקעה של 2 מיליון שקלים, כל משפחה של נרצחים, לא חיילים, עושים לזכרם פינה של גן וספסלים עם גן ציבורי לכל משפחה. מה שעושה עיריית רמת גן, אם תעשה גם ממשלת ישראל, זה דבר שיהיה טוב. חשוב מאוד. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. אני יכול להבטיח לכם דבר כזה, כל עוד אני פה לפחות, הדבר הזה לא ייעזב. אנחנו פה עדיין בתקופת פגרה. על תקופת פגרה חלות כל מיני הנחיות בעניין מועדי כינוס, לעניין זמני דיונים, גם לעניין כמה ישיבות אפשר לכנס. אנחנו נעשה את המקסימום, נעשה דיון מעקב. העובדה שאין פה אף אחד מהאוצר היא בעייתית בלשון המעטה כמו שאמרתי קודם. << דובר >> איציק בונצל: << דובר >> האוצר בחוץ, שייכנס. הוא הכתובת, לא אנחנו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון. איציק ברשותך, אני מנסה לא להגיע למצב שבו יש אירוע שלא מוביל למשהו פרקטי. אני רוצה להושיב - - << דובר >> איציק בונצל: << דובר >> איזה אירוע שלא מוביל למצב פרקטי? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני לא מדבר בשביל אף אחד אחר שהוא לא אני. אני צריך אנשי צוות, את אנשי המקצוע שיתנו לי תשובה שלא קיבלתי אותה. אם התשובה שאקבל היא שאין לנו אישור מהשר לבוא ולעשות א', ב', ג', זה משהו אחד. אין לי תשובה כזו כרגע. אין לי אנשי מקצוע פה, זה הטירוף. << דובר >> איציק בונצל: << דובר >> אנשי המקצוע אדוני היושב-ראש, מקבלים הוראות מהשר הממונה עליהם. שיישב השר הממונה שעושים הכול כדי שהוא לא ייכנס עכשיו, ישיר מבט אלינו המשפחות השכולות. אנחנו לא טמבלים, לא נולדנו אתמול. מאחוריו יש התניה שהוא לא נכנס כי הוא לא יכול להסתכל למשפחות השכולות בפרצוף. אם נקבע פה דיון עם שר האוצר שאדון שר אוצר שמנחה את אנשי המקצוע שלו, ייכנס, ישמע את האמת. הוא רצה להיות שר אוצר, לא אני. הוא רץ בבחירות. אם הוא ביקש להיות נציג הציבור שיישב פה ולא יהיה בחש מחש הזה מולך, איך לא מכניסים אותו עכשיו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יכניסו אותו כי אנחנו תיכף מתחילים דיון אחר שאנחנו חייבים לקדם אותו. << דובר >> איציק בונצל: << דובר >> מי כמוך יודע שבכל הטיעונים נהוג לאפשר למשפחות השכולות לדבר בתחילת הדיון. שישב פה שר האוצר ולא חברי כנסת שהם לא שרי אוצר ויגיד לנו בפרצוף, אני יכול, אני לא יכול. אני רוצה לקדם, לא רוצה לקדם. אנחנו באנו במיוחד לכנסת, אנחנו יודעים ששר האוצר צריך להיכנס. אם הוא לא רוצה להיכנס - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני בטח לא אוציא אתכם מפה. << דובר >> איציק בונצל: << דובר >> אם הוא לא רוצה להיכנס, שיגיד אני לא מוכן להיכנס. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני לא שר האוצר, אני אומר לכם מה אני הולך לעשות ומה הוועדה הזו בעזרת השם תעשה. אני אשב עם אנשי המקצוע באוצר, אבין את האירוע ועמדתם הספציפית לגבי הצעות החוק שבקנה. אחרי הדברים הללו ניקח את הצעת החוק שמקודמת על ידי הממשלה, של היתומים והאלמנות. נשב, נראה פערים ונקיים דיון נוסף על הפערים. אנחנו נציג לכם, לא יודע אם אתם מודעים מה יש בהצעות החוק שבקנה, נראה מה עושים ואיך מתקדמים עם זה הלאה. אנחנו, לא רק אני, כמו שאמר פה נאור, אין פה דברים רבים שאנחנו מסכימים עליהם, זה יהיה אחד מהדברים. אנחנו ניקח את הדבר הזה ולא נעזוב אותו לרגע. כל עוד אנחנו פה זה יתקדם, זו ההבטחה שלי אליכם. << דובר >> איציק בונצל: << דובר >> תודה רבה, אנחנו מחכים לשר האוצר שעושה הכול לא להיכנס. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:45. << סיום >>