פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב שלישי פרוטוקול מס' 164 מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי יום שני, כ"ב באלול התשפ"ה (15 בספטמבר 2025), שעה 11:16 סדר היום: << נושא >> סיוע ומעטפת לנשות ומשפחות הפצועים ממלחמת חרבות ברזל << נושא >> - דיון מעקב נכחו: חברי הוועדה: פנינה תמנו – היו"ר מטי צרפתי הרכבי חברי הכנסת: עדי עזוז לימור סון הר מלך מוזמנים: עמית זיו שניר – רח"ט קשרי חוץ ושיתופי פעולה, אגף השיקום, משרד הביטחון הילה מן רותם סימון – ייעוץ משפטי, משרד הביטחון קובי מורלי – ר' החטיבה ואיפיון השירותים הסוציאליים, משרד הביטחון אורן בני – אגף השיקום, רח"ט פניות הציבור, משרד הביטחון אייל ברוך – רפרנט בטחון באג"ת, משרד האוצר רפ"ק שירי חיימוביץ' – רמ"ד נפגעים אמ"ש, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי סנ"צ רויטל נבות – ר' מע"ן, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי תהילה מזרחי – עו"ס, מנהלת תחום בכיר רווחה, נציבות שירות המדינה זוהרה פלורסהיים – מנהלת אגף ייעוץ, שירות פסיכולוגי ייעוצי, משרד החינוך שרית לוי ארבל – מנהלת תחום מינוי מנהלים, משרד החינוך איתי חיים – מנהל תחום קשרי ממשל, משרד החינוך מיכל אסבן – אמא לביאה מוריה אילן זר-כבוד – חברה בפורום נשות הפצועים ממלחמת חרבות ברזל דליה לחמני – יו"ר עמותת חברות ברזל, פורום נשות הפצועים ממלחמת חרבות ברזל שרית כהנא – מנכ"לית עמותת אדוות רננה קלימי – אחות של פצוע, עמותת אדוות רן מלמד – מנכ"ל נקודת מפנה מאירה בסוק – יועצת משפטית, נעמ"ת מירי ארגלזי – המשמר המגדרי בכנסת, עמותת פנ"ים חדשות נעמי סער – המשמר המגדרי בכנסת, עמותת פנ"ים חדשות משה רהב – פורום תקווה דניאל לאו ברשר – חייל בודד פצוע חנה כהן – דודתה של ענבר הימן ז"ל, משפחות החטופים מוזמנים באמצעים מקוונים: רס"ן אור אברג'יל – רמ"ד מיצוי זכויות נכי צה"ל, משרד הביטחון רס"ן אהרון קרוב – משרד הביטחון חגית דמרי – סגנית עו"ס ארצית, קופת חולים כללית טל אלונית – סגנית עו"ס ראשית, קופת חולים מאוחדת רות דיין מדר – מינהל מחלקת חברה, מרכז השלטון המקומי בישראל מנהלת הוועדה: דלית אזולאי רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, יפית גולן רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> סיוע ומעטפת לנשות ומשפחות הפצועים ממלחמת חרבות ברזל << נושא >> << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בוקר טוב, צוהריים טובים. בוקר טוב לחברות הכנסת היקרות שנמצאות איתנו. עדי עזוז, חברת כנסת חדשה, אנחנו שוב נברך אותך עד שהאנשים יתרגלו לנוכחות שלך כאן בוועדה. אנחנו כל כך שמחות שהכוח של מי שנלחמות למען נשים, למען אימהות, הולך וגדל. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> גם מי כמוך יודע, כבוד היו"ר, על שתי מפלגות שיש בהן ייצוג שווה מגדרי. גם המפלגה שלך, גם המפלגה שלנו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> חברת הכנסת מטי הרכבי, שגם הגיעה אלינו כמנהיגה מהמוניציפלי ומלווה את הוועדה. תחילה, אי אפשר מבלי לציין שהיום ה-710 ימים. נכון, חנה? << אורח >> חנה כהן: << אורח >> מי סופר? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> באמת, מי סופר? << אורח >> חנה כהן: << אורח >> מי סופר? אני כבר לא סופרת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נכון. קודם כל, כל פעם שאני רואה אותך, אני רוצה לומר לך, את דודה לביאה. הזעקה שלך, אני יודעת שהרבה פעמים, ואת אומרת את זה, אני מרגישה שאני, מה לי לבוא ולהגיד את אותם דברים? את מרגישה שלא מקשיבים ולא שומעים. אז אני כן רוצה להגיד לך שיש מי ששומעים ומקשיבים ושרוצים את החטופים כאן בבית. ויש לנו 47 חטופים וחטופה, ענבר הימן היקרה, שצריכה לבוא לקבר ישראל, שהיא עצמה, סיפרתי לא אחת את הסיפור שלה. ענבר הייתה במסיבת הנובה כהלפרית. היא הלכה לשם כדי להתנדב, לעזור לצעירים שנמצאים במצבי מצוקה גם פיזית וגם נפשית. הילדה המדהימה הזאת שכל חייה הייתה בנתינה, מעבר לדברים שגם המשפחה לא כל כך רוצה שנספר בתרומה שלה לביטחון ישראל. צריך להחזיר אותה הביתה, צריך להחזיר את כולם הביתה. ונדמה שמשהו לא טוב קורה בהתמהמהות, בימים הקשים האלה. בדיוק אנחנו גם נדבר על הפצועים, אבל אנחנו נמצאים בעיצומו של גיוס נרחב, כולל בן הזוג שלי, אגב, שכבר קראו לו עכשיו לחזור לעזה. ואני חושבת שמעל הכול להציל את החטופים ולתת בהירות, גם לבנים שלנו שנלחמים ומחרפים נפשם, ובתוך כך גם הדיון שאנחנו לשמו התכנסנו, של לא להפקיר את הפצועים. לא מפקירים, לא משפחות של נופלים ולא משפחות של פצועים. והוועדה הזאת דנה ביתר שאת בנושא הפצועים והפצועות. ואני רוצה לספר לכם, לפני שאני מאפשרת לך, חנה, לדבר, שאני לפני שבוע הייתי בביקור באורתופדית בשיבא, ביקור מרגש. הייתי מהנציגים של צה״ל, אור לא נמצא פה היום, ועדי, המדהימים, ופגשתי חיילים וחיילות, אין לתאר איזה אנשים, זה מלאכים בדמות אדם. הם לא מתבכיינים ולא מקטרים, הם רק מחפשים שנהיה שם כדי שיצליחו להשתקם מבלי שהבירוקרטיה הישראלית פשוט מקריסה את המערכת המשפחתית ואותם. וזה דברים שאפשר לעשות. אני באמת מאמינה שאפשר לעשות, גם אם לעיתים אני קשה וקצת נוזפת. אני בסך הכול ממלאה את השליחות שלי. אני פה בשבילם. זה לא הכיסא של פנינה תמנו שטה, זה כיסא של הציבור. אני משמיעה את הקול של הציבור. ואני באמת חושבת שהיום אני אאפשר כמעט לכולם להציג בכל זאת מה ההתקדמות שנעשתה, איפה בכל זאת גם דברים שצריך לעשות. לא רק מה מושלם ומה עושים, אלא גם מה חושבים שאפשר עוד לעשות. אבל כמו שאמרתי לפני כן, אני רוצה להודות גם למשפחות של החטופים, לחנה, דודתה של ענבר, שאתם כאן, ולמתנדבים ולמתנדבות היקרים. אני רואה שיש פה גם את פורום התקווה שנמצאים איתנו. חנה, בבקשה יקירתי. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> תודה רבה, פנינה, שאת עושה באמת הכול למען ענבר. זאת ענבר. ענבר כיום האישה היחידה שנמצאת בשבי חמאס. אין יותר נשים. וענבר בעצם הייתה במסיבת הנובה, רצה על נפשה במשך כמה שעות, ניסתה להתחבא בכל מקום, ובסופו של דבר, אני ככה מקצרת את הסיפור, תפסו אותה מחבלי הנוח'בה יחד עם שני אזרחים שהיו מצוידים עם סכינים וגרזן. הם העמידו אותה במרכז, היו סביבה כולם ומראים שיורים בה באכזריות. ענבר, באיזשהו שלב נופלת ארצה, מקבלת מכה, כנראה פה, הכול היה עם דם. הם רוקדים סביבה ושרים 'אקצא אל אקצא, הבאנו קורבן לאקצא'. כעבור חצי שעה שענבר מוטלת שם, הם מרימים אותה, ידיים, רגליים, כשראשה שמוט לאחור, ממש לאחור, והידיים שלהם מדממות את הדם שלה. הידיים שלהם היו נוטפות את הדם של ענבר. לא העזנו להראות את הסרטון הזה להורים שלה, ואסרו עלינו להראות אותו. היחיד שראה את הסרטון היה בעלי, ואני ראיתי רק את תחילת הסרטון, והרגשתי שהשמיים נופלים עליי. זה סרטון זוועות. כשמדובר על סרטון זוועות או סרטון מזעזע, זה הסרטון של ענבר ושל עוד כל אלה שהיו בנובה והיו בקיבוצים. משם לשם אנחנו מתגלגלים שנתיים בתוך הסיפור הזה, הקשה, השואתי, כי ענבר, אבא שלה, סבא של ענבר, הוא דור ראשון לשואה, לשואת רומניה. סבא-רבא שלה קבור בקבר אחים ברומניה, כי לא מצאו, כי לא יכלו להעלות אותו. אז השליכו לשם כמה גופות, ויצרו קבר אחים, והבטיחו לנו לא יותר לפני 80 שנה. אבל ההיסטוריה דפקה על דלתנו לאחר 80 שנה. זה כשלעצמו לא נותן מנוחה, הורג אותנו, מכלה אותנו כל יום. זה שלא הצלחנו להחזיר את ענבר לקבורה. זה שהתכנסו מקבלי ההחלטות והחליטו להוציא את כל הנשים הצעירות מהשבי, ואת ענבר השאירו מאחור. ולמרות שיצאה אישה אחת נרצחת, ויצאו קשישים שאינם בין החיים, ענבר נשארה מתחת לאדמת עזה הטמאה. אולי היא דפוקה באיזה קיר, אני לא יודעת. אין לנו מושג. אנחנו רק יודעים שהילדה שלנו שם, וזה חלק מאיתנו. ואנחנו כואבים, יש לנו כבר כאבים בגוף, כאבים חזקים, כי אנחנו יודעים שזה כאב לה, ואנחנו יודעים את המקומות שהיא נורתה בהם, ושם כואב לנו. ואנחנו לוקחים כדורים חזקים שלא יכאב לנו, אז הנשמה כואבת לנו. ואנחנו לוקחים כדורים שהנשמה לא תכאב, וככה אנחנו סביב כדורים, להירגע, לישון בלילה, נגד כאבים. אמא שלה, אין לה קבר. שנתיים. היא לא רק איבדה ילדה בצורה כזו אכזרית, היא גם לא מקבלת קבר לבכות, להדליק נר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אמא שלה, יפעת, שהיא במצב מאוד מאוד קשה. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> יש הידרדרות רצינית גם אצל אחי מאז. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני רואה שהוא לא מגיע, חיים לא נמצא כאן. אבל אני רוצה לחזק אותם מכאן. אנחנו לא נפסיק לחבק ולחזק אותם, וגם אנחנו לא נאבד את התקווה. וחנה, את גם צריכה... אני מאמינה שענבר תבוא לקבורה הבאה. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> אני לא יודעת כבר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אנחנו צריכים להאמין בזה. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> אני נכנסתי לפה בכוונה, הרי אותך אני לא צריכה לפגוש פה. אני יכולה לדפוק לך בדלת ולהגיד, פנינה, אני רוצה לדבר איתך, ואת לעולם לא תדחי אותי. את אפילו תפני לי זמן על חשבון דברים אחרים שאת צריכה להתעסק בהם באותו רגע. זה קרה לא פעם ולא פעמיים. אבל אני פה למטרה אחרת. יושבות פה נשים ששייכות לכל מיני שדולות נשים. איפה אתן? כשאישה אחת בלבד מתפוררת מתחת לאדמת עזה, איפה כל ארגוני הנשים? אני גדלתי בבית שהאמין בכוחה של אישה. גדלתי בבית שהאמין שאישה זו אישה, גם לאחר לכתה. גדלתי בבית שהאמין שאם מתעללים באישה בצורה אכזרית והורגים אותה, תמיד יהיה מישהו משדולת הנשים שיקום ויעמוד על הרגליים ויגיד, אנחנו איתכם. איפה כל הנשים שאמורות להיות איתנו במאבק, כשנשארת אישה אחת בשבי חמאס? וברוך השם, יש לנו אין ספור שדולות נשים. ואני רשמתי, ואני שאלתי את השאלה שאני שואלת פה, פנינה, אבל אף אחת לא חזרה אליי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני אשמח לסייע לעשות חיבורים. אני אדבר עם ארגוני הנשים, לפחות עם אלה שאני נמצאת איתן בקשר, ומאמינה ביכולת שלהן לסייע במודעות הציבורית ובהפעלת הלחץ הנכון והראוי על ממשלת ישראל להשיב את ענבר ויתר הבנים. אני אשמח לחבר אותך, אני ודלית. אנחנו נדבר איתן. אני בטוחה שיש רבות שיתייצבו, לא בגלל הקריאה שלי, אולי חלקן פשוט לא מודעות או לא יודעות שאתם צריכים את העזרה הזאת. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> אני אשמח, כי עד היום פנתה אליי מישהי שהיא משתתפת פה גם בדיונים מדי פעם, קוראים לה איילת סיידוף, ובאמת היא הציעה לי כל מיני עזרה, והציעה לי ועשתה פעם בשבילי. אבל אין נשים. לא נרתמות נשים למאבק הזה. וזה מה שחורה לי, כי ענבר היא אישה, היא לא הפכה לצפרדע. << אורח >> רן מלמד: << אורח >> הן צריכות לבוא כארגונים, לא כפרטים. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> כן, איפה הן, פנינה? איפה? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אנחנו נעשה את החיבור הזה. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> ונושא שני ואחרון שאני רוצה לדבר עליו, ואני אקצר כמה שאני אוכל. יש תנאים לשבים. אלה שחזרו מהשבי בחיים, וזה בסדר גמור, זו חובה לדאוג להם. את יודעת איפה ההורים של ענבר כשהיא חוזרת? הם מקבלים 8,000 שקל ובזה נגמר כל הסיפור. ואני שמעתי עוד יותר מזה כששאלתי במינהלת, איך השוויתם את התנאים שלהם לתנאים של משפחות איבה רגילות? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> עכשיו? << אורח >> חנה כהן: << אורח >> עכשיו שאלתי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הם לא מקבלים את הסיוע של משפחות חטופים? << אורח >> חנה כהן: << אורח >> לא, כשהיא משתחררת מהשבי. כשהשבים משתחררים מהשבי, הם מקבלים באופן אוטומטי 100% נכות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, לא. אני הבאתי את החוק, הם מקבלים 50%, ואני ביקשתי להעלות את זה ל-100%, כולל ילדים שנמצאים בטראומה וכל הזמן מבקשים מהם ללכת לפסיכיאטרים. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> כן, גם אצלנו מבקשים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לצערי, היו מי שעשו פה הפרד ומשול וגרמו להתנגחות בין משפחות שכולות של נרצחים מתוך ה-1,200 ב-7 באוקטובר בטבח, לבין מי שחזרו מהשבי וראינו שהם צריכים לגייס כספים ותרומות. אני אומרת שזה לא זה או זה. המדינה צריכה לפצות את כל מי שהופקר באותו יום. את כולם. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> אבל בדיוק. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> עשינו חישוב. אני רוצה להגיד לך, אם היו מפצים ב-2 מיליון את כל המשפחות, כולל הנרצחות, זה מסתכם אולי ב-2-3 מיליארד. את זה הם לא נותנים. הם מתזזים אותם. אני אומרת, יש לי שיחות עם משפחות, עם אימהות, שהבעל נרצח, הילד נחטף, היא נחטפה והם מבקשים ממנה כל פעם לקחת ילד שלא רוצה לפסיכיאטר. מטורף. הילד היה לבד בשבי. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> אבל אני רוצה לשאול דבר אחר. 221, כמדומני, חטופים שנחטפו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כל מי שנחטף ונרצח באותו יום, בתוך אדמת ישראל, ממשלת ישראל תואיל בטובה לפצות את כל המשפחות בסיוע, כי הן לא שורדות. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> כל הכבוד, פנינה, אלה המילים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ואני אומרת לך, זה מסתכם בכמה מיליארדים. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> איפה? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא שאני מזלזלת בתקציב המדינה, אבל מי שיודע לתת 5 מיליארד שקל לכספים קואליציוניים, שיואיל בטובו לתת את ה-2 מיליארד, 3 מיליארד, לעזור למשפחות האלה שכל עולמן חרב עליהן. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> אבל זה לא קורה, פנינה. את יודעת מה אמרו לי במינהלת? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נכון. אני אגיש חוק שהפיצוי לכולם, ככה אולי יפסיקו לנגח בין משפחות, כי מה שקרה זה שאני הבאתי את ה-50% ל-100% לחטופים שחזרו. אני אומרת לך, היו מי שהסיתו את המשפחות השכולות. אמרתי להם, רבותיי, זה לא זה או זה. צריך לפצות אותם, והסכומים הם אפשריים. זה לא סכומים בלתי אפשריים. וכולל להורים של ענבר, ליפעת וחיים, שאני יודעת מה המצב, את סיפרת לי מה המצב, כמה הוא קשה. כולל אימהות ששתי הבנות שלהם נרצחו. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> אבל כולל אלה שהיו בשבי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כולל כולם. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> איפה אלה שהיו בשבי, שהמשפחות שלהם מתות? פנינה, אני מדברת על דבר נוסף. זה, את צודקת 100% במה שאת אומרת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 1,200 כפול 2 מיליון = 2.5 מיליארד. אתם מבינים את הביזיון והבושה והכלימה? 2 מיליון שקל לכל משפחה של נרצח ולכל משפחה של חטוף, 2.5 מיליארד. אני לא מאמינה שיש ישראלי, ישראלית, שלא יהיו מוכנים לחתום שכספי המיסים שלהם ילכו לדבר הזה. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> פה אנחנו מדברים על משהו שונה. אני העליתי נקודה שונה וכנראה לא הסברתי אותה נכון. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שהסיוע שהם יקבלו יום אחרי שהיא תשוב, אני הבנתי. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> אני לא מוכנה לקבל את זה, שנרצח שנלקח בשבי שנתיים יקבל את אותו סכום ואת אותה מעטפת של נרצח שרצחו אותו בפעולת איבה, קברו אותו באותו היום ולא עבר את כל מה שאנחנו עוברים. זה יעלה על הדעת, דבר כזה? לא נראה לכם שהטרגדיה שאנחנו עוברים במשך שנתיים, זה שהלכה לנו הבריאות שנתיים, זה אירוע שונה לחלוטין? אז פה אתם החרגתם את קבוצת השבים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא החריגו אף אחד, זה מה שאני רוצה לספר לך. לא נתנו בסוף לאף אחד. שום דבר לא עבר. הדבר היחיד שנותנים, ומבקשים גם על זה הוכחות, זה 50% נכות. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> ושלא תביני אותי לא נכון, זה מגיע להם. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נכון. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> זה מגיע להם, וזה מגיע להורים של ענבר, וזה מגיע לכל נרצחי הנובה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> וצריכים להיזהר לא להיכנס להתנגחות, שלא ייקחו אתכם למקום שאתם מתנגחים. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> מה הביא אותנו לשם? תגידי לי את, מה הביא אותנו להתנגחות הזאת? ההורים של ענבר איבדו את ענבר, את הילדה האחת שהייתה להם, את הבת האחת שלהם, בשל מחדליה של מדינת ישראל. היעלה על הדעת שהיא תהפוך אותם גם להומלסים? הרי הם לא ייצאו לעבוד. את מכירה אותם. את מכירה את הטרגדיה של המשפחה שלי. הם ייצאו לעבוד? לא. אתם תגזרו על אחי, לא אתם, אני לא מדברת עלייך, תגזרו על אחי לשבת בתל אביב עם כלב ולהפוך להומלס, כי לא יהיה לו מאיפה לחיות. כי אחי לא יחזור לעבוד יותר אחרי כל הסיפור של ה-7 באוקטובר. פלא איך הוא עומד על הרגליים. הייתם צריכים לקחת את כל האירוע, אתם רוצים את החטיפה, תיקחו את כל אירוע החטיפה ותשוו אותו בתנאים. ויותר חמור מזה, אנחנו איבדנו. איבדנו. איך ייתכן שתיקחו אותנו ותזרקו אותנו כאילו לא קרה פה כלום? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אנחנו נשב, חנה, ואנחנו ננסה למצוא פתרונות, גם אם יש אטימות וגם אם יש סדרי עדיפויות, בעיניי שגויים מאוד. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> שגויים, בטח שגויים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני עשיתי עכשיו, הנה, הראיתי לכם חשבון מאוד פשוט, שב-2.5 מיליארד היה אפשר לעזור למשפחות האלה לקבל, לפחות שלא יקרסו, שיקבלו רווחה מסוימת. בושה, הולכים ומגייסים כספים. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> ואני אומרת עוד דבר, נתנו לשבים 100% נכות, וזה מגיע להם. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא נתנו, חנהל'ה. אבל אני אשב איתך. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> עבדו על לתת להם 100% נכות, זה מבורך. אני רוצה שזה יעבור. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא נותנים להם. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> אבל איפה המשפחות של החטופים החללים, שעברו שואה, שהנשמה שלהם לא מתפקדת, להם לא מגיע 100% נכות? בואי תראי את אח שלי. למה רק אני פה? למה רק אני במלחמה הזאת? את יודעת שאני רואה את אמא של ענבר, את יודעת מה היא עושה? אני אספר לכולכם. היא הכניסה בגדים של ענבר, ישנים, היא לא מכבסת אותם, היא סגרה אותם בתוך שקית, והיא ישנה איתם בלילה, ומדי פעם היא פותחת ומריחה את הבגדים. תגידי, לא השתגענו? היא חולמת את הילדה שלה, היא מדליקה נר, והיא מדמיינת את הילדה עם כנפיים של מלאך, מסתובבת סביב הנר. מה זה אם לא נדפק לנו המוח? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, צריך להביא אותה למנוחת עולמים בישראל. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> ולעבוד עם ההורים האלה, המסכנים, לתת להם את התנאים שמגיעים להם. וכן, איפה שדולות הנשים? אני צריכה את שדולות הנשים. אני צריכה שהן יעזרו לי. אני לא יכולה לבד על הכתפיים שלי לסחוב עשרה טון וללכת איתו כל יום, ולהישאר שפויה ולהחזיק מלחמה. אם אני סומכת על מישהו בכנסת, זה עלייך, פנינה, שאת תדאגי לזה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אנחנו נשב ונמצא פתרונות. ונמצאות פה חברות הכנסת, אתן שמעתן את המספרים, צריך לראות איך אנחנו עוזרים בעוד דרכים. תודה, חנה היקרה, תהיי חזקה. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> תודה רבה לך, פנינה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> גם יפעת וגם חיים, אני שולחת להם מפה הרבה חוזק. ובעזרת השם, שנזכה לראות את כולם בבית. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> את יודעת, זה ייגמר בסוף לא טוב. אני אומרת, זה יכול להיגמר בסוף לא טוב. אנשים לא מבינים שהם משחקים ומתעללים במשפחות ומביאים אותן לקצה. תודה רבה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה לך. פורום תקווה, משה רהב. משה, מה נשמע? אתה תספר. << אורח >> משה רהב: << אורח >> היו"ר, תודה רבה שנתת לי את האפשרות. אני בדרך כלל לא מדבר. לפני שבוע משפחתי חגגה את יום ההודיה שלנו. לפני 55 שנה, אני חזרתי הביתה בשלום לאחר שנחטפתי בטיסה מישראל לביתנו דאז בניו ג'רזי. הייתי בן 14. אמא, הבת, נחטפנו על ידי מחבלים מהחזית הלאומית העממית לשחרור פלסטין. המטוס נחת במדבר בזרקא בירדן. לאחר ששבנו מהחטיפה, סיפרה לי סבתא, שהיא הייתה ילידת העיר העתיקה בירושלים, על ההטרדות שהיא סבלה מצד שכניה בעיר העתיקה. ב-8 באוקטובר, לפני שנתיים, בתי וחמשת נכדיי נאלצו להימלט על נפשם משוקדה שבעוטף עזה. בעלה, חתני, נקרא למילואים ב-7 באוקטובר בשעה 07:30, ומאז הוא שירת מעל 500 ימים במילואים במסגרת חברת קדישא, והוא עדיין לא סיים את שירותו. ילדיי ונכדיי, שהו מעל ארבעה חודשים בבית מלון. כמובן, תוך החמצת מחצית שנת הלימודים. ועם שובי הביתה, בתי, שהיא רופאה בבית חולים בסורוקה, רופאת נשים, היא טיפלה בחולות בבניין הסמוך לזה שנפגע מטיל איראני באותו זמן. חמישה דורות – סבתא, אמא, אני, בתי ונכדיי. כולנו קורבנות של אלימות וטרור ערבי. חמישה דורות. ניהלנו משא ומתן עם הטרוריסטים בעבר, חתמנו איתם על עסקאות, הסכמנו להפסקות אש. האם הם שמרו על ההסכמים האלה? האם הם קיימו את הפסקות האש, את ההבטחות? סבתא הזהירה אותי אז – "הם אינם אמינים. אסור לסמוך עליהם". ראיתי את דבריה מתגשמים שוב ושוב. לשמחתי, ראש הממשלה בנימין נתניהו הבהיר 'אין משא ומתן, יש חתירה לניצחון מוחלט הכולל שחרור כל החטופים והשמדת חמאס אחת ולתמיד'. עלינו ללמוד מהמלך חוסיין, שבזמן שהיינו עדיין בני ערובה, הציב בפני המחבלים שתי אפשרויות. אחת, לשחרר את כל החטופים ללא פגע ולעזוב את ירדן. שתיים, למות. הוא לא סיפק להם מים, לא מזון, לא חשמל, לא דלק. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בסדר, נתניהו נותן להם מיליארדים של סיוע הומניטרי. גם את זה צריך לומר. << אורח >> משה רהב: << אורח >> לא נתן להם סיוע הומניטרי. כלום. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אושר השבוע תקציב שבתוכו גם סיוע הומניטרי. אותו מיליארד ומשהו שהיה יכול ללכת לשיקום החטופים. << אורח >> משה רהב: << אורח >> נכון, בדיוק. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> וגם עכשיו הם נתנו עוד 50 ומשהו מיליון למזרח ירושלים, כי הם בעצם חיסלו את אונר"א מבלי לתת חלופה, גם מכספי המיסים של כולם. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> את מבינה למי לא נשאר כסף? << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אני לא אומרת שלא צריך לדאוג לכל מי שחי בישראל, אני רק אומרת שזה סדר עדיפויות של הממשלה שלנו. << אורח >> משה רהב: << אורח >> אחרי תשעה ימים בלבד, הם בחרו באפשרות הראשונה, שחרור כולנו בלי פגע. תשעה ימים, זהו. הם ברחו מירדן, נסו ללבנון, ואנחנו יודעים מה שהם עשו בלבנון. כמי שהיה בן ערובה, איני רוצה שאף אב, אם, אח, אחות, בן או בת, יסכנו את חייהם כדי להציל אותי. חיי אינם חשובים יותר מהחיים שלהם. הגמרא אומרת, ואני אתרגם לעברית – מה היית שדמך אדום יותר, אולי דמו של אותו אדם יותר אדום. זהו, וזה מה שאני מאמין. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> משה, אבל בגיל 14, אני בטוחה, שאני לא יכולה להיות גם בטוחה, וזה בסדר שהדעות שלנו חלוקות, אני לא חושבת שאתה היית עם היכולת והתובנה של אל תסכנו אף אחד כדי להציל אותי. עכשיו, אף אחד מאיתנו לא יכול להתיימר גם לייצג אף דעה או רצון של חטוף. אנחנו צריכים כל כך להיות זהירים במגוון התחושות והרגשות, מה גם שיש לנו כל כך הרבה עדויות של מי שחזרו מהשבי. על הילדים, אני בכלל לא מדברת, ועל הנשים, שהיו גם לזה מי שהתנגדו, לשחרר את הילדים והנשים. אני רוצה להזכיר, פעוטות וגם ילדים בני 12 שהיו לבדם בשבי. אנחנו צריכים להיות מאוד זהירים. לא על הכול אנחנו נסכים. בעיניי הדרך של נתניהו כרגע בניהול המלחמה היא לא נכונה. צריך להחזיר את החטופים. אנחנו עם חמאס לא נסיים גם בעשר השנים הקרובות. עם חיות האדם האלה, קשה מאוד בכלל להגיע להסכמות, אבל צריך להחזיר את החטופים. אין להם זמן. 710 ימים. יכול להיות שאתה לא מסכים, וזה בסדר. מה שכן, כולנו לא מתווכחים שצריך להחזיר את כולם ושצריך להכריע את החמאס. << אורח >> משה רהב: << אורח >> נכון. אין ויכוח, אני מסכים איתך מאה אחוז. אין שום ספק שאנחנו כולנו, מאה אחוז רוצים אותו דבר. ואת צודקת, המדיניות של לפני שנתיים אולי לא הייתה נכונה. המדיניות של לפני שנה גם כן אולי לא הייתה נכונה. אפילו אולי היום המדיניות לא נכונה. אבל הנקודה שלי היא שאי אפשר לסמוך עליהם, בגלל שזה לא באינטרס שלהם לשחרר את החטופים שלנו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה, משה. אף אחד, לדעתי, לא סומך עליהם. זה לא העניין של לסמוך. תודה שבאת והשמעת את העמדה שלך. אתה צודק, העם שלנו משלם מחירים שמתמשכים לדורות. << אורח >> משה רהב: << אורח >> ואני גם צריך לחגוג יום הודיה לאומית בקרוב. שנה טובה ושנשמע בשורות טובות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה. במעבר חד ולא חד, אנחנו עוברים לעניין שלשמו התכנסנו, הסיוע ומעטפת לנשות ומשפחות הפצועים ממלחמת חרבות ברזל. אדוות, אני רוצה לאפשר לכם להציג מצגת. << אורח >> שרית כהנא: << אורח >> אנחנו נתחיל, אבל קודם בסיפור ואחר כך במצגת, בסדר? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן. רק תציגי את עצמך, גברתי המנכ״לית. רק שנייה, סליחה. דניאל, יש איתנו פצוע שפגשתי. לדעתי דניאל יצא, איפה דניאל? << אורח >> שרית כהנא: << אורח >> לא, לא. הוא יושב פה בפינה, חמוד. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> דניאל, בוא תשב לידי. כשישעמם לך, אתה מוזמן לברוח בלי ששמים לב. קודם כול, תודה שבאת. אתה איש רציני, אני אומרת לך. אתה היחיד מהחיילים שהזמנתי. דניאל הוא גם חייל בודד, שהסיפור שלו עלה פה. קודם כל, תודה שאתה איתנו כאן. סליחה שקטעתי אותך, אני קודם כל אאפשר לדניאל. הוא פשוט ישב בצד ולא ראיתי אותו. אתה רוצה לדבר עכשיו או אחר כך? << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> אולי אחר כך. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אוקיי. אז אנחנו חוזרים אלייך, בבקשה. << אורח >> שרית כהנא: << אורח >> אני שרית כהנא, המנכ״לית של עמותת אדוות, של קהילת משפחות הפצועים, עמותה שהוקמה לפני שנה. וקודם כל, אני רוצה להודות לחברת הכנסת פנינה, שהיא נותנת באמת במה, שאין את זה בשום מקום, למשפחות הפצועים לדבר, להרגיש, התחושה שמישהו רואה, שמישהו שומע בכל הבאלגן הזה את מה שקורה למשפחות. תודה רבה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> באהבה והמעט. << אורח >> שרית כהנא: << אורח >> אנחנו מרגישים שדברים מתקדמים בזכות הוועדה הזאת. אנחנו רואים בעיניים מפעם לפעם ומודים לך על זה מאוד. יש נושא שעוד לא דיברנו עליו, מרוב כל כך הרבה נושאים שמדברים עליהם, וזה אחי הפצועים. אחי הפצועים הם די שקופים, ועם כל מה שהם עברו, לא מספיק נותנים את הדעת על הצרכים שלהם. והבאתי פה אחות של פצוע, שהיא תספר, ואחר כך אנחנו נראה מצגת קטנה של נתונים שאספנו מאחי הפצועים. << אורח >> רננה קלימי: << אורח >> שלום לכולם. קוראים לי רננה, ואני אחות של פצוע. ואם אתם תוהים לעצמכם מה זה אומר להיות אחות של פצוע, אז אשתף אתכם במקצת. אחות של פצוע זה להיות ימים ולילות ליד אחיך כשהוא שוכב בבית החולים. זה ללוות ולהסיע אותו לטיפולים, זה לעזור לו בדברים הכי בסיסיים בחיים ולהביא לו את הבגדים, זה להוריד אותו מהמיטה ולהעלות, לסדר את הכיסא גלגלים כדי שיהיה בדיוק בזווית הנכונה. זה לדאוג שיאכל באופן קבוע, זה להיות איתו ברגעים הכי קשים וכואבים, זה לשמוע את צרחות הכאב. גם מעבר לדלת. זה לא להצליח להירדם בלילות, זה לבכות כשאף אחד לא שומע, כי לידו אנחנו הכי חזקים שאפשר. זה להיות אחות של פצוע. זה ועוד הרבה מעבר לזה. לפני עשרה חודשים בדיוק, ב-14 בנובמבר 2024, אחי הצעיר נפצע אנוש בלבנון. החיים שלנו השתנו. בהתחלה לא הבנו עד כמה הסיכוי שלו לשרוד היה נמוך, פחות מ-20%. דקה לפה, דקה לשם. מורדם ומונשם. לא הבנו אז עד כמה המסע הזה יהיה ארוך, קשה ומורכב, ומה זה בכלל אומר להיות משפחה של פצוע. איך הלב יכול להכיל את כל הכאב הזה? ואיך פתאום בגיל 33 אני צריכה להתחיל חיים חדשים עם תואר חדש, תואר שמתווסף ל-DNA, תואר שלא בחרתי אבל נמצא בי כל כך חזק. ומה אנחנו רוצים? שישמעו, שידעו, ושיכירו את הכאב שלנו, האחים של הפצועים. אנחנו, שצריכים לדאוג גם לנפש שלנו, לבריאות הגופנית שלנו, כי מי ידע שכיסא גלגלים זה דבר כל כך כבד. וכמוני יש עוד עשרות אלפי אחים שמתמודדים יום-יום, בכל רגע ורגע, עם ההשלכות הקשות של הפציעה, הן בפן הנפשי, הן בפן הגופני, הן בפן הכלכלי והן בפן המשפחתי. לצערי, אנחנו לא זכאים לשום הכרה, זכויות או הטבות. ופה המקום שלי לומר את זה בקול רם, אנחנו כאן. אנחנו צריכים את זה, אנחנו זקוקים לזה, ואנחנו רוצים לגדול עם נפש בריאה. תעזרו לנו כדי שנוכל לעזור לעצמנו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה שאת כאן. << אורח >> שרית כהנא: << אורח >> יש לנו קבוצת וואטסאפ של אחי הפצועים, הם משתתפים בפעילויות של העמותה. ושלחנו סקר קצר להבין באמת מה הצרכים שלהם, מה הם מרגישים שהדבר הכי חשוב. ועלה מאוד חזק הצורך בטיפולים נפשיים. (הצגת מצגת) << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כמה ענו על זה? << אורח >> שרית כהנא: << אורח >> 83, מתוך קבוצה של 207. זו קבוצה של האחים הבוגרים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אנחנו מדברים על האחים? << אורח >> שרית כהנא: << אורח >> אחים, אבל בוגרים. אנחנו מדברים על האחים מגיל 18. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אוקיי, אנחנו נרוץ על המצגת. אני אומר בכנות, אין ספק שכל המשפחה מושפעת. ברגע שמישהו במשפחה חולה, ברור לנו שכל המשפחה נמצאת במעגל שהוא לא פשוט. גם בדברים אחרים של שגרה, אז על אחת כמה וכמה כשמדובר בפצועים בצבא. אני פחות במיקוד, וזה ידוע. כרגע אנחנו עדיין בניסיון לתת את האפשרות גם לנשים ולהורים, והלוואי ונהיה במקום שגם האחים. << אורח >> שרית כהנא: << אורח >> אבל אני חושבת שיש משהו שהוא מאוד קל. אתם רואים את הנתונים, ה-78% מעוניינים לקבל טיפול נפשי. הם לא עושים את זה, יש להם קושי במימון, כל כך הרבה מדברים על הקושי במימון, ועוד. בעצם, מה אנחנו מבקשים עבורם? זה מאוד קל. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה מאוד מעניין. אין פניות לקבל טיפול בגלל שאני מטפל באחי. יש מאמץ מאוד רציני. זה לא רק ההורים בסוף, זה גם האחים. זו הסיבה העיקרית שהם לא לוקחים טיפול. זה לא רק המימון. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> ההורים לא מקבלים, אז איך את רוצה שהאחים יקבלו? לא הבנתי את השאלה בכלל. << אורח >> שרית כהנא: << אורח >> לא, ההורים מקבלים 12 טיפולים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מיכל, היא מביאה היבט נוסף. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> לא, אני מבינה מה את אומרת. אני מדברת על סדר קדימויות. << אורח >> שרית כהנא: << אורח >> זה ברור. אבל ברור שאם אנחנו הולכים עכשיו לאירוע ויש חשיבה מחודשת, צריכים לחשוב ולתת מענה גם להם. זה ברור. אנחנו לא מאשימים אף אחד, אנחנו מרגישים שזה נכון לתפוס את עצמנו. אנחנו יודעים, כבר היו התאבדויות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני רק אומר, יש פצועים שמי שהעורף שלהם זה האח או האחות. גם בזה צריך להכיר. << אורח >> שרית כהנא: << אורח >> נהיה care giver, נכון. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נציגי משרד הביטחון. << אורח >> שרית כהנא: << אורח >> היו כבר התאבדויות של אחים, אנחנו יודעים את זה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> גם צריך להבין שהרבה פעמים העורף המשפחתי, דווקא אני מביאה את זה מהיבט אחר שאני נלחמת עליו, של אי הפרדה של אחים באימוץ או בכל מיני מצבי טרגדיה, שלא להפריד בין אחים. כי אחים זה עורף משפחתי משמעותי. יש מצבים שהפצועים, מי שתומך בהם זה האחים. וגם פגשתי כאלה בסיור שלי, שמי שדומיננטי זה האח או האחות, כי ההורים, מכל מיני סיבות, לא יכולים. או שהם חולים, או שהם קשישים. אז כן צריך לבדוק אם המערכת יודעת להכניס בנעלי, נגיד, אם האח הוא זה שנמצא, אם אובדן ההכנסה למשל חל גם עליו, יפה. זה גם היבט שצריך לקחת. << אורח >> שרית כהנא: << אורח >> בדיוק. כי גם אם עדיין הם מאושפזים, יש לנו חיילים שמאושפזים שנה ועשרה חודשים, ברור שלא ההורים אלה שנושאים בנטל, ברור שגם האחים נמצאים בתורנויות. יש אחים שנמצאים קבוע יומיים בשבוע. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז יש לנו תשובה אחת. לגבי החזר אובדן ימי עבודה, אם זה אח או אחות, אני רוצה שיהיה כתוב לפרוטוקול, ותגידו את זה אתם, לא אני, בשפתי, שאכן יודעים להכניס את האח או האחות שמלווים או נמצאים עם הפצוע לתוך זה? << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> עמית שניר, משרד הביטחון, ראש המטה של אגף השיקום. בני משפחה, הורה או אח, יכולים להיות המלווים לצורך אובדן שכר, או גם להיות מלווים לצורך שעות ליווי, במידה והפצוע זקוק לסיוע פיזי. אין פה מגבלה במובן הזה. << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >> אבל זה לא גם וגם. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני לא אמרתי גם וגם. << אורח >> רננה קלימי: << אורח >> יש מלווה אחד, וזה עדיין לא מספיק. בסופו של דבר, אתה 24 שעות סביב הפצוע וישן איתו בלילות. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> עזבי, הם תמיד יענו לך הפוך. חבל על הוויכוח. << אורח >> רננה קלימי: << אורח >> לא, כי מלווה אחד זה לא מספיק. יש אנשים שמאבדים את העבודה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הילה, למה להעיר את זה? באמת, אנחנו מבינים שזה לא גם וגם. אני גם לא שאלתי אם זה וגם וגם, ברור לי שזה לא. אני מדברת על מי שאובדן ההכנסה שלו. הורים זה גם וגם, נכון? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> מה פתאום, הורים זה לא גם וגם. << אורח >> רננה קלימי: << אורח >> יש מלווה. אתה יכול להיות מלווה בשכר. << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> פנינה, אני יכול להתייחס לזה? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> סליחה, אני המנהלת היחידה של הדיון. אף אחד לא מדבר בלי שהוא קיבל אישור. כן, מי זה היה שם בזום? << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> זה אור, מהזום. אני מתנצל שלא יכולתי להגיע. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אור, אין, ידעתי שאתה תמצא דרך להיות פה. << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> כן, אני הייתי חייב להגיע. אני אגיד ככה, גם אנחנו וגם אגף שיקום נותנים את העניין של אובדן השכר למלווים, וזה עובד ככה: מי שנמצא באשפוז זכאי לשני מלווים, והוא יכול לבחור מי יהיה המלווה שלו, ואז הוא מחליט שזה גם יהיה אח שלו. מי שעובר לשיקום, זה כבר מלווה אחד. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זהו, אני זכרתי. זה שניים, כי לפעמים השניים הם כל היום במשמרות. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> בואו נבחין רגע. יש אובדן שכר, ומקבלים אותו, ואפשר גם שניים במידה ושניים מלווים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> רגע, שנייה, אני בכוונה עושה את זה לאט. זה בסוף פרוטוקולים שהציבור מוציא וקורא. זה יכול להיות שניים במידה ויש אובדן הכנסה, נגיד, לשני ההורים כתוצאה מהמצב, או לאישה ולהורה הנוסף שעוזר, גם על זה דיברנו. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> כל מי ש"מצהיר" שהוא זה שלא הולך לעבודה ונמצא לצד הפצוע בזמן האשפוז, הוא יהיה זה שיקבל את אובדן ההכנסה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> וזה יכול להיות שניים, אם הם במשמרות כל הזמן ובגלל זה העבודה נפגעה. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> כן. בנוסף, יש מקרים שנקבעות שעות ליווי. זה צורך רפואי, הוא מוגדר על ידי הרופא המטפל, או על ידי אגף השיקום. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בתקופת אשפוז? << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> בתקופת אשפוז. וגם את זה האח או מישהו יכול לקבל. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בנוסף לאובדן הכנסה. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> בהנחה שהרופא מגדיר שצריך ליווי. בסופו של יום הבן אדם מאושפז בבית החולים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, בסדר, זה כדי להבהיר את העניינים. שעות הליווי נקבעות על ידי הרופא הספציפי שמאבחן את הצורך, בנוסף לאובדן ההכנסה, שזה יכול להיות גם שני אנשים שמאבדים את הכנסתם ולכן אתם תביאו להם החזר. מצוין. וזה יכול להיות אחים? << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> זה יכול להיות כל מי שהפצוע מגדיר שמלווה אותו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> את זה אתם ידעתם, יקירתי? << אורח >> רננה קלימי: << אורח >> ידוע. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> מה קשור? << אורח >> שרית כהנא: << אורח >> אבל זה רק שניים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שניים, בסדר. סליחה, זה חלק מהתפקיד שלי, גם לומר איפה הסבירות. כשאומרים לי ששני ההורים, או הורה ואישה, יכולים לקבל אובדן הכנסה, שניהם, זה מבורך וזה יפה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> זה לא נכון. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אם זה לא נכון, זה משהו אחר. מיכל, אני אגיע אלייך, ואני אסביר לך למה. כי הקול שלך סופר משמעותי. דווקא לא באתי לנזוף, באתי לומר את האמת. אנחנו גם נראה אם יש הבדל בין מה שנאמר, למדנו, לפעמים לפער שיש במציאות, ואם יש פער אנחנו נצמצם אותו. כי בסוף מערכת שמכבדת את עצמה, צריכה לתקן כשזה קורה במציאות. והדבר הנוסף, אם על שני הורים, והורה, ואישה, או לא משנה מה, אומר הרופא שבנוסף צריך שעות ליווי, וזה יכול להיות אח או אחות, זה כבר שלושה אנשים. << אורח >> רננה קלימי: << אורח >> לי לא ידוע על זה, וגם האחים עצמם מעידים, כולם, שאין להם את ההחזר עם אובדן ימי העבודה. ואולי פה הבעיה, שאם זה נקבע והאחים עצמם לא יודעים את זה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יכול להיות. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> הם לא יקבלו אובדן ימי עבודה מול המעסיק, זה משהו אחר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, יש שניים שהם אובדן הכנסה, אבל אפשר בימים שלא הולכים לעבודה, כן, אם הרופא רואה צורך, להגדיר את זה כשעות ליווי. אם אתה עושה 50%, תקנו אותי, מהמעסיק, ו-50% יכולים פתאום להיות מתוך הסיפור של הליווי, אם הרופא קבע את הצורך. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> הוא יקבל את זה או כתגמול או להירשם בחברת כוח אדם כמלווה רשום. זה שני אמצעים לקבל את הליווי. אנחנו לא עובדים מול המעסיקים להחזיר את שעות הליווי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני לא בטוחה שיודעים, זו אחת הבעיות. אני אגיד לכם גם מה אני נתקלתי בסיור שלי, שהרבה לא יודעים את הזכויות. אבל אני רוצה לשמוע את מיכל. כי גם מיכל, רגע, אור, תקשיב לי טוב, אני לא ישראבלוף, לא על הגב של המשפחות ולא על הגב שלי. כשאני כתבתי לך הודעה, אמרתי לך בכל זאת, בואי, מיכל, השגנו כמה דברים מהרגע שפנית אליי במזנון, נכון? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> פנית אליי במזנון, קפצת עליי, אמרתי לך, הו, באת לי משמיים. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> פנינה, אני רוצה להתחיל במילה טובה. חס ושלום, אני לא כפוית טובה. קודם כול, אני רוצה לדייק פה לכל החבורה, כולל משרד החינוך. היו לנו שתי פגישות מאוד חשובות עם לוריה והצוות שלה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מאז הדיונים. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> בנוסף לדיונים החשובים שכאן. אין ספק שהוועדה פה, להפתעתי, כי אני בהתחלה הייתי פסימית, לא פסימית ספציפית על הוועדה הזאת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> פוליטית, הבנתי. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> שמחה. הדברים זזו, בקיצור, והם ממשיכים לזוז, ולא גמרנו בכלל. קיבלתי השבוע שלוש הודעות מאימהות, שאחת כותבת לי, היום זה הניתוח העשירי של הבן שלי, ויש לו עוד שמונה ניתוחים, כי הוא נכווה בטנק ברמה של 100% כוויות, והיא אומרת, כל ההיעדרויות שלי עליי, ואני יודעת שהיא צודקת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני חושבת שפגשתי אותה, נכון? אני לא אגיד את השם. אני פגשתי אותה בשיבא. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> בהחלט יכול להיות. אני מדברת על אורנה. בקיצור, אני יכולה לתת לך שמות. אתמול הייתה לנו פגישה באיזשהו מקום, אני לא אפרט כי התחייבנו לא לדבר, אבל בגדול היו שם 60 אימהות, ונשאלו שאלה, האם מינהלת השיקום עוזרת לכם? לתדהמתי, כי אני לא תדרכתי אף אחד לדבר, התשובה של כולן הייתה "כלום". אז אני רוצה להגיד לכם שיש עדיין פער. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> רגע, אני מנסה להבין. הוא נמצא בשיקום יום? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אני אסביר לכם משהו. כשהם ברם 2 יש מעטפת טובה מאוד. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שזה אשפוז. << דובר_המשך >> מיכל אסבן: << דובר_המשך >> כן. אבל צריך להבין, כשאת מדברת על חיילים פצועים קשה, סתם לדוגמה, חייל איבד עין, בסדר? אין לו מה להתאשפז חודש בבית חולים, הוא איבד עין, אי אפשר להחזיר לו אותה. הוא הולך הביתה, ויש עוד המון מקרים שאני שומעת. האימהות מציפות אותי כל היום בסיפורים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה היה לנו פה, במקרה שהגיע פה מישהו שהכירו בו נפצע קל. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> האימהות מספרות לי כל פעם את הבעיות שלהן, מקרים מאוד מורכבים, קטועים, הכול. הם לא נשארים המון זמן בבתי חולים, הם עוברים למה שנקרא שיקום. כשהם עוברים לשיקום, המעטפת יורדת, רק אחד יכול ללוות אותו וכו'. מי מדבר על האחים? ההורים לא יכולים להיות שניים וכו'. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה השיקום עדיין. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> שנייה, ואז הוא עובר לניתוחים. חכי, עוד לא גמרנו. הניתוחים יכולים להיות עשרה, 18, שלושה, ואז אנחנו לבד לגמרי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> רגע, תהיי איתי כדי שאני, גם ההמשגה של פרקי הזמן, אנחנו נהיה בסנכרון. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> זה משתנה מפצוע לפצוע. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כשאת אומרת ניתוחים, את מדברת על מי שכבר בבית ובא לניתוחים? או שאת מדברת על מי שנמצא באשפוז יום? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> הם יוצאים מהשיקום, הם הולכים הביתה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הביתה. אז זה אשפוז יום, אתם קוראים לזה? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> הם הולכים הביתה, ואז מתחילים הניתוחים. תבינו. הרי כשהם באו במסוק, עשו להם ניתוח מציל חיים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הבנתי. שנייה, מיכל. עכשיו, מה קורה באמת? << אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >> אבל הם חוזרים לאשפוז. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הם לא חוזרים לאשפוז. כשחייל פצוע, זה סוג של אשפוז יום, הוא עובר סדרת ניתוחים, אבל הוא בבית. אבל בכל נסיעה כזאת, בכל טיפול כזה, בסוף אחד ההורים נמצא, או האישה, ומפסידים ימי עבודה. מה עושים? מה התשובה שלכם לעניין הזה? יש היום מענה לדבר הזה? לא לענות, כי לפעמים יש מענה ואנחנו לא יודעים. אני רוצה תשובה מדויקת לדבר הזה, כי לפעמים זה לא רק ניתוחים, זה בדיקות, זה צילומים. תעשו את כל הדבר הזה, זה שנה או שנתיים עד שבכלל, את לא בסדר עבודה רגיל. כדי לחשוב על המציאות, לא צריך פה להיות גאוני הדור. << אורח >> קובי מורלי: << אורח >> אני אגיד משהו. השם שלי קובי מורלי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> קובי, בכיר בשיקום. אתה עובד סוציאלי, אני לא אשכח לעולם. << אורח >> קובי מורלי: << אורח >> כשחייל נפצע ומשתחרר הביתה, ויש נושא תפקודי שהוא צריך שמישהו יהיה איתו, אז יש לנו את שעות הליווי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה הליווי התפקודי, אני לא מדברת על זה. אני מדברת על טיפולים שאנחנו מבינים שזה לא רק בן אדם שבא ולוקח אותך עם הכיסא לצילום או לניתוח. זה משהו אחר לגמרי. איזו אמא תשלח את הבן שלה, הגיבור בן ה-19, שנפצע בקרב, והיא, מה, היא תשלח אותו עם המלווה? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> פנינה, בהדסה עין כרם, בזמן שאנחנו היינו בניתוחים, הייתה אמא אחת שהבן שלה היה עם גולגולת מפורקת. זאת אומרת, אתה רואה פנים עד העין, חצי פנים. הילד הולך, הוא מתפקד. על פניו, אם היה רואה אותו רופא, הוא היה אומר הבחור מתפקד. אתה יכול לדמיין סיטואציה שהוא ניגש לניתוח בלי תמיכה? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ברור לנו שלא. אני חושבת שגם כעו"ס, קובי, אתה מבין שזה... << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> היו"ר, אפשר להתייחס? יש תשובה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יופי, אני אשמח לתשובה. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> זה באמת פער שעלה, כי עד היום מה שהתאפשר מבחינת אובדן שכר, זה אפס או מאה. או שההורה לא עבד בכלל חודש, ולכן הוא מקבל אובדן שכר מלא, אי אפשר היה לתת חלקי. באמת כמו במקרים שליוו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל זו סכנה לפיטורים, תדעו לכם. עדיף בן אדם שמגיע לסירוגין, לפעמים יש כאלה שמצליחים לתמרן. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> זה חלק מהסוגיות שעלו, וזה נמצא בפתרון, ואנחנו פותרים את זה. האפשרות לתת מתן אובדן שכר חלקי מול המעסיק, כמו ימי מחלה לילד, לצורך העניין, שמשרד הביטחון יישא בזה. אנחנו מכירים בזה, זה הפער שעולה וזה מטופל. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מה זה מטופל? את יודעת, אני למדתי שמטופל זה הכי מדאיג. בואו נעשה כזה דבר, קודם כל אתם מבינים את הצורך. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> אנחנו נאבקים הרבה פעמים בפרשנות מרחיבה ויצירתית של החקיקה, וזה האירוע. << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >> היו מקרים שאישרנו החזר, באמת, אמא שליוותה בן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> החזר ימים של אובדן הכנסה חלקי. אבל אני לא מחפשת את המקרים, זה צריך להיות הכלל ולא החריג. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> ברור. << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >> עו"ד הילה מן, הייעוץ המשפטי למשרד הביטחון. באמת, כמו שעמית אמרה, זה היה או אובדן של חודש מלא או לא. באמת עלו מקרים של הורים שלא רצו להפסיד את מקום עבודתם, ולקחו פה יום חופש על חשבונם כדי ללוות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נכון, לסירוגין. << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >> ומצאנו דרך, בדרך פרשנית, כרגע, לתת מענה על הימים הספציפיים האלה, להחזיר את אובדן הימים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז אתם מכירים את הבעיה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> לא, אבל מי מקבל את זה? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני מבקשת דבר אחד פשוט, שזה לא יהיה החריג, זה צריך להיות הכלל. והן צודקות, זה גם למערכת יותר נכון. אני מבינה שלפעמים יותר קל כשזה ככה, אבל גם למערכת מבחינת היכולת, אפילו תקציבית, זה יותר נכון. לפעמים זה גם נותן להם משמעות ועוגן, ללכת לעבודה. גם בן אדם שהולך אפילו פעם אחת, במקום כל השבוע להיות בבית החולים, ופעם אחת בשבוע אתה הולך לעבודה, זה נותן לך חוסן רגשי ונפשי. זה נותן לך. אני רק אומרת דבר כזה. אחד, אני רוצה תשובות מתי אתם מתחילים לתת הנחיה, שגם מי שלא מבקש את כל החודש במלואו על אובדן הכנסה יקבל את זה, זה בתקופת אשפוז. תקופת אשפוז יום, דיברנו על זה ששלושה חודשים אנחנו נותנים, זה 11 מיליון. האם מצאתם עוד 11 מיליון כדי שזה יהיה על חצי שנה? << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> לא. יש פה נציג אוצר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נציג האוצר, תרשום לך, אנחנו נגיע לזה. 11 מיליון, אמרתי, זה מזכיר לי בפעם הקודמת, עשרה מיליון כלשהם שדיברו עליהם. טיסה לאומן. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> בדיוק לקחת לי את המילה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מיכל, אני משתגעת מזה. אני רוצה לטוס לכס הגדול שלנו באתיופיה, אני אעשה את זה על חשבוני, מישהו מממן לי? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> 20 שקל האימהות של הפצועים לא קיבלו מאז תחילת המלחמה, ופתאום אנחנו הבנו שלמדינה אין כסף, אז אמרנו נמשיך לעשות גיוס המונים ולהתחנן לאנשים שיתרמו לנו. ופתאום אתה שומע בחדשות שבלי מצמוץ, 20 מיליון, לא יודעת איזה סכומים דיברו בכלל, ואנחנו יושבות בצד, פשוט לא מאמינות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ואת אישה דתייה, ואני אישה מאמינה, זה ביזיון. זו בושה. מי שרוצה לטוס, שיממן מכיסו. אני אומרת לך, נציג האוצר, 11 מיליון שקלים. רוצה לעשות טוב? תביא עוד 11 מיליון שקלים בשביל החיילים האלה, כדי שיהיו איתם, ויטפלו בהם, ויעזרו להם, ויהיו שם בשבילם. אתה לא יודע כמה בדידות יש להורים האלה. באמת, ליבי יצא אליהם. קודם כל, המסירות. אני אומרת לכם, יש שם מסירות... וואו. באמת. מסירות גדולה גם של נשים וגם של חברות. ראיתי מישהו בכלל פצוע ראש, שהחברה לו, שלא יצאה איתו הרבה זמן לפני, אבל לא זזה מהמיטה של הפצוע. << אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >> היו"ר, הבחורה הזאת היא שכנה שלי, ואני מלווה את זה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> עטרה קוראים לה, נכון? << אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >> נאורה. מורכב מאוד. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אנשים מדהימים, אבל אנחנו צריכים לעזור להם. אז אמרנו, אשפוז, יש לנו את אובדן ההכנסה. שני אנשים, זה יכול להיות שני הורים, זה יכול להיות אישה והורה, זה יכול להיות חמה, וזה יכול להיות אח או אחות. עברנו. בחלק הזה אני חושבת שהמטופל, כולל אם יש המלצה של הרופא, לשעות ליווי. עוברים לאשפוז בשיקום. זה לא אשפוז יום. בשיקום מקבלים עדיין? אני צריכה תשובה חד משמעית. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אחד. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> לא הבנתי את השאלה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שיקום. זה עדיין אשפוז. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> שום דבר לא השתנה. שלושה חודשים אחרי אשפוז, בקריטריונים שהוגדרו פה, אשפוז קשה, לאחר 30 יום יש אובדן שכר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, שנייה, תהיי איתי. השיקום והאשפוז זה אותו דבר, נכון? גם אם הם יוצאים בסוף השבוע לבית. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> לא. אשפוז יום זה אשפוז יום, הוא הולך לטיפולים שמונה שעות וחוזר הביתה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, אני לא מדברת על זה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> היא מדברת עכשיו על השיקום. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> זה לא משנה לנו אם הוא מאושפז בבניין א'. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יוצא בשבת, זה לא מעניין. אבל אם הוא ישן שם לאורך כל השבוע, זה אשפוז. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> מאושפז זה מאושפז. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אוקיי. ואז יש לנו את האשפוז יום. שם אתם נתתם רק שלושה חודשים, כשאנחנו מבינים שלעיתים זה בכלל, אשפוז יום הוא יותר קשה ודיברנו על זה בהמון היבטים, אני לא אחזור על זה, שהמעטפת היא אפילו פחות כי בסוף הצוותים הרפואיים לא נמצאים, אז זה מצריך מעורבות יתר של המשפחה, ואמרנו משלושה חודשים הוא ייתן לנו את התשובה של שלושת החודשים הנוספים. בחלק הזה, של הניתוחים באשפוז יום, את אמרת שאתם מכירים את הסוגייה. הרגע לקחתם אותי לסוגייה אחרת, שהיא דיברה על זה, עו"ד הילה, והיא אמרה, אנחנו נתחיל לעזור באשפוז. אני עכשיו מדברת לא על האשפוז, על האשפוז יום שדיברה עליו מיכל, שיש להם עכשיו 30-40 יום בשנה שהם חייבים ללכת איתו לבית החולים. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> היו"ר, אני אבחין, בסדר? כי אנחנו מדברים פה על מצבים רפואיים. בגדול, כשבן אדם נכנס לניתוח וצריך ליווי, וזה לא ניתוח שעכשיו הוא 30 יום יהיה מאושפז, אלא אפילו יום-יומיים, זה מוכנס תחת הסוגיות שלנו של אובדן שכר. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> זה לא נכון. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה לא נכון, כי את אמרת את זה קודם, שזה לא נכון. אמרת שאנחנו מכירים את הסוגייה ולא פתרנו אותה. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> אבל שנייה. זה היה הפער של אובדן שכר שהיה הכול או כלום, ואלה הפערים שאנחנו גילינו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא נכון, אבל זה לא נכון, אני שוב אומר. כי אובדן ההכנסה הוא בתקופת האשפוז, ושלושה חודשים מרגע שיצאת לאשפוז יום. אני שואלת על משהו אחר. אם את אומרת לי שאנחנו נרחיב את ההגדרה של אשפוז יום, גם שנה-שנתיים עד תום הטיפולים של הפצוע, בסדר, אני יכולה לקבל את זה. זו תשובה משביעת רצון, משמע לא אכפת לי איך תגדירי את זה. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> אני רגע מתייחסת לצורך, בסדר? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הצורך, הבנו אותו. אין לנו ויכוח. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> לא, אבל אני מבחינה שנייה אחת. טיפולים יומיים, ניתוח יומי, זה הדברים שהם אומרים, אנחנו לא מקבלים אובדן שכר כי אפשר חלקי. זה יהיה חלק מהבחינה של הפרשנות המרחיבה שאומרת, הבן אדם נכנס עכשיו לטיפול יום, למשהו, לניתוח שהוא יום-יומיים, זה חלק מאובדן השכר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מצוין. אז זה ייכנס? << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> זו הפרשנות שאנחנו כרגע מכניסים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מתי זה יקרה, עורכת הדין? << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >> אנחנו עובדים, מגישים, מחוקקים. זה עוד לא בשלב הזה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, אבל מה זה? חשבתי כבר שלמדת להכיר אותי. אנחנו עובדים, מחוקקים, הכול טוב. אנחנו גם מחוקקים, עובדים, רצים. זה לא מעניין את הציבור. מתי? את מבינה, אנחנו יכולים גם לחוקק את זה שנתיים, אני מכירה חוקים תקועים פה. רוצה אני אספר לך משהו? יש אובדן הכנסה, סיפרתי לכם את זה, של האלמנות שהן לא מקבלות. בושה למדינת ישראל. הבושה הכי גדולה. מפטרים אותן, הן לא מקבלות אובדן הכנסה, וזה משכורת שמגיעה כתוצאה מהאירוע שהבעל שלהן נפל. את יודעת כמה זמן אני הבאתי הצעת חוק, הגיעו, התקפלו באוצר, הכניסו, אלי בין, כל החברים היקרים. מתי זה היה? לפני שנה. החוק עדיין תקוע. בינתיים עדי תדבר, תחשבו כמה זמן לדעתכם בשביל שהנושא הזה יטופל. בבקשה, חברת הכנסת. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה דווקא מנקודת מבט קצת אחרת, שקשורה אולי באמת לאוצר ולכספים. הבוקר הייתי בדיון בוועדת הכספים על ההגדלה של 30.8, לא פחות ולא יותר, מיליארד שקלים לגירעון תקציב המדינה. שאלה שאני שאלתי, ואני רוצה שגם אתה תענה אולי, כי בוועדה הזאת זה ממש בקשר ישיר, מה נקודת המבט המגדרית על התקציב הזה בהקשר של המשפחות, של האימהות, של בנות הזוג, של הילדים, של הגרושות ושל האלמנות גם? בעצם התקציב הזה, אין בו רבע אגורה לאוכלוסייה הזו. ומה שאמר שם נציג האוצר, אנחנו כרגע לא מתעסקים במעטפת, אנחנו מתעסקים בשכר וטה טה טה. קודם כל, משפחות זה לא מעטפת. משפחות זה הדבר שבעצם גורם לדבר הזה לקרות, ושפועלים גם בסוף מתוך מערכות יחסים. שמענו פה את הנשים, איזה דברים קשים אנחנו שומעות, וגם את האחיות. ובסוף, זו גם לא המלצה להסתכל מנקודת מבט מגדרית, זו גם חובה של משרד האוצר לעשות את זה. אז אני אשמח שיו"ר הוועדה אחר כך תבקש לפרוטוקול לקבל מה נקודת המבט המגדרית, ההטמעה בתוך הדבר הזה. מעבר לזה, אני גם רוצה להציע, כל פעם מדברים פה על הנשים ועל האחיות ועל האימהות והאבות כאילו זה, לא יודעת, אני יושבת פה, קצת מרגיש לי כאילו עושים להם טובה. בודקים מאיפה, מכמה ולמה. למה לא לחשוב בכלל מנקודת מבט אחרת, כמו סל אישי עבורם? זאת אומרת, להסתכל על האחיות, על המשפחות, על ההורים. הם כרגע העיקר בתוך הדבר הזה, והם לא העורף, הם הדבר שמחזיק את האירוע. ויש גם פתרונות למדינת ישראל. יש למשל לילדים גם, יש חוק ביטוח בריאות ממלכתי. ילדים עם צרכים מיוחדים, יש להם שלושה טיפולים בשבוע של פרא רפואי. למה לא לעשות אנלוגיה לתקופה מסוימת למשפחות? לקחת קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק, עובדת סוציאלית, פסיכולוגית, למה לא? יש כסף במדינה. ואני רוצה רגע, פנינה, להגיד עוד משהו. אולי פנינה אמרה בהתחלה, אני אגיד שוב, ואני בדיוק מסיימת תפקיד כמנכ״לית החצר הנשית לנערות וצעירות בסיכון. איך הן מגיעות, הצעירות לחצר, אתן יודעות? יש לנו מספרה, לא לנו כבר, אסור לי להגיד כבר לנו. יש מספרה, הן באות לעשות פן, צבע, גוונים, חינם, בלי כסף. או לעשות מניקור ג'ל, גם חינם, בלי כסף. וככה הן נשארות, ולאט לאט הן בעצם נמצאות בתוך המרחב ויוצאות אחר כך לקהילה בצורה מיטיבה. תסתכלו על כולכם פה, כל אחת סדרה את השיער, עשתה איפור וזה. למה לא לתת גם שוברים למשפחות האלה? זה לא מותרות. את סידרת את השיער הבוקר, גם אני. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מה שמיכל עושה להן. תודה עדי, ומיכל רצית עוד. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אני הבאתי שני דברים. קודם כל, הבאתי סרטון קצר. << אורח >> שרית כהנא: << אורח >> רגע, אבל בואו נגמור קודם עם עוד משהו של האחים לפני שעוברים. אפשר לגמור עם האחים קודם? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> רגע, היו"ר, אני אשמח שאחר כך לפרוטוקול תבקשי מהאוצר לתת לנו מה נקודת המבט המגדרית על ה-30.8 מיליארד. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אין פה שום דבר מגדרי, למה אין לך אפילו מנכ"לית במשרדי הממשלה. << אורח >> שרית כהנא: << אורח >> אני אגיד ככה, קודם כל, באמת תודה רבה. זה בדיוק הנקודות שאנחנו חשבנו עליהן. יש דברים שנמצאים כבר במערכת, את פשוט, אנחנו הולכים בכיוון שלך ממש. נמצאים במערכת, פשוט צריכים להחיל אותם גם על משפחות הפצועים, כדי להבין שהם היום נמצאים במצב כזה שהם חייבים את המעטפת הכי רחבה. ואנחנו מדברים, נגיד, אחי הפצועים שנמצאים באוניברסיטה. מה הבעיה להחיל עליהם את החוקים שהחילו על נשות המילואים? << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אין בעיה, פשוט צריך להתחיל להסתכל עליהם כלקוחות ולא כמעטפת. הם עכשיו הלקוחות, הם עכשיו העיקר. << אורח >> שרית כהנא: << אורח >> ממש. יש חוקים שפשוט קיבלו אותם, רק אף אחד לא לקח בחשבון שיש אחים לפצועים. אחים לפצועים שנמצאים בבתי ספר. למה שהם לא יקבלו את אותן התאמות של בני המילואים? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, לזה אנחנו נגיע. איפה נציגת משרד החינוך? אני תכף אגיד. עוד משפט אחרון. << אורח >> שרית כהנא: << אורח >> זה מה שאני אומרת, הכרה לסטודנטים בדיוק כמו שנותנים, אין סיבה שהם לא יקבלו את מה שנשות המילואים מקבלות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה. אני רק אומר, אני מסכימה שאם נבוא לכל אוניברסיטה ונשאל אותה, יש אחים לפצועים שנאלצים לתת כתף ולהיות שם ולעזור, אני בטוחה שלא תהיה אוניברסיטה שתגיד שהיא לא מוכנה לעשות את זה. העניין הוא באמת, אחד, להגדיל את המודעות לצורך. שניים, לנהל את השיח הזה עם המקומות האלה, ולצערי פה באמת לא חשבנו על הסיפור הזה של האוניברסיטאות. אם אתם רוצים, תעבירו לנו רשימה, אולי אנחנו נפנה לאותם ארגונים. מה, מיכל? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> יש לי הודעת וואטסאפ כאן, שאני לא רוצה להשמיע לכם, שלא תזהו את חבר הכנסת. חבר כנסת אחד שלח לי הודעה, וההודעה אומרת ככה – אני מאוד מבין את המצוקה של המשפחות, של הפצועים ושל האימהות. אני לא אוכל לעזור לכם, בגלל שהסיפור שלכם לא מעודד בתקשורת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מה? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> מה שאת שומעת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז איזה בן אדם שעובד בתקשורת? לא נעים לי להגיד, אז הוא לא צריך להיות מנהיג ולא מוביל ולא מקבל החלטות. זה לא משנה מי הוא, לא יודעת. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אולי תעזרי לו, תוציאי את זה לתקשורת. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אתם לא מכירים אותי, אני שלחתי את ההודעה, בקיצור, הוא ישר מחק אותה, העליתי אותה בסייבר, הלכתי לאנשים שהעלו לי את זה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אה, מצאת את זה? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> כן, הוא מחק והוצאתי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני מעכשיו נזהרת בכל מה שאני מתכתבת איתך. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אני לא כזאת, אבל פה זה היה סיפור שנגע בי עמוק, ברמה של מוגלה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> סתם, אני צוחקת, מיכל. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אבל אני רוצה לומר לכם, שלחתי את זה לאימהות של הפצועים שמתמודדות וסובלות, ואמרתי להן עכשיו תבינו עם מה אני מתמודדת בתור נציגה שלכן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל מיכל, לא, אני מתעקשת, תראי, את עושה המון. אני אומרת לך, לא, חכי, הכול בסדר, גם מחמאות נשים צריכות לדעת לקבל. את עושה המון, וכשהייתי במסדרונות גם של הפצועים, אני רוצה להגיד לך שאפילו לא אמרתי כלום ואימהות באו ואמרו לי עלייך. תאמיני לי, אנשים נמדדים, בסוף, מה שנקרא, שם טוב הוא רץ. לצד זה, דווקא אל תשלחי להם את ההודעות האלה. תשלחי להם סרטונים מהוועדה ומהנשים שאכפת, תרימי להן. כי אני אגיד לך מה? כי את מצליחה להרים להן. ואני אומרת לך שגם לאנשים שיושבים פה, עם כל ההתנגשויות וההתנגחויות, אכפת להם. ואני אומרת לך שגם אם אני לא אעשה דיונים, אני בטוחה שהם יירתמו והם נשארים רתומים לדבר הזה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אבל היום הגענו לפינה שאני מצפה ממשרד האוצר, ואני אומרת לך את זה, תעביר את זה, גם הייתי אצל סמוטריץ', דיברנו. אנחנו רוצים שאתם, לא פחות ולא יותר, כמו שהצלחתם ב-24 שעות לפתור את בעיית אומן, שאני נגיד נפלתי מהכיסא, כי לא האמנתי שהמדינה יודעת למצוא פתרונות שנכונים בעיניה תוך 17 שניות. תוך 17 שניות היא מצאה פתרון. לא יודעת איך, לא שאלתי. << אורח >> שרית כהנא: << אורח >> את צריכה את דרעי בשביל זה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, היא צריכה לעשות סרטון אחד עם הנשים היקרות, ומהר מאוד ימצאו. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> משרד האוצר יודעים למצוא אותנו. יש בעיה רצינית, צריך שינוי בחקיקה. כשיהיה שינוי בחקיקה, כל המשרדים פה יתקתקו עניינים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> איזה שינוי בחקיקה, מיכל? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> למה? עברו לנו כבר שנתיים. האם צריכים לעבור עוד 15 שנה כדי שמי שנפצע יקבל מענה? תכבדו את החיילים ששלחתם לקרב. תכבדו את המשפחות הגיבורות שגידלו אותם. והאימהות מספרות שהילדים יוצאים ממצב של פציעות ורצים לקרב, איך אפשר לתת לחייל כזה ללכת ולא לתת מעטפת ראויה? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה. כן. << אורח >> אהרון קרוב: << אורח >> קוראים לי אהרון קרוב, אני מחליף את אור. אור היה פה והוא הלך. ואני רק אגיד משהו, שמה שהאמא הנפלאה אמרה עכשיו, אני פצוע 17 שנה מעופרת יצוקה, פצוע ראש, הייתי חצי שנה מחוסר הכרה, עוד שנה וחצי בבית חולים אחר כך. וזה בדיוק מה שהיא אמרה. לצערנו הרב, אם זה לא יהיה מוכר בעיני הציבור שהפצועים הם משהו מאוד משמעותי, בסוף אנשים באים ושמים אותם הצידה. אני חושב שזה אחד הדברים, לצערנו, עוד פעם, אנחנו לא מנסים עכשיו לבוא ולפרסם את הפצועים למעלה, אבל בסוף זו המציאות. ואני אומר את זה לך בתור חברת כנסת, זה משהו שצריך להיות הרבה יותר מוכר והרבה יותר נערץ. כן, יש פצועים שהם אלה שמסרו את הנפש למען המדינה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בגלל זה אמרתי שגם משרד הביטחון וגם אתם צריכים להקצות תקציב לשיווק ולפרסום והנגשה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> בלי שנשרוף דברים בכבישים או נחסום כבישים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מה? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אני אומרת, היום מתייחסים רק למי שעושה הפגנות ושורף דברים ועושה חסימות, אבל אם אני רוצה לדבר יפה בלי לחסום דברים, אם אני רוצה להציג את הבעיה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני לא מסכימה. אני חושבת שפשוט הציפייה שבזמן שההורים מתמודדים עם פציעה של בן או בת שגם ירוצו לתקשורת היא בעייתית. אני יודעת שלא לזה התכוונת. ולכן אני אמרתי, כן צריך להנגיש את הדברים, קודם כל את הזכויות. מעבר לזכויות, הרבה פעמים אתה מנגיש את זה סיפורים. ואפשר לעשות את זה לאורך כל היום, משום מה, אתם רק מדברים על הדבר הזה שנקרא לעלות בזום. כנסת ישראל. ואני אומרת שצריך להשקיע בזה תקציב, לעשות שיתופי פעולה, ואז זה גם יעלה את המודעות. אבל המודעות הזאת, אתם לא צריכים אותה, כי אתם המערכת. העלאת המודעות זה כדי להביא את הזכויות. הזכויות זה אתם אחראים, אז אני לא כל כך הבנתי. אם אתם רוצים שאני אעלה את המודעות של המשפחות, נעשה את זה ביחד בלעדיכם. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> פנינה, הם טוענים שאין להם חוק. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שום חוק. עכשיו אני פונה לאייל. אייל ברוך, רפרנט ביטחון באג"ת. אתה חדש? << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> יחסית. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כמה זמן אתה בתפקיד? << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> שלושה חודשים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אתה החלפת את? << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> דור הראל. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אה, נכון, דור. דווקא דיברתי איתו, נפרדתי ממנו. עכשיו, אייל, אצלנו בוועדה באים עם תוצאות. בוא תגיד לי למה אתם לא מוצאים 11 מיליון שקל בשביל לעזור לפצועים כדי להאריך את תקופת הסיוע של המשפחות? << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> כרגע, עדיין אין לי תשובה לגבי המקור התקציבי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אוקיי, אבל מה כן יש לך תשובה אם לא המקור התקציבי? אתם מחפשים אחרי מקור? << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> אני יכול להגיד שאנחנו עובדים עם אגף שיקום ועם משרד הביטחון בכל זמן נתון, על לבחון את כל המענים שניתנים בפצועי צה"ל. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> עוד כמה שנים נקבל תשובה רק? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא מפריעים לו. כן. << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> אנחנו עובדים על לדייק את המענים ולטייב אותם בכל שלב נתון, כמו שאמרת, גם ללא קשר לדיוני הוועדה. לגבי אובדן הכנסה של נשות הנספים, חוק משפחות עולה מחר לדיון בוועדת עבודה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני יודעת, אני אהיה שם. זה לגבי האלמנות. אבל אנחנו נעשה הפרדה. << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> לגבי האלמנות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נכון, ששם גם שלושה חודשים לא מקובל. חצי שנה ומעלה. זה אמור היה להיות שלוש שנים. אבל בוא נתמקד רגע בעניין שלנו כדי שבאמת נעשה הפרדות. << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> כמו שאמרתי, אין לי תשובה כרגע לגבי המקור לאובדן הכנסה לנשות הפצועים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, המקור, אין לך תשובה, אבל אתה מבין את הצורך? << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> את הצורך אנחנו מבינים. אני יכול להגיד גם שאנחנו עוסקים כל הזמן בטיוב הנושאים ובטיוב המענים שניתנים לפצועים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה בסדר, אבל אני שואלת אותך קונקרטית על הדבר הזה. אתה הולך לבדוק ולהביא לנו תשובה איך אתה מוצא 11 מיליון שקלים בתוך תקציב של מיליארדים? הרי זה לא קשה. תקשיב, בסוף, בשביל ההורים, הרבה פעמים המדינה לא יכולה להיות פטרנליסטית ופטרונית עליהם. אומרים לך, מה שלנו יעזור זה שתעזרו לנו שלא יהיה לנו אובדן הכנסה גם מעבר לשלושה חודשים. אפשר לעשות את זה חלקית לפי ימי עבודה, כמו שאמרה היועצת המשפטית כאן ממשרד הביטחון, שזה נגיד אחרי השלושה חודשים, להוסיף על מעבר לשלושה חודשים באשפוז. שאגב, גם מיכל, את תסבירי לי למה אמרת שלא מקבלים את זה. זה ישראבלוף. אבל אחרי זה, שעל כל יום עבודה, אתם תמצאו את הדרך להביא את הפתרונות גם אם זה חלקי. אבל לא יכול להיות מצב שאנשים פה יצטרכו לשלם מכיסם כי הם תרמו תרומה אדירה וחינכו ילד או ילדה מוצלחים, או בת הזוג היא כזו שדרבנה אותו ללכת להילחם ולא להשתמט. אייל, תביא לי תשובה ברורה, לא "אנחנו מטייבים ואנחנו עובדים ומדייקים". תדייק לפי הצרכים של המשפחות. אם אתה רוצה, אני יכולה לקחת אותך איתי לשיבא או לכל מקום אחר ותבין שיש שם בעיה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> ובקצב יותר מהיר גם, עברו שנתיים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> למה אמרת שבעצם על השלושה חודשים? אור נמצא פה? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אני אגיד לך, הכול בסדר. בהתחלה אנחנו קיבלנו שכר מינימום, 5,880 שקל. זה מה שקיבלנו. את יכולה להסתכל עליי ככה. אני מדריכה במשרד החינוך, אני מקבלת יותר מ-5,800. וכשראינו שזה מה שקיבלנו, אז באנו ושאלנו למה? לא מספיק שיש לך ילד פצוע, אתה צריך לקבל 5,800? ואז הם אמרו לי שהם יבדקו את זה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> וזה השתנה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> חכי. לא יודעת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, לא. זה השתנה. אני לא חוזרת אחורה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> את בטוחה? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה השתנה, אין היום מגבלה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> השתנה? יופי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נאמר לי בפעם הקודמת באופן חד וחלק. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> אני אתייחס שנייה. ההחזר הראשוני המיידי, מאחר והדבר הראשון שאתה עושה זה נקרא למיטת הפצוע ללוות אותו, ולא מתעסק בטופסיאדה, הוא לדחוף למי שלא עדכן על גובה השכר שלו, את שכר המינימום. פשוט שיהיה רגע אחד אוויר לנשימה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אוקיי, ואז? << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> אחר כך, ברגע שההורה מעביר, הוא אפילו לא צריך להגיש בקשה כי יש מתאמת מטעם אגף שיקום בבית החולים שמטפלת לו בזה, ברגע שהוא מביא את המסמכים שמציגים את גובה השכר שלו, הוא מקבל גם בחודש הבא את מה שיש וגם את הרטרו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אוקיי, זה בסדר, תשובה משביעת רצון. השאלה שלי היא אחרת. היא אמרה לי שלא מקבלים את השלושה חודשים שדיברנו ב-11 מיליון. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> אני לא מכירה פערים כאלה. אם יש מקרים פרטניים, בשמחה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יש כאלה שלא אומרים להם? << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> אין דבר כזה. יש קריטריונים של אשפוז מעל 30 יום, שמי שחוזר אחר כך חזרה הביתה, בן המשפחה לא עובד ומלווה אותו, מקבל את אובדן השכר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל אולי לא אומרים להם. אני שוב אומר, הנגשה. הנגשה. זה לא אוטומט, נכון? << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> אני אתייחס להנגשה, בסדר? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> רגע, לא, אני שואלת אותך שאלה שנייה. אני שואלת שאלה פשוטה, וגם הרצון שלך הוא לעזור, אני בטוחה בזה. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> חד משמעית. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> האם אתם מעדכנים אותם שאם בשלושה החודשים הקרובים שאתם משתחררים איתו הביתה ויש לכם קשיים, ואתם לא מצליחים לחזור לעבודה, אתם מקבלים, או שלא, זה רק אם הם ביקשו? כי אני אומרת לך שהיו הרבה שלא ידעו. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> הם לא מעדכנים. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> קודם כל, אנחנו מעדכנים, כי לכל פצוע, בטח מאושפז, משמע היה כנראה ברמה בינונית-קשה, מצוות עובד קשרי לקוחות של האגף, בנוסף למקשרת שנמצאת בבית החולים, בנוסף לקציני תל"ם שמגיעים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הם קוראים לזה קשרי לקוחות, השם ישמור ויעזור. תפסיקו לנסות להיות חברה בע"מ. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> זה הPOC- שדיברו איתך בזמנו בוועדות הקודמות ולא כל כך היה ברור מה זה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, גם לדבר על קשרי לקוחות? אני אומרת לכם, אל תנסו להיות מה שאתם לא. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> משרד הביטחון, בפרוץ המלחמה, הקים חטיבות חדשות שנקראות קשרי לקוחות. יש לכם שם יותר טוב? בשמחה. גייסו לכך עובדים, כל עובד מצוות לפצועים שהוא מלווה אותם, הוא זמין להם בוואטסאפ, הוא זמין להם בטלפון, הוא לא צריך להתקשר למוקד. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה לא הקצינות האלה. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> לא. בנוסף. בנוסף יש את קציני התל"ם, שזה שיתוף פעולה עם צה"ל. האנשים האלה מגיעים לבתי הפצועים. להגיד לכם שמתוך 20,000 פצועים, יהיו מקרים פרטניים? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> איפה זה מופיע באתר שלכם, הזכויות של המשפחות? אני דיברתי היום עם לימור, ואני אומרת לכם, בסוף זה חייב להופיע בלינקים. נגיד כשאתם נכנסים לקרן הביטחון של המילואימניקים, ואני הסברתי את זה מיליון פעם, זה דברים פשוטים. תעשו לינק לבני המשפחה, לבנות הזוג. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> יש באתר, ואני אשמח גם לייחד פגישה לנושא הזה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> רגע, איך קוראים לאתר? << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> אגף השיקום, אפשר לפתוח פה, אנחנו נראה לכם. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אגף השיקום, תבדקי אם יש שם איזה לינק למשפחות. זה צריך להיות זמין וזריז. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> יש שם מידע לפי סוג פציעה, יש שם מידע לפצועי חרבות ברזל, יש שם מידע למתמודדי הנפש. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, למשפחות. הגברת שניר, זה בסדר להגיד, לא, אין לנו, ואנחנו אולי צריכים לשפר את זה. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> יש עמוד למשפחות בהקשר של רפורמת נפש אחת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נפש אחת, שייאמר לזכות בני גנץ שהוביל את התוכנית הזאת, כשהיה שר ביטחון, ראש המפלגה שלי. מכירה את נפש אחת, אבל נפש אחת היא טובה גם להיום, אבל זה הסיפור. הקריירה, אנחנו מדברים על משהו אחר. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> יש עמוד זכויות לפצועי חרבות ברזל, ויש עמוד זכויות לפי סוג פציעה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 'משפחה וילדים, סיוע ותמיכה למשפחות, טיפול נפשי למשפחות. בואי נראה. מתוך הבנה שפציעה של בן או בת מלווה לפעמים בקושי רגשי, אנחנו מציעים להיעזר. משפחות נכי ונכות צה"ל'. זה אחרי ההכרה, נכון? אני טועה? לא. הנה, יפה, יש פה משפחות פצועי ופצועות חרבות ברזל. 'המשפחה שלך זכאית למימון טיפולים נפשיים'. מיכל. 'נקבעו לך 20% נכות לפחות או 10%. הוכרת על פוסט טראומה, פגיעה נפשית או פגיעת ראש'. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> עזבי, אנחנו לא נפתח עכשיו את זה כי לא נגמור. גם הוועדות, כשהם באים לוועדות והם מקבלים חצי ממה שמגיע להם בספר. אם בספר כתוב שמגיעים לו 15% על נכות ספציפית, הוא יקבל עליה 10%. והם מערערים, ואני שואלת את עצמי כמה הם ימשיכו לטמטם אותם. את לא מבינה, אנחנו עוברים את זה ברמה יומיומית. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני רוצה שתדעו, קודם כל יש לינק, שזה יפה. עכשיו, מה כן? רואים שהוא לא מעודכן, כי אנחנו מדברים פה על מענק בר מצווה, בת מצווה, מענק לנישואי הילד, מענק נישואים. זה כאילו לטווח הארוך. לא על זה אנחנו מדברים. אתם צריכים לינק על פצועים, שזה עתה, בזמן אמת, אנשים צריכים את העזרה. לדעתי אתם צריכים לדייק את זה, עם כל הזכויות שאנחנו מדברים עליהן. עם זה שניגש אליהם נציג צה״ל ונציג, לא יודעת מה קראתם לזה, קשרי לקוחות. ועל העובדה שיש אובדן הכנסה ושצריך להגיש את זה, וזה שאחרי שמשתחררים אפשר א', ב', ג'. יש המון בירוקרטיה. אחד הדברים שאני נתקלתי בהם במפגש שלי עם החיילים והחיילות, זה נושא נוסף של חיילים בודדים, שחשוב לי גם שתשמעו אותם. אז אני אומרת להכניס לינק, לשונית, מי אחראי יותר? קובי, לדעתי זה התחום שלך. קובי, אתה צריך לקחת את זה אליך. << אורח >> קובי מורלי: << אורח >> אני רק אגיד שיש באתר, אני נכנס לזכויות למשפחה בזמן אשפוז. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> איפה אבל זה מופיע? כי אני לא ראיתי את זה בשלוף. << אורח >> קובי מורלי: << אורח >> באתר. כל מה שנאמר, בזמן אשפוז, אם היית מאושפז מעל חודש, אובדן ההכנסה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> למה מעל חודש? קובי, מעולם לא אמרנו מעל חודש. דיברנו על זה גם אם בן אדם מאושפז שבוע. << אורח >> קובי מורלי: << אורח >> מי שנפצע ומאושפז יום אחד, אז ההורים לא מקבלים אובדן הכנסה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא משנה, אנחנו עכשיו דיברנו על זה, גם אם זה חלקי, אם שבוע בן אדם היה. << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >> קודם כל צריכה לקום הזכאות לאובדן הכנסה. לאובדן הכנסה קמה הזכאות רק אחרי שהפצוע היה מאושפז, 14? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כמה? לא, אנחנו דיברנו על זה בעבר. של כמה? << אורח >> שרית כהנא: << אורח >> 14 יום היא אמרה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> סליחה, אז מה אתם מצפים? לא, לא. אני לא מקבלת את זה. קובי, אני מבקשת שתחזרו, מבחינתי כל פצוע, כל יום יקר, כמו שאתם כל יום היה חשוב לכם שהוא יילחם. סליחה, מה זו החרטא הזאת? אם בן אדם הפסיד עכשיו שלושה ימי עבודה. << אורח >> קובי מורלי: << אורח >> אנחנו מדברים על דבר אחר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> על מה? << אורח >> קובי מורלי: << אורח >> אנחנו לא מדברים על מישהו שהוא השתחרר מהאשפוז. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, על מישהו שנפצע עכשיו לשלושה ימים, בגלל שהעין יצאה לו, אבל בגלל העין הזו הוא יכול ללכת הביתה. סליחה. << אורח >> קובי מורלי: << אורח >> אם חייל נפצע, והוא היה מאושפז יום אחד או יומיים, אז אין תשלום של אובדן הכנסה להורים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> למה? ואם זה האוכל שלהם? ואם זה באמת האוכל לשבת? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> פנינה, אני מדברת על משהו יותר אקוטי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שנייה, לא, סליחה. אני מתעקשת על זה, כי אני באה מהכי למטה. ואם אותם הורים זה אנשים שעובדים בניקיון ובשבילם כל יום זה הצלת נפשות? מה זה השטויות האלה? למה הם צריכים לשלם על זה? היא רצה מבוהלת עם הילד שלה, יומיים, שלושה, ארבעה, חמישה. זה לא רלוונטי, באמת. ואתם יודעים מה, גם לא צריך להתווכח על הדבר הזה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> מורות כתבו לי שהן פשוט לקחו מלא ימי מחלה, ככה הן פתרו את הבעיה, הבנת? כל אחת שרפה 50 ימי מחלה משלה, 60 ימי מחלה. נראה לכם שזה הוגן? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> משרד החינוך, אני הייתי בזמן אמת במקרה, גם חברת ילדות שלי שבעלה נפצע, פגשתי אותה שם, היא באותו רגע קיבלה חוזר מנכ"ל, של מי? של משרד החינוך, על מי אבל? מילואים. אמרתי לה לא יכול להיות, אין שם כלום על פצועים? אומרת לי לא. אז לא לחרטט אותי. אתם תביאו לי תשובה על זה. אם לא יהיה חוזר מנכ"ל על הפצועים, זה פשוט ביזיון. בכל אופן, קובי, תבדקו את הדבר הזה. דיי, זה באמת פשוט לא להבין מה זה אומר. << אורח >> מאירה בסוק: << אורח >> פנינה, בוועדה הקודמת לפני חצי שנה, גם ביקשת ממשרד החינוך לתת חוזר מנכ״ל על הפצועים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נכון. ואז אני באתי לסיור בשבוע שעבר, אני לא האמנתי לה. אני אמרתי לה, לא יכול להיות. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> יש שיח יפה עם משרד החינוך. הם התחילו, ממש, ואני מקבלת טלפונים. זוהרה עוזרת. הם התחילו לעבוד. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לקחת בשתי ידיים את הפירגון של מיכל היקרה. כן? מגיעה להם מילה טובה? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אמיתי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני שמחה לשמוע. לא, אני יודעת שגם המשטרה, וגם משרד החינוך, התחלנו בנקודה לא טובה בכלל, ואני יודעת שאתם עושים דרך, ואני יודעת שיש רצון מאוד גדול. וגם משרד הביטחון וצה"ל עוזרים. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> מחמאה למשטרה אפשר לתת? דיברתי השבוע עם כמה נשים של שוטרים שנפצעו, והן פרגנו לכם ברמות שלא האמנתי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> רגע, תכף נשמע את פורום נשות הפצועים. מיכל, את פולשת פה לתחום הנשים. נשות הפצועים. << אורח >> רננה קלימי: << אורח >> רגע, היו"ר, אם יורשה לי לדייק. ההורים, כבודם במקומם מונח, לגמרי. אבל אני מרגישה שקצת סטינו מהנושא גם של האחים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני אמרתי את זה גם. קודם כל, אני מתחילה עם הנשים של הפצועים והאימהות. אנחנו שם עוד לא ליבנו. בתוך זה, כן ניתנו לנו כמה תשובות על האחים והאחיות, ואני אאפשר לך אחר כך לדבר. << אורח >> רננה קלימי: << אורח >> רק דבר אחד, כשאמרת יש זכאות לטיפולים נפשיים, אז אני מדייקת, שהטיפולים הנפשיים הם לאחים ואחיות עד גיל 18. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הקטנים, מגיל 18, אני יודעת. בסוף, שיטת העבודה שלי היא לא תפסת מרובה. יש את הדברים הבסיסיים שהם ממש לא מטופלים שאנחנו רוצים שיטופלו, ומשם אני חושבת שגם אתם תדעו לנהל. אדוות, אנחנו לא עוזבים אתכם, אנחנו ננהל את השיח הזה איתם, ונצליח להוציא משהו, אולי איזה סל משפחתי שאפשר להקצות בטיפולים, אולי גם באופן חריג. אין לכם ועדת חריגים שמאשרת גם מעל גיל 18? << אורח >> קובי מורלי: << אורח >> מאחר שציינת באמת את הנושא של רפורמת נפש אחת, רק כדי למסגר את זה, באמת עד אז לא ניתנו טיפולים לבני משפחה, ואז נותנים להורים, ואז הכנסנו גם את הילדים, גם הכנסנו בנות זוג. ובחקיקה החדשה, אנחנו אמרנו שחשוב מאוד גם להכניס את האחים, והכנסנו אחים מגילאים 7-18. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אוקיי, אבל מעבר? למה אבל 7-18? ילד בן חמש לא ראוי ליחס? << אורח >> קובי מורלי: << אורח >> לא, כי טיפול נפשי פחות. << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >> מתוך שיקול של אנשי מקצוע. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, אבל טיפול אחר. אני עליתי לארץ בגיל שלוש, תאמין לי, אם הייתי בטיפול מגיל ארבע, הייתי יותר מאופסת. << אורח >> קובי מורלי: << אורח >> את צודקת, ואני כן אגיד שאמרנו שגיל שבע זה גיל שמתחילים טיפול שיחתי בדרך כלל. יחד עם זאת, בתפיסת ההפעלה, אנחנו מאפשרים גם מגיל מוקדם יותר איפה שיש צורך ויש אפשרות להחריג ולהתחיל מתחת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ומה עם המעל במקרים חריגים? << אורח >> קובי מורלי: << אורח >> אני אגיד. במלחמת חרבות ברזל, מבחינת הגילאים אישרנו מגילאים 7-18, והגיעו לנו מקרים של אחים, כמו שרננה ציינה, שבאמת נמצאים עם הפצוע והם בדרך כלל בגיל, ואנחנו מאשרים את זה במסגרת ועדה מייעצת. מה זו ועדה מייעצת? איפה שאין לנו מקור סמכות מהוראה, אז אנחנו מאשרים את זה. << אורח >> רננה קלימי: << אורח >> אני לא קיבלתי לכך מענה כשיצרתי קשר. << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >> כי זה מענה חריג במקרים חריגים. << אורח >> רננה קלימי: << אורח >> למה זה צריך להיות חריג? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, אז אנחנו נעשה את זה כרגע בוועדת חריגים, אבל, קובי, לך תעשה עבודה אם באמת יש אחים מעל גיל 18 שהמצב שלהם מצריך עזרה, שכן יהיה להם גם את הנתיב וגם את הפרסום, שהם יוכלו להגיש ועדה מייעצת, ועדת חריגים, תקרא לזה, וואטאבר. אבל אנחנו מבינים שיש אנשים שהם במצבים לא פשוטים. אני מבינה שלפעמים המערכת מפחדת שזה לא ייצר איזו הכרה אחרת שמתווספת עם אדוות נוספות, אבל כן צריך לאפשר. << אורח >> רננה קלימי: << אורח >> אנחנו חלק מהעוגן שלהם, באמת, ברמה הכי פשוטה ביום-יום, אנחנו נמצאים שם, אם אנחנו מקבלים את המלווה בשכר או לא מקבלים, אנחנו שם. גם בלי כסף, אנחנו שם. אנחנו חווים דברים קשים. אחים מעידים על פגיעות בתפקוד היומיומי, בשינה, על התקפי חרדה, בגלל שהם היו וליוו את האחים שלהם בבית חולים בסיטואציות מאוד מאוד קשות. אז לא נראה לי הגיוני שדבר בסיסי, 12 טיפולים בתור התחלה, זכאות לטיפולים נפשיים לאחים. אני לא חושבת שאני צריכה לבוא באופן חריג ולבקש על עצמי ולעשות את כל הבירוקרטיה הזאת מול הוועדות ומול אגף שיקום. נראה לי שזה דבר מאוד בסיסי לחשב על אחים שמתחילים עכשיו את המסע הארוך הזה שאנחנו התחלנו לפני עשרה חודשים, שאין להם מי שיהיה איתם, אין להם מי שילווה אותם, אין להם מי שידברו איתו. כואב לי הלב. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה. אני עכשיו רוצה רגע לעשות פאוזה. קודם כל, להגיד תודה לדניאל המהמם הזה שנמצא כאן איתנו. לי יש חיבור מאוד מיוחד לחיילים בודדים. הייתה לי גם הזכות להיות שרת העלייה והקליטה, שכמחצית מהחיילים הבודדים, אני אומרת את זה בצורה גסה, אבל הם תחת משרד העלייה והקליטה והם באים באמת מחוץ לארץ. מה שנקרא, חבר'ה צעירים מופלאים, עוזבים הכול, לא הולכים לקולג', לא הולכים לעבוד, לא הולכים לעשות שום דבר שהוא בגדר תרומה אישית, אלא אומרים, אנחנו עוזבים את המדינה שלנו, מגיעים לישראל, משרתים את עם ישראל ואת העם היהודי וביושבו בציון, ונלחמים. ודניאל ברשר, שהגיע אלינו, והוא יספר על עצמו, הוא נפצע, ואותך אנחנו למדנו להכיר דרך אמא של חייל פצוע אחר, שהגיעה לפה וסיפרה לנו עליו. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> עינת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> את הבאת את עינת, נכון? תגידי את השם המלא, עינת? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> עינת ברקוביץ'. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נכון. עינת אומנם לא פה איתנו היום, אני רוצה להודות לה, לעינת, על הרגישות. אבל אתה תספר על עצמך, איפה שירתת, איפה נפצעת, מאיפה באת אלינו. חוץ מזה, אתה כבר ישראלי לגמרי, אתה לא הולך לשום מקום, אתה נשאר איתנו כאן. << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> אהלן, שלום. אני דניאל ברשר, אני עליתי מארצות הברית. אמא שלי ישראלית, אבא שלי אמריקאי. אני תמיד גדלתי על שירי ארץ ישראל. אמא שלי ציונית ממש, והחלום שלי היה מאז גיל קטן להתגייס לצבא. הגשמתי את החלום הזה לפני שלוש שנים, התגייסתי ליחידת המסתערבים של מגב איו״ש, ובאמת עשיתי שם דברים מטורפים. אני הגשמתי את החלום שלי ממש, ונפצעתי לפני כמעט שנה וחצי בהיתקלות עם מחבלים בתוך בית. עשו עלינו מארב, ונכנסתי לחדר עם ארבעה מחבלים. נפצעתי ביד, חטפתי כדור ביד, יש לי רסיסים בלב, ברגל ובראש, והתחלתי את השיקום שלי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> חיסלת את המחבלים? << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> רק שניים. זה היה באמת רגע שיא שלי בחיים. לא, כי אני רואה את זה בתור זכות להיפצע על ארץ ישראל. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> זו שרית בר-און, זו לא עינת. << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> כן, שרית בר-און. זה גם חבר שלי מהיחידה, היינו שותפים בחדר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ואז אתה נפצע. << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> עכשיו, להיות חייל בודד בכללי זה משהו נורא קשה. יש שני סוגי חיילים בודדים, יש גם את המובהק, שזה חבר'ה שעלו מחו״ל, וגם חבר'ה שהם או חרדים לשעבר ומתגייסים, חסרי עורף משפחתי. המכנה המשותף בין החיילים הבודדים, בין שני הסוגים, זה שהם עזבו הכול, את כל החיים שלהם שמו בצד בשביל לתרום לעם ישראל, לארץ ישראל ולמדינה. זה הדבר המשותף בין כולם. הם באמת עצרו הכול, ונותנים בראש. ובאמת אתה יכול לראות חיילים בודדים תמיד מצטיינים, הם משרתים ביחידות מיוחדות, והם נותנים הכול. פעם אחת פגשתי חבר, לא ראיתי אותו איזה שלושה חודשים, גרנו באותו בית, חייל בודד. גרתי בבית של חיילים בודדים, ולא פגשתי חבר שם איזה שלושה חודשים. אני שואל אותו, איפה היית, אחי? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> איפה הוא היה? << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> איפה הוא היה? הוא סגר הרבה. ואמרתי לו, מה, שלושה חודשים? ואז הוא אמר לי כן, פשוט אני התנדבתי, זה היה לפני המלחמה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כי אין להם לאן לחזור. << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> הוא אמר, אני רואה את כל החברים שלי, יש להם משפחות, יש להם זה. אין לי משפחה, אין לי באמת איפה לעשות חג, ואני רציתי לסגור במקומם. וזה חבר'ה שלא, אנחנו לא מסכנים או משהו כזה, אנחנו בחרנו בזה בלב שלם, ואני גאה על הבחירה הזאת, וזו באמת זכות בעיניי להיות שייך לאוכלוסייה כזאת מיוחדת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל איך זה להיות פצוע חייל בודד? << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> אז בכלל להיות חייל בודד זה קשה, כי אתה חוזר הביתה ואתה מקבל 6,000 שקל מהצבא, שזה גם נכנס בשכר דירה, וזה גם מים, חשמל, וזה גם אוכל. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כפצוע? << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> לא, כחייל בודד. אבל זה בכלל לא הרבה, זה מתחת למינימום. עכשיו, אם אתה חייל בודד, אז סבבה, כי אם אתה לוחם, אתה יוצא פעם בשבועיים-שלושה ואתה מצליח להסתדר יופי עם זה. כאילו, זה עדיין קשה, וכשאתה יוצא מהצבא אתה צריך להתחיל לחסוך, ואתה צריך לשלם על האוניברסיטה, ואתה גם צריך לעבוד תוך כדי כי אתה לא מקבל עזרה. כי עלית, התגייסת, וכל הכבוד לך, אבל ברגע שאתה משתחרר מצה״ל, אתה כבר לא חייל בודד. אתה לא חייל, אז אתה גם לא בודד, ותסתדר לבד. אז אתה צריך גם לעבוד. אני רואה את כל החברים שלי עכשיו, הם לומדים מ-08:00-17:00 וישר הולכים לעבודה, ופשוט הם חיים באיזה מרדף אחרי עצמם, בזמן שחיילים משוחררים גרים בבית, יש להם אוכל, אמא שלהם מבשלת, מנקה וכל זה. ולהיות חייב לעבוד זה מורכב. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מי היה איתך בזמן ההחלמה? << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> א', אמא שלי הגיעה, ואז היא הייתה איתי איזה חודש. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> היא קיבלה אובדן הכנסה? << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> נראה לי שכן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תבדקו את זה. זה גם הם צריכים לדעת, העולים החדשים. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אתה יודע על הבית של החיילים הבודדים בירושלים? << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> זהו, יש כמה ארגונים של חיילים בודדים. אני אישית גרתי בבית של בנג'י. הוא היה מ"פ באגוז ב-2006, הוא נהרג, הוא נפל, ובשבעה הגיעו מלא חיילים בודדים ואמרו תודה רבה למשפחה. הוא היה סוגר איתם שבתות, כי לא היה להם מה לעשות. ואז הם הקימו בית בעצם לחיילים בודדים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז איפה היית בזמן הפציעה? שם? << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> אני הייתי בזמן הפציעה שם, כן. ולהיפצע זה לא כיף, כי כל החיים שלך השתנו. אני ממש אהבתי את הצבא, אני רציתי להמשיך, ואז פתאום אתה נפצע, כל החיים שלך משתנים, אתה אפילו בכלל לא יודע מה זה. וכמו שרננה סיפרה, ובטח, מיכל, את יכולה לספר על כל המשפחות, זה ממש קשה להיות אח או קרוב משפחה של פצוע, כי באמת, החיים שהיו לי לפני והחיים שיש לי עכשיו הם בכלל לא אותו דבר. המחשבות שלי הן בכלל לא אותו דבר. אני צריך להתחיל לחשוב על היד, על איך אני מתחיל לתפקד, איך אני חוזר, איך אני מבשל, איך אני מנקה, ואני לא נפצעתי כזה קשה, אז אני באמת מסתדר יופי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מי עזר לך אבל למצות את הזכויות שלך לגבי היד? זו יד ימין גם. << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> בהתחלה באמת היו לי הרבה באלגנים. אני אישית שירתּי תחת מג״ב, וכשאתה נפצע אתה עובר תחת צה״ל, ואז מתחיל כל משחקי הכוח של מג״ב וצה״ל, ואיזו חצי שנה לא קיבלתי משכורת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מה? << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> כן. משהו כזה, לא קיבלתי משכורת, כי צה״ל אמרו שמג״ב צריך לשלם, ומג״ב אמרו שצה"ל צריך. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני לא מאמינה לזה. חצי שנה אתה פצוע ולא מקבל? << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> קיבלתי את זה רטרו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל מי עזר לך בחצי שנה הזאת? << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> אני קיבלתי את מענק האשפוז, הייתי עדיין מאושפז. אז אני כן הסתדרתי, וגם היה לי כסף בצד. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אבל מי שאין לו? אכל אותה. << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> זה בדיוק העניין של חיילים בודדים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בדיוק, שהם אף פעם לא מתלוננים. << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> אנחנו בחרנו בזה, אז אנחנו לא באים ומתלוננים. אני בחרתי בזה, וזו הבעיה של החיילים הבודדים. ואני לא בא לבקש פה טובות מאף אחד, אני לא מתלונן, פגשתי את עם ישראל באמת בצורה הכי יפה שיש. אם זה כל הזמן בבתי חולים שבאים לבקר, מביאים אוכל. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני יודעת שקשה לך לבוא בתלונות. עכשיו אני אשאל אותך, זה רק כדי לעזור, מי ליווה אותך בתקופה שאתה היית פצוע? << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> הרבה אנשים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מה זה אנשים? מה, וולונטרי? מתנדבים? << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> גם, גם ארגונים ועמותות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מהצבא מישהו בא ואמר אנחנו צריכים לדאוג לעזרה? << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> הייתה לי מש"קית נפגעים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אוקיי. היא הייתה שם, עזרה לך למצות נגיד את אחוזי הנכות? << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> כשנפצעתי, השתחררתי לאיזה חודש בין ניתוחים, ואז השכר שלי היה איזה 6,000 שקל. אני יכול להסתדר עם זה כשאני סוגר מלא, אין לי בעיה עם זה. אבל כשפתאום אני כל יום, אני גם צריך לשלם, בגלל שאני לא פצוע רגליים, אז לא מביאים לי תחבורה לשיקום, ואז אני צריך כאילו להתחיל לחשוב. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז איך היית נוסע? << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> הייתי נוסע בתחב"צים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תראו את ההבדל, לפעמים זה עולם. חייל בודד, אין שם הורים או מישהו שיבוא וייקח אותו עם הרכב, ובסוף הוא מוצא את עצמו עם פציעת ירי, עם הכול, צריך להתנייד עם עצמו. דניאל אולי הוא לא מאלה שיבואו וייגעו בכל בעיה, כי כמו שאתם רואים הוא מוכן להקריב המון, אבל זה נקודות שהייתי רוצה אולי שתיקחו, ואני תכף אתן לך להמשיך. שווה לשבת עם דניאל, זה עולם, ולהבין איפה החייל הבודד במקומות המסוימים, הוא צריך שניכנס לנעלי ההורים שלו פה. וזה לפעמים אולי במוניות אקסטרה. כן, שניר. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> לפני חודשיים בערך היה מפגש בארגון נכי צה״ל לחיילים בודדים. השתתפת? << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> לא, אבל היה שבוע שעבר והשתתפתי בזה. שולחנות עגולים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> של מי? של נפש בנפש? << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> לא, זה שני דברים שונים. << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> בבית הלוחם. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> לפני שבוע היה, כן, שולחנות עגולים משותפים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> של מי? עם איזה ארגון? << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> ארגון נכי צה״ל יחד עם אגף שיקום, הקמנו מפגש של שולחנות עגולים בכל מיני נושאים. היה גם של בני משפחה. אבל לפני כחודשיים היה מפגש למיצוי זכויות של חיילים בודדים בארגון נכי צה״ל, מתוך ההבנה שבאמת מדובר בקבוצה יחסית גדולה, לצערי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ועדיין לא גזרתם פעולות? או שאתם תגזרו? << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> לא, אנחנו גוזרים פעולות ומרכזים אצלנו כדי להבין גם, שזה לא יהיה טיפול פרטני. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> עמית, אני רוצה שתשבי איתו, תביני את הנקודות. תחפשו עוד איזה חייל בודד או חיילת, תגזרו משם את הנקודות ששם אתם צריכים להיכנס. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> הרבה פעמים זה גם באמת הפער של התקופה שעוד נמצאים תחת השירות, בטח כשאתה במג"ב. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בכל נקודה צריך את הפתרונות. למשל, הסיפור הזה שחייל בודד צריך לחכות חצי שנה לשכר, זו בושה וכלימה, צריך היה לתבוע אותם ולהרים אותם על טיל. מה זה הדבר הזה? << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> אני לא יכולה להגיב. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא משנה, אני לא מבקשת ממך להגיב, לא כל דבר חייב להגיב. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> לא, זה לא אותו אגף. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא יודעת, זה לא מעניין אותי מי אשם. אני רק אומר, גם ככה אין אמא שתבוא תנקה ותבשל ותעשה להם באמת קצת טוב על הלב. הם באים, אבל בסוף גם ההורים חוזרים לחיים בחו"ל. << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> את סיפרת שאת רואה את אח שלך צועק, וזה קשה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> להם אין מי שיראה אותם. << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> לנו אין אף אחד. כאילו, אתה נכנס לחדר ריק. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, זה מטורף. זה קשה מאוד. << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> אני לא יכול להסביר לכם באמת את הקושי ואת המורכבות שיש לחייל בודד. אני לא יכול להסביר לכם את זה, כי אתם לא תבינו אותי. אתם עם הורים ומשפחה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> היית תקופה גם אצל חברים? מי זה החבר שאמרנו? שרית בר-און המקסימה. << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> כן. האמת שהוא בא אליי היום לדירה החדשה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זהו, אני זוכרת ששרית סיפרה לנו על זה שהיא נדהמה להבין את הקשיים. זה גם פתיר, זה גם לא בהרבה תקציבים. זה פשוט להיות שם ולעטוף אותם, ולהגיד לחבר'ה הצעירים האלה בני ה-19-20, אתם לא לבד. לא תצעקו בבית לבד כשכואב לכם. ולפעמים הייתה מטפלת שבאה לעזור לנקות את הבית? << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> לי? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני סתם מביאה את השאלה. זה מהדברים הבסיסיים, לתת תקציב נגיד לכזה דבר, של מישהי שמגיעה הביתה ונותנת כמה שעות, מבשלת, מנקה. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> יש פתרונות, אני לא אכנס לצנעת הפרט, סיוע בשכר דירה ושעות ליווי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שוב, הכול יפה על הנייר. שבו, תעשו תוכנית ייחודית על חיילים בודדים כדי לעזור להם, כי החסמים שם הם כפולים. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אני נעדרת היום מהעבודה כדי לפתור את בעיית ההיעדרויות מהעבודה. אז שלא נשכח לגעת בנקודה הזאת, כי היא קריטית. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא שוכחת. דניאל היקר, לסיכום, דברים שהיית רוצה שהם יתקנו? << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> כן, אני יכול רק לספר כמה סיפורים שפגשתי? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן. << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> אני לא מתלונן, אני יודע שיש המון פצועים מה-7, וקשה מאוד, אבל יש פה אוכלוסייה... אם פצוע נופל בין הכיסאות, אז יש את המשפחה שעוטפת, יש את המשפחה שמחבקת וכל זה. אם חייל בודד נופל בין הכיסאות, הוא נופל בין הכיסאות. יש לי כמה סיפורים. יש לי חבר שנפצע ב-7 בהנדסה קרבית, הוא חטף כדור בגב. הוא הגיע לבית חולים, היה עומס בבתי חולים, באו, הסתכלו, תפרו לו, אמרו לו, אתה משוחרר הביתה, אין לנו מקום בשבילך. ואז הוא הולך לרם 2, אומר להם, מה נשמע? איך אני מגיע הביתה? הם אמרו, מה הבעיה? תביא את המשפחה שלך. הוא אומר אין לי משפחה פה, אני עולה חדש. הם אומרים לו, טוב, אנחנו יכולים לממן לך מונית עד הרכבת. כן, בסורוקה. בקיצור, גם את זה לא מימנו לו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מי זה, קופות החולים? << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> לא, זה פצוע שהוא פשוט עדיין נמצא בשירות של צה״ל. אני חושבת שצה״ל יכול להתייחס לנושא הזה. אגף השיקום מממן מוניות ושירות בהסעות. אני לא יכולה להתייחס למה קורה בתקופה שהפצוע נמצא אצל הצבא. אני לא יכולה לענות על מה שמקבלים מצה״ל. אני מבינה שעבור הבן אדם זו אותה מערכת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בסוף החייל מתמודד עם זה. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> אני מבינה, ואני רשמתי, ואנחנו נתייחס לזה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אהרון קרוב, אתה שמעת מה שהוא מספר? אתה שמעת את הסיפור? << אורח >> אהרון קרוב: << אורח >> לא. שמעתי עכשיו את הסיפור. אני רשמתי את זה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> חייל בודד, הנדסה קרבית, חוטף כדור בגב, מגיע למיון, מפונה לשם. מה שקורה זה שאומרים אין מקום ומשחררים אותו. הוא אומר איך אני אגיע לאן שאני צריך להגיע, כן? כשהוא נורה, ואומרים לו, יש לנו לתקצב אותך עד הרכבת. איך צה״ל מטפל בחיילים בודדים שהם פצועים? האם יש לכם מלווה? לכל חייל בודד צריך להיות מלווה או מלווה. אין דבר כזה שהם מפונים והם אנונימיים, הילדים של אף אחד. הם הילדים של מדינת ישראל. הם הילדים של צבא ההגנה לישראל. אין דבר כזה שאין הנחיה ברורה בהוראת מטכ״ל שכל חייל פצוע שהוא בודד, לא עזבים אותו. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> גם חייל שיש לו משפחה ואין מי שיטפל בו שם. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ברור, אבל בוודאי על אחת כמה וכמה בן אדם שאף אחד לא מחכה, המשפחה לא מחכה במיון. יש לכם הנחיה כזאת? יש לכם הוראת מטכ״ל כזאת? << אורח >> אהרון קרוב: << אורח >> לא, אין הוראת מטכ״ל. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני מבקשת שתעבדו על הוראת מטכ״ל, שכל חייל בודד שמתפנה מזירת פציעה, אין דבר כזה שאין מי שמלווה אותו מצה״ל, אין דבר כזה שלא מחזירים אותו עד הבית. מה זה לממן עד הרכבת? חבל שלא אמרו לו תזחל עד הרכבת. לא יודעת, זה דברים מאוד לא אנושיים, אבל אני יודעת שזה לא בכוונת מכוון. אבל צריך לפתור את זה, צריך הוראת מטכ״ל, שכל חייל שנפצע והוא חייל בודד, אין דבר כזה שעוזבים אותו. אין. אני רוצה תוכנית שלמה, אתם צריכים לשבת ביחד. כי דניאל מספר את זה על חבר שלו, והאמת, אני אומרת, וואי, איך אנחנו לא יודעים? כאילו, עם ישראל כזה טוב, כולם היו מוכנים לבוא לבית חולים, כולם היו מוכנים להסיע אותו. אבל זה לא צריך להיות ככה. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> הנושא נדון בשבוע שעבר בשולחנות העגולים, שהוא התייחס אליהם מתוך הבנה שזו אוכלוסייה ייחודית שצריכה מענה אחר. חלק מהאירוע היה לשמוע מהשטח, הוזמנו פצועים בודדים, כדי שנשמע מהם מה צריך, ולא נחליט עבורם מה אנחנו חושבים שצריך. אנחנו מעבדים את המסקנות האלה, ליוותה אותנו חברה שעשתה את כל הדבר הזה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל אתם עשיתם את זה עם צה"ל? << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> צה״ל הוזמנו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, אני רוצה שתשבו על זה ספציפית. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> קודם כל, אני רוצה להבהיר שארגון נכי צה״ל, צה״ל ואגף השיקום עובדים ביחד כל הזמן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> עמית, אני מבקשת, לא מעניין אותי כרגע שולחנות עגולים. סליחה שאני לא הכי מנומסת בשפתי. << אורח >> עמית זיו שניר: << אורח >> אני מתייחסת לאוכלוסייה שאת מדברת אליה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> עמית, אני מבקשת פגישה ייחודית על החיילים הבודדים, כולל משרד הקליטה. משרד הקליטה, צה״ל ואתם, ואת מי שאתם חושבים, לבד. פגישה רק על זה, כולל שווה לכם להזמין את נפש בנפש ואת ארגוני העלייה השונים שעוסקים, כמי שמכירה את התחום כשרת העלייה והקליטה לשעבר. אבל דניאל מהמם, הוא בא ולא מספר עליו. תראו איזה נשמה ענקית. בבקשה. הוא מספר על החברים שלו. << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> לא, כי פשוט בשולחנות העגולים באמת התכנסנו כולם, ואז התחילו לשאול אותנו שאלות של מתי משרד הביטחון בפעם הראשונה פגש אתכם על זה. ואז קלטנו בכלל שמשרד הביטחון, כאילו, אגף השיקום וגם צה״ל לא יודעים את המורכבות של להיות חייל בודד פצוע, ופשוט דיברנו איזה ארבע שעות רק על סיפורים. כל אחד מספר את הסיפור שלו. אחד נפצע, הוא היה לוחם, והוא גר בדירת אל"ח. זו דירה שהצבא משכיר, ויש שם איזה ארבעה לוחמים שגרים שם. ואז הראש של דירת האל"ח, שהוא בן אדם עם ראש על הכתפיים, לא בן אדם טיפש, אני בטוח בזה שהוא עשה את זה מתמימות, אבל הוא בא אליו ואמר לו, שמע, אח שלי, אתה כבר לא לוחם כי אתה נפצעת והפרופיל שלך ירד, אתה צריך לעזוב את הבית. עכשיו, זה אבסורד, הבעיה באוכלוסייה הזאת היא שאין מישהו שידאג לה. כי אין את המשפחות או את האחים שבאים לפה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> פצוע יכול להיות בבית, אף אחד לא יבוא לעזור לנקות, לבשל. הם צועקים לבד, בינם לבין עצמם לאלוהים, או החברים החמודים שלהם שבאים ועוזרים, או הבתים המאוד מיוחדים למען חיילים. << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> באמת, יש המון פתרונות ואנחנו מסתדרים יופי, וגם עם ישראל באמת יפה, ואגף השיקום, בסוף כן העו"סיות שומעות ומנסות לעשות חלטורות מהצד ודברים כאלה, אבל בסוף צריך לפתוח איזושהי מחלקה לחיילים בודדים שנפצעו גם בסדיר, גם במילואים וגם בקבע, לרכז את כולם ביחד. גם זה בסוף חבר'ה שרוצים לתרום חזרה. אני ממש חתרתי לחזור לצבא, אני אוהב את זה ממש, עליתי בשביל זה, התגייסתי בשביל זה, הייתי בשיא של החלום שלי. באמת, אם אתם שואלים אותי, אני צריך לשלם כסף למדינה על זה שהיא נתנה לי את האופציה להיפצע על הארץ הזאת. אני גרתי בחו״ל, אני יודע מה זה לחיות שם, אני לא אוהב לחיות שם. זה למה עליתי לפה, זה למה אני פה. וזה הדבר שמאפיין את כולנו, זה המכנה המשותף. ואנחנו גאים להיות, ואני גאה שנתתי את היד שלי ואת הלב שלי בשביל זה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> צריך לעשות כינוס. תשמעו, זה לא מספרים גדולים. אתם יודעים מה, אפילו לא שולחן עגול שלכם, אני חושבת שאתם לא יודעים לבדוק כמה חיילים נפצעו, להזמין את כולם ביום כזה של זכויות לשלוש-ארבע שעות, לשמוע אותם. אני לא יודעת, זה יכול להיות 20, וזה יכול להיות 100, אבל אנחנו מכירים את המספרים. << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> יש איזה 200, או משהו כזה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז להזמין אותם, ואני אשמח גם להגיע רק כדי לחבק אותם. כן, מה עוד? << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> זהו, תודה רבה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> פנינה, איזה עם יש לנו, איזה לוחמים. אין דברים כאלה בכל העולם. << אורח >> דניאל לאו ברשר: << אורח >> יש הרבה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> לא, לא. בכל העולם אין דבר כזה, רק אצלנו יש. רק בעם ישראל יש דבר כזה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> דניאל, אני אשמח שתביא לי עוד נקודות נוספות שאתה אולי מרגיש שפספסת. בואו נעשה את היום הזה. תקציבים, אם יש שם בעיה, נעזור לכם, למרות שלא אמורה להיות לכם בעיית תקציב, ואנחנו נסייע להם עם הדבר הזה. אייל, אני יודעת שאתה צריך ללכת. אתה הולך לעשות עבודה. כמה זמן ייקח לך לעשות עבודה על הדבר הזה? << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> הדרך לבחון מענים חדשים במסגרת דיוני תקציב 2026. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, זה לא מענה חדש. ממש לא, זה לא מענה חדש. זו הרחבת מענה. << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> נכון, את מדייקת אותי. הרחבת מענה, הדרך לתת או מענה חדש או הרחבת מענה קיים, היא במסגרת דיוני תקציב בשנת 2026. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני אגיד לך משהו, אייל. אתה שלושה חודשים במערכת, ואתה אולי לא הבנת, לא לחכות למשיח. תלך, תעשה עבודה ותביא תשובות, בסדר? אני אומרת את זה במלוא העדינות. לא לזרוק אותי לשרים שבכלל לא מתעניינים בזה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> לנסיעה לאומן לקח לכם 24 שעות למצוא פתרון. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ואני אומרת לך, אנחנו הבאנו לפה תקציבים, גם בלי עכשיו שאתה אומר שסמוטריץ' יעבוד על זה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> משהו בתקופה האחרונה שהסתבר לי, הגיעו אליי פניות מכמה הורים על הסוגייה של תו חניה זמני עם נכות זמנית. מי שיש לו נכות זמנית, לוחם שיש לו נכות זמנית, לא מקבל תו חניה זמני, אוקיי? זאת אומרת שכשהם מגיעים לבתי החולים, הם צריכים לחפש חניה, גם אם הם קטועי גפיים, הם צריכים לחפש חניה כאחד האדם. נכון וגם נכון. אני מדברת איתך מהורים של לוחמים כאלה שפנו אליי ואמרו לי, תקשיבי, לא יכול להיות. << אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >> קטועי גפיים זה לא נכות זמנית. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> לא, שנייה. שהם תוך כדי הליך טיפולי, שעדיין לא נקבעה להם נכות לצמיתות, הם לא מקבלים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בסדר, בואי נשב על זה ונבדוק את זה. מה זה, מול ביטוח לאומי? << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> לא, משרד התחבורה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אייל, תוך שבוע-שבועיים לתת לנו פתרונות. << דובר >> קריאה: << דובר >> - - - עוזרת לילדים אוטיסטים, זה בגלל הרפורמה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אז עכשיו אני רוצה לומר לך, כי נגיד, נפגעי פעולות איבה, יש להם תו חנייה זמני. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני חושבת שאני ואת יכולות לפתור את זה וזה לא בטוח כרגע. משרד החינוך, היה חסר לי חוזר מנכ"ל לגבי ילדים פצועים. אמרתי שאני הגעתי בלייב, ראיתי איך אישה לפצוע אומרת לי, תראי, הילדים שלי קטנים, כלום, שום יחס מהמערכת. יכול להיות שזה השתנה מאז, ביקשנו חוזר מנכ״ל. בבקשה. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> צוהריים טובים, זוהרה. שני חוזרי מנכ״ל הורחבו. אחד, חוזר מנכ״ל של ליווי תלמידים בעקבות משבר מתמשך. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אפשר לראות את החוזר? << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> אני אשלח לך אותו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יש לך אותו פה? << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> אין לי אותו פה מודפס, אני אעביר לך אותו. יש לך את התדריך, התדריכים נכנסו לתוך חוזר מנכ״ל. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, אני רוצה לראות בינתיים, מי שיושבת לידך, את גם ממשרד החינוך? תאתרי לי, בבקשה, את חוזר המנכ״ל, אני רוצה להראות את זה בעיניים שלי. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> הנה, אני אראה לך. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה. יש לכם את הטלפון של דלית, ודלית תעביר לי. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> נעביר לדלית את חוזר המנכ״ל. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל עכשיו אני רוצה לראות את זה. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> בסדר. חוזר המנכ״ל באמת עודכן. לקראת פתיחת שנת הלימודים, 12,000 מורים קיבלו בהודעת - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> רגע, לא, שנייה. החוזר עודכן, כשמה נכנס? מה כותרתו של החוזר? << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> 'ליווי תלמידים בעקבות משבר מתמשך, ליווי תלמידים שבן משפחתם נפצע או חולה במחלה מתמשכת, המשפיעה על התלמיד'. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> עוד פעם, רגע, אחורנית. לא מדברים על פצועים של חרבות ברזל? << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> כן, כן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז עוד פעם, מה הכותרת? של פצועים בכללי, או של פצועים מהמלחמה? << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> כמו שאת ביקשת מאיתנו, לקחנו את חוזר המנכ״ל של ליווי מתמשך לתלמידים שבן משפחתם חולה במחלה מתמשכת, הכנסנו לשם תדריך ייחודי וייעודי לתלמידים שהם בנים או אחים לנפצעי המלחמה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, אני רציתי חוזר מנכ״ל. כבודם של הילדים האלה במקומו מונח. חוזר מנכ״ל, כמו שידעתם לעשות לילדי מילואים, בנפרד, לא על מחלה מתמשכת, שזו מחלה לא עלינו, גם הילדים האלה יקרים, אבל מחלה שבשגרה. אני מדברת על פצועי צה״ל. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> אבל הכנסנו את זה לתוך החוזר של תלמידים שבן משפחתם נעדר מהבית, בגלל כמה וכמה סיבות. הכנסנו שם את התדריך המקיף. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני רוצה לראות אם הוא מספיק מכבד את הילדים האלה. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> אני אעביר לך את זה, אעביר לדלית, אין שום בעיה. במיידית נעביר, אין שום בעיה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מה כתוב בחוזר? תקריאי לי. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> את הכותרת? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> גם הכותרת וגם את הסעיף. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> וגם העלינו למה שנקרא לוח המודעות באתר, שיש עדכון של חוזר המנכ״ל עם קישור להוראות, איך להיכנס ומה נמצא שם. 'חוזר מנכ״ל מענים לתלמידים שהוריהם נעדרים מהבית בשל מלחמה מפאת מילואים או שירות קבע', זה אחד. 'ליווי תלמידים בעקבות משבר מתמשך, ליווי תלמידים שבן משפחתם נפטר, נהרג, נרצח, ליווי תלמידים שקרוב משפחתם חטוף, שב, נעדר. ליווי תלמידים שבן משפחתם נפצע או חולה במחלה מתמשכת המשפיעה על התלמיד'. ויש שם הנחיות ברורות לצוות בית הספר כיצד יש ללוות אותו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> במה מלווים אותו? מה אנחנו מביאים לילדי הפצועים? << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> אני יכולה להראות לך את זה, אני יכולה להעביר לך עכשיו. אנחנו ממנים בכל בית ספר גורם חינוכי שמלווה את התלמיד, שהוא צריך לבדוק אם המשפחה מעוניינת בביקור בית, בקשר עם המשפחה, במענים נפשיים, רגשיים, בנוסף על מה שמשרד הביטחון נותן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כמה תלמידים יש לכם לפצועים? << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> הנה, הגענו לבעיה שעוד לא התקדמנו איתה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> האירוע לא נפתר עדיין? << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> לא. משום שמסתבר שהקשר בינינו למשרד הביטחון לא יכול להישאר בינינו, כי משרד הבריאות הוא עוד צלע בשיח הזה של משרד הבריאות, בגלל, שוב, החיסיון במתן מידע, עוד לא פתרנו את הבעיה. זה יושב בייעוץ המשפטי של המשרד שלנו עם הייעוץ המשפטי של משרד הביטחון. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> התחילו כבר לדבר עם משרד הבריאות? << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> מאוד, כן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מתקדם לפחות בלחץ? << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> מתקדם בלחץ, אבל זה איטי מאוד. זאת אומרת, יש המון סוגיות. היועצים המשפטיים שלנו מול הביטחון והבריאות, ועוד אין כל כך התקדמות בעניין. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> רצית לומר משהו? << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >> כן, בוודאי. התהליכים של העברת מידע הם תהליכים מוסדרים. אנחנו אומרים את זה שוב ושוב. טופס 7 שמגיש משרד ממשלתי למשרד ממשלתי אחר, פשוט לא הגיע אלינו טופס 7. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תעבירי להם בבקשה טופס 7. << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >> לא, אני רק אסביר. אני מבינה למה זה לוקח זמן, כי כל משרד, אני לא יודעת מה קורה אצלם, אבל ההליך הוא שמתכנסת ועדה, יש פרוטוקול, מחליטים מה לבקש, ואז מעבירים את טופס 7. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן, אבל מה הבעיה? אתם יודעים איך זה נראה אם אזרחי ישראל רואים את זה? זו בושה. << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >> זה קורה, העברות בין משרדים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל למה זה לא קורה כבר? << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >> הם לא הגישו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זוהרה, הם אומרים שלא הגשתם. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> כי זה לא יכול - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה כן יכול. תגישו את הבקשה הזו. אני לא יודעת מה זו הבקשה הזו, אבל תגישו אותה. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> הייעוץ המשפטי שלנו הגיש את הבקשה. << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >> הוא לא הגיש שום בקשה. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> אני אומרת לך מה הייעוץ המשפטי שלנו אמר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז אני לא הולכת לבדוק, אני לא בלשית, מי הגיש, מי לא הגיש. תבדקו שהבקשה הוגשה. והיה ולא הוגשה, תגישו בבקשה את הבקשה כדי שתוכלו לדעת מי הילדים שצריכים עזרה. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> בסדר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זו טראומה רצינית. האמת היא, אני חושבת שההתייחסות ממש לא מספקת עדיין. אני יודעת שאת עושה השתדלות. לא מספיק, מצטערת. אם לא יודעים להתייחס לילדים של פצועים ושמים אותם בקטגוריה של מחלות מתמשכות וזה, זה רק לומר "אתם על הדרך". << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> אז אני רוצה להתייחס, ברשותך. להגיד, שהפתרון להוציא חוזר מנכ"ל, זה דבר מאוד ארוך ומסובך. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל זו הצהרה. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> נכון, ועל כן, אנחנו הכנסנו את זה לתוך חוזר המנכ"ל עם הפצה, אני רגע רוצה להגיד, של 12 אלף מורים בתחילת ספטמבר, קיבלו באסמס עם התדריכים וההנחיות כיצד עליהם לפעול. 4,400 מנהלים קיבלו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שמה? אסמס איך לפעול עם מי? << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> עם ילדי הפצועים, איך ללוות אותם. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כתוב ילדי הפצועים? << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> בוודאי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> את ראית את זה? << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> אני אעביר לכם את זה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> זוהרה, מה עם ימי המחלה? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> למה לא מעבירים לנו? << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> שנייה, נגיע לימי המחלה. אני לוקחת אחריות על זה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז זה היה רק על ילדי הפצועים או גם מילואים? << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> היה לנו שלושה נפרדים בהנחיה שלך. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> והיה על הפצועים? << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> רק על הפצועים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כל הכבוד, שאפו. זה דבר נגיד יפה. אוקיי, מה עוד? << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> עשינו סקר בקרב כלל מנהלי בתי הספר, ללמוד מה הם צריכים כדי ללוות את הילדים, האחים והבנים של. אנחנו מעבדים את התוצאות, אנחנו ניתן את כל המענה שרק ניתן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נכון, ואז דיברתי איתכם גם להחזיר להם תשלומי הורים, וגם אמרתי לאשר להם נגיד עוד מועדים. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> לגבי תשלום הורים, אנחנו עודדנו את המנהלים שנמצא סכום לא מבוטל של מלגות דרך הגפ"ן, והמנהלים יכולים במידת הצורך ובמידת הרצון של ההורים, כי יש הורים שאומרים אנחנו מקבלים, אנחנו לא רוצים עזרה מבית ספר. ויש מלגות שהם יכולים לקבל הנחות לתשלומי הורים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, אבל זוהרה, מה זה? << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> ביוזמה שלנו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יוזמה שפונים ואומרים להם, או שזו יוזמה אם פנית ואמרת איזה מסכן אני, איזה עני אני? << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> לא, יוזמה שאנחנו עודדנו מנהלים לפנות להורים ולהגיד להם שבמידת הצורך. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ואת יודעת שזה קורה? << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> אני יודעת שזה קורה שפונים, אני לא יודעת כמה פונים. << אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >> לא, הם שולחים הודעה כללית. זה רגיל, כל שנה. אף אחד לא שלח אליי ספציפית להציע לי מאחר שבעלי פצוע. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> אנחנו מציעים את זה לכלל ההורים, כי יש כל מיני הורים שפונים, ויש הורים שלא מעוניינים לפנות. << דובר_המשך >> מוריה אילן זר-כבוד: << דובר_המשך >> אני לא אפנה מיוזמתי. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> אנחנו מנגישים את המידע לכלל ההורים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זוהרה, זה קצת תמים להגיד אמרנו למנהלים. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> למה? אם אנחנו מנגישים את המידע לכלל ההורים? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, זה אמורפי. לא, לא. אני ביקשתי הנחה, לפטור אותם. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> קיבלתי תשובה שלילית. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ממי קיבלת תשובה שלילית? << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> מסמנכ"לית המשרד. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מי זו הסמנכ"לית של המשרד שלא מוכנה לפטור מתשלומי הורים ילדים שההורה שלהם נפצע קשה בעזה? << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> אני אשמח אם את תדברי עם מנכ"ל המשרד שלנו, ואם יימצא פתרון, אני הראשונה שתשמח. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מי ישמע, מיליונים, מיליארדים. את מבינה? את באת אליה עם זה? << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> אל מי? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לסמנכ"לית שאמרת. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ומה אמרה לך? << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> רק דרך המלגות, ויש סכום יפה במלגות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא מעניין אותי איך זה יהיה, תפטרו אותם, מצידי תמצאו את זה מהיקב או מהגורן, אבל תפטרו. זוהרה, זה לא מקובל עליי. היא לא אמרה לך אבל שהיא מסרבת. אם היא מסרבת, אני אלך איתה מלחמה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> גברתי היו"ר, את חושבת שעכשיו האנשים האלה, יש להם את הפניות להתעסק עם מלגות? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לפטור. לא, בגלל זה אמרתי, זה לא מעניין אותי מאיפה היא תכניס את היד ותיקח. אתם לא תיקחו שקל מהתלמידים האלה. איזו בושה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> את מבינה? להגיד מלגות, זה להגיד 'אנחנו לא שמים שקל'. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני יודעת, זה רק להראות שזה לא חשוב מספיק. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> בדיוק. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> סליחה, באמת. מי אתה, אדוני? אני זוכרת אותך, אבל לא זוכרת. חצי. << אורח >> איתי חיים: << אורח >> איתי חיים, מנהל קשרי ממשל של משרד החינוך. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> אנחנו נחזור עם זה אל הממונים, ואנחנו נציף את זה עוד פעם. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> איתי, לא, אבל אל תלחש לה תשובות לסבן אותנו כי אתה אחראי על קשרי הממשל. תקשיב, אני אומרת לך ברצינות, זה ביזיון. מה? מה נסגר איתכם? אתם לא יודעים כמה תלמידים, מי התלמידים. כמה אפשר לבוא לקראת? לא הגשתם את הטופס, אתם לא פוטרים אותם מתשלומי הורים, מה נשאר? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> ימי מחלה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אתה צריך ללכת, לעשות את קשרי הממשל לא פה, אתה צריך ללכת איתה לאותה סמנכ"לית ולמנכ"ל, ולהגיד להם חבר'ה, אנחנו לא נותנים מספיק תשומת לב. << אורח >> איתי חיים: << אורח >> גברתי היו"ר, אני רק אומר, מדובר כאן, א', באירוע תקדימי שבאמת מתנהל כאן בוועדה, ואנחנו מודים על ההזדמנות שגם משרד החינוך עושה עבודה רציפה וגם קשה, ואני יודע כי אני גם מלווה את התהליך בתוך המשרד יחד עם הנציגות המקצועיות. לגבי הנושא של המלגות, אני רק אומר את זה במשפט מאוד קצר. יש תשלומי רווחה במסגרת הגפ"ן, מדובר כאן ב-360 מיליוני שקלים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני לא רוצה שהם יפנו, אין להם זמן לזה. << אורח >> איתי חיים: << אורח >> גברתי יו"ר הוועדה, יש מנגנונים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> איתי, אין פניות לאותה אישה. אתה רוצה, תבוא איתי לראות עם מה הן מתמודדות, עוד מעט תשמע גם את נשות הפצועים. נראה לך שהיא עכשיו יושבת וחושבת על לבקש הנחה מהגפ"ן? היא לא צריכה לבקש, אתם צריכים לפטור את הילדים האלה. תעשו צעדים של אנחנו באים לקראת, אנחנו רוצים לתת לגיבורים האלה מה שאנחנו יכולים, אנחנו רוצים לעטוף את הילדים האלה. אקטיביות. מנהיגות. לתת. זה הסיפור, זה מה שאתם אמורים לעשות. אבל אי אפשר כל הזמן לקחת, לקחת, לקחת, וכשאנשים צריכים, לא להיות שם בשבילם. << אורח >> איתי חיים: << אורח >> אנחנו גם בשיח ישיר עם נשות הפצועים וגם עם אימהות הפצועים, הן מכירות את זה, מדובר כאן בתהליכי עבודה שאנחנו גם עונים בתוך המשרד, ואנחנו גם מודים כאן על הקשב, וכמובן שאנחנו לוקחים פה את הדברים לתשומת ליבנו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> דבר איתי פשוט. אתם הולכים ובודקים איך. לא מעניין אותי מאיפה תיקחו את זה. רוצים לקחת את זה מהמלגה? תיקחו. רוצים את זה מקרן הרווחה? תיקחו מקרן הרווחה. מה שלא יהיה, אתם צריכים לפטור את הילדים של הפצועים. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> לגבי ימי המחלה, אני מעבירה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זוהרה, ולא לוותר כל כך בקלות לסמנכ"לית שלא רוצה לתת. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> זה לא שהיא לא רוצה לתת, באמת שלא. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז אם היא לא רוצה, תחזרי אליה, תגידי לה פנינה רוצה שזה יהיה אוטומט. חברות הכנסת, אופוזיציה, קואליציה, רוצים את זה אוטומט. בסדר? תודה. לגבי ימי המחלה? << אורח >> שרית לוי ארבל: << אורח >> אני שרית, ממשרד החינוך, מכוח אדם בהוראה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זו שרית הייתה בפעם הקודמת? << אורח >> שרית לוי ארבל: << אורח >> כן, זו אני הייתי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> עם ההתנדבות. אמרתם שבאופן וולונטרי, אם רוצים להעביר ימים. << אורח >> שרית לוי ארבל: << אורח >> שנייה, יש שני נושאים שאנחנו נדרשנו אליהם. אחד, זו מיכל, העמותה שלה מוציאה לטיול בחו"ל נשות ואימהות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מקסים. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> את רוצה שאני אסביר את זה לפני שתעני? << אורח >> שרית לוי ארבל: << אורח >> יש לי להגיד את המענה, אני לא יודעת אם יש צורך להסביר. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> לא, אני אגיד לך למה, כי משרד החינוך היום פנו אליי והם לא הבינו משהו, אז אני אסביר שנייה. אנחנו תיכננו להוציא אימהות למסעות בחופש הגדול, בחופשת הקיץ. המלחמה עם איראן קלקלה לנו את הכול. << אורח >> שרית לוי ארבל: << אורח >> וזה נדחה לאוקטובר. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> לא תיכננו שזה יהיה בתחילת שנה, ובאנו ואמרנו למשרד אנחנו פצועים, עכשיו תבואו לקראתנו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא הבנתי, את מדברת על משרד החינוך? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> יש חלק, אבל מעט מאוד. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל למה את נכנסת איתי על משהו שלא שאלתי? עם כל הכבוד למיכל, אני שאלתי שאלה פשוטה. בזמנו אני רציתי ימי מחלה לאימהות של הפצועים. << אורח >> שרית לוי ארבל: << אורח >> בזמנו ביקשת שגם ניתן את דעתנו לזה ושניתן תשובה, אז באתי עם תשובה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז בואי נתחיל בבקשה עם הדבר הגדול. << אורח >> שרית לוי ארבל: << אורח >> עם ימי המחלה? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן. << אורח >> שרית לוי ארבל: << אורח >> אוקיי. אז ימי המחלה, היות ועובדות ההוראה הן עובדות מדינה, זה משהו שהוא לא בסמכות משרד החינוך, ולכן ביקשתי שיזמנו את נציבות שירות המדינה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נציגה? שלום. תהילה, בבקשה. את מכירה את הסוגייה? << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> צוהריים טובים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> צוהריים טובים, תהילה. איך אתם פותרים את הדבר הזה? << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> הסוגייה באה לפתחי לפני כחודש מהוועדה הקודמת, עם שאלה לגבי תרומת ימי מחלה. זה מה שבא לפתחי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה מה שאתם הבאתם לפתחה? << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> אני לא מכירה את הסוגייה, ואני הוזמנתי אתמול להיום לוועדה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא. את חודש אומרת שהסיפור ישב אצלך. מה עשית בחודש הזה? עזבי, בואי נלך הפוך. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> אני אעשה לך סדר. שרית פנתה אליי לפני חודש עם נושא תרומת ימי מחלה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא צריך את הוועדה לקידום מעמד האישה בשביל להמציא פתרונות חשובים שאתם אמורים לחשוב עליהם ולא אנחנו. זה שהזמנתי אתמול, זה לא אומר כלום. איך אתם פותרים עבור עובדי המגזר הציבורי את העובדה שיש אימהות, הורים, שיש להם ילדים פצועים, או נשים שיש להן בעלים פצועים, ואין להם ימי חופשה, ימי מחלה? << אורח >> שרית לוי ארבל: << אורח >> לא, יש להם ימי מחלה, אבל לא רוצים שיירד להם מימי המחלה שלהם. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, אנחנו דיברנו גם על זה שימי המחלה הסתיימו כבר. איך אתם פותרים את זה? מה נדרשתם בנציבות בכל מה שקשור למשפחות הפצועים? << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> נציבות שירות המדינה ב-23 בנובמבר 2023 פרסמה הנחיית נציב 06.2, בני משפחה מטפלים, שבעצם מעניקה סל נרחב של כלי סיוע. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כמה ימי מחלה הוספתם להם? << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> אף אחד לא הוסיף שום ימי מחלה. יש סל סייעים נרחב. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא לדבר איתי בסיסמאות. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> דברי עברית, מה זה אומר? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אל תדברי איתי על סל סייעים, תגידי מה הם מקבלים. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> יש כל מיני עזרים שניתנים על ידי המעסיק. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כמו מה? << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> זה נמצא באינטרנט. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> סליחה, אל תפני אותנו לאינטרנט. לא, לא, זה לא מקובל עליי. תקשיבי, את עובדת מדינה. את אמונה על התחום הזה. תגידי לי מה הם מקבלים, בלי להגיד לי סל עזרים שנמצא באינטרנט. יש פה משפחות של פצועים ופצועות, תגידי לי מה הם מקבלים. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> כל עובד שהוא בן משפחה מטפל מדרגה ראשונה וכו', מקבל מעטפת שלמה שמותאמת למצב. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> את ממשיכה עם המעטפת. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> שנייה, אני אפרט לך מה המעטפת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תפרטי לי מה. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> זה מובנה ספציפית לגבי כל מקרה. בין הסייעים, הם יכולים לקבל, אחד, ניצול של ימי מחלה הצבורים שעומדים לרשותם לטובת טיפול בבן משפחה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> למה שאני אבזבז את ימי המחלה שלי? הבן שלי נפצע במלחמה, למה שאני אבזבז את הימים ששמרתי לשעות קשות? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> את מבינה מה את אומרת? הצבורים לרשותה. בדיוק. את מדברת על מה שכבר קיים, הם יכולים גם אם בן המשפחה לא נפצע בצבא, לנצל את מה שהם צברו אישית. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> הם צברו אישית לעצמם. נציבות שירות המדינה הרחיבה את זה גם לבני משפחה. המחוקק קבע את זה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> את נותנת לי מתנה לבזבז את ימי המחלה שלי? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כל מי שרוצה להוציא אישור מחלה כדי להיות עם אמא שלו יודע לעשות את זה. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> אבל, פנינה, אני לא עוסקת במה שהוא לא חוקי בנוהל התקין. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז אני שואלת אותך מה את נתת חוץ משהם ינצלו את מה שקיים? << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> קודם כל, הם יכולים לנצל מהיתרות הצבורות שלהם את ימי המחלה בעבור טיפול בבן משפחה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא רלוונטי. מה עוד? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אין לכם שום זכות לבזבז לנו את ימי המחלה על פציעת הבן בקרב. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> בנוסף לכך, הם מקבלים, יש קבוצת אוכלוסייה, 52 שעות סיוע על חשבון המעסיק לטובת הטיפול בבן משפחה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מה זה 50 שעות סיוע? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> יומיים היעדרות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יומיים היעדרות על חשבון המעסיק, מה, לאורך כל התקופה? או בשבוע? << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> דלית, יש לי את הטלפון שלך, אני אעביר לך כרגע את ההנחיה ותוכלו לפתוח אותה. תקראי אותה בעל פה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני אגיד לך משהו, סליחה, זה לא אישי, למה לא מגיע לחיילים האלה שמי שאמונה על זה תדע לשרוק את ההטבות? << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> לא, אני יודעת לשרוק את ההטבות. את רוצה שאני אפרט לך הטבה אחר הטבה? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז אני אומרת לך, 52 שעות בכמה זמן? << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> לא, זה 52 שעות סיוע שניתנות למשך שנה. כאילו, זו הטבה שנתית. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> הוא מאושפז שנה, ואת נותנת 50 שעות? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לכל השנה. << אורח >> רן מלמד: << אורח >> שעה בשבוע. << אורח >> רננה קלימי: << אורח >> לא הציעו לי את זה, אני מורה במשרד החינוך. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל זה 52, גם זה לא יעזור לך. << אורח >> רננה קלימי: << אורח >> לא שמעתי על שום הטבות שמגיעות לי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה רק 52 שעות לכל השנה. << אורח >> רננה קלימי: << אורח >> בדיחה. ומעבר לזה, גם ימי העבודה שהפסדתי בימים הראשונים שאחי היה פצוע, ירדו לי מימי המחלה. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> זה להורה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> לא, אבל אני הורה ויורדים לי מלא ימי מחלה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כל הזמן אתם מורידים לה ימי מחלה, מ-2023 לא דאגתם לעדכן. עכשיו אני אגיד לך משהו, כשאתה נותן הנחיה בשנת 2023 אחרי הטבח המזעזע שעמנו חווה, אבל לא מתעדכן לאורך כל השנתיים של הפצועים. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> לא, היו עדכונים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שום עדכון, בינתיים לא ראיתי שהם קיבלו כלום. אני אומרת לך, זה לא יעבור בשתיקה. זה לא עובר. המעסיק הגדול ביותר זה המגזר הציבורי. המדינה היא זו שקראה להם לבוא, לאותם חיילים וחיילות. תביאו פתרונות אמיתיים, לא 52 שעות בשנה. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> שלחתי כרגע לדלית את הלינק, אתם יכולים לפתוח את ההנחיה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, אני רוצה שאת תמשיכי להגיד לי. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> פשוט שתכירו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, לא. אם הייתי רוצה לעבוד על לינקים, הייתי יושבת בבית וקוראת. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> את רק חיזקת את מה שאנחנו אמרנו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שנייה, מיכל. אני יודעת שקשה לך, ואני יודעת שעברה עלייך שנה קשה מאוד, אבל בבקשה. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> עובדי שירות המדינה מקבלים סיוע, כל עובד בשירות המדינה מקבל סיוע באמצעות הממונה על הרווחה באותו משרד. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> איזה סיוע? << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> כל סיוע שנדרש. היא מלווה אותו מטעם המשרד, מטעם המעסיק. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יש לך ממונת רווחה שמלווה אותך? יש לכם פה ממונות רווחה שליווי אתכם? טוב, נציגות פורום נשות הפצועים ונציבות פורום אימהות, הן לא מקבלות. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> לא. שוב פעם, בכל משרד בשירות המדינה יש נציגה שנקראת הממונה על הרווחה הארגונית. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן, אבל זה לא התפקיד שלך להפיל את זה עליה. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> לא, הרווחה בתוך המשרד מסייעת לכל עובד בתוך המשרד בהתאם לצרכים שלו. לכל עובד יש צורך אחר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> טוב, זה בלי קשר. תהילה, בואי תגידי מה את עושה, לפני האנשים של הרווחה והמשרדים. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> נציבות שירות המדינה קבעה, א', גם את החוזר שמסייע לבני משפחה מטפלים ויצרה תקדים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מה החוזר? תקדים? << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> תקדים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> את יודעת מה התקדים? את רוצה שאני אספר לך מה התקדים? תקדים הוא שעשרות אלפים נמצאים מעל 300 יום במילואים. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תקדים הוא, שיש הרבה סדירניקים שנמצאים שנתיים, וגם אלה שהשתחררו בינתיים האריכו להם בסבבים בלתי פוסקים ולא יוצאים בכלל לבית. תקדים הוא, שיש לנו מעל 900 הרוגים. תקדים הוא, שיש לנו מעל 1,200 אזרחים שנרצחו. תקדים הוא, שכמעט כל בית בישראל חוץ מהמשתמטים נמצא בתוך הלופ הבלתי נגמר הזה. תקדים הוא, שיש לנו מאות אלמנות ואלפי יתומים. אז אל תספרי לי על תקדים של חוזר שלא נותן להם כלום. אני מצטערת שאני מתעצבנת, אתם לא עשיתם כלום. חוץ מלחרטט אותנו על 52 שעות בשנה, ואם אנחנו נעשה 52 שעות חלקי שנה, זה ייצא לך מאית השנייה ביום. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> שעה בשבוע. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זה הרבה פחות. תורידי, תורידי, תורידי, ותראי שזה יגיע לך, בכל יום את תחלקי את זה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> פנינה, יש עוד נקודה שאני רוצה שתיקחי לתשומת ליבך. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> רגע, מיכל. אני רוצה שתגידי לי מתי בפעם האחרונה ישבתם עם כלל הגורמים וחשבתם מה אתם נותנים להם? ואם לא עשיתם את זה, אנחנו לא נוותר. אני אומרת לך, אני לא אוותר על הדבר הזה. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> למשרתי המילואים בתוך שירות המדינה, לעובדים שהם משרתי מילואים - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, על הפצועים. עכשיו פצועים אני מדברת. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> לגבי הפצועים, עובדי שירות המדינה שהם פצועים מקבלים את הסל, את הסיוע ואת הסייעים בהתאם לתנאי ההעסקה שלהם בכל משרד. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא. ההנחיה שלי, תלכו. הם לא, סליחה, יש משפט שאני לא אוהבת להגיד אותו, אבל אנשים פה, לא משתמשים בהם וזורקים אותם אחרי שהם נפצעו. והסיפור של המילואים, אף אחד לא יסתתר ממה שנותנים למילואימניקים, כי זה לא פצועים. פצועים זה משהו אחר. והתחושה שלהם זה שהשתמשנו בכם וזרקנו אתכם. ולא יכול להיות שיהיו פה אימהות שיתחננו ליום חופשה. להפך, המדינה יכלה לבוא ולהעלים עין. לא עכשיו שהם באופן יצירתי, משרד החינוך אומר, מי שירצה יתרום. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> פנינה, אני חייבת לשאול רק שאלה. אנחנו כאן עוסקים רק במגזר הציבורי? כאילו, עובדי שירות המדינה? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> את רוצה אולי חברים שיחלקו איתך את הנטל מהמגזר הפרטי? << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> לא, חס וחלילה. אני פשוט שואלת, כי נציבות שירות המדינה, ברגע שהיא מוציאה איזשהו מסמך או הנחיה או מדיניות, היא משפיעה באדוות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> היא משפיעה כמודל ודוגמה. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> ואז אני באמת תוהה מהמקום הזה על המעסיקים, איפה הנטל הולך בין המעסיק לבין... אני באמת שואלת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תהילה, השאלה שלך טובה אבל היא לא רלוונטית, כי את פה יושבת כרגולטור. ולא סתם רגולטור. רגולטור שהאדוות שלו יש להם השפעה על כל המערכת. אני מצפה ממך, כתוב לי, תהילה, מנהלת תחום בכיר רווחה, נכון? << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יפה. זה הזמן שלך באמת לתרום למאמץ הלאומי. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> מסכימה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז מה אני מבקשת ממך? כי סתם, אנחנו יכולים פה, עכשיו אני אשאל אותך, ואת זה, ואז אני אתנגח בך, ואת תצאי מבואסת מפה, וזו לא המטרה. תלכי, תעשי תוכנית בבקשה. תמצאי את כל הדרך. אם צריך, אני אדבר גם עם נציב שירות המדינה וגם לימור וכל מי שאנחנו צריכים לגייס. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> גברתי, את יודעת מה אני רואה? הרבה מילים להגיד שלא עשו כלום. זה מה שאני הבנתי. לא נעשה דבר. אני הקשבתי לך בקשב רב. כלום. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> אני חושבת שיהיה יותר קל, אם אתם תפרטו את מה שאתם רוצים. מה הצורך? מה הייתם רוצים ששירות המדינה ייתן? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני אגיד לך משהו, לימור, את יודעת כמה אני בן אדם נחמד, אבל אני לא יכולה להיות נחמדה פה, כי זה פשוט... כן, מיכל, בבקשה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> תהילה, תקשיבי, באמת, יש אחריי עשרות אימהות שהן עובדות הוראה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מאות. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> עכשיו תקשיבי, כרגע אני מדברת על הפצועים קשה, אבל בסך הכל מפצועים יש הרבה יותר מעשרות, יש מאות. אני רוצה כרגע לדבר רק על עצמי, בסדר? כל ימי האשפוז של הבן שלי, לא רציתי להתמודד מול מערכת, שיתחילו להוריד לי ימים ואני ארדוף אחריהם. הסברתי כבר שקיבלנו שכר מינימום בהתחלה. לא בא לי להסתבך. בקיצור, לקחתי ימי מחלה שלי עד אין-סוף. כל הניתוחים שהוא עשה, כל הטיפולים של הבן שלי, ולכי תביאי את המסמך ואת הצילום ותרוצי בין רופאים ובירורים, הכול היה ימי מחלה שלי. תכלס, שרפתי בשנתיים האלה, כשאת מסתכלת על כל תקופת העבודה שלי, שרפתי המון ימים שלא שרפתי בשנים קודמות. זאת אומרת, היה פה אירוע שקראו לו מלחמה, וכל האימהות מספרות בלי יוצא מן הכלל שהן שרפו עשרות ימי מחלה, שלהן על חשבונן. כשהן ייצאו לפנסיה הן אמורות לקבל את זה כהטבה והן לא יקבלו את זה. זה גירעון שבעיניי אין לו שום הצדקה, ויותר גרוע מזה זה אפילו לא יפה. למה לא יפה? כי אתה לקחת את הבן לקרב והוא נפצע, לא מספיק שהוא נפצע, לא נתת להם שום יד, וגם זרקת אותם לשלם על חשבונם. ב', דיברתי עם שר הרווחה, אמרתי, אולי באמת זה קשור לרווחה. הוא שלח לי מכתב 17 מטר שכתוב בו שהם לא קשורים לאירוע, הרווחה לא קשורה לאירוע. אז גם הוא זרק אותנו. ועכשיו בא גם הסיפור של הטיול הזה שאני תכננתי להם בחופש הגדול, אני תכננתי להן מסעות לנשום, יצאנו לשניים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> על חשבון מי? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> על חשבונם, הם שילמו, ותרומות. הן סיפרו שזה היה שווה להן 75 טיפולים אצל פסיכולוג שלא עוזר להן. ונקלע ויצא שבגלל המלחמה באיראן חלק מהמסעות נדחו לאמצע השנה, ופה משרד החינוך לא מוכן לשלם. כלומר, הוא לא מאשר לי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הוא לא מוכן לשלם מה? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> לא, הוא לא מאשר לי לצאת. כלומר, אני ארגנתי את המסעות, והוא אומר לי, מה פתאום, את לא יוצאת. עכשיו, אם אני מבטלת את זה, כי אין מי שיוציא אותן, זה אומר שהלך לנו מיליון שקל הוצאות שהוצאנו כשאני גייסתי תרומות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זוהרה, היא צודקת. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> משרד החינוך לא אישר לאימהות לצאת ולספוג את ההיעדרות שלהן, ההיעדרות בשכר. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> הוא אישר להן להוציא את ימי המחלה שלהן. יומיים הצהרה ויומיים שהוא נתן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> רגע, אז יש פה פער. אבל אם היא אומרת לך, אז תבדקי. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> היא אומרת לך שאישרו. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> משרד החינוך היה מקסים מבחינה אחת, שהוא אמר, הטיול הוא ארבעה ימים, יומיים אני מממן, מקסים מצידו, האימהות התלהבו נורא והודו לכם, יומיים האמא נותנת ימי הצהרה שלה, שזה ימים שלה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> למה אבל? למה? מה קרה, לתת להן ארבעה ימים? מה זו הגרידיות הזו? הן נותנות את הלילות שלהן. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אני הולכת לבטל את המסעות, פנינה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, שנייה, משהו פה בתפיסה עקום, וזה הכול מתחיל מהנציבות. כי אם אתם לא יודעים לתת להם את הלך הרוח, איך המדינה צריכה להתנהג למשפחות ולאימהות ולנשים של הפצועים, ברור שאנחנו נהיה במצב שמתחשבנים איתן על יומיים פה, יומיים שם. תלכו, תעשו עבודה. זה לא יכול להיות המצב הזה. ככה לא מתנהגים, וככה אחר כך לא מחנכים חברה ישראלית בפרטי להתגייס למען המדינה. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> אני רק רוצה לציין, עובדי שירות המדינה, כשבן משפחה שלהם נפצע או נפגע או חולה, מקבלים תמיכה וסיוע מעובדות הרווחה בתוך הארגון. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אמרת את זה, ולא כולם, זה וולונטרי מה שאת אומרת. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> לא, זה לא וולונטרי. זה ממש לא וולונטרי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל הנה, היא אומרת לך שמעולם לא פנו אליה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אף אחת לא קיבלה כלום. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אומרת עוד אחת שלא פנו אליה. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> אני לא יודעת באיזה משרד את עובדת, ואני לא יודעת מי הממונה. במשרד החינוך, אבל תחת מי? כי במשרד החינוך יש את עובדי ההוראה ויש את עובדי משרד החינוך. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שנייה, תהילה, בואי, אנחנו נעשה איתך ספורט שאנחנו לא אוהבים. תכתבי בקבוצה של האימהות. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> היא יודעת את התשובה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, תרשמי. אנחנו אוהבים את האמת ואת המציאות. מי פנתה אליה עם סל הטבות, עובדת רווחה של המשרד. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> שוב פעם, ואז אני מוכנה לבדוק ולסייע בזה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, את לא עושה לנו טובה שאת בודקת. את ממש מרגיזה. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> אבל אני לא עושה טובה, אני מנסה להבין את הנושא. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> את יודעת מה את עושה? את עושה פה האשמת הקורבן. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> למה האשמת הקורבן? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני אגיד לך מה את עושה. את מספרת פה סיפורי בדיות ואת הופכת אותן לשקרניות, כי אף אחת פה לא אמרה לך שפנו אליה. ואת יודעת מה? ואת ככה מכסה על אוזלת היד שלך והרשלנות שלכם כנציבות בלעזור למשפחות הפצועים. במקום זה, תגידי הבנתי, אני הולכת לעשות עבודה. ועצם זה שאת צריכה הזמנה מהוועדה, בכלל לחשוב על זה שמ-2023 לא חשבתם על כל הפצועים ולחשוב איך אתם עוזרים להם, כמה אתם מעסיקים? כמה המדינה מעסיקה? << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> אחוז העובדים במדינה? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מספר העובדים במדינה. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> 90,000 בערך. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יפה. תלכי ותעשי עבודה, איך את נותנת מענה לכל המשפחות של הגיבורים שלנו והגיבורות שהלכו לעזה. אני אדבר איתך על אנשים, תקשיבי, בשבוע שעבר אני פוגשת ילדה בת 18, שהיא עושה איסוף קרבי, נפצעה, איבדה את הרגל. הגיבורה הזאת יושבת בלי לכופף את הראש, בלי בכי, בלי זה, ואמא שלה כל היום לידה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> הן מתחילות לכתוב לי 'לא אני, לא אני, לא אני'. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז לא לספר לנו סיפורים על פילנתרופיה, כמו לא עם גפ"ן, ששם הם צריכים לפטור, ולא על זה שאתם מצפים שעובדת הרווחה תעשה. תוציאו הנחיות גורפות עבור האימהות ועבור הנשים ועבור האבות. כמה זמן את צריכה בשביל לעבוד על תוכנית מיוחדת בשביל המשפחות של הפצועים? בערך. חודש את אמרת שאת יודעת, כבר לפני חודש. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> לא. פנינה, אני עוד פעם אדייק. לפני חודש שרית פנתה אליי בשאלה לגבי תרומת ימי מחלה, זה הכול. זה הנושא שעלה מולי. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אז מה התשובה? נתתם או לא נתתם? << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> התשובה היא שתרומת ימי מחלה זה נוהל של הנציבות שפורסם ב-2021 ועבר תיקון בשנת 2021. תרומת ימי מחלה יש לה תנאים מצטברים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לפני המלחמה. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> הרבה לפני המלחמה. יש תנאים מצטברים כדי לעמוד בזה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אנחנו לא נסכים, אני אומרת לך, אנחנו נעתור לבג״ץ על זה. לא ניתן את ימי המחלה שלנו על פציעת הבן. אתם תלמדו לכבד את הבנים האלה ואת האימהות שלהם. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נכון. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> מספיק עם זה, דיי. אתם לא נורמליים. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> אני מנסה רגע להבין, את מבקשת שהמעסיק יספוג? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יספוג. כן, מדינת ישראל תספוג. כמה קשה להבין את זה? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> בוודאי. לקחתם להם את הבנים, בטח. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> כשבמקביל את מקבלת גם את אובדן השכר ממשרד הביטחון? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> איזה אובדן שכר קיבלתי? << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> מה שכרגע משרד הביטחון דיבר עליו. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אבל הסברתי לכם שבאובדן שכר לא קיבלנו את שליש פציעה. אני חושבת שהקשבת. את לא הקשבת? הבנים חולים במשך שנה-שנתיים, ואתה מקבל חודשיים החזר שכר. תבינו את זה. אנחנו לא מקבלים החזר שכר שעליו יש חודשיים. רוב החיילים נפצעו, עברו 18 ניתוחים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> טוב, בסדר, הבנו את הקטע. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> אני לא מצליחה להבין את הצורך. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> היא חושבת שאת מקבלת 15 חודשים החזרים. << אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >> אני מלווה את בעלי. נגמר האשפוז, יש לו עוד ניתוח. אני מלווה אותו לניתוח אחרי האשפוז, נגמר, יש עוד ניתוחים, אני מלווה אותו לניתוח יום, יומיים, שבוע, שבועיים, איתו בבית, מי סופג את זה? ימי המחלה שלי, זה מה שהיא שואלת. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> ואז אני הבנתי ממשרד הביטחון שהם דואגים. << אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >> הם דואגים בהמשך? לא. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> רק בניתוחים הראשונים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> סליחה, פה זה לא ללמוד על עולם הפצועים. סליחה שאני קצרת רוח, אבל את היית צריכה ללמוד את זה לאורך כל השנתיים האחרונות. זו העבודה שלך. אני מבקשת ממך, אנחנו עוד שבועיים נזמין אותך לפה. רק על זה אני רוצה לדעת מה אתם תתנו למשפחות הפצועים. היה ולא ייתנו, אנחנו נעזור לכם ללכת לעתירה, ונצטרף גם אנחנו לעתירה הזאת, שבית המשפט יבין שאנחנו לא מתכוונים לוותר. להגיד, אני לא מבינה את הצורך? הרבה צורך יש. והלוואי והייתי פותרת בבת אחת עם הנציבות לכל העובדים. לא, אבל יש לנו גם עובדים במגזר הפרטי. אז אנחנו לא יכולים לבוא כל פעם בחוקים, אל תפטרו, אל תעשו ככה, לבוא לביטוח לאומי, למצוא השלמות, כשהמדינה לא עושה. << אורח >> מי-גל אבינועם: << אורח >> זו דרך מצוינת להתחמק. ככה מתחמקים מדברים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא משנה, מיכל. תהילה, אני רוצה להאמין שאת באה ממקום טוב, אבל אני אומרת לך, נכשלתם. ואני בדרך כלל לא משתמשת במילה הזאת. נכשלתם. אתם לא יושבים וחושבים על זה. לא צריך אותי, לא צריך את לימור, לא צריך אותם שיזדעקו. לכו תעשו עבודה. באמת. אני עכשיו אומרת לך את האמת, ציון צריך להיכנס לעזה, אני עכשיו מפחדת שייכנס, בסוף אני אצטרך להתפטר מהכנסת. כן, זה דאגות של עשירים. מה זה? ואני חושבת על אלה, אני עוד מנהלת את הלו״ז של עצמי, או כל אחת אחרת. מה יגידו אותן נשים שהן עובדות באמת בעבודה, שגם ככה לא, מורות, עובדות סוציאליות, כל כך הרבה. אחיות. גם ככה הן לא מרוויחות הרבה. אז לפחות תעזרו להן. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> התקבל. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כמה זמן את צריכה? שבועיים או יותר? << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> הרבה יותר, אנחנו נכנסים לתוך החגים. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> מה פתאום, עברו שנתיים. מי יחכה לכם? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> את לא צריכה הרבה יותר. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> עברו כבר שנתיים, לא נחכה עוד שנתיים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> טוב, עוד שבועיים. << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> צר לי, אבל אני לא יכולה להבטיח מענה בעוד שבועיים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תביאי תוכנית, גם אם את לא מוצאת את הפתרון המלא. היו לך שנתיים. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אולי תקראי למי שמעליה, אולי הוא קובע. אולי היא לא קובעת? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני רוצה להגיד לך משהו, מיכל, אני נותנת כבוד לנשים שנמצאות בפרונט. אנחנו לא פונות ישר למקבלי ההחלטות הבכירים. אני חושבת שיש גם מנהיגות של משרתי ציבור בכירים, הם צריכים לעשות את התפקיד שלהם. אם הייתי רוצה, היינו הולכות לפגישות עכשיו, סוגרות, סוגרות, סוגרות. בואי, יש פה סדר במדינת ישראל. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> יש אחריות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יש פה פיקוח על עבודת הממשלה, יש פה צורך בלקיחת אחריות. מוריה, בבקשה. איל"ן, פורום נשות הפצועים. << אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >> היי. טוב, אני קצת פחות טובה בלהתפרץ, אז תודה על רשות הדיבור. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן, רק שנייה. עמית, את צריכה ללכת? << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> כנ"ל, אני ממש מתנצלת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מה? << אורח >> תהילה מזרחי: << אורח >> אני חייבת ללכת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, אתם תישארו. מגיע להם הכבוד הזה. אבל הם ביקשו מראש, וזו רק נציגה אחת שלהם הולכת. כן. << אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >> אמרתי שאני פחות יודעת להתפרץ, אז תודה רבה על זכות הדיבור. אני דווקא רוצה להתחיל בדברים טובים, כי אם אנחנו באמת כבר יושבים פה מינואר, נראה לי, אז באמת הרבה דברים קודמו, והתבשרנו בשבוע שעבר על ועדה בין-משרדית שסוף סוף קורית בין משרד הביטחון ומשרד האוצר בנושא של פצועים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כל הכבוד. רגע, רק עם משרד האוצר? << אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >> משרד האוצר ומשרד הביטחון. << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >> משרד הבריאות, ועדת מור-יוסף, ועדה בין-משרדית. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כולם אז. בסדר. << אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >> הגיבו עליה, לא יודעת, בהודעה הרשמית כתוב, נכון, יש בה גם נציגי בריאות, מאוד שמחנו לראות את זה, שאחד הנושאים שעולים שם בוועדה הוא היחס למענה לבני משפחה, שזו מבחינתנו ממש התקדמות, כי תמיד המשפט החוזר של אגף השיקום היה אנחנו מטפלים בפצוע ולא במשפחות, אז הנה, עצם זה שבוועדה הזאת יהיו דיונים על מענה לבני משפחות, נראה מה הוא ייתן בפועל, אבל עצם זה שזה נושא לעבודה ודיון בוועדה הזאת, מבחינתנו ממש מראה שהנושא הובן והתקדמנו במשהו. צריכה להיות לנו, אמרנו שתהיה, ועוד לא קרתה, לצערנו נדחתה, אבל תהיה ישיבה עם מנכ״ל המשרד לביטחון לאומי, שגם אולי כדאי שיגיעו להיות נציגים פה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> משטרת ישראל, התקדמנו? את רואה שיש התקדמות או לא? << אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >> אנחנו מדברים על התקדמות, ואנחנו נרגיש אותה. הישיבה הזאת עם מנכ״ל המשרד לביטחון לאומי, אני מאוד מקווה שתיתן להם תקציבים, וגם הנהלת המשרד הזה, ממה שידוע לי לפחות, עוד לא יצרה קשר עם הפצועים שקשורים למשרד שלה. אז הם קצת, אני מקווה, יכירו את המצב, יבינו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מי? << אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >> המשרד לביטחון לאומי. מעולם לא דיברו, לפי מה שאני יודעת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אנחנו ביקשנו שיתקיים מפגש עם המשרד לביטחון לאומי. << אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >> אנחנו יזמנו מפגש, היה אמור להיות, נדחה לשבוע הבא. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לימור, אפשר לזרז את הדבר הזה? << אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >> אמור להיות ביום ראשון הבא, או זה שאחריו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בסדר, אנחנו נפתור את הדבר הזה, רק תגידי מתי קבעתם והכול. עוד משהו? << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אבל אם כן, אנחנו נטפל בזה. << אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >> הייתה פה חברת הכנסת קודם, שאני לא זוכרת את שמה, אבל חבל שהיא יצאה כי היא באמת אמרה שצריך להתייחס גם למשפחות. כאילו, היה מאוד נראה לה לא מובן למה, אז באמת המשפט הזה של מטפלים בפצוע ולא במשפחה, זה מה שאמרו לנו תמיד, ואנחנו מקווים שזה ישתנה. אני הפעם פה לבד כנציגה שלנו. היו אמורות לבוא איתי עוד שתי נשים שיספרו. אנחנו מנסות כל פעם להביא מקרה שעוד לא נגענו בו. היו אמורות לבוא לתאריך הקודם ולא הסתדר להן, ולדבר על מה זה להיות אישה של פצוע פוסט טראומה. כמה זה משפיע על החיים וכמה המון עבודה יש בתחום הזה. בעלים שפשוט, התפקוד שלהם עבר כמעט לאפס. צריך לשמוע את זה בגוף ראשון. זה נושא שחשוב לנו מאוד לעסוק בו. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> הנה, אני מגיעה עכשיו מדיון שהיה בוועדת הרווחה על נשים, על מענים של פוסט טראומה. << אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >> אבל בנות זוג, ושהן הופכות להיות מטפלות. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> שאלנו שם, באמת, גם אמרנו שבוודאי שצריך להיות פה מענה הוליסטי שכולל את בני המשפחה, את הילדים, את הנשים של, את הילדים של, ואם הם מקבלים איזשהו ליווי, הדרכה, ומסתבר שלא. << אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >> יש במסגרת הטיפולים שמקבלים מאגף השיקום. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> לא, אני מדברת על הלומי הקרב. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> טוב, יש הרבה מאוד. את צודקת, אבל צריך לראות איך אנחנו מפתחים את זה, פשוט אנחנו לקראת סיכום. << דובר >> קריאה: << דובר >> לא, רגע, נשות הלומי קרב מקבלות טיפול פסיכולוגי בלי הגבלה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אבל הן לא מקבלות ליווי והדרכה. הן מקבלות, הן יכולות לבקש טיפול פסיכולוגי, אבל המדינה צריכה לתת לנשים האלה כי הן מקבלות בעל אחר הביתה, אם הן בכלל מקבלות בעל, אם אפשר לקרוא לזה. << אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >> אחרי שהוא תקופה ארוכה בבית. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> הן צריכות לקבל ליווי, הדרכה לבית, להסביר להן מה הולך להיות, איך מתמודדים. זה לא מספיק טיפול פסיכולוגי כשיש לה 12 פגישות. זה לא נותן מענה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כללית נמצאים עדיין בזום? שלום. מה שהיה זה שאנחנו גילינו שיש לא מעט בירוקרטיה, בזמן שביקרתי את החיילים, בלקבוע תורים ובזירוז תהליכים. << אורח >> חגית דמרי: << אורח >> בקופות חולים? << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בקופות חולים. זה בתי חולים. יש ארבעה בתי חולים של השיקום, נכון? אני טועה? תקנו אותי. משרד הביטחון? ושם הם מתקשים הרבה פעמים בבירוקרטיה בקביעת תורים. את רוצה שאנחנו ניקח את הסוגייה ונשלח לך את זה בצורה יותר מסודרת? אני הבנתי שאתם כן שמתם, למשל בשיבא, בן אדם שאחראי על זה, שעוזר לקבוע את התורים לחיילים הפצועים. אבל אנחנו צריכים שתעשו את זה בכל בתי החולים שלכם. << אורח >> חגית דמרי: << אורח >> אני אשמח לקבל את הפנייה מסודרת. אני רק אציג את עצמי, חגית דמרי, סגנית עו״ס ארצית בכללית. אני באמת אשמח לקבל את הפנייה בצורה מסודרת ולתת לכם תשובה מסודרת. אנחנו נרצה לעזור בכל דרך כדי להנגיש, כדי להתגבר על בירוקרטיות וחסמים, באמת, כל מה שצריך. בכל בתי החולים יש נציגים של הכללית, אומנם נציגי בקרה, אבל כל מה שצריך, אנחנו נדאג כדי לקצר ולטפל בבעיות, אם יש. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אוקיי. מי עוד מהקופות נמצא פה? מאוחדת? כן. << אורח >> טל אלונית: << אורח >> אנחנו גם מנסים לסייע לאותם פצועים בבירוקרטיות, לקבוע תורים יותר בקלות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> איך? רגע, את לא הצגת את עצמך. << אורח >> טל אלונית: << אורח >> אני טל, אני סגנית עובדת סוציאלית ראשית במאוחדת. שבוע שעבר הייתה לנו פגישה עם יחידת תל"ם, שזו יחידה משותפת של צה״ל ומשרד הביטחון, שמנסים לסייע לפצועים מהרגע שהם יוצאים מהשיקום ומבית החולים. ניסינו לראות איך יחד אנחנו יכולים לעזור לאוכלוסייה הזאת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יש להם כתובות מדויקות אצלכם? << אורח >> טל אלונית: << אורח >> אצלנו אין, אנחנו לא יכולים לזהות אותם. זה אחד הדברים שעלה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, לא ביקשתי שאת תזהי. אני ביקשתי שאת תייצרי להם כתובת שהם יכולים לפנות. << אורח >> טל אלונית: << אורח >> זהו, מה שהוחלט שאנחנו נעשה להם מספר מיוחד לקו התמיכה שלנו, שיענו להם מוקדנים מיומנים יותר שיעזרו להם בכל הבירוקרטיה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> מעולה. << אורח >> טל אלונית: << אורח >> גם הנושא של הפוסט טראומה עלה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> תפרסמו את המספר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הם יפרסמו. << אורח >> טל אלונית: << אורח >> אנחנו עובדים על זה עכשיו. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הם עובדים על זה, אז אני מבקשת שתעבירו לנו לוועדה ברגע שיהיו את המספרים, ואנחנו נפרסם את זה גם יחד. אמרתי לכם, אנחנו חייבים לצאת לאיזה שיווק של הזכויות, וגם צה״ל וגם משרד הביטחון יראו דרך איך לפרסם את זה. << אורח >> טל אלונית: << אורח >> אני אוסיף עוד משפט אחד, שביקשנו גם, אם אנחנו יכולים לקבל את השמות, שאנחנו ניזום קשר, כי לנו אין דרך לזהות אותם, ואין לנו דרך גם ליצור קשר, אז הם יבדקו אפשרות שיחתימו אחד-אחד על ויתור סודיות, אם הוא מוכן שאנחנו ניצור איתו קשר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> טוב, אני לא אכנס לסוגיה הזאת. אנחנו צריכים שתפרסמו את הכתובת, והם יגיעו אליכם כל הסוגיות של צנעת הפרט. אני גם לא יכולה להיכנס לזה בשעה הזאת. אני מודה למאוחדת ולכללית. איפה מכבי? זה לא חשוב להם? הם היו פה? רות, נציגת השלטון המקומי, כמו שאת יודעת לעשות את זה, קצר, קולע. סליחה, אני יודעת שהרבה זמן אתם מחכים, אבל תמיד יש עדיפות למי שנמצא מול העיניים. << אורח >> רות דיין מדר: << אורח >> אני רוצה לומר לך, גברתי חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, שאנחנו נאלצים פשוט לקחת את כל האחריות של משרד הביטחון, של אגף השיקום, של קופות החולים, ולתת מענה דרכנו למשפחות ולפצועים, ואנחנו כבר קורסים. אנחנו מבקשים שמשרד הביטחון יעשה את העבודה שלו, שישתף פעולה עם קופות החולים. לא יכול להיות שעו"סית של קופת חולים שמבקשת לסייע לפצוע שרק יצא ממיון, שלא ניתן לתת לה תשובות כי היא לא המוטב. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא הבנתי. << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >> בוודאי שאפשר, אבל יש עניין של הגנת הפרטיות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל אז אמרנו שנקבל מכם, רות, את אמרת שאת תוכלי להעביר את כל הפרטים והכול ולפתור לנו את הבעיות. << אורח >> רות דיין מדר: << אורח >> משרד החינוך הבטיח שהוא פונה להעביר באמצעות טופס 7א למשרד הביטחון. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הנה, זוהרה, את חייבת להגיש את הטופס הזה. << אורח >> רות דיין מדר: << אורח >> זה טופס פשוט, אנחנו חתמנו עליו מול משרד הביטחון. << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> אני ראיתי את ההתכתבות, ויש עוד חסמים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תגישו את זה. מה הבעיה להגיש? << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >> אוקיי. אני אמרתי שאני בודקת את זה במיידית, למה זה תקוע. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בסדר. זוהרה, אני סומכת עליה שהיא תגיש את הטופס הזה, למרות שיש עוד עובדים במשרד החינוך. << אורח >> רות דיין מדר: << אורח >> אנחנו נשמח לסייע לזוהרה. זה שני טפסים פשוטים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> רות, את יכולה לעזור בבקשה עם הדבר הזה? << אורח >> רות דיין מדר: << אורח >> זוהרה, אני אשמח לסייע לך בעניין הזה. מה שאני רוצה לומר לך זה שתראי, אנחנו רואים את האובדנות שיש. האובדנות היא לא רק בגלל מצב נפשי של פוסט טראומה, האובדנות היא בגלל היעדר טיפול. אנחנו רואים פשוט את היעדר הטיפול. הם לא יודעים כבר מה לעשות עם עצמם, הם לא יודעים למי לפנות, עם מי לדבר. המחוז, כל מה שהוא רואה, והרופא שנמצא במחוז שם, כל מה שהוא רואה זה איך לחסוך את השקל עבור עוד מונית, עבור עוד טיפול, עבור עוד בדיקה. מבחינתו, כל מה שהוא רואה זה את אחוזי הנכות שבסופו של דבר החייל יבקש בסוף. אבל אנחנו לא באירוע. צריך לתת להם קודם כל להיות מטופלים ולסייע למשפחות שלהם. אפילו דמי מלווה לא נותנים לאישה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> רות, אבל מה השלטון המקומי יכול לעזור? << אורח >> רות דיין מדר: << אורח >> השלטון המקומי כבר מינה איש בשכר שממונה על כל תחום המילואים והמשפחות וגם החיילים הבודדים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל זה שונה. רות, מה עם הפצועים? משפחות הפצועים, תבדקו מה אתם יכולים לעשות. ממונה על המילואים זה שונה. אני כל הזמן אומרת את זה. << אורח >> רות דיין מדר: << אורח >> בתוכם הפצועים, יש לנו גם את רשימות הפצועים וגם אנחנו מסייעים, אבל תבינו שהוא חייב להיות מוכר על ידי משרד הביטחון. הוא צריך להיות מטופל על ידי משרד הביטחון. הוא זכאי לזכויות. אשתו זכאית לטיפולים פסיכולוגיים, אשתו זכאית לדמי מלווה. כל דבר זה מלחמות. כל דבר, לשלוח 100 פעמים בקשות. אי אפשר לדבר איתם. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> טוב, תודה. משטרת ישראל, אתם רוצים להגיד כמה מילים, או שאתם מעדיפים בדיון הבא? אני כבר לפני שלושה שבועות הכרזתי על הדיון האחרון. מאז אנחנו לא באחרון בכלל, לא מתקרבים, הודות לך בפעם האחרונה. אבל יש לכם... << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> אני חושבת שכן. כאילו, אנחנו כאן. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן. יש פה את המסמך, ובזה אנחנו נסכם. << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> בסדר. הייתי בוועדה הקודמת גם, בהמשך. אני שירי חיימוביץ', ראש מדור נפגעים של משטרת ישראל. מותר לציין שכל העשייה שלנו מ-7 באוקטובר, בטח לפני כן, אבל מ-7 באוקטובר, היא שמה דגש גם על הפצועים וגם על ההבנה שאנחנו צריכים להיות במקום אחר. כבר אמרנו את הדברים שאמרנו גם בוועדות הקודמות, מה עשינו. אני אגיד מה עשינו מהוועדה הקודמת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> זהו, לא נלאה את עצמנו. יש ארבעה מרכזי חוסן שהם לא קשורים בכלל לדיונים בוועדה, שאתם פותחים אותם. אחד מהם בנעורים, ואני ביקשתי שגם הטיפול יהיה כך שהוא, אמרתם שזה לכולם, אז רציתי לדעת. בינתיים, זה רק שניים, בסדר? היעד זה לארבעה. אבל ביקשתי שיהיה טיפולים וסיוע ייעודיים לפצועים. זה אחד. מאז אני ראיתי רגרסיה דווקא, כי אתם באתם עם תוכנית של 12 מיליון. זה היה 12? 6 מיליון היה להולמס פלייס, שימוש במתקנים. << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> אנחנו כבר במקום אחר. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז תגידי לי מה אתם עושים עם ה-12? זו רגרסיה, איפה ה-12 מיליון? << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> אני רגע לא מדברת על ה-12 מיליון, אני מדברת על מה שעשינו. לגבי מרכזי חוסן, רויטל, ראש מערך בריאות הנפש, תתייחס. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא רוצה לדבר על מרכזי החוסן. מה אתם נותנים? << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> מה אנחנו נותנים למשפחות? קודם כל, אני רוצה להגיד בהמשך למה שמוריה אמרה, נפגשנו פעמיים עם העמותה. אנחנו נפגשנו עם נשות הפצועים, עשינו מפגשי זום עם נשות הפצועים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> של שוטרים. << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> של שוטרים, אנחנו מדברים רק על שוטרים. גם ביחד עם העמותה וגם לא ביחד עם העמותה. קיבלנו, הם העלו פערים והעלו צרכים, נתנו מענה, הרחבנו את המעטפת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> משפחות הפצועים, מה? << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> משפחות הפצועים, כרגע אנחנו בקשר ישיר ואישי עם נשות הפצועים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן, אני יודעת, עשיתם להם זום, אבל זה לא הסיפור. מה אתם נותנים? תהיי איתי, יקירתי. אני לא מצליחה, אף פעם כאילו לא קולטים אותי. אני מרגישה באמת שמשהו לא בסדר איתי. אני לא אוהבת מילים גדולות ומפוצצות. אני נתתי קייטנה, אני נתתי טיפול נפשי, אני נתתי זה. דברים פשוטים, אני לא מבינה. עם ישראל פשוט, הוא לא צריך בשמיים. תקשיבי, באה מישהי מקסימה, אני לא זוכרת מי זאת. << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> נכון, הייתה פה מיכל. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מיכל. היא עשתה תוכנית עם 12 מיליון. אני גם לא בסדר, קצת לחצתי אותה עם ההולמס פלייס. היא אמרה שימוש במתקני הכושר. היא באה באמת בכוונות טובות. אני רוצה לדעת מה עשיתם עם ה-12 מיליון. << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> אני אפרט. התוכנית הזאת, אנחנו סיימנו עבודת מטה רחבה, שכוללת כמה צירים מרכזיים מאוד. אחד מהם, ואני אתחיל בו, לא בהכרח הוא הכי חשוב, אבל זו המעטפת לנשות הפצועים ולילדי הפצועים, שזה ימים ייעודיים לנשות הפצועים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן, אבל זה עשיתם בזום. << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> לא, אני לא מדברת על זום. אני מדברת על יום כיף. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני יודעת רק על הזום עד היום. << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> לא. יום הפוגה לבנות זוג. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אוקיי. שזה היה? << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> עוד לא היה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אתם מתכננים לכל בנות הזוג? << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> אנחנו מתכננים להפיץ את זה, כמובן, לכל נשות הפצועים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שמה יהיה ביום הפוגה? << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> אנחנו עדיין לא תכננו אותו לפרטי פרטים, הכול תלוי אישור תקציבי. שני ימים ייעודיים לילדי הפצועים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שזה נגיד לונה פארק. << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> כמו שעושים בצה"ל עם אגף השיקום, מאחר וזה באמת אותם תקציבים, הם עושים ביחד יום ספארי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בסדר, יעשו לילדי הפצועים. יומיים לילדים, יום לנשים ו/או לבן לזוג. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הרחבת המעטפת, כל מה שאני אומרת זה תלוי תקציב. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, את לא יכולה להגיד הרחבת מעטפת, תסבירי לי מה. << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> הרחבת המעטפת למאושפז. קודם כל, אנחנו הלכנו ולמדנו מה קורה בצה"ל. סל אשפוז שמקבל פצוע של צה"ל, לא מקבל - - - << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נכון. את שומעת? את לא ידעת? הפצוע שהוא שוטר ופצוע של זה, פערים. << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> אנחנו ממש לקחנו את הכול, וישבנו גם עם אור המקסים וגם עם אהרון, ולמדנו את העבודה של צה"ל. לקחנו אחד לאחד. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> יופי, ואתם תצמצמו את הפער? << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> העבודה שלנו הציגה את זה, היא עברה אישורים של ראש החטיבה. אנחנו עכשיו צריכים להציג אותה לפיקוד. גם תווי גודיס שהם מקבלים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אבל אי אפשר ככה. אם קשה לכם ואתן לא מצליחות להגיע לדרגים הבכירים, יש לי פה את חברת הכנסת לימור סון הר מלך, ברוך השם, שתיקח אתכם ישר למפכ״ל. תקשיבי מה קורה, לימור. חודשים. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> לא, היא אמרה שהדרג הפיקודי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> נכון, אבל תביני, אנחנו חודשים פה, ומרגיש לי שיש תקרת זכוכית לנשים היקרות שבאות מטעם משטרת ישראל, שלא מצליחות להגיע למפכ״ל ולהגיד לו, המפכ״ל, הפצועים שלך צריכים א', ב', ג'. << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> אני חייבת לומר, גברתי, אנחנו שם כל הזמן גם למען הפצועים. מהיום הראשון של הוועדה הזו, שאני מברכת עליה, אנחנו נתנו דגש לעבודה הזאת, שהיא גם לעשות התאמות לסל המאושפזים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן, אבל את יודעת מה הבעיה שלי? שמינואר, אנחנו עכשיו תכף באוקטובר, ושום דבר לא הבאתם לי שקרה. זה קריטי, אני לא סתם אומרת את זה. << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> אנחנו הקמנו מוקד טלפוני יזום אחרי עם כלביא, שעשינו מעל 650 טלפונים לפצועים של ה-7 באוקטובר כדי להבין מה מצבם, יצרנו קשרים אישיים אצלנו במדור. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> מקסים. זה חשוב, המוקד הזה. אבל שוב, בפועל, תקני אותי אם אני טועה. << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> לא, רגע, אבל לצד זה אנחנו ממליצים על הקמת מוקד שהוא יהיה יזום ותגובתי לפצועים ולבני המשפחות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן, אבל תהיי איתי רגע. תהיי איתי. תאמיני לי, אני לא סתם, אנחנו פה מינואר. כבר היה צריך להיות כמה ימים הפוגה לנשים, כבר היה צריך עזרה לילדים. זה דברים פשוטים. מתנות, קייטנות, לא יודעת, משהו. אבל אנחנו לא יכולים להיות סביב עצמנו. כל פעם מתחלפת לי נציגה. << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> לא, לא מתחלפת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני כן אומרת לך, אני בדרך כלל זוכרת, גם אם אני גרועה בשמות. אני מבינה שאתם בכיוון, אבל אין זמן. והנה, קובי פה, הוא המומחה לנפש ולגוף, ויסביר לך כמה ההתחלה קריטית. << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> אחת ההמלצות של העבודה הזאת, שגם היא, אמרתי, עבודה שהיא בהמון צירים, היא גם להקים חוליה ייעודית כמו שעשו בצה"ל. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> הנה, אבל עוד פעם, זה להקים חוליה ולהקים זה. זה בסדר, לצערנו שלא תהיה המלחמה הבאה, אבל אני לא מצליחה להבין. לימור, את יכולה לזרח לנו, לעזור עם זה? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אנחנו עמותה שעובדת בלי כסף, עשינו כבר מיליון דברים בשנה. מיליון. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני לא יכולה. יש לכם רצון טוב, אבל באמת אי אפשר ככה. אתם מפספסים משהו, זה צריך להיות במקביל. דברים שאפשר להוציא עכשיו, להוציא עכשיו. בעיניי, אתן יכולות. << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> אנחנו עושים מפגשים עם הפצועים, אנחנו נפגשים עם המשפחות, אנחנו עושים ימים בתחנות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> בזום. << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> לא. אנחנו מגיעים לתחנות ביחד עם כל גורמי המקצוע, שנותנים מעטפת לכל הפצועים. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> תקשיבי, פנינה. יש פה מהלך שנעשה. היא אומרת שהם יצרו, לא רק בזום, אלא שממש יש קשר בין-אישי עם הנשים שלהם. << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> קודם כל, לכל נשות הפצועים שבקבוצות יש את הטלפון האישי שלי, אני מסייעת בכל בקשה שמגיעה. אני, מגיעים אליי. יש לי בקשה מיום חמישי. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> איך? << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> הם מתקשרים אליי, אני פרסמתי בקבוצת וואטסאפ. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, אבל רק מי שיודע. << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> לא, יש גם קבוצת וואטסאפ שלנו, שאנחנו חברות עם נשות הפצועים. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אה, באמת? כמה אנשים יש שם? יפה, דווקא אני אוהבת את הנגישות הזאת. נגישות כזאת זה דבר חשוב. אני יודעת, הם ישבו ביחד ולמדו את הדברים. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> זה מאוד יפה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אז הם מבינים היום שיש להם כתובת, מה שלא היה לפני כן. זאת אומרת, יש פה איזשהו שינוי. אבל לצד זה, כמו שאמרה לי לצידי חברתי מיכל, תקשיבי, היא אמרה מקודם, אני בתקופה הזאת הספקתי לעשות כמה וכמה אירועים. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> בערך 30. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 30 אירועים, עשרות אירועים להורי הפצועים ולמשפחות שלהם. ושם זה 'נו,נו,נו' גדול. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אני בעשרה חודשים, 30 אירועים עשיתי, מטורפים. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> היא הספיקה לעשות 30 אירועים, וולונטריים. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> בלי כסף. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> וואי אלוהים, אז you rest your case. אתם מבינים? אתם שמעתם? ובזה אני אסכם. הכול זה עניין של נחישות, חזון, ולראות את הדברים קורים. אם אמא לביאה אחת בשם מיכל אסבן, ומתנדבים יקרים בארגון אדוות, ופורום של נשות פצועים, מצליחים לטפל, לעזור, להיות אוזן קשבת, ומיכל שהוציאה כמה סיורים? 30? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> 30 פעילויות, ימי הפוגה, סדנאות, טיולים, ומושקעים ברמות, לבד ובלי כסף. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> את מבינה? אז פה יום הפוגה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> ואתם זה כמו פילנתרופים, יש לכם תקציבים. לא חלילה שאני מזלזלת, אבל יש לכם תקציבים מהמדינה, מכספי הציבור, בשביל לייעל אותם לדברים טובים. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> שיביאו לנו ונעשה, זה מה שאנחנו מבקשים מהם. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> את יודעת שלא היה כסף צבוע לדבר הזה. בסדר, אני מצפה כבר שתתחילו לנוע. כולם צריכים לנוע. מה קרה בסוף עם הקייטנות? פעם הבאה. אני רוצה להודות, משפט אחרון, ואנחנו נסכם את זה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> רגע, כמה יש בקבוצה? << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> בקבוצה יש לנו 37 בנות זוג. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> של פצועים. מתוך כמה פצועים? << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> יש לנו מאות פצועים, אבל הרבה רווקים, יש לנו המון צעירים. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> לנו יש כמעט 500. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> לא, אם הם יידעו, הם ייכנסו, כולם. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> רגע, אבל כן צריך לעשות איזושהי דיפרנציאציה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אני אגיד לכם את האמת, אמרנו כנס? תעשו כנס. << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> שוב, אני רוצה לומר, דברים שהם דורשים תהליך ארוך ותקציבים, זה בצד. דברים שאנחנו יודעים לעשות, אנחנו הגענו עם כל גורמי הטיפול בתוך משטרת ישראל, שנותנים מעטפת לפצועים, לתחנות המשטרה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן, אבל מעטפת זו מילה נחמדה ומתקתקה. אבל אני אגיד לך, אם יש לכם בעיה, בשביל זה יש את הוועדות האלה. אם יש לכם בעיה להגיע לראש של הפיקוד, תגידו לנו. << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> אין לנו בעיה. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> סליחה, אתם הצגתם את זה למפכ״ל? << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >> טרם. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> אז זו בושה. אין דבר כזה. שיפנה זמן. תדפקו על השולחן ותגידו, אנחנו רוצים להראות למפכ״ל את התוכנית לפצועים. אני בטוחה שהוא ישמח לחבק אותה. ובגלל שאני רואה שאתן לא מצליחות, וזו כבר התברברות, ואני ביקשתי להציג את זה מזמן למפכ״ל, לימור, אנחנו צריכים פגישה עם המפכ״ל, יחד איתן. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> מצוין. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> שיציגו, ושיחליט כמה הוא גוזר תקציב, ושיחליט כמה השוטרים שלנו שנפצעו. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> בואי נקבע איתו פגישה משותפת. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> כן, כי זה כבר מינואר. מינואר זה הולך לככה וככה וככה, ויש לכם רצון טוב, אבל בואו, אנחנו גם יודעים שבמדינה הזאת זה החלטות, הכרעות ותקציב. << אורח >> רננה קלימי: << אורח >> משפט אחרון. אני רק רוצה לסכם ולומר שההרגשה היא שבאמת כל הרשויות והמשרדים השונים פשוט מתישים את הפצועים ואת המשפחות. יש כוונות טובות, אבל עם כוונות לא מגיעים לדברים מעשיים, ואנחנו לא צריכים לבקש ולהתחנן ולכתת את הרגליים בין המשרדים השונים כדי לקבל את הזכויות שלנו. אנחנו צריכים לקבל. אתם צריכים לתת ולעשות את הכול כדי שנקבל, ולפרסם את הזכויות. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> משפט הסיכום שלי, פנינה, זה שיש לי כאן הודעה שארגנו נופשים לנשות החיילים החרדים וכו' שמגויסים, ואני שואלת את עצמי איך אתם, בתור מינהלת השיקום, יודעים לתת מענים לכולם חוץ מלכל מיליון האימהות שלנו? << דובר >> קריאה: << דובר >> אז בהמשך של זה, אני חושבת שמטפלים מצוין בארץ במשפחות שכולות, אבל לא במי שבחיים. זאת אומרת, בגרושות, בפצועים. זה משהו שצריך לשים לב. << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> תודה. אני רוצה לסכם בבקשה את הדיון, להתנצל בפני הארגונים שלא הספקתי לתת לכם לדבר. בפעם הבאה אנחנו נתחיל אולי איתכם, כי בכל זאת אתם בצורה מאוד נאמנה מקפידים להגיע לכאן מתוך אכפתיות למען הציבור. אני רוצה לתת את ההנחיות. קודם כל, הוועדה מברכת את התהליך ואת ההתקדמות שעשינו עם משרדי הממשלה השונים וזרועות המדינה השונות. הוועדה קודם כל מברכת את כל משרדי הממשלה שהגיעו לכאן ושותפים למאמץ בסיוע לפצועים והפצועות שלנו. הוועדה רוצה להודות לפורום נשות הפצועים, לאמא לביאה, שאותה מובילה מיכל אסבן ופעילה מאוד למען האימהות. וכמובן לארגון אדוות, שהם בעצם שלושת הארגונים שקמו עם המלחמה כדי לסייע ולעשות עבודת קודש למען משפחות הפצועים והפצועות. הוועדה מנחה את משרד האוצר למצוא תקציב של עוד 11 מיליון שקלים להערכת אובדן הכנסה לבן משפחה באשפוז יום, בשלושה חודשים נוספים. כרגע אנחנו השגנו רק שלושה חודשים. כמו כן, הוועדה מבקשת לוודא, משרד הביטחון, אנחנו מבקשים לוודא שהזכות הזאת מפורשת מונגשת למשפחות בטרם הן משתחררות מאשפוז קבוע, נקרא לזה. הוועדה קוראת למשרד הביטחון לקיים יום מיוחד שאליו יוזמנו החיילים הבודדים שנפצעו והחיילות הבודדות. ובתוך זה, לקרוא לכל נציגי, נקרא לזה, איגוד הזכויות, ממשרדי הממשלה, כדי שאפשר יהיה להנגיש להם וגם לשמוע אותם. הוועדה קוראת למשרד הביטחון קודם כל למצוא את הדרך לפתור את זה, אבל לפרסם שניתן להגיש לוועדה המייעצת גם מעל גיל 18, אח או אחות של פצועים במערכה. כמו כן, אני מבקשת לקבל תשובה עד מתי אנחנו מתקנים את הסיפור של אובדן ההכנסה כך שגם יוחל חלקית ולא רק באופן חודשי. אנחנו מדברים על פרקים בתוך החודש. הוועדה מנחה את נציבות שירות המדינה להביא תוכנית סדורה שמייצרת פתרונות אפקטיביים מיידיים לימי מחלה וימי חופשה של משפחות שמלוות פצועים, וליוו, שזה יחול רטרואקטיבי, ומעטפת סוציאלית, שהיא אינה וולונטרית בלבד. משרד החינוך, הוועדה מנחה להגיש את טופס 7, על מנת שהנושא הבירוקרטי ייפתר ותוכלו לקבל את מלוא המידעים כדי שתוכלו לטפל בילדים ובילדות. כמו כן, הוועדה מנחה אתכם למצוא כל דרך אפשרית כדי לפטור מתשלומי הורים את הילדים באמצעות גפ"ן, מלגה, קרן רווחה, אבל לבוא עם פתרונות מעשיים. הוועדה מברכת על עדכון חוזר המנכ״ל ועל כך שנשלח אסמס ל-12,000 מורים בעניין העדכון איך לטפל בילדי הפצועים. הוועדה מנחה את משטרת ישראל, בשיתוף חברת הכנסת לימור סון הר מלך, לייצר מפגש, גם איתי, עם המפכ״ל כדי להציג בפניו מה קיים, מה לא קיים, בצורה מאוד מדויקת ולא אמורפית. כדאי גם להביא אולי מומחים ממשרד הביטחון והצבא כדי להראות לו, שיאשרו שם איפה הפערים, ויימצא התקציב הראוי והטיפול הראוי כדי שתוכלו לממש את הרצון שלכם באמת לפעול למענם. אני יודעת שכן, אני לא מטילה דופי בעניין הזה. הוועדה תכנס עוד דיון נוסף, לא בשמחה, אבל בטח באהבה גדולה, על מנת שנוכל לראות איך אנחנו מתקדמים בסוגיות שנשארו פתורות. תודה רבה, הישיבה סגורה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:26. << סיום >>