חומר רקע
22 באוקטובר 2025
ל' בתשרי תשפ"ו
נייר עמדה לוועדה המיוחדת לזכויות הילד בנושא זנות קטינים
מזה למעלה מעשרים שנה שאנו פוגשות בעמותת עלם בני נוער צעירים וצעירות על רצף הזנות ברחובות, בדירות דיסקרטיות, במכונים, וברשת. מזה שנתיים ומאז שאנו מצויים במלחמה, תופעות השוליים הולכות ונדחקות לשולי השוליים בעוד מעגלי הטראומה במדינת ישראל הולכים ומתרחבים. לאור מצב מורכב זה אנו ממשיכות להעניק מענה 24/7 בשיתוף רשויות מקומיות ומשרד הרווחה אך מבינות כי האוכלוסייה שמגיעה לצרוך את המרכזים הינה קצה הקרחון בעוד שקטינים.ות רבים נמצאים בזירות זנות ברשת, תחת שמות וגילאים בדויים והיכולת לאתר, לסייע ולהציע אלטרנטיבות הינה קשה ומורכבת.
במהלך שנת 2025 קיבלו בעמותת עלם מענה ישיר 25 קטינות וקטינים בלבד. בנוסף נצפו 70 קטינות וקטינים באיתור שטרם הצליחו להגיע למענה טיפולי או הגנתי כך שרבים ממשיכים להיות מנוצלים מינית, לעיתים תחת קורת גג של מבוגרים מסרסרים ולעיתים במסגרת קשרים פוגעניים המתחזים ליחסים רומנטיים.
הזנות מתרחשת כיום בעיקר ברשתות החברתיות, באפליקציות ובשידורי לייב. בני נוער משתמשים בשפה של "סנג’ור", "זוגיות" או "עזרה הדדית", אך מאחורי המילים הללו מסתתרים יחסי ניצול, סרסרות ואלימות. הסרסור משמש לעיתים תחליף הורי, והקשר עמו מלווה בתחושת שייכות מדומה.
אנו פוגשות נערות בנות 12 ו-13 שמודעות לשיח מיני ונמצאות במגע עם גורמים פוגעניים. חלק מהקטינים מתארים תפיסה שהגוף הוא משאב הישרדותי. אחרים מספרים כי לא הבינו שמעשיהם מהווים זנות, מאחר שסביבתם ופגיעה מוקדמת יצרה נורמליזציה של ניצול.
אתגרים מרכזיים בעבודה עם קטינים.ות בזנות:
הסכמת הורים כמכשול לטיפול
רבות מהנערות בזנות הן נערות שהוריהן מסרבים לשיתוף פעולה עם הרווחה. הדרישה לקבל את הסכמת ההורה, גם כאשר ההורה עצמו מהווה גורם פוגעני, מונעת מתן טיפול או מענה חירום. אנשי המקצוע נותרים חסרי כלים משפטיים לפעול, במיוחד כאשר הזנות נחבאת או ממוקמת על פני רצף.
פערים במערכת הרווחה והחינוך
בבתי ספר רבים קיימת הכחשה, ולעיתים אף אמירה מפורשת של "לא בבית ספרנו". רק לאחר נשירה מתבצעות הפניות, כאשר מדובר כבר במצבי קצה. בחברות סגורות יותר כגון החברה הערבית והחרדית החשש מחשיפה או מהכרת המשפחה מונע פנייה לעזרה. בהיעדר הכשרות מובנות במערכת החינוך סביב פגיעות מיניות, רצף הזנות והניצול- צוותים חינוכיים לא יוכלו לזהות נורות אדומות, להעניק סיוע או להפנות.
בקרב נערות ונערים מהחברה החרדית אנו פוגשות מציאות ייחודית ומורכבת במיוחד. צעירים שנפלטים מהקהילה או נחשפים לפגיעה מינית ולעיתים גם לזנות, מוצאים עצמם לעיתים מנושלים מביתם, מורחקים ממשפחתם ומנותקים ממערכות שאמורות להגן עליהם. אובדן השייכות הקהילתית והמשפחתית מותיר אותם ללא רשת תמיכה בסיסית, ותחושת הבידוד מובילה פעמים רבות למצבי סיכון קיצוניים, ניצול חוזר ולזנות. קיים חוסר תיאום מהותי בין מערכת החינוך החרדית לבין גורמי טיפול בקהילה, הנובע בין היתר מחוסר אמון של אנשי הצוות בתוכניות טיפוליות ובמענים חוץ קהילתיים. החשש מפגיעה בערכי החינוך או מחשיפה לעולם שמחוץ למסגרת מוביל להימנעות משיתוף פעולה ולעיתים אף להסתרת מקרי פגיעה. במציאות זו, קטינים וקטינות המצויים במצוקה נותרים פעמים רבות ללא מענה, ללא גישה למידע וללא מערך תמיכה.
מסגרות לקטינים אשר מדירות זנות
מסגרות רבות המיועדות לקטינים מתקשות לדבר בקול רם על רצף הזנות ואף לעיתים מדירות את הנערים.ות מהמסגרת בשל 'חשש להמצאות בזנות'. בהיעדר הכשרה מתאימה על ניהול שיח על זנות, איתור נורות אדומות וקבלת סיוע מהקהילה במקרה של ניצול ורצף הזנות, קטינים בזנות ימשיכו להיות מודרים ממסגרות ונופלים בין הכסאות.
פערים ברצף המענים
נערות בבריחות מרובות ממעונות נעולים נותרות ללא מסגרות המשך מתאימות. רשימות ההמתנה הארוכות למסגרות חירום ולמעונות נעולים יוצרות ואקום שבו הקהילה מבקשת מאיתנו לייצר "מעון נעול זמני", אך אין לכך אפשרות חוקית או תקציבית. נערות רבות נזקקות לחיזור ממושך שאינו מתאפשר כאשר הן בתהליך מעבר למעון נעול. בשלב הזה נראה בד"כ הדרדרות דרמטית במצבן והסלמה של הניצול והזנות.
היעדר חלון פעולה מקצועי
בעבר ניתן היה להלין קטינים במשך 24 שעות לפני דיווח - פרק זמן קריטי ליצירת אמון. כיום האפשרות הזו אינה קיימת, והקטינים מנתקים קשר ברגע שנשמע כי יש לערב רווחה או הורים. המשמעות היא אובדן קשר עם קטינים המצויים בסיכון מיידי והיעדר מענה חלופי במיוחד כאשר המשפחה מעוניינת בהמשך שמירת סוד הפגיעה. נוצר כאן מצב אבסורדי שכן מרחבי הלב הינם מרחבים שנמצאים תחת משרד הרווחה.
העדר רגולציה באיתור קטינים ברשת
היעדר מנגנון רשמי מבוסס נתונים לאיתור מוקדם של נוער, צעירים וצעירות בזנות בזירות מקוונות ובפרט באפליקציות סגורות. בישראל אין תשתית משפטית, טכנולוגית או אתית מוסדרת שמנחה את גורמי הסיוע כיצד לפעול באופן אפקטיבי ומוגן בזירות דיגיטליות מה שמוביל לכך שהשירותים או נמנעים מלעשות זאת או עושים זאת בצורה ספורדית ופחות מוסדרת. בפועל נוצר ואקום בו זנות מתקיימת ללא איתור ואיסוף מידע שיטתי אתי והיעדר יכולת להנגיש סיוע עבור אוכלוסיות שאינן צורכות את הסיוע ו/או מודעות לו.
מה אנחנו מציעות:
בהיעדר איסוף נתונים שיטתי ועיסוק במניעה נמשיך לטפל רק בקצה הקרחון ולא נצליח להגיע לקטינים בתחילת הרצף ולקטינים שנמצאים בזנות בעיקר ווירטואלית. יש צורך בנתוני אמת של היקף התופעה וכן בהכשרות מובנות של צוותים חינוכיים וטיפוליים במסגרות השונות על מנת שיידעו לאתר ולקרוא את הסימנים.
באשר למענים הקיימים יש צורך בהסדרה של של הקשר מול חוק נוער, הסכמת הורים ושהיה במסגרות באופן זמני וחירומי.
עמותת עלם – עמותה לנוער במצבי סיכון