פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב שלישי פרוטוקול מס' 475 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום שני, כ"ב באלול התשפ"ה (15 בספטמבר 2025), שעה 10:00 סדר היום: << נושא >> תשלומי הורים לשנה"ל התשפ"ו << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר יסמין פרידמן מוזמנים: מאיר שמעוני – מנכ"ל משרד החינוך, משרד החינוך לירן שפיגל – ממונה ייעוץ משפטי (רגולציה וחקיקה), משרד החינוך סימה עובדיה פורצנל – מנהלת אגף יישומי חוק ומדיניות במערכת החינוך, משרד החינוך דודי מזרחי – מנהל אגף בכיר תקציבים, משרד החינוך אינה זלצמן – סמנכ"לית בכירה ומנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך דן פיקמן – רפרנט חינוך באגף תקציבים, משרד האוצר אורי אלמוג – אגף תקציבים, משרד האוצר אסף יונוביץ – ייעוץ וחקיקה (חוקתי), משרד המשפטים אסף וינינגר – מרכז המחקר והמידע של הכנסת מיכל מנקס – סמנכ"ל חינוך וחברה, מרכז השלטון המקומי לירון כרמלי – מנהלת תחום במרכז השלטון האזורי, מרכז השלטון המקומי נעם וילדר – היועצת המשפטית, המועצה לשלום הילד אליה דריהם – נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית איילת קציר – יו"ר, תנועת מובילי חינוך בישראל אבי סרוסי – סגן יו"ר הנהגת ההורים הארצית ארז הקר – מנהל בית ספר תיכון ליד האוניברסיטה, פורום מנהיגים לימור מילר – ראש אגף חינוך על-יסודי הרצליה, פורום מנהיגים חני אהרונוביץ' – ארגון הגננות הארצי, ההסתדרות הלאומית ד"ר יערה שילה – מומחית לגיל הרך עידן עינב – יו"ר, ילד מוזיקה בע"מ תמר שרייגר – נציגת ארגון אימהות הלוחמים עידן אורון – מקדם מדיניות, פורום ארלוזורוב ייעוץ משפטי: תמי סלע מנהלת הוועדה: אתי דנן רישום פרלמנטרי: הדר אביב רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> תשלומי הורים לשנה"ל התשפ"ו << נושא >> << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט, בנושא: תשלומי הורים לשנת הלימודים התשפ"ו, בהשתתפות מנכ"ל המשרד, מאיר שמעוני, הסמנכ"לית ואנשי המקצוע. כולם נמצאים פה. קודם כול, אני רוצה להתנצל בפני מנהלי בתי הספר, מי שבסוף צריכים להתחיל את השנה, ואני יודע עד כמה נושא תשלומי הורים, כשהוא לא מאושר בזמן, מייצר בלגן, בלשון המעטה. דעתי ידועה; כשאנחנו מדברים על חוק חינוך חובה וחינם, הוא צריך להיות חינם. לצערי, לפחות ממה שאני מתרשם, משנה לשנה אנחנו רואים יותר ויותר תשלומי רשות שהולכים וגדלים, שמייצרים חוסר שוויוניות ומגדילים את הפערים בין הערים הגדולות לפריפריה. אני חושב שמתפקידנו, כמי שמפקחים, ולא פחות גם מתפקידו של המשרד, לדאוג שכל ילד בישראל – וילד הוא ילד הוא ילד – יקבל שוויון הזדמנויות כדי להתקדם ולהחכים. בשנים האחרונות היו מספר ניסיונות, ואני לא יו"ר הוועדה הראשון שיוצא נגד הסיפור הזה של תשלומי הורים. אנחנו נקבל סקירה גם של המשרד וגם של הממ"מ על העלות הגדולה שמוטלת על ההורים, בתשלומי חובה ובתשלומי רשות. אני מנסה להוביל מהלך שבסופו יהיה ביטול טוטלי של תשלומי הורים – תשלומי חובה ודאי, אבל גם תשלומי רשות. מה לעשות שבתוך עמי אנוכי יושב ואנחנו חיים בתקופה לא פשוטה, עם קיצוצים רוחביים בכלל משרדי הממשלה, במדינה שנמצאת במלחמה ואתגרים רבים שניצבים בפני המשרד. המשרד עשה רבות, הן בזמן הקורונה ובמשך המלחמה; אם זה הקמת בתי ספר כמעט מהיום למחר, בתי ספר זמניים במקומות לא מקומות, כדי שכל ילד יוכל להיכנס למוסד ראוי ויוכל ללמוד בשלוות נפש, ויקבל את מה שמגיע לו. העלות של ביטול תשלומי הורים היא גבוהה מאוד, ואנחנו מבינים שאי אפשר לבטל את זה מהיום למחר. צריך להציב את זה כסוגיה לאומית ולשים את זה בראש סדר העדיפויות. מדובר בכמה מיליארדים, ואנחנו נקבל פירוט מדויק מהממ"מ. אבל אם אנחנו רוצים ביטול מלא, אנחנו מדברים על מעל חמישה מיליארד שקל. לכן הצעתי לפני שנתיים והמשרד הביא לשולחן הוועדה איזושהי תוכנית שלצערנו, ברמה הטכנית וברמת הפרקטיקה, קשה להוציא לפועל בגלל חוסר תקציב, ולא רק, המשרד רואה בזה גם פגיעה בשוויון ואיך לקבוע מי יקבל הנחה בתשלומי הורים ומי לא. הייתה הצעה להפוך את זה לתשלום דיפרנציאלי. עד לפני שבועיים ניסינו להוביל מהלך עם המנכ"ל ובשיחות אישיות, היו מספר רעיונות, לדוגמה: מי ששירת במילואים ומי שהרמה הסוציו-אקונומית שלו, של בית ספרו, של איפה שהוא גר, לא ישלם בצורה כזו או אחרת, והמשרד צריך לעשות עבודת מטה יסודית, ארוכה מאוד כדי לבדוק איך אנחנו עושים את זה בצורה טובה, בלי לפגוע לא במעמד המיניים ולא במעמד החלש. אני מברך את המשרד על הורדת הביטוח עם המכרז שיצא; אומנם זו ירידה של כמה שקלים בודדים, אבל היא מראה מגמה ואכפתיות, והמשרד מבין שהסכומים האלה צריכים ללכת ולרדת. הביטוח אושר לפני מספר חודשים כדי ששנת הלימודים תוכל להיפתח, והוועדה אישרה את תשלום הביטוח בסך 69 שקלים. יש עוד תשלומי חובה, והמשרד שם סכום של כ-50 מיליון שקל כדי להוריד את תשלומי ההורים בצורה רוחבית בכ-12 שקלים נוספים, אם אני לא טועה. אבל הבעיה האמיתית והאתגר הגדול הוא לא רק בתשלומי חובה, אלא כמו שאמרתי בתחילת דבריי, בעיקר בתשלומי הרשות, ואני רואה בזה חוסר במתן הזדמנויות לכל ילד במדינת ישראל ובעיקר בילדי הפריפריה. מכיוון שלא הצלחנו להגיע לנוסחה שתביא לירידה נוספת משמעותית, ולמרות עליית המחירים, הקיצוצים וכל מה שיש מסביב, המשרד הסכים להשאיר את ה-50 מיליון כהנחה רוחבית כפי שהיה בשנים האחרונות, וכמובן את הירידה בשווי הביטוח. אבל דעתי לא נוחה מזה, וכמי שכפה עליו הר כגיגית, ובגלל שאני לא רוצה לפגוע בפעילות של בתי הספר, מנהלי בית הספר והילדים, ואני מבין שמונחת על כתפי הוועדה אחריות שהדברים כן ירוצו ואפשר להשאיר את המצב כמו שהוא, אנחנו נאשר את תשלומי הורים. אבל הנחיתי את היועצת המשפטית לוועדה להכין הצעת חוק עם הצוות שלי. הצעת החוק מוכנה ואנחנו נניח אותה על שולחן הכנסת בכניסת המושב. קודם כול, תשלומי חובה לא יהיו יותר על ההורים, אלא על המדינה, כי אם אנחנו הולכים לפי ההיגיון, ואם חוק חינוך הוא חובה והוא חינם, והתשלומים הם חובה, אז הם לא צריכים ליפול על ההורים. זה המהלך הראשון שאנחנו מבקשים שיהיה. ב-level השני של הצעת החוק אנחנו נבקש, בהתחלה לפחות, כי אנחנו מבינים שאי אפשר לבטל את תשלומי הרשות בגלל העלות הכספית הגדולה שלהם, שיהיה פיקוח של הוועדה, ואנחנו נדרוש שגם תשלומי רשות יבואו לשולחן הוועדה ולאישור הוועדה. אני מקווה שבשיח מכבד ומשותף עם הגורמים המקצועיים של המשרד ועם לשכת השר, נצליח להעביר את הצעת החוק הזו, ואני מקווה שבשנים הבאות, כשהמדינה תהיה קצת יותר יציבה עם פחות הוצאות בענייני ביטחון, נוכל להמשיך למצב של ביטול מלא של תשלומי רשות. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> יש לי דיוק קטן. אני מניחה שבתשלומי רשות אתה כולל גם את מה שאנחנו מכנים תל"ן ורכישת שירותים מרצון, כי היום כשאנחנו מדברים על רשות וחובה, אנחנו מדברים בעיקר על אלה שכן באים לאישור הוועדה; ובנוסף, אנחנו יודעים שכ-60% מהתשלומים הם בעצם תל"ן ורכישת שירותים מרצון שלא מגיעים לאישור הוועדה, אלא רק לידיעתה. בהצעה שהוכנה מדובר על אישור כלל התשלומים, לפחות ברמת הפיקוח הפרלמנטרי, הדיווח, האכיפה וכולי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה על החידוד. נתחיל עם הממ"מ, וכמובן, נעשה סבב שולחן וגם הארגונים יוכלו לדבר. אנחנו לא הולכים להצביע מהרגע לרגע ונשמע את כולם. אסף, בבקשה. << דובר >> אסף וינינגר: << דובר >> (הצגת מצגת) תודה רבה, כבוד היושב-ראש. אני אציג כאן בקצרה ממצאים של שני מסמכים שהכנו עבור הוועדה לקראת הדיון הזה. ישנם כמה סוגים של תשלומי הורים. יש תשלומי חובה ורשות המוכרים. יש תוכנית לימודים נוספת (תל"ן) – תל"ן בסיסית בכל בתי הספר, ותל"ן מוגברת שמיועדת לבתי ספר תורניים, בתי ספר ייחודיים ומסלולים ייחודיים בבתי ספר. יש רכישת שירותים מרצון, וזו מעין קטגוריית כלבו שמעמיסים עליה כל מיני סוגים של תשלומים – תשלום בסיסי, בדרך כלל עבור רכישה מרוכזת של ציוד, יש העשרה והרחבה של תוכנית הלימודים, סעיפים מוגדרים נוספים, כמו רכישת אמצעי קצה טכנולוגיים, בית ספר מנגן, ארוחת בוקר משותפת בגני ילדים, סמינר משואה לתקומה. ויש עוד תשלומים תחת רכישת שירותים מרצון שמשולמים בבתי ספר תורניים וייחודיים עבור סמינריונים, שבתות ופעילויות העשרה שונות. חוץ מזה יש תשלומים עבור הזנה שגם הם מחייבים את אישור הוועדה, ושכר לימוד בבתי ספר יסודיים שאינם רשמיים, וזה לא תשלומי הורים קלאסיים, אבל גם זה משהו שיוצא מכיסם של ההורים בסופו של דבר. תשלומי חובה ורשות ותשלומים עבור הזנה הם למעשה היחידים שטעונים את אישור ועדת החינוך של הכנסת. יתר התשלומים מובאים לידיעת הוועדה, אבל הם לא מחייבים את אישורה. אין היום מידע על נתוני גבייה בפועל של כלל תשלומי הורים במערכת החינוך. אנחנו יודעים כמה מותר לגבות לפי מתווה של משרד החינוך, כמה בתי ספר קיבלו אישור לגבות לפי דיווח ואישור שהם קיבלו במערכת אפיק, אבל אנחנו לא יודעים כמה נקבע בסופו של דבר. ולכן באנו מסביב בשתי דרכים כדי לבחון את נושא תשלומי הורים. האחת, באמצעות אומדן הוצאות משקי בית על תשלומי הורים, שנערך אצלנו במחלקה לפיקוח תקציבי, והשנייה, ניתוח של דיווחי בתי ספר ואישורים שהם קיבלו במערכת אפיק, וזה מה שנציג עכשיו. אומדן הוצאות משקי בית על תשלומי הורים נעשה אצלנו במחלקה לפיקוח תקציבי על בסיס סקר הוצאות משקי בית של הלמ"ס. נמצא בו שבשנת 2025 שולמו כ-5.2 מיליארד שקלים עבור שירותי חינוך במסגרת יום הלימודים הפורמלי. זה לא כולל את התשלומים עבור צהרונים ופנימיות שמוערכים בעוד כ-3.1 מיליארד שקלים. מתוך זה, העלות המרבית בעבור תשלומי חובה ורשות, וזה על בסיס תחשיבי משרד החינוך אם מביאים בחשבון שכל הילדים משלמים את מלוא התשלומים, מוערכת בעוד כ-1.9 מיליארד שקלים. זה חלק מה-5.2 מיליארד שקלים. המשמעות היא שתשלומי הורים שמוערכים ב-5.2 מיליארד שקלים היא שתשלומי חובה ורשות הם 35% עד 40% מכלל תשלומי הורים שנגבים, והמשמעות היא שהחלק שהוועדה מאשרת הוא בעצם החלק הקטן מכלל התשלומים שנגבים, והתל"ן, רכישת שירותים מרצון ותשלומים אחרים מהווים יותר מ-60% מסך הגבייה. היקף הוצאות הורים על מוסדות חינוך במסגרת יום הלימודים הפורמלי, 5.2 מיליארד שקלים, מוערך בכ-6% מתקציב משרד החינוך לאותה שנה. עכשיו אני אעבור לניתוח תשלומי הורים שעשינו ביחס לשנת הלימודים התשפ"ד. משרד החינוך מפרסם מדי שנה את מתווה התשלומים המרביים שמותר לגבות – מה שמוצג כאן היום בפני הוועדה. לאחר מכן, כל בית ספר שמעוניין לגבות תשלומים חייב לקבל אישור פרטני מהמשרד על התשלומים שהוא מתכוון לגבות. הפרוצדורה הזו, כמו שאמרתי, מתבצעת באמצעות מערכת אפיק. ביקשנו מהמשרד לספק לנו נתונים על הגבייה המרבית הגבוהה ביותר שאושרה באופן פרטני לכל אחד מבתי הספר. זאת אומרת, זה לא בכל השכבות, זה רק המקסימום שאפשר לגבות באותו בית ספר באחת מהשכבות. ולאחר מכן עשינו ניתוח של מסד הנתונים שהתקבל ונציג חלק מהממצאים. אני רק אציין שהניתוח הזה לא כולל 650 בתי ספר חרדיים במעמד פטור ובמעמד תרבותי ייחודי. המוסדות האלה לא מדווחים בכלל במערכת אפיק, למרות שהם מחויבים לעשות את זה ולמרות שאנחנו יודעים שהם גובים תשלומי הורים. כאן אנחנו רואים את סטטוס הדיווח במערכת אפיק, שלא כולל את בתי הספר החרדיים במעמד פטור ובמעמד תרבותי ייחודי. למעשה זה כולל רק את בתי הספר הרשמיים והמוכרים שאינם רשמיים, בכל סוגי הפיקוח. אנחנו רואים ש-85% מהמוסדות דיווחו ואושרו, עוד 14% לא דיווחו, ועוד 1% דיווחו ולא אושרו במועד שבו קיבלנו את הנתונים. הנתון הזה דומה למה שהיה שנתיים קודם לכן, כשעשינו את הניתוח הזה; זאת אומרת, אנחנו רואים כאן איזושהי יציבות מבחינת הדיווח. מבין בתי הספר שלא דיווחו 70% הם בתי ספר חרדים, בעיקר במוכר שאינו רשמי. כאן אנחנו יכולים לראות דיווח או אי-דיווח במערכת אפיק לפי פיקוח. אנחנו רואים שבחינוך החרדי שיעור אי-דיווח גבוה באופן חריג, 42% מבתי הספר לא דיווחו. יחד עם זאת, ביחס לפיקוח החרדי יש מגמת עלייה בדיווח לאורך השנים. בבחינה שעשינו לפני שנתיים ראינו שאי-דיווח היה 46%, וכאן הוא 42%, אז יש איזשהו שיפור. ביתר הפיקוחים הדיווח הוא כמעט בכל בתי הספר ומעט מבתי הספר לא מדווחים. כאן אנחנו יכולים לראות את שיעור בתי הספר שגובים תשלום בסעיפי גבייה שונים. זה לא מסתכם ל-100%. מטבע הדברים, בית ספר יכול לגבות ביותר מסעיף אחד. אנחנו רואים שכמעט כל האישורים כוללים אישור לגבות תשלומי חובה ורשות. אנחנו רואים שכיחות גבוהה, 82%, גם ביחס לרכישת שירותים מרצון. לעומת זאת, רק ב-26% מהאישורים נכללת תל"ן בסיסית, ב-13% קרן קרב, בעוד 11% תל"ן מוגברת, ואחוזים נמוכים יותר אנחנו רואים בסעיפים אחרים. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> אסף, יש לי שאלה. זה שכתוב 99% גובים חובה ורשות, זה אומר שהם גובים את המקסימום שאושר כחובה ורשות? << דובר >> אסף וינינגר: << דובר >> זה לא אומר שהם גובים את המקסימום. זה אומר שיש להם סעיף שנכלל בתשלומי חובה ורשות. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> יש לכם גם ניתוח של הסכומים שאושרו ביחס למקסימום? << דובר >> אסף וינינגר: << דובר >> אין לנו את הנתון הזה פה. אנחנו יכולים לעשות אותו ביחס למקסימום, אבל לא הכנו אותו עבור הדיון הזה. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> זה יהיה הרבה יותר מדויק לגבי כמה הורים משלמים בפועל, כי כרגע זה מבוסס על הסכומים המרביים. << דובר >> אסף וינינגר: << דובר >> תכף נראה ניתוח של ממוצע הסכומים. כאן אנחנו יכולים לראות תשלומים מרביים שאושרו לגבייה בבתי הספר לפי טווחי תשלומים שאושרו. זה לא רק תשלומי חובה ורשות, זה כלל התשלומים, ואנחנו רואים כאן את הסכומים של כלל התשלומים. אנחנו יכולים לראות ששלושה מכל ארבעה בתי ספר קיבלו אישור לגבות תשלומי הורים בסכום שלא עולה על 2,000 שקלים, וזה בעצם החלק הארי של בתי הספר במערכת החינוך. עוד 24% קיבלו אישור לגבות יותר מזה, ומתוכם 3% קיבלו אישור לגבות סכום שעולה על 5,000 שקלים – מדובר ב-140 מוסדות. זו תמונת מצב די דומה למה שראינו בשנים הקודמות, אם כי אנחנו יכולים לזהות מגמה של ירידה במספר ובשיעור בתי הספר שגובים מעל 5,000 שקלים. בשנת 2018 היו כ-200 כאלה, והיום 140\ אז גם כאן יש איזושהי מגמה ירידה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש פילוח לפי זרמים או בתי ספר ייחודיים? << דובר >> אסף וינינגר: << דובר >> ביחס לבתי ספר שגובים מעל 5,000 שקלים, 41% מהם משתייכים לחמ"ד, זה פי שניים מהמשקל של חמ"ד במערכת החינוך. מחצית מבתי הספר רשמיים, מחצית מוכרים שאינם רשמיים, 65% הם בתי ספר על-יסודיים. מחצית מבתי הספר שגובים מעל 5,000 שקלים ממוקמים באשכולות למ"ס נמוכים, 1 עד 3, ריכוז משמעותי בירושלים, ברשויות חרדיות מסוימות וברשויות ערביות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אולי נצרף שקף כזה, בייחודיים? << דובר >> אסף וינינגר: << דובר >> אין לי כאן ספציפית לגבי הייחודים. במסמך שכתבנו, והוא מופיע בפורטל הוועדה, יש ניתוח מפורט של בתי ספר שגובים מעל 5,000 שקלים. אני אציג כמה שקופיות של ניתוח סוציו-אקונומי שעשינו ביחס לתשלומים המרביים שאושרו. הרמה הסוציו-אקונומית הבית-ספרית שחישבנו מחושבת לפי מדדי טיפוח בית-ספריים שמחושבים על ידי משרד החינוך. כאן אנחנו רואים את גובה התשלומים המרביים שאושרו לפי פיקוח. אם נסתכל על העל-יסודי לעומת היסודי נראה שגובה התשלומים המרביים בעל-יסודי גבוה מאשר בחינוך היסודי. עוד אפשר לראות ביחס לעל-יסודי שהתשלומים הגבוהים בולטים בעיקר בחינוך הממלכתי-דתי. ב-72% מבתי-הספר אושר לגבות מעל 2,000 שקלים וב-17% מהם אושר לגבות מעל 5,000 שקלים. עכשיו אני אעבור לניתוח הסוציו-אקונומי. כאן אנחנו יכולים לראות את התשלומים המאושרים המרביים לפי פיקוח ברמה סוציו-אקונומית בית-ספרית. אנחנו רואים בכל סוגי הפיקוח עלייה בגובה התשלומים ככל שהרמה הסוציו אקונומית גבוהה יותר, אם כי בעוצמות שונות. הפער הגדול ביותר הוא בחינוך הערבי. בחינוך הערבי, הרמה סוציו-אקונומית גבוהה, זה מתייחס ל-20 בתי ספר בלבד, רובם כנסייתיים. בחינוך החרדי, לעומת זאת, אנחנו לא רואים הבדלים משמעותיים בין הרמות, אבל בכל סוגי הפיקוח האחרים אנחנו רואים שככל שהרמה הסוציו-אקונומית גבוהה יותר, כך התשלומים המאושרים גבוהים יותר. כאן אנחנו יכולים לראות את חלקם של תשלומי החובה והרשות מסך הגבייה המאושרת, גם כן לפי פיקוח ורמה סוציו-אקונומית בית-ספרית. אנחנו יכולים לראות שלמעט החינוך החרדי, ככל שהרמה הסוציו אקונומית של בית-ספר גבוהה יותר, חלקם של תשלומי חובה ורשות פוחת, כלומר, החלק שמעבר לתשלומי חובה ורשות גדל, התל"ן ורכישת שירותים מרצון. הפערים הבולטים ביותר הם בחינוך הערבי והממלכתי-דתי. אם נסתכל על הממלכתי-דתי, אנחנו נראה שבקרב בתי ספר ברמה סוציו-אקונומית נמוכה תשלומי חובה ורשות מהווים קרוב לשני שליש מסך הגבייה שאושרה, בעוד שבבתי ספר ברמה סוציו-אקונומית גבוהה תשלומי חובה ורשות מהווים מחצית מזה, כשליש מסך הגבייה שאושרה. נעבור לשקף האחרון, כמה בתי ספר בעצם גובים תל"ן, תל"ן בסיסית או תל"ן מוגברת בבתי ספר תורניים או ייחודיים. גם כאן אנחנו יכולים לראות שככל שהרמה הסוציו-אקונומית גבוהה יותר, כך גדול יותר שיעור בתי הספר שגובים תל"ן. אם נסתכל על התל"ן הבסיסית בחינוך היסודי, נראה שרק 8% מבתי ספר ברמה סוציו-אקונומית נמוכה גובים תל"ן, לעומת 55% מבתי ספר ברמה סוציו-אקונומית גבוהה. אלו פערים משמעותיים. זהו, תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. לימור מילר מפורום מנהיגים, בבקשה. << אורח >> לימור מילר: << אורח >> בוקר טוב לכולם. אנחנו פה כבר פעם שלישית. האמת היא שתכננתי לפתוח בציניות על המועד, בשנה שעברה נפגשנו יומיים לפני פתיחת שנה, אבל הדברים שלך כתמיד דברי טעם, ואני חייבת לומר תודה רבה על הדברים. ניכר שגם קראת את נייר העמדה שלנו. שמי לימור מילר, אני מייצגת את ארגון מנהיגים, וכיום אני ראש אגף על-יסודי בהרצליה. אני רוצה לומר שסוגיית תשלומי הורים היא משהו שנדון כבר הרבה מאוד זמן. בסוף גם אם נחתום היום, ואני מקווה שנחתום על הכל היום, ולא בפעימות, ולא מסיבות ושל"ח בעוד כמה חודשים, אני באה לזעוק את המקום של המנהלים שלנו. ציינת קודם שנושא הביטחון כיום מכתיב לנו הרבה מאוד מכל מה שאנחנו עושים, כולל תקציבים. אבל אף אחד לרגע לא חושב שבתוך סעיף הביטחון מונח גם סעיף הביטחון הנפשי-רגשי של התלמידים שלנו, של ההורים שלהם, של המורים שלנו ושל המנהלים. אם לא תהיה גבייה מסודרת, אם לא ניתן למנהלים לפתוח שנה כראוי, כשהם יודעים מראש כבר במרץ-אפריל מה התקציב שלהם, מה הם יכולים לעשות, הם לא יוכלו לתת את כל המעטפת. לצפות שמנהלים לא משנה מה, והם עושים את זה ובגדול, עומדים ביום הראשון ללימודים, חולצה לבנה, בחיוך, ומקבלים את כולם, בין אם שילמו, בין אם לא שילמו וכולי, גם אם הספקים לא יכלו לקבל כספים, זאת בקשה שיכולה להיות פעם אחת, אולי פעמיים, וזה משהו שהפך להיות קבוע. אנחנו בונים פה תלי תילים על גב מנהלים, ואני ממש מבקשת מפה שלושה דברים. האחד, כפי שאמרתי, לתכנן את הדברים לאורך זמן ולא בדקה האחרונה, ובטח לא אחרי שפתחנו שנה. הדבר השני, לבנות תוכנית אמיתית. אנחנו מקבלים את ההבטחה הזאת כבר כמה פעמים. אני יודעת שזה בנפשך – לא קורה עם זה כלום, והשטח זועק. והדבר השלישי, ראינו את הפערים, אנחנו יודעים שמנהלי בתי ספר כבר ארבע שנים במציאות בלתי אפשרית. תנו לנו את כל התקציב, תסמכו על המנהלים, תנו להם לנהל את בתי הספר. לא יכול להיות שבכל פעם נצטרך לרדוף אחרי תשלום כזה או אחר ולמנוע מהם לעשות את העבודה החשובה ביותר. ארז, בבקשה. << אורח >> ארז הקר: << אורח >> שלום, שמי ארז הקר, אני מנהל תיכון ליד האוניברסיטה, גם אני מייצג פה מייצג ארגון מנהיגים. אני מצטרף למה שלימור אומרת, ואני לא יודע אם שמת לב, בדברי הפתיחה שלך הנהנתי ואני מסכים הרבה עם כל התפיסות האידאולוגיות והערכיות שהצבת. בעצם ההתייחסות שלי, שהיא לכאורה ביקורתית, מתייחסת למנגנון הטכני. כלומר, אם הוא ישתנה אז אפשר לדבר על הרבה דברים אחרים ונשמח להיות שותפים גם למחשבות על השינוי, אבל כל עוד זה המנגנון, אז יש שתי לקונות שבאמת מפריעות לניהול השוטף של המנהלים. האחד, זה מה שהוזכר וגם אמרת את זה בדברי הפתיחה שלך, המועד שבו מאשרים את תשלומי הורים. אני לא אתייחס, נראה לי שזה כבר מובן לכולם. הדבר השני, העובדה שהמספרים האבסולוטיים שנמצאים בתשלומי הורים כרגע בעצם לא השתנו כבר 20 שנה. בהשוואות שאנחנו עושים בעשר שנים אחרונות, יום הדרכה ב-2015 עלה 700 שקל והיום הוא 1,000 שקל; מחיר באכסנייה לפני עשר שנים היה 120 שקל, ועכשיו הוא 150 שקל. לדבר על איזושהי הצמדה אחרי שהתחלת ודיברת על הרצון שלך לבטל ולהוריד, וכאילו לדבר על עלייה, זו כמובן סתירה מהותית. אבל שוב, כל עוד זה המנגנון אז צריך להבין את השחיקה הגדולה שהייתה בתשלומי הורים ב-20 השנים האחרונות, ובטח בעשר השנים האחרונות כשאנחנו רואים מה קרה לריבית ולעליית המחירים. זו מין לקונה שידועה לכולם, למשרד החינוך, לארגוני הורים, לארגוני העובדים – כולם יודעים שהתשלום שישנו כרגע לטיול שנתי או לשעת תל"ן הוא לא ריאלי, וכולם חיים בטוב עם הלקונה הזאת כי אומרים שאי אפשר להעלות תשלומי הורים לאור דברי הפתיחה האידיאולוגיים שהשמעת ואנחנו מסכימים. אבל שוב, כל עוד זה המנגנון, צריך לחשוב על משהו שלא מדבר על עלייה, אלא פשוט על הצמדה, וזה יאפשר לכולנו לדבר בכנות יותר גדולה בינינו, כי אנחנו יודעים שטיול שנתי לא עולה כמו שהוא עלה לפני עשר שנים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני אתייחס לשתי נקודות שלך. קודם כול, לגבי הצמדה אני בעד, אבל שלא נטיל את זה על הכתפיים של ההורים. האמת היא שאני מתפלא על האוצר שמוכן לתת 50 מיליון שהולך לאנשים – יוסי טייב לא צריך את ההנחה הזאת של 12 שקלים, מה לעשות, ויש עוד הרבה כמוני. אני חושב שאם היו הולכים על דיפרנציאלי והיו מחליטים שיוסי טייב לא יקבל את 12 השקלים האלה, אלא יקבל אותם מי שבאמת צריך – לפעמים לא צריך להוסיף תקציבים, אלא רק להתייעל. אין לי ספק שברמה המקצועית היה ראוי שזה ילך לכיוון הזה, ולצערי זה לא נעשה. זה דבר אחד. דבר שני, בהצעת החוק שאני אניח בתחילת המושב ושהוכנה על ידי היועצת המשפטית לוועדה, אנחנו קובעים שתקנות לפי סעיף קטן (ד2) לגבי כל שנת לימודים, יובא לאישור הוועדה ולא יאוחר מיום 15 במאי, בשביל לפתור את בעיית היציבות וכדי שתהיה יציבות למנהלים ולמורים. << אורח >> לימור מילר: << אורח >> אם יורשה לי מילה בהמשך לדברים שלך – מערכת גפן שהיינו מהראשונים לתמוך בה והיא מערכת מעולה, היא איזשהו צינור שיכול לספק בינתיים, לתקופת מעבר, עד שיוחלטו כל ההחלטות, להכניס לשם סעיף תקציבי מסוים עבור המנהלים עד שנדון מה קורה, כן הצמדה, לא הצמדה, מה היקף הגבייה בנוגע לתשלומי הורים. אני חושבת שזה ייתן איזשהו אוויר לכולם להתנהל בצורה ראויה, מקצועית, ושתיטיב עם רוב האנשים; לשם אנחנו שואפים, מהפכה לא מחוללים ברגע. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> פשוט הזיה. פשוט הזיה שהם צריכים להתחנן. אני משתגעת מזה, באמת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אבי סרוסי מהנהגת ההורים הארצית, לפני שאני נותן לך את זכות הדיבור, גב' שרייגר מפורום תקווה, בבקשה. << דובר >> תמר שרייגר: << דובר >> תודה. אני לא מפורום תקווה. שמי תמר שרייגר, ואני מארגון אימהות הלוחמים. אני אימא לשני לוחמים, שאחד מהם נקרא עכשיו לעוד סבב של ימי מילואים, ואני מייצגת לפחות עשרות אלפי אימהות ששולחות את הילדים למילואים ולסדיר. לפעמים זה מרגיש שהם באים, גיבורים, מוכנים להילחם, ולפעמים זה מרגיש כמו שנותנים להם כפפות אגרוף, ואני רוצה להתמקד היום בדינים הבין-לאומיים. הדין הבין-לאומי מכיר בצורך להשמיד את מי שבוחרים לקום על מדינת חפצי חיים, והוא לא אמור להגביל את הצד המותקף. אבל לפעמים יש כפפות אגרוף. אמנת ז'נבה מסדירה סטנדרטים בין-לאומיים שכל הצדדים אמורים להתנהל על-פיהם בעת מלחמה, ואם צד אחד אינו מתנהל כך, האזרחים אינם מוגנים על ידי האמנה. לדוגמה, אמור להיות מנגנון בריחה למי שאינו מעוניין להשתתף במלחמה. שוב, לפעמים אנחנו רואים את כפפות האגרוף כאן, במצב הזה. לדרוש מצד אחד לשמור על הכללים ולא לדרוש זאת מהצד השני, זה לא רק מגוחך, זה הרבה יותר גרוע מכך. אמנת ז'נבה דנה בחוקים, ואני רוצה להוסיף את הפן של המוסריות. זה לא מוסרי וזה לא בר-קיימא לשים כפפות אגרוף לצד אחד. פרופ' אבי בל מבר-אילן כתב באוקטובר 2023 לגבי עזה: על ישראל חלה החובה המשפטית שלא לתת אספקה לשטח נוכח שלטון חמאס בשטח. על פי החלטת האו"ם במועצת הביטחון, מס' 1372, כתוב: נאסר להעניק סיוע לטרוריסטים בכל דרך. שמעתם אולי את הקמפיין שלנו "מצור ולא לעצור". מותר וחובה ומוסרי לא לתת שום סיוע, כולל מים, לאויב שנלחם נגדנו. ראש הממשלה, שר הביטחון, חברי קבינט הביטחון וכל חברי הממשלה. אי לכך ולנוכח הדברים הללו, הגיע הזמן, למעשה מזמן עבר הזמן, להוריד את כפפות האגרוף מהחיילים. אתם נבחרתם על-מנת להחליט החלטות על פי האינטרסים שלנו, לנהל את המלחמה על פי העיקרון שחיי החיילים שלנו קודמים. זה אינטרס שלנו מדרגה ראשונה. אנא, להוריד את כפפות האגרוף, להטיל מצור, ולהילחם כמו שצריך באופן מוסרי. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. אבי סרוסי מהנהגת הורים הארצית, בבקשה. << אורח >> אבי סרוסי: << אורח >> כבוד יושב-ראש הוועדה, חברות הכנסת, מנכ"ל משרד החינוך, אורחים יקרים, הנהגת ההורים הארצית חוזרת ומדגישה כי אישור תשלומי הורים במצב שבו העוני במדינת ישראל גדל מיום ליום, זה עוול לציבור ובעיקר לאוכלוסייה החלשה בישראל. אנו צריכים לעמוד ולהסתכל במראה אחרי שנים שכולנו, כל חברי הבית המכובד הזה, מדברים על ביטול תשלומי הורים, ולא במתכונת של העלאות והפחתה מזערית אשר לא מתקנת את המצב החברתי במדינת ישראל. חובתו של משרד החינוך הינה לממן את הטיולים, את סל תרבות ואת השאלת ספרים כפרויקט של מדינת ישראל, ולא להשית תשלום זה על ההורים. אנו מדברים על זה כבר שנים. הבטחות הסרק, לצערי, שהעניין יוסדר ויגיע לעידן חדש שוב מגיע למקום שבו ההורים ימשיכו לממן ענייני חינוך שהמדינה חבה בהם, אך בשורה התחתונה הוועדה צריכה להגיד די למצב הזה, להעלות את זה למליאה ולעשות את השינוי המיוחל. אנו רואים את הסעיפים העומדים לאישור ובטוחים שזה לא האישור המיוחל, ואת זה יודעים היטב כל המשתתפים בוועדה חשובה זו, בדיון אשר יש בו ולו השלכות גדולות על הורי ישראל. כולנו מבינים שבמצב הרגשי של תלמידי ישראל, אנו חייבים את הטיולים, סל תרבות, הצגות, מסיבות סיום ופעילות מסגרת מסודרת פורמלית ובלתי פורמלית, ולכן ביום כזה לא ניתן לעצור את תהליך התשלומים. הוועדה חייבת למצוא פתרון שהתשלומים יועברו ויתוקצבו מטעם המדינה, ולא על חשבון ההורים. בשנתיים האחרונות ילדי ישראל נמצאים במצב רגשי ונפשי לא קל, בלשון המעטה. אנו מצפים שמשרד החינוך, בראש ובראשונה, יביא תקצוב נוסף לטפל במצב הרגשי. ראינו שנמצא תקצוב לפעילות כזו או אחרת, ואנו טוענים שהדבר הנכון והחשוב ביותר הוא טיפול בילדים. כשאנחנו מסתכלים על האוכלוסייה במדינת ישראל, יש הורה שכן מסוגל לשלם על המוצר הזה ויש הורה שלא מסוגל. הורה שחי מסלי מזון, לא מסוגל לממן גם טיול, לא מסוגל לממן השאלת ספרים ולא מסוגל לממן את הדבר הבסיסי הזה. לא כל אזרחי המדינה נמצאים באותו מעמד סוציו-אקונומי. אני מגיע מעיר שבה יש כאלה שיכולים לממן ויש כאלה שלא יכולים לממן. יש משפחות שחיות על סלי מזון. עכשיו החג מתקרב, ואני בהתנדבות בעמותה ומחלק סלי מזון למשפחות שאין להן אפילו אקמול לילד הקטן. אז תשלומים שכאלו צריכים להיות מושתים על מדינת ישראל, אבל לפחות להעביר את זה לשלב של סעיף-סעיף. לקחת סעיף כמו הביטוח, שהוא סכום פעוט יחסית, ולממן אותו, ואז לעבור לסעיפים הבאים. בסוף זה הדור הבא של מדינת ישראל, ודור שמקבל עזרה יודע להחזיר עזרה. כל אחד מאיתנו צריך לקחת את העניין הזה לא רק לראש ובחשיבה, אלא גם ללב; להסתכל על אותו ילד שלא יצא לטיול, יהיה תירוץ כזה או אחר למה הוא לא יצא והוא לא ירגיש טוב באותו יום, ולא הסתדר לו. יש משפחות ברוכות ילדים ולא כולם באותו מצב. אני מבקש מיושב-ראש הוועדה, מחברי הכנסת וכל חברי הבית. אנחנו רוצים שינוי, אפילו שינוי מדרגי, להתחיל לעבור על סעיפים, להשית אותם על המדינה ולבטל בכלל את סל תשלומי הורים במדינת ישראל. תודה. << אורח >> ארז הקר: << אורח >> אם אפשר, רק הערה קצרה לדברים שלך. צריך לזכור שבאחריות כמנהלים כאנשי חינוך, לא יהיה מצב שתלמיד לא יצא לטיול שנתי כי ההורים שלו כן או לא שילמו תשלומי הורים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> עד כאן. אנחנו לא מנהלים על זה דו שיח. אנחנו רק נבקש ממשרד החינוך לתת לנו את היקף המלגות שאמור להיות משוחרר, או לפחות מתוקצב או מיועד, למי שבאמת לא יכול לשלם לשנת התשפ"ו. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אדוני יושב-ראש הוועדה, ברשותך אני רק רוצה לחזק אותו בכמה משפטים. ראשית, אתה צודק והמצב הכלכלי רק ילך ויהיה גרוע יותר, לפחות בתקופה הקרובה. אנחנו מדברים על משפחות שיש בהן הרבה יותר מילד אחד, וגם אני מגיעה מעיר שיש בה אתגרים כאלה. אתה צודק, ואני חושבת שהרעיון לעבור בהדרגה זה רעיון שהמדינה צריכה לאמץ אותו ולקחת אותו קדימה, כי זה לא בבת אחת, זה לא סכומים שיושתו בבת אחת על שנת תקציב. אני חושבת שזה הכיוון שאליו אנחנו צריכים ללכת, בהדרגה, כל פעם משהו, ולהחזיר את זה חזרה לאחריות המדינה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> איילת קציר, בבקשה. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> אני איילת קציר, ממובילי חינוך בישראל. אני זוכרת את שנות בית הספר שלי, הן היו מאושרות, היו שיעורים שהיום הילדים שלי לא זכו בכלל להכיר אותם, אם זה מלאכה, אם זה מקהלה, חקלאות. אפילו כשלמדתי בלב העיר באר שבע, בבית ספר מצדה, שהיום הוא סמוך למוזיאון המדע שבנו שם לתפארת, הייתה לנו בבית ספר מצדה חצר שבה למדנו לימודי חקלאות. הילדים שלי, שהיום הם אחרי שנות האוניברסיטה שלהם, לא זכו לזה במערכת החינוך, לצערי. אני חושבת שהמדינה צריכה להתחיל להתייחס אחרת למערכת החינוך, בעיקר אחרי שנים כל כך קשות במדינת ישראל היא צריכה להתייחס אחרת, אם זה בתקציב, אם זה בתוכניות, אם זה בכלל בניסיון איך שהוא לספר סיפור ישראלי, חדש, מחודש. צריך פה יחס אחר. אני ממש מברכת על הריאיון שלך, וצפינו בו כולנו אתמול בחדשות ערוץ 13. שתדע, חבר הכנסת יוסי, ששידרו אתמול על התוכנית של ועדת החינוך. אני חושבת שוועדת החינוך צריכה לקחת את זה אפילו עוד צעד אחד קדימה, ואני מצטרפת פה לחברים שלי. על מנת שיהיה לנו חוסן במדינת ישראל, על מנת שנוכל להמשיך להתקיים פה כמדינה מובילה בשכונה הכי קשוחה במזרח התיכון, צריך להפסיק עם תשלומי הורים, כי אנחנו משלמים הרבה ומקבלים פחות מאשר אני קיבלתי כילדה בתוך המערכת הזאת. אני חושבת שצריך לבטל את התשלומים האלה מהמון המון סיבות ולא רק יוקר המחיה, אלא כי זה התהליך שירפא את המדינה הזאת. בנו עכשיו תוכנית יפה מאוד, תוכנית שורשים, שבילי מורשת, ואנחנו יודעים שכל בית ספר שיבחר מסלול בשבילי מורשת יקבל מימון לימי הטיול האלה. זאת אומרת, כשהמדינה רוצה לתת יחס אחר או לתעדף משהו, אפשר לעשות את זה. טיולים ושיעורים נוספים הם חובה והם חלק מההתפתחות המשמעותית בגדילה של הילדים שלנו ושל החברה הישראלית, ולכן המדינה צריכה לקחת את זה על עצמה ולתת את זה. לתת את זה למדינה, זה לא רק לתת את זה לילדים שלנו. זה החוסן, שם טמון העתיד, במערכת החינוך. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה. אליה דריהם ממועצת התלמידים והנוער הארצית, בבקשה. << אורח >> אליה דריהם: << אורח >> שלום לכולם, אני אליה, אני תלמיד כיתה י"ב ואני נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית. אני רוצה להביא לפה את נקודת המבט של התלמידים. קרה לא פעם ולא פעמיים שפנו אליי מורים ושאלו אותי: אליה, למה ההורים שלך לא שילמו? לפעמים מול כל הכיתה, ופעם אחת אפילו במסדרון מול כל השכבה שלי. הרגע הזה שיתק אותי, גרם לי לשאול את עצמי שאלות כמו: מה, היא לא יודעת שההורים שלי התגרשו השנה? היא לא יודעת שאין לאימא שלי מספיק כסף להכול? הרגע הזה היה משפיל, הוא חושף אותך מול כולם והוא חושף אותך מול עצמך, מול הערך העצמי שלך, ומיותר לציין שמההפסקה שלי אני לא נהניתי. למרות דרישת משרד החינוך לשמור על שוויון מלא בין התלמידים בנושא הזה, ולמרות רצון והצהרות בתי הספר לנהל את התהליך הזה באופן דיסקרטי מלא, חשוב לי ליידע אתכם שזה לא מה שתמיד קורה בשטח. לא מדובר רק במקרה פרטי כמו שלי, אלא בתופעה חוזרת באמת בכל רחבי הארץ. אני יודע ומכיר גם ממקור ראשון על מקרים רבים שבהם התקשורת עם ההורים היא לא דיסקרטית. לרוב ההודעה על אי תשלום מגיעה ליותר אנשים ממה שמותר, גם מבחינה רגשית וגם מבחינה חינוכית – להורים, למזכירת בית הספר, למנהלת, למנהלת החשבונות, למחנכת ולעיתים גם לוועד ההורים. שרשרת ארוכה של אנשים שנחשפים למצב הכלכלי של התלמיד בבית שלו. יש כמובן מקרים נוספים, כמו במקרה שלי, שבהם אין מספיק רגישות של הצוות החינוכי ולא כולם מודעים לכך שהפנייה הישירה לתלמיד עלולה לגרום לבושה ולחרדה במקרה הטוב. ההשלכות על התלמיד עצמו חמורות לא פחות. תלמיד שחווה מצב כזה מרגיש שונה מהחברים שלו, תחושה שהוא פחות חשוב או שהוא פחות מוערך. זה גורם לו לבושה ואפילו לאשמה כאילו הוא מכביד על ההורים שלו. לעיתים זה מייצר חרדה וחוסר ודאות אם בכלל יוכל להשתתף בטיולים או בפעילויות חינוכיות כאלה ואחרות. אז אני רוצה לדבר כאן בשם כל התלמידים שחוו או עלולים לחוות תחושה כזאת בעתיד. כל תלמיד חייב להיות שווה בפני החינוך והפעילויות החינוכיות, בלי קשר ליכולת ההורים לשלם. תראו אותנו, תבינו, הנושא הזה לא נוגע רק בכסף, אלא בתלמידים אמיתיים, ברגשות שלהם ובתחושת השייכות שלהם. בתי הספר שלנו יכולים וצריכים להיות מקום בטוח לכולנו, ללמידה ולצמיחה, וכל החשיפה לנושא הזה, בין אם בכוונה ובין אם בטעות, מפעילה עלינו לחץ מיותר ואף פגיעה ישירה בחלק מאיתנו. אני מבקש מכם בכל לשון של בקשה לוודא ולהדגיש כי בתי ספר חייבים לנהל את התשלומים בצורה דיסקרטית, ללא פניות אישיות לתלמיד, ללא טפסים, מכתבים או לחצים מגורמים שונים, ולהבטיח שכל תלמיד יחוש שייך, יחוש בטוח וייהנה מכל הפסקה שלו, בדיוק כמו שאני תכננתי לפני שהמורה שלי עצרה אותי במסדרון. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני חושב שאחרי הדברים האלה מיותר לנסות לשכנע ולהסביר למה תשלומי הורים לא צריכים להיות מוטלים על ההורים. בשם מערכת החינוך כולה אני רוצה להתנצל בפניך על מה שעברת, ולנסות להתחייב שאף תלמיד במדינת ישראל לא יחווה את מה שאתה הרגשת, אם זה התחושות ואם זה סוג של חוסר רגישות שהייתה. אני יודע שזה לא קורה בכל בתי הספר. הרוב המוחלט של מנהלי בתי הספר והמורים רגישים לנושא, אבל דברי תורה תמיד צריכים חיזוק. ולכן אנחנו פונים למנהלי בתי הספר ולצוות החינוכי, לגלות רגישות בנושא הזה עד שאנחנו נסדיר את הנושא הזה, שלא יהיה מקרה שבו לילד יהיו התחושות האלה או חוסר רגישות, וכדי שהוא יוכל להרגיש כילד לכל דבר ועניין עם שוויון מלא. נעם וילדר מהמועצה לשלום הילד, בבקשה. << אורח >> נעם וילדר: << אורח >> תודה רבה, אדוני, על הדברים החשובים שלך ועל הקול שהשמעת. אני רוצה לחזק אותך, אדוני היושב-ראש, על ההחלטה להגיש את הצעת החוק לביטול תשלומי הורים, גם אם באופן מדורג. אני מכירה חלק מהמאמצים שנעשו על ידך מאחורי הקלעים כדי לקדם את הנושא, ותודה על כך. כל שנה אנחנו כאן, כבר שנים, כל שנה אנחנו אומרים את עמדתנו שאתה מכיר ושותף לה. המועצה לשלום הילד סבורה שצריך לבטל לחלוטין את תשלומי הורים. מנגנון תשלומי הורים במתכונתו מביא לאי שוויון והגדלת פערים בין תלמיד לתלמיד ובין בית ספר לבית ספר. אותם תשלומים סותרים באופן יסודי את הזכות הבסיסית לחינוך ואת רוח חוק לימוד חובה. המנגנון הזה מהווה גם כר נרחב להשפלת תלמידים וקיפוחם. אנחנו מטפלים בפניות כל שנה, ועדים לחיכוכים בין צוותי החינוך לבין ההורים, שמתנהלים לא פעם או יותר מדי פעמים על גבם של התלמידים. ילדים שלא נותנים להם לצאת לטיולים או לפעילויות חינוך – רק לפני כמה חודשים טיפלנו בפנייה כזאת, של ילד שבית ספר לא הרשה לא לצאת לטיול שנתי כי הוריו לא שילמו תשלומי הורים. במקרים האלה, כשאנחנו מפנים את הפניות למשרד החינוך, משרד החינוך מטפל בהן מצוין. אבל המנגנון הוא בעייתי, ועצם זה שככה זה נעשה וצריך לטפל בפניות פרטניות, ולצערי, לא כולם מכירים את המועצה לשלום הילד ויודעים לפנות אליה במקרים האלה, זה בעייתי מאוד. כפי שאמר אדוני, אנחנו נמצאים במלחמה מתמשכת שיש לה, כידוע, גם השלכות כלכליות משמעותיות על משפחות בישראל, ומכאן שנטל תשלומי הורים הפך למורגש וכבד אף יותר, והפערים הכלכליים והחברתיים העמיקו. כך שאם ערב המלחמה, הדרישה לבטל את תשלומי הורים הייתה צודקת וחשובה, עכשיו היא מתבקשת וחיונית אף יותר. היו ועדות רציניות שדנו בנושא ומצאו את הפתרונות התקציביים כדי להתגבר על הבור התקציבי העמוק של תשלומי הורים. הוצעו פתרונות שצריך פשוט ליישם – לעשות את זה באופן הדרגתי עד לביטול מוחלט או להוסיף תוספת מזערית בדמי הביטוח הלאומי ברוח המלצות ועדת לנגרמן. צריך ליישם את ההמלצות האלה, ואני מקווה שבזכות הצעת החוק שתוגש בקרוב תבוא הבשורה המתבקשת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אמן. פורום ארלוזורוב, בבקשה. << דובר >> עידן אורון: << דובר >> תודה רבה, אדוני היו"ר. תודה לכולם. מלחיץ אותי קצת שזה קונצנזוס פתאום נגד תשלומי הורים, שזה מצוין, אבל בדרך כלל קונצנזוסים מתקשים לעבור. אנחנו בפורום ארלוזורוב חושבים כמובן שתשלומי הורים זה דבר לא נכון, לא ראוי ולא הוגן. תשלומי הורים בעצם יוצרים מערכת דואלית; יש משפחות חזקות כלכלית, מי שיש להם מקבל, מי שאין להם לא מקבל. זה לא הוגן, זה לא מוסרי, זה לא ראוי. אנחנו קוראים ומצטרפים, ושמחים מאוד על ההחלטה שלך לקדם את ביטול תשלומי הורים. יכול להיות שזה מאוד נכון לעשות את זה בצורה הדרגתית. אנחנו חושבים שצריך לצמצם את אי-השוויון בחינוך. אנחנו חושבים שצריך לחזק את מערכת החינוך הציבורית, צריך להקצות לה עוד משאבים ולהשוות ל-OECD. אנחנו חושבים שצריך להקצות משאבים גם לפי הצורך, ואפילו לחזק את מי שמוחלש. בשורה התחתונה, תשלומי הורים זה עוד ביטוי להפרטה של מערכת החינוך בישראל, ואנחנו קוראים למדינה לקחת אחריות מלאה על מימון חינוך ציבורי, שוויוני ואיכותי, שחינוך יהיה לכולם ולא רק לעשירים, זה אל"ף-בי"ת. שתהיה כמובן שנת לימודים מוצלחת למורים, למורות ולתלמידים ולתלמידות. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. משרד החינוך, בבקשה. << אורח >> מאיר שמעוני: << אורח >> אדוני היושב-ראש, חברי הוועדה, חברים, אני מודה לך, היושב-ראש, על כינוס הוועדה למרות הטיימינג כי נושא תשלומי הורים כפי שעלה פה בהחלט מהווה מהלך נוסף על מנת להתניע את שנת הלימודים מבחינת מנהלי בתי הספר. דבר שני, אני מצטרף לתפיסה הכללית שלך, עוד לפני שאני מדבר על תשלומי הורים, על מתן שוויון הזדמנויות בחינוך ומיקוד בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, ואני רוצה לעדכן שבכל התוכניות והפעולות שאנחנו עושים, המיקוד הוא כל הזמן בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. בכל התוכניות ובכל הפעולות אפשר לראות את זה. התקצוב שם הוא תקצוב דיפרנציאלי, ולכן רשויות שהן מוחלשות יותר מקבלות יותר ורשויות חזקות מקבלות קצת פחות. זה בא לידי ביטוי גם בבקרות כאלו ואחרות שאנחנו עושים. זאת התפיסה, וכנראה כל עוד לא ישתנו הדברים ברמה המהותית, כפי שהצגת, היושב-ראש, אז נצטרך לעשות את זה הרבה יותר לעומק. אבל אנחנו שם, ואני שם גם ברמה האישית. לא באתי מצפון תל אביב, באתי מעיר כמו שאמרו פה חלק מהאנשים. אני מכיר את זה היטב ולכן אני גם מרגיש את זה. כמנכ"ל המשרד אני אומר בצורה ברורה מאוד – אני עובד על זה ואני אוכף את זה עם הסמנכ"לים ועם מנהלי המחוזות, ועושה את המיטב. היה קשה לי לשמוע את מה שאמר אליה. מצד אחד, כמו שאמרת, היושב-ראש, אני סומך על המנהלים, לא בגלל שאני סומך, אלא כי אני יודע כמעט במאה אחוזים שרוב מוחלט מהמנהלים לא שם, אבל יש מקרי קצה, מקרה אחד ועוד שניים, וכנראה שאנחנו צריכים עוד יותר להדק את האכיפה ואת הבקרה ואת המודעות ואת העבודה עם המנהלים והמורים וכולי. שום דבר הוא לא הרמטי, ואני גם לא חי בירח. יש לנו עוד מה לעשות עם המנהלים. אני נותן למנהלים לנהל, אבל כנראה שגם המנהלים לא כולם אותו דבר. יש שונות גדולה מאוד בין כולם, בין בתי ספר, בין רשויות, בין מנהלים כאלה ואחרים, יסודי, על יסודי, מגזרים כאלה ואחרים שלא נפרט. אנחנו מכירים את זה. מבחינתי, התפיסה הזאת של שוויון ומיקוד בפריפריה היא דבר מאוד-מאוד חשוב, ואני באופן אישי אשמח אם המהלך הזה יתקדם ברמה הלאומית. לגבי תשלומי הורים התשפ"ו – דרך אגב, זה 20 ש"ח להורה ולא 12 ש"ח כי זה - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> שישה שקלים נוספים. << דובר_המשך >> מאיר שמעוני: << דובר_המשך >> נכון. אפילו בסימבול זאת אמירה, ובעיניי זה מאוד מאוד חשוב. זה בא מכספים קואליציוניים בכלל, ואני שמח שהמשכנו עם זה גם בשנת התשפ"ו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הצלחנו. << דובר_המשך >> מאיר שמעוני: << דובר_המשך >> כן. זה מהלך שקצת מרכך את הסיפור הזה. תכף נפרט כאן מה לאישור ומה ליידוע, כמו שאמרה תמי, כי חלק ביידוע וחלק באישור. חלק אישרת לנו בעבר, את ביטוח חובה וכולי, אחרת לא היינו יכולים לפתוח את שנת הלימודים. דרך אגב, במכרז לביטוח חובה הלכנו על מחיר נמוך של 69 שקלים, כשלפני שנה היה 74 שקלים, אני מזכיר. כנראה כשרוצים ועומדים על זה, במכרז שהיה מישהו הגיש 69 שקלים ויש לזה גם מחיר. אבל שוב, אפרופו סימבוליות, יש לזה משמעות חשובה מאוד. לגבי הפיקוח על הגבייה של תשלומי הורים ומה שאמרת, אסף, אז שוב, 85% זה לא מספיק. למרות שיש אגוזים קשים, גם את האגוזים הקשים נצטרך לפצח את אותם 15%, וגם שם יש לנו מן הסתם עוד עבודה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> סליחה, מה זה ה-15%? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> שלא דיווחו. << דובר >> אסף וינינגר: << דובר >> 14% שלא דיווחו. << אורח >> מאיר שמעוני: << אורח >> לתשלומי אפיק, תשלומי המערכת. לגבי ההתייקרויות, יושבים פה מנהלים, ויש אתגר איך לנהל בסוף, לצאת לטיול, לצאת לסיור, עם ההתייקרויות, כשמצד שני אנחנו לא מעלים את המחירים. יש פה אתגר, ואנחנו צריכים לדעת איך אנחנו מתמודדים עם הסוגיה הזאת. מכאן אני מעביר לאינה – תציגי בקצרה, בבקשה. << אורח >> אינה זלצמן: << אורח >> תודה, המנכ"ל. אני אעבור בקצרה על ההצעה. (הצגת מצגת) תשלומי חובה, שזה הביטוח, כפי שציין המנכ"ל, אושרו על-ידך ביוני. אנחנו נביא לאישור את תשלומי רשות לשנת התשפ"ו, ולידיעה את הגבייה המרבית המותרת עבור שירותים מרצון ותל"ן. זו טבלת תשלומי הורים. כפי שציינו, סל תרבות ומסיבות כיתתיות מסתכמים ב-20 שקלים להורה שאנחנו מעבירים בעבור השירותים הללו. מעבר לכך, הורדנו בארבעה שקלים את תשלומי הביטוח, ושאר התשלומים – ופה חשוב לי לציין, חבר הכנסת טייב – דווקא לא התייקרו, הם נשארים סטטיים, ודיברו על כך גם החברים המנהלים. כבר מעל עשור אנחנו באותן עלויות כי אנחנו מבינים את המצוקה, וזה יוצר פה לעיתים קושי אחר. חשוב לי לציין, בהמשך למה שאמרת, שיש לנו מערך מלגות וסבסוד של מענים שונים בתחום הרווחה, וזה מגיע למיליונים רבים. רק בשנה שעברה 360 מיליון שקלים ניתנו בעבור רווחה כמענים לתלמידים שנדרשים, והכנסנו את זה כחלק מסל רווחה גם בגפן. חשוב לציין את זה כאן כדי שנוכל לייצר מענים לכולם. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> יש לי שאלה. האם תקצבתם מראש 360 מיליון? וכמה ביקשו? כדי שנבין מה הצורך האמיתי. << אורח >> אינה זלצמן: << אורח >> הסבסוד הזה הלך וגדל. דודי, אתה רוצה להתייחס לזה? << דובר >> תמי סלע: << דובר >> אבל זה לא הכל מלגות, נכון? חלק מזה זה כל מיני תוכניות בתחום הרווחה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> זה לא קשור למלגות. זה רווחה, זה משהו אחר, או גם וגם? << אורח >> דודי מזרחי: << אורח >> אני דודי מזרחי, מנהל אגף תקציבים במשרד החינוך. זה גם מלגות, זה גם מימון ספרי לימוד, זה גם ארוחות בוקר בבית ספר. זה הכול מאותה משפחה של רווחה, ואפשר לפרט את זה. אגב, הכול נמצא במסגרת תוכנית גפן. כדי לסבר את האוזן, תוכנית גפן היום היא בסדר גודל של שלושה מיליארד שקלים. מתוך זה, תקציב החובה בסל רווחת התלמיד עומד על כ-200 מיליון שקלים, והמנהלים בהחלטה שלהם בחרו להגדיל כל אחד בהתאם לצורך של בית הספר שלו - - - << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> על חשבון משהו אחר. << אורח >> דודי מזרחי: << אורח >> תוכנית גפן כללה תוספת תקציב מאוד-מאוד גדולה למערכת החינוך, יש כאן מנהלי בתי ספר שיוכלו להעיד בעצמם, מתוך תפיסה של גמישות עם אחריות. וכן, כחלק מהמהלך הזה בין היתר ניתנו תקציבים נוספים למלגות, לרווחה, לספרים, לשורה של מהלכים. אני לא רוצה להגיד שזה פותר את הכול, אבל בהחלט יש כאן נתיב של מענה שלא היה קיים קודם לכן, ושהתהווה בשלוש השנים האחרונות. << אורח >> אינה זלצמן: << אורח >> לגבי האישור הנדרש בנוגע לחוק ארוחה יומית לתלמיד, אנחנו מדברים על בתי ספר שנמצאים ביום חינוך ארוך והתחשיב במקרה הזה הוא תחשיב דיפרנציאלי לפי הכנסה לנפש. לגבי יידוע ועדת החינוך בנוגע לסכום המרבי המותר לגבייה בתל"ן, אני אתן דוגמה. בגני ילדים שלוש שעות מקסימום, ביסודי, חטיבת ביניים וחטיבה עליונה עד חמש שעות, ולפי זה מחושב התשלום. שוב אני חייבת לציין, אין עלייה בגובה התשלומים ביחס לשנה הקודמת גם בנושא הזה. רכיבים נוספים של רכישת שירותים מרצון – פה נכללים דברים שנרכשים עבור כלל תלמידי בית הספר, כמו הרצאות נוספות וסדנאות נוספות שבית הספר רוצה שכלל התלמידים יחוו, וגם כאן אין עלייה בגובה התשלומים ביחס לשנה הקודמת. במסגרת שירותים מרצון יש בתי ספר שבוחרים לעשות בתוך כותלי בית הספר את תוכנית בית ספר מנגן, ושם נדרשים כלי נגינה ודברים כמו אחזקה שלהם, פעילויות העשרה שקשורות לזה. אני חושבת שהוועדה ביקרה פעם בבית ספר מנגן והתרשמה מהתוכנית הזאת. גם כאן אין עלייה בגובה התשלומים למי שמשתתף בתוכנית הזאת ביחס לשנה הקודמת. ארוחת בוקר משותפת לגני הילדים – מהלך שעשינו במשותף בזמנו עם הורים שרוצים שארוחת הבוקר תהיה משותפת ולא כל אחד יביא בנפרד. ניתן לגבות בתחשיב של חמישה שקלים ליום לימודים, וגם כאן אין עלייה בגובה השלומים ביחס לשנה הקודמת, וזה נותן מענה לכל הנושא של קידום בריאות בגן, אורח חיים בריא ומענה לילדים עם אלרגיות. לגבי הסמינר משואה לתקומה – הוא אושר בחודש מרץ לראשונה. זה בנוסף להשתתפות של בית ספר שרוצה לצאת למסע לפולין, הוא יכול גם לבחור את הסמינרים הללו. בית הספר יכול לבחור בין שלושה לחמישה ימים, וגם כאן אין עלייה בגובה התשלומים ביחס לשנה הקודמת. אלו הדברים שאנחנו מביאים השנה לאישור התשלומים, ותודה על ההקשבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בתשלומים מרצון בנושא משואה לתקומה – תלמיד שאין באפשרות הוריו להשתתף, מה קורה איתו? מנהל בית הספר יכול לשלוף את זה מסל רווחה? << אורח >> אינה זלצמן: << אורח >> נכון. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> הבעיה היא שאם אין באפשרותו להשתתף בסמינר, כנראה שגם אין ברשותו להשתתף בנסיעה לפולין. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אבל לפחות בסמינר - - - << אורח >> מאיר שמעוני: << אורח >> זו תוכנית שהיא אלטרנטיבית למסע לפולין. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אה אוקיי. חשבתי שזה הכנה לנסיעה לפולין. << אורח >> מאיר שמעוני: << אורח >> לא, לא. ולשאלתך היושב-ראש, לא יהיה ילד כזה, ואם יש אחד כזה, אז אליי אישית מה שנקרא. אני אישית מטפל אפילו בפניות פרטניות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> טוב. בבקשה, תמי. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> כמה הערות וגם שאלה. אני יודעת שבחוזר מנכ"ל של התשפ"ה לגבי תשלומי הורים, הייתה התייחסות גם למפונים ואוכלוסיות אחרות מסוימות שהיו פטורות. ברור שהתופעה הצטמצמה כי הרוב חזרו, אבל האם יש כוונה להתייחס לאוכלוסיות כאלה גם בחוזר הבא? מכיוון שהזכירו הרבה את ההנחות, אני רוצה לדייק שבסופו של דבר הסכום נשאר אותו דבר, אולי בדיוק של שני שקלים, ובעצם אין פה הפחתה. שלא תהיה הטעיה או שתהיה מחשבה שיש כרגע הנחה, אלא שהנחות שהיו בעבר על רקע העלאה בסכומים נותרו על כנם. 20 שקלים שירדו בזמנו היו על רקע עלייה בסכום הביטוח, כי רצו שהסך הכול של תשלומי הורים לא ישתנה. וגם הארבעה שקלים של ה-73, בעצם הסכום שאושר הוא 69 גם בפעם הקודמת, אבל היה שימוש בסעיף במכרז שמאפשר לעשות התאמה על רקע עליית מחירים. זה היה 73 שקלים לשנה אחת, אבל בעצם הסכום שאושר הוא 69 שקלים. כלומר, בעניין הזה אין שינוי. בסופו של דבר, הסכום באמת לא עלה, וצוינה פה השחיקה ושגם זה משמעותי שאין עליית מחירים, אבל שלא יחשבו שיש כרגע הפחתה ביחס לסכומים שאושרו בפעם הקודמת. על רקע זה שנושא רכישת שירותים מרצון מקבל אולי משקל קצת יותר גדול ועם השנים עולה משקלו, יש לי שאלה שרציתי לחדד מול הלשכה המשפטית לגבי הבסיס החוקי לרכישת שירותים מרצון, כי בסופו של דבר גם חוק לימוד חובה מדבר על כך שמי שזכאי לחינוך חינם לא יידרשו ממנו תשלומים, אבל יש שם סמכות עבור שירותים מסוימים ואספקה באישור הוועדה, ויש לנו את סעיף 8 לחוק חינוך ממלכתי. אבל בעצם לנושא של רכישת שירותים מרצון אין בסיס חוקי, לפחות להבנתי, אלא הוא נשען על חוזר מנכ"ל. זה מחבר אותי לעתירה שהוגשה בזמנו על תשלומי הורים ותקפה בין היתר את הפגיעה בשוויון, והיא לא צלחה, אבל הייתה שם אמירה חשובה למחוקק להסדיר את נושא תשלומי הורים, בין היתר על רקע זה שחלקם לא מפוקחים, הכללים לא מוסדרים, וחלקם אפילו לא נשענים על בסיס חוקי ברור, והבסיס להם הוא עמום. פעם רכישת שירותים מרצון הייתה אולי חלק קטן, ובאמת נכנסו לשם כל מיני מוצרים שממילא הורים רוכשים אותם ויכולים להתאגד יחד ולרכוש, אבל לאט לאט נכנסים לשם גם תכנים לימודיים ותוכניות שכבר פחות ברורה היכולת להשעין אותם על איזשהו חוזר מנכ"ל ולא על סעיף חוקי. אני אשמח לשאול על זה, ושוב לחזק את הצורך בהסדרה החוקית ואולי בכיוונים יותר נכונים של התשלומים, כפי שיושב-ראש הוועדה ציין בתחילת הדברים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לירן מהייעוץ משפטי, בבקשה. << אורח >> לירן שפיגל: << אורח >> שלום, אני לירן שפיגל מהלשכה המשפטית של משרד החינוך. הנושא של רכישת שירותים מרצון דווקא כן הובהר באותה עתירה. כמו שאמרת, מדובר על איגום משאבים, ואלה שירותים שהורים יכולים גם לקנות בעצמם. כל ההסדרה מתבצעת בחוזר מנכ"ל מכוח תקנה 5 לתקנות חינוך ממלכתי (סדרי הפיקוח). עברנו את זה בשעתו גם בבית המשפט, ולכן מבחינתי יש עיגון משפטי וחוקי להנחיה הזאת. אנחנו כמובן ערים לפסיקה של בית המשפט. בית המשפט הציג פנים לכאן ולכאן, מצד אחד הוא אמר שאולי יש מקום להסדרה והבהרה, ומצד שני הוא גם פירט את היתרונות בזה שדברים מוסדרים בחוזרי מנכ"ל ובהנחיות לבתי הספר, ולכן צריך לחשוב איפה האיזון הנכון בהסדרת הנושאים האלה במערכת החינוך, אם בחקיקה או בחוזרי מנכ"ל. אני לא בטוח שנכון כרגע להסדיר כל דבר בחקיקה. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> אבל יש סוג של זליגה של דברים שהם כבר יותר תוכניות לימודיות לתוך רכישה של שירותים מרצון. << אורח >> אינה זלצמן: << אורח >> לא היה שינוי, אני חייבת להגיד. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> גם סמינרים לימודיים זה לא בדיוק רכישה של אביזר טכנולוגי, וגם בית ספר מנגן זה בסופו של דבר תוכנית לימודית שנכנסת לתוך בית ספר. הם דברים חיוביים כשלעצמם, אבל השאלה היא איך הם צריכים להיות מוסדרים ומה הכללים שחלים עליהם. << אורח >> לירן שפיגל: << אורח >> אז אני אומר שוב, יכולתי להגיד להורה לך תרכוש כלי או לך תשכור כלי בעצמך, ויכולנו לאגם את המשאבים האלה ובדרך הזאת גם להוזיל את העלות להורים וגם לאפשר את הפעילות של הדבר הזה. כשלא מסדירים את זה בצורה מאורגנת ומסודרת, אז הסיכויים להקים פעילות חשובה ותורמת מאוד לתלמידים ולהצליח לעשות את הדבר הזה פוחתת, בטח כשמדובר במגוון גדול מאוד של אוכלוסיות שאתה רוצה לתת להן את ההזדמנות הזאת, ולא שזה יגיע לאוכלוסיות שיודעות להתארגן בעצמן והן חזקות בעצמן. << אורח >> סימה עובדיה פורצנל: << אורח >> אני אוסיף שהשיעורים בבית ספר מנגן ממומנים על ידי המדינה, על ידינו, ולא על ידי ההורים. מה שההורים רוכשים זה את הכלי ואת ההעשרה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> את השימוש בכלי. << אורח >> סימה עובדיה פורצנל: << אורח >> גם סמינרים הם סמינרים של העשרה ולא תוכנית לימודים. אפשר לצלוח את הלמידה ואת הבגרויות ללא הסמינרים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לפני שאני עובר להצבעה אני רוצה לשמוע את עמדת האוצר. אתם מתקצבים כ-50 מיליון שקלים כדי להפחית את ה-20 שקלים ל-12 שקלים לסל תרבות ושמונה שקלים למסיבות, כפי שנאמר על ידי המנכ"ל. האם ראוי שסכום כזה יחולק בצורה רוחבית ולא בצורה נקודתית, ולנסות לחלק את זה בצורה אחרת? << אורח >> דן פיקמן: << אורח >> אני דן פיקמן מאגף תקציבים. אני אתקן שתקציב 50 מיליון השקלים הללו הם כספים קואליציוניים שהוקצו על ידי הממשלה, וההחלטה על אופן החלוקה שלהם נתונה למשרד החינוך, כמובן בהתאם לאמות מידה שוויוניות וכל הכללים שחלים על הקצאת תקציב על ידי המשרד, אבל זו לא החלטה של משרד האוצר איך לחלק את התקציב הזה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> נוחה דעתכם על זה שיוסי טייב מקבל הנחה של 20 שקל לילד? אני מדבר בצורה מקצועית. האם אתם חושבים שזה נכון לחלק סכום לאנשים שלא צריכים את הסכום הזה ולא צריכים את ההנחה הזו, בזמן שבמקביל יש אנשים שהיו צריכים ויכולים לקבל הנחה גדולה יותר, ואולי אפילו ביטול מלא של אותם תשלומי הורים. << אורח >> דן פיקמן: << אורח >> ברמה המקצועית לכל שקל שולי כזה שמפחיתים מתשלומי הורים יש השפעה קטנה לעומת איגוד של הכסף הזה לטובת מטרות מסוימות. יש פה איזשהו איזון שצריך לנהל. האחריות על הדבר הזה היא על משרד החינוך, והם יכולים לעשות שימוש אחר בתקציב הזה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אנחנו ננהל את הדיון הזה במשך המושב, ובהצעת החוק ביקשנו שזה יובא לאישור עד 15 במאי. כמובן שאם התשלומים ייקבעו בהתאם לאמות מידה כלכליות וחברתיות, אז גם הנושא הזה יעלה. משרד החינוך, אתם רוצים להציג את הטבלה? << אורח >> אינה זלצמן: << אורח >> הצגנו אותה. אתה רוצה שנחזור עליה? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תחזרו עליה בקצרה, שנדע על מה אנחנו מצביעים. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> היא עברה עליה במפורט. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> על הסכומים? << אורח >> אינה זלצמן: << אורח >> כן, עברתי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אוקיי. גברתי, בבקשה. << אורח >> חני אהרונוביץ: << אורח >> אני חני אהרונוביץ' מארגון הגננות. אני רוצה לציין את נושא גני הילדים שבהם הגננות נדרשות לגבות בעצמן את הכספים שלא נגבים על ידי הרשות, למרות שלפי חוזר מנכ"ל הגבייה צריכה להיעשות על ידי הרשות המקומית, והיא לא נעשית, לא במסיבות סיום, לא בגביית תשלומים מרצון; בעיקר ברשויות שמסוגלות פחות ונותנות פחות מענה בתקציב שלהן, הגננות מאוד נצרכות לכסף הזה ותמיד יש הורים שלא מסוגלים לשלם. זה יוצר קשיים במה שהגננת יכולה לתת לילדים, ואנחנו רוצות לבקש שתהיה אפשרות שהתשלום כן יתבצע דרך הרשות המקומית. אנחנו חושבים שזה חשוב גם כדי לתת אפשרות לתשלום דיפרנציאלי לפי היכולות של הילדים, וגם שיהיה פיקוח על העברת התשלומים מהרשות. זאת אומרת, שמונה שקלים של המסיבות שירדו מ-24 שקלים, וזה אמור לעבור דרך משרד החינוך ודרך הרשויות לגני הילדים, זה לא הגיע השנה להרבה מאוד רשויות שאני בדקתי מולן. תקציב בנט לא מועבר לכל הרשויות. יש רשויות שפשוט נוח להן לדחות את זה עד שזה מוחזר בחזרה למשרד החינוך. וגם הכספים שכן מועברים מהרשות לצורך כל החומרים המתכלים בגן, כמו לניקיון, יש פערים גדולים מאוד בין הרשויות השונות. יש מקומות שמקבלים 100 שקלים לילד, יש מקומות שמקבלים 350 שקלים לילד, והפערים הגדולים האלה מגיעים לכמה שהגננת מסוגלת לתת ולהשקיע בילדים. כשאנחנו מדברים על הפערים האלה שאנחנו רוצים לצמצם, כאן זה המקום לדאוג שילד מאזור פריפריה לא צריך לקבל פחות מילד במקום שהוא לא פריפריה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תעלו בזום את מיכל מנקס מהשלטון המקומי, בבקשה. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> אם אפשר לשאול בינתיים, מה אתם גובים במסגרת רכישת שירותים מרצון בגנים? << אורח >> חני אהרונוביץ: << אורח >> אנחנו גובים 125 שקלים לצורך כל מיני דברים שאנחנו רוצים לרכוש לילדים בצורה משותפת – תיקיות לתחילת שנה, רימון ותפוח לסעודה של ראש השנה. אני מדברת על מה שקריטי כרגע, אבל לאורך כל השנה יש כל מיני דברים כאלה שבמקום לבקש מההורים לשלם כל פעם עצמאית, הגננת רוכשת במשותף. זה גם יוצא יותר מוזל וזה גם מאפשר הקלה להורים שלא מטרטרים אותם כל הזמן. אבל בכל שנה יש הורים במקומות מסוימים שפשוט לא יכולים להרשות לעצמם. הייתה לי שנה אחת שאני כגננת ומנהלת גן פניתי להורים וביקשתי תשלום, ואימא אמרה לי: אני מצטערת, אני עוד חודש יוצאת לחופשת לידה, אני אקבל את דמי הלידה ואז אני אוכל לשלם את התקציב. לנו זה נראה סכום כזה פעוט, אבל יש כאלה שזה לא סכום פעוט בשבילם וצריך לטפל בזה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מיכל, בבקשה. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> אני מיכל מנקס, סמנכ"ל חינוך רווחה וחברת במרכז השלטון המקומי. תודה על רשות הדיבור. אני קודם כול רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש, ולמנכ"ל משרד החינוך והצוות שלו, על כל המאמצים הכנים שאתם עושים כדי להוריד את הנטל מההורים. אני חושבת שזה נכון. ברור שמדובר במיליארדי שקלים שצריך לחשוב ולתכנן מראש איך מחילים אותם. ברור גם שמרבית התקציב בתשלומי הרצון של ההורים הם חלק מתוכנית הלימודים. טיול או הצגה הם תוכנית לימודים חוץ בית-ספרית. ולכן יש להם עלות. טיול עולה כסף, גם אם הוא עולה שקל, לצורך הדוגמה, הוא עולה שקל גם באילת וגם במטולה, גם בדימונה וגם בג'סר א-זרקא. זאת אומרת שמישהו צריך להוציא אותו. על הסיפור הדיפרנציאלי צריך לדבר ברמת הפרט. אבל בסוף, אם אנחנו לוקחים יישוב במצב סוציו-אקונומי לא טוב, יישוב עם אוכלוסייה מוחלשת, בסופו של יום אותו טיול לא יצא. עכשיו צריך גם לעשות סדר בין הדברים, אם מדובר בלימודים, ואם לימודים אז מדינת ישראל אמונה על הלימודים במסגרת חינוך חובה חינם, ויכול להיות שלא, יכול להיות שצריך להגדיר את התוספות רק כהעשרה ולתת גם קריטריונים. צריך לעשות פה סדר, זה לא משהו שיכול לקרות על רגל אחת. אנחנו ברשויות, מעבר להנחות של משרד החינוך, מעמידים עוד הנחות. אנחנו נושאים גם בבעיית גבייה קשה מאוד בגני הילדים. מבחינתנו לא יהיה ילד שאין לו ולא יקבל את השירות. אבל בסוף מנהל בית ספר לא יוכל להוציא טיול אם לא תהיה העלות של הוצאתו. אני בשיחות עם משרד החינוך בעת האחרונה, וגם שמחתי לשמוע ממנהל מינהל חברה ונוער הבוקר שבמקרים שישנם טיולים שעלותם כפולה משום שיש צורך באוטובוס ממוגן, למשל, המשרד מסייע להוצאתו. אני חושבת שזו התחלה ברוכה של תהליך, צריך לשבת ולעבוד ולראות איך לעשות את זה נכון. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מיכל, את יכולה להתייחס לאמירה שהרשויות או חלק מהרשויות לא העבירו את הכסף שהגיע ממשרד החינוך למסיבות סיום, שמונה שקלים מתלמיד? << דובר_המשך >> מיכל מנקס: << דובר_המשך >> לא, כי אני לא מכירה את הפרטים. אני מוכנה לבדוק כל מקרה לגופו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אוקיי, אז נא להעביר את זה לוועדה. אני אעביר את זה למיכל. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> יש לי הערה קטנה. מיכל, תודה על הדברים. יוסי, תודה לך. הפעם אני כחברת מועצת עיר לשעבר וגם כתלמידה מנווה יעקב. אם יש לי זיכרון אחד גרוע בחיי, זה שלא יצאתי לטיול שנתי בכיתה ח'. כל הכיתה יצאה ואני לא, כי לא היה יכול לשלם. ההורים שלי לא שילמו ואני לא הייתי בטיול. ועד היום, בגיל 54, זה זיכרון צרוב. אומרים לי: לא, זה לא קורה היום – יוסי, זה קורה. אני רוצה להגיד שני דברים על הפעילות מרצון. איזה רצון? של מי הרצון? זו מילה מכובסת, ואני חושבת שצריך להביא אותה לבמה רגע. מה זה הרצון הזה? כאימא לארבעה ילדים בחמ"ד, חבר'ה, לא עשיתי מלא דברים כי שילמתי על חינוך הילדים שלי. מה זה מרצון? מה, אני אשים אותם בבית ספר חילוני כי שם יותר זול? לא, באמת, אני שואלת אתכם. אין אופציה בחמ"ד - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יערה שילה: << דובר_המשך >> סליחה, בואי תגידי לי, באיזו מסגרת בירושלים אני יכולה להיות בלי עלות? אין, אין בית ספר כזה. - - - וכולם טובים, הבן שלי בפלך, אני מרוצה מכל דקה. אמרתי לעידן בחוץ, הבן הגדול שלי בחר ללמוד בסוף בבית ספר חילוני, הוא עבר למסורתי. באתי שם למשרד, היא אמרה לי 2,500 שקל, אמרתי לה, רגע, אני צריכה לשאול את בעלי אם יש לנו אפשרות ל-2,500 שקל בחודש. היא הסתכלה עליי כאילו אני קוקו, ואמרה בשנה. הלכתי הביתה ואמרתי לבעלי, וואו, איזה פערים. זו הייתה הפעם הראשונה שגיליתי את הפערים. יוסי, אני חושבת שצריך לבחון את המילה מרצון מאוד מאוד. כשהילדים שלי היו בבתי הספר, כל המשכורת שלי הלכה רק על בית ספר. אז את הסיפור של מרצון הייתי בוחנת מחדש, גם כלפי החמ"ד, גם כלפי כל הפעילויות שדיברה עליהן מיכל, פעילויות חוץ. כתושבת וחברת מועצת עיר בירושלים, הפערים בירושלים הם מהגדולים ביותר בישראל. בירושלים, בשכונה שלי, ילד שגר ברחוב אלכס רובוביץ' זה לא ילד שגר ברחוב אדם, והם מגיעים לאותו בית ספר, בית ספר תל"י. הפערים הם גדולים ואם לא נצמצם אותם, יוסי, לא יעזור לנו כלום. בסוף הילד בקצה הוא זה שלא יוצא לטיול, ויושב פה בגיל 54 ומזכיר את זה. טיול זה אולי פריבילגיה, אני מדברת גם על ארוחות צוהריים והיא דיברה על גנים. אנחנו בקריית מנחם הקפדנו על כל הארוחות, ואם ילד לא מגיע לצהרון אז להביא לו הביתה, כי אם לא נביא לו את האוכל, לא יהיה לו. אני אומרת כמדריכה בגני ילדים. אז אנחנו צריכים להתעורר על עצמנו. לא יודעת איך, אין לי פתרונות, אבל המילה מרצון היא סימן שאלה אחת גדול. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לימור, בבקשה. << אורח >> לימור מילר: << אורח >> אני מרגישה ממש צורך לדבר בשם המנהלים מעבר להתנצלות ולתחושה. אני רוצה לומר שרוב המנהלים, רוב גורף, מאוד מאוד דואג לתלמידים שלו. כמנהלת לשעבר, גם מהכיס שלי מימנתי ילדים בסיטואציות שונות. משרד החינוך אכן עיבה תקציבים בגפן לטובת רווחה, וחשוב לי שתדע שכדי להחליט לגבי ילד כזה או אחר חייבת לשבת ועדה מקצועית, ולא לקבל החלטה שרירותית שבה יגידו: המנהל לא אוהב את או אבא הפעיל לחץ על. זה לא בא לרפא, לא את הלב ולא את ההחמצה, אבל חשוב לי לומר בשם מנהלי ישראל שעושים עבודה נפלאה שזה לא צובע את כולם. חשוב לי לומר שאם דבר כזה קורה, לנו כארגון מנהלים חשוב לדעת כי אנחנו לא ניתן לפגיעה באף אדם במערכת החינוך, כי אנחנו מנהיגי החינוך מאל"ף ועד ת"יו, ותודה על הכנות שלך. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. הוועדה תעבור להצבעה על אישור הצעת תשלומי הורים לשנת הלימודים התשפ"ו וסעיף השאלת ספרים לשנת הלימודים התשפ"ז. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה אושרה. אני רק אגיד ואחדד, בשבועות האחרונים קיבלתי המון טלפונים על לחץ לאשר תשלומי הורים בגלל שאי אפשר על נושא של השאלת ספרים וכולי. אז אני מודיע עכשיו, השאלת ספרים לשנת התשפ"ז כבר אושרה היום. אין לה קשר לשנה הבאה, שיהיה ברור לכל מנהלי בתי הספר ולכל ראשי הרשויות ששאלו ודאגו. אני רוצה לומר לכם את האמת, אני הצבעתי בעד בלב כבד והבאתי את זה להצבעה בלב כבד, ודעתי לא נוחה עם זה. אבל הלחץ, מצד המנהלים בעיקר, שבסוף נמצאים בשטח ורוצים לעשות טוב לילדי ישראל הוא שגבר. כפי שאמרתי ואני אגיד את זה עכשיו במסקנות, קודם כול, הוועדה שולחת ניחומים למשפחות השכולות, בעיקר של הפיגוע האחרון בירושלים, שקמו אתמול בלילה משבעה, איחולי החלמה מהירה לפצועים, והוועדה מתפללת ומקווה לשיבתם לשלום של כלל החטופים והחיילים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> אמן. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בימים אלה הנטל על ההורים כבד מאוד, זה לא סוד, והוועדה קובעת כי תשלומי הורים הינם סוגיה לאומית שצריכה להיות בראש סדר העדיפויות של המדינה, והדרישה לבטלם צריכה להיות בקונצנזוס רחב של קואליציה ואופוזיציה. אני חושב שיש תמימות דעים בעניין בחדר הזה. הוועדה רואה חשיבות בצמצום אי-שוויון בחינוך וחיזוק המוחלשים. הוועדה פועלת להכנת הצעת חוק להחלת תשלומי החובה על המדינה, הצעת חוק שתוביל לביטול מלא של תשלומי חובה ותביא לפיקוח על תשלומי רכישה מרצון. עד לחקיקה וביטול תשלומי הורים, הוועדה קוראת למשרד החינוך ולמשרד האוצר, כפי שאני אומר, שנה אחר שנה, להכין תוכנית לתשלום דיפרנציאלי, הדרגתי. הוועדה קוראת לצוותים החינוכיים לגלות רגישות כלפי התלמידים בסוגיית תשלומי הורים, בעיקר מסיבות סוף שנה ופעילויות נוספות. הוועדה מברכת את משרד החינוך על סמינר משואה לתקומה, שמאפשר לכל תלמיד במדינת ישראל שאין לו אפשרות לצאת למסע בפולין, לחוות ולהיות חלק מאותה חוויה של נושא השואה. כפי שאמרתי, הוועדה אישרה פה אחד את תשלומי הורים לשנת הלימודים התשפ"ו וסעיף השאלה לשנת הלימודים התשפ"ז. בהזדמנות זו אני מברך את כל ילדי ישראל והצוות החינוכי, מנהלים, מנהלי בתי ספר, הגופים החיצוניים ותנועות הנוער וארגוני הנוער שעובדים בבלתי-פורמלי, ועמדתי ידועה שמבחינתי הבלתי-פורמלי לא פחות חשוב מהפורמלי. << אורח >> מאיר שמעוני: << אורח >> הוא לא פחות חשוב, הוא יותר חשוב. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הוא יותר חשוב. אני מברך את צוות המשרד והמנכ"ל שתכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה, שנזכה לשנה טובה ומבורכת, שנה של הצלחה לכלל התלמידים, שקט, שלווה, שנגיע סוף סוף לעידן של שלום, שנה שכלל חטופינו יחזרו בריאים בגופם ובנפשם, ומי שאינם בין החיים יוכלו להגיע לקבורת ישראל בזמן הקרוב, אני מקווה עוד לפני השנה החדשה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> אמן. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ברשותכם, אני נועל את הדיון. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:33. << סיום >>