פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב שלישי פרוטוקול מס' 33 מישיבת ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון ועדת המשנה למשאבי אנוש בצה"ל יום חמישי, ג' בתשרי התשפ"ו (25 בספטמבר 2025), שעה 14:30 סדר היום: << נושא >> מעטפת והכרה בבני משפחה של חללי צה"ל << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: אלעזר שטרן – היו"ר שרון ניר משה טור פז מוזמנים: אריה מועלם – ראש אגף משפחות, הנצחה ומורשת, משרד הביטחון הרצל שמואל – ס' ר' אגף משפחות, הנצחה ומורשת ור' היח' להנצחה, משרד הביטחון ריקי מורד – סגנית ראש אגף משפחות הנצחה ומורשת, משרד הביטחון אופיר צוקרמן – מ"מ ראש היחידה לשירותים סוציאליים, משרד הביטחון אלינור אלימלך ברזני – ראש היחידה לטיפול ביתומים ואחים שכולים, משרד הביטחון אל"מ מיטל סאמאט כהן – רמ"ח נפגעים, צה"ל, משרד הביטחון שולי מועלם – חברת כנסת לשעבר אלי טהר – יו"ר, ארגון יד לבנים מושיק אביב – מנכ"ל, ארגון יד לבנים זהבה גרוס מידן – יו"ר, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל שלומי נחומסון – מנכ"ל, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל אליאסף פרץ – מייסד ויו"ר, עמותת האחים שלנו יקי מנדלסון – אב של אלמנת צה"ל רביד צנאני – אח שכול עדן דאוי – אחות שכולה רבקה בר און – אחות שכולה מנהל הוועדה: אמיר ברגר רישום פרלמנטרי: איה פרידמן, אייטייפ רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מעטפת והכרה בבני משפחה של חללי צה"ל << נושא >> << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> צוהריים טובים, גמר חתימה טובה וצום קל למי שצם. אנחנו התכנסנו כאן במסגרת הדיונים כי מביקור בהרבה מאוד בתים, אנחנו פוגשים הרבה מאוד מאפיינים שפעם נפגשנו איתם פחות. בלי לדרג, אחד מהנושאים זה הנושא של סבים וסבתות שפעם בגיל שלנו פגשנו את זה פחות, אולי בגלל תוחלת חיים, שואה ומה שהיה פעם. צריך להגיד שהסבים והסבתות של הדור הזה אלו בדרך כלל סבים וסבתות שמעורבים הרבה יותר מאשר בדור שלנו, בהיבט של הגידול. זה קרוב להורים או קרוב להורות יותר מפעם. דבר הנוסף שאנחנו פוגשים הרבה מאוד ואולי יהיה לב הדיון כאן זה הנושא של אלמנות צעירות וילדים יתומים. פעם פגשנו פחות קודם כול כי זאת מלחמה ארוכה מאוד ושנית, זאת מלחמה שבה צבא המילואים מגויס מאוד וגם יכול להיות שבין השאר, חלק גדול מהנופלים אולי התחתנו או נהיו הורים בגיל קצת צעיר יותר מפעם וממילא גם כבר הורים לילדים. אין ספק שהאתגרים האלה זה דברים שאנחנו לא מכירים אותם, את סוגי ההתמודדות איתם ואת המשמעויות שלהם. אני יכול לתת דוגמאות אבל אני חושב שכל דוגמה שאני אתן רק תמעיט בגודל האתגר של האלמנות והאלמנות הצעירות על המרכיבים השונים שיש. כשאני אומר את המשפטים האלה, עובר לי בראש ספקטרום רחב מאוד של מאפיינים שלא חשבנו עליהם. עד שאתה לא פוגש ועד שאתה לא שומע, אתה לא מבין עד כמה האתגר כבד, קשה ומיוחד. ראש אגף משפחות, אריה מועלם אני שומע על פעולות שנעשות יותר ממה שנעשו בעבר ולכן יש פה גם את נציגי אגף משפחות יד לבנים ולא צריך להסביר להם את גודל האתגר. אנחנו התכנסנו כאן בשביל להעלות או להציף דברים שעדיין אין להם פתרון או שאפשר לעשות לגביהם יותר. לדעתי, אלו דברים שקשורים לא רק למשרד הביטחון ולא רק ליד לבנים אלא הם קשורים לרשויות מקומיות ולעוד הרבה מאוד גופים. אני מניח שהדיון הזה הוא לא יהיה הדיון האחרון בתחום הזה. אני צריך להגיד שאנחנו בקשר רציף עם אגף משפחות לאורך כל השנים ועושים פעולות שונות גם עם אתגרים אחרים שהמלחמה הזאת מציבה בפנינו. אריה, בבקשה. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> תודה רבה. אני רוצה לאחל לכולנו גמר חתימה טובה ושנה טובה ומבורכת לכל בית ישראל. הקשר שלנו ושיתוף הפעולה שלנו עם המשפחות השכולות בא לידי ביטוי באמצעות שני ארגונים חשובים. בעיניי, אלו הארגונים החברתיים הכי משמעותיים במדינת ישראל ואלו ארגון יד לבנים וארגון האלמנות ויתומי צה"ל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נכון. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> הבסיס לעבודה שלנו מושתתת על חקיקה, על שני חוקים עיקריים שאני תכף אגע בהם. חבר הכנסת שטרן, אתה התייחסת למלחמה האחרונה ולאתגרים שהיא הציבה אז אני אתן טיפת תמונת מצב ופרספקטיבה על מה שקרה לנו מאז המלחמה. סטטיסטית, בשנתיים האחרונות זה בערך 26 שנות עבודה שלנו. זאת אומרת שלצערי, אם תיקח את השנתיים של העבודה שעבדנו מאז 7 באוקטובר 2023 ותנסה לכמת אותן מבחינה סטטיסטית אז מדובר ב-26 שנים של הלוויות, של אחים שכולים שנכנסו, של הורים שכולים שנכנסו, של יתומים שנכנסו למערכת ושל אלמנות שנכנסו למערכת. לצערי, כיום נוספו לנו לטיפול מעל 6,500 איש שנכנסו למעגל שנקרא מעגל השכול. אם אנחנו נסתכל על התמודדויות, אני עוד זוכר את השיחות איתך כראש אכ"א כשדיברנו על שעת חירות, על החללים בשעת חירום ואיך מתמודדים עם האחסנה ועם בתי קברות ארעיים אבל במלחמה האחרונה נמנענו מכל הדברים האלה והיו ימים שבהם הגענו לשיא של 90 לוויות ביום. תשאל אותי אם אני יודע לעשות את זה היום, אני לא יודע לעשות את זה היום אבל אם נסתכל לרגע על הבסיס ועל איך באמת הובאו לקבורה מעל 1,200 – זה לא רק חללים של המלחמה. לצערי, זה היה גם מתאונות, מהתאבדויות ומחלות שנוספו מאז 7 באוקטובר – ואני אשאל את עצמי איך הצלחנו במשימה הזאת אז יש שלוש סיבות עיקריות. דבר ראשון, אי אפשר שלא הייתה לנו סייעתא דשמיא שכתוצאה ממנה באמת הצלחנו לעשות את זה. הדבר השני זה תשתיות שנבנו במשך שנים והביאו אותנו למצב שנוכל לעמוד במשימה ואני אתן בהמשך שתיים או שלוש דוגמאות של תשתיות. הדבר השלישי שהוא הכי חשוב זה האנשים שהם באמת חדורי משימה, חלק מהם יושבים פה וחלק לא יושבים. אחדות מהתשתיות דווקא קשורות לתקופתך כראש אכ"א למשל, כיתת כוננות. אני זוכר את ההתעקשות שלנו. למרות שלא הייתה הכרה בכיתות הכוננות, אנחנו עמדנו על לכך שלא נביא אותם לקבורה עד שהצבא לא יכיר בהם ועד שהצבא לא יחייל אותם. יש את הסיפור של החלל מכיסופים, איש כיתת הכוננות שהמשפחה התעקשה לא לקבור כי הצבא לא חייל אותו ואנחנו אמרנו שהוא לא יובל לקבורה אם הוא לא יהיה מחויל. זה לקח 24 שעות עד שהצבא חייל אותו וכתוצאה מכך יצאנו בהכרזה ביום השני של המלחמה שכל 39 אנשי כיתות הכוננות הם מוכרים והם חללי צה"ל לכל דבר ועניין. לגבי התשתית השנייה שאני רוצה להזכיר, לפני 14 שנה הגיע אלי ראש אכ"א לבקש 400 אלף שקלים, שאלתי בשביל מה 400 אלף השקלים והסיבה הייתה בשביל להקים מאגר דנ"א לחיילי צה"ל. חשבתי "מה זה קשור אלי? מתגייסים בבקו"ם ולוקחים דנ"א כמו שלוקחים בדיקת דם או כמו שולחים כל בדיקה אחרת" ואז התירוץ היה שאם חלילה קורה משהו – משתמשים במאגר דנ"א הזה לזיהוי. זה מה שקרה ב-7 באוקטובר. היכולת של צה"ל לזהות את החללים התבססה הרבה מאוד על מאגר הדנ"א שהוקם לפני 14 שנה. במהלך המלחמה גם נתקלנו באיזשהו אתגר. ביום-יום, אנחנו מסתכלים על החוק שאני תכף אגע בו, ופועלים על פי לשון החוק. בימים הראשונים נהרגו חיילים, בעיקר במילואים, בקבע, שלא היו מוכרים אילו לא הייתה מלחמה. לדוגמה, כל אותם אלה שנהרגו בתוך הממ"דים והיו בשירות או אנשים שהיו במסיבה והיו בשירות. החוק שלנו קובע שצריך להיות בעת השירות ועקב השירות ואותם אלה שהיו במסיבה לא נהרגו עקב השירות ואותם אלה שהיו בממ"דים לא נהרגו עקב השירות. היו כמה עשרות כאלה ועמדה בפנינו דילמה. באיזשהו שלב גם התחיל ויכוח בינינו לבין המערכת המשפטית ואז ביקשנו את חוק חרבות ברזל. אין חוק כזה ואמרנו שאם אין חוק כזה – נייצר חוק כזה אבל אי אפשר לייצר חוק תוך יומיים או שלושה מאז המלחמה אז נדרשנו לפרשנות משפטית. כשאתה עושה טוב אז גם עוזרים לך מלמעלה, אמרתי שהייתה סיעתא דשמיא. ביום השלישי של המלחמה נכנס אלי למשרד השופט אליקים רובינשטיין, הוא בא להתנדב והוא ביקש שלוש משפחות כדי ללוות אותן. אני אמרתי לו "כבודו, אתה היית יועץ משפטי למערכת הביטחון. לפני התנדבות, התייעצות. יש לי מקרה שהחוק מחייב לא להכיר כי זה בעת ועקב אבל כרגע אין חוק של חרבות ברזל כי החוק לא צפה פני עתיד". לקח לנו איזה 5 דקות לחשוב והוא אומר לי "אתה יודע מה? הייתי חושב כמוך". אמרתי לו "האם כבודו מוכן לתת את חוות הדעת המשפטית הזאת למערכת המשפטית שלנו?" והוא אמר שכן וכך היה. בגלל שהיה לנו את חוות הדעת המשפטית שלו, הצלחנו איכשהו לעבור את המשוכה המשפטית ולהכיר באותם חללים כחללים של המלחמה בשביל לתמוך ולסעוד את משפחתם. אילו לא היינו עושים את זה – היום היינו מוצאים את עצמנו בבתי משפט מול אותן משפחות. זאת דוגמה של כמה תשתיות ששמנו בתוך התהליך הזה אבל אם נחזור לדיון עצמו לאגף יש חזון והחזון אומר שההתייחסות למשפחות צריכה להיות בעין רואה, אוזן שומעת ולב מבין. תשאלו אותי מה הרף של הסיוע למשפחות השכולות. בבוקר בתפילה יש משפט שאנחנו קוראים מסכת פאה, "אלו דברים שאין להם שיעור" וכתוב שם מה הם הדברים שאין להם מידתיות כמו הפאה והלקט. כפי שלמדתי פעם מפרופסור יעקב נאמן שמוסיף עוד דבר אחד וזה הטיפול במשפחות השכולות אז בעיננו, אין שיעור לטיפול במשפחות השכולות והחוקים צריכים להיות מרחיבים כדי שהטיפול במשפחות יהיה מיטבי. כפי שאמרתי, המסגרת החוקית שלנו היא חוק בתי קברות צבאיים והחוק הזה קובע מי הן האוכלוסיות שמובאות לקבורה בבית קברות צבאי וזה כל אותן אוכלוסיות שהצבא, המשטרה, המוסד והשב"כ קובעים שערב מותם הם היו במדים. זאת אומרת, אוכלוסיות של מחוילים. בשנתיים האחרונות אנחנו נתקלים באזרחים שלא חוילו ואנחנו מבקשים להביא אותם לקבורה בבית קברות צבאי. חבר הכנסת שטרן, אחד מה זה נושא שטיפלת בו, דויטש ולמרות שנמצאו איזשהם מסגרות מתאימות, החוק הוא חוק נוקשה והוא לא מאשר אפילו לשר הביטחון לחרוג מהקביעה הזאת. המסגרת החוקית השנייה זה חוק חיילים שנספו במערכה. היא לא מקבילה לחוק בתי קברות צבאיים אבל זו המסגרת החוקית שקובעת את הזכויות שניתנות למשפחות השכולות ולמי הן ניתנות. פה חייב להתקיים הכלל שאומר בעת השירות ועקב השירות". זאת אומרת, אם מישהו מצא את מותו כשהוא במדים בעת השירות אבל לא בהכרח עקב השירות נניח אם זה מחלה או תאונה ואפילו אותם אלה שהיו בנובה או אותם אלה שהיו בממ"דים, אז זה לא עקב השירות והחוק קובע שמבחינת החוק הם לא מוכרים לצורך טיפול. יש הדוגמה שנתתי לפני כן על כך שמצאנו את הפרשנות כדי להכיר באלה של 7 באוקטובר. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אריה, אם אפשר לחתור יותר - - - << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> אני אפרט בהמשך מה הן הזכאויות, התגמולים וההטבות ולכן הבאתי את אנשי המקצוע שלי שתכף ייכנסו לזה. החוק הנוסף זה חוק יום הזיכרון, חוק אלקין, שקובע את האחריות של מדינת ישראל לזיכרון הנופלים, האחריות הממלכתית. יש שם בחוק קביעה של הורדת הדגלים לחצי התורן ושל הצפירה פעמיים במהלך יום הזיכרון. בשנים האחרונות אנחנו נטלנו על עצמנו גם את ההנצחה האישית בעצם הקמת היכל הזיכרון הממלכתי ולמי מבין הנוכחים שלא היה שם, חובה להיות שם במקום. הדבר הנוסף זה יתומי מערכת הביטחון. עד לפני החוק שהובא שאנחנו מובילים ממש בימים האלה, שנמצא על שולחן ועדת העבודה והרווחה ועבר בוועדת שרים לחקיקה, זכאותם פקעה בגיל 21. זאת אומרת, עד אז אמא שלהם קיבלה איזשהו טיפול עבורם, בגיל 21 הם מקבלים עוד שתיים או שלוש הטבות כמו שכר לימוד, מענק דיור וטיפול פסיכולוגי לכל החיים או טיפול לכל החיים ומעבר לזה, לא היו ליתומים זכאויות. חשבנו, ביחד עם הארגון, שלא נכון להפסיק את הזכאויות בגיל כזה צעיר אז הקמנו ועדה ציבורית בראשות השופט רובנשטיין, לאחר מכן המלצות הובאו אלינו, הרחבנו את ההמלצות וכרגע אנחנו בדיונים בנושא הזה עם ועדת העבודה והרווחה. הנושא הנוסף שהוקם תוך כדי המלחמה זה חוק השבויים והנעדרים. לצערי, מקרב השבויים והנעדרים יש כאלה שהם חלק מכוחות הביטחון, גם חיילים וגם אחרים שנמצאים בשבי או נמצאו וחלקם הוחזרו. מעבר למה שקורה אצל גל הירש והמינהלת, שר הביטחון הטיל עלינו לטפל באוכלוסייה הזו, לטפל במשפחות החיים והחללים של החטופים מקרב כוחות הביטחון ולצורך כך הקמנו יחידה נפרדת שאני מקווה שתפסיק את עבודתה בהקדם האפשרי והחטופים יחזרו במהרה לביתם. הטיפול במשפחות השכולות הוא מסע מתמשך של ליווי לאורך מעגל החיים שלהם, מרגע הנקישה בדלת ולאורך כל החיים. רמ"ח נפגעים נמצאת פה, ברוכה הבאה. ניקח לדוגמה את ערב החג כשכולנו יושבים עם הברכות, היא מודיעה לראש היחידה להנצחת החייל על נפילת חלל, לצערי ולמחרת עוד אחד לצערי. מאותו רגע, היחידה להנצחת החייל נכנסת לטיפול בכל מה שקשור למעטפת הליווי של מודיעי הנפגעים, של המודיעים עצמם, של הרופא שמוביל את הנפגעים ולאורך מעגל החיים, לוויה, שבעה, שלושים, טיפול במשפחה, עובדים סוציאליים, עובדי רווחה וכולי. אחד מהאתגרים שהיו לנו במלחמה האחרונה היה לעמוד בקצב האירועים. אתה מקיים לוויה, בתום הלוויה צריך שבעה ותוך כדי השבעה באותו בית עלמין יש זכרות, לוויות וכשאתה מגיע לשלושים אתה כבר ב-300 או 400 לוויות ואתה צריך להניח מצבות ועל המצבות צריך להיות כתוב שמה של המלחמה. באנו למחוקק ולממונים שלנו ואמרנו "תגידו לנו מה שם המלחמה". הגענו לאם השכולה הראשונה שרצינו להחתים אותה על נוסח הכיתוב על המצבה, "חרבות ברזל" כי על פי החוק שמה של המלחמה צריך להיות חקוק על המצבה והתגובה שלה הייתה נכונה ומדהימה. היא אמרה "הבן שלי לא נהרג בחרב, הבן שלי נהרג בטנק. לא יכולים לכתוב על הקבר של הבן שלי חרבות ברזל. באנו לשר ואמרנו שלא כותבים חרבות ברזל, אם אתם רוצים אז תאשרו את זה בממשלה, בוועדת שרים לחקיקה. אנחנו כמעט אחרי ימים וצריכים להניח את כל המצבות. יש דין ודברים ואנחנו רואים שאנחנו לא יכולים לעמוד במשימה אז אנחנו כבר מודעים לשר, למשפחות ולצה"ל שלא היו מצבות בשלושים. תחליטו. מי שעוסק בנושא יודע כמה הנושא חשוב. שבעה ימים לפני זה באנו לשר ואמרנו שיאשר לנו לא לכתוב בכלל את שמה של המלחמה, נעביר את זה במועצה ואני מקווה שנספיק להקים 400 מצבות תוך שבעה ימים. הייתה התייעצות קצרה וכך קרה. תשימו לב שעל המצבות של החללים של המלחמה לא כתוב את השם חרבות ברזל כי אין שם למלחמה כי עד היום מדינת ישראל לא החליטה. בעבודה רצופה של 24 שעות בלי הפסקה, הצלחנו לייצר 400 מצבות ולפעמים לשים את המצבה ממש כמה דקות ספורות לפני שהמשפחה הגיעה לטקס גילוי המצבה. כשדיברתי על האנשים, זו ההתמדה והניסיון של האנשים והשליחות שלהם לקיים את העבודה הזאת. אם אני אקח את עיקרי העבודה שלנו, ליבת העשייה מתמקדת בארבעה תחומים. התחום הראשון זה ההנצחה והזיכרון, כל מה שקשור ליחידה להנצחת החייל ולהבאה לקבורה. אני לא מכיר הרבה אנשים במדינת ישראל שאפשר להגדיר אותם כשליחי מצווה כמו היחידה להנצחת החייל. אני אשתמש במשפט שאמרה לי אם שכולה כשהעברנו את קברו של הבן שלה מהישובים בעוטף עזה לניצן. אחרי כל הסערה שהייתה במדינה היא הגיעה למשרד ואמרה לי שהיא מודה לי ששלחתי מלאכים לטפל בבן שלה. אלה מלאכים שמטפלים בגופות, מטפלים בבתי קברות ומטפלים באנשים. בחודש הראשון, חלק מהאנשים האלה עבדו סביב השעון. בלילה חפירת קברים והיום לוויות, לוויה ועוד לוויה, ככה ההמשך של הזיכרון לאורך החיים. החלק השני זה המעטפת הרגשית שמדינת ישראל מעניקה בחוק למשפחות השכולות וזו מעטפת שכוללת את כל הליווי והטיפול הפרטני. המלחמה האחרונה לימדה אותנו שיש הרבה מאוד קהילות אז התאמנו את עצמנו לטיפול בקהילות, קהילה של שלומית קהילה של ניר עוז, קהילה של חטופים וקהילה של אלמנות בהריון. בדרך כלל במצב הסביר, היינו מוציאים את עצמנו בטיפול באלמנה אחת שיולדת ללא הבעל בשנתיים וחצי או שלוש שנים. פה חברנו ביחד עם ארגון אלמנות ויתומיי צה"ל לתוכנית שנקראת "לצידך". לצערי, אנחנו עם כמעט 50 אלמנות בהריון מאז המלחמה שצריכות ללדת את הילד או הילדה בלי הבעל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> או כאלה שכבר ילדו. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> גם היום, ממש היום. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> נכון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> האלמנה ממגדל העמק. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כן, זה מה שאמרתי. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> היא ילדה אתמול בלילה, נכון. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> בוזגלו. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> פה נכנסנו לאיזושהי מעטפת טיפולית מהרגע הראשון, עד הלידה וכולל הלידה עם ליווי של מדריכת יום, מדריכת לילה ומעטפת נוספת. אני חושב שזו אחת מהמעטפות הכי שקטות, צנועות ומדהימות שיש במדינה שקשורות לאותן אלמנות. הדבר השלישי זו המעטפת הרווחתית, מערך התגמולים והרווחה שמדינת ישראל מעניקה למשפחות השכולות. כפי שאמרתי, בעינינו זה מהדברים שאין להם שיעור וככול שהחוק יתרחב אז גם ליבנו ודעתנו יתרחבו. החלק הרביעי – נושא המורשת. אנחנו ממונים על כוחות המגן שעסקו במאבק להקמת המדינה בכל מה שקשור לארגוני המחתרות, האצ"ל, הלח"י, ההגנה, הפלמ"ח, שני מוזיאונים של אסירי המחתרות וממש בימים אלה אנחנו עוסקים בהקמה של שני מוזיאונים ברחבי המדינה. מוזיאון אחד זה מוזיאון הצפון בטיגארט במטולה, שמביא לידי ביטוי את המאבק לאורך השנים על גבול הצפון כולל המלחמה האחרונה שנכנסת עכשיו, לצערי. המוזיאון הנוסף שסגרנו רק לפני מספר ימים את ההבנות עם עיריית ירושלים זה מוזיאון צה"ל. לצה"ל הגדול אין מוזיאון והגיע העת להקים את המוזיאון. התשתית להקמת המוזיאון הוא פינוי שבו פינינו את בתי האוסף, החזרנו את השטח לרמ"י ותמורת מה שקיבלנו אנחנו הולכים להקים את מוזיאון צה"ל בירושלים. אם נחזור למעטפת הכלכלית שאותה אתם רוצים לשמוע נתחיל עם ההנצחה. הרצל הוא ראש היחידה להנצחה. בוא ותציג את מעטפת ההנצחה. << דובר >> הרצל שמואל: << דובר >> צוהריים טובים לכולם. כפי שאמר אריה, לגבי מעטפת ההנצחה אני עובד עם מחלקת נפגעים החל מהרגע הראשון. מרגע שיש את האירוע בשטח אנחנו מפעילים את מודיעי הנפגעים עם הנושא של מערך ההיסעים והמוניות. אנחנו מודיעים לכל המשפחה בקרבה ראשונה כלומר, אלמנה, אחים, הורים, סבא וסבתא. זה סיוע במימון להבאת הורים, אחים ואחיות מחו"ל. יש לנו הרבה מאוד משפחות בחו"ל ואני יכול להגיד לכם שבמהלך המלחמה הבאנו 450 בני משפחה מחו"ל, לא כולל המבצע של עם כלביא וכל מי שנתקע שם במהלך המבצע הזה בחו"ל כי בדיוק היה חג. ביצוע של ההלוויה וכמובן, חפירת הקבר בין אם זה בית עלמין צבאי או בית עלמין אזרחי, היסעים למשפחה להלוויה וסיוע באמצעים כמו הצללה, מערכות הגברה, מסכים, כיסאות, מחסומים, שירותים כימיים, עגלות נכים וכל השידורים הישירים לחו"ל. יש הרבה מאוד בני משפחה שנתקעו בחו"ל ושידרנו את ההלוויות ובכלל, כשנדרשנו לצמצם את כוח האדם בהלוויות אז ביצענו שידורים ישירים לכל מי שרצה. אנחנו העברנו את הקישור למשפחה והם העבירו לכל מי שנדרש את השידור של ההלוויה בשידור ישיר. עשינו תרגום סימולטני לכבדי שמיעה. במהלך השבעה אמצעים בבית כמו אוהל אבלות או כל דבר אחר שהמשפחה ביקשה. לאחר השבעה יש את סל ההטבות שאנחנו נותנים להורים השכולים, להורים, לאלמנה, הוצאות אבל, הוצאות אזכרה והוצאות הנצחה. גם זה צריך לעבור איזשהו שינוי חקיקה מבחינת הסכומים אבל אני יכול להגיד פה את הסכומים. הוצאות אבל זה 8,500 שקלים, הוצאות אזכרה שנתיות זה 1,000 שקלים אחת לשנה והוצאות הנצחה זה חד-פעמי 8,900 שקלים. יש את בניית הקבר, סיוע בהיסעים באזכרות, שבעה, שלושים, הנצחת החלל בהיכל הזיכרון, באתר יזכור ובאתר ההנצחה החילי הרלוונטי, אחזקת הקבר באופן שוטף, מזכרת שר הביטחון שנשלחת אחת לשנה למשפחות השכולות בסמוך ליום הזיכרון, ביצוע במימון טקסי התייחדות לכל הארגונים בין אם זה צה"ל, משטרה או כל חיל וחיל. קיום טקסי אזכרות לציון מערכות ישראל אחרי שבוע, שלושים ושנה. כמובן, גם ביצוע הטקסים ביום הזיכרון והנחת נר, זר ודגל על כל קברי חללי מערכות ישראל. זה בגדול כל הנושא של הסיוע בשנה הראשונה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אריה, ברשותך אני רוצה לעבור. קודם כול, אני מכיר את העיסוק ומבין את האתגרים. ברשותכם, אני רוצה לעבור לנושא שביקשנו לייחד אליו את הדיון הזה ולהתעסק באלמנות הצעירות, באימהות הצעירות ואחר כך גם בסבים וסבתות. אם יישאר זמן אז יש לנו עוד הרבה מה לעשות. << דובר >> רבקה בר און: << דובר >> גם אחים שכולים, זה הוזכר במצע של הדיון. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כן, גם אחים. << דובר >> רבקה בר און: << דובר >> פשוט לא ציינת את זה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> גם אחים שכולים. << דובר >> רבקה בר און: << דובר >> תודה. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> ברשותך, רק בשביל לסיים את הסקירה ניתן שני מילים לאופיר שהיא ראש היחידה לשירותים סוציאליים, אחר כך עוד שתי מילים לריקי ולאלינור שהיא מיחידה חדשה שהוקמה לטפל באחים שכולים וביתומים. נסיים את הסקירה ואז ניכנס לגופו של עניין. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> או-קיי ואני מבין שצה"ל בתוך - - - << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> צה"ל משולב איתנו בכל שלב ובכל צעד וצעד. << דובר >> מיטל סאמאט כהן: << דובר >> אני אוסיף עוד כמה נושאים וכמובן, אנחנו ביחד תמיד. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> אופיר, תיתני ממש בקצרה סקירה על היחידה, ריקי, אלינור ואז ניגש לעניין. << דובר >> אופיר צוקרמן: << דובר >> בסדר גמור. שלום ונעים מאוד. אני אופיר צוקרמן, ממלאת מקום ראש היחידה לשירותים סוציאליים. אני אתייחס למענים שהיחידה נותנת וכבר בתוך המענים, אפשר יהיה להבין שזה מענים לאלמנות צעירות. אני אפרט על הנושא של אלמנות צעירות ואחים שכולים בתוך זה. קודם כול, אני רוצה להגיד שכשאריה אומר על דברים שאין להם שיעור, אחד מהדברים שאנחנו חורטים על דגלנו זה להצליח להיות בקשר עם כל המשפחות השכולות – זה דבר שאי-אפשר להסביר אותו, אפילו לא במצגת – ודרך הקשר באמת להצליח לעשות את כל מה שקשור למיצוי זכויות, גם רגשי וגם כלכלי. ריקי עוד מעט תפרט על זה. לכל משפחה – כשאני אומרת כל משפחה תיקח בחשבון שזה כמובן מתייחס לאלמנות הצעירות ולאחים השכולים – יש מעטפת רגשית ומגיע לה טיפול רגשי קלאסי שאפשר ללכת אליו החל מהשבעה, לאורך משך כל החיים ובטח ובטח בצמתים משמעותיים. ההתפתחות של הנושא הזה כדי לעשות התאמות ולהיות רלוונטיים זה שזה לא כולל רק טיפול נפשי קלאסי. יש לי היום הרבה מאוד צורות של טיפול נפשי בכל מיני כלים שהם מאוד רלוונטיים לשנת 2025. מעבר לטיפול הסוציאלי הפרטני, יש לנו גם טיפול קבוצתי ואנחנו מזמינים את כל הקבוצות של הקהילות שלנו לתוך קבוצות. אנחנו עובדים גם באופן קהילתי, כמו שאריה נתנן לדוגמה את האלמנות בהריון. יש לנו עוד הרבה קהילות כאלה מאוד מאופיינות. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כמו מה? << דובר >> אופיר צוקרמן: << דובר >> אבות שכולים, למשל. היו לנו רק אבות שכולים כשהבאנו שאבות שכולים זה לא כמו אימהות ולא תמיד האבות מגיעים לקבוצות כמו אימהות. אימהות מגיעות הרבה יותר מאבות. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> או-קיי. << דובר >> אופיר צוקרמן: << דובר >> לפעמים הם מגיעים ביחד. לאבות שכולים צריך הרבה דברים שהם למשל, חומר שעושים איתו משהו. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> עוד. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> הורים וילדים. סבים וסבתות, תתייחסי לזה. << דובר >> אופיר צוקרמן: << דובר >> כן, כן. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא, מעניין אותי מה הרשימה של הקבוצות. << דובר >> אופיר צוקרמן: << דובר >> כן, אין שום בעיה. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> אופיר, כמה קבוצות יש? << דובר >> אופיר צוקרמן: << דובר >> ממלחמת חרבות ברזל ועד היום יש לנו כרגע מעל 200. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> מעל 200 מה? << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> קבוצות. << דובר >> אופיר צוקרמן: << דובר >> קבוצות ואפיונים של קבוצות. אני יכולה להגיד שפה בירושלים לפני שבועיים, נפתחה קבוצה לסבים וסבתות שהם ההורים השכולים ביחד עם הנכדים שהם היתומים. זה משהו מאוד מיוחד והם אמרו לנו אנחנו באים הרבה, אנחנו עוזרים, אנחנו מקפלים כביסה, אנחנו עושים בייביסיטר אבל לא נתנו לנו את האפשרות להיות עם הנכד בזמן איכות של אחד על אחד. מתקיימות עכשיו שתי קבוצות בירושלים של סבים וסבתות שכולים ביחד עם הילדים היתומים. כל קבוצה היא במשך של 12 מפגשים. יש לנו כל מיני קבוצות עם מיני משכים. אם יש משהו ספציפי שמעניין אותך אז אני אספר. יש לנו קבוצה של אלמנות שבאות במיוחד להדרכה הורית כאשר הגיל של הילדים הוא נורא ספציפי. יש אלמנות שהילדים שלהן הם מלש"בים. כל קבוצה שתיקח שפעם היה לנו אחד, היום זה ממש הפך לקבוצה אז אנחנו כל הזמן מאפיינים את הצורך ומנסים לתת מענה לפי צורך כי אין דומה אלמנה עם ילדים בתיכון לאלמנה עם ילדים קטנים בבית. יש לנו תוכנית שנקראת תל"א שזו תוכנית ליווי אישית ויש בה כוונה להתאים לכל יתום את החלום שלו, ללכת איתו ולעשות את זה. יש אחד שרוצה להיות שף, אחד שרוצה להיות - - -כל דבר ולעזור להגשים כל חלום. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כולם מכירים את זה? << דובר >> אופיר צוקרמן: << דובר >> אנחנו עובדים כל הזמן על הנושא של אם כולם מכירים. כל עובד סוציאלי ועובד רווחה שבקשר עם המשפחה, הן אם זה בטיפול פרטני בתוך הבית, הן אם זה בטלפון והן אם זה דרך המשק, אנחנו כל הזמן מנסים ליידע עוד ועוד. מעבר לזה שיש לנו אתר וחוברות, זה ברור לנו שלא תמיד יודעים הכול אבל אנחנו כל הזמן שולחים פליירים. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> מי שעובדת והתפקיד שלה זה התוכנית הזאת, ממונה על התוכנית וזו כל המשרה שלה. בימים האחרונים אנחנו גם סיכמנו עם הארגון - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא, את זה אני הבנתי אבל מה שאני שאלתי זה האם כל יתום או יתומה יודע. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> כל אמא, לא כל יתום. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כל אמא. << דובר >> אופיר צוקרמן: << דובר >> כל אלמנה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> או-קיי. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> זה מיועד לילדים צעירים וכל אמא יודעת. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> היא מכירה את כל הספקטרום? << דובר >> אופיר צוקרמן: << דובר >> כן. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> כן ולאחרונה אמרתי שאנחנו כרגע מפתחים יחד עם ארגון יד לבנים ועם FIDF את תל"א לאחים שכולים בגילאים אפס או שלוש עד 18. << דובר >> אופיר צוקרמן: << דובר >> יש משהו לגבי הידיעה, הידיעה מאוד מתקשרת לצורך. הרבה פעמים אנחנו אומרים הכול אבל אם אין את הרגע הזה שבו אתה רוצה משהו אז לא תמיד תופסים את זה ולכן אנחנו כל הזמן צריכים ליידע. אנחנו לא עושים את זה באופן חד-פעמי. אנחנו כל הזמן מיידעים והעיניים שלנו מאוד על האלמנות עם הילדים הקטנים, יש לנו הרבה פרויקטים שקשורים אליהן, יש לנו בנות שירות שאנחנו נותנים לאלמנות עם ילדים מתחת לגיל שנה כדי שיהיו שם ממש גם ברמה פיזית ויש לנו את התוכנית ליווי אישית. ביחד עם הארגון אנחנו גם עושים דברים רבים שקשורים לאלמנות. עוד דברים שיש זה גם מפגשים חד-פעמיים קהילתיים. יש את כל הנושא של תעסוקה וסיוע בתעסוקה. יש לנו יועצי תעסוקה למי שרוצה למצוא עבודה או לשנות עבודה. אנחנו מבינים כמה התחום של התעסוקה הוא חלק מאוד מרכזי בשיקום אז אנחנו מאוד מכוונים שם. יש לימודים גם לאחים וגם ליתומים. יש זכאויות ליתומים. תגיד לי מה אתה רוצה שאני אפרט ואני אפרט. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא, על יתומים ועל אחים זה לא חדש. << דובר >> אופיר צוקרמן: << דובר >> כן, זה לא חדש. אגיד דבר נוסף על אלמנות עם ילדים קטנים. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> רק שנייה. מה שחדש לגבי האחים השכולים זה שבעבר, הזכאות הייתה ניתנת להורה עבור האח השכול ושינינו פה את החוק כך שהזכאות ניתנת ישירות לאחים השכולים היום. << דובר >> אופיר צוקרמן: << דובר >> כן. הדבר האחרון שאני אגיד זה על חונכות. אנחנו עובדים עם חברות של חונכות וכל יתום מגיל 4-18 יכול לקבל עשר שעות חונכות בחודש ועושים עם זה הרבה מאוד שימושים בין אם זה אח בוגר, שיעורי בית או להיות ביחד ולשחק אחר הצוהריים. אנחנו מאוד מושקעים גם שם. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> תודה, אופיר. ריקי, בבקשה. << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> שלום לכולם, שמי ריקי מורד ואני סגנית ראש האגף ואחראית על המעטפת הכלכלית למשפחות השכולות. אני אומר שהמעטפת הכלכלית מעוגן בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה אבל ב-7 באוקטובר 2023 כשהשמיים נפלו, אנחנו הבנו שאנחנו לא יכולים להסתפק בחוק. אריה נתן דוגמה אחת אבל הרחבנו גם זכויות. אי-אפשר לקרוא לזה זכויות כלכליות מפני שזה לא מעוגן בחוק אבל השתמשנו בוועדות חריגים כדי להרחיב הטבות שנראו לנו רלוונטיות לדוגמה - - - << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> אני רק אגיד משבו לגבי הסכומים כדי שתבין באיזה סדרי גודל מדובר. התקציב השנתי של ועדת ל' היה 3 מיליון שקלים והיום הוא 17 מיליון שקלים. << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> לדוגמה, בנוסף לתגמול לאלמנות צה"ל, אנחנו העברנו אלמנה, אלמנה בוועדות חריגים כדי לקבל תוספת של עוד 3,000 שקלים עבור כל ילד עד גיל שלוש. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> הכוונה היא תוספת לחודש. << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> ברור, לחודש. זה בשביל מטפלות, גנים או כל מה שכרוך בהוצאות כלכליות באחזקת הילדים ו-1,500 שקלים לחודש מגיל שלוש עד גיל שש. דוגמה נוספת זה שהכפלנו את המענק לרכישת רכב גם לאלמנות צה"ל וגם להורים שכולים שיש להם מארבעה ילדים ומעלה כי הבנו שצריך לרכוש רכב גדול יותר והמענק שניתן על פי החוק הוא לא רלוונטי להוצאה כל כך גדולה של רכב. זה בנוגע להטבות. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> רגע, לא הבנתי. תגידי עוד פעם איך זה. הורים שכולים? << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> גם הורים שכולים וגם אלמנות שיש להם ארבעה ילדים ומעלה מתחת לגיל 18, הכפלנו להם את מענקי הרכב. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> הבנתי, כן. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> הסכום של הרכב התייחס לרכב קטן. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> הבנתי, אריה. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> יש אלמנות עם שישה ילדים או הורים שכולים עם חמישה ילדים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כן. << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> עשינו את זה באמצעות ועדת חריגים וכרגע אנחנו עומדים בפני שינוי חוק שהתחיל עם הנושא של היתומים אבל זאת גם הזדמנות לעשות את כל השינויים האלה שהזכרתי ועוד. אם אנחנו מדברים על המעטפת הכלכלית בכלל אני חושבת שאפשר לחלק אותה לשלוש. יש את התגמולים או התשלומים האוטומטיים המשולמים מידי חודש בחודשו, יש זכויות כלכליות שהן נגזרת של מימוש – רכב, הוצאות רפואיות, סיעוד ועוד ויש את כל הנושא של מקרים חריגים – זה ביטוי שאנחנו לא כל כך אוהבים ואנחנו נשנה אותו – שאין להם מענה בחוק אבל אנחנו יודעים שצריך לפתור את המצוקה, שצריך לענות לצורך ויש לנו מכשירים לכך. יש כמה וכמה ועדות חריגים, בראשן הוועדה לפנים משורת הדין. ראש האגף הזכיר את התקציב של הוועדה לפנים משורת הדין שעלה והעלנו מאוד את התקציבים גם של ועדות חריגים אחרות כדי לענות על כל מיני צרכים שאנחנו נתקלים בהם באופן שוטף. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> בסוגיות מנגנון הקיזוזים שקיבלנו עליה פניות לפני כמה חודשים, יש שינוי? הפניה היא מנובמבר 2024 והשאלה היא אם יש שינוי. אני אשמח לשמוע. << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> כן. מנגנון הקיזוזים הוא יותר קשור לחוקי - - - << דובר >> שלומי נחומסון: << דובר >> אבל החוק הונח. << דובר >> אלינור אלימלך ברזני: << דובר >> אני אתייחס. << דובר >> אלי טהר: << דובר >> החוק מונח על שולחן ועדת שרים לחקיקה. << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> אבל יש. יש גם בעניין הזה לשמחתנו. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> החוק הונח על שולחן ועדת שרים לחקיקה. << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> נכון. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> את יכולה להתייחס לסוגיית היתומים מעל גיל 21 שהגיעה לכאן? << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא, על זה אריה אמר. אריה דיבר על זה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> חשבתי שאת רוצה להתייחס. << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> כפי שאמרתי, חוק זה כבר עלה בפעם הראשונה לדיון בוועדת עבודה ורווחה ואנחנו ממשיכים את הדיונים בוועדה. בעזרת השם ובעזרת המקום הזה, נעביר את החוק הזה. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> רק בשביל לסבר את האוזן, בשנה הראשונה עלות החוק היא 420 מיליון שקלים. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אבל יש כבר הסכמה דו-צדדית של הממשלה, משרד האוצר ומשרד - - - << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> על הסכום הזה יש, כן. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> ועל כל סעיפי החוק? << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> על כל סעיפי החוק שהגשנו ועל תזכיר החוק שהגשנו יש הסכמה של משרד האוצר. בעיניי, זה לא מספיק אבל זה הישג עצום. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> 430 זה בנוסף? << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> בשנה הראשונה אנחנו נותנים את המענקים של 50 אלף שקלים מעל גיל 40 ובכל שנה מעל 140 מיליון שקלים. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> זאת אומרת, 430 התחלתי וזה אחרי זה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כן. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> כן, אחרי זה 140. שוב, זה הישג מדהים מבחינת הסכום אבל בעיני, זה לא מספיק. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> הישג כואב, כן. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> נכון. << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> דיברתי רק על זכויות כלכליות ואני אזכיר גם שמאז 7 באוקטובר, הרחבנו שירותים שלא היו למשל, סיוע משפטי שנעשה על ידי הסיוע המשפטי של - - - << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> המשפחה מקבלת מאיתנו ליווי משפטי מרגע קרות האסון לצווי ירושה ולכל מיני - - - << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> מיצוי זכויות. יש הרבה מיצוי זכויות מול משרדים ממשלתיים אחרים, תביעות וכיוצא בזה. יש גם ליווי כלכלי שמאוד הרחבנו מאז 7 באוקטובר, גם לאלמנות צעירות וגם להורים וזה גם כן ניתן בהתאם לצורך. יש פה במצגת את הסכומים, השאלה היא לאיזה רזולוציות אתם רוצים להגיע עכשיו. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> אנחנו הגשנו לך את המצגת ותוכל לראות שם את הסכומים שמתייחסים בעיקר לשלושה דברים, התחומים הרפואי, התחום הבריאותי והתחום השיקומי. יש את הכול אז תוכל לראות. << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> גם סיעודי. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> טוב. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> אלינור, תגידי מספר מילים על האחים והיתומים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> ואחרי זה רמ"ח נפגעים. << דובר >> אלינור אלימלך ברזני: << דובר >> שלום, אני אלינור ברזני. אני מוניתי לפני חצי שנה להיות ראש היחידה לטיפול ביתומי מערכת הביטחון ואחים שכולים וזה אתגר מאוד לא פשוט. אני שומעת הרבה שכאשר האבא יוצא למילואים, הדבר שהוא הכי דואג לו זה הילדים שלו ומי יטפל בילדים. אני אומר בצניעות שאנחנו פה מנסים להיכנס לנעליים של האבא ולדאוג ליתומים האלה מהלידה ועד הסוף. אני אפרט בגדול מאוד על תזכיר החוק החדש. קודם כול, יש את כל הנושא של התל"א ומימון התל"א. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> רגע, איפה עומד תזכיר החוק החדש? << דובר >> אלינור אלימלך ברזני: << דובר >> הוא עבר בקריאה ראשונה ועברנו גם - - - << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> לא, זו לא קריאה ראשונה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> הוא בהכנה לשנייה ושלישית בוועדת העבודה והרווחה. << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> זה בדיון. << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> הוא בהכנה לשנייה ושלישית בוועדת העבודה והרווחה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נכון. << דובר >> אלינור אלימלך ברזני: << דובר >> או-קיי. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> הוא מתנגש עם ההצעות הפרטיות שעדיין רוצים למצות אותן. << דובר >> אלינור אלימלך ברזני: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> או שהוא יתלכד איתן. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> כן. << דובר >> אלינור אלימלך ברזני: << דובר >> מגיל אפס עד 18 יש את תוכנית הליווי האישית, התל"א שהוזכרה פה. רק אגיד שאנחנו לוקחים על עצמנו לממן את התל"א ב-50 אלף שקלים עד גיל 18 כאשר היום הארגון ממן את התל"א. מגיל 21 עד גיל 30, 3,500 שקלים לכל יתום כדמי התפתחות אישית. מענק הנישואים הוכפל והיום הוא בעזרת השם יעמוד על כ-350 אלף שקלים. מגיל 30-40 אנחנו רוצים להמשיך ולתת ליווי כלכלי של 2,000 שקלים בכל חודש ולא להוריד את זה בבת אחת בגיל 30 ובגיל 40 לתת מענק חד-פעמי של 25 אלף שקלים ובגיל 60 את המשך המענק, 25 אלף שקלים נוספים. היה לנו מאוד חשוב לגעת באוכלוסייה שאפשר לכנות אותם יתומים שהחיים לא האירו להם פנים וזה יתומים שאינם עובדים, יתומים אבודים – אלו לא מילים שלי, זה מילים של ועדת רובינשטיין – ולהם אנחנו שואפים לתת שיקום תעסוקתי שיורכב גם ממענק עידוד לתעסוקה של 3,500 שקלים לחודש, לשנתיים. בתוך השנתיים האלה אנחנו דואגים שהוא יקבל ליווי, הכשרה, תמיכה ובסוף גם השמה תעסוקתית במקום העבודה. המטרה שלנו היא לתת להם איזושהי עצמאות כלכלית ולהחזיר אותם למעגל החיים התקין. זה בגדול מאוד לגבי תזכיר חוק היתומים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> או-קיי. << דובר >> מיטל סאמאט כהן: << דובר >> צוהריים טובים, אני מיטל ואני ראש מערך הנפגעים בצה"ל. חבר הכנסת, אתה מכיר את עיקר פעילות מערך הנפגעים מהיותך ראש אכ"א אז אני אשתדל לתת סקירה למה שהוא רלוונטי למלחמה הנוכחית. קודם כול, צה"ל הוא באמת חלק מהמשולש שמרכיב את המענה למשפחות השכולות. אגף משפחות, הנצחה ומורשת בראש, הארגונים היציגים יד לבנים וארגון אלמנות וכמובן, אנחנו בתוך זה. הליווי של המשפחות מתקיים מרגע ההודעה ועד קץ הימים. כלומר, אם אנחנו מוצאים את עצמנו היום מתאמים אזכרות לחללי מלחמות חרבות ברזל, לצד זאת אנחנו מתאמים אזכרות גם לחללי מלחמת יום הכיפורים על כל האמצעים הנדרשים יחד עם משרד הביטחון, כמובן ועל כל הקשר שנדרש. בתוך זה, גם המורשת מאוד חשובה לנו, מן הסתם. כל חייל לומד על החלל שאליו הוא מגיע לאזכרה והקשר נמצא על רצף הזמן. המענה מתרכז בחיי המשפחה, על כל רצף המענים שהם זקוקים להם. בשלב הראשון זה עניינים שהם יותר בירוקרטיים כמו מסמכים שהם נדרשים להם מהצבא, תחקיר שמוגש להם, כרית הזיכרון והמענים שמאפיינים את העת הראשונה. לאורך השנים אחר כך יש את כל המענים שמתרכזים במורשת, הפוגה וזיכרון. כמובן, יש גם את ביקורי הבית והקשר של המפקדים וסגלי הנפגעים. מה קרה במלחמה? כבר בימים הראשונים למלחמה אנחנו קיבלנו החלטה שלמרות הכמויות המאוד גדולות של הנפגעים, לצערי, אנחנו לא מורידים את סטנדרט הליווי ולכן התעבנו באנשי מילואים, קציני נפגעים שמשויכים היום לכל משפחה. לכל משפחה יש את קצין הנפגעים שמלווה אותה מרגע בשורה המרה ולאורך הזמן. זיהינו שיש צורך במענים לאוכלוסיות שלא ראינו קודם לכן. ניקח לדוגמה את הסבים והסבתות שזה נושא שמעניין כאן. אנחנו עושים כבר נופש רביעי בגבעת אולגה והנופשים מלאים עד אפס מקום. יש לנו כבר יום שלישי של יום הפוגה, עיבוד ושיח חוסני והימים האלה מלאים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> למי? << דובר >> מיטל סאמאט כהן: << דובר >> לסבים וסבתות והימים האלה מלאים עד אפס מקום. אנחנו זיהינו את הצורך הזה של אנשים יקרים שחווים כאב כפול. פעם אחת זה כי הם איבדו נכד או נכדה אהובים ופעם שנייה זה כי הם רואים את הבן או הבת שלהם בכאב שהוא קשה מנשוא והדברים האלה מדוברים בתוך הדבר הזה, בנופשים, בימי ההפוגה ובעיבוד שהם מקבלים. יש ליווי בתהליכי הגיוס לשירות הצבאי, כמו שאתה מכיר וזה מרגע המלש"ב ועד לרגע הגיוס. יש מענים שונים. אם בעבר הייתה לנו אלמנה אחת שנזקקה לחליצה אז היום כבר יש לנו 14 כאלה ואת זה אנחנו עושים יחד עם הרבנות הצבאית ויחד עם הרבנות הראשית לישראל ואנחנו עושים את זה כך שהתהליך יהיה יותר מחבק ועוטף. יש את הנופשים בגבעת אולגה והיה לנו נופש אחד של אלמנות עם ילדים צעירים והיום אנחנו בשני נופשים מלאים עד אפס מקום. אני מזמינה אתכם לבוא לבקר בפעוטון שלנו, ממש אין מקום מכמות הילדים שנמצאים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כל האפס מקום הזה לא אומר שצריך עוד? << דובר >> מיטל סאמאט כהן: << דובר >> כרגע אנחנו עומדים על הצורך שקיים. יש לנו צורך נוסף לשנה הבאה שעלה וזה אלמנות דתיות שמבקשות שלהן יהיה נופש מותאם. אין מישהי שרוצה להגיע עם הילדים ואין לה מקום, זה לא המקרה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> או-קיי. << דובר >> מיטל סאמאט כהן: << דובר >> יש סמינר אחים שכולים וסמינר יתומים שמתקיים גם הוא בגבעת אולגה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> מאיזה גיל יש לילדים, לפעוטות ולתינוקות פתרון? << דובר >> מיטל סאמאט כהן: << דובר >> מגיל אפס. פעוטות מגיעים מגיל אפס ויש לנו משפחתון עם גננות שמפעילות אותו והילדים נמצאים שם לרצף של חמישה ימים. זה עד לגיל גיוס ולאחר מכן מגיל 21 והלאה יש לנו את הסמינרים ליתומים ולאחים הבוגרים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כן. << דובר >> מיטל סאמאט כהן: << דובר >> זה קורה בהפרדה, כמובן. גם השנה זיהנו שיש הרבה מאוד אחים צעירים יותר וביקשו מענה מותאם להם וגם פה המחזור התמלא עד אפס מקום. אנחנו באמת עושים את הדברים לפני ההבנה של מה שקורה בשטח ושל מה הצרכים שעולים ולפי זה אנחנו מקיימים את המענים שניתנים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה. << דובר >> מיטל סאמאט כהן: << דובר >> תודה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני, מישהו יכול להתייחס לסוגיית הדיור? אני לא שמעתי כאן התייחסות לזה למעט חצי משפט ואני יודע משיחה קודמת שזה נושא שעובד ויש בזה עיסוק. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> ברשותך, בעיננו יש עיוות בחוק ואני חושב שזה אפילו לא ערכי או לא מוסרי. אלמנה שלפני התאלמנותה הייתה לה ולבעלה זכות לדיור בתוכניות המדינה של מחיר למשתכן או לדירות אחרות, ברגע שבעלה נופל אז לצערי זכותה כבר לא קיימת. זאת אומרת, במקום שאנחנו ניתן לה יותר אז הזכות שלה לא קיימת. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כן, אין לזה גבולות. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> פעלנו בעניין הזה לתיקון הטעות בחוק יחד עם ארגון האלמנות ולשמחתי, הצלחנו לעשות איזשהו תיקון בעניין הזה. שלומי, אולי תרחיב טיפה? << דובר >> שלומי נחומסון: << דובר >> כן, הייתי רוצה להוסיף לזה, אדוני. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> שלומי, תציג את עצמך לפרוטוקול. << דובר >> שלומי נחומסון: << דובר >> שלומי נחומסון, מנכ"ל ארגון אלמנות ויתומי צה"ל. היה באמת עיוות מאוד ברור כאשר נלקחה מאלמנה הזכאות ברגע שנלקח ממנו בעלה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כן, ברור. << דובר >> שלומי נחומסון: << דובר >> אבל מעבר לזה, אנחנו מוצאים פער מאוד גדול בין תא משפחתי של אלמנה שיש ברשותה הדירה –גם אם הייתה משכנתא מאוד גדולה אז המשכנתא נמחקת ברגע שבעלה נהרג – לבין אלמנה שאין ברשותה דירה ויום אחרי שבעלה נהרג היא עדיין ממשיכה לשלם שכר דירה שהולך ועולה עם השנים. יש לזה השפעה מאוד גדולה על האיתנות הפיננסית של התא המשפחתי כי היכולת שלה להגיע לדירה ברשות עצמה הולכת ומתרחקת והיא נותרת עם מרכיבי השכר של בעלה המנוח שמתקבעים על המשכורת הקובעת ביום שהוא נהרג. לא רק זה, גם יכולתה להתפרנס בכבוד ולהעשיר את היכולת שלה להתפרנס ולהתקדם במקום עבודתה נפגעת כי כמו שאומרות הרבה מהאלמנות, הן עכשיו מנהלות בית יתומים וקשה להן להתפנות לקידום הקריירה שלהן. גם פה מוציאים פער מאוד גדול בין שני סוגים של משפחה, משפחה שבה יש ברשות האלמנה דירה ומשפחה שבה אין. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לאן זה הולך, נניח שעכשיו יש אלמנה שגרה בשכירות? << דובר >> שלומי נחומסון: << דובר >> אני יכול להגיד לך שכפלסטר, המגזר השלישי פורח פה וזה גם כן נושא שאני רוצה להביא לידי ביטוי. זאת אומרת, אנחנו נעזרים הרבה מאוד ביכולת שלנו להביא תרומות בארץ ובחו"ל. בארץ הקמנו אגודת ידידים ברשות ראש המוסד לשעבר, יוסי כהן ובחו"ל אנחנו הקמנו שתי עמותות ידידים, בארצות הברית ובקנדה ואנחנו פועלים כדי להביא תרומות לאותן אלמנות. זה פתרון שהוא פתרון זמני, הוא לא טוב והמדינה צריכה לקחת אחריות על הדבר הזה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> איפה זה עומד? << דובר >> שלומי נחומסון: << דובר >> משרד הביטחון יכול לענות על זה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> תתקנו אותי אם אני טועה, זה אפילו לא חוק אם אני מבין נכון. אם אני זוכר נכון, סוגיית דירה בהנחה זה חתימה של שר השיכון. הקריטריונים הם של שר השיכון. << דובר >> אופיר צוקרמן: << דובר >> לא אבל זה נפתר. דיור בהנחה נפתר. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> בסדר אבל - - - << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> רגע. לאחרונה הוכנסו אנשי המילואים לתוך האירוע. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> זה מנהל מקרקעי ישראל. << דובר >> שלומי נחומסון: << דובר >> אבל חשוב לי להגיד שגם זה פתרון שהוא חלקי מאוד כי יש איזשהו מאגר של דירות שמשווקות בדירה בהנחה. או-קיי, אז הוספנו למאגר הזה את המילואימניקים אבל השארנו את אותו מספר של דירות והוספנו גם את האלמנות. בסופו של דבר, אם פעם היכולת שלי לזכות בדירה בהנחה הייתה אחת ל-5,000, לצורך העניין אז היום כשהוספנו גם המילואימניקים, גם את האלמנות ולא הוספנו דירות אלא פשוט הוספנו אותם לזכאות אז היכולת שלה לזכאות בדירה בהנחה זה 1 ל-10 אלף. כמובן שזה הרבה יותר טוב מאשר זו שנלקחה ממנה הזכאות מלכתחילה אבל זה עדיין לא פתרון שמניח את הדעת. << דובר >> רבקה בר און: << דובר >> כבוד היושב-ראש, אני אשמח להתייחס לאחים. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> רגע, אני רק אשאל שאלה כדי לסבר את האוזן. אריה, כשאתם עשיתם את כל הרפורמה הזו שאתה מדבר עליה לא נתתם את הדעת גם לנושא הדיון כשלעצמו? << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> כן, כן. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> בהחלט, בחוק עצמו זה מופיע או יותר נכון בתיקון לחוק. << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> בדיוק. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> אז בואו נפרט את זה בבקשה. << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> אני אקדים ואומר שזה לא מספיק אבל כיום, אלמנה שהתאלמנה ואין לה דירה, זכאית למענק של 247 אלף שקלים ואחרי תיקון החוק זה יוכפל, היא תהיה זכאית למענק של 0.5 מיליון שקלים. היום היא זכאית להלוואה של 315 אלף שקלים וגם זה יוכפל אחרי תיקון החוק. זה ב-100% גדול יותר ממה שקורה היום ואני מודה שאפשר יותר. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> ברור. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> אלו פשוט הסכומים שהגענו עליהם להבנה עם האוצר. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אנחנו יושבים פה ואומרים שהכפלנו ב-100%, אני אגיד לכם מה עבור בראש בתוך זה. זאת אומרת, אם זוג קנה דירה ולקח משכנתא, בן הזוג נהרג והמשכנתא הולכת אז חסכנו לה מיליון או 1.5 מיליון שקלים. מישהי אחרת שלא היה לה - - - << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> הביטוח מכסה את המשכנתא. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כן, כן. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> זה הביטוח, זה לא המדינה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> הביטוח של המשכנתא. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> הביטוח שהיא עשתה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כן, הביטוח שהיא עשתה למשכנתא, שמכריחים אותה לעשות למשכנתא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בהרבה שכל. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כן. << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> אני מזכירה לאדוני שנכה צה"ל שנפטר - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> בדיוק, הלכתי הלאה. << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> או-קיי. לנכה צה"ל שנפטר והוכר בכך שנפטר מנכותו, עקב או תוך כדי, המשכנתאות לא מתבטלות כי הם לא מסכימים לבטח להם את המשכנתאות. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כן אבל נלך ליותר מזה, נכה צה"ל מקבל דיור במספרים אחרים מאשר מה שנאמר כאן. << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> כן, זה תלוי בנכות שלו. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תלוי בנכות. טוב, כשמדברים על משפחות שכולות זה נכות של 1,000%. << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> יותר, זה של אינסוף. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> בדיוק ולכן אני אומר גם לך, אריה שכשמסתכלים בסוף – צריך להסתכל גם להרבה יותר ממה שיש עכשיו. אני מבין את המספרים ואת הכול אבל צריך לקחת בחשבון שהמדינה יודעת לתת דיור מלא. << דובר >> אלי טהר: << דובר >> קודם כול, צריך לפטור אותם מהמכרזים ולתת להם זכאות. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> זה ברור. << דובר >> אלי טהר: << דובר >> זה הדבר הראשון. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> בכל המכרזים האלה צריכה להיות להם עדיפות עליונה. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> בוודאי לא לגרוע אותן, כפי שהחוק עושה. << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> שלומי, אתה דיברת על הנושא של שכר דירה, תרומות וכולי ואני רק אומר שאלמנת צה"ל ללא דירה זכאית למענק חודשי של שכר דירה בסך של 3,200 שקלים בחודש. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> כל עוד אין בבעלותה דירה, המדינה נותנת לה 3,000 שקלים לשכר דירה. << דובר >> שלומי נחומסון: << דובר >> עד שהילדים מגיעים לגיל 21 ואז המענק הזה יורד. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אז מתחשבים, כן. << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> פחות מ-3,200. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> טוב. << דובר >> אלי טהר: << דובר >> יש לי שאלה לגבי המענק שהאלמנה מקבלת. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אלי, תציג גם אתה את עצמך לפרוטוקול. רושמים שם פרוטוקול ואולי לא יזהו את הקול שלך. << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> אלי, סליחה. לא הספקתי להגיע להורים כי הדיון התפתח. << דובר >> אלי טהר: << דובר >> לא, זה לא על הנושא של ההורים בכלל. אני חושב באופן כללי דווקא על האלמנות שמצד אחד, אתם כאילו מגדילים להן את המענק בהלוואה אבל אני חושב שבהלוואה הזאת יש בלוף לא קטן כי לא תמיד הן עומדות בקריטריונים ואז לא מקבלים את ההלוואה. צריך לקחת גם את זה בחשבון, ההלוואה היא מותנית על תנאי אם היא מסוגלת להחזיר או לא מסוגלת להחזיר. << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> לא, אלי. << דובר >> אלי טהר: << דובר >> צריך לחשוב גם על זה. << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> אלי, אין מצב שאלמנה קונה דירה והיא לא מקבלת את ההלוואה, אין מצב. << דובר >> אלי טהר: << דובר >> לא את ההלוואה. כן, את ההלוואה. << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> את המענק ואת ההלוואה. << דובר >> אלי טהר: << דובר >> אני נתקלתי בהורים שכולים שלא קיבלו הלוואה בגלל שהם לא עומדים בקריטריונים ולא מסוגלים להחזיר. בגלל שההכנסה שלהם לא מספיקה בשביל להחזיר והם לא קיבלו. << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> אני דיברתי על אלמנות. << דובר >> אלי טהר: << דובר >> אני מבין שזה אותו דבר לגבי אלמנות. << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> אני דיברתי כרגע על אלמנות. לגבי הורים שכולים, אני לא יודעת על מי אתה מדבר ואני בטוחה שהיו מקרים כאלה בבנק אבל מפאת גילן הצעיר של אלמנות והתגמול שהן מקבלות – גם אם הן לא עומדות בקריטריונים, אנחנו מדברים עם הבנק ואנחנו מסדירים את זה. אנחנו נדבר אחר כך גם לגבי הורים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> בדיוק. אלי, אם אתה מכיר דוגמה כזאת של מקרה פרטי כמו שאמרת אז בבקשה תיתן לי את זה אחר כך. << דובר >> רבקה בר און: << דובר >> אנחנו נשמח להתייחס לאחים. << דובר >> שלומי נחומסון: << דובר >> אדוני, אני כן הייתי רוצה להוסיף עוד כמה דברים, ברשותך. הזכרתם את האלמנה של שחר נתנאל בוזגלו שהלווייתו מתקיימת ברגעים אלו ממש. נכון להיום, החוק מצפה ממנה לחזור לעבודה מיד אחרי השבעה. אם המדינה יודעת להתייחס למרכיב השכר של הבעל ביום פטירתו ולמשכורת הקובעת, היא לא יודעת להתייחס לזה שהאלמנה לא יכולה לחזור לעבוד. אנחנו הגשנו הצעת חוק שאלמנה תקבל שיפוי על אובדן הכנסה למשך שנתיים. משרד הביטחון הצליח להגיע מול משרד האוצר למצב שבו יש הסכמה על שלושה חודשים של שיפוי על אובדן הכנסה אבל אתה יכול לראות את אותה אלמנה שבהריון וטומנת כרגע את בעלה, שצריכה לוודא שהיא מקבלת שכר דמי לידה בהיקף ראוי, היא צריכה לחזור לעבוד כדי לדאוג לדבר הזה? זה לא שלושה חודשים וזה לא חצי שנה. אני חושב שעל פחות משנה, אין מה לדבר. העוולה הזו זועקת לשמיים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> גם בזה יש תיקון חקיקה? << דובר >> שלומי נחומסון: << דובר >> יש הסכמה לשלושה חודשים וזה נכתב בתוך התיקון החדש בחוק. << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> זה נכנס לתוך החוק הגדול. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> על שלושה חודשים? << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> מה שהצלחנו להגיע אליו עם האוצר זה רק שלושה חודשים. << דובר >> זהבה גרוס מידן: << דובר >> אדוני, אני יושבת-ראש ארגון אלמנות ויתומי צה"ל. שמי זהבה והתחלתי את תפקידי לפני חצי שנה ואני רוצה לדבר על העניין של אלמנות צעירות. יש לנו מהמלחמה האחרונה 334 אלמנות צעירות שיכולת ההשתכרות שלהן נפגעה היות והמדינה לא מוכנה לשפות אותן על אובדן ההשתכרות הזו כאשר הבעל החלל הלך וכרגע אין מי שישלים את מה שחסר, כפי ששלומי כרגע ציין. אנחנו ביקשנו והגשנו לוועדת הרווחה את הרצון שלנו להגדיל את זה, דיברנו על שנתיים אבל אני חושבת שאנחנו אפילו נסכים לשנה אבל הם רוצים לתת רק שלושה חודשים ולדעתי, זה ממש לעג לרעש. הן צריכות לשבת ולטפל בילדים שלהן והן לא מצליחות, הן מאבדות את הקריירה שלהן. אני התאלמנתי לפני 41 שנים ואני אומרת לך אני הפסדתי את הקריירה של החיים שלי בגלל שאני הייתי צריכה לשבת ולטפל בבן שלי. היום אנחנו כבר נמצאים בעולם אחר, עולם מתקדם ואנחנו צריכים לחשוב על הצעירות האלה שהן לא יכולות גם לאבד את הבעל, את העוגן העיקרי במשפחה וגם לאבד את הקריירה שלהן. א-אפשר, זה תשלום גדול מדי. הילדים יוצאים ניזוקים מכך ובכלל, האווירה - - - אנחנו צריכים לתמוך בהם ככל האפשר ואני חושבת שהדבר הזה כאן, חברי הכנסת. אני מקווה שכולם יצטרפו לדבר הזה ויתמכו בהגדלה וגם משרד הביטחון. צריך להגדיל להן את הפסד ההשתכרות הזה שלפחות לשנה ולא לשלושה חודשים כי זה באמת לעג לרעש. זה בעניין הזה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> שנייה אחת, למה בתזכיר אותו חוק זה שלושה חודשים? בגלל שזאת ההסכמה עם האוצר? << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> זה הסיכומים עם האוצר. << דובר >> זהבה גרוס מידן: << דובר >> בדיוק, זה הסיכום עם האוצר ותרשה לי להוסיף דבר נוסף שכבר התחילו לדבר עליו וזה עניין היתומים. אני רוצה לדבר על התיקון החוק שמדבר על היתומים. אני רוצה לסבר את האוזן ולומר שמדובר במעל 13 אלף יתומים בוגרים שלא מקבלים מענה ראוי בתיקון החוק הזה. מדברים על 50 אלף שקלים שיינתנו בשתי פעימות, אחת בגיל 40 ואחת בגיל 60, בכל פעם 25 אלף. כלומר, בשני עשורים זה 50 אלף שקלים. תעשו חשבון ותחלקו את זה ל-20, זה יוצא 100 שקלים בחודש שאותו יתום בוגר מקבל. זו פשוט בושה וחרפה, הילדים האלה לא קיבלו כלום מהמדינה. היום היתומים הצעירים מקבלים, זה נכון. אחרי הטבח הנורא שעברנו במלחמת חרבות ברזל ועשרות היתומים הצעירים – יש לנו קרוב ל-1,000 יתומים צעירים – המדינה כבר מסתכלת על הדברים בצורה אחרת אבל היתומים שאני מדברת עליהם שהם מרבית היתומים שלנו הם כמעט ולא נראו, לא נספרו ולצערי, גם התיקון הזה לא ממש מסתכל עליהם. אנחנו כל הזמן אומרים שיתום או יתום לכל חייו. אנחנו האלמנות וההורים השכולים מקבלים תגמול לכל חיינו כי המדינה השכילה כבר בשנות החמישים להכיר באובדן שלנו ונותנת לנו את התגמול אבל היא הפסיקה להכיר ביתום בגיל 21. זה עוול נוראי שהחוק עדיין לא תוקן והוא עדיין עומד על לכך שיתום מוכר כיתום עד גיל 21. אם בזמן שאביך נפל היית בן 22 אז אתה לא יתום ואתה כבר לא נחשב בשביל לקבל שום דבר. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> את מדברת על העבר. << דובר >> זהבה גרוס מידן: << דובר >> לא, אני מדברת גם על עכשיו. << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> גם היום. << דובר >> זהבה גרוס מידן: << דובר >> גם היום. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא. << דובר >> זהבה גרוס מידן: << דובר >> כן, כן, אדוני. אם אתה בן 22 כשאביך נפל - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> בחרבות ברזל? << דובר >> זהבה גרוס מידן: << דובר >> כן, אתה לא מקבל כלום מהמדינה חוץ - - - << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> מענק נישואים. << דובר >> זהבה גרוס מידן: << דובר >> מענק נישואים עד גיל 30 ועוד דבר. << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> טיפול רגשי. << דובר >> זהבה גרוס מידן: << דובר >> טיפול נפשי, זה הכול. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם לימודים. << דובר >> זהבה גרוס מידן: << דובר >> זה הכול. הם לא מקבלים, לא מכירים בהם. << דובר >> אלי טהר: << דובר >> האחים גם כן. גם עם האחים זה אותו סיפור. << דובר >> זהבה גרוס מידן: << דובר >> צריך לחשוב על תיקון. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אני מסכים. << דובר >> זהבה גרוס מידן: << דובר >> צריך לשנות את החוק. << דובר >> שלומי נחומסון: << דובר >> אדוני, אני מבקש לתת איזושהי סקירה על ארגון אלמנות ויתומי צה"ל בדומה לסקירה שנתנו באגף - - - << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> יש לנו תיקון לפני כן. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> רגע, כן. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> הרחבת הגיל בחוק הקיים היא מגיל 21 ל-30. << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> לא, לא. << דובר >> זהבה גרוס מידן: << דובר >> לא, לא. זה רק בהכרה, אתה לא נותן להם כלום. איזה זכויות אתם נותנים? << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> אני מדבר על ההכרה. << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> רגע, אלעזר. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא, השאלה היא מה ההכרה - - - << דובר >> זהבה גרוס מידן: << דובר >> צריך לשנות את החוק, החוק לא ישתנה. אתה צריך לשנות את החוק. << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> אלעזר, החוק נחקק ב-1950 והוא הכיר בכל שבעת הקרובים של החלל – אבא, אמא, אח, אחות, ילד, ילדה ואלמנה או אלמן. נכון? << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> לא, זה לא - - - << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> רגע. היום, ב-2025 יש את ההבנה שהמדינה היא הגב של שבעת הקרובים של החלל. הנקודה המרכזית שזהבה העלתה זה משהו שאנחנו מדברים עליו שוב ושוב והיא גם לא מתוקנת בחוק הקרוב. אריה אומר שבמלחמה הזאת זה 30 ואני יודעת על 50. אני מגיעה לכל האלמנות במלחמה הזאת אחת אחרי השנייה ואני יודעת על 50 יתומים מעל גיל 21. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> את מדברת על מספר היתומים? << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> על המספר. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> אני לא מדבר על המספר, אני מדבר על השינוי כרגע בחוק שאומר - - - << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> שנייה. היום אם יתום הוא מעל גיל 21 אז הוא לא מוכר לכלום. הוא לא במצבת המשפחות השכולות של מדינת ישראל. זה אומר שבאותו בית - - - אנחנו פוגשים את זה אצל 334 האלמנות שלנו מהמלחמה הזאת - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> בסדר שולי, זה ברור. << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> יכול להיות חלק שהוא מוכר וחלק לא. << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> חלק הם ילדים מוכרים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אני הבנתי. << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> במשפחת וייס - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אני הבנתי, זה ברור. << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> במשפחה של אלון וייס, יתומים מתחת לגיל 21 מוכרים והם נכנסו בדלת הראשית, כל אחד לפי גילו וזכויותיו ואילו היתומים שמעל גיל 21 במשפחת ערק, משפחת וייס ומשפחות נוספות - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא רק זה, זה אומר שכשהוא יתחתן הוא יקבל 300 ומשהו לחתונה והוא לא יקבל כלום. << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> נכון, אח שלו לא יקבל כלום. << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> לא, את זה במקרה הוא כן יקבל. בואו נעשה סדר, אנחנו לא אומרים שלא צריך לשנות את החוק אבל בואו נשים את העובדות. << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> לא אבל חייבים לשנות את החוק. << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> מענק נישואים הוא כן יקבל. << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> אם מקובל על כולנו שיתומים הם יתומים הם יתומים אז שאלת הגיל שלהם היא לא רלוונטית. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> שולי, בואי נדייק בפרטים. << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> בבקשה. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> את מענק הנישואים מקבלים בכל גיל, לא משנה מתי הוא התייתמם. << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> או-קיי. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> כרגע הצעת החוק מדברת על הרחבה מגיל 21 לגיל 30. זאת אומרת, אם יתום התייתם כשהוא בן 28 אז הוא עדיין יחשב יתום ויקבל את כל הזכויות של היתום. עד הצעת החוק, הגיל היה 21 והצעת החוק הנוכחית מרחיבה את הנושא לגיל 30. << דובר >> זהבה גרוס מידן: << דובר >> אבל מה יקרה עם אלה שהתאלמנו כבר בחרבות ברזל? הם לא ייכנסו בחוק הזה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא. << דובר >> זהבה גרוס מידן: << דובר >> הם לא ייכנסו. << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> שנייה. שולי, אני מבין שמה שאריה אומר פה זה אחרת. זאת אומרת, כל מי שהתייתם עד גיל 30, לא משנה אם הוא מעלן 21 או 22, הוא יקבל את אותו הדבר. << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> זה יהיה כשהחוק יעבור. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כן. << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> זה לא יטפל ביתומי חרבות ברזל. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אני הבנתי. שולי, אם את - - - << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> זה לא יטפל ביתומי חרבות ברזל. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני רוצה - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> רק שנייה. איפה החוק הזה עומד? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה לקראת קריאה שנייה ושלישית. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אני יכולה להתייחס לרגע? אני גם חברה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כן. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> יש חוק של הממשלה שמשרד הביטחון מוביל וזה הפרטים שהוצגו פה על ידי ראש האגף, אריה מועלם ויש הצעות חוק פרטיות של חברי הכנסת מתוך הבנה עמוקה של המצוקה של אותם יתומים שגברת זהבה גרוס דיברה עליהם פה בהרחבה. אני אחת מהמציעות, זאת הצעת חוק פרטית שלי ואנחנו, חברי הכנסת המציעים, חושבים שאין פג תוקף ליתמות. זה מה שאנחנו חושבים, במיוחד כשראינו לנגד עיננו יתומים ממלחמת יום כיפור, אישה בת 50 שמספרת לאן חייה הולכו בעקבות זה שהיא איבדה אבא. האמא הפכה להיות לא תפקודית ובסוף, המשפחה הפכה להיות משפחה דלת אמצעים והיא נזרקה לרחוב. אין לה כלום וזה לא משנה כמה ניתן לה במענק כזה או אחר. החיים שלה השתנו מקצה לקצה כתוצאה מכך שבמשפחה הייתה פחות הכנסה ולא רק פחות הכנסה אלא פחות שתי הכנסות כי גם האמא לא הצליחה לחזור למסלול חיים תקין. זאת אומרת, גם בראיה לאחור אבל לא רק בראייה לאחור אלא גם בראייה קדימה, אנחנו חושבים שצריך להסתכל על אותם יתומים כעל יתומי צה"ל. בסוף, כשאני מסתכלת על המספרים של אותם 912 חללים - - - דיברת פה על 6,000 ואני מנסה להבין את המספרים ואת המכפלות, שלא נדע ושלא יהיו יותר. מה יותר יקר למדינת ישראל מאותם אנשים שבאמת הקריבו את חייהם ומלדאוג למשפחות ולמעגלים הקרובים שלהם ולאורך זמן? מה יותר יקר? << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> אני מסכים איתך לחלוטין. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אריה, לכן יש לנו פה התנגשות עם משרד האוצר – לא סתם אמרתי התנגשות, התנגשות חזיתית – שמנסה לשים תקרת בטון לעניין הזה ואני חושבת שבעניין הזה צריך לנהוג בלב רחב ובנפש חפצה באותם אנשים שהשמיים באמת נפלו עליהם, גם האלמנות וגם היתומים. תודה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אולי תתנו להם קצת לדבר. << דובר >> רבקה בר און: << דובר >> יופי. אנחנו גם האנשים שאיבדו. אני אחות שאיבדה את אחיה. << דובר >> שלומי נחומסון: << דובר >> רגע, אני לא סיימתי. << דובר >> זהבה גרוס מידן: << דובר >> רגע, תתנו לנו רק לסיים את החלק שלנו. << דובר >> אליאסף פרץ: << דובר >> לא, סליחה. אתם דיברתם כל הדיון. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> שנייה, רגע. << דובר >> רבקה בר און: << דובר >> אנחנו לא דיברנו על האחים ודיברו על זה במצע. << דובר >> רביד צנאני: << דובר >> אתם הדוגמה הכי טובה - - - << דובר >> רבקה בר און: << דובר >> מאוד קשה להיות משפחה שכולה בדיון הזה. אני אשמח פשוט להגיד את מה שיש לי להגיד וללכת. << דובר >> רביד צנאני: << דובר >> שקיפות. זאת הדוגמה הכי טובה לשקיפות. << דובר >> רבקה בר און: << דובר >> זה מאוד קשה להיות בדיון, בסדר? << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> רק שנייה. נכון. << דובר >> רבקה בר און: << דובר >> באתי כאחות שכולה בשביל לבוא וללכת. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> סליחה, שנייה אחת. תכניסו אותו בבקשה. לא משנה, אני יכול להבין. בבקשה. << דובר >> שלומי נחומסון: << דובר >> אדוני, בשבילך הסדר הטוב - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא, סליחה. שנייה אחת. << דובר >> רבקה בר און: << דובר >> מדברים פה על משפחות שכולות אז תתנו שנייה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אני רוצה להגיד משהו. אתם תדברו אבל אני חושב שיש משהו שצריך להבין. אני מודה שכאשר אתם מציגים את הדברים אני חושב על חלק מהאנשים שיושבים כאן עכשיו שבאו לא בשביל הדברים האלה. לנו כמחוקקים, חשוב לדעת את זה ולקבל את התמונה הזאת אבל להם זה כואב באופן אחר ולכן אני מבקש לתת להם לדבר ולאחר מכן אנחנו נמשיך את הדיון שלנו. << דובר >> זהבה גרוס מידן: << דובר >> בבקשה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> בבקשה. << דובר >> רבקה בר און: << דובר >> תודה. אני הייתי מעדיפה לא להיות הלקוחה של כל הארגונים פה אבל צר לי, זה המצב. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תציגי את עצמך בבקשה. << דובר >> רבקה בר און: << דובר >> אני רבקה בר און, אחות של רב סרן משה אברהם. כבר שנה ושמונה חודשים, חלק פה כבר מכירים אותי. אחי משה נפל בקרב סג'עיה ב-12 בדצמבר 2023. נראה לי שלכל אח, אחות או הורה שמגיע לפה מאוד קשה להגיע לפה בתקופת החגים. הגעתי לפה וקיבלתי חיבוק מכל האנשים שאני מכירה פה כי לא מעט אנשים פה מלווים אותנו ואני בהוקרת תודה על זה. אני ספציפית מכירה פה את כל הארגונים ואת האנשים כי אני בת לעולים חדשים. היינו ארבע בנות ובן אחד וכרגע נשארנו ארבע בנות. ההורים שלי לא דוברים עברית וכשמשה נהרג אני הייתי צריכה לתרגם לאמא שלי שהוא נהרג, היא לא הכירה את הסצנה הזאת של הדפיקה בדלת. הייתי צריכה לתרגם לה בצרפתית את השאלה האם היא רוצה לזהות את הגופה או לא והאם היא רוצה לשמור את הזרע או לא. עד היום אני מתעסקת עם הארגונים של ימי הזיכרון והאזכרות כי ההורים שלי לא יודעים. כל ההתעסקות הזאת הייתה שלנו. כל הארגונים פה פועלים יום ולילה למען ההורים, למען היתומים, למען האלמנות ולמען כל הדבר הזה. אנחנו לא התפרצנו לדיון פה. ראיתי שמתייחסים היום לאחים שכולים ואני ואליאסף בקשר רציף עם עמותת אחים שלנו שמייצגת את האחים השכולים ואת כל הפעילות. זאת הזדמנות להגיד לך ולכל המטה של העמותה תודה וגם לכולם פה, כמובן. אני מילואימניקית ובעלי גם לוחם במילואים אז אני מקבלת מעטפת מכל מיני גורמים. לצערי, אני לקוחה של כל מיני ארגונים. כמילואימניקית קיבלתי את כל המעטפת כמו הקלות אקדמאיות וכאשתו של מילואימניק קיבלתי עוגות ומתנות לחגים אבל כאחות שכולה לא קיבלתי שום דבר. אני אומרת את זה בכאב רב ואני לא רוצה - - - המשכתי לעבוד והמשכתי לשרת במילואים. אני בחודש חמישי בקדמית של 98. אחותי התגייסה בגיל 29 עם שתי בנות. כולנו ממשיכים את הדרך של אחי עד הניצחון. בעלי הולך לקרב שוב ושוב ושוב ואני שולחת אותו באמונה שלמה אבל אני פה בשביל לציין את הפער הזה של האחים השכולים כי אין לנו כתובת. כשאני פניתי למל"ג באמצע התואר השני כדי לבקש הקלות אקדמאיות ושאלתי עם יש מתווה לאחים שכולים – רובנו סטודנטים – אז קיבלתי סינונים וסינונים. פניתי להתאחדות הסטודנטים ולכל גורם אפשרי. הדיקן שלי עזר לי אבל לא הייתה על הקיר כתובת של אחים ואחיות שכולות ורובם סטודנטים וסטודנטיות, אלו הגילאים. תמשיכי את התואר או שתפרשי, בהצלחה. נגמרו ימי השבעה והתפטרתי מהעבודה. הייתי לוחמת מבצעים במשרד הביטחון. אחרי שבוע שנגמרו ימי השבעה בדצמבר, ניצלתי את ימי החופש ואז אמרו לי שאני צריכה להגיע כי יש לי פעילות מבצעית. לא היה לי גוף לפנות אליו בשביל שייצג אותי בצורה חוקית ואני צריכה לטפל בהורים שלי כי ההורים שלא לא מדברית עברית בכלל. אני צריכה לתפעל את האירוע הזה. מה כותבים על המצבה? יש את הביקורים של המח"טים וצריך לתרגם את זה. צריך לתפעל את האירוע הזה. אח שלי מת אבל אני צריכה להמשיך להגיע לעבודה ואני צריכה להמשיך ללמוד. אז כן, יש את משפחה אחת שעושה טיולים, יש מסעות ויש קבוצות תמיכה וזה אחלה. זה אחלה. באמת. יש פעילות פה, פעילות שם וכל אחד עם מה שהוא יכול בגזרתו. כל אחד עושה את המקסימום, משפחה אחת, אור למשפחות ואני גם רושמת את ההורים אבל אין לי גוף שמייצג אותי כאחות שכולה. אני מגיעה לוועדות בכנסת. אני בוגרת תואר שני במשפטים ותואר ראשון במדעי המדינה ואני מגיעה. מי שתומך בי תומך בי אבל אין עדיין שינוי מהותי על הפרק. אנחנו לא צריכים כסף. לפחות אני, אני לא יודעת אם אולי פה מישהו יגיד אחרת אבל אנחנו צריכים גוף שייצג אותנו וייקדם לנו חקיקה, גם כסטודנטים וגם כהורים. יש פה קבוצות מיוחדות לאלמנות. אתה יודע שאלמנה או ידועה בציבור שגרה עם בן הזוג שלה חצי שנה מוכרת לכל החיים? אני מכירה אותן כי אני מלווה אותן גם. עשיתי ריטריטים לבנות זוג שכולות. הן מקבלות לכל החיים ויש להן כבר בני זוג. אני לא יכולה כבר לגייס אח. אין לי אח. היה לי אח אחד והוא מת. ההורים שלי עלו לארץ מטעמי ציונות כדי להיות ישראלים והם שילמו את המחיר הכי כבד במדינת ישראל. הייתי עובדת במשרד הביטחון באגף של האבטחה – אני זוכרת את אריה מועלם משם – והיה פטור בידוק עם הכרטיס הכחול למשפחות שכולות והיום אני זאת עם הפטור מהבידוק. בכל התהליך הזה אנחנו חייבים הכרה ואנחנו חייבים להתייחס לזה. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> אני הייתי רב איתכם על הפטור הזה. << דובר >> רבקה בר און: << דובר >> כן, אני יודעת. היום אתה לא רב איתי. אני ממש מבקשת להתייחס לזה בדיונים הבאים ולמצוא פתרון לסוגיה הזאת. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> אני רק אגיד שאת מרגשת מאוד. << דובר >> רבקה בר און: << דובר >> תודה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כמי שנשוי לאחות שכולה שהכרתי אותה בשבעה על אח שלה, אני חושב שהתעוררנו עם הנושא של האחים. גם אריה, אני לא צריך להגיד. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> ישבנו פה בכנסת שלושה ימים ושני לילות ממש ישנו פה בכדי להעביר את החוק של האחים. << דובר >> אלי טהר: << דובר >> על ההכרה באחים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כמו שאמרנו מקודם, אני חושב שאת מציגה את הדברים - - - << דובר >> רבקה בר און: << דובר >> מהשטח, לצערי. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> נכון, בגלל זה רציתי לעשות פאוזה כזאת ולתת לכם לדבר. אנחנו לא נפתור את זה כאן אבל כשנצא החוצה אנחנו נראה איך מתחילים ללכת בעניין הזה של ההכרה באחים. אני יכול להגיד שבדוגמה שאת מתארת את נכנסת טיפה למיוחדות של המשפחה שלך, שהיא מרשימה. << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> זאת אומרת, היא מרגשת. הורים שלא מדברים ושילמו את היקר מכל, כמו שאת אומרת. אני אומר לך שדורית אשתי אומרת שדפקו בדלת שלהם ב-06:00 ואמרו לאבא שלה "אתה אבא של אילן?" וכשהוא אמר כן אז אמרו לו "הבן שלך נהרג" וכל מה שאומרים. היא עמדה לידו ואף-אחד לא התייחס אליה. היא אומרת "הוא איבד בן, אני איבדתי אח ואבא". << דובר >> אלי טהר: << דובר >> אני זוכר שאני קיבלתי תפקיד. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כן? בקשרים האלה? << דובר >> אלי טהר: << דובר >> לדאוג להורים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כן? הנה זה מה שאני אומר. << דובר >> אלי טהר: << דובר >> לא משנה מה היה. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> אלי הוא גם אח שכול. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כן, אמרתי שאלי הוא גם אח שכול. בקצה השני, בא אלי שכן ואמר לי "אח שלי נהרג בצנחנים ב-1968 וכשההורים היו בחיים אז כל הזמן קיבלנו הזמנה לטקס ההנצחה ועכשיו כשההורים נפטרו אז אני לא יודע". אני זוכר שאריה היה אז כבר בתוך העולם ואלי היה אז אח שכול ומה שעשינו זה שניסינו לעשות רישום של אחים שכולים, מסתבר שאין. זה אתגר בפני עצמו. אחרי זה קצת התקדמנו לבנות זוג, נשים וחברות לחיים, כמו שאת אומרת. אני מקווה שאנחנו נדע להרים גם את העניין הזה. כבר אמרתי שאנחנו נצא ונמשיך לראות מה באמת אפשר לעשות. << דובר >> רביד צנאני: << דובר >> אפשר שנייה אחת, בבקשה? גם אני אח שכול. << דובר >> אלי טהר: << דובר >> הכנס הראשון לאחים שכולים היה עם אלעזר שטרן בחיפה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> בדיוק והזמנו את רזי ברקאי להנחות את זה כאח שכול. זה היה הכנס הראשון ונדמה לי שדורית קראה שם משהו. << דובר >> אליאסף פרץ: << דובר >> אפשר להתייחס רגע לדברים שנאמרו? << דובר >> אלי טהר: << דובר >> סליחה, אליאסף. בעקבות הבירוקרטיה, רק לפני חודשיים בית המשפט העליון סוף-סוף חתם לנו על זה שאפשר לקבל את הפרטים של האחים, עד אז לא היה לנו אותם. עשינו מלחמות עולם בשביל לקבל את הטלפונים ואת השמות של האחים ולא קיבלנו, רק לפני חודשיים קיבלנו. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> שנייה אחת, אני רוצה לתת לאליאסף ורביד, אתה אחריו. << דובר >> אליאסף פרץ: << דובר >> קודם כול, תודה על ההזדמנות. אני יודע שאתה איש שרואה עוולות אז אתה מתקן. אני מסתכל עליך ונזכר בסיפור של גרמן על איך אתה נלחמת שחייל, קצין בנח"ל שלא היה יהודי, לא ייקבר מחוץ לגדר. אני לא יודע אם אתם מכירים את הסיפור, גם אריה היה מעורב. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> גם אמא שלך. << דובר >> אליאסף פרץ: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא, אבל יותר מזה, תלך הלאה אם אתה כבר רוצה לדבר. כשאחיך השני נהרג – אני בכוונה אומר ככה – מה שעניין את אמא שלך זה שהקשר שלו, שעוד לא הוכר כיהודי, ייקבר בראשון לציון כיהודי. כשאני באתי אליכם בלילה הביתה אז התנצלתי שלא הייתי בהלוויה אבל עברתי והייתי ואמא שלך אמרה לי "טוב עשית" בגלל שהלכנו לראשון לראות ולוודא שלא קוברים אותו ב-"חלקת הלא יהודים" כי אז עוד הייתה שם חלקה נפרדת, היום התגברנו על הדבר הזה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מאז הוצאנו את אמא שלו לעדים במדים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> או-קיי, קדימה. << דובר >> אליאסף פרץ: << דובר >> אני אומר את זה רק כי אני חושב שבסוף, יש פה דברים שצריכים להיות מטופלים. היינו מאוד שמחים גם לא להיות כאן ולא להילחם על זכויות שאני חושב שהן נכונות. בשנת 2017 כשהקמנו את העמותה, אני יכול להגיד לך שהמכתבים שהיו יוצאים מיד לבנים היו רק "הורים יקרים" ואני יכול להראות לכם תיעוד. זה לא היה הורים ואחים. אני לא בא בטרוניה, חס ושלום. צריך להגיד גם שאני מסתכל על ההורים שלי – על אמא שלי, אבי נפטר –אני יודע שבסוף, בזכות ארגון יד לבנים, החקיקה, הזכויות של ההורים, התנאים וכל הדברים האלה ביחד עם משרד הביטחון עזרו לנו, זה וממשיך לעזור וזה משמעותי מאוד. אנחנו רק לא רוצים להיות אחד כנגד השני, חס ושלום. אני רוצה להגיד פה משהו. אפשר לדבר פה כי רק אנחנו פה לבד בחדר, כן? זו שיחה פרטית. בכל דבר בחיים יש היררכיה, ככה זה, ככה העולם בנוי. אני אגיד בשקט שלצערי, גם בשכול יש היררכיה. אני לא יודע מי נמצא למעלה, אם זה ההורים, האלמנות או היתומים אבל אני יודע מי נמצא בתחתית ההיררכיה וזה האחים. זה לא בכוונה. באה אלי האחות שכולה מהמלחמה האחרונה שאח שלה נהרג לפני שמונה חודשים. היא עזבה את העבודה והיא נמצאת בטיפול פסיכיאטרי, החיים שלה התרסקו. מגיעה אליהם הביתה נציגה מדהימה של משרד הביטחון והיא יושבת איתה. הבחורה הזאת לא עובדת, היא בטיפולים פסיכיאטרים והיא אומרת לי "אתה יודע מה השאלה הראשונה שהיא שואלת אותי? היא שואלת אותי איך ההורים?". הבחורה הזאת מרוסקת עכשיו. זה לא בכוונה. אני רוצה להגיד שזה חס ושלום לא בכוונה. הם עושים עבודת קודש והם מגיעים. אלינור, עם כל הכבוד תסתכלו רגע על הדיון הזה. בסעיף 3 כתוב "הצגת המעטפת הניתנת כיום להורים ואחים שכולים". אף אחד פה לא דיבר על זה, אפילו את, אלינור. אני באמת אוהב אותך והיית קצינת נפגעים שלנו. << דובר >> אלינור אלימלך ברזני: << דובר >> נכון. << דובר >> אליאסף פרץ: << דובר >> בדברים שלך את לא דיברת על אחים שכולים. עכשיו, זה לא בכוונה. << דובר >> אלינור אלימלך ברזני: << דובר >> ביקשתי את זכות הדיבור כי יש לי עוד הרבה מה להוסיף. << דובר >> אליאסף פרץ: << דובר >> לא, אבל אני אומר את זה כעובדות שנמצאות עכשיו כאן, מסביב לשולחן. זה לא בכוונה אבל אנחנו שקופים. << דובר >> אלי טהר: << דובר >> כי אנחנו עוד לא סיימנו לדבר, יד לבנים. << דובר >> אליאסף פרץ: << דובר >> לא אבל אני אומר שאתם סיימתם. לכל אחד פה היה את זכות הדיבור והוא לא דיבר. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אליאסף, אני יכול להגיד לך משהו? אתה צודק. << דובר >> אליאסף פרץ: << דובר >> אני לא אוהב להיות צודק, אני רוצה להגיד משהו. אני חושב שהייתי שמח מאוד לראות מה המענים שניתנים לאחים ואחיות שכולים. דבר שני, בסוף, זה בזכות אריה והאנשים המדהימים במשרד הביטחון אבל תחשבו שזה בן אדם אחד שאחראית גם על היתומים וגם על האחים השכולים. אנחנו מדברים על קרוב ל-6,000 אחים שכולים מהמלחמה האחרונה. חבר'ה, תקשיבו. אם אנחנו רוצים לספר סיפור אז נספר סיפור. יש מישהו שאחראי. הנה, זה סיפור. אלינור יושבת כאן וזה אחלה סיפור. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> לא, אליאסף. זאת יחידה שלמה. << דובר >> אליאסף פרץ: << דובר >> אבל אני אומר - - - << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> בואו ניתן את העובדות. זאת יחידה שלמה עם ארבעה עודים וכרגע, בכל מחוז יש POC שמתמנה ממש בימים האלה. << דובר >> אליאסף פרץ: << דובר >> מדהים. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> יש פה מהפכה בעניין של היתומים והאחים. אני אומר יתומים ואחים כי זה כולל את הדוגמאות שרביד נתנה לגבי האחים השכולים ואלינור תכף תתייחס אליהם. את נתת דוגמה מצוינת לגבי האקדמיה וכל מה שקשור לזה. יש פה איזשהם הסדרים ובשביל זה מינינו את אלינור, היא הגיעה להסדרים מצוינים עם האקדמיה. << דובר >> אליאסף פרץ: << דובר >> אני חייב לומר שמיניתם מינוי ראוי ביותר. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> הדברים האלה נבנים נדבך על גבי נדבך. עד לפני כמה שנים בכלל לא הייתה הכרה. << דובר >> אליאסף פרץ: << דובר >> אני רוצה להגיד משהו אחרון ובזה אני אסיים. אני אספר לכם סיפור קצר. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> היום יש למעלה מ-11 ראשי סניפי יד לבנים שהם אחים שכולים. << דובר >> אליאסף פרץ: << דובר >> אני רוצה לספר סיפור קצר. אל תתפסו אותי במילה כי אני לא יודע בדיוק מתי אבל לפני ארבע או שלוש שנים, כשבני גנץ היה שר הביטחון הוא התקשר וקרא לי לבוא אליו למשרד. הוא אומר לי "אני הולך להעביר חוק שמכיר באחים ואחיות שכולים". הוא אמר לי את זה ככה ואפילו גם כתב את זה ממש שחור על גבי לבן. הוא אמר "אני עושה את זה בזכות המודעות שעמותת האחים שלנו הביאה לכאב השקוף של האחים והאחיות השכולים". הוא כתב את זה, ככה הוא כתב. אני אומר את זה כי הרבה פעמים המגזר השלישי עוזרים – יש פה עוד ארגונים – הם חס ושלום לא במקום ולא נגד. הם באים ונותנים. בשנתיים האחרונות אנחנו הקמנו תשע קבוצות תמיכה לאחים שכולים. אני הייתי שמח לא לעשות את זה, אני הייתי שמח אם מישהו שמקים להם קבוצות תמיכה אבל בסוף, אם מגיעים 15 אחים לכל קבוצה כזאת אז זה אומר שיש להם צורך. אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו תומכים ועובדים ביחד, אנחנו לא מתחרים, חס ושלום. דבר שני, יש תיקונים עמוקים ויסודיים שאולי לא נפתור אותם כאן. בסוף, אנחנו אומרים שאם יש גוף אחד שמטפל במשפחות שכולות אז למה יש גוף שמטפל גם באלמנות ויתומים? אנחנו לא נפתח את הכול. יש דברים היסטוריים, מנדטוריים שכבודם במקום מונח אבל יכול להיות שאולי גם נגיע לאיזושהי מסקנה שכמו שיש גוף שמטפל בהורים שכולים, באלמנות ויתומים אז אולי גם יהיה גוף שמטפל באחים שכולים. אולי יום אחד אבל זה מכאן והלאה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה. << דובר >> אלי טהר: << דובר >> אליאסף, הוזמנת אלינו לא פעם אחת. << דובר >> אליאסף פרץ: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> שנייה אחת. << דובר >> אלי טהר: << דובר >> מי שלא הגיע אלינו זה אתה, לא שאנחנו לא הגענו אליך. << דובר >> אליאסף פרץ: << דובר >> חס ושלום, זה לא מה שאמרתי. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> רביד ידבר ואחרי זה שולי אבל אני רק רוצה להגיד לך דבר כמתבונן מהצד. יכול להיות שלשמחתנו ולצערנו, עד חרבות ברזל הלכו והתמעטו הלקוחות של יד לבנים. << דובר >> אלי טהר: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> ואז אמרו "יאללה, בואו ניקח את האחים השכולים בתוך זה" ועכשיו פתאום התנפץ לנו הכול בפנים. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> כשהעברנו את חוק ההכרה באחים שכולים זה היה לפני 7 באוקטובר. << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> זה היה לפני חרבות ברזל. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כן, אני לא דיברתי על זה, דיברתי על הארגונים. אני יודע את זה. << דובר >> אלי טהר: << דובר >> הם קיבלו הכרה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אנחנו לא ניכנס לפוליטיקה של הארגונים. << דובר >> אליאסף פרץ: << דובר >> נכון, חס ושלום. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אני רק אגיד דבר אחד – כל הדיון הזה התכנס בשביל ההבנות המאוחרות של כולנו. על הורים שכולים זה כאילו היה ברור ובכוונה אני שמתי פה את העניין שבקצה ההוא שם זה הסבים ובקצה ההוא שם זה האלמנות הצעירות והיתומים. אתם מדברים על אחים ואני מאוד שמח על זה בגלל שהבנתם איפה אני נמצא. בבקשה. << דובר >> רביד צנאני: << דובר >> אני קודם כול מבקש שלא יפריעו לי באמצע, יש לי זכות דיבור עכשיו. אני רביד צנאני ואני אח של סמל ראשון תובל יעקב צנאני, זכרונו לברכה. תובל היה לוחם שריון בחטיבה 188 בגדוד 53 והוא נהרג מטיל נ"ט ששוגר לעבר הטנק שלו מטווח של 300 מטרים משכונות סג'עיה כשהוא היה בדרך לכבוש אותה על ציר טנצ'ר. הוא חיסל שם 80 מחבלים. אני יושב פה כל הדיון, אני מקשיב ואני שומע על כל מיני הטבות הזויות שאתם נותנים קודם כול לאלמנות, אחר כך ליתומים ואז לסבא ולסבתא וגם כשנפתח הדיון, אף אחד פה לא העז להגיד את המילים אחים שכולים, מה מגיע להם באמת וכשאמרו מה מגיע להם באמת זה הסתכם בטיפול פסיכולוגי. מישהו אמר לך שעל הטיפול הפסיכולוגי הזה אני צריך לשלם מהכסף שאין לי כי הפסקתי לעבוד? כי מי שזיהה, קבר ותיחקר את האירוע של אחי, זה אני. מי שסוחב את הטראומה הזאת זה אני. מי שהיה צריך להתרוצץ בין אבא שלו לאימא שלו בבוקר שהותר לפרסום זה אני. נדמיין שזאת רק המציאות שלי אבל אתה יודע עוד כמה כמוני יש? בסך הכול אחים שכולים במדינה זה בסביבות 30 אלף. אני הייתי צריך לרוץ מהמקלחת בין אבא שלי שהתעלף והייתי צריך לקרוא לאמבולנס בשבילו והייתי צריך לתת לו כאפות כשהוא צועק את השם של אחי ולהרגיע אותו ובין אימא שלי כשהיא צורחת שהיא רוצה את הילד שלה בחזרה. אני צריך ללטף אותה, להרגיע אותה, "אימא, הכול בסדר. אני פה" ולסחוב את הארון. אפילו את הארון אני סחבתי ואף אחד פה לא הסתכל על הכאב שלי או של עוד אחים שכולים שחווים את אותו הדבר. אני נאלצתי לעזוב את העבודה שלי כדי שאוכל לקחת חלק בשיקום של ההורים שלי. ההורים שלי התגרשו בעקבות המקרה הזה. אני עזבתי את הבית של אמא שלי ועברתי לאבא שלי ובאמצע הלילה אני מקבל שיחות טלפון כשהיא בוכה ואני צריך לרוץ אליה כשאבא שלי גם עם ההתמודדות שלו. אתה יודע מה קרה בסוף? נזרקתי מהבית של אבא שלי ואתה יודע למה? לא היה לו אכפת לאן אני אלך אפילו אז אם הייתי נזרק לרחוב, לאיזה גוף הייתי פונה ואומר תדאגו לי? אין. מי מדבר בכלל על עבודה? אתה יודע כמה אחים שכולים לא הצליחו לחזור לעבוד? אני אתן לך תמצית. בא אליי אח שכול ואמר לי אני הייתי יזם לפני שאחי נהרג. השקעתי 150 אלף דולרים על סטארט-אפ ולא הצלחתי לחזור. זה הלך. הייתי נהג מונית ובדיוק התחלתי את העסק. לקחתי משכנתא, אחי נהרג ולא הצלחתי לחזור לעבוד. במשך שלושה חודשים ההלוואות זורמו, המיסים והכול רץ אבל לא הצלחתי לחזור. תתמודד. אני הייתי סומליה יין וסיגרים והייתי הולך לעבודה בכל יום. ממני היה מצופה שברגע שהשבעה נגמרת, אני חוזר לעבוד וגם על הימים של השבעה אין פיצוי ועל הימים של השלושים אין פיצוי. נגמרת השבעה ואתה חוזר לעבוד. אני קברתי את אחי בגיל 22 אז אני לא אח שכול. אני לא אח שכול, הכרה באחים שכולים זה לא לכל החיים. אני קברתי אותו בגיל 22, שמתי את הגופה הזאת באדמה ואני לא זכאי לשום דבר מלבד טיפול פסיכולוגי. הייתי הולך לעבודה בוכה בכל יום. הייתי יושב שעה לפני המשמרת, הייתי עושה הכנות בבר ולא הייתי מסוגל לעשות את זה. לקוחות היו שואלים אותי מה קרה ולא הייתי מסוגל להוציא מהפה את המילים "אחי נהרג". אתה יודע למה? כי כמעט 20 שנה אני הייתי איתו באותו החדר. אתה נמצא כמעט 20 שנה עם הבן אדם כמעט 20 שנה ואתם הכי קרובים. כל מגנן וכל בסיס, גם מ-7 באוקטובר. אתם מדברים על מה יקרה אם חלילה. זה הבן אדם הכי קרוב אליך ואתה מדבר איתי על סבא וסבתא? אני לא יודע מה הולך פה. אתם מכפילים פה כסף לרכבים לאלמנות ומשפחות. תגידו "רגע, אחים לא מקבלים כלום. במקום להכפיל אז בואו ניתן גם לאחים". אתה מדבר איתי על עבודה, היא מדברת על עבודה, תעסוקה, שילוב ומענקים של 3,000 ומשהו שקלים בחודש. עד היום אני לא מצליח להחזיק עבודה יותר מחודש. נפגעי פעולות איבה קיבלו מענק, האחים ואנחנו לא קיבלנו. אחים של חטופים קיבלו עזרה עד הסוף ואנחנו לא קיבלנו. אני לא מנסה לעשות פה איפה ואיפה ושזה יהיה נגד אבל בסופו של דבר, ההכרה באחים שכולים זה הצהרה. הנה, כל הכבוד, אנחנו יודעים מי אתם אבל בסופו של דבר מה שנעשה בשטח זה כלום ושום דבר. במקום לדאוג לתעסוקה ולחזרה לעבודה אתה מקים לי קבוצות תמיכה? אתה בא ואומר לי שביד לבנים יש לך סדנה לקליעת סלים? אני אח שכול, איבדתי את כל החיים שלי ברגע. אני ישן בחדר של אחי ובכל בוקר אני מתעורר להסתכל על נשק, נעליים שרופות, תיק שרוף וארגזים כחולים ואתה מדבר איתי על סדנה בקליעת סלים. תגיד לי, אתה חושב שזה יעזור לי? אנחנו באנו ואני החלטתי שאני מאגד אחים שכולים ואני מבין את הצורך ומה הולך להיות הצורך. הצורך הוא נרחב כי זה עול שלא תוקן מקום המדינה ואין מצב שהמדינה בורחת מהאחריות של הדבר הזה ולא משנה כמה זה עולה. אם אתה רוצה שאני אדבר איתך במספרים אז העלות תהיה 10 מיליארד שקלים בשנה לכלל האחים השכולים ואם תוסיף עוד 5 מיליארדים אז תקבל גם יתומים. חשוב מאוד שההכרה הזאת תבוא גם במובן שאנחנו משנים את הנוסח בחוק. יש לי אותו פה. אני ביקשתי שישימו אותו על השולחן שלך, אני לא יודע אם קיבלת אבל אתה יכול להסתכל. כל הנוסח בחוק נמצא פה בתיקון סעיף 1, הגדרת בן משפחה. אני יכול להקריא לך את זה. "ג1, אח או אחות של הנספה, קטינים או בגירים, לרבות אחים למחצה ואחים מאומצים שהם בני משפחתו מדרגה ראשונה של הנספה ביום נפילתו, יהיו בני משפחה לעניין חוק זה. פסקת (ד) הקיימת בחוק תימחק ותוחלף בנוסח המתאים כך שלא תצמצם את זכאות האחים רק למקרה שהם יתומים מאב ואם. תיקון סימן א' לפרק שביעי, הגנה בתעסוקה. בסעיף 32ב, הגנה על בן משפחה בתעסוקה, במקום "בן משפחה" יקראו גם אח או אחות של הנספה בכל מקום. תכולת ההגנות תחול על שכירים ועל עצמאיים בהתאמות שיקבע השר בתקנות. הוספת פרק שלישי, 1(א)" - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> טוב, אני ראיתי. יש לי את החוק הזה. << דובר >> רביד צנאני: << דובר >> יש לך את זה מולך, מול העיניים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כן, גם פה וגם במשרד. << דובר >> רביד צנאני: << דובר >> זה דבר שחייב תיקון באופן בהול ודחוף ואני שומע פה אנשים מצחקקים, כל מיני ארגונים יושבים ומצחקקים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אני לא שמעתי אף אחד שמצחקק. << דובר >> רביד צנאני: << דובר >> אני שמעתי באוזן איזשהו צחקוק קטן. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא, זה לא צחקוק. << דובר >> רביד צנאני: << דובר >> אני רק רוצה להגיד לך שמה שקורה פה זה דבר חמור ביותר ואיך שהדיון הזה התנהל זה היה הדוגמה הכי טובה לכמה שהכאב שלנו הוא שקוף. אף אחד לא רואה אותו וזה הזוי. זה פשוט הזוי שאני צריך לבוא לפה ולהסביר לך. כמו שהיא אמרה וגם הוא אמר, אפילו באיגרת אף אחד לא מסתכל עלי. חמש אנשים איחלו לי שנה טובה אבל אף אחד לא בא עם מכתב ואמר "רביד, חשבנו עליך. אנחנו יודעים שאתה סובל. אנחנו רואים שאתה מתנדב בצה"ל, אתה הולך בדרך של אחיך ואתה מתקן טנקים. אתה עושה את כל הדברים האלה ואתה מחזק חיילים". עשית את כל הדברים האלה ואין לך הכרה. כמה כמוני עם יוזמות? אנחנו העקב אכילס של המדינה הזאת. אנחנו לוקחים על עצמנו את הפרויקטים של ההנצחה. אנחנו לוקחים על עצמנו את הסבל של המשפחה, את השיקום של ההורים ואת השיקום של עצמנו שאנחנו לא צולחים בו. אנחנו לא צולחים בו, אין מה לעשות. למעלה מ-50% לא מצליחים, אני ביניהם ומה המדינה תעשה? << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה. אנחנו ניפגש גם במשרד, לא רק פה. << דובר >> יקי מנדלסון: << דובר >> אנחנו גם נשמח לדבר. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> בסדר? אנחנו נראה מה אפשר לעשות בנוגע לדברים האלה שהעלית כאן. << דובר >> רביד צנאני: << דובר >> יש עוד הרבה דברים שצריך לדבר עליהם. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אז אמרתי לך, אנחנו ניפגש. << דובר >> רביד צנאני: << דובר >> אנחנו ניפגש. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כן. << דובר >> רביד צנאני: << דובר >> אנחנו חייבים לתקן את זה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> בקרוב. << דובר >> אלי טהר: << דובר >> אלעזר, אפשר? << דובר >> יקי מנדלסון: << דובר >> אנחנו גם נשמח לדבר. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> שנייה, אני הבטחתי לחברת הכנסת שולי מועלם. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אתם מדי אחרי חברת הכנסת שולי מועלם. << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> חברת כנסת לשעבר. << דובר >> רביד צנאני: << דובר >> אלעזר, לתשומת ליבך, יש לך פה גם את עדן דואי שהיא גם אחות שכולה. היא לא דיברה והיא הגיעה במיוחד בשביל לספר. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> בסדר, אנחנו נשמע גם. << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> אני רוצה להמשיך את הדברים של רביד ולהגיד רגע משהו שהוא בבסיס. משרד הביטחון וצה"ל מטפלים בנו בצורה יוצאת מן הכלל במסגרת החוק הקיים, כמו שאריה טרח ואמר כמה פעמים וגם ריקי. החטא הקדמון של החוק הזה הוא הסיפור של תאריך התפוגה הזה. גם כשאריה אומר לי שבחוק עכשיו נאריך את ההכרה ביתומים לגיל 30, זה דבר שהוא לא יאומן כי אתה זוכר – גם כל מי שיושב פה והוא קצת יותר מבוגר זוכר גם – שמאסון המסוקים שבו נהרג הבעל שלי כבר חלפו 28.5 שנים ושתי בנותיי שהיו בנות חמש וחצי ושנתיים ועשרה חודשים כבר שתיהן מעל גיל 30 אז מה האמירה? האמירה היא שזהו? אתן כבר לא יתומות? אתן כבר לא באירוע? אנחנו יודעים שעם ניצן הבת שלי, שילדה עכשיו אחרי שמונה שנות טיפולי פוריות, בכלל אין שאלה לגבי סיפור גוף, נפש באירוע הזה. ילדה שהייתה בת שנתיים ועשרה חודשים, יש לה שני זיכרונות מאבא שלה וכל השאר זה סיפורים ודברים שהיא קראה. החטא הקדמון שדורש תיקון זה סיפור ההכרה. כל זמן שיגדירו גיל להכרה ביתומים או באחים השכולים, אנחנו ניפגש פה שוב ושוב ושוב. סיפור ההכרה ביתומים עד גיל 30 זה משהו לא יאומן. או-קיי, הוא יהיה בן 30 ושבוע, איך נעמוד מולו? הסיפור הזה דורש תיקון מהיסוד. זה דורש תיקון כי יתום הוא יתום הוא יתום ואלמנה היא אלמנה, הורים שכולים הם הורים שכולים ואחים שכולים הם אחים שכולים. רביד, גם אחרי שאני התחתנתי. אני התחתנתי בפעם השנייה וזה לא שינה את מציאות החיים שלי ואת נוכחות בעלי המת בחיי, כל מי שיושב פה מכיר את זה. האובדן של הבעל שלי זה מה שגרם לי לחלות בסרטן וזה גורם לי גם לדברים נפלאים ומרגשים כמו חברויות ותמיכות של שנים רבות. גולני היא משפחה שלנו, של חצי ממי שיושב פה מסביב לשולחן, גם אחרי שהתחתנתי שוב. זה לא משנה את המציאות וההכרה היא הדבר הראשון. הדבר השני, מלחמת חרבות ברזל הציפה אצל כולנו דברים שלא דמיינו שאנחנו בכלל בהם. ברשותך, אני אדבר על היתומים הבוגרים, יתומי מלחמת יום כיפור שחלקם כבר לא הספיקו לעשות את האזכרות להורים שלהם כי זה היה ב-8 באוקטובר ובימים שבאו אחריו. גם אלו שהתעוררו והתחלנו איתם את המאבק על זכויות היתומים לפני עשר או 14 שנים - - - אלעזר, אתה זוכר את זה גם כראש אכ"א וגם כמי שמלווה משפחות. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> שולי, שנייה אחת, ברשותך. << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> אני רוצה לדבר על שלושה דברים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> בסדר אני רק אגיד שאני לא רוצה לפתוח עכשיו את עניין מלחמת יום כיפור כי אריה צריך ללכת ב-16:30 ויש עוד משפחות. התכנסנו על זה אז אם זה קצר, עוד משפט או שניים זה בסדר. << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> בדיוק. אני רוצה לדבר בקצרה על שלושה דברים. בסיפור של יתומים בוגרים החוק הוא מצוין אך לא מספיק ושוב אנחנו יוצרים את אותה מציאות. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> שולי, את רוצה - - - << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> לא, אני אמרתי את עמדתי. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> לעצור אותו? << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> לא. לא אבל ברור שאנחנו לא יכולים לעצור אחריו, אריה. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> אנחנו לא אמרנו שאנחנו עוצרים. << דובר >> זהבה גרוס מידן: << דובר >> את זה הבטיח שר הביטחון, שזה לא הסוף. << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> זאת הנקודה, נכון. הדבר הנוסף זה הסיפור של הקיזוזים לאלמנות הקבע. זה די מדהים שלנו, שהבעלים שלנו היה בקבע ובאו הביתה פעם בשלושה שבועות, מקזזים את הפנסיה שלהם. הדבר הזה לא יאומן. מיטל, זה לא יאומן. דבר נוסף זה הסיפור של אלמנת קבע שמתחתנת. ב-2009, בקול תרועה רמה כולנו שמחנו ואז הסתבר שצה"ל לא עשה את התיקון אז לאלמנת קבע שמתחתנת מפסיקים את הפנסיה כי היא מתחילה לרקוד ברחובות. << דובר >> מיטל סאמאט כהן: << דובר >> אני אתייחס, ברשותכם. << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> הסיפור הזה הוא בלתי נסבל וזה שזה עבר ועדת שרים זה רק בעקבות לחץ שלנו. עד שהצבא לא יעמוד מול משרד האוצר וידפוק שם על השולחן, אני לא יודעת מה עוד יקרה. עוד כמה פעמים אני אגיד לאלמנות לא להתחתן במשרד הפנים וברבנות כדי לא לאבד את הזכויות שלהן? כמה? דבר אחרון זה הסיפור של האלמנות עם הילדים שנולדו אחרי. זה אירוע מטלטל. בינתיים, יש אלמנה אחת שהצליחה ללדת מקצירת זרע אחרי. הסיפור של היתומים שנולדים אחרי שאבא שלה נהרג, דורש התייחסות נוספת וארוכת טווח. יש תוכנית נפלאה ואני זכיתי והייתי הראשונה שהתחילה את האירוע הזה. יש תוכנית נפלאה אבל צריך לחשוב איך מגדילים גם אותה לשאר היתומים. תודה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> טוב, תודה. בבקשה. << דובר >> מיטל סאמאט כהן: << דובר >> אשמח להתייחס לחוקים במילה, אם אפשר. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אחריהם בבקשה. << דובר >> יקי מנדלסון: << דובר >> שמי יקי מנדלסון, אשתי נתי פה איתי ואנחנו ההורים של שיר שאיבדה את בעלה, חתננו, אביעד ניימן לפני שנה בדיוק בלבנון. היא נשארה עם ארבעה נכדים, יתומים. האמת היא שכשנתי אמרה לי שיש את הדיון הזה ושנבוא, שאלתי אותה בתור מה והיא אמרה שכתוב שם סעיף על סבים וסבתות. אמרתי לה "אנחנו לא סבים וסבתות, אנחנו הורים שכולים" כי זה מה שנמצא לנו בראש אבל כן, אנחנו סבים וסבתות. אני רק אציין שלצערנו, כשהמלחמה הזאת התחילה להתגלגל אז היה שלב אחרי כמה וכמה לוויות של בנים של חברים, שאלנו את עצמנו מה הסיכויים שלנו לצאת ממנה בשלום כי היו לנו ארבעה מגויסים והחתן. אמרנו לעצמנו שאנחנו צריכים להתכונן לכל האפשרויות וחשבנו שדיברנו על כל האפשרויות אבל לצערנו, בן נוסף שלנו נפצע במלחמה והוא פצוע בפציעה נפשית. הוא מאושפז כבר שנה וחצי וזה אחד מהדברים שתופסים לנו את רוב שעותינו. יש לנו את שיר ולפני שבועיים אנחנו איבדנו את גיסתנו, שריתה מנדלסון שנרצחה בפיגוע ברמות אז אנחנו טעמנו מכל הכיוונים ואנחנו מסתובבים בהרבה קבוצות של הורים של פצועים, אלמנות ופוגשים הרבה מאוד אנשים. אנחנו באנו כדי לדבר על הסבים והסבתות. כשנשמעה הדפיקה בדלת ב-00:00 לפני שנה בליל שמחת תורה, היא הייתה אצלנו בבית אז חווינו את ההודעה הזאת ביחד עם שיר, שהייתה אצלנו עם כל הילדים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> רק בשביל לאפס את כולם, זה שמחת תורה השני. << דובר >> יקי מנדלסון: << דובר >> השני, כן. אנחנו עוד הספקנו לרקוד בלילה ולא ידענו שאנחנו כבר אחרי האירוע, רק בחצות זה נודע לנו. היושב-ראש אלעזר, כמו שסיפרת בהתחלה, יש פה ילדים קטנים. הילדים הקטנים שלנו לומדים עם הנכדים שלנו בכיתה. יש לנו עשרה ילדים אז הקטנים והקטנות עוד ביחד וכולם חווים את השכול. אנחנו בעצמנו לא תופסים שאנחנו סבא וסבתא. ברוך השם, אנחנו סבא וסבתא במלוא כוחנו ולאן ביתנו האלמנה הולכת אם לא אלינו? לאן מגיע כל הצונאמי הזה? אנחנו מטפלים בילדים שלנו שהם לא אחים שכולים. אנחנו לא מתנגדים לשום דבר שנאמר פה, האחים השכולים פה הם ראויים ואנחנו מחבקים את כולם אבל אנחנו מדברים על הורים שכולים. אביעד התחתן עם שיר בגיל צעיר. הוא היה בן שלנו ואנחנו מתנהגים כמו משפחה שכולה לכל דבר ועניין. הילדים שלנו מתנהגים כמו אחים שכולים לכל דבר ועניין. הילדים הגדולים הפסיקו את החיים שלהם ובאו לעזור לאחותם. הם שברו את הלימודים, את השירות הלאומי ואת הכול והם התייצבו, הם איתה ואנחנו לא מוכרים בשום מקום. אני רוצה לדבר על העניין הזה של ההכרה ומה זאת ההכרה הזאת. קודם כול, כשאין הכרה רשמית של המדינה אז ממילא כל המעגלים וכל המערכות מסביב לא רואות אותנו ולא רואות את האחים השכולים. אפילו אם הייתה רק הכרה רשמית, היו שולחים בכל חג והייתה התייחסות לאנשים אז ממילא, גם העמותות והארגונים מסביב היו מתייחסים. ברגע שאין הכרה – אנחנו לא קיימים, אנחנו פשוט לא קיימים. אנחנו רואים את זה גם בעוד נקודה. שמענו שמדברים פה על הצגת כל הסל של הדברים, העזרה והסיוע שקיימים. איך בדיוק הבת שלנו אמורה ללמוד על כל הדברים האלה? יש לה זמן, כוח, ראש ופניות כלשהי בשביל בכלל להבין? אם אנחנו היינו מוכרים והיינו מקבלים מייל או שמישהו היה פונה אלינו מכל הארגונים הטובים והנפלאים שנמצאים פה סביב השולחן – אנחנו היינו יודעים לנווט את זה. אנחנו פשוט מגששים באפלה, לא מוכרים על ידי אף אחד ולא מוזמנים על ידי אף אחד. אני לא מדבר עכשיו על נופשים ועל הפוגות ודברים כאלה, זה גם היה יכול להיות נחמד אבל זה לא מה שמעניין אותנו. אנחנו פשוט לא קיימים וכמו האחים השכולים, אנחנו נושאים בעול במלוא מובן המילה. אנחנו בחזית העול. בסוף, האלמנה חוזרת להורים שלה. היא לא חוזרת הביתה אבל היא חוזרת אליהם. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אני אגלה לך משהו, אחת מהסיבות לקיום הדיון הזה זה בדיוק האירוע שאתה מדבר עליו. לא יכולתי לעשות את זה כמוך, לשמחתי כמובן. אני הולך להרבה בתים אני תמיד מזכיר להם שבזמן שבאתי לנחם את האלוף יורם יאיר שהבת שלו נהרגה, הוא אמר לי שהוא צריך לבקש סליחה מכל ההורים השכולים שהוא היה אצלם קודם והוא אמר להם שהוא מבין מה עובר עליהם. גם אני לא מבין מה עובר עליך אבל אני מודה שאני פגשתי סבים, סבתות, הורים או איך שלא תגדיר את זה – כפי שהתלבטת באופן כל כך מרגש – ואני מניח שגם מחלקת נפגעים וגם אריה, מבין שזה עוד ציבור אם עוד אין קבוצה כזאת. << דובר >> מיטל סאמאט כהן: << דובר >> בצה"ל יש. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> או-קיי. הפסקתי אותך לא בגלל - - - הסתכלתי טיפה על הזמן אבל גם כדי להגיד כמה לפחות מבחינתי, אתה מתפרץ לדלת פתוחה מאוד בהיבט של ההבנה שצריכים להיות שם. אם גם במחלקת נפגעים וגם באגף משפחות מבינים את הצורך בסימון של הקבוצה הזאת, לפחות בשלב הראשון, ואני מקווה שיהיה לזה גם ביטוי מעשי. אולי כבר יש ואתם לא מכירים אבל כתוצאה מזה, יפנו אליכם כדי שתבינו. כמו שאתה אומר, אתם אפילו לא יודעים. אני שמעתי את שניכם יחד בדברים שלך. אריה, אתם רוצים לדבר? << דובר >> מיטל סאמאט כהן: << דובר >> אני רוצה להתייחס גם לתיקוני החקיקה וגם לזה אבל בבקשה, אריה. קודם כול, אם חיפשתם את השם בשביל לקרוא למעגל הזה אז בצה"ל אנחנו קוראים לזה מעגלי התמך לאלמנות כי אנחנו באמת מבינים שאתם מהווים תמיכה אדירה בעבורם. לכן, אנחנו מקימים ימי הפוגה וימי חוסן בעבור הורי האלמנות אז אני מקווה שזה נותן את החיבור. אני רוצה להתייחס ממש בקצרה לתיקוני החקיקה שדוברו כאן. קודם כול, משנת 2019 אנחנו מנסים ביתר שאת לשנות שישה נושאים שהם ממש בגדר תיקון עוולה קשה מאוד. שולי דיברה על זה בכאב מאוד גדול כי אלו באמת תיקוני עוולה. כמה אפשר להגיד לאלמנה לא להתחתן כי היא מפסידה זכויות? זה באמת נורא. לשמחתי, מתוך ששת החוקים, הצלחנו ממש לאחרונה לסיים ולהעביר את תיקון החקיקה של אלמנות מעוטות יכולת ונשארו לנו עוד חמישה שהונחו לוועדת שרים לחקיקה. אני מקווה מאוד שנצליח להפקיע אותם. אם תרצו, אני אמנה אותם. << דובר >> זהבה גרוס מידן: << דובר >> איפה עומד בדיוק חוק הקיזוז עכשיו? << דובר >> מיטל סאמאט כהן: << דובר >> הוא הונח. << דובר >> זהבה גרוס מידן: << דובר >> הוא כבר מונח? << דובר >> מיטל סאמאט כהן: << דובר >> הוא הונח ממש בשבוע האחרון וגם ביטול קיזוז התגמולים והתגמולים לשארי גמלאי קבע, שגם את זה צריך לתקן. מגבלת 70% לכלל שארי קבע ומילואים זה רלוונטי כשיש לו שלושה יתומים או יותר. כמובן שדיברנו על אלמנות ואלמנים שנישאו בשנית ואנחנו מאוד נרצה לבטל את התנאי לגיל 35 לקבלת קצבה בעבור אלמנה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אריה, אני אגיד לך משהו שתשמע גם על זה. אני מכיר את כל הפרוצדורות בבניין הזה. אולי אני כבר יותר מידי שנים פה, לא יודע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> משני הצדדים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> מכיר משני הצדדים. אני אגיד מה אני חושב שאנחנו צריכים לעשות. אני לא רוצה להגיד שאין פה אף אחד מהקואליציה, אנחנו רגילים שהם עסוקים בדיונים מהסוגים האלה אבל אני מאמין שאם יביאו מהר מאוד את ששת החוקים האלה, שאין להם קואליציה ואופוזיציה, הם יכולים לעבור מהר מאוד. יכול להיות שצריך לפנות וזה מה שאני אנסה לעשות בסוג של יוזמה משותפת של כל מה שהולך מסביב לשכול של עכשיו כדי שנעביר את זה הכי מהר שאפשר אחרת זה להגיד "הונח, הונח" ואם זה הניח את דעתו של מישהו פה, את דעתי זה לא הניח. זה יכול להיות מונח ולקחת במקרה הטוב חודשים אם לא גם יותר מזה. מה שאני מציע זה שנעשה אחר כך סוג של דיון קידום חקיקה. ברור שמי שצריך להוביל את זה הוא שר הביטחון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> צריך גם את האוצר פה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אני יודע. לכל דבר צריך פה את האוצר אבל אני אומר שמשרד הביטחון יוביל את זה. אני אומר לכם שאנחנו לא נהיה מכשול לדברים האלה אלא בדיוק ההפך. אנחנו יודעים לעבוד גם ככה. << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> בפעם הקודמת אופיר כץ - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כן, אריה יודע שאני עשיתי עם אופיר כמה דברים, גם במושב האחרון. << דובר >> שולי מועלם: << דובר >> בדיוק. << דובר >> אופיר צוקרמן: << דובר >> בהמשך לדברים של מיטל, חשוב לומר שלראשונה יש הבנות מוחלטות עם האוצר בנושא הזה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> גם בזה אנחנו יודעים לעזור. אני לא צריך להגיד לכם את זה עכשיו כי לא צריך להפוך כל דבר לזה אבל אנחנו רואים עכשיו שכשהם רוצים תקציבים אחרים אז הם יודעים להעביר את זה. בבקשה, אלי. << דובר >> אלי טהר: << דובר >> לצערי הרב, אני יותר מבין מכל אלה שיושבים פה מה עובר על האח כי כאח שכול אני עברתי על זה על בשרי, מה עובר לאב שכול כי עברתי את זה פעמיים, אני רואה מה הילדים שלי עוברים כאחים שכולים ולצערי הרב, אני גם סבא לילדים שכולים, לילדים יתומים ולאלמנה. זאת אומרת, אני מכיר את כל הקשת ואני מתערבב בכל יום עם כל הקשיים של החברה שנקראת חברת השכול. אני חושב שצריך לעשות איגום משאבים ולאחד פה את כל הגופים האלה שקשורים – משרד הביטחון, קצינות הנפגעים, האחים השכולים ולצאת עם תוכנית שנותנת כיסוי לכולם כי השמיכה היא קצרה. מושכים לכאן כדי לתת להורים וזה יורד ממקום אחר. מושכים כאן כדי לתת לאחים וזה יורד מהיתומים וכשמושכים ליתומים אז זה יורד מההורים. חייבים לעשות פה איגום משאבים ופעם אחת לעשות חשיבה לעומק כמו שצריך. המנכ"ל שלנו, מושיק, ידבר על הסקר שעשינו לגבי הורים שכולים שחוזרים לעבודה. חשוב מאוד לשמוע את זה ולתת על זה את הדעת. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה, אלי. מושיק? << דובר >> מושיק אביב: << דובר >> אני אעשה את זה קצר. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כן. אני ראיתי את הסקר, כמובן. << דובר >> מושיק אביב: << דובר >> אז למי שלא מכיר את הסקר, אנחנו עשינו מחקר גישוש ורק 65% מהמשיבים חזרו לעבודה. מדובר על הורים, אחים ואחיות ו-34% לא חזרו – יש 1% של אלמנות ולכן זה לא מסתדר – אלו נתונים מאוד בעיתיים. אוכלוסיית האחים והאחיות היא שקופה לחלוטין בהיבט של הסיפור של העבודה ואני לא אכנס לכל מיני ניתוחים נוספים שיש בתוך המחקר אבל זה אומר דרשני. זה אומר שאנחנו מחויבים בטיפול שהוא גם להורים, גם לאלמנות, ליתומים וכל האוכלוסיות שאלי כולל, כמו שהוא אמר. בארגון יד לבנים, אנחנו מדברים על ארבעה מעגלים שאנחנו תומכים בהם ואני לא מתכוון להרחיב פה כי הזמן קצר. יש את הסיפור הרגשי והמנטלי וכמובן שהכול ביחד עם משרד הביטחון. יש גם את הפעילויות שלנו מול תרומות וכדומה. יש את העניין של הקהילות, בניית קהילות ושייכות לקהילה. יש קהילות של אחים ויש קהילות של אחים. אם היינו מסתכלים לתוך הארגון בעבר אז יושבי הראש בסניפים היו רק הורים שכולים, היום זה אחים שכולים ואחיות שכולות שמובילות סניפים ומובילות את הארגון ואנחנו עוד פעולה מעמיקה בעניין הזה, עם מיצוי זכויות, הכוונה וכל מה שקשור. רק אגיד במילה שיש סל לכל אוכלוסייה ואוכלוסייה. יש לנו עוד דרך ארוכה ואנחנו לומדים את הדבר הזה. כל סבא וסבתא בכל מקום בארץ מוזמנים למועדונים שלנו, לסניפים. יש 65 סניפים, כמעט בכל עיר. עד עכשיו לא היה בהתיישבות ואנחנו מתכוונים לפתוח גם בהתיישבות. סבים וסבתות הן חלק מהמועדונים. זאת אוכלוסייה שהיא בכלל לא מוגדרת אצלנו אז הגדרנו והכול גם בתיאום עם משרד הביטחון וממומן על ידי משרד הביטחון. זה נותן מענה לאוכלוסייה והם מגיעים בהמוניהם. יש עוד ועוד ולא ארחיב. בהמשך למה שאלי אמר, אנחנו באיגום משאבים ועם הפנים קדימה לכל אוכלוסייה ואוכלוסייה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> טוב. << דובר >> יקי מנדלסון: << דובר >> אפשר לשאול שאלה. כשאתה אומר סבים וסבתות, למי אתה מתכוון? לסבים של החלל? << דובר >> מושיק אביב: << דובר >> כל מי שמגדיר את עצמו כסבים וסבתות. << דובר >> ריקי מורד: << דובר >> כן, גם וגם. << דובר >> יקי מנדלסון: << דובר >> או להורים של אלמנה? << דובר >> מושיק אביב: << דובר >> גם וגם. << דובר >> יקי מנדלסון: << דובר >> תודה. << דובר >> מושיק אביב: << דובר >> גם אלמנות שמעוניינות. אנחנו בתיאום עם ארגון אלמנות ויתומי צה"ל ומערכות הביטחון ואלמנות נכנסות לתוך המועדונים לפעילות. יש לנו מקרים כאלה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> מושיק, אני אגיד דבר אחד שהוא נכון למספר דברים. השאלה הזאת על ההגדרה היא לא סתם שאלה מכיוון שבאופן טריוויאלי, סבים וסבתות הולכים להורים של החלל ומה שהשאלה באה להגיד זה משהו שגם אני אמרתי מקודם. ההורים של האלמנה שנשארה - - - << דובר >> מושיק אביב: << דובר >> כן, כן. הם באים אלינו. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אין דירוגים בדברים האלה, כמו שמישהו פה אמר אבל הם צריכים - - - << דובר >> מושיק אביב: << דובר >> כן, אנחנו מכירים בזה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> הם נחשבים לכל דבר ועניין? << דובר >> מושיק אביב: << דובר >> כן, חד-משמעית. << דובר >> אופיר צוקרמן: << דובר >> לא רק של האלמנה, גם הורים של ההורים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> על זה מדברים. << דובר >> אופיר צוקרמן: << דובר >> לא, ההורים של ההורים השכולים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> סבתא רבא וסבא רבא. << דובר >> אופיר צוקרמן: << דובר >> ההורים של ההורים השכולים הם גם סבא וסבתא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מדינה שכולה, זהו. << דובר >> אופיר צוקרמן: << דובר >> לא, הם גם נכנסים. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> בעניין הזה אפשר להגיד שהחברה הישראלית כולה היא חברה שכולה. אליאסף, מבחינת הדירוג, אין אצלנו דירוג בשכול. אלמנות, אחים, הורים, אין דירוג בשכול. יש חברה שכולה ומבחינתנו משפחת השכול כוללת את ההורים, את האחים, את היתומים, את האלמנות ואת הסבים. << דובר >> אליאסף פרץ: << דובר >> אריה גם יודע בדיוק מה זה אחים שכולים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כן, אני אמרתי את כבר קודם. << דובר >> אריה מועלם: << דובר >> אין בשכול סינון. << דובר >> אליאסף פרץ: << דובר >> המטרה פה היא להעלות את המודעות והמטרה היא דבר, לא חס ושלום מתוך - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אליאסף, זה בסדר. תעזוב. << דובר >> אליאסף פרץ: << דובר >> אנחנו הבנו את העניינים, בסדר. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כן, ברור. אם יש עוד מישהו שרוצה להגיד משהו, אנחנו נעשה דיון נוסף על הנושאים שעלו פה מיד כשתתכנס הכנסת ואולי קודם, כמו הדיון הזה. אתם רואים איך הבניין, אנחנו עושים את הדברים האלה ואין לנו חופשות מהעיסוק בדברים האלה. אנחנו נעשה דיון המשך לכל מה שעלה כאן. אריה ביקש לצאת ב-16:30 והבטחתי שאני אסיים את זה. יש עוד מישהו שרוצה להגיד משהו שהוא חושב שהוא דחוף ועכשיו? << דובר >> שלומי נחומסון: << דובר >> כן, בבקשה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> משפט אחד. << דובר >> שלומי נחומסון: << דובר >> הדיון הפך מאוד טעון ורגשי אבל אני חושב שחשוב להבין משהו ואני חושב שזה אחד מהנושאים של הדיון הזה וזה מה המעטפת שעוטפת את המשפחות השכולות. יש חשיבות מאוד גדולה בהבנה של התפקיד שיש לארגונים היציגים. יש פה שני ארגונים יציגים – ארגון יד לבנים להורים ולאחים השכולים וארגון אלמנות ויתומי צה"ל לאלמנות וליתומי צה"ל וכוחות הביטחון. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אנחנו יודעים את זה. << דובר >> שלומי נחומסון: << דובר >> הארגונים האלה הם לא הארגונים למען האלמנות והיתומים. בארגונים שלהם יושבת-הראש היא אלמנת צה"ל והדירקטוריון זה אלמנות ויתומים, זה הארגון שלהם ואלו ארגונים דמוקרטיים. בתוך - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא, אבל אני לא מוכן לזה עכשיו. אני יודע מה זה הארגונים ואני גם יודע איך הם עובדים. תעזוב עכשיו ארגונים דמוקרטיים ולא דמוקרטיים, אנחנו יודעים וגם הכרנו את המתחים שהיו פעם אבל לא על זה התכנסנו כאן עכשיו כששאלתי אם יש למישהו משפט להגיד שעוד לא נאמר כאן, בסדר? אמרתי שיהיה עוד דיון. << דובר >> זהבה גרוס מידן: << דובר >> זה בהחלט מצריך עוד דיון. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> מאה אחוז, יהיה עוד דיון. אלינור, בבקשה. << דובר >> אלינור אלימלך ברזני: << דובר >> בנימה אופטימית, אני רוצה לספר לרבקה שהעלתה את זה ובבקשה תישאו את הבשורה לאחים שכולים וליתומים, יש לנו הסדר עם המועצה להשכלה גבוהה שלכל אח שכול ולכל יתום שלומד במועצה להשכלה גבוהה או רוצה ללמוד, יהיה עזרה בקבלה, יהיה עזרה בסכם בשביל להיכנס ולהתקבל ואם יש אנשים שלא עוברים את המחסום של המועצה להשכלה גבוהה אז בבקשה תפנו אישית, אנחנו עוזרים אישית לאחים שכולים. אני חושבת שכל המדינה שותפה לזה. כל המדינה שכולה ונעשה הכול. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אני מודה לכולם, לכל מי שבא לכאן גם בצום גדליה ושיהיה לכולנו גמר חתימה טובה. אנחנו נמשיך את זה, תודה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:09. << סיום >>