פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב שלישי פרוטוקול מס' 49 מישיבת הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול יום שלישי, ד' באב התשפ"ה (29 ביולי 2025), שעה 11:00 סדר היום: << נושא >> סיור בעיר עפולה << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: אריאל קלנר – היו"ר מוזמנים: מלכה ברוך – מפקחת מחוזית, מחוז צפון, משרד הרווחה והביטחון החברתי עלמה פרץ – מפקחת מחוזית, אוכלוסיית קצה קהילה, משרד הרווחה והביטחון החברתי מירי כהן סמרה – ממונה מחוזית, של"מ קהילה, סיוע לבתי משפט, משרד הרווחה והביטחון החברתי סנ"ץ מירב שץ – רמ"ד תביעות שיקום ונוער, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי ד"ר אלכסנדר בורוכוב – מפקח אזורי, המחלקה להתמכרויות, משרד הבריאות רפ"ק אהרון דגן – קצין חקירות נוער ארצי, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי אסף רצאבי מנהל, מחוז צפון, הרשות הלאומית לביטחון קהילתי אבי אלקבץ – ראש עיר, עיריית עפולה כפיר סרוסי – משנה לראש העיר, עיריית עפולה טנג'י יצחק – סגן ראש העיר וחבר ועדת נגע וסמים, עיריית עפולה שלום שלמה – מנכ"ל, עיריית עפולה רועי שאלתיאל – חבר מועצה, יו"ר ועדת נגע וסמים, עיריית עפולה עומר לב – מנהל, היחידה לביטחון קהילתי, עיריית עפולה סיגל בניאס – מנהלת, אגף הרווחה והשירותים חברתיים, עיריית עפולה סיגלית גוטמן – עו"ס, ראש צוות יחידת של"מ יחידה להתמכרויות, אגף רווחה, עיריית עפולה תמי שנק – עו"ס, יחידת של"מ, היחידה להתמכרויות, אגף הרווחה, עיריית עפולה אליאן אלון – מדריכת נשים, יחידת של"מ יחידה להתמכרויות, אגף הרווחה, עיריית עפולה איגור חנוכייב – מדריך בוגרים, יחידת של"מ יחידה להתמכרויות, אגף הרווחה, עיריית עפולה כפיר בזק – דובר, עיריית עפולה יקי בן חיים – ראש עיר, עיריית מגדל העמק ישראל סמדג'ה – מנהל יחידת ביטחון קהילתי, עיריית מגדל העמק שי שפירא – מנהל, קהילת בגירים, עמותת נווה מלכישוע רועי מזרחי – מדריך הוסטל, עמותת נווה מלכישוע רעות דדון – עו"ס, הוסטל, עמותת נווה מלכישוע אליה רפאלי – הוסטל מלכישוע יגאל אמיתי – דוברות הכנסת אלירן ברוך – יועץ פרלמנטרי, כנסת רועי גרינוולד – דובר, כנסת מנהלת הוועדה: בת שבע פנחסוב רישום פרלמנטרי: איה פרידמן, איטייפ רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> סיור בעיר עפולה << נושא >> << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> בוקר טוב לכולם, חברי הוועדה וראש העיר המארח. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> בוקר טוב לכם וברוכים הבאים לעפולה. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> תודה לך. עוד מעט נשמע את הסקירה שלך על המקום שלך. תודה שאתה מארח את הוועדה המיוחדת למאבק בסמים ואלכוהול. תודה לחברי, ראש העיר השכנה מגדל העמק, וכמובן לכל חברי המועצה ולכל בעלי התפקידים. אני תמיד אומר למנהלת הוועדה את הדבר הבא וחשוב שמי שרוצה, יפנים וייקח את זה לתשומת ליבו. לפי סעיף 120ד1(ג) לתקנון הכנסת, השמות של כל מי שביקש או יבקש לחסות את שמו כדי שלא ייגרם לו או לזולתו נזק, יהיו חסויים ולא יירשמו לפרוטוקול. מי שרוצה יכול לבקש את זה במהלך הדיון וגם אחרי הדיון. אנחנו נדאג לזה. במקרה של קטינים או חסרי ישע זה לפי סעיף אחר, 120ד1(ב) אבל כך או אחרת, תאמרו לנו את זה והדברים האלה יכובדו. המטרה פה היא לעשות עבודה מקצועית. אנחנו נמצאים בעיצומו של חופש גדול ובמציאות של מלחמה, מציאות של עם שהוא בטראומה ובפוסט-טראומה. המציאות המתוחה מאוד ושאר אתגרים משפיעים על המציאות החברתית. אתם ראשי הערים, חברי מועצות הערים והאנשים שנמצאים בשטח, בקהילות ובשכונות ופוגשים את הציבור, נמצאים בחזית של ההתמודדות החברתית הזאת. מתפקידינו כוועדה לבוא ולראות את הרשות המחוקקת והמפקחת נכנסת לתמונה ומסייעת ככל האפשר. זו תכלית הוועדה. אעביר לכם את השרביט כדי לקבל סקירה ולהבין איפה הדברים עומדים. לאחר מכן נפתח את הנושאים האלה לדיון. שוב תודה על האירוע ואני מקווה שלכולנו יהיה דיון פורה. בבקשה, אדוני ראש העיר. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> הייתי מציע שאולי נעשה סבב היכרות כי יש פה הרבה גורמים שמגיעים ממקומות שונים אז נתחיל עם רועי, בבקשה. << דובר >> רועי שאלתיאל: << דובר >> בוקר טוב לכולם, רועי שאלתיאל, חבר מועצת העיר ויושב-ראש ועדת הביטחון ונגע וסמים בעיר וזה התפקיד ראשון שלי בעירייה. << דובר >> ישראל סמדג'ה: << דובר >> שלום, בוקר טוב. ישראל סמדג'ה ממגדל העמק. מנהל בטיחות קהילתית. << דובר >> כפיר סרוסי: << דובר >> כפיר סרוסי, משנה לראש העיר. << דובר >> יצחק טנג'י: << דובר >> סגן ראש העיר, חבר ועדת נגע וסמים. << דובר >> אסף רצאבי: << דובר >> אסף רצאבי מהרשות הלאומית לביטחון קהילתי, מנהל מחוז צפון. << דובר >> עומר לב: << דובר >> עומר לב, מנהל היחידה לביטחון קהילתי בעיריית עפולה. << דובר >> יגאל אמיתי: << דובר >> יגאל אמיתי, דוברות הכנסת. << דובר >> בת שבע פנחסוב: << דובר >> בת שבע פנחסוב, מנהלת הוועדה בכנסת בראשות אריאל קלנר. << דובר >> שי שפירא: << דובר >> שי שפירא, מנהל קהילת בגירים במלכישוע שלא נמצאת פה אבל פה בעירייה יש לנו מספר דירות מעבר ודירות המשך לבוגרים שלנו, של הקהילה להתמודדות עם התמכרויות. << דובר >> מלכה ברוך: << דובר >> מלכה ברוך, מפקחת מחוזית, משרד הרווחה. אני מפקחת על מסגרות חוץ-ביתיות ואני מפקחת על מלכישוע ועוד. << דובר >> עלמה פרץ: << דובר >> עלמה פרץ, מפקחת מחוזית, של"מ וקהילה. אני מפקחת על השירותים בתוך הקהילה של אוכלוסיות קצה, התמכרויות ודרי רחוב פה בעפולה. << דובר >> כפיר בזק: << דובר >> כפיר בזק, דובר עיריית עפולה. << דובר >> אהרון דגן: << דובר >> אהרל'ה, קצין חקירות נוער ארצי. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> אני מירב, אני ראש מדור תביעות נוער ושיקום בגירים, זה כל הנושא של השיקום בתביעה. << דובר >> אליאן אלון: << דובר >> אליאן אלון, מדריכת נשים ביחידת של"מ, היחידה להתמכרויות באגף הרווחה. << דובר >> איגור חנוכייב: << דובר >> אני איגור חנוכייב ואני מדריך ביחידה להתמכרויות. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> סיגלית, ראש צוות יחידת של"מ ברווחה, עפולה. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> אני סיגל, אני מנהלת אגף הרווחה והשירותים החברתיים בעפולה. << דובר >> שלום שלמה: << דובר >> שלום שלמה, מנכ"ל עיריית עפולה. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> יש דוברת אחת שלא שמענו. << דובר >> תמי שנק: << דובר >> אני תמי, עובדת סוציאלית ביחידת של"מ, היחידה להתמכרויות בעפולה. אני חדשה. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> אבי אלקבץ, ראש העיר עפולה. אני חושב שכדי שנוכל להתחיל אני אבקש מסיגל שתציג לנו סקירה של מספר דקות שהיא הכינה על הנושא הנוגע לעניין הוועדה. בבקשה, סיגל. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> (הצגת מצגת) הכנו מצגת קצרה על היחידה שלנו אבל אחד הדברים שחשוב לנו להעביר פה זה שבשנים האחרונות, עפולה נמצאת בקצב גידול מואץ והיא מפתחת מאפיינים של עיר גדולה ויחד עם המאפיינים והגידול הזה, מגיעות אלינו תופעות הולכות וגדלות מסוגים שונים. אחת מהתופעות המורכבות ביותר שאנחנו נפגשים איתה בשנים האחרונות היא תופעת דרי הרחוב ואנחנו נציג את זה בהמשך. אתחיל עם מבנה היחידה לטיפול בהתמכרויות. משרד הרווחה מדבר על מבנה של צוות של"מ, שזה שיקום, טיפול ומניעה. היום אנחנו מתמקדים במבנה היחידה להתמכרויות. יש לנו את סיגלית, ראש צוות ועובדת סוציאלית שמטפלת בעיקר באנשים מבוגרים עם רקע של התמכרות. יש לנו את תמי, שהיא עו"ס חדשה אצלנו בעיר עפולה ובאה עם רקע ארוך שנים אז אולי היא תציג את עצמה עוד מעט. יש לנו עובדת סוציאלית שמתמקדת בטיפול בנשים עם רקע התמכרותי. יש לנו עובד סוציאלי שאמור לטפל בבני נוער, נערים עם רצף התמכרות – נדבר קצת גם על הקושי בתחום הזה – ושני מדריכים, אליאן ואיגור, שלשניהם יש רקע התמכרותי ובהמשך הם אולי יספרו מעט מהסיפור שלהם. חזון היחידה – להעניק טיפול וייעוץ מקצועי למכורים ולבני משפחותיהם, לסייע ברכישת מיומנויות וכישורי חיים להתמודדות עם סיטואציות חברתיות, לחזק את תחושת השייכות והמסוגלות ולהוות מקור לליווי ותמיכה לחזרה לתפקוד נורמטיבי ככל האפשר מבחינה תעסוקתית, חברתית ומשפחתית. הקבוצות שהמדריכים שלנו עושים משמעותיות מאוד ומזמנות למטופלים גם גורמי תמיכה מהקהילה. פעמים רבות אנשים מגיעים אלינו מערים אחרות ועושים איזשהו תהליך במלכישוע ועוברים לתהליך המשך בהוסטל פה, בדירות המעבר. הם בעצם מנותקים מכל מערכת התמיכה שלהם והקבוצות האלה מאוד עוזרות בתמיכה. היחידה מעניקה ייעוץ וליווי בתחום ההתמכרויות לגורמי החינוך והטיפול בעיר, היא מסייעת בצמצום ומניעת תופעת השימוש וההתמכרות בעיר עפולה, תוך שיתוף פעולה עם כלל הגורמים הרלוונטיים בעיר. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> הנתונים האלה נכונים עד לפני שבועיים, ביום שהיינו צריכים להיפגש ומאז זה כבר השתנה. אבל בכל מקרה, זה לא כל כך מעוות את המציאות הקיימת. הנתונים שאנחנו מציגים עכשיו הם בפילוח לפי מגדר וגיל. יש לנו שני נערים וזה כמובן, לא משקף את הנערים המתנסים בחומרים ממכרים אלא רק את אלה שמגיעים אלינו ליחידה מתוקף הפנייה של בית ספר בשביל להסדיר את עניין ההתמכרות ולתת איזשהו ליווי. אני כבר יכולה להגיד לכם שבליווי שלנו, שניים מתוכם כבר הגיעו לקבוצות נוער לפני צו הוצאה ממשמורת ואני מקווה מאוד שאנחנו נמשיך. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> יש לכם איזושהי הערכה של כמה לא מגיעים אליכם? אני מנחש שאין מספרים מדויקים אבל אולי יש לכם הערכה? << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> זהו, הנתונים האלה מתייחסים לאנשים שמגיעים ומעוניינים לעבור תהליך. יש רבים אחרים שמשתמשים בחומרים שונים ולא מעוניינים, הם חושבים שזה בסדר ושזה אפילו עוזר להם להתגבר על כל מיני קשיים בחיים, הם לא מגיעים אלינו. אנחנו חושבים שזו תופעה מאוד מפושטת, בעיקר בתחום הנוער. זה משהו שהוא - - - << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> מה שאני מנסה להבין זה אם יש לכם איזושהי הערכה. מן הסתם, אתם לא יכולים לספור את מי שלא מגיע אבל מתוך ניסיון או בהשוואה למקומות אחרים, זה אחד לארבעה? אחד לשלושה? אחד לעשרה? זאת אומרת, על כל עשרה שבמצב הזה, מגיע אחד? אין איזשהו אומדן? << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> אני יכולה להוסיף לעניין הזה שסיגל אמרה עכשיו שכשאנחנו עושים אינטייק, אנחנו שואלים צעירים בני 22 או 24, "מה הוא גיל השימוש ההתחלתי שלכם?" יש כאלה שאפילו אומרים עשר, לפעמים הם אומרים 12 אבל הם לא הגיעו אלינו. כשאתה שואל אותי אחת לכמה, אני חושבת שהתופעה היא הרבה יותר רחבה. אני חושבת שזה כבר מגיע לסדר גודל של לפחות חמישה מתוך עשרה שמשתמשים אבל זה כבר לא משהו נחבא אל הכלים, הם עושים את זה ביחד. הסכנה מתחילה כשהם עושים את זה לבד. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> לי חסר פה עוד משהו. יש לך את האוכלוסייה מכל גיל, הכללית, שאתם נותנים לה שירותים? << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> את תראי תכף. זה יהיה הגרף הבא, הנתונים הבאים שלנו. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> את דייקת משהו על זה שכשהם עושים את זה לבד, זה כבר - - - << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> השימוש מתחיל להיות סכנה. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> זה כבר קיצון? << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> כן אבל זה לא רק - - - << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> זה לא אומר שזה בסדר אבל - - - << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> זה גם ממשיך הלאה, אצל מבוגרים. כשהשימוש מתחיל להיות עצמאי ולבד כבר מתחילה להיות סכנה. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> סליחה, את לא הבנת את השאלה שלי. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> מירב, אני אענה לך בהמשך. את שואלת מה סך כל האוכלוסייה. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> בדיוק כי למשל, אם יש לך 50 ילדים ורק שניים - - - בשביל להגיד תופעה. אני חייבת לדעת את היחסים. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> אני אומר לך שאני יכולה להסתמך רק על הנתונים הקיימים. אני לא יכולה לבזר את עצמי עכשיו על נתונים שהם לא קיימים, אני מסתמכת על האינטייק שאני עושה. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> אולי לא כדאי, תעזבי. אבי הבין. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> אנחנו עיר של 70,000 תושבים והיוממות בה היא בערך 200,000 אנשים מדי יום. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> או-קיי. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> לכן, מאוד יכול להיות שהחברים שמגיעים מסביב מצטרפים לאותם אלה שנמצאים כאן. היחס הוא 70,000 מקומיים ועוד 200,000 מסביב, אנחנו יכולים לגזור מתוכם את שכבות הגיל. אנחנו רואים שבשכבות הצעירות, יש לנו פחות או יותר 1,000 ילדים בשכבת גיל. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> זה מה שרציתי לדעת. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> ככול שזה הולך ומתבגר זה הולך ויורד כי אנחנו עיר שהולכת ונהיית יותר צעירה. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> או-קיי, תודה. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> זה מספרים של עיר גדולה. אפילו בתל-אביב, שיש בה בערך 600,000 אנשים, היוממות בה היא בערך פי אחד וחצי, אצלנו זה פי שלושה. אלו מספרים עצומים. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> מה? << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> בית חולים, תעסוקה ומסחר. זה כל מי שבאים לקנות מכל האזור כי להם אין סופרמרקטים גדולים ולנו יש. יש לנו בעיר עשרה סופרמרקטים גדולים שמשרתים גם את כל מי שמסביב. יש לנו כאן בית חולים ולא רק אלא גם קופות חולים, כאשר לכל אחת יש עשרות אלפי מטרים רבועים, גם לכללית וגם למכבי. פעם זה היה קטן והיום הן כמו בתי חולים קטנים. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> זאת אומרת, עד איזה שטח אתה נותן? << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> זה בערך ל-0.5 מיליון תושבים, מיוקנעם עד בית שאן, עד רמת ישי וכמעט עד צומת גולני כי משם מגיעים לטבריה. מבחינת אזורי תעשייה, יש פה שלושה אזורי תעשייה גדולים ואנשים שירצו בתי קפה ודברים כאלה, בדרך כלל יגיעו למתחמים שלנו. יש את ארומה למטה. וכך גם במתחם הגדול למעלה, מתחת לבית החולים. יש גם את הקולנוע החדש שיש כאן. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> בסדר אבל אתה לא מעניק את שירותי הרווחה למי שבא מבחוץ? << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> ברור שלא. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> אבל חלק משירותי הרווחה שלנו הם שירותים אזוריים. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> בדיוק. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> חלקם הם שירותים רק לתושבי העיר. יש לנו לא מעט מענים טיפוליים שהם מענים אזוריים. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> לעפולה לא הייתה תחרות ב-25 השנים האחרונות. << דובר >> יקי בן חיים: << דובר >> עכשיו מתחילה להיות. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> עכשיו מתחילה להיות. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> תודה, הבנתי. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> ניקח לדוגמה קבוצת כדורגל, יש בה ילדים מכל האזור ויכול להיות שהם עושים אחרי זה שטויות ביחד ואנחנו לא נפגוש אותם - - - אין פה משהו שיגיד שאלה רק עפולאיים. מעבר לזה, יש תנודתיות שהעיר חוותה מאז הסכם הגג, משנת 2017 – היום זה קצת פחות, זה הולך ויורד – הייתה פה תחלופה ואנחנו קלטנו ועלינו ב-16,000 תושבים חדשים בשש שנים, שזה הרבה מאוד. מדובר בגידול של 25%, 5% גידול בשנה אבל זה לא שמי שהגיע נשאר. כדי לעלות ב-16,000, עלינו ב-24,000 ומסרנו 8,000. ייתכן מאוד שסיגל התחילה טיפול במישהו והיום הוא כבר עבר למקום אחר או ההיפך, אולי שהוא רק נכנס לעיר כרגע. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> שאלה נוספת, זו עיר צעירה יותר בחתך הגילים? << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> בחמש שנים האחרונות, מאוד. היום, אנחנו עם 18,000 תלמידים מתוך 71,000. זאת אומרת, רבע מהעיר זה לידה עד 18, זה מתחת לממוצע. אם תלכי לתקופה שבה סיגל ואני התחלנו לעבוד כאן בעירייה, היו לנו בערך 20% בני 65 פלוס, קשישים. העלייה הגדולה שהגיעה מחבר העמים הייתה ברובה של מבוגרים מאוד. לשמחתנו, היום אלה צעירים רבים מאוד. << דובר >> אהרון דגן: << דובר >> יש כאן גם שכונות חדשות רבות מאוד, נכון? << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> נכון. << דובר >> אהרון דגן: << דובר >> המחירים של הדירות משכו אנשים מהפריפריה להיכנס לפה. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> בשלב מסוים בשנת 2016, קצת הגבירו פה את הבנייה, יצרו פה עודף של דירות וזה משך משפחות מוחלשות רבות מאוד, כאלה שמאוד העמיסו את אגף הרווחה שלנו. אני כן מתחיל לראות את הירידה בדבר הזה, הם עוד לא רואים. הם עוד לא מרגישים את זה אבל אני כן מרגיש את העצירה כי סוף-סוף הגענו לאיזון. בהתחלה היו הרבה דירות ריקות, היום הכול מלא וגם המחירים של הדירות עלו אבל הייתה פה תקופה שהיה להם קל להגיע לעיר עפולה. << דובר >> יקי בן חיים: << דובר >> אבי, המחיר למשתכן זו תוכנית שהציפה את הערים, גם את מגדל העמק וגם את עפולה ונשארים מוחלשים. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> כן. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> וזה לאו דווקא באוכלוסייה חזקה אלא אוכלוסייה שמכניסה לנו עבודה רבה. << דובר >> יקי בן חיים: << דובר >> נכון, בגלל זה אני מתנגד שיהיה במגדל העמק יותר מחיר למשתכן. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> לא, אבל יש לזה היום יתרון גדול. אם היום ייעשו את זה כמו שמדברים עכשיו - - - לצערנו יש מלחמה אבל לשמחתנו, יש החלטות נכונות שבאות בעקבות המלחמה. למשל, מדברים עכשיו על זה שבדיור למשתכן תהיה העדפה מתקנת של 40% למילואימניקים. לי זה מצוין כי סוף-סוף הם יקבלו הזדמנות להישאר בעיר ואנחנו רוצים את האוכלוסייה הזאת. בעבר הייתה העדפה של 10% לתושבי העיר וזה כלום, 90% זה מבחוץ, היום 40% מילואימניקים זה כבר עוגן גדול ועל זה כדי לך להילחם. << דובר >> יקי בן חיים: << דובר >> זה נכון. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> אנחנו גם נגיד שבעיר יש כמה מסגרות פנימייתיות, יש את כפר הילדים בעפולה עילית, יש את אמונה, יש לנו הוסטל ליד ניר העמק וגם זה מזמן אלינו לא מעט בני נוער שלא שייכים לעיר. << דובר >> מלכה ברוך: << דובר >> כפר רות אצלכם? זה בשטח שלכם, נכון? << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> כן, כפר רות זה בכניסה. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> נמשיך ואני גם אציין שלא כל סוגי הסמים מופיעים פה ולצערי הרב, יש סוגי סמים שאין לנו בדיקות עבורם כמו גז קצפות, שאנחנו לא יכולים לזהות בשתן וגם נייס גאי לא, וזו בעיה גדולה מאוד כי אין לנו דרך להוכיח שהם משתמשים בעודם משתמשים. << דובר >> אהרון דגן: << דובר >> יש עדיין נייס גאי? << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> ברור. << דובר >> אהרון דגן: << דובר >> זה חדש לי. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> כן. << דובר >> אהרון דגן: << דובר >> יש היום גז קצפות, כן. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> הגז קצפות הוא כל כך חזק שהיה לנו כבר איזשהו דיווח שבאחת מתחנות האוטובוס פשוט ראו מערום של גז קצפות. << דובר >> אהרון דגן: << דובר >> את אומרת שבמרכז זה ביום-יום, זה לא פתאום משום מקום אבל הנושא של גז קצפות עבר קריאה ראשונה עכשיו. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> מה? << דובר >> אהרון דגן: << דובר >> זה עבר קריאה ראשונה, נכון? לפני איזה שבועיים או שלוש כל הנושא של גז קצפות. יהיו אנשים מסוימים שיוכלו לייבא את גז הקצפות הזה והם "ייבדקו בציציות" בנושא הזה. כלומר, אין יותר. זה נהפך להיות פרוץ - - - << דובר >> מירב שץ: << דובר >> בסדר אבל יש תופעה והיא מוכרת. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> אני כבר פניתי למרכז לבריאות הציבור ואמרתי להם שאני ממש מבקשת שיעזרו לנו לייצר כי יש שם מעבדות והם אמרו שכרגע אין להם נתונים, אין להם את היכולות אבל הם עובדים על זה, אנחנו עושים את הניסיונות שלנו. << דובר >> אסף רצאבי: << דובר >> הכנסת מעבירה חוק שיגביל את המסחר בגז קצפות. << דובר >> מלכה ברוך: << דובר >> כן, זה מה שהוא אמר. << דובר >> אהרון דגן: << דובר >> נכון, זה עבר קריאה ראשונה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה עבר בוועדת בריאות. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> אתה יודע שזה כמו באלכוהול? זה בדיוק על אותו עיקרון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> אנחנו נמשיך עם הפילוח לפי מגדר, גיל וסוגי השימוש. באלכוהול, כמובן שלא הכול מגיע אלינו ולכן רק מה שמדווח מופיע פה בגרף. בקרב הצעירים אנחנו מצאנו רק אחד באלכוהול. יש לנו שבע צעירות, תשע נשים ו-13 גברים. אנחנו רואים השימוש בגראס הוא קצת יותר רחב. כשיש לנו מלבן ריק זה אומר שאין לי נתונים אבל זה לא בהכרח אומר שלא קיים שימוש. בקרב נערים יש לנו שלושה נערים, גם נערות יש ואני יודעת בדיעבד לפי האינטייק שהן מעשנות מגיל צעיר מאוד. יש ארבעה צעירים, שבע צעירות, 15 נשים וחמישה גברים. לגבי קוקאין שימו לב, יש 19 גברים עם שימוש בקוקאין, זה סם ממריץ. זה סם מסוכן וזה סם שקשה מאוד להיגמל ממנו וסף הסיבולת בו הוא כל כך זמין אז הגוף מתרגל גם לתחושת ה"היי" שהם נמצאים בו והוא מפתח סיבולת כך שהם מבקשים במנה הבאה יותר. זה גם סם יקר מאוד. ביררתי, לא לצורך עצמי וגרם אחד עולה בין 300-400 שקלים. גרם אחד של קוקאין. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> גרם אחד זה מנה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> זה לא מנה. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> זה לא מנה. << דובר >> אהרון דגן: << דובר >> זה תלוי איך אתה משתמש בזה. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> השימוש הוא לא פעם אחת ביום. זה מכניס אותם לחובות ולפירוק של משפחות. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> אלה המטופלים שלך, נכון? << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> כן. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> אלה המטופלים של הרווחה. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> כן, כן. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> אבל זה לא ההיקף - - - << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> ברור שלא. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> לא, בסדר כי לדעתי, הגראס פה אפילו לא משקף - - - << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> אני בדיוק הסברתי את העניין הזה. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> לא, כי זה אפילו מעט יחסית להיקף. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> חד-משמעית. חד-משמעית אבל לא בהכרח מי שמשתמש בקוקאין לא משתמש בגראס, את מבינה? << דובר >> מירב שץ: << דובר >> לא, זה ברור. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> זה מספר לא ריאלי. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> לא, זה ברור. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ברור שלא. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> ממש לא, זה רק מה שמגיע אלינו. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> אבל אתם יודעים. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> שלושה צעירים זה ממש - - - << דובר >> מירב שץ: << דובר >> זה בגלל האכיפה שלא קיימת ואז היקף התופעה הנרחב. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> נכון. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> זה ברור אבל הנתונים פה הם מאוד - - - << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> זה מתבסס אך ורק על מה שמגיע לפתחי. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> כן, הבנתי. << דובר >> אליאן אלון: << דובר >> אנחנו לא לוקחים בחשבון שיש את הגראס הרפואי. יש אישור מרופאים וקלות דעת - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תציגו את עצמכם. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> זאת אליאן, מדריכה ביחידה. << דובר >> אליאן אלון: << דובר >> אני מוסיפה ואומרת שאנחנו לא לוקחים בחשבון את אלה שמקבלים גראס רפואי מכל מיני רופאים למיניהם בעקבות כל מיני מקרים והם לא מגיעים אלינו כי מבחינתם, זו לא התמכרות אלא מרשם רופא, לגיטימי ומותר. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> טוב, לזה אנחנו לא יכולים להיכנס כי אם ניכנס גם לזה נגיע לתופעות בכלל - - - בסדר, תודה. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> יש את הבנזודיאזפינים ואת האופיאטים שהם סמים לכל דבר, הם נרשמים מרופא ואלה הנתונים. אם ירצו לשמוע יותר, ארחיב בעניין בשמחה. שלוש דרכי הטיפול אצלנו ביחידה הן באופן פרטני, קבוצתי ומניעתי. הטיפול הוא אחת לשבוע, טיפול פרטני שמתחיל במספר חודשים ונמשך במשך שנתיים ויותר. אנחנו יכולים להמשיך את הטיפול - - - אני לא יודעת אם כדאי להרחיב פה אבל אתם יודעים שבתוך היחידה האווירה היא משפחתית, מכילה וקשובה עם כל המענים האפשריים. גם עבור המשפחה עצמה, הדלת שלנו פתוחה והמשפחות מגיעות אלינו להתייעצות. באשר לטיפול הקבוצתי, כרגע מתנהלות ביחידה שלוש קבוצות גברים בהנחייתו של איגור, מדריך היחידה ואחרי החגים תתחיל קבוצת נשים. הקבוצות מתחלקות לשלוש, כי אי-אפשר שכולם יהיו יחד, קבוצת הבוקר עברה לימי רביעי ומשתתפים בה שבעה ויש שתי קבוצות בערב בין השעות 18:00 ל-19:30, על פי 12 הצעדים ומשנתו של איגור שעושה את העבודה נאמנה. עם זאת, אנחנו מתכננים גם פעילויות שיא – סיור סליחות, פעילויות היחידה בפורים, הייתה יוגה מודעת טראומה והיה שיתוף פעולה נפלא של המטפלים וכולנו נתרמנו מזה מאוד. שותפים לדרך שלנו, אם הייתי יכולה, הייתי ממלאת את המסך הזה וגם את הקירות הסמוכים אבל אתם מבינים כמה שיתופי פעולה יש לנו מעבר לשירותים הקיימים פה. אנחנו עובדים עם משרד הפנים, עם משרד השיכון וגם עם אגף השיקום של משרד הביטחון, בית חולים העמק והמשרד לביטחון פנים. יש לנו שותפים ברש"א - - - << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> אתם הגורם המתכלל? << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> הם מופנים אלינו. כן, גם רש"א. אין לנו עו"ס רש"א ביחידה ומופנים אלינו אסירים רבים מאוד. רק אתמול, שני אסירים משוחררים טריים הגיעו אלינו ליחידה. אני רוצה להגיד לכם שהדלת לא נסגרת בפני אף אחד, גם כשאנחנו מאוד עמוסים. אנחנו מאוד עמוסים אבל אף אחד לא יוצא מהדלת כשאין לו מענה. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> זה שקף מעולה. השאלה שלך היא ממש מצוינת. מה עושה אגף הרווחה בכל ישוב? רואים שיש פה משהו כמו 20 שותפים ואני חושב שדרכך ואולי גם באמצעות שר הרווחה, יש דברים שהם חוצי גבולות מוניציפליים והעניין המרכזי שפוגש אותנו זה חוק השיוך, ככה זה נקרא? << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> השתייכות. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> ההשתייכות. זה קצת פרדוקסלי לשים את כל הדבר הזה על יחידה מקומית כאשר רוב הגורמים פה הם בפריסה ארצית. המשטרה זה פריסה ארצית, ביטוח לאומי זה ארצי וגם משרד הפנים וכו'. לפעמים, רשויות מסוימות יברחו מתהליך כזה כי לא תמיד יש את כוח האדם וגם יש מצ'ינג שאנחנו צריכים לשים. צריך לתת את הדעת על התחום הזה. למשל, בעפולה אנחנו רואים תופעות מוזרות מאוד. בשנת 2006 בנינו בית מיוחד, מרכז הורים וילדים ויש לו היום שבעה מרכזים למשפחות שנמצאות בסיכון הגבוהה ביותר. בזמנו דיברנו על 600 או 700 משפחות ואני מניח שהמספרים בטח הולכים ועולים. את הבית בנינו בתרומה אבל אם אנחנו נרצה להגדיל בו את הפעילות אז אנחנו נצטרך לשלם מצ'ינג יותר גדול, כאשר הבית אמור להיות אזורי. אנחנו לא מקבלים תקציב נפרד לכאלה שבאים מחוץ לעיר ומצד שני, אם אני בונה כזה בית והוא מטפל היטב אז אולי הוא מושך משפחות נוספות לבוא לגור בעפולה כי מטפלים בהן כאן כמו שצריך. אנחנו רואים את זה גם בחינוך, למשל. קל לי לדבר על חינוך מאשר על רווחה כי המצוקות ברורות. לפני שש שנים היה בעפולה גן לילדים עם אוטיזם. היה גן אחד והיום יש לנו 14 גנים. אם אני פותח בית ספר לילדים עם אוטיזם, האם זה גורם להורים שלהם לעבור לעפולה במקום לנסוע בכל יום לעפולה מכפר תבור או ממגדל העמק? חברי הכנסת, על זה אתם צריכים להעביר החלטה במקומות הנכונים. האם אנחנו רוצים לראות דברים שמנוהלים על ידי המדינה או על ידי העיריות? אם זה בין עיריות, אין לנו ממשקים בין העיריות השונות כדי לחלק את העלויות וזה פשוט מושת עלינו. אדם יכול לבוא מרעננה ומהרגע שהוא יעביר תעודת זהות, הוא על עפולה באותה שנייה. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> או שהוא יכול לגור בעפולה, לשנות את תעודת הזהות שלו לעפולה, לעבור דירה למקום אחר ואנחנו עדיין נהיה האחראים לטיפול וזה מצב פרדוקסלי לגמרי. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> אין ספק שיש פה אתגר משמעותי מאוד. בעיניי, מצד אחד, אין חזק מאשר הטיפול המקומי. כלומר, אין מי שמכיר את העיר טוב יותר מראש העיר. אין, כל אחד עם העיר שלו. אבל מצד שני, אני מבין את מה שאתה אומר עכשיו ובעצם אין דרך כי אלה מקומות קטנים מאוד ובסוף מועמסים עליך אנשים או ציבורים שאתה בכלל לא - - - << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> אנחנו לא רוצים להישמע מתבכיינים. אנחנו לוקחים אחריות ואנחנו עושים דברים גדולים. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> אין ספק. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> אבל למשל במשרד החינוך, המורים מקבלים כסף מהמדינה. זה נכון שהם עובדים בבתי הספר המקומיים אבל התקציב שלהם והתשלום שלהם הוא מהמדינה. לעובדי המינהל, מאז 2003 יש לנו שיעור השתתפות של 13% וזה כבר עלה קצת אבל אין דבר, אנחנו מבינים את זה. למה זה לא אותו דבר גם עם עובדי הרווחה? למה שעובדי הרווחה לא יהיו עובדים של הרשות שיקבלו את השכר מהמדינה? אחד מהדברים שעולים לנו כסף רב יחסית ומוגדרים כרווחה זה המוסדות השונים שאנחנו שולחים אליהם ילדים או אנשים על פי מוגבלויות. תיקח למשל נכים במוסדות, כמה מיליונים אנחנו שמים על זה בשנה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 30. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> 30 מיליון שקלים. אוטומטית אנחנו צריכים לשים 7.5 מיליון שקלים ואמרנו קודם, שאם משפחה מרעננה הגיעה עם שני ילדים עם צרכים מיוחדים ושני ילדים עם מוגבלויות, אז באותו רגע אנחנו שמים מצ'ינג של 1 מיליון שקלים. זה לא אמור להיות כך, זה אמור להיות שמי שמתקצב את הדברים האלה יתקצב אותם ברמה מלמעלה ואנחנו נעשה את הטיפול. אנחנו נעשה עבודה טובה ככל האפשר, כמו שאתה אומר. << דובר >> יקי בן חיים: << דובר >> אבי, זה קרה לנו השבוע. הגיעה משפחה עם שישה ילדים וכל ששת הילדים הם עם פיגור. תבין, זה כאילו שבאים אליך ואומרים לך שאתה מקבל קנס של 1 מיליון שקלים. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> אתה חייב, אין לך ברירה. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> איפה פזורים העובדים הסוציאליים? סיגל עוברת את זה הרבה עם הגזבר כי מצד אחד, היא רוצה לתת את הטיפול הטוב ביותר ומצד שני, כשהם עוברים הם קודם כול מגיעים לרווחה ומקבלים את הטיפול. עכשיו עומדים לעשות להם הזמנות ולהגדיל את התקציב אבל אלו תהליכים שלוקחים בין שלושה לשישה חודשים. בזמן הזה סיגל עובדת בלי הרשאה תקציבית ואחר כך הגזבר אומר לה שהיא חורגת בסעיפים. אני חושב שכל התפיסה הזאת צריכה להיות שונה לגמרי. לא להתחמק מהאחריות לבצע אלא להגיד שהתקציב צריך להיות מלמעלה. זה אחד מהגופים שעובדים עם האוכלוסייה המאתגרת שיש, הם עושים עבודה מהלב והם לא מתוגמלים מספיק וגם ההוצאה הגדולה נוחתת להם על הראש, הם צריכים להביא את התקציב וזה אתגר עצום. בחינוך זה הרבה פחות ובכל הדברים האחרים, אני לא מכיר דבר כזה שעל התקנים שסיגל בונה, היא צריכה להיות זאת שמתקצבת. זה אבסורד. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> טוב, נעבור אני חושבת - - - << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> זה כבר ברור. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> לא אבל צריך לחשוב על זה. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> נעבור לנושא החשוב ביותר וזה האתגרים שאנחנו מתמודדים איתם. אני לא יודעת עד כמה האנשים שיושבים פה בשולחן יודעים אבל האתגר הגדול ביותר שלא כתוב פה זה אתגר האיוש של כוח אדם. בתחום העובדה הסוציאלית בשנים האחרונות, קשה מאוד לאייש תפקידים של עובדים סוציאליים. אגיד שבעפולה, שזו עיר קשה עם עומסים רבים מאוד ועבודה מורכבת שמוקפת במועצות אזוריות, אנחנו צריכים להיות אטרקטיביים ואני לא יכולה להיות אטרקטיבית עם המסה של פי עשרה מהמועצות שסובבות אותי וקשה לנו מאוד לאייש כוח אדם. זה האתגר הראשון והקשה מכולם. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> זה אתגר ארצי. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> אני יודעת אבל אני עסוקה - - - << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> אני לא בטוח שכולם הבינו למה סיגל מתכוונת. סיגל מתכוונת לזה שאם שני עובדים סוציאליים סיימו עכשיו את ההכשרה ואחד יגיע לעיר והשני יגיע לכפר או למועצה, אחד יקבל 2,000 משפחות והשני יקבל 100 משפחות ושניהם עובדים באותו שכר. זה שיבוא לסיגל יקבל את בית הספר הכי טוב לחיים, התמחות של שנה ואחרי שנה הוא יבקש העברה למועצות האזוריות כי שם הוא יעבוד פחות בהרבה. זה האתגר הגדול של סיגל ואני גם כתבתי לעצמי את זה. חיכיתי לרגע המתאים ואמרת את זה עכשיו. זאת אומרת, השכר הוא אותו שכר והעומס פה הוא פי עשרה לפחות – אני עומד במספרים – מאשר במועצות אזוריות. אין קורלציה בין עיר מסוימת לעיר אחרת והעומסים הם עצומים. << דובר >> עלמה פרץ: << דובר >> בעניין הזה, יש לנו משרות, בעיקר בתחומי הקצה של דרי רחוב והתמכרויות. אנחנו רואים פה יחידה שהיא יחסית בתפוסה מלאה יותר של עובדים אבל זה משהו שלקח לנו זמן רב לעשות אותו. היו תנודות רבות מאוד וגם כשכבר יש עובדים, הם עוזבים פעמים רבות אחרי תקופה קצרה כי הם רואים את העומסים שיש עליהם ואת ההתמודדות הקשה מאוד עם האוכלוסייה. אנחנו רואים את זה גם ברמה הארצית, כמובן אבל זה בעיקר בערים שהאתגרים בהן גדולים עוד יותר. אתן דוגמה של דרי רחוב. אנחנו לא סתם שמים אותם פה בדיון הזה, זה פשוט שרוב דרי הרחוב הם גם מכורים וזו האוכלוסייה של המכורים שאולי הכי קשה לטפל בה כי אין לה בית, אין לה תשתית ואין לה מוטיבציה בדרך כלל. היא כל כך חלשה שכל התהליך איתה מורכב בהרבה. סיגל, כמה זמן אנחנו מפרסמים את המשרה של עו"ס דרי רחוב? << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> לפחות מאז שאני נמצאת, שנה ותשעה חודשים. << דובר >> עלמה פרץ: << דובר >> אנחנו לא מצליחים לגייס, עד היום לא הצלחנו לגייס. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> מה לא הצלחתם לגייס? << דובר >> עלמה פרץ: << דובר >> עו"ס לדרי רחוב. יש לנו הקצאה, נתנו הקצאה של משרד הרווחה לעו"ס ומדריך. איגור ממלא את התפקיד כמדריך אבל אין לנו עו"ס דרי רחוב. המשמעות של זה היא שסיגלית, כמנהלת יחידה, צריכה לטפל בכל דרי הרחוב ולא מתפנה לניהול היחידה ולטיפול כמו שצריך ביתר המקרים של ההתמכרויות. כאשר הטיפול בדרי רחוב עומד על סף דלתך, אתה לא יכול להיות פנוי לשום דבר אחר. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> ראש העיר, אני מנסה להבין כי זה עוד דבר. אתה זה שמשלם את המשכורת של המשרות האלה, ולא משרד הרווחה אבל אתה גם כפוף ולא יכול לתגמל יותר או פחות? << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> לא, אי-אפשר לתגמל. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> משרד הרווחה משתתף ב-75% והרשות - - - << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> לא, הוא מתכוון שאני לא יכול לתת לכם שכר אחר. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> לא, זה ברור אבל אני אומרת - - - << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> זאת הכוונה. אי-אפשר לתגמל אותם בצורה אחרת ואנחנו רואים את התחלופה. אין פה יציבות, יש בודדים כמו סיגל, שנמצאים במערכת 30 שנה ויש כאלה שנמצאים פה שנה. << דובר >> עלמה פרץ: << דובר >> אני אוסיף עוד דבר. בעבר, בתחום של נוער קצה הייתה תוספת של 20% בשכר של העובדים של הנוער וזה ירד, לא נותנים יותר את התוספת הזאת ואני חושבת שצריך לשקול את זה גם בתפקידים כאלה, שקשה מאוד לאייש אותם בגלל סוג המשרה. צריך לשקול לתת להם איזושהי תוספת או איזשהו תמריץ לעובדים כדי שנצליח לגייס לתפקידים האלה. אני מקווה שזה יעזור, היום לא קל לגייס בכלל עובדים סוציאליים. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> קשה לשמר גם את אלה שמגיעים. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> נכון. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> כשאתה מוצא אותם, קשה לשמר והמילה "לשמר" היא חשובה פה. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> בראיונות העבודה, העובדים מראיינים אותנו והכוח הוא בידיהם לגמרי. הם פשוט יכולים לבחור את המשרה האטרקטיבית ביותר וזה לא תמיד אנחנו. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> זה גם בעוד מקומות, התופעה מוכרת. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> אם אפשר להוסיף בבקשה את הנדבך הזה של הסיפורים שמגיעים אלינו ליחידה, את סיפורי הקצה שמגיעים. אומנם אנחנו מוכשרים כעובדים סוציאליים אבל לא כל עובד ערוך לסיפורים שמגיעים לפה, לא כל אחד יכול להתמודד איתם. כל אחד מגיע עם מידת החוסן שלו ולפעמים הם גם מתפרקים מזה, עם כל ההחזקה, כל השיח שמסביב ועם כל ההדרכות שהם מקבלים – והם מקבלים הדרכות – הם לא מצליחים להחזיק את הסיפורים האלה. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> מירב ביקשה קודם להרגיש פרופורציות. פעם הייתי מנכ"ל העירייה, זכרתי את כל המספרים בעל פה אבל היום יש לי פה את המנכ"ל ואת מנהלת האגף ויש לי אליהם שתי שאלות קטנות. מה הוא תקציב הרווחה היום בעיריית עפולה? << דובר >> שלום שלמה: << דובר >> 84. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> 84 מיליון שקלים מתוך חצי מיליארד. זאת אומרת, קרוב ל-20% או 16%-18% זה תקציב הרווחה. כמה מתוך זה שכר ישיר? << דובר >> מירב שץ: << דובר >> 80%? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> כמה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 80%? << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> בדיוק ההיפך. כמה? 6 מיליון שקלים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> משהו כזה. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> 6 מיליון מתוך 84 זה העו"סים שלנו, כל השאר זה המוסדות הגדולים שאנחנו משלמים עבורם. זה בשביל הפרופורציה. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> לא, התכוונתי - - - << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> לא, בסדר אבל תבינו שאלה שעושים את העבודה כאן עבור כלל העיר הם בסך הכול 8% מתקציב הרווחה ובואו נגיד שגם אם ניקח כמה עו"סים של תקציבי פעולה כדי שלא נזייף, אולי נגיע ל-10 מיליון שקלים עובדים ישרים ועובדי פעולה. 70 מיליון שקלים הולכים למוסדות שאנחנו שולחים אליהם ילדים בפנימיות או נכים במוסדות, זה הכסף הגדול. כשאתם מדברים על רווחה, הכסף הגדול לא כאן. אם היינו עושים שינוי קטן בפרופורציות אז יכול להיות שהיינו יכולים לדאוג שיהיו לנו פה עובדים סוציאליים מרוצים יותר כי בסוף, בבני אדם מטפלים אנשים ולא מכונות ובהסטה של הדברים האלה, אני מניח שהיינו עושים יותר רוגע ויותר שקט. צריך לקחת את זה בחשבון כי כשאומרים רווחה אז רוב הכסף הוא לא ברווחה כאן, רוב הכסף הוא על המוסדות הגדולים, על מה שנקרא השמות. << דובר >> מלכה ברוך: << דובר >> מסגרות-חוץ. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> מסגרות-חוץ. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> לגבי האתגרים שאנחנו מתמודדים איתם עם בני נוער, יש את המדיה שנכנסה עכשיו לכל בית ולכל נייד אז זה כבר הרבה יותר נגיש וזמין והיא גם מהווה איזשהו מקור להתמכרות התנהגותית ומעבר לזה יש נגישות בהזמנה של סמים, בלחיצת כפתור הסמים אצלם בבית והם משתמשים בכרטיס האשראי של ההורים – לפעמים הם עובדים אז הם לא צריכים כרטיסי אשראי של ההורים – המדיה זה נדבך שקשה מאוד להתמודד מולו. האכיפה שדוברה כאן קודם לכן, חוק אי-הפללה. דיברנו על זה ואני לא יודעת אם כדאי לחזור כי אני מבינה שאתם כבר מבינים את זה. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> כולם יודעים מה זה החוק, כן? << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> חוק אי-ההפללה. שיתוף פעולה, ההגדרה עצמה - - - נערים כבר הפכו להיות מתנסים. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> רק אשאל לגבי חוק אי-ההפללה או ההשלכות שלו, זה לא פינה את המשאבים בשביל להתעסק בתופעות חמורות יותר? << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> זה הגביר את צריכת הסמים כי כבר אין שום - - - << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> גם שירות מבחן התלוננו על זה כבר. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> זה הגביר סמים מסוימים אבל זה היה אמור לשחרר את המשטרה וגם את הרשויות בשביל להתעסק בגורמים הקשים יותר. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> אנחנו בהתרשמות שזה נותן לגיטימציה לשימוש. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> זה שחרר את הרסן. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> אנחנו מדברים רק על סמים אבל אלכוהול זו מכת מדינה. אין בן נוער של - - - << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> זה חוקי לחלוטין כבר מאז ומעולם. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> נכון אבל זו בעיה שהיא אולי יותר קשה משימוש בסמים והיא בעיה מאוד מפושטת. בחוויה שלנו, החוק הזה מקשה עלינו בטיפול. בני הנוער יודעים שאין להם ממה לפחד. אם הם משתמשים בעצמם אז זה בסדר, זו לא עבירה על החוק. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אי-הפללה זה לא קשור לבני נוער. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> בדיוק, זה לא אומר שזה מותר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אי-הפללה זה לבגירים. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> לא, זה גם לא אומר שזה חוקי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, לא. << דובר >> אהרון דגן: << דובר >> מ-16 בפברואר 2023 אי-הפללה זה גם לבני נוער. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> שנייה, צריך לעשות הפרדה. אי-הפללה לא אומר שזה חוקי. בואו נעשה סדר, סמים זה לא חוקי. יש פה את הרשות לביטחון קהילתי שתפקידה גם לעשות הרצאות בבתי ספר ולהסביר. לעיתים מתקשרת אליי אימא ואומרת לי "הוא נתפס עם גראס אבל אמרו לו שזה מותר". אף אחד לא אמר שזה מותר, בסדר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זו לא עבירה. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> יופי. מה כן? מכיוון שאנחנו מנסים לייצר מודל נכון לבני נוער כדי לא לתייג אותם ולא להכניס אותם למעגל אז כרגע, אין הסכמה על המודל ובתווך הזה יש איזשהו סוג של אי-אכיפה אבל זה לא אומר שאם שוטר יראה עבירת סמים, הוא יתעלם. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> זה לא יגיע לשירות הרווחה. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> במשך שנים רבות הייתי עו"ס חוק נוער וטיפלתי בילדים בסיכון ולפעמים אנחנו צריכים את החוק ואת מערכות האכיפה כדי לעזור לנו. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> אני איתך. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> אני מרגישה שזה מחליש אותנו מאוד. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> אני איתך לגמרי. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> אני חייבת לומר שבשירות מבחן הם פונים אלינו ממש עם דמעות בעיניים עם נערים שמשתמשים ואין להם מה לעשות עם זה. << דובר >> עלמה פרץ: << דובר >> אני גם רוצה לחזק את זה. לפני התפקיד שלי כמפקחת, הייתי מנהלת היחידה לטיפול בהתמכרויות בצפת והנושא הזה נוגע לי מאוד ובפועל, אני מסכימה. מה שאי-ההפללה יצרה זה שהנוער מרגיש שזה בסדר לחלוטין. הם לא מפרידים בין מבוגרים לבין נוער. מבחינתם, ברגע שזה בסדר למישהו בן 18 או 19 אז זה לגמרי בסדר גם בשבילם. מה שראינו באוכלוסיית הצעירים זה שלא מדובר בגראס. אנחנו רואים היום צעירים שלא היינו רואים בעבר נכנסים לשימוש בקוקאין ובסמים. לך אפילו לאזורים של עבודה בהיי-טק או משרדים ששוכרים אותם. אני שומעת ממטופלים שבמקומות האלה הם עושים בכל צוהריים, מריצים שם שורות ונכנסים למעגל הזה של שימוש והתמכרות ועוד לא דיברנו פה על הימורים ועל מה שקורה בבורסה. הם נכסים יותר ויותר. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> ריגושים. << דובר >> עלמה פרץ: << דובר >> אוכלוסיות שבעבר לא ראינו אותן בתוך השימוש וההתמכרות. << דובר >> מלכה ברוך: << דובר >> אני רוצה להוסיף משהו חשוב. עבדתי שנים רבות מאוד בשירות מבחן בנוער בחיפה ואז הייתה אכיפה והרבה נערים הגיעו לשירות מבחן עם עבירת אזהרה, תיק אזהרה וזה היה עושה את העבודה. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> זה הכיוון. << דובר >> מלכה ברוך: << דובר >> זה ממש היה עושה את העבודה והיינו יכולים להפנות ליחידה להתמכרויות הרבה נערים והם היו עושים שם עבודה נפלאה אז חבל שזה לא קורה היום. זה היה האיתור, זה האיתור כי אין דרך אחרת לאתר את הנערים האלה ויש נערים רבים כאלה. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> אולי אפשר לבקש מהוועדה לקדם את סיום הסדרת הטיפול בנוער כי התהליך של הנוער הולך עם אזהרה ברווחה והולך עם ההורים ביחד, יכול להיות שזה יחולל את השינוי אבל צריך לקדם את זה כי זה תקוע. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> או-קיי, תודה לכם. אני רוצה לדבר על אתגר נוסף וזה ההורים והיעדר סמכות הורית. רק אתמול הגיע אלי מטופל בן 22 שאמר לי "תקשיבי, אבא שלי השתמש כשהייתי בן 15 וחצי וראיתי איך גראס הרגיע אותו אז אמרתי שגם אני רוצה" והיום הוא בשימוש הרבה יותר חמור ולא רק בגראס. יש לנו את העניין הזה של ההורים שלא נכנסים בכלל לתמונה והאמת היא שהם זורקים עלינו את הילדים כדי שאנחנו נטפל בהם. הם באמת זורקים. הילד הזה הוא בן 22 והוא מחוץ לבית. יש לנו את המבוגרים. דיברנו קודם על העומס בהפניות והרחבנו. אתם ראיתם את כל השמש הזאת של נותני השירות? אותם מפנים אלינו לתוך היחידה וכמו שאתם רואים, זה כוח האדם הפועל. אין לי מעבר. אף אחד לא הולך הביתה בלי מענה אבל זה מצריך ממני עבודה רבה מאוד במיצוי זכויות. רק תבינו שלטפל בדר רחוב אחד לוקח בממוצע שלוש שעות. בריאות הנפש. לצערי הרב, אני מנקה מהשולחן את כל עניין השימוש, עד שאתה לא נקי אנחנו לא - - - מן הסתם, זה נכון שצריך לעשות את ההבחנה והוא צריך להיות נקי מסמים אבל הם לא לוקחים על עצמם שום אחריות גם כשנותנים לו שימוש בגראס – היום יש הקלה בזה – אז הם נותנים לו את ההוסטל ויש את השימוש אבל הם בכל זאת ממשיכים להפנות את זה אלינו. אני שואלת, מה הרציונל? אתם נותנים לו את האישור להשתמש ואתם באים אליי כדי שאנחנו נעזור לו לא להשתמש בחומרים אחרים? זה קצת קשה אבל גם עם זה אנחנו מתמודדים. כך גם עם סל שיקום. יש התניה שהם חייבים להיות נקיים ויש אבחנות נפשיות מדויקות אבל הוא חייב להיות נקי קודם. יש את הקרבה למלכישוע, שאנחנו מאוד אוהבים ויש לנו איתם שיתופי פעולה ויופי של יחסים אבל בגלל השירותים של העיר הזאת – וזאת עיר שהיא באמת טובה בשירותים שלה – הם בוחרים להישאר פה. אנחנו שמחים לקבל אותם לשירותנו אבל אנחנו באמת בהצפה. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> אחרי סיום התהליך במלכישוע יש פה הוסטל ויש דירות המשך אז זה מביא לנו אנשים עם רקע של שימוש שלפעמים נופלים שוב לשימוש וזה מעמיס מאוד. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> יש גם את הפרופיל של האוכלוסייה שמגיעה וכשהם נמצאים במצב של קריז, אנחנו חשופים לאלימות, לקללות ולא מעט פעמים הגעתי למשטרה והתלוננתי והיו לא מעט פעמים שפחדתי להיכנס לאוטו כי זה עולם תחתון, זה עבריינים ואני פחדתי להיכנס לאוטו שמא יחכה לי משהו מתחת לאוטו. תודה לאל, אני כאן. השקף הבא שלנו הוא על דרי הרחוב. אני חושבת שהרחבנו בעניין הזה אבל אם תרצו, נרחיב עוד. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> אמרנו שזה אחד מהאתגרים המשמעותיים ביותר שלנו. החוק במשרד הרווחה קובע שככל שאדם - - - << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> כמה כאלה יש לכם? << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> היום מוכרים - - - אבל זה לא נכון. נוספו עוד חמישה מהשקף האחרון. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> אז כמה יש? << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> היו 35 ועכשיו יש 40 אצלנו ביחידה ואנחנו מטפלים בהם. אני לא מדברת על אלה שלא, כי תכף נראה נציגה שלא נמצאת אצלנו ביחידה למרות - - - << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> חייבים להגיד שאלו אנשים שככול שמטפלים בהם, הטיפול הוא קצר טווח. נותנים להם סיוע וזה עוזר אולי לשבוע-שבועיים או חודש והם חוזרים אלינו כי המצב אולי מורכב יותר. דיברנו על התקציב של הרשות שאמור להינתן לתושבי העיר וזה בלתי נמנע, אנחנו חייבים לתת סיוע. יש לנו פה אישה, דרת רחוב וכל העיר מחפשת אותנו בכל יום על רקע האישה הזאת. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> תכף נראה אותה. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> היא נפגעה בתאונת דרכים והיא שוכבת ככה וצורכת סמים. יש שם רקע קשה מאוד של זנות בעבר ושל שימוש פעיל אז כל הגורמים פונים אלינו שנעשה משהו. היא לא רוצה עזרה, היא מאיימת על העובדים שלי, היא זורקת בקבוקים ואנחנו אמורים - - - יום אחד הגיעו למשרד שלי שני שוטרים בשביל כמעט לעצור אותי כי הם רוצים שאני אטפל בזה. איך לטפל? << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> זה סרטון שאיגור צילם. << דובר >> רועי שאלתיאל: << דובר >> אם רוצים לטפל, יש את הספקים שיודעים איפה הם נמצאים. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> אלה תמונות של דרי הרחוב רק בשביל שתבינו את הפרופיל שאנחנו מטפלים בו. זאת דרת רחוב שאיגור במקרה ניגש אליה. היא הייתה עם הכובע והמעיל על הראש. איגור, אתה רוצה לספר על המקרה הזה? << דובר >> איגור חנוכייב: << דובר >> תספרי את. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> היא הייתה עם הכובע על הראש, עם הגב אליו והיא ישנה במבואה לבניין אז הוא ניגש אליה לשאול אותה אם היא צריכה עזרה. הוא בכלל לא הגיע בשבילה, הוא הגיע כי קראו לו להגיע לבניין הזה.היא הסתובבה אליו והוא ראה שכל הראש שלה זב דם. הוא ביקש ממנה שהיא תסיר את הכובע ונגלה לפניו מחזה מחריד של פצע ענקי בראש וחלק ניכר מהקרקפת הוסר. בן הזוג שלה שהוא אלכוהוליסט, פגע בה. איגור וליאור, שהוא המאבטח אצלנו ברווחה, פנו לאמבולנס והם לא עזבו עד שפינו אותה באמבולנס וכוחות המשטרה גם הגיעו. המקרה טופל אבל חשוב לציין שעכשיו קיבלתי שוב דיווח על אותה אחת בדיוק, שוב עם פגיעת ראש. אני חייבת לומר לכם שהקושי שלנו מתבטא בכל הרבדים ולאו דווקא - - - אנחנו נסיים, זה השקף האחרון שלנו. משאבים וכוח אדם, דיברנו עליהם. תודה רבה לך, מר אבי אלקבץ ראש העיר, שאתה נותן לנו פה את המשען כשיש לנו מחסור אדיר בעובדים סוציאליים וזה לא כי אין תקנים אלא כי אין היענות. יש מחסור אדיר במסגרות לדרי רחוב. יש תורי המתנה ומבקשים ממני לתת מענה בעוד שאין לי לאן להפנות דרי רחוב, אין לי. אין לי מסגרות ורוב דרי הרחוב לא מעוניינים במסגרות של רווחה. הם לא רוצים להיות מטופלים של הרווחה והם לא רוצים לקבל מענה טיפולי בכלל. הם רוצים קורת גג. אין בעיה, יש מענה של קורות הגג, של ההוסטלים אבל הם מלאים עד אפס מקום. אני כבר מגיעה למצב שתושבים שלנו מגיעים לירושלים. דרי רחוב שלנו מגיעים לירושלים כי יש שם את הוסטל כורש. יש שם את המטפלת שדיברתי איתה והיא קלטה אליה את הבחור הזה שלנו אבל היא אמרה לי "תקשיבי סיגלית, זה לא יקרה עוד מכיוון שכורש בירושלים זה רק לירושלים" ואותו דבר גם בתל-אביב, עניי עירם קודמים. כך שלי, כעפולה, אין מענים לדרי רחוב. הדבר הנוסף הוא כשהם נשאים של מחלות מדבקות, לפעמים מבקשים מאיתנו לסייע להם לקום ואני חייבת לומר לכם שאנחנו לא תמיד מצוידים עם כפפות. יש מחלות מדבקות ואני לא מדברת רק על איידס. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> להביא כפפות זה לא כזה סיפור. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> לא אבל אם אני נמצאת בעיר ואומרים לי "סיגלית, יש פה איזושהי דרת רחוב שצריכה עזרה" למשל, אותה אחת שאנחנו ראינו עכשיו, אין לי כפפות בכיס. אני לא מסתובבת עם כפפות חד-פעמיות בכיס. יש לי ביחידה אבל אין לי אותן כרגע. חלק מטיפול זה מגע, זה כל כך חשוב כי דר הרחוב ממילא מרגיש מנוכר אבל יש בי את החשש הזה כי אני מגיעה הביתה לילדים שלי, למשפחה שלי ואני לא רוצה להעביר מחלות אז יש איזשהו פרדוקס. מצד שני, יש את הצורך במגע ובחיבוק החם הזה ולא פעם אני חוטאת בזה. אני כן מחבקת ואני כן נוגעת. אמרנו שהם אינם מעוניינים בגמילה, לא מעוניינים במסגרות ויש את הטלפונים שמגיעים אלינו ליחידה מתושבים, מהרווחה ומכל מקום אפשרי שנטפל בהם אבל הם לא רוצים ואני לא יכולה ללכת עם שלט בעיר ולהגיד "תקשיבו, אנחנו מכירים את דר הרחוב הזה והוא לא רוצה טיפול". אני אתן את הדוגמה הטובה ביותר. יש לנו את א' שהוא אדם יקר, בטיפולו המסור של איגור - - - << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> הוא יושב באופן קבוע מתחת לבניין הרווחה וגם כשדאגנו לו לדירה, הוא מגיע לשם וממשיך לשתות אלכוהול ולקבץ נדבות. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> אבל זה עניין של מזעור נזקים. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> זה אורח החיים שלו. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> נכון. עשינו מזעור נזקים. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> זה אורח החיים שלו וזה נראה רע מאוד, איך הרווחה לא מטפלת? אנחנו צריכים להיות לקראת סיום. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> אני רוצה שאתם באמת עושים עבודת קודש פה במבנה הזה. אלו עבודות שאני לא חושב שיש איזשהו שכר - - - מן הסתם צריך לתת תגמול הוגן יותר אבל בסוף, זו עבודה מהנשמה. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> אני רוצה להגיד לך שהעובדים פה נבחרו בפינצטה, כל אחד פה עובד עם הלב והנשמה שלו. אני אפילו לא יודעת איך לחשוף את הלב שלהם כי לא יהיה מספיק מקום פה בחדר הזה. אנחנו חוזרים ליעדים להמשך. יש השקעת משאבים, כמובן. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> זה משפט מדהים. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> כן, תודה רבה. זה? << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> זה. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> זה שוב איגור. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> אני מסכים להגיד גם על המשפט הקודם שלך אבל זה באמת מיוחד. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> נכון, תודה. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> את יודעת כמה מהם מעורבים בפשיעה? << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> כמה דרי רחוב? כמעט כולם. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> בפשיעה? << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> בפשיעה, בוודאי. הם צריכים את הסמים, אין להם מאיפה - - - << דובר >> אהרון דגן: << דובר >> השאלה היא איזה סוג של פשיעה. אני מניח - - - << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> גונבים. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> הם גונבים, הם פורצים, הם מבצעים מעשי שוד. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> ואיך הקשר שלך עם התחנה פה, מהבחינה הזאת? << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> תראי מה זה, עכשיו נאלמתי. אני חייבת לומר שאם אני צריכה, הם שם, חד-משמעית אבל אני באמת כמעט לא נעזרת. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> אנחנו סיימנו את המצגת ורצינו שאולי איגור שעבר תהליך אצלנו ביחידה, יספר קצת על המסע שלו וגם אליאן. בבקשה. << דובר >> איגור חנוכייב: << דובר >> נעים מאוד, אני איגור. במקור גרתי באופקים בדרום ודרך בית המשפט הגעתי לקהילת מלכישוע בשנת 2014, עשיתי שם טיפול, עברתי להוסטל, אחרי ההוסטל נשארתי בדירת המשך ובחרתי שלא לחזור לאותה עיר אלא להישאר פה בעפולה. בדירת ההמשך פניתי ליחידה להתמכרויות והתחלתי שם טיפול פרטני וטיפול קבוצתי. הייתי שם תקופה ממש ארוכה וזהו. מאז נולדה לי פה בת, התחתנתי, התחלתי לעבוד במלכישוע ואחרי שעבדתי במלכישוע עברתי לעבוד פה ביחידה להתמכרויות וזהו, אפשר להגיד שהיום אני עושה תיקון. זה בקצרה, בסדר? << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> בעיקר מול מי אתה עובד? מול הגברים? מול נוער? << דובר >> איגור חנוכייב: << דובר >> לא, אני עובד עם דיירי רחוב ויש לי גם 47 בוגרים מכורים. יש כאלה שהם נקיים, יש כאלה שאני שולח למסגרות, יש כאלה שאנחנו מטפלים בהם כבר אחרי שהם עברו איזשהו טיפול ויש גם שני צעירים - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נערים. << דובר >> איגור חנוכייב: << דובר >> נערים. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> המשרה שלו מחולקת חציה להתמכרויות בוגרים וחציה לדרי רחוב. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> הגעת מבית משפט קהילתי? << דובר >> איגור חנוכייב: << דובר >> לא, אני הגעתי למלכישוע דרך שירות המבחן. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> אליאן, תספרי גם קצת? << דובר >> אליאן אלון: << דובר >> קודם כול, אני מתרגשת מאוד וזה עוצמתי לי כי היום כחלק מהמערכת, אני רואה מה זה מצריך מאיתנו לתת כשמכורה מגיעה. אבל כשהייתי בהתמכרות פעילה, הייתי חזירה מאוד ורק רציתי ורציתי. לא היה אכפת לי איזה התמודדויות יש להם שם וזה קצת מביא לי את הדברים לפרופורציה עכשיו. אני אליאן ואני מכורה נקייה כבר 21 שנה. ב-2004 הגעתי ליחידה להתמכרויות כשאני בת 36, מכורה פעילה לכל סוגי הסמים – הזרקתי כל דבר אפשרי – חד-הורית לחמישה ילדים כאשר הבוגרת ביותר הייתה בת 15 והקטנה ביותר הייתה בת שלוש וחצי. אני רוצה רגע לשתף מה גרם לי להגיע למקום הזה ואחר כך להגיד מה זה. אני זוכרת את התאריך, 27 בפברואר בשנת 2004 אני נכנסתי בבוקר להזריק את המנה הראשונה שלי כדי להתחיל לתפקד עם חמישה ילדים בבית. נכנסתי ב-09:00, יצאתי ב-18:00 ומבחינתי, הייתי שם חצי שעה. יש לי ילדה בת 15 שדואגת לאחים הקטנים שלה. יצאתי החוצה, הסתכלתי עליה והפנים שלה היו נפוחות מבכי, העיניים אדומות והיא אמרה לי את המילים האלה "תלכי לעזאזל, נמאס לי. אין לי כוח בשבילך יותר. תשחררי אותנו. יש לך פה ארבעה ילדים שרוצים להיכנס לשירותים ואני פוחדת לתת להיכנס כדי שהם חס וחלילה לא ימצאו אותך מתה. אני גם מפחדת להתקשר למשטרה בשביל לא לסבך אותך אז תשחררי אותנו". מבחינתי, זה היה רגע התפנית. ב-28 בפברואר 2004 הגעתי ליחידה להתמכרויות ובאותו רגע הפסקתי את השימוש. לא הלכתי לקהילה ולא לאשפוזית אבל אני יודעת שביקשתי דבר אחד, ביקשתי מהרווחה שיאפשרו לי להוציא את הילדים למסגרת חוץ-ביתית כדי שאני אוכל לעבור את תוכנית הגמילה. אני יודעת שבהתחלה לא הייתה אמונה שאני אוכל לעשות את זה לבד כי אני הייתי עם הרואין, קריסטל ומדבקות. כל מה שהיה אפשר להכניס לווריד, היה נכנס. עשו לנו ועדת חירום דחופה וישבה שם סיגל שהייתה אז פקידת סעד. ביקשתי שיוציאו את הילדים מהבית והיא אמרה לי "את יודעת מה, אליאן? לא הרבה מגיעות אלינו ומבקשות להוציא את הילדים מהבית, זה בדרך כלל מגיע דרכנו ואני מלאת הערכה. אני זורמת איתך ואני אתן לך את זה בתנאים שאת רוצה. אבל תדעי לך שכל עוד את לא מוכיחה ניקיון, את לא תוכלי לראות את הילדים". אני אמרתי רק דבר אחד, שאני רוצה את הילדים קרובים אליי כדי שהם יוכלו לראות שאני בסדר וכדי שהם יהוו לי כוח ובאמת זה מה שקרה. בתוך שבוע הילדים שובצו בכפר הילדים בעפולה עילית ואני חושבת שזה גם היה תקדים כי הבת הקטנה שלי הייתה בת שלוש וחצי וכפר הילדים לא קיבלו ילדים מתחת לגיל חמש. סיגל יצאה מגדרה כדי לא להפריד בין הילדים שלי. אשר היה אז מנהל הכפר והם יצאו מגדרם כדי לאפשר גם למישל, הבת הקטנה שלי להיות שם וזה צלח. למה אני מדגישה ואומרת את זה? מגיעים אלינו היום אנשים שהם מכורים וזה נורא "יאללה קהילה, יאללה אשפוזית" והיום יש לי יותר מדיניות הכלה. היום יש מיזעור נזקים. לפני 20 שנה לא היה מיזעור נזקים, זה היה או-או והמשאבים שאנחנו צריכים כדי לאפשר להם להיות עם הילדים, להיות בתקשורת ולשים אותם במסגרות שיתאימו - - - כחלק מתוך המערכת, אני מרגישה היום עד כמה זה קשה כי ילדים יוצאים מהבית ואם זה בצדק או לא בצדק זה לא השיקול שלי אבל כשיש לי רווחה שיושבת פה היום ומספרת על המצוקה הגדולה שלה ואני מסתכלת עליי כמטופלת, אני רואה וחושבת "וואו, מה הם לא עשו בשבילי כדי שאני אצליח להיות היום" ותכף אני גם אגיד מי אני היום. אני מלאת ההערכה כי כשהילדים שלי סיימו את המסגרת בכפר הילדים וכבר היו יכולים לחזור הביתה, חליתי על הדרך בסרטן השד ופניתי שוב ליחידה להתמכרויות, לא בגלל שפחדתי מהסרטן אלא בגלל שפחדתי מהסמים שאני הולכת לקבל שם ומזה שיש לי אפשרות לקבל. פניתי שוב לסיגל וביקשתי ממנה שתכניס לי את הילדים למסגרת כדי שאני אוכל להחלים. כי האמנתי במסגרת הזאת, שבמשבר הכי רציני של החיים שלי, הם היו שם בשבילי ובשביל הילדים שלי, אז כשחליתי בסרטן וזה כבר לא היה בשליטה שלי, ידעתי למי אני יכולה לפנות כי הם היו בשבילי בית. בתוך שלושה ימים הילדים הוחזרו שוב לכפר הילדים ואני זוכרת מה סיגל אמרה לי בוועדה. סיגל אמרה לי "אני יודעת ומאמינה שגם את זה את תצליחי לעבור, מול הפחד שלך של הסמים שהולך להיות שם. את כבר הוכחת". אני לא הייתי צריכה לשמוע שום דבר חוץ מאשר את המילה הזאת כדי לצאת אחר כך עם כוחות מחוזקים לשלוש שנים של כימותרפיה קשה מאוד ולא נגעתי בשום סם. הייתי עם כאבי תופת מטורפים אבל יכולתי להתמודד כי ידעתי שיש לי אותם. הייתי מגיעה רעבה לרווחה ואז היה את רמי ומריה שהיו המטפלים שלי והם נתנו לי לשבת במשרד והם ירדו למטה לקנות חמש מנות פלאפל כדי שאני והילדים נוכל לשבת ולאכול באותו רגע. כמכורה, לא הייתי צריכה יותר מזה והיום כחלק מהמערכת, אני מבינה איזה משאבים צריך בשביל מנת הפלאפל הזו כאשר מבחינתי, בהתמכרות אני הייתי חזירה. רק תיתנו לי, תיתנו לי ותיתנו ולי. לא אכפת לי ואני לא רוצה להתאמץ. כמה צריך בשביל המקום הזה של להאכיל אותי ולעצור את היחידה כי יש פה חמישה ילדים שרוצים לאכול? צריך עובד סוציאלי שיעזוב את המטופל שלו, ירד לקנות לי אוכל , יביא לי את האוכל ויהיה שם כדי לחבק אותי ולתת לי להרגיש בנוח להגיד שאין לי אוכל לתת לילדים ואף אחד לא יאיים עלי שמחר הילדים האלה לא יהיו אצלי בבית, אלא יבדוק איתי מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשמר אותם בתוך הבית ושאוכל להיות האמא שאני רוצה להיות. זה פחות או יותר ברקע. כמו שאמרתי, אני נקייה כבר 21 שנים. היום אני מאמנת אישית וגם מאמנת אישית סופרוויזורית וגם פה אני רוצה להגיד שללא התמיכה שיש לי מסיגל - - - כשרציתי לצאת ללמוד ולהחסיר ימי עבודה כדי לצאת ללמוד, זה תמיד התקבל בברכה. "אין שום בעיה, אליאן. תצמחי ותתפתחי". זה אפשר לי להגיע היום לרמה כזאת שאני יכולה לנהל קליניקה אחרי הצוהריים ואני עם התמחות בהתמכרויות. אני גם מתמחה בצמיחה מטראומה. אני מתנדבת ותורמת למשרד הביטחון, ששם אני מקבלת מתאמנים נפגעי נובה שמקבלים אימון אישי במקום הזה. גם בביטוח לאומי אני יושבת ומסייעת לנפגעי נפש שברובם מגיעים גם עם התמכרויות אז אני גם מגייסת אותם ליחידה וגם עוברת איתם תהליך. כל זה לא היה מתקיים בלי היחידה, זה לא היה קורה. גם היום, כשאני ממשיכה ללמוד ואני אמשיך ללמוד, סיגלית מאפשרת שזה יקרה ואומרת לי "אין בעיה, אז לא תעבדי ביום שלישי. תצאי ללמוד, הכול בסדר. תתפתחי, זה יופי. אנחנו מרוויחים". זה המקום שלי באמת להודות לכם. מבחינתי, זה לא מובן מאליו עד היום כשאני נכנסת בבוקר לרווחה ואומרת "אני קולגה, אני לא מטופלת". אני עובדת שם קרוב לשבע שנים וזה עדיין לא מובן וגם האמונה שנתתם לי בהתחלה והשאלה "אליאן, מה את רוצה?". מי שאל אותי בחיים שלי מה אני רוצה בכלל? לא הייתה אפשרות כזו ואתם הייתם שם כדי לשאול מה אני רוצה והפכתם עולמות כדי שזה יקרה. תודה על מי שאתם ומה שאתם, בשבילי ובשביל הבנות שלי. בת אחת שלי היא עובדת סוציאלית ביישוב רחלים, יש לי אחת שלומדת, יש לי ילדה שעד לפני שנה הייתה מדריכה של נוער בסיכון באשקלון, יש לי עוד אחת שעדיין מחפשת את עצמה ויש לי את הבן שהוא ברוקר בבורסה אז אני יכולה להגיד שבשביל אמא נרקומנית, להוציא ילדים כאלה בסופו של דבר זה היה אפשרי רק כשהרווחה הייתה שם בשבילי. היום אף אחד מהילדים שלי ומהחתנים שלי לא מעשנים ולא שותים. זה לא קיים ברזומה. הצפי הוא תמיד או שיעשו העתק-הדבק או שיהיו נגד באופן טוטאלי אז הם נגד באופן טוטאלי. לעולם אתם תהיו סוכני השינוי שלי שם אז תודה. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> תודה רבה. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> תודה, אליאן. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> באה לפה מישהי עם נפש אחת והצלת פה - - - הצלתם פה נפש. << דובר >> אליאן אלון: << דובר >> משפחה. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> משפחה. << דובר >> אליאן אלון: << דובר >> משפחה שלמה שהביאה משפחה בפני עצמה שניצלה בעקבות זה. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> כן. אני רציתי לשאול לגבי המלחמה, יש השפעות שאתם רואים או מזהים מהבחינה הזאת בעיר? אני לא מדבר על הרמה של - - - << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> אל תעני מהר מדי. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> אנחנו עוד לא יודעים. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> כולנו מחכים לראות מה יהיה. אנחנו קוראים על החיילים שמתאבדים, המדינה בפוסט-טראומה והעולם עוד בפוסט-טראומה מהקורונה. אני מתאר את זה עוגת שכבות ואנחנו רק מציפים אותם בעוד שכבה ועוד שכבה. קודם כול, מי יטפל בהם ובפסיכולוגים שלהם? אחר כך צריך לראות מה יקרה עם המשפחות ועם הילדים. אני יכול לספר לכם שיש לי נכדים קטנים וכשעובר אמבולנס הם רצים לממ"ד. זה ברור לגמרי אז זה ייקח עוד זמן רב לעכל את מה שעברנו. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> זה מה שהיה עם הילדים שלי. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> ילדים בני שלוש או ארבע ששואלים למה הרבה זמן לא רצנו לממ"ד. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> אנחנו יודעים ששימוש קורה כתוצאה מטראומות ומפגיעות. אנחנו יכולים לתאר לעצמנו מה המלחמות והמשברים הקשים שעברנו יגרמו. יש דור שלם של צעירים היום, כמו הבן שלי בן ה-20, שעבר את הקורונה ועבר מלחמות. בואו נחשוב מה הדור הזה חווה בשש שנים האחרונות. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> בסוף כולם מתנקזים ברווחה. גם אם הדברים האלה הם במערכת החינוך ובמסגרות אחרות, הם מגיעים לרווחה. << דובר >> עלמה פרץ: << דובר >> לי אין נתונים ספציפיים על עפולה אבל המרכז הישראלי לטיפול בהתמכרויות עושה את המחקרים ואת המעקבים והוא דיבר באופן כללי, עוד לפני המלחמה, על אחד משבעה עם מצב של התמכרות, כמובן עם מה שמוגדר כהתמכרות ב-DSM. כרגע אחרי המלחמה מדובר על אחד מחמישה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ארבעה. << דובר >> עלמה פרץ: << דובר >> ארבעה זה המעודכן? אני ידעתי על חמישה. אנחנו מבינים כמה אוכלוסייה עדיין לא מגיעה לטיפול בהתמכרויות, אף שיש שם תהליכי התמכרות, כמו שראינו בשקפים. אנחנו גם שומעים על החיילים הצעירים שנפצעו או שסובלים גם מבחינה נפשית ואנחנו יודעים שהם מקבלים טיפול לסיוע בשינה וטיפול נגד כאבים, אלה תרופות ממכרות וראיתי שכבר יצאו כמה כתבות בנושא הזה. יש התמכרות הולכת וגוברת לתרופות מרשם ועדיין אין לנו מענה בשטח לאוכלוסייה הזאת. << דובר >> תמי שנק: << דובר >> אני רוצה להגיד משהו, בבקשה. אני תמי, עובדת סוציאלית חדשה כאן היום אבל אני לא חדשה להתמכרויות, לא חדשה לעפולה ולא למגדל העמק. בתפקידי הקודם הייתי מנהלת מרפאת דרור, היום קוראים לזה מרפאת מאמץ, שמקבלת מכורים מכל הצפון, ממג'דל שמס עד בית שאן, מעפולה וממגדל העמק ויש לכם עוד מכורים שלא דיברתם עליהם היום. יש מטופלים שמקבלים מתדון וסובוקסון שזה טיפול חליפי והם גם מכורים. יש להם בעפולה מגרש חניה ואני לא אגיד לך איפה, אתה בטח יודע. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> אני בניתי אותו ב-2004 או 2003. << דובר >> תמי שנק: << דובר >> עם יעקב קורין. צריך להוסיף את זה למספרים שדיברתם עליהם היום. אני רואה את ההתמכרות לתרופות מרשם שעולה ועולה. מגיעים אנשים שמכורים לפנטניל, שמכורים לריטלין ומסניפים ריטלין כשהמרשמים עפים ככה. אני לא יודעת איך פנטניל מגיע למקומות כה רבים ויש עוד ועוד התמכרויות. בעפולה יש 23 מטופלים במתדון וסובוקסון וגם במגדל העמק. זאת עוד אוכלוסייה שמוסיפה כי לכל אחד כזה יש משפחה, יש ילדים, יש הורים, אחים ואחיות וזה מוסיף לכל העומס שדיברתם עליו. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> כמה זמן את עובדת סוציאלית? << דובר >> תמי שנק: << דובר >> איפה? << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> כאן. << דובר >> תמי שנק: << דובר >> אני עבודת סוציאלית 25 שנים. אני עשיתי הסבה ואני 22 שנים בהתמכרויות. אני מכירה כמעט את כל המכורים של הצפון. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> הרשמיים. << דובר >> תמי שנק: << דובר >> כן, הרשמיים. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> מכורים שמבקשים סיוע. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> רועי, אתה רוצה להתייחס לוועדה? << דובר >> רועי שאלתיאל: << דובר >> כן. זאת תופעה הולכת וגדלה והכול מתנקז ברווחה. אם עושים את התופעה המקדימה ואת המנע המקדים בבתי ספר וחינוך או באכיפה, אפשר למנוע את כל הדברים האלה מלכתחילה. אלה האנשים שמתחת לאלונקה וצריך לחזק אותם, בין אם זה בתקציבים ובין אם זה בתנאי שכר גבוהים יותר כי בסופו של דבר, הם אלה שמחזיקים את כל הנוער הזה שמגיע אחרי שימוש ואת העומס הכבד שיש פה. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> תודה. עוד מישהו רוצה להתייחס? << דובר >> שי שפירא: << דובר >> אני אשמח להגיד כמה מילים. שי שפירא, אני ממלכישוע, קהילת הבגירים שמטפלת בקהילות לבוגרים, מבוגרים, צעירים ונשים ועפולה היא באמת העיר שלנו. אני מכיר רק את הפרספקטיבה של הבוגרים שלנו שמגיעים לעפולה. קודם כול, זה נאמר בהערת אגב אבל אנחנו באמת שולחים הרבה בוגרים לעפולה ומזמינים אותם להישאר באזור ואני באמת מבין שזה מעמיס על המערכות כעיר מחוז שמקבלת. יש לנו שלושה הוסטלים שקוראים להם דירות מעבר. כלומר, כל בוגר ובוגרת שמסיימים היום עוברים אחרי זה לעפולה ומעבר לזה, למלכישוע יש שמונה דירות משלה – שבע פלוס ההוסטל של הנוער – שבהן היא משכנת בוגרים שרוצים לשכור חדר. אגיד שעפולה טובה אלינו מאוד. אנשים מגיעים וכל מי שרוצה למצוא עבודה מוצא עבודה ומקבלים אותו בשמחה וגם בבניינים שבהם אנחנו שוכרים את דירות המעבר, התושבים מקבלים אותנו בלי עצומות ובלי מאבקים ואנחנו מקפידים על יחסים טובים עם ועד הבית והרשויות ובדרך כלל הדברים מסתדרים יפה. אני מסתובב בעיר ואני פוגש מוכר פלאפל שהוא בוגר שלנו וכל מיני אנשים שבאמת משתלבים בעיר. אני חושב שלצד זה שאנחנו מעמיסים על המערכות, יש אוכלוסייה רבה וחזקה שמסיימת במלכישוע, אוכלוסייה שומרת חוק שרואה את נגע הסמים, מכירה אותו לעומק ומתגוררת פה וזה גם מאוד מחזק. כלומר, גם עובדים מאוד מסורים וגם אנשים שהם שומרי חוק הולכים NA, כל חדרי ה-NA למיניהם מלאים בבוגרים של מלכישוע. אני חושב שראוי להתייחס אולי לעיריות שיש להן קהילה בצידן באופן מיוחד כי הן באמת הופכות לאבן שואבת גם לתופעת השליליות כי זה באמת אירוע כרוני, אבל גם לדברים החיוביים ולחשוב איך מחזקים את חדרי ה-NA או את היחידות להתמכרויות שלדעתי, מקבלות באופן יחסי הרבה יותר אנשים מערים אחרות שלא מקבלות. זהו, תודה רבה. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> קודם כול, תודה שאמרת את הדברים. דיברתם כאן על התחנה ואני זוכר את הסיור שיעקב עמר עשה לי בדירת המעבר כאן בקצה הרחוב, ממש בפינה של רחוב יהושע עם רחוב ירושלים. אתם עדיין שם? << דובר >> שי שפירא: << דובר >> האמת היא שזאת דירת המשך כלומר, כן, זה שלנו אבל לא בפיקוח של הפיקוח. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> לפעמים צריך אנשים כמוך וכמו יעקב שיספרו את הסיפור שלהם וירתמו אותנו. אותי הוא לקח בשנת 1999 או 2000 למקלט של NA. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> כן, עדיין. זה באותו מקום. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> "אבי, אוהבים אותך" וכאלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ברחוב הארז? << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> כן, ברחוב הארז. אתה קצת מתחבר לדברים, אתה מבין שיש אנשים ואתה חייב לעשות את הדברים וצריך לגלות רגישות. אמרתי בתחילת הדברים משהו שחשוב להדגיש, שהעומס צריך להיות כזה שמתחלק על כולם ולא רק על קבוצות. אתה אומר בצורה מנומסת מאוד שעפולה קולטת אתכם ומקומות אחרים לא. ככה אמרת. << דובר >> שי שפירא: << דובר >> אנחנו שולחים לעפולה ובוחרים להישאר בה, כי טוב פה. הם מוצאים עבודה ומוצאים התייחסות ראויה. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> אולי לתת לנו יותר כלים. זאת אומרת, אם יש לנו יותר עומס, שייתנו יותר כלים ואנחנו נדע להסתדר מצוין. קודם כול, בעובדים הסוציאליים ודבר שני, לא שמי שזה יושב עכשיו אצלו הוא זה שמשלם את ה-מצ'ינג, הוא זה שאחראי והוא זה שרץ למשטרה. אולי אפשר לעשות את זה אזורי או ארצי עם האנשים האלה. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> אולי אפשר לבדוק אופציה לתגמול נוסף כדי לעודד עובדים. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> על זה דיברנו, כן. זה לעובדים הסוציאליים. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> גם למדריכים. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> תחשוב שפעם עובדי משרד החינוך הגיעו לצפון וקיבלו תוספת למשכורת על זה שהם באו לפריפריה. אם יש סניפים כאלה שהם בפערים ומטפלים במאות ובאלפי משפחות, שייתנו להם סרגל אחר לשכר. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> אני רוצה להוסיף בבקשה שמעבר לעובדים הסוציאליים, יש אצלנו ביחידה את המדריכים. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> אני לא עושה הפרדה, מבחינתי זה כולם. זה כל מי שעובד אצל סיגל, זה ברור לגמרי. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> תודה רבה. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> העניין אצלי זה הצפון כי אני גם יושב-ראש השדולה למען הגליל, זה הכובע הנוסף שלי. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> אנחנו השער לגליל. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> כן. << דובר >> אבי אלקבץ: << דובר >> זה נכון שהעיר מתפתחת, יש לה אתגרים רבים וזה חלק מהם אבל צריך שיהיה איזון ואנחנו ממשיכים להגיד כן אבל רק שתיתנו יותר כלים. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> זה בסדר גמור. אני רואה שהמקום, גם מבחינת החומר האנושי – נקרא לזה ההון האנושי – שיש לך פה וגם ההשפעה שלכם כעירייה, נותן ברכה לכל האזור ואני מאמין שצריך לראות איך מעצימים את הברכה הזאת כדי שתמשיכו להביא אותה. אתם עושים פה עבודה מאוד חשובה. יישר כוח גדול, באמת. עוד מישהו רוצה להוסיף? << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> תכננו איזשהו סיור, אם זה רלוונטי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> להוסטל של מלכישוע, נכון? (סיור בהוסטל מלכישוע) << דובר >> שי שפירא: << דובר >> אני לא יודע אם זה משהו שנהוג להקליט אותו אבל נראה לי שזאת הזדמנות גם לראות את העשייה שלנו אבל גם את החיבורים בין המערכות. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> שוב, גם פה זה נכון. כל מי שלא רוצה שהשם שלו יהיה, שיגיד. << דובר >> שי שפירא: << דובר >> עוד רגע רועי יגיע וגם בוגר שלנו ואם מישהו מהם ירצה, נגיד להם. כאן זו דירה מן המניין בעפולה אבל היא מכילה את דירת המעבר שזה השלב האחרון של הטיפול במלכישוע. אנחנו עושים שנה על ההר ועוד חצי שנה פה כשהחבר'ה מסיימים. יש לנו עוד שתי דירות כאלה בעיר לקהילת הבוגרים ולנשים. << דובר >> רעות דדון: << דובר >> נשאל פה מקודם איפה הדירות האלה נמצאות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אפשר אחר כך. רציתי לעדכן את הכתובות שלהן אבל בסדר. << דובר >> שי שפירא: << דובר >> כן, בסדר. הם משתלבים פה. וגם אנחנו נספר על העשייה אבל לעשות סבב או שנחכה לרועי? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נחכה לרועי. רועי מכיר את כולם? << דובר >> רעות דדון: << דובר >> לא. << דובר >> בת שבע פנחסוב: << דובר >> אולי נתחיל כי אנחנו בגלישה בזמנים. << דובר >> שי שפירא: << דובר >> אני שי, אני מנהל את קהילות הבגירים כלומר, כל מי שמגיע מגיל 18 ומעלה למלכישוע וזו אחריות על הקהילות שם, על ההוסטלים פה וגם על דירות שמלכישוע רכשה והיא משכירה לפי חדרים לבוגרים שלנו בעפולה ובמקומות אחרים. בעפולה יש עוד שבע דירות כאלה. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> מה זאת אומרת, משכירה לבוגרים? << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> לבוגרים. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> הם משלמים על זה? << דובר >> שי שפירא: << דובר >> כן, כן. << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> הם משתתפים, הם לא משלמים את כל העלות אבל הם נושאים בנטל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בוודאי. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> כמה יש בדירה כזאת? << דובר >> רעות דדון: << דובר >> יכולים להיות עשרה אנשים וכרגע יש חמישה פה, בדירה הזאת. << דובר >> עלמה פרץ: << דובר >> זו דירת הצעירים. << דובר >> שי שפירא: << דובר >> כן. פה יכולים להיות עשרה, אצל הנשים ארבע ואצל הבוגרים עוד עשרה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עשרה זה קשוח, לא? << דובר >> שי שפירא: << דובר >> בדירות האחרות יש בערך שבעה או שמונה בגירים בכל דירה אז כן, זה מצטבר לכמה עשרות שאנחנו מלווים בעפולה. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> כמה חדרים יש בדירה כזו? << דובר >> שי שפירא: << דובר >> שישה. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> אני יכולה לספר על ממשק קטן שקרה לנו לאחרונה, עם בוגר שלהם שמתגורר בדירת המשך והוא מלווה אצלנו במקביל. הוא התחיל לקרטע, איגור התביית עליו ואנחנו מייד יידענו אותם כי ההתניה שלהם להיות בדירות היא רק אם הם נקיים, כמובן. הרגשנו שהוא התחיל לפספס קצת ולא הגיע אלינו לפגישות אז איגור יצר קשר עם שי ועם אריק שהוא רכז המדריכים ויישרנו איתו קו. הוא כל הזמן אמר שהוא צריך להגיע לבאר שבע כי יש לו שם אחות שצריכה להתאשפז בבית חולים. יצרתי קשר עם היחידה בבאר שבע וביקשתי מהם לעשות לו שם את בדיקות השתן כי הוא נעלם לשבוע - - - << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> סיגלית, בואו נתמקד בדירה. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> רק רציתי להגיד על שיתופי הפעולה, שהם חשובים. << דובר >> רועי מזרחי: << דובר >> שלום, נעים מאוד. אני רועי ואני מדריך פה בהוסטל. אני עובד במלכישוע מ-2007 ופה בהוסטל אני עובד מ-2018. מה עוד? << דובר >> מירב שץ: << דובר >> אתה מלווה בוגרים? << דובר >> רועי מזרחי: << דובר >> כן. אני גם בליווי הבוגרים של מי שמסיים פה. בהגדרה, התפקיד הוא לשנתיים אבל ברגע שנוצר הקשר, אז זה לא בלחיצת כפתור לנצח, ודאי שלמי שבוחר בכך. אני מאוד אוהב את המקום ומאוד אוהב את העבודה. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> מה ההכשרה שלך? << דובר >> רועי מזרחי: << דובר >> מי שאלה על הכשרה? << דובר >> מירב שץ: << דובר >> אני. << דובר >> רועי מזרחי: << דובר >> אני גם מכור נקי והייתי במלכישוע ב-2005 ויש לי גם תואר ראשון בקרימינולוגיה. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> תספר קצת על האתגרים שאתה חווה פה בעבודה. << דובר >> רועי מזרחי: << דובר >> אני חושב שבחלק גדול מהמקרים זה ממש ללוות אותם בהתחלות בסיסיות. כלומר, אני לא יודע איך הולכים למשרד הפנים, אני לא יודע איך מתניידים בתחבורה ציבורית, אני לא יודע איך להתנהל עם אפליקציות פשוטות של בנק או של קביעת תורים. הם יוצאים אחרי שנה של טיפול אבל חלקם גם ישבו במאסרים לפני כן אז הם עוד באיזשהו פער נורא גדול מהחברה ואיך שהיא חיה בחוץ. יש את האתגרים הבסיסיים של איך מתנהלים בתוך מערכות יחסים של בינו לבינה, איך קוראים תלוש משכורת, איך מתנהלים כלכלית, איך אני מקבל את המשכורת שלי ומה אני עושה איתה. פעם בתקופה ההיא חייתי מכסף קל ולא היה חסר לי בתקופות מסוימות ופתאום אני עובד כל כך קשה בסוגי העבודה שהם מתחילים איתה. רובם ואולי כולם מתחילים בעבודות של מפעלים, ארומה ועבודות שבהן הם צריכים להסתפק בשכר מינימום, להסתדר עם זה, לחשוב על העתיד ולשים קצת כסף בצד. הם צריכים ללמוד לחסוך מהתקופה הראשונה. יש גם את האתגרים שקשורים למחלת ההתמכרות, "בא לי לשתות", "אני מתגעגע", "בא לי להשתמש", "אלה התנהגויות או מצבים שהרגשתי והתמודדתי איתם שהייתי בורח בהם לשימוש ואני רוצה ללמוד לעשות אחרת" ועוד. << דובר >> מלכה ברוך: << דובר >> יש את העניין של איך להיעזר בקהילה ובאנשים כי זה אנשים שהיו כל כך כלואים בתוך עצמם. הם לא סומכים על אף אחד ופתאום אתה מביא אותם לעיר אז הם צריכים לדעת איך להיעזר, ללכת ליחידה וללכת לחפש עבודה. יש שם משהו של עצמאות, חיים עצמאיים לגמרי. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> אפשר להגדיר את זה כך שהם נולדים מחדש אחרי שהם נגמלים, זו פשוט לידה מחדש. << דובר >> מלכה ברוך: << דובר >> זאת גדילה, צריך לגדל אותם מחדש. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> מי נותן את התקציב לכל זה? הרווחה? << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> לא. << דובר >> מירב שץ: << דובר >> אין? << דובר >> סיגל בניאס: << דובר >> מלכישוע, משרד הבריאות מתגמל את - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, הרווחה. << דובר >> שי שפירא: << דובר >> רווחה וביטוח לאומי. הבטחת הכנסה ומשרד הרווחה, זה החלק העיקרי. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> יש לי שתי שאלות. מה קורה אם מישהו נופל? יש שני סוגים של נפילות. נפילה אחת זה אם הוא חוזר להשתמש והנפילה השנייה קשורה לזה שהאנשים האלה לא רגילים להתנהלות חברתית רגילה אז יכול להיות שהוא לא נופל לסם אבל הוא עושה משהו שהוא עבירה על החוק, פעולה עבריינית. איך מתמודדים עם שני הסוגים האלה? << דובר >> רועי מזרחי: << דובר >> אתה שואל לגבי מטופלים שעדיין נמצאים בטיפול או לגבי היום שאחרי? זה שונה. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> מי שאתה מטפל בהם, אני מבין שאצלך זה אלה שבאמצע. << דובר >> רועי מזרחי: << דובר >> קודם כול, לגבי עבירות פליליות יש לנו חובת דיווח ולא מעט מקרים, אנחנו שולחים את מי שמדווח על עבירה פלילית גם ללכת למשטרה ולדווח על עצמו. מבחינתנו, זה קו אדום ברמה כזאת שעל התנהגות כזאת יש דיון חריג ואז זה כל מקרה לגופו. זאת אומרת, אנחנו מכנסים דיון עם מנהל הקהילה, אני והעובדת הסוציאלית. אנחנו מקיימים דיון חשיבה על מה ההתנהגות, מה העבירה הפלילית ואז חושבים על דרכי טיפול אם אפשר. גם בנושא של שימוש בסמים ובהתייחס לשאלה שלך על ההבדל בין נפילה למעידה, אם יבוא מטופל עכשיו וייקח אחריות על שבאחת מהיציאות או באחד מהביקורים הוא מעד ויבקש עזרה, הוא יקבל אותה, כמובן. הוא יבוא עם הבעיה ואנחנו נחשוב על הפתרון ועל איך לעזור לו. יש מקרים שבהם מטופלים באים ואומרים "אני כבר לא רוצה להיות כאן. נמאס לי, אני רוצה ללכת להשתמש. תעזבו אותי בשקט" אז אנחנו ננסה לחזר אחריו אבל בסוף, זה בידיים שלו. << דובר >> רעות דדון: << דובר >> אני רעות ואני עובדת סוציאלית פה בדירה של ההוסטל. אנחנו מנסים למנוע את זה מלכתחילה. אתה מדבר על אירועי קצה אבל אנחנו עושים ועדות. כשאנחנו מרגישים שמישהו קצת מזייף ולא מגיע כמו שצריך או לא עומד בחוקים אז אנחנו כבר נעשה ועדה לפני כן. יש איזשהו מדרג של הדבר הזה. אנחנו נעשה איתו שיחות, אני בנפרד ורועי בנפרד. אנחנו מנסים לתפוס את הדברים עוד לפני כן ולא להגיע למצבים הקיצוניים ממש. << דובר >> שי שפירא: << דובר >> רק אציין שיש פה את אליה שהוא בוגר של אפיק שהזמנו אותו כי הוא בדיוק ברגילה מהצבא ונשמח שהוא יגיד כמה מילים כשזה יסתדר. הסיפור של ההתמכרויות הוא באמת כרוני ואפשר לצפות שמתישהו תהיה נפילה. אצלנו זה או כן או לא. כלומר, אי-אפשר להישאר פה כשמישהו מנסה להתמודד שוב. אם הוא השתמש במשהו לרעה אז הוא לא יהיה פה. לכן אנחנו במתח שבין העובדה שאנחנו לא עוסקים במזעור נזקים לבין הניסיון שלנו למשוך אותו בחזרה לאיזושהי התייצבות נוספת או חיבור למערכות כדי להחזיר אותו חזרה. זה מתח שאנחנו שאנחנו תמיד חווים, אנחנו מוציאים ואז מנסים למשוך חזרה בדרך המקובלת. אליה, אתה רוצה להגיד לנו טיפה? << דובר >> אליה רפאלי: << דובר >> כן. אני אציג את עצמי. אני אליה רפאלי ובמקור אני מירושלים. התחלתי במלכישוע ב-19 בדצמבר 2022, ירדתי להוסטל ב-18 במרס 2023 אחרי שנה ושלושה חודשים במלכישוע. הייתי פה כבר שמונה חודשים. הסטנדרט הוא שישה חודשים אבל אני ביקשתי הארכה. אני יכול להגיד שעוד כשהייתי במלכישוע, תמיד הייתה מחשבה למה אני בהוסטל ובשביל מה אני צריך את דירת ההמשך. סיימתי טיפול ואני יכול להמשיך להיות עצמאי והרבה מהבוגרים שנמצאים בהוסטל או שסיימו את ההוסטל מדברים על זה שזה מקום מאוד חשוב ושלב בלתי נפרד מהתהליך ואני פגשתי את זה כשהגעתי לפה. רועי ורעות הם במרכז העניינים והחברים פה שהיו איתי באותה תקופה שם, פחות או יותר. זה להכיר עבודה חדשה, זה להכיר את הסביבה החדשה וזה גם סביבה שמאוד קרובה למלכישוע כך שהרבה מהחבר'ה שמסיימים שם מתגוררים באזור עפולה. יש לי את ה-NA, יש לי חברים וזו איזושהי נחיתה רכה אחרי תקופה ארוכה מאוד במסגרת שאתה לא יוצא לשום מקום ולא עובד. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> בן כמה אתה היום? << דובר >> אליה רפאלי: << דובר >> היום אני בן 21 והתגייסתי לפני שישה חודשים לחוות השומר. עשיתי שלושה חודשים של טירונות ועוד שלושה חודשים של מחלקת קרביים, זה מסלול שבו מי שמוכיח את עצמו ממשיך לקרבי ובעזרת השם בשבוע הבא אני מתגייס לכפיר. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> יפה, בהצלחה. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> איך הגעת לעפולה? איך הגעת בכלל לכאן? אמרת שאתה מירושלים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> דרך מלכישוע. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> לא אבל למה מלכישוע? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מלכישוע זו מסגרת גם לגמילה וגם לקהילה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם לנוער. << דובר >> מלכה ברוך: << דובר >> וגם לצעירים. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> גם לצעירים. << דובר >> רועי מזרחי: << דובר >> מלכישוע קולטת מכל הארץ. זה רק בגלל שההוסטל בעפולה אז נוצרה פה איזושהי קהילה ורשת ביטחון של לא מעט בוגרים שאחרי התהליך הם גם בוחרים להישאר כאן. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> אבל יש איזשהו עניין לנתב אנשים למקום רחוק מהמקום שבו הם - - - << דובר >> רעות דדון: << דובר >> כדי שלא יחזרו. נכון, גם. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> נכון, גם וזה גם כי פה בעפולה יש יותר תמיכה. בגלל שזה קרוב למלכישוע אז יש כאן איזושהי קהילה שתומכת. << דובר >> אליה רפאלי: << דובר >> כן, אני מסכים איתך. אני גם שוכר דירה בעפולה עם שותף שהיה איתי בטיפול ועוד מישהו שממש סיים השבוע ונכנס איתי גם לדירה כשותף. עפולה זה אזור של הרבה חבר'ה ממלכישוע שנמצאים כאן. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> אני יכולה לשאול אותך שאלה? << דובר >> אליה רפאלי: << דובר >> בטח. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> מהחממה של מלכישוע אתה יוצא עכשיו לחיים האמיתיים בצבא. אני הייתי מפקדת בחוות השומר לפני שנים רבות מאוד אבל זה תמיד בלב וזה עדיין חממה. עכשיו אתה יוצא לכפיר ויש לך חיים של בחור צעיר עם סופי שבוע ובילויים. היום אפילו לא צריך ללכת לברים היום או למסיבות, בכל בית קפה - - - << דובר >> רועי מזרחי: << דובר >> אולי תענה לה על השאלה - - - << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> איך אתה מתמודד ומה האתגרים שלך בחיים הנורמטיביים שלך כשיוצאים מהחממה הזאת? << דובר >> רועי מזרחי: << דובר >> אולי תענה לי מהשיחה שעשינו לפני רבע שעה למטה. << דובר >> אליה רפאלי: << דובר >> זה בדיוק מה שעלה לי. זו שאלה מאוד טובה וההתמודדות היא לא פשוטה בכלל. הראש מתחיל לשחק הרבה, אני רק בן 21 והחברים במחלקה הם נורמטיביים לגמרי ויכולים לשתות. בשבוע שעבר הייתי בים עם החברים מהמחלקה והם פותחים שולחן של אלכוהול. זה היה מהפעמים הבודדות שבהם שמתי את עצמי במצב כזה כי לא רציתי להרגיש נפרד מהמחלקה אבל זו התמודדות לא פשוטה ולבד אני לא חושב שאני אצליח להתמודד עם זה אלא אם כן יהיה לי את רועי ואת החברים לשתף איתם. מתי שאני רוצה אני יכול גם להתקשר לרעות ולהתייעץ איתה, זו רשת הביטחון שרועי דיבר עליה. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> וזה הולך איתך הלאה. << דובר >> אליה רפאלי: << דובר >> בטח. כלומר, אני בוחר. אף אחד לא מכריח אותי לעשות את זה אבל אני בוחר על סמך זה שאני רואה אנשים שלא נשארים בקשר ומה איתם ואנשים שכן נשארים בקשר ומה קורה איתם. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> אנחנו רואים בהקשר של היחידות לטיפול בצעירים שגם הבוגרים שלנו הם עדיין די צעירים, פעמים רבות. היום הם מתמודדים עם סיטואציה שהיא כמעט בלתי אפשרית, איפה שהם לא הולכים. אנחנו מדברים איתם על מקומות, אנשים, דברים ועל התרחקות ממצבי סיכון עבורם. אין כמעט אפשרות להתרחק באופן משמעותי ממצבי סיכון. יש לנו הגבלה ברורה של זמן הטיפול שאנחנו יכולים לקבל ויש רשימת ממתינים ארוכה אז אנחנו באמת נמצאים באיזשהו מצב שהמטופלים צריכים ליווי - - - אני בקשר עם מטופלים שלי ואני יכולה להגיד שלפעמים זה אפילו 20 כדי איכשהו לתמוך בהם במצבי חיים כאלה ואחרים והשאלה היא איך אנחנו יכולים באמת לעשות את זה. כלומר, לבנות איזשהו מערך שתומך בהם לאורך כל הזמן כי זה באמת הולך ונהיה קשה יותר ויותר. << דובר >> רועי מזרחי: << דובר >> אני לא יודע אם זו בדיוק הסיטואציה אבל הייתי רוצה להוסיף שהייתי בהרבה מסגרות בחיים שלי ואני יכול להגיד שמלכישוע והצוות פה בהוסטל זו רמה אחרת לגמרי. זה מעבר ללבוא, לעשות את המשמרת שלך וללכת הביתה. באמת יש יחס אישי לכל אדם פה ברמות הכי גבוהות שיש. רועי מכניס אותי לבית שלו ואפשר להגיד שהוא בסך הכול מדריך שלי אבל הוא מזמין אותי לבית שלו בסופי שבוע והוא אומר לי "תבוא לבריכה ונשב". בעיניי, זה באמת מעל ומעבר וזה לא משהו שפגשתי בשום מסגרת שהייתה לי. זה מאוד מיוחד ולא מובן מאליו. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> אני מאחל לך בהצלחה ויישר כוח על כל התהליך שעשית עד עכשיו. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> ממש בהצלחה. אני שומעת ומתמוגגת פה, זה ממש תענוג. << דובר >> רועי מזרחי: << דובר >> מי שמגיע למלכישוע אוטומטית ובקלי-קלות מקבל פטור ואם אחד מהמטופלים רוצה להתגייס אז הצבא גם דורש מאיתנו שקודם כול יוכיח את עצמו שנה בטיפול ורק אז לדבר איתם. כשמגיע לטיפול בחור שהוא כבר בן 18 או 19 אז השנה הזאת כבר מכניסה אותו לשנות העשרים. הייתה פה את הדבקות הזאת והמלחמה הזאת. לאורך כל הדרך, לא היה לו ספק בכלל שהוא הולך לצבא. לא שינה מה יגידו לו ולא איפה ישימו אותו, הוא רצה לצבא. זה לא משנה אם יש עליות וירידות בדרך ובתהליך, הוא ממוקד מטרה וזה מוכיח את עצמו. יש לנו לא מעט בוגרים שנמצאים בכל מיני יחידות ושוברים כל מיני תקרות זכוכית, דבר שפעם לא היה אפשרי בכלל. מי היה יכול לדבר איתנו על גיוס? << דובר >> שי שפירא: << דובר >> אפיק היא קהילה שמיועדת לצעירים ללא עבר פלילי או עם עבר פלילי מועט ועם יכולת למידה וברגע שהפיקוח הגדיר את זה בצורה הזאת, זה באמת מנתק אותם מחברה רבה שנמצאת בקהילות הטיפוליות, שהם יותר מבוגרים ועם ניסיון פלילי עשיר וזה מאפשר להשאיר אותם הרבה יותר מחוברים לחברה הנורמטיבית ולגייס אותם יותר בקלות, לאפשר להם להשלים בגרויות ולחבר אותם להשכלה גבוהה. אני חושב שזה שזה משהו שנכון להכיר גם להמשך. גם לגבי מי שיצא מהמלחמה הזאת עם פוסט-טראומה או כאלה שיצאו מהנובה ודברים מהסוג הזה, צריך לראות איך מייצרים להם את המענים שלא מחברים אותם לאוכלוסיות שבהן התמכרויות הן היסטוריות, ואפילו ארכיאולוגיות אצלם ואז אפשר לתת מענים מאוד מותאמים. מכיוון שבמלכישוע הם עובדים במטבח, רבים באפיק משתלבים במסעדות ובקייטרינג ואלה עבודות שדורשות מסירות רבה כיאה להכנת אוכל. הם מחזיקים מעמד והולכים ל-NA. מהבחינה הזאת הם משולבים מאוד בתוך המענים של העיר. << דובר >> עלמה פרץ: << דובר >> שי, מעבר לזה, אתה לא נוגע ולו במעט במה שאתם נותנים לכל הבוגרים שלכם. בחגים, בערבי חג כשיש למישהו משבר הדלת פתוחה והם יכולים ללכת ולשבת שם שבוע עם עצמם, להתבודד, להתחזק שוב ולחזור לקהילה. שאפו, באמת שאפו. זה לא ברור מאליו. << דובר >> רעות דדון: << דובר >> כן, בחגים עולים הרבה בוגרים. אני כן רוצה להגיד שפעמים רבות זה נשמע מאוד יפה מבחוץ. הינה, הוא הלך לצבא וזה אבל זה היה מסע. << דובר >> שי שפירא: << דובר >> ברור. << דובר >> רעות דדון: << דובר >> מסע שנמשך זמן רב מאוד ואני יכולה להגיד ספציפית, אם אליה ירשה לי, שזה היה הלוך ושוב, עוד דוח ועוד פעם ללכת לעוד ראיון ואמרו לי "לא", ונתנו לי פרופיל נמוך. << דובר >> אליה רפאלי: << דובר >> היה קב"ן ו-"למה לי לגייס אותך" ו-"למה אתה צריך להיות בצבא". << דובר >> רעות דדון: << דובר >> זה היה מסע קשה ממש. עכשיו אנחנו רואים את הפירות של זה אבל היו תסכולים ומה נרשום בדוח הבא ולמה הוא לא יקבל את הדוח הקודם. זה ממש מסע רציני, זה לא כזה פשוט כמו שזה נשמע. << דובר >> סיגלית גוטמן: << דובר >> וזה כשיש לנו לא מעט חיילים שנמצאים בשימוש על מלא, בתוך המסגרות בלי שהם עוברים את התהליכים האלה. << דובר >> רעות דדון: << דובר >> זה עכשיו - - - להגיע למסגרות הרגילות זה עכשיו לא פשוט וזה גם דורש ליווי ולא להישאר לבד. << דובר >> מלכה ברוך: << דובר >> כמפקחת על המסגרת, אני יכולה להגיד שזו אחת המסגרות שלא מוותרת לעולם על המטופלים שלהם. אין מצב שהם ישאירו אותם בלי מענה, גם אם זה הלוך ושוב, הלוך ושוב והם תמיד יקבלו אותם. הם נלחמים. מה שדיברתי עליו כאן עם רעות זה שיש להילחם עליהם ולא לוותר עליהם ואני חושבת שזה חשוב להרגיש את זה. << דובר >> שי שפירא: << דובר >> אחרי שאתה נלחם ואחרי שזה מצליח, אני חושב שיש לנו בוגרים רבים גם בעפולה וגם במקומות אחרים שהם אנשים נורמטיביים, מחזיקים משפחות, מחזיקים עבודה והם ממש מקפידים על שמירת חוק ושמירה מחומרים ממכרים. אני חושב שהתפוקה שיוצאת אחרי זה – גם מקהילות אחרות שגם להן יש הצלחות – היא של אנשים איכותיים מאוד, מי שמצליח, כי ההתמכרויות הן לאו דווקא לסוג מסוים של אנשים. יש אנשים שיש להם יכולות גבוהות מאוד והם עדיין מתמכרים אבל ברגע שהם יוצאים עם הכלים ועם התפיסה שאני צריך לשמור על עצמי, גם מפני החוק וגם מהתמכרויות, אז הם פשוט אנשים שממש מחזיקים את המדינה מהבחינה הזאת וכיף לפגוש את זה. << יור >> היו"ר אריאל קלנר: << יור >> טוב, יפה מאוד. זה מרשים מאוד ובאמת חשוב מאוד. עלו והצליחו. אתה באמת תצליח, אני חושב שזה שאתה עברת את מה שלאחרים מובן מאליו ואתה עשית בשביל זה מסע, זה רק חישל אותך וחיזק אותך במעלה הדרך להמשך החיים ולהמשך האתגרים שעוד יבואו. באמת כל הכבוד על ההתמדה ואני בטוח שתגיע רחוק. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תשמור על עצמך. << דובר >> שי שפירא: << דובר >> תודה לך על ההגעה לשטח ותודה על ההקשבה וההתעניינות. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:00. << סיום >>