פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב שלישי פרוטוקול מס' 482 מישיבת ועדת החינוך פרוטוקול מס' 124 מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד יום שלישי, כ"ט בתשרי התשפ"ו (21 באוקטובר 2025), שעה 13:00 סדר היום: << נושא >> ישיבה משותפת של הוועדה המיוחדת לזכויות הילד וועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא: "תופעת האלימות והוונדליזם בבתי הספר" << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: יוסף טייב – יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט קטי קטרין שטרית – יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד עאידה תומא סלימאן חברי הכנסת: סימון דוידסון מאיר כהן עדי עזוז מוזמנים: עינב לוק – מנהלת אגף בכיר שירות פסיכולוגי ייעוצי, מרד החינוך חגית גולדשטיין מלחי – מפקחת על הייעוץ בת"א-יפו, משרד החינוך טליה חדאד – מפקחת ייעוץ, מחוז דרום, משרד החינוך ורד גיל – ממונה אקלים חינוכי מיטבי ומניעת אלימות, משרד החינוך גילי מדמון – ק' מניעה והסברה מחוז ת"א, המשרד לביטחון לאומי אהרון דגן – ק' חקירות נוער ארצי, המשרד לביטחון לאומי אתי וייסבלאו – מרכז המחקר והמידע של הכנסת יובל וורגן – מרכז המחקר והמידע של הכנסת אופיר ביכלר – מנהל אגף החינוך בנחל שורק, מרכז השלטון האזורי לירון כרמלי – מנהלת אגף חינוך רווחה וצעירים, מרכז השלטון האזורי עמרי רווח – סגן ראש עיריית נס ציונה אתי בן סעדון – יו"ר צוות מוגנות ארצי, ארגוני הורים נשמתיה סומך – נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית עינב דלח – הנהגת הורים ארצית אייל טל – חבר צוות מוכנות, הנהגת הורים ארצית מור דקל – יו"ר העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך איילת קציר – יו"ר התנועה מובילי חינוך בישראל דניאל נאור – מייסד ומנהל שותף בפרויקט שינוי IL יובל דרוקמן – מייסד ומנהל שותף בפרויקט שינוי IL חן חיים – מלווה ילדים עם קשיים חברתיים לילי הלפרין – ראש מרכז אמת לסובלנות ע' – תלמיד שעבר חרם מרוואן ג'אבר – יוצר תוכן ופעיל חברתי בנושא חרמות ולרי זילכה – איזי שפירא משתתפים (באמצעים מקוונים): סוזן בן עזרא – מנהלת תחום בכירה פיתוח מניעה, המשרד לביטחון לאומי ייעוץ משפטי: תמי סלע מנהלות הוועדה: אתי דנן – מנהלת ועדת החינוך תמי ברנע – מנהלת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד רישום פרלמנטרי: רויטל יפרח רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> ישיבה משותפת של הוועדה המיוחדת לזכויות הילד וועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא: "תופעת האלימות והוונדליזם בבתי הספר" << נושא >> << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני מתכבד לפתוח את הישיבה המשותפת של ועדת החינוך, התרבות והספורט והוועדה המיוחדת לזכויות הילד בנושא: "תופעת אירועי האלימות והוונדליזם בבתי הספר". קודם כל, אני רוצה לברך אותך, קטי, כי המינוי שלך היה בסוף המושב הקודם. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה לזכויות הילד): << דובר_המשך >> תודה רבה. אבל אני לא עוזבת את ועדת החינוך. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> זה הרווח שלנו, שהיא גם חברת ועדת החינוך וגם יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד. תראו, מן הראוי היה שהוועדה הזאת עוד תתכנס בפגרה לאור האירועים החריגים מאוד שנחשפנו אליהם גם בתל-אביב וגם בבאר-שבע, ולצערנו בעוד הרבה מקומות. אין מקום לוונדליזם ולאלימות במוסדות חינוך. אין מקום בכלל אבל בוודאי לא במוסדות החינוך. אני חושב שהתופעה הזאת צריכה להיות מטופלת מהשורש, ולכן מצאנו לנכון גם לקיים ועדה משותפת של זכויות הילד וועדת החינוך ביחד. אני שמח שהמשרד לקח את האירועים האלה ותפס את השור בקרניו. נכנס לעובי הקורה בכל הכוח, ואנחנו נקבל את הסקירה. אני שמח גם שמחוז תל-אביב נמצא כי לפעמים יש תחושה בשיח הציבורי שהאלימות היא בפריפריה. לצערנו האלימות נמצאת בכל מקום, לפעמים גם פה, בבניין הזה, גם אם זו לא אלימות פיזית אבל אלימות מילולית ודאי קיימת, ואני אמרתי את זה אתמול בפתיחת המושב. אנחנו מדברים על חינוך? אז קודם כל שניתן דוגמה אנחנו, נציגי הציבור. אפשר להעביר ביקורת, ואמרתי את זה אתמול גם למשפחות החטופים בלי להעביר ביקורת, ואני לא נוהג להעביר ביקורת, ודאי לא על משפחות החטופים והמשפחות השכולות אבל אנחנו חייבים לשנות את הטרמינולוגיה. הטרמינולוגיה חשובה לא פחות לפעמים מהתוכן שאנחנו רוצים להעביר. אפשר להעביר ביקורת וצריך להעביר ביקורת. אף פעם לא נחשוב כולם אותו דבר וטוב שכך, וטוב שהמדינה היא מדינה דמוקרטית וכל אחד יכול להגיד אשר על ליבו, אבל יש צורה להגיד. אפשר להעביר ביקורת, לפעמים ביקורת קשה ולפעמים היא גם ביקורת מוצדקת אבל לשנות את הטרמינולוגיה. אם נתחיל מכך, אין לי ספק שבסוף זה יגלוש גם למערכות החינוך ולנוער. בסוף הנוער הזה הוא דור העתיד של מדינת ישראל. בבקשה קטי, דברי פתיחה. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה לזכויות הילד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני מאוד מודה לך כי התחושה הכללית היא תחושה של זעזוע. אני חושבת שלא היה אדם במדינת ישראל שראה את הסרטונים ולא הזדעזע, לא רק מעצם האלימות אלא מעצם הצילום. הצחוק של המצלמת או המצלם. אני מתייחסת לזה כאל כתב אישום חמור כנגד כולנו. אני הייתי ראש מטה של שר החינוך, אני מכירה את נושא החינוך שנים רבות, אני מגיעה מהתחום הזה. אני שואלת את עצמי, לאור הסרטונים האלה, איפה טעינו? איפה צריך לתקן? מה צריך לתקן? ואני חושבת שלא צריך להסתפק רק בתכניות כאלה ואחרות, צריך אפילו לנסות להגיע – אני חשבתי על זה, כי לילדים האלה יש הורים, ואולי אפילו להתחיל בענישה כי אני לא יודעת מה קורה עם ילד שעושה את מה שהוא עושה, אז אוקי, משעים אותו מבית הספר למספר ימים, נוזפים בו, אומרים לו נו,נו,נו, ומה הלאה? מי מבטיח שהילד הזה לא יחזור לסורו? ראינו אלימות כלפי ילדה כשמסביבה מספר ילדים בתיכון באזור תל-אביב. לא יתכן שילדה שמגיעה לבית הספר במדינת ישראל, במקום שאמור להיות הכי בטוח עבורה – היא תצא ממנו מושפלת, מוכה, פגועה פיזית ונפשית. זה לא נתפס. אז אני חושבת שחשוב לנו להגדיר את התופעה. אנחנו לא צריכים לטאטא את זה מתחת לשטיח, התופעה חמורה. אלימות בבית הספר, זה המשפט שאנחנו צריכים להגיד – יש אלימות בבתי הספר במדינת ישראל. מדובר בתרבות שהיא תרבות של השפלה, להשפיל את אותם ילדים. תיעוד שלהם. צפייה באלימות כאילו שמדובר באיזה שהוא אירוע תרבות או בידור. הילדות האלה לא הרימו ידיים. לא רק שהן לא הרימו ידיים, הן פגעו בנפשה של אותה ילדה. הן גם צילמו את זה ותעדו את זה ושלחו את זה, וזה סימן שמשהו עמוק מאוד מאוד נשבר במערכת הערכים שלנו. יש לי נתונים משנת תשפ"ד. סטטיסטית כ-210 תלמידים חוו אלימות כל שהיא. ותקשיבו טוב – סטטיסטית, 90,000 תלמידים חוו אלימות פיזית קשה. אני חושבת שאנחנו לא צריכים לצאת לתכניות כאלה ואחרות נקודתיות, אנחנו צריכים לצאת לתכנית חירום לאומית. וקיבלתי ממשרד החינוך ואני יודעת שיש אנשים מדהימים אבל קיבלתי מהמינהל הפדגוגי את כל הנושא של ההתייחסות וגם אתה קיבלת את זה. ואני עוברת מסעיף אחד לסעיף שני, ואני מגיעה לסעיף של תכנית "גיבורי האל". נשמע טוב, נשמע מצוין. במחוז דרום, מחוז חיפה, מחוז ירושלים. איפה מחוז תל-אביב? איפה מחוז המרכז? איפה מחוז השפלה? שם אין אלימות? שם לא קורה כלום? זה לא נשמע הגיוני וזה גם לא מקצועי. לכן אני רוצה לקבל על כך תשובה. ולא רק זה – אני חושבת, אדוני היושב-ראש, שזו לא תהיה הישיבה האחרונה. אני חושבת שנתחיל בתהליך טיפול בנושא אלימות בבתי הספר. אלימות במרחב הציבורי זה דבר שגורם בשלב מסוים לאותם ילדים להפוך אחר-כך לילדים מאוד פרובלמטיים בחברה הישראלית, ואחר-כך גם לכו תדעו מה קורה איתם. אנחנו צריכים להבין שאנחנו מגדלים בחברה הישראלית ילדים שיכולים בפוטנציה שלהם להיות עבריינים גדולים. ולכן צריך לגדוע את זה ולהסביר את זה בצורה הברורה ביותר. עכשיו, הלכתי למספר רשויות מקומיות ושאלתי מה קורה אצלן. לדיון הזה גם הבאתי נציגות מעיריית נס ציונה. יושב פה סגן ראש העיר בשם עמרי רווח, שפועל באופן עצמאי, ללא סיוע ממשרד החינוך, ללא סיוע מהמשרד לביטחון לאומי. הוא פועל בצורה מאוד יצירתית ואני אשמח גם שהוא יגיד מה קורה אצלו ביישוב, וכן רואים שיש ירידה באלימות באזור נס ציונה, שזה דבר מאוד מכובד ומאוד יפה. אז אפשר למצוא פתרונות אבל צריך לרצות למצוא את הפתרונות וצריך פה שיתוף פעולה. יש פה משולש של רשות/משרד החינוך, של הורים ותלמידים. פה צריכה להיעשות עבודה מקצועית. אי אפשר להגיד שנעשה פה תכנית ושם תכנית ובזה אנחנו פוטרים את עצמנו. לא, הבעיה הולכת וגדלה והופכת להיות מגיפה במדינת ישראל, וצריך לפתור את הבעיה הזאת. אדוני היושב-ראש, אני חושבת שכדאי שנתחיל כי יש פה מספר גדול של דוברים. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> רק משפט קטן לדיון עצמו: בלי פרטים מזהים כשמדברים על פגיעות בקטינים. אנחנו בדיון עקרוני ולהימנע מהדברים האלה, להגן על הפרטיות של הילדים ולשמור על הוראות החוק גם בנושא הזה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מועצת התלמידים, בבקשה. << דובר >> נשמתיה סומך: << דובר >> שלום לכולם. אני בת 16 בכיתה י"א באולפנת "הדר גנים" שבפתח תקווה, ואני נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית. אני אתחיל ואומר שהוועדה הזו לא סתם מתכנסת. כולנו מבינים שבארץ יש לנו תופעה מאוד רחבה של אלימות בבתי הספר ושל וונדליזם, ושהדברים האלה קורים ומתרחבים, וזה רק גדל וגדל וגדל. אני אדבר בשם עצמי ובשם התלמידים בארץ, שבסוף זו מציאות שאנחנו לא יכולים לנרמל אותה. זה גורם לתלמידים לתחושה של חוסר מוגנות, של חוסר בטיחות, להסתובב בבית הספר ולראות מכות. אגב, זה פוגש גם מחוץ לבית הספר, ברחובות, ולא רק אלימות פיזית, גם אלימות מילולית וסרטונים שמפרסמים ודברים שעוברים במדיה. לצערנו, זה משהו שקורה ממש הרבה. אני אשמח גם להגיד לגבי ממה זה נובע ומה אנחנו צריכים. אני אגיד שבעניין הוונדליזם, יש ילדים שמחפשים לבטא את עצמם ובתי הספר צריכים למצוא לזה פתרונות יצירתיים. למשל, אתמול הציעו לי רעיון לעשות בבתי ספר קיר שיהיה אפשר לצייר עליו. עוד עניין שאני רוצה להגיד לגבי ילדים שמתנהגים באלימות ובוונדליזם: נכון, אנחנו לא צריכים לתת לזה לגיטימציה אבל אנחנו גם צריכים להיות רגישים לדברים האלה כי בעייני, אין ילד רע אלא יש ילד שרע לו, ואנחנו ממש חייבים להבין מה שורש הבעיה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> הגדרת את זה יפה. << דובר_המשך >> נשמתיה סומך: << דובר_המשך >> אני באמת חושבת שאנחנו צריכים לתת לזה את המענה הראוי לאותם תלמידים. ואגב, השפעות המלחמה רק הוסיפו לזה, למצב הנפשי של התלמידים - - << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> ולפני כן קורונה. << דובר_המשך >> נשמתיה סומך: << דובר_המשך >> נכון. אנחנו בשנים שמערכת החינוך בשנים לא פשוטות והתלמידים בשנים לא פשוטות. אנחנו חייבים להבין איך אנחנו מתייחסים לזה בצורה הכי נכונה. אנחנו, כתלמידים וגם כמועצה הארצית, אנחנו רוצים להתייחס לנושא הזה ולפעול בצורה הכי נכונה והכי מיטבית, ולעשות כל מה שאפשר כדי למגר את התופעה הזאת ברחבי הארץ. תודה על ההקשבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מרוואן, בבקשה. << דובר >> מרוואן ג'אבר: << דובר >> שלום לכולם. היום באתי לסגור מעגל. למי שעדיין לא מכיר – שמי מרוואן ג'אבר, בן 17,דרוזי שעוסק בהסברה ישראלית. דיברתי כבר על נושא החרם, גם על החרם שעברתי. באמת ניסיתי לעשות הכל בשביל לשנות את הדבר הזה, אבל פעם אחרונה סיפרתי כאן, בוועדה הזאת, שעברתי חרם וקיבלתי מכות. הייתה אלימות ואפילו צחקו על הסרטונים שאני עושה. ממש בריונות. אני כל-כך מרגיש בנוח כאן כי המקום הזה שינה אותי. אז מילד שהיה מפחד לדבר, עכשיו כל המדינה שומעת אותי וגם כל העולם. אז אני כל-כך שמח ואני רוצה לבשר לכם בשורה, שמכאן באמת הכל השתנה. המצב החברתי שלי כל-כך מעולה, אחרי שדיברתי על מה שאני עובר, מכאן הכל השתנה ועכשיו יש לי מצב חברתי מעולה. זאת אומרת, אני רוצה ללכת לבית הספר כל יום ואני כל-כך שמח. אז באמת, תודה רבה. יש לי מסר חשוב כל-כך לאנשים שעוברים חרם ואלימות: קודם כל, תישארו כמו שאתם ותהיו חזקים כי בסוף הכל יעזור. תנסו לעשות הכל בשביל השינוי. תעשו יוזמות, תעשו הכל, אל תישארו לבד. תפתחו גם את הלב שלכם ותדברו על הנושא הזה כי זה באמת כל-כך חשוב. אם גם אתם צריכים עזרה או משהו, אתם יכולים לפנות אלי ואעזור לכם. באמת, גם אני יכול להגיע לבית הספר שלכם ולעשות שם חינוך לכל מי שמציק לכם. בסוף יצאתי מזה בטוב. רציתי להגיד שתהיו חזקים, באמת הכל הולך להשתנות. רוצה להעביר גם מסר לכל אלה שמנסים לעשות צחוק מאנשים והכל – אל תהיו אנשים רעים, תהיו אנשים טובים. אתם לא יודעים באמת לאן תגיעו ולאן זה יביא אתכם. כל-כך חשוב להיות אנשים טובים. וגם אם ראיתם ילד שיושב בצד או מקבל מכות, תעזרו לו. אל תתחילו לצלם כי לא כל דבר צריך צילום. תעזרו לו. באמת כואב לי הלב שעדיין יש אנשים אלימים ויש אנשים שמקבלים מכות. באמת קשה לראות את הדבר הזה בשנת 2025. רציתי להגיד תודה קודם כל לחברת הכנסת קטי שטרית וגם לחבר הכנסת יוסף טייב וגם לכם, ששמעתם אותי, וגם למנהלת בית הספר שלי חוזמה, וגם למנהלת התכנית "סנאבל", זהרה ברכאת. תודה לכם, כולכם, שהקשבתם לי ועזרתם לי. אני כל-כך שמח אבל אני באמת לא אעצור עד שזה לא ייגמר. זה לא ייגמר אבל יהיה פחות. באמת, מי שרוצה עזרה – אני כאן. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. (מחיאות כפיים) << דובר_המשך >> מרוואן ג'אבר: << דובר_המשך >> זה בזכותכם, באמת. זה בזכותכם. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חברי הכנסת, התייחסות קצרה עד שנקבל את הסקירה ממשרד החינוך, מה שהיה ומה שהם פעלו, בוודאי במקרים הספציפיים האלה אבל בכלל. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> שלום אדוני היושב-ראש. אני אקדים ואציין שב-27 משנותיי ניהלתי בתי ספר, שכולם היו בתי ספר הטרוגניים לגמרי, בתי ספר שנעו בין 1,000 ל-1,500 תלמידים. ותמיד אומרים לי שמה שהיה אז הוא לא היום. זה דבר שחוזר על עצמו. גם אז הייתה אלימות כמו שהיום. נכון שלא היו רשתות והמרחב של הרשתות מאפשר לשבת ליד המקלדת ולכתוב מה שרוצים. דווקא היום אני יוצא מאזור הנוחות שלי ואני רוצה לפנות למנהלי בתי הספר, למורים ולמשרד החינוך. ראיתי עכשיו, אדוני, את תכניתו של שר החינוך לחזק את היהדות. הקמת בתי מדרש בתוך בתי ספר, לימודי חגים ואלף ואחד דברים שעשיתי. הייתי מנהל בבית ספר ממלכתי לגמרי והיה לי בית כנסת בתוך בית הספר. ושאלתי את עצמי מתי יגיע שר חינוך שלא ידבר על חיזוק המתמטיקה, שלא ידבר על חיזוק העברית, שלא ידבר על חיזוק היהדות. שידבר על האטמוספירה האלימה בתוך הספר כי משם הכל יוצא ולשם הכל חוזר. ואני אציע את זה ליואב, שבאמת התכנית הרב-שנתית, תכנית החומש הבאה של משרד החינוך צריכה להיות אך ורק בדברים האלה. תזכרו, אנחנו יכולים להגיד על הנוער שלנו מה שאנחנו רוצים. יש לנו את הפקולטות לרפואה בין הטובות בעולם. יש לנו היום בתי ספר יוצאים מן הכלל מבחינת הישגים. אני בא מדימונה. 98% מתלמידי דימונה, ויאשרו את זה אנשי המשרד, יש להם בגרויות. רוב תלמידי דימונה ניגשים לחמש יחידות... הכל יש. אבל דבר אחד שכחנו במרוץ המטורף הזה להישגים, שזה הדבר החשוב – האטמוספירה בתוך בתי הספר. אנחנו צריכים להגיד למנהלים את מה שאמרתי לעצמי, ואמרתי את זה כראש עיר ואמרתי את זה כשר – כשאתה סוגר את הדלת של בית הספר שלך ואתה סוגר את השער, אתה אימפרטור בתוך בית הספר. מה שהמורה מציב לו כאתגר וכיעד – זה מה שיקבלו. עשרות פעמים נתקלתי במנהלים שלא רצו להוציא אירועים מתוך בית הספר כי פחדו על הרייטינג, ואז הם יצאו ברשתות. אי אפשר להעניש תלמידים? אפשר גם אפשר. את צודקת, יושבת-ראש מועצת התלמידים - - << דובר >> נשמתיה סומך: << דובר >> אני לא יושבת-ראש, אני נציגה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> סליחה, הנציגה. אם הייתי תלמיד, הייתי מצביע בשבילך בגלל משפט אחד שאמרת - - << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> שהילד המכה הוא ילד שרע לו. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> הרי בסופו של דבר, האדם טוב מטבעו. דברים נרכשים. ולכן אני חושב שמשרד החינוך, אני פונה אליכם: אם יש לכם תכנית טובה להציג, תציגו אותה. אם לא, לכו הביתה, שבו ביחד עם השר ותגידו: תורידו קצת לחץ מהישגים. מה שמאיים על החברה הישראלית זה לא אם אנחנו יודעים מתמטיקה יותר או פחות. מה שמאיים זה השיח, שחלקו יוצא מכאן, מבית הנבחרים וראינו מה היה אתמול, שיח אלים, רווי כמו טנק דלק שמספיק שאתה זורק גפרור והכל... מספרים לי מנהלי בתי ספר על השיח עם ההורים. על הורים שבאים וחושבים שהם מנהלים את בית הספר, והילד שעושה מקרה של אלימות והמנהל או המנהלת רוצים להעניש אותו, ההורים באים ושולחים מכתבים למשרד החינוך ומשרד החינוך מתרכך. אז אלה הדברים שצריכים לדבר עליהם, ותודה על הדיון הזה קטי ויוסי. אני חושב שמעבר לשאלות הפוליטיות, זה אחד התפקידים החשובים של הוועדה הטובה הזאת. תודה. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> דווקא בגלל שהילדים שלנו נמצאים הרבה ברשתות, אז אולי צריך לקחת את הרשתות ולהפוך אותן למשהו חיובי במקרה הזה, כמו מרוואן שהשתנה ב-180 מעלות. הוא השתמש ברשת ובוועדה שהייתה פה כדי לפתור את הבעיה שלו. הוא הציג את הבעיה בדיון בוועדה, ומזה הבינו אותם מכים, אותם - - << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, ככל שהטכנולוגיה מתפתחת. ולכן אני אומר למשרד החינוך: אתם צריכים לשנות גם את מהות תפקידו של המורה. אנחנו כבר לא מרכזי ידע. הבן שלי, אני אומר לו איך מטוס טס, בשתי דקות הוא אומר לי מה שאני הייתי לומד מ-100 ספרים. צריך לדעת איך לשחות בתוך הדבר הזה, איך לדעת להגיב לרשתות. ואנחנו שומעים את זה מילד מקסים בן 17 שאומר שהוא בעצמו פיתוח לו מיומנויות לעשות את זה. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חברת הכנסת עזוז, בבקשה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. תודה על הדיון וגם חברת הכנסת קטי שטרית, היה לנו השבוע עוד דיון השבוע על אלימות ברשתות החברתיות - - << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> מחר יש לנו דיון מאוד קשה על זנות של קטינים. זה דבר נוראי. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. אני רוצה להתחבר לדברים שאמר חברי, חבר הכנסת מאיר כהן, על האטמוספירה ודווקא לדבר על המקום שלנו, מאיפה האטמוספירה מגיעה. מערכת החינוך אמנם נמצאת בבעיה של אלימות קשה אבל היא לא בחלל ריק. אפשר לדבר גם על הבית הזה ועל מה שקרה פה אתמול בערב עם חברי הכנסת, עם חבר הכנסת, ועל אלימות מהפודיום במליאה ואיך זה יוצא החוצה. מערכת החינוך היא לא בחלל ריק והילדים לא בחלל ריק וכל החברה לא בחלל ריק. ראינו את זה גם בבלומפילד ואנחנו רואים את זה כמעט בכל מקום. החברה הפכה אלימה. ישראל הפכה למדינה אלימה וזה פוגש את הילדים. לי יש ילדים קטנים – ילד בן שבע וילדה בת 10. ילדים מתוקים והחברים שלהם גם מתוקים ולפעמים הם רבים. יש להם הרבה עניינים ואינטריגות. להורים באמת יש חלק בזה וגם למערכת החינוך יש חלק בזה. אבל אני חושבת שמהוועדה הזאת צריך לצאת מסר, וחברי הכנסת שיושבים פה שכל אחד הוא מסיעה אחרת צריכים להעביר מסר שאפשר לשבת ואפשר לדבר ואפשר לחלוק מחלוקות מרים וויכוחים מרים גם בבתי הספר עם ילדים וזה מבורך. להתווכח זה טוב אבל צריך לכבד האחד את השני. והילדים שרע להם, אני באופן אישי בעניין החינוך פחות בעניין ענישה. אני באמת מאמינה שאין ילד רע אלא ילד שרע לו. אני באמת מאמינה בזה. וגם רואה בעיניים שלי את המורים שהם חסרי אונים, אין להם כלים. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> זה לא רק עניין שאין להם כלים. הורה יכול להגיע לבית הספר ולהכות את המורה. זה לא דברים תלושים, אז אנחנו באים בטענות לילדים. יש פה גם משהו שצריך להסתכל עליו גם מההיבט של התא המשפחתי, מה קורה בתא המשפחתי שהאלימות הזאת גולשת בחזרה לכל מיני מסגרות שבהן הילד נמצא. זה דבר שגם ההורים צריכים להבין. ניסיתי לחשוב על פתרונות ואפילו חשבתי על לחוקק חוק שאם ילד מכה ופוגע בילד, ההורים שלו צריכים להבין שהענישה חלה גם עליהם. וזה שאומרים להם: אתה תהיה בבית שלושה ימים כי היכית, זה לא פותר את הבעיה. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> בא לי להגיד לך כן אבל אני אמת מרגישה שבסוף המשפט הוא לא חזות הכל, אי אפשר לעשות הכל בחקיקה. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> את צודקת. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אני חושבת שיעזור למרחב זה גם לראות דוגמה מלמעלה. אם חבר הכנסת אמסלם יתנצל בפני מירב בן ארי, המסר לציבור הוא כאין שיעור לעומת כל חקיקה שנוציא מהבית הזה. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> אבל אי אפשר לקחת את כל מה שקרה אתמול ולהפוך אותו - - << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> בכללי, החברה אלימה. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> אני מבהירה עוד נקודה: יש לי אחות מנהלת בית ספר. היא אומרת שעד לפני כמה שנים הורים לא היו מגיעים לבית הספר, לא היו נכנסים. היום ההורה נכנס, הוא יכול להיכנס לכיתה ולהכות את הילד שהיכה את הבן שלו אתמול. אלה דברים שהם לא נורמליים. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> שיתלוננו במשטרה שיבואו ויעצרו אותו. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> השאלה היא האם משטרת ישראל, שמקבלת תלונה כזו, מה קורה לאותו הורה שנכנס לבית הספר? כי אי אפשר אחר-כך לבוא ולצפות שהילד יתנהג אחרת. מרגישים את זה גם בכמות הציבור שניגש ללימודי הוראה. פעם להיות מורה היה דבר מאוד מכובד. זה לא עניין של משכורות וכל הזמן חושבים שאם יתגמלו את המורה, בזה פתרנו את הבעיה. מורה היום נתקל בבעיה מאוד רצינית, ואמרתי את זה אתמול בוועדה. המורה היא גם אחות כי אם יש לה ילד עם אלרגיה וחס וחלילה יש צורך, היא הופכת לאחות כי היא מזריקה לו את המזרק. היא הופכת להיות גם מלצרית כי יש ארוחת צהריים שנותנים לילדים - - << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אמורות להיות סייעות רפואיות. אני מכירה מרחבים אחרים. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> הסייעות הרפואיות הן עד כיתה ג'. מה עם ילד בכיתה ד'? זהו? גמרנו? מישהו פעם ראה ילד שחוטף התקף אלרגיה? כל הגוף שלו הופך לג'לי. אני רוצה לראות ילד כזה שמצליח לפתוח את התיק, להוציא את המזרק, אם הוא בכלל קיים. לפעמים הוא שוכח את המזרק. הוא צריך לקחת את המזרק ולדקור את עצמו. תקשיבו, זה הזוי. זה פשוט הזוי. וכמות הילדים האלרגיים במדינת ישראל גדלה. אז גם להיות מורה, גם מחנכת, גם מלמדת את החומר הנלמד ויש לה אחר-כך מבחנים שבוחנים אם הילדים יודעים את החומר הנלמד, גם צריכה להיות מלצרית וגם להיות מטפלת – זה כמויות אדירות של תפקיד על אדם אחד. כמה אפשר? ולכן אני חושבת שהמערכת - - << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> זה היה התפקיד כל הזמן. מה השתנה? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מעמד המורה, מעמד המטפלות והגננות. בוא נתחיל מזה. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> מעמד המורה נשחק כי אם הורה נכנס לבית הספר - - << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> זה כל-כך קל להגיד שמעמד המורה נשחק - - - << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> אם הורה נכנס לבית הספר ומשתמש באלימות מילולית או פיסית, אל תתפלאי שהילד שלו לא ימשיך את דרכו. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> חברת הכנסת שטרית, אני יכולה להגיד לך שאני מכירה מבתי הספר של הילדים שלי שאף הורה לא מעז להיכנס לבית הספר, כולם מפחדים מהמנהלת אבל עדיין יש מקרי אלימות. עדיין יש מקרי אלימות. הטלפון הזה, זו הסכנה הכי גדולה של הילדים האלה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> עאידה, בבקשה ועבור למרכז המחקר והמידע כדי לקבל נתונים שנדע על מה אנחנו מדברים, ונתקדם לאנשי המקצוע מהמשרדים. בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה. תודה לשני יושב-הראש על קיום הדיון הזה, שאני חושבת שהוא דיון לא רק חשוב אלא חיוני ביותר בתקופה הזו. אני מסכימה שמעמד המורים נשחק, וחלק מהשחיקה במעמד המורים היא לא הסיבה לקיום האלימות. חלק מהשחיקה היא גם כן מהתוצאה של האלימות המשתוללת גם כלפי המורים אבל גם בתוך בתי הספר. אי אפשר להתעלם מהעובדה שבתי הספר הם הרבה פעמים ראי לחברה עצמה. אסור לעצום עיניים אלא לדבר על זה ולמצוא דרכים להתמודד עם זה. אי אפשר להגיד שכאילו ברגע שהילדים נכנסים לתוך בית הספר וסוגרים את השערים, הם נמצאים בעולם אחר. לא, הם מביאים את העולם החיצוני ואת הערכים של העולם החיצוני של החברה לתוך בית הספר, ולצערי הרב גם המורים והמורות. המערכת החינוכית היא גם השתקפות למה שקורה בתוך החברה, והרבה פעמים המערכת עצמה, המורים והמורות, צריכים לעבור איזה שהוא שינוי חברתי כללי באיך להתמודד עם הבעיות הקיימות. נכון, ה"סושיאל" מדיה והטלפונים והמציאות מאות מאתגרת. תמיד הייתה אלימות אבל כל זמן והאתגרים החדשים שלו, והאתגרים עכשיו מאוד קשים. לצערי גם הכלים בידי המערכת החינוכית מוגבלים ולא מושקע מספיק זמן כדי לחשוב ולפעמים אין להם גם זמן לחשוב על הדברים האלה. תסתכלו על תכניות הלימוד – אני מסכימה איתך. 350 מיליון שקל הוקדשו לעניין של חיזוק הזהות היהודית, ואף אחד לא מדבר על חיזוק הזהות האנושית. אף אחד לא מדבר על חיזוק הזהות המוסרית של התלמידים. אני אומרת את זה ואני מאוד כועסת כי רק אתמול הגיע לאוזניי שבית ספר תיכון פרטי, מהטובים במדינת ישראל, התקיימה בו תגרה גדולה בין התלמידים כשהתוצאה שלה הייתה שתי מורות ושני תלמידים ותלמידה שהוצאו באמבולנסים לטיפול רפואי, וקבוצה של תלמידים שקיבלו את השוק של החיים שלהם, כולל חלק מהמשפחה שלי. היה שם גז מדמיע שהיה בשימוש התלמידים, והיה גם סכינים וכל מיני דברים. בבית ספר אחר נכנסו משפחות, היכו תלמידים על רקע איזה שהוא סכסוך מחוץ לבית הספר. לפני יומיים נרצח שומר בבית ספר בכפר יאסיף כאשר דקות היה בינו לבין זה שכל התלמידים יהיו בחצר ויהיו עדים לרצח הזה. למחרת, נרצח סגן מנהל בית ספר מכפר איבטין. על מה אנחנו מדברים? זה לא מחייב לעצור את הכל במשרד החינוך ולהגיד שזה כבר הפך לסכנת חיים לשלוח את הילדים שלנו לבתי הספר? אתם מודעים לזה? סליחה, השר מודע לזה? הוא הולך לאותם בתי ספר כמו שלנו? אני רוצה להתווכח עם הבת שלי אם היא תשלח את הילדים שלה לבית הספר כי היא מבוהלת ומפוחדת, והיא מאמינה כבר יותר בחינוך ביתי? מה קורה? מישהו חשב היום, עכשיו, לפני שעה בראיון ברדיו, היושב-ראש של ועד ההורים בעיר נצרת אומר שבאחד מהביקורים שלו אתמול באחד מבתי הספר מצא עם תלמידת חטיבת ביניים נשק. הוא לא אמר איזה נשק, זה יכול להיות סכין ויכול להיות משהו אחר. יש לכם איזו שהיא חשיבה שאומרת איך אנחנו מתמודדים עם המצב הזה? מתקיים איזה שהוא דיון במשרד החינוך של שאלות כמו התלבטות אם לעשות חיפוש על ילדים או לא? מתי המשטרה נכנסת לתמונה? בבית הספר שדיברתי עליו המשטרה נכנסה לתמונה. אני מאוד מקווה שהמשטרה הולכת להוציא את כל המצלמות מתוך בית הספר ולראות מי היה מעורב בקטטה ההמונית הזאת, ולעשות דין וחשבון. זה לא יכול להיות שזה ממשיך ככה. אני באמת ארצה לשמוע אם יש לכם בכלל תיעוד על מקרי האלימות במשרד החינוך וכמה התיעוד הזה נמצא. פעם, כשהייתי יושבת-ראש הוועדה לפני שנתיים, שלוש, שאלתי אם יש להם תיעוד על תלונות של מקרי אלימות מינית בתוך בתי הספר, התברר שלא אוספים את המידע מכל בתי הספר ואין - - - השאלה בנושא האלימות – זה קורה בעניין אלימות תלמידים? אלימות מורים? של אלימות של הורים שנכנסים לתוך בתי הספר? של איך הפשיעה בחברה הערבית מתחילה להיכנס לתוך בתי הספר? אני שומעת מתלמידים על מכירת סמים בתוך בתי הספר. על מכירת כל מיני דברים כמו גז פלפל וגז מדמיע וכל מיני דברים. אתם מודעים לזה? יש מישהו במשרד החינוך שזה התפקיד שלו, לחשוב על פתרונות כאלה? << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> עאידה, את אומרת משרד החינוך אבל זה לא רק משרד החינוך, זה גם המשרד לביטחון לאומי כי המאבטחים של בתי הספר, משכורתם משולמת דרך המשרד לביטחון לאומי. יש כל מיני ארגונים כאלה כמו של"ג וכל מיני ארגונים של כוח אדם, שהם מביאים את המאבטחים. איזה מאבטחים מגיעים לבית הספר? בני 70,80? זו גם נקודה שצריך לדבר עליה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> השאלה מה התפקיד של מאבטח. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> יפה מאוד. אז אולי ההגדרה זה לא רק לשבת בבודקה בכניסה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בסדר, אבל אני גם מדברת על האטמוספירה בתוך בית הספר. אני מדברת גם על האחריות של ההורים. אני מסכימה שאין ילד רע, יש ילד שרע לו אבל בין הגבול של לדבר על ילד שרע לו לבין ילד אלים שפוגע באחרים – זה משהו אחר לגמרי. כאשר החברה כולה משבחת אלימות, כולל הבניין הזה, כולל המקום הזה, כאשר משבחים אלימות, כאשר אלימות הופכת לדרך חיים וכאשר אפשר לרמוס את כבודם של האנשים בצורה הכי קלה ולא להזדעק מזה, אני חושבת שזו האחריות של כולנו. גם האחריות שלנו כהורים, האחריות שלנו כמשפחות שמגדלות את הילדים. אבל איזה תכניות מתייחסות גם למשפחות האלה? אני מאמינה שצריך להקשיב לצעירים כדי לבנות תכניות לימוד. צריך להקשיב להם, על האתגרים שעומדים בפניהם. על הקושי שלהם כאשר הם מאוימים על-ידי תלמידים אחרים, ומה כן מצליח או מה לא מצליח כשמדברים איתם. כמה אתם עושים את השיח הזה? אז זה באמת חשוב שנדבר לעומק ולא רק סטטיסטיקה ומה עשינו ומה לא עשינו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. בואו נקבל סקירה ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. אחרי זה אני רוצה לשמוע את התגובה של המשרד לביטחון לאומי. << דובר >> אתי וייסבלאי: << דובר >> אני אציג כמה נתונים שמשרד החינוך פרסם לאחרונה, ומשרד החינוך בוודאי ימשיך ויעדכן. סקר התלמידים של ראמ"ה, שפורסם באפריל האחרון – שמונה אחוזים מהתלמידים חוו אלימות פיסית בשנת הלימודים התשפ"ד, את כל סוגי האלימות לעיתים קרובות, כשבולט במיוחד לרעה החינוך היסודי העברי – 27% מהתלמידים דיווח כי חוו לפחות אירוע אלים אחד לעיתים קרובות. גם בחינוך היסודי-ערבי הנתונים מעט יותר נמוכים אבל עדיין מאוד גבוהים – 21% מהתלמידים חוו אירועי אלימות - - << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> מה הסיבה? כי הם לא מדווחים? << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> זה סטטיסטיקה מסקר? << דובר_המשך >> אתי וייס בלאי: << דובר_המשך >> סטטיסטיקה מסקר שערך משרד החינוך, סקר שנתי - - << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> השאלה אם הם מזהים מהי אלימות? << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> - - - << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אבל הם ידווחו ברגע שמה שהם חוו זה אלימות. << דובר_המשך >> אתי וייסבלאי: << דובר_המשך >> במשרד החינוך ראינו במצגת שיש להם נתונים גם על תשפ"ה, אז אולי אני אתייחס ספציפית גם לנקודות האלה. כמו שנאמר פה, בוועדה, גם דובר הרבה מאוד על הקשיים האישיים בעקבות המלחמה וכל האירועים. מבקר המדינה פרסם ממש הקיץ דוח שעסק בפעילות של השירות הפסיכולוגי-חינוכי במשרד החינוך והוא דיבר על היעדר תקינה מתאימה, וזה משהו שצריכים לדבר עליו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> המשרד לביטחון לאומי, בבקשה. יש נציג של המשרד? << דובר >> לירון כרמלי: << דובר >> אני מנהלת הדרכה במרכז השלטון האזורי. כבוד יושבי-הראש, אתם מדברים על הרשות ועל התקציבים ועל הבעיה. התקציב של המשרד לביטחון לאומי לרשויות בארץ קוצץ. היה קיצוץ משמעותי - - << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> על מה? << דובר_המשך >> לירון כרמלי: << דובר_המשך >> יש מדריכי מוגנות, והתקציב הזה של הרכזים והפעילות קוצץ השנה משמעותית. והדבר השני – המאבטחים שהזכרת, חברת הכנסת קטי שטרית, גם עוד לא הגיע לרשויות ובינתיים אנחנו ממנים את זה בעצמנו. אז יש לי עוד מה להגיד אבל זה בנושא הזה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כדאי מאד להגיד כמה קוצץ כי אנחנו לא יודעים באמת את הגדול האמתי של הקיצוץ, כולל הרצון שלנו לדעת. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> זה היה צריך להיות 120 - - - << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אני רק רוצה להגיד שאחד הדברים שמקוממים אותי זה התפקיד הזה של מדריכי המוגנות בבתי ספר. זה התפקיד של המורים, של מנהל בית הספר. ברגע שמכניסים לתוך בית הספר סוכנים אחרים, אומרים למורים ולמנהל – אתם לא יכולים להתמודד, מישהו אחר יעשה את זה. זה טירוף מוחלט. את הכסף הזה היה צריך להכניס לתוך בתי הספר, לתכניות, להכשרת מורים, להכשרת מנהלים. אז שימו לב מה שקורה – משתחררים מאחריות. איזה מין דבר זה? 27 שנים הייתי בבית ספר ומעולם לא חשבנו על דבר כזה. אם המורים, אם המנהלים לא יכולים לפתור את הבעיות וצריכים להכניס לתוך בית הספר מישהו שיתנהל במקומם – איפה זה נשמע? אמרה כאן מישהו שהורים לא באים לבית הספר כי הם מפחדים מהמנהל. טוב ששמעתי את זה, ברוך השם, כי חשבתי שכל אחד יכול לבוא ולפסוח על המנהל. יש מנהלים ויש מנהלות טובים בתוך המערכת וצריך לחזק אותם וללמוד מהם ולשכפל אותם. משרד החינוך צריך לקחת את המקומות הטובים ולהפוך אותם למקור לחיקוי ולא להביא תקציבים לעוד אנשים שיהיו במקומי בבית הספר. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> מאיר, קח בחשבון שמנהלים ומורים עוזבים את המערכת כי אין להם גיבוי. אין להם גיבוי. יושבת פה חברת כנסת עם ארבע תלונות למשטרה על אלימות כלפי – אחת לא טופלה, אחת. כולל שמשה. זוכרים את השמשה של איימן עודה, שזה פתח מהדורות? גם לי שברו שמשה. מישהו יודע על זה? לא. ואותו אחד שאיים עלי, על חיי? << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> רק להגיד לך שגם אלה שזרקו על השמשה של איימן עודה, עד היום לא טיפלו בהם. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> אתה מבין? אז למה שלא ישברו לנו את העצמות, את הרגליים, את הידיים? למה לא? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> סוזן, בבקשה. << דובר >> סוזן בן עזרא: << דובר >> אני מנהלת תחום מניעה ברשות הלאומית לביטחון קהילתי. אני מתנצלת שאני בזום. לצערי, בעקבות העומס בתנועה היום לא יכולתי להגיע כי כל הכבישים סגורים. אני כן אגיב לחלק מהדברים, קצת הוכנסנו באיחור אבל אני כן רוצה להתייחס לחלק מהדברים. חבר הכנסת מאיר כהן, דיברת על התכנית של מדריכי המוגנות. הייתה לי הזכות לעבוד איתך ב - - - שם פיתחנו את התכנית הזאת לפני הרבה שנים. אז יש גם הרבה דברים טובים בתכנית הזאת. אני אפתח ואגיד שהרשות הלאומית, בעזרת המנהלים היישוביים, מעבירה תכניות בתוך כ-250 יישובים. המנהלים אחראיים לתכניות של מניעת אלימות, מניעת שימוש בסמים ואלכוהול - - << דובר >> קריאה: << דובר >> זה ממש מצליח. << דובר >> סוזן בן עזרא: << דובר >> - - ובעצם באמצעות העובדים של הרשות לביטחון קהילתי, הם עוברים הכשרות, הם עוברים תהליכים שבהם יוכלו להעביר גם במרחבים הפורמליים וגם במרחבים הבלתי-פורמליים פעילויות ותכניות. בנושא המוגנות בבתי הספר – אני אתמקד שם. אז באמת השנה יש לנו בערך כ-350 מדריכי מוגנות בבתי הספר בישראל. זה מעט לעומת כמות בתי הספר. אי אפשר להפנות את כל תהליך המוגנות על מדריכי המוגנות - - << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> את יכולה בבקשה להגיד לוועדה שניים, שלושה דברים שזה באחריות המדריך למוגנות. מה הוא עושה בתוך בית הספר? << דובר_המשך >> סוזן בן עזרא: << דובר_המשך >> המדריך למוגנות הוא מענה בלתי פורמלי בתוך בית הספר, הוא לא מחליף את המורה, הוא לא מחליף את הצוות החינוכי, וזה גם בהתייחסות לדברים שאתה מעלה. תפקידו הוא להיות עוד זוג עיניים שנותן איזה שהוא מענה לילדים שיצאו מהכיתה, שמסתובבים. בשיח בית ספרי שהוא קולט, והוא מוכשר לקלוט. לאתר ולזהות שיח על אלימות, שיח על - - << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> זאת אומרת, אם אני כמורה רואה תלמיד בחוץ, אז אני קורא למדריך למוגנות? << דובר >> סוזן בן עזרא: << דובר >> לא, לא. הוא לא מחליף למורה. המורה יכול להיעזר - - << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אז מה תפקידו? << דובר_המשך >> סוזן בן עזרא: << דובר_המשך >> תפקידו של מדריך המוגנות הוא להיות חלק מצוות בית הספר. הוא אינו מחליף את המורה. אבל במידה ומורה יכול לאתר לדוגמה, יחד עם היועצת, שניים או שלושה תלמידים שכרגע נמצאים באיזה שהוא תהליך והם צריכים מענה פרטני, לשוחח על הקשיים שלהם, לשוחח על המקום שבו הם נמצאים, הוא כן יכול לתת את המענה הזה ולהוות משלים מעבר לצוות החינוכי. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> יש לי שאלה: מה ההכשרה שלו, של המדריך למוגנות? << דובר_המשך >> סוזן בן עזרא: << דובר_המשך >> מדריכי המוגנות מגיעים ממרחב מגוון מאוד של הכשרות. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> בלי מרחב. מה ההכשרה שלו? << דובר_המשך >> סוזן בן עזרא: << דובר_המשך >> אנחנו נותנים למדריכי המוגנות הכשרת אוריינטציה בסיסית שבה הם מקבלים את כל תחומי התוכן של הרשות. הם מכירים את כל השותפים ואת - - - ברשות המקומית, וגם בנוסף הם נכנסים לכל היקף ההכשרות המאוד רחב שיש לנו ברשות כל השנה. כבר עכשיו - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מה מספר ההכשרות שהוא מקבל? << דובר_המשך >> סוזן בן עזרא: << דובר_המשך >> אין לי מספר שעות כרגע לתת לך. הוא מקבל חמישה ימי הכשרת אוריינטציה בשנה, ולאחר מכן יש הכשרות ממוקדות - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לפני כניסתו לתפקיד? << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אוריינטציה זו לא הכשרה. << דובר_המשך >> סוזן בן עזרא: << דובר_המשך >> במהלך כניסתו לתפקיד כי הוא צריך להכיר. אבל הוא כן מקבל הדרכה בתוך היישוב. זאת אומרת - - << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מתחום חינוך? - - - << דובר_המשך >> סוזן בן עזרא: << דובר_המשך >> תנו לי לסיים את המשפט. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בואו נסכים כי אנחנו טוחנים קמח. גברת סוזן, ברשותך, הוועדות מבקשות לקבל סילבוס מפורט מה הם מקבלים מבחינת שעות ההכשרה ומתי הם מקבלים את זה. האם זה בתוך ההעסקה שלו או טרם כניסתו לתפקיד? << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מה תנאי הקבלה? << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> אין, זה מדריך. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. משטרת ישראל, אפשר התייחסות לגבי מקרי אלימות? כמה מקרי אלימות הגיעו לידיעתכם? על-ידי מי הם הגיעו לידיעתכם ואיך זה טופל? << דובר >> אהרון דגן: << דובר >> צוהריים טובים. אני לא יודע להגיד לך כמויות כי לא התבקשתי להציף את הנתונים האלה ולא התבקשתי לבדוק את הנושאים האלה. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> זה לא ביקורת כלפיך אלא ביקורת כלפי מי ששולח אותך אבל תדעו שכל דיון כזה מתחילים בנתונים. איך אפשר לפתור בעיה אם אתה לא יודע מה חלקיה? אתה צריך להשלים סוג של פאזל. צריך לדעת האם יש 20 מקרים, אז זו תופעה והיא נקודתית. בוא, זה מראה על חוסר רצינות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> היינו נועלים את הישבה והולכים הביתה. << דובר_המשך >> אהרון דגן: << דובר_המשך >> אני קצין חקירות נוער ארצי. אני יכול להגיד לך שאם אני ארצה לעשות שליפת נתונים על כמה אירועי אלימות קורים בתוך בתי הספר, אני לא אצליח להגיד לך מספר מדויק מאחר וכל חוקר שיושב, מזין אירוע בבית ספר או שהוא לא מזין אירוע בבית הספר או שהוא מזין אירוע בכתובת מסוימת ולא בבית ספר. אז לעשות שליפה של נתון כזה, זה לא - - << דובר >> תמי סלע: << דובר >> בדיונים קודמים ביקשנו וקיבלנו לפי מוסד חינוכי. אולי צריך להיות שדה שכן מזינים אותו. << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> אגיד לך משהו כי ההגדרה של התפקיד שלך היא הגדרה מאוד מכובדת. אני חושבת שצריך לקחת את הנושא הזה יותר ברצינות. אני חושבת שברגע שאתה מבין שהנתונים הם נתונים, ואני אומרת לך מבלי לבדוק שהמספר עלה, ועלה מאוד מבחינת אלימות כי היום אתה רואה את זה – עזוב שאתה רואה את זה גם ברשתות כי זה סוג של חשיפה אבל אין מצב כזה שחוקר יודע שהוא יושב בפני מישהו שמתלונן על תלונה או מנהל בית הספר והיא לא נרשמת. אין דבר כזה. << דובר_המשך >> אהרון דגן: << דובר_המשך >> לא אמרתי שהתלונה לא נרשמת. כל תלונה שתגיע למשטרת ישראל תטופל במלוא הרצינות. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> נכון, אבל אתה סטטיסטית לא יודע כמה יש. << דובר >> אהרון דגן: << דובר >> אני יכול לעשות לך שליפה. אני מדבר איתך הכי פתוח שבעולם. אם החוקר בהגדרות של התלונה לא יזין מקום ביצוע העבירה, בית ספר, אז כבר התיק הזה לא בהכרח ייספר לך בסטטיסטיקה כי אני לא יכול לעשות עכשיו שליפה לפי כתובת בית ספר. יש עשרות ומאות בתי ספר בארץ ואני לא יכול עכשיו להיכנס למערכת ולהתחיל לרשום רחוב אחוזה 200 ברעננה. אני לא יכול להתחיל להזין שליפה של כתובת - - << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני, זה שאתה אומר את זה, זה לא אומר שזה תקין. זה לא תקין. << דובר >> אהרון דגן: << דובר >> בסדר, אני שם דברים על השולחן. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> יש אירוע שקרה בבית ספר ויש אירוע שלא קרה בבית ספר. << דובר_המשך >> אהרון דגן: << דובר_המשך >> יש אירוע – האירוע יטפול. זה לא אומר שזה לא יטופל. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא אמרתי שזה לא יטופל אבל תכניות עבודה נמדדות מזה שאני מסתכל אחורה ורואה מה היקף התופעה ומנתח אותה. והכלי הכי פשוט, שיש סטטיסטיקה פשוטה - אני חושב שיש איזה חוסר הבנה. אני לא מאמין שבמשטרה אין איזה כפתור שכשלוחצים עליו הוא לא נותן לך נתונים על כמה מקרי אלימות היו בבתי ספר תיכון או בבתי ספר יסודיים או בכל בתי הספר. לא מאמין. << דובר_המשך >> אהרון דגן: << דובר_המשך >> יש אפשרות לתת ואתה יכול לקבל את הנתונים האלה. אני שם את הדברים על השולחן ואני אומר לך שהנתון הזה לא יהיה מדויק ב-100%. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, ב-80%? << דובר_המשך >> אהרון דגן: << דובר_המשך >> הוא יכול לתת לך כיוון ביחס לשנים קודמות, את זה תוכל לקבל אם יש עליה או לא. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> האם נרשם מקום העבירה? << דובר_המשך >> אהרון דגן: << דובר_המשך >> מקום העבירה – הוא יכול לרשום לפי כתובת, הוא יכול לרשום אם זה בית חולים, בית ספר כזה או אחר. יש 2,500 חוקרים במשטרה, זו ההנחיה לבצע, לפתוח ככה. ככה מלמדים כל חוקר ביום הראשון שלו, איך פותחים תיק חקירה. אבל מה, את יודעת, אם לא יעשו את הפיקוח והבקרה ביום יום, אז מי שכן ירשום בית ספר – כן, מי שלא ירשום בית ספר – אז לא יראו אותו אבל זה לא אומר שהעבירה לא תטופל. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> 2,500 חוקרי נוער, כן אדוני? << דובר_המשך >> אהרון דגן: << דובר_המשך >> 2,500 חוקרים במשטרה, 250 חוקרי נוער אבל זה לא קשור כי חוקר נוער מטפל בקטינים שחשודים בעבירה פלילית. אם בא קטין ומתלונן על מתנהל או על איש צוות חינוך כזה או אחר שהוא הרביץ לו, זה לא מטופל על-ידי יחידת הנוער. << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> אגיד לך יתרה מזאת וזה כן יטופל: אם מורה או מנהל יתבטא, זה כן יטופל. << דובר >> אהרון דגן: << דובר >> חד-משמעית. יש הנחייה - - << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> סליחה, אני אגיד לך משהו: אנחנו כאן צריכים להבין האם יש שינוי מגמתי בסוג האלימות כי זה יכול להיות אלימות מילולית X, אלימות פיסית Y. אנחנו צריכים לדעת האם יש, וזה אתה כן צריך לדעת כי זה במסגרת העבודה שלך – אתה צריך לבדוק את התופעה האם חלה החמרה בנושא הזה של אלימות פיזית כי המקרים הולכים וגדלים. למה? כי יש את האמצעי הזה של הפלאפון שאפשר לצלם אז הדבר הזה נחשף. החשש שלי, ואני אומרת לך בכנות שהחשש שלי זה שמשטרת ישראל מנסה איך שהוא למוסס את הנושא הזה של הכמות שעולה וגואה. אני אומרת לך שזו הופכת להיות מגמה ואפילו זה הופך להיות מגיפה. זה לא משהו שצריך להתייחס אליו בצורה כזו של "אין לי נתונים", "אני לא יודע", "אני לא רוצה לשלוף" וכולי. << דובר_המשך >> אהרון דגן: << דובר_המשך >> אני לא חושב שנכון להגיד שמשטרת ישראל מנסה למוסס. אם אני מתרגם את זה, את אומרת: בוא לא נטפל בתיקים האלה ונראה שאין נפח פשיעה בבתי ספר. << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> לא, אבל גם אם הייתי מעירה אותך בלילה היית צריך לדעת את הנתונים. למה? כי זה מראה על סוג של בעיה מאוד גדולה בחברה הישראלית במדינת ישראל וצריך להגיד את זה, כי זה לא רק אתם. צריך פה מספר משרדים שצריכים לחבור יחד ולבדוק את התופעה הזאת, וזה לא רק אתם. זה גם משרד החינוך, זה גם משרד הרווחה. זה המון משרדים שצריכים להיכנס למצב - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תרבות וספורט. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> תרבות וספורט. צריכים להיכנס למצב של SOS. אנחנו במצב של SOS. יש לנו גם ילדים שיכולים לגמור בהתאבדות, יש ילדים שיכולים לגמור במוות. אומרת לך חברת הכנסת פה שמורים ותלמידים הגיעו באמבולנס, יצאו מבית הספר באמבולנס. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> למשרד החינוך יש נתונים? << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> אז אני לא אומרת לך שהבעיה רק שלכם כי היא לא רק שלכם. נכון, אתם גורם אכיפה מרכזי אבל יש פה עניין של כמה משרדים שצריכים לבוא ולהגיד שיש בעיה בחברה הישראלית. << דובר_המשך >> אהרון דגן: << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד שאם יש אירוע אלימות בתוך בית הספר ולצערי הרב, הצוות החינוכי סוגר את זה בצורה פנימית, משטרת ישראל לעולם לא תדע על האירוע הזה. אנחנו לא קמים כל יום בבוקר ומרימים טלפון למנהלי בתי הספר לשאול מה עניינים ומה קורה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ברור, אנחנו מדברים על מי שהגיש תלונה. << דובר >> אהרון דגן: << דובר >> בדרך כלל זה נתונים שמגיעים אלינו דרך ההורים שמתערבים ואז הם מגיעים עם הילד לבית הספר ומתלוננים או שזה באמת עבירה כלפי איש צוות חינוכי, ואז בית הספר דואג להגיע לתחנת המשטרה ולהגיש את התלונה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני מבקש ממשטרת ישראל להביא לדיון הבא, דיון ההמשך, נתונים של שלוש השנים האחרונות על מקרי האלימות בבתי הספר. אנחנו רוצים לראות אם הייתה עלייה או לא הייתה עלייה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> זה אומר שאין הכרה בבעיה כאשר - - << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אבל אני סביר לך עוד רגע למה אין סטטיסטיקה ותבינו את הכל. קודם כל, צריך לדבר על זה שנושא של חינוך הוא לא בזמן בית ספר בלבד. הוא בחינוך הבלתי-פורמלי אחר הצוהריים. רוב המקרים הכי קשים קורים אחרי שהילד יוצא משער בית הספר, וצריך לחשוב על החינוך כחינוך. ואת יודעת את הדעה שלי ודיברתי על זה עשרות פעמים, ואני יוצא עכשיו מ"קרן העושר" אחרי שהצלחנו באמת להשיג 30 מיליון שקל לקירוי של מגרשי ספורט. ולמה אני אומר את זה? כי בסוף, כשהילד עסוק ולא משנה במה, לילד הזה אין ג'וקים בראש והוא יגיע פחות לסמים ואלכוהול. וכשאני אומר סמים ואלכוהול, אני אתן לכם דברים מהנתונים שאני כחבר וועדה למניעת סמים ואלכוהול מקבל יום יום, וכל פעם סם חדש וכל פעם מקרים הרבה יותר קשים. מה שקרה במדינת ישראל מהקורונה דרך המלחמה והנתונים של הילדים שצורכים אלכוהול וסמים, ואני מדבר איתכם על סמים קשים, הם מפחידים ברמות שאני לא יודע איך אנחנו ישנים בליל. ועכשיו קטי, אני חייב להסביר לך מה קרה: עד 2016 הייתה רשות למניעת סמים ואלכוהול. היתרון של הרשות חוץ מהתקצוב עצמו, שהיא הצליחה לחבר שולחנות עגולים, וכמו שאתה אומרת בדיוק, היא חיברה את כל המשרדים הנוגעים בדבר כדי לפעול למען צמצום השימוש בסמים ואלכוהול, והייתה לזה הצלחה אדירה. ב-2016 גלעד ארדן סגר את הרשות, העביר אותה למשרד לביטחון לאומי והיום יש את הגוף הקיקיוני הזה שהגברת דיברה עליו קודם. כל הכבוד לה אבל הוא לא מתוקצב, אין שם כמעט אנשי מקצוע, אין סטטיסטיקה וזה מה שהיה בזמן הרשות. בזמן הרשות חיים מסינג היה יו"ר הרשות ועבדו שם אנשי מקצוע ופעלו ועשו הרבה מאוד דברים. ואני פעם שלישית מעלה את החוק להחזרת הרשות למניעת סמים ואלכוהול ולא מצליח להעביר אותו. אני נותן לך אותו. תעבירי אותו את על השם שלך. << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> תעביר לי אותו, אני אעשה את זה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אין דבר יותר חשוב מזה, חברים. כמעט 16% מהילדים במדינת ישראל מוגדרים כמסוממים. מסוממים. ואנחנו יושבים פה בשקט. אין ילד שלא שותה אלכוהול במדינת ישראל, ואני לא מדבר אתכם על כוסית של קידוש. לכו תראו לפני מסיבות, יושבים עם בקבוקים של וודקה, עולים על רכבים שיכורים לגמרי. אף אחד לא מטפל בזה. מה אתם רוצים, שהמורים יטפלו בזה? המשטרה תטפל בזה? זה נושא של מניעה. אנחנו חייבים לחנך אותם, חייבים לפעול, חייבים לתקצב אחרת אנחנו נאבד אותם ויהיו לנו פחות אנשים בצבא ופחות לוחמים. זה מעגל שלם. והמדינה תשלם פי 10 עליהם כשהם יגיעו לבתי כלא, כשהם צריכים להוציא אותם מהתמכרויות לסמים. אתם יודעים כמה עולה גמילה? אתם יודעים מה זה לטפל אחרי זה באסירים? אתם יודעים כמה זה עולה? אז עכשיו, השר לביטחון לאומי קיצץ את הדבר היחידי שנשאר בביטחון הקהילתי. היו שם 120 מיליון שקלים, 80 מיליון שקלים הוא קיצץ. גם זה במלחמה, עצרנו את זה שלא יקצץ במקומות של הפריפריה. המדריך האחרון שיכול לעזור לילד – גם זה לא נמצא. חברים, אנחנו הולכים אחורה בצעדי ענק. אם לא נעשה סטופ ונקים את הרשות הזאת עם אנשי מקצוע שיחברו את המשרדים, כמו שאמרת אדוני היושב-ראש, כי זה מה שצריך לעשות. זה נוגע למשרד הרווחה ולביטחון ולבריאות ולמשרד הספורט ולחינוך. זה נוגע לכולם אבל כולם צריכים לעבוד ביחד ולהסתכל על הילד בקצה כי יושבים פה ילדים ממועצת התלמידים – אני טועה במשהו? מה קורה אצלכם בבתי הספר? מה קורה במסיבות אצלכם? סמים ואלכוהול? לא קנאביס, אתם לא מבינים איזה. << דובר >> קריאה: << דובר >> לא בהכרח. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אתם לא מבינים איזה. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> מה זה לא בהכרח? ישבת פעם בבית קפה? אני יושבת בבית קפה ואני מריחה את זה ממרחק. הם יושבים בבית הקפה ומעשנים גראס. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> ברור. איפה אתם חיים? << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> שנייה. הדיון התחיל באלימות בתוך בתי הספר. הדברים נאמרים מתוך הלב אבל יש משהו - - << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> שתי בנות, בנות 16 ו-17 הכנסתי לרטורנו. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> לכו לרטורנו, תראו מה קורה ברוטורנו. לא תאמינו מה קורה שם. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> בנות ממשפחות טובות, אבא הייטקיסט, אימא רופאה והבת נרקומנית עם גראס. בת 16. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> חבר'ה, אבל בין זה לבין היום, כדאי לא להיסחף בדברים על מערכת החינוך שלנו שגם מוציאה את מיטב הבנים והבנות שלנו, שמגנים על המדינה הזאת. צריך תמיד להיזהר כשאנחנו עושים הכללות. אתה צודק, סימון, יש בבתי הספר – יש לי נכדה מקסימה, כפרה עליה, בכיתה ט'. כן, היא מספרת את מה שאת מספרת, שבאמת יש איזה רפיון בלתי רגיל. את הרפיון הזה, אפשר לבלום אותו ואסור לנו לעשות עוול לכל המורים ולכל המנהלים. יש היום אנשי חינוך שעומדים בפרץ הזה ונותנים את נשמתם גם כשקשה וכמעט בלתי אפשרי. ויש הורים מצוינים ויש ועדי הורים שמבינים את ההבדל בין מעורבות להתערבות. אבל היות וזה מתחיל לפשות וזה מתחיל לעבור את הגדול, אז אנחנו חייבים לטפל בזה אבל להיזהר מלשים אקסיומות כאלה שאומרות: אין מה לעשות, כולם מסוממים, כולם מעשנים. אומרת לי מישהי: הבעיה שלי בתוך בית ספר תיכון היא שאנחנו ואתם מדברים עברית אבל בשתי שפות שונות. אתם לא מבינים את השפה שלנו. המורים לא מבינים שאנחנו יוצאים לטיול שנתי, יש לנו בתיקים אלכוהול אבל המורה אומר: אסור לי לבדוק. אני אומר לכם שאני כל חיי, אני וצוות המורים פני יציאה לטיול שנית, בדקנו. אפילו פעם אחת היה שמפו שקראו לו "נקה שבע". פתחו אותו, ניקו אותו טוב טוב, מילאו אותו אלכוהול וסגרו. אז למדנו להריח גם את השמפו. זה בדיוק התפקיד שלנו, המורה צריך לצאת מגדרו. ברגע שתוקעים לו בבית הספר רכז מוגנות, שכמו שאמרת קטי, אין לו שום ניסיון, אז הוא אומר: יש מישהו שאני יכול - - << דובר >> עינב דלח: << דובר >> זה צריך להיות של המשרד ולא של המשרד לביטחון קהילתי. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> כי אם הוא יגיע למשרד, המשרד יחייב אותו בהכשרה - - << דובר >> עינב דלח: << דובר >> יפה, זה לא שצריך אותו. הוא פשוט צריך להיות כפוף למשרד החינוך וזה ההבדל. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> לא, מה תפקידו מול המורים. אבל מה שאמר סימון, זה... << דובר >> קריאות: << דובר >> אתה כל-כך צודק כי זה בדיוק אותו דיון על עומס תפקידים של המורה כי ברגע שעושים סדר עדיפויות נכון, מה קשור לחינוך ומה לא קשור לחינוך - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יובל בקצרה. משרד החינוך, אתם מיד לאחר מכן, אפשר להעלות את המצגת. בבקשה יובל. << דובר >> יובל דרוקמן: << דובר >> שלום. אני יו"ר פורום המאבק בחרמות. אנחנו מדברים כאן על תופעה מאוד רחבת היקף ואני רוצה לקשר אותה רגע לעשייה שלנו. אנחנו מקדמים יחד אתכם, חברי הכנסת שטרית וטייב, את חוק החרם. החוק הזה עבר קריאה טרומית במרץ 2024 כמדומני. << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> אבל הוא מיושם. הוא כבר לא רלוונטי כי הוא מיושם בחלקו. << דובר >> יובל דרוקמן: << דובר >> כן, אבל אנחנו חושבים שאפשר - - << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> זה בדיוק מה שאמר פה חבר הכנסת, זוכר? עוד פונקציה שתטפל בזה? << דובר_המשך >> יובל דרוקמן: << דובר_המשך >> לא. אנחנו חושבים שאפשר לקיים דיון של הכנה לקריאה ראשונה כאן בוועדה, ולפתוח את הסעיפים מחדש ולבדוק אילו עריכות ושינויים אפשר לעשות, והנושא הזה חייב להיות מדובר כאן גם עם מסקנות שהוועדה מוודאת שהן מקוימות כי בסופו של דבר, אנחנו יודעים שכל המשרדים עושים עבודה אבל יש גם את ה"first risponders" האלה, את התגובה המידית שכל תלמיד וכל בית ספר חייב לדעת שעושים משהו. הדבר הזה לא יכול להישאר באוויר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> משרד החינוך, בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אלה התלמידים מהמערכת - - - אנחנו גאים בכם, כל הכבוד. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> משרד החינוך, בבקשה. << דובר >> עינב לוק: << דובר >> (באמצעות מצגת) אני אתחיל ואגיד בפתיח דבריי שאני מאוד מברכת על הדיון הזה כי מבחינתנו, הנושא של מוגנות, שייכות – אני אציג את עצמי. אני מנהלת את השירות הפסיכולוגי-ייעוצי של משרד החינוך. נמצאת איתי גם ורד גיל, הממונה על אקלים חינוכי מיטבי, ונמצאות איתי שתי מפקחות – מפקחת ממחוז תל-אביב ומפקחת ממחוז דרום. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> איפה בדרום? דימונה הכי טובים, אני מודיע לך. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אפשר לבקש לפחות בדיונים כלליים כאלה, שתהיה אתכם גם נציגה של הציבור הערבי? מפקחת מהציבור הערבי? << דובר >> קריאה: << דובר >> אני מייצגת גם את הציבור הערבי. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני חושבת שהגיע הזמן לכלול. גם בהתחלה כשדיברתי, אם לא הייתי מציגה את מה שהצגתי היום פה, אולי הקול הזה היה נעלם. ולהגיד לך את האמת? בא לי כל הזמן לדבר בכללי על הנושאים אבל בגלל שאף אחד לא מזכיר את הציבור שלי אז אני - - << דובר >> עינב לוק: << דובר >> אז חברת הכנסת, לקחנו לתשומת ליבנו ואני חושבת שזה חשוב. אז אני אגיד שבאמת המשימה שאנחנו רוצים לדבר עליה היא כמובן מניעת אלימות, פגיעה על כל סוגיה. אבל להגיד שמעבר לזה, אנחנו רוצים והמשימה הכי הכי גדולה שלנו זה לייצר מוגנות, תחושת שייכות ושילדים ירגישו מוגנים ושייכים בבתי הספר. אנחנו יודעים שלתחושות השייכות – האהבה לבית הספר, הקשר לבית הספר, יש תפקיד מאוד מאוד מרכזי לתלמידים שמרגישים שייכים, מוגנים והם נמנעים ממצבים של אלימות. ולכן אנחנו מברכים על הדיון ועל השיח בנושא הזה. אני אתחיל בקצרה ואגיד שהנתונים שבידיכם, כמו שהציג מרכז המחקר והמידע של הכנסת, יש לנו נתונים מסקר ראמ"ה אלימות, שלאורך השנים מהווה עבורנו מדד לנושא של אלימות ברמה הארצית וברמה המוסדית. זאת אומרת, גם לכל בית ספר יש את הנתונים שלו ביחס למדדי האלימות שמילאו התלמידים. הנתונים שהתפרסו בתשפ"ג – ואני מתחילה מתשפ"ג אבל אני אציג גם את תשפ"ד ואומר שהנתונים של תשפ"ה, לא בכדי לא הצגתי אותם למרכז המחקר והמידע כי הם עדיין לא התפרסמו, והיה לנו מאוד חשוב להביא אותם היום לוועדה כדי שיהיו נתונים הכי רלוונטיים, ואני מקווה שכל הנתונים במלואם יתפרסמו בהקדם. אז נגיד שמדד האלימות בתשפ"ד, לגבי אחוז התלמידים שנפגעו מאימות פיזית לעיתים קרובות – זה שמונה אחוזים מהתלמידים. אחוז התלמידים שחוו לפחות אחד מסוגי האלימות, שזה כולל גם את המילולי, גם מקוון, פיזי וחברתי, זה 18%. בתשפ"ה אנחנו רואים יציבות בנתונים. אלה הנתונים שיש לנו מסקר ראמ"ה. כמובן הפילוח והפירוט של תשפ"ה יתפרסם בקרוב ונוכל להתבונן בהם לעומק. אני אגיד שסקר ראמ"ה מהווה לאורך השנים כלי משמעותי למוסדות החינוך מכיוון שמעבירים את השאלון הזה אחת לשלוש שנים, ובין לבין הם מעבירים סקרים פנימיים, כשאנחנו מדברים על מספר סקרים פנימיים. מסד הנתונים הוא זה שמאפשר לבית הספר לבנות תכנית התערבות מבוססת על נתונים כי הוצגה כאן תמונה רחבה אבל יש בה שונות מאוד גדולה בין שלבי החינוך – איך זה נראה בבתי הספר היסודיים, ששם האלימות מדווחת על-ידי התלמידים כאלימות יותר גבוהה לעומת חטיבת הביניים והחטיבה העליונה. אנחנו רואים שונות בין - - - לאוכלוסיות. יש שונות בין כל בית ספר ובית ספר, ולכן מסד נתונים בית ספרי הוא קריטי לבניית תכנית התערבות. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אני שואל שאלה: כשמנהל בית ספר מקבל נתונים של בוגרים בבגרויות, והיה ומשרד החינוך לא שבע רצון, הוא קורא למנהל ומתחיל בזה טיפול. האם אתם מחזירים לבית הספר את הדירוג הזה של ה - - - ויושבים עם מנהל בית הספר כדי לייצר תכנית התערבות? << דובר_המשך >> עינב לוק: << דובר_המשך >> תודה על השאלה כי באמת כשמסתכלים היום על בית הספר, מסתכלים על תמונה חינוכית שכוללת רכיבים, ואחד הרכיבים הוא האקלים הבית ספרי. זאת אומרת, מתוך המחוזות מתקיים מעקב אל מול בתי הספר. בתי הספר שרוכשים תכניות באמצעות הגפ"ן, כאשר אנחנו רואים בבית ספר שיש מיקוד בנושא האלימות, נדרש תהליך ליווי לבית הספר הזה. ואני אגיד שמשרד החינוך - - << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> ליווי? << דובר_המשך >> עינב לוק: << דובר_המשך >> ליווי ובחירת תכניות מותאמת למצב שבית הספר נמצא ומעקב. בעצם המפקחים מקיימים תהליך של ליווי ומעקב אחר בתי ספר שבהם רמת האלימות היא גבוהה ביחס לממוצע הארצי או ביחס לנתונים המצופים מתוך בתי הספר. אז בהחלט, זה מה שמאפשר את המעקב ואת הליווי אחר הנתונים. אלה הנתונים החיצוניים של בית הספר. יחד עם זה, אני אגיד שיש לנו 250 מדריכים שזאת המומחיות שלהם בכל האוכלוסיות, בכל המגזרים ובכל המחוזות, כאשר המשימה והידע המרכזי שמחזיקים מדריכים למניעת אלימות היא איך להתמקד בנתונים ולסייע לבית הספר לבנות תכנית התערבות המבוססת על הנתונים. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> לא הבנתי, המדריכים של... << דובר_המשך >> עינב לוק: << דובר_המשך >> לא, ממש לא. אני אסביר. אני אגיד שהנושא של קידום אקלים, שייכות וצמצום אלימות, הוא יעד מרכזי. ולכל מפקח ולכל מחוז יש מדריכים מומחים שעוברים הכשרה שנים. הם מדריכים בעלי תואר שני בייעוץ חינוכי, הם אנשים שלמדו התמחות בקידום אקלים ומניעת אלימות. זאת ההתמחות שלהם, בטיפול באירוע ובבניית תכנית התערבות מבוססת נתונים. לכל מחוז יש מספר מדריכים. המדריכים האלה, ביחד עם מפקחות על הייעוץ ואם תרצו, המפקחות יתארו את זה יותר בהרחבה איך זה נראה ברמת המחוז. מזהים את תמונת המצב המחוזית, מזהים בתי ספר שזקוקים לליווי, תמיכה ומעקב מטעם הפיקוח ועוזרים להם לבנות תכנית התערבות מבוססת נתונים. הם מדריכים מומחים וזה התפקיד שלהם. גם כשקורה אירוע מאוד קיצוני ומורכז ומגיע לפיקוח, אז באמצעות המדריכים אנחנו גם מלווים את הטיפול באירוע יחד עם הפיקוח ויחד עם המדריכים. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אפשר לשאול שאלה? קודם כל, כמה בתי ספר עכשיו, בצילום מסך, עוברים תכנית מיוחדת לשיפור המוגנות ולמאבק באלימות בתוך בתי הספר באופן כללי? דבר שני, זה סקר. האם יש מסד נתונים על מקרים של אלימות בתוך בתי הספר במשרד החינוך? כלומר מה שיטת הדיווח בין בית הספר לבין משרד החינוך, והאם יש איסוף של הנתונים האלה וניתוח שלהם באיזה שהוא שלב? << דובר >> תמי סלע: << דובר >> אפשר לשאול גם שאלה: הדיון הזה נקבע לאור איזו שהיא תחושה שיש החמרה בתופעת האלימות, והנתונים שלכם דווקא לא מראים את זה. אני מניחה שיש נתונים מעוד מקומות כמו מהמשטרה, תלונות מילדים והורים. האם אתם מצליבים את הכל והאם אתם שותפים לתחושה הזאת? זה לא בא לידי ביטוי בנתונים. << דובר_המשך >> עינב לוק: << דובר_המשך >> ברשותכם, אני אנסה להמשיך בהצגה כי אספנו את כל הדברים. רשמתי לעצמי את כל השאלות ואני אתייחס לכל השאלות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אסור לפספס את הפואנטה. << דובר_המשך >> עינב לוק: << דובר_המשך >> אני אתייחס גם לשאלתך. אני רק רוצה לעבור על כל הנתונים ואז אתייחס גם לשאלות. אני אגיד שמדדים נוספים שאנחנו בודקים מעבר למדדי האלימות ואנחנו חושבים שהם מאוד קריטיים לבדיקה ולצערי, יש לי פה נתונים רק של תשפ"ד ואני מקווה שבימים הקרובים יהיו סך כל הנתונים של תשפ"ה. זה שלושה נושאים חשובים: קודם כל, תחושת המוגנות של ילדים בבית הספר, באיזו מידה הם מרגישים מוגנים? אפשר לראות כאן ששישה מכל 10 ילדים דיווח שהם מוגנים בבית הספר. זאת אומרת שיש בהחלט אוכלוסייה שמרגישה מוגנת. באיזו מידה ילדים מרגישים תחושת שייכות לבית הספר? שבעינינו זה רכיב קריטי בתוך המוסד החינוכי, ובאיזו מידה התלמידים מרגישים שבית הספר מעודד אותם לעשייה חברתית? נדמה לי שזה עלה פה בדברים של לא מעט מכם, שככל שילדים עסוקים, פעילים, שותפים לעשייה חברתית, הם מרגישים יותר שייכים ומוגנים בתוך המוסד החינוכי. יש לנו שני סקרים פנימיים - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כן, אבל יש פילוח. אנחנו מדברים בכל זאת על 40% של התלמידים שאינם מרגישים תחושת מוגנות. יש הבדלים בין הפריפריה לערים הגדולות? << דובר_המשך >> עינב לוק: << דובר_המשך >> אז אין לי נתון כזה לשלוף בעל-פה אבל אני בהחלט אבדוק את הנתון הזה ואחזור לוועדה כי יש את כל הפילוחים האפשריים. בראמ"ה יש פילוחים של מגזרים ופילוחים של פריפריה. כל פילוח אפשרי קיים בנתוני ראמ"ה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כל זה מאוד מדאיג ש-40% מהתלמידים מרגישים מוגנות. << דובר_המשך >> עינב לוק: << דובר_המשך >> אני מביאה את הנתונים איך שהם, ויש פילוחים – כל פילוח שתרצו קיים להציג אותו. אנחנו יושבים על הפילוחים כי הם הכלי שלנו ליצירת תכנית עבודה יחד עם המחוזות ויחד עם מוסדות החינוך. זה כלי קריטי כי הוא באמת מראה ומשקף את החוויה הרגשית והסובייקטיבית של הילדים שעונים על השאלון ומקדישים לזה. אני אגיד שבנוסף לזה אנחנו מעבירים שאלונים פנימיים. מעודדים את בתי הספר להעביר שאלונים פנימיים, שהם לא חיצוניים, ואין לנו את הנתונים עצים כי מטרתם שהם יהיו סקר פנימי. למשל, סקר "מה נשמע" זה סקר שפותח דווקא בתקופת המלחמה שבדק אם הילדים מרגישים מוגנים ושייכים? יש להם חברים? באיזו מידה הם מרגישים שיש קושי סביבם ואם הם רוצים לכתוב משהו בעניין הזה. בתשפ"ד ובתשפ"ה, כ-130,000 תלמידים מילאו את הסקר ואנחנו ממשיכים לעודד שימוש בסדר. הוא מהוו כלי קריטי לתלמידים. סקר נוסף שאנחנו מפעילים אותו זה סקר שאלון אח"מ, שהוא דומה במהותו לסקר אקלים, ואנחנו מודדים - - << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מה עושים עם התוצאות של הסקר? זה לא ברור. מה עושים עם התוצאות? 130,000 זה נהדר. זה סקר שאפשר להסיק ממנו. << דובר_המשך >> עינב לוק: << דובר_המשך >> אז אני אומרת שהסקר הזה, יש לנו סקר חיצוני שהוא של המשרד, שהוא בודק את הסקר. המטרה של הסקר, ואת זה אנחנו עושים, ומורים שעושים את זה משתמשים בזה. ואני אגיד עוד משהו מעניין לגבי הסקר "מה נשמע" – אחד הדברים היפים שקורים בסקר הזה, זה סקר שפותח עם חברה, הוא באפליקציה וילדים יכולים למלא אותו בקצרה. זה סקר קצר. לעיתים הסקרים ארוכים. המורה שמעבירה את זה לכיתה שלה, היא מקבלת תמונת מצב. ובנוסף לתמונת המצב היא מקבלת מאגרים ורעיונות של תכניות ופעילויות בהתאם למה שהכיתה שלה מדווחת. זאת אומרת שאם בכיתה מסוימת - - << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> כלומר אם אני מורה בכיתה, אני מעביר את הנתונים האלה של התלמידים. << דובר >> עינב לוק: << דובר >> נכון. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> השלב שחסר לי זה האם אני לוקח מהמאגר הזה רעיונות ביחד עם התלמידים? כלומר התלמידים רשאים להתערב ברעיונות ולהגיד לי: המורה, אנחנו לא צריכים את זה, אנחנו צריכים את זה. << דובר_המשך >> עינב לוק: << דובר_המשך >> אז אני אנסה להגיד את זה יותר מדויק: בעצם הסקר בודק באיזו מידה התלמידים מרגישים שייכים, שיש שם חרם בכיתה. הם מרגישים שהמורה מתעניינת בהם, שיש להם למי לפנות לעזרה וכולי. סקר כזה. ואז במידה ועולה מתוך הסקר שבכיתה שלי, שאני העברתי את השאלון, ילדים מרגישים שיש בכיתה שלנו דינמיקה של דחייה חברתית, ואני לוקחת את זה כדוגמה, בעצם הסקר מציף למורה כלים ותכניות שיוכלו לסייע לו לפתח את התכנית. חלק מהתכניות הן תכניות שקשורות בחיזוק השותפים, בקידום השותפות עם התלמידים, לשאול את התלמידים מי יכול לעזור להם לגייס שותפים בתוך בתי הספר, וחלק מהתכניות הן סדנאות בנושא, שיעורים בנושא מותאם גיל. הוא מקליד שהוא עשה את זה בכיתה ד' - - << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אם מותר לי להציע, במקום מאגר הרעיונות שתשאלו את התלמידים מה טוב. הם יודעי לפעמים יותר טוב מאיתנו, תאמיני לי. תקשיבו לילדים האלה, אני יכול להביא להם 100 רעיונות מהגפ"ן, הם יכולים להביא מתוך השטח רעיון של מה צריך לעשות, והוא עולה פי 100 על כל הגפ"ן. גם אם אתם עושים, תבורכו, אני לא אומר את זה כביקורת. << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> אני רוצה להעיר הערה: תראי, חשבנו על הדיון הזה בגלל האירוע שהיה בתל-אביב. הסקרים נחמדים, הכל טוב ויפה אבל אשמח מאוד לדעת איך טופל הנושא הזה. זה הטריד לא רק אותי, זה הטריד את כל מדינת ישראל. את הנושא הזה, האם אפשר כי באמת הסקר מאוד חשוב, השאלון חשוב. תנו לי דוגמה כי גם חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן הביאה דוגמאות. אני לא יודעת אם התחלתם לטפל במה שהיא סיפרה אבל לפחות משהו שקרה לפני מספר חודשים, אפשר לדעת איך אתם מטפלים? כי נורא חשוב אחר-כך לשמוע את סגן ראש עיריית נס ציונה, איך הם מטפלים בנושאים האלה. << דובר_המשך >> עינב לוק: << דובר_המשך >> אז אני תכף אעביר למפקחות לתאר - - << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> אני אומרת לך די, אני עייפה מתכניות וסקרים. את יודעת, איך אומרים הילדים? אני רוצה תכלס, לשמוע איך מקרה כזה מטופל. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אל תגידי כמו שאומרים הילדים כי אפילו מה שאנחנו חושבים שהם משתמשים בו, הם כבר הפסיקו להשתמש בו. יש להם שפה אחרת לגמרי. << דובר_המשך >> עינב לוק: << דובר_המשך >> אז ברשותכם, אני אעשה סקירה מאוד מאוד מהירה ואעביר למפקחות שיתארו איך מטופלים האירועים בתוך המחוזות בשיתוף פעולה, בהיבטים פרואקטיביים וריאקטיביים - - << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> אני חושבת ששם זה הקצר עם המשרדים. מתי אתם מסיימים, מתי המשטרה נכנסת, מתי משרד הרווחה נכנס? זה מה שמעניין אותי. << דובר_המשך >> עינב לוק: << דובר_המשך >> ברשותכם, אני אעשה עצירה, אתן למפקחות לתאר ואז נחזור לדיון. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> זו מהות הדיון. אנחנו שעתיים מדברים... << דובר >> עינב לוק: << דובר >> בבקשה. אז ברשותכם, אתן שתי דוגמאות של שתי מפקחות שיתארו איך הן מטפלות כאשר - - << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> תני לי רק את תל-אביב, אני לא צריכה את שתיהן. << דובר >> עינב לוק: << דובר >> בבקשה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> אגיד לך למה? יש פה שני מחוזות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> וגם היא אחראית על האוכלוסייה הערבית? << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> אין לי בעיה. אוכלוסייה כזו ואוכלוסייה כזו. << דובר >> חגית גולדשטיין: << דובר >> אני מפקחת על הייעוץ בתל-אביב. אני אגיד שאנחנו שתי מפקחות על ייעוץ בתל-אביב בגלל גודלה של העיר וכמות התלמידים בבתי הספר. את רוצה להתייחס למקרה הספציפי אבל אני אגיד שכל מקרה שקורה בתל-אביב, קודם כל הוא מדווח לפיקוח. אנחנו מתכנסים מיד עם מנהלי בתי הספר המעורבים יחד עם הרשות, ואם מעורבת רווחה, גם עם רווחה ויחד עם פסיכולוג בית הספר. אנחנו קודם כל בונים תכנית להתבונן על מה קרה כאן ולאן אנחנו הולכים. דבר שני – כשקורה מקרה כל-כך חריג, והוא חריג, ואני אגיד שהוא חריג מאוד, המקרה שנתקלתם בו, מיד התכנסה המנהלת יחד עם הנהגת ההורים. הנהגת ההורים הייתה שותפה. למחרת בבוקר כונס כל צוות המורים. עצרו את הלימודים בבית הספר בשעתיים הראשונות ונכנסו כולם לכיתות, יחד עם היועצות, המחנכים, שלוש המנהלות של בית הספר. זה בית ספר שש-שנתי. כמובן שהוזמנו ההורים של הנפגעת והפוגעת. יש המשך מעקב על השיח שהיה בכיתות, של המחנכים ושל התלמידים. כמובן שהתקיימו ועדות על-פי חוזר מנכ"ל של אירוע אלימות חריג, וזה נעשה על-פי חוק. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מה זה "אירוע אלימות חריג"? כאשר יש חריג, יש מקובל, רגיל. אז מה מוגדר חריג ומה מוגדר רגיל? ומתי חובה לדווח למשרד החינוך ומתי לא ומטפלים בזה מקומית? << דובר_המשך >> חגית גולדשטיין: << דובר_המשך >> אני אגיד שבתל-אביב אנחנו מקפידים על כל דיווח חריג על הרצף. זה יכול להיות אם מורה - - << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> סליחה, תתייחסי למישהי שלא מבינה את השפה שלכם. מה זה אומר? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אנחנו אוהבים הגדרות. << דובר >> עינב לוק: << דובר >> יש בחוזר מנכ"ל הגדרה ברורה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני רוצה להסביר למנהלת חדשה בבית הספר מתי היא מחויבת לדווח למשרד החינוך - - << דובר >> תמי סלע: << דובר >> חברת הכנסת, יש לפניי את ההגדרות של חוזר מנכ"ל שמדבר על מצבים של אלימות שלא דורשים דיווח, גם לא לפיקוח. אלימות מילולית, אלימות חברתית, אלימות פיסית שלא הצריכה טיפול רפואי. זאת אומרת, אפשר להתווכח. << דובר >> עינב לוק: << דובר >> יש הגדרות מאוד ברורות בחוזר. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> אחר-כך יש קטגוריה שמחייבת דיווח לפיקוח, ובשיקול דעת האם להוציא גם לגורמים סוציאליים או משטרה, ושם יש למשל אלימות פיסית חוזרת ונשנית ושוב, אפשר אולי להתווכח האם לדעתכם זה היה מחייב שזה ייצא החוצה למשטרה או לגורמים סוציאליים אבל כרגע, לפי חוזר מנכ"ל, החובה היא לפיקוח, ולשקול לפי המקרה כי עדיין יש נסיבות לכל מקרה. אלימות חברתית חוזרת ונשנית, איום, ואחר-כך יש קטגוריה שזה החריג יותר שמחייב גם להוציא למשטרה או לגורם סוציאלי. יש טבלאות ספציפיות גם לאלימות מינית ולאלימות מקוונת, שדורשים גם - - << דובר >> עינב לוק: << דובר >> וגם ל - - - וחינוך מיוחד. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> יש לכם מסד נתונים שאוסף את כל הדיווחים האלה? << דובר >> עינב לוק: << דובר >> אז אני אגיד שמכיוון שהדיווח יוצא מבית הספר למחוז, לכל מחוז יש דיווח על כל אירוע ועל דרכי הטיפול. כל האירועים המחייבים דיווח לפי חוזר מנכ"ל. << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> אבל זו הסיבה שביקשתי את המקרה הזה כי אני רוצה לשמוע את התהליך, מה נעשה? << דובר_המשך >> חגית גולדשטיין: << דובר_המשך >> אז אני אגיד שאנחנו באמת עוסקים בזה. זה קרה בערב החג. מיד בצאת החג הוקמו ועדות לתלמידות הפוגעות והוחלט מה שהוחלט על-פי חוזר מנכ"ל - - << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> שמה? << דובר_המשך >> חגית גולדשטיין: << דובר_המשך >> הרחקה. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> זהו? הרחקה? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> זה דווח למשטרה? << דובר_המשך >> חגית גולדשטיין: << דובר_המשך >> ההורים פנו למשטרה. ההורים הגישו תלונה. כשיש תלונה במשטרה - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אלכן אני שואל: ם ההורים לא היו הולכים למשטרה, מה היה קורה? << דובר_המשך >> חגית גולדשטיין: << דובר_המשך >> היה קורה אותו דבר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> שבית הספר היה ניגש? << דובר_המשך >> חגית גולדשטיין: << דובר_המשך >> קודם כל, אני אגיד שזה קרה מחוץ לבית הספר - - << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> זה היה בקרבת בית הספר. << דובר >> חגית גולדשטיין: << דובר >> נכון. << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> הם סיימו את הלימודים וזה היה בקרבת בית הספר. << דובר_המשך >> חגית גולדשטיין: << דובר_המשך >> נכון. חברת הכנסת שטרית, אני אגיד שההתבוננות היא גם על הילדים הפוגעים וגם הרחקה לצמיתות של ילד מבית הספר – תמשיך להיות מלווה לילדות צעירות שעדיין מגיעה להן הזכות לקבל את הטיפול הנאות ולחזור - - << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> אז זה מה שאני שואלת: מה הטיפול? מה אתם עושים? הרחקתם. מה קרה מהשלב שבו הבנות הורחקו? << דובר_המשך >> חגית גולדשטיין: << דובר_המשך >> אנחנו ממש בימים הראשונים של זה. הבנות, יחד עם הרשות, אנחנו חושבים מה המקום המתאים להן, והן יקבלו את הליווי המתאים, הליווי של הרווחה וכמובן מעקב אחרי התפקוד של כל אחת שהן, גם של הילדה הנפגעת. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> - - - << דובר_המשך >> חגית גולדשטיין: << דובר_המשך >> זה היה ממש סמוך לערב החג, ערב היציאה לחופשה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> זה היה לפני ראש השנה. << דובר >> קריאה: << דובר >> ב-28.9 גרה האירוע. << דובר >> חגית גולדשטיין: << דובר >> הייתה חופשה של כמעט 14 ימים. מיד אחרי סוכות ביצענו את ההרחקה. הטיפול היה עוד לפני אבל הכניסה לכיתות וההרחקה הראשונית הייתה מיד כשזה קרה. יום למחרת זה כבר טופל בכל דרך אפשרית. << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> אוקי, אז הן הורחקו מבית הספר. ומה עכשיו? << דובר_המשך >> חגית גולדשטיין: << דובר_המשך >> עכשיו ממשיכים. קודם כל, כמו שעינב אמרה – בכל בתי הספר אנחנו עובדים קודם כל במעגלים על החוסן של המורים כי מורה, בסופו של דבר, צריך לראות כל ילד ולגרום לתחושת השייכות שלו לבית הספר. כשילד מרגיש שייך, הוא מרגיש מחובר לבית הספר ואנחנו בהחלט רואים מקומות שיש פחות אלימות. כן, בתי הספר כמו שעינב אמרה, שהם יוצאים לנו בשאלוני האקלים בתי ספר "אדומים", אנחנו מיד נכנסים לשם באופן ממוקד לקידום תכניות של אקלים. בתי הספר האלה מלווים ויש שם צוותי יעוץ גדולים גם אם אין תקן לייעוץ. יש הרבה יועצות בבתי הספר והתכניות של משרד החינוך הן תכניות מצוינות. אנחנו ממשיכים כל הזמן להיות במקום הזה של קידום האקלים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> למשרד החינוך יש נתונים מה היה בשלוש השנים האחרונות, במקרים החריגים שדווחו למשטרה? הרי כל מקרה חריג אמור להיות מדווח למשטרה לפי חוזר מנכ"ל, אם אני מבין נכון... << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> השאלה אם המשרד עוקב אחרי זה? << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> מה עשיתם עם הילדה שנפגעה? מה דרך הטיפול בילדה שנפגעה? << דובר_המשך >> חגית גולדשטיין: << דובר_המשך >> הילדה שנפגעה תהיה מלווה רגשית. היא תחזור לכיתה, היא תקבל את כל המענה המתאים. יש לה ליווי של היועצת, היא קיבלה המון מחמאות מהאימא על הליווי, על הקשר בזמן חופשת סוכות, על ביקורי הבית. יש פה ליווי מעטפת של ליווי רגשית, ואנחנו באמת לא מוותרים ואירועים חריגים כאלה הם קו אדום אצלנו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יש למשרד נתונים? << דובר >> עינב לוק: << דובר >> אז כמו שאמרתי - - << דובר >> תמי סלע: << דובר >> - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ההורים כבר הלכו. << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> ההורים כבר הלכו למשטרה, המשרד לא הלך למשטרה. לא מנהלת בית הספר הלכה למשטרה. הילדה כמעט עמדה למות. זה פשוט לא נורמלי, זה כמה בנות שהיכו אותה. << דובר >> קריאה: << דובר >> אבל בכל זאת, אם ההורים שלה לא היו הולכים למשטרה, האם בית הספר היה מודיע למשטרה? << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> אז זה לא היה בסטטיסטיקה של המשטרה. << דובר_המשך >> חגית גולדשטיין: << דובר_המשך >> אני אגיד שזה כל מקרה לגופו. אני אגיד גם שבכל דבר אנחנו מתייעצים עם הייעוץ המשפטי מה לעשות במקרה הזה. צריך לכתוב את המכתבים. שום דבר לא נעשה על דעת אף אחד מאנשי החינוך שמעורבים. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר_המשך >> אן, אבל אל תסתתרו מאחורי הייעוץ המשפטי. הייעוץ המשפטי לא אמור להגיד לכם אם זה כן עבירה או לא עבירה. לפתור את הבעיה? הבעיה צריכה להיפתר גם ברמה הפדגוגית וגם ברמה החברתית. זה שמסתתרים סביב מדריך המוגנות – מה קורה לנו? באמת. << דובר >> עינב דלח: << דובר >> זה גם להסתכל על ה-60% ולא על ה-40%. זה ערך זה כי אנחנו עומדים עם שפ"י המון – אני מהנהגת ההורים. אנחנו עובדים עם שפ"י המון יש - - << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> גם אתם צריכים לעבוד על עצמכם, הנהגת ההורים. << דובר >> עינב דלח: << דובר >> סליחה חברת הכנסת שטרית. אנחנו עובדים עם המשרד המון ואנחנו יודעים שיש תכניות מדהימות ואנחנו גם יודעים ששונה חוזר מנכ"ל וחודד בנושא הזה בכל מה שקשור בנושא של אלימות. יש דברים שצריכים להתייחס אליהם - - -. אם נמשיך להסתכל על ה-60% ולא על ה-40%, ששם הבעיה ואת זה צריך לפתור – אנחנו נמצאים בבעיה כי נורא קל ללטף את מה שנעשה בפועל. 40% ציינו שהם מרגישים לא מוגנים אז כנראה שמשהו בתכניות האלה לא עובד, ואם נמשיך לעשות את אותו דבר נמשיך לקבל את אותן תוצאות ושום דבר שם לא ישתנה. דבר שני – גם בחוזר מנכ"ל ובכל מקום אחר יש התייחסות למילה "אלימות". כל הזמן מדברים על אלימות ועל אירועים חריגים. יושבי הראש הנכבדים יוסף טייב וקטי שטרית, שניכם אמרתם את אותו דבר: יש כאן אירוע של בריונות, זה כבר לא אלימות. אנחנו צריכים להתייחס לזה באותה צורה גם בחוזרי מנכ"ל - - << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> כן, אבל אתם מתייחסים לזה גם כשהורים נכנסים בבריונות לבתי הספר? צריכים לעמוד על זה. << דובר >> עינב דלח: << דובר >> בוודאי, יש הכל. מבחינתנו אלימות זו אלימות זו אלימות, וצריך להיות אפס סבלנות לאלימות בכל הגדרה שהיא. << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> את יודעת שהיא נכנסה לבית הספר אחרי שהיא שיצאה משיחה עם מנהל בית הספר, והיא אומרת: זה בית הספר הכי גרוע - - - << דובר >> עינב דלח: << דובר >> אלימות זו אלימות זו אלימות באשר היא והיא תקפה לכולם והיא קורית גם מהצד של תלמידים, של הורים ושל מורים. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אולי הגיע הזמן במקום לשאול אותם מה עושים, צריך לשאול אותם במה הם מאותגרים, מה הקושי שלכם לטפל? איפה זה עוצר? << דובר >> קריאות: << דובר >> - - - << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כי לבוא למקום כזה ולתאר כאילו שהכל טוב ויפה – הכל לא טוב ולא יפה. אנחנו רוצים לעזור לכם. יכול להיות שדרושה מאיתנו חקיקה מסוימת, נהלים מסוימים – תגידו לנו. תגידו למה המצב התדרדר? << דובר_המשך >> חגית גולדשטיין: << דובר_המשך >> אני אגיד שלגבי הורים כן היה שינוי לפני שנתיים או שלוש, שניתן להרחיק גם הורה מבית ספר בצו הרחקה. << דובר >> עינב דלח: << דובר >> זה החוזר החדש. << דובר_המשך >> חגית גולדשטיין: << דובר_המשך >> נכון. את לא שומעת את זה, חברת הכנסת שטרית. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מה האתגרים שעומדים בפני המשרד? ברור לכולם, גם בלי המצגת של עינב שאני עברתי עליה בבוקר כי יש לי אותה על מלא. אין לי ספק שהמשרד עשה דברים מדהימים, אין לי ספק שנעשו שינויים. שונה חוזר מנכ"ל – ברור לכולם. האם ישנם דברים שהמשרד היום נתקל בהם בתופעת אלימות, לא משנה אם זה אלימות מילולית, פיסית, אירוע חריג או לא חריג – מה עומד בפני המשרד? מה האתגרים? << דובר >> עינב לוק: << דובר >> אני חושבת שהפתיח של הדיון כאן, וברור לכולנו שאנחנו נמצאים בתקופה מאוד מאוד מורכבת שמשפיעה על החוסן של הילדים, על המסוגלות של כולם, על היכולת להתמודד. אני חושבת שככל שאנחנו עכשיו ננסה בתקופה המורכבת הזאת לייצר את תחושת השותפות בין כל השותפים – יש כאן צורך לגייס את כל השותפים בנושא של אלימות ודחייה חברתית וחרם, על כל הסוגים – אנחנו צריכים באמת את כולם. את המורים, את ההורים, את הקהילה, את הפורמלי, את הבלתי-פורמלי, את המשטרה. אז אני אומרת שבאמת נדרש כאן תהליך שלם. שאלת למה אנחנו זקוקים? אנחנו זקוקים לייצר את המענים המשותפים. << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> יש פתרונות ואנחנו תכף נשמע את נציג עיריית נס ציונה, את הפתרונות שהם מביאים. אבל לך אני מנסה להסביר משהו. תראי, כל הנושא הזה של מאבטח בית הספר – אולי אפשר לחשוב על להשתמש בזה ככוח שמגן על התלמידים, על המורים - - << דובר >> לירון כרמלי: << דובר >> חברת הכנסת, אבל זה ביטחון ובטיחות, זה שני דברים שונים. << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> נכון, אבל זה לא הר שאי אפשר להזיז אותו. אפשר. אני אומרת לחשוב שבמקום מדריכי מוגנות, שאני גם חושבת שאין לזה הרבה ערך מוסף כי צריך לעשות את זה אחרת לגמרי. אם היית מביאה יועצת בית ספר במשרה מלאה ופסיכולוג בחצי משרה לבתי ספר עם בעיות של אלימות, זה היה הרבה יותר פרודוקטיבי מאשר להביא מדריך מוגנות. << דובר >> עינב דלח: << דובר >> נתחיל מתקן ליועצת. << דובר >> קריאה: << דובר >> אבל חברת הכנסת קטי, אנחנו מדברים פה רק על אלימות בבתי הספר - - << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> רגע, לא קיבלת רשות דיבור. אני רוצה שסגן ראש עיריית נס ציונה יציג את המודל שלהם, את מה שעושה סגן ראש העיר. << דובר >> עמרי רווח: << דובר >> אחר צוהריים טובים. אני עמרי רווח, סגן ראש העיר נס ציונה, מחזיק תיק החינוך. אני יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד בנס ציונה. אני קודם כל מודה לך, חברת הכנסת שטרית וגם לך, חבר הכנסת טייב, על ההזמנה ועל זכות הדיבור. אני חושב שדיברנו כאן על הרבה דברים, ובצניעות אם יורשה לי, אני חושב שהדבר שחזר על עצמו כאן זה בעיקר הנתונים החסרים. זאת אומרת, כולנו מנסים להתבסס על הנתונים במשטרה ועל הנתונים במשרד החינוך ועל הנתונים ברשויות. זה מאוד קשה. כשאני נכנסתי לתפקיד היה מאוד קשה מה האקלים החברתי בכל בית ספר ובית ספר. אני חושב שזה נובע בעיקר מהאופן שבו אנחנו אומרים "חנוך לנער על-פי דרכו", ואנחנו לא מצליחים לעזור לנער על-פי דרכו. היום אנחנו מצפים, ויושב לידי כאן ע', שברשותו אני מזכיר אותו. הוא עבר חרם, ושאלתי אותו: איך פנית? אז הוא אומר: לא פניתי. מה קרה? הוא אומר: הגעתי למצב קיצון. בדמעות ישבתי לידו והקשבתי לסיפור, ואני חושב שזה הסיפור עצמו. היום ילד צריך כדי לפנות למישהו בתוך מערכת החינוך – הוא צריך קודם כל אומץ. קודם כל אומץ. אחרי שהוא צריך אומץ, הוא צריך לקבל החלטה שהוא פונה למישהו מבוגר, דופק על הילד, מישהו בדמות יועצת, בדמות מנהלת, בדמות מחנכת שכבודם במקומם מונח, גם של משרד החינוך שאנחנו עובדים איתו בשיתוף פעולה ובאמת יש להם תכניות מדהימות וגם למנהלי בית הספר והיועצות – הם כולם מדהימים. אבל בסופו של דבר, אנחנו צריכים לשאול את הילדים איך הם היו רוצים לפנות לבתי הספר, איך הם היו רוצים לקבל עזרה. והיום ע' ציין בפניי שהוא פחד שיקראו לו מלשן, וקראו לו מלשן. בסופו של דבר, האקט הזה של לבוא ולדפוק בדלת ואחר-כך היועצת מזמינה את ההורים ואת ההורים של הילד השני, אנחנו כבר בתוך אירוע של שלושה שבועות שכל בית הספר יודע שהילד פנה מתוך המערכת, והוא מוקצה ועובר חרם רק מעצם הפנייה. אנחנו בהתהוות - - << קריאה >> אתי בן סעדון: << קריאה >> - - - שלא מרגישים שיש להם למי לפנות. << דובר >> עמרי רווח: << דובר >> אני חושב שהשילוב הזה, גם של הצורך בנתונים כדי להכיר את האקלים החברתי בכל בית ספר וגם בפעם השנייה להנגיש את הפנייה לבני הנוער – אני עשיתי שיחות עם כמה בני נוער ואני לא יודע אם אתם יודעים אבל בני נוער היום כמעט ולא מדברים בטלפון, הם מתכתבים. כמעט ואין שיחות טלפוניות, למעט שיחות וידאו, וזאת הדרך שהם באים לידי ביטוי הכי טוב. זו הדרך שהם יודעים לבטא את עצמם ואת מה שהם מרגישים. אנחנו בנס ציונה בעצם סוג של תכנית פיילוט. אנחנו בונים את שיתוף הפעולה עם השירות הפסיכולוגי ועם אגף החינוך ואנחנו מקווים שזה ייכנס עוד השנה ונוכל להציג נתונים. אבל בסוף, אם אני מסתכל על השקף האחרון של משרד החינוך – 2,935 פניות שהתבצעו מתוך מיליון וחצי תלמידים למוקד 105 - - << דובר >> עינב לוק: << דובר >> זה לא מוקד 105, אני אשמח להציג את זה בהמשך. << דובר >> עמרי רווח: << דובר >> אני חושב שזה איפה שהוא מוכיח את הטענה של הפנייה. אנחנו הולכים לרשת את בתי הספר תחת הכותרת: בנס ציונה אתה אף פעם לא לבד. אני חושב שזו אמירה שאתה לא לבד בפן האקטיבי ויש לך רשתות חברתיות כמו טיק טוק ואחרות שבהן אנחנו ניתן סיפורים אישיים של ילדים שעברו בדיוק את מה שאותו ילד עבר. בפעם הראשונה אני חושב שהוא יוכל להרגיש שהוא באמת לא לבד בפעולה האקטיבית הזאת שאנחנו מביאים אליו את המידע שיש עוד ילדים שעברו סיפורים כאלה ויצאו מזה. בפעם השנייה, זו ההנגשה של הפנייה. תחת הכותרת: בנס ציונה אתה אף פעם לא לבד יופיע ברקוד ואתה לא חייב לדפוק על אף דלת. אתה פשוט יכול לפתוח בתאי השירותים ובין אם זה מופיע בכיתות וברחבי בית הספר, אתה רק פותח את המצלמה מרחוק בשקט בלי שאף אחד רואה ומגיע לשירות דיסקרטי, לוואטסאפ דיסקרטי שבסופו של דבר מתועד בתוך המערכות של האגף. בתוך הוואטסאפ הזה מחכה לו איש מקצוע בדמות מדריך מוגנות, עובדת סוציאלית או מישהו מהשירות הפסיכולוגי. אנחנו עדיין בודקים את זה מול הייעוץ המשפטי כי ברגע שפונים לשירות הפסיכולוגי מחויב דיווח להורים, אז אנחנו עדיין בבדיקה. אבל בעניין הזה יחכה לו מישהו עם "פלואו" מסודר, בדיוק כמו שאתה פונה למוקד כזה או אחר ונפתחת פנייה והיא נרשמת, הטיעון של הפנייה ומה הסיווג שלה – זה נעשה על-ידי התכתבות ו"פלואו" של השירות הפסיכולוגי, ובסופו של דבר נדע לבוא ולהגיד בסוף השנה ש-431 פניות דרך סריקת הברקוד בבית ספר X ו-121 פניות בבית ספר Y. אנחנו יודעים שהאקלים החברתי בבית ספר X דורש התערבות כזאת או אחרת. אנחנו יודעים לפי סיווג מה מהות הפניות – אלימות, בריונות ברשת, חרמות, אובדנות, הטרדות כאלה ואחרות חלילה. אני חושב שמכאן, גם על-ידי הנתונים שבאים מהנגשת המיזם הזה, הנגשת הפנייה והקלות שבה הוא יכול לפנות, זה מתחבר גם לדברים של חבר הכנסת מאיר כהן שאמר: תשאלו את הילדים. תשאלו אותם, הם יודעים מה הם רוצים. וכשאנחנו שאלנו אותם, הם אמרו שהדרך הכי טובה או הכי נוחה שהייתה גורמת לנו לשתף פעולה הייתה דרך וואטסאפ. לכן אני חושב שזו תחילת הדרך. אין לי עדיין נתונים מבוססים שאני יכול להגיד לכם שהפיילוט התחיל אבל זה לכל הפחות יציל המון המון ילדים שלא מופיעים כאן בנתונים. המון ילדים שלא פונים, שהחליטו שהם לא פונים כי אין להם אמון במערכת – 40% או שהם לא מרגישים מוגנים מספיק. בהיבט הזה אומרים "המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו". אני חושב שאנחנו נציל הרבה יותר, ואשמח בסוף השנה להגיע לכאן ולהציג לכם נתונים כי אני מאמין שעצם סריקת הברקוד הזה תביא להגדלת הכמות. אני מציע את עצמי לכל מי שירצה לצפות בנתונים או ירצה לשתף פעולה ולשמוע את הרעיון עד תומו – כמובן שאני כאן. << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> קודם כל, כל הכבוד לך כי אפילו יו"ר ועדת החינוך שאל אותי אם משתתפים משרדים וכולי. אז אני אומרת שזו יוזמה אישית של העירייה, במיוחד שלך, שאתה מחזיק את תיק החינוך ותיק זכויות הילד. אני אומרת שזה לא המשרד שעושה את המהפכה אלא האדם עושה את המהפכה. אתה נכנסת למשרד שלך ועשית שם מהפכה מדהימה ויש גם תוצאות בנס ציונה. וכשאתה אומר שזה פיילוט, צריך להבין שנס ציונה כולה נהנית מהעשייה שלך. זה יפה, והלוואי ויהיה את זה בכל עיר ועיר במדינת ישראל. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני מברך על היוזמה, עמרי. << דובר >> עינב לוק: << דובר >> (באמצעות מצגת) אני אנסה להציג בקצרה את מה שעוד היה במצגת ולא הספקתי להציג. תכף אני אראה גם איך נראה המוקד וזה מתכתב עם המוקד. תודה לשני חברי הכנסת, שסייעתם לנו בהקמת הדבר הזה. אני חושבת שרואים את האפקט של זה. מינואר אנחנו מדברים על כ-3,000 פניות שהגיעו למוקד. אתם יכולים לראות מי הפונים. מה שמעניין זה שאנחנו באמת לא ידענו מאילו שכבות גיל אנחנו נקבל פניות, ואנחנו רואים שהפניות מגיעות מכל שלבי החינוך כולל הגיל הרך, כולל יסודי, כולל על-יסודי, י"א ו-י"ב, באמת מכל שכבות הגיל. אנחנו לא רואים שכבת גיל שמתארת את זה יותר, ואני חושבת שזה מעיד על היקף הבעיה שבאה לידי ביטוי בכל שלבי החינוך - - << דובר >> אתי בן סעדון: << דובר >> - - - << דובר >> עינב לוק: << דובר >> תכף אני אגיד. אגיד שמבחינת האחוזים של הפניות – כ-60% מהפניות הן על-ידי הורים, כ-30% על-ידי התלמידים עצמם וכ-6% על-ידי צוותי חינוך. אנחנו כמובן מקווים שצוותי החינוך מקבלים את הכלים על-ידי אנשי המקצוע, על-ידי השירות הפסיכולוגי ברשות, על-ידי היועצות החינוכיות אבל עדיין יש גם אנשי חינוך שמתקשרים למוקד. אני אגיד ששינוי מאוד משמעותי שעשינו בחודשים האחרונים זה שמעבר למה שקורה בשיחה במוקד, יש שיחות שמסתיימות בשיחת היוועצות ובייעוץ ובליווי ותמיכה אבל ראינו שיש הרבה מאוד מקרים שהיו מקרים מאוד מורכבים, ששיחת טלפון ותמיכה זה לא הדבר שיכול לסייע לה אלא צריך ללוות מקרה לאורך זמן. יש גם מקרים שההורים או הילדים מעדיפים שזה לא יחזור לבית הספר אלא יטופל על-ידי גורם חיצוני. ולכן הקמנו צוות התערבות שמלווה את המקרים האלה לאורך זמן. יוצר קשר עם המשפחה, בודק מה ניתן לסייע. לעיתים אנחנו מפנים לשירות הפסיכולוגי, לעיתים אנחנו מקיימים שיחות אישיות עם אותו גורם מקצועי. לעיתים אנחנו משלבים את הילד באיזו שהיא תכנית טיפולית כזו או אחרת, וכמובן שאנחנו מעודדים את המשפחה בסוף ליצור קשר עם בית הספר כדי לייצר בתוך בית הספר תכנית התערבות ארוכת טווח שתסייע לו להשתלב בחלק החברתי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אז אני רוצה לשלב פה בין מה שעמרי הציג לבין מה שאת אומרת. הוא הציג פיילוט מדהים, לפחות בדרכי ההנגשה. אחרי שיש לו אותם נתונים, דרכי הטיפול עוברים דרך המשרד, עמרי? המשרד מחליט על-פי צוות התערבות מסוים? מנהל בית הספר מעורב בזה? איך זה עובד? << דובר >> עמרי רווח: << דובר >> קודם כל, מנהלי בתי הספר מעורבים וכמובן שזה נעשה בשיתוף פעולה. מן הסתם, אחרי שממפים את הפנייה ומבינים במה מדובר, אז אם יש צורך בהתערבות של ההורים – אז כמובן שמנהל בית הספר מזמין את ההורים. אם יש אפשרות להעניק עזרה ראשונה כזו או אחרת, שבאמת לא מצריכה טיפול ארוך טווח כמו שאת אומרת – יכול להיות שזה ילד שעבר היום או אתמול או השבע מקרה כזה או אחר ועושים לזה "קלוז'ר" כי זה כמובן כמו פנייה שנפתחת, כמו במוקד 106 של המוקד העירוני, עד שהפנייה לא נסגרת כמובן שזה נשאר פתוח. זו המטרה וזו המשימה שלנו ומעורבים בזה הגורמים הרלוונטיים אבל כל מקרה לגופו. אם יש אירוע שמצריך התערבות של משטרה חלילה, אז כמובן. אם יש אירוע שמצריך התערבות של משרד החינוך. אם זה אירוע שיכול להיגמר במסגרת בית הספר אז כמובן בית הספר. אבל ה"פלואו" עצמו מכיל את אותן שאלות מנחות שמתוכן נפיק את התשובה. << דובר >> עינב לוק: << דובר >> אני חושבת שחשוב שנדבר כי באמת החיבור בסוף, אנחנו מזהים שרוב האירועים מסתיימים בשיחת טלפון ובייעוץ ובהכוונה ובמשהו נקודתי. אבל בסופו של דבר, הליווי ארוך הטווח וה"פולו אפ" לוודא שבסוף חל איזה שהוא שינוי הוא דבר משמעותי ושדורש תהליך היוועצות עם אנשי המקצוע, ליווי ותמיכה. << דובר >> עמרי רווח: << דובר >> חשוב לי להגיד שאנחנו בשיתוף פעולה מלא עם המפקחות. אמנם מביאים את הפרויקט לסיומו לפני שהוא יוצא לפועל אבל גם במהלך השנה אנחנו בשיתוף עם המפקחות. משרד החינוך נמצא לגמרי בכל צעד שאנחנו עושים, וזה חלילה לא בא להחליף שום דבר אלא רק לייעל. << דובר >> עינב לוק: << דובר >> תודה. אני רוצה להגיד מעבר לדבר הזה שעשינו פעולות רבות במוקד, ואחד הדברים המהותיים זה באמת ההתמקצעות והמומחיות בדבר הזה, איך מטפלים באירוע בעיקר כאשר אנשים לא מעוניינים לחזור לבית הספר אלא רוצים טיפול מסוג אחר, באמת חשיבה שונה ויוצאת דופן. ולכן הסוגיה של הגברת ההתמחות של אנשי המקצוע במוקד היא קריטית, ולצד זה נעשו פעולות נוספות של הרצאות להורים יחד עם הנהגת ההורים הארצית, שנעשות הרצאות אחת לשבוע באופן קבוע כדי לתת ידע וכלים בנושא הזה. אנחנו מוצאים שהשותפות הזאת היא חשובה וטובה. יש לנו שולחן עגול עם הארגונים. איפה יובל? יש לנו שולחן עגול עם הארגונים שיובל איגד אותם לפורום משותף. אנחנו נפגשים איתם באופן קבוע. אנחנו מוצאים שהשותפות הזאת חשובה. יש הרבה מאוד ידע לא רק במשרד אלא בהרבה ארגונים, בשותפויות, בוודאי הנהגת ההורים, מועצת התלמידים וארגונים ששמו להם למטרה להתמודד עם הנושא הזה. אנחנו מוצאים בשיח הזה שיח מקדם, חשוב ומשמעותי. יש פניות שגם מגיעות לארגונים, ואז ראינו איך אנחנו מקבלים את המידע הזה כדי לסייע וכדי לקדם את הדברים. לא הכל מגיע רק למשרד החינוך אבל צריך לאגם את כל הדברים. כמובן שיש הרבה תכניות, והייתי שמחה להציג. אני מבינה שאנחנו גם מדברים על התכנית, שהיא שעה שבועית במערכת, שעה חובה, שעוסקים בה בלמידה ומיומנויות רגשיות וחברתיות. השיח עם הילדים, שיח רגשי, איך משוחחים, איך פונים לעזרה? אלה נושאים שחייבים להילמד בשיטה שיטתית באופן ספירלי מגן ועד י"ב. ואנחנו עדכנו את כל התכניות שלנו. שינינו את התכנית ולתכנית החדשה קוראים "הכוחות שבדרך". יש בה שיעורים ממוקדים על הנושא של שיום רגשות ממש בגיל הרך, אמפתיה, יחסים, מיומנויות חברתיות. אנחנו מעבירים סקר ליועצות וכ-95% מהיועצות מדווחות שבבית ספרן התכנית מתקיימת. אנחנו מדברים על תכניות מנהיגות שאחת מהן היא תכנית "גיבורי אל" – תכנית מנהיגות נוער למניעת בריונות ואלימות אבל יש תכניות נוספות. סדנאות והכשרות לצוותים החינוכיים; תכניות קהילתיות בתנועות הנוער ובחינוך הבלתי-פורמלי; תכניות בגפ"ן ובמרחב החינוכי. אז על זה דיברתי וכמו שאמרתי, אלה נתונים על "גיבורי אל", שנעשה ב-36 רשויות. אנחנו כמובן רוצים לעודד ולהרחיב. זו תכנית שהיא בעצם מנהיגות הנוער. לא רק המורים צריכים לפעול ולא רק ההורים אלא כולם ביחד, ולתלמידים יש תפקיד משמעותי – יש להם כוח להוביל מהלכים. אנחנו מגבשים גם תכנית משותפת יחד עם מועצת התלמידים איך לעודד אם ממילא הם פונים לחבריהם, איך לתת להם את הידע ואת הכללים כאשר חברים פונים אליהם. יש לנו כאן תכניות נוספות, תכניות של שילוב מדריכים בתוך מוסדות חינוך, כמו שדיברתי. כ-600 בתי ספר מלווים מדי שנה. תכניות רגשיות וחברתיות במסגרת הגפ"ן – 1,737 בתי ספר. מענים רגשיים – 447 בתי ספר רכשו תכניות מהגפ"ן כשאנחנו מקיימים מעקב על הדבר הזה כדי לראות איזה תכניות נרכשות ואיזה שביעות רצון יש מהן. קבוצות חברתיות – אנחנו מזהים שילדים שנמצאים באיזו שהיא מצוקה רגשית, השילוב בקבוצות חברתיות הוא מאוד מהותי. הוקמו כבר כ-5,000 קבוצות. כמעט כל יועצת מעבירה קבוצות חברתיות ורגשיות. הקמנו מרכזים לטיפול בתלמידים עם קשיים התנהגותיים. כמובן הכשרות – אנחנו עושים את ההכשרות שניתנים ליועצים, לפסיכולוגים ולאנשי חינוך. << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> אני רוצה להפסיק אותך, עינב, כי הדיון היה צריך להסתיים ב-15:00. אנחנו לא מפסיקים, אנחנו נמשיך ונקיים דיון נוסף. לגבי דרום – חלילה וחס אין לי שום דבר אבל אני חושבת שהמקרה בתל-אביב הוא המקרה הטרי ביותר והחשוב ביותר לדיון הזה. כל הילדים חשובים, כל נושאי האלימות והבריונות חייבים להיות מטופלים. אני נאלצת לצאת אבל אני משאירה אתכם גם עם הסיכום וגם עם דבריו של ע'. אני מתנצלת, מחכים לי במשרד ותכף מתחילים מליאה. << דובר >> קריאה: << דובר >> תהיו נחמדים במליאה, תדברו יפה אחד לשני. זה מתחיל בבית. תמיד בבית. << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> את מכירה אותי? את יודעת מה אני עושה? שמעת שעשיתי אמנה שכל חברי הכנסת ישמרו על שפה טובה ונאותה? תתפלאי מי לא חתם, תעשי שיעורי בית. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אז אני אומרת – בסוף תהיו נחמדים וטובים. << דובר >> קטי קטרין שטרית (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בבקשה עינב, תמשיכי. << דובר >> עינב לוק: << דובר >> יצאה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן אבל רציתי להציג שיש גם תכניות ייעודיות בחברה הערבית וחשוב לתאר אותן כי אני חושבת שיש כאן בהחלט מאפיינים ייחודיים שדורשים התייחסות. להגיד שהנושא השנתי שהוגדר לחברה הערבית מתמקד בחיזוק החוסן ובמניעת אלימות. לפחות 4% מהגפ"ן יהיו בתחומים חברתיים רגשיים למניעת אלימות, ויש תכניות ייעודיות כמו תכניות למיקוד אקלים, הגדלת היקף שעות הייעוץ, סלי תגבור לשירותים הפסיכולוגיים, תכנית "שמיים", שהיא ליווי טיפולי לתלמידים. "פותחים עתיד" – מנטור אישי לתלמידים, מרחב ללמידה ותכניות בלתי-פורמליות לקידום שייכות ומעורבות חברתית. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. רשות הדיבור לתלמיד ע'. << דובר >> ע': << דובר >> ברשותכם, אני אקרא מדף מוכן כי ההתרגשות בשיאה ויש לחץ. דיברתם פה על מוקד "קול לכולם". כשהושק המוקד אני זוכר כמה התרגשות הייתה בעיני. הייתי אז במצב חברתי ונפשי לא טוב ואמרתי שאולי אני אצליח לקבל עזרה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ע', עכשיו יותר טוב? << דובר_המשך >> ע': << דובר_המשך >> אני אגיע לזה. התקשרתי למוקד, וכנראה שהוא רק הושק אבל ההמתנה הייתה לפחות כחצי שעה. אני לא יודע כמה מכם יודעים על שירותי מוקד אבל כשאתה ממתין חצי שעה, זו חצי שעה שהייתי יכול לעשות בה כל-כך הרבה דברים אחרים. מכבר לזה, היחס שקיבלתי שם היה לא נחמד, נגדיר את זה ככה. קיבלתי בקשה לפנות לבית הספר שלי אחרי שכבר פניתי ואחרי שכבר קיבלתי את תואר המלשן וניסיתי להסביר שזה לא עזר וזה מה שקיבלתי כעזרה. אני אגיד שהמצב שלי מאז מה שעברתי, מאז הבריונות שעברתי בבית הספר הקודם שלי התדרדר. המצב הנפשי שלי לא היה מזהיר פנים, היום אני במקום אחר. עברתי בית ספר, אני בחינוך המיוחד, אני בפנימייה מדהימה ואני עובר תהליך עם עצמי. אבל העובדה שהגעתי למצב שבו אני צריך לעבור בין מספרי טלפון ובין אנשים ומורים וצוות ולאזור את האומץ רק כדי לקבל את הכישלון הזה – למה? למה אני צריך לבוא ולעבור את מה שעברתי? למה אני צריך להגיע למצב שאני יושב לבד בחדר ובוכה את נשמתי כי קוראים לי שמאלני מסריח או קפלניסט בוגד או לא יודע מה? על מה? למה אם אני הייתי פעיל חברתי בבית הספר, במועצת תלמידים, קיבלתי את התואר של חננה והיו מרביצים לי ולא יודע מה. << דובר >> לילי הלפרין: << דובר >> זוועה מה שאתה אומר. << דובר >> קריאה: << דובר >> - - - << דובר_המשך >> ע': << דובר_המשך >> זהו, זה בדיוק העניין. אני אחד מתוך – אני לא יודע את המספר המדויק אבל מתוך אלפים אם לא מיליון. אתם דיברתם שם על הסקרים האלה – אני זוכר שהיינו עושים את הסקרים האלה בכיתה. אני זוכר כמה חוסר סבלנות היה לכולנו, בטח ובטח כשהמורה אמרה שאחר-כך, מי שמסיים מקבל זמן חופשי בטלפון. אני רציתי את הזמן חופשי בטלפון אז עניתי כמה שיותר מהר. בסופו של דבר, הלוואי והיה לי פתרון קסמים. הלוואי והייתי יכול לבוא ולהציע פה איזה שהוא פתרון אבל אני לא כאן כדי להציע פתרון. אבל אל תבואו ותביאו סקרים ומספרים ותגידו שאתם מטפלים בבעיה כשהבעיה לא מטופלת. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה ע'. בבקשה. << דובר >> ד': << דובר >> אני יכול להוסיף שזו בעיה מערכתית. אני יכול לשתף שגם לי קרה אותו דבר לפני יותר שנים אבל אותו סיפור. אני חושב שזה קצת לא הגיוני שמצפים שתלמיד שעבר חרם או קריאה בשמות כמו מלשן וכולי, יצטרך להתלונן בבית הספר שזה קרה. ובסופו של דבר, אחרי שזה קורה קוראים לו מלשן והמצב רק מחמיר. אז יש מספרים, מה עושים איתם? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> איילת, בבקשה. << דובר >> איילת קציר: << דובר >> נודה על האמת – יש אלימות בחברה הישראלית כולה. אנחנו רואים את זה בכל חלקי החברה הישראלית כולל מה לעשות? גם בבית הזה למרות שיש כאלה שלא יאהבו שאני אומרת את זה. אנחנו מרגישים כל יום, כל אחד, לא משנה עבור איזו מפלגה הוא מצביע או מה תפיסת העולם שלו או התפיסה הפוליטית שלו, אנחנו מרגישים היטב ברשתות החברתיות, באטמוספירה בכלל את מכונת הרעל שיודעת לשסות, לפלג ולהכניס פה באמת רוח רעה בכל נושא. כל נושא במדינה הזאת הוא נושא פוליטי והאווירה פה הופכת להיות מאוד מאוד קשה, עד כדי שכולנו מתקשים לתפקד פה ביום יום ולהביא את מה שאנחנו לתוך שיח חברתי או שיח מקצועי או בכלל. אני רוצה לשתף שכיושבת-ראש תנועת "מובילי חינוך", גם היום הגיעה אלי פנייה מעיר בשפלה. אני עוד לא אציין כי כן פנו היום והפעילו את מנהלת בית הספר ואת הנהגת ההורים. תלמידה שבתחילה לא רצתה לספר בבית שבבית הספר קוראים לה שמאלנית מסריחה וקפלניסטית, וזה הגיע גם לפעילות בצופים אחר הצוהריים. בסופו של דבר, החיים הפכו להיות בלתי נסבלים עבורה בימים האחרונים וזה התפוצץ. אני מבטיחה לעדכן את הוועדה. אבל אנחנו חייבים רגע לאיזו שהיא התבוננות פנימה. אני יכולה לדבר ולספר על שפ"י במשרד החינוך, אני צרכתי את התכניות גם כגננת וגם כמורה וגם כמפקחת, ושוב אנחנו חוזרים לדיון של כסף ותקציבים. תכניות מצוינות יש בשפע, השעות הן מה שחסר. ההדרכה חסרה. זה משהו שצריך לפתור וזה תקציב. בסוף זה גם נופל על תקציב. דבר נוסף - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני לא בטוח שזה תקציב, איילת. עינב, יש לך בעיה תקציבית? << דובר_המשך >> איילת קציר: << דובר_המשך >> לעינב אולי... << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> עינב, האם יש בעיה תקציבית כדי ליישם את התכניות בשטח? << דובר >> איילת קציר: << דובר >> אז אני יכולה לספר לך מהשטח, אני הייתי השטח. במקרים רבים השטח – ואתם יודעים אלימות קיימת לצערי בגן הילדים ויש גם מה להגיד על חוזר מנכ"ל בסיפור הזה, שהוא לא נותן לנו מענה טוב כל-כך. אלימות קיימת בכל חלקי החברה, בכל גיל. זאת האטמוספירה שלנו בשנים האחרונות לצערי הרב במדינה הזאת. חסרות שעות, תקציבים חסרים. אגב, אמנם חברי הכנסת כבר אינם אבל הייתי מפקחת גם בחברה הערבית וגם בחברה היהודית. הייתי מפקחת במטה יהודה של שני כפרים יהודים ועוד יישוב מעורב. חסרות שעות כל הזמן. הצורך והביקוש עולה על מה שהמערכת יכולה לספק, ופה צריך לתת איזו שהיא מחשבה. אני דווקא לא כל-כך מסכימה עם חברת הכנסת קטי שטרית, שדיבר כל הזמן על ענישה. אני לא חשובת שהענישה היא פתרון. אנחנו צריכים חינוך, אנחנו צריכים להתנהל בתקיפות מול פעולות עברייניות, מול אלימות אבל אני לא חושבת שענישה היא הפתרון. אני רוצה להציע איזו שהיא אלטרנטיבה. אני לא ממציאה את הגלגל אבל תנועת "מובילי חינוך", אנחנו עשינו איזו שהיא חשיבה ולאורך תקופה די ארוכה, כשאנחנו מנסים להבין אתה שורש של האלימות הזאת, אם זה ב"מכונת רעל" שקיימת פה ואם גם בתפקיד המאוד גדול והמשמעותי של רשתות חברתיות בחיים של כולנו, גם צעירים וגם מבוגרים, עלה בחשיבה שלנו איזה שהוא רעיון של לאסור הכנסת טלפונים סלולריים לבתי הספר. עם כל הטוב שהם מביאים, הם גם מביאים הרבה רע, ואני אסביר: גם שרים פה, בבית הזה, למדו שהם מצליחים להשיג קשב ציבורי ותשומת לב באמצעות סרטונים בטיק טוק וכל מיני כאלה. אותו דבר הילדים שלנו. מה לעשות? הילדים שלנו כנראה רוצים להיות מפורסמים. וכשרוצים להיות מפורסמים, אנחנו לא מדברים על רומו של עולם, אנחנו מדברים ונוגעים ב"צהוב", במה שיביא צפיות, במה שיביא לייקים, במה שימשוך תשומת לב. ולכן אני חושבת שחלק מהפתרון הזה הוא לעצור הכנסת טלפונים סלולריים לבתי הספר. זה רק יגביר את הקשב, יגביר את הפניות, יעודד שיח, יחזיר לבית הספר את התפקיד המשמעותי שלו של חיברות ושל תרבות ושל עוד תפקידים חברתיים נוספים. אנחנו נעלה את זה על הכתב ונפנה לקיים דיון בנושא הזה, איך אנחנו מכניסים למערכת החינוך החלטה שלא תלויה במנהל אלא החלטה גורפת של מערכת שלוקחת את האחריות, עושה את ההתבוננות הזאת פנימה, מנסה לאתר גם את הגורמים ואין פה מה להתבייש – ילדים רוצים להיות מפורסמים אבל זו לא יכולה להיות הדרך. לא על-ידי מעשי קונדס ולא בריונות ולא הגחכה ולא על-ידי להפוך את בית הספר לזירה אלימה. לפחות בשעות בית הספר נצליח אולי לצמצם את זה. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. בבקשה גברתי. << דובר >> לילי הלפרין: << דובר >> אני פונה אליך בבקשה שתחשוב על ההצעה שאני אומרת: מהניסיון שלי בהפעלת תכניות למניעת אלימות וגזענות בקרב בני נוער בעיקר וגם בני נוער בסיכון, שהעניין של המודל האישי היה מאוד משמעותי. איילת, את דיברת על הטלפונים הסלולריים. יש עשרות סיבות על אלימות בני נוער בתוך בתי הספר, מהוויסות הרגשי ועד השפעת הטלוויזיה ושינה ואנחנו עוסקים בזה כל הזמן. יש משהו אחד שעולה בעבודה שלי עם בני נוער וזה העניין של המודל החיצוני הבוגר. אני רוצה לומר לכם שהאלימות אצל בני נוער היא לדעתי סימפטום של מחלה חברתית כוללת, ושמענו את זה פה ושם. אני רואה את זה כבקשה אליך. אני טוענת שצריך לבדוק מה בקהילה גורם לנוסח של "עגלה ערופה", מה אנחנו עשינו כבוגרים שהאלימות תהיה שם? כלומר מה שאני רואה היום ואני לוקחת דוגמאות מאתמול: דיבר למפגינה שלא הפריעה, ואיך הוא קרא לה? בטטה, גם שיכור לא יגע בך. וזה לפני עשרות בני נוער, הוא אומר את זה וזה רק אחד מתוך רבים. את השר על צחצוח נעליים. אלה ביטויים שהנוער לוקח ומשתמש בהם. חבר'ה, אני לא יכולה לדבר עם בני נוער שאומרים לי: מה קורה אצלכם? אתם המבוגרים. אני נורא מבקשת שאם למישהו יזדמן לקרוא מאמר שכתבתי ב-2013 – מה אתם רוצים מבני הנוער? מה אתם רוצים מבני הנוער עוד ב-2013, כשהתחילה הקפיצה במספרי אירועי האלימות בקרב מתבגרים. יושב-ראש הוועדה, אני מכירה אותך מאז שאתה פה, אתה עושה עבודה מצוינת. אני חושבת שאתה בתור יו"ר ועדת החינוך צריך להוציא איזה מסמך על האחריות של הבוגרים ולא חשוב אם זה הורים, ממסד, קהילה – לגבי המודל. דחיית הסיפוקים לא צריכה לעבוד רק אצל הצעירים. הם לומדים איך לדחות סיפוקים. אנחנו צריכים ללמוד איך לדחות סיפוקים. אם יש משהו שמעצבן אותנו, איך אנחנו יכולים להירגע. אני חושבת שאם תעשה דבר כזה עם כל הלב, עם מאות של קבוצות ושל אלפי ילדים שעברתי – הנושא הזה חשוב גם להם שאפשר לסמוך על המודל. שלא לחקות את המודלים השליליים, זה יכול מאוד לעזור ואודה לך אם תחשוב על זה ברצינות. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה. דברים חשובים. << דובר >> לירון כרמלי: << דובר >> על עץ תפוחים לא גדלים אגסים וזה בדיוק מה שאמרת. מה אנחנו רוצים? אני מאוד מתחברת למה שאמרת. רק משפט – אנחנו שמים כאן המון המון על הכתפיים של 8:00-14:00 של בתי הספר, ואני יודעת שבתי הספר עושים המון. הילדים נמצאים מ-14:00 בצוהריים עד 8:00 בבוקר למחרת בבתים, בתנועות הנוער, בארגוני הנוער, באיגודי הספורט - - << דובר >> קריאה: << דובר >> זה במקרה הטוב. << דובר >> לירון כרמלי: << דובר >> זה במקרה הטוב. אנחנו מדברים על חרמות וונדליזם. עכשיו קרה מקרה של ילדים שכנקמה שורפים סניף של תנועת נוער, של מבנה ציבור. השחתה של קירות. יש ליד הבית שלי עצים, התחילו לעשות גרפיטי על עצים. זאת אומרת, זה לא רק בבתי הספר, אי אפשר לשים הכל רק על בתי הספר. זה דיון כל-כך חשוב, ואני באמת הקשבתי קשב רב בדיון הזה, וצריכים לשבת פה כולם, כל מי שיש לו מגע עם הנוער – משטרה ומרכזי מוגנות וקידום נוער קריטי לדיון כזה והשפ"י כמובן ומינהל חברה ונוער וכל התנועות וכל הארגונים וארגוני הספורט – כל מי שנוגע בנוער. אמרת נורא יפה שצריך להוציא איזה מסמך – כן, אמרה חברת הכנסת שטרית אמנה. כן, אולי הגיע הזמן. אני ממש התחברתי לזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. יש עוד מישהו שרוצה לדבר? << דובר >> חני אהרונוביץ': << דובר >> אני מארגון הגננות הארצי. דובר על בתי הספר אבל האלימות לא מתחילה מכיתה א', היא מתחילה הרבה קודם. להיפך, אנחנו אומרים שתטפלו קודם כל בגנים, שם זה מתחיל. בע"ה שיתחילו הגיל הרך מ-0-3, משם זה הבסיס. וכל מה שמטפלים בו כשהוא קטן, הוא לא יצמח לממדים שיש היום בבתי הספר. בגני הילדים יש מקרים מאוד קשים של אלימות באופן תמידי. אני לא חושבת שיש גננת במערכת החינוך שלא נתקלה באלימות בגן במהלך הקריירה שלה, של זריקת כיסאות, משיכות ודברים לא פשוטים. אני חייבת להגיד, עינב וכל מי שתחתיך, עושים עבודה מצוינת. יש תכניות מצוינות שנכנסו בשנים האחרונות של התקשרות וזה שיש יועצת לכל מפקחת – זה דברים שרואים אותם בשטח ומרגישים שיש מענה כשפונים. ועדיין אני אומרת שצריך לחזק את זה, צריך לשפר את זה, יש הרבה מה לעשות. כשיהיה שיפור בגני הילדים, לאורך השנים יראו את זה לכל האורך. כשהילדים קטנים הם כמו פלסטלינה, יש כל-כך הרבה מה לעבוד איתם, כל-כך הרבה מה לשפר ויש הרבה מה לעשות. כמות הילדים בגנים כרגע זה מצב שלא מאפשר לטפל בילדים, לא מאפשר לעשות את העבודה החינוכית כמו שצריך. דיברו על פיילוט מכיתה א' – 19 ילדים בכיתה, זה צריך להיות בגן. אנחנו לא מסוגלות בגנים כי יש לנו 35 ילדים, אם יש ילד אחד בעייתי, כל השאר הופכים להיות שקופים וזה פוגע בכל הילדים. האלימות הזאת אחר-כך, גם אם מטפלים בה בגן, כל הילדים השקופים לומדים. זה משהו שהוא הכי בסיסי והכי קריטי. בנוסף שעות ההובלה צריכות להיות יותר. צריכים יותר מנתחי התנהגות. כשיש ועדות היוועצות, צריך מסקנות מידיות ולטפל בזה מיד ולא לחכות עם זה כי זה הופך להיות לא רלוונטי כשלא מטפלים מידית. דבר נוסף – הדרכת הורים. כל ילד לא מגיע מחלל ריק, הוא מגיע מהבית. ההורה לא נולד הורה, הוא צריך כלים. צריך לתת להם אפשרות להתמודד, זה צריך להיות מוטמע בקהילה כמו שיש חיסונים בתוך הקהילה, בטיפת חלב, ככה צריכה להיות הדרכת הורים מובנית ומסובסדת ומסודרת. שלהורים יהיו הכלים והם ידעו איך לטפל בילדים ולעזור להם ולתת להם את מה שהם צריכים כדי שהוויסות החושי שלהם והוויסות הרגשי יהיו מטופלים. כשתהיה להם את הלמידה החברתית, שהם ילמדו כבר בהתחלה איך להתנהג, איך להגיב למצבים כשהם ילדים אז אחר-כך, כשהם יגיעו לגיל בית הספר, יהיו להם כבר את הכלים האלה ואת הידע איך להתמודד עם דברים לא רק באלימות. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. בבקשה גברתי. << דובר >> חן חיים: << דובר >> תודה רבה על ההזדמנות אני מגיעה ממערכת החינוך, הייתי מורה ומחנכת שש שנים. היום אני מלווה באופן עצמאי בעיקר ילדים שעברו חרמות בבתי הספר, את ההורים שלהם ואת הילדים עצמם. תהליכי העצמה, חיזוק, פיתוח ביטחון עצמי וכולי. אני מתחברת מאוד למשפט הזה שאין ילד רע, יש ילד שרע לו. זה נורא נורא נעים לשמוע באוזן, נורא נחמד בתיאוריה אבל כשרואים ילד מוחרם שמצולק בגלל אותו ילד שרע לו מכל סיבה – מהקורונה, מהמלחמה, מהורים גרושים, מלקויות למידה, מכל דבר כזה או אחר, אז פתאום האמירה הזאת לא כל-כך לגיטימית. ולכן גם בתור מורה שהעבירה גם את הדוח אקלים הזה בטלפון ומי שמסיים יש לו זמן חופשי וכולי וכולי, וגם בתור מי שעשתה תוכניות לימוד אישיות, את ה - - - וכל הדברים האלה – זה נחמד בתיאוריה. אבל היום, אחרי שנים, זה לא באמת דבר שעובד, זה לא באמת דבר שממגר את התופעה הזאת, לא של העימות ולא של החרמות. אירועים חיצוניים תמיד יהיו לצערנו הרב. משברים וקורונות ולא עלינו גירושי הורים ובעיות בבית – תמיד יהיו. אז תמיד נתלה את זה במשהו חיצוני? בעיני זה לא נכון. אני כן מתחברת למקום הזה של חברת הכנסת קטי שטרית, שצריכה להיות כאן ענישה. צריכה להיות כאן הרתעה אחת ולתמיד, בין אם זה אומר לקדם איזה שהוא חוק, חקיקה, משהו בכנסת, משהו משפטי כי זה נורא נחמד להרחיק את הילד לשלושה ימים בבית. מי שהייתה מורה יודעת שזה פרס לאותו ילד, ואז הילד חוזר. ובדרך כלל, אותו בריון אותו מחרים, אותו אלים, חוזר עם שריר קצת יותר נפוח כי לא עשו לו שום דבר בפועל, בתכלס. << דובר >> לילי הלפרין: << דובר >> בדרך כלל זה מלווה בהתערבות נוספת מלבד ההשעיה. << דובר_המשך >> חן חיים: << דובר_המשך >> יכול להיות, אולי משהו בתיק האישי, אולי שיחה עם ההורים - - << דובר >> חגית גולדשטיין: << דובר >> יש גם מקרים שזה עובד, אני חייבת להגיד. << דובר >> חן חיים: << דובר >> בוודאי, אני לא מכלילה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תלוי מי התלמיד. << דובר_המשך >> חן חיים: << דובר_המשך >> יכול להיות, תלוי מי התלמיד. << דובר >> עינב לוק: << דובר >> תלוי אם זה אלימות או בריונות, מה שאומר שצריך להתאים גם את הטיפול ודרכי ההתערבות לילד, למשפחה, למאפיינים של האירוע. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא יכול להיות טיפול גורף אחד לכולם. זה לא עובד. << דובר >> קריאות: << דובר >> - - - << דובר_המשך >> חן חיים: << דובר_המשך >> רגע, חשוב לי לסיים. אני לא אומרת שחלילה כל מקרה בריונות או כל מקרה אלימות – זהו, תרחיקו לצמיתות, תפתחו תלונה במשטרה. אני לא אומרת את זה, אני מגיעה מהמערכת. אני יודעת שזה נע ונד בין כמה עוצמות ובין כמה סוגי אלימות וסוגי אירועים וכולי. אבל זה כן צריך להיות מטופל במקום הזה. לא תכננתי להגיד את זה, אני כן אגיד במשפט: אני חוויתי אלימות מילולית מתלמיד, זה היה בשנה האחרונה שלי במערכת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> נרגיע אותך? כולנו עוברים בתקופה האחרונה... צרת רבים, חצי נחמה. << דובר_המשך >> חן חיים: << דובר_המשך >> בוודאי. זה היה לפני המלחמה. אני רק אגיד במשפט – תלמיד שאיים עלי ברצח מסיבה כזו או אחרת, ותלמיד נוסף שלקח תמונה שלי, זה היה לפני שלוש שנים, ועשה בה פוטושופ מיני ופרסם את זה וכולי. מנהלת בית הספר כן ניגשה איתי ביחד למשטרה עם האיום ברצח, זה היה ממש מדויק מה הוא הולך לעשות וכולי. נפתחה תלונה במשטרה, אותו תלמיד בהחלט הורחק לאיזה שהוא מצב זמני מהמערכת, ואז קיבלתי הודעה שהתלונה נסגרה מחוסר עניין לציבור או משהו כזה. לא ציפיתי שאותו תלמיד יישלח לכלא חלילה, לא ציפיתי שאותו תלמיד יקבל ענישה של אני לא יודעת מה אבל שוב, אם מקרה כזה עבר על סדר היום בשתיקה על מורה שאוימה ברצח, אז מי ימנע את המקרה הבא? ואני כאן כדי להשמיע גם את הקול של הילדים המוחרמים והדוחיים חברתית וגם של צוות החינוך. היום אני לא חלק מהמערכת אבל גם של צוות החינוך. אין כלים, אין השתלמויות בנושא. יש את הלחץ הזה כמו שדובר כאן של למידה כמובן ושל איחורים ותלבושת ובגרויות וכולי וכולי. והעניין הרגשי והעניין המשמעתי בנוגע לחרמות ודחיות חברתית וביטחון עצמי של ילדים מקבל איזה שהוא מענה אבל לא במעטפת שצריכה להיות בעיני היום. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. הנהגת ההורים, בבקשה. << דובר >> עינב דלח: << דובר >> אז קודם כל, אני מתחברת לכל מה שנאמר כאן. אני רוצה לומר שני דברים חשובים בהקשר הזה: 1. אני חושבת שצריך להסתכל לאמת בעיניים, וכל מה שנאמר כאן על-ידי כולם אומר ומוכיח שיש בעיה ושהיא הרבה יותר דרמטית ממה שחושבים כי אנחנו יודעים שיש למערכת פתרונות אבל לפתור בעיה אקוטית, לא פותרים בהרצאות. לא פותרים בשעת חינוך אחת בשבוע. לא פותרים את זה באופן הזה. כשמסתכלים על 40% תלמידים שמעידים שהם מרגישים חוסר ביטחון ושהם עברו אירוע כזה או אחר בבית הספר, אז אנחנו בבעיה קשה. 40% זה המון. אני חושבת שחסרים כלים במערכת. כמו שחסרים כלים להורים, חסרים גם למורים. אני גם חושבת שאי אפשר להפיל הכל על המורים. אי אפשר לצפות שהמורים יהיו הכל כי הם לא מסוגלים לזה. אני יכולה לספר ולהזכיר קצת אחורנית שאחד מהסרטונים הכואבים שהיו, של ילדים שעברו אלימות ובריונות, אני רוצה להשתמש במונחים הנכונים – זה היה לגמרי בריונות, זה אפילו לא היה אלימות, שהיו ילדים שחוו את זה בבית הספר כשמורים מסתובבים לידם במסדרונות ורואים שהילדים חווים את זה. אז זה לא שהמורים לא רוצים, הם לא מורים רעים. הם פשוט חסרי כלים או חוששים מלהתערב, וצריך לתת להם את הכלים האלה. זה חלק בלתי נפרד ממה שהוועדה הזאת צריכה לעשות וממה שמשרד החינוך צריך לעשות. יש עבודה נהדרת בשפ"י ובתהליכים שהם עושים. בפועל הפער בין התהליכים שעושים אותם בדרגות המטה למה שקורה בשטח הוא פער גדול. צריך לחשוב איך מגשרים על הפער הזה ואיך דואגים שהכלים האלה אכן ירדו למטה, לשטח. המורים, צוותי החינוך והמנהלים ישתמשו בהם כי מתי משתמשים בהם? כשיש מקרה קצה, אלימות קצה. אבל הבין לבין די עובר מתחת לרדאר. אני די בטוח שהנתונים לא מספקים את הנתונים המלאים. אני רוצה לומר שבהמשך לתכנית שסיפר עליה סגן ראש עיריית נס ציונה – אנחנו העלנו גם תכנית כזאת בעיר וחשבנו על כל הנתונים - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מאיזה עיר את? << דובר_המשך >> עינב דלח: << דובר_המשך >> מרמת גן. אנחנו חשבנו על זה אצלנו, הנהגת ההורים העלתה את זה. די סרסו את התכנית הזאת מכל מיני טעמים כי באיזה שהוא מקום החזירו לנו את זה למנהלים. כלומר הטענה הייתה שבסוף בסוף המנהל צריך לדעת שהייתה תלונה אצלו בבית הספר ואז זה חוזר אליו ואז זה חזר לעובדה שאם מנהל לא טיפל לפני, מה יגרום לו לטפל עכשיו? וזה שאלות שצריך לשאול אותן. צריך להעלות את הפתרונות האלה, צריך לעשות שולחנות עגולים ולהעלות את הרעיונות והפתרונות, וצריך לאפשר למערכת לדבר על הדבר הזה. אם כל הזמן נהיה במגננה והמערכת תהיה במגננה והמורים ירגישו שהם במגננה, לא נצליח לטפל בזה באמת. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה. << דובר >> איילת קציר: << דובר >> מה הנהגת ההורים עשתה באירוע הגדול בתל-אביב? << דובר >> עינב דלח: << דובר >> אני לא נמצאת שם בתל-אביב. << דובר >> איילת קציר: << דובר >> את מהנהלת הורים ארצית. את אמרת כרגע דברים מאוד נחרצים על הפערים שקיימים אבל בסופו של דבר, יש תפקיד מאוד משמעותי גם להנהגת ההורים המרכזית. מה קרה עם זה? מה עשיתם? הרי בסוף כולנו שמענו על זה בחדשות וזה מאוד מזעזע. מה הנהגת ההורים עשתה? << דובר >> עינב דלח: << דובר >> קודם כל, הנהגת הורים תמיד מוציאה הודעה שבאה ואומרת שאנחנו מבחינתנו דוחים על הסף כל התנהגות אלימות כזו או אחרת. אבל יש בתוך הנהגת ההורים הארצית יישובים, ויש יו"ר לכל יישוב. והיו"ר הזה, ברגע שמערבים את ההנהגה או שההנהגה דורשת להתערב, שם אנחנו מתכנסים וחושבים על פתרונות. מה שהנהגת ההורים בתל-אביב עשתה, מוכר ומאוד מהודק, מותאם לקהילה של תל-אביב ושל מה שהם היו צריכים לעשות שם. ואת זה, אם היה כאן הנציג של תל-אביב, הוא היה אומר מה הם עשו בדיוק ואני חושבת שהיא הציגה את זה קודם. אם אנחנו לא שותפים לדרך – אגב, גם אנחנו נרים את הדגל האדום ונגיד שחבל שאנחנו לא שותפים לדרך כי בסוף זו עבודה משותפת והקהילה צריכה להיות חלק מהפתרון. אין ברירה. << דובר >> איילת קציר: << דובר >> לא, דיבורים ומכתבים זה בסדר - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> איילת, לא, לא. << דובר_המשך >> איילת קציר: << דובר_המשך >> אני יודעת שמאוחר אבל מוסד חינוכי הוא מוסד חינוכי ולא מוסד ענישתי. באמת, זה פער שחייבים לצמצם. ובסוף גם להנהגת הורים יש כלים כדי לטפל ולזעזע, אפילו עד לצעד של השבתה. לבוא ולהגיד: אנחנו, ההורים, לא מטפלים בילדים שלהם כמו שצריך ואנחנו נשבית את בית הספר אפילו לשעה. השאלה איפה עשתה את זה הנהגת ההורים הארצית? << דובר >> עינב דלח: << דובר >> אז השאלה היא האם בית ספר אכן טיפל בנושא הזה או שצריך להשבית כי הוא לא טיפל בנושא הזה? על פי הבנתי מטפלים בנושא הזה ולכן אין טעם להשבית. << דובר >> איילת קציר: << דובר >> זה לא רק בית הספר. זה ההורים והקהילה. << דובר >> קריאות: << דובר >> - - - << דובר >> עינב דלח: << דובר >> צריך לעודד את שיתוף הפעולה. ואגב, אני מצרה שלא תמיד קיים שיתוף פעולה. לצערי, לא תמיד קיים אבל היכן שהוא קיים, צריך לעודד אותו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה עינב. האמת שאני רוצה להגיד שמכל מה ששמענו בהחלט אפשר לקבוע שקיימת תופעה מדאיגה. מהסקר שהעליתם על תחושת הביטחון – כבר אנחנו מדברים על 40% מכלל התלמידים. התופעה מדאיגה ואין לי ספק שמה שדווח הוא כאין וכאפס למה שקורה בשטח. הסרטים שראינו, אם זה מתל-אביב ואם זה מבאר שבע – הם סימפטום. הם תופעה צדדית שאין לי צל של ספק שזה קורה מחוץ לבית הספר, קורה בשעות אחרי הצוהריים, קורה גם בבלתי-פורמלי וקורה גם בפורמלי. אז חלק מהמקרים יוצאים לתקשורת ויוצאים החוצה ויוצאים ברשתות, וחלק לא יוצא החוצה. אני שמח שהמשרד תפס ברצינות והקים מוקד ומביא תכניות וקיימות תכניות בגפ"ן וכשיש מקרה קצה אז הוא מטופל בצורה כזו או אחרת. אפשר להתווכח על צורות הטיפול אם זה נכון או לא נכון. אני לא שם בשטח ולא בעל מקצוע בשביל להחליט. אני כן יכול לומר שאני מתרשם שאנחנו לא שמים את זה באור אדום בוהק בתוך המערכת שאומר: חבריה, יש פה בעיה לאומית. וכשיש בעיה לאומית מטפלים בה כמו שמטפלים בבעיות לאומיות, לא שמים פלסטרים. ועם כל הכבוד, התחושה היא שכל מענה כזה או אחר, מקצועי ככל שהוא יהיה כרגע, הוא מענה של פלסטר. עם פלסטרים אי אפשר להילחם בטרור, סליחה על ההשוואה אבל בטרור לא נלחמים עם סלוטייפ. ולכן הוועדות קובעות שאין מקום לאלימות וונדליזם במערכת החינוך. הוועדות קוראות להעלות מודעות לתופעות האלימות במוסדות ולמגר אותן. הוועדות קוראות למשרד החינוך להוביל תכנית לאומית אמיתית של מיגור האלימות במוסדות החינוך, בפורמלי ובבלתי-פורמלי. הוועדות דורשות מהרשות לביטחון קהילתי להעביר אליהן נתונים בנושא הכשרת מדריכי המוגנות בבתי הספר. תחומי הכשרות, שמקבלים סילבוס מפורט מתי עוברים את ההכשרה? כמה שעות הכשרה? הוועדות דורשות ממשטרת ישראל להעביר אליהן נתונים על מקרי האלימות בבתי ספר בשלוש השנים האחרונות. כמובן מה שמדווח אצלכם. מה שלא מדווח – לא מדווח. הוועדות מבקשות ממשרד החינוך – למה מזה אנחנו דורשים ומזה אנחנו מבקשים? אז נבקש מכולם. אנחנו מבקשים ממשרד החינוך נתונים על כמה מקרי אלימות דווח למשטרה בשלוש השנים האחרונות ומה דרכי הטיפול שהיו? האם נפתחו תיקים ומה נעשה בנושא? הוועדות קוראות להקים מחדש את הרשות למאבק בסמים ובאלכוהול. הוועדות קוראות לבחון ולאמץ את הפיילוט שנעשה בבית הספר בנס ציונה ואני מבין שגם ברמת גן לגבי דיווח תלמידים על אלימות באמצעים סריקת QR. לילי, אני לוקח את ההצעה שלך בשתי ידיים. אמרתי את זה בתחילת הדיון, אולי לא היית. << דובר >> לילי הלפרין: << דובר >> תודה, תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אמרתי שקודם כל אנחנו צריכים להוות דוגמה. ואם בבית הזה תהיה דוגמה, זה יחדור גם למטה. אני אמרתי את זה אתמול ואמרתי את זה היום בכמה הזדמנויות ואני אומר את זה גם עכשיו: האחריות שלנו, כנציגי ציבור, להוביל שיח מכבד, בונה, אנחנו לא נסכים. סביר להניח שאת ואני לא נסכים על הכל אבל אין לי ספק שגדול המחבר על המפריד, וגם במה שאנחנו לא מסכימים – אפשר לשנות טרמינולוגיה. אפשר להעביר ביקורת קשה אבל אפשר להגיד אותה גם אחרת. אני אמרתי את זה ולקחתי על עצמי. אני חוזר על זה בימים הראשונים של המושב פעם אחר פעם, אני מרגיש שאני חוזר על עצמי אבל חד-משמעית, אנחנו צריכים לשעות טרמינולוגיה. צריכים לשנות את השיח, להביא שיח מכבד יותר. << דובר_המשך >> לילי הלפרין: << דובר_המשך >> אבל אף פעם לא הדגישו את ההשפעה, גם כשמדברים על זה בכנסת. אף אחד לא הדגיש את ההשפעה על הצעירים. וכל אחד שאומר את זה – נימוס, לא נימוס - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חד-משמעית שההשפעה שלנו גדולה גם על הצעירים וגם על שאר המערכות. והרי זו תהיה תפילתנו שנדאג לראות את מעלת חברינו ולא את חסרונם וגם במה שנסכים – שנעשה את זה בצורה מכבדת ומחברת, מאחדת. ושוב, האחדות היא לא אחידות. שאחרי הוויכוח נצליח לשבת ולשתות קפה ביחד. אני נועל את הדיון. תודה רבה. הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:50. << סיום >>