חומר רקע
נייר עמדה
השתלטות מדיניתותכנונית עלשטחים פתוחיםבירושלים
מקרההכפרוולאג'ה
הכפר אל-וולאג'ה, הניצב בציר המחבר את ירושלים למרחב גוש עציון,
מהווה מוקד למאבק
השתלטות
אסטרטגי
ת
מצד הרשות הפלסטינית על קרקע וריבונות. למרות שרוב הכפר ממוקם
באזוריהודה ושומרון (להלן: יו"ש),חלקו הצפוני ממוקם בשטחה המוניציפלי של ירושלים.
אנו מתריעים: הבנייה הפלסטינית הבלתי חוקית בתחומי הכפר, הן בחלקו הדרומי ולא כל שכן
בחלקו הצפוני -
אינה אירוע ספורדי של הפרת חוקי התכנון והבניה, אלא בנייה מדינית""
שמטרתה לקדם אחיזה וריבונות של הרשות הפלסטינית בלב ירושלים, תוך פגיעה בריבונות
מדינת ישראל.
במהלך הקמת מכשול 'קו התפר' במרחב ירושלים
בשנת 2010
(לאחר עתירה שהוגשה ב-
2004
,)
הוקף רוב
הכפר בחומה, ו
חלקו הירושלמי הוקף בגדר, ובכך
השטח נותק דה-
פקטו מתחומי העיר
תוך חיבורו הרציף למרחב יהודה ושומרון, אך
גורמי האכיפה האמונים על אכיפה בתחומי יו"ש
אינם בעלי סמכות בחלק הירושלמי של הכפר. מצב זה מוביל לכך שהחלק הירושלמי של וולאג'ה
נמצא בסכנה להפיכתו ל"אקס טריטוריה" המנותק מהעיר
–
שטח שמצבו התכנוני והביטחוני
מוגדר כקטסטרופה (בדומה ל
מצבהקיים כיום ב
כפרעקב.)
הפלישה לחלק הירושלמי של הכפר היא תופעה מאוחרת ומלאכותית. בחינה של תצלומי אוויר
משנת 1967
מוכיחה כי החלק הצפוני שמדינת ישראל החילה עליו את ריבונותה כחלק מירושלים
רבתי,היה אז
ריק לחלוטין. תצלוםהאוויר מאותה שנה מעידעל קיומם של
22
מבניםקלים בלבד
שרובם שימשו כשומרות ומחסנים, בגבעה הממוקמת ממערב למיקומו הנוכחי של הכפר, שהלך
והתפתחלאורך השנים.
מאז איחוד העיר, החלה פלישה מאסיבית לחלק הצפוני
, ועד שנת 2024
נבנו ב
איזור זה כ-
220
מבנים בלתי חוקיים. הרחבה זו אינה גידול טבעי של האוכלוסייה המקומית
שהתגוררה סמוך
לגרעין הכפר באיזור הדרומי, אלא גידול מלאכותי הנובע בין היתר מהרצון להיות זכאים להטבות
הכרוכות במעמד תושבות בירושלים –
הכולל קצבאות ביטוחלאומי ועוד.
הגידול הלא טבעי בחלק הירושלמי ממשיך ומתבצע אף על פי שבלב הכפר, באזור יו"ש (שטח B
,)
קיימים שטחים פתוחים גדולים ולא מנוצלים המאפשרים התרחבות בנייה חוקית. העובדה
שהתושבים בוחרים לפלוש לבנייה בלתי חוקית בשטח הריבונות הישראלי, ולא להתפתח בשטחי
B
הפנויים, מבליטה אתהמניעהמדיני שמאחוריהפלישה.
הניסיונותלהלבנת הבנייה
בתחום ירושלים
•
בשנת 2006
, לאחר עתירה של תושבים במטרה למנוע הריסת בתים בלתי חוקיים, בית
המשפטהקפיא את ההריסותלשלוש שנים כדי לאפשר הכנת תכנית מתארלכפר.
נייר עמדה
•
בשנת2008
הוגשה תכנית מתאר ראשונהע
"יהתושבים
הכוללת כ-
120
יח"ד,
ש
נדחתה עלידיהעירייה.
•
בשנת2018
נדחתהעתירה לבג"ץלמניעתהריסת בתים ולצורךהכנת תכניתמתאר.
•
בשנת 2021
הוגש ערעור לבג"ץ על החלטת הוועדה המחוזית לדחות את תכנית המתאר
האחרונה שהוגשה עלידיהתושבים,הכוללת כ-
800
יח"ד.
•
הכישלון החוזר של התכניות נובע, בין היתר, מכך שאין יכולת לתושבי הכפר להוכיח בעלות
עלהקרקע
שפלשו אליה,ומתוך כך - אין אפשרות חוקיתלהוציאהיתר בנייה.
השטח הפתוח באזור וולאג'ה אינו סתם "קרקע פנויה", אלא שטח המוגדר במפורש בתכנית
מתאר ירושלים 2000
כשטח ירו
ק. הגדרה זו נועדה לשמור על ריאה ירוקה, על ערכי הטבע והנוף
הייחודיים של ההר, ועל אתרי ארכיאולוגיה, לצורך הקמת פארק טבע וארכיאולוגיה לטובת כלל
תושבי המטרופולין. תכניות המתאר שהוגשו על ידי תושבי הכפר מבקשות לשנות את ייעוד
הקרקע ולאפשר הלבנה של בניה בלתי חוקית בהיקף נרחב. תכנית המתאר המחוזית הנוכחית של
התושבים מדברת על עד 800
יחידות דיור -
נתון המהווה גריעה משמעותית ביותר משטח ירוק
המיועד בתכנית המתאר העירונ
י. תצלומי האוויר השנתיים חושפים מגמת זינוק בבנייה בלתי
חוקית
בלבהשטחהפתוח, המהוויםפגיעה אנושה בנוף.
במקביל לפלישה בתחום ירושלים, בחלקו הדרומי של הכפר (תחום יו"ש) ישנם כ-
650
מבנים בלתי
חוקיים. הרש"פ מקדמת תכנית מתאר (מס' 1623/1
)
על פני שטח של 681
דונם שמטרתה הלבנה
מסיבית של בנייה לא חוקית והרחבה לא פרופורציונלית של הכפר. התפשטות זו –
הן מצד יו"ש
והן מצד ירושלים –
מאיימת לקטוע את הרצף הטריטוריאלי בין גוש עציון לירושלים, לסכל בנייה
עתידית בהר גילה, ולהפוך את כלהמרחב לשטח בנוי צפוףובלתי ניתןלשליטה.
לסיכום: המאבק על וולאג'ה הוא חזית מרכזית במאבק על עתיד ירושלים ועל שמירת השטחים
הפתוחיםהאסטרטגיים במרחב הלאומי.
נוכח המשמעות האסטרטגית
של מרחב זה, על ממשלת ישראל וזרועותיה בתחום התכנון
והאכיפה,לפעול בשלושה צירים:
1.
הגברת אכיפה ופינוי:
יש להגביר באופן דרסטי את האכיפה כנגד הבנייה הבלתי חוקית בתוך
תחומיה המוניציפליים של ירושלים ולפעול ליצירת מציאות של ריבונות, עד כדי חזרה
מקסימליתל
מצב של שטחפתוח.
2.
שימור ייעוד השטח:
יש לקדם ולממש מדיניות תכנון ואכיפה התואמות את תכנית '
ירושלים
2000
'
, אשר תקבע באופן סופי כי השטח הצפוני של הכפר יישאר שטח ירוק המיועד לפארק
טבעוארכיאולוג
יה ולמנוע כלניסיוןלבנייהעתירת גובה או בנייה מאסיבית אחרת.,
3.
דחיית תכני
ות
ההשתלטות: יש לפעול אל מול גורמי המינהל האזרחי לדחייה מיידית של
תכנית 1623/1
של הרש"פ, ולהפנות את תושבי הכפרלתכנן בנייה רוויה
בתוך שטח B
בלבד.
נייר עמדה
סגירתשטחים
מגמת השתלטות עלהשטחים הפתוחים בירושלים –
תקצירמנהלים
11
נובמבר 2025
רקע
השטחים הפתוחים בירושלים מהווים
רכיב
יסודי בעיצוב דמותה של העיר ובהבנת זהותה
ההיסטורית, הסביבתית והתרבותית.
עוד ב
ראשית
המאה ה־20
ניתן דגש מרכזי לשטחים פתוחים
בתכנון העירוני, והם נשמרו לאורך השנים כחלק מתפיסה הרואה בירושלים עיר בעלת צביון
ייחודי, המחברת בין עבר לעתיד ובין מרחב בנוי למרחב טבעי. השטחים הפתוחים מהווים ריאה
ירוקה חיונית בלב המטרופולין, תורמים לאיכות האוויר, לשימור המגוון הביולוגי ולוויסות
האקלים המקומי.
על אף התכנון הקפדני והמחושב
, ניכרת מגמת בנייה הולכת ומתרחבת בשטחים אלו,
בעיקר
במזרח העיר,
הפוגעת ברציפותם, בערכם הציבורי וביכולת לנהל מדיניות תכנון ברת קיימא
וארוכת
טווח. התהליך מואץ על רקע לחצי אוכלוסייה, פערים בתוכניות
מתאר מוסדרות והיעדר
אכיפה אפקטיבית, והוא משנה בהדרגה את דמות הנוף הירושלמי.
במקום לאכוף את החוק
ולשמר את השטחים הפתוחים למען הדורות הבאים, הרשויות בוחרות להלבין בדיעבד בנייה לא
חוקית ולהגדיר את השטחים הפתוחים
כמיועדים לבנייה.
המחקר הנוכחי בוחן תופעה זו
באמצעות מיפוי שיטתי של הבנייה הבלתי חוקית ברחבי ירושלים.
מיפוי זה, ראשון מ
סוגו,
מתנתק מעיסוק בסוגיית הבניה הבלתי חוקית בש
טחים המיועדים ל
בינוי, ומתמקד בהצגת תמונת
המצב וההפרות השונות ב
שטח
ים הפתוחים בלבד
. כמו כן, הוא
יכול
לשמש גם כ"
מפת אכיפה"
אפקטיבית המראה היכן יש למקד
את ה
מאמץ ולהציע פתרונות אפשריים ודרכי יישום של
פתרונות קיימים.
ממצאים מרכזיים
פערים דרמטיים בהיקף ובקצב הבנייה הבלתי חוקית בין
מזרח למערב העיר:
למרות
שכמות השטחים הפתוחים
דומה בשני צידי העיר, במזרח ירושלים נבנו מאז 1999
כ־2,593
מבנים בלתי חוקיים לעומת כ־68
בלבד במערב
העיר,
פער של פי 38. הבנייה במזרח העיר
משתרעת על
כ־3,503
דונם שטח פתוח לעומת 18
דונם בלבד במערב,
כאשר ממוצע הבנייה השנתי
בשטחים פתוחים
עומד על
כ־103.7
מבנים במזרחלעומת כ־2.7
במערב.
נייר עמדה
•
בעיית הציפוף במזרח העיר:
למול
ה
טענה הרווחת כי הבנייה בשטחים פתוחים מתבצעת
בשל מצוקת בניה, מציג הדו"ח כי בשכונות מזרח ירושלים אין בעיה של צפיפות.
נתוני
הציפוף העכשוויים בשכונות מזרח ירושלים שנבדקו במחקר צור
באהר/ אום טובא ובית
חנינא) נמוכים באופן קיצוני (
2.63-4.49
יח"ד לדונם), ואינם מקובלים בשום בינוי עירוני
מודרני בעולם
, בוודאילא במערבהעיר.
•
התמקדות גאוגרפית ברורה:
כ־50%
מהבנייה הבלתי חוקית מתרכזת לאורך נחל קדרון,
מהר הזיתים ועד ג’בל מוכאבר,
אזור זה הוגדר בתוכניות
המתאר כבר מהתקופה
הבריטית והירדנית כשטח ציבורי פתוח ורגיש מבחינה היסטורית, ארכיאולוגית
וסביבתית,והיה אמורלהוותמרחב ציבוריפתוח ולשמש כפארק
תיירותי-תרבותי.
•
אכיפה שאינה מספ
קת:
על אף
ה
עלייה
החדה
בכמות ההריסות, והירידה בקצב הבנייה
הבלתי חוקית שניתן לראות מאז כניסתו לתוקף של תיקון 116
לחוק התכנון והבניה (חוק
1, קצב האכיפה נותר נמוך משמעותית מקצב הבנייה בפועל.
קמיניץ)
בחמש עשרה השנים
האחרונות, מדי
שנה נהרסו
במזרח העיר
רק
כ-
66.6
מבנים בלתי חוקיי
ם -
הן בשטח
הפתוח והן בשטח המבונה -
לעומת
כ-
103.7
מבנים המוקמים בממוצע בכל שנה רק
בשטח הפתוח. שיעור הריסת הבניה הבלתי חוקית במ
זרח
ירושלים בשנים 4
202
-
2019
(
בשטחים הפתוחים והמבונים כאחד) עומד על כ102
מבנים בשנה
, בממוצע.
למרות
העליה בהיקף האכיפה, פער זה יוצר מצב מתמשך שבו כמות המבנים הבלתי חוקיים
ממשיכה לגדול, תוך פגיעה מתמשכת בשטחים הפתוחים וביכולת הרשויות לבלום את
התפשטות התופעה2.
1
חוק התכנוןוהבנייה (תיקון מס’ 116),התשע״ז-
2017
.
2 נתונים על אכיפת עבירות בנייה במזרח ירושל
ים,
מרכז המידע והמחקר,בהוצאת הכנסת –ינואר
2025
.
נייר עמדה
מסקנות
קיימים פערים חריפים בין מזרח ומערב ירושלים בכל הנוגע להיקף הבנייה הבלתי חוקית
בשטחים הפתוחים. במזרח העיר מתרחשת בנייה אינטנסיבית ורחבת היקף שהביאה
לפגיעה ב
כ־3,500
דונם שטחים פתוחים, לעומת פגיעה זניחה
בשטחים הפתוחים במערב
העיר.
ניתן ל
ראות שעל רקע יישום חוק קמיניץ
נרשמה ירידה של כ־49%
בקצב הבנייה
הבלתי חוקית, במקביל לעלייה של כ־195%
במספר צווי ההריסה ויותר מ־300%
בצווים
המנהליים. מגמה זו לוותה בעלייה משמעותית בהריסות העצמיות המשקפות הרתעה
יעילה כלפי עברייני הבנייה
. אך עדיין, הפער בין קצב הבנייה לאכיפה נותר גבוה, דבר
שמחליש את המשילות ופוגע בשלטון החוק. הבנייה הבלתי חוקית גורמת להשלכות
סביבתיות, כלכליות וחברתיות חמורות,
היא פוגעת בנוף ובמערכות האקולוגיות, יוצרת
עומס על תשתיות ומערכות שירות, מעמיקה פערים חברתיים ודמוגרפיים ומערערת את
סמכות הרשויות בשטח.
הבעיה אינה מחסור בשטחי קרקע למגורים, אלא כישלון במימוש פוטנציאל הבניה
הקיים: המחקר מוכיח כי נתוני הציפוף העירוני בשכונותהערביות נמוכים באופן קיצוני,
נתונים אלו מפריכים את הטענה לחוסר יכולת לבנות באופן חוקי;
ניתן לספק מענה הולם
לדיור בתוךהשטחהבנוי הקיים, מבלילנגוס בשטחיםהפתוחים.
המלצות מדיניות
•
יש ליזום מדיניות אכיפה ממוקדת, מתואמת ורב־מערכתית נגד הבנייה הבלתי
חוקית, שתכלול הקצאה יעילה של לפחות 75%
ממשאבי
האכיפה למזרח
ירושלים בכלל,
ולאזורי מיקוד
בפרט
, על מנת
להדביק את הפער בין המבנים
החדשיםובין כמות ההריסות.
•
לצד האכיפה, יש לקדם
פיתוח חוקי וציפוף אחראי
באמצעות התחדשות
עירונית, פינוי־בינוי והרחבת היתרים באזורים מאושרים, כך שניתן יהיה לספק
מענה לצורכי הדיור מבלילפגוע בשטחיםהפתוחים.
•
במקביל, נדרש
שיקום סביבתי וקהילתי
של המרחבים שנפגעו, הכולל החזרת
הנוף למצבו הטבעי, הקמת פארקים ושבילי הליכה, וחיזוק תחושת האחריות
הציבוריתלשמירהעל מרחב עירוני מאוזן ובר־קיימא בירושלים.
כלל ההמלצות נשענות על עקרונות ותוכניות שכבר עוגנו במסמכי התכנון הרשמיים של
העיר –
תמ״מ 1/30
ותוכנית מתאר ירושלים
2000
על כן מומלץ
להיצמ
ד
אליהן, ליישמן
באופן עקבי, ולתת עדיפות להוצאה לפועל של סעיפיהן במסגרת תוכניות העבודה
השנתיות של גורמי האכיפה והתכנון העירוניים.