פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 454 מישיבת ועדת העבודה והרווחה יום שני, ה' בחשון התשפ"ו (27 באוקטובר 2025), שעה 09:13 סדר היום: << הצח >> 1. הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 47), התשפ"ה-2025 (מ/1852) << הצח >> << הצח >> 2. הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון - תגמולי הורים, יתומים ואחים שכולים), התשפ"ד-2024 (פ/4587/25) של חה"כ משה סעדה ואח' << הצח >> << הצח >> 3. הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון - הרחבת הזכאות ליתומים שמלאו להם 21 שנים), התשפ"ג-2023 (פ/3779/25) של חה"כ צביקה פוגל ואח' << הצח >> << הצח >> 4. הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון - הסדרת הזכויות של יתומים בוגרים), התשפ"ד-2024 (פ/4287/25) של חה"כ משה טור פז ואח' << הצח >> << הצח >> 5. הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תיקון - יתומי צה"ל), התשפ"ג-2022 (פ/709/25) של חה"כ שרון ניר ואח' << הצח >> << הצח >> 6. הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון - עדכון הסיוע וההטבות לאלמנה), התשפ"ה-2025 (פ/5463/25) של חה"כ אופיר כץ << הצח >> << הצח >> 7. הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון - תגמולי יתומים, אלמנות וגרושות), התשפ"ד-2024 (פ/4749/25) של חה"כ פנינה תמנו << הצח >> << הצח >> 8. הצעת חוק תגמולים ליתום משני הוריו שאחד מהם נספה במלחמת חרבות ברזל (תיקוני חקיקה), התשפ"ד-2024 (פ/4547/25) של חה"כ ינון אזולאי << הצח >> << הצח >> 9. הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון - קצבה ליתום משני הוריו), התשפ"ד-2024 (פ/4369/25) של חה"כ חוה אתי עטייה << הצח >> נכחו: חברי הוועדה: מיכל מרים וולדיגר – היו"ר שרון ניר לימור סון הר מלך חברי הכנסת: אופיר כץ מוזמנים: קרן אברהם – ר' היחידה לתקציבים והתקשרויות, משרד הביטחון אלינור ברזני אלימלך – ר' היחידה לטיפול ביתומים מערכת הביטחון ואחים שכולים, משרד הביטחון שירה אתגר – ר' החטיבה לתגמולים ורווחה, משרד הביטחון אופירה צוקרמן – ר' תחום קהילה ומ"מ ר' היחידה לשירותים סוציאליים, משרד הביטחון נגה שילדהאוז טאובר – עו"ד, ע' ליועמ"שית למשפחות והנצחה, משרד הביטחון הילה אמסטר אבני – עו"ד, לשכה משפטית, משרד האוצר אלמוג אמיגה – אגף החשב הכללי, משרד האוצר אייל ברוך – רפרנט ביטחון באגף תקציבים, משרד האוצר הדס גבריאל זני – עו"ד, ממונה ארצית נפגעי עבירות המתה, הסיוע המשפטי, משרד המשפטים שרית דמרי דבוש – עו"ד, סגן היועץ המשפטי, המוסד לביטוח לאומי מאשי סנדרוביץ' – מנהלת אגף השיקום, המוסד לביטוח לאומי רותי פרמינגר – עו"ד, נציגת הארגון בכנסת וחברת ועד, ארגון נפגעי פעולות איבה זהבה גרוס מידן – יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל ניצן בסן – שדלן, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל גלית ויינר – יתומת צה"ל, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל יעקב אבוטבול – יתום צה"ל, ועד הארגון, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל אילנית בן עזרא – עו"ד, יתומת צה"ל, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל ליאור ביטון – יתום צה"ל, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל אורלי זוהר – אלמנת צה"ל, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל רונית סגל – יתומת צה"ל, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל שלומית קלמנזון – אלמנת צה"ל, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל דורון קניגסבוך – חבר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל בנימין שפיגל – יתום צה"ל, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל נועה פורד – יתומה ואחות שכולה מה-7 באוקטובר, תנועת עתיד לעוטף מיקה קלדרון – יתומה מה-7 באוקטובר, תנועת עתיד לעוטף שירלי כהן רז – ועד מנהל, ארגון יתומי צה"ל החיים כדרך גל קנר אלימי – יתומת צה"ל, ארגון יתומי צה"ל החיים כדרך ליאורה שהם – יתומת צה"ל, ארגון יתומי צה"ל החיים כדרך זאב נגב – יתום צה"ל, ארגון יתומי צה"ל החיים כדרך אסיף תמם – יתום, מייסד עמותת איל"ם - ארגון יתומים לאומיים מדברים ניר תמם – יתום טרור חריג, איל"ם - ארגון יתומים לאומיים מדברים נתן סמדר – יתום, איל"ם - ארגון יתומים לאומיים מדברים פיליפ איתן ברנבאום – יתום, ארגון איל"ם - ארגון יתומים לאומיים מדברים מורן שדה – יתומת צה"ל שמעון אסף – מגדל שלושה יתומים שלמה אלפסה צורן – דוד תומך ליתומים בגירים משני ההורים גליה חושן – אמא של הדר חושן ז"ל שנרצחה במסיבת הנובה ב-7 באוקטובר אברהם רווח – אביו של רס"ן דביר ציון רווח ז"ל, שנפל במלחמת חרבות ברזל, פורום דין וצדק משתתפים באמצעים מקוונים: ליאור נוסבוים – משרד הביטחון ייעוץ משפטי: ענת מימון מנהלת הוועדה: ענת כהן שמואל אורית ארז – סגנית מנהלת הוועדה רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, מיטל פורמוזה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 47), התשפ"ה-2025, מ/1852 << נושא >> << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בוקר טוב לכולם. היום יום שני, ה' בחשון התשפ"ו, 27 באוקטובר 2025. 13 חטופים עדיין מוחזקים בשבי החמאס ובתוכם סגן הדר גולדין שנפל בקרב ומוחזק ברצועת עזה כבר 11 שנים ושלושה חודשים. הבוקר אנחנו ממשיכים לעשות תיקון באחד הפצעים הכואבים ביותר שלנו כאומה. כעם שנלחם על חייו זה השכול. בדחילו ורחימו, אנחנו מבקשים להרחיב את הזכאים לקצבאות למשפחות השכולות ממלחמות ישראל ומפעולות האיבה. אני חייבת לציין שרק אתמול נדהמתי לשמוע אמירה מזעזעת שנאמרה על הרב תמיר גרנות, אב שכול בעצמו. אב שחווה את הסבל הגדול ביותר שיש לו לאדם והכול למען עם ישראל, במסירות נפש עצומה. אנחנו מחויבים למשפחות השכולות. לכן אנחנו היום נעסוק בנושא הכאוב והסבוך הזה. אם משום שהסעיפים הרבים שהחוק מכיל ואם משום מגע בעצבים החשופים ביותר של כולנו. כמו שעשינו בשבוע שעבר, אנחנו ממשיכים לתקן את התיקונים לסעיפים הספציפיים. אנחנו בשלב ההקראה ולכן אני באמת אצמצם את השיח ואת הוויכוחים שהם יותר אישיים. ואני מבינה כל אחד ואחת שיושבים פה בוועדה, אבל עדיין אנחנו רוצים להתקדם ולנסות ולשפר, לתקן ולדייק עד כמה שאפשר. זה תהליך ארוך, אנחנו מקווים לסיים את הכול עד סוף הכנסה הנוכחי. אבל יש לנו סבלנות, אנחנו נעשה את זה באמת על הצד הטוב ביותר. אנחנו נתחיל. מדובר כמובן בהצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 47), התשפ"ה-2025 (מ/1852). זו הצעת חוק ממשלתית וישנן עוד הצעות חוק נוספות של חברי כנסת פרטיים. לפני שנמשיך בהקראה מהמקום שבו הפסקנו כן אנחנו נתנו שיעורי בית גם למשרד הביטחון/צה"ל וגם לביטוח לאומי וגם לאוצר. ביקשנו נתונים. גם נתונים כלכליים בעקבות הנתונים הספציפיים, קרי גם לגבי יתומים משני הורים שאחד מהם זה שכול אזרחי והשני זה שכול של פעולות איבה וכמובן לכוחות הביטחון וצה"ל. שהתוצאה היא שהם יתומים משני הורים בנקודת הזמן היום. כמה יתומים כאלה מדובר? אנחנו יודעים שמדובר על 74 מ-7 באוקטובר וצפונה. השאלה היא אחורה. << אורח >> קריאה: << אורח >> 74 זה אחורה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> השאלה היא עד כמה אחורה. << אורח >> קריאה: << אורח >> זה ביטוח לאומי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, כן, לכן שאלנו. << אורח >> קריאה: << אורח >> לא, זה לא המספר מה-7. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, כן. תודה על התיקון. הבנתי. 64 זה מ-7 באוקטובר וצפונה ואנחנו לא יודעים בעצם כמה אחרים יש לנו לפני ה-7 באוקטובר. זה נתון אחד שביקשנו לקבל אותו. ביקשנו גם נתונים נוספים שאני אשמח לשמוע ממשרד הביטחון/צה"ל אם יש להם נתונים כאלה. משרד האוצר נמצא פה? << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> כן, בוקר טוב. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. אני יודעת שהם קיבלו סכום סופי וגלובלי, הם לא קיבלו את דרך החישוב, שגם זה חשוב, לגבי הצעת החוק של משה סעדה ולגבי הצעת החוק של ינון אזולאי. אז אני אשמח אם יש נתונים. ואם אין, מה קורה? משרד הביטחון, צה"ל? כן. ביטוח לאומי, תתכוננו גם אתם, כי גם מכם אני רוצה לשמוע על נתונים. << אורח >> קרן אברהם: << אורח >> בוקר טוב, קרן אברהם, אגף משפחות, משרד הביטחון, לעניין התקציבי. לגבי יתומים שהתייתמו משני הורים, המצבה של היתומים שקיימים אצלנו, גם יתומים וגם ילדו של נספה עד גיל 40 מסתכמת ל-64. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, שנייה. << אורח >> קרן אברהם: << אורח >> זה של משרד הביטחון. הנתון שאת מכירה הוא של ביטוח לאומי כנראה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני רוצה רגע להבין. נניח מקום המדינה, לצורך העניין, אבל אלה באמת כבר לא רבים, ועד ה-7 באוקטובר כמה? << אורח >> קרן אברהם: << אורח >> ועד היום. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הבנתי. בסדר, כולל ה-7 באוקטובר. כמה יתומים יש לנו משני הורים? << אורח >> קרן אברהם: << אורח >> יש לנו יתומים וילדו של נספה, את ביקשת את התיקון, להתייחס ליתומים וילדו של נספה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ילדו של נספה, את צודקת. << אורח >> קרן אברהם: << אורח >> עד גיל 40. כרגע יש לנו 64. אלה היתומים שכרגע במצבת הנתונים שלנו הם יתומים. חלקם התייתמו מתחת לגיל 21, חלקם מעל גיל 21, שאין להם הורה נוסף. זאת אומרת, אלה הנתונים שיש לנו לגבי יתומים משני הורים, 64. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שאת אומרת הם היום פחות מ-40. זה הגבול? פחות מ-40 בדקתם? << אורח >> קרן אברהם: << אורח >> זה מה שביקשת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי, בסדר גמור. << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> גברתי, אם אפשר לחדד את הנתון המספרי. בוקר טוב, שמי עו"ד נגה טאובר, היועצת המשפטית של אגף משפחות במשרד הביטחון. אני רק רוצה לחדד, קרן תקני אותי אם אני טועה. המספר הזה, למעשה אנחנו הגענו עם איזה שהיא הצעה לתיקון הסעיף הזה שמתייחסת להעלאת הגיל של יתום משני הוריו, מגיל 25 עד גיל 30. הנתון המספרי שאת מציגה לגבי יתומים זה התוספת שגברתי הציעה לתיקון לחוק. כי מה שאנחנו הצענו זה לא כולל בתוכו את המספרים שכבר יש לנו היום של הקבוצה שאנחנו מציעים, שכבר כרגע נמצאת בתיקון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תקשיבי רגע. אני רוצה לומר פה לכולם וגם לכם. עזבו אותי רגע הצעת החוק, אני יודעת מה יש בהצעת החוק. בואי, אני טאבולה ראסה עכשיו, נקייה. ואני שואלת, ואני אפילו אשפר את זה, בסדר? ואני כן אגיד שאני רוצה לדעת כמה יתומים נכון לנקודת הזמן היום יש לנו משני הורים, שאחד מהם הוא או נרצח בפיגוע, שזה לא אתם, תכף ביטוח לאומי, או נהרג בקרב. יש לנו נכון להיום. ואת יודעת מה? אם אין לכם את התשובה הזאת אז אני אפילו אאתגר אתכם ואגיד לכם גיל 60. מעניין אותי לדעת כמה יש. עזבי כמה החוק, שהוא התייחס אליו הוא ראה מול עיניו. אני רוצה לדעת. << אורח >> קרן אברהם: << אורח >> אנחנו הבאנו את הנתון לפי ההצעה שאת הצעת בפעם הקודמת, להגדיל את הסיוע שמוצע בחוק כרגע, שהיום אומר שיתומים משני הורים שהם רק ברמה של יתום ולא ילדו של נספה. החוק שהצענו פה אחרי ועדת רובינשטיין הוא נותן את הסיוע, מרחיב מגיל 25 - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא שאלתי - - - << אורח >> קרן אברהם: << אורח >> דקה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, אבל אני לא רוצה דקה. שאלתי היא מאוד פשוטה. בן של נספה, עזבי יתום. אני רוצה לדעת כמה יש היום במדינת ישראל ילדים של נספים שהם יתומים נכון לעכשיו משני הורים, כאשר לצורך העניין האחרון ביניהם נהרג או נרצח, נכון להיום. כמה יש כאלה? << אורח >> קרן אברהם: << אורח >> אז אני אומרת לך שיש לנו 64 מגיל 21 עד גיל 40. כי זה מה שהבאנו. אם תבקשי אנחנו נברר את הנתון הזה ובהמשך היום נעדכן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כלומר, בן של נספה עד גיל 40 את מתכוונת, שנמצא היום? << אורח >> קרן אברהם: << אורח >> מגיל 21 עד גיל 40. אם את רוצה צעירים - - - << דובר >> ענת מימון: << דובר >> שהתייתמו בין 21 ל-40 או שהתייתמו לפני 21 ועכשיו? << אורח >> קרן אברהם: << אורח >> לא, כרגע הוא בן 23-24. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> לא, אבל הוא התייתם לפני 21? << אורח >> קרן אברהם: << אורח >> גם וגם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא. מה שהיא אומרת, אם אני מבינה נכון, יתומים עד גיל 21 בכל מקרה נמצאים בתוך החוק הזה. למרות ששוב, אני רוצה להסביר למה החישוב הוא אחר. כי הם נמצאים בתוך החוק הזה, אבל אני רוצה להגיד מגיע להם יותר, כי הם יתומים משניים. לכן זה לא, אני רוצה תחשיב יותר, בסוף הכלכלנים יעשו לנו את התחשיב הכללי. << אורח >> קרן אברהם: << אורח >> ברשותך, אני רק אומר, שמאחר והתמחור שאת קיבלת בפעם הקודמת פה כולל כבר את היחס שבין גיל 21 לתיקון מ-25 ל-30. לכן כשאני נותנת לך את הדלתא אני צריכה לתת לך את המעבר לזה. וזה התמחור שניתן מהפעם הקודמת שאת ביקשת לשנות. אם את רוצה עוד נתון אנחנו נגיש לך אותו. כרגע, כדי לעשות את השינוי של ילדו של נספה, שבחוק כרגע לא מופיע, ואת התייחסת, הסיוע שאתם מבקשים להרחיב הוא עד גיל 40 ולא עד גיל 30 כמו שמשרד הביטחון מציע, התמחור כרגע מתייחס ל-64 יתומים. אם את רוצה נתונים נוספים נגיש את הנתונים. אבל זה בהמשך לדיון הקודם. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> אני חייבת לחדד משהו. הצעת החוק מדברת על העלאת הגיל מ-25 ל-30 לגבי יתום. ואת אומרת הדלתא זה ה-10 שנים הנוספות. << אורח >> קרן אברהם: << אורח >> לא. 64 מורכב מיתומים וילדו של נספה שנמצאים בגיל 21 עד גיל 40. כי הם אלה שיזכו לתיקון שאת תייצרי כרגע. האם זה ברור? אם צריך עוד הבהרה, נבהיר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני כן אבקש להגדיל את הגיל לא ל-40, אלא בואי תני לי, תחלקי לי לגילאים. כלומר 50 ו-60. אני רוצה לדעת כמה כאלה יש. << אורח >> קרן אברהם: << אורח >> מתחת לגיל 21 את מעוניינת? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שוב, מתחת לגיל 21 הם נכנסים פנימה. אז מה שמתחת, שניתן להורים, אני לא הולכת לשנות. אני מדברת מ-21 וצפונה. רק אני כן אבקש, שוב, בחלוקה הזאת, וסליחה שאני יורדת לכאלה רזולוציות, אבל עדיין, האם ההורה האחרון שנפטר הוא הורה שנפטר בשכול אזרחי או בשכול שהוא פעולות איבה. << אורח >> קרן אברהם: << אורח >> אני אבדוק עד כמה אנחנו יכולים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כמה שאתם יכולים, בדיוק. תנסי רגע את הפילוח הזה לעשות, ככל שתוכלי. ביטוח לאומי, יש לכם תשובות בעניין הזה? << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> שרית דמרי מהלשכה המשפטית בביטוח לאומי. אני אגיד את הנתון הכללי ואחר כך אני אתייחס עד גיל 40, שזה הניתוח שעשינו. הנתון הכללי ביתומי איבה, יש לנו 939 יתומי איבה שאיבדו את ההורה השני שלא באיבה. אבל זה לכל טווח הגילאים. זה בלי הגבלת גיל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את יכולה להגיד לי בתוך המספר הזה כמה מהם ההורה השני הוא זה שנפגע בפעולות איבה או שאת לא יודעת לומר לי את זה, אין לך פילוח כזה? << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> לא עשינו פילוח מתי ההורה השני הלך לעולמו, אבל אפשר לנסות לראות אם אנחנו יכולים להוציא את הנתון הזה. אני כן אגיד שביחס לקבוצה של עד גיל 40, שזה מה שהיה בדיון הקודם, בביטוח לאומי מדובר על 74. עד גיל 40. אני כן מבינה שהוועדה רוצה שנפתח ביותר קבוצות גיל, אז אנחנו - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רק שנייה, אני רוצה להבין, גם את מדברת על היום. כלומר, בעצם אם אני עושה חשבון מבחינת האוצר ומבחינת כולנו, זה בעצם אם אנחנו רגע מתייחסים לגיל 40 כדד-ליין זה בעצם 64 ועוד 74, זה לא חופף, נכון? << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> זה לא אותה קבוצה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כשאת אומרת 74 את גם מתכוונת מ-21 עד 40? << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> נכון. אני כן אגיד, שוב, כמובן שאם יש מישהו שאיבד הורה אחד באירוע איבה והורה אחד בכוחות הביטחון - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הם קשורים למשהו אחר, זה לא קשור. << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> זו קבוצה אחרת והם מקבלים כיתומים משני הורים. זו קבוצה אחרת והיא לא במספרים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> קודם כל, גם מכם, ביטוח לאומי, אני מבקשת להגדיל את זה. לתת לי גם קבוצות גיל. כלומר עד 50 ועד 60. ושוב, ככל שאתם יכולים שהפילוח יהיה גם בתוך הטבלאות האלה גם שההורה השני הוא זה שנספה או בלוחמה או בפעולות איבה. << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> רק שאני אדייק, שאני אבין שהבנתי נכון את השאלה. לעשות אולי חלוקה שבמועד אירוע האיבה כשהוא איבד - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בדיוק, אז הוא כבר היה יתום מהורה אחד. בדיוק, תודה על הדיוק. כן, מישהי כאן רצתה לדבר? מיקה? רצית לומר? << אורח >> מיקה קלדרון: << אורח >> לא, רק רציתי לדייק את מה שאת אמרת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי, אז בואו נמשיך. אני לא רוצה לפתוח את זה, בלי סיפורים עכשיו. לא "סיפורים", חס וחלילה, זה נשמע נוראי. אבל אני רוצה להתקדם. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> קצר ממש. שלום לחברי הוועדה ולנוכחים. שמי מורן שדה, בתו של סמל משה שדה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, מורן יקירה. תקשיבי לי רגע. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> צריך להציג את עצמי, לא? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אה, לא, כי את מקריאה ממשהו. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> קצר אבל, זה יהיה קצר, מבטיחה. נכה צה"ל, הלום קרב, שנפטר עקב נכותו המוכרת בשל פציעתו בקרב. אבא הוכר כחלל צה"ל תחת החוק הנדון היום. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מורן, את דיברת גם, אני זוכרת אותך, ישבת מולי. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> כן, אבל אני רוצה להגיב למה שאמרת לי פשוט. את אמרת לי שאני לא קשורה לחוק הזה. אני רק רוצה לדייק, אני כן קשורה לחוק הזה. אבא שלי הוכר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, כן, חס וחלילה. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> לא, לא, כי את אמרת שאני לא קשורה לחוק הזה בפעם הקודמת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אם אמרתי - - - << אורח >> מורן שדה: << אורח >> את אמרת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> קודם כל אני מתנצלת כי זה משפט לא יפה בכלל לומר את זה. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> - - - את הזכויות שלי בפצועי צה"ל, את אמרת לי. את אמרת לי שאני לא קשורה לחוק הזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז שוב, אם אמרתי, יכול להיות שאמרתי דבר לא נכון. אז אני מתנצלת. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> אז תני לי להשלים, בבקשה תקשיבי לי, אני לא סתם פה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי, קדימה. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> אני רוצה קודם כל להתייחס לתשובה שלך, כמו שאמרתי. לאחר בדיקה לא מצאתי שום חוק או הצעת חוק שמתייחסת לתגמול או פיצוי עבור יתומי נכי צה"ל שאבא שלהם נפטר והוכר כחלל צה"ל. את אומרת שהחוק לא קשור אליי כאשר החוק קשור אליי באופן ישיר ובד בבד מוסיפה לחוק יתומים שהתייתמו בגיל 30 ולמשך כל ימי חייהם, כאשר אני התייתמתי בגיל 46. הפער הוא שש שנים על מה שאתם מדברים בו עכשיו ואתם מוציאים אותי החוצה. אתם בהצעה הזאת גורמים לפיצול ואפליה חמורה ויוצרים מעמדות בין יתומים שאביהם הוכר כחלל באותן נסיבות. מוסיפים חטא על פשע ומבודדים אותי מהחוק שכולנו כאן יושבים בזכות אבא שלי והלוחמים הגיבורים שהוכרו כחללי צה"ל מתוקף החוק אותו אתם מנסים לתקן. אני רוצה להגיד ליתומים שיושבים כאן, לאלה שהתייתמו לפני גיל 21 ואומרים שזה לא הוגן שלאלמנות ולהורים אין הגבלת גיל. קודם כל, אתם צודקים במאה אחוז. באותה נשימה אני אוסיף שאתם לא רואים גם את האפליה שאתם עצמכם יוצרים ליתום שהתייתם אחריכם באותן נסיבות, כאשר קיבלתם כבר את מה שרציתם. אתם מודדים למי כואב יותר. זה שהייתי בת 46 כשהתייתמתי לא מוכיח כהוא זה שלא נתמכתי כלכלית על ידי הוריי. אבא שלי נפצע במלחמות ישראל, אני מבקשת להבהיר, שאני ושכמותי הם מעטים ואתם מתעלמים ממקרי קיצון הקשורים בקשר ישיר לחוק הזה. כן נכונים להסתכל על נפגעי האיבה שלא קשורים לחוק הזה, ואין פה צדק. לכל הפחות תאשרו לנו את התגמול שאבא שלי היה זכאי לו. זה כסף שאנחנו זכאים לו בזכות ולא בחסד ולקחתם לנו אותו. אז איך אתם מעזים להגיד שאין תקציב? כמה ילדים לנכים שנפטרו עקב נכותם יש בישראל? כמה הם הלומי קרב? אין לכם נתונים בכלל. חוק משפחות חיילים שנספו במערכה מאבד היום את תוכנו ומהווה פגיעה חמורה בילדי הנספים עצמם. אני ביקשתי גם לקבל פה נתונים מהוועדה, אני אשמח לקבל אותם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מורן, מאה אחוז. כמה דברים: לא אמרתי שאת לא קשורה לחוק. אמרתי שכאשר אבא היה פצוע צה"ל אז בתקופה הזאת כשהוא היה חי, מהפציעה ועד היום בהחלט יש חוק שמתייחס לפצועי צה"ל. אני כל הזמן נאבקת וצועקת שצריך לראות את התא המשפחתי ולא רק את הפצוע עצמו, כי כל התא המשפחתי פגוע, כולל ילדים, כולל אישה. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> את מוסיפה חטא על פשע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מורן, אני מוסיפה חטא על פשע, בסדר. אני רק אומרת ששם צריך לתקן את החוק ההוא. ההיפך, זה החוק שהוא הכי רלוונטי במובן הזה של כל כך הרבה הלומי קרב. אני לא רוצה שתפריעי לי. אני הראשונה שרואה את הלומי הקרב ואת החיילים עם הפוסט טראומה. הם חשובים לי, אני נאבקת. לא הכול נעשה פה מול המצלמות. אנחנו נאבקים ימים ולילות, לילות וימים, גם עבורם וגם עבור בני המשפחות שלהם. זה אירוע אחד. וכמובן שהוא קשור קשר הדוק למלחמות ישראל ולפעולות האיבה. החוק הזה הוא בהחלט רלוונטי אלייך אחרי שאביך נפטר. האם תיכנסי לתוך הקבוצה שמקבלת יותר או מקבלת פחות? זאת שאלה ועל זה אנחנו נאבקים. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> אני מוכנה אפילו בשקל - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה מורן. אנחנו ממשיכים להתקדם. הפתיח היה כדי לשמוע, אני רוצה לשמוע את האוצר. זאת הייתה התחלה של ההתחלה כדי לשמוע איך עשו משרדי הממשלה את שיעורי הבית שניתנו להם. כמובן שאנחנו נמשיך עם ההתקדמות של החוק ואנחנו מצפים לתשובות כאשר בסופו של דבר ניקח את כל התשובות ונאגד ונראה מה ואיך אפשר לתקן. אין מה להצביע, כי אני רוצה לפנות לאוצר לגבי שיעורי הבית שהם קיבלו לשאלות שנשאלו. אחר כך אנחנו נעבור להקראה. אני אסביר מה כבר קראנו, לאן אנחנו הולכים להתקדם. ואז אם יש לכם מה לומר באותה נקודה שאנחנו אוחזים אני אשמח לשמוע את כולם. << אורח >> ניצן בסן: << אורח >> גברתי יושבת-הראש, רק לא העלית את השאלה לגבי נושא הארנונה ליתומים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שנייה, אנחנו לא חוזרים אחורה. זה בדיוק הנושא של האוצר ואם יש לו תשובות הוא ייתן. ואם אין לו אנחנו רשמנו לנו את כל השאלות שאנחנו צריכים לקבל תשובות. כאשר נגיע בסופו של דבר להצבעה, כמובן שנעבור על כל השאלות ששאלנו וננפה ונעשה מיפוי ובדיקה מה אפשר ויתכן להיכנס ומה כנראה לצערי הרב יישאר בחוץ. אני אמרתי בדיון הראשון פה שלצערי הרב לא נצליח לתקן הכול. לצערי הרב חלק מהדברים יישארו פתוחים וחלק מהאנשים פה יכעסו עליי ויכעסו על המדינה ויכעסו על חברי הכנסת ועל כל העולם, ובצדק בהחלט. אבל גם לא פייר להשאיר את האחרים כשבויים עד שלא נפתור את כל האירוע כולו. לכן אנחנו נגיע בסוף לחוק ונצביע עליו. הוא לא יהיה מושלם, אבל אנחנו ננסה לעשות אותו הכי מושלם שאפשר. << אורח >> שלמה אלפסה צורן: << אורח >> מיכל, תשאלי אותם גם כמה העריכו? יש להם הערכה מסודרת גם כן לחקיקה שאני מנסה להכניס בנושא משפחה מגדלת מעל גיל 18. זה מאסט, זה חייב לעטוף את היתום. למרות שיש לו, חסר לו הרבה חסך שאין לו משפחה מגדלת. יושב לידי סימון ברנס שעוטף את משפחת ברנס שנרצחה מרקטה ברמת הגולן. אני לא לבד, אבל אין הרבה כאלה. על הנייר ממש אין הרבה כאלה. את המספר שאני יודע אותו מהרפרנט של משרד האוצר רועי בבאי, זה 3.8 מיליון שקלים בכל האירוע הזה אם כל היתומים יצביעו על משפחה מגדלת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שלמה, תודה רבה. << אורח >> שלמה אלפסה צורן: << אורח >> אני רק רוצה שהם מבקשים את המספר הזה. שלא תגידי שאני אמרתי, תבקשי מהם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שלמה, שמענו וזה נרשם. בבקשה, אוצר. << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> כבוד יושבת-הראש בוקר טוב. אייל ברוך ממשרד האוצר. לאיזה מהשאלות תרצי שאתייחס? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לכל השאלות כולן, אין הנחות בעניין. << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> תדייקי אותי אם פספסתי משהו. בנוגע לארנונה טרם הספקנו לברר, זה עלה כאן שאלה עוד פעם. צריך לבדוק גם מול משרד הפנים. בסוף בארנונה צריך גם לחלק את זה אם זו הנחיית רשות או הנחיית חובה. אם זו הנחיית חובה לרשויות המקומיות יש לזה עלות תקציבית, אם זו הנחיית רשות זה על דעת הרשות המקומית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אייל, קודם כל, מאחר וכל הנתונים או לפחות יש לך גישה יותר ממה שיש לי גישה אליהם, אז אנא בדוק את הנושא הזה. ושוב, כמו שאמרתי לכולכם פה וגם בשיחות לפני הדיון היום, רכזו לי את זה בשתי עמודות בטבלה. טבלה אחת תהיה אם זה הנחיית רשות. אל תשכח שגם הנחת רשות היא רלוונטית, כי הרשות תרצה לשמוע איפה זה, אני לא רוצה להגיד את המילה "יפגע", אבל איפה יכסה לו את התקציב. וכמובן בהנחיית חובה מהן העלויות. אני כן אגיד לך, אנחנו מתייחסים פה לא לאלה שקיימים כבר, כי זה כבר קיים. אגב, אייל, היום לכל היתומים שנכנסים להגדרת יתום בחוק מגיע את ההנחה הזאת. זו הנחיית חובה או הנחיית רשות? << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> אני לא יודע. אני יכול לבדוק ולהחזיר תשובה. << אורח >> קריאה: << אורח >> זה לא מגיע ליתומים נכון להיום. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אמרתי, יתום. לפי הגרת יתום עד היום. << אורח >> קריאה: << אורח >> לא, לא מגיע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, רגע. האלמנה. אייל, נכון להיום, עוד לפני התיקון, ליתום מגיע עד 21, למשפחה, לאמא שלו, לאלמנה לצורך העניין. האם האלמנה זכאית להנחה בארנונה כהנחיית חובה או הנחיית רשות? << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> חובה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חובה. מאה אחוז. אז היום עד גיל 21 זה חובה והשאלה לגבי האחרים, תעשה לי פשוט טבלה. << אורח >> ניצן בסן: << אורח >> אגב, אם לאוצר אין את המספרים אנחנו נשמח להעביר לו מאגף משפחות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, בוודאי. לא משפחות. << אורח >> ניצן בסן: << אורח >> לא, אני אומר כי יש לנו את הנתונים וחבל שאנחנו מגיעים לדיון השלישי כבר, דיון שני של הקראה, ואין את הנתונים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו תכף נפנה בעניין הזה. אגב, אני כן שואלת אותך, ענת, הנתונים האלה אמורים להיות במשרד הפנים, אמורים להיות בביטוח לאומי, אמורים להיות בצה"ל? איפה הם אמורים להיות? מאיפה אתם לקחתם את הנתונים? << אורח >> ניצן בסן: << אורח >> אגף משפחות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, אבל אגף משפחות השאלה אם הוא יודע לגבי יתומים שהם מעל 21, אם יש לו מעקב על המספרים, אני לא יודעת. << אורח >> ניצן בסן: << אורח >> אני יכול להעביר לך את הפילוח שלנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז תעביר לנו. אתה מוזמן, תקשיבו חברים. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> אני רק רוצה להעיר שבדיון הקודם ממשרד הביטחון הסבירו לנו שבגלל שבהצעה שלנו יתום הופך להיות זכאי גם לתגמולים עד גיל 40, אז למעשה הנחיית החובה תחול גם עד גיל 40 על יתומים. זה כפועל יוצא של ההצעה. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> זה מה שבאתי לומר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, זה ודאי. אבל הייתה פה הצעה של אחד מחברי הכנסת, אני לא זוכרת מי זה היה, נדמה לי שהמנכ"ל שלך אמר. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> נכון, לכל היתומים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יתומים מבוגרים יותר. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> בלי הגבלת גיל, בדיוק. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> אני רק מעירה לגבי העלות התקציבית, שהטווח הזה בין 21 ל-40 כבר אמור להיות מגולם בהצעה, לכן זה רק מעל 40. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר. הבנו? << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> אני אבדוק את מה שאמרת. אני לא יודע להתייחס אם זה נכון או לא. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> אפשר להעיר הערה בקשר לארנונה? משפטית. עו"ד אילנית בן עזרא, יתומה, בת שכולה. בעיקרון נכון לעכשיו ההנחה בעצם בארנונה היא כמובן מתוקף חקיקה. ויש כמה קריטריונים שצריכים להתקיים בו זמנית. אחד מהם זה תגמולים שמקבלים והכרה כמשפחה שכולה. בתיקון באמת יוכרו כל היתומים, כל הילדים של החללים כמשפחה שכולה ומה שיהיה חסר זה העניין של התגמול. שכמובן עד גיל 40 יהיה. אז צריך יהיה לעשות שינוי גם שם. שזה יהיה לא כפוף לתגמול. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בואו נראה את העלויות, בסדר גמור. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> יש לי שאלה, אני לא מבינה. אתם מדברים פה רק על יתומים או גם על אחים? כי אני ראיתי בסעיף הראשון אחים. אז אני רוצה לדעת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל גליה, את רוצה שיירשמו את מה שאת אומרת? << אורח >> גליה חושן: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז את צריכה להגיד את השם, את התפקיד, ככל שיש תפקיד. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> אין לי תפקיד. אני אמא שכולה. גליה חושן, אמא של הדר חושן שנרצחה בנובה. אני באה לפה כי אני הבנתי שבאחד הסעיפים כתוב אחים שכולים גם, שזה גם לאחים. כל הדיון פה אני שומעת, יכול להיות שפספסתי, אבל רק על יתומים. גם אני, אני לא מבינה, אתם מדברים רק על חרבות ברזל או על הכול, מהקמת המדינה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> על הכול. רגע גליה, מאה אחוז. אנחנו נגיע לסעיף שמדבר על אחים. כן אני אומר שוב, היכולת של החוק היום, זה חוק ממשלתי. את לא היית פה ואני לא רוצה, מה שכבר נאמר. אבל הייתה בהחלט ועדה, ועדת רובינשטיין שישבה והתייחסה רגע ליתומים ולא התייחסה, הרחיבה במקצת דברים אחרים, אבל בעיקר ליתומים. על בסיס זה נכתב החוק. אבל כן שר הביטחון דאז וגם דהיום בעצם יחד עם המשרדים השונים הרחיב מעבר למה שהוועדה הציבורית בראשות רובינשטיין קבעה. אבל כן הפוקוס היה על אלמנות ויתומים. האחים נמצאים, אבל הם במינון יותר קטן ונמוך ולא כשווי ערך ליתומים או לאלמנות או להורים שכולים. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> כלומר אם אני רוצה שיהיה יחס לאחים אני צריכה עכשיו לארגן לובי, לעשות חוק למען אחים גם? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גליה, תקשיבי. אני לא נכנסת לזה עכשיו כי אני רוצה להתקדם עם החוק. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> ועוד שאלה אחת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אבל גליה, אני לא יכולה. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> סליחה, רק שאלה אחת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל כל אחד רוצה רק שאלה אחת. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> כתוב בסעיף "חיילים". האם זה משתווה גם לפעולות איבה, אותו דבר? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, כן. תקשיבו, אנחנו לא נצליח להתקדם. << אורח >> קריאה: << אורח >> אנחנו רוצים גם לדבר, תני לנו גם לדבר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה לא הדיון. תקשיבו לי כולכם, זה לא הדיון הראשון. בדיון הראשון ישבנו פה שעות על שעות, כולם דיברו. לא היה אחד שלא דיבר. בדיון השני אמרתי שאני רוצה להתחיל הקראה ולא יהיו דיבורים ונתתי גם דיבורים, כי אני מבינה את הכאב. אני הכי מבינה בעולם. << אורח >> קריאה: << אורח >> אין פה שום כאב, יש פה עוול. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל עוול זה כאב, אני מסכימה איתך. אני מסכימה איתך שיש כאן הרבה עוולות. שלומית וזהבה, תודה שאתן עוזרות. יש כאן אירוע שהוא באמת כאוב ביותר, יש כאן שכול, שהשכול יש לו הרבה מעגלים. אין ספק, אף אחד מכם לא היה רוצה לקבל את התואר הזה של משפחה שכולה. כולכם הייתם מוותרים עליו בכיף. אני מבינה. אגב, יש גם מעגל של סבא וסבתא ויש בני דודים, זה לא נגמר. המעגלים לא נגמרים לצערי הרב. אבל בסוף חייבים פה להתרכז לאיזה משהו שאנחנו כן הצלחנו, שוב, "אנחנו" זה המשרדים השונים, גם האוצר, גם ביטוח לאומי, גם רווחה, גם משרד הביטחון, התרכזו לאיזה משהו. אנחנו מנסים להרחיב אותו, אבל אנחנו לא רוצים לקרוע את החבל בסופו של דבר ובסוף לא ייצא שום דבר. אז כן אמרתי, ואני חוזרת אני מקווה לא בפעם האחרונה, אבל אני בכל זאת אומר זאת. אנחנו ננסה להוציא את הטוב ביותר. אני אומרת לכם שחלקכם לא תאהבו את התוצאות הסופיות, כי בסוף נצטרך להתכנס לאיזה סכום כזה או אחר. אנחנו כן, גליה, כן, בסוף נצטרך לצאת לעוד מאבק, כי החיים ממשיכים כל הזמן. ויכול להיות שנצטרך להיכנס שוב לתיקון נוסף. אבל זה המצב, אני לא יכולה לתקן את כל העולם ואחותו. אני מנסה לתקן את התיקונים המשמעותיים ביותר. אנחנו רוצים להתקדם. אני לא רוצה לפתוח עכשיו. לגבי הארנונה שמענו, בוא תמשיך, תן לנו עוד סריקה מהירה לגבי יתר הדברים, כי אני רוצה להתחיל בהקראה. << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> אין התייחסות נוספת. אני אגיד שהתמחורים שביקשתם, ברגע שיהיו לנו את כל הנתונים המדויקים ביחד עם המשרדים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חברים, לא נמשוך את זה עוד שנים. אנחנו מסיימים את זה, אמרתי לכם, בעזרת השם בכנס הזה. אם אין תשובה עכשיו תהיה תשובה בדיון הבא. התשובות תתקבלנה. תשמעו אותו בבקשה עד הסוף, אני מבקשת לא להתפרץ. << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> אני אגיד שנשלח תמחורים מדויקים ברגע שיהיו לנו נתונים מדויקים. נשמח לקבל גם מהוועדה רשימה מסודרת של כל הדברים שתרצו את התייחסותנו. נראה לי שזה יעזור גם לביטוח לאומי וגם למשרד הביטחון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בבקשה, ענת, מנהלת הוועדה, שלחנו לכם. שלחנו לכל המשרדים בקשות לנתונים. להגיד לי עכשיו לא קיבלתם זה לא נכון. אז בבקשה, מה שיש לך נתונים בבקשה תן לנו. כולל עלויות, שאני מזכירה, העלויות של חה"כ סעדה, שמדבר על הרחבה, הכפלה של ההורים השכולים, שכולל את היתומים עד בכלל. שמרחיב לאחים. << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> יש לנו הערכה ראשונית שקיבלנו ממשרד הביטחון לתמחור להצעה של חה"כ סעדה. מדובר במאות מיליוני שקלים. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> לא, אבל אנחנו רוצים בסעיפים בבקשה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מדובר בנוסף, מעבר לסכום שהיום? << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> מעבר לחוק הממשלתי שמוגש כעת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז על כמה הם מדברים? << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> קצבאות ליתומים עד גיל 40. זאת אומרת, מעבר לחוק הקיים שאנחנו מדברים היום. מדובר על עלות של, שוב, אני לא מתחייב, צריך גם את ההצעות של ביטוח לאומי, אני צריך עוד לראות את התחשיב. זאת הערכה. מדובר על כ-200 מיליון שקלים ליתומים. מדובר על כ-500 מיליון שקלים לאחים שכולים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> 200 מיליון שקלים ליתומים. << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> 200 מיליון שקלים ליתומים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שיתומים אתה מגדיר עד גיל 21. אנחנו מדברים כרגע, כשאתה מדבר על 200 מיליון שקלים תוספת אתה מדבר על יתומים עד גיל 21 ולתת להם לכל החיים או שאתה מדבר לכולם בלי הגבלת גיל, בן של נספה, כל החיים? למה אתה מתכוון? << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> עד גיל 21, כפי שמוגדר היום בחוק. והחקיקה הממשלתית שאנחנו מביאים בעצם מעלה את הקצבאות עד לגיל 40. זאת אומרת אני מדבר על הדלתא של להעלות את הקצבה מגיל 40 עד לסוף החיים. הוערך על ידי משרד הביטחון בכ-200 מיליון. יש את הצד של ביטוח לאומי כמובן שצריך להסתכל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני אגיד לך משהו, אני רוצה לחסוך רגע מהוועדה, כדי שלא יהיה פה. תקשיב, בבקשה איך שאתה יוצא מפה היום אתה מוציא לנו בכתב, בצורה מדויקת. אגב, זה לא רק אליך, זה גם משרד הביטחון, גם ביטוח לאומי. תוציאו לנו בחזרה בכתב תשובה מדויקת עם טבלאות, עם עמודות בתוך הטבלאות, שאנחנו נבים מה אתם מתכוונים. לדוגמה סעיף היתומים. א', אני מדברת על יתום, מבחינתי יתום הוא גם בגיל 40 יתום. אבל החוק נכון להיום מדבר על יתום עד גיל 21. ולכן כשאתה אומר לי תוספת של 200 מיליון שקלים מעבר למה שהחוק מציע היום, התיקון, לא החוק, הצעת החוק, תוספת של 200 מיליון, אז אתה כותב לי תוספת 200 מיליון הכוונה היא רק לקבוצת היתומים שהתייתמו עד גיל 21 ולהם ניתן כל החיים לצורך העניין. האפשרות השנייה, וכמדומני זאת הייתה הצעת החוק של סעדה, זה לא יתומים מגיל 21, אלא מכל גיל, עד סוף החיים. אז יש כאן עלויות שאני רוצה להבין למה אתה מתכוון. אני יודעת שחלק מהם, הייתה לנו שיחה מקדימה, אתה לא יודע להגיד לי כי הנתונים לא אצלך. אתה קיבלת בעצם סכום גלובלי בלי תחשיבים. אז משרד הביטחון, צה"ל, ביטוח לאומי – נא העבירו לאוצר את הנתונים הנכונים. אז אמרת 200 מיליון שאנחנו עוד לא מבינים למה הכוונה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> גם אם אפשר רגע את הנושא המודולרי, זה מאוד חשוב לנו. כי אנחנו רוצים להבין על יתומים ותיקים, של מלחמת יום הכיפורים, שבאמת לא קיבלו כלום. אני אומרת מלחמת יום הכיפורים שם קוד, כי כמובן שיש בכל מערכות ישראל. האם מדברים בעצם על הערכת - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, זה לא הם. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> לא, לא, זה כן הם. כי משרד הביטחון עשה תחשיב של זה. אני מבקשת לדעת בצורה מודולרית את השערוך של כל הסעיפים של החוק, כולל החוק של סעדה, כולל החוק של הוועדה שהייתה במשרד הביטחון שמדברת על תגמולים לצורך העניין חד פעמיים לאותם יתומים ותיקים. אנחנו רוצים להבין את זה מודולרית. אחת ולתמיד, מבקשת שיושבת-ראש הוועדה את הנתונים מכל הכיוונים של כל סעיפי הוועדה. וגם את התחשיבים של משרד האוצר, כולל הסעיפים שאנחנו לא נדרשים אליהם בחוק הזה, אבל אנחנו מבינים שיצטרכו לתת תגמול כזה או אחר ליתום ותיק שלא נכנס בשום סעיף. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה, תודה. אמרת תוספת 200 מיליון ליתומים, קרי החוק של סעדה מדבר על יתום שהוא בגיל 21. הלאה, מה עוד הנתונים? << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> הערכה לכמה יעלה לתת קצבה לאחים שכולים מעל גיל 22. עד גיל 22 בעצם ההורים השכולים מקבלים את הקצבה בגין האחים. ההערכה היא שתוספת לכל החיים, במשרד הביטחון היא כ-500 מיליון שקלים. בתוך ההצעה של חה"כ סעדה יש גם הצעה להכפיל את התגמול להורים שכולים. העלות של זה היא מוערכת בין 660 ל-700 מיליון שקלים. << אורח >> קריאה: << אורח >> אבל אין כסף ליתומים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חברים, הוא רק אומר, הוא רק נותן נתונים. באמת, אף אחד לא אומר לעשות את זה. << אורח >> קריאה: << אורח >> מה אני יתום שנזרק על ידי אלמנה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יש לך עוד נתונים? << אורח >> קריאה: << אורח >> מה עם החוק של ינון אזולאי? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חברים, אתם מוכנים לא לעזור לי? תודה, באמת תודה. אייל, תמשיך בבקשה. לגבי החוק של סעדה סיימת או שיש לך עוד משהו להוסיף לנו? << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> אני אגיד שמשרד הביטחון טען בפנינו שיהיה נכון אם מכפילים את הקצבה להורים שכולים גם להכיל את הקצבה של האלמנות. במקרה הזה מדובר בעלות של עוד - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה, תודה. מאה אחוז, תודה. תן לי בבקשה לגבי החוק של ינון אזולאי, לגבי, שוב, יתומים משני הורים. אנחנו מדברים על הקבוצה השנייה, לא על הקבוצה שכבר יש לה פתרון בחוק פעולות איבה. מה לגביהם? << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> לגבי ההצעה של ינון אזולאי אנחנו לא מבינים את גבולות ההצעה. אם מדובר ביתומים משני הורים בלבד מה-7 באוקטובר אז יש לנו הערכה לכמה זה יעלה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי, מה ההערכה? << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> בין 8 ל-10 מיליון שקלים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אלה רק יתומים מ-7 באוקטובר. << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> משני הורים. שבעצם ההורה השני. עכשיו יש פה שאלה גם לייעוץ המשפטי של הוועדה. האם ניתן לעשות את זה רק מה-7 באוקטובר. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> לכן ביקשנו גם לשמוע כמה זה יעלה לכל הטווח. << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> את זה אין לנו עדיין. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כי אין לכם נתונים מהמשרדים השונים. << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> אנחנו צריכים לעשות עבודה עם המשרדים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. כשאתה מדבר איתי 8 עד 10 מיליון אתה מדבר איתי לכל החיים? להשוות אותם לקטגוריה? << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר גמור. << אורח >> שלמה אלפסה צורן: << אורח >> מיכל, יש לו את הערכה לגבי? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הנה אני שואלת אותו. יש לך את התשובה למה ששאל שלמה לגבי משפחות שתומכות ביתומים? שבעצם ההורה האחרון שנותר להם גם הוא כבר לא איתנו? << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> ההצעה המדוברת מוערכת בכ-3.8 מיליון שקלים. << אורח >> שלמה אלפסה צורן: << אורח >> תודה רבה. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> עו"ד זהבה גרוס מידן, יושבת-ראש ארגון אלמנות ויתומי צה"ל. בישיבה הקודמת ביקשנו פירוט גם ממשרד הביטחון וגם ממשרד האוצר לגבי התיקון לחוק. איך הוא מתחלק. כמה ליתומים, כמה לאלמנות, כמה מעל גיל 40, מתחת לגיל 40. כמה הורים שכולים מקבלים. אנחנו רוצים לדעת לפרק את החצי מיליארד הזה, שאנחנו נדע על מה מדובר בכלל. וכמה בכל שנה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את צודקת לחלוטין. לכן אני חוזרת ואומרת שאני מבקשת מכל המשרדים, תקשיבו, אני רוצה רגע לומר לכם משרדים יקרים. יש לכם? תגישו בכתב, אני לא רוצה להקריא. אני רוצה לומר שאתם, משרד הביטחון וכל המשרדים, אנחנו כולנו ביחד רוצים להעביר את החוק הזה כמה שיותר מהר. אני יודעת שזה גם הרצון שלכם. אתם מעכבים וחבל. תעבירו לנו לוועדה בכתב את כל מה שביקשנו, את כל הנתונים בצורה מסודרת, שנוכל לקרוא אותה. שגם האדם הפשוט יוכל לקרוא ולהבין. ואנחנו נציג את זה פה בוועדה. לא להתחיל עכשיו לפתוח את זה, כי כל מילה שתגידו יש כאן הערות כי זה כן נתתם וזה לא נתתם. אני רוצה בצורה מסודרת. שלחנו לכם את השאלות בצורה מסודרת. אם אתם שואלים את עצמכם 'רגע, אולי פספסנו', יש לכם את הטלפונים של כולנו, תפנו אלינו. << דובר >> ענת כהן שמואל: << דובר >> הם גם נמצאים בדיון עצמו, חוזרים על זה כמה פעמים. אפשר לרשום ופשוט להעביר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> באמת חבל. << אורח >> גל קנר אלימי: << אורח >> אבל אני מבינה שהנתונים האלה קיימים היום, אייל, לא? הפילוח של יתומים מתחת ל-40, אלמנים ואלמנות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גל, די, בואו. כולכם, כל השורה פה רוצה שנקדם. << אורח >> גל קנר אלימי: << אורח >> לא, הם פשוט קיימים אצלו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה לא קיים. חלק קיים וחלק לא קיים. תאמינו לי, אני ישבתי עם כולם, זה לא קיים הכול. חברים, אנחנו חוזרים. << אורח >> גל קנר אלימי: << אורח >> יש אקסל כרגע, דיברנו שנייה לפני הדיון. הוא אמר שהוא יציג את זה בוועדה. למה לא? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> של מה? להציג מה? << אורח >> גל קנר אלימי: << אורח >> אייל, אמרת שתציג את הנתונים של כמה החוק הזה, הצעת החוק הזאת. << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> בדיון הקודם עלתה שאלה כמה עולה הצעת החוק הנוכחית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> למה לא העברתם אלינו? עם כל הכבוד, שנייה. << אורח >> גל קנר אלימי: << אורח >> לי נמסר שהוא יציג את זה עכשיו בוועדה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חברים תקשיבו, אני מבינה אתכם. שבוע הבא אנחנו נציג את זה. אתם תעבירו לנו את זה היום. כל המשרדים, לא רק את זה. << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> בסדר גמור, נעביר היום אחרי הדיון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אחרי הדיון תעבירו לנו את מה שיש לכם בוודאי. ואם אין לכם את הנתונים, ואני חייבת לומר פה באמת למשרדי הממשלה. תקשיבו, אי אפשר להתנהל ככה. אי אפשר. באמת, אני לא מצליחה להבין. כאילו, מה אתם חושבים? שתגיעו לפה, כנראה אתם רוצים לעכב את החוק. זה הפתרון שלי. כי אתם יודעים שכל משפט שתוציאו הקבוצה פה, ובצדק רב, תתרעם. תעבירו לנו בצורה מסודרת את הנתונים. אני צריכה לשמוע מגל, משרד האוצר, שיש לכם נתונים ולא העברתם לנו? אני לא מצליחה להבין. << אורח >> גל קנר אלימי: << אורח >> אני חייבת להגיד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, את לא חייבת להגיד, שמענו. << אורח >> גל קנר אלימי: << אורח >> גם למשרד הביטחון יש. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> משרד הביטחון, צה"ל, ביטוח לאומי, משרד האוצר, אם שכחתי עוד משרדים. אנא תעבירו לנו עוד היום את כל הנתונים כדי שביום רביעי נוכל להקריא את זה לציבור שכל כך צמא וצריך לשמוע את הנתונים. << אורח >> נתן סמדר: << אורח >> אני יכול להגיד משהו בשבילך? עוד נקודה קטנה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא תודה, אל תעזרו לי. << אורח >> נתן סמדר: << אורח >> לא, נקודה קטנה. שהם יתנו לך את מכסת כל הגילאים, ככה את תעשי את הסדר שלך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, זה מה שביקשנו. אני אומרת בצורה מאוד ברורה שוב, רוצה פריסה של גילאים. עד 40, עד 50, עד 60. סיימנו, אנחנו מתחלים להקריא. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> יש פריסה של גילאים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בואו נעשה הסכם רגע. הגעתי לפה היום, ברוך השם, לא צרודה. אני לא רוצה לצאת צרודה. אנחנו ביחד. אתם מנסים לעזור לי לנהל, תודה. אבל זה רק יוצר יותר כאוס. אני מבינה שלחלק יש, לחלק אין. אני רוצה את זה לוועדה. יושבים פה אנשים שמכירים היטב איך העבודה צריכה להיעשות. איך מתקדמים עם חוקים. לכן אני מבקשת מכל המשרדים להעביר לי עוד היום את כל הנתונים. לי זה לא לי, זה לוועדה. אנחנו נשב, נלמד אותם ובעזרת השם נציג אותם בישיבה הבאה. עכשיו אנחנו חוזרים להקראה. מי שלא זוכר אנחנו הגענו לסעיף 6 כמדומני בהצעת החוק. מי שאין לו טאבלטים יכול לבקש, אני מקווה שיש לנו טאבלטים. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> אנחנו נמצאים בעמוד 4 להצעת החוק, סעיף 6, שמתקן את סעיף 10א לחוק. אני אקריא ואז אסביר. תיקון סעיף 10א 6. בסעיף 10א לחוק העיקרי, אחרי פסקה (2) יבוא: "(3) היו סמוכים על שולחנו אח או אחות של הנספה שטרם מלאו להם 3 שנים – סכום חודשי של 2,500 שקלים חדשים עד שימלאו להם 3 שנים, ובלבד שנולדו עד 5 שנים מיום פטירת הנספה." סעיף 10א זה סעיף שקובע תוספת להורים שכולים בעד אחים. הסעיף היום כבר קובע שאם יש אח או אחות יש 20% תוספת מהתגמולים להורה השכול. ואם יש אח או אחות נוספים אז מקבלים בנוסף ל-20% עוד תוספת של 11% לכל אח או אחות. עכשיו מבקשים בהצעת החוק לתת התייחסות לגבי אחים בגיל צעיר ואומרים שככל שלהורים השכולים יש אח או אחות של הנספה עד גיל שלוש תהיה להם תוספת לתגמול החודשי של 2,500 שקלים. אבל בתנאי שאותו אח או אחות נולדו בטווח של חמש שנים מיום פטירת הנספה. זה הסעיף הזה. << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> אני אשמח להוסיף שהייעוד של הסכום אנחנו מבקשים להוסיף שהוא בעבור מטפלת. מתוך הבנה שבשנים בסמוך לאחר האירוע שיווי המשקל המשפחתי מופר. ועל אף שיש זוג הורים למעשה יש חוסר יציבות ואנחנו מבקשים להכניס או לתת איזה שהוא סכום שיעזור להכניס לחייו של האח הצעיר איזה שהיא דמות קבועה, דמות מטפלת. זה מתכתב קצת עם הסעיף שביקשנו להכניס לאלמנות בעבור מטפלת. וזו ההתייחסות שלנו גם לאחים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני אגיד לך רגע איפה זה מפריע לי. אם את מתכוונת, אם את רוצה להוסיף עוד איזה שהיא הערה להצעת החוק. או שלא הבנתי נכון? << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> לא, לא, זה לא הערה. רציתי להסביר את הייעוד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אמרת אני רוצה להוסיף את הייעוד בתוך? או שלא הבנתי נכון. << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> לא, היא הקריאה את הסעיף ואני רציתי רק להוסיף את הייעוד. כלומר, הסכום הזה הוא לא נולד מעצמו. הוא נולד כתוספת בעבור מטפלת. והסברתי ששיווי המשקל המשפחתי מופר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר. אבל היא יכולה גם להוציא את זה על בייביסיטר. לא כתוב על מה. << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> לא, לא, ברור. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה רק מה הסתתר מאחורי הקביעה. << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> אנחנו מייעדים אותו בתכלית בעבור מטפלת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר גמור. הלאה. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> ממשיכים הלאה. סעיף 7 להצעת החוק. הוספת סעיף 14א1 7. אחרי סעיף 14א לחוק העיקרי יבוא: "מענק מיוחד לאלמנה בשלושת החודשים שלאחר התאלמנותה 14א1. לאלמנת נספה ישולם, החל בחודש שלאחר החודש שבו התאלמנה, למשך שלושה חודשים, נוסף על תגמוליה, תשלום חודשי בגובה השכר הממוצע כהגדרתו בחוק הביטוח הלאומי." << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> משרד האוצר, גם פה שלחנו אתכם לעשות שיעורי בית וגם את יתר המשרדים. אני לא מוכנה לקבל את הדבר הזה. זה חייב להיות הרבה יותר גדול. כמובן שיש הצעות חוק פרטיות שחלקן דיברו על חמש שנים, חלקן דיברו על שנתיים. אבל אני לא מוכנה לקבל, אני לא עכשיו אפתח את זה האם חמש, שנתיים או שנה. אבל בוודאי לא עוד שלושה חודשים. יש תקופת אבל. האלמנה נשארת עם ילדים קטנים, היא צריכה רגע למצוא את עצמה. היא צריכה לראות מה קורה איתה. שלושה חודשים זה לא מספיק. << אורח >> אורלי זוהר: << אורח >> צריך להבין שלאורך השנים יש פגיעה משמעותית בהכנסת הבן אדם שנהרג ופגיעה משמעותית בהכנסה. אף אחת לא חזרה פה למשרה מלאה. אתם לא מבינים את זה, בטווח השנים. אני יכולה לספר לכם בטווח השנים. אני אגיד שאני מתעסקת עם הסיפור הזה 15 שנה. אני אלמנה 25 שנה, נכון להיום. וצריך להבין שלאורך השנים הבנות האלה לא מבינות מה הולך. הפגיעה היא ממש, היא פגיעה קשה לאורך, רואים אותה כל פעם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אורלי, את צודקת. בשביל אנחנו מתעסקים. << אורח >> אורלי זוהר: << אורח >> בתוך זה כלואים הילדים האלה. בתוך הסיפור הזה כלואים הילדים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, בסדר. בהחלט. << אורח >> אורלי זוהר: << אורח >> ודרך אגב, המדינה לאורך שנים גורפת כספים על החללים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אורלי די, אני לא רוצה לשמוע את זה. בסדר? די. אני לא רוצה לשמוע את זה. בבקשה, אנחנו רוצים להיות ענייניים. כן אני פונה למשרדים השונים, אני לא אקבל את הדבר הזה. זה חייב להיות מינימום, אני לא רוצה להגיד את המינימום כי ישר תלכו לי למינימום. אבל זה לא יכול להיות פחות משנה, נקודה. ולדעתי היו על זה גם הסכמים וסיכומים יותר נכון. בבקשה, על הסעיף הזה אני לא יכולה לחיות איתו. אם יש עוד מישהו מהמשרדים שרוצה לומר משהו או מכם, אבל זה באמת צריך להיות קצר כדי שנתקדם. << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> אני אגיד שנציג לוועדה את המחיר של מה העלות של להגדיל את זה משלושה חודשים לעד שנה. כרגע אין מקורות תקציביים לדבר הזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה העלות להעלות את זה לשנה? << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> נציג את זה לוועדה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אה, תציג את זה. << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> ביחד עם כל החומרים שנשלח. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז איך אתה יודע שאין לזה תקציב? אולי זה שקל וחצי ומשרד הביטחון יהיה מוכן. בוא, אל תצא לי עם הנחות לפני שאתה נותן לי נתונים. קצת מוזר משהו. << אורח >> שמעון אסף: << אורח >> שמעון אסרף, אני מגדל שלושה יתומים מהמלחמה. אני רק רוצה להוסיף לדבר הזה. לפני שנה וחודשיים המקרה שלנו היה. אשתי כבר שנה בחל"ת. אז שלושה חודשים זה כלום. << אורח >> שלמה אלפסה צורן: << אורח >> והוא לא מדבר על אלמנות, הוא מדבר על האחות. תראו כמה זה משפיע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, ברור. << אורח >> ניצן בסן: << אורח >> אנחנו לפנים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, אבל אתה שם לב שאתה כל הזמן קופץ. יש כאן אנשים שלא קופצים ואני לא נותנת להם לדבר. ואתה קופץ ומקבל את רשות הדיבור. אז זה לא הוגן, ואתה לוביסט, ככה אומרת לי המנהלת. הגוף מדבר בעצמו. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> אני אומר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע זהבה, אני אדבר אלייך, אבל שנייה. מי פה רצה? כן, בבקשה. בנושא הזה? << אורח >> אסיף תמם: << אורח >> אסיף תמם, ארגון יתומים לאומיים מדברים. בהקשר של האלמנה שמקבלת מענק התאלמנות והיתום מהצד השני גם, אגב, לא ראיתי פה עד עכשיו שהתייחסו בכלל לסעיף הזה שצריך לעשות עדכון חקיקה ליתום עצמאי שנדחק כקונטרה לזוגיות השנייה של האלמנה. היתום עלול להידחק לשוליים. יש יתומים כאלה, 32 יתומים כאלה, אפילו פחות במדינה, שעד עכשיו לא ראיתי פעם אחת את האוצר מזכירים את הקטגוריה הזאת. << אורח >> קריאה: << אורח >> ביטוח לאומי. << אורח >> אסיף תמם: << אורח >> לא, זה לא בביטוח הלאומי. יש לכם גם בצה"ל, יש כאלה גם משרד הביטחון. << אורח >> קריאה: << אורח >> אז זה לא 32 שאתה מדבר זה מביטוח לאומי. << אורח >> אסיף תמם: << אורח >> לא, הנתון הוא 32 יתומים בביטוח לאומי. שתיים, יתומי צה"ל כרגע, אבל זה עד גיל 21. יתומים מגיל 18 עד גיל 21. אבל עזבו רגע את הנתונים, זו כמות מועטה בכל מקרה, שנדחקו לשוליים. היום אני לא נחשב ככה. אני כמו חייל בודד משוחרר. אני עכשיו יתום עצמאי משוחרר. כחייל בודד יש לי 10 שנים הטבות. כי יתום עצמאי שנדחקתי לשוליים על ידי האלמנה אין לזה הטבות. ואף אחד לא מדבר על זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, רגע. תקשיב לי רגע, אני מניחה שהעיניים שלך לא צרות כלפי האלמנה. << אורח >> אסיף תמם: << אורח >> לא, לא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז זה לא הסעיף הזה. אם אנחנו מסיימים לקרוא את כל התיקונים ואין התייחסות למה שאתה אומר, אנא תזכיר לנו. אני בטוחה שתעשה את זה. ונראה איך אנחנו מטפלים בזה. לכן אני מבקשת מכל הדוברים, אנחנו עוסקים כרגע בסעיף המאוד ספציפי הזה. אם יש למישהו להעיר על הסעיף. לא להגיד רגע למה הם ולא אני? בסדר. כי זה תשאירו לסוף. כל מי של 'למה לא אני, לא נחשב בתוך החוק', נשאיר את זה אחרי שנגמור את כל ההקראה כולה. אבל אם יש למישהו להעיר על הסעיף הזה ספציפית, מעבר למה שכבר נאמר. לא צריך לחזור. מה שנאמר שאני לא מסכימה, הוועדה לא מסכימה לתקופה שהיא קצרה מידי. אם יש למישהו להוסיף אז בבקשה. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> אני מבקשת לפנים משורת הדין לא להתייחס לסעיף הזה, היות ואופיר כץ נבצר ממנו, שהעלה את ההצעה, נבצר ממנו היום להגיע לישיבה. לכן אני מבקשת שנעלה את זה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שוב, אני חייבת להגיד לך, תודה שאת מנהלת לי את הוועדה. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> סליחה, זו לא הכוונה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה לכל העוזרים. אני חייבת לומר שוב, שאנחנו לא מצביעים עכשיו בוודאי. אנחנו עוברים קריאה. אנחנו לקראת קריאה שנייה ושלישית. אבל אנחנו עוברים על החוק, רואים אם יש הערות. מה צריך לתקן. אז פה הערנו. ואלה הערות שגם מקובלות על אופיר, בוודאי. לכן אנחנו ממשיכים הלאה, תודה על ההערה. כן גל? << אורח >> גל קנר אלימי: << אורח >> אני רוצה להגיד משהו אולי לא פופוליסטי וסליחה שלא יכעסו עליי. אני חושבת שאנחנו מדברים פה על הצעת חוק עם תקציב מאוד מצומצם ביחס למה שהוא אמור לתת. שמענו פה גם בדיון הקודם את גברתי אומרת שצריך לחתך בבשר החי ולא נהיה מרוצים. אני חושבת שאפשר לבחון אפשרות אולי לא לקחת מתקציב הצעת החוק, אלא לחלק את עוגת האלמנות אחרת. אני מסכימה שאלמנה בגילאים צעירים צריכה תמיכה הרבה יותר משמעותית, אבל ראינו שגם אלמנות מקבלות תגמול עד סוף ימי חייהן וגם בשלבים שהן כבר מבוססות כלכלית והמצב הוא כבר תקין. השאלה אם אפשר לחלק את העוגה אחרת ולא לקחת מאוכלוסיות שלא קיבלו לאורך החיים או שקיבלו כלום ושום דבר. זאת השאלה. << אורח >> שלומית קלמנזון: << אורח >> שלומית קלמנזון, אלמנתו של אלחנן. מאיפה נקודת ההנחה שלך שאלמנות צעירות זקוקות ליותר מאלמנות ותיקות? << אורח >> גל קנר אלימי: << אורח >> רק מתוך המקום, ספציפית על הסעיף הזה. שדיברו על אלמנה שיש לה עוד ילדים, שהם בגילאים צעירים, שהיא צריכה תמיכה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא. אגב, הסעיף הזה לא מדבר רק על אלמנה עם ילדים. << אורח >> גל קנר אלימי: << אורח >> ואחר כך על השנה הראשונה שהיא לא מתפקדת ושהיא באבל מוד כזה. << אורח >> קריאה: << אורח >> יש גם עוד 3,000 שקלים. << אורח >> שלומית קלמנזון: << אורח >> אבל אלמנה שבעצם עבדה כבר בשוק הרבה שנים היא מפסידה הרבה מאוד מעצם זה שהיא מפסיקה לעבוד. היא מקבלת תגמולים בדיוק כמו אלמנה שעבדה שנה. << אורח >> גל קנר אלימי: << אורח >> אז אפשר לעשות מבחני הכנסה אולי. העוגה מאוד מאוד - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע גל, היא לא הפריעה לך. << אורח >> גל קנר אלימי: << אורח >> העוגה מאוד מצומצמת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גל, היא שמעה את מה שאמרת. אבל זה לא הוגן מה שאת עושה. כי היא שמעה אותך מההתחלה ועד הסוף ולא התפרצה. ואז נתתי לשלומית את רשות הדיבור. אז תני לי לשמוע אותה מההתחלה ועד הסוף בלי לענות לה. אולי זה ירגיז אותך, אבל תני לשמוע אותה. << אורח >> גל קנר אלימי: << אורח >> את צודקת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני חושבת שהדבר הזה הוא פחות נעים, אבל אני מבינה את הצורך להעלות את זה. אז העלית את זה. ועכשיו בבקשה שלומית השיבה לך. את רוצה לסיים את הטיעון? << אורח >> שלומית קלמנזון: << אורח >> לא, אין בעיה. אני רוצה לנסות להבין באמת את נקודת ההנחה. כי אני אומרת, אלמנה בסוף שעבדה הרבה שנים במשק, היה לה גם כן איזה שהוא מקום של התקדמות. היא ראתה קדימה. וביום שהבעל שלה נהרג בעצם הכול מתרסק למטה. זה לא רק שהמשכורת נפגעה, אלא גם קרנות ההשתלמות, הפנסיה, ההתקדמות שלה. הכול נפגע. אלמנה צעירה. את אומרת שאלמנה צעירה צריכה יותר. את התייחסת לילדים או לאלמנה למשכורת שלה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני אגיד, מאחר וזה לא דיאלוג ביניכן, אז אני רגע אסביר את זה. יש כאן בהחלט השיקולים הם ברורים ומובנים. אני חושבת שאלמנה, לכן ביקשתי לא להגיד עכשיו לקחת מאחרים, אלא רגע להסתכל על עצמנו. אם הנושא שלך, גל, ודיברנו עליו, זה לא שזה לא דובר. הוא יטופל, נראה מה אפשר לטפל בו. אני חושבת שהנקודה פה של אלמנה היא בהחלט נקודה חשובה ואני מתעקשת על זה שיעלו פה את התקופה ולא ישאירו אותה על שלושה חודשים. כי יש כאן אירוע בין אם יש לה ילדים ובין אם אין לה ילדים. יש כאן אירוע מאוד טקטוני מבחינתה. והרצון פה בהחלט לתת את המענה הזה. גם ככה זה מענה בעיניי קטן מידי, אבל גם פה מתפשרים. לכן יש הצעות חוק שמדברות על חמש ושש שנים. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> יש כאן פגיעה כלכלית אנושה לאלמנות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חברים יקרים, שמענו. שמענו את הטענה, היא נשמעה. לכן אני אומרת לכם, רשמו לכם. אם זה משהו שלוקחים מכם עבורה ולא נותנים לכם, תרשו את זה. << אורח >> גל קנר אלימי: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שמעתי את הטענה. רשמו אותה בסוף. כאשר נגיע אליכם נטפל. בסדר? נגיע. אם השאלה היא מה העלויות של הדבר הזה, את זה גם אפשר לבקש, את ההעלאה הזאת. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> הייתי רוצה להוסיף, לחדד את העניין. היות ובאמת יש פה אי הבנה. אתם צריכים להבין, חוץ מהטרגדיה הגדולה שהאלמנה ספגה במלחמה האחרונה, יש פה פגיעה כלכלית אנושה לאלמנה. מרבית האלמנות מפסיקות לעבוד. אני מדברת איתך כאלמנה של 42 שנים. שאני כמעט עזבתי את כל הקריירה שלי בגלל שהתאלמנתי. אז ברוך השם שיש היום תיקון שרוצים לעשות לאלמנות של חרבות ברזל. אתם חייבים להבין ששלושה חודשים זה לא מספיק, זה ממש לעג לרש. אנחנו מבקשים ודורשים שזה יהיה כמו שמשרד הביטחון חשב מלכתחילה שצריך שנתיים. ואם לא שנתיים, אז אני לא אקבע פה כמה צריך. אני חושבת ששנתיים זה באמת ראוי שיהיה כך. מה שחשוב להבין שאנחנו צריכים לתמוך באלמנות האלה. אי אפשר היום לומר אנחנו נעביר אותם. זה לא רק זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זהבית. << אורח >> גל קנר אלימי: << אורח >> אני רוצה להגיב, כי אני רואה שהדברים שאמרו פורשו לא נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> היא לא התכוונה, זהבה. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> להחיל את זה מאוקטובר 2023. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זהבה, שמענו. והעברנו את זה לאוצר ואנחנו נטפל. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> אבל להחיל את זה מאוקטובר 2023. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני רק רוצה לומר שאף אחד מהיושבים פה לא התכוון לפגוע. אני יכולה להבין את הטענה 'רגע, יש כאן כאלה שמקבלים כל החיים, שיש סימן שאלה גדול על הדבר הזה אם זה נכון או לא. אבל זה כבר נעשה. ואחרים לא קיבלו שום דבר'. אז אני מבינה. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> אם נעשה עוול בעבר לא צריך לעשות עוול נוסף עכשיו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, בסדר. אבל מותר לה להגיד את מה שהיא מרגישה. זה לא דיאלוג ביניכם. אנחנו הבנו, אנחנו מתקדמים הלאה. אלא אם כן יש מישהו על הסעיף הספציפי הזה משהו לומר, זה הזמן. אם לא, אנחנו ממשיכים הלאה. אני רואה שאין. ממשיכים. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> סעיף 8. הוספת סעיף14ב1 8. אחרי סעיף 14ב לחוק העיקרי יבוא: "מענק חד־פעמי בשל הוספת תגמולים ליתום שמלאו לו 21 שנה וטרם מלאו לו 40 שנה 14ב1. (א) בסעיף זה, "יום תחילתו של תיקון מס' 47" – יום תחילתו של חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 47), התשפ"ה–2025. זה בעצם היום שבו החוק הזה, התיקון יעבור וייכנס לתוקף. (ב) ליתום שביום תחילתו של תיקון מס' 47 מלאו לו 30 שנה וטרם מלאו לו 40 שנה, ישולם מענק חד־פעמי בסכום של 25,000 שקלים חדשים בהגיעו לגיל 40, וכן מענק חד־פעמי בסכום של 25,000 שקלים חדשים בהגיעו לגיל 60. (ג) ליתום שביום תחילתו של תיקון מס' 47 מלאו לו 40 שנה וטרם מלאו לו 60 שנה, ישולם מענק חד־פעמי בסכום של 25,000 שקלים חדשים, וכן מענק חד־פעמי בסכום של 25,000 שקלים חדשים בהגיעו לגיל 60. (ד) ליתום שביום תחילתו של תיקון מס' 47 מלאו לו 60 שנה ישולם מענק חד־פעמי בסכום של 50,000 שקלים חדשים." אני רק מסבירה. יש פה מענק שמוסיפים אותו בעקבות סעיף שכבר עברנו עליו בדיון הקודם, של תגמולים ליתום מגיל 21 עד 40. ופה בעצם אומרים, אנחנו מדברים על קבוצת גילאים של 40 ומעלה. יתומים, שימו לב, גיל היתמות הוא 21. כלומר מי שהתייתם לפני גיל 21 נחשב יתום. ביום שהחוק הזה יעבור יבדקו מה הגיל שלו ולפי הגיל הוא יקבל מענק. כולם יקבלו את אותו סכום, 50,000 שקלים. פשוט הפעימות יהיו שונות לפי קבוצות הגילאים, כמו שהקראתי. << אורח >> שירלי כהן רז: << אורח >> זה נושא שאני יכולה להוסיף משהו? אני מאוד אשמח, מיכל, להתייחס לזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> עכשיו הגענו לסעיף שהוא מאוד אקוטי ואני מניחה שלקבוצה מאוד גדולה פה יש מה לומר. מה שמכונה, וכינתה את זה קודם חה"כ שרון ניר יתומי יום כיפור, אבל זה לאו דווקא יתומי יום כיפור. שבעצם אמנם הם התייתמו בגיל צעיר, אבל היום כבר הגיל שלהם הוא מעל ה-40. לכן על פי ההצעה הרלוונטית היום הם לא מקבלים תגמולים חודשיים, אלא מוצע להציע פה מענק. בואו כולנו ננשום רגע עמוק. אנחנו מבינים את האירוע הנפיץ הזה, והוא נפיץ לחלוטין. בואו ננסה שנייה רגע לדבר. אני אתן לכולכם להגיד כמה מילים. אבל אני רק אומר ככה, בבקשה לכבד את המשרדים. זה לא הכסף שלהם והם מחליטים. יש כאן אירוע שהוא מורכב ולא אמירות פופוליסטיות 'יש מיליארדים למדינה'. בסדר? בואו נדבר בצורה מכובדת וננסה למצוא את הפתרון האולטימטיבי לפחות. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> אני רוצה רק שאלה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא. את לא מתפרצת. דווקא מי שישב הכי בשקט יקבל עכשיו. זאת שליד גל. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> אני רק רוצה לשאול שאלות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, את לא שואלת שאלות. כאשר יגיע תורך. << אורח >> שירלי כהן רז: << אורח >> שלום, אני שירלי כהן רז. בתו של שלמה כהן, שנהרג במלחמת יום כיפור. אמא של שחר, שי, שגב ושקד, כולם לוחמי מילואים. נותנים את חלקם למדינה. אני פה בשם היתומים. דובר פה יפה ורבות על משפחות השכול ועל כבוד למשפחות השכול. אבל מגיל 21 אני לא חלק ממשפחת השכול, כי המדינה הוציאה אותי. גם כרגע כאשר עושים תיקון לחוק עדיין אני לא נמצאת בתוך החוק. אני וחבריי שיושבים כאן לצידי. זה מתחיל מזה שלא מכירים בנו בכלל, בהכרה, כי אנחנו לא יתומים. אבא שלי לא חזר, לצערי, הלוואי והוא היה חוזר ולא הייתי צריכה לשבת פה. זה ממשיך לתגמולים, שאני שומעת שלא נצליח לתקן את הכול. אירוע טקטוני לאלמנה. אני עם האלמנות. אני לא חושבת שיש איזה שהוא ריב בינינו. אני חושבת שאנחנו באותו צד. אבל האירוע הטקטוני שעבר על האלמנות עובר יום יום על יתומי צה"ל. והמדינה מתעלמת מאתנו. היא לא רואה אותנו. היא לא מבינה את הסבל שלנו. ב-7 באוקטובר כאשר כל הילדים שלי נקראו לצבא כולם הבינו את האלמנות. וגם אני הבנתי את האלמנה. אבל כאשר אמא שלי התכנסה, כי זה נפל על יום השנה של אבא שלי, אני בתור אמא ללוחמים, לא היה לי עם מי לדבר. לא היה לי למי לפנות. וגם המדינה שאבא שלי נלחם בשמה, ושיהיו בריאים, ארבעת ילדיי נלחמים. אני שומעת לאורך השנים איך יש תקציב לזה ולזה, ואני בכוונה לא מציינת, כי כבודם של כל אחד בכבודו מונח. אני חושבת שכל מי שדיבר הוא חשוב. וכבוד יושבת-הראש, אני לא הייתי רוצה שאנחנו נדלג על מישהו פה בוועדה, כי כולם חשובים. אבל 52 שנה שאני יתומה. עשיתי שלוש יחידות, אז אני לא זוכרת כמה מתוך זה אני יתומה מעל גיל 21. אבל המדינה לא רואה אותי. יסלחו לי חבריי פה או חברי האוצר, אני הייתי מצפה מכם שהיום אתם תגיעו עם הנתונים. כי זה חשוב לכם ולא כי אתם רק נושאי משרה. אתם נושאי משרה, זה נכון. אבל אני רוצה שזה יהיה לכם חשוב. שתבינו, אנחנו היושבים בצד הזה וגם חלק מהצד ההוא, אנחנו לא מספרים, אנחנו לא נתונים. אנחנו בני אדם. אנחנו בני אדם שביום יום שלנו אנחנו חווים את השכול. וגם אם אני בת 56 אבא שלי חסר לי. אבא שלי לא היה איתי בשום אירוע משמעותי. סיפרתי קודם לאלינור, כשהלכתי ללמוד תואר שני הלכתי עם חברה טובה מאוד, עם חברת ילדות. חברה שלי הגיעה עם הפנקס צ'קים של אבא שלה, חתום. והיא פשוט שילמה את התואר. אני לא רוצה לקבל כל מיני נדבות מכל מיני קרנות. כל מיני חוקים ולהתחנן. אני מצפה שהמדינה תראה אותי. אותי, אותנו. אנחנו לא מספרים, יתומי יום הכיפורים, ששת הימים, שלום הגליל. אנחנו כולנו פה וגם אנחנו עברנו אירוע טקטוני. אני לא חושבת שיש סתירה בין הכאב של האלמנה לבין הכאב של היתום. כל אחד מאתנו חווה את זה באופן שונה, אבל אנחנו חווים את האירוע הטקטוני - - - << אורח >> קריאה: << אורח >> אתם קשר דם לחלל ואני אומרת את זה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, אבל את לא מתפרצת. סליחה, סליחה. << אורח >> קריאה: << אורח >> אנחנו נלך לקראתכם, אתם סובלים יותר שנים מאתנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> סליחה, סליחה. תסיימי, בסדר? משפט אחד. << אורח >> שירלי כהן רז: << אורח >> קודם כל תודה שהקשבתם. אני מצפה גם מהאוצר, גם ממשרד הביטחון ומחברי הכנסת שיבינו שיתום הוא יתום הוא יתום. והוא לא מפסיק להיות יתום בגיל 40. גם בגיל 56 אני עדיין יתומה ואבא שלי חסר לי. וכן, אם אבא שלי היה בחיים, אבא שלי נהרג כשהוא היה מנהל מפעל. << אורח >> קריאה: << אורח >> לכם מגיע יותר מאלמנות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מספיק. << אורח >> שירלי כהן רז: << אורח >> אז אני מבקשת שיראו אותנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה. << אורח >> זאב נגב: << אורח >> שלום, שמי זאב נגב, אני בנו של אהרון נגב. אבי נפל בשלום הגליל, בשנת 1982. לעומת מה שהבחור המזוקן מקודם אמר לך, אני גדלתי במשפחה כזאת שאבי התגרש מאימי כשהייתי בן חצי שנה. בגיל 11 סולקתי מהבית. המשקפיים שלו היו ורודים מידי. אם את מבינה אותי. משרד הביטחון 30 שנה לא ראה אותי מסנטימטר. בגלל זה אני אומר, כל המספרים שאומרים לכם פה כמה יתומים יש, הכול שקר וכזב. אותו דבר לגבי ארגון אלמנות ויתומי צה"ל. הם לא יודעים עלינו כלום. אני הייתי בסדנת כאב לפני חמש שנים, בסדנה נודע לי שמגיע לי החזר הוצאות אזכרה. ומגיע לי הסעה לבית קברות. הם לא סיפרו לנו את זה. למה? אז עכשיו את באה ונותנת לי נדבות על הקבר של אבא שלי? שיתום בן 21 עד גיל 30 יקבל פי חמש ממה שאני אקבל? למה מה קרה? יש מלחמה? הייתי שלוש שנים בקרבי. אמא שלי חתמה לי אצל עורך דין. אמא שלי הביולוגית. היא לא קיבלה שקל. אלמנה, נכון? את לפחות עזרת לילדים שלך. לי לא היה מי שיעזור. לא היה מי שיעזור. אני מדבר מהלב, מהכאב. << אורח >> קריאה: << אורח >> אתה צודק, כאב של ילד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אל תעני. סליחה, הוא מדבר אלינו. בבקשה לא להגיב. << אורח >> זאב נגב: << אורח >> לי יש דם של החלל. לך אין. << אורח >> קריאה: << אורח >> נכון, אתה צודק. << אורח >> זאב נגב: << אורח >> לכל האלמנות פה אין דם של החלל. לי יש, הדם שלו זורם פה. << אורח >> קריאה: << אורח >> צודק, לך מגיע מספר אחת. << אורח >> זאב נגב: << אורח >> תודה רבה. << אורח >> קריאה: << אורח >> אתה הבן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> סליחה, את רוצה שאני אוציא אותך? << אורח >> קריאה: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל זה מה שאת מביאה אותי לעשות. כולנו מהנהנים, כולנו מסכימים. אם כולם ידברו לא נצליח להתקדם. << אורח >> זאב נגב: << אורח >> סליחה שאני הולך להגיד עוד משהו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זכותך להגיד מה שאתה רוצה, רק בבקשה לא פרסונלי. אתה יכול לכעוס על המדינה, אתה יכול לכעוס על המשרדים. לא פרסונלי. בבקשה תגיד. << אורח >> זאב נגב: << אורח >> אני כועס על אבא שלי, שהלך לצבא. כי אם הוא היה יודע, הוא לא היה הולך לצבא. תודה רבה. על זה אני כועס, עליו. רק עליו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה. << אורח >> ניר תמם: << אורח >> ניר תמם, אני בן 24 מארגון יתומים לאומיים מדברים. כבוד לדבר פה. שתי דקות של נאום חשוב מאוד. קודם כל, חשוב לי לעדכן שאמא שלי לא בהכרח כמו כל האלמנות. להלן אורלי זוהר, המלכה, שבאמת בחורה מאוד טובה. חשוב לי לעדכן, אבי נהרג ב-2006 כאשר יצא מן המקלט ללא אזעקה נוספת. אני בגיל חמש וחצי אז ובזמן שאבא שלי לא ענה לאמא שלי אמרתי 'אמא, אבא מת'. בדיעבד אנחנו במשפחה יודעים שאותה שיחה הייתה הדקות האחרונות שאבי נאבק על חייו. לאחר שאבא שלי נהרג הרגשתי שאין לי באמת גב. הרגשתי באמת שאין לי עזרה או תמיכה. אמא שלי השתוללה, התקפי זעם, עצבים, עד שבגיל 12 החלטתי באמת לעשות מעשה. אני החלטתי להיות האבא והאימא של עצמי. לגדל, לחנך, לדאוג לעצמי בכל דבר קטן. עד שבגיל 17 הועזבתי לרחובות, הייתי הומלס. בזכות האינסטינקטים ההישרדותיים שפיתחתי בגיל 12 שרדתי ועדיין שורד את העולם הזה. הייתי חי בין חברים, אנשים שהכרתי ברחוב, רק כדי לשרוד ולשרוד את השושלת של אבא שלי. לא היה לי איפה לישון, איפה לאכול. לא התקלחתי שבועות על גבי חודשים. הרגשתי נטישה מוחלטת מצד המערכת. באמצע הדרך קיבלתי הכרה נקודתית כיתום עצמאי, כחייל בודד. משפט אחרון לסיום. זה לא אפשרי שאמא שלי פתחה פרק ב' בחיים שלה, ג' ו-ד', בזמן שאני נולדתי לסרט הזה אחד ושלם. שהיא מקבלת קצבה בזמן שהיא מגדלת ילדים אחרים ואני נזרקתי לרחובות. לפני כעשור המדינה הכירה בזכות של האלמנות לפתח פרק ב' בחיים שלה, מבלי לאבד את התמיכה שלהן. זה היה צעד נכון וצודק. אבל באותו רגע אף אחד לא עצר לשאול מה עם המקרים החריגים שבהם היתום נדחק לשוליים. חשוב לי לעדכן אתכם שכיום אני חייב לעבור ניתוח מוח. ואמא שלי מאוד מטרידה אותי בשיחות למה אתה לא עובד? אמרתי 'את יודעת, 7 באוקטובר, יש לי טראומות מהעבר'. 'אוי, אוי, איבדת אבא. בוא נראה כשתאבד אמא'. כמובן שזה לא מדובר על כל האלמנות. אבל חשוב לי לעדכן את הצד שלי בסיפור הזה ויש משפט שמתאר בדיוק את אמא שלי. זה שהיא נושמת לא אומר שהיא חיה. לטעום משני חללים, חלל פיזי וחלל תפקודי, אני יתום עצמאי. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה ניר. צר לי לשמוע, אני אמרתי לחברך שישב לצידך ועכשיו יושב מאחוריך. << אורח >> ניר תמם: << אורח >> אח שלי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אחיך. שאנחנו נרשום את הנקודה הזאת. בסוף ההקראה של כל החוק אם והיה ואין פתרון שאתה שבע רצון ממנו אז נעלה את הנקודה הזאת ונראה אם נצליח לפתור את האירוע הזה. אבל זה לא רלוונטי כרגע, כי אתה לא - - - << אורח >> ניר תמם: << אורח >> זהו, לעניין הזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא ניר. << אורח >> ניר תמם: << אורח >> אמרת עד גיל 60, מי אומר שאני אשרוד עד גיל 60? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ניר, זה בכלל לא רלוונטי אליך הסעיף שהגענו אליו עכשיו. זה רלוונטי ליתומים שהם בעצם התייתמו לפני גיל 21, אבל היום הם כבר בגילאים מבוגרים יותר. לכן הם בעצם מפספסים את כל הגמלאות שהתיקון לחוק בעצם מוסיף. עליהם אנחנו כרגע מתייחסים. כן, בבקשה. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> שלום, שמי גלית ויינר, אני הבת של יעקב עוזר. אבא שלי נהרג ביום כיפור, ביום הרביעי של המלחמה. אני לא רוצה לדבר פה על האימהות שלנו. הן החיים שלנו. הן דואגות לנו. אנחנו היום דואגים להם הרבה יותר. אני רוצה לדבר על ההשפלה שאנחנו הולכים לקבל. 25,000 שקלים ועוד 25,000 שקלים. מה אתם חושבים לעצמכם? באמת אני רוצה להבין. דיברנו פה על אירוע מכונן. דיברנו על הרבה דברים. היתמות שלנו היא יתמות כל כך חיה, כל כך קיימת וכל כך מתעלמת. מתעלמים מאתנו. אנחנו לא נמצאים בשום, לא במצגת נתונים. כל הזמן מדברים עד גיל 21, מעל גיל 21, עד גיל 30. מה? יש איזה שהוא מדד שאתם מדדתם אלמנות עד איזה שהוא גיל, או הורים שכולים או אחים שכולים עד איזה שהוא גיל? אני באמת רוצה להבין את זה. יש לי פה את החוברת של הזכויות של הורים שכולים. אתם מכירים אותה, משרד הביטחון. אני מניחה שגם משרד האוצר. יש גם את אותה חוברת לאלמנות ויתומים. אנחנו לא מופיעים בחוברת הזאת. אנחנו לא קיימים. לאלמנה יש ילדים שנעלמים, פשוט נעלמים. אני לא יודעת באיזה גיל, אבל הם פשוט נעלמים. איך אתם מרשים לעצמכם להשפיל אותנו עם ה-50,000 שקלים האלה? אני בת 57, איזה כיף? בגיל 60 אני אקבל עוד 25,000 שקלים. זה מה שאתם חושבים שמגיע לנו? איך אתם, איך אתם מגדירים את הסעיף הזה? מענק הסתגלות? איך הם קראו לזה? התפתחות אישית. מה עניינים אתכם? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, זה לא זה. זה לא זה. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> קוראים למענק הזה מס שפתיים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני רוצה רגע לומר לך משהו. אני מבינה, אני לגמרי מבינה את מה שאת אומרת. אני רק חייבת לומר, זה לא שלא רואים אתכם, כי עובדה שהסעיף נמצא פה. שנייה, דקה. בואי. בואי רגע שלא נהיה ציניים. בסדר? אני לא אוהבת ציניות, אני אדבר איתך ברצינות. א', אתם לא שקופים, כי עובדה שאתם נמצאים בתוך התיקון. את אומרת התגמול שמדברים עליו, המענק החד פעמי הוא בעצם צוחק עלייך. זה מה שאת אומרת. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> מאוד, מאוד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל רגע. לא מתעלמים, רואים אתכם. זה לא מענק הסתגלות. זה בעצם מענק חד פעמי. יש עוד דברים, נכון קטנים, שמגיעים לכם בהמשך החוק, שהם לא בהכרח ירצו אתכם. אבל בסדר גמור, אז בואו נראה רגע על מה אנחנו מדברים. אז הבנתי מיכל, את אומרת ה-50,000 שקלים האלה הם לעג לרש. בסדר? הבנו. הלאה. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> לא רק זה. אני באמת אומרת, כל ההתעסקות עם הגילאות הזאת. גילנות, לא יודעת איך תקראו לזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל לא, בואי. אבל לא, אני רוצה שתביני רגע. בסוף צריך לקבוע. הרי בלתי אפשרי להגיד כולם הכול. כאשר אומרים כולם הכול אף אחד לא מקבל. כי בסוף, מה לעשות, אתם יכולים לצעוק עד לב שמיים, בסוף המדינה כן עובדת על פי תקציבים. וכאשר יש תקציבים יש אותם. אז אמרה פה מקודם הבחורה עם הלבן, אני לא זוכרת שמות, להם יש ולהם יש. נכון, בסוף המדינה עושה סדרי עדיפויות רגע מי צריך יותר. אני מזכירה מה שאמרו פה בעבר משרד הביטחון שהחוק הזה בכלל נולד על מי שסמוך על שולחנו. משם זה נולד. כי הרי פיצוי על האובדן אין. אין שום פיצוי בעולם על האובדן. וכן החוק הזה נחקק, כשהוא נחקק, על העניין של הסתמכו על הנפטר ולכן צריך לעזור רגע ולנסות טיפה להכניס משהו על החור שנוצר. משם זה נולד. לאט-לאט זה באמת גדל למקומות אחרים. לכן הבנתי, את אומרת לי שהמענק נמוך מידי. אוקיי, מה עוד הטיעונים שלך? כי אני רוצה להתקדם לאחרים. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> אני אומרת, אם החוק הזה באמת סופר את מי שקרוב לחלל איך זה יכול להיות, דיברנו על 500 מיליון שקלים הקצבה לאחים, 200 מיליון שקלים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא דיברנו על זה. סליחה, זה לא החוק. לא, לא, לא. אז אני שוב רוצה להסביר לכולם. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> זה ההקצבה שלכם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, לא. יש כאן חוק, יש חוק ממשלתי שקובע א', ב', ג', ד', ה'. יש עוד חוקים פרטיים שהגישו חברי כנסת שהוא מנה כמה העלות של החוקים הפרטיים שלא נכנסו לתוך החוק הממשלתי. כל הסכומים האלה שהוא דיבר איתך על 200 ועל 500 ועל הכפלה ועל 600 לא נכנסו לחוק. בסדר? מכל מיני סיבות. אז זה לא האירוע. עכשיו בואי, אני לא רוצה לנהל בינינו את הדיאלוג הזה. בואי תנסי לסיים, כי יש פה עוד הרבה שרוצים לדבר. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> אני מאוד מבקשת, שגם משרד האוצר וגם משרד הביטחון יכניסו אותנו לחוק. וגם אתם. גם אתם. אני מאוד מבקשת. לא יכול להיות שאתם לא תראו אותנו. זה נכון שאנחנו התבגרנו, גם האלמנות התבגרו וגם ההורים השכולים ולכולם יש בגילאים מסוימים קשיים יותר, קשיים פחות. אני לא יודעת, אני לא יודעת להגיד לך מה אלמנה צריכה יותר או פחות כשהיא מתבגרת. אני כן יודעת שהיא צריכה את הילדים שלה יותר. במקרה הספציפי שלי. אבל אני כן יכולה להגיד לך שיתומים כן חסר להם החלל שאבא שלהם נפל. ואני כן רוצה שאתם תכניסו אותנו לחוק הזה ותראו אותנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הם בתוך החוק, רק הטענה שזה לא מספיק. אופיר, ראיתי שנכנסת, פשוט נגמור את הנושא הזה ואז אם תרצה תגיד מה שאתה רוצה. אם יש לך משהו על הנושא הזה אז נשמח. יש לך על הנושא הזה אופיר? << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> זה על הסעיף? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הסעיף של המענקים החד פעמיים. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> אני רוצה לדבר על השלושה חודשים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, זה כבר עברנו. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> אני רוצה להתייחס לזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, פשוט נגמור. אנחנו רוצים רגע את הנושא הזה שהתחלנו אותו. כן אדוני. << אורח >> בנימין שפיגל: << אורח >> שמי בנימין שפיגל, הבן של רס"ר דוד שפיגל ז"ל. אבא שלי ניצול שואה, הגיע לארץ וישר היה בצבא, צבא קבע, עד שנהרג ב-1986. אני הייתי בן 16.5. כמה שנים אחרי זה אמא שלי גם נפטרה מסרטן. כלומר, גם בתור יתום של אלמנה גם לא קיבלתי את הזכויות כל השנים. הגעתי הנה ברכבת, פגשתי איזה חבר מהעבודה, בן 60 ומשהו, מבוגר, היה עם אבא שלו. אבא שלו באיזה שהוא שלב הוציא לו סנדוויץ' ואמר לו 'ילד, בוא תאכל'. אמרתי רגע, בגיל הזה אתה קורא לו ילד? אז האבא אומר לי 'כן, הוא תמיד יהיה ילד שלי'. ואני אומר, כן, גם בגיל הזה מישהו מנהל, בגיל הזה קורא ילד. אז כן, זה לא יכול להיות שאנחנו עד גיל 40 או משהו כזה יגידו עד אז אנחנו ילדים ובאיזה שהוא שלב אנחנו לא ילדים. אנחנו נהיה ילדים של החלל בכל גיל. אז אי אפשר להגביל את הגיל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. תודה רבה. << אורח >> ליאורה שהם: << אורח >> ליאורה שהם, יתומת צה"ל. אני מסתכלת עלייך יושבת-ראש הוועדה, ואני רואה את הסמל של המדינה ככה מעלייך. ואני רוצה לדבר על הסמל של המדינה. למה? כי הסמל של המדינה יש לנו את אחד העקרונות החשובים ביותר בדמוקרטיה וזו זכות האדם והאזרח. זה עניין של השוויון. אני שומעת את הסעיף הזה ועוד סעיפים אחרים ואני רואה שאין שוויון. אין שוויון בחלוקה בין היתומים, בין היתומים לאלמנה, בין יתר הסובבים כאן סביב השולחן. אני מבקשת, אנחנו מדינת חוק. החוק צריך לחול גם על הוועדה הזאת. אין כאן שוויון. לא היה שוויון לפני כן, באתם לעשות תיקון לחוק, שזה יפה ואני מוקירה על זה תודה ואני גם רואה את ההתנהלות כאן בוועדה ואיך שאת מנהלת אותה. ואני מבקשת שיהיה פה שוויון. זאת נקודה אחת. אני ארצה להגיד עוד נקודה אחרת. לכן אני מבקשת שהוועדה הזאת תפעל על פי חוק. אנחנו לא רוצים להיגרר אחרי זה לבג"ץ. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל הוועדה, מה זאת אומרת תפעל על פי חוק? אנחנו מחוקקים חוק. את מדברת על שוויון, הבנתי. הבנתי, הבנתי. << אורח >> ליאורה שהם: << אורח >> יש חוק על. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא. קודם כל, שנייה. יש כמה וכמה חוקי יסוד. ליאורה, אני חייבת, אני חלוקה עלייך בעיקרון, לא בספציפי. כי בוודאי שכל חוק צריך להתברג עם חוקים אחרים ושלא יהיה מצב של התנגשות בין אחד לשני. אבל שנייה, גם קצבת זקנה מקבל זקן ולא מקבל ילד. וקצבת ילדים מקבל ילד ולא מקבל בן אדם שהוא מעל 18. כלומר בסוף השוויון הוא ערך, אבל הוא לא ערך עליון שכולנו שווים, כי אנחנו לא במיטת סדום. אנחנו לא מקצצים רגליים לארוך ומותחים את הקצר. יש חוקים כאלה ויש חוקים כאלה ואנחנו מחוקקים את החוק כרגע כדי לעשות אותו הטוב ביותר. האם נכון לתת לכולם אותו דבר? שוב, כולם שזה אומר כל מעגלי השכול? שאלה. אפשר להתווכח על זה. אני לא, לא נפתח את השאלה הזאת עכשיו כי אנחנו בעצם בתוך הצעת חוק נתונה שאנחנו מנסים לשפר אותה. אם אנחנו נעזוב את הכול עכשיו ונתחיל את הכול מההתחלה ונתקן את הכול, אולי בעוד 20 שנה אנחנו נוכל לתקן את החוק. אני לא רוצה להיות שם. לכן בנקודה הזאת להגיד לי שהחוק מנוגד לחוק, אין דבר כזה. בסדר? כי הנקודה היא שתמיד יהיו הבדלים בין קטן לגדול, בין חולה לבריא. זה האירוע. אז אם יש לך עוד נקודה, הכול נכתב ואת בפרוטוקול. אז בואי תסכמי ונעבור לדובר הבא. << אורח >> ליאורה שהם: << אורח >> הייתה נקודה שנייה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בבקשה, קדימה. << אורח >> ליאורה שהם: << אורח >> כשאמרתי לעניין השוויון, בשוויון יש את נושא האפליה. אני יושבת פה, האפליה פה זועקת. למה? כי אני רואה סעיף לפני כן שהוא צודק ונכון. לאלמנות מגדילים, כי ישנה הגדלה. שזה את תומכת בזה. משלושה חודשים לשנה. אומרים פה שנתיים. אבל זה בא על מה? על חשבון שאתם אומרים שיש כאן עוגה שצריכה להתחלק. על חשבון מי? אותם היתומים שמגדירים אותם כביכול כבוגרים. אני רוצה לומר עוד נקודה נוספת, רציתי להגיד ואני אקצר בדבריי לעניין הזה. רציתי להראות איזה שהיא עוולה מיני רבים שמראים על הטבה של טיפולי שיניים. דוגמה אני רואה בחוברת. הורים שכולים מקבלים 50% מתשלום בפועל. אלמנות ואלמנים 50 מהתשלום בפועל. עוד אוכלוסייה, ארוסות וארוסים מקבלים 50%. אבל אתם יודעים כמה מקבל יתום? אה, רגע, סליחה, יש הגדרה האם הוא מעל גיל 18 או מתחת לגיל 18. מעל גיל 18 לא. אז סליחה, אם זאת לא אפליה ואי שוויון אז אני לא יודעת מה להגדיר. אני אגיד בקצרה את הנקודה השנייה לעניין ביטוח חיים. כמעט אין אדם במדינה שאין לו ביטוח חיים. לדוגמה, האנשים העשירים יש להם ביטוח חיים. ברור, כל אחד מבטח את עצמו. אתם יכולים להגיד לי ליאורה, אבל יש אנשים עניים שאין להם כסף ואין להם ביטוח חיים. אבל למרבית התושבים מה יש להם? יש להם בית. והבנק מחייב אותם לביטוח חיים. המדינה שלחה את האבות שלנו. יש לנו ביטוח חיים. על פי חוק הירושות, אני מדברת כאן רק חוק, אנחנו בכנסת, אנחנו מחוקקים פה תיקון לחוק. בחוק הירושות אין הבדל בין יתום בן שמונה ליתום בן 18, ליתום בן 80. כלומר, היה כאן כסף שהמדינה פשוט מאוד העלימה מאתנו היתומים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא הבנתי את המשפט האחרון שלך. << אורח >> ליאורה שהם: << אורח >> יש כאן את הכסף שמגיע לנו היתומים. הוא נמצא בקופת המדינה. אבל אני שומעת פה בסעיפים איך ממשיכים לחלק את הכסף על חשבוננו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, איזה כסף מגיע? לא הבנתי. << אורח >> ליאורה שהם: << אורח >> כספי ביטוח החיים שהיה לחלל. ששם על פי חוק הירושות - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שנייה. אוקיי, שמעתי. את אומרת, תני לי להבין מה שאת אומרת. את אומרת היה ביטוח חיים לחלל והכסף לא ניתן למשפחה. רגע, שנייה. עכשיו בואו נשאל רגע את משרד הביטחון. << אורח >> ליאורה שהם: << אורח >> אבל אני רוצה לסיים את המשפט. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז תסיימי, כי את כבר אומרת הרבה משפטים. << אורח >> ליאורה שהם: << אורח >> אני מסיימת, אבל אני אומרת דברים חשובים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא אמרתי שלא, אבל בסדר, בואי תסיימי. בהחלט. << אורח >> ליאורה שהם: << אורח >> תחת חוקים, אני לא רוצה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ליאורה, קדימה. << אורח >> ליאורה שהם: << אורח >> אני רוצה לדבר בפועל. אני עכשיו אקשה על עצמי כדי לגרות לכם את המחשבה. אתם יכולים להגיד לי ליאורה, אבל סליחה, יש את האלמנה והאלמנה קיבלה כסף בעבור אותם היתומים. אבל יושבים כאן יתומים שאומרים שאמא שלהם זרקה אותם או אותה אלמנה התחתנה עם מישהו, כמו שהוא אומר, שהוא לא בא לו טוב. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ליאורה, לא, לא, לא. אמרתי, ליאורה, תקשיבי. אני ביקשתי על הסעיף הספציפי הזה. ישבו כאן שניים ושמעתי את הנושא של יתום עצמאי, שמעתי. אל תכניסי פנימה. << אורח >> ליאורה שהם: << אורח >> לא, אבל מדובר פה על כסף. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה? כל החוק זה כסף. לא הבנתי מה את אומרת. << אורח >> ליאורה שהם: << אורח >> אני רוצה להגיד שכמו שבביטוח לאומי כרגע יש לילדים קטנים וביטוח לאומי מפריש 50 שקלים ואני יכולה להפריש עוד כסף, אז ככה המדינה מעלימה. עוצמת עיניים. במקום לעשות קופה לאותם הילדים, שבגיל 18-21 וכדומה הכסף הזה יגיע לשם, היא פשוט נותנת לזה יד. לכן אני מבקשת שהחוק הזה יעשה תיקון כן לעוולה. הוא יעשה תיקון לעוולה ושיהיה כאן שוויוניות ולא אפליה. ואת הכספים שלנו שלא נשב פה ונשמע איך מחלקים את הכספים האלו לכל מי - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה ליאורה, תודה רבה. משרד הביטחון. לא, לא, אי אפשר. אני החלטתי, אי אפשר. תגידו, סגרנו את הדיון? << אורח >> קריאה: << אורח >> למה הבאתם אותנו לפה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> סליחה, אנחנו עוד לא סגרנו את הדיון, יש לנו עוד זמן. לא הרבה, אבל יש לנו. אני רוצה רגע לשמוע את משרד הביטחון. אני רוצה רגע להבין את הסוגייה שדיברה עליה ליאורה לגבי ביטוח חיים. האם לחיילים יש ביטוחי חיים? וכאשר הם נהרגים היכן הולך הכסף הזה? << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> שירה אתגר מאגף משפחות. נושא של ביטוח חיים זה באחריות של צה"ל. למיטב ידיעתנו יש ביטוח חיים. הוא ניתן לפי מה שהחלל קבע כשהוא מתגייס. זה לרוב ניתן, נגיד שזה לרוב ניתן לאלמנה. << אורח >> קריאה: << אורח >> וגם להורים, שזה לא נרשם. שגם אם יש לו לילדים אז - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זהו, אני אומרת לך. אין מענישים לפני שמזהירים. אני אומרת לכם, אני אצטרך. אני כל כך לא רוצה לעשות את זה, אני אצטרך להוציא אתכם החוצה. בסדר אני מצטערת. אני אומרת לך, עוד משפט אחד אני אבקש ממנה להוציא אותך. אני לא יכולה. פשוט לא יכולה. אני רוצה שנייה להבין אותך. << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> זו סוגייה שבאחריות של צה"ל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא הבנתי מה אמרת לי. ביטוחי חיים זה נמצא בצה"ל. << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> ביטוחי חיים זה באחריות של צה"ל. הוא זה שדואג ליישם, בעת נפילת החלל הוא זה שנוהג לשלם בהתאם לכללים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יש לי שאלה. צה"ל נמצא פה? אז אני אבקש מצה"ל, אני יודעת על ביטוחי חיים אזרחיים, לא צבאיים, שבהם אני כותבת לעצמי ביטוח חיים ואני כותבת מי יהיה המוטב. אני לא יודעת אם לכל חייל וחייל שנכנס עושים את זה, אני לא יודעת. << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> אנחנו מניסיון מכירים שזה לפי מה שהחלל קבע. לפעמים זה אפילו בעת הגיוס שלו ואנחנו מכירים גם פה שיש לפעמים כל מיני מקרים שחלל נישא ולא שינה את ההצהרה שלו. לכן זה ניתן - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. אנחנו נבקש מצה"ל התייחסות לגבי זה. אנחנו נבקש התייחסות לגבי ביטוח החיים ולו כדי פה להסיר את העניין הזה. כי באמת זה משהו שהוא חשוב ונכון. תודה רבה לעניין. כן, בבקשה. << אורח >> יעקב אבוטבול: << אורח >> תודה רבה גברתי יושבת-הראש, תודה רבה חברים נכבדים. אבוטבול יעקב, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל. קודם כל, אני כבר כמה שנים רץ בנושא הזה. יש תמיד גרירת רגליים בכל מה שקשור בנושא יתומי צה"ל. אני חושב גברתי שאת זאת באמת שיכולה לדחוף ולשנות, שנגיע ונתקן את העוול ההיסטורי הזה. יתומי צה"ל בעצם הם לא זקוקים לא לפירורים ולא לנדבות. הם דורשים מה שמגיע להם. אני רוצה להצטרף ליושבת-ראש הארגון, זהבה גרוס מידן, שהציעה 2,000 שקלים מגיל 40. אני חושב שזה המינימום מן הראוי לתת. מבחינת ההטבות אני חושבת שמגיע הטבות שמקבלת גם האלמנה ליתומי צה"ל. מבחינת הגיל, יתום צה"ל אין פג תוקף ליתום צה"ל. זה יתום צה"ל לכל החיים. יש גם את הנושא של אפליה מתקנת. גם כן אני חושב שצריך לגעת בזה. תיקון חוק העדפה מתקנת לילדו של הנספה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שוב, דברים נורא חשובים, אבל הם נבלעים בתוך הדבר. לכן ככל שהדברים שאתם מציעים לא כתובים בחוק, אנחנו נסיים את החוק ואנחנו נשמע את כל אלה שיש להם מה להגיד כתוספת. כולל הנושא של מכרזים. זה גם עלה שבוע שעבר, אני זוכרת את האמירה הזאת. << אורח >> יעקב אבוטבול: << אורח >> ארנונה והכול. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ארנונה דיברנו על זה. אבל לגבי העניין של העדפה מתקנת או לתת קדימות ליתומים, אכן לא התייחסנו לזה. תרשמו את זה לסוף. << אורח >> יעקב אבוטבול: << אורח >> הציעה כאן יושבת-הראש 2,000 שקלים. אני חושב שזה מן הראוי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה 2,000 שקלים? << אורח >> יעקב אבוטבול: << אורח >> 2,000 שקלים קצבה לכל החיים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, כן, מאה אחוז. << אורח >> יעקב אבוטבול: << אורח >> שזה יהיה רשום. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, בבקשה. אתה נראה לי צעיר מידי כדי להיות בקבוצה הזאת של היתומים הללו. אבל כן, בבקשה. << אורח >> פיליפ איתן ברנבאום: << אורח >> צוהריים טובים ותודה רבה על זכות הדיבור. אני יחסית חדש פה במעגל הזה של השכול. שמי פיליפ איתן ברנבאום, אני לפני שנה וקצת התייתמתי. אבא שלי בעצם נרצח בזמן שהוא הכניס סיוע בעצם לאויב, לעזה. נרצח במעבר הגבול. אני שומע פה את כל הסעיפים ותתי הסעיפים וזה, ואני רואה איך אני עוד פעם מתפספס. עוד פעם אני נופל בין הכיסאות. אני בעצם התייתמתי מאימי בגיל צעיר ואבא שלי היה בעצם המפרנס היחיד. ביום בהיר אחד אני ירשתי בעצם את כל הבעיות שלו. והיה, אלמלא היה לי איזה שהוא סכום קטן שהצלחתי לחסוך בעצמי הייתי נזרק לרחוב, חד משמעית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הבנתי. אבל הגעת קצת מאוחר, כי כן התייחסנו לנושא של יתום משני הוריו. << אורח >> פיליפ איתן ברנבאום: << אורח >> ישבתי בפינה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז זה בהחלט נושא, זה בבדיקה איך אנחנו משפרים את מה שהחוק פה מציע ונותנים לכם. הוא אמר, מתי אמרת שהתייתמת? << אורח >> פיליפ איתן ברנבאום: << אורח >> אני בגיל 25 התייתמתי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, משני הוריו אמרנו שזה יהיה בן של נספה ולא יהיה גיל. אנחנו כן מנסים. << אורח >> פיליפ איתן ברנבאום: << אורח >> ממה שקראתי זה לא מתייחס. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון, אתה צודק. << אורח >> פיליפ איתן ברנבאום: << אורח >> אני שקלתי לסיים את חיי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חס וחלילה. << אורח >> פיליפ איתן ברנבאום: << אורח >> אני ירשתי כל כך הרבה צרות ביום בהיר אחד, מלבד כל האסון בעצם ירשתי את כל הצרות של אבא שלי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתה צודק. ויש לך כאן את גל, נחמדה, לא יודעת אם פגשת . יש כאן קבוצת אנשים שהם נמצאים באותה קבוצה כמוך, שהם בעצם איבדו את ההורה השני, היחידי שנותר להם. << אורח >> פיליפ איתן ברנבאום: << אורח >> שוב, אני לא שומע שזה מתייחס אלינו בשום צורה. זה לא נוגע אלינו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> פעולות איבה. << אורח >> פיליפ איתן ברנבאום: << אורח >> פעולות איבה, כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, מאה אחוז. אתה לא שומע כי אנחנו בתוך התהליך. אנחנו לא מצביעים היום. תחזיק מעמד, אנחנו איתך. אנחנו רואים אותך. יש כאן קבוצה של אריות, לביאות יותר נכון. << אורח >> פיליפ איתן ברנבאום: << אורח >> כי ממה שאני רואה אנחנו מבזבזים פה את הזמן. אבל אם הייתה אלמנה היא הייתה מקבלת את כל ההטבות שאתם מציעים. בגלל שאין אף אחד, עוד פעם. ביטוח לאומי מציעים לי שיקום, אבל אני עסוק בהישרדות, זה כל העניין. לתת קצבה לכל החיים אני מסכים שזה לא חכם. וזה יגרום לי בתור יתום לא לצאת לעבוד. אבל לפחות לשנים - - - << אורח >> קריאה: << אורח >> לא, לא, לא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אגב, אני איתו. אני איתו, אני חייבת לומר לכם. סליחה, סליחה, כמו שאמרת את גל, משהו שהוא לא היה מקובל על אחרים אבל הם לא צעקו פה. נכון? לא שמעתי את שלומית צועקת. היא אמרה לך רק מה היא חושבת. זכותו. עוד שנייה, אני אומרת לך, זאת אזהרה אחרונה. בבקשה לא לצעוק. הוא אמר פה דברים שכן, אני חייבת לומר שגם אני בשפת השיקום אני חושבת, אני לא אומרת שמה שנתנו בעבר זה טוב. אני חושבת שלתת כל החיים זה אירוע. אבל שנייה, זכותו להגיד את דעתו ואתם לא תצעקו. לכן איש יקר, בוא תגיד את מה שאתה רוצה. תנסה לעשות משפט סיכום, כי אנחנו רוצים להתקדם. << אורח >> פיליפ איתן ברנבאום: << אורח >> כרגע כל מה שמוצע לי זה לכאורה שיקום. אבל אני בהישרדות אני נמצא. שום טיפול פסיכולוגי, שום כלום. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אין לך שום מלווה שנותן לך יד ומלווה אותך במבוך החיים. << אורח >> פיליפ איתן ברנבאום: << אורח >> עכשיו התשלומים, מי כמוכם יודע כמה יקר לחיות במדינה. ואני ביום בהיר אחד, מלבד כל השכול, ירשתי גם את כל הצרות של אבא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> קודם כל, אתה לא אמור לרשת את כל הצרות. זה אמור להיגדע. אבל אני כן שנייה אפנה לביטוח לאומי. אני מבקשת רגע, אנחנו לא נפתח את זה פה. אני כן מבקשת לקחת את הבחור החביב הזה, לעזור לו. זה לא הגיוני. הוא לא אמור להיות, אני מניחה שכמוהו יש לא מעט. אבל הוא צריך לקבל את העזרה שלו. לא יכול להיות שזורקים אותו, בחור צעיר. << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> גברתי, אף אחד לא זורק. הם מלווים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, התחושה. << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> אני אקח את הפרטים כדי לראות אם יש עוד דברים נוספים שאפשר לתת, שאנחנו יכולים לתת מענה נוסף. לרבות אולי איזה שהוא מישהו שיסייע לו בעניין הכלכלי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה זאת אומרת? ליווי, מישהו שילווה אותו וייתן לו הדרכה וייתן לו יעד. מעבר לזה, הוא עסוק בהישרדות, הוא לא עסוק עכשיו בשיקום. שיקום זה שלב הבא והוא עכשיו בהישרדות. מישהו צריך לתת לו יד. עורך דין שיטפל לו בכל החובות ויעזור לו. שוב, אני יכולה מפה ועד באר שבע לתת לך פתרונות איך אפשר לעזור לבחור המקסים הזה. אני חושבת שזה כן תפקיד של המדינה. << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> אני לא בטוחה שזה מה שהוא אמר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאה אחוז. << אורח >> פיליפ איתן ברנבאום: << אורח >> העניין הוא שכל העמותות קופצות לסייע ולעזור, אבל מהמדינה אף אחד לא ניגש. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בוא, נכנסת רגע לאיזה סעיף שאנחנו עסוקים כרגע ביתומים שהם בגיל יותר מבוגר ולכן אני רגע אפסיק אותך ואחזור לנושא. אבל כן אני מבקשת אחרי הוועדה, כשהדיון הזה יסתיים, תיגש. הם מטפלים באמת, יכול להיות שנפלת בין הכיסאות. אבל יש כאן לב רחב ורצון לסייע. ואני מקווה שיתנו לך את המענה. << אורח >> פיליפ איתן ברנבאום: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> סליחה רגע. אילנית קוראים לך? אורלי. אורלי תקשיבי, אני אעשה איתך הסכם. את אומרת שלוש דקות את מה שאת רוצה לומר ואחר כך אני לא מעירה לך יותר. אם אני אעיר לך את תצטרכי לצאת החוצה. יש כאן קפיטריה נהדרת, שבי תשתי קפה. << אורח >> אורלי זוהר: << אורח >> צריך להבין את כל התמונה הרחבה. אל תקטעי אותי, אני מדברת גם כאמא ליתומים בוגרים וגם כאשת מקצוע. אני עצמי פסיכותרפיסטית, אני מטפלת בטראומה. אני עובדת בכל הערוצים האלה ואני רואה את כל התמונה הרחבה שנים. ואני מלווה יתומים שנפלטו לרחובות. הסיפורים מדברים בעד עצמם. קשה לזקק כאן את כל התמונה הרחבה. וגם כשהוא יושב פה, הוא בתחילת הדרך. הוא לא מבין מה יהיו הצרכים. ככל שהשנים עוברות היתמות הזאת, גם כאשר ילד קטן חווה טראומה הטראומה הזאת נשארת. תראי את כל האנשים פה, היתומים הבוגרים שדיברו, מיכל. כל היתומים הבוגרים שדיברו את רואה את העיניים שלהם. את רואה את זגוגית העיניים שלהם ואת מבינה שהם ילדים קטנים בתוך הגוף של המבוגר. לכן היתמות הזאת לא מסתיימת. הבית קרס, נשארה אלמנה צעירה מאוד. ברוב המקרים האלמנות הן צעירות. ומכאן הגלגל מתגלגל. ובתוך זה ילד קטן שמחפש את אמא שלו והיא בקושי יכולה לתת לו מענה. ואז באיזה שהוא שלב, כשהם כבר בוגרים, מתהפך הדבר והם צריכים לטפל באמא שלהם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן. אמר פה נורא יפה הבחור. את חוזרת, תקשיבי. כי אמר פה הבחור החמוד שיושב מאחורייך נורא יפה שקשה לחיות עם אבא מת ואמא שלא מתפקדת. לא יודעת איך הוא הגדיר את זה. << אורח >> אורלי זוהר: << אורח >> אני רק אומרת גם את הזווית - - - של הסיפור. ואני מתעסקת בזה, כולל בחוסן וכולל במילואים, כולל במה שאת רוצה. אני רק אגיד עוד סוגייה אחת שהיא לא עלתה פה. יש יתומים שהאבות, והמלחמה האחרונה תביא את זה לעתיד מה שיום כיפור הביא בעבר. יש יתומים שחיו לצד אבא פוסט טראומתי נכה שנים רבות והבית הפך לשדה קרב יום ולילה. והילדים האלה שמרו על אבא שלהם. יש לי מקרים שהיתום התאבד אחרי אבא שלו, הלום קרב שהתאבד מהמלחמה. ברגע שאבא שלהם כבר התאבד או מת ממחלות נלוות, אז קודם כל מחלות נלוות בכלל לא נקרא בשום חוק כרגע. אנחנו מחכים לאיזה ועדה מיוחדת, כשנלחמנו על האגף של הסיפור של הנכים. הוועדה הזאת עוד לא קמה. זאת אומרת רק מי שהתאבד אז הוא מוכר כחלל והילדים האלה נפלטים בכלל לרחובות, אף אחד לא מכיר בהם. הם יכולים להיות חודש לפני גיל 21, חודש אחרי כבר בכלל אין על מה לדבר. בעוד שהם חיו את המלחמה מגיל אפס. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן. אמרה פה מורן. << אורח >> אורלי זוהר: << אורח >> זה בדיוק העניין. העניין הזה, אי אפשר לשכוח אותם בגיל 21, כי הם חיו את הקרב בבית מגיל ארבע או מגיל ארבע או מגיל שנה או מגיל אפס. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. << אורח >> אורלי זוהר: << אורח >> ראי המלחמה האחרונה, מה שיום כיפור והמלחמות האחרות הביאו אלינו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה. אני ממש מבקשת לא לחזור על דברים שנאמרו. אני מבינה שכל אחד מדבר מדם ליבו, ברור. כן, בבקשה. << אורח >> דורון קניגסבוך: << אורח >> דורון קניגסבוך, אני יתום מששת הימים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גם היית בישיבה הקודמת. << אורח >> דורון קניגסבוך: << אורח >> הייתי בישיבה הקודמת. אבא שלי נהרג בששת הימים. שבוע אחריו נהרג אח שלו. 20 שנה אחר כך נהרג בן דוד שלי, דרור ויינברג, אלוף משנה דרור ויינברג בציר המתפללים. אני מכיר את השכול, אני מכיר אחים שכולים. אני מכיר הורים שכולים. תאמינו לי, את חייתי את זה מגיל ארבע. החוק הזה וכל הפירורים, אני מרגיש פה מאוד לא נעים לבוא ולהיאבק מול קבוצות אחרות שיש פה בתוך הקבוצה הזאת. מרגיש מאוד לא נוח. בישיבה הקודמת כבוד יושבת-הראש, אם את זוכרת, סיפרתי על סיפור של כמה אני כעסתי על אמא שלי בדיוק יום לפני זה באירוע. כעסתי, אמרתי לה אתם לא דאגתם לנו. אם את זוכרת המשפט הזה. ואני אומר לכם, יושבים פה נציגים של אלמנות ויתומי צה"ל. אני חלק מהארגון, אני יושב בתוך הקבוצה הנבחרת של הארגון ואני עושה ככל יכולתי. הארגון קם ב-1992, היה לפני זה את יד לבנים. אף אחד לא דאג לנו. אנחנו גדלנו מגיל אפס, היינו יתומים קטנים. אנחנו עד היום יתומים קטנים ואף אחד לא דאג לנו כל השנים. ואנחנו עכשיו בשנת 2025, חבר'ה, עברו המון שנים ורק עכשיו נזכרו בנו. אל תדברו איתנו, כל מה שאתם מדברים איתנו כרגע זה פירורים. זה פירורים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יש לי שאלה אליך, שוב, אני מניחה שחלק מהקהל יצעקו. אבל הם לא יצעקו, כי אני עדיין יושבת-ראש ולא חלק מהמשתתפים. מה אתה מציע שאיננו בהכרח גמלה או קצבה? יש לך איזה משהו שאתה יכול להגיד לי הפתרון יכול להיות בצורה כזאת ולא קצבה לכל החיים ולא כסף לכל החיים? כסף בעיניי הוא לא תמיד הפתרון. הוא כן ייתן פתרון במובן של הנה רואים אותי. אבל אני רגע שמה את זה בצד ואומרת מה אתה מציע מעבר לכסף? כי שמענו שכסף כולכם רוצים. << אורח >> דורון קניגסבוך: << אורח >> אני אענה לך, זה נורא פשוט. אנחנו כאן בארבע עיניים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, רק אתה ואני, לגמרי. << אורח >> דורון קניגסבוך: << אורח >> היו לי חיים לא קלים, כלכליים. היו לי חיים לא קלים. אולי זה לא נראה ככה אצל הרבה אנשים. אני רק בשנה האחרונה-שנתיים אחרונות, אולי בשלוש האחרונות מתחיל להתרומם כלכלית. אני לא מימשתי 10% מהפוטנציאל שלי כל החיים מאותו אירוע שקרה לי בגיל ארבע. את שואלת אותי כמה? גם מיליון שקלים לא יספיק. גם טריליון שקלים לא יספיק. אבל אל תדברו איתי על פירורים ועל 50,000 שקלים כי זה לעג לרש. אני לא יודע בכלל איך לכנות את זה. ואני יכול להגיד לך נורא פשוט, בלי קשר ל-430 מיליון שכרגע מתוקצבים, אני מבין, אני מבין את הבירוקרטיה הלא נעימה הזאת. שתואיל המדינה להכניס את היד שלה לתוך הכיס העמוק שלה ולישר קו עם כל היתומים הבוגרים. זה מה שאני אומר. זה לא 50,000 ולא 2,000. אני נגד. אני נגד. אני נגד החוק. מצידי תקברו את כל ה-430 מיליון האלה בפח, לא מעניין אותי. שתואיל המדינה להכניס את היד לכיס העמוק שלה ולישר קו עלינו. זה הכול. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה. אבל שמענו אותך כבר. << אורח >> זאב נגב: << אורח >> משהו קטן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי, קטן. כן? << אורח >> זאב נגב: << אורח >> את כנראה, אין לי כלום נגדך, אני לא מכיר אותך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הכול בסדר. << אורח >> זאב נגב: << אורח >> גם לא מהפוליטיקה. אבל תחשבי שאתם מקבלים העלאה במשכורת כל שנה. ואת בגלל שאת מהציונות הדתית תקבלי רק 500 שקלים. והיא מהליכוד תקבל 2,000 שקלים. זה נראה לך נורמלי? סתם שאלה. מצידי תקברו את החוק הזה באדמה. כי את לא חיה, את לא באה מהמשפחה שלנו, משפחת השכול. את לא יודעת איך הארגון שלה מתנהל. אני לא מאשים אותה, לפניה. את לא יודעת מאיפה יש להם כסף. ועוד אלמנות יקבלו יותר כסף? איך הוא אמר הבחור הנחמד הזה? אנחנו נקבל פירורים? אחד בן 30 ישלם משכנתה עם 3,600 גמלה ואני בן 60 שמשלם מזונות ושכר דירה, מה אני אקבל? כלום. אני מציע תקברו את החוק הזה עמוק באדמה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה. << אורח >> זאב נגב: << אורח >> ככה, לקבור אותו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, בבקשה. << אורח >> זאב נגב: << אורח >> תקברי אותו. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> אני הבטחתי כמה שאלות קצרות. שמי רונית סגל, יתומת צה"ל. אני רק רוצה להתייחס למה שאמרת על השוויון. אנחנו מרגישים שאין לנו שוויון בפני היתומים. זאת אומרת חלק מקבלים מיליון שקלים במצטבר ואנחנו נקבל 50,000 שקלים. אז יש פה אי שוויון ויש פה גם אפליה. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> יש פה גם כאלה שלא נכנסים לחוק. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> ויש כאלה שלא נכנסים לחוק, כמו מורן. ואני רוצה רק לשאול כמה שאלות את משרד הביטחון. איך הם הגיעו ל-50,000 שקלים? לפי מה הם קבעו את זה? זאת אומרת, איך הפער הזה ואיך הם הגיעו ל-50,000 שקלים? ואני רוצה לדעת פעם אחת ולתמיד כמה יתומים יש שהם 21 וכמה כמו מורן. אני רוצה לדעת מספרים. אני יושבת פה כבר שנה וחצי, בשדולות, בוועדות. כל פעם - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לא מבינה מה את רוצה לשאול. כמה אנשים הם יתומים מעל גיל 21? << אורח >> רונית סגל: << אורח >> אני רוצה לדעת את החתך שלנו, בני 40 פלוס שלא זכאים. שזכאים ל-50,000 שקלים האלה. אני רוצה לדעת כמה יש. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שאלנו. מאה אחוז. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> אני רוצה לדעת. אני כבר שנה פלוס יושבת פה, את התחלפת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לא התחלפתי, החלפתי. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> החלפת, סליחה. אני רוצה לדעת. אנחנו כל הזמן מבקשים, מבקשים, ואין תשובות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי, בסדר גמור. צודקת. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> זה ביזיון בעיניי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> צודקת, נכון. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> אנחנו באים, אנחנו לא עובדים בכנסת. אנחנו לוקחים פה ימי חופש כדי להבין וזה מקומם אותי מאוד. וזה נראה כאילו סחבת ולא רוצים להעביר חוק. ועדיין מעבירים חוק עם אפליה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> צודקת. אתה ונמשיך. חבר כנסת יושב פה כל כך יפה ומחכה. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> שמי אילנית בן עזרא. אני רוצה לדבר על אותו סעיף שהתחלנו לדבר עליו, שזה תגמול חד פעמי בעצם של הגמלה, איך שהם קוראים לזה, תגמול חד פעמי של ה-50,000 שקלים. אני חושבת שמראש ישנה כאן טעות. כי הרי אותו סעיף בא בעקבות הסעיף הקודם שנותן קצבה ליתומים מגיל 21 עד 30 של 3,500 שקלים ואחר כך מגיל 30 עד 40 של 2,000 שקלים. כל החוק הזה בעצם מתבסס על מסקנות ועדת רובינשטיין שמשם הוא התפתח. ועדת רובינשטיין בעצם הזמינה אליה יתומים שידברו על המצוקות שלהם, שם הגיעו יתומים בכל הגילאים. אין לי מושג, אבל מדוע במסקנות שלה היא התייחסה יותר ליתומים הצעירים מגיל 21 עד 30. אני יכולה להניח שאולי כשהיא ראתה לאן היא לא רוצה שהם יגיעו. כי היא ראתה את היתומים הבוגרים אז היא קבעה שהם צריכים שיקום. ואז היא באה ואמרה, היא גם דאגה לציין במסקנות שנמצאות כאן שאין המדובר בפיצוי. אני מניחה שהיא רצתה מראש - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שלא מדובר בפיצוי. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> היא כתבה אין מדובר בפיצוי. לדעתי זה בא ממקום שלא יגישו תביעות על אפליה כי אחרת פיצוי רק לחלק קטן של יתומים. ואז כיוון שהיא אמרה שאין כאן פיצוי, אז אני רוצה לשאול כמה שאלות ויש לי גם פתרונות. אם נקבע שלא ניתן לשקם יתומים מעבר לגיל 30, בוא נגיד שהצעת החוק הגדילה את זה וקבעה שניתן לשקם עד גיל 40. זאת אומרת מגיל 40 לא ניתן לשקם אותנו. ולא שוקמנו מעולם, אין חולק על זה. לא קיבלנו סל שיקום. אז מן הסתם יש צורך לפצות. נכון? כי אם לא שוקמנו אז צריך לפצות אותנו. אני יודעת שגברתי לא כל כך אוהבת את המונח פיצוי, מה שאני זוכרת את העניין הזה. אבל צריך לעשות סדר. או שיש פיצויים, כל העניין שלא כל כך נעים לשמוע את זה, או שיש שיקום. הרי אין חולק, ואם מישהו יש לו מחלוקת שיבוא ויעלה אותה, שכאשר קבעו שהורים שכולים, הגדירו אותם כשכול, יקבלו קצבה לכל אורך ימי חייהם זה בא ממקום מסוים. זה לא בא משיקום, כי יש כאן הבחנה שאומרים שלא ניתן לשקם לכל החיים. למרות שבחוק מדינת ישראל, גם בביטוח לאומי, כשאני אגיע לשם, לגיל 60, אם אני אפצע ויקבעו שאני נכה יגידו לי אוקיי, אז אנחנו המדיניות שלנו שלא תקבלי תגמול אלא שלא תקבלי פיצוי חד פעמי, כי אנחנו חושבים שניתן לשקם גם בגיל 60. אז אם אומרים לי בניגוד לחוק שלא יכולים לשקם אותי, אז תפצו אותי כמו את ההורים השכולים, שקבעו שלא ניתן לשקם אותם. ואז קבעו להם גמלה לכל החיים. הרי זה היה פעם שונה. פעם הורים שכולים זה היה מבחן הכנסה. הם התקוממו, הקימו ועדה. הוועדה קבעה שבעצם הם צריכים להיות מתוגמלים בגלל הכאב על האובדן. אני מניחה שאף אחד לא יעמוד כאן ויגיד שהכאב של הורים שכולים הוא יותר או פחות משל הילדים של חללים. אני רוצה לומר שאם אנחנו עכשיו מבינים שבעצם הסעיף הזה שמדבר על תגמול חד פעמי של ה-50,000 שקלים הוא בא בעקבות כביכול ניסיון שיהיה איזה שהוא מענה על זה שאנחנו לא נכנסים בתוך הקצבה החודשית של ה-19 שנים. אז אני רוצה לדבר על העניין הזה של ה-19 שנים שאיכשהו נכנס וחדר פה. חברת הכנסת לשעבר, שולי מועלם, דיברה פה בוועדה הקודמת והעלתה את העניין שאני בזמנו כתבתי גם לכם. אנחנו לא רוצים אפליה. אנחנו לא מוכנים. אמר כאן יורם ודיבר כאן איזה ילד של נספה פה ואמר נכון, החוק הזה, חלק מהחוק הזה בא לטובתנו. אנחנו, אנחנו כילדים של הנספים לא ניתן יד לאפליה בתוך החוק. אנחנו לא מוכנים. אנחנו, אם שואלים אותנו, שיהיה כתוב גיל בשום מקום. אם אתם אומרים שיש עוגה וצריך לחלק אותה, אין בעיה, אז תחלקו אותה פשוט אחרת. לא תהיה אפליה בין חללי המלחמות. לא יכול להיות שחללי המלחמות של כיפורים, התשה, ששת הימים, השחרור, הדם שלהם הוא דליל יותר מהחללים של המלחמות האחרונות. כי זה מה שבעצם אומרים, זאת מכבסת מילים. כפועל יוצא מהצעת החוק הזאת, שהחיילים של המלחמות האחרונות יפוצו, כי זה לא שיקום באמת, זה פיצוי של כ-600 ומשהו בגמלה, חוץ מהטבות שהם יקבלו. וילדי החללים של המלחמות הוותיקות יפוצו ב-50,000 שקלים. אני רוצה להתייחס למה שעלה כאן לעניין הכסף והכול. צריך להבין, המדינה חסכה כ-70 שנים. 70 שנים לא קיבלנו דבר. זה כמו שאני אמרתי ללקוח שלי שבא ואחרי שש-20 שנים הוא לא קיבל כלום מהמעסיק שלו כחוק את כל הפנסיה והכול, בא המעסיק ואמר לי 'וואי, קיבלתי פסק דין עכשיו', אני השגתי ללקוח שלי, 'לשלם 400,000 שקלים. מה אני עושה?' אמרתי לו אתה צריך להגיד תודה. כי לצערי יש התיישנות של שבע שנים. ומה שנקבע שתשלם רק שבע שנים אחורה. אז תגיד תודה, כי הלקוח שלי הלווה לך לאורך כל השנים כסף ועכשיו אתה צריך להשיב. אותו דבר למדינה. לא מעניין אותי, אני מתנצלת, עם כל הכבוד. לא מעניין אותי אין תקציב, כן תקציב. 70 שנים לא שילמתם, לא את גברתי, לא שילמה המדינה, תואיל ותכניס את ידה. ובאמת לסיום, לעניין הביטוח חיים שדיברת והעלית את זה פה. אני רוצה לספר איזה משהו. אני מצאתי את פוליסת ביטוח החיים של אבא שלי, האותנטית, החתומה. ממש עם חותמת כזו ופתחתי אותה לראשונה. אני האדם הראשון שפתח את הפוליסה שהוא עשה לעצמו בזמנו. והתלהבתי ואמרתי יופי, אני רשומה, אנחנו רשומים, הילדים רשומים. אבל יש שם סעיף החרגה, לא יודעת אם אתם מודעים לזה, שאם הוא נהרג במלחמה אין כסף. אין פיצוי. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> כי הם מניחים שזה ישולם על ידי המדינה, וזו הטעות הגדולה. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> יפה, אז זה מה שאני אומרת. צריך להבין, כי דיברו על זה. אבא שלי כן שם אותי כמוטבת, שאם יקרה לו משהו. לא קיבלתי שקל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הבנתי אילנית. אז את הנושא של הביטוחים העברנו לצבא, לשאלת הצבא. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> בסדר. אני רק אומרת משהו חדש, זה לא קשור, זה משהו אחר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הבנתי. את אומרת שאת נכתבת כמוטבת בביטוח ויש סעיף החרגה שמחריג אותך ואומר לא מגיע. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> כן, מחריג את כולנו. מוות במלחמה, מדינת ישראל קבעה שהביטוחים הפרטיים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הבנתי. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> הביטוחים הפרטיים, זה מה שבאתי להסביר. כי שואלים אותי הרבה פעמים מה ההבדל בינך לבין ילדים של נהרג בתאונת דרכים? אז הנה, הבדל, אין פוליסה. אין פוליסה שתקפה. אני מבוטחת מכל הכיוונים. אם חלילה יקרה לי משהו הילדים שלי יקבלו. במקרה הזה לא מקבלים כי ישנה החרגה. עכשיו באמת אחרון. דיברנו פה על אפליה ועלה העניין שאין אפליה ואז ניתנה דוגמה שנניח שקשישים מקבלים קצבת זקנה ואי אפשר להשוות. נכון. אבל זה לא אותו סיפור. כי פה זה אותו דבר. פה מישהו עשה הבחנה וקבע שמאותה טרגדיה מישהו נפגע בכאב שלו יותר, כי הרי אין חולק שההורים השכולים של אבא שלי לא נתמכו. הוא לא תמך בהם כלכלית. אין מה לעשות, הוא תמך, אנחנו שש בנות, חמש בנות של אבא שלי. והוא תמך בנו, לא בהורים שלו. ועדיין עשו פה הבחנה ולכן זו כן אפליה. מישהו הבחין בכאב שלהם וקבע שהם זכאים לכל החיים. אפשר לראות בכל סעיפי החוק שקיים, יש בכל סעיף, וזה אתם חייבים לטפל בזה. בכל הסעיפים כתוב ככה: שכול יקבל דוגמה שיקום מקצועי. יתום מקבל שיקום מקצועי עד גיל נגיד 40. למה? מי קבע שאני בגיל 40 לא יכולה להיות משוקמת מקצועית? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אילנית, מאה אחוז. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> זהו, סיימתי. אבל צריך לשים לב לזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> זו אפליה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה. אתה אחרון שתדבר בנושא של הסעיף הזה. סליחה, נכון, הבטחתי לגל. ואתה אחרון ואנחנו ממשיכים הלאה. בסדר? אז גל בבקשה. << אורח >> גל קנר אלימי: << אורח >> גל קנר אלימי, יתומה. אני העליתי איזה שהיא הצעה בדיון הקודם ואני רוצה לחזור אליה. גם יצא לי קצת לדבר השבוע עם עוד גורמים. אני מבינה שהרציונל הוא לא פיצוי ושלא מפצים אותנו על האובדן. הרציונל הוא רציונל שיקומי. ואני רוצה פשוט לבוא ולשים על השולחן שאנחנו לא יושבים פה משוקמים סתם. זה לא קרה מעצמו. זה קרה כחי במשך שנים נדרשנו להוציא ולהשקיע את הכספים האלה מכיסנו. אני גם מצטרפת לדורון, אני חושבת שחלק ניכר מאתנו אנחנו לייט בלומר. אנחנו השתקמנו מאוחר. בגלל נסיבות החיים ובגלל הקשיים של האלמנה שלא הייתה מסוגלת לתמוך. היינו צריכים לעשות את הכול בעשר אצבעות. ואני חושבת שהבקשה שלי היא שנכיר ביתום גם מעל גיל 40 כאילו היום בן 21. אני יודעת שחלק מהיתומים פה אולי לא יסכימו איתי. אנחנו מדברים על איזה שהוא תקציב שהוא תקציב סגור, ברור. משהו שלאוצר יכול להיות קל לחיות איתו. פשוט תנו לנו מה שאתם הולכים לתת ליתומים הצעירים נקרא להם, בגיל ה-21 עד 40. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את מדברת, אם אני מבינה אותך, לתקציב סגור לאלה שלא נכנסים להגדרת יתום של החוק? << אורח >> גל קנר אלימי: << אורח >> אני מדברת כרגע על יתומים שהם מעל גיל 40. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, לא. שמתי התייתמו? לא משנה? << אורח >> גל קנר אלימי: << אורח >> אני מדברת כרגע על לפני גיל 21, בסדר? אני מדברת על הקבוצה הזאת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גם אלו שהתייתמו לפני 21? << אורח >> גל קנר אלימי: << אורח >> אני מדברת על יתומים שהתייתמו לפני גיל 21 והם היום מעל גיל 40. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הבנתי, אוקיי. << אורח >> גל קנר אלימי: << אורח >> והם אמורים רק לקבל מענק. אני אומרת ליתומים האלה, בואו תכירו בהם במסגרת החוק, במסגרת איזה שהיא הוראת מעבר, כאילו הם היו בני 21. ואז תתקצבו אותם תשע שנים 3,500 וקצת ועוד 10 שנים 2,000 שקלים. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> זה עלה, זה עלה בחוק. אנחנו דיברנו על זה גם פעם שעברה עם שולי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> היא הקשיבה לך כל כך יפה. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> לא, אני אומרת שזה עלה רק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל את לא צריכה להגיד לה, היא יודעת להגיד לבד, תאמיני לי. << אורח >> גל קנר אלימי: << אורח >> זה בעצם מייצר תקציב סגור. אם אני מבינה נכון גם בניכוי הוצאות של שכר לימוד שחלק, אני מאמינה שחלק משמעותי מהיתומים נעזרו לאורך השנים. אנחנו מדברים על כחצי מיליון ליתום, זה הסיפור. זה אמנם פי 10 מהפירורים שנותנים לנו עכשיו, אבל זה עדיין לא 7.5 מיליון של אלמנה או ארבעה מיליון של הורה שכול יחיד וכל זה לפני מענקים. זה בסוף עדיין סכום מאוד מאוד נמוך. ולאוצר יש אפשרות לדעת בדיוק על מה מדובר. זה גם לא משאיר פתח אם חלילה ייכנסו עוד 10,000 יתומים אחרים ומה יקרה הלאה. זה לקבוצה הזאת ספציפית. אם אני מבינה נכון אנחנו מדברים על 8,000 יתומים מעל גיל 40. קבוצה סגורה, ברורה. אפשר לפרוש את זה למשך שנים. אני גם זוכרת, אנחנו עוד לא קיבלנו נתונים מהאוצר. אבל אני זוכרת, אייל, ציינת שהשנה הראשונה מתומחרת לדעתי ב-250 ואחר כך יש ירידה מאוד משמעותית. אז אפשר לראות איך אפשר לתמחר גם את השנים הבאות ושם לסגור את הפער הזה. בגלל זה גם גברתי אמרתי לך שלגבי קבוצות אחרות שכן עתידות לקבל עוד איזה שהיא תוספת בסכום הזה, בהצעה הזאת, אולי אפשר כרגע לשים את זה בצד. וכן לראות בכל זאת איך מגיעים לתקצוב המאוד סגור הזה שהוא לא כפיצוי. הוא עבור השיקום שאנחנו, אנחנו יצרנו ועשינו. חלק, אלה שלא משוקמים יש להם את מבני ההכנסה, הם באמת יגיעו לוועדה ייחודית. אבל אנחנו מדברים לדעתי על קבוצה מאוד מצומצמת. רובנו היום מעל גיל 40, תודה לאל, שיקמנו את עצמנו. אני יכולה להגיד שאני את המשרד שלי פתחתי לפני ארבע שנים. את התואר התחלתי בגיל מאוד מאוחר. את הלימודים בפועל גם. אנחנו לייט בלומר. בסדר? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי, תודה. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> למה אבל את לא לוקחת אותי בחשבון? למה את לא מתייחסת אליי? אני גם יתומה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, מורן. << אורח >> גל קנר אלימי: << אורח >> אני לא מכירה מספיק. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> אני משלמת לך כסף, לך ולארגון הזה. 750 שקלים לשנה אני משלמת ואף אחד לא סופר אותי. << אורח >> גל קנר אלימי: << אורח >> אני לא חלק משום ארגון. אני יתומה ואני מדברת בשם עצמי. אני מכירה את כל הדיון הזה חודשיים-שלושה. אני מדברת בשם עצמי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חברים, כמו שביקשתי, באמת, כולנו פה כואבים וכולנו פגועים. בואו, ננסה לחסוך את הדבר הזה. כן, בבקשה, הבחור בשחור. עד שהוא מתיישב אני כן אבקש מהאוצר לבדוק את האירוע של אותם יתומים שהם בעצם מעל גיל 40 ולתת להם את הקצבה של 2,000 שקלים בחודש. במקום המענק. לבדוק את העלויות של הדבר הזה. << אורח >> ליאור ביטון: << אורח >> שלום לכולם, אני ליאור, יתום צה"ל. אני שומע פה, קודם כל אני כבר מעל 10 שנים מתעסק בנושא הזה. ובנקודה הזו אני לא מבין מה אתם עושים פה בכלל. הוועדה הזאת מיותרת. הוועדה הזאת מיותרת, חבל על המים ששמים פה. אני צריך לשבת, אני לא - - - אני רק מחדד את הדברים. אתם מקטלגים אותי, אותנו, בקבוצה כזו, קבוצה כזו. גיל כזה, גיל כזה. אני שואל אתכם, אתם עושים הבחנות בין הילדים שלכם? מישהו מכם עושה הבחנה? שיהיו לכם בריאים, כן? חלילה. שהילד הזה יקבל יותר או זה יקבל פחות? או לא יודע מה. מבחינתי החוק הזה, כמו שאמר דורון, זרקו לפח, כי אני מודיע מראש, הוא לא יעבור, הוא לא יקרה. בשנייה שהוא יקרה כבר יש שני משרדי עורכי דין מאוד גדולים שיושבים על זה הוא לא יעבור את השלב של הקריאה השלישית. הוא ייעצר, אני אדאג שהוא ייעצר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה ליאור. משרד הביטחון, יש לכם מענה לגבי מה שנאמר פה על אותם יתומים מעל 40? מה ששאלה גל? << דובר >> ענת מימון: << דובר >> שאלו למה הסכום. איך נבנה הסעיף הזה שקראנו, לפי מה. << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> אני רגע רוצה להגיד משהו לפני שאני מתייחסת לשאלות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רק לא לתקוף, תנשמו עמוק. << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> אני מדברת לקבוצה הזאת כי הם פשוט מולי, וככה דומיננטיים. גם לדורון ולזאב, ההתייחסות. אני מאוד מתחברת למה שאורלי אמרה, כי אני ממש ראיתי מהעיניים שלכם את הילד או הילדה שאתם הייתם. ובאמת הלב יוצא. ומה שאני לא אגיד כאן זה לא ירצה אתכם. לכן אני רק יכולה להסביר את האופן שבו אנחנו התקדמנו לקראת הנוסח שכרגע קיים. זה לא אומר שזה הנוסח האופטימלי, זה לא אומר שזה נכון. זה לא אומר שלא מתפספסים דברים בדרך. אני רק יכולה להסביר למה מה שמונח כאן מונח כאן. שוב, אני מזכירה שאנחנו התבססנו למעשה על מסקנות ועדת רובינשטיין. היו שרי הביטחון דאז וגם זה הנוכחי, אמרו אנחנו לא מרוצים מהנוסח הקיים, אנחנו רוצים להרחיב את היריעה, לנסות לגעת בכולם. אולי לא באותו האופן, אולי יהיו כאלה שלא יהיו מרוצים. אבל הונחינו להמשיך לעבוד על הנוסח. עיכבנו את הצעת החוק במשך כמה שנים כדי לנסות ולגעת בכולם. בסוף המענה שניתן, בשיתוף עם גורמי האוצר, זה המענה, החבילה שאתם רואים לפניכם. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> על בסיס מה? << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> אני אדייק, כי רונית שאלה איך הגענו ל-50,000 ואילנית שאלה אנחנו רוצים שיקום ולא משקמים אותנו. אני חייבת להגיד, אני אתייחס לסל השיקום קודם כי בחוק כן קיימת אפשרות למי שצריך שיקום לקבל שיקום. גם אחרי גיל 40. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> אבל צריך לעמוד בקריטריונים ספציפיים שאני לא עומדת בהם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, אבל רק יתום כהגדרתו בחוק? קרי עד גיל 21? או שגם בן של נספה? << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> יתום הוא לעולם כהגדרתו בחוק. יתום הוא מי שהתייתם לפני גיל 21. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זאת אומרת, לצורך העניין מורן לא נכנסת לתוכו. << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> נכון, לא בהקשר הזה של סל השיקום. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> לא נכנסת לשום מקום. אני נפלטת החוצה. << אורח >> אורלי זוהר: << אורח >> מורן סבלה גיהינום בחיים שלה, כילדה לאבא פצוע. ויהיו לכם מהמלחמה כמויות. << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> אני בטוחה. אין לי, אין לי איך - - - << אורח >> אורלי זוהר: << אורח >> אנחנו חייבים עכשיו לעמוד על זה. השנים תעבורנה מהר. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> אורלי, סליחה רגע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אורלי, אני אמרתי לך שפעם הבאה שאת מתפרצת את בחוץ. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> אנחנו באמת רוצים להבין. אם אתם מדברים על תת הסעיף לפני כן דיבר לתת לשלושה חודשים או להאריך את זה לשנתיים, את העזרה לאלמנה. אז למה לנו 50,000 שקלים? מי קבע את זה? אני באמת רוצה להבין. << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> האוצר אמר על השנתיים, אני מסבירה. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> מה זה 50,000 שקלים? על בסיס מה? << אורח >> רונית סגל: << אורח >> אני רוצה להבין בוועדת רובינשטיין, המסקנות. << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> ועדת רובינשטיין לא התייחסה למענק. ועדת רובינשטיין דיברה על מתן תגמול ליתומים עד גיל 30. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נגה, יש לי שאלה אלייך אבל. האם גיל 30 ו-40, עזבי רגע את הגדרת יתום, בואי נשאיר את זה רגע בצד. שזה מאוד חשוב, אבל נשאיר את זה. גיל 30-40 נקבע כי זה התקציב והתאמתם את התקציב לתוך העובדות או המחשבה השיקומית או הפוך? שהייתה פה איזה מחשבה שיקומית. שאני חושבת, אגב, שמחשבה שיקומית אומרת בעיניי, שוב, שגיל 50-60 זה הגיל. למה? אני חייבת לומר לכולכם ודיברנו על זה גם בדיון הקודם. אני נמצאת שם עכשיו. אני בת 56, נעים מאוד, ועכשיו מתחילים הוריי, שיזכו לאריכות ימים, עכשיו זה מתהפך. סיפר מי שסיפר פה על האב שאמר לבן שלו. בסדר? עכשיו זה קצת מתחיל להתהפך. אני עוד לא שם. שבו אני כבר מתחילה לדאוג להורים שלי על כל הכיוונים ולא להיפך. אז גיל 60 זה הגיוני. ולהגיד עד 60 אתם בעצם מקבלים את ההורים, ההורים באים לכם בייביסיטר, באים לכם, ומ-60 מתהפך. למה נקבע 30 ו-40? << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> אני אסביר. << אורח >> קריאה: << אורח >> לא, אני חושבת שיש פה טעות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה לא? זאת השאלה שלי. אתם יכולים לשאול שאלות אחרות, אבל מה לא? אסור לי לשאול? << אורח >> ליאורה שהם: << אורח >> אנחנו בגיל צעיר הלכנו וניהלנו את המשפחה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לא מדברת עלייך. אני מדברת גם על מורן. אתם, בסדר, סליחה, סליחה. יש כאן לא מעט קבוצות. בתוך היתומים עצמם יש לא מעט קבוצות. גם הבחור החמוד שיושב פה, בסדר? אז הוא התייתם בגיל 25 או 22, משני הורים. יש פה כל מיני קבוצות שלא כולן אותו דבר. אז אני רגע לא מדברת על הקבוצה הזאת או הזאת. אני כרגע שאלתי את משרד הביטחון/האוצר. << אורח >> ניר תמם: << אורח >> למה יש כל כך הרבה ביתומים? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לא יכולה שעוצרים אותי באמצע. יש לי בעיות קשב. עצרת אותי הלך לי. אל תעצור אותי, בבקשה אל תעצור. אני שואלת רגע למה נקבע הסף של 30 ו-40? האם זה נכפה עליכם בגלל תקציבים או שזה מחשבה שיקומית שבה מצאתם את הגילאים האלה רלוונטיים? << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> נגיד שזה שילוב. ההמלצות של ועדת רובינשטיין התייחסו למענק סיוע חודשי עד גיל 30. אנחנו מצאנו לנכון יחד עם גורמי הצבא להגדיל את הסיוע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל כשהיא דיברה על 30 היא הסבירה למה 30? << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> זאת המלצה שיקומית של אנשי מקצוע, להרחיב מגיל 30 עד גיל 40. ומתוך איזה שהוא רצון באמת לגעת בכולם. וכאן נכנס יותר העניין של המסגרת התקציבית. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> מה ההבדל בין 40 ל-50? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> היא אמרה תקציבית. הבנתי? תסבירו לי אם הבנתי נכון. ועדת רובינשטיין קבעה עד גיל 30? << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> ועדת רובינשטיין ההמלצות היו עד גיל 30. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ששם היו נימוקים שיקומים. << אורח >> אורלי זוהר: << אורח >> אני אסביר לך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אל תסבירי לי, כי את תכף תהיי בחוץ. אל תסבירי לי. << אורח >> אורלי זוהר: << אורח >> אני אסביר לך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אל תסבירי לי. << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> הנושא של גיל 30 הוא גיל שנמצא גם היום בחוק לכל העניין של מענקים בגיל 30. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא שאלתי את זה. שאלתי למה. << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> אני אומרת שגיל 30 יש לו איזה שהיא משמעות ואנחנו חשבנו, גם בגלל המלצות מקצועיות של אנשי מקצוע לכל הנושא של השיקומי - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שצריך להגדיל את זה והגדלתם ל-40 בגלל בעיות תקציביות. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> אני שאלתי למה 50,000 שקלים? << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> הסברתי בגלל הרצון - - - << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> למה 50,000 שקלים? בגלל מה? יש פה איזה שהוא - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז היא עונה לך, היא רוצה לענות לך. << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> הייתה כוונה לתת גם ליתומים עד גיל 60 ומעל גיל 60. זאת אומרת, למי שלא נכנס בתוך הקטגוריה הזו של הסיוע החודשי, משיקולים, כאן נכנסו כן שיקולים תקציביים. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> 100 שקלים בחודש בסך הכול שני עשורים. << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> ונקבע הסכום של 50,000 שקלים. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> שזה 100 שקלים בחודש לשני עשורים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו לא נמשיך, כן? אורלי, תקשיבי רגע. צאי החוצה לשתות כוס קפה. לא, לא, אני לא יכולה. << אורח >> אורלי זוהר: << אורח >> אני לא מתווכחת. אני פשוט רוצה להסביר לכם למי - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, את לא צריכה. << אורח >> אורלי זוהר: << אורח >> רובינשטיין קם אחרי - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא. לא, לא. זה לא היה כדי לתת לך לדבר. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> למה לא - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> סליחה, אמרתי לה לא, לא, לא כדי. כן? << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> מתוך איזה שהיא נקודת הנחה שיש יתומים מעל גיל 30 שהחיים לא האירו להם פנים וקיים להם קושי בכל הנושא של השיקום. אז יש בנוסף בחוק גם התייחסות לגילאים, ליתומים הספציפיים האלה שהם ילוו על ידינו בכל הנושא של תעסוקה ושיקום ובתהליך הזה הם כן יזכו לקבל מענק חודשי קבוע. תהיה אפשרות גם להרחיב למי שלא מצליח להשתקם במהלך השנים שמלווים אותם. יהיו כאלה שייקח להם חמש שנים ויהיו כאלה - - - << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> יש לכם הערכה בכמה כאלה מדובר? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני נותנת להם, אני אמרתי לכם שלא תאהבו, אבל תנו. << אורח >> גל קנר אלימי: << אורח >> אבל היא לא עונה על השאלה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גל, גל. << אורח >> גל קנר אלימי: << אורח >> היא לא עונה, היא מתחמקת מהתשובה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> היא כן אמרה. אני שמעתי אותה אומרת שה-50,000 זה בגלל שיקולים תקציביים. היא אמרה את זה. << אורח >> גל קנר אלימי: << אורח >> אז בואי שנייה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, לא 'בואי שנייה'. סליחה, לא, לא. זה לא נולד כדי שכל שאלה תוליד עוד שאלה. שנייה. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> לא, אבל היא לא ענתה לי על השאלה השנייה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אי אפשר לענות לכם על כלום, כי אתן צועקות כולכן. << אורח >> שלמה אלפסה צורן: << אורח >> אני רוצה להגיד תודה לוועדה שמתנהלת, אני זז. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שלמה, הכול טוב. << אורח >> שלמה אלפסה צורן: << אורח >> וכיף, ונשמור. אני הולך למסור ד"ש לשי. לשרעבי, אני הולך למסור לו ד"ש. ננשק את נירה ונדבר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה שלמה. << אורח >> שלמה אלפסה צורן: << אורח >> תודה רבה לכם. וישר כוח על מה שאתה עושה. אנחנו מבקשים שתסיימי ואז נראה מה לא ענית. תעני ואני רוצה להתקדם. כן? << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> רק לעניין השיקומי, יש התייחסות גם למי שלא זכאי לסיוע הזה, מעל גיל 30 יכול לקבל סיוע שיקומי באמצעות - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שוב, אבל זה אמור להיות יתום. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> בכמה אנשים כאלה מדובר? מיכל, בכמה אנשים מדובר, אנשים שצריכים סיוע שיקומי? את יכולה לומר לנו? << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> אנחנו מעריכים שמדובר בכמה מאות. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> את ענית לי ואני רוצה לשאול אותך. את ענית לי. אני שואלת, האם זה מבוסס מחקרים? זה אחד. השיקומי. כי אני הייתי רוצה לדעת את זה. זו שאלה ראשונה. שאלה שנייה, הייתי שמחה באמת שיובהר פה לוועדה כשאת אומרת מעל גיל 30 או 40, אם כן יקבלו, צריך להיות ברור שזה מדובר רק על יתומים שעומדים בהגדרה של יתום נזקק. ויתום נזקק זה ממש יתום שרעב ללחם. שלא עומד בזכות עצמו, נזקק או כל ההגדרות האלה, שזה לא אנחנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תכף נגיע לסעיף הזה. נגיע לסעיף הזה. אורלי עכשיו אני רצינית. בבקשה. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> מיכל, היא לא ענתה לי רק על שאלה, אני רוצה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה השאלה? << אורח >> רונית סגל: << אורח >> שאלתי כמה יתומים בני 40, עד גיל 40 יש שמגיעה להם הקצבה הזאת שאמרתם שזה בערך 600,000 שקלים לעומת היתומים הבוגרים מעל גיל 40. אני מניחה, תקני אותי אם אני טועה - - - << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> אני יכולה לענות על זה? << אורח >> רונית סגל: << אורח >> רגע, לא. שנייה תני לי. אני מניחה, תקני אותי אם אני טועה, שזה בסביבות 2,000 שקלים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה 2,000 שקלים? << אורח >> רונית סגל: << אורח >> סליחה, 2,000 יתומים. רגע, אני שואלת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, היא תענה לך. תחלקי את השאלות. כן, בבקשה. כמה? << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> ההנחה מעל 7,000 יתומים. יתומים מעל גיל 40 שבהגדרת החוק הם יתומים. זאת אומרת התייתמו מתחת לגיל 21, יש היום מעל 7,000 יתומים. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> לא, זה לא הגיוני, סליחה, זה לא יכול להיות. מגיל 30 לגיל 40 תגידי לנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, רגע. משרד הביטחון, בבקשה. קודם כל, אנחנו רוצים את כל הנתונים אלינו בסוף בכתב. אבל כן, אם אני מבינה נכון, יתומים שהתייתמו מתחת לגיל 21 והיום הם בעצם 40 וצפונה את אומרת יש מעל 7,000. וזה רק, אנחנו מדברים כרגע רק על צה"ל וכוחות הביטחון. << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ביטוח לאומי, כמה כאלה יש אצלכם? יתומים שהתייתמו לפני גיל 21, כהגדרת יתומים בחוק והם בעצם היום מעל גיל 40. << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> מעל גיל 40, אני צריכה, יש לי את הנתון, אני צריכה לעשות את הנתון המדויק. יש לי את המספרים, אני כבר אעשה את החישוב. אבל אני אגיד, לפני גיל 21 - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, זה לא. לא שאלתי לפני. מה? << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> התייתמו לפני. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, התייתמו לפני גיל 21 והיום הם מעל 40. << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> אז כמה דקות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאה אחוז. ותעשי גם מעל 30. כלומר, בין 30 ל-40. << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> כמה דקות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בין 30 ל-40? << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> בין 30 ל-40 יש 1,100 יתומים. ובין 21 ל-30 יש 700 יתומים. << אורח >> קריאה: << אורח >> מדובר ב-1,700 יתומים בסך הכול. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> אני חושבת שזו התשובה, שפשוט לקחו את מה שיש מעט יתומים, עשו להם שיפור והשאר קיבלנו פירורים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> משרד הביטחון וביטוח לאומי. רגע, אני גם אבקש שתבדקו, זה חלק מהנתונים שתביאו לנו. אני מקווה שהשבוע, שאולי כבר יש לכם. זה כן מורן. כדוגמה, שם גנרי מורן וגם הבחור פה. שהתייתמו אחרי גיל 21. אז הם בכלל לא מקבלים שום דבר. << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> יש הטבות הניתנות לילדו של נספה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נגיע לזה. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> אין שום הטבות, אין דבר כזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חברים, אנחנו מחכים למספרים מביטוח לאומי. עכשיו אנחנו רגע סיימנו את האירוע הזה. יש לנו שיעורי בית, זה לא נסגר ברמה שאנחנו מצביעים עכשיו על הסעיף. << אורח >> קריאה: << אורח >> אבל המספרים של משרד הביטחון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נקבל את המספרים. << אורח >> קריאה: << אורח >> אני שומע את זה כבר הרבה זמן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, אז מה אתה רוצה שאני אעשה? מאיפה אני אוכיח שזה לא נכון או כן נכון? << אורח >> קריאה: << אורח >> לא יודע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אלה המספרים שיש. << אורח >> קריאה: << אורח >> אני לא מאמין להם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> סליחה, אתה לא מאמין להם זו בעיה אחרת. חברים, אני עוברת הלאה. << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> אפשר רק להוסיף? יש 3,610 יתומים כמו מורן, שהתייתמו מעל גיל 21. ילדו של נספה. בכל גיל כרגע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חברים, את הסעיף הזה שמדבר, אני קוראת לזה לצורך העניין מענק חד פעמי יתומי יום כיפור, בלי לפגוע באף אחד מכם אם יתומים לפני או יתומים אחרי. אני רגע נותנת לחבר הכנסת שישב פה בשקט, צל"ש, חה"כ אופיר כץ. אחרי זה אנחנו ממשיכים בהקראה לסעיף הבא. כן? אני רק חייבת, ב-12:00 בול מסיימים. יש לנו חצי שעה, בואו ננצל אותה. כן? << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> קודם כל, באמת לא נעים לראות את הוויכוחים פה בין הקבוצות השונות ואני יודע שיש עוולות ועוד תיקונים והרחבות נוספות שצריך לעשות. ואת פועלת מול האוצר מאחורי הקלעים. וכמו שאמרתי בתחילת הדיונים, לא בטוח שיהיה פה מישהו שיהיה מרוצה מהכול. אבל בהחלט צריך לראות איזה תיקונים כן אפשר להשפיע ולשנות ולהרחיב למעגלים נוספים אחרי מה שאנחנו שומעים פה את המצוקות. יחד עם זאת אני רוצה להגיד לך שלומית ולכל האלמנות שהחוק לא ייזרק לפח. החוק הזה יעבור ויעבור במהרה והוא יעבור גם ברוב גדול. תוך כדי התהליך אנחנו ננסה באמת לעזור ולסייע לכל מי שהעלה פה את הבעיות שלו. ואם האירוע של היתומים הבוגרים הוא באמת צריך טיפול אחר וצריך להשקיע בו יותר. אולי גם צריך לחשוב על פיצול כדי לא לעכב נושאים אחרים שיש בחוק. אני זורק את זה כרעיון. אגב, אני כן הגעתי בזמן, גברתי יושבת-הראש, אבל לצערי הייתי צריך לצאת למשהו דחוף וחזרתי. אפילו ישנתי פה במיוחד בשביל להגיע לדיון הזה. אני מדבר על סעיף 14א1, "לאלמנת נספה ישולם החל מחודש שלאחר חודש שבו התאלמנה למשך שלושה חודשים, נוסף על תגמוליה, תשלום חודשי בגובה השכר הממוצע כהגדרתו בחוק הביטוח הלאומי". כשאני העליתי את ההצעה הטרומית שלי היה לי סיכום עם האוצר, היו בו עוד סעיפים, שבמסגרת הסיכום נאלצתי להוסיף וההסכמה הייתה, זה גם היה לשלוש שנים. ההסכמה הייתה שזה יהיה לשנה ורטרו של 7 באוקטובר. זה לא יעזור עכשיו לאלמנות שחוו את ה-7 באוקטובר שזה עובר וזה לא חל עליהן. אז אני לא יודע מי ניסח את זה שלושה חודשים, אני בטוח שזה לא על דעתו של שר האוצר כי הוא עומד במילתו. אבל בכל מקרה, אף אחד לא יחזור מהסיכום שהיה. אני מבקש שזה יהיה לשנה ומה-7 באוקטובר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי, תודה רבה. אנחנו ממשיכים להקראה הלאה. << אורח >> קריאה: << אורח >> הלוואי והיה נלחם עלינו גם. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> ההערה שלך ממש לא במקום. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו מתקדמים הלאה. נמשיך בהקראה. הסעיף שלכם, אנחנו לא מעלימים עין, לא התעלמנו, ניהלנו דיון. נראה מה אפשר לעשות שם, אנחנו מתקדמים. סליחה, משרד הביטחון, צה"ל נמצא רגע בזום לגבי הנושא של ביטוחי חיים. אז בבקשה ליאור נוסבוים. אנחנו נשמח לשמוע כרגע לגבי ביטוחי החיים של החיילים ברגע שהם כמובן נהרגים, איפה, לאן הולך ביטוח חיים, מה ההוראות שלו. נשמח לשמוע. << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> אני אעשה הפרדה רגע. חייל חובה זה פחות רלוונטי בהקשר של היתומים. אז חייל חובה בעצם מוזן לשארים שלו, שזה לרוב על פי צו ירושה, שזה בעצם לשני ההורים. איש קבע ואיש מילואים זה לפי - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גם חייל סדיר, בביטוח החיים שהוא חותם עליו הוא כותב למי הוא רוצה? << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> הוא כותב את המוטבים שלו בבקו"ם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אין שם סעיף החרגות כאלה ואחרות, אני מניחה, כמו שדיברו על ביטוחי החיים הפרטיים. וזה, הסכום הולך למוטב שהוא כתב. אם הוא לא כתב מוטב לפי חוק הירושה. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> אבל אולי כן, אולי יש החרגה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, שאלתי. אם יש החרגה בביטוח חיים של חייל סדיר? << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> אולי לא הבנתי את המילה החרגה. אבל אין החרגה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> החרגה הכוונה, סיפרו פה קודם על החרגה. זה אומר שביטוחי חיים פרטיים יש למטה כוכבית מי שנהרג במלחמה או בפיגוע, אני לא יודעת, הפוליסה לא חלה עליו. << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> לרוב בחיילי חובה אין לנו ביטוחי חיים עצמאיים. כמעט ה-100% עושים - - - או על מי שבעצם הצבא משלם. אני בשנותיי הרבות לא נתקלתי באירוע כזה שחייל סדיר עשה לעצמו ביטוח חיים נפרד. אבל במקרה שיהיה כזה אנחנו כמובן נעלה את זה לרמה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא הבנתי. אני שמעתי כפול. שנייה. חייל בבקו"ם מחתימים אותו על ביטוח חיים? << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> נכון, נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ביטוח החיים הזה לא מוחרג. אם הוא לא עלינו נופל במלחמה, אזי מה שכתוב כמוטב מקבלים את זה. ואם הוא לא כותב זה הולך לפי חוק הירושה. << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> מדויקת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. זה שמענו. עכשיו חייל מילואים, איך זה הולך? << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> גם חייל קבע ומילואים חותמים על ביטוח חיים. מזינים את המוטבים שלהם ושוב, אם הוא לא הזין מוטב אז על פי צו ירושה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אותו דבר. אז למה ההפרדה? זה אותו דבר. << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> אותו דבר. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> אבל לא מדובר על זה. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> אבל זה לא הסיפור. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> קודם כל, זה כן הסיפור, זאת הייתה שאלה אחת. יכול להיות שיש עוד. תודה, הבנו. לגבי הדבר הזה, הבנו. זאת התשובה, כי זה כן נשאל גם על זה. אם אתם שאלתם גם על ביטוחי חיים רגילים, פרטיים, זה כבר לא אירוע של הצבא. שאלה זאת ליד אופיר, כן, מה שאלת? תשאלי, בבקשה. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> אני לא שאלתי, אני חושבת שליאורה כדאי שתציג את זה. היא שאלה על ביטוח החיים של אנשי המילואים או קבע. האם כאשר הם הולכים, לצורך העניין, הם חותמים בהתחלה. יכול להיות שהם בכלל לא נשואים לצורך העניין והם חתמו על מוטבים. מה קורה ביום שהם מתים? מה קורה מבחינת הביטוח? לאן הביטוח הולך, לאיזה כסף? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל היא אמרה את זה, לא הבנתי. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> מיכל, יש שאלה אחרת לגבי אנשי המילואים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> סליחה, סליחה. רגע, רגע. היא עוד לא ענתה על השאלה הראשונה. שנייה זהבה, בסדר. אני אתן לך, שנייה. אם אני מבינה את השאלה שלכם, אני רוצה רגע להבין את השאלה. השאלה שלכם בן אדם, בין אם קבע, בין אם סדיר, בין אם מילואים, חתם על חוזה ביטוח חיים. והוא כתב לצורך העניין עוד כשלא היו ילדים, כשהיה רווק, או כתב שם ספציפי או לא כתב כלום. אם הוא לא כתב כלום אז בעצם ביום הפטירה שלו עושים לפי חוק הירושה. בסדר? מאה אחוז. נכון? זה מה שקורה היום בפועל, ליאור? << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> אבל יש פה שאלה אחרת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע. ואם הוא כתב, לצורך העניין, את אמא שלו או כתב את החברה שלו, לא משנה מה, וחלפו כמה שנים עד שקרה האירוע המצער. חברים, לפי מה שאני יודעת, ואני משפטנית לא מעט שנים, הוא לא שינה, זה הולך למה שהוא כתב. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> לא זו השאלה אבל, מיכל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, זאת שאלה אחת. לך יש שאלה אחרת, זהבה, נו. אבל הם אומרים שזה מחולק אליכם. << אורח >> קריאה: << אורח >> לא, זה לא מחולק אלינו. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> מיכל, בבקשה, יש לי לומר דבר אחד לגבי אנשי המילואים. מיכל, לגבי אנשי המילואים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תכף נשמע את השאלה שלך. להם יש שאלות אחרות. שנייה. ליאור, סליחה על הבלגן. << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> לא, הכול טוב. את צדקת במה שאמרת. אם הוא לא שינה את טופס המוטבים שלו ועדיין מופיעה החברה מגיל 20 אנחנו, שוב, אנחנו הולכים על פי חוק, זה על פי מה שרשום. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אלא אם כן יהיה תביעות בית משפט, בית משפט יחליט מה. עכשיו הן שואלות פה היתומות. לצורך העניין, אם כתוב במוטב ילדי משה בן השלוש, ועכשיו הוא בן חמש, הוא יקבל את זה. הוא יקבל את זה, כמובן ישימו את זה בתוכנית חיסכון או משהו כזה. << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ואם לא כתוב ויש לו ילדים יותר מבוגרים זה כמו חלוקה של כל ירושה. עכשיו, אתם שואלים למה אתם לא קיבלתם? יכול להיות שבביטוח שלכם, של ההורים שלכם שעשו את זה כן היה כתוב לבת הזוג. זה לא נעלם, הכסף לא נעלם. גם זהבה ביקשה לשאול שאלה. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> אני לא רוצה לשאול שאלה, אני קובעת עובדה, כי אני מכירה מקרים. נשות אנשי מילואים שעבדו בכל מיני מקצועות חופשיים, לא היו, כן, אנשי מילואים עובדים בחוץ, הם לא חיילים בקבוע שלהם. ועשו ביטוח חיים. כאשר הוא מת כשהוא היה במילואים אז יש לו פוליסה פרטית ויש פוליסה של הצבא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> עזבי פרטית, עזבי פרטית. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> אז מה שקורה כרגע כשצריך לבוא לפתוח את הפוליסות, יש שתי פוליסות: אחד שהצבע נותן ואחד שהאזרחות נותנת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> עוד לא הגעתי לפרטי, דיברנו קודם כל על מה שהצבא נותן. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> אוקיי, בסדר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זאת הייתה השאלה. אני יודעת. לכן אמרתי לך, הבנתי. תראו, אני נראית לכם אולי לא מחוברת - - - << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> אני רק אגיד רגע מילה על אנשי המילואים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מצטערת, קשה פה לשבת ולראות את כולכם, אבל אני מנסה לראות. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> אז אני רוצה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, הבנתי. אילנית, שנייה. << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> אני רק אגיד מילה, ברשותכם, על אנשי המילואים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בבקשה. << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> אנשי מילואים יקבלו את הזכאות הכספית שלהם רק מבחינת צה"ל רק בתנאי הכרה במשרד הביטחון. בסדר? משפחה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא הבנתי. << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> בהקשר של הזכאות הכספית, אני מדברת רק על הכסף. ליווי ותמיכה הם יקבלו בלי קשר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, לא, לא. אני עדיין אוחזת בביטוחי חיים. << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> אני אומרת, לא, אני לא מרחיבה, אני שם בביטוח חיים, אני איתך. אני אומרת שבמקרה של איש מילואים אנחנו, הזכאות הכספית שלו תהיה מותנית רק בהכרה ממשרד הביטחון. אני לא יודעת לשלם לאיש מילואים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה זאת אומרת הכרה? הכרה שהוא נהרג במסגרת התפקיד שלו, שהוא חלל צה"ל. << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, בסדר. << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> חלל צה"ל הוא חלל צה"ל ויש גם תיק הכרה במשרד הביטחון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תכף נדבר על ביטוח לאומי. פנינו אלייך ודאי, כי זה חייל מילואים צה"ל, ברור. << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> לא, לא. אני אשמח לשלוח לכם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הבנתי מה שאת אומרת, שהמוות נגרם כתוצאה מפעולה צבאית. הבנתי, שהוא ייחשב כחלל צה"ל. זה מה שהתכוונת? << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> יש חלל צה"ל ויש חלל צה"ל מוכר במשרד הביטחון. אבל זה צריך להיות באמת בהקשר של השירות הצבאי. לצורך העניין, לצערי, איש מילואים שנוסע בשבת ממקום למקום לא בהכרח מוכר במשרד הביטחון לתגמולים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר. אנחנו לא מתעסקים עם זה, כל הפרטים הקטנים שאולי צריך לטפל בהם. זה לא האירוע. האירוע פה שזה כן מגיע ליורשים. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> זה מה שאני רוצה לשאול רגע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל זה לא יגיע ליתום באופן אוטומטי. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> לא, אז אני רוצה לשאול. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אילנית, תפסיקי להפריע לי, די. לא רוצה יותר, די, אני לא יכולה. גם הפעם אני אצא צרודה, באמת, בחייכם, תפסיקו. שנייה. אני רוצה רגע לסכם את זה. אומרת לכם אוטומטית זה לא מגיע ליתום. לא מגיע ליתום אוטומטית. זה מגיע על פי מה שהחליט החייל בעת שהוא חתם על ביטוח החיים. לא הפרטי, עזבו את הפרטי שנייה. אלא ביטוח החיים שהצבא עושה לו. אם הוא לא כתב כלום הולכים לפי צו ירושה. צו ירושה אומר חצי לאלמנה, חצי לילדים בחלוקה של ככה וככה. אני סומכת על הצבא שזה קורה בפועל. אתם לא ראיתם, זו בעיה אחרת. אני לא רוצה עכשיו פרטני לכל אחד ואחד מכם לבדוק לאן הכסף הלך. אנחנו מדברים פה כרגע על עיקרון. זה העיקרון והצבא פועל על פי עיקרון. << אורח >> קריאה: << אורח >> אבל מאיזה שנה זה התחיל? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, לא יודעת, שנייה. זו התשובה שלך, תשובה אחת. אז אני גמרתי רגע עם הביטוחים האלה. לגבי ביטוחי חיים פרטיים, שאני לא חושבת שהתשובה - - - << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> הם עושים, הם מקזזים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא שאלתי איפה הכסף, הכסף הולך אליכם. << אורח >> ליאורה שהם: << אורח >> לא, לא. הכסף לא הולך אלינו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אם הייתם מוטבים. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> זה מה שאנחנו רוצים לומר, לא הולך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, רגע. אליכם לא התכוונתי דווקא ליתומים. התכוונתי או לאלמנה או לחברה. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> הם עושים קיזוז. או זה או זה, את לא מקבלת את שני הביטוחים. << אורח >> קריאה: << אורח >> זהבה, תסבירי את זה בבקשה. זה לא הולך אלינו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו מסיימים עוד פחות מ-20 דקות. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> זה חשוב. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, זהבה. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> אני אגיד לך למה זה חשוב. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זהבה, אבל די. זהבה לא, שנייה. אדוני, לא. לא, לא, אתה לא מדבר יחד איתי. אתה לא מדבר. << אורח >> אברהם רווח: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתה רוצה שאני אוציא אותך? אני לא רוצה להוציא אותך. << אורח >> אברהם רווח: << אורח >> שנייה רגע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, גם היא רוצה רק שנייה. לא, אני לא יכולה. אני אתן לך לדבר. << אורח >> אברהם רווח: << אורח >> מה את רוצה, שאני - - -. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני אתן לך לדבר. גם בישיבה הקודמת, תקשיב לי. זה לא פייר, אני לא מוכנה בשם האחרים. << אורח >> אברהם רווח: << אורח >> את לא פיירית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז אני לא פיירית. אתה תחכה שנייה ותכף אני אתן לך לדבר. << אורח >> אברהם רווח: << אורח >> לא רוצה לדבר עכשיו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתה לא רוצה, אז אל תדבר. אני רוצה רגע להגיד פה משהו. אני רוצה רגע להעמיד פה משהו, ודי, אנחנו חוזרים על עצמנו שוב ושוב. זהבה, תכף אני אתן לך לדבר. אני רוצה רגע להסביר. הכסף אמור לעבור והוא עובר למי שנכתב. את עושה לי כל הזמן "לא" עם הידיים. שנייה. << יור >> אני אגיד לכם רגע את סדר הדיבור שיהיה כאן הרגע, כי אנחנו לא נתקדם יותר עם החוק, כי אנחנו מסיימים את הזמן שהוקצב לנו. אני אתן לכם רגע מי מדבר עכשיו. ליאורה, אחר כך הבחור פה שצועק עליי שהוא רוצה להיות עציץ, אבל אני לא רוצה שהוא יהיה עציץ. לכן הוא, אדוני, רווח קוראים לו? << אורח >> קריאה: << אורח >> אבי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבי. אחר כך זהבה, שהיא נעלמה, אז אני לא יודעת איפה היא. אנחנו מתרכזים רגע בביטוחי החיים מהצבע. לא ביטוחים פרטיים. אז כן תסבירי לי מה אני לא מבינה. << אורח >> ליאורה שהם: << אורח >> לא, לא שאת לא מבינה. אני רוצה להגיד שיש לך לב, וואו. אני יושבת פה ואני פשוט מאוד מוקסמת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> דלגי, דלגי. << אורח >> ליאורה שהם: << אורח >> מה שאני רוצה להגיד שבעצם את כספי הביטוח הזה לא האלמנות ולא היתומים קיבלו. וכל פעם אנחנו מדברים פה על תקציב, תקציב, תקציב. הנה, המדינה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז מי קיבל? << אורח >> ליאורה שהם: << אורח >> לא, לא קיבלו. זה נמצא בקופת המדינה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא נכון. << אורח >> ליאורה שהם: << אורח >> כן. << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> את מדברת על אנשי מילואים שנהרגו באיזה שנה? << אורח >> ליאורה שהם: << אורח >> תנו לי לסיים חצי מילה. יתרה מזאת, יש לי שני תארים בכלכלה, אני מבינה קצת בנושא ריביות. המדינה עשתה רווחים על הכספים האלו. ואף אחד לא קיבל. זה נמצא בקופה והוועדה הזאת עכשיו תחלק את הכספים האלו. זה מה שאנחנו רוצים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שמענו. ליאור, אלייך ואחר כך למשרד הביטחון. האם יש סיטואציות שבהן כסף של ביטוח חיים נשאר בקופת המדינה ולא מחולק בהתאם לדין, לחוק או למה שנכתב בפוליסה? האם יש דבר כזה? << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> אם הבנתי נכון את השאלה, אני שאלתי באיזה שנה איש המילואים נפל. כי חוק המילואים לתשלומים לפי דעתי חל, אני מקווה שאני לא טועה, בסביבות שנות ה-90. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז מה קרה לפני שנות ה-90? << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> אני לא יודעת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> די, נו, באמת חברים. באמת, לא מתאים. << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> אני לא יודעת, אני יכולה לבדוק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה קרה לפני שנות ה-90? << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> אני לא יודעת. אני לא בטוחה שאני גם מדייקת בשנת החוק, אבל אני יכולה לבדוק את זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל מה לעשות שאתם תצהירו מה שתצהירו ותגידו מה שתגידו וזה רלוונטי מאוד, אבל אנחנו צריכים את הרשמי. לכן יש את מדינת ישראל שהיא הרשמית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> האם לפני שתוקן מה שתוקן היו, אמרת שבשנות ה-90 זה תוקן. << אורח >> קריאה: << אורח >> היא אומרת 2000. << אורח >> קריאה: << אורח >> אני הראשונה אחרי 2000 של חוק המילואים. אני האלמנה הראשונה אחרי חוק המילואים. << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> אני יכולה לבדוק ולעלות לדיון הבא. אני לא רוצה להגיד משהו שלא בדקתי אותו, גם לדייק בשנה. אני לא רוצה להטעות את הוועדה. אני מוכנה לבדוק בדיוק באיזה שנה. אני אשאל את היועמ"שים שלנו שיבדקו בדיוק באיזה שנה שונה החוק ומה עשו עם החוקים האלה קודם. אני לא יודעת להגיד משהו שאני לא מבינה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מבקשת ממך להעביר לנו בכתב, לא בעל פה, בכתב. יש לנו דיון ביום רביעי. אם תספיקי עד רביעי, מצוין. אם לא תספיקי אז שבוע הבא יהיו לנו גם שיונים. זה אומר ככה: לגבי, אני מבינה שמהתיקון שאת מדברת עליו בעצם אין כסף שנשאר בקופת המדינה. שוב, אלא אם כן זה חלל שאין לו אף אחד, אז זה הולך, אין לו קרובים, אין לו אף אחד שיכול לרשת אותו. זה משהו אחד. אני לא מדברת על המקרים האלה. ברמת העיקרון אין כסף שנשאר בקופת המדינה כי הפוליסה מתממשת על ידי החוק. שוב, או לפי צוואה או לפי ירושה או לפי מה שכתוב בתוך הפוליסה עצמה. לפני התיקון הזה, א' מה תוקן. מה בדיוק היו התיקונים. אני מניחה, שוב, כל הזמן היו ביטוחים כאלה. ואז מה קרה עם הכסף. איפה הוא? האם הוא נשאר בקופת המדינה? אם הוא לא נשאר לאן הוא הלך. נבקש לדעת. ואנחנו רוצים לעקוב אחר הכסף. וכמובן בכמה מדובר, בכמה חיילים שנפלו, אני מניחה שלכולם הייתה פוליסה. באיזה סכומים מדובר. אנחנו רוצים לעקוב אחרי הכסף. זה הצבא. לגבי הפוליסות הפרטיות את לא הכתובת. נכון? רגע, כן זהבה, מה רצית לשאול? << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> אני רציתי לומר כך: שאני מכירה מקרים שעשו פוליסה פרטית והיה גם הצבא, באופן אוטומטי מבטח. ואז כאשר הוא נהרג אמרו למשפחה או אתם לוקחים את הפוליסה הזאת או אתם מוותרים על הפוליסה של - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוי ואבוי. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> כן, כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ליאור, את מכירה? רגע, תכף נעבור למשרד הביטחון. ליאור, את מכירה דבר כזה? << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> לא. זהבה, את יכולה לחזור בבקשה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן. המקרה שזהבה מספרת זה שבן אדם, מילואים, סדיר, לא משנה מה, היה לו גם פוליסה פרטית שהוא עשה, פוליסת ביטוח חיים, וגם פוליסה שלכם, של הצבא. וכאשר קרה המקרה ובן האדם נהרג אמרו למשפחה שלו תבחרו איזה מבין השניים, אי אפשר לקבל את שניהם ביחד. << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> לא, אני לא מכירה. יש אנשי קבע, כמוני לדוגמה או אחרים, שבוחרים לעשות את הפוליסה שלהם לא דרך הצבא, אלא דרך מקום פרטי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, זה שאת בוחרת בחיים לבחור מה כן. שאלתי האם במקרה מוות - - - << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> אני לא מכירה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את לא מכירה מקרה כזה. << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> אני לא מכירה, אבל אני מוכנה גם לבדוק את זה לקראת הדיון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תבדקי. בנושאים הפרטיים זה לא את. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> יש לנו אלמנה שקוראים לה אורנה, שעשו לה את המקרה הזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את מוזמנת, זהבה, לפנות אליה בפרטי. אני לא רוצה פה דברים פרטיים להכניס. << אורח >> שירלי כהן רז: << אורח >> הם לא קיבלו, לא נכון. הם נאלצו לבחור, לפחות אלמנות ביום כיפור, שהיה להם ביטוחים פרטיים ורצו לקבל את הגמול מהצבא, נאלצו לוותר על כל מה שהיה מגיע להם בפוליסות הפרטיות. זה לא מקרה פרטי זהבה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הבנתי מה שאת אומרת. בסדר. << אורח >> שירלי כהן רז: << אורח >> ואז יש שם כספים שנמצאים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את מתכוונת לא פוליסה מול פוליסה. אלא את אומרת אם אתם רוצים לקבל את כל התגמולים השוטפים אז תוותרו על זה. כאלה מקרים גם היו? << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> בדיוק. << אורח >> שירלי כהן רז: << אורח >> גם הפנסיות הלכו למשרד - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ליאור? << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> בעצם כשהם רצו לקבל את המענק החד פעמי ולא להמשיך לקבל תגמולים לאורך השנים? זו השאלה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, בין אם מענק חד פעמי ובין אם תגמולים. אבל אמרו להם תקבלו את זה או את זה, בתנאי שתוותרו על פוליסת הביטוח. << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> אני לא מכירה מקרים כאלה. אני יכולה לבדוק, אני לא מכירה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תבדקי עם זה. אני מסיימת עם ליאור. בבקשה בכתב אלינו את כל הנושא של ביטוחי חיים שלכם. << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> אני רשמתי לי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לפני התיקון, אחרי התיקון. הסכומים הרלוונטיים, כמות החיילים שאנחנו מדברים עליהם ולאן הכסף הלך, כולל גם לא רק ויתור. בדיקה על ויתור פוליסה פרטית מול פוליסה שלכם, של הצבא. ופוליסה של הצבא מול להיכנס לתוך המסלול של אלמנות, קרי תגמולים, האם הם נדרשו לוותר על הדבר הזה. ואם כן, אז במה מדובר ואיפה הסכומים. בסדר? את יכולה לרדת מהזום, תודה. << אורח >> ליאורה שהם: << אורח >> האם הנספים בכל שלב שהוא, לא משנה איזה שנה, חתמו על ביטול ביטוח חיים? האם עשו כזה דבר בכלל? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> עוד פעם? נספה לא יכול לחתום על כלום. << אורח >> ליאורה שהם: << אורח >> לא, לפני כחייל. החייל התגייס או חייל מילואים, האם בשלב כלשהו משרד הביטחון חייב אותו לחתום על ביטוח ביטוח חיים? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לא מכירה דבר כזה. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> לא, את מתכוונת אולי העדפה. אולי את מתכוונת שהוא חתם על העדפה. << אורח >> ליאורה שהם: << אורח >> זה אומר שמראש, לא משנה איזה שנה הוא התגייס או עשה מילואים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> סליחה, בואו, אנחנו חורגים מהצעת החוק. די חברים, הבנו. די מיצינו. תודה ליאור, תודה רבה. לגבי ביטוח לאומי. א', את חייבת לי תשובות מהשאלה הקודמת, אז אנא, אני אשמח לדעת. << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> הנתון שהוא נכון לינואר 2025 זה 537 יתומים שהתייתמו לפני גיל 21 ומלאו להם 40 שנה ואילך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ולגבי בין 30 ל-40? << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> דקה. זה פשוט באקסל. אנחנו נעדכן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תבדקי לי את זה. לגבי השאלה הזאת, בעצם פעולות איבה אין ביטוח, זה לא רלוונטי. ולגבי הביטוחים הפרטיים. יש החרגה של מישהו שנהרג בפיגוע? << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> אני לא מכירה. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> רותי פרמינגר, ארגון נפגעי פעולות איבה. אני חושבת שעכשיו עלה פה משהו שאנחנו כמובן נבדוק אותו שהאם חברות הביטוח עושות בדין את ההחתמה של המבוטחים להחריג שאם זה מלחמה אז שתשלם המדינה ולא אנחנו. אני חושבת, כבר אני אומרת, זה דבר בעיניי לא מקובל. אם הם רוצים תהליך של שיפוי יבדקו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני איתך. יכול להיות שנזמין, אני לא רוצה להגיד לדיון הבא. אבל יכול להיות. כאשר נעשה את הדיון הסופי של כל הדברים שלא נכנסו, אז אולי נזמין גם את חברות הביטוח כדי לבדוק את האירוע הזה. הבטחתי לרווח. אתה רוצה לדבר? << אורח >> אברהם רווח: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בטוח? אבי, אני יכולה לתת לך גם את המקום שלי, אם זה חשוב. לא רוצה. תחשוב, יש לנו זמן, עוד שש דקות כדי שתדבר. לך אורלי נתתי כבר. מר רווח, כן? מה אתה רוצה? אתה רוצה לדבר לא רוצה לדבר. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> אני יכולה רק להגיד לך שיש שדולה בשעה 12:00 של אחים שכולים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. אז יש שדולה בשעה 12:00 של אחים שכולים, כולכם מוזמנים. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> באולם נגב, מי שרוצה, אחים שכולים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן אורלי? << אורח >> אורלי זוהר: << אורח >> אני רוצה להסביר לך רגע, פשוט, באמת. אני הרבה שנים בסיפור ולמדתי את כל הפרטים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז תכתבי לנו את זה על דף. << אורח >> אורלי זוהר: << אורח >> הצבא עושה את עבודתו, זה סיפור אחד. זה הביטוח חיים שכל השורה הזאת זה לא קשור למבוגרים יותר. עכשיו בקשר לדור הזה של המבוגרים, מה הייתה הבעיה של אנשי המילואים? ברגע שבן האדם היה עם פנסיה תקציבית, אנשים היו מאוד צעירים. באו לאלמנה בשבעה, זה הסיפור של החברה שלנו, ששם זה תאונת דרכים, ואמרו לה תקשיבי, האם את רוצה להיות אלמנת משרד החינוך עזבי אותנו, אין לך קשר אלינו. או אלמנת משרד הביטחון. ואז בשבעה היו מחתימים את הבנות, כמובן שהן היו כולן בהלם, צעירות. והיו לוקחים בעצם לקופה ובזה מממנים. חלק מהאלמנות היו צריכים לתת יותר, חלק זה, אבל בגדול אלה התקציבים עד 2000. אני הייתי חלק מהמאבק של 2000, אני האלמנה הראשונה אחרי 2000. אני ואלין, האלמנות הראשונות שזה חל עלינו סיפור חוק המילואים. ולכן לפני 2000 שזה כל הנגלה של כיפור והתשה וששת הימים, למה האימהות נשארו בלי יכולת לעזור לילדים שלהם? כי נשארה בחורה צעירה. את הכסף לקחו לקופת המדינה של משרד הביטחון. היו מחתימים בשבעה בחורה צעירה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, שמענו. << אורח >> אורלי זוהר: << אורח >> זה לא קשור אליה. היא צבא. אנחנו צריכים את משרד הביטחון והם יודעים את זה. אריה יודע וריקי יודעת. בגלל זה באו עכשיו עם כל המאבק הזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז בואי נשמע את משרד הביטחון. << אורח >> אורלי זוהר: << אורח >> אין להם תשובות, אני מסבירה לך. רגע, דקה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יש להם תשובות לא למה זה קרה, אלא האם זה כך. זאת השאלה. << אורח >> אורלי זוהר: << אורח >> זה ככה. אריה יודע שזה ככה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל אנחנו צריכים את זה ברמה הרשמית. אני מבינה אותך, אבל אני צריכה את זה ברמה רשמית, שמשרד הביטחון יגיד את זה. << אורח >> אורלי זוהר: << אורח >> היו מחתימים את האלמנה. היא הייתה חושבת שזה מה צריך לעזור לה. ובגדול, כל הפנסיות שארים של הילדים האלה ואם היו ביטוחים לאבות שלהם, של הדור עד 2000, הכסף היה הולך למשרד הביטחון והיו נותנים לה תגמול. תגמול אלמנה לפני 2000 היה בלירות, כפוף לעובד מדינה בדרגת ט"ז. היום זה כבר לא דרגות כאלה. וזה כשאלמנת כיפור הוא הרוויח, בחור צעיר, 3,000 לירות. התגמול אחר כך היה 600 לירות. וכאן נוצר הפער לגבי הילדים האלה שחיו בתוך הסאגה הזאת חיים שלמים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אורלי, אני איבדתי אותך כבר. << אורח >> אורלי זוהר: << אורח >> לא, את לא איבדת אותי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, אחרי שלוש שעות הראש שלי כבר כולו טחון. בואי, את אומרת דברי טעם. עלי אותם על הכתב בצורה מסודרת. << אורח >> אורלי זוהר: << אורח >> הכול רשום, את יכולה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל בסדר. << אורח >> אורלי זוהר: << אורח >> מאבק שלם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את רוצה לעזור לי לעזור לך? את לא רוצה, לא צריך. הכול בסדר. הבנתי. את לא רוצה, הכול כתוב. מצוין, בסדר גמור, הבנתי. אני מציעה לך לעזור לי. את רוצה, תבורכי. את לא רוצה, הכול בסדר. תשכנעו אותה, אני מנסה, לא מצליח לי. חברים, יש כאן חברת כנסת אחרונה שאני אתן לה לדבר אם היא רוצה לדבר, היא עצמה, אם יורשה לי, אלמנה. נכון, נכון, לימור. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> תני לו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בבקשה, אז אתה ואנחנו מסיימים. << אורח >> אסיף תמם: << אורח >> אני רוצה לגבי העניין של ילדו של נספה. ילדו של נספה לדעתי, קודם כל, אני לא אוהב את כל, ליתומים עושים מלא סוגים. אבל ילדו של נספה צריך להפריד בין שני סוגים בעיניי. אני מדבר על מי שהתייתם אחרי גיל 21. ילדו של נספה שלמעשה לאורך כל חייו גדל תחת פצוע מלחמה, הלום קרב או דברים כאלה וילדו של נספה, כל ה-3,700 אמרו ילדו של נספה. צריך לחלק את זה בין ילדו של נספה שפצוע מלחמה לילדו של נספה שהוא לא, איך אומרים, פשוט איבד הורה. שזה כמובן קשה, אבל אני מדבר על ילדו של נספה שהיה פצוע מלחמה. זה כאילו ילד שכל החיים שלו בא וגדל על ידי הלום קרב. ואז בגיל 30 הוא בא ואביו פצוע המלחמה מת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל דיברנו על זה. זה סינרגיה בין שני חוקים. יש את החוק שמדבר על הפצועים, ששם צריך לטפל. יש את החוק של הפצועים, שדיברנו עם מורן על זה כמה פעמים, נכון, צריך לעשות תיקון. ויש את החוק הזה שמדבר על משפחות. אלה שני אגפים נפרדים במשרד הביטחון. הלוואי וכבר היה לנו פתרון איך המדינה רואה בן אדם ולא רואה רק את היד ורק את הרגל. אבל בסדר, כרגע למשרד הביטחון יש שני אגפים. אגף שיקום זה הפצועים, אגף משפחות זה הנספים. נכון שיש הרבה קווים מקבילים ביניהם שצריך לעשות את הסינרגיה הזאת ואני מסכימה איתך. סליחה מורן, שאני כל הזמן לוקחת אותך בתור דוגמה. אבל לא מורן שגדלה X שנים עם אבא הלום קרב וסבלה כל התקופה הזאת. וכשהוא נפטר, מה לעשות? התמזל או אירע מזלה והוא נפטר כשהיא כבר הייתה בת 21. כי אם הוא היה נפטר דקה לפני היא כבר כן הייתה נכנסת. נכון, יש כאן קושי וצריך לראות איך אנחנו פותרים את הבעיה הזאת. אני לא בטוחה שכל הבעיה תיפתר פה. יכול להיות שצריך לאזן בין שני החוקים האלה. אבל אנחנו מכירים את זה. << אורח >> אסיף תמם: << אורח >> נקודה אחרונה על היתום, עוד סעיף חקיקה שלא נכנסו לזה. שאמרו כל אחד שיש לו מום שכלי יכול להיות מוכר כיתום - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל לא הגענו לזה. לא דיברנו על זה. << אורח >> אסיף תמם: << אורח >> על יתום שלא מסוגל לכלכל את עצמו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בהגדרות. << אורח >> אסיף תמם: << אורח >> בהגדרות, יתום שלא מסוגל לכלכל את עצמו. בן אדם למעשה שצריך את עיקרון הרציפות למעשה. ועיקרון הרציפות זה בן אדם שבא וחי, אגב, הוא למעשה נס רפואי. הוא אמור להיות בניתוח מוח ודברים כאלה. זה שהוא שורד, זה שאנשים, יש יתומים למעשה שלא נכנסים להגדרה הזאת רק בגלל עיקרון הרציפות. ואם אתה נס רפואי אתה לא אמור לעבור את עיקרון הרציפות. זה לדעתי צריך למחוק את זה, על מנת שיתומים נוספים פה שיש להם מום שכלי יוכלו להיכנס להגדרה הזאת של יתום שלא מסוגל לכלכל את עצמו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. אנחנו מסיימים. אני יודעת שאנחנו באמצע השוונג, אבל אנחנו נקיים, בעזרת השם, ביום רביעי נמשיך מאותו מקום שעצרנו. עצרנו בסעיף 15 לחוק, לא לתיקון, 9 להצעת החוק, שעוסקת במדד. אנחנו נמשיך משם. אחר כך כבר יש הטבות של מכוניות, רכבים וכדומה. אנחנו ממשיכים הלאה. אני אומרת לכולכם, תחזיקו לעצמכם בצד, תכתבו לכם בדף את כל הנושאים שאתם רוצים. שוב, הקראה זה להתייחס לסעיף הספציפי. אתם מרגישים שמשהו לא בסדר, שצריך לתקן סעיף ספציפי, נדבר עליו. סיימנו. תודה רבה לכולכם. שיהיה יום טוב. ורווח, אל תכעס עליי. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:00. << סיום >>