חומר רקע - גורמים חיצוניים
נגישות בתחבורה ציבורית לאנשים עם מוגבלות בישראל – עמדת ארגון לינק 20
תחבורה ציבורית נגישה היא תנאי בסיסי לשוויון הזדמנויות, לעצמאות ולשילוב של אנשים עם מוגבלות בכל תחומי החיים. כיום בישראל מוכרים למשרדי הממשלה כ-1,254,000 אנשים עם מוגבלות, שהם כ-13% מכלל האוכלוסייה; 11.8% מסך כל האנשים עם מוגבלות הם צעירים בגילאי 34-18 , ומכאן שבישראל ישנם כ 163,000 צעירים עם מוגבלות. למרות חקיקה ותקנות ברורות, נגישות התחבורה הציבורית רחוקה ממימוש בפועל.
לינק 20 מבית שותפויות אדמונד דה רוטשילד היא רשת של צעירים וצעירות עם וללא מוגבלות, הפועלת לקידום שוויון, גיוון וזכויות של אנשים עם מוגבלות. המשתמשים הקבועים בתחבורה הציבורית הם ברובם צעירים, ולכן פגיעה בזמינות או בנגישות השירות משפיעה ישירות על יכולתם ללמוד, לעבוד ולנהל חיי חברה באופן עצמאי.
ב־6 השנים האחרונות פועלת תנועת לינק 20 לשיפור הנגישות בתחבורה הציבורית לאנשים עם מוגבלות, מתוך הבנה שניידות היא זכות בסיסית המשפיעה על כל תחומי החיים - תעסוקה, חינוך, בריאות, השתתפות חברתית וחיים בקהילה. למרות הישגים משמעותיים, ובהם תקצוב ייעודי של 6 מיליון ש”ח שנקבע בשיתוף עם ח”כ שירלי פינטו, בוגרת התנועה, מצב הנגישות בישראל עדיין רחוק מלהיות מספק.
הנגשה בתחבורה אינה רק חובה חוקית, אלא השקעה חברתית-כלכלית: היא מאפשרת השתתפות בשוק העבודה, גישה לשירותים ולתרבות, ומצמצמת תלות במשפחה ובמוסדות רווחה. בהיעדר תחבורה נגישה נפגעת עצמאותם של אנשים עם מוגבלות, ונפגעת גם הכלכלה.
דו"ח מבקר המדינה משנת 2024 "הנגשת התחבורה הציבורית לאנשים עם מוגבלות – ביקורת מעקב" (להלן: דו"ח מבקר המדינה) מצא כי אף שנקבעו מועדים מחייבים להנגשת תחנות, אוטובוסים ורכבות, יישום ההנגשה נדחה שוב ושוב, ובמקרים רבים אין אכיפה אפקטיבית כלפי מפעילים ורשויות מקומיות. ביקורת המעקב העלתה כי הרוב המוחלט של הליקויים, שעלו בדוח הביקורת הקודם ונבדקו בביקורת המעקב, לא תוקנו או תוקנו במידה מועטה. רק 9% מהליקויים שנמצאו בדו"ח הקודם בנושא מנובמבר 2021, תוקנו במידה מספקת. חוסר הנגישות בתחבורה הציבורית ממשיך להקשות ולפגוע בחייהם העצמאיים של אנשים עם מוגבלות.
הסוגיות המרכזיות - לפי כלי תחבורה:
אוטובוסים
תחנות אוטובוס
לפי דו"ח מבקר המדינה רק כ-75% מהתחנות העירוניות וכ-60% מהתחנות הבין־עירוניות עומדות כיום בתקני הנגישות שנקבעו בחוק. חברי ארגון לינק20 מציינים כי מעבר לנתונים הרשמיים, הבעיות בשטח חמורות בהרבה: במקרים רבים קיימת נגישות פיזית חלקית בלבד בתחנות - מדרכות שאינן מותאמות, גישה לקויה ושילוט חסר. חלק מהתחנות אינן מאפשרות לנוסעים עם מוגבלות לעלות ולרדת בבטחה, כך שזכות התנועה והביטחון, שהן זכויות יסוד, הופכות לעניין של מזל.
אוטובוסים עירוניים
לפי תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (הסדרת נגישות לשירותי תחבורה ציבורית), התשס״ג–2003, אוטובוסים בקווים עירוניים חייבים להיות מונגשים לאנשים עם מוגבלויות. חברי הארגון מדווחים על בעיות קבועות בהנגשת הכריזה ובמידע בזמן אמת - מערכות הכריזה אינן מתוחזקות באופן עקבי ולעיתים אינן פועלות כלל. בנוסף, קיימות תקלות ובלאי מתמשך ברמפות ובדלתות המיועדות לנגישות, דבר המוביל להמתנות ממושכות ולתלות בעוברים ושבים.
אוטובוסים בין־עירוניים
מספר הקווים הנגישים בין הערים מצומצם ואינו מאפשר ניידות חופשית. היעדר הכשרה מספקת לנהגים גורם למקרים שבהם נהגים מדלגים על תחנות, אינם עוצרים בסמוך למדרכה, או מתקשים בעיגון כיסאות גלגלים. בכך נפגעת זכותם של נוסעים עם מוגבלות לניידות בטוחה, נוחה ושוויונית.
מוניות נגישות
התחבורה היחידה שאמורה לאפשר תנועה גמישה ונקודתית לאנשים עם מוגבלות היא תחום המוניות, אך המענה רחוק ממספק. בישראל קיים מחסור משמעותי במוניות נגישות ופועלות רק כ-1,200 מוניות נגישות – מונית אחת על כל כ-1,600 אנשים עם מוגבלות. בעקבות כך נוצרים גם זמני המתנה ארוכים, שלא מאפשרים לאדם עם מוגבלות להשתמש במונית על פי צורך מזדמן, בדומה לאנשים אחרים. זמינות השירות בפריפריה נמוכה במיוחד, ועלות הנסיעה גבוהה מהמונית הרגילה. אף שניתנת הנחה של 95% בדמי הרישיון, נהגים רבים גובים מחיר גבוה עד פי ארבע ממונית רגילה. הרפורמה שהובטחה להסדרת התחום טרם יושמה בפועל, והפער בין ההבטחות למציאות ממשיך לפגוע בחופש התנועה של אנשים עם מוגבלות.
רכבת ישראל
הרכבת, שנחשבת לאמצעי התחבורה הבינעירוני הנגיש ביותר בישראל, עדיין אינה מספקת חוויית נסיעה שוויונית. לפי דו"ח מבקר המדינה, רק כ-65% מתחנות הרכבת מונגשות במלואן, ורבות מהתחנות החדשות שנפתחו מאז 2020 אינן מספקות ליווי מתאים לנוסעים עם מוגבלות ראייה או קוגניטיבית. הפערים בין הרציף לקרון, היעדר מלווים בתחנות קטנות ומחסור בשילוט קולי וחזותי גורמים לכך שנוסעים עם מוגבלות נאלצים להיעזר באחרים כדי להשלים נסיעה פשוטה. היעדר האפשרות לנסיעה ספונטנית, כמו לכל אדם אחר, מדגיש את הפער המשמעותי בין הצהרות החברה על נגישות לבין המציאות בשטח.
הקרונות הנגישים חסומים לעיתים באופניים ובציוד, דבר היוצר עימותים ומצמצם את מקומות הישיבה הזמינים. נוסף על כך, נרשמת בעיה מתמשכת של בלבול וחוסר תיאום בין מוקד השירות, צוותי התחנות והנהגים, היוצרת תחושת אי-ודאות ואובדן אמון במערכת. תקלות תדירות מותירות נוסעים עם מוגבלות ללא חלופה הולמת. לעיתים נדרשים נוסעים לחזור לתחנה קודמת או לעבור בין תחנות ורכבות, משימה מאתגרת במיוחד עבור אנשים עם מוגבלות. זאת ועוד, כאשר הרכבת מושבתת ומסופקים שירותי הסעה חלופיים (“שאטלים”) -אלה מחייבים לעיתים המתנה של עד שלוש שעות ואינם תמיד נגישים.
ארגון לינק20 סבור כי יש להאיץ את מימוש הנגישות בתחבורה הציבורית באמצעות תוכנית רב-שנתית מחייבת, אכיפה מוגברת ושילוב אנשים עם מוגבלות בתכנון השירותים.
קביעת לוחות זמנים מחייבים להשלמת הנגשת כלל תחנות האוטובוסים הבין-עירוניים תוך 3 שנים, תוך הגשת דיווח חצי-שנתי של משרד התחבורה לוועדה על התקדמות הפרויקט.
קביעת תוכנית ותקציב רב-שנתי ליישום הנגשה ותחזוקה שוטפת בתחבורה הציבורית, הכוללת בקרה שוטפת על תקינות רמפות, ציוד נגישות ומערכות הכריזה באוטובוסים ורכבות.
הכשרות חובה ונהלי פיקוח לנהגים ולצוותים, שיכללו הכשרה בשירות ונגישות לאנשים עם מוגבלות, לצד מנגנוני בקרה ואכיפה ברורים למניעת הפרות נגישות.
הבטחת שירות בטוח וזמין בעת תקלות והסברה לציבור, באמצעות בניית מערך חילופי מתאים בתחבורה הציבורית, שמירה על הפרדה ברורה בין אזורי נגישות לאופניים, וקמפיין הסברה שיקדם את ההבנה שנגישות היא תנאי לשוויון ולחיים עצמאיים.
שיתוף אנשים עם מוגבלות בתכנון השירותים, בוועדות תחבורה אזוריות ובמכרזי הפעלה, כדי להבטיח יישום מותאם לצרכים בפועל.
טיוב מנגנוני פיקוח ודיווח ציבוריים אפקטיביים קיימים, לרבות טיוב מערכת התלונות על הפרות נגישות, וביסוס אחריות ישירה של משרד התחבורה בשיתוף הנציבות לשוויון זכויות לטיפול בהן.
פיקוח כולל על תחום המוניות הנגישות, שיכלול בקרה על מחירים, זמינות ואיכות השירות, לצד חלוקת רישיונות שקופה והוגנת בדגש על אזורי פריפריה