פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 455
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שלישי, ו' בחשון התשפ"ו (28 באוקטובר 2025), שעה 10:08
סדר היום:
<< נושא >> הצעת צו מימון הוצאות למשפחות שבויים, חטופים ונעדרים (הארכת תוקף סעיף 2א לחוק), התשפ"ו-2025 << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכל מרים וולדיגר – היו"ר
מוזמנים:
יעל גורן חזקיה
–
ראש אגף ממשל וקשרי חוץ, מינהלת החטופים והשבים, משרד ראש הממשלה
אושרה גדרון
–
ראש תחום ממשל, מינהלת החטופים והשבים, משרד ראש הממשלה
נגה שילדהאוז טאובר
–
עו"ד, ייעוץ משפטי, אגף משפחות, משרד הביטחון
חן לסט
–
יחידה תגמולים ורווחה כלכלית, משרד הביטחון
הדס גבריאל זני
–
עו"ד, ממונה ארצית, נפגעי עבירות המתה, משרד המשפטים
בת חן חדד
–
עו"ד, הנהלת הסיוע המשפטי, משרד המשפטים
מאירה בסוק
–
עו"ד, נעמ"ת
אילת סלע לנדרמן
–
קשרי ממשל, התנועה הקיבוצית
הדס כהן
–
פורום דין וצדק, אחות שכולה של שהם יעקב ז"ל, שנהב יעקב ז"ל והאחיין ליאל ג'רפי ז"ל שנרצחו ב-נובה על ידי חמאס
נעם עידן בן עזרא
–
אחותו של צחי עידן ז"ל שנרצח על ידי חמאס, מטה משפחות החטופים
ליאת קליין גנץ
–
עו"ד, דסק חקיקה, מטה משפחות החטופים
ייעוץ משפטי:
יעל סלנט
מנהלת הוועדה:
אורית ארז
רישום פרלמנטרי:
אהובה שרון, חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. יתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> הצעת צו מימון הוצאות למשפחות שבויים, חטופים ונעדרים (הארכת תוקף סעיף 2א לחוק), התשפ"ו-2025 << נושא >>
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בוקר טוב לכולם. יום שלישי, ו' בחשוון התשפ"ו, 28 באוקטובר 2025, השעה 10:08. נושא הדיון היום הוא הצעת צו מימון הוצאות למשפחות שבויים, חטופים ונעדרים (הארכת תוקף סעיף 2א לחוק, התשפ"ו-2025.
לפני שנצלול לצו ואני אפנה למשרד הביטחון לקבל את ההסברים, הבנתי שיש כאן משפחות שרוצות לדבר.
אני חושבת שחשוב שנעביר את הצו הזה. צר לי שכמה צווים שהיו אמורים נדונים היום, נבצר מאיתנו לדון בהם כי אין שר. אני באמת מקווה שנגיע לפתרון המשבר וייכנסו השרים הרלוונטיים כדי לקדם, לתפעל, לעזור ולהניע דברים שצריכים את הדברים האלה. כמובן שאני שמחה ומברכת על הצו הזה שנוכל להעביר היום, להאריך את תוקפו ולתת למשפחות החטופים, החללים שעדיין נותרו בשבי, 13 במספר, ביניהם סרן הדר גולדין שנמצא בידי החמאס כבר 11 שנים ולמעלה משלושה חודשים. הגיע הזמן להשיב את כולם הביתה.
הדס כהן, אחות שכולה, פורום דין וצדק, בבקשה.
<< אורח >> הדס כהן: << אורח >>
שלום לכולם ובוקר טוב. כפי שאני מציגה את עצמי בשנתיים האחרונות אני אחות שכולה של שהם יעקב, שנהב יעקב וליאל ג'רפי שהיה אחיין שלי. שלושתם נרצחו ב-נובה. הם היו נעדרים במשך שבוע וחצי ולא ידענו מה איתם. מאז החיים שלנו בעצם לא חיים. אני משתדלת להגיע לכאן בקביעות. אני גרה בעוטף ואני משתדלת להגיע לדיונים כאן כדי לייצג את עצמי כי אף אחד לא דואג לי. אני מדברת כאחות שכולה, לא כאימא ולא כבת. אמור לקום גוף שהובטח לנו כבר לפני שנתיים שיטפל בנו אבל אף אחד לא מטפל בנו תרתי משמע. אנחנו לא מקבלים זכאות לטיפול כלשהו למעט שפעם בשבוע יש לנו זכאות לטיפול פסיכולוגי ופעם בשבוע זכאות לטיפול אלטרנטיבי עד לתקרה של 300 שקלים כולל מע"מ. תגידו לי אתם איזה טיפול היום יש ב-300 שקלים. אין לנו זכאויות ואין לנו כלום. הובטחה לנו מינהלת אבל זה נפל ועוד פעם נפל ועוד פעם נפל.
שנתיים שאנחנו לא מקבלים שום מענה, לא כלכלי ולא נפשי. אנחנו גם נאלצים לתמוך בהורים שלנו וזה כשאין מי שיתמוך בנו או בילדים שלנו. הילדים שלנו לא מקבלים טיפולים. רובנו לא עובדים. אנחנו בפורום דין וצדק כ-200 משפחות ואלה לא רק אחים שכולים אבל אין לנו קול. אין לנו מענה. אני נאלצת להגיע לכאן וכל פעם מדובר בשלוש שעות נסיעה בתחבורה הציבורית בה אני נוסעת. שורפת ימים שלמים. אין אנרגיות ולקום בבוקר מהמיטה זה כבר הישג, לא כל שכן להגיע לכאן לראות ולשמוע מה קורה ולדעת שאלה רק הבטחות ואין שום מענה. כלום.
בהשוואה לגופים אחרים שמקבלים, זה אפילו לא עוול אלא זה צועק לשמים וזה אבסורד. אני מקבלת פעם בשבוע, פעמיים בשבוע, טיפול שאי אפשר להחליף, אחד פסיכולוגי ואחד רגשי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
את מקבלת שני טיפולים בשבוע, אחד רגשי ואחד פסיכולוגי?
<< אורח >> הדס כהן: << אורח >>
שניים ואי אפשר להחליף ביניהם. זאת זכאות לפעם בשבוע עד התקרה הזאת ועם התקרה הזאת אין יותר מדי מה לעשות ואני אמורה את הסכום להשלים מכספי וזה כשאני כבר שנתיים לא עובדת. הילדים שלי לא מקבלים כי רובם מעל גיל 18. יש לי שבעה ילדים, שניים מתחת לגיל 18 וכל השאר מעל. גם הם לא מקבלים. הם בגיל של האחיות שלי שנרצחו. אלה היו האחיות הקטנות, הן היו בנות 26, ו-29 והאחיין היה בן 18. הילדים שלי פחות או יותר בטווח הגילאים האלה הזה והם במצב לא פשוט. אין לי מענה.
בהשוואה למשפחות החטופים מול קצבה, מול 90,000 ברבעון, קצבה בסך 8,000 שקלים בחודש, אנחנו כאילו כלום. אין פרופורציות. זה ממש עוול. כל פעם אומרים כן, כן, יקום. עברו שנתיים. אנחנו לא מטופלים. אין אף אחד שמייצג אותנו. אני נאלצת לבוא ולייצג את עצמי. גם אם הייתי יכולה לעבוד, לא הייתי יכולה לעשות את זה.
אני ממש מבקשת, זה כאילו המינימום הבסיסי. גם קבוצות אחרות שמקבלות, מקבלות משהו ואנחנו כלום. באמת כלום.
אני יודעת שכרגע זה לא קיים כי אין קריטריונים אבל מה שהיה עד ה-7 באוקטובר ומה שהיה מה-7 באוקטובר, זה לא אותו הדבר. צריך ליצור את זה. יש הבנה אבל לא יוצרים את זה.
אני מאוד מבקשת לגרום לכך שלא באתי לכאן היום סתם ולא באתי סתם בכל הפעמים הקודמות. אני לא הצלחתי לדבר עד עכשיו במשך השבועות שהגעתי לכאן. לא הצלחתי נפשית כי זה נורא נורא קשה. כמו שאמרתי, אני גרה בעוטף ואני עוברת כמעט יום יום מול המיגונית בה הם נרצחו. אין לכם מושג ושלא יהיה לכם לעולם מושג מה זה עושה לעבור במקום הזה, 20 דקות מהבית שלי. תבינו, זה פשוט אבסורד. אני היום בעוטף, אם אני מתעטשת, זה ברמה שחייל אומר לי לבריאות ומביא לי טישו. זאת גם רמת התסכול שהייתה ב-7 באוקטובר. אני לא מאחלת לאף אחד לעבור את זה. בנוסף למצב הנפשי שלנו, אנחנו לא מקבלים לא מענה רגשי ובכלל מענה כלשהו אלא כל פעם חוטפים מכה.
אני מאוד מבקשת, לא רק אני אלא כל האחים השכולים וכל המשפחות השכולות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
הדס, אני יכולה לשמוע אותך עוד שעות אבל זמננו ממש קצר.
<< אורח >> הדס כהן: << אורח >>
אני מסיימת. בתחילת דבריך לא ציינת אחים שכולים וזה מה שאני אומרת. אנחנו כלום, אנחנו אפס, שקופים, אוויר. את זה באתי להשמיע. בבקשה. אני מסיימת ואני יוצאת ולא אפריע לכם.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
את לא מפריעה. את יכולה להישאר כאן.
<< אורח >> הדס כהן: << אורח >>
בקשה שלי, לפחות למענם.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני מרכינה ראש גם כמובן על יקיריהם שאינם איתנו. אני רואה שאת אישה מאמינה ואנחנו מאמינים שאנחנו נמצאים במקום הכי גבוה שאפשר. הם נפלו על קידוש השם כי הם יהודים. אני מבינה את כל שנותרו מאחור שנשארו עם פצע שכנראה לא יגליד לעולם אלא הוא תמיד יישאר ותצטרכו ללמוד לחיות איתו. אני מסכימה איתך שהצורך והחובה של המדינה היא לתת לכם את הכלים ללמוד לחיות עם הפצע הענק הזה. לא רק לשרוד אלא גם לצמוח משם. מעבר לזכרם ולנשמתם של אלה שנרצחו, אלא גם עבורכם, אתם בסוף כאן ואתם צריכים לקבל את העזרה הנדרשת ביותר.
אני חייבת לומר שזה לא הדיון היום. כלומר, היום זה דיון מאוד מאוד מצומצם על נושא מאוד מצומצם. אני מבינה שאת אומרת שזה רק מגדיל את הפערים אבל זה לא הדיון היום. אני כן אומר שהדיון שהתקיים אתמול והדיון שיתקיים ביום רביעי יהיה בנושא החוק הרלוונטי. יש שם בעיה עם האחים. כלומר, נותנים לאחים אבל לא משהו שאת תגידי שעכשיו אני מרוצה.
תכף נעבור למשרד הביטחון כי הדיון הוא מאוד מאוד קונקרטי והנושא הוא תחת הסמכות של משרד הביטחון, ונשמע מהם גם על הנושא לשמו התכנסנו אבל גם מילה או שתיים לגבי ההבטות שאת אומרת שניתנו לגבי מינהלת או גוף או ועדה שהייתה אמורה לקום.
אני כאן כדי שנמשיך גם עבורכם את המאבק. צר לי, היום זה לא יבוא על פתרונו. אני לא חושבת שמאמציך נפלו ריקם. הם נשמעים והם נחרתים אבל מה לעשות, כמדינה תהליכים אורכים שנים ולא קורים מרגע לרגע. אני מקווה שנצליח לפתור ולתת את המענה שאתם כל כך צועקים ומבקשים אותו. לא באת לשווא. הדברים שלך נרשמו בפרוטוקול ואנחנו ננסה לראות איך אפשר לעזור לך אבל זה לא יקרה בדיון הזה למעט תשובה קצרה של משרד הביטחון.
<< אורח >> הדס כהן: << אורח >>
תודה רבה. אני יודעת שזה לא ספציפי על הדבר הזה אבל מכיוון שאתם נוגעים בדבר ואני מניחה ומאמינה שיש כאן אנשים שיש להם את היכולות האלה, ולכן אני מאמינה שזה נופל על אוזניים קשובות וזה יתגלגל הלאה כי כל אחד יכול לעשות משהו קטן. גם אם תגלגלי אבן, מתי שהוא היא תגיע לאן שהוא.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה. משרד הביטחון, אם אפשר התייחסות קטנה לדברים של הדס ואחר כך נצלול לנושא הדיון שלנו.
<< אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >>
אני היועצת המשפטית של אגף משפחות במשרד הביטחון. אני קודם כל רוצה לפנות אליך ולהגיד לך שכל פעם כואב לי לשמוע סיפורים והסיפור שלך כואב לי במיוחד והלב יוצא. אני אתן לך חיבוק אם תישארי עד הסוף. את מעלה כאן קושי שהוא מוכר וידוע כפי שציינה יושבת-הראש. אנחנו עובדים עכשיו על תיקון לחוק משפחות והמענים שניתנים לאחים במסגרת החוק הם מענים מוגבלים. אני לא יודעת בת כמה את אבל בהקשר שלך הם בעיקר מענים לטיפול נפשי ולטיפול אלטרנטיבי. זה כרגע מה שקיים בחוק.
לגבי המינהלת, אני לא מכירה באופן אישי ואני לא יודעת איזה גורם מתכלל את זה. אני מוכנה לבדוק כדי לתת תשובות טובות יותר. אני אשמח אם תגידי לי מי אמר לך לגבי המינהלת.
<< אורח >> הדס כהן: << אורח >>
משרד ראש הממשלה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תכף נשמע. לא נעים לי כי זה נושא שלא הגון שאני אומר לך שנקצר בזמן כי מגיע לך כל הזמן שבעולם אבל עדיין אנחנו מוגבלים בזמן. נגה תסיים את דבריה ואז אם יש למישהי אחרת תשובה יותר קונקרטית, נשמע אותה.
<< אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >>
אני סיימתי.
<< אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >>
אני אתייחס בקצרה. ראש אגף ממשל וקשרי חוץ במינהלת החטופים והשבים, משרד ראש הממשלה. קודם כל, בהצלחה ליושבת-ראש בתפקיד המאוד מאוד מאתגר ואנחנו סמוכים ובטוחים שתעשי אותו נאמנה.
לפני שאני אתייחס לנושא לשמו התכנסנו, אני אתייחס למה שאת אומרת וכמובן שאני מצטרפת לדברים שאמרה נגה. שום דבר שאני אומר לא יצליח לנחם אותך ואת התחושות ואת מה שאתם עוברים, בכלל כל המשפחות השכולות, החטופים, לא רק מה-7 באוקטובר אלא ביתר שאת מה-7 באוקטובר.
נכון שהוקמה מינהלת לנושא המאוד ייחודי הזה שבאמת לא היה כמותו לפני כן. אני ממשרד ראש הממשלה אבל אני מייצגת סקטור מאוד מסוים. אני כן יודעת שגויס אדם שכן אמור לקחת את האירוע הזה בשתי ידיים ולעשות תכלול של כלל עבודות משרדי הממשלה בהקשר הזה. להגיד לך שיש חוק או תיקון חקיקה שמונח על השולחן בהקשר של אחים שכולים – זה החוק שנגה דיברה עליו.
אני אדייק למה זה משרד הביטחון. החוק שנוגע למשפחות שכולות ולנכי צה"ל או איבה הוא בעצם חוק שהוא במשרד הביטחון. זה לא אומר שהוא מטפל באזרחים. זה חוק שגם הביטוח הלאומי פועל לפיו וגם משרד הביטחון. בהקשר הזה, גם בהקשר של משפחות החטופים והשבים, זה חוק שיושב אצל שר הביטחון ולכן עכשיו הנושא לשמו התכנסנו הוא המענקים של משפחות החטופים. חוק תגמולים למשפחות חטופים שזאת בעצם הארכה שלו.
זה לא אומר שהנושא שלך הוא לא הכי חשוב. אני אדאג להעביר את המסר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
נדייק. זה מימון הוצאות. לא תגמולים.
<< דובר >> יעל סלנט: << דובר >>
המענקים הרבעוניים.
<< אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >>
כן. נכון אבל זה חלק מחוק התגמולים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני רק רוצה להבין מה אמרת. אמרת שכן מונה אדם שאמור לטפל בנושא.
<< אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >>
בזמנו היו מחשבות להקים גם מינהלת ייעודית לנרצחי ה-7 באוקטובר. אני באמת לא יודעת מה בדיוק עלה עם היוזמה הזאת אבל אני כן יודעת שגויס אדם שתפקידו יהיה לתכלל את הטיפול בנרצחי ה-נובה במשרד ראש הממשלה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בנרצחי ה-נובה ולאו דווקא באחים שכולים. על נרצחי ה-7 באוקטובר.
<< אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >>
זאת לא מינהלת שתהיה לאחים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אותו אדם שמונה אמור לתכלל את הנושא של נרצחי ה-נובה/ה-7 באוקטובר.
<< אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >>
נכון.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
גם השורדים?
<< אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >>
אני לא יודעת בדיוק את הדיוקים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תוכלו לבדוק ולומר לנו?
<< אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >>
אני אוכל לבדוק אבל אני מציעה שגם הוועדה תפנה למשרד ראש הממשלה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כן.
<< אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >>
משרד ראש הממשלה הוא משרד גדול והמינהלת בתוכו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה. אנחנו חוזרים לנושא לשמו התכנסנו אבל אני כן אגיד לך שאחרי הדיון כאן נשב כוועדה ונבדוק את הנושא. אם צריך, נקיים דיון בנושא הזה כאן אצלנו בוועדה כדי לקדם את הדברים.
<< אורח >> הדס כהן: << אורח >>
תודה רבה.
<< אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >>
אני נעם עידן בן עזרא. אני אחותו של צחי עידן שנחטף, נרצח והושב לקבורה אחרי 510 ימים. אני דודה של מעיין עידן שנרצחה בממ"ד הבית בידיים של אחי. אני בת דודה של רס"ב במילואים עידן שנהרג בלבנון בדיוק שנה אחרי שמעיין נרצחה.
הדס, אני שמחה שאת כאן ואני רוצה לומר לך כמה דברים וברשותך. חשוב לי שידעו שאין בינינו מחלוקות. הכאב שלך והכאב שלי הוא אותו כאב ואני לא עושה השוואות ואף אחד מאיתנו לא משווה לסטטוס כזה או אחר. לדבר על משפחות החטופים כאילו אנחנו נמצאים במקום טוב יותר, זה כואב לי. אנחנו לא. אנחנו מחויבים למאבק. נכון, אנחנו נמצאים במקום אחר על המפה עצמה במהלך ההתמודדות עם השכול אבל רוב משפחות החטופים נמצאות במעגל השכול והן רבות מאוד. לא ציינתי את זה שגם נולדתי וגדלתי בקיבוץ נחל עוז, שם יש 15 נרצחים מה-7 באוקטובר שאת רובם אני מכירה.
אני לא צריכה להתפאר בשכול. אני לא עושה את זה ואני גם בדרך כלל לא מדברת בוועדות על הסיפור האישי שלי אבל כאן הרגשתי שאני יכולה לדבר איתך כדי להסביר שלא נלך עם הכאב שלך כאחות שכולה עם הכאב שלי, פשוט לא במלחמה. לכל אחת מאיתנו יש בית. הפער הוא בעיבוד של מה שאנחנו עושים. בזה שאנחנו מקבלים מענקים להשבת היקירים שלנו, זה לא שיקום. זה לא משהו ששם אותנו מעל מישהו אחר אלא כי עזבנו הכול כדי להתמודד ואני לא צריכה להסביר מה הן ההתמודדויות בתוך הבתים, אם הן עם ילדים ואם הן עם הורים או עם זה עם בעלי שהיה במילואים מעל 500 ימים. נראה לי שאת מבינה. אין בכוונתי לעשות את זה אבל אני חושבת שאם אנחנו נחבור ביחד כמשפחות שכולות, אנחנו נצליח לעזור לכולם. אין בינינו מחלוקות.
<< אורח >> הדס כהן: << אורח >>
זו לא הייתה כוונתי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
גם אני לא שמעתי כאן היררכיה. היא רק דיברה מכאב אבל לא ניכנס לזה.
<< אורח >> הדס כהן: << אורח >>
זאת לא הייתה כוונתי. אני מתנצלת אם כך הבנת. זה היה פשוט לשם השוואה, להראות את האבסורד, כאילו אנחנו לא מקבלים כלום.
<< אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >>
בוועדות הכנסת יש מעין צורך ליחצן את הכאב האישי על מנת לקבל דברים ואז פוגעים קבוצה בקבוצה. זה כל מה שרציתי לומר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
את צודקת. הלוואי ויכולתי לתקן את הכאב של כולם. ברגע שלוקחי כאב ונותנים מענק כספי, יש מצב שכאילו אם מישהו קיבל יותר, סימן שהוא סובל יותר. אני מסכימה שהשיח הזה הוא שיח מאוד מאוד מורכב. אני מנסה להוריד אותו אבל מצד שני אני גם מבינה את הכאב ואני נותנת לאנשים כאן לדבר על הכאב שלהם, כל עוד זה לא פוגע במישהו ספציפי.
<< אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >>
רק בגלל שהדס דיברה בצורה כל כך רגועה ולא מתלהמת, אני הרשיתי לעצמי לפתוח את הפה. בדרך כלל אני יושבת מול הפורום הזה ולא מדברת. תודה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
קודם כל, את רשאית לדבר.
<< אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >>
לא. זה מיותר. אני לא חושבת שהתנגחויות יעזרו לנו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בהחלט. אני מסכימה. אנחנו מנסים כאן להיות עד כמה שניתן ענייניים. תודה. אני משתתפת בצערכן הבלתי יתואר והלא אנושי.
משרד הביטחון, בבקשה לגבי הצו שאנחנו רוצים להאריך. תנו לנו פרטים במה מדובר, מי האוכלוסייה שחוסה תחת התיקון אותו אנחנו רוצים לעשות, סכומים וכדומה.
<< אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >>
אני אתחיל באיזשהו רקע. ב-7 באוקטובר עלינו השמים. נחטפו חיים ונרצחו ונחטפו אזרחי המדינה ואנחנו מצאנו את עצמנו עם הסדר חקיקתי חסר. מי חשב על הדבר הזה בכלל. נכנסנו למרתון של דיונים כאן בוועדה כדי לגבש מעטפת שתתמוך את בני המשפחה של החטופים והנעדרים. המעטפת שגובשה לאחר דיונים רבים כאן בוועדה, גם עם נציגי המשפחות, הייתה מעטפת שמורכבת משני רבדים. הרובד הראשון של הסיוע הוא רובד שנתן להם את כל הזכויות הניתנות למשפחה שכולה והרובד השני הוא רובד של מענקי סיוע רבעוניים שמטרתם הייתה לתמוך את בני המשפחות - אני תכף אומר שיש שני סוגים של מענקים – עת הן למעשה עושות מאמצים לאיתור ולשחרור החטופים והנעדרים.
התכנסנו כאן היום כדי להאריך את הרובד השני. הרובד השני הוא תחת הוראת שעה שניתנה לשנתיים עם אפשרות, באישור ועדת העבודה והרווחה, לשר הביטחון להאריך בעוד שנה ואנחנו מבקשים להאריך את זה בעוד 12 חודשים, בעוד שנה, את אותו רובד שני.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אגב, לצורך העניין זה כולל גם את הדר גולדין?
<< אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >>
כן.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
גם כאלה שמוגדרים כחללים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
הדר חלל. הוא נחטף חלל.
<< אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >>
לצערי גם אם יש חטוף חי, וכבר אין, אלא חלל, זה חל על בני המשפחה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני שמעתי ריאיון ברדיו, לא זוכרת מי מהמשפחות של ה-13 שנשארו, שכל עוד הם לא רואים גופה – אולי הוא גם חי.
בקיצור, יש לנו 13 שנמצאים שם.
<< אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >>
הרובד השני שאנחנו מבקשים את אישורכם להאריך היום הוא רובד שמורכב משני מענקים רבעוניים שניתנים מדי שלושה חודשים החל מה-7 באוקטובר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כל רבעון שני מענקים?
<< אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >>
לא. בגדול ניתנים שני מענקים לאוכלוסיות שונות. יש מענק של 90,000 שקלים שאמור להתחלק בין ההורים והאישה. יש פרנטלות ואם אין הורים, אז אחים. יש איזה דריל דאון. יש מענקים רבעוניים לאחים וילדים מעל גיל 18. שוב, יש כל מיני התניות אבל אלה שני המענקים שניתנים.
<< אורח >> ליאת קליין גנץ: << אורח >>
אני מדסק החקיקה של מטה משפחות החטופים. אנחנו 753 ימים למלחמה וחשוב גם לנו לציין שיש עדיין 13 חטופים חללים בעזה שעדיין לא חזרו. גם הלילה הזה אנחנו עדים למסע ייסורים בלתי יתואר של חלל שהיה אמור לחזור. המשפחות עוברות מסע מטורף של חוסר ודאות ושל ציפייה וכאב שמתנגשים זה בזה כבר ימים ארוכים והם ארוכים מדי. אנחנו כבר שנתיים בתוך הדבר הזה, כבר למעלה משנתיים.
אנחנו כאן קודם כל כדי לברך על ההארכה. תודה גם למשרד הביטחון וגם למינהלת החטופים שעושה עבודה חשובה ומשמעותית. תודה על ההארכה. יש עדיין חטופים. לא ידענו שנצטרך בשלב כזה להאריך את הוראת השעה הזאת אבל זה עדיין נצרך.
כן חשוב לי לומר לפרוטוקול ובאיזשהו מאמר מוסגר שאנחנו בעד להאריך את זה כרגע אבל בעינינו הדרך הנכונה הייתה לא לעשות את זה כהוראת שעה אלא פשוט לקבוע כחקיקה שכל עוד יש חטופים שלא נמצאים, הם צריכים לקבל מענק. חוסר הוודאות הוא אולי הדבר הכי משמעותי באירוע הרגשי של משפחות החטופים. הן כל הזמן נמצאות בחוסר ודאות אחד גדול וגם אם יש הארכה או אין הארכה, כל המציאות הזאת שהכול כל כך תלוי, רק מוסיף לתחושה הזאת של חוסר הביטחון שמלווה אותם.
כדסק החקיקה של מטה משפחות החטופים המחשבה שלנו הייתה שאנחנו מקווים שהאירוע יסתיים וכל החטופים יחזרו אבל הדבר הנכון הוא שזה לא משהו שצריך להיות מוארך אלא באמת ההבנה שכל עוד יש מישהו חטוף, המאמצים לשחרורו לא נפסקים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני עוצרת אותך כי עברנו את הזמן ואני אומר לך כמה דברים. ראשית, אני מסכימה איתך. אבל עכשיו אנחנו רוצים להיות קונקרטיים. הסמכות שניתנה לנו על פי חוק ואנחנו מדינת חוק היא שנתיים עם אפשרות להאריך בעוד שנה. בעזרת השם אם הכנסת הזאת תסיים את ימיה, אנחנו ננסה לעשות את זה. אני בעד, אני חושבת שצריך לעשות את זה כחקיקה ראשית. עוד חזון למועד שלא נצטרך להשתמש בחוק הזה.
<< אורח >> ליאת קליין גנץ: << אורח >>
אני רק אומר מאמר מוסגר אחד שהוא באמת לא לדיון היום אבל זה חדר הוועדה שדן בנושא. אני כן חושבת שלמרות שהמענקים האלה הם מענקים שהתכלית שלהם היא, בצדק, מאמצים לשחרור החטוף, המשפחות מפסיקות את כל אורח החיים שלהן ומאוד קשה לחזור ביום שאחרי. יכול להיות שצריך לחשוב גם על מענקים להמשיך את זה לתקופה נוספת של רבעון נוסף כהסתגלות למשפחות שלא יחזרו לעבוד ולא יתפקדו. זה לא נושא הדיון אבל אני כן שמה את זה כאן כי זה בחדר הזה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
זה נעשה. אני חס וחלילה לא מזלזלת בפינג פונג, אבל אנחנו כן קצרים בזמן כי יש לנו עוד משימות רבות וכולן חשובות.
<< דובר >> יעל סלנט: << דובר >>
היה תיקון חקיקה בעניין הזה. זה לא מספיק, אבל היה.
<< אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >>
כן, הייתה חקיקה. יכול היות שזה באמת לא מספיק אבל החקיקה הייתה וזה חוקק כאן. זה חלק מהמעטפת שנתנו למשפחות השבים, בין אם השב בחיים ובין אם לא, כאשר אז יש מענק נוסף.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
גם החללים.
<< אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >>
לא להורים אבל לאחים ולילדים, כי ההורים מקבלים קצבה חודשית קבועה. אחר כך אני אדייק את זה.
דיברנו על זה וגם אתמול דיברתי על כך בקצרה עם ליאת. עכשיו אנחנו ניצבים בפני הארכה. לא חלמנו בחלומות הכי גרועים שנהיה באירוע הזה ושנצטרך להאריך את ההוראה אבל אנחנו זקוקים לזה ואנחנו צריכים לעשות את זה. אנחנו עושים את זה. אנחנו מקווים לראות בקרוב את כולם בבית ושיגיעו לקבורה ראויה במדינת ישראל. לכן כרגע אנחנו מאריכים את זה כהוראת שעה. כמובן שאם נזדקק לתת לזה תוקף של חוק קבע, אני מניחה שאנחנו נגיע לנקודה הזאת ואנחנו נעשה את זה ביחד עם משרד הביטחון. כרגע אין סיבה מהותית לעשות את זה. שוב, אנחנו מקווים שתוך ממש מעט זמן לא נזדקק יותר לחוק.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני רוצה לקוות שצד החשיבה שיש חשיבה לתת להם את המענקים כדי שיוכלו להתרכז במאבק להשבה, תהיה גם חשיבה שיקומית שאני בטוחה שגם זה חלק מהאירוע וכן לאפשר להם לחזור לחיים בצורה כזו או אחרת. אני לא אומרת את זה המצב, אני לא פותחת את זה לדיון, אבל יש כאן אתמול בחור יתום ואמר שהוא לא רוצה כל החיים כך שכל החיים זה יעודד אותי לא לצאת לעבוד ולא לעשות ולהישאר בתוך המסכנות שלי. אני לא אומרת שהוא מייצג את כולם, לא אמרתי את זה, אני רק אומרת שכולם יבינו, גם הצופים בבית וגם הנוכחים כאן, שזה הרבה יותר מורכב. זה לא רק הכסף אלא יש כאן חשיבה של שיקום. גם אם לא נותנים כסף. לפעמים זה מטעמים כלכליים אבל הרבה פעמים זה מטעמים עקרוניים שיקומיים שאפשר לחלוק על זה ואפשר שלא לחלוק על זה. אני לא פותחת את זה עכשיו לדיון.
<< אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >>
זה לא דיון. רק להגיד שהכסף הזה ספציפית הוא לא עבור שיקום.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני מסכימה.
<< אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >>
הוא ממש רק להשבתם.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני מסכימה איתך. אין מחלוקת.
אני חושבת שאפשר לקרוא את הצו ולאחר מכן להצביע עליו אלא אם כן למישהו יש עוד מה להוסיף.
<< דובר >> יעל סלנט: << דובר >>
צו מימון הוצאות למשפחות שבויים, חטופים ונעדרים (הארכת תוקף סעיף 2א לחוק)
התשפ"ו-2025
בתוקף סמכותי לפי סעיף 2א(ט) – שכאמור, אמר שהתוקף הוא לשנתיים ואפשר להאריך לתקופה מצטברת שלא תעלה על 12 חודשים - לחוק מימון הוצאות למשפחות שבויים, חטופים ונעדרים, התשס"ח-2008 (להלן – החוק) ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, אני מצווה לאמור:
1. הארכת תוקף סעיף 2א לחוק
תקופת תוקפו של סעיף 2א לחוק מוארכת בזה ב-12 חודשים.
לא נראה לי שצריך להגיד עד מתי. זה חוזר על עצמו. היא מוארת ב-12 חודשים כמו הסמכות שניתנת בחוק.
<< אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >>
בעצם מה-6 בנובמבר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כן. אין ואקום. זה נמשך.
מי בעד אישור הצו? מי נגד? אין מתנגדים. אין נמנעים.
הצבעה
אושר
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
הצו אושר פה אחד.
תודה רבה. אני נועלת את הישיבה. שנשמע בשורות טובות ושתנוחמנה מהשמים ותהיה לכן נחמה אמיתית ותצליחו מתוך השבר הענק הזה גם לצמוח. שנזכה כמובן בחזרת כל החטופים כולם ולרפואת הפצועים והקדוש ברוך הוא ישמור גם על החיילים שלנו ושננצח כבר את הרוע הלא יתואר הזה. תודה לכם.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:40. << סיום >>