חומר רקע

נייר עמדה - הוועדה לזכויות הילד 18.11.2025 רקע כמעט שנתיים חלפו מאז פרוץ המלחמה, ולמרות העשייה והתכנים העלאת המודעות, מערכת החינוך והרשויות המקומיות עדיין חסרות תכנית סדורה לטיפול רגשי, חברתי וקהילתי בילדי משפחות המשרתים. המלחמה אולי "מסתיימת" ואולי לא, אך עבור הילדים המציאות הזו כבר הפכה לשגרה מתמשכת של חוסר יציבות, דאגה והיעדר הורה משמעותי מהבית. תמונת מצב עכשווית היעדר מיפוי אמין: מנהלי בתי הספר אינם יודעים מי הם ילדי המשרתים. הרשימות אינן מעודכנות, אינן מסונכרנות בין הגופים, ובמקרים רבים פשוט אינן נכונות. כתוצאה מכך, ילדים נשארים ללא זיהוי, ללא מענה וללא התייחסות מותאמת. חוסר בכלים ובסמכויות: גם כאשר מנהל בית ספר יודע לזהות את ילדי המשרתים, אין בידיו כלים לתת להם מענה. סל השעות, כוח האדם והמערכות התומכות נותרו זהים לאלו של ערב השביעי באוקטובר. אין תגבור ביועצות, אין תוספת שעות רווחה, ואין תכנית ממוקדת במסגרת גפ"ן לטובת אוכלוסייה זו. מענים חלקיים ולא מספקים: גם תוספות השפ"ח, אם נוספו, אינן נותנות מענה אמיתי. רק לפני שבועיים פרסם פורום נשות המילואימניקים פלייר תזכורת למענים האפשריים במסגרת החינוך והרשויות. מאות תגובות התקבלו, רבות מהן ממשפחות שהביעו תודה על עצם ההנגשה, אך גם חשפו את עומק הבעיה. באחת הרשויות, כבר בשבוע הראשון לאחר החגים נמסר למשפחה כי "נגמרו סלי השפ"ח ואין מענה נוסף". אם המענים נגמרים מיד אחרי החגים, סימן שמעולם לא היו מספקים מלכתחילה. המשמעות כשאין נתונים - אין תכנון. כשאין תכנון - אין מדיניות. וכשאין מדיניות - הילדים משלמים את המחיר. הילדים שיושבים היום בכיתות, לצד חבריהם, מתמודדים עם הורה הנעדר חודשים ארוכים, עם אם מתוחה ומוטרדת, ועם מציאות מתמשכת של אי-ודאות. היעדר מערכת סדורה שמזהה, מלווה ומטפלת בילדים בעקביות, במטרה לצמצם נזקים ולסגור פערים, פוגעת בעתיד ילדינו: בעתידם בשוק הפרטי והציבורי, באקדמיה, בביטחון , בצבא , בכח המילואים... המלצות לפעולה מיידית 1. הקמת צוות בין-משרדי קבוע (חינוך, ביטחון, רווחה, רשויות מקומיות) לגיבוש תכנית לאומית לילדי משפחות המשרתים. 2. מיפוי דיגיטלי ומאובטח של כלל ילדי המשרתים בשיתוף משרד הביטחון ומשרד החינוך. 3. תקצוב ייעודי ותוספת כוח אדם: יועצות, פסיכולוגים, שעות רווחה ותגבור פרטני, בדגש על בתי ספר עם ריכוז גבוה של משפחות משרתות. 4. הכנסת רכיב קבוע בגפ"ן לטובת מענים רגשיים וחברתיים לילדי מילואימניקים. 5. פיקוח ובקרה שנתית על מימוש ההנחיות והתקציבים, עם שקיפות מלאה כלפי הציבור. לסיכום למרות השיח, המלחמה עדיין לא הסתיימה, היא נוכחת בכל בית שבו הורה משרת. ילדי המילואימניקים הם קו החזית השקט של החברה הישראלית והגיע הזמן שגם המדינה תעמוד מאחוריהם.