חומר רקע - גורמים חיצוניים
נייר עמדה לישיבת המעקב של הוועדה לענייני ביקורת המדינה בנושא:
ז
יהוםאוויר חוצה גבולותשמקורו בשריפתפסולת באזוריהודה ושומרון
בתאריך 4.6.2023
התקבלה החלטת ממשלה 592
שעניינה מפגעי סביבה ביו"ש ומפגעים חוצי גבולות.
הממשלה הורתה לשרה להגנת הסביבה והשר הנוסף במשרד הבטחון להקים צוות בין-
משרדי שיגבש
תוכנית ממשלתית סדורה לניהול סביבתי חוצה גבולות, בדגש על טיפול במפגעים סביבתיים בשטחי
יהודה ושומרון (יו"ש.)
הצוות נדרש להציע פתרונות יסודיים לבעיות הסביבתיות המתמשכות באזור, מתוך הבנה כי למפגעים
אלו יש השלכות ישירותעל כלל תושבי האזור –
ישראלים ופלסטינים כאחדמשני עברי הקו הירוק.
מקר
יא
ת הטיוטה עולה כי הצוות הגביל את עצמו מראש לבחינה "פקידותית" של הטיפול במפגעים
הסביבתיים ביו"ש ואיננונוגע בבעיות הליבה של הכשל העמוק בכל הקשור לטיפול בסוגיה זו.
לדעתנו, כדי להביא לשינוי אמיתי ועליה על מסלול יעיל בטיפול במצב הסביבתי ביו"ש –
יש לטפל בראש
ובראשונה בשלוש הנחותהיסוד שגויות שהביאו למצב כפי שהוא היום:
1.
הנחה ראשונה:
הסכמי אוסלו ונגררותיהם הם מסגרת מחייבת בלתי ניתנתלשינוי.
הדו"ח רואה במסגרת הנתונה ככזאת שאינה מאפשרת לעצב מדיניות חדשה, ובכך נשמר המצב
שבו הרש"פ אחראית בלעדית לטיפול בשטחי A
ו-
B
, גם בהיבטי סביבה -
על אף כשלונה המתמשך
במילוי התחייבויותיה.
חלוף
הזמן והשינויים האסטרטגיים באזור (הן לפני מלחמת /חרבות ברזל' והן לאחריה –
מחייבות בחינה חדשה של הסכמי אוסלו על כל רבדיהם, ולעניין מסמך זה –
בחינת סוגיית ההגנה
על הסביבה.
במובן זה,
שינוי ההתייחסות של מדינת ישראל למתרחש ב"שמורה ההסכמית"
והחלטת הקבינט
המדיני בטחוני מחודש יולי 2024
, בדבר נטילה מחודשת של סמכויות האכיפה בשמורה ההסכמית,
בהקשרים של חוק התכנון והבניה והגנת הסביבה –
צריך להיות אבן דרך לבחינת סוגיות אלו
בכלל ההיבטים.
2.
הנחה שניה: הרשות הפלסטינית היא גוף חלש ולא יעיל שלא ניתן לדרוש ממנו פעולות
משמעותיות בנושאי הסביבה.
אמנם הדו"ח עומד על חוסר יכולתה של הרש"פ להתמודד עם בעיות סביבתיות, אולם מסקנת
הדו"ח היא ש
יש לקבל כגזרת ג
ורל את רשלנותם זו
ועל כן
יש ל
המשיך ולהסתמך על הותרת
הטיפול בסביבה (בעיקר בשטחי B
ו-
C
) בידי הרש"פ, תוך מציאת פתרונות של תמיכה חיצונית
מתמדת, לרוב באמצעות מימון בינלאומי והדו"ח לא מטיל כל אחריות על הרש"פ לתיקון המצב
בשטחים שבניהולה.
אנחנו סבורים כי, מטעמים של "פוליטיקלי קורקט", הדו"ח ממעיט באחריותה של הרש"פ למצב
הסביבתי שכן ברור שהרש"פ משתמשת בסוגיית היעדר הגנה על הסביבה ביו"ש ככלי לניגוח
מדינת ישראל במישור הבינלאומי –
תוך עיוות המציאות והשלכת האחריות על מדינת ישראל
בכלל, ועל מפעל ההתיישבות בפרט. במובן זה הרש"פ איננה רק מתעלמת ממפגעים סביבתיים
אלא ממש תומכת בקיומם.
3.
הנחה שלישית: המנהלהאזרחי הוא הכלי היחידהיכול לטפל בבעיות.
הדו"ח מגדיר את המנהל האזרחי כגוף המרכזי לניהול סביבתי באיו"ש, וחלק ניכר מההמלצות של
הדו"ח נועדו להגדיל את המשאבים
העומדים לרשות המינהל האזרחי לשם טיפול במפגעים
הסביבתיים.
הדו"ח כלל
אינו מתייחס ל
אחריות המוטלת על המנהא"ז למצב הסביבתי החמור ביו"ש ומתעלם
מהרשלנות החמורה בההתנהל המנהא"ז בסוגיה זו, הן ב
תחומי החקיקה והןבתחומי האכיפה.
לדעתנו, נוכח עומק המשבר ונוכח השנים הארוכות בהן המינהל האזרחי שותף לבניית המחדל
הסביבתי -
לא ניתן להתייחס למינהל האזרחי כחלק מפיתרון הבעיה הסביבתית ביו"ש, אלא
כחלק מהבעיה, על כל המשתמע מכך. ועל אחת כמה וכמה שלא ניתן לאפשר מציאות בה המינהל
האזרחי "מוביל" את התכנית הממשלתית לפתרוןהבעיה הסביבתית
ביו"ש.
לאור כל האמור, ובהתחשב בשלוש הנחות היסודהשגויות המנויות לעיל, אנחנו ממליצים לפעול כדלקמן:
1.
המלצה ראשונה: החלת
אחריות ישראלית על הבטחון הסביבתי ביו"ש.
בכל הנוגע למפגעי סביבה, מדינת ישראל חייבת לקחת אחריות מלאה על הנעשה בשטחי יו"ש -
בכללם.
כידוע,
מפגעים סביבתיים מסכנים חיי אדם ומזהמים את מקורות המים המשותפים, את האויר
המשותף וכידוע, המפגעים הסביבתיים, לא רק שאינם מבחינים בין סוגי האוכלוסיות, הם גם
אינם מבחינים בגבולות שבין שטחי הרש"פ לבין השטח המנוהל על ידי מדינת ישראל, בתחומי
המדינה או במרחב יו"ש.
אנו גם סבורים כי יב
טחון סביבתי הוא חלק בלתי נפרד מב
י
טחון כללי
ועל כן, כריבון דה-
פקטו
ביו"ש, מדינת
ישראל מחויבת לדאוג לכלל האוכלוסיות, בין אם מדובר בתושבי מדינת ישראל –
הסובלים מזיהומים "חוצי גבולות", ובין אם מדוברבתושבי יו"ש, ישראלים וערבים כאחד.
2.
המלצה שניה:
דרישה דווקנית מגורמים ברש
"פ
לממש את סמכויותיהם בשטחים שבניהולם.
יש להטיל את האחריות על הרש"פ למימוש חובתה לשמירה על הסביבה. אחריות זו צריך
שתמומש באמצעות "תמריצים חיוביים": ביזור האחריות לרשויות המקומיות הערביות, קידום
פרוייקטים משותפים וכיוצ"ב.
אולם לא פחות מכך, יש לפעול למימוש אחריות הרש"פ גם באמצעות "תמריצים שליליים:"
הטלה וגביה של קנסות משמעותיים, הטלת סנקציות על גורמים מזהמים והפעלת מנופים
משמעותיים על גורמי הרש"פ, לרבות מנופים כלפיאישים בכירים.
בנוסף יש לפעול בכל הכלים הקיימים לשם הפסקת פעילות ההשחרה המבוצעת על ידי גורמי
הרש"פ כנגד מדינת ישראל וההתיישבות בכל הקשורלמפגעי הסביבה.
3.
המלצה שלישית: החלפתהגורם המתכלל של הפיקוח והאכיפה.
לאור האמור לעיל בדבר המנהל האזרחי נושא בחלק ניכר מן הכשל בטיפול בעיות הסביבה ביו"ש
-
יש להעביר את סמכויות הניהול
של הטיפול במשבר ההגנה על הסביבה ביו"ש לידי המשרד
להגנת הסביבה, ובמקום להזרים משאבים לקמ"ט איכות הסביבה –
יש ליטול ממנו סמכויות
ומשאבים ולהעבירם לידי גורם מטעם המשרד להגנת הסביבה של מדינת ישראל והגדרתו כגוף
המתכלל והסמכות העליונה בכל הנוגע לנושאים סביבתיים באיו"ש.
בהיבט זה -
יש להחיל מערכת חוקים ותקנות סביבתיים אחידה בכל שטחי יו"ש, תוך הרחבת
סמכויות הפיקוח והאכיפה גם לרשויות המשרד, לצד הרחבת סמכויות איגודי הערים לאיכות
סביבה
והרשויות המקומיות הישראליות.