פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב שלישי פרוטוקול מס' 404 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום שני, י"ז באדר התשפ"ה (17 במרץ 2025), שעה 12:40 סדר היום: << הלסי >> 1. הצעה דחופה לסדר היום בנושא: "התמודדות מערכת החינוך עם תופעת החרם והשיימינג בקרב תלמידים", של חה"כ ינון אזולאי, חה"כ נאור שירי, חה"כ יצחק קרויזר << הלסי >> << הלסי >> 2. הצעה דחופה לסדר היום בנושא: "אלימות חמורה בבתי ספר יסודיים וכשל מערכתי בטיפול באירועי אלימות", של חה"כ משה טור פז, חה"כ יוסף עטאונה, חה"כ ואליד אלהואשלה << הלסי >> << נושא >> 3. חוסר מענים נפשיים במערכת החינוך – לפי סעיף 111 ה' לתקנון הכנסת << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר קטי קטרין שטרית חברי הכנסת: ינון אזולאי אלי דלל ירון לוי יצחק קרויזר פנינה תמנו מוזמנים: שר החינוך יואב קיש מיכל אנגלרט – מנהלת אגף פסיכולוגיה חינוכית, משרד החינוך אינה זלצמן – סמנכ"לית בכירה ומנהלת המנהל הפדגוגי, משרד החינוך עינב לוק – מנהלת אגף בכיר שירות פסיכולוגי ייעוצי, משרד החינוך אילן אביטן – מנהל תחום, משרד הרווחה והביטחון החברתי ד"ר מיכל גלסר – מפקחת ארצית על המערך הטיפולי, משרד העבודה עומר שהם – מנהל תחום בכיר מחוז דרום, הרשות לביטחון קהילתי רוני קמאי – יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית יעל לב – נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית ליאור בר ניר – אחראית תחום חינוך, המועצה לשלום הילד עינב דלח – סגנית יו"ר, הנהגת ההורים הארצית אתי בן סעדון – יו"ר צוות מוגנות, הנהגת ההורים הארצית דיאנה רחל דאבוש – חברת צוות מוגנות, הנהגת ההורים הארצית חני אולמן – ראש תחום התערבות חכמה, כנפי דרור יוני צ'ונה – מנכ"ל, עמותת מצמיחים להפחתת אלימות וניכור בבתי ספר אדווה וינטראוב – מנהלת תחום החינוך, ארגון ברית הלביאות - משפחות לילד/ת טרנס לילי הלפרין – ראש המרכז, מרכז אמת לסובלנות רעי שלום יודפת – נער, חמניות - המקום ליתומים בישראל ליאת קליין גנץ – מנהלת מחלקת מדיניות, חמניות - המקום ליתומים בישראל רויטל לן כהן – מנהלת קשרי ממשל וחברה בצוות המנהל, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים צופיה סופי שניידר – פעילה, הפורום למאבק בעוני עדן בן עזרא כהן – הרשות לחיים בכבוד אשדוד יובל דרוקמן – מייסד, פרויקט Shinuy IL מרואן ג'אבר – עוסק בהסברה ישראלית, תלמיד בית ספר דרכא דלית אל-כרמל לאה רחלי יעקוב – יו"ר, מדברים אוטיזם ישראל בני פרץ – יו"ר, פנתרים חברתיים ד"ר דפנה מלכה – מורה ומרצה, מכללת לוינסקי דניאל פטיסרי – בעל סיפור אישי על דרך התמודדות עם חרמות גיל אייכבאום – שדלן, עו"ד בתחום המשפחה ונזיקין, מייצג את משפחת הנערה אדווה ז"ל הדסה לזר – אחות של שלמה מנצור שנרצח ונחטף שמי קלדרון – דוד של עופר קלדרון שחזר מהשבי שלי שם טוב – אימא של עומר שם טוב שחזר מהשבי חנה כהן – דודה של ענבר היימן שנרצחה ומוחזקת בעזה לי סיגל – אח של קית' סיגל שחזר מהשבי אייל קלדרון – בן דודו של עופר קלדרון שחזר מהשבי ד"ר חנה קטן – פורום הגבורה, פורום אימהות הלוחמים חן אביגדורי – אבא של נעם ובעלה של שרון שחזרו מהשבי איבון דנגורי – אימא של גל דנגורי שנרצח בנובה ייעוץ משפטי: תמי סלע מנהלת הוועדה: אתי דנן רישום פרלמנטרי: נועם כהן, חבר תרגומים ‏‏רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעה דחופה לסדר היום בנושא: "התמודדות מערכת החינוך עם תופעת החרם והשיימינג בקרב תלמידים", של ח"כ ינון אזולאי, נאור שירי, יצחק קרויזר (מס' 383). << נושא >> << נושא >> הצעה דחופה לסדר היום בנושא: "אלימות חמורה בבתי ספר יסודיים וכשל מערכתי בטיפול באירועי אלימות", של ח"כ משה טור פז, יוסף עטאונה, ואליד אלהואשלה (מס' 328). << נושא >> << נושא >> חוסר מענים נפשיים במערכת החינוך – לפי סעיף 111 ה' לתקנון הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> צוהריים טובים, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך התרבות והספורט, י"ז באדר התשפ"ה, 17 במרץ 2025, מספר הצעות: הצעה דחופה לסדר בנושא התמודדות מערכת החינוך עם תופעת החרם והשיימינג בקרב תלמידים, של חברי הכנסת ינון אזולאי, נאור שירי ויצחק קרויזר; והצעה נוספת לסדר בנושא אלימות חמורה בבתי ספר יסודיים וכשל מערכתי בטיפול באירועי אלימות, של משה טור פז, יוסף עטאונה, ואליד אלהואשלה; ושליש מחברי הכנסת לפי סעיף 111 ה' לתקנון הכנסת – חוסר מענים נפשיים במערכת החינוך. יחד עם זאת, אני אזכיר שמונחות על שולחן הוועדה שלוש הצעות חוק, אחת של חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, חברת הכנסת קטי שטרית ושל עידן רול ושל בוארון. ארבע הצעות חוק בנושא החרמות מונחות על שולחן הוועדה. אנחנו כמובן נשמע את משרד החינוך ולפי זה אחרי זה אנחנו נחליט מה עושים עם הצעות החוק האלה. אני רק אגיד בפתיחת הדברים: כידוע, ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת והפרוטוקול וגם שידור הישיבה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת. לאור העובדה שעלולים לעלות בישיבה זו נושאים רגישים הנוגעים לצנעת הפרט, אנו מבקשים מכלל הגורמים להימנע מפרט מעבר לנדרש. ככל שיעלה דבר הנוגע לקטינות או קטינים המקשר אותם לבדיקה, טיפול או אשפוז פסיכיאטרי, לטיפול והשגחה של עובדים סוציאליים לפי חוק, לחלילה התאבדות או ניסיון התאבדות או הליך פלילי המתנהל בבית המשפט, חל איסור פרסום על פרטים מזהים שלהם ולכן הם לא יצולמו ולא יוקלטו ולא יוכללו פרטים מזהים שלהם בפרוטוקול הדיון. כמו כן, לאור האמור לעיל, אני קובע כי בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת, ככל שתהיה בקשה מטעם חבר הכנסת, שר או נציגו, אם יעלה צורך לשם הגנה על עניינו של קטין או חסר ישע, ימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים שלהם, וכן לבקשת משתתף אחר בדיון אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עלולה לגרום לו או לאדם אחר נזק. בפתיחת הדברים, משפחות החטופים, בבקשה. << אורח >> הדסה לזר: << אורח >> שמי הדסה לזר, אני אחותו הקטנה של שלמה מנצור זכרונו לברכה. היום יום הולדת 87 לשלמה מנצור, יום הולדת עצוב. שלמה אחי הבכור נולד ב-17 במרץ 1938 בי"ד באדר, בחג הפורים בבגדד שבעיראק וחווה בילדותו את שואת הפרהוד. המוסלמים פרעו ביהודים בהשפעת הנאצים והעולם שתק. בשנת 1951 משפחתי עלתה לישראל כששלמה היה בן 13. הם עלו בחוסר כל כי התנאים לעלייה לארץ היו ויתור על אזרחות והלאמת הרכוש. המשפחה שוכנה בצריף דל במעברת תלפיות בירושלים, ובגיל 16 שלמה החליט להצטרף לקיבוץ כיסופים. הוא היה ממייסדי הקיבוץ, דור הנפילים, מלח הארץ, מזן נדיר, איש האדמה, הלב הטוב והפועם של הקיבוץ, איש משפחה אוהב ואהוב, אציל נפש, צנוע, ישר, מכבד כל אדם, בעל ידי זהב, דאגן ונאמן. 70 שנה חי בקיבוץ. שלמה היה אבא לחמישה ילדים ול-12 נכדים ואבא מאמץ לעשרות ילדי חוץ. כל אלה נקטעו באכזריות בפרעות שמחת תורה. לא בעיראק, לא בפולין, אלא כאן בישראל, ארצנו המובטחת. חמישה מחבלי נוחבה פרצו לביתו של אחי שהוא מבצרו, חטפו, היכו ורצחו אותו וגופתו הוחזקה בעזה. והעולם היום עוד מעז להשלים אותנו בפשעי מלחמה ובפשעי מין, בושה. רק אחרי 513 ימים של עינויי נפש הבאנו אותו למנוחה אחרונה אחר כבוד. עם ישראל התגלה בשיא תפארתו כשלאורך מסע הלוויה המוני אנשים ריגשו אותנו והעלו דמעות בעינינו כשעמדו ללוותו בדרכו האחרונה אל אדמת המקום שאהב, שם נטמן, כיסופים. יום הולדת 87 לשלמה היום, זאת כותרת הדף עליו כתבתי את דבריי. כולנו כאן והוא איננו. במקום לחגוג לו יום הולדת אנו מחפשים לו מצבה. יום הולדת מהול בדמעות של עצב. במקום בו חי ויצר וחייך עם אור בעיניו נותר רק חלל גדול בתוכנו שהולך ומתמלא בתחושת אובדן עצום וגעגוע לאח, לאבא ולסבא הקסום שמאוד חסר לנו. אנחנו מבקשים ממך סליחה, אחי היקר, ומייחלים שנשמתך מצאה סוף-סוף מרגוע. ולכבודך ננחיל לדורות הבאים את כל מה שסימלת עבורנו: אהבת חינם, ערבות הדדית ואחדות בעם. בשמך, אחי, אני פונה להנהגה, נשבעתם שלעולם לא עוד, אבל זה עוד פעם קרה וזה עדיין קורה. שנה וחצי אחרי, 59 חטופים עדיין לא שבו הביתה. העדות מהשבי מטלטלות, מצבם קריטי. הגיע הזמן לקבל החלטות ערכיות ואמיצות, קודם משיבים הביתה את כל החטופים ורק אחר כך משלימים את המלאכה מול החמאס הרשע. רק כשאחרון החטופים, החיים והחללים, יוחזר תהיה סגירת מעגל ותקומה. ניצחון מוחלט מתחיל בהחלטה להחזיר את כולם הביתה בפעימה אחת מיידית. ושלא יגיעו למצב להחזירם בארון כפי שאחי שלמה הוחזר. לסיום, אני מודה לחיילים שלנו שמחרפים נפשם יומם וליל, מאחלת רפואה שלמה לפצועים ומחבקת את המשפחות השכולות, ליבנו איתכן, לעולם לא נשכח את המסירות וההקרבה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. שמי, בבקשה. << אורח >> שמי קלדרון: << אורח >> שלום, אני שמי, דודו של עופר קלדרון. הייתי כבר בוועדה הזאת, אבל האנשים התחלפו, ומאחר וזו ועדת החינוך אני אציין רק שהייתי מורה ומחנך 42 שנה. יסלח לי משרד החינוך, אבל הרבה מאוד שעות מתוך השעות שלימדתי הקדשתי לא למקצוע שלי, אלא לקידום הערכים, הערכים של אהבת הארץ, הערכים של קדושת האדם, ורתמתי אותם, אני בתיכון, רתמתי אותם להגיע לשירות משמעותי בצבא. היום אני לא יודע אם הייתי חוזר על זה. הייתי מאוד רוצה לחזור על הדברים האלה, אבל הקושי הוא רב. עופר אחרי 484 יום חזר בעסקה. שניים מהילדים שלו, סהר וארז חזרו אחרי 52 יום בעסקה. אני לא יודע מה המטרות או מה הכוונות, אני רק שומע כל הזמן שיש דברים אחרים ונושא החטופים נדחק כאילו הוא לא קיים. אנחנו בהפסקת אש ולא קורה שום דבר. אנחנו תמיד מבקשים לא מה לא, אלא מה כן, ואנחנו רואים ואקום, ואקום שאנחנו, החטל"שים, חטל"שים זה חטופים לשעבר, משפחות החטופים לשעבר, לא עומדים מנגד, כי אנחנו היינו שם. ואני מזמין את כל אחד מכם, ואמרתי לחבר הכנסת יוסף, אני מזמין אתכם לבוא לכיכר החטופים, לבוא לעוטף קרייה ולהסתכל למשפחות בעיניים. ויש שם משפחות שלא מסוגלות, אין להן את הכוח להרים את עצמן ולהגיע לכאן, לבית המחוקקים. לכן אני מבקש, בואו אתם, בואו אתם תראו אותם, תרדו אל העם. העם הזה בחר בכם וזה בסדר, אבל בואו תסתכלו להם בעיניים, תקשיבו להם. אנחנו חושבים שמה שאנחנו משתדלים לעשות זה קודם כול להחזיר את החטופים החיים לשיקום ואת הנרצחים לקבורה. ואתם לא עושים דבר, לא עושים דבר. יותר מזה, הפגיעה היא פגיעה בעם. השיקום של העם ביום שזה יגיע הוא שיקום קשה. ליום הזה אנחנו מייחלים כולנו, לא רק אנחנו, משפחות החטופים. זה לא שלנו, זה לא משהו פרטי אם מישהו עוד לא הבין את זה. הרי בתרבות שלנו, בתרבות היהודית, בתרבות הישראלית, לא משאירים אף אחד מאחור. מה אנחנו נגיד לילדים שלנו, לנכדים שלנו? תלכו, אף אחד לא יחשוב עליכם, תתגייסו ליחידות הקרביות. אני לובש חולצה עם תמונתו של מתן אנגרסט, שהוא הפך להיות חלק מהמשפחה שלנו. אני מסתכל על ההורים הקדושים האלה, על האחים שלו, באילו כוחות הם, בשארית כוחותיהם הם מנסים להבהיר, לחדד משהו. האבא לא מוכן לפרסם סרטון שמתן עבר לינץ' בחטיפה. הילד הזה היה על טנק ולא אמר אני הולך, הוא יודע שמאחוריו יש אזרחים, הוא נשאר שם והוא נלחם. לדאבוננו, כנראה שהוא היחיד שנשאר בחיים. אבל ראיתם אותו, הוא פצוע. יש שם עוד חיילים, יש שם עוד אזרחים, יש שם עוד אזרחיות. למה מחכים? תגידו לי עכשיו, עוד עשר דקות מה יקרה. תבטיחו לי שהם יישארו חיים. מישהו יכול להבטיח את זה פה? מישהו בממשלה יכול לומר לי זה בסדר? הם לא מתים? הם מתים. 41 נרצחו בשבי, 41. רבותיי, אני פונה אל הציבור ואני פונה אל בית המחוקקים הזה, תתעוררו, די, נמאס לנו להגיע לפה. אנחנו לא רוצים להיות פה, אבל אנחנו עולים לפה כדי שתשמעו, תעשו מעשה. ולא להגיד לנו אנחנו איתכם, זה לא מספיק. יש לכם, לסיעה שלכם יש כוח. ואם אתם מכבדים את עצמכם עד הסוף, תעשו מעשה. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> שלי שם טוב, בבקשה. << אורח >> שלי שם טוב: << אורח >> אני שלי שם טוב וברוך השם עומר הבן שלי שב הביתה אחרי 505 ימים. ואני נמצאת פה הפעם, אני אגיד שלפני שעומר שב הביתה הייתי פה והייתי על אדים, כי בקושי הייתי קמה בבוקר, אוספת את עצמי ורצה בכל הארץ ומדברת וגם מגיעה לכאן בשביל הפחד הזה של חיים או מוות, של מה יקרה לעומר שלי. ועומר שלי יצא בעסקה הזו, תכף הוא כבר חודש בבית, וכל יום הוא נס, הוא נס, לקום בבוקר וללכת ולראות אותו ישן בחדר שלו. וזה נס שהוא מבקש ממני שאני אכין לו לאכול. ואני אשתף בכמה דברים שעומר שפגש את אלוהים בשבי. בתקופה שעומר היה מעל האדמה, הוא היה בסך הכול 54 ימים מעל האדמה. הוא היה עם איתי. ובזמנו, לחץ צבאי, שאני אגיד פה שהחיילים הגיבורים שלנו, צבא ההגנה לישראל, המשפחות השכולות ששילמו את המחיר הכי כבד, והטענה היא לא חלילה, כי אותן אני אוהבת ומחבקת ומכבדת. ובהפגזות שהיו שם, לילה אחד הם שמעו את השריקה של ההפגזה רגע לפני שהיא נוחתת ומתפוצצת, אבל הם שמעו רעש של נפל והפצצה לא התפוצצה. ויום למחרת אחד מהשובים סיפר שזה היה ממש 50 מטר ליד הבית שהם היו בתוכו. זאת הפעם הראשונה שהייתה השגחה עליונה על עומר שלי. הפעם השנייה הייתה מייד אחרי שאיתי עזב, עומר הועבר למנהרה בעומק 40 מטר מתחת לאדמה, ללא יכולת לעמוד, ללא יכולת ליישר את הידיים לצדדים, בחושך, בעלטה מוחלטת, כשיש לו פנס קטן שהוא שומר אותו רק לכמה דקות ביום שהוא יוכל להדליק אותו כדי שהוא יראה משהו. הוא היה שם 50 יום. בהתחלה היו שתי פיתות ואחר כך פיתה ובשבוע האחרון הוא היה עם ביסקוויט אחד ביום ומים מלוחים. חמישה ימים אחרונים הוא היה בלי אור בכלל, בלי אור בכלל. והוא התפלל, הוא ביקש מאלוהים, אלוהים, בבקשה תוציא אותי מכאן, בבקשה, אלוהים, תוציא אותי מכאן. שעתיים אחרי הגיעו השובים שלו והעבירו אותו למקום אחר. יומיים אחרי מגיע המפקד ואומר: מה הוא עושה פה? תחזירו אותו למנהרה השנייה. אחד מהשובים אומר: אנחנו נחזיר אותו מחר, שיעבור פה את הלילה ונחזיר אותו מחר. באותו לילה המנהרה הזאת הופגזה וכל השובים שהיו שם נהרגו. זאת פעם שנייה שהייתה השגחה עליונה על עומר. כל יום בשבי הוא חיים או מוות, ולחטופים אין זמן, וכל יום שובר אותם יותר ויותר, כי הם מתעללים בהם פיזית ונפשית. האויב שלנו הוא אכזר ומגיע שנחסל אותו, אבל בואו נוציא קודם כול את ה-59 האלה, שהמשפחות האהובות שמחכות להם כאן יזכו לחבק, חלקן לחבק וחלקן לקבור את האהובים שלהם. ואחר כך נבוא בדיון וחשבון עם כולם. כן, לכולם מגיע ביטחון והניצחון המוחלט לא יכול להיות כשיש לנו חטופים שם. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה. חנה, בבקשה. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> שלום לכולם, שמי כהן חנה ואני הדודה של ענבר היימן. זו ענבר, הילדה היפה. ענבר שלנו התנדבה במסיבת הנובה ועם חדירת המחבלים היא ברחה לכביש הדמים, שם היא נלכדה על ידי מחבלים בני עוולה, הם רוצחים אותה באכזריות ולוקחים אותה לעזה. ענבר שלנו הו]קרה על ידי מדינת ישראל ב-7 באוקטובר. כרגע אני לא אכנס למי אשם ומי לא אשם, זה עוד יחקר והמסקנות יוסקו. שנה וחצי, שנה וחצי אנחנו מחכים לקבל את הילדה שלנו ששילמה בחייה, אנחנו מחכים לקבל אותה לקבורה בארץ ישראל ואנחנו לא מצליחים. אני עולה לפה פעמיים בשבוע שנה וחצי ואני מתחננת לקבל את הגופה של הילדה שלנו לקבורה. אבל לא קיבלתי כלום לקבורה, לא קיבלתי. נהפוך הוא, הייתה עסקה הומניטרית ששחררה 33 חטופים, שחררה את כל הנשים שהיו בשבי, ביניהן גם כאלה שלא בין החיים. אבל הבעיה היא ששכחו את ענבר, צעירת הנשים כיום בעזה. הנה התמונה, ענבר שלנו. שכחו אותה, זאת ענבר באמצע, שכחו אותה עם עוד שתי נשים. אוקיי? תסתכלו. ענבר בת 27 בלבד שנרצחה והופקרה, נשארה מופקרת פעם שנייה בעזה. לא יכול להיות שלא ראו אותה ולא יכול להיות ששכחו מקיומה, מי ששבה אותה יודע איפה היא נמצאת. מדינת ישראל לא דרשה אותה. אי אפשר שלא ידעו איפה היא נמצאת. ענבר בעלת תלתלים ארוכים, 1.78 מטר, ילדה יפיפייה, מי ששבה אותה יודע שהיא אצלו. מדינת ישראל פשוט לא דרשה אותה, לא ביקשה אותה, כי ענבר שלנו הפכה לסוג ב', לסוג ב'. ענבר, עופרה וג'ודי אחרי לכתן הפכו במדינת ישראל לסוג ב'. הן כבר לא בחיים, לא שווה לבקש אותן. אבל אני פה בשביל להגיד ובשביל לדרוש ולומר ענבר שלנו היא צעירת הנשים, היא אישה, היא אישה בחייה והיא אישה לאחר לכתה, את התואר הזה אף אחד לא יכול לגזול ממנה, לא בחייה ולא בלכתה. וענבר שלנו, עופרה וג'ודי, שלוש נשים שהופקרו, מדינת ישראל לא החזירה אותן. עכשיו אני רוצה להסביר עוד משהו. כנראה שאנשים לא מבינים מה זה לאבד ילד. זה העונש הכי קשה שיש להורים, לאבד ילד ולקבור אותו. במקרה של אחי וגיסתי, הם איבדו ילדה יקרה מאוד, מוכשרת מאוד, והם לא קוברים אותה. זה העונש הכי גדול שמדינת ישראל גזרה על ההורים של ענבר. ההורים של ענבר נרצחים איתה כל יום. זה לא שענבר נרצחה וזהו. ההורים שלה נרצחים איתה כל יום ויום. אנחנו עזבנו מקומות עבודה, יש לנו עבודה חדשה, אנחנו עסוקים בלהחזיר את ענבר שלנו לקבר ישראל. וזו מלחמה רצינית מאוד, רצינית מאוד. וכמו שאמרתי, היום ענבר נשארה בעזה, הבחורה הצעירה ביותר, רק בת 27. וככל שיעבור הזמן יש סיכוי גדול שלא נמצא את מחצית מהחללים. כבר היום אנחנו לא יודעים איפה נמצאים רבים מהם. יעלה על הדעת שהורים צריכים לחיות עם המחשבה שהילדה שלהם נרצחה באכזריות, לא הוחזרה לקבר ישראל, ויש סיכוי גדול שיבנו עליה את עזה? אני מסתכלת על אחי ועל אשתו ואני רואה את הגסיסה שלהם בעיניים. זה לא אח שלי, זו גם לא גיסתי, לא. גיסתי ישנה רוב היום עם כדורים, ואחי הפך להיות הצל של עצמו. ואני צריכה לשקם אותם. אבל בלי קבר לענבר אני לא אוכל לשקם את המשפחה שלי, אני לא אוכל לשקם אותה. ואני באה לפה פעמיים בשבוע ולא מבקשת, כי אין פה כבר עניין של בקשה, אני דורשת את הבת שלנו, את מה שנשאר ממנה, לקבור, להחזיר להורים שלה. ענבר כל החיים חלמה להתחתן עם שמלה ורודה, כשהיא לבושה בשמלה ורודה, ההורים שלה קנו לה חלקה, חלקת אדמה, וקנו גם להם, אחת לה ואחת לאבא, אחד ליד השני, וקנו להם מצבה בצבע ורוד. כי ענבר כבר לא תתחתן עם שמלה ורודה, אבל מצבה ורודה תהיה לה. ולאימא שלה צריך לתת את האפשרות שיהיה לה לאן לעלות, איפה לדבר עם הבת שלה, איפה להדליק לה נר. זה הדבר האחרון שמדינת ישראל מחויבת לאפשר להורים של ענבר, האחרון. ואני מבקשת ממך, חבר הכנסת טייב, אתה שומע אותי כל הזמן, אני יודעת שאתה מזדהה עם מה שאני אומרת. אתם תפעילו את ההשפעה שלכם להחזיר את כולם הביתה, את כולם, את החיים ואת הנרצחים ולהציל את המשפחה שלי, להציל את המשפחה שלי ממוות בייסורים, זה מה שאני מבקשת. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לי סיגל, בבקשה. << אורח >> לי סיגל: << אורח >> שלום לכולם. לי סיגל, עדיין במעמד של אח של, גיס של. אח שלי קית' וגיסתי אביבה חזרו במהלכים דיפלומטיים. כן, מה הפלא? לא דרך מלחמה. אני לא מזלזל בתוצאות של המלחמה, יש למדינת ישראל הרבה מאוד הישגים דרך המלחמה, אבל הישג אחד חסר לנו, והוא להחזיר 59 חטופים. אני מציע, וגם סליחה, לא מזלזל בחרמות ובשיימינג, שהסעיף צריך להיות התמודדות ממשלת ישראל עם תופעות החרם והאלימות בסביבת החטופים. ממשלת ישראל מחרימה 59 חטופים. שקופים, נהיו שקופים. גם המתים וגם החיים. מתן אנגרסט, חייל שריון, חטוף חי, פצוע. עומר נאוטרה, חייל שריון, חטוף מת. שניהם גיבורים, שניהם חטופים, ולמדינה שלי ושלהם ככל הנראה לא מספיק חשוב ודחוף להחזיר אותם. עומר, יש לו אזרחות אמריקאית גם, צריכים לכעוס עליו על המשפחה שלו שהוא אזרח אמריקאי ישראלי שבא לכאן והקריב את החיים שלו למען המדינה שלו? צריכים לכעוס עליו שיש לו אזרחות אמריקאית? ממש לא. קית' ומתן היו ביחד יותר מחודשיים. מתן תמך בקית', קית' תמך במתן, ומתן עשה את קית' אוהד כדורגל, מועדון מכבי חיפה. נחטף מכפר עזה, חזר אוהד מכבי חיפה, אפילו שר. אם זה לא היה אמיתי ועצוב זה היה מצחיק, אבל זה עצוב מאוד. קית' ואביבה באצטדיון שומעים את הקריאות, את התמיכה. מתן עמוק באדמה פצוע, אוהד מכבי חיפה מרחוק. זה לא תלוי בו, זה תלוי בנו, כל מי שיושב מסביב לשולחן, זה תלוי בממשלה שלנו, ובמפלגות בקואליציה וגם באופוזיציה. להיות באופוזיציה זה לא פותר. המפלגה שלך מחבקת אותנו כמעט מהיום הראשון ושמחתם שקית' חזר. אבל זה לא מספיק, זה לא מספיק להצביע בעד. כבר הצבענו בעד, אתם הצבעתם בעד, יש הסכם, יש מתווה, המדינה, הממשלה חתומה. אנחנו מפרים הסכם, פשוט אנחנו מפרים הסכם. מעבר למתווה הזה, הסכם בין אזרחים, בין ממשלה לאזרחים. חוסר כבוד מוחלט להשאיר 59 חטופים בעזה. מעניין אותנו יותר גבול עם לבנון, דרוזים להעביר מסוריה לישראל, איפה שאנחנו לא יודעים מספיק לכבד את הדרוזים שגרים, חיים בישראל, אנחנו מעבירים מסוריה שיעשו לנו עבודה. לא יפה, לא מכובד, לא מכבד את עצמנו, מביך. בבקשה ממך, היושב ראש, מר טייב, חבר כנסת, תפעילו את ההשפעה שלכם, הכוח שלכם, וגם מהאופוזיציה, אל תרפו. כל אחד ואחד קם בבוקר, מה עשיתי למען החטופים? הולך לישון, מה עוד אני יכול לעשות למען החטופים? תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה. << אורח >> אייל קלדרון: << אורח >> שלום. אני אעשה את זה יחסית בקצרה כי הדיון הזה הוא סופר חשוב וסופר ערכי ואני מקווה לפחות ששר החינוך יכבד את הדיון בנוכחותו אם לא אותנו. ואני רוצה לפנות לחברים הצעירים שיושבים פה, חברים, כל הכבוד לכם דרך אגב שאתם שותפים לדיון הזה. אין כמעט דיון יותר חשוב מזה, בטח בשלב הזה, שאתם יכולים לתרום בו. בקרוב אתם גם תתגייסו, אני מניח בקרוב או בקרוב פחות, אבל כנראה שכולכם תתגייסו, ואתם תלמדו על ערכי צה"ל. וערכי צה"ל אומרים, הערך הראשון הוא דבקות במשימה וחתירה לניצחון. לצערנו, ב-7 באוקטובר, כצבא, לא כבודדים, כצבא לא עמדנו בערך הזה, הצבא לא עמד בערך הזה של דבקות במשימה ולא הציל אותנו, אבל אם לא הצילו אותנו, לפחות שנעמוד בערכים הבאים בתור. הערכים האלה הם רעות, הם שליחות והם חיי אדם. וזה משהו שאתם תכירו ושלצערי, הרבה מאוד מאיתנו, בייחוד נבחרי ציבור, שכחו את הערכים שאומנם צה"ל, אבל צה"ל זה צבא עם וזו החברה הישראלית, שכולנו, כל הערכים האלו הם אלה שמאפשרים לנו להיות חברה ערכית ומוסרית שמתקיימת פה בשונה מכל אויבינו מסביב ועוזרת לנו לעמוד איתנים מול כל איום בכל זמן ובכל עת. ואתם חייבים לדעת שהערכים האלה עדיין מתקיימים כאן ושיש מי שדואג שהם יתקיימו בכל עת ועת. וזו הדוגמה שאנחנו כחברה ובוודאי ובוודאי נבחרי הציבור שלנו חייבים שתהיה לנגד עינינו וחייבים לפעול, ואני שם את הדגש על לפעול, כדי שהדבר הזה יקרה. וכשיש לנו עדיין 59 אנשים שם ואנחנו עושים מאום כדי להחזיר אותם לכאן, הערכים האלה לא מתקיימים, וזה מה שהילדים שלנו, הנוער שלנו לומד. ולזה אי אפשר לתת יד. ולכן, חבר הכנסת טייב, אני יודע שהלב שלך במקום הנכון ואתה בוודאי למדת על ערכי צה"ל כי אתה גם שירת בצבא, אבל זה לא מספיק. אתם צריכים לצאת ולעשות ולפעול באופן אקטיבי, כי אלוהים, הזמן של כולם כבר עבר. זה הדבר שחייב להיות לנגד עיניכם בכל רגע ורגע, כי יש פה נוער שמסתכל על כולנו, הוא חייב לדעת שיש לו מנהיגות ערכית ומוסרית. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה. ד"ר חנה קטן, פורום הגבורה, בבקשה. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> אני רוצה להתחבר למה שנאמר ולומר שגם פורום הגבורה וגם פורום אימהות הלוחמים שאני גם מייצגת, כולם מאוד, מאוד רוצים שהחטופים יהיו בבית כבר בשמחת תורה. זו אקסיומה, זה ברור מאליו. אני חולקת על האמירות הפוגעניות כלפי המדינה שלי. זאת המדינה שלי, אותה אני אוהבת, עבורה שמונה מהבנים שלי נלחמים כבר משמחת תורה, והמדינה היא לא אשמה במה שקורה בזה הרגע כי האויב שלנו הוא זה שאשם בזה. אנחנו מנסים שוב ושוב לפתור את הבעיה. מאות בחורים נפלו כדי להחזיר את החטופים וכדי להבטיח שלא תהיה חטיפה נוספת. יש משפחות שכולות שעומדות פה שהילדים שלהן נפלו והם אוהבים את המדינה ויהיו מוכנים לשלוח שוב את הבנים הנוספים כדי להילחם על המדינה הזאת, כדי לדאוג שאנחנו ננצח את המלחמה הצודקת הזאת, אין צודקת ממנה. הבעיה היא שאין לנו פרטנר, הפרטנר הזה לא מוכן בשום הסדר, לא מדיני ולא אחר, הוא לא מוכן לשחרר את החטופים האלה. ההנחה שלנו היא שאנחנו צריכים להכניע את האויב ולא להצדיע את האויב, אלא להכניע את האויב שלנו. למנוע ממנו מים וחשמל כבר מהיום הראשון של המלחמה. עובדה שזה נעשה בתחילת המלחמה, זה היה מאוד, מאוד יעיל. עכשיו יש לנו גב מארצות הברית לעשות את הדבר הזה. אם אין ברירה, ותאמינו לי, אני הראשונה שלא רוצה שתהיה מלחמה, אני לא ישנה בלילה כבר משמחת תורה, כל כך הרבה בנים בצבא, כל כך הרבה נכדים נמצאים לבד, יש לי בנים וחתנים שהם נמצאים בסבב החמישי שלהם, עשרות נכדים שאבא לא נמצא בבית, לא בפסח, בסבב השני כבר לא נמצא בבית בפסח, ונמצאים שם רק כדי לנצח את המלחמה הזאת, כדי להחזיר את החטופים, כדי לדאוג שאנחנו לא נחווה שוב אסון שכזה. אבל צריך לדייק, האשם פה היא לא המדינה היקרה שלנו. היו מחדלים, מחדלים גדולים מאוד, מאוד, מאוד, לא רק עכשיו, היה אסון צאלים, היו כל כך הרבה אסונות. בוודאי שזה אסון איום ונורא, אין מילים כדי לתאר אותו. אבל עדיין, גם אם המדינה נותנת לי סטירה לחי, זאת המדינה שלי. אני גורשתי מגוש קטיף ועדיין הבנים המשיכו להילחם ועדיין הבנים המשיכו להתפלל את התפילה לשלום המדינה כי זאת המדינה שלנו. והמלחמה הזאת היא מלחמת מצווה, היא מלחמה שהתורה מצווה עלינו להילחם אותה כדי שאנחנו נוכל לחיות במדינה היחידה שיש לנו בשלום ושלווה. רק לא להתבלבל, האויב הוא לא הממשלה ולא המדינה, האויב הוא האויב האכזרי שבצע את מה שביצע ורק זומם שוב ושוב לבצע, שרק לא נתבלבל. בעזרת השם שיחזרו החטופים כמה שיותר מהר, אנחנו מתפללים עליהם וחושבים עליהם ופועלים למענם יום-יום שעה-שעה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חן, בבקשה. << אורח >> חן אביגדורי: << אורח >> אני רוצה קודם כול לפנות לכל מי שבא לפה בשביל נושא הדיון בסוג של התנצלות שאנחנו גונבים לכם את הזמן. חרם ואלימות בקרב תלמידים זו תופעה שצריך לעקור מהיסוד. אני שמח על הדיון הזה, אני מצדיע לכל מי שבא לפה. << קריאה >> אייל: << קריאה >> במיוחד לילדים החמודים שהגיעו. << אורח >> חן אביגדורי: << אורח >> אמרתם לא להגיד חמודים פעם שעברה. במיוחד לילדים הבוגרים והנפלאים שהגיעו לכאן ועומדים על שלהם ובסבלנות מאזינים לנו. אנחנו נעשה את זה קצר. גברתי, חבל שאת לא מאזינה לי כי יש לי משהו להגיד לך באופן אישי. חבל שאת הולכת. אני איתך על 100%, המדינה שלי ב-100%, לי יש דגל במרפסת. החג שהכי מרגש אותי בעולם זה יום העצמאות. היום הקדוש לי בשנה, מחילה, כי אני לא אדם מאמין, זה יום הזיכרון. אני ישראלי, אני אוהב את המדינה שלי. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> גם לי זה יום הזיכרון. << אורח >> חן אביגדורי: << אורח >> המדינה שלי לא הייתה שם כשחטפו את האישה שלי ואת הילדה שלי, המדינה שלי לא הייתה שם ב-10 באוקטובר כאשר האויב הנורא והאכזר והנאצי הציע כולם כולל כולם ודפדפו את זה הלאה. והמדינה שלי לא נמצאת שם כשזיו וגלי בפנים וכשעוד כל מיני אנשים בפנים. היא לא שם, היא לא מוציאה אותם, היא לא עושה מספיק. אני לא רוצה להיכנס לעניין של רוצים, לא רוצים. לא עושים מספיק. יש עדיין 59 אנשים שם, חייבים להוציא אותם, וחייבים להוציא אותם לפני שמתחילים את החרבו דרבו, כי אי אפשר לעשות חרבו דרבו כשיש לנו אנשים בפנים. מכיוון שזו ועדת חינוך אני רוצה להציע שני קורסים למערכת החינוך. הקורס הראשון, קורס בסולידריות. לי עוד פה? לא. כשבאו לאמילי דמארי ואמרו לה את יוצאת היום, היא אמרה אני מעדיפה שיוציאו את קית' לפניי. כשרצו להוציא את לירי אלבג לחופשי היו צריכים לרמות אותה שמצלמים את הסרטון כי היא לא הייתה מוכנה לעזוב את אגם ברגר. זו סולידריות במקום הכי חשוך, הכי נורא, הכי תת אנושי. בוא נעלה שלב אחד למשפחות חטופים. אדוני היושב ראש, כשאני רואה, לצערי כבר, אני לא רואה את זה שלושה שבועות כי שלושה שבועות המדינה בסטגנציה, כלום, לא עושים כלום. לא הולכים לא לקטע של החרבו דרבו ולא משחררים, שלושה שבועות לא עושים כלום. וכשאני רואה, ראיתי בימים של השחרורים שאנשים כמו שלי, שרק עכשיו שחררה את הילד שלה והיא פה במקום להיות 100% אימא של שב ולהתעסק עם השיקום שלו, ואנשים שעכשיו השתחררו באים לכיכר ונפגשים ומחבקים משפחות של חטופים שעדיין שם, אתה רואה בחיבוק הזה, אדוני, מה זו סולידריות אמיתית, מה זה עם ישראל ביחד. ואני לא צריך עוד פעם להגיד שאחד זה מאופקים והשני מקיבוצים והשלישי מהתנחלות, וזה לא משנה בכלל. הקורס לסולידריות מתקיים כל יום בכיכר החטופים, כולם מוזמנים. תבואו, תלמדו מאיתנו מה זה להיות ביחד, לפעול ביחד בגלל שאנחנו פועלים לא רק למען החופש או הכבוד במקרה של חללים של 59 חטופים, אנחנו נלחמים פה על דמותה של המדינה. וגם אחרי שיחזרו כולם בעזרת השם ובמהרה תהיה לנו עוד עבודה לתקן, אבל מפה אנחנו נתחיל. את הקורס השני אני ממליץ בכאב רב. אני ממליץ למערכת החינוך לקחת שני שיעורים באזרחות ובמקום ללמד אזרחות, שמה זה שווה? שילמדו תלמידים איך להוציא דרכון אמריקאי. כי מה שקורה בשלושת השבועות האחרונים ובמיוחד בשבוע האחרון, אדוני, זו סלקציה בין יהודים, אין דרך אחרת לתאר את זה. והדרך הזאת של הפעימות ושל השלבים היא משהו שמדינת ישראל בחרה בו, קידמה אותו, רוצה אותו. ובתכל'ס, מה שקורה, אדוני היושב ראש, זה שמשפחות מסתכלות אחת בעיניים של השנייה וזה מפרק לנו את הסולידריות כי הם מתחילים לחשוב על מחלות שאולי היו לילד שלהן כדי שהוא יחשב יותר הומניטרי ואולי יש לו איזה דוד באמריקה שיוכל. אני לא מבין את זה. מישהו כבר כתב, תדע כל אם עברייה להוציא דרכון אמריקאי לילד שלה לפני שהיא שולחת אותו לצבא. לאן הגענו? זו המדינה שלנו. זה שלנו, זה של כולנו. אלי שרעבי שנייה וחצי, כשהריח של השבי עוד בבגדים שלו צריך לנסוע להתחנן לנשיא טראמפ כי יש ייאוש מהנהגה שלנו? שני איחולים אחרונים, אחד חיובי ואחד שלילי. אני מאחל לכל 57 החטופים שראש הממשלה יתנהג באותה מהירות, יעילות ומוטיבציה, מיום חמישי מהראיון של נדב ארגמן עד פיטורי ראש השב"כ, פחות משבוע, שיעבוד באותה מוטיבציה, באותה יעילות, באותה חריצות, באותה נחישות בשביל להוציא את כולם. זה האיחול שלי לחטופים. ויש לי עוד איחול אחד, אדוני, שאני הולך ומפזר אותו כי זה בלתי נסבל. בזמן האחרון אנחנו שומעים יותר ויותר את הטיעון הנבזי "הוצאנו את רוב החטופים", "הצלחנו להוציא אחוז כזה וכזה מהחטופים", "היו 250, עכשיו יש פחות מ-60", כל מיני דברים כאלה. אני רוצה להגיד, אדוני, ואתה יודע שאני מקפיד על שפה נאותה, אבל בכל זאת. כל מי שמשתמש בטיעון הנבזי הזה של אחוזים של החטופים, של רוב החטופים, אני מאחל לו מכל הלב בריאות שלמה לרוב הילדים שלו. אין אחוזים בכזה דבר, אין חצי הריון, המשימה לא הושלמה עד שמספר 59 לא עובר גדר. אל תבואו אלינו עם אחוזים, זה אכזרי בטירוף. אני מאחל לכל מי שמשתתף בדיון החשוב הזה הצלחה רבה, זה דבר חשוב מאין כמותו, כי זה הבסיס, כי אם אתה עושה חרם בבית ספר, אתה עושה אחר כך גם חרם כשאתה מבוגר, אתה לא מסתכל על האחר, אתה מסתכל על דברים שלא קשורים אליו, אתה מנדה אותו בגלל מה שהוא או בגלל דברים שקרו לו, שזה עוד יותר גרוע. תנו פייט על הדבר הזה, כי אתם זה גם העתיד של המדינה. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בבקשה. << אורח >> איבון דנגורי: << אורח >> שלום לכולם, שמי איבון דנגורי, אימא של גל דנגורי שנרצח במסיבת הנובה יחד עם שני חברי ילדות שלו, נדב ברטל ואופק רביע. חלקכם מכירים את הסיפור שלי מאותו יום, חלקכם לא, ממש, ממש בקצרה. ב-12:30 יצאנו מהישוב בית אריה בשומרון לכיוון הדרום, לתומי חשבתי שנגיע לאיזה חמ"ל צבאי, יוציאו לנו את הילדים ונחזיר אותם הביתה. לצערי, מה שקרה באותו יום זה שהגענו ב-14:30 לרעים אחרי עצירה קלה בפטיש, ב-14:30 בדיוק פתחו את חדרי השירותים, אני לא צריכה לספר לכם מה ראיתי שם, מה ראיתי בכלל באותו יום בשטח. בשעה 16:30 הגענו למפלסים ושם מצאנו את גופות שלושתם. אספנו אותם ברכב הפרטי שלנו והבאנו אותם לאסף הרופא. הם נקברו יום למוחרת. אנחנו פה בוועדת החינוך, והילדים המדהימים שיושבים פה, הלוואי ויכולתי להגיד לכם תלמדו מהגדולים, לצערי אני לא יכולה. אתם כנראה תצטרכו למצוא את הדרך בעצמכם, בנושא חרמות, בנושא אחריות וקבלה אחריות. אני נציגה של פורום דין וצדק, פורום דין וצדק מונה כ-130 משפחות. אנחנו נגד ועדת חקירה בראשות שופט עליון, אנחנו לא מאמינים במוסד הזה. לאירוע כל כך יוצא דופן שקרה אנחנו רוצים ועדה יוצאת דופן, ועדה שאנחנו, המשפחות, נהיה חלק ממנה. בנושא חרמות, אני רוצה לשתף אתכם שאנחנו מגיעים לפה שבוע אחרי שבוע, נפגשים עם חברי כנסת, 120 חברי כנסת, משמיעים את קולנו, ולתדהמתנו הם עולים למליאה ואומרים: כל המשפחות השכולות בעד ועדת חקירה. הם קוראים לה ממלכתית, אני קוראת לה לפי החוק ועדה בראשות שופט עליון. כולם בעד הוועדה הזאת, כמה מפתיע. 130 משפחות שפשוט עושים עליהן חרם, הקול שלנו לא נשמע. ערוץ 12, 13, שנה וחמישה חודשים לא חשבו להזמין אף אחד מאיתנו להשמיע את הקול שלנו, אף לא אחד במשך שנה וחמישה חודשים. למישהו פה זה נשמע הגיוני? למישהו פה זה נשמע הגיוני? אם זה לא חרם, מה זה חרם? לגבי לקיחת אחריות. לקיחת אחריות, ילדים נחמדים, לקיחת אחריות זה לא מהפה לחוץ. כשרמטכ"ל לוקח אחריות ובאותה נשימה נוסע לארצות הברית לקבל מדליה איזו מין לקיחת אחריות זאת? אתם יכולים להסביר לי? על מה הוא מקבל מדליה? על 1,200 נרצחים? על מאות חטופים? על מאות חללים? על מה מדליה? איזו מין לקיחת אחריות זאת? כשחליווה הודה, לקח אחריות, איפה הוא מאז? מטייל בעולם, עובר ממדינה למדינה. מאיזה כסף? מהפנסיה התקציבית שאנחנו, ההורים השכולים משלמים לו? זאת לקיחת אחריות בעיניכם? << אורח >> איבון דנגורי: << אורח >> רונן בר, ראש השב"כ, אחראי, אי אפשר לומר שהוא לא אחראי, נכון? נדבק לכיסא, נדבק לתפקידו, למה? למה? הוא מתנה את עזיבתו באיזו ועדת חקירה תקום, איפה נשמע כזה דבר שאחד הנחקרים הראשיים, הוא יחליט איזו וועדה תחקור אותו? ולמה שלושת האדונים הנכבדים האלה, הרמטכ"ל, ראש השב"כ וראש אמ"ן מתעקשים על ועדת חקירה ממלכתית? למה? לא נשמע לכם קצת מוזר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא מוזר. << אורח >> איבון דנגורי: << אורח >> לא, חברים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חברים, מספיק. << אורח >> איבון דנגורי: << אורח >> אנחנו, למרות שהקול שלנו לא נשמע - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תעצרי שנייה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מדברת פה אם שכולה, תכבדו אותה. איזו חוצפה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני מודיע, מי שמפריע, ואמרתי את המדיניות שלי, אני לא עוצר, למרות שזה אוכל את כל הזה, אני מכבד גם את משפחות החטופים וגם את המשפחות השכולות. מי שיפריע, לא משנה מאיזה צד של המפה, כולם בצד אחד. מי שיפריע יצא מייד החוצה בלי התרעה מוקדמת, הודעתי. << אורח >> איבון דנגורי: << אורח >> אני רוצה לומר פה חד משמעית שוועדת חקירה בראשות שופט עליון לא מקובלת עלינו, אנחנו לא מאמינים בה. ועדות טיוח, כבר ראינו את התחקירים הצבאיים, הצה"ליים, של השב"כ, של חיל האוויר, ראינו. כמי שהייתה שם בשטח, מ-14:30 עד 17:00 לא היה מטוס אחד באוויר, מטוס אחד לא היה. היה מסוק אחד שחג למעלה, זה הכול. ואני שואלת אתכם, אם אני יצאתי ב-12:30 מבית אריה והגעתי ב-14:30 לרעים, עזבו מה קרה בלילה, שאנחנו כבר עכשיו לאט-לאט מבינים, ב-6:00, ב-7:00, ב-8:00, קחו 11:00, כבר ידעו מה קורה? אם היו יוצאים מרמת הגולן כוחות, הם היו צריכים להגיע לפניי, הם היו צריכים להגיע לפניי. עם כל הכבוד, קחו את התחקירים האלה שלא שווים את הנייר שהם כתובים עליו, ואני מבקשת ודורשת, תחזרו על התחקירים. יש רמטכ"ל חדש, שיפתח את התחקירים ויבדוק אותם שוב. אני מקווה שבקרוב יהיה גם ראש שב"כ חדש שגם הוא יפתח את התחקירים ויבדוק אותם שוב. שחיל האוויר יבדוק את התחקירים שלו שוב. אנחנו לא נקבל את זה, ועדות טיוח אנחנו לא נקבל. הילדים שלנו לא יחזרו, הם לא יחזרו, אבל אנחנו רוצים לדעת מה קרה להם. ומילה אחרונה למשפחות החטופים, ליבנו איתכן, הלוואי ולנו היה איזה שביב של תקווה שמישהו מהם יחזור. אני מאחלת לכם באמת מכל הלב שיחזרו, החיים שיחזרו לשיקום והחללים לקבורה, ושכל אחד מאיתנו פה יסגור מעגל. אני בטוחה שכל מי שיושב סביב השולחן הזה רוצה לדעת את האמת, אולי הדרך חלוקה. אבל יש לנו 120 חברי כנסת, 120 חברי כנסת שהם נציגים של כולנו, לא משנה במי הצבענו, בסופו של דבר הם נציגים של כולנו. תוציאו את הפוליטיקה מהשכול שלנו, שבו כולכם סביב שולחן ותחליטו על ועדה שתהיה מקובלת על כולנו, על כל המשפחות השכולות, כל המשפחות השכולות. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. קטי, בבקשה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אני חושבת שעדיף שפנינה תהיה, אני אגיד לך למה. כי אני הגעתי להסדר עם משרד החינוך על כך - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אנחנו לא דנים בהצעת החוק, אנחנו דנים בנושאים - - - << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> של החרם. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> של החרם. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> כן. קודם כול, פתחנו במוקד. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אמרתי שיש חמש הצעות חוק שמונחות על שולחן הוועדה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> לא, אני אגיד לך משהו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הצעת החוק שלך, כרגע ביקשת לשים אותה בצד. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> בצד, נכון. בטווח של שעה אחת הייתי בארבע ועדות, אני כבר לא יודעת איפה אני נמצאת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> החלטנו להניח אותן בצד לאור הצעדים שבוצעו על ידי המשרד. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> כן, נכון. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יחד עם זאת, אנחנו רואים שישנם - - - << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> בדיוק, אבל יש לי כמה שאלות למשרד. זה דווקא טוב שאנחנו התכנסנו היום כי מאוד, מאוד חשוב לי לדעת מספר דברים. רשמתי אותם לעצמי, אני כבר לא יודעת באיזו ועדה השארתי את זה. אני פשוט אשמח לדעת לגבי הנתונים. אני רוצה כמובן להודות לשר החינוך באמת וגם לכל הצוות הנפלא במשרד החינוך, ולבני הנוער שהתעקשו ועמדו על כך ועשו כל כך הרבה למען הקמת המוקד הזה, שזה חלק מהחוק. זה בצד האופרטיבי, זה חלק מהחוק, להקים מוקד שיפעל למען אותם ילדים, נערים וכולי שירצו לבוא ולומר מה קורה אצלם או אם קיימת בעיה ופשוט להתיעץ. אני דווקא רוצה להזכיר מספר חברים שנמצאים כאן מהחבר'ה הצעירים, את מרואן, את יובל, את לידור, את אורן להב, אני לא יודעת אם הוא פה, ואת אופק ראשון. החבר'ה הצעירים המדהימים האלה ליוו אותי במשך כל הזמן הזה לגבי העשייה שנעשית. ואני כמובן רוצה להודות גם לשורה של עמותות שעוסקות בסוגיה הזו, כנפי דרור ועוד רבים אחרים שגם נפגשתי איתם. וביחד אנחנו חושבים על רעיונות, ולכולם, לכולם בלי יוצא מן הכלל עלו אותן שאלות: מהו מספר הפניות שהגיעו למוקד בחודשיים האחרונים, שזה מאז ההפעלה שלו. וזה מאוד, מאוד חשוב לנו לדעת, כי הנתון הזה יכול להגיד לנו אם זה עובד או לא עובד, סוג של ניסוי וטעיה. מתוך כלל השיחות שהתקבלו במוקד, כמה באמת זכו למענה, מה מספר השיחות שנותרו ללא מענה? המענה במוקד אמור להינתן על ידי גורמי מקצוע, כפי שאני הבנתי בטקס שקיימנו, כדוגמת פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, כל מיני גורמים שבאמת מוכשרים והוכשרו לנושא הזה. בפועל, כמה נתוני מענה במוקד הם אינם, יכול להיות שגם התשובה תהיה שאין דבר כזה, שהם אינם גורמי מקצוע. לאחר פתיחת המוקד דווח על מספר מקרים בהם המענה שניתן הפנה אותם בחזרה לבית הספר. זאת אומרת, במענה שהם התקשרו כי הם ראו בזה גורם חיצוני אובייקטיבי, כמה מבין הפניות הללו הפנו את החברים היקרים האלה, את הילדים הרכים האלה, הפנו אותם חזרה לבית הספר. כי הרי מה הנפקא מינה? אנחנו רצינו להוציא את זה מבית הספר עד שתהיה פונקציה, שזה החלק השני של החוק, שתהיה פונקציה מוסמכת שתשב בבית הספר ותטפל בזה ותוריד את העומס ממשרד החינוך. אבל בהיעדר פונקציה כזאת מי שאמור לעשות את זה זה אותו מוקד. אני לצערי לא קיבלתי מענה, אני מאוד מקווה שאני אוכל לקבל את זה היום, כי זה מאוד, מאוד חשוב לי. שוב, אני חוזרת ואומרת, אני מבקשת, החוק הזה לא נועד להטיל את העבודה על היועצת של בית הספר. יועצת בית הספר מטפלת במגוון רחב של בעיות, המטרה היא לא לבוא, לקחת אותה ולהעמיס עליה, זה אותו מראה של משאית שאתה מעמיס עוד, ועוד, ועוד, ועוד ובסוף המשאית קורסת. רציתי להגיד דוגמה אחרת אבל זו דוגמה מעליבה, אני מעדיפה להגיד משהו שהוא לא. ולכן, אני ממש מבקשת בכל לשון של בקשה, אני יודעת שאתם יושבים וחושבים על יצירה כזו ואחרת או פתרונות כאלה ואחרים, אבל אל תנסו לחפש את זה בתחום בית הספר. בתחום בית הספר, שוב אני חוזרת ואומרת, לא רוצה להשתמש במילים חריפות, סוג של כשל, סוג של כשל בלטפל. אחרת למה יש בריונות, למה יש חרם? אם הכול בסדר, אין את הבעיות הללו. אבל אם יש בעיות כאלה, סימן שמשהו שם לא מסתדר. ואני חושבת שזה יותר עניין של עומס וחוסר התאמה מאשר סיבה כזו ואחרת. אני לא רוצה להשתמש במה שקרה לאחרונה עם אותה התאבדות של אותה נערה. אני הבנתי גם שהדברים הם לא רק עניין של חרם, יש עוד סיבות, יש עוד דברים. אני מעדיפה לא לדבר על זה, לא רוצה להציג את זה, אני בטוחה שזה לא העניין כאן, העניין הוא למנוע את המקרה הבא. אני שוב חוזרת ואומרת, אני חסידת המניעה, אנחנו צריכים לחשוב על דרך של למנוע. ולמנוע את זה על ידי זה שאנחנו מקדמים פעולות ופעילות כזו ואחרת כדי שהמקרה הזה לא יגיע לאופן הקיצוני שלו, שזה מה שלצערנו הרב ראינו. אנחנו נמצאים בעידן שאם אני מציעה לכם, כנסו למסעדה, כנסו לאיזשהו בית קפה ותראו משפחה ממוצעת, רגילה, נחמדה, שרוצה זמן איכות והולכת למסעדה, ושימו לב שכולם מתעסקים בפלאפון, אין אפילו שיח, אין ביניהם שיח. בסך הכול הכללי, הנושא הזה של אי שיח ואי רצון לבוא ולשתף, אם אלה חברים, אם זו משפחה, אם אלה הגורמים שנמצאים בבית הספר, זה מראה על חוסר יכולת לנהל זאת. ולכן, ברגע שיש לנו משהו שהוא חיצוני, שהוא מוסמך, שהוא ידוע בהכשרה שלו המתאימה, אני מאמינה שזה מונע, שזה מונע, ואני שוב חוזרת ואומרת, מניעה. ולכן, כדי שנוכל להמשיך הלאה ולהתקדם עם הנושא, אנחנו חייבים פשוט להביא את התשובות לגבי הנתונים. צריך להבין שכל זמן שלא נעשית בקרה אפקטיבית על פעילות המוקד, יש יותר תלמידים שנופלים בין הכיסאות ובמיוחד מאבדים אמון, שזה דבר שהוא מבחינתי הכי חמור. ברגע שילד מתקשר ומחזירים אותו בחזרה לבית הספר לטפל בנושא של החרם או של הבריונות, אנחנו לא עשינו שום דבר, ההפך, אנחנו אפילו הגדלנו את המצוקה. הוא יכול לקום ולהגיד: אם המוקד הזה שדיברו עליו כל כך הרבה לא מסוגל לתת לי את הפתרון, כנראה המצב שלי גרוע. שימו לב, זו חשיבה שהיא כן מופיעה אצל הילדים וכן מופיעה אצל הבוגרים ואסור לנו להגיע למצב כזה. מוקד חירום חדש שנכנס למערכת שממילא רווייה באינספור משתנים ומצריכה רגישות מיוחדת זה תהליך ארוך, ואני מודעת לזה שזה תהליך ארוך שבתוכו יש המון, המון גורמים שצריך לקחת אותם בחשבון. אין ציפייה שמייד כל מי שסובל מנידוי או מבריונות או ממשהו אחר, מייד כשהוא פונה, מייד זה נפתר, לא, אני גם לא חושבת שזה הרמטי, אני לא חיה במדינה של אפלטון, אני לא חושבת שזה הרמטי ב-100%, אני בטוחה שזה תהליך לאט-לאט. במקביל, לא שמעתי מהמשרד על הרחבת הפעילות החברתית בתוך בית הספר, לתוך כלל התלמידים בבית הספר, לאו דווקא למי שנמצא במצוקה קשה או קשה מאוד, אלא בכלל אני מדברת על כיתת הלימוד. צריך להתייחס לזה ולא ראיתי עדיין התייחסות. ושוב אני חוזרת ואומרת, זה תהליך, אני מודעת לזה, אבל אני רוצה לשמוע, כי אם, ואדוני היושב ראש, זה מופנה אליך, אם אנחנו לא נעקוב אחרי הנושא הזה, מה ששמתי לעצמי מטרה, אני שמתי לעצמי מטרה בקדנציה הזו, למנוע כמה שיותר ילדים שיסבלו במערכות החינוך במדינת ישראל מהחרמות. אני מאוד רגישה, מאוד רגישה לכל ילד וילד במערכת החינוך, אני מאוד רגישה לצרכים. לכן למשל אני אתן דוגמה שלא קשורה לנושא שלנו. כשהנושא של התפילין הגיע לאמצעי התקשורת וכולי וכולי עם אותו נער וכולי, אני הזמנתי אותו אליי. אני הזמנתי אותו אליי ושמתי דברים גם ביני לבינו בפרופורציות וגם רציתי לתת לו את הרצון ואת היכולת להבין שיש מי שתומך בו ואמרתי לו: אני פה בשבילך לכל דבר, כי אני בטוחה גם שאחרי שמנהל בית הספר עבר מכיתה לכיתה, הבנתי שהוא גם עבר סוג של שיימינג. ולכן אמרתי לו: אתה צריך לקחת בחשבון שגם אם אתה מחליט לבצע איזשהו צעד מסוים, ואני אומרת את זה לכל ילדי ישראל, אתם מחליטים לבצע צעד מסוים? תחשבו טוב-טוב שיש מי שמקשיב לכם, יש מי שרוצה לעזור לכם, יש מי שחשוב שצריך לפתוח בפניכם כל דלת אפשרית שחס וחלילה לא יקרה מצב כזה. מצד שני, אני פונה פה למשרד החינוך, אני מאוד, מאוד, מאוד מקווה שנוכל לקבל תמונה שמשקפת אכן את ההתייחסות שלכם לכל ההערות שציינתי, וכמובן, כמו שהתחלתי ואמרתי, אנחנו באמצע תהליך. אני בעד הסכמות, אני בעד שיתופי פעולה, אנחנו מנהלים כרגע, הצוות שלי במשרד ואנוכי מנהלים כרגע מהלך מאוד מבורך במשרד הביטחון, זה אוטוטו גם יצא לפרסום, כרגע זה בשלבים, בגלל חילופי הרמטכ"לים עדיין זה לא יצא. גם משהו שיסייע לחיילים שלנו, לא כזה גדול, אבל מאוד משמעותי לחיילים. אולי זה לא גדול למערכת, זה מאוד משמעותי לחיילים. אותו דבר אני אומרת, יכול להיות שהתחושה במשרד החינוך היא שיש כל כך הרבה עבודה ויש כל כך הרבה מה לעשות והתחושה היא שזה משהו שלילדים מפריע, זה מפריע לנו פה במשכן. תודה רבה לכם ואני אשמח לשמוע את התגובות שלכם. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. << אורח >> גיל אייכבאום: << אורח >> סליחה, אם אפשר משפט אחד, מכיוון שאני מייצג את המשפחה של הנערה שהתאבדה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא רלוונטי. << אורח >> גיל אייכבאום: << אורח >> לא, אני - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא רלוונטי, תודה רבה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> בלי פרטים. << אורח >> גיל אייכבאום: << אורח >> בלי פרטים, אבל אני רוצה משפט אחד על מה שאמרה חברת הכנסת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אדוני, לא. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> כל מה שאמרתי זה דיווח של משרד החינוך. << אורח >> גיל אייכבאום: << אורח >> זה בדיוק העניין, שיש מי שמפחד מאחריות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אדוני, אנא, אתה תקבל זכות דיבור בהמשך. << אורח >> גיל אייכבאום: << אורח >> לא, כי נאמר פה פשוט שכולם מסכימים שזה לא בגלל החרם, אני רק אומר, לא כולם מסכימים. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> לא, זה לא מה שאמרתי, אל תגיד משהו שלא אמרתי. אמרתי לא רק בגלל, לא רק. יש הבדל עצום. << אורח >> גיל אייכבאום: << אורח >> אני אתייחס לזה אחר כך, אבל - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קטי, אני אף פעם לא שמעתי שאנחנו דנים במקרה ספציפי ואני גם לא מכיר שהוועדה פה מתייחסת, במקום ועדה איזה דו שיח. << אורח >> גיל אייכבאום: << אורח >> אבל - - - גם כן בגלל המקרה הספציפי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> דניאל הגיבור, בבקשה. << אורח >> דניאל פטיסרי: << אורח >> אני? מה זאת אומרת? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כן, דניאל, בבקשה. << אורח >> דניאל פטיסרי: << אורח >> אני לא גיבור, מה זאת אומרת? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> דניאל, נו, בבקשה. << אורח >> דניאל פטיסרי: << אורח >> אני קצת דואג, אם יהיו לי טיקים תסלחו לי. הגעתי לספר לכם את הסיפור האישי שלי, איך התמודדתי עם כל החרמות וכל מה שסביבי וטיקים וזה, בואו נתחיל. אני דניאל פטיסרי, ככה כולם מכירים אותי, בן 15, תמיד אהבתי את עולם האפייה וכולם מכירים אותי כדניאל פטיסרי. במגפת הקורונה, כשהייתי בבית והשתעממתי, הטיקים שלי ממש התגברו והתלמידים, גם כשהייתי בבית הספר, תמיד הסתכלו עליי כאל מישהו מטומטם, מישהו משוגע, לא יודע. למה אתה פתאום באמצע השיעור צועק או שהיד זזה או שעושה רעשים? ואני, היה לי לא נעים. התחלתי לאפות ולאחר שנה התחלתי לצלם את תהליך הכנת הקינוחים ולתעד ברשתות החברתיות. בהתחלה פחדתי להצטלם בגלל הטיקים שלי, כי במשך שנים הילדים בבית הספר היסודי הציקו לי מאחר שהם לא הבינו למה הוצאתי קולות מוזרים, אבל עם הזמן התגברתי ולהפתעתי הבנתי שברשתות החברתיות אני מצאתי את הדרך להתמודד עם הקשיים בזה שאני סיפרתי את כל הקשיים ומה קורה בבית הספר, והתחילו לכתוב לי תגובות משמחות, והבנתי שזה לא כל כך מפחיד להיות ילד עם תסמונת טורט ושאני לא אשים לב לתלמידים שמנסים להפיל אותי ולהוריד אותי. בדיון הזה אנו דנים על מניעת החרמות בקרב בני נוער, בדיוק בגלל מה שסיפרתי אני דוגמה טובה לילדים שמתמודדים עם החרמות, שגם אם קבוצת ילדים או נערים תזלזל ותפגע בי, אני אתעלם ולעומת זאת אפנה לכיוונים שמעניינים אותי. גם אם מקבלים כמה קלפים פחות טובים, ככה מצאתי את התחביב שלי, אפייה ויצירת תוכן, ואת הדרך שבה אני לוקח ביטחון ויש לי יותר ביטחון וכך גם החרמות נעלמו. כי התחלתי לייצר תוכן, התחילו להיות לי עוקבים והתחילו להיות החברים שלי כי הבינו שאני לא מפחיד ושהכול בסדר ושזז לי הראש ולא צריך לצחוק עליי ושהכול טוב. את המסר הזה הייתי רוצה להעביר לכל מי שסובל מחרמות, אל תתנו לפגמים או לקשיים החברתיים לנהל אתכם. ברשותכם, אני אוסיף, אני חושבת שכדאי לעשות יותר הדרכות שקשורות למניעת חרמות כי זה נושא חשוב שצריך לטפל בו. אני חלק מהארגון "חיים על הקצה" עם לידור ואנחנו שואפים למגר יחד את תופעת החרם מהמדינה שלנו. תודה על ההקשבה. (מחיאות כפיים) << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> עוד שש שנים אתה יכול לרוץ לכנסת, לדעתי אתה - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כולם צריכים ללמוד ממך. מי שהגיש את ההצעות לסדר, חבר הכנסת ינון אזולאי, אני מבין שאתה צריך לרוץ חזרה לכספים. בבקשה. הצטרף אליך גם קרויזר, פנינה גם נמצאת איתנו. רעי גם צריך לדבר. בבקשה. אני רק מודיע, אנחנו ננסה למשוך עד כמה שניתן, אנחנו ננסה למשוך את הדיון עד 14:30 למרות שיש ישיבות סיעה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> כן, אבל אני כן אתעכב פה קצת, חשוב לי. תן לרעי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בבקשה, רעי. << אורח >> רעי שלום יודפת: << אורח >> תודה. אני רעי, אני בן 16, אני מעמותת חמניות. העמותה הזאת היא עמותה שעוזרת ונותנת מקום לילדים שאיבדו את אחד או שניים מהוריהם. לצערי, מצאתי את עצמי לפני שנתיים בבית מקבל בשורה שאבי נפטר מדום לב. הבשורה הזו הייתה מאוד מפתיעה כי שמונה שנים לפני זה אבי עבר שתי תאונות שגרמו לו להיות במצב סיעודי, שהוא הפך להיות פשוט נכה ולא היה אבא. בשבילי זה היה מאוד מפתיע כשהוא פתאום נפטר. במהלך אותן שנים של תאונות והמוות שלו חוויתי חרמות, בעיקר אחרי שהוא נפצע חוויתי חרם, פשוט הרחיקו אותי מכל הילדים, ולאחר מכן בכיתה ח' מצאתי את עצמי עוד פעם במקום מאוד לא טוב מבחינה של יורדים עליי כל יום בבית הספר וזה פשוט נגמר בפיצוץ של מכות ופיזי. ומצאתי את עצמי לאחר כמה דקות אחרי שזה נגמר במשרד של המנהלת ואומרים לי שלא משעים אותם ורצו גם כמעט להשעות אותי. הרגשתי אכזבה מבית הספר, ממשרד החינוך שלא הצליח להתמודד עם המצב הזה שילד חווה שנה ירידות על מי הוא, על מה שהוא, על איך שהוא מתנהג. למרות שהם יודעים את המצב בבית שלי הם עדיין ירדו עליי וניסו הכול ובסוף ניסו במאמץ אחרון לרדת עליי פיזית. ולצערי זה היה בסוף ח' וחזרתי בכיתה ט' למצב נוראי שפשוט באים וממשיכים לרדת עליי. אבל שבוע לאחר מכן, של תחילת כיתה ט', חוויתי את האובדן של אבא שלי, הסופי. חזרתי לבית ספר אחרי כמה שבועות ופשוט הם הפסיקו. ואני לא חושב שהם היו מפסיקים אפילו אם אבא שלי היה נפטר, הם היו ממשיכים, לא משנה כמה הם היו ממשיכים ולא היו עוצרים אותם. וצריך לתת כלים לאותם מורים שיעצרו את הדבר הזה, שיעצרו וימנעו, כי אין עוד דרך שמישהו יעצור את זה. אני פה לייצג, בגלל שאני חונך בעמותת חמניות, פשוט לייצג פה את החניכים שלי שאני לא רוצה שהם יחוו את מה שאני חוויתי. אני חושב שהם צריכים לחיות בית ספר בלי בעיות, בלי שאף אחד מציק להם, בלי שאף אחד אומר להם אין לך אבא ומתחיל לרדת על זה. אני פשוט פה לייצג את קהילת היתומים. תודה. (מחיאות כפיים) << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חבר הכנסת אזולאי, בבקשה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב ראש, תודה רבה לך על עצם הדיון. זו לא פעם ראשונה שאתה עושה את הדיון הזה, אני יודע עד כמה זה חשוב לך. באמת לדבר גם אחרי ילדים כאלה חמודים, כל אחד במקום שלו, מצד אחד זה כיף, מצד אחד זה קשה, כי מספרים פה גם קשיים, מספרים פה את הדברים. דניאל נראה לי, שדיבר קודם, אני לא יכול להיות בעוקבים שלו, אבל הייתי אם הייתי יכול. אני פשוט עם טלפון כשר, אבל תגיד לו שאני אעקוב אחריו בצורות אחרות. אבל באמת, אני התעוררתי, אני מכיר את הנושא קצת, אני בא גם מבית של חינוך, ההורים שלי היו מחנכים, וכשראיתי את המקרה של ---. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> בלי פרטים. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> לא, אלה פרטים שפורסמו, בשביל זה עשיתי גם את הדיון, היא יודעת, דיברתי איתה גם לפני זה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם אם זה פורסם, החוק אוסר לפרסם. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אני אחזור ואומר, אני לא סתם אומר את זה, אני קצת מכיר את הכללים, דיברתי גם עם האימא, תודה רבה על הייעוץ שאת נותנת לנו, דיברתי עם האימא, היא אז הייתה מעורבת וגם לפני שדיברתי על זה. לאחר שמפרסמים בעיתון אני לא חושב שיש - - - << דובר >> תמי סלע: << דובר >> לא, אבל זה החוק. וגם ההסכמה של האימא - - - << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אגב, בחומר הרקע של הישיבה גם - - - << דובר >> תמי סלע: << דובר >> לא, אבל - - - << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> טוב, חברים זה לא העניין. תודה על הייעוץ, מאוד מכבד, תודה רבה. אנחנו התכנסנו פה לשם האירוע עצמו. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> בסדר, אנחנו התכנסנו לדבר על נושא ספציפי. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אוקיי, עוד פעם לחזור על זה? תודה. יש לי חסינות, אני אנצל את החסינות שלי. סיימנו את האירוע? עכשיו בוא נדבר על העניין האמיתי. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> אכן לשם כך התכנסנו. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> למה את חייבת את המילה אחרונה? לא הבנתי. אני מכבד כל כך, ביקשת משהו, אמרתי לך בסדר, ממשיך הלאה. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> אוקיי. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> תודה. נדבר על האירוע עצמו של ילדים שנמצאים במקום של מצוקה והיום עוד יותר ועוד יותר, עם כל זה שיוצאים בסופו של דבר לבית, חושבים שבבית זהו, מגיעים למנוחה והנחלה ואז הם פותחים את הסמארטפונים שלהם ורואים שברשתות החברתיות מפיצים את העליהום שעושים להם שם, אנחנו רואים את הילדים, לאילו מצבים נפשיים הם מגיעים. וכשאני אומר, אני מסתכל על זה ואני אומר, אנחנו, כולנו כאן צריכים להרים דגל אדום כי זה כישלון בחינוך. אם ילד מגיע לבית הספר והוא מרגיש שמישהו רודף אחריו, מילולית, פיזית, לא משנה, חברים, יש בעיה בחינוך. כשמגיעים למוסד ועדיין לא יודעים איך לטפל בזה, הבעיה במערכת החינוך. ושמה מתחילה הבעיה, ילד סך הכול בא, יכול להיות עם משקעים מהבית, יכול להיות שיש לו בעיה בבית, אף אחד לא יודע את המצוקות שהוא עובר בבית, אף אחד לא יודע אם לילה לפני זה רק הכרית יודעת כמה הוא בכה וכמה הוא דיבר שהוא לא רוצה לקום בבוקר. הרי אנחנו מכירים את זה כי בסופו של דבר זה גם מגיע למקום הזה. נכון, יש פה ילד שלקח את הכפפה הזאת ואומר, יופי, אני אעשה משהו טוב, אבל כמה ילדים אין להם את האומץ הזה, אין להם את האפשרות לעשות את זה? כמה ילדים אומרים בכל יום אני רוצה להתאבד, אני רוצה לסיים את החיים שלי? ילד, ממתי הוא שמע את המושגים האלה? אנחנו, התפקיד שלנו לא לשבת סביב שולחן וזהו ולגמור וסיימנו דיון וללכת הלאה. התפקיד שלנו הוא להאיר את הזרקורים האלה ולהילחם, והגישה פנינה הצעת חוק בשביל השיימינג הזה, בשביל לעזור לילדים האלה. כי הילד הוא ילד ולא משנה מאיזה מגזר, מאיזו עדה ולא משנה באיזה גיל הוא ילד, והילד שלנו הוא ילד גם עד גיל 120, כשאנחנו נהיה בגיל 120, והילד שלנו עדיין יהיה הילד שלנו והשיימינג הזה ילווה אותו. ואני דיברתי עם אנשים שכבר נשואים היום עם ילדים ואומרים לי: השיימינג שעשו לי אז מלווה אותי עד היום. הוא הולך לטיפולים כדי שזה לא ישפיע על הילדים שלו. אנחנו לפעמים לא מבינים, אומרים: טוב, הילד יגדל עוד שנה, נעביר אותו בכיתה. העברת אותו אולי כיתה פיזית, אבל הנפש שלו עברה פגועה ממקום אחד למקום אחר, הנפש שלו, הנשמה הזאת פגועה, היא תמשיך להיות פגועה ברחוב, במשפחה. הוא מגיע לפעמים למשפחה, לא מבינים פתאום מה קרה, הוא הפסיק לדבר. ואנחנו כהורים צריכים לראות שהילד מגיע, לשאול אותו ולראות אם הוא קם בבוקר בשמחה והולך לבית הספר, לתלמוד תורה, אפילו למכללה או לאוניברסיטה, תמיד צריך להסתכל אם הוא יוצא עם חיוך מהבית. כי אם לא כיף לו, אם הוא מתאחר לקום לא תמיד זה נובע בגלל שהוא עייף, זה הרבה פעמים נובע בגלל שבעצם אין לו חשק לקום, אין לו למה לקום בבוקר. תפקידנו כהורים להיות עם הפוקוס על זה ותפקיד מערכת החינוך לראות. נכון, יש 30 ילדים בכיתה, 26, 42, אולי הגיע הזמן לצמצם את הכיתות. אולי הגיע הזמן לצמצם את הכיתות, להשקיע בחינוך, שיהיו פחות. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> החזרת האחיות. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> החזרת האחיות בסדר, אבל גם לצמצם את הכיתות. לא יכול להיות שילדים עם מורה שרוצה לעשות את הכי טוב שבו, אבל לא תמיד היא מגיעה לילד הזה. לא תמיד אנחנו שמים לב שבאמת הילד הזה שנפגע יודע לבוא לספר את זה, להביע את הרגשות שלו. וכמה פעמים הוא בא לספר ומאשימים את הילד השני? לא ביקשתי להאשים אף אחד, אבל דווקא לקחת את אותם ילדים, לקחת את אותם האנשים האלה, לשים אותם בשולחן הגול ולשמוע את שני הצדדים האלה, וזה תפקידנו. שלום, אדוני השר. אדוני היושב ראש, אני מקווה שבאמת אנחנו נמשיך ונעקוב, ויוסי, אני אומר לך, כל מה שצריך בעניין הזה, אני איתך. והשר הגיע, אני רק רוצה להגיד לך, השר, דיברתי על מערכת החינוך, דיברתי שכשקורה דבר כזה במערכת החינוך זה כשל של כל מערכת חינוך. ולאו דווקא אתה, השר, זה לא משנה, אתה היום עומד בראש הפירמידה ואתה עושה את הכול וצריך לעשות הכול, לתת את המשאבים שזה לא יקרה. אבל דבר אחד שמאוד הפריע לי, שמשרד החינוך בתגובה שלו, ואמרתי את זה אז - - - << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> הוא האשים את האימא. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> הוא טען כי עד כה לא נמצא קשר בין האירוע הטרגי לבין החרם. אני רוצה להגיד לך, אדוני השר, גם אם יש דבר כזה, קודם כול בואו נחכה כמה ימים, שבעה, 30, נעשה באמת חקר אמת, לא ישר להוציא הודעה כזאת. להגיד אנחנו מטפלים, נפגשים עם המשפחה, נמצאים שם. שמה אנחנו נמצאים, במקום הזה. ברגע שאנחנו באים זורקים את האשמה מאיתנו ושמים אותה על ההורים לצורך העניין, שלא טיפלו בו, זה הדבר הכי גרוע שיש. ולכן אני אומר, מערכת החינוך צריכה לעשות הכול ואנחנו כהורים צריכים להקשיב יותר לילדים שלנו כדי לא להגיע למקום הזה. תודה רבה. ואני מתנצל שאני צריך ללכת להצבעות. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> דווקא חשוב שנגיד כמה דברים על זה. ברשותך, היושב ראש, אם אפשר. אני רגע רוצה להתחיל נושא שלא קשור לדיון, בגלל זה גם התעכבתי, פשוט לאור ההודעה השערורייתית של מנהל בית ספר גימנסיה דגני שבכוונתו ביום רביעי להשבית את בית הספר ולהשתתף בשביתת פוליטית. אמרתי בצורה מאוד ברורה, יש חוק חינוך חובה, הוא לא יכול להיות עבריין, אנחנו לא נאפשר את זה. הוא כבר בשימוע, הוא סיים את תפקידו, הוא אמור לסיים בסוף השנה את תפקידו. הוא מנצל את הבמה של משרד החינוך לפעילות פוליטית אסורה. שישאיר את הפוליטיקה לפוליטיקאים. לגבי הנושא של החרמות, אני אגיד לך למה אני רוצה להתחיל דווקא עם מה שאתה אומר. לצערי, בתקופה האחרונה היו שני מקרים של התאבדויות. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> שלושה. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> אני מדבר בתקופה האחרונה, בסדר? דיברתי בתקופה האחרונה, אני מדבר על סדר גודל של חודש-חודשיים, לא יותר. במקרה האחרון, ואני בכוונה לא רוצה לדבר גם בזה, חד משמעית הכחשה ברורה של המשפחה שלא היה מדובר בשום אירוע של חרם. אפילו הדיון הזה כאילו נוצר כביכול בעקבות העניין הזה והמשפחה התלוננה. ואני אומר לכם את זה כולם, תיזהרו מאוד בחיבור הדבר של התאבדות וחרם, ולמה? ואני אומר את זה לכל בני הנוער. לצערי, חרם היא תופעה נפוצה במערכת החינוך, לצערי, נלחמים בה, אסור שבני נוער יחברו את זה עם התאבדויות. ואני אומר את זה בצורה הכי ברורה, כי יש לכם אחריות ואני אמרתי את זה לכל אחד ואחת מכם. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל גם אי אפשר לטאטא את המציאות, שיש הרבה ילדים שאומרים, אני לא רוצה לחיות כי אני עובר חרם, אדוני השר. אני מבינה שצריך להיזהר. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> פנינה, את עושה פה טעות ואני מבקש מהייצוג המקצועי של המשרד לדבר על זה ואנחנו נקשיב להם ואת תקשיבי להם. אנחנו עוסקים פה ב - - - << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> אני, הפסיקו להגיד לי מה לעשות, אבל אדוני השר, אי אפשר גם להתעלם. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> לא, את לא - - - << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, אני לא מעוניינת להפריע לך, אבל שוב, הייתה לנו שיחה על זה. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> את מפריעה, ואני אומר לך בצורה מאוד ברורה, לך ולכולם, תיזהרו פה, אלה דיני נפשות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> פנינה, את מייד אחריו. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> אנחנו יודעים, אנחנו מספיק זהירים, אבל אנחנו לא נטאטא את המציאות. מצדי שיכבו את הטלוויזיה ואנחנו נדבר על הדברים. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> שנייה, פנינה, את לא היית פה וגם השר לא היה פה, שנייה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא, קטי. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> - - - יש ילדים שהם על הקצה שלהם בגלל החרמות. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אבל בואו נקבל תשובות, הם נמצאים פה. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> את עושה פה משהו מסוכן מאוד שאסור שיעשה, אוקיי? תשמעי את הגורמים המקצועיים ואם - - - << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> עם כל הכבוד לגורמים המקצועיים, הם נכשלו והפקירו עשרות שנים את הילדים. אין שום מערכת. אני מאוד מודה לך שאתה מקדם יחד איתנו עכשיו את הנושא ועושה מהפך בתחום, אבל מי שכשל זה משרד החינוך שהפקיר את ההורים ואת הילדים. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> צר לי, ואני לא רוצה שתתפרצי לדבריי כי אני לא מתפרץ לדברייך, את עושה פה טעות קשה שחס וחלילה לא תעלה בחיים של מישהו, בסדר? תקשיבי, בואו בבקשה תגידו את עמדתכם. << אורח >> גיל אייכבאום: << אורח >> סליחה, אדוני השר, אני מייצג את המשפחה מעכו, אצלם זה כן מחרם, בפירוש. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא, לא, לא. אדוני, תודה רבה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> לא, אבל יואב, הדיון הזה נעשה בגלל משפחה בעכו, ואני העברתי את זה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ינון, אנחנו ניגע גם בזה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> לא, הוא אמר, זה לא נכון. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> תדעו לכם שהשיח הזה גורם לילדים לאבד תקווה, זה שיח לא טוב. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> נכון, שיח מסוכן, נוראי. יש לכם אחריות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מחילה, לילדים האלה אין תקווה. לילדים האלה אין תקווה כבר. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> יש לי אחריות ובגלל שיש לי אחריות אני כאן. בגלל שיש לי אחריות אנחנו נזעק את זעקת הילדים, ואם צריך לצנזר חלק מהדברים בערוץ הכנסת, מבחינתי אתם גם יכולים לסגור את המצלמות. אבל המציאות - - - << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> אף אחד לא מצנזר. זה משודר לייב, על מה את מדברת? חוסר אחריות. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> אני אומרת לך, ברוך השם ילדי ישראל לא צופים בערוץ הכנסת ואני אומרת לך, אני לא אתן לכסת"ח את המציאות. המציאות היא שיש הרבה ילדים שמגיעים למצב קיצון בגלל חרמות. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> בואו נשמע. צריך להעביר - - - << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> מה זו ההמצאה הזו? הנה אני אומר לך, אין הרבה ילדים - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איך אתה יודע? << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> לא, את מסוכנת לציבור באמירה שלך. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> אני מסוכנת? פנינה תמנו. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> כן. אין הרבה ילדים שעושים חרם להתאבדות. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> אני מסוכנת לישראל? מי שמסוכן פה זה רק - - - << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אבל אלה צעקות שיכולות להוביל לחרם הבא. תנו לגורמי המקצוע לדווח לנו, באמת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קטי, אני אתן, אבל יש פה חברי כנסת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש פה בני נוער שרואים את כל הוויכוח הזה. רק תחשבו על כמות הילדים שצופים. שר חינוך, לא ייאמן. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. השר, בבקשה, תסיים את דבריך. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> אני אסיים את דבריי. הסיבה שאני התלהטתי היא כי אנחנו עוסקים בדיני נפשות. האמירות שנאמרו פה הן חסרות אחריות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא נכון. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> הן מסוכנות, חד משמעית, ואני לא אתן לדברים האלה לעבור ככה בשקט, בשום פנים ואופן לא. בבקשה, אינה או עינב, מי שרוצה להציג. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רגע לפני, אינה, שנייה לפני כן, פשוט יש פה - - - << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> לא, אבל אני עצרתי, יש לי 1,000 דברים להגיד על הנושא הזה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> קוראים לי להצבעה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> שנייה, אבל קטי, מה אני אעשה? << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> לא, כי אתה יודע מה? כל העסק הזה, קודם כול צריך שהם יגידו לנו מה נעשה מהרגע שהמוקד קם. את זה צריך לשמוע. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קטי, תודה רבה. אבל את עדיין לא מנהלת הדיון, תודה לך. חבר הכנסת קרויזר, ומייד לאחר מכן אני רוצה לשמוע את גורמי המקצוע, בבקשה. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> לא, אבל שנייה, יש לי רשימה ארוכה של דברים לדבר עליהם, בכוונה עשיתי הפסקה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בסדר, אבל השר, יש פה חברי כנסת מציעים, אני נותן להם וככה מתנהל הדיון בדרך כלל, נותנים להם להציג את הדברים. אני כיבדתי אותך כי הגעת, נתתי לך את זכות הדיבור, ומייד אחר כך נשמע את גורמי המקצוע. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> אני רק רוצה לציין שלא סיימתי, רק פתחתי בחשש מאוד גדול. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אתה יודע שהבמה כולה שלך כשאתה פה. בבקשה, קרויזר << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> למה קרויזר? אני אחרי ינון. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קרויזר, סליחה. פנינה, אני אעשה סדר, הבא שמתפרץ פשוט יוצא החוצה. סדרנים, תהיו בהיכון. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> כבוד היושב ראש, השר, אני קודם כול דווקא רוצה להתחיל בטוב. אני פה נמצאת משנת 2013, יש ועדה אחת שאני פעם אחר פעם מבקשת להיות בה וזו הוועדה לזכויות הילד, קרוב לחינוך. והסיפור של החרמות עולה עם השנים ביתר שאת, במיוחד ככל שמתקדם נושא הרשתות. אנחנו הכנסנו לחייהם של הילדים שלנו, לטוב ולרע, את האפליקציות, את הרשתות ואנחנו לא נתנו מענים לצד זה. אני אומר דבר כזה, אי אפשר לפתור בעיה אם לא מסתכלים על המציאות נכוחה, והמציאות היא קשה מאוד. אם פעם ילד היה חווה חרם בבית הספר, חוזר הביתה וההצקות היו נפסקות, היום הוא חווה את זה גם, מה שנקרא, עם היד הארוכה של הרשתות, בנוסף למה שהוא חווה בבית הספר. אפשר להלעיג אותו ולהכפיל את זה במונים רבים כתוצאה מההד שזה מקבל ברשתות. עכשיו אני אומרת לכם, המקרים הקשים, ברור לכם שהם לא פה לפנינו, אבל אנחנו צריכים לדמיין אותם, אנחנו צריכים לראות אותם. אין מחקר אחד שהוא סדור, אין מספיק נתונים וסקר שמוכיח עד כמה. אנחנו שנחשפים לזה ברשתות, הורים, אימהות, אנחנו קודם כול הורים לילדים, גם אתה, אדוני השר. אנחנו יודעים שהתופעה היא רחבה, טוב שיש לנו את הצעירים שמגיעים לכאן, גם כאלה שכבר בוגרים יותר וממשיכים להשמיע את הקול זה מהחוויה האישית שלהם. האחריות היא דבר חיוני, ואני מבינה לאן אתה מכוון, אתה אומר תיזהרו שהסיפור שכשמדברים בסמיכות על התאבדות וחרמות יכול להביא לאסקלציה ואפילו מוטיבציה לילדים חס וחלילה לשים יד בנפשם. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> ברור שזה לא פתרון. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא לזה הכוונה. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> אוקיי. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> אני אומרת להפך, אני אומרת, אנחנו צריכים להכיר את הבעיה אם אנחנו רוצים לפתור אותה, אנחנו חייבים להכיר את הנתונים ואנחנו חייבים להכיר בעובדה שזה מביא ילדים לקצה. לצד זאת, באותה נשימה, לומר לילדים האלה שהם לא לבד, לתגבר. תראו, אני אומרת לכם, יש שני נתיבים שצריכים להיות מטופלים. קודם כול, אתה אישרת כבר את החוק ואתה תומך והבאת לתמיכת הממשלה, שזה בפני עצמו דריסת רגל וצעד מאוד משמעותי, כי אין בסיפור הזה קואליציה ואופוזיציה. בנוסף, הוקם קו חם, שאתה השקת אותו, מה גם, אתה ביקשת שיבדקו, כי היו טענות כאלה ואחרות. אנחנו נצטרך שהקו הזה יהיה משודרג ונכון ושנותן את המענה שאותם ילדים לא קיבלו והורים לא קיבלו מבית הספר. יש שני נתיבים, יש לך את הנתיב המקצועי אל מול הנתיב של הילדים. אין כתובת, אין כתובת לילדים האלה שהיא מספיק זמינה בבית הספר ולכן אני חושבת שהצעת החוק היא כל כך משמעותית, כי בסוף היא שמה את האוטוריטות הנכונות בבית הספר, הנגישות, שעברו את ההכשרה הנכונה שיהיו ויתכללו את הדבר הזה. כי אני אמרתי שבוע שעבר במליאה לך, חבר הכנסת טייב, פעם כשהיו את האחיות, אתם יודעים שלילדים, זה לא להאמין, אבל ילד שהרגיש שהוא מנודה, שהוא עובר חרמות, היה בא, אומר כואבת לי הבטן פעם אחת, פעם שנייה, כואב לי הראש, האחות ידעה לזהות פסיכוסומטית את המצוקה של הילד וידעו לאתר ולטפל. היום אין גורם שמאתר את הדבר הזה. בנוסף, תוכנית לאומית שאני יודעת שאתה מתכוון לגבש, אני חושבת שהחוק הזה מצד אחד מסתכל על העוגן של הסיוע הנפשי, שנית, את התוכנית הלאומית שנדרשת, שלוש, זה הקו שכבר התחיל לפעול. ואני אומרת, אם אנחנו נבצע את הדברים האלה, אנחנו נגיד דיינו שעשינו מעשה ואנחנו באמת במקום שיסייע. אני לא מסוכנת למדינת ישראל, אדוני היושב ראש, ואמרת שאני מסוכנת לישראל ולילדים. יש לי שני ילדים. אבל אני אומרת, אני גם למדתי במקום הזה, ובדרך כלל לא נוהגת להתערב, אני חושבת שאני הכי ותיקה מכל חברי הכנסת שיושבים כאן, ואם רוצים גם לכבות את המצלמות ולעשות דיון אמיתי, אפשר. אבל בלי להסתכל על המציאות כמו שהיא, לא יהיה ניתן לטפל, לא יהיה. הכוונה שלך, אולי אתה בא להסביר לנו משהו שאולי הוא כדי להציל נפשות ושהוא ממקום שבאמת אתה מפחד שילדים לא יקבלו מזה מוטיבציה, אבל לצד זה, כל הגורמים שנים אמרו לנו תסתמו את הפה, אל תדברו על זה לצד זה, ובסוף למה אנחנו הגענו? למצב שאנחנו מאבדים את הילדים, ילדי ישראל. תודה. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> אני ברשותך חייב ללכת. אני רוצה להגיד לחברת הכנסת תמנו שטה, אין ויכוח בינינו על חשיבות הנושא. יותר מזה, משרד החינוך בהובלתי משקיע בדבר הזה, במיגור חרמות, הרבה יותר ממה שנעשה בעבר, בצורה משמעותית, ואנחנו מובילים את זה בכל הכוח. לראיה, הדברים שאמרת. אנחנו חד משמעית שם, ואת צודקת, התופעה כתופעת חרמות מחריפה, יותר מורכבת, מופיעה בהרבה יותר מקומות מבעבר, הרשתות, כל הדברים האלה נכונים. ולכן אנחנו מטפלים בזה ומטפלים בזה בכל הכוח, יציגו את כל נושא המוקד, כל העשייה. הדבר היחידי שאני אומר ואני אומר את זה שוב לכל אחד פה בחדר, אל תעשו את הצימוד הזה בין תופעת החרמות הקשה, שהיא יחסית נפוצה, מחריפה ומטפלים בה בכל הכוח, לבין תופעה אחרת של תופעת התאבדות ילדים, שלפעמים יש מקרה אכן זהה בעניין. זה ממש, ממש לא בקורלציה ואת זה יגידו אנשי המקצוע. תודה רבה. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב ראש, אני אדבר מאוד, מאוד מהר. אני רק אגיד משהו בקצרה. השר פשוט יצא, אבל אני חושב שאם הנושא הזה לא היה כל כך חשוב ובוער לו, הוא לא היה מגיע לפה. מי שנמצא בוועדות, שרים לא נוחתים לתוך ועדה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא הוזמן. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הוא לא מוזמן, הוא ביקש להצטרף. שיהיה ברור. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> ויש פה דיונים בכל הוועדות, אני לא יודע כמה שרים נוכחים בתוך דיוני ועדות בנושאים חשובים נוספים. אפשר גם להגיד משהו לזכותו של השר. אני רוצה גם להגיד לך ולצוות הוועדה תודה רבה, כי המהירות שזה הגיע מהמליאה לכאן לדיון, זה באמת נושא שהוא חשוב מאוד ואתם באמת הקדשתם לו ופיניתם לו זמן במהירות האפשרית. כפי שכבר צוין ודיברו, באמת בזמננו, אולי לא כל כך מבוגר, אבל כשמישהו באמת היה עובר איזשהו חרם כיתתי או בסביבה שלו, בטח בתוך מערכת החינוך, הייתה באמת את האופציה הזאת להעביר אותו מסגרת והוא היה מנסה להתחיל איזשהו דף חדש, במקרה שבאמת יש הורים שתומכים ומסייעים וצוות חינוכי שנמצא מסביב, לא תמיד גם זה המקרה. כאן באמת יש תופעה, כפי שגם השר אמר ודובר, שבאמת החרם דרך הרשתות החברתיות מאתגר את כולנו ליצור פתרונות יצירתיים ולתת מענים נוספים. יש עלייה של אחוזים רבים גם בדיווח של תלמידים שחוו קללות או העלבות או הפכו אותם למעין מושא לבדיחה, תלמידים שדרך הרשת באמת חוו שמועות ושקרים כדי לפגוע בהם, בוודאי גם העלייה באחוזים של תלמידים שמתמודדים חרם מתמשך, עם נידוי חברתי. ולכן גם כפי שאמרה חברת הכנסת פנינה, אין כאן קואליציה, אין פה אופוזיציה, זה נושא שהוא בנפש כל חברי הבית הזה. ואני חושב שיש כאן את ההזדמנות באמת, שגם השר רואה בנושא הזה נושא מרכזי, גם הוועדה, גם חברי הכנסת, באמת לגעת בנקודות, אולי של הרחבה של צוותי ההכשרה במוסדות החינוך, להילחם באמת עבור משרד החינוך בתקנים של יועצים חינוכיים ופסיכולוגים בבתי הספר, חיבור עם משטרת ישראל כדי לטפל באמת כמו שצריך ולהעביר את המסר לפוגעים, ובוודאי גם העלאת המודעות, שהיא נושא שהוא חשוב מאוד, גם דרך התקשורת, בוודאי גם דרך הרשת החברתית, ולהעצים גופים וארגונים שמובילים דרך בני הנוער את הטיפול ואת המסר שהילדים האלה הם לא לבד, יש להם כתובת, הם יכולים לפנות גם בבית, ומי שאין לו בבית, עורף חינוכי, פסיכולוגי וייעוץ גם דרך גופים אזרחיים. באמת תודה רבה גם למציע ולשאר המצטרפים, ואני אשמח לשמוע את גורמי המקצוע ואת שאר המצטרפים כאן בחדר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. ירון, בבקשה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אשמח לשמוע ואז להתייחס. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אוקיי. משרד החינוך, בבקשה. << אורח >> בני פרץ: << אורח >> כבודו, תן לי להגיד משהו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני רוצה לקבל תשובות ממשרד החינוך. תעצרו שנייה. << אורח >> בני פרץ: << אורח >> באתי במיוחד בגלל שאני מכיר את זה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. אני רק אגיד, אני רוצה לקבל את התשובות הראשונות של משרד החינוך, לקבל את הסקירה. אנחנו לא נספיק לתת לכולם היום לדבר כי ב-14:30 אני צריך לסגור את הדיון. יחד עם זאת, אני אנסה לשבץ את דיון ההמשך בנושא עוד השבוע, או אחר או ביום רביעי ננסה להזיז משהו. בבקשה, משרד החינוך. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב ראש, שאלה בהמשך לדברים, אני אשמח שגם נקבל תשובה על זה, ובגלל שיש דיון המשך, ניכנס לעובי הקורה בפעם הבאה. אני אשמח לקבל את הנתונים לגבי המוקד, קול לכולם. << אורח >> אינה זלצמן: << אורח >> (מוקרנת מצגת) אני רק רוצה להתחיל בפתיח קטן לפני שאנחנו נציג את הנתונים. באמת כפי שאמרתם, הנושא חשוב והשר באופן אישי ואנחנו עוסקים בו בצורה באמת אינטנסיבית, באמת הצלת נפשות. זו תוכנית מערכתית שכוללת חמישה רכיבים, וכמו שגם דיברה חברת הכנסת קטי שטרית, היא גם כוללת מניעה ולא רק את המוקד, וחשוב לי שנסתכל על זה באופן מערכתי. הדבר הראשון שבתוכנית הוא כמובן המוקד. המוקד הוקם בתחילת ינואר, לראשונה כמוקד בנפרד ולא כחלק ממוקד רגשי-חברתי. הוא מוקד ייעודי, אנחנו בשלב של ההפעלה שלו, חודשיים, וגם עוסקים כל הזמן בטיוב, בשכלול המענים, והבנה גם, וגם על כך התייחסו חברי הכנסת, שזה מוקד אחר, זה לא מוקד שבו באותו רגע הבעיה נפתרת, אלא זה מוקד שהתפקיד שלו הוא תפקיד תהליכי שבא ואומר: אנחנו נכנסים לתהליכים עם מי שפונה אלינו, גם עם הצוות, גם עם התלמידים, גם עם ההורים, ואנחנו מדברים על כך שבמוקד הזה נמצאים אנשי צוות שהם כולם יועצים חינוכיים בעלי תואר שני, ויש לנו גם בקרה על כך בדמות כמו למשל לקוח סמוי, תמלול והקלטות שאנחנו יכולים לעקוב אחרי הדברים וללמוד ולטייב את המענים שלנו. וגם 98% מהפניות אלינו נענו ואנחנו - - - << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> סליחה, נענו זה לא אומר טופלו. << אורח >> אינה זלצמן: << אורח >> טופלו. << דובר >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר >> או שזה אותו דבר? << אורח >> אינה זלצמן: << אורח >> תכף אני מתייחסת לזה, אבל פשוט לשאלתה של קטי הוספתי את הנתון הזה שלא היה לי במצגת. הנושא השני הוא פעולות במוסדות החינוך. שוב, מבחינת מניעה וחינוך, יש תוכניות לכלל מערכת החינוך, יש תוכניות שאנחנו מפעילים יחד עם התלמידים, ולא בכדי נמצאת פה רוני איתנו. יש תוכניות שממש התלמידים מובילים, כמו למשל תוכנית גיבורי על. הייעוץ החינוכי, השירות הפסיכולוגי, כולל תוספת של משאבים שאנחנו הוספנו של סלי תגבור לשירות הפסיכולוגי ושעות ייעוץ. יש תוכניות תוספתיות שבתי הספר רוכשים בגפ"ן, וכל זה מלווה בהערכה ובבקרה בליווי שלנו כחלק מתפיסה שהשר הנחה. הדבר השלישי - - - << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב ראש, סליחה שאני מפריע, האופציה הזאת לפתוח שירותים פסיכולוגים בגפ"ן זה פוגע בשפ"ח. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הפרטה. << אורח >> אינה זלצמן: << אורח >> לא, אנחנו הוספנו, אלה תוכניות תוספתיות. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אני יודע, אבל בסופו של דבר פסיכולוגים שלא נכנסים למערכת הציבורית ולעבוד במשרד החינוך בוחרים לעשות את זה דרך ספק חיצוני כי משלמים יותר. לתשומת ליבכם. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> בית הספר ירצה - - - << אורח >> אינה זלצמן: << אורח >> רגע, אני מבקשת לסיים. אני יכולה לסיים? תודה. הדבר השלישי הוא הכשרה. השנה אנחנו מתמקדים בהכשרה של יועצים ופסיכולוגים שיובילו תהליכים במוסדות החינוך. חשוב לי לציין שכולם עברו את ההכשרה הראשונית שקבענו לשנה הזאת ואנחנו בשלב ההעמקה. יש לנו פעילויות של הורים ותלמידים, למשל הרצאות להורים בכל יום שלישי. יוני צ'ונה שנמצא כאן איתנו נותן את אחת מההרצאות מחר. חשוב לי להגיד שגם להורים יש תפקיד אחרי הצוהריים. כי הורה שמזמין רק חמישה תלמידים או עשרה תלמידים למסיבת יום הולדת עושה חרם על שאר הכיתה, ולכן התפקיד שלנו יחד עם ההורים הוא קריטי והם שותפים לנו ודיברנו גם על מעגלי שיח שעשינו עם ההורים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ולכן ההורים חייבים להיות שותפים, נכון. << אורח >> אינה זלצמן: << אורח >> ואני פשוט רציתי כי אני מנסה לעבור, וכמובן יש לנו שיתופי פעולה עם התלמידים שהם שגרירים שלנו ומפנים אלינו גם חלק מהמקרים, וכמובן שיתופי פעולה עם הארגונים והעמותות שנמצאים כאן. והדבר האחרון, לפני הנתונים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אינה, חוץ ממוקד טלפוני, האם יש דרכי קשר נוספות שתלמידים יכולים ליצור קשר עם המשרד? << אורח >> אינה זלצמן: << אורח >> קודם כול, דרך בתי הספר, יש לנו - - - << אורח >> דיאנה רחל דאבוש: << אורח >> אבל זו בדיוק הבעיה, אין למי לפנות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> סליחה, אבל אני מדבר כרגע. יש היום דרכי קשר, שתלמידים בסוף, מה לעשות? נמצאים ברשתות, משהו יותר נגיש מאשר שיחת טלפון שתלמיד, עד שהוא מניע את עצמו ועד שהוא מרים את הטלפון. האם חשבתם? האם קיים? ואם לא, האם חשבתם על אופציה כזאת? << אורח >> אינה זלצמן: << אורח >> אני אתייחס לזה בהמשך, אדוני, רק חשוב לי לדבר על הנתונים. והדבר האחרון שהקמנו והוא חדש זה צוות התערבות ייעודי במקומות שאנחנו מזהים שהם מקומות יותר קשים, שצריך יותר סיוע. מגיעים מומחים חיצוניים ומסייעים לצוותי החינוך, להורים ולכל מי שדרוש. ועכשיו אני אעבור בקצרה על הנתונים שהיו מאוד חשובים פה לחברי הכנסת כי זה קריטי. אני אבקש מעינב לדבר על זה, בבקשה. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> תודה. חשוב היה לנו להציג את הנתונים ולהראות. המוקד נפתח כידוע ב-5 בינואר והנתונים שנציג פה הם מ-5 בינואר עד סוף פברואר. המקרים שהגיעו למוקד, 663 מקרים, רובם היו בהיבט החברתי, ותכף אני אראה את הפירוט של ההיבט החברתי, 413. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עינב, רק שאלה. הוורוד זה הירוק? << אורח >> עינב לוק: << אורח >> סליחה, אני רואה עכשיו את מה שאת שואלת. הוורוד זה החברתי, כן, 413 אירועים חברתיים, ו-250 אירועים בהיבטים רגשיים שאינם קשורים לסוגיות חברתיות. אנחנו נוכל לראות כאן את הפילוח לפי שלבי הגיל, אפשר לראות שרוב המקרים הגיעו בהקשר של תלמידים ביסודי, 35%, חטיבת הביניים 29%, חטיבה עליונה 23%, 10% בקדם יסודי. << אורח >> דיאנה רחל דאבוש: << אורח >> הם הפסיקו לדבר. הם מתחילים לדבר, הם ביסודי מדברים, בחטיבה עליונה הם כבר לא מדברים. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> רק אם אני יכולה להציג את הנתונים ואחר כך אני אשמח לענות לשאלות. אפשר לראות גם מי הם הפונים, רוב הפונים למוקד קול לכולם הם הורים, 154 פניות הגיעו מהורים, 87 פניות מתלמידים ותלמידות, מעובדי הוראה ומגורמים חיצוניים שהפנו אלינו את המקרים. אפשר להעביר לשקף הבא ולראות, מתוך 413 המקרים שעוסקים בסוגיות חברתיות מיפינו אילו סוגיות מגיעות - - - << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> בגלל שאנחנו קצרים בזמן, יש לי שאלה, אני לא יכול להתאפק. האם זה מה שצפיתם מכל הקמפיין וכל ההשקעה של הכספים? אני, עוד פעם, לא חלילה מזלזל, לא בעזרה של אפילו ילד אחד. ושאלה שנייה, האם טופל זה עבר ליועצת, או למנהלת או למורה? << אורח >> עינב לוק: << אורח >> אני אסביר. ברשותכם, יש לי עוד שני שקפים של נתונים ואז אני אתייחס לשאלתך. אפשר לראות שרוב האירועים מתייחסים לדחייה חברתית וחרם, לבדידות, להצקות, לקשיים חברתיים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למה יש שני אלימות ברשת? << אורח >> עינב לוק: << אורח >> שישה מקרים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, אבל יש עוד למעלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה 36 ביחד. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> איפה את רואה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הרביעי מהסוף. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אולי אם היינו עושים בצהוב וירוק. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ברשותך, בגלל חשיבות הנושא. << אורח >> אינה זלצמן: << אורח >> אני חייבת אבל משהו שהשר ביקש וחשוב לי להגיד אותו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני אתן לך, אבל אני פשוט ב-14:30 חייב לסיים בגלל ישיבות הסיעה שיש. אני רק אגיד, בגלל חשיבות הנושא ובגלל שאני רוצה באמת שתציגו את זה בצורה טובה ולתת לכל מי שמשתתף פה וטרח והגיע. ואני מתנצל, לא באשמתי הדיון התחיל. אומנם רבע שעה באיחור, אבל אני מכבד את משפחות החטופים, מה לעשות? זאת הסיטואציה וזו הדינמיקה שאנחנו חיים בה ואנחנו מקווים שכמה שיותר מהר נוכל לשים את זה מאחורינו, לפחות בנושא הזה הטיפול במשפחות החטופים יצטרך להימשך לצערי עוד שנים רבות, בין אלה שבין החיים ובין אלה שלא, לצערנו. אינה, אני אתן לך לסכם, אני ב-14:30 נועל את הדיון. אני מודיע מעכשיו, אני ביום ראשון מבטל את הדיון של הובלת בהמות ואנחנו נשבץ את הדיון על החרמות, הדיון הזה. אני כבר אודיע מעכשיו, הדיון יתחיל ביום ראשון או ב-10:00. << אורח >> מרואן ג'אבר: << אורח >> אבל אני באתי שעות לכאן. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני מכבד, אבל אני אומר, מה לעשות? יש לי את תקנון הכנסת ואני חייב לנעול את הדיון, זה לא תלוי בי. אם זה היה תלוי בי, הייתי ממשיך את הדיון. אני מזיז את כל היומן של הכנסת בגלל שהדיון הזה חשוב לי, אל תהפכו את היוצרות. בבקשה. << אורח >> אינה זלצמן: << אורח >> רק חשוב לי להגיד על הקשר, אי הקשר אולי בין אובדנות וחרם. מה שידוע לנו מהמחקרים, שההתאבדות לא נגרמת עקב סיבה אחת, יש מרצף של אירועים, רכיבים ביולוגיים, אישיותיים, פסיכולוגיים, משפחתיים-חברתיים, אירועי חיים, טריגרים, כל הדברים האלו. וחרם הוא בהחלט גורם סיכון, כפי שנאמר כאן, אבל הוא לא גורם ישיר. ולכן, להגיד חרם ואובדנות בנשימה אחת זה כמו להגיד הפתרון זה אובדנות, ואנחנו לא רוצים את זה, אנחנו גם רואים שזה לא כך, הדברים האלו. וממש חשוב לנו שהמסר הזה שהוא מסר מקצועי יעבור לכל האנשים החשובים שיושבים כאן וגם יהיו שגרירים שלנו בעניין הזה כדי שלא תינתן לגיטימציה לפתרון כזה או אחר. << אורח >> בני פרץ: << אורח >> ומה עם 3,000 הפסיכולוגים שאמרתם הקמתם ואזורית וכל זה בדיונים הקודמים? << אורח >> אינה זלצמן: << אורח >> הקמנו. << אורח >> בני פרץ: << אורח >> הנה, תפסתי אתכם בשקר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני אשמח לדבר שנייה, אני פשוט הגעתי מהגבול. אני רוצה כמה דקות התייחסות, אם אפשר. << אורח >> בני פרץ: << אורח >> מה איתם? 3,000 אמרתם כדי - - - ויש לכם הכול. רציתי להגיד לשר ואני אגיד לו את זה בטלפון. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה, בני. חברים, תאמינו לי שאם זה היה תלוי בי, הייתי ממשיך את הדיון גם ללא הפסקה. מה לעשות? ישנם דברים שלא תלויים בי, ואמרתי, בגלל חשיבות הנושא אני מזיז את לו"ז הוועדה ואני מכנס את הוועדה שוב במשך שעתיים וחצי, אני לא מזלזל בנושא. << אורח >> לילי הלפרין: << אורח >> ולאדון שבא במיוחד לייצג את המשפחה? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה, תודה רבה, אבל מה אני יכול לעשות? לילי, עם כל הכבוד. לא, אבל אתם משתלחים בי כאילו אני מזלזל בנושא. בבקשה. << אורח >> מרואן ג'אבר: << אורח >> סליחה שיצאתי ככה, פשוט באתי שלוש שעות נסיעה לבד וגם בגלל שאני עדיין עובר את החרם, היה מאוד חשוב לי לשתף את מה שאני עובר עדיין. למי שלא מכיר אותי, שמי מרואן ג'אבר, בן 16. כמו שאתם רואים, אני דרוזי, וגם עשיתי את כל כולי למען הסברה הישראלית. אני כוכב רשת עם 200,000 עוקבים. כל זה התחיל, מאז שהייתי קטן, רציתי להיות מי שאני ומה שאני והתחלתי לעסוק ברשתות החברתיות. הייתה הרבה הפצת סרטונים, צחקו עליי מאז שהייתי קטן, מקבל מכות, מקללים אותי, מפיצים, עושים הכול. בהתחלה, כן, זה שבר אותי, ניסיתי להתעלם וזה התגבר. עצרתי לעסוק ברשתות החברתיות ואז הגיע 7 באוקטובר. גם עכשיו לא רציתי לשבת בצד, רציתי לעשות את הכול למען המדינה שלי ואז התחלתי לעשות סרטונים בשלוש שפות וגם הייתי נוסע בכל חופשת הקיץ לתל אביב כדי לעשות סרטוני הסברה, וזה ימשיך. אני עדיין מקבל סרטונים, צוחקים עליי, על סרטוני ההסברה שאני עושה, יושב לבד כל השנה, אין לי מה לעשות, כלום. באתי גם היום כדי להציע פתרון שיעשו משרד החינוך, אם אתם יכולים, תכשירו אנשי מקצוע שיבואו לבתי הספר כמו פסיכולוגים שיסתובבו, שישאלו פיזית. שישאלו פיזית בבתי הספר אם הם בסדר או לא. ותודה רבה. (מחיאות כפיים) << אורח >> גיל אייכבאום: << אורח >> היה שווה רק לבוא לשמוע אותו עכשיו. אני מחבק אותך, באמת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חד משמעית. אני רק אגיד, אם זה תלוי בי, הייתי גם מכנס את הדיון מחר. אבל בגלל שהנושא חשוב ואני רוצה לתת לכל אחד את האפשרות גם להתארגן, נכנס את הדיון ביום ראשון בבוקר, מ-10:00 עד 12:00. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כבוד היושב ראש, אפשר את כל החומרים הרלוונטיים? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הכול נמצא באתר. ברשותכם, אני נועל את הדיון. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:31. << סיום >>