חומר רקע - גורמים חיצוניים
תעודות זהות במגזר הבדואי בנגב -חסמים ומדיניות משרד הפנים
14.2.2025
במדינת ישראל אין לשום גורם מידע מה מספר האנשים שאין
ברשותם תעודות זהות
ישראליות, או תעודות זהות ללא אזרחות
לא ללמ"ס, לא לרשות להתיישבות הבדואים,
ולא
לממשלה.
בנושא תעודות הזהות יש מספר ר
ו
בדים, ולכל רובד החסמים והבעיות שלו:
רובד ראשון: בדואים משבט אלעזזמה ללא מעמד בארץ ובעולם
רובד
שני:
בדואים עם תעודות זהות כחולות –
ללא אזרחות.
רובד
שלישי:
נשים מהשטחים שנשואות לבדואים בעלי תעודות זהות
למיניהן.
המצב נובע ממספרים מצבים
היסטוריי
ם:
1.
ברובד
הראשון אלה
משפחות שהוחזרו מסיני על ידי שרות הביטחון הכללי בשלושה גלים -
הראשון בשנות ה-
50
עד שנת 1958
, הגל השני בין 1985
עד 1993
והגל השלישי והאחרון
בסביבות 1997-9
.
2.
ברובד השני
מדובר בצאצאים למשפחות שנשארו בישראל לאחר מלחמת 1948
וחיו תחת
שלטון צבאי
ו
ההורי
ם לא הלכו להסדיר את
מעמד הילדים.
3.
רובד שלישי נשים מהשטחים שמתחתנות רובן בנישואים פוליגמיים.
הדיון היום
ה 18.2.2025
עוסק
בקבוצה הראשונה
1.
בדואים
ילדי עבדה, השייכים לשבט אלעזזמה,
שנדדו בין ישראל לסיני אחרי מלחמת
1948, והמשי
כו לאורך השנים לנדוד הלוך ושוב, היות וחלקם ש
יר
תו את מערכת הביטחון,
השב"כ אפשר ל
משפחות
לחזור מסיני לישראל (דוגמת 20
משפחות שחזרו לביר הדאג'
בשנת 1997
)
. אלא שלא נ
י
תן ל
אנשי השבט כל "נייר" ולצאצאי
הם אין תעודות זהות, אין להם
שום מסמך, כתוצאה ממצב זה הם
אינם יכולים לפתוח חשבון בנק, ל
קבל רישיון נהיגה, הם
אינם יכולים לעבוד
באופן חוקי
אלא בשחור.
כאשר נולדים
ילדים
למשפחות אלו
בבית חולים
, התינוק נרשם בתעודה כ" ילוד ללא
מספר" בהמשך דרכו כאשר יגיע למערכת החינוך הוא ירשם בטופס 4
" כתלמיד
חדש ללא
זהות", יקבל מספר
פיקטיב
י ואיתו ילך עד כיתה י"ב . וכאן יעצרו חייו . מרגע זה צעיר\
ה
יתחילו לחיות מתחת לראדר, הם אינם קיימים בפועל,
וכאמור אינם יכולים לפתוח חשבון
בנק, להוציא רישיון, ללמוד או לעבוד.
2.
נציין שכל מוסדות המדינה מכירים את הסוגיה הזו, מערכת הבריאות, משרד החינוך,
הרשות להסדרת
התיישבות הבדואים, משרד הפנים.
מערכת הבריאות ומשרד החינוך "
מצאו
פתרונות
עוקפים ( ראו נספחים 1
ו2
) הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואים ניסתה
להתמודד עם הנושא ואף פנתה למשרד ראש הממשלה ולרשות האוכלוסין וההגירה.
( נספחים 3,4
ו5
במרבית המקרים לא זכו לתשובה.) משרד הפנים
ורשות האוכלוסין
וההגירה
מכירים " לעומק" את הנושא רק אינם מעוניינים
להתמודד עם הנושא.
במהלך
השנים האחרונות משרד הפנים , הרשות לאוכלוסין והגירה בבאר קיבל
ו
בצורה מסודרת את
רשימת כל הקהילה החיה בביר הדאג' ולא טיפל בהם.
3.
באופן אישי אני מלווה
צעירה בשם גמילה אלוארידי שהופנתה אלי על ידי מנהל בית הספר
התיכון בביר הדאג שחשב \
קיווה שהיא תלמד
באקדמיה ותחזור ללמד בבית
ספרו, אלא
שהיותה
חסרת מעמד בארץ ובעולם היא איננה יכולה ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה. בצר
לו פנה אלי , לאחר חיפוש מוסד להשכלה גבוהה הבנו שהמקום היחיד שיקבל אותה היא
האוניברסיטה הפתוחה בתקן של " נתין זר"
, וכך התחלנו מסע רצוף של מכשולים, כל דבר
צריך מספר תעודת זהות, לרישום
לאוניברסיטה,
לכניסה לבחינות, להוכיח שקיבלת חיסון
לקורונה,( חסרי מעמד לא קיבלו) לקבל בדואר חבילה מהאוניברסיטה הפתוחה, צריך
תעודת זהות, לשלם לאוניברסיטה צריך חשבון בנק, כרטיס אשראי וכו' אז הנה אני כאן
לפניכם, אני הכרטיס אשראי, הדואר, כל צעד אני צריכה להסביר שיש מי שנולד
בבית חולים
ואין לו תעודת זהות, ועדין יש לו עניין להתקדם בחיים, ואחרי חמש שנים שאני מנסה
להסדיר לגמילה ללא הצלחה תעודת זהות כי משרד הפנים עונה לי "שאי אפשר לתת לה
תעודת זהות כי צריך לזהות אותה" ( ראה נספח6
), אז לשמחתי בעוד שבוע וחצי ב 17.3
תעלה
גמילה
לבמה ותקבל תעודה של תואר ראשון מצטיינת דיק
אן, מייד אחר כך היא
תסיים תעודת הוראה
, ושוב תגיעה לתקרת זכוכית ולא תוכל לעבוד כמורה,כי אין לה תעודת
זהות, אז מה האופציה שהמדינה מאפשרת לה,
לעבוד אצל קבלן בחקלאות,,
לקבל רק
מחצית השכר, בלי תנאים סוציאלים ובלי עתיד, ואת
זה אנחנו צריכים לשנות.
ועוד סיפור על אשה מאותה הקהילה שמשלמת ביטוח פרטי כל חודש, 600
שקלים
משנת 2014
לקופת חולים מכבי, וכאשר ס. שם לא בדוי זקוקה
לטיפול רפואי
והיא
איננה מקבלת אותו כי אין לה תעודת זהות, אז מה עושים.. מחכים עד שהמצב מחמיר
ואז ורק אז בית
חולים סורוקה מקבל אותה למיון " מייצב אותה" ושולח אותה לביתה,
וכך
במשך כמה חודשים היא נכנסת ויוצאת מהמיון בסורוקה,
ואז החלטנו לעשות לזה
סוף,
קופת חולים מכבי מזמינה לה שוב
תור , מוציאה טופס 17
ובבית חולים סורוקה
דרמה"" מוציאים את כל הניירת הנלוות, כבר שמים צמיד על היד ועוצרים את התהליך ,
כי אין תעודת זהות, היות וחששנו שזה מה שיהיה מראש פנינו לרופא בדואי מסורוקה
שיהיה בהיכון, ואכן פניה באותם הרגעים לבכירה בהנהלת סורוקה הצלחנו
לכפות על
בית החולים
לטפול באשה זו.
הפעולות שנעשו
משנת 6
201
על מנת להסדיר את המעמד של קבוצה זו.
התקיימו מספר דיונים בכנסת ביוזמת ח"כ עאידה תומא סולימן וח"כ
שלי יחימוביץ,
בשנת 2019
ישנה התעוררות בנושא: הרשות להסדרת הבדואים פונה למנכ"ל משרד
ראש הממשלה רונן פרץ (נספח 3
) מקדמת דיון מול רשות ההגירה והאוכלוסין
(נספח 5
)
מכינה תיקים מפורטים על כל המשפחו
ת ומביאה אותם פיזית לענת חכמון ברשות
ההגירה
והאוכלוסין בבאר שבע,
ענת חכמון מבקשת מנציגי רשות ההסדרה של
התיישבות הבדואים לעודד את הבדואים מקבוצה זו
להגיע ללשכה, לצערנו מי שפונה
כולל דרך משרדי עורכי דין נתקל בהערמת קשיים
ובסירובי
ם
חוזרים ונשנים. מנהל בית
הספר של ניצנה פונה בשם חניכים בדואים לרשות ההסדרה לקדם את עניין תעודות
הזהות היות ויש חניכים הרוצים לשרת בצבא. נספח ( 4
) תיק מסמכים על כל
הקהילה של ביר הדאג' הועברה ליניב שלמה י
ועץ
לעניינ
י
הבדואים של השר שיקלי,
בפגישה
בו נמסר ליניב שלמה המידע ,
התברר שיניב שלמה מכיר את הקבוצה ומוזמן
לחתונה שם.
במקביל אני ממשיכה לטפל בעניין גמילה אלוארידי
בינואר 2023
פנינו
להדס דריקס,
ראש דסק
הומניטר
י
, עם העתקים לשר הפנים, מנכ"
ל רשות האוכלוסין,
רונית אליאן –
ראש מחלקת אשרות
ומעמד
בלשכת
באר שבע. איש לא ענה,
למעט
מחלקת פניות הציבור של רשות האוכלוסין, שציינה כי זה איננו תפקידם.
ב-
20.9.22
התקיימה פגישה של ארגוני זכויות אדם בנגב עם עו"ד נביל דכואר,
עוזר
בכיר למנהלת נציבות תלונות הציבור ב
לשכת באר שבע. הלשכה טענה שארגוני זכויות
אינם נעזר
ים בשירותיהם, לכן ביום ה 3.10.22
נגשו גמילה אלוארידי ואביה ללשכה של
נציבות תלונות הציבור , ושוב מכתבים הלוך ושוב ושוב דחיות על רקע בירוקרטי, " הם
פנו שמנה מיום המקרה" ולכן המליצו לנו להתחיל את התהליך לקבל תעודת זהות
מחדש. וזאת אכן עשינו גמילה מלווה על ידי מש
רד עורכי דין עדי לוסטיגמן ותמיר
בלנק מינואר 2023
.
גמילה אלוארידי עדין ממתינה וכך כל
אנשי הקהילה בביר הדאג',
עדין ממתינים.
לכן פנינוביוני 2024
לח"כ מיכאל ביטון תושב ירוחם שבנגב, יו"ר הועדה נגב גליל , וח"כ
מיכאל ביטון נפגש עם נציגי הקבוצה בבית עתיד במדבר בירוחם, התרשם מהם לטובה,
ומרצונם להשתלב
בארץ, בצבא ובאקדמיה ( נספח
7
.)
בנובמבר 2024
נאמר לי שהגורם האמור לתכלל את האירוע הוא האלוף רומן גופמן
מ
זכירו הצבאי של ראש הממשלה, יצרתי איתו קשר התשובה " אנחנו פועלים בעניין
בנתיים אין פריצת דרך" , פניתי גם לאלוף לשעבר אבי גיל לשעבר מזכירו הצבאי של
ראש הממשלה, גם הוא מכיר את הנושא, הבטיח לעזור....
החסמים:
רשות האוכלוסין וההגירה, עמדות עוינות ולוחות זמנים ארוכים מאוד, ישיבות של
הועדות ההומניטריות אחת לחודש אינן מספיקות על מנת לענות על הצרכים של
אוכלוסיות חסרות מעמד.
אין עובדים דוברי השפה הערבית .
לדעתי מקרה זה ספציפית ניתן בקלות לתת לו פיתרון כמה אנשים ממשרד הפנים
יורדים לביר הדאג עם מחשבים יושבים במשך שבוע במתנ"ס של הישוב מראייני
ם
את
האנשים אחד אחד ומנפיקים להם תעודות
זהות