פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 489
מישיבת הוועדה לביטחון לאומי
יום רביעי, י"ד בחשוון התשפ"ו (05 בנובמבר 2025), שעה 9:00
סדר היום:
<< נושא >> קידום הצעת מחליטים - הנחת זרים מטעם שירות בתי הסוהר וכבאות והצלה לישראל בטקס הזיכרון הממלכתי, 7.10 << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
צביקה פוגל – היו"ר
מוזמנים:
שרון רובינשטיין צמח
–
יעוץ משפטי למשפט בל"מ, המשרד לביטחון לאומי
רחל פיסם
–
ראש אגף משאבי אנוש, המשרד לביטחון לאומי
פיה פורת
–
רח"ט כ"א שירות בתי הסוהר, המשרד לביטחון לאומי
דלית וילנסקי
–
יועמ"ש דיני עבודה, המשרד לביטחון לאומי
מנהלת הוועדה:
לאה גופר
רישום פרלמנטרי:
סיגל גורדון
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> קידום הצעת מחליטים - הנחת זרים מטעם שירות בתי הסוהר וכבאות והצלה לישראל בטקס הזיכרון הממלכתי, 7.10 << נושא >>
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
בוקר אור לכולם, תודה לכל מי שכן טרח להגיע לדיון המאוד חשוב, לפחות מבחינתי, אפילו מאוד עקרוני, עם חשיבות, לא רק מצומצמת אלא לאומית. התכנסנו כאן כדי לקיים דיון או לקדם הצעת מחליטים בנושא: הנחת זרים בטקסי אזכרה ממלכתיים מטעם שירות בתי הסוהר וכיבוי והצלה, אבל באמת, זה לזכותם של לוחמי הכליאה ולוחמי האש - ומי כמוכם יודע כמה הנושא הזה מאוד חשוב לי. היום יום רביעי, י"ד בחשוון, 5 בנובמבר. 761 ימים מאז אותה שבת ארורה של שמחת תורה. אבל התעוררנו הבוקר עם סוג מסוים נוסף של הקלה, שאיתי חן, השם ייקום דמו, חזר, למשפחתו תהיה איזושהי נחמה, אבל עדיין נשארו לנו שם שבעה חטופים חללים, אחד מהם נמצא שם למעלה מ-4,000 יום, הדר גולדין, ואני לא אתן לעם ישראל לשכוח את העובדה הזאת שהוא עדיין שם.
אנחנו התכנסנו כאן לדיון הזה, כי הכנסת החליטה בשנים האחרונות, וגם חוקקה הכרה בלוחמי הכליאה ובלוחמי האש. ההכרה הזאת הביאה לידי ביטוי זכאות לקבורה ממלכתית, למשהו שהוא באמת רמה אחת מעל, כדי לתת את אותו כבוד לאותם חללים שנשלחו על ידי המדינה ושילמו את המחיר הכי יקר. הזמנו לדיון הזה את משרד ראש הממשלה ואת נציגיה של שרת התחבורה, שהיא אחראית על הטקסים במדינת ישראל. אבל הבוקר, לאכזבתי, אני נוכח פעם נוספת, שלמשפט, להצלחה אבות רבים, במקרה הזה, כשהטקסים מצליחים ויש מחמאות, יש לזה הרבה אבות, אבל להגיע לכאן לדיון כדי לחלוק את אותו כבוד לשירות בתי הסוהר ולכיבוי והצלה, לא חסר יתומים, תרתי משמע. זה פשוט מדהים. אני לא רוצה לחשוב שזה זלזול, כי אני רואה בעת האחרונה, היועצת המשפטית לממשלה, לא מגיעה הבוקר לדיון, גם לא הגיעה אתמול לדיון שלי. עכשיו, משרד ראש הממשלה ונציגי משרד התחבורה לא מגיעים. זה זלזול ברשות המחוקקת. זה זלזול בכנסת. זה זלזול בעם. ואתם יודעים מה? לצערי הרב, זה גם זלזול באותם גיבורים, לוחמי האש ולוחמי הכליאה. וזה לא משהו שאני יכול להרשות לעצמי לחיות איתו בשקט. אנחנו נקיים בכל זאת, גם אם הוא יהיה קצר, כדי לשמוע אתכם, כי אתם באים לייצג פה גם את שירות בתי הסוהר וגם את כיבוי והצלה, ובעיקר את אלה שזכאים לאותו כבוד, לאותה הערכה, לאותה הוקרה שכולנו חושבים שמגיע להם. אז אנחנו ננוע קדימה גם בלי משרד ראש הממשלה וגם בלי הנציגות של שרת התחבורה, אני מבטיח לכם שלדיון הבא הם כבר יגיעו. בבקשה.
<< אורח >> שרון רובינשטיין צמח: << אורח >>
בוקר טוב, שמי שרון רובינשטיין צמח, אני מהלשכה המשפטית במשרד לביטחון לאומי. אני מודה ליושב-ראש על הדיון המאוד חשוב, אני מסכימה לכל דבריך. נעשה רגע רקע קצר, הניסיון להכניס את סוגיית הנחת הזרים על ידי שב"ס וכבאות, עלתה מספר פעמים ולא צלחה, במסגרת החלטות, ועדות שרים לענייני סמלים וכו', ואנחנו מנסים פה לתקן את המצב ולעשות סדר בדברים, מתוך ראיית החשיבות של העניין הלאומי.
ראשית, התבקשנו מלשכת השר להכין הצעת מחליטים שנוגעת רק לאירועי ה-7 באוקטובר. ואני מבינה מהימים האחרונים, שמדובר בהצעת מחליטים שתכלול את כלל הטקסים הממלכתיים והרשמיים וכן האירועים המרכזיים, כך שלמעשה תהיה בכל אירוע ממלכתי של המדינה שיש בו הנחת זרים, נציגות של שב"ס וכבאות.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
כולל הסמלים שלהם.
<< דובר_המשך >> שרון רובינשטיין צמח: << דובר_המשך >>
כולל הכול, כיאה וכנדרש, באופן הכי מכבד שאפשר מתוך אותו רציונל.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
תעבירו לי את הנוסח של הצעת המחליטים, אני אחתום עליה ואני אעביר אותה למשרד ראש הממשלה. ואם הם לא ירצו להגיע לדיון הבא, לפחות שיחתמו על זה.
<< דובר_המשך >> שרון רובינשטיין צמח: << דובר_המשך >>
מעולה, כך נעשה. במסגרת אותה החלטה, אנחנו נדייק אותה ונשלח לך. אנחנו רוצים גם להוסיף בסדר הנחת הזרים, לאחר נציגות של משטרת ישראל, גם את הנחת הזר של שב"ס ולאחר מכן כבאות, בהתאם לאותו רציונל של הכבוד המתבקש. אנחנו כמובן נדייק את הצעת ההחלטה שכבר כתובה בהתאם, נשלח אליך ונעביר. אני רק אציין, שכבר העברנו את ההצעה שנוגעת כרגע רק לאירועי ה-7 באוקטובר, ומשרד הביטחון כתב לנו שבאופן עקרוני הם לא רואים התנגדות, אבל בגלל הרגישות, נהוג לקבל גם את עמדת פורום המשפחות השכולות, ולכן הם ביקשו להמתין עד לקבלת עמדתם בנושא - ועוד לא קיבלנו - וכמובן הרגישות היא מתבקשת ואנחנו בהחלט נחכה לעמדתם. זה מצב הדברים נכון לעכשיו.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
מצוין, תודה. שירות בתי הסוהר, בבקשה.
<< אורח >> פיה פורת: << אורח >>
בוקר טוב, פיה פורת, ראש חטיבת כוח אדם של שב"ס, תחת אחריותי גם כל נושא הרווחה ונפגעים. קודם כל להגיד, בשירות בתי הסוהר, מאז שונה חוק הקבורה, זה הביא המון סיפוק ונחמה למשפחות החללים שלנו, וזה משהו שאנחנו מרגישים אותו ביום יום. אז תודה על כך ועל כל התמיכה. בכלל, שב"ס עושה צעדי ענק ונמצא היום כגוף ביטחוני בחזית העשייה של מדינת ישראל וכולנו רואים את זה, גם בהקשר של עסקאות החטופים, ותודה לאל, חזרו החטופים החיים ואנחנו ממתינים גם לחללים. נושאים פה בנטל מאוד מאוד גדול וראויים לכבוד הזה וחשוב לי להגיד שהכבוד הוא לא רק לראשי הארגון כמובן, הכבוד בהנחת זרים הוא קודם כל למשפחות, זה קודם כל, וגם לכלל הלוחמים והסגל. אני חייבת להגיד, שמשרד הביטחון ומרכז ההסברה שאמונים על הטקסים, תמיד מקפידים לבקש ולהזמין שנבוא להשתתף כקהל בטקס, זה חשוב להם ואנחנו מכבדים מאוד ומפסיקים את שגרת יומם של אנשי הסגל כדי לבוא ולכבד. לכן זה חשוב לנו, גם בשבילם ובשביל העבודה הקשה שהם עושים יום יום, שתהיה הנחת זר מכובדת על פי הסדר כמובן ולא בסוף, על מנת שהם ירגישו חלק אינטגרלי מגופי הביטחון. אני חושבת שזה אפשרי ואני חושבת שזה ראוי. תודה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
תודה לך. עוד מישהו משב"ס? בבקשה.
<< אורח >> דלית וילנסקי: << אורח >>
בוקר טוב, אני ראש ענף משפט אזרחי, מייצגת את הלשכה המשפטית. מעבר לפן האנושי, הרווחתי והמתבקש של ההוקרה וההכרה, ואדוני עושה רבות למען שירות בתי הסוהר, בניסיון לקדם הרבה מאוד חוקים שיסייעו גם לפעילות של כל לוחמי הכליאה שלנו בשטח, בין בתוך החומות ובין מחוץ לחומות. מאז נכנס נציב שב"ס לתפקידו, שב"ס שינה את ייעודו והוא הפך להיות ארגון כליאה לאומי שמטפל בכל הפשיעה הביטחונית והפלילית, בין בתוך החומות ובין מחוץ לחומות, והדעת רק נותנת שבהתמודדות היומיומית מול אותם חלאות אדם - אני מדברת על הפן של האסירים הביטחוניים - אותם אלה ששומרים עליהם ועושים עבודת קודש כדי לשמור גם על האינטגריטי המקצועי שלהם, אל מול אנושיות בסיסית, על פי החוק כמובן, שתהיה להם את אותה הכרה כמו לכל גופי הביטחון האחרים. בזכות אדוני, והשר לביטחון לאומי, כפי שנאמר כבר קודם, קיבלנו את ההכרה הכל כך חשובה והכל כך נחוצה במסגרת תיקון חוק בתי הקברות הצבאיים, כמו שאמרה ראש חטיבת כוח אדם, זה לא רק לאלה שנפלו ולמשפחות השכולות, זה ללוחמים, לוחמי הכליאה, שביום יום עושים את עבודת הקודש המאוד קשה, לדעת שאם חלילה יקרה משהו, הם עומדים בשורה אחת עם צה"ל, עם המשטרה, עם כל גופי הביטחון, כי הם גוף ביטחוני לכל דבר ועניין.
אני אוסיף ואומר שכן, כמו שנאמר, שב"ס שולח נציגים לכל הטקסים הממלכתיים, לכל האזכרות הממלכתיות והאירועים הרשמיים, אבל בין לשלוח נציגים שעומדים שם במדים, זקופי קומה, ומניחים את הזר בסוף בשביל הנפש ובשביל המשפחות, לבין ההכרה להיכנס באותו סדר של כל אותם גופים ביטחוניים שווים במעמד אחד להם ועושים את עבודתם בצוותא חד, אדוני יודע, גם במלחמת חרבות ברזל של ה-7 באוקטובר, יחידת מצדה ולוחמי כליאה נוספים - אז יש משהו בהכרה החוקתית הזאת של להכניס את שב"ס, את כב"א - אני מדברת בשם שב"ס - כחלק בלתי נפרד ובסדר הזה שיאפשר ויגיד: כולנו שווים.
לכן אני מודה על ההזדמנות המאוד מיוחדת הזאת כי יש לפנינו את כל הצעות המחליטים הקודמות שנדחו, שנה אחר שנה אחר שנה. אז זו באמת בקשתנו, אם אני אגיד את זה רגע באופן רשמי, את הצעת המחליטים טמ/9 מיום 16 בינואר 2007, הנחת זרים בטקסים ממלכתיים ורשמיים, כמובן להוסיף את זר שירות בתי הסוהר, במספר שמונה, לאחר זר משטרת ישראל. ועל כך תודתנו.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
תודה. תודה על הדברים החשובים האלה, גם סדר צריך להיות בתוך העניין הזה. רחל, בבקשה.
<< אורח >> רחל פיסם: << אורח >>
נציב כבאות והצלה ביקש במפורש להגיד לך תודה, חבר הכנסת צביקה פוגל, ולשר לביטחון לאומי, חבר הכנסת איתמר בן גביר, על הפעילות הנחושה, המתמדת, הבלתי פוסקת, ההתגייסות שלכם לצד המערך בכל צעד ושעל, לא מובן מאליו. לא מובן מאליו שיש לנו כזאת אוזן קשבת וכזה פרטנר פעיל שגם מביא תוצאות, וזה לשמחתנו.
חרבות ברזל הוכיחה, שלוחמי האש הם לוחמים לכל דבר ועניין. יש לנו יחידות שנכנסות לעזה, כשיש קריסה, חס וחלילה, כשיש אירועים רבי נפגעים, לוחמי האש נמצאים שם, בצפון, בדרום, נכנסים חוצים את הקווים, אנחנו לא צריכים את שלב ההוכחה. אנחנו אחרי שלב ההוכחה, שלוחמי האש הם לוחמים לכל דבר ועניין. שריפות הענק האחרונות שהיו באזור ירושלים, הראו את הנחישות, את העוצמה, את היכולות, מניעת פגיעה בחיי אדם וכמעט ללא פגיעה ברכוש. לא מובן מאליו. מי שפעם היה בסימולטור שריפה ועמד שם שנייה וראה את עוצמות האש, זה דבר שאנשים כולם בורחים ממנו ולוחמי האש נכנסים פנימה ולא רק נכנסים, גם מוציאים ומצילים. הראיה, בשנים האחרונות נרצחו ונהרגו גם בתוך עבודתם הקדושה, לוחמי האש באסון דיר אל אסד, וגם לוחמי האש ב-7 באוקטובר, חמישה לוחמים שנהרגו תוך כדי עבודתם, בדרך הלוך, בדרך חזור. וזה המינימום, המינימום שהמערך יכול לספק לאותן משפחות, לאותם עובדים שעובדים, ורואים את נציב כבאות והצלה בטקס ממלכתי, מכובד, ניגש, מניח זר, נותן כבוד לאומי לעבודה שלהם היומיומית. אני לא אחזור על מה שאמרו חברותיי, על החשיבות, על הסדר, על העוצמה ועל מה שזה נותן לעובדים, ואנחנו מאוד מאוד מודים על ההזדמנות ומקווים שהפעם זה יהיה נחרץ וסופי. תודה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
עם ישראל צריך לראות אתכן כדי להבין כמה זה באמת חשוב, לא רק לכן, אלא לכולנו, וחבל שמי שנעדר, נעדר. אני לא אחזור על מילות הפתיחה שלי כי זה מיותר ולכן נעבור כבר למילות הסיכום. תראו, אמרתן נכון וציינתם את הצורך שלוחמי האש ולוחמי הכליאה החיים, יראו את החשיבות הזאת שמוענקת לכוחות האלה בטקסים. זה חלק מעמוד השדרה של גאווה, של ארגון. וחבל שרק אנחנו כרגע פה חושבים על זה, או לפחות משקיעים בזה את המאמץ, אני מקווה שנצליח לשכנע גם את הגורמים האחרים. את נוסח הצעת ההחלטה, נתקן איפה שצריך, תעבירו אליי כמה שיותר מהר, אני אחתום עליה, אני אשים אותה על שולחנו של ראש הממשלה ועל שולחנה של שרת התחבורה, שאחראית על הטקסים, ואנחנו נשב על זה. אני מקווה שאף אחד מהם לא יוביל אותי בסוף לקחת את זה ולהעביר את זה בחקיקה, חבל, אפשר להעביר את זה בהצעת החלטה, זה נראה לי הרבה יותר פשוט.
משהו חשוב לעם ישראל, שיבינו, כי נדמה לי שבצדק או שלא בצדק, אני לא נכנס לזה, כולנו מכירים את עבודתם ופעילותם ואת ההשקעה והנחישות היוצאת דופן של חיילי וחיילות צה"ל, של השב"כ, של המוסד. אלה הדברים שבדרך כלל יוצאים החוצה ומעט מדי אנשים יודעים את התרומה היוצאת דופן לביטחונה של מדינת ישראל שבאה משירות בתי הסוהר וכיבוי והצלה, ציינתן את זה אתן תוך כדי הדברים, על הפעילות מעבר לגבולות, על הצלת חיים, על היכולת להחזיר הביתה גם לא חיים. כל הפעולות האלה נסתרות קצת מעיני הציבור. היכולת המודיעינית של שירות בתי הסוהר בשנתיים האחרונות, שהביאו כל כך הרבה מידע שאפשרו להביא הביתה חלק מהחטופים חיים, וחלק מהחללים, היכולת של כיבוי והצלה להגיע לכל אותם מקומות ולחלץ אנשים בחיים, ולחלץ אנשים שאינם בחיים. אפילו קרוב משפחה שלי, דניאל אלוש, שנפל באסון המסוק ברפיח, מכוחות 669, גם הוא חולץ על ידי אנשי כיבוי והצלה. כך שגם באופן אישי אני מרגיש את העוצמה של הפעילות שלכם. אני חושב שהגיע הזמן שכולנו ניתן את האפשרות ללוחמי האש וללוחמי הכליאה לזקוף קומה, כי הם חלק מהמערך הביטחוני ואי אפשר לוותר עליהם. אני לא אוותר על זה. וזה מובן מאליו, מאוד.
<< דובר_המשך >> רחל פיסם: << דובר_המשך >>
תודה רבה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
תודה לכם. תודה לכולם, הישיבה נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 09:20. << סיום >>