פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 73 מישיבת ועדת המשנה לענייני איו"ש יום חמישי, ט"ו בחשוון התשפ"ו (06 בנובמבר 2025), שעהשעה 12:15 סדר-היום: << נושא >> רידוד כוחות הגמ"ר באיו"ש << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: צבי ידידיה סוכות – היו"ר מוזמנים: דביר עלמי – קמב"ץ פקמ"ז, משרד הביטחון אליצור טרבלסי – קצין הגמ"ר, פקמ"ז, משרד הביטחון שלמה זגה – רע״ן דרג מדיני, משרד הביטחון שלמה ועקנין – קצין ביטחון, מועצת יש"ע מוריה מיכאלי – מנהלת תוכן ואסטרטגיה, הצופות – פורום נשות המגוייסים עמיחי אליהו רחמים – סגן ראש המועצה, מועצה אזורית מטה בנימין זיו ברנס – יו"ר, תנועת המילואימניקים הקבועים אלחנן סבתי – יו"ר, היישוב יקיר ייעוץ משפטי: מירי פרנקל-שור מנהל הוועדה: אסף דורון רישום פרלמנטרי: נוגה כוכבי רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> רידוד כוחות הגמ"ר באיו"ש << נושא >> << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שלום לכולם, צוהריים טובים. אנחנו מתחילים דיון בנושא רידוד ההגמ"ר ביהודה ושומרון. מטבע הדברים, רוב הדיון יהיה חסוי כי אנחנו בטח לא רוצים לספר לאויבים שלנו מה קורה עם מצבת כוח האדם ביישובים ביהודה ושומרון. נתחיל מזה שמתחילת המלחמה, במידע הגלוי, צה"ל גייס הרבה מאוד כוחות מילואים ביהודה ושומרון להגנה על היישובים. רובם החליפו את הכוחות הסדירים או ההגנ"שים שהגנו על היישובים עצמם ונוספו הרבה מאוד משימות. תפיסת הביטחון בהגנת היישובים בעקבות מה שחווינו בעוטף עזה השתנתה כמובן לחלוטין עם תחילת המלחמה. האיומים במרחב השתנו, לכן גם תפיסת הביטחון בהגנה על היישובים השתנתה והיה צורך ביותר כוחות. לפחות לפי מה שנמסר לכל מיני אנשים בהתיישבות, צה"ל רוצה לרדד עד להפסיק לגמרי את פעילות ההגמ"ר עם קיצוץ בטווח הקרוב ובהמשך קיצוץ גדול הרבה יותר עד לשינוי מהותי. הדבר הזה בהחלט מדאיג מאוד עבור הרבה מאוד תושבים ביהודה ושומרון. אנחנו לא יכולים לקבל מצב שבו אנחנו נהיה עם פחות כוחות בהגנה על היישובים מאשר שהיה ערב המלחמה, ערב הטבח. אנחנו לא פה, חלילה, כדי לתקוף, אנחנו פה כדי לשמוע, אנחנו פה כדי להבין איפה הדברים עומדים ואיך צה"ל רואה את הנושא הזה. אני חושב שאין מחלוקת על העובדה שצבא המילואים לא יכול להיות זה שמחזיק באופן שוטף את הביטחון ביישובים, זה אירוע שלא אמור להיות מלכתחילה, אבל אנחנו רוצים לשמוע מה כן. אנחנו מבינים מה לא, אבל מה שמטריד את האנשים שהגיעו לדיון הזה הוא מה כן. אנחנו נתחיל עם לשמוע את האזרחים ובהמשך יהיה דיון חסוי שלצערי אזרחים לא יוכלו להשתתף בו. התחיל עם סגן ראש מועצת בנימין. << אורח >> עמיחי אליהו רחמים: << אורח >> תודה רבה על עצם קיום הדיון וצוהריים טובים לכולם. אני סגן ראש מועצת בנימין ומחזיק תיק הביטחון. אנחנו מצויים שנתיים אחרי 7 באוקטובר, ציינו אתמול שנתיים לשחרור של אורי מגידיש מהשבי. על העובדה שאנחנו באיזושהי אווירת סיום מלחמה, אנחנו ביהודה ושומרון לא מרגישים את זה. על אף העובדה שהלחימה ברמת עצימות פוחתת, עדיין רבים מאוד מתושבינו נמצאים במילואים תקופה ארוכה, חלקם מעל 700 ימים, לדעתי אנחנו מתקרבים עוד מעט ליום ה-800. רבים מהם עדיין נמצאים באזורי לחימה בשירות מילואים, אם זה בעזה, אם זה בלבנון, אם זה בסוריה, ורבים מהם ממשיכים ומשרתים ביהודה ושומרון גם בגדודי הלחימה וגם בגדודי ההגמ"ר, שהם גדודי ההגנה על היישובים. משכך, יש לנו יישובים רבים, בוודאי היישובים הצעירים, שבהם אנחנו מוצאים את עצמנו במציאות שבה במהלך יום רגיל שבו תלמידים הולכים לבית הספר, ההורים הולכים לעבוד וילדי הגנים והמעונות נמצאים במעונות ובגנים – באותם יישובים שבהם אין הרבה גברים וגם הגברים שחיים ביישובים האלה נמצאים או במילואים או בעבודה, אנחנו מוצאים את עצמנו במקומות האלה עם מעט מאוד גברים עם נשק או מעט מאוד נשים עם נשק וזו בעיה שהיא לפתחנו. אנחנו מנסים להתמודד עם הסוגיה הזאת ביישובים ולאפשר כמה שיותר הרחבה של אישורי נשק ולייצר כמה שיותר עבודה ופעילות של אנשים עם נשקים בתוך היישובים, אבל יש לנו יישובים רבים שאין בהם מקומות עבודה שבהם אנשים נמצאים במהלך היום. אני יודע שלגבי היישוב עלי אני פחות מוטרד, יש בו את המכינה, יש בו את הישיבה, יש בו הרבה מאוד אנשים שעובדים וחיים במהלך היום עם נשק. לעומת זאת, יישובים צעירים כגון אחיה, אש קודש ומלאכי השלום וגם יישובים יותר ותיקים, כמו למשל היישוב רימונים – אלה יישובים שבהם אין לי במהלך יום עבודה כמעט אף אחד עם נשק. זו בעיה אחת שעליה ההגמ"ר נותן מענה מצוין עם זמינות לאנשים עם נשק ארוך בכשירות גבוהה. הסוגיה השנייה שמורכבת לאור עידוד ההגמ"ר והיא משפיעה מאוד על היכולת שלנו לתת מענה, זו העובדה שבסוף יש הרבה מאוד נשק בצד השני, על אף העובדה שאנחנו מחזיקים מודיעין הרבה יותר טוב ומן הסתם נציגי הצבא יגידו זאת היום, שהם מחזיקים מודיעין הרבה יותר טוב עם אחיזה הרבה יותר טובה גם של השב"כ וגם של גופי המודיעין בתוך הצבא. ברגע נתון, בהינתן שרכב יוצא מכפר ערבי עם ארבעה-חמישה חמושים, הזמינות, המענה והתגובה בהינתן ואין לי הגמ"ר באותם יישובים, נמוכים מאוד. זה נכון שיש פילבוקסים וזה נכון שיש נקודות שבהן יש כיתות ומחלקות, אבל בסוף הדבר הזה לא יודע לתת מענה מיידי. יש לנו מקומות שהטווח הוא 40-30 מטר בין בית של התיישבות יהודית לכפר ערבי. אלה מקומות שבהם מראש, גם במהלך השנתיים האחרונות, הצבא הגדיר שהוא חייב להחזיק בן-אדם והדבר הזה גוזר עלינו שמראש הגמישות שהייתה לאורך השנתיים האחרונות בהחזקת כוחות רבים בהגמ"ר, יורדת בצורה משמעותית. יש נקודות, בין אם זה חוות, בין אם זה אותן נקודות קצה שבהן הצבא מבין שהוא חייב לשים לוחמי הגמ"ר ולכן הגמישות שנשארת במרחב ברגע שמורידים בצורה משמעותית את תקני ההגמ"ר, מייצרת לנו אתגרים מבצעיים גדולים שאני יודע שגם בצבא מבינים שזה אתגר גדול. הם איתנו באירוע הזה, אבל בסוף אמירה כזאת שאנחנו איתכם ואנחנו מתגברים, אנחנו מוסיפים ואנחנו מחזיקים מודיעין – היא בסדר, אבל ברגע האמת, בזמן הנתון שבו ייצאו שני טנדרים עם מחבלים לכיוון התיישבות ישראלית, היא לא תדע לעמוד במבחן האמת, בוודאי אם אותם מחבלים ייצאו עם נשק יותר מורכב כגון RPG, כגון מקלעים. המענה יהיה הרבה פחות טוב מאשר חיילים עם נשק ארוך שנמצאים בכשירות, בזמינות ובשטח. הם המענה היחידי שיידע לתת מענה בזמן אמת אל מול כזה תרחיש, שכידוע לכולנו, הוא כבר מזמן לא נמצא כתרחיש דמיוני, אלא ודאי תרחיש הייחוס. אני מברך על הדיון הזה. השורה התחתונה היא שאנחנו מבינים את המגבלות ואת הרצון לנסות ולצמצם, אבל צריך לוודא שהמענה המבצעי הוא ההולם ביותר ושבסוף גם גברת לוי, שביום חמישי בבוקר נשארת לבד בבית שלה – אני לא אוהב את המילים תחושת ביטחון, אני לא אוהב את זה. אלה מבחינתי מילים ריקות, תחושת ביטחון זה משהו שאי-אפשר ללכת איתו למכולת. בסוף או שיש ביטחון או שאין ביטחון ולכן אני אומר שמצד אחד אני מתעלם מהדבר הזה כי אני רוצה ביטחון, אבל התושבים והתושבות – עשרות תושבות שולחות לי הודעות שהבעלים שלהן נמצאים במילואים ואומרות לי: איך אתם מפקירים אותנו? אני ארים טלפון לבעל שלי ואני אגיד לו שיחזור ממילואים כי אין מי ששומר עליי. זו תחושה קשה שאנחנו צריכים לתת עליה מענה. תודה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה לעמיחי רחמים. שלמה ועקנין, קב"ט מועצת יש"ע. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> קודם כול, אנחנו חייבים לשים לעצמנו את העובדות כפי שהיו גם לפני 7 באוקטובר. נודה באמת שגם לפני 7 באוקטובר המחסור הזה היה קיים. זה לא שלא היו חוות בודדים ולא שלא היו יישובים צעירים וזה לא שלא היו בקשות לאיוש עמדה ביקיר או בנופים, שלא זכאים להגנ"ש ולא לאזרוח. לכן כשאנחנו מדברים על ימינו אנו, אנחנו מבינים שלאור 7 באוקטובר הצורך ההוא התחזק מאוד. מכל השיח שהיה וכל ההתכתבויות וכך הלאה, ואנחנו נשמע את גורמי הצבא, אני חושב שאחד הדברים שצריכים להיאמר בצורה ברורה ושחלקה מובנת מאליה זה שהאחריות הביטחונית הכוללת היא של צה"ל לכל דבר ועניין, לרבות על ביטחון היישובים או הנקודות. גם כשאלוף פיקוד המרכז מאשר עקרונית מיקום של חווה או יישוב או השד יודע מה עוד באופן עקרוני ביטחוני, הוא עושה את זה בראייה ביטחונית – האם זה עדיין תורם לביטחון ולא פחות, אם ניתן לתת לו את הביטחון המינימלי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני אנסה לחדד את מה שאתה אומר. אולי זה לא פייר לשים את זה על אלוף פיקוד מרכז, כי בסוף מדינת ישראל היא זו שאחראית על הביטחון. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> לא אמרתי פיקוד מרכז, רק נתתי את הדוגמה של האלוף. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בסוף מדינת ישראל היא זו שאחראית. יכול להיות שמדינת ישראל תבוא ותגיד: אני שמה חלק דרך משרד ההתיישבות וחלק אני שמה במשרד אחר. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> מאה אחוז, אני מקבל את ההערה. בסופו של דבר, למערכת הביטחון יש כלים למימוש האחריות שלה, אמרת, פעם דרך ההתיישבות, מרכיבי ביטחון כאלה ואחרים וכך הלאה, יש לו יכולת לסייע בחיילי הגנת יישובים כאלה ואחרים. אגב, אני אומר את זה לחברים שלי פה מימין, הם בגרף יורד כל הזמן מתוך איזושהי הבנה, לא יודע של מי, שלא צריך אותם. אני מבין את הקושי בלהביא את חיילי ההגנ"ש ליישובים, אבל אם כבר משהו מינימלי, אז לפחות לא לכרסם בו כל הזמן. אחד הכלים שיש בידיו הוא עמדות האזרוח, לא יודע אם זה מוכר לכל אחד, אבל זו בעיקרון עמדה שמערכת הביטחון מממנת אותה על ידי חברה אזרחית. יש עשרות תקנים כאלה. יכול להיות, אני פוזל לכיוונים שונים. יש לצד זה עלויות אדירות, אם בכלל יש יכולת מימוש, כי אנחנו רואים היום שבמצבים של גיוסים זה פוגע ביכולת האיוש לא רק אצלנו – זה פוגע ברכבת הקלה, פוגע במעברים, פוגע כמעט בכל מקום. אני הולך לכיוון של כלי אחר שנקרא צו השמירה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אגב, אין היום נוהל שמשחרר ממילואים בן-אדם שנמצא בתפקיד שהוא ביטחוני? אדם שהוא טבח במילואים לצורך העניין ועכשיו הוא בצוות 5 שומר על יישוב, ניקח אותו משם? << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> לא, שכחת שאתה מדבר על מישהו ששייך לעם ישראל והוא רוצה ללכת להילחם. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אם הוא רוצה זה כבר אירוע אחר. << אורח >> אליצור טרבלסי: << אורח >> יש נוהל. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> יש נוהל. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> יש נוהל, אבל צריכים לקבל אותו, גם הטבח הזה כנראה נדרש. הנוהל קיים, אבל זה ויה דולורוזה. לגבי אותו צו שמירה, אני רוצה רק לפתוח ולסגור סוגריים, זו בעצם התאמה של חוק שמירה שחוקק בישראל ונעשו לו התאמות לאיו"ש. בפועל, מבדיקה שעשיתי בגבול הצפון ובגבול הדרום, הוא לא ממומש בשום מקום, כי האיום אצלנו. האיום היום-יומי והסיכון היום-יומי הם אצלנו. האיום הוא בתוכנו, מה שנקרא. נכון שיש צו שחל על כל הארץ, אבל בשורה התחתונה מי שמממש את האחריות הזאת הם היישובים ביהודה ושומרון. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא הבנתי, לפי הבדיקה שלך בצפון ובדרום לא משלמים אגרת שמירה? << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> בצפון ובדרום הם לא אימצו את החוק הזה ברוב המקומות. אני חייב לומר שיש כאלה שלא אימצו את החוק הזה גם אצלנו באיו"ש, לפעמים בגלל שאף אחד לא רוצה להתמודד עם זה. תשאלו אותי למה במועצת הר חברון אין עד היום יכולת שכזאת מעוגנת במועצה – כי זה לא דבר שהוא כל-כך אטרקטיבי, בוא נאמר ככה. << אורח >> אסף דורון: << אורח >> אני יודע שבעמק חפר גובים ממני. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> לא, לא, זה לא צפון. אני דיברתי על גבול הצפון. עמק חפר מרגיש כמוני, זה נכון. << אורח >> אסף דורון: << אורח >> מכמורת לא מרגיש כמוך. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> לא מכמורת. אני לא מדבר על השומר בלילה. שאלתי את חוף אשקלון, שיש לו יישובים כאלה וכאלה, לפני 7 באוקטובר, מה היה מקובל? הוא אמר: יישוב שרצה הביא שמירה בלילה. כשבדקתי כמה זה עלה וזה עלה 100,000 שקל, הבנתי - - - << אורח >> אסף דורון: << אורח >> זה לא עניין של קיבוץ, זו החלטה של מועצה. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> אבל המועצות לא מאמצות. אתה רוצה לשמוע שעד היום אין בחוף אשקלון ואין במטה אשר? << אורח >> אסף דורון: << אורח >> אז קודם כול, התקלה היא צלכם. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> לא הבנתי. << אורח >> אסף דורון: << אורח >> אם בחברון המועצה מחליטה שלא לגבות את הסכום הזה - - - << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> לא, לא, יש פה בלבול בהבנה. מועצה לא גובה. << אורח >> אסף דורון: << אורח >> בעמק חפר היא גובה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מי גובה, המועצה או האגודה שלך? << אורח >> אסף דורון: << אורח >> המועצה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> המועצה האזורית גובה ממך על ביטחון? << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> אם אין יוזמה מהיישוב, תקן אותי, רחמים, אם אני טועה - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> איך המועצה יכולה לגבות? << אורח >> אסף דורון: << אורח >> בארנונה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מה זה בארנונה? << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> רגע, ברשותך. אם יישוב לא מקבל את ההחלטה ומבקש מהמועצה לקדם, זה לא קורה. << אורח >> אליצור טרבלסי: << אורח >> בחוק השמירה יש תקנות, ושם אני מסכים עם אסף, הרשויות מחילות את החוק וזה מאפשר להן לגבות את זה בארנונה. גם ביהודה ושומרון הרשויות גובות במקומות שהן רוצות, באזורי תעשייה הן גובות, אבל זה לא הדיון לדעתי. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> זה לא. אמרתי שאני פותח וסוגר את הסוגריים מהסיבה הפשוטה שגם בצפון ובדרום עדיין לא אימצו את החוק הזה. עוד דבר שהוא חשוב, ברוב רובם של היישובים ביהודה ושומרון משלמים את האגרה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, זה משמעותי. אני רוצה להגיד גם לאסף וגם לטובת מי שצופה בנו או מי שלא מספיק מבין. מה שהוא אומר זה שהם מקבלים שירותי ביטחון ממדינת ישראל, אותם יישובים בחוף אשקלון או בגבול הצפון, אבל התושבים, בשונה ממני וממך, לא משלמים אגרה על הדבר הזה. זה מה שהוא אומר. << אורח >> אסף דורון: << אורח >> התושבים לא משלמים? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא משלמים. << אורח >> אסף דורון: << אורח >> אלא אם כן אתה כופה עליהם. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, אבל המדינה נותנת להם את השירות בלי שהם משלמים. << אורח >> עמיחי אליהו רחמים: << אורח >> אלא אם כן אתה מחליט, אבל בדרך כלל אתה לא מחליט. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> יש את היכולת, אבל למה הם לא מחליטים? כי צה"ל נותן להם את זה, המדינה נותנת להם את זה בלי שהם משלמים. << אורח >> אסף דורון: << אורח >> עכשיו זה לא יהיה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני לא מכיר, זה מה שאומר שלמה. << אורח >> עמיחי אליהו רחמים: << אורח >> לצורך העניין, שלומי יכולה להחליט שהיא לא גובה אגרת שמירה. במודיעין מכבים-רעות כן גובים, למה? כי ככה הם החליטו. אבל זה לשיקול דעתם ובתוך תחומי מדינת ישראל אין צו אלוף שמחייב. זה ההבדל. << אורח >> אסף דורון: << אורח >> המועצה יכולה להחליט לגבות סכומים. << אורח >> עמיחי אליהו רחמים: << אורח >> נכון, זו פריבילגיה שאין לי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מה זאת אומרת שאצלך אין את הפריבילגיה? << אורח >> עמיחי אליהו רחמים: << אורח >> יש צו שמירה של אלוף פיקוד ועל פניו אתה מחויב אליו. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> צריך ביטול או התאמה של החוק. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, אתה יכול לגבות סכומים, לא הבנתי. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> צו השמירה נאמן לחוק השמירה. << אורח >> עמיחי אליהו רחמים: << אורח >> נכון, אבל אתה מחויב אליו. אתה לא יכול לא לגבות. אם אתה לא גובה, על פניו אתה עובר על החוק. << אורח >> אסף דורון: << אורח >> זה מה שהוא אומר שקורה. << אורח >> עמיחי אליהו רחמים: << אורח >> נכון, זה ביהודה ושומרון. << אורח >> אסף דורון: << אורח >> נכון. << אורח >> עמיחי אליהו רחמים: << אורח >> בשאר מדינת ישראל זה לא ככה. << אורח >> אסף דורון: << אורח >> אבל הוא מדבר על יהודה ושומרון. << אורח >> עמיחי אליהו רחמים: << אורח >> נכון, בסדר. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> ביהודה ושומרון רוב רובם של היישובים משלמים סכום מסוים, אבל אני סוגר את הסוגריים מהסיבה הפשוטה שגם כשאתה גובה סכום שהוא סביר, יישוב ממוצע לא מצליח לאייש יותר מעמדה אחת. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> נכון. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> בוא נבין, יישוב ממוצע של 150-120 משפחות, אם הוא מגיע לחצי עמדה זה הרבה. הוא גובה 150-200 שקל. בואו ניקח יישוב גדול – עתניאל, 400 משפחות, גובה את ה-180 שקל ולא מגיע. עזבו את ההוצאות הנלוות הנוספות, תוספת לצריכת דלק, מצלמה פה ושם וכך הלאה. נאמר שכולם אימצו את החוק, כולם מממשים את החוק וכולם משלמים, והגענו לעמדה אחת בסיסית לכל יישוב – אנחנו מדברים פה על פערים שנוצרו לפחות מהבחינה הסובייקטיבית של כל יישוב ויישוב. אם בעתניאל היו מדברים על חמש-שש-שבע עמדות לכל המרחב, ריבונו של עולם. הוא מעמיד עמדה, המדינה מעמידה לו שתי עמדות. עכשיו אני מגיע לנקודה החשובה מבחינתי בתהליך שצריך להתקיים. בראש ובראשונה, לאור המציאות החדשה שמתהווה כרגע, שהכול יורד, מפקדי החטיבות המרחביות חייבים – עשינו את זה בעבר, כשהיו שינויים דרסטיים היינו עושים אישורי תוכניות אבטחה לכל יישוב ויישוב, להתמודד עם הגועל נפש. הם עושים את זה ביום-יום, אבל לאור מה שהולך להיות, חייבים ליישר קו. יבוא המח"ט ביהודה ויאמר: עמדה מספר 1, 2, 3, יש לנו מענה בעתניאל, אני מנחה שהיא תהיה פה, שם ושם, עמדות 4, 5, 6 בנתונים הקיימים – על הכתפיים הרחבות שלי. האם זה מובן ומקובל? ללא התהליך הזה אנחנו כל הזמן נסתובב סביב הזנב של עצמנו. מכאן אני סוגר את הנקודה הזאת ועובר לפתרונות. בסוף יבוא מח"ט ויאמר: בחנתי מחדש, עתניאל לא צריך שש עמדות, ירדתי לארבע. הפער של העמדה הרביעית, אם המדינה תדע לבוא ולהשלים, הינה מה טוב. אני עוזב פה את כל ההתנדבות של התושבים ואת כיתת הכוננות של התושבים, לעולם זה יהיה. גם כשמאיימים שזה לא יהיה, זה יהיה, כי זה ה-DNA. יכול מאוד להיות שהמדינה תבוא ותאמר: אני חושבת שצריך את עמדה 4 בעתניאל, אבל אין ביכולתנו, כי העלויות כך וכך. אגב, העלויות שהצבא משלם עבור כל עמדה שכזאת, אני לא סניגור של מערכת הביטחון, אבל זה קרוב למיליון שקל לכל עמדה שכזאת. זה לא ביכולות שלנו וזהו, מכאן ממשיכים הלאה. נכון לעכשיו לא יודעים לומר בוודאות, אלא אם כן יוצגו פה נתונים אחרים ואחרי אישורי תוכניות. אני יודע למה אני אומר אישורי תוכניות. למי שלא מכיר, הייתי קצין הגמ"ר איזה עשר שנים באיו"ש, חטיבה, אוגדה, פיקוד, ואני אומר לכם: צריך להביא את זה לשולחן המפקדים ושם להכריע את הדבר. עד כאן. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה, שלמה. אני חושב שדווקא מה שסיימת איתו זו הנקודה המרכזית שלשמה התכנסנו. אני באמת אחדד את זה שוב, בסוף הפער נמצא במקום הזה. אנחנו מצפים מצה"ל, כאחראי על הביטחון ושלמה, תקן אותי אם אני הבנתי אותך לא נכון, שהוא זה שיגדיר מהם צורכי הביטחון ביישובים, תיקי אבטחת יישוב. בסוף מי שחותם עליהם אמור להיות המח"ט, לא אנחנו, לא האזרחים וגם לא הקב"טים. מי שחותם על תיקי ההגנה הוא בסוף צה"ל. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> דרך אגב, אני מתנתק מהדיון האידאולוגי, פילוסופי אם תושב עופרה צריך לשלם כן או לא לעומת תושב יישוב אחר במקום אחר בארץ שלא משלם על הביטחון שלו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> עזוב, אנחנו לא שם. למרות שאסף אומר שהוא כן משלם. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> אגב, זה דיון שהפוליטיקאים צריכים לנהל אותו, אולי בדיון בשבוע הבא. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אומר אסף שהוא כן משלם, לכן זו נקודה שהיא משנה, אבל לא משנה. בכל אופן, אני רק אחזור על מה שסיימת איתו. בסוף מי שאמור לקבוע מה צריך בשביל להגן על היישובים זה הצבא. מי שאמור לממש את מה שהצבא קובע, כיום לפי הצו הזה, הם היישובים עצמם. זה מוביל למציאות שהיא לא הגיונית. למה היא לא הגיונית? כי כמו שאתה תיארת ואני אנסה את זה במילים אחרות, בסוף יישוב כמו עתניאל, שהוא יישוב מאוד קטן והיום הוא מתרחב על שטח של מועצה אזורית פחות או יותר. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> הוא רחב עם 400 משפחות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מבחינת כמות משפחות מול המרחב של עתניאל היום. אני הייתי בסיור בעתניאל בשבוע שעבר ורק האזור שעתניאל תופסים זה אירוע, עוד רגע זה מועצה אזורית. בסוף היכולת שלהם להגן על הכול לא באמת קיימת. << אורח >> עמיחי אליהו רחמים: << אורח >> חוק אצבע הוא שכל עוד אתה פחות מ-500 משפחות, אתה לא יכול להחזיק שתי עמדות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בדיוק. יש דברים שנעשו בעבר, עמדות אזרוח כאלה ואחרות, יש גם דברים שצה"ל עדיין נותן, יש יישובים שיש בהם פלוגות, זה לא שאין. בסוף מה שאנחנו רוצים זה להבין דבר מאוד פשוט: מה צריך, מי אמור לממש את הדבר הזה והאם זה ריאלי שזה יקרה. זה כל מה שאנחנו רוצים לצאת איתו מהדיון הזה ונראה לי שזה מה ששלמה אמר. ברשותכם, אני משתדל לעבור הלאה. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> רגע, צריך להיות זהיר עם האמירה שאמרת על יישובים שיש בהם פלוגות. אני לא מזלזל בפריסה של הפלוגות, בטח זו שנעשתה לאחרונה מחדש. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> יש איזה ביזור. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> הוותיקים זוכרים שזה כדור מסתובב, פעם מפריעה לתושבים הצ'קלקה, פעם זה - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אתה אומר שזה לא אותו דבר. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> אני אומר שזה נכון שיש עוד תנועה לציר גישה, אבל זה לא משהו שמוסיף עכשיו עמדה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, זה נותן מענה למה שדיבר עליו עמיחי מקודם. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> זה מענה מיידי יותר ועם נראות, אין ספק. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אם חלילה יש התקפה על היישוב, באלון מורה יש בודקה בכניסה, זה עולם אחר. אני גר ביצהר ויש לנו מוצב מחלקתי ביישוב. אני בסוף יודע שיש אנשים ערים עם נשק בכל רגע נתון., זה לא כמו שאין. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> נכון. היה מכתב בנושא הזה של כל היו"רים בהתיישבות שהופנה לצה"ל. אלחנן סבתי, יו"ר יקיר, אתה מייצג פה את היו"רים, נכון? << אורח >> אלחנן סבתי: << אורח >> משתדל. אני דווקא מתכנס למה ששלמה אמר קודם. גם כשיש היום חיילי מילואים בתוך היישובים, הם בסוף עושים 8-8. לצורך העניין, ביקיר עצמה יש שלושה חיילי הגמ"ר במשך השבוע או במשך התקופה, אני לא יודע בדיוק איך זה נתפר. שלושה שעושים 8-8, הם עושים בעיקר את הסיורים האלה במהלך הלילה ובמהלך היום יש את הרבש"ץ. זאת אומרת שאין עמדות. גוש היישובים יקיר, נופים, וחוות יאיר, לצורך הדוגמה, מאויש אך ורק על ידי, אפילו לא סיור, אפילו לא חייל הגמ"ר, מאויש על ידי ש"ג. אני לא רוצה להגיד אם זו המטרה, אבל לצורך העניין, אחרי שמישהו עשה לילה, הוא הולך לישון, אז השניים האחרים או שהם מסיירים או שהם נחים, או שאני לא יודע מה, אבל בשורה התחתונה יש עמדת ש"ג אחת בכניסה לגוש היישובים והוא אמור לאבטח את כולם. אני לא מתייחס בכלל להיבט מרכיבי הביטחון של המצלמות. גם זה נופל על אותו אחד, או לחילופין על חברה שיושבת במולדובה ואפילו לא נותנת את המענה, כי מבחינתה חזיר בר ובן-אדם היינו הך. זה נכון שלוקח להם זמן להבין וללמוד איפה שמים את הגבול, אבל מרכיב חיילי ההגמ"ר שמאיישים את כל הגוש הזה ובכלל את מרבית היישובים, הם אנשים שמכירים את תוואי השטח על בוריו. לקחת עכשיו את אותם אנשים ולהגיד להם: חבר'ה, שבו בבית, נגמרה המלחמה, יש שלום עם שכנינו – לא יהיה נכון להפיל את זה על כתפי הרבש"צים בלבד. הרבש"ץ היום יודע בזמן נתון שיש לו שלושה או ארבעה חיילי הגמ"ר שבזמן נתון הוא יודע להקפיץ אותם אוטומטית לאירוע. אם זה רכב שמגיע בציר הגישה, אם אלה מוסקים לצורך העניין בתקופה האחרונה, או דברים אחרים. יש לנו בגזרה, ברוך השם, חיילים בסדיר ופחות מילואימניקים, שנותנים מענה קצת יותר מקצועי, אבל אני חושב שבסוף אין תחליף לחיילי מילואים מתוך היישובים לשמירה על הביטחון של היישובים, בטח ובטח בתקופה הזאת, כשאנחנו עדיין בשלהי המלחמה. לגבי התשלומים וצו השמירה, אני לא יודע מה יש אצלכם, אבל צו השמירה לא השתנה, הוא תקף. אליצור מכיר אותי, עבדתי במועצה אזורית שומרון, ולצורך העניין, כשאני מסתכל על השומרון, הוא לא השתנה כל-כך הרבה. זאת אומרת, צו השמירה של יקיר – לפי צו השמירה המקורי, עזבו רגע את המדד – הוא 100 שקל. זה צו השמירה. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> מה שמשמעותי זה לא ה-100 שקל, אלא כמה התושבים משתתפים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא הבנתי, יש לכם צו של יקיר ספציפית שזה כתוב עליו? << אורח >> אלחנן סבתי: << אורח >> לכל יישוב במועצה יש צו שמירה. << אורח >> אליצור טרבלסי: << אורח >> מה שאלחנן הציג פה זו העבודה ששלמה דיבר עליה. ברמת חטיבה יושבים וקובעים מה קורה בכל יישוב וזה מה שצריך להשלים. << אורח >> אלחנן סבתי: << אורח >> יישובים שיש בהם זהות ועדים אתה יכול לגבות דרך האגודה השיתופית, דרך המשחק הזה. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> גם זה מוגבל. << אורח >> אלחנן סבתי: << אורח >> כן. היום אני גובה מהתושבים אצלנו 200 ומשהו שקלים, שזה מכסה רק את חברת השמירה. רק את חברת השמירה של 24/7, שזה מאותו תוקף של תיק הגנת היישוב שמחייב אותנו בהחזקת שומר בש"ג. זהו, רק לזה מיועד תקציב השמירה. דיברנו על תוספת דלק – מה לעשות, המילואימניקים צריכים להסתובב איך שהוא והצבא לא מספק את זה, גם זו איזושהי נקודה, שהצבא לא משתתף. אני לא רוצה להיכנס פה למרכיבי ביטחון ולכל מה שפיקוד העורף מעביר ולא מעביר. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> יש עלויות נוספות. << אורח >> אלחנן סבתי: << אורח >> כן. בסוף זה מתאזן ואין לי יכולת לעבות את זה. דיברת קודם על יישובים שהם מאוימים או לא מאוימים. יישובים שהם לא מאוימים, לדוגמה יקיר ונופים, חוות יאיר הוא יישוב מוגדר אחרת ביטחונית, אבל יישובים שהם לא מאוימים, חוץ מגדר טיפשה ואפילו חלודה במקומות מסוימים – אני בא, לוקח, נכנס, ושלום על ישראל. זהו. תודה רבה על הדיון. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. זיו. << אורח >> זיו ברנס: << אורח >> חשבתי שאני צריך לבוא לשכנע אתכם ואני מבין שאני רק צריך להציג בפניכם את גודל הבעיה. אני שומע פה על יהודה ושומרון ולפי הספירה שלי יש שמונה חזיתות, אני לא אספור אותן עכשיו. אני לוחם סיירת גולני במילואים ומ-7 באוקטובר התייצבתי למלחמה הזאת. אני לקראת הסבב השישי שלי והסיפור שלי לא אישי, אני יושב-ראש של תנועה שנקראת "המילואימניקים הקבועים". אני עצמאי, אני מרצה לאבטחת מידע באזרחות. באיזשהו שלב במלחמה הזאת שחררו אותי, אחרי הסבב השלישי, זה היה לפני לבנון. שחררו אותי כבר לעסק בלי לקוחות וידעתי שאני עוד שנייה חוזר לחזית. אין לי כבר לקוחות ואני לא יודע מה לעשות, אז לקחתי החלטה. ההחלטה שלי הייתה לספח את עצמי לצה"ל עד עצם היום הזה, בין הסבבים שלי. השתמשו פה במילה כרסום, כרסום ההגמ"ר. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> ברנס, מאיזה יישוב אתה? << אורח >> זיו ברנס: << אורח >> אני מפרדס חנה. השתמשתם פה במילה כרסום, כרסום ההגמ"ר. אולי אתם לא יודעים, אבל אין לכם מושג. זה הרבה יותר מזה, זה לא כרסום, זה פשוט לאכול ולא רק את ההגמ"ר, גם את כל המערך הלוחם. מה שקורה מאז התקנות החדשות, אני והמילואימניקים הקבועים, אלה שמספחים את עצמם בין הסבבים, אנחנו רואים את זה קורה עוד ועוד. פשוט זורקים אותנו לרחוב ללא התרעה ואני אומר אדרבה, אם אתם אומרים לי שהמלחמה נגמרת, אני בעד, אבל יש לי סבב עוד חודש וחצי. זה מקרה של עוד רבים, ואני שואל אתכם פה: לאן אני אמור ללכת בחודש וחצי האלה, כשעוד חודש וחצי יש לי סבב וכולנו יודעים שהמלחמה לא באמת נגמרה? לאורך כל הדרך אנחנו התייצבנו פה. צריך להבין שבמקביל, אני יודע את זה ואני גם יכול להוכיח את זה, לא פה, הצבא מנסה למצוא אלטרנטיבות, כמו להכניס חברות קבלן כאלה ואחרות שישמרו בבסיסים. איפה הערך של צה"ל, צבא הלוחמים שלובשים מדים? אני לא מדבר על הקטע הזה, אני מדבר על ההגינות המסוימת שאם אתם מחליטים לקצץ את הכול בצורה כל-כך ברוטלית ואגרסיבית, א', תתריעו לנו, וב', אל תכניסו אנשים אחרים שיעשו את זה במקומנו. צריך להבין, אנחנו מבקשים משהו פשוט. חשבתי שאני אצטרך להציג טיעונים שהמלחמה לא נגמרה ואת האמת שעשו לי פה את העבודה מצוין לפניי. דיברו פה על 8-8 שאנשים עושים בבסיסים – אני לא רוצה להגיד לכם מה קורה כשאנשים עושים 8-8. תדעו לכם, כל הארגונים הרלוונטיים, הצבא פשוט בועט לוחמים החוצה, אז נשתף פעולה אחרי הדיון הזה. מה שאנחנו, המילואימניקים הקבועים, מבקשים זה שזה נהנה ולזה לא חסר. כלומר, שימו אותנו, תשמרו אותנו. אנחנו אלפי לוחמים שהצבא צריך ותכף אני אגע במה היחס הזה מביא, אבל אם אתם שמים אותנו, אתם יכולים גם להוריד שחיקה מאנשים שלא רוצים לבוא לסבבים. אתם צריכים להבין, יש השלכות למה שאתם עושים. << אורח >> עמיחי אליהו רחמים: << אורח >> אתה מדבר על הסיטואציה שכרגע שלא מאפשרים סיפוחים להגמ"ר? << אורח >> זיו ברנס: << אורח >> צריך להבין את מה שהיחס הזה עושה לנו, הלוחמים. אני אספר לכם, אצלי בצוות אנחנו 17 לוחמים בסיירת גולני. אתם יודעים מה? לפחות היינו בתחילת המלחמה. חמישה עזבו בלי קשר לכל הסאגה הזאת, כי לא התאים להם הנטל, לא כולם יכולים לעמוד בזה. נשארנו 13 לוחמים. 13 לוחמים צעירים, אנחנו בני 26 פחות או יותר, שפשוט נכפתה עליהם כמות בלתי פוסקת של סבבים. ברגע שהצבא מתייחס אלינו ככה וסוגר את הברז בצורה כזאת, למרות שבמקביל הוא צריך את זה, אבל מתוך ה-12 אנחנו שבעה מסופחים בצוות. << אורח >> אליצור טרבלסי: << אורח >> איפה אתם מסופחים, בהגמ"רים ביישובים? << אורח >> זיו ברנס: << אורח >> גם במערך הלוחם. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מה שהוא מתאר זה תופעה. בסוף זו תופעה שקיימת, אנחנו מכירים אותה בכל צה"ל. זה לא קשור לדיון, אבל בסוף כשבגדוד לא מגיעים כולם אם המ"פ רוצה שהמשימות יקרו, הוא דואג שאנשים אחרים יסתפחו אליו לפלוגה. << אורח >> זיו ברנס: << אורח >> אנחנו, המילואימניקים הקבועים, יצאנו למאבק הזה כי אני הייתי בסיפוח והעיפו אותי. צריך להבין את ההשפעה של זה. אני קיבלתי הצעת עבודה ואמרו לי במילים מאוד ברורות אחרי שנתיים של מלחמה שגם ככה לא סומכים עליי שאני אישאר, כי יודעים שכל שנייה יש עוד סבב. אמרו לי: תבחר, אם אתה לוקח את העבודה הזאת, זה בתנאי שאתה לא הולך לסבב מילואים הבא שלך. אני אספר לכולם פה, האנשים מאיו"ש, שתדעו את חומרת המצב. אם אני מתכוון לא להגיע לסבב הבא, למרות שאני בחיים לא אבחר בזה, אני מאגיסט, זה התפקיד שלי. מי שלא יודע, המאג הוא נשק מאוד גדול וזה הכוח הכי משמעותי של מחלקה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זיו, אני רוצה לקצר. << אורח >> זיו ברנס: << אורח >> אני מסיים. אם אני לא אהיה, לא יהיה מי שייקח את המאג וגם יכול להיות שהצוות יתפרק. אנחנו יודעים שהמלחמה לא נגמרה, נכונו לנו עוד אתגרים רבים בשמונה חזיתות לפי הספירה שלי, אז אני לפחות רוצה לצאת מפה עם שם, כי דיברתי עם כל הדרג המדיני, התקשרתי לכל חבר כנסת, וממה שאני מבין האחרות נופלת על הצבא, אז אנחנו רוצים לדעת מי אחראי. תבינו, הולך להיות פה חוסר התייצבות בעתיד. אנחנו שבעה מסופחים בצוות שלי, תחשבו כמה לא יגיעו מבחינה סטטיסטית. אני רוצה לדעת מי אחראי על הדבר הזה שאנחנו עומדים פה ומתריעים, ויש לנו פעילות באינסטגרם, תעקבו אחרינו. זה יהיה פתוח בעתיד, אנחנו רוצים לדעת מי אחראי על 7 באוקטובר הבא כשיהיה לנו מחסור בלוחמים וגם לא כולם ירצו לבוא. זהו. אם יש לכם שאלות, אני אשמח לענות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אתה רוצה לענות לו? << אורח >> זיו ברנס: << אורח >> אף אחד לא יודע מי אחראי? מה אנחנו צריכים לעשות? << אורח >> אליצור טרבלסי: << אורח >> יצאו הנחיות של ראש אכ"א בנושא הזה. << אורח >> זיו ברנס: << אורח >> חסרים כוחות בשטח, בכל קו מבצעי. << אורח >> אליצור טרבלסי: << אורח >> זה דיון אחר, זה לא לדיון הזה. הנקודה ברורה, אבל זה לא לדיון הזה. << אורח >> עמיחי אליהו רחמים: << אורח >> אני חושב שצריך דיון ייעודי שלך בוועדת חוץ וביטחון אצל ביסמוט. << אורח >> זיו ברנס: << אורח >> אנחנו נבוא לאן שצריך להסביר את המצב הזה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אנחנו נבקש, בעזרת השם. יש לנו דיונים על המילואים כל הזמן. בדיון הקרוב על המילואים נציף את הנושא הזה, בעזרת השם. תודה רבה, זיו שהגעת ואמרת את הדברים ואני חושב שבשם כולם כאן, תודה על השירות שלך וכל מה שצריך כדי לסייע למילואימניקים. << אורח >> זיו ברנס: << אורח >> אנחנו נשמח, כי כרגע פשוט זורקים אותנו לרחוב ואף אחד לא באירוע. כולם מתנערים מאחריות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כמו שאמרתי לך, בעזרת השם, בדיון הקרוב שיהיה פה על המילואים אנחנו נציף את הנושא הזה. מוריה מיכאלי. << אורח >> מוריה מיכאלי: << אורח >> שלום, אני מארגון הצופות, ארגון שקם מייד אחרי תחילת המלחמה לשינוי תפיסת הביטחון ביהודה ושומרון. השבוע התפרסם שצה"ל הפיל רחפן שחדר מגבול ירדן ושכלל אמצעי לחימה של עשרות אקדחים. המשטרה טוענת שבכל יום עוברים כ-16 רחפנים בגבול ירדן לשטח יהודה ושומרון. בדיון של ועדת החוץ והביטחון מהשבוע התפרסם ש-80% מהמחבלים הרוצחים שהשתחררו בעסקת שליט חזרו לעסוק בטרור. אנחנו מזכירות שקרוב ל-1,000 מחבלים שוחררו בשנתיים האחרונות, 77% מהם חזרו ליו"ש. השאלה היא כמובן איך אנחנו נערכים לזה. במבצע שהיה השבוע או בשבוע שעבר של שיתוף פעולה בין הצבא לשב"כ, נתפסו 29 כלימגורים, ארבעה רחפנים, שניים מהם עם חומרי נפץ, 15 רקטות נ"ט, יחד עם מטול RPG, 20 רימוני יד, 53 אקדחים, 7 רובי סער. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מה זה? << אורח >> מוריה מיכאלי: << אורח >> אחד מהמבצעים שפורסמו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מזמן? << אורח >> מוריה מיכאלי: << אורח >> לא כזה מזמן. זה מבצע אחד שנתפס עם מחבל אחד, אנחנו לא יודעים כמה אמצעים לא נתפסו. מכירים את מגדל המים שנבנה מול שערי תקווה בעזון עתמה שאנחנו ראינו דומים לו שנבנו בעזה לפני 7 באוקטובר. חבר'ה שדיברתי איתם השבוע מאחת החטיבות שפועלות באזור יהודה ושומרון טענו שיש מדי יום זריקות של בקבוקי תבערה אל הכבישים ושהם עובדים על זה מאוד קשה. אגב, יש ירידה אחרי שהם עובדים, כמובן ויש עלייה כשיש פחות פעילות. אני חושבת שהנתונים הקשים האלה לא הולכים להגיד עכשיו אם יש פחות בקת"בים פה, יש יותר דבר כזה שם. זה ברור שאנחנו בתרחיש איום ביהודה ושומרון שאנחנו חייבים לתת עליו את המענה. אני פונה אליכם, כוחות הביטחון, ואומרת: אתם אחראים על שלומנו ועל ביטחוננו ביהודה ושומרון. זה ברור שהמצב כרגע, לפי מה שחלק מהאנשים שמבינים בשטח אומרים שמה שיכול להיות ביהודה ושומרון זה אפילו 7 באוקטובר על סטרואידים. לכן אני חושבת שהדיון הזה סופר חשוב, אבל פחות חשוב לי מי ובאיזו צורה ישמרו עלינו. עמיחי, אתה דיברת על זה שמוציאים כמה אנשים עם אקדחים או עם רובים ארוכים ביישובים. אני חושבת שלמשלוחי נשק שנתפסים, אם הולכים על יישוב אחד כזה, זה לא משנה אם אני מסתובבת כרגע באקדח סביב המעון או לא, זה פשוט לא ישנה שום דבר. ראינו את זה ביותר מדי מקומות ב-7 באוקטובר. לכן המענה חייב להיות פשוט, ברור, בוטה ונמצא בשטח לפני שאנחנו מרדדים את כוחות ההגמ"ר ולפני שאנחנו מוציאים חיילים מהיישובים. מה אנחנו כן מכניסים ליו"ש כדי לפתור את הסוגייה הזאת? תודה רבה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה, מוריה. אני מקווה שכולם ידברו בקצב של מוריה פה בוועדות, זה יחתוך לנו ברבע את זמני הדיונים. לפני שאנחנו עוברים לדיון החסוי, יש מישהו שרוצה להגיד עוד משהו? << אורח >> עמיחי אליהו רחמים: << אורח >> האם אנחנו נשמע התייחסות של נציגי הצבא עוד לפני הדיון החסוי? לפחות התייחסות עקרונית לאן הולכים, וקטורים. אני לא מצפה שעכשיו ירדו לרזולוציה של: באש קודש השארתי שניים ושם לא, אבל אמירה עקרונית. השאלה פה כמובן מופנית לנציגי פיקוד מרכז, האם פיקוד מרכז עומד על הרגליים האחוריות בנושא ההגמ"ר? האם ההבנה בפיקוד מרכז משוקפת גם לאמ”ץ? איפה זה יושב בסוף? זה יושב בפיקוד מרכז או באמ"ץ, או אצל אכ"א? לדעתי אכ"א הם בסוף קבלן ביצוע, האירוע לא אצלם. יש פה עניין עקרוני של איך תופסים את תפיסת ההגנה ביהודה ושומרון, איך פיקוד מרכז תופס את זה ואיפה זה יושב? אולי בכלל זה סמוטריץ' שאומר: חבר'ה, בואו נחתוך מילואים. אני לא חושב שזה שם, אבל אני אשמח לשמוע. << אורח >> דביר עלמי: << אורח >> צוהריים טובים ליושב-ראש, לחברי הוועדה וכמובן למי שהשתתף ושיתף אותנו. אני קמב"ץ פיקוד מרכז, אני תושב אצלך ברשות, אחר כך נבדוק מאיפה יורדת אגרת השמירה, ראיתי כבר את הנתונים. לעניין ובצורה רצינית, חשוב להתייחס לדברים שנאמרו פה בסוף, לסוגיית הבקת"בים והפעילות. זה תפקידנו וגם צריך לדעת להתעמת איתם. לגבי ההתייחסות שלך, אני בכוונה לא עונה לה כי היא לא אליי, היא למישהו אחר, זה לוועדה אחרת. אני כן אגיד שלאנשי המילואים אנחנו מתייחסים בצורה מאוד מכובדת ואיפה שיש מעידות אנחנו כמובן צריכים לטפל בהן. << אורח >> זיו ברנס: << אורח >> אנשים עם משפחות וילדים עפו הביתה, זאת לא צורה מכובדת. אני לא יודע מי זה, אבל זה לא מכובד. << אורח >> דביר עלמי: << אורח >> זה לא אליי, אני מדבר כמפקד בצבא שיש גם תחתיו אנשי מילואים וזאת הרוח. << אורח >> זיו ברנס: << אורח >> זה לא סיפור אישי, זה סיפור של מאות אנשים. << אורח >> דביר עלמי: << אורח >> ברור, אבל זה לא אליי אישית ונראה לי שכדאי לנהל את זה מול מישהו אחר. בוא נדבר שנייה על סוגיית ההגנה באזור יהודה ושומרון וכל מה שאנחנו עושים. חשוב להגיד, וזה ברור לכולם, שמושא ההגנה שלנו הוא היישובים. זה מה שעומד לנגד עינינו, לשם אנחנו מפנים את הכוחות, זה הקשב, התפיסות המבצעיות ותפיסת ההגנה למול ההשתנות גם של תרחיש הייחוס וגם של האיומים וככה אנחנו פועלים. ברור לנו שמשימת ההגנה על היישובים לא יכולה להישען לעולמי עד על אנשי המילואים. זה חלק מהנחות עבודה שאנחנו צריכים לשים על השולחן ולכן אנחנו מבצעים פעולות אופרטיביות כאלה ואחרות למול היישוב, למול ההגנה בצירים, כדי שנוכל לא להגיד מהיום למחר: חברים, כל תקני ההגמ"ר יורדים לאפס ועכשיו המשימה היא רק למה שנשאר, אז תתמודדו עם זה. אנחנו עושים את זה בצורה שהיא מושכלת בהתאמה למשאבים שאנחנו נותנים ליישוב. זאת אומרת, אנחנו מגדירים באזור יהודה ושומרון את היישוב כמבצר, זאת לא סיסמה – צירי ביטחון, תשתיות, אמל"ח בצורה כזאת או אחרת, תרגילים למול האיומים שמופנים לעבר היישובים. בהתאמה לזה אנחנו כמובן מרדדים או מצמצמים את סוגיית תקני הגמר בהינתן שאנחנו יודעים שיש מענה ליישוב. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זו שאלת השאלות, דביר. << אורח >> דביר עלמי: << אורח >> בדיוק. אחר כך אנחנו נדבר על המספרים, בדיון החסוי נפרט יותר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אתה יודע לעמוד מאחורי המשפט שאתם מרדדים רק אחרי שאתם יודעים מה הפתרונות? << אורח >> דביר עלמי: << אורח >> אנחנו נרדד בצורה מושכלת למול מושאי ההגנה שלנו. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> מושכלת על פי היכולות. << אורח >> דביר עלמי: << אורח >> ברור, בהתאם למשאבים שקיבלנו כצה"ל. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> אני מבין את זה, אבל זה לא נותן פתרון, אלא יותר אומר: אני אשתדל. << אורח >> דביר עלמי: << אורח >> אני נמנע מהמילה "אשתדל". אני אישית לפני למעלה מחודש לעניות דעתי, אצלך, עמיחי, עשינו תרגיל פתע מול יישוב. אני אישית פיקדתי על התרגיל הזה ורציתי לבדוק מה באמת מרכיבי הביטחון שיש ליישוב להתמודדות עם אירוע של חדירה, איזה כוחות מגיעים לתוך המרחב הזה לתת את המענה, ואני אומר לכם שאני יצאתי מאוד מחוזק ממה שראיתי שקורה בתוך היישוב הזה וכמות הסד"כ שמגיע. לכן זו הצורה המושכלת שבה אנחנו נעשה את זה, כמובן בהתאם למה שיש לנו. לכן הרידוד הוא לא ממאה לאפס, יש פה מדרגות. אני גם לא יכול להתחייב שהרידוד יגיע לאפס, כי ברור לנו שיש פה מרכיב שצריך לדעת להשתמש בו וכמובן לספק את הביטחון בצורה הטובה ביותר. אני רוצה להוסיף לשאלה שלך. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> יש היום תיקי הגנת יישוב על כל היישובים שאתם חתומים עליהם? << אורח >> דביר עלמי: << אורח >> ברור. ברור, חד-משמעית. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> מה שצריך זה לתקף אותם אל מול המציאות החדשה וזה לא קל. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זו הייתה השאלה. << אורח >> דביר עלמי: << אורח >> זה התהליך. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> את זה שיש תיקים מפעם אני יודע. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> לא אמרתי שלא עובדים. עובדים. << אורח >> אליצור טרבלסי: << אורח >> זה התהליך שקורה וחלק מהערכת המצב. ברגע שמשתנה עמדה יש אישור ותיקוף תיקים כל הזמן. << אורח >> דביר עלמי: << אורח >> בשבוע הבא יש תרגיל מאוד משמעותי שנועד לחלק מהתיקוף של תפיסת ההגנה ביישובים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לפני שאתם הולכים על הצעד של הרידוד, תיקפתם את כל תיקי הגנת היישוב? << אורח >> דביר עלמי: << אורח >> הרידוד יתבצע לאחר שהבנו שמשימת ההגנה על היישוב עדיין נשארת משימה שאנחנו יכולים לעמוד בה ושהיישוב יהיה מוגן. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני אמקד לך שוב את השאלה, למרות שלדעתי הבנת. ביישוב יקיר, יש לו תיק הגנת יישוב. האם לפני שהחלטתם לרדד את ההגמ"ר, בין היתר ביקיר, תיקפתם את תיק ההגנה של יקיר? << אורח >> דביר עלמי: << אורח >> זה בא ביחד. זה בא ביחד. אנחנו רידדנו אחרי שהבנו מה המרכיבים של היישוב ועכשיו נקבל תיקוף בתיק של היישוב. בשבוע הבא אנחנו עושים תרגיל שחלק מההישגים שלו הוא לראות את מערך ההגנה ביישוב, שזה גם יקבל עוד תיקוף של תיק ההגנה. זה משהו שהוא נושם למול המשאבים ולמול האיום, שהוא משתנה לכאן ולכאן. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תראה, בסוף אם אתה מתקף תיק אל מול היכולות או אל מול האיומים, זו שאלה גדולה. ברור לי שיש איזשהו איזון, אבל כשיש הגמ"ר ואתה אומר: אחרי שאני הורדתי, עכשיו בוא נתקף מול זה שאין לי כבר את ההגמ"ר, זה כבר עולם אחר. << אורח >> דביר עלמי: << אורח >> עזוב את התיקוף הפורמלי שעכשיו התיק רשום מחדש ויש בו חתימה בסוף. התקן של ההגמ"ר ירד אל מול תפיסת ההגנה ביישוב, שהיא תואמת. << אורח >> עמיחי אליהו רחמים: << אורח >> האם יש אכיפה על תיק הגנת היישוב? << אורח >> דביר עלמי: << אורח >> כן. << אורח >> אליצור טרבלסי: << אורח >> יש בקרה עליו כל הזמן, יש תהליך שקורה כל הזמן ולפעמים גם קורה שזה נעשה אחרי. יש גם הנחיות שאתה מקבל ומרגע זה אתה מתייצב על X תקנים מסוימים ותסדרו את זה בהתאם להערכת מצב שלכם. נחליט לשים ביקיר עשרה חיילי הגמ"ר? זה בהתאם להערכת מצב לאור הנתונים, לאור המשאבים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אנחנו לא פה בשביל להאשים, אנחנו פה כדי להבין. << אורח >> אליצור טרבלסי: << אורח >> לא, אני מסביר את התהליך, לא מתגונן. בסופו של דבר, זה בהתאם להקצאת המשאבים שאנחנו מקבלים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אבל מה ההיגיון? << אורח >> אלחנן סבתי: << אורח >> זה לדיון הבא. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, מה זאת אומרת? עמיחי שאל שאלה מצוינת. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> ההיגיון הוא שמישהו מקצץ מאיזשהו מקום ועושים התאמה. << אורח >> עמיחי אליהו רחמים: << אורח >> האם האירוע יושב אצל אמ"ץ או בפיקוד? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אתה מבין שמשפט כמו: אנחנו מתקפים את תפיסת הביטחון לפי כמות התקנים שיש לנו, מבחינתי זה משפט איום ונורא. << אורח >> דביר עלמי: << אורח >> זאת לא האמירה, היושב-ראש. << אורח >> אליצור טרבלסי: << אורח >> זה לצד תיקוף תפיסת הביטחון. << אורח >> זיו ברנס: << אורח >> כולנו צריכים לדאוג, כי זה בדיוק מה שקורה בשטח. << אורח >> אליצור טרבלסי: << אורח >> תפיסת הביטחון היא תפיסת ביטחון, היא ברורה. יש איום ייחוס מוגדר - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> סליחה, תיק הגנת היישוב, אני אדייק. << אורח >> אליצור טרבלסי: << אורח >> יש כלים ומרכיבים נדרשים, לא כל הכלים והמענים ניתנים באופן מלא. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בסדר, בחלק החסוי תוכל להרחיב יותר, אבל ברמה העקרונית. << אורח >> אליצור טרבלסי: << אורח >> זה בכללי. ברגע שניתנים הכלים הרלוונטיים, אנחנו יודעים לעשות את החלוקה בהתאם לאיום וזה מה שנעשַה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> השאלה מה קדם למה. << אורח >> אליצור טרבלסי: << אורח >> זה הביצה והתרנגולות, מה בא קודם. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אז מה בא קודם פה? << אורח >> אליצור טרבלסי: << אורח >> יכול להיות מצב שהוא אוטופי, כמו שאתה אומר, אנחנו יודעים בדיוק מה יש לנו, קיבלנו את כל הדרישות שאנחנו צריכים ויודעים לחלק את זה באופן הנדרש. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> שמעת, הנחת היסוד היא שמקבלים. בוא נאמר ככה, כל אחד גם ככה לדעתי מנהל את המשק אצלו בבית, למרות שפה מדובר במשהו ברמה לאומית. בסופו של דבר, נאמר שעכשיו התהליך הוא כזה שעכשיו צבא ההגנה ישראל החליט לרדד את כל סוגיית המילואים, מקצץ את פיקוד המרכז ב-X תקנים, כל פעם הוא נוגס – לא כמושג שלילי, הוא מוריד מהסך הכול של ה-6,000-5,000 שהיו ועכשיו הוא מגיע לנגלה הכמעט לפני אחרונה של ה-1,000 ומשהו. היום, אם נרצה או לא, מתאימים את התוכניות. כמובן, אם צריך עכשיו לשפר, שהפלוגה, הגדוד או החטיבה ישימו עוד איזו עמדה, כי היישוב שלו הולך להיות מוחלש עוד יותר, אבל זה ברמה המקומית. בסך הכול הכללי, הם נאלצים או נדרשים להתאים את המציאות לגזרה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בסדר, זה עובד לכאן או לכאן. << אורח >> אליצור טרבלסי: << אורח >> אני אגיד את זה בצורה יותר ברורה, היושב-ראש. אם ביישוב יקיר אנחנו נבין שתיק הגנת היישוב או המרכיבים שיש היום לא מספקים ופתאום יש לנו מידע מודיעיני כזה או אחר, יש פה דרישה מבצעית שתקבל גיבוי ומרכיבי ההגנה ישופרו, גם אם זה על יותר תקנים ממה שהוגדר, ונביא אותם איפה שצריך. יש לנו את הכלים האלו. זה לא שאין בעיה, עכשיו רידדנו, זו תמונת המצב, השתנה האויב. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני אגיד לך מה עומד בבסיס השאלה וגם הסיבה שבכלל יזמתי את הדיון הזה. בסופו של דבר, ערב 7 באוקטובר היו X חיילים בהגנת היישובים ביהודה ושומרון. אחרי שתרדד את ההגמ"ר אנחנו נישאר עם אותו מספר שהיה ערב 7 באוקטובר, מינוס ההגנ"ש שאתה לא החזרת. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> לא, אתה תישאר עם פחות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה מה שאני אומר. << אורח >> זיו ברנס: << אורח >> יש עשרות פצועים והרוגים. << אורח >> עמיחי אליהו רחמים: << אורח >> לא, לא, זה בגלל שירד ההגנ"ש. << אורח >> אליצור טרבלסי: << אורח >> בחסוי נציג מספרים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ברמת העיקרון, ירד ההגנ"ש ובסוף תישאר בלי חיילי הגנ"ש ובלי חיילי הגמ"ר. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> לא, אני אשלים את התמונה. יורדים חלק מחיילי ההגנ"ש, דבר שנגזר על הפיקוד. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני לא מאשים פה אף אחד. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> רגע, אני בא לומר עוד נקודה מאוד חשובה. אנחנו נכנסים למצב שמבחינת איוש עמדות האזרוח, שזה מרכיב מאוד חשוב - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה נושא אחר. שנייה, שלמה. << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> לא, הוא הולך להיות חלש יותר בגלל חוסר יכולת של חברות לאייש. צריך לקחת גם את זה בחשבון. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה עוד נושא, שגם הוא משמעותי, אבל זה כבר נושא אחר. בסוף, בקצה, לא נשמע לי הגיוני שאני אישאר עם סד"כ יותר קטן בהגנה על היישובים מאשר שהיה לי ערב המלחמה, אל מול תרחיש הייחוס שהשתנה לחלוטין בזמן הזה. זה מה שעומד בבסיס הדיון. << אורח >> עמיחי אליהו רחמים: << אורח >> אם אפשר בכל זאת, אני אוסיף עוד הערה אחת, זה ממש אנקדוטלי, סיפור קצר. אחרי שפרצה המלחמה אני הייתי במילואים. נדרשנו לבחון פקודת הגנה של מרחב מסוים בחיל הים שלא אני מייעץ לו. הגענו והציגו לנו את תפיסת ההגנה ביום שאחרי 7 באוקטובר, אחרי שכבר חדרו דרך הים, אחרי שכבר היה את כל 7 באוקטובר, ומציגים לנו תפיסה. זו הייתה גזרה אחרת, לא ניכנס לזה, אבל בפרקטיקה בא המפקד ואומר: אני מגן מהקו, מהגדר, ואני אמרתי לו: תקשיב טוב, אתה לא יכול להגיד שאתה שומר מהגדר, כי הגדר תיפרץ. אם לא נותנים לך אפשרות להגן מחוץ לגדר, ואני מדבר איתך על גבולות מדינה ואתה חושב שאתה צריך להגן מחוץ לגדר בשביל למנוע את חדירת הגדר, אז תבוא ותשים את המפתחות. אני אומר את זה גם לקצינים בצה"ל ואני אומר את זה גם כאיש מילואים: יש עלינו מחויבות מקצועית להסתכל ולהישיר מבט למראה ולציבור ולהגיד להם האם אני מסוגל להגן או לא. אם פיקוד מרכז – אלוף הפיקוד, קציני ההגמ"ר, המח"טים – חושבים שהקצאת המשאבים לא תספיק להגן ולו על משפחה אחת באחד מהיישובים. אז תגיד: מה, אז בוא נמשכן את כל תקציב המדינה לתקציב ביטחון. אני מבין את המגבלות, אבל עדיין אני אומר ואני בטוח שאתם כאלה, בוודאי אחרי 7 באוקטובר: מספיק לוקחי מרחב ביטחון בשביל שאף ילד יהודי לא יירצח במיטתו. אני יודע שזו אמירה פופוליסטית או אוטופית, אבל באמת אני אומר. << אורח >> אליצור טרבלסי: << אורח >> היושב-ראש, אני רוצה להגיד עוד משהו. << אורח >> עמיחי אליהו רחמים: << אורח >> אם מפקד אומר: אני לא יודע להגן בגזרתי על הדבר הזה ולא נותנים לי את המשאבים הנדרשים, אני שם את המפתחות. << אורח >> דביר עלמי: << אורח >> זה בדיוק מה שאמרתי קודם. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בוא לא נכניס לו מילים לפה. << אורח >> דביר עלמי: << אורח >> כשאנחנו נבין שזה לא נותן מענה, ברור שיהיה לזה פתרון. דרך מה שאמר עמיחי אני רוצה להגיע לשלב הבא, שזה מה שהתייחסת אליו. ההגנה מהשער או מבפנים היא השינוי שעשינו באזור יהודה ושומרון. היום אנחנו נמצאים בשלושה מחנות פליטים ובמחנות האלו אנחנו פועלים בצורה מאוד מאוד משמעותית. זה בעיקר כדי לא לתת גם לאירועי פח"ע, או להתחיל לחשוב על איך לבצע אירוע טרור כזה או אחר כנגד יישוב, כבר לעצור אותו מתוך המרחב שהוא קן הצרעות שלנו בתוך מחנות הפליטים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אבל אתה לא בונה על 100%. << אורח >> דביר עלמי: << אורח >> ברור שלא, לכן יש פעילות סיכולית מאוד מאוד משמעותית שאנחנו עושים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לפני רגע הייתה החוליה הזאת של הטילים, שבנס תפסתם אותם. << אורח >> דביר עלמי: << אורח >> אני לא יודע להגיד אם זה בנס, אבל חשוב להגיד שתפסנו אותם. המימוש של הפיגוע שלהם לא בוצע. הצלחנו להגן גם על התושבים ובגלל זה אנחנו נשארים שם. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בקצה זה נשמע לך הגיוני שיהיה סד"כ הגנה ליישובים נמוך מאשר שהיה ערב המלחמה? << אורח >> דביר עלמי: << אורח >> בפשטות שלו, ברור שלא, אבל בגלל זה ייצבנו את מרכיבי הביטחון בצורה אחרת. שמנו עוד מרכיבים. << אורח >> מוריה מיכאלי: << אורח >> חבר הכנסת סוכות, אני רוצה לחדד את השאלה שלך. הרי ברור שעכשיו גם כל העיניים של איראן והכול עובר דרך יו"ש. ברגע שנטרלנו את הדרום ואת הצפון, הכול עובר כרגע דרך יו"ש. זאת אומרת שזה היה צריך להיות להפך ממה שאנחנו אומרים פה. לא היה צריך לרדד את הכוחות, היה צריך להגביר כוחות. ברור שפועלים במחנות הפליטים ובאמת זה נפלא, אלה דברים שלא קרו. גם החיסולים מהאוויר וכל הדברים שאנחנו יודעים לומר עליהם תודה ויודעים להסתכל עליהם בהערכה. יחד עם זה, האיום נהיה גדול יותר מתמיד. אני מתעסקת בנושאים האלה כל הזמן ואני מכירה את החומרים האלה מקרוב, והיום כשהילד שלי, כמעט בן 15, שואל אותי: אימא, יכול להיות פה 7 באוקטובר, אני לא יכולה להסתכל לו בעיניים ולהגיד שלא ואני לא חושבת שגם אתם יכולים להסתכל לי בעיניים ולהגיד שלא, כי יכול להיות כאן 7 באוקטובר. השאלה היא מה עושים עם זה והשאלה היא אם לרדד כוחות זה הדבר הנכון לעשות כשאתה יודע מה תפסנו, אתה יודע איזו חוליה תפסת, אתה יודע איזה טילים לא יצאו לדרך, אתה לא יודע איזה טילים עדיין כן יכולים לצאת לדרך. << אורח >> דביר עלמי: << אורח >> את הנתונים צריך לשמור לדיון החסוי, כי יש פה שינוי מאוד מהותי ממעלה שנייה במענה, באיכות הסד"כ. את זה נראה לי שנשמור לדיון החסוי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אוקיי. אתם רוצים להציף עוד משהו? << אורח >> אליצור טרבלסי: << אורח >> שלוש נקודות, בראשונה אני חושב שנגע הקמב"ץ. יש לנו פעולות עיצוביות ביהודה ושומרון, פיקוד מרכז השפיעו מאוד על מה שקורה בשטח, ראינו את חגי תשרי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כל הכבוד, אני אנצל את ההזדמנות להתנער, ואני חושב שגם בשם אחרים, מהמודעות נגד האלוף. אני חושב שהאלוף עושה עבודה מצוינת ואני התביישתי כשראיתי את המודעות האלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כנ"ל. << אורח >> אליצור טרבלסי: << אורח >> מאות אלפי מבקרים ביהודה ושומרון, אנחנו נערכים לשבת חיי שרה שתהיה בשבת הבאה ובאמת הציבור מצביע ברגליים. עם זאת, אנחנו עושים במהלך השנתיים האחרונות המון פעולות בהגנת היישובים ופה עמיחי יודע בדיוק מה קורה בבנימין וסבתי יודע מה קורה בשומרון. הגנת היישובים בתהליך של תנופה מאוד מאוד גדולה במרכיבי הביטחון ובמרכיבי ההגנה. אנחנו לא מושלמים, עדיין נדרש להשלים הרבה דברים וצריך להגיע למה שאנחנו רוצים בסוף, היישוב כמבצר וכל התהליכים שאנחנו עושים. אנחנו משקיעים המון ולשאלתך על הסוגייה אם היה חייל הגנ"ש נוסף באיזו עמדה, האם זה מה שייתן את הפתרון למה שהיא תיארה? אני לא בטוח. בגלל זה אנחנו עושים הערכת מצב, כל מח"ט בגזרתו עושה הערכת מצב מדויקת, נכונה, ויכול להיות שלא חייל ההגנ"ש שעומד באיזו עמדה זה מה שמשנה את הערכת המצב. נכון שזה משפיע מאוד על תחושת התושבים, הכפלנו ושילשנו את כוחות אוחזי הנשק ביישובים. יש עם זה מורכבויות ביהודה ושומרון, היה פה דיון על אוחזי הנשק, סוגיית המשטרה, מניעות וכו', זה משפיע מאוד על כמה אנשים יש לנו בכל יישוב. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אין בזה שינוי לאחרונה? אני אפתח את זה בחלק החסוי, אבל אני מכיר שיש שינוי. << אורח >> אליצור טרבלסי: << אורח >> לא מכיר, אני אראה לך אחרי זה בנתונים כמה אנשים קיבלו רק מניעות בתקופה האחרונה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, לא מניעות. בסדר, נעביר את זה לחסוי. << אורח >> אליצור טרבלסי: << אורח >> אני מזכיר שאנחנו נמצאים במצב חירום ולכן עדיין יש לנו את תקני הצו 8. זה משפיע מאוד על מה שנגע פה הבחור. << אורח >> זיו ברנס: << אורח >> גם אותם מבטלים תכף. << אורח >> אליצור טרבלסי: << אורח >> נכון, זה משפיע מאוד והיכולות שלנו להביא את האנשים להגנת היישובים – אמרו פה שהגברים יוצאים וחלקם חוזרים ואלה אותם אנשי מילואים. לא תמיד אנשי ההגמ"ר מתוך היישוב נשארים כדי להגן על היישוב, הם מעדיפים ללכת ולהסתפח ליחידות חוץ. ראינו המון חבר'ה כאלה שהעדיפות שלהם היא ללכת החוצה ולא להישאר בהגנת היישוב. בשורה מאתמול היא תקנון יישובים חדשים, תחומי שיפוט חדשים. ברגע שהאלוף חותם על תחום שיפוט לרבש"ץ, יש לנו תקני רבש"צים. צה"ל מממן אותם ומשרד הביטחון משתתף, לכן זה גם חלק מהמרכיב השלם וצריך גם כן להתייחס לדבר הזה. דבר אחרון, אנחנו עושים את זה בהערכת מצב מתמשכת, שקופה, משולבת ומשותפת עם הרשויות. עמיחי ואני זה כמעט בוקר טוב, לילה טוב. בגלל ההבנה, 7 באוקטובר אמרת? השותפות הזאת היא ביחד, היא לא לבד. הערכת המצב מתבצעת כל הזמן ואם יש לך נתונים שאני לא מכיר על זריקת בקת"בים כל יום בנקודה, אני אשמח להכיר. עד כאן. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> טוב, אנחנו נעבור - - - << אורח >> שלמה ועקנין: << אורח >> לפני הסיווג אני רוצה להוסיף עוד משפט אחד סביב הנושא של עיצוב המרחב וכך הלאה. אני לא חושב שאנחנו מבולבלים או צריכים להתבלבל. אכן נעשים שינויים דרסטיים, קרוב למיליארד שקל ממרכיבי ביטחון, דרכים היקפיות או דרכי חירום שעוד לא ראינו וכך הלאה. אני חושב שצריך להפריד, ואני בכוונה לא רוצה לומר שזה מול תחושת הביטחון – לא רוצה לקרוא לזה תחושת ביטחון, כי עמיחי רחמים יורה בי. לצורך כך, החלל שהולך להיווצר והשאלה שאני משאיר שאת התשובה יתנו לך בדיון הסגור, האם פיקוד המרכז היה נותן ביטחון יותר טוב ברמה של אחד לאחד ליישובים אם היו יותר תקנים לאבטחת היישובים? זה לא בהכרח מילואים, זה יכול להיות חברות שמירה איכותיות מהסגנון שמביאים, אבל אני לא מדבר כרגע על איך. האם זה לא היה מקנה ביטחון יותר טוב? אני בטוח שיש לפיקוד המרכז, גם כשפיקוד המרכז יישארו לו X תקנים במילואים, עד שיקיר יראה את זה ייקח לו זמן, כי בתור מחכים עוד עשרות וזו דילמה מאוד קשה לצבא ההגנה לישראל: האם מגינים על חוות יאיר או על החוות שמקיפות את חוות יאיר, שדרכן יגיע המחבל? אני כבר בלי מדים עכשיו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שלמה, תודה רבה. אני אסכם לפני הדיון החסוי. דבר ראשון, אני כן אחזור על דברים שאמרתי קודם. בסופו של דבר, ואנחנו נשמע על זה בדיון החסוי יותר לעומק, אבל אם אנחנו נשארנו עם סד"כ יותר נמוך מאשר שהיה ערב 7 באוקטובר, זה אירוע שבעיניי הוא לא הגיוני. לא יכול להיות מצב כזה, אין מצב שבו כל הפעילויות העיצוביות, כל הדברים שעושים, כל מרכיבי הביטחון – בסוף לסד"כ יש משמעות, אבל אנחנו נשמע את הפירוט בהמשך. דבר שני, בסוף אם יש פער בין מה שצה"ל יודע לתת לבין מה שצה"ל חושב שצריך, בסוף יש גבול עד כמה אפשר לשים את זה על התושבים, לא יכול להיות מצב שאנחנו פתאום נדרוש מתושבים לשלם כל חודש, אפילו 1,000 שקל, לפעמים זה יכול להגיע לפער הזה. הדבר האחרון שאני מצפה זה שהמח"טים יעשו את השיקול כמה משפחה תשלם כדי לשמור להם על החיים. בסוף האחריות היא עלינו כמדינת ישראל, בסוף אנחנו פה בשם המדינה, אנחנו צריכים לדאוג לאזרחים. אנחנו לא יכולים להגיד לתושבים שבגלל שאנחנו כמדינה לא טיפלנו כמו שצריך באיומים מ-1,001 סיבות שיכול להיות שאני מסכים איתן או לא מסכים איתן, בסוף תושב שגר ביקיר, לא יכול להיות שאני אבוא מחר ואדרוש ממנו לשלם פי שלוש כל חודש, כי אנחנו לא הצלחנו למגר את האיומים סביב היישוב שלו כמו שצריך. בעיניי זו התפיסה ולמיטב ידיעתי זו גם התפיסה באוצר. אני לא יודע לדבר בשמו, אבל בסופו של דבר אנחנו כמדינה צריכים לקחת את האחריות. אנחנו לא יכולים לבוא ולזרוק על התושבים למלא את הפער בין הסד"כ שיש לצה"ל לבין מה שצריך כדי להגן על היישובים. זו אמירה שחשוב לי להגיד אותה. אני מקווה שהדבר הזה בסופו של דבר יחלחל. לי ברור שצו השמירה לא רלוונטי, לא יכול להיות שאנחנו נבוא מחר לתושב ביקיר שחי את החיים שלו ונגיד לו: תשמע, ממחר, בהתאם לצו השמירה, אתה צריך לתת שש-שמונה שעות בשבוע, או את המחיר הכספי של הדבר הזה. זה אירוע של אלפי שקלים, זה פשוט לא יקרה. גם אם תגיד שבסוף זה לא יקרה, גם להגיד את זה, אני חושב שזה לא לגיטימי. לכן אנחנו צריכים למצוא פה משהו שהוא יהיה גם הגיוני, גם ריאלי וגם באמת ייתן מענה כמו שצריך להגנה על היישובים. אני מקווה שנעשה את זה בחלק החסוי. << אורח >> זיו ברנס: << אורח >> אני רוצה להגיד משפט אחרון, באתי מרחוק ואני לא יודע אם תהיה לי עוד במה. כולנו צריכים להתעורר, כי אני בא מהשטח ובפועל זה מה שהצבא עושה, הוא מחזיר אותנו אחורה ל-6 באוקטובר, צבא קטן וחכם. תודה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. בעוד חמש דקות ניפגש לחלק החסוי. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:22. << סיום >>