פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 475 מישיבת ועדת החוץ והביטחון יום שני, י"ט בחשון התשפ"ו (10 בנובמבר 2025), שעה 9:30 סדר היום: << נושא >> הצורך בסיוע מערכתי דחוף להלומות קרב << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: בועז ביסמוט – היו"ר מירב בן ארי רם בן ברק משה טור פז חילי טרופר מרב מיכאלי שרון ניר חברי הכנסת: ירון לוי טטיאנה מזרסקי מוזמנים: מילי שוורצמן – ר' היח' לשירותי שיקום, משרד הביטחון דנה פנחסוב – יו"ר מחוז ירושלים, ארגון נכי צה"ל יהודה איש שלום – מנהל אגף פוסט-טראומה, ארגון נכי צה"ל שיר ממן – ארגון נכי צה"ל שירן מדר – ארגון נכי צה"ל רונית בראז – ארגון נכי צה"ל עדן שרה בדש – ארגון נכי צה"ל מאירה בסוק – יועצת משפטית, ארגון נעמ"ת חיה ארבייטמן פרץ – נציגת הלומי קרב לי רונה לוי – הלומת קרב לידיה מילמן – הלומת קרב סתיו סילבי סויסה – מובילת הלומות הקרב אביטל שפירא – מנכל"ית ארים ראשי ע"ר שמעון אור – דוד של השב אבינתן אור ישראל שור – משפחה שכולה ד"ר זנדני גל – מלווה הלומי קרב גיא זקן – הלום קרב חגי עזרן – הלום קרב שמיר בניטה – הלום קרב מיכה כץ – הלום קרב נאוה כץ – משפחות הלומי קרב זיו ברנס ייעוץ משפטי: אסף היזלר צוות הוועדה: יוני בן הרוש רישום פרלמנטרי: אלון דמלה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצורך בסיוע מערכתי דחוף להלומות קרב << נושא >> << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בוקר טוב לכולם. נפתח היום את הדיון החשוב הזה. אבל לפני שנפתח אותו, אני חושב שיש פה נציגים של משפחות. בבקשה, זכות הדיבור שלכם. רק מאחר שהדיון הזה חשוב, ואנחנו רוצים להתקדם, אז עוד פעם, אתה יודע שאני מאפשר תמיד ואני לא מסתכל על השעון, אבל היום, אם אפשר קצת – זה דיון שאנחנו רוצים תוצאות בסוף ולהתקדם, כי הנושא הזה הוא מאוד חשוב. ישראל, בבקשה. << דובר >> ישראל שור: << דובר >> בוקר טוב. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> כן, ישראל. ואחר כך שמעון ואביטל. << דובר_המשך >> ישראל שור: << דובר_המשך >> וקוראים לי ישראל שור. אני משפחה שכולה. אני מברך על הדיון הזה היום בהלומי הקרב. הם גרים פה בעלייה לכנסת בצמוד למאהל שבו אנחנו גרים, המשפחות השכולות. והם מתריעים בצדק על חשש גדול ממה שיקרה אם, חס וחלילה, הלומי הקרב האלה ישלחו יד בנפשם. ואני רוצה מילה אחת לומר גם על החשש שלי כמשפחה שכולה, מה יקרה אם, חס וחלילה, יצטרפו חללים נוספים למשפחת השכול ההולכת וגדלה. ובמילה אחת, ממש במילה אחת, שתי דקות, אני רוצה לדבר על חוק הממשמש ובא בנושא, נקרא לזה, השתמטות או גיוס החרדים. ואני פונה אליך, חבר הכנסת, יושב-ראש הוועדה, בועז ביסמוט. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אני שומע. << דובר_המשך >> ישראל שור: << דובר_המשך >> בבואך להציע חוק השתמטות חדש של חרדים מגיוס שוויוני לצבא, האם עוברים בראשך סיפוריהם ופניהם של המשפחות השכולות של 7 באוקטובר? כשאתה מציע בחוק סנקציות חלשות ולא מיידיות ויעדים נמוכים שיש מהם דרכי מילות חוקיות ומאפשר לכל חרדי שמעוניין בכך להמשיך ולקבל דחיית שירות שהופכת לפטור קבוע בגיל 26, האם אתה רואה לנגד עיניך את פניה המיוסרים של מירב סבירסקי, ששני הוריה רפי ואורית, נרצחו בבוקר 7 באוקטובר, ו-99 ימים אחרי שהוחזק בשבי חמאס נרצח בדם קר אחיה איתי כששוביו נלחצו מאש צה"ל שהלכה וקרבה אליהם? כשאתה מחזיר את גיל הפטור הגבוה שפוגע בצבא העם, בביטחון, בשוויון ובכלכלת ישראל, האם חולפים לנגד עיניך עיניהם המבועתות של הירש גולדברג, עדן ירושלמי, אורי דנינו, אלכס לובנוב, אלמוג סרוסי וכרמל גת רגע לפני שמוחם הותז על דפנות המנהרה? האם כשאתה מציע לשחרר ציבור של 63,000 חרדים מגיוס שוויוני לצבא, עוברים בראשך סיפורם הנואש של תמר קדם סימן טוב, שהתמודדה לראשות מועצת אשכול, בעלה יונתן, ג'וני, חמותה, בנותיהם התאומות שחר וארבל בנות חמש וחצי, ובנם עומר בין השנתיים, שנרצחו כולם בקיבוץ ניר עוז, או יבגני ודינה קפשיטר וילדיהם אלין בת השמונה ואיתן בן החמש, שנסעו מאשקלון נסיעה תמימה ונקטלו כולם מאיש המחבלים? האם הנפשות הללו חולפות במחשבותיך או שהמחויבויות לראש הממשלה ולחרדים גוברות על דם התמימים ששילמו בחייהם על המחדל הנורא שקרה במשמרת שלכם? האם שלושת ההרוגים מאש כוחותינו, יותם חיים, אלון שימריז וסאמר אל-טלאלקה, שתכננו בקפידה את בריחתם מציפורני חמאס ומצאו את מותם מכדורי חיילי צה"ל, שבוודאי הפכו אף הם למתים מהלכים, מטרידים אותך בבואך להתרפס בפני ציבור ענק של פרזיטים שכל מטרתו הינה לאחוז בשלטון? << דובר >> גיא זקן: << דובר >> גבר, גבר, עצור רגע. עצור, עצור. אני יושב איתך כבר שלושה חודשים. שחרר אותנו רגע מהסיפורים, כי גם לא נגמרו הסיפורים. באנו על הלומי קרב, אחי. << דובר >> ישראל שור: << דובר >> גיא, גיא, גיא, אני לא אפריע לך. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> תקשיב רגע, כל מה שאתם מספרים כואב. אל תכניס לנו פה יותר סיפורים. שחרר אותנו רגע, אחי. יש לי פה בנות, עד שיצאו מהבית, הוצאנו אותן מתופת של כמעט שנה. לא ייגמרו הסיפורים, אחי. הכול כואב. בוא, אני אספר לך סיפורים. וסיפרנו לך מה עברנו בעזה. << דובר >> ישראל שור: << דובר >> גיא, תן לי. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> שחרר אותנו כבר מהפוליטיקות מי אשם, כי אנחנו פה חיילים, אחי. << דובר >> ישראל שור: << דובר >> זה לא פוליטיקה. זה לא פוליטיקה. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> אל תכניס אותנו אם ירו, לא ירו. אל תשגע אותנו. אתה מכניס אותנו פה לטריגר. שחרר אותנו. רשום פה הלומי קרב. לא חס לך ועדות. אל תיפול עלינו היום. אני אומר לך, מבקש מהלב, אחי, תכבד אותי, כי אני מכבד אתכם. << אורח >> דנה פנחסוב: << אורח >> גיא, גיא, גיא, נשמה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בוא ניתן לו לסיים. בוא ניתן לו לסיים. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> שחרר אותנו. זה לא נגמר, הסיפורים. לא מרוכזים. כי אני פה, הוצאתי בנות מהבית. תן לנו שנייה לדבר על החיים שלנו. כי הצלנו אותך. די, אחי, שחרר אותנו, כפרה עליך. << דובר >> ישראל שור: << דובר >> גיא, אני מדבר גם על החיים שלך. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> אז אם אתה מדבר על החיים שלי, תן לנו רגע, שנייה, את החיים שלנו. << דובר >> ישראל שור: << דובר >> אנחנו לא משני עברי המתרס. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> אבל אתה חוזר על סיפורים לא נגמרים. << דובר >> ישראל שור: << דובר >> אני בא לדבר, חס וחלילה, על ההרוגים הבאים. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> אבל ההרוגים הבאים יושבים לך פה. אנשים שלא ידעו איך לצאת מהבית. מה יש שלך? << דובר >> ישראל שור: << דובר >> תן לי עוד משפט אחד להשלים. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> די, נו, כפרה עליך. אבל למה אתה עושה את זה? << דובר >> ישראל שור: << דובר >> גיא, אני מכבד אותך. תכבד אותי. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> אני מכבד אותך יותר. רשום הלומי קרב, אל תהרוס. יש לך מיליון ועדות. חיכינו לו חודש. אל תהרוס לנו את זה ואל תכניס לי טריגרים. << דובר >> ישראל שור: << דובר >> אני לא הורס. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> מבקש ממך. יש לך פה מיליון ועדות. אני אבוא איתך למה שאתה רוצה. שחרר אותנו. שחרר אותנו כבר. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> אני רוצה לתקן. מחכים לזה מקום המדינה. מחכים לזה מקום המדינה. די, חלאס, הגיע הזמן. מחכים מקום המדינה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> חבר'ה, בבקשה, אני מבקש. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> די, נו. למה לעשות את זה עכשיו? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> יקירי, אני שומע אותך ואני מסכים איתך שהדיון הזה מוקדש להלומות הקרב. והנושא הוא חשוב ביותר, וכל דקה שיש לנו כאן. לכן אני אומר, בוא תתחשב גם בציבור שמגיע לוועדה. ודבר אחד אני כן אומר, עם כל הכבוד, אתה יודע, אני נותן לאנשים לדבר. ראית, אני לא קוטע. אבל יש פה נושא שהוא קונצנזוס. מירב בן ארי פה. לא הכול פוליטיקה. יש נושאים שהם מעל הפוליטיקה. ואנחנו מחויבים להלומות הקרב וגם להלומי הקרב. << דובר >> ישראל שור: << דובר >> לא הייתה מילה אחת במה שאמרתי, לא הייתה מילה במה שאמרתי שהוא פוליטי. אבל אני מכבד אתכם, הלומי הקרב. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אין קואליציה ואופוזיציה. אתה תתעלה, תתעלה. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> אני אומר לך שוב, אחי היקר, יש משהו באמת קריטי. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> להתעלות. לא אני עונה לך. הם עונים. בבקשה, בבקשה. << דובר >> ישראל שור: << דובר >> לא הייתה מילה אחת פוליטית במה שאמרתי. << דובר >> חגי עזרן: << דובר >> חרדים פרזיטים? יש הרבה חרדים הלומי קרב. יש הרבה חרדים שתרמו למדינה הזאת. יש הרבה חרדים שצריכים טיפול. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> יש כאן מכל הסוגים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> לא הייתה פוליטיקה? לא היו "פרזיטים"? לא היה? לא היה? << דובר >> חגי עזרן: << דובר >> זה כן פוליטי. זה כן. זה כן. חרדים לא פרזיטים כולם. אתה מכליל. לא נכון. << דובר >> ישראל שור: << דובר >> לא צריכים לשחרר 63,000 חרדים. זה בדיוק מה שאמרתי. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> בסדר. זה לא עוזר לנו עכשיו. זה לא באמת מעניין עכשיו אם אתה צודק או לא. שחרר אותנו רגע. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> די, די, די. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בקצרה, בבקשה, אדוני. ממש קצר, כי הגיעה מירב ואני רוצה להתחיל בדיון, ויש פה שלושה דוברים. << דובר >> שמעון אור: << דובר >> כן. אין ספק שהנושא של הלומי הקרב וכל אלה שפצועים ולא רואים אותם והם שקופים הוא הנושא החשוב פה. אני דוד של אבינתן. אני מגיע לפה מכיוון שלא כולם חזרו עוד אלינו. טליק גואילי לא מסוגלת להגיע לפה, קשה לה להגיע לפה. את רן אנחנו לא רואים. יש לנו עוד ארבעה שנמצאים שם. אנחנו אומרים תודה על זה שהדר חזר אלינו. תודה רבה לממשלת ישראל, לראש הממשלה. זה נכון שאלה היו 11 שנים מאוחרות מדי. אבל תודה חייבים לומר. אבל אנחנו רוצים ממך כיושב-ראש הוועדה לא להתפתות. זאת הבקשה שלנו. לא להתפתות לכל מיני אמירות של: יש הסכמים גלובליים, הסכמי אברהם וכו', ולהשאיר הדר גולדין חדש מאחור. לא להתפתות לשחרר 150 מחבלים תמורת כאילו הגעה של הדר גולדין, ואנחנו נקבל אחר כך עוד 50, 100, 200, חללים של חיילים. לא להתפתות לדבר הזה. אני אמרתי לך מה שאמר לי שייח' בדיר של הפלג הדרומי. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> כן. << דובר_המשך >> שמעון אור: << דובר_המשך >> כל הסכמי אברהם הם פוליטיים וכלכליים. אין לזה שום קשר לאסלאם. המוסר היחידי שאנחנו מבקשים ממך כיושב-ראש הוועדה ומכם חברי הכנסת, זה שהאמונה - - - << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> זה נכון שאתה התנגדת בכלל לכל העסקאות של החטופים עד היום? << דובר >> שמעון אור: << דובר >> אני חושב שזה לא הגיע בעסקה. זה הגיע באולטימטום. אם זה היה בעסקה, הוא לא היה מגיע. אבל אנחנו לא שם. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> בואו נתווכח אחר כך, בבקשה, חברים. מי שרוצה להתווכח, אפשר בחוץ. << דובר >> שמעון אור: << דובר >> בדיוק, אנחנו לא שם. אני מבקש עכשיו שהאנשים האלה שנשארו, החללים שנשארו – לא להתפתות. המוסר שלנו הוא להביא את כולם, ולא על חשבונם לעשות כל מיני הסכמים. ההסכם היחידי שמגיע לנו הוא שהחיילים יחזרו ושזה לא יהיה על חשבון החיילים שלנו. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה. תודה. << דובר_המשך >> שמעון אור: << דובר_המשך >> לא לשחרר את 200 המחבלים, כדי שלא יהיה לנו שוב פעם אנשים שהם הלומי קרב, פצועים והרוגים. זאת הבקשה שלי. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> עמדתך ברורה. תודה רבה. << דובר_המשך >> שמעון אור: << דובר_המשך >> תודה רבה לכם. << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> ביסמוט, אני רק רוצה בקשה ממך, אחת קטנה, ומהאנשים הנחמדים שיושבים פה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בבקשה, כן. << דובר_המשך >> שמיר בניטה: << דובר_המשך >> תקשיבו, כשיש דיון שקשור להלומי קרב ונכי צה"ל, אנחנו יוצאים לקרב. זה לא מעניין אותנו, הדעות שלכם. הדעות שלכם לא מעניינות אותנו. אני מבקש שתכבדו אותנו כשיש דיון על נכי צה"ל סלש הלומי קרב, בבקשה. הדעות שלכם חשובות. יש פה כאלה שמסכימים עם זה או עם זה, אבל תפטרו אותנו מהפוליטיקה בדיונים האלה. תפטרו אותנו. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה, יקירי. בואו לא נתחיל עכשיו לענות. << דובר >> שמעון אור: << דובר >> גואילי, זה לא פוליטיקה. אימא שלו לא מגיעה לפה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לא, אבל זה הזמן החשוב שלהם. אז אפשר לא היום. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אז אני מבקש, מירב, מירב, מירב, כולם, בבקשה, לא לענות, לא לענות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה בסדר. יש עוד מלא ועדות. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> אבל בחיים לא הפרענו לך. << דובר >> שמעון אור: << דובר >> מירב, תגידי כזה דבר לטליק גואילי שחיפשה - - - << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> קודם כול, תפסיק את זה, כי היא לא כאן. << דובר >> שמעון אור: << דובר >> שנייה, שנייה, שנייה. כי היא חיפשה את הבן שלה והיא גילתה תוך כדי עבודה שאולי הוא לא יחזור. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> מיותר לגמרי, הוויכוח הזה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לא אתווכח. << דובר >> שמעון אור: << דובר >> איך את אומרת כזה דבר? היא פוחדת שהוא לא יחזור. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> שמעון, אנחנו מבינים את הכאב שלך. אתה רואה, אנחנו איתך במיליון ועדות. בחיים לא הפרענו לך וכיבדנו. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> גם אני לא. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> כולה ביקשנו ממך בוועדות - - - << דובר >> שמעון אור: << דובר >> אל תגיד את זה. להגיד שזה פוליטי? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> שמעון, לא צריך לענות. שמעון, הבעת את דעתך. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> אבל אחי היקר, תקשיב פעם אחת. אבל למה אתה לא מקבל, אחי? << דובר >> שמעון אור: << דובר >> אבל למה להגיד שזה פוליטי? << דובר >> גיא זקן: << דובר >> אבל למה אתם לא מקבלים רגע? מה הלוחמים מבקשים מכם כולה? יש לך מיליון ועדות. אתה צודק וכולם בכאב שלך. תן לנו את הזמן שלנו. מה ביקשנו פעם בחודש? << דובר >> שמעון אור: << דובר >> אנחנו - - - << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> שמעון, אתה לא חייב לענות. שמעון, לא חייב לענות, אני מבקש. אנחנו נפתח בדיון כעת. אביטל הייתה אמורה לדבר, אבל היא קשורה לדיון שלנו. ולכן את תשתתפי במהלך הדיון עצמו. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> שמעון, אני בחיים לא מפריעה לך. אתה מדבר אצלי בכל הוועדות. ביקשתי הפעם, בגלל קוצר הזמן. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> זה לא נגמר, נו. מירב, מיותר לגמרי. << דובר >> שמעון אור: << דובר >> שתגידי לרן גואילי, שתגידי לטליק - - - << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> די, אני לא רוצה להתווכח. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> מיותר, מיותר, פשוט מיותר. << דובר >> שמעון אור: << דובר >> פשוט תגידי לטליק גואילי שהבן שלה צריך להישאר שם כי אין זמן בוועדה. נו באמת. די. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> שמעון היקר, אתה תמיד רצית - - - << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אל תעשה עליי את הסיבוב הזה. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> וכשלוחמים יוצאים לך מבתים מאזנים, שרצו להתאבד, זה לא חשוב לך? << דובר >> שמעון אור: << דובר >> זה כן חשוב לי. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> אז מה כואב לך? על מה אתה מתעצבן פה? אתה מכניס פה אנשים לטריגרים, למה? למה? << דובר >> שמעון אור: << דובר >> לא הבנתי שזה - - - << דובר >> גיא זקן: << דובר >> אבל אח שלי שומע, יש דבר פה, שיש פה חיים-מתים שנלחמו בשבילך, והלכו להביא את כל החטופים, כן? שלא תתבלבל. << דובר >> שמעון אור: << דובר >> - - - אני לא אוותר - - - << דובר >> גיא זקן: << דובר >> שלא תתבלבל, נלחמנו בשביל כל המדינה להביא. אף אחד פה לא בא להתלונן או להתבכיין על מה עשינו. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תראו, הנושא הוא טעון. הנושא הוא קשה. הנושא הוא חשוב. ואנחנו רוצים להתקדם. אנחנו בוועדה הזו מאוד מכבדים, כל אחד ודעתו. ראית, האדון דיבר, למעשה, התייחס בצורה שאני מן הסתם לא אוהב. אפשרתי לו לדבר. בואו, כל אחד שיגלה סבלנות כלפי השני. אבל שוב אני אומר, זה מסוג הדיונים שדווקא דיון מאחד. אנחנו פה בדיון הזה אמורים לסייע, לעזור לאנשים שמגיע להם, שמגיע להן. הפעם אלה הלומות הקרב, נזכיר. אז חבריי, התכנסנו כאן היום לדון בנושא שבלב העוצמה גם של צה"ל ושל החברה הישראלית בכלל, הלומות הקרב. הנשים האמיצות האלה, שמשרתות כתף אל כתף עם לוחמינו ותרומות תרומה אדירה, אדירה, מכרעת אפילו הייתי אומר, לביטחון המדינה ולרוח אזרחי מדינת ישראל. עכשיו, הנשים האלה, מדברים הרבה על שוויון, שוויון הזדמנויות, הן מסמלות בדיוק את זה. הן ביטוי ליכולת הלאומית שלנו למצות את מלוא הפוטנציאל האנושי הקיים בעם הנפלא הזה. בכל גזרה אנחנו רואים אותן, אם זה מהצפון, דרום, מהחזית המבצעית ועד הקו הקדמי. ונשים האלה, שאנחנו מעריכים, מעריצים, מודים, מוקירים, מוכיחות מדי יום נחישות, מקצועיות, עוצמה, רגישות ורגישות אנושית, הן הנשים האלה היום. זה מצחיק, לפני 20 שנה, היו כאן דיונים, בדיוק כמו עכשיו הדיון על גיוס חרדים, דיון על גיוס נשים: האם נשים יכולות למלא תפקידים קרביים? היום מי בכלל מדבר, מי בכלל מעלה את זה? הן מפקדות, לוחמות, חובשות, תצפיתניות, נהגות קרביות ומפעילות מערכות מורכבות, והן חלק בלתי נפרד מההגנה על הגבולות, מהצלחת המשימות והחוסן החברתי שלנו. יש לי, אגב, אחת כזו בבית. ולצד הגאווה, אל לנו לשכוח את האתגרים. תפקידנו כאן, של כל חברי הכנסת, ושוב אני אומר, אופוזיציה, קואליציה, קואליציה, אופוזיציה יחד, הוא לוודא שהמערכת, הן הצבאית והן האזרחית, מספקת להן את כל התנאים הפיזיים, הנפשיים והמבצעיים, והכול על מנת להצליח לשוב הביתה בשלום ולהמשיך לנהל את חייהן, כמו שמגיע להן. אנחנו מחויבים להשקיע במנגנוני תמיכה, כי חוסנו של צה"ל לא נמדד רק בעוצמת האש, אלא בעוצמת האדם, עוצמת הלב, וביכולת לראות בכל לוחמנו נכס. הלומות הקרב והן הדור החדש של גיבורות ישראליות שנושאות את דגל השוויון, הרעות, השליחות. אנחנו כאן כדי לוודא שהמדינה תעריך, תוקיר ותתמוך בהן. תפתח את הדיון חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. תודה, חבר הכנסת ביסמוט. תודה רבה על כינוס הדיון ככה במהירות גם. צריך לומר שישר נענית לפנייה שלי. אז תודה רבה על זה. ולפני הכול, לפני הכול, אנחנו כמובן עם משפחת גולדין עם שובו של הדר גולדין, זיכרונו לברכה, לקבורה במדינת ישראל. אז אני מניחה שבשם כולנו, עם ישראל איתכם. ב-27 באוקטובר קיימתי דיון בוועדה לקידום מעמד האישה. החלפתי את פנינה, היושבת-ראש. ובמהלך הדיון, שבכלל עסק בשיקום של שבות מן השבי, הגיעו חיה, סתיו ורונה-לי לכנסת וזעקו את זעקתן. וזו הייתה הפעם הראשונה שממש שמעתי אותן. זאת אומרת, את הלומי הקרב בהחלט אני שומעת והייתי אצלם גם במאהל ואנחנו קשובים. אבל שמעתי פתאום, ואני הרבה שנים כאן בכנסת והיו לי הרבה דיונים על הלומי קרב, עוד על רפורמת "נפש אחת", אבל שמעתי שיח קצת שונה ולכן גם פניתי ליושב-ראש והוא נענה, כמו שאמרתי, במהירות. אני אגיד בקצרה, כי אני מניחה שהן יציגו את הסיפורים שלהן, אז אני לא אכנס לזה. אני חושבת שהפעם האחרונה שהיה כאן כנס על הלומות קרב הייתה לפני שנתיים וחצי. היה כנס, היה דיון מיוחד. מאז לא ראיתי דיונים בנושא. אני חושבת שפוסט-טראומה אצל נשים – וחלילה אני לא משווה; פוסט-טראומה כואבת אצל גברים ונשים כאחד; הצער הוא גדול; העצב הוא גדול. אני חושבת שאצל נשים יש השלכה גם על הבית, גם על הילדים, כמובן על בן הזוג, בת הזוג, לא ממש משנה לי. אבל אין ספק שהמעגל המשפחתי נפגע בצורה דרמטית. אני חושבת גם שהמענים לנשים צריכים להיות שונים ממענים של גברים, מבתים מאזנים, ממקומות כאלה. ושלרגע לא יקל בעיניכם; אני חושבת שמדינת ישראל צריכה לעשות הרבה יותר למען הלומי הקרב. אני חושבת שהצלקות הנפשיות הן צלקות פיזיות. ושוב, אני הייתי בשיבא הרבה פעמים, וראיתי צלקות פיזיות קשות מאוד. אני חושבת שבצלקת נפשית יש משהו שלא משתחרר, לצערי, עד סוף החיים. ולכן אני מודה לך על הדיון הזה. אני רק אומר בקצרה. אנחנו נמצאים בשעה קשה, שלצערי עשרות מתאבדים. סיפורים שאת חלקם אנחנו שומעים ואת חלקם לא. לפי הנתונים של הממ"מ, 279 חיילים ניסו להתאבד בין ינואר 2024 ליולי 2025. 65 הלומי קרב התאבדו מתחילת המלחמה. << דובר >> חגי עזרן: << דובר >> 67. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אין בעיה, אני מקבלת. << דובר >> חגי עזרן: << דובר >> תודה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> ואני חושבת שכל יום הוא קריטי לגברים ולנשים. וזהו, אני מודה גם לחברי וחברות הכנסת שהצטרפו לבקשה שלי, גם יוליה מלינובסקי, גם פנינה תמנו-שטה, רם בן ברק שפה, ומשה סעדה וכמובן ירון לוי שתמיד נמצא בכל מאבק למען הלומי והלומות הקרב. תודה רבה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה לך, חברת הכנסת בן ארי. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אנחנו יושבים בוועדה הזאת ובוועדות אחרות, זה התחיל בוועדת החוץ והביטחון כשאני הייתי היושב-ראש, ואחרי זה עבר לוועדת העבודה והרווחה, ועכשיו אני שמח שזה חוזר לוועדה שלך. אנחנו מדברים בנושא של פצועי צה"ל, והלומי הקרב בפרט, רבות. אבל אנחנו לא רואים שמשהו מתקדם. אני חושב שיש משהו, אני לא רוצה להגיד את המילה רקוב, אבל יש משהו שלא מתפקד במערכת הזאת שיודעת לטפל בהלומי הקרב. ארגון נכי צה"ל, שהוא ארגון סופר חשוב, שנותן מענה יוצא מן הכלל לפצועים ופצועות, הוא לא יכול להיות זה שייצג את פצועי צה"ל, לדעתי. פצועי צה"ל נשלחו מטעם המדינה, מטעם הצבא, צריכים להיות מיוצגים על ידי משרד הביטחון. ארגון נכי צה"ל צריך לטפל בכל המעטפת, לעשות כמיטב יכולתו. אבל הוא לא צריך לייצג אותם, כי גם זה ארגון פוליטי וגם שם יש אינטרסים כאלה וכאלה. מי ששלח אותם הוא זה שצריך לייצג אותם. אנחנו עשינו על זה מספר ועדות ויש מספר מסקנות, ושום דבר בעצם לא התקבל, כולל שבית המשפט נתן להם הארכה. יש עכשיו גם בג"ץ של החבר'ה האלה, של הלומי הקרב, שאני מקווה שיהיה בקרוב. לא יכול להיות שעד היום במדינת ישראל – אנחנו רואים את היקף התופעה; אנחנו רואים את היקף, לצערנו הרב, של אנשים ששמו קץ לחייהם בעקבות הפציעה הקשה הזאת בנפש. לא יכול להיות שעד היום לא יהיה מישהו שייקח את זה ויטפל בעניין הזה, וזה לא קורה. אין ייחוד להלומי הקרב. אין הכרה שבאה ואומרת: הלום קרב או הלומת קרב, במקרה של הדיון הזה, שנפגעו קשה ונמצאים בחוסר תפקוד, לא מושווים לפצועים אחרים שמקבלים את אותה ההכרה של חוסר תפקוד. כאילו אומרים: טוב, בסדר; תסתדרו עם הפציעה הזאת. ואנחנו יודעים שיש מקרים, לא מאות, אבל יש מקרים לא מעטים של אנשים שפשוט לא מסוגלים לצאת מהבית, ולא מתייחסים אליהם כאל אנשים שבחוסר תפקוד. והדבר הזה לא יכול להיות. לא יכול להיות שאחרי כל כך הרבה זמן הם עדיין נאבקים על ההכרה שלהם בדבר הזה. צריך לעשות כאן טיפול שורש, אדוני. אני חושב שזה צריך להיות בידיים של ועדת החוץ והביטחון, כי הם נשלחו מטעם הצבא. הם לא נשלחו מטעם משרד העבודה והרווחה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> נכון. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> ולכן צריך לטפל בעניין הזה מהשורש. אנחנו יודעים מה לעשות. אמרו שיקימו מחלקה או חטיבה במשרד הביטחון, שתהיה ייעודית להלומי הקרב ולהלומות הקרב. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> כן. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> שיתפרו חליפה אישית לכל אחד מהם, כי לכל אחד יש צרכים אחרים. וזו לא פציעה רגילה. אתה יודע, אין לך, חס וחלילה, רגל, אז שמים לך תותבת או מלמדים אותך ללכת עם קביים. כאן זה הרבה הרבה יותר מורכב, הטיפול. ולכן זה צריך להיות מוצמד. אני אגיד לך עוד דבר, קצת פוליטי, אבל אני אגיד אותו. לא יכול להיות שאנחנו נחזור ונשמע שאין תקנים לפסיכולוגים, אין תקנים לפסיכיאטרים, אין תקנים למטפלים. ומצד השני, אני רואה שאנחנו יושבים בכנסת, במליאה ומעבירים חוקים ששמים אלפי רבנים בשכונות, ולהגיד בצד אחד יש, בצד אחד אין. לא יכול להיות. האנשים האלה שנשלחו לקרב ונפצעו בקרב צריכים להיות ראשונים לכול. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> כן. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> קודם צריך למצוא להם את התקציב; ואחרי זה את מה שנשאר לחלק לאחרים. ככה, זאת דעתי. ואני מאוד שמח שלקחת את זה אליך, לוועדה. תודה רבה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> כן. תודה. תודה, חבר הכנסת רם בן ברק. בדבר אחד אנחנו מסכימים, אתה ואני, שיש דברים שהם בסדר עדיפות ראשון, וזה סוג הדברים. בזה אני חושב שאנחנו לא חלוקים, אופוזיציה, קואליציה בדיון הזה היום. רק מילה אחת, הזכרתם קודם, ובאמת היום זה יום מיוחד, סגירת מעגל. אולי משהו אישי קצת. אני בכנסת הזו, כמה? זו קדנציה ראשונה שלי. אני לא הכי צעיר פה, אבל זו הקדנציה הראשונה שלי. והיה לי עולם קודם, עולם התקשורת. ואני זוכר את "צוק איתן" כעיתונאי או כעורך עיתון, אני כבר לא זוכר. "צוק איתן", ואני זוכר את אותו גיבור שלא חזר. באמת "צוק איתן" זה תמיד פצע פתוח. אני זוכר משהו מאוד אישי. אני לא רוצה להלאות אתכם בסיפורים אישיים. בסוף השבוע פחות או יותר 11 חודשים מאז פטירתה של אימא שלי. אבל דווקא אני חושב על אבא שלי. אבא שלי, שיצא אז לחופשה האחרונה שלו, ובדיוק הייתה הפרה של הפסקת האש. אתם זוכרים? במנהרה, הדר גולדין, הפסקת אש, כיצד שוב חמאס מפר הפסקת אש, והדר הגיבור שנהרג במנהרה. זו הייתה חופשה של אבא שלי, שאלה היו שלושה ימים שפשוט אין חופש, אין אוכל, אין שום דבר. אני זוכר אותו כמו עכשיו. איבדנו אותו כעבור מספר שבועות. והדר גולדין, אני זוכר, היה הצער האחרון שלו. זה לכן הקשר עם שמחה ועם לאה. חמי הגיע לפה הרבה, לפני שבוע. רם, אני חושב שאתה יודע, כמה עבדו קשה בשבועות האחרונים כדי להשיב אותו. אתה היית כמובן יחד איתי בוועדת המשנה למודיעין. והייתי מאוד שמח לבשר לחמי את הנחמה הזו, זו נחמה הרי, שהגיבור הזה חזר. וכולנו פה שוב, בדיוק כמו הדיון עצמו, יש נושאים שהם בקונצנזוס במדינה הזו, וכולנו מצדיעים לגיבור ישראל שחזר הביתה. תודה רבה. בבקשה, ירון לוי. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש. גם משהו אישי. ב-1 באוגוסט 2023 נכנסתי לכנסת, חבר כנסת חדש. הוועדה הראשונה, השדולה שהייתה, הייתה על הלומי קרב. בשדולה הזאת אנחנו דיברנו גם על חוסר מענה שיש באגף השיקום בגלל מחסור בעובדים סוציאליים, במטפלים, על הוועדות, על הטריגרים שהוועדות האלה גורמות, במקום לתת זמנים ארוכים יותר לנכות הזמנית. ודיברנו על ביטוחים, שמי שחזר מהקרב ומוכר כהלום קרב לא יכול לקבל ביטוח ולקנות דירה. ודיברנו עוד על הרבה מאוד דברים בשנתיים האלה. ורם, אמרת בזהירות שיש משהו רקוב אולי. אז אני בטוח שיש משהו רקוב. אם אנחנו לא יודעים לדאוג ללוחמים שחוזרים מהקרב, לדברים המאוד בסיסיים שיש לאזרחי מדינת ישראל – אני לא מדבר עכשיו על הטיפולים וכל האקסטרות – על דבר מאוד בסיסי שאחד מהאנשים שיושבים כאן צריך לטוס לחו"ל לשלושה ימים, וביטוח עולה לו 700 שקל, כי הוא במקרה קצה, איפה אנחנו היינו בשנתיים האלה? זה שיש לנו לכל 1,000 או 1,500 לוחמים עובד סוציאלי אחד, תחשבו במספרים כמה זמן המתנה הוא צריך לחכות כדי לפגוש עובד סוציאלי. זה שיש לנו ברפורמת "נפש אחת" 100 מיליון שקל לסיוע משפטי במשך שנתיים, וזה ירד בכמה - - - << דובר >> חגי עזרן: << דובר >> זה היה 300 מיליון. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> זה היה 300 מיליון, וזה ירד ל-100 מיליון, אבל גם ה-100 מיליון האלה, אני רוצה לספר לכם, לא ינוצלו, כי בישיבה האחרונה נאמר לנו שמשרד המשפטים, האוצר ומשרד הביטחון עדיין לא ישבו על מתווה. אז על מה כן ישבנו בשנתיים האלה? שלחנו אותם לקרב. וכשהם חזרו מהקרב, וכמו שאמרתם, יש פציעות שרואים בעין, ואת הדימום שלהם אנחנו לא רואים עד שאנחנו שומעים על איזשהו מקרה. ואז מתנהלות ועדות וערוצי התקשורת מעלים את זה לשיח. יום למוחרת אנחנו חוזרים כל אחד עם הבעיות שלו. מה עם המעטפת הרגשית? מה עם גורם מתכלל? איפה מתן הסיוע לבני משפחה? איפה הנושא שאף אחד עדיין לא מדבר עליו? אנחנו מדברים על הלומי והלומות קרב. אבל מה עם אותם חיילים שלא מוכרים, שעל התפר הזה, שהם באים ואומרים: אנחנו לא רוצים להיות מוכרים; אנחנו רוצים לנסות. איפה משרד הביטחון מטפל בהם? איפה אנחנו? כמה דיונים בוועדה הזאת קיימו על הלומי קרב בכנסת, בכנסת בשנתיים האלה? בפעם האחרונה שאני בדקתי – עברו כמה חודשים, יכול להיות שהנתון לא טוב – זה היה פעמיים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> היו לא מעט. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> על חוק הגיוס כמה פעמים דיברנו בוועדות ובכנסת? אז זה חשוב, חוק הגיוס, זה נכון ואנחנו צריכים לעשות הכול כדי להגיע ולגייס את הקבוצות השונות בחברה. אבל מה עם אותם חיילים שעכשיו אנחנו שולחים אותם לקרב או שאלה שנמצאים כאן, שבזכות האריות האלה והלביאות שנמצאות כאן, אנחנו יכולים להיות כאן? ואסור לנו להמשיך ולהגיד שזה נושא חשוב ואנחנו נטפל בו, כי תכלס, בועז, שנתיים לא קרה כלום. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אז אני רק יכול להגיד לך שמאז שנכנסתי לתפקיד הזה, כמדומני, זה הדיון השלישי. וגם בכל הזדמנות אני פגשתי אתכם גם באולפני טלוויזיה כדי לקדם. ואתמול דיברתי עם אחת החברות או חברים שלך לסיעה, כדי להתכונן לדיון הזה. זה לא דבר שאנחנו נוהגים לעשות בכל דיון, אני חייב להודות, כי אתה יודע את הלו"ז שלנו, כי הנושא הזה הוא לא חשוב; הוא מאוד חשוב, אולי הכי חשוב כרגע, כי האנשים האלה כאן איתנו. ואנחנו גם רואים את הסבל שלהם. וזה קרה. למה? זה קרה למעננו. לכן אנחנו פה. עכשיו, לפני שנעבור לחברי הכנסת – כולם ידברו – אני רוצה לתת להלומות הקרב, לנציגות, לדבר, לי רונה לוי וסתיו סילבי סויסה, שנמצאות כאן איתנו. אחר כך אני אחזור לסבב של חברי הכנסת. כולכם תדברו. בבקשה, קודם לי רונה, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, רונה לי. << אורח >> לי רונה לוי: << אורח >> רונה לי. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> רונה לי, סליחה. טעות שלי. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> זה אותו דבר. אני אענה לך. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> רונה לי, קודם כול, סליחה. << דובר_המשך >> לי רונה לוי: << דובר_המשך >> נעים מאוד. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> נעים מאוד. << דובר_המשך >> לי רונה לוי: << דובר_המשך >> תודה רבה לכם על הדיון הזה. הוא סופר סופר חשוב לנו. אני שמחה שנעשתה פה התקדמות. תודה למירב על החיבוק החם שנתת באותו יום. בשבילנו זה היה זהב. אז תודה רבה רבה לך על הדבר הזה. אז קודם כול, אני אציג את עצמי. קוראים לי רונה – רונה לי, יותר נכון – לוי. אני הלומת קרב. אני בין הבנות הראשונות שהתגייסו לצה"ל בתפקיד לוחמה. ואם היו קוראים לי שוב לבוא למילואים ולהסתער, הייתי עושה את זה. ואני בטוחה שיש פה עוד מהאחים והאחיות שלי שהיו עושים את זה בלי למצמץ, כי לנו חשוב טובת המדינה. זו המדינה היחידה שיש לנו. אנחנו נגן עליה. יש פה פער מטורף בין מה שקורה בפועל לבין מה שקורה בבית. קודם כול, אם זה בבית של הלום, אם זה בבית של הלומה, זה לא משנה, אנחנו כולנו באותו הסיר, בתוך הקלחת הזאת. אני כאן כדי גם להציג את הפערים, אבל גם לדבר על קהילה מאוד מאוד גדולה, מאוד גדולה, במיוחד גדולה אחרי ה-7 באוקטובר, שלא כולם יכלו למצוא את הכוחות לבוא לפה. כאלה שנמצאים במיטה ולא יכולים לקום. כאלה שלא מתפקדים. כאלה שמתקשרים לעבודה ואומרים: אני מתפטר כי אני לא יכול להחזיק עבודה. כאלה שצריכים להסביר לילדים מה קורה כשאימא או אבא לא מתפקדים. ובני ובנות זוג מקבלים, מה שנקרא בעברית העממית, את כל הסחלה שלנו, מה שנקרא Secondary Trauma, שאין להם כלים לטפל בנו, בכלל. אז כשאני מדברת, אני מדברת על סוג של פערים שקיימים בגלל שאין הגדרה מדויקת על מי אנחנו ומה אנחנו. אז בואו אני אסדר לכם קצת את הראש. מדובר פה על חיילי צה"ל ואנשי שירות הביטחון שחוו אירוע לחימה בעת מילוי תפקיד ונפצעו בתגובת קרב. זו ההגדרה. ובפנים כוללים כולם, נשים וגברים, אוקיי? המלחמה הזאת היא לא רק לנשים, היא גם לגברים, כי אנחנו נלחמנו איתם. אני באופן אישי הייתי איתם במקומות שהאוזניים שלכם יפלו אם תשמעו. אני מדברת על כל השוטרים והשוטרות, תומכי לחימה ותומכות לחימה, אנשי מד"א, כל מי שהיה בסיפור הזה, כולם, כולם, כולם. ואני מדברת, כן, מהגיל שלי, 25 שנה אחורנית. שזה המון אנשים, המון. עכשיו, בהיעדר טיפול ובהיעדר הגדרה, נוצרים פערים. פערים שהם כל כך גדולים כי לא שומעים אותנו ולא מקשיבים לצרכים שלנו. כשאני קיבלתי את הטראומה שלי ב-2008, אני אגיד את זה, וזה קצת יזמזם לכם, אבל הלוואי שהייתי נפצעת, שהייתי מאבדת רגל, שהייתי מקבלת כדור בראש. כי אז היו מטפלים בי. כי היום מה שקורה זה נטו לנכים ונכות פצועי גוף. אבל איפה אנחנו? איפה הרגש? איפה הנפש שאף אחד לא יודע מה זה לטפל כרגע? כי כל מה שקורה עכשיו זה ביורוקרטיה. כשאנחנו נכנסים או רוצים לקבל עזרה, אנחנו נתקלים בביורוקרטיה ארוכה ומתישה. הלום והלומת קרב לא מסוגלים להגיע לרמה הזאת של טפסים ולהגיע וללכת ולהוציא וזה ולהתעסק. אי-אפשר. אי-אפשר. זה לא קיים. זה לא קיים. ואני יכולה להגיד לכם שאני כל יום במסע עם מאות הלומים והלומות שאומרים: אני לא הולך להכרה. מהסיבה הפשוטה שהביורוקרטיה הורגת אותם. הם יודעים שזו מלחמה Dead End, מה שנקרא. אז חוץ מאלה שנמצאים פה, שחלקם מוכרים וכאלה שצועקים פה ושם, בבית היום יושבים, שוכבים, רוצים לקחת את נפשם, אנשים שלא יכולים לעמוד בביורוקרטיה הזאת, אנשים שקשה להם להתמודד. ואני באופן אישי יכולה להגיד לכם שאני כל יום מקבלת מהלומות והלומי קרב טלפונים ומצילה בעצם בזמן הפרטי שלי, על חשבון בעלי והילדות שלי, את העולם, כי אין להם לאן לפנות. אני עושה את העבודה שאתם צריכים לעשות. פה במסמך החמוד הזה רשום 65 מתאבדים. סיכמנו כבר שזה 67. וזה נכתב ב-3 בנובמבר, בערך שבעה ימים מהיום. הרצון לטפל בהלומות מתייחס גם להלומים, אין מה לעשות, אנחנו ביחד. לחמנו ביחד. גויסנו ביחד. עשינו הכול ביחד. חוץ מזה שהביורוקרטיה היא, מה שנקרא, אדוניי ישמור, המידע למה שאנחנו צריכים לעשות, אם אנחנו בכלל מבינים שיש לנו טראומה, תגובת קרב, מה שנקרא, למי לפנות, מה לעשות, איך מתחילים, לאן ניגשים. למה לא, כשאני נפצעתי, הגיע אליי מישהו ואמר לי, שם לי את היד על הכתב ואמר לי: בואי, בואי, בואי תעשי שיחה; בואי, אני צריך לדבר איתך; בואי, נשלח אותך; בואי, נבדוק אותך, שהכול בסדר. לא היה. אף אחד לא היה. פה מדברים לי עכשיו החדשים על הסיפור של תגובות קרב, שהגיעה קצינה ודיברה, לא. לי לא היה את זה לפני 18 פלוס שנה. לא היה את זה. נתנו לי רגילה, איזה כיף. אז מי שלא מבין, המצב קשה מאוד מאוד מאוד. אני כולי בוערת. אני תופסת את עצמי כי יש לי כל כך הרבה דברים להגיד. אין לנו כלים להתמודד עם זה. אין לנו כלים. אני לא רואה מישהו שקם במשך כל כך הרבה שנים. אני 25 שנה מאז שגויסתי, יותר מ-25 שנה מאז שגויסתי. לא ראיתי אף אחד צועק. וואלה, לפני שבועיים באתי, נשפכתי, אחרי המון זמן שהחלטתי, ומירב הייתה עדה. אני הייתי על הסף. ואני עדיין על הסף. כי מה עושים? איך נראים החיים שלנו? איך הילדים שלנו מקבלים את זה, שהמשפחה לא יציבה? איזה טיפול הם מקבלים? איזה טיפול בעלי מקבל, או האישה של מקבלים, שאין להם כלים לראות אותנו נשברים, שוברים את כל הבית? כל הבית נהרס בשניות, מה הם עושים? מה הם יכולים לעשות? מה אני יכולה לעשות כדי לשמור על התא המשפחתי? אתם יכולים לשאול ולעשות סקר כמה הלומים והלומות קרב התגרשו בעקבות הטראומה שלהם, בעקבות תגובת הקרב שלהם. לא מצליחים להחזיק. אני מכירה המון רווקים ורווקות שמעדיפים להישאר ככה, כי הם לא רוצים להמשיך. איפה כל הנשים שלא מצליחות לחשוב בכלל על הקמת משפחה ולעשות ילדים? אני יכולה להגיד לכם, שאני בחדר לידה הייתי בקרב, הייתי בקרב. אני לא הסכמתי שייתנו לי אפידורל, כדי שחלילה לא ייכנס מישהו ואני לא אוכל לרוץ. איפה הגברים שלא מתפקדים? איפה הגברים שלא מסוגלים לתת לאישה שהם בחרו והיא בחרה בהם את כל האהבה שבעולם? מגיע להם. תנו להם כלים. תנו לנו כלים. ושוב, אני פה, לא בשביל עצמי, אני גם בשביל עצמי, אבל הרבה פחות, כי אני כבר אכלתי את מה שאכלתי. אני הגעתי למסקנה שיש לי שליחות עצומה, ופה כל הבנות והאחים והאחיות שלי פה, יש לנו שליחות גם לעצור את המתאבד הבא, מתאבד, מתאבדת, אוקיי? וגם לדאוג לדור ההמשך, הילדים שלי. פעם היו אומרים לנו: כשאתם תגיעו לצבא, לא יהיה צבא. חיינו באיזו אידיליה של חופש. אנחנו רוצים שהילדים שמתגייסים מחר, מתגייסים היום, נמצאים כרגע בבקו"ם, שתהיה להם הגנה, שהם ידעו שמישהו דואג להם, כמו שדאגתם לרוץ אחרינו בצו ראשון ולגייס אותנו. ונתנו מעצמנו. אני לא סתם התגייסתי לתפקיד לוחמה. התגייסתי מתוך שליחות, מתוך אהבת הארץ, מתוך רצון להרים פה משהו, תקדים. אגב, אליס מילר הייתה, מה שנקרא, ההשראה הגדולה שלי. ופה אני היום לעשות את אותו סיפור. את אותו סיפור של להרים את הקול ולהביא אתכם למקום שתבינו שאני מאוד מאוד מקווה שזה לא הדיון האחרון, כי זה כל כך בוער. אנשים על הגגות. אני לפני שבוע עצרתי מישהי בגג. היא התקשרה אליי. אני בכלל הייתי ברחובות. היא הייתה בנתניה. נסעתי אליה בשביל להציל אותה, שלא תקפוץ. איפה? איפה? איפה? איפה לתת את המקום הזה? איפה לבוא ולהציל אותם? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה, תודה. תודה על הדברים. תודה. חיה ארבייטמן פרץ, בבקשה. << אורח >> חיה ארבייטמן פרץ: << אורח >> היי, שלום. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> שלום. << דובר_המשך >> חיה ארבייטמן פרץ: << דובר_המשך >> כמו שרונה לי אמרה על עניין של המשפחות של הלומי הקרב, לי אישית אין ילדים כרגע ואני באמת לא יודעת אם כרגע אני בכלל רוצה להביא ילדים. כי יש לי כרגע הלם קרב, ואני לא יודעת אם אני לא אגיע למצב של דיכאון אחרי לידה, שזה יכול להגיע למצב יותר גרוע ממצב רגיל של דיכאון אחרי לידה. גם פה יש את בן זוג שלי, שספג ממני המון. הוא מצא אותי מדממת בבית. אם לא הוא, לא הייתי פה היום. והוא ספג. ואת כל העניין של הביורוקרטיה מול אגף השיקום הוא עשה, כי אני לא הייתי מסוגלת. זה בעניין של המשפחות. גם הוא צריך תמיכה ועזרה, כי כמו שרונה לי אמרה, זה Secondary; זה מעגל שני של טראומה. הוא חווה את זה יום-יום. אז אני כן אשמח שבאמת יעשו עם זה משהו, שיפתחו באגף השיקום איזשהו חלק שבאמת מטפל במשפחות של הלומי הקרב. מבחינת הטיפולים שנותנים לנו, פעם קודמת שהייתי פה אמרתי שבית מאזן זה לא מקום להלומי קרב. אז אני חצי חוזרת על עצמי. יש בתים מאזנים שמיועדים להלומי קרב. אבל צריך לעשות סינון, כי פשוט כל בית מאזן יכול להפוך להיות ספק של משרד הביטחון. והדברים האלה נבנו בעיקר לאנשים עם תחלואה כפולה, לאנשים עם התמכרות לסמים. זה לא מקום להלומי קרב. הבתים המאזנים, שהם ספציפית אך ורק לטראומה ולהלומי קרב, זה לא חייב להיות גם ממשרד הביטחון; זה גם יכול להיות משהו אזרחי שעובד עם משרד הביטחון, שזה אך ורק לטראומה ולהלם קרב. והעניין של אגף השיקום, ברגע שאנחנו מגישים פנייה, קודם כול, אנחנו צריכים המון המון כוח, המון כוח, בשביל להגיע למצב שאנחנו בכלל מוכנים להסכים עם זה שאנחנו באמת כנראה הלומי קרב. אני יכולה להעיד על עצמי שבמשך המון זמן עם הפסיכולוג שלי, שהוא ניסה לרמוז לי לאט-לאט: בואי את בהלם קרב; בואי תגישי בקשה לאגף השיקום. המקרה שלי קרה באוקטובר 2024. לא הגשתי בקשה עד מרץ 2025, כי לא הייתי מוכנה להסכים עם העובדה שאני הלומת קרב, ואני גם לא רציתי להיכנס לתוך העולם הביורוקרטי הזה. אבל בגלל שהמצב שלי הדרדר, הבנתי שאין לי ברירה. והתשובה שקיבלתי מאגף השיקום הייתה פשוט – קיבלתי הודעה מהם שיש לי עכשיו אישור להחזר כספי על טיפול רפואי. אני לא מבינה בדיוק על מה זה. אין לי מושג. מעבר לזה, אני לא יודעת. אני מנסה לדבר איתם, והם אומרים לי: אה, לא, העניין של בדיקת הכרה וכל זה, זה יכול לקחת שנה. אני כזה: אוקיי, אז מה אני עושה בזמן הזה? אוקיי, טיפול פסיכולוגי? לא, כבר יש לי. אז אם אפשר באמת, ברגע שאגף השיקום מקבל פנייה על מצב נפשי, שפשוט יעשו טריאז', שיתקשרו לבן אדם ויראו באיזה מצב הוא נמצא. אם הוא כרגע יכול פשוט לקבל טיפול פסיכולוגי, אז שיתנו לו את הטיפול הפסיכולוגי. אם הוא צריך טיפול פסיכיאטרי, שיתנו לו טיפול פסיכיאטרי. אם הוא עוד שנייה מתאבד, אז שיביאו אליו באמת עובדים סוציאליים, אליו הביתה, תוך כמה שעות; שימצאו דרך לטפל במצב שלו. למצוא לו אשפוז, בית מאזן, בית מעבר, בית בטוח. יש המון מענים אפשריים. אבל צריך לפתוח אותם בפנינו. זהו, זה מה שרציתי להגיד. << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> רק אם אין אפשר, אנחנו רוצים שוב פעם לחדד דברים, כי נזרקים פה המון המון דברים קשים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אני אאפשר לך לדבר. אני אאפשר לך להתייחס. אבל בוא נמשיך את הדיון, אני אתן לך. << דובר_המשך >> שמיר בניטה: << דובר_המשך >> אוקיי. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> לפני שאני עובר לסתיו, חברת הכנסת שרון ניר, אני רואה שהיא מאוד מאוד רוצה להתייחס לדברים שאמרתן. אז בבקשה, חברת הכנסת שרון ניר. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> שלום ובוקר טוב לכולם. תראו, פוסט-טראומה לא מטופל, בעיניי, זה כמו פצצה מתקתקת. והדיון שאנחנו נמצאים בו עוסק עכשיו בהצלת חיים. זה אחד מהדיונים החשובים ביותר שאנחנו עושים כאן בוועדה, ואני מודה לך וליוזמים כמובן, כי אני חושבת שאחד הדברים שאנחנו צריכים לדעת לעשות באחריות רבה זה להושיט את היד לאלה שלקו בפוסט-טראומה או בתגובת קרב, ולא ידענו לעשות את זה לפני שלושה-ארבעה עשורים. צריך להגיד ביושר שתופעת ההלם קרב ותגובת הקרב היא תופעה שנלמדת גם בעולם וגם במדינת ישראל. אבל מה שקרה במלחמת יום כיפור לא יכול לקרות בשנת 2026-2025. ולכן לנו יש חובה, למשרד הביטחון, להושיט את היד בצורה מכילה לאותם אנשים שרק רגע ממצמצים שהם סובלים מפוסט-טראומה או מהלם קרב, ולעשות את זה בצורה שבאמת מאפשרת לבן אדם להשתקם. כל הקשיים שהובאו כאן הם קשיים באמת מובנים בתופעת הפוסט-טראומה, מי שמכיר. ולכן אני אומרת דבר כזה, בטח בקרב האחרון ובשנתיים האחרונות, אבל גם לאור תמורות שחלו בצבא, ואני אומרת לכם את זה כיועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר שעסקה בהרחבת היקף הלוחמות בצה"ל, ביתר שאת משנת 2000 ועד 2020, וביתר שאת משנת 2016 עד 2019. היום 20.9% מהכוח הלוחם בצה"ל זה לוחמות. ולכן אנחנו רואים פה את החבורה המופלאה הזו שהתנדבה והגיעה, כמו שרונה לי אמרה, ואני מודה לך על כך, מתוך תחושת שליחות וציונות ופטריוטיות. אבל בקצה, כשקורה משהו, המערכת, כשם שידעה לדרוש ממך להתנדב, לקרוא לך, צריכה לדעת להושיט לך יד גם לעשורים הבאים. ולכן הסיפור הזה, שיש לנו היום 20.9% מהכוח הלוחם הן לוחמות, ברור לחלוטין שארגון הלומות קרב ותופעת הפוסט-טראומה בקרב נשים, אגב, לא רק לוחמות; גם פרמדיקיות, גם כאלה שישבו בתוך חמ"לים וחוו בעצימות גבוהה את הקרבות האחרונים, אנחנו צריכים לדעת להיות שם עבורם. אני רוצה להגיד לך, אדוני, כי באמת אתה רואה בדיון הזה דיון פרקטי עם חשיבות עליונה. ישבה כאן ראשת אגף השיקום, שאנחנו כולנו מאוד מאוד מעריכים, ועשתה לא מעט דברים, כולל רפורמת "נפש אחת", שזה שלב מספר ראשון באירוע, אבל לא מספיק. כי תופעת הפוסט-טראומה זה כמו קרחון שמתגלה. כמו קרחון שכל פעם אנחנו חושפים בו עוד שלב. לכן אחד הדברים שאנחנו מבינים שצריכים להיות זה איזשהו סוג של תת-יחידה עצמאית עם מומחיות גבוהה שעוסקת בהלומי קרב. תקרא לזה מנהלת. תקרא לזה ריכוז של פסיכולוגים, פסיכיאטרים, שיודעים בדיוק לפנות ולקלף את התופעה הזו ולהושיט יד לאותם הלומות והלומים שאנחנו רואים אותם, ולמשפחות שלהם. אנחנו חייבים לייצר איזשהו סוג של תת-יחידה עם יכולות מקצועיות ייחודיות לאותם הלומי קרב. בעיניי, זה הערך המוסף הנדרש בדיון הזה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה רבה. << אורח >> לי רונה לוי: << אורח >> סליחה, אני רק רוצה רגע להגיד משהו, בבקשה, ברשותך. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בבקשה, גברתי. << דובר_המשך >> לי רונה לוי: << דובר_המשך >> אני רוצה רק רגע לסבר את האוזן. אני במשך כבר קרוב ל-18 שנה קוראת מחקרים, מלא מחקרים. דרך אגב, ארצות הברית לוקחת אותנו ב-by far, אוקיי? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> כן. << דובר_המשך >> לי רונה לוי: << דובר_המשך >> פה בישראל אין הרבה מחקרים, וגם המחקרים בעייתיים. למה, אתם שואלים? בתור מישהי שעובדת עם מחקרים, אני יכולה להגיד לכם – בעיה בלמצוא, מה שנקרא, קבוצה שאפשר לעשות עליה מחקר בכל מה שקשור לטראומה, פוסט-טראומה, תגובת קרב וכו', ואין קבוצת ביקורת. אנחנו מדינה שמייצרת ערימות של טראומות. מה לעשות? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> כן. << דובר_המשך >> לי רונה לוי: << דובר_המשך >> מדינה אחת, סיכה, ראש של סיכה באמצע בלגן, אוקיי? ואנחנו מייצרים. אין קבוצת ביקורת. מול מה? מול מה אתם משווים? אז ארצות הברית לקחו את כל החבר'ה ממלחמת וייטנאם ועשו להם מאות ואלפי מחקרים מבורכים. כל חשיפת מוחות, איך בעצם רואים את התגובה שלהם במוח. זה מוכח. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> כן. << דובר_המשך >> לי רונה לוי: << דובר_המשך >> זה נמצא. חפשו ב-PubMed. חפשו ב-NIH. יש הכול. כולם יכולים עכשיו לפתוח ולראות את זה. הבעיה היחידה אצלנו היא שאין בכלל קבוצת ביקורת. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה. תודה, רונה לי. << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> אבל, כבוד היושב-ראש, רק דבר אחד, כי ציינתם פה משהו על החשיבות של הוועדה ועל ההבנה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> כן? << דובר_המשך >> שמיר בניטה: << דובר_המשך >> אבל אני מסתכל על האנשים שיושבים מולי ואני מבין שמשהו פה לא בסדר. יש פה לוחמות. אם הצבא לא נמצא פה, הבן אדם ששלח אותנו, האנשים - - - << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אגף השיקום של משרד הביטחון נמצא פה. << דובר_המשך >> שמיר בניטה: << דובר_המשך >> לא, לא. אגף השיקום, אנחנו מכירים, יודע. גם יש פה נציגות של הארגון. אבל זה דבר הרבה יותר גדול. צריכים להיות פה עורכי הדין שלהם ומשרד האוצר. לשנות אפילו את הכניסה למקלחת בבית הלוחם. לשנות את כל הדברים האלה. אבל הבסיס שהשולח, מי שנותן את הפקודה: רוצי, הסתערי – לא יושב פה איתנו בוועדה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> שמעתי את ההערה שלך. שוב אני אומר, נציגי משרד הביטחון נמצאים כאן. אבל כל הערה שלך גורמת לנו לחשוב כיצד אנחנו מגיעים לפתרונות. אמרתי קודם שדיברתי אתמול עם נציג או נציגה מהאופוזיציה. ישבתי עם חבריי, עם חברתי מירב בן ארי, וחשבנו שהדיונים האלה הם לא דיונים לסמן רק וי. דיברנו על זה אתמול שנינו, אתה רואה, אופוזיציה-קואליציה יחד. וחשבנו כיצד הדיונים האלה יקדמו את הנושא ונבוא עם פתרונות. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אלה לא דיונים של סימון וי. שיהיה לך ברור. לכן כל הערה שלכם, כל הערה, אל תהססו, אנחנו פה כדי לשמוע. והערות כאלה רק יתרמו כדי להגיע לפתרון. בבקשה, סתיו סילבי סויסה. ואחריה תדבר חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. << אורח >> סתיו סילבי סויסה: << אורח >> רק שנייה, יש פה חברת המאהל שלנו, הלומת קרב, קוראים לה לידיה. יש לה משהו להעיר. היא תעיר לפניי, בסדר? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בבקשה. << אורח >> לידיה מילמן: << אורח >> שלום. שמי לידיה. אני נפצעתי בשנת 2001. להגיע לפה היה מלכתחילה לא פשוט. אני עד היום התמודדתי עם עצמי לבד. אבל הבנתי את החשיבות, בעקבות המלחמה האחרונה, את החשיבות של המושג הזה של הלומי קרב. אני עם המערכת הזאת, מול אגף השיקום, כבר קרוב ל-25 שנה. אני עוברת גיהינום. לשמחתי, זכיתי שיש אנשים ספציפיים במערכת שכן נלחמים עליי. אבל אני לא רוצה שהחברות החדשות יעברו את הגיהינום שאני עברתי. אני עמדתי בפני ועדות, השפלות שעברתי של: את נראית בסדר; את לא נראית פצועה – בזמן שכל הידיים שלי חתכים, בזמן שלילה לפני כן מצאו אותי זרוקה בחוף הים; ואני מגיעה לוועדה והרופא שלי מלווה אותי יד ביד; אחרי שזרקו אותי ממרפאה קודמת, שטופלתי על ידי מרפאה שמיועדת לפוסט-טראומטיים, זרקו אותי בטענה: את משוגעת מדי; אנחנו לא יכולים לטפל בך. לשמחתי, היום יש מושג של פוסט-טראומה והכול. אבל לפני 24 שנה, אם היית אומרת שאת פוסט-טראומה, היו מסתכלים עלייך: את חולת נפש. המשפחה שלי התביישה. לא רצו להשתייך כי את משוגעת. הצבא באיזשהו שלב ראה שהוא לא יכול להתמודד, ונישל אותי. מצאתי את עצמי מסתובבת ברחובות. אני אגיד פה משהו מאוד כואב שאפילו בטיפולים שלי לא פתחתי. אבל אני כן אגיד את זה כי זה קול שלצערי הרב אני שומעת לאחרונה הרבה מפוסט-טראומטיות. כשגבר פוסט-טראומטי מסתובב ברחובות, הוא איכשהו יכול לשמור. כשבחורה פוסט-טראומטית מסתובבת ברחובות, היא טרף קל. אני ישנתי על ספסלים אחרי שהשתחררתי מהצבא חצי שנה. אני עברתי ניסיון אונס. כי הייתי תחת השפעת כדורים. לא היה לי למי להתקשר. לא היה לי למי להגיד: אני במצוקה; אני שומעת עכשיו ערבית בראש; אני שומעת יריות. כי אז הם יאמרו לי: תגידי, את נורמלית? את משוגעת. אז מישהו מצא אותי ברחוב ושאל אותי מה יש לי, ואמרתי לו: אני לא יודעת. אז הוא אמר לי: טוב, בואי ניקח אותך לבית חולים. אני סיימתי את הלילה הזה ביער עוברת ניסיון אונס. ולא היה לי למי ללכת. מה אני אספר להורים שלי? גם ככה הם חושבים שאני משוגעת. הייתי צריכה להסתובב. בנוסף לפוסט-טראומה, לסחוב איתי את הקללה הזאת של: וואי, אני באמת דפוקה; איך עליתי לרכב הזה? לא היה לי עם מי לדבר. ואני שומעת לאחרונה הרבה בנות שעוברות את ההטרדות המיניות. מדברים איתנו על בית מאזן, על בית בטוח. אני לפני שבועיים הייתי במצב אובדני מאוד מאוד קיצוני. הייתי זרוקה במקלחת ללא יכולת לצאת. התקשרתי לרופא שלי ואמרתי לו: מיקי, אני מתאבדת. אמר לי: טוב, מה לעשות? להקפיץ. אין למי להתקשר. עכשיו, לשלוח הלום קרב למיון, אתם לא יודעים איזה גיהינום זה. הלום קרב שמגיע למיון, זה לא עכשיו איזה קטוע שמגיע ומטפלים בו. הלום קרב מגיע, מסתכלים עליך כמו על איזה פסיכופת. עכשיו אני אומרת לפסיכיאטר: יש לי קולות בראש. הוא אומר: נו, אז מה את רוצה? בואי נאשפז אותך במחלקה פסיכיאטרית. אני לא צריכה מחלקה פסיכיאטרית. אני צריכה שמישהו כרגע יגיד לי: בואי תהיה פה; בואי תשבי כאן; אנחנו פה שומרים עלייך; את לא צריכה לחתוך את עצמך; את לא צריכה לפגוע בעצמך; רק בואי תעברי פה את השעות. הרופא שלי אומר לי: בואי נכניס אותך לבית בטוח. אמרתי לו: אני לא יודעת מה לעשות. הוא אומר לי: הבעיה היא שבבית בטוח את צריכה לעבור את הפסיכיאטר במיון. אמרתי לו: אני לא רוצה להתקרב למיון; אני לא יכולה לשמוע אמבולנסים; אני לא יכולה לראות דם. אמרתי לו: מיקי, רק תן לי איפה להיות בלילה. אין מענה. אני לא יכולה להיכנס לבית שיש בו עוד גברים. הרבה נשים עברו הטרדות מיניות. אנחנו במצב קשה. יש מצבים, לא נעים להגיד, שאנחנו מפספסות במיטה. אנחנו לא יכולות להגיע. אני החלטתי אחרי כמה שנים, אחרי ניסיונות אובדניים שכבר כמה פעמים מתתי, אני החלטתי שאני לא מוותרת על החלום שלי. אני רוצה להביא ילדים. החלטתי, אני לא מוותרת. המחבל הזה לא ינצח אותי. אני אנצח אותו ואני אביא ילדים. גם ככה, אני חיה חיי גיהינום. אני רוצה את הילדים. זו התרופה שלי. הייתה לי עובדת שיקום שאמרתי לה: רונית, את באה רק ללוויה שלי. היא אמרה לי: אני באה רק לחתונה שלך. אמרתי לה: רונית, אני אומרת לך לוויה. היא אומרת לי: חתונה. בסוף התחתנתי, כי היא והרופא שלי נלחמו עליי. וזכיתי שהיא הייתה בחתונה שלי. אבל כשהגעתי לוועדה אחר כך, מה אמרו לי? התחתנת, הכול בסדר. צאי מפה. מה זה צאי מפה? למה? נכנסתי להיריון, כי הבנתי שזה מה שיחזיק אותי בחיים. החלטתי שאני רוצה ילד, שנמאס לי לחתוך את עצמי, נמאס לי להסתובב ברחובות. לא ידעתי איך לגדל את הילד שלי. פתאום את עוברת משהו שלא מדברים עליו. את נכנסת לחדר לידה, מביאים לך תינוק שהוא כולו עדיין עם דם. את מקבלת פלשבק ואת זורקת אותו. את לא יודעת איך הם מחזיקים את התינוק הזה. פניתי באחת הפעמים לאגף השיקום, אמרתי לה: יש חוק שנכה צה"ל זכאי לעזרה למעון עד גיל שלוש. פניתי לאגף השיקום, אמרתי לה: תקשיבי, תקשיבי, אני ילדתי; בעלי לא מסוגל להתמודד איתי. הוא כבר אמר לי: תקשיבי, אני לא יכול להמשיך להישאר איתך. במקום שתביאו לי את הכסף, תביאו לי עזרה הביתה. מנהלת אגף השיקום אומרת לי בטלפון: מי אמר לך להביא ילדים? אני לא צריכה לממן לך את הילדים. וזו מישהי מתוך המערכת. מישהי מתוך המערכת. והתלונה הזאת הגיעה ללימור והגיעה לכולם. אני היום גרושה. בעלי עזב אותי. אני מגדלת ילדים לבד. הוא אמר לי: אני כבר לא מסוגל לחיות איתך. את משוגעת. אני לא מסתדר עם ההתפרצויות שלך. אני לא יכול. מי עוטף אותי? אני היום מגדלת ילדים לבד. מי שם נמצא איתי? כשאני פונה לאגף השיקום ואני אומרת להם: תקשיבו, אני מגדלת; כשאישה מתגרשת הילדים נשארים אצלה. אני מגדלת חמישה ילדים לבד. אני צריכה עזרה. הם אומרים: מה את רוצה מאיתנו? תנו לי עזרה, אני מגדלת ילדים. אתמול המורה של הבן שלי תפסה אותי, אמרה לי: תקשיבי, גברת, אי-אפשר להמשיך ככה; הבן שלך מאחר; הוא לא יודע לקרוא. איך אני אמורה להגיד לה: אני לא יכולה לישון בלילות, אני נכנסת למיטה ב-06:00 ואני צריכה ב-07:00 לקום לארגן ילדים. ואני פונה לאגף השיקום, ואף אחד לא מסתכל עליי. אני יכולה להגיד שיחסית יש לי – אני מגיעה לאנשים מסוימים. למי? למה אין לנו מקום שאנחנו יכולים ללכת אליו בלילה, שמישהו ישמור עליי ואני לא אסתובב ברחובות, בלי שאני צריכה לעבור בפסיכיאטריה או במיון שיגידו לי שאני משוגעת? למה אין לנו עזרה כשאישה צריכה ללדת, שתהיה לה תמיכה? אני שילמתי כל לידה. כי בפעם הראשונה עברתי בבית חולים, וקיבלתי פלשבקים. על הלידות אחר כך שילמתי 14,000 שקל לרופא פרטי בשביל לא להיכנס לבית חולים, כי לא יכולתי לראות דם. אני ניגשת למשרד הביטחון: תעזרו לי. אני מקבלת טריקת טלפון. אני שומעת מחברות פה שהן אומרות אנחנו מפחדות להביא ילדים. אני מבינה אותן. מבינה אותן. איפה המעטפת? איפה המעטפת לאישה? כשהבן שלי אומר לי: אימא, למה את לא יוצאת מהמקלחת? אנחנו צריכים להגיע ללימודים. והוא דופק לי: אימא, צאי מהמקלחת; אימא, נו, אני מאחר. מה אני אמורה להגיד לו? אימא לא יכולה לצאת מהמקלחת כרגע? << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> אני חושב שבסך הכול יש פה זעקה מאוד גדולה. אתם שמעתם מיליון פעם, מיליון פעם שמעתם, שפתרון מהיר מיידי שאפשר לעשות להציל חיי אדם עכשיו הוא לפתוח את בית הלוחם 24/7. אני לא מבין איפה זה נתקע ואיפה זה עומד כל כך הרבה זמן. מלא מהאנשים פה היו אצל שר הביטחון, היו אצל מלא אנשים ואמרו: ייפתח 24/7. היינו פה אצל מיכל וולדיגר ואצל אופיר כץ. הם העבירו חוק, הביאו 150 מיליון שקל לארגון נכי צה"ל. אני אומר, מהיום הזה למה לא נפתח 24/7 בית הלוחם? למה? למי מחכים? למי מחכים? כתבתם את הדבר הזה לפני שבוע. כבר עלה מספר המתאבדים בשניים. למי מחכים? 24/7 בית הלוחם. מה זה מצריך? מה זה מצריך? שמיר, די. אני רוצה לדעת. << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> תדבר חלש. תדבר חלש. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תן לו. שמיר, שמיר, שמיר, שמיר, תן לו. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> הם עשו לי טריגר. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> שמיר, תן לו. << דובר_המשך >> מיכה כץ: << דובר_המשך >> הם עשו לי טריגר. << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> תדבר חלש. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> טוב, אין בעיה. בסדר. בסדר. בסדר. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> שמיר, תן לו. << דובר_המשך >> מיכה כץ: << דובר_המשך >> אני רוצה להבין מתי הולכים לעקוב אחר הכסף הזה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מיכה כץ: << דובר_המשך >> לא תודה. אני רוצה להודות לך ולכל מי שיושב פה, כי כל פעם שיש דיון כזה אתם נהיים יותר, אתם נהיים יותר. וכל פעם שאתם באים מחבקים אותנו ובאים לשם ורואים אותנו פה במסדרון, אתם נהיים יותר, ואתם מבינים יותר. אבל עדיין היום לא אמרתם שאנחנו לא פוסט-טראומטיים. וזה מתחיל מההגדרה. ואנחנו רוצים פאקינג הגדרה. רוצים שיגדירו אותנו. אתם לא רואים אותנו. אנחנו לא פוסט-טראומה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> קודם כול, רואים. ואני מקשיב ואני שומע אותך, וזה לא בפעם ראשונה. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> אין הפרדה. אבל אין הפרדה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> סתיו צריכה לדבר עכשיו. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תרשה לי רק להתייחס לדברים שאמרה זה עתה לידיה. לידיה, אני חייב להגיד לך, שאם היה פוגע בי חץ – ולא רק אני, הסתכלתי גם על חבריי – זה היה פחות כואב מהעדות שלך. חץ היה פחות כואב מהעדות שלך. רק להראות לך, אני הסתכלתי על שמיר, נכון? שמיר? כשאת דיברת, הסתכלתי וראיתי את שמיר מתרסק בתחילת הדברים שלך. ואמרת: אני פה עכשיו – הסיפור האישי, אני לא אחזור, מה שסיפרת, תיאורים שלך. רק דבר אחד אני יכול להגיד לך. בדיונים האלה, וזה באמת לא הדיון הראשון ולא השני שאני מקיים מאז שנכנסתי לתפקיד הזה, זה אצלי בסדר עדיפות ראשון. הבחור יודע. אני רואה אותו היום בלי הכלב. בדרך כלל, אני רואה אותך עם הכלב שלך. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> הוא פשוט למטה פה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> הוא למטה. אז אני לא רואה את הכלב. זאת אומרת שאני מכיר אותו היטב, מכיר את כולכם. את שמיר אני מכיר היטב. הפציעה שלו כבר למעלה משני עשורים כמדומני. ועדיין, הטנקיסט שאתה, הגבר שאתה, הגיבור שאתה. אני מכיר אתכם. אני נמצא איתכם ואני מרגיש אתכם. אבל זה לא רק אני. פה אני גם אתן קרדיט עצום. כל החברים שלי נמצאים פה יחד איתי. לכן את לא לבד, לידיה. זה עניין של עם ישראל. אבל זה עניין גם של קואליציה-אופוזיציה. יש נושאים שהם מעל. יש נושאים שלא מתווכחים עליהם. יש נושאים שהם קונצנזוס. ואנחנו נקדם את זה, וזו התחייבות שלנו, כשכולם פה, כל מי שיושב כאן. << אורח >> לי רונה לוי: << אורח >> לא נעים להגיד, אבל אני שומעת את זה 25 שנה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בסדר. אבל אני פה שלושה חודשים. אני פה שלושה חודשים. תני לי הזדמנות. תני הזדמנות. << אורח >> לי רונה לוי: << אורח >> כמו לידיה, יש עוד המון המון נשים עם עדויות מטורפות. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אני יודע, גברתי. אני יודע. אבל לא להפריע. לא להפריע. אני רוצה לשמוע את לידיה. בבקשה, לידיה. << אורח >> לידיה מילמן: << אורח >> חבר הכנסת, לפחות יש לי דברים - - - << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> רוצים דברים מעשיים. רוצים לעשות דברים מעשיים. לעצור מתאבדים כבר. לטפל בנו. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> לכן השיחה של מירב ושלי אתמול לפני הדיון הייתה כיצד אנחנו מתקדמים. אנחנו רוצים פתרונות בוועדה הזו, נכון, מירב? זו בדיוק הייתה השיחה שלנו. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> בסדר. אני רוצה שנשמע את סתיו. ולאחר מכן נשמע את משרדי הממשלה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בדיוק. את אגף השיקום, נכון. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> כי באמת אנחנו שומעים, והקשבתי לך, לכל מילה. קרעת לי את הלב. ואני לא יכולתי כבר לעמוד בזה. אבל אנחנו נשמע את הסיפור של סתיו, כי חשוב לי. שמעתי אותה גם. אבל נראה לי שהגיע הזמן שנשמע כבר ממשרדי ממשלה היערכות. אני לא מתכוונת להרפות מזה. יהיה טיפול מיוחד לנשים. יודעת שיש כאן נטייה רגע לעשות מהכול אותו דבר. לא. דיכאון אחרי לידה זה נשים. הטרדות מיניות ואונס זה נשים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> נכון. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> אבל אני חייב להגיד לך, מירב, אני חולה עלייך. אין דברים כאלה בעולם. את יודעת את זה. אבל אני חייב להגיד לך שבסופו של דבר, אם לא תגדירו אותנו, לא תוכלו לטפל בנו. אז ההגדרה בסוף היא לכולם, ומתוך זה יוצאים מלא-מלא שלוחות והגדרות, שברור שכל דבר שהן צריכות, אנחנו נדאג לזה. אין מצב שלא יהיה לה מה שהיא צריכה. אין מצב. אבל קודם תתחילו בהגדרה ותתחילו לעזור לנו ליישם חוק. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה. חברת הכנסת מזרסקי, בבקשה. ולאחריה נשמע את סתיו סילבי סויסה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אני מודה על הדיון הזה. אני אשתדל להיות קצרה, כי הכי חשוב גם לשמוע את הלוחמות והלוחמים, שהקרבתם את החיים שלכם, החיים האישיים, למעננו, כדי להגן על כל האזרחים במדינת ישראל. אני לא נמצאת בדיון ראשון. גם בוועדת הבריאות, גם בוועדת הרווחה, אנחנו מדברים. אני כל הזמן שומעת על גם ההסכם והפגישה שלכם, שמיר, מה שסיפרת, שנפגשתם עם ראש הממשלה. הובטח להם שיפתחו בתי לוחמים 24/7. זה לא מיליונים. זה לא מערך שיעלה מיליונים למדינה. פשוט הם צריכים שמישהו יקשיב להם, מישהו יהיה פתוח, שילווה אותם, יכוון אותם לטיפולים, לעובדים סוציאליים. חייב להיות מערך עובדים סוציאליים שמתמחה במיצוי זכויות של הלומים והלומות קרב במשרד הביטחון. אני לא יודעת כמה משרות מאוישות. האם מספיק לכם כוח אדם? האם אתם צריכים הכשרות? << אורח >> מילי שוורצמן: << אורח >> לא מספיק. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> לא מספיק? << דובר_המשך >> מילי שוורצמן: << דובר_המשך >> לא. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אז אנחנו צריכים לעשות עם זה משהו. הפוסט-טראומה יכולה להתפרץ גם אחרי שנים רבות. הינה שמענו את רונה לי, שמענו את לידיה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה יכול להתפרץ אפילו בחדר לידה, שהיא מפחדת לקחת אפידורל. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כשלוקחים תינוק על הידיים ורואים דם, זה יכול לתת טריגר. זה יכול להוציא את הבן אדם. אנחנו חייבים עובדים סוציאליים, בתי לוחמים פתוחים וליווי שלם, הוליסטי, למשפחות שלמות ולהלומי קרב. אם לא נעשה את זה, אנחנו פשוט לא נהיה, לא יהיה מישהו שיגן עלינו. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה. << דובר >> נאוה כץ: << דובר >> אני רוצה ממש להודות לך על הדברים שאת אמרת. אבל רק שתדעו שכשרצו לתת לנו את התקציב ואנחנו ביקשנו שיהיה רשום בחוק גם "המשפחות", משרד הביטחון לא הסכים להכניס את המילה "המשפחות" לתוך החוק. אז קודם כול, תודה רבה שאתם עושים את זה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> כן. << דובר_המשך >> נאוה כץ: << דובר_המשך >> ושנית כול, באמת, אנחנו פה מתחננים כבר מלא זמן. אני באמת רוצה כבר להתחיל לראות תוצאות בשטח. זה לא הוגן כמה אנחנו מקריבים וכמה אנחנו מתכננים וכמה אנחנו פשוט מתמסמסים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> מאה אחוז. תודה. סתיו תדבר. לאחר מכן חבר הכנסת טור פז. רגע לפני שנעבור לשירן ולעדן, שנמצאות פה וידברו כמובן, אני רוצה לשמוע גם את משרד הביטחון, כמובן את התגובה שלכם לפני כן. בבקשה, סתיו. << אורח >> סתיו סילבי סויסה: << אורח >> אז קודם כול, שמי סתיו סילבי סויסה, למי שלא מכיר אותי. אני הלומת קרב מחרבות ברזל. אני פצועה גם בגוף וגם בנפש. עם הגוף אני פחות מתעסקת, כי הנפש יותר חשובה וזה משפיע אולי על כל הרבדים. אבל לא באתי לדבר עליי בכלל בשום שלב. גם לא בשביל להשמיע את הזעקה האישית שלי שכבר שמעו. ותודה לחברי הכנסת שיושבים כאן ולמירב שקידמה את זה ושמעה את הקול שלי באמת ואת הקול של כולנו. אני אגיד משהו שלא תוכנן. קודם כול, תודה לבורא עולם על הוועדה הזאת. 77 שנה לא התקיימו ועדה או דיון על הלומות קרב. ואם זה הראשון, אנחנו פה עושים היסטוריה. וזה לא היסטוריה בשבילי. זה בשביל הילדים של הלוחמות פה לצידי, או הילדים שיהיו לי בעתיד, בעזרת השם. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אמן. << אורח >> סתיו סילבי סויסה: << אורח >> זה בשביל כל אלה שבלשכות גיוס ובשביל כל אלה שעכשיו בשדה הקרב. אנחנו עוד לא יודעים מה המצב שלהם ומה יהיה איתם ואיך הם יצאו. ויש לנו הרבה הרבה הלומות קרב שמפחדות להתחיל את התהליך הביורוקרטי הזה, והלומי קרב. וזה פוגע בבני הזוג ובבנות הזוג ובכל המשפחות. ויש לנו פה מסמך, אני אעביר לכם אותו אחר כך, שכתבתי כי מאז 27 באוקטובר, שזה היה יום הולדת שלי שהגעתי לכאן, הגיעו אליי עשרות הלומות קרב, אליי לבית, לשומרון, לספר לי על איך הן לא מתמודדות או על איך הצלתי אותן בוועדה ההיא כשצעקתי: לא תהיה המתאבדת הבאה. ולא הספקתי להציל עוד איזה – המספר עלה מ-64 ל-67. אותם לא הספקנו להציל. יש משפט שאומר: Fight or Flight. אנחנו כאן כי אנחנו בחרנו בפייט. ואנחנו חיים אותו. כתוב לי על החולצה כאן, ששדה הקרב חי בתוכי. אתם יכולים לראות. הוא חי בתוך כל אחד מאיתנו. הלם קרב, תגובות קרב. זה לא פוסט-טראומה לבד. זה הלם קרב. זה תגובות הקרב. זה הריחות. זה הכבישים. זה הפקקים. זה כל מקום כאן. וכאן נכנסת כל המדינה, אם זה הרשות לבטיחות בדרכים, שתעשה פרויקטים, שתמנף את הסרטון הזה שאנחנו הקמנו עם המודעות של המדבקה להלומי הקרב: אם עצרתי בצד, ייתכן שאני זקוקה לעזרה. אני לא סתם עוצרת בצד. יכול להיות יש לי פנצ'ר. אבל אם לא, אז אני זקוקה לעזרה גם שם. בכל מקרה, אנחנו זקוקים לעזרה. אנחנו משמיעים את הקול שלנו, כי אנחנו יודעים שהוא חשוב. אני יודעת שאני פה בשליחות של עשרות בנות שניגשו אליי, של הבנות ששלחו לי הודעה שהן רוצות לפגוע בעצמן רק בגלל שקשה להן להכיל את הסיטואציה מבפנים. אני בוערת. אני גם איחרתי לוועדה לא במתכוון. אני פשוט עמדתי בחוץ וקפאתי כי אמרתי: רגע, זה עוד שדה קרב שאני נכנסת אליו. זה חשוב. זה עוד אחד שאני בוחרת, לפני שאני שמה היום את המדים בצוהריים. אני כאן. אני כאן להילחם על הקול השפוי שלנו, שהוא לא שפוי בכלל. יש בתי לוחם. יש מענה. ואם מערכת בריאות הנפש קורסת, תתחילו בלהכשיר בבתי הספר היסודיים את הסייעות, את המורות. תיקחו אותנו לחוגי בית להסביר בבתי הספר מה זה הלם קרב, מה זה פוסט-טראומה. תכינו את הילדים האלה לאן הם הולכים להגיע או איך ילד של הלום קרב מתמודד עם ההורים שלו בבית, כמו שהילדים שלה מתמודדים, או הילדים שלו. תכינו את בתי הספר. תכינו את הרשות לבטיחות בדרכים. תכינו קמפיינים לא עם אנשים מפורסמים – עם השקופים כאן שיושבים כאן, שזועקים מדם ליבם. ואפילו לא אנחנו. אני לא צריכה שום פרסום, שום תהילה, שום דבר. אני לא רוצה את זה גם. אני רוצה הכרה. אני רוצה זכויות. אני רוצה שכשאני צריכה טיפול, אני לא מתקשרת לער"ן ומישהו בטלפון, סליחה על המילה, לוחש לי וזה עושה לי טריגרים מטורפים, כי אני שומעת לחישות של זעקה ב-7 באוקטובר, שמפחדים, שכוחות ההצלה לא מגיעים. ואני לא רוצה לשמוע את זה. אני רוצה לשמוע שיש לי את בית הלוחם, להניע ולנסוע אליו, או שיש לי בית בטוח להיות בו, שאחד מהחברים שלי יישב שם. לא משנה מי זה. זה לא צריך להיות חבר שלי באמת, כי אנחנו רואים בעיניים הלם קרב. אנחנו חיים את אותו שדה הקרב. ואנחנו צריכים פה להכניס לטיפולים, טיפולים משולבים, כמו NLP, כמו תרפיות באומנות, כמו בעלי החיים. העניין עם הכלבים, שהם מצילים אותנו. הנגישות עם הכלבים. הביורוקרטיה עם הכלבים. יש לי פה חבר שיושב כאן וזועק שהוא נסע לאילת כדי לנסות להציל את שלום הבית שלו. כן, מיכה, סליחה שאמרתי את שמך. אבל זה מיכה. הוא הולך עם הכלב שלו בשדה התעופה והוא עובר ביורוקרטיה והוא חוטף התקפים והוא מונח בצד, כי חושבים שהוא איזה פסיכופת. אבל יש לו כלב וזה מונגש בחוק, אבל אף אחד לא מיישם את החוק הזה. אז גם את זה אתם חייבים לשמוע. כלבי השירות האלה זה הרגליים שלהם, זה הכיסא גלגלים שלהם, זה היום שלהם, זה מחר שלי. גם אני ברשימת ההמתנה הארוכה הזאת. ויש פה את מיכה, שהוא מאלף כלבים כאלה, טיפוליים. והוא עדיין לא מוכר. אבל הוא יכול לסייע. הגיע הזמן לפתוח דלתות, אגף השיקום, ולהקשיב לנו. גם אנחנו בשיקום שלנו יכולים לסייע לאחרים להשתקם. אנחנו יכולים ללכת לכל התוכניות אטלס שלכם ולכל התוכניות של ההורה מלווה, לא יודעת איך תקראו לזה, לא אכפת לי. אבל מה שאנחנו עושים היום מדם ליבנו, אנחנו יכולים לעשות ביחד איתכם. ואנחנו רוצים לעשות ביחד איתכם. אנחנו רוצים שינוי. אנחנו צריכים אותו. אנחנו רוצים שתשמעו שאנחנו מדברים פה לא בשם עצמנו, לא בשם הסיפור האישי שלי, לא בשם הגופות, לא בשם הריחות, לא בשם זה. אני פה בשם כולם. הלומות והלומי הקרב, אני רוצה שתדעו שזה דורש הרבה מאמץ. וחוק ייקח לו כמה שנים, ואני יודעת את זה. אז אנחנו רוצים משהו פשוט. הטכנולוגיה מתקדמת. יש ברקוד, QR, כמו שכשמתגייסים בצו ראשון, יש ארנק דיגיטלי בצה"ל. אתה מתגייס לארנק הזה. אתה יוצא עם הארנק הזה. גם במילואים הוא תקף. QR קטן, שעושה בחינה קטנה של אגף השיקום או של איזשהו אגף הרווחה, עובדים סוציאליים, לא משנה משם. שה-QR הזה בעצם עושה לך מבחן קטן ביום שאתה מסיים את הצו שלך, שהוא מעיד על פוסט-טראומה, הלם קרב, תגובות קרב. וברגע שאתם מזהים במערכת שלכם, כמו שיש לכם שיגורים במערכות לכל אגף השיקום, משרד הבריאות, רישיונות נשק, כל הדבר הזה, אז אותו דבר על זה. שהוא יקצר לנו את הביורוקרטיה. של-QR הזה ייכנסו מאות אלפי חיילים, לוחמים, משטרה, שב"ס, כל אחד שיש לו את הדבר הזה. ה-QR הזה יהיה מונגש לבני המשפחה; שידעו איך להכיל אותנו כשאנחנו חוזרים הביתה; שיבינו מתי לחבק ומתי להתרחק; שידעו מתי אנחנו זועקים לעזרה ואפשר להזמין את מד"א וצריך את מד"א ומתי אפשר גם סתם להניח יד, לשבת, לשתוק, ואנחנו נירגע. את ה-QR הזה אפשר לעשות כבר אתמול, לא היום. תודה רבה לכם ותודה על הוועדה הזאת. תודה, מירב. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה לך, סתיו. תודה על הדברים החשובים. חבר הכנסת טור פז, אתה תהיה מייד אחרי מילי שוורצמן, כי הרבה דברים נאמרו והייתי רוצה לשמוע את משרד הביטחון. לאחר מכן אתה. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> אני רק רוצה להביא כמה דברים למשרד הביטחון, כי חבל שהם ידברו כמה פעמים, כי הם לא יודעים אפילו במה אנחנו יכולים לעזור, מה הם יכולים לעשות לנו. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> נאמרו פה הרבה מאוד דברים. לאחר מכן, אתה תוכל לדבר. << דובר_המשך >> מיכה כץ: << דובר_המשך >> כן, אבל נגיד סרטוני הסברה. היא דיברה, חיה, על זה שבן הזוג שלה לא יודע מה לעשות. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בוא נשמע, בוא ניתן לה. << דובר_המשך >> מיכה כץ: << דובר_המשך >> סרטוני הסברה ופמפלטים הם יכולים להוציא היום, היום, לכל בן אדם פצוע ולכל בן אדם שנכנס ללחימה. אפשר לשלוח לכל חייל שמתגייס לסדיר, להורים שלו, פמפלטים וסרטוני הסברה מה לעשות איתם. זה דבר פשוט. אבל אתם לא עושים את זה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בוא ניתן לה. << דובר_המשך >> מיכה כץ: << דובר_המשך >> אתם רוצים לדבר איתי עכשיו על כל מיני דברים. אבל סרטוני הסברה ופמפלטים יכולים להציל עכשיו בן אדם, מחר; יכולים להציל אותו עכשיו. הם יכולים לעשות את זה תוך שנייה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> למה לא מכירים את זה? למה העולם לא מכיר את זה? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בואו ניתן. בסדר, לאחר מכן נשאל אותם שאלות. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> בואו נשמע מהם, אם יש איזשהם פתרונות. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בואו נשמע את מילי, ולאחר מכן התייחסות. לאחר מכן, חבר הכנסת טור פז. אני גם רוצה לשמוע את שירן ועדן. ואחר כך אפשר לשאול את כל השאלות שרוצים. בבקשה, מילי. << אורח >> מילי שוורצמן: << אורח >> אז אני קודם כול, רוצה להתוודות שזו ועדה ראשונה שלי. גם אני כמוך נכנסתי לתפקיד לפני שלושה חודשים. אני מנהלת היחידה לשירותים סוציאליים באגף שיקום נכים. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> מה עשית לפני זה? << אורח >> מילי שוורצמן: << אורח >> הייתי בביטוח לאומי. ניהלתי את תחום השיקום באזור השפלה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> מילי שוורצמן: << דובר_המשך >> אז אני מכירה ככה את כל האוכלוסיות שבטיפול. קודם כול, אני רוצה להגיד לכם שאני מאוד נרגשת וכואבת ומזדהה ומודה על השיתוף. אני בטוחה שזה לא פשוט בכלל. ככה, יש הרבה מאוד אתגרים. אני גם נפגשתי לפני שלושה חודשים או פחות אפילו – אתה זוכר שפגשתי אותך? << דובר >> גיא זקן: << דובר >> כן. << אורח >> מילי שוורצמן: << אורח >> היו שולחנות עגולים בבית הלוחם. וגם שם פגשתי אנשים שסיפרו על ההתמודדות שלהם, על ההתמודדות שלהם בתוך הבית, על האתגרים שקשורים לחיים הזוגיים, להורות. יש פה באמת מרכיבים גם מאוד מאוד ברורים שהעליתם ותיארתם שקשורים באמת לנשים. הנושא הזה, כמו שאתם יודעים, הוא מאוד מאוד מורכב. הוא מורכב מהרבה מאוד אתגרים שקשורים גם לכוח אדם, אבל לא רק. יש פה הרבה מאוד ניואנסים. ומשרד הביטחון, אגף שיקום נכים, פיתח בשנתיים האחרונות הרבה מאוד מענים. וזה לא מספיק. ברור לנו שאנחנו צריכים לפתח - - - << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אבל זה לא עניין של מספיק. יש פה טענות ממש לגבי מענה שהוא מאוד לא במקום. שמענו קודם את העדות של לידיה. ולא זה. << דובר_המשך >> שמיר בניטה: << דובר_המשך >> על הבסיס. << אורח >> מילי שוורצמן: << אורח >> כן, כן. אני רוצה להתייחס לזה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> מתקשרים ומקבלים מענה שלא יעלה הדעת. << דובר_המשך >> מילי שוורצמן: << דובר_המשך >> אני רוצה להתייחס לזה. אז אני מייצגת בעצם את התחום של הטיפול של השירותים הסוציאליים. אבל אני בהחלט רוצה גם להתייחס לעניין של הוועדות. אני מכירה את זה. אני מכירה את העניין של הקושי בוועדות. כל מיני אמירות שגורמות לאנשים לצאת במצב אפילו לפעמים יותר גרוע ממה שהם נכנסו לוועדה. אני מכירה את זה. << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> יש על זה אחוזים? << אורח >> מילי שוורצמן: << אורח >> אני מכירה את זה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זו נכות מוסבת. << אורח >> מילי שוורצמן: << אורח >> אני חייבת לומר ככה ברצינות שאני חושבת שבכלל העניין של באמת הנגשה של ועדות בתחום של פוסט-טראומה לנשים, לא רק לנשים, אבל גם לנשים - - - << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> עוד פעם, אני מצטער שאני חייב לקטוע. אבל אתם מפספסים את העניין. << אורח >> דנה פנחסוב: << אורח >> מיכה, אתה עושה טריגר לבנות. אתה חייב להצניע את הטונים. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> לא. אבל אתם עושים לי טריגר כשאתם אומרים לי כל פעם פוסט-טראומה. אתם לא מצליחים להבין את זה. ואתם אומרים את זה בכל מקום. << אורח >> דנה פנחסוב: << אורח >> הן יקומו וילכו. הדיון הוא בנושא הלומות קרב. תכבד. תוריד את הטונים. אתה עושה טריגר. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> הדיון הוא בנושא הלם קרב ולשנות את הדבר הזה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בבקשה, מיכה, תן לה לענות. אנחנו רוצים להתקדם. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> אנחנו מדברים כל הזמן. אני לא מצליח להבין. אנחנו חייבים לשנות את ההגדרה, וחייב שיהיה חוק. ובלי זה לא יקרה פה כלום. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בבקשה, בבקשה. << אורח >> מילי שוורצמן: << אורח >> מיכה, אני מתנצלת. אני מתנצלת. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> הדיון כאן הוא על נשים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> רגע, מירב, סליחה. הדיון הזה הוא כדי להתקדם. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שנייה. אולי שתגיד - - - << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אבל רגע, רגע. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין בעיה. אני איתך, בועז. שתגיד מה הצבא, מה משרד הביטחון – בשביל זה ביקשתי את הדיון הזה ספציפית. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה שיש מלא דברים – סליחה, בועז – מלא עניינים. תגידי היום, 2026 תכף, מה מדינת ישראל נותנת להלומות הקרב? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בדיוק. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> הבטיחו לנו חמישה דברים. אחד מהם זה מקום לשהייה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אבל זה לא עוזר. זה לא עוזר לי שאתה כל פעם מתפרץ. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> בחיאת, מיכה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> מיכה, בחיאת, בוא ננשום. תאמין לי גם, אני איתכם. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> כולם פה איתכם. כולם פה איתכם. זה ברור. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כולם פה איתכם. אז בואו ננסה שנייה להבין אם יש פתרון. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> לא מורגש ככה פשוט. מה אני אגיד לכם? לא מורגש ככה. מתי הדיון הבא? מתי הדיון הבא? << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> מיכה, תן - - - << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> מתי הדיון הבא? מתי התאריך לדיון הבא? << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אי-אפשר ככה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אתה תדע בהקדם, תדע בהקדם. אני קובע אותו. אתה תדע בהקדם. אל תדאג. בבקשה, גברתי. << אורח >> מילי שוורצמן: << אורח >> אז קודם כול, כל השירותים מותאמים כמובן גם לנשים. אבל אני חייבת לומר שיש לנו עוד הרבה עבודה לעשות לגבי פיתוח מענים ייעודיים לנשים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> האם יש היום במשרד הביטחון - - - << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> אני הולך לשירותים. יש שירותים שאני יכול להיכנס עם כלב שירות? איפה רשום פה בכנסת הזו? יש פה בכל מקום מקומות על הקיר לכיסאות גלגלים. איפה המדבקה של כלב שירות בשירותים? איפה? אני מתחנן, בועז. אני רוצה שירותים. אני רוצה. לאן אני הולך? למה אין מדבקה על השירותים "כלב שירות" ליד כיסא הגלגלים? למה? כי לא מעניין אתכם. כי אם היה מעניין אתכם, הייתם מדפיסים עכשיו. לפני שאני מגיע לשם, הייתה מדבקה. אבל לא מעניין אתכם, נכון? << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> זה מאוד מעניין אותנו. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> רוצה ללכת השירותים, איפה אני אשים את הכלב? איפה? אין מקום בתא. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> כל דבר שנאמר פה מעניין, ואנחנו נתייחס לכל דבר ודבר. את זה אני יכול להבטיח. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> כן. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בבקשה, גברתי, תמשיכי. << אורח >> מילי שוורצמן: << אורח >> אז כמובן שכל המענים ייעודים גם לנשים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אוקיי. << אורח >> מילי שוורצמן: << אורח >> רגע, שנייה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בואי ניתן לה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> כן. << אורח >> מילי שוורצמן: << אורח >> היו קבוצות ייעודיות לנשים. לא מספיק. אחד הדברים שמאפיינים את ההתמודדות עם מענים לנשים זה בעצם – הנשים מהוות היום 8%-7% מכלל האוכלוסייה. ואנחנו צריכים באמת לייצר מענים שהם גם לפי סביבה גיאוגרפית, כדי שאנשים יוכלו להגיע ולהיות חלק. אבל שוב, אפשר לייצר גם מענים דיגיטליים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לא. אני חייבת להגיד לך משהו. << אורח >> דנה פנחסוב: << אורח >> אני רוצה רגע להוסיף משהו. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> רגע, שנייה, שנייה. << אורח >> דנה פנחסוב: << אורח >> סליחה, מירב, בנושא הזה ספציפית. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לא, רק דקה. להגיד משהו. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> חבר'ה, בואו ניתן לחברת הכנסת מירב בן ארי לשאול את השאלה. בבקשה, חברת הכנסת מירב בן ארי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רק הערה ואני לא אפריע לך. אני יודעת שיש לך גם דברים חכמים להגיד. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רק רוצה להגיד לך משהו אחד. אני חושבת שהצבא עשה שינוי מדהים – שרון דיברה על זה גם – בכניסה של לוחמות. אוקיי? זה משהו שלא היה כאן. נכון, זה חדש. חדש, שיש טנקיסטיות. חדש. בואו נגיד, הטייסות התחילו. אתמול ראיתי גם כתבה מדהימה על לוחמות בשומרון מגדוד פנתר, נכון? שעשו את הריסת הבית. ואתה שומע מדברת על הילד שלה, מדברת על דברים שלא שמענו, מה לעשות, הרבה שנים. אוקיי? עכשיו, אתם בהלימה הייתם צריכים לחשוב על פתרונות ספציפיים. אני יכולה להגיד לך, אני באה מהעולם של דרי רחוב, שנים היה משותף – היום יש רק לנשים. אני באה מעולם האשפוזיות, שנים היה משותף – שמו אשפוזית היום, יש רק לנשים. משרד הרווחה, אגב, עשה תהליך של פיצול. זה פיצול כדי להבין שאישה – והיא דיברה על זה כאן, לידיה, בצורה כל כך מדהימה על העניין של הגוף שלה, שגבר לא עובר את זה, את הנושא של ניסיונות אונס, הטרדות מיניות, כל הדברים האלה. ואני אומרת לך, אני באה, הייתי יו"ר ועדת משנה לצעירים חסרי בית ארבע שנים. הקמנו רק מסגרות מפוצלות, כי הבנו. ואני חושבת, וזה אגב, אליך, היוש-ראש, את צריכה לצאת מפה – ואני לא אוהבת להרוג את השליחה; את עושה שליחות – וללכת למשרד ולהגיד: אנחנו צריכים לבוא לוועדת החוץ והביטחון ולתת פתרונות ייעודיים לנשים. בוודאי שיהיו כאן דיונים. בועז עשה כאן דיונים. הוא מתכנס לאירוע הזה. והייתה לנו גם את השיחה הזאת אתמול בערב, שלי ושל בועז, שאמרתי לו: בועז, צריך להתחיל לפצל לאירוע אחר. הצבא מביא חיילות. אגב, היה לנו אותו דיון, אם את זוכרת, להבדיל, על הביגוד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> על הווסטים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> להבדיל. את זוכרת את זה? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> הייתי בדיון הזה. זוכרים את הדיון. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שהווסט, מסתבר שאצל האישה, מה לעשות? זה לא אותו וסט של הגבר. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ובאמת באו לפה הצבא ואמרו: אנחנו נערכים לאירוע אחר. אני חושבת שגם בעניין הזה - - - << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> בעיקר בעניין הזה, על אחת כמה וכמה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> בעיקר בעניין הזה, את צריכה לבוא לפה לדיון שייקבע כאן ולהגיד לנו מה התוכנית ומה המשאבים. כי אנחנו לא יכולים להשאיר אותן לבד. ותדעי לך, אני אומרת לך את זה, בעולם הרווחה, היום, תלכי היום למסגרת לצעיר חסר בית, יש מסגרת אחת לנשים ויש מסגרת לגברים ויש מסגרת מעורבת. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> מאה אחוז. תודה. << אורח >> דנה פנחסוב: << אורח >> אני רוצה שנייה רגע, בבקשה, מירב, להוסיף על הדברים שלך ולהתייחס למה שאמרה מילי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> רק תציגי את עצמך. << אורח >> דנה פנחסוב: << אורח >> שמי דנה פנחסוב, יושבת-ראש מחוז ירושלים בארגון נכי צה"ל. אני אהיה קצרה, אני לא אאריך, אבל רק בנושא הזה. ובעצם זה לפתחכם, המחוקקים. אחת הבעיות שאגף השיקום מתמודד איתה זו האמירה שאסור להם לתת הטבה שהיא מגדרית. למעט היריון ולידה, הם לא יכולים לעשות שום דבר אחר למען פצועות צה"ל. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> איפה זה כתוב? << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> סליחה, זה בדיוק בעיה של טרמינולוגיה. זו לא הטבה שהיא מגדרית. << אורח >> דנה פנחסוב: << אורח >> רגע, שנייה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> דקה, דקה. זו התאמה שהיא מגדרית. << אורח >> דנה פנחסוב: << אורח >> אני מסכימה איתך לחלוטין. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> זו לא הטבה. לתת לה מקום להיות בו בלילה כדי שמישהו לא יפגע בה, זו לא הטבה. זה בייסיק. << אורח >> דנה פנחסוב: << אורח >> חד-משמעית. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אז תתרגמו כמו שצריך את החוק. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה, תודה. צודקת. הערה במקום. בואו ניתן לה להמשיך. << אורח >> דנה פנחסוב: << אורח >> אני מזכירה לכם. אבל כל זה לפתחכם כמחוקקים לוודא. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> איך את יכולה להביא לנו את זה? אני לא מכירה דבר כזה. אבל אם יש סעיף בחוק, אנחנו נטפל בזה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אנחנו נטפל בזה, חד-משמעית. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> ברור. תודה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> יש כאן יו"ר ועדה. הוא יכול להביא את החוק ולתקן את זה. << אורח >> אביטל שפירא: << אורח >> אני אשמח לקבל כמה דקות. << אורח >> לי רונה לוי: << אורח >> מה זאת אומרת לא תהיה עזרה מגדרית? לא הבנתי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לא, לא. אנחנו נתקן את זה. אין דבר כזה. << אורח >> לי רונה לוי: << אורח >> את מה לתקן? << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אין שום בעיה לתקן את זה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אבל בואי, בית מאזן שהצבא יכול לעשות לנשים. << אורח >> דנה פנחסוב: << אורח >> נכון, נכון. ועדיף שכך. << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> אבל מירב, מירב, יש עזרה מגדרית. << אורח >> לי רונה לוי: << אורח >> זו לא הטבה. זו לא הטבה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> לא כולם ביחד. << דובר_המשך >> לי רונה לוי: << דובר_המשך >> זו לא הטבה. שלחתם אותנו, תדאגו לנו. זו לא הטבה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> לא כולם ביחד. << דובר_המשך >> לי רונה לוי: << דובר_המשך >> תודה רבה. << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> לא, לא. דנה, דנה, דנה, שנייה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> רגע, לא כולם ביחד. בבקשה. << דובר_המשך >> שמיר בניטה: << דובר_המשך >> יש הגדרה מגדרית. אם אני כבן מקבל צלקת בפנים ובחורה מקבלת צלקת בפנים, מי מקבל יותר אחוזים? << אורח >> דנה פנחסוב: << אורח >> בעבר? אני אענה לך על זה. בעבר, אתה צודק. כאישה, כמי שנפצעה לפני 30 שנה, קיבלתי יותר אחוזים, התאמה להיותי אישה. בשנת 2004 בא המחוקק ואמר: לא מכיר יותר התאמה להיותה אישה; יש צלקת מכוערת, רגילה, האחוזים שווים לחלוטין. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אין בעיה, אנחנו נתקן את זה. אז תגידי לנו איפה זה בחוק ואנחנו נתקן את זה. << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> לא. אז אני קיבלתי עכשיו תשובה בירושלים על טיפול בצלקת. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> נו? << דובר_המשך >> שמיר בניטה: << דובר_המשך >> שזה לא נורא, כי אני בן. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> כבר אין את זה. כבר לא עושים דברים כאלה. << אורח >> דנה פנחסוב: << אורח >> אני יכולה להגיד לך שהיום זה לא. << אורח >> סתיו סילבי סויסה: << אורח >> איזה טיפול בצלקות יש? כי אני משלמת 10,000 שקל, אבל הפנים שלי לא מפסיקות להיות מצולקות. איזה טיפול יש? לא שמעתי. לא, לא הכרתי. 10,000 שקל, כל יום פצע לחץ עושה צלקת חדשה. איפה? איזה טיפול? לא, לא שמעתי. << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> למחלות נלוות. << אורח >> סתיו סילבי סויסה: << אורח >> אה, אז תודה רבה. בבקשה, אגף השיקום, הפרצוף הזה, 10,000 שקל, לתקן אותו. אבל זה לא עובד. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> הבנו. << אורח >> לידיה מילמן: << אורח >> אני רוצה לשאול שאלה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> כן, לידיה. << דובר_המשך >> לידיה מילמן: << דובר_המשך >> אני הולכת לצאת מהדיון הזה כנראה עם טריגרים מאוד קשים. אני צריכה לחזור הביתה לחמישה ילדים קטנים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> כן. << דובר_המשך >> לידיה מילמן: << דובר_המשך >> אני רוצה לדעת כשאני יוצאת מפה, וכנראה אני אהיה בטריגר, שכנראה מחשבות אובדניות, איפה אני הולכת מפה? איפה? לא רוצה להיכנס למיון. לא רוצה להיכנס לפסיכיאטרים. אני רוצה לדעת, לפני שאני חוזרת לילדים שלי, שהם לא רואים אימא משוגעת. אני אספר לכם סיפור. יש לי בן. הוא כבר כמה שנים מתחנן ממני: אימא, אני רוצה להתחפש לחייל; אני רוצה להתחפש לחייל. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> כן. << דובר_המשך >> לידיה מילמן: << דובר_המשך >> אני אומרת לו: אתה יכול להתחפש לחייל, אבל לא יהיה לך רובה. המטפלת שלו פנתה אליי ואמרה לי: תקשיבי, את שורטת את הילד הזה. אמרתי לה: אני לא יכולה לראות רובה. אני רואה רובה, אני רואה את המחבל יורה עליי. הגענו להסכמה שאני קונה לבן שלי, לפני שנתיים, לפורים, רובה. ובדיוק, הוא לא נכנס איתו הביתה. ילד בן תשע, מסכן, לא שם לב. הוא נכנס והוא כיוון את הרובה עליי. ילד בן תשע, העפתי אותו על הקיר. שברתי לו את הרובה. התחלתי לצרוח עליו. ברחתי מהבית. 24 שעות אף אחד לא ידע איפה אני מסתובבת. מה אמר לי על זה בעלי? את רואה? את משוגעת. כולם באו ואמרו לי: את משוגעת; מה את עושה לילד? אף אחד לא עניין אותו באגף השיקום. הקמתם "נפש אחת", מענה טלפוני עשרים וארבע שעות, נכון? השבוע הייתי במחשבות אובדניות. מישהי עונה לי: אז מה אפשר לעזור לך? איך אני עוברת איתך? אמרת לה: אני במחשבות אובדניות. אז להזמין לך אמבולנס? לא. אני רוצה לדעת שיש לי איפה להיות. עכשיו אני מחזיקה סכין. באה לחתוך את עצמי ואני אומרת: רגע, מה? איך אני מסבירה לבנים שלי כשהם רואים את כל היד שלי עם הדם? התקשרתי לחברה שלי. היא אמרה לי: בואי, אני אשמור עלייך. ישנתי לילה שלם – לא ישנתי. ישבתי מתחת לבית שלה באוטו, כי אם אני אסתובב ברחוב כנראה מישהו יטריד אותי מינית. ללכת לבית חולים אני לא רוצה. ישבתי בלילה, לילה שלם בתוך האוטו. בשעה 07:00 אני מתקשרת אליה. אני אומרת לה: עידית, אני לא יכולה לצאת מהאוטו; הרגליים שלי לא מתפקדות. היא גרה במודיעין. אני גרה בפתח תקווה. היא העמיסה אותי לאוטו שלה. לקחה אותי לתל השומר. הפסיכיאטר שלי היה צריך לשמור עליי יום שלם. והם יושבים ומסתכלים והם אומרים: מה נעשה? הרופא שלי אומר לי: אני אמות ואני לא אכניס אותך למחלקה פסיכיאטרית; את לא מתאימה לשם; הם יהרסו אותך. אני פונה לאגף השיקום. אני מכירה את שרית. אני מכירה את לימור. אני מכירה את כולם. אף אחד לא נותן לי מענה. מנהלת אגף השיקום באה ואומרת לי בשיא הוצפה שלה: מי אמר לך להביא ילדים? אנחנו לא צריכים לעזור לך. איפה אתם? ושוב אני לא שוללת, יש אנשים מדהימים. אני אתן לכם הצעת ייעול לוועדה. אני עברתי כמעט 12 ועדות, השפלות, רמיסות. לפני שלוש שנים הייתי על 20%. למה? כי אין לי כוח לקום בבוקר ולתקתק את הילדים שלי. אז ללכת ולהגיש? לפני שנתיים, אני זכיתי במלאך. מנהלת המרפאה שלי אמרה לי: די, אני כבר לא יכולה לראות את העוול שעושים לך. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> כן. << דובר_המשך >> לידיה מילמן: << דובר_המשך >> היא גישה בשבילי את המסמכים. היא מילאה. היא פנתה לפסיכיאטר שלי. היא פנתה לעובדת שיקום שלי. פנו לכולם. היא אומרת לי: את תקבלי אחת ולתמיד את הזכויות שלך. לא היה לי רכב להסיע ילדים. בעלי עזב אותי. לא יכולתי להסיע ילדים. נכנסתי לחובות. יש לי שאלה: מי מסתכל עלינו? את בעלי פיטרו פעמיים במהלך הנישואים שלנו לשלוש שנים. לא היה לי מה לאכול. חיינו עם קצבה של 8,500 שקל. נכנסתי, אני היום בחובות של כמעט 500,000. מישהו בא והסתכל על בעלי? את יודעת איזה משפט צורם מישהי אמרה לי? יותר זול למשרד הביטחון שתתאבדי. אבל הבעיה היא שכשאימא מתאבדת, אני לא מתה לבד. מי שהצילה אותי לפני שנתיים זאת מישהי משרד הביטחון. את יודעת איזה משפט היא אמרה לי? הייתי בבית מאזן, ואז היא אמרה לי - - - << דובר >> גיא זקן: << דובר >> תחליפו איתה טלפונים, תדאגו לה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אנחנו צריכים לסיים. לידיה, קודם כול, דבר אחד מהדברים שאמרת - - - << אורח >> לידיה מילמן: << אורח >> רגע, משפט אחד אני רוצה. משפט אחרון. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> לא, לידיה, אני מסכם. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לידיה, אבל בואי ננסה למצוא פתרונות. << אורח >> לידיה מילמן: << אורח >> בסדר. משפט אחרון אני רוצה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> נו? << דובר_המשך >> לידיה מילמן: << דובר_המשך >> היא אמרה לי משפט שהחזיק אותי. היא אמרה לי: ביום שאת מתאבדת, את הופכת להיות המחבלת של הילדים שלך. אני לא אהיה הפוסט-טראומטית היחידה. חמשת הילדים שלי יהיו ברחובות בטיפולים. אני רוצה שמישהו יגיד לי – אני כבר איבדתי את הבית שלי. איבדתי. בעלי עזוב אותי. אני רוצה שמישהו ייתן לי מענה. מה אני עושה עם ילדים, אם אני ארצה להקים עוד פעם זוגיות? שמישהו ייתן לי תשובה. כשאני יוצאת מפה, לאן אני הולכת? אני רוצה מרחב עוד היום. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> לידיה, דברים מאוד ברורים. << אורח >> אביטל שפירא: << אורח >> אני מאוד אשמח להתייחס, בבקשה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תתייחסי. רק מילה אחת לגבי דברים שאמרת, למשל, יוצאת מפה ואני – מישהו, מישהו קודם לכן, בדיון הזה, אני חושב שזה אתה, אני לא בטוח, דיבר באמת על פתיחת בתי הלוחם 24/7. על זה גם אנחנו שואלים. מישהו צריך להתייחס לזה. << אורח >> לי רונה לוי: << אורח >> ומה עם הפריסה שלהם? האם כולם יכולים להגיע? כי יש נשים בקריית מוצקין שלא מצליחות להגיע למקומות. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> לי רונה לוי: << דובר_המשך >> אין מקום נכון גם לנשים. הפריסה היא לא מספיק גדולה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תציגי את עצמך. << אורח >> אביטל שפירא: << אורח >> אז שמי אביטל שפירא. << אורח >> לי רונה לוי: << אורח >> האטימות והלך הרוח שקורה פה מטריף אותי. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> חבר'ה, תנו לכולם לדבר. נתנו את הזמנים. תכבדו רגע. מבינים כל אחד את הסיפורים, את הכאבים. תנו לנו להתחיל להגיד דברים. זה נתקע. זה נתקע. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> חבר'ה, עוד רבע שעה, הדיון מסתיים. כי ב-11:30 יש כאן דיון סגור. אז אני ממש מבקשת, שמענו, תאמינו לי, את כולכם, באמת כל מילה. << אורח >> לי רונה לוי: << אורח >> זה לא עוזר. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> בואי ננסה. שנייה, בואו ננסה לשמוע. << אורח >> אביטל שפירא: << אורח >> אני רוצה להשמיע. << אורח >> לי רונה לוי: << אורח >> - - - הלומים והלומות הקרב, שנייה, אני רוצה ליישר אותם. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> רונה לי, בואי נשמע אותה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> מירב, מירב, בבקשה. תודה. << אורח >> לי רונה לוי: << אורח >> אנחנו כהלומים והלומות לא מסוגלים להיות רגועים. את יודעת למה? בדיוק בגלל העניין הזה של סתימת פיות, של רגע תעצרו, של רגע לא תדברו. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, זה לא מקובל. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> לא, לא. סליחה, סליחה, סליחה. אני חושב שכל אחד פה מדבר, ואני לא עצרתי אף אחד. וזה לא נכון, גברתי. בבקשה, מי? << אורח >> אביטל שפירא: << אורח >> שמי אביטל שפירא. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> לאחר מכן נשמע את חברי הכנסת טור פז, שממתין בסבלנות, ואת שירן ועדן. בבקשה, גברתי. << דובר_המשך >> אביטל שפירא: << דובר_המשך >> אני אציג את עצמי. אני אימא לארבעה. הבת הבכורה שלי, אביב, היום היא בת 28. היא נפצעה ב-2018 והוכרה בפברואר 2023. בעקבות הסיפור שלה, אני ליוויתי אותה צמוד בתהליך ההכרה שלה מול אגף שיקום, ואז בעצם נחשפנו, בעלי ואני, לעולם הזה של נשים עם פוסט-טראומה על רקע צבאי. הדבר הזה ככה עשה לנו חץ בלב. ויצאנו למסע של למידה. ובסוף המסע הזה הקמנו את עמותת "ארים ראשי". שזו העמותה הראשונה והיחידה בארץ, שהיא Dedicated רק לנשים, מותאמת לצרכים שלהן, למאפיינים שלהן. היא מלווה את כל העשייה במחקר גם עם מכללת תל חי וגם עם מכללת רופין, על מנת שבאמת נבין בצורה מעמיקה מה הם המאפיינים הייחודיים של נשים, מה הם הצרכים הייחודיים של נשים, ובהתאם לזה באמת נבנה מערכת תומכת. העמותה שלנו יצאה לדרך, הייתה אמורה לצאת לדרך בקיץ 2024. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> לא, אני מצטער. אני מצטער. אני מצטער. יש שם דף ששלחתי לך. יש שם למטה, אפשר להיכנס לוועדה מיוחדת. יש שם למטה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אבל למה להפריע לה? << דובר_המשך >> מיכה כץ: << דובר_המשך >> אפשר לשלוח עד ה-28 בנובמבר כל מיני הצעות לעמותות וכל מיני טיפולים. << אורח >> אביטל שפירא: << אורח >> אני רוצה להתייחס למענה. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> הטיפול הזה שאת רוצה לעשות, אני מצטער, אי-אפשר לגעת בטיפולים עד שאין הגדרה לדבר הזה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> סליחה, אדוני, אי-אפשר להפריע לה. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> אבל, בועז - - - << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> לא שמעתי. בית הלוחם יהיה פתוח 24 שעות או לא? << דובר >> גיא זקן: << דובר >> כן, בדיוק. עד עכשיו אני שתקתי. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> עוד לא שמענו. אני רוצה לשמוע על זה. למה דילגנו על זה? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תהיה התייחסות. בבקשה, לא להפריע. אני אתן. << אורח >> אביטל שפירא: << אורח >> אני רוצה לדבר על הנשים כנשים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אנחנו רוצים סיום שאליו נגיע עם פתרונות. לא סתם שכל אחד ישמיע את קולו. אנחנו רוצים שהדיון הזה יהיה אפקטיבי. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> הפתרון הזה לא עוזר לנו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל מיכה. << דובר_המשך >> מיכה כץ: << דובר_המשך >> לא. אני רוצה להגיד משהו. היה ניסיון התנקשות לחיים של אחד מהלומי הקרב בסוף שבוע הזה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> נו? << דובר_המשך >> מיכה כץ: << דובר_המשך >> היה ניסיון התנקשות. אתם כולכם חיבקתם אותו. כולכם חיבקתם אותו. זה לא היה ניסיון התנקשות מחמאס וזה לא היה מאף אחד אחר. זה היה מהחדר הזה ומכל החדרים בבניין הזה. עומר אמסלם ניסה לקחת את החיים שלו בסוף השבוע הזה, ואתם כולכם מכירים אותו. ותפסיקו לדבר על שטויות. ואני רוצה לשמוע מאגף השיקום וממשרד הביטחון, ולא מהעמותות. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> כן. << דובר_המשך >> מיכה כץ: << דובר_המשך >> מגיע לנו שפאקינג יהיו לנו חיים ושאנשים לא ימשיכו להתאבד פה מחוץ לכנסת עכשיו. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> הוא צודק, הוא צודק. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> עומר אמסלם, אתה חיבקת אותו מיליון פעם. ואת גם, ואתה גם. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> נכון. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> די כל הסיפורים. אני רוצה לשאול אותך, ואותך, ואותך שלוש שאלות פשוטות. שלוש שאלות. בועז, אני עד עכשיו לא הפרעתי. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> אנחנו צריכים להיות מטפלים של עצמנו? היא מטפלת בהלומות קרב? אני צריך ללכת להציל את עומר? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> לכן אנחנו מנהלים את הדיון הזה כדי למנוע אירועים שכאלה. << דובר_המשך >> מיכה כץ: << דובר_המשך >> אני נעלמתי מהבית 24 שעות. אשתי ישבה בבית, התחננה. דיברתי עם מי שאתם רוצים ממשרד הביטחון. שלחתי הודעות ללימור. שלחתי הודעות לעובדת סוציאלית. שלחתי לכולם. אתם יודעים מה הם עשו? לא שלחו צוות כמו שמובטח ממשרד הביטחון ואגף השיקום. לא נשלח צוות. התקשרו לאשתי פעמיים ואמרו: אם הוא יחזור, תגידו לו שיתקשר. זה המענה שלכם. הבאתם אותנו לקצה. הבאתם אותנו מעבר לקצה. אני לא רוצה לשמוע עמותות. אני רוצה שתצילו את החברים שלי. אני רוצה שתצילו אותנו. אני רוצה שתעשו משהו כבר. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> די, כל הסיפורים שלכם, חלאס. אני שומע שיש את בית הלוחם. אני רוצה לדעת עכשיו שלושה דברים. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> תעשה משהו, בועז. אני מתחנן אליכם. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אתה יודע כמה אתה יקר לי, ואתה יקר פה לכולם. << דובר_המשך >> מיכה כץ: << דובר_המשך >> - - - שנים על חייו. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> לכן התכנסנו כאן. << דובר_המשך >> מיכה כץ: << דובר_המשך >> אתם לא מבינים את זה. אתם רואים אותו כל יום. אתם רואים אותו כל יום. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> נכון. ופגשתי אותו. << דובר_המשך >> מיכה כץ: << דובר_המשך >> אתם רואים אותו כל יום. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> בועז, בועז, בועז, אני רוצה עכשיו לדבר. מיכה, תן לי דקה, חיים שלי. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> רגע, רגע. יקירי, רגע. חכה שנייה. << דובר_המשך >> גיא זקן: << דובר_המשך >> בועז, לא הפרעתי לכם כל הזה. אני חייב לדבר עכשיו, שלושה דברים קיצוניים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> רגע. רגע. << דובר_המשך >> גיא זקן: << דובר_המשך >> לא. אני רוצה לשאול משהו. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> דקה, דקה. שנייה אחת. אליך אני פונה. רגע, רציתי לומר דבר אחד. הכנתי לי דברי הסיכום, כי רצית באמת תשובות. רגע, סליחה. ורשמתי את זה. זה לא בעקבות הדברים שאמרת. מיכה, מיכה, מיכה, מיכה, מיכה. אני פונה אליך. תעשה מה שאתה מרגיש. כתבתי לעצמי, זה למיכה, שיצא עכשיו. זאת אומרת, זה לא בעקבות הדברים שהוא אמר. הוועדה המשותפת לתקציב הביטחון, שאני עומד בראשה, תידרש לאשר, לפי דעתי, תוך שבועות, נכון? << דובר >> יוני בן הרוש: << דובר >> בשבועות הקרובים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בשבועות הקרובים, שינויים תקציביים לשנת 2025. עכשיו, אני מבקש שתוך שבועיים יועבר לוועדה פירוט הדרישות התקציביות לשיפור המענים להלומי הקרב. אחד, פתיחת בתי הלוחם 24/7; טיפול במשפחות הלומי הקרב; תגבור של כל האגפים, כפי שאת אומרת בעצמך; ופתרונות נוספים בתוך שבועיים, כי אין זמן. זאת אומרת, העובדה שאני או את, גברתי, שלושה חודשים בתפקיד – פה צריך לתת מענה כבר ביום הראשון. תודה רבה. וזה הרבה לפני שמיכה אמר את הדברים. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> אני רוצה לשאול שני דברים ואני יוצא החוצה גם. לא מפריע יותר מדי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> היא רוצה לסיים. << אורח >> אביטל שפירא: << אורח >> אני אשמח לסיים. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> רגע. לא, עם כל הכבוד, דקה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> היא אימא של פוסט-טראומטית. בוא נשמע אותה. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> רגע, משהו אחד חשוב. פוסט-טראומה יש לכולנו, וכולם חיים עם כל תגובות הקרב. אנחנו לא באים להתחרות עם אף אחד. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> גיא זקן: << דובר_המשך >> יש לנו מיליון עמותות ויש לנו מלא ארגונים, וכל אחד מנסה לעשות דברים. זה לא משהו מדינתי. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בבקשה, תסיימי. << דובר_המשך >> גיא זקן: << דובר_המשך >> אני רוצה להבין קודם כול מתי ארגון נכי צה"ל יעשה את ההפרדה הברורה בין פוסט-טראומטיים לתגובות קרב. אפשר שיהיו לנו את האגפים האלה מסודרים אצלכם? זה יכול לקרות פעם אחת? אפשר תשובה? אני רוצה לדעת תשובה באמת, מתי תהיה הפרדה בין פוסט-טראומטיים לתגובות קרב בבית הלוחם. אפשר לדעת, בבקשה, את התשובה? << אורח >> יהודה איש שלום: << אורח >> תגיד את מה שאתה רוצה להגיד. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> אני רוצה, קודם כול, תשובה. שאלה ראשונה, מתי תהיה הפרדה בבית הלוחם? << דובר >> זנדני גל: << דובר >> אני יכול לשפוך אולי שנייה אחת, גיא? אפשר? << דובר_המשך >> גיא זקן: << דובר_המשך >> אני רוצה שתהיה לי הפרדה ברורה בין פוסט-טראומטיים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אבל רק ברשותך, היא תסיים קודם, הגברת. << דובר >> זנדני גל: << דובר >> אז אחר כך? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> הגברת תסיים, ואחר כך. היא תסיים את הדברים שיש לה להגיד. בבקשה, גברתי. << אורח >> אביטל שפירא: << אורח >> אני רוצה לסיים בהקשר של נשים, כי הדיון פה הוא על נשים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בהחלט, נכון. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> נכון, גברתי. << אורח >> אביטל שפירא: << אורח >> צרכים של נשים, מעצם היותנו נשים, הם צרכים שונים. וסל השיקום היום שמקבלים פוסט-טראומטיים, הלומי קרב, נקבע לפי אחוזי נכות ללא אבחנה מגדרית. אני חושבת, ואני רואה את זה גם מהמחקר שלנו ומהאנשים בקהילה שלנו, הצרכים הם הצרכים ייחודיים. דובר פה על אימהות. דובר פה על היריון. דובר פה על לידה. צריך שיהיה סל שיקום נשי. כמו שבבריאות האישה, ברפואה הכללית, יש מרפאות לבריאות האישה, כך צריכות להיות גם תוכניות מותאמות מגדרית לבריאות האישה, הנפשית, בהקשר של פוסט-טראומה והלומות קרב. << דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> יש משהו מזה היום? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני יכולה להתייחס, בבקשה? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> רגע, רגע, סיימת, קודם לכן, גברתי? << דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> יש משהו או כלום? << אורח >> אביטל שפירא: << אורח >> יש מענק לידה. אבל אין תמיכה. אני יכולה להגיד שאנחנו ב"ארים ראשי" פתחנו לראשונה עכשיו קבוצה לנשים בהיריון לקראת לידה, כדי להכין אותן גם ללידה, גם לאימהות. אנחנו עושים את זה במסגרת העמותה. הנושא של בני משפחה מטפלים, דובר כאן על בעל שעזב אישה פוסט-טראומטית. אנחנו עכשיו מתחילות גם לתת מענה למעגל השני, לבני המשפחה, לבני ובנות הזוג, להורים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> מי מממן? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני כל כך שמחה לשמוע את הדברים שאת אומרת. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> והיא הבן אדם היחיד שעושה משהו, סליחה, למען נשים פוסט-טראומטיות. אז בבקשה דקה, רק תגידי לי - - - << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> וגם אימא של. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> וגם אימא של. מי מסייע לכם במימון של הפעילות הזאת? << אורח >> אביטל שפירא: << אורח >> אנחנו ממומנים בעיקר מתרומות ומקבלים גם תמיכה ממשרד הביטחון. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. כמוך צריך להקים עוד כמה ארגונים, עוד כמה עמותות שמסייעות ספציפית. כי הדיון הזה הוא ספציפית – וחילי, לשאלתך, כי לפני כן היא ענתה, אין שום מענה מיוחד לנשים הלומות קרב. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> כן. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הצבא מכניס יותר ויותר נשים. אבל לאותן נשים, שפצועות בנפש, אין מענה. << אורח >> דנה פנחסוב: << אורח >> מירב, זה לא נכון. ארגון נכי צה"ל מקיים כבר ארבע שנים תוכנית ייעודית לפצועות. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> סליחה, סליחה, תקשיבי, גברתי, יש לנו עשר דקות. << אורח >> לידיה מילמן: << אורח >> איפה? איפה? << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לידיה, חכי רגע. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אנחנו מסיימים את הדיון עוד שבע דקות, את הדיון על הלומות קרב. << דובר >> זנדני גל: << דובר >> אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> שירן, עדן, בבקשה, אני רוצה להקשיב להן. בכל זאת, זה דיון על הלומות קרב. אנחנו מסיימים עוד שבע דקות. אני חייב לסיים ב-11:15. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אני מציעה לתת גם לארגון נכי צה"ל לדבר, אדוני. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בבקשה, שירן ועדן. אם יהיה זמן, אני חייב לסיים ב-11:15. << דובר >> זנדני גל: << דובר >> אדוני היושב-ראש. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ארגון נכי צה"ל חייב לדבר. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בבקשה, גברתי. אז לא להפריע. לתת לה לסיים. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אוקיי. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בבקשה. << אורח >> עדן בדש: << אורח >> לי קוראים עדן. אני אימא לשני ילדים. הגעתי לירושלים ב-2017 כשנפצעתי. לא הגעתי לכאן, כדי שישמעו את הקול שלנו, של האימהות במיוחד. אני חיה עם פוסט-טראומה. מבחוץ אני נראית מתפקדת, אני נראית אישה שעובדת והיא מגדלת ילדים. אבל בפנים יש את המאבק השקט. ובאמת, כמו שאמרו פה מלא בנות, היריון ולידה וגידול ילדים זה פשוט לא דבר מדובר. זה משהו שהוא שקט שעובר מתחת לשולחן ואף אחד לא מדבר עליו. התקפי חרדה כשיש ילדים, בכי של ילדים שגורם לטריגרים. אף אחד לא מדבר על זה. ובנוסף לזה, כשיש ילדים, כשאני שולחת למסגרות ואני שוכחת דברים, כי אני לא ישנתי בלילה. ואני פונה לאגף השיקום לצורך ליווי, והם אומרים לי: תעברי ועדה כדי שתקבלי ליווי, כדי שתבוא מישהי ותעזור לי עם הילדים. למה אני צריכה לעבור ועדה כדי לקבל ליווי? למה אני צריכה את כל הביורוקרטיה הזאת? מה שחסר לי גם זה הסברה קהילתית. בבתי ספר אין את זה. בגנים אין את הדבר הזה בכלל. אני צריכה להכיל את הילדים שלי. ובתוך תוכי יש המון המון המון רעש. וגם במהלך ההריונות יש דבר כזה שנקרא דולה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> כן. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> נכון. << אורח >> עדן בדש: << אורח >> לקחתי דולה באופן פרטי, כדי שהיא תעזור לי, שהיא תעזור לי להתמודד עם הפוסט-טראומה בחדר הלידה. זה פשוט נושא שלא העלו על סדר-היום. << דובר >> זנדני גל: << דובר >> אדוני היושב-ראש, אם אפשר, אני דוקטור זנדני, אני מלווה פה את הלומים, רק שני משפטים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> רגע. היא לא סיימה לדבר. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> שנייה אחת. << אורח >> שיר ממן: << אורח >> אבל רגע, אנחנו עדיין מדברות. לא יצא לנו להיות כאן. תודה. << דובר >> זנדני גל: << דובר >> אה, לא סיימה? סליחה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> כן, בבקשה, עדן. << אורח >> עדן בדש: << אורח >> אוקיי. בעיקר נשים צריכות לדעת שהן לא לבד. מ-2017 אני עם פוסט-טראומה, אף אחד לא פנה אליי. כלום, שום דבר. לא היה איזשהו מענה מאגף השיקום. רק לאחרונה נתקלתי בזה שהעובדת הסוציאלית שלי הוחלפה. בכלל לא ידעתי את זה. היא לא פנתה אליי במהלך השנתיים האחרונות. במהלך השנה האחרונה ילדתי ילד, את הילד השני שלי. ופניתי לעובדת אגף, לעובדת סוציאלית. לא ידעתי שהיא הוחלפה. היא אמרה לי: היי, נעים להכיר; אני בכלל לא הכרתי אותך. זה לא משהו שאמור לקרות. היא הראשונה שצריכה להכיר אותי. מי שהושיטו לי את היד היו דנה פנחסוב ומי-גל אבינועם. הן הקימו תוכנית של "עכשיו אני", של ארגון נכי צה"ל. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> נכון, צריך לתת לארגון לדבר. << אורח >> עדן בדש: << אורח >> והן פשוט הושיטו לי את היד ועזרו לי לצאת מדיכאון אחרי לידה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> מדהים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> את אלופה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני אגיד שזה בעיניי החלק הכי לא תקין – למה עמותות צריכות לחפות על הפערים שעושה משרד הביטחון? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> סליחה, סליחה, בבקשה. ארגון נכי צה"ל. אני פשוט חייב לסיים את הדיון עוד כמה דקות. אני רוצה לשמוע את ארגון נכי צה"ל, בבקשה. << אורח >> דנה פנחסוב: << אורח >> יש לי הרבה מה להגיד, אבל אני רוצה שהבנות יסיימו להגיד את שלהן. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אוקיי. שירן פה? << דובר_המשך >> דנה פנחסוב: << דובר_המשך >> שירן, הינה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אז בבקשה, שירן. שירן, מילות הסיכום שלך. << אורח >> שירן מדר: << אורח >> נעים מאוד. קוראים לי שירן מדר. אני בת 25. נפצעתי לפני חמש שנים. שירתי בגדוד אריות הירדן. הייתי מפקדת ולוחמת. מאוד מאוד קשה לי לבוא ולדבר. לא עשיתי את זה כמעט עד היום, במיוחד לא בפורום כזה, מול חברים שלי שיושבים פה לידי. כן חשוב לי לבוא ולהגיד את הדברים האלה. אני אדבר על עצמי מאוד מאוד בקצרה. אני נפצעתי פיזית ונפשית. סליחה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> את מלכה, הכול בסדר. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תנו לה. קחי את הזמן, בבקשה, שירן. << אורח >> שיר ממן: << אורח >> אני אוכל לדבר בינתיים, כשהיא נרגעת? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> לא, לא, לא. אני יכול להמתין. ניתן לה את הזמן. רגע, ניתן לה את הזמן. לא ללחוץ. קחי את הזמן. מחכים לך. אנחנו איתך. אגב, רק קחי בחשבון שזה הפורום הכי ידידותי בעולם. כולם פה איתך. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תרגישי בנוח. גם אני בכיתי מלא בדיון הזה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תנו לה, בבקשה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תרגישי בנוח. זה מעיד על עוצמה. << אורח >> שירן מדר: << אורח >> סליחה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בבקשה. סליחה היא שלנו. << דובר_המשך >> שירן מדר: << דובר_המשך >> אני בדרך כלל לא בן אדם בכיין. היה לי מאוד מאוד חשוב לבוא לפה ולדבר מולכם. אני גיליתי את הפוסט-טראומה שלי שנה אחרי שנפצעתי. בגלל שנפצעתי פיזית, עברתי שיקום מאוד מאוד ארוך. מהרגע שפוניתי במסוק, עשיתי שיקום מאוד אינטנסיבי. ולא ידעתי מה יש לי. ההורים שלי לא ידעו מה יש לי. הייתי לפני קורס קצונה. והייתי מוכנה לתת את החיים שלי בצבא. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> נתת. << אורח >> שירן מדר: << אורח >> והייתי עושה את זה שוב ושוב. אני הגעתי לבית הלוחם בערך שנה אחרי שנפצעתי, בפוקס, רק בשביל לבוא לעשות פיזיותרפיה. אף אחד לא בא ולא אמר לי שיש דבר כזה, בית הלוחם. לא התקשרו אליי, לא מאגף השיקום, לא אף אחד. הגעתי רק בגלל שזה ספק של משרד הביטחון. אני במשך חצי שנה הייתי בדיכאון. ושוב לא ידעתי מה יש לי. וההורים שלי לא ידעו מה יש לי. איך אני יכולה להסביר למישהו שאני נסעתי ברכב מעל פסי רכבת ואני מדמיינת את הרכבת הורגת אותי. ואני מסתובבת ברחוב ומסתכלת אחורה לראות שאף אחד לא בא מאחורה. ואני כן אדבר היום על הדברים שכן חשובים ושכן טובים בשביל שתדעו לשמר את זה. אני הגעתי לבית הלוחם ולא הלכתי לפסיכולוגית. לא הסכמתי לטפל בעצמי. לא ידעתי שיש בי משהו דפוק. ולא ידעתי שיש דרכים לבוא ולטפל. אני ישבתי בוועדה, ושם חטפתי את התקף החרדה הראשון שלי ויצאתי ולא הבנתי למה אני לא יכולה לנשום. ואימא שלי לא הבינה מה יש לי. היא פשוט חיבקה אותי. והכול מתחיל מהרגישות של הרופאים שיושבים בוועדות ושומעים אותי מדברת. ומתארים לי דברים שהם לא אמורים להגיד לילדה בת 25 שלא מבינה מה קורה לה. ורק רופאה אחת שישבה בוועדה הרגיעה אותי והיא הצילה אותי ואמרה שהכול יהיה בסדר. ואחרי הרבה הרבה שנים, בזכות דנה ובזכות מי-גל, ובזכות אנשים מאוד מאוד חשובים, כשהייתי בבית הלוחם, באו ואמרו לי על תוכנית בשם "עכשיו אני", אחרי שלא טיפלתי בעצמי ועזבתי פסיכולוגית ראשונה ופסיכולוגית שנייה והתחלתי טיפול בתא לחץ והפסקתי, כי לא יכולתי להתמיד. והתחלתי ללמוד משפטים, כי ככה משרד הביטחון אמר: זה יציל אותך; זה יציל אותך מדיכאון; לא תצטרכי את הכדורים האלה שאנחנו דוחפים לך. והלכתי ולמדתי עם הקורונה ועם המלחמה ועברתי קשיים מאוד מאוד גדולים. ואני דמיינתי, כל טיל איראני שהגיע, דמיינתי אותו פוגע בי והורג אותי ואת כל המשפחה שלי. והראשון שהתקשר לשאול אותי מה איתי זה בית הלוחם. לא אגף השיקום. אלה החברים שיושבים פה לידי. אני לא יצאתי מהבית במשך כל התקופה הזאת. והם אלה שהתקשרו והצילו אותי כי הייתי שנייה מלאבד את זה. והם הבינו את התפרצויות הזעם שלי. והם הבינו את החרדות שלי. והם הבינו את כל הדברים שאף אחד, חוץ ממי שיושב פה לידי, לא מבין. ולי כואב שהבנות שיושבות פה מולי, אני אפילו לא מכירה אותן, לא מכירה, והן אפילו לא יודעות מה זה התוכנית "עכשיו אני", שהצילה אותי ואת כל החברות שיושבות פה. ואם לא דנה ומי-גל שהרימו את הכפפה והבינו שתוכנית כזאת זה מעבר לטיולי ג'יפים ודברים כיפים וכל מה שחושבים שבאים וככה שולחים אותנו לאיזשהו מקום ואומרים: מה, הן עושות חיים; הן עושות כיף. הן ראו אותי באמת. והן ישבו פה לידי. וכשהחברה שלי קיבלה התקף חרדה, אנחנו היינו שם בשבילה. וכשמישהו בא להגיד לי מילה הכי קטנה וחטפתי התקף זעם ויצאתי עליו, הם ישבו שם לידי והרגיעו אותי, לפני שאני מאבדת עשתונות. אני בן אדם מאוד מאוד רגוע, ואני לא נוטה לדבר על דברים שכואבים לי. אני כל החיים שלי עשיתי ספורט, וכל החיים שלי האמנתי בלימודים והאמנתי במסגרת צבאית. ועצוב לי שהתוכנית הזאת, כמו הרבה הרבה תוכניות שבית הלוחם בא ומציל אותנו – כי אני הרגשתי שבית הלוחם מציל אותי. אגף השיקום לא מציל אותי. חוץ ממלחמות, כלום לא קיבלתי מהם. אני כל כך הייתי רוצה, ואני פה אסכם, שהחברות שיושבות פה מולי ידעו שיש תוכניות כאלה, כי אין לזה מספיק זום ומספיק ביקורת ומספיק מודעות בשביל שיגדילו את זה ויעשו דברים במסגרת גדולה בשביל שגם בנות כמוני יוכלו להיות במסגרת כזאת ולהעצים את עצמן. תודה רבה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה, תודה לך. << אורח >> שיר ממן: << אורח >> אני יכולה להגיד משהו? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בועז, בשתי מילים כמה פתרונות קטנים, בבקשה? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> סליחה, בבקשה, אני חייב פשוט לסיים את הדיון. << דובר_המשך >> שיר ממן: << דובר_המשך >> בבקשה, לא יצא לי להיות בשום מקום. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> קודם כול, אני רוצה להודות, להודות לשירן, להודות לעדן, להודות לרונה לי, להודות ללידיה, ואם שכחתי מישהו, אז כמובן להודות לכולם. אגב, גם לבנים שבאו לפה והביעו סולידריות, כי אתם באמת יחד בעניין הזה. אני חושב שזה אחד הדיונים, ואלוהים יודע כמה דיונים קשים היו כאן, לא בוועדה הזו, אלא בכנסת, אבל זה אחד הדיונים הקשים והכואבים. אני לא שמעתי אתכן עכשיו, שירן, עדן, כולכן; אני לא הקשבתי לכן – אני הרגשתי אתכן. זה הבדל עצום, אתה מרגיש. אני מרגיש את כל מה שאתן אומרות. ואני אומר שכאשר אתן דיברתן, הסתכלתי באמת על הבנים. שמיר, כמה שהוא גדול וחזק, אני ראיתי אותו מרוסק בדיון הזה. לא ראיתי אותו ככה באף דיון. המילים שאמרתן הן ציווי מבחינתנו. יש כאן דברים שאני תבעתי. יש כאן דרישות. ביקשתי ממשרד הביטחון תוך שבועיים, והוועדה תעקוב, אני רוצה באמת תשובות לעניין הזה, בטח לפני הוועדה שאנחנו מכנסים, הוועדה התקציבית, הוועדה המשותפת. מילות הסיכום שלך, חברת הכנסת מירב בן ארי, שגם אחת מיוזמות הדיון הזה. << דובר_המשך >> שיר ממן: << דובר_המשך >> אני יכולה רק להגיד משהו קטן, בבקשה? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> משפט אחד. אני פשוט חייב לסיים. << דובר_המשך >> שיר ממן: << דובר_המשך >> משפט אחד. משפט אחד. ממש לקח לי זמן לצאת מהבית. בזכות דנה ומי-גל, אני באתי. אני עברתי אירוע לא פשוט בצבא. אני רוצה שלחיילים שנמצאים עכשיו בצבא יהיה את המענה. המפקד נתן לי את הנשק ואמר לי: עדיף שתלכי להתאבד מאשר שתהיה כאן. אני באתי אליו: תעזור לי. אנחנו יצאנו ללחימה. וכשחזרתי מהלחימה, המפקד אמר לי, וכולם עשו עליי חרם, החיילים, החברים שלי לפלוגה. זה הגיע לקצינים. והמפקד, אני אומרת לו: תעזור לי; אני לא מסוגלת, מה לעשות? תעזור לי. הוא נתן לי את הנשק ואמר לי: עדיף שתלכי להתאבד מאשר שתהיה כאן. ואם חברה לא הייתה מצילה אותי, אני היום לא הייתי יושבת כאן. אז בזכות מי-גל ודנה, אני יצאתי לראות חברים. אני הייתי רואה נשים, הייתי אומרת: לא, אני אסכן אותן; אני מעדיפה להיות אני עם עצמי, שאף אחד לא יסתכן; אני לא אסכן אף אחד. אז בגלל זה אני אומרת שחשוב שחייל יראה קב"ן היום או שיראה פסיכולוג, כי אני לא קבלתי. << אורח >> סתיו סילבי סויסה: << אורח >> פסיכולוג. לא קב"ן. קב"ן הוא יועץ ארגוני. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> הדברים ברורים. תודה על הדברים. << אורח >> שיר ממן: << אורח >> תודה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> מירב, בבקשה, סיכום. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> דקה, כי אני יודעת שיש לך דיון ובאמת הקדשת לזה זמן. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> כמובן. זה דיון חשוב מאוד. תודה לך. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני חושבת שזה הדיון הכי חשוב שהיה היום בכנסת. יש בוועדת חוקה כרגע דיון על פיצול תפקיד היועמ"ש. זה לא מעניין אותי; זה לא ישנה בכלום. הדיון הזה יכול למנוע את המתאבד הבא, חלילה, או את המתאבדת הבאה. אין דבר יותר חשוב מלהציל נפש. לא סתם אומרים: כל המציל נפש אחת כאילו מציל עולם מלא. אני חושבת, אני גם אדבר איתך אחרי זה, אנחנו צריכים לקיים דיון מקצועי איתכם, עם משרד הביטחון, כדי שתבואו ותיכנסו לאירוע. אני חושבת שאתם לא באירוע. דיברתי על זה. אני חושבת שצריך להקים זרוע נפרדת להלומות קרב ולתת להן מענים מיוחדים: דולה שהוזכר כאן, דיכאון אחרי לידה, הטרדות מיניות ואונס. אני כן רוצה, בבקשה, אם אפשר, לדבר עם לידיה, אתם אנשי המקצוע. אני יכולה לבוא ולעזור לה, לתת לה את הטלפון שלי ולדבר איתה. אבל אני צריכה שתיתנו לה פתרונות. אני רוצה שאם יש כאן אישה שיוצאת מפה למקום, בבקשה, יש כאן אנשי מקצוע. ואם צריך, גם אני אנסה. תודה לרחלי, באמת, העוזרת שלי, שעשתה הכול בשביל לקיים את הדיון הזה. אנחנו כאן בשבילכן. אתן לא לבד. ותודה גם לגברים שהיו כאן. << אורח >> לידיה מילמן: << אורח >> תודה לכם. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> ובאצילות נפש התאפקו, והבנו את האירוע. אז תודה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה, תודה לכולם. תודה. << אורח >> לי רונה לוי: << אורח >> תודה רבה לכם. זה דיון על דיני נפשות. תודה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> הדיון הבא, אנחנו נאחר, יתקיים ב-11:45. הדיון זה נעול. תודה רבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:25. << סיום >>