פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 461 מישיבת ועדת העבודה והרווחה יום שני, י"ט בחשון התשפ"ו (10 בנובמבר 2025), שעה 09:35 סדר היום: << הלסי >> הצעה לדיון מהיר בנושא: כשלים בתקצוב וביישום מענים לאיתור, מניעה ושיקום של צעירים וצעירות בסיכון בישראל << הלסי >>, של חה"כ עדי עזוז, חה"כ שמחה רוטמן, חה"כ מרב מיכאלי, חה"כ אחמד טיבי נכחו: חברי הוועדה: מיכל מרים וולדיגר – היו"ר דבי ביטון מאיר כהן עדי עזוז חברי הכנסת: אחמד טיבי מוזמנים: אלונה אילת – מנהלת ארצית תוכנית יתד, משרד הרווחה והביטחון החברתי עדי וולס – מנהלת אגף הרווחה, משרד העלייה והקליטה אסנת סיריוס – עו"ד, רכזת יחד, עיריית רמלה, מרכז השלטון המקומי עפרה אנשל – רכזת תחום נוער, עיריית רמלה, מרכז השלטון המקומי רונית זיקרי – מנהלת האגף לשירותים חברתיים, עיריית קרית גת, מרכז השלטון המקומי רבקה לאון זדה – עו"ס, רכזת מדיניות חברתית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים שירי איסרוב – מנחת הקליניקה לזכויות נוער וצעירים בסיכון, קליניקה לזכויות משפטיות לילדים ונוער, האוניברסיטה העברית כרמל אסטרוגו – סטודנטית, קליניקה לזכויות משפטיות לילדים ונוער, האוניברסיטה העברית שהד גנאים – סטודנטית, קליניקה לזכויות משפטיות לילדים ונוער, האוניברסיטה העברית שחר אלרואי – סטודנטית, קליניקה לזכויות משפטיות לילדים ונוער, האוניברסיטה העברית הילה סעדיה – מנהלת אגף ממשל, עמותת פתחון לב רונית לב ארי – מנהלת מרכז ידע, עמותת בית רות לצעירים וצעירות בסיכון סימונה שטיינמץ – נציבת תלונות ילדים בהשמה חוץ ביתית מירי קדר – מנהלת המרחב הפתוח, עמותת החוט המשולש יאיר רגב הס – מנכ"ל, עמותת הלל יוצאים בשאלה בקי כהן קשת – עו"ד, הפורום למאבק בעוני מוריה רודל סילפן – מנכ"לית המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות ליאור רוזנבאום – מנהלת קשרי ממשל, המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות סתיו אביב – מתנדבת, הלובי למלחמה באלימות מינית טלאור ושדי – מנהלת מדיה, הלובי למלחמה באלימות מינית נכחו באמצעים מקוונים: אורלי קלימשטיין – מנכ"לית החצר הנשית מנהלת הוועדה: ענת כהן שמואל סגנית מנהלת הוועדה: אורית ארז רישום פרלמנטרי: רינת בן מוחה, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות << נושא >> הצעה לדיון מהיר בנושא: כשלים בתקצוב וביישום מענים לאיתור, מניעה ושיקום של צעירים וצעירות בסיכון בישראל (מס' 5828). << נושא >> << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בוקר טוב לכולכם, היום יום שני, י"ט במרחשוון, התשפ"ו, 10 בנובמבר 2025, השעה 09:35. הלילה הושב, בשעה טובה מרצועת עזה, סגן הדר גולדין השם יקום דמו שנהרג בהפסקת אש במבצע צוק איתן ונחטף לעזה. הוחזק שם 11 שנים, שלושה חודשים ו-13 ימים. עדני העצני של דורנו, כזה היה הדר. עדין נפש ורך לבב ועם זאת אמיץ, נחוש ותקיף כארז. לוחם ומנהיג, אמן ואדם עם רוח. לכאורה מלא ניגודים ולאמיתו של דבר שילוב מדהים של תכונות ויכולות. הדר האמין כי אנחנו יכולים להתעסק בעצמנו ואנחנו יכולים לעשות מעשים גדולים – הבחירה שלנו. הדר בחר בכל חייו, הקצרים מידי, בדרך של גדולה. על נשקו הוא חרט את המילים בעוז וענווה, שני עמודים שעליהם נשען כל עולמו. וכל מי שהכיר אותו ידע שכזה היה הדר, בעוז ובענווה, ברוך ובגבורה, בן של עם מנצח. משפחת גולדין היקרה, אני פונה מכאן אליכם, לאה ושמחה, איילת, צור וחמי, סליחה ותודה. תודה על שהבאתם לעולם נשמה נדירה כל-כך ועל הדרך שאתם הולכים בה מאז. על הקול הצלול של אמונה, מוסר ואחריות לאומית שהשמעתם ואתם ממשיכים להשמיע בשם כולנו. תהא נשמתו של הדר ושל כל החללים כולם, צרורה בצרור החיים. נותרו בידי חמאס והג'יהאד עוד ארבעה חטופים חללים, מני גודארד, דרור אור, רן גואילי, וסותטיסאק רינטלאק. כולם צריכים לחזור הביתה ולא נפסיק עד אז ועד מיטוט אויבנו הקמים עלינו לכלותנו. ועכשיו נעבור לדיון עצמו שלשמו התכנסנו, דיון מהיר בנושא כשלים בתקצוב וביישום מענים לאיתור, מניעה ושיקום של צעירים וצעירות בסיכון בישראל, של חברי הכנסת המציעים עדי עזוז, שמחה רוטמן, מרב מיכאלי ואחמד טיבי. לפני שאני אעבור אליך אני אומר בקצרה שעל פי דוח מבקר המדינה שאני מניחה שחלקנו קראנו של 2025, חלה עליה בעשרות אחוזים על דיווחים על בעיות התנהגות, על מעורבות בפלילים, על מצוקות נפשיות ופגיעות מיניות בקרב צעירים בגילאי 18-26. וכן בעקבות מלחמת חרבות ברזל החרדה והמצוקה הנפשית בקרב בני נוער עלתה, וכל זה לצד גידול ניכר בהיקף הפגיעות העצמיות וניסיונות האובדנות. לצערנו, ועל פי הדוח, רק כ-50% מהצעירים ובני הנוער במצבי סיכון מאותרים ומקבלים מענה, ולצד זה נמצא גם כי תקציבים ממשלתיים רבים נותרים בלתי מנוצלים. אני לא ראיתי את הדוח, הגשתם לי פה דוח ועוד לא עיינתי. נשמע דברים שהלוואי וסותרים את האמור בדוח, אבל אין ספק שאם הדברים הם כפי שנכתבו בדוח, המצב הזה אבסורדי. על פי דוח מבקר המדינה נרשמה ירידה של כ-52% במספר בני הנוער שקיבלו מענה או טיפול בין השנים 2016-2023 וגם המענים החוץ ביתיים – שוב אני חוזרת למשרד הרווחה – בקצה הרצף של משרד הרווחה, נמצאים במגמת ירידה מתמשכת. שזה כמובן משפיע אחד על השני והתוצאות הרות אסון. אז שוב, אני אומרת תודה לכל חברי הכנסת וכמובן לעדי עזוז, תודה שביקשתם להעלות את הנושא הזה על סדר-היום. עדי, כמה מילים, ואחר כך אני מניחה שחברת הכנסת דבי ביטון רוצה לומר כמה מילים וגם חבר הכנסת, אני מניחה, מאיר כהן. ואחר כך נעבור למשרדים וכמובן לאזרחים ולשותפים שהגיעו לפה לדיון החשוב הזה. בבקשה, עדי. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> בוקר טוב, ותודה, יושבת-הראש, על כינוס הוועדה בנושא החשוב וגם לחברי, חבריי הכנסת שהצטרפו גם לדיון המהיר וגם לבקשה בדיון עצמו. אני אתחיל בגילוי נאות כי אני מחויבת לפי הייעוץ המשפטי לכנסת. עד שנכנסתי לכנסת הייתי מנכ"לית עמותת החצר הנשית לנערות וצעירות בסיכון ונציגה, ביחד גם עם חברי שנמצא פה, של כל ארגוני הצעירים בישראל מול משרד הרווחה. אז יש לי המון ידע בתחום אבל אני מחויבת בגילוי הנאות, אז זה נעשה. דוח מבקר המדינה – אני מניחה שרוב מי שנמצא כאן קרא בוודאי לפחות את התקציב ואת המסקנות אבל אני רואה פה את הפנים, ולכן ברור לי שכל מי שכאן לא הופתע או הופתעה מהדוח. אנחנו בשנתיים מאוד קשות עם עלייה משמעותית בהיקף הנערים והנערות הצעירות שנכנסות למעגל הסיכון. מאיר, אני אוהבת אותך אבל יש לי חלוקת קשב על הפרצוף. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני חמש שנים ולא הצלחתי ללמוד, אז בוא נעזור לה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> בשנתיים האחרונות, באמת מהעשייה בשטח, אנחנו רואות שגם רצף הסיכון עצמו התרחב וגם העומק בתוך הרצף הקיים הלך והעמיק, לצערי, מידי. אני פה כי אני אופטימית שאנחנו יכולים עוד רגע לעבוד כדי למשוך משם. אנחנו חשופות להרבה מקרים של אובדנות והתמכרויות וכניסה לרצף הזנות. ופה, מבחינתי, המטרה היא בקרה משותפת. אחרי הרבה שנים בתחום בקרה משותפת עם המשרדים ועם העמותות ועם האנשים עצמם, כדי לטייב ולדייק את הדברים. בסוף, רווחה – יושב פה לידי שר הרווחה לשעבר – זה כסף וכסף זה רווחה, ויש כסף כרגע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא כל-כך הבנתי את הרווחה זה כסף. רווחה זה לא כסף. כסף יכול לעזור. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> לא, אי בכוונה אומרת את זה ככה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שהצופים בבית או הצעירים, במיוחד ביניהם, שלא יחשבו שכסף זאת המטרה ורק כסף. כסף זה אמצעי כדי להביא דברים טובים. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> לא סתם אני מחדדת את זה, מיכל. כסף זה לא ועדת כספים, ועדת כספים מחלקים את הכספים לאיפה שהם יהיו. בסוף משרד הרווחה, יושבת פה אלונה אילת, תגיד: תנו לי תקציב בלתי מוגבל ואני אעשה פלאים. צריך כסף, המשרד צריך כסף, גם של"מ, גם יתד כדי לתרגם את זה למענים. וחסר כסף. אבל גם הכסף שנמצא הוא לא מנוצל טוב והדיון הזה בעצם מטרתו בקרה, ממש כמו שיושבת-הראש הקריאה את הכותרת שלו, על הכשלים ביישום של התקציב. יש הרבה תקציבים קיימים שלא מנוצלים, יש הרבה תקנים שמחולקים לעו"ס יתד, על זה אחר כך, אלונה, אני אשמח לשאול אותך, כי בחיפוש לא הצלחתי לאתר מה מהתקציב הוא לתקנים. והמטרה היא לתת את הכסף יותר לארגונים, לחזק את החברה האזרחית בשטח כי הם אלו שיודעים לאתר, הם הגשר למשרד הרווחה. אני אומרת מהידיעה של החצר הנשית, 75% ממי שהיו מגיעות לחצר לא היו מוכרות ברווחה לפני. הן היו מגיעות לחצר, למה? כי יותר קל לבוא, להסתפר, לעשות פן, צבע, גוונים בחינם, או לעשות לק ג'ל. את לא באה עכשיו למשרד הרווחה, את באה למקום עם עוד מקום בנות גילך. את נשארת לאכול ארוחה חמה, יש לך סטודיו פתוח לאומנות, למוזיקה. וזה האיתור. והארגונים אלופים באיתור ואני רואה פה אנשים שיושבים וזה המומחיות שלהם, זה מה שהם יודעים לעשות. ופה אני מסיימת את השלב של הפתיחה ואחר כך אני אשמח, אלונה ברשותך, כמה שאלות. האם יש פה מאגף של"מ גם? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו תכף נעבוד. חברים, התחלנו בעדי, היא אמורה להציג והציגה. אנחנו תכף נבדוק מי נמצא. המשרדים אמורים להיות פה, תכף נראה מי המשרדים. הכול בסדר. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אני סיימתי את ההתחלה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז תודה רבה לעדי, אנחנו תכף נעבור למשרדים ונראה מי נמצא ומי לא נמצא וכמובן לפי סדר ההגעה של חברי הכנסת. חבר הכנסת אחמד טיבי. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> היא הגבילה אותי במשפט ואני נענה לה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני נותנת לך יותר. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> היחידה שיכולה להגביל אותי. א' הנושא הוא חשוב גם מבחינה חברתית, אבל למה אני מציג את זה? כי אנחנו חברה שהדם שוטף את הרחובות בגלל הפשיעה ומעשי הרצח. ככל שיש יותר נערים בסיכון שלא מטופלים, לא במסגרת, הסיכוי או הסיכון שהם יפנו להיות חיילים של ארגוני פשיעה ויפנו לאלימות, הוא סיכון גדול יותר. הדברים נבדקו, ולכן אחד מהכישלונות של טיפול בנוער בסיכון הוא במדינה באופן כללי אבל בחברה הערבית במיוחד יותר ויותר צעירים חסרי מעש, יש שיעור גדול של צעירים חסרי מעש בחברה הערבית. יש דוח מיוחד של מבקר המדינה על צעירים חסרי מעש, ויש ממשק בין חסרי מעש לבין זליגה לצעירים בסיכון או נוער בסיכון והתוצאה מתגלה בשטח. ולכן, למשל, צריך לאבחן ילד אלים שמגיע לבית הספר עם סכין, גם המערכת, גם ההורים, וזה היה יכול לחסוך חיי אדם. היה חשוב לי להציג את הדברים האלה ולשמוע את דברי נציגי הממשלה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה, אחמד. אתה רואה? לפעמים אנחנו מסכימים. לא הרבה, ממש לא, אבל לפעמים כן. אז תודה רבה לך, אחמד. בבקשה, חברת הכנסת דבי ביטון. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> גברתי, תודה רבה על הדיון, תודה למציעים. ברשותך אני אפתח שזה הזוי שאנחנו שמחים שחלל חוזר. אתמול מצאתי את עצמי מאושרת ולרגע ירד לי האסימון, ואני אומרת: על מה אנחנו מאושרים? זה חלל. אבל הייתה איזו רווחת אנחה כזו שההורים האלה סוף-סוף יוכלו, איך האחות אמרה? לא על אבן, סוף-סוף יש מישהו בתוך. ואנחנו מתפללים באמת שארבעת החללים הנוספים יגיעו ואולי לפחות את המעגל הזה נוכל לסיים. אני לא אחזור על הדברים שנאמרו כאן, מה שכן, אני לא רוצה להיות נביאת זעם, אבל התחושה שלי שהמצב ילך ויחמיר. אחרי ה-7 באוקטובר אנחנו עדים להתפוררות של הסמכות ההורית בין אלו שהיו מפונים. וכמי שהייתה מפונה, כשהייתי רואה בחצות, ב-02:00, ב-03:00 ילדים בני 10-12 יושבים במלונות עם סיגריות ושתיה, ולא פעם אפילו עירבתי את שר הרווחה, מרגי, ואז הגיעו לשם על"ם, אבל היה מספיק לי להבין שכשאתה חי בחדר עם הורים וכולם, אחים, הכאוס שהיה שם זה משהו שאנחנו, לצערי, שומעים גם עם חזרה של ילדים. אני גם קיבלתי טלפון מאחת העובדות, ד"ר לירז כהן, שאמרה: דבי, אני רוצה דיון. יש לי בתים של הורים שמתגרשים והילדים הולכים לנו לאיבוד בעקבות ה-7 באוקטובר. שזה נהיה עוד סיכון, עוד משהו שאנחנו חייבים. גם משפחות נורמטיביות פתאום נכנסו לאיזה מעגל שהוא נורא מטריד. לכן הדיון הזה חשוב לא רק שיתבצע ויאמרו מה שיאמרו, אנחנו חייבים להיות עם זכוכית מגדלת כי כל נזק שלא נתקן עכשיו כשהקטנים עוד בצעירותם, אנחנו לצערי נקבל אותם בשנים הבאות גם על החברה, גם על התקציב. וזו נורה אדומה מהדהדת ואי אפשר להתעלם ממה שקרה ב-7 באוקטובר וזה הלך והחמיר והצעירים זה לא צעירים שגדלו לבתי ספר נורמליים, מסגרות, וזה קרה צפון, דרום, והמרכז גם היה חלק ואנחנו לא צריכים לשכוח את זה. לכן יש חשיבות לדיון הזה וכמובן להישגים שצריך להוציא ממנו. תודה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אגב, ההגדרה של צעירים חסרי מעש זה נוער וצעירים שלא עובדים, לא לומדים ולא נמצאים במסגרת של הכשרה מקצועית. שלושה פרמטרים. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> ברור. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> הם בין 15-29. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> זה שלב עוד אחרי של חסרי עורף משפחתי, זה העומק, אפרופו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> איזה גילאים? << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> 15-29 לפי ה-OECD. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> במדינה צעירים בסיכון זה 18-29. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן. אגב, לשאלתכם למה משרד החינוך? משרד החינוך, אגב, לא נמצא, כי הוא אמר שהמסגור היה 18-26, והם לא שם משרד החינוך. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אבל זה בדיוק מה שהדוח אומר, את יודעת? הוא אומר את זה בדיוק שצריך להסתכל כמכלול על כל הרצף הזה, הרי הם מגיעים לגיל 18, הם לא נולדים בגיל 18. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני איתך, אני רק אומרת שאת מסגרת את זה כצעירים 18 עד 20 פלוס ולכן הוא אמר: לכן אני לא נמצא פה. יכול להיות שהיינו צריכים להרחיב, אז ככה שזה בסדר, יש להם דברים אחרים, הם לא יושבים רגל על רגל, הכול בסדר. חבר הכנסת, מאיר כהן. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> תודה על הדיון, גברתי יושבת-הראש. היה חשוב מאוד, בשביל הרצף הטיפולי, שהחינוך, ואולי זאת הערה נכונה מצידך, יושבת-הראש כי אי אפשר לנתק. בכל פעם אנחנו עושים את הטעות הזאת. המצוקה הגדולה מתחילה במערכת החינוך. היום אני יודע שיש מצוקה נוראה במערכת החינוך, ניהלתי בית ספר 27 שנים, עדיין יש אנשים שמכירים אותי, וכשאני מדבר איתם אז גם שפ"י וגם מנהלי בתי ספר זועקים על המציאות הקשה שבה ילדים לא מקבלים מענים. אני רוצה להגיד כמה דברים, גברתי. אחד, משרד הרווחה במדינת ישראל הפריטו את עצמם לדעת. אתה שואל במשרד הרווחה מי מטפל? אז הם אומרים: עמותות. אז נניח שבסדר, יש עמותות, אבל אחרי שהפריטו ואחרי שהעבירו את האחריות לעמותות, המשרד או משרד האוצר מרעיבים אותן, ואז אתה פוגש אנשי עמותה שעושים עבודה נהדרת אבל אומרים לך שבשביל להוציא את התקציב ממשרד הרווחה הם עוברים שבעת מדורי גיהינום. אני מתכוון לזעזע את המשרד, מרגי לא נמצא שם, אם הוא היה נמצא שם בוודאי שהייתי מבקש ממנו להגיד לדיון כזה חשוב, אבל משהו לא בסדר, זה שאני פוגש ראשי עמותות שבוכים על כתפי ואומרים לי שלא נותנים להם כסף לעשות את מה שהמדינה מחויבת, או לחילופין מעבירים אותן שבעת מדורי גיהינום עד שנותנים להם את הכסף, משהו לא בסדר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל אני רוצה רגע להבין, בתקופתך זה לא היה? << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> לא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כשהוא יצא אני אשאל אתכם בכנות. האם זה התרחש רק בשנה האחרונה או שהקשיים הם מאז ומתמיד? << אורח >> יאיר רגב הס: << אורח >> אני יכול לומר שיש ירידה בתקציב בשנה האחרונה. יאיר רגב הס. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נגיע אליך, בסדר. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אבל הוא ענה לשאלה שלך. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> היות ואת שאלת אותי שאלה מתגרה ואני מכבד את כבודך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא מתגרה, שאלה אמיתית. אני לא הייתי שרה במשרד << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אתה רוצה שאני אגיד מהמקום של העמותות. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אני אתקע לך בהזדמנות הבאה אבל לא נעשה את זה עכשיו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חופשי על הבר. זו שאלה אמיתית ואתה מכיר אותי. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אבל כן, אני בענווה גדולה אומר לך שעשינו והעברנו תקציבים לעמותות ואם נמצאים כאן אנשי הלב, שידברו, ואם על"ם נמצאים כאן, שידברו. ואם הקול אלו"ט, שידברו. אני יודע בדיוק על מה אני מדבר. עכשיו, זה לא תמיד להרחיב את התקציב, זה לאפשר שהמנגנון מבין את הצורך ומקל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לגמרי, צריך היות גמיש מספיק. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> זה הסיפור. הסיפור זה לא רק כמה כסף אני שם. הסיפור הוא שכשאתה קורא את הדוח יש בחמש רשויות ניצול של אפס. מה זה ניצול של אפס? זאת אומרת שהתקציב נשאר בתוך המערכת ואיכשהו לא הגיע לאנשים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מסכימה איתך לחלוטין. אני רואה את זה, לצערי הרב, בעוד משרדים. באמת, הצורך שהמדינה תהיה על פי נהלים ותהיה קשיחה ולא גמישה היא נכונה. אבל הגזמנו לצד אחד. כלומר, הגמישות היא הכרחית. אנחנו לא מדברים על פריצות, על זה שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה – ממש לא. אבל לדעת להיות טיפה יותר גמיש ולמצוא את האיזון הנכון, אני מסכימה איתך, משרד הרווחה, אבל אגב הם לא היחידים. טוב, אנחנו סיימנו עם חברי הכנסת. מן הסתם תהיו מעורבים. אנחנו נעבור רגע למשרדים, ואחר כך לחברה האזרחית היקרה כל-כך. בבקשה, אני אלך לפי הסדר שרשום לי. רונית זיקרי ממרכז השלטון המקומי? בדיוק יצאה, אז נחזור אליה אחר כך. נלך למשרד הרווחה והביטחון החברתי, יש לי כאן שני שמות. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> בוקר טוב, שמי אלונה אילת, אני מנהלת של תוכנית יתד, תוכנית לאומית בין-משרדית בהובלה של משרד הרווחה שהוקמה לפני עשר שנים. אני רוצה להגיד לכם משהו סימבולי גם בדיון הזה וגם בחומר הרקע שהיה, שיש לנו עדיין בלבול בני נוער וצעירים וגם לגבי דוח מבקר המדינה שהוא מדבר על בני נוער ולא על צעירים. תוכנית יתד הוקמה לפני 10 שנים ואנחנו פיתחנו מומחיות בטיפול בצעירים. וצעירים הם לא בני נוער יותר גדולים, הם צעירים וזו תקופת בגרות מובחנת גם במחקרים וגם אצלנו במשרד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז תעשי לנו רגע סדר בכל הבלאגן של ההגדרות. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> טוב, תוכנית יתד מטפלת בצעירים רווקים לא נשואים, ללא ילדים, מגיל 18-26. אני רוצה להגיד פה שיש לנו דרישה מארגונים וגם מרשויות מקומיות, להרחיב את הגיל לגיל 30. אני חושבת שזה נכון, היו לנו שנתיים מאוד קשות, גם תקציביות במשרד הרווחה, ואנחנו בדיוק בדיונים להרחיב את הגיל לגיל 30 כי אנחנו מבינים שאם אנחנו רוצים להביא צעירים שרובם חסרי עורף משפחתי או עם עורף משפחתי דל, לתעסוקה איכותית, זה לא קורה בגיל 26 גם לילדים שלנו. אז ככה רגע פתחתי סוגריים. וצריך לעשות הבחנה בין בני נוער עד גיל 18. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> וההחלטה הזו להרחיב ל-30 היא פנים משרדית? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> היא פנים משרדית וחוץ משרדית כי נדרשת תוספת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תקציבית כן, אבל לא נדרשים חקיקה או תקנות או דברים. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> לא נדרשת חקיקה, ואנחנו כבר הרחבנו לגיל 30 במסגרת של תקומה לאזור של העוטף, כי שם כן הייתה הרחבה גם של התקציבים וגם של התקנים. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> דרך התקציבים של תקומה? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> מהתקציבים של תקומה כי שם יש תוספת משמעותית של תקנים וגם של תקציביים ושם הצעירים כבר מקבלים מענה עד גיל 30. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אבל זה לא ברור שאם עד גיל 18 הם עדיין היו במעגל הזה, לא תקבלו אותם בגיל 18 אולי במצב הרבה יותר חמור? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, זו תוכנית אחת. היא דיברה על תוכנית אחת, היא עוד לא פירטה לנו עוד. היא דיברה כרגע על יתד. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אני לא מדברת על משרד הרווחה. יש תוכנית 360 שהיא תוכנית הרבה יותר ותיקה מתוכנית יתד, היא תוכנית לאומית שנותנת מענה לגיל הרך ולבני נוער. יש אגפים ומנהלים אחרים במשרד הרווחה. אני מדברת רק על תוכנית יתד ובשביל לעשות את הסדר, שאנחנו לא נגיד באותה נשימה בני נוער וצעירים כי זה לא אותו דבר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני ממשיכה רגע את השאלה של דבי לגבי המעבר. נניח שילד התחיל בתוכנת 360 והגיע לגיל 18, אז מי מחזיק את המקל? וככל שלא הצלחתם להעלות אותו על הדרך בתוכנית 360 והוא עדיין נשאר בהגדרה של תוכנית בסיכון, מי מעביר אותו לתוכנית הבאה כדי שימשיך את הרצף? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אני אתייחס לסוגיה הזאת. עדי התחלת לשאול לגבי התקציב, ואני אתייחס לזה. אני אתייחס לכל הסוגיות שהעליתם, אני קצת אדבר במספרים. קודם כול מאז שהוקמה תוכנית יתד, אנחנו נתנו מענה לקרוב ל-70,000 צעירים, היום כ-30,000 מוכרים במחלקות לשירותים חברתיים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> עוד פעם. עד היום 70,000 עברו דרככם? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> במצטבר, בסך הכול. ו-30,000 מוכרים במחלקות לשירותים חברתיים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אחרי שהם סיימו אצלכם? או שהם מוכרים תוך כדי? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> לא, הם מוכרים ברגע נתון, זה מגיל 18-26. יש לנו נתוני יסוד. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אלונה ,יש לי שאלה. אלו בעצם 30,000 שמוכרים ביתד או שזה גם על של"מ? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> ביתד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לאורך כל השנים? << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> לא, עכשיו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> עכשיו 30,000? << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל 70,000 זה לאורך כל השנים? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> נכון, במצטבר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לפני כמה זמן היא הוקמה? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> 10 שנים בשנה הבאה, באוקטובר 2016 הוקמה תוכנית יתד. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> יש לנו בתוכניות השונות כ-450 עובדים ועובדות במחלקות לשירותים חברתיים ויש לנו תקינה של 134 תקנים של עו"ס יתד ברשויות מקומיות, ב-116 רשויות מקומיות בפריסה ארצית. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> וכמה מתוכם מאוישים? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> מעל 90% , שזה מספר מאוד גבוה למשרד הרווחה. אנחנו יודעים לשמר עובדים, אנחנו משקיעים הרבה, יש פה עו"ס יתד מרמלה ואני אשמח שהיא תתייחס. אנחנו משקיעים המון בשימור ובהשתלמויות ובהדרכות של כוח אדם. פתחנו מעל עשרה קורסים של עו"ס יתד, מתחילים וממשיכים, במסגרת של בית הספר המרכזי. קצת דיברתם על צמצום בתקציבים של משרד הרווחה. אז התקציב של יתד בהחלטת ממשלה הוא היה 100 מיליון, בערך 20-25 מיליון לתקינה של עובדים סוציאליים ברשויות מקומיות, אנחנו מקצים כ-50 מיליון לרשויות מקומיות לפי קריטריונים מאוד ברורים שמשרד הרווחה עובד ביחד עם השלטון המקומי ויש לנו לא מעט מיזמים משותפים ושיתופי פעולה גם עם הקרנות של ביטוח לאומי, גם עם ג'וינט אשלים וגם עם פילנתרופיה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> מה הניצול של ה-50 מיליון האלו, את יודעת להגיד? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אני יודעת להגיד. בשלוש השנים האחרונות אנחנו מנצלים מעבר ל-100% ניצול. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> על 50% הזה? כי במפתח התקציב זה אחרת. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> של ה-50 מיליון. דרך אגב, מה שראיתי באותן חמש רשויות ההתייחסות הייתה לא לתקציב יתד, אלא לתקציב של של"מ, של נוער, נוצץ, לא של יתד. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> של"מ פה? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> לא, אני לא רואה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה שקורה, שבדוח היה בלאגן. עדי ומאיר, אנחנו נעשה דיון לגבי בני נוער. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> כי הכותרת הייתה על צעירים, בחומר הרקע הייתה התייחסות גם לבני נוער וגם לצעירים אז אני חושבת שהיה קצת בלאגן בזה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> בדוח המבקר? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> לא בדוח המבקר, בדוח הרקע לוועדה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל זה נשען על דוח המבקר. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> דוח המבקר עשה קצת מישמש, הוא דיבר על בני נוער ובפנים על גילאים יותר מבוגרים ולכן זה כאילו גם וגם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> צריך לקיים ועדה נפרדת, כי יש לנו גם תשובות לזה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אני לא חושבת, כי מאחר ואני יזמתי את הדיון, אני רגע אקח על עצמי כי זה דיון ראשון שיזמתי אז אני יכולה להגיד שבאמת היה נכון יותר אולי לפתוח אותו גם לנוער, זאת אומרת 13-26. לקחתי על עצמי, זה דיון ראשון מבטיחה שאני איזום עוד דיונים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא נעים לי להגיד לך, אבל יהיו עוד בבאים. הכול בסדר. אז את אומרת שכל חמש הרשויות שדוח מבקר המדינה דיבר עליהם? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> הוא התייחס לנוער ולא לצעירים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הוא התייחס לתוכנית אחרת שזה אגף של"מ. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> וגם פה אני מבינה שהרשויות אמרו שיש אי דיוקים, אבל אני לא מתייחס לזה כי זה לא מתוקף סמכותי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז תכף נפנה לסימונה. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> סימונה לא פה. מה שרציתי להגיד זה שבתפיסת העבודה שלנו כמו שאמרתי אנחנו תוכנית לאומית בין-משרדית, אנחנו עובדים באופן הדוק גם עם ארגונים של חברה אזרחית, יש לנו גם מנגנון של ועדת מנכ"לים שעדי הזכירה שעדי ויאיר הם שותפים שלנו. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> היו. היום אני שותפה מפה. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> שותפה מפה. וגם ועדה בין-משרדית. אנחנו בהחלט חושבים שבעבודה משותפת, ביחד, זה בעצם בתיאוריית השינוי שלנו, אנחנו יכולים - - -. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אלונה, אני רוצה להבין, נזרק פה לחלל – תכף נשמע ביתר פירוט – שהבעיה פה, גם הזכיר את זה חבר הכנסת, היא בעניין של המנגנון של העברת הכספים לעמותות. אני אוסיף גם לא רק בהעברה אלא בנושא של הבירוקרטיה והמעקב. כלומר, אני בעד מעקב חד וחלק רק שאני לא רוצה שהמעקב יהפוך למשהו שהוא יותר עול ויותר נזק מתועלת. צריך למצוא, שוב, תמיד את האיזונים באירוע. אז אם יש לך התייחסות לגבי הנושא של חלוקת התקציבים? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אני אתייחס לזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ודבר נוסף שאני רוצה זה מה המענים? בסוף ליתד יש מענים, מה היא נותנת לאותם צעירים? << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> בדיון כזה אני מציע שבפעם הבאה יהיו כאן אנשי עמותות, אלו שמקבלים שירות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יש פה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> רגע. בלי אלו שנותנים שירות. שיוכלו לדבר חופשי ולהגיד מה הקשיים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה הכוונה? בלי המשרדים אתה מתכוון? << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> כן. בכדי שנשמע באמת מה הקשיים. יש עמותות שקשורים למשרדים בטבור, והם לא יגידו כשיושבים כאן אנשי המשרדים, הם לא ידברו, נקודה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה להוסיף מילה על מה שמאיר אמר, וזה באמת בדיונים מהסוג הזה, הפיל שבחדר. כי בעצם יש פה ארגונים שתלויים במשרד, שהמשרד הוא זה שמתקצב אותם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, אנחנו מכירים את זה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אז אני חושבת, יושבת-הראש, שאולי אני, תסלחו לי אקח מכם רגע ואגיד שני דברים שאני חושבת שהם הדברים שנשמח שאלונה תתייחס. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> היא הייתה באמצע. אם יש לך להוסיף, אני גם ביקשתי שני דברים שאלונה תתייחס. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אני מבטיחה להתייחס להכול. אני תכף אדבר גם על העברת תקציבים לעמותות. אבל קודם כול חשוב לי להגיד, כמו שאמרתי, שהתשתית שלנו היא עבודה באמצעות הרשויות המקומיות, ויש לנו תקנים של עו"ס יתד שזה באמת דבר מהפכני וחדשני מאוד, שאותו עו"ס יתד – אפרופו הבלבול הזה שחל גם פה באופן סימבולי – הוא מטפל רק בצעירים. המומחיות שלו היא לטפל בצעירים. בעצם כשתוכנית יתד הוקמה, הייתה לנו תוכנית אחת בספר הפרויקטים של תוכנית יתד, הייתה לנו תוכנית אחת של תעסוקה. היום יש לנו 10 תוכניות לבחירה של רשות מקומית. דרך אגב, הייתה פה התייחסות גם בכותרת לנושא של איתור. אחת התוכנית זה איתור, נכון שצריך לשדרג את האיתור הזה, אבל אחת התוכניות היא איתור. בעצם, יש לנו רצף של 10 תוכניות של רשות מקומית שמקבלת תקציב שמוקצה לה לפי הקריטריונים והיא יכולה לבחור באחת התוכניות. וזה המענה הבסיסי שלנו והתשתית שלנו ברשויות המקומיות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה זה 10? בסדר, אחת תעסוקה, אחת איתור. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> יש לנו תוכנית של צעירות לחברה חרדית, צעירות לחברה הערבית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את מדברת איתי על תוכניות ייעודיות לאוכלוסייה מסוימת. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> יש לנו תוכנית של מעגלי חיים, יש לנו תוכנית של איתור, יש לנו תוכנית של ענבר שזה על ממשק של טיפול רגשי ותוכנית של מרחב תעסוקה. יש לנו כעשר תוכניות שבעצם כל רשות, אנחנו מאמינים שלא אני אלונה במטה יודעת מה נכון לרשות המקומית, יש לה את עשר התוכניות. חלק מהתוכניות, כמו למשל תוכנית ענבר, הוקמה בפניה אלינו מהרשות המקומית, במקרה הזה מירושלים, ואנחנו בעצם עושים לה מודל ואנחנו מאפשרים לרשויות אחרות להטמיע אותה ולפתוח את התוכנית הזאת אם היא מתאימה לאותה רשות מקומית. גם לא הזכרתי, יש לנו תוכנית "בשבילי". << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה שניה להתעכב על תוכנית ענבר שאמרת כי זו דוגמה מעולה באמת על הפער בין השיח עם הרשויות והארגונים. למשל גם עו"ס יתד, ספציפית בחיפה אני מכירה ששלוש שנים כמעט לא הייתה עו"ס יתד בחיפה. ונגיד ענבר, חיפה היא עיר גדולה ומעורבת, יש לה צרכים מפה ועד הודעה חדשה, הרשות לא יכולה לפתוח למשל מרכז ענבר, כי אין לה את הכוחות בתוך הרשות לפתוח. תוכנית יתד שהיא תוכנית לאומית שיש בה יחסית הרבה יותר גמישות מתוכניות אחרות במשרד, בעיניי, צריך לחשוב אולי ביחד, איך לפתוח את הקפיצה, לפתוח את זה למכרוז למשל, לארגונים, להפעיל את זה. כי רשויות כאלה גדולות, לא רשות קטנה, חיפה, לא מצליחה להפיק את התוכנית לעומת ירושלים, לעומת נתניה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שניה, מאחר ועדי בתוך נבכי האירוע ואני טיפה יותר למעלה, אני כן ארצה בעצם להבין, כי היא שאלה בעצם את מה שאני רציתי עוד מלפני כן. כשאת אומרת שלרשויות המקומיות ויש לכם עו"ס יתד בכל המקומות. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> במחצית מהרשויות המקומיות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> במחצית, כן, 116. האם אותן רשויות עושות את זה בתוכן פנימה על ידי כוח האדם שלהן, או שהן גם יכולות לעשות את זה במיקור חוץ, והן פונות החוצה? וזה בעצם מה שאת שאלת. עזבי חיפה לא חיפה. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> המנגנון הרגיל של משרד הרווחה שאנחנו בעצם מתקצבים, יש לנו שני סעיפים, סעיף של תוכניות שזה מה שהזכרתי כרגע וסעיף אחר שהוא סל גמיש לצעירים שגם הוא סעיף מאוד חשוב. ובעצם הרשות המקומית – וככה עובד משרד הרווחה, לא רק תוכנית יתד – יכול לבחור האם להפעיל לבד את התוכנית על ידי הרשות המקומית או לצאת למיקור חוץ? זו החלטה רשותית, אנחנו לא מתערבים בהחלטה הזאת. יש רשויות שמפעילות לבד ויש רשויות שמוציאות למיקור חוץ. אני רוצה בהמשך לשאלה של עדי, אנחנו בתוכנית נור לצעירות בחברה הערבית, אחרי שהיינו בתקופת פיילוט ארוכה, ראינו שהרבה רשויות בחברה הערבית מתקשות להפעיל את התוכנית, ואנחנו בעצם יצאנו למכרז רשימה והצגנו לרשויות המקומיות עשרה ארגונים שזכו בהפעלה של התוכנית הזו והרשות המקומית הייתה יכולה לבחור אחד מתוך רשימה של עשרה ארגונים להפעלה של התוכנית. אנחנו יודעים לעשות גם את זה. אנחנו באמת באיזון העדין בין לחזק את הרשויות המקומיות ולהרחיב את התשתית, לבין לאפשר להן במיקור חוץ שמישהו אחר עבורן יפעיל את התוכנית. אבל חשוב לי להגיד שהתשתית העיקרית, המשמעותית, הן הרשויות המקומיות. אני אתייחס לגבי ארגונים, אני קטונתי להתייחס לוועדת מכרזים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את יכולה להגיד לי מתוך 116 רשויות מקומיות שאמרת, כמה מהן משתמשות בשתי סעיפי התקציב, תוכניות וסל גמיש, שהרשות המקומית יכולה לבחור, אז הגמיש הכוונה היא שהיא יכולה מיקור חוץ, והתוכנית? עשית לי פה סלט, לא הבנתי. תיישרי לי קו. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> האמת שאלו שאלות ממש טובות לשאול אותן כפעם ראשונה. לי הייתה תשובה, אבל מעניין לשמוע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כי דיברו פה, ואני נורא התחברתי למה שאמר חבר הכנסת מאיר כהן, שלא בהכרח זה תמיד הגדלת תקציב, אלא להכניס רגע שמן למערכת, הצינורות לא עובדים כמו שצריך אז צריך לראות רגע מה קורה. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אני אביא דוגמה ממש מוחשית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז רק תסבירי לי לגבי סעיפי תקציב למה הזכרת אותם של תוכנית וסל גמיש ואז אמרת באותה נשימה שהרשויות יכולות לבחור? מה הכוונה? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אני אסביר. בתוכנית יתד יש לנו שתי תקנות תקציביות, תקנה אחת זו תקנה של תוכניות. למשל רשות מקומית מקבלת לפי הקצאה 500,000 שקלים לסעיף של תוכניות, היא יכולה לפתוח, נניח, שתי תוכניות. היא מסתכלת על ספר הפרויקטים שלנו שיש בו עשר תוכניות והיא בוחרת מתוך 500,000 – נניח וכל תוכנית היא 250,000 בשנה – את שתי התוכניות שהכי מתאימות לה. מתוך שתי התוכניות האלה היא יכולה להפעיל לבד או במיקור חוץ. דרך אגב, מה שאני אומרת, ככה עובד המנגנון של משרד הרווחה, זה לא קשור רק לתוכנית יתד. בנוסף לזה, יש לנו תע"ס, תקנות עבודה סוציאלית, בנושא של סל גמיש לצעירים, שהסל הזה הוא מאוד רחב. הוא כולל סיוע בשכר דירה במשך שלושה חדשים, אש"ל, דמי כיס, הערכה פסיכיאטרית, מלגות, הכשרות מקצועיות. את כל הדברים שאנחנו חלמנו, יש סעיף אחד שהוא לא שם שזה רישיון נהיגה, אבל את כל הדברים האחרים הכלי הזה כולל ואז זה כלי לעבודה לעובד סוציאלי. אותו עובד סוציאלי שנפגש עם צעיר והוא רוצה לסייע לו, הוא מסתכל על הסל הגמיש והוא יכול לסייע. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> טיפולי שיניים, המון דברים בפנים. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> וכל אלו צריכים להיות מוכרים? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אני מדברת עכשיו על העבודה של הרשות המקומית. זה אותם 30,000 שאמרתי שמוכרים במחלקות לשירותים החברתיים. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> לי יש שתי שאלות, ברשותך, יושבת-הראש. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע. סיימת? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אני רציתי לדבר שנייה על התקציב של הארגונים, הסוגייה של - - -, אז קודם כול קטונתי, לא ממקומי להתייחס לוועדות מכרזים ולהוראות תק"מ, זאת לא אני אבל אנחנו עושים שני מהלכים, אני חושבת מאוד חדשניים, בתוכנית יתד. ואני אתייחס פה רגע לחברה הערבית. ממש בשבועיים הקרובים אנחנו מפרסמים מכרז אתגר, הראשון במשרד הרווחה. איך אנחנו פועלים במכרז אתגר? נותנים מודל של תוכנית כלשהי והארגונים מתחרים על איכות ועל תקורה, זה הרוב הגדול של מכרזים במשרד הרווחה. פה אנחנו עושים משהו חדשני, אנחנו מבינים שאין לנו מודלים טובים שאנחנו יודעים לעבוד עם צעירים בנים בחברה הערבית, ואנחנו פונים לארגונים, לא נותנים להם את המודל, אלא אומרים להם: תציעו לנו את המודל שאתם חושבים לנכון לטפל וללוות צעירים בנים. זה מכרז במסגרת של החלטת ממשלה 549, הוא אמור להתפרסם בשבועיים הקרובים. אז זו הפעם הראשונה שאנחנו בתוכנית יתד בהליך מכרזי לא נותנים מודל אלא פונים לחברה אזרחית ואומרים: תציעו לנו את המודלים איך אתם רוצים ללוות ולטפל בצעירים בנים? חלק גדול מהם הם כמובן חסרי מעש בחברה הערבית. אנחנו עושים מהלכים דומים גם עם שותפות שלנו, גם עם קרנות של ביטוח לאומי שיש להם מנגנון של קול קורא, וגם עם ג'וינט אשלים שזה בעצם גוף פיתוח למשרדי ממשלה, ואנחנו בשותפות איתם וגם נותנים יישום של תקציבים כי בדרך כלל הם נותנים תוספת תקציבית מאוד משמעותית, וביחד איתם אנחנו מפתחים מודלים חדשים. לא מזמן יאיר היה שותף לפיתוח שאנחנו עושים ביחד עם קרנות של ביטוח לאומי לפיתוח מענים ליוצאי חברה חרדית. אני חושבת שיש לנו מגוון מאוד גדול של דרכי התקשרות חוץ מוועדות מכרזים שזה המנגנון הרגיל של משרדי ממשלה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ומילה אחרונה, כי אנחנו רוצים להתקדם לגבי העניין של מנגנון העברת הכספים לעמותות, אני מניחה שגם אם העירייה היא זאת שעושה מיקור חוץ והיא מעבירה, וכמובן אתם צריכים לפקח על כל השביל. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> כמובן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז נשמעת פה טענה בחצי פה או בפה מלא שיש בעיה בהעברת הכספים בסוף, היא נתקעת, צריכים לעבוד מאוד קשה ולהשקיע לא מעט מאמצים ותהליכים ולא תמיד זה מצליח. אז מילה אחת על האירוע, את מכירה או לא? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אני לא יודעת בדיוק למה את מתכוונת. זה נכון שיש סרבול בירוקרטי בכל הסוגיות של ייפוי כוח והארכת התקשרות וכל מיני דברים כאלה של בין הרשויות ובין אותם ארגונים ואז בינינו ובין אותן רשויות אבל זה באמת משהו טכני שברגע שזה מגיע אלינו אנחנו מטפלים בזה, אבל זה לא משהו גורף ואין בעיה אקוטית. זה לפעמים לוקח הרבה זמן. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> רגע, אלונה, אני רוצה לדייק את מה שאמרה יושבת-הראש דווקא בהיבט הזה, כי שתי השאלות העיקריות שלי לדיון הזה זה בדיוק מה שעכשיו יושבת-הראש שאלה ולדייק את זה קצת ותכף לגבי התקציב. התהליכים האלה, על פניו הרשות התעכבה אז יש קצת עיכובים והמשרד קצת מתעכב. המציאות היא קצת, לצערי ממש, כמו שחברי מאיר כהן אמר, שבסוף יוצא שהסרבולים האלה מרעיבים את העמותות, זה לא איזה עיכוב קטן. אני אתן דוגמה, אני מכירה כמה ארגונים שהמשרד חייב להן המון כסף המון זמן. למשל, עמותות קטנות שחייבים להם כסף עברו מכרז במאי, אנחנו באמצע נובמבר, גברתי, הם עדיין לא קיבלו כסף חצי שנה. הם צריכות לקחת הלוואות, לשלם ריביות כדי לשלם משכורות והכסף עדיין לא נכנס. אני מכירה עמותה גדולה שחייבים לה גם כבר כמה חודשים הרבה כסף וזה מגיע למיליונים כי זו עמותה גדולה. בסוף, העיכובים האלה זה כמעט מכת מוות לארגונים שהם בתוך שנתיים של מלחמה שהם מרחיבים את הפעילות, שהם יוצאים יש מאין. דיברה איתי בדיוק מדריכה מאחת העמותות שאומרת: אני מדריכה אבל אני גם מורה למוזיקה ואני גם מורה לאומנות. הן צריכות שיהיו להן הרבה כישורים כי אין תקציב להביא והכול מורכב. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אם יש לך תשובה קצרה, מצוין, ואם לא אני כן אגיד לך שדווקא גם אני, גילוי נאות, הגעתי מהחברה האזרחית, הייתי יושבת-ראש של בת עמי, אחת משמונה העמותות של השירות הלאומי, ובמקביל אני הייתי חברה בלא מעט עמותות שעוסקות בבריאות הנפש. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> סמנכ"ל כספים בבת עמי מאוד יזדהה עם זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, זה מה שאני רוצה לומר. אני חושבת שזה רלוונטי לכל משרדי הממשלה, צריך לשבת עם האוצר. כי העמותות, החברה האזרחית מממנת את המדינה. היא מוציאה כספים, נותנים לה מקדמות, אבל גם המקדמות הן לא באמת מקדמות של קחי לעתיד, אלא לפי המספור שלנו עשית X אבל אנחנו לא יודעים, אנחנו צריכים לבדוק את זה, בינתיים תקבלי רק חלק מה-X שכבר הוצאת. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> לעמותות קטנות זו מכת מוות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה לא מאובחן רק לאירוע של יתד, אלא בכלל כל ההתייחסות של הזרמת כספים בין המדינה לבין עמותות בחברה האזרחית, זה באמת חוצה מגזרים, מגדרים, תחומים ונושאים. אז אני חושבת שאין לנו כל-כך להתעסק עם זה כרגע כי התשובות תהיינה אותן תשובות. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> לא, יש תשובה לזה. אני אגיד לך מה, פשוט במקרה הזה קשה לפתוח סכומי מסגרת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בואי ניתן לאלונה. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אני רק אוסיף שאנחנו מאוד משתדלים לשדרג את התהליכים הדיגיטליים במשרד ולאפשר שיהיו הרבה יותר דברים מקוונים כמו פתיחת מסגרת ודברים נוספים בדיוק מהמקום הזה. אנחנו לא רוצים להחליש את החברה האזרחית, אנחנו רוצים להעצים אותה. ואני אדבר גם כמשרד וגם כתוכנית יתד, ובמקום הזה אנחנו מאוד משתדלים. אין ספק שיש הרבה גורמים מעורבים, גם רשויות מקומיות וגם הארגונים עצמם וגם המחוזות וגם אחרי זה משרד ראשי, ויש הרבה ידיים ואנחנו מאוד משתדלים באמצעות הליכים דיגיטליים מתקדמים להתגבר על זה. זה לא ב-100% אבל אנחנו עושים השתדלות משמעותית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה. לפני שנעבור לחברה האזרחית, מהשלטון המקומי רונית זיקרי. << אורח >> רונית זיקרי: << אורח >> אכן אני מתחברת למורכבות של כלל אוכלוסיות היעד. החל מגיל ינקות ועד לגיל זקנה, היום אין פלח באוכלוסייה שאנחנו יכולים לישון בשקט ולהגיד שאין אירועי חירום ואין אירועי דחק, ממש מורכבות הולכת וגדלה, וכמובן שכל המצב המלחמתי והביטחוני רק מוסיף. דיברתם עד עכשיו על המאקרו, אז אני אהיה במיקרו באגף לשירותים החברתיים בקרית גת. ברוך השם אנחנו באיוש מלא של תוכנית יתד וניצוץ. אנחנו מפעילים כמה תוכניות, ביניהן, כמו שציינה המפקחת אלונה, את מעגל החיים ואת הליווי של המלש"בים. אנחנו היום באוקטובר בניצול של 80%, ועד דצמבר יהיה ניצול מלא של 100% מהתקציבים. יתרה מכך, ביקשנו וקיבלנו תקציב תוספתי שגם אותו ניצלנו. אני צירפתי כאן ליו"ר הכנסת וגם לחברת הכנסת את הסעיפים התקציביים שמהם אפשר לראות שלושה סעיפים תקציביים של יתד ובשלושתם אנחנו בקירוב של 100% ניצול. בדצמבר אנחנו נגיע ואנחנו עושים את התוכניות ואנחנו מלווים. כן אני רוצה להתחבר לסוגייה – וחבל שמשרד הבריאות לא כאן – של החולי הנפשי שבאמת אנחנו מרגישים שגם אם אנחנו מאוד רוצים, ונכון הם לא נולדים צעירים, בתחילת ההתקשרות הם ילדים והם לא נולדים צעירים, וזה אישיו שאנחנו מתמודדים איתו כשמגיעים צעירים עם חולי נפשי, בכל התחומים, בין אם זה בפגיעות מיניות ובין אם זה הורים שסובלים ואחר כך הילדים בסיכון בגין זה. זו סויגה שצריך לתת עליה את הדעת, שתי סוגיות, אחת באמת עם החולי הנפשי שצריכים לחבור ומשרד הבריאות צריך לתת פה מענים שאין בידינו לתת ולעזור, גם אם אני אלווה אותו ככל שאני אוכל ללוות אותו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל כן אני אשאל אותך, רונית. << אורח >> רונית זיקרי: << אורח >> רגע, רק אני אשלים את הסוגייה השנייה שמאוד חשוב לי. אנחנו מועשרים בתקציבי פעולה במקום תקנים, ואז האיוש של כוח האדם הוא תמיד זמני ועד שברוך השם אנחנו מצליחים לאייש את התקנים, חשוב מאוד שזה ייהפך לתקנים ולא לתקציבי פעולה. זה גם מסר למשרד, פחות תקציבי פעולה, יותר תקנים, תוכניות ארוכות טווח שנוכל ללוות את האדם לאורך זמן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. אני לא רוצה לחזור למשרד לשאול למה מאושרי פעולה ולא תקנים. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> כל התקנים של העו"סים אצלכם מלאים? << אורח >> רונית זיקרי: << אורח >> ביתד? << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> לא, בעיר. << אורח >> רונית זיקרי: << אורח >> בכללי, 85%. בקרית גת. תקנים קריטיים כמו, אני כמנהלת אגף אני גם עו"ס לחוק, אז זה לא שהכול טוב, הכול מאוד מאוד ואני מתחברת לכל ההקדמה שהתחלתם. המורכבות היא אינסופית ממש. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אבל גם בין השורות אמרת שהיה עוזר לך, במילים פשוטות אם תרשי לי, ביטחון כלכלי לתוכניות שלך. << אורח >> רונית זיקרי: << אורח >> לתקנים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה לא בהכרח כסף, היא מקבלת כסף, אבל אם היא מקבלת את הכסף לתקציבי פעולה ולא לתקנים אז זה אותו כסף, רק פה היא לא יודעת בכל שנה מה יקרה בשנה הבאה. זה כמו מבחני תמיכה מול תקציב. אני כן רוצה לשאול אותך, א' לגבי הנושא של שאמרת חולי נפשי. אז כשזה כבר חולי נפשי אני מבינה שצריך כבר ללכת לאגף הבריאות/בריאות הנפש. יש כאלה שכן, אבל הרוב הגדול זה לא מתחיל בחולי נפשי, זה מתחיל במצוקה נפשית, בקושי נפשי. ובקושי נפשי, הפתרונות יכולים להיות על ידי עו"סיות, ועל ידי אנשי מקצוע שהם לאו דווקא פסיכולוגים קליניים ופסיכיאטריים. ואני יודעת שגם במשרד הרווחה יש את העו"סים הקליניים שיודעים לטפל בנושאים של קשיים נפשיים. את מדברת איתי כרגע, אם הבנתי נכון. כן, אליך, רונית, כשאמרת שיש לך בעיה עם חולי נפשי. << אורח >> רונית זיקרי: << אורח >> לא, פה דיברתי על סוגיות שהן לקונות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני יודעת, אז אני שואלת אותך האם הכוונה היא לאותם צעירים שיש שם כבר קושי שהוא ממש מחלה נפשית שאת צריכה באמת להעביר אותם לכיוון אחר, או על קשיים נפשיים שכן יכולים להיות מטופלים אצלך, הם לא צריכים לעבור למקום אחר? << אורח >> רונית זיקרי: << אורח >> על הרצף אנחנו בהחלט מאתרים וממפים ומנסים גם ללוות כולל לליווי לסל שיקום. הבעיה מתחילה ראשית בהכרה של אותו צעיר להכיר בכך שאני מאובחן, שאני צריך עזרה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, אבל זה צריך להיות אצלכם, ההיפך, כדי לא להעביר אותו לצד השני. << אורח >> רונית זיקרי: << אורח >> - - - המודעות של הצעיר ואחר כך היכולת שלו וההסכמה שלו ללכת ולקחת את השירות מהמרפאה לבריאות הנפש בעיר. הוא יגיע: לא, אני מעדיף לבוא אליך ולא לעו"ס המרפאה לבריאות הנפש. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מסכימה, לכן אני אומרת שלהכניס את בריאות הנפש אליך זה רק ירחיק את הצעירים, לכן זה צריך להיפתר אצלך ולא להביא את משרד הבריאות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תציגי את עצמך. << אורח >> אסנת סיריוס: << אורח >> אסנת סיריוס, רכזת יתד ברמלה. אני רק אמשיך את הדברים. אני אומרת שלפעמים נדרשת עבודה מערכתית, נדרש שיתוף פעולה. גם צעירים שצריכים להיות מטופלים בבריאות הנפש, בבריאות הנפש לא תמיד יש את ההתמחות לעבודה עם צעירים, אין להם את היכולת לעשות את האיתור, את החיזור, את הגיוס שאנחנו כן עושים. אבל ברגע שאנחנו עושים נדרש שיתוף פעולה. יש צורך בעבודה עם מרפאות בריאות הנפש, צורך בתורים לפסיכיאטרים, ואלו דברים שקשה לנו מאוד לעשות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אם אני מבינה נכון, שוב, כל הוועדות הבין-משרדיות בעצם לא עושות. כלומר, בעיקרון אמורה להיות פה עבודה אחד לאחד. בבקשה, אלונה. << אורח >> רונית זיקרי: << אורח >> אם אני צריכה לתת לו תור, הוא יקבל בעוד שנה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הבנתי, אלונה. בסדר, זו בעיה בבריאות הנפש, אני מסכימה איתך. את מתפרצת לדלת הכי פתוחה שיש. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> קודם כול אני רציתי להגיד כמה נתונים, אני הבאתי ממחקר של ברוקדייל, אין פה נציגים של ברוקדייל אבל אני אביא את הנתונים. 50% מהצעירים דיווחו על החמרה במצבם הנפשי בעקבות המלחמה. וכשעשינו סקר ושאלנו על הצרכים העיקריים, 60% זקוקים לסיוע נפשי. 60% גם זקוקים לסיוע כלכלי , אבל את זה רגע נשים בצד. אנחנו במשרד הרווחה יש לנו יחידה רפואית במשרד הרווחה ויש לנו פסיכיאטרית במשרד, ואנחנו עושים עבודה ביחד עם משרד הבריאות. נכון שהעבודה הזאת לוקחת זמן, גם עכשיו הייתה עצירה מסוימת בזמן המלחמה, אבל אנחנו רוצים להגדיר ולקבוע את הממשק הזה בינינו ובין משרד הבריאות לגבי כל הסוגיות של סל שיקום. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אני מראש אומר לך שלא תצליחי. צר לי להוריד לך את הרוח מהמפרשים. אגב, לא בגלל משרד הרווחה, והם יושבים כאן משרד הבריאות – בגלל משרד הבריאות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> משרד הבריאות יושב פה? לא. אז אנחנו צריכים. אני חייבת לומר שאתם, וגם חברי פה, חברי הכנסת, יודעים שאתם מתפרצים לדלת פתוחה. הנושא של הבריאות הנפשית, ואני אגיד בריאות נפשית לפני בריאות הנפש, הוא נושא מאוד כאוב שהגיע הזמן להפסיק עם זה כי כל עוד אנחנו נתעלם מזה ורק כשהם יהפכו לממש עם הקושי הקליני, הקבוע, ואז הם יעברו לתוך המערכת שהיא גם ככה נואשת, קרי מערכת בריאות הנפש, אז לא עשינו כלום. צריך לטפל בזה כשהם עוד אצלכם עם שיתופי פעולה, עם המרפאות. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> יש לנו הרבה שיתופי פעולה עם קופות חולים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, אבל זה לא מצליח, עובדה שהשטח מתלונן. זה נחמד להגיד שיש שיתופי פעולה אבל אנחנו באנו לפה לא כדי לקלקל את מה שטוב, אלא לתקן את מה שלא טוב, ושיתופי הפעולה לא מספיק מוצלחים, כנראה לא עם קופות החולים ולא עם משרד הבריאות שבכלל אין מה לדבר. אז אנחנו נעשה על זה דיון אחר וספציפי. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אני רק אגיד על זה משפט אחד כי באמת משרד הבריאות לא פה אבל מה שכן לפתחו של משרד הרווחה, ואני מאוד מתחברת למה שאמרה פה אסנת מרמלה, בסוף יש הורדות, מה שנקרא, המשרד עובד עם הורדות. ברגע שהארגון עושה את עבודתו נאמנה ועוזר לצעירה לעשות הכרה ברווחה ולהגיע לסל שיקום ולקבל את סל השיקום, מה קורה? הצעירה נגרעת מההורדה והארגון מפסיק לקבל כסף ולטפל. אז זה כן לפתחו של יתד ויתד כן צריכים לתקן את זה. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> ממש לא. ההנחיה שלנו ביתד, ואסנת יכולה להגיד את ההנחיה שלנו? << אורח >> אסנת סיריוס: << אורח >> זו הנחיה שהשתנה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> מתי היא השתנתה? בחודשיים האחרונים? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> ממש לא. << אורח >> אסנת סיריוס: << אורח >> לא, כבר הרבה זמן. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> בשנים << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אלונה, זה לא נכון. אני מכירה באופן אישי כמה ארגונים שנגרעו להם ההורדות במקום. אז זה לא נכון. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> עדי, אפשר להפנות את זה אליי. תמיד אי אפשר הכול ותמיד גם אם יש לנו מדיניות ותע"ס מאוד מאוד... אז אין תע"ס, אבל גם במקרים שיש תע"ס, אותה עובדת בקצה יש לה את השיקולים שלה. אז אם יש מקרים כאלה אפשר להפנות אותם אליי. ההנחיה שלנו חד משמעית, אף אחד, גם אלה שמקבלים סל שיקום, אנחנו יכולים להיות בעצם סיוע תומך ולא מוביל. אם אותו צעיר מקבל דיור או מלגה, אנחנו יכולים לסייע לו במערך טיפול בחובות או בדברים אחרים. חד משמעית אין כזאת הנחיה, הפוך מזה, אנחנו אומרים שלא גורעים את אף אחד. << אורח >> אסנת סיריוס: << אורח >> דווקא בגלל שהם לא נגרעים ואנחנו מוצאים את עצמנו מתעסקים הרבה יותר בצעירים שצריכים להיות מטופלים בבריאות הנפש. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הם לא צריכים להיות, סליחה, אסנת. גם המילים שלך: הם צריכים להיות מטופלים שם זה אומר הם לא צריכים להיות מטופלים אצלי. וזה לא נכון, צריך את שיתוף הפעולה. << אורח >> אסנת סיריוס: << אורח >> אבל הטיפול שלנו יכול להיות טיפול סוציאלי והטיפול הרגשי שלהם צריך להיות - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מסכימה איתך, אסנת, רונית ואלונה, באמת אנחנו יושבים פה באותו חדר גם בנושא תקנות שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות , ורווחה אומרת: בריאות הנפש לא אצלנו, אצלם. הבריאות אומרת: לא אצלנו. חברים, זה ביחד, צריך לעשות את זה ביחד. אמר פה מאיר, אני רוצה לא להיסחף לפסימיות הזאת, שכנראה כל מה שצריך ביחד לא יקרה. אבל אני לא מוכנה לקבל את זה, ואני חושבת שלהגיד שצעירים זה צריך להיות בריאות הנפש, אז דייקת ואמרת שאנחנו צריכים לעבוד בשיתוף פעולה, ושיתוף הפעולה הוא קלוקל, ואת זה צריך לתקן. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> ואנחנו רוצים להגדיר אותו ביחד עם משרד הבריאות, וזה מה שאנחנו עושים כרגע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז מצוין, תראי, אני יושבת פה בכיסא ועל דברים שאמרו לי כבר 13, אומרים לנו שהם יושבים על זה. מסגרות חוץ ביתיות, כל מיני, הם יושבים על זה. את האמירה יושבים על זה לי קצת קשה לבלוע כי אני רוצה שבאמת יהיו תוצאות בשטח ונראה את זה ולא רק שאתם יושבים על זה. תודה. אנחנו עוד נחזור אליכם, מן הסתם. אנחנו נעבור לחברה האזרחית. אקראית אני בוחרת לפי מה שנרשמו פה. אורלי קלימנשטיין, היא בזום אז נחכה איתה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> לדעתי היא החליפה אותי בתפקיד מנכ"לית החצר הנשית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תכף נשמע אותה. הילה סעדיה. << אורח >> הילה סעדיה: << אורח >> הילה סעדיה, מארגון פתחון לב. קודם כול תודה על הדיון החשוב הזה. אני אבקש להתייחס לשתי סוגיות מרכזיות שגם עלו בדיון וגם מדוח מבקר המדינה, הסוגייה הראשונה נוגעת לכך שאין לנו תמונה מלאה לגבי היקף התופעה. משרד הרווחה עכשיו דיווח שיש כ-30,000 צעירים במצבי סיכון. משרד החינוך מדווח על 380,000 נערים במצבי סיכון << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> בדוח המבקר, 440,000. << אורח >> הילה סעדיה: << אורח >> ואילו בדוח מדדי העוני של המוסד לביטוח לאומי מדובר על 875,000 ילדים שנמצאים מתחת לקו העוני. אין הלימה בין המשרדים, כל משרד פועל באופן עצמאי. איך זה ייתכן שאם משרד החינוך מדווח על 380,000 שנמצאים במצבי סיכון, הם לא משנים את המצב הסיכוני שלהם כאשר הם מגיעים לגילאים אחרים, אז זה אחד. וזה עוד כשאני לא מתייחסת לאוכלוסייה שנכנסה לסיכון בעקבות השלכות המלחמה. סוגייה שניה שאני אשמח להתייחס אליה נאמרו בראשית הדברים על ידי חבר הכנסת מאיר, זה היעדר רצף מערכתי. כלומר, כל משרד ממשלתי פועל באופן עצמאי לחלוטין. משרד החינוך מטפל באותה אוכלוסייה עד סיום בית הספר, עד כיתה י"ב, לאחר מכן מערכת הביטחון ואז משרד הרווחה כאשר מקבלים אותם כבר עם נזק. בפועל, מה שקורה זה שאותה אוכלוסייה נופלת בין הכיסאות, בין משרד ממשלתי למשרד ממשלתי, ודווקא בתקופות הכי משבריות שבהן הם מעצבים את הזהות האישית, המקצועית והתעסוקתית שלהם, שם הם מאבדים אחיזה. מעבר לכך שכבר בזמן התיכון אנחנו יכולים לזהות אותם, לאתר אותם ולתת להם מענה אפקטיבי כך שהם לא יגיעו עוד פעם למשרד הרווחה בדומה להוריהם. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מה את מציעה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, בדיוק. << אורח >> הילה סעדיה: << אורח >> בפתחון לב אנחנו רואים את הסוגייה הזאת, ואנחנו נותנים לה פתרון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני אגיד לך משהו, במיוחד במלחמה המדינה חטפה ובצדק על הראש: איפה הייתם? בהתחלה לפחות. אני אומרת שהמדינה היא ספינת שייט ענקית, היא נושאת מטוסים, עד שהיא זזה לוקח לה זמן, בעוד העמותות הן סירות דיג קטנות שיודעות לרוץ מהר. שוב, אני בעד הפרטה, אני חושבת שזה מה שנכון. אני חושבת שהפיקוח לא משהו, אבל לצורך העניין אם ניתן עוד ועוד לעמותות ונגיד: אוקיי, רק העמותות יודעות לעשות את זה אנחנו נהיה בבעיה איפה המדינה. אז אני כן חולקת. אז את בעצם אומרת לי שהעמותות שם. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> זה המצב. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז או שמתקנים. אם זה אידיאלי ונגיד שזה הנכון – בוא נעשה את זה. אבל למה זה קורה ככה? זה כן נכון זה לא נכון זה לא נכון זה כן, ואז אנחנו חיים בתנודה מאוד ברורה. << אורח >> הילה סעדיה: << אורח >> יושבת-ראש הוועדה הייתי שמחה מאוד אם הייתה מדידה אחידה, אם היה רצף מערכתי שבו אנחנו מלווים את אותה אוכלוסייה מההתחלה ועד הסוף. בפתחון לב, אפרופו, מה אנחנו עושים בעניין הזה? מ-2014 אנחנו מפעילים תוכנית רב שנתית שמלווה את אותן אוכלוסיות משלב התיכון, שלב השירות הצבאי ובשלב האזרחות במטרה לייצר להם את אותו רצף מערכתי, במטרה שהם יקבלו את הליווי הנדרש להובלה של מוביליות חברתית כאשר בסוף התוכנית הם משולבים או בתעסוקה או בהשכלה, וכדי ללוות אותם באותן תקופות משבריות בהקשרים הללו. היום תחת התוכנית הזאת משתתפים כ-2,000 נערים ונערות, צעירים וצעירות תחת התוכנית ברחבי הארץ ואילו המשרדים היו באים ומתקצבים את זה. כדוגמא, היום התוכנית הזאת מתוקצבת אך ורק על ידי תמיכה של משרד החינוך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> באיזה גיל מתחילים אצלכם? << אורח >> הילה סעדיה: << אורח >> כבר בכיתה י' אנחנו מלווים את אותם ילדים. אנחנו מאתרים אותם ביחד עם מנהלת בית הספר והמחנכת שלהם, את אותה אוכלוסייה שאנחנו מגדירים שנמצאת במצבי סיכון, ומלווים אותה גם בתקופה הצעירה שלהם, כלומר בגילאים מבוגרים יותר ולמעשה שם אנחנו נמצאים כדי להבטיח שהם יהיו או בהשכלה או בעבודה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הבנתי, את אומרת שאתם מאתרים בכיתה י' ומלווים אותם מי' עד גיל 18? << אורח >> הילה סעדיה: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אחר כך אתם ממשיכים הלאה, נכון? אחרי 18? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא בכל הרשויות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, בסדר, אבל בואו נלך במה שהם כן קיימים. ואז אתם ממשיכים אחרי 18, משרד החינוך מפסיק לממן אתכם, נכון? << אורח >> הילה סעדיה: << אורח >> בדיוק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> פניתם למשרד הרווחה, כלומר כן להיכנס לתוך רשימת אותן עמותות שממומנות על ידי משרד הרווחה כדי להמשיך הלאה עם אותו נוער, או שהוא לא עומד בסטנדרטים ובהגדרות של משרד הרווחה? << אורח >> הילה סעדיה: << אורח >> אין תמיכה ייעודית לזה תחת משרד הרווחה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני רוצה רגע לעזוב את הסמנטיקה. << אורח >> הילה סעדיה: << אורח >> אז אני רק אחדד. בגלל שהתוכנית הזאת מפוצלת בין מספר משרדים, בגלל שאין את הרצף המערכתי שאני דיברתי עליו בראשית דבריי לכן אי אפשר לקבל על זה מימון, אנחנו מקבלים על זה מימון רק ממשרד אחד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הילה, שניה, אני שואלת אותך שאלה מהותית. << אורח >> הילה סעדיה: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לך יש את ההגדרה שאת מקבלת על זה מימון ממשרד החינוך, את מאתרת את אותם ילדים שונים להגדרת משרד החינוך מי' עד י"ב, ואת מקבלת מהם את המימון מלא, חלקי, צולע, לא משנה. הם הגיעו לגיל 18, משרד החינוך מפסיק. << אורח >> הילה סעדיה: << אורח >> אמת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> האם אותם נערים שהם עכשיו בני 18 עומדים בהגדרות? עזבי רגע מינוח, עזבי רגע איך משרד הרווחה קורא להם, האם החבר'ה האלה עומדים בקריטריונים של אותם נערים שמשרד הרווחה מטפל בהם, או ששם יש פער? << אורח >> הילה סעדיה: << אורח >> וודאי, הם עומדים בהגדרה. המורכבות היא איך נקבל תמיכה, אין מבחן תמיכה בעניין הזה. ואז נוצר מצב שאנחנו מטפלים באותן אוכלוסיות שנופלות בין הכיסאות בין המערכות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה זה אין מבחן תמיכה? הם כן מממנים, יכול להיות שהם יצאו במכרז ולא ניגשתם למכרז ולכן עמותות אחרות זכו במכרז, ככל שאני מבינה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> התוכניות לא מספיק מגוונות. << אורח >> הילה סעדיה: << אורח >> לא. יש מכרז והוא מייעד סביב פרויקטים מאוד מסוימים. לנו יש את הפרויקט שלנו שהייחודיות שלו, שוב אני חוזרת, זה הרצף המערכתי הזה שאנחנו פוגשים אותם גם בזמן שהם במערכת החינוך, גם בזמן שהם בשירות הצבאי וגם בזמן שהם, לצערנו, מגיעים למשרד הרווחה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> משרד הרווחה, תרשמי לך את השאלות, אל תעני עכשיו. << אורח >> הילה סעדיה: << אורח >> חבר הכנסת מאיר כהן התייחס לזה והוא התייחס נכון שאמר שאין מנגנון מערכתי מותאם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אמרנו את זה. אני כן רוצה שתרשמי לך כי כן דיברתם על הפרויקט שיש לכם. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אפשר לדבר על החבר'ה, הם עושים עבודה מצוינת דרך אגב. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, אבל אנחנו ניתן לכולם את הבראבו אחר כך כי יש פה עוד עמותות. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מגיע להם, לא? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לגמרי, אנחנו אחר כך נקום ונמחא כפיים. אני רוצה שתרשמי לך שאלה, נתת פה דוגמה למכרז בחברה הערבית שאתם לא נותנים את המודל, אתם יוצאים במכרז אחר. יכול להיות שצריך להכניס את זה גם לתוך החברה האזרחית כדי להתחדש. קצת להתחדש, קצת לרענן. אל תעני לי עכשיו, תרשמי לל. סיימת, הילה? << אורח >> הילה סעדיה: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. אז כמו שאמר מאיר ואנחנו נגיד אחר כך לכולם, תודה על כל מה שאתם עושים, כולנו מכירים את העמותה ואת פועליה. סתיו אביבי, הלובי למלחמה באלימות מינית נמצאת פה? << אורח >> סתיו אביבי: << אורח >> כן, שלום. אני סתיו, אני בת 19, אני חניכה במכינת עלמה לפני צבא. קודם כול תודה על האפשרות להיות פה. אני כאן היום כדי לדבר על נוער במצבי סיכון מנקודת מבט אישית. אני רוצה לשתף בחלק מהסיפור שלי כדי שתראו את המציאות בעיניים כמו שהיא בעיניים של מי שחוותה אותה. בשבילי הבית לא תמיד היה מקום יציב ובגיל 14 הפסקתי להגיע לבית הספר. באותה תקופה עבדתי בחקלאות בצפון וזו הייתה עבודה פיזית שכללה מגורים וכלכלה, בשבילי זו הייתה הדרך לשרוד ולהרגיש שייכת למשהו. גרתי בקיבוצים שונים עם שותפות ובניתי לעצמי שגרה אבל ידעתי שזה לא יכול להחזיק ואחרי קצת יותר משנה שלא הייתי בלימודים, בעזרת קצינת ביקור סדיר, נכנסתי לפנימיית מוסינזון בהוד השרון. חשבתי ששם דברים קצת יסתדרו אבל גיליתי שהמערכת מתקשה להתמודד עם נערים ונערים שמגיעים ממקומות דומים. הגעתי לשם אחרי תקופה ארוכה שלא הייתי במסגרת והמעבר בחזרה ללימודים לא היה לי פשוט בכלל, היה לי קשה להתרכז ולהחזיק את הקצב. הראש שלי היה מאוד עמוס ולא רק בחומר הלימודי, אלא בכל מה שהצטבר מהשנים לפני כן. בסוף אחרי תקופה ארוכה של שחיקה מנהלת הפנימייה החליטה שלא אוכל להמשיך ועזבתי קצת לפני סוף השנה הלימודית. הכי מתסכל במערכת מבחינתי היה הפער בין הכוונות הטובות למציאות שכולם רוצים לטפל אבל לא כולם יודעים להחזיק ושנהלים וכללים לפעמים חשובים יותר מאשר הבנת הנער או הנערה. בעצם אחרי שעזבתי את מוסינזון הגעתי לכפר הנוער קריית יערים, בהתחלה לא רצו לקבל אותי שם כי אמרו שאני לא בדיוק הטיפוס של הכפר אבל הסכימו לתת לי צ'אנס וזה מה ששינה את הכול בעצם. כשנכנסתי לכפר גם שם ההתחלה הייתה מאתגרת, אבל ההבדל היה מהותי לעומת הכניסה למוסינזון. בכפר בקרית יערים התמיכה הייתה הרבה יותר עקבית וממוקדת. השינוי קרה כי במוסינזון הייתה מערכת שמנסה אבל לא תמיד מהותית, היא נתנה מסגרת אבל לא כלים להתמודדות אמיתית, ובקרית יערים, לעומת זאת, הכפר נתן לי מסגרת עם מבוגר שמלווה אותי בתהליך ביחד עם הזדמנויות מעשיות. במהלך התקופה בכפר עברתי לגור בבית השאנטי. במהלך השבוע הייתי בפנימייה ובסופי שבוע וחגים הייתי חוזרת לשאנטי. אהבתי את המקום והוא נתן לי הרבה מבחינה פיזית, קורת גג, מקלחת, אוכל, אבל משהו שם היה חסר לי, באופן אישי לא הרגשתי שזה הבית שלי במלואו ואחרי כמה חודשים עזבתי. אני אגיד שבית השאנטי זו לא מסגרת שמתאימה לכל אחד. בהמשך סיימתי את לימודי התיכון שלי עם תעודת בגרות ובסיום הלימודים נשארתי לגור בדירה בכפר ועבדתי באזור. במסגרת ההתחנכות בכפר נחשפתי גם למספר תוכניות שהשפיעו עליי מאוד, תוכנית המנטורים שבמסגרת שלה לכל חניך בכיתה י"ב שמעוניין בכך מצמידים אליו מלווה אישי שתומך ומדריך לאורך השנה וברוב מקרים זה גם נשאר הרבה מעבר לסיום הלימודים. התוכנית השנייה היא תוכנית תכלס שעזרה לי מאוד למצוא את הדרך שלי בצבא והיום אני אמורה להתגייס למסלול ייעודי לקצונה בחיל האוויר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> וואו כל הכבוד. << אורח >> סתיו אביבי: << אורח >> והפרויקט האחרון הוא תוכנית האופניים שזה גם משהו שמאוד עזר לי, הצטרפתי לקבוצת רכיבה של הכפר והיום אני מתאמנת בקבוצה מקצועית של אופני מסלול, עם תחרויות קרובות. ואני גם אגיד שהכפר חשף אותי לפרויקטים שונים, נחשפתי למכינות קדם צבאיות והיום אני חניכה במכינת עלמה שבשכונת קטמון, זו מכינה חצי שנתית שמתמקדת במנהיגות נשית. אני גם חלק מתוכנית עמותת ילדים בסיכוי שזו דרך שמאפשרת לי לשכור דירה עם שותפות ולחיות באופן עצמאי. לסיכום, חשוב לי להגיד שאני מאוד מודה על המענה שנתנו לי בקרית יערים, אבל בסוף הם היו צריכים מאוד להתאמץ ולצאת מהקופסה על מנת לתת לי את המענה הזה. ובעיניי, אם הדבר הזה היה מסודר ומתוקצב יותר נכון, המון נערים ונערות כמוני היו מקבלים את המענה הזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> וואו, תודה ענקית, סתיו, באמת אין עליך, אין מילים. זה באמת עניין של חוסן שכנראה גם נולדים איתו וגם לומדים איך לשאוב עוד ועוד משאבים של חוסן כדי להתגבר על אתגרי החיים. אז וואו. אבל כן אני רוצה לשאול אותך, סתיו יקירה, את אומרת שעברת מפה לשם – מי ליווה אותך? בסוף את לבד מצאת באפילה ללכת לקריית יערים, אני לבד אלך למוסינזון? הייתה לך דמות שליוותה אותך או שהדמויות האלו התחלפו על ימין ועל שמאל? מי בכל המציאות המאוד מורכבת הזאת הוביל אותך? << אורח >> סתיו אביבי: << אורח >> סבתא שלי הייתה דמות מאוד יציבה בחיים שלי. גם המחנך שלי במוסינזון מאוד עזר לי, גם המדריכה שהייתה. ובקרית יערים גם הצוות המאוד תומך, גם טלאור שפה הייתה מדריכה שלי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בקיצור, מצאת לך כל מיני גחליליות של אור שעזרו לך כדי להתקדם. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אני אגיד שטלאור היא גם הדוברת שלי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי, תודה רבה, סתיו. קשה לדבר אחרי סתיו, תדעו לכם, אז מי שאני בוחרת עכשיו יהיה לה קשה. יאללה, בוא ניתן לגבר להתמודד פה. יאיר רגב מעמותת הלל. << אורח >> יאיר רגב הס: << אורח >> יאיר רגב הס, מעמותת הלל יוצאים בשאלה, אבל אני כאן כנציג עמותות שעובדות עם יתד, ומדבר בשם עמותות שפועלות עם צעירים בשיתוף פעולה עם יתד. קודם כול, אני שמח לדבר עכשיו משום שהרמת לי להנחתה. הסוגייה הזאת של עבודה עם צעירים דרך הרשויות המקומיות היא מוגבלת. היא מוגבלת כי צעירים זזים, צעירים לא יושבים במקום אחד. בפרט צעירים חסרי עורף משפחתי, בפרט צעירים בסיכון, הרבה פעמים לא יישארו ליד המשפחה וגם לא יישארו במקום אחד יותר מכמה חודשים. אם אנחנו מדברים על רצף טיפולי ועל היכולת לעקוב וללוות צעיר בכל התקופה הזאת, אם הוא מתגייס לצבא תוך כדי וזה גם מוביל לשינויים של מקום והוא עובר לכל מיני מקומות. בסוף, ארגונים שעובדים בפריסה ארצית יכולים ללוות את הצעיר בכל מקום בארץ זה הפתרון הנכון עבור הרבה מאוד מהצעירים האלה, לא במקום עבודה ברשויות ובנוסף לכך, צריך לחזק גם את העובדה שיהיו ארגונים שיכולים לעבוד בכל מקום בארץ. הבהרתי את זה רק להתייחס לדברים שלך. עכשיו אני אומר קודם כול תודה לאלונה ולתוכנית יתד על העבודה הטובה שמושקעת בפיתוח התוכנית למרות התקציבים הלא מספיקים. ציינתם אכן שהתקציב מנוצל בצורה מלאה, אבל צריך גם לציין שהתקציב ירד, התקציב של 2024 נמוך מהתקציב של 2023, אם אני זוכר נכון, התקציב של 2025 נמוך מ-2024, ואתם צריכים לקבל פשוט תקציב קצת יותר גדלו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אגב, זה נכון אלונה? התקציב של 2024 נמוך מ-2023 ושל 2025 נמוך משל 2024? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> לא, התקציב הוא אותו תקציב. יותר מזה, אנחנו קיבלנו תוספות. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> רגע, אלונה, אבל זה לא נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, בואי נשמע. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> עדי, בוודאי שאני לא משקרת. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אבל הנתון הוא אחר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל היא אומרת לנו את הנתון. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אני כמנהלת של תוכנית יתד במשרד הרווחה, התקציב שלנו כיתד הוא בדיוק אותו תקציב. יותר מזה, אנחנו קיבלנו תוספות משמעותיות גם לטיפול בשורדי המסיבות וגם לתקציבי חירום, אבל הניצול התקציבי ברשויות מקומיות ובדברים אחרים הוא גדל מאוד, ובעצם היכולת שהייתה לנו פעם לווסת בין הרשויות היא פחתה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הבנתי. התקציב עד לשנת 2023 לצורך העניין היה אותו תקציב כמו היום אבל הוא פחות נוצל. היום מנצלים אותו ולכן אתה מרגיש את החוסר, אולי צריך להעלות אותו? אבל היא אומרת שנשאר אותו דבר, כנראה צריך להעלות את התקציב. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> הוא נשאר אותו דבר וצריך להעלות אותו ודרך אגב, אנחנו מבקשים עכשיו בדיוני תקציב לשנה הבאה להכפיל את התקציב וגם להכפיל את התקנים. זו הבקשה שלנו שהמשרד עובד עליה. אבל גם בהתקשרות שלנו עם יאיר וגם עם ארגונים אחרים, אנחנו עכשיו בדיוק בשלבי הערכה, מה שהיה לפני שנה ושנתיים, אנחנו ממשיכים בדיוק באותו תקציב. << אורח >> יאיר רגב הס: << אורח >> אני לא מתייחס עכשיו לענייני יוצאי חברה חרדית כי אני כאן בכובעי כמייצג כלל העמותות שעובדות עם יתד, אז אני אומר דבר כזה, שרק מבחינת המקור של הנתון שלי נאמר שלא ביקשתי את הנתונים מיתד, אלא נכנסתי לאתר מפתח התקציב ומה שמופיע באתר מפתח התקציב זה מה שציטטתי כאן. הנתונים שאת מציגה בפועל מעשית הם בוודאי מדויקים יותר, אני לא מטיל ספק במה שאת אומרת. צריך לבדוק מה קרה באתר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אפשר רגע לענות לנו לגבי מפתח התקציב. נכון אמרת שמצאת את זה במפתח התקציב? מהו מפתח התקציב? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אני לא מכירה, אני יודעת מה אני מקבלת, מה התקציב שמוצע לי בתחילת השנה, אני לא מכירה את זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מקבלת, אני חושבת שמה שהיא אומרת זה נכון. שוב, מהידיעה שלי, אני מניחה שאפשר לפנות למשרד האוצר ולחשב של משרד הרווחה. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> לתקציבן. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אלונה, תדעי שבאתר מפתח התקציב כתוב על 2024 94 מיליון, ועל 2025 – 76 מיליון. שתדעי שזה מה שמופיע במפתח התקציב שזה אתר ממשלתי. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אני לא מכירה את זה, אני אומרת לכם מה שמוקצה לי בתחילת השנה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יכול להיות שב-2026 את תראי שהתקציב של 2025 בוצע, ויהיה כתוב לך 100 מיליון. זה לא מתעדכן אונליין. אבל בואו נשאיר את זה למבינים ממני. אבל אני מניחה שאין פה מישהו שיושב בחדר שיודע להסביר לנו, אז מקסימום נכתוב כאן כוכבית וננסה לברר מה התקציב. << אורח >> יאיר רגב הס: << אורח >> אני חושב שאין מחלוקת שהתקציב לא מספיק, שצריך להגדיל אותו כדי שאפשר יהיה לתת מענה הולם לצעירים בישראל. אני רוצה להתייחס לנושא אחר וזה קשור לתפקיד שלי כנציג העמותות. קודם כול התפקיד שלי מוגדר בהחלטה שהקימה את תוכנית יתד, ונכתב בהחלטה הזאת שבוועדה זו הוועדה הארצית של יתד, יהיו חברים נציגי ארגוני מגזר שלישי שימונו על ידי מנכ"ל משרד העבודה, הרווחה והשירותים החבריים על פי קריטריונים שייקבעו מראש. אני מציג את הדבר הזה כי לכן אני נמצא כאן. אבל עדי, כמו שאתם יודעים ,עזבה את תפקידה כנציגת העמותות ועדיין לא מונה נציג אחר. צריך לומר שגם אני לא מוניתי על ידי מנכ"ל משרד הרווחה ולא ידוע לי שמנכ"ל משרד הרווחה קבע את הקריטריונים שלפיהם ייבחרו נציגי העמותות במשרד. למה אני אומר את זה? אני אומר את זה כי כתפיסה, וזה לא רק נמצא בתוכנית יתד, משרד הרווחה מתייחס לעמותות כספקי שירות ולא כשותפים וכתפיסה משרד הרווחה בא ואומר: אם אתה ספק שירות אז אתה תתמודד במכרז ולכן אני לא יכול לשתף אותך בשום דבר או בשום תהליך שקורה לפני כן. יש אמנם איזושהי פגישה של שיתוף ציבור שנקבעת אחרי שהמכרז פטור, אבל בפועל מעולם לא הוזמנו להשתתף בדיון אסטרטגי של תוכנית יתד שמדבר על הדרכים שבה התוכנית תממש את המטרות שלה. גם כאשר ביקשנו את הדברים האלה נאמר לנו באופן מאוד ברור, ואני מדבר על דיונים עם תוכנית יתד מלפני 10 שנים, ואני זוכר שגם משרד הרווחה מינה אז איזשהו תהליך של גישור בין העמותות ובין תוכנית יתד. המגשרת, דרך אגב, אם אני זוכר נכון הייתה הילה עוד לפני שהיא עבדה בתוכנית. ומאז ומתמיד אנחנו באים ואומרים: תקשיבו, אתם לא מתייחסים אלינו כשותפים. רק נציין שתוכנית יתד לא מזמן חגגה עשור, אירוע גדול, יפה, אני גיליתי שהארגון הזה התקיים בפייסבוק. לא היה שם נציג אחד מהעמותות. היו נציגי המשרדים, הגיעו אנשים מכל מיני מקומות, אף נציג של המגזר השלישי לא הגיע לחגוג עשור לתוכנית יתד. זה לא משהו חדש וזו תפיסה של המשרד שאני לא רואה כרגע נכונות לשנות אותה. זה לא נמצא ביתד, זה נמצא הרבה יותר גבוה, זה נמצא בכל המקומות ובכל הדרגים במשרד שבאים ואומרים שאם אתה ספק שירות, אז אנחנו עסוקים בלבחור מי ספק השירות הכי טוב, אנחנו עסוקים אולי בלהתייעץ איתך רגע לפני שפרסמנו את המכרז. אבל מאותו רגע ואילך אנחנו עסוקים בביקורת או בבקרה על העבודה שלך, שזה מצוין, צריך לבקר. אבל המשרד חייב להבין ולראות בעמותות שותפות אמיתיות לחשיבה אסטרטגית יחד עם זה שהן ספקיות שירות. וזה מורכב, זה תמיד מורכב, כספק שירות זה גם לא קל לשבת פה ולהעביר ביקורת על המשרד. הרי מחר יש לי התקשרות עם המשרד, מחר יש כל מיני דברים שיקרו, ואני אומר: כן, למרות שאני ספק שירות, אני חושב שאני יכול להיות שותף, אני יכול גם להעביר ביקורת עניינית וגם להיות שותף בדיונים ובחשיבה, והדבר הזה יכול להביא לשיפור דרמטי בחיבור בין מה שקורה במחלקות לשירותים חברתיים, בין מה שקורה במשרד ובין מה שקורה בעמותות. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> נכון, אגב, במנהל מוגבלויות הם עושים את זה ככה. הארגונים הם גם ספקים אבל הם גם יודעים הכי טוב בשטח, אז הם באים ואומרים מה צריך לפני. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אני יכולה להתייחס? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, בבקשה. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אני אגיד לכם, אני עוד לרגע מעכלת את מה שיאיר אומר. אני אומרת שכנראה שבאמת התוכנית צריכה לעשות בדק בית כי משהו בין מה שאני מתכוונת ומאמינה בו לבין מה שיורד לשטח כנראה לא קורה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה, אגב, מה שאמרה נפלא סתיו, שהפער בין הכוונות והרצונות לבין השטח הוא גדול מאוד. ציטטתי נכון, סתיו? << אורח >> סתיו אביבי: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז הנה, הגעתם לאותה מסקנה. שוב, באמת וכל הכבוד על היושרה לומר שתבדקי את זה, ולא מיד לפסול. אני מקבלת את זה, כל הכבוד. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> חד משמעית ואני אפילו די בתדהמה, ממש. אני שמה עכשיו בצד מה שמופיע בהחלטת ממשלה להקמה של תוכנית יתד וכשהתחלנו את הוועדה הארצית היו לנו כחמישה ארגונים והיום אנחנו מעל 30 ארגונים שאנחנו נפגשים איתם 3-4 פעמים בשנה וגם אני נפגשת איתם באופן אישי, ובתפיסה שלי כאלונה ובתפיסה שלנו כיתד אני אומרת: אתם כשותפים. רק בשבוע שעבר, ונכון שיאיר פה לא בכובע של מנכ"ל הלל, אבל רק לפני כמה ימים היה לנו מפגש שותפים עם אותן עמותות שפועלות לצורך טיפול בצעירים יוצאי חברה חרדית ועשינו איתן ממש תהליך של שותפות. אז אני אומרת שכנראה בין הכוונה ובין האמירה שלי שאתם שותפים, ואני מעודדת את הארגונים, אני מציגה להם את התוכנית האסטרטגית של יתד ואת תוכניות העבודה שלנו. יש לנו למשל מערך טיפול בחובות שאנחנו הטמענו אותו ממש לאחרונה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הוא לא ביקש להציג, הוא ביקש להיות שותף. להציג זה לא שותפות. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> לא, להציג ואנחנו מציגים כי יש תהליכים אסטרטגיים של המשרד, ואנחנו מתייחסים ממש בכובד ראש למה שארגונים מאירים ומעירים וככל שאנחנו יכולים אנחנו גם מיישמים את זה. למשל, תוכנית הדגל של תוכנית יתד, מערך טיפול בחובות, זה בעצם מערך שהוקם בעקבות הפניה של אחד הארגונים ואנחנו הרמנו את זה ויצאנו למכרז, ועכשיו עמותת יחדיו זכתה במכרז ומפעילה אותו וזאת הייתה היוזמה של הארגונים ולא אני, אלונה, שישבתי וחשבתי על זה שיש קרוב ל-40,000 צעירים בחובות. אז אני אומרת שמבחינתי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז אני מציעה שאחרי הדיון תשבו ותראו איך מתקנים את האירוע, איך גורמים לדברים. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> בהחלט. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מנהלת הוועדה מבסוטית שאנחנו יצרנו שיח. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> את תוכנית החובות ספציפית אני מכירה מקרוב כי באמת מהחצר הנשית בזמנו גם יזמו את זה, כי ביטול החובות הם חלק אינהרנטי מהאפשרות לצעירה אחר כך לצאת. אבל זה דווקא משהו מאוד ישן. אני מתחברת ליאיר שבשנים האחרונות באמת דווקא אין את היחס ההפוך הזה. ההזמנה היא לעשות באמת, כמו שאמרת עם החובות, עוד. << אורח >> יאיר רגב הס: << אורח >> שניה, אני אתקן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז בוא תסיים את מה שאתה רוצה. << אורח >> יאיר רגב הס: << אורח >> כי היא אמרה מתחברת ליאיר. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> לא מתחברת ליאיר, אומרת עצמאית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יאיר, בוא תסיים את המשפט, ואני רוצה לתת לעוד אנשים שרוצים לדבר. << אורח >> יאיר רגב הס: << אורח >> פתחתי ואמרתי שאלונה ותוכנית יתד עושים מאמץ רציני לעבוד ולקדם את הדברים גם במיצוי התקציב, גם בעבודה עם עמותות. אני חושב שהתפיסה היא הרבה יותר בסיסית ונמצאת שם הרבה יותר עמוק. והאמירה, שוב, הוצגו אכן התוכניות כפי שאמרת, אבל האם כאשר המשרד מקיים דיון אסטרטגי, יכול להיות שישב שם נציג המגזר השלישי? אלו שאלות שכרגע המשרד בכלל לא חושב שזה יכול להיות, כי אלו דברים שעלו בעבר ונשללו על הסף באופן מוחלט. ואכן התקיים שיתוף ציבור מבורך בתחום יוצאי חברה חרדית בשבוע שעבר. שיתוף הציבור הזה נעשה בשלב שהעסק כבר כמעט חתום, זאת אומרת זה רגע לפני. ונאמר שם בכנות שהקול קורא כבר כתוב. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יאיר, הנקודה הובנה בעיני לחלוטין, אני חושבת שגם אלונה הבינה את זה לחלוטין ואמרה שהיא תעשה בדק בית. אנחנו עדיין צריכים לקבל את ההבנה שהמשרד ששם אנשי המקצוע ולפני שמתחילים לבוא עם שולחנות עגולים הם צריכים לבוא עם משהו כדי להציג. אז זה לגיטימי לחלוטין ואי אפשר אחרת שהמשרד לא יעבוד ושכל דבר שהוא יעשה הוא יגיד: בואו אנחנו רוצים להתייחס. אז זה בסדר גמור, אבל בדיוק את המינון הנכון תבדקו ביניכם. אמרה אלונה ביושרה שתעשה בדק בית, אתה יכול לפנות אליה בין אם אחרי הישיבה עכשיו ובין אם בכלל. אז עוד משפט אחד. << אורח >> יאיר רגב הס: << אורח >> אני כן חושב ורוצה שייכתב לפרוטוקול שמנכ"ל משרד הרווחה, מן הראוי שיקיים את החלטת הממשלה ויקבע קריטריונים למינוי נציגי עמותות בוועדה הארצית של ארצית. זה דבר אחד. נושא נוסף, גיל 30, אני חוזר ואומר כפי שאמרה אלונה אי אפשר לעצור בגיל 25-26 כפי שנעשה היום, חייבים להרחיב את המענה לגיל 30 בפרט או במיוחד כאשר הדבר מדיר צעירים שמשרתים בצה"ל, כי צעירים שמשרתים בצה"ל חוזרים לקהילה בגילאים מאוחרים יותר ואם אנחנו רוצים לתת להם טיפול משמעותי לעצור בגיל 25 זה ממש לא הגיוני, והנושא הזה מחויב שיקרה. הנושא של התקציבים, זה דובר קצת על הנושא של ההתארגנות בעבודה מול משרד הרווחה, של הארגונים. אני רוצה לתת לדוגמה את תקציב הסיוע בשכר דירה. קודם כול צריך להגדיל ולחדש אותו וקרה יותר מפעם-פעמיים – זה תקציב שמגיע ממשרד השיכון, נכון? << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אנחנו מעבירים למשרד השיכון. << אורח >> יאיר רגב הס: << אורח >> בכל מקרה, התקציב, א' לא מספיק. ב' כאשר הוא מגיע, פעמים רבות הוא מגיע בהודעה של: יש לכם כמה ימים או כמה שבועות למצוא את הצעירים, להעביר אותם וכו'. כל מיני דברים שמאוד מקשים על היישום של התקציב, ואלו דברים שקשורים לתהליך העבודה של המשרד. הנושא של רווחה ובריאות הנפש הוא נושא שאכן מאוד מקשה על העבודה שלנו, בפרט עכשיו בעקבות המלחמה, כפי שציינה אלונה וכפי שרואים במשרד, משהו צריך להשתנות בעניין הזה משום שהצעיר אותו צעיר וההפרדה הזאת פשוט לא מאפשרת לעבוד. זה משהו שקשור גם לסיטואציה הזאת. ולמותר לציין שאנחנו פוגשים היום הרבה יותר צעירים במצוקה נפשית קשה בעקבות המלחמה, בין אם שירתו בצבא ובין אם לא שירתו בצבא, זה נושא שחייבים לשים עליו דגש אדיר בשנים הקרובות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה, יאיר. בקי קשת, הפורום למאבק בעוני. אנחנו צריכים לסיים ממש עוד מעט. << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> תודה, גברתי. ממש בקצרה. מהפורום למאבק בעוני, כשהעיקרון המנחה הוא בעצם שותפות של מי שהמדיניות רלוונטית להם לדיון עצמו. לצערי, אני פה היום לבד ובלי נציגים רלוונטיים אבל בכל זאת אני רוצה להביא שני משפטים מדברים של אנשים שנוגעים להם. באופן כללי כמובן, אני חושבת שלא רק העמותות אלא גם הצעירים צריכים כמובן להיות גם שותפים משמעותיים בקביעת מדיניות, כלומר לא רק הבחירה הספציפית על החיים שלהם שכמובן, אלא גם באמת במבט הרבה יותר רחב על המדיניות. אצלנו בקבוצות יש הרבה הורים לנוער והם מחזקים מאוד את הסוגייה הזאת של הרציפות, כלומר הילד בן 18 שלא תופסים את זה שיש נשירה סמויה, לא עוזרים להם להגיע לפסיכולוגים או פסיכיאטרים בזמן ואחר כך הם עוברים את גיל 18 וזה כבר סיפור מאוד מורכב. להורים כבר אין מעמד בסיפור הזה יותר ולכן התפר הזה הוא מאוד קריטי. אני רוצה עוד שתי נקודות קצרות מאוד, כמובן התקציב – זה ברור שהצורך הלך וגדל בצורה כל-כך גדולה, שאותו סכום בוודאי זה אותו כסף. זה לא משנה אם מסתכלים מפה או משם אני חושבת שאין מחלוקת שזה צריך להיות בין הדברים בראשי סדר-העדיפויות שצריכים תקציב. עוד נקודה מאוד קריטית, ואני יודעת, מיכל, שזה בנפשך, שבנושאי בריאות הנפש אין מענים והורים מדברים על כך שלו היה להם כסף לשלוח לפסיכולוג הפרטי אולי כך וכך לא היה קורה לילד שלהם ואין מענים במערכת. וגם כשציינת קודם שאי אפשר להוציא החוצה. אני מהחברה האזרחית אבל אסור בעיניי להוציא את הכול לחברה האזרחית. המדינה חייבת לשמור את הכוחות. במסגרת זה הייתי שמחה לראות שבמסגרת התגבור של לימודי פסיכולוגיה וכל מיני תוכנית כאלה, שיהיה תגבור של עובדות סוציאליות שהופכות למטפלות עם יותר תקנים לסיפור הזה ויותר תמיכה לסיפור הזה כי בעיניי חייבות להיות בתוך הרווחה יותר עובדות סוציאליות טיפוליות שיכולות לתת מענה נפשי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה. אגב, מסכימה עם כל מילה. יש כאן את הנציגה מארגון העובדים הסוציאליים, תכף נגיע אליה. מוריה רודל סילפן. << אורח >> מוריה רודל סילפן: << אורח >> אני מוריה רודל סילפן, מנכ"לית המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות. אני רוצה להגיד כאן קצת את המובן מאליו אבל שחשוב לחדד אותו, שכשנערות בסיכון לא מקבלות את המענה ולא מאתרים אותן בזמן ואין את העבודה החשובה הזאת של המניעה והאיתור אז הרבה מהן בסוף מוצאות את עצמן במעגל הזנות, על רצף הזנות, מדרדרות לתוך עולם של זנות. אנחנו רואות שיש מחסור מאוד קשה בתקציבים של האיתור ובכלל בהבנה של החשיבות של נושא האיתור, וחברת הכנסת עזוז מכירה את זה היטב עד כמה זה חשוב ממש לחזר אחרי הנערות האלה, לאתר אותן, לצאת מתוך מרחבי הלב ולמצוא אותן לפעמים ברחוב כמו שמוצאים אותם הסרסורים והמשדלים שלוקחים אותן לתוך העולם הזה, ככה חשוב לאתר אותן מראש. חברת הכנסת וולדיגר היא שותפה גדולה של המאבק בזנות, אז אני מזמינה אותך לבוא ולראות את מרחבי הלב של משרד הרווחה בפריסה ארצית. היום רוב המרחבים הם רק במרכז הארץ, אין מרחבים שנמצאים צפונית לחיפה, גם בדרום אין מספיק מרחבים. אנחנו רואות דווקא צמצום, למשל באום אל פאחם שזה מקום שחייב שיהיה בו מרחב לב לנערות בסיכון התפטרה העובדת הסוציאלית ולא מצאו מישהי במקומה והמקום פשוט נסגר. ובכל אום אל פאחם אין מרחב לב לאיתור צעירות ונערות קטינות בזנות. אנחנו רואות שבפתח תקווה הוא צומצם, היה 24/7 ועכשיו לא. הנושא של האיתור הוא קריטי. אני שומעת את הדברים שאת אמרת, אני חושבת שאת גיבורה גדולה. ולפעמים חשוב שיש רק בן אדם אחד שהוא בצד שלך, מישהו אחד לסמוך עליו. לנערות האלה שמגיעות לזנות אין את המישהו הזה. בערים חרדיות, למעט עיר אחת חרדית שלא נזכיר את שמה, אין מענה על זנות שמתחילה בגילאים מאוד צעירים. בערים ערביות אין מענה ואין איתור של צעירות. אני קוראת לשתי חברות הכנסת לבוא ולסייר במרחבי הלב, לראות כן את העבודה של האיתור שנעשית – למשל בבאר שבע יש עבודת איתור מדהימה – ולראות עד כמה זה חסר במקומות אחרים. נערות בסיכון עלולות להיכנס לתוך מעגל הזנות כשהן לא מאותרות ומחוזרות על ידינו בהליך של מניעה. המניעה כאן היא המפתח, ואני מזמינה אתכן לבוא לראות את זה בשטח ואני מקווה שיוגברו התקציבים לאיתור. תודה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה, מוריה. נעבור לרבקה לאון זדה, מארגון העובדות והעובדים הסוציאליים. << אורח >> רבקה לאון זדה: << אורח >> תודה רבה, אני גם אגיד תודה על עצם קיום הדיון בנושא כל-כך חשוב, גם ליושבת-הראש וגם לחברת הכנסת עדי עזוז. אני אצטרף לדברים שנאמרו פה, אני כנראה לא אחדש שום דבר, אבל ברגעים האחרונים דובר בקושי בגיוס ובשימור עובדות סוציאליות. אז אני אגיד שבחשבון פשוט שנעשה כאן 30,000 צעירים מוכרים בתוכניות יתד לחלק ל-120 ומשהו עובדים סוציאליים, זה בערך 220 ומשהו צעירים בטיפול לכל עובדת סוציאלית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני חייבת לומר גם לך, אני ישבתי באוצר כשהעלינו את שתי הפעימות. אני הגעתי כשהייתה פעימה אחת, הייתי חברת כנסת כשזה עבר בכנסת הקודמת והביצוע. ואנחנו מעלים, והאוצר וכל המשרדים בנו באמת שיטת שכר, תחשוב שזה יהיה גם עם השתלמויות וגם עם אופק וכולם הסכימו ומחאו כפיים ויופי. אגב, זה רק מוכיח לי שאפשר לדבר כל הזמן על להעלות שכר כי תמיד נעלה ונעלה ולא נגיע לשום מקום. השאלה היא דווקא אליי ולאו דווקא אליך, היא פה בכלל: אם התקנים של עבודה סוציאלית לא מאוישים – ויש עובדים סוציאליים, זה לא שאין – יש פה איזו בעיה שהיא הרבה יותר גדולה משכר. << אורח >> רבקה לאון זדה: << אורח >> חד משמעית. א' לא התייחסתי כרגע לעניין של השכר, אבל אם הזכרת אני כן אגיד שצו ההרחבה על הפעימה השנייה עדיין לא נחתם ולא הורחב, בין היתר כי אין לנו שר עבודה שיחתום על הצו. אז זה כבר אומר שכל הארגונים האזרחיים שדוברו כאן, כל השירותים המופרטים, העובדות הסוציאליות שם עדיין לא קיבלו את צו ההרחבה, וכל יום שעובר, אגב, הן לא זכאיות לקבל רטרואקטיבית, ולכן זה כסף שהולך לפח. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אבל דווקא את נגעת בנקודה אחרת שהיא חשובה לא פחות, שמתוך 30,000 צעירים ביתד, יש לנו 134 תקנים שזה אומר 223 תיקים לכל עו"ס? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מתוך 30,000 צעירים ביתד כמה יש? << אורח >> רונית זיקרי: << אורח >> עדי ומיכל, הלוואי והייתה תקינה, הלוואי והיו אומרים: עו"ס בתוכנית X יכולה לקבל עד Y תיקים. את יודעת למה לא עושים את זה? כי אז היו צריכים לשפוך עלינו המון תקנים. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> מה לעשות? אמרתי רווחה זה כסף. << אורח >> רבקה לאון זדה: << אורח >> והיום עובדת סוציאלית שמגיעה להתראיין במקום עבודה, לצורך עבודה נגיד בתוכנית יתד, יושבת מול מי שמראיין אותה ושואלת: בכמה צעירים אני אצטרך לטפל? זה יכול להיות 200, זה יכול להיות 100, זה יכול להיות גם 1,000. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר גמור, 100%. << אורח >> רבקה לאון זדה: << אורח >> אז לגבי הנושא של התקינה, כמובן שלהעלות את השכר זה דבר חשוב, באמת אנחנו בדרך הנכונה, זה לא מספיק אבל אנחנו בדרך הנכונה, אבל גם בעניין של התקינה והמעמסה זו אחת הסיבות שקשה מאוד לאייש עובדות סוציאליות, זה קצת מעגל סגור – ככל שיש פחות תקנים ככה גם יהיה יותר קשה לאייש את אותם תקנים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מסכימה איתך. << אורח >> רבקה לאון זדה: << אורח >> מעבר לזה, אני כן אתחבר לדברים שנאמרו כאן, מרכז ענבר, השילוב הזה בין בריאות הנפש לרווחה. לבריאות הנפש אי אפשר לקחת את המומחיות שלהם, אבל אין להם את ההתמחות המיוחדת הזאת בצעירים שיש להם עדיין מאפיינים של בני נוער והם זקוקים לחיזור והם זקוקים לאיתור, וזה משהו שרווחה יודעת לעשות. ולכן מדברים שדיברתי עם עובדות סוציאליות בשטח אני חושבת שצריך לשכפל כמה שאפשר את מרכזי ענבר. וכמו שאמרה כאן חברת הכנסת, זה לא כל-כך פשוט לענות לקול הקורא של משרד הרווחה וליישם את התוכנית ולכן אני ממליצה בהחלט כמה שאפשר להקל את הכניסה לתוכנית הזאת ולשכפל אותה. דבר אחרון, אני אגיד שלדעתי שלא הוזכר כאן מספיק, רשימות ההמתנה במרכזי הטיפול בפגיעות מיניות, יש מקומות שממתינים 7-8 חודשים, יש מקומות שממתינים שנים. פגיעה מינית, בטח כשצעיר או צעירה מגיעים כדי לקבל טיפול בפגיעה מינית, עד שהם מגיעים כדי לקבל את הטיפול זה תהליך, להכיר בכך שהם עברו פגיעה ולהבין לאן הם יכולים לגשת ואז הם יכולים להמתין חודשים או שנים והנזק רק הולך ומצטבר. תודה רבה << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כלומר, מהרגע שהם פונים ועד הרגע שהם נכנסים לאינטק זה 7-8 חודשים? << אורח >> רבקה לאון זדה: << אורח >> לא לאינטק, לטיפול עצמו. גם לאינטק יכול לקחת זמן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כמה זמן לוקח לאינטק? << אורח >> רבקה לאון זדה: << אורח >> זה משתנה ממקום למקום. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בערך, ממוצע. << אורח >> רבקה לאון זדה: << אורח >> זה יכול לקחת חודש, כמה חודשים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חודש לאינטק? א' אני אשמח לדעת מה הממוצע של האינטק ואחרי שיש אינטק את אומרת בין 7-8 חודשים זה הממוצע שנקבל טיפול? << אורח >> רבקה לאון זדה: << אורח >> זה במקרה הטוב, יש מקומות שזה גם שנים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז זה לא ממוצע. אם יש לך נתונים אחרים על ממוצע – אני אשמח. << אורח >> רבקה לאון זדה: << אורח >> אני דיברתי עם כמה מקומות, בחלק מהמקומות נאמר לי 7-8 חודשים, בחלק מהמקומות נאמר לי שזה שנים. גם שם יש עובדות סוציאליות שההתמחות שלהן זה טיפול בפגיעה מינית, וכל מטופל יכול לקבל עד שלוש שנים טיפול שזה נהדר כי זה מה שצריך בפגיעה מינית וגם צריך יותר. ברגע שנגמר ה-case load שלהן, שם לא מעמיסים עליהן יותר ממה שצריך, ברגע שנגמר להן הזמן והיומן בשבוע אז הצעירים צריכים להמתין. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה, רבקה, אפשר לשבת לדבר על זה שעות, אבל זממנו קצר. אני רוצה לפנות עכשיו בזום לאורלי קלימנשטיין. << אורח >> אורלי קלימשטיין: << אורח >> אני אורלי קלימשטיין, אני החלפתי את עדי בעמותת החצר הנשית, אני המחליפה של עדי היקירה שמהווה קול ואני מאחלת לך המון בהצלחה עדי. ואני אגיד שני דברים כי די דיברו על הכול. אני אגיד שני דברים כי די דיברו על הכול, אחד ברמה הפרטית שלנו כארגון ואחד ברמה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני רק אגיד שהזנת את זה כאילו את בעמותה לילדים בסיכון. << אורח >> אורלי קלימשטיין: << אורח >> אצלי כתוב החצר הנשית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רק שתדעי שאצלנו כתוב משהו אחר, בפעם הבאה שאת מזינה את ההשתתפות. << אורח >> אורלי קלימשטיין: << אורח >> אוקיי, סליחה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הכול בסדר. << אורח >> אורלי קלימשטיין: << אורח >> אבל כל חיי בעמותות עם נוער, התחלתי בגיל 20 ומשהו בעמותת על"ם, בהפוך על הפוך, אחר כך בערים בלילה, אז כך שאני מכירה את העולמות האלה ואני מברכת על הפגישה הזאת ומחזקת את כל מה שנאמר גם על ידי יאיר וכל הנציגים, אני לא אחזור. אני רק רוצה להגיד שני דברים קטנים. אחד לחדד את הנושא של העברת הכספים וכל הנושא שדיברתם מקודם. אמרו מצד יתד שמשתדלים ומכוון שיהיה, אבל יש השתדלות מצד אחד אבל בפועל אנחנו בפערים מאוד גדולים כשהכסף לא עבר כבר כמה חודשים ואנחנו נאלצים להסתמך על תורמים, על אנשים פרטיים, וזה לא נראה לי תקין. זה מאוד קשה ולא קיבלתי תשובה, אני מקווה שיהיו תשובות. אנחנו גם לא יודעים איפה זה תקוע, אצל מי זה תקוע, למה זה תקוע, וזה משאיר אותנו כחברה אזרחית במקום מאוד מעורפל. אז אם תהייה התייחסות... ואם לא אז נראה מה נעשה. אז זה ברמת המיקרו שלי. ברמת החזון, כשדיברתם ודיברו פה על רצף ועל היעדר רצף, אז אולי אני אעיר פה חלום ישן שלי, ושאולי עדי – על הכתפיים הרחבות שלה – תגשים. אני חושבת שצריך להיות גורם מתכלל. אני חושבת שהיעדר הרצף הוא לא טוב. יש מדינות בעולם שיש להם שר או שרה לענייני צעירים או לענייני נוער שמתכללים את כל הרצף, אבל זה כבר ברמת החלום. באופטימיות הזאת אני רוצה לסיים, ותודה רבה על הדיון הזה, הוא מאוד חשוב. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה, אורלי. תציגי את עצמך ואז נחזור לאלונה ונתכנס לסיכום. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> אני עדי וולס, אני מנהלת את אגף הרווחה במשרד העלייה והקליטה. אני רוצה להמשיך את הדוברת הקודמת בעניין הרצף. עלו פה כל-כך הרבה דברים וכולם חשובים ואני לא יכולה להתייחס להכול, אבל אני משתתפת גם בוועדה הארצית של יתד וגם בוועדה הארצית של 360 ואם רוצים לקיים דיון כזה לעומק חייבים שגם הנציגים – לא משנה, מ-360 – ישבו פה, להבין מה קורה בתחום הנוער, להבין מהממשקים לתחום הצעירים. לעשות את כל הרצף הזה בצורה נכונה ונבונה. כל הסוגייה של התוכניות שיש בתוך 360 מה זה מתוך זה הולך לאיתור? מה מתוך זה תוכניות ישנות שכבר רצות לאורך שנים? צריך לרענן את כל האירוע הזה, ובפירוש אם רוצים ללמוד את זה לעומק, צריך שהדיון הזה יהיה דיון משותף. דבר אחרון שאני רוצה להגיד זה על העברות הכספים, אני אמנם לא במשרד הרווחה, אני במשרד העלייה והקליטה אבל אני מרגישה שאני חייבת להגיד את הדבר הזה שגם המנכ"ל שלנו וגם השר שלנו מהיום שהם נכנסו למשרד מובילים הסרת חסמים בצורה דרמטית. זה במיקוד של עולים אבל זה בא לידי ביטוי מאוד - - << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> בהצלחה, חייב להגיד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, אופיר, בהחלט. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> - - גם ביחס לשירותים המשרדיים שלנו בכלל. אני לא חושבת שתשב פה עמותה שעובדת איתנו באגף הרווחה ותגיד שהתקציבים שלה תקועים והיא לא מקבלת. אנחנו בשיח שוטף עם העמותות שמפעילות עבורנו שירותים כדי לא לעכב. אנחנו אומרים להם להגיש בכל חודש, אנחנו נאשר את הדרישות בכל חודש. גם אני צריכה לבדוק מימוש תקציבי. אנחנו כל הזמן בשיח הזה. אז הסרת החסמים זה גם ביחס לעולים, אבל לא רק, גם ביחס לכל השירותים הבירוקרטים של מדינת ישראל. אז אני חייבת להניח את זה פה שהמנכ"ל והשר שלנו מובילים את זה בצורה דרמטית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. אז זו באמת הזדמנות להגיד גם לשר אופיר סופר ולמנכ"ל שלו, באמת על העבודה, זה מורגש, השטח מרגיש את זה. העבודה על הסרת חסמים היא קריטית במובן שאין לי מילים לתאר את זה יותר בכל המשרדים כולם. באמת תודה תודי להם באופן אישי. והלוואי שכל המשרדים ילמדו את זה ונאפשר את הזרמת הכספים ביתר קלות. אלונה, את רוצה להשיב לגבי מה שאמרו? תתרכזי בעיקר, כמו שאמרה פה עדי, שיפור המנגנון להעברת הכספים, איך את רואה את זה? האם אתם בכלל? כי כתבת: אנחנו לא רואים את זה כמשהו גורף, אתם רואים את זה נקודתי. אז בואי, בואו תבדקו את עצמכם. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אני אתייחס לכמה דברים. קודם כול במשרד שלנו אנחנו עובדים על שדרוג המנגנון של העברת כספים ועדות מכרזים, אז גם אנחנו עושים דרך. אני יודעת שיש בעיה נקודתית בפתיחת מסגרת של החצר הנפשית בחיפה הייתה סגירה ופתיחה, אני יודעת, אני גם מעורבת ואני אבדוק את זה במיקרו ואענה על זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גם תעברי אותנו על תקינה. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> גם תקינה, קודם כול אני אמרתי שאנחנו מבקשים תוספת של אותם 100 מיליון תוספת תקציבית לתוכנית יתד, וגם הכפלה של תקנים, אבל עדיין אין לנו – ויש פה עו"ס יתד – עובדים סוציאליים שמטפלים ב-250 צעירים, החשבון שנעשה פה זה לא נכון כי יש לנו הרבה צעירים שמעורבים בתוכניות כמו שהסברתי, ואז בעצם הוא מלווה על ידי העו"ס בתוכנית ולא על ידי עו"ס יתד ברשות מקומית. אז בעצם יש לנו בממוצע 70 צעירים לתקינה של עובד סוציאלי ב-75% משרה. אז לא מדובר על 250-300, ואני גם מקווה שלא נגיע לזה. יש גם הרבה מאוד שונות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז התקינה הלא פורמלית שלכם היא 70 צעירים לעו"ס. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> לעו"ס ב-75% משרה. אלו המספרים ביתד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, ביתד. << אורח >> אלונה אילת: << אורח >> אז נכון שיש רשויות שיש להן רשימות המתנה, אנחנו לא אוהבים את זה, אבל לא מדובר על עו"ס יתד שמלווה 250 צעירים, כי יש הרבה צעירים שמעורבים גם בתוכניות השונות. היה לי חשוב להגיד את זה. אני מבינה את הסוגייה הזאת בהעברת כספים נקודתית עכשיו בפתיחת המסגרת של החצר הנשית. אני לא חושבת שצריך לצבוע את כל המנגנון של פתיחת המסגרת באירוע הנקודתי שקורה עכשיו בחיפה, ואנחנו נטפל באירוע הזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה, אני אסכם. << אורח >> יאיר רגב הס: << אורח >> יש פה את נציגת החוט המשולש. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתם צריכים להירשם לדבר כי זה לא מופיע לי. אבל תגידי כמה מילים, אם הגעת עד הלום אנחנו לא נחסום אותך. תציגי את עצמך. << אורח >> מירי קדר: << אורח >> קוראים לי מירי קדר, אני רכזת טיפול וכרגע מנהלת את המרחב הפתוח של החוט המשולש. זה מרחב שנמצא במרכז העיר בירושלים, ויש לנו נערים וצעירים מגיל 14-25 שמשוטטים ברחוב ומגיעים אלינו לקבל מענים הומניטריים וסוציאליים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> איפה אתם יושבים פיזית? << אורח >> מירי קדר: << אורח >> במרכז העיר בירושלים. יש לנו את רצף המענים גם לנוער וגם לצעירים. אני פחות אדבר על העניין של התקציבים והכספים, אלא יותר דוגמאות מהשטח. מה שאנחנו שמים לב זה שההפרדה המוחלטת בין הגילאים של הנוער לצעירים זה משהו שהוא מאוד מקשה גם על המצב הנפשי של הצעירים, הם מגיעים לגיל 18 ומרגישים שהפקירו אותם, שאף אחד לא נלחם עליהם כרגע. מצפים מהם להיות מבוגרים אחראים כשבעצם עד עכשיו הם היו במסגרות, ברחוב, בלי אף מישהו מבוגר שאחראי עליהם. אנחנו ישבנו עם אלונה ובאמת הרגשנו שהיית שם בשבילנו גם, אבל באמת ההפניה של הצעירים ליתד היא לא פשוטה, גם רשימות ההמתנה, גם הצורך של הצעירים להיות מאוד מחויבים לתהליך, הם צריכים להגיע פעם בשבוע לפגישה. בעצם כל קצה הרצף לא כל-כך נעזר בתוכנית יתד וזה משהו שמאוד חסר לנו. אני אגיד שגם העניין של השלטרים הוא נושא שהוא לא פשוט בכלל. אנחנו בכל פעם מקבלים צעירים שנמצאים ברחוב ואין לנו לאן להפנות אותם, אין מספיק מקום במסגרות. גם בריאות הנפש יושבים בין הכיסאות, יש לנו עכשיו צעירה שהיא נפגעת מינית בבית, אח שלה פגע בה, והיא עברה בין כל השלטרים ובאשפוזים לא רצו לקבל אותה, בשלטרים לא רוצים לקבל אותה, והיא ישנה ברחוב והיא באמת מדרדרת למצב של זנות ואין לנו בעצם למי לפנות בעניין. יש לנו הרבה דוגמאות כאלה אבל אני מבינה שנגמר הזמן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה לכולכם. זה לא יהיה דיון אחד וסגרנו, אנחנו נקיים עוד דיון ובעזרת השם נקיים גם אולי סיור שעדי אולי תוביל ונעשה את זה ביחד, לראות בעיניים, כי טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים. אני כן אבקש ממשרד הרווחה את התקציב של תוכנית יתד בשנים 2023-2025 ואת הניצול של התקציב הזה, כולל התוספות, ככל שיש לכם תוספות, לשנים 2023-2025 כולל 2025. אנחנו נקדם בברכה שיח בין תוכנית יתד לבין העמותות לא רק כדי להציג להם אלא כדי ללמוד ביחד ולבדוק מה חסר, מה לא חסר, תוכניות חדשות, לתכנן ולחדש כל הזמן. אז אני מברכת על זה ואני אשמח שתעשו את זה. זו אמירה כללית, לא ירדנו לפרטי פרטים, אבל כן נדרש בצורה ברורה שיתוף פעולה בין משרד רווחה, משרד חינוך, משרד הבריאות כדי לשמור על הרצף, כדי להחזיק את אותו אדם שמתחיל את חייו כילד ומתקדם הלאה, באמת כדי למנוע את הנפילה, ורצון להעצים ולהעלות אותו למעלה כך שבאמת לא יצטרך אף אחד מאיתנו, אף אחד מהמשרדים, אבל צריך להחזיק את זה, כי אנחנו שומעים פה על נפילה בין הכיסאות וחבל. מאותו עניין לאותו עניין, בשמירה על הרצף שהוא קריטי והוא חשוב, כן לגבי שיפור מנגנון העברת התקציב לעמותות, אז נכון אלונה, אמרת פה את הדברים, אבל שמענו גם מעדי שמשרדים אחרים עושים את זה והם מצליחים, והם מקבלים פידבקים מהעמותות, אני אשמח לשמוע גם אצלכם שהייתה עבודה על הנושא הזה. אני כן אגיד לגבי בריאות הנפש. קודם כול אני לא יודע אם אתם יודעים או לא, אבל הג'וינט, ביחד עם ערים בריאות בשלטון המקומי, הוציא חוברת מדהימה, יפהפייה, השיק אותה זמן מה, הייתי בהשקה, של בריאות נפשית בקהילה – המדריך לרשויות מקומיות ברשות מקומית. אמנם הרשות המקומית צריכה להיות שם ולהגיד: אוקיי, אני מוכן לשים תקן של עובד סוציאלי ואז הג'וינט, ביחד עם ערים בריאות, נותן להם גם תקציב וגם רשימה של תוכניות לנושא של בריאות נפשית. זה בעיקר בריאות נפשי קרי לכל הקהילה ופחות התמקמות במקרה הפרטני של בריאות הנפש. אבל זה גם נושא מבורך שכדאי שהערים ידעו על זה, ואני בטוחה שגם הצעירים והצעירות שנמצאים בתוכניות שלכם ומול עינינו יכולים להיעזר בתוכניות הנפלאות האלה. אני מקווה שנצליח להוציא מן הכוח אל הפיילוט – שאני עובדת עליו מאוד קשה – שיהיו תקנים ברשויות המקומיות, שכל תכליתם של התקנים זה בריאות הנפש, גם לפרט שנמצא באותה רשות וגם לרשות עצמה כדי לתכלל את ההכשרות של העובדים כולם בנושא הזה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> תודה ליושבת-הראש על קיום הדיון וגם לצוות הוועדה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו ניפגש פה, אני לא יודעת בדיוק מתי, אני מקווה שבקרוב, לדיון המשך, כולל סיור. תודה רבה לכולכם, יום טוב, בשורות טובות. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:26. << סיום >>