פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 496 מישיבת הוועדה לביטחון לאומי יום שלישי, כ' בחשון התשפ"ו (11 בנובמבר 2025), שעה 11:15 סדר היום: << נושא >> מצוקת תושבי שכונת עזה בירושלים << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: צביקה פוגל – היו"ר חברי הכנסת: קטי קטרין שטרית מוזמנים: שלמה בכר – ממ"ר ציון, המשרד לביטחון לאומי רן חבשוש – ק' אג״מ מרחב ציון, המשרד לביטחון לאומי מיכאל פרנקבורג – רמ״ד אג"מ יועמ"ש, המשרד לביטחון לאומי רבקה ליפשיץ – עו"ד במחלקת ייעוץ וחקיקה (ציבורי-חוקתי), משרד המשפטים שמעון חוג'ה – פרקליט בלשכת המשנה לפרקליט המדינה, פרקליטות המדינה שמואל אוואט – מתמחה, פרקליטות המדינה שירה כהן – מתמחה, פרקליטות המדינה הילה בוסקילה – עו"ד, הנהלת בתי המשפט אדיר שורץ – סגן ראש עיריית ירושלים גלי סער – עוזרת דיגיטל לסגן ראש העיר, עיריית ירושלים שי שמאי גליק – מנכ"ל, ארגון בצלמו יאיר שרגא – מתמחה, ארגון בצלמו מיכל טוקטלי – תושבת רחוב עזה יעקב פטרזייל – תושב רחוב עזה תמר פטרזייל – תושבת רחוב עזה אבישג זוהר – תושבת רחוב קינג ג'ורג' משתתפים (באמצעים מקוונים): אהוד טוקטלי – תושב רחוב עזה מנהלת הוועדה: לאה גופר רישום פרלמנטרי: רויטל יפרח רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מצוקת תושבי שכונת עזה בירושלים << נושא >> << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מכובדי כולם, בוקר טוב. אנחנו התכנסנו כאן הבוקר על פי בקשתה של חברת הכנסת קטי קטרין שטרית. אם היא תגיע זה נהדר ואם לא, בכל זאת נקיים את הדיון כי הוא דיון חשוב מכדי שנוותר עליו. אנחנו הולכים לדבר קצת על מצוקת תושבי שכונת עזה בירושלים, איפה שגר גם ראש הממשלה, ואנחנו מבינים שיש לא מעט מצוקה של תושבים. יחד עם זאת, נזכיר לעצמנו שאנחנו ביום שלישי, כ' בחשוון, 11 בנובמבר 2025. אני אמשיך לספור עד הרגע שארבעת החטופים האחרונים יחזרו, אנחנו 767 ימים מאז אותה שבת ארורה של טבח שמחת תורה ויש לנו שם עדיין ארבעה חטופים: רב-סמל רן גווילי הי"ד, אחד הגיבורים שכשהסיפור שלו יתפרסם נדע באמת כמה הוא עשה ומאיזה אסון הוא הציל אותנו ממנו. שני תושבי בארי, מני גודארד ודרור שצריכים לחזור, והאזרח התאילנדי שעבד אצלנו, גם אותו אנחנו חייבים להחזיר. מכובדיי, האיזון בין הרצון לאפשר להפגנה להתקיים לבין הצורך לאפשר לתושבים להמשיך לקיים חיי שגרה נורמליים ובכלל זה גם את חופש התנועה, זה משהו שאנחנו חיים אותו כל הזמן ואנחנו יודעים שזה גם נפגע לא אחת. יחד עם זאת, מערכות האכיפה השונות מחויבות לאפשר לשניהם להתקיים, ובמקומות שהם מתנגשים מערכות האכיפה צריכות להחליט על סדר עדיפויות, מה יפגע יותר ומה יפגע פחות כדי בכל זאת לאפשר לאיזון הזה להתקיים, אם כי זה לא תמיד צריך להיות שווה. שכונת עזה, בשל העובדה שראש הממשלה חי בה, לא צריכה להיות שכונה שתושביה חיים או מרגישים שהם חיים תחת מצור. גם ככה זה לא כל-כך פשוט לחיות שם עם כל המגבלות, בטח אנחנו לא רוצים לגרום לאנשים שם לחיות תחת מצור. ולכן קיבלתי את בקשתה של קטי קטרין שטרית לקיים את הדיון הזה כדי שבאמת ביחד נוכל לגבש פתרונות או המלצות ולהעביר אותם לגורמי האכיפה השונים כדי לאפשר גם לתושבים לקיים חיי שגרה נורמליים וגם לאלה שרוצים להפגין – לקבל את זכותם להפגין. הדיון הזה יימשך עד השעה 12:30. קטי קטרין שטרית, בבקשה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כל תודה רבה לך. אני חושבת שאני מדברת בשם התושבים שנמצאים כאן. אני מגיעה יום אחרי סוכות ללשכתי, פותחת את המיילים ורואה את הכותרת המזעזעת הזאת: "שלום חברת הכנסת גברת שטרית היקרה, אני מתחנן" – זה המקור, אני פשוט קוראת את זה כי אני לא רואה כל-כך טוב קטן. "אני מתחנן – נסי להציל אותנו". זאת הכותרת. אי אפשר להתעלם מכותרת כזאת גם אם לא הייתי חברת כנסת. ואז הוא מתחיל: "אני ורעייתי קשישים. גרים ברחוב עזה, שני בניינים ממעונו של מר נתניהו. אנחנו במצור כבר שנתיים. לעיתים קרובות אין לנו אפילו אוכל בבית בגלל שהמשלוח מהסופרמרקט לא יכול להגיע אלינו. הילדים שלנו גרים רחוק ואין מי שיעזור לנו. אבל ביום שלישי, ה-16.9.25, הגענו לשפל חדש. אני אחרי ניתוח והיו צריכים לקחת לי בדיקות דם. הבדיקה בוטלה בגלל החסימה ברחוב. כל הלילה הייתי בצום וגם לא יכולנו לישון כי המפגינים התחילו את הרעש ב-2:30 בלילה. אחר כך הייתי צריך להגיע לבדיקת עיניים במרכז העיר אבל הרחוב היה חסום, ואין אוטובוסים ומוניות ובקושי הצלחנו להגיע. אבל בדרך חזרה היינו צריכים ללכת בשמש ברגל. היינו לגמרי תשושים, ואז השוטרים לא נתנו לי לעבור לבית שלי במחסום שליד מטודלה/הארי. כמעט התעלפתי. הרגשתי ממש רע. התפרצתי על השוטר: למה אני לא יכול להגיע הביתה, לבית שלי? ועם כל המפגינים שעוברים על החוק ומתעללים בתושבי רחביה לא אוכפים את החוק? אז הוא דרש את תעודת הזהות שלי ואיים עלי שיתבע אותי. עכשיו אנחנו כבר שישה ימים בעוצר מוחלט. אפילו לא פותחים לכמה שעות את המחסום כדי שנוכל להצטייד במצרכים לחג." מדובר באנשים שעברו חג בלי אוכל. תקשיב, בלי אוכל. מה קורה? הוא נמצא בזום. אני רוצה להגיד לך שלקח לי שעות לשכנע את האנשים להגיע. אתם יודעים למה? כי הם פוחדים מהמפגינים. הם פוחדים שיתנכלו להם אחרי היום הזה. הם פוחדים מהדיון הזה. יש אנשים במדינת ישראל שמפחדים להגיע לבית שלהם כי אף אחד לא שומר עליהם, כי אף אחד לא אכפת. לי אכפת. אני רוצה להגן על האנשים האלה. יושב פה סגן ראש עיר שלא יכול להגיע לבית שלו ושלא מצליח לנהל אורח חיים נורמלי. אם אתם חושבים שזה נורמלי, אני לא יודעת באיזו מדינה אנחנו חיים. אני רק מסתכלת על האירועים שאירעו במשך כמה חודשים של המפגינים מסביב לביתו של ראש הממשלה, ואת הדיון הזה אני לא מקיימת עכשיו בגלל ביתו של ראש הממשלה. הרי כולנו יודעים מה נעשה סביב ביתו של ראש הממשלה. כולנו יודעים איזה התעללות הם עוברים, ראש הממשלה ורעייתו. אבל אני רוצה להתייחס לאנשים השקופים, לאנשים הפשוטים שגרים ברחוב הזה, ששילמו ממיטב כספם על הבית, שלא מסוגלים לנהל אורח חיים כי לאף אחד לא אכפת. אני עשיתי איזו שהיא בדיקה, רציתי לראות מה נעשה בשנים עברו. כולנו יודעים שבשנים עברו מעון ראש הממשלה בקדנציה הקודמת היה ברעננה. ניסיתי לבדוק מה נעשה שם? אילו דברים נאמרו שם? מה הוחלט שם? שונה לגמרי ממה שאנחנו יודעים. אז רק שתדע לך שלמשל החסימות וההסדרה המשטרתית במעונו של ראש הממשלה לשעבר, אדון בנט. קודם כל, זה היה מרחק הרבה יותר כך שהתושבים באזור יכלו לנהל אורח חיים סביר. בעקבות התלונות של התושבים – תראה כמה התחשבו בהם בקדנציה הקודמת – בעקבות התלונות של התושבים נקבע מתווה משטרתי שהגביל את המחאה ליד ביתו של בנט לשלוש פעמים בשבוע. פה זה יום יום, יום יום, חגים, שבתות – אין שום הגבלה. נחש איזו מגבלה? מגבלת הרעש. גם רעש. אי אפשר אחרי 21:30. אחרי 21:30 אין הפגנות בביתו של בנט. פה מדובר ב-2:00 לפנות בוקר ועדיין ממשיכים את ההפגנות. תראה, אני באמת ובתמים התייחסתי לנושא הזה כאל SOS גדול. נמצאים פה התושבים, הכי טוב לשמוע מהם. אני באמת ובתמים, אין לי שום אינטרס כזה או אחר. אהוד נמצא בזום כי הוא אדם שלא מרגיש הכי טוב שבעולם והוא נורא רוצה לדבר. הוא לא רצה להיות כאן כי הוא אמר: אני מפחד שהתגובה תהיה תגובה אלימה כלפי. אז אולי כדאי שנשמע אותו כי אין יותר טוב מעדות ישירה של אדם שחי את הסבל הזה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, חברת הכנסת קטי קטרין שטרית על הפתיח המאוד חד-משמעי וברור על מה אנחנו הולכים לדון. וכן, אנחנו קודם נשמע את התושבים ואחרי זה נשמע את הגורמים האחרים. אז אהוד איתנו בזום? לא מצליחים להעלות אותו. בואו נשמע את התושבים האחרים בינתיים. בבקשה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> תדבר רעייתו. גילוי נאות – האמת היא שאני לא מכירה אתכם רק המייל שלכם פשוט לא נתן לי מנוח. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בבקשה. << אורח >> מיכל טוקטלי: << אורח >> כפי שהוא כתב לך, סגרו את הכביש. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בבקשה אם תוכלי להציג את עצמך. << אורח >> מיכל טוקטלי: << אורח >> אני גרה ברחוב עזה. אנחנו סובלים באמת הרבה שנים ולא רק בשנתיים האחרונות, זה הרבה שנים. על כל דבר שאנשים רוצים להפגין, הם מפגינים בין היתר גם לידינו. סגרו את הכביש בפעם האחרונה לפני ראש השנה לשמונה ימים. לפעמים סוגרים רק ליום אחד אבל אנחנו לא יודעים, לא אומרים לנו שזה יהיה ליום אחד אז אנחנו לא יודעים אם אפשר להזמין משהו שיגיע אלינו. אם אפשר להזמין סולר או בלוני גז. לפעמים אנחנו מזמינים ולא יכולים להגיע אלינו. אם מתפוצץ צינור, אנחנו פשוט סוגרים את המים בכלל עד שהכביש נפתח עוד פעם, שאנחנו לא יודעים עד מתי זה יהיה, ואז אפשר לקרוא לשרברב שיבוא לתקן. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מה שאת מתארת בצורה מאוד ברורה זה פגיעה בשגרת חיים נורמלית, לא איזה משהו מיוחד. לצאת מהבית למכולת, ללכת למרפאה, לקבל איזה שהוא שירות הביתה – הכל נסגר. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> היא גם אומרת שבשנתיים האחרונות זה נעשה יותר ויותר. << דובר_המשך >> מיכל טוקטלי: << דובר_המשך >> כן, זה נהיה יותר. גם אין אוטובוסים. גם לאנשים שגרים יותר רחוק שהאוטובוסים שלהם עוברים דרך הרחוב שלנו – זו בעיה גם בשבילם. אני יודעת על ילדים שרצו להגיע לבית ספר ונוסעים באוטובוס שעובר דרך הרחוב שלנו, אז הם לא יודעים אם לקחת אוטובוס לשם ולאיזה כיוון. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני מבין מהמכתב או ממה שכתב אישך, בעלך, שגם הרעש באמצע הלילה מפריע. << דובר_המשך >> מיכל טוקטלי: << דובר_המשך >> כן. באמצע הלילה, כל הערב, בבוקר. לפעמים מפגינים נכנסו כמה פעמים ממש לתוך החצר שלנו, אפילו עלו למרפסות של אנשים כדי לתלות כל מיני דברים. זה מפחיד, זה לא נעים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> הבנתי. אני רואה שאתה מאוד רוצה לדבר. << אורח >> אדיר שורץ: << אורח >> ברשותך יושב-ראש הוועדה, אני סגן ראש העיר ירושלים. אני מודה קודם כל לך, חברת הכנסת שטרית, על הרמת הכפפה הזאת. אני מודה לתושבים על הרמת הכפפה מהצד שלהם ועל הכינוס הזה – הוא חשוב מאוד. אני רוצה טיפה להרחיב את היריעה כי אני חושב שחשוב שכל המשתתפים יבינו שכשאנחנו מדברים על פגיעה ברחוב עזה אנחנו ממש לא מדברים רק על תושבי רחביה. אני תושב השכונה בעצמי, אני מכיר את זה מקרוב. רחוב עזה הוא ציר סופר סופר ראשי בירושלים. אין אלטרנטיבה לרחוב עזה להרבה מהתנועה במרחב. כשאנחנו מדברים על פגיעה באוטובוסים, אנחנו לא מדברים על משהו ספוראדי, אנחנו מדברים על פגיעה בקווים מאוד מרכזיים בעיר. יש לי כאן נתונים על פגיעה במאות-אלפי נסיעות נוסע שלא יכלו לעבור ברחוב ומוצאים את עצמם מוסטים למקומות אחרים כולל קווי סטודנטים, כולל קווי תלמידים, כולל קווים הכי חשובים בעיר. חשוב להבין שכשרחוב עזה נחסם, הוא לא נחסם לשעה, שעתיים של הפגנה ואנחנו ממשיכים. הבאתי כאן נתונים – בחודש דצמבר 24, מספר החסימות היה שמונה. סך השעות הכולל, סך הזמן הכולל שרחוב עזה היה חסום בדצמבר 24 הוא 11 ימים ושבע שעות. שליש מהחודש ציר מרכזי בירושלים סגור. עכשיו תגיד שבדצמבר 24, אני כבר לא זוכר מה היה, אולי היה חודש שיא? לא. בינואר 25, 11 ימים ו-14.5 שעות. פברואר 25, חודש קצר – 10 ימים ו-23 שעות. מרץ 25 – 14 ימים ו-22 שעות. שעת חסימה ממוצעת לאירוע – כל פעם שחוסמים את הרחוב מדברים על 22 שעות של חסימה. אנחנו לא מדברים על שעה שעתיים, אנחנו מדברים על 20 ומשהו שעות של חסימה. אני אשמח שאנשי המשטרה, שעושים עבודה מאוד קשה וחשובה בעיר ירושלים ובאמת תודתי להם על כך – יש תחושה שלפעמים החסימה היא לא פרופורציונאלית, לא לכמות המפגינים, שלפעמים זה יכול להיות – היום בבוקר היו שני מפגיעים בצומת. זה לא תואם לטיב ההפגנה ולאופי ההפגנה ולסוג ההפגנה ולנושא ההפגנה. גם לא לשאלה האם ראש הממשלה נמצא בביתו או לא. בחלק מהחסימות האלה אנחנו מדברים על מצב שראש הממשלה ומשפחתו נמצאים בארצות-הברית. אז בסוף באיזונים, שבוודאי הם איזונים מורכבים, בין הצורך של ראש הממשלה ומשפחתו וביטחונו, ויש צורך כזה וברור שראש הממשלה שברור שראש הממשלה ומשפחתו צריכים לחיות בביטחון מלא – קיבלנו תזכורת על זה לפני 30 שנים ושבוע, אנחנו מבינים את זה. מצד שני, זה ברור שצריך לשמור על זכות ההפגנה, שזו זכות קדושה ומקודשת בדמוקרטיה ובאמת אני לא שייך לא לצד הזה ולא לצד הזה, לא פוליטית ולא עניינית. אותי מעניינים תושבי ירושלים, תושבי שכונת רחביה, המשתמשים בתחבורה הציבורית, העסקים שנאנקים, הולכי הרגל. עוד לא דיברנו על הולכי הרגל. אני מבקש להראות לכם, חברי הכנסת, קצת תמונות שאספנו באמת בשיטוט אקראי במרחב של איך נראה רחוב עזה כשהוא לא חסום, ואיך המחסומים והתושבים פה בוודאי מכירים את התמונות האלה מדי יום. אני רוצה שתראו את זה, איך נראית מדרכה ברחוב עזה כשהרחוב לא חסום, עם המחסומים שזרוקים ברחוב. איך אישה עם עגלה, איך אימא עם עגלה, איך אבא עם עגלה יכולים להסתובב ככה? אני רוצה לספר לכם על פעם אחת שהלכתי ברחוב עזה עם חבר שלי אבי, שמתנייד בכיסא גלגלים, פעיל ארוך שנים בתחום המאבק למען המתניידים בכיסאות גלגלים, ואת הבושה שהייתה לי כשהיינו צריכים לחזור 100 מטרים אחורה כי לא יכולנו לעבור ברחוב והמחסומים האלה מאוד כבדים. זה לא המחסומים שרואים בקטנה, זה מחסומים מאוד כבדים. הסיטואציה הזאת לא יכולה להימשך. החסימות ברחוב עזה חוסמות גם את רחוב הארי, חוסמות גם את רחוב מטודלה, חוסמות את רחוב הרצוג. משהו באזור בין זכות ההפגנה, ביטחונו של ראש הממשלה והזכות של תושבי ירושלים לחיים נורמליים הופר באירוע הזה. אין ספק שהפתרון האולטימטיבי בעיניי הוא חזרה של מעון ראש הממשלה לרחוב בלפור, שהוא אמנם בשכונה אבל הוא הרבה יותר צדדי או ליישום של החלטות ממשלה קודמות בנושא שזה להקים מעון ראוי לראשי ממשלה בישראל כאן, בירושלים הבירה. אגב, יש לזה חשיבות לאומית אדירה. כשביידן הגיע לארץ לפני שנתיים, אירחו אותו בתל-אביב במלון "קמפינסקי". המחשבה שאנחנו נארח בתל-אביב ראשי ממשלות ונשיאים זרים, זה נראה לנו הגיוני? צריך לארח אותם כאן, במעון רשמי וראוי לראש הממשלה ובירת ישראל, שצריך גם להתחשב במרחב ולאפשר את כל צורכי החיים של תושבי ירושלים. עוד פעם – תודה רבה על הדיון, ותודה לתושבים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה לך, אדיר, על המילים החשובות האלה. יש לנו את אהוד בזום. שלום אהוד. שומעים אותך ורואים אותך. תודה. << אורח >> אהוד טוקטלי: << אורח >> אז קודם כל, תודה רבה לכולכם. אני לא יודע אם יש לי הרבה מה להוסיף על מה שכתבתי ומה שחברת הכנסת - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אהוד, אני אגיד לך מה חשוב – חשובה לי ההרגשה שלך ולא מה שכתבת. מה שכתבת הוקרא כאן בצורה מאוד ברורה. רעייתך גם נתנה לנו לחוש קצת מהתחושות שלה אבל לי חשוב לשמוע מה ההרגשה שלך, איך מרגיש תושב בגילך, במצבך, ברחוב עזה? << דובר_המשך >> אהוד טוקטלי: << דובר_המשך >> אני אגיד לך פשוט – הייתה נקודה בזמן שפשוט הרגשתי ייאוש. אף אחד לא ענה לנו, גם לא ראש העיר. ענו לנו איזו תשובה מתחמקת. במשטרה לא התייחסו, כולם מגלגלים את זה מהאחד לשני. בשלב מסוים, אני רוצה להגיד לחברי הוועדה, לא שזה רלוונטי – אני דור שביעי בירושלים, והתחלתי לשקול לברוח מהעיר, למכור את הבית ולעבור לגור בגולן. פשוט הרגשנו שאנחנו חיים במקום – איך נוסח - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני לא אוהב לשמוע את זה אבל כמי שחי בגולן – תשמע, זה לא מקום כל-כך רע. << דובר_המשך >> אהוד טוקטלי: << דובר_המשך >> אני יודע, יש לי בן שם. אני רוצה רק לומר שאני מרגיש שזה לא צודק שאדם נורמלי ששירת במילואים, עשה צבא, משלם מיסים, לא עובר על החוק, צריך לברוח מהבית הפרטי שלו לעיר אחרת? בגלל מה? לא הבנתי. אני מאוד בעד זכות ההפגנה, כל הכבוד, אבל אני נגד זכות האלימות. אני לא מכיר כזאת זכות בשום – נדמה לי שבפדרליסט לא כתבו כלום על זכותו של האדם להיות אלים. זה לא חלק מהדמוקרטיה, והם מאוד אלימים. סבלנו ממש מאלימות פיסית בהרבה מהקטעים האלה שתוארו פה. פשוט נכנסו לנו לחצר וכשביקשנו מהם לצאת, הם הגיבו באלימות. מה אני אגיד? זו פשוט אלימות. תראה, אם הייתי צעיר ב-20 שנים אולי לא הייתי מרגיש ככה אבל גם הילדים גרים רחוק וגם אנחנו בסך הכל זוג לא נורא קשישים אבל כבר לא צעירים, אני לא כל-כך בריא והתחלתי להרגיש שזהו, זה הסוף. מה אני אעשה? זאת התחושה. זאת תחושה לא טובה. אני יודע מה? אני אמור לחיות במדינה חופשית, דמוקרטית. אני לא יודע, אני לא רוצה להתפלסף אבל התחושה הייתה קשה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> התחושה שלך, כפי שאתה מתאר אותה פה, היא המסר החשוב ביותר, יותר מכל מילה שכתבת. << דובר_המשך >> אהוד טוקטלי: << דובר_המשך >> אני רוצה להודות לך. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני רוצה להודות לך על האומץ לעלות וכן לומר את הדברים וכן לחשוף בפנינו את תחושותיך. תודה. << דובר_המשך >> אהוד טוקטלי: << דובר_המשך >> סוף סוף מישהו שומע. מישהו שומע אותנו, שאנחנו לא זרוקים בשטח ואין עניין לציבור אם אנחנו חיים או מתים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> פה התודה מגיעה לחברת הכנסת שטרית. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אי אפשר היה להתעלם מהמייל שהוא שלח. אני לא רציתי להקריא את הסוף של המייל שלו אבל הוא כתב דבר שאותי זעזע. הוא אמר: "ההפגנות האלה והאלימות שאני חש מהמפגינים, אני לא מבין איך זה מקדם את החזרת החטופים? אני מתפלל להצלתם שלוש פעמים ביום. אם אקבל התקף לב ברחוב הזה, זה יביא לחזרתם? זה ממש לא רק עניין אישי שלנו. יש הרבה מאוד שכנים שרובם קשישים, שסובלים כמוני." אני רוצה להגיד לך שניסינו לבדוק. צלצלנו למספר אנשים, מעטים והנה, אתה רואה גם שמעטים הסכימו. רובם פוחדים. תקשיב, אנחנו חיים בעיר הבירה, ברחוב שנחשב ליוקרתי, כל השכונה נחשבת ליוקרתית. אנשים מפחדים לדבר על הקיום היום-יומי שלהם. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני רואה שיש לנו פה עוד כמה תושבים אז בואו נשמע גם אתכם. בבקשה. אל תתביישו. << אורח >> תמר פטרזייל: << אורח >> אנחנו עלינו לארץ לפני 40 שנים. הגענו לארץ, התחנכתי על ערכי הציונות, רצינו לעלות לארץ כדי לבנות ולהיבנות בה. אבל חמש השנים האחרונות זה ממש סבל. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כמה שנים אתם גרים בשכונת עזה? << דובר_המשך >> תמר פטרזייל: << דובר_המשך >> 35 שנים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 35 שנים בשכונה הזאת, טרום ביבי. << דובר_המשך >> תמר פטרזייל: << דובר_המשך >> כן, טרום ביבי. לאט לאט, ובאמת אני מסכימה עם כל מה שנאמר פה, שאנחנו מרגישים עצורים. זו הרגשה כל-כך לא נעימה. והמשטרה והמשמר האזרחי וה - - - יש אנשים מאוד טובים שאכפת להם ויש טיפוסים אחרים שבאמת לא מתנהגים בנימוס ובהתחשבות. לפני כשנתיים בתי עברה ניתוח קיסרי אחרי לידה ולא הרשו לה להיכנס לבית שלנו. היא הייתה צריכה ללכת ברגל ואני רציתי לבכות. אמרתי: איפה הנשמה היהודית? יש הרבה מקרים אישיים שלא אחזור עליהם אבל זאת המציאות שלנו. אני שמחה שבדמוקרטיה יכולים להפגין. אני שמחה שיש הפגנות ויש ביטוי אבל כמו שכאן נאמר, צריכים משהו אחר. אני לא פוליטיקאית, אני לא יודעת לתת עצות אבל אנחנו סובלים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יש פה איזה שני פוליטיקאים שמנסים למצוא לזה איך שהוא מענה. תת-ניצב שלומי, בבקשה. << אורח >> שלמה בכר: << אורח >> אני מפקד מרחב ציון. בתפקידי הקודם הייתי מפקד בתחנת מוריה. מפקד תחנת מוריה הנוכחי, נבצר ממנו להגיע לדיון הזה אבל אני מכיר היטב את המורכבות שיש ברחוב עזה. בסופו של דבר המורכבות הזאת מוטלת בעיקר לפתחנו, כמשטרת ישראל, שאחראית גם לאפשר את חופש הביטוי, וזה אני אומר מצב דברים שברחוב עזה אין מקום ייעודי שנקבע כמקום קבוע לקיום הפגנות. כל פעם אנחנו נדרשים אל מול קבוצת מפגינים כזאת או אחרת למצוא איזה מקום שהוא יעמוד איך שהוא במבחנים של מחאה אפקטיבית וגם מניעת שיבוש החיים ושגרת החיים ברחוב עזה. אני רוצה לומר בפתח הדברים שאי אפשר להתווכח עם תחושות של תושבים ואני ער לזה ועשיתי לא מעט דיונים גם בתפקידי הקודם עם תושבים ותושבי השכונה על מנת לראות איך אנחנו יכולים להקל על – אי אפשר להגדיר את זה אחרת אלא כסבל של תושבים. נכון, סגן ראש העיר הציג פה מחסומים שפרוסים שם באופן קבוע ואנחנו נמצאים בימים אלה בדין ודברים להצבת אמצעים קבועים שייתרו את המחסומים שמוצבים בצדי הדרך. בסופו של דבר, אנחנו נמצאים שם כי בית ראש הממשלה, גם אם ראש הממשלה נמצא בו או לא נמצא בו או נמצא בחו"ל, בסוף זה המעון הרשמי כרגע, בהיעדר הבית בבלפור, עד שיחזור לשימוש מלא. אנחנו נערכים להגן על המעון הזה, בהתאם לשיתוף פעולה שיש לנו עם השב"כ על מנת שמפגינים לא יוכלו להגיע עד פאתי הבית ולממש את המחאה שלהם בקרבת הבית, דבר שהם יכולים לעשות אותו ואנחנו כמשטרה לא יכולים לאפשר אותו מטעמי ביטחון. יחד עם זאת, אני אפילו מקבל ווטסאפים מתושבים באופן אישי כשמתרחשות איזה שהן בעיות נקודתיות, שלא מאפשרים לתושבים להיכנס או לצאת או להזמין והדברים נפתרים בו ברגע. הפתרונות שאנחנו הצענו – ברגע שאנחנו יודעים על הפגנה שאמורה להתקיים מראש, אז אנחנו מודיעים בקבוצת הווטסאפ של השכונה שהרחוב ייסגר בטווח שעות כזה או אחר. אני מניח שעל מה שאנחנו מדברים עכשיו זה על מחאה שבמהלכה הרחוב נסגר נדמה לי לשלושה ימים, שזו הייתה מחאת החטופים בימים של ערב ראש השנה, ששם הרחוב באמת נסגר למספר ימים. עד שביום שישי, יום או יומיים לפני ערב ראש השנה, קיבלנו החלטה שלא ניתן להשאיר את הרחוב סגור יותר ופעלנו גם בכוח מול אוכלוסייה מורכבת מאוד. פינינו את האוהלים שהוקמו שם ופתחנו את הרחוב, ומאז הוא לא נסגר לימים שלמים אלא רק לנקודות זמן של הפגנות או מחאות נקודתיות, וזו השאיפה שלנו. המקום האולטימטיבי כרגע שאנחנו מאפשרים מחאה ברחוב עזה זה אפילו לא בצומת. זה מקו הצומת, מקו מעברי החצייה כלפי מעלה, ואז הרחוב נסגר בהתאמה. אנחנו משתדלים להשאיר את הצומת פתוח כל הזמן אבל קו ה-100 מטר שבין עזה-ברלין לעזה מתודלה חייב להיות סגור בכל מחאה מטעמי ביטחון. הוא חייב להיות סגור, ולא משנה איזה מפגינים, מאיזה צד מפגינים, וזה על-פי תיאום עם השב"כ. אני חושב שזה גם קיבל החלטה של בית המשפט. אנחנו משתדלים מאוד למצוא את האיזונים המתאימים ולהקל על חיי התושבים שם. אני באמת מבין את מה שאתם אומרים. אני חוויתי את זה בלא מעט פעמים. גם כשהייתי מפקד תחנת מוריה, אני אומר את זה פה על השולחן, באיזה יום שישי אחד, גם כשישבתי עם המשפחה שלי ואכלתי את ארוחת השבת, פתאום קיבלנו איזה דיווח שמפגינים הפתיעו והתחילו להיכנס מכל מיני פתחים לרחוב עזה, ממש בקרבת הבית. ואז אנחנו גם מארגנים את הכוחות כמה שיותר מהר ומרחיקים אותם ותופסים את אמצעי ההרעשה. אנחנו לא ניתן שאזרחים, לא משנה אם מפגינים מצד או זה או צד אחר, יפרו את החוק ויגיעו למקומות שאסרנו שהם יגיעו, ובטח יפעילו אמצעים רועשים שלא על-פי החוק או על-פי התקנות. אני ער למה שאמרת חברת הכנסת שטרית, לגבי מה שהיה ברעננה - - << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> מתווה. המשטרה יצרה מתווה. << דובר_המשך >> שלמה בכר: << דובר_המשך >> אנחנו בדיוק בימים אלה מתכוונים ליישם את המתווה הזה גם כששלוש פעמים בשבוע, עם שעות ברורות מתי מותר - - << אורח >> אדיר שורץ: << אורח >> יש מתווה לרחוב עזה, הוא לא נאכף. יש לי פה מסמך: תנאים לקיום אירועים באזור בסמוך לשכונת רחביה בירושלים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מי הוציא את המסמך? << אורח >> אדיר שורץ: << אורח >> לא כתוב לי מי חתום עליו אבל זה נראה רשמי. << דובר_המשך >> שלמה בכר: << דובר_המשך >> יש מסמך שהוצאנו עכשיו. << אורח >> אדיר שורץ: << אורח >> לא עכשיו. זה מסמך מלפני מספר שנים. הייתה עתירה של מפגינים בבלפור. אני מקריא: :"מיקום המחאה – לא תתקיים מחאה מול או בסמוך לביתו הפרטי של ראש הממשלה שברחוב עזה בירושלים. המחאה תתקיים באזור שבין רחוב עזה 18 ועד כיכר פריז. מועדי המחאה: באמצע השבוע – מהשעה שבע. ביום שבת – מצאת השבת. כחלק המאמצים לאפשר את חופש הביטוי תוך שמירה על קו החיים התקין, יש להקפיד על קיום הוראות - - - מאוד דומה למה שתיארת. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אנחנו רק לא יודעים מי הוציא את המסמך הזה. << דובר_המשך >> אדיר שורץ: << דובר_המשך >> זה הוצג בבג"ץ 3524, "הדס" נגד משטרת ישראל, עתירת המפגינים. << דובר_המשך >> שלמה בכר: << דובר_המשך >> זה בג"ץ שאנשי "הדס", מנהיגי המחאה, הביאו אותנו לבית המשפט על מנת לייצר מתווה. המחאה רצתה להגיע קרוב יותר לבית ראש הממשלה, ובסופו של דבר הוחלט שאנחנו מרחיקים אותם עד עזה, אבל זה לא סותר כרגע את הסבל של הדיירים כי - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> שלומי, לאיזה כיוון אנחנו הולכים? << דובר_המשך >> שלמה בכר: << דובר_המשך >> כרגע, ממש בימים הקרובים יהיה מתווה של לאפשר מחאה שלוש פעמים בשבוע בשעות תחומות. אנחנו נאכוף את חוק הרעש בקפדנות. אגב, עשינו את זה גם עד עכשיו. עד 21:30, כל אמצעי ההרעשה המורכבים, אנחנו לא מאפשרים את זה. עד שעה 23:00 בלילה מותר להקים רעש עם הגברת קול באמצעות קולן, ומשעה 23:00 בלילה כמובן אנחנו - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מה הסנקציה למי שמפר? << דובר_המשך >> שלמה בכר: << דובר_המשך >> מי שמפר עוכב בעבר וגם היום יעוכב לתחנה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> הוגשו כתבי אישום? הרי פרצו את המחסומים שלכם, פגעו בשוטרים. ברגע שאמרת את המשפט הזה, אמרת "הפגנה אפקטיבית". זה הזכיר לי מי שאמר את זה. אנחנו יודעים שאין בזה אפקטיביות כי הרי בסך הכל הכללי - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אין דבר כזה שנקרא "הפגנה אפקטיבית". מה זה הפגנה אפקטיבית? שאנשים לא יכולים לצאת מהבית? << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> זה מה שהוא אמר. שלומי אמר את זה ולכן נחרדתי לרגע כי אני מסתכלת על חוק-יסוד - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> שלומי, מה אנחנו מתכננים? בואו נתקדם. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה להבין האם אנחנו - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אנחנו לא יכולים להעביר עכשיו חוקי-יסוד - - << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, חלילה וחס. האם הפגנה אפקטיבית עומדת באותו משקל של כבוד האדם וחירותו, שזה חוק-יסוד? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא, מה פתאום? << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון? כי בפירוש כתוב שאסור לפגוע בחייו, בגופו, בכבודו. אנחנו כאן מדברים על אנשים שהם חולים, הם לא אנשים בריאים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> שלומי - - << דובר_המשך >> שלמה בכר: << דובר_המשך >> מה שהתכוונתי להגיד זה שבסוף אנחנו לא יכולים לקחת אותם לגן העצמאות, בהפגנה שלא רואים אותה. צריך למצוא איזון. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> שלומי, עזוב את זה. מה הולכים לעשות? אנחנו פה בעניין של פתרונות, לא לחזור אחורה. << דובר_המשך >> שלמה בכר: << דובר_המשך >> מה שאמרתי בשבוע שעבר, שבימים אלה אנחנו מנסחים ביחד עם היועצים המשפטיים את המתווה של שלוש פעמים בשבוע. אנחנו נתלה שלטים ברחוב שמסבירים את זה. בנוסף לכך, בהיבט של האמצעים הפזורים, שזה לא פחות מעיק על התושבים שם, הגדרות שמוצבות שם – אז גם פה אנחנו בימים אלה בדין ודברים עם העירייה להציב שם אמצעים קבועים שיאפשרו לנו לקחת סיכונים יותר גדולים ממה שאנחנו יכולים לקחת היום כי בסוף אם מגיעים מפגינים ואנחנו לא יודעים בשלוף לסגור את הרחוב מול הבית של ראש הממשלה, מבחינתנו זה לא נותן מענה. האמצעים האלה, אני מניח שכבר בטווח של השבועות הקרובים, הם יותקנו שם. ואז אנחנו נסיר את כל המחסומים שנמצאים על המדרכות ונאפשר מעבר חופשי על המדרכות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני רק מבקש שברגע שהדבר הזה יסתיים, ואני מקווה שזה באמת בימים הקרובים, מעבר לפרסום של השעות והימים שבהם מותר, אני מבקש לפרסם את הסנקציות, מה קורה למי שמפר? אנשים צריכים לדעת בפני מה הם עומדים – מעצר, קנס, לא יודע, משהו, שהם ידעו מה זה הולך לעלות להם. אני יודע שאם אני נוסע עם הפלאפון ביד, יש לי 1,000 שקל קנס. אני יודע שאם אני פונה בפנייה שאסור – 750, ואני כבר לא מדבר על הנקודות. גם שם שהסנקציות יהיו ברורות, שלאנשים יהיה ברור מה הם משלמים. משרד המשפטים, בבקשה. << אורח >> שמעון חוג'ה: << אורח >> שלום. אני מפרקליטות המדינה. הלב יוצא לתיאורים הבלתי נסבלים האלה של התושבים. אי אפשר להתעלם מזה. האירוע הוא בעיקר בשדה של המשטרה. המחוז הזה, שמטיל את ההגבלות, הוא זה שאחראי על האכיפה במקום. אנחנו מקבלים בסוף תיקי חקירה האם מותר לאותם אנשים שיבצעו עבירות? אז חלק מתיקי החקירה עוברים לפרקליטות, חלק עוברים לתביעה המשטרתית ומטופלים בהתאם לראיות שנאספות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אתה יודע, אני לא מאלה שתוקפים אתכם, אני מנסה להגיע אתכם לאיזו שהיא שפה. אתם מבינים את הנזק שנגרם פה? איך אמרת? התרגשת גם אתה מהדברים האלה. הרי לא יכול להיות שאחרי זה יוגש איזה שהוא תיק, תוגש איזו שהיא תלונה ואותו בן אדם או אותם אנשים, אחרי רבע שעה הדלת מסתובבת בדרך הביתה. הם יחזרו לעשות זאת פעם נוספת. אם אנחנו לא נדע להחמיר את הענישה כדי לכפות את מה שאנחנו באמת רוצים שיקרה – הוא לא יקרה. אנחנו עושים צחוק מעצמנו. אני אומר "אנחנו" כי זה אתה ואני ביחד, זה לא אתה לבד. אני שואל את עצמי עד כמה באמת אנחנו מתכוונים ללכת הלאה עם העניין הזה? << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אני רוצה להוסיף משהו לדברי היושב ראש. תראה, אתה מעביר את זה למגרש של המשטרה. המשטרה מגישה כתבי אישום. אני יכולה להגיד לך עלי – היו ארבע תלונות, ארבע תלונות של איום על חיי, שבירת שמשה. אני לא מפחדת מהם אבל הם מפחדים. תשמע, לא שמעת בין המילים של הגברת הנהדרת הזאת שעשתה עלייה לארץ ישראל? היא חשבה שהיא באה לבנות ולהיבנות בה. היא אכן בנתה בית אבל היא לא חיה, זה לא חיים. אתה יודע מה הכי הכי מפריע לי? שהם יודעים שאתם לא תעשו כלום. הם יודעים את זה. זו הסיבה שרובם לא רצו להגיע היום. זו הסיבה שכותבים מייל לחברי הכנסת וכותבים "הצילו". בבקשה תביאו בשורה, שאנשים ידעו שהם חיים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> קטי, תודה. אני מכיר את שמעון. אני יודע כמה הוא רגיש לעניין הזה ולכן אני רוצה להבין עד כמה אנחנו מתקדמים בעניין. << דובר_המשך >> שמעון חוג'ה: << דובר_המשך >> אז אני אומר, זה לא שאנחנו לא עושים כלום ומי שיודע או לא יודע – אני לא נכנס למה שאנשים יודעים. כדי שיוגשו כתבי אישום – אי אפשר לתלות את הכל בכתבי אישום. כדי שיוגשו כתבי אישום, דבר ראשון זה באיתור האנשים שביצעו עבירה ברחוב, בשטח. כשהפגנה מאושרת על-ידי המשטרה, גם אם זה גורם לחוסר נוחות משווע ומשבש את החיים של התושבים, הפרה לא בהכרח גוררת עיכוב וחקירה כי למשטרה יש את הסמכות בהתאם לתנאי השטח גם. לא אני צריך לספר על הדברים האלה אבל למשטרה יש את הסמכות להורות על התפזרות, להתריע, והעיכוב והחקירה זה האקט האחרון ביותר שהמשטרה לא נוקטת בו באופן מידי. ולכן לבוא ולהגיד שמלכתחילה לא נעשה כלום – זה לא נכון. בתיקים שמגיעים לפתחנו, הם נבחנים בראש וראשונה לפי חומר הראיות שנאסף בתיק. לפעמים יש ראיות, לפעמים אין ראיות, ובמקרים שיש ראיות אנחנו מגישים כתבי אישום לבית המשפט ומבקשים למצות את הדין עם המפרים. אין הרבה תיקים כאלה וגם לא מגיעים לפתחנו הרבה תיקים כאלה. אבל אני אומר כאן, אני לא יודע אם אני אגיד שאני מציע אבל אם אתם חשים נפגעים, אם נוקטים נגדכם באלימות – תקראו למשטרה. זה השלב הראשון. אני לא יודע אם התלוננו פה למשטרה או לא. זה השלב הראשון, תגישו תלונה למשטרה על עבירות שבוצעו כלפיכם. בהיעדר תלונות, לא נוכל לפעול. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, שמעון. אדוני רצה לומר משהו. << אורח >> יעקב פטרזייל: << אורח >> העברית שלי לא כל-כך טובה אבל יש לי רק שני דברים: האחד, לפעמים מדברים על המצב אבל לא בדיוק מה יכול לתקן את הבעיות. יש לי בעיה אחת, רק בעיה אחת – כל בוקר, משש עד תשע, יש חמש מכוניות של משמר הגבול שעומדות על החניות שלנו ואשתי לא יכולה לצאת כל בוקר כי היא יוצאת בשש. אני לא יכול ללכת לעבודה. אז אנחנו צריכים למצוא את האנשים - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> ששמו את המכוניות בחנייה שלכם. << דובר_המשך >> יעקב פטרזייל: << דובר_המשך >> כן. אז אני הולך לבית של ביבי ומבקש, לפעמים זה לוקח חמש דקות ולפעמים הוא ישן או באיזה מקום. זה דבר שיכול בקלות לא לשים מכוניות. אחד כן אבל מה זה חמש? דבר שני – אתה ביקשת רגישות. היה לי רגש אחד שאני חייב להגיד לכם. אנחנו לפני חצי שנה הזמנו אוכל אבל יש גדר ואי אפשר לצאת. אז האיש עם האופנוע הלך מעבר, עמד על האופנוע שלו וצלצל אלי, בוא תיקח את האוכל. אני עשיתי את זה אבל אני רוצה להגיד לכם, להבדיל אלף אלפי הבדלות – אימא שלי, שהייתה באושוויץ הייתה אומרת שכל פעם שהם רוצים משהו, הם היו צריכים ללכת לגדר לחכות שהאנשים מהצד השני יזרקו להם. אני התחלתי לבכות שאני במצב כזה במדינה שלי. זה אי אפשר. אני נפלתי כמה פעמים כבר מהמחסומים ועכשיו יש דבר חדש – אני מזיז את המחסומים, אני יכול לעשות את זה כי עכשיו כל המחסומים לא קשורים אחד לשני אז אני מזיז ויוצא. אבל המשטרה נמצאת שם, אני בן 80 ואני צריך להזיז את זה והם אומרים שלא. אני לא יודע, זה משוגע קצת. אני אומר שאם רק תעשו כמה דברים, זה ירגיש הרבה יותר טוב. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> חברים, אני לא צריך עדות נוספת, באמת. אף אחד מאיתנו לא צריך עדות נוספת. לא בדקתי אותו מה הוא מצביע, ימין שמאל, חרדי - - << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> גם אני לא. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> - - שום דבר. בן אדם שחי בשכונה, שכל מה שהוא מבקש זה את הזכות לנהל חיי שגרה נורמליים. אני חושב שאין פה אחד מסביב לשולחן שלא מרגיש את הצורך לאפשר לו לחיות חיי שגרה. וכמו שאמרתי במילות הפתיחה שלי – כן, לפעמים על חשבון דברים אחרים, גם לפעמים על חשבון הזכות להפגין. הזכות להפגין זה לא הזכות לאנרכיזם. שלא נתבלבל. יש לי הרגשה שאנחנו לפעמים מתבלבלים. אני רוצה לשמוע בקצרה עוד מספר אנשים אז בואו נעשה את זה תכליתית כי בסוף גם צריך לסכם ולראות איך אנחנו מתקדמים בעניין הזה. רצית לומר משהו גברתי, בבקשה. << דובר >> אבישג זוהר: << דובר >> אני גרה בקינג-ג'ורג'. דבר אחד קטן - - - יש רק שניים, שלושה - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יפה, הערה חשובה. אני מניח שהמשטרה יודעת להתייחס לזה. שי, שני משפטים. בבקשה. << דובר >> שי גליק: << דובר >> יש לי כמה סרטונים של אנשים שעושים יוגה בבוקר וחוסמים את הכביש. כמו שהיא אומרת, 5, 10, 14, 20. אם יש 1,000 אנשים, אני מבין שהמשטרה לא יכולה להתמודד. צריך לעשות כלל – פחות מ-30 או איזה שהוא מספר, המשטרה מפנה אותם. זה לא הגיוני. עוד נקודה שהוועדה צריכה להחליט לתת קנסות. כל מי שחוסם כביש יקבל קנס של 2,000 שקל על-ידי שוטר. בואו נראה כמה אנשים ימשיכו לחסום כבישים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יפה. בניהו, משפט אחד. אין. עוד מישהו רוצה להתייחס לעניין הזה? פרקליטות, בתי משפט? מישהו? << אורח >> אדיר שורץ: << אורח >> חבר הכנסת פוגל, אין פה נציג של משרד ראש הממשלה? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אין. << דובר_המשך >> אדיר שורץ: << דובר_המשך >> אני חושב שהם צריכים לתת תשובות לתושבים מה קורה עם השיפוץ בבלפור. בארבע, חמש שנים השיפוץ לא מתקדם. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אדיר, אתה פעם ראשונה אצלי בדיון. << דובר_המשך >> אדיר שורץ: << דובר_המשך >> נכון. לכבוד הוא לי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> גם לי. סגן ראש עיריית ירושלים לא מופיע אצלי כל יום. יהיה לזה דיון המשך ודיון מעקב כדי שנראה איך הדברים מתקדמים. זה לא יקרה מחר בבוקר, זה ייקח שלושה, ארבעה שבועות אבל זה יקרה כי אנחנו לא יכולים להזניח את זה, ואז יהיה פה כנראה גם מישהו מהמשרדים הנוספים. חברת הכנסת שטרית, מילות סיכום. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אני באמת רוצה להבהיר שהזכות להפגין היא באמת זכות יסוד, היא זכות להפגין. בדמוקרטיה אנחנו יודעים ומכירים את זה ואין לערער עליה. אנחנו גם יודעים שהצורך להגן על האזרחים במדינת ישראל לא פחות חשוב. הוא לא פחות חשוב למנוע פגיעה בחופש התנועה שלהם, בביטחון האישי שלהם, במרחב הצר שיש ברחוב עזה. אני חושבת, ואני עכשיו אומרת משהו לזכות המשטרה – כשאנחנו רואים חברי כנסת שבאים ובכוונת תחילה פוגעים בהם כדי לעורר איזה שהוא סרטון כזה שיוסיף להם עוד קצת – ליבי איתם כשאני רואה אתה דברים האלה. אני אומרת לכם, ליבי אתכם. אני באמת יודעת שאתם עובדים קשה. למשל אצלנו, אני גרה בבית שמש וההפגנות הרבה יותר מרוחקות מהבית שלי, הן קיימות. אני לא יודעת איך הייתי מגיבה אם זה היה מפריע לדיירים ברחוב שאני גרה בו, אני לא יודעת מה הייתי עושה. אבל כנראה שיש מפקד טוב בבית שמש, שמרחיק לכיכר שהיא כמה רחובות מהבית שלי ושם זה לא פוגע באף אחד. הם מפגינים ואחרי חצי שעה הם הולכים הביתה. בדרך כלל זה הקיבוצים שנמצאים מסביב לעיר, אז הם הולכים הביתה אחרי איזה חצי שעה, גג שעה. אבל באמת ליבי יוצא לאנשים שאין להם שום יכולת לדבר. אין להם שום יכולת לבוא אליכם. הרי גם שוטר, שהוא אומר לו: אני רוצה לעבור לבית שלי, הוא אומר לו: אין לך אישור לעבור ומאיים לתבוע אותו. הוא הרי כתב את זה. זה גם משהו הזוי. קודם כל צריך להשאיר להם פתח ולהגן עליהם שהם יגיעו לבתים שלהם כמו שצריך. הם הרבה יותר חשובים מכל דבר אחר. דבר שני – להרחיק את זה. זה קרה ברעננה, למה שזה לא יקרה בירושלים? יש הרבה מקומות בירושלים שאפשר להפגין. לא ביקשתי גן סאקר ולא גן העצמאות ואני לא יודעת עוד איזה גן אבל אפשר קצת להרחיק. לתת איזה מרחב מחיה, שהאנשים האלה באמת יחיו את החיים שלהם בכבוד. אני חוזרת ואומרת שהבעיה היא לא רק אצלכם. היא גם בפרקליטות, שאין כתב אישום אחד. אתה סיפרת שישבת עם המשפחה שלך לאכול וקרה מה שקרה. כולנו ראינו את התמונות המזעזעות של הפריצה. אני גדלתי כילדה על פרות קדושות – משטרה, פרקליטות, בתי משפט. גדלתי על זה שלא פוגעים ולא מפרים את החוק. איך אפשר להפר ככה ואף אחד לא עושה כלום. אמר הנציג של הפרקליטות שתגישו תלונות. אני הגשתי, אני, חברת כנסת הגישה תלונות ולא נעשה עם זה כלום. איום על חיים, הכאה של מפגינה עם הדגל על הראש שלי. לולא היה היועץ שלי שחצץ בינינו, אני הייתי היום עם ראש פתוח, לך תדע בכלל אם הייתי בחיים. כלום לא קרה, למחרת שחררו אותה. שום דבר לא קרה עם זה. אני אומרת שמשהו חולה במערכת. זה לא הגיוני. אם לא יהיה פה רצח, אף אחד לא יירגע? אף אחד לא יירגע? זה כפסע קטן. אני אגיד לך גם מה יגידו אחר-כך, שאנחנו הזמנו את זה על עצמו. כן, זה מה שיגידו, שאנחנו הזמנו את הרצח הבא. אני פשוט קראת רק השבוע שמשרדי קהלת, ואני לא מכירה שם את המשרדים, לא הייתי שם אף פעם, משרדי קהלת שנחסמו, שפגעו באנשים, שעשו מצור ואין כתב אישום. הם יצאו וחזרו בחזרה. מי מבטיח שהם לא יחזרו לסורם? אני באה מתחום החינוך. אני יודעת שכשתלמיד שלי עשה מעשה מסוים והוא נענש, אז עשיתי את הכל מול ההורים, מול ההנהלה כדי שהנושא הזה לא יחזור שנית. פה אין את זה, זה לא קיים. זו הפרה מוחלטת של הסדר הציבורי במדינת ישראל. ואני יודעת כמה קשה לכם. בעיקר בשנתיים האחרונות, אני יודעת שכל השוטרים במדינת ישראל לא ראו את המשפחות, לא את הילדים, לא כלום. שם אין עם מי לדבר, זו ההפיכה האמיתית. אבל אני רוצה שתשמרו על האנשים היקרים האלה שיחיו את החיים שלהם. אני אעקוב אחרי זה. אני אבוא לרחוב, אני אסתכל על השינויים שאתם מדברים, על המתווה. אני מברכת. אם אתם עושים שינוי עם מתווה מוסכם, אני מברכת עליו. אני אשאר בקשר עם התושבים ואני באמת אבדוק שיהיה שינוי באורח החיים שלהם. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אני יודעת שבלפור כרגע לא על הפרק. לפחות תנו פתרון לטווח הקצר. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, חברת הכנסת קטי קטרין שטרית על זה שהעלית את הנושא. בחודש הקרוב נקיים דיון מעקב ונראה באמת מה מתקדם פה. אנחנו רוצים להודות לכם, התושבים. אני חייב להגיד לכם שאני שלוש שנים עורך דיונים כאלה אבל האומץ הציבורי האזרחי שאתם גיליתם חסר מאוד אצלנו. כל הכבוד לכם, גם לכם וגם לדייר שהיה איתנו בזום. משטרת ישראל, מי כמוני יודע כמה אתם עסוקים וכמה משימות יש לכם על הראש. אני מלווה אתכם שלוש שנים, מבקר כמעט בכל תחנה שקיימת ונפגש עם כמה שיותר מפקדים ושוטרים. יחד עם זאת, אנחנו חייבים, אבל חייבים, לתת מענה בדיוק לאותן נקודות שזה לא ייהרג ובל יעבור. זה לא חוקים, זה לא שחור ולבן, זה דברים אחרים. זה סוג מסוים של התחשבות שאנחנו חייבים לתת עליו את דעתנו. הדיון פה לא נערך בגלל ביתו של ראש הממשלה או משפחתו של ראש הממשלה – ממש לא. זה לא מעניין אותי בכלל, אני לא רוצה להיכנס לזה. אני עשיתי את הדיון הזה כי אני חושב שזו זכותם של התושבים לפנות אלי. זאת חובתי לקיים את הדיון הזה כי אני לא יכול לסבול במדינת ישראל בכלל ובירושלים בפרט, אנשים שחיים בפחד. ממה? לא מטיל מאיראן או טיל חות'י או מחבל מתאבד. זו הפגנה, זה אנרכיסטים. אני לא מוכן לשמוע שיש במדינת ישראל תושבים שחיים בירושלים ומיואשים. הם לא מיואשים כי אין הם כסף או כי הם לא מסוגלים ללכת לקנות את כל מה שהם רוצים או כי הם לא יצאו לחופשה בחו"ל בשנתיים האחרונות. הם מיואשים כי הם לא מסוגלים לנהל שגרת חיים נורמלית. זה משהו בלתי נסבל. זה משהו שאני לא יכול לתת לו את ידי ולכן כן, אנחנו נקיים דיון מעקב. וכן, אני רוצה לראות שאתם באמת מפרסמים ימים ושעות שבהם מותר ומינימום של אנשים שיכולים להשתתף בהפגנה כי בפחות מזה, אין שום סיבה בגלל 10 או 5 אנשים לחסום שגרת חיים נורמלית של אנשים. לפרסם גם את הסנקציות. אנשים צריכים לדעת מה קורה למי שמפר את זה, שידעו שזה מה שצפוי להם. אמר פה שי גליק 2,000 שקל? מה זה 2,000 שקל לאנרכיסטים שמסתובבים עם מיליונים? 10,000 שקל למי שחוסם כביש. 20,000 שקל למי ששורף פח. כן, זה מה שאנחנו צריכים לשים לעצמנו. אנשים צריכים להבין שזה לא יעבור בשתיקה. הזכות להפגנה מקובלת עלי, אפילו מתחייבת. אני לא מכיר מה זה הפגנה אפקטיבית. הפגנה אפקטיבית זה שמישהו יקבל התקף לב ולא יצליח לצאת מהבית? זאת הפגנה אפקטיבית? זה באמת פעם ראשונה שאני חש את ההתרגשות שלכם בעניין. זה משהו שאני לא יכול להתעלם ממנו ולכן אם אנחנו לא נעצור את זה כאן, ההפגנות האלה יהפכו להיות יותר אלימות, האנשים ירגישו שמותר להם יותר, וכמו שקטי אמרה לפני רגע – למה אנחנו מחכים? לרצח הבא? אני לא רוצה לחכות לו. אני רוצה לאפשר את הדבר הזה, הפגנות בימים מסוימים ושעות מסוימות ומספר אנשים מסוים כדי שגם הם יוכלו להיערך לזה. הם יבואו ויגידו לעצמם: אוקי, ביום שני בערב בין השעות האלה והאלה, אנחנו בבית רואים סרט. תודה ושלום. אבל לא שזה יפתח להם בהפתעה ולא שזה יסגור אותם לשלושה ימים. זה מסוג הדברים שהם בלתי אפשריים. אני יודע שיש על מי לסמוך, שלומי. אתם חבורה אדירה של אנשים, קצינים ושוטרים מהמעולים שיש. וכדאי שעם ישראל ידע שאתם לא רק יודעים להציל אותו ב-7 באוקטובר, אתם יכולים לאפשר גם שגרת חיים נורמלית בשכונת עזה. תודה רבה. תודה רבה. הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:14. << סיום >>