פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 19 מישיבת הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים יום שלישי, כ' בחשון התשפ"ו (11 בנובמבר 2025), שעה 11:36 סדר היום: << נושא >> החסמים לשילובם של חיילים משוחררים ואנשי המילואים בענף הבנייה << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר מוזמנים: אמיר מדינה – מ"מ ראש האגף להכשרה מקצועית, משרד העבודה רות רוזנצויג – מנהלת תחום מדיניות רגולציה, משרד העבודה נועה ליפשיץ – ר' יח' מילואים, משרד הביטחון עדי אבירם – מנהלת תחום תו"ב ונגישות, מרכז השלטון המקומי רויטל שבירו – מנכ"ל, מכללת שבירו יוני אוחיון – מנכ"ל, רשת המכללות עוגן, ובעלים של מכללת שבירו דורון עזרא – איגוד עובדי הבניין בהסתדרות הכללית יוליה נוביק אלוש – סמנכ"ל, הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבניה בישראל אילן ליאור – בעלי GSB SYSTEMS בילי רובין ויצמן – בעלת חברת B.R יזמות עסקית מיכה כ"ץ – הלום קרב עומר אמסלם – הלום קרב נדב – פעיל חברתי למען הלומי הקרב נכחו באמצעים מקוונים: חגי רזניק – יו"ר הקרן לחיילים משוחררים, משרד הביטחון מוריה ברוט – מנהלת תקומה מנהלת הוועדה: אתי שבתאי רישום פרלמנטרי: רינת בן מוחה, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות << נושא >> החסמים לשילובם של חיילים משוחררים ואנשי המילואים בענף הבנייה << נושא >> << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בשעה הזאת מתקיימת הלווייתו של הדר גולדין, גיבור ישראל, אחרי כמעט 11 שנים שלא השבנו אותו הביתה. ליבנו עם המשפחה. אנחנו זוכרים שיש עוד ארבעה חטופים שלא שבו. כשהתחלתי את המנהג ללבוש חולצות חטופים בכנסת אז הייתי קורא מהדף 200 לא שבו, 150 לא שבו, עכשיו אני יכול להגיד שארבעה לא שבו ואני מקווה שנצליח להביא את כולם מהר ולסגור את האסון הזה, לפחות בצורה שלמה. היום אני לובש את החולצה של דרור אור, זכרו לברכה, בן 49 מקיבוץ בארי. היה אב מסור, בן זוג אוהב, וחבר קהילה מוערך שנחטף מביתו ב-7 באוקטובר במהלך מתקפת הטרור. 208 ימים לאחר האירועים הקשים התבשר לקיבוץ כי דרור נרצח ביום חטיפתו וגופתו מוחזקת בידי חמאס ברצועת עזה. אשתו יונת נרצחה בטבח שארע בקיבוץ ושניים מילדיו, עלמה ונועם, הוחזקו בשבי במשך 50 ימים בטרם שוחררו במסגרת עסקת החטופים. בהודעת הקיבוץ נאמר: דרור אור ז"ל היה חבר אהוב, אב מסור לשלושת ילדיו, יעלי, נועם ועלמה, בן זוג אוהב ליונת, זיכרונה לברכה. הוא ניחן ברוח שיתופית יוצאת דופן, באהבתו לאנשים ובתשוקה לחדש וליצור. הקהילה שלנו שבורה לנוכח הבשורה הכואבת וכאבנו אינו ניתן לתיאור. דן פלג, שותפו של דרור לניהול מחלבת בארי במשך 15 שנים סיפר: דרור היה שותף אמיתי, עבדנו ביחד בראש אחד בסינרגיה ובשותפות מלאה. הוא היה אדם של אנשים, תמיד חיפש שיתופי פעולה. ביחד חלמנו על תוכניות מרחיקות לכת במחלבה אך הכול התרסק. אני איבדתי לא רק חבר ושותף, אלא גם אדם שלא היה שני לו. יהי זכרו ברוך. ארבעה חללים חטופים עדיין בעזה, המשימה לא הושלמה והספירה לא עצרה ולא תעצור עד שכולם ישובו אל חיק משפחותיהם ארצה לקבר ישראל. במעבר חד לדיון, אנחנו עוסקים בסוגיה של החסמים והאפשרויות וההזדמנויות לשילוב של חיילים משוחררים ואנשי מילואים בענף הבנייה. לא צריך להרחיב את הנאום על המחסור בכוח אדם בבנייה והמאמצים של הממשלה, גם מצד אחד להשלים את החוסר הזה בעובדים זרים, וגם ההקטנה בהשתתפות של עובדים פלסטינאים בענף הבניה, הדבר הזה יוצר מחסור. ומצד שני יש דור חדש של ישראלים שרואים בעבודה הזאת עבודה שמכבדת את בעליה, שניתן להתפרנס ממנה בכבוד. אבל צריך לעודד אותם, להכשיר אותם, ולהשקיע בהם. הובא בפניי המשבר הזה וביקשתי שהצדדים יגיעו לכאן ואולי נצליח לפתור ולצאת לדרך טובה. אני יודע שכולם רוצים לעזור וכולם רוצים להצליח ולפעמים זה דו-שיח או שותפות או שפה שצריך לייצר אותה כדי לפתור בעיות. אני רוצה קודם כול מנציגי הממשלה לקבל סריקה וסקירה ואחרי זה מהגופים האחרים. בבקשה. << אורח >> אמיר מדינה: << אורח >> לצורך העניין אני נציג הממשלה? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כנראה. מה נשמע אמיר? << אורח >> אמיר מדינה: << אורח >> אני אפתח ואגיד שלשיטתי, הדיון הזה היה יכול להתייתר אם היינו מחכים סדר-גודל של 3-4 שבועות. כי הנושא כבר נפתר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אין לי גם בעיה לחכות, אתה יודע. אגב, אם היית אומר לי את זה אישית, הייתי עושה את זה. אם היית מרים אליי טלפון ואומר לי: מיכאל, תן לי חודש לפתור את זה – הייתי מקבל את זה. << אורח >> אמיר מדינה: << אורח >> אמרנו לכל השחקנים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אליי לא הגיע מסר כזה. אני אדם של פתרונות ולא של דיונים. אז אם מישהו אומר לי: אני 3-4 שבועות פותר את זה, ואם לא אז נדון. << אורח >> אמיר מדינה: << אורח >> אני אתן סקירה איפה אנחנו נמצאים היום. 283, קורס מנהלי עבודה לחסרי ניסיון. נכון לרגע זה כולל השנייה שאנחנו יושבים פה, החסם העיקרי שכל השולחן הזה דיבר עליו הוא חסם הגיל. אנחנו מחייבים תנאי סף לכניסה לקורס בגיל 24. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה הרציונל של התנאי הזה? << אורח >> אמיר מדינה: << אורח >> שאלה מצוינת, גם אני לא מבין אותו. שאלה שאני לא יודע לתקף בטיעונים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ומה עוצמת הסמכות או הנוהל או החוק שמחייבים את הגיל הזה? ובמי זה תלוי לשנות? << אורח >> אמיר מדינה: << אורח >> אין חוק. זו החלטה שרירותית שהייתה בעבר במנהל. אני מנהל את המנהל הזה על הנייר כבר כמעט שבעה חודשים. אחד מהדברים הראשונים שעשיתי זה קודם כול רביזיה בתנאי הסף לכל הקורסים, לבחון כל קורס מה נדרש, מה לא נדרש, איזה התאמה יש לו לשוק העבודה וכו'. הקורס הספציפי הזה הוא היחיד שנקבע לו תנאי של גיל 24. ואז שאלתי למה? ולא היו טיעונים מקצועיים. התחלנו הליך, אני לא יכול לקבל החלטה בכוחות עצמי, התייעצנו עם ארגונים, התייעצנו עם ועדים, התייעצנו עם כל השחקנים במשק. בדקנו עם המנהל השותף שלנו, מנהל הבטיחות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אמרת משפט: אני לא יכול לקבל החלטה בעצמי. למה לא? << אורח >> אמיר מדינה: << אורח >> על פי רשות האסדרה אני נדרש להליך RIA לכל שינוי שאני מבצע, ותכף נמצאת פה נציגה שתפרט. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש שינויים דרמטיים ויש בקטנה, אתה יודע. << אורח >> אמיר מדינה: << אורח >> אתה צודק. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> וגם לא חייבים שכל אחד שיש לו מה להגיד יכתיב לנו, עם כל הכבוד לכל האנשים שבולמים את העשייה. מה שסביר והגיוני כן, אבל להתעכב על משהו כזה? בוא, אתה המנהל ואפשר להוריד את הגיל ואם מישהו נגד שיסביר למה. << אורח >> אמיר מדינה: << אורח >> אדוני יושב-הראש, כבר הורדנו את הגיל וכבר פרסמתי מכתב אחרי עבודת מטה מסודרת שעשינו לפני שבוע בערך, בקול תרועה וששון, שאנחנו יורדים לגיל 21. וההודעה שהוצאתי לכל הארגונים כדי שזה לא יהיה מכללה אחת כן ומכללה אחת לא, זה צריך להיות שוויוני. תנאי הסף הזה אמור להיות רלוונטי לכל המכללות שמלמדות את כל הקורסים של הכשרה מקצועית. ונכון לעת הזו, הובא לידיעתי לפני מספר ימים שהמכתב שלי יצא בלי סמכות, כנראה, ואני נדרש לבצע הליך. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מי אומר לך דבר כזה? << אורח >> אמיר מדינה: << אורח >> רשות האסדרה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> היא הבוסית שלך. << אורח >> אמיר מדינה: << אורח >> לא, היא לא הבוסית שלי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז מה, היא יועצת? << אורח >> רות רוזנצויג: << אורח >> אני לא מרשות האסדרה. << אורח >> אמיר מדינה: << אורח >> היא גם לא עובדת ברשות האסדרה. << אורח >> רות רוזנצויג: << אורח >> אני רות רוזנצויג, מובילת מדיניות רגולציה ממשרד העבודה. אני יושבת באגף אסטרטגיה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> את יועצת משפטית? << אורח >> רות רוזנצויג: << אורח >> לא, אני מונחית מקצועית על ידי רשות האסדרה ואנחנו רק כפופים לחוק עקרונות האסדרה שהכנסת חוקקה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני הוועדה שאמורה לעודד אסדרה ותהליכי RIA ראויים, אבל אם RIA הופכת לחסם לעשייה אז זה מדאיג מאוד. << אורח >> רות רוזנצויג: << אורח >> אנחנו מדברים על RIA מאוד קצרה של השלמה של תהליך שיתוף הציבור. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל הוא עשה בדיקות לפני שהוא הוציא את המכתב, הוא שאל שאלות, הוא לא הלך ישר. הוא גזר על עצמו לא לפעול בפזיזות. << אורח >> רות רוזנצויג: << אורח >> אמת. אבל כשאנחנו עושים תהליך RIA מסודר אנחנו מוודאים שאנחנו לא מפספסים אף שחקן במערכת. אנחנו לא רוצים להגיע למצב שבו אנחנו נמצאים פה בעוד כמה שנים ויש אנשים ששואלים אותנו למה קבעתם 21 ואין לנו תשובות מבוססות כי לא עשינו תהליך מסודר לפי השלבים שנדרשים. לא מדובר בתהליך ארוך, אנחנו מדברים פה על מספר שבועות, מה שאמיר אמר 3-4 שבועות להשלמת התמונה, תיעוד הדברים בדוח. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני רוצה להכביד עליכם, אמיר אמר בכנות: לא נראה לי הגיוני הגבלת הגיל, אבל לא פעלתי בפזיזות, שאלתי שאלות, עשיתי דיונים, הוצאתי מכתב. << אורח >> אמיר מדינה: << אורח >> וקיבלתי חוות דעת של השטח. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> למה לבטל מכתב כזה? למה לבלום אותו ובאיזו סמכות? << אורח >> רות רוזנצויג: << אורח >> אני לא ביטלתי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מי אתם בכלל שיש מנהל אגף שעשה תהליך, ועל עניין שולי – זה ממש נושא שולי, גיל בין 21 ל-24 – זה לא שהוא עשה איזה משהו - - - << אורח >> רות רוזנצויג: << אורח >> למה 21? למה לא 18? למה להגביל בכלל? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כי צריך לעשות צבא ושירות לאומי ושירות אזרחי. << אורח >> רות רוזנצויג: << אורח >> אבל למה בכלל להגביל? אין לנו עוד שום קורס, כמו שאמיר אמר, אין עוד קורס אחד שמוגבל לגיל 24. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז אל תגבילי אבל אל תבלמי. תגידי לו בסדר, יצא המכתב, אנחנו נמשיך לבדוק ואולי גם נבטל את 21. אבל לא לעכב עשייה בגלל תהליכים על סעיף כל-כך שולי. << אורח >> רות רוזנצויג: << אורח >> אנחנו כפופים לחוק, אנחנו לא יכולים לא לעשות את זה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אין חוק שכתב שאסור למנהל אגף להוריד את גיל פקחי הבניה מ-24 ל-21. אם היה חוק כזה, הייתי אומר שהוא פושע. << אורח >> רות רוזנצויג: << אורח >> אין חוק כזה, אבל יש חוק שמחייב אותו לבצע תהליך ולשקף אותו לציבור באופן הסדור. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תהליך על דברים בסדרי עולם ובסדרי גודל ראויים. << אורח >> רות רוזנצויג: << אורח >> כל הסדרה. זה חוק עקרונות האסדרה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה לא, זו כבר התאהבות במשפטיזציה. << אורח >> רות רוזנצויג: << אורח >> אני לא משפטנית. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל את מתנהגת כמו משפטנית. את לוקחת לך סמכות שאין לך. יש הפרדה בין תפל לעיקר. יש הפרדה בין אדם ששיבש מערכות או נוהגים או כללים שנקבעו בדין ועושה מה שהוא רוצה. אבל קורס אחד על גיל אחד וכשאף פעם לא הייתה הגבלת גיל. והוא אומר לא 24 אלא 21, ואומרים לו תעצור. למה לעצור? מישהו נפגע בשטח. << אורח >> רות רוזנצויג: << אורח >> כי אנחנו צריכים לוודא שהורדת הגיל לא פוגעת באינטרס מוגן אחר, זה האירוע. גם מי שקבע את 24, אנחנו רוצים להאמין שהוא פעל. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז למה זה לא נגמר? למה זה בא לוועדה הזאת? אם יש יעילות אז הייתם בתוך שבוע גומרים את זה. למה זה צריך להגיע לוועדה הזאת? למה הנושא הזה באוויר חודשים? אם זה נושא כזה קטן ופשוט, כפי שאת אומרת, ושהיית יכולה לגמור אותו, אז למה זה צריך להתעכב חודשים? << אורח >> רות רוזנצויג: << אורח >> הנושא הגיע אלינו לפני מספר ימים ומהרגע שהוא הגיע אלינו כבר יצאנו, מחר הוא נמצא בוועדת מכרזים של המשרד כדי לבצע סקירה בינלאומית ולבדוק שאנחנו עושים פה משהו שהוא נכון. יושב-הראש שאל בתחילת הדברים, ובצדק, למה זה מוגבל ל-24? אין לנו תשובה מקצועית כי לא נעשה תהליך מקצועי כזה בעבר. ומהסיבה היום אנחנו רוצים לבסס את זה מקצועית ולדעת שאנחנו יודעים למה אנחנו מורידים את זה ולאיזה גיל? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז מתי אתם תגידו לו שאפשר? << אורח >> רות רוזנצויג: << אורח >> א' הוא יעשה את העבודה. אנחנו רק שם כדי לוודא שזה קורה באופן הנכון, שזה עובר להיוועצות עם רשות האסדרה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תחזרי על השם שלך. << אורח >> רות רוזנצויג: << אורח >> רות רוזנצויג. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני אוהב תשובות פשוטות, לא תשובות של פרנץ רוזנצויג. << אורח >> רות רוזנצויג: << אורח >> אני מור יוסף מהבית. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מור יוסף זה עוד יותר טוב. של מור יוסף מהביטוח הלאומי? << אורח >> רות רוזנצויג: << אורח >> גם וגם וגם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> פרנץ רוזנצויג היה אחלה פילוסוף, היו לו דברים מדהימים. אבל אני שואל אותך מתי הוא יקבל אוקיי ממך? לא תשובה של פילוסופית. << אורח >> רות רוזנצויג: << אורח >> הוא רק עושה את העבודה בצורה סדורה, בהיכרותי עם עבודות מהסוג הזה, זה משהו שצריך לקחת לו שבועיים-שלושה, גג חודש. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> למה? << אורח >> רות רוזנצויג: << אורח >> כראייה לרצינות שלנו ולרצינות זה שזה הולך להיות מהיר, אנחנו אפילו לא מעכבים את זה לתוכנית האסדה של 2026 וזה כבר ייכנס כתיקון לתוכנית האסדרה של 2025. הרצון הוא לסיים את זה כמה שיותר מהר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז הוועדה יודעת שאת מגבה אותו שבתוך שלושה שבועות הוא יסיים כמו שצריך? << אורח >> רות רוזנצויג: << אורח >> בתקווה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל למה התחלנו מהיום לספור את שלושת השבועות? למה לא לפני חודשיים ספרנו שלושה שבועות? << אורח >> רות רוזנצויג: << אורח >> זה הגיע אליי לפני מספר ימים. << אורח >> אמיר מדינה: << אורח >> לא הובא לידיעתם. אני רוצה להגיד עוד פעם, אני פעלתי בתום לב וכנראה בצורה שהייתה נדרשת בדיקה. כבר עשינו את כל העבודה ושחררנו את המכתב החוצה. כשיצא המכתב התברר שאנחנו נדרשים לבצע RIA. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה פעלת נכון. << אורח >> אמיר מדינה: << אורח >> אני עדיין חושב שכן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אל תרגיש רע, זה נושא קטן וטיפשי ורצת קדימה לעשייה ולא לבלום הכשרות. ואם מישהו רוצה לתקן גיל בתהליכים, שיעשה תהליכים ולא יפריע לפעילות. יגיד שזה הקורס האחרון עם הכלל הזה, אנחנו נעשה RIA ובעוד שלושה חודשים נגיד לך מה הכלל הרגיל. לא לבלום עשייה, לא בגלל שאתה בודק משהו, מישהו צריך להמתין בבית, זה לא תקין. אבל אתה פעלת נכון. ואם היית פועל על משהו מושחת או לא ראוי או מוגזם או לא מידתי, הייתי נוזף בך. אבל להגיד שהקורס הזה יהיה ל-21 ולא ל-24 זה סביר למנהל. אם אתה כמנהל אין לך סמכויות, אז מה אתה? מה אתה יכול להחליט בעולם אם את ההחלטה הזאת אתה לא יכול לקבל? << אורח >> אמיר מדינה: << אורח >> אין לי אלא להצטרף למה שאדוני אומר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז סבבה, בואו נתקדם ולא נתבוסס בצער שלנו. שלושה שבועות התהליך הזה נגמר ואז יתחיל קורס? << אורח >> אמיר מדינה: << אורח >> קורסים ברבים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יופי. עוד נציגי ממשלה שנמצאים פה ורוצים להגיד משהו? << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> אני, נועה ליפשיץ, משרד הביטחון. א' אני מברכת מאוד על שיתוף הפעולה הזה. אני חושבת שבדגש על השנה האחרונה עשינו הרחבה מאוד גדולה של הכשרות מקצועיות. אנחנו רואים שהרבה מאוד חיילים משוחררים מעדיפים ומחפשים את המסלול הזה על פני מסלולים אחרים. אנחנו רואים פחות אנשים שהולכים למכינות לאקדמיה, מחפשים משהו קצר ועכשווי יותר. ביחד עם משרד העבודה אנחנו פועלים בנושא. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש ביקושים? באיזה היקף בערך? << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> יש ביקושים. אני יכולה להגיד שהיום אנחנו עושים בסך הכול 250 הכשרות בשנה, כיתות של הכשרות מקצועיות. וביחד עם אמיר אנחנו מנסים להכניס מקצועות נוספים שהיום אין אותם כמו לדוגמה כל הרפואה המשלימה, בטח בעת הזאת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש מחסור במטפלים, עולם שלום של טראומה ופוסט טראומה שצריך הכשרות. << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> נכון, וזה מקצוע שלם שאין היום רגולטור בנושא. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה תמשיך להכשיר, גם אין רגולטור על מי מתכנת והייטק עושה כסף. אין רגולטור על מאמן אישי ויש בכל המדינה מאמנים. אתה תכשיר ואחרי זה נדאג לרגולציה. לא להתאהב ברגולציה. << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> אני מבקשת מהוועדה שני דברים, אנחנו כבר יושבים פה היום, אז לא להיצמד לגיל 21, אלא לחייל משוחרר לפי ההגדרה בחוק. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> נכון כי הוא יכול להיות 20. << אורח >> אמיר מדינה: << אורח >> שמעתם מה נאמר פה, השאלה היא למה 21? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז לא, חייל משוחרר מצבא. זה או שירות לאומי או צבא. זה יכול להיות 20. או לא גיל, או בוגר או עדיפות לאנשים האלה. << אורח >> אמיר מדינה: << אורח >> אתה בודק כישורים, הגיל לא רלוונטי ובגלל זה – זה המהלך. להוריד את זה לגיל 18 כמו כל הקורסים האחרים שאנחנו מובילים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אגב, יכול להיות שאדם ימצא את עצמו בצבא כעתודאי מפקח על בניה או לא יודע מה. << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> מי שלחם עכשיו במלחמה אז בטח מסוגל לעבור את ההכשרה הזאת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז יש הבנות ביניכם לבדוק את זה? << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> נכון, זה אחד. והדבר השני, אמרנו להרחיב את עולם הרגולציה, זה מאוד חשוב, כולל – ואני יודעת שאמיר עובד על הנושא – שזה גם לא יהיה בכיתות סגורות כי היום המענים הם הרבה יותר רחבים, בשיטת סדנאות, OJT כאלה ואחרים, אז גם שם ממש נשמח. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתם בערוץ ישיר מתקשרים? << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> כן, אנחנו יודעים לדבר ביחד, עובדים בשיתוף פעולה. << אורח >> אמיר מדינה: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אמיר, יש רצון טוב לדבר הזה? << אורח >> אמיר מדינה: << אורח >> חד משמעית. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אחלה. עוד נציגי ממשלה פה? אוקיי, נציגי איגוד הבניה וכו'. אני לא יודע להגיד את זה מדויק, אבל תגידו, בבקשה. << אורח >> רויטל שבירו: << אורח >> שמי רויטל שבירו, אני מנכ"ל מכללת שבירו. יזמתי ביחד עם עמותות הלוחמים המשוחררים את המיזם שנקרא אור לוחמים לבניה. מדובר ביוזמה בשביל לסייע לחיילים המשוחררים לשקם את עצמם מבחינה מקצועית, כלכלית, חברתית וטיפולית. גייסנו כספים מפועלים לתקומה שמנהל אותה עמרם מצנע. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> עמרם מצנע אהוב ליבנו. אני החלפתי אותו, הוא היה ראש העיר של ירוחם. האיש הזה לא מפסיק להתנדב ולעשות. לא שומעים עליו בטלוויזיה ולא בכותרות והוא לא פרשן ולא עושה לביתו ולא הלך לעסקים. הוא כל היום מתנדב למען חיילי צה"ל ולמען מכיניסטים ולמען צעירים במדינה. הקדוש ברוך הוא ייתן לו בריאות וכוח להמשיך בעשייה הטובה שלו. << אורח >> רויטל שבירו: << אורח >> האגף לחיילים משוחררים, ונועה ליפשיץ מלווה אותנו יד ביד. הקרן לעידוד ענף הבניה ויוליה שיושבת פה גם כן מלווה אותנו בכל התלבטות בתהליך. העקרונות של התוכנית הזאת, אחד, שכל המשתתפים בתוכנית חיים בקומונה, הם מלווים על ידי מנהל חברתי שמתמחה בעיבוד חוויות לחימה והם חיים ביחד. הם חיים ביישוב שנמצא בעוטף עזה או עוטף הגליל, יישוב שנמצא בתהליך שיקום. הם עובדים באתרי בניה במקומות שבהם משקמים את מה שעברנו במלחמה והם גם בבניה, ובנוסף, הם לומדים את מקצוע מנהל עבודה בבניין. תהליך הלימודים הם שנתיים כי בבוקר הם ממש עובדים, מערבבים את הטיח באתרי הבניה, ובערב הם יושבים ללמוד. יש לנו שתי קבוצות, קבוצה אחת נפתחה ב-1 באפריל בקיבוץ מפלסים הם עובדים בניר עוז, ברעים, בכרם שלום, ביד מרדכי, בשדרות, משקמים ומשקמים את עצמם. יש לנו קבוצה אחת שעומדת בשבוע הבא להיכנס לקריית שמונה. גם הם הולכים לעבור שבוע גיבוש, חודש לימודים ולאחר מכן להתחיל לעבוד באתרי בניה באזור. מה שאנחנו מבקשים בהמשך לדבריה של נועה הוא, אחד, לקבל כל חייל משוחרר באשר הוא. התוכנית שלנו היא מעטפת עבורם ומי שמתחת לגיל 21 זקוק לנו יותר מכולם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רויטל, קודם כול מה שאני אוהב בתוכנית שלך זה מה שמכנים באנגלית comprehensive, חשיבה כוללנית, ראייה כוללת, כל הצרכים של האדם, ואז זה הופך את התוכנית לשלמה, בלי תקלות, כולל המחשבה שזה לוחם שצריך לעבד את החוויה הצבאית והמקום שאתם נותנים לזה, כולל החיבור לקהילה, כולל השילוב בין למידה לפרנסה. זאת אומרת שיש לו הכנסה כל הזמן. אז אם אנחנו זכינו לשמוע מאמיר שהוא פותר את זה בשלושה שבועות והקורס יוצא לדרך, נחה דעתכם שזה בסדר גמור? << אורח >> רויטל שבירו: << אורח >> יש עוד בעיה קטנה שאני מקווה שהיא תיפתר. בגלל שהם חיים בצורה של קומונה במקומות מרוחקים כמו מפלסים, קריית שמונה, במטולה הולכת להיות קבוצה, אנחנו צריכים שנוכל לקיים את הלימודים שלהם במקום הקומונה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> למה לא? מה רע בזה? On job training, זה נהוג בעולם, רצפת הייצור. אז למה לא? << אורח >> רויטל שבירו: << אורח >> אני צריכה לזה אישור מיוחד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ואמיר צריך לחשוב על זה, עם רצון טוב? או שיגידו לך RIA של שלושה חודשים עכשיו? משנה מקום משנה מזל. << אורח >> אמיר מדינה: << אורח >> לא צריך RIA לתוך התהליך הזה, זו חשיבה שלנו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז זה שילוב. << אורח >> אמיר מדינה: << אורח >> על המקום, והמתקן צריך להיות מתקן ראוי, הוא צריך לעמוד בסטנדרט מבחינת תשתיות, ואנחנו בוחנים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בדיוק תשתית. לא בעיה למצוא כיתה ראויה ותשתיות. אבל דווקא הדגש, יש פה עניין ערכי, אנחנו אחרי מלחמה, המדינה תשים עשרות מיליארדים בנגב ובגליל, שיקום, בניה, פיתוח, דרכים, כבישים, בתים וכו', ואנחנו אומרים כיוון שכך, הרבה הכשרות הולכות לנגב וגליל וכיוון שכך זה קורה בשטח. גם ממשלה יכולה להתחבר לחזון הזה ולהבין אותו. אבל יש פה רצון טוב, אני מקווה שדברים יסתדרו ושלא נדרש ביניכם ושרק תעדכנו אותנו על התקדמות והצלחות. צה"ל, אתה רוצה להגיד משהו? אתם מתואמים. חגי רזניק, מנכ"ל משרד השיכון לשעבר, יושב-ראש הקרן לחיילים משוחררים, בבקשה. חבר שלי. הוא פה, עכשיו דופק הופעה בטלוויזיה. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> שלום, אדוני, יושב-הראש המכובד ומהשותפים. אני ביקשתי מהייעוץ המשפטי למערכת הביטחון להשתתף בדיון למרות שאני פעיל פה בכמה גופים מלבד הקרן לחיילים משוחררים, ולכן קיבלתי את האישור. אני לא אתייחס לפרויקט ספציפי אבל כן חשוב לי פה להגיד שהשותפים סביב השולחן, זכות נעימה להגיד, גם אמיר מדינה, מהמנכ"לים הטובים שיש במדינת ישראל, גם נועה ליפשיץ מראשי האגפים הטובים ביותר, ואני לא מדבר דווקא על פרויקט כזה או אחר, אבל אין ספק שבאופן כללי האמירה של לוחמים וחיילים משוחררים עוסקים במצוות בניין הארץ היא מעלה גדולה ויותר. יושבת פה גם יוליה, נציגת הקרן לבניה, ובאמת אין לי ספק, מיכאל, והחשיבות שלך פנימה לדבר הזה כמו לפרויקטים אחרים, תביא לעוצמה יוצאת דופן בדבר הזה. זו מגמה שעשויה להיות מאוד משמעותית של אנשים צעירים שבונים את הארץ ובמיוחד את אזורי השיקום. וישר כוח על הדיון הזה ולכל השותפים, אני בטוח שיתגברו על כל המכשלות בפרויקט כזה ובאחר. תודה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה מבין גם בחיילים וגם בבנייה. אחי, אתה צריך להיות יועץ אסטרטגי לפרויקט הזה. << אורח >> חגי רזניק: << אורח >> אנחנו מנסים לנוע במסגרת כללי החוק. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יפה מאוד, הבנתי אותך. מוריה ברוט, מנהלת תקומה. היא גם בזום. << אורח >> מוריה ברוט: << אורח >> אני לא יודעת כמה יש לי להוסיף. מנהלת תקומה עובדת עם ודרך השותפים הממשלתיים וגם הרשויות המקומיות בתוכניות הכשרה, גם עם משרד העבודה, גם עם משרד הכלכלה, גם עם רשות החדשנות, גם דרך המועצות וגם דרך אשכול נגב מערבי. דרך התוכניות האלה אנחנו יוצרים אופציות שונות של הכשרות מקצועיות, אם זה דרך השוברים, אם זה הכשרות דרך מעסיקים, אם זה קול קורא שעתיד לצאת דרך אשכול נגב מערבי ועוד תוכניות הכשרה, אז כל המקומות האלה הן מקומות שיוכלו לסייע לתוכניות כמו התוכנית הזאת ותוכניות אחרות. אני אגיד שגם לצד זה אנחנו גם פועלים בדומה למה - - - מהתוכנית הזו לעבודה עם הפרט, היבטי החוסן והרגש שצריך לעבוד עליהם לחזרה בטראומה כשרוצים לחזור לעולם העבודה לתושבי העוטף. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז תקומה נותנת עדיפות לקורסים כאלה. תקצבתם את זה? << אורח >> מוריה ברוט: << אורח >> כן. אנחנו נותנים תקציבים גם למשרד העבודה, גם למשרד הכלכלה, גם לרשויות המקומיות כדי שהן יוכלו גם לעשות את מה שהן כבר עשו לפני כן, וגם להוסיף על זה תקציב כדי שנקבל את הכסף - - -. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הבנתי שתקומה עוברת קצת צפונה, לא? לפחות אביעד פרידמן הולך לקבל אחריות קצת על הצפון. הדבר הזה התקדם או עוד לא? << אורח >> מוריה ברוט: << אורח >> כך גם אני מבינה. אני יכולה להתייחס לנושאים שבאחריותי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז אתם תדאגו גם לצפון בתחום הזה? << אורח >> מוריה ברוט: << אורח >> אני בטוחה. השר כבר היום דואג לצפון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה. מי שרוצה קצר ולעניין ככה נעשה סבב בשולחן. << אורח >> יוני אוחיון: << אורח >> צוהריים טובים, יוני, מנכ"ל רשת המכללות עוגן הדרכות וגם בעלים של מכללת שבירו. אתמול יצא מכתב ממשרד העבודה על ביטול המגמה 283 שזה מה שמכשיר את המיזם של החיילים המשוחררים והוא גם מכשיר לא רק את החיילים המשוחררים. בימים אלו סיימתי לגייס שתי כיתות של חרדים במימון לטובת ההכשרות האלה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> שניה, אני רוצה להבין מה זה המכתב? << אורח >> אמיר מדינה: << אורח >> זה לא ביטול. הורדת הגיל ל-21, לא ביטלנו את המגמה, חס וחלילה, מה פתאום. עמלתי קשה כדי לקחת את המגמה הזאת, את הקורס הספציפי הזה ולהכניס בו שיפורים טכנולוגיים, הכנסנו רחפנים. הפכנו את זה למשהו מאוד אטרקטיבי לחיילים משוחררים. התנאי היחיד שברגע זה נמצא בצד הוא התנאי שאני לא יכול להכניס. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה הגיל. << אורח >> אמיר מדינה: << אורח >> עד גיל 24. << אורח >> אמיר מדינה: << אורח >> אבל אין ביטול? << אורח >> אמיר מדינה: << אורח >> אין ביטול. << אורח >> יוני אוחיון: << אורח >> אני באמת אומר שהקורסים שלנו הוא ל-24 ומעלה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז הוא אומר לך שבתוך 3-4 שבועות הדברים יסתדרו, אבל אין ביטול. << אורח >> יוני אוחיון: << אורח >> דרך אגב, תודה על השינוי הגדול שעשיתם. קל לנו כמכללות באמת לעבוד היום על כל השינוי והסדר שעשיתם בכלל. תודה על כל מה שאתם עושים למעננו במכללות ולקידום כל ענף הבנייה. לא מובן מאליו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יפה. << אורח >> דורון עזרא: << אורח >> דורון עזרא, איגוד עובדי הבניין בהסתדרות הכללית. אני חושב שקודם כול שיתוף הפעולה עם אמיר בנושא הזה הוא הדוק, עם מזל גולן, ומבחינתנו הגיל הוא מאוד קריטי כי בעצם המעט שיש לנו, שאם זה יהיה חלילה שוב 24, בעצם אנשים מגיל 21-24 מחפשים את עצמם ואנחנו מאבדים אותם, בדיוק זו הנקודה. והחשיבות כפי שיושב-הראש גם שם את הדגש, זה שבאמת חייל מסיים, אנחנו יכולים ביחד עם נועה לקבל אותם בעצם בסיום שלהם ומשם לרוץ קדימה. אז אני מברך על זה, אני מקווה שזה לא יתעכב, יש לזה חשיבות עליונה בימים כאלה שגם, כפי שיושב-הראש אמר, גם העובדים הזרים זה עדיין לא מספיק וחלק מהפלסטינאים. בקיצור, אנחנו משוועים לזה. << אורח >> אמיר מדינה: << אורח >> עניין גדול לעודד עבודה ישראלית!!! << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הצטרפו אלינו נציגות של הלומי הקרב, ובאמצע אבל אני אוהב אתכם. אתם רוצים להגיד משהו, מה מצבכם? אתם נראים גמורים. << אורח >> מיכה כ"ץ: << אורח >> ממש תודה רבה לך. יותר מותשים מעייפים. פשוט מותשים בלי עייפות תודה רבה לך, מאוד מעריך את זה. לכולם. אנחנו פה כולנו למען הסרת החסמים, הבנתי שבזה דנים היום. אנחנו גם רוצים להסיר חסמים. יש לנו חסמים מאוד גדולים ואנחנו מדברים על אלו הראשונים שיתנו לנו מענה להציל את המתאבד הבא. אנחנו יודעים שאין מה לעשות, המדינה יצאה מכל המספרים, אני יודע שהמספרים שידועים לכם זה רק מה שצה"ל נתן לכם לדעת, ושבצבא עצמה התאבדו עוד 21-22 חיילים מתחילת הלחימה, ושהיו ניסיונות של 279. אף אחד לא דיבר על 40 החיילים שהשתחררו מהמלחמה ולא הוכרו על ידי משרד הביטחון ואגף השיקום ולקחו את החיים שלכם. אז אם בצבא לקחו 21 את החיים והיו 279 ניסיונות, בבית של כולנו היו מעל 500 או 600 ניסיונות שלא מדובר עליהם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה יכול לספר משהו על עצמך, גם בשביל הפרוטוקול? << אורח >> מיכה כ"ץ: << אורח >> אני אשמח לספר על עצמי שיש לי שלוש בנות שזקוקות לסיוע וזה מדבר על כל המשפחות שלנו. זה מה שאני מסוגל לדבר על עצמי. השם שלי הוא מיכה כ"ץ. אני חייב להגיד שאנחנו חייבים בדחיפות עזרה שלכם לפתוח את החסם של בית הלוחם 24/7. מה שמונע את זה, זה שאין לנו עובדי לילה בבתי הלוחם, העובדים של בית הלוחמים כרגע לא יכולים להיות גם ביום וגם בלילה. אנחנו חייבים עובדים כמו עובדות סוציאליות או אנשים כאלה שיכולים להיות איתנו בלילה. שמעתם אתמול את מקרה הזוועה של הלוחמות וכל הפצועות מלחימה של מה הן עוברות בלילה? אנחנו עוברות משהו אחר, אנחנו עוברים את זה שעוצרים אותנו ושמים אותנו בבתי כלא ללילה למעצר כי אנחנו נקלעים לבעיות אחרות, ואנחנו חייבים דחוף שתעזרו לנו לפתוח פינות שקטות בבתי הלוחם, זה המעט במיעוטו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מיכה, כשאתה מדבר על מניעת אובדנות בקרב נכי צה"ל, אז אחד, אמרת פעילות לילה בבתי לוחם. << אורח >> מיכה כ"ץ: << אורח >> חד משמעית. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה עוד? << אורח >> מיכה כ"ץ: << אורח >> הדבר הבא זה הגדרה, אנחנו הלומי קרב, אם תשימו לב. אני נפצעתי פיזית פעם וזה רק בשביל ההמחשה. בזמן שנפצעתי פיזית לא שמעתי אף פעם ממישהו שנפצע פיזית ועבר ניתוחים או קטיעה, שהיו שם חששות לאובדנות ושהם התאבדו, לא שמעתי. שמעתי על המון הלומי קרב, 68 במספר, אני אפילו לא עוקב. סליחה הייתה לי קטיעת מחשבה אני מצטער. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> על מה צריך כדי למנוע? << אורח >> מיכה כ"ץ: << אורח >> כן, אנחנו חייבים זיהוי וגילוי מוקדם. זאת אומרת שאנחנו מתגייסים לצבא, עושים צו ראשון, אין צו אחרון. כשאתה משתחרר מסדיר לא עושים לך בדיקה כמו רכב שמחזירים אותו למקום ואומרים: אוקיי, זה מה שיש לך. כשאתה יוצא ממילואים אף אחד לא בודק אותך. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זאת אומרת, אתה אומר שחייל משוחרר או לוחמת. << אורח >> מיכה כ"ץ: << אורח >> גם לא, גם מישהו שהיה באפסנאות אבל הלך להביא מדים למוצב ונקלע לאירוע לחימה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז מה יהיה איתו? שיחה עם פסיכולוג לפני שחרור? << אורח >> מיכה כ"ץ: << אורח >> אנחנו מבקשים שבאזור האישי, יש ארנק דיגיטלי של הצבא שיש לך שם את כל הכרטיסים שלך, ששם בפנים יהיה QR, וכשבן-אדם משתחרר מפעילות מבצעית או אפילו מקו, שזה מישהו שעושה מילואים, זה יכול להיות אפסנאי, כל דבר, הוא חוזר הביתה, QR שלו אוטומטית נטען בחודשיים, שלוש, ארבע, מה שאיש המקצוע יגיד שחשוב, כי אנחנו נגיד שהתופעות האלה לא קורות ביום הראשון. אז המומחים ידעו לכמה זמן צריך שה-QR הזה יעבוד, שהאדם שירגיש שהוא בסכנה או לא יודע איך אתם רוצים לקרוא לזה הוא הולך לקופת חולים, הוא הולך לרווחה ביישוב שלו, הם קוראים את ה-QR, אוטומטית הם ממלאים שם, עובדת הסוציאלית או בתוך קופת החולים ולוחצים אנטר ואוטומטית זה נשלח לאגף השיקום. עכשיו הם לא עוזבים אותו, אותו רופא שראה אותו בקופת החולים אומר לו: נשמה, אתה מגיע בכל שבוע באותה שעה עד שאגף השיקום שם לך הכרה. כי מה ידוע לכולנו? שמאז שקיבלו הכרה, רק שש התאבדו. שימו לב מה זה? 21 בצבא, 40 ומשהו באזרחות, פתאום מקבלים הכרה רק שש. למה? כנראה שיש פה משהו שמתפספס ואנחנו חייבים להבין איפה הפספוס ולגשר על הפער הזה, הפער הזה הוא מאוד חשוב. פה נכנס ה-QR שאם זה היה בטלפון שלי ולא הייתי צריך לבקש מאף אחד פה בחדר, אני לא צריך להתבייש, אני רץ לקופת החולים, הם סורקים את ה-QR שהצבא מילא לי כי השתחררתי, זה אוטומטית מתעדכן. בכל פעם שסוגרים לי שמ"פ או ברגע שאני משתחרר מסדיר, מתמלא לי ה-QR בארנק הדיגיטלי ואז אני הולך לכל מקום, לרווחה ביישוב שלי, זה כל-כך פשוט. אתה הולך לרווחה – בום הם סורקים, העובדת הסוציאלית בתוך שניה, מכירה אותך גם, היא מכירה את המשפחה שלך, היא פתאום יכולה לעשות הדרכות למשפחה תוך כדי, היא מבינה את זה. היא קולטת את ה-QR בארנק, ממלאה טופס מה קורה איתך והיא שולחת כבר לאגף השיקום, אתה לא מתעסק. פתאום מה קרה? מלא בירוקרטיה של מלא אנשים שסיפורים שאתה תשמע שהלכו להתאבד בגלל בירוקרטיה וחוסר יכולת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל, מיכה, מה שאמרת כפשוט, אין עדיין שום מערכת מחשוב שמדברת בין המרפאה לרווחה. << אורח >> מיכה כ"ץ: << אורח >> אז בוא נחתוך את המחשוב – דפים. יש פה דפים, כל חייל שמשתחרר אפשר להביא לו מעטפה עם הפניות מודפסות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ומה זה יעשה? << אורח >> מיכה כ"ץ: << אורח >> עם ההפניה הזאת הוא לא צריך סיוע מההורים שלו, הוא לא צריך להמתין. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הפניה לאן? למרפאה? לרווחה? << אורח >> מיכה כ"ץ: << אורח >> לפסיכולוג, פסיכיאטר. מה שהוא מרגיש שהוא צריך באותו רגע, שלא תהיה לו דלת סגורה, באותה שניה, למשך חודשיים-שלושה מרגע השחרור. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל היום מי שצריך טיפול רפואי. << אורח >> מיכה כ"ץ: << אורח >> לא מקבל. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> למה לא? << אורח >> מיכה כ"ץ: << אורח >> ככה, כי אני התחננתי על נפשי, לא קיבלתי מעל שנה וחצי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הצרה של הצבא - - - << אורח >> מיכה כ"ץ: << אורח >> אני רוצה להגיד משהו, בן אדם שנקטעו לו הרגליים הוא לא יכול לטפס מדרגות, בן אדם שנקטעה לו הנפש לא יכול - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רגע, מיכה. הצרה של הצבא הייתה שאין התניה בטיפול רפואי והכרה. אם מישהו מרגיש מועקה או כל דבר, טיפול הוא מקבל אוטומטית בלי לדון בהכרה. << אורח >> מיכה כ"ץ: << אורח >> אני מוכר באגף השיקום, נעלמתי לאשתי 24 שעות בשבוע שעבר. התקשרתי, דיברתי עם העובדת הסוציאלית ועם בכירה בארגון ושאלו אותי אם אני רוצה שצוות מקצועי יגיע אליי, לא הגיע צוות מקצועי. אז אני מוכר, אחוזים גבוהים, אני אנוש, ולא הגיעו אליי. אז אני לא רוצה שיתחילו לדבר על החייל בן 21-22 שאין לו את היכולת הבירוקרטית, הוא אפילו עדיין לא עדכן את קופת החולים, הוא לא יודע מה זה קופת חולים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה, עוד מישהו רוצה? << אורח >> מיכה כ"ץ: << אורח >> כן, סרטוני הסברה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא נעשה את הדיון הזה פה, אבל רק ניתן לכם אפשרות להשמיע את קולכם. כן. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> אתה מכיר אותנו הרבה זמן ומיכה הוא... << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הוא אחלה. << דובר_המשך >> עומר אמסלם: << דובר_המשך >> בין היחידים שעוזר לנו הוא מיכאל. אני כל-כך הרבה זמן כבר עמוק בפנים, כבר חצי שנה באוהלים כדי שדברים באמת יתחילו לזוז. אין לי יותר מידי דברים להגיד חוץ מבאמת שתבואו, תהיו איתנו, תעלו את זה ברשתות שיש הלומי קרב, שיש לוחמים שיוצאים מהקרב ופשוט מתאבדים. הקרב האמיתי זה לא בקרב עצמו בפתיחת זיגים, זה בקרב הזה שאתה מנסה לפתוח זיגים בחיים האישיים שלך ואשתך פשוט באה ואומרת לך: טיטולים ועניינים ואטרף של החיים ועבודה ופרנסה והכול, ואתה בכלל בתוך הקרב, אתה עדיין בתוך הקרב. הדם, אתה עושה על האש – הריחות מגיעים. אתה עושה עוף בתנור – הריחות של השערות. אתם צריכים להבין שכל מי שהתאבד, התאבד קיצוני. זה לא שהוא שתה כדורים בנחמדות, הוא פתח רימון ושכב על רימון. אני אתאר לכם קצת כדי שתהיו מזועזעים. פתח רימון ושכב על הרימון באיזה יער. אחד נכנס לתוך האוטו, הדליק את עצמו בתוך האוטו, אחד ניסה להדליק את עצמו מול אבא שלו ואבא שלו הציל אותו. שתיים, זה כבר לא שתיים, זה כבר נהיה פה אינספור, בגלל זה אי אפשר לספור. אתם חושבים, צה"ל ממציא כל מיני דברים ש-21 הלומי קרב התאבדו, וזה לא נכון אחי. 68 הלומי קרב התאבדו, הלא מוכרים. הלא מוכרים – ביניהם יש לנו חברים שעברו אצלנו במאהל וגם התאבדו וזה גורם לנו, בסופו של יום, אנחנו לא רוצים להיות הבא בתור שעושה את זה, כי יש לנו חיים. אנחנו בחרנו בחיים, ואם תמשיכו לזלזל בנו ותמשיכו על סדר-היום הרגיל שלכם – יהיו לכם ערמות של גופות בדיוק כמו במצגת שעשינו בחוץ. אנשים באים עלינו בתמונות על המצגת שהיא כואבת ואיך אנחנו מעזים לעשות דבר כזה? איך אתם מעזים לעשות דבר כזה? אתם זורקים את הגופות שלנו לרחובות בדיוק כמו שזרקנו שקיות של זק"א בחוץ. אתם זורקים אותנו, את המשפחות שלנו, את החברים שלנו, את כל הטוב שהיה לנו לפני המלחמה. אז אני מבקש באמת שתתחילו להתעורר על החיים שלנו, כי מדובר פה בחיי אדם, הגיבורים האלה שאתם קוראים להם גיבורים. כי אנחנו לא מרגישים גיבורים כי אתם יורקים לנו בכל פעם, בכל יום, בכל שעה, בכל דקה בפרצוף. זה נהיה פה פוליטיקה, אנחנו לא פוליטיקאים. בצבא לא שאלו אותנו: תילחם עם ימני, תילחם עם שמאלני. זה לא מעניין אותנו, אנחנו נכנסנו והיינו מוכנים למות אחד בשביל השני. אז אני מבקש, תמותו בשבילנו, תעשו את הכול גם אם צריך למות, לשכב על הגדר – תתחילו לשכב על הגדר, כי אנחנו שכבנו בשבילכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה. << אורח >> מיכה כ"ץ: << אורח >> דבר אחרון, בעוד שבועיים יש ועדה נוספת על העניין הזה של הלומות הקרב. אני מבקש מכל חבר כנסת בכל הבניין הזה, מי שתומך בעניין ורוצה לעזור לנו שנוכל להפסיק לבוא לוועדות לא קשורות כדי להראות להם איך זה קשור, בבקשה תבואו איתנו לשם ותראו לנו שאתם יכולים לעמוד איתנו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> איפה זה יהיה? באיזו ועדה? << אורח >> מיכה כ"ץ: << אורח >> לא, יש ועדה שהיינו בה אתמול, שהייתה עם חבר הכנסת ביסמוט ועם מירב בן ארי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חוץ וביטחון. תודה. << אורח >> נדב: << אורח >> נעים מאוד, אני רק רוצה לחזק בקצרה את החברים שלי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תגיד את השם שלך. << אורח >> נדב: << אורח >> אני נדב, אני פעיל חברתי למען הלומי קרב. אני אזרח, לא הלום קרב. אני נמצא איתם כבר חצי שנה ברחוב ואני חווה את מה שהם חווים, את כל הטריגרים שלהם באמצע הלילה. אני רואה את הילדים שלהם איך הם סובלים כי אין טיפול לילדים שלהם. אני רואה את האישה איך היא עצבנית, איך האישה לא מסוגלת, היא כאילו שק אגרוף שלהם וזה לא צריך להיות ככה. אני אומר שבמדינה מתוקנת כמו שלנו, שלחתם את הלוחמים האלה לשדה הקרב, איפה הטיפול שלהם? נכון שיש בעלי תפקידים, יש הכול, אבל איפה הטיפול ללוחמי צה"ל? איפה הכרת הטוב ללוחמים האלה שנתנו את החיים שלהם? אני, למשל, עזבתי את הכול ,אני מצדיעה להם יום ולילה ואני אעשה בשבילם הכול, כל מה שצריך. כאזרח – הכרת הטוב לחיילים שלנו ללוחמים הגיבורים האלה, להזכיר לכולם שבזכותם יש בעלי תפקידים בכל מיני תפקידים. בכל מסירות הנפש שלהם שהם מסרו למדינה. טיפה הכרת הטוב, לבוא למאהל, לחזק אותם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה. אני רוצה להגיד להם שהדרישה שלכם לתוכנית חירום כוללנית למניעת אובדנות בקרב נכי צה"ל והלומי קרב היא חובת היום. אחד הדברים שהצלחתי לעשות גם כחבר כנסת וגם כשר זה אותה ניידת שבכלל יכולה לבוא להלום קרב באמצע הלילה. עד לפני שנים ספורות היו שולחים משטרה לבן אדם שבלילה היה חוטף קריזה. הדבר הזה לבד היה מסבך את הענייניים, אז היום יש לנו ניידת 24 שעות שמגיעה לכל הלום קרב כשיש איזושהי התפרצות או קושי, ועדיין הדרישה שלכם למקומות שיהיו פעילים בלילה וידעו להכיל ולתת שירות גם בלילות זו דרישה נכונה ולגיטימית. אני מקווה שזה נופל על אוזניים קשובות גם בצבא וגם במשרד הביטחון. צריך להכין תוכנית חירום. אי אפשר לבטל את כל האובדנות כי בעוונותינו מהיום שהמדינה הזאת קיימת, איבדנו מאות לוחמים. אני נאמתי על זה בכנסת ודיברתי לאו דווקא על הלוחמים שמתו בקרב, הלוחמים שמתו בתאונות, ולוחמים שמתו בגלל שבר נפשי עמוק. גם אח שלי נהרג בצבא בתאונה אז בשבילי הדבר הזה הוא חשוב, אנחנו נפעל בו גם בשדולה שלנו למען הלומי קרב. אני גם קבעתי עם יושב-ראש ועדת העבודה, מיכל וולדיגר, לשתף פעולה בנושא הזה. יש עוד דברים שהכנסת הייתה צריכה ממזמן לעשות, להגן על הלומי קרב מעורכי דין שגנבו את הכסף שלהם, יש חוק שכבר שנה וחצי לא נחקק ותקוע בוועדת העבודה. כל הנכים האחרים בישראל מוגנים על פי חוק בשכר טרחה לעורכי דין, כל ניצולי השואה, כולל נפגעי תאונות דרכים, תאונות עבודה. רק נכי צה"ל לא מוגנים בחוק בהגבלת שכר טרחה, זה עוול בלתי נתפס. העוול השני זה שברפורמת נפש אחת הקצנו מעל 300 מיליון שקלים למימון הסיוע המשפטי של נכי צה"ל, הכסף הזה תוקצב במשרד הביטחון ולא בוצע. גנבו מהכיס לנכי צה"ל 300 מיליון שקלים. עשינו הרבה למען נכי צה"ל – לא מספיק. המלחמה תופסת אותנו באחד הרגעים הקשים ביותר. מערך הטיפול בנכי צה"ל לא יכול להיות בגודל הקיים כי נוספו מעל 20,000 נכי צה"ל חדשים. רק הלומי הקרב הוכפלו במלחמה הזאת. כמות הלומי הקרב בישראל הוכפלה במלחמה הזאת. זאת אומרת, מתוך המלחמה הזאת, כמות הלומי הקרב שווה לכל הלומי הקרב מכלל המלחמות בישראל. אלו הנתונים. אי אפשר שאותו מערך יטפל באותם מספרים. עשינו המון ולא סיימנו, ולא נסיים אף פעם. אבל מניעת אובדנות זו תוכנית חירום ולא תוכנית מוגזמת, היא ברת ביצוע, היא מחייבת נחישות, יצירתיות ופירוק הכללים הקיימים אחרת לא נגיע. אנחנו נעבוד על זה. תודה רבה שבאתם והשמעתם את קולכם. עוד התייחסויות לפני שאני מסכם את הדיון הזה, מי שרוצה להשלים? בילי, תציגי את עצמך. << אורח >> בילי רובין ויצמן: << אורח >> אני בילי רובין ויצמן, ואני האישה היחידה בארץ קבלנית ביצוע. אני באה מהקטע הביצועי והיזמי. אחת הסיבות שבגיל 24 יכול להיות מנהל עבודה הוא כי צריך ידע וניסיון של שלוש שנים בענף. מנהל עבודה הוא אחרי מהנדס, הוא צריך לדעת לחתום על דברים, הוא צריך לדעת כמויות. מישהו שהכשרתם אותו בקורס ולימדתם אותו הוא לא יכול לאחר מכן להיות מנהל עבודה, מה לעשות? אנחנו לא יכולים לקחת אותו, זו בעייתיות. אני בעד שנעשה קורסים, אני בעד שניתן הכשרות והכול. אני בעצמי עשיתי את זה, עשיתי בכלא מעשיהו, נכנסתי לכלא, הכשרתי אסירים לעבודה, יצאו והשתחררו, הם עובדים אצלי ובחברות אחרות. אני מכירה את זה. אני גם מכירה את המחסור שיש לנו בעובדים, שחסרים לנו עובדים. חסרים לנו היום מעל 80,000 ידיים עובדות שזה המון. זה עוצר לנו את הכלכלה, זה עוצר את הכול. כשבאים עובדים זרים ומתחילים אצלנו, מה קורה איתם? כל הכסף שלהם יוצא החוצה, איפה הכלכלה שלנו? איפה להניע מהלכים אצלנו בארץ? אני בעד הכשרות, כמה שיותר, אבל מנהלי עבודה אי אפשר אם אין להם לפחות ניסיון של 3-4 שנים. כי אם אני צריכה להגיד לו שאני צריכה סוג מסוים של בטון או ברזל או כמות מסוימת, אם הוא לא עבד בשטח לפני זה, הוא לא יודע. הוא צריך לחתום על כל הטפסים, הוא צריך לחתום לי על הכול לטופס 4. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש לי פתרון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אנחנו לא נעשה את זה כאן, תשמעו מה נעשה. אתם תעשו פגישה עם בילי והיא תיתן אינפוט של תכני ההכשרה ומה הוא צריך לדעת כדי להיות מנהל עבודה. אף אדם שלומד מקצוע או באקדמיה לא מגיע מבושל. << אורח >> בילי רובין ויצמן: << אורח >> בטח, ברור. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אם הדימוי יכול להיות עוגייה, הוא צריך להיאפות בתנור. הם מייצרים עוגיות והדימוי זה הניסיון בשטח. ואפשר די מהר, בתוך כמה חודשים שאדם עובד וחרוץ, להתלבש על מה שהוא לא למד בקורס ולמידה בשטח. בסוף הלמידה היא לא רק התיאוריה והמקצוע הרשמי, אלא הניסיון. ופשוט, מה שכן אפשר לצמצם פערים זה מה צריך שהוא ידע כדי להגיע לשטח טוב יותר ביומו הראשון. את זה תעשו בפגישה ביניכם, ויש נכונות לשבת איתך לפגישת עבודה. כן, אדוני? << אורח >> אילן ליאור: << אורח >> קוראים לי אילן, אני בעלים של GSB system ואנחנו ספק של טכנולוגיות בניה. פה נסגר מעגל מאוד מעניין, מיכאל. לפני 15 שנים התקשרתי לחברה משותפת, ענת פרקש, ואמרתי לה: אני צריך מישהו שיעזור לי במיזם שנקרא בשביל המחר. וענת אמרה לי: תתקשר למיכאל, זה היחיד שיכול לעזור לך. התקשרתי למיכאל, מיכאל בטח לא זוכר כבר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> באיזה תפקיד הייתי? << אורח >> אילן ליאור: << אורח >> אני לא זוכר מה היית, אני לא זוכר למה התקשרתי אליך, אבל אני זוכר שמשם נולד פרויקט שנקרא "בשביל" המחר לחיילים שעברו - - -. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה מטורף, זה מדהים. תדעו לכם, אילן ראה את הנולד. מה שנאמר, שחייל משתחרר צריך לדעת מה מצבו ושיש לו זכות יסוד שמישהו יזהה מצוקות ויעבד את החוויה הצבאית – הוא המציא את זה. והיום אנחנו קבענו כלל בחוק שכל חייל לוחם, לפני שהוא הולך הביתה מהמלחמה חייב ללכת לסדנה. היום זה כבר הפך להיות נורמה, אבל הוא יזם את הדבר הזה. << אורח >> אילן ליאור: << אורח >> אני לא יזמתי לבד, יזמתי עם עוד אנשים, ואני כבר לא בעשייה הזאת אבל אני בעשייה אחרת, אני בענף הבניה. ובטכנולוגיות שאני עוסק בהם, אפשר לקחת חבר'ה יוצאי צבא ובשבוע של עבודה הם יכולים להיות עובדים אפקטיביים בבנייה. ויש לי קבלות על הדבר הזה, אני עושה את זה הלכה למעשה, אני חושב שזה לא קורה מספיק. אני גם חושב שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שאנחנו צריכים לעבוד בהיקפים לא של 30 ולא של 40, אלא של מאות חבר'ה שאנחנו צריכים לראות איך אנחנו משלבים אותם בעבודת הבנייה. חברים, אני מתחבר מאוד לדברים שדיברו הלומי הקרב, אני רוצה להגיד שחיילים רבים הם לא הלומי קרב, הם חיילים שעברו אירועי לחימה, זה מספיק. לא צריך להיות מוגדר כדי שזה יישב לך על החיים, ויש לנו צומת אחת מאוד משמעותית שהיא פחות או יותר לוחות הזמנים של בערך שנתיים ששם אתה יכול לקחת אירוע ולהפוך אותו למה שאתה חי איתו – עובדה, אני חי איתו, אני פעיל ואני לא הלום קרב וכו', ועברתי דברים לא פשוטים – ואת אותו מודל צריכים לעשות אבל חייבים לחשוב במאות אם לא באלפים. חברים, אם יש דבר שאני מתחבר אליו, דברים שאמרו החבר'ה פה, זה החובה החברתית שקיימת עכשיו, זה להבין שב-10-15 השנים הקרובות זה יהיה נושא שאם לא נעסוק בו מהר, אנחנו מפספסים בענק. אני באמת לא לוקח את זה לדרמות הגדולות כי חייל מתאבד זו דרמה ענקית. אני לוקח את זה לדברים הרבה יותר פשוטים. אחרי השיחה עם מיכאל, הוצאנו חבר'ה של 669, חבר'ה שכולם עם קב"א גדולה וכו' והיינו בהולנד במשך שבעה ימים על סירת מפרשים וכשחזרנו אמרנו: איך מתארים את מה שראינו שם? וכולם היו חיילים נורמטיביים, לא היה שם אף אחד שהוגדר בתור הלום, רק עברו אירועי לחימה. אז אני מבקש את העזרה של הוועדה הזאת ושל כל מי שיושב כאן, כולל תקומה. חברים, לא יכול להיות שבבארי שאנחנו בונים שם עכשיו 160 יחידות, כל מי שעובד זה סינים כי הקבלן שעובד בבארי אומר: תשמע, אני לא צריך את החבר'ה האלה, תן לי לעבוד עם סינים, זה מעט כאב ראש. חייבים למצוא דרך, כי אם החיילים היו מתאימים כדי להציל את בארי, הם לא יכולים להיות מתאימים כדי לבנות בבארי? באמת, זה ברמת הדברים שאתה אומר: וואו, מה צריך לעשות? מה עוד צריך להגיד ואיפה צריכים עוד לצלצל בפעמונים? ובהזדמנות זאת, מיכאל, באמת אני מודה לך, כי בנקודת הזמן ההיא זה היה פחות מובן מאשר היום. כשהלכנו לאסוף את הקבוצה הראשונה התחננו לאנשים שיצאו. הם לא רצו לצאת למרות שזו הייתה נסיעה לחול, הם התביישו בעצם הרעיון לצאת. אז אני מודה לך על ברכת הדרך בתחילת הדרך. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני חושב שיצרתם סטנדרט ומהפיכה ביחס ללוחמים ולזכות היסוד שלהם, אחרי שהם נתנו את הלב ואת הנשמה למדינה, לעבד את חווית הלחימה ואת החוויה הצבאית. אני גם הייתי לוחם בכל המקומות, עזה, ולבנון, ויהודה ושומרון וכו', וראינו דברים וחווינו דברים ויכול להיות שאנחנו גם על סף התנהגויות של הלומי קרב, אבל בסוף יש גם טיפול מהיר, תגובה מהירה, עיבוד הטראומה שלא תהפוך לפוסט טראומה, והמיזם שלך הוא היה בשבילנו מיזם פורץ דרך, שזכינו, ביחד עם הצבא ומשרד הביטחון, להפוך אותו לסטנדרט, שכל לוחם שיוצא מהמלחמה, שמסיים שירות, חייב לעבור סדנה. משם אנחנו כבר מאתרים כבר מישהו שהוא בסיכון גבוה ומתחילים לטפל בו, הוא לא נופל בין הכיסאות. לגבי המעבר הזה לעולם הבניה, אני מסכים איתך מאוד. פה אני כבר עובר לסיכום. << אורח >> בילי רובין ויצמן: << אורח >> אדוני, יושב-הראש, אני יכולה להוסיף משפט אחד בבקשה? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן. << אורח >> בילי רובין ויצמן: << אורח >> את הקורס שלי אני עשיתי במשך חודש לאנשים בבית המאסר. הכשרתי אותם להכול כולל מה שכמעט אין בארץ היום, לקרוא תוכניות. אחד האסירים שהגיע אליי לאתר ועבד אמר למנהל העבודה: אתה טועה במה שאתה עושה. וזה, מבחינתי הדבר החשוב ביותר. בואו נאחד כולנו ידיים כדי שניקח את החיילים האלה וניתן להם את הכול כדי שהם יצליחו. הם צריכים לבנות את הארץ שלנו. << אורח >> יוליה נוביק אלוש: << אורח >> אני יכולה להתייחס ברשותך? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן, סליחה, לא ידעתי שיש עוד מישהו שרוצה. << אורח >> יוליה נוביק אלוש: << אורח >> יוליה נוביק אלוש, סמנכ"לית בקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה. אני רק אגיד בקצרה שבעקבות המשבר בענף הבניה ובעקבות ה-7 באוקטובר, אנחנו מסיימים את 2025 ובתוך שנה וחצי הכשרנו כ-3,000 עובדים חדשים, ישראלים, לענף הבניה. מתוכם כ-70% חיילים משוחררים ואנשי מילואים. אנחנו רואים בזה חשיבות מאוד גדולה, בין אם זה בתוכניות קצרות טווח או בין אם בתוכניות יותר ארוכות כמו שעושה רויטל, כי אנחנו מאמינים שכל אחד צריך למצוא את המסלול הנכון בשבילו. אני אגיד שאני ואמיר דיברנו פה לפני ואנחנו עובדים עם האגף ברמה הכי צמודה שיש לאורך כל הדרך לאורך כל ההחלטות. אני באמת חושבת שיש פה רק חוסר הבנה במכתב שיצא למכללות. זאת אומרת שצריך להוציא מכתב הבהרה למכללות שנשלחו מהמוקד – אני מכירה את זה כי אני גם באה מתוך משרד הכלכלה ומשרד העבודה – ולהגיד שהתהליך ייפתר בתוך שלושה שבועות ובמידה ואנחנו רואים עיכוב, לפחות לתת החרגה לאנשי מילואים ולחיילים משוחררים שנמצאים כבר בתהליך. אדם ששירת במילואים מעל 200 ימים, ומחכה כבר ארבעה שבועות כדי להתחיל קורס מסוים – הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה להגיע למצבים כמו ששמענו פה, שמבחינתי זה התפקיד שלנו כמדינה, כאזרחים. אז למצוא את הדרך להחריג את זה לפחות. אני יודעת כי יש החרגות כשזה מגיע לאנשי מילואים, בטח במצב של לחימה. אז זה הדר היחיד שאנחנו מבקשים שיקרה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה על ההבהרה. אני רוצה לסכם. ראשית, תודה לכל מי שבא לדיון הזה, גם לרוח הטובה של שיח של הסכמות, של חיפוש מתווה טוב ומוסכם לפתרון של בעיה שעומדת על הפרק. מדינת ישראל צריכה המון עובדי בניה, המון מנהלי בניה. לא כולם רוצים לעבוד בבנייה, אבל כשיש חיילים שרוצים לעבוד בענף הבניה, אנחנו צריכים להסתער על ההזדמנות הזאת, לחבק אותם מכל הכיוונים ולעודד אחרים להצטרף. מי שיעבוד ויתמיד בענף הזה גם יוכל לקבל משכורת מכבדת והענף הזה לעולם לא מת, זה ענף שיש לו עתיד כל הזמן, כמות הבניה בישראל וכו'. באשר לסוגיה שעלתה פה, הוועדה רשמה לפניה את ההתחייבות של אמיר מדינה, ממלא מקום ראש האגף, להכשרה מקצועית וצוותו, לסיים את תהליך הבדיקות וה-RIA באשר למגבלות הגיל של ההכשרה המקצועית של מנהלי עבודה בבניה ולהוציא לפועל את התוכניות שממתינות להבהרה הזאת מול השותפים שמיישמים את הקורסים בפועל. הוועדה מבקשת מהאגף לבחון וברצון טוב לקיים חלק מההכשרות בנגב ובגליל כמוקדים שנפגעו במלחמה ברמה של on job training, ברמה של הכשרה במרחב העבודה והחיים של אותם צעירים. כמובן בתנאים נאותים, בתשתית ראויה, בחדר שנדרש, ושהדבר הזה יתקיים לשביעות רצון הצדדים. שמענו רצון טוב לבדוק את הדברים. הוועדה מבקשת מהאגף להכשרה מקצועית לדווח לה בתוך שבועיים שאכן נמצאו פתרונות ושאכן דיון נוסף בוועדה מתייתר ואם אפשר גם ליידע את הצדדים במכתב בדבר הזה. תזמינו אותנו לפגוש את החיילים האלה בשטח, בגליל ובנגב, לראות אותם. הלוואי וכל דיון בכנסת יהיה באווירה כזאת עם רוח טובה לפתרון, כמובן, בואו נסיים את זה ונברך על המוגמר. תודה רבה לכם. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:36. << סיום >>