פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 172 מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי יום שלישי, כ' בחשון התשפ"ו (11 בנובמבר 2025), שעה 12:06 סדר היום: << נושא >> מצבן של נשות ומשפחות המילואים - בעקבות סקר הלמ"ס << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: מירב כהן – היו"ר מטי צרפתי הרכבי חברי הכנסת: קארין אלהרר עדי עזוז מוזמנים: דוד הרוש – רע"ן פרט במחלקת המילואים של חתומכ"א, משרד הביטחון נועה ליפשיץ' – ראש יחידת מילואים, משרד הביטחון שנהב אור – רפרנטית ביטחון, אגף תקציבים, משרד האוצר נופר קין – ס. מנהלת מח' היערכות לחירום וטראומה נפשית, משרד הבריאות זוהרה פלורסהיים – מנהלת אגף ייעוץ, שירות פסיכולוגי ייעוצי, משרד החינוך תמר מירסקי – מנהלת תחום רגולציה וחקיקה, הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, משרד הכלכלה והתעשייה בן שי – מנהל תוכנית משפחות המילואים, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי שמעון וייס – מנהל תחום בכיר צעירים, רשות הצעירים, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי רותם בן סימון – עו"ד, יועצת מנכ"ל, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי אלינה מילקין קזקביץ – מנהלת אגף מילואים, המוסד לביטוח לאומי אמל כולאב – עו"ד, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה נרדית שטיין קאפח – ראש תחום, הלשכה המרכזית לסטטסטיקה ענבר בזק – חכ"ל, מנכ"לית החברה הכלכלית, מועצה אזורית גליל עליון עמית טרכטינגוט – עו"ד, ראש תחום מדיניות, פורום נשות המילואימניקים בר שהם – עו"ד, א. תחום מדיניות כלכלית, פורום נשות המילואימניקים לילך הרצוג – גרושה של מילואימניק, פורום נשות המילואימניקים רחלי סונגו – מנהלת קשרי ממשל, שדולת הנשים בישראל אילנית סויבלמן – מנהלת קשרי ממשל, שדולת הנשים בישראל רותם אבידר צאליק – עו"ד, מנכ"לית ומייסדת שדולת המשרתים מאירה בסוק – עו"ד, יועצת משפטית, נעמ"ת מיכל מטס ליטמנוביץ' – מנכ"לית עבודה שווה - מקדמות יחד שוק עבודה שוויוני מירית שקד ברק – נציגת פורום נשות המילואימניקים, פורום נשים לתקציב הוגן רן מלמד – מנכ"ל נקודת מפנה - המרכז לקידום מדיניות של רווחה כלכלית ד"ר שני סבוראי בנד – רופאה מתמחה באורתופדיה וחברת הנהגת מרשם - ארגון המתמחים לרפואה נעמה כהן – מנכ"לית ארגון מרשם - ארגון המתמחים לרפואה מיכל אלטשולר – ראש תחום מדיניות חברתית, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית מיקה אשכנזי – נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית ד"ר חנה קטן – אימהות ללוחמים צופיה אורן – ראש תחום מדיניות, שדולת המשרתים דניאל לוין – חברה בארגון שדולת המשרתים משתתפים באמצעים מקוונים: ד"ר גבריאלה הילברון – מנהלת אגף במינהל המחקר, המוסד לביטוח לאומי תא"ל במיל' פרופ' אריאל היימן – חוקר בכיר, המכון למחקרי ביטחון לאומי, לשעבר קצין מילואים ראשי ייעוץ משפטי: ענת מימון מנהלת הוועדה: דלית אזולאי רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים; מיטל פורמוזה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מצבן של נשות ומשפחות המילואים - בעקבות סקר הלמ"ס << נושא >> << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> שלום לכם, לכן בעיקר, שבאתם לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. לפני שאנחנו נעבור לנושא שעל סדר היום אנחנו פותחות כל דיון בהקראת תגובות סקסיסטיות מהרשתות. אבל אפילו לפני זה, קודם כל, הכי חשוב, שהחיילים שלנו יחזרו בשלום הביתה, למשפחות שלהם. זה הכי חשוב. שהחללים יחזרו לקבורה ראויה במדינת ישראל, זה גם חשוב, הכי חשוב. עכשיו אני אעבור לפינה שאנחנו מיסדנו שבמסגרתה אני מקריאה את השמות ואת התגובות של מבחר מגיבים סקסיסטיים שכותבים לנו ברשתות. המטרה העיקרית של המהלך הזה זה להעביר את הבושה צד. אין סיבה שרק נבחרות הציבור והצוות שלהן יתמודד עם הרפש הזה. לכל סקסיסט שכותב יש אמא, אבא, בת או אחות שצריכים להתבייש בו. נשים שמגיעות לתפקידי הנהגה לא צריכות לסבול בשקט את הרפש הזה. אם יש מחלוקות – אין בעיה; ביקורת – בשמחה רבה; שפת ביבים – לא אצלנו. מי שיקלל ויחפיץ – ייחשף ויתבייש. נתחיל עם מספר דוגמאות: מאיר לוי, שכתב לי שאני "בלתי נסבלת, צווחנית וסתומה". אוהב לעשות סלפיז ואוהב את הכותל המערבי. גר בבת ים. לפי התמונות בפייסבוק הוא עובד או עבד במשטרה. הלל פורת, נשוי ואב לשלושה בנים ובת אחת. עלה מקליבלנד, גר היום באפרת שבגוש עציון. הוא סמנכ"ל שיווק בחברה שנקראת סקיי לימיט, חברה למחקר ופיתוח עסקי ליצואנים. הוא כותב לי: "אם את לא עומדת בחום של המטבח, אז תעברי למחלקת הכביסה". תודה. יהושוע אסולין, שהמשפט שמלווה בפרופיל שלו זה "הזמן הוא החייט הטוב ביותר לתיקון של הנפש", אבל אז הוא כותב לי: "את כלבה סתומה, מציע לעשות החלפת שבויים מתים של חטופינו תמורת משפחתך". בחלוף שלושה ימים, לא עניתי לו על הדברים הקשים האלה, אז הוא הפך את האיום למפורש יותר וכתב לי: "תגידי, את לא מפחדת?" אז התשובה היא שאני לא מפחדת, והגיע הזמן שאתם – יהושוע, הלל ומאיר – תתחילו להתבייש. אנחנו נמסד את זה ואני מזמינה, אגב, חברות כנסת וגם נשים מארגונים. אני יודעת שזה קורה מכל הצדדים הפוליטיים. זה לא מאפיין צד אחד. זו אלימות שמגיעה באמת לכולן, מהימין ומהשמאל. אני מזמינה אתכן לראות פה בוועדה הזאת במה וביחד נמגר את התופעה המכוערת הזאת שמרתיעה הרבה מאוד נשים מלהגיע לעמדות השפעה. אנחנו נעבור לנושא שעל סדר היום. המלחמה אולי הסתיימה בצורה הנוכחית שלה, אבל ההשלכות שלה עוד ממש ממש כאן ורחוקות מלהסתיים. הפגיעה בנשות ומשפחות המילואים, כפי שהיא משתקפת בסקר הלמ"ס שאנחנו תכף נציג אותו בפירוט, מצביעה על משבר רחב ועמוק שמחייב טיפול מערכתי, ממוקד וארוך טווח. זו תוצאה מאוד מצערת, אך לצערי לא מפתיעה, של מציאות שבה 300,000 משרתים ומשרתות שגויסו לתקופות ממושכות מאז תחילת המלחמה סוחבים עכשיו את העול הזה, אחרי שהם היו מאות ימים בשטח. מתוך ה-300,000 משרתים ומשרתות יש 120,000 משפחות של משרתי מילואים. בני ובנות הזוג של משרתי המילואים, כולל גרושות, פרודות ורווקות שחולקות ילדים עם משרתי מילואים, נושאות עול יום יומי של הילדים ושל המשפחה בזמן השירות הזה. רוב מכריע, 94% הן נשים. וזה פגע בהן בכל תחומי החיים: אם זה תעסוקה, מצב כלכלי, לימודים באקדמיה, המצב בתוך המשפחה, היחסים האישיים. אני אתן רק כמה כותרות מסקר הלמ"ס, שמשם לומדים שכמחצית מהנשים דיווחו על פגיעה בקשר הזוגי ושליש מהן ציינו כי הפגיעה אף הביאה למחשבות על פרידה או גירושין. נוסף על כך, שיעור משמעותי מהנשים דיווחו על שינוי לרעה במצב הנפשי של הילדים או על פנייה לסיוע נפשי בעצמן. יש עוד מחקר של עמותת "נשים לגופן" שהראה השלכות חמורות של המתח המתמשך הזה, כתוצאה מהמלחמה, על בריאות של נשים. כאשר יותר ממחצית מהנשאלות העידו שהן סובלות מתסמינים שמאפיינים דיכאון. אנחנו רואים גם בנתונים שככל שבן הזוג היה יותר זמן במילואים אז הבעיות מחריפות והסימפטומים מחריפים. אני רוצה גם להתייחס ספציפית לקבוצה של גרושות ופרודות. יש 10,000 נשים גרושות ופרודות שבקושי, אם בכלל, קיבלו סיוע מהמדינה, למרות שהן כן היו צריכות להתמודד עם הילדים לבדן והן נקלעו לקשיים כלכליים משמעותיים בזמן שהן קיבלו מעט מאוד תמיכה מהמדינה, אם בכלל. גם מענקים שאושרו בהחלטות ממשלה, כמו המענק החד פעמי לגרושות של 3,000 שקלים טרם שולמו במלואם ומתעכבים. חלק מהסיבה זה שהן צריכות את המעורבות של הגרוש שנמצא במילואים ולפעמים מערכת היחסים הזאת לא מאפשרת לדברים לקרות והן פשוט לא מקבלות את העזרה שהן זקוקות לה, בשביל הילדים, לא רק בשביל עצמן. כל הקשיים האלה, שאנחנו נעמוד עליהם פה, זה באמת מחדד את הצורך בגורם מתכלל אחד שיטפל במשפחות של משרתי המילואים ויעמיד את המשפחות במרכז. באופן טבעי הנושא נמצא במשרד הביטחון, אבל משרד הביטחון מסתכל על המשרת, על החייל, על המילואימניק ולא על המשפחות. לא היו לנו מלחמות כל כך ארוכות. מלחמת ההתשה, אבל היא הייתה שונה. לא היו מלחמות כל כך ארוכות שבהן התא המשפחתי כולו בעצם גויס לקרב. ולכן צריך לספק פה פתרון שלא קיים כרגע. בהקשר הזה אני רוצה להזכיר את החלטת הממשלה 3417 מה-26 באוקטובר 2025 שהסמיכה בעצם את רשות הצעירים שבמשרד הנגב והגליל והחוסן הלאומי לגבש תוכנית. אבל עברתי על התוכנית הזאת. בושה של תוכנית, באמת, אין שם כלום. זה מה שאתם מביאים אחרי יותר משנתיים? כאילו רק עכשיו נזכרתם ואמרתם 'יאללה, בואו נתחיל לעבוד על משהו'. כי בהחלטה עצמה שהתוכן שלה מסתכם בפסקה אחת, אין בכלל לוחות זמנים. אין תקציב, אין פירוט של מה כוללת התוכנית. והתחושה היא שבעצם רק עכשיו נדרשים לסוגייה הזאת. היה מצופה במלחמה כל כך ארוכה שיידרשו לסוגייה כזאת אקוטית לפני כן. שוב, 120,000 משפחות. זה אירוע מקרו כלכלי. 120,000 משפחות של מילואימניקים שיש להם ילדים. יש יותר מילואימניקים, 300,000. אני רגע מתמקדת במשפחות עם ילדים. למרות שגם כשאין ילדים האירוע הוא מורכב. פניתי לראש הממשלה בפנייה כתובה ומסודרת, יחד עם עוד ארגונים שנמצאים כאן, גם עם שדולת הנשים, אימהות בחזית ואמא ערה, בדרישה שההחלטה הזאת תהפוך למשהו ביצועי. שייצא ממנה משהו ושזה באמת יעזור לאנשים, עם תקציב רב שנתי. כמו שצריך, כמו שהם יודעים לעשות לתחומים אחרים כשיש להם את המוטיבציה הפוליטית לעשות את זה. היום בדיון אנחנו נרצה לשמוע את עמדת משרדי הביטחון והנגב והגליל כדי להבין איפה הדברים עומדים. אנחנו גם נביא את הנתונים מהסקרים השונים, אם למישהו עדיין לא ברור עד כמה המצב חמור. נשמע את הארגונים השונים, את המשפחות, את הסיפורים האישיים. ננסה ככל הניתן להגיע למסקנות אופרטיביות. יש לנו פה הרבה מאוד דוברות ודוברים, בעיקר דוברות. אני אבקש כדי שנשמע את כולם ונצליח להגיע לשורה תחתונה אופרטיבית, תשתדלו גם להיות תמציתיות וגם לכוון מה לדעתכם חשוב שיהיה בסיכום של הדיון הזה. אני כבר אומרת, אנחנו לא נרפה מזה. אם יהיה צורך נעשה עוד ועוד דיונים עד שנגיע לחוף מבטחים. נתחיל עם החלטת הממשלה. אני מציעה שנשמע קודם כל את משרדי הממשלה ואז אני אתן לכל מי שרוצה להתייחס להחלטת הממשלה להתייחס לזה. בואו נתחיל, הפרק הראשון יהיה מול משרדי הממשלה. בואו נתחיל עם משרד הביטחון או הנגב והגליל? מה שאתם מעדיפים קודם. נתחיל עם משרד הביטחון, דוד הרוש. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> צוהריים טובים גברתי יושבת-הראש. קיבלנו את השאלות ועברנו עליהן גם לפני ואנחנו גם מכירים מוועדות קודמות ואנחנו פה בשיח משותף גם עם המשרדים וגם עם גופים שנמצאים כאן ואנחנו עובדים איתם באופן קבוע. אני אתייחס גם בהקשר הפגיעה הכלכלית וגם קצת על מצב המשפחות. קצת על קרן הסיוע, זה חלק מהשאילתות שעלו שם. על מענק הגרושות שאנחנו נמצאים איתו עדיין ממש בישורת האחרונה שלו ולשאר הדברים שכמובן יישאלו פה מטעם הגופים. מבחינת הפגיעה הכלכלית אנחנו מכירים את הנתונים של הלמ"ס, הם הגיעו אלינו עוד לפני שפורסם הסקר. צריך להגיד שבעצם בצה"ל יש את קרן הסיוע למשפחות שהיא נותנת מענה מיום הקמתה והיא משלמת עד היום כמעט 2.4 מיליארד שקלים לטובת פיצויים על אובדן הכנסה, הארכות חופשת לידה. קרן הסיוע ב-1 בדצמבר תשלם מענק לעצמאיות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זאת אומרת, נגיד אם אשת מילואימניק נאלצה לסגור את העסק שלה, ראיתי מהסקר שיש רבות כאלה, היא יכולה לקבל מכם פיצויים? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> לגמרי. גם בעלות עסקים שיש להן עסק והן עצמאיות. לשמחתנו יושבת איתנו פה, מאחוריי, נציגת משרד האוצר והם איתנו בשיתוף פעולה מלא גם לקדם נושאים כאלה, מענק לעצמאיות שישולם החל מה-1 בדצמבר לכל מי שהמשרת היה במערך הלוחם לפחות 120 ימים. היא תקבל מענק על העסק שלה שבעצם נפגע. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> איפה הדברים מפורסמים? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> הכול מפורסם באתר המילואים. הוא האתר הרשמי שלנו, אנחנו מפרסמים שם הכול. או בערוצי הסושיאל של מערך המילואים. המענק הזה ב-1 בדצמבר ייתן מענה גם לנשות שהן בעלות עסק וגם כמובן, דיברתי על זה מקודם, יש להן את אובדן ההכנסה שהן יכולות לקבל, על ירידת מחזורים, הארכת חופשת לידה, מענק למובטלות. כל זה משולם דרך קרן הסיוע. קרן הסיוע שקופה לציבור, אנחנו מפרסמים את המידע כל הזמן באתר המילואים כמה שולם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ממתי זה פועל? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> הקרן קיימת מנובמבר 2023, לפי החלטת ממשלה. היא עד היום והיא תמשיך גם איתנו גם אחרי צו 8. אנחנו לא רואים שקרן הסיוע תסיים לתת מענה גם ביום שיסתיים צו 8. צה"ל רואה אותה כנותנת מענה, וגם משרד הביטחון, גם ביום שאחרי המעבר של פקיעת צו 8. נכון לנו להגיד שאנחנו נמשיך לסייע למשפחות גם בשנה ובשנתיים הבאות, בכל ההיקפים שיידרשו על פגיעה כלכלית שתגיע. לגבי משרתים, אם אנחנו רגע נוגעים, אז יש למשרתים מענה דרך שירות התעסוקה מהחלטת ממשלה אחרונה, שנותנת שם מענה וליווי לקדם את המשרת רגע, להגיע לשירות התעסוקה ולסייע לו במציאת עבודה. גם אם זה לסייע לו לכתוב את קורות החיים או כל דבר אחר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז יש לנו את קרן הסיוע למשפחות, יש מענק לעצמאיות מה-1 בספטמבר. מה הם יקבלו דרך החלטת הממשלה? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> בהחלטה, יש כמה החלטות שהיו קשורות לעולם המשפחה. החלטה האחרונה ב-3004 נגעתי בה קודם, יש את מענק הגרושות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> גרושות בוא נעשה בנפרד, אני רוצה להקדיש לזה רגע. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> וכל שאר המענקים שהם בעצם מתוקף החלטת ממשלה 1226 שהם בעצם נותנים מענה למשפחות. שוב, על מה שאמרתי, אובדן הכנסה, הארכת חופשת לידה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז בעצם זה קרן הסיוע. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> כן, זה דרך קרן הסיוע. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ובהחלטה החדשה שעברה? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אנחנו לקראת החלטת ממשלה לקראת סיום 2025 וכל מה שקיים פה, מה שאמרתי, מבחינתנו, וזה גם מבחינת משרד הביטחון, להביא את זה לידי הממשלה לאישור. כדי לתת את המענה גם לשנת 2026. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה אותו דבר 3417. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> 3147 היא החלטה קודמת, כמו שאני מבין. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, היא מ-26 באוקטובר 2025. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> היא על הנושא של הרשויות. מה שדיברת קודם, על נגב גליל. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אתם לא מעורבים בזה? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אנחנו מעורבים בזה. צריך להגיד שצה"ל עובד רגע במודל חדש שנקרא צה"ל ברשות. צה"ל בעיר יותר נכון. פעם בעבר זכרנו את המילה קצין העיר. היום זה יותר בסיוע למשפחות, גם לקבע, גם למילואים. גם תקציב שהגיע דרך הפילנתרופים, ששולם ממשרד נגב גליל ועובד עכשיו ביחד עם צה"ל, לטובת המשפחות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אצלך זה קרן סיוע ומענק לעצמאיים. הבנתי. נגב גליל ולאחר מכן נציגת האוצר. << אורח >> בן שי: << אורח >> בוקר טוב. בן שי, רשות הצעירים, משרד נגב גליל. זה נכון שההחלטה יצאה עכשיו. אנחנו בעצם כבר באפריל פרסמנו לרשויות עצמן קול קורא כדי להעסיק רכז משפחות מילואים שייתן מענה בתוך הרשות לאותן משפחות. 90 רשויות כבר יצאו לדרך בתוך המהלך הזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רכז בתוך מרכזי הצעירים? << אורח >> בן שי: << אורח >> בתוך הרשות. הוא יושב תחת יחידת צעירים, כן, אבל הוא רכז ששייך לרשות שאמור להפעיל ולתת מענה הוליסטי לנושא של טיפול במשפחות מילואים. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> איך יודעים לפנות אליו? << אורח >> בן שי: << אורח >> הוא בונה את הדבר הזה בתוך הרשות. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אבל איך יש לו את הדפ"א? << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> לכל יחידת צעירים יש להם רכזים בתחומים מסוימים. עכשיו יש תפקיד חדש שנקרא רכז משפחות מילואים וקבע. << אורח >> בן שי: << אורח >> אני אסביר לגבי הנתונים. הצד השני של המהלך הזה זה באמת הקמה של מטה לאומי בטיפול במשפחות המילואים. יחד עם הצבא, עם אכ"א ועם פדרציות שנותנות תקציב לטובת הדבר הזה. הצבא בעצם מידי שבוע, מידי שבועיים דוחף באמצעות מערכת של המדינה נתונים מדויקים על משרתי המילואים באותו יישוב, גם על המשפחות. זה מאפשר לעיר לדעת בדיוק מה קורה ברגע נתון. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יש לי שאלה. אני מכירה את מרכזי הצעירים היטב. מרכזי הצעירים יש להם כלי ביצוע רכים. אין להם סמכויות, אין להם תקציבי ביצוע. הם אנשים טובים שמנסים לעשות כמיטב יכולתם בשורה רחבה של נושאים. אבל אין להם יכולת ביצועית ממש. לא מול משרדי ממשלה, לא מול רשויות. אז איך הם יכולים להיות כתובת שבאמת פותרת בעיות? << אורח >> בן שי: << אורח >> הם מקבלים אליהם תקציב לפעילות כדי לקדם את הדבר הזה, כדי שהתקציב הזה יגיע בסוף למשפחות. ב', האתגר באמת בכל רשות של אותו רכז הוא בעצם את כל הרשות לקחת ולהוביל אותה כדי שתיתן מענים מתאימים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יהיה לזה תקציב? כי בהחלטת הממשלה לא מסומן תקציב. << אורח >> בן שי: << אורח >> התקציב מגיע מהמטה הלאומי. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> איזה מטה לאומי? << אורח >> בן שי: << אורח >> המטה הלאומי, מה שהסברתי. המטה הלאומי זה מטה שקם בימים אלה, יחד עם הצבא, עם הפדרציות ואתנו שיתכלל את כל המענים שניתנים ברמה הארצית למשפחות מילואים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז למה לא מציינים את זה בהחלטת הממשלה שיש תקציב? << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> אני רק אוסיף רגע אחד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה שלומך? גילוי נאות: עבדנו יחד, אני שרופה עליו. כן. << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> לי קוראים שמעון וייס, אני ברשות הצעירים. אני אגיד, מאז כבר עברנו כמה שלבים ובאמת כל מרכזי הצעירים הפכו להיות יחידות צעירים אסטרטגיות בתוך הרשות. יש ממש שינוי מהותי. מנהלים חדשים. לכן לשאלה הקודמת שלך, תפקיד היום המנהל הוא ממש נמצא בתוך הרשות, בונה תוכנית אסטרטגית בתוך היישוב ולכן הוא מתוכלל גם לתחום הזה, בתוך הראייה האסטרטגית של הרשות ולא רק כמשהו, כלי רך. לסוגייה הזאת דבר ראשון שמנו, גם לרכזים זה כבר 11 מיליון ששמנו מתקציב המשרד. בנוסף, בהחלטת ממשלה שעברה לפני שבועיים, זה היה הרבה זמן עד שהצלחנו להגיע לזה והדרך זה היה החלטת ממשלה. אז בעצם כבר שמנו 2.5 פלוס 7.5 מיליון של השותפים של הפילנתרופיה. ביחד זה יהיה בעצם תקציבי הפעילות, פלוס ההיווי לרכזים שהם יפעילו את כל התוכנית הזאת בתוך הרשויות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איזה סוג של בעיה הם יפתרו? מה, מה באים אליהם עם בעיה, הילד שלי צריך טיפול ואין לי תקציב לזה. הם יודעים לפתור? << אורח >> בן שי: << אורח >> זה גם לתת מענה לדברים קונקרטיים שאותה משפחה נדרשת במהלך שירות פעיל של המשרת או המשרתת. וזה גם לייצר קהילה חיה ויעילה ותוססת של המשפחות עצמן, כדי שלאורך תקופה, אנחנו מסתכלים על המשפחות לא רק בתקופה שבה אותו משרת נמצא בשירות מילואים פעיל ואז יש צרכים באמת יותר מיידיים שצריך. אלא גם לאורך תקופה, לייצר קהילות של משפחות משרתים כדי שהדבר הזה יוביל לאיזה שהוא שינוי וסיוע שהוא מתמשך. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הבנתי. יש פה את הרכזים שיקבלו תקציב. אגב, מה התקציב לכל רשות? << אורח >> בן שי: << אורח >> התקציב הוא גם לכוח אדם והתקציב לכל רשות לפעילות זה משתנה בהתאם למספר המשרתים בכל רשות. << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> אני רק אוסיף שיש הרבה פעילות בתקציב בתוך כל רשות, רק אם יש בן אדם שהוא קם בבוקר בשביל הדבר הזה והוא מתחיל לרכז את זה, זה לדעתי גם חלק מהשינוי שאנחנו עוברים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה 11 מיליון שקלים? << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> לרכזים בלבד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יש יותר מזה? << אורח >> בן שי: << אורח >> יש את התקציב של המטה. << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> התקציב של המטה והפעילות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> שכמה זה? << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> זה בעצם 2.5. << אורח >> בן שי: << אורח >> בערך 10 מיליון. << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> 2.7 מהמשרד ו-7.5. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> 11 מיליון זה רק לתקנים? << אורח >> בן שי: << אורח >> כן. פחות, שמונה מיליון. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> כמה רכזים יש? << אורח >> בן שי: << אורח >> 90 רשויות. << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> 90 רשויות ניגשו לקול הקורא. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תכף אנחנו נשמע את הלקוחות שלכם, האם הן מקבלות. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> כמה מאוישים? << אורח >> בן שי: << אורח >> כבר 46 רשויות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. אנחנו תכף נשמע האם זה ירד לשטח וחלחל. רק התייחסות של האוצר? שלום, תודה שבאת. תרצי להתייחס לגבי התקצוב של החלטת הממשלה? << אורח >> שנהב אור: << אורח >> כפי שנאמר כבר קודם וכפי שמצוין בהחלטת הממשלה אין לה מקור תקציבי. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אין מקור תקציבי? << אורח >> שנהב אור: << אורח >> אין לה מקור תקציבי מתקציבי הממשלה. אין מקור תקציבי מטעם האוצר לטובת ההחלטה. נראה מהשיח שעלה פה שהתקציב עבור הפעילות הוא מתקציב הרשויות אם אני לא טועה. << אורח >> בן שי: << אורח >> לא, מתקציב המשרד, תקציב פילנתרופי. לא מרשויות. << אורח >> שנהב אור: << אורח >> אוקיי, אז זה התקציב. אני לא מכירה תקציב נוסף. לא מצוין בהחלטת הממשלה תקציב נוסף. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה. אז אני רוצה רגע לפתוח, וקודם כל תודה לחברות הכנסת וחברת הכנסת לשעבר שהצטרפו. אני אתן התייחסות לאורחות ולכן בפינג-פונג. אבל אני חושבת שהכי חשוב כרגע לפתוח את זה לנשות המילואימניקים. האם כל הטוב הזה הגיע אליכן. מי תרצה להתייחס? << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> שלום, נעים מאוד. שמי עמית טרכטינגוט. אני מילואימניקית בעצמי ואשת לוחם במילואים. אנחנו הורים לשישה ילדים. אנחנו מכירים את התוכנית, אנחנו מכירות את החלטת הממשלה. נכון להיום מהרשות אנחנו לא מכירים, זאת אומרת, הרשות שלי, יש איזה שהיא נציגה מאז ה-7 באוקטובר שבאמת מטפלת במשפחות המילואים. אבל אני ערה למה שקורה ברשויות השונות ואני לא חושבת שניתן מענה מספק מטעם הרשויות. אני גם חושבת שהתקציב שדרוש לרשויות כדי באמת לטפל במערך המילואים ובמשפחות המילואים כמו שצריך הוא לא צריך להיות תקציב אך ורק של המשרד שלכם, הוא צריך להיות תקציב, הכיס צריך להיות עמוק. התקציבים נדרשים כאן, בעיקר לסיוע לימודי, לסיוע רגשי שהוא נחוץ כאן כל כך. זה מבחינת הפערים. אני גם לא רואה איך החלטת הממשלה, אני לא זוכרת את מספרה כעת, אבל נקבתם בה כמה פעמים, איך החלטת הממשלה מגשרת על הפערים האלו. זאת אומרת, ברעיון זה חשוב, זה יפה, זה נדרש. אבל בפועל אני לא רואה, לא מכירה את הפעולות בשטח ולא רואה איך אפשר ליצור פעולות כאלו בכל כך הרבה רשויות מהתקציב הנתון. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אגב, קרן הסיוע למשפחות זה משהו שכן קיבלתם ממנו סיוע? << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> קרן הסיוע למשפחות, אנחנו איתם בשיתוף פעולה הדוק. כמובן, אנחנו כל הזמן מדייקים איתה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה קורה, זה עובד? << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> זה קורה, זה עובד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל הקטע של הרשויות המקומיות פחות. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> נכון. אני אגיד בקשר לקרן הסיוע שיש קולות שהמלחמה נגמרה והולכים לסגור את הקרן. המלחמה, לפחות בגזרת משרתי המילואים, רחוקה מלהסתיים. גם ביום שאחרי המלחמה עוד צפויה לנו תקופה ביטחונית כל כך מורכבת שאנחנו נדרש לפחות ל-70 ימי מילואים בשנה. האם למישהו זה נשמע כמו מתכונת לחיים אזרחיים תקינים? האם בעלי יוכל לקחת חלק בגידול הילדים במתכונת הזאת? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אנחנו נכניס בסיכום קריאה, בקשה שזה לא יקרה עד שהמצוקות תחלופנה. בבקשה. << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> דניאל לוין משדולת המשרתים. בהקשר של קרן הסיוע, מהשטח אני מכירה שזה לא, גם מעצמי אני יודעת שהרבה בקשות שאנחנו מגישות נשללות בלי הסבר. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> כמו מה? << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> הגשתי בקשה לאובדן הכנסה על קיץ 2024 של 30,000 שקלים שהפסדתי וקיבלתי 7,000 שקלים. אחרי זה לא קיבלתי עוד וקיבלתי דחיות על המשך. על סגירת העסק שלי הגשתי בקשה ונשללתי ולא קיבלתי. זאת אומרת, יש, יש בקשות. אני יודעת מהקבוצות, מהווטסאפים, מהקבוצות הרבות של נשות המילואים שמי שעובדת בזה, מי שיושבת יומם וליל ומגישה שוב ושוב ועוד התנגדות ועוד פעם ומחדש את הבקשה וזה. בסוף אולי היא עשויה כן לקבל יותר מזאת שהגישה פעם אחת והתייאשה. אבל זה עולה להם בימי עבודה, שלא לכולנו יש ימי עבודה ספייר לשבת כל היום על הגשות של קרן הסיוע. אני יודעת, אני מכירה ממש את השיח של המון נשללות ולא מגישות שוב, או מלכתחילה כבר מתייאשות. הגישו אחת, שתיים, שלוש, חמש פעמים נשללו ולא טורחות לנסות עוד פעם. אני יודעת שהקרן הוקמה למטרות טובות והיא גם עושה טוב, אבל יש כמה "היקפסים" בדרך. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הדרך למימוש הזכאות היא לא פשוטה. << אורח >> רן מלמד: << אורח >> גברתי, אולי אפשר לבקש שהקרן תיתן - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע, לא, לא, רק נשות מילואימניקים. לא, רגע, שנייה. << אורח >> רן מלמד: << אורח >> זה יעזור לדיון גברתי. אם אפשר לבקש אולי שהקרן תיתן נתונים על כמה כסף היא חילקה, לכמה אנשים היא חילקה ומה הממוצע של התשלום שהיא נתנה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אתם יכולים לתת את זה? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אנחנו יכולים. אמרתי גם מקודם כמה הקרן שילמה. אפשר לפרוש את זה באמת בין נשות המשרתים או רק לנשים מגויסות. אפשר להוציא את המידע הזה. זה מידע שהוא קיים. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> זה מידע חשוב. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נבקש. המידע שאנחנו מבקשים, רן, תחדד, כמה החזירו – ? << אורח >> רן מלמד: << אורח >> כמה כסף שולם, מה כמות הקליינטיות או הלקוחות שקיבלו ומה הסכום הממוצע ששולם לכל אחת. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> ומה היקף התביעות. כמה שולם ומה הממוצע. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. עוד משפחות מילואימניקים? בבקשה. אני נותנת פשוט קדימות למשפחות מילואימניקים, כי הכי חשוב לי שנספיק לשמוע אותם. << אורח >> שני סבוראי בנד: << אורח >> היי, אני שני, מתמחה בכירורגיה אורטופדית. אני מייצגת את הרופאות המתמחות, שבעצם הן או מגויסות או נשות מגויסים. אני רוצה להעלות כמה דברים שאני חושבת שהם בעייתיים בהקשרים הספציפיים אולי שלנו, שהם קצת מאתגרים. הדבר הראשון שאני רוצה להגיד, אני מתחברת פה למה שנאמר לפניי, שהסיפור הזה באמת של ההגשות הוא אירוע. זה נכון מי שישבה על הטפסים והגישה שוב ווידאה שיש לה את כל הקבלות ואת כל ההתכתבויות עם הבייביסיטר ואת כל הדברים בווטסאפ ובדיוק בדיוק זה לא נעשה בעל פה והיא לא סגרה איתה בפעם הקודמת שהיא הייתה שם וכל מיני דברים כאלה – אז הצליחה לקבל חלק מהכסף. אני כן אגיד שאצל מתמחות זה אירוע סופר מורכב. כי כשאנחנו עושים משמרות של 26 שעות אז אנחנו צריכים מישהו שיהיה שם בלילה. זה אומר שהכסף של הבייביסיטר, שאולי הוא מתאים לאנשים אחרים, לנו הוא לא מתאים. זה not good enough. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> את גם עושה יותר משמרות, בגלל שהרופאים במילואים. << אורח >> שני סבוראי בנד: << אורח >> בוודאי. המחלקות שבהן יש הרבה מתמחים שיצאו למילואים, אז מי שנשאר לשמור על הבית עושה עכשיו בחלק מהמחלקות 11 תורנויות בחודש. 11. זה אומר שיש מתמחות ש-11 ימים בחודש לילדים שלהם אין אף אחד בבית. אף אחד. כי אמא בעבודה, אבא במילואים. ועם זה צריך להתמודד. זה ה-baseline של החיים שלהם בשנתיים האחרונות. ולתוך הדבר זה לא תמיד זה סביר והגיוני להביא בייביסיטר, כי זה ילדים. ורובם ילדים רכים. ואי אפשר להשאיר את הילדים האלה בלי מענה רגשי כל כך הרבה ימים בחודש לאורך כל כך הרבה זמן. זה דורש התגייסות של המשפחות בצורה שאנחנו, אני רגע אגיד על עצמי, אני גם אשת מילואים וגם בעלי בחמישה החודשים הראשונים של המלחמה שנינו לא היינו בבית. הילדים שלנו היו בלי הורים חמישה חודשים, סליחה. זה לקח חודשים ארוכים מאוד עד שהילד שלי הגדול הסכים לתת לי לצאת לרוץ. הוא אסר עליי לצאת מהבית. הוא לא היה מסוגל להתמודד עם זה שאולי אני אצא ואני לא אבוא. היום, כשאני מדברת עם הבן שלי על ללכת לתורנות הוא אומר לי את המילים המזעזעות "לא אכפת לי שתלכי לתורנות, המקום היחיד שאני מפחד שתלכי אליו זה לצבא כי אני יודע שאולי לא תחזרי". זה הדבר הראשון שרציתי להגיד. שוב, בעולמות שלנו, אם לי זה קשה להגיש בקשה אני לא אגיש אותה עוד פעם. די, ניסיתי פעם אחת להגיש בקשה לקרן הסיוע. לא קיבלתי החזר ובזה סיימתי את ניסיונותיי עם קרן הסיוע. אין לי זמן לזה. אין לי. מתי? כאילו, זה פשוט לא ישים עבורנו. הדבר השני, כמו שאמרתי, הרוב המוחלט של הרופאות כן נאלצו לעבוד באופן מלא בתורנויות של 26 שעות. כן יש מנהלים ייחודיים ומיוחדים שאפשרו למתמחות בתקופות האלה לא לעשות תורנויות או לקבל איזה שהן הקלות. זה לא בא בלי עול כלכלי. כי המשכורות שלנו הן בנויות על שכר בסיס מעליב ועל תורנויות שזה מה שמציל לנו את הכבוד העצמי. ובעצם כשאת לא עושה תורנויות את נשארת עם 7,500, משהו כזה. שזה מאוד קשה לתחזק בית עם כזאת משכורת. הדבר השלישי זה הסיפור של מסגרות בחירום. אני לא יודעת אם מישהו שם לב לזה, אבל הקונספט הזה של מסגרות בחירום הוא קצת נחוץ. מדינת ישראל היא מדינה שמתנהלת מחירום לחירום בגדול. כשאתה דורש מאנשים להמשיך להגיע לעבודה בבוקר בחירום אז צריך שיהיה לזה איזה מענה בתוך הבית. בוודאי בבתי החולים, אבל בעוד עבודות חיוניות שונות. לא הגיוני שאין שום תוכנית מגרה סדורה למי האנשים שהולכים לעבוד במסגרות האלה, איך זה הולך לעבוד, כמה אנשים צריך שיהיו. וכמה אנשים בממוצע נרשמו לדבר הזה וכן הלאה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> מי זכאי ומתי זה מתחיל. << אורח >> שני סבוראי בנד: << אורח >> מתי זה מתחיל וגם שתהיה מסגרת שהיא תואמת גיל, שתהיה מסגרת לאפס עד שלוש. להרבה מאתנו יש ילדים בגילאי אפס עד שלוש והמסגרות בבתי החולים לא מתאימות להם. הם לא מוכנים לקבל אותם. מה אמורה לעשות אמא שאמורה להגיע לעבודה בבוקר ואין לה מסגרות, כי חירום. בית החולים לא מוכן לקבל את הילד בן השנה שלה לצורך העניין. ובעלה במילואים. הדבר הנוסף שזה רגע סיפור אישי שלי. אני נרדמתי אחרי תורנות באחד מהימים ואז לא היה לי מקום למסגרת, כי בבית החולים שאני עובדת בו פשוט כל יום פותחים מחדש את ההרשמה למסגרת של מחר. אז אם את במקרה בטעות מתמחה ואת אחרי תורנות אז אין לך מקום למסגרת למחר ושיהיה לך בהצלחה. וכשאנחנו באנו ופנינו עם הדבר הזה למועצה המקומית שבה אנחנו גרים אז אמרו לנו 'לא, לא, לא, את מתמחה. את מקבלת את השירות מבית החולים, אנחנו לא יכולים לעזור'. וזה דרש הרבה מאוד התעקשות והתעסקות כדי שהמועצה תסכים לאפשר לנו להכניס את הילדים שלנו למסגרת של המועצה, כי בית החולים לא הצליח לתת לדבר הזה פתרון. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. עוד אשת משפחה? << אורח >> חנה קטן: << אורח >> כן, אני אשמח. אמא ללוחמים, למילואימניקים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אנחנו מכירים אותך מכל הדיונים. בהערכה אני אומרת. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> תאמיני לי שזו הסיבה שאני פה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מכניסה צבע לכל דיון. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> קודם כל, אני רוצה להתחבר למה שאת אמרת. אני רופאה במקצועי. אני עברתי – במלחמת המפרץ הייתי לבד עם שמונה ילדים, והמג"ד של בעלי היה גניקולוג, וקיבלתי תורנות שבת. ואמרתי מה אני אמורה לעשות עם שמונה ילדים? המטפלת לא מגיעה, מלחמת המפרץ. הוא אמר אף אחד לא ביקש ממך להיות גניקולוגית ולקחתי אותם לבית החולים וקיבלתי אחר כך ממש נזיפה מהאחות הכללית על כך שבזמן האזעקה הורדתי את הילדים שלי למקלט, שמה אני אמורה לעשות איתם? אז אני כל כך מבינה על מה את מדברת. קודם כל, ישר כוח, שיהיה לך הרבה כוח וטוב שאת עומדת על הזכויות של הרופאות, באמת המיוחדות והצדיקות האלה. בעזרת השם שתהיה התקדמות בעניין הזה. אני רוצה לדבר על שתיים-שלוש נקודות. קודם כל, משפחות ברוכות ילדים. כשנותנים סל של 1,500 שקלים לטיפול נפשי ויש לבת שלי 10 ילדים - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה לא לכל ילד? << אורח >> חנה קטן: << אורח >> זה לא, זה פר לוחם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה פר לוחם? זה לא פונקציה של מספר הילדים? << אורח >> חנה קטן: << אורח >> לא. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> למי לתת קודם? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, אמיתי? << אורח >> קריאה: << אורח >> אנחנו רואות שגם אתה מופתע מהתשובה. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> אני פשוט מדברת על 43 נכדים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> וואו, בלי עין רעה. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> יש לי שתי בנות עם 10 ילדים, שני בנים עם שמונה ילדים, שבעה, ואני רוצה לומר, אני מספרת את כל הדבר הזה - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, את צודקת, זה 1,500 על הכול? בחודש? תסביר. רגע, זו נקודה חשובה. אתה יכול להסביר? נציג משרד הביטחון, בבקשה רק התייחסות. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> כן. זה מחולק ל-1,500 כפול שתיים בשנת 2023-2024. מי שעשה שירות בשנת 2025 במערך הלוחם מקבל עוד 2,500 שקלים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> חד פעמי? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> בשנת 2025. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לשנה. אבל זה לא קרוב לטיפול נפשי. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> רגע, אז אמרתי, בשנת 2023-2024 יש להם 3,000 שקלים, בשנת 2025 מי שעשה עוד 30 ימי שירות יקבל עוד 2,500. << אורח >> קריאה: << אורח >> לחודש או לשנה? לא הבנתי. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> לשנה. אני אשמח אבל אם תתנו לי לדבר רגע. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן, לא לקטוע. << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> זה גם לא לשנה, זה החלטות חד פעמיות כל פעם. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אני אשמח אבל אם יתנו לי לדבר, גברתי יושבת-הראש. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן, בבקשה, בטח. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> יש גם מענה בסיוע הנפשי לכל מי שהיה 120 יום במערך הלוחם, זה 5,280 שקלים להשתתפות בטיפולים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ללוחם? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> ללוחם או לבני משפחה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה לא משנה, הוא יכול גם? << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> גם וגם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע, לא הבנתי. שנייה, אני רוצה להבין את העובדות. עוד פעם, תגיד לי שוב פעם. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> יש לו עוד 22 טיפולים, לו או לבני המשפחה, טיפולים קליניים, למי שהיה במערך הלוחם. הוא יכול לתת אותם לילדים, הוא יכול לתת לבת הזוג. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אה, זה או הוא לעצמו או לילדים? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> לבחירתו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ובנוסף יש עוד מענק. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> בנוסף יש גם את תוכנית עמית שהיא של משרד הביטחון. כל מי שעשה 30 ימים בשירות מקבל גם עוד 12,000 מטבעות לסיוע רגשי ועוד 12 טיפולים אצל פסיכולוג או עובד סוציאלי רק למשרת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רק למשרת. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> זה בנוסף ללא עלות. << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> 12,000 מטבעות הם לא 12,000 שקלים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> על המשרת אני לא מדברת בדיון הזה. אז יש לו 22 שהוא יכול להמיר לבני המשפחה ויש לו עוד מענק פר שנה, סדר גודל בין 2,000 ל-3,000 שקלים. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> 2,500 בשנה האחרונה. בשנים הקודמות זה היה 3,000 שקלים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> האם נשמע לך הגיוני? << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> לשנתיים. << אורח >> קריאה: << אורח >> 3,000 שקלים לשנתיים. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> זה עד סוף 2024. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> האם נשמע לך הגיוני כאיש מקצוע לעשות את זה גם משהו שמותאם למספר ילדים? כי בכל זאת - - - << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אני אגיד רגע לגבי סיוע נפשי שפה בהחלטת ממשלה 2540 נתנו פה 22 טיפולים קליניים לבן המשפחה או למשרת עצמו. המימוש שם הוא לא כל כך גבוה. אנחנו מנגישים את המידע הזה. אנחנו מבינים שיש גם פער של מטפלים ויש גם חוסר מימוש. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> חוסר מימוש זה בגלל שמשפחה גדולה - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני כבר אאפשר להפנות אליו שאלות, רק שיסיים. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> משרת שיבקש מקרן הסיוע סיוע נוסף, כי יש קושי, והקושי הזה הוא קושי שבאמת יש עליו אסמכתאות של טיפול, לא יקרה מצב שקרן הסיוע לא תבחן אותו כדי לסייע לו מה שהוא נקרא שהוא במענק חריג. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> גם לבני המשפחה? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> גם לבני המשפחה. אם יש פה מקרה שהוא יעלה לוועדת חריגים אצל קצין מילואים ראשי, המקרה הזה יגיע לבחינה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן, אבל להגיע לוועדת חריגים. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> זה לא כזה מסובך, זה קורה כל שבוע. << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> בדיוק. ועד שמקבלים את כל ההחזרים האלו צריך להוציא את זה מכיסנו. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> צריך גם להגיד דבר נוסף, גם בוועדה הזאת שהיא נמצאת כל שבוע, שהיא מתקיימת פה כל שבוע, יושב פה נציג קצין מילואים ראשי. הוועדה הזאת עם אגף השיקום ויש בה גם רגע את כל חוות הדעת שנותנים כדי לראות שאנחנו לא חלילה נותנים כסף כדי לראות שאין שם נזק. צריך לעשות על זה גם מעקב בסופו של דבר. אז גם זה נעשה שם בוועדה הזאת. וגם אם יהיו מקרים שמשרת מימש את כל הסל - - - << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> איזה סוג של נזק? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> בסוף יש את הסיפור עצמו שאנחנו רוצים לתת מענה ולא חלילה להגיד רק תיקח את הכסף. צריך לראות שאם צריך להכיר אותו, אם זה למשרת באגף השיקום. << אורח >> קריאה: << אורח >> חושבים שהוא מרמה? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> חלילה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> לא, הוא לא אמר את זה, רגע. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אני אשמח שלא תכניסו לי מילים. אני לא אמרתי. אני הסברתי, במידה ויהיה משרת שיהיה, אני מדבר בעיקר רגע גם על המשרתים, שיצטרך יותר טיפולים יסייעו לו עם אגף השיקום לראות אם הוא צריך להכיר, בכלל לקבל הכרה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> גם למשפחה? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> המשפחה זה משהו אחר. אני מדבר רגע על המשרת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני לא רוצה לדבר על המשרת כאן. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אני יודע. אני אומר שוב, לגבי המשרת. לגבי המשפחה, אם יהיה מישהו שיבוא עם חוות דעת. ודיברו איתי בעבר נציגים שיושב כאן ויגישו רגע חוות דעת של גורם קליני מוסמך שצריך לתת מענה נוסף וזה יעלה לוועדת חריגים אני לא חושב שקצין מילואים ראשי יגיד לא לשלם למשרת או למשפחה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני אתייחס לזה בסיכום. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> גברתי היו"ר, אפשר הבהרה? כי אני לא הבנתי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן, כן. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> מקודם אמרת שיש לו X שקלים שהוא יכול או לעצמו או לבני המשפחה. הבנתי טוב? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> כן, תלוי באיזה סל. << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> ה-5,000 האלה? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> 5,280 זה לבני המשפחה. זה לו או לבני המשפחה, לבחירה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> לו או לבני המשפחה. בנוסף על זה מה יש לו? סתם להבנה. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> לו יש עוד 12 טיפולים אצל עובד סוציאלי או פסיכולוג מתוכנית עמית. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> הבנתי. עכשיו השאלה שלי היא כזאת: אם הוא זקוק לעוד עבור בני המשפחה זה בוועדת חריגים? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> כן, זה יעלה לוועדת חריגים. << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> אבל ועדת חריגים זה אחרי שאנחנו שילמנו את זה מכספנו ואז זה יכול להישלל או לא. זאת אומרת, אני לא - - - << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אפשר מראש? << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> לא, אי אפשר מראש. אני בביתי לא שולחת את ילדיי לטיפול כי אני לא יודעת אם יהיה לי עליו כיסוי וכרגע אני לא יכולה לעמוד בזה כלכלית. זאת עובדה. אמיתי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יש לך דרך לתת לזה מענה, לבעיה הזאת שהיא אומרת? << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> השאלה אם אפשר ועדת חריגים מראש? אני שואלת, הרי יש איזה שהוא קשר עם מטפל. אם המטפל בא ואומר תשמעי, הילד זקוק לעוד כמה מפגשים, האם ההורה יכול להגיש בקשה מראש לפני המשך הטיפול לוועדת חריגים? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> התשלום בוועדת חריגים הוא בעצם על קבלה. כל דבר שיש עליו הוכחת נזק מה שנקרא. אבל במקרה הזה, אם יהיה מישהו שיש לו קושי כלכלי - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, קודם כל הם לא רעבים ללחם. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אבל זה גם מתקשר בדרך כלל למקום הכלכלי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע, אני רגע אסביר. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> הוא אומר שבעצם ועדת חריגים היא גם תלויה בקושי כלכלי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כנראה. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> גם ועדת חריגים מסייעת למשפחות שיש להן קושי כלכלי. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> גם אם יש לי, לא חסר לי כסף. אבל המדינה צריכה לדאוג לטיפול של הילדים שלי. גם אם יש לי כסף. זה לא קשור לזה אם יש לי יכולת כלכלית או לא יכולת כלכלית. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני פשוט אסביר, טיפול נפשי זה אירוע כל כך יקר שגם מעמד מבוסס פלוס - - << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> פלוס-פלוס. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> - - ופלוס-פלוס, באמת, שוקל. כי זה 500 שקלים לשעה במקרה הזול. בסדר? אז אתה לא צריך להיות עני בשביל לא לקחת את זה משיקול כלכלי. ואני חושבת שיש פה נקודה שצריך לחשוב איך משפרים אותה. שהם לא ייקחו את הריסק הכלכלי על עצמם ואז עלולים להיתקע בלי החזר. אולי אפשר לעשות מן פרה רולינג כזה, שתראו זה המצב. הלכנו למטפל, הוא חושב על סדר גודל של כך וכך מפגשים. האם ניתן לקבל אישור מראש? כדי שהם לא ייקחו את הסיכון הכלכלי על עצמם ואז ייתקעו בפני שוקת שבורה. << אורח >> אילנית סויבלמן: << אורח >> אילנית סויבלמן, אני משדולת הנשים. תכף אני אפרט קצת יותר כשיגיע זמננו. אבל רק לעניין הזה אני רוצה להגיד שרוב המענים בעניין של טיפול רגשי אמנם ניתנים לבנות זוג של משרתים, אבל לא ניתנים לבנות זוג לשעבר שנוטלות באותו הנטל, עם ילדים בבית, עם שנתיים של - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> על הגרושות והפרודות אנחנו חייבים לדבר בנפרד. << אורח >> אילנית סויבלמן: << אורח >> בנפרד, אבל זאת רק הערה קטנה לפני שאני אגיד את כל מה שאני רוצה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בסדר. בבקשה. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> אני לילך הרצוג. אני מטעם הגרושות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז רגע, חכו שנייה. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> נדבר על זה אחר כך. אבל בנושא הזה, למיטב זיכרוני, משרת מילואים זכאי ל-15 טיפולים בשביל עצמו. ומשרת מילואים שהוא הורה יש לו עוד תוספת של שבעה טיפולים שהוא יכול לעצמו, לבת זוגתו, לילדים שלו. כלומר, זה תוספת של שבעה טיפולים. אי אפשר לבוא ולהגיד שזה 22. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> לא, ה-22 טיפולים הם למשפחה. זה לאו דווקא. אם הוא רוצה לתת אותם לבני המשפחה זה שלו. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> מי שהוא לא הורה, משרת מילואים מקבל, אתם בעצם אומרים משרת מילואים צריך טיפולים רגשיים. כל משרת מילואים שהוא לא הורה מקבל 15 טיפולים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את אומרת הדלתא היא לא מספיק משמעותית. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> זה כולה תוספת של שבעה. ואני חוזרת למה שהתחיל את הכול, אין שום התחשבות במספר הילדים. שזה ממש משמעותי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נכון, שזה עוול. זה עוול. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> ואם כבר מספר הילדים, חוץ מזה יש גם את העניין של תשלום על בייביסיטר, תשלום על קייטנות, מענק קיץ. המון דברים - - - << אורח >> קריאה: << אורח >> יש את זה בקרן. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> לפי מספר הילדים? << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> לפי מספר ילדים? לא, זה לא לפי מספר ילדים. אם אני צריכה לשלם על קייטנה זה ממש משנה האם אני צריכה לשלם על ילד אחד או על שלושה ילדים. ויש לי 2,000 שקלים בשנה או משהו? << אורח >> חנה קטן: << אורח >> נכון. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> 2,000 שקלים בחודש. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את אומרת גם בקייטנות. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> קייטנות, לא על בייביסיטר, על קייטנות. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> גם העול על האישה בכל התחומים. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> ושוב, אני לא מדברת על הנושא של הגרושות, שאנחנו נדבר אחר כך. זה היה כללי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן, חשוב לי, זה פשוט כל כך חשוב שאני חושבת שצריך לבודד את זה. אבל מיד, כן, בבקשה. << אורח >> בר שהם: << אורח >> נעים מאוד, אני בר שהם, אני מפורום נשות המילואימניקים. בעלי יוצא חטיבת גולני, משרת במילואים בגדוד חי"ר בפיקוד צפון ומתחיל מחר סבב מילואים שישי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אנחנו איתך. << אורח >> בר שהם: << אורח >> תודה רבה. אני אתייחס בהרחבה בהמשך לנושאים הנוספים, אני רק רוצה לומר לגבי הטיפול הרגשי. החלטות הממשלה נותנות מימון מסוים לטיפול רגשי, אנחנו מברכות על זה. יש החזרים מסוימים. אבל אם נסתכל על הנתונים מבחינת גובה ההחזר, אנחנו מדברות על במקרה הטוב בערך 20 טיפולים, אם אנחנו לוקחים בחשבון שטיפול פסיכולוגי היום מגיע ל-400 או 500 שקלים, אנחנו רואים שזה לא מכסה את כל ההוצאות. אנחנו רואים שטיפול כזה יידרש לתקופה ארוכה, לא רק לשנתיים האחרונות שכולנו חוות את הקשיים הרגשיים במהלך הלחימה. זה משהו שהוא מתמשך. יש משרתי מילואים ויש משפחות ובנות זוג שרק עכשיו מרימים את הראש ופונים לטיפול רגשי. וזה משהו שעוד יימשך שנים קדימה. אנחנו סבורות שהמענה הזה הוא צריך להיות במסגרת מערך שהוא מתואם, שהוא יציב, שהוא ממומן, שהוא קבוע, שהוא מלווה. שהוא מלווה לשיקום ארוך ולא רק עכשיו. אנחנו לא צריכים לחשוב רק על הטווח הקרוב, אנחנו צריכים לחשוב על הטווח הרחוק. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה. << אורח >> נועה ליפשיץ': << אורח >> ברשותך, יושבת-ראש הוועדה, אפשר להגיד משהו? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> משפחות? << אורח >> נועה ליפשיץ': << אורח >> לא. נועה ליפשיץ', משרד הביטחון, ראש יחידת מילואים. נעים מאוד, אני חדשה בתפקידי, נכנסתי לתפקיד לא מזמן. זה תפקיד חדש במשרד הביטחון. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איך הוא מוגדר? << אורח >> נועה ליפשיץ': << אורח >> ראש יחידת מילואים. המשרד כבר החל לעסוק בנושא הזה. אנחנו פה בדיוק לתת מענה לצרכים האזרחיים לדבר הזה שנוצר. של הצרכים האזרחיים, למה שמערך מילואים יודע לתת ונותן. אני אגיד קודם תודה על הסקר הזה של הלמ"ס. אנחנו עובדים צמוד ביחד, ביחד עם צה"ל. אנחנו בשיתוף פעולה מלא ונערכים כבר לסקר הבא, כי זה מאוד חשוב והכרחי. בואו נשים את הדברים על השולחן, משרד הביטחון וצה"ל פועלים רבות בנושא של כל המענים. מעל 20 מיליארד ניתנו בשנה האחרונה לנושא הזה ואנחנו כבר פועלים למענים נוספים ומשלימים כדי לענות על כל הצרכים שהוצגו פה. הנושאים בעבודה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> הגשתם בקשה תקציבית למענים נוספים? << אורח >> נועה ליפשיץ': << אורח >> אנחנו עובדים על זה לדייק את המענים שאנחנו צריכים, בהתאם למה שעולה בעמותות, בהתאם למה שהעלה סקר הלמ"ס ועוד צרכים שנשמעים מהשטח. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> סתם לסבר את האוזן, על מה הלכו 20 מיליארד שקלים? << אורח >> נועה ליפשיץ': << אורח >> זה לדוד אני חושבת, אני פשוט נכנסתי מוועדה אחרת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, כשאומרים 20 מיליארד שקלים צריך להבין למה. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> תגמולי המילואים שהמשרתים מקבלים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זאת אומרת, השכר שהם לא מרוויחים. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> לא, לא שכר. תגמולים, זה מענקים שמגיעים להם על ידי החירום. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כל זה מענקים. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> לא רק זה. יש גם את שוברי הנופש שקיבלו משרתי המילואים בתוך זה. כל מה שקשור בהחלטות ממשלה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הבנתי. נציגת משרד הבריאות נמצאת כאן אולי להתייחסות לעניין הטיפולים הנפשיים שלא ניתנים פר ילד? זאת אומרת, איך הם מוודאים שזה מגיע למשפחות שזקוקות לזה? << אורח >> חנה קטן: << אורח >> אני רוצה גם לדבר על מעקב היריון של נשים - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע מעקב היריון. שנייה, אנחנו בטיפול הנפשי. שנייה. שנגיע לאיזה שורה תחתונה. כן? << אורח >> נופר קין: << אורח >> קוראים לי נופר קין, אני סגנית ממונה חירום לטראומה נפשית, אגף בריאות הנפש במשרד הבריאות. בעצם השנתיים האחרונות יש את התוכנית הלאומית לבריאות הנפש. משרד הבריאות מסתכל על כלל תושבי מדינת ישראל בהרחבת השירותים. הוא לא מפריד איזה שהוא ככה בשונה ממקומות אחרים. נגיד שיש, נפתחו עשרות מרפאות חדשות. גויסו מאות מטפלים. בשנת 2024, זה עוד לא מדבר על 2025, היה 16% עלייה בהיקף מגעים של כלל הציבור. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע, לא, לא. אני רוצה תשובה לצורך שעלה פה. קושי שילדים של משרתי המילואים לקבל טיפולים, מימון לטיפולים נפשיים. האם אתם מעורבים בסוגייה הזאת? << אורח >> נופר קין: << אורח >> אני אומרת, אנחנו לא מתייחסים ספציפית לאוכלוסייה. בסוף כשבן אדם מגיע לקופת חולים לבקש טיפול אז זה מתועדף על פי הצורך הנפשי שלו, לא על בסיס איזה אוכלוסייה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ואתם בקשר עם משרדי הממשלה על התוכנית והתקצוב לתחום בריאות הנפש של המשפחות? של המשרתים? << אורח >> נופר קין: << אורח >> לא באופן ספציפי. זאת אומרת, יש את התקציב - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הבנתי. אז אתם לא בדיוק חלק מהאירוע הזה. אתם בשוטף מתעסקים - - - << אורח >> נופר קין: << אורח >> לא. כן נגיד שברמה הקהילתית במרכזי החוסן יש המון תוכניות קהילתיות שעוסקות במשפחות המילואימניקים. יש קבוצות של זוגות של משפחות מילואים. נשים אחרי לידה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> עד מתי זה מתוקצב? מרכזי החוסן. << אורח >> נופר קין: << אורח >> יש לנו גם אתגר עם תקצוב מרכזי החוסן. אבל אני אגיד שכן נעשה בשנתיים האחרונות המון המון עשייה שם, גם בהיבט המשפחתי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה האתגר עם התקצוב של מרכזי החוסן? << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> מרכז החוסן הארצי מתוקצב רק עד דצמבר 2025. אחרי דצמבר 2025 נדבר, נראה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בעיה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> הבעיה היא בעיה אוצרית. כי הם לא רואים מקום להמשיך ולתקצב את האירוע הזה. מדינת ישראל לא עברה מספיק טראומה, אנשים תחזרו לבתים, הסתיימה המלחמה. אל תדברו איתנו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז נכניס גם את זה לסיכום. בבקשה, עכשיו אנחנו נתחיל לעשות פינג-פונג, משפחת מילואימניק ואז ח"כיות. << אורח >> צופיה אורן: << אורח >> נעים מאוד, אני צופיה אורן, משדולת המשרתים, ראש תחום מדיניות. גם אני 450 יום נשואה לבעל במילואים בגדס"ר גולני ומצטרפת לסבב נוסף שאלוהים יודע איך נחזיק אותו. שניני איבדנו את מקום עבודתנו. שנינו חוזרים כרגע לשיקום מלא לחיים נורמליים וגם עכשיו אנחנו חוזרים לסבב מילואים נוסף, ממש איך שהרמנו את הראש. אני רוצה להגיד כמה דברים תפיסתיים. בתחושה שלי אני בדיון לפני שנתיים. אני שמעתי גם את דוד, יש פה אנשים שכבר שמעתי שאומרים את אותו הדבר. קצת מבאס בתחושה. הרבה מבאס בתחושה, אני עדינה. אולי נמאס באמת מהעדינות הזאת, אבל אנחנו לא מתקדמים. ויכול להיות שדווקא בגלל שהוועדה הזאת היא ועדה לקידום האישה, מתוך יהיה distraction לתוך המערכת שלא מבינה את מהות החומרה שכולנו נמצאים פה, על ידי לא יודעת מה. אז זה רגע באמת איזה שאיפה ומשאלת לב שדווקא הוועדה הזאת תביא את הבשורה, כי יש פה נשים שמבינות את המחירים הבלתי רגילים שאנחנו מחזיקות ב-450 יום מילואים. שזה כבר באמת רבדי נפש שלא דמיינו שאנחנו נגיע לזה. זה דבר אחד. דבר שני, יש דברים שנופלים, כמו שראינו פה, בין הכיסאות. בין קרן הסיוע לבין משרד הביטחון לבין משרד נגב גליל. אני אומרת, אם יש לנו 300,000 חיילי מילואים ו-120,000 חיילי מילואים עם ילדים, אפשר להקים מערך שמדבר אחד עם השני. אנחנו בשנת 2025 בואכה 2026. אפשר להקים ישיבות בין משרדיות. יש אפילו תוכניות לאומיות שעשו את זה בעבר, כמו 360. ניתן ללמוד מהם. לא יודעת אם זה דווקא מודל טוב מספיק, אבל אפשר ללמוד מתוכניות בין משרדיות. אני נפלתי הרבה פעמים בין קרן הסיוע, ביטוח לאומי, משרד התעסוקה, לבין נפשי, בריאות וכו'. כולנו לדעתי, אפרופו בירוקרטיה, נפלנו בין הכיסאות האלה. כולה 120,000 חיילי מילואים עם ילדים. זה לא בשמיים. זה דבר אחד. דבר שני, לגבי הרשויות. הלוואי ותצליחו. החשש שלי, איך אמרת לי מקודם? בין לבין, 90 רשויות הגישו קול קורא. זה אומר שרשויות חלשות שלא יודעות להגיש קול קורא לא יקבלו. וזה אומר שחייל מילואים שגר ברשות חלשה - - - << אורח >> בן שי: << אורח >> אולי אני אתקן. 90 זה חלק מהרשויות בחברה הערבית. << אורח >> צופיה אורן: << אורח >> בסדר, אבל יש 294 רשויות בישראל. כמה רשויות ערביות יש בתוכו? << אורח >> בן שי: << אורח >> כמעט 80. << אורח >> צופיה אורן: << אורח >> 80. 80 ועוד 90, בוא. << אורח >> בן שי: << אורח >> שנייה אחת. עשינו את זה רק לפי כמות אנשי מילואים. לא כל רשות שרק 20 אנשי מילואים. אז הייתה הגבלה, אבל זה כמעט רוב, רוב רובו והם קיבלו ליווי ממש. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> אפשר לדעת כמה ביהודה ושומרון? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני חייבת להגיד לך, רק התייחסות לזה. רשויות יודעות להגיש קול קורא. זה מנגנון שמגיע גם לרשויות החלשות, אין בעיה. << אורח >> צופיה אורן: << אורח >> אני יודעת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הבעיה היא שהפונקציה הזאת היא פונקציה בלי שיניים. << אורח >> צופיה אורן: << אורח >> בדיוק, זה מה שרציתי להגיד בסופו של המשפט. בסוף כל רשות, לא סתם יש לנו פערים חברתיים במדינת ישראל. יש רשויות שיודעות למצות את הקולות קוראים. אני עובדת הרבה עם רשויות מקומיות. יש דברים שהם יודעים להוציא לפועל בצורה מיטבית ולהביא כספים ולעשות מיזוג ומיזמים ויש רשויות שלא. אני אומרת, אם אנחנו מפרקים את זה לתוך רשויות, בתוך משרד נגב גליל, בלי שיניים, עם דברים רכים, כמו שאמרת קודם, אז אפשר להקים מערך יותר רחב. אנחנו כבר שנתיים וחצי בתוך האירוע הזה, אנחנו לא הולכים לסיים. 70 יום מילואים זה אומר שכל חייל מילואים בעצם יוצא לחופשת לידה בשנה. זה מה שחשבתי השבוע עם בעלי. חודשיים וחצי-שלושה כמעט, כי יש ימי מילואים, יש חזרה, עד שהם חוזרים לעצמם לוקח להם איזה שבועיים-שלושה, המקרה הטוב. לדעתי חודשיים-ארבעה חודשים. אבל זה אומר שכל חייל מילואים יוצא לחופשת לידה בשנה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בשגרה. << אורח >> צופיה אורן: << אורח >> בשגרה. ככה זה נראה. עזבו את הילדים שלנו, עזבו אותנו, שאנחנו גם צריכות להשתקם. עזבו, אני מדברת עליהם. אבל אנחנו במעמד האישה, אז אני חוזרת לזה. דבר שני אמרתי על הרשויות במערך הזה. דבר שלישי שרציתי להגיד זה שיש איזו תחושה שנראה לי כולנו פה מדברים על הרצון הטוב של קרן הסיוע. באמת, אני לא יודעת, אולי להכניס את נשות המילואים לתוך קבלת ההחלטות, לתוך השולחנות האלה. תכניסו את המוטב בקצה. עושים תהליכי שינוי טיפה יותר מגוונים, טיפה יותר מעודכנים ל-2026. אנחנו בואכה 2026, תכניסו את המוטב בקצה לתוך קבלת ההחלטות. תראו איך user experience, איך הוא משתמש בדבר הזה. סתם, אישה שאיבדה את העסק שלה. אני איבדתי את העסק שלי לגמרי. אני אומרת, זה לא כזה מסובך. אפשר לעשות מערך גדול יותר. הייתי שותפה לכמה מינהלות במדינת ישראל, גם למינהלת תקומה שפיתחה דברים שאנחנו יודעים לעבוד אחרת מדינית. אפשר להתקדם במחשבה, אנחנו כבר צריכים יצירתיות הרבה יותר קשה. לא לחזור לדפוסי הפעולה שלנו בממשלה. זו לא הדרך. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. קארין ואחר כך שדולת הנשים. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה גברתי יושבת-הראש. תראי, לפעמים גם הברור מאליו מוטב וצריך שייאמר. מדינת ישראל שולחת וממשיכה לשלוח חיילים וחיילות להגן על המדינה. את יודעת, בבניין הזה אני שומעת כמעט כל שני ורביעי נאומים, באמת, שהם מחממים לי את הלב, על כמה צריך לדאוג לחיילים וכמה צריך לדאוג למשפחות שלהם. ובאמת, מדובר לצערי במספר שלא הולך ומתרחב. זו אותה קבוצה שקמה כל פעם כשניתן לה הצו, ניתן לה האות והם פשוט הולכים ועושים את מה שמבקשים מהם. << אורח >> קריאה: << אורח >> ונמשיך לבוא. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> והם ממשיכים לבוא. כי הם מאמינים בזה. ואני גאה בהם ובהן. במשפחות שמקריבות הכול. מקריבות את חיי המשפחה שלהם, מקריבות את הבריאות הנפשית של הילדים שלהם. אין לי שאלה עם עצמי, אין לי ספק שבמשרדים הממשלתיים עובדים. מנסים לתת מענים. אבל הרעה החולה היא שהם לא מסונכרנים. המספרים שניתנו כאן, תסלחו לי – הרוש זה לא אישי, תסלחו לי – זו בדיחה רעה. באמת, מה זה? בואו נדבר אפילו על הבקשות ועל העררים. תגידו, איזה משפחה יכולה להרשות לעצמה טיפולים, אני מסתכלת רק על הטיפולים כרגע. טיפולים על טיפולים על טיפולים ואין אפילו אור בקצה. הם עדיין ממשיכים לקבל צווים ולהמשיך את הטיפולים האלה. משרד הבריאות, כן, הוא הכין תוכנית. אבל נופר יודעת שכדי לקבל תור בממשלתי צריך לחכות הרבה זמן, אז חייבים ללכת לפרטי. והפרטי זה עולה. ועולה ועולה. את יודעת למה? כי בכלכלה יש היצע וביקוש. והביקוש לטיפולים עלה ועלה ועלה. ומספר המטפלים הוא לא עלה בשנתיים האלה. לכן המשפחות נמצאות מול שוקת שבורה. הסיטואציה שבה הלוחם, החייל, צריך להגיד רגע, יש את הטיפולים לי. ואני יכול לנדב אותם לילדים או לאישה. במי יטפל קודם? בנוסף למה שיש לו. אבל עדיין הוא צריך לבחור. מה זה בחירתה של סופי הזאת? במי נטפל. זאת הנקודה הראשונה. דבר שני, המענה שייתן ללא אפליית גיל. אני רואה שהמענה מוגבל מ-18 עד 35. זה נכון? יכול להיות כזה דבר? << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> זה פשוט ברשות הצעירים, וצעירים זה מ-18 עד 35. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> אבל לי יש בנים בני 44. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה מתייחס? << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> כן. << אורח >> בן שי: << אורח >> מה הכוונה מענה מוגבל ל-18 עד 35? << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> רשות הצעירים לאיזה גילאים נותנת מענה? << אורח >> בן שי: << אורח >> 18 עד 35, אבל זה לא רלוונטי לנו. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> לא רלוונטי? אוקיי, לוקחת בחזרה. << אורח >> בן שי: << אורח >> אנחנו מטפלים במשפחות משרתי המילואים. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> בסדר, מצוין. אני ממש מבקשת, יש - - - << אורח >> קריאה: << אורח >> לא, אבל זו נקודה ממש חשובה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> הם לא מגבילים לגיל. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> מצוין, שיגידו את זה out loud מה שנקרא. אני ממש מבקשת, גברתי, הצורך לתמרן בין המשרדים השונים, את יודעת, זה כאילו לשלוח אותם עוד פעם לבירוקרטיה. במקום שתהיה דלת אחת "טוק, טוק, טוק" בדלת, הנה הצרכים שלי, תעזרו לי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן, לגמרי. one stop shop. יופי, תודה. רחלי משדולת הנשים. << אורח >> רחלי סונגו: << אורח >> תודה. גברתי, אני כל כך מצטרפת למה שנאמר. אנחנו שנתיים מאירועי ה-7 באוקטובר ועדיין המדינה לא רואה בנשים, בילדים כגורם בפני עצמם. אנחנו שומעות על עוד מחלקה נפתחת, עוד מחלקה נסגרת. אני לא יודעת מה הולך. אנחנו מחכות פה למענקים שתקועים כי צריך לעשות תיקון חקיקה בביטוח לאומי לבין משרד הביטחון. זה לא הגיוני שאחרי שנתיים אנחנו עדיין באותו מצב. עכשיו אני רוצה לשאול את הנשים פה, נשות המילואימניקים. מתי פעם אחרונה קיבלתן הודעה על משהו שאתן זכאיות לו? מתי קיבלתן פעם אחרונה משהו שאתן זכאיות? דיברו פה על הנושא של הרשויות. איך אתם הולכים להגיע לנשים האלה? איך אתם הולכים עכשיו להגיד להן מה אתן זכאיות? אני לא סתם שואלת את זה. כי החשיבה פה, אין חשיבה לטווח קצר ואין חשיבה לטווח ארוך. אמרה פה הרופאה, שני הרופאה, שבאמת כל כך ריגשת אותי. היא עובדת חיונית. אם היא אומרת אני לא יכולה להגיע, והיא לא תגיד דבר כזה, אבל אם היא אומרת אני לא יכולה להגיע היא יכולה להיות צפויה לעונשים של מאסר שהיא לא. אם תהיה מינהלת שתסתכל גם על הטווח הרחוק ותחשוב גם על היום שאנחנו עכשיו צריכים לגייס את כל הגברים ונשארות הנשים. למה אני אומרת את זה? כי אנחנו בשדולה התעסקנו עם זה הרבה במבצעים האחרונים. בעם כלביא, עם המון שיחות של הנושא של עובדות חיוניות. ויש עם זה בעיה מאוד גולה. אני רוצה עכשיו להבין, ביטוח לאומי ושאר הגופים, מתי אתם הולכים להגיד לנשים מה הזכויות שלהן? ולא רק שהם רודפים אחריכם? בגלל זה אנחנו חוזרות פעם אחר פעם, חייב להקים מינהלת. חייב להקים גוף שיהיו לו גם סמכויות וגם תקציב וגם לוחות זמנים. אני רוצה להגיד עוד דבר, לתוכנית שלהם של רשות הצעירים, שגם אני ברמה האישית נעלבתי מהתחום של הגילאים. שמעתי ש-7.5 מיליון ש"ח זה מהפילנתרופיה. מה קורה כשהכסף נגמר? גברתי, אני רק אגיד שיצאה לפני כמה ימים החלטת ממשלה על משרתי הקבע. נתנו להם תקציב של 3.5 מיליארד שקלים להם ולבני משפחותיהם. באמת מגיע להם כל שקל. אותו דבר צריך לעשות פה ולהגיד. לא אכפת לי אם זה יהיה במינהלת, משרד הביטחון, אבל גוף עצמאי שמסתכל רק על בנות הזוג והמשפחה. לא נספח למשרת, לא מה המשרת מקבל. שהאישה תשים את תעודת הזהות שלה ולא של בן הזוג. כי אם אתם תמשיכו להתייחס אליו ככה, אני לא יודעת מי באמת ילך למילואים. כנראה הם ימשיכו ללכת ואנחנו נמשיך ונסבול. << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> אפרופו, ההגשות שלי הן דרך בעלי. אני לא ידעתי שקיבלתי את הדחייה. הוא בדק את זה, הוא היה בעזה. רק חודש או חודשיים אחרי שהוא חזר ראיתי את הזה וכבר לא יכולתי להגיש ערעור, כי זה על שמו ולך תמצא. << אורח >> אילנית סויבלמן: << אורח >> אני אשמח להמשיך בבקשה גברתי, אני גם משדולת הנשים, אילנית, אני מנהלת את מרכז מיצוי הזכויות. כבר שנתיים שאנחנו מלוות נשים בזמן מלחמה. ושני, אני רוצה רגע לקרוא לך, בבקשה תיצרי איתי קשר, אני אעזור לך. קודם כל בואו נתחיל מזה. אנחנו עוזרות לנשים כבר מתחילת המלחמה במיצוי הזכויות שלהן בתקופה הזאת. בהתחלה היו יותר מענים, אף אחת לא ידעה מה מגיע לה, מתי מגיע לה ואנחנו מנסות ועושות את זה כבר שנתיים ועזרנו לאלפי נשים. עזרנו למפונות, עזרנו למילואימניקיות שילדו, מילואימניקיות משרתות, בנות זוג של משרתים ובנות זוג לשעבר של משרתים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע, פאוז על זה. תני לי, אני רוצה לחתום את הפרק הזה. << אורח >> אילנית סויבלמן: << אורח >> בסדר. אני רוצה כן להביא את השיחות מהשטח. מהשטח באמת היו כל מיני גלים לאורך כל התקופה. הגל האחרון כמובן שלאורך כל התקופה דובר על עניינים נפשיים של הילדים, של הנשים עצמן. עניינים תעסוקתיים של פיטורים, אובדן הכנסה וכו'. עכשיו מה שאנחנו רואות מגמה משמעותית גם של אלימות, גם מסקרים שאנחנו ערכנו אנחנו רואות את העלייה באלימות ואנחנו גם רואות גל אדיר של פיטורים של נשים נורמטיביות. אימהות לשלושה-ארבעה ילדים, בין הגילאים, אפרופו לעניין הזה, 30-40 והן מפוטרות ממשרות טובות. משרות בהייטק. הרבה מאוד מעסיקים משדלים אותם לסגור כל מיני עסקאות, כי הם הרי מחויבים בהיתר כדי לפטר בת זוג של משרת מילואים. אז הם מנסים להגיע איתן לכל מיני עסקאות. אנחנו חייבים וחייבות להבין, הדבר הזה הוא לא נקודתי. יש לו השלכות רוחב מאוד משמעותיות וכבדות. הן על המשפחות עצמן, הן על הנשים ועל היכולת שלהן להתקדם בעולם התעסוקה ובכלל, והן על המשק כולו. אנחנו כל הזמן מדברות על זה שנשים לא נמצאות איפה שאנחנו רוצות שהן יימצאו. הנה, זה בדיוק הדבר. פה אנחנו צריכות לעצור ולראות את הדברים קדימה ולנהל את זה מתוך מערך אחד ולא טלאי על טלאי, כל אחת אל רשות מקומית. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ברור, זה נאמר. תודה רבה. עדי עזוז ואחר כך מאירה בסוק. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה רגע כן להצטרף למה שאת התחלת, כאילו המובן מאליו. אבל שתינו יושבות פה ובאמת תופסות את הראש וכן להגיד תודה וסליחה. כי זה באמת לא צריך להיות ככה. וכבר הרבה שיחות על חלקים אחרים באוכלוסייה השיח הרבה יותר מתקדם של גם nothing about us without us. יושבים עם האוכלוסיות עצמן ומדברים איתן ושומעים אותן ובהתאם לצרכים שלהם גוזרים את המענים ולא הפוך. אני לא אחזור על התכלול גברתי, כי נראה לי הנקודה מוצתה. אני רק מצטרפת. ואני רוצה לדבר על שלוש נקודות. קודם כל, לא צריך להמציא את הגלגל. יש סל גמיש. מדברים פה על קרן הסיוע וגם על זה שהפדרציות תורמות הרבה כסף. באמת, הפדרציות מדהימות, עושות עבודה מדהימה. עם כל הכבוד, המדינה שלחה אותם לקו, המדינה צריכה לממן את זה וגם בלי דד-ליין. יש סל גמיש. סל גמיש יש במשרד הרווחה. אפשר מתוך הסל הגמיש הזה לקבל את הכול. אפשר לקבל טיפולי שיניים, אפשר לקבל מספרה, אפשר לקבל בייביסיטר. אפשר לקבל הכול מסל גמיש. לא צריך להמציא את הגלגל, הוא קיים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את אומרת שהתקצוב של התוכניות יהיה במנגנון של סל גמיש? << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> בטח. שכבר קיים, עובד, הרשויות מכירות, עובדות איתו, נותנים אותו. יש המון אוכלוסיות שמשתמשות בזה. צריך 11 מיליון שקלים לתקנים? מי שמע על דבר כזה? האנשים צריכים לקבל 11 מיליון שקלים, לא התקנים, עם כל הכבוד. יש כבר מנגנונים שהמדינה, זו הבעיה בתכלול, שאם היה תכלול היה אפשר להעביר דרך שם. דבר נוסף, ויושבת פה נציגת משרד הבריאות. גם את חברתי, קארין, מכירה את זה היטב. יש גם מנגנונים של החזרים בבריאות הנפש. יש למשל בילדים עם צרכים מיוחדים, הם זכאיים, סומטיים, בדיוק, מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, הם זכאים לטיפולים שבועיים. אני זוכרת בזמנו שעוד הייתי באלו"ט הובלנו עתירות מינהליות על זה. מקבלים מראש, הם זכאים לטיפולים מסוימים. למשל מרפאה בעיסוק - - - << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> את יודעת שמבטלים את זה עכשיו. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> זה הדיון הבא שלנו, ברפורמה. אבל אנחנו נאבקים שלא יבטלו את זה ובינתיים אנחנו מצליחים לדחות את זה ונמשיך להיאבק על זה. אבל זה קיים. אפשר וצריך להחיל את זה גם עליהם. זאת אומרת, יושבת פה אימהות ואומרות איך היא יכולה באמת לשאת מראש להוציא 400-500 שקלים על ילד? יש לה שניים-שלושה ילדים. איפה? היא קורסת לפני שהיא התחילה את החודש. גם קשה לי נורא עם זה שהם צריכים להוכיח שאין להם. הם לא עניים, הם לא צריכים להוכיח שהם עניים. היום גם מעמד הביניים הוא חצי עני. זה כבר בלתי אפשרי. אי אפשר להכריח אנשים להראות שהם מסכנים בשביל לקבל טיפולים לילדים שלהם. הדבר האחרון זה המסגרות בחירום שאמרה באמת הרופאה, שני. היא גם צודקת וגם לזה, שוב, התכלות. יש מענים. יש למשל את החינוך המיוחד שזו מערכת משומנת שיודעת איך לעבוד בזמני חירום ואפשר להעתיק ממנה גם לרווחה וגם לחינוך הרגיל בזמן חירום. אז אני קוראת גם מפה, באמת, פשוט יש פתרונות. פשוט לתכלל אותם ולשכפל. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מאירה בסוק. אני אגדיר אותך אקטיביסטית חברתית. << אורח >> מאירה בסוק: << אורח >> שמי עו"ד מאירה בסוק מנעמ"ת. אנחנו עם נשות המילואימניקים כבר שנתיים, יותר. והכול חוזר על עצמו. ממש. אני יושבת כאן ויושב נציג הצבא, שיהיה בריא; אבל סליחה, הכול טוב, הכול טוב – הכול גרוע. אני רוצה להתייחס לשני דברים: א' הנושא של הבירוקרטיה. זה בלתי אפשרי ששנתיים וחצי נשות המילואים אמרו אנחנו נותנות פעם אחת, מקבלות סירוב והולכות הביתה. הן לא יכולות. אתם חייבים להתגמש. אתם לא יכולים לתת להם סירוב אחרי פעם אחת ויופי, אתם נשארים עם הכסף והם נשארים בלי כלום. הדבר השני זה הפיטורים במילואים. אנחנו העברנו חוק לפני יותר משנתיים. הגברת, אני לא זוכרת את שמה, שתיכן, וזה לא מתקיים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה? מפטרים בזמן שהבעל במילואים? << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> מוצאים דרכים. << אורח >> מאירה בסוק: << אורח >> זה הכסף לעצמאיות. זה מאוד נחמד שאומרים שנותנים להם. הן מפסידות הרבה יותר. הן לא מקבלות כלום ממה שהיה להן. אני חושבת ששלושת הדברים האלה, עם כל הכבוד לצבא ולמשרד הביטחון ולקרן הסיוע. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מי אחראי על אכיפת החוק של איסור פיטורים בזמן מילואים? << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> משרד העבודה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> משרד העבודה? ויש פה מישהו מטעמם שיודע לדווח מה המצב? את נציבות? זה קצת שונה. << אורח >> אמל כולאב: << אורח >> אני נציבת שוויון זכויות בעבודה. אנחנו אוכפים על חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. יש הבדל בין - - - << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> תחת איזה משרד אתם? << אורח >> אמל כולאב: << אורח >> משרד הכלכלה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, אנחנו נבקש נתונים. ענבר, חברת כנסת לשעבר, התגעגענו. טוב לראות אותך. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> לפרוטוקול, מנכ"לית חברה כלכלית גליל עליון. אני רוצה לדבר מטעם המועצה. אני חושבת, יכול להיות שאני מתבלבלת, שאני נציגת הרשויות היחידה פה. אז אני רוצה להתייחס עוד פעם לנושא של הרשויות. אמרה פה קודם נציגת משרד האוצר שאין להם כסף לתקצב את זה. ודיבר הנציג של משרד נגב גליל שזה חלק מגיע מהמשרד וחלק מפילנתרופיה. קודם כל, אני באמת חייבת לציין שמשרד נגב גליל הוא אחד המשרדים שהכי עזרו לנו השנה. אבל הסיפור הזה שהרשויות צריכות להתבסס על פילנתרופיה. אני מדברת עכשיו על רשות, מועצה אזורית גליל עליון, 14 יישובים שלנו פונו, יש לנו אלפי תושבים שלא היו בבית. מעבר, קחו עכשיו את משפחות המילואימניקים שגם המשפחה הייתה מפונה. הם לא היו בבית. קחו את הטראומה על הטראומה של הילדים שניתקו אותם מהסביבה שלהם והכול. וזה רק קצה של קצהו מהכספים שאנחנו צריכים לגייס. אני מדברת אתכם על זה שאנחנו בונים עכשיו שכונות קהילתיות חדשות. מה יותר המדינה צריכה מזה שאנחנו נשקם את הצפון, נקים שכונות קהילתיות? ואני הולכת ומחפשת פילנתרופיה שתעזור לי לממש את הפרויקטים האלה כי אנחנו לא יכולים לבד. ממ"דים, בנינו מתחילת השנה, מינואר בנינו 55 ממ"דים, עוד לא קיבלתי שקל מהמדינה. שקל. אז אומרים לי יש הרשאה תקציבית, תקבלו. אני אומרת להם נכון, אבל בינתיים מישהו צריך לשלם לקבלנים. שלחו את ראשי הרשויות לקושש משאבים. אני עכשיו רוצה למסגר את זה בתוך אותם גם מילואימניקים, גם משפחות מילואימניקים, גם מפונים, גם כיתות כוננות שהיו מנותקים. זאת אומרת, יש פה משבר על משבר על משבר. לא יכול להיות שיפילו על המועצות, על הרשויות המקומיות את האחריות לגייס פילנתרופיה. גם לפילנתרופיה נגמר השיבר. השיבר נסגר. אומרים לנו די, כבר כמה אפשר לתת? המדינה שלחה אותם. גם אמרה את זה חברתי, חה"כ קארין אלהרר, המדינה שלחה אותם, שהמדינה תיקח אחריות. לא יכול להיות שימשיכו לתת לרשויות את האחריות לגייס את הכסף. תודה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לגמרי. בדרך כלל אני לא נותנת זום, אבל הוא נמצא בחו"ל וביקש בקשה מיוחדת. פרופ' אריאל היימן מה-INSS. אתה רוצה להתייחס? בקצרה. << אורח >> אריאל היימן: << אורח >> נכון. הכובע שלי פה זה לא הדרגה האקדמית אלא זה שהייתי לשעבר קצין המילואים הראשי הראשון. אני רוצה לומר כמה דברים קצרים. המשפט הראשון הוא שעל אף כל הצרכים והדברים שנאמרים וכולם נכונים, כדאי גם יחד עם הדברים שאמרה קארין אלהרר ומי כמוני אומר אותם, להעריך, להוקיר ולהתייחס לאנשי המילואים, צריך גם להגיד מילה טובה. כי כשאני הייתי קצין המילואים הראשי, הדברים שהיום מדברים עליהם כאן בחדר בכלל לא היו בנקודת מחשבה. אמנם לא הייתה מלחמה כזאת אף פעם, אבל צריך גם להעריך את מה שנעשה וצריך להמשיך ולטייב את זה היטב. השיחה כאן היא המון על פרטים והפרטים כולם חשובים וצריך לכנס כמו שנאמר. אני מציע לך, מירב, לייצר את הסיטואציה שבה כלל הגורמים העוסקים בדבר יישבו סביב שולחן אחד. זה קשה במדינה. אני עוסק בתחום אחר, בתחום של רעידות אדמה וגם שם קשה את כל הגופים שעוסקים ברעידות אדמה לכנס ולטפל בעניין הזה בראייה רחבה. זה אולי תפקידך, מירב, לקחת ולהביא את כולם לשבת ביחד ולפתור את כל הבעיות שהוצגו כאן. יש גם המון יוצאים מן הכלל, הרופאים מכאן, הגרושים מכאן. זה מאוד מורכב המסגרת הזאת. הנושא של הרשויות הוא כלי נפלא לטפל במשפחות אנשי המילואים. כי הרשות יש לה כוח בעזרת תנועות נוער, בעזרת גורמים אחרים, להוסיף ולטפל. זה לא יכול להיות בנוי על פילנתרופיה, זה ייגמר יום אחד הפילנתרופיה הזאת. לכן גם זה צריך להיכנס למסגרת של קרן הסיוע שתממן את הפעילות של הרשויות דרך התקציבים שלה. הערה נוספת, עוד משפט אחד. צריך לזכור שכאשר מדברים על 300,000 כדאי בראש ובראשונה לטפל באלה שהולכים באמת ל-70 יום ברצף בעזה, ברמת הגולן, יהודה ושומרון. יש הרבה מאוד שמטופלים שמגיע להם פחות מאלה שעושים תקופות לחימה ארוכות. זה לא ייגמר. לכן חקיקה. מירב, דרך חקיקה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, תודה. אני תכף אקבל פה פידבק על ההצעה הזאת שלך. תודה רבה. יש עוד מישהי ממשפחות המילואים שלא נתתי לה לדבר? << אורח >> רותם אבידר צאליק: << אורח >> אני. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז מי שלא דיברה זו עדיפות עליונה, מי שלא דיברה עדיין ממשפחות המילואים. << אורח >> רותם אבידר צאליק: << אורח >> נעים מאוד, ברכות על התפקיד החדש. רותם אבידר צאליק, אני עורכת דין, אשת מילואימניק. אני מנכ"לית ומייסדת של שדולת המשרתים, שזה תפקיד שבגדול נכפה עלינו כאן, כל הפורומים שנוצרו מאז 7 באוקטובר בעקבות המצב. אני מרגישה צורך שוב להציג את עצמי מחדש ואת הסיפור שלי, למרות שאני כאן שנתיים ואני חושבת שכמעט כולם מכירים. אבל היות והדיון חוזר על עצמו, אז אני אציג את הסיפור שלי שוב. בעלי עושה מילואים מה-7 באוקטובר, מאות ימי מילואים, בדיוק כמו חברותיי פה שהגיעו. יש לנו שלושה ילדים. היום כבר שבע, חמש ושלוש. היו קטנים הרבה יותר, כמובן עברו שנתיים. הגדולה שלי עם צרכים מיוחדים. אני אספר לכם רגע את החודש האחרון שלי איך הוא נראה. עידן שוב הוקפץ למילואים. כמו שאמרתי, מיקה הגדולה שלי עם צרכים מיוחדים. את השבוע הראשון של המילואים בילתה בבית, אחרי שהיומיים הראשונים שלה בכיתה א' היא לא הסכימה להיכנס. היא התחילה השנה כיתה א', לא הסכימה להיכנס לבית הספר. עשתה פיפי על עצמה בתחתונים כל היום, כי היא לא הסכימה להיכנס לשירותים ולא הצלחנו לייצר אצלה שגרה מאוד בסיסית. אני אומרת, יש לי כאב מיוחד גם למשפחות מיוחדות שצריכות לספוג את הדבר הזה, באמת ביתר שאת. זה נדבך על נדבך על נדבך. ואגב, כמובן שהיא לא היחידה מבין שלושת ילדיי שהיינו צריכים לספוג את הדבר הזה. חזרתי באותו שבוע וכל אחת מהגננות הסבירה לי שגם הם לא הסכימו להיכנס כל היום ועשו פיפי בתחתונים. מהבוקר עד הערב. זה מן משהו שקורה. אני אגיד רגע משהו, אין כאן אירוע של 70 ימי מילואים ספורדיים. זה קורה וכל חודש כזה, כל שבוע כזה זה מבחינתם נצבר. זה לא משהו שככה מתאפס אחרי שהם חוזרים, זה לא איזה אירוע שמתיישר ומתאזן. לכן הטיפול כאן הוא טיפול שצריך להיות מאוד שורשי. אני רוצה להגיע לכמה דברים מאוד כואבים. בחודש האחרון יש איזה אווירה שנגמרה המלחמה. אז חברים, ממש לא נגמרה המלחמה. לכל מי שחושב שהאירוע הסתיים, לפני שאנחנו פותחים שמפניות, המלחמה לא נגמרה מכמה סיבות. אחד, יש מילואים עצימים, כמו שאמרתי, בעלי וכל הנשים כאן שבני הזוג שלהם נמצאים בעזה, ביהודה ושומרון, בגבול הצפון. יש כאן אירוע מתמשך. אני במקרה גם ישבתי השבוע עם קצין מילואים ראשי שהודיע לי ולכל מי שהיה מסביבי שהאירוע מאוד לא נגמר. מעבר לזה שיש אירוע מתרחש, צה"ל עסוק כרגע בבניין כוח ובהיערכות למערכה הבאה, שזו עוד סיבה למה המלחמה ממש לא הסתיימה. הדבר האחרון שהסיבה שהמלחמה לא נגמרה, זה באמת יש כאן התנהלות, כמו שאמרתי נדבך על נדבך וקושי משמעותי שהמלחמה הזאת יצרה ומחירים מאוד כבדים, שבעצם נוצרה לנו מלחמה בבית. אנחנו עכשיו צריכים לשלם ולשקם את המלחמה הזאת בתוך הבית שלנו וזה ייקח הרבה יותר משנתיים. אני לא זוכרת מי אמרה, אני חושבת צופיה אמרה שלוקח להם בערך שבועיים להתאפס על עצמם אחרי שהם חוזרים הביתה. זהו, אני על כל חודש ממוצע שהוא לא נמצא לוקח לו בערך חודשיים להתאפס בעבודה, בבית, בזוגיות. זה בערך מה שקורה. לכן בגלל מה שאמרתי ובגלל שהדיון הזה חוזר על עצמו, בעיניי שיטת הפלסטרים הזאת כבר לא עובדת. הדיון צריך להיות במה היה עד עכשיו, זה לא עבד או שזה נתן פתרון מאוד נקודתי. זה היה אצבע בסכר. כרגע אנחנו צריכים להיות עסוקים באיך אנחנו מייצרים מנגנונים שהם שורשיים, שהם עמוקים, כדי להיות ערוכים באמת מבחינת העורף למלחמה הבאה. האירוע הזה לא הולך להיגמר. 70 עד 100 ימי מילואים זה לא אירוע בקטנה. זו מערכה שצריכה להתנהל בצורה מאוד ממוקדת ומאוד שורשית. דבר אחרון שאני רוצה לומר לפני, אם תרצי יש לי גם כמה דוגמאות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, אני חייבת להספיק עוד. אני גם רוצה להגיע לגרושות. << אורח >> רותם אבידר צאליק: << אורח >> אני רוצה להגיד שני דברים שמאוד חשוב לי להגיד גם במעמד הזה. אחד, אנחנו יכולים לשבת כאן באמת מדיון לדיון ולחשוב על פתרונות מאוד טובים ויצירתיים על כל אחד מהפתרונות. אבל עד שאנחנו לא נגיע, שוב, לעומק הבעיה שהיא הרחבת שורות המשרתים וזה מה שמדינת ישראל צריכה לעסוק בו, אנחנו נמשיך לכבות שריפות מכאן ועד מוחרתיים. לכן אם אוכלוסיות נוספות לא יצטרפו לפה העומס, גם ברמת הביטחון, גם ברמת המשק, שום דבר לא יהיה טוב יותר, זה רק ילך ויחמיר. הנתונים מאוד ברורים ולשמחתי את ספציפית מכירה אותם נהדר. היום אחד מתוך ארבעה ילדים הוא מהמגזר החרדי. ככל שהם לא נושאים בנטל הכלכלי והביטחוני המצב שלנו כחברה וכמדינה שמצליחה לחיות כאן בביטחון, יצרנית ומשגשגת הולך ובאמת מדרדר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני חייבת שתחתרי לסיום. << אורח >> רותם אבידר צאליק: << אורח >> משפט אחרון. נוצר כאן פרדוקס מבחינת האתוס עבור משפחות המילואים. אני לא יודעת מי מכם ראתה את האמירות האחרונות של מנכ"ל משרד האוצר שהפך את משפחות המילואים לגזלן של המדינה. אחרי שנתיים שאנחנו, אני באופן אישי, אני ממייסדות פורום של מילואימניקים, עבדתי עם משרד האוצר באופן די קבוע. יצרו הרבה מאוד הטבות והרבה מאוד מענקים שחלקם גם נכנסו דרך קרן הסיוע. האמירות האחרונות הן שאנחנו הפכנו להיות שנורר של מדינת ישראל. שצריך לעצור את הדבר הזה. שיש המון מילואימניקים שנהנים ומתעשרים. אני לא יודעת גם מי מכירה את איתמר בבי, אבל בגדול יש כאן אמירות של איתמר בבי שהגיעו גם מהאוצר וגם מהמדינה. בעיניי יש כאן פגיעה מאוד חמורה באתוס, בהוקרה של משפחות המילואים ומה אנחנו עבור הערכים הבסיסיים של מדינת ישראל ומי שומר כאן על כל מה שאנחנו מחזיקים היום, כישראלים וכיהודים במדינת ישראל. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה נורא. שטיח אדום צריך לפרוס למשפחות האלה. שטיח אדום, הכול. << אורח >> רותם אבידר צאליק: << אורח >> זה מזעזע וגם צריך להגיד בסוף, באמת משפט אחרון, המגזר המשרת הוא זה שמחזיק את הביטחון וזה שמחזיק את הכלכלה. וכאשר משרד האוצר, אנחנו נותנים לו 20 שקלים והוא מחזיר חמש אז לא צריך למחוא כפיים. יש כאן שיפוי לכל היותר. ממש לא הטבות, ממש לא פיצוי. אף אחד לא יפצה אותי על השנתיים האחרונות שאני עברתי ואולי גם זה גישה שצריכה להשתנות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לגמרי. צריכים לאנשים האלה שנתנו הכול לתת הכול. שהם יהיו מסודרים והמשפחה שלהם. לימודים, דיור, תעסוקה, הכול. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> אני רוצה רק משפט אחד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, אני לא יכולה. אחרים פשוט לא ידברו. פשוט יהיו לי אנשים שהגיעו ולא ידברו. בבקשה, כן. << אורח >> מירית שקד ברק: << אורח >> שמי מירית שקד ברק. תודה רבה לך גברתי יושבת-הראש שמקשיבה לכולנו. קודם כל הקשבה זה כל כך חשוב, אז תודה רבה. אני אשת לוחם במילואים וגם אמא של מילואימניקית וגם אמא של לוחמת. אני מתנדבת בפורום נשות המילואימניקים. אני רוצה לדבר על אחותי, שירלי שקד פיינגר, שיש לה עסק עצמאי במעיין ברוך. היא אשת מילואימניק שעשה מעל 350 ימי מילואים. היא הייתה מפונה ועברה ממקום למקום. אנשים שמפונים יודעים מה זה בצפון. יש לנו פה נציגה גם מהגליל העליון. ממקום למקום עם ילדים קטנים, עסק שנפל בקורונה והיא הרימה אותו מחדש ועוד פעם מנסה להרים אותו כאשר חצי מהקיבוץ בכלל שבור. הבית שלה פגע בו טיל והיא עדיין חיה באותו בית שפגע בו טיל ומנסה להרים את העסק מחדש. מה שאני רוצה להציף פה, להתחבר למה שרחלי משדולת הנשים אמרה. היא מנסה להגיע לכספים, לקבל, חצי מהקיבוץ לא חזר, אז גם התלמידות שלה לא חזרו. היא מנסה להרים את העסק מחדש. היא בין הכיסאות נופלת. אלה אומרים לה תגיעי לכאן, אלה אומרים לכאן. היא לא יודעת. בסוף היא לא מקבלת שום דבר. היא בימים מאוד קשים. כרגע גם בעלה לא מרגיש טוב וזה מגיע למצב שאנשים שנותנים מעצמם – גם היא הייתה מפונה וגם בעלה במילואים והיא נופלת בין הכיסאות ואין מי שייתן לה יד וידריך אותה ואפילו לי קשה. אני אשמח מאוד שכן תצא מכאן קריאה להקים מינהלת, שתגיע לאנשים, שתגיע ליישובים, שתגיע למושבים, שתגיע למשפחות. שתגיע לאנשים ותיתן להם את היד ותעזור, כל אחד בהתאם לצרכים שלו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. אשת משפחה ואז רן מלמד. << אורח >> מיכל מטס ליטמנוביץ': << אורח >> היי, אני מיכל מטס ליטמנוביץ'. בהיבט האזרחי שלי אני מנכ"לית של "עבודה שווה". אני במילואים, שוחררתי אתמול, כקצינת עורף או מה שנקרא קצינת לכידות ועורף ב-162 של אוגדה 162, חמישה סבבים, מתוכם ארבעה בתוך הרצועה. אני רוצה להגיד קודם כל שהנתונים של הלמ"ס כנראה לא מדויקים, כי המציאות בשטח היא הרבה יותר חמורה. הרבה נשים ובני זוג, בנות זוג, אומרים שהמצב שלהם בסדר, כאשר המצב הוא לא בסדר. וצריך הרבה פעמים להיכנס פנימה ולהבין את המצוקות שיש שם. אני חייבת להגיד שקרן הסיוע, יש התפתחות מאוד גדולה של תוספות משמעותיות שקרן הסיוע כן זה, אבל הרבה מאוד מהנשים לא נכנסות ולא מגישות. יחסית קל להגיש שם, אבל אנשים אין להם סבלנות, אין להם כוח ואין להם זמן. וזה, דרך אגב, התפקיד של קצינות עורף, בין היתר, לסייע בעניין הזה. אני פונה פה לצה"ל, כי באמת אצלנו ב-162 גם עשינו זומים, גם הכנסנו באירועים נציגים של קרן הסיוע. קרן הסיוע, ברגע שמבקשים מהם, הם נכנסים, הם עושים זומים גם פרטיים להסביר. תקבצו כמה אנשים. וגם, למרות שאני לא במילואים מה שאתם צריכים אני פה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. רן מלמד ואז התאחדות הסטודנטים. << אורח >> רן מלמד: << אורח >> תודה. רן מלמד, "נקודת מפנה". לפני שמונה חודשים בדיון שהיה פה בנושא הזה אמרתי שיש קווי מתאר ודמיון מאוד גדולים בין אוכלוסיית האימהות החד הוריות, הורות עצמאית, לבין הנשים של המילואימניקים שפתאום נשארות לבד. אני אומר את זה לא בגלל שצריך להשוות תנאים, אלא יש היום בארץ ברשויות המקומיות למעלה מ-120 מרכזי זכויות שמופעלים על ידי משרד הרווחה, שאגב, השם שלו זה משרד הרווחה והביטחון החברתי. זה לא רווחה במושגים של פעם. מרכזי עוצמה, מרכזים אחרים שמתמחים באוכלוסיות ייחודיות, ייעודיות כמו חד הוריות וכדומה. כיוון שהם יושבים ברשויות המקומיות והם מכירים את העבודה ואת התושבים, אין להם שום בעיה לקבל את הנתונים על המילואימניקים של אותה רשות מקומית. במקום לבזבז כסף על מינהלות ועל עוד גופים להקים פשוט צריך להתחיל להפעיל את מרכזי הזכויות ברשויות המקומיות, שיתחילו לעשות עבודה פרו אקטיבית ויפנו לאימהות. היא לא צריכה להגיע לשדולת הנשים. הם צריכים לפנות אליה ממרכז עוצמה ביישוב שלה ולהגיד לה אנחנו רוצים לעזור לך למלא את הטפסים, אנחנו נגיש אותם בשבילך. זאת האמירה הראשונה. האמירה השנייה כן נוגעת גם לדיון שאת רוצה לעשות על הגרושות. אני עושה את הדברים מאוד מהר. יש הרבה מאוד הטבות והרבה מאוד ידע שהצטבר במהלך השנים במשרדי ממשלה בנוגע לאוכלוסייה הזאת שנקראת הורים עצמאיים, הורים חד הוריים. צריך לקחת ולהשתמש בזה ולעשות את ההקבלה בדיוק לנשות המילואימניקים כי שם נמצא לא רק כסף. הדבר האחרון גברתי. שאלתי פה ככה תוך כדי הדיון כמה זמן לוקח לקבל תשובה על ערר או על בקשה למענק. התשובה שקיבלתי הייתה 'אוף, אל תשאל'. אני חושב שצריכים לדרוש שמשרד הביטחון או הקרן או מי שזה לא יהיה, יחויבו ללוח זמנים במסגרתו אם בתוך פרק הזמן שנקבע לא מתקבל תשובה על ערר - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יש כזה לוח זמנים? מה הלוח הזמנים? << אורח >> רן מלמד: << אורח >> שנייה, שנייה, רק אני רוצה את ההצעה שלי להגיד. אם בתוך פרק הזמן שנקבע ללוח הזמנים למתן תשובה על בקשה או על ערר – יראו את הבקשה או את הערר כאילו התקבלו והכסף יועבר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רן. יש לוחות זמנים? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> יש SLA על הבקשה. לגבי ערר זה תלוי בבחינה נוספת, כי זה תלוי מאיזה גוף זה מגיע. זה יכול להגיע מממשלה, זה יכול להגיע מנציב קבילות החיילים, זה יכול להגיע מהמשרת עצמו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הבנתי. << אורח >> רן מלמד: << אורח >> קבע לוח זמנים, ואם אתה לא עומד בו כאילו הערר התקבל. בזה נגמר הסיפור. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> התאחדות הסטודנטים ואז אני עובר לנושא הפרודות והגרושות. << אורח >> מיכל אלטשולר: << אורח >> שלום, נעים להכיר, אני מיכל אלטשולר, ראש תחום מדיניות חברתית בהתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית. אנחנו ארגון יציג על פי חוק של כל הסטודנטים בישראל. אני באמת פה בכובע המקצועי שלי, אבל אני אגיד שגם אני אשת מילואימניק, למילואימניק שממש עכשיו נמצא במילואים, אז הכול כזה גם מאוד אישי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> שיחזור בשלום. << אורח >> מיכל אלטשולר: << אורח >> חשוב לציין שגם בזירה האקדמית משפחות מילואים נפגשות. יש 15,000 עד 20,000 בני ובנות זוג של משרתי מילואים באקדמיה. אנחנו עורכים את סקר הסטודנט כל שנה, כבר עשור. יש שם מגמות ונתונים שונים. בסקר האחרון שיצא ממש עכשיו באוקטובר, 37% מבנות הזוג של משרתי המילואים העידו כי הם פנו למוסד כדי לקבל מענה נפשי, מענה אקדמי, כלכלי. ורק 37% מהן היו מרוצות מהמענה. אם נתייחס לסקר הלמ"ס, אז באמת מחצית מבנות הזוג של משרתי המילואים דיווחו על פגיעה בציונים. מחצית נפגעו להם הציונים. זה מבחינתי זה בל יעבור. 29% דיווחו כי שירות המילואים של בן הזוג גרם להם לדחות קורסים ו-8% פרשו מהתואר. זה סדר גודל של 1,200 נשים, בני זוג, שפרשו מהתואר. אני אגיד שיש עוד כל כך הרבה נתונים ורציתי להתייחס גם לנושא הנפשי. אני חושבת שאין צורך, כולנו יודעים מה המצב. בסופו של יום הנתונים האלה הם פה כדי לשנות מדיניות. אם אנחנו לא משנים איתם את המדיניות אז זה עוד מתונים באוויר. יש פגיעה בנשים, פגיעה מובהקת. פגיעה בלימודים שלהם, פגיעה בקריירה שלהם, בתעסוקה. זה ממש בכל מקום. ואנחנו משתדלים לתת את המענים בחברה האזרחית. פונים לפילנתרופיה, בונים תוכניות. אנחנו כבר לא שם. כל פעם, כל כמה חודשים אני צריכה למצוא את הכסף מפילנתרופיה כדי להמשיך לתת את המענים של התוכניות שאנחנו מקדמים. זה לא אמור להיות ככה. אנחנו צריכים באמת שהמדינה תיכנס לתמונה, כי אנחנו כל פעם מחפשים מאיפה ואיך לעשות את זה. אני חייבת להוסיף שמה שאמרת בהתחלה שהדוח גם באמת מעיד על זה שככל שהימים עולים במילואים כך הפגיעה חמורה יותר. בסופו של דבר אי אפשר להתייחס לתמונה הזאת ולא להסתכל על התמונה המלאה. אנחנו יכולות לדבר על מגוון פתרונות, אבל אי אפשר לדבר על זה מבלי לדבר על שוויון בנטל. הם ימשיכו לעשות את ימי המילואים, הם ממשיכים ללכת למילואים. צריך עוד ידיים, זה הכול. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני רוצה לעבור לנושא הגרושות והפרודות. את גם מההתאחדות? ממש קצר, כי לא יישאר זמן. << אורח >> נעמה כהן: << אורח >> אין בעיה. נקודה מאוד קצרה לגבי הרופאות שלא דיברו עליהן. השכר של הרופאות, כמו ששני אמרה, זה שכר יסוד מאוד נמוך ושכר התורנויות. כאשר מתמחות הולכות למילואים הן מקבלות שכר מילואים רק על פי שכר הבסיס שלהם. כלומר, רופאות שמתנדבות במילואים או משרתות במילואים משלמות על זה מחיר כלכלי. השכר שלהן נחתך בחצי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מי הכתובת לדבר בזה? << אורח >> נעמה כהן: << אורח >> לדעתי משרד הביטחון צריך להחריג את הרופאות והרופאים, שרכיב העבודה הנוספת, כיוון שהוא חלק מרכזי בעבודה של הרופאות והרופאים, הם חייבים לעשות ארבע תורנויות בחודש לפחות. אז אם זה חלק מחובת העבודה שלהם - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כאילו היא מקבלת החזר רק על השכר הבסיסי, בלי שעות נוספות. << אורח >> שני סבוראי בנד: << אורח >> אני רגע אסבר את האוזן, זה בערך פי שתיים. << אורח >> נעמה כהן: << אורח >> זה חצי מהשכר. השכר של הרופאות הוא נמוך, שכר היסוד הוא נמוך כי מפצים אותם על התורנויות. התורנויות הם לא פיצוי, הם עבודה לכל דבר של הרופאות והרופאים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מי הכתובת לזה? תבררו. דלית, תחשבי גם ממי אנחנו דורשות. בסדר, נקודה חשובה, אנחנו נעלה את זה. אני עוברת לפרודות ולגרושות. משפט אחרון בנושא אחר? << אורח >> מיקה אשכנזי: << אורח >> אני ממועצת התלמידים והנוער הארצי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כפרה עלייך, יאללה, מועצת תלמידים. אי אפשר שלא. << אורח >> מיקה אשכנזי: << אורח >> שלום לכולם, קוראים לי מיקה אשכנזי ואני נציגה במועצת התלמידים והנוער הארצית. אני אשתף, שני ההורים שלי היו במילואים בתקופת המלחמה. הם תמיד דאגו ביניהם שלפחות אחד יישאר איתי ועם אחיות שלי בבית. בהתחלה חשבנו שהורה אחד בבית אפשר לחזור לשגרה, אבל עם הזמן מבינים שלא. מספיק שמגייסים רק אחד מההורים, כמו שמדובר פה על האבות, זה משפיע על המשפחה כולה וגם עלינו, כנוער. גיוס ההורים למילואים השפיע עלינו כתלמידים בלימודים, בשלושה מישורים עיקריים: לימודי, נפשי וכלכלי. ברמה הלימודית היה בלתי אפשרי לשמור על ריכוז ושגרה כשהורה נמצא רחוק מהבית. הייתה תמיד דאגה, חוסר יציבות. אנחנו ראינו ירידה בהישגים הלימודיים. חשוב שגם נזכור שזה לא כי התלמידים לא רוצים ללמוד, פשוט היה כל כך קשה ללמוד כשהראש עסוק בנושא אחר. וזה מתחבר לרמה הנפשית. כאשר אחד ההורים המילואים ההורה השני נושא בעומס גדול מאוד, שהוא גם רגשי, שהפרטנר שלך לא איתך וגם תפעולי, להחזיק את הבית. לרוב הבית כן נרתם. אנחנו כנוער ניסינו לעזור עם האחים ועם תפעול הבית, אבל בסוף הרגשנו את העומס הזה של ההורים שלנו ישירות. אנחנו בדרך כלל פונים להורים שלנו בכל משבר כזה או אחר שיש לנו. כאשר ההורים שלנו, שהם המקום שלנו, לא היו בטוחים בעצמם, אז איפה בעצם המקום הבטוח שלנו? עם מי היינו אמורים לדבר? למי היינו אמורים לפנות? יש את החלק הכלכלי. כשההורה יוצא למילואים ההורה השני נאלץ להפחית שעות עבודה כדי להישאר יותר בבית עם הילדים שלו. להרבה בני נוער נוצר קושי כלכלי. הקושי הכלכלי מייצר מתח נוסף בבית, משפיע על תחושת הביטחון שלנו ותחושה שאנחנו צריכים להתבגר מהר יותר. לעצור שנייה מלהיות בני נוער. חשוב מאוד שבתי הספר ומערכת החינוך יידעו לזהות את המצבים האלה ולתת מענה מתאים. זה יכול להיות בצורה של גמישות במבחנים ובמטלות שונות. תמיכה רגשית דרך יועצות ושיחות או אפילו פשוט מודעות גבוהה יותר של המורים למה שקורה מאחורי הקלעים בבית. אנחנו לא מבקשים יחס מיוחד, רק קצת יותר הבנה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. דיברת מקסים. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> בהקשר הזה, קרן הסיוע, כמעט כל היחס, אולי כל היחס של הורים לילדים זה עד גיל 14. כשיש המון דברים שצריך למעל גיל 14. אני לא מבינה למה יש חתך הגבול הזה. זה ילדים עד גיל 14. ומה שהיא מתארת עכשיו זה רק מדגיש את הצורך של בני נוער. כלומר, ילדים זה עד גיל 18, כמעט בכל דבר זה עד גיל 18. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> גם בטיפולים אבל? << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> בכול. אין שום דבר שקורה לילד בן 16 נחשב הורה. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> לא, הטיפולים זה לא קשור אחד לשני. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז נגיד איפה עוד זה חסר? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> בייביסיטר הוא עד גיל 14. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בייביסיטר לא בגיל הזה. אבל מה עוד יש? << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> הורה, גם הקייטנות, גם המענקים והתוספות. יש את מענק כלכלת בית, המענקים, כל מיני מענקים ודברים כאלה שהורים - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני מבקשת שתעשי בדיקה ותני לי תשובה מבוססת איפה יש אפליה שהיא לא מוצדקת. נגיד, בייביסיטר זה מובן, בגיל 18 לא צריך. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> שוב, אני לא מדברת על הגרושות, זה באופן כללי. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> יש מענק הוצאות אישיות שמשולם למשרת שהוא הורה עד גיל 14, אוטומטית הוא מקבל אותו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל רק עד גיל 14. למה רק עד גיל 14? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> זה כאילו תחליף שבעצם בתחילת המלחמה נתן מענה רגע בעצם - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איך קוראים לזה? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> מענק הוצאות אישיות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז אולי יש מקום לבחון את זה. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> מענק הוצאות אישיות, מענק כלכלת בית. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> כל המענקים האלה, גברתי יושבת-הראש, הם בלי קשר להחזרים שצריך לבקש לקרן הסיוע, הוא משולם אוטומטית. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> אבל הם משולמים רק למי שיש לו ילד עד גיל 14. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> ויש מילואימניקים בני 40 פלוס, עם ילדים בני 18, 19 ו-20. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נעשה פה עבודה מסודרת. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> קייטנות זה גם. בני נוער הולכים לקייטנות. << אורח >> קריאה: << אורח >> אבל זה נכון גם למענקים שניתנים לנשים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז בואו נכין את זה מסודר. לעצור, תודה. אנחנו נכין מסמך מסודר. אני פשוט חייבת להיות פה אסרטיבית, כי אנחנו לא נספיק לדבר על נושאים שאנחנו חייבים לסגור. הדיון נסגר ב-14:00, יש לנו 24 דקות. ממש משפט, אני פשוט לא אצליח להגיע. << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> משפט, משפט. נפלתי בכל פרמטר, הפסדתי עבודה, אני גם על זה לא אחפור. רק דבר אחד שלא נגעתי בו עדיין, בעלי שירת מעל 350 ימים במלחמה הנוכחית. הוא קיבל צו, הצו הבא שלו הוא התאריך המשוער שלי. הוא אמור לצאת לעזה לשישה שבועות מהתאריך הלידה המשוער שלי והלאה. אני באמת, קיבלנו את ההודעה הזאת בימים האחרונים. אין לי מושג איך ואם והאם אני בכלל אוכל לתת לו ללכת. אבל הוא ירצה ללכת, כי זה חלק מהאופי שלנו ואני נוטה לתת לו, כי זה חלק מהאופי שלנו אבל אני אצטרך איזה שהיא תמיכה גם ללידה עצמה, גם לתפעול הילדים הנוספים שיש בבית. אני לא רואה איך זה קורה עם המענקים הקיימים ועם המציאות. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> היריון, אחרי לידה, הנשים האלה סוחבות לבד את כל ההיריון. תקופת החלמה לאחר לידה סוחבות לידה. יש מלא נשים כאלה. הנגשה של שירותי בריאות לנשים האלה. עושים הנגשה בכל מיני מצבים. איך הן אמורות להגיע למרכז הרפואי? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יש מענה לנשים אחרי לידה? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> יש מענק הארכת חל"ד למי שמאריכה את החל"ד היא מקבלת את המענק הזה. << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> כן, אבל פוטרתי מהעבודה שהייתי שכירה וסגרתי את העסק שלי כעצמאית, אז איזה חל"ד יהיה לי? אם אני אוציא אותו לחל"ד. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אני אשמח שאני ואת נשב ונפתור את כל הבעיות. << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> אני אשמח בטירוף, כי אני כבר שנתיים בכל הוועדות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הנה, כבר יצא לנו משהו טוב. אוקיי, אני עוברת לגרושות ופרודות. הסוגייה היא כזאת: יש גם מענק ספציפי שלא הגיע ליעדו בגלל, למה אני מציגה? תציגו אתן, בבקשה. << אורח >> קריאה: << אורח >> אני יכולה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את גרושה או פרודה? << אורח >> קריאה: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז אנחנו רוצים לשמוע את הגרושות והפרודות. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> כן, אני גרושה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איזה שם נוראי זה. זה פשוט שם נוראי. << אורח >> קריאה: << אורח >> בנות זוג לשעבר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני לא סובלת את השם הזה. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> הכי נכון זה פשוט הורות משותפת, כי זה כולל את הגרושות, את הפרודות, את הידועים בציבור לשעבר, כל דבר שהוא. אז כן, דבר ראשון אני רוצה להגיד באמת תודה רבה, כי בהתחלה לא היה, לא ראו בכלל את כל, בהתחלה זה גם היה באמת רק גרושות ולאט לאט פתחו את זה גם לפרודות וגם זה. אז יש התקדמות באמת נהדרת ואני ממש רוצה להגיד תודה גם לקרן הסיוע. באמת כל פעם דברים מתקדמים וזה נהדר. בנוגע למענק 3,000 שקלים. מה שדובר פה בנוגע לזה שזה מרגיש שאנחנו כל הזמן בדיוק באותו מקום, כל פעם כשאני מגיעה לוועדה זה עוד רגע, עוד קצת, אנחנו ממש בישורת האחרונה. מה זה, שנה? לא, מאז האישור שיש את התקציב והזה. וכלום. קרן הסיוע, אני לא יודעת למה, פתחתם אפשרות להגיש בקשה של ה-3,000 ואני הייתי בדיון האחרון, עם פנינה, היא אמרה שצריך למצוא פתרון לאיך לדחוף את הכול. אבל כל הנשים שהגישו את הבקשה של ה-3,000 לשלם להם את זה, בדיוק כמו שמבקשים על כל מענק, אף אישה לא קיבלה. מה שדובר פה בנוגע להנגשת מידע, אין שום דבר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע, אף אחת לא קיבלה את ה-3,000 שקלים בגלל שצריך את ההסכמה של הגבר? << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> לא, לא. זה לא קשור להסכמה של הגבר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תסבירו לי למה לא קיבלו. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אני אשמח להתייחס, גברתי יושבת-הראש. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> סיימת? הוא יכול להתייחס שנייה? אוקיי, בבקשה. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> קודם כל, לגבי המענק עצמו הוא עבר ב-2540 בתחילת 2025. זה מענק שהיה לכל מי שהיה 120 יום במערך הלוחם לקבל 3,000 שקלים לבת הזוג לשעבר. התשלום שלו אחרי הרבה תהליכים שניסו להבין איך אפשר לשלם לו, כי צה"ל לא יכול לשלם, כי אין לנו את המידע עליהם ואין לנו את חשבונות הבנק, יהיה דרך ביטוח לאומי. אני ואלינה כל יום מדברים רק על שיטת התשלום של זה. מאוגוסט האחרון שהיינו בוועדה האחרונה פה היינו צריכים לעבור שלוש ועדות להעברות מידע. אני מניח שאת יודעת כמה זה מורכב כל הסיפור המשפטי. היינו צריכים אישור של רשות האוכלוסין, כמובן לפני זה אישור של צה"ל ואישור של ביטוח לאומי רק לקבל את המידע. קיבלנו את המידע, המידע קיים היום בצה"ל. אני יכול למסור את המידע מי צריכה לקבל את המענק. הטיוטה הבין משרדית שצריכה להחתים רגע בין שרים ובין להביא רגע את כל האישור המשפטי לוקחת זמן. זה נמצא כל יום בעיסוק שלי ושל אלינה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בגלל העברת המידע? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> לא רק בגלל העברת המידע. גם בגלל שזה תשלום. כי בסוף צריך לזכור, ביטוח לאומי משלם מענק שצה"ל אמון על המידע עליו ובסוף הוא מגיע דרך ביטוח לאומי שעוזרים לנו לשלם את המענק הזה. זה קצת מורכב. זה נמצא באמת, אני מניח, אני מקווה להגיד, בישורת האחרונה. ואנחנו פועלים על זה כל יום אני ואלינה. אלינה יושבת פה איתי. אין יום שאלינה ואני לא פועלים לקדם את הסיפור הזה, בעיקר בהיבטים המשפטיים. אלינה אולי תוכל לספר רגע את ההיבטים המורכבים שיש פה בתוך ביטוח לאומי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, הבנו. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> אז מה שאני אומרת, אני לא יודעת למה אתם פתחתם אפשרות. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> הסיבה שפתחנו את זה כי רצינו באמת בהתחלה להגיש את זה, לעשות את זה בשיטה אחת שנוכל להעביר את המידע לביטוח לאומי. אבל יש פה בנושא הזה שהוא נושא בעייתי, נושא הגנת הפרטיות. לכן היה צריך פה העברות מידע. אני יודע להגיד היום, הבקשות פתוחות. אני לא רוצה לשלול לאף אחת מכן בקשה ושתקבלי הודעת שלילה שאת לא תקבלי את המענק. ברגע שנסיים את הכול תקבלו הודעה מרוכזת מצה"ל ומטעם ביטוח לאומי על המענק. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> זהו, אז הבעיה שהיא שבאמת אין הנגשת מידע, מה שדובר פה קודם בנוגע אולי לדבר דרך העיריות, הרווחה, דברים כאלה שיודעים על כל הנ"ל. << אורח >> רן מלמד: << אורח >> לא, חד הוריות זה גרושות - - - << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> חד הוריות, בסדר. אז הם יודעים את זה. בגלל שאין את המידע הזה כל קבוצות הווטסאפ של כל הגרושות וכל הזה, הכול מלא. הגשתי בקשה 3,000, לא קיבלתי אישור, כן קיבלתי אישור. האם מישהי קיבלה ופשוט אין דרך להעביר לכולם את המידע הזה. זה מאוד בעייתי שאין דרך. נשים לא יודעות למה הן זכאיות בכלל. כי אין אף מקום כזה שמרכז את זה. ודאי שלא ניגש אליהן ועוזר להן למלא את כל הטפסים. אבל אני שמחה מאוד על ההתקדמות שעשיתם עם ה-3,000. << אורח >> קריאה: << אורח >> איזה התקדמות? אין שום התקדמות, אנחנו שומעות את זה כבר כמה חודשים. << אורח >> אילנית סויבלמן: << אורח >> אני יכולה רק להגיד דבר אחד על העניין של בנות זוג לשעבר והממשק עם קרן הסיוע? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן, בזריזות. << אורח >> אילנית סויבלמן: << אורח >> אני כן מצטרפת, קרן הסיוע עשתה הרבה מהלכים לטובת בנות הזוג לשעבר. אבל יש את האלמנט הזה שבעצם בת הזוג לשעבר מגישה על שם המשרת. רוב דברים נעשים בעצם על תעודת הזהות שלו, דרכו. והן לא מקבלות אפילו את איזה שהיא התראה על זה שהן הגישו בקשה. מה סטטוס הבקשה. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> הליך הבקשה חייב להיות על ידי המשרת. זה נטו בגלל מערכות מידע, כי בסוף ככה אנחנו רואים את הפרטים שלו שהוא באמת ביצע שירות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל בסדר, היא יכולה לכתוב את השם של הבן אדם, אבל זה יגיע אליה. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> נכון, היא פותחת את הבקשה על שמו, אבל הבקשה היא עבורה. והתשלום יבוצע עבורה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל למה ההתנהלות לא מולה? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> ההתנהלות מולה. << אורח >> אילנית סויבלמן: << אורח >> לא, לא תמיד. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> היינו פה בוועדות קודמות ויש שינוי מרמת זה שאפילו היום הבקשות לא חשופות למשרת. היינו צריכים לעבור פה הליכים של אישורים משפטיים כדי לא לחשוף בכלל בפניו את המידע הזה. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> כן, אבל הבעיה היא שאין לי אזור אישי. לכן אין לי אפשרות לראות מה המצב של הבקשה שלי. יש המון נשים שאומרות אני הגשתי בקשה, קיבלתי אישור? לא קיבלתי אישור? הן לא יודעות איפה זה. ואז הן מתקשרות לקרן הסיוע, שזה גם סיוט עד שהם עונים, למרות שעכשיו עם הווטסאפ וגם אומרים שזה בעייתי. והן אומרות 'מה, בכלל לא הגשת בקשה'. אבל אין לנו אפשרות בכלל לראות את זה, כי לנו אין אזור אישי בכלל. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אפשר לשפר את הממשק הזה? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> האזור האישי הוא אזור אישי של משרת המילואים באתר המילואים. זה אזור עם הזדהות. זה אתר שאי אפשר להכניס אליו מה שנקרא מידע של מישהו אחר. כן אנחנו עושים עבודה כרגע היום בצה"ל לנסות לאפשר את הכניסה לאזור האישי על ידי בני הזוג. זה דורש פה סיפור של הגנת הפרטיות. אנחנו עובדים על זה. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> אני כן רוצה להגיד בהקשר הזה מה שעלה פה קודם, שזו תשובה שאני קיבלתי הרבה מאוד פעמים מקרן הסיוע, שבעצם קרן הסיוע היא קרן סיוע למשרתי המילואים. דובר פה קודם על לפתוח איזה משהו שלא יהיה למשרתי המילואים, אלא למשפחות. ואם יהיה איזה משהו שהוא מראש מיועד למשפחות, אז כן, אני גם אוכל להיכנס לאזור האישי שלי לא של קרן הסיוע, מה שזה לא יהיה, הגוף הזה שיראה אותי. לא בתור איזה נספח ואז יגיד לא, את בכלל לא פה, את לא חלק. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז הוא אומר שיש משהו בכיוון הזה, כן? שאתם עושים. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אנחנו פועלים רגע כדי לאפשר לבנות הזוג בכללי, לא רק לבנות הזוג לשעבר, כדי שיוכלו להיכנס לאתר המילואים. זה נמצא בתהליכי פיתוח. בנוסף, קרן הסיוע היא קרן הסיוע. היא קרן סיוע לכולם, לא רק למשרתים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אנחנו נעשה מעקב ונראה שזה באמת קורה. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> אוקיי. בנוסף, מה שדיברת על הבעייתיות של איך להעביר את הכסף וכו'. אני לא יודעת מה אתה אמרת בנוגע לדד-ליין של כמה זמן לקבל אישור ומהרגע של האישור לקבל את הכסף עצמו. אני קיבלתי אישור בספטמבר לאיזה שהוא מענק, עדיין לא קיבלתי את הכסף. ואני אפילו לא יודעת מתי הוא ייכנס. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> התשלום שאנחנו מבצעים לבנות זוג לשעבר הוא דרך פתיחת ספק במשרד הביטחון. תבינו עד כמה זה מורכב. למה? כי אין לי יכולת לשלם, צה"ל יודע לשלם למשרת לפי חשבון בנק של משרת. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> אני מעלה את חשבון הבנק שלי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כל השיח הזה מחזק עד כמה צריך גוף מתכלל שמטפל בהן "טאק, טאק, טאק". יש לו סל והוא לא עובר דרך המערכת הבירוקרטית הכבדה שלך. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> זה לא שאנחנו חלילה עושים את זה בצורה שאנחנו לא רוצים לטפל. זה פשוט תהליכים ארוכים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, אף אחד לא אומר את זה. ברור שהכוונות הן טובות. אבל אתם מנגנון כבד ומסורבל ולוקח זמן. << אורח >> קריאה: << אורח >> הוא לא רואה את בת הזוג כישות בפני עצמה. << אורח >> רחלי סונגו: << אורח >> אני רק רוצה להציע, אנחנו בפורום מציעות שאפשר לראות את זה דרך הילד. לאו דווקא דרך האישה או הלוחם, דרך הילד המשותף. כמו בביטוח לאומי. יש ילד משותף, יש ילדים משותפים, אז דרך הילדים. ואז יש יריעה של כל המשפחה במלחמה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני רוצה לתת עכשיו זמן להצגת הנתונים. << אורח >> רן מלמד: << אורח >> גברתי, רק דבר נורא חשוב לדיון. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> יש לי עוד מלא דברים להגיד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מלא דברים את לא יכולה, אבל את יכולה עוד שתי דקות לסיים את דברייך. כן. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> אוקיי. אז דבר ראשון זה ה-30/10 שאין לנו גישה אליו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה זה 30/10? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אישור שירות המילואים. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> יש נשים שלא יכולות לקבל את כל מה שהן זכאיות להם בעבודה, היום, השעה, כל הדברים האלה. יש עכשיו איזה משהו של ההסתדרות של עזרה כלכלית לנשים עצמאיות או משהו כזה, מענק עצמאיות. צריך את ה-30/10 ועכשיו הם הגיעו לאיזה שהוא הסכם שלא צריך את ה-30/10. מי שלא יכולה להשיג 30/10 יכולה בעזרת איזה שהוא אישור חתום של עורך דין. אבל זה יהיה בעדיפות אחרונה. אז קודם נותנים לכל הנשים שיש להם את ה-30/10 כאילו שאנחנו לא - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> 30/10 זה הסכמה של בן הזוג? << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> לא, זה אישור. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> זה אישור שירות מילואים. אם הוא רוצה למסור את זה, זה אישי שלו. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> אישור שהוא באמת היה במילואים. לנו אין אישור שהוא היה במילואים. כל דבר שמצריך אישור של מילואים אין לנו דבר כזה. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> הגנת הפרטיות. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> אין לנו דבר כזה. אין לנו שום דבר כזה. אז כל הטבה - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל אתם יודעים אם הוא עשה מילואים או לא. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אני יודע, אבל אני לא יכול למסור לה את המידע. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, היא לא מבקשת שתמסור מידע. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> היא רוצה אבל את האישור שלו. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> אני כן, אני צריכה אישור. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אישור שירות המילואים שלו, זה הגנת הפרטיות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל היא צריכה את האישור שלו בשביל לתת לך. אז אם הכול אצלך – << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> בשבילי? ממש לא, לא בשבילי. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> לא, זה לא לו. לא בשבילו. זה למקום העבודה שלי אם אני רוצה לקבל את כל ההטבות. להסתדרות אם אני רוצה לקבל עכשיו את המענק הזה. למוניציפלי. המון דברים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> וואו, אז מה עושים עם זה? << אורח >> רן מלמד: << אורח >> זה נושא פתיר. צריך פשוט להחליט, גברתי, היינו בסרט הזה לא פעם ולא פעמיים. זה עניין פתיר. זה נימוק בירוקרטי, סליחה שאני אומר, מטופש, של משרד הביטחון וצה"ל שפשוט לא עושים את העבודה שהם צריכים לעשות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל מה, אז איך פותרים? << אורח >> רן מלמד: << אורח >> פשוט לשבת עם היועצים המשפטיים, אם רוצים אפשר לקחת את היועמ"שית הנהדרת של משרד המשפטים עם היועמ"ש הנהדר של משרד הביטחון, ושיסגרו בינם את נושא הגנת הפרטיות ושיאפשרו את קבלת הטפסים. אם צריך לחייב אותם בחקיקה אז אפשר לחייב בחקיקה, בדיוק כמו שרשות המיסים מעבירה נתונים לביטוח לאומי על מבוטחים, על שומות ודברים אחרים. << אורח >> רותם אבידר צאליק: << אורח >> רגע להבהיר. בהקשר של הגרושות אני רגע עוזרת לך. פשוט אני שמעתי באופן אישי גרושות שהגיעו ואמרו לי תקשיבי, הוא פשוט מנצל את זה. מנצל את זה שהכול מגיע אליו. זה כסף שאמור להגיע אליי, כי אני עם הילדים בזמן שהוא. ואז זה הופך להיות כלי ניגוח. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, זה סיוט. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> אוקיי. יש גם את הקטע של הטיפול הרגשי, שהועלה כאן קודם. בהתחלה זה היה הכול רק למשרת, כולל התוספת של השבעה טיפולים שיועד בעיקרון רק להורים. ואז היה איזה מן החרגה כזאת שגם הנשים יכולות להשתמש בשבעה טיפולים האלה. רק בשביל הילדים, לא בשבילן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כאילו היא לא נפגעת. ואגב, אישה של מילואימניק שהם נשואים יכולה לקחת את זה לעצמה? << אורח >> קריאה: << אורח >> יכולה בהחלט. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> רגע, אבל, וזה אבל חשוב, זה בפועל לא משנה שום דבר, בגלל שאנחנו צריכות את האישור של המילואימניק בשביל זה. כלומר, הנשים שגם ככה מסתדרות עם הגרוש שלהן יכולות לקבל את הטיפולים הרגשיים על הילדים ואין בעיה. נשים שלא מסתדרות, אלה שבאמת היו צריכות את התוספת, שהחוק פה יחליט שבאמת אנחנו זכאיות לזה, אנחנו לא יכולות לקבל את זה, כי הוא לא נותן לנו את האישור הזה. אז בעצם אין לנו אף טיפול רגשי, לא לנו ולא לילדים. אז זה גם שאנחנו נוכל להגיש בקשה על הילדים בלי האישור שלו. ובנוסף לזה, גם אנחנו זקוקות לטיפול רגשי. כלומר, הסקר של הלמ"ס גם מראה את הקושי הכלכלי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> שזו הקבוצה שהכי נפגעה. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> בפער. אז אפילו אם אנחנו רק מסתכלות על ההשלכות של קושי כלכלי שמשפיע על קושי נפשי, זה אפילו. אבל זה לא רק זה כמובן. זה גם להישאר בבית עם הילדים מלא זמן. קושי כלכלי זה בהחלט. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ברור. עוד משהו? רן, אני לא יכולה. אני לא יכולה. << אורח >> רן מלמד: << אורח >> לא, רק דבר שקשור על השיקום שלך, גברתי. אנחנו מגיעים לסוף שנת תקציב. יש עודפי תקציב שאם לא ידאגו לשמור אותם לשנה הבאה הם ילכו לאיבוד. צריך לדאוג שהכסף הזה יישאר לטובת הקרנות. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> דבר אחרון זה החליף משמורת שכרגע עקרונית זכאיות לעד שמונה ימים בחודש, 200 שקלים ליום. אני אישית, זה משמורת משותפת. כלומר, 50% בימים בחודש של 30, 15 ימים הן היו אמורות להיות אצלו והן אצלי. אני מקבלת החזר במקסימום של עד שמונה ימים בחודש. לא רק זה, זה בירוקרטיה. דיברו פה קודם על הבירוקרטיה המשוגעת. אני אפילו לא הגשתי. צריך חתימה של עורך דין. מה, אני מכירה עורך דין להתחיל עם כל התסבוכת הזאת? לזכור, צריך לפרט את כל הזה, לזכור מה הוא היה מתי הוא היה? לצבא יש את המידע מתי הוא היה במילואים. הצבא יודע מתי הוא היה במילואים. אני לא צריכה להגיד לצבא מתי הוא היה במילואים. אני יכולה לשלוח לצבא את הסכם הגירושים שלי שכתוב שם שהוא אמור להיות 50% מהזמן. אתם יכולים לעשות את החשבון לבד. למה אני צריכה להגיד לצבא מתי הוא היה במילואים? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זאת אומרת את צריכה? << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> אני צריכה לזכור מתי הוא היה במילואים, מתי הוא לקח, מתי הוא לא לקח, מתי נחשב, מתי הוא לא נחשב. כל הדברים האלה. ולהגיש תצהיר של עורך דין שהוא באמת לא היה איתם. הרי אני לא מגישה תצהיר של עורך דין על ההסכם שחתום על ידי בית משפט, על המשמורת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה נוראי, נורא, זה סיוט מה שהיא מתארת. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> אני פשוט לא הגשתי על זה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה נורא. << אורח >> אילנית סויבלמן: << אורח >> אני רק אומר לגברתי שגם שדולת הנשים ופורום נשות המילואים ביחד עם הקליניקה של קריית אונו הגשנו בג"ץ בנושא הזה של בנות הזוג לשעבר והוא תלוי ועומד ויהיה דיון בחודש הבא. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יופי. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> נושא אחרון, גם המענקים. מענקים שמועברים אוטומטית למשרת המילואים שהם, אני מדברת כמובן על מענקים שהם קשורים, למשל יש את המענק קיץ או קייטנות או משהו כזה, שמועבר אוטומטית למשרת המילואים, איזה 2,500 שקלים. הגרוש שלי היה מאמצע מאי עד סוף אוגוסט במילואים. אני הייתי עם הבנות לבד. הוא קיבל כסף, אני לא. וגם לא הייתה לי אפשרות להגיש באמת על החזרי הקייטנה, אני הייתי צריכה לעשות את זה לבד. שלא לדבר על הקייטנות שלגרושות זה עד 1,000 שקלים בחודש בייביסיטר במהלך השנה, אין הבדל בין חגים לקיץ. לנשואות זה 2,000 עד 3,000 שקלים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נראה לי אנחנו צריכים לעשות על זה - - - << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> הן יכולות להגיש על קייטנות. לי אין אפשרות להגיש על קייטנות. יש לי חצי עד שליש מזה של הבייביסיטר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז בואי נעשה ככה: אנחנו ננסח מכתב של הוועדה עם כל הליקויים, כי יש פה מלא. אתן מופלות מכל כיוון אפשרי. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> והכי פגועות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נפנה עם זה כתוב, מסודר אליכם. אני מקווה שנקבל מענה כתוב ונוכל להסתפק בזה ודברים פשוט יזוזו. ואם לא, נכנס עוד דיון רק על זה. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> תודה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני עוברת ללמ"ס. נותרו לכם שבע דקות להצגה של עיקרי המחקר. מי נציגת הלמ"ס? אני אשמח שתבחרי את ההיילייט של המחקר ואני אחרייך אסכם את הדיון. אלו נתונים שראינו וגם העלו כאן, אבל כן שווה בכל זאת לתת לזה ריכוז של נתונים. מודה לך. << אורח >> נרדית שטיין קאפח: << אורח >> אני נרדית שטיין קאפח מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לפני כחצי שנה עשינו סקר על נשות המילואים. בגדול זה לא רק נשות, כמו שאמרת גם בהתחלה, יש גם כמובן גברים, אבל באמת המרכז הן נשים. בדקנו מספר אספקטים. אחד מהם זה התעסוקה, כמו שאתם כבר גם העליתם. אנחנו מדברים על השינוי בין לפני המלחמה ולאחר שנה וחצי. בגדול אנחנו רואים שבאמת יש הרבה שכירות שהפסיקו, 10% מהשכירות באמת הפסיקו לעבוד. גם 20% מהעצמאיות הפסיקו, לא יכלו להמשיך להיות עצמאיות ועברו או לעבוד כשכירות או לא עובדות בכלל. 3% מהאוכלוסייה של נשות המילואים גם ממש פוטרו. הפגיעה הייתה יותר של עצמאיות ופחות אצל השכירות, אבל גם. אני חושבת שאנחנו נתרכז יותר בפגיעה של המצב הנפשי. שאלנו באמת אם אתן זקוקות לסיוע. סיוע כלכלי היה בסביבות 40% לפחות ובקבוצות קטנות יותר אז אחוזים עלו. 75% מבנות הזוג הנשואות ללא ילדים מעל מחצית. זאת אומרת, יש נשואות. אנחנו כל הזמן באמת דיברנו הרבה על הצרכים של ילדים, אבל יש גם נשואות שהן ללא ילדים ושם אנחנו רואים את הצורך בסיוע נפשי. משפחות עם ילדים גם יש צורך בסיוע נפשי, אבל משום מה האחוזים קצת יורדים. יכול להיות שהן פשוט עסוקות בדברים נוספים ולא רק, זאת אומרת מסבים את הדעה. דיברנו גם על הפנייה לסיוע. פנייה לסיוע נפשי. אנחנו באמת רוב האוכלוסייה, בנות הזוג שפנו לסיוע פנו לגורם פרטי ולא לגורם ממשלתי או קופות חולים, האחוזים שם ממש נמוכים. 23% פנו לגורם פרטי ו-20% גם לעזרה לילדים עצמם. אם אנחנו נסתכל על פילוח לפי זרוע שירות בצה"ל, אנחנו רואים שבאמת זרוע היבשה נפגעו בצורה משמעותית ביותר. חזרנו על זה כבר כמה פעמים שאורך השירות הוא גם ככל שהשירות יותר ארוך הפגיעה היא הרבה יותר משמעותית, בכל התחומים. גם בתעסוקה, גם הצורך בסיוע נפשי, וגם סטודנטיות – במילה קצרה, שם ההקלות שהמוסדות האקדמיים נתנו קצת שיפרו את המצב. הפגיעה בקשר הזוגי משמעותית. ממש מחצית דיברו על פגיעה בקשר הזוגי. מתוכם שליש כבר, מישהי אמרה את זה כאן, שליש דיברו גם על ממש מחשבות על פרידה. אנחנו רואים שהנתון הזה קצת מתמתן כאשר המשפחות, במשפחה יש יותר ילדים המצב כנראה מורכב יותר בשביל לחשוב מחשבות כאלה. בקצרה, גם סיוע ממוסדות ממשלה. הנשואות באמת והידועות בציבור מקבלות יותר עזרה ממשרד הביטחון ומהביטוח לאומי. רווקות עם ילדים וגרושות מעט פחות. קבלת תשלומים מביטוח לאומי לפי היקף התשלום אנחנו רואים באמת שבאופן גורף 70% ממשפחות משרתי המילואים קיבלו את התשלומים המגיעים להם מביטוח לאומי. 20% באופן חלקי. ואם אנחנו מסתכלים על הנשואות אז אנחנו באמת מגיעים לאחוזים ממש גבוהים. גרושות פחות, אבל זה עניין של חוק כנראה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. << אורח >> נרדית שטיין קאפח: << אורח >> אני רק רוצה להוסיף משפט קצר. הסקר באמת הסתיים לפני כחצי שנה, בערך במאי האחרון. בימים האחרונים אנחנו עובדים יחד עם משרד הביטחון למחשבה על סקר המשך. כי אמנם המלחמה - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני חושבת שהסקרים שלכם מאוד חשובים. כי זה נותן פרופורציות על עד כמה זו בעיה מקרו כלכלית גדולה. זה לא עניין לב רחום וסולידריות. זה אירוע שמקריס כלכלה. זה ממש. << אורח >> נרדית שטיין קאפח: << אורח >> לגמרי. השפעה כמובן, כמו שכולם כאן אמרו, לא רק על המבט הקטן על משפחות המילואימניקים אלא באמת השפעה על כל המשק. לכן גם אנחנו חושבים שחשוב מאוד לעשות סקר המשך. ההשפעה של המלחמה לא מסתיימת ביום שהמלחמה מסתיימת. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> המלחמה לא הסתיימה. << אורח >> נרדית שטיין קאפח: << אורח >> והיא גם לא מסתיימת, בדיוק. בכל מקרה, אנחנו נסתכל איך אפשר לעזור ויחד באמת עם משרד הביטחון למקד את הסקר במקומות הנזקקים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מעולה. אז אני חותרת לסיכום. אני מסכמת. רועי ודלית תהיו איתי, זה סיכום נורא מורכב, כי יש פה המון פרטים שצריך לסכם. רק לפני סיכום, יש מישהו שעשיתי לו עוול שנסע עד לירושלים ולא נתתי לו לדבר? אוקיי. קודם כל, אמירה עקרונית של הוועדה. הבעיה תיפתר בצורה שורשית כאשר נטל המילואים והשירות יתחלק בצורה שוויונית יותר. כל עוד לא יהיה פה גיוס שוויוני לכולם אנחנו נמשיך לכבות שריפות. אז הדיון הזה צריך להעביר סיכום שלו לוועדת חוץ וביטחון שיבינו מה קורה לעם ישראל כתוצאה מאי גיוס של פלח גדול באוכלוסייה. זה ברמה העקרונית כהתחלה. ברור שיש פה צורך במערך שיתכלל את כל המשרדים. אני רוצה שנפנה בפנייה כתובה לכל שרי ממשלת ישראל, לראש הממשלה ולכל השרים, על הצורך בהקמת גוף מתכלל. אם זה ביטוח לאומי, משרד התעסוקה, משרד הבריאות. בו אנחנו נסב את תשומת הלב לכך שיש צורך ב-one stop shop, תחנה אחת שתיתן שירות כולל לכל המשפחות. תחנה אחת שתעשה פנייה יזומה מבלי שפונים אליה ומבקשים לממש זכויות, תבוא ותיידע את הזכאיות על מה שמגיע להן. תקדם סל גמיש שיאפשר לדלג על בירוקרטיות ולתת מענה לצרכים המשתנים של המשפחות. באותו גוף מתכלל נבקש גם שיהיה ייצוג למשפחות המילואים. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> כולל הגרושות? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את משפחה. כולל הגרושות. הערה במקומה, כולל הגרושות. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> הורות משותפת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הורות משותפת. לא, מה שאת תיארת זה באמת מציאות בלתי אפשרית. זה רגע פנייה לכל משרדי הממשלה שצריך לתת לזה מענה. הגוף הזה צריך להיות גוף עם שיניים. דבר נוסף, אני מבקשת להוציא מכאן פנייה לא לסגור את קרן הסיוע למשפחות עד להודעה חדשה. אני מברכת שזה נשמע שזה הכיוון וזו הרוח, אבל אני מחזקת את הצורך לא לסגור, כי עבור משפחות רבות המלחמה לא הסתיימה וגם יש עדיין אזורי לחימה. לפשט את אירוע ההגשות, הבירוקרטיה. על זה אני חייבת לעשות דיון מעקב, כי אחרת לא נדע אם זה הגיע ללקוחות או לא. איך הם מפשטים את הבירוקרטיה כך שזה יהיה פשוט יותר ולא ייווצר מצב שנשים יגידו כבר הרמתי ידיים ובגלל זה אני לא מקבלת כסף שמגיע לי, שזו תלונה ששמענו פה מהרבה מאוד נשים. על זה אני אצטרך לעשות דיון מעקב. אני מבקשת לקבל פניות שנדחו כדי ללמוד אותן. כדי להבין, יכול להיות שיש מקרה שהוא מוצדק, יכול להיות מקרה אחר. אבל אני חושבת שמכמה מקרי בוחן נוכל להפיק משהו, ללמוד על הכלל. אין הסבר, אבל אני רוצה לראות. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> אולי גם פניות שלא נדחו, אלא אושרו חלקית, קיבלו נגיד איזה רבע. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן, אני רוצה להבין את המנגנון. ככל שתביאו לנו יותר מקרים אז בדיון המעקב אולי, אני למדתי שדיון מלמעלה בעניינים בירוקרטיים לא עוזר. אתה צריך לקחת מקרה. אם למישהי לא אכפת שננתח את המקרה שלה ונבין למה זו הייתה התשובה, בלו"ז הזה, למה חלקי. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> נשים כאלה. לא חסר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני חושבת שבדיון מעקב זה יעזור לנו להבין איפה הבעיה בדיוק. אני מבקשת שנוציא פנייה לקבלת מידע מקרן הסיוע לכמה אנשים אושר סיוע, מה היקף התביעות? כמה שולם בפועל ומה היה הממוצע שהתקבל. את זה נבקש בכתב. אני רוצה מכתב למשרד הביטחון אולי גם נגב גליל ומשרד ראש הממשלה, על הצורך בתוכנית חירום שתיתן מענה למסגרות. תוכנית מגרה לנושא המסגרות. << אורח >> קריאה: << אורח >> לעובדים חיוניים או לכולם? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בכלל, לא רק עובדים חיוניים. גם עובד אחר שרוצה לא לקרוס צריך מסגרת. אז מה קורה? עוד מכתב בנושא המודל של מתן סיוע כספי לסיוע נפשי. לשקול שזה יהיה גם כפונקציה של מספר הילדים. כי אם יש הרבה ילדים, כולם צריכים סיוע. אגב, אני בהרבה דברים לא אוהבת את זה שעושים שימוש במספר ילדים, כמו הנחה בארנונה. אבל פה יש לזה הצדקה. הם צריכים, כל ילד יש לו את הבעיות שלו. אז צריך פה גם פנייה בנושא הזה. << אורח >> רותם אבידר צאליק: << אורח >> אני אשמח אם גם יתייחסו למשפחות מיוחדת, ילדים עם צרכים מיוחדים. היה בהתחלה מענק שהוא היה חד פעמי, 2,000 שקלים למשפחות מיוחדות. זה ממש טיפה בים למה שאנחנו עוברים בתקופה הזאת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, אז בואו נוסיף גם סעיף לצרכים מיוחדים. עוד פנייה שנבקש עליה תשובה בכתב זה האם ניתן לשדרג את המודל כך שיהיה ניתן לפנות לוועדת החריגים מראש באשר לאפשרות לעשות סדרה של מפגשים עם פסיכולוג, סיוע נפשי מראש, כדי שהם לא ישלמו ובדיעבד יגלו שהם לא זכאים וייתקעו עם כל ההוצאה. << אורח >> קריאה: << אורח >> אבל למה בחריגים בעצם? הרי דיברנו על זה שזה משהו שהוא רוחבי. למה לא לעשות את זה בתור זכות שזה לא בוועדת חריגים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן, אבל את לא יכולה לאשר לכולם אין סוף חמש שנים קדימה. יש פה מקרה, אני מבקשת לדעת שאנחנו נכנסות לתהליך ולא יעצרו אותי אחרי שלושה מפגשים או אני לא יודעת. צריך תוכנית. קריאה כמובן מהוועדה לתת ודאות לתפעול של מרכזי החוסן, כי כרגע יש ודאות רק עד דצמבר 2025. אני מבקשת להוציא פנייה כתובה למשרד הכלכלה, ואני רוצה לקבל נתונים על פיטורים בזמן מילואים, מה היקף התלונות בנושא. << אורח >> קריאה: << אורח >> זה לא משרד הכלכלה, זה משרד העבודה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> עבודה הוא לא בתוך הכלכלה היום? איפה זה היום? << אורח >> רן מלמד: << אורח >> היום זה בעבודה. בממשלת השינוי הבאה זה יחזור לכלכלה. << אורח >> קריאה: << אורח >> מי שמתעסק בזה זה ועדת התעסוקה במשרד הביטחון הם מקבלים את ההיתרים, אפשר לגשת אליהם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, אז תבדקו. ועדת התעסוקה במשרד הביטחון, ועדת עבודה. דלית תדע למצוא את הכתובת המתאימה. אני מבקשת לרכז את כל הבעיות שנוגעות להגבלת הגיל של הילדים עד 14. האם יש דברים שלא נכון להגביל עד גיל 14, אלא צריך להגביה עד גיל 18. אם זה מענק הוצאות אישיות, מענק כלכלת הבית. אני רוצה מסמך שכולל את כל מה שבעצם מפלים בו שלא בצדק את הילדים בין 14 ל-18, שגם הם זקוקים לאותו סיוע. אנחנו צריכים לברר מי הכתובת לנושא השכר של הרופאות. או ביטוח לאומי או בריאות, לגבי החישוב שלפיו הן מקבלות החזר. << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> אני רק אציין שהתגמולים, ביטוח לאומי אחראי על תשלומים תגמולי מילואים. תגמולי המילואים משולמים על פי, על בסיס כל התשלומים מחויבים בדמי ביטוח, לביטוח לאומי. זאת אומרת, כל השכר כולל כל הרכיבים נכנסים לבסיס חישוב תגמולי מילואים. << אורח >> קריאה: << אורח >> אז הם אמרו פה משהו אחר. << אורח >> נעמה כהן: << אורח >> בסדר, מזה אנחנו מבקשים להחריג את הרופאות, כי חצי מהשכר שלהם הוא לא לתגמולי ביטוח ופנסיה. << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> אם הוא חייב בדמי ביטוח הוא נכנס. << אורח >> נעמה כהן: << אורח >> תורנויות הן לא בפנסיה והן לא בביטוח לאומי. זו עבודה נוספת, אבל מכריחים אותם לעשות תורנויות, אז זה לא באמת עבודה נוספת. << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> עבודה נוספת נכנסת. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> לא, זה תיקון חוק שיגיד שבמקרים מסוימים לא לכלול. אבל החוק היום הוא באמת חד משמעי לגבי מה נכלל בחישוב תגמולי מילואים. << אורח >> נעמה כהן: << אורח >> אני יודעת שרופאות ורופאים כשהולכים למילואים השכר שלהם נחתך בחצי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה, זה מצריך תיקון חוק? אני לא מבינה. << אורח >> רן מלמד: << אורח >> כן, כן, צריך תיקון חוק. << אורח >> נעמה כהן: << אורח >> התורנויות הם לא בבסיס השכר של הרופאות והרופאים. לא בהפרשה של הפנסיה - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ורק מה שבבסיס השכר נכנס. << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> רק מה שמחויב בדמי ביטוח. כך השכר שמחויב בדמי ביטוח, כל הרכיבים בשכר. << אורח >> נעמה כהן: << אורח >> אז למה מתמחות ומתמחים שהולכים למילואים השכר שלהם נחתך בחצי? << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> אני לא יודעת, צריך אולי לבדוק באופן פרטי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז אני אעביר בכתב, ננסח איתך, נעביר בכתב מקרים ונבקש תשובות. אם זה פותר לנו את הבעיה, אחלה. אם לא, נחזור לדיון. בסדר? סוגיית הסיוע אחרי לידה, שהבעל במילואים. האמת זה נשמע לי מאוד מאתגר כאשר הבעל במילואים ואין סיוע אחרי לידה. אז בואו נפנה אלייך על זה בפנייה כתובה ותגידי לי מה אתם יודעים לעשות. איך, מה, איזה סוג של סיוע ניתן לתת לנשים שבדיוק ילדו והגבר במילואים. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> וגם בהיריון, במהלך היריון. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה קצת שונה היריון ולידה. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> זה קצת שונה, אבל. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אישה בהיריון היא לא חולה, אין לה זה, היא מתפקדת רגיל. << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> לא תמיד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> האג'נדה שלי זה שאסור להתייחס לנשים בהיריון כחולות. אוקיי? זה מתנקם בנו אחרי זה. אחרי זה כשהיא יולדת ויש לה תינוק בבית והיא צריכה לטפל בעוד ילדים. << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> וגם במעמד הלידה עצמו. זאת אומרת, אם הוא לא יהיה בלידה אני אצטרך ליווי שעולה 5,000 שקלים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני רוצה לשים את הדגש מה קורה מהרגע שהיא יולדת. זה בעיניי מקטע יותר משמעותי מלפני הלידה. נגיד סיוע עם מטפלת שתעזור לצידך או דברים כאלה, זה דברים יותר רלוונטיים בעיניי. << אורח >> דניאל לוין: << אורח >> נכון. אבל גם בלידה, במעמד הלידה עצמה. אם וכאשר הוא יהיה בעזה כשאני אסע ללדת אז א' אני אצטרך להקפיץ מישהו אחר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, בסדר, אז כולל היום עצמו. גם כולל היום עצמו, אני לא אכנס למה קורה בתקופת ההיריון. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> אבל מירב, יש נשים שיושבות עם סימפיליוזיס שלא יכולות לזוז. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זו בעיה בריאותית, זה משהו אחר. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> לא, יש לא מעט נשים, גם, זה לכאורה היריון לא בסיכון גבוה. יש לה בעיה שמפריע לה באיכות החיים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אם יש חוסר תפקוד לאורך ההיריון בגלל איזו שהיא בעיה. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> יש נשים שלא מגיעות למעקב היריון כי אין להן אפשרות להגיע למעקב היריון. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תקשיבו, אנחנו לא נוכל. אני בוחרת לשים את הפוקוס על הלידה והלאה. זו הבחירה שלי. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> היריון ולידה. שלא לדבר על טיפולי פריון, נשים מטופלות פריון שלא יכולות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בסדר. אני חושבת שאישה, אלא אם כן אין לה בעיה תפקודית, בזמן היריון היא מתפקדת, היא בסדר. אני חושבת שמהרגע של הלידה ועד שיש לה ילד קטן בבית שהיא צריכה להניק אותו והיא קמה בלילה, פה צריך עוד עזרה. וחנה, שמעתי אותך, תודה. עכשיו הנשים הגרושות והפרידות, שזה אירוע אללה יוסטור. יש פה מלא בעיות, הכול בעיות. למעשה לא תכננו לתת לכם ואז הבינו שזה לא בסדר בעצם לא לתת אז התחילו לתת לכם טלאי על טלאי. בגדול. כאילו, חשבו שלא מגיע לכם ואז הבינו שבעצם זו תקלה אז בואו נתחיל, זה מה שאני מבינה. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> שזו התחלה. התחלה טובה זה שהבינו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, הבינו שאתם תקלה, עכשיו צריך לפתור את זה. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> לא לגמרי, סמי כזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז פה בואי נכין גם מסמך עם כל הבעיות. ממה שאני תפסתי בדיון הזה ובטוח שיש עוד בעיות כי לא מיצינו את זה. קודם כל שהם צריכים את האזור האישי שזה דרכן ולא דרך הגבר. שהן צריכות את הטופס 30/10 הזה על אישור ימי המילואים בדרך נגישה. שגם להן מגיע טיפול נפשי. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> להן וגם לילדים בלי אישור הגבר, אלה שני דברים שונים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> וגם לילדים בלי אישור הגבר. << אורח >> רחלי סונגו: << אורח >> גברתי יושבת-הראש, אני מזכירה לך להסתכל דרך הילד, זה יכול להיות פתרון. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> שזה יכול להיות גם פתרון לאזור האישי. וגם שהן לא צריכות לדווח מתי הגבר היה במילואים, שזה מידע שממילא קיים במשרד הביטחון. בואו נרכז מסמך, תעברו אליו. פשוט תראו שלא פספסנו. ונעביר את הדברים האלה לקרן הסיוע. אני מקווה שנוכל בלי דיון לקדם פתרונות אופרטיביים. אם לא ילך נכנס עוד דיון. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> אפשר גם, כמובן שאנחנו נכין את המסמך הזה. אבל דברים זזים הרבה יותר מהר כשנפגשים. אז אולי באמת לקבוע איזה פגישה, שלנו, של קרן הסיוע, שלכם. איזה משהו שהוא לא בפורום כזה, פשוט לדבר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מתאים לכם? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אנחנו נפגשים תמיד עם פורום הנשים ונשות המילואים. ובטח, אפשר להמשיך לעשות את הפורומים האלה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני אכין רשימה ממני. אם תעדכנו אותי שיש "וי" על הדברים אז לא נכנס עוד דיון. אם לא, אז נכנס עוד דיון. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> תודה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> באמת שיהיה איזה שהוא שולחן עגול. אנחנו מברכים על הלמ"ס על העבודה החשובה ונשמח שיהיה סקר המשך, כי זה עוזר לנו להראות את זה שזו תופעה מקרו כלכלית. תודה גם להתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות שנשמח להמשיך לשתף פעולה. בגדול אני חושבת שצריך לצאת ממגננה להתקפה, במובן הזה שאנחנו לא, זה באמת מגוחך להילחם על זה שהם יקבלו חזרה משהו שהם נתנו. אני חושבת שהאתוס של החברה הישראלי צריך להיות בנוי על זה שבן אדם שסיכן את חייו במשך שנה-שנתיים בשדה הקרב, אנחנו צריכים לתת לו הכול. החיים שלו במדינת ישראל, הוא צריך לבוא למקום, צריך למחוא לו כפיים. לתת לו דיור מוזל, תעסוקה, לו, למשפחתו, לימודים. הכול. באמת שכל מקום שהוא ילך הוא ירגיש שמדינת ישראל מצדיעה לו. אין משהו שאני יכולה להעלות על הדעת שלא מגיע לאנשים האלה. אני חושבת שאולי אחרי שנסיים את יישור הקו הזה נחשוב על עוד רעיונות. לא רק איך מחזירים לי כסף על המשכורת שלי שירדה לטמיון, אלא איך אנחנו מוקירים תודה בצורה שכן, לא צריך, גם הטבות זה דרך להוקיר תודה. הטבות ייחודיות. << אורח >> קריאה: << אורח >> אולי להקים מינהלת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה חלק מהמערך המתכלל הזה שאנחנו מדברים עליו. << אורח >> לילך הרצוג: << אורח >> מה שלא העלית עדיין, מה שמיקה העלתה קודם שזה לא רק לתיכונים, אלא מגיל קטן יותר. איזה שהוא מערך שתומך בילדים. זה יכול להיות בתוך המסגרות שלו, יותר תמיכה, שיעורי עזר, טיפול רגשי. יש איזה משהו שיצא, אבל הוא - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז בואו נעשה ככה: אני אשמח אם הארגונים והאורחות שנמצאות כאן. אני אשמח אם תעשו רגע איזה שולחן עגול על רעיונות איך באמת מוקירים תודה. איך באמת נותנים יתרון לאנשים האלה שירגישו שרואים ומעריכים את זה. שוב, אנשים לא באו בשביל כסף, הם לא מסכנים את חייהם בשביל כסף. זה עדיין לא אומר שלא צריך לתת להם. אולי נביא איזה שהוא מסמך עם רעיונות, עם הצעות, על מה נותנים לאנשים שהיו כך וכך זמן בשדה הקרב. אז אני אשמח אולי אפילו אם תשבו, אנחנו נאסוף רעיונות, נלקט מכם, או שתשבו ביחד או שתעבירו לנו כתוב. ונעשה גם מזה עבודה. אנחנו באיזה שהוא שלב לא צריכים להתקטנן על כמה בירוקרטיה אני צריכה לעבור באתר שבו אני מקבלת החזר על המשכורת שלי שלא קיבלתי החודש. אנחנו צריכים איך אנחנו מקבלים דירה בהנחה ואיך הילדים שלנו לא ישלמו שכר לימוד. הכול, בכל תחומי החיים. << אורח >> קריאה: << אורח >> היו שתי החלטות ממשלה. אחת האחרונה במאי. צה"ל מודע לזה טוב מאוד וגם פה מהשדולה, הפורום ושאר הארגונים. לצערנו אנחנו לקראת סוף שנה והרבה דברים לא ממומשים והמשפחות מחכות ולא מקבלות. מדובר במאות מיליונים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני אומרת, לצד המגננה, שהדיון הזה היה דיון מגננה, בואו נעשה רשימת חלומות. רשימת חלומות. << אורח >> רן מלמד: << אורח >> גברתי, חייבים להשאיר את עודפי התקציב לשנה הבאה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בסדר, זה כבר עניין של מקור תקציבי. << אורח >> רן מלמד: << אורח >> לא, אבל התקציבים האלה באופן אוטומטי חוזרים לאוצר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בסדר, זה נכון מה שאתה אומר עכשיו על כל סוגייה חברתית במדינת ישראל. << אורח >> רן מלמד: << אורח >> כן, אבל גברתי, יצא לי לחוקק שני חוקים שבהם עשינו את זה כסעיף בתוך החוק שחייב להשאיר את הכסף לנושא הספציפי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בסדר גמור. אני חייבת לנעול את הדיון. את רצית להגיד משהו שלא נתתי לך? << אורח >> אמל כולאב: << אורח >> כן, חידוד קטן לעניין של העידוד וכדומה, בעניין של השכר. אנחנו כנציבות שוויון בעבודה. שתי נקודות שרציתי מאוד לחדד אותן. אחת לגבי מה שאמרתם לגבי העניין הזה של לעודד. אנחנו אצלנו יש אות העסקה בשוויון. את זה אנחנו מעניקים כל שנה פרסים בעצם למעסיקים, גדולים וקטנים, לגבי תעסוקה של נשים. השנה שמנו את הדגש במיוחד על נשות המילואים, כך שבדצמבר בעזרת השם, יש לנו כבר זוכים. בדצמבר יהיה בעצם את הטקס הזה. מענקים יהיו בסך גודל של חצי מיליון שקלים. 50,000 מהם זה בעצם למעסיקים קטנים ובינוניים. למעסיקים הגדולים ביותר אנחנו באמת נותנים אות העסקה על ידי שר הכלכלה וכך באמת אנחנו מאוד מחבקים את נשות המילואים. עוד דבר אחד קטן. בעניין של הבירוקרטיה. א', אתם מוזמנים תמיד להתייעץ איתנו. אנחנו גוף משפטי שנותן שירות ללא עלות. שנית, אנחנו בנינו במיוחד בגלל חרבות ברזל ובגלל הנושא הזה של אי היעדר בכלל מענה וגם בעניין שנשים לא יודעות את הנושא איך לפנות, למי לפנות, בנינו סימולטור באתר שלנו שממש מסביר ורשום שם ברחל בתך הקטנה. אתה ממש לוחץ שם, את בת זוג, בן זוג, אתה משרת מילואים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני מודה לך מאוד. תחליפו טלפונים בסוף הדיון. תודה רבה, נועלת את הדיון. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:19. << סיום >>