דברי הכנסת

דברי הכנסת ז' / מושב רביעי / ישיבה של"ח / י"א–י"ג בכסלו התשפ"ו / 1–3 בדצמבר 2025 / 8 חוברת ז' ישיבה של"ח הישיבה השלוש-מאות-ושלושים-ושמונה של הכנסת העשרים-וחמש יום שני, י"א בכסלו התשפ"ו (1 בדצמבר 2025) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 6 הצעות סיעות יש עתיד, ישראל ביתנו, כחול לבן – המחנה הממלכתי, העבודה, חד''ש-תע''ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 1. ממשלה כושלת המעודדת השתמטות, פוגעת במעמד הביניים ומפקירה את נושא יוקר המחיה; 7 2. ממשלה שמטייחת את מחדלי אירועי 7 באוקטובר; 7 3. ניסיונות ראש הממשלה להשפיע על תוצאות הבחירות הבאות באמצעות הסתה, תעמולה שקרית ודה-לגיטימציה של האוכלוסייה הערבית ונציגיה בכנסת 7 משה טור פז (יש עתיד): 8 אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 11 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 14 השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: 16 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 20 יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 21 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 22 מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 23 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 24 נעמה לזימי (העבודה): 25 אבי מעוז (נעם): 27 שר המורשת עמיחי אליהו: 28 הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה לדיון בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025, מ/1898, בהתאם לסעיף 108 לתקנון הכנסת 30 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 31 יסמין פרידמן (יש עתיד): 33 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 34 נאור שירי (יש עתיד): 35 אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 37 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 39 רם בן ברק (יש עתיד): 40 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 41 מירב כהן (יש עתיד): 42 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 43 גלעד קריב (העבודה): 44 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 45 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 47 שרון ניר (ישראל ביתנו): 49 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 50 עדי עזוז (יש עתיד): 52 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 54 פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 54 ירון לוי (יש עתיד): 55 סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): 56 משה טור פז (יש עתיד): 59 מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 60 מיקי לוי (יש עתיד): 65 אבי מעוז (נעם): 66 איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 67 אפרת רייטן מרום (העבודה): 69 נעמה לזימי (העבודה): 72 יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 73 אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 74 שלי טל מירון (יש עתיד): 75 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 76 מאיר כהן (יש עתיד): 78 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 79 מירב בן ארי (יש עתיד): 80 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 87 חנוך דב מלביצקי (הליכוד): 88 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 89 אושר שקלים (הליכוד): 90 אוהד טל (הציונות הדתית): 91 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 93 אלעזר שטרן (יש עתיד): 94 רון כץ (יש עתיד): 95 טלי גוטליב (הליכוד): 96 עודד פורר (ישראל ביתנו): 98 סימון דוידסון (יש עתיד): 100 שר התקשורת שלמה קרעי: 103 הודעה אישית של חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן 113 גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): 113 הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר 122 שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: 122 מירב בן ארי (יש עתיד): 123 מאיר כהן (יש עתיד): 127 אלעזר שטרן (יש עתיד): 130 רם בן ברק (יש עתיד): 133 מיקי לוי (יש עתיד): 134 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 135 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 136 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 137 יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 139 מירב כהן (יש עתיד): 142 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 143 טלי גוטליב (הליכוד): 144 איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 145 שרון ניר (ישראל ביתנו): 147 דבי ביטון (יש עתיד): 148 משה טור פז (יש עתיד): 149 רון כץ (יש עתיד): 156 נאור שירי (יש עתיד): 161 צגה מלקו (הליכוד): 162 נעמה לזימי (העבודה): 168 גלעד קריב (העבודה): 170 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 171 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 173 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 175 יסמין פרידמן (יש עתיד): 181 עדי עזוז (יש עתיד): 183 ירון לוי (יש עתיד): 186 אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 187 שלי טל מירון (יש עתיד): 188 סימון דוידסון (יש עתיד): 190 שר המורשת עמיחי אליהו: 191 הודעה אישית של חברת הכנסת טלי גוטליב 198 טלי גוטליב (הליכוד): 199 המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הארכת תוקף ההכרזה על מצב חירום 201 עמית הלוי – בשם ועדת חוץ וביטחון: 202 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 205 הצעת חוק מס חברות מזערי בקבוצה רב-לאומית, התשפ"ו–2025 207 שר המורשת עמיחי אליהו: 207 אביחי אברהם בוארון (הליכוד): 209 הודעת ועדת הכנסת 213 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 213 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שלום חברי הכנסת, שלום גם לשר, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת, היום יום שני, י"א בכסלו התשפ"ו, 1 בדצמבר 2025. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/6322/25 וכלה בהצעת חוק פ/6335/25: הצעת חוק שיקום נרחב לחבל התקומה כאזור מיקוד לאומי וסיוע ליישובים הסמוכים אליו (תיקון – הוראות מעבר בעניין המועצה האזורית שדות נגב), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת ששון ששי גואטה; הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי), התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת בנימין גנץ, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, אלון שוסטר, איתן גינזבורג ויעל רון בן משה; הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (חשבונות ללא תנועה), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ביטול פעולה מכוח הרשאה לחיוב בשל היעדר יתרה מספקת בחשבון והגבלת עמלות בשל הרשאה לחיוב), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון – הגדלת מענק שנתי), התשפ"ו–2025, מאת חברת הכנסת יסמין פרידמן; הצעת חוק איסור הכחשת אירועי טבח 7 באוקטובר 2023 (טבח שמיני עצרת) (תיקון – איסור הכחשת חטיפה והחזקת חטוף בשבי), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת ולדימיר בליאק; הצעת חוק שלילת הטבות מבכירים במדינת ישראל, התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת אושר שקלים; הצעת חוק הגנה בסייבר על תלמידי מערכת החינוך, התשפ"ו–2025, מאת חברת הכנסת דבי ביטון; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – מניעת ניגודי עניינים בחקירת היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות; הצעת חוק נציבות תלונות הציבור על עובדים סוציאליים, התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר ושמחה רוטמן; הצעת חוק הרשות לטיפול בנפגעי הלם קרב, התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מרכזים אקוטיים), התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת עדי עזוז, מירב כהן, מירב בן ארי, פנינה תמנו, יסמין פרידמן, נעמה לזימי, קארין אלהרר, טטיאנה מזרסקי, שלי טל מירון, יואב סגלוביץ', שרון ניר, עאידה תומא סלימאן, קטי קטרין שטרית, צגה מלקו, שמחה רוטמן, רון כץ ומטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מרכזים אקוטיים), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת אושר שקלים; הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון – הגברת האכיפה), התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת יונתן מישרקי, ינון אזולאי וצביקה פוגל. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2025. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לביטול ההפליה ברכישת מקרקעין ביהודה והשומרון, התשפ"ו–2025, של חברי הכנסת משה סולומון, לימור סון הר מלך וקבוצת חברי הכנסת. בנוסף, הונחו על שולחן הכנסת ההסכמים הבאים: הסכם בין המשרד לכלכלה ותרבות של טאיפיי בתל אביב לבין המשרד לכלכלה ותרבות של ישראל בטאיפיי בדבר שיתוף פעולה בתחומי הבריאות והרפואה; הסכם בין ממשלת מדינת ישראל וממשלת הרפובליקה של הודו בדבר שיתוף פעולה בתחום החקלאות. עוד אודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת הודיעה חברת הכנסת לימור סון הר מלך כי היא חוזרת בה מהצעת חוק חכירה הוגנת, התשפ"ד–2024, שמספרה פ/4337/25. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה למזכיר הכנסת. << נושא >> הצעות סיעות יש עתיד, ישראל ביתנו, כחול לבן – המחנה הממלכתי, העבודה, חד''ש-תע''ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >> 1. ממשלה כושלת המעודדת השתמטות, פוגעת במעמד הביניים ומפקירה את נושא יוקר המחיה; << נושא >> << נושא >> 2. ממשלה שמטייחת את מחדלי אירועי 7 באוקטובר; << נושא >> << נושא >> 3. ניסיונות ראש הממשלה להשפיע על תוצאות הבחירות הבאות באמצעות הסתה, תעמולה שקרית ודה-לגיטימציה של האוכלוסייה הערבית ונציגיה בכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא הצעות להביע אי-אמון בממשלה, ואני מתכבד להזמין את חבר הכנסת טור פז לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד, בבקשה, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, פיני גרשון, המאמן האגדי של מכבי תל אביב בכדורסל, אמר פעם שכשאתה עושה 30 עבירות על הקבוצה היריבה – שורקים לך 20; כשאתה עושה 50 עבירות – גם שורקים לך 20. אז שווה לכסח, כי בכל מקרה ישרקו לך 20. יש לי תחושה ביממה האחרונה שזה מה שעושה ראש הממשלה נתניהו. הוא מביא גם חוק השתמטות כדי לכסח לנו את הגיוס לצה"ל; הוא מביא גם בקשת חנינה, בלי לבקש סליחה, בלי להודות על חטא, ועל הדרך מכסח לנו את מערכת המשפט, את מוסד הנשיאות ואולי גם את אמון הציבור. הרי שווה לעשות הרבה עבירות. נכון, השר אמסלם? ממילא אפשר לדבר בתקשורת ברגע נתון רק על נושא אחד. אז נתניהו, אנחנו רואים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ראש הממשלה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> ראש הממשלה נתניהו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> נכון, מה לעשות. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> בואי תלמדי משהו. ברמב"ם, בהלכות תשובה, נכתב מסלול ברור. אתה שומע, דודי, השר דודי אמסלם? ברמב"ם בהלכות תשובה כתוב ככה: כדי שאדם יחזור בתשובה צריכים לקרות הדברים הבאים: הכרה בחטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד. ככה נראית תשובה אמיתית, ככה נראית אחריות, ככה נראית מנהיגות. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> כמו היועצת המשפטית. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל במכתב של ראש הממשלה מה קיבלנו – אוה, מזל שיש יועמ"שית – מה קיבלנו במכתב של ראש הממשלה? הוא בא לבקש חנינה. איך המכתב שלו הולך? לא הכרה בחטא, הכרה בעצמו; לא חרטה, האדרה; לא וידוי, חברת הכנסת שיר, אלא הכחשה וניסיון לכתוב מחדש את המציאות. ומה המסר המרכזי של בקשת החנינה? אני עושה טובה לציבור בכך שאני מבקש חנינה. טובה. כאילו החנינה היא זכות שהעם צריך להודות לו עליה. כאילו נתניהו מעניק לנו מחילה. המדינה היא אני, אני הוא המדינה. אני עושה טובה לציבור בכך שאני מבקש את החנינה הזו, לא פחות. הצעת האי-אמון הזו היא לא רק בגלל כתב האישום ולא רק בגלל שאנחנו אופוזיציה; לא בגלל סדרה מתמשכת של מחדלים, ובראשם 7 באוקטובר; לא רק בגלל בקשת החנינה. האי-אמון הוא בגלל הגישה. הגישה שמשקפת את כל מה שרע בישראל ואת כל הסיבות שבגללן הגענו עד הלום. ראש ממשלה שמסביר לציבור שהוא הקדוש המעונה, שכל מה שקורה לו קורה לכם. הוא קורבן למען המדינה. כל ביקורת היא רדיפה, כל חוק הוא המלצה וכל מוסד אפשר למלא באנשים מטעם. ככה לא מתנהגת הנהגה יהודית במדינה יהודית. זה לא מה שהגדיר הרמב"ם, זו לא תשובה ובטח שזו לא מנהיגות. עכשיו עזבו את הרס הממלכתיות, את הפגיעה באמון הציבור ואת החורבן המתמשך של הפרדת הרשויות. מדינה היא לא אדם אחד, מדינה היא האזרחים, מדינה עובדת בשביל הציבור. וראש ממשלה שמאמין שהמדינה היא הוא, שהמדינה שייכת לו – לא יכול להוביל אותה. וזה האי-אמון הכי גדול שיכול להיות בין ציבור למנהיג. כי מדינת ישראל, כי האנשים הטובים במדינה הזו, צריכים הנהגה שמסוגלת לבקש סליחה מהציבור, לא לעשות טובה לציבור בעצם קיומה; הנהגה שמכירה בחטא, לא מכריזה על קדושתה; הנהגה שמבינה שהכיסא שהיא יושבת עליו הוא קדוש, הוא משרת את האזרחים. והבסיס הכי גדול של הנהגה הוא אמון, אמון שאתה באמת עושה את הטוב ביותר בשביל הציבור ששלח אותך לכנסת. איך מתחילות הלכות תשובה לרמב"ם? כך כתוב: כיצד מתוודה? – אני מצטט מהלכות תשובה לרמב"ם – "אומר 'אנא השם, חטאתי, עוויתי, פשעתי לפניך, ועשיתי כך וכך, והרי ניחמתי ובושתי במעשיי, ולעולם איני חוזר לדבר זה'". אומר הרמב"ם: "זהו עיקרו של וידוי, וכל המרבה להתוודות ומאריך בעניין זה, הרי זה משובח". זה לשון הרמב"ם, ככה עושים תשובה: מכירים בחטא, מתחרטים עליו, ולא חוזרים לעשות אותו שוב. ואומר הרמב"ם, כל המרבה להתוודות הרי זה משובח. לא לומר: אה, לא, אני לא חוטא, אני עושה לכם טובה, מה פתאום, איזה חטא? לא עשיתי שום דבר. אז נתניהו, אתה בדבריך דיברת על פיוס. בוא תתחיל בלהכיר בחטא, ומשם נתקדם. אדוני היושב-ראש, אני לא יכול לעסוק כאן באי-אמון בלי לדבר כאן, בהזדמנות הזו, על היעדר ועדות החינוך והבריאות. בעיניי, אדוני היושב-ראש, מה שקורה פה בכנסת הוא מחדל מתמשך. מזה חודש ויותר אין ועדות קריטיות וסטטוטוריות בכנסת. יותר מחודש. ובזמן הזה, מה תקוע? בואו תקשיבו, יקשיב הציבור מה תקוע רק בוועדת החינוך: 28 הצעות חוק בקריאה ראשונה, כולל הצעת החוק שהגישו ח"כ מהקואליציה וח"כית מהאופוזיציה בנושא חרמות ואלימות במערכת החינוך – עברה כבר טרומית, היא תקועה בראשונה יותר מחודש. וזה נושא שעליו כינסתי היום את ועדת החינוך האלטרנטיבית; יש שש הצעות חוק שתקועות בקריאה שנייה ושלישית; יש חמש הצעות לסדר-היום; יש 13 דיוני שליש; יש 24 נושאים יזומים, או מטעם ח"כים או מטעם יו"ר הוועדה, שלא נידונים; יש שמונה סיורים מתוכננים; ועוד 24 ישיבות מעקב. אדוני היושב-ראש, השר אמסלם, אם הייתם היום מגיעים לוועדת החינוך האלטרנטיבית – נכון, מה לעשות, כי אין ועדת חינוך סטטוטורית – הייתם שומעים את ליאל, תלמידת כיתה י"א, שסיפרה על חרם שהיא עברה עוד ביסודי ואחר כך בחטיבת הביניים. היא סיפרה על הטלטלות החברתיות, הנפשיות והפיזיות שהיא עברה, וההורים שלה – איך הם הצילו אותה, איך הם היו שם בשבילה. אבל המערכת לא הייתה, לא הייתה מערכת. ואיך עד היום הילדה הזו, בכיתה י"א, בחינוך ביתי. למה היא בחינוך ביתי? כי אין בית ספר שייקח אותה. אז מי ישמע את ליאל? מי יקשיב לה, אם לא תהיה ועדת חינוך? אדוני היושב-ראש, ועדת החינוך דרושה לא לנו, חברי הכנסת, לא למשרד החינוך. אולי בכנות משרד החינוך היה מעדיף שלא תהיה ועדה. ועדת החינוך נחוצה לאזרחי ישראל. הזכרתי כאן את כל הדיונים שלא קורים, כי מי ישמע את ליאל אם אין ועדת חינוך? ואני בטוח שגם לוועדת הבריאות יש כמה נושאים אקוטיים. אז אדוני היושב-ראש, וכן, גם אתה, מזכיר הכנסת וכל עובדי הכנסת, קיימתי כבר שני דיונים בוועדת החינוך האלטרנטיבית, עם עשרות הורים, אנשי מקצוע; חלקם הגיעו מאוד מרחוק, מצפון הארץ, מהדרום. הם באו, הם דיברו. יצא בשבוע שעבר סיכום מסודר לוועדת החינוך. יֵצא גם השבוע. אני קורא לך, אדוני היושב-ראש, לשים סוף לפארסה הזו, עם ש"ס או בלי ש"ס, עם ביבי, בלי ביבי. אתה יו"ר הבית הזה, אתה אחראי למה שקורה כאן. זו תקלה שלא הייתה צריכה להתרחש. אם אין יו"ר ועדה – ממנים יו"ר אחר, כי לא אלמן ישראל – הילדים לא יחכו, לא החרמות, לא ההסעות, לא החינוך המיוחד, לא החינוך הרגיל, לא האלימות, לא תשלומי ההורים. כל הדברים האלה ועוד, לא יכולים לחכות. לכן, לצד האי-אמון בממשלה, אני קורא לך, יו"ר הכנסת, להקים מחדש את הוועדות – ועדת החינוך, ועדת הבריאות, יפה שעה אחת קודם. ראויים אזרחי ישראל שתהיה להם כנסת מתפקדת גם כשהממשלה שלהם כושלת. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת טור פז. אני מתכבד כעת להזמין את חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון לנמק את ההצעה מטעם סיעות כחול לבן – המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> הוא יכול להחליף אותי? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ראוי לבקש מראש. אבל אנחנו נאפשר את זה. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> לא הספקנו. לא הספקנו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נאפשר, נאפשר. אם כן, חבר הכנסת אלון שוסטר ינמק את ההצעה. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> כשעוסקים באחריות, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברים וחברות, אני תמיד נזכר בשיר של – מי זה היה? לכו תדעו, אתם תחפשו שם בטלפונים שלכם, על המכנסיים של – אה, זה שלונסקי בטח, "פיט ופוט", הכפתורים. כשניסו להסביר אחד לשני מהי האחריות, אז הגיעו למסקנה שכשיש כפתורים במכנסיים שנושרים תוך כדי המשחקים של הילדים ונשאר בסוף כפתור אחד, אז אחריות זה מה שמוטל על הכפתור היחיד שנשאר כדי להחזיק את המכנסיים. האחריות היא תענוג, היא עונג והיא מטלה קשה. אנחנו רואים, לצערי, בכמה סוגיות מאוד אקטואליות, ממש פה בבית הזה, שמתנקזים אליו כל הצרות וכל התקוות וכל החלומות – רואים את ההתנהלות המאוד-קלוקלת, בראש ובראשונה של ראש המובילים, של ראש הממשלה, אדם בעל יכולת גבוהה, בעל יכולות אישיות, בעל ניסיון, בעל זכויות בביטחון המדינה וביחסי החוץ שלה, בכלכלה. אבל אין אנשים מושלמים. ראש הממשלה הוא אדם שבאופן בהיר הוא ההגדרה של ברוך כישרונות שלא מסוגל לקחת אחריות, שנכשל כישלונות גדולים, כמו רבים, כמו כל אחד. אבל בניגוד לאחרים – לא מסוגל להודות בכך. תראו, האירוע שהיה רק אתמול, של ההצעה הנדיבה שהוא מציע, בחסות הרתק האסטרטגי של נשיא ארצות הברית לנשיא מדינת ישראל: תחון אותי, ואני אחון אתכם, אזרחי ישראל, בחיים יותר שלווים ובפחות מתיחות ופלגנות, כאשר בעצם אני לא יודע מה אתם רוצים ממני – היא הצעה פסולה. היא הצעה פסולה לא מפני שהוא רוצה להימנע ממשפט – את זה אני מבין – ולא מפני שעצם ביטול סיום משפט בתנאים מסוימים לא יכול להיות מרגוע לנפשה המיוסרת של האומה הזו, אלא משום שחלק אינהרנטי מהבקשה הזו, בקשת החנינה, הוא הכרה באחריות – הכרה באחריות למעשים שנעשו, המעשים האישיים שלו, שחלקם נעשו במישור הפרטי וחלקם נעשו במישור הציבורי כממלא תפקיד. הדבר הבסיסי שאני למדתי לאורך חיי – כמוכם, היו לי הקשרים שונים, החל מנער ובתור איש צבא, בחובה, בקבע, במילואים המון שנים, בפעילות ציבורית ביישוב שלי, במועצה האזורית, במישור הארצי – זאת העובדה שכיוון שאני לא כול יכול, כיוון שבהגדרה אנחנו נכשלים, אין דבר פשוט מלהרים יד. ואגב, אם אני משווה את האירוע המשפטי המדובר, ואת כללי המשחק המשפטיים בכלל, למשחק ספורט, משחק כדורסל, נגיד – יש מין נוהג שאני מאוד מכבד בכדורסל. בניגוד למקומות אחרים – תגיד היושב-ראש, אתה אולי בקי – אבל בכדורסל, כששורקים לעברך עבירה, אני ראיתי שמרימים יד, כאילו: אני מכיר בזה. לא תמיד זה בסדר, לפעמים זאת הרמת יד כעוסה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> להבדיל מכדורגל, אתה אומר? << דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן, שם מרימים יד – ולך תדע איך זה נגמר, אולי. אבל עצם ההיגיון שאומר: יש כללי משחק, יש שופטים, שגם הם בני אדם וגם הם טועים וגם הם לא מושלמים, אבל זה המנגנון שאנחנו סידרנו פה כדי שלא איש את אחיו חיים נבלע. זה מה שקבעו השופטים נגדי בעבירה בכדורסל, או בכדורגל, רחמנא ליצלן, וזה מה שקבעה מערכת האכיפה שלנו, שבמקרה הזה ראש הממשלה עומד בראש מערכת הרשות המבצעת, והרשות החוקרת והפרקליטות נמצאות תחת חסותו. ובצער רב ראיתי לאורך כל התגלגלות השנים הללו את המצב שבו אבי האומה, מי שהיה צריך לומר: חדלו, אני לא חושב שזה ראוי, אני חושב שיש כאן טעות, אבל כך החליט השופט. פעם אחת זה חוקר במשטרה ופעם שנייה זה פרקליט, ואחר כך זה בית משפט, ואולי באמצע יש עוד שלבים, ויש מערכת עיתונאות שאפשר לא להסכים איתה ואפשר להתווכח איתה, אבל צריך לשמור מכל משמר על המבנה הבסיסי, המבנה הבסיסי שאומר שאנחנו חיים בחברה מהוגנת, וחברה מהוגנת נלחמת בג'ונגל, נלחמת באיזושהי סטיכיה, נלחמת במלחמת הכול בכול. ובראש האחריות על המבנה, על שמירת המבנה, נמצא ראש הממשלה, בוודאי בשיטת הממשל שלנו. אנחנו רואים את זה כמובן באופן בולט בכל מה שקשור בהתגלגלות החקר העצמי שאנחנו התחלנו לעשות. זה לא שלא התחלנו, יש כמה ארגונים שהתחילו לחקור את האסון הגדול, את התקלה האדירה. ורק התחלנו. רק התחלנו, וזה לא הולך פשוט, זה לא הולך קל. אני מכיר את זה ממבקר המדינה, בוועדה כאן, בבית. לא קל, לא קל לרשות הזו. אני לא יודע אם היא השלישית שלנו או הרביעית, אבל כשהיא רוצה לקיים את הבקרה מול הצבא, לא קל לה. אבל הינה, בא דרג ממשלתי, דרג מדיני, ולא עושה את המובן מאליו. המובן מאליו בהקשר הזה, קרי ועדת חקירה ממלכתית, אדוני היושב-ראש, זה לא משום שזה הפתרון הטוב ביותר. וזה לא מעשה של דווקא כלפי – איך אומרים היום? חצי עם שחושב, שלא מאמין. יש כללים, ואנחנו חיים בתוך הכללים, ומשחק הכדורגל המסוים הזה נעשה תחת הכללים המסוימים. הדרך לקיים את החקירה על האסון הנורא הזה – ועדת חקירה ממלכתית. ברור שכל ועדת חקירה אחרת, נגיד ממשלתית, תהיה פחות משמעותית, פחות מובנת מאליה. מה שכואב לי, מה שלא נכון, מה שמחנך לא נכון, זה לא העמדה השונה מהעמדה שלי, אלא אי-כיבוד כללי המשחק. אי-כיבוד כללי המשחק. אני אומר לכם, אני בודק את עצמי כל הזמן בנושא שהוא נורא אקוטי פה, הוא מאוד משמעותי, וזה חופש הדיבור – מה אני, שיש לי עמדות, מה אני מסוגל לעכל, לאפשר לעצמי לשמוע שלא חורג מכללי החוק או מכללים הוגנים. אני חושב שכללים שאנחנו קבענו לעצמנו חייבים להישאר עד שאנחנו משנים אותם. כאשר ראש וראשון לשרי ישראל לא נאמן לאותם כללים, לאותה מערכת שנוהגת באותו רגע, זה משדר בפועל לעם ישראל שבכל רגע נתון אפשר לחרב. זה מזכיר לי את הנכדים שלי, שכשאחד מהם לא אוהב את מה שקורה, אז הוא מפזר את אבני הדומינו או את הלגו. לא טוב, לא נכון, לא בסדר. אני רואה את חוסר לקיחת האחריות, אדוני היושב-ראש, כנושא קריטי. אפשר לומר בוודאי שכפי שאני מתהדר בהצלחות, במקרים רבים בצדק – ומי שעומד בראש זכאי לקחת לעצמו את הקרדיט על הצלחות, והיו בחודשים ובשנים האחרונות הצלחות מפוארות – כך באופן טכני כמעט, הייתי אומר, צריך גם לקחת אחריות על המעשים הבעייתיים, על המחדלים. אני מאמין ששום דבר לא נעשה ברוע. גם מהלך שאני לא יכול לקבל אותו, מתנגד לו, של הקטנת הרשות הפלסטינית, ובפועל חיזוק החמאס – אני לא חושב שמישהו התכוון לחזק את החמאס כעיקרון מכונן, אלא כברירה שמתאימה לאסטרטגיה ממערב לירדן, כמו שהוא מבין. אבל אני מוכרח לקחת בחשבון שמעשים, גם אם הם נעשים בכוונת מכוון, הם מעשים שלעיתים נכשלים. במקרה הזה הטובים ביותר נכשלו – זה קרה בצבא, זה קרה בסוכנויות הביטחון האחרות וזה קרה גם ברשות המדינית. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת שוסטר. אני מתכבד כעת להזמין את חבר הכנסת ווליד טאהא לנמק את ההצעה מטעם סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> תודה רבה. מכובדי היושב-ראש, כבוד השר, פעם אחר פעם כשהוא נלחץ, נזקק ראש הממשלה לקמפיינים של הפחדה, הפצת שקרים ודה-לגיטימציה של ציבור שלם ושל נציגיו. מדובר במהלך שמטרתו לדלל את הייצוג הפוליטי של הציבור הערבי באמצעות דיכוי הרצון להשתתף בבחירות. יש לו את הקסם הזה, הוא יודע מתי להשתמש בקסם הזה. פעם הוא יוצא בהצהרות שהערבים נוהרים לקלפיות, וכל מערכת בחירות הוא מוצא את הסיסמה המתאימה לצאת עימה. מטרתו היא ליצור מציאות פוליטית מעוותת המבוססת לא על עובדות כמובן, אלא על הפיכתם של 20% מאזרחי המדינה לאויבים. התנהלות זו, בנוסף להיותה שקר מוחלט, שכן אזרחי המדינה הערבים אינם אויבי המדינה ופועלים למימוש אזרחותם בכל התחומים, יש בה גם משום פגיעה ישירה במהות הדמוקרטיה כמובן. התנהלות זו פוגעת בזכות לייצוג, בזכות לבחור ולהיבחר, בזכות למימוש האזרחות ובעיקרון ההשתתפות בבחירות, כמעוגן בסעיף 4 לחוק-יסוד: הכנסת, הקובע, בין היתר, כי הבחירות לכנסת יהיו שוות. אבל ראש הממשלה יודע היטב שאין עילה חוקית ועניינית לטענות שלו כלפי האוכלוסייה הערבית, או לחתך גדול מאוד של האוכלוסייה הערבית, ורק השאיפה להשפיע על התוצאות ולהטות את הכף לטובתו, חרף הסקרים הלא מחמיאים, היא זו שמניעה אותו. יחד עם זאת, ולמרות זאת, ולמרות שהמשחק שלו שקוף – פעם, כפי שאמרתי, "הערבים נוהרים לקלפיות", פעם: האחים המוסלמים, כבר הוצאנו חלק מהם אל מחוץ לחוק, ואנחנו נשלים את המשימה. מדובר בהתבטאויות מסוכנות אשר עלולות להוביל לפגיעה קשה בזכויות היסוד של חמישית מאזרחי המדינה, פגיעה בזכות לבחור ולהיבחר, עמוד התווך של כל דמוקרטיה אמיתית. פעם אחר פעם הוא מנסה להדיר את אזרחי מדינת ישראל הערבים, שגם ככה סובלים מאפליה, הזנחה, גזענות והיעדר תכנון ועוני. נתניהו נמצא בשותפות עם אנרכיסטים, עם מפלגות פשיסטיות קיצוניות. הוא למעשה מונע מהשפעתן של אידיאולוגיות חשוכות וגזעניות. הוא עומד בראשות ממשלה שמאפשרת לדברי שטנה להפוך למדיניות, שמחזקת קולות של קיצוניים ומנצלת אותם לצרכים פוליטיים צרים. הוא עומד בראשות ממשלה שמיישמת בפועל מדיניות גזענית כלפי חמישית מאוכלוסיית המדינה ומחוקקת חוקים שמגבילים עוד יותר את האוכלוסייה הערבית מלממש את הזכות שלה להשתלב בחברה הישראלית. נתניהו מוביל ממשלה שלא יודעת להילחם ביוקר המחיה, השר אמסלם; לא יודעת לטפל בבעיות הבלתי נגמרות של החברה הערבית שאיבדה את השליטה על החוק ועל הסדר. הוא מוביל ממשלה שמקצצת – תכף אני אקריא רשימה של סכומים שקוצצו מהתוכניות של החברה הערבית – ומסיטה תקציבים מהחברה הערבית, רק בשל היותם ערבים. תשאלו את השרה מאי גולן, היא תסביר לכם. הוא עומד בראשות ממשלה שלא מסוגלת להילחם בארגוני פשיעה, מפחדת מארגוני פשיעה, נרתעת מארגוני פשיעה. למעשה הממשלה הזאת אפשרה לארגונים האלה להקים מדינה בתוך מדינה. ממשלה שמפנה את כוחה אל מול אזרחיה במקום לפעול למענם איבדה את זכותה להמשיך לכהן ולהתקיים. בזמן שנותר לי, היושב-ראש, יש לי רשימה חלקית – אגב, לא כל הרשימה – של הכספים שקוצצו מהמשרדים השונים, ספציפית מהתוכניות של החברה הערבית, מתוכנית תקאדום ומהתוכניות האחרות של החברה הערבית. תקשיב, השר אמסלם: משרד החינוך – קיצוץ של 388.9 מיליון ש"ח; משרד הרווחה והביטחון החברתי – קיצוץ של 49.3 מיליון ש"ח; משרד הבריאות – קיצוץ של 17.2 מיליון ש"ח; משרד המשפטים – קיצוץ של 5.7 מיליון ש"ח; משרד התרבות והספורט: קיצוץ של 84.4 מיליון ש"ח; המערך הדיגיטלי הלאומי: קיצוץ של 5.1 מיליון ש"ח; משרד העבודה: קיצוץ של 186.9 מיליון ש"ח; רשות החדשנות, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה: קיצוץ של 42.8 מיליון ש"ח; משרד הכלכלה והתעשייה: קיצוץ של 65.9 מיליון ש"ח; מינהל התכנון – בהיעדר תכנון – מקצצים ממינהל התכנון, מהתקציבים של החברה הערבית: 78.2 מיליון ש"ח; משרד הבינוי והשיכון: 176.2 מיליון ש"ח; רשות המים: 91.2 מיליון ש"ח; משרד התחבורה – היושב-ראש, עד עכשיו הגענו ל-420 הרוגים מתאונות דרכים: קיצוץ של 93.6 מיליון ש"ח; הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים: קיצוץ של 9.2 מיליון ש"ח; משרד התיירות: קיצוץ של 2.4 מיליון ש"ח; משרד האנרגיה: קיצוץ של 8.5 מיליון ש"ח; משרד החקלאות: קיצוץ של 30.6 מיליון ש"ח; הרשות הארצית לכבאות והצלה – למרות החוסר: קיצוץ של 20.4 מיליון ש"ח; המשרד לשוויון חברתי: קיצוץ של 69.5 מיליון ש"ח; משרד הפנים: קיצוץ של 66.8 מיליון ש"ח; המשרד להגנת הסביבה: קיצוץ של 61.6 מיליון ש"ח; משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי: קיצוץ של 63 מיליון ש"ח, החשב הכללי: קיצוץ של 2.58 מיליון ש"ח. אדוני יגיד אם הקואליציה הזו והממשלה הזו ראויות לאמון, לפחות של חברי הכנסת של החברה הערבית, וכמובן של כל חבר כנסת שחושב שלכל אזרחי המדינה מגיע יחס ומדיניות שווה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת טאהא. אני מתכבד כעת להזמין את השר המקשר בין הכנסת לממשלה, השר דוד אמסלם, להשיב בשם הממשלה על הצעות האי-אמון. בבקשה. << דובר >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול אשיב לך, חבר הכנסת ווליד טאהא. דיברת על כך שהייתה התייחסות של ראש הממשלה לגבי תנועת האחים המוסלמים. כנראה הציבור במדינת ישראל לא כל כך בקי מי אלה האחים המוסלמים; האחים המוסלמים זו תנועה שהתחילה לפני כ-80 שנה במצרים. דרך אגב, זו תנועה כמעט מחתרתית בכל המדינות האלה על מנת כמעט לערער את יסודות המשטר. אין מדינה ערבית אחת שהתנועה הזאת לא מחוץ לחוק בה, אין דבר כזה. אלא מאי? איפה התנועות האלה מתחילות ובאמת פועלות, אדוני היושב-ראש? במשטרים דמוקרטיים. הדמוקרטיה בסוף כאילו מכילה את כולם, חופש הדעות, אבל יום אחד היא מתעוררת ומבינה שנפער בולען עצום וכולם נופלים פנימה. לכן גם באירופה התחילו להבין את זה; אני מקווה שזה לא מספיק מאוחר שם. בארצות הברית הנשיא התחיל להבין את האיום הממשי. דרך אגב, חלק מפעולות הטרור הקיצוניות ביותר מובלות על ידי אותה תנועה ואותה אידיאולוגיה בעצם. לכן, במדינת ישראל, על פי המלצת הגורמים הביטחוניים, התנועה הצפונית הוצאה מחוץ לחוק בגלל שהיא הוגדרה כארגון טרור. ולכן מי שבעצם, מה שנקרא, דואג לדמוקרטיה הישראלית ולחיי אזרחי המדינה שלו, בוודאי שכל תנועה שתטיף, תדגול בכל מה שנקרא פעולות טרור כאלה ואחרות, תמצא את עצמה מחוץ לחוק. דרך אגב, זה לא קשור. גם תנועות יהודיות, של יהודים, אם הן פועלות ומדגישות – גם כהנא הוצא מחוץ לחוק, אז לכן לבוא ולהתקרבן ולהגיד - - - << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> החניכים של כהנא שרים בכירים בממשלה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> שנייה. דקה. תן לי. לא סיימתי. לכן, בסוף מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית. האזרחים הערבים שבה, רובם המוחלט אזרחים נאמנים למדינה, אזרחים טובים ותורמים למדינת ישראל כמו כל אזרח יהודי. אין על זה מחלוקת. אבל לבוא כל פעם ולהטיף כמה פועלים נגדנו וכו' – אתה יודע שזה לא נכון. זה לגבי השאלה ששאלת. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס בקצרה למה שאמר חבר הכנסת משה טור פז. משה טור פז דיבר על בקשת החנינה – דרך אגב, זה מתחבר לי, מה שעניתי לך: שמענו את לפיד אומר לא מזמן בחדשות אצל טלי מורנו, אני מצטט: מי שלא יתגייס – לא נאפשר לו להצביע. ואז הוא המשיך ואמר: אנחנו לא מתכוונים לציבור הערבי הישראלי. אל תדאג, חבר הכנסת טאהא, הם דואגים רק שאנחנו לא נצביע. אתם תצביעו. אל תדאג, לא משנה מי, אתם תמיד תצביעו, אתם בגוש שלהם, אל תדאגו. הבעיה זה איתנו, היהודים. הם רוצים להוציא למעלה מ-20% או 30% יהודים מהאוכלוסייה, על מה? תנחש על מה? לא על פעולות טרור, לא על אידיאולוגיה מסוכנת, על זה שהם קמים בבוקר ולומדים תורה. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> בטח. בטח. ברור, זה הסיפור. לא ההשתמטות שלכם. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לא להפריע לנו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת לזימי. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני אספר לך את ההיסטוריה של העם היהודי, אני לא יודע אם אתה בקי בה. למעלה מאלפיים שנה העם היהודי – דרך אגב, חלקו נכנס למשרפות, כבשני אש; את רבי עקיבא סרקו במסרקות של ברזל; עברנו אינקוויזיציה רק בגלל שאנחנו יהודים; שואה – ותמיד היהודים שמרו על תורתם. דרך אגב, זה מה ששמר עליהם – התורה. וכשהם באו לארץ ישראל, קם היום דור שמה שמעניין אותו זה למחוק את הערכים של התורה, שלא ילמדו תורה. אני מבין, אני מבין שגם אתה מבין שכנראה עוד 70–80 שנה, בלי כדור אחד, לא יהיו פה יהודים, בגלל שיהיו פה אנשים שיגדלו כאן, לא יבינו מה הם עושים, לא יבינו מה זו יהדות, ומטבע הדברים יהיו פה כמו כל הגויים בעולם. לכן הם רוצים להוציא אותם כרגע מחוץ לחוק. מה שאמרת. אם הם היו יכולים להגלות אותם מחוץ למדינה, זה מה שהיו עושים. דרך אגב, אני רוצה לומר לך עוד דבר, אלה היהודים הכי ותיקים במדינת ישראל, עוד לפני שההורים שלי הגיעו, לפני שהעלייה הגיעה. הם שמרו על רצף התיישבות בארץ ישראל, בוודאי בארבע הערים הקדושות, במשך אלפיים שנה, בייסורים, במדינה קשה, ברעב, בעוני. ומה הם עשו? הם למדו תורה כל היום, בוודאי בחלקם, ומי שלא הצליח ללמוד תורה בוודאי פרנס את אלה שלמדו תורה, בוודאי כיבד אותם ושם אותם על עטרת ראשו. אבל שים לב איך פתאום מתהפך פה הגלגל; לא האמנתי אי פעם בחיי כיהודי, שיעלה לפה יהודי ויגיד: מי שלומד תורה אנחנו נוציא אותו, לא נאפשר לו להצביע; עוד מעט – לא ניתן לו לקנות בסופר, לא יעלה לאוטובוס, בדיוק כמו שהגויים עשו ליהודים במהלך אלפיים שנות גלות. זאת בושה וחרפה. אתה יודע, אני לא מצליח להאמין שזה אמיתי. זה – אפרופו, אתה דואג. אתה אל תדאג, אלה ידאגו לכם תמיד. אנחנו צריכים להיות מוטרדים מהם, לא אתם. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת קינלי – אני מכיר אותו הרבה שנים, באמת, בן אדם הגון, ישר ואיש טוב – בא ואמר: תראו, הרמב"ם הגדיר מהי חזרה בתשובה. אנחנו מכירים את הרמב"ם, אותו רמב"ם, ואנחנו יודעים מה הליך החזרה בתשובה. ואני מסכים איתו, בוודאי. קודם כול, אנחנו מכירים בחטא, מתחרטים עליו ומקבלים על עצמנו לא לעשות אותו שוב. אבל מה עושה בן אדם שלא חטא? בן אדם שלשיטתו לא חטא, על מה הוא צריך להכות על חטא? הרי הוא לא חטא. להפך, הוא טוען שאחרים חטאו כלפיו. אז אתה צודק, חבר הכנסת משה טור פז, קינלי, חברי קינלי, אתה צודק. תקריא את הרמב"ם לפרקליטות – הם באמת צריכים להכות על חטא, לחזור בתשובה ולקבל על עצמם לא לעשות עוד פעם את העבירות האלה; את חוקרי המשטרה, שהופעלו באותה תקופה עם כל העבירות שאנחנו רואים היום. אם על ראש הממשלה עוברים בחקירת ראש ממשלה – אבי מעוז – עוברים ורומסים זכויות אדם של נחקרים, מה יגידו אזובי הקיר? חקירה רגילה. לכן אתם מעולם לא דאגתם לזכויות אדם, מעולם לא עלה על ידכם פה אף חוק שנוגע לזכויות אדם ואזרח, בגלל שאתם נמצאים במקום אחר. בכם אף פעם לא נוגעים – נוגעים רק באוכלוסיות שלנו. אתם מוגנים באופן טבעי בגלל שאתם זה העם. אתה אומר: זו פגיעה באמון הציבור. לפעמים אני לא מצליח להבין את מה שאתה אומר. צא החוצה, תשמע את הציבור, הרי תבין טוב. אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת כהן, משהו חשוב שקינלי לא מבין: הרי אנחנו לא הולכים ופוגשים כל אחד, מכירים אותו ומשכנעים אותו – זה לא שם. הציבור רואה בדיוק את מה שאנחנו רואים. אין לנו איזה מוח ביוני. רוב הציבור רואה, רואה את כל העוולות, – הוא רואה, זה לא רק אנחנו, זה לא איזה קואליציה-אופוזיציה. דרך אגב, גם מי שבאופוזיציה ומצביעים לאנשי השמאל רואים את מה שקורה פה, אבל להם זה מתאים מבחינת הפוזיציה. 100% מהעם רואים את כל העוולות, את כל מה שקורה כאן. לכן, כשאתה אומר לי "אמון הציבור" – אין אמון הציבור במערכות האלה משני הכיוונים. בגלל שהמערכות האלה, ואני אמרתי, חבר הכנסת מאיר כהן – לפני כמה שנים, עשו מזה רעש גדול, ואמרתי: תקשיבו, הפרקליטות בעיניי, דימיתי אותם לזאבים שיוצאים בלילה לטרף ביער וטורפים את כל מי שהם יכולים. אני אז אמרתי שצריך לשים איזו מכלאה קטנה כדי לעצור אותם. היום – אתה המום, חבר הכנסת מישל בוסקילה, המום. אני היום רואה שאתמול בלילה כמעט עצרו את ניצב מני בנימין, ראש יאח"ה. לא יודע מי זה הבן אדם, אבל ראש יאח"ה ניצב במשטרה? תבינו טוב, אני קורא ידיעה שחנקה אותי. אני לא מכיר את הבן אדם, אין לי מושג מי זה. הוא התחבא בחדר המכונות – למה שיתחבא? על מה רציתם לעצור אותו? הרי לא מזמן עצרתם ברחוב ניצב אחר, את ראש שירות בתי הסוהר קובי יעקבי. חבר'ה, הזאבים כבר טורפים אתכם. אני שואל את עצמי – עכשיו כשעליתי לכאן, אני מקבל ידיעה, קפצה לי ידיעה שמפכ"ל המשטרה החליט להחזיר אותו למשטרה. הרי לכאורה, אתם מבינים שיש פה בעיה של כוחות פנים-משטרתיים, שאחד רוצה לחסל את השני. אם המפכ"ל היה חושב שמני בנימין עבר עבירה, הוא לא היה מחזיר אותו. איך הוא יכול להחזיר אותו? הוא מבין שיש פה איזה בלוף, אבל מה לעשות שמח"ש עובדת אצל הפרקליטות, וכנראה מר בלט עובד אצל היועמ"שית. והיות שהמפכ"ל רצה שמר מני בנימין ילווה את החקירה של הפצ"רית, הוא אמר לו: מר בלט, ניצב בלט – שהוא ייקח מישהו מסוים לחקירה. הוא אמר לו: למה אתה מתערב? זה תחום שלי, אני קובע. על הרקע הזה כנראה – לפחות זו הסברה שלי, אני לא יודע, אבל אני מתחיל לחבר דברים; למה זה קורה במשטרה? יש מאבקים פנימיים בתוך המשטרה. חלק רוצים לעצור את החקירה בגלל שהיא תגיע ליועמ"שית. והיועמ"שית מנהלת אותם, הרי ככה זה עובד. אדוני היושב-ראש, אתה מכיר – להב, והיחידה הזאת בכלל, היא יחידה שעובדת אצל היועמ"שית, אין לי מושג למה. בכל מדינה דמוקרטית – אם אני הייתי שר לביטחון פנים, הייתי אומר להם: רבותיי, משטרה חוקרת; לא מדברת כרגע עם שום פרקליט, לא מדברת, לא צריכה יועץ משפטי. ראיתם עבירה? תחקרו. סיימתם? תעבירו את החומר לפרקליטות. דרך אגב, זה היה חוק ההמלצות שהעברתי פעם, בגלל שזה ההיגיון – אלה חוקרים, אלה בודקים את החומר; רוצים השלמת חקירה, מחזירים. היועמ"שית מפעילה אותם. כשאני רציתי למנות את משה סוויסה, היא התקשרה לראש יאח"ה על זה שהוא לא מילא טופס לטענתה ברובריקה, ואמרה לו: תפתח בחקירה פלילית. משהו מזעזע. יש פה יחידת חיסול שקשורה ליועמ"שית. עכשיו, יש לנו עוד יחידה שקוראים לה מח"ש. ראשת מח"ש אז – אנחנו זוכרים את מי מינו אז; אישה שלא הייתה ראויה לתפקיד בכלל, ואת זה יספר לכם גם סעדה. הם, כל התפקיד שלהם הוא לחסל כרגע את מי שרוצה לחקור את הסיפור הזה. למה? בגלל שהם יודעים שאם יחקרו באמת, בסוף זה יגיע גם ליועמש"ית, ואז באמת נפל, הבסטיליה נפלה מבחינתם. לכן עושים הכול, גם עוצרים ניצב במשטרה. דרך אגב, גם אם אתה חושב שהוא עשה משהו לא ראוי, הוא ניצב במשטרה. נראה לך, אדוני היושב-ראש, שמישהו היה מעז לעצור את הרמטכ"ל? את ראש השב"כ? את זה כן, את הקודם? שימו לב את מי עוצרים. זה סוג מסוים של אנשים שבאו מאזורים מסוימים. את ראש המוסד היית עוצר? כמובן שאת מר יעקובי שטויות, אפשר באמצע הרחוב עם אקדחים לא שלופים, ואת מר מני יצחקי, למה לא? דרך אגב, גם להדליף את הסרטון שאצלכם במח"ש, הרי זה בבניין שלכם. איך אנחנו רואים את זה בכלל בחוץ? הוא ניצב במשטרה. אין כבוד למשטרה, לארגון. לכן אני אומר, רבותיי, לדעתי הגענו לפי פחת. הכול כבר נסדק. כולם לא מאמינים לכולם. כולם נלחמים בכולם. זה כבר לא קשור עכשיו לראש הממשלה ולליכוד ולבית המשפט. הכול. כולם נגד כולם. לזה התכוונתי אז, כשהזאבים יוצאים הם טורפים את כולם. אם אתה לא עוצר אותו ומסביר לו בדיוק מה מגבלת כוחו, הוא יטרוף גם אותך. והיום, תאמינו לי, רבותיי, אין כמעט אחד פה שלא מפחד. פה, פה, בכנסת. אין כמעט ניצב במשטרה שלא מפחד. אין כמעט שופט, הרי רצינו בסופו של דבר למנות שופט לפי פסק בית המשפט העליון, שופט מלווה לחקירה – לא הצלחנו, למה לא הצלחנו? באו לשופטים, הציעו להם ואמרו: חבר'ה, עזבו אותנו. באו לעובדי מדינה בכירים, ואמרו להם: בואו – לא, לא, מפחדים. תראו לאן הגענו. כשאני אמרתי – ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש – לפני ארבע שנים, שהיועמ"שית היא הבן אדם הכי מסוכן במדינת ישראל, אנשים לא הבינו למה אני מתכוון אז. היום הלכה למעשה הכול מעורער, כל המדינה בכאוס, כולם חוקרים את כולם, כולם מכשילים את כולם. זאת הכוונה. והכול התחיל מאותה אישה שהחליטה שאין חוק, אין כלום, לית דין ולית דיין – אני פה קובעת הכול. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לשר אמסלם. כעת אנחנו נעבור לדיון הסיעתי. ראשונת הדוברות, חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, חשוב לי לתקן: חוק הגיוס, כפי שהממשלה קוראת לו, הוא לא רק חוק השתמטות, זהו חוק הסלקציה. לאן הגענו, שמדינת היהודים של שנת 2025 תוביל לסלקציה בין יהודים? כי זהו חוק שמחייב סלקציה בין יהודים, סלקציה מוחלטת, רשמית, כתובה בחוק. עומדים להם נתניהו, ביסמוט וגולדקנופ, וקובעים מי למוות ומי להשתמטות. ציונים ישראלים תורמים – שמאלה, לצבא ואולי למוות, וחרדים אנטי-ציונים – ימינה, לחיים בטוחים, להשתמטות ולמימון על חשבון המדינה. מי למספר שילווה אותו, אולי עד למוות, המספר האישי – ומי למספר העו"ש של תקציבי מדינה, הממומנים על ידי אלה המוקרבים לעולה על מזבח הקואליציה. מאז 7 באוקטובר יותר מ-900 חיילים נפלו; מעל 17,500 פצועים; 12,000 חיילים חסרים עכשיו לצה"ל; שתי חזיתות בוערות; מעל 270 ניסיונות התאבדות של חיילים מאז תחילת 2024. והתשובה של הממשלה? לא גיוס, לא שוויון, לא אחריות, אלא חוק שבא להסדיר, לעגן ולהלבין את ההשתמטות. 60 מיליארד שקל בשנה עולה ההשתמטות למדינה; 50,000 צווי גיוס עומדים לצאת; התגייסו? 240. וזה לא כי הם לא יכולים, זה כי הממשלה עושה הכול, אבל הכול, כדי שזה לא יקרה. החוק הזה שובר את קדושת החיים. הוא מחוקק היררכיה רשמית: יש דם שמותר להקריב ויש דם שחובה להגן עליו; יש אימא שמחכה לבן שיוצא למילואים ויש אימא שממשלת המשתמטים מבטיחה לה מראש שלא תדאג לעולם. וזה לא רק בלתי מוסרי, זו גם הונאה. סנקציות על ישיבות ולא על משתמטים; יעדים שלא קשורים למציאות; פטורים בגיל 21, שמבטיח שלא יהיו חיילים חדשים. מי שיצביע לחוק הזה מחלק את העם לשניים: ציונים למוות, חרדים לחיים; והמדינה כולה לתהום ערכי ולסכנה ביטחונית. חוק הסלקציה חייב ליפול. ממשלת הסלקציה חייבת ליפול. אין דרך אחרת להגדיר את מה שאתם עושים. אני, סמלת מיכל שיר, מספר אישי 5635676, רעיה ללוחם במילואים ואם לשני ילדים קטנים שיתגייסו בעתיד כדי להגן על העם ועל המדינה, בָּזה לכם, בשמי ובשם כל ציבור המשרתים בישראל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. ואני מזמין כעת את חברת הכנסת יעל רון בן משה לשאת את דבריה. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך, גברתי. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ישבתי פה בזמן דבריו של השר המקשר, השר אמסלם. אני רואה שהוא עדיין כאן. אני רוצה להמשיך אולי את דבריו לגבי משבר האמון של חלקים גדולים מהציבור בחלק ממערכות המדינה, ורוצה להסכים. יש אכן משבר אמון גדול, אבל המשבר הזה חוצה מפלגות, חוצה עמדות פוליטיות, וצריך להקשיב לרחשי ליבם ולכאבם של כלל המגזרים. טוב, אדוני, אפשר – פשוט זה מסיט את תשומת ליבי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> היום בוועדת החוץ והביטחון, אחרי הדיון המתוקשר מאוד על חוק הפטור מגיוס, התקיים דיון על עתיד היישובים בעוטף עזה עם התקדמות ההסכם. והביעו שם תושבים מעוטף עזה דאגה מאוד מאוד עמוקה מהסדרי הביטחון בבית שלהם. הנושא הזה הוא חוצה מפלגות, ישבו שם אנשי העיר שדרות, ישבו שם מושבניקים, ישבו שם קיבוצניקים, באמת, האנשים הטובים ביותר של הארץ הזו. ישבו שם ראשי מועצה וראשת מועצה, ישב שם ראש העיר שדרות, כולם מאוד מאוד מודאגים, וחלקים גדולים ממי שדיברו באותה ישיבה דיברו על חוסר אמון במערכות. לצערי, חוסר אמון גם אפילו בצה"ל ובגורמי ביטחון. ואנחנו נצטרך בוועדת החוץ והביטחון לקבל באמת תשובות מצה"ל על מה שקורה שם, אבל, כמובן, גם מהדרג המדיני. בתוך משבר האי-אמון הגדול הזה – שלחלק ממנו, לחלק קטן, התייחס השר אמסלם, אבל אנחנו שומעים את זה בציבורים רחבים כלפי מערכות רבות, כולל הממשלה – על זה אנחנו הולכים להלביש עוד חוק, שיוצר עוד אי-אמון, עוד פילוג ועוד הסתה. אנחנו מדברים כאן ימים שלמים, לילות שלמים, בינתיים אלפי מילואימניקים מקבלים עוד צו גיוס, לשנת 2026, לא ל-30 ימים, שגם זה המון – ל-60 ימים, ל-70 ימים, ולא נראה שחוק הפטור מגיוס שמונח כרגע על שולחן ועדת החוץ והביטחון הולך לשפר את מצבם גם לשנת 2027, 2028. אני אומרת את זה כאשת מילואימניק שנלחם בחטיבה מתמרנת, ונקרא עכשיו שוב למילואים בינואר-פברואר, יחד עם כל אלפי חיילי החטיבה. אני רואה איזה אתגרים עצומים זה יוצר אצלנו בבית – איך אני יכולה לבלות פה לילות כשהוא יהיה אי שם בפרימטר? איך חברתי חברת הכנסת מיכל שיר יכולה לעשות את זה? איך חברתי לסיעה פנינה תמנו, שבעלה ציון גם משרת במילואים, יכולה לעשות את זה? הנושא הזה הוא נושא שכואב לציבורים רבים בחברה הישראלית. אני בטוחה שגם בבתים שלכם יש משרתים – גם בבית של השר דודי אמסלם – איך אנחנו ביחד מביאים פתרון לדבר הזה? בוודאי לא במסגרת חוק הפטור מגיוס, שאפילו נציגי צה"ל אומרים שהוא לא הולך לתת מענה לבעיית המחסור בחיילים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. ואני מזמין כעת את חבר הכנסת חמד עמאר לשאת את דבריו. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום בדיון ועדת החוץ והביטחון בנושא חוק ההשתמטות שמקדמת ממשלת 7 באוקטובר, שמעתי את חבר הכנסת פרוש אומר שגם חלק מהדרוזים לא משרתים וגם בדואים לא משרתים. והוא הסתמך על הנתונים של מרכז המחקר והמידע. אני בעצמי הלכתי והוצאתי את מה שהוא הסתמך עליו, מרכז המחקר והמידע. חבר הכנסת פרוש, הלוואי שאחוז השירות של החרדים, אפילו של החברה הישראלית, היה כמו השירות אצל הדרוזים. אחוז הגיוס בעדה הדרוזית – מעל 80%. כמעט כל צעיר בעדה הדרוזית מתגייס; דיברת על הדתיים הדרוזים שלא מתגייסים – אז, קודם כול, אני רוצה להגיד לך: דתי דרוזי, בשביל שיקבל פטור מגיוס, הוא צריך לקבל דחייה של חמש שנים, ובחמש השנים האלה הוא לא מקבל משכורת משום מקום. ההפך מבחור חרדי שמחליט להשתמט ולא להתגייס. אז ההבדל הוא קטן – אנחנו משרתים, אתם מקבלים כסף. הרבה הרבה כסף. ואני יושב בוועדת הכספים, ואני רואה את ההעברות, וכמה העברות אתם מקבלים בכל חודש, בכל יום שמגיעות העברות כספיות לוועדה. לכן, לך תלמד קצת על אחוז הגיוס של העדה הדרוזית, לך תלמד קצת על העדה הדרוזית. כי זו לא פעם ראשונה שאתה מדבר ואומר שגם בעדה הדרוזית לא משרתים. אז דתיים בעדה הדרוזית שלא משרתים ומקבלים פטור, אחרי חמש שנים, לא מגיעים – בין 50 ל-70 – בחור צעיר דרוזי שמצהיר שהוא דתי צריך להגיע כל שנה ולקבל אישור מהמועצה הדתית, שעומד בראשה השייח' מוואפק טריף, ואחרי שהוא מקבל אישור שהוא דתי הוא נדחה לעוד שנה ועוד שנה ועוד שנה ועוד שנה, חמש שנים שהוא תקוע עם העתיד שלו. ואם הוא לא דתי באמת הוא לעולם לא ייגש בשביל לקבל פטור בהיותו דתי. אז אני אומר לך, חבר הכנסת פרוש, לפני שתגיד משהו על העדה הדרוזית, תלמד קצת על העדה הדרוזית. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. יעלה ויבוא חבר הכנסת מנסור עבאס. לרשותך שלוש דקות, אדוני. << דובר >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בעברית כנראה שלא נצליח לשכנע להביע אי-אמון בממשלה, אבל אני אעבור לערבית, כי הסיכוי שלנו להחליף את הממשלה הזאת – כאשר הציבור הערבי יצא, יצביע בהמוניו ונצליח להפיל את הממשלה הזאת ולהחליף אותה בממשלה אחרת. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. הלוואי שהייתי יודע מה אתה אומר. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אתה יודע. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> אתה יכול לנחש - - - בית המקדש. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת וחברות הכנסת, הבוקר, לפני הגעתי הנה, ביקרתי בכפר יאסיף, אצל משפחת ספיה שאיבדה – וכולנו איבדנו – את הבן שלהם ושל החברה שלנו, נביל אשרף ספיה. אשרף ספיה הוא חבר שלי, למדנו ביחד בשנות התשעים, וראיתי את הדבר הטבעי – משפחה שכל כך כואבת את זה שהיא איבדה את היקר מכול, את הבן שלה בן ה-15, שנהרג עקב ירי. והעניין הזה של הנשק הבלתי-מורשה בתוך החברה הערבית – אנחנו זועקים מדם ליבנו שאנחנו רוצים לחיות בחברה ללא נשק, אנחנו לא זקוקים לנשק הזה, אנחנו לא רוצים כלי נשק אחד שיהיה בידינו, לא רוצים נשק, אנחנו יכולים להסתדר בלי נשק. כמה פעמים אמרנו שאם הנשק הזה מופנה לערבים זה רע, ליהודים – זה רע, במישור הפלילי זה רע, במישור הביטחוני זה רע. אנחנו רוצים לחיות בחברה ללא נשק. לפני שבוע ביקשתי ועדת חקירה פרלמנטרית בעניין הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית. השר שנמצא פה, במקום שיענה על השאלה הפשוטה מי אמור לטפל בכנופיות פשע מאורגן – בכל מקום בעולם, בישראל, בעולם הערבי, באירופה, בארצות הברית, באפריקה? המדינה. מי אמור לטפל בנשק בלתי מורשה? מי? מי הכתובת? המדינה. ובמקום שהשר יענה באובייקטיביות, הוא תקף את האוכלוסייה הערבית, את התרבות של האוכלוסייה הערבית. ואני שאלתי אותו: אז למה לא היה רצח בקרב האוכלוסייה הערבית לפני שנת 2000? ושאלתי אותו אם עושים השוואה בין הרצח בקרב הערבים בתוך מדינת ישראל לבין הפלסטינים בגדה המערבית או בירדן. מה, המשטרה הפלסטינית יותר חזקה מהמשטרה הישראלית? או שהתשובה היא לא התרבות של האוכלוסייה הערבית, אלא תרבות הגזענות בתוך מדינת ישראל כלפי האוכלוסייה הערבית, שרואים בנו, במצב הטוב, חצר אחורית, ובמצב הרע – לא אזרחים אלא אויבים? ואנחנו דורשים גישה אחרת לגמרי, גישה אזרחית, שרואה שאין סתירה בין האינטרס של המיעוט הערבי לבין האינטרס של החברה כולה בתוך מדינת ישראל. זה אינטרס משותף, לחיות בביטחון אישי. ליבי עם משפחת ספיה, אבל זה לא מספיק, הלב שלי לבדו לא יעזור. יש דרך אחת ויחידה – לנהל מאבק עיקש, חסר תקדים, שכולל כן, כן, כן, מרי אזרחי. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אין דרך אחרת. אני רוצה לסכם, כבוד היושב-ראש, אם החיים שלנו לא נורמליים, לא טבעיים, החיים של המדינה כולה לא צריכים להיות חיים טבעיים ונורמליים. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כנסת נכבדה, היושב בראש, אתה יודע מה אני מחזיקה פה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני מראה את זה ליושב בראש, אם הוא מסכים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לא, אל תראי. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אוקיי, אז אני אגיד לך מה זה. זה מכתב סחיטה באיומים של ראש הממשלה. הוא שלח אותו אתמול. נתניהו למעשה הודה, במכתב שהוא שלח לנשיא המדינה, שהוא סוחט באיומים מדינה שלמה. או שתבטלו את המשפט שלי או שהוא ימשיך לקרוע את העם, זה מה שהוא אומר. מי שרוצה אחדות – רק אם הוא מבטל לי את המשפט. לא תבטלו את המשפט – נגמור את עם ישראל. אז אל תתבלבלו ממתק השפתיים. נתניהו הודה שריסק מדינה שלמה כדי לחמוק מהרשעה. הוא גם הודה שהוא ימשיך לרסק את המדינה כדי לחמוק מכלא. המכתב הזה הוא לא פטור ממשפט, הוא אסמכתה שהוא לא כשיר. ראש הממשלה לא כשיר. אז בואו רגע, כולנו, תומכי נתניהו ומתנגדי נתניהו, בואו נדבר על אמת מול שקר. לקרוא לזה חנינה זה שקר. חוננים אדם שהורשע והודה באשמה. האמת היא פשוטה: זה ביטול משפט, דבר שהוא בניגוד לחוק ולא קיים. בואו נמשיך. לכנסת לא הוגש חוק גיוס – זה שקר. כבר יש חוק גיוס חובה בישראל. הוגש לכנסת חוק השתמטות, חוק גרוע מזה שרצה להביא יולי אדלשטיין. הוא כל כך גרוע שתשעה מחברי קואליציית טבח 7 באוקטובר, שלא מחו על כלום עד עכשיו, אמרו שיתנגדו לחוק הגרוע הזה. נתניהו זה האיש שמימן את חמאס ולשכתו עבדה עם קטר. הוא לא מנסה להקים ועדת חקירה – זה שקר. הוא מקים ועדת טיוח כדי לחסום ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה לאסון 7 באוקטובר. נתניהו, לא ניתן לך. לא תצליח לשכתב ולמחוק את הטבח. עוד שקר: ניצחון מוחלט – בדיוק כמו מלחמת התקומה. זה שקר של מי שרוצים לשכתב את המציאות ולמחוק את ההפקרה ואת המחדל הכי גדולים שהיו לנו. האמת הכי ברורה היא שזו מלחמת 7 באוקטובר. לספר שמימון ארגון חמאס כנכס זו טעות של כולם – זה שקר. זאת מדיניות שהוליד נתניהו. הוא דגל בה, דבק בה, וממשלתו רצתה בה, ממשלת חמאס הוא נכס. האמת היא שהוא העדיף לבנות ארגון טרור רצחני, שרוצה להשמיד אותנו, וסירב לחסל את ראשי חמאס בשש הזדמנויות שונות, במקום לייצר הסדר מדיני שייתן שקט אמיתי וביטחון. כשנתניהו אמר: "שמונה שנים חיכיתי לרגע הזה", בפתח העדות שלו במשפט, הוא שיקר. לראייה, מאז הוא עשה הכול כדי לחמוק מעדות, כולל בשבוע שעבר, שבו הוא שיקר לבית המשפט וטען שהוא חייב להגיע לכנסת. אבל לכאן הוא לא הגיע, הוא לא הופיע, כי הוא משקר כמו שהוא נושם. אני רוצה לומר, ואני מסיימת – בלי הודאה באשמה, קלון ויציאה מהחיים הציבוריים, יש פה עסקת הונאה בין הרצוג לנתניהו, שום דבר אחר. לא ניתן. הגיע הזמן להעיף את השקרן ולהכניס אמת לחיינו. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. השר אמסלם נמצא פה? אתה עונה? << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> כן. לא, אין - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לא, יש. יש סיכום דיון של שר, אם אתה רוצה. זה בהחלטה שלו. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האצבע שלי ממש לא מובטחת להצבעה בעד חוק הגיוס. כפי שאמרתי בעבר, שני עקרונות חייבים מבחינתי לעמוד בבסיס החוק הזה. בלעדיהם החוק יזיק ולא יועיל. העיקרון הראשון, כפי שהגדיר אותו רבנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל בפגישה בין ראשי ישיבות לבין שר הביטחון דיין – שלא מדובר ואסור שיהיה מדובר כאילו יש כאן שני צדדים. הוא זה שהנחיל את השקפת עולמנו שעל פיה אין פטור מהצבא אלא רק דחייה לבחורי ישיבה. האינטרס של כולנו הוא תקומת הצבא ותקומת התורה. קיום הישיבות נוגע לכולנו. עוד הוא הוסיף שם שאין להעלות על הדעת סידור עניינים אלה מתוך כפייה, שכפייה סיטונית כללית תוביל לאסון למדינה. בגדולתו ובחוכמתו הוא הבין את מה שלצערי כל מיני תמימים שנלחמים היום למען גיוס חרדים לא מבינים: כפייה על ציבור שלם בנושא תרבותי שנוגע בעצבים חשופים, לא תועיל אלא רק תזיק. כפייה שכזאת אולי תמלא את בתי הכלא הצבאיים, אבל בטוח שלא תמלא את שורות חטיבות החי"ר והשריון. מי שמעוניין לדחוף בכוח את המיינסטרים החרדי לזרועות נטורי קרתא, שימשיך כך. העיקרון השני הוא עיגון בפקודות מטכ"ל את תנאי השירות של חיילים חרדים, אבל לא רק שלהם אלא של כל מי שמעוניין לשמור על אמונתו ונאמנותו לתורה ולמצוות. בדיוק כפי שברור שצה"ל מספק לחייל צמחוני אוכל מותאם, כך צריך להיות ברור ומעוגן שחייל שמגדיר את עצמו דתי, ידאגו ליכולתו לשמור את התורה והמצוות. כפי שהעיד בעבר אלוף בצה"ל, בכל המסגרות שקמו בעבר בתוך הצבא לחיילים חרדים שהוא בדק, צה"ל לא עמד בתנאי השירות שהוא התחייב עליהם. כל עוד זה לא יקרה, כל עוד אג'נדות פמיניסטיות רדיקליות מבית היוהל"ם ימשיכו לכפות על צה"ל הזיות על מגדר, כל עוד ייכפה על חיילים דתיים או חרדים לשרת בצורה שנוגדת את אמונתם, לא ייווצר שום אמון שיוביל לגיוס, כי יהיה ברור לכולם שהרצון הוא לא באמת לגייס חרדים, אלא להכניס אותם לכור היתוך כדי שהם יהיו פחות חרדים, פחות נאמנים לתורה, וכמובן יותר "ליברליים" ו"נאורים". ללא שני העקרונות הללו, אין משמעות לחוק הזה והוא לא יוביל לשום תועלת. ללא שני העקרונות הללו, מובטחת האצבע שלי שתצביע נגד. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אבי מעוז. אני מזמין את השר עמיחי אליהו לסכם את הדיון, אם אתה רוצה, ולאחר מכן נעבור להצבעה. חבר הכנסת מעוז, כשהתחלת את הנאום שלך, אמרתי: וואי, אני מתחבר לכל מילה. הרסת הכול בסוף עם המגדר. לפחות אני יודע מה תצביע. << קריאה >> אבי מעוז (נעם): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בבקשה, אדוני. חברים, קצת שקט, בבקשה. << דובר >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רק רוצה להתייחס לסוגיית הגיוס מנקודה ומזווית אישית שלי כחייל שיצא לו להילחם ברב א-ת'לאת'ין ב-2006 מול טרוריסטים. יצא לי לעמוד מאחורי מחסה כשהמחבלים ירו עלינו מהגגות, תחת הפיקוד של חברי היקר ארז אשל. ולמה אני רוצה להזכיר את הנקודה הזו? כי אם יש מישהו שחושב שיש איזשהו חוק אחד בעולם שיכול לגרום לחייל לצאת מאחורי מחסה ולסכן את חייו בשביל חבריו, הוא טועה ומטעה. להילחם על מדינת ישראל זו זכות. להילחם תחת חיילי צבא ההגנה לישראל זו זכות. זו אומנם חובה גדולה, אבל היא זכות. שום כפייה, שום כפייה לא יכולה לעזור לנו כמדינה להביא חיילים לקחת חלק בנטל הלחימה. והדבר המרכזי שאנחנו צריכים זה לוחמים. לוחמים, ולא אנשים שמשרתים בעיתון במחנה, ולא אנשים בלהקת הנח"ל, ולא אנשים שתופסים סיבוב ועושים לעצמם יחסי ציבור על חשבון הצבא. וכן, בשביל להביא לוחמים לצבא ההגנה לישראל – זה תמיד חוזר לשאלה של חינוך וערכים. לחנך לציונות – זה ייתן לנו עוד לוחמים. לחנך לציונות – זה ייתן לנו את היכולת להביא עוד חיילים קרביים לטובת אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה לכם. שלום. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה, אדוני. רק שאלה. להיות טכנאי מטוסים בטייסת, זה בסדר? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> לא, לא - - - שירות צבאי - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> גם לא. חברים, אנחנו עוברים להצבעה על הצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. נא לתפוס את מקומותיכם. טלי גוטליב, אנחנו עוברים להצבעה על אי-אמון. חבר הכנסת איתן גינזבורג, הצבעה. אתה מפריע לטלי להצביע אי-אמון. אסטרטגיה. חברים, הצבעה. יש עוד הצבעות, לפיד, יש שלוש. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 46 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בעד – 46, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות כחול לבן – המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות כחול לבן – המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה להביע אי-אמון בממשלה – 47 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות כחול לבן – המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 47 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לא התקבלה, מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 39 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> רגע, יש פה – בעד – 39, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה לא אושרה. מיכאל ביטון, להצבעה הראשונה, של יש עתיד – אנחנו מוסיפים את הקול שלך. יש פה שינוי דרמטי, מהפך. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> יש. יש שינוי. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אז נא להוסיף את הקול של מיכאל ביטון, עקב תקלה טכנית. << נושא >> הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה לדיון בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025, מ/1898, בהתאם לסעיף 108 לתקנון הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת ועדת הכנסת להקמת ועדה לעניין מסוים, לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת אופיר כץ, להציג את הצעת הוועדה. בבקשה, אדוני, לרשותך עד עשר דקות. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> זה נחשב לפתוח חזית עם ביטן, או שזה לא קשור אליך? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חברים, נא לשמור על שקט במליאה. << דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> רון, את זה תשאל אותו. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> אופיר, לא השתכנעת? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חברת הכנסת שלי טל מירון, את מאוד רועשת. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אני רק רוצה להגיד שאני - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חבר הכנסת רון כץ. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> לא, אתה רק רוצה לחמם, אתה אומר. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לאישור הכנסת את הצעת ועדת הכנסת להקמת הוועדה לדיון בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025, מ/1898, בהתאם לסעיף 108 לתקנון הכנסת. סמכויות הוועדה: הוועדה תדון בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025, מ/1898. הרכב הוועדה: בוועדה יכהנו 13 חברי כנסת, על פי ההרכב הבא: סיעת הליכוד – ארבעה חברים: גלית דיסטל אטבריאן, טלי גוטליב, צגה מלקו ואושר שקלים; סיעת יש עתיד – שני חברים: מירב בן ארי ושלי טל מירון; סיעת כחול-לבן – המחנה הממלכתי: איתן גינזבורג; סיעת הציונות הדתית: אוהד טל; סיעת עוצמה יהודית: צביקה פוגל; סיעת ישראל ביתנו: יבגני סובה; סיעת רע"מ: ואליד אלהואשלה; סיעת העבודה: אפרת רייטן; סיעת הימין הממלכתי: מישל בוסקילה. מוצע כי יושבת-ראש הוועדה תהיה חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן. אבקש לאשר את ההצעה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. מישל בוסקילה, יפה. טוב, חברים, אנחנו נעבור לדיון האישי. אני מזמין את חברת הכנסת יסמין פרידמן. תעלה ותבוא חברת הכנסת פרידמן. לרשותך שלוש דקות. אני רוצה לברך את אשת מישל בוסקילה, שנמצאת איתנו. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> כל המשפחה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> נעשה לה כבוד. כל המשפחה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> באמת? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> ברוכים הבאים לכנסת ישראל. תראו איפה מישל נמצא כל יום. אל תרחמו עליו. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> ותראו איך אוהבים אותו באופוזיציה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> זה אשקלונה. בבקשה, גברתי, שלוש דקות. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב בראש. היום נאלצנו להתפצל בבוקר לשתי ועדות, שעשו אותן במקביל, ולא סתם עשו אותן במקביל. חצי מחברי הסיעה שלנו היו בחוק ההשתמטות; חצי מחברי הסיעה שלנו היו בוועדה החדשה שמקימים לענייני תקשורת, בזמן שוועדת החינוך וועדת הבריאות לא מתכנסות יותר מחודש – שזו עבירה על החוק, אלה ועדות סטטוטוריות, זה לא תקין, אבל מה אכפת לממשלה הזאת לעבור על החוק. בזמן שהם דנים על חוק ההשתמטות, באותו זמן בדיוק, מתפרסם שכמה שעות לפני כן שרי הממשלה אישרו במשאל טלפוני דחוף לגייס 280,000 חיילים. באותו זמן גם התפרסם שיש משבר כוח אדם, החמור ביותר שהיה כאן אי פעם בצבא: 1,300 קצינים בדרגת סגן וסרן חסרים בצבא, 300 קצינים בדרגת רב-סרן חסרים בצבא, נטישה של מאות חיילים מפרויקט אופק, מילואימניקים צפויים לעשות 60–70 ימי מילואים. אבל הם? הם עסוקים בחוק ההשתמטות. בחוק שלא יגייס חרדי אחד נוסף. כולם יודעים את זה. אנחנו יודעים את זה, הם יודעים את זה, החרדים יודעים את זה, וכולם עכשיו בהצגה. תרשו לי רק לעדכן אתכם, כולם עכשיו בהצגה. אלה עושים שרירים – מה פתאום, אנחנו לא מסכימים; אלה עושים שרירים – אנחנו לא מסכימים. הכול סגור ביניהם. הכול סגור ביניהם, איך הם משתמטים בזמן שיש פה חיילים – כמו היועצת שלי, שנה וחצי מילואים, הגיוני בסך הכול, קצינה בת 30, צריכה להיות שנה וחצי במילואים בעזה. מאוד הגיוני. אז יש פה חלק מהעם שימשיך לשרת במילואים, שימשיך להפסיד כסף, לשלם בנפשו, בכספו, במשפחתו, ויש פה חלק מהעם שפשוט יקבל פטור גורף מהכול, אבל עדיין ימשיך להצביע, ימשיך לקבל תקציבים, ימשיך לקבל כספים, ואנחנו אלה שמשלמים את המחיר. אז לפני שאתם בכלל מקימים ועדת השתמטות, אולי לרגע, לרגע, לעצור ולחשוב שוב, ולהתייעץ עם מילואימניקים ולהתייעץ עם נשות מילואימניקים ולהתייעץ עם הצבא ולהתייעץ עם הגורמים שבאמת באמת נותנים מעצמם – ולא עם הגורמים המשתמטים. תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת פרידמן. יעלה ויבוא חבר הכנסת ווליד טאהא. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> כל מילה, יסמינה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לאחר מכן – נאור שירי, ואחרי נאור – אורית פרקש הכהן. אני מכין אותך נפשית. יש פה שירות. בבקשה, אדוני. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב בראש, חברות וחברי הכנסת, ההצבעה שלנו על ההצעה הזו היא למעשה הצבעה על סוגיה שהייתה אמורה להיות בדיון בוועדת הכלכלה. הקואליציה רבה בינה לבין עצמה, יו"ר ועדת הכלכלה לא רצה – או לא השלים עם כל הסעיפים בהצעה המוגשת, ואז רצו להוציא את זה ממנו, ואז החליטו שהם מקימים ועדה מיוחדת – מיוחדת – לצורך הצעת החוק הזו. ועדה מיוחדת - - << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> מיותרת. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> - - למרות התנגדותו של הייעוץ המשפטי לכנסת ולמרות התנגדותו של יו"ר הוועדה, שההצעה הייתה צריכה להידון שם. זאת אומרת, כאשר קואליציה, ממשלה, רוצה לעשות משהו, יש לה את הכלים לעשות זאת, יש לה את הרוב לעשות זאת. אבל מה הקואליציה הזאת לא רוצה לעשות? היא לא רוצה לעשות כלום בכל הקשור בפשיעה בחברה הערבית. עד כדי כך, שעד סוף נובמבר, אתמול, מספר הנרצחים, מספר קורבנות הפשיעה בחברה הערבית, הגיע ל-251 קורבנות, שדמם נמצא על ידי מקבלי ההחלטות במדינת ישראל – על ידיו של ראש הממשלה והשר לביזיון לאומי שלו, שיודע לבוא ליישובים הערביים לעשות הצגות וסרטונים כדי להריץ בטיקטוק וברשתות החברתיות. אבל לעשות ועדות, להקים צוותים, להפוך עולם כדי למגר את התופעה הזאת, כדי לפרק את ארגוני הפשיעה, כדי למנוע פרוטקשן, כדי לאסוף נשק – הוא לא עושה. במדינת ישראל היום יש מדינה בתוך מדינה. יש מדינת ארגוני הפשיעה, שבזה למדינת ישראל ולראש הממשלה שלה ולשר לביזיון לאומי שלה. בזו להם, והם עושים כאוות נפשם ומשתוללים כאוות נפשם. ומספר הקורבנות הגיע עד סוף חודש נובמבר ל-251 קורבנות. בושה וחרפה למדינה שמרשה לעצמה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה, אדוני. יעלה ויבוא חבר הכנסת נאור שירי. לאחר מכן – אורית פרקש הכהן, ואחר כך – חברת הכנסת דבי ביטון. שלוש דקות, אדוני, בבקשה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> רגע, מישל, המשפחה עדיין פה? שלום, אחלה מישל. אבל טוב, אני לא אפגע בך בפריימריז. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו באמת התכנסנו פה כולנו כדי לחגוג מאורע חשוב – היום בוועדה אפילו השוויתי אותו, אדוני היושב-ראש, למעמד הר סיני. מקימים ועדה מיוחדת שתעסוק בחוק של שר התקשורת שעדיין לא הצליח לדאוג לקליטה בכביש 1 בין תל אביב לירושלים, אבל רוצה להעביר רפורמה מאוד מאוד משמעותית שתחסל את התקשורת הישראלית ואת יכולת הביטוי החופשית, שעוד איכשהו נשארה לנו פה במדינה, ואתם יודעים, אירוע מיוחד. אבל אני מאוד מאוד שמח לשמוע שאתם יכולים להקים ועדה מיוחדת בכנסת, כי באמת, חבריי חברי הכנסת, יש עוד כמה נושאים שאני חושב – אני לא יודע, אולי אני היחידי פה שחושב –שצריכים לטפל בהם, כי הוועדות לא מצליחות. היום בוועדה, בוועדת הכנסת, כשדיברנו על זה, דיברנו על מעל 420 הרוגים בתאונות הדרכים. מי שאחראית לתאונות הדרכים, או מי שאחראית לפקח על משרד התחבורה והבטיחות בדרכים – לא הפעלת לי את הזמן. אה, הפעלת לי. שם לא עובד. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני לא טכנאי פה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, בסדר. אני רק אומר, ראדה, כי את יודעת, משום מה אני נוטה להסתכל רק לשם. אבל מי שאחראית, מי שאחראית לפיקוח של משרד הבטיחות בדרכים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, זוהי ועדת הכלכלה. ונוכח הכישלון המהותי של השרה, שהיא פרזנטורית של הדיוטי-פרי, הייתי מצפה שאולי נקים ועדה לבטיחות בדרכים שתעסוק בזה. אולי הייתי מצפה שמישהו יקים ועדה מיוחדת שתטפל בכל פגועי הנפש שיש פה בכיכר, וכולנו יודעים לצאת אליהם, ולחבק אותם, ולאהוב אותם ולהראות להם כמה הם חשובים לנו. אבל בסוף, כשמגיע הזמן שצריך לשים את הכסף או לשים את תשומת הלב, אין. אותו כנ"ל לגבי חיילי המילואים, אותו כנ"ל לגבי המשפחות, אותו כנ"ל החרמות שעכשיו מסתובבות במערכת החינוך, שילדים מתאבדים. אין בכלל ועדת חינוך בכנסת, ועדה מיותרת ושולית, אבל יש את הוועדה המונפצת הזו בראשות חברת הכנסת דיסטל אטבריאן. כשיש חרמות ומתאבדים ילדים במדינת ישראל – אף אחד לא מטפל. שר החינוך מחלק ספרי תורה, שאחלה; עושה מזה סרטון, אחלה; אבל מי מטפל בילדים, מי מטפל בילדים? למה אף אחד לא מדבר על זה? למה אין, נגיד, ועדה מיוחדת בכנסת שתעסוק בהשכלה הגבוהה? חברת הכנסת פרקש יודעת שהיום קיצצנו 150 מיליון שקלים – "קיצצנו", כאילו זה אני – קיצצו 150 מיליון שקלים בהשכלה הגבוהה. למה אין ועדה מיוחדת שתעסוק ברצח בחברה הישראלית? עמד פה מקודם חבר הכנסת טאהא ודיבר על זה. רצח בחברה הישראלית, תאונות דרכים בחברה הישראלית, כישלון מוחלט ביכולת שלנו, של הכנסת או של הממשלה, לייצר מציאות נורמטיבית. למה אין ועדה שתעסוק בעוני, במלחמה בעוני, למה אין ועדה מיוחדת כזו? רק הוועדות המוזרות שלכם, שאתם באים ודורסים את הכנסת כמו מפעילי כלי צמ"ה, D9, כולם פה דורסים את הכנסת על ימין ועל שמאל. מילא חברי הכנסת, אבל גם את חבר הכנסת שלכם אתם דורסים, גם את חברי הקואליציה אתם דורסים? הכול בשם איזה פלופ מסוים. אתם רוצים להאכיל עכשיו את כל מרכז הליכוד, כי זה מה שמעניין, כי הרי חוק לא יצא מזה, אבל כותרות לקרעי יצאו. תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת נאור שירי. תעלה ותבוא חברת הכנסת אורית פרקש הכהן. יש לי קול רדיופוני. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עוד יום במשכן הזה שלא מכבד את עצמו. אין ועדת חינוך, אין ועדת בריאות – משתי הוועדות החשובות ביותר בכנסת ישראל – אבל מה? ועדת הכנסת בראשות יו"ר הקואליציה מתכנסת לדיון בהול כדי להקים ועדה מיוחדת לחוק התקשורת. 112 עמודים – יש בהם דברים מאוד חשובים, אבל כדרכה של הממשלה הזאת כוללים גם על הדרך פגיעה בתקשורת החופשית ואיומים ומנגנונים שיוכלו להחליש את חופש הביטוי במדינת ישראל. תשעה חוקים משמעותיים בתחום התקשורת נידונו בוועדת הכלכלה בשנים האחרונות. רק בכנסת הזו, הוועדה הזו אישרה לקריאה שנייה ושלישית שמונה הצעות חוק בתחום התקשורת. אז מה קרה? יו"ר הקואליציה, יו"ר ועדת הכנסת עצמו, הצהיר בכנסת הזו שבשני תנאים, רק בהתרחשותם, הוא יעביר נושא מיו"ר ועדה אחד למשנהו – אם יו"ר הוועדה הסכים ואם אין מניעה משפטית והתנגדות משפטית. והינה, כולנו התכנסנו היום לעוד דיון מבזה, שבו שני התנאים שיו"ר הקואליציה ויו"ר ועדת הכנסת עצמו הציב אינם מתקיימים. אבל בממשלה הזו, כמו בממשלה הזו, אין כללים שמקיימים אותם, ובעצם ההחלטה בכל זאת התקבלה בניגוד לחוות הדעת המשפטית. והשאלה היא מה השתנה. מה השתנה שפתאום צריך לקחת את הנושא הזה ולהעביר אותו מהוועדה שנושא הליבה שלה, אחד מנושאי הליבה שלה במשך שנים ארוכות הוא תחום התקשורת, וצריך להעביר את זה מחברי הכנסת שכבר מכירים בוועדה את הנושאים הללו, מיו"ר הוועדה שהתמקצע בנושא הזה אל הגברת גלית דיסטל. מדוע? התשובה היא מאוד ברורה. לממשלה הזו אצה לה הדרך להשלים את החקיקה המשטרית. טיפלו כבר ברגל של השופטים, טיפלו כבר ברגל של פקידי המדינה, טיפלו כבר בשומרי הסף, ברוך השם פיצול היועמ"שית מתקדם, טיפלו כבר במערכת שלטון החוק – במח"ש ובפקודת המשטרה – ועכשיו הם מתלבשים על התקשורת ועל הבחירות. ואנחנו רואים את הכול במקביל. וזה פשר החוק הזה. הגיע הנציג – אתה יודע, אדוני היושב-ראש – ממשרד התקשורת, והוא אומר: אני רוצה להגיד לכם בוועדה שעמדת כל גורמי משרד התקשורת היא שנורא נורא חשוב כבר להעביר את החקיקה הזו. שאלנו אותו כולנו: איפה היועצת המשפטית של משרד התקשורת? שנית, מה הטענה הזו קשורה להזזה מהוועדה? יו"ר ועדת הכלכלה, נכון, מוכן ומזומן להעביר את החוק הזה בוועדת הכלכלה. למה לעקוף אותו? אז כולנו יודעים – ובזה אני אסיים – פשעו של חבר הכנסת דוד ביטן, יו"ר הוועדה, הוא שהוא העז להביע הסתייגות מסעיפים בהצעת החוק הזו שבאים לפגוע בחופש הביטוי ובתקשורת החופשית, והוא התחייב לדיון עמוק וחופשי. ובממשלה הזאת, מה לעשות? לא מעניין שהכנסת אמורה לפקח על הממשלה ולא מעניין חופש הביטוי. הם רוצים משטרת דעות, ובדרך הם ידרסו גם את הוראות החוק, גם את שלטון החוק וגם את יו"ר הוועדה, גם אם הוא מהקואליציה – הכול כדי להיות מוכנים ולשבש את הבחירות הקרובות. אז אנחנו לא ניתן לזה יד. ואני אומרת לך, חוות דעת כזו בוטה וחד-משמעית לא ראיתי מעולם אצל הייעוץ המשפטי של הכנסת, שהוא הייעוץ הכי מאפשר שיש. וזו באמת הבושה שלהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת פרקש הכהן. תעלה ותבוא חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. אנחנו בלי שר. השר יחזור עוד שנייה, הוא יצא לשירותים, אז את רוצה להמתין? את יכולה לדבר. חברתי, דבי ביטון, בבקשה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מהבוקר אנחנו מתעסקים במין חנינה שעושים לנו, שמנסים לעשות לנו אזרחים, ובחוק ההשתמטות, שאני כאימא לילות לא עוצמת עיניים, ולפעמים מאוד מקנאה באימא הזו שיכולה להיכנס למיטה, לנתק את הטלפון ולדעת שאין לה מה לדאוג, שכולם בבית. עכשיו אני רוצה – באמת קצת למציאות שלנו. אני רוצה להקריא פוסט של עדה שגיא, שנחטפה ב-7 באוקטובר מביתה בניר עוז ושוחררה משבי החמאס לאחר 53 ימים. כך היא כתבה: "שנתיים חלפו, היום, 28 בנובמבר, יום הולדתי השני... נראה כאילו רק אתמול שבתי מהשבי מח'אן יונס, אבל כבר עברו שנתיים. קשה להאמין. אני נאחזת בכל כוחי בחיים ואומרת: אשריי שזכיתי. אני קמה בכל בוקר ויכולה לדבר עם בני משפחתי היקרים, עם חברים, לקרוא ספרים, לצפות בסרטים, לשמוע הרצאות חובקות עולם, לנסוע לטייל. בחרתי להיאחז במה שיש ולא במה שאין. "ביום 7 באוקטובר האין שלי הפך ענקי. איבדתי את ביתי, את קהילתי בניר עוז. גיליתי, לדאבון ליבי, שגם המדינה שלי, שכל כך אהבתי, איננה. עד היום אני מרגישה נבגדת. הופקרנו איש לנפשו ביום השחור ההוא. איש לא שמע את זעקותינו, הצבא לא הגיע, וגם עתה תחושת ההפקרה אינה מרפה. "רק עכשיו הושב לקבורה דרור אור, אחרון תלמידיי מבין רבים מקהילת בית הספר שלי מעלה הבשור. שנתיים ארוכות חלפו עד שהושב לקבורה באדמת בארי, ועדיין נותרו שני חטופים, וחובתנו המוסרית להחזירם לקבורה ראויה לאלתר. דיברתי, כתבתי, התראיינתי וזעקתי: להשיב את כולם עכשיו! ועכשיו אני זועקת: להקים ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה, כדי שמשהו מהאמון במדינת ישראל יוכל לחזור אלינו, שמישהו מלבד הצבא ייקח אחריות למחדל הנורא שאת תוצאותיו נישא עוד שנים רבות צרובות בליבנו. באותה אהבה שאנחנו התגייסנו לצה"ל לפני 50 שנה ויותר, כך אנו מבקשים שנכדינו, שצפויים להתגייס, יוכלו לעשות זאת מתוך הידיעה הגמורה שנשיאת אחריות היא חובה ולא בחירה. חשוב לומר בקול רם שמישהו חייב לקחת אחריות ולתת את הדין על אירועי 7 באוקטובר 2023". << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת דבי ביטון. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> עדה שגיא, אנחנו אוהבים אותך, ואנחנו שמחים שחזרת, את וכל החטופים. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. לאחר מכן – רם בן ברק וולדימיר בליאק. אתם עולים ביחד כזוג? כן. כל אחד דקה וחצי. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-בראש, חבריי חברי הכנסת, אל מול הכאוס של הימים האלה, אל מול ההשתמטות, אל מול מאות אלפי צווי המילואים שנשלחים אל אותם אנשים שוב ושוב, אל מול ניסיון ההשתלטות על התקשורת החופשית, הרמיסה של מערכת המשפט, אל מול תורים המתארכים לדרכון זר, אל מול הפחד בכבישים, אל מול התרסקות החינוך, אל מול היריקה בפנים של הציבור שמשרת ומשלם, אל מול כל אלה, מה היינו רוצים שיהיה? אנחנו רוצים לדעת שגבולותינו מוגנים על ידי המדינה, ולא משתלחים במפקדי הצבא, מנהיגי המדינה; רוצים להיות מסוגלים להסתובב בבטחה בארץ ולא מחלקים נשק לאזרחים על מנת שיגנו על עצמם, אלא המדינה מגינה על אזרחיה ולוקחת אחריות על הביטחון שלהם; שילדים יוכלו לשחק ברחובות בלי חשש בכל מקום; שהתנועה תזרום בכבישים, תחבורה ציבורית איכותית ויעילה, שגם עובדת, שנוכל להגיע כמעט לכל מקום בארץ, ליהנות מנופיה, לטייל בשביליה; רוצים רפואה מתקדמת, שוויונית, גם למי שלא שפר עליהם גורלם; רוצים שדרום הארץ וצפונה יהיו על סדר-היום לא רק בתקופות מלחמה, אלא שנדבר על תנופת פיתוח שתמשוך אנשים לקשור את גורלם בחבלי ארץ אלה; שאנשים יוכלו להגשים את החלומות בידיעה שהמדינה עוזרת להם להצליח להגשים את החלומות האלה; שנשים יהיו בעמדות השפעה ציבורית בכל התחומים, ומעמד האישה לא יהיה רק שם של ועדה בכנסת, אלא תפיסת עולם של ממשלה; רוצים מדינה שבה פגיעות מיניות ואלימות כנגד נשים יעניינו את הממשלה באמת; מדינה שבה ההשכלה הגבוהה, המחקר והפיתוח יהיו ערך מרכזי שמקודם על ידי הממשלה; מדינה שבה כלל האזרחים תורמים והמדינה היא הגב המרכזי; מדינה שדואגת לכלל אזרחיה, כולל המיעוט הערבי, שהוא הופך להיות קטר מרכזי לשגשוגה ולא חצר אחורית שבה מסתובבים קיצוניים וכהניסטים להלהיט את הרוחות; מדינה שבה גם הציבור הערבי נושא בעול ומוביל מהלך עצמי של שירות אזרחי, מאתגר את המדינה ואומר לה: אנחנו רוצים להיות שם, ומכין תוכנית ומחייב את הממשלה, במקום להשתלח – לתקצב, לתת תקנים ולאפשר את העניין הזה; מדינה שבה התרבות והאומנות הם נושאים מרכזיים; מדינה בה קברניטים דואגים לכלל האזרחים ולא רק למי שהצביע להם; מדינה שבה ההנהגה מרחיקה ראות. לכל הדברים אפשר להגיע בעבודה קשה עם ממשלה שרואה את אזרחיה ולא את עצמה. עם הממשלה הזו זה לא יקרה. אנחנו רוצים מקום שטוב לחיות בו, לא רק להילחם עליו, וזה יהיה בממשלה הבאה, זה לא יהיה איתכם. תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת סגלוביץ'. יעלה ויבוא חבר הכנסת רם בן ברק. לאחר מכן – ולדימיר בליאק. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, את מה שאני אקרא כאן עכשיו שלח לי חבר טוב, חבר שעבד איתי הרבה שנים במשרד, אנחנו חייבים לו הרבה: כבוד הנשיא, אנא חון אותי כדי שאאחד את העם. כבוד הנשיא, אני מחוקק חוק השתמטות, חוק שיפלה בין יהודי ליהודי, שיחזק את אחדות השורות החרדיות. כבוד הנשיא, אם אקבל חנינה, אינני מתחייב שאפסיק את ההפיכה המשפטית; אינני מקבל את סמכות בית המשפט העליון למינוי ועדת חקירה ממלכתית, גם לא בשיתוף השופט סולברג, כפי שכבודך הציע. כבוד הנשיא, אינני מודה באף אשמה. אתה חייב להיענות לדרישת טראמפ לשחרר אותי מכל אשמה ואחריות. כבוד הנשיא, אני, שאינני אחראי ל-7 באוקטובר, אדאג שכל מי שאיננו נבחר ציבור ישלם את מחיר המחדל ולא ישוב לשום תפקיד ממלכתי. כבוד הנשיא, אני, שפילגתי את העם, והסתי זה כנגד זה, רק אני יכול להפסיק את ההסתה ולאחות את הקרעים. כבוד הנשיא, לעולם לא אפרוש מהחיים הפוליטיים כי רק אני, בני ורעייתי, ראויים לשלוט בעם הזה. כבוד הנשיא, היום זהו היום האחרון להנחות בלאק נובמבר, אז זו ההזדמנות האחרונה שלך. אדוני, אל תשכח שמה שעשיתי, אני יכול לעשות עוד יותר, ואם לא תיענה לבקשתי, נחרב את המדינה הזאת לחלוטין. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת בן ברק. יעלה ויבוא חבר הכנסת ולדימיר בליאק. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת ביטן דיבר היום בוועדת הכנסת, ובין היתר אמר משפט שהוא די מדהים: קיימתי 60 דיונים בוועדה מתחילת הקדנציה בנושא התקשורת – ואני אוסיף, ביטן נאלץ לקיים 60 דיונים בוועדת הכלכלה בנושא התקשורת. בואו נחשוב על זה, במקום לעסוק ביוקר המחיה, בפירוק המונופולים, בעידוד התחרות במערכת הפיננסית, ועדת הכלכלה, בלחץ של השר קרעי וחבריו, קיימה 60 דיונים בנושא של התקשורת מתחילת הקדנציה, ועדיין לא סיפקה את הסחורה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 60 דיונים? למה? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה? זה מה שביטן אמר, 60 דיונים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> הינה, קרעי פה. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> ועדיין, מבחינת קרעי היא לא סיפקה את הסחורה, למה? כי טרם הצלחתם להשמיד את התקשורת החופשית במדינת ישראל. להתעסקות האובססיבית הזאת ולחוק השידורים של קרעי יש מטרה אחת ברורה ומוגדרת: לצמצם את חופש הביטוי במדינת ישראל ולחזק את ערוצי התעמולה ולהשפיע על תוצאות הבחירות. כן, להשפיע על תוצאות הבחירות. זו הסיבה האמיתית לנטרול ועדת הכלכלה ולהקמת הוועדה המיוחדת והמפוברקת. גם היועצת המשפטית של הכנסת מבינה את זה, ודעתה על ההליך הפגום הזה הובאה בחוות הדעת החריפה שהופצה אתמול. והאמת היא, האמת היא שאתם פשוט לא לומדים. אני יכול להחזיר אתכם לכנסת העשרים, לכנסת שלא הייתי בה, לחוק מס על דירה שלישית, או לכנסת הזאת, לוועדה מיוחדת עם אותו קרעי וחוק דרעי המושחת. אתם פשוט לא לומדים. עם כל הזחיחות שלכם והיהירות שלכם, בשיכרון הכוח, אתם הולכים להתבזות. בין אם חוק השידורים של קרעי יתקדם בוועדה המפוברקת של דיסטל, שתקום או לא תקום היום, ובין אם לא, זה ייפסל בבג"ץ עקב הליך חקיקה פגום שקודם על ידי קואליציה פגומה וכושלת. תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת בליאק. תעלה ותבוא חברת הכנסת מירב כהן. חמד עמאר, אתה הבא בתור, תתכונן, תעשה חימום. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כנסת נכבדה, אם נתניהו יודה באשמה, יביע חרטה ויפרוש מהחיים הפוליטיים לאחד מבתיו – יש לו הרבה כאלה – אז כנראה שהוא יוכל לקבל חנינה על אותו שוחד, מרמה והפרת אמונים. אבל חשוב לי להעביר מסר מכאן לראש הממשלה: על ההפקרה ועל המחדל של 7 באוקטובר לעולם לא תקבל לא מחילה, לא סליחה ולא חנינה. ועל חוק ההשתמטות שראש הממשלה הזה ממשיך לקדם אחרי כל מה שקרה לנו, על זה לא תהיה מחילה ולא תהיה חנינה לעולם. זה חטא על פשע. מה שראש הממשלה הגיש אתמול זו לא בקשת חנינה, זה מכתב כופר, מכתב כופר עם איומים: אם לא תבטלו לי את המשפט ואת האישומים הפליליים, אני אלחץ על האקדח שמוצמד לרקה של מערכת המשפט. אם אתם לא תבטלו לי את המשפט, אני אמשיך לזרוע הרס ורעל ולקרוע את מדינת ישראל מבפנים, למצוא כל סדק ולהרחיב אותו. הוא מהלך על כולנו אימים כדי שנבטל לו את המשפט. כמובן שבבקשה לחנינה של ראש הממשלה לא היה שום דבר שקרוב להודאה באשמה, לנטילת אחריות. אבל מה כבר אפשר לצפות מבן אדם שבמשמרת שלו קרה הטבח הנורא ביותר לעם ישראל מאז השואה, ש-2,000 איש נטבחו במשמרת שלו? ולו אין שום קשר לאירוע. הוא בטח לא לוקח אחריות, הוא לא קשור לזה. לקיחת אחריות, הפקת לקחים – איך הוא אומר? מה? מה פתאום. רחוק ממנו. עם ישראל, בואו נתעורר ונשתחרר מהכבלים של האיש המסוכן הזה שלוקח אותנו רק מאסון לאסון. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת חמד עמאר. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש דברים שמזעזעים אדם – כשאתה רואה הודעה שיוצאת מהמשטרה על נער בן 15 בשם נביל אשרף ספיה, שנורה למוות, בעצם נרצח; ועוד בהודעה של המשטרה: "קורבן תמים" שלא קשור לשום דבר. הנער הזה הוא נער מצטיין בבית ספר, מהיישוב כפר יאסיף. הוא למד כל היום למבחן שלו בביולוגיה. ב-20:00 ביקש מאימא שלו לצאת לעשות הליכה ולחזור ולהמשיך ללמוד, ולגשת למוחרת למבחן. יצא וחזר להורים שלו גופה, ילד עם הרבה שאיפות, ולפי אבא שלו, הוא רצה ללמוד רפואה. אז אנחנו במדינה, אדוני היושב-ראש, שבה משפחות הפשע וארגוני הפשע שולטים, והעבריינים יכולים לרצוח ילד וקורבן תמים, ואף אחד לא נעצר. ממשלה שהדבר הזה לא מעניין אותה. אתה יודע, ממשלה נורמלית, ממשלה שדואגת לציבור שלה, הייתה מתכנסת ומקיימת דיון על הנושא, ובודקת מה קורה. אבל שום דבר לא עושה הממשלה הזאת – לא מתכנסת, לא מעניין אותה, ולא חושבת בכלל על כל הנושא הזה. ערבי הורג ערבי – פחות ערבי. 237 נרצחים מתחילת השנה, חלק מהם ילדים מתחת לגיל 18, תמימים. לכן, אני לא אבקש מהממשלה הזאת ולא אדרוש מהממשלה הזאת, כי אין לי שום תקווה מהממשלה הזאת. הגיע הזמן שהממשלה הזאת תתחלף ותחלוף מהעולם הזה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. יעלה ויבוא חבר הכנסת גלעד קריב. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> ממש קריין. אני מחכה לשמוע את השם שלי. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> ככה זה אצלנו בספורט, עאידה, אנחנו לא סתם מזמינים. את מחכה? איפה את? את כאן. תזכי לזה. הבאה בתור שתזכה לזה זו את. 20 דקות לרשותך, אדוני – שלוש דקות. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, כמה סמלי ששר התקשורת לא טורח להתייצב בדיון הזה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> הוא היה שם. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> הוא היה ויצא. כמה סמלי שהטוענת לכתר ראשות הוועדה, חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, לא נמצאת כאן בדיון. כמה ברור הדבר שחבר הכנסת דוד ביטן לא מוכן ליטול חלק בדיון הזה, שכל-כולו חרפה וביזיון למפלגת השלטון. הדיון שאנחנו מקיימים היום וההחלטה של ועדת הכנסת היא ההוכחה שמי שעסוק בלהתפרע על D9 סופו שידרוס את הכול, כולל את חבריו, כולל את הבית שבו אנחנו יושבים. המסע, מסע הנקמה של נתניהו, הנאשם והעבריין שמתחנן לחנינה, המסע שלו ושל שותפיו לדריסת בית המשפט העליון, לדריסת התקשורת החופשית, המסע הזה מוביל אותם לדרוס גם את אחד מבכירי המפלגה שלהם, את חבר הכנסת דוד ביטן, ועל הדרך גם לדרוס את הייעוץ המשפטי של הכנסת, והאמת היא – את הכנסת כולה. החבורה הנפשעת הזו, שאיבדה כל פרמטר ערכי, מצפוני, מוסרי, מדברת שנים על כך שבית המשפט העליון פוגע במעמדה של הכנסת, אבל אין לחבורה הצבועה הזו שום בעיה, שום בעיה להעניק לראש הממשלה ולממשלה כרטיס חופשי, חופשי חודשי, לדרוס את הנורמות שנוהגות בבית הזה, לדרוס את תהליך החקיקה. אקטיביזם שיפוטי? זו הבעיה של הבית הזה? הבעיה של הבית הזה היא שחיתות אקטיביסטית של ממשלה עבריינית. ועכשיו, בדהרת D-9, הם מנסים להעביר בחקיקת בזק חוק של מאות סעיפים, חוק שמן הראוי לדון בו במשך חודשים בפרמטרים הכי מקצועיים. העיקר שראש הממשלה, העבריין, נאשם מספר אחת, כותב לנשיא: אני אפעל לאיחוי הקרע בעם. זו הדרך שלך לפעול לאיחוי הקרע בעם? להמשיך את חוקי ההפיכה המשטרית כאילו לא קרה כאן שום דבר מאז 7 באוקטובר? ממשלה עבריינית, מושחתת, והחוק הזה ייפסל בבג"ץ. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת גלעד קריב. תעלה ותבוא חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הוא הצליח להגיד את כל שלושת השמות - - - הוא הצליח להיאבק. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> צריך להגיד סלימאן, לא סולימאן. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> הצליח להגיד אותם נכון. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אז למה אין פה וי"ו? זה סולימאן? << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> סלימאן. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> סלימאן. אתה רואה? << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> נכון. בלי ה-ו'. "סולימאן" זה לעשות אותו אשכנזי. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זה עידית? עידית זה עידית סולימאן. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתה יודע שפעם התבלבלו בין שתינו. כשהיה חוק החמץ פרסמו בעיתונות הערבית, במדינות ערב, כולל סעודיה: חברת כנסת ערבייה הפילה את הממשלה בגלל החמץ. עידית סילמן, עאידה סלימאן. הם פרסמו את התמונה שלי עם השם שלי. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> באמת ראיתי אותך בכניסה לבתי חולים מפשפשת. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מדהים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> הזמן עובר, רק שתדעי. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, לא, לא. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מה לא? אז יאללה, נו, מהתחלה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> סליחה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> יוראי, אתה מפריע פה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אנחנו אמורים לדון בעניין של הקמת עוד ועדת משנה ועוד ועדה בכנסת הזו, שעברה את כל השיאים בכל ההיסטוריה של הכנסת במספר הוועדות שקיימות בבניין הזה, שדנות בסעיף, בתת-סעיף בחוק, בכל מיני – לכל אחד יצרו כיסא, ולכל אחד יצרו ועדה, כדי שכולם יהיו מרוצים. אבל הבעיה העיקרית היא לא ביצירת הוועדה, אלא בתהליך שמובילה הממשלה הזו, הקואליציה הזו, כאשר כל העולם, כולל מכתב החנינה שמר נתניהו רוצה לתת למדינה – בעצם הוא רוצה לתת לנו חנינה. הוא מדבר על המערכת המשפטית, והוא מדבר על התקשורת, והוא מבטיח שאם יקבל את החנינה הוא יטפל בשני הנושאים האלה. הוא השמיט דבר אחד. הוא לא אמר לנו מי יטפל בשיפור מעמדה של הכנסת, שהתכרסם לאורך כל הקדנציה הזו. הכנסת הפכה לעוד מקום שתוקפים בו את כל הסמכויות שלה, מורידים מכל אפשרות באמת שהכנסת תעבוד ותתפקד כרשות מחוקקת; כי הממשלה הזו מובילה למצב כזה שיהיה שלטון סמכותני במדינה הזו, שיהיה רק בידיים שלה. הכנסת היא מצג שווא – הדברים לא באמת מתקבלים ומחליטים עליהם בתוכה. ואם במקרה מישהו יתעקש כן לקבל את ההחלטות וכן להתנגד לדברים שמביאה הממשלה, ייצרו לו דרך עקיפה. אנחנו כולנו מכירים את הדרכים העקיפות שיצרו בגדה המערבית, ומעבירים את זה עכשיו לכנסת. ביטן לא רוצה להסכים עם כל דבר – יוצרים דרך עקיפה, בונים עוד ועדה שאפשר להביא לה את הדברים ולדון בהם ולקבל את ההחלטות שהם רוצים. המערכת המשפטית לא מוצאת חן בעיניהם וצריך לתקוף אותה – עושים דרך עקיפה. הולכים לנשיא, מבקשים חנינה, ואז מערבים גם את נשיא ארצות הברית כדי שיקבל את ההחלטה גם באופן עקיף. הייעוץ המשפטי בוועדות אומר שזאת הצעת חוק שאי-אפשר לעבור עליה ואסור שתתקיים הצבעה בנוסח הקיים – עושים דרך עקיפה, ובכל זאת מחליטים להביא את זה להצבעה. ממשלת המעקפים עוד תהרוג אותנו באחד מהמעקפים שהיא יוצרת. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת יבגני סובה. בבקשה, אדוני. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אנחנו דנים היום בפרוצדורה, כמו שהיה אומר איתן כבל. הפרוצדורה הזאת לא רלוונטית. החוק הזה לא יעבור. וגם אם החוק הזה יעבור, אנחנו נבטל את החוק הזה בכנסת הבאה כשנחזור לממשלה, כמו שנבטל את רוב החוקים הבזויים שעברו כאן בבית הזה שקשורים לדת ומדינה, שקשורים לנושאים של יחסים בין הרבנות הראשית לציבור, חוקים של מהפכה משפטית. כל החוקים שהממשלה המטורללת הזאת מנסה להעביר בכוח, ובכך מפלגת את העם – אנחנו נבטל אותם מייד כשנשוב לממשלה, משום שזאת הדרך לפיוס. אין דרך אחרת להתפייס. אם אתם, הממשלה המטורללת, לא מסוגלים להעביר את חוק הגיוס שלוש שנים, ובמיוחד אחרי מלחמה, אתם לא מסוגלים לעשות שום דבר טוב לאזרח. אתם רק מתעסקים במשהו שנראה לכם שקצת יסיט את תשומת הלב. אם בחוק הגיוס אתם לא מצליחים, אז בא הסיפור של החנינה. לא מצליחים להקים ועדת חקירה ממלכתית – כי אתם לא רוצים להקים ועדת חקירה ממלכתית – אז מדברים על חוק התקשורת. אני רוצה להגיד דבר אחד על החוק עצמו. אני חייב להגיד שאני קראתי במסגרת דיוני ועדת הכלכלה – שזאת הוועדה שצריכה לטפל בחוק הזה, ואני יושב בוועדה הזאת – קראתי, לא את הכול, אבל קראתי את רוב הדברים. אני אומר לכם שהחוק הזה הוא מסוכן. הוא מסוכן, קודם כול, לתקשורת הישראלית משום שהדבר האחרון שאנחנו צריכים הוא פיקוח ממשלתי על התקשורת. אולי גיוון, המילה שאתם מנסים לקדם, זה דבר טוב, אני גם בעד גיוון, כי יותר ערוצים יספרו את האמת, יותר ערוצים יספרו עד כמה אתם ממשלה כושלת, יותר ערוצים יספרו על זה שאתם לא מסוגלים לעשות שום דבר טוב לאזרח ורק מתעסקים בדברים הלא חשובים לאזרח. אבל לכם זה חשוב, כן, כי אתם מתעסקים בהישרדות הפוליטית. והדבר הכי אחרון, אני מאוד מקווה שהגיוון שאתם כל כך רוצים להשיג בתקשורת יחשוף את הממשלה האנטי-ציונית שלכם. על איזה קולות אתם רוצים להעביר את חוק הגיוס? על הקולות של האנטי-ציוניים, גם בתוך הממשלה וגם מחוצה לה. אתם מדברים עם הגורמים האנטי-ציוניים באופוזיציה ובודקים את האפשרות להעביר על קולם את חוק הגיוס. תגידו לי, אנשי הקואליציה, זה לא בושה? אין בושה יותר גדולה מזה להעביר את חוק הגיוס, שהוא החוק הכי חשוב היום ללוחמינו, לחיילי צה"ל, למילואים. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> מסכים איתך. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן, אין דבר כזה. הינה, בבקשה, השר אליהו מסכים איתי שזו בושה וחרפה לפנות לגורמים האנטי-ציוניים בתוך הממשלה וגם מחוץ לממשלה ולנסות לקדם את חוק הגיוס. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> לפנות לגורמים האנטי-ציוניים זאת בושה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז הינה, אם שר המורשת מסכים איתי, אז אולי זה לפחות יישאר במורשת, שלפחות אתה לא תיתן לבושה הזאת לעבור כאן בכנסת. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> זה כבר סקופ. תודה רבה לחבר הכנסת יבגני סובה. איימן עודה נמצא פה? לא. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. לאחר מכן יוראי, ואחר כך עדי עזוז – היא לא נמצאת פה. שרון ניר. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום בוועדת חוץ וביטחון היינו עדים לניסיון המביש של חבר הכנסת ביסמוט, יושב-ראש ועדת השתמטות, למכור לנו את חוק האי-גיוס לצה"ל. זה ממש נארז בצורה של מוצר, עם פשקוויל מסודר, ממש עם עלון שמתאר איך לא מגייסים חרדים לצה"ל. כל בר דעת מבין שמתווה אטיאס נועד אך ורק לגייס את ש"ס ויהדות התורה לקואליציה, אבל הוא לא יגייס אפילו לא לוחם אחד לצבא. מדובר בבלוף השתמטות על מלא, שמתעלם לחלוטין מפערי כוח האדם בצה"ל ומהתצהיר שנתן ראש אכ"א בוועדת חוץ וביטחון שחסרים היום, היום, בצה"ל, 12,000 איש. המשבר הגדול ביותר שיש לצה"ל היום הוא בעיית כוח האדם. זאת לא הערכה – זו מציאות, זה מספרים מוחלטים. אנחנו נמצאים במצב שבו 600 קצינים רוצים להפסיק את שירות הקבע והמוטיבציה לשירות ירודה. יתרה מכך, כולנו שומעים – רק מי שהאוזניים שלו ערלות לא שומע – את זה שמשרתי המילואים ומשפחותיהם זועקים זעקת שבר. יש פה ממשלה מנותקת שלא מבינה, לא קשובה, ורק אתמול מאשרת עוד 230,000 צווים, כאילו, אתם יודעים, מדובר באיזה דבר של מה בכך. עד מתי הממשלה הזאת תשחק את הציבור המשרת? כמה אפשר למשוך את החבל מבלי שייקרע? ברור לחלוטין שהמהלך המשלים לחוק ההשתמטות הוא הארכת השירות הסדיר ל-36 חודשים, וקביעה קטגורית, אדוני היושב-ראש, שאלה שמשרתים ישרתו יותר, ואלה שמשתמטים ישתמטו יותר. במקום להתמודד עם משבר כוח אדם, קורה ההפך הגמור – הממשלה הזאת מפלגת ומשסעת את העם, ופוגעת בערכים המשותפים ביותר שעליהם גדלנו. הם פוגעים באחדות העם. צר לי שבמדינת ישראל – ותקשיב לי, אדוני השר – יש קואליציה אנטי-ציונית שמובילה חוק שפוגע גם בערבות ההדדית, אבל גם בביטחון המדינה. אני קוראת מכאן לכל חברי הקואליציה: כל מי שמחשיב את עצמו ציוני חייב להתנגד לבלוף הגיוס, אדוני השר, באופן אקטיבי, לא בתצהירים ולא מהפה לחוץ – בפועל. הדבר היחיד שהחוק הזה יעשה – הוא יחסיר 600 מיליון שקלים לתקציבי הישיבות. לא נראה בקצה לא לוחמים, לא תומכי לחימה, לא שוויון בנטל ולא בשורה לחיילי המילואים ולמשפחותיהם. התוצאה של החוק הזה היא הרת אסון, לא פחות. בלוף הגיוס שלא סופר את לוחמי המילואים, וצריך לומר לכולם: דמם של לוחמי המילואים אינו סמוק פחות מדמו של אף מגזר אחר. צריך לגייס את כולם. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת שרון ניר. יעלה ויבוא חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-הראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, שמעתם מה מירי רגב אמרה היום? שמעת? אם קשה לכם בפקקים, סעו בתחבורה ציבורית. סעו בתחבורה ציבורית. אני תוהה אם הגברת רגב נוסעת בתחבורה ציבורית. אני מעריך שהתשובה היא לא, כי אם היא הייתה נוסעת בתחבורה ציבורית, היא הייתה יודעת שהמחיר בממשלת השינוי היה 5.5 שקלים לכרטיס, עלה ל-8 שקלים לכרטיס, והחל מהחודש הבא יעלה ל-9 שקלים לכרטיס. אני שם את זה בצד שהממשלה הזאת מצד אחד אומרת לאנשים "סעו בתחבורה ציבורית", ומן העבר השני מייקרת את הנסיעות של התחבורה הציבורית. זה מילא. אבל היא מייקרת את המחיר של השירות ומשאירה את השירות בינוני להחריד. התחבורה הציבורית בישראל מקולקלת, יש פחות מדי קווים, פחות מדי אוטובוסים, יש ביטולים ועיכובים וצפיפות בלתי נסבלת. השבוע חוויתי את זה לא על בשרי, אלא על בשרו של בן זוגי שעובד ברחובות. הוא לקח רכבת, והיה אמור להגיע ב-9:00 לעבודה. את יודעת מתי הוא הגיע, עאידה, בתחבורה הציבורית של מירי רגב? << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> 11:00? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> ב-13:00. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. הוא נסע לאשדוד, ואז חזר בחזרה, וניסה לתמרן בקורקינט בין לבין. אבל מירי רגב אומרת: אם אין עוגות, קחו תחבורה ציבורית. מה השלב הבא? אם אין תחבורה ציבורית, לכו ברגל? ככה נראה הניתוק של הממשלה הזאת, שהשרים שלה לא חיים בקרבנו. זה מזכיר לי שהשר ברקת, אני לא יודע אם אתה זוכר, אמר כאן ביום בן-גוריון: אנחנו משקיעים בנגב, בנינו בתי חולים בנגב. שאלתי את השר ברקת: תן לי את הכתובות של בתי החולים, מה לשים בווייז? ניר ברקת משוכנע שבמציאות שלנו יש בתי חולים בנגב. אבל המציאות היא שסורוקה, בית החולים היחיד שמשרת מעל למיליון תושבים בנגב, לא שוקם כבר חצי שנה מאז שפגע בו טיל. בדומה לניר ברקת שמבלה, אני חושב, את רוב זמנו בחו"ל, כך השרה רגב שמבלה את רוב זמנה בחו"ל משוכנעת שמה הבעיה? אם יש פקקים, סעו בתחבורה הציבורית. היא רק לא קולטת שהתחבורה הציבורית שלנו מקולקלת. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> היא לא אמרה באיזו מדינה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז זהו, היא לא אמרה באיזו מדינה. << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> בדובאי, בדובאי. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> כנראה שכשאתה נמצא בשחקים, אתה לא רואה פקקים, אתה לא רואה את המצוקה של הנהגים שחוטפים מכות במשמרת שלה. היא לא רואה את כל הבעיות שהופכות את התחבורה הציבורית לפשוט לא סבירה במדינת ישראל. זאת המציאות שלנו – שרים שבמקום לפתור את הפקקים, פקוקים בעצמם. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יוראי להב הרצנו. תעלה ותבוא חברת הכנסת עדי עזוז. זה הזמן להזמין את כולם ליום רביעי ב-9:00, בוועדת הכלכלה, לדיון שיזמתי עם חבריי בנושא המחיר של התחבורה הציבורית, להביע את מחאתכם. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מה זה עוזר לנו? לא אכפת להם מהכנסת, אפרופו הדיון. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אנחנו נצליח, נצליח. בבקשה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום בוועדת הכנסת, בדיון על ההצעה להקים ועדה מיוחדת לחוק התקשורת, חזינו בשלב חדש של תיאטרון האבסורד. הממשלה הזאת מלינה חדשות לבקרים שבית המשפט דורס את הממשלה ברגל גסה, ומה עושה הממשלה? בדיוק אותו דבר, דורסת ברגל גסה את הכנסת. תפקידה של הכנסת הוא לבקר את עבודת הממשלה. זה חלק אינהרנטי מניהול תקין, מהפרדת רשויות ומחיזוק אמון הציבור במוסדות השלטון. 77 שנים הבית הזה התנהל ככה, ולא בכדי. מכירת החיסול שאתם מובילים לכנסת – ואני חייבת להגיד, אתם מוכרים אותה בזול, ממש ממש בזול – היא הרת אסון לכלל אזרחי ישראל, ובפרט לאוכלוסיות מוחלשות שהכי זקוקות לבקרה ופיקוח של עבודת הכנסת. אבל בממשלה הזאת, לבקר – מה פתאום? אני ערכתי החודש עשרה ביקורים בהוסטלים, בדירות חירום ובעוד מסגרות רווחה לנוער בסיכון, לקטינות במעגל הזנות ולאנשים עם צרכים מיוחדים. הביקורים הללו נולדו מפניות ללשכתי, גם מהחברה האזרחית וגם מהאנשים עצמם שמקבלים את השירותים. אתם יודעים מה גיליתי בביקורים האלה? למשל, גיליתי ש-70 קטינות חרדיות ישנות ברחוב, בקור ירושלמי, ותוך חשיפה למצבי סיכון קשים וקיצוניים. הרי משרד הרווחה כבר ידע שיש לו 70 נערות חרדיות ברחוב. הוא גם יודע שהוא פתח הוסטל לפני שלושה חודשים שאוכלס תוך 60 שניות עם 14 קטינות חרדיות. הוא גם יודע שלאותן 14 קטינות חרדיות אין פסיכיאטרית כל אותו הזמן, והן ממתינות לתור שיש להן רק לחודש ינואר. ובזמן הזה, כל ערב, אדוני היושב-ראש, כל ערב, יש ניסיונות אובדניים בבית הזה, וזה מטריד, וזה מטריד אותי מה עוד לא גילינו. אבל מה שמטריד את משרד הרווחה זה הבקרה. אני לא יודעת ממה הם חוששים, אבל כנראה שחשש יש, כי אתמול הם פרסמו נוהל להצר את צעדי חברי הכנסת בביקורים במסגרות חוץ-ביתיות. הנשמע דבר כזה? כשהממשלה אומרת בריש גלי: אני מצפצפת על בקרת הכנסת, זו בושה וחרפה שלא נראתה כדוגמתה; ניסיון למחיקת הפרדת רשויות באופן בוטה וגס שהוא תעודת עניות למשרד הרווחה שמוציא נוהל כזה תחת ידו. אני מודיעה מכאן: אמשיך לעשות את העבודה שלי ואמשיך לבקר ולסייר בכל רחבי הארץ, ואם יש לממשלה חשש מהביקורים האלה שתעשה בדק בית אצלה. בקרוב מאוד תלכו הביתה, ממשלת ישראל, אבל במקרה שלכם, עם חתיכת אות קלון. אנחנו נחזור ואנחנו נתקן. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת עזוז. גם בחינוך עשו את זה, דרך אגב. את לא יכולה היום, כחברת כנסת, להגיע לבית ספר. את צריכה אישור של השר, לא של המנכ"ל. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה בניגוד לחוק, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חברת הכנסת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת. יעלה ויבוא חבר הכנסת אביגדור ליברמן. << דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, הצבא מגדיר את המשבר בכוח האדם החמור ביותר מאז שנות השמונים. חסרים כרגע כ-12,000 חיילים, חסרים 1,600 קצינים. הצבא מדבר על כך ש-30% מהמילואימניקים כנראה לא הולכים להתייצב. דווקא באווירה כזאת, לנסות ולהוביל חוק השתמטות – זה טירוף הדעת. היום, בדרך לכנסת, התקשר אליי אחד מחיילי המילואים וסיפר לי שהוא התחתן לא מזמן, קיבל זימון לעוד מילואים – אחרי שעשה מאות ימי מילואים בזמן המלחמה – וביקש לדחות, אמר שהוא לא פנוי כרגע נפשית ומבקש שלא להתייצב. התשובה של הצבא הייתה: אם אתה לא מתייצב אתה הולך למעצר, ואנחנו נשלח אותך לכלא 10. זו ההתייחסות לאנשים שעשו מאות ימי מילואים, ומצד שני – פטור גורף לאנשים צעירים, בריאים, שלא מוכנים לתרום לחברה שום דבר. הגישה הזאת זו בגידה בחיילי צה"ל, זו פגיעה בביטחון, וזו מכה קשה לסולידריות החברתית. אדוני היושב-ראש, ברור שהממשלה הזאת מוכנה להקריב את ביטחונם של אזרחי ישראל בתמורה לכיסא. זה כל מה שמנחה אותם – שרידות הקואליציה מעל ביטחונם של אזרחי ישראל. האם אפשר להמשיך? האם אנחנו מסוגלים באווירה הזאת להמשיך ולהתמודד בכל החזיתות הפתוחות? אני חושב שהממשלה הזאת כבר באמת הביאה את הציניות לשיא ולכן אין לה זכות קיום. תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ליברמן. תעלה ותבוא חברת הכנסת פנינה תמנו. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת אביגדור ליברמן – שר הביטחון, שר האוצר לשעבר ועוד מיני תפקידים, מי שיושב בראש ישראל ביתנו – דיברת על חוק הגיוס ועל חוסר הפרופורציה, על האפליה המשוועת בין דם לדם, אבל לא רק בין דם לדם, בצורה שבסופו של דבר מתרגמים גם בצה"ל את הרוח של הממשלה הזאת, שמצד אחד נותנת רוח להשתמטות, ורוח להפקרות, ורוח לאנשים שגם רצחו וגם ירשו בזה שלא רק שהם לא מתגייסים, גם מקבלים הטבות וגם פוגעים פיזית בנבחרי ציבור, שאגב, עם כל זה שליבי ליבי איתם, עם אותם נבחרי ציבור שהותקפו, בסופו של דבר אנחנו מבינים שאת אשר יגרו בא להם. לצד זה, אני באמת אומרת, פתחנו את הבוקר הזה עם דיונים בוועדת הכנסת על חוק פגיעה בתקשורת ובחופש הביטוי. ברור לנו שבמקום שפוגעים בתקשורת, פוגעים בסופו של דבר בחופש הביטוי של האזרחים. ואני שואלת את עצמי: איך ייתכן שבסוף, אחרי שנתיים של מלחמה, ודם, וטבח, ופגיעה, ורצח, ושכול, וילדים שנחטפים ונגררים, ונשים שנאנסות, וחיילים שמתים, ונלחמים בחירוף נפש, בסוף אנחנו עומדים בבית הזה, ובמה עסקינן? במה הממשלה הזאת עוסקת? במה הם עוסקים? לא בשיקום, לא בריפוי, לא בעזרה לאלמנות, ליתומים, לפגועי הנפש, להלומי הקרב, לא בחרמות בין ילדים, לא ברפורמה ביוקר המחיה, לא ברפורמה בחינוך. מה עם רווחה? לאן הולכים התקציבים? לאן הולך כל הקשב של הממשלה הזאת וחברי הקואליציה, שמזמן הם הפכו להיות לבובות? ומתי המעט שמצליחים לגלות אומץ לב, גם הם חוטפים את זה בדמות דמוניזציה והם פתאום הופכים להיות שמאלנים, עורפים להם את הראשים, מזיזים אותם מתפקידים. באיזה ימים, באיזה ליקוי מאורות אנו חיים? במה אתם עוסקים? במה אתם עוסקים? ריבונו של עולם, כל כך הרבה כאב, כל כך הרבה מצוקה. צאו, צאו מאזור הנוחות שלכם. הרי הפוליטיקה – אם זו הקריירה שלכם ולא השליחות, ולא המנהיגות ולא הסיוע לעם ישראל, הרי אתם לוקחים אותנו לאבדון. והעיקר חנינה. והעיקר בקשת חנינה. באיזה ימים אנחנו נמצאים? אני אמרתי הבוקר: לא רק ההיסטוריה תשפוט אתכם, גם ההווה חייב לשפוט אותם. גם כל עם ישראל בימים אלה צריך לדעת, כל האזרחים והאזרחיות, עם מה אתם מתעסקים ואיזה סדר-יום יש בבית הזה. חוץ מהישרדות פוליטית, אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת מציעה קרע ושסע ותו לא. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת פנינה תמנו. יעלה ויבוא חבר הכנסת ירון לוי. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפעמים יש החלטות שאי-אפשר להבין אותן. היום השתתפתי בדיון שיזמה חברת הכנסת קארין אלהרר בנושא קיצוץ במרכזי חוסן, 50% קיצוץ. יש לנו אלפי נפגעי פוסט-טראומה שעדיין מנסים לעמוד על הרגליים, לאחות את השברים בנפש העדינה שלהם, והמדינה מודיעה ביום אחד, בלי הודעה מוקדמת: אין כסף. כאילו שהכול הסתדר. זה לא בגלל שהם סיימו תהליך, עברו טיפול ומצבם השתפר, זה לא בגלל שמצאו להם חלופה בשירות הציבורי, בקופות החולים – זה בגלל שהחליטו לקצץ 50% מהתקציב כי אין כסף. במרכזים האלה עדיין מטופלים אלפי ישראלים, משפחות שכולות, שורדי המסיבות, מפונים מהדרום והצפון, אנשים שחוו זוועות, כאב וצער, שמנסים לעמוד על הרגליים, ובחרו לטפל בעצמם. אלפים מהם נמצאים כרגע בטיפול שב-1 בחודש, ב-1 בינואר 2026, הולך להסתיים כי אין למדינה כסף לטיפול נפשי. זה הדבר האחרון שצריך לעצור אותו. זה דבר שצריך לתקצב אותו. אנחנו יודעים שכל מי שנמצא בטיפול נפשי – אסור לעצור את התהליך. ואנחנו יושבים בוועדה ואף אחד לא מבין איך הגענו למצב כזה שבמקום שנשמע על גידול תקציב אנחנו שומעים על פגיעה בתקציב. וזה צריך להדאיג את כולנו, כי בסופו של דבר אלפי אנשים הולכים לאבד את רשת הביטחון שלהם, את החמצן שלהם. ואני שואל, אדוני היושב-ראש, איך לזה אין כסף למדינת ישראל, לטפל באנשים שהחליטו לטפל בעצמם? לג'ובים, למשרדי ממשלה מיותרים – יש כסף; לבריאות הנפש, למרכזי החוסן – אין כסף. מה שקורה כאן הוא תוצאה ישירה של סדר עדיפויות מעוות שפוגע בכל מי שנפגע ורוצה לטפל בעצמו. ואני קורא לשר האוצר, לסמוטריץ': 160 מיליון שקל עוד היום צריך לאשר למרכזי החוסן, ולהסיר את חוסר הוודאות מהמטפלים ומהמטופלים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת לוי, ישר כוח על הטיפול בנושא הזה, כל כך חשוב. חבר הכנסת סמיר בן סעיד, בבקשה. << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אתחיל את דבריי ונאומי בפתגמים בערבית, ואני אתרגם מייד. הראשון, (אומר בערבית ומתרגם). מה זה אומר? כמי שמחפש מקלט מפני החול הלוהט באש. והשני, (אומר בערבית ומתרגם), הרואה את האדם, רואה את המאוכזבים. למה אני אומר את זה? קודם כול, זה מצב האופוזיציה השבירה היום – סליחה, חלק גדול ממנה בכנסת היום, חוץ ממפלגת העבודה וכמה חברים שיש לי, שאני מוריד בפניהם את הכובע. בפחדנות הזאת רוצים להפיל את נתניהו? אני מפחד שתיפלו לפניו. נתניהו חזק, כי אנחנו, כי אתם חלשים. למה? אתם בורחים בזמן ההצבעה על חוקים אנושיים כמו הדרישה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית למאבק בפשיעה ואלימות בחברה הערבית – זה היה בשבוע שעבר. איך תוכלו להקים ממשלה עתידית, אני לא יודע. לממשלה אני אומר, אנחנו לא אזרחי המדינה? עד מתי ההרס בנגב? עד מתי ההסתה בנגב? עד מתי הגזענות בנגב? אנחנו בנגב חזקים, אנחנו נגיב בקלפי. לא תחזור, יא איתמר בן גביר, מולך כל החבר'ה של בן סעיד סמיר. אנחנו נגיב בוודאות. (אומר דברים בערבית, להלן תרגומם:) << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> סלאמאת, סלאמאת. נגמר הזמן, רד, תודה. << דובר_המשך >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> סלאמאת, סלאמאת. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> טלי, אני רוצה לתרגם לך. מה שאמר דוקטור - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אין צורך. שמעתי - - - << דובר_המשך >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תרגמתי הכול. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> הוא דיבר על הקרמבו, על המחיר של הקרמבו, שעלה בצורה דרמטית. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - הדגל מאחוריך. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בסדר - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> חוק הלאום אומר: העברית היא שפת המדינה. << דובר_המשך >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני סיימתי. תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת בן סעיד. << דובר_המשך >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תודה לך, דוד. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני מזמין – יעלה ויבוא חבר הכנסת משה טור פז, המכונה קינלי. "יעלה ויבוא" זה מיתוג. כל דבר בחיים זה מיתוג, מר מרדכי ביטון, כשאתה תהיה פה סגן יושב-ראש, ממחר, אתה גם כן צריך למתג את עצמך משהו. משהו במרוקאית, אז'י, אז'י. איך אומרים "יעלה ויבוא" במרוקאית? << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - פעם דיברתי במרוקאית ואמרו לי שאסור לי, אבל לא הבינו שמרוקאית זה ערבית. לא הבינו את האפשרות הזו. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> זה סגנון של ערבית, זה סלנג. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> זה אפשר. זה מותר. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> כשדיברת במרוקאית, טלי צעקה עליך? לא צעקה עליך? << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> לא. היא - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא רקד איתי ריקוד במרוקאית. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> ריקודי עם במרוקאית. תודה רבה. חבר הכנסת קינלי, בבקשה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> טוב. הצבא לא מתאים לכולם, מכיר את זה, אדוני היושב-ראש? קלישאה שחוקה שאנחנו שומעים כבר עשורים במסגרת התירוצים למה לא להתגייס לצה"ל. אז אני אגיד לך משהו, אדוני היושב-ראש. ביקרתי בחשמונאים, החטיבה החרדית הראשונה מאז ימי בר-כוכבא, ואני אגיד לך משהו, הלוואי על כולנו. שמונה כיורים, ארבעה משגיחים, שני בתי כנסת, בית מדרש אחד – תנאים חלומיים לחייל החרדי. ואתה יודע מה? השבת פרשת וישלח, אנחנו נקרא על יעקב אבינו. יעקב אבינו היה יכול רק לחלום על התנאים שיש בבסיס חשמונאים. מה אומר יעקב אבינו כשהוא עומד לחזור לארץ ישראל? הוא אומר בתחילת הפרשה לעשו, "עם לבן גרתי" – משלימים חז"ל, רשי מביא את זה: "עם לבן - - - גרתי" – את שומעת, טלי? "ותרי"ג מצוות שמרתי". מה זה ותרי"ג מצוות? גרתי, בחילוף אותיות זה תרי"ג. כלומר, כשיעקב אבינו אומר "עם לבן גרתי" –אני שמרתי על אמונתי, שמרתי על דרכי. עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי. כלומר, יעקב אבינו גר עם גדול עובדי האלילים בהיסטוריה, לבן הארמי, אבל הוא עדיין שמר על תרי"ג מצוות. אז עדיין הצבא לא מתאים לחרדים. יעקב אבינו חי בבית עובדי עבודה זרה 20 שנה ושמר מצוות. אם יעקב אבינו יכול להתמודד בתנאים האלה, אני חושב שזו דוגמה לנו לדורות, ולכן הטיעון השחוק של "הצבא לא מתאים לנו" – כשהצבא באמת באמת עושה הכול כדי להתאים: חשמונאים, חטיבות למהדרין, כל המאמצים האפשריים – בעיניי זה טיעון עלוב. אבל אני רוצה לומר לך עוד שיעור גדול מיעקב אבינו, שיעור של אחריות. כשיעקב מתכונן למפגש עם עשו, אומרים חז"ל שיעקב התכונן בשלוש דרכים: דורון, תפילה ומלחמה. מה זאת אומרת? הוא הולך להיפגש עם האח שלו, אבל הוא יודע שאח שלו לא תמים, הוא מגיע עם גדוד של 400 לוחמים. אז הוא מכין דורון, שבשפה שלנו זה דיפלומטיה, משא ומתן, מדיניות כדי לא להגיע לעימות; הוא מתפלל, חיזוק רוחני, עמוד שדרה ערכי; ומלחמה, כי הוא גם מתכונן למלחמה. יש רגעים שאין ברירה, יש רגעים שהתפילות לא מספיקות. וזה בדיוק הסיפור שלנו: מדינה לא בונים רק עם תפילות, ביטחון לא שומרים רק עם כוונות טובות, וחברה לא יכולה לשאת על גבה חצי מהעם כשהחצי השני אומר "לא מתאים לי". אז יעקב אבינו, שבא אחרי בית עבודה זרה, עשה דורון, עשה תפילה, עשה מלחמה; גם אנחנו לא יכולים יותר לשמוע את השטויות האלה, לא יכולים יותר לראות חוק שאין בינו לבין שוויון בנטל דבר. הגיע הזמן, הגיע הזמן להסתכל לאמת בעיניים, ללמוד מיעקב אבינו. תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה, אדוני. יעלה ויבוא חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, ממחר סגן יו"ר הכנסת, חביבי. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> בשעה טובה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני רק אומר לך שיש לך שלוש דקות, כי ממחר אתה תהיה אחראי על הטיימר. מר ביטון לעולם לא מסיים בשלוש דקות, אז אני אומר לו מראש, מכין אותו מראש. שלוש דקות,Three minutes. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> קודם כול, זאת הזדמנות בשבילי, היושב-ראש, להשתתף בצערה של העיר נתניה על אובדן ראש העיר, ולאחל לה הנהגה עתידית טובה. כל אחד שיצטרך לקבל החלטות. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> גם יש צער על 4:2 אתמול. להבדיל, אתמול נתניה הפסידה 4:2 לבית"ר ירושלים. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תשמע, אנחנו על דברים שמחים מדברים, על הנהגה. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> לא, בסדר. גם אני מדבר - - - << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז לא, אני יודע שסימון – נתניה היא אהובת ליבו של סימון. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> נתניה בדמי ובנשמתי, כמו שאומרים. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> נכון. אתה נתנייתי כמו שאני ירוחמי. פעם שמעון אדף, המשורר, אמר - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אתה יודע, אתמול – אני אמשיך לך את הזמן – אתמול קיבלתי טלפון, קינלי, מרגש. התקשר אליי מוטל'ה שפיגלר. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> וואו. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> נתניה ועוד 15. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> נתניה ועוד 15. מוטל'ה שפיגלר התקשר אליי ואמר לי: סימון, אני אעשה הכול כדי – שלוש נקודות. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מה זה הביטוי "נתניה ועוד 15"? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> כשמוטל'ה שפיגלר היה מאמן מכבי נתניה, אז הם היו הרבה הרבה הרבה לפני כולם. זכו באליפות ובגביע. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> עודד מכנס ואחיו. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בתקופה של עודד מכנס. אז מוטל'ה אמר שיש נתניה ועוד 15. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אתה יודע, אני רוצה להגיד לך - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה עם - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> הפסידה 4:2. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני מבקש לא להתערב מהיציע. זה לא היציע של האצטדיון. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> יש לך את זה ביותר עקיצה? << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא. אבל – אני רציתי להגיד לסימון שהוא נתנייתי ואני ירוחמי. ויש אדם בשם שמעון אדף, תושב שדרות. הוא משורר, סופר, הוגה דעות, כותב מסות. והוא כתב שיר על שדרות, והשיר הזה ככה אומר: לקח לי זמן להתאהב בחור הזה באמצע שום מקום – ואז הוא מפרט כמה דמויות ותיאורים, ואז הוא מסיים ככה – רק מקומות שלא זכו לאהבה זוכים לאהבה מוחלטת. אני חושב שבנתניה יש אתגרים והיו אתגרים, וגם בירוחם. אבל אלה שגדלו בהם אוהבים אותם אהבה מוחלטת. אי-אפשר להסביר את האהבה שלנו למקומות שלנו, למרות - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני מאוד אוהב את ירוחם. יש לה בעיה אחת. אין לה ים. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> נכון. אבל יש לנו אגם רציני. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> כן. זה לא ים. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> יש לנו אגם. אז אני רציתי לתת לכם טיזר. רק תדע לך שהבאתי חוק מאוד יפה לוועדת השרים. הבנקים מוחקים חובות לטייקונים, ותספורות – נדיבים, כמה מיליארדים. אפשר להתווכח על התופעה הזאת, יש ביקורת באיזו קלות מוחקים חוב. אבל למה בנקים לא ימחקו חוב לעסק קטן ובינוני שקרס, באותה נדיבות? הצעתי בחוק: אל תגדילו את ההוצאה. נניח שמחקתם 2 מיליארד, תמחקו גם בשנה הבאה 2 מיליארד – מיליארד לטייקונים ולגדולים, ומיליארד לעסקים קטנים ובינוניים. עסקים קטנים ובינוניים מחזיקים 80% מהכלכלה הישראלית, ואין להם מענקים של הקמת מפעל, ואין להם רווחים כלואים, ואין להם הטבות מס מיוחדות לעסקים גלובליים. אין להם גב. לעסקים הקטנים והבינוניים בישראל באמת אין גב. לטייקון ולמיליארדר יש כוח. יש כוח. אתה רואה את היבואנים המיליונרים וכו'. אתה יודע מה עשו עם החוק הזה? התנגדות. מחקו אותו. אז אתה יודע, המסע הזה לתיקון החברה הישראלית ולעשות טוב למי שמגיע זה מסע שייקח לנו שנים. אני מקווה שלפני שהכנסת הזאת תיעלם אני אביא את חוק הגנת נכי צה"ל – שכר טרחה, ואת חוק המכר בדיור הציבורי, שלפחות – עשינו פה משהו במושב הזה. תודה לך, היושב-ראש. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> יישר כוח. חבר הכנסת ניסים ואטורי – לא נמצא. חבר הכנסת מיקי לוי, יעלה ויבוא חבר הכנסת מיקי לוי. ברוך הבא, ששי גואטה. << קריאה >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << קריאה >> מיסטר צ'יקן. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> המכונה מיסטר צ'יקן. זה הכינוי שלו עכשיו. הוא עכשיו בכנסת מיסטר צ'יקן. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> זה ענף ההטלה. אבל הוא שומר גם על הפטם או רק על ההטלה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה עם החלב? << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> האמת, אני בהלם, אדוני היושב בראש. אני לא יודע מאיפה להתחיל. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> כל כך הרבה? << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> המדינה מייצרת חדשות, כל דקה וחצי משהו, אלוהים ישמור. אבל אני לא יכול שלא להתייחס למכתבו של ראש הממשלה. איך הוא כותב? "בשנים האחרונות התגברו המתחים". אדוני ראש הממשלה, אתה לא מודע לשום דבר. לא להליך המשפטי – הוא לא הגורם להתנצחות ולמחלוקות בעם, אלא אתה באופן ישיר. העם כמעט לא מתייחס למשפט שלך. אתה, אדוני ראש הממשלה, ריסקת את החברה הישראלית. אתה, להזכיר לך, רכנת אל אוזנו של הרב כדורי, זכר צדיק לברכה, ולחשת: הם שכחו מה זה להיות יהודים; אתה אמרת: הערבים נוהרים לקלפיות; שמאלנים בוגדים. מדי שבוע עומדים כאן השר אמסלם, השר קרעי, גלית דיסטל ואחרים, ומכונת הרעל שלא מפסיקה לקלל חצי עם, מכונת רעל משמידה ערך, משמידה את ערך החברה הישראלית. אתה באמת חושב שנאמין לך, אדוני? אני לא מבין. במכתבך כתבת: "אני מחויב לעשות כל שביכולתי לאיחוי הקרעים, להשגת אחדות בעם ולהשבת האמון במערכות המדינה". הצחקת אותי. אתה? אתה, שמוביל את ריסוק החברה הישראלית ואת הקרע בעם; אתה, שבמשך הרבה שנים, אבל בפרט בארבע השנים האחרונות, לא אמרת "עצור" לשר המשפטים שלך, שהביא לקרע בעם עם המהפכה המשפטית – היה אפשר לעשות את זה אחרת; אתה, שעודדת בעצם שתיקתך; אתה, שלא לקחת אחריות לאחר האסון הנורא של 7 באוקטובר; אתה, שמתחמק מהקמת ועדת חקירה ממלכתית. אתה באמת חושב שנאמין לך? איך אמר שר האוצר בממשלתך? שקרן בן – וכאן אני עוצר, מפאת כבודו של אביך, זכרו לברכה. אנחנו לא מאמינים לך. אני מבין שרגליך רועדות מהחשש כי תורשע, לפחות בתיק 1000. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לי ויכוח איתך. לא מעניין אותי מה הנשיא יחליט, באמת לא מעניין אותי. אתה והממשלה העבריינית תלכו הביתה בבחירות הקרובות. אנחנו נתקן את הכול, לא תהיה לנו ברירה אחרת. הנזקים הם נזקים אדירים. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. יעלה ויבוא חבר הכנסת אבי מעוז. בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשבוע שעבר נחשפה בכלי התקשורת ברחבי העולם הקלטה של שיחה בין שליחו של הנשיא טראמפ סטיב ויטקוף לבין יועצו הבכיר של פוטין. ואני רוצה להתחיל דווקא בהבעת מילות הערכה, כמובן גם לנשיא טראמפ על ידידותו הגדולה וגם לשליחו המיוחד סטיב ויטקוף. אחרי שאמרתי את ההערכה, אני רוצה להמשיך. בהקלטה ויטקוף מייעץ ליועץ הרוסי מה הגישה ומהם הטיעונים שאיתם מומלץ לפוטין להגיע לשיחה עם טראמפ במסגרת המשא ומתן בין רוסיה לאוקראינה. באמריקה קמה סערה. הנשיא טראמפ הגיב על חשיפת ההקלטות ואמר שהוא לא שמע את האודיו, אבל מבחינתו מדובר בהתנהלות רגילה של איש עסקים שמנסה לסגור עסקה על ידי מסרים סותרים לשני הצדדים. העיתונאי רון בן ישי פרסם לפני שבוע טור שלפיו במערכת הביטחון מעריכים שההסכמה של חמאס לשחרור כל החטופים החיים נבעה מהתחייבות אמריקאית לכך שמנהיגי חמאס יוכלו להישאר ברצועה, ופירוקו מנשק יתבצע בהסכמה ולא בכפייה. אדוני ראש הממשלה, האם אתה יודע אילו הבטחות קיבל חמאס מהמתווכות בשם ויטקוף והנשיא טראמפ? האם אתה יודע שככה מתייחס הנשיא טראמפ לשליח שלו – סוחר עסקאות, אחד שנותן הבטחות סותרות גם לזה וגם לזה? יש מי שסוחר בחבלי ארץ ישראל כאילו אלו פיסות נדל"ן; יש מי שמוכר לנו הבטחות על ניצחון וביטחון, אבל מוכר לצד השני דברים הפוכים; יש מי שמתחבק עם בכיר חמאס ומזדהה עם צערו על מות בנו, ובד בבד הוא מתחבק עם משפחות החטופים ומשפחות שכולות אצלנו. יש מי שפועל למען אינטרסים של מדינתו, או למען עסקיו ועסקי משפחתו, אבל בוודאי שלא למען האינטרס של מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, בזמן הקצר שנותר לי אני רוצה לספר סיפור. עו"ד דובי ויסגלס היה המייצג של הקזינו של משפחת שלאף. הקזינו ביריחו. לאחר מכן הוא התמנה לראש הסגל של אריק שרון, ראש הממשלה דאז. לאחר מכן התבצעה ההתנתקות. כולנו תמהנו מה פתאום מתנתקים מהחלק הצפוני, התוחמת הצפונית של רצועת עזה. לכאורה אין שם כלום. יושבים שלושה יישובים, ממש סמוך לגדר, למה להתנתק מזה? אפשר להקים את החומה אחריהם. לא קיבלנו תשובות על כך. אני, לאחר ההתנתקות, כבר הייתי בשוק החופשי, התפטרתי מתפקידי כמנכ"ל משרד הבינוי והשיכון. ולאחר מכן, לאחר ההתנתקות, הגירוש מגוש קטיף, פנו אליי בבקשה לבוא ולנהל, להיות מנהל פרויקט – של מה? של קזינו שעומדים להקים על התוחמת הצפונית של רצועת עזה, אחרי הגירוש משם. ואני רוצה לשאול: האם אנחנו בטוחים שלמתווכים והשליחים אין אינטרס ברצועת עזה גם כיום? תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> יעלה ויבוא חבר הכנסת איתן גינזבורג. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> מה זה? איזה טקס ממלכתי. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אפרת, את הבאה בתור. חכי איך אני אקבל אותך. איזה חיוך, שיהיה פה חיוך קטן. בבקשה, אדוני. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום התקיים דיון בוועדת הכנסת על הקמת ועדה מיוחדת לחוק התקשורת של השר שלמה קרעי. זה היה דיון מוזר, נכון, חברת הכנסת רייטן? מאוד מוזר. כי בדרך כלל, כשמקימים ועדה מיוחדת מסבירים למה, מה הצידוק. מה הבעיה הקיימת עם הוועדה שאמורה לדון בחוק הזה באופן טבעי? למה בעצם לא ועדת כלכלה? הוועדה המקצועית, הטבעית, זו שיש לה את אנשי המקצוע שמכירים את עולם התקשורת, שמתמחים בתחום הזה; זו הוועדה שוועדת הכנסת קבעה בתחילת הקדנציה ששר התקשורת מדווח לה, לוועדת הכלכלה, על תפקידו ופעילות משרדו. אבל הפעם הייתה שתיקה בוועדת הכנסת, אף אחד לא הסביר. הדיון נסוב בלי שמסבירים או מבינים למה, למה צריך ועדה מיוחדת לחוק הזה. גם אחרי שהיועצת המשפטית של הכנסת, בכבודה ובעצמה, טרחה להגיע והסבירה בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שהדרך הזאת לא תקינה, שהיא לא ראויה, שדרך המלך היא ועדת הכלכלה, ואין צידוק, היא אמרה, עדיין לא הסבירו. אז למה לא הסבירו? האמת, כי אין סיבה אמיתית, כי הסיפור הוא סיפור של פוליטיקה פנים-ליכודית. והשיטה היא מאוד מאוד פשוטה – היושב-ראש לא נוח? מחליפים; ועדת החקירה הממלכתית לא מתאימה כי נשיא בית המשפט העליון ממנה אותה? נקים ועדה אחרת שנוכל להשפיע על הרכבה; יולי אדלשטיין, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, לא נוח לנו שהוא מנהל את חוק הגיוס? נחליף אותו בבועז ביסמוט; לא נוח שדוד ביטן העצמאי ידון בחוק התקשורת? נביא את גלית דיסטל אטבריאן. ואני רוצה לומר לכם משהו על דוד ביטן, חברי הכנסת, הוא מהליכוד. הוא לא נגד החוק, אבל יש לו תכונה אחת שמפחידה אתכם – יש לו ענייניות; הוא מבין את עבודת הכנסת, הוא מבין שהכנסת היא לא חותמת גומי של הממשלה. אבל הם מפחדים שהוא יעשה שינויים בחוק, שינויים הגיוניים, מקצועיים, טובים, למרות שהוא מהמפלגה שלהם. למה? כי אולי זה לא יתיישב בדיוק עם האג'נדה שלהם. ולכן צריך יס-מן, או יותר נכון, יס-וומן. היום זאת דיסטל אטבריאן, ומחר זה יהיה מישהו אחר. והאירוניה היא, חברי הכנסת, שהממשלה הזאת בוכה ומתבכיינת כל היום על הפרדת רשויות; לא מפסיקים לפמפם שבית המשפט משתלט על הממשלה ולא נותן לה למשול ולא נותן לעשות כלום. ותראו מה הממשלה עושה לכנסת – היא שולטת בה, היא דורסת אותה, היא מעקרת את שיקול דעתה. כל מה שקורה בכנסת הוא בדיוק מה שרוצה הממשלה. הם רוצים לשלוט ללא מצרים, ללא ביקורת, בלי שלמישהו תהיה אפשרות לחשוב אחרת משיקול דעתם. וככה עובדת מי שמתהדרת להיות המפלגה הדמוקרטית ביותר. אז חבריי בליכוד, הדמוקרטיה זה לא רק בחירות למוסדות – דמוקרטיה זה ערכים, זה עקרונות, זה התנהלות, זה כיבוד מוסדות, זה כיבוד והגנה על המיעוט, זה שוויון, שוויון בפני החוק, זה שלטון החוק, זה תקשורת חופשית. ואתם, חברי הקואליציה, שכחתם מזמן מהי דמוקרטיה. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. תעלה ותבוא חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה. ואנחנו נברך את התלמידים שהגיעו לכנסת ישראל, 19:00, בערב – מעניין לכם? << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> מי הם? מאיפה הם באו? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אלה תלמידים שיהיו חיילים עוד מעט ויתגייסו לצבא, נכון? תתגייסו לצבא? << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> בהצלחה, חברים. איזה כיף שבאתם. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בהצלחה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תומכי ימין, ברוך השם. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> יש פה אווירה רגועה. אפילו טלי לא צועקת, שקטה כבר. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> חכה, חכה, עוד לא התחלתי לדבר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתם אומנם מחזיקים קמפיין אמיתי. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> עוד מעט, אתם תראו – לימור תחליף אותי עוד מעט, וטלי מתעוררת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא, אני אף פעם לא צועקת. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> טלי, זה נאום במיוחד בשבילך. אני בטוחה שיהיה לך הרבה מה להגיד או לצעוק תוך כדי הנאום. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מושקע בקמפיין נגדי, אבל אני לא צועקת. אני אומרת את מה שלא רוצים לשמוע, זה כן. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> הינה מתחילים, שלוש דקות. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בבקשה, גברתי. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> אדוני היו"ר, תודה רבה. כמה נואש נתניהו? נתניהו יודע את מצבו האמיתי. הוא הושפל כשהוא נאלץ להתנצל בכתב בפני הקטארים; הוא הושפל על ידי טראמפ כשכפה עליו את סיום המלחמה; הוא הושפל כשהוא נאלץ להסכים לנתיב למדינה פלסטינית. בעצם הוא מושפל כמעט מדי יום כשהוא נמצא עם כל מיני מלחכי פנכה וכסילים שמקיפים אותו ונותנים לו עצות אחיתופל, ואף אחד לא אומר לו את האמת. הוא מושפל פעמיים-שלוש בשבוע על ספסל הנאשמים. אפילו לשלוח את השגריר האמריקאי לבית המשפט ולדחוף לו בובה על היד זה סוג של נואשות, שלא לדבר על לבקש מהדוד מאמריקה שיציל אותו מהמצב המשפטי המסובך, ואו-הו, הוא מסובך, והוא יודע את זה היטב היטב. התיקים של נתניהו לא מתפוררים. אף אחד לא תפר לו תיקים. המצב המשפטי שלו רע, ואם המשפט הזה יימשך יש סיכוי טוב מאוד שאפילו, לא עלינו, הוא יגמור בכלא. ואת זה הוא יודע, וגם עורכי הדין שלו יודעים, ולכן זה הימור גדול מדי. לא בכדי, עו"ד וינרוט, זיכרונו לברכה, איש חכם ומנוסה, ייעץ לו: קח עסקת טיעון. אמר לו וידע. וגם נתניהו יודע, היום במיוחד, שמצבו רע, רע מאוד. ולכן הוא מביא עסקאות מושחתות עם סיעות חרדיות, וגם מנסה להשליך את ביסמוט עכשיו מתחת לגלגלי המשאית עם החוק של הפטור מהגיוס. שהוא, ביסמוט, יתמודד עם הציבור הישראלי הנפלא, שמשרת וכועס, בצדק, על הדילים עם המשרתים. וצריך להגיד כבר עכשיו לביסמוט: נתניהו לא יעזור לך בהמשך – הוא ישליך גם אותך כמו רבים וטובים שהשליך לפניך. ולמרות שזאת לא באמת בקשת חנינה, אלא יותר כמו כתב חסינות וביטול המשפט, זו עדיין השפלה מבחינת נתניהו. הוא נאלץ לבקש היום מבית המשפט, שאותו הוא מתעב, רחמים ועזרה, שיחלץ אותו ממצבו הנורא. בגלל ההשפלה הזו הוא לא יבקש – הוא יעשה את מה שהוא יודע הכי טוב, יאיים ממש בסחיטה ואיומים. לא תבטלו לי את המשפט, אני אחריב אתכם עד אפר; את מערכת המשפט, את התקשורת, את העם ואת החברה. ולכן, מפה אני פונה לכבוד נשיא המדינה: הטבע של הסחטנים לא ישתנה אם תיתנו להם את מבוקשם. אבל הסכנה למי שנסחט – או-הו, זאת סכנה עצומה. כניעה לסחיטה היא מתכון לאסון. נתניהו וחבר שריו לא יעצרו את מכונת ההרס עד שכל מאחזי הכוח, באופן בלתי מוגבל, יהיו בידיהם. את זה הוא יודע. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אפרת, אין פה שר. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> לא, הם היו פה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> יש פה שר. אלי כהן, הוא ייכנס. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> לא חשוב, אני מסיימת. אתה יודע את זה היטב, כבוד נשיא המדינה, לעשות עסקים עם נתניהו – אתה יודע, ואתה לא היחיד, שמילה אצלו זאת לא מילה. לא בעל פה, לא בכתב, לא עם עד, לא עם דרעי, לא עם מליץ יושר. הוא לא יספור אף אחד אחרי שהוא יקבל את מבוקשו. אבל הנזק למדינת ישראל אחרי שיקבל חנינה מבלי להודות בעבירות, מבלי לקחת אחריות, מבלי לעזוב את החיים הפוליטיים, יהיה בלתי ניתן לתיקון לעולם. חיים הרצוג, אביך, זיכרונו לברכה, בוודאי היה חושב שבקשת חנינה לראש ממשלה מכהן חייבת להיבחן קודם כול דרך אמון הציבור: אם זה מחזק או מחליש אותו. קשה לי להאמין שגם אביך, זיכרונו לברכה, היה נסחט והיה נותן חנינה בתנאים הגרועים האלה. קודם כול – אזרחי מדינת ישראל ומדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. תעלה ותבוא חברת הכנסת נעמה לזימי. אתם זוכרים את התוכנית של יוסי סיאס, כשהיינו חיילים, מזמן, מזמן, מזמן? כאן יוסי סיאס. אני סיימתי את תפקידי, שיהיה לכם ערב נפלא. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> בינתיים אתחיל. מה שקורה בימים האלו הוא דבר מדהים. בואו נתאר פה שלושה צירים. ציר אחד: ראש הממשלה סוחט באיומים ביטול משפט. דיברנו על זה לא מעט. ציר שני: היום, האיש שמונה עבור השתמטות גורפת מגיע לדיון ראשון בחוק ההשתמטות שהוא יזם, מצויד בפרוספקטים בכרום צבעוני, כי הוא חושב שזה ייתן להשתמטות איזה נופך ככה יותר מרשים, וזה, מסתבר, לא עשה ממש רושם. אפילו חברי הקואליציה פה אומרים על החוק הזה שזה כבר עבר את הרף של יולי אדלשטיין, שלא יוכלו להצביע אליו. אבל הוא מונה עבור השתמטות להיות יו"ר ועדת החוץ והביטחון. והציר השלישי: ועדת הכנסת היום, ממש מחוקקת, כן? מקימה ועדה, עוקפת ועדה מוסמכת. ותקשיבו, אבסורד הוא שיו"ר הוועדה דוד ביטן הוא מהליכוד; השר, שר התקשורת, הוא מהליכוד. גם ככה – פגיעה בהפרדת הרשויות, בפיקוח הפרלמנטרי, אבל גם זה לא מספיק להם, אנשי השררה המוחלטת. עכשיו, כל הציר הזה מתנהל באיזו מפלגה? הליכוד. המפלגה המאפיוזית ביותר. אם לא תבטלו את המשפט, אני ארסק את המדינה. אם לא תביא חוק השתמטות על מלא-מלא, נחליף אותך. אם יש לך השגה על חוק השידורים של שר התקשורת מהמפלגה שלך, נקים על הראש שלך ועדה. מאפיונריות שאי-אפשר להסביר, ואני אומרת את זה, כי זה פשוט מטורף שאנחנו מסתכלים על כל הדברים הללו בשבוע אחד, כן? איזה שבוע אחד? ביממה. ממש ככה. ממש. והדבר הזה הוא לא נתפס כי כאילו הרגילו אותנו שהכשרת השחיתות, להפוך שחיתות ובריונות ולהלך אימים למשהו ממסדי – זה דבר לגיטימי, זה דבר טריוויאלי שצריך להכיל אותו. צריך השתמטות – יהיה יו"ר ועדה שיקדם השתמטות ויקרא לזה גיוס. צריך חוק שידורים שמרסק את התקשורת – נקים ועדה עוקפת, ונגיד: כדי שלא יהיה לביטן עומס. וצריך לבטל משפט – נקרא לזה אחדות. עכשיו, אני רוצה להגיד לכם, נכנסתי לאתר בית הנשיא. אין אפשרות כזאת, אין אפשרות לעשות דבר כזה. אני רוצה לפני סיום להקריא כאן מאתר בית הנשיא, סעיף כתוב: לא תהיה התערבות בהליך משפטי. למה אתה שוקל את זה, בוז'י הרצוג? עוד סעיף: בקשה לא תידון טרם סיום כל ההליכים המשפטיים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ודאי. למה נשיא המדינה לא פוסל את זה על הסף? אתה מפחד מראש ארגון הפשע נתניהו? חלאס, אתה האזרח מספר אחת. תכבד את החוק, את הממלכתיות. אל תיתן שיסחטו אותך. מה זה הדבר הזה? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יעל רון בן משה, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה. גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה. היום בוועדת חוץ וביטחון פגשנו שוב – גם את היית שם – אזרחים מודאגים מעוטף עזה. היו שם נציגים של השלטון המקומי, ראשי מועצות וערים. היו שם תושבים ממושבים, מקיבוצים, משדרות, וכולם מאוד מאוד מודאגים מהמצב הביטחוני ומאיך שהדברים מתנהלים. זה לא נושא פוליטי, זה לא היה ימין או שמאל. כל אחד דיבר שם מדם ליבו, אבל כולם אמרו אותו דבר: אנחנו לא מבינים לאן זה הולך. רק לפני יומיים או שלושה פרסם אלמוג בוקר שהחל מ-1 בינואר 2026 כיתות הכוננות ביישובים צמודי הגדר בעוטף עזה, היישובים שהכי הכי נפגעו, הולכות להיסגר. מה המשמעות של להיסגר? זה שהאנשים שמשרתים בכיתות הכוננות במילואים, שירות המילואים שלהם ייפסק, ומי שנשאר לגור ביישובים האלה, מי שרק חזר לנחל עוז או לנתיב העשרה לפני חודשים ספורים, נשארים עם הכוחות – מי שנמצא ביישוב, לא אנשים בשירות מילואים. עוד מפרסם אלמוג בוקר על הקיצוץ הצפוי החל מ-1 בינואר בתקציבי מרכזי החוסן. אנשים שרק חזרו אחרי שהם עברו שנתיים כל כך כל כך קשות, אחרי הטראומה הגדולה, אחרי פינוי, אחרי אובדן, אחרי ציפייה כל כך גדולה לחטופים – עכשיו המדינה החליטה שצריך לקצץ את תקציבי מרכזי החוסן. אז אנחנו מתחילים מזה שאנחנו שומעים את הכאב של האזרחים שלא כל כך מבינים מה קורה מבחינה ביטחונית, ועל זה אנחנו מוסיפים את זה שגם כוחות המילואים שנמצאים בתוך היישובים ייעלמו להם, ועל זה אנחנו מוסיפים את זה שהטיפולים במרכזי החוסן יקוצצו. שוב, גברתי, אנחנו יושבות באותן ישיבות, גם אם בנושאים מסוימים תהום אידיאולוגית פעורה בינינו, את הכאב של התושבים שתינו שומעות, ולשתינו ברור שהבית הזה צריך להגיד את דברו בעניין הזה. תקציבי מרכזי החוסן לא יכולים להיות מקוצצים בעת הזו ולא בשנים הקרובות, וכיתות הכוננות ביישובים צמודי הגדר ועד ארבעה קילומטר, שעברו כזאת טראומה, חייבות להמשיך להיות בשורות מלאות עם אנשי מילואים. אנחנו יכולים לזה. אני מקווה שנעשה את זה ממש בימים הקרובים ולא ב-31 בדצמבר – זה לא שירות טוב לאזרחים. תודה לך, גברתי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> שלום לגברתי היושבת-ראש ולחברים – יש גם שר? יש שר באולם? אוקיי. תראו, אני רוצה לדבר על סיפור הקמת הוועדה, הנושא שלשמו התכנסתם. להתראות למלש"בים. מה שאני מזהה כאן זה תופעה תמוהה של פעולה כוחנית, כוחנית בתחום, איך נגיד, הממשלי, הפוליטי. ולא ברור לי מה בוער, למה זה כל כך דחוף? אני אספר לכם ככה במהירות. מדובר פה בחוק – אומרים שלראשונה, לא בטוח – אבל מגיע, בוודאי מגיע לכנסת ללא תיאום, ללא הסכמה של הייעוץ המשפטי. היו ימים, שאני מקווה שעוד יחזרו, שהייעוץ המשפטי לא היה מייעץ במובן המילולי. הוא היה מפרש את החוק, כך אני סובר, כך תפקדתי במשך עשרות השנים בשירות הציבורי. זה מגיע בהסתייגות של רשות האסדרה. זה חוק שמאפשר שליטה פוליטית דרך המינויים, המינויים של השר. ההצעה הזאת היא הצעה שיש בה משום חשש להשפעה מסחרית על תוכניות חדשותיות, בגלל הורדת המחסום – שהיה די אפקטיבי עד עכשיו – בין חברות החדשות לבין הבעלים של הערוצים. ההצעה שמובאת עלולה להגדיל את הריכוזיות בתקשורת. יבוטלו האיסורים שקיימים על שידור פרסומות בפלטפורמות רב-ערוציות; השתלטות על הרייטינג, על ידי מדידה שעלולה לתעדף כלי תקשורת שתומכים בממשלה. אגב, בחוק יש גם רכיבים שהם סבירים, הם בסדר, אפשר לחיות איתם. אבל זה בדיוק הרגע, אחרי שאתה מביא, מגבש חוק, לבוא ולנסות להביא אותו לידי מיצוי, אופטימיזציה. בהקשר הזה אין לי שום ספק שנתניהו לא נמצא מחוץ למערכה הזאת. הוא חלק מהעניין, הוא מצוי כבר שנים בניגוד עניינים חמור, הוא לא עומד בהסדרים שספק אם הוא חתם עליהם ובכך הוא מאפשר פגיעה במערכות דמוקרטיות בדורסנות. המהלך הזה, אני רוצה לומר עוד, הוא מהווה פגיעה. ההחלטה הזאת, שהתקבלה, להקמת ועדה מיוחדת, מהווה פגיעה בסמכויות הכנסת, בתפקוד ועדות, פגיעה בזכויות ובסמכויות של ח"כים, שנבחרו כדי לעסוק בתחום הזה, והכנסת מתפקדת כרשות שפוטה של הממשלה. מה בוער? מי שרוצה להפגין משילות, גברתי היושבת-ראש, שיעשה את זה בגבעות, בכפרים ובערים שלנו. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. ברוכים הבאים, תלמידים יקרים, לכנסת ישראל, ששמחה מאוד מאוד לארח אתכם. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת בראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת. שלום, תלמידים יקרים. אני מניחה שרובכם – כנראה בעתיד הלא-כל-כך רחוק, לפי מה שאני רואה מכאן – אתם תתגייסו ותשרתו נאמנה בצה"ל, כמו הבת שלי, למשל. ובטח שמעתם שהיום התקיים דיון בוועדת החוץ והביטחון לגבי מה שאנחנו קוראים לו חוק ההשתמטות. אבל אני רוצה לספר לכם ולעם ישראל, שפחות מודע, כי פחות מדברים על זה, שבמקביל לדיון הזה התקיים היום דיון מיוחד בוועדת הכנסת, שכל מהותו הייתה הקמת ועדה מיוחדת בכנסת ישראל שתעקוף ותיקח את תפקידה של ועדת הכלכלה, שאמורה לדון במשרד התקשורת ובחוקים שקשורים בו. כאמור, אני חברה בוועדת הכלכלה, וכמעט שלוש שנים אני יושבת בוועדה הזאת שעות רבות רבות רבות, וישבתי שם במעל 60 דיונים שבהם הובאו חוקי תקשורת שונים, שכמובן, שר התקשורת – שאני אוהבת לקרוא לו צר התקשורת – הביא חקיקות פרטיות, כי לא הצליח להביא חקיקה ממשלתית, ורוב החקיקות האלה לא הצליחו באמת לעבור, כי הן פשוט היו חקיקות לא טובות וכמובן אנטי-דמוקרטיות. למעשה הונהגה פה שיטה חדשה, שיטת מצליח, שזה אומר: לא הצלחנו לעשות את זה בחקיקה פרטית, נביא את זה אחרי שנתיים וחצי של עבודה, בחקיקה ממשלתית מחוררת, רעה, לא טובה, לא מקצוענית, עם הרבה מאוד בעיות מהותיות, ונעשה את זה בוועדה עוקפת, כי לא הצלחנו בוועדת הכלכלה, ויושב-ראש הוועדה הוא כנראה לא איזה יס-מן, אז נעקוף אותו בדרך אחרת. אני תוהה, וגם רוצה לציין את מה שכבר ציינתי מעל הדוכן הזה – אני תוהה אם ראש הממשלה מתכוון להצביע היום על הקמת הוועדה המיוחדת, שכן הוא מצוי בניגוד עניינים. אתמול, במכתב החנינה – שהיא לא באמת חנינה – שהוא הוציא, הוא כתב חד-משמעית במילותיו שהוא לא יכול לעסוק בחוק התקשורת בגלל ניגוד העניינים. לעומת זאת, שר התקשורת עמד פה פעמים רבות ואמר לנו שאין ניגוד עניינים והוא יכול לעסוק. אז אולי כדאי לתאם גרסאות. אבל רגע לפני – אני רוצה למנות בפניכם, ממש ממש זריז, כמה פגמים מהותיים היו בתהליך מאז שכל הדבר הזה הובא בפנינו. אז קודם היה לנו את משרד האוצר שהתנגד לחקיקה בגלל שלא היה תקציב לרפורמה; אחר כך היועצת המשפטית לממשלה הסבירה בוועדת השרים לענייני חקיקה כי פסק השיח בין משרד המשפטים למשרד התקשורת, בגלל התעקשות השר לא לתקן סעיפים; אחר כך רשות ההסדרה קובעת נחרצות שנפלו פגמים שונים בתהליך גיבוש החקיקה ובבחינה הכלכלית שנעשתה על ידי משרד התקשורת; אחר כך שגריר ארצות הברית בישראל מביע את מורת רוחו מול משרד התקשורת, בגלל הסנקציות שיוטלו על חברות סטרימינג אמריקאיות כמו דיסני ונטפליקס; אחר כך, לקראת קריאה ראשונה בוועדת השרים לענייני חקיקה, חוות דעת היועצת המשפטית לממשלה: "קידום – החוק, הלוקה בפגמים מהותיים, מסכן את דמותה של התקשורת החופשית בישראל ואת יכולתה לבצע את תפקידה החיוני בחברה דמוקרטית"; אחר כך הצעת החוק עוברת ברשומות באופן תקדימי, עם הערה כתובה של היועצת המשפטית לממשלה: "הצעת חוק זו לא קיבלה אישור מטעם היועמ"שית"; אחר כך ארגון העיתונאים מגיש בג"ץ, בסוף אוקטובר: "עניינה של העתירה להבטיח כי הליך גיבושה של הצעת חוק ממשלתית ייעשה בהתאם לכללי המשפט המינהלי", וכו' וכו' וכו' – בג"ץ; אחר כך החוק עובר בקריאה הראשונה, ובעצם זה מאשרר את הקביעה שוועדת הכלכלה היא המוסמכת לדון בו, כי בתוך דברי ההסבר לחוק מצוינת ועדת הכלכלה כוועדה העוסקת בחקיקה בתחום בזק ושידורים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ועל זה הצבענו. המשך בנאום הבא. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. כנסת נכבדה, 787 ימים אנחנו מחכים לרן גואילי וסונטיסאק רינטאלק, שעדיין חטופים, וחייבים להשיב לקבורה. ממשלת ישראל ויתרה סופית על ביטחון המדינה. ביום חמישי האחרון, חבר הכנסת ביסמוט הגיש את חוק ההשתמטות, חוק ההפקרה. חשכה גדולה נפלה, כי זו יריקה בפרצופם של מי ששירתו, משרתים וישרתו את מדינת ישראל. ימין ושמאל, חילוניים ודתיים, מזרחים ואשכנזים, יהודים ושאינם יהודים, שותפים לגורל, אחים. זה חוק שמזלזל בכבודם של 923 חיילים חללים ובכבוד המשפחות השכולות ועשרות אלפי פצועים בגוף ובנפש. קראתי את החוק, זה חוק איום ונורא. יעדי גיוס מבישים, משהו כמו 13% מסך מחזור גיוס חרדי. החוק הזה כל כך נורא, שאפילו חברי קואליציה מעיזים ומתנגדים. אני אגיד מילה אישית לחבר הכנסת סעדה: תקשיב לבת שלך הקצינה בשלדג, שאמרה לך, אבא, אתה לא יכול להצביע בעד החוק. לחבריי חברי הקואליציה, אני מצטטת מה שפרסם השבוע חייל מילואים בשם רונאל עדני: "אני חנוק. אני רוצה את חיי בחזרה. רוצה עתיד כלכלי יציב, רוצה להתקדם, רוצה לחיות. אבל אי-אפשר כשיש לי על הראש שלושה-ארבעה חודשי מילואים בשנה, פשוט אי-אפשר. זה גומר אותי. זה חוסם לי את האופק". אז ראש הממשלה נבהל, ואז מייד מהנדס איזו קומבינה, מאיים בהוצאת רע"מ מחוץ לחוק, מהלך אימים, והכול כדי שחברי הכנסת הערבים יתמכו, חברי הכנסת שרק אתמול כונו תומכי טרור. פתאום הם הופכים לנכס אסטרטגי. משפחות המשרתים יאבדו תקווה, המילואימניקים פשוט יקרסו, זה יפגע אנושות בביטחון המדינה לטווח הארוך, בחוסן הלאומי שלנו, במוטיבציה. החוק יוצר מעמד עילית, מעמד עילית של משתמטים, שמהיום נקרא להם ישראל הראשונה. מעמד פריבילגי, משומן, אליטיסטי, אוכלוסייה מועדפת, מעמד שדמו סמוק יותר משל ילדינו, מעמד שזוכה לפטור מהשכול, שזוכה לפטור מהדפיקה בדלת. במקום שהפוקד יהיה צבא ההגנה לישראל, בחוק מפקירים את ביטחון המדינה בידי ההנהגה החרדית, ובתמורה – חרבו דרבו על המדינה: יישמר כס השלטון, ימשיכו בחוקי ההפיכה המשטרית ובהשתלטות על התקשורת החופשית. העיקר – לא לפזר את הכנסת, לא להחזיר את המנדט לעם, ובתמורה לתת אתנן לשותפים החרדים, עם תקציב ביזה משודרג. כי ראש הממשלה יודע שבבחירות הבאות ממשלת 7 באוקטובר לא חוזרת. הפרק האפל בהיסטוריה של מדינת ישראל ייסגר וייחתם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, עליזה היקרה, מה שנקרא בערבית: (אומר מילים בערבית, להלן תרגומן: חסרונו מורגש). << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אל תשרוף אותה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה להזכיר לכולם, למרות שאנחנו מתחילים את הדברים במילתא דבדיחותא, אני רוצה להזכיר לכולם, גם לאלה שלא נמצאים כאן, לאלה שנמצאים, וגם לתיכוניסטים החמודים שם למעלה – היי, ברוכים הבאים. תראו, אני זוכר את 8 באוקטובר. אני זוכר את 8 באוקטובר, למוחרת היום הרע הנמהר הזה, הטרגדיה האיומה שפקדה אותנו. איך טיילנו כאן, נפגשנו, חברי הכנסת מכל הסיעות, עם עיניים טרוטות ועם לב דואב, ובכינו כולם בדמעות של דם, דמעות אמיתיות. הסתכלנו אחד על השני. בכינו אחד על הכתף של השני. ולא היה לא ליכוד, ולא דמוקרטיים ולא יש עתיד. הייתה מנהיגות של עם, דואבת. ואני זוכר את האמירות של חבריי מהליכוד, שאמרו לי בעיניים דומעות, ודמעתי איתם: יתגייסו לצבא כולם, ותהיה ועדת חקירה ממלכתית. ועסקנו בצורכי השעה, גייסנו את כל מה שצריך. אבל אני זוכר, שעם כל הטרגדיה הגדולה, הייתה בכולנו איזו תחושה, קיננה בנו איזו תחושה, של משהו חדש שקורה. 7 באוקטובר הוא קו פרשת המים שאין ממנו נסיגה. אני זוכר את כולם. אני לא רוצה להזכיר שמות. אבל כולם עבדו, והתקשרו לחו"ל, ותרומות, ורצנו, והגענו לבסיסים הצבאיים, מזון ובגדים וכל מה שצריך. אבל בכולנו קיננה התחושה שזהו, מה שהיה לא יהיה. ולצערי הגדול, ישבתי היום בוועדת החוץ והביטחון, וראו זה פלא, הרגשתי כאילו שהדברים נשכחו. אני רוצה להגיד שהחוק הזה שמנסים לחוקק, גברתי היושבת-ראש, הוא יריקה בפרצופם של כל הלוחמים. שמענו את ההורים השכולים, וגם כשלא הסכמתי עם חלק מהדברים, השפלתי את עיניי, כי הם צדקו. כי כשהורים שכולים באים ואומרים שאסור להעביר את החוק הזה, בואו נקשיב להם. בואו נקשיב להם. זה חוק נורא. יושבים שם חברי כנסת ותומכים ואומרים: כך זה יהיה. ומתעלמים מהזעקות של אנשי המילואים, של ההורים, של המשפחות. אז יכול להיות שאתם תגידו שכך זה יהיה. אני אומר לכם שזה לא יהיה, החוק הזה לא יעבור. ואני מודה לכל אותם יושבי הכיסאות בליכוד שקמו ומשמיעים את קולם. אל תחששו. כשהמאבק הוא מאבק על עקרונות ועל חייה של מדינה ועל הציונות, תשמיעו את קולכם. החוק הזה, גברתי היושבת-ראש, לא יעבור. אנחנו נעצור אותו. לא בגלל שאנחנו רוצים להיות קנטרניים, אלא בגלל שהמדינה הזאת ובניה ובנותיה חשובים לנו מכול. תודה, גברתי, וסליחה שהארכתי בכמה שניות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת חוג'יראת – אינו נוכח. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום התקיימו הדיונים על מה שמכונה חוק הגיוס. אבל האמת פשוטה מאוד, זה לא חוק הגיוס, זה חוק ההשתמטות. בזמן שצה"ל זקוק ל-12,000 חיילים נוספים, זו פגיעה בצה"ל, בצעירים שלנו, בזכר הנופלים. מה יהיה איתכם? לאיזה שפל עוד נגיע? מה יעשה צעיר בן 25 שכבר שירת יותר מ-400 ימים במילואים בשנתיים האחרונות? מתחילת המלחמה הוא עזב הכול ויצא למילואים. המעברים האלה שוברים אותו, והוא מתייצב כל פעם מחדש כי הוא מאמין במדינה, במדינת ישראל. יתרה מכך, הוא גם אף פעם לא שאל למה הוא צריך לסכן את עצמו בזמן שאחרים מקבלים פטור. אך כעת הוא רואה את החברים שלו, את בני גילו, חלקם לוחמים גם הם, חלקם סטודנטים מצטיינים, מתחילים לבדוק ברצינות אופציות לעזוב את הארץ. מה יגרום לבחור הזה להישאר? מה יתמרץ אותו להמשיך לתת למדינה את כל מה שיש לו? לבחור הזה קוראים תומר. הוא גם סטודנט למדעי מחשב וגם לוחם במילואים. הוא בדיוק מסוג האנשים שישראל צריכה, והוא אחד מאלפים. לאחרונה אנו רואים בריחת מוחות – עתיד הרפואה הישראלית ועתיד ההייטק, עתיד המדינה. הם מתחילים להרים ידיים, כי הם רואים ממשלה שמפקירה אותם ומתגמלת השתמטות על הגב שלהם. ההשתמטות הזאת עולה למדינה 60 מיליארד שקלים לשנה. מעבר לעובדה שזו פגיעה ישירה בצה"ל, זו פגיעה בציבור העובד היצרני והמשרת. החוק הזה יפרק, בלי שתשימו לב, את הכלכלה הישראלית. כל מי שמביט בחוק הזה מבין, באותו רגע, שהמטרה שלו היא ממש לא גיוס. הוא לא נועד להגדיל את הצבא, אלא נועד כדי לשרת את הפוליטיקה הזולה ולאפשר לחרדים לחזור חזרה לממשלה. זה כל הסיפור. כפי שאמר יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד, תשאלו את עצמכם אם אתם מוכנים לבגוד בכל מה שהאמנתם בו כל חייכם בשביל חוק שגם ככה ייפול הרבה לפני שהוא יעלה להצבעה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. היה קצת מנומנם פה, אז נראה לי הגיע הזמן. יש לי גם קהל צעיר ומגניב, אז בואו, תצטרפו אליי, חמודים. בדיוק התחלתי לדבר על משהו שלא יזיז לכם בכלום, לא ישפיע על העתיד שלכם. הוא לא רלוונטי אליכם. הוא פשוט רלוונטי לאיך הממשלה הזאת מחזיקה את עצמה. לכן זה לא ישפיע, לצערי. הכנסת הזאת לא עושה כלום בשבילכם. אתם לא באמת מעניינים אותה. אין דיור. אין תחבורה ציבורית. כלום. אנחנו דנו היום על התקשורת או מה שנקרא קרמר נגד קרמר, ביטן נגד דיסטל, הליכוד נגד הליכוד. האם כולם צפו בסרט? זה לא לדור שלכם, קרמר נגד קרמר. אולי גם לך, את גם די צעירה. מכירה את קרמר נגד קרמר – של הגששים? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> מכירה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, יפה. בקיצור, במאבק הזה דיסטל רבה עם ביטן, ביטן רב עם דיסטל, ובאמצע ידידי אופיר כץ, מנסה - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני רק נראית צעירה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה לא? צעירה. את צעירה ממני. אני רוצה להגיד לכם משהו על שלמה קרעי. שלמה קרעי בא להיות שר התקשורת. שלוש שנים הוא מדבר על רפורמה. עד היום הוא לא הצליח להעביר את האות רי"ש ברפורמה. ומתסכולו הרב, שבו הוא שלח שאווישים על שאווישים, עם עשרות חוקים, ששום דבר לא עובר, הוא אמר: אם זה לא עובר בוועדת הכלכלה, אני אקים לי ועדה. בראשות הוועדה אני אשים את גלית דיסטל, הלוא היא גלית והמדפסת, או שמא אני אקרא לה גלית והמרפסת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא מכובד. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> גלית לא הצליחה כל כך כשרת הסברה. היא גרסה את ההסברה של מדינת ישראל. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> מירב, מירב. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> היא גרסה את ההסברה. לא אמרתי שום דבר רע. לימור, אמרתי גלית והמדפסת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> טוב, טוב, אל תחזרי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> באמת לא אמרתי כלום. לא אמרתי כלום. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בסדר, בסדר. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה את קוראת שם? תהילים? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כן. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תקראי עליי גם, תקראי על הצעירים, תקראי על כולם, כי זה מה שאנחנו כנראה נצטרך. חוץ מאמונה בהשם, שאני מאמינה בו מאוד, הממשלה הזאת די גמורה. אז בואו, שנייה, רק מילה אחת על קרמר נגד קרמר, ועדת התקשורת שלנו. אני חייבת להגיד משהו אחד, ועכשיו ברצינות: היום הכנסת נרמסה. נכון, ה-D9 של אז, שרצו, על בית המשפט? היום הביאו D9 על הכנסת. למה? באו ואמרו: אנחנו לא רוצים את הוועדה שלכם, נקים לנו ועדה משלנו, נמנה גם חברי כנסת משלנו, כאלה שלא יעשו לנו בעיות, וכשהייעוץ המשפטי של הכנסת אמר שאי-אפשר – אוה, בדיוק דיברתי עלייך. אל תדאגי, את לא מפספסת כלום. אמרתי: גלית והמרפסת, גלית והמדפסת. זה מה שאמרתי. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> למה את שונאת נשים? למה את שונאת נשים? למה זה מצחיק אותך - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הי-נה. תעצרי לי את הזמן. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נשארו לך שבע שניות. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> - - - שאישה ננעלה במרפסת - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין לי בעיה עם אישה. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> את בוכה על עצמך. עושים לך תוכניות - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, כן, כן. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, כן, כן. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> אבל כשאישה ננעלת במרפסת, זה דחקה, זה דחקה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, זה נורא מפריע לי. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> למה את שונאת נשים? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> גלית, הייתה התייחסות שלה אלייך. את יכולה לבקש לדבר. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> את יכולה לדבר, אין שום בעיה. תני לי עשר שניות לסיים. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> - - - הגיע עד כאן - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל את לא יכולה לבוא לדוכן - - - << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> את עוברת אישה-אישה - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> גלית, יש לך זכות דיבור להגיב. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> כל אישה שמקבלת איזשהו תפקיד, את מתה מזה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מאוד מפריע לי. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> זה אפילו לא פוליטי - - - את שונאת נשים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> גלית, יש לה עוד עשר שניות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא עובד ככה. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> מה מצחיק באישה שננעלה במרפסת? מה מצחיק בזה? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> גלית, גלית, גלית. יש לה עוד - - - << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> מה מצחיק בזה? הגברת הזאת - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> ולכן יש לך זכות דיבור להגיב. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> בוכה על זה - - - לועגת לאישה - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> את צודקת, היא התייחסה אלייך. בבקשה, יש לך עשר שניות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, יפה. עכשיו אני אסיים לדבר. אני לא שונאת נשים, אני אפילו לא שונאת לא אותך ולא אותה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ערלת לב. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, לא. אם היא תמשיך להגיד לי "ערלת לב" – את לא יכולה לא לקרוא לה לסדר. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> טלי, בבקשה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא דיברתי עלייך בכלל. אני לא מדברת עלייך, תניחי לי. תפסיקי עם האובססיה שלך עליי. לא אמרתי עלייך מילה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> טוב, מירב - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> די, אבל לא דיברתי עליה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> יאללה, אז תסיימי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז תני לי לסיים. היא כל הזמן מפריעה לי. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> אני באמת רוצה שתסבירי מה מצחיק בזה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תני לה עשר שניות. נשארו עוד עשר שניות. גלית, בבקשה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> וואי, וואי. מסיימת. באמת, היושבת-ראש, אני מסיימת. כל מה שאני רוצה להגיד – כשמקימים ועדה על הראש של ועדה אחרת, הדבר הזה פוגע בעצמאות הכנסת, וצריך לסיים את האירוע המגוחך הזה שנקרא "כנסת ישראל" ופשוט להתפזר. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה. גלית, ביקשת לדבר. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> כן, אני רוצה דקה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אבל אחרי ההצבעה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יש רשימת דוברים. הודעה אישית זה אחרי ההצבעה, למקרה שמישהו לא מכיר את הכללים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. ברשותכם, אני רוצה לדבר קצת על נתונים. הייצוג של הציונות הדתית בכלל האוכלוסייה, נכון לעכשיו, לפי הנתונים שאני בדקתי, זה 10%–12% זה בין 1.2 ל-1.4 מיליון איש, זה הייצוג של כל הציבור המכובד והיקר הזה. 40%–50% מהלוחמים ביחידות סדירות הם מהציונות הדתית. זאת אומרת, בואו נבין את המצב: האחוז באוכלוסייה הוא 10%–12% וביחידות סדירות – 40%–50% הם מהציונות הדתית; כ-70% מהבוגרים של ישיבות ההסדר הם קרביים. שוב פעם, החלק שלהם באוכלוסייה הוא 10%–12% ומישיבות ההסדר 70% הם קרביים. אין היום ישיבת הסדר או מכינה קדם-צבאית שלא קברה חיילים או מילואימניקים מהציבור של הציונות הדתית. אין. אין. כולנו מכירים את השמות, מכירים את הסיפורים, אלה קרני שמרון, בני ציון. אין. אין ישיבת הסדר שבשנתיים האחרונות לא התווספה על הלוח שם תמונה. לצערי הרב, יש יותר מדי שמות ויותר מדי תמונות. בואו נגיד את האמת, הם לומדים תורה, זו אותה תורה, והם גם כן משרתים והם גם כן לוחמים. אין סתירה בין ללמוד תורה ובין לשרת את המדינה שלך. להפך, זה ערך. ככה לפחות, ממה שאני מכירה, מה שמקובל בציונות הדתית. אבל תבינו מה קורה עם הנופלים. שוב פעם, אני מאוד נזהרת בנתונים, אבל אנחנו איבדנו מאז 7 באוקטובר יותר מ-1,000 חיילים, יותר מ-1,000 חיילים בסדיר ובמילואים. יותר משליש הם בוגרי הציונות הדתית. כשאתה רואה את המספרים האלה, כשאתה מרכז את כל המספרים האלה, אתה מבין את התרומה של המגזר הזה, של הציבור היקר הזה, לביטחון המדינה. מאחורי כל חייל סדיר או מילואים עומדת משפחה – אבא, אימא אישה, אחים, אחיות. אין משפחה בציונות הדתית שהמלחמה הזאת לא נגעה בה. אין, אין, לא קיים. ואז השאלה המתבקשת: האם נבחרי הציבור של הציונות הדתית מוכנים לתת יד לחוק ההשתמטות? כי מה, יש תורה סוג א' ותורה סוג ב'? יש לומדים שהם האליטה ולומדים שהם משהו אחר? חברים, זה פשוט מגוחך. ואת, כחלק מהציונות הדתית, גם תצטרכי לתת תשובות לשאלות האלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר >> תודה. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לפנות לחברים שלי בליכוד ולחברים שלי בציונות הדתית שכואבת להם הבטן, כואבת להם הרגל, כואבת להם היד, שהם חושבים שהם אולי מעריכים את השירות הצבאי יותר מאיתנו, שהם חושבים שאולי הם יותר פטריוטים, שאולי להם יותר כואב החיילים, להם יותר כואבים המילואימניקים. אז לא יותר כואב לכם משום דבר. בחיים, כמו תמיד, צריך ללמוד ולבדוק אלטרנטיבות. מה האלטרנטיבה? האלטרנטיבה זה לרקוד לצלילי "מה יפית" של אלו שמעדיפים להשאיר פה את איימן עודה ואת עופר כסיף על פנינו? באמת, זה מה שאתם חושבים שיקרה? מי יכיר לכם תודה, רבותיי בציונות הדתית, שאתם משקיעים כל כך הרבה כסף, בצדק, בשטחי יהודה ושומרון? מה יקרה עם שטחי יהודה ושומרון אם הממשלה תיפול? מי ישקיע בשטחי יהודה ושומרון אם הממשלה תיפול? יאיר לפיד, מנסור עבאס, אולי יאיר גולן? בסוף בפוליטיקה זה אומנות האפשר וצריך תמיד תמיד לבדוק אלטרנטיבות ומה יוצא מזה. נכון, חוק הגיוס לא מושלם. ונכון, הוא דן כרגע אך ורק באירוע של הציבור החרדי. יש עוד ציבורים שלא תורמים למדינה. יש לא מעט אנשים מהציבור החילוני שלא מתגייסים מכל מיני סיבות. יש את המגזר הערבי, שלחלוטין לא באירוע. אז נכון שליאיר לפיד לא אכפת, מבחינתו לשלול את זכות ההצבעה רק ליהודים שלא משרתים בצבא, לא לאנשים אחרים. אבל בהנחה שאתם לא רואים את יאיר לפיד שותף פוטנציאלי שלכם, אז למה אתם מתכוונים? לאן אתם בעצם הולכים? אתם רוצים את השם בעיתון שיופיע? אתם רוצים שבתרעלה 12 ייתנו לכם איזו יד מלטפת בתור המצפון של הליכוד? חבר'ה, תתבגרו. תתבגרו. זה רחוק מלהיות מושלם, אבל זה צעד בכיוון. העובדה שגדולי ישראל מוכנים לדון על מתווה של גיוס לציבור שלם, זה חסר תקדים, זה פורץ דרך, זה היסטורי. תתעוררו, תסתכלו איפה אתם נמצאים, תבינו את הסיטואציה, תבינו מול מה ראש הממשלה נמצא, תבינו את הסיטואציה הבין-לאומית. אתם יודעים יפה מאוד, כמוני, שעוד נכונו לנו אתגרים ביטחוניים, ותפסיקו לעזור לאלה שרוצים להדיח אותנו, לאלה שרוצים לסלק אותנו מפה, לאלה שעוזרים לאויבים שלנו, לאלה שרואים במנסור עבאס ובאיימן עודה ובעופר כסיף ובעאידה תומא סלימאן שותפים אובייקטיביים, שותפים רגילים, שותפים לדרך. אנחנו לא שותפים לדרך שלהם. הגיע הזמן לבחור, רבותיי. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת, חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. שלוש דקות. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושבת-ראש. נביל אשרף ספיה, בן 15, יצא מביתו והיו לו חלומות גדולים. הוא חלם להיות כמו אביו, ד"ר אשרף, רופא, ואז חלומותיו נגדעו בהשתוללות ירי בתוך כפר יאסיף – אחד היישובים שיש בהם חומר אנושי מצליח ביותר מבחינת הישגים אקדמיים, תרבותיים, אבל יש גם פשיעה ופושעים, ונשק משתולל. כשנביל יצא הנשק השיג אותו, הרג אותו וגדע את חלומותיו ואת חלומות האב, האם, האחות, המשפחה והחברים. מה אפשר להגיד לאב ואם של ילד שיצא ולא חזר כי יש נשק שמשתולל, משטרה שלא עושה כלום כמעט בנושא הזה, נותנת לארגוני הפשיעה לסחור בנשק, להשתמש בנשק, לירות באנשים, לרצוח? 237 נרצחים ונרצחות עד היום. כל אחד מהם הוא מקרה אחד יותר מדי. כמה כאב יש במשפחה הזאת ובכל משפחה מאלה שאיבדו את יקיריהן. לנביל היו חלומות ואינם עוד. גם סבאח אבו אלקיעאן, בג'ת, נכנסה למכולת, לסופרמרקט, והיא נורתה. גם את גופה פילח כדור, והיא נהרגה או נרצחה. וענאן ג'זמאוי, אימא לילדים, נשרפה. מעשה רצח מחריד. 23 נשים נרצחו מתחילת השנה בחברה הערבית; 44 נשים נרצחו בכלל-ארצי. הרצח הזה ממשיך, הדם נשפך ברחובות, והשאלה – מי לא עוצר את הדם הזה? זאת השאלה. מי גודע את החלומות של הצעירים? התשובה ידועה: ממשלת ישראל. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חבר הכנסת אוהד טל – אינו נוכח; חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח, חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. כבוד גדול בשבילי להיות כאן כאשר את מנהלת את הדיון. כבוד גדול לעם ישראל. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> פופוליזם וצביעות – קווים לדמותם. לצערי, שוב האופוזיציה נוהגת בחוסר אחריות ובחוסר תום לב וחושפת את ערוותה המוסרית והערכית. ראשי האופוזיציה – ראינו איך הם יצאו כנגד בקשת החנינה של ראש הממשלה, ודורשים ברוב חוצפתם קודם כול את פרישתו מהחיים הפוליטיים, כאילו שזו בכלל לא הייתה המטרה מלכתחילה. אני חייב לציין כי קיבלתי ברגשות מעורבים את הידיעה הזו מפני שמצד אחד, יש כאן עניין ציבורי אדיר בהמשך המשפט, לרבות חשיפת ערוות המערכת כולה, ואף היה חשוב לראות את הקושרים בקלקלתם, כאשר הם מתפתלים על הדוכן בעת עדותם, אבל מצד שני, ביטחון המדינה עומד כאן על כף המאזניים, והמשפט הזה פגע לא פעם בביטחון המדינה, ואף קורע מדי יום את החברה שלנו. אך כל זה לא מעניין אתכם באופוזיציה. אין כאן שום דבר חדש, כל מה שאתם מכוונים אליו הוא אך ורק פוליטיקה זולה, שום אידיאולוגיה, שום ערכים, שום יצירת אלטרנטיבה שלטונית. כל-כולכם אך ורק בלהיות נגד. הגדיל לעשות הנוכל הפוליטי, הנכלולי, מר בנט, בתמיכתו כביכול בעצירת המשפט, אך המחיר הוא סיום דרכו הפוליטית של נתניהו. את מה שאתם לא מצליחים לעשות דרך הקלפי, אתם מנסים לעשות דרך המשפט ההזוי. אותו הדבר דרך הקמת ועדת חקירה ממלכתית בראשות מערכת המשפט הלא-אמינה שלנו. אין צדיק אחד, אין אדם ישר אחד בשמאל שיעיד שמערכת המשפט שלנו חולה, שהתיק נתפר בצורה גסה, שסעיפי האישום הם תקדימיים, שזה חוסר אחריות לקיים בכלל את המשפט, כל שכן בזמן מלחמת קיום. ולא רק זה, אפילו כאשר המשפט כבר מתנהל, אז אנחנו רואים את הזדון ואת הכוונה לפגוע בתפקודו השוטף של ראש הממשלה. אני עצמי פניתי לפני מספר חודשים לנשיא בבקשה שיפעל למען עצירת המשפט. הגיע הזמן לגלות אחריות לאומית ולסיים את המשפט הזה כדי שנוכל יחד לחזור לשפיות ולתיקון, ולנסות לאחות את השברים בתוכנו. עם האופוזיציה המתפוררת הזו זה כבר לא יקרה. נצטרך להמתין בעזרת השם למנהיגי האופוזיציה הבאה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אוהד טל, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בעברית, אוהד. בעברית, אם אפשר. << דובר >> אוהד טל (הציונות הדתית): << דובר >> אל תדאג, יהיה חלק גם בעברית. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לשתף אתכם במציאות בלתי נתפסת שקורית לנו מתחת לאף, ממש כאן בירושלים. מציאות שנחשפתי אליה בזכות העבודה המקצועית של מרכז ירושלים למדיניות יישומית, JCAP, פעילות של הקונסוליה הצרפתית שפועלת בלב ירושלים, בניגוד לחוק הישראלי והחוק הבין-לאומי, באופן שהיא אינה מכירה כלל בריבונות הישראלית בירושלים. והדבר העוד-יותר נורא זה שראשיה מעבירים את כתב האמנה שלהם, גברתי היושבת-ראש, לא לנשיא מדינת ישראל כמו כל נציגות זרה, אלא לאבו מאזן ברמאללה. זאת אומרת, הם רואים עצמם כנציגות רשמית של צרפת בפלסטין, תוך כדי שהם נהנים מחסינות דיפלומטית שמעניקה להם מדינת ישראל. הם מקבלים מגוון הטבות, כמו חניות קונסולריות, אבטחה, רישיונות והרבה מאוד הטבות נוספות. הם משתמשים בכל ההטבות האלו כנגד מדינת ישראל. הקונסוליה הזו תומכת במיזמים פלסטיניים ובפרויקטים שמטרתם לשמר את הנרטיב האנטי-ישראלי. היא מעורבת בהפרות חוק בוטות, כולל במימון ועידוד של בנייה ערבית בלתי חוקית בשטחי C, תמיכה בגורמי הסתה ו-BDS - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברים, שקט במליאה בבקשה. << דובר_המשך >> אוהד טל (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> - - ואחד מעובדי הקונסוליה אפילו נתפס כשהוא מנסה להבריח נשק לאויבינו. אירוע אחד שממחיש את העניין יותר מכול הוא ערב שהתקיים בקונסוליה להשקת ספר שמפאר את ליילה ח'אלד, המחבלת – המחבלת הזו שחטפה מטוסים, כיוונה אקדח לראשם של אזרחים חפים מפשע והפכה לסמל של טרור עולמי. הספר הזה נקרא – אמרו לי שאסור להעלות אותו, אז לא אעלה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כן, אסור להראות אותו. << דובר_המשך >> אוהד טל (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הוא נקרא .Leila Khaled: Icon of Palestinian Liberationזה ספר שהושק באירוע של הקונסוליה הצרפתית בלב ירושלים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> הזיה. << דובר_המשך >> אוהד טל (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> העובדה שזה קורה תחת דגל של מדינה מערבית דמוקרטית היא סטירת לחי לציבור הישראלי ולמשפחות של הקורבנות. האנקדוטה הזו, גברתי, חושפת אמת פשוטה: הקונסוליה הזו היא לא ניטרלית, היא לא דיפלומטית; היא פוליטית והיא מסוכנת. חבריי, הגיע הזמן לשים סוף למבנה הישן הזה שמאפשר לקונסוליה זרה לפעול בלב בירתנו עבור האינטרסים של אויבינו. ישראל צריכה לדרוש מצרפת הסדרה מלאה, הכפפה של הקונסול על השגרירות בתל אביב תוך מואמנות לישראל, או העברת פעולותיה לרמאללה. אני אגיד את זה בצרפתית כדי שיבינו: Jérusalem est la capitale d'Israël. על כבודה של ירושלים הבית הזה לא ימחל. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה ותודה רבה על כל פועלך בעניין, ממש, ועל המודעות שאתה מביא. חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת. אני מתנצל מראש לפני חבריי חברי הכנסת על כך שאני כל שבוע נואם על הסוגיות הבוערות בחברה שלי – נושא הפשיעה בחברה הערבית, נושא ההריסות בנגב ונושא ההסתה, ההסתה כלפי האזרחים הערבים במדינה. אני יודע שהמדינה גועשת ורועשת וכל יום יש כותרות חדשות. כל יום יש כותרות חדשות, אבל הכותרות האלה לא מתייחסות לחברה הערבית. הממשלה שולטת בסדר-היום התקשורתי והציבורי, אבל על סדר-היום של הממשלה לא נמצאים האזרחים הערבים, 20% מכלל אזרחי המדינה. דיברנו על הרציחות בחברה הערבית. הממשלה לא מטפלת, הפרויקטור לא מטפל ושום גוף שהמדינה הקימה או רוצה להקים לא מטפל בנושא הפשיעה. אנחנו יכולים להוכיח את זה. נמצא כאן נציג הממשלה, יושב כאן על יד שולחן הממשלה. אם נשאל אותו עכשיו מה מספר הנרצחים בחברה הערבית, הוא לא יכול לענות. לא יכול לענות. הממשלה כשלה בטיפול בפשיעה בחברה הערבית. הממשלה לא נותנת פתרונות לאזרחים הבדואים בנגב בעניין הכפרים הלא-מוכרים. היא רק נותנת את ההנחיות שלה ומיישמת את המדיניות של בן גביר להרוס בנגב. מה גם שבשבועות האחרונים אנחנו רואים שהמשטרה שמה בטונדות בכניסה ליישובים, מחסומים בכניסה ליישובים. למה? ככה אמורים לטפל בפשיעה בחברה הערבית? ככה אמורים לצמצם את הפשיעה בחברה הערבית? זו לא הדרך. אפשר לדבר עם המנהיגות של לקיה ותל שבע. מכאן אני מנצל את המעמד הזה ופונה למשטרת ישראל – לנהוג באחריות כלפי האזרחים הערבים, לנהוג באחריות כלפי האזרחים הבדואים בנגב, כלפי תושבי תל שבע ולקיה. לא יכול להיות שלפני חצי שעה – מחסום מהכניסה של לקיה עד מרכז היישוב. דברים כאלה לא מקובלים. אנחנו רוצים שיהיה שיח בין המנהיגות הבדואית לבין המשטרה על מנת לפתור סוגיות, על מנת לפתור את הנושא של הפשיעה בחברה הערבית, על מנת שיהיה סדר, וכולנו בעד סדר. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אנחנו רוצים שיח בינינו לבין משרד ראש הממשלה על כל העניין של ההריסות בנגב, וזה מה שאנחנו שואפים אליו. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ואליד, הם לא מוטרדים מהפשיעה, זה לא מעניין אותם. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> תודה, גברתי היושבת בראש, אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת. "הילכו שנַים יחדָו בלתי אם נועדו". << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> הנביא עמוס. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> עמוס הנביא. לא ידענו עד כמה ראש הממשלה נתניהו יכול לממש את נבואתו של הנביא עמוס, "הילכו שנים יחדו בלתי אם נועדו". האם אפשר באמת שאתמול ראש הממשלה בצביעותו כרבה מגיש סוג של מכתב לנשיא ומדבר בו על אחדות, והיום עושה דברו, היושב-ראש, הקואצ'ר של ועדת החוץ והביטחון, אטיאס את ביסמוט – היום זה היה אטיאס – מביא לנו חוק שהם קוראים לו חוק גיוס? זה כמו שראש הממשלה אתמול מדבר על אחדות. באמת, נו, נתניהו, אל תעשה צחוק. אתה צריך חנינה בשביל לדבר אחדות? אם אחדות היא דבר כל כך חשוב, למה לא התחלת בזה לפני שלוש שנים, כשהזהרנו אותך על 7 באוקטובר? פתאום עכשיו אתה מדבר על אחדות, כשההאשמות נגדך קורמות עור וגידים גם בפי תומכיך ועורכי דינך? זה בדיוק מאותה משפחה שהחוק הזה הוא חוק גיוס. כמו שאתה רוצה אחדות ככה החוק הזה רוצה גיוס. תבוא פעם אחת – דרך אגב, יושב-ראש הוועדה ביסמוט הבטיח לנו לפני חודש וחצי שבשבוע הקרוב ראש הממשלה בא. שאלתי אותו למה ראש הממשלה לא היה פה חודשים, הוא אמר: בדיוק דיברתי איתו, שבוע הבא הוא פה. ראש הממשלה, ממה אתה פוחד? מהאמת? מה אתה שולח את ביסמוט? קצת כבוד אליו, מה שלחת אותו? להביא חוק שאומר שיש שתי תורות בעם ישראל? תורת הציונות הדתית – לומדים תורה, משרתים, יוצאים להילחם, ותורה אחת שהמצאתם לנו – שאי-אפשר לסכן את החיים אם אתה לומד תורה. כאילו אין גבולות. ואנחנו – לא אנחנו, ההורים השכולים, נשות המשרתים, הרבנים של הציונות הדתית, באים לוועדה בשביל להגיד לכם: באמת, אל תלמדו אותם תורה. מה ששמר על עם ישראל, מה ששומר על עם ישראל זו התורה שמוציאים חתן מחופתו, והתורה "האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה". תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בועז טופורובסקי – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח. נוכח? רון, אתה פה, סליחה. אני חיפשתי אותך במקום. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, היום אנחנו עדים לתופעה מיוחדת בבית הנבחרים. אני חייב לומר בנימה אישית שאני כל פעם מגלה כמה נמוך אפשר לרדת במקום הזה. עכשיו אנחנו מתעסקים פה עם הקמת ועדה מיוחדת לענייני התקשורת. עכשיו, תחשבו שאם הייתם שומעים את המשפט הזה ועוצמים עיניים, ואתם אזרחים במדינת ישראל, והייתי אומר לכם: מקימים ועדה מיוחדת – מה היה הדבר הראשון שקופץ לכם בראש? אני אומר לכם חינוך, בריאות, רווחה, משהו שעוזר לאזרחי מדינת ישראל, אבל לא. לא. אנחנו נקים ועדה שתיתן סמכויות לשר התקשורת לשלוט בתקשורת. לא נתעסק בשום דבר שיקדם חלילה את אזרחי מדינת ישראל. אנחנו נמשיך להתעסק בפוליטיקה הכי קטנה שיש, ולא תגידו שאין ועדה, שיש איזה צורך בזה – לא, יש ועדה. ועדת הכלכלה אמורה לדון בזה, היועצת המשפטית של הכנסת מתנגדת לזה, זה ודאי ייפסל בבית המשפט – אבל לא. אנחנו צריכים ללחוץ על התקשורת, לכופף אותה, ועכשיו גם ניתן לשר התקשורת להחליט מה ישודר בתקשורת. מדהים, מדהים. זה מה שקורה היום בכנסת ישראל. כנסת ישראל התעסקה יום שלם באיך גומרים את התקשורת הישראלית, ואני מקווה שהתקשורת הישראלית תתעורר ותבין שזה מה שהולך לקרות לפני שיהיה מאוחר מדי, כי אני יודע מה יקרה – תגיע הוועדה, הם יבינו את הנוסח, הם יבינו את הצרה, זה יהיה מאוחר מדי. אז אני מתריע בפניכם עכשיו היום: תתעוררו על החיים שלכם, תבינו מה הולכים לעשות פה. וכל מי שעיניו בראשו צריך לעשות כל מה שהוא יכול בשביל לעצור את הביזיון הזה. עכשיו, אני גם שואל את חבריי בליכוד, איפה הגבול? היום רומסים את דוד ביטן, אתם חושבים שמחר לא ירמסו גם אתכם? יש איזו נאמנות למישהו במפלגה של הדגים הקפואים, מישהו שידבר? ואי-אפשר לא לסיים ולדבר על הדבר הכי חשוב שיש במדינת ישראל, על הלוחמים שלנו. היום הונח בוועדת חוץ וביטחון נוסח חוק ההשתמטות. ועכשיו, מי שראה את הדיון ומי שהיה שם, היה צריך לראות את הזעקה של נשות המילואימניקים, של הלוחמים ושל חברי הקואליציה. חברי הקואליציה באים ואומרים: החוק הזה לא יגייס, לא יביא לוחם אחד. עכשיו, עזבו חברי קואליציה; צחי הנגבי, יו"ר המלל הקודם, בא ואמר: זה לא יגייס לוחם אחד. עמודי התווך של הליכוד באים ואומרים: לא תגייסו לוחם אחד, זה חוק שכולו חרטא. אתם עושים אפליה בין דם לדם. אנחנו נמשיך לשבת פה ולבלבל את המוח, וקובי גיסי יעשה 400 ימי מילואים עם ארבעה ילדים ואישה שצריכה להחזיק בית שלם, כי אתם רוצים לפטור אוכלוסייה מגיוס. למה? למה אתם עושים את זה לעם ישראל? למה? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> גברתי, משפט אחרון, יושבים פה שני ראשי ועדות – אני חייב להגיד את זה – יוני מישרקי ויוסף טייב; שני ראשי ועדות טובים שלא עושים את העבודה שלהם רק בגלל פוליטיקה קטנה, ועכשיו רוצים למנות להם על הראש יושבי-ראש ועדות חדשים, פוליטיים, מתוך הקואליציה, בשביל לעשות כאילו יש ועדה. אתם כולכם צריכים פעם אחת להפשיר ממחלקת הדגים הקפואים. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> עם זה אני מסכימה, הם באמת הכי טובים. חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> מתי יבוא היום, גברתי היו"ר, שאני אעמוד פה, ואני אחשוב לשנייה אחת שלמישהו באמת אכפת מהזוועות שמתרחשות לנו מתחת לאף? ראש להב מני בנימין, באמת, אחד הקצינים המוערכים מקצה לקצה במשטרה. אני עמדתי כאן וסיפרתי, סיפרתי בזמן אמת, אמרתי מה היה פה. ראש להב זומן לחקירה, באמת, בקול זעקה רמה. הוא חשוד בשימוש לרעה בכוח השררה, בהפרת אמונים. מה? כותרות. הוא משוחרר אחרי כמה שעות של חקירה, בלי מעצר בית, בלי כלום, ואני אומרת כמובן שאין בחקירה בסיס ורבע בסיס, כי אין מצב, אין מצב שהוא היה משתחרר בחשד כזה חמור. הוא היה נעצר. אבל זה המסר. ככה ייעשה, ככה ייעשה לאיש המשטרה שלא חפץ ביקרה של מיארה. ואמרתי את זה פה, כולם אמרו לי: מיארה, יועמ"שית פצ"רית, מיארה, יועמ"שית פצ"רית. קבלו: עיתונאי, עיתונאי, ביום חמישי האחרון חושף את השתלשלות העניינים הבאה: זיני, האלוף זיני, ראש השב"כ – לצערכם הרב, כי אם זה היה רונן בר, לא היינו יודעים מזה – מגלה שהחברה של הפצ"רית מעורבת בהדלפת הסרטון במצוות הפצ"רית. מודיעים את זה למפכ"ל. המפכ"ל מודיע, אומר שצריך להודיע את זה לראש להב. סגן הרמטכ"ל קובע עם ראש להב. מה עושה ראש להב? מני בנימין, עם הידיים הנקיות שלו, מה הוא עושה? מודיע לראש אח"מ בועז בלט. מה עושה בועז בלט? אדון בועז בלט, דרישת שלום חמה ממני. מה עשית? אצת-רצת ליועמ"שית מיארה. בוא תגלה לי למה. למה הלכת אליה? ואז מיארה היועמ"שית מורידה הוראה: אתם לא נפגשים עם ראש להב. למה? ככה יעשה למי שלא חפץ ביקרה של מיארה. ואז אנחנו מגלים שהיועמ"שת מיארה טבועה עד צוואר במעורבות בתוך חקירת הפצ"רית וחקירתה שלה עצמה. תגידו לי, מה זה, חבורה של נוכלים נמצאת שם בצמרת? מה הולך פה, גברתי? אני לא מבינה מה הולך פה. ואני אומרת – פניתי למפכ"ל ואמרתי לו: לא משנה מי מפקח על החקירה ומי לא מפקח על החקירה; ממנים את זה, ממנים את ההוא – הסמכות שלך לפי סעיף 9 לפקודת המשטרה לדאוג שהמשטרה תעבוד באופן תקין. תן הוראה לזמן את מיארה לחקירה. בועז בלט לא מזמין אותה. מוציא תדרוכים שזה לא קשור אליה, שהוא נותן הוראה שרק הפצ"רייה נחקרת. זה פשוט מדהים מה שהולך פה. אז מה עושים למני בנימין אחרי שהוא שוחרר, ואחרי שהוא מספר את הדברים, והדברים נחשפים ביום חמישי? חייבים לשלוט בשיח. כדי לשלוט בשיח, מה מייצרים? זימון נוסף של מני בנימין לחקירה אתמול, שאז אנחנו מגלים בריונים פושעים במח"ש, ואני אמרתי להם את זה היום בפנים – חבורה של בריונים פושעים שמזמנים את מני בנימין לחקירה, אומרים לו: זה שעה וחצי. מחזיקים אותו שעות בחקירה ועוצרים אותו. למה עוצרים אותו? כי הוא מסרב לחתום להם על הוראת הרחקה מאחד הקצינים שלו. זה פשוט מדהים. תחשבי, לוקחים אותו, עוצרים אותו. ובסופו של דבר הוא חותם בכפייה על תנאי השחרור הזה. אני אומרת לכם, רבותיי, אנחנו לא נרפה מזה. אנחנו לא נוריד את זה מסדר-היום, ואנחנו נדאג שחוק מח"ש, שמוביל פה משה סעדה, ינתק את מח"ש, ינתק את מח"ש מהפרקליטות והיועמ"שית, שבשחיתות שלה ובבריונות שלה ובחוסר תום הלב שלה מובילה לכאוס מטורף כאן, כשכל מה שהיא עושה – שומרת על עצמה ועל הידיים שהיא רוחצת והידיים שרוחצות אותה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי היושבת בראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אנחנו נמצאים פה באמת בדיון ברומו של עולם, הניסיון של הממשלה - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בבקשה, שקט שם, בבקשה. כן. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> את מבקשת שקט, אבל לא מתייחסים אלייך. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בבקשה, טלי. בבקשה. כן, בבקשה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ממש אנחנו כרגע עוסקים בנושא שברומו של עולם: חייבים להקים ועדה שתעקוף את ועדת הכלכלה – שבראשה עומד חבר כנסת מהליכוד, כן? שחס וחלילה לא תדון בחוק הזה. באמת, היא מנותקת לחלוטין מהמציאות. אני רוצה להגיד לך, גברתי היושבת בראש, ונכנס גם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. בזמן הזה, כשבמה שעוסקים פה זה קידום חוק השתמטות, המילואימניקים הולכים וקורסים תחת הנטל. ואני רוצה להקריא פוסט שכתב היום הדובר שלי, שמשרת כבר מאות ימים במילואים. והוא כותב כך: אני חייב להתוודות, אני אוהב את המילואים. אני אוהב את החברים, את הלילות שאנחנו יושבים יחד, את תחושת השליחות, את הידיעה שאני באמת עושה משהו למען המדינה. ב-270 ימי המילואים בשנתיים וקצת האחרונות פגשתי מאות מילואימניקים ומילואימניקיות, ואני אומר לכם, אין אנשים כאלו בעולם. אבל השבוע איילת, אשתי הלביאה, אמרה לי שהיא מרגישה כמו אם חד-הורית. ושנייה אחרי שניתקתי איתה את השיחה, הבנתי כמה זה נכון. היא מחזיקה את הבית שלנו על כתפיה לבד. כשהוא קורס, כשהבנות לא מרגישות טוב, כשהאוטו נתקע, היא המתקשרת, הנהגת, המרדימה, המנחמת. אני מסיים יום ארוך, יושב בפינת המוצב עם תחושת הביחד והאדרנלין, מרגיש מועיל ומוערך – והיא? היא חוזרת לכיסא הריק ליד שולחן האוכל, לערימת הכביסה ולמטלות הבלתי-נגמרות. אם ההקרבה של הנשים והגברים שמשרתים אינה ניתנת לתיאור, ההקרבה של אלה שנשארו מאחור, גם היא לא תתואר. הם נלחמים בבית על השפיות, על המשפחה, בזמן שאנחנו נלחמים בחוץ על המדינה שלנו. חודשיים של סבב שישי וקו באיו"ש מסתיימים עוד כמה ימים, וכבר מדברים איתנו על התעסוקה הבאה. וכל זה קורה כשבתקשורת עוסקים בכתבות על פטור מגיוס. הדברים האלה יכולים לשבור את חייל המילואים יותר מהקור והבוץ. הדבר היחיד שקשה יותר משמירה ב-03:00 זה לראות ידיעה על פטור מגיוס ולדעת שמישהו חושב שהזמן שלנו ושל המשפחה שלנו פחות יקרים מהזמן של מישהו אחר. איך יכול להיות שמישהו חושב שזה בסדר להציב מילואימניקים בני 30 ו-40 ו-50, עם ילדים ואישה שנושאת את הנטל, לעמוד בשמירה באמצע הלילה בגשם, ולפטור צעירים בריאים בני 18? את הפוסט הזה כותב הדובר שלי, שכבר מאות ימים נמצא במילואים, הוא בכלל לא נמצא בעבודה שלו כאן. הוא נמצא מאות ימים במילואים, הוא יודע שאנחנו שומרים לו על מקום העבודה, אבל לא כל מקומות העבודה שומרים על המקומות האלה. ואני אומר לך, גברתי, ובזה אני מסיים. בזמן הזה שהמילואימניקים קורסים הממשלה מוציאה עוד 230,000 צווי מילואים. חסרים למעלה מ-12,000 לוחמים, חסרים 1,600 קצינים, ומקבלים החלטות שלא יהיה מנוס מהן – יאריכו את שירות הסדיר, יוסיפו עוד ימי מילואים. למה? כי כדי לתחזק את הקואליציה צריך לפטור עשרות אלפי בני 18 מגיוס? איפה נשמע כדבר הזה? אני קורא לכם, חברי הכנסת מהליכוד, מהמפלגות הציוניות, תתעוררו. את מי אתם רוצים לשבור באירוע הזה? את מי? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> את חיילי המילואים? את המשפחות שלהם? בסוף אתם פוגעים בביטחון המדינה. הכול כדי לשמור על הכיסא לעוד כמה חודשים? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> על זה נלחמתם? בשביל זה באתם לכאן? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת בראש. חבריי חברי הכנסת, לא שומעים פה כלום. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שומעים, שומעים. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> שומעים? קטי, מה שאני אגיד עכשיו, את תתחברי אל זה מאוד. טלי גוטליב, אני מבקש ממך להקשיב לי שלוש דקות, ואני אגיד לך למה - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - הבטחת קרמבו. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> קרמבו אחר כך. אני יושב פה, אני יושב פה כמה שעות - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> שקט, בבקשה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - ואני שומע ללא הרף על הנושא של חוק ההשתמטות, הנושא של החנינה. ואני רוצה לדבר איתכם על המהות האמיתית שלנו, חברי הכנסת. למה אנחנו בכלל פה. אתמול בבוקר הייתי בפתח תקווה וביקרתי את נועם. נועם הוא ילד בן 11, אוטיסט בתפקוד מאוד מאוד נמוך, שלא מדבר, שנמצא בבית ספר – אני לא רוצה להשמיץ – בבית ספר מסוים בפתח תקווה, שחוזר הביתה עם סימנים בגוף, עם השפלה נפשית והתעללות פיזית. למשפחה של נועם, ילד בן 11 שצריך לחזור הביתה עם סימנים בכל הגוף, לא היה למי לפנות. בזמן שאנחנו פה מטרללים אחד את השני, לא קיימת ועדת חינוך שצריכה לטפל בדיוק בדברים האלו, בדיוק במשפחה כמו של נועם, שיהיה לה למי לפנות, שנוכל לעזור לה. אז בכנסת הזאת אין ועדת חינוך, לא קיימת. לאזרחים אין למי לפנות. אנחנו בוועדה לא יכולים לקיים דיון, להזמין את מנהל בית הספר, להזמין את ראש מינהל חינוך ולטפל בנושא הזה. אני אומר לכם, הכאב והסבל שראיתי אתמול בבוקר אצל המשפחה הזאת גרמו לי לבכות בבית שלהם. הרגשתי את חוסר האונים ואת הכאב של המשפחה. ילד בן 11 - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ילד בן 11 שחוזר הביתה כולו סימנים – אני לא ידעתי – כולו סימנים. ולמזלי הגדול - - - << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> סימון, סימון, בוועדה אצלה היה דיון. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> סליחה, אני לא סיימתי. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> לא, אבל היה דיון על זה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ולמזלי הגדול, אתמול ב-18:00, באמת בעזרתו של ראש העיר, הצליחה המשפחה להגיע אליו לפגישה, יחד עם חבר המועצה שמלווה אותם. ואני מאוד מקווה שאחרי הפגישה הזאת יהיה לנושא הזה פתרון. אני רק אומר לכם דבר אחד. כשאנחנו פה מתעסקים בשטויות, בסוף מי שנפגע זה האזרחים שאין להם אל מי לפנות. וקטי, לא ידעתי שיש דיון בנושא הזה אצלך - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> היה אתמול. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אני מתנצל. ואני מקווה מאוד – אני יודע כמה זה נוגע לך - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> וגם היום. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - ואני יודע כמה את רגשית בנושא הזה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> ביום רביעי יש על החרם, ועשיתם היום על החרם. בואו לוועדה. בואו לוועדה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא יודע על המשפחה הזאת. בסוף הוועדה שנקראת ועדת החינוך צריכה להיות המענה לזה. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. אני מזמינה את השר שלמה קרעי לסכם את הדיון. בבקשה, כבוד השר. << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, ראיתי היום מחזה מכמיר לב, ראיתי את יאיר לפיד בישיבת הסיעה שלו פונה לעיתונאים ואומר להם: עיתונאים, איך יכול להיות, מסיבת עיתונאים שלמה ולא שאלתם שאלה על חוק התקשורת? מה, אתם לא מבינים שעוד חודשיים-שלושה יסגרו אתכם? << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> נכון, נכון. הוא צודק. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> והם שתקו. לא היה נעים להם לומר לו שלפי הסקרים מי שלא יהיה כאן עוד כמה חודשים – הסיכוי שזה יקרה, זה יותר לפיד וחבורתו. היחיד שניסה לסגור כאן כלי תקשורת זה יאיר לפיד. הוא ניסה לסגור את ישראל היום; הוא ניסה לסגור את ערוץ 14; הוא סותם פיות לכתב של ערוץ 14 אברהם חסון, מ"פ במילואים ששירת מאות ימים בעזה ובלבנון, מ"פ שריון, הוא סותם לו את הפה אצלו במסיבת העיתונאים. אנחנו פותחים את שוק התקשורת לתחרות. אנחנו מאפשרים לערוצים נוספים לקום, באופן חופשי, בלי מעורבות של המדינה בתוכן, בלי מעורבות במודל העסקי. תחרות אמיתית, שמפחידה יותר מהכול את המונופולים הקיימים, את 12 ו-13, ואת הייעוץ המשפטי לממשלה, שפוחד שפתאום לא תהיה להם שליטה על התודעה. המונופול על התודעה היום נמצא בידיים של פקידים ויועמ"שים, ששומרים שלכם, אזרחי ישראל, לא יהיה מגוון של קולות לשמוע. אז יאיר לפיד, אל תדאג לעיתונאים האלה. עוד כמה חודשים הם יהיו כאן, ועוד כמה שנים הם יהיו כאן, ויהיה להם יותר מגוון ויותר אפשרויות תעסוקה, וגם היוצרים והמפיקים יקבלו את היצירה הישראלית, שאנחנו רוצים אותה, והשוק הולך ומתדרדר מהבחינה הזאת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> שקט, בבקשה, שקט במליאה. בבקשה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ואולי אתה, יאיר לפיד, עם המחזה מכמיר הלב הזה, לראות אותך עומד מול עיתונאים ולא מבין למה הם לא שואלים אותך – כי הם לא מאמינים לשקרים שלך, הם לא מאמינים. שקר שאין בו טיפת אמת – הוא לא עומד על הרגליים. שימו לב, המילה שקר, לכל האותיות שלה יש רגל אחת, לעומת המילה אמת, שכל האותיות עומדות על קרקע יציבה. יאיר לפיד, בשקרים שלו, אף אחד כבר לא מאמין לו. והוא עומד מול העיתונאים, במסיבת העיתונאים אצלו בסיעה, ולא מבין למה הם לא מאמינים לו, למה הם לא מאמינים לשקר שהוא אומר להם, שעוד כמה חודשים הם לא יהיו פה כי יסגרו אותם. הם לא מאמינים לך, יאיר, כי הם יודעים שמי שסותם כאן פיות זה רק אתה וחבורתך; מי שמחרים כאן עיתונאים שלא מהדהדים את השקרים שלכם זה רק אתה וחבורתך; אנחנו פותחים את השוק הזה לתחרות. ואני שמח שהכנסת התכנסה היום בוועדת הכנסת להקים ועדה מיוחדת לרפורמת השידורים, ועדה שתשב במשך חודשים – שלושה חודשים, ארבעה חודשים, כמה שנצטרך – כדי להעביר את הרפורמה הזו, שהשוק מחכה לה; כדי לפתוח את השוק לתחרות; כדי שלא לקבור עוד חוק בוועדה שאתם קוראים לה, הוועדה שאם זה לא יהיה בה זה יהיה פגם, זה יהיה משהו שאי-אפשר להסתדר איתו. יש מספיק חוקים שקבורים באותה ועדה, ואם יש זמן לוועדה הזאת – שיתחילו לטפל בחוקים שכבר קבורים אצלה: חוק התאגיד, חוק הרדיו, חוק הרייטינג, החוק על תקציב התאגיד. חוקים של חברי כנסת כאן מהקואליציה. לכן אני מברך על הקמת הוועדה המיוחדת הזו, שתעשה סוף סוף את מה שנדרש ואת מה שהציבור מצפה מאיתנו, להעביר את רפורמת השידורים, לשחרר את המעוז האחרון כמעט. מערכת המשפט הולכת לאט לאט ומאבדת את האחיזה שלה בקרנות המזבח, ואנחנו מחזירים את הגולם למקומו. גם בתקשורת זה יקרה. בתקשורת זה יקרה יותר מהר, כי בתקשורת כל מה שצריך זה להפסיק את המעורבות של המדינה, להפסיק את המעורבות של הפקידים, להפסיק מעורבות של הממשלה במודל העסקי, בחבילות הבסיס. אתם ידעתם שאם יס או הוט רוצים להכניס ערוץ חדש, ערוץ סדרות סיני לתוך הטלוויזיה שלהם, לתוך רשימת הערוצים שלהם, הם צריכים לקבל את אישור המועצה? קומוניסטים על מלא. את כל המעורבות הרגולטורית הזאת, את כל ההכבדה הזאת, שבסוף מתגלגלת לצרכן, את כל דמי הרישיון של מיליונים שמשלמים הערוצים – הכול מתבטל בחקיקה הזאת, וזה דבר שהשוק מחכה לו. וגם אלו ששותקים, גם אלו שיושבים בצד ולא מביעים את התמיכה שלהם, הם רוצים את החוק, רק לא נעים להם מהייעוץ המשפטי לממשלה, שטיפס על עצים גבוהים והפך את החוק הזה לקץ הדמוקרטיה, כשאין לו מושג איך להסביר את זה, איך יכול להיות ששוק חופשי ותחרותי הוא קץ הדמוקרטיה. את זה אף אחד לא יוכל להסביר לכם, כי לשקר הזה אין רגליים. כאן המקום להודות לראש הממשלה נתניהו, שמדבר על הרפורמה הזאת בשוק השידורים. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> הוא בניגוד עניינים מוחלט. הוא הוציא אתמול מכתב שהוא - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הוא לא בניגוד עניינים. חברת הכנסת מירון, הוא לא בניגוד עניינים בתחום השידורים, למעט סוגיות שקשורות למשפט שלו. יש לי על זה חוות דעת מהייעוץ המשפטי לממשלה לפני שלוש שנים. ראש הממשלה לא בניגוד עניינים ככלל. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> הוא עצמו כתב את זה אתמול. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הוא בניגוד עניינים בסוגיות שקשורות רק למשפט שלו, לא בתחום השידורים באופן כללי. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> הוא כתב את חוק התקשורת. זה במילים שלו. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ולכן קיבלתי את התמיכה שלו בנוגע להקמת ועדת התקשורת. הוא גם הצהיר על זה בצורה מפורשת. הוא אמר את זה בקול רם, שתקום כאן ועדה מיוחדת לחוק השידורים. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> הוא בניגוד עניינים. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ואני רוצה להודות לראש הממשלה על התמיכה בעניין הזה. אני רוצה להודות לחבריי בקואליציה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> השר קרעי, ראש הממשלה התערב בזה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ראש הממשלה - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הוא כתב לנשיא שהוא מנוע מלעסוק בתקשורת. אין. אין - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אתה לא הקשבת, חבר הכנסת קריב. חבר הכנסת קריב, לא הקשבת. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הקשבתי. במה הוא תומך? הרי הוא אמר שהוא לא מתעסק. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אז תקשיב. אם אתה רוצה להקשיב, אני אחזור על התשובה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אני מקשיב. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> יש לנו חוות דעת מהייעוץ המשפטי לממשלה, שככלל, ככלל, למעט דברים שקשורים לתחום המשפט שלו, אין מניעה לראש הממשלה לעסוק בתחום השידורים, שאני יכול להתייעץ איתו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אבל הוא כתב - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כי יש סוגיות שקשורות למשפט שלו, שבהן הוא בניגוד עניינים. אני רוצה להודות לחבריי נציגי הסיעות החרדיות, חברי הקואליציה כולם, שתמכו בהקמת הוועדה הזאת, שתעשה טוב לציבור בישראל. ואני רוצה להודות גם ליושב-ראש הקואליציה על ארבע שעות תמימות היום של ישיבה בוועדת הכנסת והקשבה לאוסף של טענות מצוצות מהאצבע מכולכם, חוזרים ומהדהדים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> שקט, בבקשה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני רוצה להודות ליושב-ראש הקואליציה אופיר כץ על התמיכה ועל ההובלה של המהלך הזה, ועל כך שישב היום ארבע שעות תמימות בסבלנות אין קץ ושמע את כל גיבובי השטויות ואת כל הטענות המצוצות מהאצבע ואת כל השקרים שלכם. כל השקרים האלה יתבררו אחד לאחד בוועדה המיוחדת שתקום. וכאן המקום גם להודות לחברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, שהסכימה לקחת על עצמה את ההובלה של הוועדה הזאת, למרות המתקפות שהיא תספוג מכם, ותספוג מכל האינטרסנטים - - << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> היא תספוג, תספוג. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> - - ומכל אלו שלא רוצים לפתוח את השוק הזה לתחרות. הם מדברים על הפרדה מבנית, וההנהלה של קשת נתנה הנחיות לחטיבת החדשות לתקוף את רפורמת השידורים. זאת ההפרדה המבנית הזאת שמתגאים בה, שהיא יותר הפרדה בינם לבין הציבור בישראל, בינם לבינינו. את החומות האלה אנחנו מפרקים, את המונופול הזה אנחנו שוברים, ושוק התקשורת ייפתח לתחרות אמיתית. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> למה לא? אני הסברתי את זה. תקרא את העמדה שהצגתי במענה לחוות הדעת של היועצת המשפטית לכנסת. התשובה מאוד פשוטה. אני מברך על הקמת הוועדה. אני מודה לכל העוסקים במלאכה, ואני מזמין את כולכם להגיע לוועדת הזאת. הוועדה תפעל ביסודיות, במקצועיות, בלב פתוח ובנפש חפצה, וכולכם מוזמנים. תודה רבה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת ועדת הכנסת בעניין הקמת ועדה לדיון בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025. ההצבעה תהיה שמית. בבקשה. תודה. הצבעה שמית << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – בעד ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד דן אילוז – בעד ואליד אלהואשלה – נגד קארין אלהרר – נגד עמיחי אליהו – בעד זאב אלקין – בעד משה ארבל – בעד יעקב אשר – בעד אביחי אברהם בוארון – בעד אוריאל בוסו – בעד מישל בוסקילה – בעד דבי ביטון – נגד חיים ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – אינו נוכח בועז ביסמוט – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – בעד סמיר בן סעיד – נגד יואב בן צור – בעד ניר ברקת – בעד ששון ששי גואטה – בעד טלי גוטליב – בעד יצחק גולדקנופ – אינו נוכח מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – נגד גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – נגד משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד אלי דלל – בעד שלום דנינו – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – בעד שרן מרים השכל – בעד ניסים ואטורי – בעד מיכל מרים וולדיגר – בעד יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – נגד אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת אכרם חסון – בעד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – נגד יוסף טייב – בעד אוהד טל – בעד יעקב טסלר – בעד חילי טרופר – נגד מאיר כהן – נגד מירב כהן – נגד עופר כסיף – נגד אופיר כץ – בעד ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד ירון לוי – נגד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד אביגדור ליברמן – נגד יאיר לפיד – נגד טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד שלי טל מירון – נגד יונתן מישרקי – בעד חנוך דב מלביצקי – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד צגה מלקו – בעד אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד שרון ניר – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד צבי ידידיה סוכות – בעד משה סולומון – בעד לימור סון הר מלך – בעד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – בעד משה סעדה – בעד מנסור עבאס – נגד עפיף עבד – בעד איימן עודה – נגד עדי עזוז – נגד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – נגד צביקה פוגל – בעד עודד פורר – נגד משה פסל – בעד מאיר פרוש – בעד יסמין פרידמן – נגד אורית פרקש הכהן – נגד מטי צרפתי הרכבי – נגד אריאל קלנר – בעד יצחק קרויזר – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד אליהו רביבו – בעד שמחה רוטמן – בעד יעל רון בן משה – נגד אפרת רייטן מרום – נגד אלון שוסטר – נגד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד מיכל שיר סגמן – נגד נאור שירי – נגד אושר שקלים – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד פנינה תמנו – נגד << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אנחנו עוברים לסבב השני: קריאה של חברי כנסת שלא נכחו. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח יצחק גולדקנופ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ישראל כץ – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> יש מישהו באולם שרוצה להצביע ועדיין לא הצביע? תמה ההצבעה. בעד – 59, נגד – 51, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת ועדת הכנסת התקבלה. << נושא >> הודעה אישית של חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן << נושא >> << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברת הכנסת גלית דיסטל בהודעה אישית, בבקשה. << דובר >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר >> תודה רבה. עלתה לפה לפני מספר דקות חברת כנסת מהאופוזיציה שלעגה לעובדה שננעלתי במרפסת – אקט אלים, מפחיד, לא נעים. אישה שננעלת על ידי גברים במרפסת זה לא בדיחה. זה לא מצחיק. חברת הכנסת הזו נוטה להתלונן, הרבה פעמים בצדק, על היחס המיזוגיני שהיא חוטפת מגברים מסוימים פה בכנסת. היא נתקלת בדלת מאוד מאוד פתוחה באולפני הטלוויזיה, בעיתונות הכתובה. כשפוגעים בה, פוגעים בנשים. כשחברת כנסת כזו הופכת תקיפה של אישה ללעג, לבדיחה, ביד אחת - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> במה לעגתי לך? במה? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> גברת מרפסת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה לעג? את רוצה שנדבר על לעג? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אם אני אקרא לך: גברת תצחצחי לי את הנעליים. גברת תצחצחי לי את הנעליים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> את משווה את זה בכלל? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> כאילו, את באמת מיתממת עכשיו? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אמרתי: גלית והמרפסת. במה לעגתי לך? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> את יכולה להתנצל, אבל את מתחפרת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> על מה להתנצל? מה אמרתי לך? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> את לקחת תקיפה והפכת אותה לבדיחה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אמרתי: גלית והמרפסת. דיברתי על - - - << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> את, שרצה באולפנים ובוכה על אמירות מיזוגיניות כלפייך, הפכת תקיפה של אישה לבדיחה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איזה אולפנים? לעגתי על התקיפה? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> מכיוון שלומר: גברת מרפסת זה הגחכה - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> גלית והמרפסת, זה מה שאמרתי. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> גלית מהמרפסת זה הגחכה של תקיפה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, זה לא. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> זה כמו שאני אגיד מעכשיו: מירב מהצחצוח נעליים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה לתפיסתך. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> הרי כשאומרים לך קוקוריקו, את נגנבת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> את משווה את זה? קראתי לך כבעל חיים? אמרתי לך את זה? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> את יודעת משהו, מירב? לתפיסת כל הנשים. אני חושבת שגם נשים שבוחרות ביש עתיד כרגע לא חושבות שאת מכבדת אותן - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אמרתי עלייך: מה היה? גלית והמרפסת. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> - - או מייצגת את הפמיניזם - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> עכשיו את מדברת בשם הפמיניסטיות? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> - - או מייצגת עוצמה נשית. וראי זה פלא, זה תמיד קורה לך כשאישה מקבלת כוח. זה תמיד קורה לך כשאישה מקבלת תפקיד. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן? איזו אישה? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> הדבר שהכי מגרד לך זה נשים חזקות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן? מה זה? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> זה לא מהיום, זה לא מאתמול וזה לא משלשום. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן, איזו אישה חזקה - - - << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> להזכירך, קבלת הפנים שלך אליי באופוזיציה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן, כן. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני עזרתי לאישה בדרום תל אביב, עזרתי לה ממש. גרמתי לזה שיתפסו את האנס שלה. בזכות נאום שלי המשטרה פעלה. לפני כן היא לא בדקה במצלמות, אחרי זה כן. ביקרתי אותה. את מתראיינת אצל בן כספית - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> גם אני ביקרתי אותה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> - - ואומרת: גלית לא עשתה כלום. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> גם אני ביקרתי אצל אותה אישה בבית. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא שוללת ממך, את שללת ממני – גלית לא עשתה כלום. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ביקרתי אותה, לא הייתי אצלה בבית? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני עושה על זה סרטון. יאיר לפיד מזמן אותך וכועס עלייך, את באה אליי בדמעות ואומרת: תסירי את הסרטון. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני עדיין לא יודעת מאיזה חומר קורצת, אני עדיין לא יודעת שאת שונאת נשים - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> על מה את מדברת עכשיו? על המרפסת או על - - - << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני עדיין לא יודעת שאת מקנאה בנשים - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> על מה את מדברת? תתרכזי. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני עדיין לא יודעת שקשה לך עם נשים שמקבלות תפקיד - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא קשה לי עם אף אישה. איתך קשה לי. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> ואני מסירה את הסרטון. את לא מרפה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איתך קשה לי, לא עם אחרות. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> את לא מרפה, לא. היה קשה לך עם אורלי לוי אבוקסיס. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> עם מי? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> היה קשה לך עם טלי גוטליב, היה קשה לך איתי - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, מה יש לי איתך? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> היה קשה לך עם מאי גולן. נשות הימין מרגישות - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מאי גולן - - - במשרד? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> נשות הימין מרגישות שמתוך כל הגברים באופוזיציה - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> - - הכי מיזוגינית, הכי משפילה, הכי תוקפנית, זאת את. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> את חירבת את משרד ההסברה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> ואני אסכם, מירב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> התפטרת, הלכת לערוץ 13 בכית. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אסכם: אקט אלים נגד נשים זה לא בדיחה. את אמורה לדעת את זה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> על מה? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> במיוחד כשאת בוכה - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> על מה, על זה שחירבת משרד ממשלתי? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> - - דמעות תנין על זה שמדברים אלייך לא יפה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תגידי, על מה? את משווה בכלל? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> ובאותה נשימה ממש מלעיגה תקיפה של אישה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> יש פה בעיה בתפיסת המציאות או ביושרה הפנימית שלך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אמרתי לך גלית והמרפסת, מה הבעיה? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> הדבר הזה חייב להיפסק - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני לא אפסיק. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> - - כי כרגע הבן אדם הכי מיזוגיני מתוך 120 חברי כנסת זאת את. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הגשת תלונה במשטרה על זה ששמו אותך במרפסת? << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> אני לא - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אין לי איתך כלום. אני לא מחליפה איתך מילה שנתיים וחצי. לא מעניין אותי לא את, לא היא, לא - - - << נושא >> הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום. הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה להעביר לשר עמיחי אליהו את הסמכויות הנתונות לשר המשפטים לפי סעיפים 3, 18, 20א, וכן 24א, לחוק ההסגרה, התשי"ד–1954. אני מזמינה את השר אלי כהן למסור את ההודעה מטעם הממשלה. בבקשה. לרשותך עשר דקות. << דובר >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, למעשה אני חושב שעברת על כל ההודעה שבה למעשה הממשלה מודיעה כי בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה להעביר לשר עמיחי אליהו את הסמכויות הנתונות לשר המשפטים לפי סעיפים 3, 18, 20א, 24א לחוק ההסגרה, 1954, לצוות ולפעול בענייני ההסגרה במקרים שבהם לא יוכל שר המשפטים לחתום כאמור, או שיהיה מנוע מלעשות כן מסיבה כלשהי. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, מבקשת הממשלה את אישורה של הכנסת להחלטה זו. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. נעבור לדיון האישי. מזכיר הכנסת. אין רשימה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אי-אפשר לזוז בלעדיך, דן. מירב בן ארי הראשונה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> את יכולה לקרוא לי, אני אעלה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כן. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, בואו נעשה סדר אחת ולתמיד: אני בעד נשים; כל חיי קידמתי נשים לתפקידים, למקומות. כשיכולתי, כשהיה גבר ואישה, אני מודה שהעדפתי את האישה. תמיד פעלתי למען נשים, לא פורצות תקרת זכוכית אלא כאלה שתקועות עמוק ברצפת הבטון. כשהשר הכושל ביותר בהיסטוריה, השר בן גביר, החליט לקחת מפורום מיכל סלה, כבשת הרש, 600,000 שקל, ואמר שהוא לא נותן להם כסף, אני נלחמתי, ובזכות השר מרגי מהקואליציה העברנו את הכסף, והיום מאות נשים במדינת ישראל מקבלות הגנה בבית. לא בזכות השר הכושל הזה שלא נותן שום פתרון לנשים נפגעות אלימות. רק בזכות זה שנתנו את הכסף, ומרגי הכפיל את התוכנית. אני יכולה לתת לך דוגמה על נשים חד-הוריות שסבלו מההחלטה של נתניהו להתייחס למזונות שלהן כקצבה, ובמלחמה עם כחלון הצלחנו להעביר את זה שמזונות הם לא קצבה, ובזכותי אלפי נשים חד-הוריות יצאו למעגל התעסוקה, ויש לי עוד אלפי דוגמאות. וזה שאמרתי גלית עם המרפסת – כי היה לך אירוע במרפסת. לא זלזלתי, לא לעגתי. כמו שאמרתי גלית והמרפסת. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> מירב, את יותר אינטליגנטית מזה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אגב, בניגוד לאירוע צחצוח הנעליים, שבו הושפלתי כאישה, אני מעולם לא אמרתי לך לכי תצחצחי נעליים. אני מעולם לא אמרתי לך שאת משרתת. אני מעולם לא קראתי פה לחברות כנסת בשמות של בעלי חיים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> יש לך - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואת, גב' גוטליב, כתבת עליי פוסט דוחה, באמת אחד המגעילים שאפשר לכתוב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אין - - - ערלת לב, זה מה שאת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> וזה בסדר, תפעילי עליי את כל הבוטים שלך ואת כל החיילים שלך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ערלת לב. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא מתרגשת. בסוף גם את תצטרכי לתת את הדין - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> העם רואה אותך. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - על כך שאת שלוש שנים חברת כנסת, ולא הבאת חוק אחד למען הציבור - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - ולא טיפלת בפניית ציבור. אני יושבת בנשיאות כל יום שני – מעולם לא הגשת דיון מהיר, מעולם לא הגשת שאילתה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> נכון << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל מה שאת עושה זה הסתה וביזוי. אפילו היום, כשאף חבר כנסת מהליכוד לא העז להיכנס לדיון בוועדת הכנסת רק בגלל ביטן, מהכבוד לביטן שהוא חבר כנסת מעולה, את היחידה שבאת. למה באת? למה באת להילחם נגד ח"כ מהמפלגה שלך? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני לא נלחמתי נגד ח"כ. אני נלחמת למען עם ישראל. למען עם ישראל, זה למה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה? כי את בעצמך, הדבר היחיד שהבאת לכנסת - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למען העם - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - זה הסתה ופילוג. אף חבר כנסת של הליכוד לא הגיע היום לוועדת הכנסת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסיימת. הם הורידו את הראש. ואטורי הצביע נגד. הורידו את הראש, ח"כים של הליכוד. רק את באת ודיברת נגד חבר שלך, לא נגדי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כל מה שאת אומרת עליי, את ערלת לב. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואת זה את תיקחי איתך כל החיים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> מירב, תודה רבה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הסתה פילוג. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ערלת לב. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא מתרגשת, לא ממך ולא מאצבע. סיימתי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ערלת לב. אין ערלת לב כמוך. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת אבי מעוז אינו נוכח. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> את צריכה לתת דין וחשבון לקדוש ברוך הוא, תסתכלי לריבונו של עולם. אין ערלת לב כמוך. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. סגן יושב ראש הכנסת. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אין ערלת לב כזאת. אין. כל מה שתגידי נכון, אבל את ערלת לב. ערלת לב. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה מדהים. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> חברות וחברי כנסת נכבדים. טלי, הסי הס. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מאיר, הכול טוב. אני לא קורבן עולה של מירב בן ארי. לא אני ולא אף אישה כאן. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> טלי, אנחנו נמצאים בשלוש דקות אחרות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה הכול. ואתם יודעים את זה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה רגע, תעשו איזו פאוזה ותחשבו - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אגב, המפלגה שלכם יודעת את זה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תחשבו מה קורה היום בבתי ספר במדינת ישראל. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני לא צריכה, אני מכירה - - - << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו לא מצביעים על חוק ששייך לחינוך, בוודאי ובוודאי, אבל אנחנו כן הולכים לישון ומתעוררים עם המציאות הקשה הזאת, וכדאי שלרגע נסיט את המחשבה שלנו למה שקורה בחצרות בתי הספר. לצערי הגדול, אם היה כאן שר החינוך, הייתי מבקש ממנו להקשיב לדברים שלי, טלי, ולכל חברי הכנסת, וללכת לראות מה קורה בחצרות בתי הספר; מה קורה עם האלימות שפושטת בכל פינה. יוסי טייב, חבר הכנסת, אתה יושב-ראש ועדת החינוך שלא מתפקדת, וצר לי על כך. אני מודה לקינלי על הניסיונות לנסות לייצר משהו אלטרנטיבי. במקום שאין איש היה אתה איש. תודה רבה, קינלי, טוב אתה עושה. ובלי לפגוע בכבודך, יוסי, כי אתה יודע שאנחנו מאוד פעילים בוועדה הזאת. אבל לצערי הגדול, היום הגיעו אליי שני מקרים של אלימות בתוך בתי הספר שנגמרו בנזיפה, והאלימות הזאת הופכת להיות למנת חלקנו. האלימות הזאת, לצערי, גם כאן. אנחנו מטיילים במסדרונות הכנסת ונכנסים לכאן אנשים שמאיימים על חברי הכנסת. היום ראיתי את זה בוועדת החוץ והביטחון, שמי שלא דיבר בלשונה של מלכות, עמדו מהצד ואמרו לו: תסתום את הפה שלך, מה אתה יודע בכלל, מה אתה מדבר בכלל. וזה מחלחל מכאן לכל חלקה טובה, וזה נוגע בבתי הספר שלנו. ושר החינוך, קיש, יש דברים שאני מתקשר אליך ואני אומר לך שטוב עשיתם, ויש דברים שאני מתקשר אליך ואומר לך: תפקח את עיניך – ושום דבר לא קורה, גברתי היושבת ראש. תזכרו שכמו שבצבא כל דבר שקורה, יש לו את אפקט המצלתיים – אתה נותן מכה, וזה רועד בכל מקום – גם במערכת החינוך, כשמתחילה אלימות ולא מטפלים בה, ויש הכלה וסובלנות, וכשחצרות בתי הספר הן לא המרחבים המוגנים של התלמידים, זה מאיים על הילדים שלכם, על הנכדים שלנו. ואנחנו עסוקים בהכול. ויוסי, אני אומר לך, תחזרו כבר. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו נעשה הכול לפרק את הממשלה שלכם, אבל בשם אלוהים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אי-אפשר שכנסת פועלת בלי ועדת חינוך. אי-אפשר להשמיע שם את הזעקה, קטי, שאת שומעת כמו שאני שומע, של הורים שבאים אלינו ואין להם איפה לפרוס את הצרות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> צודק לחלוטין. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה, סליחה, גברתי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> צודק, תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת בראש, אדוניי השרים – כן, כמעט – רבותיי השרים, אני אגיד לכם למה, מה קורה פה. הסתכלתי – מאיר, אתה באמת רוצה ועדת חינוך? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין כנסת. זה מה שמפריע לך? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> כן. זה מפריע גם לה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ראש הממשלה החליט. כן, שמעתי שגם ליושבת-ראש זה הפריע. היא אמרה את זה בסוף. אבל לך אני אומר, אתה הרי יודע, היום הקימו ועדה בגלל שלראש הממשלה, לא יושב-ראש הכנסת – ראש הממשלה נתן רשות ליושב-ראש הקואליציה להקים ועדה; ביקש ממנו להקים ועדה נגד היועצת המשפטית של הכנסת. עכשיו, תסתכל מה קורה פה. גברתי היושבת בראש, מה כתוב שם? הודעת הממשלה, בהתאם לסעיף 31ב לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר עמיחי אליהו את הסמכויות הנתונות לשר המשפטים. מה זה "לשר עמיחי אליהו"? גם הם שכחו מה התפקיד שלו. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> הוא רב. רב. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> 36 שרים, למה אחראי השר עמיחי אליהו? מה, הוא הולך עם זה הביתה? מעבירים את זה לשר – דוגרי, אני לא יודע איזה, חוץ מזה שהוא היה שר ב-7 באוקטובר, שר בממשלת החורבן. למה לא כתוב לאיזה משרד מעבירים את זה? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> משרד מיותר. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> משרד המורשת. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז למה לא כתוב את זה? כתוב, לשר המשפטים; לא כתוב שלוקחים ממשה ארבל סמכויות ומעבירים לעמיחי. כתוב שלוקחים סמכויות משר המשפטים ומעבירים לעמיחי אליהו. אני לא מצליח להבין את זה. באמת, עד איפה מגיע הזלזול הזה. לפחות הייתי לומד מה עושה עמיחי אליהו, בגלל שאני לא זכרתי שהוא שר המורשת. חשבתי שפרוש הוא שר המורשת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> ירושלים. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ירושלים? מורשת ירושלים. מי אחראי למורשת ירושלים? << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> 34 שרים, זה קשה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מסורת וירושלים זה פרוש, זה המורשת. זה עולם אחרי לגמרי. תחומי עניין - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> האמת היא שלמי שמכיר, אלו עולמות אחרים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אגב, בהר סיני קיבלנו, כחלק - - - את הדרישה להבדיל בין המסורת למורשת. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אתה יודע איך זה הולך? אני אגלה לך, כשיש יהדות משרתת ויש יהדות משתמטת, וכל אחת מהן, כאילו מפרידים בוועדת החוץ והביטחון, אז מה אתה רוצה, שלא יפרידו בין ירושלים לבין מורשת? אצלנו ירושלים, גברתי היושבת בראש, היא חלק מהמורשת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> גם אצלנו. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> גברתי, את יודעת את התשובה? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> מה? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> למה לא כתוב איזה שר הוא? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא יודעת. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת בראש. אני מסתכל על הכנסת הזאת שעכשיו היא קצת ריקה. אני מסתכל על הדוכן שיושבת עליו יושבת-ראש, אבל בדרך כלל יושב כאן יושב-ראש הכנסת, תפקיד מכובד מאוד, מספר שלוש בהיררכיה של המדינה – ראש ממשלה, נשיא, יושב-ראש הכנסת – ואני שואל את עצמי: איך הוא הסכים לחרב את הכנסת, איך הוא הסכים לרמוס את הכנסת, איך הוא הסכים שאף אחד לא סופר אותנו, שהממשלה עושה בנו כברצונה, שהוא בעצם Go for של נתניהו? אם לא מוצא חן בעיניך יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון – נחליף אותו. נביא מישהו אחר שיהיה כלבלב של נתניהו ואולי יעביר את החוק. אם בוועדת הכלכלה לא מסתדר העניין הזה, רוצים לבחון את החוק הזה יותר מדי ברצינות ואולי לפסול אותו – יאללה, נקים ועדה מיוחדת. היועצת המשפטית אומרת לו: שמע, זה לא בסדר, רומסים את הכנסת. לא נורא, לא נורא, העיקר שאנחנו נצליח במשימה שלנו לחרב את הדמוקרטיה בישראל. אנחנו נסתכל על אורבן, נראה איך הוא הצליח לחרב את התקשורת, נראה איך הוא הצליח לחרב את בתי המשפט; תראו איך הוא הצליח – אנחנו נחקה אותו ונעשה כמוהו. פשוט תקופה כזאת לא הייתה במדינת ישראל. אין במדינת ישראל רשות מחוקקת – יש רשות מבצעת ששולטת ברשות המחוקקת. ואם תימשך ההפיכה המשטרית, גם לא תהיה רשות שופטת, ואנחנו נצטרך לחשוב מה לעשות במקרה הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה. מיקי, מיקי, סליחה. מיקי, סליחה, סליחה. מיקי, מחילה ממש. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> שטויות, זה קורה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה, גברתי היושבת בראש. תראו, אנחנו נמצאים באיזו שעה קשה, קשה מאוד, בתולדות מדינת ישראל. מאות אלפי צעירים, בנים ובנות שלנו מכל המגזרים, מגויסים, נלחמים, מקריבים את חייהם. בבתי העלמין הצבאיים אין חלקה לחילוני ואין חלקה לדתי, אין שורה למזרחי ואין שורה לאשכנזי. כולם טמונים יחד. אין ולא יהיה דם של לוחם ששווה יותר או פחות מדמו של מי שנשאר בבית. אין ולא יהיה כאן הבדל בין דם לדם. מול המציאות הזו מביאה לנו הקואליציה את מתווה חוק הגיוס. אומרים לנו שזה חוק מאוזן, אחראי, חוק שמייצב את המדינה. בפועל, רבותיי, זה חוק שממסד את אי-השוויון ומחלק את ישראל לשני סוגים – אזרח שמוסר את נפשו ואזרח שמקבל פטור. לא על הערכים האלה קמה מדינת ישראל. גיל הפטור נקבע לגיל 26, זאת אומרת שמי שיצליח למשוך עד גיל 26 בישיבה יהיה פטור מהמשך גיוסו לצה"ל. כרטיס יציאה חינם. אפילו ההגדרה של בוגר מוסד חרדי נתפרה כך שמספיקות שנתיים של לימוד בין גיל 14 ל-18 כדי ליהנות מההטבות. ומהן הסנקציות? מי שלא מתגייס אולי לא יקבל רישיון נהיגה עד גיל 23, אולי לא יקבל מלגות, אולי שלילת הנחה בתחבורה הציבורית או בדיור, בעוד שחברנו מהשכונה, שאיננו פחות אוהב תורה ומסורת, שוכב עכשיו במארב בגבול עזה. כך נראה חוק הגיוס, חוק ההשתמטות. זוהי תעודת קנייה רשמית של הכנסת למיעוט שמסרב לשאת בנטל. חוק ההשתמטות הזה הוא חוק שנוסח בשיתוף רבנים חרדים וזוכה לתמיכת המפלגות החרדיות. ולכל הקואליציה הזאת – אני גאה באותם חברי כנסת מהקואליציה שהרימו ראש ואמרו: לא יהיה בבית ספרנו. אני רוצה לומר כאן באופן ברור: אנחנו לא נגד לימוד התורה, התורה היא נכס של עם ישראל, אבל של כל עם ישראל, לא רק שלכם. מדינה יהודית ודמוקרטית לא יכולה לבסס את עצמה על עיקרון שאחרים ילכו במקומנו. החוק הזה דינו ליפול, הוא חוק השתמטות, אות קין על מצחה של הכנסת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה, גברתי. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, איזה כבוד, הייתה לי יושבת-ראש ועכשיו יש לי יושב-ראש. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הכבוד הוא לי, שלוש דקות לרשותך. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תראו, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני טיפה נסערת ומבולבלת ולא יודעת איך לאכול את המידע שכרגע קיבלתי. כל הזמן שמעתי מצד הקואליציה ביקורת נוקבת, ביקורת מאוד קשה כלפי הח"כים מהמפלגות הערביות, וראש הממשלה אמר שהוא ישקול להכניס את האחים המוסלמים לרשימה פסולה, ואולי צריך ואולי זה נכון. אבל כל הזמן יש, גם פה במליאת הכנסת, צרחות וצעקות כשח"כים מהרשימות הערביות עולים על הדוכן. וחשבתי שזה, אתה יודע, אמיתי. ופתאום אני מגלה שבימים האחרונים – וחשבתי שזה ספין תקשורתי, אבל עשיתי בדיקות היום – הייתה פנייה מטעם הגורמים בקואליציה, ליתר דיוק מטעם החרדים, לאחמד טיבי, ומטעם הליכוד למנסור עבאס ולמפלגת רע"מ, על שיתוף פעולה פרלמנטרי. שת"פ פרלמנטרי שהמפלגות הערביות בצורה כזו או אחרת יעזרו לקואליציה להעביר את חוק ההשתמטות. תקשיבו, זה מה שנקרא, הכול כשר, הכול אפשר, בשפה של התורה: להכשיר את השרץ. זה בסדר כשזה משרת את האינטרסים הפוליטיים הצרים להעביר את חוק ההשתמטות? אז גם מנסור עבאס כשר וגם אחמד טיבי בסדר? כן, באמת. במקום אחר הייתי אומרת "70 פנים לתורה", אבל אני לא אבזה את הספר הקדוש שלנו. אני אגיד: 70 פנים לקואליציה הזאת. אתם כבר רוצים להעביר את חוק ההשתמטות, אז קחו את זה על עצמכם. למה אתם מחפשים שיתוף פעולה עם המפלגות הערביות? כדי מה? תמורת מה אתם עושים את זה? אני עוד מעט אנסה לברר ואנחנו כמובן נראה את זה בכנסת, תמורת מה זה קורה. אז או שאל תדברו, תודו שאלה השותפים שלכם, כפי שביבי רצה בכנסת הקודמת – כמעט הצליח, והודות לסמוטריץ' לא – או שאל תעשו דברים כאלה. זאת ציניות ברמות שאין לתאר. במליאת הכנסת ללכת איתם מכות, איתמר בן גביר, ובשקט להגיע לשיתוף פעולה בין החרדים לאחמד טיבי ובין הליכוד למנסור עבאס. חבר'ה, זה לא יעבוד ככה, ובסוף-בסוף האמת תמיד תצא לאור. ואנחנו נגלה מה היה במשא ומתן, מה היה התן-וקח ועל מה הייתם מוכנים לוותר ולמכור תמורת חוק ההשתמטות הבזוי הזה, שבסוף החיילים שלנו צריכים לשבת ימים כלילות ומאות ימים בעזה, בלבנון ובסוריה, כשאוכלוסייה מאוד מאוד מכובדת חיה בשלום וישנה בבית. אז תעשו את חשבון הנפש בפעם הבאה כשיהיו פה צרחות וצעקות מצד הקואליציה על המפלגות הערביות. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; אחמד טיבי – אינו נוכח. יואב סגלוביץ', בבקשה, אדוני. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-בראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול כתב ראש הממשלה מכתב לנשיא המדינה. הכותרת של הכיתוב: "הנדון: ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו". זה הנדון, משהו שאחר כך עושים עליו דיונים שלמים וקוראים לזה בקשת חנינה. בקשת חנינה זה לא. לא בתוכן, בוודאי לא בצורה, בוודאי לא מה שנדרש גם על פי החוק. גם במקרה החריג, החריג ביותר שהיה, בפרשת קו 300 לא הגיעו לרמת השפלות שהגיע המכתב הזה. הכותרת האמיתית של המכתב הזה הייתה צריכה להיות – כי כל תוכנו הוא כזה: המדינה זה אני. כלומר, בלעדיו – אין. בלעדיו אי-אפשר לעשות דבר. לא רק עכשיו, משחר קום המדינה – רק הוא, רק הוא, משפחתו. רק הוא, אין בלתו. מדינת ישראל תתפרק אם בנימין נתניהו לא ייקח את המדינה ויריץ אותה קדימה. במילה אחת לא מוזכרים כל המחדלים הנוראיים שלו, בוודאי לא. בבקשת חנינה צריך לכתוב מהם הדברים שלהם בן אדם ראוי, אבל הדבר הראשון שצריך לעשות זה להגיד: אני אחראי, אני אשם במשהו. אבל לא, לא, לא במקרה הזה. נתניהו לא לוקח אחריות על כלום, הוא לא מסוגל, זה לא במבנה האישיותי שלו להגיד "אני אחראי". במבנה האישיותי שלו להגיד "הם אחראים". הם אחראים. אני אומר פה לנשיא המדינה, שאני מכבד אותו מאוד: יש לך תפקיד, לא כל מה שאתה מקבל עונה להגדרה הזאת. אז אם ראש הממשלה רוצה לתת קולב, לשים אותו בלשכת נשיא המדינה, ועל הקולב הזה לבנות משהו אחר – עסקת טיעון, הסדר טיעון, כל דבר אחר – שיקראו לזה בשם. חנינה זה לא. ואסור ללכת בצורה הזאת ולשקר את הציבור כולו. אז יש שקרן אחד זה מספיק, קוראים לו ראש הממשלה. אבל לא צריך לקחת את דבר השקר הזה ולהפוך אותו לסיפור שאנחנו עושים עליו דיון. חנינה זה לא. מה כן קרה? ראש הממשלה בנימין נתניהו סיים בשבוע שעבר את חקירתו הנגדית בתיק 1000, והוא יודע את מה שאני יודע ואת מה שיודע כל מי שיודע מה ההיסטוריה של אנשים שהורשעו בעבירה של הפרת אמונים, ודינם אחד – הולכים לכלא. ולאחר מכן, הוא שם היום, האיש של הפיוס והחיבור – היום היה דיון בוועדת החוץ והביטחון על חוק ההשתמטות על מלא. בוועדת הכנסת הדיחו בפועל את יושב-ראש ועדת הכלכלה, שמו אחר במקומו, ומחר יהיה דיון על פיצול תפקיד היועצת המשפטית לממשלה. זה מה שרוצה המפייס הגדול. שקר הוא שקר, גם אם הכותרת היא חנינה. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, רציתי לדבר על השיטפונות, וקודם דיברתי על הפשיעה, ותוך כדי שאני עולה לפה, אומרים לי: רצח בכפר כנא ועוד שני פצועים מלבד הנרצח. רצח רודף רצח (אומר בערבית:). אנחנו רוצים להפסיק לספור, לא רוצים להתרגל למוות. גם רצח ילד בכפר יאסיף, אישה בעארה ועוד אישה בג'ת. מאיפה הנשק הזה מגיע? חבר הכנסת סגלוביץ', אתם יודעים מאיפה הנשק הזה מגיע, חלק גדול מהנשק הזה מגיע מבסיסי הצבא. כמה פעמים אמרו: צריך לגדוע את המסלול הזה? לא גודעים. תגיד, לאקדחים ולנשק צריך קו אספקה של כדורים, נכון? אומרים לי: יש קו אספקה קבוע של כדורים באמצעות ארגוני הפשיעה. מי מספק להם את הנשק הזה? זה נשק במקור מהצבא. איך זה לא מופסק? איך רשויות המדינה, הביטחון, רואות, יודעות, ולא עושות כלום? אם הנשק הזה היה פוגע ביהודי, פוצע או הורג אותו, אז המדינה הייתה מתעוררת. כי מבחינת העליונות הזאת, דם יהודי יקר יותר, חשוב יותר מדם של ערבי, למרות ששניהם אזרחים. למה הדם היהודי יותר יקר מהדם של נביל ספיה מכפר יאסיף, ילד מתוק – לא יודע מה להגיד עליו, כי זה נורא, כל כך כואב. רציתי לדבר על השיטפונות שמציפים את הכבישים, אבל הדם מציף את הכבישים. חבריי אמרו: דבר על השיטפונות, דבר על השיטפונות. רק גשם פעם אחת, ותראה מה קרה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> בשבוע הבא תהיה לך עוד הזדמנות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לסיום, נאור, עכשיו היה גביע העולם הערבי בקטר של הנבחרות, משחק ראשון. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אוריך, הבנתי היה - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> משחק ראשון – בזה אני מסיים – פלסטין נגד קטר. בדקה ה-90 פלסטין הבקיעה וניצחה. אתה אמביוולנטי, אני רואה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה שאוריך אוהב אני אוהב. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> פלסטין ניצחה את קטר 0:1. (חוזר על הדברים בערבית.) אלף מברוכ. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה פלסטין? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מצטרף לשאלה. חברת הכנסת יעל רון בן משה. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אני לא אחראי לבורות שלכם. לא אחראי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> זה לא בורות. נראה לי שלמדנו קצת כמה שנים היסטוריה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה אחראי לשקרים שלך, זה כן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מנצלת את ההזדמנות שגם שר האנרגיה נמצא פה במליאה, ואני יודעת שגם אדוני היושב-ראש עוסק רבות בנושא האנרגיה. הינה, משרד האנרגיה מפרסם בימים האחרונים שהוא יתיר ליחידות המזהמות בחדרה, אותן תחנות פחמיות, להמשיך להפיק חשמל בצורה של שימור חם כדי לשמור על הביטחון האנרגטי של מדינת ישראל. השימור החם הזה, אדוני, משמעותו 500 שעות בשנה שהתחנות יפעלו, שלושה חודשים שלמים. בעצם המשרד מודיע לפני כשבוע לתושבי חדרה: שלושה חודשים בשנה תמשיכו להיות עם חלונות סגורים, תתלו כביסה בתוך הבית. והינה היום המשרד להגנת הסביבה, שאמון על הוצאת היתרי הפליטה, מודיע שהוא רוצה לבחון את העניין, והוא לא מוכן לשימור החם. אנחנו ב-1 בדצמבר, היתר הפליטה עומד להסתיים ב-31 בדצמבר, ולא ברור עוד מה עם השימוע הציבורי שהיה ועם ההחלטה של המשרד להגנת הסביבה לבחון מחדש את הנושא. עכשיו, אלה שני משרדי ממשלה במדינת ישראל. האם אי-אפשר לנהוג בצורה קצת יותר מכובדת כלפי הנושא החשוב הזה, שמצד אחד שלו יש ביטחון אנרגטי של מדינה שלמה, ומהצד השני בריאות הציבור? הרי בסופו של דבר נגיע לאיזשהם הבנות ופתרונות, למה צריך להחזיק את תושבי חדרה כבני ערובה? אדוני, היית עסוק קודם, אבל המשרד להגנת הסביבה פרסם היום שהוא לא מקבל את ההנחיה שלכם, והוא רוצה לבחון מחדש, והאם צריך שימור חם או לא שימור חם. אנחנו ב-1 בדצמבר, היתר הפליטה הוא עד 31 בדצמבר. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> שילמנו 1.7 מיליארד ש"ח על מנת להסב את התחנות בחדרה ובאשקלון. זה סכום עצום, למרות שהייתה התנגדות של גורמים באוצר. ולכן אנחנו מחויבים לזה. יחד עם זאת, אנחנו שומרים, למקרה של גלי חום קיצוניים או למקרה של אירועים ביטחוניים, את האפשרות של שימוש בפחם. << דובר_המשך >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> נכון, אז היום בהודעת המשרד להגנת הסביבה נאמר שאירועי חום וקור אינם נחשבים אירועי חירום, וניתן לצפות אותם ולהתארגן בהתאם עם אנרגיה חלופית. אני חושבת שב-31 - - - << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> אתה לא יכול עם אנרגיה חלופית, מכיוון שאנרגיה חלופית פועלת רק בשעות מסוימות, בעיקר בשיא. << דובר_המשך >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> האם זה לא דיון שראוי לקיים בצורה סדורה? הרי ידענו שיגיע 31 בדצמבר. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> אנחנו אישרנו סכום עתק – 1.7 מיליארד. נכון להיום התחנה השלישית מתוך שש תחנות כבר נמצאת בהסבה של הפחם. ברבעון הרביעי של שנת 2026 יסתיים השימוש בפחם במדינת ישראל. << דובר_המשך >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אדוני, אני מודה לך על התשובה העניינית, רק ב-31 בדצמבר – כרגע המשרד להגנת הסביבה לא מתכוון לחתום על היתר הפליטה, אז צריך לראות - - - << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> היתרון של המשרד להגנת הסביבה שהם עקביים, הם מתנגדים לכל אנרגיה – מתחדשת, ירוקה, פליטה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לגרעינית הם לא התנגדו. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> לכולן – אין דבר שהם לא מתנגדים. אבל זה בסדר. << דובר_המשך >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני לא נכנסת לריבים בתוך מפלגת הליכוד והממשלה. מגיעות לתושבי חדרה ותושבי מדינת ישראל תשובות ברורות 30 ימים לפני - - - << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> אני יכול לומר לך שמנכ"ל משרדי הוא תושב אשקלון. מחר בבוקר אני נמצא בביקור בחדרה. אישרנו את התוכנית, והתוכנית הזאת נמצאת בעיצומה. אני אומר שוב, 1.7 מיליארד ש"ח. << דובר_המשך >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> צריך לראות שהתחנות הפחמיות עוברות לשימור קר, והאוויר ובריאות תושבי חדרה לא ייפגעו כפי שהיה עד עתה. תודה רבה. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> בבקשה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. קיימנו גם דיון בוועדה שלי, כמו שאמרת, נכון. קיבלנו שם נתונים. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> יש 100 מטר בין הדלת של נאוה, שגרה ברמת גן, לדלת של חוה, שגרה בבני ברק. שתיהן בנות 30, שתיהן נשואות, שתיהן ילדו השנה, שתיהן עובדות ומתפרנסות. אבל בין המציאות שלהן פעורה תהום אדירה. נאוה חיה שנתיים עם לב דרוך, לילות לבנים, ימים טרופים, טלפון שמונח ליד הכרית כמו מטען חבלה שעלול להתפוצץ כל רגע. בעלה בוגר ישיבה, לוחם, מילואימניק, נוכח נפקד בבית מאז 7 באוקטובר. כדור הארץ מסתובב, וגם הוא – סבב ראשון על גבול הלבנון, סבב שני בעזה, אחר כך הגיע גם הסבב השלישי והרביעי. ללידה הוא הגיע מאוחר, לא כי הוא לא רצה, אלא כי המדינה דרשה אותו קודם. נאוה נמתחת בין העבודה, הילדים, הירידה למקלטים, הקניות, הארוחות, החרדה; שנתיים שעשויות רצף אחד ארוך של יממות שמתערבבות זו בזו. הקריירה שלה נעצרה, הזוגיות, והנפש שלה מתוחה, מתוחה עד הקצה. וחוה? גרה 100 מטר ממנה, חיה בעולם אחר. בעלה בבית כל יום וכל לילה, אין מילואים, אין היעדרויות, אין חרדות, אין בחינת גבולות, הקריירה לא נפגעה. למעשה חוה יכולה להרוויח למעלה מ-23,000 שקלים בחודש ולא לשלם אגורה למס הכנסה. היא גם תקבל הנחה בארנונה של עד 90%. לחוה הצהרונים של הילדים זולים יותר והתמיכה הממשלתית שהיא תקבל גבוהה יותר. כשיש דפיקה בדלת היא לא נבהלת, היא יכולה לשלוח את הילד הקטן שלה לפתוח, לבדוק מי זה. יש בישראל שני סוגי אזרחות, אחת שמקריבה את דמה ואחת שבורחת מחובתה. אזרחים שנותנים ואזרחים שרוכבים. חוק ההשתמטות שמובא בימים אלו לדיונים בכנסת ישראל הוא כתב כניעה, כרטיס נסיעה נצחי על הגב שלנו. ועם שיש בו דם אחד שנשפך ודם אחד שנחסך הוא לא עם אחד. בואו לא נספר סיפורים. הגענו אל קו פרשת המים – או שוויון בנטל או פירוק מוחלט של החוזה הישראלי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת. חבר הכנסת ולדימיר בליאק. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, בואו נדבר על הספין, על הספין שמריץ שר האוצר שלנו, ספין הרפורמה בשוק החלב. אין ספק כי הצרכן הישראלי משלם על מוצרי חלב מחיר מופקע. אין ספק שמבנה שוק החלב הוא ארכאי ועקום. אין ספק שבמסגרת המאבק ביוקר המחיה וגם למען עתיד החקלאות הישראלית, יש לפתוח את השוק ליבוא, ובמקביל לחזק את הרשתות באמצעות סובסידיות ישירות ונדיבות – את הרפתות, סליחה. אלא מה? בצלאל סמוטריץ' יודע כי היום, בשנת הבחירות, עם התנגדות עזה שיש לו בתוך הקואליציה שלו, אין לו שום סיכוי פוליטי לקדם רפורמה כה מורכבת. אני כבר לא מדבר על כך שמבחינתי הרפורמה עצמה לא בנויה נכון, וניכר כי לא נעשתה עבודת מטה מסודרת ומעמיקה. יתרה מזאת, גם אם בצלאל סמוטריץ' ילבש מדי יום את תחפושת הליברל ויצייץ מדי יום 800 ציוצים לכאורה ליברליים, אנחנו נזכור כי מדובר בשר אוצר מופקר ולא מקצועי, שבמשך שלוש שנים מחזיק 15 משרדים מיותרים, חילק כבר מעל 15 מיליארד שקלים של כספים קואליציוניים, הקפיץ את יחס חוב–תוצר מ-60% ל-69%, מזרים מיליארדים למערכת חינוך שלא מלמדת אנגלית ומתמטיקה, ודרדר את ישראל לשלוש שנים של ירידה ברמת החיים. והיום, במצולות הסקרים, מתחת לאחוז החסימה, כשהוא משלם מחיר על הכישלון הכלכלי המחפיר ותמיכתו בקידום חוק ההשתמטות, הוא מריץ ספין נפסד על גבם של הרפתנים. זה לא באמת עובד על אף אחד. הבשורה הליברלית לכלכלת ישראל יכולה לבוא רק מהמרכז הפוליטי ולא ממפלגה ימנית קיצונית ששמה לה למטרה להרוס את הדמוקרטיה הישראלית. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איך זכיתי בלימור סון הר מלך הזאת. אדוני, תגיד לי מתי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אדוני, אני רוצה לעשות פה שיעור במשפטים. תזכורת – חוק-יסוד: השפיטה. אדוני יצחק עמית, אתה נשיא בית המשפט העליון, נכון? אתה ככה מגדיר את עצמך, אז אני עושה את זה עבורך, שירות. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> ראש הממשלה מגדיר. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> סעיף 3, אדוני, לחוק-יסוד: השפיטה קובע: "בית המשפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק, או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק". נכון ברור, אדוני? בוא נעבור לחוק הרלוונטי, חוק בתי המשפט. חוק בתי המשפט קובע בסעיף 68, נכון? אני לא מחדשת לך. חוק בתי המשפט קובע מתי בית משפט יכול לדון בדלתיים סגורות, נכון? מה קובע, אדוני, סעיף 68 לחוק בתי המשפט? אני אקריא לך כדי שיהיה לך מסודר, אדוני, כי ראיתי שהיום הוצאת החלטה, אדוני הנשיא. היום היה דיון בבג"ץ. מסתיים הדיון בבג"ץ, הקהל לא מבין למה מסתיים הדיון, יש לו קצת רעש וקצת המולה. תוך עשר דקות בערך הוא מוציא החלטה בת מספר עמודים, מפורטת ומנומקת – הכינותי מראש, ממש כמו איזה גובלן שמכינים ללמד אותנו איך עושים – החלטה שבדיונים נפיצים הדיונים לא יהיו עם קהל. טוב, אומנם אתה באמת מדי פעם, אדוני השופט יצחק עמית, מצפצף על החוק ­– ראיתי את זה כשצפצפת על חוק החסינות, לדוגמה, ועשית שימוש לרעה בסמכות שיש לך להרחיק, אז אני רוצה להקריא לך. בבקשה, הינה, סעיף 68 החביב. בבקשה, לא נגעתי, אדוני, בואו נלמד ביחד את הנושא הבא: בית המשפט ידון בפומבי. "בית המשפט רשאי לדון בעניין מסוים, כולו או מקצתו, בדלתיים סגורות אם ראה צורך לכך" – עכשיו תקשיב טוב, אדוני השופט – "באחת מאלה". מה זה אומר שזה באחת מאלה? זו רשימה סגורה. מה שכתוב פה ולא שום דבר אחר. אז בוא נחפש ביחד את הסמכות שיש לך לקיים דיון בעניין נפיץ בדלתיים סגורות, כי לא בא לך על הקהל. אתה הרי אוהב לעשות את זה בתנאי בית מרקחת, ואנחנו הוכחנו לך במהלך המלחמה שאנחנו לא ניתן לבג"ץ שלא ישמעו שהוא נותן זכות עמידה לעזתים וזכות עמידה למחבלים וזכות עמידה למשפחה של וליד דקה, יימח שמו וזכרו, ואנחנו לא ניתן יד שיקיימו שם דיונים שבהם הרשות הפלסטינית מגישה נגד חוק של הכנסת. נכון? כל הדברים הללו, ועל זכויות המחבלים בכלא ומה הם אוכלים. לא, אנחנו נהיה שם, ואנחנו נזכיר לך שאנחנו רואים, רואים את הדברים. ולכן, אומנם זה לא נעים, לא נעים. מדי פעם הקהל מתרעם עליך ואומר עליך איזו מילה. מה לעשות, אין לך טקט, ומה לעשות, אתה מתעלם ממשפחות שכולות וממשפחות נרצחים. אפילו שאלת את אימא של אחד מהחיילים החטופים שלנו, הגברת גואילי, שאלת אותה "מי את?" כשהיא ביקשה לדבר. אז אני רוצה להזכיר לך את הרשימה הסגורה – נשארו לי שמונה שניות, אדוני הנשיא, אני מבטיחה לך, תעשה בגוגל, זה יעלה לך, נכון? אדוני השופט יצחק עמית, הנשיא, אתה אמור להכיר את זה, נכון? ואגב, אדוני, אם מישהו אומר לך – לצערי אני חייבת לומר לך בהקשר הזה, שאותה ועדה שמינתה אותו, ועדה בלי סמכות, אותה ועדה קיבלה הכשר גם מהשר שלנו למנות באותו ערב 36 שופטים. אז בוא, אז אני לא בקטע של כותרות, אני בקטע של מהות. אני רק אומרת לך שמוטב היה עושה שר המשפטים אם היה מגיש קובלנה משמעתית נגד יצחק עמית, רק על זה שהוא אמר שיש לו טופס 4 כשאין לו. ובכן, אדוני, אני מסיימת בדיוק בחמש שניות. לשם שמירה על ביטחון המדינה מותר בדלתיים סגורות, לשם מניעת פגיעה ביחסי החוץ של המדינה, לשם הגנה על המוסר, לשם הגנה על עניינו של קטין, לשם הגנה על עניינו של מתלונן, וכשהדיון עלול להרתיע מעדות חופשית, לשם הגנה על סוד מסחרי – אין לך סמכות. יש לך סמכות להרחיק – סעיף 72 לחוק בתי המשפט – אבל יש לך סמכות, אדוני, להרחיק אדם שהפריע, לא קבוצה ולא עונש קולקטיבי. שמחתי לעזור לך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איתן גינזבורג. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יצאתי הבוקר למסע במסדרונות הבית הזה. עברתי ועדה אחרי ועדה עם מטרה פשוטה מאוד, למצוא נקודת אור. חיפשתי ועדה שמתכנסת הבוקר כדי לעשות משהו טוב עבור הציבור הישראלי, ועדה שעוסקת בחיים עצמם. התחלתי בוועדת חוץ וביטחון. בחוץ יש איומים משבע חזיתות, צה"ל משווע לכוח אדם, הלוחמים שלנו נופלים מהרגליים אחרי לחימה של שנתיים, אבל בפנים מה? עוסקים בחוק פטור מגיוס. בזמן שהצבא זקוק לכל חייל, הממשלה עסוקה בלהכשיר השתמטות וביד אחת פוטרת אותם מגיוס, ביד שנייה בקבוצת הווטסאפ שלה מאשרת הוצאת 280,000 צווי גיוס למילואימניקים. משם עברתי לוועדת הכנסת היום. שם עמלים בפליק-פלאק פרלמנטרי, סוללים מסלול עוקף לוועדת הכלכלה כדי להעביר את החוק של השר קרעי שיפגע בתקשורת, והכול למה? כי יושב-ראש ועדת הכלכלה, שהיא הוועדה המוסמכת לדון בחוק, לא מתיישר בדיוק עם הגחמות של היריב הפוליטי שלו בתוך הליכוד, אז פשוט עוקפים אותו, דורסים את כל הנהלים בדרך לשליטה מוחלטת. עברתי לוועדת חוקה. שם, היא עסוקה בפיצול המחלקה לחקירת שוטרים בפרקליטות, כי מה יותר חשוב היום בוועדת חוקה מאשר להחליש את הפיקוח על אכיפת החוק? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> להפך - - - << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ובוועדת כספים התמונה בכלל אבסורדית, חברת הכנסת גוטליב. חשבתי שמתעסקים שם בתקציבים לשיפור הבריאות, לפיתוח תשתיות, אולי יוקר המחיה, לטפל בו, אבל לא, שם עוסקים באישור תוספת תקציב לריהוט החדש בדירת השרד של הרב הראשי לישראל, עדיפות לאומית במיטבה. ומה עם ועדות הבריאות והחינוך? טוב, הן סגורות, אין מי שידון שם בשום דבר. הקואליציה משביתה אותן כבר חודש. אבל בסוף מצאתי נקודת אור אחת, בוועדה ששייכת כמובן לאופוזיציה. חברי חבר הכנסת גלעד קריב קיים דיון מאוד מאוד חשוב במקרה נורא, היעלמותה של הילדה היימנוט קסאו, תזכורת שיש לכנסת עוד סיכוי אם רק יישבו בקואליציה אנשים שאכפת להם מהמדינה. חברי הכנסת, תסתכלו על הרשימה שהצגתי לכם כעת, במה הוועדות האלה לא עוסקות: הן לא עוסקות בכם, בכם, אזרחי ישראל – לא ביוקר המחיה שחונק, לא בחינוך, לא בבריאות, רק בעצמם. קואליציה שמתנהלת בתחושת בהילות. מבינים שהשעון מתקתק, שעוד מעט בחירות, וצריך פשוט לגמור מהר את כל מה שיעשה להם טוב, כדי לאחוז בעוד שליטה, בעוד דבר. ואני אומר לכם, אתם ממהרים להחריב כל חלקה טובה בישראל, עוד אחרי שיצאה כאן שלוש שנים נוראיות שהעברתם עלינו. ואני אומר לכם, מי שמשלם את המחיר זה האזרחים. אבל בקרוב בחירות, והאזרחים רואים, רואים לכם, רואים אתכם, ולא ישתקו על כך. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בקשת החנינה של ראש הממשלה בנימין נתניהו מגיעה בתזמון לא מקרי בכלל. בקשה כזו בעיצומה של אחת התקופות הרגישות ביותר בתולדות המדינה היא לא רק מהלך פוליטי – היא ניסיון בוטה להסיט את הדיון מסדר-היום האמיתי, הביטחוני וממחדליה של ממשלת 7 באוקטובר. ובכן, בואו נדבר על סדר-היום בפועל. קואליציית 7 באוקטובר לא רק שהביאה עלינו את הטבח הגדול ביותר שאירע לעם היהודי בארצו מאז קום המדינה, היא ממשיכה באותו קו של פגיעה בביטחון וחקיקת חוק פטור גורף לציבור שלם משירות בצה"ל, בעוד שבצה"ל יש משבר כוח אדם חריף שלא היה כמותו מעולם. זאת ועוד, הקואליציה הזאת עושה הכול כדי להוריד מסדר-היום את הצורך הבוער למנות ועדת חקירה ממלכתית שצריכה ומחייבת אותם לשאת באחריות למחדל הגדול ביותר שאירע במשמרת שלהם כדי למנוע את הטבח הבא. אל לנו להתבלבל מהתהליך ומהתרגיל התקשורתי. עלינו להתמקד במעצבים האמיתיים של גורלה של מדינת ישראל עשור קדימה, ובעתידה של מדינת ישראל, בביטחון המדינה ובביטחון ילדינו ונכדינו. אני כאן כדי לומר שלא רק שאין ניצחון מוחלט – יש עדיין שבע חזיתות פתוחות, ואויבינו ממשיכים ומתחזקים, חיזבאללה מתחמשים, חמאס מתחזק, וממשלת המחדל נאלמה דום לנוכח הצבעה במועצת הביטחון שהניחה תשתית למדינה פלסטינית. לגבי בקשת החנינה – אפשר וצריך לדון על חנינה כשיתקבל מכתב חנינה עם השורש חנ"נ, ובו ראש הממשלה מתחייב לסיים את עיסוקו הציבורי והפוליטי. אני לא ראיתי כזאת פנייה. ובכן, עיניים על המטרה, לא על הספינים ולא על הסחות דעת. אז בואו נסכם: חוק גיוס לכולם וביטחון המדינה בראש סדר העדיפויות, ועדת חקירה ממלכתית, השבת החטופים כולם, החזרת משילות והורדת יוקר המחיה – אלו הסוגיות שצריך לעסוק בהן, אלה סדרי העדיפויות האמיתיים שישפיעו על עתידנו ועל ביטחון ילדינו. עלינו לשים אותם בראש סדר העדיפויות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת דבי ביטון, שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה – אתה יודע, אדוני, יש תחושה שהכנסת, או נבחרי הכנסת, שדרכם כנראה לא שפרה עליהם במסגרת המקצוע, מצאו כאיזה שק חבטות את מערכת המשפט. השבוע באמת התפחלצתי לראות מה קרה באולם בג"ץ, איך הפכו את האולם הזה לשוק, לגועל. 14 שנים הייתי עורכת דין. כשאני הייתי קמה לבית המשפט ועוטה עליי את הגלימה, אלה היו הרגעים הכי טהורים, נקיים ומלאי תקווה, והייתי יודעת שגם אם ההחלטה לא תמצא חן בעיניי, תמיד היו לי דרכים לעקוף. אבל היה טוהר, הייתה מידתיות, היה כבוד לשופטים. ואילו עכשיו, זה מחליט לקרוא נשיא, לא לקרוא נשיא, זלזול, צעקות, שוק. אני מנסה לחשוב, אתה יודע, בחלומי אני מדמיינת, ויש לי גם כעס על מערכת המשפט – אתם יודעים על מה אני כועסת? שהוא חשב שזה נכון שנאשם יכול לכהן כראש ממשלה. איזה נפלא אם הייתה החלטה אחרת, איזה שקט, איזו מדינה נהדרת הייתה לנו. אז הוא היה מתעסק בתיקים שלו, ואנחנו היינו מנהלים מדינה לתפארת – ולא מכונת רעל, ואיך לפרק את מערכת המשפט ואיך לפגוע בבג"ץ. יש פה טירוף, טירוף שהוא לא ברור, ואתה יודע מה מדאיג? שהטירוף מגיע מאנשי מקצוע. להתחיל לתת פה עכשיו כל מיני שיחות או התייחסות לנשיא. הנשיא עמית, אתה נשיא בית המשפט, אתה תקבל את כל הכבוד הראוי לך, ולו רק בגלל שאתה נשיא, כי אתה שנים – ואני מאוכזבת מההחלטה; כן, אני מאוכזבת, אבל קיבלתי; כי ההבדל הוא שאני מקבלת את החלטות בית המשפט. וכבר מאסנו בלראות את להקת המעודדים שמגיעים לכל דיון וצורחים, ושוק. וכן, אדוני הנשיא, אני קוראת לך מכאן: תסגור את הדיונים האלה, אין צורך. אנשים יכולים לשבת מול הטלוויזיה. הם לא עדים, הם לא חלק מהמערכת. ועם כל הכבוד לפומביות, ברגע שזה הופך לשוק וזה הופך לקטסטרופה, אני מתביישת, כאזרחית המדינה. אני לא רוצה לומר שאני עורכת דין שמגיעה מהאזור הזה. אני פשוט חשה בושה, עלבון, שככה מתייחסים אליכם. ואתם יודעים מה? חבל, חבל על ההחלטה הגרועה הזאת, שמדינת ישראל היום משלמת מחיר, כי רציתם להיות דמוקרטים. הינה הדמוקרטיה שהובילה אותנו לרעל, לאשפה, למכונת רעל, ונאשם בפלילים שרוצה לעשות לנו חנינה. לא, לא, התבלבלתם, אם לא שמתם לב מה הוא כתב – הוא יחנון אותנו, הוא יאחד את מה שהוא שורף. זה כמו מי שמדליק להבה והופך להיות כבאי אחרי שנייה. אנחנו לא צריכים את הטובות שלך. חיכית כל כך הרבה זמן לנהל. תנהל את התיקים. אל תברח, כי אתה יודע מי קורס? לא התיקים – אתה קורס, אדוני ראש הממשלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום התכנסה ועדת החינוך האלטרנטיבית בפעם השנייה. היא מתכנסת כי אין ועדת חינוך. תיאר פה לפני כן חברי חבר הכנסת מאיר כהן את חשיבות הנושא, ואני רוצה להביא לכם קצת מהתחושות שעלו בי בעקבות הוועדה. אני רוצה לומר כאן גילוי נאות, אני נוגע בדבר. עסקנו היום בוועדת החינוך החלופית בנושא של אלימות וחרמות במערכת החינוך. אני נוגע בדבר, כי גם אני עברתי חרם כשהייתי בבית הספר היסודי. תיארתי אותו היום בוועדה, כי הרגשתי, הרגשנו ששתי תלמידות שהיו שם - - - << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> הגיעו גורמי מקצוע? << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, היו שם אנשי מקצוע, חברת הכנסת שטרית. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> איך גורמי מקצוע כשהשר לא נתן אישור? << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> השר לא נתן אישור - - - << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> זאת אומרת, לקחת ילדים והשתמשת בהם לפוליטיקה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מודה לך על הדברים. את יכולה להתייחס לזה אחר כך. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> בושה וחרפה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר. חברת הכנסת שטרית, בסדר גמור. כל הכבוד לך. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לקחתם ילדים והשתמשתם בהם. תבוא ביום רביעי, יש כנס גדול - - - << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל הכבוד לך. בהצלחה רבה. אני מאחל לך - - - << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> ביום רביעי, בוועדה שלי, יש כנס גדול. אני לא אתן לך להשתמש בילדים בצורה הפוליטית. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> חברת הכנסת שטרית, תודה רבה, אני מאוד מכבד אותך. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא אתן לך להשתמש בילדים בצורה פוליטית. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> היות שאני לא צריך ממך שום רשות, אז תודה רבה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> על זה אתה צריך להתבייש. על זה אתה צריך להתבייש. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> כשאני אצטרך אישור מגב' שטרית - - - << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> כשאני אקבל ממך רשות ואלמד ממך דברים - - - << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא עושים כזה דיון. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא עושים כזה דיון. זה מסוכן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יסמין וקטי, נראה לי שהוא מסתדר. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> זה מסוכן. לא עושים דיון כזה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מי שואל אותך איזה דיון לעשות? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> מי שואל, זה משהו אחר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא הבנתי. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אבל - - - בילדים זה קו אדום. זה קו אדום. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. נאור, ויכוח בין בנות. מה אתה מתערב? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> זה קו אדום, ואף גורם מקצועי לא היה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אף גורם מקצועי לא היה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> קטי, תודה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. אנחנו ילדים טובים. תראי אותי ואת נאור, ילדים מה זה רגועים. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא משתמשים בילדים לפוליטיקה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> זה דיון שהאופוזיציה יזמה - - - << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> ועדת החינוך של הכנסת לא מתכנסת כבר יותר - - - << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> יש דיון ברביעי, תבוא ביום רביעי לדיון. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> חברת הכנסת שטרית, את מפריעה לי. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אני מזמינה - - - << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואת מפריעה לא רק לי, את מפריעה גם לילדי ישראל. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אני מזמינה אותך לבוא ביום רביעי לדיון. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נראה לי שהוא כבר יבוא - - - << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> ועדת החינוך החלופית של הכנסת התכנסה היום ושמעה ילדים שעברו חרם. אני סיפרתי שגם אני עברתי בכיתות ו'-ז'-ח' חרם, ומי שהציל אותי היה המחנך שלי, יוסי, שהיה שם עבורי, שראה, ראה – דרך אגב, ממש כמה מטרים מכאן, במנהרה מתחת לגן סאקר – את הכתובות שכתבו עליי ילדים, וידע להגיב, וביום למוחרת לעשות שיעור ולהתייחס לדברים ולעצור את החרם. היה היום, למרות דבריה של חברת הכנסת המלומדת, הפסיכולוג רונן יעקובסון, שמתמחה בטיפול בילדים, ודיבר על התמודדות עם חרמות; הייתה עמותת "כנפי דרור", שהוקמה על ידי חברי שייקה אל עמי, ועוסקת בילדים שעוסקים בחרם; היו בוועדה אנשי מקצוע, כולל מנהל מחוז לשעבר במשרד החינוך, אנשי חינוך שעוסקים בנושא הזה יום-יום, שעה-שעה. אחרי הוועדה פניתי שוב ליושב-ראש הכנסת אוחנה וביקשתי, ביקשתי מיושב-ראש הכנסת חנינה – לא חנינה לביבי, הוא לא צריך חנינה; לא חנינה עבורי, גם אני לא צריך אותה. חנינה לילדי ישראל, חנינה לאזרחי ישראל, שאין להם ועדת חינוך. מגיעה למדינת ישראל, עם כל הכבוד לוועדה לזכויות הילד, מגיעה למדינת ישראל ועדת חינוך במשרה מלאה. ועדת חינוך שתפעל - - - << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> פעם אחת לא היית שם. פעם אחת לא היית שם. פעם אחת לא הגעת. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> היא שוב מפריעה לי, אדוני היושב-ראש. כן. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אמרת על הוועדה שלי – הגבתי. דיברת על הוועדה שלי – הגבתי. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רואה שגדלת על – בואי נפנים חינוך, במקום להפריע לאחרים. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> פעם אחת לא היית. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> בואי נפנים מה זה חינוך, קטי שטרית. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אתה לא מבין כלום. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז כן, מגיעה לאזרחי ישראל ועדת חינוך במשרה מלאה, מגיע לאזרחי ישראל שלאנשי החינוך תהיה כתובת. אני מאחל לכל הוועדות בישראל, חברת הכנסת שטרית, שיבואו אליהן 50 אנשים, 50 אנשים מרחבי הארץ, מהצפון ומהדרום, אנשי חינוך, הורים, ילדים שעברו חרם. אני מאחל לוועדות סטטוטוריות במדינת ישראל שיהיה להן כזה ביקוש, שתהיה אליהן כזו עלייה לרגל. ולכן אני מודיע כאן שעד שלא תתכנס ועדת החינוך אנחנו נמשיך ונכנס את ועדת החינוך האלטרנטיבית ואנחנו נהיה פה לאזרחי ישראל. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אני רק רוצה לומר שהיום כתבתי מכתב, אמרתי להם: את הדברים החשובים, הקריטיים, תנו לצעירים לעשות. תנו למישהו לעשות את זה. בוא נראה מה יגידו. אין ועדה. תנו לנו לכנס - - - אבל אמרתי, אני הצעתי. אוקיי? אם יש משהו קריטי, לא דיונים רגילים, צריך - - - << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> המקום הזה נהיה מתיש. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה לומר לחבר הכנסת טור פז יישר כוח גדול על הוועדה החלופית. היום לילדי מדינת ישראל אין למי לפנות, ושמעתי שחברת הכנסת קטי שטרית אמרה שביום רביעי יש אצלה דיון – זה נכון, יש אצלה דיון, היא שכחה להגיד שזה ביוזמת האופוזיציה, דיון שליש. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא ולא. גם וגם. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה דיון שליש ביוזמת האופוזיציה. תבדקי אותי. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> סליחה. גם וגם. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אחרי שביקשנו דיון שליש אז עשיתם דיון שלכם. אני מברך על כך, אבל לפחות תדייקו. גם בזה האופוזיציה פעלה - - - << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, גם וגם. אני לא מחכה לכם, נשמה. זה חיים ומוות, אני לא צריכה - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה דיון שלי, קטי. גם בזה האופוזיציה פעלה על מנת למצוא פתרון. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> ואו, כל הכבוד לכם. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, נכון, קטי. נכון. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> תבואו קצת לדיונים שאני עושה. תבואו לדיונים שאני עושה בוועדה. אתם לא באים לדיונים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אני שואל אותך, קטי, אני שואל אותך. את רואה את המצב של הנוער במדינת ישראל, את מבינה שלמערכת החינוך - - - << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> מה אתה עושה בשביל זה? תבוא לדיון אחד. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני באופוזיציה, את שואלת אותי מה אני עושה בשביל זה? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, תבוא לדיונים. אם זה חשוב לך תבוא לדיונים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני פונה אליכם, אני מפציר בכם, אני אומר, מדינת ישראל היא ללא שר חינוך כרגע. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אני מזמינה אתכם לבוא לדיונים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אומר לך, קטי, אני אומר לך, קטי, שמערכת החינוך מופקרת לחלוטין. אין דין ואין דיין, אין מספיק כוח אדם, אין תמריצים, אין מי שמנהל את המערכת. ואם אנחנו כבר מדברים, אז מי שכן ניהל את המערכת, ואתם כל כך נוטים לזלזל, זה קינלי, שיושב פה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לכל הדיונים שלי, חוץ מעדי – אף אחד לא מגיע לדיונים. רק עדי מגיעה לדיונים. חוץ מעדי אף אחד לא מגיע לדיונים. רק עדי מגיעה לדיונים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני בטוח שאתם אפילו לא יודעים שזה הבן אדם שניהל את החינוך בירושלים. מישהו יודע את זה בבית הזה? ירושלים, אחת הערים המורכבות ביותר. שאלתם אותו? התייעצתם איתו? שר החינוך קרא לו לדבר איתו, לשאול מה הוא חושב? ברור שלא. הכול פוליטיקה במקום הזה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אצלכם זה פוליטיקה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> פוליטיקה על מי? פוליטיקה על מי, על הילדים? על הילדים שמחר בבוקר לא יודעים אם ייפתח הגן או לא ייפתח הגן? פוליטיקה על החבר'ה הצעירים, על הילדים הצעירים בחטיבות, שאין להם למי לפנות? שפסיכולוג, היום צריך לחכות שנה וחצי בשביל להגיע אליו? << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> שלושה תלמידים התאבדו החודש. שלושה תלמידים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> וזה רק מה שאנחנו יודעים, אבל אני לא רוצה לתת רעיונות ולדבר על זה מפה. אני כן רוצה לדבר איתכם על מה שלא מעניין אתכם: כמה זמן לוקח לילד היום לראות פסיכולוג במדינת ישראל, מישהו יודע? ירון לוי יודע. הוא לא נמצא פה. כמעט שנה. שנה מהרגע שהילד מזהה צורך עד הרגע שמישהו מטפל בו. ילדים מגיעים למיון פסיכיאטרי, מיון פסיכיאטרי, הם מגיעים לשם, למה? לנסות לעקוף את התור, אולי שם הם יראו מישהו שיטפל בהם. זה המצב האמיתי של מדינת ישראל. אבל במה אנחנו מתעסקים היום? בפטור מגיוס, בהקמת ועדת תקשורת, בחנינה פיקטיבית לראש הממשלה. אם היינו עוצרים לרגע ואומרים במה הכנסת הזאת אמורה להתעסק, במה אסור לה להתעסק – אז אנחנו מבינים עכשיו שמחלקת הדגים הקפואים קפאה לגמרי. היום אפילו יצאו נגד דוד ביטן. דרך אגב, אתה גם הצבעת נגדו? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא חשוב. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא חשוב. אנחנו מתפרקים מבפנים בבית הזה, ולאף אחד לא אכפת ואף אחד לא עוצר את זה. וככה זה נראה כשיש ראש ממשלה ששקוע עד צווארו במשפט פלילי, וחבורה של עבריינים מקיפה אותו. תודה רבה, אין צורך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח. חבר הכנסת נאור שירי. << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> אתה פופוליסט - - - << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> את מצביעה בעד או נגד החיילים? << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> זה לא עניין של בעד או נגד - - - << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> בעד או נגד החיילים? בעד או נגד החיילים? << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> אדוני, אתה לא תטיף לי מוסר. אתה לא תגיד עבריינים. אתה לא תגיד עבריינים. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> יש בעד ויש נגד. << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> אני חושבת שאתה לא מכבד את המקום הזה. ככה לא מגיע כבוד - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. צגה, את תכף עולה. בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תראו, אני יושב פה ואני חושב שאני הבנתי את הבעיה. יש בעיה. קודם כול צריך להודות בזה, זה תחילתו של פתרון. הבעיה בעיניי היא שיש לכם מה שנקרא אירוע בעייתי. האירוע הזה, אני קורא לו ראבי. יש לכם מלא ראבי. כל דבר שאנחנו אומרים, כל דבר, הבעיה שלהם – הם רק ביבי. כל דבר. ראב-ראבי. אתה מדבר על ועדת חקירה ממלכתית, כי הורים רוצים לדעת מה קרה לילדים שלהם – רק ביבי, רוצים להפיל אותנו; אתה מדבר על 100 מיליון שקלים, שהיינו בצפון וצריך להקים, כדי להרים אזור תעשייה, להביא 5,000 מהנדסים – רק ביבי; אתה מדבר על ילדים שמתאבדים – רק ביבי; אתה מדבר על ועדת חינוך – חבר כנסת מדבר על ועדת חינוך שלא קיימת בכנסת, ואז צועקים לו: רק ביבי, תבוא לזכויות הילד – היא יו"ר ועדה חודש – תבוא לזכויות הילד. אתה מדבר על תאונות דרכים – רק ביבי, אתם רוצים להפיל אותנו; אתה מדבר על נרצחים כל תשע שעות, בקולומביה של פבלו אסקובר לא נרצחו כל כך הרבה אנשים, אתה מדבר על נרצחים – רק ביבי; היום אתה מדבר על גיוס, אתה מסתכל על האנשים, יושבת שם שבות, שהיא לא מהמיליה שלי בשום צורה, עם ילד עליה, שנרדם ומתעורר מדי פעם מהצעקות של היצורים האלה, ואז – "רק ביבי". אי-אפשר לדבר. אי-אפשר לדבר על כלום במדינה הזו, כי אתה אומר משהו מהדם של – 420 הרוגים בתאונות הדרכים, הגברת מרי אנטואנט: "סעו בתחבורה ציבורית". בפעם האחרונה שהיא עלתה לאוטובוס זה היה מדובאי למלון, כשהיא נחתה, לטאג' מאהל שלה. אתם, יש לכם בעיה. לבעיה הזו יש שלוש אותיות מרכזיות, אתם רק ביבי. אי-אפשר איתכם. גם על הגיוס. זה פשוט הזוי, הפלופ הזה, שרק 600 אנשים יתגייסו בשנה וחצי הראשונה – קלטתם את זה? כי יש 3,000 מתגייסים, עושים להם הנחה, כאילו עכשיו אנחנו מקבלים תו הזהב. אתה לא תתגייס, כן תתגייס, 10% יתגייסו, לא יתגייסו. מה זה השטויות האלה? כולכם, כל ביקורת שיש עליכם: אוי, רוצים להוריד אותנו, רוצים זה. גם על הגיוס. איזה בכיינים. אין, אתם לא מסוגלים לקבל ביקורת, כי יש לכם מחלה. זה רק ביבי. כל דבר: רק ביבי. ראב ראבי. ראב ראבי. הרגתם אותנו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת צגה מלקו. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי כנסת, אני תכננתי, התכוננתי לנאום, אבל עכשיו אני שיניתי את דעתי. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> זה קורה לנו כל פעם. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> במיוחד, חבר הכנסת כץ, כשאתה אומר עבריינים, אני רוצה להגיד לכם, ככל שאתם אומרים: חברי ליכוד או מצביעי ליכוד עבריינים – אתם לא תאמינו כמה מנדטים נקבל, כמה נקבל, באמת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך, חברת הכנסת לזימי - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> - - לך אין זכות להגיד עבריינים, את עבריינית, את הדלקת מדורה. אם אני הייתי מדליקה מדורה, מה היה קורה? אם אני הייתי חוסמת כביש? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> גם אני הדלקתי מדורה. את יודעת כמה מדורות - - - << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> את יודעת מה קרה ליוצאי אתיופיה כשחסמנו כביש, בלי להדליק מדורה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> איפה אתה שורף? << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> את יודעת מה קרה? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> אין לך זכות להגיד. באמת, בואי. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> - - - תמיד שוכחת - - - << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> בואי נגיד את האמת, חבריי - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת נעמה לזימי, בישיבה. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> - - - הוא לא עוזר. בואו, תרבות דיבור, תקשיבו. תרבות דיבור. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת נעמה לזימי. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> תקשיבו, אתם - - - << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> תעצור את הזמן, הם גוזלים לי את הזמן. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> חבריי חברי הכנסת, אני מבינה, אתם מתוסכלים, זה קשה, אין מה לעשות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת עדי עזוז, זה של אח של נאור שירי, אני חושב, לא? << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל בואו, שתהיה לנו קצת תרבות דיבור. אי-אפשר להגיד למצביעי ליכוד "עבריינים", חבר'ה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> כמעט 2 מיליון אנשים, אתם – אני יודעת, אני מבינה את הקושי שלכם, משתתפת בצערכם, אבל אל תגידו דברים שלא אומרים. ככל שאתם תגידו – אנחנו מתחזקים, אנחנו מתחזקים, באמת, אני רואה את זה כל פעם שאתם אומרים. תגידו, פעם היה - - - << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> זו בדיוק הבעיה של הבית הזה. בדיוק מה שאת עושה עכשיו, זו הבעיה של המקום הזה. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. תשמע, אני לא חשודה בלהתפרע, ואני לא חשודה. אבל צריכים להראות לכם את האמת במראה, אתם צבועים. אני אגיד לכם, הצביעות שלכם זועקת לשמיים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> יאללה, בואי נשמע. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, הצביעות שלכם. לכן אני חושבת, די, תפסיקו להגיד לכמעט 2 מיליון מצביעים "עבריינים". אין דבר כזה, חבריי. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אף אחד לא אמר את זה. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, כל הזמן, לזימי, חברת הכנסת לזימי, כל הזמן, ואתה - - - << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אני רוצה לשאול אותך שאלה - - - מהו עבריין? מיהו עבריין? מיהו עבריין? מה זה עבריין? << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> תשמע, אתם רוצים - - - << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> זה לא אומר שהמצביעים - - - << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> זה לא ארגון פשע. זה לא ארגון פשע, מצביעים בצורה דמוקרטית. הבאנו 32 מנדטים. עוד מעט, כמה אתם תקבלו? לפי הסקרים אתם נעלמים, אתם נעלמים. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מיהו עבריין? מהו עבריין? << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> תקשיבו, חבריי, עכשיו אני רוצה – לא עזר, רק לא ביבי לא עזר, חבריי, אתם - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תנו לה לדבר, די, נו. מיהו עבריין? אני אגיד לך, תקשיב, מחר יש לי דיון על זה, על הוצאת דיבה שתבעתי מישהו, עוד מעט אני ארד, אני אסביר לך, טוב? אני בדיוק עובר על זה בתקנון. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> חבריי, באמת כבר נמאס לשמוע את הדיבורים האלה, המילים האלה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מה לעשות? << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> מה זה "מה לעשות"? אתם משועממים? אפשר ללכת לפרסה ולשתות קפה, אבל להשתמש במילים – כשעם ישראל רואה בנו, שומעים אותנו, באיזה מילים אתם משתמשים? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אין שר - - - << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> איך אתם מתבטאים - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני לא שומע. השר פה. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> יש, שר החינוך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הינה, דורון פה. << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> - - - להם נמאס מכם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת עדי עזוז, אני אתחיל לקרוא לכם בקריאות. חבר'ה, די, חלאס, תנו לה לדבר. אם מפריע לכם, תגיד לי. מתי - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> חשבתי שהוא הלך לחפש גז. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הכול בסדר. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם יודעים, אני מרגישה שאני נגעתי בפצעים שלכם, כי אתם – אני יודעת את זה, אבל תשתמשו בשפה יפה, חבר'ה. אפילו אני, עולה חדשה, לא נולדתי בארץ, עברית היא לא שפת האם שלי – מדברת לא רע. תשתמשו בשפה יפה. מה שאני יכולה להגיד לכם. לכן, חבריי חברי הכנסת, באמת תכננתי נאום אחר, אבל הגיע הזמן, תירגעו, תירגעו, תתעשתו. זה לא נאה. באמת לא יפה, לא כולם מסתכלים על זה. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אני רוצה להקריא כאן פוסט שכתבתי במוצ"ש, והפוסט הזה זיכה אותי בגידופים, בקללות, באמירות קשות, כמו עוכרת ישראל ומה לא. אני אקריא לכם את הפוסט: "סבאח אבו אל-קיעאן, אישה בת 20 שנורתה למוות בג'ת שבשרון כשהייתה ברכבה בדרכה עם אחותה למכולת. המקרה הזה חריג בעיניי במיוחד, כי הוא מבהיר עד כמה המדינה הפכה למערב פרוע ללא כל משילות או הגנה בסיסית. החמושים הגיעו למקום והחליטו סתם לירות לכל עבר כשלא מצאו את היעד שבו רצו לפגוע. סתם. ירו על בני אדם כי אפשר, כי מותר להם, כי אין סיכוי שיעצרו מישהו. יורים בחסות ההפקר. רוצחים לשם ההנאה. זה כל כך מזעזע. הזילות הזאת בחיי אדם היא התפרקות חברתית שאי-אפשר לקבל. רק כשנחזיר לחיים פה את הערך נדע שהתחלנו לבנות מחדש את המדינה. הרצח והפשיעה בחברה הערבית ובכלל הם לא גזרת גורל. מדיניות והשקעה מדינתית יכולה וצריכה למגר את המציאות הזאת. זה עלינו. יהי זכרה מהפכה." אני רוצה לומר לכל מי שכתבו לי דברים כל כך נוראיים, מה היה כל כך רע בפוסט הזה? למה זה רע לחוש חמלה על חברה שפוגשת פשיעה ורצח ואלימות ברמה בלתי נתפסת? למה לדרוש שאנשים לא יירצחו פה סתם כי הם יוצאים למכולת או לסיבוב בשכונה זה דבר שהוא בעייתי מבחינה לאומית, מבחינה אזרחית, מבחינה מנהיגותית, למה? למה הפכנו להיות? מה הגזענות הזאת שהחילו בנו, שהופכת את הדרישה הכי פשוטה, שאזרחים לא יירצחו ברחוב סתם, למשהו לא לגיטימי? לא הבנתי. לקחתי את המילים הללו לנאום עכשיו, ותוך כדי גיליתי שהיה עוד רצח, רצח נוסף בחברה הערבית, מאהר זריקי, בן 20, נורה למוות בכפר כנא. תגידו לי, זאת ישראל שאנחנו רוצים כאן? אנחנו רוצים כאן מדינה בטוחה, הגונה, שבה אזרחים חיים ללא פחד, לא חוששים לצאת לפארק, למכולת, לשכונה, פן יירו בהם סתם ככה, סתם ככה לכל עבר. כי ארגון הפשיעה לא מצא את היעד, אז יורים בכולם. למה זה דבר הגיוני? למה מציאות כזאת מתקיימת? ולמה אנחנו מקבלים את זה? לא צריך לחכות שזה יקרה בשכונה שלנו, צריך להיות מספיק בסולידריות כדי לומר שאין פה משילות ואין פה ריבונות, והזילות הזו בחיי האדם היא בלתי נתפסת - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> - - ושחיים צריכים להיות יקרים וחשובים לנו. וכן, מגיע גם לחברה הערבית במדינה הזאת לחיות חיים בטוחים, זה צריך להיות ברור לכולנו, לא איזה פריבילגיה, לא איזה משהו חריג. מי ייתן ונמגר את המציאות הזאת מחיינו, כולנו יחד, בלי דעות קדומות, בלי גזענות, בלי לתת למציאות הזאת להתקיים כאילו זה בסדר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חברת הכנסת קטי שטרית – אינה נוכחת. חבר הכנסת גלעד קריב. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי כנסת, מכובדי השר כהן, מכובדי השר כהן, אשמח שתאזין לדברים כי הם לא מפי. לא תיאמתי את הדברים עם חברתי חברת הכנסת נעמה לזימי, אבל גם אני, אדוני היושב-ראש, מבקש לומר דברים באותו נושא, דברים שהם לא מפי. אתמול, יחד עם חברי יאיר גולן, ביקרנו בסוכת האבלים בכפר יאסיף של משפחת ספיה, שאיבדה את הבן נביל ברצח מזעזע. הוא יצא מביתו לקנות משהו במכולת אחרי יום לימודים ארוך, ונקלע על לא עוול בכפו לאירוע ירי. אתמול בסוכת האבלים אחותו הבכורה, אדוני היושב-ראש, פנתה אלינו במילים הבאות: לפני שנדבר על הרצח של אחי, חשוב לי שתדעי מי אנחנו. אנחנו משפחת ספיה. אבא שלי, ד"ר אשרף ספיה, רופא שיניים, איש ערכי וישר. אימא שלי, ראויה, היא יועצת בית ספר שמקדישה את חייה לילדים ולחינוך. משפחה טובה, מלומדת, ערכית, שתורמת לחברה ולמערכת החינוך שנים ארוכות; משפחה שלא דמיינה שהמוות ייכנס אליה בצורה כל כך אכזרית. ואני שאם, אחותו של נביל, האחות שעוד אתמול נכנסה איתו לבית הספר, והיום כותבת עליו בלשון עבר. ועכשיו אני רוצה שתדעי מי היה נביל, כי הוא לא מספר, לא כותרת ולא עוד מקרה. נביל היה תלמיד כיתה י' מצטיין במגמת כימיה-ביולוגיה. החלום שלו היה להיות רופא. הוא נשא בלב שלו רצון אמיתי להציל חיים, לתקן ולרפא. הוא היה ילד מלא אור, ילד שלאיפה שהוא נכנס, האוויר נהיה טוב יותר. תמיד צחק, תמיד חייך, תמיד רצה לשמח אחרים. הוא עזר לי. הוא עזר לכל מי שסביבו. הוא היה ילד שאכפת לו באמת. הוא אהב אותי, דאג לי, ראה אותי. אח שאמור היה להמשיך לחלום ולחיות. אני פונה אליכם מתוך לב מרוסק, מתוך כאב שאין לו גבולות ומתוך זעם שהוא כבר לא רק אישי, הוא זעם של דור שלם. אנחנו דורשים תשובות, דורשים ולא מבקשים. אנחנו רוצים לדעת איך ילד בן 15 יוצא מהבית ולא חוזר, איך תלמידים בחברה הערבית חיים בכל יום פחד אמיתי מהדרך, מהשער, מהכיתה, מההפסקה, וגם מבית הספר עצמו. אנחנו רוצים תשובות ועכשיו: מה נעשה כדי שהרצח הבא לא יקרה? מה אתם, כמערכת שאחראית לביטחון התלמידים, עושים בפועל כדי להגן עלינו? איך תדאגו שהורים לא יקברו עוד ילד? איך תדאגו שאחות לא תכתוב עוד מכתב כזה? אנחנו מצפים ממך לעמוד מולנו, לא מאחורי הודעות רשמיות. אנחנו מצפים לשמוע קול ברור, אמיץ ופועל. ולסיום, שאלה אחת שמונחת על הלב שלי: איך אני אמורה לחזור לבית הספר? איך אני אמורה לעבור בשער שבו בכל יום נכנסתי עם אח שלי? והשאלה הזאת היא לא רק שלי. החברים של אחי, תלמידי בית הספר, פונים אליי, אומרים לי שהם לא מסוגלים להיכנס. הם מפחדים. הם מזועזעים. הם איבדו את תחושת הביטחון הבסיסית ביותר. מה אתם עושים עם זה? איך אתם עוזרים להם? איך אתם משקמים את הביטחון שאבד אצל כולנו? הזמן של מילים ריקות נגמר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אבקש לחתור לסיכום. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> הזמן של הפחד נגמר. הדם של נביל זועק, והזעקה שלנו לא תשתוק. בכאב שאין לתאר, שאם, אחותו של נביל. אדוני היושב-ראש, מישהו מאיתנו, מישהו משרי הממשלה יכול לומר: ידינו לא שפכה את הדם הזה? מישהו מאיתנו יכול להתעלם מזעקתה של אחות שאיבדה את אחיה הצעיר בן ה-15 שרק יצא לקנות משהו לשתות במכולת אחרי יום לימודים מפרך לקראת מבחן בביולוגיה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> מה התשובה של ממשלת ההפקרה לזעקה של שאם, אחותו של נביל? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. תודה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא יודעת אם אתם – חלקכם אולי יודעים, אני הייתי ראש מועצה אזורית כמעט 12 שנים, והתמודדתי עם אתגרים של מרחב כפרי, קהילות קטנות, חוסן, שירותים, חקלאות, יישובים קטנים, שטח גדול, ביטחון, רווחה, תשתיות, תרבות. אבל הכי חשוב, ללא ספק, או אחד הציוויים שהיו לי, היה החינוך של הילדים, שהם דור העתיד. ניסיתי לחנך או לתרום לחינוך לאזרחות, להומניזם, לאקטיביזם, לסובלנות, לחשיבה ביקורתית, לציונות, לגיוס משמעותי לצה"ל. אבל לשם כך, הילדים צריכים להגיע לבית ספר, ובמועצות אזוריות הם מגיעים לבית ספר בהסעה, באוטובוס צהוב או עם קבלני הסעות, אבל הרבה גם באוטובוסים צהובים שיש למועצה. היום הפגינו ראשי מועצות אזוריות כאן, בכנסת. הם הגיעו מכל רחבי הארץ, בערך 40 אוטובוסים, אותם אוטובוסים שמסיעים ביום-יום את הילדים לבתי הספר. מרכז השלטון האזורי וראשי המועצות יצאו במחאה. הם הלינו על שחיקת התקציב של ההסעות לתלמידים, תקציב שהמדינה צריכה לתת. הם סיימו את ההפגנה והם הגיעו לכאן, לכנסת, למשכן הכנסת, לפגוש את שר האוצר. הוא ניסה להתחמק; הם הצליחו לתפוס אותו. אבל להגיע לבית ספר זו זכות בסיסית של כל תלמיד. זה חלק מהזכות לחינוך חינם, זה חלק מהזכות לשוויון, ולא צריך להפלות את ילדי המועצות האזוריות. מאז 2012 תקציב הסעות התלמידים במועצות אזוריות הוקפא, ונוצר גירעון מובנה. מי שמממן את הגירעון הזה הן המועצות האזוריות. 13 שנים המועצות סופגות את העלויות, והיום הן באו לכאן לכנסת לומר די, כי אין להן יכולת לשאת את הגירעונות האלה יותר; אין להם יכולת לסבסד את המדינה. עבור המדינה זה באמת כסף קטן, אבל עבור המועצות האזוריות הקטנות מדובר בכסף גדול, וכיסוי הגירעונות מקופת המועצות הוא על חשבון שירותים חיוניים אחרים שנמנעים מהתושבים. אז משרדי האוצר והחינוך פשוט הקפיאו את המדדים של התקצוב. הם מתעלמים מההתייקרות במשק, מעלות הדלק, הביטוחים, שכר הנהגים, תחזוקת האוטובוסים, מכרזי ההסעות. וראשי המועצות שמגלים אחריות דואגים, נאמנים לתושבים שלהם, וממשיכים לתת את השירות לתלמידים שנה ועוד שנה ועוד שנה. אז קצת אמפתיה יש מהמשרדים הרלוונטיים, אבל תמיד נסוגים מהסכמות עבר. אז כנראה שהמרחב הכפרי הוא לא ממש הבייס, ולכן מותר. וילדי המרחב הכפרי לא מספיק חשובים לממשלה הזאת, כי הם לא בבייס, והחינוך של ילדות וילדי המושבים והקיבוצים לא מספיק רלוונטי. אז אולי זה לא ימין וזה לא שמאל – זה פשוט הכי ישר שיכול להיות, כי זה חינוך הילדים, זה דור העתיד, זה החיילים של העתיד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום מציינים בעולם את יום האיידס הבין-לאומי, 1 בדצמבר. היות שאין בכנסת ועדת בריאות, אני רוצה לדבר על הנושא הזה כאן במליאה, מתוך דאגה אמיתית לבריאות הציבור. במשך שנים האיידס ונגיף ה-HIV נקשרו לאנשים הפעילים מינית בקהילה הגאה, אך אני רוצה להפתיע אתכם ולספר לכם שהאוכלוסייה השנייה בגודלה בנשאות נגיף ה-HIV היא האוכלוסייה ההטרוסקסואלית, ובה 30% נשים. לעומת הפחד המבעית שהיה נחלת המחלה והנגיף בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת, אנחנו עכשיו חיים בעידן שבו יש טיפול, וההידבקות אינה נחשבת בעיני הציבור למסכנת חיים. למרות זאת, אי-ידיעה על נשאות הנגיף תביא להתפרצות המחלה, לסיבוכים ולסכנת חיים, לכן יש צורך בבדיקות ובאבחון. בישראל ניתן להיבדק ללא תשלום לנשאות לנגיף. ניתן לעשות זאת בקופות החולים, במרפאות האיידס, בבתי חולים ובמרפאות של הוועד למלחמה באיידס. בבדיקות נשאות לנגיף אנחנו נמצאים הרחק ממדינות מערביות אחרות. אצלנו בישראל אין מספיק הסברה, אין מודעות, ואנחנו עדיין רואים מאות נשאים וחולים חדשים כל שנה. כל עוד האדם אינו יודע שהוא נשא, הוא אינו מקבל טיפול, ומסכן את בריאותו, ובעיקר – הוא עלול להמשיך להדביק אחרים ואחרות. בישראל חיים היום – קצת סטטיסטיקה – למעלה מ-9,000 אנשים עם איידס או נשאים של HIV. לרגל ציון יום המאבק באיידס היום, משרד הבריאות פרסם כי בשנת 2024 אובחנו 317 אנשים עם נשאות של HIV או איידס, 317 אנשים מקרב אלה שנבדקו. כמה עוד לא נבדקו? אנחנו לא יודעים. מה עם נשאים שלא יודעים אם יש להם את הווירוס הזה? דווקא אלה מסכנים את הבריאות שלהם ושל אחרים, מחוסר ידיעה או, יכול להיות, מבושה. אגיד לכם שקבוצות הגיל העיקריות של נשאות הנגיף והמחלה הן מ-25 עד 65, והרוב בגילם 35–54, גם גברים וגם נשים. חובה על המדינה ליידע את כלל האזרחים על הצורך בבדיקה לנשאות HIV ועל העובדה שכבר מזמן המחלה לא נמצאת רק בקרב הקהילה הגאה אלא נמצאת גם בכל פלחי האוכלוסייה בישראל. לפני כמה ימים הקמתי שדולה למאבק במחלות זיהומיות. אנחנו חייבים להמשיך לפעול על מנת למגר את נגיף ה-HIV ומחלת האיידס בישראל ומחלות זיהומיות נוספות. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת אושר שקלים – מוותר. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו - - - << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> שאני אוותר? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מוותר. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> לא. שאני אוותר? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בבקשה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> נראה לך? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שמעתי רק "אני מוותר". לא שמעתי "שאני אוותר?" << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> שאני אוותר? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא שמעתי. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> למה לא, לא לוותר? << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> כי אני רוצה לשאול שאלות. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אומנם אתה לא שר הבריאות ולא השר להגנת הסביבה - - - << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> מספיק לי המשרד שלי כרגע. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מאה אחוז. אתה יודע כמה אנשים זיהום אוויר הורג בישראל בכל שנה? << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> כמה? תעריך. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> 15,000? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא צריך להגזים. 5,500 איש בשנה מתים מוקדם יותר בגלל שיש זיהום אוויר במדינת ישראל, זאת אומרת, כל שעה וחצי מת בן אדם בישראל מזיהום אוויר. אלה הנתונים. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> מעישון סיגריות או מדברים אחרים? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> זיהום אוויר. זה אומר מפעל – לא, לא מעישון, מזיהום אוויר שנגרם על ידי תחבורה, מפעלים, תחנות כוח, שימוש בפחם, שרפות של פסולת. אלה הנתונים. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> מה האחוז של זה בעולם? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה נתונים מזעזעים. אנחנו אחת מהמדינות הכי מזוהמות מבחינת זיהום האוויר ב-OECD. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> זה קשור אלינו? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה קשור לאופן שבו אנחנו נאבקים בזיהום האוויר, לאופן שבו אנחנו מטפלים בשרפות פסולת, בהסדרה מול מפעלים. הממשלה הזאת, שאתה חלק ממנה, עשתה חור בתוך חוק אוויר נקי. לכל מפעל ותחנת כוח יש היתר פליטה, ומי שחותם עליו זו השרה להגנת הסביבה – זה מה שמותר לכל מפעל לזהם, ואי-אפשר לעבור את זה. מה שהממשלה הזאת עשתה זה היא אמרה: אפשר לעבור את זה; מותר ל"נגה", שזאת החברה שמנהלת את משק האנרגיה בישראל, להגיד: מצב חירום – אתם יכולים לזהם מעבר למה שהחוק מאפשר לכם. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> זה נשמע לא - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> חד-משמעית. אני לא מדבר על מצבי חירום אמיתיים. היא יכולה להכריז מחר בבוקר, בהתאם לשיקול דעתה המלא, מהו מצב חירום. כמה מצבי חירום הוגדרו במדינת ישראל בשנה האחרונה? << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> בשנתיים האחרונות היו הרבה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> בשנה האחרונה. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> אני לא יודע בקשר לזה. אבל בוודאי שייצור של תחמושת בזמן מלחמה - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא מדבר על ייצור של תחמושת. במהלך השנה האחרונה הוכרזו 50 פעמים, 50 פעמים הוכרז מצב חירום שמאפשר למפעלים, לתחנות כוח, לזהם מעבר להיתר הפליטה. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> זה כולל את המלחמה באיראן? זה כולל את כל הדברים האלה? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה כולל הכול, אבל 50 פעמים. בכל שבוע בממוצע הוכרז מצב חירום באופן שמאפשר לזהם מעבר למה שמותר, בסדר? המשמעות של זה זה מוות של אזרחים בישראל. בשבוע שעבר הגיעה השרה סילמן לכנסת, בפעם ראשונה מאז מרץ, לתת דין וחשבון, והיא נכנסה לאיזשהו טנטרום מוזר – היא איבדה עשתונות, נכנסה לסוג של התמוטטות, ובאיזשהו שלב היא ירתה לעבר חברי האופוזיציה, אדוני השר: איפה אתם הייתם כשהממשלה חוררה את חוק אוויר נקי? מה האחריות שלכם בהגנה מפני הצעדים של הממשלה? שרה בממשלה, שקידמה חקיקה שפוגעת בחוק אוויר נקי, שואלת אותי איפה האחריות שלך למנוע צעדים שאני מביאה על הכנסת. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> אולי היא התכוונה לממשלה הקודמת, לא? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לממשלה הזאת. זה היה חלק משיח מאוד מאוד מוזר. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> תגיד לי, עניינית, כמה מהזיהום מגיע משרפות מיהודה ושומרון שעושים? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מצב שהוא בלתי נסבל ביהודה ושומרון. ד"ר מטי צרפתי הרכבי מתעסקת בזה, מרכזת את זה. זה מפגע. הזיהום חוצה גבולות, חונק את כל קו התפר. אנשים לא מסוגלים לפתוח חלון, לא מסוגלים לצאת לריצה אחרי הצוהריים. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> רוב הזיהום מגיע משם? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> חלק ניכר מזיהום האוויר של יישובי קו התפר מגיע משרפות פסולת מעבר לקו, ביהודה ושומרון. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> יש בצפון רשויות שאין להן פתרונות קצה להטמנה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> גם בנגב. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> הרבה מהרשויות הערביות. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> בנגב, בצפון, לאורך כל יישובי קו התפר. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> - - - משרפות ברחבי הארץ, גם בנגב, לא רק בקו התפר, זאת אומרת, זו תופעה חוצת גבולות. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רק אסיים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתן לך את 10–20 השניות שהפריעו. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא לא הפריע לי, אנחנו שוחחנו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא. מאה אחוז, לא אמרתי שהוא הפריע, אמרתי שהיא הפריעה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אף אחד לא הפריע, ניהלנו שיח. הנקודה, אדוני השר, זה שמדינה שמכבדת את הבריאות של התושבים שלה, את החיים שלהם, נאבקת בגורמים שגורמים למוות מוקדם – במחלות נשימתיות, במחלות סרטן, במוות. והממשלה הזו, לצערי, לא רק שלא נאבקת, אלא גם אפשרה להגביר את זיהום האוויר באופן שמסכן את בריאות תושבי מדינת ישראל. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> אני מסכים שזה נושא חשוב. אני לא יודע מה הסיבות. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> והשרה מפנה אצבע - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אמרת פחות מעשר שניות, אתה מדבר כבר חצי שעה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - מאשימה לאופוזיציה במקום להסתכל במראה ולהבין שאחריותה להיאבק גם בזיהום האוויר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. לך תסתכל במראה שם, בשירותים. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> איפה יש מראה במליאה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח. הבריז לי לצפון, אתה מבין? חברת הכנסת יסמין פרידמן. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה סתם. אני חושב ששווה להציב, אדוני המזכיר, מראה במליאה, כדי שאולי יותר אנשים יסתכלו על עצמם ויראו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בשביל זה יש שירותים פה. צא, ישר, ימינה וימינה – יש לך מראה. בבקשה, יסמין, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. מחר בבוקר בבתי הספר ייכנסו מורים לאזרחות לכיתות. הם ירצו ללמד על הפרדת רשויות, על מערכת המשפט, על איזונים ובלמים, ואז יקום התלמיד הראשון ויגיד: סליחה, אדוני המורה, השרה, שרת התחבורה בממשלה הזאת, טוענת שמערכת המשפט היא מאפיה בחסות החוק, ומי שמציל אותה זה נתניהו. למה אתה מלמד אותנו על מערכת המשפט אם זו מאפיה? << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> יש שם מאפיה, יש אמת בדבריה; לא בכל מערכת המשפט. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, ברור. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> יש שם דברים מורכבים. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> אי-אפשר להתעלם מהטלפון שנעלם. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> והפתרון הוא D9, נכון? זה הפתרון – להילחם במערכת המשפט. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> לא. הפתרון הוא לבנות מערכת משפט שרודפת צדק. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רואה איך אתם עושים את זה, מצוין. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> אני רואה איך את עושה את זה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מדהים איך אתם עושים את זה. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> - - - נגד הפצ"רית. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. מה שמצחיק הוא שאתם קוראים לנו אנרכיסטים, אבל אתם עושים הכול כדי לפרק פה מוסד אחרי מוסד – את מערכת המשפט, את הכנסת, את המשטרה. את מי עוד אתם רוצים לפרק? אין פה מוסד שאתם לא מנסים לפרק אותו. אגב, במילון זאת אנרכיה, לא לחסום כביש בגלל הפגנה, אוקיי? אנרכיה זה לפרק את מוסדות המדינה, שזה בדיוק מה שאתם עושים. למה אני מדברת על זה? בואו נתחיל מהסוף. אף אדם לא רוצה לראות במדינת ישראל ראש ממשלה נכנס לכלא. זו תהיה בושה למדינת ישראל שעוד פעם בכיר שלה נכנס לכלא. אבל כשראש הממשלה טוען שהוא מבקש חנינה לא בשבילו, הוא לא צריך אותה, הוא רוצה חנינה בשביל אזרחי מדינת ישראל, כי אכפת לו מאזרחי מדינת ישראל, מה שנקרא, פה השתנקתי. אם היה לו כל כך אכפת מאזרחי מדינת ישראל, יש כל כך הרבה דברים שכדאי לו לעשות. בוא נתחיל מזה שתיפגש עם מועצת אוקטובר, עם משפחות הנרצחים, שב איתם כמה דקות, תנסה להסביר להם. אולי תצליח להסביר להם מדוע אתה מסרב להקים ועדת חקירה ממלכתית ורוצה להקים איזו ועדת טיוח פוליטית. הרי לפני שש שנים – אני גרה בבאר שבע, אני מוקפת במצביעים שלכם. לפני שש שנים אף אחד לא ידע מה השם של היועץ המשפטי לממשלה; את אף אחד לא עניינו בתי המשפט. זו עבודה שלכם, עמוקה, מעמיקה, יחד עם כל מכונת הרעל, להסית, לרמוס, לכתוש את המערכות במדינת ישראל, את מוסדות המדינה, את כל מי שבולם אתכם מלעשות כרצונכם. מייד הם נחשדים כבוגדים. הם מפריעים לכם, אז כמובן שמייד הם בוגדים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> יועץ משפטי תפקידו לעבוד אצל האזרחים ולא אצל הממשלה. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח. חברת הכנסת עדי עזוז. עזוז או עִזוז? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עזוז. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> עִזוז. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה טועה, היא אמרה עִזוז. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אלוקים הוא עִזוז, אתה לא מכיר? << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> ה' עִזוז וגיבור, ה' גיבור מלחמה. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> יפה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אז תני לו עכשיו דבר תורה. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> מה זה, תוניסאי? << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני חצי תוניסאית, אבל זה דווקא מהחצי היווני. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> איזה תיקון זה ליוון, אה? << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> לסלוניקאים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שלוש דקות לרשותך. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, מזכיר הכנסת, כנסת נכבדה, הממשלה הזאת עסוקה כל היום, לצערי, בסתימת פיות, פעם לחברי הכנסת, פעם לעמותות עם חוק העמותות ופעם – והיום ראינו את זה על טורבו – לתקשורת, עם חוק רפורמה שבא בעצם לרסק את התקשורת. הרי מה עושים? רוצים להעביר הצעת חוק של 112 עמודים בחקיקת בזק – הצעה שיש בה שינויים תשתיתיים ממש בכל מערך התקשורת, עם בקרה על החדשות, עם הקמה של רשות חדשה. הוועדה המוסמכת לדון בכל זה היא ועדת התקשורת. למעשה זה כתוב בתקנון הכנסת. אי-אפשר לשנות סדרי עולם בשוק התקשורת בלי דיונים ענייניים ובלי העמקה – לא פחות ולא יותר ממה לעשות? כמו שאמרתי – ב-112 עמודים. זה הרי יוביל לפגם מהותי בהליך החקיקה, ואתם יודעים איך זה, כי ככה לא מחוקקים רפורמה. אז עוד פעם נשמע פה כל מיני צעקות על בג"ץ ועל השופטים, ונראה כל מיני מופעי אימים של חברי כנסת בבית המשפט. אבל מה? לבית המשפט באמת לא תהיה ברירה אלא לפסול את הרפורמה הזו. למה? כי היא לא עומדת במה שצריך כדי לחוקק אותה. זה כמו שמחוקקים פה חוקי-יסוד שאין להם שום קשר להליך החקיקה של חוק-יסוד. יש דרך לחוקק דברים. לא סתם קוראים לדברים כמו שקוראים להם. אבל פה מילים הן תמיד המלצה, וקרנה של המילה ירדה משמעותית בממשלה הזאת. ואם כל זה לא מספיק, יושב-ראש הכנסת אופיר כץ, שיושב כאן, קבע בעצמו שני כללים מתי תוקם ועדה מיוחדת – האחד - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יושב-ראש ועדת הכנסת. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה אמרתי? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יושב-ראש הכנסת. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> יושב-ראש ועדת הכנסת. מחילה. הינה, הוא תפס את הראש, זה כנראה הדהים אותו. אז חבר הכנסת כץ קבע בעצם שני תנאים: האחד זה שיו"ר הוועדה יסכים; השני זה שהיועצת המשפטית לכנסת תסכים. רק מה, בנושא הזה, חברתי חברת הכנסת שלי טל מירון, הרי אף אחד מהתנאים האלה לא מתקיים. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> Big surprise. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> ועדיין הממשלה דורסת ברגל גסה את הכללים שהיא עצמה הציבה כחלק מהפרדת רשויות וניהול בקרה על עבודת הממשלה. כמובן, זה היה עוד לפני שהיא חלתה במחלה אוטואימונית, ומאז היא תוקפת את עצמה – ואותנו – מדי יום. אז מה אנחנו למדים? שצריך להקים ועדת חקירה ממלכתית ולא בא לממשלה ללכת לפי חוק, נשיא העליון לא בא להם בטוב, הם ממציאים ועדה חדשה ורוצים למנות את החברים בה. כנ"ל לגבי התקשורת – יש ועדה, ועדת הכלכלה. לא מתאים להם, אז מה עושים? ממציאים ועדה חדשה, כי הרי מה שווה ועדה אם אי-אפשר לשלוט בה? אתם בקרוב מאוד תלכו הביתה, אבל במקרה של הממשלה הזאת, עם חתיכת אות קלון. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת אביגדור ליברמן – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת. חבר הכנסת ירון לוי. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום בוועדת חוץ וביטחון הצטרפתי לדיון בנושא חוק הגיוס, כשמו, וכולנו קיבלנו את העלון – נכון? קוראים לזה עלון – של חבר הכנסת ביסמוט. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> גיליון, זו המילה. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> גיליון, נכון. קיבלנו את הגיליון, עלון – כל דבר שלא נקרא לו – של חבר הכנסת בועז ביסמוט, שאני חייב לציין שאני מעריך מאוד, מעריך מאוד את האדם, ולפחות את כל מה שהוא משדר. עכשיו אני רוצה להקריא: "אחרי שנים ארוכות של ואקום, חוסר ודאות, דחיות, והבטחות שלא התממשו, לראשונה מונחת על שולחן הכנסת הצעת חוק שמציעה פתרון אמיתי. מתווה הגיוס של ביסמוט מאזן בין צורכי צה"ל לבין שמירת עולם התורה ומחזיר יציבות למדינת ישראל. עושים היסטוריה – יחד". יש כאן ציטוט מאוד יפה ונוגע ללב: "אחרי שנים ארוכות של ואקום, חוסר ודאות, דחיות, והבטחות שלא התממשו, לראשונה מונחת על שולחן הכנסת הצעת חוק שמציעה פתרון אמיתי. כלל עם ישראל למען כלל עם ישראל". עכשיו, אני חייב לומר לחבריי חברי הכנסת: אני מסכים עם כל מילה מהפתיח של חבר הכנסת ביסמוט, אבל החוק הזה – ככל שאנחנו צוללים יותר לנתונים, אנחנו מבינים שזה חוק שפוטר ציבור שלם מגיוס לצה"ל. אנחנו צריכים לעמוד על זה שמי שלא מתגייס, לא מקבל שקל מהמדינה. מי שלא מתגייס, אם הוא דתי או חילוני, לא יכול לקבל את הזכות לבחור ולהיבחר במדינת ישראל. במדינה יש חובות ויש זכויות. הגיע הזמן שנראה את חוק הגיוס כצורך לאומי ולא כצורך פוליטי. חוק הגיוס, שנדחה ונדחה, זה חוק שבנה ממשלות ופירק את החברה. אחרי 7 באוקטובר אנחנו באמת צריכים לבחור בלבנות חברה אמיתית ולגרום לכל חלקי האוכלוסייה – גברים בריאים – שיתגייסו כולם לשרת את המדינה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סמיר בן סעיד – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת. חבר הכנסת אלון שוסטר. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, שרנו המרוכז בענייניו – הו, דאבל שמיעה, יפה – ח"כיות וח"כים יקרים, תראו, היושב-ראש, כשהיינו צעירים, אולי אתה זוכר, הייתה איזו מין אמירה כזאת - - << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> שוסטר, אתה עדיין צעיר. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> - - אתה יודע מה זה? אומרים לו לא, אז הוא אומר: אבל לא חשוב, הינה בא עוד אחד, בקיצור, "עוד זה מדבר וזה בא". לא סיימנו להתאושש מהגאונות של רפורמת החלב או מוצרי החלב, והינה אנחנו מתבשרים, ממש ברגעים אלו, שבימים הקרובים ייחתם הסכם בין ישראל לבין ארצות הברית ויגיעו הצווים מהאוצר לפתחה של ועדת הכספים כדי לאפשר הורדת מכסים עמוקה ביותר, שעלולה למוטט ענפים נוספים בחקלאות ישראל. ואני רוצה לספר ולהגיד – אדוני היושב-ראש, אתה מכיר את העניין, אתה קרוב, ואני מקווה שנוכל לפעול ביחד בעניין – הכול התחיל מבהלה וחוצפה – בהלה, אגב, מוצדקת – כשנשיא האימפריה אמר לנו: חברים, אם אתם לא מורידים מכסים, אני מעלה מכסים באופן אגרסיבי. אז זה לא פשוט, אכן לא פשוט. צריך להתמודד. אבל מה שמטריד זה החוצפה, שהייתה מלווה בשמחה גלויה, לניצול הזדמנות, מטעם אנשי האוצר: הינה, זאת ההזדמנות שלנו, בתור אנשי הכלכלה הגלובלית, הכלכלה שרואה את חזות הכול בהנעת סחורות ללא מעצורים, ללא מחסומים, ללא התחשבות בכלכלה מקומית, בעסקים מקומיים, בתעשייה מקומית, בחקלאות מקומית. במה שאותו טראמפ עצמו יודע לעשות היטב – להגן היטב על הפועלים, על היצרנים, על החקלאים, על התעשיינים שלו – אנחנו כאן נכשלנו. מה הכוונה נכשלנו? אנחנו מורידים מכסים, ולא עולה על דעתו של איש באוצר, במשך שלושה, ארבעה חודשים, חצי שנה שהנושא הזה נדון, להכין תוכנית כלכלית לתמיכות משמעותיות מתאימות באותם ענפי חקלאות שייפגעו באופן דרמטי. אם אין ברירה, כי האימפריה כופה עלינו לפתוח, להוריד מכסים, נתכבד ונשקיע בעצמנו את המשאבים שכל מדינה נאורה ששומרת על אנשיה צריכה לעשות. עניי עירנו, חקלאי עירנו, עסקי עירנו, צריכים להיות מוגנים על ידי הממשלה. אני מקווה שנבצע מאבק משמעותי בוועדת הכספים כדי שאם יבואו עלינו אותן הורדות מכסים, נוכל לתמוך באופן ראוי בחקלאים שלנו. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני בטוחה, חבר הכנסת ואטורי, שאתה מתמלא בצער כשאתה חושב על זה שבנאום הקודם שלי לא היית פה ופספסת, כי אני ממשיכה את הנאום הקודם, וזה החלק השני שלו, אז תצטרך להשלים את החלק הראשון. בנאום הראשון דיברתי כמובן על הוועדה המיוחדת שהצאר קרעי הקים וזירז היום. התחלתי למנות את השלבים השונים שהיו פגמים מהותיים בתהליך, ממש עברתי שלב-שלב. השלב האחרון שדיברתי עליו היה הקריאה הראשונה שהצבענו עליה כאן במליאה, שבתוך דברי ההסבר שלה – של החקיקה הממשלתית – כתוב שזה יידון בוועדת הכלכלה. מדהים. השלב הבא הוא כמובן שהיועצת המשפטית של הכנסת מתנגדת להקמת הוועדה המיוחדת, מוציאה את חוות דעתה וכותבת: הוועדה תהווה פגם בהליך החקיקה של הצעת החוק; תפגע אנושות בסמכויות הפיקוח של הכנסת; צל כבד על היכולת של אותה ועדה להוציא תחת ידיה דבר חקיקה מיטבי. גם ארגון העיתונאים והעיתונאיות פנו ליועצת המשפטית לכנסת, ואמרו: אם תאושר הקמת ועדה מיוחדת לחוק השידורים של קרעי, נעתור לבג"ץ – זה כבר בתהליך – עליית מדרגה נוספת בהתנהלותה הלא-תקינה של הכנסת, המובילה להליך חקיקה לא תקין ולא דמוקרטי. היום ישבה היועצת המשפטית לכנסת בוועדה, בוועדת הכנסת, ופרסה בפנינו את משנתה. באמת, לא זכור לי, לא זכור לי שישבתי ושמעתי את היועצת המשפטית לכנסת תוקפת כל כך בחריפות הליך חקיקתי שמנסים לעשות בכנסת, בניגוד לייעוץ המשפטי לממשלה, בהליך לא תקין מול רשות האסדרה, תוך רמיסה ודריסה של כנסת ישראל ושל הפרדת הרשויות, כאשר הממשלה למעשה משתמשת בכנסת לטובת הצרכים שלה, אבל במחיקה מוחלטת של ערך הכנסת. גם הוועדה בכנסת בעצם הייתה היום סוג של חותמת גומי. כשבאתי לשם, ישבתי שם ארבע שעות וחצי ושאלתי את עצמי: בשביל מה בכלל אנחנו פה? אפשר לשים את המפתחות, לתת אותם לקואליציה, ויאללה, תתנהלו לבד, או לחלופין לתת את זה לממשלה, שהיא תנהל את הכנסת. כי בשביל מה אנחנו כאן בכלל? נדהמתי מהנתון, נדהמתי, שבוועדת הכלכלה ישבנו יותר מ-60 דיונים על הצעות חוק בנושא התקשורת – יותר מוועדת החוץ והביטחון על חוק הגיוס. תחשבו על זה, 60 דיונים, שהלכה למעשה אומרים שוועדת הכלכלה היא הוועדה המוסמכת לדון בחוק הזה. אחרת, למה ישבנו שם ב-60 דיונים? למה השר קרעי ישב שם כל כך הרבה שעות בדיונים? אבל פתאום עכשיו ועדת הכלכלה לא מתאימה ולא מוסמכת לדון בזה. יש פה רמיסה מוחלטת של הפרדת הרשויות, רמיסה מוחלטת של כנסת ישראל, תוך רמיסה של הייעוץ המשפטי לכנסת. זה תהליך שהוא תקדימי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, רק שני משפטים. לא היה דבר כזה בכנסת. והמשמעות היא שקדימה, הממשלה הזאת וגם ממשלות אחרות שיבואו יוכלו לעשות מה שהן רוצות, כי יש תקדים. למה צריך לספור את הכנסת? אפשר לרמוס את הייעוץ המשפטי לממשלה ולכנסת ואפשר לרמוס את ועדות הכנסת. כל אחד שלא ילך לו בוועדה המוסמכת יקים ועדה חדשה. שיטת מצליח. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת סימון דוידסון. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, חברות הכנסת, אני רוצה רגע שגם מי שצופה בנו וגם מי שיושב פה, שידמיין שהוא מכיר את אלון. אלון הוא בחור בן 34. אתה מדמיין, אדוני היושב-ראש? תדמיין. אלון, בחור בן 34, הקים לפני שנתיים וחצי עסק קטן בהרצליה, בית קפה עם קונדיטוריה – דרך אגב, דברים מאוד טעימים וקפה יוצא מן הכלל. הוא הקים את העסק הזה מכסף שלא היה לו, מהבנק, לקח הלוואות, משכן את הבית שלו. ב-7 באוקטובר, רצה או לא רצה, הוא מצא את עצמו ב-12:00 כבר עם מדים ונשק בדרך להילחם בעוטף, ונשאר במלחמה העקובה מדם הזאת שלושה חודשים רצופים. בזמן שהוא היה שלושה חודשים בלחימה, העסק שלו היה סגור. כשהוא יצא אחרי שלושה חודשים וחזר הביתה, הוא הלך לעסק, והוא ראה רק מכתבים: התראה על מע"מ שהוא לא שילם, ארנונה, מיסים, מים. הוא היה צריך לקחת עוד הלוואות כדי להתניע את העסק מחדש. הוא התניע את העסק מחדש, ואחרי חודשיים, תארו לכם, מה קרה? הוא שוב הלך למילואים. הפעם הוא הלך לשלושה חודשים נוספים. כשהוא סיים את שלושת החודשים האלה, הוא חזר וכבר לא יכול היה להקים את העסק הזה. הוא היה בחובות של 1.5 מיליון שקל לבנק. ומי עזר לו? לא המדינה. בסוף הוא היה צריך לקחת תרומות מחברים ומשפחה כדי לכסות את החובות. אז כשאנחנו מדברים על מי מתגייס ומי לא מתגייס, או מי עושה מילואים ולא עושה מילואים, תחשבו על אלון, שבגלל שהוא נלחם למען מדינת ישראל – ואחרים לא עשו את זה – הוא איבד את העסק שלו, איבד 1.5 מיליון שקל שאף אחד לא עוזר לו להחזיר אותם. אנחנו פה 120 חברי הכנסת מתקוטטים ומדברים: מי יתגייס, מי יתרום, מי יילחם. על מה השיח בכלל? יש מישהו שלא צריך להיות חלק מזה? יש מישהו שלא צריך לתרום למאמץ המלחמתי של מדינת ישראל? נכנסים פה יוסי ויוני, אבל אני לא אספר לכם מה אני חושב. אני רק אגיד שאני יודע שחברי הכנסת של ש"ס, רובם כן היו בצעירותם חלק מהמאמץ הזה, כן היו חלק מהצבא, וגם האחים שלהם והילדים שלהם, אבל לא מדברים על זה. אז אני מציע לכולם: תרימו את הראש מהחול, תסתכלו על המציאות בעיניים ותבינו שכולם צריכים להיות חלק מהמאמץ הזה. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי – מוותר; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אביחי בוארון – אינו נוכח; חבר הכנסת משה סעדה – אינו נוכח. אני מזמין את השר עמיחי אליהו לסכם. השר עמיחי אליהו יעלה ויבוא. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> איזה סמכויות אתה מקבל? << דובר >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר >> סמכויות לחון את כל האנשים שיש להם ניגוד אינטרסים עם יריב לוין. אבל לא, זה לא הסמכויות האלה, הסמכויות האלה הן סמכויות הסגרה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשבוע שעבר נפטרה אישה יקרה מאוד, ראש עיריית נתניה. בביקור שלי בנתניה לפני כחצי שנה היא סיפרה לי סיפור מדהים, היא סיפרה לי סיפור מדהים, ואולי כדאי שגם חברי הכנסת מהאופוזיציה יכירו את הסיפור הזה. אני מחפש את השם של – כשקנו את הקרקעות שסביב נתניה על ידי אגודה שנקראה אז בני בנימין. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> זה היה ב-1924. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אום ח'אלד. << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> כן, אבל איך קראו לשייח'? אתה יודע איך קראו לשייח'? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אום ח'אלד. << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> אבל אתה יודע מי מכר להם את הקרקעות? סיפרה לי ראש עיריית נתניה סיפור מדהים. כשהם קנו את הקרקעות, הם קנו את הקרקעות במחיר נמוך. כששאלו את השייח' למה הוא מכר ליהודים את הקרקעות בנתניה במחיר נמוך, הוא סיפר סיפור מדהים. הוא אמר שכשמוכרים קרקע בשוק, אז באמת מוכרים אותה במחיר – כמה שאתה יכול להרוויח. אבל אותו שייח' סיפר שהגישה שלו לקרקעות הייתה גישה של שמירה. הוא אמר: באמת, הקרקעות האלה שייכות לעם היהודי, וכל השנים שמרתי על הקרקעות האלה. לכן עכשיו, כשאני לוקח את הקרקעות, אני לוקח דמי שמירה, אני לא לוקח דמי מכירה. למה אני מספר את הדברים האלה? כי בתפיסה של ערביי ישראל יש בהחלט ערבים שראו בערך של הציונות ובתקומת מדינת ישראל גאולה גדולה, נס גדול, נס ופלא גדול. כשהתחלנו אנחנו לספר לערבים, בטח ביהודה ושומרון, להמציא נרטיב על עם שלא היה קיים, על עם שהוא לא היה אומה, אנחנו הבאנו גם עליהם קללה, אנחנו הבאנו עליהם מציאות שבעצם גורמת להם להאמין בנרטיב שקרי. הסיטואציה הזאת שבה אנחנו מפתחים להם חלומות לאומיים על מציאות שלא הייתה מעולם – זה פוגע בהם. זה פגע בהם בישראל הקטנה, זה פוגע בהם ביהודה ושומרון. כשאתה מסתכל היום – ושמעתי פה לא מעט דיונים על האלימות בחברה הערבית, שמענו לא מעט פעמים על האלימות שיש בחברה הערבית, שכמובן זורקים אותה על ממשלת ישראל. הרי על מי נזרוק אותה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זה לא קשור. << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> על מי זורקים אותה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> השר הכושל שלך לא קשור. << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> הרי אפשר להשוות את זה למציאות של העם היהודי. אנחנו, גם אחרי השואה, לא היינו נוסעים בפראות בכבישי אירופה, לא היינו מרימים גלגלים בכבישי אירופה, לא היינו רוצחים על כבוד המשפחה, לא היינו רוצחים על כבוד המשפחה ברחובות אירופה. למה לא עשינו את זה? מכיוון שאנחנו נאמנים לערכי עשרת הדיברות: אנחנו נאמנים ללא תרצח, אנחנו נאמנים ללא תגנוב, אנחנו נאמנים ללא תנאף. אנחנו נאמנים לדברים האלה, שהם הבסיס המוסרי של החברה בעולם. אני אומר כאן, בלי טיפה של ציניות - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מה אתה מציע? << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> עזוב, גלעד, אתה רק מפריע. - - אני רוצה לומר לחברה הערבית בישראל: יש לכם מנהיגים כמו השייח' שמכר את הקרקעות בנתניה, יש לכם אנשים מוסריים בתוככם - - << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> גולדשטיין לא רצח? << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> - - לכו סביב ההנהגה האיכותית שיש לכם. אל תלכו אחרי הנהגה שמעודדת אנרכיה, שמעודדת אלימות, שבזה לשלטון החוק, שבזה לחיי אדם. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> ברוך גולדשטיין לא רצח? << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> - - אל תלכו אחרי הנהגה שמתעלמת ברגל גסה, שמתעלמת מהקדושה של חיי אדם. אנחנו עם – אתה יודע, לא אנסנו, לא רצחנו, לא ערפנו ראשים - - << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> ברוך גולדשטיין לא רצח? עמירם בן אוליאל לא רצח? << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> - - לא הלכנו והסתובבנו עם ראשים של חיילים ושמנו אותם במקפיאים. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> בן אוליאל לא רצח? << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> אתה מנסה להשוות משהו שולי בתוך החברה הישראלית לחברה שבה הטירוף, שבה האלימות, היא חלק מהתרבות. אני לא אומר את זה כדי להתנגח, אני מציע. אני מציע לחברה המוסלמית בישראל, מציע לחברה המוסלמית בעולם – להתעורר. להתעורר, ללמוד מהערכים של העם היהודי. יש לכם אפשרות, תעזבו. תסתכלו, סקרים מראים שרוב האלימות בעולם – באמת, זה לא משהו ציני, רוב האלימות בעולם, רוב פיגועי הטרור בעולם מגיעים מהאוכלוסייה המוסלמית. אי-אפשר להתעלם מזה, זה לא משהו שאני ממציא, זה לא משהו שהצ'אט GPT ממציא. בכל מחקר רציני שנעשה – אנחנו יודעים, גם פה במדינת ישראל, אחוז האנשים שנהרגים בתאונות דרכים בחברה הערבית הוא לא נורמלי. הוא לא נורמלי. מה זה מעיד? זה מעיד שאין אכיפה? זה מעיד שאין קדושה לחיי אדם, שאין ערך לחיי אדם, שאין חינוך. הדבר המרכזי שאני מציע לחברה הערבית ללמוד מהחברה היהודית זה חינוך, חינוך לערכים, חינוך לאהבת האדם, חינוך למוסר. אל תלמדו את זה מהצבועים שנמצאים בשמאל הישראלי, תלמדו את זה מהמקור, תלמדו את זה מאברהם אבינו, תלמדו את זה מיצחק. הרי מאיפה הכנסת אורחים הגיעה לעולם? אצלנו, אנחנו המקור של זה. מאיפה אהבת האדם מגיעה לעולם? אצלנו. איפה ואהבת לרעך כמוך? אצלנו. כל הדמיונות שאם אתה עכשיו תכיל את הטירוף ואת האלימות והברבריות שיש, לצערנו, אצל חלק מהמוסלמים, שברגע שתכיל את זה, זה יירגע – זה דמיון כזב. במקום לדמיין את הדמיונות האלה, אני מציע לדבוק בערכים של העם היהודי, לדבוק בספר הספרים. לדבוק, כי לא יעזור לכם לצעוק אלף פעמים, לא ישימו עכשיו בכל בית שוטר שימנע רצח על כבוד המשפחה. עכשיו ראיתי שבהולנד פרסמו שהולנד מזועזעת, כיוון שהייתה שם איזושהי נערה שהאחים שלה ואבא שלה טבחו אותה. לא בגלל שעשו ג'נוסייד, ולא בגלל שכבשו את ירושלים, ולא בגלל שכבשו את יהודה ושומרון, סתם, סתם רצחו אותה בגלל שחשדו בה שהיא יותר מדי מערבית. לכן, כל עוד אנחנו נמשיך לשקר לעצמנו, כל עוד אנחנו נמשיך להאמין לדמיונות, כאילו הבעיה היא בעם היהודי או הבעיה היא במשילות הישראלית – החברה הערבית לא תצא מהאלימות שיש בתוכה. והאלימות הזאת מופנית נגד עצמה, האלימות הזאת אוכלת את החברה הערבית. הדרך היחידה לצאת מהאלימות הזאת, גם ברמה העולמית, היא לשנות כיוון, היא לשנות כיוון, ויש בעולם מדינות שכבר עשו את השינוי הזה. יש בעולם מדינות שכבר הפנימו את הערכים האלה. אפשר לראות את זה גם במדינות שהן יותר מערביות, אפשר לראות את זה גם במדינות שמסתכלות היום על ספר הספרים ועל המדינה היהודית, ואומרות: וואו, איזה מדינה הקימו פה אחרי השואה. והמדינות האלה באמת יכולות לסמן כיוון חדש לעולם האסלאמי. אני חושב שזה חלק מהדברים שכדאי לכם לאמץ. עוד כמה זמן יש לי? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מה? << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> להמשיך? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אם לא אמרו לך, תמשיך, כן. זה הודעות מהסיעה. << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> טוב. עוד דבר קטן שאני רוצה לומר ביחס לחוק הגיוס, ואני חוזר ואומר דברים שאני חושב שהם פשוטים לגמרי. אני שומע כל מיני אנשים שעשו שירות צבאי בלהקת הנח"ל או בעיתון במחנה, שמטיפים עכשיו - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> הינה, אני רואה, התעוררתם? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ראש המפלגה שלך לא עשה בכלל צבא, על מה אתה מדבר? על לפיד אתה מדבר? << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> התעוררתם? אנשים שמטיפים לשירות צבאי, כשהם דאגו לעצמם בקומבינות - - << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מה ראש המפלגה שלך עשה בצבא? << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> - - שהם דאגו לעצמם לשירות שהוא כלאם פאדי. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ראש המפלגה שלך עבריין מורשע. << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> ואני חוזר ואומר, אני מוכן לשמוע - - - << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> מורשע בתמיכה בטרור. << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> חברים, השירות הצבאי הוא דבר קדוש. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תספר לנו על השירות שלו. << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> אני יכול להגיד לך איפה אני שירתי בצבא. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איפה ראש המפלגה שלך היה? << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> אני גם יודע איפה את שירת, למדתי, עשיתי שיעורי בית אחרי הפעם הקודמת שנפלתי בטעות עלייך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> חמש שנים הייתי. << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> נכון, אז התנצלתי. אבל אני אומר לכם, השירות הצבאי הוא לא דבר שצריך לקרוע את החברה הישראלית, אלא דבר שצריך לחבר. זו זכות גדולה לשרת את עם ישראל – לא בעיתון במחנה, לא בלהקת הנח"ל ולא בגלי צה"ל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לפחות שירת - - - << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> תודה רבה לכם. שלום שלום. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. אני מבקש מחברי הכנסת לשבת במקומותיהם. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה להעביר לשר עמיחי אליהו את הסמכויות הנתונות לשר המשפטים לפי סעיפים 3, 18, 20א וכן 24א לחוק ההסגרה, התשי"ד–1954. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד הודעת הממשלה – 47 נגד – 38 נמנעים – אין הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה להעביר לשר עמיחי אליהו את הסמכויות הנתונות לשר המשפטים לפי סעיפים 3, 18, 20א' וכן 24א' לחוק ההסגרה, התשי"ד–1954, נתקבלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 47 בעד, 38 נגד. אני קובע כי הודעת הממשלה אושרה. << נושא >> הודעה אישית של חברת הכנסת טלי גוטליב << נושא >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת חוקה, חוק ומשפט בעניין הארכת תוקף ההכרזה על מצב חירום. אני מזמין את חבר הכנסת עמית הלוי. איפה עמית הלוי? מי מציג? אני מזמין את חברת הכנסת טלי גוטליב להודעה אישית, בבקשה. סליחה, עמית, עוד רגע. ראיתי שאתה מתעכב ואמרתי שעד שהיא תסיים אתה בטח תעלה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> תודה. אדוני היו"ר, אני אגיד לך למה מזל שעבר זמן עד כדי כך ששכחתם למה אני צריכה. למה מגיעה לי הודעה אישית. אז איזה מזל שאני עושה את זה ממקום של רוגע. שמעתי ותהיתי: באמת, נורא מלחיץ פה אנשים מהאופוזיציה שלא חוקקתי אף חוק, לא חוקקתי אף חוק. אני חתומה על עשרות חוקים, אבל חוקים שלי לא התקדמו, אולי הם יקודמו יום אחד, כשאני אהיה שרת המשפטים. שמעתי שלא הגשתי שאילתות. אני גם לא אגיש שאילתות, אין כלי פרלמנטרי מיותר כמו הגשת שאילתות. אחרי שבתחילת הקריירה שלי הגשתי אחת, וראיתי שעומד פה שר שממלצר לי תשובות, הבנתי שחוץ משואו אין בשאילתה כלום. פשוט אני אגש לשר, אני אשאל אותו והוא יענה לי – ואם הוא לא יענה לי, אני אמצא דרך להתמודד עם זה. גם לא דיון מהיר, כי גם זה כלי פרלמנטרי שהוא פופוליסטי לגמרי. אני אגיד לגברת פה שטענה עליי, אני אגיד לה למה באתי לכנסת. אני באתי לכנסת למאבק שלא נעשה מעולם. מעולם. באתי לכנסת לחשוף את שלטון הפקידים. באתי לכנסת להוכיח את המזימה האיומה ביותר שזממו על אנשי הימין. דינה זילבר, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, בתפקידה האחרון כמשנה ליועצת המשפטית לממשלה לענייני ניגוד עניינים, כתבה בספר שלה – קבלו את המזימה: הגיעה העת לפעול לביטול כוחם של נבחרי הציבור ולהוביל את הכוח לפקידים. מזימה כתבה וקיימה. במשך שנים הימין באצילותו ובממלכתיותו קיבל על עצמו את עול הפקידים. איך זה מתבטא? כשלממשלה יש סמכות בחוק שירות המדינה (מינויים) למנות את היועמ"שית ואת היועמ"ש, הם מקבלים על עצמם את עול הפקיד, שכותב להם החלטת מחליטים מה הם צריכים לעשות כדי למנות. לא רק בדרך שאתם קובעים. לא. אתם תקבלו ועדת איתור, ועדה כזאת שיהיו בה חברים כאלה – והפקידים סירסו את כוחה של הממשלה במינוי יועמ"ש ובפיטורי יועמ"ש. זו דוגמה קטנה. הצבא – הצבא מחזיק דובר, הצבא מחזיק פרקליטות צבאית ראשית, הצבא מחזיק מערך שלם שמוביל לכך שהצבא חושב שהוא מעל הדרג הנבחר. מדהים. מהרגע שנכנסתי לכנסת, זה מה שאני עושה: מגיעה לוועדות הכנסת שבהן אני חברה ומנגחת את הייעוץ המשפטי, שמפריע לנו להוביל למשילות. עכשיו, תבינו, שמעתי היום – מישהו אמר לי איך הגעתי לוועדת הכנסת נגד דוד ביטן, חבר הכנסת. לא היה אף נציג קואליציה, רק גוטליב. ובכן, רבותיי, קראתי את חוות הדעת של היועצת המשפטית של הכנסת; אף אחד מחברי הכנסת שהיו שם לא ניגח אותה במילה. לא, אם היא אומרת – אמן. כתוב שם לדוגמה שוועדת הכלכלה צריכה לדון בענייני תקשורת. אני פותחת את התקנון, סעיף 100: ועדת הכלכלה לא דנה בענייני תקשורת. המילה היחידה בכל התקנון שקשורה לתקשורת זה שידור וזו ועדת החינוך. מדהים. אבל אז אני קוראת בחוות הדעת של היועצת המשפטית לכנסת, שיש לה הערות ביניים ושוליים. בהערת השוליים היא אומרת שאכן, אכן בתקנון לא כתוב שזה רק ועדת כלכלה, אבל זה נוהג שנוצר פה. היועצת המשפטית לכנסת מפנה לפסיקה שלא צריך להקים ועדה מיוחדת, היא מצטטת ציטוט של שופטת מבג"ץ. באדיבות הצוות הבאנו את הבג"ץ מודפס. לא רק שבאותו בג"ץ לא ביטלו חוק – שנחקק בוועדת משנה שהוקמה. אמרו שנכון שאולי צריך לעשות את זה במקרים נדירים, אבל זה לא פוסל את החוק וזה לא גורם להליך לא תקין. לא, רבותיי מהאופוזיציה, ועדת כלכלה היא לא מקצוענית לענייני תקשורת. למה, יש שם איזה חבר כנסת שלמד תקשורת ולא ידעתי? יש שם איזה חבר כנסת שיש לו מומחיות יותר מכל אחד מאיתנו? << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> זה לא נכון. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו סוברנים בהקשר הזה כחברי כנסת להקים ועדה, וכך עשינו. לכן הגעתי לוועדה. אבל אני רוצה להגיד לכם מה אני יכולה לחתום על עצמי. מה אני יכולה? מה שאני יכולה להגיד לכם, הגעתי לכנסת כשהייתי פה דקה. אחמד טיבי, שיושב כאן, כן? יועצו של ערפאת, גדול תומכי הטרור בכנסת, מ-2006 היה סגן יו"ר הכנסת. אמרתי לו: אתה לא תהיה. זה מאבק גדול שלנו מאוד בדבר הזה. מתחילת המלחמה – אני לוקחת את זה בהבחנה – אבל ללכת נגד הבכירים ביותר כאן, נגד ראש השב"כ, נגד הרמטכ"ל הרצי הלוי, נגד ראש אמ"ן, נגד צחי הנגבי, ראש המל"ל, נגד השר גלנט – את כל אלה הובלנו – חוץ מראש אמ"ן שהתפטר – ללכת. אני אמרתי את זה כל הזמן ודיברנו על זה כל הזמן, גם מול ראש הממשלה. זו הובלה שיש לה חשיבות ערכית לטובת ביטחון המדינה. אז אני באמת מצטערת שלא חוקקתי לזה חוק מאוד מאוד קריטי וחשוב. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> רק אדם אחד לא הלך, וזה ראש הממשלה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רק אומרת לכם פה: רבותיי, הכנסת, החקיקה? זה הדבר האחרון שהיא עושה. מה שהיא צריכה - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חכו שהיא תסיים. רגע, איפה מרגי? << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> - - מה שהכנסת הזו עושה יוביל בסוף לשמירת כוחה וחוסנה של הרשות המבצעת. אדיוס. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> רק את ראש הממשלה - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << נושא >> המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הארכת תוקף ההכרזה על מצב חירום << נושא >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא אשם. לא משכו בדש מעילו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי, מה קרה? מה קרה התעוררת? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הוא ערכי. רמאי ושקרן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – המלצת הוועדה המשותפת של ועדת חוץ וביטחון, ועדת חוקה, חוק ומשפט בעניין הארכת תוקף ההכרזה על מצב חירום. אני מזמין את חבר הכנסת עמית הלוי, בשם יושב-ראש הוועדה המשותפת, להציג את המלצת הוועדה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר >> עמית הלוי – בשם ועדת חוץ וביטחון: << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש, כבוד השר, רבותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, אני מציג כאן במקום יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת בועז ביסמוט, את המלצות הוועדה המשותפת לוועדת חוץ ביטחון ולוועדת חוקה, חוק ומשפט בעניין ההכרזה על מצב חירום בהתאם לסעיף 69 לתקנון הכנסת. תמצית העניין הוא שמדינת ישראל, לאחר שהוקמה, הכריזה – מועצת המדינה הזמנית הכריזה על מצב חירום במדינה, ומצב החירום הזה, כמו שאנחנו יודעים וחווינו זאת על בשרנו, עדיין עומד בתוקפו. ב-1996 נחקק חוק-יסוד: הממשלה, שקבע כי סמכות ההכרזה על מצב חירום תהיה בידי הכנסת, ביוזמתה או על פי הצעת הממשלה, ותוקף ההכרזה לא יעמוד על יותר משנה, ולכן מאז מאריכה הכנסת את תוקף ההכרזה מדי שנה או לתקופות קצרות יותר. ההכרזה על מצב חירום, יש לה שתי השלכות עיקריות: ראשית, ההכרזה מקנה לממשלה סמכות להתקין תקנות לשעת חירום – כפי שעשינו כמה פעמים בשנים האחרונות – שבכוחן לגבור אף על חקיקת הכנסת, ותוקפן עד שלושה חודשים; ההשלכה השנייה, שנובעת מנוהג ישן – במהלך השנים הראשונות לקום המדינה נחקקו חוקים וצווים שונים שנקבע בהם כי יעמדו בתוקף רק כל עוד ההכרזה על מצב חירום בתוקף, ולכן יש חשיבות להשאיר את מצב החירום, את ההכרזה על מצב חירום, ולאשרר אותה שוב ושוב. תקנות שעת חירום – בשני העשורים האחרונים הממשלה מיעטה להשתמש בסמכות שלה לתקנות שעת חירום, אבל זה קרה כידוע בקורונה, אחרי 7 באוקטובר, ובשנה האחרונה גם לגבי זיהוי חללים ונעדרים, התקפות סייבר ותקנות נוספות, שנוגעות לשחרור האסירים הביטחוניים, ולכן יש לכך חשיבות עדכנית. כאמור, היבט נוסף של ההכרזה הוא החוקים והצווים השונים שנקבעו בזמנו בכל מיני הקשרים של הסדרים חיוניים שונים, לתת מענה לצרכים ביטחוניים כדי להסדיר את הפעילות במשק, ואלו יבוטלו או ינוטרלו אם הכנסת לא תשוב ותכריז על מצב חירום. בשנת 2009 החלה הוועדה המשותפת, שאני כאן מציג בשמה, לקיים פיקוח הדוק יותר על משרדי הממשלה, כדי להביא להחלפת החקיקה הזאת, כך שהחקיקות האלה לא יהיו תלויות בהכרזה במצב חירום, ולכן היום, אם ב-2009 היו 174 חוקים וצווים שתוקפם תלוי בהכרזה על מצב חירום, הרי שהיום נותרו 19 כאלה. במהלך השנה האחרונה הוסדרו שני צווים, בתחום הדבש ובתחום אמצעי ההצפנה. החוק להסדרה של הצבת כוורות, האבקה וייצור דבש אושר בחודש פברואר וייכנס לתוקף בעוד שלושה חודשים. הוא יחליף את הצו על ייצור דבש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר הכנסת, לא מצלמים. << דובר_המשך >> עמית הלוי – בשם ועדת חוץ וביטחון: << דובר_המשך >> בעוד נושאים מסוימים חלה התקדמות, אם זה פקודת התעבורה ואם זה הצו שעוסק בהשכרת רכב ובקרינה מייננת, ודברים נוספים שיהפכו את הנושאים האלה לבלתי תלויים במצב החירום. בנוסף, החודש הביא שר החקלאות לאישור ועדת הכלכלה את תקנות תכנון משק החלב, שגם התקנתן תאפשר את ביטולו של צו נוסף. משרד התחבורה הפיץ את טיוטת תקנות התעבורה, וגם הן יאפשרו את ביטולו של צו נוסף. בסך הכול זה הולך לכיוון הזה שיהיו פחות ופחות צווים שתלויים במצב חירום. בצד זאת יש לומר כי בנושאים רבים מדי הליכי החקיקה במשרדי הממשלה מתעכבים זמן רב, והוועדה תמשיך לקיים פיקוח הדוק כדי לוודא שהעניין הזה יתקדם. אבל אם אני מתמצת, מאחר שנושאים רבים עדיין תלויים בהכרזה תקפה, אז הוועדה החליטה להמליץ לכנסת להאריך את תוקפה של ההכרזה בשנה נוספת, עד יום כ"א בכסלו תשפ"ז, 1 בדצמבר 2026, ולכן אני מבקש כאן גם בשם חברי הוועדה מחברי הכנסת לאשר את המלצת הוועדה. אבל כדי שהדברים הללו לא יהיו רק פורמליים, וכדאי להזכיר לעצמנו ולציבור שמצב החירום הוא לא הגדרה תיאורטית, חקיקתית, אלא הוא בפועל, ואני לפעמים מרגיש, אדוני היושב בראש, שאנחנו ביקום מקביל בהקשר הזה, והינה, מצב החירום שישראל נתונה בו, החל – לדוגמה, בשבוע שעבר. ביום חמישי בלילה נפצעו בסוריה, בבית ג'ן, כפר סוני, רובו סוני, לא רחוק מהחרמון, שבעה חיילים מחטיבה 55, חלקם קשה מאוד. וכאילו ביקום מקביל, אחרי מסע הרצח הברברי הזה, נפגש תום ברק, שהוא כידוע שגריר ארצות הברית בטורקיה וגם שליח לענייני סוריה, שזה פחות או יותר אותו דבר היום, טורקיה וסוריה, זה הכול חלק מהחליפות האסלאמיסטית של ארדואן, אז השליח הזה נפגש עם הרוצח אל-ג'ולאני ודן איתו בהתפתחויות, כמו שמודיעים בתקשורת, ואחר כך נשיא ארצות הברית מוציא הודעה, ידידנו הנשיא טראמפ, שא-שרע פועל במרץ כדי לוודא שדברים טובים יקרו. אז בכל הכבוד לנשיא ארצות הברית, א-שאע פועל במרץ, זה נכון, והינה, אני אספר לכם מה הוא פועל במרץ, ואני אומר את הדברים לא בגלל שאני משער אותם או בגלל שאני מנחש אותם, אלא בגלל שאני קורא אותם. מה אומרים במועצת השורא של א-שרע? מה הם אומרים לו? מה הם אומרים לו, לרוצח הזה, אל-ג'ולאני, בתקופה האחרונה? אומרים לו את הדבר הבא – אומרים לו: אתה היית לוחם ב-ISIS, היית רוצח בדאעש, נכון. עברת לאל-קאעידה, כי היה לך שם איזה ויכוח, והיית רוצח באל-קאעידה, גם נכון. עכשיו אתה לא לוחם, אתה לא מוג'אהדין, אתה לא לוחם עכשיו. אתה בונה את מדינת הג'יהאד. ולכן, אתה צריך להתרכז בשלושה דברים: אתה צריך זמן, סבר – סבר, נכון, אחמד? סבר, סבר, סבלנות, זמן; אתה צריך כסף – משאבים; חינוך. ולכן כשאני בוועדת חוץ וביטחון אומר: תדווחו לנו לא על החליפות ועל העניבות, לא על מה שנאמר בהצהרות בוושינגטון כשהוא מגיע. מה קורה בפועל בסוריה? מה קורה במסגדים? שאלתי; מה קורה בחינוך? מה קורה בחקיקה? התשובות, אני אומר אותן בתמצית, של כל הדברים החסויים שנאמרו: חמאס, חמאס, חמאס. ג'יהאד, ג'יהאד, ג'יהאד. יש חליפות, יש smiles and ties, אבל בפנים בונים את מדינת הג'יהאד. מדברים על דברים טובים ועל העתיד ודיונים ונפגש שר כזה ואדם אחר, בארצות הברית, וחיילי צה"ל נטבחים. הם לא נטבחים בדמשק או בחאלב, השר לשעבר מרגי, הם נטבחים באזור החיץ, אזור החיץ שבכלל מדינת ישראל הייתה צריכה לספח אותו, אותו אזור חיץ שבמאי 1974 הסכמנו להפוך אותו לאזור חיץ ולסגת ממנו עם המשטר הקודם, שכבר לא קיים, קרס – סייקס, פיקו, כולם קרסו – קרס, אז היה צריך לספח אותו מחדש, כלומר אנחנו חוזרים לנקודה שבה עצרנו. אז הסכמנו בהסכם ההוא שכפרים יחזרו. איזה כפרים? איזה כפרים? מה זה בית ג'ן? מה זה בית ג'ן? מה זה דרעא? מה זה כל הכפרים הללו? הם כולם שורצים אויבים, לא כמה טרוריסטים, כמו תפיסת הביטחון שלנו – יש פה כמה טרוריסטים שצריך לטפל בהם. מה זה בית ג'ן? מה מלמדים בבית ג'ן בבתי הספר? מה אומרים במסגדים בבית ג'ן? לא היום, אגב; הרבה שנים. לא באים לעצור כמה טרוריסטים בבית ג'ן, באים לטפל בכפר האויב שנקרא בית ג'ן במדינת סוריה, שהופכת למפלצת ניאו-נאצית. זה נכון עכשיו וזה נכון ב-6 באוקטובר. לא משאירים אוגדה דלילה מול מפלצת חמאס ולא שולחים חיילים, וזה מה שקרה בשבוע שעבר ביום חמישי – לשלוח חיילים עם האמרים פתוחים, עם טנדרים פתוחים, לתוך מה? לתוך כפרים שמה? שהם כולם כפרי אויב. כשיש התרעות מכל כיוון, וכולנו מכירים את זה מוועדת חוץ וביטחון, מאיראן, מדאעש, איראן שחוזרת, חוזרת, עם כוח קודס, בסוריה, בלבנון, עם הציר הסוני של ארדואן האסלאמיסט, הוא והמשפחה שלו, וסוריה. אז כל זה שורץ, כל זה חוזר להיות חמאס, ושולחים חיילים עם מכוניות. מי חשב שיקרה משהו אחר? ולכן אני קורא כאן קודם כול לראש הממשלה ולשר הביטחון ולרמטכ"ל, שצריך להבין את זה במובן הכי בסיסי, הכי ישיר. הוא בסוף שולח את החיילים, הם תחת פיקודו. לא שולחים חיילים למרחבי אויב. במרחבים כאלה צריך לנהל מלחמה, וצריך דפוסים של מלחמה, ובנס לא נרצחו שם עשרים חיילים, ואת זה צריך לשנות. וזה מתחיל משינוי המושגים, כי בצבא שאין בו מלחמה ואין בו אויב, יש בו כמה טרוריסטים, אז ככה מתנהלים. זה לא המצב בסוריה, זה לא המצב בעזה, זה לא המצב בבית ג'ן, זה גם לא המצב ברמאללה, ולכן אני קורא מכאן, כמו שאמרתי, גם לראש הממשלה, גם לשר הביטחון, גם לרמטכ"ל: תשנו את דפוס הפעולה בסוריה. אל תשלחו חיילים באופן כזה. זאת לא התנהלות מבצעית, לא ביחס למציאות הנוכחית, לא ביחס ליקום האמיתי – לא היקום של המפגשים הווירטואליים שמנהל הרוצח הזה עם גורמים בין-לאומיים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. אני מודה לחבר הכנסת עמית הלוי. נעבור לדיון האישי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני-היושב, אתה יכול לשאול מי רוצה לדבר. האם מישהו שנמצא - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש מישהו שנמצא באולם – אני קונה עצות טובות – באולם המליאה ומעוניין לדבר? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ולדימיר בליאק. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ולדימיר בליאק – ראשון הדוברים. תודה. תודה על העצה. תודה. עד שלוש דקות לרשותך. תודה למירב. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אני חושב שאני אצטרך פחות. חבריי חברי הכנסת, לפני שעה קלה קיבלתי את עמדת אגף התקציבים במשרד האוצר על נוסח חוק הגיוס, חוק ההשתמטות של חבר הכנסת ביסמוט. יש פה 16 עמודים. עוד לא קראתי את הכול, אבל אני רק אציין שני נתונים ושתי מסקנות בפנייה לחברי הקואליציה. שני נתונים – שימו לב: ההוצאה הממשלתית על משק בית שהוא חרדי היא גבוהה ב-35% מהוצאה על משק בית יהודי שאינו חרדי; הנתון השני – משק בית חרדי מייצר אפקט גירעוני בתקציב המדינה בהיקף של כ-10,500 שקלים בחודש, כל חודש. ושתי מסקנות – חבר הכנסת בוארון, שים לב: מתווה זה, המתווה של ביסמוט, לא יביא להגדלת היקף המתגייסים מקרב הגברים החרדים ולא יאפשר את צמצום היקף ימי המילואים והפחתת הנטל על המשרתים; המסקנה השנייה מעמדת אגף התקציבים על חוק ההשתמטות של ביסמוט, שקיים חשש מהותי כי המתווה עשוי להצטייר כמנגנון המחיל סנקציות אך בפועל הוא פועל בכיוון ההפוך – מחליש את מערך התמריצים ופוגע ביכולת לספק מענה לצורכי כוח האדם של צה"ל. אסור שהחוק הזה יעבור. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ולדימיר בליאק. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אני חוזר ליתר ביטחון, האם יש מישהו שהיה רשום ורוצה לדבר? אין. עמית הלוי רוצה לסכם? עמית הלוי, אתה מעוניין לסכם או שאתה מסתפק? מסתפק. אי לכך, אנחנו עוברים – חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הארכת תוקף ההכרזה על מצב חירום. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההמלצה – 18 נגד – 5 נמנעים – 1 המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הארכת תוקף ההכרזה על מצב חירום נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 18 חברי כנסת, נגד – חמישה, אחד נמנע. אי לכך, אני קובע כי המלצת הוועדה המשותפת התקבלה. << הצח >> הצעת חוק מס חברות מזערי בקבוצה רב-לאומית, התשפ"ו–2025 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1909).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק מס חברות מזערי בקבוצה רב-לאומית, התשפ"ו–2025, לקריאה הראשונה. אני מזמין את השר עמיחי אליהו להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. << דובר >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת הנכבדים, החוק נועד ליישם בישראל את הכללים שנקבעו בכללי ה-Pillar Two של ה-OECD. מטרת הכללים היא לוודא שקבוצות רב-לאומיות גדולות – בעלות מחזור עולמי של לפחות 750 מיליון אירו – ישלמו בכל מדינה שהם פועלים שיעור מס אפקטיבי של 15%. לפי הכללים במודל הבין-לאומי, כאשר שיעור המס בפועל במדינה מסוימת נמוך מהשיעור המזערי, חברות במדינות אחרות שבהן פועלת אותה קבוצה נדרשות להשלים את המס החסר באמצעות תשלום המס לרשות המיסים המקומית ולאוצר המדינה המקומי. הצעת החוק מיישמת בישראל את מנגנון מס מקומי משלים מזערי בהתאם לכללים במודל הבין-לאומי. מנגנון זה קובע כי אם פעילות של קבוצה רב-לאומית בישראל ממוסה בשיעור אפקטיבי הנמוך מ-15%, ייגבה בישראל, ולא במדינה זרה, מס משלים על מנת להגיע לשיעור זה. החוק מפרט את אופן חישוב המס המשלים באמצעות הפניה לכללים הבין-לאומיים, המובאים בתרגום לעברית בתוספת לחוק, את חובת הדיווח של החברות בישראל ואת הליכי השומה והגבייה. תחילתו המוצעת של החוק היא ב-1 בינואר 2026, והוא יחול על הכנסות שיופקו החל מאותה שנת מס. במקביל, הממשלה מקדמת תמריצים לחברות שיוודאו שישראל ממשיכה להיות מדינה אטרקטיבית להשקעות בתחומים השונים. כפי שצוין, ללא החוק, בהתאם לכללים הבין-לאומיים, אם מס זה לא ייגבה בישראל, הרי הוא ייגבה בידי מדינות אחרות שבהן פועלת הקבוצה, כך שהקבוצה תשלם את המס אבל הוא ישולם מחוץ לישראל במקום שישולם בישראל. אני מבקש מכם לתמוך בחוק. תודה רבה, אדוני היושב בראש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה לשר עמיחי אליהו. חברי הכנסת, אני חוזר על אותו רעיון, על פי הצעתה של חברת הכנסת. יש מישהו שנמצא מחברי הכנסת באולם ומעוניין לדבר בהצעת החוק? << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה, אדוני חבר הכנסת אביחי בוארון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא נורא, אחד נגד עין הרע. לא נורא. << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> עליזה, אני אדבר בשם כולם. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> למה? אני גם רוצה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> עד שלוש דקות לרשותך. עליזה, אני רוצה לומר לך, הוא חבר כנסת אמיץ. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברשותכם, ברשות עליזה – אדוני היושב-ראש, בעקבות הפרסומים שלפיהם היועצת המשפטית לממשלה הייתה מעורבת עד צוואר בהעברת תיק החקירה בעניינה מידיו, או מניעת העברה מידיו של ראש אח"מ, ניצב בועז בלט, לידיו של מני בנימין, מפקד להב 433 – בעקבות הדברים האלה הגשתי עם חבריי בארגון לביא מכתב מיצוי הליכים למפכ"ל המשטרה דני לוי בערב שבת, שבו אנחנו דורשים ממפכ"ל המשטרה להעביר לאלתר את התיק, את החקירה, להחזירה לידיו של מני בנימין, או יותר נכון לידי להב 433. למה? כיוון שכפי שבית המשפט קבע, היועצת המשפטית בעצמה והייעוץ המשפטי כמוסד מצויים בניגוד עניינים מובהק, חמור, וניגוד העניינים הזה לא נולד ברגע שבית המשפט קבע שיש ניגוד עניינים, אלא הוא נולד הרבה קודם לכן, ועצם הפעילות של היועצת המשפטית לממשלה באותו רגע שבו היא החליטה להיות מעורבת ולמנוע את החקירה בידי להב 433, הפעולה הזאת עצמה הייתה בניגוד עניינים וחוסה תחת ניגוד עניינים. ולכן הפעולה הזאת, על פי הפסיקה – ברשותך, אדוני השר – הפעולה הזאת בטלה מעיקרה. ולכן דרשנו במכתב מיצוי ההליכים בערב שבת ממפכ"ל המשטרה להעביר את החקירה לאלתר ללהב 433. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, ולכם, חבריי חברי הכנסת, ככל שמפכ"ל המשטרה לא ייעתר לבקשתנו לאלתר - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שימו אותו בכלא. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> - - אנחנו נגיש עתירה לבג"ץ. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> בג"ץ פתאום בסדר? << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מבקש, חבריי באופוזיציה, לא לקפוץ. אנחנו נגיש עתירה נוספת בימים הקרובים נגד הייעוץ המשפטי, ואני אומר לכם שבית המשפט גם במקרה הזה יפסוק לטובתנו, יקבל את העתירה ויוציא את החקירה מאח"מ ויעבירה ללהב 433. אבל אני מתפלל - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אין לכם סמכות להתערב. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> - - גם בשמכם אני מתפלל - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אין לכם סמכות להתערב. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> - - גם בשמכם אני מתפלל, גם בשמכם אני מתפלל שידיה הארוכות של היועצת המשפטית - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אין לכם סמכות. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> - - לא זיהמו את החקירה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא יכול להתערב בחקירות. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> עד כדי כך, חבר הכנסת מיקי לוי - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא יכול להתערב בחקירות. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> עד כדי כך אתם לא רוצים לגלות את האמת. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אתם לא יכולים להתערב. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> ממה אתם חוששים? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מבאגס באני. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> ממה אתם פוחדים, לגלות את האמת? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מבאגס באני. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> בדיוק כמו היועצת המשפטית לממשלה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו חוששים מבאגס באני. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מהממשלה הרעה. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> בדיוק כמו היועצת המשפטית לממשלה. בדיוק כמו פרקליטות המדינה. פשוט פוחדים שנגלה שהיועצת המשפטית לממשלה הייתה שותפה בטיוח, ואת השחיתות אתם לא רוצים לנקות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> באגס באני. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה, חבר הכנסת בוארון. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו נעשה את העבודה. אנחנו נילחם את המלחמה ונתקן את מערכת המשפט. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אין לך סמכות להתערב בחקירות. אין לך סמכות, עם כל הכבוד. להתערב בחקירות? לאן תגיעו? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברים, אני שואל שנית, למען הסר ספק: יש חברי כנסת שמעוניינים לדבר על הצעת החוק? אני לא מאמין שאתה אמיץ כל כך, ינון. תעזוב את זה ככה. לא מנסה אותך. חברים, אי לכך, אני שואל את השר: השר רוצה לסכם? לא. הוא יענה. לכן, חברים, אנחנו עוברים להצבעה. רגע, אתם יודעים על מה אתם הולכים להצביע? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> הצעת חוק מס חברות מזערי בקבוצה רב-לאומית, התשפ"ו–2025. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נעבור להצבעה על הצעת חוק מס חברות מזערי בקבוצה רב-לאומית, התשפ"ו–2025 – וכל הכבוד לחבר הכנסת ינון אזולאי – בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד – 21 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק מס חברות מזערי בקבוצה רב-לאומית, התשפ"ו–2025, לוועדת הכספים נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 21, אין מתנגדים, נמנע אחד. שלושה נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק מס חברות מזערי בקבוצה רב-לאומית, התשפ"ו–2025, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת הכספים לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. << נושא >> הודעת ועדת הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תראה, יש לך קהל ביתי פה. << דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> טוב, זה שלכם. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אבקש להודיע על הוספת ממלאי מקום קבועים בוועדות הבאות: בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, חברת הכנסת עדי עזוז תכהן כממלאת מקום קבועה מטעם סיעת יש עתיד; בוועדה לענייני ביקורת המדינה, חברת הכנסת פנינה תמנו תכהן כממלאת מקום קבועה מטעם סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי י"ב בכסלו התשפ"ו, 2 בדצמבר 2025, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 23:22. << סיום >>