דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת י'
ישיבה שמ"ז
הישיבה השלוש-מאות וארבעים-ושבע של הכנסת העשרים-וחמש
יום שלישי, ג' בטבת התשפ"ו (23 בדצמבר 2025)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
מזכיר הכנסת דן מרזוק: 3
נאומים בני דקה 3
אבי מעוז (נעם): 4
משה אבוטבול (ש"ס): 5
יום לציון תרומת יהודי צפון אפריקה והמזרח לבניית המדינה ולציונות 6
דן אילוז (הליכוד): 7
משה אבוטבול (ש"ס): 9
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 11
עודד פורר (ישראל ביתנו): 13
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: 14
יום משפחות היתומים בישראל 24
יוסף טייב (ש"ס): 24
נאור שירי (יש עתיד): 25
יעקב אשר (יהדות התורה): 27
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 33
שר האוצר בצלאל סמוטריץ': 34
<< נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברות וחברי הכנסת, שלום. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי ג' בטבת התשפ"ו, 23 בדצמבר 2025.
הודעה למזכיר הכנסת.
<< דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >>
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
דוח מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בנושא: אפקטיביות מכשול קו התפר והמעברים בגזרת עוטף ירושלים.
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2025, והצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 19), התשפ"ו–2025, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה רבה למזכיר הכנסת.
<< נושא >> נאומים בני דקה << נושא >>
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
מה מצבנו עם שר במליאה? תבדקו, בבקשה.
<< קריאה >> אבי מעוז (נעם): << קריאה >>
אני מוכן לדבר, אני מוחל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אתה מוכן לדבר או להיות שר?
<< קריאה >> אבי מעוז (נעם): << קריאה >>
אני מוכן לדבר.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
לא להיות שר?
<< קריאה >> אבי מעוז (נעם): << קריאה >>
אני לא מוחל על כבודה של הכנסת, אבל אני מוכן לדבר.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
עוד רגע. בכל אופן, נעשה לפחות את ההרשמה. הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד. לא איחרת את המועד, חבר הכנסת אבוטבול, ההצבעה כעת. עד שאקבל לידיי את הרשימה, ראשון הדוברים יהיה, כבקשתו, חבר הכנסת אבי מעוז. בבקשה.
<< דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. במסגרת נאומי השקיפות, אני רוצה לדבר היום על מכון שלום הרטמן, שפועל במערכת החינוך, מערכת הגפ"ן, ומקדם את הדברים הבאים: זהות יהודית ישראלית פלורליסטית; היכרות עם התרבות, המסורת והזהות של החברה הערבית; חינוך לערכי הדמוקרטיה – כמובן על פי פרשנות השמאל.
המכנה המשותף לכל הדברים הללו הוא שהם כיסוי להובלתה של מדינת ישראל להיות מדינת כל אזרחיה ולא מדינה יהודית. הארגון הזה מחנך את ילדי ישראל לטשטוש הזהות הלאומית והיהודית שלנו, וההורים חייבים לדעת זאת. כדי שההורים יוכלו לדעת אם גם הארגון הזה מחנך את הילדים שלהם, צריך שקיפות במערכת החינוך. אני מזמין את ציבור ההורים לפנות למוקד השקיפות שלי במספר 055-9804775 ולדווח על מקרים של הסתרה ועל פגיעה בזהות היהודית ובזהות הלאומית בבתי הספר של ילדיהם. תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת מעוז. מה קורה עם השר? השר בבניין?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
השר חסום בגלל - - -
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
ומה אנחנו אמורים לעשות בינתיים?
<< קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >>
יש את הנאום שלי, בן דקה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אז נשמע את הנאום שלך, ואני מקווה שהנושא ייפתר בדקה הקרובה. בבקשה, חבר הכנסת משה אבוטבול.
<< דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, יש לומר זאת בצורה ברורה – דבר שאמרתי גם בעבר כאשר שימשתי יושב-ראש השדולה לשמירת השבת בכנסת: חיילים דתיים המשרתים בגלי צה"ל אינם מחויבים לחלל שבת, למעט שמירה על מבנה התחנה, כפי שנהוג בכל מתקן צבאי. אולם עצם העובדה שיחידה צבאית פועלת ומשדרת בשבת יוצרת דילמה הלכתית עמוקה כבר בשלב השיבוץ. לא כל חייל דתי מוכן לשרת ביחידה שמחללת שבת באופן שיטתי, גם אם הוא עצמו אינו נדרש לבצע פעולה אסורה.
לפי פקודות צה"ל, פעילות בשבת מותרת רק כאשר יש חיוניות ביטחונית מובהקת. בעבר נטען כי שידורי התחנה נחוצים לצורכי התרעה וגיוס כוחות בחירום, אך המציאות כיום השתנתה לחלוטין: כיום ההתרעות מגיעות לכל אזרח באמצעות צופרים, כל תחנות הרדיו והאפליקציות; גיוס מילואים מתבצע באמצעים ישירים וייעודיים ולא באמצעות שידורי רדיו. בעיקר הדברים כלל אינם רלוונטיים לגלגל"צ, תחנת מוזיקה. אין כאן צורך ביטחוני, אלא חריג מתמשך שהפך להיות לנורמה. לכן המסקנה ברורה: יש להפסיק מייד כל שימוש בחיילים בשבת שאינו שמירה על המתקן הצבאי, ולתקן את הפקודות כך שגלגל"צ לא תשדר בשבתות ובמועדי ישראל, וזה גם בלי שום קשר לבחירות ולדברים מהסוג הזה, כי אמרתי את זה כבר לפני כמה שנים. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה לחבר הכנסת אבוטבול.
אני מקדם בברכה גם את אורחינו שביציע, ובהם גם ללי וחיים דרעי, הוריו של גיבור ישראל סעדיה, השם ייקום דמו. תודה שאתם איתנו.
אנחנו לא נוכל להמשיך בישיבה בלי שר. מישהו יודע להגיד לי מה קורה?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
כמה דקות.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אנחנו יוצאים להפסקה. אנחנו נחדש את הישיבה בעוד עשר דקות, ב-16:16 בדיוק.
<< הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 16:07 ונתחדשה בשעה 16:16.) << הפסקה >>
<< נושא >> יום לציון תרומת יהודי צפון אפריקה והמזרח לבניית המדינה ולציונות << נושא >>
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
חברות וחברי הכנסת, אני מחדש את הישיבה. הנושא הבא על סדר-היום – יום לציון תרומת יהודי צפון אפריקה והמזרח לבניית המדינה ולציונות. אני מזמין את חבר הכנסת דן אילוז לפתוח את הדיון. בבקשה, חבר הכנסת אילוז.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
אני מתנצל על האיחור - - - שתהיה משטרה ויהיה שלטון חוק, ואפשר יהיה להגיע ממשרד האוצר לכנסת, מרחק של 50 מטר.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
פעם שנייה כבר.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
הסבריו של שר האוצר נרשמו לפרוטוקול. הינה, חידשנו את הישיבה.
בבקשה, חבר הכנסת אילוז, חמש דקות לרשותך.
<< דובר >> דן אילוז (הליכוד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש לי חידון קצר כדי להתחיל, לכל מי שנמצא פה. אם אשאל אתכם מאיפה הגיעו החלוצים הראשונים שבנו את הארץ, מה תענו? התשובה שתעלה לרובנו בראש היא כנראה מזרח אירופה. ועוד שאלה: כשהייתם בבית הספר, מישהו פה למד על משפחת מויאל, על משפחת שלוש, על הרב יהודה ביבאס? אז הינה הפתעה: הציונות במובן העמוק שלה לא התחילה רק באירופה, היא לא התחילה רק בבזל, ברוסיה ובפולין; היא התחילה גם, ואפילו קודם לכן, בצפון אפריקה ובמזרח.
עוד באמצע המאה ה-19, עשרות שנים לפני הרצל, עלו לארץ יהודים ממרוקו, מאלג'יר, מתוניס ומתימן. הם לא באו מתוך פחד, לא מתוך אנטישמיות, אלא מתוך אהבת ציון טהורה. הם הקימו את התשתיות של היישוב היהודי ביפו, ובהדרגה היא הפכה לבסיס שעליו נבנתה תל אביב. שם פעלו משפחות מויאל, אמזלג ושלוש. הם הקימו פרדסים, בנו בתי ספר, הקימו שכונות ונטעו את התשתיות הראשונות שעליהן נבנה היישוב החדש. בזכותם יפו הפכה לעיר יהודית שוקקת חיים והייתה שער העלייה של הציונות כולה.
באותן שנים ממש, בירושלים צמחה שכונת המוגרבים, השכונה השנייה מחוץ לחומות, שהוקמה בידי יהודים מצפון אפריקה, שבאו מתוך אמונה תמימה שהגיע הזמן לשוב הביתה. במקביל עלו גם יהודי תימן בעליית "אעלה בתמר" – עלייה של משפחות שחצו מדבריות וים כדי לחזור לארץ האבות. אפילו יהודי אתיופיה ניסו כבר אז, בשנת תרכ"ו, לעלות לירושלים, מסע קשה שלא הצליח, אבל הייתה הצהרת כוונות אדירה של השתייכות ושל תקווה.
אבל הציונות הזו לא הייתה רק מעשה של כפיים, היא הייתה גם תנועה של רוח, והיא התחילה מתלמידי חכמים אמיצים שחשבו בגדול. עוד לפני הרצל היו שני רבנים שהניחו את היסודות הרעיוניים של הציונות המודרנית: הרב יהודה ביבאס, שהיה מרבני ההשפעה בצפון אפריקה וקידם את הרעיון המהפכני של חידוש הריבונות היהודית וצבא יהודי בארץ ישראל, ותלמידו הרב יהודה אלקלעי, שהושפע ממנו עמוקות והפך לדמות מרכזית בהפצת רעיונות השיבה. והינה פרט כמעט נשכח שחייב להיאמר כאן: סבו של בנימין זאב הרצל שמע את דרשותיו של הרב ביבאס והתפלל בבית הכנסת של הרב אלקלעי. החלום שנולד בקהילות המזרח עבר מדור לדור, עד שהפך בהשראתו ובחזונו של הרצל לתוכנית מדינית בבזל.
אבל אדוני היושב-ראש, הסיפור לא נגמר במאה ה-19, כי כשהמדינה הזאת קמה, היא הייתה זקוקה לידיים בונות ולחומת מגן. יהודי צפון אפריקה והמזרח שעלו בשנות החמישים והשישים נשלחו לחזית ההתיישבות. הם אלו שבנו את דימונה והפריחו את השממה במקום שבו איש לא האמין שאפשר לחיות; הם אלו שהקימו את ירוחם בלב המדבר; הם בנו את אשדוד והפכו חולות לנמל אדיר, לעיר מלאה בתרבות; הם בנו את נתיבות, את מעלות ואת קריית שמונה, ובגופם הם היו השכפ"ץ של המדינה כולה בעיר הגבורה שדרות.
הם לא בנו רק בלוקים, הם בנו קהילות, וזה מביא אותי לנקודה החשובה ביותר, שהיא אולי המתנה הגדולה ביותר שיהדות צפון אפריקה והמזרח מעניקה למדינת ישראל, המתנה של הלב – המסורתיות. אנחנו חיים בתקופה של שברים, של הגדרות נוקשות שמפרידות בינינו, אבל אני רוצה להציע לכם את המודל המזרחי-מסורתי לתיקון. תחשבו רגע על משל אחד פשוט – משל שולחן השבת של המשפחה המסורתית: כולם באים, כולם יושבים סביב אותו השולחן.
אני מכיר את המציאות הזאת מבית: אימא, זיכרונה לברכה, ואבא, שיחיה חיים ארוכים, שיושבים בשני הצדדים של השולחן; בת אחת שמגיעה בגופייה, אח שלה מגיע עם כיפה סרוגה וסנדלים, ובן הדוד מגיע עם כיפה שחורה גדולה. הם מתווכחים? בטח שהם מתווכחים – שמאל, ימין, דתי, חילוני, ציונות, יהדות, צבא. הצעקות מגיעות לפעמים עד השמיים, אבל הם יושבים ביחד, הם בוצעים מאותו לחם, והכי חשוב – בסוף הארוחה הם נשארים משפחה. אף אחד לא מוחק את השני, אף אחד לא קם והולך כי השני חושב אחרת. ואין דבר מתוק יותר ואין דבר יהודי יותר מהישיבה הזאת ביחד של אנשים שונים שאוהבים אחד את השני למרות הכול.
זו הבשורה שהמסורתיות מביאה למדינת ישראל – היכולת להכיל, למתן, לחיות עם אמונה גדולה אבל גם עם הרגליים על הקרקע, ולדעת שהביחד שלנו חזק מכל ויכוח. ודווקא מתוך הגישה המכילה הזו, מתוך המקום הזה שמחבר ולא מפריד, חשוב לי להדגיש: כשאני עומד כאן ומעלה על נס את התרומה של יהדות המזרח וצפון אפריקה, אני לא עושה זאת כדי למחוק אף אחד. אנחנו לא באים להקטין את תרומתם העצומה של הרצל, בן-גוריון וז'בוטינסקי או את גבורתם של חלוצי אירופה. להפך, אנחנו באים להשלים את התמונה, כי ילד מרוקאי, תימני או אתיופי שגדל היום בפריפריה וחושב שהציונות שייכת לאחרים, הוא ילד שמרגיש אורח בבית שלו, והמטרה שלי היום היא להגיד לילד הזה: אתה לא אורח, אתה בעל הבית. סבא שלך בנה את הקירות, סבתא שלך יצקה את הנשמה המיוחדת. את המדינה הזאת בנינו יחד, ביחד.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> דן אילוז (הליכוד): << דובר_המשך >>
הפסיפס הישראלי יפה רק כשהוא שלם, ורק אם נאמץ את המודל של שולחן השבת הזה, של כבוד הדדי ושל חיבור אמיתי בין כל חלקי העם, נצליח להמשיך ולבנות כאן מדינת מופת, יד ביד ובלב אחד.
וברשותכם, משפט אחרון. אבקש להודות גם לתמר אסרף, מנהלת עמותת יפו – השער לארץ ישראל, על העשייה החשובה והעקבית שלה לקידום ההוקרה, השימור והנכחת תרומתם של יהודי צפון אפריקה והמזרח ועל השותפות האמיתית בהובלת קיומו של היום הזה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה לחבר הכנסת דן אילוז. הדובר הבא, חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה. חמש דקות לרשותך.
<< דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד גדול הוא לציין את היום שבו אנו מציינים את תרומתם הברוכה של יהודי צפון אפריקה והמזרח לבניית הארץ והמדינה. ואכן, ההיסטוריה של מדינת ישראל ב-100 השנים האחרונות שזורה בדמויות מפתח שעלו מארצות צפון אפריקה והמזרח התיכון, מארצות האסלאם. אישים אלו לא רק השתלבו בחברה אלא גם עיצבו את דמותה בתחומי הרוח, המדע, הכלכלה, ובראש וראשונה הם תרמו תרומה גדולה להמשך מורשת התורה של עם ישראל.
ברצוני לציין כמה מהדמויות הבולטות והמשפיעות ביותר בתחומי התורה והרוח. בתחום זה העלייה מארצות המזרח שימרה והחייתה את עולם ההלכה והמנהג הספרדי. מרן רבנו הרב עובדיה יוסף זצ"ל עלה מעיראק. הדמות ההלכתית והציבורית המשפיעה ביותר במאה ה-20 עבור יהדות המזרח כיהן כראשון לציון, כרב ראשי לישראל, וחיבר עשרות ספרים. מפעל חייו היה להחזיר עטרה ליושנה, בדגש על פסיקת ההלכה לפי מרן השולחן ערוך, וכמובן תקומתה התורנית של יהדות ספרד באמצעות תנועת ש"ס ומפעילותיה החינוכיות, תורניות וגם תרבויות.
כך גם הצדיק הבבא סאלי, הרב ישראל אבוחצירא זצ"ל, שעלה ממרוקו, דמות של מנהיג רוחני ומקובל שנודע בברכותיו ובקדושתו. הוא הפך לסמל של חיבור בין מסורת יהדות מרוקו לכלל הציבור הישראלי, וקברו בנתיבות הוא מוקד עלייה לרגל. בעוד חודש, בד' בשבט, כולנו נעלה לתפילה בציונו.
הרב מרדכי אליהו, בן לעולים מעיראק, כיהן כרב ראשי לישראל וכראשון לציון, שילב בין עולם ההלכה לעולם הקבלה והיה דמות מאחדת עבור הציבור הדתי-לאומי והחרדי כאחד.
בתחומי הרפואה והמדע – רבים מהעולים והדור השני לעלייה זו הגיעו לצמרת הרפואה הישראלית. פרופ' מרדכי שני היה חתן פרס ישראל לרפואה ומי שכיהן כמנכ"ל משרד הבריאות ומנהל בית החולים שיבא תל השומר. הוא נחשב לאחד האדריכלים המרכזיים של מערכת הבריאות המודרנית בישראל. ד"ר לאון בן זקן, עלה ממרוקו, עוד לפני עלייתו היה רופאו האישי של מלך מרוקו. בישראל היה דמות רפואית וציבורית מוכרת שסייעה רבות בקליטת העלייה. פרופ' שלמה בן חמו, מומחה לכבד, עלה ממרוקו, והוא מדען ורופא בעל שם עולמי בתחומו שהוביל מחקרים פורצי דרך בבית החולים הדסה.
בתחומי כלכלה ועסקים – בתחום הכלכלי, משפחות ואנשים פרטיים הפכו לעמודי התווך של התעשייה והנדל"ן. משפחת שלוש, ממייסדי יפו ותל אביב, עלו ממרוקו. אומנם עלייתם החלה מעט לפני 100 שנה, אך השפעתם הכלכלית על הקמת תל אביב הייתה קריטית לפיתוח המסחר והתעשייה בארץ. כך גם אליהו נאוי. מעבר להיותו ראש עיריית בית שמש, עיר הולדתי, הוא היה דמות מפתח בקידום הכלכלה והפיתוח של הנגב תוך שילוב של ידע תרבותי ומשפטי רב.
ישנם גם אנשים שתרמו לתרבות בארץ ולביטחון המדינה. התרומה באה לידי ביטוי בדמויות נוספות, כמו אלי כהן, השם ייקום דמו, האיש שלנו בדמשק, גדול מרגלי ישראל בכל הזמנים. הוא הצליח לחדור לצמרת השלטון הסורי ולספק מידע מודיעיני קריטי שהיה גורם מרכזי בניצחון במלחמת ששת הימים.
כך גם אביגדור קהלני, ממשפחה מתימן, גיבור ישראלי, בעל עיטור הגבורה ועיטור המופת. הוא פיקד על גדוד טנקים בקרב הבלימה המכריע בעמק הבכא במלחמת יום הכיפורים. סיפורו הפך לסמל של עוז רוח ושריון.
ישנם גם כמובן כאלה בתחום השירה והפיוט, כמו הרב דוד בוזגלו, שנחשב לגדול פייטני מרוקו במאה ה-20, ששילב בין המוזיקה האנדלוסית הקלאסית לבין שירה עברית מקורית, כמו גם אחד הפייטנים הנוספים, הרב אשר מזרחי מתוניסיה, גדול פייטני ירושלים. הוא כתב מאות פיוטים, ובהם הלהיט הנצחי "למולדת שובי רוני". ישנם בכל מיני תחומים.
אבל אי-אפשר לדלג גם על התחום הפוליטי-חברתי. אציין את מר דוד לוי, זיכרונו לברכה, מהליכוד, וכן גם את מר אהרן אבוחצירה, עליו השלום, שהקים את תנועת תמ"י, שפעלה בקרב יהדות המזרח זמן קצר, וכמובן, ייבדל לחיים ארוכים וטובים, הרב אריה דרעי, השם יחייהו וישמרהו, שחולל מהפכה של ממש כשליחו של מרן זצ"ל לחזק ולרומם את בני עדות המזרח בכל תחומי החיים, והוא עושה את זה בהצלחה גדולה למעלה מארבעה עשורים בתנועת ש"ס המעטירה.
זוהי תמצית פאר יהדות ספרד ובני עדות המזרח, שעוד נכונו להם ימים טובים ושנים טובות להחזיר עטרה ליושנה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה לחבר הכנסת משה אבוטבול. חבר הכנסת – אני לא רואה את חברי הכנסת סולומון ומיכאל ביטון, אז אנחנו נעבור אלייך, חברת הכנסת לימור סון הר מלך. בבקשה. לאחר מכן השר יסכם. אתה מסכם, אתה השר שנוכח. סגן השר יסכם? אני חושב שגם לשר האוצר יש מה להגיד על היום הזה. מה, אני לא צודק?
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
אני אוהב להתכונן כשאני רוצה לדבר.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
בבקשה, גברתי, חמש דקות.
<< דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אני מבקשת לפתוח בהודיה עמוקה למארגנים ולכל העוסקים במלאכת הקודש של היום המיוחד הזה, ציון היום המיוחד הזה. זהו יום של בשורה ושל הכרה בתרומתה האדירה של יהדות צפון אפריקה והמזרח לבניין מדינת ישראל ולתקומתה.
בפרשת השבוע אנו פוגשים את יעקב אבינו ברגע מכונן. המשפחה כולה מתנהלת לאיטה בדרכה למצרים, ויעקב פועל מתוך ראייה רוחנית צרופה. נאמר בכתוב: "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורֹת לפניו גֹּשנה". חז"ל מלמדים אותנו שיעקב שלח את יהודה להקים במצרים תשתית תורנית, בית מדרש שיהווה מרכז רוחני לפסיקה הלכתית ולחינוך הילדים. יעקב אבינו מלמד אותנו שיעור חשוב – שכל בניין של עם ומדינה, עם המבקש להתקיים לנצח, מחויב להתחיל בחיבור לשורש, לתורה הקדושה.
המעשה של יהודה הוא היסוד ששומר על זהותנו. ואכן, התורה מספרת שעם ירידתם של בני ישראל למצרים, ובזכות ברכתו של יעקב, נפסק הרעב הגדול. למרות שיוסף חזה שבע שנות רעב, הן פסקו שנתיים בלבד לאחר ירידת בני יעקב למצרים. זהו מקור עוצמתו של עם ישראל; איתו אנו מביאים אור וברכה ובשורה אף לגויים ולכל מקום שאליו היהודים מגיעים.
חבריי, כשאני מחפשת את השורשים של הרוח הזו, אני חוזרת אל הבית שלי, אל סבא שלי, אברהם משה עיני, זכר צדיק לברכה, מתלמידיו של הבן איש חי, זכרו יגן עלינו. לסבא אברהם משה, שעלה מעיראק בגפו, הייתה באסטה של בננות בשוק מחנה יהודה. הוא היה מחויב לפרנסת ביתו, אך ליבו ומוחו היו נתונים תמיד לתורה. פעמים רבות אנשים סיפרו לסבתא שלי שולמית שמרוב שסבא שקוע בלימודו, אנשים מנצלים את חוסר תשומת הלב שלו ופשוט גונבים בננות מדוכן השוק וחומקים מתשלום.
סבתא שולמית הכירה היטב את טיבו של סבא וידעה שאם היא תעיר לו על הגנבות, הוא פשוט ימאן להקשיב, אז היא החליטה לעשות מעשה: היא התחפשה לאישה זקנה וגנבה לו בעצמה אשכול בננות. העוברים והשבים שחזו בגנבה ניסו לעצור אותה ולצעוק: גנבת, גנבת, אדוני, גונבים ממך, אבל סבא אברהם משה בשלו, שקוע עמוק עמוק בלימוד התורה. בלילה, כשחזר הביתה וראה את האשכול מונח בתוך הקערה המיועדת על השולחן, הוא לא הבין ושאל מהיכן הבננות. סבתא שולמית סיפרה לו שהיא זו שגנבה כדי להוכיח לו את המצב. הוא אפילו לא שם לב. אבל גם זה לא עזר – סבא נשאר נטוע, נטוע עמוק עמוק באהבת התורה שלו.
סבא אברהם משה היה זה שזכה לפתוח ולסגור את שערי בית הכנסת למקובלים אוהל רחל ברחוב דוד ילין בירושלים. הדמות שלו מייצגת את היסוד של מה שיהדות המזרח הביאה איתה לבניין הארץ: אהבת תורה תמימה, קישור עמוק למסורת ואמונת חכמים יוקדת. החיבור הזה לתורה היה כל כך עוצמתי, שהוא עבר לדורות הבאים. גם כשהגיעו אתגרים שונים וקשיים של דורות מאוחרים יותר, נבנו בתים שקרנו אהבת תורה, בתים של חיבור אמיתי ועמוק לצור מחצבתנו.
חבריי, הרוח הזו היא הרוח שבנתה את המדינה. היא התבטאה בישיבת פורת יוסף המעטירה, שהעמידה דורות של גדולי עולם; היא הופיעה בדמותו של מרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, שהחזיר עטרה ליושנה ונטע גאווה בלבבות; היא זהרה בדמותו של הרב מרדכי אליהו, זכר צדיק לברכה, שחיבר בקדושה בין התורה לאדמת הארץ.
מדינת ישראל קמה וניצבת בזכות שני הבניינים הללו, הבניין הרוחני והבניין הפיזי. ליהדות צפון אפריקה והמזרח יש חלק שווה ומכריע בשתיהן. האמונה האיתנה בבורא עולם, הנאמנות למסורת האבות ואהבה בלתי מותנית לארץ ישראל הן חומות ההגנה השומרות עלינו ומתוות לעמנו את דרכו.
יהי רצון שנמשיך לבנות את מדינתנו מתוך עוצמה יהודית, גאווה בשורשינו ואמונה שלמה בצדקת דרכנו. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה לחברת הכנסת לימור סון הר מלך. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, ולאחר מכן סגן השר יסכם את הדיון. בבקשה, חמש דקות.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
תודה, אדוני. אדוני השר, ראשית, אני רוצה להודות לחבר הכנסת דן אילוז על העלאת הנושא הזה. אני חושב שבכלל, ציון גלי העלייה לכאן והתרומה של כל אחד מהגלים האלה לבניין העם והארץ חשוב ביותר, בטח בתקופה שבה כל אחד מנסה לחלק אותנו לכל מיני כתות וכיתות. צריך לזכור שבסוף, העם היהודי שב לארצו ב-150 השנה האחרונות אחרי אלפיים שנות גלות מכל מיני מקומות, וכל אחד יש לו חלק בבניין הזה שנקרא ארץ ישראל ועם ישראל.
בדיון שאנחנו קיימנו היום בוועדה לפיתוח הנגב והגליל בהקשר של יום הזה על התרומה של יהדות צפון אפריקה לפיתוח הנגב והגליל, סיכמתי בזה – חשוב לי להגיד את זה גם כאן: הפיתוח והתרומה של יהודי צפון אפריקה זה לא רק לפיתוח הנגב והגליל; זה לפיתוח כל מדינת ישראל. בסוף כולנו, כולנו – אנחנו מסתכלים גם על הדור שלנו, ואנחנו כבר הדורות השניים או השלישיים, אצל חלקנו החמישיים שנמצאים כאן – אנחנו ישראלים. בסוף, הישראלי מורכב מהפסיפס של כל אלה.
אני רוצה להגיד משהו על תרומת יהדות צפון אפריקה. אם אני רוצה ללכת ולראות מה זה ארץ ישראל ומה זה עם ישראל, עד כמה שקשה להגיד את זה, צריך להסתובב בבתי העלמין הצבאיים. וכשאתה מסתובב בבית העלמין הצבאי ואתה רואה את שמות המשפחה על הקברים של אלה ששילמו את המחיר היקר ביותר, אתה רואה שאין הבדל בין ילידי מרוקו, פולין, ארצות הברית, בריטניה, עיראק – כל מקום בעולם, וגם ישראל. אין הבדל. כולם באו ונלחמו כאן.
הדבר היחיד שצר לי עליו זה שהתנועה שלכאורה מייצגת היום את יהדות צפון אפריקה, או רוצה להגיד שהיא מייצגת אותה, מובילה את ההשתמטות מהגיוס, וזה בדיוק הפוך מהציבור. הפוך מהציבור. יהדות צפון אפריקה הקריבה ומקריבה עדיין – לצערי, כן? מחירים כבדים מאוד כדי להגן על העם והארץ. אז איך אפשר בנשימה אחת להגיד שרוצים להחזיר עטרה ליושנה, ולהחזיר עטרה ליושנה זה אומר השתמטות?
אז אני רוצה לברך אותך, חבר הכנסת אילוז, גם על כך שיזמת את היום הזה, וגם על כך שאתה עומד איתן על עמדתך בעניין חוק ההשתמטות והצורך של עם ישראל בכך שכל אחד ואחת מאיתנו ייקח חלק בהגנה ובתרומה לבניין העם והארץ ולהגנתם.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה לחבר הכנסת פורר. סגן השר כהן, בבקשה, אני מזמין אותך לסכם את הדיון.
<< דובר >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, אני מקריא את תשובתו של חברי השר מיקי זוהר.
ראשית, אבקש לברך את חברי חבר הכנסת דן אילוז על היוזמה הברוכה ועל הביצוע של היום המיוחד הזה. תרומתם רחבת ההיקף של יהודי צפון אפריקה והמזרח לבנייתה של מדינת ישראל ולמפעל הציוני לדורותיו היא נדבך יסוד מתמשך. הזיקה לארץ ישראל בקרב קהילות יהודיות בארצות האסלאם והמזרח ליוותה את חייהן לאורך מאות שנים, ובאה לידי ביטוי בתודעה דתית ולאומית, במסורות קהילתיות, בפסיקה ההלכתית, בפיוט ובעליות ממשיות לארץ עוד בטרם התגבשה הציונות המדינית המודרנית.
עם הקמת המדינה ואחריה נטלו יהודי צפון אפריקה והמזרח חלק מרכזי בבניין החברה הישראלית. הם השתלבו בהתיישבות החקלאית והעירונית, בתעשייה ובכלכלה, בכוחות הביטחון, בשירות הציבורי ובמערכת הפוליטית, והטביעו חותם עמוק בתחומי התרבות, המוזיקה, הספרות, ההגות והחינוך. הם עיצבו את פניה הרב-קוליות של החברה הישראלית.
בהקשר זה ראוי להדגיש את פועלו של יד יצחק בן-צבי – מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח. התאגיד הנמצא תחת משרד התרבות והספורט, פועל מכוח חוק ומוביל זה עשרות שנים מחקר, תיעוד והנחלה של מורשת יהודי ארצות האסלאם והמזרח. המכון עוסק באיסוף מקורות ראשוניים, כתבי יד וארכיונים קהילתיים, בתיעוד מסורות שבעל פה, בפרסום מחקרים וספרות, והוא מקור להנגשת הידע למערכת החינוך ולציבור הרחב. מעבר לכך, יד יצחק בן צבי משמש גם כגשר חי בין מחקר אקדמי, חינוך ציבורי ושיח תרבותי עכשווי באמצעות כנסים, ימי עיון, תוכניות חינוכיות ופעילות קהילתית ותרבותית.
מלאכת המחקר וההנחלה רחוקה מסיום. נדרש להוסיף ולחקור, להעמיק ולחשוף רבדים נוספים של המורשת ההיסטורית, התרבותית והרוחנית של יהודי צפון אפריקה והמזרח, הן מתוך מקורות כתובים שטרם נבחנו לעומק והן מתוך זיכרון חי ועדויות אישיות ההולכות ונעלמות. המשך ההשקעה במחקר, בחינוך, בהנגשת הידע, הוא תנאי חיוני להבנה מלאה יותר של סיפור הציונות והמדינה ולבניית שיח ציבורי מבוסס, מורכב ואחראי. עלינו להמשיך ולחזק את העיסוק המחקרי, החינוכי והתרבותי במורשת יהודי המזרח וצפון אפריקה ולהבטיח שמורשת זו תוסיף להיות מקור ידע, השראה וזהות לדורות הבאים.
אני גם רוצה לדבר ככה בשמי, כמזרחי גאה. היום הזה הוא מאוד מאוד חשוב, מפני שבסופו של דבר, לעניות דעתי, במהלך השנים מקום המדינה קצת נעלמו מהנרטיב הציבורי הפעילות של בני עדות המזרח והנדבך שלהם בהקמת הארץ, גם במקומות שבמרכז הארץ, לא רק הפריפריה, וחשוב להבין שזה נעשה ביחד – גם אחינו עדות אשכנז, גם אחינו בני עדות המזרח, בונים כאן מדינה לתפארת, מדינת ישראל. גאווה גדולה. לכן הוא יום מאוד חשוב. דן, תודה רבה לך.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה ברשותך לדבר על הפסיקה שהגיעה הבוקר, של בית המשפט העליון בראשות עבריין הבנייה יצחק עמית, שהחליט גם היום לפסול את השופט בדימוס קולה, ולמעשה לא מאפשר לנו לפקח על החקירה הרגישה ביותר שהייתה כאן מקום המדינה, חקירה שפגעה בצורה אנושה בצה"ל, בחיילי צה"ל, במדינת ישראל, בשם שלנו בעולם. זה היה הפיגוע ההסברתי הגדול ביותר שהיה מקום המדינה. רק ברשת X, אדוני היו"ר, מעל 100 מיליון חשיפות. רק ברשת X – זה לא כולל ערוצי טלוויזיה ותעמולה כאלה ואחרים, סובבי העולם, כמובן. ואני רוצה לומר לשופטי בג"ץ: אתם חייבים להבין שהעולם השתנה. אם בעבר התרגלתם שאתם, היושבים במגדל השן, צופים אל עבר העם שלכם, והם נראים בעיניכם כנמלים – אז לא מדובר בנמלים, מדובר באריות אמיתיים.
אנחנו נפעל כדי להביא את החקירה הזו לידי שירות הביטחון הכללי מכוח סעיף 7(ב)(1), שהסעיף הזה נועד במהותו לחקור מקרים כאלה – מקרה של קנוניה שנרקמת בין ראשי מערכת האכיפה, שכוללת - - -
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
אתה לא מתבייש?
<< דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >>
אם אתה מגן על הפצ"רית, המצב שלך יותר רע משחשבתי.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
מגן על זה שאתה לוקח נושא שאמור לאחד, ואתה חושב שזה נאום עכשיו שאתה יוצא - - -
<< קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >>
אדוני מכיר את החוק. מדוע נשלל אשר קולה?
<< דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >>
בסופו של דבר מגיע מצב שבו ראשי מערכת אכיפת החוק – ושוב, אני שומע כאן את חבריי לאופוזיציה מגינים בחירוף נפש על הפצ"רית.
<< קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >>
ממש לא.
<< דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >>
תגידו לי, אין לכם אלוהים?
<< קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >>
ממש לא.
<< דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >>
אין לכם אלוהים מעליכם? אין לכם אלוהים? לא חיילי צה"ל, זה לא מעניין אתכם. זה פשוט לא מעניין אתכם, הדבר הזה?
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
תמשיך - - -
<< דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >>
אחדות היא לא אחידות. אחדות יש, אחידות אין. אחידות דעות לא תהיה. אחידות דעות לא תהיה. אחידות דעות היא איננה אחדות.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
מי רוצה אחידות איתך? נראה לך שאנחנו רוצים - - -
<< דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >>
יש אחדות. אין אחידות ולא תהיה אחידות, כי אתם, אתם מצדדים באותה אחת - - -
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
- - - לא שמעתי אותך מדבר על קטר.
<< דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >>
אתם לקחתם את אותה אחת שבאמת המציאה עלילות דם - -
<< קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >>
ממש לא. כל חומרת הדין - - -
<< דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >>
- - המציאה עלילות דם כל כך נוראיות על חיילי צה"ל - - -
<< קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >>
אני שואל אותך למה נפסל אשר קולה. אתה יודע את החוק? אתה מכיר את החוק?
<< דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >>
השופט קולה נפסל כי בג"ץ לא רוצה שנגיע לחקר האמת.
<< קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >>
שטויות.
<< דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >>
בוודאי. מפני שהיועמ"שית העבריינית גלי בהרב מיארה היא רקמה קנוניה.
<< קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >>
אינך מכיר את החוק. החוק אומר בפירוש: אי-אפשר כפל תפקידים.
<< דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >>
לא, יקירי. בג"ץ התערב כבר לפני ופסל חוקי-יסוד, והינה, אני שוב פונה אליכם, שופטי בג"ץ: אם אתם רואים את העם הזה כנמלים, אתם טועים. זה עם של אריות ולביאות. העם הזה לא ייתן לכם, לא ייתן לכם להרוס את הדמוקרטיה. התחלתם בפסילת חוקי-יסוד ברגל גסה, באמת תוך התנהגות הכי דיקטטורית שיכולה להיות, ועכשיו זה מגיע גם לקודש-הקודשים שלנו, חיילי צה"ל היקרים שלנו – ואגב, כולם, כל חיילי צה"ל, מימין ומשמאל, זה לא רלוונטי.
באותו יום, כשהגעתי לשדה תימן, אדוני היו"ר, קראו לי פורע חוק. הם אמרו לי: אתה עבריין, מה אתה מגיע? אתה לא יודע מה קרה שם בכלל, איך אתה מעז להגיע לשדה תימן? אבל אני ידעתי. ידעתי שהלוחמים שלנו, שהחיילים שלנו – אגב, שוב, מימין ומשמאל – הם הטובים ביותר, הם המוסריים ביותר, והם לעולם לא יבצעו דברים כאלה.
אבל כשאנחנו מנסים להגיע לחקר האמת, בג"ץ, הדיקטטור הזה, מונע מאיתנו להגיע לחקר האמת. ואני אומר לכם, לשופטי בג"ץ הנכבדים: אנחנו נעביר את החקירה הזו לידי שירות ביטחון כללי, ואם אתם תפסקו נגד זה, אני אישית לא מכבד את הפסיקה שלכם, לא מכבד את הפסיקה שלכם, כי אתם פעם אחר פעם דורסים ברגל גסה את הדמוקרטיה. העם הזה משווע לצדק; העם הזה רוצה להבין מה קרה; העם הזה מנסה להבין מי העביר לאותו כתב, לאותו עיתונאי, את הסרטון ערוך ומבושל עם תדרוך שאומר שחיילי צה"ל ביצעו מעשה אינוס במחבלים. מי עשה את זה? מה הם חשבו לעצמם בראש? אני לא מצליח להבין.
והינה אני אומר לכם, חבל לי, צר לי שאתם לא תופסים את הצד של האמת ההיסטורית. האמת ההיסטורית היא - - -
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
מה לך ולאמת? יאללה.
<< דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >>
האמת ההיסטורית היא שחיילינו, העלילו עליהם עלילות דם. וכן, אנשים צריכים לשלם מחירים, חברים. אנשים צריכים לשלם מחירים. וככה החקירה הזאת שמתנהלת – החקירה הזאת מתנהלת בצורה הזויה לחלוטין.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
הגזיבו שפתחת בשדרות. ילדי הדרום לא יסבלו עוד. איפה אתה ואיפה הם?
<< דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >>
אם היו מקשיבים – איפה אני ואיפה אתם, שפתחתם להם להיכנס לעבוד אצלנו? אתם נתתם להם להיכנס לעבוד אצלנו.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
תתבייש.
<< דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >>
חבר הכנסת, אתם נתתם להם לעבוד אצלנו, להתחכך בילדינו. אתם הבאתם. אתם הבאתם אותם.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
אתם סגרתם. אתם סגרתם.
<< דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >>
אתם הבאתם אותם. אני מההתחלה דרשתי להכות בעזה. אני לא מבין מה הטענה שלך.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
את הגזיבו שלך.
<< דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >>
אני מההתחלה דרשתי, בוודאי, והחרמתי את ההצבעות, וגם החרמתי את ההצבעות בכנסת, כי חשבתי שצריך להכות בעזה. אני היחיד שהייתי שם.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
עד הלום.
<< דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >>
למה אתה לא היית איתי, זאת השאלה.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
עד הלום.
<< דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >>
כי מנסור עבאס לא מרשה. מנסור עבאס לא מרשה לכם.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
סיים.
<< דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >>
עכשיו אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש, כי יש לי המון הפרעות מצד אחיי פה לאופוזיציה. צר לי על הגיחוך הזה ששמעתי, נאור.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
די, נו, באמת.
<< דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >>
אנחנו אחים, אנחנו אחים למרות הכול.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
אתה יורה עליהם בג"ץ, ואז אתה אומר - - - יורה, יורה, ואז אתה אומר: השופטים הנחמדים.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
אתה לא מוגבל בזמן.
<< דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >>
אני יודע. אני רוצה לסיים.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
אתן לך לסיים, אבל אתה פונה, אתה מקיים פה דיאלוג עם חברי אופוזיציה, אז הם משיבים לך.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
לא, הוא התבאס עליך.
<< דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >>
לא התבאסתי עליך.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
חייל, זה שאתה רוצה - -
<< דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >>
לא התבאסתי עליך, לא התבאסתי. אני אומר דבר פשוט: בסופו של דבר – אני שוב פונה לשופטי בג"ץ: תבינו שהכוח שלכם לא בלתי נגמר. אתם לא יכולים לרמוס את העם הזה. אם אתם חושבים שתקבלו אותנו עם ברכיים רועדות, אתם טועים טעות מרה. החקירה הזו, שאתם מסרבים שנגיע לחקר האמת מי מעורב בה – וכן, היועמ"שית מעורבת בה – תעבור לידי שירות הביטחון הכללי, והוא יחקור את האירוע הזה עד תום ויביא את האשמים לדין. ואתם, שופטי בג"ץ, צריכים להבין שגם למגדל השן בסוף השמש מגיעה. אור השמש יגיע גם אליכם, גם למי שרומס את הדמוקרטיה בצורה הכי דיקטטורית שיש בעולם. ואגב, אם כבר, בוא נסיים: יצחק עמית, איך אתה יכול להיות על הכיסא הזה כשאתה עבריין בנייה? אם אני הייתי עושה עבירות בנייה בביתי, לא הייתי ממשיך לשרת את הציבור יום אחד.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
מה עבירת הבנייה שלו? מה עבירת הבנייה שלו? מה העבירה?
<< דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >>
שעה אחת לא הייתי ממשיך. איך אתה יושב - - -
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
חבר הכנסת שירי, אל תפתח את הדיון, בבקשה. תודה.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
לא, מה העבירה?
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
הוא רוצה לסכם. לא, לא, מספיק.
<< דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >>
איך אתה יושב בראשות בית הדין הגבוה לצדק?
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
לא, מה העבירה? אולי אני אסכים איתו? מה העבירה?
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
לא, לא, מספיק, מספיק, מספיק, מספיק. זהו. תודה רבה.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
מה עבירת הבנייה?
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
חבר הכנסת שירי, תודה. בבקשה.
<< דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >>
איך אתה מעז לשבת בראש בית הדין הגבוה לצדק של מדינת ישראל, שאמור להיות מגדלור של מוסריות, כשאתה בעצמך עבריין בנייה? איך? הרי זה ברור לכל בר-דעת, כולנו שמענו את ההקלטות באותה ועדה כשאמרו: תעצור את ההקלטה, תעצור את ההקלטה, כשהבינו במי מדובר. ולכן, אני אומר לכם, השמש תגיע גם למגדל השן. אנחנו, דור התקומה והניצחון, לא נוותר לכם. האמת תגיע. היועמ"שית תשלם, הפצ"רית תשלם, כל מי שסרח, כל מי שמעל מעל, ישלם מחיר כבד.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
רק ביבי לא ישלם. ליטרלי לא ישלם.
<< דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >>
תודה, אדוני היושב-ראש.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה לסגן השר כהן.
<< קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >>
הלשכה מתנהלת כמו משפחת פשע.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה. סיימנו את הנושא הזה. תודה.
<< נושא >> יום משפחות היתומים בישראל << נושא >>
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – ציון יום משפחות היתומים בישראל. אני מזמין את חבר הכנסת יוסף טייב לפתוח את הדיון. בבקשה, חבר הכנסת טייב. חמש דקות לרשותך, בבקשה.
<< דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אנחנו מציינים היום את יום משפחות היתומים בישראל. זה לא עוד יום, עוד תאריך בלוח השנה. אני חושב שזה יום שמבקש מאיתנו לעצור לרגע, להסתכל בעיניים של אותן משפחות ולהזכיר לעצמנו את החובה האנושית והלאומית שלנו כנבחרי ציבור וכעם כלפי משפחות היתומים בישראל.
היום הזה לא נולד במקרה. הוא נקבע במסגרת הצעת חוק שיזמתי וקידמתי כיו"ר ועדת החינוך לשעבר, מתוך הבנה עמוקה שיתמות היא לא רק סיפור פרטי של משפחה, של חברים, אלא אחריות של מדינה שלמה. יתום הוא ילד או ילדה שנשארו בלי אב ואם, בלי חיבוק יום-יומי, בלי עוגן טבעי, בלי מי שילווה אותם ברגעים הקטנים והגדולים של חייהם. ואת המשפט הזה, אדוני היושב-ראש, חשוב לי לומר בצורה הכי ברורה: אסור לנו כמדינה, כחברה, להפריד בין סוגי היתומים. אין יתום יותר ויתום פחות. אין היררכיה של כאב. אין מדידה של אובדן לפי נסיבות המוות. יתום הוא יתום. נקודה. המדינה חייבת לראות את כולם, להכיר בכולם ולתת מענה שוויוני, מכבד ורגיש לכל משפחה שמתמודדת עם השבר הזה.
במקום הזה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לעצור ולהגיד תודה גדולה לכלל הארגונים שעוסקים בתחום, ארגון "זה לזה", "בנינו ובנותינו", "קופת העיר", ועד הרבנים, "אמיצים", "תורה בוקס" ועוד רבים. אני חושב שהארגונים האלה עושים בסוף עבודת קודש בשקט, במסירות ועם לב ענק; ארגון שלא שואל מאיפה באת, מה הסיפור שלך, למי אתה מצביע, מה ההשקפות שלך או לאיזו קטגוריה אתה שייך, אלא פשוט שואל את השאלות הפשוטות: איך אפשר לעזור לך? איך מחזקים? איך לא משאירים אף אחד מאחור לבד?
תודה מיוחדת לאנשים שעומדים בראש הצעת החוק, הדס גליק וחבר הכנסת לשעבר יהודה גליק. שניכם מביאים איתכם שילוב נדיר של ניסיון, רגישות ואמונה עמוקה באדם באשר הוא. העשייה שלכם מזכירה לכולנו מהי שליחות ציבורית.
אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שכיו"ר ועדת החינוך אני נחשפתי, בוודאי בתקופה האחרונה, וראיתי מקרוב עד כמה ילדים ובני נוער יתומים זקוקים לא רק לתמיכה כלכלית אלא לליווי רגשי, למסגרות יציבות, ובעיקר – לאנשים שמאמינים בהם. החינוך במובן הרחב שלו הוא מפתח; הוא זה שיכול להפוך כאב לכוח, שבר לצמיחה.
היום הזה הוא גם תזכורת לנו כנבחרי ציבור, אנשי המקצוע והחברה האזרחית, שהחקיקה חשובה, התקציבים חשובים, אבל לא פחות חשובה המחויבות הערכית, הבחירה שלנו לראות, הבחירה לא להדיר, הבחירה להיות שם גם כשזה מורכב וגם כשזה לא פופולרי. אני מאחל שנדע כמדינה לעמוד מאחורי המילים היפות במעשים יום-יומיים, שנדע לחבק את משפחות היתומים לא רק ביום ציון אחד בשנה אלא לאורך כל הדרך.
המשפחות עצמן, אני רוצה לומר לכן: אתם לא שקופים. הכאב שלכם נראה והחוסן שלכם מעורר השראה. אנחנו מחויבים כמדינה, ככנסת, כחברה, להיות שם בשבילכם, וכך נעשה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת טייב. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. חמש דקות לרשותך.
<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת הרבים – את ינון אני אוריד. אני אגיד לך בהתייחס למה שהיה פה. יום שלישי זה יום שאני לא מחבב את המליאה. אני חושב שיש פה דברים הרבה יותר חשובים, ודווקא הדברים האלה מקבלים אפס נוכחות, וגם – הכול בסדר? רק בריאות, שר האוצר. אני דואג לך.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
הכול בסדר.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אנחנו מדברים על זה פעם אחר פעם, בכל יום שלישי, שהימים האלה תופסים – גם היום הקודם, הימים המיוחדים לציון עלייה כזאת או אחרת, בסופו של דבר מקבלים מליאה ריקה. ואז יש את אלו שאני חושב שאולי לא מקבלים מספיק זמן מסך, או מחוסרי עבודה, to say the least, ואז באים ומתנפצים פה על הדוכן, ופתאום עבירות בנייה, וחצר אנגלית, ורעפים וכל מיני כאלה, וכולם אשמים. זה לא האירוע. זה פשוט לא האירוע. ביום שבו אנחנו מציינים את יום היתומים, זה לא נכון לעלות לפה ולעשות את זה, גם אם אתה מאוד מאמין ועכשיו הפכת להיות צדיק האכיפה של עבירות הבנייה במדינת ישראל.
987 יתומים יש החל מ-06:29 ב-7 באוקטובר 2023. הצעקה – אני חושב שכולנו זוכרים את הצעקה של רומי סוויסה בת השש משדרות, שהיא בעיניי צעקה לכולנו ועל כולנו, שילדה בת שש במדינת ישראל, לצד אחותה, אחרי שהוריה נרצחו, יודעת לשאול: אתם של ישראל? אתם של ישראל? צועקת וזועקת לכולנו פה. זה פשוט לא יתואר שיש לי ילדה בערך באותו גיל, ואני תוהה מה היא הייתה אומרת באותו רגע. איך ילדה קטנה בשדרות – ולא סתם צעקתי קודם על שדרות – יודעת במערכת ההפעלה שלה במדינת ישראל שזה מה שצריך לשאול. כשכל הכאוס מסביבה, היא יודעת לשאול את זה. זה פשוט לא נתפס בעיניי. והזעקה הזו של ילדה, שתי אחיות שנשארו יתומות – ואני זוכר שביקרתי ואמרתי, ופשוט המוח לא מצליח לקלוט את האירוע הזה.
והאחריות פה היא על כולנו. האחריות היא פה על כולנו, אם הצד הזה ואם הצד הזה. וזה שאנחנו לא מצליחים לעלות גם ביום הזה מעל הרעפים של אני לא יודע מי במבשרת ציון או לא יודע מה, ועדיין לירות פה בצרורות כאילו מדובר פה על אויבים, ותמיד להגיד, ואחים לנשק – תגידו, על מה אתם מדברים? על מה אתה מדבר כשאתה עולה לפה ועושה את זה בכלל? מה הקטע שלכם בעשר הדקות, רבע שעה שאתם יכולים לדבר, תמיד, גם פה, בימים האלה, אתם יכולים להתנגח?
ההמלצה שלי – כי יש הרבה נושאים שלא מטופלים מאז 7 באוקטובר; לשמחתי, גם שר האוצר פה: נפגעי הנובה, היתומים והיתומות, השבים של החטופים והחטופות, שחלקם נרצחו, ויתומים מאבא או יתומים מהאימא. אנחנו עדיין לא השכלנו לטפל בזה. חברתך לסיעה שיושבת היום כיו"ר ועדת רווחה דיברה על זה גם אתמול. היא אמרה שבפרלמנט שלנו, כן? בוועדת הרווחה, יושבים הורים שכולים, אחד של חטוף שחזר או חטוף שנרצח, מתקוטט עם הורים שכולים או חטוף שחזר או אחד שנפל במלחמה. זה המצב היום – שכולם מסתכלים על איזו זכות מגיעה למי, ונהיה עכשיו פה עניין כאילו אנחנו משווים בשכול, ולהוא מגיע יותר, וההוא מקבל יותר יחס, ולהוא יש משרד יח"צ. זה פשוט הזוי בעיניי.
הבקשה שלי עכשיו מפה אליכם – ומה שנקרא, הניסיון לימד אותי שאתם לא כל כך מקשיבים לי – שלפחות את הילדים לא תביאו לזה. אל תביאו לזה לפחות את היתומים. אל תגרמו להם להיות בני 20 או בני 18 או בני 16 ושהם ירגישו שיש יתום אחד במדינת ישראל ששווה יותר מהשני. בואו ננסה לעשות תיקון קטן לפחות בזה. המספרים לא כאלה גדולים.
ואני אומר לכם – הינה, אתם לפני תקציב 2026 – אני אשמח לשלם מס רק בשביל זה. רק בשביל זה אני אשמח, שאני לא אצטרך על המצפון שלי לראות ילד יתום אומר: לילד היתום הזה מגיע יותר רק בגלל שהייתה לו איזה פוזיציה מול משפחה כזאת או מפלגה כזאת או אחרת. הלוואי שזה יהיה התיקון.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת נאור שירי. חבר הכנסת יעקב אשר. חמש דקות לרשותך, אדוני.
<< דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >>
מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, חברי הכנסת, התורה אומרת: "כל אלמנה ויתום לא תענון". נאור, הקשבתי לכל מילה שלך.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
מקשיב.
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
אזולאי.
<< קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >>
אמרתי לו שיקשיב. ביקשתי - - -
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
התורה אומרת: "כל אלמנה ויתום לא תענון. אם ענה תענה אֹתוֹ כי אם צָעֹק יצעק אלי, שָׁמֹעַ אשמע צעקתו".
הנתונים של מספר היתומים בארץ, לצערנו הרב, עלו מאוד מ-7 באוקטובר. נאור אמר שנוספו כ-900 ומשהו, ואצלי מופיע ממרכז המחקר והמידע 855, אבל אני מסתמך עליך. נוסף ל-35,000 יתומים החיים בישראל מתחת לגיל 18, זה הרבה מאוד, ואנחנו יודעים כמה אנחנו מחויבים בעניין הזה.
מסופר על מר"ן החפץ חיים שכשהיה נכנס לביתו יתום או אלמנה, היה מקבל אותם בסבר פנים יפות יותר מכל אחד אחר, ואמר שמצווה זו חמורה מאוד, שהתורה הזהירה פעמים רבות על צער יתום ואלמנה ודמעותיהם קרובות לפני כיסא הכבוד. והחפץ חיים עצמו היה טורח בעצמו למצוא סיוע בפרנסה ובשידוך ליתומים. וכך אמר החפץ חיים: מי שזוכה לשמח יתום, הקדוש ברוך הוא משמח אותו – מידה כנגד מידה.
ילד שגדל בלי אחד ההורים – זה משנה ומשבש לו את החיים ואת הביטחון העצמי ומקרין גם על המשך חייו. אין תחליף לאב או לאם. התפקיד שלנו כאן זה לנסות לסגור פערים בדברים שאנחנו יכולים לעשות. אלו פערים שלא ייסגרו לעולם, אבל הם יכולים להקל ולתת את ההרגשה ואת היכולות לאותו ילד או ילדה שמתמודדים עם הדבר הזה. אני לא יודע, דיברו פה קודם על משרד החינוך – ידידי חבר הכנסת טייב, אני חושב שצריכה להיות הכשרה מיוחדת למורים ולמחנכים איך מתנהגים עם ילד יתום שיש להם בכיתה, איך עובדים איתו, איך מפנים אותו. לתת להם סל כמו שיש סל לחינוך מיוחד, כאן זה סל למקרה מיוחד. כי ככל שמתקנים את דברים האלה בגילים צעירים יותר, הם משפיעים פחות לרעה בהמשך הדרך, ונותנים לו את הכוח ואת החוסן להתמודד הלאה עם דברים.
זכיתי כאן בכנסת להעביר כמה חוקים שקשורים – אם זה חוק דחיית משכנתה אם אדם נפטר וכל הבית עוד בהלם ובשוק, ויש חוק שהעברתי לפני כמה שנים על דחיית תשלומי משכנתה בשנה הראשונה של האבל; לאחרונה, לפני כשנה, מס רכישה על דירה של יתום – שזה ייקרא כמו דירה ראשונה ולא יהפוך להיות כאילו דירה שנייה ויצטרכו – כי זה דואג לעתידו של הילד בהמשך. ובאותו עניין, יתום שקונה דירה, היה צריך להביא אישור בית משפט ואפוטרופוס וזה. סידרנו את זה בצורה כזאת שזה יהיה רק אישור של האפוטרופוס הכללי.
וטוב שנמצא פה שר האוצר. אדוני שר האוצר, תהיה איתי שנייה בעניין הזה, כי זה פרקטי. על שולחן ועדת השרים לענייני חקיקה יש הצעת חוק שלי שמדברת על חוק גמלת שאירים לאלמנה שנישאת מחדש. אם יש אלמנה שמקבלת קצבת שאירים - - -
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
אתה בטוח, יעקב, שצריך חוק? כי קיבלתי על זה פנייה. שלחתי את זה לממונה, לעמית גל, וביקשתי התייחסות. אתה מתכוון שברגע שהיא מתחתנת היא מאבדת את - - - זה - - -
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
נכון. היא מאבדת את הקצבה.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
ברור.
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
ואני רוצה שהיא תקבל את הקצבה עד שהילדים שלה מגיעים לגיל 18.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
למה? גם אחר כך. שנייה, שנייה. קודם כול, קצבת השאירים היא בגלל - - -
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
גם אחר כך – תבורך.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
היושב-ראש, אפשר רגע?
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
כן, כן. זה לצורך העניין.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
א. גמלת השאירים מגיעה לה מכוח הפוליסה של בעלה שעבד.
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
אבל זה לא החוק היום.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
רגע, שנייה. זה ההיגיון. ב. היא לא צריכה לקבל - - - בגלל שהיא התחתנה, בסדר? ג. הרבה פעמים אנשים מתחתנים, ואז הבית גדל. יש הרי ילדים גם של הגבר, גם של האישה, וזה שני בתים.
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
בדיוק.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
ד. אנחנו מעודדים אנשים להיות ידועים בציבור או לא להתחתן רשמית, ולעשות את זה - - - שומרי תורה ומצוות - - -
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
בדיוק. כל זה מופיע בדברי ההסבר של החוק שלי.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
קיבלתי את הפנייה לפני - - -
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
זה היה בוועדת שרים ונדחה לעוד שבועיים, ואני מבקש.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
אני אבדוק. תן לי רק לבדוק אם תוכל להעביר טרומית - - - לא בטוח שצריך חוק פה. צריך לבדוק.
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
לא סתם הגעת לפה היום לתורנות. ודרך אגב, איחרת.
<< קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >>
ואם זה לא טרור זה - - -
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
לא. היה את החוק של שולי מועלם שטיפל בזה באלמנות - - -
<< קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >>
- - -
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
אני מדבר על אלמנה מכל סוג, לא משנה איזה.
<< קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >>
- - - מתחתנת שוב לוקחים לה את הקצבה.
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
בדיוק.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
אנחנו נבדוק את זה. אני הבנתי שיש בעיה. אין ויכוח על העובדות. אני הבנתי שיש רק בעיה אחת, וצריך לבדוק אותה, איך אתה מחייב חברות ביטוח, כי - - - את הפנסיה בתנאים מסוימים רטרו. את זה צריך לפתור. אבל - - -
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
כן, אבל זה לא קשור לקצבת שאירים.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
אני מסכים איתך בעניין הזה. חייבים לפתור את זה. לא, קצבת שאירים, אם היא מחברת ביטוח פרטית, מפנסיה פרטית, לא מהמדינה.
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
אה, איך קושרים אותם לאירוע. לזה יימצא פתרון, לדעתי.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
- - - בסדר. לא הכרתי את החוק. אני אבדוק את זה. אבל במהות אתה צודק לחלוטין. זה עיוות - - -
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
וגם ההסבר הלוגי. כי אני דיברתי בהצעת החוק שלי עד גיל 18, למה? כי גם כשאימא מתחתנת פעם שנייה, עדיין היא לא יכולה מהכסף המשותף שלה ושל בעלה החדש להשקיע דווקא בילדים שלה ולא בילדים שלו, ואם היא מאבדת את זה, אז זה חבל.
אני אומר לכולנו – חברים, נאור, באמת דיברת יפה. אנחנו צריכים לקבוע כמה שעות בשבוע שאין פוליטיקה, אין ימין או שמאל, אין כלום, כמה שעות שבהן מי שמפר את זה, כולנו עליו, משני הצדדים, משני הכיוונים. בזכות המעשים הללו, בזכות העזרה שלנו ליתומים ויתומות בעם ישראל, עם ישראל כולו ייוושע. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה לחבר הכנסת אשר. הדוברת הבאה – חברת הכנסת לימור סון הר מלך.
עד שאת תגיעי, אני רק רוצה להגיד, למען ההוגנות – חבר הכנסת שירי, כשאתה דיברת והתייחסת לדברים של סגן השר, הם לא היו במסגרת הדיון על היתומים, הם היו במסגרת הדיון הקודם, על יוצאי אפריקה. כי אתה התייחסת, וזה מתפרש כאילו שדבריו נאמרו במסגרת הדיון על יתומים. רק למען ההוגנות צריך להגיד שאלו שני דיונים שונים, ובמסגרת הדיון הראשון סגן השר השיב. לא חייבים להסכים, אבל צריך להגיד שזה היה נושא הדיון הראשון.
בבקשה, גברתי, חמש דקות.
<< דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, בראשית דבריי אני רוצה להודות באמת לארגון "אמיצים", להדס וליהודה גליק המופלאים, שבאמת נאבקו פה כדי לשמור על הציווי של התורה שלנו, האומר שהקדוש ברוך הוא אבי יתומים ודיין אלמנות, והמחויבות שלנו היא ל"כל אלמנה ויתום לא תענון - - - כי אם צעק יצעק אלי, שמע אשמע צעקתו".
אני רוצה לספר. אני זוכרת שאחרי שבעלי שולי, השם ייקום דמו, נרצח, כשבאותו יום ממש, שלוש שעות לאחר מכן, נולדה שרה בתנו – אני זוכרת שהייתה לי רק תפילה אחת, רק משהו אחד ביקשתי; כל הזמן בפניות שלי לקדוש ברוך הוא לא ביקשתי שום דבר, ביקשתי רק דבר אחד – שהם יהיו שמחים. כל כך חששתי מהצער הזה ומהחיסרון הגדול הזה, ולראות את הילדים שלך גדלים עם הקושי והכאב והחיסרון הגדול של אבא, אז באמת זה היה הדבר שהתפללתי עליו מאוד מאוד.
ויום אחד הבנתי שהתפילה הזאת התקבלה. הגעתי למעון. אלה היו ימים מאוד עמוסים והרבה משימות שאת פתאום מוצאת את עצמך נדרשת להן לבד, ולצד זה גם השיקום שלי עצמי מהפציעה בפיגוע. אני מגיעה למעון, ומנהלת המעון מבקשת ממני להמתין עד שהיא תגיע. אני זוכרת שמיד הלחץ מתחיל לעלות – רגע, מה שכחתי, מה לא הבאתי; תמיד יש המקום הזה שאת רוצה להיות אימא בסדר ולמלא שם את החיסרון הזה. ואז המנהלת נכנסת פנימה ושואלת אותי: למה לא קראת לה שמחה? ואני בכלל לא מבינה את השאלה. מה זאת אומרת? מה שמחה? ואז היא אומרת, תדעי לך שהילדה הזאת, מרגע שהיא נכנסת למעון עד הרגע שהיא יוצאת ממנו, מרוח לה על הפרצוף חיוך ענקי, והיא פשוט ילדה שמחה.
אני זוכרת שזה היה רגע שאמרתי: השם, תודה, בורא עולם, תודה. כי זה היה החשש הכי גדול שלי שאני אלך לצד היתומים האלה. ראיתי את המבטים של אלה שהביטו בהם במבט של מסכנות, היתומים המסכנים. ואני חושבת שזה גם מסר שאנחנו צריכים לדעת אותו, שגם ככה קשה לאלמנה, גם ככה קשה לאלמן – דרך אגב, יש גם אלמנים, מאבדים גם אימהות לא מעט – והמבטים המחלישים האלה, שמביטים מעמדה של אכפתיות, אבל אני חושבת שהמבט שהיתום ראוי לו זה מבט של אמונה; זה מבט שאומר: כן, נכון, אתה נמצא במקום הכי כואב וקשה ועם חיסרון הכי גדול בעולם, יש משהו ששום דבר לא יכול למלא, אבל בסוף, עם האבא שבשמיים, אבי יתומים ודיין אלמנות, שם אותך במציאות הזאת, זאת אומרת שיש בך וניטעו בָּךְ וּבְךָ כוחות החיים כדי לצמוח גם מהשבר הזה.
אני זוכרת שבמהלך המלחמה הזאת, לצערי הרב, ביקרתי הרבה מאוד אלמנות. לצערנו, אחד המאפיינים שראינו בהיקפים גדולים זה אלמנות שהיו בהיריון. אני זוכרת שאחד הפחדים והחששות הכי גדולים ששמעתי מהן זה: מה, הוא לא יכיר את אבא שלו? היא לא תכיר את אבא שלה? הם לא ידעו מי הוא היה? ותמיד סיפרתי שאפשר שהילדים האלה יכירו את אבא שלהם אפילו בעומק הרבה יותר גדול ממה שילד רגיל שאבא שלו נמצא בשגרה זוכה להכיר. סיפרתי להם על שרה שלי, שנולדה ממש באותו היום, וניסיתי לקשור אצלה הרבה קצוות בהיכרות עם אבא שלה. אחד הדברים שעשיתי זה שכל סיפור שהיה קשור אליה – למשל שהיה מנהג מיוחד שבהבדלה שולי היה לוקח מהיין והיה מורח על עצמו ובסוף גם על הבטן, ואמרתי לה: זה היה בשבילך. גם לקחתי אותה לראות אולטרסאונד כדי לספר לה איך אבא ראה אותה, וגם לתינוקת הזאת שנמצאת שם בבטן יש סיפורים ועל הקשר ועל החיבור.
יום אחד היה – ועם זה אני מסיימת, אבל אני רוצה לספר את זה, כי זה משהו שנותן הרבה אופטימיות וכוח לאלמנות האלה. יום אחד היא מתקוטטת עם אח שלה. היא הייתה אז בת שלוש והוא בן ארבע וקצת. ואז יש שם חילופי דברים והוא אומר לה: אני ראיתי את אבא שולי ואת לא. והקטנטונת המתוקה הזאת, בלי להתבלבל בכלל, מביטה בו ואומרת לו עם חיוך ענק על הפנים: גם אני ראיתי אותו. וכולנו מתכווצ'צ'ים – מה הולך להיות פה – ואז היא מסתכלת עליו ואומרת לו: דרך הבטן, דרך הבטן.
אני חושבת שזאת האופטימיות הזאת שאנחנו צריכים לתת גם במבט שלנו על היתומים, מעבר לדאגה, לתמיכה ולליווי, מבט מאמין שיודע שהכוחות נטועים שם לצמוח; ולא רק לצלוח את היתמות הזאת, אלא גם לצמוח ממנה ולהפוך להיות אנשים שמביאים את המורשת של מי שאיננו כאן. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה לחברת הכנסת לימור סון הר מלך. שר האוצר יסכם.
אנחנו תמיד מברכים אורחים מגאורגיה. אז אנחנו מברכים אתכם כאן בכנסת ישראל על פי בקשתו של חבר הכנסת אכרם חסון. כל בקשה מתקבלת, במיוחד בימים מיוחדים.
שר האוצר, בבקשה.
<< דובר >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להקריא את תשובתו של שר הרווחה חבר הכנסת חיים כץ.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
היום צריך גם להגיד את השם, כי יש בלבול עם התפקידים והסמכויות של השרים.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
שר השיכון, שר הבריאות, שר הרווחה ושר התיירות.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
לא מספיק להגיד שר למשהו, צריך להגיד את שם השר.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
בקיצור, השר חיים כץ, ידידי. אני מקריא את תשובתו, ואולי אחר כך אוסיף כמה מילים משלי.
אנו עומדים כאן היום לסיכום יום משפחות היתומים בכנסת ישראל. משרד הרווחה והביטחון החברתי מבקש לנצל את היום המיוחד הזה על מנת להזכיר את החובה המוסרית והלאומית המוטלת על כולנו לחבק את הילדות והילדים שאיבדו את היקר להם מכול, לתמוך בהם וללוות אותם. רווחתם ועתידם אינם רק אחריות מוסדית – הם חובה אנושית וערכית שאיננה יודעת גבול.
בשנתיים וחצי האחרונות חווינו ועודנו חווים את אחד האירועים הטרגיים ביותר בתולדות מדינת ישראל, אירוע שגבה מחיר כבד מאלפי משפחות והותיר מאחוריו ילדות וילדים יתומים רבים. 7 באוקטובר היווה נקודת מפנה עבור כולנו. האירועים הקשים שאירעו בשבת שמיני עצרת התשפ"ד והטבח שבוצע בידי מרצחי חמאס, הותירו חלל עמוק בלב כולנו והדגישו את הצורך הדחוף להעניק מענה ותמיכה מתמשכים לילדים היתומים ולמשפחותיהם.
משרד הרווחה והביטחון החברתי פועל מתוך הבנה עמוקה של האחריות הרבה המוטלת על כתפינו. התחלנו לפעול מייד עם פרוץ המלחמה: הקמנו צוותי חירום ייעודיים, סיפקנו סיוע נפשי וחומרי וליווינו מהרגע הראשון את הילדים, את המשפחות, את פדויי השבי, לאורך כל הדרך, ונמשיך ללוות ככל שנידרש. אני מוסיף: בעזרת השם.
להלן חלק מעשיית המשרד. אירועי 7 באוקטובר הותירו 23 ילדים עד גיל 18 שנותרו ללא שני הוריהם. א. הוקם צוות משימה בין-משרדי לתיאום וטיפול בילדים ובנוער שנותרו ללא שני הורים בהובלת משרד הרווחה והביטחון החברתי ובהשתתפות נציגי משרדי המשפטים, החינוך, הבריאות, הביטחון, הביטוח הלאומי ומשרד ראש הממשלה. הצוות נועד לייצר ממשק נתונים מלא ומשותף על אודות ילדים ונוער שנותרו ללא שני הוריהם, להבטיח רצף טיפולי ותיאום בין כלל הגורמים הממשלתיים ולהסיר חסמים בטיפול, תוך מתן מענים לסוגיות הצוות הבין-משרדי.
ב. הצוות הבין-משרדי יצר מפת זכויות של כלל הזכויות שילדים ונוער שנותרו ללא שני הורים בעקבות המלחמה זכאים להן. במשרד הרווחה והביטחון החברתי בוצעה עבודת מטה על מנת לזהות את הזכויות המגיעות להם מכל משרד או רשות ממשלתית.
ג. כלל הילדים והנוער שנותרו ללא שני הורים הושמו במשפחות אומנה, ומשרדנו אפשר הסדרה מהירה של הליכי אומנה זמנית אצל בני משפחה לאחר קבלת החלטת בית המשפט בעניין, ונעשו פעולות להסדרה קבועה של מקום שהותם עד הגיעם לגיל 18. ההכרה במשפחות אומנה נותנת להם מעטפת כלכלית וסוציאלית עבור הילדים.
ד. לכל משפחה המגדלת ילד או נער שנותר ללא שני הורים הוצמד על ידי המשרד עובד סוציאלי מתכלל מהמחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית. הוא מלווה את המשפחה והילד ומסייע במתן מענים על הצרכים וגם בתיאום הקשר עם משרדי הממשלה הרלוונטיים על מנת למנוע כפילויות ועומס על אותן המשפחות. משפחות המגדלים קיבלו גם ליווי מגופי האומנה בבניית תוכנית טיפול וייעוץ לאומנים ולכל המשפחה.
ה. מתקיימת הדרכה צמודה וקבועה לכל העובדים הסוציאליים מהרשויות המקומיות המלווים את הילדים שנותרו ללא שני הורים ומתקיימים ימי למידה משותפים עם מנחות האומנה. במקביל לכך, כמובן מחלקות הרווחה טיפלו ומטפלות בילדים שנותרו עם הורה אחד.
אומנה – כ-130 משפחות אומנה פונו מבתיהן, והמשרד המשיך ללוות את הילדים והמשפחות ולסייע במיצוי זכויות לילדי האומנה. מעבר לכך, השירות לאומנה פועל להבטחת מיצוי זכויות משפחות המילואים שהן משפחות אומנה. בין היתר, בחודש מאי 2024 התקבל בקריאה השנייה והשלישית תיקון מס' 19 להצעת חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה). משמעות התיקון היא השוואת התנאים של ילדי אומנה במילואים לאוכלוסייה הכללית של הורים משרתי מילואים. בין השאר, תנאים אלה כוללים מענק חד-פעמי במקרים המתאימים וכן הגנה מפני הוצאה לחל"ת ללא היתר.
אירועי 7 באוקטובר הותירו עשרות צעירים בגילי 18 עד 30 ללא שני ,הורים ובנוסף מאות צעירים שאיבדו הורה אחד. היתמות בגיל צעיר מקבלת אופי אחר. לצד האובדן והאבל, יש התמודדות עם חוסר בעורף משפחתי לליווי במשימות החיים האופייניות לגיל, כמו התמודדות עם שירות צבאי, כניסה לעולם העבודה, הקמת משפחה, וכל אלו ללא תמיכת הורים ויד מכוונת. על מנת להתמודד עם הקושי, המחלקות לשירותים חברתיים מאתרות את הצעירים ומוציאות ליווי בהתאם לצורך.
בגלל שהוא ידע שאני צריך להקריא את זה ולא הוא, אז הוא אפשר לעצמו לכתוב ארוך.
בנוסף, המשרד מספק, במסגרת מינהל מוגבלויות, מענה גם לילדים יתומים עם מוגבלויות. כיום משולבים במסגרת הדיור החוץ-ביתי והאומנה למעלה מ-200 ילדים וצעירים עד גיל 21 עם מוגבלויות שהם יתומים מהורה אחד או משני הורים.
תכנון לעתיד וחשיבה קדימה – גורמי המקצוע במשרד מבצעים פיתוח מתמיד, הרחבה והעמקה של ידע מול גופי ידע מקצועיים, מותאמים וחדשניים. המשרד ממשיך לקדם תוכניות הכשרה, ליווי ותמיכה לעובדים בשטח. המשרד פיתח מענים ייחודיים וחדשניים בהתאם לצרכים שעולים מהשטח ולסוגיות מקצועיות שיזוהו. המשרד מקיים ימי הפוגה למשפחות החטופים והשבים וליתומי איבה מאירועי 7 באוקטובר. המשרד מלווה את משפחות החטופים והשבים על ידי עובדים סוציאליים ברשויות המקומיות ובונה תוכנית ליווי מותאמת אישית.
סיכום – לבסוף, אנו לא שוכחים כי עוד ארוכה הדרך. זוהי דרך ארוכה ומורכבת שתדרוש מכולנו מאמץ מתמשך עד להחלמה מלאה. משרד הרווחה והביטחון החברתי מחויב להמשיך ולספק לילדים היתומים ולמשפחותיהם את כל הכלים הדרושים להם כדי שיוכלו להשתקם ולבנות את עתידם.
בסיום יום זה נזכור ונזכיר את החטוף שעדיין מוחזק בידי חמאס, רב-סמל ראשון רן גואילי, זכרו לברכה, השם ייקום דמו. אסור לנו לשכוח את חובתנו אליו ואל משפחתו. חובתנו – לכולנו – לפעול להשבתו ולהביאו לקבר ישראל ולהעניק מעט מזור למשפחתו ולקרוביו.
על אובדנו אני אגיד עוד שני משפטים כשר האוצר. ראשית, כבר בחודשים הראשונים לאחר הטבח של 7 באוקטובר תקצבנו במיליארד שקלים סיוע מיידי, כי דובר כאן קודם – נאור שירי, חבל שהוא לא נשאר לשמוע את התשובה. אירוע הנובה אכן היה אירוע קשה מאוד; בכלל, כל הטבח של 7 באוקטובר. תקצבנו מסגרת של מיליארד שקלים, ועדה בראשות פרופ' שלמה מור יוסף, שישבה וקבעה את הקריטריונים. הם לא חלופיים, בסדר? כל אחד יכול ללכת למסלול הקבוע ולקבל את אחוזי הנכות ואת הטיפולים הזכאים, אבל איזשהו מענק חד-פעמי שנועד לאפשר התמודדות מהירה, וכל הכסף הזה כבר חולק. הוועדה המליצה, אני אימצתי, זה עבר כאן את ועדת העבודה והרווחה, חבר הכנסת אייכלר, עשו עוד כל מיני תיקונים – כמו תמיד הכנסת משפרת מתווים – והכסף הזה כבר הועבר.
יש חקיקה שאנחנו מקדמים יחד עם שר הביטחון אחרי תקופה מאוד ארוכה. זה התחיל מאיזו ועדה שעוד בני גנץ הקים בקדנציה הקודמת כשר ביטחון על יתומי צה"ל, ויש מתווה עוד יותר מרחיב מהמלצות הוועדה הזאת. בכלל, כל עולם הגמלאות והטיפול בשכול – יש שכול של צה"ל, יש שכול של איבה ויש גם שכול אזרחי – הוא עולם מורכב. אני חושב שבסך הכול המענה שהמדינה נותנת הוא טוב. מדינת ישראל במובן הזה היא מדינה סוציאל-דמוקרטית, והיא נותנת רשת ביטחון חברתית גם בגמלאות וגם בטיפולים.
אבל צריך לומר את האמת, בסוגיות האלה, אדוני יושב-הראש, כמה שלא ניתן, תמיד אפשר לתת עוד, וזה אתגר גדול. זה אתגר איך למצוא את נקודת האיזון בין לתת את הצרכים, ומצד שני, מה לעשות, יש מסגרות תקציב, יש מגבלות פיסקליות, ואף פעם אי-אפשר לתת הכול לכולם. אבל אני חושב שהתקדמנו הרבה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תרשה לי משפט, מאחר שגם אני הייתי חבר בוועדת הרווחה ואתה ציינת פה דברים חשובים. אנחנו כבר שנתיים אחרי האירוע, והדברים שהיו נכונים לאוקטובר, סוף אוקטובר, נובמבר 2023, כעבור שנתיים מקבלים תפנית אחרת. יש אנשים שעדיין לא חזרו לעבודה; יש אנשים שאם בשנה הראשונה – אני זוכר את זה, אני זוכר את מה שאתה מדבר, החוק שמעניק גם טיפולים רפואיים על חשבון הביטוח הלאומי. זה מאוד מוגבל בזמן. אתה לא יכול אחרי שנתיים להשתמש בחלק מהשירותים. אז הדבר הזה דורש העמקה נוספת בדברים, כמובן בחינה מחודשת של הדברים, כי יש כאלה שחזרו ויש כאלה שלא חזרו. ולכן, אחרי שנתיים, אני חושב שגם – שוב, אין פה מחלוקת סביב ההגדרה. אתה אומר שאתה חושב שהמדינה מעניקה; יש לא מעט אנשים שחושבים שלא. אז לכן אני חושב שבסיפור הזה טוב שאתה מודע לדבר הזה - - -
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
אמרתי את שני הצדדים. אנחנו בתחילת המלחמה נדרשנו, היושב-ראש - - -
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
כן, צריך להעמיק שוב בטיפול הזה. ועדת הרווחה זו ועדה שמתאימה לדון בנושא.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
אני אומר, אנחנו בסוף נדרשנו כמדינה לתת מענה מייד אחרי הטבח למעגלים רחבים. היום הזה עוסק ביתומים, ביתומות, אבל נדרשנו לתת מענים כמובן לשורה – הניצולים מהטבח שהיו בקיבוצים, בממ"דים, אלה שנפגעו, המשפחות השכולות, משפחות החטופים, אחר כך עסקים בכל הארץ, וכמו שאתה אומר, אנשים שלא חזרו, והנפגעים בנובה, לפעמים המעגלים היותר-רחבים, אנשים שחוו את החוויה במעגלים היותר-רחבים, והשתדלנו כל הזמן להתאים את המענים. אני חושב שהתקדמנו הרבה מאוד, גם אמרתי, בנושא השכול. טיפלנו באלמנות בשורה שלמה של חוקים שהיו כאן בכנסת בשיתוף פעולה – חלק חקיקה פרטית, חבר הכנסת אופיר כץ, חלק חקיקה ממשלתית שלנו – גם באלמנות, גם ביתומים של צה"ל.
דובר פה קודם על – אתה זוכר, היה עיוות היסטורי ארוך שנים שדווקא יתומים משני הורים לא קיבלו כלום. החוק הזה תוקן, אני לא זוכר לפני כמה שנים, והם מקבלים היום. אני חושב שלאט-לאט מתקדמים. אבל אמרתי בדיוק את מה שאתה אמרת: בסוף, כמה שלא נותנים זה לא מספיק. באמת, כשאתה מסתכל על הצורך ברמת הפרט וכל מעגל שלא נשים – ושוב, המעגל הזה של היתומים, ודאי הילדים היתומים – אפשר להתווכח על גילים יותר מבוגרים וכו', על העורף המשפחתי, אבל ודאי וודאי כשמדובר על ילדים וילדות שמתייתמים מהורה אחד, חלילה, או משני הורים, לא עלינו, לא על אף אחד, בעזרת השם, הם החוליות הכי הכי פגיעות, שתילים רכים שצריך לגדל, אז בסדר.
אני רק ביקשתי כשר האוצר לברך על היום הזה, לברך על הצורך לחדד את המודעות. אנחנו מתאמצים ומשתדלים במסגרת האילוצים, ושהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו להמשיך לתת מענה ככל שנוכל. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה לשר האוצר.
חברי כנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי ד' בטבת התשפ"ו, 24 בדצמבר 2025, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 17:26. << סיום >>